קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – ניהול משא-ומתן מדיני) [הצעת חוק פ/3682/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אפי איתם) היו"ר אמנון כהן: הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – ניהול משא-ומתן מדיני), של חבר הכנסת אפי איתם. בבקשה. גם בחוק הזה תשובה והצבעה במועד אחר. חבר הכנסת איתם. אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מדובר ביום שקשה לראות אותו כיום שעוברים בו לסדר-היום, יום שבו מוחזרים ארונות חיילי צה"ל לשטח מדינת ישראל ומתבצעת עסקה שסערנו כולנו סביב השאלה אם נכון לנהל אותה ולהוציא אותה לפועל כפי שיצאה, ואין בכוונתי לעסוק בדיון הזה כאן היום. נדמה לי, אולי, שמעבר לכל הוויכוח בין המצדדים בעסקה הזאת ובין השוללים אותה, שני דברים שייכים לדיון של מחר ומחרתיים. הדבר הראשון קשור לאופיו של האויב שאנחנו מתמודדים אתו, וזה הרבה מעבר לשאלת – וסוגיית – הלחימה, אלא האופי – שלא מצאתי לו מלה אחרת אלא – האופי הברברי של הארגונים הללו, ברבריות במובן הפשוט, הקדום ביותר, של בוז מוחלט לכל הערכים ששוזרים אותנו ובונים אותנו כחברה תרבותית, יהודית, חופשית; בוז לחיים, בוז לרגישות ההורים, בוז לכבודה של האומה שלנו, בעצם בוז לכל מה שאנחנו מייצגים. בבואנו לדון בעתיד היחסים שלנו עם הארגונים הללו, עם הישויות האלה, צריך לדעת שלא נזכה מהם לא לחמלה, לא לכבוד, ואני חושב שגם לא ליד מושטת לשלום, והברבריות הזאת, עד שלא תוטבע, נדמה לי שנצטרך להילחם בה. הפרק שמסתיים היום הוא רק פרק שחייב להזכיר לנו במי אנחנו עוסקים. הדבר השני – והוא קשור להצעת החוק שעליה אני רוצה לדבר היום, והיא לא תובא היום להצבעה – הוא עובדת היעדרם הכמעט-מוחלט של קווים מנחים, של עקרונות, שעל-פיהם ממשלה, תהא אשר תהא, נוהגת בעתות משבר, בעתות לחץ, בעתות קושי מהסוג היסודי הזה, שאנחנו ניצבים לפניו. דובר קודם בשאלה אם אפשר לתקן תקנות ולוותר על חקיקה ראשית. יש מצבים ונושאים שבהם אפשר, אבל יש דברים שאומה, מעבר לחלוף העתים ולהשתנות הממשלות, חייבת לעגן ככללי יסוד בהתנהגותה ובשיקוליה, ובכללים הללו יש לחייב את הממשלות, תהיינה אשר תהיינה, ויהיה הרכב הקואליציות אשר יהיה. העניין הזה, שבו ממשלת ישראל עכשיו – על-פי הפרסומים – נושאת ונותנת, היינו חלוקת ירושלים, הוא בדיוק מסוג קווי היסוד שאנחנו חייבים לעגן בחקיקה שתבטא לא רק בלם מעשי, אלא אמירה עקרונית שלנו ביחסנו אל ירושלים, בירת ישראל, לב-לבה של תרבות אומתנו. ובאמת, ירושלים עוגנה בחוק-יסוד שמגדיר את מרכזיותה ואת מעמדה, גם כבירתנו וגם כליבת התרבות; המורשת היהודית שמדינת ישראל קמה על-פיה ואותה היא אמורה לייצג. והנה מצב שבו חוק-יסוד – שכלשונו כן הוא: הוא נועד להגיד שיש פה משהו יסודי, משהו שאי-אפשר ככה לגלגל כחלק מהתגלגלות העניינים הרגילה – אפשר לנהל עליו – שאפשר לנהל משא-ומתן על ירושלים בעצם ללא שום הסכמה, אישור או ידיעה של הממשלה. ראש הממשלה רשאי לשלוח שליחים, כמו שקורה עכשיו במשא-ומתן עם סוריה, והשליחים ילכו, יצאו, יבואו, יחזרו ויגידו: מדברים על השכונות; יגידו: זה רק משא-ומתן ראשוני; אלה רק מגעים. אבל מי שעוקב אחר השתלשלות המשאים והמתנים יודע שבסופו של דבר מן המחשכים של המגעים הלא-פורמליים יצא הסכם כמעט סגור, כמעט חתום, שהובא לממשלה כנתון: לקחת או לדחות. כך גם לכנסת. וכשהדברים כבר מגובשים קשה מאוד לממשלה לומר: אני דוחה את ההסכם, את תנאיו ואת מחיריו. לכן, ההצעה הזאת אומרת, שעצם ההחלטה ללכת למשא-ומתן על ירושלים, למשא-ומתן על בירת ישראל – שמעמדה, כפי שהזכרתי, מעוגן בחוק-יסוד – עצם ההחלטה הזאת חייבת לעבור דרך החלטת ממשלה. לא ייתכן שעל בירת ישראל יתנהלו משאים ומתנים ערמומיים, מפותלים, בלתי רשמיים, שלפעמים מסיבות של פוליטיקה פנימית בבית הזה אנשים יכחישו את קיומם, אף שכל אחד יודע שהם מתקיימים, ובסופו של דבר יצא לנו איזה עגל של הסכמים ושל הבנות שמדינת ישראל תרגיש שהיא אינה מסוגלת לדחות אותם בשלב וב"בשלות" שהם כבר הגיעו אליהם. לכן הצעת החוק הזאת היא בעצם תוספת ופרשנות ומתן תוקף לחוק-היסוד הקיים ממילא, שהרי אם אפשר לנהל משא-מתן על ירושלים באופן לא פורמלי, אז מה ערכו של כל חוק-יסוד הזה כפי שחוקק? לכן הצעת החוק הזאת משלימה את הלקונה שקיימת בחוק-יסוד: ירושלים, ובאמת הופכת אותו לחוק-יסוד שאיננו ניתן להנמכה או למניפולציה או לזלזול רק מפני שמישהו בעת מסוימת, בנסיבות מסוימות, חושב שהגיע הזמן סוף-סוף לעסוק גם ביסוד הזה של הלאומיות הישראלית, של הזהות היהודית שלנו, ולהפוך גם אותו למטבע עובר לסוחר. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר.