הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השבע-עשרה הצעת חוק של חברי הכנסת שלמה נגוסה מולה זהבה גלאון פ/3718/17 הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – חובת מינוי עורך-דין), התשס"ח–2008 הוספת סעיף 8ד 1. בחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך–19601, אחרי סעיף 8ג יבוא: "חובת מינוי עורך-דין 8ד בהליך לפי חוק זה ימנה בית המשפט לאחראי על הקטין עורך דין שייצגו, זולת אם האחראי על הקטין בחר להיות מיוצג על ידי עורך דין מטעמו" דברי הסבר ניהול הליכים על פי חוק זה כנגד הורים המוגדרים כאחראים על הקטין בסעיף 1 לחוק, הנו בעל פוטנציאל גדול לפגיעה חמורה ולעיתים בלתי הפיכה בזכויות ההורים והקטין. זכותם הטבעית של הורים לאוטונומיה בחינוך ילדיהם וזכותם הבסיסית להיות אחראים על גידולם ולשהות במחיצתם עשויה להישלל או להיפגע מכח חוק זה. זכותם של קטינים לגדול במחיצת הוריהם, אחיהם ובני משפחתם עלולה אף היא להיפגע חמורות. מרבית הקטינים אשר בגינם נפתחים הליכים על פי חוק זה, מגיעים ממשפחות חלשות מבחינה סוציו אקונומית, המתמודדות עם בעיות קיום והישרדות יומיומיות. מערכת המשפט זרה למשפחות אלה. אחוז לא מבוטל ממשפחות אלה הן משפחוות של עולים חדשים, אשר מעבר לקשיים דלעיל, מתמודדות עם קשיי מעבר והגירה. ההורים במשפחות אלה (ולעיתים גם הילדים) אינם דוברים או דוברים באופן חלקי את השפה ואינם מכירים את המנטליות, התרבות וכללי ההתנהגות המקובלים בחברה הישראלית . על כן נוצרות בעיות תקשורת עם רשויות הרווחה ועם מערכת החינוך בה לומדים הקטינים. כל זה מלווה בתחושת איום ופחד של ההורים כלפי רשויות הרווחה אשר מתערבות, לעיתים ביד גסה, בחייהם הפרטיים וביחסיהם עם ילדיהם וכל זאת תוך החשש מהוצאת הקטינים בכפייה מהבית. הורים רבים אינם מודעים למשמעות ההליכים הננקטים כנגדם לפי חוק זה ועקב קשייהם היומיומיים אינם לוקחים חלק בהליכים וקולם ורצונותיהם אינם נשמעים. במקרים רבים סמכויות רבות מופקדות בידי פקידי הסעד אשר בסמכותם להמליץ על אמצעים רבים במסגרת חוק זה. כוחם בבית המשפט עולה על כוחם של ההורים ולו רק מהסיבה כי גם במקרה והורה לא יתייצב לדיון על פי חוק זה, יתקיים הדיון ותתקבל כל החלטה בהתאם לנסיבות. בעוד שאי התייצבותו של פקיד סעד לא תאפשר ברוב המקרים ,דיון עניני ומתן החלטות על ידי בית המשפט. במקרים רבים הפרוצדורה הקבועה בחוק אינה נשמרת והורים אינם מקבלים הודעה על קיומם של דיונים לפי חוק זה. גם במקרים בהם הורים מודעים לקיומו של דיון והנם נוכחים בו יחסי הכוחות בין פקיד הסעד להורה אינם שווים, אלא מוטים לטובת פקידי הסעד. אומנם ההורים זכאים לייצוג על ידי לשכת הסיוע המשפטי, אולם חרף חשיבותם העצומה של ההליכים והשלכותיהם, מעטים בלבד מודעים לזכות זו ועושים בה שימוש. יש לציין כי ישנם מקרים בהם נקיטת הליכים לפי חוק זה נעשית בשגגה, אולם הנזק הנגרם לקטין ולהוריו הנו בלתי הפיך ועשוי להשפיע על כל מהלך חייו. דרך מרכזית לשמור על זכויות "האחראי על הקטין" כפי שמוגדר בסעיף 1 לחוק, אשר הנו במרבית המקרים אחד או שני הוריו הביולוגים או המאמצים של הקטין, היא באמצעות חובת מינוי עורך-דין בהליכים על פי החוק. כדברי כבוד השופט חיים כהן ז"ל: "בעולם משפטי כשלנו, שכל ההליכים מתנהלים בו לפי סדרי דין נוקשים ובשפת המסתורין של החוק והפרוצדורה, זכותו הראשונית והיסודית של כל נאשם היא, או צריכה היא להיות, שהוא מיוצג על-ידי מי שיודע רזי התורה ומדבר לשון הסתר. (ח' כהן, "על זכויות הנאשם", הפרקליט כו (תש"ל) 42, 49). הצורך בייצוג משפטי בהליכים על פי החוק נובע בראש ובראשונה מעקרון השוויון בין בעלי הדין. על חשיבותו של עקרון השוויון בין בעלי הדין עמד הרמב"ם בדבריו: "מצוות עשה לשפוט השופט בצדק, שנאמר: בצדק תשפוט עמיתך: איזהו צדק המשפט? זו השווית שני בעלי דינין בכל דבר: לא יהא אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו (הדיין); קצר דבריך! ולא יסביר פנים לאחד וידבר לו רכות, וירע פניו לאחר וידבר לו קשות. שני בעלי דינין שהיה אחד מהם מלובש בגדים יקרים, והשני מלובש בגדים בזויין, אומר למכובד: או הלבישהו כמותך עד שתדון עמו, או לבוש כמותו עד שתהיו שווין, אחר כך תעמדו בדין. לא יהיה אחד יושב ואחד עומד, אלא שניהם עומדים, ואם רצה בית דין להושיב את שניהם מושיבין; ולא ישב אחד למעלה ואחד למטה, אלא זה בצד זה...." (רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק כ"א, הלכות א'-ג'). מאחר ומרבית ההליכים על פי חוק זה ננקטים כנגד משפחות מעוטות יכולת כלכלית, משפחות עולים ומשפחות חד הוריות, חוסר האיזון בין הצדדים להליך בולט עוד יותר. שופטים נוטים ליתן משקל רב, במקרה הטוב ובמקרים רבים משקל בלעדי להמלצות פקידי הסעד. התנגדותם של הורים להמלצותיהם של פקידי הסעד נתפסת בבתי המשפט כחוסר שיתוף פעולה עם המערכת או כהזנחה וחוסר אכפתיות של ההורים כלפי הקטינים. כאשר ההורים אינם מיוצגים על-ידי עורך דין, קיים החשש שקבלת עמדת פקידי הסעד על-ידי בית-המשפט, אינה תוצאה של צדקת אלא של כוחם הרב בהליכים המשפטיים. העובדה כי הם האמונים להביא בפני בית המשפט תסקירי רווחה, להמליץ על דרכי פעולה וטיפול והיכרותם עם השופטים בפניהם הם טוענים וכל זאת על פני הורה אשר אין באמתחתו את האמצעים דלעיל, יוצרת את חוסר האיזון המובנה בין הצדדים להליך. לפיכך, חובת מינוי עורך-דין להורים יכולה להשוות מעט את מאזן הכוחות בין הצדדים בהליך על פי חוק זה. שיטת המשפט הנהוגה בארץ (כמו זו הנהוגה בארצות הברית) הינה אדברסרית והולכת במסורת המשפט המקובל. שיטה זו גורסת, כאחת מנקודות היסוד שלה, כי ההליך המשפטי מבוסס על כללים מקצועיים, הדורשים לימוד מיוחד ומיומנות. במובן זה יש לעורך-הדין תפקיד חשוב במערכת עשיית הצדק והוא ממלא תפקידים, שבית המשפט אינו יכול למלאם. מטבעה של שיטה זו ש"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" (סנהדרין ו' ע"ב): השיטה מניחה בבסיסה כי הדרך הנכונה לעשיית הצדק ולחקר האמת היא להעמיד זה מול זה שני צדדים, אשר יגייסו את מיטב כוחם למטרות אלו. לצורך זה מחויב השופט לא להתערב בהצגת העובדות, אלא רק לשמור על כך שהצדדים יעמדו בכללי סדרי הדין הראויים. התוצאה הבלתי נמנעת היא, שאם אחד הצדדים אינו מיוצג, נוצר חוסר איזון ביניהם. הפסיקה בישראל הכירה זה מכבר בחשיבותה הרבה של הזכות לייצוג על-ידי עורך דין וזאת בהליכים פלילים אשר מנהלת המדינה כנגד נאשם. אולם, ניתן לגזור גזירה שווה מהליכים על פי חוק זה אשר עסקינן בדיני נפשות; בין היתר, בהוצאת ילדים מביתם, ניתוקם מהוריהם, אחיהם ושאר קרוביהם ושלילת האוטונומיה ההורית. אברג'יל נ' מדינת ישראל, פ"ד מד (4) 203). אף לאחר חוק הסניגוריה הציבורית, חזרו בתי-המשפט ועמדו על חשיבות הייצוג על-ידי סניגור, ראה בג"צ 6095/98 לוקסנבורג נ' כבוד שופטת בית-משפט השלום ברחובות, תק-על 98(3), 421, וכן ע"פ (י-ם) 1362/99 רפאלי נ' מדינת ישראל, תק-מח 99(4), 5,ו- רע"א 6810/97 בן שושן נ' בן שושן, פ"ד נא(5) 375, 379. אף נשיא בית-המשפט העליון בדימוס, א. ברק, סבור כי לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ניתן להסיק מכבודו של אדם גם את זכותו לעורך-דין ואת זכותו למשפט הוגן (א', ברק, פרשנות במשפט, כרך ג', עמ' 432). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"א באייר התשס"ח – 26.5.08