קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – ביטול שלילת תמלוגים לאלמנה שנישאה), התשס"ח-2008 [הצעת חוק פ/3633/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר אמנון כהן: הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – ביטול שלילת תמלוגים לאלמנה שנישאה), התשס"ח-2008, של חברי הכנסת יואל חסון, איתן כבל ויצחק אהרונוביץ וקבוצת חברי הכנסת. ינמק חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה, אדוני. יואל חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השרים, הצעת החוק שאני מציג כרגע לפניכם היא בעיני אחת מהצעות החוק החשובות ביותר שהכנסת – אני מקווה – תאשר היום. בהצעת החוק הזאת שותפים אתי חברי הכנסת איתן כבל, יצחק אהרונוביץ, יעקב מרגי ויצחק גלנטי. כולנו יודעים את החוב המוסרי שאנחנו חבים – כל אחד מאתנו, גם באופן אישי וגם כמדינה – לאלה ששילמו בחייהם כדי שאנחנו נוכל להמשיך לחיות כאן, חופשיים ומוגנים, במדינת העם היהודי, במדינת ישראל. אותם אנשים, שחירפו את נפשם במערכות ישראל, השאירו כאן אתנו משפחות שכולות, אלמנות ויתומים. במרוצת השנים משרד הביטחון – מדינת ישראל, למעשה, החליטה החלטות ישנות וותיקות שנועדו לפצות את אותן משפחות, את אותן אלמנות, על האובדן, ובמשך שנים הדבר הזה נעשה. אבל, מצד שני, אמרה המדינה לאלמנות: אם יום אחד, לאחר שתשתקמו מהאובדן – במובן מסוים – ותרצו להמשיך הלאה, להתחתן למשל, זה יהיה הרגע שבו נגיד לכן: עד כאן. מכאן אנחנו כבר לא מפצים על האובדן, ואנחנו כבר לא משלמים לכן את אותה גמלה או קצבה ששילמנו עד היום. אני זוכר שכשהייתי ילד היתה במשפחה שלי אלמנה, שבעלה נהרג במלחמת לבנון הראשונה, והיא רצתה ללכת קדימה; היא רצתה להתחתן, לבנות את חייה מחדש. אמרה לה המדינה: אם תעשי כן לא תוכלי לקבל את הקצבה. ומה עם הילדים? ומה עם התא המשפחתי? בעיני, חברי הכנסת, מתוך החוב הערכי והמוסרי שיש לנו למשפחת השכול, אותם תגמולים אינם הכנסה אלטרנטיבית על אובדן בן-הזוג. בעיני התגמולים האלה הם פיצוי בגין האובדן. הם פיצוי בגין האובדן למשפחה שכל עולמה קרס עליה, לאשה – וברוב הפעמים מדובר באשה – שבן-לילה איבדה קודם כול את אהבת חייה, את בעלה, את שותפה לחיים, אבל בכך היא גם איבדה את אביהם של ילדיה ואת המפרנס של המשפחה כולה. המדינה עוזרת לה להתמודד עם המצב החדש שהיא נאלצת להתמודד אתו – להיות בן-לילה אחראית לבדה לילדים ולטפל בהם לבדה, אבל לא באמת ללכת לכיוון של שיקום. לכן הצעת החוק הזאת נועדה לתקן, וקודם כול לקבוע דקלרטיבית שהפיצוי הוא פיצוי על אובדן, פיצוי על האובדן הקשה, והוא לא הכנסה אלטרנטיבית. אנחנו רגילים להיזכר באלמנות, במשפחות השכולות, רק בימי זיכרון ובטקסים. היום אנחנו קובעים, בהצעת החוק הזאת, שיש לקוות שתתקבל, שאנחנו זוכרים את המשפחות האלה לא רק בזמן הזה. אנחנו רוצים לתקן כאן עוול בנושא חשוב. לצערי, חברי הכנסת, צריך לתת דוגמה מאותו תחום – משפחות שכולות שבניהן או בנותיהן נהרגו בפעולות איבה או כחיילים זכאיות לקבל את התגמולים בכל מצב, ואפילו בלי תלות בהכנסה שלהן בפועל כתא משפחתי. הן ממשיכות לקבל את אותה קצבה. לא עושים אתן שום חשבון. לדוגמה, אם אותה משפחה – להבדיל, או לא להבדיל – תביא לעולם תינוק חדש, לא יחליטו להפסיק להם את הפיצוי על האובדן. הם ימשיכו לקבל את הקצבה. הורים שכולים זכאים לתגמולים בכל מצב ובכל נסיבה, וכך לדעתי צריך להיות גם לגבי אלמנות. אם הן נישאו הן צריכות להמשיך לקבל את התגמולים, ואין צורך לעשות את ההבדלה הזו בין הורים שכולים ובין אלמנות, שבדרך כלל אחרי הרבה-הרבה שנים רוצות להמשיך קדימה וליצור זוגיות חדשה. אני רוצה לומר לכם, חברי חברי הכנסת, ולהדגיש שהצעת החוק הזאת אינה הצעת חוק תקציבית, מכיוון שבפועל רוב האלמנות לא נישאות באופן רשמי, אבל למעשה חיות עם בני-זוג. הדבר הזה לא ישנה באופן דרסטי את הסכום שמדינת ישראל תצטרך לשלם להן - - - דוד טל (קדימה): לא ישנה בכלל. יואל חסון (קדימה): יש כאלה שטוענים שלא ישנה בכלל, ואני טוען שלא באופן דרסטי וקיצוני. לכן, חברי חברי הכנסת, יחד עם סגן השר מתן וילנאי ועם משרד הביטחון סיכמנו שנתקדם עם הצעת החוק הזאת בתיאום, מתוך כוונה להביא את העניין לפתרון סוף-סוף, אחרי עשרות שנים. כמו שאמרתי, חברי הכנסת מרגי, כבל, אהרונוביץ וגלנטי מעורבים בהצעת החוק הזאת ויעזרו לנו להגיע להסכמה, ואחת ולתמיד, אחרי עשרות שנים, כדי למנוע את העוול שנעשה לאותן אלמנות ולהביא לתיקון ולשיפור המצב. לכן, חברי חברי הכנסת, אודה לכם אם תתמכו בהצעת החוק הזאת. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון.