הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השבע-עשרה הצעת חוק של חבר הכנסת נסים זאב פ/3666/17 הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – קביעת מקום חסות), התשס"ח–2008 תיקון סעיף 3 1. בחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך–19601, בסעיף 3, בפסקה (4), במקום הסיפה החל במילים "ולמסור אותו" יבוא "ולהורות על מקום חסותו, לרבות במעון או במעון נעול כמשמעותם בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א–19712". דברי הסבר מטרת התיקון היא להבטיח כי בכל הכרעה בדבר מקום חסותו של קטין, תתקבל החלטה בשיקול דעתו של בית המשפט הדן בעניינו, וזאת לאחר שנתן לפי סעיף 8 לחוק, לילד להוריו או לאחרים שהקטין נמצא במשמורתם "הזדמנות לטעון טענותיהם ולהציע הצעותיהם" בעניין קביעת מקום המשמורת. החוק בנוסחו כיום מקנה סמכות לבית המשפט להכריע בדבר מקום חסותו של הילד רק כאשר מקום חסותו הוא "מעון" או "מעון נעול" כהגדרתה בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א–1971, שהם באחריותה של רשות חסות הנוער. אין בית המשפט נדרש להכריע אם ההעברה היא למשפחת אומנה או לפנימייה חינוכית שאינה בגדר "מעון" או "מעון נעול". במקרים אלו רשות הסעד היא הקובעת את מקום חסותו של הקטין מבלי שבית המשפט ייתן את דעתו למידת ההתאמה של מקום החסות לצרכי הילד. בנוסף, קביעת מקום החסות שאינו "מעון" או "מעון נעול" אינה בגדר הליך המצריך מתן "הזדמנות" לקטין, לבני משפחתו ולאחראים אחרים עליו "לטעון טענותיהם ולהציע הצעותיהם". הקטין עלול אפוא להיות מוצא למסגרת אשר לא הוכח כי היא מיטיבה עמו ביחס לביתו. לא זו בלבד, אלא במצב המשפטי כיום, אין גם כל פיקוח שיפוטי על העברת ילד ממסגרת משפחתית שאליה יועד מלכתחילה למסגרת חלופית אחרת ובכלל זה למסגרת פנימייתית נוקשה המאכלסת ילדים בסיכון וילדים עוברי חוק. לרשות הסעד עומד כוח בלתי מבוטל לשנות את מקום הימצאו של הקטין מבלי לנמק ומבלי לתת לקטין, לבני המשפחה או לאחראים עליו כל "הזדמנות לטעון טענותיהם ולהציע הצעותיהם". מציאות שבה ילדים מועברים ממקום חסות אחד למשנהו בלא שבית המשפט נדרש להכריע בדבר התנגדויותיהם והתנגדויות הוריהם יוצרת מצב עניינים שבו ילדים גדלים בלא תחושת השתייכות כלשהי. בישראל רק 15% מן הקטינים שהוצאו מבתי הוריהם בשל היותם בסיכון נמצאים במסגרות משפחתיות חלופיות (משפחות אומנה) בחתך גילאי הילדים הנמצאים במסגרות משפחתיות חלופיות, רובם ככולם מתחת לגיל 14 (סיכום עבודת הוועדה לקידום מעמד הילד במושב ג', הכנסת ה-15, אלול תשס"ב-תשס"א). החוק מתיישב היטב עם מגמת דין וחשבון הוועדה בדבר קביעת סמכויותיהן של 'ועדות ההחלטה' והתנהלותם של פקידי הסעד מולן ("ועדת גילת") ועם ופרק ב' להצעת חוק השמה חוץ ביתית של ילדים שבדין וחשבון הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה ("ועדת רוטלוי"). מצב עניינים זה בו מרבית הילדים ובני הנוער מופנים למוסדות ולא למסגרת המשפחתית, שהיא החלופה המועדפת לבית ההורים לאור האמנה בדבר זכויות הילד, ואף על פי כן קולם לא נשמע בבית משפט לעניין ההעברה, אינו מתיישב עם מכלול הוראות ורוחה של האמנה בדבר זכויות הילד. במיוחד אין הוא מתיישב עם העקרונות הקבועים במבוא ובסעיפים 12, 18 ,19 ו-20 לאמנה. החוק בנוסחו כיום מאפשר קביעת מקום חסות או העברה ממקום חסות אחד לאחר בלא שמיעת הילד והוריו בידי בית משפט ובלא הכרעה שיפוטית, פוגע בזכות הילד לחיי משפחה, לזהות, רציפות ויציבות קשריו הרגשיים, המהווים פגיעה בלתי מידתית ובלתי ראויה בכבוד הילד לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, כפי שפורש בידי בית המשפט העליון. אימוץ החוק המוצע יהווה צעד נוסף במימוש התחייבותה הבינלאומית של מדינת ישראל להתאים את הוראות הדין הישראלי להוראות האמנה ויסלק אי התאמה בין חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך–1960 לבין חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י"ד באייר התשס"ח – 19.5.08