הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השבע-עשרה הצעת חוק של חבר הכנסת אופיר פינס פז פ/3699/17 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הגבלת פרסום בבתי-מגורים), התשס"ח–2008 הוספת סעיף 7א1 1. בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–19811 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 7א יבוא: "הגבלת פרסום בבתי-מגורים 7א1. (א) לא ידביק עוסק ולא יתלה, יטביע חותמת או יניח דבר פרסומת בביתו של צרכן לרבות ברכושו הפרטי הנמצא בסמוך לבית, אלא בתיבת דואר, על מפתן דלת הבית או בצמוד לה; המילה "פרסומת" תופיע בתחילת דבר הפרסומת, ויצוינו בו, באופן ברור, שמו של המפרסם, כתובתו ודרכי יצירת הקשר עמו. (ב) לא ידביק עוסק ולא יתלה, יטביע חותמת או יניח יותר מעותק אחד של דבר פרסומת בתיבת דואר של צרכן, על מפתן דלתו או בסמוך לה. (ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), לא ידביק עוסק ולא יתלה, יטביע חותמת או יניח דבר פרסומת כאמור באותם סעיפים קטנים, אם הודבקה על תיבת הדואר או על דלת הבית הודעה או מדבקה לפיה מבקש הצרכן שלא לקבל דבר פרסומת. (ד) חזקה על עוסק ששמו, כתובתו או פרטי ההתקשרות עמו מופיעים בדבר הפרסומת או אם תכנו של דבר הפרסומת מצביע עליו כמי שמעוניין בפרסומת, שהוא או מי מטעמו הניח בבית הצרכן את דבר הפרסומת, אלא אם הוכיח כי נקט כל אמצעי סביר שברשותו כדי לוודא כי לא יונח דבר הפרסומת בניגוד להוראות סעיף קטן (ג). (ה) קיבל צרכן מעוסק דבר פרסומת בניגוד לסעיף קטן (ג), רשאי בית משפט לפסוק, בשל הפרה של סעיף קטן זה, פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה) בסכום שלא יעלה על 5,000 שקלים חדשים, אם ביקש הצרכן מהעוסק, בכתב, לרבות באמצעות תקשורת אלקטרונית, שלא לקבל דבר פרסומת כאמור בסעיף קטן (ג), והעוסק לא פעל בהתאם. (ו) תביעה לפיצויים לדוגמה לפי סעיף קטן (ה) יכול שתוגש על ידי נציגות הבית המשותף או אם אין בית הדירות רשום בפנקס הבתים המשותפים – מי שמונה על ידי רוב הדיירים לשם כך; לעניין זה, "נציגות בית משותף", "פנקס הבתים המשותפים" – כמשמעותם בחוק המקרקעין, התשכ"ט–19692." תחילה 2. תחילתו של חוק זה שישה חודשים מיום פרסומו. דברי הסבר בשנים האחרונות אנו עדים לכמות בלתי נסבלת של פרסומות, הנדחפות לתיבות הדואר שלנו, מונחות על מפתן בתינו או פשוט נזרקות בחדר המדרגות. מעבר למטרד ולפגיעה הברורה בסדר ובניקיון, גורם הדבר לפגיעה סביבתית קשה הנובעת כמובן מהשימוש הבזבזני בנייר. התופעה האמורה זוכה למענה במדינות שונות ברחבי העולם. כך למשל, בקנדה ובהולנד התפתחה נורמה לפיה, מי שאינו מעוניין לקבל פרסומת לביתו הפרטי, מודיע למפיץ כי אינו מעוניין בפרסומות, והלה מכבד את הבקשה. הצעת החוק יוצאת מנקודת מוצא, שלוקח זמן רב עד שנורמה מעין זו המתוארת לעיל מופנמת, אם בכלל. לפיכך, מוצע לפעול לצמצום הפצת פרסומת לבתים באמצעות חקיקה. הצעת החוק בוחרת בגישה של צמצום על פני מניעה, בכדי להשאיר בידיו של הדייר את זכות הבחירה אם לקבל את הפרסומת למעונו הפרטי או לאו. זאת ועוד, באופן זה נותרת בידי המפרסם היכולת לפרסם את עלוניו לאלו המעוניינים בכך, ומצטמצמת הפגיעה בחופש העיסוק, ככל שהצעת החוק פוגעת בו. הצעת החוק מטילה אחריות שילוחית על המפרסם, מאחר והנחת הפרסומת נעשית על פי רוב באמצעות שלוח של המפרסם ובהתאם להוראותיו. כמו כן, לאור העובדה שהנחת הפרסומת נעשית שלא בנוכחות עדים, מוצע לקבוע חזקה לפיה המפרסם או שלוחו הניח את הפרסומת. יחד עם זאת, המפרסם יוכל לערער על חזקה זו אם יוכיח, כי נקט כל אמצעי סביר שברשותו כדי לוודא כי לא תונח פרסומת בניגוד להוראות החוק. לצורך אכיפת החוק ולאור החזקה האמורה, מוצע לקבוע כי הדייר יוכל לתבוע בנזיקין את המפרסם ללא צורך בהוכחת נזק, אך בסכום מוגבל ונמוך של עד 5,000 שקלים חדשים. כדי להשיג את האיזון בין אכיפת החוק לבין מניעת ניצולו, מוצע כי זכות התביעה האמורה תוגבל למקרים שהפרסומת הונחה מעל שלוש פעמים בניגוד להוראות החוק. הצעת החוק מבקשת ליתן לציבור המפרסמים זמן הסתגלות לחוק ולכן נקבעה הוראת מעבר, לפיה לא תוגש תביעה על פי החוק במשך שלושה חודשים. על מנת שהנורמה העומדת בבסיס החוק תחלחל לציבור מיד עם חיקוקו, אין בהוראת המעבר בכדי לגרוע מתוקף החוק אשר יחול באופן מיידי. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י"ד באייר התשס"ח – 19.5.08