קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – סעדים בבית-משפט ואי-ייחוד העילה), התשס"ח–2008 [הצעת חוק פ/3874/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – סעדים בבית-המשפט ואי-ייחוד העילה). חבר הכנסת גלעד ארדן. תשובה והצבעה במועד אחר. גלעד ארדן (הליכוד): תודה. גברתי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שההתנהגות של התקשורת הישראלית בקשר להצעת החוק הזאת הוכיחה הבוקר עד כמה ההצעה נחוצה ועד כמה דחוף הצורך לתקן את חוק לשון הרע. כיוון שההצעה הזאת בעצם עוסקת לא בתקשורת, אלא בסמכויות שיש לתת לבתי-המשפט, כדי שאזרחים שסבורים שכלי תקשורת עומד להוציא את דיבתם רעה יוכלו להגן על עצמם ולהגן על שמם הטוב, מהסיבה הזאת בלבד מצאה לנכון התקשורת הישראלית להקצות מקום מאוד מאוד נרחב, באופן חסר תקדים, להצעת חוק שאפילו עוד לא הצביעו עליה בקריאה הטרומית. וזאת, אך ורק מהסיבה שאותם עיתונאים ועורכים בתקשורת לא תמיד מסתכלים, לצערי, על סדר העדיפויות הציבורי במדינה, אלא דואגים לכוח של התקשורת בתוך הגופים שקובעים את סדר-היום של החברה הישראלית. ואני חושב, עם כל הכבוד, שבמשטר דמוקרטי לא צריך להיות כך. לא יכול להיות שכל כלי תקשורת יוכל – גם אם אין לו אפילו ראשית ראיה או איזה קצה חוט - לשפוך את דמו של אזרח בעיתונות, לשלוח את אותו אזרח להתנהל בבתי-משפט שנים רבות, ובינתיים הנזק לאותו אדם, לשמו הטוב ולמשפחתו נותר חשוף לעין כול; אולי אם אותו אדם יזכה בבית-המשפט בעוד הרבה שנים, כשהמשפט יסתיים, בעמוד 17 למטה יכתבו שאותו אדם זכה בתביעת דיבה והפרסום היה שקרי. לכן הגשתי את הצעת החוק. הצעת החוק, יש לה שתי מטרות מרכזיות. מטרה אחת היא – כיוון שפיצוי כלכלי הוא לא דבר שיכול באמת לפצות על נזק לאדם ועל הפגיעה בשמו הטוב, קודם כול, כיוון שאי-אפשר באמת לחשב את הפגיעה בשם הטוב ולכמת אותה לכסף, ודבר שני, פגיעה שנעשתה בשמך הטוב בפומבי, אף פעם לא תדע אם כל האנשים שנחשפו לה, גם נחשפו אחר כך לעובדה שבית-המשפט קבע שלא היה מקום לפרסום, שהפרסום היה שקרי וחסר תום לב. לכן, ההרתעה שקיימת היום מפני הוצאת לשון הרע, שאומרת שכאשר נתבע מצליח להוכיח שכלי תקשורת שפך את דמו והוציא את דיבתו רעה בחוסר תום לב – ויש הגנות היום לכלי התקשורת – הפיצוי המקסימלי שבית-המשפט יכול לפסוק לו בהליך ללא הוכחת נזק, כפי שהסברתי, כי קשה מאוד להוכיח נזק ממוני, הוא עד 50,000 שקלים. מי שחושב שפיצוי כזה – עד שמישהו בכלל תובע תביעת דיבה, ואם הוא כבר זוכה בה, החשיפה המקסימלית של הסיכון היא עד 50,000 שקל; אם מישהו חושב שזה מרתיע איזה מקומון שכוח-אל מלכתוב כל מיני האשמות וחשדות בפלילים שהוא רק מעלה בדעתו שיש נגד אדם, נראה שהוא מאוד תמים. אני אומר לכם: זה לא מרתיע, אבל הפיצוי הזעום גורם לאנשים לוותר מראש על אותה תביעת דיבה, שהם אולי היו יכולים לנהל ולהשיב לעצמם את כבודם ואת שמם הטוב. לכן, הצעת החוק קובעת שהתקרה שבית-המשפט יוכל לפסוק במסלול של תביעה ללא הוכחת נזק תגדל מ-50,000 ל-150,000 שקל, ובנסיבות שבהן התובע מצליח להוכיח – ושוב, הכול קביעות של בית-המשפט, אם הוא מצליח להוכיח, וזה רף מאוד מאוד גבוה וקשה להוכחה, שהפרסום נעשה בזדון ובכוונה לפגוע, הפיצוי גם יכול לגדול ל-300,000 שקלים עד 450,000 שקלים, ואני אומר לכם שזה עדיין נמוך מאוד כאשר מדובר בפרסום כזה. החלק השני של ההצעה – ובזאת אני אסיים – מרחיב את האפשרויות שבגינן בית-משפט צריך לתת צו מניעה עוד טרם הפרסום, כי, כפי שהסברתי, מרגע שהפרסום כבר נעשה, גם אם לא היה לו בסיס, גם אם עיתונאי החליט על דעת עצמו שיש חשד לעבירות על החוק, אבל אין לו שום ביסוס לזה, גם אם האדם שפרסמו נגדו יכול להוכיח שאין בסיס לפרסום, היום בתי-המשפט לא נותנים צווי מניעה, עד כדי כך שאפילו בתביעות כמו תביעת פגיעה של לשון הרע בגין הסרט "ג'נין ג'נין", שהציג את חיילי צה"ל ואת מדינת ישראל כמעט כמו הנאצים, גם במצב כזה, כשיש עובדות חד-משמעיות, שלא היה טבח, שחיילי צה"ל חס וחלילה לא רצחו אף אחד, בית-המשפט העדיף את חופש הביטוי. אני אומר לכם, חברים, חופש הביטוי הוא ערך מקודש. אף אחד מאתנו לא רוצה לפגוע בו. אבל חופש הביטוי הוא לא חופש הביזוי. זה לא חופש כולל לתקשורת הישראלית, וככל שהיא גדלה ומתרבה – ואני מברך על כך – גם הרמה של חלק מהעיתונאים והעורכים לעתים יורדת, ובמצב כזה חייבים לאזן בין חופש הביטוי לבין זכותו של אדם להגן על שמו הטוב. אני מודיע כאן, שגם אם יכול להיות שיש בהצעה שלי, בחלקה השני, של צווי המניעה, הרחבה יתר על המידה, אני הסכמתי היום לדחות את ההצבעה, אף שהיה לי רוב היום. אני שמח שחבר הכנסת אורלב, יושב-ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה, שזכה בפרס אביר איכות השלטון, ששותף אתי ליוזמה, ואני מברך אותו, יהיה שותף אתי לדיון ציבורי מקדים, עם משפטנים בכירים, עם מועצת העיתונות, עם עורכי העיתונים, ולאחר מכן נגיע לכאן חזרה, נעשה את התיקונים והשיפורים, ובעזרת השם נעביר את הצעת החוק הזאת במושב הבא של הכנסת ונעשה צדק ואיזון בין הזכויות. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך.