הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השבע-עשרה הצעת חוק של חברי הכנסת זבולון אורלב מנחם בן-ששון פ/4053/17 הצעת חוק קביעת מעמדו היהודי של אדם, התשס"ט–2008 הגדרות 1. בחוק זה – "תעודה"- מסמך המאשר את יהדותו של אדם, שהוצא על ידי גוף שהוסמך להוציאו על ידי הרב הראשי לישראל, או מעשה בית דין על הגיור כמשמעותו בתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל – התשנ"ג1. תעודת גיור 2. תעודה תשמש ראיה חלוטה לתקפו של הגיור. ביטולה של תעודת גיור 3. תעודה לא תבוטל אלא על ידי הגוף שהוציאה, לאחר שנתן לנהנה מהתעודה הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו ולהביא ראיותיו ואם ראה כי נתקיים אחד מאלה: (א) ראיה מהראיות שהובאו בהליך שעניינו הוצאת התעודה יסודה היה בשקר או בזיוף, ויש יסוד להניח כי אילולא ראיה זאת היה בכך כדי לשנות את תוצאות ההליך; (ב) הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני הגוף שהוציא את התעודה, כדי לשנות את תוצאות ההליך שעניינו הוצאת התעודה. דברי הסבר בית דין המגייר אדם ומקנה לו את יהדותו, או מאשר את יהדותו מלידה, איננו 'טריבונל' המכריע בין שני צדדים המתנצחים לפניו. במעמד הדיון אין 'שני צדדים', ומעשה-בית-דין לגיור, או לאישור היהדות, קובע את מעמדו של הניצב לפניו. מעשה בית דין כזה הינו חלוט מעצם טיבו. משעה שנעשה אדם יהודי – יהודי הוא, ומעמדו זה אינו ניתן לשינוי. אפילו אם יחטא לאחר הגיור, מתקיים בו הכלל "ישראל – אף על פי שחטא – ישראל הוא". בבג"ץ 230/86 שושנה (סוזן) מילר נ' שר הפנים ואח' כתב השופט בדימוס שמגר כי דומה שאין לך אדם שלגביו הזהירה תורה, חזור והזהר - בשלושים וששה מקומות! - כפי שהזהירה על הונאתו של גר, אם בדיבור, אם במעשה ואם בדרך קביעות ורישומים הלכתיים-משפטיים. פעלו כאן שני גורמים עקרוניים: האחד - הזיכרון ההיסטורי של האומה. הגורם השני הוא - רגישותו המיוחדת של אדם שעזב את עולמו החברתי והרוחני, שבו נולד וגדל, התחנך ופעל, ועבר להסתופף בעולם רוחני ובסביבה חברתית שונים ומיוחדים, וקיבל עליו מצוותיהם ואורח חייהם - "ואתם ידעתם את נפש הגר" (שמות כג,ט). לפיכך אין מזכירין לגר את מעמדו ומעשיו הקודמים, אין להקל בכבודו (מכילתא משפטים, פרשה יח; בבא מציעא נט,ד; רמב"ם דעות, פרק ו, הלכה ד; ספר החינוך, מצוה תלא, ועוד). ועוד שנינו: "חביבין הגרים שבכל מקום הוא מכנן כישראל".... ו"זה יקרא בשם יעקב - אלו גרי צדק" (מכילתא, שם). וכך כלל אחד מחכמי ההלכה אחרונים: "כל אדם שהתנהג עם הגר שלא כמו שנוהג עם אחד מישראל - הרי זה עובר בעשה זו, דכתיב: כאזרח מכם יהיה, ואהבת לו כמוך" פסילת יהדותו של אדם כעבור שנים מעת שנתגייר, אינה עולה בקנה אחד לא עם ערכים יהודיים, לא עם ערכים דמוקרטיים. קל וחומר, כאשר היא נעשית מבלי שהנפגע מתוצאותיה יהא מודע להן מראש, ותינתן לו הזדמנות ראויה להשמיע – בעצמו או באמצעות באי כוחו – את טענותיו לעניין הפגיעה הצפויה בו. פגיעה מעין זו פוגעת בכללי הצדק הטבעי ופגומה מעיקרה, הן מכוח ערך היסוד של המשפט העברי "שמוע בין אחיכם", הן מכוח מושכלות יסוד במשפט המנהלי. לאחרונה ניתנו בבתי הדין הרבניים כמה החלטות שיש בהן כדי לפסול יהדותם של אנשים שנתגיירו כדין או שיהדותם הוכרה על ידי גופי ממלכה שהוסמכו לקבוע את יהדותם. פסקי דין אלה נתקבלו בחוסר סמכות, תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי ומבלי שתישמע כראוי עמדת הנפגעים הפוטנציאליים מהם, ותוך הסתמכות, כביכול, על דעות מיעוט בהלכה, שמנוגדות בתכלית לערכי היסוד היהודיים והדמוקרטיים שנזכרו לעיל. אשר על כן מוצע לקבוע מפורשות כי לא יהא ניתן לפסול יהדותו של אדם, שהוכרה כדין ובדין על ידי גורם מוסמך שהמדינה הכירה בו לעניין זה. במידה ועולות טענות של רמייה, יהא רק אותו בית הדין שאישר את הגיור או את יהדותו של אדם מוסמך לדון בהן. הצעת החוק מתייחסת הן לבתי הדין האזוריים בישראל העוסקים באישורי יהדות, הן לבתי הדין המיוחדים לגיור והן לבתי דין מחוץ לגבולות המדינה אשר סמכותם אושרה בידי הרב הראשי לישראל. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ח בתשרי התשס"ט – 27.10.08