הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 2236458
הכנסת העשרים וחמש
יוזמים: חברי הכנסת יאיר לפיד ולדימיר בליאק
מאיר כהן רון כץ
קארין אלהרר טטיאנה מזרסקי
מירב כהן דבי ביטון
אלעזר שטרן סימון דוידסון
מיקי לוי ירון לוי
מירב בן ארי עדי עזוז
רם בן ברק יסמין פרידמן
יואב סגלוביץ' משה טור פז
בועז טופורובסקי נאור שירי
מיכל שיר סגמן שלי טל מירון
יוראי להב הרצנו מטי צרפתי הרכבי ______________________________________________
פ/6294/25
הצעת חוק קרן קיימת לישראל (תיקון – מעבר לחברה ממשלתית), התשפ"ו–2025
דברי הסבר
קרן קיימת לישראל (להלן – קק"ל) נוסדה על ידי ההסתדרות הציונית בשנת 1901 כאמצעי לאיסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרת הקרקעות להתיישבות יהודית. עד לשנות החמישים פעלה קק"ל כחברה אנגלית שנוסדה בלונדון ונרשמה כחברה זרה. חוק קרן קיימת לישראל, התשי"ד–1953 (להלן – חוק קק"ל), יצר הסדר מקל להעברת נכסי החברה הזרה לחברה הישראלית – והיום קק"ל היא חברה לכל דבר ועניין.
בשנת 1961 הממשלה, המופקדת על מקרקעי ישראל, התקשרה עם קק"ל באמנה המסדירה את מערכת היחסים בין רשות מקרקעי ישראל (להלן – רמ"י) לקק"ל ביחס לטיפול במקרקעי ישראל. האמנה מקנה לקק"ל סמכויות ציבוריות נרחבות מאוד, כמו למשל הסמכות לכלל הפעולות הקשורות לייעור במדינה. בעקבות כך, אף הוענקו לחלק מעובדי קק"ל סמכויות שלטוניות של פקידי יערות. בשנת 2014 נרשמה חברת הקרן הקיימת לישראל בפנקס החברות כחברה לתועלת הציבור.
עם זאת, מאז קום מדינת ישראל לא הוסדר מחדש מעמדה המשפטי של הקרן, ונוצר מצב חריג ובלתי סביר, בו גוף בין-לאומי המחזיק בנכסי מקרקעין בהיקף עצום, פועל בישראל במקביל למוסדות המדינה, אינו כפוף לכללי מינהל תקין, שקיפות ופיקוח ציבורי. חוק קק״ל משנת 1953 אמנם הכיר בקק״ל כזרוע לאומית, אך נמנע מלכונן מנגנוני פיקוח אפקטיביים, המחייבים ניהול תקין ושקיפות לציבור. משכך נותר המבנה ההיסטורי המיושן, שאינו תואם למציאות הציבורית, הכלכלית והמשפטית של ימינו.
בעשורים האחרונים, הורחב היקף פעילותה של קק״ל, והיא הפכה לאחד הגופים המחזיקים בהון ציבורי משמעותי ביותר בישראל, עם שליטה על מקרקעין ותקציבים אדירים. על פי פרסומים כלכליים, קק״ל מחזיקה נכסים בהיקף מוערך של עשרות מיליארדי שקלים, אך היא מנהלת אותם ללא פיקוח תקציבי ממשלתי וללא שקיפות ציבורית נדרשת.
בעוד שבעבר התבססו הכנסותיה בעיקר על תרומות מהעם היהודי, הרי שכיום עיקר הכנסותיה מקורן במכירת מקרקעי המדינה ובהפרטות קרקעיות, דבר ההופך את משאביה למשאבים ציבוריים לכל דבר.
על אף זאת, כמעט לא הוחל עליה פיקוח חיצוני רגולטורי או ציבורי. נעשו מספר מאמצים בכדי להגביר את הפיקוח על קק"ל כגון הצעת חוק קרן קיימת לישראל (תיקון – החברה החדשה – גוף מבוקר), התשע"ז–2017, שהונחה על שולחן הכנסת על ידי חברי הכנסת בסיעת יש עתיד ולא אושרה.
התפתחויות עדכניות רק העמיקו את הפער הזה. בשנים האחרונות תועדה מגמה של שימוש בכספי הקרן למטרות מגזריות ופוליטיות תוך בזבוז כספי ציבור וחלוקת "ג'ובים" למקורבים ומינויים פסולים. כל זאת פוגע באמון הציבור ובמקרים רבים אינו משרת את יעדיה ההיסטוריים של קק״ל. כך הפכה הקרן לכזו הסוחרת באדמות הציבור ובכספיו.
מצב זה מחייב תיקון מהותי. הצעת החוק שלפנינו נועדה להסדיר את מעמדה של קק״ל כחברה ממשלתית–ציבורית, שתמשיך לפעול למען פיתוח הארץ, שמירת הקרקע, הייעור, הקצאת הקרקעות לצרכים לאומיים וניהול משאבי אדמות הלאום, אך תחויב לפעול בכפיפות למנגנוני ביקורת, שקיפות ואחריות ציבורית, כפי שקיימים בכל גוף המנהל רכוש ציבורי.
הפיכת קק״ל לחברה ממשלתית היא תיקון היסטורי מתבקש: גוף המטפל במשאביו של הציבור חייב להיות כפוף לדין הציבורי ולא לפעול כקרן עצמאית שאינה מחויבת למינהל תקין. ההסדר המוצע מבטיח ששיקול הדעת בניהול קרקעות הלאום, בכספי הציבור ובמדיניות הפיתוח ייעשה באופן מקצועי, ענייני ושוויוני ובהתאם לחוק ולא למערכת אינטרסים פגומה. זהו תיקון היסטורי וצעד מתבקש לחיזוק אמון הציבור, מניעת הטיית משאבים למטרות זרות ובזבוז כספי ציבור שמחזיר את ניהול נכסי הלאום למסגרת החוקית והדמוקרטית הראויה.
--------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ו בחשוון התשפ"ו (17.11.2025)
החלפת סעיף 3 1. בחוק קרן קיימת לישראל, התשי"ד–1953, במקום סעיף 3 יבוא: בחוק קרן קיימת לישראל, התשי"ד–1953, במקום סעיף 3 יבוא: בחוק קרן קיימת לישראל, התשי"ד–1953, במקום סעיף 3 יבוא:
"הקמת חברה חדשה 3. (א) רשם החברות ירשום, לפי הוראות סעיף 10 לחוק החברות, התשנ"ט–1999, חברה בבעלות מלאה של המדינה; שר האוצר ימציא לרשם החברות את הפרטים והמסמכים הנדרשים לפי סעיף 8 לחוק האמור בתוך חודש מיום כניסת החוק לתוקף ויראו את החברה כחברה שהפכה לחברה ממשלתית בהתאם להוראות סעיף 8(א) לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה–1975 (להלן – חוק החברות הממשלתיות).
(ב) שר הפנים יהיה השר האחראי לענייני החברה, והוא יודיע לוועדת הכספים של הכנסת בתוך חצי שנה לאחר כניסת החוק לתוקף אם החליט שלא לפנות לוועדת הכספים של הכנסת לפי סעיף 63(1א) לחוק החברות הממשלתיות בנוגע לחברה.
(ג) בסעיף זה, "חברה בבעלות מלאה של המדינה" – חברה שכל מניותיה הן בבעלות המדינה והזכות למנות את כל הדירקטורים שלה היא בידי המדינה."