פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 131 מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד יום שני, כ"ו בחשון התשפ"ו (17 בנובמבר 2025), שעה 13:20 סדר היום: << נושא >> התחסנות תינוקות וילדים - תמונת מצב << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: משה אבוטבול – מ"מ היו"ר מוזמנים: ד"ר אור קריגר – סגן ראש חטיבת בריאות הציבור, משרד הבריאות גילת שרייבר – ראש מערך מודיעין בריאות, משרד הבריאות נעם וילדר – עו"ד, יועצת משפטית, המועצה הלאומית לשלום הילד אילנית אקב בן אנו – רכזת רפואה מונעת, שירותי בריאות כללית מירה קולא – מנהלת תחום טיפות חלב, מכבי שירותי בריאות רחל פיש – מנהלת מחלקת בריאות הציבור במערך הסיעוד, מכבי שירותי בריאות ד"ר ברנרד ברזילי – מנהל אגף ילדים ופגים בבית חולים מעייני הישועה, יו"ר האיגוד לניאונטולוגיה, ההסתדרות הרפואית בישראל פרופ' דוד גרינברג – מנהל בית החולים סבן לילדים, סורוקה, החברה הרפואית להגנת הילד בהסתדרות הרפואית פרופ' מיכל שטיין – מנהלת היחידה למחלות זיהומיות בילדים, בית החולים שיבא ברטוקן זריהון – אחות ראשית מחלקת ילדים, בית חולים הדסה עין כרם ד"ר אורית יעקובסון – חברת ועד מנהל, האגודה לזכויות החולה דיאנה רחל דאבוש – יו"ר עירונית וחברה בצוות מוגנות, הנהגת ההורים הארצית ניר רוזן – מנכ"ל פייק ריפורטר אורי סולד – מנהל תחום מידע, התנועה לחופש המידע אלעד אריה קורן – עמותת "מדעתי" משתתפים באמצעים מקוונים: אפרת לאופר – מנהלת אגף זה"ב, נגישות ובריאות, משרד החינוך ד"ר מנואל כץ – רופא ראשי, פמי בריאות ייעוץ משפטי: תמי סלע מנהלת הוועדה: תמי ברנע רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> התחסנות תינוקות וילדים - תמונת מצב << נושא >> << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> ברוכים הבאים לכולם. אני רוצה קודם לאחל רפואה שלמה ובריאות ליו"ר הוועדה, הגברת חה"כ קטי שטרית, שנעדרת וביקשה ממני למלא את מקומה. תודה על האמון. אנחנו רוצים להתחיל. לפני שאני אתן את המצגת שמוכנה כאן, אני אומר מספר מילים כדברי פתיחה ולאחר מכן אחרי המצגת גם נפתח את הדיון ונכבד את האורחים שלנו, כל אחד בתורו, לומר את דבריו וננסה לקדם את העניין. אני מזכיר שלדיון נקבע כשעה, אז כל אחד גם יצמצם. אמורים ב-14:00 לסיים. ימי שני יש ישיבות סיעה, חייבים להזדרז. אומר דברי פתיחה על דיון בנושא התחסנות ילדים ותינוקות. שלום רב לכל הנוכחים, לנציגי משרד הבריאות, לקופות החולים, לארגוני החברה האזרחית, לכל העוסקים במלאכת קידום בריאותם של ילדי ישראל. הוועדה לזכויות הילד מתכנסת היום לדיון חשוב בנושא ההתחסנות של תינוקות וילדים. חיסונים הם אחד הכלים המרכזיים שמדינת ישראל מעמידה לרשות ההורים כדי להגן על ילדיהם מפני מחלות מדבקות, חלקן קשות ומסוכנות. בשנים האחרונות עלתה חשיבות הנושא מחדש בין היתר בשל התפרצויות מקומיות של חצבת ובשל גם איתור נגיף הפוליו בביוב בערים שונות. מהנתונים המוצגים על ידי משרד הבריאות וארגוני החברה האזרחית עולה כי שיעורי ההתחסנות משתנים בין האזורים באוכלוסיות וכי ישנם גם פערים בין השטח לבין היעדים הלאומיים. האגודה לזכויות החולה מציינת כי לצד זמינות החיסונים נדרש גם חיזוק משמעותי של ההנגשה הפיזית, מידע נכון, כדי לסייע להורים להבין בצורה מלאה את חשיבותם של החיסונים ואת תרומתם לבריאות ילדיהם. מהמסכים והמסמכים שהונחו בפני הוועדה עולה כי במשך זמן רב לא פורסמו נתונים מלאים לפי יישובים ולפי השנים. רק לאחר פניות ועתירות משפטיות נחשפו חלק מהנתונים לשנים הקודמות. שקיפות זה גם כן כלי יסודי לבניית אמון ציבורי ולסייע לקופות החולים, לרשויות המקומיות, לציבור, בקבלת ההחלטות הנכונות. לכן הדבר מאוד חשוב, במיוחד נושא זה. אני רוצה לומר בצורה ברורה: החיסונים אינם עניין של מחלוקת פוליטית, אלא פיקוח נפש ממש. כל גדולי הרופאים וגם כל גדולי התורה כתבו במפורש שחובתנו לשמור על בריאות הציבור ועל תינוקות חסרי ישע. מכתבים כמו בית דין צדק של הבד"ץ ושל הרב הגאון הרב מאיר ברנד - - - ושל רופאים בקהילות חרדיות, כולם מדגישים שלא לעמוד מנגד כאשר נמצאים בסכנה. כפי שחז"ל כבר אמרו "ורפא ירפא", מכאן שניתנה רשות לרופא לרפא ובדבר הזה כולנו תמימי דעים. בתוך כך אנו רואים תמונה מורכבת: מצד אחד יש ערים שבהן שיעורי ההתחסנות גבוהים ויציבים, אך מנגד יש אזורים שממשיכים להיות לצערנו מוקד להתפרצויות, כמו ירושלים, בית שמש, מודיעין עילית, צפת וכן קהילות שבהן שיעורי ההתחסנות נמוכים משמעותית מהממוצע הארצי לפי נתוני משרד הבריאות לשנים 2018 עד 2022. אפילו בבית שמש שזכיתי בעבר לכהן שם כראש עיר נרשמה ירידה מדאיגה בשיעור ההתחסנות נגד החצבת. מ-93% בשנת 2018 ל-87% בשנת 2020 ועד 79% בלבד לשנת 2022. המשמעות היא שכאשר אחד מכל חמישה ילדים אינו מחוסן כל הסביבה, כולל התינוקות שאינם יכולים להתחסן, נמצאים בסיכון ממשי להתפרצות רחבה. לצד הנתונים הרפואיים קיבלנו גם דיווחים על תופעה מסוכנת של הפצת מידע שגוי של "מטפלים" שאינם מוסמכים ועלונים שמטעים הורים וגורמים להם לעכב את החיסונים. זה כבר לא דיון תיאורטי, אלה דברים שהיו. אני אומר זאת בזהירות אך בתקיפות, אין שום היתר, לא רפואי, לא ציבורי וגם לא הלכתי לסכן ילדים. כשמחלה מדבקת מסכנת תינוקות שלא יכולים להתחסן ההתחסנות של כל אחד ואחד מאתנו היא מצווה של "לא תעמוד על דם רעך". לכן הדיון שלנו היום הוא כדי להבין כיצד ניתן לסייע עוד ועוד וכיצד להקל על ההורים לשפר את ההנגשה ולהבטיח שבתוך כל העומס והבלבול ההורה יוכל לקבל החלטה טובה ומבוססת למען בריאות ילדיו. אני מודה לכל הגופים שמסרו לוועדה את החומרים והנתונים ולכל מי שעוסק מידי יום בקידום בריאות הילדים, כי מטרתנו כולנו כאן משותפת. נפתח כעת את הדיון ונשמע כמובן גם את כל המשרדים הרלוונטיים ואת כל הארגונים. את הרופאים, נציגי הקופות, נציגי הקהילה. אבל כמובן נפתח במצגת שהוכנה. אני שוב רוצה להודות לחה"כ קטי שטרית שהיא גם כן יושבת-ראש הוועדה, על האמון לשמש במקומה כיושב-ראש בהיעדרה. תודה רבה. גברתי מנהלת הוועדה, אנחנו ניגש? << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> נציג את המצגת. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> המצגת. אז כל אחד יציג את השם ואת התפקיד, שיירשם בפרוטוקול. בבקשה. << אורח >> אור קריגר: << אורח >> שלום רב, אני ד"ר אור קריגר, אני סגן ראש חטיבת בריאות הציבור במשרד הבריאות. אני רופא מחלות זיהומיות בילדים ומיקרוביולוג קליני. רציתי להגיד תודה על הפתיחה המאוד מאוד חשובה, שמראה את היתרון הגדול ובעצם את אחד ההישגים הגדולים באנושות לדעתי, שהוא החיסונים. התפקיד שלהם הוא במניעה של מחלות שהיו קטלניות ומאפשר לנו בעצם להתמודד איתם בצורה נהדרת. באמת בשנים האחרונות אנחנו רואים עלייה בהתנגדות וירידה בעצם בשיעורים של התחסנות, שגורמים לכך שיש לנו באמת את אותה חזרה של חלק מהמחלות. אם תסתכלו על השקף שנמצא למטה, אם אפשר לראות, איך היה נראה טיפול נמרץ בשנות ה-50, מי שמכיר וזוכר ומכיר את האנשים שהם בני 70 פלוס או זוכר, כמו במקרה שלי, את סבא שלו, שסבל משיתוק ילדים, יודע שמדובר במחלה מאוד קשה עם אחוזי תמותה גבוהים, שלצערי הרב בגלל ירידה בשיעורי ההתחסנות אנחנו רואים אותה ורואים גם מקרים קליניים בשנים האחרונות. מהצד השני, כמובן את המגפה הגדולה ביותר המתואר בהיסטוריה, השפעת הספרדית. עוד מחלה שהפכה להיות ברת מניעה על ידי חיסון. הבאנו לפה חלק מהגרפים, שאולי גרפים מאוד קשים להסביר את המילים, כי גם קשה לראות, היות וזה מאוד קטן. אבל אם אתם יכולים לראות את הגרפים שמראים מצד שמאל את התחלואה בצבע הטורקיז. איך מרגע שיש את החץ הקטן הזה של ההכנסה של החיסונים לשגרת החיסונים המחלות הקשות האלה, שיתוק ילדים כמו שאנחנו רואים כאן, דלקת קרום המוח עקב חיידק שנקרא Haemophilus influenzae B הם פשוט ירדו, כמעט נעלמו לגמרי. והמחלות האלה חוזרות עכשיו בגלל שאנשים לא מתחסנים, כולל בשנה האחרונה, עלייה באותו חיידק. אותו דבר גם לגבי דיפתריה, מחלה קטלנית, מחלת ילדות נוראית. דלקת כבד נגיפית מסוג A וטטנוס, אותו טטנוס שבעצם באמצעות חיסון אפשר למנוע אותו לחלוטין. עדיין יש אנשים שמתנגדים אליו, כולל ילדים שנחשפו ופשוט הורים שמסכנים אותם. פה יש לנו גרף שמראה בעצם השוואה של תחלואה ממוצעת במאה ה-20, מכל המחלות האלה. אנחנו רואים מחלות קטלניות כמו אלה שאני הזכרתי עכשיו, כולל גם רובלה וכולל שעלת. הירידה הגדולה שיש להם בשנת 2024 במקומות שבהם אפשר להתחסן. נגעת בקונספט הזה שנקרא החיסון של העדר. שזה אומר איך אנחנו מתחסנים ובעצם גורמים לכך שלא תהיה מחלה. אני רוצה לקרוא לזה אחריות. אני רוצה לקרוא לזה אחריות אזרחית. שאתה לא רק אחראי על הילדים שלך, אתה בעצם הופך להיות אחראי יותר על הסביבה שלך. בעצם כמו במצב שאנחנו רואים פה מצד שמאל, אם ילד מגיע למקום שבו אין את המתחסנים, אין את האנשים שנקטו בצעד האחראי הזה של לחסן את הילדים שלהם, אז אנחנו מגיעים להתפרצות מלאה. מצד ימין, כאשר אותו חולה במצב המדבק מגיע למקום שבו יש אנשים שהתחסנו, שהם לא יעבירו את הנגיף – הם גם לא יחלו וגם לא ימשיכו להעביר את זה הלאה וההתפרצות פשוט תיעצר. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> אגב, לדבר הזה בלשון התלמוד או בלשון היהדות זה נקרא חב לאחרינה. כשאתה עושה צרות לעצמך זה משהו אחר. אבל ברגע שאתה לא מתחסן ובכך מזיק גם לאחרים אז זה חב לאחרינה. חב לאחרים, שזה דבר חמור ביותר. << אורח >> אור קריגר: << אורח >> אז איך אנחנו בעצם משכנעים אנשים להתחסן כנגד סכנה שהם כבר לא רואים? ועל זה אמרו חכמים עוד לפניי שהחיסונים הפכו להיות בעצם הקורבן של ההצלחה הגדולה שלהם. הם בעצם העלימו את המחלות. אם רופאי ילדים פעם היו מטפלים כל הזמן במחלות האלה: בדיפתריה, בטטנוס, במחלות מזעזעות לחלוטין, אז בתקופה שבה אני עשיתי את ההתמחות שלי לא ראינו אותם. הבעיה היא שזה הולך וחוזר. אנחנו הולכים וחוזרים ורואים את המחלות האלה. והנה ראו את ההתפרצות עכשיו של החצבת או השעלת שהייתה בשנים האחרונות. ובכן, מבחינת המגמות בכיסוי של חיסוני השגרה אנחנו רואים בעשור האחרון ירידה בכיסוי החיסוני. כאן אנחנו רואים את זה לגבי חיסון ה-MMR, החיסון כנגד חצבת, אדמת, Measles, Mumps, Rubella, וחזרת. אנחנו רואים את העלייה עולה ואנחנו רואים באמת בחברה החרדית ירידה יותר משמעותית בכיסוי החיסוני. אנחנו רואים שכאשר הילדים כן מגיעים לבתי הספר כן נערך catch up וכן עוקבים אחריהם ונותנים את החיסונים. וזאת בהנחה שכמובן יש את המרכיב של בריאות התלמיד באותו מוסד חינוכי, וזה עובד בצורה טובה. מבחינת החצבת, התחלואה שיש לנו בישראל היא לא פחות מקטסטרופלית. אנחנו לא רוצים שתהיה בכלל התפרצות כזאת ואנחנו עושים הרבה מאוד מאמצים על מנת להנגיש את החיסונים, על מנת להגיע לאנשים, על מנת להגיע לקהילות. ובכל זאת אנחנו מגיעים למצב שבו יש לנו קרוב ל-2,000 חולים מאומתים. כנראה שיש הרבה יותר מזה, על סמך גם מודלים סטטיסטיים וגם הבנה של צורת התחלואה כפי שהיא, ותשעה ילדים שנפטרו. שזה לא פחות מאסון כל אחד ואחד מהם. שמונה מהם לא קיבלו חיסון אחד. פשוט מזעזע. מבחינת המאושפזים, אותם מעל 600 ילדים, כמעט כולם ילדים, שאושפזו. אתם יכולים לראות בצורה מאוד ברורה שהרוב בצבע אדום זה אותם ילדים שלא קיבלו אף חיסון אחד. כך שזה יכול להסביר בצורה טובה איך החיסונים עובדים ומונעים בצורה מאוד ברורה. מתחילת ההתפרצות עושים מאמצים גדולים להנגיש, להסביר, להעביר, בעצם כמה שיותר על מנת לזה, וכן מצליחים להגיע לאיזה שהיא הצלחה מבחינת היכולת לחסן את האנשים. רואים שמאז תחילת ההתפרצות, שזה באפריל, יש עלייה בחיסונים של פלוס 42% ממה שאנחנו יודעים בשנה שעברה. זה לגבי כל החיסונים של החצבת. דיברת על הנושא של הנגשה. באמת אחד מהדברים שמאוד עוזרים, במיוחד לקהילות קשות היום, עם הרבה מאוד ילדים, זה הנושא של ההנגשה עם טיפת חלב ניידת. אנחנו פשוט צריכים עוד. אנחנו צריכים יותר מזה. אנחנו צריכים לא רק טיפת חלב ניידת, שהיא נותנת בנוסף גם לחיסונים נגד חצבת גם חיסוני שגרה אחרים ועוזרת גם בבדיקות מעקב אחרי הילדים. אנחנו צריכים את זה גם למגזר הבדואי, אנחנו צריכים עוד גם לאזורים אחרים בארץ. ההנגשה היא כמובן חלק מהתפיסה. התוכנית שלנו היא תוכנית שוויונית, חינם לכל האזרחים, באחריות המדינה. זה הערך הגדול ביותר. אבל יש לנו גם הרבה מאוד אתגרים. כאשר אחד מהאתגרים הברורים הוא כמובן הנושא של מה שנמצא אצלנו במשרד הבריאות, באחריות המדינה. מה שנקרא בתוספת השלישית לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. שהתקנים לא השתנו. כבר עשרות שנים שתקני המדינה לא השתנו. זה גורם לכך ששירות מפואר, מדהים, של טיפת חלב, הולך ונהייה יותר ויותר קשה לעמוד במשימות שלו. יש יותר חיסונים, שזה דבר מוצלח, נהדר ונפלא. אבל התקנים זה אותם תקנים. אנחנו צריכים יותר משאבים. כמובן האתגר הגדול שאמרנו לגבי לא רק בתקנים, גם בכסף, אבל גם אתגר גדול מאוד בנושא של האמת. אמירת האמת. הרי אנחנו יודעים אצלנו שאמירת אמת זה ערך, ערך ראשון. הדבר הכי בסיסי שיש לבן האדם כדי שיהיה אפשר להתייחס ולבנות דברים. הפצה של מידע כוזב, מידע שקרי, כנגד חיסונים זה כמו שאתה אמרת, לא פחות מלשפוך דמים. פשוט ככה. וזה מעמד שמאוד מאוד קשה לעבוד בו. מאוד קשה, היות ומושקע בו הרבה כסף מהצד השני. מושקעים בו הרבה מאוד מאמצים. וכאן צריך באמת רתימה לא רק של המשרד, אלא של הרבה מאוד גופים, על מנת לעמוד ולהילחם בו בצורה חכמה על מנת לנצח אותו. כי עם כל הכבוד לתקופה הזאת הפוסט מודרנית בה לכל אחד יש דעה וכל אחד יכול להביע אותה, שזה בסדר, אלה ערכים חשובים. אני חושב שהערך של שמירה על חיי הילדים שלנו נמצא הרבה מעל זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> תודה רבה. הדברים שאמרת דברים מאוד ברורים. אני רק משתתף דווקא בדברים שאמרת נגיד בנושא של טיפות חלב. כי באמת, עם כל הרצון הטוב, טיפת חלב ניידת זה חלק מהמקומות קוראים לזה בדיחה מהלכת. למה? כי אין טוב יותר, ואני אומר את זה בצורה הברורה ביותר, מטיפת חלב קבועה. כי ברגע שזה קבוע שם, אז אנחנו יודעים שאותם הורים מחויבים להגיע. והדבר הטוב ביותר שבכל שכונה, בניגוד למצב של היום, שאני יודע למשל ברמת בית שמש ב', בבית שמש, שכונה ענקית, עם 11,000 ילדים, אין שם טיפת חלב אחת. אז בעצם צריכים להגיע לאותן טיפות חלב. ואבא שצריך להביא כמה ילדים שלו כמה פעמים בשנה. אז אנחנו מבינים מה קורה פה, זה יותר עצלנות מאשר חלילה עקרונית לא ללכת לעשות את זה. וזה מביא אותך לעוד כל מיני תוצאות. אני עצמי כאשר שימשתי כראש עיר הנשמה יצאה להקים טיפת חלב אחת בתוך שכונה שלא הייתה בכלל, טיפת חלב מרגלית, בשכונה בקריה החרדית נחלה ומנוחה. שנים לא היה שם. היינו צריכים ללכת עד לרחוב רש"י, מי שמכיר את זה. ואנשים לא הגיעו לשם, מכל מיני סיבות. עד שפתחנו את זה וברוך השם זה שיפר את הנושא הזה. לכן אני שותף למה שאמרת, שהנושא הזה של טיפות חלב חייב להיות. אבל חייב להיות גם בצורה כזאת מושכלת. כמו להבדיל שבסופר יש קופה שנקראת ללא תור, שאדם יכול להגיע עם מוצר אחד, שני מוצרים, מיד נותנים לו כדי להריץ אותו שם. להבדיל, גם צריך פה שיהיה בתוך הטיפות חלב תור ללא תור. שבאים, סיפורים של חצבת, של דברים מן הסוג הזה. ללא שעה, ללא זמן, ללא תיאום, שיוכלו להגיע. זה החלום המתוק, שתהיה גם זמינות פיזית של מבנה לנושא הזה וגם שהם יוכלו להגיע גם בלי לתאם. כי הדברים הם, בואו נאמר ככה, יש גם תלונות כאלה ואחרות. אנחנו לא באים עכשיו להאשים אף אחד. אבל אנחנו חייבים לתת כמדינה את המקסימום כלים להורים כדי לפתור את כל ההסברים והתירוצים. אבל שוב, זה לא כביקורת, אלא כביקורת בונה איך לבנות ולמנוע את הפספוס הזה של כמה הורים. << אורח >> אור קריגר: << אורח >> תודה רבה. ביקורת זה דבר טוב לדעתי. אני אגיד שזה מה שקורה עכשיו. זאת אומרת, ברגע שמודרה ההתפרצות אנחנו מחסנים בלי תור. זאת אומרת, כל מי שמגיע מתקבל. אני מקבל את מה שאתה אומר. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> אני יודע. אבל זה יושלם יותר כשיהיה גם לאיפה להגיע. ודי למבין. שכונה כמו חפציבה, המכילה שם אלפי משפחות ואין להם, או רמה ב'. בשכונות החדשות, ברוך השם, זה כן שם דאגתי, במרגלית, בעוד כמה. אבל בישנות שם אולי לא נתנו את הדעת. אבל הנה, זה פוגש אותנו בזה שצריכים עכשיו להציל את התינוקות הללו. אני מבקש מד"ר אורית יעקובסון. בבקשה, אני אשמח בבקשה. << אורח >> אורית יעקובסון: << אורח >> אני חברת הוועד המנהל של האגודה לזכויות החולה. למעשה הייתה בין היוזמים של הפנייה לכנסת. ואני מודה לך, חה"כ אבוטבול, על הרמת המשימה של העלאת המודעות לנושא של חיסונים. אני מאוד התחברתי למה שאמרת קודם, אבל אני לא חושבת שצריך לחכות להתפרצות בשביל לעשות עבודה. כי כשאנחנו מדברים על מניעה אנחנו צריכים לדבר על מניעה לאורך כל השנה. להעלות את הזכויות ולדעת ולהביא את המידע להורים, על החשיבות של החיסון. על איזה נזק זה יכול לגרום לא רק לילדים. ואנחנו יודעים, ונמצאת כאן אחות מהדסה ירושלים שטיפלה בילדים ואני הייתי רוצה שתשמעו אותה גם כן. כאשר הנזק הוא לא רק לילדים עצמם מאפשרות של תמותה, כי הילדים מדביקים את ההורים ואת המבוגרים. זה נזק סביבתי של כל המשפחה ושל כל הסביבה. אז ברור שהבעיה הראשונה זה נגישות. כי למשפחה עם 10 ילדים או שמונה ילדים או 12 ילדים קשה מאוד לקחת את הילדים להתחסנות. אז צריך משהו שיהיה יותר. וזה לא רק באוכלוסייה החרדית. זה גם באוכלוסייה הבדואית. למרות שבאוכלוסייה הערבית שיעורי החיסונים הם יותר גבוהים מאשר באוכלוסייה היהודית. ולמה? כי הם מחוברים יותר למרפאות. ופה יכול להיות פתרון נוסף לא רק באמצעות טיפות חלב. אני חושבת שחלק מהנושא זה של קופות החולים. קופות החולים נמצאות הרבה יותר בסמיכות לאוכלוסייה. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> הם ידעו לעשות את זה יפה בתקופת הקורונה. << אורח >> אורית יעקובסון: << אורח >> יפה. והם יודעים לעשות את זה יפה מאוד גם לנושא של חיסוני שפעת. זאת אומרת, זאת צריכה להיות עבודה מערכתית של משרד החינוך, קופות החולים, משרד הבריאות. ולא רק להפיל את הכול על הנושא של קופות החולים. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> הפוך, דווקא אני מסכים איתך שדווקא בתקופה הזאת שצריכים לנצל את הרגיעה הזאת, כמו שיש חורף ויש גשמים קשה לתקן את הדליפות בבית. אבל ברגע שקצת השמש יוצאת אפשרי לעשות את כל הבדק בית ולתקן את כל הדברים. דווקא בתקופה הזאת, שיחסית רגיעה, נוכל לתקן את הדברים שאת מציינת. לרתום עוד ועוד ועוד. אני אומר לך שוב פעם, המכתבים שהרבנים כתבו זה דבר נדיר, שגם כתבו שם גם לחסן אם נדרש על ידי הרופא, גם בתוך שבת. זה דבר שלא ממהרים לכתוב את זה. אבל אם הם כתבו את זה סימן שההתייחסות שלהם כלפי החיוב היא התייחסות אבסולוטית. זה לא פה דבר של שיקול דעת. אני חושב שזה מתחבר, מתכתב עם מה שאמרת. << אורח >> אורית יעקובסון: << אורח >> אני חושבת שהמכתבים האלה צריכים להיות בידי מערכת החינוך ומערכת הבריאות בשביל שיוכלו להשתמש בהם לאוכלוסייה. כי לא תמיד יש אותם. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> אני ביקשתי מאחד האנשים שיצלם לי את זה, כדי לחלק לאנשים מרכזיים פה. << אורח >> אורית יעקובסון: << אורח >> עוד שני דברים. נושא נוסף שהוא בעייתי זה התחסנות של צוותים רפואיים. התחסנות של צוותים רפואיים בבתי חולים ובקהילה היא נמוכה. אני חושבת שצריך לחייב את הצוותים הרפואיים, אם באמצעות תו תקן או באמצעות מבחן איכות של התחסנות, כי הם עצמם יכולים להדביק את האוכלוסייה עצמה. אם תסתכלו על שיעורי ההתחסנות של צוותים רפואיים הם בין הנמוכים שיש. דבר שלישי זה הנושא של הרופאים המטפלים. קהילה שיש לה אמון ברופאים המטפלים במרפאות והרופא אומר כרגע לאמא תיגשי לאחות, היא תחסן אותך לחיסון, אפילו לא חצבת, חיסון נגד שפעת – היא תלך ותחסן. אבל פה צריכה להיות מודעות מצד הרופאים המטפלים, מצד האחיות המטפלות, לקחת את זה כשגרת יומם. דבר אחרון שאני רוצה להעלות זה הוועדה המייעצת למניעת מחלות זיהומיות ולחיסונים שיש במשרד הבריאות. אני חושבת שאתה חבר בוועדה. אני חושבת שחלק מהתפקידים שלכם זה לא רק להחליט על איזה חיסונים ואיזה זנים מחסנים באותה שנה, אלא לבנות תוכנית להסבר לציבור בתוכנית עבודה להעלאת קומפליינס לציבור הרחב בנושא של איך להעלות חיסון. זה צריך להיות חלק מעבודת הוועדה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> ישר כוח. אני מאוד מודה לך. אני רוצה לומר שאני באמת, גם שימוש כדוגמה אישית, אתמול בדיוק חמש דקות, להיכנס לאחות, עשיתי חיסון נגד שפעת. בלי שהיו צריכים לשכנע, לא לעשות כלום. המתנתי רבע שעה כנדרש כדי לראות שאין איזה תופעות. אני גם מכאן קורא, מנצל את ההזדמנות, גם למבוגרים, כל אלה שצריכים, נצלו את הזמן, תחסכו לעצמכם לאחר מכן שפעת של החורף. הדברים שלך ברורים. אני רוצה לכבד כעת, יש לנו פה הנהגת הורים ארצית, בבקשה. דיאנה רחל דאבוש, יו"ר עירונית, חברה בצוות מוגנות. בבקשה. << אורח >> דיאנה רחל דאבוש: << אורח >> שמי דיאנה דאבוש, אני מייצגת היום את הנהגת ההורים הארצית. ראשית אני רוצה להגיד שהנהגת ההורים הארצית רואה אחריות שלנו כהורים לא רק בדאגה במסגרות החינוך, אלא גם דאגה לאקלים בריאותי בטוח ומוגן לילדים בבתי ספר, בגנים. בשנים האחרונות, בתקופה האחרונה, אנחנו בעצם רואים שיש ירידה משמעותית באחוזי התחסנות, כמו שדיברתם פה. אנחנו מאמינים, רוצים להאמין, זה לא נובע מרוע, זה לא נובע מהזנחה או חוסר אכפתיות של הורים. אני חושבת ההיפך, ההורים מרוב הרצון שלהם להגן על הילדים לפעמים עושים החלטות שהן החלטות שגויות. אבל גם כי הם מוצפים במידע שהוא סותר את האני מאמין שלהם ואז בעצם זה נותן להם לחשוש מהדברים האלה. וכמו שאמרנו פה, לא תמיד הם מצליחים להגיע לטיפת חלב ולא מצליחים להגיע לקופת חולים. באמת, המשמעות בשטח היא ברורה. ההתפרצויות של מחלות שבאמת ראינו אותן כמחלות עבר פתאום חזרו ואי אפשר להתעלם מזה. אנחנו בעצם מבקשים שהמידע שיוצא להורים יעבור אולי דרך משרד אחד, משרד הבריאות. משרד בעצם שיש לו את האחריות הזאת לבוא ולראות מה יוצא החוצה כפרסום. כל הפרסומים, כל אלה שרוצים, כל האנשים וגופים שרוצים לקדם פרויקטים כאלה ואחרים – מישהו צריך לפקח על זה. שיח שהוא בעצם מכבד יותר ולא מאשים. שנפתח את זה ממקום של כולנו, בואו ניכנס כולנו תחת האלונקה ונגן על ילד שלי ונגן על הילד של כולם. ובעצם הנגישות הזאת, שיהיה עוד, שהאופציה, אין לי ילדים קטנים, אין לי תינוקות בבית. אבל אני זוכרת שהיו מתקשרים אליי פעם, פעמיים, שלוש, את מגיעה? אבל כן היה צריך לחכות. ואם פספסתי אז הלך עליי. אני חושבת שיותר להנגיש את זה. כולנו באמת צריכים לבוא ולקחת על זה אחריות: הורים, גופים, ממשלה, משרד הבריאות וכו'. תודה. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> אולי באמת בנושא שאת דיברת לגבי המנשרים וכל הדברים, אם נמצאים איתנו ממשרד החינוך על הקו. אפרת לאופר נמצאת איתנו. אני אשמח לשמוע את תגובתה לגבי הנהגת ההורים. אם לא, אז הייתי רוצה לעבור לגב' רחל פיש, מנהלת מחלקת בריאות הציבור במכבי שירותי בריאות. << אורח >> רחל פיש: << אורח >> שלום. תודה על ההשתתפות, על החשיבות של הדיון הזה. אני באמת רוצה להגיד שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם משרד הבריאות. בעצם מהיום הראשון שהתחילה ההתפרצות הייתה הבנה שהקופות חייבות להיכנס לתוך התמונה ולתת מענה עבור המבוטחים. כי המבוטחים שייכים גם לנו וגם למשרד הבריאות בטיפות החלב. מה שאני רוצה להגיד שגם הודות למאגר החיסונים הלאומי בעצם יש לנו היום איזה שהיא פלטפורמה שאנחנו יכולים להגיד שאנחנו מכירים ויודעים את כל החיסונים. 10%-15% עדיין לא כמו שצריך. אבל סך הכול יש לנו את הנתונים. אנחנו יכולים להנגיד את המידע למבוטחים שלנו, אבל גם למטפלים שלנו. בעצם המשמעות היום שכאשר אתה נכנס לרופא הילדים שלך או כשאתה נכנס לקופת האחיות, כל אחד, גם כשאתה לא בטיפת חלב של הקופה אפשר לדעת האם אתה מחוסן או לא מחוסן. המטרה שלנו זה באמת להנגיש את זה ולהראות את זה גם למטפלים. דיברה קודם ד"ר אורית יעקובסון על החשיבות של המטפל, על החשיבות של רופא הילדים שלך. אם רופא הילדים שלך יקבל תזכורת שהילד שלך לא מחוסן לחצבת, אם יקפוץ לו והמידע הזה יהיה באמת נכון ושהוא יידע שהילד לא מחוסן לחצבת, קודם כל זה גם ידליק לו נורה אדומה כשהוא רואה איזה שהיא פריחה או משהו, שזה יכול להיות חצבת. אבל גם להסביר לו ולתת לו את החשיבות. לשלוח אותו למרפאת האחריות ולתת את החיסון הזה. אנחנו במכבי מנגישים בכל ערי ההתפרצות את החיסונים במרפאות האחריות וקוראים לציבור לבוא ולהתחסן. זה לא פשוט. יש אוכלוסיות שלא מגיעות בגלל שזה לא קרוב להם לבית, בגלל שזה לא פתוח אחר הצוהריים והם רוצים לא להוציא את הילד מהמסגרת, אלא לתת את זה ברכב. אפילו במוצאי שבת פתחנו השבוע בבני ברק כדי לתת מענה לאוכלוסייה, לפי הצרכים שלה והדברים שלה. אבל יש גם הרבה אוכלוסיות שהם מתנגדים קיצוניים. הם לא רוצים. הם טורקים את הטלפון, הם כועסים כאשר מתקשרים אליהם. גם אם רופא הילדים שלהם. זה אוכלוסיות שאני לא יודעת מה הפתרון עבורן, אבל אנחנו חייבים למצוא גם שם איזה שהוא פתרון כדי באמת לגרום ל-95% התחסנות של חצבת כדי שנרד כבר מההתפרצות הזאת. אנחנו מתעסקים בזה מעל חצי שנה. זה לא משהו שהוא הגיוני. במערכת הקודמת של 2018 זה נגמר הרבה יותר מהר. בכל אופן, אור עושה לי 'לא', אבל אנחנו זוכרים את זה קצת אחרת. הדבר הנוסף שחשוב לי להגיד, לגבי חיסוני עובדים שאורית יעקובסון דיברה קודם. אני חושבת לגבי חיסוני עובדים יש היום במדינת ישראל נוהל שמחייב את כל העובדים להיות מחוסנים. אנחנו דואגים לזה בכל הקופות וגם במשרד וגם בבתי החולים. כל העובדים מחוסנים בכל החיסונים, למעט חיסון אחד שהוא שפעת, שהוא זכות והוא לא חובה. זה החיסון היחיד שבאמת אין עליו קונצנזוס ולא כלל המטפלים מחוסנים. אבל שאר החיסונים, כמו חצבת שיש לנו עכשיו התפרצות, כל העובדים שמטפלים באנשים מחוסנים, חד משמעית. שפעת הוא חיסון אחר, הוא לא דומה לשאר החיסונים. זו הערת אגב. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> תודה רבה. אני דווקא כן הייתי רוצה לציין את אותם אנשים נפלאים שנמצאים בכל אחת מהקופות, כמו גם אצלכם במכבי, שנמצא שם יהודי מאוד יקר, הרב משה שלזינגר, שעושה עבודת קודש. אני יודע שהוא מסתובב בבתי הרבנים כדי להשיג תמיד את ההסכמות ולרתום אותם לנושא הזה. בכל קופה יש את האנשים הטובים שנמצאים. ישר כוח, אני מודה לכולם. זו הזדמנות להודות להם. אני רק רוצה להגיד לגבי הנושא הזה של החיסונים. כדאי, יכול להיות שזה כן קיים, כי אני יודע שאצלי זה כן קיים במערכת של הודעות טקסט שמגיעות. מתי שמגיע המועד של החיסון אז כן קיים. אני מבין וער לנקודה שבמגזר החרדי הנקודה של הודעות טקסט או ווטסאפ או דברים כאלה לא קיים. אבל בהחלט אפשר לעשות הודעה קולית לאוזן. בחלק מהקופות זה קיים, בחלק מהקופות זה לא קיים. << אורח >> רחל פיש: << אורח >> בשפעת יש הודעות. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> לא מספיק לשפעת. גם לחצבת, גם לשאר החיסונים, שתהיה הודעה קולית ממוחשבת שבאה ואומרת לידיעתך כעת זה הזמן שאתה צריך לחסן את הילד שלך. המקום ליד מקום מגוריך ברחוב כך וכך, בימים, בשעות. לדעתי תזכורת כזאת עד לאוזן של האבא ושל האמא. מותר לנדנד לשניהם. זה הופך את זה למצב כזה שאף אחד לא יכול לברוח או להתעצל. זה פשוט התזכורת רודפת אחריו. ולכל דבר יש פתרון. אם לא הולך לא פה ולא שם, מאוד יחמיא למדינה אם באמת היא גם תוכל לשלוח מפעם לפעם, כמו ששולחים את הפתק איפה מצביעים בבחירות. אז זה יותר חשוב מהבחירות. זה איפה הולכים להתחסן, כדי שאחר כך הוא יוכל לחיות למשך כל החיים. ופתק אחד כזה שיכול להציל אדם אחד, כמו שראינו פה כמה נהרגו מזה. על דבר כזה נאמר כבר כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. תנו דעתכם גם על השפרור בנושא הזה. כי לדעתי גם פה נתון הנושא הזה. זה לא, איך שציינתם, זה לא הורים רעים. חלילה, אף אחד לא רוצה להיפרד מבן שהוא עמל עליו. אלא פשוט או רשלנות או חוסר נגישות או שכחה, כל דבר אחר. אנחנו תוקפים את הכול, רק לא תוקפים את ההורים חלילה שהם לא רוצים. אבל בואו נעזור להם להגיע ליעד. אני רוצה לבקש מניר רוזן, מנכ"ל פייק ריפורטור. בבקשה, אתה מוזמן לומר את דבריך. << אורח >> ניר רוזן: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> לאחר מכן ידבר אורי, אורי סולד. לאחר מכן יש לנו את חברת פמי ופרופ' מיכל שטיין ולאחר מכן אנחנו חייבים לסיים. אז בואו ניתן לכל אחד לדבר ממש בקצרה. להוסיף על דברים שלא נאמרו. << אורח >> אפרת לאופר: << אורח >> משרד החינוך פה, אם רצית, אפרת לאופר. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> כי מה שנאמר נאמר. בואו נוסיף על הדברים. << אורח >> ניר רוזן: << אורח >> אני ממש אדבר במהירות, דקה וחצי. אנחנו פייק ריפורטר, אנחנו ארגון אזרחי שחוקר, מאתר וחושף רשתות דיסאינפורמציה, פרופילים מזויפים וקמפיינים המשפיעים על השיח הציבורי בישראל ברשת. אנחנו חוקרי רשת. הדוקטור מקודם הציג את הגרף של הירידה בתחלואה בעקבות ההתחסנות. אני לא יכול להציג את זה, אבל תאמינו לי שהגרף של הסקפטיים ומתנגדי החיסונים ואנשים שרק שואלים שאלות הוא נראה בדיוק הפוך עם כניסתן של הרשתות החברתיות לחיינו. אנחנו מזהים קומץ משפיענים שמשפיע על ציבורים הולכים וגדלים, הולכים ומתרחבים. שהם לא מתנגדים, אבל הם בעצם נחשפו ברשת לאינפורמציה שגויה, מוליכת שולל. הדבר הזה קונה נפשות בקהילות כאלה ואחרות. הדבר הזה נותר ללא שום מענה בישראל. אין רגולציה, אין חינוך ציבור שאמור לתת את התשובה לדברים האלה. זה דבר שקשה עליי להסביר אותו את המהלך החיסוני וכיצד הוא פועל. אגב, דוקטור, הצגת את זה מאוד יפה פה, כל הכבוד. הדבר הזה צריך להגיע לציבור. הרשתות החברתיות, אתם המחוקקים, צריכים לדרוש מהם להסיר תכנים. הבית הזה צריך לחוקק דברים כנגד הדבר הזה. אפשר לדבר, אין לנו פה זמן, על הסיבות וכו'. אז כאמור, מקוצר היריעה, רק נגיד שזו תופעה שהולכת וגוברת ולא ניתן לזלזל בה. אנשים נזרקים לערוצי חדשות אלטרנטיביים, לתוך סרטונים של דקה של כל מיני משפיעני רשת. אנחנו יודעים מה המקור של זה. זה קומץ של עשרות אנשים. צריך לטפל בדבר הזה. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> אני מסכים איתך. פגשנו את זה גם לצערנו בקורונה עם גל מאוד גדול של אנשים שניסו למנוע את ההתחסנות בקורונה. אבל אנחנו חייבים להבין שהקו האמיתי שלנו זה ללכת עם קו הבריאות, האמיתי, בלי לחפש אלטרנטיבות. אני רוצה לבקש מאורי, בבקשה. אורי סולד, בבקשה בקצרה, כדי שלא נעכב אתכם. << אורח >> אורי סולד: << אורח >> שמי אורי סולד, אני עובד בתנועה לחופש המידע. נוסף לחומרי הרקע שכבר הגשנו רציתי להוסיף עוד שלוש נקודות. ראשית, מחומרי הרקע לישיבה וממה שמשרד הבריאות הציג אנחנו רואים שיש ירידה בהתחסנות ועלייה בתחלואה. זה סטטוס נורא מדאיג. אבל אנחנו חושבים שהתגובה לזה זה שהמשרד חייב לתת לרשויות המקומיות ולמשפחות ולחברה האזרחית כלים להילחם במגמה, באמצעות של פרסום מידע אמין בנושא ומעודכן. זה יגביר את האמון במערכת הבריאות ויאפשר להורים לקבל החלטות יותר מושכלות על בריאות הילדים שלהם. שנית, המשרד חייב להנגיש באופן יזום ותדיר את הנתונים המעודכנים המצויים במערכת נחליאלי. ולפרסם אותם כמו שהוא פרסם בעבר את הנתונים לגבי הקורונה. דשבורד, אתם יודעים לעשות את זה, זה נעשה בעבר. זה מגביר את אמון הציבור וגורם לאנשים לדעת מה הולך, מה המצב. זה גם יאפשר לגורמים המטפלים לדעת מה המצב בקהילות שלהם. לסיכום, אנחנו חושבים שהוועדה צריכה לפעול ביחד עם משרד הבריאות לקידום של פרסום יזום של כל הנתונים לגבי אחוזי ההתחסנות. לבניית מפה שתאפשר לדעת בכל יישוב ויישוב ובכל קהילה וקהילה מה מצב ההתחסנות לגבי כל אחד מחיסוני השגרה. מה אחוז המתחסנים ואיפה יש חוסרים, כדי שיהיה אפשר לפעול באמצעות חינוך והסברה בנושא. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> תודה רבה לך. אני מבקש מחברת פמי. << אורח >> מנואל כץ: << אורח >> שלום ותודה על ההזמנה. אני ד"ר מנואל כץ, אני הרופא הראשי של חברת פמי ורופא ראשי של בריאות הציבור בפמי והייתי יושב-ראש איגוד רופאי ילדים בישראל ונשיא עמותת גושן. הנושא הוא בהחלט חשוב ביותר. נכון להעלות את הנושא הזה היום, שיש בעצם התפרצות קשה בעצם של חצבת עם איזה שהיא נטייה לשיפור. אבל הנושא הזה צריך להיות בסדר יום של כולנו כל הזמן, כי המגמות הן לא טובות. אני אמרתי פעם שעלולה להיות פה בישראל קטסטרופה אפידמיולוגית. זה לא רק הנושא של חצבת, יש גם כן בעיה עם שעלת, עם ריבוי מקרים באזורים מסוימים. חוסר התחסנות, התחסנות מאוד נמוכה של שפעת. כל הדברים האלה מביאים אותנו למצב של הרבה מאוד דאגה. אנחנו אחראים על מעל 2,800 בתי ספר מ-א' עד ט'. אחד מדברים שאנחנו ראינו שאותם הילדים כשהיו תינוקות חוסנו, כאשר מגיעים לבית הספר המגמה היא לא לחסן באותם אחוזים. מקיימים גם כן דיונים עם הורים, מקיימים וובינרים עם הורים בבתי ספר ונכנסים בעצם לכל עיר ועיר ודנים עם האחראים על החינוך על כל הנתונים החשובים שיש בעצם בנושא בריאות בבתי הספר. אחד מהנושאים הקשים לנו ויותר בעייתיים להתמודד עם זה, זה כל הכיסים של התחסנות נמוכה, בעיקר בפלגים השונים באוכלוסייה החרדית. דבר שאנחנו מנסים להיכנס ולדון עם רבנים, להיכנס ולדון עם אנשים בעצם שאחראים על החינוך החרדי ובצורה כזאת גם כן להסביר ושכולנו נבין שזה עניין של כולנו והדבר הזה הוא כל כך רלוונטי. אנחנו בעצם מפעילים מוקדים לכל אלה שלא התחסנו בזמנים הרגילים, מסיבות כאלו ואחרות. מוקדים בכל עיר ועיר, כל אבא ואמא מקבל תזכורת, הרבה תזכורות, ומקבלים ילדים כדי להשלים בעצם את החיסונים. בצורה כזאת גם כן להעביר את המידע בצורה מסודרת. אני חושב שאחד מהדברים שאנחנו צריכים לבקש, ואני מאוד מבקש, זה איך להתמודד עם הכיסים האלה בצורה כזאת שאנחנו נבין אותם ושהם יבינו אותנו ולהבין את הנתונים האלה בצורה מאוד מסודרת בעניין הזה. הרבה פעמים זה לא הורה מי שמחליט לא לחסן את הילד. פשוט המורה או מנהל בית הספר לא נותן לצוות בעצם להיכנס לחסן. וזה דבר שאנחנו גם כן צריכים לקחת בחשבון ואנחנו צריכים להגיע לפתרון. הנושא הזה ברמה הגבוהה ביותר של דאגה וזו הזדמנות להעביר את ההרגשה הזאת לכולנו. כל אחד בעצם דיבר על מה לא ומה קורה. אנחנו כאן משוכנעים וצריכים להתמודד עם הלא משוכנעים בצורה מאוד מסודרת ומושכלת. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> תודה רבה לך, אני מאוד מודה לך. אם כי ציינו וגם הבאתי את המכתבים הברורים לא מהיום, ישנים גם כן, של הרבנים שקוראים בצורה הנחרצת ביותר ללכת להתחסן. אין פה שום פריווילגיה לבן אדם לבוא ולהגיד הוא פטור מזה. אפילו בשבת. כאשר אומרים אפילו בשבת מבינים את החומרה. הייתי רוצה לבקש ממשרד החינוך שמקודם לא איתרנו אותם, שיוכלו להגיב לגבי הדברים. לגבי בתי הספר, לגבי כל המנשרים שמגיעים לשם. הוצגו קודם כל מיני נתונים. נשמח לשמוע. לאחר מכן הייתי רוצה לתת את זכות הדיבור לפרופ' מיכל שליין ולאחר מכן עוד האחרון אחות ראשית מחלקת ילדים הדסה עין כרם נמצאת פה איתנו. לאחר מכן דברי סיכום ונתפזר. בבקשה, משרד החינוך, ברשותך. << אורח >> אפרת לאופר: << אורח >> צוהריים טובים, אני אפרת לאופר, מנהלת אגף זהירות בדרכים, בריאות ונגישות במינהל הפדגוגי במשרד החינוך. לצערי לא שמעתי חלק מהמשתתפים ולכן אני אתייחס לפחות לפי מה שנשאלתי ועל פי נושא הדיון. קודם כל לומר, משרד החינוך עובד בשיתוף פעולה מלא עם משרד הבריאות, שירותי בריאות לתלמיד. רציתי להציג לכם, אבל יש פשוט בעיות אינטרנט רחבות. גם שלחתי את זה לוועדה. יש לנו בעצם עמוד בפורטל הורים וגם למנהלים, עם בעצם מידע שלם על כל הפעולות שנעשות. בעצם משרד החינוך משתף פעולה מעצם כך שמאפשר לאחיות של משרד הבריאות ואם זה גם לספקים שלהם הנוספים להיכנס במהלך יום לימודים ולחסן בצורה מרוכזת תלמידים. כל נושא האחריות של כיסוי חיסוני והחיסונים חל על משרד הבריאות. אנחנו משתפים פעולה באופן מלא. אנחנו מוציאים בפתיחת שנה, כהיערכות לפתיחת שנה, אנחנו מוציאים גם ביקורות משותפות להורים. אנחנו עובדים מול הנהגות ההורים. היכן שאנחנו רואים שיש לנו בעצם גם בעיות. אני שמחה לשמוע שד"ר כץ מפמי גם ציין, אנחנו משתדלים גם נקודתית באזורים מסוימים לקיים וובינרים להורים ובעצם להזמין הורים לשמוע. באחריות משרד הבריאות כמובן, אנחנו לא אסמכתה כלשהי לעניין רפואי, אבל אנחנו בהחלט משתפים פעולה. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> ברשותך, יש לכם דרך למנוע פרסומים לא תואמים, כפי שציינו פה, שנכנסים לתוך בתי הספר ובעצם מקעקעים את הצורך האמיתי בחיסונים? דברים מן הסוג הזה. יש משהו שאתם יכולים למנוע את זה בתור משרד החינוך? << אורח >> אפרת לאופר: << אורח >> אני לא שמעתי במה מדובר. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> מספרים פה מהנהגת הורים שמגיעים לפעמים ומכניסים לשם כל מיני חומרי תעמולה והסברים להימנע מזה. << אורח >> אפרת לאופר: << אורח >> קודם כל, משרד החינוך לא מאפשר שום הכנסה של גורם שהוא לא מאושר כל ידי המשרד לתוך בית הספר באופן פיזי. לגבי כל החומרים שאנחנו מפרסמים, יש לנו בעצם אתרים מאושרים שלנו, של משרד החינוך. אלה האתרים היחידים שהם מאושרים על ידינו ואנחנו מעלים רק את החומרים המאושרים על ידי משרד הבריאות. לכן אני לא מכירה, לא שמעתי. האמת שזו פעם ראשונה שאני שומעת שמכניסים - - - << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> אולי דברייך לא הובנו? << אורח >> דיאנה רחל דאבוש: << אורח >> אני חייבת רק לחדד. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> את רוצה לתת הבהרה? << אורח >> דיאנה רחל דאבוש: << אורח >> כן, כן. אני רוצה לדייק את מה שאמרתי. אני התכוונתי שדווקא לא, אני באתי מהמקום שזה לא נכנס דווקא לבתי ספר. לי יש ילדים בבית ספר ומעולם לא ראיתי דבר כזה. אני דווקא מדברת על הרשתות החברתיות שמשתלטות בעצם על המידע השגוי במקום לתת מקום למידע האמין. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> אבל עדיין, הרשתות החברתיות נמצאות פה על המוקד בוועדה הזאת. הייתי כבר בכמה דיונים כחבר אצל גברת קטי שטרית, איך מונעים מנוער וילדים להגיע לתכנים מהסוג הזה. יצטרכו כנראה לנהל את הוועדה גם להקדיש איזה פרק בנושא הזה. אני לא יודע עד כמה משרד החינוך כן ער לזה. אבל כדאי שכולם במרוכז יתנו יד למניעת הנושא הזה, כי הבריאות מעל הכול. << אורח >> אפרת לאופר: << אורח >> אני בהחלט מסכימה. אם אפשר רק להגיד, אני מבינה שאנחנו קצרים בזמן. אני רק רוצה להגיד משהו לסיכום. קודם כל, אנחנו באמת עובדים עם כולם, משרד החינוך עובד בשיתוף פעולה. כולם מבינים עד כמה אנחנו צריכים לעזור. אני הייתי מורה הרבה שנים בבית ספר, מחנכת כיתה. אני יכולה לספר לכם שביום של חיסונים זה כמו הילדים שלי האישיים. כל הכיתה שלי כשהייתה הולכת, אז באמת היינו הולכים ולפעמים כשיש צורך וילד מרגיש שהוא צריך את אמא איתו, לידו אולי, אז אנחנו מזמינים אותה לפעמים לבוא ולהיות צמודים לילדים. אנחנו לא מונעים, אנחנו משתפים פעולה. כן חשוב לי לומר, אם רוצים כן להגביר את כל הנושא הזה של התחסנות ורוצים להגביר את כל הנושא של מידע רפואי ובכלל של חינוך לבריאות, צריך גורם רפואי. אני ממש קוראת כאן גם בוועדה, אני חושבת שהגיעה העת, יש הרבה מאוד נושאים, לא רק חיסונים. יש הרבה מאוד עניינים רפואיים ונושאים רפואיים שעולים במהלך השנים, עם הרבה מאוד ציבור של תלמידים עם כל מיני צרכים רפואיים למיניהם. עם חינוך לבריאות וכל הנושא בעצם של אכילה נכונה וכו'. אני חושבת שהגיעה העת למשרד הבריאות להחזיר את האחות לבית הספר באופן קבוע. אני חושבת שגורם רפואי קבוע בתוך בית הספר יכול לשפר פלאים לא רק את נושא החיסונים. יכול בעצם לתת מענה לעוד הרבה מאוד צרכים רפואיים ובכלל. זה גם המקום שלנו לומר שהיא דמות חשובה בתוך בית ספר, אחות קבועה ולא רק אחות שמגיעה לחיסון. ויש לזה משמעויות רבות. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> תודה רבה. << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> יש לי שתי שאלות. אפרת, יש לי שתי שאלות. העניין של אחות בית ספר, זו עמדת משרד החינוך או עמדתך? להחזיר, הרצון להחזיר את אחיות בית הספר? << אורח >> אפרת לאופר: << אורח >> אני חושבת ששני המשרדים, אנחנו כבר מדברים על זה הרבה זמן. צריך באמת לדבר. זה לא רק הרצון שלי, זה גם נושא שעלה. אני כן חושבת שאחות בית ספר יכולה, אנחנו בשיח גם עם משרד הבריאות. זה לא עכשיו שאני אגיד מעכשיו לעכשיו. אני אומרת זה רעיון שאנחנו צריכים באמת להמשיך ולדון בו ולראות. אני חושבת שמשרד הבריאות צריך לקבל החלטה שהוא מחזיר את האחות. האחיות לא שלנו. גם שירותי הבריאות שנעשים בתוך בית הספר, שירותי הבריאות הם באחריות משרד הבריאות. אנחנו הפלטפורמה. << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> אני מבינה, אבל היה לי חשוב לשמוע את עמדת המשרד. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> אני רק רוצה לומר שאני זוכר בתור ילד ביסודי לפני 50 שנה היה חדר מנהל, חדר מזכירה ועוד חדר קטן, חדר אחות. זה היה חלק מתוך המארג. לצערנו לא כל כך נעים לראות גן סגור וגם לא לראות חדר כזה שלא בשימוש. << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> יש לי עוד שאלה, אפרת. אמר נציג פמי שיש מוסדות חינוך שלא נותנים לצוותי פמי להיכנס. << אורח >> קריאה: << אורח >> אני לא חושבת שזה חינוך ממלכתי. << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> אבל אני רוצה לשאול. נציג פמי אמר שחלק מהמוסדות לא נותנים לצוותים שבאים לחסן להיכנס למוסד החינוכי. האם אתם מכירים את התופעה ומה אתם עושים? << אורח >> אפרת לאופר: << אורח >> קודם כל, אנחנו מכירים את זה. זה בעיקר בבתי ספר במוכר שאינו רשמי. בבתי ספר חרדים. אנחנו מכירים, אנחנו בתוך זה. ברגע שיש לנו איזה קושי מגיע צוות. דרך אגב, אנחנו יודעים על זה אונליין, אנחנו מטפלים בזה מיידית. מיד אנחנו מנסים לטפל בזה באופן ברור באותו רגע כשהגיע צוות של האחיות או האחים לחסן. במקרים רבים אנחנו מצליחים בעצם לאפשר בשיח. שוב, אני חושבת שיש פה, אחת הבעיות הגדולות זה בעצם חוסר ידע לציבור מסוים. ובכלל חוסר הידע גורם לזה שברגע שאתה לא יודע אז אתה חושש או חרד או לא מאמין בזה. לכן אני חושבת שצריך גם להעלות את רמת המודעות והידע. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> אני מסכים איתך לחלוטין. אני רוצה לומר גם כמנהל בית ספר בעבר, כאשר עושים את זה בצורה מותאמת ומתואמת אין שום סיבה, כשמביאים אנשים מתאימים שבאים ועושים את החיסונים הכול יכול להתקבל בברכה. לדעתי כשבאים בלי תיאום או בלי דבר כזה מיד זה מעורר חשד וחבל. << אורח >> דוד גרינברג: << אורח >> הבעיה היא לא רק בבתי ספר, היא גם במקומות אחרים. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> בכל מקום. << אורח >> דוד גרינברג: << אורח >> גם בחינוך החרדי ובמגזר הבדואי ומקומות אחרים, ששם הם לא מגיעים. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> אני אומר לך בצורה הכנה ביותר, אני לא מכיר דבר כזה או לא מכיר בדבר כזה שאנשים שמודעים לפסקים של הרבנים, וכל הרבנים פה במניפה אחת באים ואומרים לא, אנחנו לא רוצים. << אורח >> דוד גרינברג: << אורח >> אז אני חולק עליך. זה לא מדויק. לי יש ילדה שמאושפזת בבית חולים סורוקה, היא לא בתשעה שנפטרו, שזה קטסטרופה. אבל היא מאלה שעכשיו היא צמח בגלל שהיא חלתה כי אח שלה היה חולה לפני שבועיים. דיברתי עם אבא שלה שבועיים. שבועיים הוא אמר לי אני לא אחסן אותה כי הרב אמר לי לא לחסן אותה. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> לא מוכר. אשמח לקבל פרטים. << אורח >> דוד גרינברג: << אורח >> ילדה מנתיבות ויש לנו בעיה בנתיבות. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> אני אשמח מאוד אם תיתן לי פרטים. אני אגיע עד לרב שלו ותראה שאותו בן אדם לדעתי אמר דברים לא מדויקים. כי אני לא מכיר רבנים מהמיינסטרים שלנו שבאים ואומרים את זה. לא יתכן שחלילה לא לקבל טיפול רפואי ובטח לא היו צריכים להגיע לסורוקה, שבאמת יש לי סנטימנטים עמוקים לשם, כי אני נולדתי שם. תודה רבה. בבקשה, הייתי רוצה רק את פרופ' מיכל שטיין. ממש, בואו נדבר בקצרה, כי אנחנו באמת נמצאים באיחור. כל אחד יאמר דברים שלא נאמרו. << אורח >> מיכל שטיין: << אורח >> שמי פרופ' מיכל שטיין, אני מנהלת את היחידה למחלות זיהומיות לילדים בבית חולים שיבא וגם יושבת-ראש החברה לפדיאטריה קלינית וממלאת מקום של יושב-ראש ועדה מייעצת לחיסונים, שהוא בחו"ל לכן הוא לא פה, פרופ' אלי סומך. קודם כל תודה על ההזדמנות לדבר היום. אנחנו לא בכדי בוועדה לזכויות הילד, כיוון שאחת מזכויות הילד שמעוגנות בחוק ובאמנות בין לאומיות היא הזכות לקבל טיפול רפואי מיטבי. כאשר ילד לא מקבל חיסונים, מכל סיבה שהיא, גם בגלל חוסר נגישות לטיפות חלב או בגלל שההורים שלהם היו חשופים לדיסאינפורמציה, נפגעת זכותו לבריאות, לבטיחות ולהגנה ממחלות שהיה אפשר למנוע. את המחיר אנחנו רואים יום-יום, שבוע-שבוע בבתי החולים. אנחנו מרגישים במנהרת הזמן, שחזרנו 30 שנה אחורה. מחלות שהכרנו רק מהספרים אנחנו עכשיו רואים במציאות לצערנו הרב: פוליו, טטנוס, דלקת קרום המוח, זיהומים Haemophilus influenzae מזן B וזיהומים פנאומוקוק. עכשיו החצבת, שהיא אחת המחלות המדבקות והמסוכנות ביותר, לא רק בגלל המחלה עצמה, אלא בגלל שהיא יוצרת דיכוי חיסוני ועלילות להרבה מאוד זיהומים אחרים לתקופה מאוד ארוכה. זה לא סטטיסטיקה יבשה. ראינו גרפים. אבל מדובר בילדים שמתאשפזים וחולים מאוד ומסתבכים ונשארים נכים. למרבית הצער גם אובדן חיים. הכול היה אפשר למנוע. חלק גדול מהבעיה זה הזנחה מערכתית רבת שנים של שירותי טיפת חלב. זה כבר נאמר, אבל אני חייבת להדגיש את זה שוב. זה היה מפעל פורץ דרך, גאווה ישראלית, אור לגויים. היעדר שיפוי תקציבים לא רק למספר החיסונים שגדל, אלא לאוכלוסייה שגדלה עשרות מונים. ואתה ציינת את זה, יושב-ראש הוועדה. בעקבות זה מחסור בכוח אדם, עומסים בלתי סבירים, ריבוי משימות. הם לא יכולים לעמוד בזה, הם לא יכולים לקרוא אקטיבית לילדים ששכחו או היו מנוזלים או היה להם חום ולכן לא הגיעו. התוצאה בפועל דה פקטו ילדים לא מחוסנים, גם אם ההורים לא התכוונו לא לחסן אותם. גורם נוסף שכבר דובר בו אבל חשוב מאוד להדגיש זה השטף הבלתי פוסק של דיסאינפורמציה ותיאוריות קונספירציה ברשתות החברתיות ותכנים אגרסיביים, מתוחכמים, מכוונים. הרבה יותר רועשים ונגישים מהמידע המקצועי והמאומת שקיים ברשת. אני חושבת שכדי להחזיר אותנו למסלול אנחנו צריכים להשקיע מחדש בשירותי בריאות הציבור ובראשם טיפת חלב. לחזק אסטרטגיות הסברה מותאמות לתקופה, ליצור התמודדות ממוסדת ורגולציה של דיסאינפורמציה, כולל ברשתות החברתיות – שזה דבר שמאוד חסר היום. ולשמור על זכותו של כל ילד לקבל את ההגנה המלאה שהוא זכאי לה. תודה לכולכם. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> תודה רבה, אני מאוד מודה לך על הדברים הטובים. הייתי מבקש מאחות ראשית מחלקת ילדים בהדסה עין כרם ברטוקן זריהון. << אורח >> ברטוקן זריהון: << אורח >> תודה. שמי ברטוקן זריהון ואני אחות ראשית במחלקת הילדים בהדסה עין כרם. תודה על ההזמנה לדבר כאן היום. אני מגיעה בעצם מהשטח, ממחלקות הילדים. ושם אנחנו רואים מקרוב את המחיר האמיתי של חוסר היענות לחיסונים. בשבועות האחרונים, כמו שכולכם יודעים, אנחנו מתמודדים עם עלייה חדה בתחלואה של החצבת. כ-593 מטופלים חדשים אובחנו עם חצבת בהדסה. 563 מהם ילדים, 263 היו בטיפול נמרץ. שבעה ילדים נפטרו מחצבת. החצבת היא מחלה שהייתה כמעט לא קיימת בזכות החיסונים. היום לצערנו אנחנו רואים יותר ויותר ילדים לא מחוסנים שמגיעים במצב מאוד קשה בהדסה. אני רוצה לומר זאת באופן ברור – החצבת היא לא מחלת ילדות קלה. ילדים חולים קשה מאוד. ילדים מונשמים, מיובשים, על נוזלים. הורים מיואשים. ילדים מחוברים למכונת לב חזה וילדים גם מתים מחצבת. זה לא מקרה נדיר, זה קורה כאן, אצלנו בהדסה ובארץ בכללי. המצב הוביל אותנו בהדסה לפתוח שלוחת אשפוז נוספת במחלקת ילדים, שמיועדת רק לילדים חולי חצבת. שם אנחנו רואים, כמו שאמרתי, את ההורים מאוד מיואשים. ילדים שהם חולים. והצוות שהוא מאוד מאוד מאותגר וקשה להתמודד עם דברים כאלה ועם מחלות שאפשר היה למנוע אם רק היו מחסנים את הילדים האלה. אנחנו במקביל גם מתמודדים כמובן עם עומס טיפולי מאוד עצום. תנאי הבידוד מאוד קשים. שימוש קבוע בציוד שהוא מגן, התמודדות עם משפחות מפוחדות, שמירה על טיפול מיטבי לכל ילד למרות העומסים, גם לילדים שהם לא חולים בחצבת. השחיקה הגבוהה, הלחץ המשמעותי והכאב הגדול. אנחנו רואים יום-יום את המחיר של ההימנעות מהחיסונים. ילדים שסובלים סבל רב, משפחות שבורות, צוותים שנאבקים להציל חיים של מחלה שניתן היה למנוע כמעט לחלוטין. אני מאמינה שהחיסון הוא לא רק ההמלצה הרפואית, אלא הוא זכות בסיסית של כל ילד להגנה, לבריאות ולחיים. אנחנו חייבים לקחת אחריות, משרד הבריאות והמדינה, להוביל הסברה רחבה יותר. להנגיש חיסונים, לחזק את האמון ולהשקיע במניעת התפרצויות במקום להשקיע יותר בטיפול. אני קוראת מפה לחיזוק מיידי של מערך החיסונים ושל התמיכה בצוותים שלנו. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו עוד ילד חולה קשה, עוד ילד מונשם ועוד ילד שמת. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> תודה רבה. עו"ד נעם וילדר. << אורח >> נעם וילדר: << אורח >> תודה רבה. עו"ד נעם וילדר, המועצה לשלום הילד. קודם כל תודה רבה על הדיון החשוב הזה ועל היום החשוב הזה. אחת הדרכים המרכזיות להבטחת זכותם של ילדים לבריאות, להתפתחות, לחיים, היא השקעה בשירותי הרפואה המונעת ובתוך כך השקעה בחיסונים כטיפול האפקטיבי ביותר למניעת מחלות מסכנות חיים. המקרים של הילדים שנפטרו מחצבת זה טרגי, זה מקומם, זה הופך את הבטן. כי היה ניתן למנוע את זה, היה צריך למנוע את זה. לצערנו, כאשר אנחנו מדברים על רפואה מונעת, נכון להיום אין השקעה מספקת בשירותי רפואה מונעת לילדים ושירותי טיפות חלב בפרט, שהם הגוף בעצם שמבצע את מרבית החיסונים. גורמי המקצוע במשרד הבריאות ואחיות טיפות חלב באמת עושים עבודה בעיניי מדהימה עם התקציב והמשאבים שעומדים לרשותם. אבל זה לא מספיק. השירות הוא שירות מיובש. אנחנו חוזרים על זה כל הזמן. אין מספיק תקנים וכאשר אין מספיק תקנים החיסונים לא ניתנים בזמן, לא ניתנים בכלל בגלל היעדר נגישות. וזה משפיע בסופו של דבר על הכיסוי החיסוני ועל התפרצות מחלות מסכנות חיים. אנחנו צריכים לדאוג שיהיה תקציב גדול יותר, גם לשירותים האלה ולשירותי הסברה בפרט. פעולות הסברה שהן יהיו אפקטיביות, מותאמות שפה, מותאמות תרבות. באמת כדי לתת לילדים האלה את הזכות, כמו שנאמר פה, לחיים, לבריאות ולהתפתחות. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> ישר כוח, תודה רבה. לפני שאני רוצה לקרוא את החלטות הוועדה שיסכמנו את כל מה שאמרתם ואמרנו, הדברים שבאמת בקונצנזוס, אני רוצה רק באמת לקרוא מעבר לכל הדברים האלה שהסלוגן חייב להיות של רתימה של כולם, ללא יוצא מן הכלל, למטרה הראשית שזה חיסון לכול. בכל מקום, בכל זמן ועכשיו. זה צריך להיות אותו מסר שצריך להיות לכולם. דבר נוסף שאני אומר את זה באמת מתוך דם ליבי. לצערי הנושא הזה של החצבת הפך בחלק מהביטויים להביא את זה למצב של חלילה הסתה כלפי ציבור כזה או אחר. אסור שזה יהיה הדבר הזה, כי אין שום ציבור שמודרך לא לעשות חיסונים. אני הוכחתי את זה גם במכתבים של הרבנים. אין שום קונצנזוס לבוא ולדבר בשם ציבור כזה. לכן אני חושב שלא טוב עושים אותם עיתונאים או עיתונות או רשתות שמנסים לבוא ולהגיד שחלילה הציבור החרדי או הציבור הערבי או כל ציבור אחר בישראל. כי אני חושב שישנו קונצנזוס מלא אצל כל אזרח בישראל שהחצבת היא מסוכנת לכולנו. גם לאלה שצריכים להתחסן וגם לסובבים אותם. ברשותכם, אני קודם כל מאוד מודה גם לפרופ' גרינברג שהגיע מסורוקה ולמשפטנים שגם הגיעו. אני ארצה באמת לבקש ממנו, בכל אופן, טרח, הגיע מסורוקה. ובגילוי הנאות אמרתי שנולדתי שם. אז אני רוצה להוסיף שני משפטים ולאחר מכן נקרא את הסיכום. בבקשה. << אורח >> דוד גרינברג: << אורח >> אדוני, אני רוצה להיות יותר פרטי ולחזור על מה שדיברנו קודם, כבוד יושב-הראש. אני חושב שפנייה לראשי ציבור כמו רבנים באותם מקומות שזה לא קיים. כמו בציבור הערבי, כמו במקומות אחרים שיש מנהיגים שכן אפשר לדבר איתם – אני חושב שזה מאוד חשוב לעשות את הדברים האלה. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> אני דווקא מחזיק את זה. אני אומר לך שזה הבד"ץ של העדה החרדית שהוא הגוף בוא נאמר ככה, מבחינת האנשים, העולם התורני החרדי, זה הכי הכי. אין מעבר לזה יותר. ואם הם כותבים וגם מכתב שהצגתי בשם הרב בנרדסופר אני חושב, בגלל זה מאוד מעניין אותי מי זה אותו אחד שאמר שהרב שלו אמר ככה. << אורח >> דוד גרינברג: << אורח >> אני אתן לך את הפרטים אחר כך. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> אני ארצה באמת להחליף איתך פרטים ואני ארים אליו טלפון ואגיד לו אדוני היקר, מה אתה קורא בלי ניקוד? << אורח >> דוד גרינברג: << אורח >> בתוך הדברים האלה אני גם רוצה להגיד עוד משהו. הנושא הזה של כיסוי חיסוני בכלל. וצריך להגיד שני דברים חשובים שנאמרו פה: אחד, מגיע ברכות למשרד הבריאות ולכולם על זה שיש לנו חיסון חדש שנכנס השנה במדינת ישראל ל-RSV. אנחנו מצפים שהחורף הזה אולי זה יעזור לנו מאוד ויקל עלינו וזה דבר נהדר. << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> לפרוטוקול, איזה חיסון זה? << אורח >> דוד גרינברג: << אורח >> חיסון ל-RSV. << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> שזה נגד? << אורח >> דוד גרינברג: << אורח >> חיסון דלקת ריאות לתינוקות מאוד קטנים שמתאשפזים ומעל 70% מהאשפוזים שלנו. וזו ברכה מאוד גדולה למשרד הבריאות. עם זאת, אנחנו מצפים שיהיו יותר חיסונים, כי גם את משרד הבריאות ייבשו קצת בנושא הזה. אז אני מבקש עזרה בנושא הזה. דבר נוסף זה טיפות החלב. זה דבר, גאווה למדינת ישראל. אני חושב שאנחנו צריכים להמשיך ולהשתמש בגאווה הזאת ולטפח אותה כמה שיותר. תודה. << יור >> היו"ר משה אבוטבול: << יור >> ולהעצים אותם. תודה רבה. אני רוצה ברשותכם לקרוא את ההחלטות של הוועדה. לפני זה, לפני שיתפזרו אני רוצה באמת להודות לכל אחד ואחד שטרח והגיע לשם. זה באמת היה שיח מעניין, פורה. אני שם לב שיש קונצנזוס מלא לגבי כל הדברים שנאמרו כאן, בפרט לצורך החיוני של כל האוכלוסיות ללא יוצא מן הכלל לגשת ולהתחסן. להלן ההחלטות של הוועדה: הוועדה קוראת לציבור ההורים לנקוט באחריות ולחסן את ילדיהם. למשרד האוצר, למשרד הבריאות ולמרכז השלטון המקומי הוועדה קוראת לעבות את שירותי טיפת חלב הניידת באזורים בהם שיעורי ההתחסנות נמוכים. החברה החרדית, החברה הבדואית וגם שם הוועדה קוראת לפעול לעיבוי וחיזוק מערך טיפות החלב על ידי משאבים והוספת תקנים. הוועדה קוראת להקמת טיפות חלב נוספות בשכונות בהם השירות לא נמצא. למשרד הבריאות ולקופות החולים הוועדה קוראת לפעול בשיתופי פעולה להסברה אודות חשיבות החיסונים וכנגד הפייק ניוז שמנסים לדבר נגד. כמובן הדברים שאמרנו, לתת תזכורות קוליות או כל דבר אחר לאותם הורים, לאבא ולאמא, שיידעו להגיע לעשות את זה. הוועדה קוראת לפרסם את נתוני ההתחסנות ונתוני התחלואה בשקיפות, כדי להגביר את אמון הציבור וגם להזהיר אותו. הוועדה קוראת להנגיש את שירותי טיפות החלב והחיסונים על ידי גמישות בשעות קבלה ללא המתנה בתור וכיוצא בזה. לתזכר את ההורים, כפי שאמרנו, באמצעים טכנולוגיים ואחרים. הוועדה קוראת לפעול לחיסוני ילדים גם בקופות החולים ולא רק בטיפות החלב, דבר שייתן נגישות מקסימלית. הוועדה קוראת לחייב את קהילת הצוותים הרפואיים להתחסן. הוועדה קוראת לפעול לכך שהצוותים הרפואיים יהיו שגרירים לטובת החיסונים ולא רק לתת מדבקה לילד אחרי הביקור, אלא גם כן להזכיר להורים הנה הגיע תאריך החיסון. הוועדה קוראת לפעול פעולת מנע הסברתית מול משפיעני הרשת שמהדהדים מסרים שמעודדים התנגדות לחיסונים, דבר שגרם לדברים עצובים. למשרד הבריאות ולמשרד החינוך הוועדה קוראת להחזיר את מוסד אחות בית הספר למערכת החינוך ובכך לגרום שההורים תמיד יהיו בתזכורת. גשו להתחסן. תודה רבה. אני מודה לכולם. תודה גם לשטי יושבת-ראש הוועדה, שתמשיך הלאה את הדיונים. אני מבקש ממנהלת הוועדה כמובן מעבר ללהעביר לה את הדברים, לבחון צורך אם צריך עוד בהמשך לפי הצורך ישיבת המשך לערוך אותה. תודה רבה לכולם, בהצלחה רבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:29. << סיום >>