פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 371 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יום רביעי, כ"א בחשון התשפ"ו (12 בנובמבר 2025), שעה 09:30 סדר היום: << נושא >> נהלי רשויות המדינה בהסדרת מעמד מכוח זוגיות << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: גלעד קריב – היו"ר ולדימיר בליאק מוזמנים: מוסי רז – חבר כנסת לשעבר חדווה זאדה – אגף אשרות ומעמד, רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים פאני מורן בן אור – עו"ד, לשכה משפטית, רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים זיו בילאוס – ראש חטיבת קשרי חוץ וזרים, משרד החוץ אליהו יפרח – סמנכ"ל האגף לעניינים קונסולריים, משרד החוץ יפעת שריקי – מנהלת מחלקה מרחבית, משרד החוץ עילי וגשל – מנהל תחום זכאות, הסוכנות היהודית ליאור ברס – עו"ד, יו"ר, האגודה הישראלית לזוגות בינלאומיים ג'רארד בלנקו קאפיי – חבר ועד, האגודה הישראלית לזוגות בינלאומיים ד"ר צ'י פאנג אפריל צ'אן – חברת ועד, האגודה הישראלית לזוגות בינלאומיים אלכס זרנופולסקי – עו"ד, יו"ר ועדת העלייה, לשכת עורכי הדין איציק סלמה – מנהל קשרי ממשל, קואליציית ארגוני הקהילה הגאה שקד גאולי – בן זוגה של גואסטה קלימאוסקייט, עובר את ההליך המדורג גואסטה קלימאוסקייט – בת זוגו של שקד גאולי, עוברת את ההליך המדורג משתתפים באמצעים מקוונים: טל מיירהיים – בת זוגו של דודי בנסלנג, עוברת את ההליך המדורג דודי בנסלנג – בן זוגה של טל מיירהיים, עובר את ההליך המדורג מנהלת הוועדה: שלומית אבינח רישום פרלמנטרי: ליאור ידידיה, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות. << נושא >> נהלי רשויות המדינה בהסדרת מעמד מכוח זוגיות << נושא >> << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בוקר טוב לכולם. תודה לכל המצטרפים והמצטרפות לדיון. נציגי משרדי הממשלה השונים; ארגוני החברה האזרחית; ויתר החברים והחברות. כמנהגנו, נזכיר בפתח הדיון שאנחנו נמצאים ביום ה-768 לאסון שמחת תורה, לפרוץ המלחמה. עדיין ארבעה חללים חטופים מוחזקים בידי ארגוני המרצחים, שלושה אזרחים ישראלים ומהגר עבודה שבא לישראל על מנת לפרנס את משפחתו. אתמול צפינו כולנו בהתרגשות ובכאב במסע הלוויה של הדר גולדין, שהובא למנוחת עולמים אחרי 11 שנים. וגם ביום הזה אנחנו מזכירים שהמחויבות שלנו היא להשלים את הפרשה הכואבת והקשה ולאפשר גם לארבע המשפחות הנוספות לסגור את המעגל ולהביא את יקיריהם למנוחת עולמים מכובדת, ולא נרפה מן המאמץ הזה. כמנהג הוועדה שלנו, ואני שב ומודה לצוות הוועדה בהובלתה של שלומית, אנחנו מזכירים את שמותיהם של הנופלים. בבוקר הזה אני מבקש לשלוח תנחומים למשפחתו של דמיטרי שפירו, בן 34, תושב קריית מלאכי, לוחם שריון במילואים, שלצערנו הרב נטל את נפשו בכפו במתחם אנדרטת הצנחנים בשפלה. הוא הותיר אחריו אישה ושני ילדים. הוא ממש נלחם עד חודש אוגוסט האחרון ברצועה, ואנחנו מרכינים את ראשנו לזכרו. הוועדה הזו עוסקת רבות בשאלת הסיוע הנפשי לחיילי סדיר ומילואים, בדגש על חיילים עולים וחיילים בודדים. ועדות נוספות בבית הזה עוסקות בנושא, והנושא מחייב אותנו לשידוד מערכות משמעותי מאוד. יהי זכרו של דימיטרי ברוך. אחרי הדברים האלה ובמעבר חד, אני מבקש לנצל את הבמה הזו כדי לומר שההחלטה של שר הביטחון לסגור את תחנת גלי צה״ל עד חודש מרץ הקרוב היא החלטה בזויה ושערורייתית. מדובר במתקפה ישירה על התקשורת החופשית במדינת ישראל. מדובר בחלק אינטגרלי מהמהפכה המשטרית שהמטרה שלה אחת: להפוך את הדמוקרטיה הישראלית לקליפה ריקה. מדובר בצעד של התחנפות לבייס מדומיין של מפלגת השלטון בישראל, שאיבדה את דרכה ואת ערכיה. ישנה שאלה לגיטימית אם במסגרת צבאית צריכה לפעול תחנת שידור. על הכול אפשר לדבר, את הכול אפשר לבחון, אבל אי-אפשר שהשורה התחתונה תהיה סגירת אחד משני ערוצי הרדיו של השידור הציבורי במדינת ישראל. ואני לא אתפלא אם אחרי סגירת התחנה, תוך שבועות מועטים, אנחנו נראה את תדרי השידור של תחנת גל״צ מופקדים בידי טייקונים ובעלי הון שיש להם קשרים במרכז הליכוד. ושיא החוצפה, אפרופו הדברים שפתחתי בהם, לקשור את המהלך הזה לטענות נגד העיתונאים ואנשי ונשות התחנה, כאילו בזמן המלחמה הם פעלו נגד חיילי צה״ל. מדובר באמירה שהיא על גבול ההסתה – לא על גבול ההסתה אלא הסתה של ממש, הוצאת דיבה, התרת דם. לאן הגענו כששר הביטחון טוען כנגד עיתונאים שחלקם שירתו במילואים, ולא רק באולפנים ביפו אלא גם בחזית? איזו בושה ששר ביטחון במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית אומר על עיתונאים ועיתונאיות שהם הסיתו נגד חיילי צה״ל בזמן לחימה? מדובר ממש במסע של התרת דמם של אנשי ונשות תקשורת במדינת ישראל. אנחנו נעשה הכול כדי לבטל את רוע הגזרה הזו ולחשוף מה עומד מאחוריה. כיושב-ראש ועדת העלייה והקליטה אני מבקש גם לומר שפעמים רבות כלי התקשורת שסיקר את הדיונים כאן בוועדה, שעסק בעניינם של חיילים עולים בסדיר ובמילואים וחיילים בודדים, והצורך שלנו לטפל בעניינם של עולים – מכל כלי התקשורת זו הייתה דווקא תחנת גל״צ, מתוך תפיסה של תקשורת חופשית שמחויבת לערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אני שב ומחזק הבוקר הזה את ידי כל העוסקים במלאכה בתחנת השידור המפוארת הזו, ואנחנו נעשה הכול כדי להדוף לאחור את ההחלטה הבזויה. שר הביטחון צריך להתבייש בניצול הציני של חיילי צה״ל וההקרבה שלהם בשנתיים האחרונות לטובת קידום מהלך פוליטי ציני, אנטי-דמוקרטי ומניפולטיבי. ואנחנו, כפי שאמרתי, לא נחסוך מילים מההתנהלות הפוליטית הצבועה והבזויה של שר הביטחון, שבזה הוא מתעסק בעיצומה של המלחמה. לא שמעתי את שר הביטחון משמיע מילה על הפוגרומים שמתנחלים קיצוניים מחוללים בימים האחרונים בכל רחבי יהודה ושומרון. זה לא מעניין את שר הביטחון. אבל לשפוך את דמם של העיתונאים בגל״צ – זה כנראה משרת את האינטרסים שלו בפריימריז הקרוב. עכשיו, במעבר חד מאוד, אנחנו פותחים את הדיון בנושא הסדרת מעמד מכוח קשרי נישואין וזוגיות. זה נושא שאני עסקתי בו רבות בעזרתם של ארגונים שונים בחברה האזרחית, לרבות העמותה שבראשה עומדת עו"ד ליאור בלס, האגודה הישראלית לזוגות בינלאומיים. אני עסקתי בנושא הזה רבות בתקופת הקורונה, כשכיהנתי בתפקיד יושב-ראש ועדת החוקה, ואני שב הבוקר לעסוק בנושא הזה. נכון, אז הייתה ועדת חוקה שהייתה ועדת הקורונה; לא הייתה ועדת עלייה וקליטה, הייתה ועדה והיא פשוט לא כונסה. ואני שב לעסוק בנושא הזה עכשיו, במסגרת תפקידי כיו״ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. אני ראשית רוצה לומר שאני מתנצל על כך שהגעתי לעסוק בנושא הזה רק עתה, למרות שכבר עוד מעט אנחנו מציינים שנה לכהונתי כיו״ר הוועדה. עומס העניינים על שולחנה של הוועדה גדול מאוד, אבל הנושא הזה, מבחינתי, הוא נושא חשוב מאוד. זה נושא שאני מתכוון לא לשלם לו מס שפתיים, ונדע להפוך אותו לאחד מן הנושאים שהוועדה עוסקת בהם בצורה קבועה. כמעט בכל נושא שבו אנחנו עובדים, שבו אנחנו דנים בוועדה, אנחנו מקיימים סדרה של דיונים. זה גם חלק מתפיסת העבודה של צוות הוועדה שפועל כאן שנים ארוכות, וזו גם תפיסת העבודה הפרלמנטרית שלי. אין טעם בדיונים של שחרורי קיטור. יש תמיד טעם בסדרת דיונים, שמובילה אותנו באמת לעבודה משותפת של החברה האזרחית והציבור עם רשויות השלטון ועם גורמי הכנסת, כדי לטייב את מה שדורש טיוב ולהבהיר את מה שדורש הבהרה. אני שמח לומר שבהקשר הזה, מתוך היכרותי עם הגורמים שפועלים בתחום – האגודה וגורמים אחרים – המטרה היא באמת לייצר פתרונות ביחד, מתוך דיאלוג, ולראות את הדיונים הללו כדיונים שמאפשרים לחדד סוגיות ולהציף קולות מן השטח. הבוקר הזה, בעיתון כלכליסט, למי שעוד טרם הספיק לראות, התפרסמה כתבה נוספת על נתוני העזיבה של אזרחים ותושבים ישראלים את הארץ. לפני שבועיים או שלושה קיימנו דיון משמעותי ורציני מאוד בסוגיה הזו כאן בוועדה, ואנחנו מתכוונים לשוב ולעסוק בנושא הזה ממש בשבועות הקרובים. אחד הדברים המעניינים שעלו בוועדה הוא שבשעה שוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות מוגדרת בתקנון הכנסת כוועדה שעוסקת גם בתופעה הזו, של ישראלים שמחליטים שעתידם לא בישראל – זה ממש כתוב בתקנון – אין משרד ממשלתי שמופקד על זה. משרד העלייה והקליטה אמר לנו בדיון, בגדול, "מה אתם רוצים מאיתנו? אנחנו אחראים על התהליך ההפוך. אנחנו אחראים על העלייה וקליטה. אנחנו לא אחראים על הירידה מן הארץ". ונכון להיום, אין בממשלת ישראל גוף שמתכלל את המאמץ לשכנע ישראלים שעתידם כאן, במדינת ישראל; שתפקידו לעבוד על מנת שישראלים שבחרו לחיות בחו״ל יחזרו לארץ. אנחנו נדבר על הנושא הזה ונמשיך לדבר עליו בישיבות. הכתבה של היום לא הציגה נתונים חדשים – נמצא איתנו גם נציג מרכז המחקר והמידע – אבל היא כן הציגה ניתוח חדש של הנתונים. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עבדה בחודשים האחרונים על איזו שהיא יצירת סטנדרטיזציה – הם בדקו את כל הנתונים, ויש לנו היום מסד נתונים הרבה יותר הרמוני וקוהרנטי שמראה את הרצף. אני לא אשחית את זמננו לעסוק בנתונים, אבל משנת 2023 רואים קפיצה דרמטית במספר העוזבים את הארץ. והחידוש בכתבה היום, או בנתונים החדשים של הלמ״ס, כפי שאמרנו כאן בוועדה, הוא מי שרוצה לצמצם את התופעה רק לעולים שעוזבים את הארץ אחרי שנה או שנתיים כי הם לא הסתדרו – זורה חול בעיניים. הנתונים שפורסמו היום בכלכליסט, על בסיס המחקר החדש של הלמ״ס, מראים איך יש לנו תופעה רצינית מאוד של עזיבת משפחות. עזיבת משפחות עם ילדים שפשוט מטעמים שונים – ביטחון, ביטחון כלכלי, יוקר מחיה, עניינים אחרים, מהפכה משטרית – קמים ועוזבים את הארץ. מדובר על משפחות משכילות; משפחות שמשולבות בכל ענפי הכלכלה במדינת ישראל. אני ממליץ מאוד לקרוא את הכתבה הזו, והיא גם תעסיק אותנו בדיון הקרוב שנעשה. למה כל ההקדמה הארוכה הזו? כי אני מבקש מכולנו למקם את הדיון שאנחנו מתחילים עכשיו בפרספקטיבה היותר רחבה. אנחנו עוסקים פה בסוגיה ספציפית, שהיא מעמדם של בני זוג שנישאו לישראלים, והאתגרים הביורוקרטיים והמשפטיים שקיימים בתהליך הזה. אין שום ספק שזה תהליך שצריך להיות מנוהל בצורה רצינית ואחראית, גם מתוך ההבנה שמדינת ישראל הפכה בשני העשורים האחרונים להיות יעד של הגירת עבודה. אנחנו לרגע לא כופרים בצורך שהתהליך יתנהל בשום שכל ובאחריות, אבל אנחנו נעשה טעות מאוד גדולה אם העיסוק בנושא הזה יהיה רק מהפרספקטיבה הביורוקרטית והאנושית של מה עובר על אותם בני זוג זרים. הסיפור הוא חלק מההתמודדות היותר רחבה שלנו בשאלה איפה ישראלים יבחרו לבנות את חייהם. ישראלים אכפתיים, מסורים ופטריוטים שהתחנכו וגדלו כאן, במדינת ישראל, שרכשו את ההשכלה שלהם כאן, במדינת ישראל, ששירתו בצה״ל ועשו מילואים, והתאהבו בבן או בבת זוג זרים ורוצים לבנות איתם משפחה. והשאלה היא, האם אותם ישראלים יבנו את משפחתם הישראלית כאן, במדינת ישראל, או שהביורוקרטיה, שנוגעת בין השאר למעמד של בן הזוג שלהם, תביא אותם להחלטה שמדינת ישראל לא באמת רוצה, או לא באמת נלחמת על כך שהם יחיו כאן? אנחנו נדבר על מה עובר על בני הזוג הזרים, אבל אני מבקש שכל הזמן יעמדו לנגד עינינו אותם ישראלים שברגע מסוים אומרים: "אני לא יכולה, אני לא יכול להמשיך לחיות כאן, בישראל, כי מדינת ישראל לא מחבקת את בן הזוג ובת הזוג שאני בחרתי לחיות איתה". והמשמעות היא שהילדים של הזוג הזה לא יהיו ישראלים. הם לא יבואו ביום שישי בערב, בערב שבת, לאכול עם הסבא והסבתא ארוחת שבת. הם לא יתחנכו בחינוך הממלכתי במדינת ישראל. שפת אימם, בסופו של דבר, לא תהיה השפה העברית. זו הפרספקטיבה שאני מעוניין לדבר עליה, או שתהיה לנגד עינינו בכל פעם שאנחנו מדברים על העניין הזה. והמאבק על השארת הזוגות שמכונים "זוגות בינלאומיים" – בשבילי הם זוגות ישראלים. הם לא זוגות בינלאומיים. הם זוגות ישראלים כשאחד מבן הזוג הוא זר. הוא לא זר, הוא בעל אזרחות זרה. מבחינתי, הוא התחתן עם ישראלי. אני רוצה שמדינת ישראל תעשה הכול כדי שהוא יחיה כאן. זו המטרה של כולנו. אם הקשר פיקטיבי – בסדר, יש את כל האמצעים הביורוקרטיים, המשפטיים, הכול. אף אחד לא מטיל דופי במאמצים של המדינה למנוע ניצול של קשרי זוגיות לטובת השגת מעמד כשהקשר הוא לא כן. זה ברור. אף אחד מאיתנו לא Advocate של רכישת מעמד בישראל בדרכים עקלקלות. אבל אנחנו רוצים להשתכנע שמדינת ישראל מבינה שזו הפרספקטיבה, שיש פה מאבק על השאלה האם המשפחה הזו תהיה משפחה ישראלית או אמריקאית, ישראלית או בריטית, ישראלית או תאילנדית, ישראלית או פרואנית. אני לא צריך לומר לכם מה המשמעות גם לגבי נושא של המשכיות יהודית. זה לא קשור בשאלה של גיור – טוב, את הוויכוחים על גיור נשאיר בגיור – אבל ילד שגדל כאן, במדינת ישראל, בבתי ספר ישראלים, דובר עברית, חלק ממעגל החיים הישראלי – נשאיר את השאלה האם הוא בן לעם היהודי מבחינה הלכתית. הוא יחליט אם הוא רוצה או לא רוצה להתגייר אם, במקרה זה, האימא היא לא יהודייה. עזבו, זה לא מעניין. מי שגדל במדינת ישראל, בתוך החברה הדוברת העברית – הוא בן ובת לעם היהודי. אתם יודעים טוב מאוד מה קורה אם הילד הזה יגדל בפרו, תאילנד, שווייץ או בריטניה. מה הסיכוי שהוא וצאצאיו יהיו חלק מן העם היהודי? ולכן, זו הפרספקטיבה שבה אנחנו ננהל את העניין. נעשה את זה, עוד פעם, לא מתוך גישה של הטחת האשמות אלא של פתרון בעיות, בסדר? ואני מקווה שנוכל לומר בחודשים הקרובים, "הנה, גם כמה אתגרים מתחילים להיפתר". בהקשר הזה, אתם תראו שבתוך יום-יומיים גם ייקבע הדיון המשך, כדי שתראו שאנחנו נמצאים פה ברצף. להערכתי, מדי בערך חודש יתקיים דיון מעקב בעניין הזה, עד שנרגיש שעלינו על דרך המלך. הערת פתיחה האחרונה שלי, שהיא בקשה – היא לא הערת פתיחה: ב-11 בפברואר השנה, לפני כמה חודשים, קיבלתי הודעה די נדירה, אני חייב לציין, ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, שבה ד"ר נילי כפיר אורן מודיעה לי שנסגר הטיפול בבקשה שלי להפקת מסמך של מרכז המחקר והמידע בנושא של ההליך המדורג לקבלת מעמד אזרחי. לרוב, כשאני מבקש עזרה מהממ״מ, היא מגיעה בדמות מסמך שעוזר לנו ללמוד את הסוגיה וגם עוזר לציבור להבין מה הנתונים. כדי לקצר את העניין, למרות כל הבקשות של הממ״מ, הנתונים לא הועברו אל הממ״מ, ובסופו של דבר, בפברואר, הממ״מ נאלץ להודיע לי, בצורה חריגה מאוד, שהם מפסיקים לטפל בעניין. מאז, נתמניתי להיות יו״ר ועדה, והפעם זו לא בקשה של חבר כנסת פרטי – זו בקשה של ועדת העלייה והקליטה של הכנסת, ואנחנו מחדשים את הבקשה. ומכיוון שהתשובה האחרונה הייתה שהמידע גובש אבל הוא עבר לבדיקה או לאישור של הגורמים הרלוונטיים, אבל מאז לא הגיע – אז נעשתה עבודה אצלכם בעניין – תצא היום בקשה של הוועדה לחידוש הנושא. אני ממש מבקש שלדיון הבא נוכל להיות במצב שבו הממ״מ יכולים להציג לנו את הניתוח של המספרים ושל הנתונים, כי כרגע, לפחות, אין בידיי סעד נתונים מספיק אמין ומספיק רחב על הנושא הזה של התהליך המדורג. כמה זוגות נכנסו בכל שנה בעשורים האחרונים? כמה סיימו את המהלך בהענקת אזרחות? כמה מהזוגות הם עדיין תושבי ישראל? כמה עזבו את ישראל, אז ההליך המדורג הופסק? לכמה מהזוגות האלה יש ילדים ישראלים עם אזרחות ישראלית? כמה משולבים במערכת? כמה זמן לוקח עד קבלת הבקשה ההיתר הראשוני? כל הסוגיות הללו. יש נהלים – אין מחקר. אז אני מחדש את הבקשה ומבקש שתסייעו לנו בהמצאת המסמכים. אני רוצה להציע את סדר הדיון הבא: ראשית, מכיוון שזה דיון ראשון, אני רוצה שנפנה קודם כול לרשות האוכלוסין וההגירה, למשרד הפנים, כדי לקבל מכם בתמצית מה המסגרת המשפטית הנורמטיבית; כדי להבין מבחינתכם מה הנהלים שמסדירים את העניין, מה הפרוצדורה, מה התחנות הביורוקרטיות המרכזיות. אחרי זה, נשאל את חברינו ממשרד החוץ אם יש להם מה להוסיף על המסגרת. אני רוצה להסביר למה. אני חושב שמכיוון שזה דיון ראשון, חשוב לי רגע לשמוע את המדינה באה ואומרת מה המסגרת, בסדר? אחרי זה אנחנו נבקש מעו"ד ליאור ברס להציג את עיקרי האתגרים שהיא מאתרת, כמי שעוסקת בעניין, וגם להתייחס לפתרונות אפשריים, ואז נפתח בדיון. אני לא מצפה לתשובות של "כן" מיידיות, אבל אני גם לא מצפה לתשובות שהן לא מיידיות. המטרה שלנו היום היא להציף גם סוגיות וגם רעיונות לפתרונות, ואז אתם תיגשו לעשות את העבודה שלכם. אני גם אהיה איתכם בקשר במהלך התקופה הזו, ובפעם הבאה נתחיל לעסוק גם באופן שבו אנחנו מתקדמים לעבר פתרונות. אנחנו גם נשמע שתי עדויות פרטניות. אני חושב שזה חשוב תמיד לזכור שאנחנו עוסקים לא רק במספרים ובנהלים, אלא גם בבני אדם. ליאור, בתוך הפרזנטציה שלך, אם תרצי אחרי זה לאפשר את שמיעת המקרים – זה גם בסדר גמור. מי פותח מטעם רשות האוכלוסין? << אורח >> פאני מורן בן אור: << אורח >> עו"ד מורן בן אור מרשות האוכלוסין וההגירה. אני עוסקת בייעוץ לאגף אשרות ומעמד, שנותנים את ההחלטות במסגרת המטה, על ערעורים בדרך כלל. שאלת, אדוני היושב-ראש, לגבי המסגרת שלנו, אז המסגרת היא חוק הכניסה לישראל. בעצם, לשר הפנים יש שיקול דעת רחב לבחון בקשות למתן מעמד בישראל. חוק הכניסה נותן לו את האפשרות לבחון את הבקשות שמוגשות, בין אם בישראל ובין אם בחוץ לארץ., יש לנו נהלים פנימיים לגבי בקשה להסדרת מעמד מכוח זוגיות – 5.2.0008, 5.2.0009, 5.2.0011 – כשזה תלוי בזוגיות בין המבקשים – אם זה נישואים ובני זוג ידועים בציבור, או בני זוג של תושבי קבע. בעצם מיקדת את הדיון לגבי נשואים ובני זוג ידועים בציבור, אז זה לפי נוהל 5.2.0008. אני אספר על נוהל 5.2.0008. הם מגישים את הבקשה. אם בני הזוג נמצאים ביחד בחו״ל – הם מגישים את הבקשה לכניסה בנציגויות השונות במדינת המוצא. הבקשה נבחנת בשגרירות לגבי הכניסה, ולאחר מכן ניתן אישור כניסה, כאשר לעיתים נערך ראיון במסגרת הזו. הם מגיעים לישראל, מגישים בקשה מקוונת בישראל, ומכאן מזמינים אותם ללשכה האזורית בהתאם למקום המגורים. מכאן מתחיל הנוהל – הבחינה של הבקשה לעומקה. יש מספר קריטריונים שנקבעו בפסיקה – אם זה בדיקה של כנות הקשר, מרכז חיים משותף במדינת ישראל תחת קורת גג אחת, היעדר מיניות, פליליות וביטחוניות, וכמובן שמדובר בקשר ייחודי, זוגי ייחודי – ויש לנו מספר כלים לבחון את הדברים – אם זה באמצעות מסמכים או אם זה באמצעות ראיונות. כך, מדי שנה, ניתנים במסגרת ההליך המדורג רישיונות, כשלמעשה בסיום ההליך המדורג בנישואים – הזר מקבל אזרחות ישראלית, כשהוא עומד בכל התנאים, ובידועים בציבור מקבלים תושבות קבע. זה בגדול. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אם אני מבין נכון – תכף גם נשמע מליאור – ההבדל המהותי בין הנוהל שמיועד לזוגות נשואים לבין הנוהל שמיועד לזוגות של ידועים בציבור, ובתוכם גם זוגות בני אותו מין – קודם כול אני רוצה לשאול: בני זוג מאותו המין שנישאו נדונים על פי נוהל נשואים? << אורח >> חדווה זאדה: << אורח >> הם נדונים על פי נוהל חיים משותפים, אבל הם מקבלים ישר רישיון. הרי, ההליך הוא גם ארבע שנים, כמו בזוגות נשואים. << אורח >> פאני מורן בן אור: << אורח >> זאת אומרת, יש לו הליך ייעודי בתוך נוהל חיים משותפים. << אורח >> חדווה זאדה: << אורח >> כן, הליך ייעודי. המעמד שניתן דומה מאוד לנוהל נישואים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טוב, אני לא רוצה להאריך בנקודה הזו. אנחנו נבדוק אותה. בעיניי, זוג שיש לו מעמד של זוג נשוי כתוצאה מנישואים במדינה זרה, והוא יירשם כזוג נשוי במרשם האוכלוסין של הרשות – אין שום סיבה שתהיה הבחנה בין הנהלים. יש נוהל לזוגות נשואים? הוא צריך להיות תקף גם לזוגות של גבר ואישה וגם לזוגות של בני זוג מאותו מין, אם יש נוהל, אבל אני לא רוצה להרחיב בעניין הזה. << אורח >> פאני מורן בן אור: << אורח >> מהותית, זה אותו הנוהל. פרקטית, זה אותו הדבר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אז א', אני שמח לשמוע שזה פרקטית אותו דבר. ליאור, אם יש לך מידע אחר – חשוב לי לשמוע אותו, וגם מנציגי ארגונים אחרים. אני רוצה רגע לומר – אני בכוונה לא רוצה להיתפס במקרה אחד. לא כי הוא לא חשוב, זה חשוב מאוד, אבל נעשה את זה בדיוני ההמשך. אתם תראו שאתם תשמעו היום הרבה דברים שיהיו בדיוני ההמשך. אם אני מבין נכון, הפער אולי הדרמטי ביותר בחיים עצמם בין שני הנהלים הוא שבמקרה של ידועים בציבור, ישנו פרק זמן שבו טיב הקשר נבחן בצורה יותר עמוקה על ידי המדינה, ובתקופה של החצי-שנה של ה-ב(1) אמור להיות מעבר יחסית מהיר ל-א5. במקרה של נוהל ידועים בציבור, לצורך העניין, מדובר בשלוש שנים של ב(1), ורק אז מעבר ל-א(5), מה שיוצר מצב שבמקום הליך עקרוני של חמש שנים – אנחנו מגיעים להליך של כשבע שנים. לפני שעו"ד ברס תדבר, האם מבחינת המשרד יש איזה שהם קווים מנחים של לוחות זמנים? הרי, הנוהל קובע את הלוחות זמנים, אבל בפועל אנחנו יודעים שכדי לעמוד בלוחות הזמנים הללו – צריכה להיות איזו שהיא שגרה של מפגשים, של מתן מענה לפניות ראשונות. אחרת, תהליך שהמדינה אומרת בנוהל שצריך לקחת חמש שנים – יכול גם להגיע לשמונה שנים. אני רוצה לשאול, האם יש קווים מנחים, והאם יש מעקב אחרי נושא לוחות הזמנים בחלקים הראשונים של התהליך? כמה זמן עובר עד הפגישה הראשונה, עד הזימון, עד השימוע שמעביר מ-ב(1) ל-א(5)? << אורח >> חדווה זאדה: << אורח >> בדרך כלל הבקשות נבחנות בצורה מהירה יותר. אנחנו מקבלים אלפי בקשות מדי שנה. אין זמן ספציפי לכל בקשה ובקשה, אבל אנחנו באמת עושים הכול על מנת לתת את השירות המהיר והיעיל, בצורה המהירה ביותר. מתוך אלפי הבקשות שאנחנו מקבלים, ברוב המקרים הטיפול הוא מהיר; הבקשות מתקבלות ונענות בצורה מהירה יותר. זה תלוי גם בגורמי חוץ, כי הרבה מהבקשות אנחנו גם בודקים מול גורמי חוץ. ככל שיש לנו את כל הנתונים לפנינו – לא צריכה להיות בעיה, ובבקשות אנחנו נותנים את המענה המהיר ביותר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אתם יודעים להציג סטטיסטיקה בדיון הבא, או להציג לממ״מ את זמני הטיפול? אתם יודעים לומר: "קיבלנו 5,000 בקשות בהתאם לנוהל ב-2024, כך וכך בקשות טופלו, ונקבע הריאיון תוך חודשיים או תוך שלושה"? יש איזה שהוא מנגנון בקרה לעניין הזה? אתם יודעים לשלוף את הזמנים מתוך המערכות? << אורח >> חדווה זאדה: << אורח >> אני אנסה לבדוק את זה. << אורח >> פאני מורן בן אור: << אורח >> אנחנו נצטרך לחזור אליך עם זה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טוב. אני כבר אומר שלדיון הבא אנחנו נבקש ניתוח סטטיסטי שלכם; את זמני הטיפול. אני רוצה לומר, כמי שמכיר את הסוגיה הזו הרבה מאוד שנים, עוד לפני כניסתי לכנסת, דרך מרכזי הסיוע לעולים של התנועה הרפורמית: סוגיית לוחות הזמנים בשלבים הראשונים של הנהלים היא סוגיה דרמטית, ועליה אני מבקש נתונים מספריים. תראו, כשבן אדם נמצא ב-א(5), זה שהוא לא מצליח לקבוע את הריאיון השנתי – זה מעצבן מאוד, אבל הבן אדם ב-א(5) עובד, יש לו ביטוח בריאות, הילדים בתוך המערכות, הבן-אדם מסתובב עם מסמך שהוא מראה אותו לשוטר שעצר אותו על מהירות מופרזת. האדם חי במדינתו. מדינת ישראל היא כבר במידה רבה מדינתו. כשאדם הוא במעמד של תייר, והוא לא יכול לעבוד חצי שנה – הוא גם אפילו לא יכול לחפש עבודה, כי שום מעסיק לא יאמר לו "בוא תעבוד כשאני לא יודע מה יהיה איתך בעוד חודשיים"; אין לו ביטוח בריאות; דינו כדין כל אדם שבא לעשות מסע עלייה לרגל לאתרים הקדושים. אז פה, כשחצי שנה הופכת לשנה – זה כבר חתיכת אירוע. אני לא יודע אם אני הייתי מוכן לחיות במדינה של בת זוגי במשך שנה, תלוי בין שמיים לארץ. יושב בבית; לא יכול לעבוד; לא יכול להתחיל; לא יכול להיכנס לאולפן ללמוד עברית; לא יכול לעשות כמעט שום דבר. לכן אני אומר עוד פעם, לגבי הסוגיה הזו של לוחות הזמנים בתחילת התהליך ומה הקווים המנחים שלכם מבחינת סדרי עדיפויות – הרי, אתם מנחים את הלשכות לגבי עומס וכו'. יש לכם את היכולת לבוא ולומר: "בלשכה באילת אין תקנים והיא עמוסה מאוד, אז אנחנו מאפשרים לטפל בעניין הזה גם בלשכה בבאר שבע". יש לנו לשכה שבה כל תיק שמתעכב יותר מחצי שנה עובר לטיפול של צוות מרכזי במטה. יש הרבה מאוד דברים לעשות. אני רק אומר שהסוגיה הספציפית הזו, של המעבר ממעמד תייר ל-ב(1) והמעבר מ-ב(1) ל-א(5) – זה, מבחינתי, אחת מליבות העניין. << אורח >> פאני מורן בן אור: << אורח >> הזמנים קבועים בנהלים, ולרוב עומדים בזמנים הקבועים בנהלים. כמו שאמרה חדווה, אנחנו מדברים על אלפי בקשות בשנה, מתוכן יכול להיות - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> עו"ד מורן בן אור, מקובל עליי. אני רק אומר: אני רוצה לראות את המספרים. אני רוצה רגע להסביר את שיטת העבודה שלנו. תראו, תמיד יש מקרים של אנשים שנופלים בין הכיסאות, ומטבע הדברים, המקרים האלה – הם אלה שפונים לארגוני החברה האזרחית, ואז הם אלה שמציגים את סיפורם בוועדה. יש הבדל בין מצב שבו מתוך 5,000 תיקים – 4,700 עומדים בלוחות הזמנים, 300 - - - << אורח >> חדווה זאדה: << אורח >> מה לוחות הזמנים? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר, זה כתוב בנוהל. אנחנו יודעים, חצי שנה, כן. << אורח >> פאני מורן בן אור: << אורח >> כתוב בנהלים הכול. הנהלים שלנו שקופים. הם מופיעים באינטרנט. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר, אז תכף ליאור תאמר. אני אומר עוד פעם: תביאו את המספרים. לדיון הבא אני מבקש לראות את לוח הזמנים. תביאו מצגת. תאמרו: "ריאיון ראשון – חצי שנה. ריאיון שני – ". תביאו לי את לוחות הזמנים. אני רוצה ללמוד. תציגו לי את לוחות הזמנים, ותציגו לי מספרים וסטטיסטיקות – מה שיש לכם – לגבי העמידה בלוחות הזמנים. אם אין סטטיסטיקות – זה אומר שאין מעקב אחרי העמידה בלוחות הזמנים, ואז יש לנו בעיה, כי לכו תדעו אם עומדים בלוחות הזמנים. יש לנו חודש להתארגן על זה. הממ״מ יוציא את הבקשה מחדש ויחדד את הדברים שאנחנו רוצים. שלומית, בהכנת הישיבה הבאה, תחדד את הנתונים שאנחנו צריכים, ונגיע מוכנים. תודה. חברינו ממשרד החוץ, כמה מילים קצרות לגבי התפקיד שלכם בתוך האירוע. כי רוב האירוע מתקיים פה במדינת ישראל בלשכות של הרשות. מה התפקיד שלכם באירוע? מה התפקיד הקונסולרי שלכם? << אורח >> אליהו יפרח: << אורח >> בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. אלי יפרח, סמנכ״ל לעניינים קונסולריים. כבר השתתפתי בוועדות שאתה ניהלת, ואני חושב שבוועדות שניהלת – לפחות באחת מהן – דברים התקדמו. אני חושב שזה התחיל במשרד החוץ וזה התקדם מאוד. אני זוכר פה את השיחות ואת הלהיטות של כולם - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> הצלת נפשות ממש. << אורח >> אליהו יפרח: << אורח >> הצלנו נפשות, וגם קראנו לזה מהרגע הראשון "תציל את הילדים היהודים", ואני חושב שאנחנו עוד בתוך האירוע. עוד לא סיימנו אותו. אני מקווה שנסיים אותו בהצלחה. אני חושב שאנחנו כבר בהצלחה כבירה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> נכון. << אורח >> אליהו יפרח: << אורח >> אדוני היושב-ראש, אתה גם הזכרת פה סוגיה שלדעתי לא נגעו בה לאורך השנים, וזו סוגיה של עזיבת אזרחים ישראלים כיחידים וכמשפחות. אנחנו, במשרד החוץ, גם מרגישים את זה. אני חושב שאצלי באגף יותר מכול, מאחר שאנחנו עוסקים גם בישראלים בחו״ל, ישראלים במצוקה, ואלה מצוקות מכל הסוגים. אנחנו מרגישים שיש ריבוי של ישראלים בחו״ל. אנחנו מרגישים שיש עלייה בפניות אלינו. אני חושב שאנחנו כתובת היום, וזו סוגיה כואבת, כאזרח – ואני לא מדבר כרגע כסמנכ״ל לעניינים קונסולריים במשרד החוץ. זה לעניין הזה, ואני אשמח, כמובן, להשתתף בוועדות הבאות, כי נראה לי שזה נושא מעניין מאוד. לגבי הנושא הספציפי שעל הפרק היום, אני יכול להגיד שאנחנו נוגעים בנושא הזה בשוליים. אנחנו פועלים ממש בחלק הטכני של העניין, יותר בראיונות, העברת המסמכים לרשות האוכלוסין, שאמונה על הנושא הזה, ובשלב האחרון זה מתן אשרה כדי להגיע לארץ להמשך טיפול. אנחנו עושים את כל מה שאנחנו רק יכולים בחלק שלנו, בקונסוליות, לקבל אותם, לעשות את הראיונות מהר ככל שרק ניתן במסגרת כל המגבלות שיש לנו – בשנה האחרונה היו הרבה מגבלות של סגירת הנציגויות מסיבות של ביטחון וכל מיני, לתקופות ארוכות מאוד, ולמרות הכול, בין התקופות, אנחנו עשינו מאמצים ושכנועים רבים של אנשי הביטחון לנסות כן לאפשר לנו, למרות שזה בא על חשבון הביצוע השוטף של המדור הקונסולרי. אני רוצה להזכיר שכשאנחנו בונים נציגות, אנחנו לא לוקחים תמיד בחשבון שאנחנו הולכים לסגור חלון ספציפי ליום שלם, כי לקבל רק זוג אחד – סוגר לנו חלון של יום שלם, וזה בא על חשבון הרבה מאוד אזרחים אחרים שאמורים לקבל טיפול אחר שנקבע מראש. ולמרות הכול, אנחנו רואים בזה נושא חשוב מאוד, רגיש מאוד, לא פחות מהנושא של פונדקאות, שגם בו אנחנו עוסקים ברגישות גדולה מאוד. זה דומה מאוד, בסופו של יום, בהיבט של להביא את החברים האלה ארצה כדי לחיות ולקיים חיי משפחה תקינים בישראל, כמו שציינת לפני כן. זה בחלק של משרד החוץ. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זאת אומרת, בגדול, אנחנו מדברים על מעין ריאיון קליטה, שהתכלית שלו זה מתן ההיתר לבן הזוג הזר להגיע לארץ לטובת התנעת התהליך. << אורח >> אליהו יפרח: << אורח >> נכון. אני יכול גם להשוות אותו לריאיון שנעשה בארצות הברית לקבלת גרין קארד בין זוגות, כדי להבטיח שאכן באמת יש חיי משפחה או שותפות לחיים. כשאתה מגיע לקבל גרין קארד – עושים ריאיון כדי להבטיח שאכן הדברים שנאמרים הם דברי אמת, כדי שאם אתה כבר הולך לקבל את האזרחות – אתה גם עומד בכל הפרמטרים שנקבעים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טוב, אני בכוונה לא רוצה להיכנס לזה עכשיו. אני מסמן דברים שאני אשמח לשמוע מכם לגביהם בדיון ההמשך. אני רוצה, בהקשר הזה, לשאול שתי שאלות, ואז, ליאור, הבמה שלך. שאלה אחת היא: האם, בפרמטרים של העולם כפי שהוא מתנהל בימינו, כל הרעיונות הללו, לשיקול דעתכם המקצועי, צריכים להתנהל פנים אל פנים, ולא היה ניתן להמיר את הדבר הזה? אני לא מדבר על הראיונות בלשכות בארץ. האם חובה לקיים את הריאיון הראשוני הזה בנציגויות עצמן, ובפנים אל פנים? זו שאלה אחת. השאלה השנייה: אני מבין שחלק לא מבוטל מבני הזוג הזרים שמגיעים לארץ – מתחילים את חייהם בארץ במעמד של תייר. אחרי זה, אחרי שהם פה איזו שהיא תקופה, הם נכנסים ל-ב(1), ומה-ב(1) – מדלגים. אם הם מתחילים את חייהם כתיירים, לא ברור לי למה בכלל הריאיון הראשוני הזה נעשה בנציגות מעבר לים. אם הם היו, בנחיתתם בנתב״ג, מקבלים מעמד אזרחי שהוא לא תייר – בסדר, ברור, אנחנו לא רוצים שאנשים ייכנסו לפה ויקבלו. הכול ברור. אבל אם ממילא חלק מהם נמצאים פה חודשים במעמד של תייר – מה הטעם בריאיון קונסולרי? שיגיעו כמו תיירים. מרוב מדינות העולם לא צריך ויזה. אם מהמדינה הספציפית הזו צריך ויזה – שיקבלו את ויזת התייר כמו כל ויזה. שהכול יתחיל פה. אבל אנחנו נמצאים במצב שבו אנשים מחכים חודשים ארוכים במקום מושבם, ואחרי זה, כל מה שהם מקבלים כשהם מגיעים לארץ זה מעמד של תייר. << אורח >> אליהו יפרח: << אורח >> אני אשיב. קודם כול, אלה שתי שאלות טובות מאוד שעלו הרבה בשנים האחרונות, ומן הצדק – צריך גם לתת עליהן תשובות, ונתנו תשובות ככל שחשבנו לנכון. ראשית, אני חושב שהנוהל הוא ברשות האוכלוסין, ויש לזה גם היבטים משפטיים. דומה הדבר, במקרה הזה, לחתימה על אישור נוטריוני. האישור הנוטריוני אמור להיעשות על פי חוק הנוטריונים, על כל מסמך משפטי, מחייב אותך בנוכחות – לא רק בנוכחות, אלא גם בזיהוי על ידי הקונסול באופן אישי. זאת אומרת, אתה אמור לעמוד בחלון, ואני צריך לזהות אותך בהתאמה. פה הדבר הוא קצת יותר רגיש. הוא רגיש מהסיבה הפשוטה מאוד שעלתה אפשרות לזהות אותם, לדבר איתם ולראיין אותם דרך מצלמה. אנחנו יכולים לנצל את הכלי הזה. אלא מה? יש פה איזו שהיא בעייתיות. אנחנו לא יודעים מי נמצא בצד, מי שומע. כל הרעיון הוא שאנחנו מראיינים כל אחד בנפרד ועושים הצלבה של מידעים, כדי להבטיח שמה ששמענו ומה שאמרנו, שבסופו של דבר אנחנו נותנים לפיו אשרה להגיע לישראל – זה אכן הדבר. יחד עם זאת, ברשותך, אני חייתי באמריקה 13 שנה בתפקידים שונים במסגרת שליחויות שעשיתי בארצות הברית, ולמדתי לאורך השנים, לדוגמה, שאם ישראלי שמעוניין לקבל גרין קארד יכול לעשות את זה בארץ – התהליך הוא ארוך מאוד. לכן הרבה עושים את השלב המקוצר יותר – עולים על מטוס על אשרת תייר, מגיעים לשם, ומשם עושים את האפליקציה. וכמובן, רק לאחר שעברה תקופה של שלושה חודשים, כי זו התקופה שמוגדרת לך כתייר – אתה יכול להגיש את האפליקציה לטובת גרין קארד, כי אז זה מתחיל להיות חוקי לאחר תקופת התיירות שלך. זה כך גם בארץ. אנחנו לא יכולים לדעת אם בן אדם מגיע באופן עצמאי כתייר. הבעיה היא עם מדינות שנדרשות לאשרות, לוויזה. זה כבר סיפור אחר. זה תהליך אחר של ריאיון. אם מחברים את הדבר הזה, הם מעדיפים כנראה לבוא ולעשות את הריאיון, ולעשות את כל הטיפול כבר שם. כמה זמן זה לוקח ואיך זה לוקח. עדיין, אני חושב שכל הפקידים פה פועלים בהתאם לחוקים, לנהלים ולהוראות. כמו שאמרת, ובצדק, אנחנו לא נכנסים לקטע של הביורוקרטיה. אנחנו חיים בתוך הביורוקרטיה, לצערנו. אנחנו עושים באמת הכול כדי לסייע. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, אלי. בבקשה, הבעיה מובנת. עכשיו בואו נבין את ממדיה ואת הפתרונות האפשריים. << אורח >> ליאור ברס: << אורח >> תודה רבה. אני ליאור ברס, מייסדת ויושבת-ראש העמותה שנקראת "האגודה הישראלית לזוגות בינלאומיים". זה תפקיד שאני עושה בהתנדבות. העמותה קיימת שלוש שנים, ואני הגעתי לזה בגלל שאני עצמי בוגרת של ההליך המדורג, וחוויתי אותו במשך שמונה וחצי שנים מהחיים שלי, עם בן זוגי הנחמד שיושב שם, שעכשיו הוא אזרח ישראלי. כמו שאמרת, זה נושא שעלה גם בוועדת החוקה ובוועדת הפנים. אל שולחן הוועדה הזו הוא הגיע כמה פעמים כנושא שולי, אבל אלה דברים שהוועדה עסקה בהם – מרתון דרכון, כל הנושאים האלה. הרבה חברי כנסת מקבלים פניות ציבור מאנשים - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> רק נציין שהצטרף אלינו חבר הכנסת ולדימיר בליאק, שמכיר את פעילות העמותה. אחרי דבריה של עו"ד ברס, אם חבר הכנסת בליאק ירצה לומר ולהתייחס – כמובן שנפנה אליו. גם חבר הכנסת לשעבר מוסי רז נמצא איתנו. << אורח >> מוסי רז: << אורח >> באתי ללמוד מעו"ד ברס. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. כן. << אורח >> ליאור ברס: << אורח >> באמת יש הרבה חברי כנסת שמלווים אותנו ומכירים את הסיפור, כי הם מקבלים פניות של אזרחים שנתקלו והגיעו למבוי סתום, לצערי, לעיתים יותר תכופות ממה שהיינו רוצים. כהכנה לדיון הזה, אנחנו העברנו לוועדה כמה וכמה מקרים של אנשים – אזרחים ובני הזוג שלהם, הזרים – שנתקלו בבעיות משמעותיות בהליך להסדרת מעמד. לצערי, אלה לא מקרים חריגים. אלה מקרים שמגיעים לפתחה של העמותה באופן שוטף. אלה מקרים שמבחינתי הם מקרים מייצגים. אני אשמח אם יהיה לנו זמן לשמוע שניים או שלושה מהפונים, חלק בזום וחלק פה איתנו. אני רוצה להגיד שעניין הזמנים – זה מבחינתי זמני טיפול, זמני המתנה, זמני שיהוי, עיכובים כאלה ואחרים – זה ההתמודדות הגדולה שלנו. לצד זה יש עניין של קושי גדול מאוד ליצור קשר עם רשות האוכלוסין ועם מחלקות אשרות. שירות שהעמותה שלנו מספקת, בחינם, כמובן, זה פשוט לתת הכוונה ומענה לשאלות, כי אנשים מגיעים אלינו אחרי שהם פנו לרשות האוכלוסין, והדרך היחידה לפנות בנושא אשרות היא במייל או בטופס שיש לרשות 30 ימי עסקים לענות עליו. אנשים פשוט לא מצליחים להתמודד עם הביורוקרטיה בעצמם, אז הם יכולים לפנות אלינו ואנחנו נותנים את ההכוונה הזו והסבר – מה הנוהל אומר, איך אפשר להתקדם, מה כדאי לעשות וכו'. אני כן רוצה לציין, לגבי הדיון שנערך פה לאחרונה בוועדה לגבי ירידה מהארץ – אחרי הדיון הזה אנחנו ערכנו משאל בקהילה שלנו – יש לנו קהילת פייסבוק ודרכים ליצור קשר עם הקהל באמצעים ישירים. אומנם אין לנו נתונים – הנתונים לא בידינו – אבל קיבלנו הרבה מאוד פניות מזוגות – גם כאלה שההליך המדורג היה חלק מהסיבה שלהם לעזוב את ישראל. משפחות, אגב. במקרה זה תמיד היה משפחות. כלומר, בן אדם, אזרח ישראלי, שלקח את אשתו – לדוגמה, אישה צרפתייה ושלושת ילדיהם הישראלים – והם עזבו. אחרי 10 שנים בארץ, הם החליטו שהם לא מסוגלים יותר. לצד זה קיבלנו הרבה פניות מישראלים שחיים בחו״ל – ישראלים שיצאו ללמוד בחו״ל או שיצאו לעבוד בחו״ל – ויש להם שיקולים קשים לגבי החזרה לארץ, לאור ההליך המדורג שצפוי להם במידה שהם ירצו לחיות פה. אלה באמת דברים שלמדנו אחרי שהדיון שלכם התקיים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> דרך אגב, זו נקודה שכדאי לחשוב עליה גם בהקשר של העתיד. ככל שיותר ישראלים יחיו תקופות ממושכות בחו״ל – כמות קשרי הזוגיות של אזרחים ישראלים עם בני זוג זרים יעלה. אז התופעה הזו הולכת לגדול בצורה משמעותית בשנים הקרובות. << אורח >> ליאור ברס: << אורח >> כן. בהקשר הזה – אני רק אציין את זה ממש בשתי מילים – יש חשש גדול מאוד ספציפית מישראלים שנמצאים כרגע בחו״ל, למרות שגם בארץ, כי יש כרגע גם שתי יוזמות חקיקה שעומדות על הפרץ, שני תזכירי חוק שפורסמו להערות ציבור, שמדברים על החרפה של הנהלים של ההליך המדורג. זה כרגע לא רלוונטי לדיון הזה, אבל רק לדעת שזה גם ברקע של הדברים – של החשש מההליך המדורג. אני לא מסכימה עם הטענה שזמני ההליך הנדרשים והרצויים מצוינים בנהלים. הנהלים לא מגבילים את רשות האוכלוסין מבחינת זמני טיפול, הם לא מגבילים את רשות האוכלוסין מהשלב שהגשת בקשה מקוונת עד שנקבע לך תור, הם לא מגבילים כמה זמן - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בארץ. << אורח >> ליאור ברס: << אורח >> בארץ, נכון. הם לא מגבילים כמה זמן יכול לקחת מהרגע שכבר הגעת ללשכה עד שייתנו החלטה בבקשה שלך. פרק הזמן היחיד שמוגדר זה בהליך של זוגות נשואים, לגבי פרק הזמן שמותר להשהות את הזוג במעמד ב(1). זה הפרק הזמן היחיד שמוגדר בכל הנהלים. אני כן רוצה להתייחס להליך בקונסוליות, וזה גם משהו שכתבתי - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר, אבל רגע, אני רוצה גם לעשות לעצמי סדר, מכיוון שאני חושב שהתסכול המרכזי או הקושי המרכזי קשור בסיפור לוחות הזמנים. יש סוגיות אחרות – אישור נוטריון וכו' – אבל הסיפור הגדול הוא הזמן שבו אדם חי במעמד שלא מאפשר לו התחלת השתקעות ראויה – במעמד תייר או במעמד ב(1). זה, בעיניי, ליבת הסיפור. ולכן, מה שאת נוגעת כרגע, שאלת לוחות הזמנים – לא במעבר מ-ב(1) ל-א(5), אלא כמה זמן לוקח מרגע הפנייה עד לרגע הריאיון, ומרגע הריאיון עד לרגע שבו האדם מקבל את האשרה שמתחילה את התהליך – עקרונית, אדם יכול להיות שנה במעמד תייר. זה עוד לא נזקף לזכותו, הוא מחכה בכלל לתשובה. השעון מתחיל לתקתק כשהוא מקבל את ה-ב(1). << אורח >> ליאור ברס: << אורח >> כל הנושאים שמחוץ להליך – אלה זה הנושאים שאין להם הגבלת זמן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר. אז אני אומר עוד פעם, על פניו זה נראה בעיניי כדבר שצריכים להיות בו קווים מנחים, וכאמירה, בסופו של דבר, מה קורה כשהלשכה הספציפית – בגלל עומס, בגלל אתגרים, בגלל משבר דרכונים, משבר תעודות זהות – לא מצליחה לעמוד. מה אומרים? אומרים לבן אדם: "סע מאילת, בואו למטה המרכזי בירושלים"? לא ניכנס לדיון עכשיו; המטרה של הדיון הזה הוא לזהות את אבני הבניין המרכזיות של הבעיות, אז אחת – זיהינו, כן. << אורח >> ליאור ברס: << אורח >> בגדול, אני פירטתי על אבני הבניין המרכזיות גם בנייר שלי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> נכון. << אורח >> ליאור ברס: << אורח >> והנקודה העיקרית שאני רוצה להביא היא שאני לא באתי לפה כדי להתלונן וכדי להתלהם. ממש לא. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> באופן נדיר, במחוזות הבית הזה. << אורח >> ליאור ברס: << אורח >> כן, זה חריג. אני חושבת שלא צריך אותי ולא צריך אנשים שיגיעו לפה לשפוך את ליבם כדי לדעת שיש בעיות. זה נושא שמוצף פעם אחר פעם. יש פסקי דין ארוכים שמדברים על כשלים התנהלותיים בהליך הזה. יש דוחות, אומנם ישנים קצת, כי לא הצליחו לחדש אותם, גם של הממ״מ, גם של מבקר המדינה, שרואים בהם נתונים שמראים שמשהו הוא לא תקין. לנו, בתור עמותה, יש גישה ישירה לקהל שעובר את ההליכים האלה, ויש לנו גם איזו שהיא הסתכלות. אם אני מקבלת כמה מאות פניות, אני יכולה להבין מאיפה יותר מגיעות לי פניות ובאילו נושאים. אני חושבת שכן יש לנו איזו שהיא פרספקטיבה שהיא חשובה. אולי דברים שלפעמים לא עולים בשרשרת ההיררכיה בתוך רשות האוכלוסין. המטרה שלי מהדיון הזה זה לבוא באמת בנפש חפצה, מה שנקרא, ובהושטת יד, כדי להוביל פתרונות. אגב, אני לא חושבת שאנחנו במקום של לשנות נהלים, ובטח שלא חקיקה וגם לא תקנות. אני חושבת שבשלב הראשון זה צריך להיות דברים שהם, מה שנקרא, "Baby steps", ואני הצעתי כמה פתרונות. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> תגידי אותם לפרוטוקול בקצרה. << אורח >> ליאור ברס: << אורח >> כן. אלה הפתרונות שאני הרגשתי והצעתי. דבר ראשון, מבחינתי, חשוב מאוד העניין של משרד החוץ. כמו שתואר כאן על ידי אלי, יש הליך שמתנהל בקונסוליה של ראיון Green card, כשמבחינתי זו מילה שהיא מייצגת מאוד. זה ראיון שהוא משמעותי – בדיקה של מסמכים. זה לא הגיוני בעיניי שאנשים עוברים את הדברים האלה, ואז מגיעים לארץ, וכאילו לא נעשה שום דבר בעניינם. הם לא יכולים לבחור להגיע לפה כתיירים, כי בן אדם שמגיע לפה כתייר צריך להזדהות בביקורת גבולות, ואם הוא אומר "אני באתי לפה בשביל לחיות עם הבן זוג שלי" – לא הכניסו אותו כתייר. כלומר, האנשים האלה חייבים לעבור את ההליך בשגרירות, או לעבור הליך של הזמנה אם הישראלי גר בארץ. בעיניי זה ממש בזבוז משאבים מטורף של משרד החוץ להתעסק בבקשות האלה – אני גם יודעת שהן מועברות הלאה למטה של רשות האוכלוסין – כי אז הבן-אדם קיבל את אישור הכניסה, ומתחיל מאפס. זה פשוט חבל מאוד, וזה הדבר העיקרי שאני רוצה לקדם. גם מדיונים קודמים וגם מפגישות שהצלחנו לערוך, אנחנו יודעים שיש קושי בכוח אדם ברשות האוכלוסין. אנחנו יודעים שיש בעיות, ולכן הפתרונות הנוספים שאני הצעתי הם דברים שנועדו להקל על רשות האוכלוסין בטיפול בבקשות. לדוגמה, הצעתי שבמקום שהאשרות במהלך ההליך המדורג יינתנו למשך שנה – הן יינתנו למשך 18 חודשים בכל פעם. זה כבר מפנה איזה 25% מהפגישות. אנשים שהיו בהתחלה לא נשואים, השלימו כבר שלוש שנים במעמד ב(1), ואז נישאו – בואו נקצר להם את ההליך. כבר הם הוכיחו את הזוגיות שלהם לאורך זמן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> נכון להיום, מי שהיה ידוע בציבור שלוש שנים, אחרי זה מתחתן, ואז הוא מתחיל תהליך - - - << אורח >> ליאור ברס: << אורח >> ואז הוא מתחיל את ארבע השנים של זוג נשוי, בלי שהם התחשבו בזמן שהוא היה ב-ב(1). חבל. כלומר, הזוגיות כבר הוכחה לאורך שנים. יש איזה שהוא צורך שעלה מהקהילה שלנו: אנשים, בעיקר בגילאים יותר מבוגרים, גילאי פרישה, או אנשים שלא בדיוק סגורים בכלל על זה שהם מעוניינים לחיות בישראל – כרגע אין להם דרך לבוא ולשהות בארץ במעמד תייר, לדוגמה, לאורך זמן. אז אם הם בכלל לא רוצים להיכנס לאיזה שהוא הליך התאזרחות, או לא חשוב להם בכלל הצורך לעבוד – מכל מיני סיבות, כל אחד וסיבותיו. זה פשוט משהו שנתקלנו בו – בואו נאפשר להם להגיע לפה ולהיות לצד בני זוגם כתיירים – באמת יש כאלה – ופשוט לא להכניס אותם לתוך ההליך הזה, שהוא קשה מאוד וביורוקרטי לכל הצדדים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> הסיפור הזה, של "תיירות זוגית" – זה דבר שאתם נתקלים בו הרבה? << אורח >> ליאור ברס: << אורח >> כן, גם הרבה אנשים שחיים על הקו ומתקשים להגיע לפה לביקורים. << אורח >> חדווה זאדה: << אורח >> הפרקטיקה הזו כן קיימת. זוגות שלא רוצים להתחיל את ההליך המדורג ורוצים להיות פה באשרת תייר ב(2) – יכולים לפנות ללשכה ולהגיש בקשה להיות כתיירים. זה מתקיים, יש בקשות כאלה, ובהרבה מקרים הם מקבלים אשרות ב(2). אנחנו לא מחייבים אף אחד לפתוח בהליך מדורג ולהגיש בקשות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר. יכול להיות שזה גם עניין של מידע. << אורח >> ליאור ברס: << אורח >> הדבר הנוסף שאני ארצה כן לציין בדיון הזה זה העניין של הפנייה של זוגות ללשכת הקשר "נתיב". זוגות שהצד הזר בהם הוא יוצא מדינת ברית המועצות לשעבר – מופנה לראיון בנתיב. עד עצם היום הזה, ומכל הנושאים שחקרתי וניסיתי להבין, והחלטות ממשלה – אני לא הצלחתי להבין מה הסמכות של נתיב ומה התפקיד שלהם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> גם נתיב לא מבינים. << אורח >> ליאור ברס: << אורח >> אני יודעת שהם הגישו תשובה - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> הם הגישו תשובה שהם אומרים "אנחנו לא קשורים", בגדול. << אורח >> ליאור ברס: << אורח >> אז כרגע הזוגות מופנים. אני אשמח ששקד ידבר וגם יספר על זה, כי הם זוג, לדוגמה, שהופנה לשם. זה פשוט גם מעכב הליכים. אז זו עוד סיבה לעיכוב שאני לא מצליחה להבין מה המטרה שלה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זה במקום המהלך הקונסולרי? << אורח >> ליאור ברס: << אורח >> לא, זה בלי קשר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זאת אומרת, הם גם נדרשים למהלך קונסולרי והם גם נדרשים לעבור דרך נתיב? << אורח >> אליהו יפרח: << אורח >> גם נתיב מבצעים סוג של מהלך קונסולרי שהוא יותר מוכוון לעולים חדשים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לנתיב יש תפקיד קונסולרי משמעותי מאוד בהקשר של זכאי חוק השבות, והטוענים למעמד מכוח חוק השבות. אבל אדם שהוא בן זוג זר – כמעט תמיד, בהגדרה, הוא לא זכאי חוק שבות, כי אם הוא זכאי חוק שבות הוא היה מגיע לארץ ומקבל אזרחות בלי הליך מדורג. צריך באמת לא להבין איפה אתה חי כדי לבקש להיכנס להליך המדורג כשאתה זכאי חוק שבות. << אורח >> ליאור ברס: << אורח >> אנחנו יודעים שרשות האוכלוסין מחייבת את זה. << דובר >> קריאה: << דובר >> קרו מקרים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אז מה? עם 10 מיליון ישראלים – לכל דבר יש מקרים. בסדר? באמת אין סיר שאין לו מכסה. השאלה היא אחרת: האם יש פה נוהל של הפניה לעוד שלב ביורוקרטי בנתיב? ומכוח מה? << אורח >> חדווה זאדה: << אורח >> למעשה, הבקשות מופנות לנתיב. נתיב הוא לא המוסמך לקבל את הבקשה ואת ההחלטה בהליך המדורג. אנחנו פונים לנתיב והוא מסייע לנו. לנתיב יש את המומחיות, הידע והיכולות לבדוק את תקינות המסמכים והתעודות שמוגשות. אנחנו פונים אליו והוא פשוט מסייע לנו בבדיקת תקינות התעודות. הוא לא פקטור שבודק מהותית את הבקשה של הזר. אנחנו פונים אליו. אנחנו פונים אליו בבקשה לבדיקת המהימנות של התעודות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני רוצה רגע לומר שני דברים בהקשר הזה. סתם שאלה תיאורטית, שמופנית בעיקר למשפטנית בחבורה: האם נתיב יכול לעשות פעולה שלטונית שהוא לא מוסמך לעשות? נתיב זה גוף שהוקם לא מכוח חוק, אבל מכוח החלטות ממשלה לעשות א', ב', ג'. האם, בלי להסדיר את העניין, אפשר לבקש ממנו לעשות ד'? אבל זו שאלה תיאורטית. יש הבדל מהותי בין לבוא ולומר: "לרשות האוכלוסין וההגירה אין בקיאות במסמכים שמקורם מארצות הגוש המזרחי" – יש פה סוגיות מסובכות של שפה, של להבין – "ואנחנו מתייעצים איתם" – זה דבר אחד. משרד אחד יכול להיוועץ במשרד שני – לבין מצב שבו הוספתם פה עוד שלב ביורוקרטי לאנשים. אם זו התייעצות פנימית ביניכם – שלחתם מסמכים וקיבלתם מהם חוות דעת – בסדר, זה עיכב בעוד שבועיים. << אורח >> ליאור ברס: << אורח >> זה קורה גם לסוכנות היהודית, לדוגמה, לגבי כל מי שהוא לא - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר, אבל אם עכשיו נתיב קוראים לזוג הזה לריאיון נוסף על שרשרת החיול שקבועה בנוהל – פה אז אנחנו נכנסים לבעיה. א', זה לא כתוב בנוהל. ב', מה בדיוק התפקיד של נתיב בעניין הזה? אם הלכתם לנתיב – למה גם ריאיון קונסולרי? אם משרד החוץ בא ואמר: "בענייני רוסיה, אוקראינה ובלארוס, אנחנו מעדיפים שלא יגיעו לקונסול בקייב, אלא ילכו ללשכת נתיב בקייב" – בסדר, אז תסגרו את זה ותכתבו בנוהל: "ריאיון קונסולרי במשרד החוץ או בלשכות נתיב". אבל להכפיל דווקא לאוכלוסייה הזו את הבירוקרטיה – א', איפה זה בנוהל? ו-ב', מה ההיגיון? אז תוותרו להם על הריאיון הקונסולרי ותכשירו את נתיב לעשות - - - << אורח >> חדווה זאדה: << אורח >> לא כולם עוברים גם קונסולרי וגם נתיב. מי שעובר קונסולרי זה רק זוגות ששוהים ומתגוררים בחו״ל. << אורח >> אליהו יפרח: << אורח >> כבוד היושב-ראש, זה חשוב מאוד: השירות שניתן בקונסוליות הוא בעצם ההנגשה של הטיפול שבאחריות רשות האוכלוסין באתיופיה ובמדינות אחרות. יש כאלה זוגות, ונאמר פה בפירוש על ידי עו"ד ברס שדבר והיפוכו לצורך העניין, אבל יש כאלה שלא מתכוונים לעלות עכשיו, ויש להם את הסידורים לפני וההתארגנות, שיכולה לקחת זמן. פה אנחנו מנגישים להם את המידע. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זה ברור לי. אני מנסה לטייב לנו, לחבר הכנסת בליאק, שמיד ידבר, ולי, מה האתגרים. הרי, בסופו של דבר, אנחנו צריכים לבנות ביחד, כולנו, סדרי עדיפויות, אז אני מנסה להבין מה הבעיות המרכזיות. עוד לא הצלחתי להבין את הסיפור הזה של נתיב. אנחנו מדברים, ליאור, על זוגות שמגישים את הבקשה איפה? בארץ? הם פה? << אורח >> ליאור ברס: << אורח >> כל הזוגות שבהם צד אחד הוא ממדינות חבר העמים לשעבר, אחרי שהם נמצאים בארץ – נגיד עשו הליך בשגרירות או לא עשו הליך בשגרירות; אולי הם היו פה כבר – צריכים לגשת לנתיב במהלך - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ניגשים לנתיב איפה? << אורח >> ליאור ברס: << אורח >> יש לינק לשאלון אינטרנטי שהם צריכים למלא, ואז נתיב פונים אליהם לתיאום פגישה בירושלים. הם מגיעים עם הפגישה, ומעדויות שאנחנו מקבלים – אני, באופן אישי, לא הייתי בפגישה הזו, כי - - - מספרד – הפגישה היא שטחית מאוד. לא קורית בה שום התחקות חשובה. << אורח >> אלכס זרנופולסקי: << אורח >> אני יכול להסביר? כי אני מבין שאין פה נציג של נתיב, ואנחנו מפספסים פה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> שנייה. המטרה היא רגע לעשות מיפוי. תכף אתה תקבל רשות דיבור. תרשום לך. << אורח >> אלכס זרנופולסקי: << אורח >> רק לעניין נתיב – ההבהרה שאתה מחפש. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> שנייה, ידידי, רגע. תכף אתה תדבר, אחרי חבר הכנסת בליאק. אני מבקש, לפגישה הבאה, לקבל ממשרד הפנים הבהרה לגבי התפקיד של נתיב ומה הפרוצדורה. אני רוצה לקבל תשובה רשמית – את מי אתם שולחים? האם זה ריאיון? << אורח >> פאני מורן בן אור: << אורח >> זה היה חלק מהפניות. אנחנו יכולים לענות על זה. << אורח >> חדווה זאדה: << אורח >> כן, אני אמרתי שאנחנו פונים לנתיב לקבל התייעצות לגבי תקינות המסמכים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אבל זו לא ההתייעצות. מזמינים את הזוגות. << אורח >> חדווה זאדה: << אורח >> הם מזמינים את הזוגות כדי לברר גם לגבי התעודות. יכול להיות שנציג נתיב יכול להגיד פשוט איך הם עושים את זה. הם פשוט מסייעים לנו, לרשות האוכלוסין, לבדוק שהתעודות שיוצגו לנו הן באמנות. להם יש את הידע והידע. << אורח >> פאני מורן בן אור: << אורח >> יש להם ידע ומומחיות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני מבין. טוב, אנחנו נעסוק בסוגיית נתיב. אני לא מצליח להבין למה נתיב צריכים לראיין זוג שלא מבקש זכאות על פי חוק השבות. אתם רוצים להתייעץ עם נתיב לגבי המסמכים? << אורח >> חדווה זאדה: << אורח >> כן, זה מה שאנחנו מבקשים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אבל למה להזמין את הזוג לירושלים? << אורח >> אלכס זרנופולסקי: << אורח >> אני יכול להסביר בקצרה רק על נתיב. נתיב תפקידו - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אלכס, שנייה, רגע. יש עוד 20 דקות. אתה תכף תדבר. נתיב זה לא מרכז העניין שלי כרגע. << אורח >> אלכס זרנופולסקי: << אורח >> ברור לי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר? רשמתי לי את סוגיית נתיב. ליאור, עוד דברים? << אורח >> ליאור ברס: << אורח >> זה הכול. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טוב. חבר הכנסת בליאק, ברשותכם. אני רוצה כן לשמוע שתי עדויות. נמצא פה גם המתאם של קואליציית ארגוני הקהילה. << אורח >> ליאור ברס: << אורח >> הוא היה צריך לצאת. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> הוא יצא? בסדר גמור, כבר רשמנו לעצמנו את הסוגיה. חבר הכנסת בליאק, נשמע את העדויות, אלכס, נציג לשכת עורכי הדין, ונראה עוד התייחסויות. בסדר? בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אני נחשפתי לפעילות של העמותה בקדנציה הקודמת. אני מניח שמספר הזוגות הולך וגדל, ולכל זוג כזה יש לפחות שתי אופציות. ולאור המגמות של השנים האחרונות, של השנתיים האחרונות, כמובן האינטרס שלנו, האינטרס של מדינת ישראל, בהרבה מאוד היבטים, הוא שהם יקימו את הבית כאן בישראל. בהקשר הזה, הדיון הזה הוא חשוב. אבל אני גם חייב להגיד, אתמול אמרת, אדוני היושב-ראש, שלוועדה הזו יש נטייה כפייתית לדיוני מעקב. עברתי על הנייר ויש פה לפחות שבע סוגיות, אני מניח שיש יותר, אז אין לי ספק שיהיו פה דיוני מעקב, כי יש לא מעט פינות שצריך לסגור. זו המטרה שלנו, בסופו של דבר, כי זה גם לתת שירות לאזרחי מדינת ישראל, ובשביל זה אנחנו כאן. תודה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, חבר הכנסת בליאק, ותודה על השותפות שלך. אין לי ספק שאתה תהיה מהמלווים העיקריים של הנושא הזה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ליאור, בואו נשמע שני מקרים. אני אומר עוד פעם, המטרה היא עוד פעם לא להיכנס לפרטי המקרה הספציפי הזה – אנחנו גם בקשר עם הרשות לגבי פניות ציבור שאנחנו מקבלים – אבל קצת להבין את ההשפעה. << אורח >> ליאור ברס: << אורח >> נמצאים איתנו פה שקד ובת הזוג שלו, גואסטה, שהיא מליטא. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אז נתחיל עם שקד, ואז נשמע עוד זוג בזום ונמשיך הלאה. << אורח >> שקד גאולי: << אורח >> שלום. שמי שקד גאולי. אני בן 22 מחולון. התחלתי את התהליך עם בת הזוג שלי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> רק תציג את בת זוגך. << אורח >> שקד גאולי: << אורח >> זו בת הזוג שלי, קוראים לה גואסטה. היא מליטא, היא בת 28, היא עובדת כאחות. עבדה כאחות, יותר נכון, עד שהיא באה לפה, לארץ. התחלנו את התהליך, והגשנו את הבקשה המקוונת בתחילת מרץ. קיבלנו הזמנה לבוא לראיון - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כשבת הזוג, גואסטה, הייתה בליטא – אתה בעצם ביקשת להזמין אותה לארץ? << אורח >> שקד גאולי: << אורח >> נכון. << אורח >> ליאור ברס: << אורח >> כמו בנוהל. << אורח >> שקד גאולי: << אורח >> נכון, לפי הנוהל. אני הגעתי לראיון ביולי. קיבלתי זימון במקום – הביאו לנו הזמנה והביאו לה כניסה לארץ, והיא הגיעה באותו חודש, בסוף יולי, לפה, לארץ. אמרו לנו לבוא ישר ברגע שהיא מגיעה, ולקבוע תור דרך המייל. כמובן, שלחתי מיילים. בסוף, אחרי ששלחתי לא קצת מיילים וגם הגעתי פיזית, קבעו לי תור לנובמבר, כשעד נובמבר נגמרת לה ויזת ב(2), התייר. שם פשוט האריכו לנו את הוויזה עד יוני, וקבעו לנו תור ליוני 2026. זאת אומרת שהיא הגיעה לפה ביולי, והיא צריכה לחכות עכשיו עד יוני 2026 כדי לקבל ראיון נוסף שייתן לה אשרה. << אורח >> חדווה זאדה: << אורח >> אני רק רוצה להגיד שאנחנו עודכנו וישלחו לכם גם מכתב. התור לכם הוקדם לתחילת פברואר 2026. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. תודה. זה חשוב מאוד. << אורח >> חדווה זאדה: << אורח >> הם גם קיבלו מכתב. הוא נשלח להם לפני כמה - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר. זה חשוב ותודה. התפקיד שלנו הוא להבין האם זה מקרה ייחודי או שאלה המספרים. בסדר גמור. כן. << אורח >> שקד גאולי: << אורח >> תודה באמת על ההקדמה של התור. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אז בעצם כרגע גואסטה חיה ומתנהלת בישראל כתיירת? << אורח >> שקד גאולי: << אורח >> נכון. כמובן תיירת ללא רשות עבודה. היא גם לא יכולה לצאת מהארץ, לדוגמה, לבקר את ההורים. כשביקשתי, אם אפשר אפילו פעם אחת לצאת ולחזור, אמרו: "זה לא מה שהם עושים", או "אי-אפשר לעשות את זה, זה לא חלק מהנוהל", או כל דבר כזה. << אורח >> חדווה זאדה: << אורח >> גם על זה אני רוצה להגיב. אנחנו לא מונעים מאף זר לצאת ממדינת ישראל. אם הגשת בקשה מסודרת – יש לנו נוהל כזה שנקרא "אשרת חוזר", "אשרת כניסה מראש". הוא מונגש ומפורסם, ואתה יכול להגיש בקשה. אם יש מקרה שנענית באופן שלילי, או שהלשכה לא נענתה, מאיזו סיבה – הכול צריך להיות בכתוב – תפנו אלינו. יש דרך מקובלת. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני חייב רגע לשאול שאלה. אני לא מצליח להבין – גם מבחינה, אני חייב לומר, חוקתית, של זכויות אדם, כניסה, יציאה, חופש, תנועה וכו'. אני יכול להבין מצב שאתם באים ואומרים: מרגע כניסתו של אדם לארץ ועד הריאיון שיעביר אותו לב(1), לא נראה לנו הגיוני שמתוך שישה חודשים שהם פה – היא תחיה בחו"ל חמישה חודשים. זה מעיד על חוסר רצינות בכנות. אבל לא נתפס בעיניי שאדם נמצא כאן במעמד תייר, ומדינת ישראל מבקשת ממנו לקבל אישור על יציאתו לבקר את הוריו. << אורח >> פאני מורן בן אור: << אורח >> הוא יכול לצאת. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אבל פה, עו"ד מורן, אני רוצה רגע לומר: מקובל עליי, אם היה נוהל שהיה אומר שבתקופה הזו, שנקרא לה "תקופת ההמתנה בארץ", אדם צריך לדעת שאם הוא נמצא מעבר לים 30 ימים מתוך תקופת ההמתנה של עד שנה – הוא לא יוכל לחזור. זה נשמע לי הגיוני, כי אתה רוצה לראות שהבן אדם באמת רוצה להשתקע. אבל זה לא מה שקורה. אתם לא כותבים נוהל שבו אומרים: "אדם צריך לדעת. אתה שהית 30 ימים מחוץ לישראל בתוך התקופה הזו? אנחנו לא נותנים לך אשרה לחזור". << אורח >> חדווה זאדה: << אורח >> אתה מדבר על בתוך ההליך או בתקופת התייר? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, אני מתכוון לתקופת ההמתנה. להיפך, הייתי אומר שבתקופת התייר אתם עוד צריכים להיות יותר נדיבים. הבן-אדם פה, ובוא נאמר שהיא צריכה טיפול רפואי – אין לה פה ביטוח רפואי. בוא נאמר: בן אדם צריך לעבור בדיקת CT. בארצו הוא יכול לקבוע CT, ופה, בארץ, הוא צריך לשלם מכיסו, כי אין לו שום מעמד רפואי. הגיוני שהוא צריך לבקש ממשרד הפנים היתר לנסיעה? << אורח >> פאני מורן בן אור: << אורח >> הוא יכול לצאת. << אורח >> חדווה זאדה: << אורח >> למה? הוא יכול לצאת. אם הוא מוציא אשרה מראש - - - << אורח >> פאני מורן בן אור: << אורח >> יש כאן אולי איזה שהוא בלבול. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, אין בלבול. יש פה עניין של תפיסה. מדינת ישראל אומרת: "תמתין עד הפגישה איתי". בתקופת ההמתנה הזו, צריך לאפשר לבן אדם לחיות חיים נורמליים. חיים נורמליים, ב-2025, זה לרבות היכולת של בן אדם לקנות בבוקר כרטיס ובלילה לטוס לארבעה ימים ל-Weekend. מקובלת עליי העמדה שלכם שאם זה הופך להיות שגרה – הבן-אדם לא רוצה לחיות בארץ, אז תקבעו בנוהל שבתקופת "התיירות", בתקופת ההמתנה, אדם לא יכול לשהות יותר מ-30 ימים בחו״ל בכל שנה או חצי שנה בהמתנה, אבל הוא לא צריך לבקש מכם היתר לחזור. << אורח >> פאני מורן בן אור: << אורח >> ההיתר הוא לא לצאת, ההיתר הוא לחזור. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> עו"ד מורן, מכיוון שאני גם משפטן – הבנתי את העניין. הבעיה היא לא בהבנת הנקרא. הבעיה היא בדיוק בהבנת מהות העניין. לא יכול להיות שבשביל שהוא יקבל אשרת חזרה – הוא צריך לעבור דרככם, אלא אם מדובר בפרק זמן ארוך. אני אומר עוד פעם, אני לא נכנס כרגע לשורות תחתונות, כי אנחנו לומדים ביחד את העניין, אבל אני כבר מאותת לכם שבדיון הבא, הוועדה תבקש משר הפנים לשנות את הנוהל בנקודה הזו, כך שיאפשר לבן אדם פרק זמן מינימלי. אני עוד פעם אומר: תקבעו אתם – 14 ימים כל חצי שנה. בסדר? אי-אפשר לכלוא בן אדם. << אורח >> פאני מורן בן אור: << אורח >> אוקיי, רשמתי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> נקודת המוצא היא שהאזרח הישראלי לא מנסה לעבוד על המערכת. שבאמת יש פה זוגיות. התפקיד שלכם הוא לבוא ולתפוס את המקרים שמנסים לעבוד על המערכת. אף אחד לא כופר בתפקיד הזה שלכם, אבל ברירת המחדל היא שיש פה זוג שרוצה לחיות ביחד. אני אחזור על האמירה: אני רוצה שהזוג הזה יחיה בישראל. אם שקד יעזוב את מדינת ישראל בעוד שנתיים, כי הוא יאמר: "מתעללים בבת הזוג שלי" – כולנו פישלנו. פישלנו מבחינה דמוקרטית, פישלנו מבחינה ציונית, ירינו לעצמנו ברגל. אני רוצה שהילדים של הזוג הזה יחיו בישראל. הרי, לא מספיק ששנה אנחנו ביקשנו מבת זוגתו של שקד לחיות פה כתיירת, בלי עבודה, בלי ביטוח רפואי – עכשיו קיצרנו את זה לחצי שנה – ואם היא רוצה לנסוע, למה היא צריכה לבקש היתר מהמדינה לנסוע ולחזור, אם היא נוסעת ל-Weekend בליטא לראות את הוריה? זה לא הגיוני, זה סתם. א', זה מקשה עליכם – הנה עוד בקשה לטפל בה. ב', זה לא מתכתב עם שום הבעת רצון שהם יחיו כאן. אבל אני לא מאריך בזה, כי אנחנו נאסוף עוד הרבה סוגיות. שקד, עוד דברים שאתה רוצה להדגיש? << אורח >> שקד גאולי: << אורח >> גם כן קיבלנו הפנייה למלא שאלון של נתיב. כשהביאו לנו לינק למלא את השאלון – השאלון היה רק ברוסית. היא מליטא, היא לא דוברת רוסית. שאלנו מה אפשר לעשות לגבי זה - - - << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> הם אמרו חד-משמעית שאלונים באנגלית. << אורח >> שקד גאולי: << אורח >> הם התקשרו אליי וביקשו ממני למלא את השאלון. הם שלחו לי עוד פעם את הלינק לשאלון הזה, והוא היה רק ברוסית. שאלתי אותם אם יש להם באנגלית, ואמרו לי לא. שאלתי אותם איך אני אמור למלא את השאלון כשהוא ברוסית, ואמרו לי: "תשתמשו ב-Google Translate. לא רק זה, גם תמלאו את כל מה שיש שם, את השאלון, באנגלית". אחרי שעשינו את זה – יותר נכון, היא עשתה את זה – קיבלנו מייל ברוסית, והם ביקשו מאיתנו למלא את השאלון ברוסית. יש לי פה גם מודפס. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> וקבעו לכם ריאיון? << אורח >> שקד גאולי: << אורח >> עדיין לא. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טוב. שקד, תודה. תודה שטרחתם ובאתם. נשמע עוד עדות אחת בזום, ואז אלכס. טל נמצאת איתנו? אז טל תעלה, ואחריה נשמע את אלכס, ואז נסכם ביחד. << אורח >> טל מיירהיים: << אורח >> כן. שלום. קוראים לי טל. זה בעלי, דודי, מאינדונזיה. << אורח >> דודי בנסלנג: << אורח >> שלום. << אורח >> טל מיירהיים: << אורח >> אנחנו הגענו לארץ אחרי שהתחלנו את התהליך מול השגרירות בסינגפור. בעצם, אין שגרירות ישראל באינדונזיה, אז כל השיחות היו מול שגרירות בסינגפור. גם טסנו לשם פעמיים. הגענו לשם, התחלנו את התהליך באוגוסט 2024, כשיצרנו קשר עם השגרירות שם, והגענו באוקטובר 2024 לשגרירות בסינגפור. הגשנו את כל המסמכים, עשינו את כל הריאיון מולם, וחיכינו. שאלתי אותם "כמה זמן זה אמור לקחת?", ולא הייתה להם תשובה בכלל כמה זמן זה יכול לקחת עד שיש לנו תשובה לגבי כניסה לארץ. חיכינו חודשים רבים, עד מרץ 2025, כשקיבלנו את האישור להיכנס לארץ, והגענו לארץ בסוף מרץ 2025. מאז אנחנו כאן. בעלי עדיין בוויזת תייר, וכל שלושה חודשים הם אומרים לנו לחזור. בהתחלה אמרו לנו שתהיה לו תשובה תוך שלושה חודשים. הגענו בשלושה חודשים ולא היה תשובה. אמרו לנו שישה חודשים, אז הגענו אחרי שישה חודשים, ועכשיו, בשישה חודשים אמרו שזה יכול לקחת שנה-שנתיים רק להעביר אותו למצב של ב(1), שהוא יכול לעבוד. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> אתם מכירים את המקרה? << אורח >> ליאור ברס: << אורח >> בטח. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן, אני שומע, טל. << אורח >> טל מיירהיים: << אורח >> אנחנו כמעט תשעה חודשים בארץ. נולדה לנו לפני שבועיים וכמה ימים בת ראשונה שלנו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מזל טוב. << אורח >> טל מיירהיים: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מה שמה בישראל? איך קוראים לה? << אורח >> טל מיירהיים: << אורח >> נועה. אנחנו כאן, ואנחנו רוצים לחיות כאן, אבל קשה מאוד, כי הוא לא יכול לעבוד, ואין להם תשובה לגבי מתי תהיה לנו אפילו תשובה שהוא יכול להמשיך לעבוד כאן. לחיות ולעבוד. << אורח >> ליאור ברס: << אורח >> אני רק רוצה להגיד שזה באמת מקרה מייצג, של זוג שהגיש ועשה את כל ההליך מול השגרירות, בדיקת מסמכים, ראיונות. זה הועבר למטה ואושר על ידי המטה בירושלים לפי הנוהל, הם הגיעו לפה והם פשוט ממשיכים לחכות. כבר בדקו אותם. הם ממשיכים לחכות. << אורח >> פאני מורן בן אור: << אורח >> אנחנו נבקש לענות. << אורח >> חדווה זאדה: << אורח >> מדובר במדינת אבחון, נתין אינדונזיה, ולפני שאנחנו מאשרים את הבקשה, אנחנו חייבים לקבל את עמדת השב״כ. פנינו לשב״כ, אנחנו ממתינים לעמדתם. ברגע שתהיה לנו את עמדת השב״כ, אני מאמינה שיוזמן לטיפול בקרוב. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טוב. בסדר. אז אני רק רוצה לומר משהו בהקשר הזה, ואז נשמע את אלכס ונסכם. אני חייב לומר – גם טל שומעת – שבעיניי, בהינתן המצב של שירות החוץ במדינת ישראל והאתגרים של סוף מלחמה, להיות במצב של זוג שחי במדינה שאיתה אין יחסים דיפלומטיים, שמגיש בקשה באוגוסט, ועוברים כמה חודשים – הם הגישו באוגוסט 2024 בשבתם שם – ולהגיע למצב שתוך כמה חודשים יש ראיון בקונסוליה במדינה אחרת – הייתי שמח שזה ייקח שלושה חודשים ולא שישה חודשים. בעיניי לא פה מוקד הבעיה, אם כי בדיון הבא אני גם אשמח לשמוע ממשרד החוץ, אחרי ניתוח שלכם, איזה שהוא קו מנחה – מה תקרת הזמן המקסימלית שאליה צריכות להתכנס הקונסוליות גם במקרים מורכבים? כי אני חושב שזוגות צריכים לדעת שזה יכול לקחת בין שלושה חודשים לחצי שנה, ואז הם מתכננים את חייהם. אבל בעיניי, לא פה האתגר במקרה של טל. להיות במצב של זוג שמקבל תשובה גם אחרי שנתיים כשהאדם תייר – זה לא סביר, גם בהינתן העובדה שהוא אזרח של מדינה מאובחנת. צריך להיות נוהל מסודר בין רשות המיסים לבין השב״כ. אז אם בשגרה זה ייקח לזוגות שלושה חודשים, ובמקרה שצריך גם לג של השב״כ זה שישה חודשים – בסדר, שישה חודשים, זה המצב. אבל זה לא המצב כאן. החבר'ה התחילו באוגוסט 2024. הם מגיעים לארץ במרץ 2025, יושבים באפריל 2025, זומנו לפגישה, ביולי הם חוזרים, באוקטובר הם חוזרים, ואומרים להם: "אין צפי לקבלת האשרה, וההמתנה יכולה להימשך גם שנתיים". זה לא סביר. לא סביר שאבא לתינוקת שהיא אזרחית ישראל יחיה כאן בלי יכולת עבודה, בלי ביטוח רפואי, ואין שום צפי. תאמרו עוד שלושה חודשים, בגלל השב״כ – סחתין. אז תאמרו. אז הם יידעו. אני לא בא בתלונות אליכם, כי אני חושב שלא הכול תלוי - - - << אורח >> פאני מורן בן אור: << אורח >> סליחה, רשות האוכלוסין נזקקת לעמדה של גורמי חוץ. אנחנו לא יכולים לדחוק בגורמי החוץ ולנהל להם - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> עו"ד מורן, אין לי בעיה. אני עסוק בקרב פתרונות. אנחנו צריכים להבין מי כן - - - << אורח >> פאני מורן בן אור: << אורח >> אבל צריך גם להבין שבגלל זה אין מסגרת זמנית. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא. אז נביא את השב״כ. אז תאמרו לנו מי הגורמים שאתם עובדים איתם במקרים מהסוג הזה – שב״כ, משטרה – נזמין אותם לפעם הבאה, והמטרה שלנו היא שיהיה נוהל כתוב בין רשות האוכלוסין לבין השב״כ, שקובע לוחות זמנים. מותר שהליך בירוקרטי ייקח זמן. ומותר שבתוך ההליך הבירוקרטי יבואו ויאמרו: "במקרים כאלה, ההליך הבירוקרטי מתארך כי צריך בדיקה של נתיב". הכול בסדר. לא בסדר שבן זוג של אזרח ישראלי חי כאן בין שמיים לארץ. << אורח >> פאני מורן בן אור: << אורח >> בדיוק בגלל זה אנחנו אומרים שאפשר לפנות אלינו בכל מקרה שבו מתארך - - - << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> אני, כמנהלת ועדה, פניתי כמה פעמים לזירוז בבקשות - - - << אורח >> פאני מורן בן אור: << אורח >> וקיבלתם מענה? << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> ברור. << אורח >> פאני מורן בן אור: << אורח >> שוב, אנחנו מדברים על אלפי בקשות בשנה. מתוך אלפי הבקשות נתנו פה מקרים בודדים. נכון שכל מקרה, בסוף, בשביל בן אדם זה הרבה. נכון, אתה צודק. וההתארכות היא קשה לאותו בן אדם, אבל צריך להבין שיש פה מכלול. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> עו"ד מורן, אני מבין, אבל את מסכימה איתי שאין שום מסמך בנוהל, או במסמך אחר, שנותן קווים מנחים לכמה זמן תקופת ההמתנה ממשיכה? אין לי בעיה שאתם תבואו ותאמרו – יש גם סיבוכים ביורוקרטיים. << אורח >> פאני מורן בן אור: << אורח >> זה מה שאנחנו אומרים, אדוני. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא. מה זמן ההמתנה? << אורח >> פאני מורן בן אור: << אורח >> לרוב הזמן הוא לא ארוך. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מה זה "לא ארוך"? אפשר לראות מסמך? אפשר לקבל קו מנחה של ראש הרשות לגבי הזמן הלא ארוך? לא ארוך זה 20 יום? לא ארוך זה שלושה חודשים? לא ארוך זה חצי שנה? אני לא יודע מה זה לא ארוך. זה כמו המילה "רגע" בעברית. זמן לא מוגדר. לא ארוך זה כמו רגע. תכף אנחנו נסכם, ואני אבקש לקבל התייחסות. אלכס, ואז אני מסכם. כן. << אורח >> אלכס זרנופולסקי: << אורח >> כן. קודם כול, אני חושב שחייבים לברך על הדיון בנושא כה חשוב, ואני מקווה מאוד שהדיונים כאן יביאו לייעול של הליכים במשרד הפנים. אנחנו גם מנסים כל הזמן להביא פתרונות לבעיות הקיימות בהליכי אחמ״ש, ולצערנו עדיין לא הצלחנו, אז אולי באמצעות כבוד יו״ר הוועדה אנחנו נגיע לבשורות טובות. אני מצטרף לדבריה של ליאור ברס, כי למעשה היא העלתה כמעט את כל הסוגיות המשמעותיות שמהוות בעיה בהליך של איחוד משפחות. אני אתייחס למספר נקודות. קודם כול, לגבי נתיב: תפקידו של נתיב הוא כן מוגדר בנהלים בצורה מפורשת, ותפקידו הוא לזהות את בני הזוג הזרים שמגיעים מחבר העמים. אני כן סבור שנתיב מיותר כאן, מכיוון שלמשרד הפנים כן יש את כל הכלים לטפל באנשים, נגיד מאינדונזיה; במסמכים מסין; במסמכים מתאילנד. מאיזו סיבה אין לו את המומחיות לטפל במסמכים מחבר העמים? אלוהים יודע. נשמח לקבל את ההתייחסות ואת התשובות לכך. מה גם שיש לומר שבסופו של דבר, גם בתשובות שאנחנו מקבלים בבתי משפט, מבחינת משרד הפנים – נתיב לא קובע; הוא לא גורם מוסמך לקבוע והוא לא מחייב. אז בסוף, גם בהקשר של המסמכים מברית המועצות לשעבר, הם פונים למחלקה הקונסולרית של משרד החוץ, ומשרד החוץ הוא זה שנותן לכם את הגושפנקה, האם מדינה כזו או אחרת מנפיקה מסמך כזה או אחר. לכן, אני חושב שאנחנו כן יכולים להוציא את נתיב מהנוסחה של הסדרת מעמד, ולפתור את הסיפורים – למשל, כמו הסיפור ששמענו כאן – שלא צריכים לעבור דרך נתיב. אתם יודעים להתמודד עם זה, וסתם חבל, זה מעמיס. לגבי משרד החוץ והתפקיד של הנציגויות הדיפלומטיות – ואני אשמח, גלעד, אם תוכל לשמוע את זה, כי זה כן מאוד רלוונטי לתחילת הדיון כאן. הנציגויות הדיפלומטיות שלנו עמוסות. הן לא יכולות, לטעמי, לתת את הפתרונות, וגם לא אמורות לתת את הפתרונות. הפתרונות אמורים להינתן אצלנו, במדינת ישראל, על ידי רשות האוכלוסין וההגירה, כי הוא הגורם המקצועי והמוסמך, שיש לו את היכולת - - - << אורח >> אליהו יפרח: << אורח >> אני חולק על הדברים. << אורח >> אלכס זרנופולסקי: << אורח >> קודם כול, רגע, למה להתערב? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ידידיי, אנחנו כבר בזמן פציעות. אלי. << אורח >> אליהו יפרח: << אורח >> אתה אפילו לא שומע. אתה משמיץ פה אנשים מקצוענים. << אורח >> אלכס זרנופולסקי: << אורח >> אני לא השמצתי אותך, רגע, אתה לא שמעת, אז תקשיב טוב למה שאני אומר. רק אמרתי שאתם עמוסים. לא אמרתי שאתם לא מקצועיים. << אורח >> אליהו יפרח: << אורח >> אתה תשמע את ההקלטה אחר כך. זה שידור חי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אלי, רגע. אלכס, תחתור לסיום. << אורח >> אלכס זרנופולסקי: << אורח >> בואו נכבד אחד את השני. << אורח >> אליהו יפרח: << אורח >> אתה לא כיבדת. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מכובדיי, התפקיד שלנו לא לחנך, ואם יש מחנך – זה רק אחד בוועדה הזו. כן. << אורח >> אלכס זרנופולסקי: << אורח >> ההליך שמתקיים כרגע על פי נוהל, במשרד החוץ, הוא הליך מיותר ברובו. הוא יכול להתקיים בעניינים חריגים – נגיד, כשמדובר בבן זוג זר ששהה בארץ באופן לא חוקי וכדומה – ואז אפשר להבין. אז, זה כלי שהוא כלי רלוונטי. במרבית המקרים זה כלי מיותר. הוא רק מאריך את ההליך, כמו שליאור סיפרה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מכובדיי, סליחה. אלכס, תודה. הנושא הזה יידון בהמשך. טוב, אני רוצה לסכם, ברשותכם. אני מצטער שאני חותך. מכובדיי, אנחנו ניפגש תוך מספר שבועות לדיון המשך. הנושא הזה יהיה על שולחנה של הוועדה בחודשים הקרובים. המטרה שלנו זה למצוא יחד פתרונות, שהשר, ברגע שימונה, וראש הרשות, ברגע שימונה באופן קבוע, יטמיעו בנהלים. אני רוצה רגע לומר מהם, מבחינתי, האתגרים שלנו לפעם הבאה. אנחנו נבקש הצגה של נתונים מספריים, גם לגבי היקפי הבקשות, החלוקה הגיאוגרפית, וגם לוחות הזמנים לטיפול על ידי רשות האוכלוסין וההגירה. אני מציע שהדברים יהיו במצגת. בכל מקרה, תצא רשימה מסודרת של שאלות, גם מהוועדה וגם ממרכז המחקר והמידע. אני עומד על כך שמרכז המחקר והמידע יקבל את הנתונים, כדי שנוכל להפיק מסמך ראוי לנושא הזה, כמו שקורה בכל נושא אחר שהוועדה מטפלת בו. מבחינתי, סוגיית הליבה שאנחנו נעסוק בה, היא נושא לוחות הזמנים לפרק הזמן לפני הכניסה להליך – תקופת ההמתנה. הדבר המרכזי שמעניין אותי הוא תקופת ההמתנה בארץ. אחרי שאנשים מגיעים. אנחנו נסתכל גם על שאלת לוחות הזמנים למענה הקונסולרי. אני מבקש לקבל, לפעם הבאה, התייחסות מקיפה שלכם למה שהרשות מציבה כיעד מבחינת לוחות הזמנים; תוך כמה זמן נכנסים למהלך. ואם יש ניתוח סטטיסטי של כמה זמן – זה מה שאנחנו רוצים לראות. מה זה הזמן הלא-ארוך שאתם מדברים עליו? ובתוך הגדרות לוחות הזמנים, אפשר גם לומר: "אם צריך נתיב – זה מאריך בעוד חודשיים. אם צריך שב״כ – מאריך בעוד שלושה חודשים" אבל תביאו. זו סוגיית הליבה. זו הסוגיה החשובה ביותר שאנחנו נעסוק בה וננסה לטייב אותה. עלתה כאן הסוגיה של הזיקה בין הריאיון בקונסוליה לבין הראיונות בלשכת האוכלוסין. לא צללנו בזה לעומק, אבל צריך להבין איך אנחנו לא מכפילים מאמצים. נדבר על זה יותר בהרחבה הפעם הבאה ונבקש את עמדתכם. לגבי הנושא של התיירות הזוגית – מה שקראנו לו "ההמשך", "ב(2)" – אם קיים נוהל ואפשר לבקש – אנחנו נבקש בפעם הבאה להבין איפה זה מפורסם ואיך זה מתווך לזוגות. לפעם הבאה אנחנו מבקשים את העמדה שלכם לגבי שינוי הנוהל בנושא היציאה והחזרה לארץ, ומעבר לדגם שבו יש איזה שהוא פרק זמן שבו הדבר אוטומטי. ניתנת רשות חזרה, כל עוד לא עוברים שבוע בחצי שנה, או שבועיים בחצי שנה. נבקש את עמדתכם, אם אתם מוכנים לשנות את השיטה לכיוון הזה. אנחנו נבקש את הנוכחות של נציב נתיב בדיון הבא ונצלול לסוגיה של נתיב. אני כבר אומר: יש סוגיה קטנה, והיא הסוגיה הביורוקרטית. אין טפסים באנגלית? נדאג שיהיו טפסים; ראיונות – אלה הדברים הקטנים. הדבר היותר גדול זה להבין בדיוק מה התפקיד של נתיב בתוך האירוע הזה, ואז האם הם גם מתחייבים ללוחות זמנים. << אורח >> אליהו יפרח: << אורח >> תזמין את המנכ"ל שלהם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אנחנו נזמין את חברי נתיב, צוות נתיב. << אורח >> אליהו יפרח: << אורח >> הוא עבד אצלי באגף. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> הוא מוכר לנו היטב. תודה לכל מי שטרחו ובאו. אנחנו נמשיך לעסוק בעניינים ביחד, ושיהיו בשורות טובות. תודה לכולם. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:05. << סיום >>