פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 125 מישיבת הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל יום שלישי, כ"ז בחשון התשפ"ו (18 בנובמבר 2025), שעה 14:35 סדר-היום: << נושא >> דיון מיוחד לרגל ציון יום בריאות הנפש הבין-לאומי << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: ניסים ואטורי – היו"ר חברי הכנסת: מיכל מרים וולדיגר מוזמנים: הילה סופרמן הרניק – מנהלת פיתוח מקצועי, תוכנית יתד, התוכנית הלאומית, משרד הרווחה והביטחון החברתי טל אדיב – מנהלת מחלקה (פסיכיאטריה), משרד הרווחה והביטחון החברתי איה נוימן – מנהלת תחום תיאום מערכות בריאות רווחה, משרד הרווחה והביטחון החברתי רויטל אורדן – מנהלת מערך אמבולטורי ברה״ן, משרד הבריאות אור טויג – אגף תקציבים משרד הבריאות, משרד הבריאות עוזי בכור – מפקד היחידה לת''ק, משרד הביטחון רחלי שטרן – ראש החטיבה למענים לפוסט-טראומה, משרד הביטחון אהוד קוגן – רפרנט סניף ראשי, המוסד לביטוח לאומי תמיר סמוראי – ממייסדי ומובילי מרחב האלמנט החמישי קרן צרפתי – יועצת מקצועית למיזם, האלמנט החמישי הדר אמיר – מנהלת מרחב גוף נפש אלמנט חמישי, בית חולים שיבא יהונתן דבש – סגן פסיכולוג ארצי, שירותי בריאות כללית אפרת רותם – מנהלת חטיבה ארצית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים ורד אביעד – מנכ"לית ומייסדת העמותה, קואליציית הארגונים הדתיים למתמודדי הנפש אורית שפירו – מנכ"לית עמותת "איזון, בחזרה למסלול" עומרי פריש – נשיא ומייסד עמותת "איזון, בחזרה למסלול" הלה ניבך – מנהלת התחום המשפטי, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית דור אילון – מקדמת מדיניות וקשרי ממשל, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית איל רולניצקי – מנכ"ל עמותת זיו נעורים יותם שדה – לוביסט, יה"ת, האגודה הישראלית לטיפול נפשי באמצעות אמנויות אילנה לח – יו"ר האגודה, יה"ת, האגודה הישראלית לטיפול נפשי באמצעות אמנויות סוזי סופר-רוט – פסיכולוגית ראשית, שירות התעסוקה נועה כהן ­­– תלמידה ונציגה של מועצת התלמידים והנוער הארצית מוזמנים (באמצעים מקוונים): ליאלי מלמן – מנהלת תחום בתי ספר שדה, החברה להגנת הטבע מנהלת הוועדה: נטלי שלף רישום פרלמנטרי: ריקי קמחי רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> דיון מיוחד לרגל ציון יום בריאות הנפש הבין-לאומי << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שלום לכולם, אני חוזר על זה כמה פעמים ואני אחזור על זה שוב, בנושא חיזוק ושיקום חיילי צה"ל, שהשקיעו את נפשם ואת כולם למען עם ישראל וארץ ישראל. אני בוחן את הדברים שלי לפי היועץ המשפטי שיושב לידי, אבל בסוף אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים. שלושה נושאים שמבחינתי עומדים על הפרק השנה ואני אתעקש עליהם הם: ההשקעה בחיילי צה"ל שנפגעו ובשיקום שלהם. גיוס חרדים, אפשר לעשות את זה בצורה חכמה, כמו שהילדים שלנו הולכים למכינות או לישיבות הסדר, אפשר לעשות כל מיני סוגים של דברים ואנחנו נעשה את זה. והנצחה גם, אני בוחן את הדברים ואיך לעשות את זה. אני חושב שהשנה הזאת היא הכי חשוב מבחינת עם ישראל איך שהוא רואה את זה, אני חושב שזה נמצא בקונצנזוס, לא משנה איפה אתה נמצא במפה, וזה להשקיע במי שנתן לנו את כל כולו למען תקומת עם ישראל. היינו בסיור באילת בנושא אנרגיה מתחדשת, שזה גם חלק מהמטרות של הוועדה, ועדת הגז. ועדת הגז מנותקת מתקציב המדינה אבל אנחנו חלק מהתקציב. זה נדבך מסוים, אנחנו דואגים שהתקציב של הוועדה יהיה לא תחת חסות של משרד האוצר, משרד האוצר הוא עשיר, לנו יש כסף, וכפי שאני אומר הוא צריך להגיע נטו לאזרח, בלי עמלות בדרך וכו'. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם האוצר, אני חושב ששיתוף הפעולה הוא חיובי והוא הולך ומתגבש יותר ויותר גם לקראת התקציב הבא. היינו בסיור באילת במקרה, ככה יצא, דיברנו עם ראש העיר, היינו בישיבה אצלו בלשכה, ואז קיבלתי איזה פלייר של האלמנט החמישי – אנשים נלחצים כשאני אומר האלמנט החמישי, אבל אני מסביר שזה לא קשור לפוליטיקה – ואמרתי, וואו, זה בול מה שאני מחפש, מקומות כאלה, לא כיוונתי בול אליו ולא היה לנו קשר, דקה לפני לא הכרנו אפילו, הגענו למקום באופן ספונטני, ביקשתי ממנהלת הוועדה. יצאנו לשם יחד עם האוטובוס ועם כל החברי הוועדה ואני אומר לכם שממש התרגשתי. פגשתי את תמיר סמוראי, שנמצא כאן, הוא והצוות שלו. סליחה אם אני מפספס מישהו, נמצאת כאן ד"ר קרן צרפתי. אני חושב שהם עושים עבודה נפלאה. פגשתי שם אנשים, הם חשבו שאני רק פוליטי, כמו שזה נשמע תמיד בחדשות או בכל מיני ערוצים, אבל מאוד התרגשתי לפגוש שם אנשים מכל מקום, מתל אביב, מהפריפריה, מכל מיני אזורים באמת. במקרה היו שם באותו יום, לא תכננתי את זה, שני שכנים שלי, תמיר פורשר וד"ר ערן, הוא ד"ר לארץ ישראל. זה היה המצב הכי אופטימלי שיש. אני חושב שאתם לא מקבלים מספיק תמיכה, אני תמיד אומר את האמת, לא משנה שאני קואליציה. אני חושב שאתם לא מקבלים מספיק תמיכה, אבל זה דווקא יפה שאתם עושים את זה בעצמכם, אבל אלו מטרות הקרן. לבוא במקומות שבהם המדינה לא מתעסקת, שזה לא במיינסטרים של המשרדים ושם אנחנו נהיה. אני חושב שאנחנו צריכים לקלוע כמה שיותר למה שהאזרחים רוצים. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אני פשוט חייבת לצאת, סליחה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> רגע, תני לי להציג אותך ולתת לך אישור. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, היא קוטעת אותי אבל רק לה אני מרשה, כי היא אחת שהדברים האלה הם באמת בנפשה. בבקשה, דברי. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> קודם כול סליחה, אני מתנצלת. עכשיו מתעסקים בוועדה שלי, בוועדת העבודה והרווחה, בנושא של ביטוחי חיים שנגרעים מהלומי קרב ומפוסט-טראומה. הביטוח לא מוכן לבטח אותם, הם נקראים לא בר ביטוח, על הפציעות שהם נפצעו בגלל שהם הגנו עלינו. אני עכשיו עסוקה שם ויצאנו לאיזו הפסקה קצרה כדי להגיע לפה, אבל עכשיו קוראים לי לחזור. אני חושבת שאני חייבת תודה ענקית לך, יושב-ראש הוועדה, גם על התקציב של השנה שאנחנו עומדים לסיים. נסענו יחד לבתי חולים פסיכיאטרים, ראינו מה צריך לעשות, מה לתת, ואני ממש, ממש מודה, שאתה רואה את האירוע שנקרא בריאות הנפש או הבריאות הנפשית. היא הייתה בסוף שרשרת המזון עוד לפני המלחמה, מסגרת שהיא באמת חסרת תקציבים בעליל ומיובשת כבר הרבה הרבה שנים. ואז כשנכנסת מלחמה ונכנסים כל כך הרבה אירועים שחייבים טיפול לתוך מערכת שכבר גם ככה קורסת, אז ברור לנו איך זה נראה. ולכן כל שקל שנכנס לתוכה הוא מבורך. רק עכשיו קיבלתי, אז עוד לא ראיתי ואני אשמח לקרוא, גם על אלמנט החמישי, אבל אני בהחלט אשמח שהמוקד יהיה בהחלט על אנשים עם פוסט טראומה, עם הלם קרב, זה לא בדיוק אותו דבר, שמגיע להם. אני רוצה אפילו להציע, אני לא יודעת מה בדיוק אתם עושים אבל אני אקרא, אבל דיברו איתי לא מעט הלומי קרב, שבתי הלוחם היום לא מתאימים להם, כי הם צריכים סוג של בתי לוחם שיהיו פתוחים 24/7. וארגון נכי צה"ל לא בדיוק יודע איך להתמודד עם זה. לפתוח להם מסגרות, בתים של מנוחה, זה לא כל כך טיפול כמו לראות אותם, לתת להם את מה שהם צריכים מבחינה סוציאלית של החזקה, חום ותמיכה. יש לא מעט פרויקטים, אז אני בהחלט אשתף את מה שצריך. אני מברכת אותך, ניסים, על כל מה שאתה עושה באירוע ואת כל השותפים פה. אני שותפה מלאה, גם אם אני לא חברה בוועדה וגם אם אני לא תמיד נמצאת פה, ליבי עם תחום בריאות הנפש. ובכלל עם הקרן שהיא מאוד חשובה, שמקדישה לא מעט כספים לטובת החברה במדינת ישראל, לצד החברתי שהוא קריטי תמיד, על אחת כמה וכמה בימי מלחמה וגם אחרי המלחמה, שאז כל הנושא הנפשי מתפרץ עוד יותר. בזמן מלחמה אנחנו עוד מצליחים להחזיק, ואני מדברת גם על מחקרים וגם על אנשים שדיברתי איתם אישית, שאתה בתוך המתח אז אתה עוד מחזיק את הקושי, ואז כשחוזרים לאיזו שגרה זה מתחיל לצאת. אז אנחנו צפויים לעוד כמויות הרבה יותר גדולות שייכנסו לתוך העולם של בריאות הנפש וכל עשייה היא מבורכת. תודה לכולכם, אני אלמד את הנושא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה לך על קיום היום המיוחד הזה. דרך אגב, יהיה דיונים בכנסת בכל הוועדות. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> ביום שלישי הבא, אתם מוזמנים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בפעם הבאה אל תקבעי את זה בפריימריז של הליכוד, אחרת אני לא אהיה פה כדי לממש את התקציב. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> נכון, בעייתי. פריימריז בליכוד ובריאות הנפש, אתה יודע זה יכול להסתדר. תודה רבה לכם, להתראות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. פתחתי את הדיון עם "האלמנט החמישי", כי רציתי לספר לכם את החיבור שלי דווקא לאלמנט החמישי, בשיתוף כמובן עם שיבא. יש כאן עוד ארגונים, תכף נשמע את כולכם. נתחיל איתך, תמיר סמוראי. תציג ומאיפה בחרתם את השם הזה? << אורח >> תמיר סמוראי: << אורח >> כן. קודם כול אני מצטרף למה שאתה מספר, זה סיפור אותנטי של מפגש, שהתקשרו אליי ואמרו שיש מספר חברי כנסת שנמצאים באילת וביקשו לראות פרויקט שמבוצע למען חיילים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זה היה ביקור בהפתעה. << אורח >> תמיר סמוראי: << אורח >> ביקור בהפתעה. ואני באתי כמו רבים מקרב הציבור עם ספקנות. וציפיתי לאולי ציניות, אבל לא מה שפגשתי. פגשתי בסופו של דבר עיניים עם ניצוץ ולכלוכית, כשראיתם את החיילים, אתה הראתה לי בגאווה את הילדים שלך שמתנדבים גם. ובשבילי, אם אני ואתה נצליח לעשות משהו טוב בעם הזה, בתקופה הזאת, זו התקווה. אני חושב שזה צו השעה, והיופי שראינו שם, כשבאו אלינו החבר'ה הגולנצ'יקים שישבו שם, וניגש אליך צחי ואמר לך, אני מצביע מרץ שמאלני, תל אביבי, אוכל טריפה, וזה חבר שלי מתנחל דתי שומר, כשאנחנו מתחת לאלונקה אנחנו לא שואלים שאלות. אני מרגיש שבמפגש הזה יש הזדמנות גם לעשות את זה כאן, זה בשבילי הדבר הגדול ביותר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שמחתי לפגוש אותם. << אורח >> תמיר סמוראי: << אורח >> (מלווה את דבריו בהצגת מצגת). האלמנט החמישי קם בעקבות המלחמה כפעילות ספונטנית באילת. אילת הפכה מייד אחרי המלחמה למעוז ההתפנות הלאומית. 80,000 מתפנים ומפונים, נהרו לעיר וקבוצת צעירים מקומית, מאי לוי, לירון ירדני, אפשר למנות כאן, שעדיין איתנו בפרויקט, ביקשו לטפל בבני גילם והתחילו פעילות מאוד יפה. אודי אנג'ל ואני הגענו לפעילות הזאת, לחווה מדברית, לא היה להם כבר משאבים לפעול. אודי אמר להם: אתם לא סוגרים, אני איתכם והשאר היסטוריה. האלמנט החמישי מונה היום שלושה סניפים, אחד פעיל באילת, מאז הוא אירח אלפים מקרב האוכלוסיות הנפגעות, הרבה מכוחות הביטחון. אנחנו מקימים עוד שני מתחמים, אחד בשיבא תל השומר, אחד בביתן אהרון. הרעיון הוא לייצר רצף טיפולי גיאוגרפי, שמונגש לכל האוכלוסיות במדינה. מתוך הבנה, אנחנו כבר אז הבנו שבריאות הנפש זה אתגר ארוך הטווח של ישראל ושפה לא מספיק כוח אחד, לא מספיקה מתודה אחת, לא מספיק ארגון אחד, אלא צריך הרבה, וזה מה שבנינו. נציג היום את הפרויקט בקצרה, נמצאים איתי השותפים המרכזיים בבניית המתחמים השונים, שמביאים הרבה ניסיון, הרבה ידע, הרבה גיבוי מקצועי, חלק מהייחוד של הפרויקט שלנו. אני אתן לכם להציג את עצמכם אחד אחד, אחת אחת ונציג את הפרויקט. << אורח >> קרן צרפתי: << אורח >> אני מגיעה מעולם הפסיכותרפיה. אני חוקרת טראומה ופסיכותרפיה. וביחד עם תמיר, עם הקמת הפרויקט הזה. מארגון maps ישראל ומכון - - - מישראל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נעים מאוד. << אורח >> קרן צרפתי: << אורח >> נעים מאוד גם לי, תודה. << אורח >> הדר אמיר: << אורח >> אהלן, תודה. אני מבית החולים שיבא, אני מקימה ומנהלת את המרחב האלמנט החמישי בשיבא. << אורח >> אורית שפירו: << אורח >> אני מנכ"לית עמותת איזון ואנחנו חברנו לפרויקט הנפלא הזה. נרחיב את זה בדקות הקרובות. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה, יישר כוח. << אורח >> עומרי פריש: << אורח >> אני נשיא ומייסד עמותת איזון. שנינו עובדים סוציאליים, אני גם סגן אלוף במילואים, נושא הפוסט-טראומה והטראומה, על כל הקשת שלו, אחר כך תשמעו, מאוד מאוד קרוב אלינו. אני חושב ששיתוף הפעולה הזה והיכולת לנייד מפרויקט לפרויקט הוא בונוס אדיר. << אורח >> תמיר סמוראי: << אורח >> אני חושב שכולנו מבינים שבעקבות המלחמה אחד האתגרים הוא גל צונמי של הרבה מקרי פוסט- טראומה מלאים, המחקרים סופים מעל חצי מיליון מקרים חדשים של PTSD מובהק שעומד בכל המבחנים. בכל רבדי האוכלוסייה ובכל המקומות, אם זה כוחות הביטחון, שורדי האירועים של 7 באוקטובר, המשפחות השכולות, הפצועים, האזרחים וגם כל מי שחווה טראומה. כולנו בטוח מכירים אירועים של פוסט-טראומה שהתפרצה בכלל כטריגר מהמלחמה על לבנון השנייה, על יום כיפור, על אירוע של פגיעה והדבר הזה מביא לזה שאנחנו רואים את זה בקרבנו. אני יכול לשתף אתכם שאחי, שהוא בן גילי, אנחנו מבוגרים, לא צעירים, ב-8 באוקטובר עלה לשדרות, עזר לחבר'ה מזק"א לפנות את תחנת המשטרה. רצה לחזור הביתה, אמרו לו, בוא, נלווה אותך, היו עדיין לחימות באזור. על כביש 232 הוא פגש צוות של זק"א שביקשו את עזרתו, והוא ועוד שני חבר'ה ארזו את כל הגופות על הכביש הזה לשקים. הוא ראה את המראות הכי מזוויעים וכמה ימים אחר כך נכנס ללחימה בעזה, אז לי יש את זה בבית ואני בטוח שלכולנו יש את זה בקרבתנו באופן כזה או אחר. ומי שרואה את זה מבין שאנחנו מתמודדים עם משהו שהוא לא חודש, חודשיים או שנה אחרי המלחמה וזה אחרינו, אלא זה משהו שהולך ללוות אותנו לתקופה מאוד ארוכה ודורש התמודדות שהיא התמודדות בלתי רגילה, רחבה, עמוקה ומרחיקת לכת. אני מקווה שבדיון היום נייצר תשתית לזה ובעיקר מודעות. אנחנו נרגיש את התופעה הזאת בכל מארג החיים בישראל, בכל שכבות האוכלוסייה, אנחנו נראה עוד מעט על קצה המזלג, מחקר כלכלי דווקא שמעיד על פגיעה בתעסוקה, בייצור, בכספים ובעלויות. אחד הדברים שאנחנו מנסים לפתור באלמנט החמישי, ואני אומר מראש אנחנו לא מתיימרים לפתור את כל בעיית הפוסט טראומה בישראל, לא חושב שיש גוף אחד שיכול לקחת על עצמו את המשימה הזאת, זה בדיוק לתת מענה כמה שיותר רחב, טוב, יעיל, שיודע לטפל בכמה שיותר גוונים של האוכלוסייה שסובלת מפוסט טראומה. << אורח >> קרן צרפתי: << אורח >> עם ההתחלה של ההצגה שלנו רצינו רגע להגיד מה זה בכלל PTSD. זו מילה שמדברים עליה הרבה ושמים אותה היום מטבע הדברים בכל מקום, אבל רגע להביא את אנשי העוטף לכאן, השורדים של המסיבות, את החיילים והחיילות שחוזרים מעזה ובעצם מה זה אומר פגיעה טראומטית, כי יש טווח של פגיעה טראומטית ויכולה להיות פגיעה טראומטית קלה. כשאנחנו מדברים על PTSD, אנחנו מדברים על 24 שעות של זיכרונות פלשבקים שפתאום מופיעים משום מקום, על הימנעויות, לא רוצים לצאת מהבית, לא רוצים לעבוד, לא רוצים לצאת לדייט. שינויים מאוד מאוד משמעותיים ברגשות, התקפות זעם, התקפות חרדה, לא מצליחים לישון בלילה, תחושה של חוסר ביטחון כל הזמן. כל אוטובוס שעובר זה כזה וואו, כל מבט שמרגיש טיפה מזכיר משהו, ישר זורק לאירוע. מאוד קשה להבדיל בין החוויה ברגע הזה שהיא כבר יחסית בטוחה לבין מה שקרה אז. ההווה והעבר מאוד מאוד מתבלבלים וזה באמת 24 שעות, זאת אומרת, זה לא שיש להם רגע מנוחה לאנשים שסובלים מ-PTSD, זה עולם שלם פנימי של 24 שעות של חוויה של טראומה כל הזמן .קשה מאוד, זה ממש סיוט. << אורח >> אורית שפירו: << אורח >> בנוסף למה שקרן אומרת, אנחנו מדברים על PTSD, שזה קצה הרצף עם המארג המלא של הסימפטומים, אבל אנחנו מדברים כאן על עבודה גם על תחילת הרצף כתוצאה מאירוע טראומטי. וזה יכול להיות גם חרדות, דיכאון ואלמנטים וסימפטומים אחרים שהם לא מלאים ב-PTSD, אז גם את זה צריך לזכור, אנחנו לא מדברים רק על זה. << אורח >> קרן צרפתי: << אורח >> החברה לתועלת הציבור שממנה אני מגיעה, שזה maps ישראל, שאנחנו מתמקדים בפיתוח פרוטוקולים חדשניים לטיפול בטראומה ביחד עם social finance Israel, עשינו מחקר כלכלי כדי לנסות להבין מה המשמעויות של מספר ה-PTSD הנוסף, בנוסף למה שהיה לנו בישראל לפני 7 באוקטובר, שזה כמובן לא מעט. אבל מאות אלפי אנשים נוספים הולכים להיות מאובחנים. כמו שכבר הוזכר כאן עם הסיום של המלחמה, נראה את העלייה הזאת. כי אדרנלין יורד, המצב חוזר לשגרה והמערכת מתחילה בעצם להתעורר בהקשר הזה. וממש במחקר כזה ראינו שהגידול הצפוי בהוצאות של מדינת ישראל הוא סביב ה-197.6 מיליארד שקלים, רק התוספת לטיפול ב-PTSD. אנחנו מדברים על משהו כמו 1.8 מיליון שקל ל-2.2 מיליון שקל, לאדם חדש שמאובחן עם PTSD ל-30 שנה הבאות. מצאנו שפגיעה תעסוקתית מאוד מאוד משמעותית וגם שלרוב האנשים אין את היכולת לממן את הטיפולים האלה. חלק המדינה תיתן וחלק פשוט ייפלו בין הכיסאות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הסכום הזה הוא לחיילים וגם לאזרחים? << אורח >> קרן צרפתי: << אורח >> בנוסף, כן. חיילים ואזרחים, כן. אנחנו חושבים על העוטף, על שורדי המסיבות. הפגיעה כאן היא כמובן פגיעה מערכתית, ומכאן בעצם נולדה החווה והאלמנט החמישי. << אורח >> תמיר סמוראי: << אורח >> כאמור האתגר שלאחר הלחימה הוא שיקום ומניעת החוסן הנפשי של החברה הישראלית, אנחנו מאמינים שזו משימה שלא פחותה בחשיבותה מהחוסן הביטחוני של המדינה. אני חושב שאודי אנג'ל, שהוא היזם שמוביל והכווין וכיוון וזיהה את היכולת. אתה יודע, הגענו לחווה מדברית עם כמה חבר'ה צעירים, עם רסטות וזה, שישבו ואמרו הטבע ככלי ריפוי ודיברו עם שמנים באמזונס ובכו שאין להם כסף. אודי אמר להם: אתם לא סוגרים, אני איתכם. אמרתי לו: אתה משוגע או לא יודע מה, אבל הוא הבין שהדרך לרפא את הטראומה הזאת חייבת לעבור דרך משאבים שנגישים לנו. דרך משהו שמוכר לנו, אם אני אבוא ואגיד לך: תשמע, אתה סובל, בוא אני אטפל בך, אני כנראה אבריח אותך. וצריך פה משהו שהוא הרבה יותר עוטף, רך ומשלב. הרעיון האינטגרטיבי שמשלב גם גוף, גם נפש, גם את הגישה הקלינית, גם את הטבע, את כל המכלול הזה, ומביא את כל הדברים האלה להרמוניה, ולמדתי שזה סוד הקסם. ואני לא בא מהתחום, אלא אני מבין ולומד את זה מהפידבקים וממה שאני רואה בשנתיים האחרונות, שזה הדבר והרצף הגיאוגרפי והטיפולי. ככה האלמנט החמישי קם, מודל שמתבסס על גישה אינטגרטיבית של טיפולי גוף נפש, רוח, טבע, קהילה, צוותים מאוד מאוד רב תחומיים של מטפלים. יש שילוב מדהים בין מטפלי גוף נפש לבין פסיכולוגים קליניים מומחים, לבין מחקרים ברמה מאוד גבוהה שרוצים לראות שהדבר הזה עובד לאורך טווח. שילוב של טיפולים מאוד עמוקים ואינטנסיביים לטיפולים רכים יותר של שהייה בטבע, שהייה קבוצתית. כוח הקבוצה כמקום שמרפא, ואלה כל הדברים שמייחדים את האלמנט החמישי. צריך להגיד שהאלמנט החמישי עד היום קם במימון תורמים פרטיים, בראשות אודי אנג'ל וקבוצת XT, שנרתמו בהיקפים מאוד מאוד משמעותיים ומממנים את ההקמה של המרכזים ואת ההפעלה שלהם. עוד לא ראינו הרבה תקציבים מעבר לזה, יש תורמים, יש משפחת ליאון, יש את Zotapay, ש את עושר עד, ו-JNFA, יש עוד כמה תורמים פרטיים, אבל הרוב המכריע פה זה באמת תורם אחד. והדבר הזה בונה שלושה מרחבים, כאמור, המרחב באילת שהתחיל לפעול מייד אחרי המלחמה, ופועל היום במתקן חדש שבנינו, שכבר נציג אותו. שיבא, שנמצא בהקמה וצפוי להיפתח בינואר. ובביתן אהרון עוד מתקן בהקמה שיפתח בינואר. אנחנו נראה סרטון קצר עם כמה עדויות ונציג את המתחמים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כמה עולה הקמה של מרכז כזה וכמה התפעול? << אורח >> תמיר סמוראי: << אורח >> ההקמה של המרכז היא סביב ה-5 מיליון שקלים, זה תלוי איזה יעוד הוא משרת ואיזה תשתיות קיימות במקום, אבל זה סדרי הגודל. המרכזים הבאים, הכוונה, המרכזים הקיימים יש לנו כבר מספרים. , וההפעלה זה מאוד תלוי, יש מרכזים, נגיד המרכז באילת מארח קבוצות רב-יומיות בעיקר, שמגיעות מרחבי הארץ ושוהות במקום מספר ימים, ואז זה משלב גם לינה. אז היא קצת יותר יקרה, הם צריכים להגיע, הם צריכים ללון, הם צריכים לאכול. המרכז בשיבא לדוגמה, הוא מארח יותר, הוא יכול לארח סדנאות של כמה שעות, זה כבר לא מצריך הזנה והלנה והסעות כמו המרכז באילת. והמרכז בביתן אהרון מארח תוכניות מאוד אינטנסיביות של שהות של שלושה ימים בשבוע, שבע שעות ביום, לפרק זמן של כמה חודשים. אז זה משתנה, אבל בגדול המספרים הם בין 5 ל-10 מיליון שקלים בשנה למרכז, כתלות בהפעלה שלו. היום אנחנו בכל המרכזים נמצאים במימון, אנחנו פועלים ועובדים כמו שאתה יודע, גם הקמה, גם הפעלה, אבל למשל באילת אני נמצא ב-50% מהתפוסה שלי בגלל חסמי מימון. יהיה לי מימון להפעלה, אני אוכל לארח יותר. יהיה לי מימון להקמת מבנים נוספים, אני אוכל לארח יותר, הכול יאפשר לנו לעשות יותר. << אורח >> קרן צרפתי: << אורח >> אני גם אגיד שאם סיום האירוע היחסי, כן, של הלחימה העצימה, אנחנו יכולים גם לפנות לעוד קהלים, יותר קהלים בדרום, אני מדברת ספציפית על אילת, ממש חסרים מרכזים לטיפול במניעה של פגיעה טראומטית, ואז נוכל לעשות גם דברים יומיים, דברים שהם שבועיים וכו' וכו'. << אורח >> אורית שפירו: << אורח >> אם נבין את הכמויות והמספרים בהתאם למה שאת אמרת, כרגע הערכה היא שאנחנו מדברים על PTSD בלבד, לא שאר הרצף. לפני שנה וחצי פרופ' יובל דיבר על 600,000 וקרן, את כבר דיברת לפני חודש על מיליון. תוסיפו לזה עוד מעגלים נוספים של ילדים ושל הורים, אנחנו מדברים באמת על מספרים מאוד מאוד גדולים של אנשים שזקוקים לשירותים הללו, על הרצף. << אורח >> תמיר סמוראי: << אורח >> נוותר על הסרטון, נעבור לשקפים הבאים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני רואה שיש חוסר גדול מאוד, ולכן אני חושב שההקמה דחופה וחשובה מאוד. אני רוצה רק לציין, תכף נעבור למשרד הבריאות, שהקרן בעיקר מתעסקת בהקמות. מבחינת התפעול, אנחנו לא יודעים, כי לפעמים אפשר להתחייב לאיזשהו תפעול, ולנו יש תקציב השנה, ועם התקציב הזה אנחנו משתמשים למה שאנחנו עושים כרגע, אני לא יכול להתחייב לשנים קדימה. << אורח >> תמיר סמוראי: << אורח >> השנה זה 2025 או 2026? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תקציב 2026. ואנחנו נשמח שתתמקדו בהקמות, ובכמה שיותר הקמות. << אורח >> תמיר סמוראי: << אורח >> אני אציג את האלמנט החמישי באילת – אמור המקום קם כפעילות ספונטנית של קבוצת צעירים שהתיישבו באילת וביקשו לטפל בצעירים שהיו באילת. המרחב היום מארח ריטריטים רב-יומיים של קבוצות שמגיעות מחוץ לאילת, זה מודל שהתחיל להתהוות בפברואר 2024. מודל שהתחלנו לבנות בפברואר 2024 בליווי של ד"ר קרן צרפתי, שפעל כמודל של מתן מקום לעיבוד ראשוני של חוויית הלחימה או החוויה הטראומטית. מקום להפוגה, להרפיה, לחוסן ולמרחב נשימה. למדנו עם הזמן דרך הפידבקים של המשתתפים והמשתתפות, שתמיד היממו אותנו. מההתחלה, מהריטריט הראשון, הפידבקים לא היו: עשיתם לנו טוב היה כיף, הם היו: הצלתם לי את החיים, החזרתם לי את האוויר, הזכרתם לי איך אני יכול לחיות, דברים באמת שהיממו אותנו. אני חושב שהפידבק שהכי גרם לי להבין מה אנחנו עושים שם, כי שוב, אני לא איש מקצוע, היה של חמ"ליסטיות של אוגדת עזה, שלחמו והיו באותו יום, ב-7 באוקטובר. כשדיברתי איתן, עומרי חיבר בינינו, הן סיפרו לי שבגדול הן לא עברו ממש עיבוד. והן אמרו לי שאת השיח הראשון שהם קיימו על אותו יום, הן עשו דווקא בהפוגות בין הפעילויות אצלנו, כשהן ישבו, יש לנו אוהל בדואי שאנחנו קוראים לו הסלון. ושם כשנעים ויושבים ואתה בין טיפול גוף לסדנת יוגה תרפיה, יוצאים הדברים בצורה רכה ונעימה. והקבוצות מקבלות נרטיב חיובי. פתאום קבוצה שיש לה נרטיב שלילי מקבלת נרטיב חיובי, ונוצר דבר שמאפשר שינוי. מאפשר מניעה של פוסט-טראומה, מאפשר הפחתה של התסמינים, מאפשר הכנה לפוסט- טראומה וגישה לטיפול למי שמרגיש שהוא צריך ונחשף לזה. ומאפשר גם יצירת תהליך, הדבר הזה גם יכול לעבוד מאוד טוב בתהליך, אנחנו לומדים את זה דרך הפידבקים ודרך השיתוף פעולה הזה. מאז ההקמה אירחנו באילת מעל 5,000 משתתפים ומשתתפות, ובנינו מקום שיודע להגיע לתפוסה במרחב הקיים של 7,000 משתתפים בשנה. נציג עוד מעט את תוכניות הפיתוח לכל מרחב. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הקמתם בתוך חודש? << אורח >> תמיר סמוראי: << אורח >> לא, זה עבד ככה. הקימו בתוך חודש בחווה מדברית, שהודיעו לנו מייד שהחבר'ה צריכים להתפנות בתוך מספר חודשים. אודי ואני נכנסנו, ניהלנו, מימנו, ובזמן הזה ניסינו לאתר מקום, לקח לנו הרבה זמן לאתר מקום. אתם מכירים את החסמים הרגולטוריים בלמצוא מקום עם הזכויות שאתה צריך ועם התב"ע וכו' ולבנות. ואחרי עבודה מאוד מאומצת, ביחד עם עיריית אילת שמארחת את הפרויקט ותמכה בו, נמצא מקום במתקן של החברה להגנת הטבע בבית ספר שדה, בין ערים וים. הטבע ככלי ריפוי קיבל פה גם עוד עומקים מאוד חשובים. ואחרי דין ודברים, החברה להגנת הטבע הקצתה שטח של שישה דונם שאנחנו בנינו והשמשנו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יפה מצדם, זה היה בהתנדבות? << אורח >> תמיר סמוראי: << אורח >> צריך להגיד שזה היה חלקית בהתנדבות. הם נקבו בסכומים גבוהים שלא היה לנו, לא רצון ולא יכולת לממן, כי באנו עם אמירה ברורה, אנחנו מטפלים בנפשות הפצועות של המדינה, לא נראה לנו כאזרחים שהמדינה צריכה לקחת מאיתנו כסף על זה. אבל בסוף נאותנו להקצות סכום מסוים כדי שהדבר הזה יקרה, הם נאותו להקצות סכום מתוך התקציבים שלהם וגם עיריית אילת הקצתה סכום. אנחנו משלמים שכירות סמלית כלשהי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה זה סמלית, אפשר לשאול? << אורח >> תמיר סמוראי: << אורח >> 20,000 שקל בחודש ועם השתתפות של העירייה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בכמה העירייה משתתפת? << אורח >> תמיר סמוראי: << אורח >> בחצי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הבנתי. מישהו פה מהרשות להגנת הטבע? << אורח >> תמיר סמוראי: << אורח >> שלום, ליאלי. << אורח >> ליאלי מלמן: << אורח >> שלום. << אורח >> תמיר סמוראי: << אורח >> אני חייב להגיד שאני לא חושב שליאלי היא הכתובת לדבר הזה. איתה אנחנו מדברים על התכנים המשותפים ועל הטבע ככלי ריפוי. אין לנו שיח תקציבי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תגידי, איזה הוצאות יש לכם, שאתם גובים מהם 10,000 שקלים בחודש. מקום שאנחנו מחפשים תרומות וכולם שם תורמים. << אורח >> ליאלי מלמן: << אורח >> רגע, אם תרצו לקבל פרטים מהחברה להגנת הטבע על כמה כסף החברה מחזיקה את זה, אני בטוחה שאפשר לחבר אתכם לאנשים המתאימים. החברה להגנת הטבע החל מ-7 באוקטובר לא מפסיקה לגייס תרומות ולהוציא משפחות, אנשי מילואים, נוער מהעוטף ונוער לא מהעוטף למסעות ולפעילות בשטח, מתוך הבנה שזה הדבר שצריך לעשות, בלי השתתפות של המדינה. כשפנו אלינו מהאלמנט החמישי, אני חושבת שקודם כול שמחנו מאוד לעזור, ושתיים, על אף מה שנאמר פה, אני חושבת שהתחושה שלהם היא שיש שיתוף פעולה מלא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, תמיר פרגן לכם. אני פשוט כחבר כנסת, כנציג ציבור, אני אומר דבר אחד. תמיר דווקא פרגן לכם, אני חושב שהייתי קצת יותר מתאמץ ולא לוקח 10,000 שקלים בחודש לחבר'ה נפלאים כאלה, מלאכים, שעושים את העבודה מתוך התנדבות, תורמים ומגייסים תורמים וכו' ובסוף מדינת ישראל לוקחת להם 10,000 שקלים בחודש. << אורח >> ליאלי מלמן: << אורח >> זאת לא מדינת ישראל, מה זה מדינת ישראל? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 20,000 שקלים ועיריית אילת משתתפת. << אורח >> ליאלי מלמן: << אורח >> החברה להגנת הטבע היא לא רשות של מדינת ישראל, זה כסף שיוצא מהציבור. זאת לא מדינת ישראל. ושוב אני אומרת, אם רוצים לדבר על ההיבט הכלכלי שהחברה להגנת הטבע נותנת ותורמת וגייסה לטובת טבע מרפא בפרויקט הזה וגם בפרויקטים אחרים, אני חושבת שממש ממש נשמח לארח אתכם ולספר לכם על כל מה שהחברה עושה. ואיך היא עושה את זה ומאיפה הכסף מגיע ולאן הכסף גם יוצא, זה דברים שהם שקופים לגמרי, זה מלכ"ר שלא מרוויח שקל, אלא מגלגל את הכספים שהוא מצליח להביא לטובת פעילות לציבור. ובטח בשנתיים האחרונות גייסנו 4.5 מיליון שקלים רק לפעילות טבע מרפא לציבור, אז אם רוצים לדבר על הסיפור הכספי, שוב אני אומרת, אני ממש מזמינה את הוועדה לקיים דיון כזה בשמחה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מול מי אפשר לדבר על זה? << אורח >> ליאלי מלמן: << אורח >> עם המנכ"ל, דן אלון. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בסדר, קדימה. אני חושב שאפשר לעשות יותר התאמצות, אני לא חושב שיש פה מישהו באולם כאן שחושב אחרת ממני. כשמדובר בחיילי צה"ל, בפעילות התנדבותית, מה ההוצאות שיש לכם על השטח הזה? << אורח >> ליאלי מלמן: << אורח >> אני אשמח שתדבר עם המנכ"ל. אני חושבת שתגלה שאנחנו יותר תורמים בפרויקט הזה מאשר נהנים ממנו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בסדר גמור, אני רוצה לקבל תשובות. אם יש עוד הוצאות תגידו, אולי אנחנו צריכים לתת לכם עוד כסף, הוועדה עצמה, אני לא יודע. << אורח >> ליאלי מלמן: << אורח >> נכון, אולי. אנחנו נשמח. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני פשוט רוצה לשמוע על התחשיב הזה של 20,000 שקל בחודש, כי הם עובדים שם והם עושים שם הכול. זה פשוט להשתמש בנכסי ציבור, עדיין גם כשאתם לא כפופים לאף אחד בעולם, לא לקדוש ברוך הוא גם, עדיין זה שטחי ציבור, נכס ציבורי שאתם משתמשים בו. דרך אגב, גם על ים המלח אני עוקב, אל תדאגי, גם מקומות שאנשים חושבים שהם קנו את העולם, עדיין אנחנו מתעסקים בזה, זו האחריות שלנו. אני רוצה שתקשרי אותי למי שאחראי על זה, אנחנו נשמח לדון איתו על הדברים האלה. אם הוא יעלה עכשיו עוד יותר טוב, בסדר? תישארי איתנו, יהיה מעניין. בבקשה, תמיר. << אורח >> תמיר סמוראי: << אורח >> אנחנו נמשיך ונציג את המרכזים הנוספים. << אורח >> הדר אמיר: << אורח >> (מלווה את דבריה במצגת) לפני כשנה הבנו בשיבא שלא יספיקו כל המענים שיש ברשותנו, המענים הקונבנציונליים, כדי לתת מענה למה שאנחנו חווים. ולכן הוחלט להקים משהו שהוא לא קונבנציונלי לבתי החולים. בית חולים שהוא Top 8 בעולם, לא קיים באף בית חולים בעולם, להקים מרחב גוף נפש לטיפול בקבוצות בסביבה טבעית, בחורשת האקליפטוסים שבשיבא. בתרומה גם של אודי אנג'ל ותורמים נוספים, יצאנו לדרך ואנחנו אמורים לפתוח את המקום בפברואר השנה. המקום נמצא על שטח של שישה דונמים, מאוד מאוד ירוק, עם בריכות מים, עם טרסות, עם יורטים לפעילות קבוצתית. יטפל באוכלוסיות פוסט-טראומה, בחיילים, בפצועים ובאוכלוסיות נוספות, נפגעי פעולות איבה, שבים, בני המשפחה וגם בצוותים רפואיים שמאוד מאוד זקוקים לכך. אנחנו עם קיבולת לטפל בכ-20,000 אנשים בשנה, גם בריטריטים יומיים, בתוכניות תהליכיות או חד-פעמיות. מי שייתן מענה בתוך המרחב הזה הם גם מטפלים בתחום הפסיכולוגיה, עובדים סוציאליים, מטפלים באומנות, מקצועות שהם יותר קלאסיים וגם מטפלים שהם יותר בעולמות הליווי רוחני והרוח וכל טיפולי הגוף נפש. מעבר לכך, אנחנו גם חלק מהוועדה המייעצת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> איפה יש לכם חורשת אקליפטוסים? ביקרתי הרבה בשיבא בעבר. << אורח >> הדר אמיר: << אורח >> זאת הייתה חניה המון המון שנים, ממול בית החולים השיקומי, ממש ממול. אז קצת כועסים עלינו עכשיו שיש פחות חנייה, אבל גם לזה דואגים. מאוד מאוד יפה, מאוד ירוק, אי-אפשר להאמין שזה בתוך בית חולים ואנחנו מאוד מאוד מתרגשים לפתוח ונשמח להזמין אתכם גם לפתיחה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נגיע, בעזרת השם. << אורח >> הדר אמיר: << אורח >> זהו, מעבר לכך אנחנו חלק מהוועדה המקצועית ואנחנו הולכים לחקור את הפרוטוקולים ואת מה שאנחנו עושים ולראות באמת שאנחנו משפרים את מצבם של הפוסט-טראומטיים ושל שאר האוכלוסייה. ולעבוד יחד עם כל הצוות כאן כדי לייצר משהו שהוא באמת שונה ועוד סוג של חדשנות למדינת ישראל שלא הכרנו עד היום. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << אורח >> עומרי פריש: << אורח >> בקצרה, לפני 25 שנה פתחנו את כפר איזון כדי לתת מענה שלא קיים, בעיקר לחבר'ה שאחרי הצבא שנסעו לטיולים בחו"ל. חלק גדול מהם עם טראומה ופוסט-טראומה. ומאז אנחנו מוכרים על ידי משרד הרווחה, הבריאות ומשרד הביטחון, טיפלנו במעל ל-6,000 איש, פתחנו שני בתים מאזנים, פרויקט גדול בהודו, מאז המלחמה. פתחנו חמישה מיזמים, סך הכל, עד היום פתחנו 11 מיזמים. כיפתח בביתן אהרון הוא יהיה המיזם ה-12. אני חושב אגב שזה המקום להגיד שוב פעם, השילוב הזה שבין היזמים והעמותות ובתי החולים, אני חושב שהוא בסוף הקלף המנצח, כי כל אחד מביא את היתרונות ואת היכולות שלו. אנחנו הולכים להקים משהו שהולך יותר על הכיוון של טיפול, שיקום והחלמה, זאת אומרת שאנשים שצריכים לבוא לכמה פעמים בשבוע לימים, יכולים לבחור בין יום בשבוע יומיים ולעשות תהליך של כמה חודשים. יש לנו כבר המון ניסיון שצברנו מ-7 באוקטובר ומלפני 25 שנה. על השאלה ששאלת קודם על העניין של ההקמה, אנחנו מתכוונים להתחיל את התשתיות ואת הבנייה בעוד שלושה שבועות. מכיוון שכרגע הכל תרומות, תכף אני אגיד משהו על משרדי הממשלה שיושבים כאן לטובה, זה רק להסית משאבים. זאת אומרת אם אתם תעזרו לנו כאן יהיה לנו מייד להזיז משאבים לתפעול אחר כך. אנחנו רוצים לקוות שבתוך בערך שנתיים פלוס מינוס, אנחנו במשא ומתן עם משרד הרווחה, הילה סופר וד"ר טל אדיב פה וגם חבר'ה ממשרד הביטחון, אבל זה לוקח זמן עד שהגופים האלה נכנסים, אתה בנוי בעצם רק על תרומות או על עזרה כמו שלכם. ככה שעזרה שלכם זו תנופה משמעותית ביותר למיזמים האלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני רוצה להגיד משהו שכולל את כולם, שכאומרים 650 מטופלים בשנה במרכז הזה ואנחנו לא מגיעים עדיין למספרים, אתם יודעים מה הכמויות פה במדינה, תכף נשמע את רויטל, ואנחנו רוצים להכפיל ולשלש ויותר אפילו את המספרים האלה. כמו שאמרת, תשקיעו בתשתיות, אנחנו נשתתף. אני לא נותן לך אישית ולא לאף אחד, ואני לא יכול להגיד את זה, כי זה לא נכון משפטית, אבל אנחנו נעזור להקמות, זה מה שאנחנו יכולים לעשות. אני אומר לכבודך, אנחנו לא יכולים לתפעול, כמובן, תפנו את התקציבים שלכם לתפעול שאנחנו נעזור בהקמה. תפנו את התקציבים לתפעול ותגדילו את המספרים. << אורח >> תמיר סמוראי: << אורח >> אני כבר אציג לך את זה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> באתי לתמיר באילת ואמרתי לו, תגיד, איך אנחנו מכפילים את המקום הזה, איך יוצרים יותר מקומות? כי תשמעו, אנחנו עדיין לא יודעים את הממדים של האנשים שנפגעו במלחמה ובפרט חיילים. יש עדיין לדעתי הרבה כאלה שאפילו לא פנו לקבל עזרה או ייעוץ, ויהיו שעוד יתעוררו הרבה. אני חושב שבשנה הקרובה זה יבלוט, אנחנו רואים את זה גם בוועדת החוץ והביטחון וגם בוועדת הכספים, אנחנו יודעים שמחכה לנו פיצוץ תקציבי כמובן. אני איפשהו. אתם תצטרכו להגיש תוכנית מפורטת, עם טבלה, כמה עולה לכם ההשקעה להקים מרכז כזה, כמה מטופלים בהשקעה הזאת אתם מסוגלים לקבל. וזה יגיע לפה לוועדה לדיון, קחו בחשבון שאנחנו צמודים לתקציב המדינה, פרסום של התקציב של הקרן, זאת אומרת מדובר במשהו כמו סביב מרץ שאז מתקבל תקציב המדינה, זה עד מרץ, סליחה, אם לא הממשלה נופלת ואז הלך עלינו עם התקציב. אני מקווה שזה לא יקרה, ולו בגלל תקציב הקרן, כן? לא בגלל הכיסא שלי. ואז תדעו, תכננו את זה לכיוון הזה, אני מקווה שאז כבר אנחנו נהיה מספיק בזמנים כדי באמת להקים מרכזים חדשים ואני מדבר על כולם כאן, כן, בחדר, לא רק לאלמנט החמישי. << אורח >> תמיר סמוראי: << אורח >> קודם כול האלמנט החמישי פועלת כרשת ארצית וזה החזון שלנו, חבר הכנסת ואטורי. צפון, ביתן אהרון, שיבא, פלמחים, עוטף עזה, שאני כנראה מבקר בעוד שבועיים בשער הנגב. והדרום באילת, רשת שנותנת רצף גיאוגרפי, מונגשת לכל האזרחים, על כל הרצף הטראומטי ומונגשת, כמו שאתה אומר, לכמה שיותר. אנחנו מבינים שחלק משם המשחק כאן הוא כמות ולדעת לטפל בכמות ובמגוון רחב. << אורח >> קרן צרפתי: << אורח >> אני אמשיך פה, תודה רבה, הרעיון הוא שנוכל להגיע לכמה שיותר אנשים, אז גם יש את הפריסה הגיאוגרפית בכל המדינה וגם יש לנו דגש על פריפריה, זה משמעותי. וגם סוג המודל שאנחנו מציעים מאפשר נגישות לכל מיני אוכלוסיות יעד, זאת אומרת גם לחיילים משוחררים, גם לאנשים שהם בין סבבים במילואים, גם לשורדי מסיבות, גם לעוטף הצפון שעברו עולם ומלוא וגם לכל מי שעבר את ההתקפות מאיראן. מעבר לזה כבר הדגשנו אבל אני אדגיש את זה עוד פעם, האיחוד של הפרויקט שלנו הוא באמת בשיתוף פעולה, יש כאן ארגונים מאוד מאוד ותיקים, בעלי ניסיון וצוות מומחים, אינטרדיסציפלינרי משמעותי, כולל שיתוף אוניברסיטת רייכמן במחקר מלווה. אנחנו רוצים גם לבדוק מה קורה עם המודל הזה מחקרית. וגם סוג המודל הוא מאוד מיוחד, הוא גם פרטני, הוא גם קבוצתי, הוא גם בתוך טבע, הוא גם בתוך היורטים, הוא גם משלב את הקהילה. זאת אומרת יש כאן משהו שהוא באמת יכול לאפשר גם בליווי הבדיקה המחקרית, טיפול טוב למה שאנחנו צריכים עכשיו במדינה. << אורח >> תמיר סמוראי: << אורח >> בשקף הבא, אני לא אעבור על הרשימה המלאה, היא גם לא נמצאת פה, אבל שותפים בפרויקט הרבה גופים, ארגונים, יזמים פרטיים, קהילתיים, רפואיים, מחקריים, ואני חושב שצריך את כל הכוח הזה, ורק בארגון כזה, כל הכוח הזה יכול להתרכז ולייצר את הדבר הזה. ובשקף הבא, לשאלתך, בקווים ראשוניים וכלליים, בכותרות המשאבים הנדרשים, אנחנו מדברים על תקציב של 23 מיליון שקלים שמתחלק להגדלת התשתיות הקיימות שאנחנו כבר בנינו ובונים. כאמור, השלמת תל השומר וביתן אהרון, אפשר להקצות פה כספים ואז אותן תרומות שאנחנו יודעים להביא, נדע להביא לפעילות השוטפת שלא קל להשיג שם מספיק משאבים. אילת – הראיתי לכם באילת את התוכנית שלנו להתפתחות שתאפשר לנו באמת להכפיל את המכסה. והקמת מרכזים חדשים כדי להנגיש את הרשת לכל אדם באשר הוא, וגם לעשות שימוש בייחודיות של כל מקום. לכל מקום במדינה הקטנה שלנו יש את הייחוד ואת היכולת, גם הטבע, גם הקהילה, גם המטפלים המקומיים ואת כל הדבר הזה צריך לרתום, וזה אפשר לעשות ברשת שפועלת בצורה של רשת. אנחנו נדע בזמן קצר יחסית, כי יושבים פה באמת אנשי שגם בשנתיים האחרונות צברו הרבה ידע ומידע בהקמה וניסיון בהקמה של מקומות כאלה, גם אנשים עם עשרות שנות ניסיון בהקמה של מקומות כאלה, נדע להגיש תקציבים מפורטים, כל מה שתצטרכו, וגם לגשת לביצוע בצורה מהירה. << אורח >> עומרי פריש: << אורח >> רק שתי נקודות קצרות על מה ששאלת, אני חושב שהמתח הזה בכל מקום חדש שאתה מקים על מספר המטופלים אפשר בשנייה לקצר בחצי את זמן הטיפול ולהגיע לפי שניים, אבל אז איכות הטיפול נפגעת. אנחנו מעדיפים להקים עוד מרכזים, אבל לדייק את השלושה האלה, אחרי שנדייק אותם ונדע את המודל ונתאים, אנחנו כבר למדנו שעל הנייר ובשטח זה אחרת, אז נעשה גם צפון, דרום וכן הלאה וכן הלאה. זה הרעיון להגיע ליותר אנשים. << אורח >> אורית שפירו: << אורח >> השילוב כאן בינינו מאפשר גם את הרצף הטיפולי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אהבתי את המצגת המשותפת, את יודעת, כל אחד זה. << אור >> קרן צרפתי: << אורח >> זה חלק ממי שאנחנו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> התאמנתם על זה או שזה ספונטני? << אורח >> קרן צרפתי: << אורח >> לגמרי, ממש ככה. אם כבר אז נגיד שזה באמת הכוח של הקבוצה. << אורח >> אורית שפירו: << אורח >> אם מקבלים X אנשים ובתוך זה איתור, זיהוי והפנייה רואים שצריך מישהו למרכז של הדר או למרכז שלנו, זה יהיה הרצף ובהתאם לכך ניתן את המענים המלאים. << אורח >> הדר אמיר: << אורח >> ולא דיברנו על הדרכה של מטפלים שזה תחום שלם שניתן את המענה אליו, שייתן את המענה גם לאלמנט החמישי וגם למרחבים נוספים. << אורח >> קרן צרפתי: << אורח >> לסיום אני אגיד וחשוב לי להגיד את זה, כמה חשוב לטפל במטפלים. מה-8 באוקטובר המטפלים בישראל על סוגיהם השונים בעבודה. אנחנו רואים הרבה עייפות והרבה שחיקה והמרכזים האלה נועדו גם לדבר הזה. תודה רבה. << אורח >> תמיר סמוראי: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. נעשה הפסקה של עשר דקות. יש לי משהו דחוף לעשות ואז אנחנו חוזרים. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 15:17 ונתחדשה בשעה 16:32.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני פותח את דיון הוועדה. אתם תסיימו ואחר כך ניתן לאחרים. בבקשה. << אורח >> תמיר סמוראי: << אורח >> (סרטון מוצג לוועדה) לפני שאנחנו ממשיכים בדיון, חשוב לי להציג את אחד השותפים המרכזיים בפרויקט שלא הזדמן לו להציג את עצמו, אייל רולניצקי, עמותת זיו נעורים שפועלת מעל 20 שנה ברחבי הארץ והגיעה לאילת להקים את אחד המרכזים הימיים שלה לטיפול בנוער בסיכון. היא הייתה שם דקה לפני המלחמה ומייד עם פרוץ המלחמה, כמו הרבה ארגונים בארץ, גייסה את המשאבים שלה לטובת טיפול במפונים ובמפונות ובכל האוכלוסיות שהיו באילת. אייל והעמותה שלו אימצו את הפרויקט הזה מהיום הראשון ובעצם הם היו על הגב של העמותה. הפרויקט הזה קם באותה עת, באותו שלב מאוד מוקדם, וזה אפשר לי ולאודי כשהגענו לפרויקט גם להזרים כספים ויכולות ניהול, היא ספק משרד הביטחון, היא מאפשרת להתחיל בשלב מאוד מאוד מתבגר את הדבר הזה, אייל, בבקשה. << אורח >> איל רולניצקי: << אורח >> קודם כול 26 שנה, זו עמותה של יוצאי שייטת. השם זה על שם זיו לוי, שנהרג בתאונת צלילה עשר שנים לפני זה, בפברואר 1990. 26 שנה היא פועלת עם למעלה מ-3,000 בני נוער בכל הארץ עם עשרה מרכזים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוא נהרג בפברואר? << אורח >> איל רולניצקי: << אורח >> לא. העמותה הוקמה בשנת 2000, זיו לוי נהרג עשר שנים לפני, בתאונת צלילה, חבל זוג, ועל שמו העמותה. זו לא עמותת הנצחה, אבל על שמו העמותה, חשוב להזכיר. ויש עשרה מרכזים ימיים מגנוסר בצפון עד אילת בדרום, לאורך חופי הים התיכון. העמותה עובדת עם כל מגוון האוכלוסיות במדינת ישראל, חרדים, ציונות דתית, חרד"לים ומוטמעת בתוך משרד החינוך ומאושרת על ידי משרד החינוך. לפני המלחמה העמותה השתמשה ביכולות שלה ובצוות שלה גם לטיפול בקבוצות של חיילים, בשיתוף פעולה עם סיירת מטכ"ל ועמותת עטלף, שייטת, ואחרי המלחמה זה התעצם. וכמו שנאמר, היינו באילת רגע לפני המלחמה וראיתי את החבר'ה האלה שם עם ניצוץ בעיניים, ופשוט גייסנו את כוחות העמותה ואת הניסיון של העמותה להחזיק את המקום הזה ואז הגיע אודי והשאר היסטוריה. אנחנו מלווים את הפרויקט הזה, גאים מאוד להיות חלק מהצוות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> במי אתם מטפלים בדרך כלל, איך מתנהלת הפעילות שלכם? << אורח >> איל רולניצקי: << אורח >> של זיו נעורים? חתך הגילאים שלנו זה מחטיבות הביניים ומעלה, כשמטרת העמותה המוצהרת היא מניעת נשירה ממערכת החינוך וממערכות בכלל, כשהרציונל שאם נביא נער לסיים את מערכת החינוך, לא קשור כרגע עם בגרות או לא בגרות, ונמנע הידרדרות לפשע או מה שלא יהיה, אנחנו נחסוך למדינת ישראל הרבה מאוד כספים. וזה מה שאנחנו עושים, הפעילות שלנו מוכרת על ידי משרד החינוך. נתמכים בתקציב מאוד מאוד קטן על ידי אגף שח"ר, אז עיקר הכספים זה כספי תרומות. חוץ מזה העמותה עושה פעילויות עם אוכלוסיות נוספות של צרכים מיוחדים, כמו שאמרנו, פעילויות חיילים. אבל פעילות הליבה של העשייה עצמה היא פעילות עם בני הנוער. בעשרה מרכזים, אני אמנה: גינוסר, עכו, חדרה, נתניה, הרצליה. תל אביב, פלמחים, ניצנים ואילת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. זאת אומרת אנחנו מחברים את זה באמת לפעילות של הוועדה השנה שהגדרתי אותה לגבי חיילי צה"ל, בסדר, אתה יכול להגביר פעילות שם, וגם שאר הפעילות שלך מאוד חשובה, זאת אומרת אנחנו נראה איך אנחנו נשלב את זה. מי יש לנו עכשיו? אנחנו ניתן קצת למשרדי ממשלה, פעם זה, פעם ארגונים. רויטל, את שקטה היום הרבה זמן. << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> הקשבתי. אני מנהלת את המערך האמבולטורי בבריאות הנפש במשרד הבריאות. קודם כל אני אתחיל ואברך על היוזמה. החיבור בין השותפים, המכובדים, בתי החולים, כפר איזון, maps, באמת שמחתי לראות ולהכיר. אני חושבת שבשנתיים האחרונות אוכלוסיית ישראל, כלל האוכלוסייה, מתמודדת עם הרבה. גם התמודדנו עוד לפני השנתיים האלו, היה לנו את ה-COVID ואת הקורונה, ואנחנו כן מתמודדים כבר עם שנים של משבר. אני אגיד שלצד זה אני חייבת להדגיש, וראיתי את המחקרים שהוצגו והם גם מוצגים לנו, גם משרד הבריאות עשה את החיזוי ביקושים, אז ככה בימי החמ"ל ועוד הלאה, אנחנו ערים למספרים, אני חייבת להגיד שאנחנו מאוד מאוד זהירים, לצד ההתמודדות עם הרבה מאוד משברים וחלקם באמת משברים ברמה ובעוצמה מאוד מאוד גבוהה, מרבית האנשים לא מפתחים טראומה. ואני חושבת שכן צריכים להגיד את הדברים האלה, למרבית האנשים יש את החוסן, יש את התמיכה ויש את הכוחות לעבור את זה בשלום, וזה המסר שצריך לצאת מכאן, וזה הדבר הכי חשוב. לצד זה, גם כאשר אין PTSD או אין הפרעה פסיכיאטרית, עדיין, כאשר קיים התמודדות עם משברים כמו שאנחנו חווינו, עדיין יש צורך באמת בפיתוח של מענים נפשיים מותאמים. אנחנו מדברים על העניין של חוסן קהילתי ועד העניין של ריבוד מענים ורפואה ראשונית ועוד, הנאום הזה כבר בטח מוכר לרובכם, אני חושבת שכן צריכים להיות מענים מותאמים וכן צריכים לראות איך יוצרים אותם במסגרת המודלים, בין אם מדובר במודלים שקיימים היום במסגרת סל הבריאות. ואני מאוד מאוד מאוד בעד מודלים חדשניים. אני, אנחנו, משרד הבריאות ומינהל בריאות הנפש, אנחנו מאוד בעד בפיתוח של מודלים חדשניים. ראו בתים מאזנים, צוותי משבר, מאזן נפשי ועוד, אנחנו באמת מנסים ככה לפתוח את הראש ולראות איך אנחנו כן יכולים במסגרת הסל כן לאפשר את המודלים החדשניים הללו, ואני שמה דגש על מסגרת הסל. זה מאוד מאוד ראשוני, הוצג לי לראשונה, אנחנו נשמח גם לבוא ולבקר ולהכיר יותר. אנחנו כן צריכים לראות שהמודל שהוצג כאן היום, קודם כל האם המודל הוא אותו מודל שרץ לאורך כל לאורך כל המרכזים הללו, הצגת כמה נקודות על המפה. איך המודל הזה מתחבר בהתאם לסטנדרטים המוכרים של סל הבריאות. האם אנחנו יכולים לבוא ולהגדיר אותו כשירות מרפאתי, כטיפול יום. אנחנו צריכים להבין איך אנחנו מתרגמים את הדבר הזה למערכת הבריאות והסטנדרטים שלה. אני חושבת שגם חבריי במשרד הביטחון ובמשרד הרווחה מדברים את אותה שפה. כאשר יש סטנדרט קליני שהוא כרגע הוא זה המוגדר לצורך קבלת טיפול, אני גם מתייחסת להקשר של קהלי היעד שצריכים גם להגדיר אותם, כרגע הם מאוד רחבים. יש לנו את האנשים עם PTSD מאובחן לצד צוותי רפואה ואנחנו כן באים ואומרים, או-קיי, אנחנו כן צריכים לבוא ולהגדיר עבור מי הם קהלי היעד, מה הם השירותים. מבחינתי יכול להיות מרכז טיפולי גדול שבמסגרתו יש שירות מרפאתי וטיפול יום מובחן וכל אחד מהשירותים הללו, הם צריכים להיות שירותים מובחנים עם סטנדרט. כאשר אני אומרת סטנדרט זה אומר על סוג השירותים, הצוות המטפל, ההכשרה שלו, משך הטיפול, כמה פעמים בשבוע ניתן טיפול. כל אלו הם דברים חשובים שאנחנו באמת צריכים לחשוב ולדבר עליהם ברמה של תמיכה וגם לעניין ההיתכנות שנים קדימה. הסתכלנו על המחקרים בהקשרים של מה מחכה לנו בעוד 30 שנה קדימה. המסר הוא, שלרובנו יש את החוסן, אבל עדיין יש אנשים שכן יצטרכו להתמודד עם הטראומה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתם שותפים היום למרכזים כאלה כמו שהאלמנט החמישי מנהלים? << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> משרד הבריאות הוא רגולטור וקובע מדיניות, אנחנו לא פותחים מרכזים טיפוליים. אבל יש מרכזים לטיפול יום, יש בתים מאזנים ויש אשפוזי בית ועוד הרבה מאוד מודלים. מי שעושה את הרגולציה ואת הסטנדרטיזציה ותומך באמצעות מבחני תמיכה במודלים האלה - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> השאלה האם קופות החולים יכולות לעזור במקרה שמדובר במילואימניקים שהם חברים בכללית, מכבי ובמאוחדת. הרי הם חברים בקופות החולים. אפילו עזרה מסוימת. << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> אני אגיד בצורה הכי פשוטה, ככל שהמרכזים הללו יענו לסטנדרט מוכר בסל הבריאות, תתאפשר, אני לא יכולה להבטיח, משרד הבריאות לא אחראי להתקשרויות, אנחנו כבר דיברנו גם על זה, אבל תתאפשר התקשרות עם משרד הביטחון, עם קופות החולים. יש בהחלט צורך ואנחנו בהחלט מעודדים ומקדמים באמצעות מבחני תמיכה את הרחבת השירותים. ומבחן התמיכה בבריאות הנפש והתכנית הלאומית ממשיכים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תמיר, ניסיתם פניות כאלה לקופות החולים? << אורח >> תמיר סמוראי: << אורח >> לא. << אורח >> עומרי פריש: << אורח >> אנחנו כבר הצענו, אנחנו עושים את הבתים המאזנים ביחד, ואנחנו בוחנים גם עם משרד הרווחה וגם עם משרד הבריאות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בית מאזן, כמו שראיתי, לפחות בכמה מקומות ובכמה מקרים, זה היה מאוד מצומצם. אני חושב שדווקא בעניין של האלמנט החמישי, כשאת רואה שיש יותר כמות וזה עדין אפסי יחסית למה שמדינת ישראל צריכה. אז על אחת כמה וכמה במקרים האלה לקבל עזרה בתפעול השוטף. << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> אם אנחנו מתסכלים על מודלים של בתים מאזנים, הם בכוונה מיועדים לטיפול ביתי בקבוצה קטנה לאורך זמן והוא טיפול אינטנסיבי שהוא חלופת אשפוז. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מדבר מבחינת תקצוב. << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> אני אומרת, כאשר אתה יורד באינטנסיביות לכיוון של טיפולי יום וטיפולים מרפאתיים, ככה אתה רואה את היכולת ואת התפוקות. ככל שאתה הולך לטיפולים בעצימות נמוכה יותר, כמו הטיפול המרפאתי וכמו טיפולי יום, התפוקות כמובן גבוהות יותר כי אתה יכול להכיל יותר אנשים ומשך הזמן של הטיפולים יותר קצר ולכן אתה רואה גם את התפוקות בהתאמה. << אורח >> קרן צרפתי: << אורח >> נצטרף ונגיד שחלק מההתכוונות שלנו במודלים שאנחנו בונים עכשיו או אחרי ההקמה, זה באמת לבנות איזשהו רצף. אני מאוד מצטרפת למקום הזעיר ואפילו אופטימי של הכוח שיש בנו כבני אדם, כישראלים, ובאמת המטרה שלנו היא לתמוך בדבר הזה כדי שהם לא יפתחו PTSD. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> סליחה שאני מפריע, אבל האלמנט החמישי, תפסתם לנו את כל הזמן, לא שמתי לב שעוד עשר דקות יש מליאה ואנחנו מוגבלים בזמן ויש עוד כאלה שלא דיברו. ויש כאן סגן אלוף תכף הוא שם לי 630. עוזי בכור, סליחה שחיכית עד עכשיו, בבקשה. << אורח >> עוזי בכור: << אורח >> אני אגיד כמה מילים על הפעילות שלנו ואחרי זה ניתן למשרד הביטחון להתייחס, נראה לי שזה גם חשוב לעניין שהוצג פה. אני מפקד היחידה לתגובות קרב, שזה גוף ייחודי בעולם כי זה גוף צבאי שמטפל בחיילים משוחררים, אנחנו מעורבים בכל העולם הזה. היחידה הוקמה בשנת 1982 מאז תחילת המלחמה טיפלנו במעל 4,000 מטופלים חדשים אצלנו. לגבי הדיון פה, אני חושב שחשוב להבין, מדברים פה על טיפול ועל מניעה ועל חוסן, ואני חושב, נראה לי שדקארט אמר "Clear and distinct"- להבין מה אנחנו מדברים ומה אנחנו רוצים לעשות. אם מדובר פה בטיפול, אז צריכה להיות אוכלוסייה מאובחנת, כי אנחנו לא נותנים טיפול לאוכלוסייה לא מאובחנת. אם מדובר פה בחוסן או בעבודת מניעה, לראות שמי שמגיע לשם זה לא אנשים שהם חולים ומאובחנים, את זה אני אומר כאיש מקצוע, לא קשור לצה"ל, ואנחנו מבחינתנו משולבים וצריכים להיות משולבים, עם כל מה שקורה בשדה האזרחי כי אנחנו גוף צבאי שנותן טיפול לאזרחים. אחרי שהם מסיימים טיפול אצלנו הם עוברים לקופות החולים ולעמותות ולכל מי ששותף ולמשרד הביטחון. אנחנו בעניין הזה רוצים להיות שותפים. אני גם מכיר פה חלק מהאנשים ומאוד מעריך, קרן. זה מבחינתנו, אם אתם רוצים לשאול משהו אני אשמח לענות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה שראיתי שם יפה, מי שנכנס לעזה – בלי שום כבוד לעזה, כן, לא חושב שהם כל כך מרשימים אותנו – ומי שנכנס לקרב וראה חברים שלו נפצעים ונהרגים, הוא לא חוזר אותו דבר. ואז מה שקורה, אותו אחד שחזר, לא תמיד צריך את ההבחנה הזאת. ראיתי קבוצה שם של גדוד של גולנצ'יקים, שהגיעו כיחידה, אתה יחידה שבה הם פעלו ביחד. הם מגיעים ביחד, נכנסים לטיפול, זה לאו דווקא טיפול של כאלה שנפגעו, אלא כל אחד ברמה מסוימת חווה את המלחמה. כמו שאתה אומר, תגובות קרב, נכון, כל אחד קיבל את זה ברמה אחרת. וכשהפעולה שלהם היא אחידה לכולם ביחד, אתה לא חייב שכולם יהיו בהלם קרב. << אורח >> עוזי בכור: << אורח >> כן, הצבא עוסק בזה ויש פעולות של חוסן בתוך השירות ואנחנו חלק מאיזשהו רצף טיפולי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יפה, מעולה. << אורח >> תמיר סמוראי: << אורח >> אני אראה לך את התגובות שקיבלתי בדיוק מהקבוצה הזאת, הן כל כך מרחיקות לכת. זה חבר'ה בני גילי, בני 50, שלחמו בעזה ובלבנון, ספגו אבדות. הם אמרו: דבר כזה לא עברנו בכל השירות שלנו, אנחנו לא אותה קבוצה ולא אותם האנשים אחרי החוויה הזאת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כחבר כנסת סיירתי בהרבה מקומות, ביקרתי את החיילים, גם לפני וגם אחרי, פגשתי משפחות, ניחמתי הרבה הורים שכולים שאיבדו את ההורים שלהם ורציתי להישאר שם שבוע. אתה מבין, אני חושב שזה עושה טוב לכולם. << אורח >> עוזי בכור: << אורח >> רציתי להדגיש שאנחנו מכירים את זה ועוסקים בזה בתוך הצבא. לרוב האנשים זה עושה טוב, צריך לשים לב כי יש אנשים שהמצב שלהם הוא יותר חמור ואז זה יכול להחריף את המצב שלהם, וצריך לשים לב אליהם. << אורח >> תמיר סמוראי: << אורח >> זה רעיון הרצף הטיפולי וכשאנחנו מגלים מקרים קשים יותר אנחנו יודעים להעביר אותם. << אורח >> הדר אמיר: << אורח >> וכבר לפני האבחון והאינטייק שאנחנו עושים לפני שאנחנו בכלל מתחילים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ורד אביעד, שתי דקות, בבקשה. << אורח >> ורד אביעד: << אורח >> אני אימא למתמודדת, בת 23 היום, במשך עשר שנים התמודדתי עם הבת שלי שסובלת מבי-פולר ועברנו הרבה מאוד אשפוזים ובאמת רציתי לעשות את זה קל יותר לאחרים. העמותה שהקמתי יחד עם הרב יובל שרלו לפני ארבע שנים פיצחה משהו שלא היה מקובל עד היום וזה התנדבויות בבתי החולים הפסיכיאטריים. אנחנו פועלים היום ב-20 בתי חולים פסיכיאטריים בכל הארץ. הפרויקט השני שלנו זה מוקד תמיכה טלפונים, מוקד "כל הנפש", מוקד שפועל כל יום מ -12:00 בצוהריים עד 00:00 בלילה. אחרי זה התחילה המלחמה, ראינו שסגרו לחבר'ה הצעירים את ההוסטלים והם היו בלי מסגרות והקמנו מועדונים חברתיים, מועדונים שפועלים כל שבוע בימי חמישי בערב, נפגשים קבוצה של חבר'ה ויש להם כל פעם משהו אחר. ראיתי את זה בבית כשלבת שלי אין את המעגל החברתי והבנתי שזה משהו שהוא מאוד מאוד נצרך. שלחתי סרטון, אני אשמח להראות אותו, סרטון ממש קצר. << אורח >> ורד אביעד: << אורח >> חבר'ה, הגעתי מבית החולים, עזבתי את הבת שלי כדי לדבר. תנו לי שתי דקות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אין בעיה, יהיה דיון המשך. שנייה, רגע. זה לא אני, הוא באמת הגיע וסימן לי עם השעון, אני לא צוחק. אחד, יהיה דיון המשך. שתיים, את לא מופיעה בפעם הראשונה בפני הוועדה, אני מאוד מכבד ומעריך את הפעילות שלך. אנחנו לא משקיעים בפעילות, אפילו שהיועץ המשפטי הלך ואני עושה מה שאני רוצה עכשיו, אבל את זה לא יתנו לי לעשות כי זה החוק של הקרן. הם לא רוצים שנכניס אותך לאיזשהם מערבולות, ניתן לך תקציב לשנה אחת ומה יהיה בשנה הבאה. אנחנו לא נותנים למשהו המשכי. אני לא מדינת ישראל, יש לי תקציב השנה, זה הכול. << אורח >> ורד אביעד: << אורח >> בסדר גמור, יש לי, זה המשפטים הבאים שלי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוועדה הזאת היא out טריטוריה, אני לא עובר הצבעה במליאה. מה שקורה פה הוא שחברי הוועדה מצביעים ואני חותם על ההחלטה וזאת ההחלטה המגובשת. לא צריך לעבור הצבעה כמו בוועדה הכספים. << אורח >> ורד אביעד: << אורח >> הבנתי. אתה מנהל את העניינים, תגיד לי מה אני יכולה לעשות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני רוצה שתבואי לישיבת המשך הבאה, אותם אנשים ישבו כאן. תבואי עם מה שאת רוצה. << אורח >> ורד אביעד: << אורח >> אוקיי, אני אגיד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תכיני את זה לפעם הבאה. תקשיבי עוד פעם, עם כל הכעס, תשתיות לא פעילות שוטפת. << אורח >> ורד אביעד: << אורח >> אני רק התחלתי את הדברים שלי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תגידי במשפט. עוד לא קיבלנו הארכה. << דובר >> נטלי שלף: << דובר >> את רוצה את הסרטון? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתם צריכים להבין שהתקנון עובד עלינו. << אורח >> ורד אביעד: << אורח >> כן, רציתי להראות את הסרטון. (סרטון מוצג בוועדה) חשבתי לדבר היום על הפרויקטים שיש לנו עבור פוסט-טראומטיים. יש לנו שלושה פרויקטים, אבל נדבר עליהם בפעם הבאה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> איפה הוא עובד הבחור הזה בכנסת? << אורח >> ורד אביעד: << אורח >> הוא רשם פרלמנטרי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> סליחה, זה קרה בגלל טעות שלי, ישבתי וחשבתי שיש לי את כל הזמן שבעולם ויש פה אנשים מעניינים. אני רוצה להגיד גם לך וגם לאחרים, תכינו תוכנית ממש בטבלה. הקמות, זה מה שמעניין אותנו. לקבל כמה שיותר אנשים, אנחנו יודעים שיש בעיות גם עם צעירים וגם עם מבוגרים וגם עם חיילים. אני אשמח לשמוע על זה ולקבל תוכניות. אין לנו הארכה? << דובר >> נטלי שלף: << דובר >> אין לנו הארכה, אולי אפשר עוד דקה. << אורח >> ענבר כהן: << אורח >> יש אפשרות לדבר? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כן, עד שיעצרו אותנו. << אורח >> נועה כהן: << אורח >> שלום, אני בכיתה י"ב מפתח תקווה, אני נציגה של מועצת התלמידים והנוער הארצית. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> איפה את לומדת בפתח תקווה? << אורח >> נועה כהן: << אורח >> גולדה מאיר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> גולדה. << אורח >> נועה כהן: << אורח >> אנחנו מדברים פה על מענה הניתן למתמודדי נפש בעקבות המלחמה ואתם דיברתם פה בעיקר על הצבא ועל פוסט-טראומה, אבל אני רוצה לשים דגש על הנוער. קודם כול, אנחנו בקרוב אלה שמתגייסים, אני בכיתה י"ב ואני עוד מעט מתגייסת ואני יכולה להגיד שכל מה ששומעים על הפוסט-טראומה ועל הקושי הנפשי זה משהו שמפחיד בסוף, זה מפחיד להתגייס עם כל הרצון. אני אגיד שזה לא רק בצבא, המלחמה הייתה מאוד מתוקשרת, כל הטלגרם, הדברים האלה הגיעו אלינו. אנשים מפונים שהבית שלהם נהרס, קולות של פיצוצים, בתחילת המלחמה גם באמת לא הייתה מסגרת לנוער, לא היה בית ספר, לא היה כלום ולאנשים מפונים עד היום זה מגיע אליהם והרבה אנשים איבדו קרוב משפחה. הורים מילואימניקים, עכשיו הייתי בוועדה על זה בזכויות הילד, קושי נורא, כל האחריות עליי, על אחים, וכן, זה דבר שצריך להתייחס אליו, אני אדבר על הנוער בתור מישהו שהוא קרוב למתמודד נפש, הרי מרוב הכמות הענקית של מתמודדי נפש כל אחד מכיר מישהו וזה קשה לחיות בסביבה של בן אדם שהוא מתמודד עם איזשהו קושי. זה משפיע גם עליך וכל המערכת סביבו נפגעת. אם זה ההורים שבדאגות ולא ישנים ופתאום כל הפוקוס של ההורה רק על הילד הזה וכל השגרה פתאום הופכת להיות בטיפולים וברפואה. וגם ההוצאות על הטיפולים האלה מאוד יקרות, ואז המשפחה יכולה להיכנס לקושי כלכלי. שלא נדבר על זה שבכלל אחד מההורים יהיה עם איזשהו קושי. גם לנוער קשה להתמודד עם זה, כי יש המון מענים למי שמתמודד עם הטראומה, אבל לנוער יש פחות מענים, יש אבל הם פחות נגישים, לא תמיד יש מי שמבין. גם בבית ספר קשה לפנות ליועצות, הרבה אנשים פוחדים מחובת הדיווח הזו, ואפשר לראות בממצאים ובסקרים שבמלחמה עלו האחוזים של האנשים שחווים חרדות ו-90% מההורים דיווחו שהילדים שלהם חוו לחץ ופחד וזה מטורף. אם יהיה אפשר יותר להשקיע בתוכניות שמוצאות את הילדים האלה אפילו לפני הפיצוץ, זה גם יעזור לחסוך בעתיד את הפיצוץ במשאבים. להמשיך לעקוב אחר מצב הבריאות בשביל לתת מענים מספקים. חסר מספיק כוח אדם שיטפל, ואז נוצר שיש הרבה זמן המתנה, וזה רק מחריף את הבעיה. אני אגיד עוד נקודה, אנחנו מייצגים את כל הנוער בארץ, אז לגבי החברה הערבית, אפילו עוד יותר, הפער בין הפער בין מה שצריך למה שקורה מאוד מאוד נמוך, אפשר להגיד בערך מחצית לפי אחוזים. ודבר שמאוד מאוד יעזור זה אם יהיו הכשרות לעובדי חינוך בנושאים של לעזור לילד בדבר ראשוני של חרדה ודברים כאלו, הרבה מורים לא יודעים איך להתעסק עם זה. אני אגיד גם, שאנחנו במועצה הארצית עובדים על פרויקט שנקרא מער"ן, מגיש עזרה ראשונה רגשית. הרי בני הנוער בגלל שהם מפחדים לפנות ליועצים, אז הם פונים לחברים שלהם. אבל אם לא נדע איך להתנהל עם זה, אז אנחנו נדרדר אחד את השני ואנחנו רק נשקע בחרדה. אז אנחנו עכשיו יוצאים באיזשהו פרויקט, כמו שיש מד"א לתלמידי תיכון שמלמדים אותם איך להיות מד"א, אנחנו נלמד אותם איך להיות מגיש את עזרה ראשונה רגשית לחברים. וזה באמת הולך להיות מדהים, אם מישהו פה קשור לעניין ורוצה להצטרף, אפשר לדבר על זה אחר כך. << אורח >> ורד אביעד: << אורח >> מי מלווה אתכם בזה? איזה אנשי מקצוע מלווים אתכם? << אורח >> נועה כהן: << אורח >> זה מועצת תלמידים והנוער הארצית. << אורח >> קרן צרפתי: << אורח >> משפ"י מלמדים, השירות הפסיכולוגי. << אורח >> נועה כהן: << אורח >> כן, נכון. יעזור אם יהיה יותר איסוף נתונים וגיבוש תוכניות שמותאמות לפי אזורים. נגיד, אם זה מגזרים שונים או מקומות של סוציו-אקונומי יותר נמוך. ובגדול, מה שבאמת צריך זה יותר מענים נגישים בבתי הספר, יותר להקדיש זמן בדברים שכן יש, כי אנשים לא פונים ליועצת וצריך להבין את זה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> את מדברת יפה מאוד, ואני יכול לשמוע אותך פה עוד עשר דקות, אני חמש דקות כבר עובר על החוק. דיברתי יפה מאוד וצריך לבחון איך עושים שיתופי פעולה באמת, רעיון מצוין הנושא הזה. כמו שיש מתנדבים במד"א ועושים קורסים וכו', אפשר לעשות את זה גם בנושא של חיזוק נפשי. אנחנו נמשיך מפה, פעם הבאה תמשיכי את. << אורח >> קרן צרפתי: << אורח >> מהמם, בהצלחה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש את משרד הרווחה ועוד משרדים שלא דיברו. << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> לא נורא, נותנים את ברכת הדרך, אנחנו עובדים צמוד עם כל מי שכאן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תגידו משפט, שלא תגידו שסתם באתם לכנסת. << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> אני עובדת במשרד הרווחה במטה של תכנית יתד ומרכזת את הטיפול בשורדי המסיבה. כל הנושא הזה מאוד מאוד רגיש. ואני אגיד שגם אנחנו עובדים כבר בשיתופי פעולה מאוד אדוקים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יפה. דרך אגב, בשיתופי פעולה של הוועדה, נצטרך לעשות את ההשקעות יחד עם המשרדים. זה הולך בדרך כלל דרך המשרדים, קולות קוראים ומוציאים. << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> זאת המטרה, לכל משרד יש את המיקודים שלו, אנחנו, המנדט שלנו הוא לא הטיפול בטראומה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בדרך כלל המשרדים מקשיבים לנו, כי אחרת בשנה הבאה הם לא מקבלים כסף. נעשה ישיבת המשך. תודה רבה, ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 16:10. << סיום >>