פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 468 מישיבת ועדת העבודה והרווחה יום שלישי, כ"ז בחשון התשפ"ו (18 בנובמבר 2025), שעה 11:18 סדר היום: << הצח >> 1. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 47), התשפ"ה-2025 (מ/1852) << הצח >> המשך הקראת הנוסח לדיון בהצעת החוק הממשלתית סעיפים 16-26 << הצח >> 2. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון - תגמולי הורים, יתומים ואחים שכולים), התשפ"ד-2024 (פ/4587/25) של חה"כ משה סעדה ואח' << הצח >> << הצח >> 3. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון - הרחבת הזכאות ליתומים שמלאו להם 21 שנים), התשפ"ג-2023 (פ/3779/25) של חה"כ צביקה פוגל ואח' << הצח >> << הצח >> 4. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון - הסדרת הזכויות של יתומים בוגרים), התשפ"ד-2024 (פ/4287/25) של חה"כ משה טור פז ואח' << הצח >> << הצח >> 5. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תיקון - יתומי צה"ל), התשפ"ג-2022 (פ/709/25) של חה"כ שרון ניר ואח' << הצח >> << הצח >> 6. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון - עדכון הסיוע וההטבות לאלמנה), התשפ"ה-2025 (פ/5463/25) של חה"כ אופיר כץ << הצח >> << הצח >> 7. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון - תגמולי יתומים, אלמנות וגרושות), התשפ"ד-2024 (פ/4749/25) של חה"כ פנינה תמנו << הצח >> << הצח >> 8. הצעת חוק תגמולים ליתום משני הוריו שאחד מהם נספה במלחמת חרבות ברזל (תיקוני חקיקה), התשפ"ד-2024 (פ/4547/25) של חה"כ ינון אזולאי << הצח >> << הצח >> 9. הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון - קצבה ליתום משני הוריו), התשפ"ד-2024 (פ/4369/25) של חה"כ חוה אתי עטייה << הצח >> נכחו: חברי הוועדה: מיכל מרים וולדיגר – היו"ר מוזמנים: אלינור אלימלך – ר' היח' יתומים ואחים שכולים, משרד הביטחון עדי יהושע – עו"ד, מנמ"ח משפטי לאגף משפחות, משרד הביטחון ריקי מורד – סגנית בכירה ר' היחידה לתגמולים ורווחה כלכלית, משרד הביטחון אלירן קנטן – ר' היחידה לתקציבים ותשתיות, משרד הביטחון נגה שילדהוז טאובר – עו"ד, מנמ"ח משפטי בכיר למשפחות הנצחה ומורשת, משרד הביטחון יואב סטשבסקי – עו"ד, משפטן ייעוץ וחקיקה, המחלקה למשפט ציבורי חוקתי, משרד המשפטים עידו חי – רכז ביטחון, אגף תקציבים, משרד האוצר שמירה לשם – רכזת שיקום ארצית בכירה, המוסד לביטוח לאומי בישראל ענבר דוד – ראש אגף נפגעי פעולות איבה, המוסד לביטוח לאומי שרית דמרי דבוש – עו"ד, סגן היועץ המשפטי, המוסד לביטוח לאומי זהבה גרוס מידן – יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל רונית סגל – יתומת צה"ל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל דוד סגל – מנהל מתחם פ.מ החיים, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל גלית ויינר – יתומת צה"ל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל ניצן בסן – לוביסט, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל אילנית בן עזרא – עו"ד, יתומת צה"ל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל חיה עמירן – מתנדבת, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל רוני רבינו – יתומת צה"ל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל זהרה ורד – יתומת צה"ל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל רותי פרמינגר – עו"ד, נציגת הארגון בכנסת וחברת ועד, ארגון נפגעי פעולות איבה אסיף תמם – יתום, מייסד עמותת איל"ם - ארגון יתומים לאומיים מדברים גיל טל אור – יתום צה"ל שאינו רשום במשרד הביטחון נתן סמדר – יתום, איל"ם - ארגון יתומים לאומיים מדברים אסיף פלג – יתום מה-7 באוקטובר, חבר בתנועת עתיד לעוטף שי כהן – יתום, תנועת עתיד לעוטף אדווה פינקלשטיין – אב ילדיה הקטנים נרצח במסיבת הנובה אברהם גז – עו"ד, ראש המחלקה המשפטית הישראלית, שורת הדין בני פרץ – פעיל חברתי, יו"ר הפנתרים החברתיים אלי ברון – יתומת צה"ל מורן שדה – יתומת צה"ל תאיר נעים – יתומת צה"ל אברהם רווח – אביו של רס"ן דביר ציון רווח ז"ל, שנפל במלחמת חרבות ברזל, פורום דין וצדק ייעוץ משפטי: ענת מימון מנהלת הוועדה: ענת כהן שמואל רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 47), התשפ"ה-2025, מ/1852 << נושא >> << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> צוהריים טובים, היום יום שלישי, כ"ז במרחשון, 18 בנובמבר 2025, השעה 11:17. שלושה חטופים חללים מוחזקים בעזה: דרור אור, רן גווילי, סותטיסאק רינטלאק, כבר למעלה משנתיים. יש לנו עוד חטוף שמוחזק בסוריה, חטוף חייל, יהודה כץ, מעל 43 שנים. אנחנו מתפללים ומקווים שישובו כולם הביתה. וכן בהקשר הזה אנחנו עוברים לדיון החשוב כל כך שיש לנו היום. להמשך הצעת החוק, להקראת הצעת החוק של משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום). אנחנו נמשיך מאיפה שהפסקנו את ההקראה. אני מקווה מאוד שנסיים היום את ההקראה. אנחנו נודיע לכם שבוע הבא, יתכן שיהיו שני דיונים, יתכן שיהיה דיון אחד. אנחנו רוצים להתקדם ממש בקצב מהיר כדי לסיים את החוק ולהגיע להצבעה. דיון אחד יהיה על נתונים, דיון שני אמרתי לכם, יהיו הקבוצות. זה יכול להיות אותו דיון. אבל לצורך העניין אותן קבוצות ואוכלוסיות שהן מרגישות שהן לא באות לידי ביטוי בתוך החוק. נשמע אותם ואז נעשה עצירה, נתכנס פנימה לראות מה אפשר להכניס ומה לא נוכל ואז נחזור לישיבה אחרונה להקראה והצבעות. ברשותכם, נתחיל. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אני מפנה אתכם לעמוד 9 להצעת החוק, סעיף 16 להצעת החוק שבעצם מוסיף את סעיפים 28ב ו28ג. אני אקריא. הוספת סעיפים 28ב ו־28ג 16. אחרי סעיף 28א לחוק העיקרי יבוא: "אופן תשלום תגמולים והטבות באיחור 28ב. תשלומים לפי חוק זה המשתלמים באיחור ישולמו לפי שיעורם המעודכן בחודש התשלום בפועל. אי־תחולת חוק פסיקת ריבית והצמדה 28ג. חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א–1951‏, לא יחול על תשלום המשולם לפי חוק זה." בעצם אנחנו מוסיפים פה שתי הוראות לגבי איך משלמים את הכספים באיחור, במועד מאוחר יותר, לגבי ריבית והצמדה. אם תוכלו רק להסביר מה היה נהוג עד עכשיו ולמה רק עכשיו אנחנו מעגנים את ההוראות האלה לעניין אופן התשלום. << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> בגדול, עד היום משלמים, כאשר יש איחור בתשלום מאיזה שהיא סיבה, לפעמים זה קורה, אנחנו משלמים בהתאם לקבוע בחוק הקצבאות. חוק הקצבאות יש איזה הוא הסדר שבעד 10 השנים הראשונות לאיחור משלמים לפי השיעור המעודכן של אותו חודש. ויותר מזה, בהתאם לשיעור שהיה נהוג באותה העת. הסידור עכשיו הוא סידור מיטיב יותר, שבא ואומר שברגע שיש איחור בתשלום מקבעים את החודש שבו הובן שיש איחור או שבו אנחנו נדרשים לשלם ומשלמים לפי אותו שיעור, כפול מספר החודשים שבהם היה עיכוב. כשחל חוק הקצבאות לא חל חוק ריבית והצמדה ואנחנו מבקשים לשמר את זה. חוק פסיקת ריבית והצמדה לא יחול גם כעת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז מה כן חל? כלומר, איזה הצמדה וריבית חל על? << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> לא חלה הצמדה וריבית. מה שחל זה הסידור שמופיע בחוק הקצבאות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שמה הוא אומר. << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> הסברתי. שיש ב-10 השנים הראשונות, זאת חלוקה כזאת חשבונאית. אבל ב-10 השנים הראשונות משלמים לפי השיעור המעודכן של אותו החודש. באיחור של מעבר ל-10 שנים משלמים אותו בהתאם לשיעור שהיה נהוג בעת האיחור. כלומר, אם יש איחור של 20 שנה לצורך העניין אז ב-10 שנים הראשונות לוקחים את החודש שבו אנחנו נדרשים לשלם ומכפילים אותו 10 שנים אחורה. לאחר מכן הולכים על מה שהיה נהוג ב- - - << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> מה זה איחור של 20 שנה לא הבנתי. << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> זו דוגמה. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> אף פעם לא מקבלים כל כך אחורה. << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> נתתי דוגמה. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> מה זה 20 שנה אחורה? אני יודעת שכאשר מישהו הפסיד או לא ביקש את הזכאות שלו והוא מבקש כמה שנים אחורה אומרים לו 'לא, רק שנה', זה לא ברור. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> רותי, מדובר על החלטות בבית משפט. בקשות שמתדיינות בבית משפט במשך כמה שנים. ואז ההחלטה היא לתת לו מרגע התביעה. הפסיקה מתייחסת לתקופת זמן. זה 98%-99%. << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> גם יכולה להיות טעות של הרשות, לפעמים זה קורה. אנחנו מגלים את זה, רוצים לתקן את זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> נמשיך הלאה. סעיף 17 להצעת החוק. ביטול סעיף 29 17. סעיף 29 לחוק העיקרי – בטל. סעיף 29 עסק בתגמול בעד יתום המשרת שירות חובה בצה"ל אף אם מלאו לו 21 שנה. ועכשיו בגלל שאנחנו מוסיפים את התגמולים ליתום מגיל 21 אז בעצם הסעיף הזה מתייתר כי לא יהיה כפל על התקופה הזאת. בעצם היתום יקבל מגיל 21 את התגמול. לכן אנחנו מוחקים את סעיף 29. << אורח >> קריאה: << אורח >> היתום מקבל או אמא שלו? << דובר >> ענת מימון: << דובר >> היתום. << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> סעיף 29 באמת נתן לאלמנה בעד היתום בזמן שהיתום היה בשירות חובה. עכשיו אנחנו מבטלים את זה והתגמול הוא כפי שמוצע בהסדר, ילך ישר ליתום. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> ככלל היתומים. יתום שמשרת בעצם יקבל כמו כל היתומים בגיל 21. אין פה הסדר נפרד. << אורח >> קריאה: << אורח >> אתם מורידים לאלמנה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אף פעם. אלמנה אמורה לקבל, אלמנה קיבלה עד גיל 18. << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> התגמול לאלמנה הוא עד גיל 21. יש סיטואציה מאוד ספציפית שבה היתום נמצא עדיין בשירות חובה ולכן הוא עדיין סמוך על שולחנה של אימו. מרוויח את מה שהוא מרוויח מתוקף היותו חייל חובה. לכן בסיטואציה הספציפית הזאת ממשיכים לאלמנה את התקופה שבה היתום נמצא בשירות חובה. מכיוון שעכשיו מגיל 21 לא משנה אם אתה משרת או לא משרת, לא משנה, כל יתום שהוא כאשר ימלאו לו 21 יקבל את התגמול במדרג הזה של מ-21 עד 30, מ-30 עד 40, אנחנו נפסיק לאלמנה את התגמול בגיל 21. את התוספת בעד היתום כמובן. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> גם מי שהתייתם לפני גיל 21? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כולם זה עד 21. זה רק יתום, כאילו זה יתום. הגדרת יתום. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> זאת אומרת לא מי שהתייתם אחרי גיל 21. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בדיוק. הגדרת יתום זה עד 21. לא שינינו את זה. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> מיכל, אפשר שאלה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> למה לא מגיל 18? למה מתחילים בגיל 21? בעצם החייל מתגייס, לרוב הוא גם לא בבית, קרבי וזה. למה לא לתת ישירות לחייל? אם שולחים אותו לצבא אז למה לא לתת לו את התגמול? למה לתת לאלמנה? מיכל, את לא איתי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה? לא, אני אחזור, למה הגיל לאלמנה זה עד 21 ולא 18. זה מה ששאלת. נכון? << אורח >> רונית סגל: << אורח >> למה לא נותנים ליתום מגיל 18? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מגיל 18. שמעתי, התשובה אצלם, לא אצלי. << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> תראי, לא חשבתי על זה. אני מודה. אבל אני חושבת שזה קצת מתכתב עם גיל היתמות שעלה בעבר היה עד גיל 18 ועלה עד גיל 21, מתוך הבנה שהיתום עדיין נמצא בביתו כשהוא חייל. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> יש לי שני חיילים שהיו קרביים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, רק לא מדברים על מקרה ספציפי. היא אומרת יכול להיות שצריך לבדוק את זה. << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> אני חושבת שזה פשוט מתכתב עם גיל היתמות וזה משהו הרמוני, הגיל הזה. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> שולחים אותו לצבא בגיל 18, נותנים לו אחריות. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> זהבה גרוס מידן, יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. מיכל, דיני משפחה גם כאשר יש עניינים של מזונות, בבית משפט לענייני משפחה נותנים עד גיל 21. זאת אומרת, לגרושה היא מקבלת את הכסף עבור הילד, גם כשהוא נמצא בצבא עדיין הכסף הולך לאלמנה. הוא סמוך על שולחנה ולכן היא מקבלת. זה נהוג ככה. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> אולי צריך לחשוב על זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאה אחוז, תודה. נגה, חישבו על זה. בואו, אני לא, הרי בסוף תקציבית זה אותו תקציב, זה לא משנה. זה משנה למי משלמים את זה. האם משלמים את זה לאלמנה או משלמים את זה ישירות ליתום. לאלמנה עבור היתום או ליתום. אז תבדקו. אולי זה משפיע על חוקים אחרים. אני לא יודעת מה ההשפעה שיש לאירוע. << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> אני רק רוצה להדגיש, מדובר רק על התוספת שאלמנה מקבלת. ואז אתן אמורות, תבחנו את מתן התוספת במקום לאלמנה, שזה פחות ממה שהם יקבלו בגיל 21. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז זה כן תקציבי, הבנתי. את אומרת שעד גיל 21 האלמנה מקבלת עבור יתום X והיתום מגיל 21 ועד 30 מקבל X פלוס משהו. הבנתי. זה גם תקציבי וגם ברעיון. << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> הבנתי שזה מה שאנחנו מתבקשים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאה אחוז. היא לא הכירה את ה-X פלוס ו-X פלוס Y. אלא היא אומרת שברמת העיקרון בואו ניתן מגיל 18 ישירות ליתום ולא דרך אמא שלו. << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> תראו, ההבנה היא שבגילאים האלה עדיין אמא דואגת לכלכלת הבית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, ויש יוצאי דופן. בואו נסכם את זה. אני לא מכירה, שוב, אני יכולה לדבר על הילדים שלי אישית. אין לי מחקר שמצביע על באמת מה נוהגים רוב הצעירים בני 18. אני כן רוצה להאמין מהידיעה שלי הרחבה שרוב בני ה-18 עדיין גרים בבית, גם אם הם יוצאים למכינות קדם צבאיות, גם אם הם יוצאים לישיבות הסדר. אבל בסוף הבית הוא המעוז שלהם. היציאה החוצה לדירות שכורות וכדומה ולכלכלה נפרדת היא מ-21 וצפונה. אבל חבל שנפתח על זה את האירוע. כן, בבקשה << אורח >> רונית סגל: << אורח >> הם רק נמצאים פיזית בצבא, הם לא נמצאים בבית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, יש כאלה שהם, סליחה על הביטוי, ג'ובניקים. בסדר? הם נמצאים בבית. יש כאלה שהם קרביים והם בקושי בבית. אבל גם שבתות וחגים כשהם יוצאים מהצבא הם בבית. כלומר, הבית הוא המוקד שלהם, הוא העוגן, הוא האירוע. אחר כך גם 21, שוב, היום, אני שמעתי גם על כאלה בני 40 שגרים עם ההורים, אבל בסדר. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> אני באמת, אני שומעת אתכם ואני תוהה איך אתם מסוגלים באותה משפחה ליצור איפה ואיפה בין יתומים. יתום שיהיה לו אבא נספה ויתום שיהיה לו אבא חלל, כאשר יש לו אבא אחד. למה בעצם אתם נותנים לזה יד לאיפה ואיפה הזאת? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> איך זה קשור לסעיף הזה? << אורח >> מורן שדה: << אורח >> יתום שהתייתם בגיל 21 ויום לא נכלל פה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אבל זה, מורן, את צודקת. הנושא שלך, בגלל זה אמרתי שאנחנו נעשה ישיבה על הדברים האלה. זה לאורך כל החוק. כל סעיף את תגידי את זה ואת צודקת. לאורך כל החוק. יתום הוא יתום עד גיל 21. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> אני חייבת להגיד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, אבל לא צריך. אנחנו נאמר את זה עכשיו פעם, אני איתך, בסדר? אני לא נגדך. יתום בהגדרת החוק הזה הוא מי שנקרא יתום זה מישהו שהוא התייתם לפני 21. מי שהוא מעל 21 התייתם הוא נקרא בן של נספה. זה האירוע לאורך כל החוק. מאה אחוז, אני איתך. << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> על הסעיף הזה אני רוצה לתת הערה קטנה. אסיף תמם, ארגון יתומים לאומיים מדברים. אני חושב שצריך, למה גיל 18 ישירות ליתום? למה לא לעשות להקים חשבון נאמנות שהיתום הוא הנהנה, הקטין הוא הנהנה. וחלק - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אעצור את זה. אני אומרת לך כבר, בירוקרטיה. אנחנו לא רוצים עוד להתחיל. גם המשרדים עד שהם יצליחו לתכנן את כל האירוע ואיך לטפל בזה, עכשיו עוד להקים חשבון נאמנות? אני 90% מהמקרים, אתה יודע מה? 99% מבחינתי, האימהות האלמנות אנחנו סומכים עליהן, הן מטפלות בילדים. נכון, יש חריגים, אני לא אומרת שלא. << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> לא, לא, אני לא מדבר על חריגים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז מה, עד 21. << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> כל היתומים במדינת ישראל הקטינים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל העלתה רונית את השאלה שמ-18 זה כן כבר יעבור. << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> אני לא מדבר על 18, אני מדבר לפני 18. ילד בן חמש תקימו לו חשבון נאמנות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, זה נרשם, הבנתי. מה אתה רוצה להקים על אלמנה? מה, שהיא תתחיל לעשות אצלה בבית טבלאות? היא צריכה לגדל את הילד. היא צריכה לתת לו שיעורי עזר, היא צריכה לקנות לו נעליים. אז היא תרשום אני מוציאה את זה מחשבון הנאמנות? נו באמת, אסיף. בלתי אפשרי. << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> אתם לא יכולים? משרד הביטחון יכול לבוא ולנצח את איראן והם לא יכולים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יש כאן אלמנה שאני רוצה להקל עליה ולא להכביד עליה. אני מסכימה שיש מקרים חריגים, נטפל בהם. אבל בדרך כלל, אלמנה מספיק קשה לה. היא צריכה לנהל - - - << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> מה זה קשור? << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> זה קשור, כי אתה לא יכול לשנות סדרי - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רותי, תודה רבה. << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> הזכות ישירות אליי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אסיף, תודה רבה. << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> זה לא זכות בכלל של האלמנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אסיף, שמענו. << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> מה זה קשור לאלמנה בכלל? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה נרשם. אנחנו ממשיכים. רשמנו, אתה מבקש שמגיל - - - << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> אני אגיש הסתייגות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תגיש ארבע הסתייגויות, אין לי בעיה. << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> לא, זה לא בסדר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הוא יכול להגיד שהוא יגיש לי מסמך שכתוב עליו הסתייגות. << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> זה לא קשור. מה קשור האלמנה פה בכלל? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא מנהלת איתך עכשיו ויכוח. אני מציינת לפרוטוקול את ההצעה של אסיף שאומר שמהרגע שיש יתום, לא משנה אם הוא בן שנה, שנתיים, חצי שנה, חודשיים, או 14, כל הכספים שנכנסים לאלמנה עבורו ייכנסו לחשבון נאמנות. נרשם. זה מה שאתה מתכוון, נכון? רשמנו. הלאה. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אני עוברת לסעיף 18 שמתקן את סעיף 29א. אני מקריאה ואני אסביר. תיקון סעיף 29א 18. בסעיף 29א לחוק העיקרי – (1) בסעיף קטן (א), המילים "אף אם מלאו לו 21 שנה ביום מות הנספה" – יימחקו, ובמקום "124,794 שקלים חדשים" יבוא "300,000 שקלים חדשים"; (2) בסעיף קטן (ב), במקום "חלק מסכום" יבוא "את סכום". סעיף 29א זה סעיף שעוסק במענק נישואים לילדו של נספה. כבר היום הסעיף עסק בילדו של נספה ולא ביתום. אבל בגלל שלא הייתה לנו הגדרה בחוק לילדו של נספה אז הסעיף דיבר על ילדו של נספה אף אם מלאו לו 21. כיוון שעכשיו הוספנו הגדרה אז אנחנו מוחקים את המילים האלה. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> סליחה, אנחנו לא יודעים איפה את קוראת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חברים, תקשיבו. מי שמגיע לפה, וכל הפנים פה מוכרות לי. לבוא מוכנים. יש לנו את הצעת החוק, הצעת החוק עצמה שאנחנו עכשיו אוחזים בסעיף 18 של הצעת החוק. הצעת החוק מדברת על תיקון של סעיף 29א לחוק העיקרי. החזיקו בידיכם, אני יודעת, לדעתי כן פרסמנו אם אני לא טועה, את החוק המשולב. באתר. אז יש באתר בהתחלה גם את החוק שקבוע היום שבו שילבנו את התיקונים של הצעת החוק. סעיף 18 להצגת החוק מתייחס לסעיף 29א לחוק העיקרי, שם זה נמצא. עכשיו תעקבו אחרינו בבקשה. אנחנו עובדים לפי סדר, מאוד ברור. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אני אגיד שוב, בסעיף קטן (א) התיקון הראשון הוא תיקון לשוני. פשוט בגלל שיש את ההגדרה ילדו של נספה כבר לא צריך לייחד את העניין ולהגיד שזה אף אם מלאו לו 21 שנה כי ההגדרה כבר כוללת את זה. התיקון השני הוא מהותי, הוא מדבר על זה שהמענק, מענק הנישואים לפני שמלאו לו 30 שנה עולה מ-124,794 שקלים ל-300,000 שקלים. תיקון נוסף יש את סעיף קטן (ב) שבעצם מאפשר לשלם לילדו של נספה חלק מהמענק אף אם הוא טרם התחתן, אם הוא רוצה את זה לצורך מגורים. כעת מורידים את המילה "חלק מהסכום". כלומר ילדו של נספה יכול לבוא ולבקש את סכום המענק כולו לפני גיל 30, גם אם זה לא למטרות נישואים, אלא למטרות מגורים. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> להסביר קצת יותר? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> מענק הנישואים ניתן בשלושה אירועים שונים: אחד אם כשיש נישואים. שתיים כשרוכשים דירה. ואם אף אירוע לא קרה עד גיל 30. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נישואים לא משנה באיזה גיל. רוכשים דירה זה לא משנה באיזה גיל. והשלישי? << אורח >> קריאה: << אורח >> אם אתה מתחתן אחרי 30 אתה מקבל מענק נישואים? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אתה מקבל בגיל 30 גם אם אתה לא מתחתן. כאשר רוכשים דירה היום על פי החוק מקבלים 80% מהסכום. ואנחנו רוצים לאפשר את כל הסכום גם ברכישת דירה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> התחלת להגיד ככה: נישואים, הבנו. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> נישואים, רכישת דירה. אם אף אירוע לא קורה אז בגיל 30 אנחנו יוצרים קשר ומעניקים את הסכום הזה. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> ולמגורים שזה לא רכישת דירה? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> מה זה מגורים? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שכירות. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> לא כולם קונים דירה היום. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אז בגיל 30. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, בבקשה. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> גלית ויינר, יתומת צה"ל. אני יודעת שזה לא כולל אותי, אבל בתחילת הדיון אנחנו דיברנו על 20 שנה רטרואקטיבית. אני קיבלתי את המענק קצת פחות מ-124,000. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אנחנו לא דיברנו על רטרואקטיבי, דיברנו על תשלום באיחור. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> פשוט חשוב לי לציין את הקיפוח, את חוסר הצדק. את האפליה שהולכת לאורך לא חוט השני, אלא חבל של מה שקורה פה, מול היתומים הבוגרים. אנחנו יושבות פה יתומות צה"ל, אני לא מזהה פה יתומים. שכולנו עברנו את גיל 40, עברנו את גיל 50. קיבלנו מענק נישואים מאוד מאוד קטן או מענק דירה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גלית, גלית, תקשיבי. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> זהו, אני חייבת לציין את זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מצוין. ציינת את זה ואז אני אציין לך. המון חוקים במדינת ישראל משתנים עם השנים ואנשים מקבלים הטבות יותר גדולות ממה שהיה פעם. לא קשור, כל מיני דברים. הסעיף הקודם שדיברנו עליו לא דיבר על רטרואקטיבית, הוא דיבר על מישהו שהיה זכאי ולא קיבל את הזכות שלו מכל מיני סיבות. בית משפט, טעות סופר, לא משנה מה. ואחרי 10 שנים הוחלט שמגיע לו. איך הוא יקבל את זה? והיה תחשיב איך הוא יקבל את זה. זה לא דומה לאירוע שבו בן אדם קיבל מענק, כשהוא קיבל את זה הוא קיבל את זה בזמן. וזה מה שקבע החוק. מאז החוק השתנה והשתפר והביא מענקים יותר גדולים. נכון, מי שכבר קיבל בעבר פספס. אוקיי, אז אני מסכימה איתך, יש כאן, אבל זה קורה בכל חוק. << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> גברתי, זו גם נקודה למחשבה. יוקר המחייה לפני 20 שנה - - - << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> אין בעיה, אני מוכנה לקבל את כל מה שאת אומרת. אנחנו מדברים, את אמרת מיכל, שאנחנו מתקנים. איפה התיקון שלנו? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן, בסדר. אבל מורן, תקשיבו, אני אמרתי לכם, אני רוצה היום לסיים את החקיקה לכן אני לא אתן עוד פעם. האירוע שאמרה מורן ואמרה גלית ואמרה רונית, אנחנו מכירים אותו. בסדר? הוא נמצא והוא נוכח פה. יהיה לכם מקום לומר אותו. אמרתם אותו כבר בעבר, אתם אומרים אותו בכל דיון, וזה בסדר. המקום שלכם שמור בדיון האחרון שלנו לפני שנתחיל את ההקראה מחדש עם תיקונים שנצליח להביא אותם. לכן אין טעם שתחזרו עליו שוב ושוב. ואנחנו מבינים. אמרתי, אנחנו מבינים את האירוע הזה. אני לא מוכנה, אני רוצה היום לסיים את ההקראה, נקודה. אנחנו ממשיכים הלאה. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> אני רוצה להגיד על הסעיף, מה זאת אומרת? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> על הסעיף הזה, בבקשה. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> בוודאי, על הסעיף. אני רוצה להעיר לגבי הסעיף הזה שהייתי מציעה שני דברים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אם התייתמת בגיל שנה אז את יתומה. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> לא, בחוק לא. כרגע לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> למה לא? את כן. בטח שכן. התייתמת בגיל שנה? << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> בחוק מגדיר עד גיל 21. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את התייתמת בגיל שנה? << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> כן, אבל החוק - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז את נחשבת לחוק. נכון שלא תקבלי - - - << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> את מדברת על התיקון, התיקון שייצא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אילנית, התיקון עכשיו, הוא לא נוגע אלייך, כי את בכל מקרה היית כיתומה. נכון שאת מה שאנחנו מתקנים עבור יתומים את תפספסי כי את כבר מעל הגיל שאנחנו נותנים להם. אבל את יתומת צה"ל, את לא בן של נספה. בן של נספה זה מי שהתייתם אחרי גיל 21. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> את מתכוונת בתיקון. אני רק אומרת לפני התיקון, אני מדברת על החוק עכשיו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, גם בחוק עכשיו את יתומה. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> לא. אני לא יתומה ולא משפחה שכולה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> טוב, לא משנה. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> אני יש לי עניין לדייק את הדברים. בכל מקרה, מה שאני רוצה להציע על הסעיף הזה, אני מדברת על הסעיף הזה ספציפית. אחד, למה לרשום רשאי? קצין התגמולים רשאי. מה כתוב כאן? בסעיף הזה רשאי. למה? למה שזה לא יהיה default? שאם עד גיל 30 לא השתמש, לא התחתן, יקבל. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> גם על המענק עצמו כתוב רשאי. זה נוסח. זה עניין ניסוחי, זה מפריע לך בניסוח למה רשאי ולא חייב? << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> כי אני אגיד לך למה. כי היו מקרים שפנינו על כל מיני דברים והפנו אותנו לחוק ואמרו לנו אנחנו רשאים, לא מחויבים. לכן אני חושבת שפה, אם זאת הכוונה, אז פשוט למחוק רשאי, אלא במידה ולא מימשו. אין פה שום בעיה. אם אתם מסכימים למה לא? << אורח >> קריאה: << אורח >> זה לאורך כל החוק. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> בסדר. אז אם עושים כבר תיקון, מה שאתם בכל מקרה מתכוונים שיקרה, שלא יהיה רשום רשאי. זה אחד. << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> אנחנו נתייעץ עם משרד המשפטים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, תתייעצו על זה. << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> הם מכוונים אותנו בענייני נוסח. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז תתייעצו. יש משהו בדבריה, רשאי זה משאיר שיקול דעת. והיא אומרת לא אמור להיות שיקול דעת. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אגב, אם יתום מגיע לגיל 30 ולא פונה הוא, אתם פונים? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> כן. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אוקיי. כלומר, 100% מימוש. << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> אני רק רוצה לחדד משהו, למען הסר ספק, שליבת הסעיף למעשה האירוע המזכה הראשון הוא הנישואים. לכן ככל שאדם מתחתן לפני שהוא איבד את אביו הוא בכלל לא ייכנס לגדרי הסעיף הזה. גם אם ימלאו לו 30 וגם אם הוא ירכוש דירה. למעשה האירוע הראשון הוא אירוע הנישואים. ככל שהוא לא התחתן ואיבד את אביו ורוצה לרכוש דירה או שמלאו לו 30 אז הוא יהיה זכאי. אבל צריך רגע להבין מה האירוע, מה הגרעין. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כלומר אם הוא התחתן לפני שאביו או אימו נספו בעצם הוא לא זכאי לסעיף. << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> נכון. למעשה זה נועד לתמוך את היתום ביום נישואיו, את ילדו של הנספה, לתמוך אותו ביום נישואיו. לתת לו איזה הון ראשוני התחלתי בחיים. מה שאבא היה עושה. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> דרך אגב, בעבר הרחוק גם יתומים שלא נישאו והגיעו לגיל 30 לא קיבלו את זה. זאת אומרת אלה תיקונים על תיקונים. במקור המענק הזה הוא מענק נישואים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ואם הוא רכש דירה לפני ומתחתן אחרי, הוא יקבל או לא יקבל? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> במקור המענק הזה הוא מענק נישואים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאה אחוז. אז אני אומרת, אם זה מענק נישואים ולא דיור, אז אם הוא קנה דירה. רווק, קנה דירה, ברוך השם היה כסף. הוא התייתם, התחתן שנתיים אחרי שהוא התייתם. הוא אמור לקבל את זה או לא? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> כן, כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כלומר, הוא רכש דירה. זה מענק נישואים וזה לא מענק רכישת דירה. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> הוא גם יכול לרכוש דירה. לא להתחתן. לרכוש דירה, לא לבקש את המענק מאתנו, להגיע לגיל 30 ואז לקבל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן, הבנתי. המענק הוא מענק נישואים. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> פשוט הכנסתם קניית דירה, לכן אני לא מבינה. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> אני רוצה רגע לשאול בנוגע לסעיף הזה. בדיון הקודם דיברנו על זה שאין נתונים בעצם. אז איך אתם פונים ליתומים? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> מה זאת אומרת אין נתונים? << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> נטען שאין נתונים, אנחנו אמרנו שיש. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אנחנו לא הסכמנו עם זה. יכולים לטעון, את יודעת, מה שרוצים. אנחנו פונים. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> שאין טלפונים, אין זה. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אנחנו פונים ואנחנו שולחים הודעות ואנחנו עושים טלפונים. אני לא מבינה את כל הסיפור הזה של אין נתונים. אני לא מבינה מאיפה הוא הגיע בכלל. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> אני יודעת על הרבה יתומים שלא מקבלים כל מיני דברים שהם זכאים לקבל והם לא יודעים ולא פונים אליהם. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אני לא יודעת על מי את מדברת. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> נדבר אחר כך. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> גם אישור חלל אני לא מקבלת וזה לא עולה כסף. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> אני רוצה לסיים את ההתייחסות לסעיף שלי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בבקשה. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> ההתייחסות השנייה שלי לסעיף שלא, אני לא מצליחה להבין, ביקשתם למחוק את "אף אם מלאו לו 21 שנה". למה? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> ענת הסבירה את זה. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> אני שמעתי את ההסבר. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> יש הגדרה. ההתחלה זה ילדו של נספה. והיום בהתחלה יש הגדרה שאומרת ילדו של נספה זה מגיל 21 - - - << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> אז אני רוצה לומר שאני מכירה טוב טוב גם את ההצעה וגם את החוק עצמו. ודרך אגב, אני רוצה לתקן פה ולהבהיר שמה שאמרתי קודם נכון. שגם בתיקון אני לא נחשבת בהגדרה יתומת צה"ל. כי עכשיו קראתי שוב את התיקון, אני לא נחשבת יתומה. סליחה, אני נחשבת בתו של הנספה. עכשיו אני רוצה רגע להגיד משהו בקשר לתיקון הזה. אני כן הייתי מציעה, אנחנו מדברים על הצעות. להישאר ילדו של הנספה. זאת אומרת כל ילד של נספה בהגדרה פה הוא הרי מוכר גם מי שהתייתם אחרי גיל 21. נכון? אז אני הייתי מציעה כאן כפשרה שיהיה ילדו של הנספה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כתוב כאן ילדו של נספה. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> לא, אבל גם כשמלאו לו 21. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כתוב, כתוב. לא צריך. ילדו של נספה זה מי שמלאו לו 21 שנה. << אורח >> קריאה: << אורח >> זה לא נכון. מי שהתייתם לפני גיל 21. זה לא מי שמעל גיל 21. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, שהתייתם מעל 21. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> הבנתי. אמרתי והבנתי והתכוונתי למה שאמרתי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז תסבירי עוד פעם, לא הבנתי. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> אני מציעה, הרי יש תיקון לחוק עכשיו שתהיה הגדרה כללית על מנת לתקן את העוול שכל מי שהוא ילדה של הנספה זה מי שנולד, לא משנה מתי, הוא ילדו של הנספה והוא ייחשב כבן משפחה בתיקון. נכון? אז אני מציעה שבסעיף הזה הספציפי יישאר ילדו של הנספה בלי הגבלת גיל. גם מי שהתייתם אחרי גיל 21. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אבל אין פה הגבלת גיל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אין פה. איפה את רואה הגבלת גיל? << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> ולפני גיל 21. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> גם וגם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מחקו את זה. היום החוק, הסעיף ייראה לפי הצעת החוק ילדו של נספה והוא נכנס לברית הנישואים לפני שמלאו לו 30 שנה רשאי קצין התגמולים לשלם לו מענק נישואים. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> אז היום ילדו של נספה יקבל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן, כן. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> גם היום הוא מקבל. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> גם בעבר הוא קיבל. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> גם היום הוא מקבל, בעבר הוא גם קיבל. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> גם מי שהתייתם אחרי גיל 21? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> כן, כן. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> כן, כן. מענק נישואים ניתן גם לילדו של נספה. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> כבודה, אני יש לי בנושא אחד. אני בני פרץ, פעיל חברתי, פנתרים חברתיים מהעבר. אני מכיר פה כבר את כל הדברים. אני מה שמפריע לי כל הזמן, המילה, הכותרת. הצעת חוק תמיד חיילי צה"ל ואומרים מה עם פעולות איבה? באותו זמן בחוק. מה עם נרצחי פעולות איבה? מה עם יתומי פעולות איבה? אל תגידו לנו כל הזמן את המילה צמודים. אני ביקשתי לשבת איתך, ויש לי פרשה מסוימת שאני חייב לדבר איתך אישית, לפני שאנחנו מעלים מתקנים אותה. לא יכול להיות כל הזמן נשמע חיילים כאילו לא קיים ואומרים לנו אתם צמודים לחוק. אני אומר לך שלא צמודים. מה שקורה בביטוח לאומי ומה שמעולל לעומת לחיילי צה"ל זה שונה לגמרי. וההתעמרות וההתעללות הזאת שקורית. אומרים לנו צמודים. לא נכון. צריך להיות כתוב גם כולל מערכות, כולל נפגעי פעולות איבה, ילדיהם והכול. כך צריך להיות בכל חוק. מה זה רק צבא? למה מה? אדם שאמור להיות מוגן, אזרח, שלא אנחנו, כמו הטילים שבאו אלינו. מי שהביא עלינו את זה שיוריד את הדרגות. אני אומר, אנחנו נפגעים בדבר הזה וסובלים. ואת לא יודעת מה אני סובל. את לא יודעת מה שאני קיבלתי עם פגיעות בלב, עם הנפש והכול. לא יודעת מה שהם עוללו. אם אני אגיד לך עכשיו משהו מסוים בנושא תרופות את לא תאמיני. את לא תאמיני איך מעלעלים גם הפריטו את הנושא של המרפאות הפסיכיאטריות ולקופות חולים. את לא יודעת מה עוברים. וכדאי לשבת איתך, אני אתן לך את הכול. אם אני צריך להחתים חברי כנסת אני אחתים לך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר גמור. תודה בני. ביטוח לאומי נמצא פה? << אורח >> ענבר דוד: << אורח >> קוראים לי ענבר דוד, אני מנהלת אגף נפגעי פעולות איבה. בני יקר, הדיון הוא על המשפחות ולא יהיה דבר אחד, חוק תגמולים נפגעי פעולות איבה, סעיפים שונים מפנים לחוק משפחות החיילים. והסעיפים הם שלובים אחד אחד. אתה יודע שאין דבר כזה שיתום יקבל בפרומיל פחות מיתום צה"ל. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> אני לא מדבר על הפרומיל. אני מדבר על הבירוקרטיה ועל הקשיים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר. תודה. תודה ענבר, תודה בני. אנחנו ממשיכים הלאה. כן, סליחה, בבקשה. << אורח >> אברהם רווח: << אורח >> אברהם רווח, אבא של רב סרן דביר ציון רווח. אני הצגתי את זה לכבוד יושבת-הראש, את התרשים הזה. שבעצם קראתי לו מינהלת 7 באוקטובר, אבל זה יכול להיות מינהלת השכול שתרכז את כל הגופים הבירוקרטיים תחת איזה שהוא גוף אחד ותנהל את כל האירועים האלה. בין אם זה יתומים כאלה, בין אם דברים כאלה. מינהלת אחת צריכה להיות. אתמול הייתה ישיבה לגבי אחים שכולים. למה צריך להיות שם אחים, פה יתומים, שם זה? צריך להיות מינהלת אחת שתתכלל את כל האירוע הזה, את כל האירועים האלה בכלל. וזהו. לא צריך לעשות מזה יותר מידי. << אורח >> קריאה: << אורח >> איך הארגונים ייהנו מזה? << אורח >> אברהם רווח: << אורח >> אנחנו ניכנס גם בתוך הארגונים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה אברהם. אתה רוצה לדבר על ארגון מתכלל של כל השכול, נקרא לו לאומי. << אורח >> אברהם רווח: << אורח >> כן. אם כבוד יושבת-הראש רוצה אני יכול לתת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה, תודה אברהם. אנחנו ממשיכים. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> עמוד 9, סעיף 19 להצעת החוק. תיקון סעיף 31א 19. בסעיף 31א(א) לחוק העיקרי, אחרי "לנכות מן התגמול של הזכאי" יבוא "למעט יתום,". סעיף 31א מדבר על מנגנון ניכוי של דמי חבר לארגון יציג. ומחריגים מפה את האפשרות לנכות תגמול של זכאי שהוא יתום. אתם יכולים להסביר קצת? למה להחריג, איך זה עובד היום מבחינת המנגנון הזה של הניכוי? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> החוק מחייב אותנו לנכות מהתגמולים שיעור לטובת הארגונים היציגים. אם מדובר בהורים שכולים אז לארגון יד לבנים ואם אלמנות או יתומים לארגון האלמנות. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> איך אתם מנכים ליתומים? היתומים לא מקבלים כלום. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עכשיו הם יקבלו. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> התכוונתי אלמנות ויתומים ילדים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ברור. בסדר, מי שלא מקבל אין מה לקזז. בסדר, מאה אחוז. אי אפשר לקזז למישהו שלא מקבל. בסדר. אף אחד לא יבוא אליכם הביתה ויעשה עיקול על דמי החבר. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> שיכתבו מראש שעד גיל 20, כי היא מדברת כללי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, היא לא מדברת כללי. תקראו את הסעיף של החוק, הוא מאוד ברור חברים, באמת. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> מיכל, הכול ברור. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> לא שמענו את סוף ההסבר. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> מכיוון שיתומים יקבלו תגמול לפרק זמן על פי התיקון, מכיוון שהתגמולים בהצעת החוק ליתומים הם לא קבועים ולאורך כל החיים, אז סעיף הוא כזה. יש לכל יתום שמעוניין להיות חבר בארגון אלמנות ויתומי צה"ל יש לו אפשרות לתקשר, לעשות התקשרות באופן עצמאי ולשלם את דמי החבר ולהיות חבר. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> כלומר לא יהיה ניכוי אוטומטי לגבי היתום. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> יש לי שאלה. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> אני חושבת שאף אחד מאתנו לא מעוניינים להיות חברים בארגון האלמנות ויתומי צה"ל. תשאלי פה את כולנו, אף אחד לא מעוניין. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גלית, אני מפסיקה אותך. לא, לא, לא. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> רגע, רגע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא 'רגע', אין רגע, נגמר הרגע. חברים, אני היום מסיימת את ההקראה. הסעיף הזה הוא סעיף שולי קטן, שהיחידה אולי שיש לה מה להגיד עליו זה זהבה כי היא מדברת, יש סעיף נתון שהיום החוק מאפשר. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> אנחנו בארגון מוותרים על הדבר הזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאפשר לקצין תגמולים לנכות מאלה שזכאים לקצבה אחוזים מסוימים קטנים לדמי חבר. זה מה שקיים היום. בא התיקון ואומר מאה אחוז, הסעיף הזה יישאר על כנו, אנחנו רק אומרים לגבי יתום אי אפשר לקזז ממנו. זה שאתם לא בפנים אנחנו יודעים את זה. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> רגע, אבל אני מבקשת שמשרד הביטחון ייקח על עצמו וישלם את החלק של החברות של היתומים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את משלמת על יתום, לא הבנתי. מה את רוצה שייקח? אני לא מצליחה להבין. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> שמשרד הביטחון ייקח את זה על עצמו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את משלמת היום לארגון? << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> כן, בוודאי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, אז תגידו. רק שנייה. גלית, הבנתי. אתן צודקות. עכשיו אני פונה למשרד הביטחון. עכשיו אני שואלת, זה באמת לא נשמע הגיוני. כלומר, אלה שלא מקבלים אי אפשר לקזז. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> מה זאת אומרת לא נשמע הגיוני? מקזזים מהתגמול לאלמנות. מהתגמול שלהן. מהכסף שלה עושים שירות לה ולארגון ומעבירים מהכסף שלה לארגון. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> ובנוסף לזה גם - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> היא יכולה להגיד שהיא לא רוצה? << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> היא יכולה להגיד שהיא לא רוצה, בהחלט כן. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> ברירת המחדל זה הקיזוז. אם היא לא רוצה אז מקפיאים את הקיזוז. מבטלים אותו, לא מקפיאים אותו. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> בנוסף לזה משרד הביטחון מוסיף לארגון עוד. הוא משלם. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> זה לא קשור. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל הנה, רגע. משרד הביטחון. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> אבל אנחנו לא רוצים להיות במועדון הזה, באמת. זה מועדון לא כזה שווה. אני רוצה שאתם תיקחו על עצמכם - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מי אמר? את לא חייבת להיות במועדון הזה, לא הבנתי. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> אנחנו לא רוצים להיות. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> אנחנו לא רוצים להיות - - - << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> אבל אנחנו הארגון היציג, סליחה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זהבה. רגע, רגע. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אני רוצה להסביר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תסבירי רגע. כל אלה שהם לא יתומי צה"ל ולא אלמנות, בהגדרה של החוק, הם לא צריכים לשלם לכם, אלא אם כן הם רוצים להצטרף אני מניחה. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> כל היתומים עד גיל 30 הכסף לארגון עובר באופן אוטומטי מהקצבה של האלמנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רק שנייה. יתומים הכוונה שהתייתמו עד גיל 21. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כל אלה עד גיל 30. אבל מגיל 30 אלמנה לא מקבלת עליהם. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> עדיין, בגיל 30 היתום יכול להחליט אם הוא רוצה להיות חבר בארגון אז הוא צריך לשלם מכספו. התיקון הזה אומר שאלה שבעתיד יקבלו מגיל 21 עד 30 קצבה, היתומים, ומגיל 30 עד 40 תהיה להם קצבה, שואלים אם אנחנו מוכנים, או רוצים לקחת את התגמול הזה שמשלמים דמי חבר דרך הקצבה שהם יקבלו. הארגון מוותר על זה. אנחנו לא רוצים שום דבר מהילדים, היתומים, הילדים שלו, שישלמו. זאת אומרת, אתם בגיל 30 אתם חייבים לשלם. מי שמקבל קצבה לא משלם. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> אז אני מבקשת שהיות וגם משרד הביטחון מתקצב את הארגון הזה, זה לא רק דמי החבר, גם מקבל תקציב, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל מקבל תקציב ממשרד הביטחון. אני מבקשת שחלק מהתקציב הזה יהיה לשלם את דמי החברות שלנו במועדון. זה סתם אני אומרת את המילה מועדון, ארגון. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> יש כאלה שלא יכולים להרשות לעצמם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> באיזה סכום מדובר? << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> 34 שקלים בחודש. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> אני אשמח שמשרד הביטחון יממן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו נבקש לבדוק את זה. בסדר? תבדקו את הנושא הזה. << אורח >> קריאה: << אורח >> אבל לדעתי תבדקו גם אם באמת משמש את הכסף הזה למען יתומים ואלמנות ולא שומר על הצלחת שלו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כל אחד זורק פה דברים וחבל, זה לא נרשם וזה מתפזר. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> בקשר למה שגלית אמרה. למה זה גם טוב חוץ מזה שזה יעזור ליתומים הבוגרים שמשרד הביטחון ישלם את ה-34 שקלים כל חודש? זה גם טוב משום שכאלה שהיום לא יודעים על הארגון, המבוגרים, אלה שבגילי, בני 70, פתאום הם ייכנסו לתוך הארגון הזה. וכל מה שלא קיבלנו כילדים, אבא שלי נהרג במלחמת ההתשה. אני גדלתי כשלא היה לא קייטנה, שום דבר לא היה. שום דבר. גדלתי לבד. ביום הזיכרון בבית הספר הרמתי את הראש ביום הזיכרון, הסתכלתי, אני זוכרת, על ה-300 ילדים ואמרתי יאללה, אלוהים, למה אני היחידה? אז לפחות בבגרות, לפחות משרד הביטחון את מה שלא נתן לנו כל החיים וממשיך לא לתת, כי היינו ילדים ואז זה לא היה מקובל, שלפחות עכשיו לכל היתומים, עד גיל, לא יודעת, עד המוות, ייתן את ה-35 שקלים ואז כולם יהיו רשומים בארגון. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> כולל ילדי נספה. << אורח >> קריאה: << אורח >> אבל גם ככה מקבלים. << אורח >> קריאה: << אורח >> לא מקבלים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חברים, אני רוצה להמשיך הלאה. אני רגע אומרת שאני שמה כוכבית. אני לא יודעת, זהבה, אולי אנחנו צריכות לדבר, אני לא יודעת. אני לא מכירה מי בודק כמה כסף נכנס, 34-38, מי מפקח על הסכום. אני לא מכירה את האירוע. בסדר? מודה ומתוודה. לכן צריך, אני אישית צריכה ללמוד. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> אישית אין לי שום בעיה. אני אשמח שמשרד הביטחון יממן את כל - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאה אחוז. אבל אני אשמח שמשרד הביטחון יממן לכולנו. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> זהבה, לנו אישית אין בעיה שבתמיכות שניתנות יחילו את - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בדיוק. לכן אני אומרת זה אירוע, תודה שהעליתם. זה אירוע שהוא יותר גדול מאשר הסעיף הקטן הזה. כי אני לא יודעת מה התקציב של ארגון יתומים ואלמנות, מה הוא מספק, מה הוא נותן. איך נקבע 35 שקלים. אני לא מספיק מכירה את הדבר הזה. אז נשמח בכוכבית ענק. אני מבקשת ענת שתתנו לנו איזה הסבר קטן יחד עם זהבה. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> גם ילדי נספה, שייקחו אותנו בחשבון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא יכולה, אני לא יכולה. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> שייקחו אותנו בחשבון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, שמעתי. כדי לקחת אתכם בחשבון או לא לקחת בחשבון אני צריכה לדעת מה הארגון נותן לכם. אולי הוא לא נותן לכם כלום? אני לא יודעת. לכן אני רוצה לדעת יותר על הארגון מה הוא מספק ליתומים או ילדים של נספה מעל גיל 21. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> אנחנו נשלח לך מסמך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מסמך. גם על סמך התקציב שלכם. מה התקציב שלכם, איך הוא נקבע, לפי מה 34 ולא 39 או 50 או שקל. אני לא יודעת. ואז נבדוק את זה ונראה אם באמת יש מקום לטפל באירוע הזה? תודה רבה, עברנו הלאה. << אורח >> קריאה: << אורח >> זה שלכם מול הארגונים. מול כל הארגונים שעוטפים את עולם השכול. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, יש ארגון יציג. ארגונים אחרים לא מקבלים כסף. << אורח >> קריאה: << אורח >> יש, יש עוד ארגונים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, פעולות איבה כן. זה כנ"ל לגבי רותי. אני מניחה, רותי, שאצלך זה אותו דבר. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> נכון מאוד. אנחנו אותו דבר, אנחנו נמצאים בדיוק במקום הזה. אגב, יש לנו גם בעיות עם אחים שכולים וגם עם נשואים או לא נשואים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את צודקת. אני מבקשת משתיכן תעבירו לנו איזה דף קצר על הסבר על הארגון היציג. מה הוא עושה, מה הוא נותן, מה הוא מעניק. מה התקציב ואיך הוא מחולק וכדומה. ואז נדע רגע לעשות עם זה. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> רק שנייה, גברתי יושבת-הראש, אני רק רוצה להגיד, אנחנו לא מקבלים תקציב. התקציב שלנו מאוד נמוך. אנחנו שם לא יכולים להתנהל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאה אחוז, אני לא יודעת. תכתבו. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> בסדר, אכתוב לך. את צודקת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אמרתי בצורה מאוד גלויה שאני לא מכירה את האירוע, לא שלכם ולא של ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. תנו לנו דף קצר, אין לנו זמן לקרוא, גם ככה אני מאבדת את עצמי מרוב הניירת. תבדקו ואז נראה. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> בבקשה, תודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסעיף הזה תעשי כוכבית. אנחנו ממשיכים חברים. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אנחנו עכשיו בסעיף 20, שוב, עמוד 9. תיקון סעיף 33א 20. בסעיף 33א(ד) לחוק העיקרי, בהגדרה "עובד", במקום האמור בה יבוא "אלמנה או שכול". שוב, זה סעיף גדול. אני אגיד בקצרה. אנחנו מדברים על סעיף שעוסק בחובת העסקה אחרי גיל פרישה. היום יש איזה שהוא מנגנון ששר הביטחון קבע תקנות שנותנות אפשרות לאלמנה או הורה שכול להמשיך להיות מועסק במשך חמש שנים לאחר גיל פרישה. יש בתקנות כמובן כל מיני גם מצבים בהם אפשר לקבוע אי כשירות או בכל זאת לא לאפשר את המשך התעסוקה. כרגע הסעיף עסק בעובד שזה אלמנה או הורה, היה שם איזה שהוא מנגנון לראות מי ההורה שייהנה בעצם מהאפשרות להאריך. עכשיו בעצם אומרים נותנים את זה לכולם, לכל אלמנה והורה, גם אם יש הורה מאמץ, שני הורים - - - שמשרד הביטחון יסביר קודם בדיוק את התיקון. << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> אני רק אסביר. ההוראה שאנחנו מבקשים לתקן למעשה גזרה עלינו לבחור איזה הורה ראוי יותר לקבל את ההטבה הזאת. כאשר למעשה כבר היום בהגדרת ההורה החוק הזה הלך קדימה, הסעיף הזה נשאר קצת מאחורה. גם היום אנחנו יודעים שיש תאים משפחתיים שהם תאים מורכבים. לצורך העניין יש אב ביולוגי ויש לצורך העניין הורה מגדל ויש משפחות שמתגרשות וההורים מתחתנים. אנחנו כבר היום יודעים להגיד שיתכן שלחלל תהיה לצורך העניין אם שכולה ושני אבות שכולים או שתי אימהות שכולות, שניהם בני אותו מין. אחד אמא מגדלת אחת אמא ביולוגית. שוב, יש בדיקה שהיא כרגע לא רלוונטית לסעיף הזה. אנחנו עושים בדיקה לראות באמת את טיב הקשר, על מי החלל היה סמוך על שולחנו. בנסיבות מיוחדות אפשר להכיר גם בשני הורים בני אותו מין. הסעיף הזה הוא סעיף שקצת נשאר מאחור. ואמר לנו גם אם יש לנו שני הורים שכולים בני אותו מין תבחרו מי ביניהם יקבל את ההטבה הזאת. ואנחנו לא רוצים לבחור, אנחנו רוצים לתת לכל הורה שכול את ההטבה הזאת. << אורח >> אדווה פינקלשטיין: << אורח >> יושבת-ראש הוועדה, אני ממש אשמח להתחבר לדבריה של נגה אם אפשר לתת לי את רשות הדיבור. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאה אחוז. רק תציגי את עצמך. << אורח >> אדווה פינקלשטיין: << אורח >> שמי אדווה פינקלשטיין. שנתיים אחרי אני רוצה לדבר בלי לבכות ולא מצליחה. אז תתמודדו איתי. אני אמא של תום וגבע, תום בן שש, גבע בן ארבע. אבא שלהם נרצח בנובה. ואני ושלומי לא היינו נשואים. לא רק שלא היינו נשואים, חיינו ביחד כעשור ונפרדנו לפני ששלומי נרצח בעצם חיינו וגידלנו את הילדים ביחד, כתא משפחתי, אבל בשני בתים נפרדים שהילדים נמצאים חצי מהזמן אצל שלומי. שלומי היה מתכנת מאוד בכיר, איש מאוד מוצלח. פרנס את ילדיו בכבוד מאז ומתמיד. ביום אחד הכול נגמר. הוא פשוט נעלם להם ונעלם לי. אני איבדתי את השותף שלי והילדים האלה איבדו את אבא שלהם. והמדינה אומרת לי פעם אחר פעם ויום אחרי יום לך ולמשפחה שלך לא קרה כלום. לילדים שלך קרה, הם יתומים. הם יתומים נפגעי איבה, הם מקבלים משהו. אבל בגלל שאת לא אלמנה כל סל ההטבות אם אפשר לקרוא לזה ככה, זו מילה נוראית בהקשר הזה. אבל כל סל העזרה שמקבלת אלמנה אנחנו כתא משפחתי לא מקבלים. היה איזה שהוא תיקון חקיקה שאני באופן אישי ומורן שותפתי למאבק נלחמנו עליו. תיקון שהוא אפילו לא פלסטר. עברה שנה מאז. שנה. אני לא מצליחה להבין איך אנחנו לא סעיף בחוק הזה. אנחנו 35 משפחות אזרחיות, נפגעות איבה, כ-70 יתומים. בערך 20 משפחות של משרד הביטחון. זה אפילו לא אפצ'י תקציבי. אלה ילדים שהתייתמו מאבא שלהם, שפוגשים בכל האירועים של ארגון נפגעי איבה ושל משפחות הנובה ובכל מקום ילדים יתומים אחרים שפשוט יום אחר יום מקבלים יותר ולמשפחה שלהם ולהורה הנותר יש יותר מה לתת. אפילו הטיפול המסכן שאושר לנו בחוק לפני שנה, אחרי שבכינו שאנחנו מתמוטטות, לא יכולות. זה לא טיפול, זה הדרכת הורים. זה עד סכום מסוים, זה רק אם המטפלת כן ככה, לא ככה. פעם אחר פעם אנחנו נתקלים בזה. זה יוצר פשוט מצבים לא הגיוניים. אנחנו חייבים שאתם תשוו לנו את הזכויות. זה לא משנה אם בראש המשפחה עומדת אלמנה או עומדת אמא או אבא שנשארו לבד לגדל את הילדים שלהם. המשפחה שלנו התפרקה. יש לנו ילדים קטנים מאוד שכל החיים שלהם יצטרכו לגדול בצל מחסור בהורה בגלל שהמדינה לא שמרה על ההורים שלהם. וזה לא בסדר שאתם פשוט עוזרים לנו ועושים את התיקון הזה. זה פשוט כלום עבורכם ואני לא מצליחה להבין למה. אני באמת לא מצליחה להבין. שתבינו את האבסורד, נגה דיברה על משפחות מורכבות. יש אנשים שכבר התחתנו בשנית, בסדר? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אדווה, אדווה, תקשיבי רגע. את כנראה, לא יודעת, את פעם ראשונה בדיון? << אורח >> אדווה פינקלשטיין: << אורח >> אני פעם ראשונה, אין לי מסוגלות נפשית להגיע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אדווה, אני מבינה. אבל אני אומרת לך כזה דבר: יש כאן עוד אוכלוסיות וקבוצות שהם לא בתוך החוק. אמרתי את זה מתחילת הדיון ואני אחזור ואומר את זה עוד פעם. << אורח >> אדווה פינקלשטיין: << אורח >> יש פה עוד יתומים בני ארבע ושש שהם לא בחוק? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אדווה, אדווה. יש כאן אירוע שהוא גדול וחלקו כבר אנחנו מחכים לתקן את מה שכבר נמצא בתוך החוק ואני מעכבת אותו ואני חוטפת על הראש, כי אני רוצה להכניס כמה שיותר אוכלוסיות פנימה. ביקשתי, אמרתי ואני חוזרת בפעם האחרונה. אני לא רוצה להפסיק באמצע סיפור כל כך עצוב, אירוע כל כך עצוב שאת מספרת. אבל אני נאלצת לעשות את זה. << אורח >> אדווה פינקלשטיין: << אורח >> אז מי יעזור לי? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> א', הקצתי לזה - - - << אורח >> אדווה פינקלשטיין: << אורח >> את יכולה אבל לענות לי מי יעזור לי? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא יכולה לענות. א', הקציתי לזה בדיון הראשון והיינו פה שעות על שעות ושמענו את הכול וכתבנו וסיכמנו. ואני לא רואה, כבר קיבלתי הערה כי אני כל הזמן - - - << אורח >> אדווה פינקלשטיין: << אורח >> הייתה פה מישהי אחרת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את מפריעה לי לדבר. אני מסכמת את הכול וכותבת, כולל את השם שלך. כל הזמן אני ככה עם זה כדי לכתוב את הכול. קבענו דיון נוסף שיטפל רק באותן קבוצות שהן מרגישות שהן לא בפנים. << אורח >> אדווה פינקלשטיין: << אורח >> הם דיברו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> די, אנחנו לא מנהלות עכשיו מאבק שתינו. זה כאילו אנחנו כל אחת מהקצה השני. אני ביחד אתכם במאבק. אומרת זה לא הזמן עכשיו. עכשיו אנחנו מסיימים את ההקראה ויהיה דיון שאת מוזמנת אליו וכולם מוזמנים, מי שרוצה, שמרגיש שהחוק מקפח אותו והוא לא נמצא בתוך החוק, כדי להשמיע את דברו. אני יכולה לחזור, לא צריך כי אני יכולה להגיד את הדברים גם בלעדיכם, כי כבר שמעתי אותם. אני מלווה חלק מכם בצורה מאוד צמודה. אני יכולה לומר, אבל אני רוצה לתת להם ביטוי, כי אתם רוצים להתבטא. לא עכשיו. הבנתי. << אורח >> אדווה פינקלשטיין: << אורח >> אנחנו לא רוצים להתבטא, אנחנו רוצים שיסדרו את זה. כי אני כבר שנתיים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, מאה אחוז. כולם פה, כל אחת שיושבת פה בשולחן, סליחה שאני אומרת כל אחת. כל אחד ואחת שיושב פה בשולחן רוצה לתקן. << אורח >> אדווה פינקלשטיין: << אורח >> אנחנו נמצאים במצב הזה כבר - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. די, אני ממשיכה הלאה. זהבה, כן? לגוף העניין. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> גוף העניין. הערת הארגון לגבי הסעיף שכרגע עלה. היות ובאמת דחיית עניין הפסקת העבודה שאתם מסכימים לה שתהיה לאלמנה ולהורים שכולים ומאחר ואנחנו יודעים שהדבר הזה באמת מיטיב גם להורים השכולים שהם עדיין מרגישים חיוניים והם מועסקים בעבודה וגם לאלמנות. אנחנו חושבים היות וההסדר הזה בעצם היה בתוך המלצת ועדת רובינשטיין ולא נכנס כרגע, וגם מהוועדה, גם זה נכנס למה שעשה, רגע, אני אגיד לכם בדיוק. גם זה עבר דרך התזכיר החקיקה. זה לא נכנס כרגע לתיקון בחוק. אז אנחנו מבקשים להסדיר את זה גם לגבי היתומים. יתומים שלנו הם יתומים בוגרים. גם הם נדרשים. יש לנו יתומים שהיום הם בני 75 ואפילו יותר מזה. ורוצים להמשיך. הצעירים רוצים להמשיך מעבר לגיל של 67 שקבוע בחוק ואני חושבת שצריך לאפשר ליתומים שלנו את הניצול של האפשרות הזאת שניתנת גם להורים שכולים וגם לאלמנות, גם להם. אני מבקשת שזה ייכנס לחוק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> המשרד, שוב, אני כל הזמן פונה למשרד הביטחון, אם כי זה גם ביטוח לאומי. << אורח >> זהרה ורד: << אורח >> שמי זהר ורד, אני יתומת צה"ל. כשאני הייתי בפגישות עם מספר חברי כנסת ואני בהתחלה שאלתי את השאלה התמימה למה הורים מקבלים כל החיים 10,000 שקלים ואני כלום, אז הם אמרו לי כי יש כאלה הורים שלא מסוגלים לעבוד יותר. זאת אומרת, זה חוק עקום. מצד אחד נותנים להם כי הם לא מסוגלים לעבוד יותר מאז המקרה ואומרים לי ממך מצפים שאת תעבדי, שאת תסתדרי, שאת תתחזקי. שאת בסדר. אז אם אתם מצפים ממני שאני אתחזק ואני בסדר ולא נותנים לי שקל ולא עוזרים לי כלום, שאם אבא שלי היה בחיים בוודאי היה עוזר, כמו שאני עוזרת לילדיי. אז לפחות אם זה מה שאתם אומרים, אנחנו נותנים להורים כי הם לא יכולים לעבוד, אז תנו לי. אתם לא נותנים לי. אז בואו תנו לי כדי שאני אמשיך לעבוד ואסתדר. אחרת הטיעון הזה שאתם אומרים הורים לא מסוגלים אחרי נפילת בנם, את כן, אז בבקשה. אז תנו לי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את צודקת. בואו נשמע את משרד הביטחון. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אכן בהמלצות של ועדת רובינשטיין בהחלט היה מקום להשוות בנושא הזה של החמש שנים נוספות כתעסוקה גם ליתומי צה"ל ואנחנו מאוד רצינו לקדם את זה. זה נבחן מול משרדים אחרים רלוונטיים ועד עכשיו עוד לא נמצא, עוד לא הצלחנו להסדיר את זה. << אורח >> אלי ברון: << אורח >> אני יכולה להגיד משהו? היי, אלי ברון, פעם ראשונה אני כאן. אני רוצה קודם כל להגיד תודה למשרד הביטחון, לאגף השיקום. ליוויתם אותי מגיל 16. אבל אני רוצה להגיד בנוגע לסעיף הזה. אני הייתי עובדת מדינה עד לא מזמן, ובתקשיר המדינה יש סעיף מיוחד לאלמנות ויתומים. לצערי פוטרתי. וכאשר הגעתי ואמרתי שאני יתומת צה"ל, אין מה לעשות זה ברית דמים שלי ושל המדינה. אז אמרו זה כבר לא רלוונטי ואני כבר גדולה מידי וזה אפילו נאמר בבית דין לעבודה. אני חושבת שזה משהו שכן אפשר להגיד. אני אפילו לא ידעתי על זה. פשוט תוך כדי התביעה זה עלה. אבל אם הייתי יודעת על זה מראש היה לי יותר קל. אני חושבת שצריך לעשות קצת יחסי ציבור לסעיף הזה ולשמור עלינו גם מבחינת תעסוקה. << אורח >> זהרה ורד: << אורח >> וזה משהו שלא, אתם לא צריכים לתת כסף, אתם פשוט צריכים לתת את החוק. זה הדבר האלמנטרי והמינימלי. אני לא יודעת, כבוד יו"ר הוועדה, אם את יודעת, אבל הרגשתי שכאשר אילנית אמרה אני אפילו לא יודעת אם את מודעת, כל הבעיה הזאת נובעת מזה כשהיא אמרה אני לא יתומה ואת אמרת לה את כן יתומה. נכון, אנחנו יתומות. אבל אנחנו לא נחשבים כלל היתומות כמשפחה שכולה. לכן אנחנו גם לא מוזמנים לטקסים. זה חייב להיות מתוקן. אנחנו לא נקראים משפחה שכולה. כשאני התקשרתי השנה לראש העיר ואמרתי לו, זה התיקון הראשון. וכשאני אמרתי לראש העיר למה לא הוזמנתי לטקס הוא אמר לי סליחה, אין לי את הנתונים שלך אני ממש מתנצל. משרד הביטחון לא נתן לי את הנתונים שלך ולכן לא שלחתי לך הזמנה, כי את לא משפחה שכולה. זאת אומרת שגם את הכבוד האלמנטרי להגיע לטקס בהיכל הזיכרון של מלחמת ההתשה, שהורים כבר מתים, אין כבר הורים של חללים, בקושי אחים. אני צריכה להתחנן להיכל הזיכרון, אומרים לי סליחה, את לא פה. אני לא מדברת אפילו על כסף. על הכרה על כבוד אלמנטרי, שאני אקרא משפחה שכולה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, תודה. << אורח >> זהרה ורד: << אורח >> זה מאוד חשוב. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אני רק אומר לגבי הנושא הזה של התעסוקה שאגף משפחות מסייע גם ליתומים, בכלל גם להורים וגם לאלמנות וגם לאחים מול המעסיק כשצריך, כולל ייעוץ משפטי שאנחנו נותנים. << אורח >> אלי ברון: << אורח >> אנחנו לא מכירים את זה, סליחה. << אורח >> זהרה ורד: << אורח >> אנחנו לא רוצים סיוע, אנחנו רוצים חוק. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> אבל מה הבעיה באמת להאריך את? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אומרת ריקי, אני אגיד את זה במילים שלה. ריקי אומרת פה שהמעסיקים, נכון ריקי, אני מבינה טוב? שאת אומרת שאתם במשא ומתן מנסים לגבי השוק - - - לגבי התיקון של החוק להרחיב אותו גם על יתומים. הארגונים בחברה האזרחית מתנגדים לזה. ארגוני המעסיקים אני מתכוונת. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> יש אדוות על שוק התעסוקה בהקשר הזה. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> אבל איך את מסבירה את זה שלהורים שכולים אתם מצליחים להכניס עכשיו את עניין המשפחה המורכבת ולגבי יתומים שהם עדיין צעירים ואנחנו לא יודעים מה, ההתפתחות של החיים בעולם הזה היא כל כך מהירה והיא נותנת לאנשים לחיות המון שנים. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אבל זהבה, זה עניין של מספרים. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> נותנים לנו 50,000 שקלים ואתם גם לא נותנים לנו להמשיך לעבוד. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> למה לא לאפשר את זה? באמת, אני לא מבינה. אולי תשכנעו את המעבידים ואין שום סיבה שגם היתומים לא יהיו שם. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> זה לא רק זה. אתם כן מסוגלים לרשום בחוק הורה שכול ואלמנה. מה הבעיה להוסיף יתום? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את צודקת. יאללה חברים, תקשיבו לי רגע. אתם שואלים אותי לא היה צריך לתקן את הסעיף הזה בכלל, אני לא מבינה למה אתם נכנסים לכל - - - << אורח >> זהרה ורד: << אורח >> כי אנחנו לא נקראים משפחה שכולה, בגלל זה יש להם בעיה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, אבל תראי מה זה מעורר. בצדק, אני מסכימה איתם לגמרי. בסוף מה? זה לא הם. תקשיבו, חברים, אני אולי לא צריכה לומר אבל אני אגיד את זה, כי כולנו פה בוגרים. בסוף זה לא החלטה שלי או החלטה של משרד. יש כאן משק, יש כאן מעסיקים, יש כאן תאגידים, יש מיליון אנשים שהם חלק מהאירוע. להגיד להם אתם יכולים או לא יכולים, יש הסתדרות, יש כל כך הרבה אנשים. אתם צודקים, יאללה, אני אומרת לכם, אתם צודקים. בסדר, שמנו את זה ככוכבית, נמשיך הלאה. אתם צודקים. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אנחנו נמצה את התהליך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> צודקים לגמרי. << אורח >> זהרה ורד: << אורח >> ולהכיר אותנו כמשפחה שכולה. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> מיכל, את יודעת, להגיד 'אתם צודקים' זה נורא נחמד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גלית, תודה רבה. אני יודעת שאני נחמדה, נולדתי כזאת. תודה. לא, אנחנו ממשיכים הלאה. תודה, ביי. כן? << דובר >> ענת מימון: << דובר >> סעיף 21 להצעת החוק שמתקן את סעיף 35א. תיקון סעיף 35א 21. בסעיף 35א(א) לחוק העיקרי, המילים "ובהתקיים מצב סוציו־אקונומי קשה שבו נמצא בן המשפחה" – יימחקו. זה הסעיף שעוסק בוועדה למתן סיוע לפנים משורת הדין. עד היום היה בעצם תנאי שצריך לפנות רק אם גם מתקיים מצב סוציו-אקונומי קשה ובעצם אנחנו מבטלים את התנאי הזה וקובעים שאפשר לפנות לוועדה גם אם זה לא מצב סוציו-אקונומי קשה. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> אז אין מבחן הכנסה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאחר וכבר הבן שלי העיר לי שאני צועקת יותר מידי ולא נעים לי, אז אני רוצה לנהל את זה הכי רגוע. אני לא רוצה להגיד את השם שלו, כי הוא יהרוג אותי. אבל הנה, אני עכשיו מחליפה את המטבע ואני מדברת רגוע. אני מבקשת לא להתפרץ. בואו ניתן להם להסביר את הסעיף ואז אם יהיו לכם שאלות אתם מוזמנים לשאול, כמובן להציג את עצמכם קודם. תודה. כן, נגה או ריקי. << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> הוועדה לפנים משורת הדין בשער הכניסה שלה אנחנו מבקשים להסיר את התנאי של מצב סוציו-אקונומי קשה. זה לא אומר שאנחנו לא נבחן את המצב הכלכלי של אדם שמגיש בקשה לסיוע לפנים משורת הדין. כי סיוע לפנים משורת הדין כשמו כן הוא, לפנים משורת הדין. אנחנו כן בודקים את המצב הסוציו-אקונומי, אבל אנחנו גם רוצים לאפשר למישהו שמצבו הסוציו-אקונומי הוא אינו קשה, אך הוא כזה שעדיין מצדיק פנייה, לא לדחות אותו בשער הכניסה. כי יתכן שהבקשה שלו בליבה היא בקשה בכלל על רקע הומניטרי. לכן אנחנו לא רוצים רק מהטעם הזה שהוא לא עומד במצב סוציו-אקונומי קשה לדחות אותו ולא לאשר בקשות שהרקע שלהן הוא בכלל הומניטרי, בליבה של הבקשה. << אורח >> קריאה: << אורח >> את דיברת על יתומים פה? << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> על כולם, אני מדברת על כולם. על כל האוכלוסייה שזכאית להיכנס. שהאוכלוסייה הזאת היא יתומים, היא אלמנות והורים שכולים. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> בלי ילדי נספה, את חייבת לציין את זה. << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> יתומים בחוק - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כתוב כאן יתום אף אם מלאו לו 21, זה אומר שהוא יתום - - - << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> הוא התייתם לפני גיל 21. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל גם אם הוא 40 או 50 או 90. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> קודם כל הוא מוגדר כיתום. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כלומר, יתומי יום כיפור, לצורך העניין, הם נכנסים פנימה. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> אפשר להעיר? עו"ד פרמינגר, ארגון נפגעי פעולות איבה. אני שואלת ואני מחדדת את זה, כי אני יודעת שיש הרבה מקרים שהם מקרי גדול וגורמים לעוגמת נפש מאוד גדולה. כתוב פה בסעיף מצב סוציו-אקונומי קשה. אפשר לדעת, רק כדי שנדע לשמוע מה הפרמטרים שנבדק? מה זה קשה ומה זה איננו קשה? << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> אנחנו מבקשים לבטל את זה אבל. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> לא. אז מצב סוציו-אקונומי, אז לדעת מה הפרמטרים שנבדקים. כי אם אין מבחן הכנסה אז בסדר. אבל השאלה רק מה אתם, רק שנייה, אני רוצה לחדד. תאמינו לי שאני יודעת על מה אני מדברת. אנשים באים, מבקשים. ובסוף מסיבות כאלה ואחרות לא מקבלים מענה. ולכן מאוד חשוב לי הנושא הזה. אז אפשר רק? נכון, מוחקים את הקשה. << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> מוחקים את הקשה. אבל עדיין נבחן מצב סוציו-אקונומי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא רק את הקשה. את כל המשפט "בהתקיים מצב סוציו-אקונומי קשה שבו נמצא בן המשפחה". כל המשפט הזה. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> כל המשפט נמחק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן. אבל היא אומרת ששיקול דעת, בוודאי ששיקול כלכלי, זה לא יהיה תנאי סף שאם אתה לא סוציו-אקונומי קשה - - - << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> אבל יש פה הרחבה, זה מצוין. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון, נכון. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> בסדר גמור. פשוט היה לי חשוב לחדד את זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן. בבקשה. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> רונית סגל, יתומת צה"ל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. רציתי להבין מאיפה התקציב הזה מגיע. שפונים, מאיפה? לכם, התקציב אם הוא מוגבל. ואם כן מוגבל אז אני חושבת שכיוון שאנחנו לא מקבלים שום תגמולים ושום דבר, אז צריכה להינתן עדיפות ליתומי צה"ל בוגרים, אבקש. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> יש תקציב והוא קבוע בתקנות. הוא עלה מהותית בשנה האחרונה. מגיעות בקשות אנחנו לא עושים עדיפויות על פי סטטוס. אנחנו נכנסים לגופו של עניין. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> זה ועדת ל'? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> זו הוועדה לפנים משורת הדין. כן. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> יכול להיות אבל שנגמר לכם התקציב ואז יתום שיגיע במצב קשה - - - << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> לא קרה לנו דבר כזה. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> לא קשה ולא יהיה תקציב? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> לא קרה לנו דבר כזה. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> אנחנו מכירות דווקא הרבה סיפורים שכן. << אורח >> זהרה ורד: << אורח >> אני דווקא כן מכירה את זה. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אני אשמח לשמוע גלית, כי אני 10 שנים בוועדה הזאת לא מכירה את זה. הדבר היחידי שקרה לנו שבחודש דצמבר העברנו - - - << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> לא נשאר ואז אמרו נחכה. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> לא, העברנו את הדיון לתחילת ינואר. זה הדבר היחידי. או סליחה, דנו בחודש דצמבר והעברנו את הביצוע לתחילת ינואר. לא קרה מקרה שמשפחה, כל בני המשפחה, הגישו בקשה של רקע של מצוקה כלשהי או בקשה כלשהי שנבחנה על ידינו ורק על רקע תקציבי לא אושרה. לא קרה דבר כזה. << אורח >> זהרה ורד: << אורח >> אני מכירה יתומים ולצערי הרבה ויתרו מרוב ששיגעו אותם. אני מכירה לא מעט שפנו אליי כי ידעו שאני פעילה, שהם כבר אמרו די, אני מוותר. ההשפלות האלה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה משהו אחר, את מדברת על הסחבת, לא על התקציב. היא דיברה על תקציב. << אורח >> זהרה ורד: << אורח >> לא סחבת, לא ניתן בסוף. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, שנייה, בואו נפריד. היא דיברה על תקציב, התשובה הייתה מאוד ברורה שאין בעיה של תקציב. לכל היותר דנו בדצמבר והביצוע העבירו לינואר. זה אירוע אחד. האירוע השני שאת אומרת זה כל התהליך הזה שהוא ממש סוחט מהם כנראה - - - << אורח >> זהרה ורד: << אורח >> ריקי אמרה אין אחד שבסוף לא קיבל. הרבה ויתרו באמצע הדרך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה זה לא קיבל? לא קיבל לא כי דחו אותו, אלא לא קיבל - - - << אורח >> זהרה ורד: << אורח >> הוא ויתר, כי מרוב שביקשו ממנו דברים לא הגיוניים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> התהליך היה מורכב. << אורח >> זהרה ורד: << אורח >> אפילו משפיל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מורכב ומשפיל. אוקיי, על זה מה יש לענות? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> בעיקרון בהגדרה הבקשות לוועדה לפנים משורת הדין נידונות ונשקלים שיקולים כלכליים. אחרת, חייבים להיות קריטריונים. הלא הוועדה בהגדרה נועדה לסייע במקרים שיש מצוקה או בעיה שאין להם פתרון בחוק. כדי להוכיח את זה המשפחה מתבקשת לצרף מסמכים כלכליים. מי שחווה את זה כמשפיל, דרך אגב, מנסים לעזור ומנסים לפנות למקומות ויש כאלה, באמת, יש כאלה בני משפחה שאומרים הנה, קחי את הקוד שלי, אני אשב לידך, תיכנסי לחשבון הבנק קחי מה שאת רוצה. ועוזרים לו לעשות את זה. מי שחווה את זה כמשהו משפיל, אני באמת, אני יכולה רק, אני כל כך מצטערת על זה. אבל אין איזה פתרון אחר. אנחנו חייבים לקבל מידע כדי לשקול את הבקשות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ריקי, אני רוצה בבקשה, ממשיכים הלאה. ריקי, אני רוצה שכן תעבירו לנו נתונים לפעם הבאה, כמה אנשים ניגשו לוועדה לפי סעיף, כמה ביקשו. כמה פרשו באמצע. כמה נדחו. << אורח >> זהרה ורד: << אורח >> לא כדאי לך לדעת כמה דחיות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני רוצה לדעת, עזבי. בואי תתחילי איתי בשנת 2023, 2024, 2025. כמה ניגשו לוועדה, כמה פרשו באמצע, או שזה עוד נסחב ואני לא יודעת, כמה סורבו וכמה קיבלו את מה שהם רוצים, בין אם מלא ובין אם חלקי. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> פרשו באמצע - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא פרשו. הגישו בקשה וזהו, משכו אותה או אני יודעת. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> זה כמעט ולא קורה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאה אחוז, אני אשמח לשמוע. << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> הם לא מגיעים לדיון בוועדה אם לא משלימים. נורא קשה להתחקות אחרי מי - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בן אדם הגיש לך ב-2023. << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> לא הגיש לי. אם זה כבר מגיע לוועדה זה אומר שהוא השלים את סט המסמכים. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> נכון, הוא חייב לעבור סינון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עוד שאלה שאני רוצה בבקשה לדעת זה כמה זמן לוקח לטפל. ברור, ממוצע. ברור לי שאחד עד שהוא מביא מסמכים לוקח יותר זמן ויש אחד שמיד מביא את הכול וזה לוקח יומיים וחצי. אבל בערך ממוצע כמה זמן לוקח לטפל בבקשה. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> וכנ"ל ביטוח לאומי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן, בוודאי. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> יש לי שאלה. אני רוצה להוסיף עוד הערה. בגלל שיש לי ניסיון בוועדות ל' לצערי, אני רוצה להגיד שהחוברות האלה, שתיהן, הן חוברות, אני מציגה, אוקיי? יש פה חוברת מידע להורים השכולים, חוברת מידע לאלמנות, אלמנים ויתומי צה"ל. אני חושבת שמכל הרשימה שפה, רק אני ורונית מכירות את החוברת הזאת. אתם יכולים לדפדף בה, אין בה כמעט כלום ליתומי צה"ל. כמעט כלום. אני לא בטוחה, היא ביקשה מכם כמה ניגשו, כמה פרשו, כמה נדחו. כמה יודעים על ועדות ל'? כמה יודעים? זאת השאלה שלי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל איך היא יכולה לדעת את זה? << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> אז אני אגיד לך, נדירים. את יודעת, אנחנו יכולים לעשות פה סקר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, עזבי. השאלה שלי לביטוח לאומי ומשרד הביטחון איך אתם מפרסמים את הזכות הזאת. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> זה מפורסם באתר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא. גלית צודקת במובן הזה שאם אתם מפרסמים באתר והכול נמצא באתר, ניחא. אבל אם אתם מוציאים חוברת במקביל לאתר, היא מחזיקה חוברת, אז למה באתר זה נמצא ובחוברת זה לא נמצא? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אי אפשר לעדכן כותרת בהארד קופי כל חודש. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> אבל גם החוברת - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל הסעיף הזה של מתן סיוע הוא מ-2013. אנחנו לא מדברים על כל חודש לעדכן. אני קוראת פה "תיקון מס' 35, 2013". אנחנו 12 שנה אחרי. אנחנו לא מדברים על לעדכן עכשיו. 13 שנה. החוברת הזאת מתי יצאה? את יכולה להגיד לי מתי יצאה? << אורח >> קריאה: << אורח >> יתומים לא יודעים על ועדות ל'. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה, תודה. רגע, ריקי הבינה את האירוע, גם נגה. החוברת יצאה בשנת 2024, התיקון הוא מ-2013. כלומר 11 שנה לפני. למה זה לא בפנים? זה האירוע. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> ובכלל, כל הזכויות של היתומים. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אני רוצה אבל לומר משהו לגבי מידע בכלל. תראו, גם אני אזרחית וגם אני צורכת שירותים. כל אדם בכל רגע נתון מרגיש שאין לו מספיק מידע. אנחנו מבינים את זה. לכן יש את האתר ולכן אנחנו שוקדים עכשיו על אפליקציה, לפני שאתם מגיעים. << אורח >> קריאה: << אורח >> לא, כי גם באתר זה לא מופיע. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> מה לא מופיע באתר? << אורח >> מורן שדה: << אורח >> יש כאלה שלא נכנסים בכלל לאתר ואתם לא מסדרים את זה. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> באתר מפרסמים את הפרוטוקול, תקציר של הפרוטוקול בלי סימנים מזהים ואפשר להיכנס ולראות בדיוק מה נדון. << אורח >> קריאה: << אורח >> אי אפשר להיכנס לאתר, לא כולם יכולים להיכנס לאתר. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> סליחה, בתחילת הדיון אמרתם שיש לכם את הפרטים של כולנו מגיל 30. יש לכם. אני נותנת לכם קרדיט. כנראה שלא במאה אחוז, אולי 90%. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אבל מה הציפייה? שנשלח לכל אחד מהיתומים את הפרוטוקול של ה-ל'? << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> לא, את זה שמגיע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, רגע, אני עושה הפסקה. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> מיכל, יש פה כאלה שבכלל לא נכנסים לאתר, לא יודעים אפילו מה הזכויות שלהם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מורן, מורן רגע. תודה. משרד הביטחון והמוסד לביטוח לאומי, אני רוצה רגע את שניהם בקשב. לא, אני לא שמעתי ואני גם לא אדרוש, בסדר? שאתם תפנו לכל יתום ויתום, לכל בן של נספה ונספה ותגידו לו את כל הזכויות שלו, טריוויאלי. אני כן אומרת שיש פה איזה פער שאם אתם מעדכנים ואני רוצה רגע להבין מה כתוב באתר. זה שאתם מפרסמים את הפרוטוקולים, יופי. לא שאלתי פרוטוקולים. בסוף זה צריך להיות נגיש. אני עוד לא מדברת על אלה שלא נכנסים לאתר. בסוף עזבי רגע את אלה. בסוף רובנו יודעים להיכנס לאתר, נתייחס לאלה שלא יודעים. זה צריך להיות נגיש. לא לחפש. צריך להיות למעלה זכויות היתומים, זכויות ילדים של נספים, זכויות האלמנות וכו' וכו'. לוחצים על כפתור, מופיע. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אני רוצה בכנות לומר, אני לא יכולה, לא זוכרת איך הנושא של ה-ל' כתוב באתר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז תבדקי את זה. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אנחנו נוודא שזה יהיה כתוב בצורה ללא כחל וסרק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בדיוק. אז קודם כל, תבדקו את זה ותחזרו עלינו. במסגרת מה שביקשנו גם איך פונים. ואני כן אומרת שכאשר אתם מוציאים את החוברת הבאה שלכם ואתם מעדכנים אותה אחרי שהחוק הזה יעבור, אנא תדאגו שזה מקביל למה שכתוב באתר. לא יכול להיות שיהיו פערים, כי לא כולם יודעים להיכנס לאתר ולא כולם מבינים באתר. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> אנחנו לא יכולים להיכנס. אין אזור אישי, אני חסומה, משתמש לא קיים. זה לא שאני לא יודעת להיכנס. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את צודקת, או לא יכולים להיכנס לאתר כי אין להם את הקוד שלהם. אני אישית, מיכל, אוהבת נייר, אוהבת למרקר, אוהבת לקרוא. קוראת בשבת, שבת זה הזמן שלי. אין לי זמן להיכנס לאתר. נורא פשוט, אני אתכם. גם הם אתכם. פשוט שתהיה הלימה בין מה שכתוב באתר לבין מה שכתוב בחוברת. אלינור, בבקשה. << אורח >> אלינור אלימלך: << אורח >> אלינור, ראש היחידה לטיפול ביתומים ואחים שכולים במשרד הביטחון. אני רוצה להגיד שאנחנו שוקדים על הקמת אתר חדש עכשיו שלכל יתום צה"ל וזכאי יהיה אזור אישי. אזור אישי עם לינק, שם יופיעו - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זכאי הכוונה בן של נספה, כי הם כבר זכאים. << אורח >> אלינור אלימלך: << אורח >> כן. יופיעו כל ההטבות וכל הדברים וכל מקורות הפנייה באופן נגיש, באופן ברור. אנחנו לא נפסח ברמה האישית. "שלום מר רווח, הנה הזכאויות שלך". ברמה האישית לכל יתום. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כל יתום ובן של נספה. << אורח >> אלינור אלימלך: << אורח >> כן. << אורח >> נתן סמדר: << אורח >> אני פשוט מאוד רק הערה, כאילו הארה אפילו ב-א'. משהו כאילו, ברגע שאבא נרצח נכנסת למשפחה באופן אוטומט עובדת שיקום, עובדת סוציאלית. יש לה את המחויבות הישירה למשפחה לבוא, גם אם הוא לא יודע על X בחוק היא באה ואומרת לו הנה, קח X. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון, נכון. << אורח >> נתן סמדר: << אורח >> זה שזה לא קורה זה משהו אחר. אבל יש לה את המחויבות לבוא ולהנפיק את זה. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> אני רוצה להעיר עוד הערה אחת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זהו, ואת אחרונה בנושא הזה. אנחנו עוברים הלאה. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> משרד הביטחון באגף נכים, לצערי, הבן שלי נכה צה"ל גם, אז שם זה הרבה יותר ברור, הרבה יותר נגיש. מה מגיע לו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חכי, חכי. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> גלית, הם מה זה ישמחו לשמוע את זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בדיוק. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אני עכשיו מתקשרת לומר להם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני חייבת לומר לך גלית, שאנחנו ממש במקביל עוד מעט מתחילים את חוק הנכים. את מוזמנת לפה, הם ישר יגידו שאתם מקבלים הרבה יותר טוב וכולם זה. בואי, את טעית כי שמת את זה בוועדה שאנחנו חולשים על כל האירוע. אז אי אפשר להגיד לנו. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> גם אנחנו לצערנו חולשים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון, כולנו. אנחנו ממשיכים בהקראה חברים. ממשיכים בהקראה, קדימה. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> סעיף 22, עמוד 9. זה תיקון עקיף לחוק הקצבאות (פיצוי מקיף לחוק קצבאות פיצוי בעד איחור בתשלום). תיקון חוק הקצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום) 22. בחוק הקצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום), התשמ"ד–1984‏, בתוספת, פרט (2) – יימחק. אני לא מאריכה בגלל הסעיף שהוספנו לגבי אופן התשלום ופסיקת ריבית והצמדה, אז בעצם צריך למחוק את זה מחוק הקצבאות, את ההפניה לחוק שלנו. כי כבר יש את הסעיפים האלה בחוק אצלנו. סעיף 23 זה שרשרת של תיקונים עקיפים לחוק תגמולים לנפגעי פעולות איבה. כמו שנאמר, בעצם כל מה שחל לגבי משפחות חיילים חל גם לגבי נפגעי פעולות איבה. אבל בכל זאת היה צריך לעשות כל מיני תיקונים בתוך חוק נפגעי פעולות איבה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ענת אני מבקשת שנקרא את זה ברצף את הכול ואחר כך זה יהיה פתוח פה לשאלות. אני רק אעשה את הסדר. ענת מקריאה. אחר כך ביטוח לאומי יגיב ככל שיש לו מה להגיב. רותי אם את תרצי להגיב. ואז אני בהחלט אתן גם לך לדבר ולכולכם. בסדר? אנחנו עכשיו קוראים ברצף. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> תיקון חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה 23. בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל–1970‏ - (1) בסעיף 1, אחרי ההגדרה "נכות" יבוא: ""יתום" – ילדו של נפגע, שלא מלאו לו 21 שנה במות הנפגע עקב הפגיעה, או שמחמת מום גופני או שכלי לא עמד ברשות עצמו במות הנפגע או בהגיעו לגיל 21 אחרי מותו, וכל עוד הוא אינו עומד ברשות עצמו מסיבות אלה;"; (2) בסעיף 4א(א)(1), אחרי המילים "לנפגע ולבן משפחה" יבוא "למעט יתום,"; אלה הוראות לעניין ניכוי מהתגמול החודשי, סעיף ששם החרגנו בגלל התגמולים, אז גם פה מחריגים את זה בנפגעי פעולות איבה. (3) בסעיף 7 – (א) בסעיף קטן (א), אחרי "9", יבוא "9ג, 9ד," ובמקום "25ב, 29, 29א" יבוא "25ב, 29א"; אלה בעצם סעיפים של תגמולים והטבות לבן משפחה. הסעיף הזה מפנה לחוק משפחות חיילים. ובגלל שהוספנו את 9ג ו-9ד שאלה הסעיפים של תגמול ליתום עד גיל 40 והשיקום התעסוקתי אנחנו מוסיפים בעצם את ההפניה להטבות האלה, כדי שגם ההטבות האלה יחולו לגבי נפגעי פעולות איבה. בנוסף מחקנו את סעיף 29 לגבי יתום אחרי גיל 21 ולכן מוחקים את ההפניה לסעיף הזה. (ב) בסעיף קטן (א1), במקום "יתום" יבוא "ילדו של נפגע שהתייתם"; גם פה זה רק תיקון לשוני, בגלל שהוספנו הגדרה של יתום אז אנחנו מתקנים את זה. (ג) בסעיף קטן (א2), במקום "יתום" יבוא "ילדו של נפגע שהתייתם" ואחריו יבוא: "(א3) ילדו של נפגע שהתייתם משני הוריו הזכאי לתגמול כאמור בסעיפים קטנים (א1) או (א2), לא יהיה זכאי לתגמול לפי סעיף 9ג לחוק משפחות חיילים."; סעיפים קטנים (א1) ו-(א2) מדברים על יתום משני הוריו. הוא זכאי לתגמולים עד גיל 18 כמו אלמנה עם ילד ומגיל 18 כמו אלמנה ללא ילדים. אז בעצם רק שינינו את המינוח, במקום שיהיה כתוב יתום יהיה כתוב ילדו של נפגע שהתייתם, כלומר בכל גיל. ובנוסף אמרנו שמי שזכאי לקבל את הכספים האלה לפי חוק נפגעי פעולות איבה לא יהיה זכאי גם לקבל את התגמול של יתום מגיל 21 עד 40. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא יהיה "כפל מבצעים". כפולות ומכופלות. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> (ד) בסעיף קטן (ד), ברישה, במקום "יתום" יבוא "ילדו של נפגע שהתייתם"; גם פה זה לשוני. זה לגבי מענק התארגנות ליתום משני הוריו. (ה) אחרי סעיף קטן (ה1)(3) יבוא: "(4) בסעיף 15ז(ט), במקום "העובד הסוציאלי הראשי" יקראו "מנהל אגף השיקום או מי מטעמו";"; זה סעיף שמדבר על ועדת חריגים להטבות? << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> לא, סעיף 15ז לחוק משפחות זה הסעיף שעוסק - - - << אורח >> קריאה: << אורח >> הטבות פסיכו-סוציאליות. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> נכון. לכן אנחנו בהתאמה, ככל שנותנים סמכות לגורם בתוך משרד הביטחון בתחום הפסיכו-סוציאלי, אז אצלנו בהתאמה זה מנהלת אגף השיקום. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> בסדר. (ו) בסעיף קטן (ו) – (1) בפסקה (2), במקום "יתום" יבוא "ילדו של נפגע שהתייתם"; (2) בפסקה (3), במקום "יתום משני הוריו" יבוא "ילדו של נפגע שהתייתם משני הוריו" ובמקום "יהיה יתום" יבוא "יהיה ילדו של נפגע"; זה בעצם סעיף קטן (ו) מדבר על מענק נישואים. אז גם פה אנחנו מתקנים רק את המינוח לגבי כל ילדו של נפגע. (ז) בסעיף קטן (ז), במקום "יתום" יבוא "ילדו של נפגע שהתייתם"; (ח) בסעיף קטן (ח), האמור בו יסומן "(1)", ובו במקום "יתום" יבוא "ילדו של נפגע שהתייתם", במקום "25" יבוא "30", ולאחריו יבוא: "(2) ילדו של נפגע שהתייתם משני הוריו כאמור בסעיף קטן זה, לא יהיה זכאי לתגמול לפי סעיף 9ג לחוק משפחות חיילים."; בעצם אנחנו מדברים פה בסעיף על יתום משני הוריו שרק אחד הוא נפגע פעולות איבה. וגם פה אנחנו מאריכים מגיל 25 ל-30, כמו שעשינו בחוק שלנו. גם פה לא יהיה כפל פשוט לפי התגמול שניתן לכל היתומים. (4) אחרי סעיף 7ד יבוא: "תגמולים מיוחדים לאפוטרופוס בעד יתום שטרם מלאו לו 6 שנים 7ד1. אפוטרופוס לגוף שמונה ליתום שטרם מלאו לו 6 שנים ששני הוריו נפטרו כתוצאה מפגיעת איבה, ישולם לו בעדו בתקופה שבה היתום עימו ובהחזקתו, נוסף על התשלום החודשי המפורט בסעיף 7ד, תשלום חודשי כמפורט להלן: (א) בעד התקופה שעד הגיעו לגיל 3 חודשים – 6,000 שקלים חדשים; (ב) בעד התקופה שבין הגיעו לגיל 3 חודשים ועד הגיעו לגיל 3 שנים – 3,000 שקלים חדשים; (ג) בעד התקופה שבין הגיעו לגיל 3 שנים ועד הגיעו לגיל 6 שנים – 1,500 שקלים חדשים." זה בעצם התגמול שהוספנו לאלמנה. פה אתם מוסיפים את זה לאפוטרופוס. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> נכון, לאפוטרופוס, ליתומים משני הורים, שהם עדיין קטינים מתחת לגיל 18. אפוטרופוסים לקטינים שהם יתומים משני הורים מקבלים תגמול חלף שכר בהתאם לתקנות. אנחנו גם מוסיפים להם את מה שאנחנו מוסיפים לאלמנה שיש לה ילדים קטנים, יתומים עד גיל שש ומוסיפים להם את התוספת הזאת גם. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> ואני רוצה להבין, בחוק משפחות חיילים אין? << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> בדיוק רציתי לשאול. אם מדובר באם גרושה שהיא האפוטרופסית והיא לא האלמנה לצורך העניין, הסעיף הזה חל עליה? << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> אם זה שני הורים? << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> ששני הוריו נפטרו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, שני הורים. פה יש אמא שבחיים. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אז למה לכם אין סעיף? << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> אני בדיוק - - - << דובר >> ענת מימון: << דובר >> יש לכם סעיף של תשלומי אפוטרופסות הרי, לא? << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> כן, כן, יש. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> לא, אבל אין לכם את התשלום לאפוטרופוס משני - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חייב להיות. לא, לא, אבל שרית, חייב להיות. כי אם הורה אחד בחיים הוא האפוטרופוס. אז חייב להיות סיטואציה כזאת. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> נכון. אבל הזכאות לחלף שכר לאפוטרופוס, לגוף, ליתומים משני הורים זה הסעיף - - - << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> נכון, נכון. אין לנו חלף שכר, אנחנו מפנים אליכם. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> זה אנחנו. << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> למה זה ככה? << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> כי הם יודעים לחשבן את - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל למה זה לא מופיע בחוק שלכם? איפה בחוק שלנו יש הפניה לחוק שלהם? << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> אנחנו נעבוד על זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תבדקו את זה. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אני חושבת שצריך לעשות את ההתאמה המקבילה הזאת. אבל אני כן רוצה לשאול שאלה, וזה מתקשר למה ששאלה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לתקנות. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> כן. יש תקנות על שולחן הוועדה שמדברות על תשלום לאפוטרופוס שזה הסעיף שדיברת עליו. פה אנחנו מוסיפים רק עד גיל שש, שם מבקשים להעלות את הסכום לגבי - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל אין שר, השאלה אם לא נכניס את זה לפה. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> זהו. אם אין, אם התקנות לא יעברו, השאלה אם אנחנו לא רוצים לעשות איזה שהוא תיקון. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> להכניס את כל התקנות, את כל קובץ התקנות לחקיקה ראשית? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן. תחשבי על זה. קחי לשיקול דעת. כי אין שר ואני לא יודעת מה יהיה. תבדקו את זה ותחזרי אלינו. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> היו דברים מעולם. עשינו דברים כאלה ואני אומרת - - - << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> נכון. אני חושבת שזה יפתור עוול שבאמת לא ראוי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רותי קדימה, שרית לידך. תדחפי שם את האירוע. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> נכון, נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ותחזרי אלינו. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> אולי בתוספת. צריך לראות מה הכלי המשפטי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תבדקי את זה. כן, מורן? רגע, רגע, סיימנו את ההקראה? << דובר >> ענת מימון: << דובר >> לא, יש עוד שלושה סעיפים. את חוק נפגעי פעולות איבה עשינו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> אני רוצה להתייחס לחוק. מה קורה עם ילד נספה שהתייתם משני הורים שהראשון הוא בחוק משפחות חיילים? אם יש התייחסות לזה, שני הורים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא הבנתי. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> אבא שלי צה"ל ואמא שלי נפטרה בפתאומיות זמן קצר אחרי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, אז זה לא דובר. הנקודה פה ששני הורים נפטרו, כשהאחרון ביניהם הוא או פעולות איבה או חלל צה"ל. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> אז מה קורה לראשון? אם אבא שלי הראשון שנפטר? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, אם הוא נפטר, מאה אחוז, אבל אנחנו נמצאים בתוך חוק שעל זה את מתלוננת ובצדק. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> אז גם אנחנו לא פה. זאת אומרת, גם פה אנחנו לא. זאת אומרת ילדים שלפני, כשני הורים לא פה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאה אחוז. ברשימת הסעיפים שיש לנו לשאול זה זה. זה חוזר על עצמו שוב ושוב. בהחלט. כן, תמשיכי. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אני ממשיכה לסעיף 24. מועד תשלום 24. תשלומים בעד זכאויות לפי חוק זה ישולמו בתוך 90 ימים מיום תחילתו. כלומר החוק הזה כשהוא יעבור וייכנס לתוקף אתם בעצם רוצים תקופה של שלושה חודשים כדי להתחיל לשלם את הזכאויות לפי החוק הזה. אבל כמובן שהתשלום, כלומר אם הוא בגיל 21 הוא יתחיל לקבל מפרסום החוק הוא יקבל את זה רטרואקטיבית שלושה חודשים. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> ברור, כן. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אנחנו עוברים לסעיף התחולה. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> לגבי הסעיף הקודם, התשלום האקסטרה הזה של ה-3,000 ו-1,500 מגיל שלוש עד שש. ברור מאליו, אני לא יודעת משפטית עכשיו לראות איך זה כתוב. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> שזה גם אצלכם. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> ברור מאליו שזה גם צריך להיות אצלנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תבדקו, כן. זה שלכם, תבדקו את האירוע. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> ואם לא, נעשה את התיקון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן. או שאתם עושים הפנייה לשם. לא משנה, כמו שהם עושים הפניה אליכם. אבל שזה יהיה מצוין. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> תחולה 25. הוראות סעיפים 15ד(ג1), 15ד(יב), 15ו(יח) ו־15ז לחוק העיקרי כנוסחם בסעיפים 11(1), 11(3), 13 ו־14 לחוק זה יחולו על הטבות המשתלמות לפי הסעיפים האמורים בעד התקופה שמיום תחילתו של חוק זה ואילך. 15ד(ג1) זה לימודי תואר ראשון ליתום. 15ד(יב) זה הוצאות החריגות. 15ו(יח) זה טיפולי פוריות ופונדקאות ו-15ז זה הטיפולים הפסיכו-סוציאליים. כלומר אנחנו עם תחולה צופה פני עתיד. כל ההטבות שנוספו אנחנו לא משלמים אותם על תקופה שעברה, אלא מפה ולהבא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כל סעיף 25 זה הטבות, זה לא גמלה, קצבאות, זה רק הטבות. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> רק הטבות, כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לגבי הגמלאות וכו' זה אנחנו צריכים להתייחס בסעיפים הספציפיים. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> לגבי הגמלאות וכו' זה לפי גיל, נכון? זה תחולה מיידית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא. לדוגמה האלמנות, אני לא רוצה להיכנס עכשיו. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> לא, אם לא כותבים רטרואקטיבית הכול צופה פני עתיד. << אורח >> קריאה: << אורח >> זה הכול נפגעי פעולות איבה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, חזרנו כבר לחוק. סיימנו, סעיף 24, 25, 26 להצעת החוק זה כבר החוק כולו. זה החוק של משפחות. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> אבל יש לי בבקשה. אני רוצה לחזור שוב לסעיף 24 לגבי התחולה של החוק, מועד תחולת החוק. לגבי הסעיף שדובר על השתכרות של אלמנות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן, אנחנו יודעים את זה. אל תעלי. זה בבדיקה. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> אני מבקשת שזה יהיה מאוקטובר 2023. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה בדיקה משפטית, עניינית. בואי, אל תפתחי את זה עכשיו. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> אני לא פותחת, זה כבר דיברנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן. לא, זה נמצא אצלנו כמו נקודות אחרות שרשומות. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> הוראת מעבר 26. עד להתקנת תקנות לפי סעיף 15ד(ג1) לחוק העיקרי כנוסחו בסעיף 10(ב) לחוק זה, יחולו לגבי יתום שמלאו לו 30 שנה וטרם מלאו לו 60 שנה ההוראות לעניין רכישת מקצוע או השכלה כללית או מקצועית שנקבעו לפי סעיף 33(א)(1א) לחוק העיקרי למעט ההוראות שנקבעו לפי אותו סעיף לעניין תשלום למחיית יתום. בעצם זה הסעיף שמאפשר ליתום לקבל גמול ללימודים עד גיל 60 ושם אומרים שיהיו תקנות. אבל אומרים אם עדיין לא יהיו תקנות אנחנו לא שלא נפעיל את זה, אלא נפעל לפי התקנות הקיימות היום לעניין רכישת השכלה. << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> נכון. למעט דמי מחייה שניתנים היום לסטודנט ואנחנו לא ניתן אותם, כי יש את התגמול ואנחנו לא, מי שילמד בגיל 50 לא יקבל פתאום דמי מחייה, כי זה כרגע בתקנות. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> למה לא? לא מספיק שאתם גם ככה לא רואים אותנו מגיל 30 עד גיל 40 ומגיל 21 עד גיל 30 שזה סביב 1,600 שקלים. << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> הבשורה הגדולה היא שאנחנו מממנים את הלימודים עכשיו עד גיל 60, זו הבשורה בסעיף למעשה. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> למה לא לתת דמי מחייה? הרי אני מורידה מהעבודה שלי כדי ללמוד. << אורח >> קריאה: << אורח >> יתומים הם שקופים. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> לסטודנט רגיל אתם כן נותנים דמי מחייה. אז אתם מוכנים לתת את - - - << אורח >> נגה שילדהוז טאובר: << אורח >> אנחנו לא נותנים דמי מחייה יותר. אנחנו מבטלים את זה כי אנחנו נותנים - - - << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> נכון, אבל אתם נותנים תגמול. אתם לא מוכנים לתת לנו תגמול, אתם עושים לנו טובה שנותנים לנו לימודים עד גיל 60. זה לא טובה. עד גיל 60 אתם נותנים גם להורים שכולים. << אורח >> זהרה ורד: << אורח >> ולמה 60, למה לא יותר? << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> הורים שכולים גם מקבלים תגמולים. זאת אומרת שגם הם מקבלים את הלימודים וגם מקבלים תגמולים 10,000 שקלים בחודש. << אורח >> זהרה ורד: << אורח >> תנו לנו עד מתי שנרצה. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> סליחה, זהר. אתם נותנים לנו את הלימודים ואומרים לא, אתם כבר מסודרים, אתם מאורגנים על החיים שלכם. תעבדו, תדאגו ובזמן שאתם לומדים וואלה, את יודעת, באמת לפעמים אני מרגישה שכבר אין לי מילים. באמת אין לי מילים. החוק הזה מ-א' עד ת' צבוע בקיפוח. מה יש לכם? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גלית, תודה רבה. יש כאן גברת שרוצה לדבר. תאיר נמצאת פה? בבקשה. << אורח >> תאיר נעים: << אורח >> שמי תאיר נעים, אני הגעתי מאשקלון. לפני כשבועיים עברתי ניתוח, אבל זה בנימי נשמתי וממש אני לא יכולה לתאר עד כמה אני ספוגה בים של כאב זועק לשמיים. שמי תאיר נעים, יתומת צה"ל ממלחמת ששת הימים. אני עומדת כאן היום לא ק בשביל עצמי, אלא בשם כל יתומי צה"ל השקופים. אלה שנושאים על גבם חיים שלמים של כאב ובכל זאת כמעט שאינם נראים למערכת. איבדתי את אבא כשהייתי בת שנה וחצי בלבד. את אחי הבכור בן ארבע וחצי. אימי נשאה את אחי הצעיר בחודש שלישי. היינו תינוקות וילדים כאשר המלחמה לקחה מאתנו את הדבר היקר ביותר, אבא. בשנות ה-60 להיות תינוק שנולד אחרי נפילת אביו היה דבר נדיר. סימן מיוחד של שכול גדול. אבל היום, במלחמת חרבות ברזל זה הפך לדבר שכיח וכואב. מציאות שכולנו רואים שוב ושוב. כשהייתי בת 17 וחצי אימי נפטרה ואז נהיינו שלושה יתומים, בלי אבא ובלי אמא. בלי גב תומך. היינו צריכים לגדול מהר מידי, להתמודד עם פרנסה, עם חוסר ביטחון, עם חיים שהתחילו בשבר. שש שנים לאחר מכן התחתנתי. אחרי 23 שנות נישואים התגרשתי ובאותו חודש קשה מנשוא אחי הבכור נפטר ממחלת הסרטן בדיוק כפי שאימי נפטרה. שמונה שנים לאחר מכן אחי הצעיר נפטר מהשתלה שלא צלחה. כך נותרתי לבד בעולם. אחות לשניים שכבר אינם. בת לשניים שכבר אינם. עם חמישה ילדים, ארבעה נשואים, חייל סדיר שחי איתי. ובמקביל לשכול הגוף שלי קרס. פיברו, כאבי מפרקים, התמודדות יום יומית עם כאב פיזי ונפשי גם יחד. ובכל זאת, אני ממשיכה לעבוד. פשוט כי אין לי ברירה. מול כל זה עולות שאלות קשות וכואבות. איך יכול להיות שתגמולים מגיעים לאימי, אלמנת צה"ל, לא עברו אלינו, יתומי צה"ל שהיינו אז קטינים חלשים וזקוקים לכל העזרה. איך יכול להיות שכסף שחייב להגיע אל הילדים חזר לקופת המדינה כאילו מעולם אנחנו לא קיימים. כך הופכים יתומי צה"ל לשקופים. ולצערי השקיפות הזאת היא לא רק כלכלית, נפשית, מוסרית וחברתית. התורה עצמה מדגישה "הגר, היתום והאלמנה לא תענון". היתום מוזכר ראשון. וכן נאמר "ועזב איש את אביו ואימו ודבק באשתו". החובה הראשונה של הנופל לאשתו ולילדים שלו. החובה הראשונה שהחלל מחויב זה לילדים שלו ולאישה שלו. לא להורים, לא לאחים, לא לשום גורם אחר. האם יש אדם שמפרנס אחרים לפני הילדים שלו? שיקום פה מישהו. אחד שיקום ויגיד לי את מי הוא מפרנס לפני הילדים שלו, לפני האישה שלו. << אורח >> זהרה ורד: << אורח >> מישהו פה נותן מהקהל 10,000 - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> היי, היי, מה זה? << אורח >> תאיר נעים: << אורח >> תנו לי להמשיך להביע את עצמי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בדיוק. מה זה, זהר? << אורח >> תאיר נעים: << אורח >> האם יש אדם שמפרנס אחרים לפני הילדים שלו? זה לא הגיוני, לא מוסרי ולא צודק. חשוב לי לציין עוד, גם אחיו של אבא נפל במלחמת יום הכיפורים, אשר עזב שליחות בארצות הברית וחזר להילחם על הארץ הזאת. משפחה שלמה שנושאת את מחיר הביטחון של כולנו. והיום, אני עומדת כאן, בכנסת ישראל וזועקת את זעקתי וצוואת אחיי. די, די, די. די להתעלמות מיתומי צה"ל. די לשקיפות ולאטימות. אני דורשת הכרה מלאה למעמדנו, השוואת זכויות להורים השכולים. ותיקון של עוול שנמשך עשרות שנים. אני מבקשת לא טובה ולא צדקה, אלא צדק אמיתי. חברים, יתומי צה"ל, את שארית חיינו אנחנו רוצים לסיים בכבוד, כפי שמגיע לכל אדם בוודאי למי שמסר חייו למען המדינה. היתום הוא לא שולי. היתום לא צריך להיות שקוף והיתום תמיד מחובר לחלל מקום ראשון. שיקום פה מישהו ויגיד לי שהיתום הוא לא מקום ראשון של ההורה. אני ספוגה בים של כאב. אני הגעתי לפה, לפני שבועיים עברתי ניתוח. רציתי להיות בוועדה הקודמת, לא הצלחתי. היום אמרתי באש ובמים, אני מגיעה לפה כדי שזה בעזרת השם יישמע לאוזניים, שיתומי צה"ל הם מספר אחד צריכים להיות. לפני כל החיבורים האלה. בת זוג, לא בת זוג, ההורים, האחים. "ועזב איש את אביו ואימו". היתומים הם קודם כל, לפני הורים, לפני אחים, לפני כל קרבה. מי מוותר על הילדים שלו? שיקום פה מישהו אחד. מי מוותר פה? אחד שיקום לי שיוותר על הילדים שלו. ראיתם את החטופים איך נלחמו עליהם ההורים שלהם. מי? אני רוצה לראות על מה מדובר. אני היום זועקת, אני היום קרועה. אני היום ספוגה בים של כאב, אני היום חולה. פיברו, כאבי מפרקים, קורעת את עצמי. עוד לשרוד, עוד לעבוד. עוד. למה אני צריכה את זה? נתתי, נתתי. נו, הגיע הזמן כבר, נו די. כמה ועדות. קמה ועדת רובינשטיין, קמה זה, די. תחתכו עניין, מספיק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. << אורח >> תאיר נעים: << אורח >> החיים שלי נגמרים כבר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה תאיר. אני חושבת שחדרת לכולנו. << אורח >> תאיר נעים: << אורח >> אני גמורה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו איתך. ואנחנו נעשה את המירב, באמת את המירב לתת כמה שיותר, לחבק, לתת הכרה והוקרה כמה שיותר, כמה שצריך, בתקווה שנצליח. << אורח >> תאיר נעים: << אורח >> זה שני אחים שלי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני שומעת. היא אמרה, היא לא צריכה עזרה. היא דיברה כל כך קולע. היא לא צריכה שאף אחד יעזור לה פה. << אורח >> תאיר נעים: << אורח >> אני מגיעה לסוף, תגידו לי שגם את התגמולים לא מגיע. עברתי את הגיל, לא עברתי את הגיל, אני כבר לא יודעת איפה לשים את עצמי. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> מיכל, זה כאב של המון יתומים. המון יתומים. התיקון הזה לא פותר את הבעיה של היתומים. אתם יודעים את זה היטב, גם משרד הביטחון. אתם יודעים את זה היטב. ואני מודיעה כאן בתור יושבת-ראש הארגון, אם זה לא יעבור מה שביקשנו, 2,000 שקלים כל חודש, כמו לאלה שעד גיל 40 אז תכף אחרי שהחוק הזה יעבור אנחנו נצא לרחובות ולא נשקוט על זה. כי חייב שיהיה תיקון אחת ולתמיד, תיקון היסטורי לבעיות של היתומים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה. אנחנו רוצים לסיים, אז כן גלית, בואי תסיימי. זה לא אומר שכל אחד מכם צריך להגיד משפט. יהיה לכם מקום. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> תראי, היום אנחנו דיברנו הרבה על ועדות ל'. תאיר דיברה על הקשיים. ואני חושבת שלכל אחד מאתנו פה יש סיפורים לא קלים. אני בכוונה לא רוצה לספר על הסיפורים הקשים שלנו. אני רוצה שאתם תבינו שאנחנו בזכות. לאף אחד מאתנו לא צריכים למדוד לא כמה אנחנו מרוויחים, כמה יש לנו וכמה אין לנו. אתם לא עושים את זה להורים השכולים, אתם לא עושים את זה לאלמנות. אתם מקבלים את השכול שלהם כמובן מאליו. השכול שלנו הוא מובן מאליו. אני לא צריכה להגיד לכם שאני קרבה ראשונה של אבא שלי, זה ברור לכולם. זה ברור לכל המדינה הזאת שהילדים הם הילדים של ההורה. לעולם, אין גיל שזה מפסיק. רק ליתומים פתאום מחליטים שזה נגמר. זה לא יכול להיות כזה דבר, אני מצטערת מאוד. זה לא יכול להיות. זה לא נגמר בגיל 21, אתם פעם הגדרתם אותנו עד גיל 18. דרך אגב, כל התוספת להורים, אמא שלי קיבלה עליי עד גיל 18. מגיל 18 פתאום היא לא מחויבת לקבל ממשרד הביטחון שום דבר עליי. זה הכול. אני רוצה שתתייחסו אלינו לא - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גלית, גלית. אני רוצה לסיים את הדיון. פעם אחת שנעמוד בזמן של הדיון. אני כן מסכימה, גלית אני איתך לחלוטין, ועם כל מה שאומרים. אני חושבת שמדינת ישראל עשתה פה עוול עצום. אני חייבת לומר. אולי, זהבה, את לא תאהבי את זה, אבל אני אגיד לך מה עשתה. היא עשתה בעבר במובן הזה שאם עד היום באמת הרעיון היה ואתם אמרתם לעצמכם שרון היה מי נסמך על שולחנו וזה היה הבסיס, אין ספק שהיתומים אלה שנסמכים על שולחנם. ברגע שהעברתם והתחלתם לתת לקבוצות מסוימות כל החיים ואיבדתם רגע את הרצף של ההסתמכות, עברתם בגלל שיקום או לא משנה כרגע מה הסיבה שהייתה, היא פה נפתחה. והיא צודקת בהגדרה. היא אומרת, כך אני רואה את זה, שברגע שלהורים, אני לא עושה עכשיו היררכיה של כאב. כי במשפחות השכולות לפחות בשבעה הקרובים ביותר, אני לא יודעת למי כואב יותר. לכולם כואב. ברגע שעשיתם היררכיה שלחלק מהשבעה הקרובים הם אוטומטית הורים שכולים ואלמנות מגיע להם באמת איזה משהו אחר וליתומים כן חילקתם גילאים כאלה ואחרים ועשיתם את הזה. שם זה אב לכל חטאת. זה התחיל להתפצל ושם זה היה. אם זה לא היה עובר את כל התהליכים שעברו, כי רצו לפתור עכשיו איזה נקודה ספציפית ושמו פלסטר. אמרו טוב, אוקיי. ואז זה מתפתח והנה אנחנו יושבים פה היום ובצדק הם מרגישים פגועים. בצדק רב. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> היינו מדינה צעירה. זה חוק משנות ה-50. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא 50. התיקון של אלמנה כל החיים זה לא תיקון ב-50, אבל לא ניכנס לזה. לא פותחת את זה עכשיו לדיון. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> אנחנו צריכים לשנות את החוק שגם יתומים לכל החיים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אומרת שהמדינה צריכה להבין שהיא עוולה, שהיא עשתה תיקונים כאלה ואחרים לקבוצות מסוימות. ועכשיו בצדק באות קבוצות אחרות ואומרות סליחה, למה הם ולא לנו? וזה משהו שצריך לטפל בו ואני לגמרי מבינה את האירוע. עוד אחד שרצה לדבר. גיל טל אור, בבקשה. אתה תיתן את הנאום האחרון, כי אני רוצה לסכם. << אורח >> גיל טל אור: << אורח >> שמי גיל טל אור, לשעבר שרב. זה לא שאני משפחה של אבי הביולוגי, אלא של הבת של אמא שלי, אבי החורג. נולדתי בשנת 1959 ברמת השרון. אימי ז"ל נכנסה להיריון מטייס קרב שגר בשכונה, אך הם לא התחתנו מהסיבה שאימי הייתה מרוקאית ואבי היה פולני. באותה תקופה הייתה נפוצה התפיסה של שימור הזהות הפולנית ולכן אילצו אותם להיפרד. כך אמא שלי בעודה בהיריון איתי הכירה גבר חדש והתחתנה איתו. הגבר החדש הוא אבי החורג. הוא היה נכה צה"ל שהוכר באגף השיקום 100% נכות. אני מוכר בנכות כללית עם 66% נכות ו-100% אי כושר עבודה פוסט טראומתי. חלק ניכר מהנכות זה בעקבות אותה התעללות פיזית ונפשית, יש לי עדויות לכך, שעברתי בילדותי על ידי אימי ובעלה החדש, תוך הסתרת זהות אבי הביולוגי. כילד חשבתי אבא לא אוהב אותי - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, גיל, אני רוצה רגע להבין, כי אתה מקריא ואני לא. אביך הביולוגי נהרג כשאמא שלך הייתה איתך בהיריון? << אורח >> גיל טל אור: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא הבנתי מה אמרת. תסביר, כי לא הבנתי את האירוע. << אורח >> גיל טל אור: << אורח >> ברגע שאני אסיים את תביני את הכול. אוקיי? יש כוד כמה שורות ותביני את הכול. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. << אורח >> גיל טל אור: << אורח >> כילד חשבתי אבא לא אוהב אותי בגלל הנכות שלו, רק בדיעבד הבנתי את האמת הקשה, אבא לא אוהב אותי כי הוא בכלל לא אבא שלי. בזמן שאני חשבתי שהוא אבי הוא ידע כל השנים שאני לא הבן שלו וכולם סביבי ידעו את האמת והסתירו אותה ממני. ההתעללות שחוויתי ממנו לא הייתה מקרית. היום אני מבין שהיא לא נולדה רק מנכותו, אלא מכך שמעולם לא ראה בי את בנו ולא היה מסוגל לאהוב אותי כבן שלו. מתי גיליתי את האמת? רק לפני כ-13 שנה, בגיל 54 הגיעה אליי ידיעה ברורה שאבי הביולוגי הוא רב סרן מעוז פורז. עד כאן, שנהרג במלחמת יום כיפורים. בדיעבד הבנתי שהתייתמתי ממנו כבר בגיל 14, מבלי שאיש סיפר לי על כך, כולל משרד הביטחון. ואני מכיר את הגוף הזה יותר מידי מקרוב, כי אבי הביולוגי היה נכה צה"ל 100% פלוס, הייתי צריך לרוץ בשבילו. מאז נפשי שכבר מלכתחילה עברה התעללויות רבות בעקבות אימי ואבי החורג מצאה את עצמה בניסיון נואש להגיע לחקר האמת, כי אם יראו מיהו באמת אבי ומהיכן הגעתי. אני נאלצתי לעבור סחרורים במערכת המשפט - - - שכל בדיקת DNA מצריכה אישור של היועצת המשפטית של הממשלה. והיועמ"שית אכן נתנה לי אישור לעשות בדיקה. יש הוכחות לכך. לבצע בדיקת הורות כל עוד רשום בתעודת הזהות, סליחה, והיועמ"שית אכן נתנה לי בדיקת DNA אך השופטת דרשה לפני ביצוע בדיקת DNA דרישה אבסורדית ולא אפשרית לביצוע. השופטת אמרה שאי אפשר לבצע בדיקת הורות כל עוד רשום בתעודת הזהות אבא שאינו האב הביולוגי שלי. כלומר לפני שמבצעים את הבדיקה שתוכיח מי אבא שלי אני נדרש כבר עכשיו לשנות במשרד הפנים את שם האב הרשום. זו דרישה בלתי אפשרית מצד בית המשפט. איך אפשר למחוק אב רשום במשרד הפנים לפני שהוכח מי האב? תראו לי מישהו שעשה את זה, אני אשמח מאוד לעשות את זה גם כן. יש לציין שכאשר מעוז אבי ז"ל נהרג לא הודיעו לי ממשרד הביטחון על כך. וגם ניזל ובעלה לא היו מוכנים אפילו לאחר שנים לספר לי דבר על כך שאבי נהרג. דרך אגב, הוא היה קרוב משפחה של גיסה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גיל, רק אני אבקש ממך, אנחנו פשוט צריכים לסיים. << אורח >> גיל טל אור: << אורח >> אוקיי. שלוש שורות ואני מסיים. משרד הביטחון ידע את האמת עוד הרבה לפני שנדרשתי להוכיח את זהות אבי הביולוגי, בדיקות הורות בבית המשפט. אני יודע שהם יודעים בעקבות פליטת פה באגף השיקום, שם נאמר לי שקיימים מסמכים שנחתמו בזמן לידתי בין אבי הביולוגי לבין אבי החורג שבו הם נבצעו לבצע טופס העברת אחריות עליי. בנוסף, בגיל 26 אבי החורג חתם באגף השיקום על מסמך נוסף, זה אחרי שהתחתנתי. מסמך נוסף של הסרת האחריות מעליי. הווה אומר שאני כבר לא הבן שלו. זאת אומרת שאני לא פה ולא פה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גיל, רגע, תקשיב לי רגע. << אורח >> גיל טל אור: << אורח >> רגע, שנייה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, לא. << אורח >> גיל טל אור: << אורח >> תני לי לסיים שתי שורות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גיל, אני רוצה רגע, סליחה, שנייה, רגע נשימה. אני איתך שנייה. אני אשמע אותך עוד ארבע שורות. אני רק אומרת שאירוע פרטי אישי תעביר לנו. אני לא מכירה את האירוע, אין לנו בעיה לטפל בו גם ולנסות לעזור. תעביר לנו את הפרטים. אני לא מכירה. אתה אומר כאן כל מיני דברים שנעשו. אנחנו לא מכירים את זה. אם זה נעשה כפי שאתה מתאר, ואני מתארת לעצמי שכן, זה חמור ביותר, צריך לטפל בזה. אני לא מכירה. לכן אתה יכול להקריא פה עוד ארבע שורות, קח את הזמן שלך, תקריא. יש כאן הלומי קרב שמחכים לדיון הבא. זה דיון מאוד, גם הוא מאוד מורכב ולא קל. אני צריכה לנשום רגע בין לבין. אתה רוצה להמשיך עוד ארבע שורות, תקרא. אני רק אומרת שאם אתה רוצה התייחסות עניינית תעביר לנו את האירוע בצורה מסודרת ונבדוק אותו. זה הכול. עכשיו אתה יכול להמשיך. << אורח >> גיל טל אור: << אורח >> בנוסף, בגיל 26 אבי החורג חתם באגף השיקום על מסמך נוסף של הסרת אחריות ממני וגם זאת מבלי שידעתי על כך בזמן אמת. כל המידע הזה נחשף בפניי רק בדיעבד. עכשיו אני רוצה לציין שאני לא יכול לגשת לתיק של האב החורג שלי, כיוון שאני לא רשום גם בירושה שלו. לא קיבלתי שום דבר מהירושה שלו. הוא קיבל שיקום ממשרד הביטחון, תחנת דלק, וגם שקל לא קיבלתי. שתביני, מדובר במיליונים. יש לי עוד אח ואחות, הם קיבלו את הכול. אני שקל. גם מאימי לא. אני סיימתי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאה אחוז. צר לי לשמוע, סיפור באמת מזעזע. אנחנו ככל שנוכל לעזור, תעביר לנו לוועדה את הסיפור בקצרה וננסה לבדוק את האירוע. בסדר? תודה רבה לכולכם. אני מקווה שנתקדם כמה שיותר מהר. אנחנו נודיע במהלך השבוע לגבי הדיונים בשבוע הבא. בשורות טובות, תודה לכם. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:05. << סיום >>