פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 374
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, כ"ז בחשון התשפ"ו (18 בנובמבר 2025), שעה 14:02
סדר היום:
<< נושא >> בקשת התנועות הליברליות בתפוצות למיצוי החקירה בנושא התקיפה בבית הכנסת הרפורמי ברעננה והוונדליזם כלפי בתי כנסת ליברלים נוספים ברחבי הארץ << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
גלעד קריב – היו"ר
חברי הכנסת:
איתן גינזבורג
משה טור פז
מוזמנים:
גבריאלה לסקי שוץ
–
עו"ד, חברת כנסת לשעבר
שרון רפפורט פלגי
–
מנהלת קהילות יהודיות, משרד החוץ
יגאל פלמור
–
מנהל היחידה לקשרים בינלאומיים, הסוכנות היהודית
אורלי ארז לחובסקי
–
עו"ד, מנהלת, המרכז הרפורמי לדת ומדינה
לורן פוריס
–
מנהלת קשרי כנסת, המרכז הרפורמי לדת ומדינה
יהב טווסי
–
מנהל סושיאל, התנועה הרפורמית
ד"ר ורד דונסקי לוריא
–
חברה, התנועה הרפורמית, משתתפת בטקס ברעננה
אילנה אדם בן חיים
–
חברה, התנועה הרפורמית, משתתפת בטקס ברעננה
שי גליק
–
מנכ"ל, בצלמו
משתתפים באמצעים מקוונים:
תומר שטיינברג
–
עו"ד, פרקליט, פרקליטות המדינה, משרד המשפטים
הרב ריק ג'ייקובס
–
נשיא התנועה הרפורמית בארצות הברית
הרַבָּה חן בן אור צפוני
–
רבת קהילת רענן בית סמואלי, התנועה הרפורמית
מנהלת הוועדה:
שלומית אבינח
ייעוץ משפטי:
טליה אידלס
רישום פרלמנטרי:
ליאור ידידיה, חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות.
<< נושא >> בקשת התנועות הליברליות בתפוצות למיצוי החקירה בנושא התקיפה בבית הכנסת הרפורמי ברעננה והוונדליזם כלפי בתי כנסת ליברלים נוספים ברחבי הארץ << נושא >>
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
שלום לכולם, צוהריים טובים, תודה לכל המתכנסים כאן בדיון. אנחנו מקיימים דיון בנושא בקשת התנועות הליברליות בתפוצות למיצוי החקירה וצעדים נוספים בנושא התקיפה בבית הכנסת הרפורמי ברעננה, והוונדליזם כלפי בתי כנסת ליברליים נוספים ברחבי הארץ.
על שולחן המשתתפים נמצאת פנייתם של נשיא איחוד הקהילות הרפורמיות בצפון אמריקה, הרב ריק ג'ייקובס, ושל נשיא האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת, הרב סרחיו ברגמן, אליי, כיושב-ראש הוועדה. במכתב הזה הם מציגים את דאגתם לנוכח מה שאירע בליל יום הזיכרון בבית הכנסת הרפורמי בעיר רעננה, בבית סמואלי, ואת דאגתם הגדולה מהיעדר התייחסות מספקת של הרשויות השונות במדינת ישראל לאותה התקפה אלימה, חסרת רסן וגם חסרת תקדים בממדיה כלפי המשתתפים באירוע שהתארח באותו לילה בבית הכנסת.
האירוע הזה, למרות חומרתו הרבה, לא עומד יחידי. לצערנו, כבר עשרות שנים, לרבות בשנים האחרונות, בתי כנסת רפורמיים, בתי כנסת קונסרבטיביים, הם יעד למעשי ונדליזם ברמות שונות של חומרה.
חלק מהמעשים האלה בוודאי יש בהם טביעות אצבע של התנגדות אידיאולוגית ספציפית לדרכה של היהדות הרפורמית, לדרכה של היהדות הקונסרבטיבית. במקרים אחרים מדובר במעשי ונדליזם שלאו דווקא ניכר מהן שהדברים נעשים על רקע עוינות ספציפית לדרכם של אותם בתי כנסת, אבל בהחלט אפשר לדבר על תופעה מתמשכת של פגיעה בבתי כנסת, בקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות.
אל התופעות הקשות הללו מצטרפת האלימות שמופגנת כבר שנים ארוכות, לרבות בשנים האחרונות, כלפי חברות תנועת נשות הכותל שמגיעות להתפלל בעזרת הנשים בכותל בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון. היינו עדים גם לאירועים של אלימות כלפי המתפללים והמתפללות ברחבה השוויונית שפועלת באזור קשת רובינזון, בחלק הדרומי של הכותל המערבי.
ובאופן כללי, בעידן שבו אנחנו בצדק נרעשים ומזדעזעים מחבלות, ממתקפות וממעשי ונדליזם בבתי כנסת ברחבי העולם על רקע גל האנטישמיות, מן הראוי שגם נביט במראה ונכיר בעובדה שבמדינת ישראל ישנה תופעה מתמשכת, הייתי אומר כמעט קבועה, של התקפות ופגיעות בבתי כנסת ליברליים, בבתי כנסת שוויוניים.
ואכן השיא היה במתקפה האלימה, המכוערת, הברברית, בליל יום הזיכרון כנגד משתתפי האירוע בקהילת רענן, במרכז סמואלי של היהדות הרפורמית ברעננה. האירוע הזה הסתיים בהגעת חלק מהמשתתפות – אחת מהן יושבת כאן, חברתי, עו"ד אורלי ארז לחובסקי – לחדר המיון בבית החולים מאיר.
אני הייתי שם, ליוויתי אותה, ראיתי את הפגיעות בגוף ואת הפגיעות בנפש. ראינו גם את הפגיעות בבניין עצמו. אציין גם שזה אותו בית כנסת שבפתחו הונחו שלושה סכינים ארוכות עם השם של הרב ריק ג'ייקובס, שנשמע בעוד זמן לא רב, עם השם של ענת הופמן, נשיאת נשות הכותל, ועם השם שלי, לפני היבחרי לכנסת, עם פסוקים שרוססו בגרפיטי על קירות הבניין, עם קריאות מפורשות לרצח.
באותו מקרה ספציפי נתפס עושה המעשה והועמד לדין, אבל הדברים נאמרים כדי להעיד שאנחנו לא מדברים באירוע אחד אלא בתוצאה של מסע דה-לגיטימציה והסתה בלתי פוסק כלפי הזרמים הליברליים בישראל.
כמי שנמצא בקשר עם מאות רבנים ורבות קהילות קונסרבטיביות, רפורמיות, Reconstructionist
ברחבי העולם, אני יכול להעיד על עוצמת הזעזוע מהאירוע ברעננה, אני יכול להעיד על עוצמת הזעזוע מהאלימות שמופגנת כלפי נשות הכותל, ולהעיד על כך שכל אירוע של ונדליזם ושל פגיעה בבית כנסת ליברלי בישראל מתפשט כאש בשדה קוצים בין הקהילות היהודיות בתפוצות, לרבות קהילות אורתודוקסיות.
הדבר מוביל פעם אחר פעם לתחושה באמת של תסכול עמוק, לפעמים אפילו של ייאוש מהיעדר הכבוד, מהיעדר ההכרה ומהיעדר העמידה התקיפה נגד מסע הדה-לגיטימציה. ישנן מחלוקות תיאולוגיות; ישנן מחלוקות תיאולוגיות נוקבות. אפשר להתווכח חריפות על כל סוגיה שקשורה ביחסי דת ומדינה בישראל ויחסי ישראל והתפוצות. אבל הוויכוח הזה לא יכול להיתרגם, במדינת העם היהודי, שמתיימרת להיות מדינת כל בני ובנות העם היהודי, לא לאלימות פיזית, ולטעמי גם לא לאלימות מילולית, בוודאי כזו שנעשית בחסות גורמים שלטוניים.
כמה הערות מקדמיות. ההערה המקדמית הראשונה היא שאנחנו, לפחות בוועדה הזו, משתדלים לפעול מתוך רגישות גדולה לכללי הבית הזה, שמעוצבים בין השאר על ידי הייעוץ המשפטי. לפחות כאן, בוועדה, משתדלים לכבד את הייעוץ המשפטי, ולייעוץ המשפטי של הכנסת יש עמדה ארוכת שנים, שכאשר מדובר על הליכי חקירה שמתנהלים במשטרה וברשויות חוק אחרות – אנחנו נדרשים לזהירות יתרה.
אני אומר מראש שאני לא מצפה לקבל איזה שהוא מידע ספציפי מתוך תיק חקירה כזה או אחר, לא לגבי מהלכי חקירה, לא לגבי מי זומן לתת עדות, לא לגבי מי נחקר באזהרה. זה ברור, אלה חלק מכללי הבית. אני לא אבקש את זה. לצערי – תכף אני אתייחס לזה – גם לא נמצאים פה הגורמים הרלוונטיים לקבל מהם את המידע, ואני מבקש גם מהדוברים והדוברות להיות רגישים לעניין הזה.
עם זאת, מטבע הדברים, כשאנשים מתארים גם את השררה, וגם את התחושות שלהם, אז בוודאי הם מתייחסים ללב האירוע. אז אנחנו נייצר הבחנה בין לדבר על מה קרה ומה התנועות והגורמים השונים עשו בעקבות האירוע, לבין הבקשה שלנו לקבל מידע קונקרטי על נחקר כזה או אחר, או על הליך חקירה כזה או אחר.
נמצאת איתנו כאן היועצת המשפטית של הוועדה, עו"ד טליה אידלס, והיא תסייע לנו בעמידה הזו. בכל פעם שתהיה תחושה שאנחנו קצת חורגים או צריכים להיות רגישים – אנחנו נקשיב לייעוץ המשפטי.
האמירה השנייה שאני מבקש לומר לגבי מהלך הדיון, בצורה שיש בה הפרה של הוראות החוק ופגיעה במעמדה של הכנסת, היא שהמשטרה לא שלחה נציגים לדיון הזה, למרות שהמשטרה זומנה כדין ובהתראה מספקת.
המשטרה לא התייצבה כאן, בהתאם להחלטה של המשרד לביטחון לאומי, מכיוון שהפנייה להתייצבות המשטרה נעשית מול המשרד הממשלתי. ויש לי רגליים להנחה שהיעדר ההתייצבות של המשטרה היא בעקבות הוראה מלמעלה.
בשבוע שעבר התקיים פה דיון במהלכו יועץ של השר במשרת אמון התבטא באופן לא מקובל לגבי מעמדה של הכנסת, והשמיע איומים על אי-התייצבות של גורמי משטרה, אם הם יעומתו עם שאלות שאולי מציבות קושי לשר ולסביבתו. האיומים הללו נדחו בשתי ידיים על ידי. היה מדובר בדיון גלוי, אז הדברים גם מתועדים.
אני שב ואומר שההתנהלות הזו שבה משטרת ישראל פשוט לא מגיעה לדיונים בוועדה של הכנסת – זו התנהגות לא מקובלת. זה לא חדש, ראינו את זה בוועדה לביקורת המדינה. זה ממש ניסיון מפורש של לשכת השר לביטחון לאומי לשבש את עבודת הכנסת בזירות האופוזיציוניות, באותם מקומות שבהם לאופוזיציה יש את היכולת לשאול את השאלות ולנהל את הדיון.
אני פניתי בנושא הזה לייעוץ המשפטי של הכנסת. אני מצפה להתערבות הייעוץ המשפטי של הכנסת, ואני גם אומר יותר מזה, אמרתי את זה גם ליושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, גם לאופוזיציה יש כלים פרלמנטריים לחבל בעבודת הוועדות הקואליציוניות. ואם משטרת ישראל לא תגיע לדיונים בוועדות אופוזיציוניות, כי השר מחבל בהגעה של אותם נציגים – האופוזיציה תדע לעשות את מה שהיא צריכה לעשות במהלכים שהממשלה מבקשת לקדם בעניינה של המשטרה.
כדאי שהגורמים הפוליטיים בסביבת השר לביטחון לאומי, שמנסה לשבש כל הזמן את עבודת חלק מוועדות הבית הזה, ייקח את זה בחשבון. הוא ושותפיו למפלגה שמובילים את חלק מוועדות הבית הזה. ואנחנו לא נוותר למשטרה. מכיוון שהמשטרה לא נמצאת כאן בדיון הזה, יתקיים עוד דיון. ואם הם לא יגיעו לדיון הבא, יתקיים עוד דיון, ועוד דיון, ועוד דיון, עד שמשטרת ישראל, בין אם בעזרת הייעוץ המשפטי של הכנסת ובין אם באמצעות גורמים אחרים, תבין שהיא צריכה להתייצב.
זה לא עניינה של הוועדה הזו, אבל אני רק אציין כדוגמה שהשר לביטחון לאומי מונע מחברי האופוזיציה, למשל, לראות את רשימת היישובים שבהם ניתנים רישיונות נשק, כבר קרוב לשנה וחצי.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
יש שני פצועים בצומת גוש עציון כרגע, שלושה מחבלים ושני פצועים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אנחנו שולחים מכאן איחולי החלמה. איחולי החלמה לפצועים, תפילה שהתוצאות לא תהיינה יותר קשות. נראה כפיגוע לא פשוט בצומת גוש עציון. נמצא איתנו גם חבר הכנסת טור פז, שהוא תושב הגוש, ואני מקווה באמת שתהיינה בשורות טובות.
אני אומר עוד פעם, אנחנו לא נוותר על העניין. הדברים שאני אומר לגבי המשטרה נכונים כפל כפליים ביחס למשרד התפוצות. משרד התפוצות, וזה לא קשור באישיותו הכובשת של היושב ראש, כי זה גם היה המצב תחת כהונתם של יושבי ראש אחרים, משרד התפוצות מחרים את הוועדה של הכנסת שאמורה לפקח פיקוח פרלמנטרי על משרד התפוצות.
העובדה שבדיון מהסוג הזה נמצאים נציגי משרד החוץ, ותודה על כך, ונמצאים נציגי המוסדות הלאומיים, אבל משרד התפוצות של מדינת ישראל לא טורח להגיע לדיון כזה – זה אות קלון לשר עמיחי שיקלי, שגם לא מקיים את החובה שלו, על פי תקנון הכנסת, לבוא ולדווח כאן בוועדה הזו אחת למושב על פעילות המשרד, מפר ברגל גסה את הוראות התקנון, למרות כל הפניות של צוות הוועדה.
העובדה שמשרד התפוצות לא מגיע לדיון בנושא הזה היא באמת אות קלון למשרד ולשר שמעדיף להסתובב בעולם ולערוך אירועים נוצצים עם גורמי ימין לאומני קיצוני וגזעני, אבל לא לבוא לדיון שעוסק במערכת היחסים של מדינת ישראל עם חלק גדול מבני העם היהודי שיושבים בתפוצות שמשתייכים לזרמים הליברליים.
והשילוב בין מה שאנחנו רואים ממשטרת ישראל ומלשכת השר בן גביר לבין התנהלות משרד התפוצות, די בעניין הזה, באי-התייצבות של שני הגורמים האלה, כדי לתקף את החששות הכבדים של שני הזרמים הליברליים המובילים, בכל מה שנוגע לרצינות שבה רשויות השלטון במדינת ישראל מתייחסות לתופעה שאנחנו מדברים עליה.
אנחנו לא נסבול את ההתנהגות הזו, את ההתנהגות הגסה והמזלזלת הזו, גם בבית הזה ובמעמדו כרשות מחוקקת, וגם באלפי קהילות יהודיות ליברליות בתפוצות ובמדינת ישראל.
אני ברשותכם אחתום כאן. חבר הכנסת טור פז יאמר דברי פתיחה, ואז אנחנו ניגש אל תוך הדיון עצמו. אני אציין שנציג הפרקליטות נמצא איתנו בזום. אני נתתי אישור להשתתפותו באמצעות הזום. חבר הכנסת טור פז, בבקשה.
<< דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >>
כן, אדוני, מספר הנקודות. קודם כול, בעיניי, אין פה שני צדדים. זה כאילו במרכאות, אבל זה אירוע "קל". הפעלת אלימות כלפי אזרחים היא אסורה, מסוכנת, פוגעת בחברה הישראלית כולה. זה צריך להיות מובן מאליו.
שנית, העובדה שחלק גדול מהאלימות, מופנה למוסדות קודש, לבתי כנסת, לכינוסי תפילה – זה לא משנה אם עכשיו אדם מתפלל על פי נוסח גור או על פי נוסח התנועה הרפורמית. אין לזה שום חשיבות. דרך אגב, מי שמכיר את סיפור האלימות בתוך חסידות גור, יש כמה דברים עוד, יש עוד לאן להידרדר.
אז אני אומר כאן: בעיניי, אין שום הבחנה בעניין. אני חושב שהאירוע ברעננה הוא אירוע שהמחיש לנו עד כמה החברה הישראלית היום נמצאת בצומת דרכים. ואני רוצה, ברשותך, לעבור ישר לשני כיווני עבודה. על אחד התמקדת, וזה באמת הטיפול הנקרא לו משטרתי, משמעתי, פלילי, שחייב להיות הרבה יותר תקיף.
כן, הזכרת את הבית שלי. ליד הבית שלי אתמול הפגינו מול ראש המועצה, שרפו בתים בכפר ג'בע והתקיפו חיילי צה״ל במדינת ישראל 2025. והטיפול באלימים במדינת ישראל חייב להיות הרבה יותר תקיף והרבה יותר חד משמעי, עם ענישה גם יותר משמעותית אחר כך בהעמדה לדין.
הדבר השני, והוא תמיד החשוב ביותר: בסוף כל הבעיות האלה וכל הדברים האלה מתחילים מחינוך. ואין לנו, במדינת ישראל, חינוך מעמיק ונרחב לליברליזם, לקבלת האחר, למפגש עם האחר, להבנה שיש ערך בשוני.
ואני אתמקד כאן בכוונה בזרמים דווקא, אדוני, כי אתה רב רפורמי ואני יהודי אורתודוקסי, ואני רואה גאווה בכך שאנחנו שונים, שאנחנו עובדים את אלוהים, את אלוהי ישראל, אבל בדרך אחרת. ויש לנו מכנה משותף רחב מאוד.
העובדה שבמדינת ישראל 2025 זה לא נושא, אולי הנושא, של מערכת החינוך, זו הבעיה. והכול חייב להתחיל מחינוך. אנחנו צריכים שילדים מגיל גן יפגשו את השונה, ילמדו על האחר, יכירו זרמים, יכירו שונויות, יכירו עמים אחרים, וידעו שלא רק שזה לא מחליש אותנו – זה מחזק אותנו.
היה לי ויכוח עם אחד מחברי הכנסת החרדים, אני חושב שסיפרתי לך. הוא אמר לי: "איך אתה מגן על הרפורמים במליאה?", ואמרתי לו: "מה זאת אומרת? הם זרם חשוב בעם ישראל. דרך אגב, הם זרם יותר גדול ממך וממני. אז בוא לפחות נכבד אותם, שהם חלק מהחברה היהודית, זה כלל עולמית, וגם הישראלית".
אני חושב שאלה מושכלות יסוד שאנחנו צריכים לדבר עליהן, לעסוק בהן, ולהתעקש על כך, שוב, שלפני אכיפה, וגם אחריה, החינוך, זה יהיה במרכז מערכת החינוך שלנו. תודה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
תודה על הדברים החשובים, חבר הכנסת טור פז, ואכן יש פה שותפות שהיא מעבר להבדלים תיאולוגיים שהם ברוכים, וש-1,000 פרחים יפרחו בתוך ערוגת העם היהודי.
ברשותכם, אני רוצה להציע את סדר הדיון הבא: הפרקליטות יכולה להמתין עוד טיפה שנשמע את הדברים, ואז נפנה אל גורמי הממשלה.
ראשית אנחנו נפנה לרב ריק ג'ייקובס, נשיא היהדות הרפורמית בצפון אמריקה, מכיוון שהישיבה הזו מתכנסת בעקבות פנייתם. לאחר מכן נשמע את עו"ד אורלי ארז לחובסקי ואת חברת הכנסת לשעבר עו"ד גבי לסקי. ברשותכם, אנחנו נפנה לשמוע את רשויות המדינה, ונחזור לדוברים נוספים ודוברות נוספות שביקשו להתייחס לאירוע כזה או אחר, והכול ננהל ב-ד' האמות של ההכוונה הטובה של הייעוץ המשפטי של הכנסת.
ברשותכם, נפנה לרב ג'ייקובס באמצעות הזום. הרב ג'ייקובס, בוקר טוב. ריק, אנחנו איתך.
<< אורח >> ריק ג'ייקובס: << אורח >>
(נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי:)
בוקר טוב. כבוד הוא לי להיות אתכם הבוקר. שמי הרב ריק ג'ייקובס, ואני עומד בראש התנועה הרפורמית כאן בצפון אמריקה, המונה כמעט שני מיליון בני אדם. אנחנו התנועה היהודית הגדולה ביותר בצפון אמריקה – בארצות הברית ובקנדה.
יש לנו קהילות בכל רחבי היבשת, בקנדה ובארצות הברית: קהילות גדולות כאן בניו יורק, שבה אני יושב עכשיו, וקהילות קטנות במקומות כמו מיסיסיפי וארקנסו. אנחנו עומדים יחד עם מדינת ישראל, בכל יום ויום. אנו עומדים יחד גם עם אחינו ואחיותינו האורתודוקסים, הקונסרבטיביים והרקונסטרוקציוניסטיים בצפון אמריקה ובישראל.
אנחנו מאמינים שאנחנו עם אחד, ושאנחנו אחראים זה לזה. אנחנו מאמינים שמדינת ישראל היא אחד הנסים הגדולים ביותר בתולדות העם היהודי, ואנו עומדים לצד ישראל בעוצמה בשנתיים האחרונות, שהיו קשות ומייסרות עבורכם, כמובן, אבל גם עבור כל עם ישראל.
בעוד כמה שעות נקבל כאן רבים מן החטופים ששבו מן השבי, ושבהמשך השבוע צפויים להיפגש עם הנשיא טראמפ. הם נמצאים כאן בניו יורק, ואנו ניפגש איתם ונשמע מהם על החוויות הקשות והמייסרות שעברו. אני אומר את כל זה מפני שחשוב לדעת זאת.
אני גם רוצה לומר שבארצות הברית אנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק מאוד עם גורמי אכיפת החוק. כאשר מתרחש אירוע של תקיפה או איום נגד אחד מבתי הכנסת שלנו, המשטרה המקומית וגופי האכיפה אינם שואלים איזה סוג בית כנסת זה – "האם זה בית כנסת שאכפת לנו ממנו, או כזה שאין לנו שום אחריות כלפיו?" דבר כזה פשוט לא יקרה כאן.
לפני כמה שבועות, בשיקגו, בבית כנסת רפורמי בשם "אור שלום" בפרברי העיר, הגיעו המתפללים ומצאו גרפיטי על קירות בית הכנסת. לא רק שהמשטרה הגיעה וגורמי האכיפה פעלו במהירות, בתוך שעות ספורות, אלא שגם כל הקהילה שמסביב יצאה לתמוך – נוצרים, ואף חברים מהקהילה המוסלמית הגיעו כדי לעמוד יחד בסולידריות. כך נראית תגובה של חברה אזרחית ושל רשויות שרואות את ביטחון היהודים באחריותן.
האם אתם מבינים עד כמה החיים מסוכנים כאן בתפוצות, ובמיוחד בצפון אמריקה? האנטישמיות היא תופעה אמיתית ומוחשית מאוד, והיא מורגשת היטב בקהילות שלנו. בתי הכנסת והקהילות שלנו מתייחסים אליה ברצינות רבה, ולא היינו יכולים להתכנס מדי יום, מדי שבת ומועד, אילולא ההגנה והסיוע שאנחנו מקבלים מגופי אכיפת החוק המקומיים.
אני מספר לכם את כל זה מפני שכאשר שמענו על מה שקרה בנתניה ביום השואה – שייתכן שהיו התקפות נגד בית הכנסת הרפורמי שלנו בנתניה – המטרה הייתה לפגוע במקום, להשחית אותו בגרפיטי, ולהסיר את התמונות של החטופים ואת דגל ישראל מן הקירות.
אם הדברים הללו אכן קרו – זה דבר חמור ביותר שמטלטל כל יהודי באשר הוא. ואם לא תבוא תגובה מהירה, נחרצת וברורה מצד גורמי אכיפת החוק, ואם לא תהיה לקיחת אחריות מלאה על ההגנה על בית הכנסת הזה – אזי מדובר באמת בדבר מביש.
כפי שהרב גלעד קריב אמר בדברי הפתיחה שלו, אנחנו יודעים שהיו איומים נגד הקהילה הרפורמית היהודית ברעננה. מה שקרה בערב יום הזיכרון השנה היה באמת מזעזע – לאנשים שהותקפו, לקהילה, שלא הגנו עליה כמו שצריך, ולמיצוי הדין המהיר שעדיין לא קרה.
כאשר אני מנסה להסביר לאנשים כאן, בצפון אמריקה, שקהילות יהודיות רפורמיות וקונסרבטיביות לא לגמרי בטוחות, כי אנשים רבים בישראל לא חושבים שאנחנו ראויים להגנה – הם מופתעים מאוד. הם שואלים: "איך ייתכן שבמדינה היהודית היחידה בעולם יהודים מכל זרמי היהדות אינם מוגנים?".
כאן בניו יורק, אם בית כנסת אורתודוקסי מותקף, אם יהודי אורתודוקסי מותקף ברחוב – זו אחריות של כולנו לעמוד יחד עם אותה קהילה. זו אחריות של כולנו ללכת להפגין אם לא הייתה תגובה מהירה ויעילה. זה מה שיהודים אמורים לעשות, בין אם הם גרים בניו יורק, בהונג קונג או ברעננה.
לכן אני פונה אל הוועדה הזאת. חלק מכם אני מכיר היטב ועבדתי איתם בשיתוף פעולה הדוק, וחלק מכם אינני מכיר, אבל אני סומך על כך שהסיפור הזה יכעיס אתכם, יפעיל אתכם, ויזכיר לכולנו שבמדינה היהודית היחידה שכולנו אוהבים – כל היהודים, מכל הזרמים, צריכים להיות גם מוגנים וגם נתמכים.
לא באמת חשוב אם מישהו אוהב או מסכים עם איזה נוסח או איזה סוג של יהדות הם מקיימים – זה לא העיקר. מה שחשוב הוא שהם יהודים שהתכנסו לעשות עבודה קדושה, ללמוד, להתפלל, להיות יחד, וזה צריך להספיק עבור הרשויות, לא רק ברעננה אלא בכל מדינת ישראל.
ובזמן שאנחנו ממשיכים לעמוד לצד ישראל, האהבה שלנו איננה מותנית. אבל ההלם שלנו עמוק מאוד מכך שדבר כזה לא רק יכול לקרות שוב ושוב, אלא שגם לא תהיה חקירה מהירה, מציאה של האשמים והאחראים, והבאתם לדין. זה משדר לנו שכאשר יש תקיפה נגדנו – זה בעצם לא נתפס כבעיה אמיתית.
האם תוכלו לדמיין מצב שבו היכל שלמה בירושלים היה עובר תקיפה דומה? האם אתם חושבים שהיו עוברים חודשים על גבי חודשים עד שתהיה תגובה מצד רשויות אכיפת החוק? האם אתם חושבים שלא היו מגינים על הקהילה החשובה הזאת? כל הקהילות ראויות, כולן דורשות וצריכות לקבל הגנה, וצריכות להיות גם השלכות משפטיות.
אז התנועה הגדולה ביותר בחיים היהודיים – התנועה הרפורמית שלנו כאן, בצפון אמריקה – ממשיכה לעמוד לצד ישראל. אבל אתם, כוועדה שאחראית לעקוב אחרי התפוצות, ואחרי העלייה, שאותה אנחנו מעודדים, והקליטה, שהיא כמובן מפתח, צריכים לדעת שכל אחד ואחת מאיתנו כאן בצפון אמריקה, שאוהבים את ישראל וששייכים לתנועה הרפורמית – כל 2 המיליון שלנו – מוטרדים מאוד, ואפילו עצובים, מכך שדבר כזה יכול לקרות, ושלא כולנו נעמוד מיד יחד. שלא כולנו נדרוש מיד שתהיה עשיית דין מהירה.
לכן, בבקשה, כשאתם שומעים את הסיפורים האלה ושואלים את עצמכם אם מדובר בבעיה מקומית – זו לא בעיה מקומית, זו בעיה יהודית עולמית. כשאנחנו שולחים את הצעירים שלנו שעושים עלייה לישראל, והם שואלים: "האם יורשה לי לקיים את היהדות שאני אוהב, ושהיום אני מקיים כאן בחופשיות בצפון אמריקה? האם אוכל לקיים את אותה יהדות במדינה היהודית?" – אני רוצה להיות מסוגל לומר להם "בהחלט".
אבל האמת הזאת עדיין איננה נכונה בכל מקום ובכל זמן. וזה מוטל על כולנו, ועל כולכם שמייצגים את מדינת ישראל באופן כה חשוב בכנסת, לשמוע את קולנו, לשמוע את אהבתנו, לשמוע את התמיכה שלנו – ולפעול באופן שנושא אחריות כלפי עם ישראל, כל העם היהודי כולו. תודה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
תודה, חברי ועמיתי הרב ריק ג'ייקובס, על הדברים החשובים, ותודה על האמון שאתה נותן בבית הזה, בית המחוקקים הישראלי, שנוכל לעסוק בנושא הזה ולחזק את תשומת הלב של כל הרשויות הרלוונטיות גם בתחום האכיפה וגם בתחום החינוך ובניית הקשרים, כפי שציין חבר הכנסת טור פז.
הצטרף אלינו חבר הכנסת איתן גינזבורג, שכיהן כראש העיר בפועל של רעננה ושימש במשך שנים ארוכות בתפקידי הנהגה בעיר. מיד נעבור אלייך, אורלי, אבל אם אתה רוצה עכשיו, איתן, לומר את דבריך, בבקשה.
<< דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
כן, אני אשמח. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ואני גם מברך את כל הנוכחים שהגיעו, ומודה לריק ג'ייקובס ולסרחיו ברגמן על היוזמה על הפנייה, ולך, היושב-ראש, על הדיון החשוב הזה. אנחנו הפכנו להיות חברה שכבר לא יודעת להכיל דעות ועמדות ומחשבות שונות.
בית שמואלי, או סמואלי, איך שמכנים, זהו מרכז קהילתי וגאווה גדולה לעיר וגם לעירייה. אני זוכר כמה נרגשים היינו כשהצלחנו למצוא פיסת קרקע באחד המקומות היקרים ביותר בעיר רעננה, והקצינו אותו לקהילה כדי שיקום בית לקהילה ליהדות מתקדמת. זו הייתה גאוותנו.
איך הגענו למצב שבו אנשים שבוחרים להתכנס ולחיות ביחד, לקיים יחד את אמונתם, ומגיעים אנשים אחרים בעיר – את חלקם לצערי אני מכיר, ולבושתי, הייתי אומר – ומתנהגים כך כי בפנים עושים דברים שלא נראים להם? לא הזמינו אותם, זה לא עניינם, פשוט פועלים אחרת מאיך שהם מאמינים.
ואנחנו באפס סובלנות למי שהוא לא אנחנו. ואנחנו באפס סובלנות לדעות אחרות. תראו, אני מתנגד ליום הזיכרון המשותף שמתקיים. תמיד התנגדתי. אני חושב שזה דבר לא נכון לקיים אותו דווקא ביום הזה. אני מתייחד עם חללי עמי, אבל אני מכבד את דעתו של כל אחד שיבחר לעשות אחרת. זה עניינו, זה שלו.
הפסקנו להכיל דעות ועמדות, ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, האלימות שראינו ברעננה פושה בכל הרמות, מגיעה לכל מקום, אבל היא מגיעה מלמעלה. שלא לחשוב שאלו עשבים שוטים שצומחים מלמטה. אלו דברים שמגיעים ומחלחלים מלמעלה.
אי-אפשר להתפלא שאנשים נוהגים כפי שהם נוהגים, או כפי שנהגו ברעננה, בבית שמואלי, כשיש נבחרי ציבור שבוחרים לא להגיע לחקירות משטרה; כשיש נבחרי ציבור שפורצים בבסיסי צה״ל; כשיש נבחרי ציבור שמכים שוטרים; כששר עולה על הבמה ומטיח העלבות והאשמות בחברת כנסת אחרת, מבזה אותה, ואחרי זה גם מתגאה בזה שהוא ממנה מקורבים; בזה שאנחנו מנרמלים את העבירות על החוק.
זו אלימות. ואם אנחנו מנרמלים אלימות – שלא נתפלא שאחרי זה היא מחלחלת למטה, ואז רואים מראות כפי שראינו ברעננה בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. אנחנו חייבים להתחיל להבין שהעם היהודי הוא עם מגוון, והעם היהודי תמיד ידע להכיל דעות שונות. יש גוונים רבים ליהדות, וצריך להיות סובלניים כלפי כל אחד על האופן שבו הוא מאמין, איך שהוא מתפלל ומה שהוא עושה.
בכל מקרה, אסור לאפשר, ואסור לקבל, בשום דרך ושום צורה, אלימות – לא כלפי קהילות, לא כלפי אנשים, לא כלפי מוסדות, ובטח לא כלפי בתי כנסת. הדברים שעשו לנו במקומות אפלים אחרים בהיסטוריה – אנחנו לא ניתן לזה יד.
אני שמח מאוד, אדוני היושב-ראש, שנשאת על דגל את הדיון הזה, שהנושא הזה לא יורד מסדר היום, ושאנחנו נמשיך כאן לקרוא ולגנות מעשים כאלו, ולחזק את הקהילות באשר הן, בכל מקום בעולם. לפני שחזרתי לכנסת, הייתי סגן יושב-ראש קרן קיימת לישראל, הסתובבתי בקהילות שונות בעולם, ובכל מקום תמיד חיבקנו את מי שזה לא יהיה.
צריך להמשיך לאפשר ולחזק את הקהילות היהודיות בעולם באשר הן, כי הן מייצגות את כולם. לכן, אני שולח את החיבוק החזק שלי לקהילה המתקדמת, ולכל המנהיגים שנמצאים כאן, ומעבר למסכים ולזום, ואני אומר לכולם: כמו שמקבלים את האורתודוקסים, את החרדים ואת הקונסרבטיבים – צריך גם לקבל את הרפורמים, וגם את היהודים שמחליטים לא להאמין בשום דבר. גם אותם צריך לחבק, כי כולנו בסוף עם אחד וגורל אחד.
מה שקרה ב-07 באוקטובר קרה כי אנחנו יהודים. לא עניין אותם איפה אנחנו גרים, לא עניין אותם מה אנחנו חובשים, במי אנחנו מאמינים, ומה אנחנו עושים. תקפו את כולנו, כי אנחנו יהודים. ולכן, בואו נפסיק להתפלג. בואו נתחיל להתאחד. בואו נבין שיש פה מגוון של דעות, ונהיה ביחד. כשאנחנו ביחד, אנחנו חזקים. כשאנחנו מתחילים להתפלג לכל מיני זרמים ותתי-זרמים, ולהכות אחד בשני – אנחנו נתפרק מהר מאוד. נעשה את העבודה לאויבים האמיתיים שלנו. תודה רבה, אדוני.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
תודה רבה, חבר הכנסת גינזבורג, על הדברים החשובים. אורלי ארז לחובסקי, מנהלת המרכז הרפורמי לדת ומדינה. אני כבר פתחתי ואמרתי שבדיון הזה את חובשת שני כובעים: כובע אחד כמי שמובילה את הזרוע הציבורית והמשפטית של היהדות הרפורמית בישראל, אבל הכובע השני, שהוא יותר קשה לנשיאה בדיון כזה, הוא כמי שהייתה באותו ערב.
כדרך אגב, הגעת לשם על מנת לוודא שהדברים לא מידרדרים לידי אלימות, ולצערי כל הפניות שנעשו למשטרה להיערך כראוי באותו ערב נפלו על אוזניים ערלות. אני אומר את זה מכיוון שגם אני הייתי מעורב בפניות הללו לפני האירוע.
זה ערב שבו ידי המשטרה עמוסות בעבודה עם כל הטקסים ועם כל האירועים, אבל לצערי לא ניתנה תשומת לב מספקת לאזהרות שלנו מראש, ובאמת אורלי הייתה שם ונקלעה לזירה אלימה מאוד, והיא קורבן של אותה אלימות.
אני ליוויתי את אורלי בשעות לילה מאוחרות מאוד מחדר המיון בבית החולים מאיר, רכבה הושחת וניזוק, ולכן מטבע הדברים את מגיעה לכאן לדיון הזה, גם עם תחושה אישית כבדה מאוד. אנחנו מחזקים אותך ומאמצים את ידייך, ואנחנו כאן כדי לאפשר לך להשמיע את הדברים בתחושה של ביטחון מלא.
<< אורח >> אורלי ארז לחובסקי: << אורח >>
תודה רבה, ותודה על הדיון החשוב הזה. לפני שאני אדבר על רעננה, אני רוצה להגיד כמה דברים כלליים על ההסתה המתמשכת שממנה סובלות קהילות התנועה הרפורמית. אגב, זה באמת לא רק התנועה הרפורמית – גם קהילות קונסרבטיביות. אנחנו קצת התרגלנו לזה שזה בסדר שעושים מדי פעם מקרים של ונדליזם והסתות – וזה לא בסדר, צריך להגיד את זה – ואז אנחנו מגיעים באמת למקרה חמור כמו שהיה ברעננה.
אני רוצה להזכיר רק כמה דוגמאות מהשנים האחרונות. אם אנחנו מדברים על קהילות קונסרבטיביות, היה ניסיון להשתלט על בית הכנסת הקונסרבטיבי בשכונת רמות בירושלים באלימות. בקהילה הרפורמית שלנו בשוהם חולקו פשקווילים מסיתים נגד הקהילה. פה, בירושלים, בקהילת כל הנשמה, פעם אחרי פעם הסירו דגלי גאווה ושלטים אחרים בקהילה.
בקהילה הרפורמית בנתניה, כפי שגם הרב ג'ייקובס הזכיר, היו כמה וכמה מקרים של ונדליזם, והמקרה האחרון, בערב יום השואה, של כתובות נאצה, שאני לא אחזור לדברים האיומים שנאמרו שם. הוגשה תלונה באותו עניין בסוף אפריל, אך לא קרה עם זה שום דבר עד היום.
בקהילה הרפורמית במבשרת, שאני משתייכת אליה, ביום כיפור האחרון הופץ סרטון שנאה שקרא לאנשים לא להגיע, ואמר: "והרשעה כולה בעשן תכלה" – ממש קריאה לפעול נגד הקהילה. הגשנו תלונה בראשית אוקטובר ולא נעשה שום דבר, וזה מצטרף להרבה פעמים שנתלשו שלטים ומודעות של הקהילה ברחבי היישוב. הוגשו תלונות, ומעולם לא תפסו את מי שביצע את זה.
הסיפור של רעננה באמת היה עלייה ברמת האלימות החמורה מאוד שהופנתה כלפינו. באמת הייתה הקרנה של טקס הזיכרון הישראלי-פלסטיני, ולאירוע קדמה הסתה. לכן אנחנו חששנו מאוד ממה שיהיה באירוע, וחשבנו שיהיה קושי, אבל לא חשבנו עד כמה נורא זה יהיה.
באמת הגענו, ואני הייתי בקשר עם הרב גלעד קריב לכל אורך האירוע, כדי לבקש מהמשטרה לעשות את מה שהם אמורים לעשות – להגן עלינו. לצערנו, הפעילות של המשטרה באותו אירוע לא הייתה בסדר, ואגב, גם את הדבר הזה צריך לחקור. לא היו שם מספיק כוחות, בוודאי לא בהתחלה, וממש התגודדו על הכניסה לבית הכנסת מאות פורעים אלימים, שלמרבה הצער, המשטרה נתנה להם לעמוד על בית הכנסת. אני חושבת שזו הייתה השגיאה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
חסמו את הכניסה.
<< אורח >> אורלי ארז לחובסקי: << אורח >>
חסמו את הכניסה. מי שניסה להגיע לתוך בית הכנסת ממש היה צריך לנסות לעבור בכוח דרך חבורה אלימה מאוד. וכפי שחבר הכנסת גינזבורג אמר, אני גם אמרתי לאנשים שם: "אבל מה אתם רוצים? אתם לא רוצים? אל תיכנסו".
וכמובן, יש פה אי-הבנה מוחלטת של מהי דמוקרטיה. האנשים עמדו בכניסה וניסו למנוע באלימות את ההקרנה, זרקו אבנים, ניסו להתפרץ, גם בשלב כלשהו הצליחו להתפרץ לבית הכנסת, קראו קריאות איומות ונוראות, צרחות אימים, והדברים האלה נמשכו למעלה משעתיים.
המשטרה, כאמור, נתנה להם לעמוד על דלתות בית הכנסת, וכך, כשניסינו שיסתיים האירוע ורצינו לצאת – הייתה בעיה, כי עמדנו בפני המון זועם. אני הייתי בהרבה אירועים שראיתי בהם התנגדות ושנאה, אבל מעודי לא ראיתי כזו עוצמה של אלימות ושנאה.
ובסופו של דבר המשטרה, במקום להזיז אותם, או להביא מכת"זיות או איזה שהם אמצעים לפיזור הפגנות, אמרה: "אנחנו נעבור, נעביר אתכם דרך ההמון הזועם", והורתה לנו לצאת בקבוצות קטנות כשאנחנו מוקפים בשוטרים, בחיילי מג״ב.
אנחנו בערב יום הזיכרון בלב רעננה, ואנחנו צריכים לצאת מבית הכנסת הרפורמי כשאנחנו מוקפים בחיילים ושוטרים. בסופו של דבר יצאנו בקבוצות קטנות, הגענו לרכב שלי, נכנסתי לרכב ואז השוטרים עזרו – הם היו צריכים להזיז את האנשים שבעטו ברכב, זרקו בקבוקים, ירקו, זרקו אבנים. הם עזרו קצת להזיז אותם, כדי שאני אוכל לצאת עם הרכב.
הצלחתי איכשהו לצאת, ואז, כשכבר יצאתי מההמון והתחלתי לתת גז וקצת לנשום – פתאום הרגשתי מכה חזקה מאוד בכתף שלי, ואבן ניפצה את השמשה שלי לאלפי רסיסים תוך כדי שאני נוהגת. כמובן שהייתי בשוק גמור. אגב, באותו זמן גם אופנועים המשיכו לרדוף אחרינו והיה מפחיד מאוד, ובאמת סיימתי את הערב במיון.
אני חושבת שקודם כל צריך להגיד את המובן מאליו שגם נאמר פה: הדבר הזה הוא לא דמוקרטי. הוא גם לא יהודי, כי התורה שלנו מאמינה בשבעים פנים לתורה; בוודאי לא לנקוט באלימות, אלא בכך שכולנו נבראנו בצלם אלוהים ולכולנו מגיע יחס של כבוד, ובוודאי לקדש את החיים של כולנו.
אחרי האירוע הזה – אף אחד מחברי הממשלה לא גינה את האירוע, לצערנו הרב.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
גם לא שר התפוצות.
<< אורח >> אורלי ארז לחובסקי: << אורח >>
אף אחד לא גינה. ואני אגיד שההסתה לפני האירוע הובלה על ידי סניף הליכוד ברעננה. יושבת-ראש סניף הליכוד גם הייתה במקום באירוע וגם פרסמה פוסט אחרי האירוע. זאת אומרת, זה ממש מגיע מהחלונות הגבוהים, וגם זה מזעזע שהתרגלנו לזה שהממשלה לא מגנה אירוע פשוט בלתי נתפס של פוגרום.
אני אגיד שאחרי האירוע הוגשו עשרות תלונות על ידי המון אנשים שנפגעו. יש פה שתיים מחברותיי שהיו באירוע, ואני מקווה שהן גם ידברו ויספרו על החוויות הקשות מאוד שלהן. עשרות אנשים נפגעו, כולל אנשים מבוגרים מאוד – פגיעות פיזיות, רכבים הושחתו, וכמובן פגיעה נפשית.
באמת, בכל פעם שאני מדברת על הנושא הזה – אני לא מצליחה לעצור את הדמעות, מפני שזו ממש טראומה. ומה קרה מאז? עברה יותר מחצי שנה, ומבחינתי שום דבר לא נעשה. מדוע? כי עד היום אף אחד לא הועמד לדין.
והדבר הזה הוא בלתי נתפס, כי הוא שולח מסר ברור מאוד: "אין בעיה, תרביצו, תחבטו, תעשו מה שאתם רוצים, תעשו לינץ' – לא יעשו לכם שום דבר". העובדה שהדבר הזה לא מגיע לידי סיום בלוח זמנים סביר היא בלתי נתפסת.
אני רוצה להזכיר דברים שאמר השופט ג'ובראן בפסק הדין שפורסם לפני 10 שנים: "רוחות רעות של גזענות ושנאת האחר שמנשבות במדינתנו מובילות להתפרצויות אלימות על רקע גזעני ודתי. באקלים הנוכחי ישנו צורך מובהק כי הרשויות האמונות על אכיפת החוק יעמדו על המשמר ויסייעו במיגורה של התופעה".
וזה אומר התנהלות בלוח זמנים סביר. לא יכול להיות שזה יימשך חצי שנה. ואנחנו העברנו למשטרה באמת בלי סוף חומרים. זה נכון שיש הרבה חומרים, וזה נכון שיש המון פורעים וגורמים מסיתים, אבל זה תפקידה של המשטרה. לא יכול להיות שהדברים האלה לא הגיעו לידי מיצוי עד עכשיו.
כמו שאנחנו שמענו, זה שולח מסר קשה מאוד לתוך המדינה פנימה וגם לחברינו בתפוצות. אני לא יכולה לתאר לעצמכם כמה אנשים מחוץ לישראל פנו אליי מזועזעים עד עמקי נשמתם כשהאירוע קרה. העובדה שעד עכשיו לא מוצה הדין עם התוקפים, עם המסיתים – יוצרת קרע בלתי נתפס עם יהדות התפוצות, שכמו ששמענו צריכה להתגונן מפני התקפות מחוץ לישראל, והם פשוט לא מבינים איך יכול להיות שיהודים בארץ מותקפים על ידי יהודים אחרים ולא נעשה להם שום דבר.
אי-אפשר להשלים עם מסר שהדם שלנו הוא הפקר. אי-אפשר להמשיך עם הדבר הזה, וכמובן הסיפור של האכיפה הסלקטיבית פה הוא בלתי נתפס. הרי, כשהמשטרה רוצה, היא יודעת בקלות רבה לנקוט צעדים כנגד מפגינים נגד הממשלה. צ'יק צ'ק מגישים כתבי אישום. ההבדלים פה הם באמת בלתי נתפסים.
אני רוצה גם להזכיר שבקונגרס הציוני שהיה לפני כמה שבועות, בסוף אוקטובר, בין היתר הצביעו על הצעת החלטה שגינתה את האלימות כנגד קהילות ליברליות, הזכירה באופן ספציפי גם את הפוגרום ברעננה, וקראה לרשויות אכיפת החוק למצות את הדין. זה עבר ברוב גדול של 323 צירים שהצביעו בעד. זה משהו שמטריד את כל העולם היהודי, ולכן מתבקש.
אני מודה לך על הדיון הזה, הרב קריב. זה חשוב מאוד להציף את זה, וזה חשוב מאוד לעשות צדק, ובפרק זמן סביר. לא להמשיך להשלים עם ההפקרה הזו. תודה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אורלי, תודה. עוד פעם, בראש ובראשונה, אנחנו מחזקים את ידיך כמי שהייתה קורבן לאלימות קשה שהתפתחה בעקבות הסתה מפורשת. אני רק רוצה לשאול אותך, כי את פה גם ממנהיגות היהדות הרפורמית בישראל, אבל גם נפגעת עבירה – בסופו של דבר, גם רכבך ניזוק וגם את נפצעת באותו ערב – האם עמדו איתך בקשר, כנפגעת עבירה, גורמי החקירה? המשטרה?
<< אורח >> אורלי ארז לחובסקי: << אורח >>
לא, אף אחד. אני אגיד שאני אפילו ביקרתי פיזית בתחנת המשטרה בכפר סבא, כי אי-אפשר להשיג אותם אף פעם בטלפון. אמרו לי: "התיק מתנהל, אנחנו לא נמסור לך שום דבר. ברגע שיוגשו כתבי אישום, את, כנפגעת עבירה, תקבלי מידע. מלבד זה לא תקבלי שום דבר".
נכנסתי עכשיו, לפני הדיון, למערכת נפגעי העבירה – רק כתוב שם שהתיק ביחידת חקירות, ושלא נמצאו מעורבים בתיק. זה מה שמופיע לי בתיק אחרי למעלה מחצי שנה. זאת אומרת שאף אחד לא יצר איתנו קשר. אני אגיד שאנחנו ניסינו, ביקשנו, להעביר סרטונים נוספים. הצלחנו, במאמץ רב, למצוא איזו שהיא כתובת מייל כדי להעביר חומרים נוספים, אבל מעבר לזה – לא נעשה שום דבר.
בהמשך לפניות של המרכז הרפורמי, נאמר לנו על ידי המשטרה שמתנהלת חקירה ושיש חומרי חקירה רבים, ולא נאמר לנו שום דבר מעבר לזה. ומבחינת הפרקליטות נאמר לנו שהם מחכים לקבל את חוות הדעת של המשטרה, ומעבר לזה לא שמענו שום דבר מהותי.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
תודה. אנחנו נשמע עוד מעט גם את קול המשתתפים והמשתתפות. ברשותכם, אני רוצה לפנות לחברת הכנסת לשעבר גבי לסקי, ולאחר מכן לנציג הפרקליטות ונציגת משרד החוץ, ואז נמשיך.
<< אורח >> גבריאלה לסקי שוץ: << אורח >>
תודה רבה, הרב קריב, גם על קיום הדיון הזה, וגם לרב ג'ייקובס על היוזמה, ולאורלי, על פועלך בנושא. אני יודעת כמה את מושקעת בזה – לא רק בגלל שזה קרה לך, אלא בגלל שזה קרה במדינת ישראל, ואי-אפשר להשלים עם הדבר הזה. אני חייבת לומר, וטוב שאני מדברת אחריך, שהאירוע ברעננה, - - -
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
גבי, סליחה שנייה, אני חשבתי עוד לפני: אני רק רוצה לציין שכן פורסם שישנו נרצח בפיגוע הקשה בצומת גוש עציון. אנחנו שוב שולחים את תפילותינו להחלמת כל הפצועים, אבל עכשיו לצערי גם את התנחומים.
<< אורח >> גבריאלה לסקי שוץ: << אורח >>
תנחומים למשפחה, ובריאות לפצועים. לא קל. בגלל זה, גם בגלל דברים כאלה, האירוע הזה הוא כל כך משמעותי.
אני רוצה לומר שהאירוע בבית סמואלי, בערב יום הזיכרון, לא פחות ולא יותר, זה אירוע קו פרשת המים. זה אירוע של פוגרום ממשי של יהודים כנגד קהילה יהודית, בגלל שלא מסכימים לעמדות שלהם, בגלל שלא מסכימים לקיום האירוע שהיה בבית הכנסת, על אף שמדובר באירוע שהוא חוקי.
אפשר לאהוב את זה, אפשר לא לאהוב את זה, אבל הוא אירוע לגיטימי, ולכן הוא כל כך דרמטי. אני ראיתי את כל הסרטונים. דיברתי עם הרבה נפגעים ונפגעות, קורבנות. היה ממש לינץ' של צעירים, בעיקר כנגד מבוגרים, שהיו צריכים לחלץ אותם מבית כנסת במדינת ישראל, במרכז הארץ, ממש כך, תוך כדי שיורקים עליהם, זורקים עליהם אבנים, פוגעים ברכבים שלהם וזורקים עליהם דברים.
גם שוטרים נפגעו באירוע – עד כדי כך זה היה אלים – ואין מענה מאף רשות של אכיפת החוק. ואני יודעת, כי אני נאלצתי ללוות אחת מקורבנות עבירה לתחנת המשטרה, מאחר שכשהיא הגיעה, לא רצו לקבל את התלונה שלה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
מה זאת אומרת לא רצו לקבל את התלונה?
<< אורח >> גבריאלה לסקי שוץ: << אורח >>
בדיוק כך. היא הגיעה לתחנת משטרת גלילות ולא רצו לקבל את התלונה שלה. נאלצתי להגיע איתה כמה ימים אחרי זה לתחנה. אני לא מוסרת פרטים על מי התלוננה וכו', אבל אני כן רוצה לומר: אחרי המסכת העובדתית שהיא הטיחה בפני השוטר החוקר, שהיה בחור צעיר ונחמד – מהעובדות עולות עבירות של איומים, של הסתה, של ביצוע בצוותא, של התפרעות, אבל כשהוא רשם את העבירה המיוחסת לאירוע – הוא הלך והתייעץ עם קצין החקירות – הוא רשם רק אירוע של תקיפה הגורמת לחבלה.
ואני אומרת לו: "אדוני החוקר, כאשר אתה מצמצם את האירוע לפגיעה ספציפית, קונקרטית, כנגד אישה אחת על ידי איש אחד, אתם יודעים שאתם לא תמצאו אותו. בעצם, בזה שאתה מסווג את האירוע לאירוע של אחד קונקרטי שביצע עבירה קונקרטית, וכדי להוכיח את זה צריכים למצוא אותו, צריכים להוכיח שהוא זרק, שהוא התכוון וכו' – אתה פשוט מזלזל באירוע. זה אירוע של הסתה, אלימות ואיומים בצוותא כלפי אנשים בגלל שלא מסכימים לדעותיהם". ועל אף זאת – האירוע צומצם.
מאז לא קיבלנו מהמשטרה, על אף שפניתי כמה וכמה פעמים, תגובות ענייניות לדבר הזה, ואני יודעת שנעשו פניות רבות אחרות. וגם, אני חייבת לומר: אני שמחה שיש פה נציג של הפרקליטות שאנחנו נשמע, אבל גם פניתי לפרקליטות. ועם כל הכבוד, אחרי אירוע דרמטי שכזה, היה על הפרקליטות להקים צוות של פרקליט מלווה, שכל הזמן עומד על המשמר ובודק שהמשטרה עושה את עבודתה; שהאנשים החשודים בהסתה, באיומים, בתקיפה וכו' – נחקרים, לכל הפחות, ומובאים לדין.
אומנם הם נחמדים בפרקליטות, אבל הם לא עושים את העבודה שלהם. זה לא מספיק. עכשיו, אנחנו רואים אירוע ברעננה, וכמה שבועות לאחר מכן אנחנו רואים אירוע של תקיפה של חבר הכנסת איימן עודה בנס ציונה, שזה באותו מחוז. כלומר, ברגע שלא עושים כלום לאלימים – אלימים מתחילים לתפוס ביטחון. וזו אותה משטרה שמאפשרת את הדבר הזה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אם אינני טועה, זה גם אותו מחוז של המשטרה שבו נמצא בסיס בית ליד.
<< אורח >> גבריאלה לסקי שוץ: << אורח >>
בדיוק, זה באותו מחוז. וברגע שלא עושים דברים כנגד מי שלוקח את החוק לידיים – כמי שעושה שימוש באלימות קשה כנגד אנשים רק בגלל שלא מסכימים לדעות שלהם – ברגע שמסיתים ומאיימים, ולא עושים כלום, ולא אוכפים את החוק – הרי שהדבר הזה הולך ומתרחב.
בגלל זה אני אומרת שזה קו פרשת המים. גם הבחירות מעבר לפינה, ואנחנו יודעים שיש אנשים שיודעים שהמשטרה לא תעשה להם כלום אם הם יפעלו כנגד אנשים שבאים להצביע ושבאים להתנגד לעמדות של הממשלה.
לכן, זה אירוע קריטי, והדיון הזה הוא קריטי, בגלל שהדיון הזה בכוחו לפנות לרשויות אכיפת החוק ולהגיד להן: יש כאן אנשים שעוברים על החוק, והתפקיד שלכם זה לעצור את זה, להגן על האזרחים והאזרחיות. אל תיתנו לזה להתפתח לממדים של מה שקורה בשטחים, כשלא עצרו את המחבלים היהודים – כל ערב אנחנו רואים שם פוגרומים, ופוגעים בחיילים ובאזרחים – כי זה מה שיקרה פה. זה מה שכבר קורה פה, למעשה. תעצרו את זה, תעמידו את האנשים לדין, ותראו לאזרחים ולקהילות היהודיות בחו״ל שדברים שהם עבירה על החוק – לא מקובלים, והם יפעלו במלוא חומרת הדין.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
תודה רבה, עו"ד גבי לסקי, חברת הכנסת לשעבר. ברשותכם, אני רוצה לפנות לנציג הפרקליטות שנמצא איתנו. עו"ד תומר שטיינברג, שלום, אדוני, תודה על ההצטרפות. אני מבין שאתה נציג פרקליטות מרכז.
<< אורח >> תומר שטיינברג: << אורח >>
שלום רב לכם, כן.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
תודה על ההצטרפות. אנחנו מעריכים אותה. ומעבר לבקש את התייחסותך הכללית במה שניתן להתייחס בדיון מן הסוג הזה, אני כן מבקש לעמוד על נקודה אחת: אני מבין שבמסגרת האירוע הזה הוגשו הרבה מאוד תלונות, גם על האירועים האלימים, על אירועי החבלה והתקיפה ומניעת הגישה, אבל אני מבין שגם היו תלונות שהוגשו בגין הסתה לביצוע מעשי אלימות.
אני יכול לומר – זה לא מידע חסוי, מכיוון שעצם הגשת התלונות היא דבר שאדם יכול לפרסם, לפחות במקרה של תלונה אחת – שהיא גם הוגשה כנגד נבחרת ציבור ברמה המקומית בעיר רעננה.
נהלי הפרקליטות והמשטרה קובעים שבמקרה של עבירה של הסתה לאלימות, הסתה לגזענות, והסתה, כמובן, לביצוע מעשי טרור – צריכה להיות פנייה מהמשטרה, דרך המטה הארצי, אל גורמים בפרקליטות על מנת לקבל אישור בפתיחת חקירה.
אני אבקש לשאול אותך: האם פרקליטות המדינה קיבלה בקשה מהמשטרה להתייחס לנושא הזה? האם אתה יודע אם הפרקליטות דנה או לא דנה בשאלה הזו של פתיחה בחקירה או לא? עוד פעם, אני לא מבקש את עמדת הפרקליטות לגבי זה; אני רק רוצה לדעת האם בכלל הגיעה אליכם פנייה. תודה.
<< אורח >> תומר שטיינברג: << אורח >>
קודם כל, שלום רב. אני מתנצל שאני נמצא רק בזום. אני פשוט יודעתי רק ברגע האחרון לצורך שאנחנו נשתתף. אני פרקליט בפרקליטות מחוז מרכז. אנחנו המחוז שאמון על המרחב שבו בוצע האירוע, אבל אנחנו לא אחראים על כל החלקים וכל השלבים שנוגעים לעבודת הפרקליטות באירוע הזה, ככל שיש כאלה שלבים.
ולמה אני מתכוון, חבר הכנסת, במענה לשאלתך? בתיקים שבהם יש חשד לעבירת הסתה, ומשטרת ישראל מעוניינת לפתוח בחקירה בחשד לעבירות הסתה, הם צריכים לפנות. היחידה החוקרת, דרך המטה הארצי, פונה לגוף אחר בפרקליטות, המחלקה לתפקידים מיוחדים, ושם מתקבל האישור גם לפתיחה בחקירה ובהמשך הדרך גם להעמדה לדין.
אני לא יודע להגיד האם התבקש אישור לפתיחה בחקירה בעבירת הסתה באירוע הזה, ואני לא יודע גם אם התקבל אישור שכזה. וכאן זה מחבר אותי לדבר המרכזי שאני רוצה להגיד. כפי שכולם יודעים היטב, הגוף החוקר במדינת ישראל זו משטרת ישראל. הפרקליטות היא לא גוף חוקר – הפרקליטות היא גוף שבסופו של דבר מקבל תיקי חקירה, מנתח חומר ראיות, מנתח אינטרס ציבורי ומחליט על העמדה לדין.
אנחנו, במקרה הזה, לא קיבלנו פנייה ממשטרת ישראל לליווי של החקירה. לא קיבלנו עדכון ממשטרת ישראל לגבי התיק, ובעצם פעם ראשונה שאנחנו נחשפנו לאירוע הזה, מעבר כמובן למידע התקשורתי, זה ברגע שהתקבלו פניות אלינו לגבי אופן התנהלות החקירה, תלונות לגבי אופן התנהלות החקירה, ורצון שלנו להיות מעורבים.
בשלב הזה אנחנו הצפנו את הפניות הללו, את הצורך בקידום החקירה מול הגורמים הרלוונטיים במשטרת ישראל. בהמשך גם עשינו Follow up מסוים – רצינו עדכון נוסף. אבל בסוף, צריך להבין שהתיק לא נמצא בפרקליטות. הפרקליטות לא מלווה את התיק הזה, היא לא חוקרת.
זה לא נכון שהדבר הזה ייעשה. בסופו של דבר, אנחנו גם צריכים לשמור על הפרדת רשויות, ובמצב הזה אנחנו לא חלק מהחקירה, ואנחנו גם לא יכולים להיות חלק מהחקירה – אנחנו ממתינים שהתיק יגיע ממשטרת ישראל אלינו.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בסדר. תודה, אדוני הפרקליט. אני לא מבקש פרטים על מה אתה יודע לגבי החקירה. אני גם לא אזכיר שמות. אני רושם לפניי, והדברים בהחלט יכולים ללמד שלפחות מבחינתכם – לא הייתה פנייה, לא לליווי ולא לקבל אישור כלשהו.
אני רוצה לשאול, אם ניתן, אדוני הפרקליט, לגבי המדיניות הכללית, גם של פרקליטות המחוז הספציפי. הוזכרו פה עוד אירועים בעלי מאפיינים דומים. יש פה עדות גם על איזו שהיא תופעה של פגיעה וונדליזם כלפי בתי כנסת מסוגים שונים. אנחנו עדים למה שקורה ברמת המדיניות הכללית, סביב התופעה הזו של התפרצות אירועים אלימים שמונעים גם על ידי קבוצות וואטסאפ וכו'.
השאלה היא: האם יש פה מקום לאיזו שהיא מדיניות יותר ברורה של הפרקליטות, בין אם ברמת פרקליטות המחוז ובין אם ברמת הפרקליטות הארצית, לגבי קווי חקירה וטיפול של אירועים מהסוג הזה?
<< אורח >> תומר שטיינברג: << אורח >>
אז כאן אני אומר, אדוני: כמובן שאנחנו לא מקלים ראש. מערכת אכיפת החוק לא מקלה ראש באירועים האלו, כמובן, אבל בסופו של דבר אנחנו, כפרקליטות, כפרקליטות המחוז – אני מדבר בשם המחוז – לא מתייחסים לדברים ברמה שהיא לא קונקרטית.
כלומר, למה אני מתכוון? אנחנו יודעים לנתח תיקים ולבצע את העבודה שלנו רק ברגע שמתגבשות ראיות, ואז אנחנו בוחנים את הדברים, בצורה הכי מקצועית והכי הגונה שאנחנו יודעים, ללא כל הבחנות וללא, כמובן, כל שיקולים שהם שיקולים זרים ולא ראויים.
אנחנו בהחלט רואים חומרה רבה באירועים האלו, אבל אנחנו, בכלים שיש לנו, בהגדרת התפקיד שיש לנו על פי חוק, על פי דין, יכולים בסופו של דבר רק להידרש לתוצאה הראויה, להחלטות האלו, בתיק קונקרטי. אנחנו לא יכולים לעשות מעבר לזה מבחינת החקירה.
כמובן שככל שיש פנייה של הגוף החוקר – בין אם זה משטרת ישראל ובין אם זה גוף חקירה אחר – לליווי, להתייחסות, למתן אישור כלשהו, שאנחנו נדרשים לתת אותו בשלב החקירה או בשלב אחר בהליך – אנחנו כמובן יודעים להידרש לדברים ולתת את עמדתנו ואת שירותנו.
מעבר לזה – אין לי כל כך מה להוסיף. וכן חשוב לי להדגיש ולחדד שברגע שאירועים כאלה מוצפים אלינו, דוגמת המקרה הזה – אנחנו כמובן מסבים את תשומת הלב של הגורמים הרלוונטיים במשטרת ישראל, אבל בסופו של דבר ההחלטה היא שלהם, וההחלטה האם לחקור ואיך לחקור ובאיזה קצב לחקור היא שלהם לחלוטין.
<< אורח >> אורלי ארז לחובסקי: << אורח >>
אני יכולה רק רגע להגיד משהו לגבי התהליך?
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
כן, בזהירות המתבקשת.
<< אורח >> אורלי ארז לחובסקי: << אורח >>
אני רק אגיד שאנחנו מגישים את התלונות הן למשטרה והן לפרקליטות לתפקידים מיוחדים, כי הם אלה שאמונים על ההחלטה על פתיחה בחקירה. אנחנו מטפלים בתיקי הסתה כבר שנים ארוכות – יש בדיקה ראשונית שהמשטרה עורכת באיזה שהוא תיק, כל תיק של הסתה, ואז היא מעבירה המלצה לתפקידים מיוחדים כדי לקבל את אישורם להמשך החקירה.
ממה שאנחנו מבינים, וגם מהתשובות של הפרקליטות, זה עוד לא הגיע אליהם בכלל. זאת אומרת שהבדיקה הראשונית עוד לא הסתיימה אחרי חצי שנה. רק שנבין על מה אנחנו מדברים מבחינת החקירה, וזה נאמר לגבי שורה של תיקים. הוא צודק, מפרקליטות המרכז, שזה צריך להגיע לתפקידים מיוחדים, אבל כבר היינו צריכים להיות מזמן אחרי התהליך הזה בכל מה שנוגע לאישור של תפקידים מיוחדים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני אומר שבוועדה אחרת, ועדת החוקה, מתקיימים הרבה מאוד דיוני פיקוח על התהליך הזה של העברת תלונות בעבירות של הסתה. יש שם עיסוק, עם הרבה דוגמאות קונקרטיות, בשאלת קבועי הזמן והזמנים. אני לא מכיר מצב כזה של שישה-שבעה חודשים. זה לפחות לא מה שוועדת החוקה הצביעה כלוח זמנים סביר, ולא מה שאנחנו שמענו, לא מצד המשטרה ולא מצד גורמי הפרקליטות.
לדיון המעקב הבא אנחנו נזמין את המחלקה הספציפית, את המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות. היא מתארחת הרבה בוועדת החוקה, אבל סביב האירועים האלה של הסתה, שמתגלגלת לפגיעה בבתי כנסת ליברליים – אנחנו נבקש מהם להגיע גם לכאן.
גברתי, נציגת משרד החוץ.
<< אורח >> שרון רפפורט פלגי: << אורח >>
תודה רבה. תודה ליושב-ראש, תודה לכל הנוכחים כאן, גם לאלה שבזום. בהחלט אני שומעת את הכאב האישי שלכם, וזה מורגש. חשוב לי לציין שכמשרד החוץ, אנחנו רואים את עצמנו כאוהל גדול. אנחנו הבית של כל היהודים באשר הם, לא משנה מאיזו מדינה הם, ולא משנה מאיזה זרם הם. אנחנו מקבלים את כולם, וחשוב לנו מאוד להיות בקשר קרוב ולהקשיב לכולם.
בכל שנה משרד החוץ מגבש את היעדים האסטרטגיים שלו, ובכל שנה אחד מהיעדים הבולטים של משרד החוץ זה חיזוק הקשר עם התפוצות והמאבק באנטישמיות. יש לנו חטיבה שלמה במשרד החוץ שעוסקת בזה, במאבק באנטישמיות וביחסים עם התפוצות.
כמנהלת קהילות יהודיות, אני יכולה להגיד לכם שאנחנו עושים הרבה מאוד פעילות עם יהודי התפוצות, עם כל התנועות וכל הזרמים וללא הבדל, וחשוב לנו מאוד הקשר איתם ולשמוע אותם. כשעולים דברים כואבים מצידם, חשוב לנו גם לשקף את זה לדרג המדיני, כי זה חלק מהתפקיד שלנו שישמעו גם אותם.
מעבר לאמירה הזו, לנו, כמשרד החוץ, לא הייתה מעורבות בהיבטים המשפטיים, הפליליים וכדומה, אבל אנחנו בהחלט קשובים מאוד ובהחלט מעבירים את זה הלאה. תודה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני מודה לכם גם על ההגעה, ואני יודע גם שיש באמת רגישות בנושא הזה, אבל אני רוצה לשאול: למיטב ידיעתך, האם בעקבות האירוע הזה, בסופו של דבר, משרד החוץ אחראי על הקשר עם העולם היהודי, בצד משרד התפוצות? עובדה שגם שאחרי שהקימו את משרד התפוצות – לא ביטלו את המחלקה במשרד החוץ.
אני זוכר שממש בסמוך למינוי שלו כשר חוץ, שר החוץ הנוכחי יצא למשימה דחופה באמסטרדם, ביחד עם יושב-ראש הכנסת, בעקבות אירועים שקרו באמסטרדם סביב משחק הכדורגל – המתקפות נגד אוהדי מכבי תל אביב.
האם, למיטב ידיעתך, שר החוץ, מתוקף האחריות שלו על המחלקה שעסוקה בקשרים עם העולם היהודי, השמיע איזה שהוא גינוי לאירוע ברעננה? הרי בסופו של דבר, ברור שכשמתקיפים בית כנסת רפורמי ברעננה – יש כמה אלפי קהילות יהודיות שנסערות מהעניין בתפוצות; שקונסולים נשאלים על זה; ששגרירים נשאלים על זה.
אני יודע בבירור שהגיעו הרבה מאוד פניות לשגרירי ישראל ולקונסולים בצפון אמריקה על האירוע הזה ועל מה מדינת ישראל עושה בעקבותיו. האם לא היה ראוי שיהיה גינוי של שר החוץ? שר החוץ נסע לחלץ את מיטב אנשינו באמסטרדם עם יושב-ראש הכנסת. במשחק כדורגל. האם לא היה ראוי שמשרד החוץ, שמעורב בפגיעות בבתי כנסת וכו', גם ישמיע קול?
<< אורח >> שרון רפפורט פלגי: << אורח >>
קודם כול, כמו שציינת, אני חושבת שהשגרירים שלנו והנציגים שלנו ברחבי העולם קשובים מאוד לקהילות ונמצאים איתן בקשר, וככל שהגיעו פניות – אני בטוחה שהן נענו וכדומה. בראייתנו, יש איזה שהוא הבדל בין אירוע שמתקיים בארץ לאירוע בחו״ל.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אבל מה הסוג הזה בארץ? בנתניה, בכותל, בקהילה בשוהם, בקהילה ברעננה, בקהילה במבשרת, בקהילה ברמות ציון – אין לזה השפעה על מה שקורה בין מדינת ישראל לבין הקהילות היהודיות בתפוצות? הרי כל אירוע כזה מיד מטלטל, ובצדק.
<< אורח >> שרון רפפורט פלגי: << אורח >>
אירוע ברמה הזו. האירוע באמסטרדם באמת היה אירוע שגם הייתה בו מעורבות של ממשלה חיצונית, של ממשלת הולנד, שהיינו צריכים לקיים איתה קשרים ומגעים, וזה בהחלט נושא של משרד החוץ. האירוע בארץ נבחן יותר בראייה פנים-ישראלית וגם כאירוע פלילי. לגבי התייחסות, זה באמת לשיקול דעתו של השר.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני רק רוצה לומר בהקשר הזה, ועכשיו מכוח תפקידי כיושב-ראש הוועדה, שאחראית, כפי שמוגדר: בתקנון, אנחנו בסופו של דבר אחראים גם על הנושא של הטיפול בגלי האנטישמיות. אני רוצה לומר שכשבעולם רואים תמונות של בתי כנסת מותקפים בישראל, ואין תגובה ברורה, חדה, חריפה, אפילו במישור התקשורתי, של ממשלת ישראל ורשויותיה – לדעתי זה בסוף מצטבר גם לפגיעה ביכולת של ממשלת ישראל לפנות לממשלות זרות ולומר: "למה אתם לא מזדעקים על חילול בית הכנסת הזה?".
אם במדינת העם היהודי בתי כנסת מחוללים על רקע אידיאולוגי, והתחושה מצטברת – במה שקורה, בכותל ובמקומות אחרים; ממה שקורה כאשר מגיעות קבוצות של רבנים רפורמים וקונסרבטיבים מהתפוצות ומבקשות להתפלל בכותל; יש משפחות שמגיעות מהתפוצות, באות להתפלל באזהרה השוויונית בכותל ומפריעים להן – איך בדיוק שגריר ישראל במקום כלשהו יוכל לבוא ולומר: "למה אתם לא מטפלים כמו שצריך בהתפרצות של אירועים אנטישמיים מול בתי כנסת במדינה הזרה?"?
אני חושב שבמובן הזה, בהיעדר תגובה של ממשלת ישראל, על כל זרועותיה – אני אומר אותם – הייתי מצפה שמשרד התפוצות ישמיע את קולו, אבל משרד התפוצות עסוק, כאמור, בפרויקטים פוליטיים ברחבי העולם. בסדר, כל שר ושיטותיו.
ברמה של הממשלה ואחריות הממשלה, כשמחללים בתי קברות לא יהודיים במדינת ישראל – זה פוגע ביכולת של מדינת ישראל לזעוק חמס על חילול קברים של יהודים ברחבי העולם. וכשפוגעים בבתי כנסת, וכשיורקים על כמרים נוצריים בכל פעם שהם הולכים לכנסיית הקבר, ואין טיפול מערכתי בעניין הזה – זה משפיע על היכולת של מדינת ישראל לזעוק כאשר מקללים רב שהולך ברחובות פריז.
לכן, כדרך אגב, גם לזה הייתה התנגדות של כל מיני צדיקים בבית הזה. כשאנחנו קיימנו פה את הדיון הראשון בכנסת על הפגיעה באותם אנשי דת נוצרים שמתהלכים ברחובות ירושלים, היה ברור בסוף למה זה כאן – כי התופעה הזו גורמת בסופו של דבר לכבילת ידיה של ממשלת ישראל וכבילת הידיים של הארגונים היהודיים, בטענה לחוסר טיפול ראוי של ממשלות זרות בפגיעה ברבנים ובמוסדות יהודיים. ואנחנו יודעים את זה ואנחנו שומעים את זה.
זה נכון גם לגבי פגיעה בבתי כנסת, אם מדינת ישראל לא מתרגשת מאבנים שמושלכות לעבר חלונות בית כנסת, מהתפרצות לבית כנסת, ממכות – מכות רצח – שמקבלים אנשים קשישים, מגורמים פוליטיים שקוראים לעצור כניסה של אנשים למקום מסוים.
לאט-לאט הצטבר הרעיון ש: "טוב, אם מדינת ישראל לא מתרגשת מזה – למה אנחנו צריכים להתרגש?". צר לי שלא היה גינוי של שר החוץ, למרות שיש הרבה מאוד הערכה למאמצים של משרד החוץ. אנחנו שותפים בהרבה מאוד מהלכים חשובים בעניין הזה. תודה.
אני עובר לעוד מספר דוברים. הרַבָּה חן בן אור צפוני, הרבה של קהילת רענן ברעננה, המובילה של מרכז סמואלי. הרבה חן, תודה שאת מצטרפת אלינו. גם את, כמובן, היית באותו ערב קשה. גם אותך פגשתי בבית החולים בכפר סבא. אנחנו מאזינים לך.
<< אורח >> חן בן אור צפוני: << אורח >>
שלום לכולם. תודה על הדיון החשוב הזה. תודה לעמיתינו בתפוצות. אני מצטערת שאנחנו צריכים להיפגש פה, ולא בשמחות. אני לא אוסיף על מה שנאמר כבר, אבל אני רוצה להגיד משהו על תחושת חוסר המוגנות.
כשבית כנסת מקיים אירוע פרטי והוא מותקף, והמשטרה לא מצליחה לשמור על האנשים שבו; כשבמשך חצי שנה, שישה וחצי חודשים, תלונות שהגשנו לא נענות – התחושה היא שדמנו מותר. פשוט דמנו מותר. מותר לעשות לנו כל מה שרוצים. זה בסדר.
וגם אלה התגובות שקיבלנו: "חכו, חכו, זו רק ההתחלה". וגם זה לא נחקר, או לפחות לא הגיע לידי שום דבר. אז אני רוצה להביא את זה, להביא סיפור של קהילה, של אנשים שערכו אירוע – ואפשר להתווכח איתו, אבל זו לא השאלה פה היום. אנשים שערכו אירוע ביום הזיכרון של משפחות שכולות, ויצאו משם מוכים, חבולים ומאוימים באיומי רצח: "אנחנו נהרוג אתכם, אתם לא תהיו פה יותר", וחטפו השפלות על הבחירה היהודית שלהם.
אותי, אישית, גם היכו, גם ירקו עליי, וגם התייחסו לזה שאין דבר כזה "רבה רפורמית", כי יש רק דרך אחת – הדרך שלהם. בעצם, אני חוזרת למשפט שזו תחושה של חוסר מוגנות, ובבית כנסת, שזה מקום שאנשים באים להתפלל בו.
אני גם רוצה לשים פה את הדבר נוסף, כי האירוע היה ביום שלישי ערב יום הזיכרון. ביום שישי, בקבלת השבת שלנו, הגיעו משהו כמו 700 אנשים לבית הכנסת מרעננה ומהסביבה, ועוד צפו בנו מאות, אם לא אלפים, מכל העולם, והתחושה הייתה שיש הרבה מאוד אנשים שזו לא הדרך שלהם.
דרך אגב, יש שם אנשים אורתודוקסים וחרדים – היו מכל הקשת. ועדיין התחושה היא שלא אנחנו, מי שנמצאים בבית סמואלי, ולא מי שבא לתמוך בנו, מוגנים. לא מוגנים. ואני פשוט לא יודעת מה להגיד הרבה יותר מזה. עו"ד אורלי לחובסקי תיארה בדיוק את מה שהיה שם. אנחנו היינו ביחד בחילוץ הזה, שנראה כמו חילוץ של חטופים בעזה, ממש כך, עם כל הקהל שצובא עלינו. ואם אנחנו משווים את זה לחטופים בעזה – אפשר להשלים את הדימוי לאנשים האלה שהתקיפו אותנו.
ראש העיר של רעננה ביקש – הוא לא יוכל להגיע, כי יש אצלם כנס של משרד החינוך, אז אם יורשה לי, אני אקרא את דבריו. אני לא יודעת אם זה הזמן.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בבקשה. בוודאי.
<< אורח >> חן בן אור צפוני: << אורח >>
דברי ראש העיר חיים ברוידא: "אדוני היושב-ראש, ביום הזיכרון האחרון לחללי צה״ל, אמורים היו חברים מהקהילה הרפורמית ברעננה לצפות בטקס האלטרנטיבי, שהוקרן בשידור חי במעגל סגור ביוזמת משפחות נפגעי פעולות האיבה.
"הטקס הזה מתקיים יותר משני עשורים. הצפייה המשותפת בבית הכנסת הרפורמי ברעננה, כמו במרכזים אחרים, מתקיים כבר שנים רבות. השאלה בעד ונגד הטקס האלטרנטיבי בתל אביב, שמארגנות אותן משפחות יהודיות שאיבדו את יקיריהן באירועי טרור, היא לא סוגיה רעננית, אלא חברתית-יהודית-ישראלית. היא בוודאי לא אמורה להתברר בהפצת כזבים על רעננה, תוך פגיעה בקהילה הרפורמית בעיר שלנו.
"לצערי, השנה היו מי שבחרו להפיץ שקר גס כאילו הטקס האלטרנטיבי מתקיים ברעננה. הם אף טענו שמשפחות של מחבלי הנוח'בה הגיעו לעיר לטקס. זה היה שקר אלים, קריאה מכוונת ומתוזמנת להסתה פרועה. מניפולציה זולה פרי דמיונו של אדם אחד שנועדה להפוך את רעננה לשדה קרב חברתי ופוליטי על לא עוול. כוונה טקטית בעידן הרשתות החברתיות לפגוע בתבנית של רעננה, שידועה כאחת הערים הסובלניות בישראל.
"השקרים האלה הציתו אש, וגררו לעיר קבוצות קיצוניות שהתפרעו ופגעו בסדר הציבורי. אני רוצה לומר כאן בצורה ברורה: ברעננה יש אוויר לכולם. יהודים מכל הזרמים שחיים כאן ביחד. כך היה וכך יישאר. אני מצר על הסילוף, על ההסתה, על השימוש הציני ביום הקדוש והרגיש ביותר בלוח השנה היהודי הישראלי.
"ברעננה נמשיך לגן על חופש פולחן, חופש ביטוי וכבוד האדם. הקהילה הרפורמית ברעננה פועלת כאן שנים ארוכות בכבוד, בשותפות ובאהבת הארץ. לא ניתן לפגוע בה, לא ניתן לשסות אותנו אלה באלה. רעננה תישאר עיר שמובילה דוגמה אחרת, דוגמה של הכלה, איזון, אמת וכבוד הדדי. תודה, חיים ברוידא, ראש העיר רעננה".
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
תודה, הרבה, חיים. תודה על הדברים החשובים והמרגשים שלך, ואני יודע איזו עבודת קודש את וחברי וחברות הקהילה עושים.
אנחנו נשמע את ורד ואת אילנה, ואני אפנה אחרי זה לנציג הסוכנות שנמצא איתנו. ורד, בבקשה.
<< אורח >> ורד דונסקי לוריא: << אורח >>
כן. תודה על רשות הדיבור. ורד דונצקי. קודם כול, אני רוצה להודות לרבי ריק ג'ייקובס, שהעלה והציף את השאלה שוב. אין לי מה להוסיף. עברתי בדיוק את אותם דברים שאורלי מתארת, חוץ מזה שלא הגעתי לבית חולים. זה היה נורא, זה היה טראומטי, והטראומה של אחר כך היא שלא עשו כלום עם זה. הגשתי תלונה, ביררתי, ובסופו של דבר סגרו את התיק.
אני פה בכובע נוסף של מחנכת. אני רואה את האלימות; אני רואה את המתיחה של גבולות הלגיטימציה לאלימות. זה נורא. זה אולי הדבר הכי נורא. והמשטרה פה - - -
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בעניין התלונה שלך, את קיבלת הודעה שהיא נסגרה?
<< אורח >> ורד דונסקי לוריא: << אורח >>
קיבלתי הודעה שנסגרה, הלכתי למשטרה שוב – מותר לי להגיד את זה?
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אין חקירה במסגרת זה?
<< אורח >> ורד דונסקי לוריא: << אורח >>
כן. רציתי לדעת למה סגרו, ואמרו שאין ראיות. לי עצמי יש ראיה של סרטון. הרכב שלי הושחת, והוא הושחת כי הוא היה שם כל הלילה, מכיוון שלא יכולתי להגיע אליו גם. ממש חולצתי אז ברכב של חברה.
<< אורח >> גבריאלה לסקי שוץ: << אורח >>
זה מה שאמרתי – שלא מתייחסים לזה כאל פוגרום, כאל לינץ'.
<< אורח >> ורד דונסקי לוריא: << אורח >>
כן. אני חושבת שאפשר לומר – בייחוד אחרי מה שמהפרקליטות נאמר – שהמשטרה פה ממש משחקת תפקיד רציני, בעצם, בשינוי הנורמות בישראל. הדבר הראשון הוא שלא הפרידו בינינו. אני כבר שנים רבות משתתפת בטקס הזה, כולל כשזה היה מאות ואלפי אנשים בפארק הירקון.
אני מכירה בזה שלא כל אחד מסכים לצורה הזו של אזכור יום הזיכרון. מותר להם להפגין. היו הפגנות, תמיד היו הפגנות, אבל הן היו מאחורי גדר והייתה הפרדה, והמשטרה ביצעה את תפקידה. פה זה לא קרה.
אני באתי. בכלל לא ידעתי שיש בעיה. פשוט באתי. חשבתי שאני עדיין חיה במדינה שמותר לכל אחד לחשוב את מה שהוא רוצה. עכשיו, מעבר לזה שהם לא הפרידו ולא מנעו את הבושה הזו שהייתה שם – גם זה שהם לא חוקרים. הם לא חוקרים והם ממסמסים את זה.
כך נקבעות נורמות חדשות שאני, בתור אשת חינוך, גם רואה אותן בבתי הספר. ואנחנו רואים אותן בבתי הספר בכל הארץ. זה חבל, ואני מקווה שיטפלו בזה. תודה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
תודה.
<< אורח >> אילנה אדם בן חיים: << אורח >>
תודה רבה על הדיון הזה. באופן אישי, אני משתתפת בטקסים של הקהילה הרפורמית מאז ילדותי ועד היום, ואני גרה ברעננה. לכן הגעתי לטקס ברעננה בלי שום מידע קודם על מה שהולך להתרחש. להפתעתי הרבה, רגע לפני שנכנסתי לטקס, או כשהגעתי למקום, קיבלתי הודעה – משום מה אני רשומה בתור חברת ליכוד ברעננה – ולא הבנתי מה שאני קוראת: "טקס לנוח'בות לא יקרה. אנחנו נראה להם".
יש לי את זה פה בטלפון עדיין, את ה-SMS הזה. האירוע היה מפחיד ברמות, אבל אני רוצה לציין, אפרופו אלימות – אני גם פסיכולוגית של ילדים ונוער – שאלימות מתקיימת לא רק בטקס ברעננה. אני חוויתי אלימות, למשל, במוצאי השבת האחרונה, או זו שלפניה אולי, כשיצאתי מההפגנה בבגין.
ידוע בדיוק מי עושה את זה. זאת אומרת, זה ידוע שם, אני לא רוצה כרגע להגיד, אבל כל אחד בקלות יגיע אליו. הוא מתלבש בצבע כתום, למי שלא מכיר. הם היו שם, והמשטרה הגיעה בזחילה, אחרי איזה 40 דקות. לקח שעה לצאת משם.
האלימות נמצאת בכל מקום, ואני שומעת את זה ממטופלים, מילדים, ממורים מטופלים – אני שומעת את זה בכל מקום. פשוט המשטרה לא עושה כלום. אני הלכתי להגיש תלונה. הגשתי. לא קרה כלום הם אמרו לי: "יש עוד הרבה אחרים, אז אנחנו לא חוקרים את התלונה שלך".
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
זו התשובה שאת קיבלת מהמשטרה?
<< אורח >> אילנה אדם בן חיים: << אורח >>
כן.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
שבגלל שיש ריבוי תלונות על האירוע - - -
<< אורח >> אילנה אדם בן חיים: << אורח >>
אז לא צריך שום דבר.
<< אורח >> אורלי ארז לחובסקי: << אורח >>
היא הלכה להגיש תלונה ואמרו לה שמטפלים בזה במסגרת התיק הכללי.
<< אורח >> גבריאלה לסקי שוץ: << אורח >>
ואת התיק הכללי סוגרים בגלל שלא מוצאים את הבן-אדם הספציפי.
<< אורח >> אילנה אדם בן חיים: << אורח >>
כן. עכשיו, אני בעצמי עמדתי שם וצילמתי הרבה מאוד, בלי סוף. יש לי מלא סרטונים. לא צילמתי את עצמי ולא את החוויות הנפלאות שאני חוויתי שם, אבל צילמתי. יש הרבה מאוד הוכחות. המשטרה – ראיתי אותה מההתחלה. הגיע איזה שוטר, שניים, משהו כזה, הסתכלו שם מרחוק. לא עשו שום דבר. מאחר והיה טקס בבית יד לבנים באותו זמן – אחרי הטקס הזה הגיעו קצת כוחות משטרה משם. עדיין הם לא עשו שום דבר.
אני לא העזתי להיכנס. אני פשוט הייתי משותקת, וגם חוויתי רדיפה של איזו בחורה ועוד איזה גבר. כולם היו בשחור, דרך אגב, שזה גם היה מפחיד מאוד להיתקל בהם. התלוננתי שוב אחרי זה – שוב הלכתי למשטרה, ושום דבר לא נעשה עם זה. הגשתי ערר – שום דבר לא נעשה.
זה מכוון מאוד, זה ברור מאוד. זו לא תלונה ראשונה שאני מגישה – ניסו לדרוס אותי בהפגנה בצומת. אני באמת ותיקת ניסיונות כאלה ואחרים, אבל אני לא מתייחסת לזה ברצינות. אני רוצה להגיד שאני לא מתייחסת לעצמי בתור בן אדם מבוגר, למרות שקיבלתי את הפידבק הזה כבר. אבל יש אישה שהיא באמת מבוגרת, והיא חוותה דברים מאוד קשים במשטר הקומוניסטי. כמו שהבריחו אותה מהטקס – כך אימא שלה הבריחה אותה כתינוקת מהקומוניסטים בברטיסלבה.
אנשים חוו שם דברים מזעזעים. בפוסט-טראומה, זה ממש חלון לתוך כל מה שקרה שם. קצת אחרי ה-07 באוקטובר, לראות אנשים בשחור, לבושים ככה וצועקים לי: "את היית צריכה להיות חטופה בעזה", בגלל שהייתה לי סיכה של החטופים. כל מיני רעיונות היו להם.
מיד למוחרת כתבתי על האירוע הזה, וזה פורסם ב"הארץ", במדור דעות. ציינתי את זה שזה היה ליל הבדולח ברעננה, לא פחות מזה, מבחינתי. האפקט של זה משפיע, וזה הולך ומידרדר, ולאלימות הזו אין שום תשובה מהמשטרה.
המשטרה לא עושה דבר. ממש כך. הם ממסמסים, הם מטשטשים, הם עושים הכול. זה בדיוק ברור שרחלי בן-ארי סקעת, ראש סניף הליכוד, קראה לכל האנשים. אחר כך קיבלתי אס-אם-אסים: "כל הכבוד לה". אני חברת ליכוד, אני רואה. אז זה הכול, זה תחת השמש הגלויה, זה לא נסתר.
אפרופו איתן שהיה כאן, וברוידא, אני כתבתי אחר כך מכתב לעיריית רעננה, מאחר שזו העירייה שלי מזה עשרות שנים. הלן מזוז, שהיא אישה דתיה, ניסתה לעשות משהו לאיזה שיח. היא חברת ליכוד. אבל מיד אחרי זה היא הוקעה על ידי הליכוד וקראו לה "אשת שמאל שצריכה לעזוב מיד את העירייה". גם את זה יש לי פה באס-אם-אסים, שוב, כחברת ליכוד. אז היא ניסתה, ולא נעשה עם זה שום דבר. זה לא יכול להיעשות.
בלי חוק במדינה הזו – שום דבר לא יקרה. עם כל הכבוד לחינוך ולכל דבר אחר שאפשר להציע, חסרה כאן משילות. ועד שהיא לא תקרה – פשוט לא יקרה פה שום דבר. ואני, מצידי, מוכנה להגיע לכאן ולשם ולבטל, ואני ביטלתי היום מטופלים ומודרכים. אני מוכנה להגיע לכל מקום, אם אני אראה שיש בזה משהו. תדעו שאני מגויסת, ויש מאחורי צבא שלם.
<< אורח >> אורלי ארז לחובסקי: << אורח >>
אולי רק צריך להגיד שנסגרו משהו כמו חמש תלונות, וכדי להגיש ערר, אנחנו שלחנו את האנשים לבקש גם את עילת הסגירה וגם חומרי חקירה. ואז נאמר לי, אילנה: "אין חומרי חקירה. אין כלום". עכשיו, איך את תגישי ערר? זה גם הרבה שהמשטרה לא עושה את העבודה שלה.
<< אורח >> גבריאלה לסקי שוץ: << אורח >>
זה גם שקר, מאחר שאנחנו העברנו להם כל כך הרבה חומר חקירה, אז לפחות החומר החקירה שאנחנו העברנו להם.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני רוצה רגע לומר, כפי שכבר אמרתי בתחילת הדיון, שהנושא הזה יהיה בעוד דיוני מעקב. אני אחזור על זה גם בסיכום הדיון, אבל מכיוון שיש פה את הרגישות המתבקשת, אני רוצה מאוד להקפיד בקריאות הכיוון של הייעוץ המשפטי. אני אתייעץ עם היועצת המשפטית של הכנסת ועם היועצת המשפטית של הוועדה לגבי המשך הטיפול בהיבט המשטרתי.
יש דבר אחד שאנחנו נוהגים להימנע ממנו, וזה להיכנס לפרטי חקירות בתוך דיון גלוי. אבל הפיקוח הפרלמנטרי של הכנסת בא לידי ביטוי גם בפניות של חברי כנסת, והסיפור הזה של סגירת התיקים, והדרך שבה אמרו "אנחנו לא ניקח תלונה ספציפית" – זה דבר שאני לא מוכן שנשמוט מתחת ידינו.
אני אתייעץ עם היועצות המשפטיות איך נכון לעשות את זה ומה יכול להיות בדיון גלוי. אם אני אצטרך, אני אכנס דיון חסוי. אני אציע אולי ליושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי לעשות דיון משותף בבקשה. דרך אגב, אני הצעתי לו שגם הדיון הזה, אם הם רוצים, יהיה דיון משותף.
אנחנו לא נרפה מהנושא הזה, מכיוון שגם כמי שהיה מנכ״ל התנועה הרפורמית, אני חייב להעיד: אני לא זוכר אי פעם, לצערי, שהיה טיפול ממצה במקרה של תקיפה ושל ונדליזם, לא בכותל המערבי ולא באחד מבתי הכנסת שלנו. יש פה איזו שהיא תחושה שזה משהו קצת יותר מערכתי מאשר טיפול נקודתי בתיק חקירה מסוים, אבל אנחנו נדון בזה בדרך שנמצא ביחד.
מר פלמור, בבקשה.
<< אורח >> יגאל פלמור: << אורח >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני חושב שצריך להגיד את הדברים בצורה גלויה ופשוטה: האירוע ברעננה, "פוגרום רעננה", הוא אירוע אנטישמי. הוא פשוט אירוע אנטישמי. הוא עונה על הקריטריונים להגדרת אירוע אנטישמי שקבע נתן שרנסקי, שהיה יושב-ראש הסוכנות. הוא קרא לזה The Three D's – Demonization, De-Legitimization and Double Standards.
האירוע הזה משקף דמוניזציה של בית הכנסת ובאי בית הכנסת והתנועה של בית הכנסת; דה-לגיטימציה, כמובן; ו-Double Standards, בגלל שכמו שאמר הרב ג'ייקובס, אתם יכולים לתאר לעצמכם איזו תגובה הייתה אילו אירוע כזה היה קורה נגד היכל שלמה, חלילה, או נגד בית כנסת יהודי מכל זרם שהוא בחו״ל.
בכל מדינה שבה דברים כאלה קורים, באירופה, בצפון אמריקה, באמריקה – אנחנו נזעקים, בצדק, להתלונן על אנטישמיות. אז האירוע הזה הוא אירוע שעונה על כל הדרישות להגדרה של אירוע אנטישמי, ואם לא התייחסו אליו ככזה – אכן תחלשנה ידינו כשאנחנו באים להתמודד עם אירועים אנטישמיים דומים או בעלי אופי אחר בחו״ל.
כידוע, קהילות רבות מתמודדות עם אירועים אנטישמיים מסוגים שונים, ומבקשות סיוע והגנה מהרשויות המקומיות, וסיוע, בין השאר גם מהסוכנות ומארגונים רבים ומוכרים, כדי להתמודד עם האירועים האלה. אם אנחנו, במדינת ישראל, לא נדע להתמודד עם אנטישמיות מבית – יהיו לנו קשיים גדולים להתמודד עם אנטישמיות בחוץ.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
תודה רבה על הדברים החשובים. כאמור, זה דיון ראשון. אני אקיים היוועצות עם הייעוץ המשפטי לגבי המשך הדיון. אנחנו נוציא פנייה למפכ״ל המשטרה בבקשה לקיים מפגש שלו עם פיקוד בכיר, כפי שהוא יבחר, עם ראשי התנועות הלא-אורתודוקסיות בישראל, ואולי בתפוצות.
בעבר התקיים מפגש דומה בין הנהגת ארגון נשות הכותל לבין פיקוד מחוז ירושלים, מתוך מטרה באמת לברר את הדברים ולעסוק במאקרו. אני חושב שיש מקום למפגש דומה כזה של מפכ״ל המשטרה עם ראשי התנועות כדי לדבר על רצף האירועים. זה דבר אחד.
הדבר השני, אנחנו נוציא מכתב מחאה למשרד התפוצות ולשר התפוצות על ההיעדרות שלהם מהישיבה הזו, ועל ההיעדרות שלהם מרוב ישיבות הוועדה שנוגעות לענייני המשרד, אבל בעניין הזה זה דבר משמעותי מאוד; ממש חותר תחת הגדרת המשימה המרכזית של משרד התפוצות.
אני מבקש את הערנות של משרד החוץ, מכיוון שגם אתם מופקדים על הקשר עם הקהילות. מבחינתי – אני אומר את זה גם למשרד החוץ, וגם מסתכל על המוסדות הלאומיים והסוכנות – האירוע הזה אמור להציף אצל כולנו את המודעות לאדוות של אירועים מן הסוג הזה של רעננה, של נתניה, של הכותל, על הקשר עם הקהילות היהודיות ברחבי העולם ועל הזרמים, ובעיניי, גם על היכולת של מדינת ישראל לפעול מול ממשלות זרות כאשר דברים דומים קורים שם.
אני מבקש את הערנות הזו שלכם לנושא הזה, ואני חושב שגם העברת מסר ברור. אני חושב שאם שגרירים של ישראל וקונסולים היו יכולים לומר לקהילות היהודיות ברחבי העולם ששר החוץ גינה את האירוע הזה; ששר החוץ הרים טלפון לרב ג'ייקובס או לרבה חן בן אור צפוני, קיים שיחה והביע את שאט הנפש שלו – זה כלי שעוזר בהפחתת התחושה הקשה הזו בקהילות היהודיות ברחבי העולם. לכן, בעיניי, זה כן דבר שצריך לשקול אותו בארסנל הכלים של המשרד.
אני גם קורא לשר סער לקיים מפגש קרוב – אני מבקש שתעבירו את המסר, ואני גם אומר לו את זה – עם ראשי התנועות הלא-אורתודוקסיות. יש להם תפקיד חשוב בעיניי גם במאבק על הלגיטימציה הישראלית, גם במאבק באנטישמיות, גם בטיפוח הקשר.
למיטב ידיעתי, לא התקיימה פגישה של השר סער, מאז כניסתו לתפקיד, עם ראשי התנועות הליברליות. והדבר המרכזי, מבלי לצלול לחקירה הספציפית של רעננה, אבל על רקע הדברים שנאמרו כאן – גם דברים ששמענו מהפרקליטות על מה שלא הגיע לפתחם, גם סגירת התיקים, וגם האמירה "אין לנו מה לקבל תלונות כי יש כבר מספיק תלונות על האירוע", שזו אמירה מוזרה מאוד ברמה המשטרתית, כמעט בלתי נתפסת – עם כל הרגישות לחקירה שמתנהלת, יש פה אירוע שצריך להתברר ברמה המערכתית.
ואני מרשה לעצמי לומר שברמת הטיפול המערכתית, מיצוי החקירה – אני מקווה שזה יקרה. טם לא יקרה – אני בטוח שיהיו מי שיגישו עתירות לערכאות הנדרשות על אי-קבלת ההחלטות בתיקי החקירה, ואז גם יוצגו הררי הראיות שנאספו על ידי אנשים, קורבנות האלימות.
בסופו של דבר, יש קווים מנחים על משך הזמן שחקירה צריכה להתנהל. בסופו של דבר, הכול ימוצה ויתנקז, אם צריך, לערכאות. אבל יש פה איזו שהיא תחושה של כשל מערכתי בטיפול באירועים מערכתיים כאלה, של התפרצות של אלימות על רקע פוליטי, על רקע דתי, ואי-אפשר לעצום עיניים לעניין הזה.
חשוב לי לומר שהוזכר פה איזה שהוא אירוע אחר בשולי ההפגנות. אני כבר ביקשתי דיון שליש עם חברים נוספים בוועדת הבל"מ בנושא, ויכול להיות שאנחנו נחשוב איך אנחנו מקיימים בוועדות המתאימות וכו', באמת, את התופעה המערכתית הזו של חוסר תגובה לאירועי אלימות קשים, לסוג של פוגרומים על רקע פוליטי, על רקע דתי, על רקע לאומני.
כבר יש יותר מדי אינדיקציות לאירועים מהסוג הזה. בכל מקרה, אני כאמור לא סוגר את הדיון. אנחנו סוגרים את הדיון, אבל אנחנו מקיימים דיון מעקב.
<< אורח >> שי גליק: << אורח >>
אני יכול לקבל את זכות הדיבור?
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
לא, כי אני צריך להתייעץ עם היועצות המשפטיות לגבי - - -
<< אורח >> שי גליק: << אורח >>
אתה סותם לי את הפה. בסדר גמור.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני אתייעץ עם היועצות המשפטיות. אמרתי, יהיה דיון מעקב, ובדיון המעקב, אחרי ההיוועצות שלי עם היועצות המשפטיות, אנחנו, בוודאי פה בוועדה, להבדיל אולי ממקומות אחרים, לא מנסים לסתום לאף אחד את הפה.
<< אורח >> שי גליק: << אורח >>
אבל בפועל – אני היחיד שלא דיבר. אתה סותם.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אדוני, אתה לא מתפרץ לדבריי.
<< אורח >> שי גליק: << אורח >>
כמו שסתמת למשטרה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אדוני לא מתפרץ לדבריי, ואם רוצה להתפרץ עוד – יעשה את זה בחוץ. הכול בסדר. הוא דיבר הרבה פעמים בוועדה הזו, ולא יכול לטעון שהוא לא מקבל זכות דיבור בוועדה.
בכל מקרה, אני איוועץ עם היועצות המשפטיות בדיון המעקב, בהתאם לעצות שאקבל מהן, ונאפשר לנציגי עוד ארגונים לדבר. נראה האם נכון שנציגי הארגונים יהיו מעורבים באופן אישי באירוע, לאור ההכוונה של הייעוץ המשפטי לא לעסוק בחקירה הקונקרטית. נראה אולי שארגונים שרוצים לדבר פה ישלחו אנשים שלא מעורבים באירוע עצמו. נראה, נדון.
ביקשתם שאני אהיה קשוב לייעוץ המשפטי? אז אני אעשה את תפקידי. לקראת דיון המעקב, אני איוועץ בעניין מה נכון לעשות עם ארגונים שרוצים להביע עמדה אבל שלחו נציג שמעורב מאוד באירוע, לרבות תלונות שהוגשו עליו בהקשר של האירוע. אני רוצה להקפיד בהפרדת הדיון מהליכי החקירה, ולכן אני קודם איוועץ עם הייעוץ המשפטי.
תודה לכולם, תם ולא נשלם. אנחנו נמשיך לעסוק בנושא הזה. תודה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:41. << סיום >>