פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 175 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי יום רביעי, כ"ח בחשון התשפ"ו (19 בנובמבר 2025), שעה 9:00 סדר היום: << נושא >> 1. מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית - אתגרים ותקצוב << נושא >> << נושא >> 2. הצגת הדוח השנתי של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית << נושא >> << נושא >> 3. מחסור בחוקרי משטרה עם הכשרה ייעודית לעבירות מין << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: מירב כהן – היו"ר מירב בן ארי יואב סגלוביץ' חברי הכנסת: קארין אלהרר חילי טרופר לימור סון הר מלך עדי עזוז יסמין פרידמן אפרת רייטן מוזמנים: רוזיטל אביב – יוהל''ם, משרד הביטחון אורית דנין – ר' חו עבירות מין, המשרד לביטחון לאומי סלעית שחר הוכמן – מנהלת תחום פ"א טיפול בנפגעים מינית- בגירים, משרד הרווחה והביטחון החברתי בישראל בת-עמי ברוט – נציבת זכויות נפגעי עבירה, משרד המשפטים אפרת פילזר ביזמן – ממונה בנציבות זכויות נפגעי עבירה, משרד המשפטים נילי פינקלשטיין – ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים שיר אביאל – מנהלת תחום קשח ומחקר, משרד המשפטים אורלי רוזנטל-נעמן – ממונה ארצית נפגעי עבירה, פרקליטות המדינה איריס בן יעקב – ממונה חינוך למיניות ומניעת פגיעה - שפ"י, משרד החינוך אורית סוליציאנו – מנכלית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל בטי מרטין-קורן – מנכ"לית מרכז סיוע השרון, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל הלה נויבך – מנהלת התחום המשפטי, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל דור אילון – מקדמת מדיניות וקשרי ממשל, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל כרמית קלר חלמיש – מנהלת תחום המחקר, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל קארין לוינשטיין – מנכלית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל יעל טל פואה – מנהלת מטה חינוך והכשרות, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל נגה ברגר – מנהלת תוכן ודאטה, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל נעם פרידמן רז – נפגעת עבירה, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל נטע גורי – מקדמת מדיניות וקשרי ממשל, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל רונית אילתי ממן – מנהלת אסטרטגיה ודוברות, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל ישראל קריספין – איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל לינאור אטליס – מנהלת ליווי בהליכים משפטיים חיפה והצפון, מרכזי סיוע לנפגעי תקיפה מינית בישראל ליאו נקש אהרוני – נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים הארצית רן מלמד – מנכל, נקודת מפנה שיר שחף – יוצרת תוכן סתיו ביטון – כתבת איריס שפירא – אימהות בחזית יעקב סלע – מרכז הסיוע מגן, מנהל השדולה למניעת פגיעות מיניות מנהלת הוועדה: דלית אזולאי רישום פרלמנטרי: חבר המתרגמים והילה מליחי רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית - אתגרים ותקצוב << נושא >> << נושא >> הצגת הדוח השנתי של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית << נושא >> << נושא >> מחסור בחוקרי משטרה עם הכשרה ייעודית לעבירות מין << נושא >> << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בוקר טוב, אני פותחת את הדיון. אנחנו כבר נצלול לנושא החשוב שעל סדר-היום. אבל לפני זה, אני לא יודעת מי מכן כבר הגיע לדיונים בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי שאני מנהלת, אז אנחנו קודם כל תמיד פותחות בתפילה שהחיילים שלנו יחזרו הביתה בשלום ושהחטופים יחזרו הביתה לקבורה ראויה. ואנחנו גם פותחות כל דיון בפינה שיש לה את הרציונל הבא – במסגרת הפינה הזו יוקראו השמות והתגובות של מבחר מגיבים סקסיסטים ברשתות. המטרה העיקרית היא להעביר את הבושה צד. לכל סקסיסט שכותב הערה פוגענית ברשתות יש אימא, יש אבא, יש בת או אחות שצריכים להתבייש בו. נשים שמגיעות לתפקידי הנהגה לא צריכות לספוג את הרפש הזה לבדן. אני מזכירה – מחלוקת, אין בעיה. ביקורת, בשמחה רבה. שפת ביבים – לא אצלנו. מי שיקלל ויחפיץ – ייחשף ויתבייש. בכל הדיונים האחרונים הקראתי דברים מזעזעים שכותבים לי, והיום אני מזמינה את חברת הכנסת עדי עזוז לשתף את הדברים שהגיעו אליה. ואני אומרת, זה פתוח לכל חברות הכנסת מכל סיעות הבית. זה לא מאפיין רק נשים שמגיעות מצד פוליטי אחד, לצערי, כולנו סופגות את זה. אז היום הבמה מוקדשת לעדי. תודה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> לנו בפרקליטות יושב עכשיו תיק על התבטאויות כאלה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה ממש נורא, וזה מרתיע נשים טובות מלהיכנס לפוליטיקה ולהגיע לעמדות הנהגה, ואני מזמינה גם אותך, אם תרצי, בפעם הבאה להביא דוגמאות שמגיעות גם אלייך. אני בטוחה שגם את סובלת מזה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני רוצה להגיד לפני שאני מקריאה שאתמול קיימנו שולחן עגול לנפגעות אלימות מינית, והן בעצמן דיברו על התגובות שהן מקבלות ועל השירים ששרים להן, ועל כמה הן סובלות. אני ניהלתי את הדיון, והבוקר אני זו שמקריאה את התגובות. חשוב לי להגיד את זה כי בסוף זה רצף, וכל עוד יש אישה אחת מאיתנו, לא משנה באיזה תפקיד היא, או אפילו אם היא לא בשום תפקיד, אפשר לקרוא לה זונה או בשמות אחרים, תמיד יהיה אפשר לקרוא ככה גם לנו, זה רצף. קצת ריחמתי על הוועדה, בחרתי דברים שהם לא אקסטרים, כי יש הרבה. דודו סוויסה כתב לי: עוד מאוכזבת שלא קיבלה ממנו, סמיילי קורץ. בובי איתן פרץ: חברת הכנסת, את סתם זונה. ישי בארי: תשתקי כבר, עלובה ומטומטמת, פח אשפה שכמותך, את ביזיון זמני בכנסת. מתן אמירי 10, הוא קורא לעצמו באינסטגרם: את רקובה בעצמך, יא מגעילה, לכי תשתפי את עצמך בטרפנטין, את וכל החברים השמאלנים שלך מהכיכר. ריקו שובם, זה השם שלו: עזוז, את עוד פטרייה מורעלת וחדשה. אל תדאגי, המקרקרת החדשה תוציא אותך. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מודה לך, עדי. אני לרוב עושה תחקיר קטן, ואני מציינת גם שם משפחה, מקום מגורים ומקום עבודה, זה נמצא מאוד אפקטיבי. כי אני חושבת שאנשים שמעסיקים אנשים שכותבים – אני לא ריחמתי, צריכים לדעת את זה. ואני אתן גם לשיר שחף, שהיא משפיענית רשת, שגם היא נמצאת בעמדת הנהגה משלה, לשתף במה שמגיע אליה. תודה שבאת. << אורח >> שיר שחף: << אורח >> תודה. זה יכול לקרות לכולם. זה יכול לקרות לכולם, הסיטואציה הזאת. יש נשים שהן לא תמימות, מחפשות לעשות הכול כדי להתקרב. לפעמים אישה יכולה סתם, כי חברה הדליקה אותה או משהו, ללכת ולעשות סקנדל על זה. את הדברים האלו אמר הזמר מאור אדרי בפודקאסט של אבי שושן, והם מדברים על מושיקו מור, הזמר שהוגש נגדו כתב אישום בגין שתי עבירות אונס ומעשה סדום. אזהרת טריגר – אני אקריא מתוך כתב האישום: לאחר שנשאר לבד עם המתלוננת ונעל את הדלת, הוא ביצע בה מספר עבירות מין, תוך שהוא מפיל אותה, מפעיל כוח כלפיה ופוצע אותה בפיה. המתלוננת צעקה, אך הנאשם סתם את פיה. התיאורים האכזריים האלו לא מספיקים לשושן ולאדרי. מספיק שיש לך מצלמה או מקלדת, וכל אישה, גם אם היא הייתה קורבן לאלימות קשה, הופכת למטרה רק כי היא העזה לדבר. כל אחד ואחת היום יכולים להגיב ולתקוף, ויש גם חשבונות שלמים, גם של נשים, שמטרתם היחידה היא לערער על אמינותן של הנפגעות. האישה היא זו שמתקרבת, רודפת, רוצה פרסום, כותרות, היא בדיחה במקרה הטוב, ולרוב היא זונה, שקרנית, והיא זו שהרסה לגבר את המשפחה ואת החיים. והכי כואב שזה כבר לא מפתיע אף אחד, כי הרשת משקפת את מה שקורה כאן כבר שנים. ישראל הפכה לגן עדן לעברייני מין, ולאנשים פה במקום הזה יש חלק מכובד ומפוקפק במיוחד בתרבות האונס הזאת. אני אזכיר שוב שיש כאן חבר כנסת ויו"ר ועדה, חבר הכנסת חנוך מלביצקי מהליכוד, שעדיין יושב כאן, למרות שהוא חשוד באונס. וזה לא רק הוא, רק השבוע שר החינוך מינה מנהל שהטריד מינית מורות שעבדו תחתיו. שרת התחבורה פרסמה את שמו של אייל גולן על רכבת ישראל, והמועמד המוביל כרגע ליו"ר התעשייה האווירית הוא סילבן שלום, אדם שיש נגדו עדויות שונות משבע נשים. אתם עדיין מתראיינים אצל ינון מגל, שהודה שאמר בעצמו לאישה שהוא חרמן על הציצי והתחת שלה. כל זה קורה תחת ראש הממשלה שמקורבו, נתן אשל, צילם אישה מתחת לחצאית שלה בזמן עבודה. אז מה הפלא שלא מאמינים לנו? הנבחרים שלנו בעצמם משתמשים בנשים ובאלימות מינית ככלי. אתם זועקים ומגנים רק כשזה נוח לכם. איך לעזאזל אחרי 7 באוקטובר, אתם עדיין לא מבינים שאלימות מינית לא קשורה לצדדים? היא לא שלכם, זה לא פוליטי. ולמרות שאתם לא בוחלים באמצעים, ואתם ממשיכים להשתמש בזה כדי לשסע, לפלג, לערער על מערכת המשפט ואכיפת החוק, להחליש אותנו, לרמוס ולהעלים נשים, אנחנו לא ניתן לכם, ואנחנו לא נפסיק – עבור כל אישה, לא משנה מאיזה צד היא, ואני אחזק פה היום גם את הדר מוכתר על מה שהיא עברה השבוע. תדעי שלא משנה מי את, במה את מאמינה, למי את מצביעה, יש נשים שתמיד יאמינו לך ויהיו איתך. ואנחנו ניכנס בכם עד שתלמדו לשלוט בעצמכם ותפסיקו לאנוס אותנו, לגעת בנו, או סתם לדבר אלינו איך שאתם רוצים, כי הגיע הזמן שתדעו שיהיה לזה מחיר. ואני אסיים בציטוט של טאיסיה זמולוצקי, הגיבורה והמדהימה, שהפכה עבורי לסמל: הם רוצים להמית את התיק הזה מוות איטי, מוות שקט. אבל הם לא מבינים דבר אחד – צריך להרוג אותי קודם. תודה, מירב, על ההזמנה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה, שיר. באמת, דברים חזקים. סליחה שהפניתי, כי חשבתי שאנחנו מתחילים עם הציטוטים, אבל תודה שהתייחסת לנושא שעל סדר-היום. עכשיו אני רוצה לצלול לנושא שעל סדר-היום. את רוצה להגיד משהו? << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אני מתנצלת, אני מוכרחה להיכנס לוועדה לביטחון לאומי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני חייבת לפתוח את הדיון. אם תרצי אני אתן לך להתייחס ראשונה, אבל אנחנו צריכים להגיד מה נושא הדיון כרגע. אני אתחשב בלו"ז שלך בשמחה. אני רוצה לצלול לנושא שעל סדר-היום. בראשית הדברים אני רוצה להודות לאיגוד מרכזי הסיוע על עבודת הקודש שהן עושות, שאילולא הן, לא היינו יכולים להתכנס כאן היום ולדבר על בסיס של נתונים שמלמד על היקף של תופעה. תופעה מאוד מאוד קשה – תקיפות מיניות כלפי נשים בכל המעמדות, בכל המקומות בארץ, אף אחת לא חסינה. אתן באמת עושות עבודת קודש אדירה. חשוב לי לציין שנתקלתם בלא מעט קשיים, גופים, שהמעט שהם יכולים לעשות זה להעביר לכם מידע, לא העבירו מידע – אם זה המשטרה, הרווחה, חינוך, שירות בתי הסוהר, הצבא ופרקליטות המדינה, שזה מה שאני מבינה שנתקלתם בו בקושי. ברגע שהמשטרה לא מעבירה מידע על אלימות כלפי נשים, זה כמובן פוגע ביכולת שלנו בכנסת לעשות עבודת בקרה ולחשוב אם הכלים שהממשלה משתמשת בהם הם אפקטיביים או לא אפקטיביים. אני אציין שהשר לביטחון לאומי נמצא בדיוק עכשיו בדיון על הצעת החוק מוות למחבלים, אבל פה אנחנו מדברים על מוות של נשים, והיה ראוי שגם לדיון הזה ולדיון שהיה פה בתחילת השבוע הוא היה מגיע. אז מעשרות אלפי פניות שהגיעו אל מרכזי הסיוע אפשר ללמוד שאין מקום שחסין מפני פגיעות מיניות – אם זה עבודה, אם זה בתי ספר, אם זה חדרי טיפולים, אם זה הבית. אין גיל שבו זה לא קורה. אין מגזר שבו זה לא קורה. ובשונה מהאלימות הפיזית, פה הרבה פעמים קשה לראות את זה, אבל זה בהחלט משאיר צלקות ופגיעה מאוד מאוד קשה בנפש. וכדי שנוכל לטפל בזה זה מצריך התגייסות של כל המערכת – אם זה מערכת החינוך, הבריאות, בתי המשפט, שוק העבודה. הדוח של מרכז הסיוע, שתיכף יוצג בפירוט, מציג מספר מגמות מאוד מאוד מדאיגות: עלייה של עשרות אחוזים בפניות על מקרים שקרו במסגרות חינוכיות ובמקומות טיפוליים. עלייה דומה בפניות על פגיעות שקרו תחת חומרים מטשטשים, למשל סם אונס. עלייה של כמעט 80% בדיווחים על פגיעות מיניות ברשת. זה נתון שהגיע מעמותת מא'את. אנחנו נבקש את משרדי הממשלה להתייחס לנתונים האלה, וגם נעסוק בבעיות קונקרטיות שמקשות על המרכזים של איגוד מרכזי הסיוע ומרכזים נוספים לפעול. יש מחסור של 30% בחוקרים וחוקרות במשטרה שמתמחים בעבירות מין. מספר המרכזים שנותנים סיוע לנשים גדל, אך התקציב לא גדל בהתאמה, ואז כל מרכז נאלץ לפעול בתת תקצוב. אני מודה לכל מי שהגיע. בואו נעשה כל מה שאנחנו יכולות יחד כדי למגר את התופעה הזו. כל אחת מאיתנו פה צריכה לזכור שזו הייתה עלולה להיות היא, או אפילו חמור מזה, הבת שלה, וגם הבן, גם לגברים זה קורה. תודה לכל מי שמקדישה את חייה לעבודת הקודש הזו, ואני אפתח את הדיון. אני רוצה להתחיל עם ההצגה של מרכזי הסיוע, אם את רוצה משפט וללכת, אז אוקיי. אז ממש משפט, ואז אני רוצה שיציגו מרכזי הסיוע. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> קודם כל, אני מצטרפת לתודה הגדולה לאיגוד מרכזי הסיוע, שעושה מלאכת קודש במקום שאין אנשים. וצריך להודות בהזדמנות הזאת גם לארגונים ששותפים לעשייה המופלאה הזאת. ברוך השם, במהלך קצת יותר מהשנה האחרונה אנחנו עובדים בשיתוף מלא עם איגוד ארגוני הסיוע בשדולה למניעת פגיעות מיניות. זכינו להעביר חקיקה משמעותית בחוק האינוס וצמצום ההגדרות להרחקה של פוגעים מהנפגעים שלהם. ובאמת, ברוך השם, אני חושבת שיש פה שינויים משמעותיים לצד אתגרים גדולים שעדיין צריכים לקבל מענים. אנחנו צועדים בדרך, אבל אני חושבת שיש פה דוח משמעותי חשוב שאפשר להסיק ממנו וללמוד ממנו הרבה מאוד כדי לדעת מה עוד צריך לתקן. ביחס למשרדים אני רוצה לומר שאנחנו נדרוש שהנתונים יגיעו ונבחן אותם ונראה איך אנחנו יכולים לשנות את הדברים האלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה לך. אני עוברת לאיגוד מרכזי הסיוע, שיציגו את עיקרי הדוח. << אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >> לפני שחברת הכנסת לימור סון הר מלך יוצאת אני רוצה להגיד תודה לך, כי בזכות העבודה המשותפת העברנו חוקים סופר משמעותיים. תודה על השותפות. וליעקב גם. תודה רבה ליו"ר הוועדה החשובה ביותר, חברת הכנסת מירב כהן, על השותפות ארוכת השנים. את קול משמעותי מאוד במאבק נגד אלימות נגד נשים ולמען נשים בכלל, וזה סופר חשוב – תמיד, ובמיוחד בתקופה הזו. כפי שאתם רואים, יש לנו כל השנים מעל 50,000 פניות. בשנה האחרונה, 2024 – 51,000 פניות, מתוכן 16,000 פניות חדשות. יש לציין שבמהלך השנים אנחנו מפתחים את השירותים שלנו וחלק מהפניות – נפתח שירות שמובילה בטי מרטין כהן, מנהלת מרכז הסיוע שרון, של סיוע לצעירים וסוגיות של מיניות וגם מיניות בריאה, שזה דבר מאוד מאוד חשוב. רואים כאן את הנתונים של פניות לקו הזה, שזה רק הולך וגדל. כפי שחלקכם יודעים, ומי שלא יודע, רוב הפגיעות נעשות כלפי ילדים ועד גיל 21, זו החלוקה, ילדים הם הכי פגיעים לאלימות מינית, וצעירים. כאן אני רוצה להדגיש שיש הרבה נתונים, ואני רוצה להדגיש את הדברים שבחצים האדומים כי אלו הדברים שבלטו לנו השנה. 115 דיווחים על פגיעות קבוצתיות, זה נתון מאוד גבוה. דבר שהתחלנו לספור לאחרונה, כי בעינינו זאת עבירת מין וחלק מהמטרה היא לשיים דברים – 11 פניות על הסרת קונדום ללא הסכמה. ללא הסכמה. וככל שהדברים משוימים, אנחנו מניחות שיהיו פניות רבות יותר. כמחצית מהפניות עוסקות בפגיעה מתמשכת, שזה אחד מהדברים הכי קשים בעבירות מין, שהפגיעות נמשכות הרבה שנים לעיתים וההשפעה על הנפש היא עזה וקשה. כפי שכולם רואים, המקום הכי לא בטוח הוא בית המגורים, ומי שנפגעים בו, הרוב הם ילדים. ההיכרות עם הפוגע – אני מסתכלת כאן על הנתונים שבצד, ומה שהדגשנו השנה, דווקא עשינו איגום של הסטטיסטיקה, פגיעות מיניות על ידי איש חינוך בטיפול או על ידי איש דת. בסך הנתונים זה 11%, זה לא מעט, כי זו פגיעה שנעשית על ידי אדם שבוטחים בו בתוך מערכת שבוטחים בה, אם זו מערכת חינוך, אם אלו יחסי טיפול או יחסי דת. אלו מקומות לא בטוחים לילדים ולבגירים. נתון שבלט מאוד בשנה האחרונה ודורש התערבות של הבית הזה, והיו כאן הרבה דיונים בנושא, הסוגיה של פגיעה בהשפעת חומרים מטשטשים. הגרף הכהה יותר מראה פגיעה על ידי סמי אונס, והגרף הבהיר יותר מעליו מראה פגיעה על ידי סמי אונס וחומרים מטשטשים נוספים. תראו את הזינוק שחל בשנה האחרונה, אני בטוחה שלמלחמה הייתה השפעה על זה, ואני חושבת שזה מתכתב עם מה שנדון כאן בכנסת וצריך להתקדם, שבארץ משרד הבריאות ירכוש את הציוד לבדיקות שיער, מכיוון שמשום מה זו הופכת להיות פרקטיקה של סמי אונס. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בדיקות שיער? << דובר_המשך >> אורית סוליציאנו: << דובר_המשך >> כן, זקיקי השיער. היכולת לאתר סם אונס בבדיקת דם או שתן מוגבלת ל-X שעות, עד 72 שעות, והרבה פעמים לא מספיקים. יש אפשרות במקרים מסוימים לבדוק את זקיקי השיער ולאתר סם אונס. זה מכשור שקיים רק בחו"ל, לא בארץ. הפגיעות האלו כל כך מתרחבות – הגיע אלינו מקרה של מישהי ששמו לה ברוטב הפסטה סם אונס. אתם מבינים שזה לא רק בקפה, בכל מקום זה יכול להיות. אני לא מומחית בפושעים, אבל משום מה זו הופכת להיות פרקטיקה שממשיכה ומתפתחת וצריך להיאבק בה. הרשעות על סם אונס – הייתה אולי אחת או אחת או שתיים בכל השנים. מאוד קשה להרשיע על סם אונס. אני עוברת הלאה. אנחנו מדגישים כאן, גם בשקף הזה, וגם בשקף הבא, נתונים על פגיעות בילדים וילדות עד גיל 12 .הבלטנו השנה ש-17% נפגעו במערכת החינוך בקרב ילדים עד גיל 12, וגם מגיל 18-13, 20% נפגעו במוסד חינוכי. << דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אורית, את יכולה להתייחס איך משרד החינוך מטפל בפגיעות? << אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >> יש כאן את הנציגה שאנחנו משתפות איתה פעולה, איריס מנדה בן יעקב, אחר כך היא תשתף פעולה ותגיד. אני רוצה להתרכז בנתונים. זאת עלייה חדה. עכשיו סוגיה של כמה ממי שמגיע אלינו פונים למשטרה. הנתונים האלו לא משתנים לאורך השנים, אם כבר משתנים לרעה. רק 10% ממי שפונות אלינו פונות למשטרה. אנחנו בהחלט צריכים את הבית הזה לסייע בסוגיית משטרת ישראל. אני לא יודעת בכלל אם יש כאן נציגי משטרה, אני לא רואה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו הזמנו ואמרו שישלחו מישהי, היא עדיין לא הגיעה. אין מילים. << אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >> טוב. אין מילים. הדבר הזה חייב טיפול. מה שאני הולכת להציג בפניכם תיכף זו הבעיה שאנחנו מתמודדות איתה בשנה-שנתיים האחרונות, שלא הייתה לפני כן, וצריך עזרה, את עזרתכם. אני חייבת לציין, כפי שאמרת בפתיח, אנחנו שנים עושות את התהליך הזה. השנה החוברת שקיבלתם כאן היא מאוד דקה, בגלל שרק אתמול – רק אתמול – קיבלנו את נתוני הפרקליטות. נגה ברגר, שצריך להגיד לה תודה, היא רכזת תחום הדאטה והידע באיגוד, שוקדת על המשימה הזאת חודשים ארוכים. מחודש יוני, הגשנו כבר בקשות חופש מידע – יש חוקים במדינת ישראל – ואין סוף פניות למשטרה, לפרקליטות, למשרד החינוך, לצה"ל, למשרד הרווחה, לשב"ס. אני חייבת להגיד, מי שיושבות כאן בישיבה היום אלו השותפות שלנו מכל המשרדים ומהצבא, אנשים שאנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה מלא. אני רוצה גם להגיד שיש כאן גם אפילו ביזוי כוח האדם המקצועי, כי אנחנו יודעות - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הנה, נציגת המשטרה בדיוק הגיעה עכשיו. שאלו היכן את. << אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >> אנחנו יודעות שהנתונים האלו נאספים. בכל המקומות נאספו הנתונים, גם במשטרת ישראל נאספו הנתונים. לא ברור לנו, אחרי חודשים, שזה בניגוד לחוק, רק אתמול קיבלנו נתונים בגלל הדיון של היום. אז טוב שהגיעו הנתונים מהפרקליטות. אני אתייחס בקצרה, לא היה לנו זמן לעבד את זה, זה גם לא בדוח, וזה פוגע ביכולת שלכם כבית מחוקקים ורגולטורים לבקר את מה שקורה. הנתון המשמעותי שלנו מבחינת הפרקליטות הוא ש-82% מתיקי עבירות המין וההטרדות המיניות נסגרים ללא כתב אישום, ואנחנו לא מצליחים, למרות כל המאבקים והמודעות, שהמספר הזה ישתפר. וזו בעיה גדולה, כי נפגעת מינית? רוב הסיכויים שאף אחד לא ישלם מחיר על זה, אז סבבה. זו פשוט בעיה רצינית ביותר והיא חייבת מענה מערכתי. עוד נתון שהוא מאוד משמעותי, שתיקים עם כמה חשודים, שזו הרבה פעמים פגיעה קבוצתית, אונס קבוצתי – וראינו שגם התופעה הזאת היא מאוד רבה – שתשעה מתוך עשרה תיקים נסגרים. מספר התיקים שנפתחו הוא 555. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מאיזה סיבה נסגרים? << אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >> חוסר ראיות. אנחנו יודעים מה קורה לבני הנוער, אנחנו יודעים שהמלחמה גם גורמת לכך שחלק מבני הנוער וגם חלק מהאנשים שפונו מהצפון ועברו טראומות בדרום נזקקים יותר, במצב נפשי לא פשוט, חלק מעשנים סמים. כל הדברים האלו גורמים לא פעם גם לפגיעות מיניות, ואז אם זו הענישה, המצב מאוד מאוד קשה. גם משרד החינוך – שוב, הנתונים הגיעו אלינו רק אתמול, אז אני לא - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ברור, אי אפשר. << אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >> אבל אנחנו כן יכולים להגיד משהו חיובי, שאנחנו רואים שיש עלייה של 15% בפניות לשפ"י על פגיעות מיניות בשנה האחרונה. מבחינתנו זה דבר משמעותי, שיש אמון ופונים. זה דבר סופר חשוב. כשאנחנו רואות גידול בפניות, זה לא מפחיד אותנו, כי התופעה קיימת, לצערי הרב, היא עוד רחוקה מלהיעלם. אבל כשיש אמון במערכת, זה דבר חשוב. עכשיו הסוגיה של משטרת ישראל. אנחנו שנים עובדות עם המשטרה. אני זוכרת שהייתי בפגישה במשטרת ישראל ויש להן שלט יפה – אני לא זוכרת אם זה באנגלית או בעברית – שיטור מבוסס מידע. יש שם ממש שלט כזה על חשיבות של מידע. אני לא יודעת איך קוראים לו, אבל יש אנשי מקצוע מאוד חרוצים שישבו ואספו את הנתונים שלנו, והיו בקשר עם נגה ברגר. בסופו של דבר לא קיבלנו נתון אחד, גם לא אתמול. אין לנו נתונים ממשטרת ישראל, וזו דאגה לכולנו – מה קורה? כמה תיקים? אנחנו לא יודעים כלום. אני לא מבינה את זה. אני נכנסת כאן לפרטים – בקשת חופש המידע הוגשה ב-12 ביוני, ונשלחו תזכורות 30 יום אחרי, 90 יום אחרי ו-120 יום אחרי. והמענה הוכן לפני החגים. יש מידע, הוא רק לא שוחרר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את רוצה שנפנה לנציגת המשטרה? סיימת? << אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >> לא, כי יש לי כמה דברים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז מיד אחרייך נפנה לנציגת המשטרה. << אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >> אנחנו גם הגענו עד למעלה. זה לא עזר. אני רק רוצה לשתף, כי אנחנו החלטנו היום, אנחנו מאוד מודאגות, אני משתפת אתכם במה שקורה בשטח, והבאנו גם נפגעת שתספר את סיפורה, מה קרה. יש בעיה בשנתיים האחרונות. אנחנו עשינו קול קורא לקבל קצת מידע מנשים וגברים שהגישו תלונה. אני אתן לכם בקצרה. ביקשנו מהם חוויות. אני אגיד קודם דבר אחד חשוב, זה מאוד חשוב לי להגיד, יש חוקרים מאוד מסורים. חוקרי משטרה מאוד מסורים ומאוד אכפתיים בעבירות מין. אני ממש מבקשת לא לצבוע את כל המערכת כי אנחנו עובדות עם כל הארץ, יש תחנות סופר טובות, עם מדיניות להפנות למרכזי הסיוע. אבל אנחנו רואות הידרדרות ואני רוצה לשקף את זה. שוטרת שאלה את הנפגעת למה באתי רק עכשיו, ולמה עליתי אליו הביתה, שזה היה פשוט נורא. לא ממש הסבירו לי מה קורה כאן. היה לי ממש קשה, בקושי ישנתי בלילה, פחדתי ממנו מאוד שהוא יגיע אליי וינסה לפגוע בי. בקושי תפקדתי בעבודה או בכל תחום אחר, הרבה התקפי חרדה. אני לא היחידה שהגישה תלונה על אותו אדם בתחנה הזו. לאורך כל ההליך הייתה לי תחושה שהחוקרת נגדי נטו בגלל שידעתי איך היא התייחסה למתלוננת השנייה. העימות התרחש בערך שלושה חודשים לאחר התלונה, ובמשך כל החודשים הללו זה עמד באוויר ולא היה ברור מתי זה יהיה. התקשרו אליי ואמרו שזה אולי יקרה השבוע, ואז זה לא קרה. זה קרה מספר פעמים, עד שלבסוף קיבלתי שיחה להגיע ביום למחרת לעימות, וזהו. אמרו לי להסתכל באתר הפרקליטות בשביל להיות מעודכנת לגבי מה קורה עם התיק. הסתכלתי כל כמה זמן ולא היה שום עדכון. גיליתי יותר מחודש לאחר הסגירה, כי קיבלתי מכתב בדואר מהמשטרה, לא היה כתוב את סיבת הסגירה במכתב. נאלצתי ללכת לתחנה הקרובה אליי בשביל לקבל עוד מידע, וגם להם לא היה אותו, למרות שבמכתב כתוב שזה מה שעליי לעשות. זו בחורה בת 25 שהגישה תלונה לפני שנה והיא מחכה כעת לתשובה בערעור. עדות אחרונה שאני רוצה להקריא: הבחורה – כלומר החוקרת – ניסתה למהר אותי. לא כל כך הבנתי איך זה עובד, והייתי מוצפת, והיה לי קשה מאוד. לא היה הסבר לגבי התהליך ומה הולך להיות. היא רק רצתה למלא את הטופס. שאלה אותי כמה פעמים אם אני יודעת למה אני נכנסת, ושזה יהיה יותר קשה ממה שאני מספרת לה עכשיו ואם אני מוכנה לזה. הייתי רוצה שלמרות שהיא אומרת את זה, שזה חשוב, שתגיד שיש תמיכה בנושא. כשסיימתי היא אמרה לי שזה יעבור לחוקר, והיה שם קצת בלגן כי הוטרדתי באיום נשק. היה לנו עימות. הוא ישב מטר ממני וזה היה מפחיד מאוד. נתנו לו לדבר אליי לא יפה, והיה רגע שהחוקרת השאירה את שנינו לבד בחדר, וזה היה פסיכי ממש. וברגע שיצאתי, קרסתי לרצפה. היה לי מאוד קשה לחכות לתשובות ומידע. סגרו את הכול מחוסר ראיות, ושזו מילה נגד מילה. הוא איים עליי ואמר שהרסתי לו את החיים, וממש פחדתי שהוא יבוא לנקום בי. נכנסתי לאשפוז יום בסופו של דבר והמצב הנפשי שלי התדרדר. זהו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה אומר הכול. << אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >> ואני רק אגיד שגם משירות בתי הסוהר לא קיבלנו שום נתונים ושום מידע, למרות שביקשנו בקשה ב-11 ביוני. זה המצב. אני רוצה כאן לקרוא – אנחנו זקוקות לסיוע בשביל נשים וגברים במדינת ישראל שעוברים פגיעות מיניות. אנחנו רואות כמה סוגיות של הידרדרות בטיפול המשטרה. שוב, אני חייבת להגיד, יש כאן את אורית דנין, שהיא שותפה נהדרת. חשוב לי לעשות הפרדה בין אנשי המקצוע שנמצאים כאן לבין מה שקורה בשטח. גם בשטח יש אנשים טובים. המערכת ככלל - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא סופרת. אם אף אחד לא מעביר נתונים, אז לא סופרים. אתם רציתם שניתן במה. בבקשה, רק שם לפרוטוקול, תציגי את עצמך. << אורח >> נעם פרידמן רז: << אורח >> שלום, שמי נעם פרידמן רז, אני בת 33, בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה, אמנית, מרצה ואקטיביסטית. הגעתי לכאן היום כדי להשמיע את הקול שלי, ושל אלו שקולן אינו נשמע, בתקווה לשפר את המענה לנפגעי עבירה ולקדם את הצדק בחברה שלנו. כולכם מכירים את השאלה הזאת, היא מרחפת כאן באוויר, היא נשאלת ברחוב ובכל תחנת משטרה: למה לא התלוננת? אני כן התלוננתי. אני לא חלק מה-94% שמושתקות, אני חלק מה-6% שהעזו להשמיע קול ולהאמין במערכת. באתי לכאן כדי לספר לכם את הסיפור שלי. אני נאנסתי שלוש פעמים בשלושה עשורים על ידי שלושה פוגעים שונים. את כולם הכרתי, אף אחד מהם לא היה זר ברחוב. החוויה המינית הראשונה שלי הייתה אונס בגיל 14. לא התלוננתי, שתקתי. עשר שנים מאוחר יותר נאנסתי בפעם השנייה תחת השפעת סם האונס. שוב שתקתי. פחדתי מההשלכות של התלונה. לפני כמעט ארבע שנים החלטתי ללמוד אומנות לחימה כדי לדעת איך להגן על עצמי. המורה שלי לאומנות לחימה ניצל את הסמכות ואת הכוח שלו ואנס אותי. באתי ללמוד להגן על עצמי, ונפגעתי בפעם השלישית. לא יכולתי לשתוק יותר והגשתי תלונה במשטרה. מיד אחרי האונס התקשרתי למרכז הסיוע, סיפרתי למתנדבת מה קרה לי, ושאלתי אותה לאיזה בית חולים ללכת כדי לעשות ערכת אונס. היא הפנתה אותי לבני ציון. זה היה קשה מאוד, אבל קיוויתי שהצדק ייעשה, קיוויתי שהמערכת תטפל בזה בצורה מקצועית ורגישה. לצערי, התחיל תהליך ארוך של כשלים. חוויתי חוויות מאוד קשות ולא נעימות. אני רוצה לשתף אתכן בקטע שכתבתי באותם ימים בלתי נסבלים: היא יושבת מול החוקרת, מחכה לשאלה הבאה, כמו כדור שנורה מאקדח ישר ללב שלה. האם באיזשהו שלב עשית או אמרת משהו שהיה יכול להתפרש על ידו שאת רוצה את זה? היא שואלת אותה. היא מסתכלת בעיניים פעורות לרווחה על המלווה ממרכז הסיוע ושואלת מה זאת השאלה הדפוקה הזאתי? אני פה כדי להגיש תלונה על אונס, אם הייתי רוצה את זה לא הייתי פה. מה אני אמורה לענות לשאלה שעוסקת בפרשנות של האנס למעשים שלי? התשובה לשאלתך היא ממש לא. החוקרת אומרת, סליחה על השאלה, אני פשוט חייבת לשאול אותה, זה לא כי אני רעה. למה לא התלוננת? למה לא עצרת את זה? למה לא התנגדת? מה את עשית שהוביל לזה? את חייבת להסביר לי איך זה קרה לך שוב. למה לא שמרת על עצמך? אלו רק חלק מהשאלות הכול כך לא נעימות שנפגעות נשאלות. אז בפעם הבאה שאתם פוגשים נפגעת, בבקשה, במקום להגיד לה תשמרי על עצמך, תשאלו איך אני יכול או יכולה לשמור עלייך. יום אחרי הפגיעה קראו לי מהמשטרה לעימות עם הפוגע. הייתי עדיין בטראומה טרייה. אמרתי שאני לא מסוגלת ואני אשמח לעוד כמה ימי התאוששות. השוטרת אמרה: אם לא תגיעי, אכתוב שאת לא משתפת פעולה. זאת לא רשעות, זה חוסר הכשרה. חוקרת מיומנת הייתה יודעת שנפגעת טראומה לא יכולה לעמוד בעימות כל כך סמוך לפגיעה. הכשל השני היה שקיבלתי מכתב על סגירת התיק וחרב עלי עולמי. תחשבו, אני פעמיים נפגעתי ולא הגשתי תלונה, ובפעם השלישית, כשאני מגישה תלונה, אני מקבלת מכתב שהתלונה נסגרה. הייתי פשוט בשוק. איך יכול להיות, כשהייתי נפגעת מצטיינת? עשיתי ערכת אונס, עשיתי כל מה שצריך לעשות, וכעבור כמה שבועות של דממה מכתב אדום מהמשטרה חיכה לי בתיבה ובו היה כתוב שהתלונה שלי נסגרה יום אחרי שנפתחה. ואני גם אציין שזה קרה ביום שישי והחשוד שוחרר ממעצר ביום שבת בצהריים, שגם לא ברור לי איך זה קרה לפי החוק. עד היום לא קיבלתי הסבר. כעבור כמה חודשים זומנתי לעימות עם הפוגע. ביום העימות התקשרתי למשטרה, רציתי לוודא שהפוגע מתכוון להגיע, ואמרתי יאללה, אני אגדיל ראש, לבדוק שלא יהיה איזשהו מצב שאני והפוגע נשב ביחד בחדר ההמתנה. פחדתי פחד מוות לראות אותו ושהוא יאיים עליי. החוקרת אמרה לי שוואלה, כדאי שאני אאחר באיזה 45 דקות, וכשאני מגיעה לגשת ליומנאי ולשאול אותו אם אני יכולה לעלות. מוכנה לעימות, נכנסתי לתחנת המשטרה, ניגשתי ליומנאי וביקשתי להודיע לחוקרת שהגעתי, כמו שביקשה. הוא ענה שאני יכולה לעלות לקומה העשירית. אני עולה במעלית, הדלתות נפתחות, ממולי שלושה כיסאות, דלת לימין, דלת לשמאל, והוא יושב במרכז ומחייך, מי שאנס אותי. הלם, שוק. אני כמו עכבר מבוהל שרוצה לברוח. אני פותחת את הדלת הראשונה, אין שם כלום. אני פותחת את הדלת השנייה – מסדרון מלא בעוד דלתות. אני מוצאת את החוקרת, אני שואלת אותה מה קורה פה לעזאזל? אני לא ממתינה עם מי שאנס אותי בכניסה, אלוהים ישמור, מזל שיש איתי מלווה. הן צועקות עליי – למה עלית בלי אישור? למה את לא עושה מה שאמרנו? עשיתי בדיוק מילה למילה. היומנאי אמר לי לעלות אליכן לקומה. אני יושבת על שולחן במסדרון מלא רהיטים משרדיים, בזמן שהוא יושב לו על כיסאות מרופדים, וככה אני מתחילה את העימות כשאני בעמדת נחיתות. הכשל השלישי היה הטיפול הרשלני בערכת האונס שנמשכה מבני ציון רק שמונה חודשים לאחר המקרה, וזאת לאחר שנאמר לי שלא חתמתי על טופס ויתור סודיות. אני, למזלי, השכלתי לצלם את כל הטפסים שחתמתי עליהם כשהגשתי את התלונה וכשהייתי בבית החולים, אז היה לי צילום של הטופס החתום שהמשטרה טוענת שלא חתמתי עליו. בכל פעם הרגשתי שאני נופלת בין הכיסאות. במקום לחוש שהמערכת מגנה עליי, הרגשתי שאני צריכה להגן על עצמי מהמערכת. אני מצפה מהמערכות לעשות צדק ולהגיש כתב אישום נגד מי שהרס לי את החיים. אני מאוד מאוד מקווה שאתם, כל מי שנמצא פה בחדר הזה, תעשו את העבודה שלכם כי כרגע מסתובב חופשי בן אדם שהוא מסוכן, והוא ממשיך לסכן את הציבור, וזה כבר מזמן לא רק הצדק האישי שלי, וכנראה שאתם תפגשו כאן עוד כמוני. בינתיים, בעקבות האומנות שלי וקמפיין המודעות שאני מובילה, נודע לי על עוד שתי נפגעות נוספות שנפגעו על ידי אותו אדם. עליהן גם סיפרתי בהשלמות החקירה. מה המשטרה עשתה עם זה? לא יודעת. אני לא נאנסתי שלוש פעמים, אני נאנסתי ארבע פעמים, והפעם הרביעית היא בחסות הרשויות, וזה פשוט שובר אותי. אני חיה בלימבו – מצד אחד אני מנסה להמשיך לחיות, לעבוד, ליצור. מצד שני, אני תקועה בעבר, נלחמת על הצדק שלי. זאת פשוט אוזלת יד מכוונת. איך מעבירים את התיק שלי, כמו יויו, כמו תפוח אדמה לוהט, כבר ארבע שנים בין הפרקליטות למשטרה, בין הפרקליטות למשטרה. בכנות אני אומרת לכם, התחושה היא שהמערכת לא באמת רוצה לטפל בתיקים כאלה. בעקבות האונס והאתגרים הכרוכים בהגשת התלונה, הגעתי למצב של חוסר תפקוד מוחלט. מסטודנטית לפסיכולוגיה בשנה האחרונה ומדריכה שיקומית, הפכתי למתמודדת נפש שלא מתפקדת. היום, אחרי כמעט ארבע שנים מאז הגשת התלונה, אני יכולה להגיד שעשיתי טעות. הטעות הייתה שחשבתי שמישהו כאן יגן עליי ועל החברה מפני אנס שעבר על החוק. מאז אני מתעדת את כל המסע הזה שאני עוברת לסרט ייעודי, שאני קוראת לו למה לא התלוננת, והמטרה שלו היא לענות אחת ולתמיד על השאלה הזאת. הסרט יראה מה קורה באמת מאחורי הקלעים, את הכשלים, את הקשיים ואת המחיר הרגשי. אני רוצה שהסיפור שלי יעזור לנפגעות אחרות להבין שהן לא לבד ושהמערכת תשתפר. אני יודעת שאני לא אפתור את כל הבעיות בעולם, אבל אני רוצה לפתור כשלים מהותיים, ואני מאמינה שבעזרתכם זה אפשרי. תודה רבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה לך. תודה לך ששיתפת אותנו באומץ. אפשר ללמוד מהסיפור שלך את כל הכשלים של המערכת, זו סדרה ארוכה של כשלים. אתן תרצו, איגוד מרכזי הסיוע, שעוד מישהי תתייחס לפני שאני עוברת למשרדים? בבקשה. << אורח >> לינאור אטליס: << אורח >> אני אציג את עצמי, אני עורכת דין לינאור אטליס, מנהלת תחום ליווי בהליכים משפטיים במרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, חיפה והצפון. בהמשך למה ששמענו עכשיו מנעם, באתי לדבר על אתגרים שאני והקולגות שלי במרכזי הסיוע ברחבי הארץ מזהות בנוגע למשטרה באופן רוחבי. אנחנו מלוות לתחנות המשטרה ורואות מה קורה בשטח. יש מחסור משמעותי בחוקרות וחוקרי עבירות מין ברמה הארצית, וזה משפיע על השטח. ישנן חוקרות לא מיומנות, חוקרות עבירות מין שלא עוברות הכשרות. היחס כלפי הנפגעות והנפגעים הוא לא מותאם טראומה. כמו בדוגמאות שאורית הקריאה, אני אוסיף – למשל, חוקרות שאוכלות במהלך הגשת תלונה, עונות לשיחות אישיות בטלפון תוך כדי גביית עדות מנפגעות, זה יכול להיות שיחות ממשפחה. חוקרת עבירות מין שאין לה חדר נפרד ושקט לצורך הגשת תלונה, זה אומר לדוגמה שנכנסים תוך כדי הגשת תלונה חוקרים להכין קפה. גם כשיש חדר ייעודי, חוקרים נכנסים ויוצאים ממנו בלי הפסקה. אם אין חדר ייעודי אין פרטיות לנפגעת במהלך הגשת התלונה שלה, דלת שנשארת פתוחה ועוד ועוד. חשוב להגיד שזה משפיע לא רק על החוויה של הנפגעת, זה משפיע על החקירה עצמה, ועל המגמה של הגשת תלונות בכלל. אני אגיד שאנחנו שמות לב למגמה של סגירת תיקים של תלונות שמוגשות באופן מקוון בעבירות מין, נפגעות שלא מוזמנות לתחנת משטרה, להמשך של גביית עדות בתחנה על ידי חוקרות עבירות מין, ומקבלות הודעה על סגירת תיק זמן קצר לאחר הגשת התלונה המקוונת. נקודה נוספת שאנחנו שמות לב אליה באופן רוחבי היא שלמרות שיש לנפגעות זכות לבחור להיחקר על ידי חוקרת אישה, יש תחנות שאין בהן חוקרת אישה, אלא חוקר גבר, והזכות הזאת נפגעת. זה משהו שאנחנו מזהות אותו ורואות בשטח. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה על כל מה שאתן עושות. אני רוצה לשמוע את המשטרה, המשרד לביטחון פנים ומשרד הרווחה, ואז אני אתחיל לפתוח את זה, נעשה פינג-פונג עם נבחרי ונבחרות הציבור שהגיעו, תודה רבה. בואו נתחיל עם נציגת המשטרה. קודם כל, למה לא עברו נתונים? << אורח >> אורית דנין: << אורח >> אורית דנין, ראש חוליית עבירות מין, חטיבת החקירות. משטרת ישראל העבירה את הנתונים, ככל שידוע לי, למשרד לבל"ם. אם יש פה נציג של המשרד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לצערי, אין פה נציג של המשרד, וגם כשהזמנו לדיון השבוע את השר לביטחון לאומי, גם הוא לא טרח להגיע. הוא כן הולך לדיון בנושא עונש מוות למחבלים, אבל המוות של הנשים פחות מעניין אותו. את בעצם אומרת שהעברתם את הנתונים למשרד לביטחון לאומי ומשם זה לא הועבר? << אורח >> אורית דנין: << אורח >> זה יהיה קצת טכני – זו בקשת חופש מידע שמגיעים לחופש מידע במשטרת ישראל, שזה לא בחטיבת החקירות, אבל הם מגיעים אלינו להתייחסות לאחר עיבוד הנתונים. אני עובדת בצמוד עם מרכזי הסיוע. אנחנו, חטיבת החקירות, העברנו התייחסות לבקשת חופש המידע הזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> למי? << אורח >> אורית דנין: << אורח >> לחוליית חופש מידע במשטרת ישראל, שם בדרך - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> היחידות השונות לא מדברות זו עם זו? את לא יודעת מה עלה בגורל הנתונים? << אורח >> אורית דנין: << אורח >> ככל שאני יודעת, אני יודעת שהנתונים לא הועבר למרכז. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את התוצאה הסופית אנחנו יודעים. זה שזה לא הגיע למרכז אנחנו יודעים, אבל איפה זה הלך לאיבוד בדרך? הרי כל שנה מבקשים את זה, אין פה משהו מפתיע. << אורח >> אורית דנין: << אורח >> אני יודעת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז איפה זה תקוע? כן, בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> מתי העברתם את זה לחופש מידע? << אורח >> אורית דנין: << אורח >> חטיבת החקירות העבירה, אם אני לא טועה, כבר ביולי או באוגוסט 2025. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בקיצור, יש פה אירוע שלא רוצים שהמידע ייצא, כי המידע הופק מאנשי המקצוע - - - << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> הדוח הסטטיסטי של משטרת ישראל של שנת 2024 יצא? << אורח >> אורית דנין: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, אז אין נתונים, אנחנו לא יודעים מה המצב. כשלא מגדירים בעיה ומה ההיקף שלה ומה המגמות, קשה לפתור אותה. אני מבינה שאת לא הכתובת, שאת עשית את עבודתך, אבל המנגנון כמנגנון כשל בדבר בסיסי. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> מה הכוונה אין נתונים? לפי השאלה של יואב, מובן שמדובר פה במשהו - - - << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> רק לפרוטוקול, לא לגבי הדיון הזה. נתונים לא עוברים באופן קבוע מהמשרד לביטחון לאומי לכנסת ישראל, גם לא לוועדה לביקורת המדינה, לאף ועדה. זה אירוע אחר, אבל אחר כך נתייחס לנושא עצמו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בואי נתייחס לכשלים השונים שעלו לאורך שרשרת הטיפול במישהי שנפגעה, מגיעה לתחנת משטרה, ומשם, כמו ששמענו, מטפלות בה שוטרות שלא תמיד הוכשרו לזה ושמות את הנפגעות במקומות בלתי אפשריים, עד כדי כך שהנתון מגיע למצב שב-90% מהמקרים הנשים לא מגיעות להתלונן. אחרי ששומעים את העדות פה, מבינים למה. << אורח >> אורית דנין: << אורח >> אני אפתח ואגיד שהיה לי קשה לשמוע, ואני מבקשת באמת סליחה כמשטרת ישראל. ממש, ממש. אני כן אומר שאנחנו פותחים הכשרות של מחלקי משפחה, שאלו ההכשרות שבהן עוברים הכשרה של חוקר מיומן בעבירות מין, ויש לנו הכשרה בעוד שבועיים. אני חושבת שלפחות ביום שאני מעבירה, אני ארצה שאולי תבואי ותדברי עם חוקרי המערך שיהיו בהכשרה הזאת. נטע, אני אדבר איתך ממש אחר כך, אני אראה שזה אפשרי ואנחנו נתאם את זה. אני חושבת שזה הפתח. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אם כבר נפתח משהו, אז יש פה משהו שנמצא – בדרך כלל אני לא עושה את זה, אבל יודעים על אירוע ספציפי, לא צריך לעשות את זה עכשיו, מעבר להכשרות, יש תיק ספציפי, שטופל בצורה נוראית, הכי חשוב שתגידי שתיקחו את התיק לחטיבת החקירות, שיבחנו את זה גורמים אחרים ויקבלו החלטה. << אורח >> אורית דנין: << אורח >> זה בוודאות. את זה לא אמרתי פה בפורום הזה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אז אני מצאתי נכון להגיד את זה. << אורח >> אורית דנין: << אורח >> את זה הייתי עושה. הן מכירות אותי, הייתי באה אחר כך, לוקחת את פרטים ובודקת. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> חשוב שגם הציבור ידע, גם לטובת משטרת ישראל. << אורח >> אורית דנין: << אורח >> נכון. נכון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בנימה אישית, התגובה שלך מאוד מוערכת. חשוב גם לומר סליחה, טעינו ונתקן. שוב, הביקורת היא לגוף. << אורח >> אורית דנין: << אורח >> אני מבינה. אני הגוף. אני הגוף. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> נדיר לראות - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מישהו שלפחות לא אטום. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> היום זה כבר נדיר. << אורח >> אורית דנין: << אורח >> אני הגוף. אני אגיד גם שאתמול הייתי במעון עלמה, ודיברתי שם על תפקיד המשטרה בחקירת עבירות מין. וקיבלתי נערות, שאני אגיד – ירו עליי, ירו עליי, ובאתי בנפש חפצה כדי שאולי שתיים או אחת, אני אצליח אולי להגיע אליהן עכשיו. אני אומרת שמשטרת ישראל – א', אנחנו מנסים להגדיל את מערך חוקרי עבירות המין. יש עכשיו מהלך שנקרא חוקר משפחה, שזה מאגד בתוכו הכשרה של כמה וכמה מיומנויות, כמו חוקר אלימות במשפחה, חוקרי חסרי ישע, קטינים וקשישים. כך שלחוקר אחד יש יותר מיומנויות כדי שנרחיב את המערך. אנחנו עושים הכשרות, אנחנו מגיעים ועושים בקרות לשוטרים. אנחנו ממש מדברים עם השוטרים על איך להסביר לנפגע העבירה מה הולך לעבור עליו בעת הגשת תלונה במשטרה, שזה אירוע קשה להגיש תלונה במשטרה, כי בסוף אנחנו הולכים לכתב אישום. המטרה היא ללכת לחקר האמת, והתיק הזה, בסוף אנחנו מקווים שיגיע לכתב אישום. אני יודעת שיש לנו עוד המון לעשות, אבל אני מרגישה שאנחנו בדרך, לפחות בשנתיים האחרונות. אני אומרת פה הכי גלוי – מחסור בשוטרים ומחסור בחוקרים במשטרה בכלל, משליך גם על המערך הזה. << אורח >> לינאור אטליס: << אורח >> אני רוצה להתייחס לעניין ההכשרות בהקשר של מה שאורית אמרה במילה. ההכשרות של חוקרות עבירות מין הן בבית שמש. אני ממרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית, האזור הגיאוגרפי שלנו חולש על כל אזור הצפון. אז רק בנקודה הזאת שיש באמת קושי שעולה מהשטח של חוקרות. << אורח >> אורית דנין: << אורח >> לא, בית הספר הוא בבית שמש ומגיעות גם חוקרות מהצפון, מחוף, מכל המחזות. << אורח >> לינאור אטליס: << אורח >> אני אגיד מהשטח, ממה שאני פוגשת בעניין החוקרות, שזה מהווה חסם עבורן ממה שעולה מהשטח, להגיע להכשרות האלה כי זה רחוק, בגלל המרחק. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בואו נעצור את זה כאן, תודה. תודה לך. אני רוצה לעבור למשרד הרווחה, משרד שמתנהל בימים אלה ללא שר. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> בין היתר. בין היתר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אחד המשרדים. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אחד מחמשת המשרדים. << אורח >> סלעית שחר הוכמן: << אורח >> שלום, שמי סלעית, אני מנהלת את התחום של הטיפול בנפגעים מינית בגירים במשרד הרווחה. מכירה את העבודה הנהדרת של מרכזי הסיוע, נמצאת בקשר מקצועי איתם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה המצב במוקדים שלכם כרגע? << דובר_המשך >> סלעית שחר הוכמן: << דובר_המשך >> אני יכולה להגיד שאנחנו כמעט כל הזמן מרחיבים את מערך הטיפול אצלנו, גם בקרב מרכזי הקטינים, שרק בשנה האחרונה התווספו שני מרכזים לטיפול בקטינים נפגעים מינית, והתווספו עוד כ-20 מטפלים רק בחודשים האחרונים למערך של הבגירים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה מגמת התלונות אצלכם? אגב, גם אתם לא העברתם מידע לאיגוד הסיוע, נכון? תתקנו אותי. << דובר_המשך >> סלעית שחר הוכמן: << דובר_המשך >> נכון, גם אנחנו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שזה מביש, אפילו משרד הרווחה. הם העבירו אתמול. זה לא נחשב להעביר אתמול. << דובר_המשך >> סלעית שחר הוכמן: << דובר_המשך >> אני חייבת להצטרף לאורית בתחושה שהצוות המקצועי שלנו – אנחנו שלוש מנהלות תחומים בצוות פגיעות מיניות – ישבנו וכתבנו את התשובה ואיסוף הנתונים כבר באוגוסט. העברנו את זה לטיפול של המערך של האגף שלנו מול הייעוץ המשפטי וכולי. איפה זה נתקע? מאוד קשה לי להגיד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זו אותה תשובה שאנחנו שומעים מהמשטרה. זאת אומרת, אנשי המקצוע מפיקים את המידע ואיפשהו במעלה הדרך זה לא משוחרר החוצה, כאילו יש תחושה שרוצים להסתיר את נתוני האמת מהציבור. זו אותה תשובה שקיבלנו מהמשטרה. << דובר_המשך >> סלעית שחר הוכמן: << דובר_המשך >> אני חייבת להגיד שאנחנו מפרסמים בכל שנה את הנתונים שלנו. אין לנו שום בעיה, אנחנו באמת בגאווה מפרסמים את הנתונים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רודפים אחריכם חודשים לקבל את זה. חודשים. << דובר_המשך >> סלעית שחר הוכמן: << דובר_המשך >> באמת שאין לי תשובה על זה. על הדבר הזה ספציפית אין לי תשובה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בעיקר עוברים על הוראות החוק. יש חוק חופש מידע מאוד - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יש פה נציג או נציגה מהמשרד הביטחון לאומי? לא. נכון, לא הגיע? << אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >> אני חייבת לומר שאני מרגישה שאי אפשר לעבור על זה לסדר-היום, שאתם כרגולטורים אין לכם מידע על מה שקורה במשטרה. המשטרה זו מערכת אכיפת החוק, זה דבר אדיר, ואי אפשר לעבור על זה לסדר-היום, כי איך אפשר להתמודד עם בעיות כשאין דאטה? לא יכול להיות שהדבר הזה קורה בכנסת ישראל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נכון, נכון. אני אתחיל לעשות פינג-פונג עם נבחרי הציבור לפי סדר הגעה. עדי. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אני רציתי לשאול אם יש כאן נציגה ממשרד החינוך. את החינוך? הדוח הזה באמת מאוד מדאיג, ואני מתחברת גם למה שאמרה אורית, לא ייתכן שבאמת אין נתונים שאפשר להסתכל עליהם וללמוד מהם. וגם אני אומרת בדיוק מאותו כיסא שהנתונים האלה הם לא בחלל ריק. אנחנו נמצאים במדינה, כמו שנאמר פה כבר, שהיו"ר חשוד באונס, ויש שלטים על אייל גולן, ושר החינוך בעצמו, מינה פרויקטור שסיים את תפקידו כי הוא נחשד בהטרדות מיניות. השאלה שלי למשרד – יש עלייה של 45% לפי הדוח ב-2024 בפגיעות במערכת החינוך ביחס לשנה הקודמת. יש פתרונות, ואני רוצה לשאול על שלושה מהם, ואם תוכלי להתייחס אליהם, אני אשמח. אחת, יש את מערכת גפ"ן, למה לא לצבוע תקציב כדי שיהיו הכשרות, מערכים בתוך מערכת החינוך? שתיים, למה לא לעשות הכשרות ייעודיות? אנחנו יודעות הרי שלתקן במל"ג את כל תוכנית הלימוד ייקח הרבה יותר זמן, אבל יש הכשרות ייעודיות, כמו שיש לעזרה ראשונה וכולי, אז למה לא לחייב הכשרות גם למורות? כלומר, פעם אחת דרך גפ"ן לתלמידים והתלמידות, פעם שנייה הכשרות ייעודיות למורות, ופעם שלישית אולי למה לא לחשוב מחוץ לקופסה אולי על מדד שקוף שיראה אילו בתי ספר עשו גם את ההכשרה הזו וגם את ההכשרה הזו כדי שהורים יוכלו לדעת לאיזה בתי ספר הם שולחים את ילדיהם, אם בתי הספר האלה עברו הכשרות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נודה לתשובתך. רק שם מלא לפרוטוקול. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> שמי איריס מנדה בן יעקב, אני מנהלת היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער. אני רוצה להגיד – אני מתלבטת אם לענות לשאלתך קודם או להגיד - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לענות לשאלתה. הנה, חסכנו לך דילמה. << דובר_המשך >> איריס בן יעקב: << דובר_המשך >> האמת היא שזה מתכתב. קודם כל, למשרד החינוך יש יחידה שאני מנהלת אותה, שעוסקת במיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער, ואנחנו הכשרנו 140 יועצים ויועצות חינוכיים בנושא הזה. זאת אומרת, הם מהווים את המעטפת המקצועית למוסדות החינוך על כל קשת הפגיעות. למערכת החינוך מגיעים הרבה מקרים של פגיעה של מבוגר בילד, של פגיעה של ילדים בילדים, מכל קשת הגילים – מהגן עד י"ב. אנחנו בעצם מנתבים ומסייעים לאנשי החינוך להבין על איזה משבצת זה עומד, אם יש חובת דיווח, מה עושים, מה חובת הטיפול בתוך מוסדות החינוך, מה חובת ההתערבות. בנוסף למעטפת המקצועית הזאת, אנחנו מכשירים - - - << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> שהיא חיצונית, אלו לא המורות והמורים עצמם. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> לא, זו מערכת חיצונית, אבל אנחנו מכשירות גם את היועצות החינוכיות בנושא. אני חייבת להגיד שמתוך ניסיון, אני מנהלת היחידה הזאת כבר 11 שנים, ואנחנו עושות הכשרת עומק ליועצות חינוכיות, כשקורה מקרה, זה תמיד מבהיל את המערכת. זה מאוד מאוד מבהיל, במיוחד כשמדובר בילדים, בקטינים שנפגעים. וברגע האמת הרבה פעמים אנשים שואלים מה עושים? מה קורה? במיוחד כשמתקבלים חלקי מידע. ולכן מאוד מאוד חשוב שכן יהיה ליווי במקרים האלה. אני חושבת שמרכזי סיוע יעידו – אסור להיות לבד. אסור להיות לבד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אגב, גם משרד החינוך לא העביר נתונים לאיגוד מרכזי הסיוע, מדוע? יש מישהו שסופר אותן? הן לא מייצגות את עצמן, מייצגות - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מישהו שסופר את הציבור. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, זה את כולנו. אתן מייצגות בסוף את נפגעי ונפגעות עבירות מין, ואף אחד לא מעביר נתונים. כל המשרדים, אחד-אחד. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> אני רוצה להגיד שהמשרד אוסף נתונים. אנחנו אוספים נתונים על כל מקרה, - - - שמגיעים ליחידה, ואמרתי, על כל המנעד. אנחנו מבקשים מהיועצים החינוכיים מדי שנה לעשות הכשרה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז למה לא העברתם? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> מישהו נתן לכם הנחיה לא לתת? << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> לא, לא. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אז למה לא עברו? << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> אני לא יודעת להגיד. אנחנו העברנו. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה להגיד שאם הנתונים לא עוברים, ויש 45% אחוז עלייה, ואת אמרת שנבהלים כשיש מקרה במערכת, המערכת נבהלת, פה קבור הכלב, זאת הבעיה. מה זה להיבהל? זה כמעט חצי מהתלמידים. סליחה, לא חצי מהתלמידים, זו עלייה של 45% אחוז. יש פה נתון מטורף, זו לא איזו עלייה מינורית. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> לא נבהלים מהנתונים. לא נבהלים מהנתונים. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> נבהלים מזה שיש מקרה של פגיעה, זה אומר שיש בעיה שורשית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תשלימי את דברייך, ואני רוצה לעבור לנציגת מועצת התלמידים שנמצאת פה. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> לא נבהלים, חלילה, מהנתונים. אני רוצה להגיד – וגם מרכזי הסיוע אמרו את זה – חלה עלייה בפניות אלינו, בפניות להיוועצות. זה אומר שיש מודעות מאוד מאוד גדולה. בכל שנה בחדר המורים יועצות חינוכיות נכנסות לחדר המורים, יש לנו מדיניות ברורה, יש לנו חוזרי מנכ"ל בנושא של חובת דיווח ושל - - - << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> ועדיין יש יותר פניות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני חייבת להגיד כאימא, כאימא לילדות במערכת, אין לי מושג מה עושים עם זה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> מסכימה עם יושבת-הראש, גם כאימא לילדה. ממש. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ראיתי מקרים שהיו כוונות טובות, אפס כלים. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> אז אני רוצה להגיד שבמקרים מסוימים, כשיועצת לא יודעת מה לעשות או מתקשה, יש את היחידה המקצועית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כלקוחה במערכת לא ראיתי שמישהו יודע - - - << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> סליחה שאני לוקחת עוד שנייה היושבת-ראש, אני חושבת שאולי השאלה שלי לא הובנה נכון. אני מדברת על המניעה. השאלות שלי על גפ"ן היו על המניעה, כי זה חשוב לי מאוד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שאלה אחרונה, ואני חייבת לעבור לעוד - - - << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> זו אפילו לא שאלה, זו אותה שאלה, אני רק מחדדת כי התשובה לא קרובה לשאלה. השאלה שלי היא על מניעה. הרי זה לא מתחיל בכיתה ט', זה מתחיל בכיתה ב' או ג', כשילד בא ונותן נשיקה לילדה, למרות שהיא אמרה לו לא, והם צוחקים, וזה לא מטופל, כי זה אולי חמוד, אולי לא חמוד. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> אם תתנו לי לסיים לדבר, אני אדבר על המניעה. יש לנו גם שיעורים בנושא של מניעת פגיעה מינית ומיניות בריאה מהגן עד י"ב, בכל המגזרים. כמובן שזה מותאם. היוצאות החינוכיות מכשירות את הצוותים החינוכיים. ויש לנו שבוע מערכת למוגנות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער בשבוע הזה. אנחנו ממש מקדישים שבוע שלם בנושא. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה להגיד ששבוע שלם זה לא מספיק. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> היא שאלה בנושא הגפ"ן. כל הפעולות האלה הן פעולות פנימיות שהמשרד עושה. בנוסף, בית ספר שמרגיש צורך יכול דרך מערכת הגפ"ן להזמין גופים. זאת אומרת, בתי הספר אוטונומיים גם להזמין גופים חיצוניים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני רק רוצה להבין, המידע נאסף מהשטח? כי הוא פשוט לא הועבר החוצה. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> אמרתי שאנחנו אוספים את כל המקרים שמגיעים אלינו ליועצות, ממילים לא מתאימות, מהתנהגות מינית לא מתאימה, עד לפגיעות מיניות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה לך. אני עוברת לנציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית, ליאו נקש אהרוני. << אורח >> ליאו נקש אהרוני: << אורח >> שלום לכולם. היי. כמעט כל נערה מכירה את האחת הזאת שנפגעה, את האחת שנפגעה ולא פנתה – לא לבית הספר ולא למשטרה. זה קורה בגלל שאנחנו שומעות על כל כך הרבה מקרים שבהם לא מקבלים יחס מתאים. ולא רק שלא מקבלים יחס מתאים, יש הרגשה שזה לא עוזר. ולא רק שזה לא עוזר, זה מזיק מבחינה נפשית. עובדה שלפי הדוח של איגוד מרכזי הסיוע, 82% אחוז מתוך התיקים נסגרו ללא כתב אישום. זו עלייה באחוז מהדוח של שנה שעברה. זה לא צריך להיות ככה. בנות נוער ונשים צריכות להרגיש בטוחות לפנות למערכת. גם בני נוער, כמובן. חוץ מזה, מרכזי הסיוע מאוד עוזרים. לא מספיק מגיעים לנוער, הנוער לא מודע אליהם. זה לא מונגש מספיק. אני שמעתי על חדרים אקוטיים רק לפני שבאתי לוועדה אחרת פה בהכנה שלי. חוץ מזה, הם לא מספיק פרוסים בצורה גיאוגרפית, ככה שגם נוער שיודע לא תמיד יכול להגיע. אני לדוגמה גרה בפריפריה, החדר האקוטי הכי קרוב אליי הוא בנצרת. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> את יודעת מה זה חדר אקוטי? << אורח >> ליאו נקש אהרוני: << אורח >> כן. אני נותנת את זה בתור דוגמה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> (לא מדברת למיקרופון). << אורח >> ליאו נקש אהרוני: << אורח >> נתתי כרגע חדר אקוטי בתור דוגמה – הכי קרובים אליי הם בנצרת, זה סביבות השעה נסיעה בלי פקקים. ויש בנות ובני נוער שבמצב הרבה יותר גרוע ממני, שצריכים לנסוע הרבה יותר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה שבאת. חברת הכנסת יסמין פרידמן. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה להסב את תשומת ליבך שבחדר לביטחון לאומי כנראה לא היה קורה שאין מיקרופונים לכל חברי הכנסת, אבל בחדר הזה כנראה אפשר לחכות. ראשית, אני רוצה להגיד לך תודה. במציאות המטורללת שבה כולנו חיים, אנחנו רואים כל הזמן נתונים-נתונים-נתונים. אבל כשאת באה, ובאומץ רב מדברת וחושפת, יש לזה אפקט שאי אפשר להסביר אותו. אז באמת תודה רבה, וסליחה. סליחה שנאלצת לעבור מה שעברת. אני מתנצלת בשמי, ואני מניחה שכולן פה מרגישות אותו דבר כמוני. << אורח >> נעם פרידמן רז: << אורח >> תודה רבה, המילים שלך מאוד משמעותיות. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה לתת דוגמה, כי אני מניחה שתגיעו לזה, על תקצוב. אני לא יודעת אם אתם מכירים, אני מבאר שבע, ובאר שבע יש את מסל"ן. מסל"ן נותנת – אני לא יכולה לקרוא לזה שירות – מענה מאילת ועד קריית גת. זה המענה היחיד שיש. הם לא מקבלים שקל תקצוב כמעט מהמדינה – זאת אומרת, הם מקבלים ממשרד הרווחה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני אתן לקארין, מנכ"לית מסל"ן, להתייחס מיד אחריך. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> התקצוב זה מרחב הלב בבאר שבע, זה לוינסקי, כשכבר מגיעות נשים, אין להן את היכולת הכלכלית לתת את המענה. ועוד דבר שחשוב שיעלה כאן זה כל הנושא של מניעה. צריך לטפל כשהפגיעות כבר קורות, אבל אני חושבת שאין מספיק דגש על מניעה, לא רק במערכת החינוך, בכל מקום צריך לשים דגש על מניעה, ולרגע לא להסיר את האחריות גם מההורים. אולי נפסיק לגדל נסיכים בבתים, אז הם לא יגדלו ויחשבו שהכול מגיע להם. אם זה שיחות וכלים, ואני לא יודעת מה, אבל גם במערכת הביתית צריך לקחת אחריות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. קארין לוינשטיין, מנכ"לית מסל"ן. << אורח >> קארין לוינשטיין: << אורח >> שלום לכולם ונעים מאוד. אני רוצה לדבר על התקצוב של מרכזי הסיוע. נמצאת כאן סלעית ממשרד הרווחה. בשנים האחרונות, לצערנו, בעקבות כל הצרכים שמתעוררים בשטח אנחנו רואים שיש המון-המון מרכזי סיוע נוספים שצצים ומתווספים אל מרכזי הסיוע שכבר קיימים. לצערנו, העוגה במשרד הרווחה לא גדלה מספיק יחד עם הצרכים. כיום יש 15 מרכזי סיוע שמוכרים. 15 מרכזי סיוע שנאבקים יחד על אותה עוגה, על אותם עשרה מיליון שקלים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בהתחלה זה היה לעשרה, נכון? זה גדל. << אורח >> קארין לוינשטיין: << אורח >> לתשעה. זה היה לתשעה. אנחנו הופכים להיות מרכזים שמדברים גם על סיוע וגם על מניעה – תיכף אני אתן לחברתי בטי לייצג את הצד של המניעה שדיברה עליו יסמין, אבל אני באמת מבקשת גם לברך על השותפות עם משרד הרווחה, ולברך את מלי ואת השר לשעבר מרגי, שעזר לנו לקדם את הנושא. אבל אני מבקשת כאן מכל הנוכחים לשים את הנושא הזה על השולחן. אנחנו עוסקים בדיני נפשות. אנחנו נמצאים במקומות שכל המשרדים שזורקים את העט ב-16:00, אנחנו נדרשים מ-16:00 ועד למחרת ב-08:00 בבוקר לתת מענה לפונים ולפונות 24 שעות ביממה, בשמונה שפות, שבעה ימים בשבוע, בעזרת מתנדבים. מה שקורה במדינת ישראל מבחינת מרכזי הסיוע, אין לזה אח ורע. תתייחסו אלינו. תודה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נכון. נכון. תודה. << אורח >> בטי מרטין-קורן: << אורח >> שלום, בטי מרטין קורן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ביקרתי אצלך, אני זוכרת את הביקור, היה משמעותי. << אורח >> בטי מרטין-קורן: << אורח >> נכון. נכון. מנהלת מרכז סיוע נפגעות ונפגעי תקיפה מינית, השרון. קודם כל אני רוצה להודות – יש כאן חברות כנסת, היה עניין בירוקרטי השנה שכמעט איים על התמיכות לחלק גדול ממרכזי סיוע. אז קודם כל אני רוצה להודות לכן על העזרה שלכן. בלי העזרה לא היינו יכולים לזכות במעט התמיכה שקיבלנו השנה. אני רוצה להקריא איזשהו שיר ולהסביר, שייתן איזושהי תמונה עם מה אנחנו מתמודדות, במיוחד בחודשים האחרונים, הייתי אומרת אפילו מאז השחרור של החטופים, שאנחנו רואות עלייה בכמות השיחות האובדניות, השיחות המחמירות לקווי סיוע. כשיצאתי מהשבי הייתה שתיקה / התקשורת לא דיווחה / מי בכלל ידע על התופת, על האימה? כולם ראו, אבל אף אחד לא ראה / לא נערכו הפגנות לשחרורך, לא הייתה עסקה / אולי רק כזאת שקבעה שאת לא מגלה, דמי שתיקה / לא חיכו שם עם שלט: כמה טוב שחזרת הביתה / ואולי בכלל לא חזרת, אולי יצאת, ומה זה בכלל בית / ולא הייתה נפש חיה שחיכתה / לא היה מי שיגיד איזו גיבורה, זהו, נגמרה, את בטוחה / כשיצאתי מהשבי היה אותי, ואין מלבדי // זה שיר שנכתב על ידי צליל ים. זה ממחיש עם מה אנחנו מתמודדות בחודשים האחרונים. אני רוצה לספר על שיחה שהגיעה אתמול. אנחנו מרכזי הסיוע, כמו שקארין אמרה, מתמודדות ופועלות גם בנושא של מניעה. זה לא רק קווי סיוע. רק אתמול הגיעה לקו שלנו שיחה של ילד בן 14 ששואל מה יקרה אם אני מקיים יחסי מין? אני רוצה לקיים יחסי מין עם חברה שלי בת 12. מה יכול לקרות? כמובן המענה היה גם החוקתי, גם הרגשי. אבל חשוב לי להגיד, בל התמיכה, בלי עלייה – לפני כמה שנים התמיכות של משרד הרווחה היו 30% מהתקציב של מרכז סיוע שרון ומרכזי הסיוע הנוספים. היום זה קרוב ל-15%. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זו ירידה דרסטית. << אורח >> בטי מרטין-קורן: << אורח >> הצרכים עולים, אנחנו במצב שגם כן ההוצאות עולות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> קודם כל, זה הזוי שזו בכלל פילנתרופיה. הזוי שזה הכול מתנדבים ופילנתרופיה, זה שירות בסיסי. << אורח >> בטי מרטין-קורן: << אורח >> וגם הפילנתרופיה יורדת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> המעט שאפשר לעשות זה לתמוך. << אורח >> בטי מרטין-קורן: << אורח >> גם היום אנחנו מתמודדות עם כך שחברות, קרנות, שהיו פעם עוזרות לנו היום אומרות לנו כל התמיכה שלנו הולכת למלחמה. תודה רבה על הכול. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אי תיקון חוק העמותות. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אני אנסה להיות קצר. אני חבר הוועדה הזאת מ-2019, ואנחנו בהידרדרות מטורפת, בואו נשים את הדברים, זה לא סיפור רק של הנתונים. יש פה הסתרה מכוונת של נתונים. ברור לי לחלוטין שנציגי המשרדים, עובדי המדינה לא יכולים לדבר, אז אני אגיד את מה שאני חושב, מה שאני יודע. יש פה הסתרה מכוונת של הנתונים בשורה ארוכה של נושאים: פגיעות מיניות, שימוש בסמים, תיקי רצח, אלימות. זאת תמונת המצב, ואסור להסתיר אותה. זה לא במקרה לא הגיע, זה במכוון לא מגיע, ולא רק אליכם. זה לא מגיע גם לבקשות של חברי כנסת, זה לא מגיע לממ"מ בכנסת. זה לא מעניין את יושב-ראש הכנסת, שהיו פניות אליו. לא עונים פה לשאילתות. זאת תמונת המצב, אז בואו לא נתבלבל כאילו זה רק על זה, זו נחמה לעניים, זה באופן כללי. אחרי שאמרתי את זה אני רוצה להגיד מילה אחת לנעם, וטוב שהייתה פה נציגת המשטרה שתיקח את זה לטיפול שלה. גם במקרה הפרטי, אני לא מתבייש להגיד את הדברים, שמענו את הסיפור. זה הדבר השני. הדבר השלישי, אני רוצה להציע משהו לנציגת המשטרה. הרי הגיעה מישהי ששמה נעם, יכלה גם לא להגיע, ויש גם את ורדה, את יפה ואני לא יודע מי עוד, שאולי עברו חוויה אחרת. ברשותכם, שאף אחד לא ייחס שאני מקטין משהו, אבל אני חושב שיש הבדל עדיין בין עבירת האינוס לבין עבירות נוספות שנמצאות על הרצף. אני אומר את זה כי אני רוצה להציע משהו למשטרה. קחו את מה שמסווג כעבירת אינוס ותעשו אותם במטה בדיקה. יש היום את היכולת לעשות את זה, לברר ולוודא לעצמנו שהמקרה של נעם הוא מקרה רע, אבל הוא ייחודי, ולו בזה, אם נבוא לישיבה בפעם הבאה, ואישה רצינית כמוך תבוא ותגיד, אנחנו בדקנו ואנחנו מבחינתנו רגועים שנוכל להגיד לנשים ולגברים ולילדים, תראו, שמענו פה מקרה קשה שנעם הציגה אותו, אבל אל תעשו מזה את ההכללה. אין דבר יותר גרוע מלהגיד משהו כמו – אני לא אומר שזה לא נכון, אני רק אומר שאין דבר יותר גרוע מזה, להגיד אין מה לעשות, זו תמונת המצב. ברגע שאומרים זאת תמונת המצב, אין תיקון. אנחנו נכנסים לזהירות ודיכאון קליני וממשיכים הלאה לדוח הבא של שנת 2026. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זו נקודה יפה וחשובה. נעשו טעויות, אבל אפשר לחזור אחורה ולנסות לתקן. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אני לא במצב שאני יכול היום לקבוע למישהו מה לעשות, אבל אני כן ממליץ לאגף החקירות לעשות את זה, זה בתחום המקצועי של מי שיעשה את זה. אני חושב שתהיה איזושהי בשורה אם נקבל פה תשובה – לא פרטנית, נגיד, בדקנו 20%, 30%. מדובר על מספרים שהם גדולים, אבל הם לא מספרים בלתי ניתנים לבדיקה. זה הדבר השני. הדבר השלישי שמאוד מטריד ואף פעם אין להם פה, כי אלו קטינים ואלו ילדים. בנושא של ילדים יש פה עלייה גבוהה. אז נכון שיש את הנתון הסטטיסטי ולא יבואו לפה ילדים לספר סיפור, אבל אני חושב שזה מחייב איזו חשיבה יותר עמוקה. ואני אומר פה לנציגי משרדי הממשלה, ותביאו את זה לשרים כמות שזה, בנתיבים כמובן, תעבירו להם את זה, שזה שאנחנו מגיעים פה לוועדת כנסת ואין לנו נתונים עדכניים ממשרדים, שאני יודע שיש לכם אותם אצלכם בכיס עכשיו, אתם לא יכולים לתת את זה ליושבת-ראש הוועדה - - - << אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >> אגב, גם מצה"ל, אני חייבת להגיד, נאספו נתונים – נאספו, נעשתה עבודה – ולא - - - << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> ברמה שלנו כגוף מבקר על עבודת משרדי הממשלה זה אירוע לא סביר, לא נורמלי. תגידו לשרים, כי פה בכנסת דיברנו עם כל מי שצריך, לא זז הרברס, כמו שאומרים. והדבר האחרון שאני רוצה להגיד זה שההידרדרות הזאת שמדובר עליה – ואני אגיד פה משהו שאולי בחדר הזה משתדלים שהוא לא יהיה בקטע פוליטי, אבל אני אגיד את זה פה, זה סיפור פוליטי. הכי פשוט והכי ברור. יש פה אנשים שזה לא מעניין אותם, נקודה. יש פה שרים זה לא מעניין אותם. זה לא רק שזה להעביר – אני אומר את זה כאן כי חשוב שהציבור ידע – יש פה כרגע ממשלה שזה לא מעניין אותה, נקודה. לא מעניין אותה זה, לא מעניין אותה העלייה של 21% בתאונות דרכים, לא מעניין אותה 130% עלייה בפשיעה, לא מעניין אותה שום דבר בהקשרים של חיי אדם. והסיפור שאנחנו מדברים פה בוועדה זה חיי אדם. אז אני מסמן שלוש שנים של הידרדרות, ולא סתם לא עוברים נתונים. לא עוברים נתונים כי מסתירים אותם. תודה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה. אני רוצה לחזור לנציגת משרד הרווחה לגבי התקצוב של מרכזי הסיוע. היו תשעה, גדלו ל-15 מרכזים, והתקציב נותר בעינו. איפה זה עומד? איך מתקננים את זה מחדש? << אורח >> סלעית שחר הוכמן: << אורח >> קודם כל אני חייבת להגיד שאני מברכת על זה שגדלנו ל-15 מרכזי סיוע. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> כן, אבל באותו סכום. << אורח >> סלעית שחר הוכמן: << אורח >> יש לזה צד מאוד נכון מבחינה חברתית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מצוין, רק תנו תקציב לפעילות. << אורח >> סלעית שחר הוכמן: << אורח >> אנחנו תומכים במרכזי הסיוע בפעולות שאנחנו לא מצליחים להגיע וחושבים שאנחנו צריכים לבקש שהם יקרו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז מה באשר לתקציב? << אורח >> סלעית שחר הוכמן: << אורח >> התקציב – הבאתי פילוח של השנים האחרונות. זה נכון שאנחנו עומדים על בסיס של שמונה מיליון שקל בשנה באופן קבוע בבסיס, אבל בכל שנה אנחנו מוצאים איך להוסיף על זה, אם זה בשנתיים האחרונות עוד שני מיליון מתקציב של חרבות ברזל - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה פותר לכם את הבעיה? << דובר >> הלה נויבך: << דובר >> לא, זה עשרה מיליון ל-15 מרכזים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ממש לא. נוספו עוד שלושה מרכזים - - - << אורח >> סלעית שחר הוכמן: << אורח >> אנחנו משקיעים בזה עשרה מיליון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל עשרה מיליון – אני זוכרת בממשלת השינוי, אנחנו העלינו לעשרה מיליון. שר הרווחה מאיר כהן עשה את זה בזמנו, אבל אז היו תשעה מרכזים והיום 15. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אז זה היה עם כספים קואליציוניים. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אז אולי זה אולי זה אפילו פגע. ברגע שיש לך עשרה מיליון והם מתחלקים אחרת, זה פוגע. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> ויש יותר מקרים, חרבות ברזל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זו הטענה. זו הטענה. << אורח >> סלעית שחר הוכמן: << אורח >> אני לא בטוחה שזה פגע, כי אני חושבת שזה כן - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל הן מדווחות לך שכן. << אורח >> סלעית שחר הוכמן: << אורח >> זה כן מסייע במידת האפשר. << אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >> לא, אבל זה באמת מיליונים בודדים. מרכז סיוע מסל"ן, שזה אחד מהמרכזים הגדולים, היום סך התקצוב הממשלתי עומד על 5%. לפני עשור סך התקצוב הממשלתי היה 30%, תראו איזו הידרדרות. אנחנו חייבות לתת מענה לאוכלוסייה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור > האם זה מונח על שולחן – אין שר, אז אין לי למי לפנות בדרג הפוליטי, שהוא זה שבסוף קובע סדרי עדיפויות, אבל מישהו בכלל נדרש לזה, זה מונח כבקשה למשרד אוצר, זה באיזשהו צינור של עבודה? << אורח >> סלעית שחר הוכמן: << אורח >> לא באמצעותי. לא באמצעותי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אין לי אפילו למי לפנות, אתן מבינות? אין לי שר הרווחה אפילו. אני פונה עכשיו לצופית מתהל, מרכז סיוע לנשים דתיות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היא לא הגיעה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אם היא לא הגיעה – סתיו ביטון. << אורח >> סתיו ביטון: << אורח >> אני כאן, בוקר טוב, תודה שהזמנת אותנו. תודה לך, נעם. שמי סתיו ביטון, אני פעילה פמיניסטית וכתבת בפוליטיקלי קוראת. בשנים האחרונות יצא לי לקרוא לא מעט עדויות של נפגעות תקיפה מינית וגם ללוות מקרוב את פרשת המכללה, אחת הפרשיות הקשות שנחשפו כאן. הפרשה נחשפה בשנת 2023 בתחקיר של "עובדה", וסיפרה על דירה בלב תל אביב שבה נשים צעירות נכנסו למלכודת של פגיעה מינית מתמשכת תחת קבוצה של גברים. אני רוצה להתחיל ברגע שנצרב לי בבטן. לפני כחודשיים הציעו לי להגיע לתחנת המשטרה בסלמה תל אביב לראיין את צוות החקירה שעסק בפרשה. הציעו לי לסקר את היחס החריג לטובה של החוקרים כלפי הנפגעות. האינסטינקט הראשוני שלי היה להגיד אין דבר כזה חדשות טובות בעבירות מין. להיכנס לתחנת משטרה אחרי פגיעה מינית יכול להרגיש לפעמים כמו עוד פגיעה, עוד חקירה, עוד בדיקה אם את מספיק קורבן. כשעולים הנתונים משנת 2024, שמתוך 51,000 אלף פניות שהתקבלו במרכזי הסיוע, 10% בלבד מהפונות והפונים בחרו להגיש תלונה למשטרה, מבינים הכול. ובכל זאת באתי, כנראה אופטימית. וגיליתי משהו אחר – לא מושלם, לא ורוד, אבל אחר. פגשתי את סנדרה וחגי, צוות שהצליח לתת לנפגעות בתוך חדר החקירות משהו בסיסי כל כך – רגע אחד של שליטה, של הקשבה, של אנושיות. כשאת נחשפת לעדויות קשות כמו של המכללה, עדויות שהלוואי שלא הייתי צריכה להיחשף אליהן, את מבינה עד כמה זה עניין של מזל. כי אם נשים שמספרות סיפורים כאלה נופלות על חוקר לא מיומן, לא רגיש, לא מוכשר, זו לא רק טעות מקצועית, זו טראומה על טראומה. יותר מדי פעמים אנחנו בפוליטיקלי קוראת היינו צריכות לבצע תחקירים במקום שהמדינה הייתה אמורה לחקור. יותר מדי פעמים עיתונאיות מגלות, חושפות, משחזרות פשעים רק כי הגופים שאמורים להגן על הנפגעות והנפגעים לא עשו את העבודה בזמן. זה לא התפקיד של התקשורת להחליף חקירה פלילית, אבל זו המציאות. וזה מחזיר אותנו לדיון כאן היום. אנחנו לא יכולות להשאיר את הצדק ליד המקרה. המחסור בחוקרות וחוקרים, הכשרה ייעודית הוא לא פרט טכני, הוא הסיבה שנפגעות מפסיקות להאמין במערכת, הוא הסיבה שתיקים נופלים, הוא הסיבה שפוגעים ממשיכים לפגוע. במקביל, מרכזי הסיוע, קו החמצן הראשון של הנפגעות, פועלים על תקציבים שלא מאפשרים באמת להחזיק את מי שעוברת את הדבר הקשה מכל. לכן אנחנו מבקשות כאן שלושה דברים: הכשרה ייעודית לעבירות מין בכל תחנות המשטרה. לא שיפור קטן, אלא הבנה שמדובר בבעיה לאומית שמחייבת מקצועיות, רגישות ותקצוב אמיתי. תקצוב רב שנתי ויציב למרכזי הסיוע ולמאבק באלימות מינית בכלל. לא תקציבי צללים שמתחלפים כל שנה, אלא השקעה שמאפשרת את ההחזקה של הנפגעות לאורך זמן, ומדדי הצלחה שמודדים את החוויה של הנפגעת בעת החקירה. לא רק כמה תיקי חקירה נפתחים או נסגרים, אלא איך אישה שנפגעת מרגישה בתוך התהליך הזה. נפגעות תקיפה מינית לא מבקשות רחמים, הן מבקשות מערכת שאפשר לסמוך עליה, מערכת שלא מפקירה אותן בתחנת המשטרה ושלא משאירה את מרכזי הסיוע לקרוס. זה באמת המינימום. תודה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה לך. חברת הכנסת אפרת רייטן. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תודה רבה, מירב, יושבת-הראש. תודה רבה גם לכולכם על הדיון הזה. דיברנו כאן, ושמעתי מקודם את נציגת המשטרה – אגב לא זאת בלבד שתודה על הדברים שאמרת, אלא גם הקשבתי לטון שלך, ובאמת הרגשתי את הכאב האישי שלך באירוע הזה. אז תודה גם על האותנטיות הזאת, זה דבר שהוא נורא חשוב בעיניי, בדיוק בשביל האמון במערכת, כדי לראות שמדובר פה באנשים שאכפת להם. ואכפתיות זה הדבר החשוב ביותר. אני רוצה להתחבר גם לדברים שאמר יואב, כי פה – פה-פה-פה ממש, מטר מפה – יש פה עוד אולם, אולם ועדה אחר, ושם יושב השר. הוא פשוט יושב פה ליד, אז קמתי אליו באמצע הדיון ואמרתי לו בוא נלך לפה, בוא תבוא לכאן. במקום להיות שם ולהתעסק בנקמה, והוא מתאר שם תיאור שהדת היהודית נועדה בשביל להרוג, להרוג-להרוג-להרוג. הוא נותן הסברים למה דוד המלך ולמה כולם רוצים להוציא להרוג את כולם. בזה הוא מתעסק. הוא יושב שם כבר שעה ומשהו. בזה הוא מתעסק. אמרתי לו למה אתה לא בא לפה? פה אתה יכול להציל חיים. להציל חיים, לא נקמות. בוא לפה, בוא תקשיב. אז כמובן שזרקו אותי בכוח מתוך הוועדה, ממש בכוח. ממש בכוח. גם זה קורה פה בכנסת, שתבינו את האירוע הזה. גם זה. ההתעלמות מהשאילתות, ההתעלמות מלבוא ולדעת את האמת, את האמת, כדי שאפשר יהיה לטפל, ההתעלמות מלקחת אחריות – ולכן היה לי חשוב לומר לנציגת המשטרה את שאמרתי – וגם להפעיל כוח ולזרוק את כולם, כל מי שלא בא להם בטוב, לא מי שמתאר את המציאות האלטרנטיבית, ולא את המציאות המדממת. אז לא מעבירים חומרים ולא מספרים את האמת, וכמו שאומרים אצלם – כפיים, כפיים, העיקר שיהיה כיף, וגן עדן ונס פה. אני חושבת שאי אפשר שלא להסתכל למציאות הזאת בעיניים, רק למציאות הזאת בעיניים, אם אנחנו רוצים לתקן, ואם אנחנו רוצים לעשות פה שינוי אמיתי. ובאמת אכפת לנו מהאנשים, אנחנו כולנו מחזיקים את הדמעות. לשמוע את הסיפורים, לקבל אתכם פה. מי שלא אכפת לו, לא יכול לעשות שינוי, לא יכול. ואני פונה לכל הגורמים שנמצאים פה מהממשלה ומהמשרדים, ואני יודעת שהתפקיד שלכם מורכב בימים האלה. אבל בסוף אתם צריכים לקום בבוקר ולראות את עצמכם במראה וללכת לישון בלילה עם הדברים האלה, ואיפה אתם בתוך הסיפור הזה. ואני יודעת שמה שאני אומרת לכם הוא מורכב, אבל אנחנו לא יכולים להיות לבד, והם לא יכולים להיות לבד, אנחנו לא יכולים. האירוע הזה הוא הרבה יותר גדול מכל מה שקורה פה. אנחנו צריכים להציל את האזרחים שצריכים אותנו, את כולכם, את כולנו ביחד פה באירוע הזה. ואני מחזקת את ידיהם של כל מי שאמיץ – ותודה לך מקרב לב שבאת לכאן, כי תראי את הדיון הזה. תראי את הדיון, זה בזכותך. ובימים שבהם אזרחי מדינת ישראל צריכים אומץ וצריכים אנשים שיעמדו בראש המחנה, ואנשים שמוכנים גם לשלם מחירים אישיים, אז הדברים שלך מקבלים אפילו משנה תוקף, ולפעמים השינויים מתחילים מהמקומות האלה. ובימים שגם האזרחים מרגישים חוסר שליטה ואין להם את היכולת לשנות, לקחת את השליטה בידיים בחזרה, ולעשות את זה, בזה שהחלטת. אני מחזקת אותך, ואני מחזקת את כל מי שעובד כאן, וכל מי שעושה, וכל מי שתורם, וגם אם ייקח לזה זמן, וגם אם זה יהיה בתהליך, אי אפשר להרים ידיים מכלום. כלום, אם אנחנו רוצים שתהיה פה חברה שאנחנו יכולים לגדל בה את הילדים שלנו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. רוזיטל אביב, היוהל"ם. << אורח >> רוזיטל אביב: << אורח >> תודה. אני רוצה לפתוח קודם כל להגיד לנעם תודה על השיתוף. זה לא מובן מאליו, וזה רק מחזק אותי ואת יחידת יוהל"ם בצה"ל בחשיבות, בצדקת הדרך ובצורך האמיתי לתת מענה לדברים האלה. אז באמת תודה, זה ממש לא מובן מאליו לעמוד כאן ולהיחשף בצורה הזו. << אורח >> נעם פרידמן רז: << אורח >> תודה על ההקשבה. << אורח >> רוזיטל אביב: << אורח >> בשנת העבודה 2024 בצה"ל הסיכום של נתוני ההטרדות המיניות הוצגו כאן בכנסת לפני כחצי שנה, ולכן הם לא מוסתרים, ובוודאי אף אחד לא מחביא אותם, אני גם אומר אותם כאן. בצה"ל בשנת העבודה 2024 עמדנו על כ-2,000 דיווחים על אירועי הטרדה מינית. 73% מתוכם נעשו במסגרת הצבאית, כשהנתונים שלנו לגבי המגדר הם די דומים למה שקורה באזרחות – כ-82% מתוכם הן נשים. << אורח >> נגה ברגר: << אורח >> סליחה על ההתפרצות. נגה ברגר, אני אחראית על איסוף הנתונים באיגוד מרכזי הסיוע. זה יפה להגיד שאין ניסיון להסתיר, וזה נכון שהדברים גם הועברו. מה שאמרנו גם בדיון בזמנו, יש חשיבות להעביר את הנתונים לגורמים אחרים שיסתכלו עליהם ויבחנו. << אורח >> רוזיטל אביב: << אורח >> אני יותר מאשמח שתתני לי להשלים את הדברים שלי, כי גם את זה אני כבר אסביר. תודה. << אורח >> נגה ברגר: << אורח >> בוודאי, אני רק מזכירה שאנחנו לא קיבלנו את הנתונים. << אורח >> רוזיטל אביב: << אורח >> את תוכלי להתייחס לדבריי כשאני אסיים. תודה. היקף ההטרדות המיניות ב-2024 הראה עלייה בהתאם לעלייה שהייתה בהיקף המשרתים בצה"ל, וזה ברור לכולם, היקף רחב מאוד של אנשי מילואים. מן הסתם, כשהיקף המשרתים גדל, אז כך גם העלייה בהיקף ההטרדות המיניות. הנתונים של צה"ל מועברים החוצה לאחר אינטגרציה שנעשית על ידי דובר צה"ל. יוהל"ם הוא גוף אחד מתוך גופים נוספים בצה"ל שעושים את זה, יש את המשטרה הצבאית, יש את הפרקליטות, והנתונים האלה יועברו, אנחנו לא מסתירים שום דבר, ברגע שתסתיים האינטגרציה. אני לא דובר צה"ל, אני מציגה את עצמי, אני יוהל"ם, ונתוניי הועברו. אני ממש לא מסתירה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זו אותה הביקורת, גם נציגת המשטרה ונציגת משרד החינוך והרווחה. << אורח >> רוזיטל אביב: << אורח >> אני מייצגת את עצמי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אני יכולה להתערב בזה, מכיוון שהחוק שלי כבר מוכן לשנייה-שלישית עם מרכזי הסיוע, והחוק הזה יחייב את צה"ל, שב"ס ומשטרה פעם בשנה להגיע לוועדה – אתם לחוץ וביטחון, שב"ס ומשטרה לוועדה לביטחון פנים. אם תרצו יעשו גם כאן, אבל החוק מחייב כל ועדה שאתם כפופים אליה להציג נתונים, הוא מוכן לשנייה-שלישית. הוא תקוע כרגע בגלל שהכנסת לא מתפקדת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מבינה, אבל גם בלי חוק אני חושבת שהיה ראוי להעביר את הנתונים. אנחנו לא צריכים שום חוק. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> ברור שצריך, אבל הבנו שזה לא עובד. זה לא עובד, והן מתדפקות בדלת. הנה, הן לא סתם מהנהנות, כי עברנו כאן כמה חודשים של דיונים, גם עם שב"ס והמשטרה, שאגב, היו צריכים להיות כאן. את תמיד מגיעה, אורית, אבל צריך להגיד שגם שב"ס אמור להיות פה, אנחנו גם עושים עבודה בתוך שב"ס, אבל לא משנה. << אורח >> רוזיטל אביב: << אורח >> אני בחרתי להגיע לכאן בעצמי, כי אני רואה בזה חשיבות גדולה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בואו ניתן לה להשלים את דבריה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אני רק אומרת שזה נכון, וזה דבר מדהים, אבל אני פה כבר הרבה שנים, והבנו שצריך חוק. וברגע שהחוק הזה יעבור, זה מה שיהיה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מירב, תיכף אני אתן לך גם להתייחס. << אורח >> רוזיטל אביב: << אורח >> אני אומר שוב את המשפט הראשון שאמרתי: נתוני סיכום 2024 של צה"ל הוצגו כאן לפני כחצי שנה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אני יודעת, הייתי פה. << אורח >> רוזיטל אביב: << אורח >> אני אנצל את הפורום לדבר על מה שקורה בצה"ל בהקשר הטיפול בהטרדות המיניות. בצה"ל אנחנו פועלים על פי תפיסת המוגנות, תפיסה שהוטמעה ב-2023. שלושה עקרונות מרכזיים של התפיסה, רק כדי לחבר אתכם: בראש ובראשונה שיתוף של המפקדים. אני עוסקת בכך באופן אישי. החיבור שלהם גם לתהליכי המניעה וגם לתהליכי הטיפול בכלל ההטרדות המיניות. אנחנו בצה"ל מטפלים בכל הטרדה מינית, גם אם היא מתחת לרף הפלילי. קבענו מגוון של אפיקי טיפול שהם גם למפקדים, ולא בהכרח נדרשים באפיקים נוספים, ובאמת האפיקים האלה הביאו אותנו למצב ש-80% מהדיווחים קיבלו מענה. אבל חשוב להדגיש שמה שמוביל אותנו זו הנפגעת או הנפגע. זאת אומרת שאם נפגע או נפגעת בוחרים שנטפל, אנחנו מטפלים. אנחנו לא עושים דבר שהוא לא בתיאום מלא עם הנפגע או נפגעת. אנחנו משקיעים המון בהסברה, בלומדות, בהכוונה של המשרתים, ולתת להם כלים לטפל בדבר הזה. אני באופן אישי מגיעה לכל הכשרות הפיקוד – מבה"ד 1 ועד הבכירות ביותר – כדי ללמד את המפקדים איך לעסוק בדברים האלה מתוך ראייה רחבה של חשיבות העיסוק בתחום. בכל יחידה בצה"ל קיימת ממונה או ממונה יוהל"ם, שהוא בא כוחי ביחידה. המטרה שלו הוא להיות קשוב וער לכל אירוע חריג שקורה ביחידה, גם אירוע שהוא לא הטרדה מינית, אבל דרכו אנחנו לומדים על מה קורה ביחידה, ואנחנו נותנים מענה שלם של תוכנית התערבות במידת הצורך ליחידה, בהסברה, בהצגה, באבחונים למיניהם כדי שהדבר הזה יוטמע בצורה טובה. הדבר האחרון שאני אטפל בו זה גם על מרכז הסיוע הצה"לי, אצלנו הוא נקרא מהו"ת. מהו"ת זה מרכז ההתמודדות והתמיכה. המרכז הזה מטפל בכל פנייה ובכל דיווח שמגיע. המרכז מטפל גם בפגיעות שלא נעשו בצה"ל, קרי חייל או חיילת שנפגעו באזרחות לפני הצבא או במסגרת אזרחית במהלך שירותם הצבאי. המרכז הזה נותן מענה שלם גם בטיפול יחידני וגם בקבוצות תמיכה, ביוגה, בקרב מגע, בכלל, יועצים פסיכולוגיים, והגדלנו את היקף היועצים והפסיכולוגים שיושבים שם כדי לצמצם את הזמן, המענה המידי, לכל דיווח, ובוודאי הלכה למעשה תוכנית טיפול ותמיכה לאורך הזמן. במרכז הזה אנחנו גם נותנים ייעוץ למדווחים ולמדווחות, ייעוץ משפטי איך נכון להמשיך בטיפול גם מבחינת הגשת התביעה, כן או לא, בכלל, גם בערוץ האזרחי וגם בערוץ הצבאי. אז תודה רבה על ההזדמנות לדבר כאן. אנחנו נמשיך לעבוד בשיתופי פעולה עם כולכם. << אורח >> נגה ברגר: << אורח >> אני רק נותנת שתי דוגמאות למה זה חשוב, ולמה הצעת החוק של חברת הכנסת בן ארי כל כך חשובה. מה ההבדל בין נתונים שהצבא מוציא או שאנחנו מוציאות אותם? קודם כל, אני כמובן מאוד מאוד מאוד שמחה שאת כאן, היוהל"ם, אני חושבת שזה מראה את החשיבות, ואני בטוחה שאנחנו נעבוד ביחד מצוין. אני מבינה שגם פה הדרג המקצועי עשה את עבודתו והייתה הבחירה לא להוציא. שני דברים שיכולים להראות מה ההבדל – אחד, אנחנו יודעות משנים קודמות שיש לפעמים פערים בתיקים של התביעה הצבאית שאנחנו רואים כמה תיקים נפתחים לחיילים פשוטים, לעומת קצינים. אנחנו רואות שכשיש כתבי אישום, פחות קצינים מקבלים כתבי אישום. זה דבר שצה"ל לא ישים עליו זרקור, ואנחנו כן נשים עליו זרקור, ואנחנו חושבות שיש לו חשיבות גדולה. דבר נוסף, ב-2022 פורסם דוח של מבקר המדינה שציטט איזשהו סקר שהראה שאחת מכל שלוש חיילות דיווחה שעברה לפחות הטרדה מינית אחת בשנה האחרונה. הסקר הזה הוא משהו שאנחנו מבקשות, ואני אגיד שכבר שלוש שנים אנחנו לא מקבלות אותו. אלו דברים שהצבא לא מוציא מיוזמתו, ולכן זה תפקידנו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איזה סקר שוב? << אורח >> נגה ברגר: << אורח >> ב-2022 צוטט בדוח מבקר המדינה סקר שערך הצבא מיוזמתו. אנחנו מבינות שהוא כנראה עורך אותו בכל שנה. כל מי שמציג נתונים יודע יש נתונים שהגוף מוציא מיוזמתו, ויש דברים שצריך לדעת, על זה אנחנו מדברות. שוב, המון הערכה ליוהל"ם שנמצאת פה ולעבודה שלה. תודה רבה. << אורח >> רוזיטל אביב: << אורח >> רק לדייק, לא נעשה סקר מאז 2022. << אורח >> נגה ברגר: << אורח >> אז צריך לענות את זה, זה הכול. לענות, להסביר מה נעשה, מה לא נעשה. << אורח >> רוזיטל אביב: << אורח >> אנחנו נגיד שלא פורסם משהו שלא היה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הבנתי. את אומרת שלא היה. << אורח >> נגה ברגר: << אורח >> גם 2022 לא פורסם. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי יושבת-הראש, על הדיון. אני רוצה להודות לאיגוד מרכזי הסיוע, שעושה עבודה מדהימה. גם לאיגוד וגם ליתר הארגונים. תראו, בסוף הממשלה מביאה סדר עדיפויות, וצריך להודות על האמת המרה – זה לא בסדר העדיפויות שלה. אין תוכנית לאומית למיגור אלימות כנגד נשים. אין רצון לשקף נתונים, ואין רצון לתקצב את הגופים האזרחיים שכן רוצים לטפל. כל זה ביחד מראה, לא רק שלא אכפת לנו, אולי אפילו – כשמחבקים זמר שנחשד באלימות מינית והופכים אותו לגיבור תרבות, וזה בא מהממשלה, מה חשבנו שיצא, קולה? באמת. והמצב באלימות המינית כנגד קטינים הוא מזעזע פי כמה, כי נחשפתי לעובדה שאין כל כך חיבור בין חוקרי המשטרה לבין חוקרי הילדים מטעם משרד הרווחה. ביקשתי על זה דיון, כי זה אירוע מטריד מאוד. נעם, את אמיצה בצורה שקשה לי לדמיין. לבוא באומץ ולומר את הדברים, ותדעי לך שעשית שירות גדול לכל – הלוואי – הנפגעות שלא יהיו, כי זה יתמרץ ויעודד את כל מי שכאן בחדר לעבוד הרבה יותר קשה כדי שהדבר הזה לא יקרה. אני רוצה להזכיר עוד דבר. בחדר אחר, בקומה למטה, מתקיים כבר כמה שבועות דיון על חוק העמותות, שזה דיון שאומר שכל עמותה שתקבל כספים למשל מהאיחוד האירופאי, הוא ימוסה, ולא תהיה לו זכות עמידה בבית משפט. ומה שזה אומר לעמותות – אל תדברו בגנות הממשלה, כי אחרת אנחנו נדאג להשתיק אתכן, לסגור אתכן, שזה עוד דבר שמעיד, זה רק מה שהממשלה תגיד, כשהממשלה לא רוצה לטפל בנושא, לא יקרה עם זה שום דבר. ואני באמת קוראת למשרדים, גם אני – אני יודעת שזה חשוב לכם. ואני יודעת שמי שכאן עובד. צריך לעבוד באומץ. תודה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה, קארין. איריס שפירא, אימהות בחזית, בבקשה. אחריה – רן מלמד. יש עוד מישהו שלא נתתי לו, או מישהי? זו ההזדמנות להירשם לדיון לפני סופו. << דובר >> איריס שפירא: << דובר >> בהתייחס לעדי עזוז, שהציעה תוכניות גפ"ן, שזה נהדר, אני רק רוצה להזכיר שיש לנו את מי שמפקח על תוכניות גפ"ן, אבי מעוז, שעוצר תוכניות. אני יודעת שיש בקנה תוכניות מניעתיות, חינוך לנוער, חינוך לנשים, איך להתנהל, איך לתפוס מקום במרחב, איך להיזהר. זה נעצר. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> לצבוע את התקציב, לעשות את זה כחובה, בלי פיקוח שר. << דובר >> איריס שפירא: << דובר >> נכון. דבר שני, כל מרכזי הסיוע היו צריכים להיות ממשלתיים. הם היו צריכים להיות תחת המדינה. הם היו צריכים להיות שלוחה של משרד הרווחה. משרד הבריאות, משרד החינוך, משרד הרווחה, תעשו ועדה משותפת, לא משנה מי נותן תקציב, המשרד לביטחון הלאומי. שכל אחד יתרום ויעשו את זה. אז לא רק שהם לא עושים, הם לא מתערבים, הם מסתירים מידע, הם גם קיצצו להם בתקציב. אנחנו הפרטנו את כל שירותי המדינה. החברה האזרחית פה מנהלת את כל מה שצריך לעזור לאזרחים, והממשלה הזאת מנהלת רק את עצמה ודואגת לכיסא שלה. לא ייתכן שכל פגיעה באזרח תהיה מטופלת רק על ידי אזרחים אחרים. דבר אחרון קטן, זה גם פגיעות מיניות לגבי קטינים. קיימת חובה במסגרת גירושים או במסגרת עובדים סוציאליים משפחתיים – יש להם חובת דיווח על פגיעה בקטינים. אבל קיים איזשהו מסלול פטנט עוקף של חובת הדיווח שקוראים לו ועדת פטור, שבו העובדת הסוציאלית יכולה בשיח, גם לא לקיים פרוטוקול, ולעקוף דיווח על קטינים כי היא טוענת שזה במסגרת גירושים ואולי האימא משפיעה על הילד, הילדה, אולי זה ניכור הורי. יש כל מיני, זה מאוד נפוץ עכשיו להגיד ניכור הורי-ניכור הורי, ועשרות או מאות ילדים קטינים שמדווחים – או שהאימא מדווחת או צד אחר, חס וחלילה – שמישהו מטריד אותם, פשוט לא מטופלים תחת הכיסוי הזה של- לא, לא, זה האימא במסגרת הגירושים. זה אולי דיון אחר לגמרי, אבל - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני ארשום לי את זה. << דובר >> איריס שפירא: << דובר >> זה לדיון אחר, אבל אלו ילדים שהולכים לאיבוד, אנחנו צריכים להציל גם את הילדים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה. רן מלמד. ואחריו – בת עמי ברוט. << אורח >> רן מלמד: << אורח >> תודה. רן מלמד, נקודת מפנה. אני עוסק בתחום הזה, לצערי, כבר די הרבה שנים, גם בתקופתי כמנכ"ל עמותת ידיד, וגם כמרצה באוניברסיטה בתל אביב עם סטודנטיות בקליניקה לשינוי מדיניות. אני רוצה להתחיל בהתייחסות קצרה לדברים שאמרה היוהל"ם, שאמרה דברים מאוד חשובים, אבל לי חסר משהו אחד בסיפור המעשה. אני לא שמעתי שבמסגרת השיעורים ההסברתיים שמעבירים לטירונים שרק מתגייסים למשל, יש שיעורים שעוסקים באסור ובמותר בנושא הזה. למפקדים שלהם אולי כן, למ"כים אולי כן, למ"מים. לטירונים עצמם – אם יש, אז אני מודה, ואם לא, אני חושב שצריך להיות, כי תיכף אני אדבר על התשובה שיש לי ממשרד החינוך. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רן, תתמצת. אני נלחצת מאורך הדברים שאתה – פשוט אני צריכה לחתור לסיום. << אורח >> רן מלמד: << אורח >> הדבר השני, בשנת 2016 כתבתי עם סטודנטיות שלי הצעת חוק שהונחה אז על שולחן הכנסת שמעגנת את התפקיד של המשטרה בהכשרה של מי צריך לטפל בנושא של תלונות בנושא הזה, איך התלונות האלה צריכות להתבצע ומי צריך לעבור את זה. אנחנו דיברנו על הכשרה של חוקרים וחוקרות, על מתורגמנים ויומנאים שעד היום לא מקבלים בדרך כלל הכשרה בסיסית. הדבר הזה, לצערי, לא התקדם. מי שקידם אז את הצעת החוק היה מיקי לוי. אני חושב, חברי הכנסת, שאולי כדאי לקחת אותה מחדש, לבדוק אותה ולהעלות אותה. הדבר השלישי, מערכת החינוך. אני מחזיק אצלי ביד תשובת חופש מידע של מערכת החינוך שאיריס חתומה עליה. היא אומנם מלפני שלוש שנים, אבל שאלתי את איריס עכשיו עד כמה היא עדכנית לעכשיו, והיא אמרה לי שזה עדיין רלוונטי. הבעיה הגדולה שהיא לא חובה. כל התכנים במערכת החינוך שעוסקים בתחום הזה אינם חובה. יותר מזה, מערכת החינוך מודה שהיא גם לא יודעת כמה ילדים עוברים את התכנים האלה בכל שנה, באילו בתי ספר זה מבוצע, איך המערכת מתייחסת, ועוד לא דיברתי על מה קורה בחברה הערבית או במערכת החינוך הערבית, ששם זה עוד הרבה יותר גרוע. ואני חושב שצריך לשים דגש על הנושא הזה ושחלק מהדברים שמוגדרים במערכת החינוך ככישורי חיים יהפכו להיות לדבר שהוא חובה, ולא אגב ליום בשבוע, יום בשנה, 17 בינואר כמדומני, או תאריך אחר. יש הרבה מאוד חומרים. הדבר האחרון זה הסיפור של מעבדת הזקיקים והשיער. אני מלווה מספר נשים נפגעות עבירה בתחום הזה. הסבל שהן עוברות בדרך לקבלת התשובות מהמעבדה באיטליה הוא בלתי יתואר. בדרך כלל מדובר על תהליך של שנה, ואז כשזה מגיע למשטרה, המשטרה גוררת רגליים ומושכת את הזמן שלה גם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מי אחראי על המעבדה הזו? << אורח >> רן מלמד: << אורח >> זה מתחלק בין משרד הבריאות למשטרת ישראל, כאשר משטרת ישראל היום - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני רוצה לקבל תשובות, אז רק תסיים את דבריך. << אורח >> רן מלמד: << אורח >> הייתי בדיונים על זה בכנסת בוועדה הזאת. משטרת ישראל לא רוצה להקים מעבדה כזאת בישראל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> למה? << אורח >> רן מלמד: << אורח >> משטרת ישראל מתעקשת לא להקים מעבדה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> למה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש לזה כל מיני סיבות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שתי שאלות, ותיכף אני אגיע אלייך. נציגת המשטרה, למה יש התנגדות להקמת מעבדה כזו בארץ? << אורח >> אורית דנין: << אורח >> אני אתחיל ואומר שמה-1 בינואר 2025 בדיקת סם אונס בסיב השערה עבר לטיפול משטרת ישראל. מאז יש לנו מערך. אני אפתיע פה את כולם, מערך טוב, ארצי, פרוס מהדרום עד הצפון שדוגם במקרים המתאימים את סיב השערה. במקרים שהם אינם פליליים, זה נשאר במשרד הבריאות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז יש לכם איך לדגום ולבדוק כאן בארץ בלי לשלוח לאיטליה? << אורח >> אורית דנין: << אורח >> בטח. בטח. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אז מה זו המעבדה באיטליה? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שנייה, אני רוצה לשמוע את התשובה. << אורח >> אורית דנין: << אורח >> היו על זה דיונים מאוד מאוד ארוכים פה. מערך טוקסיקולוגי בזיהוי משטרת ישראל אין. זה המון כסף להקים מערך כזה, וזה הונח פה על השולחן. היו פה נציגי מז"פ, חבר הכנסת סגלוביץ' גם היה פה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה סדר הגודל של התקציבים? << אורח >> אורית דנין: << אורח >> אני לא יודעת, אבל במיליוני שקלים. זה לא תחום מומחיות שיש בזיהוי משטרת ישראל. זה דיון, אנחנו שולחים את זה למעבדה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אני אגיד משהו, תחום הרעלים היסטורית עובר למשרד הבריאות. זה דורש מומחיות מסוג אחר שמז"פ לא בודק הכול, יש דברים שעושים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מדינה יכולה להרשות לעצמה השקעה של מיליונים. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> לא, זו השקעה של מערך גדול. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הבנתי, אז אני שמה את זה בצד. תודה. עוד שאלה בבקשה אל הפרקליטות. יש כאן את נציגת הפרקליטות? היה פה נתון מאוד גבוה של סגירת תיקים. את יכולה להתייחס למה הנתון הזה הוא כל כך גבוה? << אורח >> אורלי רוזנטל-נעמן: << אורח >> עורכת דין אורלי רוזנטל נעמן, ממונה ארצית לתחום נפגעי עבירה וראש פורום עבירות מין בפרקליטות. אני רוצה ראשית להתייחס לכך שאתמול העברנו את הנתונים אל האיגוד. המענה כולל מעל 30 עמודים עם פירוט של נתונים רבים. מדובר בבקשה מורכבת שהצריכה עבודה רבה, דיוק ובדיקה. כבכל שנה, כבשנים האחרונות, הפרקליטות מעבירה את הנתונים בחודש נובמבר לאיגוד, מתוך הבנת חשיבות הדברים ואנחנו פועלים בשיתוף פעולה ובשקיפות. לעניין הנתונים. עבירות המין מהוות 17% מכלל התיקים הנפתחים בפרקליטות. זה אחד התחומים המורכבים והרגישים ביותר במערכת אכיפת החוק. הן דורשות מומחיות ראייתית גבוהה, ליווי צמוד לנפגעות ולנפגעים ויכולת טיפול מקצועית בתחום שיש לו מאפיינים ייחודיים. למרות המורכבות, שיעור סגירת התיקים, 80%, בעבירות מין דומה לשיעור הסגירה בעבירות אחרות. הטיפול בעבירות מין הוגדר בשנים האחרונות כיעד-על בפרקליטות המדינה, הוא שולב בתוכניות העבודה הרב שנתיות של הפרקליטות. בהתאם להמלצות ועדת ברלינר שבחנה את הטיפול בנפגעות ובנפגעי עבירות מין, יישמה הפרקליטות לאחרונה מהלך מערכתי רחב שהוביל פרקליט המדינה, שכולל הקמת מחלקות ייעודיות לטיפול בעבירות מין בכל מחוזות הפרקליטות, כולל גם הכשרות מתקדמות לפרקליטים והרחבה משמעותית של שירותי הסיוע. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> עוד שנייה אני אתייחס לנתון שאמרת, 80%. אני מבינה שזה ככה בעוד תחומי פשיעה, אבל אולי זה לא בסדר רוחבי. << אורח >> אורלי רוזנטל-נעמן: << אורח >> אני אומר שאנחנו מחויבים לבחון כל תיק ממבחן של סיכוי סביר להרשעה. צריך תשתית ראייתית מספקת לצורך העמדה לדין. התיקים נבחנים ביסודיות, במקצועיות וברגישות. התיקים רגישים, החלטות שמתקבלות בכובד ראש. וכמו שציינתי, למרות הקשיים שמאפיינים את תיקי עבירות המין, אנחנו עושים את כל המאמצים. לא אחת מחזירים תיקים, משך החקירה מתמשך, ההליך, מכיוון שאנחנו מחזירים תיקים להשלמות חקירה במטרה לאסוף ראיות כדי להגיע לחקר האמת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה המון. 80% שנסגר זה המון. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אפשר לשאול שאלה את הפרקליטות? שאלה מקצועית. יש התפתחות מקצועית בתוך הפרקליטות. בשונה מכל העבירות האחרות, בדרך כלל בעבירות מין יש צד שני. אלו לא עבירות שלא יודעים מי הם, זו לא עבירה של שוד מזוין או עבירה של רצח, או משהו כזה. יש בדרך כלל צד שני. לא סביר שיהיה אותו אחוז. אם יש התפתחות מקצועית בפרקליטות, לא סביר שלאורך כמה שנים זה 80%. ואני חושב שבהקשר הזה - - - לגבי אותו מושג אמורפי של יסוד להרשעה. מכיר את המונח הזה, בסוף הוא תלוי בבני אדם. << אורח >> אורלי רוזנטל-נעמן: << אורח >> אני אומרת שאנחנו עושים מאמצים בבחינה של התיקים. הנושא הזה הוא חשוב לנו, הוא משמעותי עבורנו, ואנחנו עושים את המאמצים, ואנחנו בוחנים את זה בכובד ראש. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אני לא כופר שחשוב, אמרתי סיכוי סביר להרשעה הוא תלוי תפיסת עולם. << אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >> לפעמים הפרקליטות מתנהגת כמו רשות שופטת, וזה חלק מהביקורת שלנו עליה. << אורח >> אורלי רוזנטל-נעמן: << אורח >> אני רוצה, ברשותכם, להמשיך ולציין עוד מהלך משמעותי חשוב לשיפור לטובת הנפגעים. אנחנו הקמנו לאחרונה במסגרת יחידת הסיוע הארצית את היחידה המקצועית למתן מענה לנפגעי עבירה. זה גוף ייעודי שכולל עובדים סוציאליים, שנועד לתת מידע ברור על מצב התיק לנפגעים, כולל גם הכוונה לגורמי טיפול רלוונטיים, לרווחה ולסיוע רגשי. הנושא הזה הוא חשוב לנו, כפי שציינתי, ואנחנו מחויבים להמשיך את הקשר, ואנחנו נפעל בהתאם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה. בת-עמי ברוט ממשרד המשפטים. << אורח >> בת-עמי ברוט: << אורח >> דוקטור בת-עמי ברוט, נציבת זכויות נפגעי עבירה. אני עסוקה בימים אלה בהקמת נציבות זכויות נפגעי עבירה במשרד המשפטים, שהמטרה שלה היא לתכלל את כל התחום של נפגעי עבירה ברמה של המדיניות. היה לי חשוב להגיע היום לדיון הזה באופן אישי כדי לבטא את המחויבות העמוקה לנפגעות ולנפגעים ולעבודה הרבה שיש לנו בתחום הזה. נעם, תודה לך על השיתוף האמיץ בסיפור שלך. אנחנו כולנו צריכים לזכור שמאחורי הנתונים והסיפורים שמופיעים בדוח יש אנשים, והאנשים האלה שחייהם התהפכו, שחוו פגיעה, הם המקרים ומה שמנחה אותנו למעשה בעבודה שלנו ומחדד לנו את המקומות שצריכים תיקון. אני רוצה להתייחס לקושי בהקשר של הנתונים, כי אני חושבת שהדוח הזה, וגם מה שחסר בו, משקפים מצד אחד את העבודה המאוד משמעותית של איגוד מרכזי הסיוע ושל גופים נוספים שפועלים ללא לאות בכל השרשרת של השלבים מרגע הפגיעה ולכל אורך הדרך, וחלקם גם מלווים את הנפגעים; אבל משקף גם את העבודה הרבה שיש לנו עדיין בתחום. אחת המשימות המרכזיות והראשונות שנמצאות בתכנית העבודה של הנציבות היא לגבש תמונת מצב ומסד נתונים אמין ומקיף בנוגע למצבם של נפגעי עבירה בישראל, וכמובן בתוכם את נפגעי עבירות המין, את הצרכים שלהם, את המענים שצריכים להתאים לצרכים האלה. משימה נוספת שנמצאת על שולחנה של הנציבות היא הנושא של הכשרות. אנחנו רוצים לוודא שהגופים לא רק מקבלים את ההכשרות המתאימות, אלא גם שהדברים מיושמים בשטח בכל גוף וגוף, וגם את נושא הנגשת הזכויות ומיצוין. הסיפור שלך, נעם – אני לא יודע מתי בדיוק התלוננת, אבל עכשיו למשל יש גם סיוע משפטי מרגע החקירה, יש גם עובדים סוציאליים ברווחה שאמורים ללוות את נפגעי העבירה. << אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >> בחיפה אין, בת-עמי. אין בחיפה עו"סים לנפגעי העבירה. אין. תת איוש. << אורח >> בת-עמי ברוט: << אורח >> אם יש זכויות, אז אנחנו צריכים לפעול כדי שהנפגעים יוכלו לממש אותן ולמצות את הזכויות שלהם בצורה שתסייע לנפגעים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בהצלחה. הצלחתך – הצלחתנו. יש עוד מישהי שלא נתתי לה לדבר? מישהי או מישהו שביקש והגיעו ולא קיבל? אז בבקשה, שאלה אחרונה. << אורח >> שיר שחף: << אורח >> דיברתם פה הרבה על הנתונים, וגם מה שאתה אמרת, שזה עניין שקורה וחוזר. מה אפשר לעשות עם זה? איך אנחנו יכולים להגיש בג"ץ, שאילתות? איך הציבור יכול להתמודד עם זה? אפשר לעשות עם זה משהו? << אורח >> הלה נויבך: << אורח >> הגשנו עתירות חופש מידע גם נגד צה"ל, גם נגד משרד החינוך, גם נגד המשטרה ושב"ס. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ברגע שעוברים על החוק – כי זו עבירה על החוק – ברגע שעוברים על החוק ומישהו עדיין לא מעביר, אז הקצה העליון של הכלים שאנחנו בדין הקיים יכולים להשתמש בו. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אכיפת החוק ושמירה על החוק. בשביל זה יש גופים מפקחים – עדיין – במדינה, וצריך לשמור עליהם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז אני מסכמת את הדיון החשוב הזה. קודם כול, נעם, את הכי חשובה בדיון, ואני בטוחה שזה הצריך המון אנרגיות. אבל תדעי לך שאילולא את היית אוספת את האנרגיות שלך ומגיעה הנה היום, הדיון היה דיון פחות מועיל, ואני חושבת שאת עוזרת כאן לעוד נשים. << אורח >> נעם פרידמן רז: << אורח >> תודה רבה. אני רוצה להגיד שהחזקה שלי מגיעה מתוך הבחירה להפוך את הכאב לכוח, ליצירה, לכוח שמניע שינוי, וזאת זכות מאוד גדולה להיות פה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> באמת תודה. זה לא פשוט, ואילולא את כל הדיון היה תיאורטי והיינו ממשיכים במצגות ומספרים שהקשר שלהם למציאות הוא לא תמיד קיים. כשמסתכלים על הנתונים ורואים שרק בחלק מאוד קטן, 10%, מהמקרים מגישים בכלל תלונות, זה אומר הכול. זה אומר שאישה שנפגעת לא מאמינה שלפנות למשטרה יעזור לה במקרה הטוב, ואולי חוששת שזה יזיק לה, במקרה הרע, וזו המציאות שאנחנו צריכות לשנות. בסוף, בעיניי זה המדד הכי חשוב אם המשטרה היא כתובת, אם אנחנו מאמינים שהיא תצליח לסייע. אז אנחנו נעקוב אחרי המספר הזה, והמטרה שלנו היא כמובן להעלות אותו. נתונים – אין מה להגיד, זה היה באופן גורף. יש פה כוונה ממש לא להעביר נתונים לציבור ולבית המחוקקים כדי שלא תהיה עבודת בקרה ופיקוח. זו ממש תחושה של הסתרה מכוונת. שמעתי את משרדי הממשלה שאומרים אנחנו אספנו, יש לנו את הנתונים, ומשום מה זה נתקע בדרך. אז אנחנו דורשים, דורשות, את הנתונים לאלתר, וגם תהיה חקיקה בנושא הזה. הנקודה השנייה בסיכום – הכשרות לשוטרים ושוטרות בתחנות, בכל התחנות, איך מטפלים באישה או בגבר שמגיעים ומתלוננים על תקיפה מינית. חייבים להשקיע יותר בהכשרות. הגדלת מספר החוקרים עם הבנה ומיומנות בתחום עבירות המין, זו הנקודה הבאה. אני לוקחת את ההצעה שהציג כאן חבר הכנסת סגלוביץ'. אנחנו מבינות מהמקרה של נעם שנעשה פה העוול, וייתכן שיש עוד מקרים כאלה שלא הגיעו לכאן לוועדה, וגם בהם קרה כזה עוול. אנחנו מציעים למשטרה לבחון את מקרי האונס שנסגרו וטופלו בתקופה האחרונה, ולבדוק אם נעשה שם עוול. אולי תגלו שדברים דומים לאלו שתיארה כאן נעם קרו בעוד מקרים. לא מאוחר לנסות לתקן, עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא. נשמח לקבל עדכון לוועדה אם זה נעשה. זה מצריך אומץ ופתיחות לבדוק את המערכת מבפנים. נשמח לקבל עדכון אם זה נעשה ואיפה זה עומד. לנציגת משרד הרווחה, אנחנו מבקשים שתבדקי – אין לי דרג פוליטי לפנות אליו, אז אני מבקשת ממך לפנות לדרגים המקצועיים שמעלייך, אנחנו גם נפנה למנכ"ל משרד הרווחה, שהתארח כאן בוועדה השבוע, ונבדוק מה קורה עם התקצוב של מרכזי הסיוע. יש גידול משמעותי במרכזים, שזה טוב, אבל התקציב חייב לגדול בהתאמה. זו הנקודה הבאה. ועוד נקודה שאני לוקחת שעלתה פה, נשמח אם תיעשה חשיבה בתוך המשטרה למדדים של מהי הצלחה בשיפור השירות לנפגעים והנפגעות שבתחום עבירות המין שמגיעים לתחנות. איך תדעו ששיפרתם את השירות ושסיטואציות נוראיות כאלה, כמו לשאול מישהי שזה עתה נאנסה האם עשית משהו שגרם לך לקבל את זה, לא יחזרו על עצמן. זה פשוט הצלת נפשות, שאלה כזו יכולה למוטט נפש. אז מעבר להכשרות שצריך לעשות – ואם נעם מסכימה להירתם לזה בעצמה, זו תרומה גדולה – צריך גם לחשוב איך בודקים שזה לא חוזר על עצמו, אולי לעשות בדיקות ארעיות, איזושהי ביקורת של מספר מקרים כדי לראות שאנחנו בכיוון הנכון לייצר מדדי הצלחה. עוד משהו שפספסתי – חבר הכנסת סגלוביץ', חברת הכנסת רייטן? תודה רבה, ותודה גדולה למרכזי הסיוע. אין כמוכן, אתן עושות עבודת קודש. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:00. << סיום >>