פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 479 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום שני, כ"ח בתשרי התשפ"ו (20 באוקטובר 2025), שעה 11:00 סדר-היום: << נושא >> לפתיחת שנה"ל האקדמית תשפ"ו << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר סימון דוידסון – מ"מ היו"ר אביחי אברהם בוארון סמיר בן סעיד רון כץ נעמה לזימי צגה מלקו חברי הכנסת: ינון אזולאי אחמד טיבי מאיר כהן מוזמנים: שר החינוך יואב קיש לילי רוסו – מנהלת אגף הכשרה אקדמית, קשרי מל"ג ות"ת, משרד החינוך הדיל יונס – עו"ד, המחלקה למשפט ציבורי חוקתי, משרד המשפטים יובל וורגן ממ"מ – מרכז המחקר והמידע, הכנסת פרופ' עמי מויאל – יו"ר ות"ת – הוועדה לתכנון ותקצוב מיכל גשרי – ראש מטה יו"ר ות"ת – הוועדה לתכנון ותקצוב ד"ר מאיה לוגסי בן-חמו – מנכ"לית המל"ג – המועצה להשכלה גבוהה ערן בר עוז – דובר המל"ג – המועצה להשכלה גבוהה ענבל גרשון – קשרי ממשל, המל"ג – המועצה להשכלה גבוהה יאיר הראל – ממונה תחום בקרה אכיפה ורישוי, המל"ג – המועצה להשכלה גבוהה יורי ירוחם לוין – ראש מטה מנכ"לית המל"ג – המועצה להשכלה גבוהה פרופ' חיים שקד – יו"ר רמ"א – פורום נשיאות ונשיאי המכללות לחינוך בישראל פרופ' אמנון אלבק – יו"ר פורום הרקטורים ור"ה – ועד ראשי האוניברסיטאות דבורה מרגוליס – ראש מינהל ור"ה – ועד ראשי האוניברסיטאות אליסה אברמוביץ – שדלנית, ור"ה – ועד ראשי האוניברסיטאות פרופ' נסים בן-דוד – יו"ר ור"מ ונשיא המכללה האקדמית גליל מערב, ועד ראשי המכללות האקדמיות הציבוריות חנן יגר – יו"ר פורום המנכ"לים ור"מ – ועד ראשי המכללות האקדמיות הציבוריות מוחמד כתאני – סמנכ"ל אקדמיית אלקאסמי, מכללה אקדמית לחינוך פרופ' אלון טל – חכ"ל, חבר סגל באוניברסיטת תל אביב סיון קורן – יו"ר התאחדות הסטודנטים אופיר חנציס – שדלן, התאחדות הסטודנטים איילת עירון – מקדמת מדיניות, פורום נשות המילואים איילת קציר – יו"ר תנועת מובילי חינוך סמדר מורס – לשעבר מנהלת בי"ס נופים בתל אביב אסתאר נטי – מנהלת פרויקט חוסן באקדמיה, הקואליציה הישראלית לטראומה אורנה שרון – לשעבר מדריכה ארצית, משרד החינוך קול אישה - העצמה נשית מוחמד אגבאריה – מתמחה משפטי, דובר הסטודנטים בני פרץ – יו"ר פנתרים חברתיים, ארגון חברתי עודד כספי – המועצה לחינוך ממלכתי-עברי יוסף אבי יאיר אנגל – משפחת אנגל, משפחות החטופים לי סגל – משפחת סגל, משפחות החטופים ענבל צח משפחת שהם, משפחות החטופים משתתפים (באמצעים מקוונים): אלי לנקרי – ראש עיריית אילת ספיר קינן-סקס – עוזרת ראש עיריית אילת מוטי אלמליח – מנהל אגף בכיר, תקציב כלכלה ומינהל, רשות השירות הלאומי - אזרחי ייעוץ משפטי: תמי סלע מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: יעל שגב רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> היערכות לפתיחת שנה"ל האקדמית תשפ"ו << נושא >> << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט. היום 20 באוקטובר 2025, כ"ח בתשרי תשפ"ו, והנושא הוא פתיחת שנת הלימודים האקדמית התשפ"ו. בתחילת הדברים אני רוצה לברך את ורה"מ ואת ור"ה על ההסכמות שהם הגיעו עם קמל"ר. אני יודע שזה לא היה פשוט, אבל אני מברך על כך ושמח שלקחנו חלק פעיל בנושא. זה המינימום שאנחנו יכולים לעשות למען הלוחמים שלנו, מי שתרם מאונו, על חשבון משפחתו, על חשבון עסקיו ובמקרה שאנו עוסקים בו, גם על חשבון לימודיו. אני יודע שזה לא היה פשוט, ואני מברך את יו"ר ור"ה ואת ורה"מ על ההסכמות, וגם את בני הקמל"ר. נעשתה פה באמת עבודה מאומצת. אנחנו שולחים כמובן את תנחומינו למשפחות הנופלים. לצערנו, אנחנו לא מסיימים עם זה. אני מברך את כל השבים, שזכו לחזור בחיים. השיקום הולך להיות ארוך ולא קל, אבל עצם זה שהם נמצאים בחיק משפחתם – בחיק המשפחה הרחבה שזו מדינת ישראל – אנחנו שמחים בבואם. העבודה לא נגמרה, אנחנו צריכים את כלל החטופים, גם החללים. אמרתי בבוקר שיש לי קשר ישיר עם משפחת הימן. אני מחבק אותם, שולח להם תנחומים ומחזק אותם. לא רק אותם, איתם יש לי קשר באופן אישי, אלא בוודאי כל מי שחזר וזכה לקבורת ישראל. התרגשות גדולה וגם דאגה גדולה למי שעדיין נמצא שם. לי סגל, בבקשה. << אורח >> לי סגל: << אורח >> בוקר שמתקרב לבוקר טוב, אבל לא הגענו לבוקר טוב. ברוכים השבים, מושב החורף, כנסת ישראל. כולנו מרגישים איזושהי הקלה רואים את זה על הפנים, רואים את החיוכים, החיבוקים אבל אין הקלה, אין הקלה באמת. החטופים של קית', נקרא להם, שקית' אח שלי היה איתם: מתן אנגרסט; גלי וזיו ברמן מהקיבוץ שלהם, כפר עזה; עומרי מירן, אבא לשתי בנות אהובות. הם חזרו. קית' נותן לעצמו כן לנשום, מה שהוא לא הצליח לעשות, עד ש –. אבל גם הוא ממשיך, גם אנחנו ממשיכים, עד שכל ה-16 כאן. אם אני לא טועה, אחד מהם מגיעה לו קבורה ראויה בארצו, שהיא לא ישראל. אחד, הוא שב. << אורח >> ענבל צח: << אורח >> תאילנדי ומטנזניה. << אורח >> לי סגל: << אורח >> סליחה, שניים. מה עושים? עושים שגרה של כנסת ישראל? סדרי יום שלא כוללים חטופים; לא כוללים הלומי קרב; לא כוללים משפחות שכולות; להצביע בעד הסכם וללכת לישון בתקווה שנחזור למלחמה? זה לא מתקבל על הדעת, זה לא נכון לעשות ואנחנו לא ניתן שזה יקרה. מדינת ישראל, ממשלת ישראל, מחויבות להסכם הזה. ההסכם הזה, כמה שהוא בעייתי. כן, הוא בעייתי. וכמה שהוא לא נוח, כן, לא נוח – לא למתווכות, לא לחמאס, לפעמים גם לא לארצות הברית – אבל הינה קמנו ומחאנו כפיים סוערות לנשיא ארצות הברית והתאהבנו בו, תכבדו אותו. הוא טס חזרה לארצות הברית ואנחנו בשלנו? חוזרים למלחמה? לא עושים את מרב המאמצים להשיב 16 חטופים חללים? כך אנחנו? לא יודעים לכבד, לא יודעים להגיד תודה, זה הפרצוף שלנו? זו הישראליות שלנו? ממשלת ארצות הברית והממשל עושים כל מה שהם יודעים לעשות. לא בקצב המתאים האישי שלי, כן?, זה יכול היה לקרות לפני שנה אבל הינה, הביאו תוצאות ואנחנו בשלנו. אני לא מקל ראש במה שקורה שם בעזה, אבל יש הסכם וחייבים, חייבים לדאוג לממש אותו. ולא להגיד, בטח, הניצחון המוחלט. לא, הניצחון המוחלט זה 16 חטופים, עד האחרון, חזרה. כמה טוב שהחטופה האחרונה חזרה. כמה טוב, אבל זה לא מספיק. ההורים של עומר, עומר נאוטרה, קצין, מפקד טנק, הציל את נמרוד כהן שהוא כן בחזרה עם המשפחה שלו; איתי חן, עוד חייל לא בחיים. לחם מהטנק שלו, לחם ולחם; מתן אנגרסט חזר, איתי עוד לא חזר. לא ננוח, לא נפסיק להגיע לכאן ולכל מקום שאפשר להשמיע קול, עד שכל ה-16 בחזרה. זה עליכם, גם חברי הכנסת וכל מי שיושב מסביב לשולחן. הורדתם את הסיכה? הורדתם את המדבקה? אוקיי, זה לא בשליטתי. זה לא בסדר, אבל לא בשליטתי. בשליטתי לבקש מכם להמשיך לעבוד ולעשות ולא דרך כוונת של רובה; דרך ההסכם שיש לנו להשיב את כולם, תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. ענבל, בבקשה. << אורח >> ענבל צח: << אורח >> בוקר 745 לכולם, כמו שאמר פה ידידי, לי סגל. זה ממש נחמד לי לדבר ואתם כולכם בטלפון. רבותיי, זה לא מכבד. כל האנשים פה שאפילו לא מרימים את המבט להסתכל על משפחות חטופים. זה לא מכבד, לא אתכם, לא אותנו, ובטח ובטח לא את החטופים שעוד בשבי. כשאתם מורידים את הסיכות ואני רואה אתכם ברחוב, אני לא יודעת שאתם חלק מהמאבק, גם אם בלב שלכם אתם מאוד תומכים. כשאני רואה אתכם ברחוב ואתם לא עונדים סיכת חטופים או דסקית, מבחינתי אתם מתנגדים להחזרת חטופים. אני לא אומרת את זה בצורה מנומסת, כמו ידידי פה. אני אומרת את זה בצורה חד-משמעית. כשאנחנו, המשפחות לא רואות את הציבור הולך עם הדסקית או עם סיכת החופש, מבחינתנו זה אומר שאתם לא מעוניינים בהחזרת חטופים הביתה. אמרתי את זה בצורה פחות טובה משלך. << אורח >> לי סגל: << אורח >> נולדתי בארצות הברית, זה לא יצא ממני 50 שנה. << אורח >> ענבל צח: << אורח >> קודם כול, תנחומים מפה למשפחות שאיבדו את היקר להן מכול אתמול, ורפואה שלמה לפצועי הגוף והנפש. אני מבינה שאנחנו הולכים לדון פה היום בפתיחת שנת הלימודים האקדמית ביום ראשון, נכון? במידה ועדיין יש חטופים בשבי, שלא יהיה קמפוס אחד או מכללה אחת או אוניברסיטה אחת שלא יהיו בהן את תמונות 16 החטופים. הם חלק מאיתנו, הם שלנו והם אגב לא שלנו כמשפחות. הם שלנו, הם נחטפו מגבולות המדינה הזאת. אמרתי את זה, אתה יודע. אנחנו לא בבוליביה, הם לא באיזה קרטל בבוליביה או לא יודעת איפה, אנחנו בתוך מדינת ישראל. אלו ילדים וזה ספציפית עומר, חייל בודד שעלה לפה במקום ללכת לקולג'.עלה לפה בשביל להילחם. בטנק של עומר יש גם את עוז דניאל, איתי חן ויש את המבוגרים מניר עוז ומבארי. הם שלנו, כולם. אנחנו לא מוותרים עליהם ואנחנו מצפים מכם, גם כנבחרי ציבור וגם כציבור, להגיע להלוויות שלהם, להגיע לניחומי האבלים. אנחנו היינו אתמול בשני ניחומי אבלים, היום יש עוד הלוויה ועוד שני ניחומי אבלים. יש עוד הלוויה בהמשך השבוע ויש הלוויה ביום שני. זה ממש פשוט להתעדכן במועדים ולהגיע. אנחנו לא יכולים לקחת את הכול רק עלינו כמשפחות חטופים. לקחנו, אנחנו ניקח ואנחנו לוקחים, אבל זה גם שלכם. אני מאוד מקווה לראות ביום ראשון בבוקר תמונות מהמכללות ומהאוניברסיטאות שבהן כל המרצים הולכים עם סיכת חטופים, בטח עם מספר, בטח עם תמונות שלהם. לא לנרמל, לא חזרה לשגרה, לא שום דבר שלא כולל החזרת חטופים, לא שום דבר שלא לדבר על הלומי הקרב, לא שום דבר שלא מספר את זה שיש חיילים גיבורים. אגב, עומר נאוטרה ציין ביום שבת האחרון יום הולדת שלישי בשבי. הוא נחטף בתחילת אוקטובר 2023; אוקטובר 2024; אוקטובר 2025 – והוא עוד לא בבית. ההורים שלו הופכים את העולם בארץ ובארצות הברית, על מנת להשיב, אותו דבר את איתי ואותו הדבר את כולם. שוב, זה לא רק שלנו, זה גם שלכם. אנחנו מבקשים מכם להתעורר, באמת להתעורר ולהיות איתנו בכיכר בשבת. אם אני בתור ענבל מקבלת הודעה מאיילת, בשבילכם איילת גולדין אחות של הדר, שכותבת לי בשבת: אני מפחדת שאני אהיה לבד בכיכר, אין לי מה להגיד לחברה שלי שהיא טועה, כי לא הייתי בטוחה שאנחנו לא נשב שם חמישה או עשרה. 1,000 איש בשבת – אז הופתעתי והכיכר הייתה מלאה. אבל מה עם השבת הקרובה? ומה עם השבת שאחרי? אני לא יודעת כמה זמן זה ייקח. אולי, הלוואי והערב כולם יחזרו הביתה. אבל אם לא, בשבת הקרובה אנחנו בכיכר. אל תשאירו אותנו לבד, אל תשאירו את משפחות החטופים לבד. תתחילו לשקם גם אותנו, לא רק את החטופים שלנו שחזרו. גם אנחנו כמשפחות מבקשות שיקום ואתם משאירים אותנו לבד. אנחנו עוד לא בפוסט טראומה, אנחנו ממש בתוך הטראומה עצמה. כולנו, משפחה אחת. אנחנו לא משפחות חטופים, משפחות נפרדות. אנחנו משפחת חטופים. שמחנו מאוד לראות את 20 החטופים החיים חוזרים למשפחות על הרגליים. אנחנו כולנו בוכים את אובדנם של כל האחרים. אנחנו מצפים ומחכים לכולם ורק אז אנחנו נוכל, אולי, להתחיל את השיקום שלנו. גם אז, אנחנו מבקשים, לא להשאיר לבד אף אחד, כי זה גם שלכם. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה, ענבל. יוסף, בבקשה. << אורח >> יוסף אבי יאיר אנג'ל: << אורח >> חברי הכנסת, 745 ימים מאז שואת 7 באוקטובר כש-16 חטופים קבורים אי-שם בהריסות עזה, ואשר משפחותיהם מצפות לשובם כדי שייקברו באדמת הארץ. האמת, לא האמנתי שאגיע לכאן שוב אחרי הפגרה הארוכה שלכם. הייתי אופטימי שהכול יהיה כבר מאחורינו. ימים מיוחדים עברנו בעת האחרונה, 32 חטופים הוחזרו, ביניהם 20 חיים ששבו בהתרגשות גדולה למשפחותיהם, ועשרה מתים, שחלקם כבר הובאו לקבורה מכובדת באדמת הארץ. איזו נחת למשפחות, קשה לתאר. אני יוסף אבי יאיר אנגל, הסבא של אופיר שנחטף ב-7 באוקטובר יחד עם יוסי שרעבי, אבי חברתו, מביתם בקיבוץ בארי. אופיר הוחזר האחרון בפעימה השישית והאחרונה לאחר 54 ימים. יוסי, שעל פי עדותו של אופיר היה העוגן שלו, כמו אבא חיזק אותו ונתן לו תקווה, נהרג מאש כוחותינו לאחר 97 ימים. הוא הוחזר לארץ רק אחרי התערבותו של הנשיא טראמפ, אחרי 738 ימים. הנשיא טראמפ, שבהינף יד סיים את המלחמה הארורה והבלתי נגמרת למרות התנגדותם של כמה מנבחרי העם שחשבו שבאמת ניתן לנצח את חמאס על חשבון החטופים, שהוחזקו הרבה יותר מדי זמן בתנאים קשים שקשה לתאר. תודה לנשיא טראמפ על נחישותו. המלחמה הסתיימה, לאחר שבמהלכה הבטיח לנו המפקיר עשרות פעמים, שחמאס כמעט מחוסל ואנחנו קרובים לניצחון. הינה דוגמאות: 7 בדצמבר 2023, נרשמה אחת מההצעות הראשונות, לפיה נביא במהרה ניצחון מוחלט; בעת הדלקת נר חנוכה בכותל, 7 בדצמבר 2023, הבטיח: אנחנו נביא במהרה ניצחון מוחלט; 5 בפברואר 2024, השתמש בניסוח: אנחנו בדרך לניצחון המוחלט, במרחק נגיעה מניצחון מחולט; בהצהרה הרשמית 26 בנובמבר 2024, אמר: הבטחתי לכם ניצחון ונשיג ניצחון. נשלים את חיסול חמאס, נשיב את כל חטופינו ונבטיח שעזה לא תהיה עוד איום על ישראל; 21 במאי 2025, במהלך מסיבת עיתונאים, ציין: המלחמה באה עם מחיר, אבל יש לה מטרה ברורה, להכניע את חמאס, להחזיר את כל החטופים הביתה ולוודא שעזה לעולם לא תהווה איום על ישראל. אנחנו מחויבים להשגת המטרות הללו במלואן. ועוד ועוד אמירות כאלו של המפקיר ושר הביטחון שלו לאורך השנים האחרונות. כמה פעמים לאורך התקופה הארוכה היינו קרובים לעסקה להשבת חטופים לדעת מומחים, כמו דוד מידן ואורי סלונים. אך בכל פעם המפקיר וחבריו טרפדו אותה., מדוע? עד שב-9 באוקטובר 2025, שלח טראמפ שני קומיסרים, וויטקוף וקושנר, שישבו לצידו בישיבת הממשלה על מנת שיקפיד לאשר את נוסח ההחלטה שהוא הכתיב לסיום המלחמה. הצילומים שהתפרסמו מאותה הישיבה ביישו אותי אישית, כאזרח ישראלי גאה. לפני שישה ימים, במופע ההזוי שהתקיים כאן בכנסת ישראל, יושב-ראש הכנסת מסיר את סיכת החטופים, כי לגביו המלחמה הסתיימה וכל החטופים הוחזרו. שום תגובה ממנהיגינו לאחר מעשה מביש זה. לפני ארבעה ימים, המפקיר בביקור חטופים בבית חולים בילינסון: הבטחתי להחזיר אותם והחזרתי אותם, באותה הנחישות אנחנו מטפלים בהשבתם החללים. לא נחסוך שום מאמץ ושום אמצעי כדי להחזיר אותם. וואו, שנתיים אחרי ההבטחות על ניצחון מוחלט ועדיין 16 חטופים לא חזרו. חמאס לא חוסל אלא להפך. בינתיים, מאפשר לקטר – מממנת הטרור הגדולה בעולם, בת-בריתו שאנשיה פעלו בלשכתו במהלך המלחמה, שהצמיחה את מפלצת חמאס הוא נכס – ולאויבת הגדולה שלנו בסביבה, טורקיה, לחזק ולהגדיל את חמאס ברצועה. אין הסבר לסיטואציה הנבנית ברצועה – חיזוק החמאס כתוצאה מוועידת השלום בשארם שאליה המפקיר לא הגיע, כי לא רצה ששותפיו למלחמה יראו אותו לוחץ את ידו של אבו מאזן, חביבו החדש של הנשיא טראמפ, עושה הנפלאות. ארדואן, שעליו אמר לאחרונה הנשיא טראמפ: האיש הזה ממקום שנקרא טורקיה, הוא אחד האנשים החזקים בעולם; הוא בחור קשוח אבל חבר שלי. לאן כל זה מוביל? איש אינו יודע. מתי נראה את 16 החטופים בבית? איש אינו יודע. העיקר שאמש בישיבת הממשלה הוחלט על נושא חשוב לעתידה של המדינה: החלפת שם המלחמה מחרבות ברזל למלחמת התקומה. איזו תקומה, חברי כנסת? מלחמת התקומה הוכרזה לאחר מלחמת השחרור, אז הייתה תקומה. היום היא מלחמת אסון לחברה הישראלית. ועוד שאלה אליכם, חברי הכנסת, מתי תקום ועדת חקירה כדי שסוף-סוף אקבל תשובה איך קרה שנכדי נחטף מבארי, ומי היה האחראי הראשי לעלבון, לשבר ולאובדן הגדול של כולנו? חברי הכנסת, אנחנו נמשיך להיאבק ככל שנוכל, בכל המגרשים, כדי שכל החטופים החללים יושבו למשפחותיהם ונוכל להתחיל בתהליך ריפוי חברתי של כל העם, שהיום הוא מפורק לחלוטין, דבר שמהווה סכנה לעתיד המדינה. ראוי להתחיל לטפל בהלומי הקרב שהולכים מתרבים ובמעגלים נוספים של החטופים ובני משפחותיהם, תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. יוסף, אתה יודע שיש לי הערכה רבה אליך, אבל אני חושב שהריפוי של החברה הישראלית צריך להתחיל משינוי הטרמינולוגיה. אני אף פעם לא מעביר ביקורת על דברים שנאמרו לפעמים, גם קשים כלפיי. אמרתי, מקבל את הביקורת כי אנחנו חלק מהמערכת והביקורת מגיעה, אבל אני חושב שאנחנו צריכים לשנות קצת את הטרמינולוגיה. << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >> תתחילו מהבית, תתחילו מהבית. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני לא פותח איתך עכשיו ויכוח. אני אומר לך הערה צדדית, מכבדת. אני חושב שלהזכיר בכל פעם את ראש הממשלה בשם מפקיר - - - << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >> הוא מפקיר. מה לעשות, זאת עובדה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בסדר, ומה שקרה עם יו"ר הכנסת שהוריד את הסיכה, זה נכון. יכול להיות שזה התפרש לא נכון, אבל הוא הוריד סיכה שניתנה לו על ידי צביקה מור והוא הוריד את הסיכה ספציפית - - << אורח >> ענבל צח: << אורח >> להביא לו חדשה? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> - - והראיה שהיום הוא ממשיך ללכת עם סיכה. לכן אני אומר, אנחנו יכולים להסתכל בעין טובה, לנסות לשנות את השיח של החברה ישראלית. אני לא אומר את זה כביקורת, אני אומר את זה גם לעצמי. אני חושב שאם אנחנו נתחיל, לפחות אנחנו בחדר הזה, זה יעבור גם לחדר ליד ואז זה יעבור גם לאולם המליאה וזה יעבור בסוף לחברה הישראלית כולה. אנחנו נהיה בתוך תהליך הריפוי, שייקח זמן, אבל בסוף הוא יקרה. אנחנו משפחה אחת, אין משפחות חטופים ומשפחת חטופים ואין גם משפחת חטופים, יש משפחת מדינת ישראל. אנחנו כולנו עם אחד. אנחנו צריכים לדאוג להחזיר את כולם, עד האחרון שבהם, קודם וכולל הדר גולדין. אני אומר את זה חד-משמעית. כולם צריכים לחזור הביתה ואנחנו צריכים לעשות הכול כדי שיחזרו הביתה. אפשר להעביר ביקורת, היא יכולה להיות מוצדקת. אני לא בא למנוע, לא ממך ולא מאף אחד להגיד ביקורת. אנחנו במדינה דמוקרטית וכל אחד יגיד אשר על ליבו וטוב שכך. אבל אם אנחנו רוצים להביא בסוף ריפוי ולחבר את החברה הישראלית מחדש – זה יהיה קשה. יש שסע גדול בעם. בסוף, אנחנו רוצים שהדור הבא שנמצא בבתי הספר, שנמצא במערכות החינוך, שנמצא בהשכלה הגבוהה, שנמצא במערכות הצבא – יהיה דור באמת מאוחד. ראינו את הדור שקראו לו דור המסכים, מה הם היו מסוגלים לעשות. יחד כולנו כאחד, ללא הבדלי דת, גזע ומין, כולנו אזרחי המדינה הזאת, אנחנו צריכים לדאוג שתהיה אחדות מלאה. אני אומר, אפשר להעביר ביקורת, רק לנסות ולשנות טרמינולוגיה. << אורח >> לי סגל: << אורח >> כבודו, אני מכבד את מה שאתה אומר, אבל לפני ש-16 החטופים בבית, כל התהליכים האלו מגמגמים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני מסכים. אמרתי חד-משמעית, אנחנו צריכים להמשיך להילחם עד האחרון שבהם, כולל הדר גולדין. אמרתי אפשר להמשיך להעביר ביקורת, היא יכולה להיות ביקורת מוצדקת, בואו נשנה קצת את הטרמינולוגיה. אני לא אומר את זה כביקורת, חברים. אני רק העליתי הערה לחשיבה. זהו, שכל אחד ייקח את זה לעצמו לאן שהוא רוצה. זה לא היה אישי, יוסף, אתה יודע שיש לי הערכה גדולה לכל מה שאתה אומר. << אורח >> לי סגל: << אורח >> אני לא מדבר על הביקורת. << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >> אני אגיד לך משהו, שבע שנים הייתי יועצו של נשיא המדינה לחברה הישראלית. הכרתי את החברה הישראלית מכול קצותיה, מלמעלה למטה, משמאל לימין, מכל דבר. לא היה לנו במדינה מצב כזה חמור של מבנה החברה הישראלית היום. לא היה דבר כזה, זה מתחיל מלהסתכל בטלוויזיה ולראות חבר כנסת או חברת כנסת, כזאת או אחרת, לא רוצה להגיד שמות, איך הם מתבטאים לציבור נגד הצד השני שלהם. כדאי שתתחילו את הסיפור הזה פה, את הריפוי שלכם פה, כדי להעביר את זה אחר כך לעם. אני מוכן לעזור לכם, יש לי ניסיון בזה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני לוקח את הביקורת, לוקח אותה באופן אישי. אני אשתדל לעמיתים הפוליטיים שלי ולשאר החברה לנסות ולשנות את הטרמינולוגיה. אני לוקח את זה על עצמי, לפחות אני ומקווה שחבריי ילכו בדרך זו. שוב, זאת לא הייתה ביקורת אישית, זה פשוט ישב לי על הלב. אני באמת כל-כך שמח מהחזרה של 20 החטופים, אני מקווה גם של 16 הנוספים. אני חושב שאנחנו צריכים להניע את זה קדימה ולאחד את העם מחדש. << קריאה >> איילת קציר: << קריאה >> אבל בסוף זה נמדד גם במעשים, במעשים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חברים, אנא, לא באתי לפתוח. אני בדרך כלל נמנע מלהעביר ביקורת והערה על מה שנאמר. אם מישהו נפגע אני לוקח את המילים בחזרה, ניסיתי להדליק אור שונה. << קריאה >> איילת קציר: << קריאה >> לעשות יותר מעשים, תכוון לשם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כפי שאמרתי, אנחנו נמשיך להילחם עד אחרון החטופים, שלצערנו, כבר אינם בין החיים. << אורח >> ענבל צח: << אורח >> אני מקווה שכמו שנתתי לך את השלט של הכיסא כבר לפני כמעט שנה וחצי, אולי טיפה יותר, אני אבוא להוריד אותו ממש ממש בקרוב. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אמן. מקווה שנעשה את זה יחד. << אורח >> ענבל צח: << אורח >> ביחד, וממש בקרוב. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> אמן. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כפי שאמרתי בתחילת הדיון, אני מברך את יו"ר ור"ה, יו"ר ורה"מ, הקמל"ר, את עמי יו"ר ות"ת. אני יודע שאם לא היית נכנס לזה בכל הכוח, לצערנו, מתווה אנשי המילואים, כנראה, לא היה יוצא לאור. על זה אני מברך אותך באופן אישי. אגודת הסטודנטים, התאחדות הסטודנטים, סיגל – אני יודע כל אחד ואחד מה הוא עשה. אנחנו היינו מהצד, קצת תבלין עם חברי הוועדה, סימון וכל מי שהיה שותף, כדי שזה יצא לאור. ברוך השם, אנחנו מברכים על המתווה. בתחילת הדברים אנחנו עוד ממתינים לשר שמתעכב, אני מקווה שיגיע בדקות הקרובות. יו"ר ות"ת עמי, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הינה, למשל. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני לא אחראי על הלו"ז של אף אחד. אנא, חברים, עין טובה. << קריאה >> איילת קציר: << קריאה >> יותר מעשים, לא עין טובה. הוא צריך לשמוע את המשפחות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הוא צריך גם לשמוע את נושא הדיון, נכון? ונושא הדיון התחיל והוא עוד טרם הגיע. << קריאה >> איילת קציר: << קריאה >> מישהו רוצה להתחבב עליו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כנראה שיש גם אילוצים. << קריאה >> יוסף אבי יאיר אנגל: << קריאה >> העיקר שסיימנו לדבר, זה בסדר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> טוב, אנא. עמי, בבקשה. << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> צוהריים טובים, קודם כול תודה רבה ליושב-ראש הוועדה על זימון הישיבה, ותודה רבה על ההזמנה להגיע להציג פה. אני בתפקיד יושב-ראש הות"ת חודשיים וחצי. בניכוי חופשות החגים והקיץ, זה אומר שאני שבועות ספורים בתפקיד. לפני כן הייתי עשר שנים נשיא מכללת אפקה להנדסה, ויצא לי להיות בחדר הזה בדיונים מסביב למתווה המשרתים. שם נרקם החלום שיהיה מתווה משרתים אחיד לכל הסטודנטים במדינת ישראל. לפני כן הייתי מנכ"ל של חברת הייטק ובשנים האחרונות הייתי יושב-ראש מועצת המנהלים של מט"ח. אני מזכיר את זה, כי אני חושב שאני מביא פרספקטיבה אחרת לתפקיד, של רצף חינוכי, חינוך, אקדמיה ותעשייה שצריכות לעבוד ביחד. נקודה נוספת, כתושב אשדוד נושא הפריפריה חשוב לי ונושא המוביליות חברתית – אקדמיה, תואר אקדמי כבסיס למוביליות חברתית – הוא ממש נר לרגליי. הייתי יושב-ראש אייסף בעבר, מי שמכיר. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> עבדתי באייסף. << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> סליחה? אני הייתי יושב-ראש הוועד המנהל של אייסף בעידוד לתואר ראשון למוביליות חברתית. זה הכי קצר שיכולתי. אני חושב שאני מביא פרספקטיבה אחרת לתפקיד. אני רק חודשיים וחצי, והמנכ"לית החדשה הצטרפה לפני חודש וחצי, יש לי קצת ותק לידה. יש לנו מנכ"לית חדשה, את רוצה להציג את עצמך בקצרה? << אורח >> מאיה לוגסי בן-חמו: << אורח >> נעים מאוד. ברשותכם, אני רוצה להתייחס לפתיח של משפחות החטופים. נכון, אני לא עונדת סיכה כי שכחתי אותה היום, אבל אני תושבת המועצה האזורית לכיש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> להביא לך? << אורח >> מאיה לוגסי בן-חמו: << אורח >> אני אשמח שתביא לי, תודה. אני תושבת המועצה האזורית לכיש, גרה חמש דקות משדרות, הילדים שלי לומדים בבית הספר עם תומר ערבה שנרצח, עם חטופות שחזרו אלינו, ברוך השם. אנחנו חיים את זה בליבנו גם כשהסיכה לא עלינו, ואני מתנצלת שהיא לא עליי היום. קודם כול, להגיד שליבנו אתכם ואנחנו מתפללים לשובם של החטופים שעדיין לא נמצאים איתנו, ומחבקים את אלו שכן, ואת כלל המשפחות. אני חודש וחצי בתפקיד ואני גם מגיעה מהעיר אשדוד. גדלתי במשפחה עם הורים יוצאי מרוקו שלא ידעו קרוא וכתוב. אני דור ראשון להשכלה הגבוהה. אני כאן כדי להגיד לכל סטודנט וסטודנטית – אתם יכולים. לא משנה היכן גדלתם, לא המיקום הגיאוגרפי ולא מה ההורים שלכם עשו. בסופו של דבר, אלו יכולות, התמדה ועבודה קשה לאורך הדרך. בעברי הייתי 17 שנה בקרן רש"י, אני חושבת שכולם וכולן מכירות את העשייה הרחבה, גם בתחום הרווחה וגם בתחום החינוך. לאחר מכן, הייתי בתעשייה האווירית ושימשתי כס' סמנכ"לית ניהול ידע תאגידי. עבדתי שנים בעולם החדשנות והטכנולוגיה, אבל חינוך תמיד היה בליבי. אחד הדברים שקרו לי, בעקבות המלחמה הנוראה שאנחנו עדיין נמצאים בה, זאת ההחלטה לחזור לשירות הציבורי וכן לפעול למען ההשכלה הגבוהה. אני מאמינה שהאקדמיה צריכה להיות שוויונית, מאפשרת לכולם להגיע אליה. בסופו של דבר, היא מנוע צמיחה, בטח ובטח בתקופה שאנחנו נמצאים בה כעת, אבל באופן כללי היא חלק ממערכת וכך היא תהיה. גם המהנדסים והמהנדסות, שבזכותם כרגע יש לנו את כיפת ברזל ואת החץ, גדלו במערכת ההשכלה הגבוהה. אנחנו צריכים לוודא שהפוטנציאל של ההון האנושי שיש במדינת ישראל, גם בפריפריה הגיאוגרפית, יבוא לידי ביטוי במערכת ההשכלה הגבוהה ולאחר מכן יהיה זה שמזין את המשק ואת התעשייה. לכן חשוב שההשכלה הגבוהה תהיה מונגשת לכולם. שלום, כבוד השר. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> שלום לך. << אורח >> מאיה לוגסי בן-חמו: << אורח >> אני אחזור ואומר מילה טובה, כפי שאמר יושב-ראש הוועדה, על מתווה המילואים. אני חושבת שהוא דוגמה, חבר הכנסת, ליכולת שלנו כמדינה לאגם כוחות. אם בסופו של דבר כל מוסדות החינוך יחד עם הקמל"ר ויחד עם אגודת הסטודנטים החליטו פה אחד על מתווה שמאפשר לנו, להשכלה הגבוהה, לתת את כל מה שניתן לאותם חיילים וחיילות שחירפו את נפשם כדי שאנחנו נוכל לשבת פה, זאת דוגמה לכך שאנחנו כמדינה יכולים, להתאחד ולקבל החלטות לטובת החברה הישראלית. תודה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> בהצלחה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> שיהיה בהצלחה. << אורח >> מאיה לוגסי בן-חמו: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה. << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> להמשיך? כבוד השר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> השר, אתה רוצה? לא היית, התחלתי עם עמי. ברוך הבא. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> כן, תודה. שלום, צוהריים טובים. ראשית אנחנו אחרי יום קשה אתמול. אני חושב שגם אתה, יושב-ראש הוועדה, כל החברים פה ומי שמסביב, משתתפים בצער המשפחות יחד איתי. רס"ן יניב קולא, שמובא ברגעים אלו לקבר בהר הרצל, וסמל ראשון איתי יעבץ, תנחומינו למשפחות. המלחמה ליוותה אותנו לאורך כל התקופה האחרונה, וגם בשנה הקרובה היא עדיין תשפיע. אנחנו פעלנו רבות בהשכלה הגבוהה כדי לתת מענים מאוד מאוד ממוקדים לאתגרים של הסטודנטים במילואים. זה היה אתגר מאוד גדול לאורך המלחמה. אני רואה פה ראשי מוסדות שהגיעו וזה חשוב מאוד, עשו הרבה מאוד למען הסטודנטים. בנושא פתיחת השנה הקרובה – הגענו למתווה של כל המוסדות להשכלה גבוהה. זאת הזדמנות לומר תודה גם לכל מובילי הפורומים השונים של ההשכלה הגבוהה, לפרופ' עמי מויאל, שנמצא פה והוביל את המהלך; קמל"ר, שלא נמצא, בני בן-ארי; סיוון פה ואני רואה גם את יו"ר התאחדות הסטודנטים. מהלך משולב שהוביל למתווה מוסכם על כולם, נותן מענה מאוד משמעותי ומסיר הרבה מאוד חוסר ודאות לשנה הקרובה. אני רוצה להגיד עוד דבר, שבעיניי הוא סופר משמעותי, וזה ההטבות בקבלה להשכלה גבוהה של לוחמים ומילואימניקים. זה שינוי שקרה בוועדה הזו לפני כשנה ובניגוד, בוודאות, לצערי, לעמדת הייעוץ המשפטי לממשלה. אני יודע שבוועדה גם היו דיונים וטענו שערך ההקרבה, המסירות והמוכנות ללכת למסלול לוחם וקרבי – לא ראו אותו כערך שמצדיק הטבה בתנאי הקבלה למוסדות. אני מאוד שמח שחברי הוועדה – נדמה לי כולם, אני לא חושב שהייתה התנגדות בוועדה בעניין הזה – חשבו ההפך ותמכו בהחלטה. אני אומר לכם, עשינו שינוי דרמטי במספרים ואני רוצה שתדעו את זה. קרוב ל-70% מסך כל המתקבלים בהקלות למוסדות להשכלה גבוהה, אני מדבר גם על המכללות וגם על האוניברסיטאות, היו מהקטגוריה של לוחמים ואנשי מילואים. זאת דרמה אמיתית, זה לא היה לפני כן, זה לזכות האנשים פה בוועדה בהובלה מאוד נחושה גם שלך, יושב-ראש הוועדה. אני אומר כמסר – עדיין עוד פונים אליי. תבינו, אם יש פה עיתונאים אז הם מוזמנים גם לדברר את זה, כי עדיין פונים אליי ואומרים: איך יכול להיות שלוחמים ומילואימניקים לא מקבלים הטבות בכניסה ובתנאי הקבלה להשכלה הגבוהה? אז כן, הם מקבלים. תגידו את זה בפה מלא, בגאווה, באמירה ברורה של שינוי שלא היה פה מאז קום המדינה. הדבר הזה ילווה אותנו מפה והלאה לכל השנים הבאות. אנחנו גם הגדלנו את זה. תכירו את הפרטים, את ה-Bits and bites של המל"ג. למי שלא מכיר, תמיד הייתה הגדרה ש-10% מהמתקבלים יכולים להתקבל בהקלות מתחת לתנאי הכניסה, וזה בעיקר היה לפי נתונים של שוויון. זה נתן מענה לדברים האלה. אני יכול לומר לכם שהוספנו עוד 5%. זאת אומרת, היום אנחנו מאפשרים 15% וזה היה השלב הראשון שהגדרנו, שמינימום 5% יהיו לוחמים ומילואימניקים. העלינו את זה כבר ל-18% כי ראינו שהמכסה התמלאה. היום 18% יכולים להתקבל עם הקלות, מתוכם לפחות 8% במילואים. בסוף, במבחן של תוצאה קודמת, הגענו בשנה שעברה קרוב ל-70% לוחמים ואנשי מילואים שהתקבלו. אני רק רוצה לסיים את מה שהתחלתי בנושא החללים, הלוחמים שלנו. אני רוצה להגיד, ואני לא רוצה להיכנס פה לדיון פוליטי, זאת לא כוונתי, שאנחנו מחויבים להשלים את כל יעדי המלחמה, וזה אומר להחזיר את כל החללים לקבורה, לוודא שחמאס לא שולט בעזה ושעזה מפורזת ולא מאיימת על מדינת ישראל. לגבי ההשכלה הגבוהה, קודם כול הצוות. נמצאים פה פרופ' עמי מויאל, והבנתי שהצגת את עצמך כבר, שהתחיל את תפקידו. יחד איתו מנכ"לית מל"ג ות"ת ד"ר מאיה לוגסי בן-חמו וגם היא בסך הכול תקופה לא ארוכה בתפקיד. אני רוצה לעדכן שהמל"ג, בישיבתו האחרונה, בחר בפרופ' דודי שוורץ לתפקיד סגן יושב-ראש. יש עוד הליך משפטי שמתקיים בבית המשפט עם טענה – לא יודע להגיד מי בדיוק העותרים. להבנתי, אף ארגון בהשכלה הגבוהה לא פנה נגד הדבר הזה ודודי התקבל בברכה על ידי כל המוסדות. אני לא יודע מי העותרים, אבל יש איזו עתירה, וכל עוד והיא לא מסתיימת מחכים עם המינוי הפורמלי שלו. בדיון במל"ג הוא נבחר ברוב גדול. אני מאוד מקווה שזה יוסדר, כי בסוף יש צוות שלם וחדש שיוצא לדרך אחרי תקופה מאוד ארוכה. במידה מסוימת, אני מרגיש גאווה וגם שמח שיש צוות מצוין. אנשים ונשים שנבחרו באמת בהתאם ליכולות, לניסיון, לרקע ולהישגים והם הטובים בתחומם, כך אני תופס את זה. נושא הרפואה – אתגר גדול למדינת ישראל. אני מניח שאולי תרחיבו על זה בהמשך. בקדנציה שלי במל"ג, עשינו שינוי דרמטי. פתחנו גם את הפקולטה לרפואה באוניברסיטת רייכמן; נפתחה גם פקולטה במכון וייצמן; פתחנו באוניברסיטת חיפה ואנחנו לקראת מהלך גם באילת, שנבחן בימים אלו. אני רוצה לומר מילה אחת מאיפה זה הגיע. זה הגיע כי חסרים למדינת ישראל רופאים, נקודה. לא יודע כמה אנשים מכירים – לא מכירים, אנחנו לקראת משבר. רפורמת יציב במערכת ההשכלה הגבוהה והבריאות עוצרת זרימה של הרבה מאוד סטודנטים שהיו מגיעים בעבר. אנחנו חייבים להגדיל את מספר הסטודנטים במדינת ישראל. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תקנים לרפואה. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> תקנים זה משרד הבריאות. אני מדבר על סטודנטים לשנה ראשונה שמתחילים ללמוד רפואה בכוונה להיות רופאים. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> הכוונה לתקנים בכיתות. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> סטודנטים. הרחבה בצורה משמעותית. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הרחבת מסלולי רפואה. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> נעבור על המספרים. קודם כול יישר כוח לכל המוסדות שפתחו והולכים למהלכים האלה. אני רוצה להגיד מילה אחת על אילת, כי זה היה דיון מאוד מעניין ואני רוצה לשתף אתכם. הרצון לפתיחת פקולטה לרפואה באילת הגיע מראש העיר. הוא מאמין שזה כלי מרכזי כדי להרים את רמת שירותי הרפואה בעיר ושזה חלק משלים להשקעה של הכללית ביוספטל. הוא לא ברמה גבוהה, אין בו שדות קליניים למשל, אנחנו לא נוכל להשתמש ביוספטל לשדות קליניים בשילוב של פקולטה זרה שייתכן ותבוא. מעבר לזה, יש לנו את אוניברסיטת אריאל, את אוניברסיטת חיפה, ולדעתי גם את בן גוריון. שלושתן הביעו עניין לקדם את המהלך ואני משוכנע שנצליח לפתוח. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> מה עם המכללות? << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> לרפואה? כרגע אין. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> צפת? << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> הפקולטה של בר אילן היא בצפת. כרגע אין מכללה שמלמדת רפואה ואף אחד לא הגיש. << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> צפת זה בר אילן. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> על צפת דיברתי, זה בסדר. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> אני אומר עוד פעם, זאת שליחות וזאת ציונות. << דובר >> מאיר כהן: << דובר >> זה הכפיל את עצמו, לא צריך לקפוץ מעבר לזה. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> לא, בוא נדבר במספרים. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> יש צורך מטורף. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> נבסס את מה שעכשיו הצגת, שזה מצוין. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> אני רוצה לעבור על המספרים כי הם הוגדרו, הם הוגדרו כיעדים. התחלנו עם כ-800 בוגרים בישראל לפני כמה שנים. מדינת ישראל צריכה כ-2,000, אולי אפילו יותר, תלמידים לשנה א' ברפואה ב-2030 לאור פרישה מאוד גדולה גם של עולי ברית המועצות שעכשיו מתבגרים ויוצאים. בדרך אנחנו עוצרים ב-1,700, בעוד שנה או שנתיים, אלו המספרים שנדרשים. היו 800, סדר גודל של 1,000 שהיו מתחילים פה, וקלטנו מחו"ל כאלו שסיימו וחזרו, בערך את אותו המספר. האירוע הזה נעלם, כמעט לגמרי. ירדת מ-1,000 בוגרים מחו"ל שהיו באזור 200 או 300, אז אתה בחוסר עצום. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> המספרים מראים שבוגרים של האקדמיה שלנו, כ-43, שוקלים לעשות את ההתמחות הארוכה ולעבור לחו"ל. משרד הבריאות צריך לטפל בזה, האקדמיה פה זקוקה גם בהקשר הזה. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> זה נושא אחר, אנחנו עוד לא – << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> לגבי רפואה, צריך לציין ולשבח את ההחלטה בשנה הראשונה של המלחמה. אישרו ללוחמים שלומדים רפואה בחו"ל, לחזור ארצה. אומנם הם ירדו שנה אבל בפקולטות קיבלו אותם, מעל 100 סטודנטים. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> נכון. לחזור ארצה ולהתקבל לאקדמיה. זה היה אחד הדברים הראשונים. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> נכון, היה מהלך שחזרו למלחמה סטודנטים, לוחמים חלקם, ושימרו אותם במערכת ההשכלה הגבוהה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> והכירו להם בנקודות. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> ברפואה. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> ברפואה. אני אומר עוד פעם, עשו פה הרבה מאוד דברים במלחמה ובעניין הזה יש גאווה גדולה. אני רוצה לדבר על עוד מספר דברים, אוניברסיטת קריית שמונה שהיא בהקמה. אנחנו מתקדמים גם עם ההחלטות האלו. זה מהלך מאוד משמעותי, גם תקציבית, אנחנו מדברים על מעל ל-500 מיליון שקל לשלוש השנים הקרובות. השקעה במכללת תל חי, שהופכת להיות אוניברסיטה קריית שמונה בהקמה, זה עוגן מרכזי בשיקום הצפון; בשיקום העיר קריית שמונה, בהגעת סגל, בהגעת סטודנטים, זה אירוע. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> התקצוב הזה נכנס לתקציב המדינה הבא? << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> זה לא בתקציב המדינה, זה חלק מקופסת הצפון שתוקצבה לתנופה. יש תקציב במינהלת לטובת הדבר ולמעשה זה כבר בתקציב המדינה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> זאת אומרת, זה לא תלוי עכשיו אם זה יעבור זה כבר קורה. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> עוד לא עברה החלטה, אבל זאת הכוונה. כן, התקציב נמצא ועדיין דרושות השלמות של האוניברסיטה במהלך ההקמה עצמו. פרופ' עמי מויאל שותף מרכזי ועובד על זה. << דובר >> מאיר כהן: << דובר >> עמי, תגשרו בין מועצה אזורית גליל לקריית שמונה. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> אני רוצה לומר בצורה מאוד ברורה, קריית שמונה היא בירת הגליל, והיא המקום שצריך להכיל את האוניברסיטה. אנחנו מתעקשים על זה. << דובר >>מאיר כהן: << דובר >> אני שמח לשמוע את זה. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> זה לטובת שיקומה של העיר. ברגע שהעיר תתחזק כל האזור יתחזק. << דובר >> מאיר כהן: << דובר >> אדוני, אם יש פה עיתונאים, שיהדהדו את זה. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> בסדר, יש להם הרבה דברים להדהד והם לא מהדהדים ודברים אחרים הם מהדהדים. אני לא נכנס לשיקול דעתם של העיתונאים. << דובר >> מאיר כהן: << דובר >> זה נהדר מה שאמרת, באמת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תשמע, קיבלת חיזוק משחקן צד רציני. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> הוא לא שחקן צד, הוא שותף והוא אחד שליבו ונפשו בחינוך. אני יכול להעיד על כך. מלחמת עם כלביא פגעה בשני מוסדות בצורה מאוד משמעותית: מכון וייצמן ואוניברסיטת בן גוריון, עם הפגיעה בבית החולים. מול בן גוריון, אני חושב שהאירוע יחסית מתוכלל ומנוהל. אנחנו מוצאים לו גם את התקציבים. אני חייב להגיד שעדיין, לצערי אנחנו בשיחות. זה אירוע שאנחנו חייבים להסדיר אותו וצריך לראות איך נותנים מענה לאתגר הגדול שיש במכון וייצמן, אירוע מאוד כבד תקציבית, אני גם את זה אומר פה על השולחן. מס רכוש, נותן חלק מהמענה, אבל אנחנו יושבים עם אלון חן, נשיא המכון, ומנסים לראות איך נותנים מענה לדבר הזה. אני רוצה להתייחס לנושא האנטישמיות והמלחמה בהחרמת ההשכלה הגבוהה בזירה הבין-לאומית. אתגר מאוד גדול והוא לא נגמר ביום אחד עם יציאה להסכם מתווה טראמפ. לא שפתאום אין יותר אנטישמיות בזירה הבין-לאומית. אנחנו עדיין במלחמה קשה בחרמות במקומות שאנחנו מוצאים. חלקם חרם יותר שקט. זאת אומרת, זה לא בהכרח האירוע שבו אומרים: אנחנו מחרימים את ישראל. אם היה חשש לפגיעה כלכלית באירופה, הדבר נבלם. יש גלים של אנטישמיות ואנחנו רואים אותם, אנחנו נלחמים בהם. יהיה פה תהליך ואנחנו נצטרך לעבוד עליו כנראה לא מעט זמן, לדאוג לחיזוקה של האקדמיה בזירה הבין-לאומית. לכולם ברור שהאקדמיה חייבת שיתופי פעולה, הפריה ההדדית ואת האינטראקציה עם חוץ לארץ בשביל להתקדם ולהוביל, כמו שאנחנו רוצים ונמצאים במקומות האלה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בנקודה הזאת, אני אתן הערה בסוגריים. בעקבות האנטישמיות באוניברסיטאות יש גל עצום של סטודנטים שרוצים לעלות לארץ, אלו שלמדו שלוש שנים של לימודי רפואה באוניברסיטאות רציניות. אנחנו צריכים למצוא את הנוסחה איך לשלב אותם בתוך המסלולים. זה יפתור את הבעיה של מחסור בסטודנטים במסלול הרפואה וכמדינת עלייה אנחנו צריכים לדאוג להם בסוף. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> חד-משמעית. << קריאה >> בני פרץ: << קריאה >> כבודו, אני שמעתי שלרייכמן אתה נותן רפואה. עמך יכול ללמוד שם? עמך יש לו במה לשלם לרייכמן? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בני, תודה. בני, תודה. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> אני מסתכל על הסטודנט הישראלי שהיה יוצא מישראל, נוסע לחו"ל ללמוד באוניברסיטה, משלם גם מחייה וגם שכר לימוד. אם אני יכול לתת לו אפשרות לעשות את זה פה, אני עושה את זה. אני חושב שזו שליחות. נושא אחרון שאליו אני רוצה להתייחס – אני חייב לומר שאני אומר את זה גם בישיבות המל"ג – זה מה שאני רואה, שהפוליטיקה נכנסת להשכלה הגבוהה, לצערי. ההשכלה הגבוהה לא צריכה להיות מזוהה פוליטית, היא חייבת להיות מנוטרלת מהשפעות פוליטיות. לצערי, כשאני שומע שנשיא כזה או אחר, סגל, כזה או אחר, מחליטים לפעול להשבתה של מוסד מסיבות פוליטיות, בעיניי, זאת בושה וחרפה. זאת פגיעה בסיסית בתפקוד, בתפקיד שלו ובמוסד עצמו. באותו המוסד, יש סגל מהצד הזה ומהצד השני, יש סטודנטים מהצד הזה ומהצד השני. ניקח לדוגמה את הנושא העכשווי לקראת פתיחת שנת הלימודים. שמעתי שיש מוסדות מסוימים שבהם אגודת סטודנטים מקומית מחליטה לשבות בגלל חוק כזה או אחר, סיוון, תקני אותי אם אני טועה. אני אפילו לא נכנס לעניין, סטודנטים הם סטודנטים והם יעשו מה שהם רוצים. בעיניי זו טעות, אבל אני לא מתווכח איתם. לא יכול להיות שסגל מחליט לשבות באותו מוסד. אם הוא ישבות, הוא לא יקבל שכר. אין דבר כזה שביתה פוליטית ואני אומר את זה בצורה הכי ברורה. אנחנו לא נאפשר את זה. סגל שיבחר לשבות, ינוכה לו שכר, נקודה. אני מבקש ומציע לכל הנשיאים, שידאגו שהסגל שלהם יבוא ללמד ואם אין סטודנטים – אין סטודנטים, אני לא מתווכח. אם הם רוצים לשמור על המוסד מנוטרל מהשפעות פוליטיות. שלא ייכנסו למגרש הפוליטי של שביתות פוליטיות. אני חושב שזה עושה נזק גדול ואני מאוד מקווה שלא נראה את התופעה הזו במערכת ההשכלה הגבוהה. עד כאן, תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מצטרף לקריאה. אני מעדכן ומחדד שלאור פתיחת המושב, אנחנו נצטרך לסיים את הדיונים ב-12:30 בדיוק. אנא, הדוברים, להיות חדים וקצרים. פרופ' מויאל, בבקשה. << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> אני אמשיך ואנסה להיות תמציתי וקצר. אני ארצה לתת פרספקטיבה של פתיחת שנת הלימודים עם קצת נתונים ומגמות עיקריות. אני לא אחזור על מה שהשר כבר הדגיש, אני רק אשלים. (מלווה את דבריו במצגת) תמונת מצב – זה מספר הסטודנטים במדינת ישראל בראי השנים כדי לראות מגמה. בשקף הבא עשינו רזולוציה על עשר השנים אחרונות, אפשר לראות מגמה אחת מרכזית – בחמש השנים הראשונות, פחות או יותר 310,000 סטודנטים. תשפ"א, הקפיצה של הקורונה, שאחריה כולנו חשבנו שהמספרים ירדו אבל המספרים יציבים, מעל 330,000 סטודנטים במערכת ההשכלה הגבוהה. בהשוואה לשנה שעברה, יש גידול מעניין, גם במספר הסטודנטים לתואר ראשון, גם במספר הסטודנטים לתואר שני וגם במספר הסטודנטים לתואר שלישי. מגמה טובה, אני מחבר אותה לדוחות שאנחנו רואים בשנים האחרונות. התשואה בשוק התעסוקה לתואר שני ושלישי השתנתה באופן דרמטי, לכן יש יותר מוטיבציה. בתואר הראשון אפשר לראות גידול יפה לאורך השנים עם התמתנות והתייצבות בשנים האחרונות. תואר שני, אותו הדבר, אפשר לראות פה ירידה שהייתה בתקופת הקורונה שהשפיעה מצד אחד על סטודנטים ללמוד תואר ראשון כדי להיכנס לשוק התעסוקה ומצד שני, לתואר שני הייתה קצת פחות מוטיבציה. כפי שאמרתי, יש גידול הולך וגדל במספר הסטודנטים שלומדים דוקטורט. מבחינת המערכת יש גיוון יפה. תשע אוניברסיטאות מתוקצבות; אוניברסיטה אחת לא מתוקצבת; 24 מכללות מתוקצבות; 9 מכללות חוץ תקציביות ו-14 מכללות לחינוך. יש שינוי לאורך השנים כי המכללות לחינוך עוברות אט-אט לאחריות ות"ת, ונכנסות לקטגוריה של מכללות מתוקצבות. זהו שקף שמראה תואר ראשון, שני, שלישי לפי סוגי המוסדות. יש הרבה נתונים ואפשר לקבל את המצגת לראות. אני מזהה פה מגמה מאוד מעניינת, וגם עם המעברים של אריאל ורייכמן ממכללות לאוניברסיטאות, יש איזושהי נקודת איזון. בתואר הראשון, בערך 50% מהסטודנטים לומדים באוניברסיטאות ו-50% לומדים במכללות ואני תכף אראה את הסטודנטים לשנה א', שם המכללות עברו את ה-50%. סטודנטים חדשים לפי סוג מוסד – מענייו אותנו כמה נכנסים בכל שנה. שימו לב שבשנת הקורונה היו בערך 65,000 סטודנטים חדשים. היום אנחנו עם 60,000 סטודנטים, המערכת התייצבה. אם בוחנים את פילוח מכללות – אוניברסיטאות, זה בערך 58% במכללות ו-42% באוניברסיטאות. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> רואים בשקף הקודם, שהאוניברסיטאות לא נותנות מענה לביקוש הגדל. נכון? << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> כן, וזה בדיוק השקף שנותן תשובה – הוא מראה את היחס בין מספר המועמדים למספר המתקבלים בכל אחד מהמקצועות באוניברסיטאות ובמכללות. קודם כול, אני מאוד מרוצה כי יש סימן שאלה לגבי רלוונטיות התואר האקדמי. השקף מראה שבכל התחומים – נניח הפקטורים שכתוב 1,2 מראים את היחס בין מספר הנרשמים למספר המתקבלים. גם במכללות וגם באוניברסיטאות, כמעט בכל תחומי הלימוד, הפקטור הממוצע הוא 1.5 ולימודי רפואה זה הרבה מעבר ל-2, ופעם זה היה 5. הפתיחה של הפקולטות לרפואה שהשר הוביל הקטינה קצת את הביקוש, אבל עדיין היחס גבוה. זה ברמת מספרי סטודנטים. נקודה שחשוב לי לשים על השולחן היא שאנחנו מנוע צמיחה למשק, לחברה ולמדינה. השר מנה מספר פעולות שהוא הוביל ואני רק מזכיר: שלוש פקולטות חדשות לרפואה, שתיים קודמות שהוקמו ואילת עם ההסברים של השר. זאת אומרת, יש פה ממש מהפכה, הכותרת היא מהפכה. שאלתם קודם על נתונים, מספר הסטודנטים המתחילים, אם אני זוכר נכון, הוא 1,428 היום. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 1,448. << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> טעיתי רק ב-20, זכרתי לא רע. המספר הממוצע היה 750, לכן השר צודק בתפיסה שלו שלמעשה יש הכפלה במספר הסטודנטים שמתחילים ללמוד. זאת הגרסה החדשה עם המספרים? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני אמרתי לכם, טכנולוגיה, טכנולוגיה. בסוף, הדפים לא מטעים. << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> לא, לא. זה שילוב בין בינה אנושית לבינה טכנולוגית בנקודת האופטימום. << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> לגבי רפואה, ננסה לזכור את המספרים בעל-פה. מגמה מאוד מעניינת, אני בא מתחומי ההנדסה, אני עוקב בשנתיים האחרונות אחרי הירידה בביקוש למדעי המחשב שנובעת משתי סיבות מרכזיות: 1. שוק התעסוקה בשוק ההייטק קלט פחות בוגרים במדעי המחשב. 2. אחד מהאנטרקטיים של הבינה המלאכותית. יש אנשים שטוענים שבכלל לא נצטרך בוגרים במדעי המחשב, אני לא מסכים לחלוטין. תכניות הלימוד צריכות להשתנות ודמות הבוגר של בוגר במדעי המחשב צריכה להשתנות. אנחנו נתכנס לאופן עבודה שבו תכנת יפעיל שבע אייג'נטים שהם AI במקום להפעיל צוות של שבעה אנשים. בכל זאת, המספרים במדעי המחשב, זה הגרף הכחול למעלה, ירדו קצת ובניתוח שלנו ראינו שתי מגמות מאוד מעניינות. אחת, חלק ממי שלמד פעם מדעי המחשב חוזר להנדסה הבסיסית הקלאסית, הנדסת חשמל ומכונות, רואים מגמה. אבל יש מגמה עוד יותר יפה, שבה מערכת ההשכלה הגבוהה נותנת מענה לצרכי השוק. בכול מה שקשור ל-AI מדעי הנתונים, בינה מלאכותית, הנדסת נתונים – מספר הסטודנטים שלומדים את זה בחמש שנים האחרונות הוכפל פי ארבע. אני הרבה שנים בעולם ההייטק ובתחום הזה להערכתי המגמות האלו יתכנסו. אנחנו נראה יותר ויותר סטודנטים שלומדים מקצועות שקשורים בבינה מלאכותית. זה קצת על מגמות לטובת הצרכים של המשק. התמיכה במשרתים – דיברו כבר ואני לא אכביר במילים. הייתי פה בדיונים במשך שנתיים על המתווה, החלום שלי היה שאם יש ארבעה סטודנטים, בטנק בעזה או בנגמ"ש שבאים ממוסדות שונים, לא יכול להיות שכל אחד מהם מקבל חבילת תמיכה אחרת. אני שמח שגם ור"ה, גם ורה"מ, קמל"ר, אחרי זה המכללות הפרטיות וגם המכללות לחינוך כולן הצטרפו למתווה. יש 57 מוסדות אקדמיים, כל הסטודנטים במדינת ישראל, מקבלים את אותו המתווה. המשכנו את המתווה הקודם, אבל ככל שהזמן חולף איתרנו אתגרים חדשים: שירות ייעודי קדמי של מתקשים ללמוד; לומדי סט"מ – מקצועות ההנדסה והמדעים וסטודנטים שכבר יש להם 300 ימי מילואים. אלו שלוש קבוצות שאפיינו, וניתן להן מענה ספציפי. מעבר לזה, יש גם את אנשי הקבע שכללנו אותם בפנים, ואוכלוסיות מיוחדות נוספות. המוקד במל"ג שמטפל בבקשות של הסטודנטים במוסדות ימשיך לפעול, גם התקצוב שות"ת נתן ימשיך וגם קרן הסיוע למשרתים. בני לא פה, הקמל"ר, אבל אנחנו איתו בשיח על בניית חבילת תמיכה משותפת שתלך בעיקר לעידוד הלמידה של הסטודנטים. דו"ח הלמ"ס בתשפ"ד הראה ששיעורי הנשירה של המשרתים במילואים יותר קטנים משיעורי הנשירה המקובלים בקרב סטודנטים. אני נוטה לייחס את זה לטיפול המסור של המוסדות והסגל באוכלוסיית המשרתים, גם המינהלי וגם האקדמי. מהמידע הפנימי שיש לנו כרגע, לא מנתוני הלמ"ס, מסתמנת אותה מגמה. נקודה אחרונה שחשובה לי ואני שם אותה בשקף אחד, היא נושא שוויון ההזדמנויות לכל צעיר וצעירה במדינת ישראל להיות באקדמיה. הסתובבתי מספיק בפריפריה, ואמרו לי: לא, זה לא בשבילי. כשאומרים לי את המשפט: לא, זה לא בשבילי, אני לא מתייחס אליו טוב ואני אדם רגוע בדרך כלל. צריך לתת הזדמנות שווה לכולם. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> הפיילוט שהתחילו בבן גוריון, של דור ראשון להשכלה גבוהה. יש לנו כבר אינדיקטורים על זה? האם זה אכן קידם את הדור הראשון? האם זה משהו שאפשר להרחיב לעוד אוניברסיטאות? << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> על איזו תוכנית את מדברת? << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> בדיון שקיימתי בשנה שעברה בוועדת הצעירים על דור ראשון בהשכלה הגבוהה, נציג המל"ג אמר שהתחילו פיילוט בבן גוריון ליוצאי דור ראשון להשכלה וזה דבר מאוד מהפכני. זאת גם הכרה של האקדמיה – בואו נתחיל למדוד את זה, ולא לעשות את זה ישר כרפורמה. א << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> אני לא מכיר את הפיילוט בבן גוריון, נושא דור ראשון להשכלה גבוהה הוא יעד מרכזי אצלנו במל"ג ואפשר יהיה להציג נתונים לוועדה, אם רוצים. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> יש פיילוט כזה שעובד כבר. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> זה לא רק הפיילוט, אנחנו מסתכלים על זה כמשימה לאומית ואנחנו מובילים את זה בהרבה מאוד תוכניות. אני לא מכיר ספציפית את הפיילוט של בן גוריון, אבל אפשר יהיה לתת על זה מידע בהמשך. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אוקיי. << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> מספר נתונים מעניינים בהקשר לזה, קודם כול 22% מהסטודנטים לומדים במוסדות שממוקמים בפריפריה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> מכללות. << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> כן, זה חשוב. אם אתה מסתכל על אשכולות חברתיים 1 עד 4, שזאת נקודת מבט שהסתכלתי עליה, בהרבה מאוד ארגונים שהייתי בהם, 35% מהסטודנטים באקדמיה מגיעים מאשכולות 1 עד 4. מה שממש מפתיע מבחינתי – נכון שבמכללות זה 38% אבל גם באוניברסיטאות יש 29%. זאת אומרת, זה לא מנוכס רק למכללות. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> יש פילוח לאיזה מקצועות בהקשר של אשכולות? << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> יש, אבל אין לי את זה פה. תרצי, נשלח לך. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> האם יש מקצועות שיותר קל להתקבל אליהם? << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> אני לא רואה שהם לא מגיעים למקצועות הסט"ם. אותי זה מעניין. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אוקיי. << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> ברור לי למה את מתכוונת. אני לא רואה סגירה למקצועות הסט"מ. אני משם, אני סט"מ ואני מהפריפריה, אז אני דוגמה מייצגת לדבר הזה אבל זה לא מעיד על הכלל. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> בדיוק. << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> יש פה גידול של 40%. מספר הסטודנטים גדל בערך מ-40,000 ל-75,000 ובאחוזים הוא עלה מלפני עשור מ-25% ל-35%. החברה הערבית – גידול של 56% בעשור האחרון. חרדים – אנחנו רואים את זה כמשימה אסטרטגית, גדלו השנה ב-1,500 סטודנטים. אנחנו נושקים כבר ל-19,000 סטודנטים. היעד הוא 20,000 בשנה הבאה. יוצאי אתיופיה – 4,600 סטודנטים, גידול של 56%. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> בחברה החרדית אנחנו יודעים שיש אחוז גדול יותר של דור ראשון להשכלה הגבוהה. << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> נכון, הם עונים לשתי קטגוריות. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> הבעיה עם החברה החרדית היא גם אופן הלימוד. פתחנו מח"רים. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> זה גם וגם. צריך להבין שיש פה חסם על חסם. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> החברה החרדית – בנשים אנחנו במקום יותר טוב ובגברים אנחנו בבעיה, אני אומר את זה בצורה ברורה. אנחנו עדיין לא במספרים שרוצים להיות בהם. דווקא יוצאי אתיופיה בתואר ראשון, אנחנו באחוזים זהים לאחוזים מהאוכלוסייה, זה הישג עצום של המל"ג. פערים בתואר שני ודוקטורנטים ביוצאי אתיופיה – ראיתי שהשנה הפרופסורית האתיופית הראשונה קיבל פרופסורה. << אורח >> חיים שקד: << אורח >> שמחה גטהון. << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> שמחה גטהון, בוגרת הייטק. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> יש פה פער גדול שהתחיל ממקום מאוד נמוך. אנחנו רואים שבתואר ראשון, בנושא יוצאי אתיופיה הצלחנו. אנחנו עכשיו דוחפים אותם להמשך המסלולים כדי שיהיו לנו יותר ויותר פרופסורים יוצאי אתיופיה. << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> את צודקת לחלוטין שהם עונים לשתי קטגוריות, גם מגזר חרדי וגם דור ראשון להשכלה הגבוהה. דור ראשון להשכלה גבוהה זה משמעותי והם צריכים לקבל תמיכה. אני ממשיך את הניתוח של השר, בפילוג של החרדים זה גם נשים וגברים אבל גם תחומי לימוד. ממש החודש אישרנו הרחבה של תחומי הלימוד, כי יש ריכוז גדול מאוד של לימודי הוראה וחינוך. הרחבנו את ההיתרים במח"רים, ממש החודש. תודה רבה לכם על ההקשבה. אם יש שאלות, אני אשמח לענות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. אני מבין שאתה צריך ללכת, ברשותך השר, לפני כן. כשאני רואה את העמוד של מערכת מאוזנת אני רואה שיש מכלל הסטודנטים, 50% במכללות ו-50% באוניברסיטאות. אני מבין שאנחנו בתקופת מלחמה והכל. נקודה שאנחנו צריכים לשים אליה לב היא לראות איך נותנים בסוף תקצוב התקצוב השוויוני בין האוניברסיטאות למכללות. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> לא, אין עם זה בעיה. זה אחד הנושאים הפשוטים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני מבין שיש לזה השלכות גם בנושאי המחקר, אבל זה גם נושא שהוועדה רוצה לטפל בו. אתה עמי, מבין את ההשלכות של זה, אין לי ספק שגם השר. שוב אני אומר, בסוף צריך למצוא איזשהו מסלול, איך דואגים גם למכללות בלי לפגוע באוניברסיטאות. רוב התלמידים מהפריפריה לומדים באותן מכללות וחשוב שאנחנו נדאג גם להם. תודה רבה, אדוני השר. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חברי כנסת, בקצרה ואני אעבור אחרי זה ליו"ר ורה"מ. לפי סדר ההגעה: ניר כהן – לא נמצא. תודה רבה, נעמה, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תודה רבה. אני דווקא רוצה לדבר על הדבר החשוב ביותר שצריך לעסוק בו בהקשר קידום מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל וזה כמובן תקציב מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. תקציב תמיד נמצא בסימן שאלה עם קיצוצים, בין אם קיצוצים תקציביים ובין אם קיצוצים רוחביים. המון פעילות שאנחנו רוצים לעשות כדי לקדם מקצועות מסוימים, צמיחת המשק, ומצד שני – לייצר שוויון הזדמנויות, ומוביליות גם בדיונים שאני מקדמת בוועדת הצעירים. אוכלוסיות דור ראשון להשכלה הגבוהה הן עתיד המדינה, לא על פני אוכלוסיות אחרות. ככל שנצמצם את אי-השוויון נדע כאן צמיחה, פריון, שגשוג וצמצום פערים, כמו שהיינו רוצים לראות. בהקשר הזה אני רוצה להגיד משהו ברוח חגיגית יותר, יש פה שותפים ונאמר הרבה על חיילי המילואים. זאת הייתה התגייסות של חברי כנסת, יוסי ואני ישבנו מאחורי הוועדה והתחלנו לנסח סעיפים. היו פה עוד שותפים, אמרתי לפני כן למי שישב פה, פניית הציבור הראשונה שלי ב-7 באוקטובר, הייתה מאבא שהבן שלו הוקפץ מהר למילואים. הוא אמר לי: הוא לומד רפואה, מה אני עושה איתו אחר כך? באמת הייתה פה התגייסות. יש לנו משימה ארוכת טווח, שיקום מדינת ישראל תלוי בנו, אם נעשה דברים טוב יותר לא רק אם נשפר באותו הגרף, האם נעשה כאן בנייה טובה יותר. יו"ר ורה"מ אתמול נפגשנו, הייתי רוצה שניקח את ההיבט הזה, שיקום הצפון והדרום, עם מערכת ההשכלה הגבוהה כדי להרחיב ולבנות טוב יותר ולא רק כדי לשמור על התקציבים, זה כבר לא מספיק בישראל של היום שאחרי. אנחנו צריכים להרחיב את התקציבים ולדאוג שיהיו את הסטודנטים הכי טובים. קיימנו דיון על המצוקה של הסטודנטים להוראה, שלאו דווקא מגיעים הטובים ביותר, כי המקצוע הזה בשחיקה. אני נשואה למורה, דוקטורנט של אייסף. זה עלינו לראות איך אנחנו מטפלים במשברים הלאומיים האלה, גם מההסתכלות על המשבר הלאומי הנוכחי. חשוב לי להגיד כאן כי זה דיון חגיגי שאני שותפה, זה חשוב לי, עבדתי בהתאחדות הסטודנטים והייתי באגודת הסטודנטים. אנחנו, כולנו פה איתם אול אין, בכל מובן. חשוב שגם נעשה ולא רק נדבר. בשביל זה צריך את התקציב, לדעת שכסף ותוכניות שלא ישבו במגירה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> נכון, תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה. כבודו, חבל שהשר הציג ויצא. אנחנו בכל זאת נעלה כמה נושאים שלא עלו בדברי השר, אני מתכוון למערכת החינוך הערבית. לפני כמה חודשים פורסם בעיתון ידיעות אחרונות על מחסור של 4,254 מורים במערכת החינוך היהודית. במקביל, יש אבטלה של כ-11,000-12,000 מורים ומורות ערביים שסיימו את לימודיהם במכללות למורים והם לא מועסקים כמורים במערכת החינוך. אחת מהאפשרויות לפתרון והיא נוסתה, היא העסקת חלק מהמורים האלה, המובטלים והמובטלות, במערכת החינוך היהודית שבה חסרים אלפי מורים. הניסיון הזה קיים והוא סיפור הצלחה, בכל קנה מידה. אני לא מתכוון שמורה או מורה ערבייה תלמד ערבית, אלא אנגלית, ביולוגיה, כימיה מתמטיקה והכול. זה מתקיים למרות הקושי ולמרות האתגרים, זה מתקיים כמעט על הצד הטוב ביותר. גם משרד החינוך אומר שזה סיפור הצלחה. אני אומר כבר שנים. למה השר הזה, השרים הקודמים, כל משרדי החינוך, לא מצליחים לפתור את בעיית האבטלה של אלפי מורים ומורות שיושבים בבית, או עובדים בעבודות אחרות שהן לא חינוך או לא מורים ומורות בבתי ספר? למרות ההשקעה הרבה במשך כל תקופת הלימוד, השקעה אישית, חינוכית אקדמאית, כספית, משפחתית. האחראית על כוח אדם כאן? סוניה פרץ? לא. רק במערכת החינוך הערבית יש שיטה למינויים ולקליטה, קוראים לה שיטת הניקוד. זו שיטה שאפילו איינשטיין לא מצליח להבין, אחרי מותו. לפעמים המורה מדורגת במקום 2 ואחרי תקופה היא רואה את עצמה במקום 12. זאת שיטה מורכבת, שמנציחה את האבטלה הנוראית הזאת. פעם אחר פעם אנחנו נפגשים עם שרי חינוך, מנכ"לים וראשי אגפי חינוך כדי לפתור את הבעיה והמצוקה הזאת שהפכה להיות מצוקה חברתית. שלא לדבר, אדוני היושב-ראש, על מה שקרוי העברות. רבים מהמורים מוכנים, גם כשהם נמצאים בעראבה בצפון או בצפון בגליל, ללמד בנגב וזה משהו חלוצי. מורה שיש לה שלושה ילדים קטנים יוצאת בשעה חמש בבוקר מעראבה נוסעת לנגב כדי ללמד ולחזור באותו היום. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תראה מה אני מציע, חבר הכנסת טיבי, זה לא נושא הדיון. אני מציע שנכנס דיון על הנושא הזה ספציפית ויש לך נציג חרוץ בוועדה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> חשוב לי לקיים דיון, הזכרתי את הנגב ואת מערכת החינוך ורציתי לדבר על מערכת חינוך בעיקר בכפרים הלא מוכרים. חה"כ סמיר בן סעיד, נציגנו כאן, הוא יציג את זה בצורה הטובה ביותר. הנקודה השנייה והשר הזכיר אותה היא בתי הספר לרפואה. יש דרישה בכל שנה ל-2,000 רופאים בארץ ויש ירידה במספר הרופאים הבוגרים, בעיקר בגלל חוץ לארץ. הוא אמר את זה בגלל הרפורמה במשרד הבריאות. צריך שמשרד הבריאות ירחיב את ההכרה בבתי ספר נוספים בחוץ לארץ, שעונים על הקריטריונים ויש בתי ספר שעונים על הקריטריונים. אגב, מדי פעם עונה אחד מחברי הכנסת הבורים והגזעניים ותוקף את מספר הרופאים הערביים במערכת. הוא מטעה את המערכת, למשל, הוא אמר ש-42% מהרופאים בתקנים במערכת הבריאות הם ערבים וזה שקר. במילה אחת הוא הטעה, לא בתקנים אלא בבוגרים שמקבלים רישיון, 42% הם ערבים בכל שנה. למה? כי הם נאלצים ללמוד בחוץ לארץ. כי מספרם במערכת בבתי הספר לרפואה בארץ הוא 12%,13%,14%; שזה כמעט חצי מהשיעור שלהם באוכלוסייה. למה? בגלל החסמים בקבלה הם נאלצים, גם ערבים וגם יהודים, לצאת לחוץ לארץ, בעיקר ערבים, ללמוד, להצטיין ולחזור. רבים מהרופאים הבכירים בבתי חולים בארץ, חלקם מנהליי מחלקות ערבים שלמדו רפואה בחוץ לארץ, והם חלק אינטגרלי ממערכת הבריאות בארץ ותורמים למערכת הבריאות בארץ. לכן חשוב להכיר בתרומה הזאת, בייחוד של הקבוצה הזאת במקום להסית נגדה, תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בוארון, בבקשה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> רון כץ. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לפי סדר הגעה, ב-12:30 אנחנו צריכים לנעול את הדיון, אין עכשיו גינוני כבוד. קדימה, בבקשה << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> בראש ובראשונה, אני מבקש לחזק את אדוני, פרופ' מויאל, על המצגת הזאת שמשמחת כשלעצמה, גם בהיבט הגידול בלומדי הרפואה וגם במכוונות להנגיש את האקדמיה לפריפריה החברתית והגיאוגרפית. לחזק את השר, שהוביל תהליכים שיאפשרו את הדבר הזה. אנחנו צריכים לשים לעצמנו כאתגר יעד תפיסתי כולל בחברה שצעיר לא מתחיל את החיים לפני שהוא הולך לעשות תואר ראשון, לא משנה במה. אני נתקל בזה באוכלוסייה שבה אני חי, אנשים אינטליגנטיים אבל ההקשרים התרבותיים והחברתיים לא הובילו אותם להבנה שלא מתחילים בלי התואר, לא משנה לאן הולכים בחיים. זה אתגר שצריך להוביל אולי כבר בגילאי התיכון, זה הדבר הראשון. באמת יישר כוח על הדבר הזה. אני רוצה להתלות בסיפא של דברי השר ולהמשיך את הדברים משם. תראו רבותיי, אנחנו כאן בבית המחוקקים ובכלל בחברה הישראלית חשופים לפוליטיזציה הולכת וגוברת באקדמיה הישראלית. אני מדבר על הקדנציה האחרונה. הקדנציה האחרונה נפתחה בתמיכה רבתי של ראשי האוניברסיטאות, או אולי בהתנגדות שלהם, לצעדים שהפרלמנט הישראלי הוביל וביקש להוביל בשם הציבור. אני מדבר על הרפורמה המשפטית. פגשנו חמישה ראשי אוניברסיטאות שמתנגדים לפגיעה בדמוקרטיה הישראלית – קץ הדמוקרטיה. אם תרצו, אני אקריא לכם: היוזמות המבקשות לאיים על צביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. זה נמשך להפגנה של שלושה ימים שראינו באוניברסיטת תל אביב נגד הכוונה להדיח את היועצת המשפטית לממשלה. אם חשבנו שזה רק בהקשרים של רפורמה משפטית, אז לא. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> יוסי, שכחת להגיד לבוארון שזה לא נושא הדיון, שכחת. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> לא. זה נושא הדיון, חבר הכנסת טיבי, זה נושא הדיון והשר גם נגע בנושא הפוליטיזציה באקדמיה הישראלית. זה נושא הדיון וזה חלק מהדיון כמובן. אם חשבנו שאנחנו מדברים רק על הרפורמה המשפטית אז נתקלנו לאחרונה במחאה, לא זוכר באיזו אוניברסיטה. נתקלנו במחאה גוברת כנגד הרעב. לא מחאה, מכתב שנשלח כנגד הרעב שמבוצע באוכלוסייה בעזה. כשאנחנו יודעים היום לומר וגם אז, מי שעיניו בראשו ידע לומר, שמדובר בקמפיין הרעבה שיקרי שהופנה כנגד מדינת ישראל. אנחנו מוצאים עוד פעם שוב ושוב את המערכת האקדמית חורגת מדל"ת אומותיה ונכנסת לציבוריות הישראלית לנושאים שברומו של עולם. דברים שהיא לא הייתה צריכה להיכנס אליהם, אולי לא יותר מהבעת עמדה ובוודאי לא להיות שחקן בכל המארג העדין הזה שבא לידי ביטוי בכנסת ישראל. << קריאה >> איילת קציר: << קריאה >> זה קורה בכל חברה בכל העולם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה, אין לנו זמן. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> למה את נותנת לעובדות לבלבל את האירוע. << קריאה >> איילת קציר: << קריאה >> בכל חברה בכל העולם, מאות סטודנטים הניעו תהליכים. תפסיקו לקשקש. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אין לנו זמן, חברים. איילת, תודה רבה. << קריאה >> איילת קציר: << קריאה >> בכל העולם זה קורה. זה מרגיז כי זאת פוליטיזציה, זאת פוליטיזציה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> גם אני שומע דברים מרגיזים לפעמים ואפשר לבלוע את הגלולה, תודה. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> אתה מצליח לחייך ואני לא יכולה להתאפק. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה, בבקשה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אני לא יודע מה קורה בכל מקום בעולם. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> גם במדינת ישראל. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אני יודע שבכל העולם יש דמוקרטיות ודמוקרטיות מערביות מובלות על ידי הפרלמנט שלהן. לא יכול להיות שיבוא פרופסור או נשיא אוניברסיטה תל אביב ויאמר: שזה שהאדונים הנכבדים בקואליציה חושבים שזה דמוקרטי שיש להם רוב בפרלמנט זה אפס הדמוקרטיה. << קריאה >> איילת קציר: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> איילת, אני לא רוצה להוציא אותך. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> הוא פונה אליי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא, הוא לא פונה אליך. אני מבקש, לא לענות לו, תודה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אני קורא למל"ג, לות"ת ולכל הגורמים הרלוונטיים באקדמיה הישראלית, תעמלו על זה ותעבדו על זה כדי שאמון הציבור יגבר באקדמיה. כדי שכל הציבורים ירגישו חלק מהאקדמיה. מורי ורבי מור אבי לימד אותי, תורה זו לא רק תורה שבבית המדרש, זו גם תורה שבחוץ ואת כל התורות אנחנו צריכים ללמוד. אני אומר לך ולכם רבותיי, אם אנחנו רוצים שכלל הציבורים ירגישו בני בית באקדמיה הישראלית, כולל הציבור החרדי, כולל ציבורים חרדים אחרים שמשנתם סדורה, האקדמיה הישראלית צריכה להיפתח ולא להוביל סדר יום ציבורי פוליטי חד-חד ערכי. זו התחושה שרווחת בציבור וזה מה שהציבור חש, אתם צריכים לעשות חשבון נפש. כולנו צריכים לעשות חשבון נפש בהקשרים שלנו, אני לא באתי לדפוק על החזה שלכם. אני כפרלמנטר וכחבר כנסת אומר לכם, אתם צריכים לעשות בדק בית למה ומדוע הביקורת הציבורית כלפיכם הולכת וגוברת, הולכת וגואה, והתסכול של הציבור הולך וגואה. זה דבר שיש לו אחיזה במציאות, לא עורבא פרח. את יודעת, אומרים אצלנו במקורות, אם אתה רוצה להבין משהו לך תקשיב מה העולם אומר וזה מה שהעולם אומר. תודה רבה. << קריאה >> איילת קציר: << קריאה >> הביקורת נשמעת בעיקר כלפי הבית הזה. א << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> איילת, אני אוציא אותך. יש גבול. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אני רוצה לסיים. גברתי, אני רוצה לסיים. << קריאה >> איילת קציר: << קריאה >> אתם לא מאפשרים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יושבים אנשים מתחילת הדיון ורוצים גם לדבר ולא מתפרצים. לא קרה כלום. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אני רוצה לסיים. עוד משפט אחד בדברי שבח, רבותיי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> דברי סיום. << קריאה >> איילת קציר: << קריאה >> לא ראוי אפילו. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> יישר כוח על כל העבודה הטובה שאתם עושים. יישר כוח על כך שאתם מגדילים את המספרים בכל המגזרים, גם בערבי, גם בחרדי ובכל המקצועות, תודה רבה לכם. המשיכו כך, חילכם לאורייתא. << קריאה >> בני פרץ: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בן סעיד, בבקשה. << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> קודם כול, צוהריים טובים לכולם. אני מברך על פתיחת שנת הלימודים האקדמית במדינת ישראל, את כל הסטודנטים, ערבים ויהודים כאחד. יש לי שתי הערות עיקריות בקשר לסטודנטים שלומדים בחו"ל. אנחנו לא דיברנו על הנושא הזה בכלל בישיבה הזאת וחשובים מאוד שני דברים כדי שנעשה שוויון מוחלט בין הסטודנטים שלומדים בארץ וגם לומדים בחו"ל: 1. שיקבלו פטור מתשלום של ביטוח לאומי. 2. שיקבלו מלגות כמו שאר הסטודנטים שלומדים פה אצלנו בארץ, זה דבר מאוד מאוד חשוב. בנושא החברה הערבית אצלנו בדרום. אני לא יודע אם ראיתם ושמעתם ביום חמישי, אנחנו חייבים להצליח להרחיק את הפוליטיקה כמו שהם אומרים, מכל האוניברסיטאות. אנחנו צריכים להרחיק את הפוליטיקה ואת ההתערבות בסטודנטים ובילדים שלנו בבתי הספר, זה חשוב לי מאוד. לפני כמה ימים הרסו לנו כביש, זה לא ייתכן. כל הסטודנטים והילדים שלנו הולכים לבתי הספר והורסים להם את הכביש הזה. מאוד חשוב שנרחיק את הפוליטיקה שמתפשטת אצלנו גם במינויי מנהלי בתי הספר בחברה הערבית. ראשי הרשויות מחליטים מי המנהלים, גם בבתי הספר. זה נושא שמאוד חשוב לי, אדוני היושב-ראש, חשוב לי שנקיים דיון מיוחד לגבי המורים והמורות המובטלים אצלנו בחברה הערבית. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מה שאמרנו. << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זה מאוד חשוב לי. הערה אחרונה, אני רוצה זכות דיבור לאסתר ולמחמד כתאני. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> טרם, בסדר. אני מנסה לתת לכולם לדבר לפי סדר ההגעה, אנחנו על הקשקש. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה, ואחר כך פרופ' בן דוד, בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני. יצאתי עכשיו מדיון בוועדת חוץ וביטחון. אין לי טלפון בשביל לדעת כמה זה בגימטריה בנימין נתניהו. מאז המשפט הקודם לא שמעתי משפט כזה. בוארון, איך זה הולך במקורות, תסתכל מה אומרים עלינו ואז נדע מה קורה? תסתכל מה אומרים על הממשלה הזאת ואז תדע מה קורה. אתם מנותקים בצורה שאי-אפשר אפילו לתאר את רמת הניתוק למה שקורה במציאות בפועל. קודם כול ודבר ראשון, אם אנחנו מדברים על תחילת שנה אקדמית, צריך לברך את הסטודנטים ואת הצעירים במדינת ישראל שרוצים לקחת חלק ולהיות מעורבים בתהליכים ובקבלת החלטות. כך מצופה מסטודנטים בכל מדינה דמוקרטית. מדינות שהממשל מכתיב לסטודנטים מה לעשות ולאוניברסיטאות איך להתנהג אלו מדינות שאתה ואני לא רוצים לגור בהן. דבר שני, אני חושב שדיון כזה הוא דיון חשוב מאוד וצריך לחבר את זה לכל המערכת. כלומר, אי-אפשר להתחיל בדיון רק בפתיחת שנת לימודים אקדמית, זה צריך להיות דיון בפתיחת שנת הלימודים מהגיל הרך עד השנה האקדמית ואיך משלבים ביניהם. הבעיה העיקרית במדינת ישראל היום היא שסטודנט מגיע כאילו הוא דף חדש, תלמיד תיכון מגיע כאילו הוא דף חדש. הוא מגיע לחטיבה ועוד פעם הוא דף חדש. אין לנו למידה ומיצוי הפוטנציאל האמיתי של ילד במדינת ישראל שנכנס למערכת החינוך עד שהוא הופך להיות סטודנט מוצלח ומוכשר, כמו שאנחנו מצפים ממנו. אני חושב שאם נצליח להגיע אל היעד הזה, לבנות חבילה כוללת וגדולה לצעיר במדינת ישראל, לממש את מלא הפוטנציאל שלו ולהגיע איתו אל הטופ, אנחנו נהיה חברה הרבה יותר טובה והרבה יותר מצליחה. אני יכול לומר לך תסתכל מה אומרים עלינו בעולם. מדינות שמשקיעות במערכת החינוך אלו מדינות חזקות. מדינות שמנסות כל היום להתקשקש עם מערכת החינוך, לקצץ בה ולעשות מערכות חינוך אלטרנטיביות על חשבון מערכות החינוך הכלליות, אלו מדינות שלא מצליחות. אנחנו נשאר באותו מקום עד שמדינת ישראל תפנים שצריך מישהו שיוביל את המערכת הזאת בצורה מקצועית, בלי פוליטיקה ועד הסוף. אני מאוד מאוד מקווה שהפוליטיקה תצא ממערכת החינוך ותיכנס המקצועיות. אני יודע שאתה עושה בזה עבודה טובה. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה, פרופ' בן דוד, יו"ר ורה"מ. בבקשה. << אורח >> נסים בן דוד: << אורח >> תודה. הנתונים שעמי הציג מעידים על כך שהמכללות הציבוריות הן לא גופים שמספקים השכלה לקבוצה שולית באוכלוסייה; הן חלק מעמוד השדרה של ההשכלה גבוהה בישראל. אני חושב שלא מתייחסים למכללות הציבוריות בצורה הזאת, בין היתר מבחינת הקצאת תקציבים פר סטודנט. אני יודע שיש תמיד חלוקה להקצאה למחקר ולהוראה ומתייחסים למכללות כמכללות להוראה בלבד. במכללות הציבוריות מתקיים מחקר ואין תקציבי מחקר. היקף ההוראה של מרצים במכללות הציבוריות גבוה ב-50% יותר מאשר באוניברסיטאות ובכל זאת, מתקיים הרבה מאוד מחקר, מגייסים קרנות ויוצרים קשרים בין-לאומיים. אני חושב שהמשאב הזה עצום. זה משאב גדול והוא לא מנוצל בצורה טובה. בהזדמנות זו של פתיחת שנה, צריך לפתח ולחשוב בצורה אסטרטגית לאן הולכת ההשכלה הגבוהה בישראל ובהתאם לשנות את התפיסה. כשמסתכלים על ההקצאה של תקציבי ההשכלה הגבוהה בעולם צריך להסתכל החוצה. יש כאן מסורת שעובדת 70 שנה וחושבים שזה מה שיש. במקומות אחרים בעולם ולא במעט מקומות, כשמקצים כסף למוסדות יישומיים ולמוסדות למחקר בסיסי, ההקצבה דומה. מבינים שכשמקצים פחות כסף למוסד שיושב באזור ומשרת אוכלוסייה מסוימת, והתקציב לראש או לסטודנט נמוך, זה אומר שאותו סטודנט ואותו אזור מופלים לרעה לעומת אזורים אחרים. אני מודע לחשיבות העצומה של האוניברסיטאות ולפיתוח האקדמי והמדעי שנוצר כאן, והוא מה שעשה את ישראל. אני מאמין וחושב שיש פה הפסד של משאבים עצומים שיש בתוך מכללות, שגדלו היום לממדים כאלו, שצריך לשנות את הגישה ולהקצות תקציב למחקר יישומי שמיועד למכללות. אנחנו צריכים לקחת, לאפשר את זה ולהרחיב. מרצים במכללות מפרסמים היום בחלק מהמחלקות יותר טוב מאשר בחלק מהמחלקות באוניברסיטאות. מבחינת מספר מאמרים למרצה בדירוג של כתבי העת הבין-לאומיים, מתוך המשאבים הדלים שיש שם. תבדקו את זה. אני חושב שחייבים להסתכל על הגישה הזאת מחדש, צריך לשנות אותה. צריך לשנות אותה, או צריך להביא לשינוי בה. אני מאוד מקווה שכל המערכות בישראל, שזה אומר: ות"ת, מל"ג, המערכת האקדמית בישראל, כנסת, ממשלה, כל הגופים יסתכלו יחד בצורה כזאת כדי שאנחנו באמת נוכל לשפר את ההקצאה ולנצל את המשאבים האלה לטובת מדינת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. פרופ' חיים שקד, בבקשה, יו"ר רמ"א. << אורח >> חיים שקד: << אורח >> שלום וברכה. אני מברך את הסגל החדש שמאייש את מל"ג-ות"ת, את יו"ר ות"ת החדש, את המנכ"לית וגם את סגן יו"ר המל"ג שאמור להיכנס. אני חושב שאחד הדברים החשובים שצריכים לקרות זה להשלים סוף סוף אחרי למעלה מ-15 שנה את המעבר של המכללות לחינוך לתקצוב הות"ת. זאת החלטה ישנה שהתבצעה באופן מאוד חלקי. כבר דיברתי עם האנשים ויש דלת פתוחה. אני חושב שבשנה הזאת אנחנו צריכים להשלים את המהלך הזה. זה אפשרי, צריך רק רצון ונחישות. זה הכיוון הנכון, תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. נקודה לפני שהוא מציג את הדובר הבא, סיוון, התאחדות הסטודנטים. << אורח >> סיוון קורן: << אורח >> תודה, תודה יו"ר הוועדה, שלום לכל חברי הכנסת, שלום למכובדים. לפני שנתיים התגייסנו, כל הסטודנטים במדינת ישראל, לצרכים הלאומיים של המדינה. 70,000 סטודנטים וסטודנטיות משרתי המילואים, מעגל שני של כ-15,000 בני ובנות זוג של משרתי ומשרתות המילואים, כוחות הביטחון, משרתי קבע והיד עוד נטויה. אני מרגישה שיש פה פיל בחדר שאנחנו לא מדברים עליו. אם ממשלת ישראל רוצה באמת להקל על הציבור המשרת, היא לא יכולה להעביר חוק השתמטות מתחת לאף שלנו. הדרך היחידה להקל על ציבור הסטודנטים שמשרתים במילואים, גם השנה וגם בשנים שיבואו, היא לא לקדם חקיקה שמאפשרת פטור לאוכלוסיות מסוימות על חשבון סטודנטים שמשרתי מילואים. או משרתי מילואים או שמשרתים במילואים. כי בעוד שנה או חצי שנה, תיגמר המלחמה, ומה אז? כל המעטפת האקדמית היפה הזאת שעשינו כאן, לא תהיה רלוונטית לסטודנט משרת מילואים. הוא יהיה עדיין משרת מילואים, עדיין 50, 70, 100 יום בשנה, רק בלי מעטפת אקדמית. איך זה יכול לעבור מתחת לרדאר? סליחה, תסלחו לי, זה הדבר הכי קריטי שצריך להתעסק בו בימים האלה. לא יכולה להיפתח כאן שנה שלישית של מלחמה עם 70,000 סטודנטים משרתי מילואים, שמתוכם חצי מגויסים היום 35,000 סטודנטים ומקדמים חוק גיוס שנותן פטור לאוכלוסיות אחרות. אם היינו מתחילים לטפל בזה לפני שנתיים, היום היינו במצב אחר. תודה רבה. << קריאה >> בני פרץ: << קריאה >> כבודו, דיברנו על הסטודנטים שהולכים לעשות הרבה מילואים. דיברנו בנושא הזה לגבי הטבות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> פרופ' אמנון. בני, לא, אתה לא בזכות דיבור. בני, תמתין. << קריאה >> בני פרץ: << קריאה >> רק קצר, משהו לגבי האוניברסיטאות והפוליטיזציה. מ-77' תחת השמאל גנבו לנו את זה, ממנחם בגין שנתן להם, זו הפוליטיזציה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בני, תמתין בסבלנות ותקבל זכות דיבור בצורה מכובדת. פרופ' אמנון, בבקשה. << קריאה >> בני פרץ: << קריאה >> אני רואה שאמרת 12:00, ועכשיו 13:00. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני קיבלתי הערכה עד לרבע לאחת. << קריאה >> בני פרץ: << קריאה >> אין בעיה, אתה אומר לי ואני ממתין. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כן, בבקשה. << אורח >> אמנון אלבק: << אורח >> צוהריים טובים, מעניין פה. אני רקטור אוניברסיטת בר אילן, יושב ראש פורום הרקטורים בור"ה. אני חושב שלפני שנתיים האוניברסיטאות התגייסו בצורה הטובה ביותר, בעזרה של הרבה חברים: קמל"ר, התאחדות הסטודנטים, חברי הכנסת, הוועדה ויושב-ראש הוועדה הזאת. אני חושב שהצענו מתווה שענה על הצרכים. צריך לזכור שכשאנחנו מציגים מתווה עם גבולות המטרה שלנו היא לא להגן על האוניברסיטה אלא להגן על הסטודנטים שבסוף יצאו עם תואר שווה ולא עם תואר סוג ב'. עשינו עבודה מאוד משמעותית, המשכנו שנה שנייה ואנחנו ממשיכים עכשיו שנה שלישית. גם אם המלחמה נגמרת וגם אם כולם יחזרו מחר הביתה ולא יעשו מילואים, אתגר המילואימניקים ילווה אותנו לפחות בשנתיים הקרובות. סטודנטים שהיו במילואים בתשפ"ד ובתשפ"ה, זה לא מאחוריהם. אני לא מדבר על סטודנטים עם פוסט טראומה, אני מדבר אפילו על סטודנט רגיל, האתגר ימשיך להיות. אנחנו נעמוד ונלווה את הסטודנטים. עמי הציג את נושא הסטודנטים המילואימניקים שפחות נשרו ופחות ביטלו את הרישום ללימודים. אני לא יודע את הנתונים על כל המוסדות, אצלנו בבר אילן ממוצע הציונים שלהם גבוה יותר מהממוצע הכללי, כל אחד במקצוע שלו. אני חושב שיש לזה שתי סיבות. סיבה אחת שעמי הציג ואני חושב שהוכיחה את עצמה, היא המעטפת שנתנו לסטודנטים, העזרה והתמיכה, כל הדברים שהם קיבלו מאיתנו באקדמיה. יכולה להיות עוד סיבה. באופן כללי אוכלוסיית המילואימניקים היא אוכלוסייה איכותית ולכן מראש יכול להיות שהם אנשים עם יכולות גבוהות יותר. השילוב הזה בין שני הדברים, אוכלוסייה טובה שמתגייסת והתמיכה שלנו עשתה את העבודה ואני מניח שזה ימשיך גם הלאה. באיזשהו מקום אני יכול להגיד שאנחנו מאוד גאים במה שעשינו והנתונים של הלמ"ס מוכיחים את עצמם. מוכיחים את זה או מדברים בעד עצמם. לא הבנתי מה זה מוכיחים את עצמם. שתי הערות קטנות, כי עלה כאן בצורה מאוד רחבה נושא הכשרת הרופאים. 1. בבר אילן יש תוכנית מאוד ייחודית ותלת-שנתית בפקולטה לרפואה בצפת שקולטת סטודנטים חוזרים מחו"ל אחרי הלימודים בפרה-קליניים, וודאי שנוכל להרחיב אותה אם ייתנו לנו את התשתיות. למי שלא יודע, אין לנו שם מקום ואנחנו שוכרים בתים ואולמות כדי לקיים את הלימודים. בעוד שנתיים יגמרו לבנות את בניין ההוראה שלנו אבל אנחנו יכולים להרחיב את זה. דבר מאוד חשוב בהקשר הזה ואני יודע שזו לא הוועדה הזאת, הוא העבודה עם משרד הבריאות על הגדלת התקנים בצפון משפט לא ברור. בבתי בחולים בצפון יש בעיה של תקנים, יש בעיה של מספר הרופאים וזה מגביל את היכולת שלנו לתת הכשרה טובה כי מספר השדות הקליניים מוגבל. גופים שונים היו צריכים לעבוד יחד על הגדלת מספר התקנים של הרפואה בצפון, ואז נוכל להגדיל את מספר הסטודנטים בצורה משמעותית מאוד וזה רלוונטי גם לחיפה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. סמדר מורס, מנהלת בית ספר לשעבר, אחד בספטמבר, בבקשה, גברתי. << אורח >> סמדר מורס: << אורח >> צוהריים טובים, אני ניהלתי את בית ספר נופים בדרום תל אביב ואני מייסדת את תנועת השטח בחינוך אחד בספטמבר. כולם מדברים על האקדמיה כמנוף לידע ומחקר. עמי, הבאתם לכאן נתונים וגם גרפים ובצדק. עם זאת, אף אחד לא מדבר על האקדמיה כמקום שבו מחנכים לזהות ושייכות, לערכים של יהדות, לחיבור של הסטודנט עם העם והמולדת, וזה לא נעשה. אני אשמח להתייחס לדבריו של טיבי. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> חבר הכנסת טיבי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חבר הכנסת טיבי. << אורח >> סמדר מורס: << אורח >> לדבריך, טיבי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שמעתי אותך. אמרתי חבר הכנסת טיבי, אני תיקנתי. << אורח >> סמדר מורס: << אורח >> לגבי המורות הערביות – אם אתה רוצה שיכבדו אותך בתואר, כשאני מדברת אתה יכול להניח את הפלאפון ולכבד אותי בחזרה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שנייה, שנייה. חבר הכנסת טיבי, תן לי לטפל בזה. סמדר, שנייה. לא קשור אם זה חבר הכנסת טיבי או חבר כנסת אחר, הנוהג פה בוועדה הוא שפונים לחבר כנסת בצורה מכובדת. אפשר להעביר ביקורת בלי להשתלח. << אורח >> סמדר מורס: << אורח >> אני רוצה להעיר כמנהלת בית ספר לא שנה ולא שנתיים אלא מעל לעשור, ולא רק בעניין ההגעה של המורות הערביות. אני יכולה להגיד שיש אסלאמיזציה במערכת החינוך. לא יכול להיות שמורה ערבייה שמגיעה ללמד במערכת חינוך יהודית אומרת שבטקסים היא לא מגיעה, לא נמצאת ולא נוכחת. למשל, בטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל, זה חלק ממה שהיא מחויבת לעשות. יש כאן התנגשות וגם על זה צריך לכנס ועדה כי זה נושא בוער. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שחבר הכנסת טיבי לא יחשוב – זאת הייתה הערה שלא קשורה לדיון ונכנס על זה דיון נפרד. << אורח >> סמדר מורס: << אורח >> זה דיון שאני אשמח לקחת בו חלק. לא יכול להיות שבאקדמיה לוקחים כובעים מקצועיים, אקדמיים והופכים אותם למנוף פוליטי כשחמישה ראשי אוניברסיטאות אומרים שיש הרעבה בעזה ופונים במכתב. לא יכול להיות שלא תהיה לזה סנקציה תקציבית, לא יכול להיות, זה חייב להיות. לא יכול להיות שבאוניברסיטאות משדלים סטודנטים לגשת להפגנות נגד המדינה ונגד הממשלה הנבחרת ברוב קולות, ומצד שני לא מאפשרים לעשות את זה כשזה הפוך. << קריאה >> דבורה מרגוליס: << קריאה >> החופש להתבטא, זה פשוט לא נכון. << קריאה >> בני פרץ: << קריאה >> את תמיד מגנה עליהם. << אורח >> סמדר מורס: << אורח >> יש סטודנטים במכללות ובאוניברסיטאות שלא מרגישים שיש להם מקום כשהם מחזיקים בדעות לאומיות ציוניות, זה חייב להיאמר. אני חושבת על הסיפור, על החלק החינוכי, הערכי, הציוני, הלאומי. המל"ג והות"ת צריכים להיכנס לעובי הקורה ולהיות מעורבים בזה. בסופו של דבר, לא יעזרו לנו כל המחקרים, כל הנתונים וכל ההכשרות אם הסטודנטים לא מרגישים חיבור למדינה היהודית היחידה בעולם. אחרי שהם מסיימים את המחקר הם פשוט עוזבים את המדינה ולכן הסיפור הערכי חשוב מאוד. אני חושבת שהמל"ג והות"ת צריכים להיות לא רק מנגנון של רגולציה טכנית אלא להיכנס אל תוך הסיפור של זהות, שייכות וציונות באקדמיה. המכתב של חמשת הנשיאים, שהזכרתי קודם לכן, הוא חלק בלתי נפרד מזה. ככל שננרמל את הנושא הפוליטי בתוך האקדמיה כך נחטא לאחת המטרות המשמעותיות של זהות ושייכות באקדמיה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> סמדר מורס: << קריאה >> רק רגע, עוד מילה אחת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מתנצל, אי-אפשר. << קריאה >> סמדר מורס: << קריאה >> רק משפט אחד, ברשותך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> סמדר, מתנצל, אני חייב לנסות לתת לכולם לדבר. << קריאה >> סמדר מורס: << קריאה >> ההשכלה היא שליחות לאומית, זה הכול. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חבר הכנסת לשעבר פרופ' אלון טל, בבקשה. << דובר >> אלון טל: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה בעיקר לברך על הנתונים המאוד מרעננים של הרחבת האקדמיה לאוכלוסיות חדשות. כחבר סגל באוניברסיטת תל אביב, אני רואה את זה ולא הכרתי את היקף ההתקדמות, זה נהדר. אם אתה אוסף נושאים לשנה הקרובה, אני מבקש שהוועדה הזאת תשקול את תסמונת בריחת המוחות. עם כל הכבוד לדוברת הקודמת, אני רואה בשטח איך טובי המוחות אצלנו בשלל המחלקות – אלה האנשים המבריקים שיש להם חלופות מבחינת אוניברסיטאות בחוץ לארץ – מצביעים ברגליים. אני לא רוצה עכשיו לדבר על המניעים, אבל לדעתי זאת תופעה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> לא, זה חשוב. אם אתה יכול משפט אחד על המניעים. << דובר >> אלון טל: << דובר >> הרבה אנשים שלא הזדהו עם הרבה מאוד מהלכים אנטי דמוקרטיים של הממשלה הנוכחית, קיבלו החלטה שמדינת ישראל היא לא מדינה שהם מרגישים בה בנוח. אני מסתייג מזה, אני יודע שנשיא אוניברסיטת תל אביב, בניגוד למה שנאמר קודם, הוא אדם ציוני ופועל בפגישות אישיות כדי למנוע את זה. זאת תופעה שאנחנו צריכים לבחון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הוא זכה בתואר 100 המשפיעים, לא? << קריאה >> סמדר מורס: << קריאה >> והיה חתום על מכתב ההרעבה בעזה, את זה גם צריך להזכיר פה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה, תודה רבה. << אורח >> סמדר מורס: << אורח >> שזה מביש. << דובר >> אלון טל: << דובר >> אני חושב שיש לנו נשיא אוניברסיטה מצוין וערכי ואפשר לא להסכים איתו, אבל אי-אפשר להגיד שהוא לא אחד הפרופסורים המובילים בתחומו בתחום במשפט. זאת לא הנקודה, אני חושב שלטובת מדינת ישראל, בתור אחד שמאוד רוצה שחבריי יישארו, אולי עכשיו כשהגענו להפסקת אש ולחזרת החטופים החיים, נוכל באמת לפנות לאותו ציבור. בעיקר למרצים הצעירים, שבוחנים דרכים אחרות להתקדם מבחינה אקדמית מחוץ לגבולות ישראל, כדי למגר את התופעה, למנוע אותה ולהשאיר אותם אצלנו בבית. זה נראה לי חיוני כדי לשמור על המצוינות פה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> רק משפט אחד ברשותך, אדוני. ליברל אמיתי לא היה לוקח את הדברים והולך. כי ליברל אמיתי מבין שגם כשהרוב לא איתו, אנחנו חיים במדינה ליברלית. << דובר >> אלון טל: << דובר >> אתה מדבר עם ליברל כזה, אני הולך להפגנות ואני מלמד בגאווה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> כל הכבוד לך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חברים. << דובר >> אלון טל: << דובר >> אני באמת חושב שיש פה תופעה ואסור להתעלם ממנה, אם אנחנו מדברים על ההשכלה הגבוהה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חברים, אני חייב לנעול את הדיון, אנא מכם. אני אתן לשלושה דוברים אחרונים לדבר, דקה לכל אחד ואני נועל את הדיון, בלית ברירה. אסתאר נטי, בבקשה. << אורח >> אסתאר נטי: << אורח >> שלום לכולם, נעים מאוד, תודה רבה על האכסניה. אני פה כדי לדבר על נושא קצת אחר, על מרכזי החוסן באקדמיה. אחרי 7 באוקטובר, ביוזמה ובליווי של קרן רוטשילד, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות שהם שותפים מלאים ועוד קרנות מממנות, הקמנו 22 מרכזי חוסן באקדמיה לסטודנטים ולסגל המינהלי והאקדמי. הבנו שזו המסגרת האחרונה שבה אפשר לפגוש צעירים שהם אלו שנמצאים בחזית. מה זה בעצם מרכזי חוסן? אנחנו נותנים מענה פרטני, טיפול רגשי פרטני לסטודנטים שחוזרים מהמילואים. יש לנו כ-20,000 מילואימניקים ובני ובנות הזוג שעוברים ומקבלים טיפולים פרטניים, מענים קהילתיים. אנחנו פותחים קבוצות תמיכה שרצות כבר חודשים, סדנאות עזרה ראשונה נפשית, קורסי חוסן. הכי חשוב, אנחנו נותנים כלים למרצים עצמם ולבוחנים שפוגשים את הסטודנט מדי שבוע. כלים כדי להבין, לתת עזרה נפשית, לזהות להוריד את השיח בכיתות ולאחד. חוץ מזה, אנחנו מכינים את המוסדות בהיערכות תשתיתית להתמודדות בחירום – ויש פה את פרופ' חיים שקד – גם בבר אילן וגם באריאל. ראינו את זה בעם כלביא, ברגע שאנחנו מכשירים את ההנהלות להתמודד עם מצב החירום, הן יכולות לתווך את זה ולתת יותר ודאות לסטודנטים בקצה. כאמור, בשנה הראשונה נתנו מענה ליותר מ-72,000 מוטבים. מהניסיון שלנו, מהארץ ומהעולם, אנחנו יודעים שהצורך במענים רגשיים גובר ולא פוחת דווקא אחרי סיום מצב החירום. היום, חברים, אנחנו ניצבים בזמנים של תחילת פוסט המלחמה. חשוב מאוד להתעכב על המצב הרגשי של אותם סטודנטים. עכשיו נראה את המסה של הזקוקים לטיפול. אנחנו נוגעים כאן רק בקצה הקרחון, אלפי סטודנטים זקוקים ויזדקקו למערכת רגשית ותמיכה. אני רוצה לסכם ולהגיד, מיזם חוסן באקדמיה הוא מהלך מערכתי ולאומי שמוכיח את עצמו בשטח ונתמך אך ורק מפילנתרופיה. נשמח מאוד להעמיק את השותפות עם המדינה ועם הגורמים הרלוונטיים כדי להבטיח את המשכיות מרכזי החוסן. כרגע, הם פועלים בתקצוב פילנטרופי לאורך זמן, במיוחד בתקופת פוסט המלחמה שתגיע לפתחנו. בנימה אישית, מרכזי החוסן באקדמיה משקפים את הרוח הישראלית החזקה, העוטפת. לפרטים נוספים אנחנו כאן. תודה לפורום נשות המילואים שגם תומך. << מנהל >> (היו"ר סימון דוידסון, 12:49) << מנהל >> << קריאה >> איילת עירון: << קריאה >> אני רוצה לחזק את דבריה מתוך פורום נשות במילואים. << קריאה >> בני פרץ: << קריאה >> חבר הכנסת בוארון, אל תלך, עוד מעט אני אדבר. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> רגע, אנחנו צריכים לסיים. אני חייב להעביר את זכות הדיבור למי שביקש. << קריאה >> איילת עירון: << קריאה >> אני רק אגיד משפט בהקשר לחלק מהדברים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> משפט וזהו. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> למה לא לתת לה דקה? << אורח >> איילת עירון: << אורח >> זה יכול להיות הגשר הנכון בין המשתחררים עכשיו לבין המילואימניקים והמשרתים שעומדים להשתחרר בשנים הקרובות וצריכים להגיע למעטפת רגשית. זאת מעטפת שמגיעה עד מקום הלימודים ואליהם, לא לוותר על זה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. מחמד כתאני. בבקשה, שתי דקות ואנחנו מסיימים. << אורח >> מחמד כתאני: << אורח >> שלום רב. << קריאה >> בני פרץ: << קריאה >> הם באים והוא הבטיח לנו דקה אחת לכל אחד, שגם אנחנו נוכל לדבר. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בבקשה, אדוני. << אורח >> מחמד כתאני: << אורח >> אני סמנכ"ל המכללה האקדמית לחינוך אלקאסמי. בשבוע הבא, עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית, כ-20,000 סטודנטים וסטודנטיות אזרחי המדינה לא יפתחו את השנה בישראל, אלא בשטחים, בירדן, במזרח אירופה ובמדינות אחרות. הסיבה לכך פשוטה, אין מכללות כלליות באף יישוב ערבי במדינת ישראל 2025. כמי שמבין מעט במספרים, אני רואה חשבון, אני יכול לומר שהמשק הישראלי מפסיד לא פחות ממיליון שקל מדי שנה. חישוב פשוט: 20,000 סטודנטים כפול 50,000 שכר לימוד ומחייה בסיסיים. כשנכניס למשוואה את המכפיל הקיינסיאני נגיע לפי חמש. הפתרון נמצא, איך נאמר, ממש מתחת לפנס, נגיש, ברור וקיים. ישנה מכללה אקדמית מוכרת ומתוקצבת אבל היא מסווגת כמכללה לחינוך, אקדמיית אלקאסמי, שנמצאת בלב ליבה של מדינת ישראל, במרכז. היא יכולה להעניק תואר אקדמי ראשון ושני בחינוך אך לא יכולה להעניק תואר BA כללי. נניח שיש לנו את כל התשתיות הפיזיות והאקדמיות השאלה היא למה זה לא קורה ולמי זה מועיל? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אתה רוצה שאני אמליץ לך המלצה? תדאג לכך שחבר כנסת יעשה פה דיון שליש או דיון מהיר בנושא הזה. זה נושא כבד מדי, צריך ממש לרדת לעומק, לשורש הדברים. יש לך כאן חברי כנסת שיכולים לעזור, אני מבטיח לחתום על זה ולעשות דיון מסודר כמו שצריך כדי לקדם את הנושא הזה. << אורח >> מחמד כתאני: << אורח >> אני מברך את עמי בכניסתו לתפקיד. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אדוני הסטודנט, יש לך דקה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מחמד. << אורח >> מחמד אגבאריה: << אורח >> חברות וחברי הכנסת, אני רוצה להתחיל בסטטיסטיקה שלקחתי מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2024, שאומרת ש-17.7% מבני החברה הערבית הם בעלי תואר אקדמי לעומת 37.4% בקרב המגזר היהודי, פער של יותר מפי שתיים. נתון זה ועוד נתונים מלמדים שפערים בין הערבים ליהודים הם עמוקים מאוד, במערכת החינוך בכלל ובאקדמיה בפרט. הם כתוצאה ממחסור בתשתיות חינוך ביישובים הערביים, היעדר ייעוץ והכוונה מקצועית, חסמים כלכליים, קושי בשפה העברית ולעיתים גם תחושת ניכור חברתית ותרבותית במוסדות הלימוד. לא אחת, סטודנט ערבי הוא היחידי בכיתה המתמודד עם קושי בשפה, עם חוסר תחושת שייכות ועם מערכת שאינה יודעת להכיל את השונות התרבותית והחברתית. בכל זאת, הסטודנטים הערבים מתאמצים, לומדים, מתקדמים ומצליחים. לכן האחריות שלנו, של המדינה, של האקדמיה ושל החברה כולה היא לא רק לפתוח את הדלת אלא גם לוודא שיש דרך אמיתית לעבוד דרכה, כמו ליווי, חונכות, תמיכה רגשית ולשונית, ויצירת תחושת שייכות אמיתית בקמפוסים, תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. נושא השפה הוא הנושא הכי חשוב ודבר שצריכים לטפל בו מהשורש. זה ממש כואב לי כשאני מגיע לחברה הערבית ורואה ילדים שלא מבינים ולא מדברים את השפה העברית. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אגב, זה גם הפוך. יהודים לא יודעים לדבר ערבית. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני מסכים איתך. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> שפה זה דבר חשוב. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> שפה זה דבר מאוד חשוב, חייבים לטפל בזה. אני חייב לסיים. << קריאה >> בני פרץ: << קריאה >> רגע, תן לי רק דקה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> קודם כול, ברשותך, 20 שניות. אנחנו יושבים פה בוועדת החינוך, התרבות והספורט. לצערי הרב, כיושב-ראש ועדת המשנה לספורט אתמול קרה מקרה היסטורי לרעה במדינת ישראל, ובנס גדול הסתיים ללא הרוגים, אני מדבר על הדרבי הפועל תל אביב ומכבי תל אביב. אירוע שהוא טראומה להרבה מאוד חודשים ושנים קדימה לכדורגל הישראלי. אתה יודע אחמד, אני עשיתי הרבה מאוד דיונים וחוקקנו חוקים ועשינו, ועשינו, ועשינו. ביום רביעי הקרוב יש דיון חירום בשעה תשע בבוקר בנושא הזה, אני מזמין את כולם להגיע. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> את המשחק היה צריך לקיים, למרות הכול. היה צריך למנוע את הכנסת האבוקות. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לדעתי כן. אנחנו נשמע את המשטרה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> סימון, משטרה שלא מצליחה למנוע אבוקות, לא תצליח לטפל בפשיעה ובמעשי רצח. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אנחנו נקיים את הדיון הזה ביום רביעי כדי לשמוע את כל הצדדים ואני קורא מפה, לכל מי שצופה בנו, הספורט זה דבר תרבותי, נקי, ללא אלימות וככה צריך לשמור עליו. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> אני גאה שהפסיקו את המשחק אתמול, אני גאה בזה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בשם הוועדה אני רוצה לאחל לכל הסטודנטים ברכת שנת לימודים פורייה, מוצלחת ובטוחה לכולם. תודה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:00. << סיום >>