חומר רקע - גורמים חיצוניים
דצמבר 2025
אלימות מצד יהודים כלפי פלסטינים באיו"ש – מחקר מדיניות
עבודה זו נעשתה במסגרת פרויקט מחקר של הקרן לשיתוף פעולה כלכלי
עניינו של נייר זה הוא בבחינת האלימות הלאומנית היהודית בשטחים כלפי פלסטינים, רקעה, מופעיה, תוצאיה והשלכותיה, והצעת צעדים לטיפול במיגורה. בצוות שעסק בהכנת נייר זה השתתפו אנשים בעלי רקע ביטחוני רחב והיכרות קרובה עם הסוגייה – מצה"ל, המנהל האזרחי, משטרת ישראל, שירות הביטחון הכללי וכן משתתפים בעלי רקע ציבורי ומשפטי. תהליך העבודה שביצע הצוות כלל פגישות עבודה רבות, עיון וניתוח דו"חות קודמים שעסקו בסוגיה זו, כמו כן, הצוות נפגש עם מספר בעלי תפקידים בעבר ובהווה ששפכו אור על הבעיות בהן עוסק נייר זה. נייר זה אינו עוסק בהיבטים אחרים כגון הטרור הפלסטיני ולא במופעי אלימות בין יהודים לערבים בתוך ישראל, לרבות במקומות הקדושים. ברי כי עניינים אלה קשורים לנושא מחקר זה - אולם כאמור, מסמך זה מתמקד בבחינת האלימות היהודית כלפי פלסטינים בשטחי איו"ש.
כמפורט להלן, אלימות של יהודים כלפי פלסטינים בשטחים היא תופעה ארוכת שנים, ונתקלת באוזלת יד מתמשכת של רשויות האכיפה. מדובר באלימות שיטתית, ארוכת שנים שאינה בבחינת מופעים ספורדיים, הנטועה בהקשר פוליטי ובמניעים אידיאולוגיים, פוליטיים, כלכליים ואחרים של קבוצות כוח מרכזיות בחברה הישראלית המשולבות במערכות השלטון. היא נובעת גם משנאה ומגזענות כלפי ערבים, וקשורה, בחלקה הלא מבוטל, למאבק על השליטה בקרקעות בשטחי איו"ש, במקרים רבים בתמיכת המדינה ובמימונה או למצער בעצימת עין או בהכשרה בדיעבד. . מופעי האלימות מתרחשים בטווח רחב של אירועים, מפיגועים בנפש וברכוש, דרך אירועי "תג מחיר" המתבטאים בפשעי שנאה, ונדליזם, מניעת גישה של פלסטינים לאדמותיהם, כריתת עצי זית של פלסטינים ועוד.
קל להתמקד רק במופעי האלימות עצמם ובמשך שנים ביטויים כמו "עשבים שוטים" הקטינו את חומרת הבעיה ותרמו לטשטוש מלוא היקפה, שורשיה והשלכותיה. הסוגייה של אלימות ופשיעה לאומנית מחוברת במהותה למשטר הכיבוש בשטחים, ונובעת משנאת ערבים ומניסיונות להשתלטות על אדמה והיא מעוררת שאלות על יכולת להבטיח משילות מול חלקים בחברה הישראלית, שאלות על יכולת מימוש האחריות של מדינת ישראל כלפי הפלסטינים החיים בשטחים ועל מעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל. בהקשר של סוגיות יסוד כמו קביעת הגבולות של ההתיישבות היהודית בשטחי איו"ש כמו גם השפעה על גבולותיה הסופיים של ישראל מופעי האלימות יכולים לשרת קבוצות אידיאלוגיות ופוליטיות בציבוריות הישראלית. זאת ועוד, התעלמות מההקשר הרחב תורמת למסגור הבעיה ככזו השייכת לקבוצות שוליים בלבד ובכך מצמצמת אותה, מפחיתה מהמקורות המזינים אותה, ממשקלה ומהשלכותיה על כלל החברה הישראלית ועל עצם יכולתה לקבוע לעצמה, בדרך של הסכמה חברתית, אסטרטגיה בנושא השטחים ולממשה. מכאן נובעת גם אוזלת היד ארוכת השנים של גורמי האכיפה בטיפול במופעי אלימות אלה, שכן שורשיהם מצויים בליבת שאלות הזהות המפלגות את החברה הישראלית. תוצאותיהם של מופעי האלימות והגורמים המזינים אותם משפיעים כבר כיום ועלולים עוד להשפיע באופן דרמטי על דמותה, חוסנה ואופייה של מדינת ישראל לשנים רבות. מכאן החשיבות החברתית והמעשית של בירור יסודי בסוגיה זו.
לאורך עשרות השנים האחרונות נכתבו דו"חות רבים בנושא ביניהם דו"חות רשמיים ודו"חות של גורמי החברה האזרחית. המקיף שבהם היה דו"ח ועדת שמגר בעניין הטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה, שכלל המלצות מערכתיות רבות. דו"חות נוספים שטיפלו בהיבטים שונים של התופעה היו דו"ח מבקר המדינה (2013), דו"ח המאחזים שכתבה עו"ד טליה ששון, דו"ח ועדת טירקל (חלק שני) ועוד. מקור נוסף השופך אור על הנעשה בתחום זה הם דו"חות של ארגוני זכויות אדם שונים.
ואולם, למרות שנעשו פעולות כמו הקמת מחוז ש"י ובתוכו מחלק הפשיעה הלאומנית, נקבעו הסדרים ונהלים שונים בין זרועות הביטחון השונות ועוד, הרי שבעיות השורש לא נפתרו, אכיפת החוק לא שופרה משמעותית ואירועי האלימות של יהודים כנגד פלסטינים בשטחים המשיכו להיות תופעת קבע, מאורגנת במידה רבה, עם שורשים אידיאולוגיים ויעדים מעשיים.
ניתוח בעיות השורש חיוני להבנה מדוע נכשלה המדינה במימוש ההמלצות שנכתבו בנושא לאורך עשרות השנים האחרונות והוא הכרחי, אם כן, להבנה מהו מישור הדיון הרלוונטי, שכן גם המלצות קונקרטיות – אם הן נטולות הקשר ואין בהן טיפול בגורמי השורש - דינן להיכשל, כפי שנכשלו המלצות כאלה בעבר. ייתכן מאד שהיקף ועומק השינוי הנדרש אינו ישים במצב הפוליטי הנוכחי, אולם אין בכך כדי לרפות את ידי מי שמעוניינים לשנות את המצב ולא להיכנע לו, שכן מדובר בסוגיה שחשיבותה הרבה נובעת מכך שהיא נוגעת בזהותה של המדינה, בעתידה, בדיוקנה המוסרי, במצב ביטחונה הפנימי, ביחסים בתוך החברה בישראל, וביחסים בין ישראל למדינות שכנות גיאוגרפית ועם העולם הערבי בכלל ועם מדינות דמוקרטיות ומשפחת העמים. לפיכך חשיבות הטיפול הנכון והיעיל במופעי האלימות של יהודים כנגד פלסטינים מצוי במדרגה עליונה.
בניתוח של הבעיות המבניות העיקריות מצאנו את הסיבות הבאות להיעדרה של אכיפה יעילה כנגד תופעות הפשיעה הלאומנית:
עניין בולט לעין הוא כי קיים חסר מכוון, בולט וארוך שנים באיסוף, קטלוג ופרסום נתונים של אלימות של יהודים כלפיי פלסטינים בשטחים וחסר זה בולט שבעתיים לעומת האיסוף, הפילוח והפרסום של אלימות פלסטינית כנגד יהודים בשטחים על ידי הרשויות. היעדרו של מסד נתונים שלטוני אמין ופומבי מקשה על גיבוש תגובה ציבורית ומענה שלטוני ההולם את חומרת הבעיה, היקפה, מגמות לאורך שנים והשלכותיה.
בהיבט האחריות המערכתית - הגורם האחראי על אכיפת החוק בשטחים הוא המפקד הצבאי, קרי – מפקד פיקוד המרכז. אחריות הצבא, לרבות הרמטכ"ל ושר הביטחון המופקדים ישירות על פעילות הצבא בשטחים היא כוללת, וגם אם מימוש האחריות מתבצע בחלקו על ידי משטרת ישראל ושירות הביטחון הכללי, הרי שאין מחלוקות כי פעילותם של כלל גורמי האכיפה היא מכוחו של המפקד הצבאי, שמבחינת המשפט הבינלאומי נותר האחראי הכולל על כל הנעשה בשטחים.
היגד כללי זה על אחריות הצבא כריבון בשטח, אינו משקף כראוי את המורכבות הנובעת מהבעיות הנמשכות של התיאום וחלוקת האחריות בפועל בין גופי הביצוע השונים, הכוללים את יחידות הצבא, מחוז ש"י במשטרת ישראל, שב"כ ובהיבטים מסוימים גם המנהל האזרחי.
זאת ועוד, מפקד פיקוד המרכז פועל כשלוח של מדיניות ממשלת ישראל ובמקרה של שטחי איו"ש האחריות הפורמלית שלו כריבון מתנגשת לא פעם עם המציאות בפועל ועם הנחיות הדרג המדיני או לעיתים קרובות – עם היעדרן.
חלוקת האחריות בין הגופים בעניין אכיפת החוק בשטחים נקבעה בנוהל שהוציא היועץ המשפטי לממשלה בשנת 1998, נוהל שהעביר חלק משמעותי מהאחריות לאכיפת החוק למשטרה. על פי הנוהל - מחוז ש"י, ובתוכו מחלק פשיעה לאומנית הוא הגורם שאמור להביא למיצוי הדין כלפי עבירות אלימות של יהודים כלפי פלסטינים בשטחים, תוך הסתייעות בכוחות צה"ל הפרוסים בשטח ובגורמי השב"כ.
אכיפת החוק קשורה בטבורה גם להיבט המשפטי: בשטחי יהודה ושומרון מתקיים משטר משפטי שונה לפלסטינים ולישראלים החיים בשטחים, בוודאי בעבירות ביטחון ובסדרי הדין הנלווים להם. בעוד שהפלסטינים כפופים לתחיקת הביטחון שהוציא המפקד הצבאי הרי שהדין החל על עבירות אלימות שמבצעים ישראלים בשטחים הוא המשפט הישראלי, שמאז 1967 מוחל על ישראלים, אזרחים, תושבים ואפילו על יהודים שהם אזרחים זרים, באמצעות תקנות שעת חירום (שהם חקיקה של הכנסת) המוארכות מדי מספר שנים.
העולה מכך הוא שעל עבירות אלימות של ישראלים בשטחים חל המשפט הפלילי הישראלי, לרבות הוראות חוק המאבק בטרור משנת 2016 – הקובעות הוראות ספציפיות בעניין עבירות על רקע גזעני, ומאפשרות החמרת ענישה, סדרי דין מיוחדים וכן סדרת הוראות מנהליות, לרבות הכרזה על התארגנות מסויימת כארגון טרור. יחד עם זאת ההוראות המנהליות לעניין צווי הגבלה ופיקוח וכן דיני המעצר המנהלי על ישראלים בשטחים הם אותן הוראות החוק החלות בישראל.
התוצאה היא שהרף המשפטי להוכחת עבירות ביטחוניות על ישראלים בשטחים הוא בהתאם לסטנדרט המשפטי החל על ישראלים המבצעים עבירות ביטחון בישראל, רף שהוא גבוה הרבה יותר מהרף הנדרש בסדרי הדין ובהוראות המהותיות של תחיקת הביטחון בשטחים. ישראלים המבצעים עבירות אלימות כנגד פלסטינים בשטחים מובאים לדין בבתי המשפט בישראל בהתאם לסדרי הדין ולרף הראייתי הנהוג בישראל. גם צווי מעצר מנהלי המוצאים כנגד תושבים ואזרחים ישראלים בשטחים מתבצעים על פי החוק הישראלי ולא מכוח תחיקת הביטחון בשטחים. רק אמצעים מנהליים כמו צווי הגבלה ופיקוח מוצאים כנגד ישראלים על פי תחיקת הביטחון ונדונים בבתי משפט צבאיים.
מכאן שמחד, אין חוסר פורמלי בהוראות חוק מתאימות לאכיפת הדין על ישראלים ויהודים בשטחים ומאידך– הסטנדרט המשפטי החל על תושבים ואזרחים יהודים המבצעים פעולות אלימות בשטחים שונה מזה החל על פלסטינים אך זהה לזה החל על תושבים ואזרחים ישראלים המבצעים פעולות אלימות בישראל.
בצד המעשי, החלת החוק הישראלי על ישראלים המבצעים עבירות אלימות כלפי פלסטינים בשטחים מעלה קשיים רבים. קשיים אלה נובעים מכך שבפועל – השטח נתון לשליטה צבאית, כך שהכוחות שמגיעים לזירת האירוע ראשונים הם כוחות צבא ולא משטרה, מה שגורם פעמים רבות לכך שזירת העבירה אינה נשמרת כראוי וכתוצאה מכך לפגיעה ראייתית קשה. בנוסף נפגעים פלסטינים אינם ששים לתת עדות ככלל, והבאתם לחקירה בתחנות המשטרה באיו"ש ואח"כ לבית משפט בישראל כעדים כרוכה בקשיים מעשיים רבים, כמו גם איתורם והבאתם לעדות של חיילים שהיו נוכחים בזירת האירוע, ועוד. מכאן שהחסר העיקרי באכיפת החוק על פעולות אלימות של יהודים כלפי פלסטינים בשטחים אינו נובע מחסר בחקיקה אלא מיכולת אכיפה לוקה בחסר.
אוזלת היד האכיפתית כלפי פעולות אלימות של יהודים כנגד פלסטינים בשטחים מביאה לכך שמדינת ישראל והחברה בישראל משלמים על כך מחירים כבדים ביותר, בממדים רבים: ראשית, האלימות היהודית קשורה, מזינה ומשתרעת לעיתים גם על פעילות אלימות בתוך ישראל, כנגד יהודים וערבים, עניין המאיים על עצם היכולת לקיים חברה שמושתתת על שלטון חוק. בנוסף, אזלת היד האכיפתית גובה מחיר כבד במונחים של לכידות חברתית ושל עצם יכולת התפקוד של המדינה ויכולתה לאכוף משילות וריבונות. היעדר האכיפה יוצר תחושת חוסר ביטחון בקרב פלסטינים פוגע ביכולות המשילות של הרש"פ ומאיים לדרדר את המצב באיו"ש להסלמה ולאלימות. היעדר האכיפה גובה מישראל מחיר מוסרי כבד, המיתרגם גם למחיר בדימוייה הבינלאומי של ישראל וכתוצאה מכך על מעמדה וחוסנה.
עיקרי ההמלצות של נייר זה נוגעים, בראש ובראשונה, לחידוד אחריות הדרג המדיני, ובראש ובראשונה אחריותם של ראש הממשלה, שר הביטחון והשר לביטחון הפנים. הדרג המדיני חייב לראות עצמו כמי שנושא באחריות הפנימית והבינלאומית לאכיפת החוק שטחים והדרישה ל accountability חייבת להיות מונחת, בראש ובראשונה, לפתחו. הנכונות הפוליטית הנדרשת מראש הממשלה, משרי הביטחון וביטחון הפנים לראות בנושא כיעד חשוב ומשמעותי, מוכנותם ונחישותם להתעמת עם גורמי כוח, המיוצגים פוליטית בצורה משמעותית - הם המשאבים החשובים ביותר. קונקרטית – עליהם לדרוש מרשויות הביטחון והאכיפה הכפופים להם (הצבא, המשטרה ושירות הביטחון) לפעול בעניין בנחרצות. על שר הביטחון – לדרוש מהצבא לקבוע תכנית למיגור הפרת החוק הישראלי באיו"ש ובמיוחד האלימות היהודית ולבחון זאת הלכה למעשה וברציפות; על השר לביטחון פנים להנחות את המפכ"ל לטפל באלימות מתנחלים באופן שגורמי הפיקוד הרלוונטיים יחושו היטב את הלחץ לפעול, לרבות הקצאת משאבים מתאימים וקשב ניהולי. על ראש הממשלה עצמו להנחות את השב"כ למקד את מאמציו בנושא ולהעביר מידע רלוונטי לרשויות האכיפה האחרות. שלושת גורמים אלו צריכים להיות מתואמים ביניהם ולפעול יחד להשגת שינוי משמעותי במציאות שתוארה לעיל.
בנוסף – מימוש אחריות הדרג המדיני מחייב ייזום תכנית מערכתית כוללת ויישומה: ככל אתגר רב ממדי המשלב מערכות שונות – על הדרג המדיני ליזום טיפול מערכתי וכולל – בצורה פרוייקטאלית, לרבות קביעת יעדים, חלוקת משימות בין הגופים, הצבת מדדים וקריטריונים, קביעת גורם אחראי, הקצאת משאבים, מעקב אחר תוצאות וכיו"ב.
טיפול מערכתי כולל חייב לקחת בחשבון גם את הממדים ה"רכים" – ולשלב במאמץ את מערכות החינוך, הרווחה והמערכת המוניציפלית, על מנת לטפל בכל מרכיבי הבעיה. נייר זה לא יתייחס לממדים אלו לאור העובדה שהחלטת הממשלה מנובמבר 2021עוסקת בהקצאת משאבים לתחומי החינוך והרווחה באיו"ש.
המלצות אופרטיביות
הדרג המדיני
על מנת להניע את המערכת לפעול – על הדרג המדיני להפגין, שלושת השרים הרלוונטיים ביחד וכל אחד מהם בתחום משרדו, מעורבות אישית ורצופה בנושא, לתת הנחיות לאכיפה ולבקר את הביצוע של הנחיות אלה בשגרת דיווחים ודיונים על מנת שהנושא לא יתמסמס.
יתר על כן - לדרג המדיני יש חשיבות גם ביצירת דעת קהל, בחינוך הציבור ובגינוי ובידוד הגורמים האלימים כך שלא יזכו לתמיכה חברתית. בהקשר לכך יש חשיבות רבה לקרוא לילד בשמו, לעשות שיום (naming) נכון – היינו לקרוא לפעולת טרור ככזו, לפשעי שנאה ככאלה, לקרוא לגזענות בשמה ולהימנע ממילים "מכובסות" המטשטשות, פעמים רבות במכוון, את מה שאירע ומשנמכות את משמעותו.
בחירת מילים נכונה מפעילה את המנגנונים המוכרים לנו מזירות אחרות (התנגדות לטרור, התנגדות לפשעי שנאה, לגזענות) ומכוונת אותנו לפעולה – מה שבחירת מילים "מכובסות" לא עושה. מכאן שחינוך דעת הקהל, גיוסה והנעתה לפעולה הם משימות מרכזיות של הדרג המדיני. יש לפעולות אלה השפעה על מערכת הערכים החברתית הכללית המתבטאת בגינוי החברתי ובתפיסות המשפיעות על כלל המערכות, לרבות המשפטיות – ומכאן חשיבות הנושא.
על הדרג המדיני להטיל על המטה לביטחון לאומי לנתח את הסיכונים מהזירה הבינלאומית ומשמעותם, באשר המשך המצב הקיים עלול להביא לחץ חיצוני על ישראל לשינוי אופן הפעולה כנגד אלימות לאומנית יהודית בשטחים. המצב בפועל הוא שיש ירידה ברמת העניין, ההשקעות, המעורבות וכמות כוח האדם של ארגונים וממשלות זרות בשטחים, כתוצאה מהסטת הקשב לעניינים אחרים הבוערים יותר למדינות המערב. ואולם אין בסיס להניח שמצב עניינים זה ישרור לנצח.
ניטור מדידה והערכה
על רשויות הביטחון (צה"ל, משטרת ישראל ושירות הביטחון הכללי) לקיים מעקב שיטתי וכמותי על נתוני האלימות היהודית כנגד פלסטינים בשטחים ולפרסמן באורח שוטף: היעדר מקור מידע אמין, עם קריטריונים ברורים ושקופים, המתבסס על פעילות ניטור קבועה ומדידה היא כשל שאינו מקרי, באשר פעילות טרור פלסטינית נמדדת ומדווחת בקביעות על ידי גורמי הביטחון. הניטור הכמותי יאפשר לדרג המדיני, למערכת המבצעית וגם לציבור להבין את תמונת המצב נכוחה ולגזור משמעויות ומסקנות בהתאם, לרבות קביעת סדרי עדיפויות והקצאת המשאבים הנדרשים.
בנוסף, על השרים להנחות את הרמטכ"ל, המפכ"ל, ראש השב"כ, ראש המנהל האזרחי ופרקליט המדינה לבצע עבודת מטה משותפת על מנת לקבוע כללי עבודה מחייבים, חלוקת אחריות וקביעת מדדים לביצוע ולמעקב - שייתנו מענה לכשלים במצב הקיים ויביאו לשיפור משמעותי בהם.
טיפול ממוקד באזורי חיכוך
ברמת הטיפול בדרג השטח - יש לבצע מיקוד מאמץ באזורי חיכוך ספציפיים והטלת האחריות הכוללת על מח"ט הגזרה, שכן חלק ניכר מהפעילות האלימה מתבצעת אזורי חיכוך ידועים ומוכרים למערכת הביטחון, (למשל: יצהר-חווארה, שילה/עלי, כרמל-מעון ומסאפר-יאטה). יש למקד מאמץ באזורים אלה במעטפת כלים ייעודית שתיצור אכיפה והרתעה ותקרין גם על שאר האזורים.
יש להטיל אחריות על מח"ט הגזרה הרלוונטית לביצוע ולמימוש פעולות האכיפה הממוקדות באזורים שבשליטתו ולמדוד את המח"טים על מניעת אירועי חיכוך/אלימות של גורמי פשיעה לאומנית יהודית בגזרתם. יש לתת דגש על מימוש אחריות המח"טים המרחביים עד להפסקת התופעה של "עמידה מנגד" של חיילים ומפקדים לנוכח אירועי אלימות כלפי פלסטינים. המח"ט יידרש לבצע תחקור של כל אירוע חיכוך כפי שנעשה לכל תקרית ירי או פעילות פח"ע בגזרה עד להשגת היעד של ביצוע משימות האכיפה ויצירת הרתעה של גורמים אלימים. המח"ט יימדד גם על מניעת אירועי חיכוך/אלימות של גורמים קיצוניים בגזרתם לצורך כך יבנה וישתמש ב"ארגז כלים" ייעודי. ארגז הכלים יכלול, בין היתר, פקודות ברורות באמצעות קביעת נוהל ייעודי לכל אחד מהאזורים האלה - על פי המאפיינים הייחודיים שלהם; תיעדוף האזורים בכוח מבצעי מיומן –ולציידם ביכולות איסוף ייעודיות לרבות מזל"טים/רחפנים, כוחות תצפית ייעודיים, ציוד החיילים במצלמות גוף וכל אמצעי טכנולוגי אחר שיוכל לסייע בביצוע המשימה ובאיסוף ראיות. בנוסף, לרשות המח"ט המרחבי יועמד כוח מג"ב ייעודי שיפעל בגזרה הנתונה ויהיה כוח תגובה מהירה בכל אירוע חיכוך. בגזרות הנתונות יבוצע מאמץ להקמת תשתיות איסוף מתאימות (תרניי מצלמות ועוד) ותשתיות נוספות כגון סימונים בשטח של אזורים אסורים במעבר בנקודות החיכוך בין האוכלוסיות וזאת על מנת להשיג צמצום החיכוך בין מתנחלים לבין פלסטינים.
שימת דגש מבצעי על שילוב הדוק בין משטרה לצבא: באזורים המוגדרים יבוצע שילוב ותיאום מוגבר של פעולות הצבא והמשטרה כך לדוגמא, הכוח המשטרתי והכוח הצבאי יכירו זה את זה באופן עמוק ושיטתי, כמו כן, בכל אירוע אלימות תבוצע חבירה של כוחות המשטרה לאזור האירוע וייגבו עדויות מהחיילים בשטח. בנוסף ישולבו שוטרים בחמ"ל הגדודי באופן שיאפשר סגירת מעגל מהיר לשם איסוף ראיות וזיהוי עבריינים ( שילוב של חומר מצולם מתצפיות, עדויות חיילים ועיכובי חשודים).
כוחות המשטרה ומג"ב
תיעדוף הטיפול המשטרתי בתיקים - התביעה המשטרתית תתוגבר בהתאם ותקבל הנחייה לתעדף טיפול בעבירות בגזרה הנתונה. כמו כן - מיקוד מאמץ בקבלת עדויות פלסטינים ושימוש בהם כראיות - ניתן לשקול את האפשרות לרתום את המשטרה הפלסטינית כך שגם קורבנות העבירה ועדי ראייה יוכלו להגיע למתן עדות. לשם כך מוצע לגבש נוהל מתואם בין המת"ק המשטרה הפלסטינית (מש"פ) והמשטרה להבאת קורבנות של אירועי אלימות למתן עדות.
מוצע להעביר נטל משמעותי לאכיפת החוק על כוחות מג"ב: האחריות לאיסוף ראיות והחיוניות להעמדה לדין מוטל על המשטרה. בפועל – כוחות המשטרה בשטחים קטנים מדי ופרוסים על שטח גדול מדי. התוצאה היא שכוחות המשטרה לא יגיעו ראשונים לזירה, ובדרך כלל יגיעו באיחור ניכר מאד. לאור העובדה שמשמר הגבול הוא כוח בעל אוריינטציה משטרתית, הרבה יותר מאשר כוחות צבא רגילים, ומאחר ובשטחים מוצב דרך קבע כוחות מג"ב במספרים גדולים יחסית ובפריסה רחבה, מוצע לבחון שימוש נרחב וממוסד יותר בכוחות אלו, לרבות אימונם והכשרתם בפעילות איסוף ראיות שתסייע באכיפה.
המלצות נוספות נוגעות לקביעת גורם משטרתי מתכלל לטיפול בעבירות של אלימות יהודים כלפי פלסטינים בשטחים, למימוש מדיניות אכיפה כוללת – באזורי החיכוך תופעל נגד עבריינים מועדים אכיפה כוללת על כל התופעות העברייניות שניתן לאסוף לגביהן ראיות ולממש את האכיפה בכל אחד ממופעי העבריינות שלהם; לחיבור מערכתי של מאמצי האיסוף - מכל הגופים, צה"ל, שב"כ ומשטרה על מנת לגבש תמונה ראייתית המשתמשת בכל היכולות של גופי האכיפה; בחינת השימוש בקנסות מנהליים – מתן סמכות לשוטרים לקנוס באופן מנהלי פעילות ברף הנמוך של פשיעה, למשל –סירוב להסרת כיסוי פנים, סירוב לעיכוב, וכד'; למינוף ציבורי של אירועים חריגים – במקומות בהם בוצעה אלימות של מתנחלים כלפי חיילי צה"ל או כלפי ישראלים יש למנף ציבורית פעולות אלה למען יצירת דה לגיטימציה ציבורית, הרתעה ודחיקת הגורמים האלימים לשוליים והתנערות של גורמי תמיכה מפעולות ופעילים אלה. לתגבור התביעה המשטרתית –בהקשר של פשיעה לאומנית – ויצירת מדדים שיבטיחו כי חקירה תתבצע במהירות וביעילות. חיזוק התביעה המשטרתית במחוז ש"י בכח אדם כמו גם סיורים לשופטים בבתי המשפט הרלוונטיים להבנת המורכבות של הזירה ומאפייניה.
שב"כ
עניין נוסף שעשוי לחזק את מאמצי אכיפת החוק נוגע להרחבת תחומי הטיפול של שירות הביטחון הכללי במופעי אלימות כנגד פלסטינים – לא רק באיסוף אלא גם במעצרים וחקירות: לשירות הביטחון הכללי הוקנו בחוק סמכויות איסוף וסמכויות אכיפה נרחבות, לרבות בתחום החקירות והאמצעים המנהליים. מוצע לבחון הרחבת תחומי הטיפול של השב"כ כך שיכללו טווח רחב יחסית של פעולות אלימות יהודית כנגד פלסטינים.
ההתיישבות היהודית
ממד נוסף הוא שימוש בגורמי השפעה כמו שיתוף הנהגות המתנחלים באזורים הללו שכן יש חשיבות לרתום את ההנהגות המתונות בגזרות המועדות למאמץ - על מנת לבדל בין הגורמים שומרי החוק לבין הגורמים האלימים והפורעים. בנוסף, הפעלת לחץ על רבנים מובילים להתנערות ממבצעי אלימות וקביעת איסור הלכתי מפורש בנושא עשוי גם הוא להביא לריסון חלק מגורמי האלימות של יהודים כלפי פלסטינים בשטחים. זו משימה שהן הדרג המדיני והן הדרך המבצעי צריכים ליטול בה חלק – בהתאם לאופי הדמויות והפרופיל הציבורי שלהן.