פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 174 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי יום שלישי, כ"ז בחשון התשפ"ו (18 בנובמבר 2025), שעה 10:42 סדר היום: << נושא >> אתגרי אימהות צעירות לילדים עם מוגבלויות << נושא >> במסגרת ציון יום המודעות הבינלאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות נכחו: חברי הוועדה: שלי טל מירון – מ"מ היו"ר חברי הכנסת: דבי ביטון מוזמנים: אורלי בוני – מנהלת השירות הארצי ריפוי ועיסוק, משרד הבריאות תמר שלם – מנהלת תחום פ"א לגיל הרך, משרד הרווחה והביטחון החברתי אסתי אליאס – מנהלת תחום פ"א מעטפת ותמיכה למשפחות, משרד הרווחה והביטחון החברתי נאוה ניב – ממונה חינוך מיוחד חרשים וכבדי שמיעה ארצי, משרד החינוך אתי אלאלוף – מנהלת תחום ילד נכה, המוסד לביטוח לאומי אמאל עבדל רחמן – עו"ד, רפואה ראשונית, קופת חולים כללית אורית שושני מירום – עו"ס, מנהלת מערך התפתחות הילד מחוז מרכז, קופת חולים מאוחדת. תמי דורסט – מנהלת תחום חיים בקהילה, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות אפרת רותם – עו"ד, עו"ס, מנהלת חטיבה ארצית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים קרן גפן סולומון – מרפאה בעיסוק, אמא לילדים עם צרכים מיוחדים, מרכזים לצדק חברתי תהילה בן עמי – אמא לילד עם צרכים מיוחדים, נציגת לינק 20 זיו יפת – לינק 20 ולרי זילכה – עו"ד, קידום מדיניות, איזי שפירא ורד סבאג – מנהלת תחום, עמותת לוטם צופית גולן – ראש צוות חינוך מיוחד וסגנית יו"ר, הנהגת הורים מאירה בסוק – עו"ד, לשכה משפטית, נעמ"ת יעל יוספסברג – אמא לילד עם צרכים מיוחדים, פעילה חברתית, יו"ר אלו"ט לשעבר מנהלת הוועדה: דלית אזולאי רישום פרלמנטרי: רינת בן מוחה, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות << נושא >> אתגרי אימהות צעירות לילדים עם מוגבלויות << נושא >> << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> בוקר טוב וברוכות הבאות לכולן. היום ה-18 בנובמבר 2025, כ"ז בחשוון התשפ"ו. אני גאה ושמחה לפתוח את דיון הוועדה לקידום מעמד האישה. קודם כול אני רוצה להתנצל בפני כולן, אני מאוד מקוררת, אז אני עם כל העזרים במקביל. אני גם מאוד מחכה, תכף תיכנס חברת הכנסת דבי ביטון שהיא יוזמת היום המיוחד הזה והיא באמת עושה עבודה מופלאה ואנחנו כמובן ניתן לה לדבר ראשונה. קודם כול ברוכות הבאות לדיון החשוב הזה. אני שמחה לראות שהגיעו לכאן גם נציגים מהמשרדים הממשלתיים וגם החברה האזרחית שבאה לחלוק איתנו חלק מהתובנות, הניסיון, הבעיות, האתגרים, המכשולים, כל הדברים שאנחנו רוצים לגעת בהם. היום המיוחד הזה הוא בעצם נוגע כמובן בילדים עם מוגבלויות, ובוועדה לקידום מעמד האישה שזה בעצם יצור כלאיים – הנה, חברת הכנסת נכנסה, תכף את תפתחי את היום – באמת שהוועדה הזאת שעוסקת בדברים כל-כך חשובים ונושאי רוחב, אני לא חושבת שהיה פה פעם דיון כזה אי פעם. אז אנחנו מברכים על היוזמה של חברת הכנסת, דבי ביטון. לפני שאני נותנת לה את רשות הדיבור ואנחנו נתחיל ממש, אני רוצה להגיד כמו תמיד בחדר הזה שאנחנו מקפידים על זה. היום הוא היום ה-774 ויש לנו עדיין שלושה חטופים בעזה. אנחנו יכולים לראות את התמונות שלהם מאחוריי, אנחנו מאוד מקפידים להזכיר אותם ולדבר אותם, כי זה לא רק שלושה חטופים, עולמות שלמים, אחים שלנו שאנחנו מחכים שישובו הביתה ואנחנו לא נפסיק עד שכולם ישובו לכאן. וכמובן מכאן, תמיד, אנחנו שולחות חיזוק לפצועי ופצועות צה"ל, ולכל המעגלים הרחבים שעוברים שיקום ותהליך מאוד ארוך. זה לא מסתיים ברגע אחד. לפני שאני אכנס לנושא הדיון, אני רוצה לתת את הבמה לחברת הכנסת דבי ביטון שיזמה את היום המיוחד הזה. יש דיונים בהרבה ועדות אז היא רצה בין ועדה לוועדה, אבל היה חשוב לי לתת לה רגע לפתוח את הדיון, כי זו ממש יוזמה שלה שהיא חשובה מאוד, ומשם אנחנו נתקדם. בבקשה, חברת הכנסת. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> תודה כבוד יושבת-ראש הוועדה, אני רוצה בהזדמנות זו גם להודות ליו"ר הוועדה מירב כהן שאפשרה, ותודה לכם שהגעתם. כפי שצוין, היום מתקיים בכנסת ישראל יום מיוחד לציון המודעות הבינלאומי לאנשים עם מוגבלויות. אני רוצה לציין שזה לא היום הרשמי אבל זה היום שהתאפשר לנו, והיה לי מאוד חשוב להכניס את זה למודעות. אני שמחה, גברתי, שלא מעט ועדות נרתמו. שתבינו שאתם הוועדה השלישית ויש לי עוד ועדות. ובעצם בכל ועדה חשוב לציין שאני אמא מיוחדת, שאלו אותי עכשיו בוועדת ביקורת המדינה: מה זה אמא מיוחדת? אז כנראה לא כולם מכירים, אני מקווה שעוד פעם לא יצאו לי הדמעות. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> זה בסדר גם אם הן יצאו. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> יש לי שלוש בנות, שתי בנותיי הגדולות הן עיוורות מלידה, הן גדולות כבר, אחת היא בת 39. כשילדתי את הגדולה הייתי יחסית צעירה, הייתי אחות בבית חולים בברזילי, וכשהיא הייתה צריכה לעלות לכיתה א' שלחו אותנו לבית ספר בבאר שבע, וכשהגעתי לשם זה היה בית ספר עם המון ילדים מיוחדים בכל מיני גילאים באותה כיתה, גם עם שיתוק מוחין וגם עם אי יכולת לדבר וכו', ומי שיודע ילדים עיוורים – עיוור הוא ורבלי, זה העולם שלו. ואני בתמימותי ניגשתי למנהלת ושאלתי: למה היא צריכה לראות כאן? היא בסך הכול לא רואה. ואז היא אמרה את המשפט שמדמם בליבי, ואולי זה מה שהביא אותי לכנסת ישראל, היא אמרה: יש לך ילדה נכה וכנראה גם את עיוורת. זו הייתה סטירת הלחי שהוציאה אותי מאזור הנוחות שלי כשגדלתי בשדרות, כילדה עם הרבה נוחות. אני הרמתי את מור שלי, ואמרתי לה: העיוורת היחידה שאני רואה זאת את. ומפה התחיל המאבק. אז כשהיום אנחנו שומעים ילדים בשילוב אני רוצה שתדעו שמור בת 39 היא הייתה המשולבת הראשונה בבית ספר רגיל בשדרות, ששם גם הדרכנו מורים וגם הלכתי ללמוד ברייל וכו'. היום מור בת 39, היא עורכת דין במקצועה, היא חברת קיבוץ כפר עזה שלצערי גם חוותה את הנורא מכול, והיא מייצגת היום את כל ניצולי כפר עזה, היא מטפלת בתביעות ובכל הסיפור. זיו שלי, הילדה השנייה, שאחרי שהיא נולדה אז הוסבר לנו שכנראה יצרנו מוטציה חדשה, שרק שתדעו שאחת ל-100,000 זוגות ולא משנה מתי הם נפגשים, יכולים ליצור מוטציה כאילו יש בינינו קירבה. אז אני כבר אומרת לכם שאני לא יודעת אם אני ישנה עם אחי, דוד שלי, אבל זה כאילו גנטיקה משפחתית, אז אני לא קוראת לו בעלי, אני קוראת לו אישי, אני קוראת לו אחי, כי אנחנו יצרנו, זה קורה לאחד מ-100,000 זוגות, וידעו את זה רק אחרי שזיו נולדה. זיו היא בת 34, היא עובדת סוציאלית, לפני חודש היא התחילה את התואר השני, היא מדריכת עובדים סוציאליים, היא ניהלה מערך דיור של אנשים עם מוגבלויות, היא הייתה בתוכנית צוערים של הרווחה. ויש את נועם, נועם היא בת 20, אתם מבינים את הפערים. כשהייתי כמעט בת 40 ושלחנו לבדיקות, כי אמרתי שבסוף אני צריכה גם נכדים ונכדות ולא בא לי שאנחנו נגדל עוד דור עם מגבלה, אם אפשר לוודא את זה. אז שלחנו לפנסילבניה, זה לקח כמעט שבע שנים, וביום בהיר אחד כשאני שנה שניה לומדת משפטים, אני כמעט בת 40, אומרים לי: תקשיבי, כנראה שאנחנו יכולים לזהות את המוטציה בהיריון אבל אנחנו נחכה שמור תהיה – מור שלי הייתה כמעט לפני גיוס, אגב, הן התגייסו ושירתו את מדינת ישראל אפילו שהיה להן פטור – כי לפני שנים בנות 40 לא יכלו להיות הרות. ואמרתי על גופתי, אני חתמתי, אני לקחתי את הסיכון. נועם היום היא בת 20, נועם קצינה, לוחמת. יש לי ארבעה נכדים, לכל בת מור וזיו, הן כמובן נשואות, יש להן זוגיות מעולה. לכל אחת יש בן ובת, הנכד הגדול שלי הוא בן 14, כולם רואים. אני מרגישה שאת השליחות שלי אני עושה כאן בכנסת ישראל, אני מובילה כאן את נושא אנשים עם מוגבלויות. אני גם במפלגת יש עתיד יש לנו מטה של כמעט 6,000 משפחות ואנחנו כל הזמן גדלים. חשוב לזכור שגם המלחמה הזאת הביאה לנו, לצערי, עוד הרבה אנשים עם מוגבלויות, ולכן הדיון שביקשתי כאן, כבוד יושבת-הראש, זה שבעצם נדבר על הנושא של האימהות כשצריך לטפל בילדים עם צרכים. נכון שאנחנו במעמד האישה, גם הגברים עוזרים. אבל בסוף כאמא, אני יכולה לומר לכם, שמי שמוביל וצריך יותר זה האימהות. לכן ברגע שיש ילד עם צרכים מיוחדים לא אחת אנחנו האימהות נאלצות לוותר, לא להגיע לעבודה, צריך לדאוג לו למסגרת המתאימה. אני יכולה לומר לכם שהיום, בסדר הן כבר גדלו ויש להן חיים, אבל אני לרגע לא שוכחת את המהלכים בחיים, את הקושי, את המקום שלך כאמא בחברה ובכלל, והכול כאן מסתמך, אני לא אחזור על דוחות, אני רוצה לשמוע את הנשים כאן – כי עד הוועדה הבאה שיש לי, יש לי דווקא פה יותר זמן – אני מודה לכן שהגעתן ונשכיל מהיום הזה ונעשה דברים שבאמת יהיו טובים. תודה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> קודם כול תודה רבה. דבי, לא משנה כמה פעמים אני אשמע את הסיפור הזה – דבי ואני כמובן חברות ושותפות בסיעה – זה כל-כך מרגש לשמוע אותך. הנה, היא גם צריכה את הטישו, הגעתי מוכנה בכל מקרה. הסיפור שלך הוא פשוט מעורר השראה, בכל פעם מחדש שאני שומעת אותו אני עם צמרמורות בכל הגוף כי את אמא לביאה, לוחמת, באמת מעוררת השראה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אני חייבת להתוודות שמעולם לא ראיתי את זה, ויום אחד קיבלתי טלפון מיו"ר המפלגה שלי, יאיר לפיד. והוא אמר לי: דבי, אני יכול להשתמש בסיפור שלך? אז אמרתי לו: יאיר, איזה סיפור? אז הוא אמר לי: אני לא מבין, יש לך שתי בנות עיוורות ותראי לאן הן הגיעו. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> ולאן את הגעת. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> והוא אמר לי את המשפט שאני מזכירה לו את אבא שלו שבא, שהוא ניצול שואה, וכשהוא הגיע הכול היה נראה לו דבש. וכמובן שבהחלט הסכמתי כי זה היה לי חשוב להדהד את זה. ובאמת שלא ידעתי שזה סיפור, ואם אני אוכל לתרום ולו רק מהניסיון שלי ממה שהספקתי לעשות, זכיתי. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אני חושבת שכל מי שהאזין לך, אני מקווה שהאזינו לך בבית הרבה אנשים, גם התמלאו בהשראה ובגאווה וגם בכוחות לדעת שזה אפשרי ואפשר להמשיך בחיים ולנהל חיים טובים ולהגיע להישגים מופלאים. את יודעת, שתי הבנות שלנו, שלי הבכורה ושלך הקטנה, עברו את קורס הקצינות באותו זמן ובמקביל וראיתי את הגאווה שלך ואת הדרך הזאת שעשית. את עשית עבודה מופלאה עם שלושת הבנות שלך. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אני מניחה שאני אומרת שהצלחתי גם עם זו שרואה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> לגמרי. אז קודם כול תודה שחלקת איתנו את הסיפור האישי הזה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> עוד בדיחה אישית כדי שנעלה קצת את המורל. כשילדתי את נועם, זו הקטנה, מור כבר הייתה חיילת, התנדבה בחצרים, והתקשרו אליה מלא חברים. אז היא אמרה שנולדה לה אחות ואחד החברים שאל אותה: והיא נורמלית? היא תמיד מספרת את זה. אז היא אמרה: כן, אני גם נורמלית, ההבדל שאני לא רואה. הם חברים טובים, כן? היא אמרה: אמא, הבנת מה שהוא שאל? אם אני נורמלית? זה אומר שבסוף אנחנו גם צריכים ללמד את החברה איזה נכס יש לנו בידיים. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אני מקווה שאני לא אשמע פה היום סיפורים שיזכירו את מה שפתחת וסיפרת עם בית הספר כי זה זעזע אותי עד עמקי נשמתי. כל אמא ששומעת כזה דבר זה בלתי נתפס, ואני מקווה שהמצב היום יותר טוב, אבל אני בטוחה שעדיין יש לנו הרבה עבודה ותכף נשמע על זה. אנחנו מיד נתחיל בסבב הדוברים ונשמע אתכם. ברור לי כאמא, אני אמא לשתי בנות לא עם מוגבלויות ואני יודעת כמה קשיים כרוכים להיות הורה לילדים עם כל הדברים, בטח כשאת מנהלת סוג של קריירה. קראתי גם את החומרים לפני הוועדה, וברור לי שיש פה הרבה מאוד נושאים שהם בעצם שקופים לחלוטין בעיני המדינה ובעיני החברה, וזה בעיקר מה לעשות על הנשים. זה קשור גם בקושי מצד המעסיקים וגם מבחינת ההורים עצמם ואיך לנהל את הדברים. יש קשיים טכניים, יש קשיים בירוקרטיים, יש פערים מגדריים, מה לעשות, זה חלק מעולמנו עדיין, לצערי, ואפילו קצת ברגרסיה בחלק מהדברים ואנחנו צריכים לטפל בהם. יש נושא של איגום משאבים ומידע, יש נושא של מיצוי זכויות. אני בטוחה שאתם תתארו בפניי את כל האתגרים הקשים. אבל כשקראתי את החומרים הבנתי עד כמה אנחנו לא on top of it, אנחנו לא מטפלים בזה עם גורם אחד במדינה שרגע מתכלל את הדבר הזה. כי נראה לי שכל הורה שנתקל בדבר הזה הוא צריך להתחיל לכתת רגליים ולחפש את המידע בכל מקום ולפנות להמון משרדים ואולי גם לרשות המקומית, מאוד מורכב ומסובך. אנחנו נעשה מה שאנחנו יכולים בוועדה הזאת כדי לחשוב על פתרונות אמיתיים וישימים בעזרת הידע שאתם גם תתנו לנו. אני חושבת שאנחנו נתחיל קודם כול עם ארגון לינק 20, זיו יפת הוא הנציג? אנחנו שמחים לשמוע, זיו, זאת את? אמרתי: מה, שלחו גבר? לא יכול להיות. אז הנה זיו, אנחנו שמחים לשמוע. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אני רק רוצה להודות שמי שביקש ופנה אליי בנושא, העלה את תשומת ליבי לגבי היום המיוחד הזה, זה באמת מלינק 20 שאיתם התחלנו ואז הרבה ארגונים נרתמו, וזה מחמם את הלב לדעת כמה זה נמצא במודעות, תודה לכם. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> לגמרי. ונשמע שאתם עושים עבודה מאוד חשובה. אז בואו נשמע אותך ונתקדם משם. << אורח >> זיו יפת: << אורח >> תודה, גברתי, יושבת-ראש הוועדה, חברת הכנסת דבי ביטון שיזמה את היום המיוחד הזה. לינק 20, תודה על ההזמנה לדבר על זה היום. אני זיו יפת ואני אמא של איתמר, ילד מדהים עם תסמונת גנטית נדירה. לפני שהפכתי לאמא הייתי בדיוק במקום שבו החברה רוצה לראות נשים צעירות, השקעתי בלימודים, סיימתי שני תארים בהצטיינות, התחלתי קריירה מבטיחה, תכננתי עתיד, אבל ברגע הלידה הכול השתנה, נולד לי ילד עם צרכים מיוחדים וברגע אחד כל סדרי העדיפויות התהפכו. חמש שנים נשארתי בבית, חמש שנים בלי קריירה, בלי הכנסה ובלי רגע לעצמי. חמש שנים של טיפולים, בתי חולים, פגישות עם מומחים, טפסים אינסופיים ומלחמות על כל זכאות. בזמן הזה המשפחה שלי התקיימה ממשכורת אחת ואני ניסיתי לא לאבד את עצמי בתוך כל המצב הזה. כשהצלחנו להביא עובדת זרה שתעזור בטיפול ניסיתי לחזור לעבודה, אבל העולם המקצועי שהשארתי מאחור כבר לא חיכה לי. הקריירה שבניתי נעלמה ונאלצתי להתחיל מחדש. בחרתי תחום חדש, גמיש יותר, שמאפשר להכיל את המציאות הבלתי צפויה של הורות מיוחדת, אשפוזים, טיפולים, ימים שבהם שום דבר לא קורה לפי התכנון שלנו. וזה אומר לעבוד במשרה חלקית, עם משכורת שהיא קטנה בדיוק בחצי ממה שהרווחתי לפני שהפכתי להיות אמא מיוחדת, חמש שנים לפני כן. ובכל זאת בחרנו להביא לעולם עוד ילדים, בחרנו להגדיל את התא המשפחתי ולתת לאיתמר שלנו אחים, אח ואחות. האחות שלו פה, לידי. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> בת כמה היא? אנחנו חייבים לדעת. << אורח >> זיו יפת: << אורח >> בת חודש. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> וואו, מזל טוב, מרגש מאוד. << אורח >> זיו יפת: << אורח >> תודה. אז אנחנו בחרנו עבורם מציאות שהיא מורכבת, אבל היא גם מלאה באהבה ובמשמעות והם לומדים חמלה ורגישות ואחריות אבל הם גם מתמודדים עם הרבה אתגרים שלילדים אחרים לא יוצא לפגוש. היום, אחרי כל השנים האלה, אני רוצה להגיד משהו שלי הוא חשוב. אני לא חושבת שצריך לתגמל את האימהות המיוחדות כדי שייצאו לעבוד, זו לא צריכה להיות טובה שהמדינה עושה לנו, זו צריכה להיות שאיפה שלנו, האימהות. אבל כדי שנוכל באמת לחזור לשוק העבודה, צריך גם שהמעסיקים יבינו את החשיבות. יבינו שמדובר בנשים חכמות, משקיעניות, כאלו שפשוט נאלצו לעצור את הקריירה שלהן כדי להציל חיים ולא כדי לוותר לעצמן. צריך לעזור להן להשתלב מחדש, להאמין בהן ולתמרץ עסקים שיפתחו להן את הדלת. הורות לילדים עם צרכים מיוחדים היא לא רק התמודדות אישית, היא מבחן חברתי. מבחן לשאלה האם המדינה שלנו באמת רואה את האימהות האלה? את המשפחות האלה? אם היא מאפשרת להן לעבוד, להתפתח, לשמור על עצמן? או דוחקות אותן בחזרה לשוליים? אני כאן היום כדי להזכיר שאמא לילד עם צרכים מיוחדים היא לא רק אמא של, היא גם אישה. אישה עם חלומות, עם שאיפות, עם זכות להזדמנות שווה. ואם אנחנו באמת רוצות לקדם את מעמד האישה בישראל, אנחנו חייבות לראות את האימהות המיוחדות, לתת להן גב, תקווה, ומקום אמיתי בתוך החברה שלנו. תודה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> תודה רבה. אני רוצה לשאול שאלה קטנה ברשותך. קודם כול תודה שפינית את זמנך, תינוקת בת חודש ועוד שני ילדים בבית ובאת לפה כדי לחלוק איתנו את הדבר. אם את היית צריכה לשים רגע את האצבע איפה הדברים שאנחנו יכולים לעזור לכן יותר, במה היית בוחרת? << אורח >> זיו יפת: << אורח >> אני חושבת שקודם כול העבודה באמת צריכה להיות מול המעסיקים, מקומות העבודה. כי יש משהו באמת בהבנה שהורה לילד עם צרכים מיוחדים, יש לו הרבה יותר ימי חופש והרבה יותר ימי מחלה. כבר יצא לי להגיע לראיונות עבודה ומעסיקים נלחצו מול השאלה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אז את אומרת שאת חושפת את זה בריאיון העבודה? << אורח >> זיו יפת: << אורח >> בוודאי, זה הדבר המשמעותי ביותר בחיים שלי, היה לי מקום עבודה שהתחלתי לעבוד בו לפני ארבע שנים ושבועיים אחרי שהתחלתי לעבוד הבן שלי אושפז לחודשיים. וכמה שהם ניסו להכיל ולקבל את זה לא יכולתי להמשיך ולעבוד שם. מעסיקים מאוד נרתעים מהמצב הזה ויש פה עניין של חוסר ודאות ואני חושבת שצריך להיות איזשהו תמריץ בהעסקה של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. יש לי כל הזמן את הרפרנס הזה, יש לי את בעלי הבית, שהוא הגיע להורות המיוחדת כשהוא כבר נמצא ומבוסס במקום עבודה, ושוב, למרות שאני הייתי בבית, אני לקחתי את האחריות עליי, גם את כל העול בדבר הזה שבהורות המיוחדת, ומקום העבודה שלו קיבל את זה בצורה שבאמת רק צריך לראות, ללמוד מהם, להעריץ. הם לא שואלים שאלות, הם מבינים שכשהוא יכול הוא נמצא ב-300% בעבודה, וכשיש איזשהו צורך מהבית ומבחינת הטיפול בבן שלנו, הם משחררים מיד ונותנים לו את המקום הזה. אני מבינה שזה יכול לקרות והלוואי שעוד ועוד מעסיקים יבינו את זה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אוקיי, תודה רבה. יש פה גם את עמותת לוטם וגם את איזי שפירא. נתחיל עם איזי שפירא, לוטם, ואז נעבוד למשרדים. << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >> תודה רבה, אני באתי לדבר על משהו אחר, אבל שתי נקודות אם יורשה לי. אמרה פה זיו לגבי העניין הזה של זכאות היתר, לכאורה, לימי המחלה שהורה לילד עם מוגבלות זכאי להם ממקום העבודה. אני רוצה רגע להתייחס לזה, זו הצעת חוק שאנחנו הובלנו וקידמנו. בפורום שלנו הייתה אמא שיש לה שני ילדים עם צרכים מיוחדים והיא באה ואמרה: כל הזמן מפטרים אותי מהעבודה כי אין לי מספיק ימי מחלה, הילדים שלי נוטים לחלות יותר, וכשאני צריכה לקחת אותם למרפאות מיוחדות זה רק באמצע היום ואין לי מה לעשות עם זה. ויצרנו סקר ושאלון להורים להבין אם זו בעיה פרטנית או בעיה הרבה יותר רחבה, ובאמת היה מענה מאוד גדול על השאלון הזה ואמרו שבאמת יש פה בעיה רחבה יותר שצריך לתת לה מענה ובעקבות זה כתבנו הצעת חוק והתקדמנו עם זה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> עם מי? איפה הצעת החוק? אצל מי היא עומדת? << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >> היא עברה ב-2014, היא הצעת חוק מעולה שנתנה 52 שעות בשנה, ייעודיות, נוסף על ימי המחלה הקיימים. אפשרה את כל 18 ימי המחלה שיש זכאות בחוק, לממש לטובת הטיפול בילד. היא נותנת תשלום להיעדרות למין היום הראשון, השעה הראשונה, מה שאין לשום סקטור אחר חוץ מסוגיות פריון, והיא מאפשרת להורה לצאת לשעות ולא לימים, מה שאומר שאם היא יוצאת לכמה שעות וחוזרת אז היא בעצם לא מבזבזת את כל יום המחלה שלה. למה אני אומרת את זה? כי במסגרת השאלון שאלנו את ההורים, הרי בסוף יש לכם זכות לא לספר למעסיק שאתה הורה לילד עם צרכים מיוחדים, אבל אתם חוששים שזה יפגע בהעסקה שלכם? ובשאלון רוב רובם של ההורים ענו ואמרו שהם חוששים שזה יפגע בהעסקה. ואז שאלנו שאלה ממשיכה: האם אתם עדיין הייתם רוצים, למרות זאת, שנקדם את החקיקה? ו-98% מההורים אמרו שכן. זאת אומרת, יש פה אמירה שההורים אומרים: תנו לנו שניה את הזכות ביד ואנחנו נחליט איך להשתמש בזה. במסגרת הצעת החוק אנחנו ביקשנו לשפות את המעסיקים כמו שמשפים מעסיק על ימי מילואים וזה לא עבר. ואז אנחנו נפגשים במה שזיו אומרת שהמעסיק לא משופה והיא רוצה להיות הגונה עם המעסיק, ופוגשת מצב שהמעסיק מתקשה להכיל את זה. אז אולי צריך שניה אחת לחשוב על זה שכמו שמשפים על ימי מילואים, אולי הגיע הזמן לשפות גם על צרכים חברתיים הרבה יותר נרחבים? זו הנקודה השנייה. הדבר השני שבאתי להגיד, ואני מאוד כועסת, אני מצטערת אבל אני אתבטא בהתאם. הפורום שאני מרכזת מרכז כ-60 ארגונים ועוד הורים רבים מכל סוגי המוגבלות, כל גווני הארץ מכל רחבי האוכלוסייה ואנחנו ביחד מקדמים מדיניות בעבור ילדים עם מוגבלות, אבל בעיקר בגיל הרך. המומחיות שלנו היא בעיקר לידה עד שלוש. המדינה התפתחה מאוד עם המענים שהיא נותנת לפעוטות עם צרכים מיוחדים, ואנחנו מכירים בעיקר את מעונות היום השיקומיים שהכניסה אליהם הוא מגיל ששה חודשים עד שלוש. אנחנו כתבנו ניירות עמדה על התקופה הזאת כשיש את האירוע הזה, והורה לא מיד יודע, הרבה פעמים, שיש לו ילד עם צרכים מיוחדים ויש פה תהליך גילוי והזיהוי, והאבחון, והחרדה, והדאגה, והכניסה והיציאה מבית החולים עם הילדים בשלב המאוד מוקדם, צריך גם לשם לתת תשומות. כתבנו דף מידע עם כל מיני אופציות, כי בסוף צריך שלל מענים, לא כל אחד מתאים לכל אחד. ואחד מהדברים היה הארכת חופשת הלידה בתשלום. זה ישב על השולחן הרבה מאוד זמן ולאחרונה חבר הכנסת יעקב אשר הרים את הכפפה הזאת והוביל הצעת חוק להרחיב את חופשת הלידה, ולשמחתי הגדולה הייתה הסכמה גדולה של כלל משרדי הממשלה שיושבים פה ושל משרד האוצר והביטוח הלאומי שהצליחו גם לראות אילו ילדים מכניסים לתוך המדרגה הזאת כדי שלא תהיה איזו פריצה תקציבית איומה, והדבר הזה עבר קריאה שניה ושלישית בוועדת הרווחה ביוני שנה זו, ואני הלכתי הביתה שמחה ולא עקבתי אחרי מה שקרה, ואמרתי שאני אבוא היום לדיון ואני אגיד לכם: רבותיי, יש פה פריצת דרך אדירה, מענה להורים האלה, לפחות דמי לידה עד 20 שבועות כדי להתחיל להסתגל ולראות מה הלאה? וצריך לעקוב אחרי זה ולראות לאן זה מתקדם. לתדהמתי גיליתי שההצעה הזאת לא עברה במליאה שבוע אחרי. למה היא לא עברה במליאה? לא מסיבות מקצועיות לא מסיבות מקצועיות, לא משום מחלוקת, חוץ, כנראה, מסיבות קואליציוניות שעכשיו הצעות חוק לא עוברות. אני לא מצליחה להבין את הדבר הזה. עם כל הכבוד לסיבות הקואליציוניות ולמחלקות הקואליציוניות, אופוזיציה, קואליציה, קואליציה, קואליציה, יש פה ציבור שצריך מענה. וזה ציבור שיש עליו הסכמה מוחלטת גם של משרדי הממשלה, ואני בטוח של כל חברי הכנסת, וזה מענה נדרש. אז א', צריך לפתור את צוואר הבקבוק הזה ולהוציא החוצה, לקדם את ההצעות החברתיות שהן על השולחן, שיש עליהן הסכמה, כי עוד שניה יש שנת בחירות והאוצר יחזור בו ודברים שמצליחים להשיג בדם ויזע לא נצליח להשיג אחר כך עוד פעם. ודבר שני אני רוצה להגיד, אם זה תלוי גם באופוזיציה, אז חברים, כשהאופוזיציה הייתה בממשלה, דקה לפני שהממשלה עברה, עבר חוק שירותי רווחה כשהאופוזיציה דאז נכנסה מתחת לאלונקה והעבירה את זה. אז אנא מכם, תעבירו את הדברים האלה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> סליחה שניה. קודם תתייחסי לחוק ואז אני גם אגיב על זה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כן, אכן היה שיתוף פעולה מצוין עם חבר הכנסת אשר, וכפי שנאמר – קואליציה, הם בסוף יותר אצבעות מאופוזיציה, אנחנו לא בדיוק באירוע, ומחלוקת פנימית. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אצלם? << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כן. אנחנו בהחלט שוב ננסה לחדד את זה. כן, אני מסכימה איתכם, אין פה אופוזיציה-קואליציה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אז הצעת החוק נפלה כי הייתה מחלוקת בתוך הקואליציה? << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כן. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אוקיי, בואו נשים את הדברים רגע על השולחן. << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >> אין בעיה, אני לא מאשימה אף אחד. אני רק אומרת שהבית הזה... << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אבל מספרית, את צריכה להבין שאם הקואליציה שהם רוב והרבה רוב, ואם הם לא מעבירים, גם האצבע שלנו לא ממש תעזור. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> לא מצביעים בעד. אבל אני רק אגיד בהקשר הזה. << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >> שהזעקה שלי שתישמע גם אצלם. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> קודם כול הזעקה שלך היא במקומה, היא נכונה, אנחנו תומכים בזעקה שלך והחוק הזה צריך לעבור. נתחיל עם זה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אנחנו דנו בזה בעבודה ורווחה, היו על זה הרבה דיונים. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אנחנו גם לא מסירים אחריות לרגע. אני רק רוצה להגיד שבסוף באמת, אני אומרת את זה בלב שלם, אצלנו יש כאבי בטן על כל דבר. אין דבר כזה חוק שהוא חברתי שהוא נכון, שהוא צודק, שאנחנו נצביע נגדו, אם זה לטובת אזרחי ישראל. אין דבר כזה. כל חקיקה אנחנו בוחנים אל מול המשמעויות שלה. אני לא חושבת שיש סיכוי בעולם שמפלגה כמו מפלגת יש עתיד שבראשה עומד יו"ר שהוא אבא לילדה עם מוגבלות היה מצביע נגד חוק. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> הוא גם העביר את החוק של המוגבלויות, אנחנו יושבים על התקנות. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אין שום סיכוי, זה משהו שהוא בליבנו ב-DNA שלנו ואנחנו מקדמים אותו כל הזמן. ולכן צר לי מאוד שזה קרה זה חמור מאוד שזה קרה. אני לא יודעת מה היו הנסיבות הפנימיות שם אבל אנחנו בהחלט נדבר על זה ונבדוק. אם זה נפל, זה אומר שצריך לחכות, יש תקופה. << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >> זה לא נפל, זה לא עלה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> זה לא עלה להצבעה? << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >> הונח במליאה ולא עלה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אני יכולה רק להניח שזה קשור לסיבות אוצריות וכאלה. << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >> לא עלה ונפל, הונח במליאה ולא הצביעו עליו. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> קחו בחשבון שכרגע אין שר רווחה ושר עבודה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> עכשיו אני מחברת את הנקודות, אני רוצה להסביר למי שלא חיבר בין הנקודות. אנחנו עכשיו במושב הזה, במושב לפני הפגרה הקואליציה הייתה מסונדלת מסיבות פוליטיות והם לא הצליחו להעביר חקיקות כי היו להם סכסוכים פנימיים פוליטיים, חלק מהמפלגות לא הסכימו להצביע עם הקואליציה בגלל סכסוכים פוליטיים ולכן זה לא עלה בכלל למליאה, זה הסיפור. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> צריך גם לזכור שאין לנו שרים עכשיו. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> זה לא שזה עלה ואנשים התנגדו לזה מסיבה כזו או אחרת. << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >> אני מבינה, אבל אנחנו הציבור, ובסוף אנחנו צריכים את הקול של כל אחד, מהאופוזיציה, מהקואליציה, אני לא יודעת מאיפה, להעביר את הדברים שהציבור צריך אותו. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אנחנו איתך. בסוף מי שמחליט מה להעלות ואת מה להעביר זו הקואליציה, זו המציאות שאנחנו חיים בדמוקרטיה. << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >> אני יש לי פה רק לזעוק. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אז אנחנו גם נזעק את זעקתך וגם נרים על זה קול ונדבר על זה. וזה חמור מאוד שזה לא קרה, באמת אני אומרת. חבל, גם נעשתה כל-כך הרבה עבודה שעלתה לציבור הישראלי כסף. כל דיון פה, כל דבר שעושים פה בכנסת זה מכספי ציבור ובסוף אנחנו צריכים לשרת את הציבור. אני מסכימה איתך עם כל מילה שאמרת, ותודה על הזווית הזאת. לגבי החקיקה של 2014 שנשמעת לי חקיקה מאוד חשובה וטוב שהיא נעשתה, האם יש שם תיקוני חוק שאתם רוצים להכניס בתוך החקיקה הזאת, שניסיתם לקדם אותה? << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >> קודם כול נמצאת פה תמי מהנציבות. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אנחנו נגיע לנציבות. << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >> בעצם הנציבות אחראית על היישום של החוק הזה ובעיניי זה באמת אחד החוקים המוצלחים שעברו, באמת נותן מענה לאוכלוסייה. אנחנו ערים לזה שהמעסיקים היום מרגישים קושי גדול סביב הרבה דברים שקשורים למוגבלות. אנחנו גם מכירים את הצמצום בחוק תובענות ייצוגיות. כל מיני דברים שקשים היום למעסיקים. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> שיפוי. << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >> בדיוק. יכול להיות בהקשר הספציפי הזה כמו שהם יכולים להכיל מילואים אז הם צריכים להכיל גם את זה, אבל המדינה צריכה לתת גיבוי לזה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אנחנו נגע בזה כשנגיע לנציבות ולמשרדי הממשלה, אני רוצה לשמוע אותם בהקשר הזה. אנחנו נעבור עכשיו לוורד סבג מעמותת לוטם. << אורח >> ורד סבאג: << אורח >> שלום, אני אדבר מכובע אחר וממקום אחר לגמרי. עמותת לוטם היא עמותה שקיימת כבר 30 שנים, קמה במטרה להעצים אוכלוסיות מיוחדות דרך פעילות בטבע, אנחנו עובדים בכל רחבי הארץ ומאז ה-7 באוקטובר גם הקמנו סניף בעוטף שפועל עם ילדי ומשפחות שדרות בכל אזור העוטף. אני מקשרת את זה עם אימהות עם מוגבלויות אז אחד מהדברים והצרכים הם שיהיו פעילויות פנאי מותאמים לילדים. אנחנו מקיימים פעילויות כאלה, היום אנחנו עושים את זה בתמיכה של אנשים טובים בעיקר מחו"ל. זה אומר שיש ארגונים מקבילים אלינו שעושים פעילות בטבע, מוציאים חוגי סיור, חוגי טבע, פעילויות כאלה ואחרות, ומקבלים מימון מהמדינה. ואנחנו, שפועלים עם אנשים עם מוגבלויות, ילדים עם מוגבלויות ומקימים קהילות של משפחות מיוחדות בעצם לא מקבלים שום תמיכה לדבר הזה. מאז ה-7 באוקטובר זה מאוד בולט, אבל יש קבוצות אימהות לילדים עם מוגבלויות שאנחנו מוציאים אותן לנופשונים, מוציאים אותן לפעילויות וטיולים ברחבי הארץ, קצת לתת להן שניה לנשום. מאז תחילת המלחמה היינו בתוך בתי המלון, פעלנו שם עם הילדים, כשלא היה מענה המדריכות שלנו היו שם כל הזמן באמת ברגע הראשון, ואנחנו מוצאים את עצמנו נאבקים על כספים לקבל מימון מהמדינה כדי שנוכל לשרוד. האמת שזה לא כל-כך ברור למה, כי כמו שיש ילד ללא מוגבלות שרוצה ללכת לחוג טבע או לכל חוג אחר והגוף הזה נתמך על ידי המדינה, למה כשהוא רוצה לבוא לחוג שלנו הוא צריך לשלם על זה יותר כסף? או למה אנחנו צריכים לשלם את הדבר הזה ולתמוך אותו? אמנם זה לא בהכרח הסיפור של אימהות ועדיין אני חושבת שחלק מהצרכים של אימהות הם שיהיו פעילויות פנאי איכותיות. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> מה זאת אומרת? בוודאי שזה כן, כמובן. << אורח >> זיו יפת: << אורח >> אני רוצה להגיד רגע שאני בזכות עמותת לוטם בפעם הראשונה זכיתי לקחת את הילד שלי לטיול בטבע, לצאת עם המשפחה בשישי בבוקר לטייל ולהכיר להם את הארץ, וזה היה בזכות העמותה הזאת שגם נתנה את האפשרות, את הקרקע, וגם את הביטחון והאומץ לעשות את הדבר הזה. אז באמת, אתם מדהימים. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> קודם כול כל הכבוד על הפעילות. אתם פניתם וניסיתם לקבל תמיכות? << אורח >> ורד סבאג: << אורח >> פנינו למשרד החינוך, כרגע גם הגשנו בגץ, פנינו למשרד החינוך כמה פעמים. כל פעם יש הסברים: אתם לא עומדים בתקנה הזאת, אתם לא מספיק גדולים, אתם לא מספיק קטנים, אתם לא מספיק באזור הזה והזה. אז העובדה היא שיש תקנות תמיכה שתומכות בגופים מקבילים אלינו ולנו אין שום תמיכה. 30 שנים אנחנו צריכים משנה לשנה להיאבק ולגייס כספים בעיקר מחו"ל – לא נעים להגיד – כדי שנוכל להתקיים, וזה לא ברור למה הדבר הזה צריך לקרות. מה שאמרו פה מלינק 20 זה באמת סיפור אחד מתוך ים גדול של המון מעשי ניסים שהמדריכים שלנו עושים בכל יום, כל שבוע. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> ברשותך, יושבת-הראש, אני מתנצלת, אני צריכה ללכת לוועדה נוספת ביום המיוחד, אני מודה לכם. הטלפון שלי מפורסם בכל מקום, כל מי שצריך להגיע אליי תרגישו בנוח, גם באישי, גם ביועצים. תודה רבה לכם ואני יודעת שאתם נמצאים בידיים הכי טובות. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> תודה לך, אנחנו מודים לך על כל העבודה שלך. אני אחר כך גם אדווח לך מה היה בדיון. אני רוצה לשאול, יש פה נציג משרד החינוך? << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אני אשמח לתגובתך לעמותת לוטם ספציפית אם את מכירה את הנושא הזה, אנחנו נשמח שתגיבי. << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> נאוה ניב משרד החינוך, אגף חינוך מיוחד. אני מכירה את עמותת לוטם מתחום של טיולים שהפעילויות שלהם באמת מותאמות לתלמידים עם מוגבלות בטיולים שבתי ספר מוציאים, הם עושים עבודה מאוד-מאוד מעניינת וטובה. לגבי פעילויות פנאי, אני לא בטוחה שאני יכולה לענות על זה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אני רוצה לבקש ממך משהו, בגלל שאני מאוד לא אוהבת לטחון מים בכנסת ולעשות דיוני סרק, חבל על הזמן של כולנו ועל הכסף של הציבור. ברשותך, אני רוצה לבקש ממך בזמן שאנחנו נתקדם בדיון ונעבור לעוד נציגים, לנסות לברר מה הבעיה? מה המחסום? למה אנחנו לא מצליחים לקדם את הנושא הזה מול העמותה הזאת? רגע לנסות לברר ולחזור אלינו עם תשובות. << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> אני יכולה לנסות. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אני רוצה לצאת מפה עם תשובה, ואם צריך אני מרימה טלפון לשר החינוך ישר אחרי הישיבה כי אני רוצה שזה יתקדם. << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> אני בודקת וחוזרת. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> מודה לך מאוד. אנחנו נבדוק את זה רגע, ואנחנו גם לא נעזוב אתכם, נעזור לכם, אני מבטיחה. תודה רבה לנציגת לוטם ותודה על מה שאתם עושים. אני רק יכולה לתאר לעצמי איזה אוויר, אפילו אם זו שעה אחר הצהריים, מה זה שעה אחר הצהריים להורים לילדים עם מוגבלות? זה הרבה מאוד. אז אני לא מקלה בזה ראש בכלל. יש לנו פה את עורכת דין אפרת רותם מארגון העובדות והעובדים הסוציאליים. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> נכון, נעים מאוד, אני עובדת סוציאלית ועורכת דין. אני מסכימה לחלוטין עם הסוגיות שעלו כאן סביב תעסוקה, ואני רוצה דווקא להוסיף לדיון צרכים נוספים. אני חושבת שאחד הצרכים הבוערים שלא מקבלים מענה מנקודת המבט של העובדות הסוציאליות הן הדרכות הורים לאותן אימהות. בעצם, באיזשהו שלב לאורך חיי הילד מקבלים אבחנה, האבחנה יכולה להסביר אולי חלק ממה שההורים רואים אבל הם לא מקבלים את ספר המדריך מה לעשות ואיך להתמודד עכשיו מול האבחנה החדשה. בהתפתחות הילד מקבלים לפעמים כמה פגישות, זה בעיקר סביב התארגנות, מיצוי זכויות וכו', אבל הדרכות הורים ארוכות טווח שהוא מענה שהרבה פעמים הוא קריטי להבין איך להתמודד עם הילד, עבור להבין את הצרכים של האמא והצרכים של המשפחה בהתארגנות החדשה זה משהו שלא מקבל מענה בקופות החולים, יש שם תורי המתנה ארוכים מאוד. ברשויות המקומיות יש הרבה פעמים מענים של הדרכות הורים שלא תמיד מותאמות למענה לילדים עם צרכים מיוחדים. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אז הדרכות ההורים שיש ברשויות המקומיות, למה הן מותאמות? לאיזה צורך? << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> צרכים רגילים לכאורה, זאת אומרת לא משהו שהוא מוכוון על המגבלה של אותו ילד. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> וגם מבחינת ההכשרה של העובדים הסוציאליים? אני רוצה רגע להבין האם הם עוברים הכשרה ייחודית לנושא הזה? כדי שהם יוכלו גם להנחיל את זה הלאה? << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> יש בעולם הכשרות איך לתת הכשרה למשפחות מיוחדות. לא כולם עוברים את ההכשרה הזו, אני חושבת שאולי משרד הרווחה יוכל להרחיב הרבה יותר. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> מיד אחריה אנחנו ניתן לכם. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> ואז מה שקורה זה שיש הורים שהולכים לשוק הפרטי, למי שיש לו כסף. קורים דברים אבסורדים לפעמים שדווקא בהפוך על הפוך, למשל ביישובי העוטף, מצליחים למצוא מענה כי יש תקציבים ייעודים. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> כרגע את מדברת? בסיטואציה הנוכחית? << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> כרגע, בהפוך על הפוך. וזה צורך מאוד חזק שעולה ולא מקבל מענה מספק. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> קודם כול תודה רבה על העבודה של העובדים והעובדות הסוציאליות, הרבה פעמים אני מרגישה שהם גם סוג של שקופים ולא מקבלים את ההוקרה ואת מה שהם צריכים לקבל. זו עבודה מורכבת, ואני יודעת שהמספרים של מטופלים לכל עובד סוציאלי בישראל – בעיקר עובדות סוציאליות בוא נשים את הדברים – הם פסיכיים, הם לא נורמליים. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> מספרים גבוהים מאוד. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> לא יודעת איך אישה אחת יכולה לטפל במאות משפחות ובאמת להבין לעומק את המצב. זו סיטואציה משוגעת ומטורפת וגם את זה צריך לתקן. אני שמה את זה רגע בצד. אבל אני רוצה לשאול לגבי הרשויות המקומיות, אותי מעניין קודם כול מה ניתן למשפחות כאלה בדחיפה? זאת אומרת איך אתם מיידעים את המשפחות האלה? איך יודעים ליצור איתן קשר? מה הרשויות המקומיות עושות? איזה אחריות יש להן בתחום הזה? איך ה-connection הזה עובד? כי בסוף, לאחריות של המדינה, מניסיוני, זה פחות עובד, ברשויות המקומיות הקשר הוא יותר הדוק, יותר בינאישי, יותר מכירים את המשפחות שיש להן את הבעיות האלה, אולי גם לא תמיד, ואני רוצה להבין איפה הכשל בדבר הזה? << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> אני לא יודעת אם יש כשל בהכרח. זאת אומרת, איך שירותי הרווחה באופן כללי בנויים? הרשויות המקומיות הן אלו שנותנות, משרד הרווחה הוא מנחה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> בהכרח כל משפחה עם מוגבלות היא מדווחת למשרד הרווחה? << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> לא בהכרח. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> לא בהכרח. כי אם היא לא מדווחת אז גם איך ידעו שיש משפחה כזאת שצריכה את המענה הזה? זה גם אישיו בפני עצמו שאנחנו צריכים לדבר עליו. יש פה נציג של רשויות מקומיות? לא. חבל, רציתי מאוד לשאול אותו. משרד הרווחה, בבקשה תגיבי. << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> שמי אסתי אליאס, אני עובדת סוציאלית במנהל מוגבלויות, מנהלת תחום מחלקות לשירותים חברתיים ברשויות ותחום מוגבלויות ותוכניות תמיכה למשפחות. אנחנו בעצם פה שתינו ויש פה עוד חברה נציגה ממשרד הרווחה. << אורח >> תמר שלם: << אורח >> תמר שלם, מנהלת תחום לידה עד שלוש. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אוקי, נשמח להבין מה אתם עושים בנושא? << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> קודם כול ככה, חוק שירותי הרווחה שחוקק ב-2022, שניה לפני שאתם סיימתם. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> עוד נשוב. הייתי חייבת, אתם לא יכולים לצפות שאני לא אשיב. << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> בעצם מדבר גם על שירותים לאנשים עם מוגבלות וגם שירותי תמיכה במשפחות. אני אספר קצת מה יש לנו היום ומה אנחנו מתכננים לנו קדימה. יש לנו כמה שירותים במשרד, וכשאני אומרת משרד אז בעצם במשרד הרווחה אנחנו קובעים את המדיניות של המשרד ומפתחים שירותים ומי שמבצע זה ברשויות המקומיות, זאת אומרת שיש קשר ישיר בין משרד הרווחה לרשויות המקומיות למחלקות לשירותים חברתיים, כאשר במחלקות לשירותים חברתיים יש עובדים סוציאליים גם בתחום מוגבלות שמומחים ומתמחים בתחום. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> כמה כאלה יש ברחבי הארץ, את יודעת להגיד? << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> כן, כי אנחנו מאוד עסוקים בזה היום. נכון להיום יש לנו 550 עובדים סוציאליים בכל הארץ. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> שמתמחים במוגבלות? << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> שמוגדרים כעו"ס מוגבלויות. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> איך זה בפריסה לרשויות? בכמה רשויות אתם נוכחים עם עובדים סוציאליים שמתמחים בזה? << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> אז זה תלוי בגודל הרשות, במבנה הארגוני של הרשות, של המחלקה לשירותים חברתיים ברשות. אני יכולה להגיד שבסקר שעשינו חסרים כ-2,000 עובדים סוציאליים בתחום מוגבלות. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> שיוכשרו לתחום הזה, זאת הכוונה? << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> שיוכשרו וירצו לעבוד בתחום הזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם אלו שעכשיו נותנים מענה, המענה הוא מאוד לא מקצועי. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> אסתי, אני אחדד את זה, זה עוד לפני שהחוק נכנס לתוקף. ה-2,000 הזה הוא עוד לפני החוק. << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> זה היום. יש הרבה תקנים פנויים שלא מאוישים. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אוקי, כמה? << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> אני רוצה לדבר על זה ברשותך בקצרה כי זה לא הנושא, זאת אומרת זה כן הנושא, זה חלק ממתן השירות, אבל הוא נושא גדול בפני עצמו. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> הוא גדול אבל בסוף זו נקודת הקצה שנותן את השירות למי שצריך אותו, אז בעיניי זו נקודת מפתח חשובה מאוד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה בגלל השכר. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> זה שיש מחסור בעובדים סוציאליים, אנחנו מבינים את הסיטואציה המורכבת. אבל לא להתפרץ כי אחרת יהיה פה בלאגן. בוא ננהל את זה מסודר. << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> אנחנו עשינו מיפוי, עשינו קבוצות מיקוד של עובדים סוציאליים. עובדים סוציאליים מתקשים לעמוד בעומס. נכון להיום לעובד סוציאלי בתחום מוגבלות יש בממוצע 208 משפחות בטיפולו. משרה מלאה של עובד סוציאלי זה 164 שעות חודשיות, אתם יכולים לעשות את החשבון לבד. אנחנו עסוקים מאוד בהסדרת העבודה של עו"ס מוגבלויות ברשויות, בהגדרות תפקידים, בהכשרות כוח אדם, במבנים ארגוניים של מחלקות. זה נושא שהוא על השולחן והוא בעבודה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אני רוצה לעצור אותך רגע ולעשות שאלה פשוטה. יש פה את זיו, יש כאן עוד אימהות? יש פה ארבע. תכף אתן גם תדברו. אני רוצה לשאול, האם לכן יש עובד סוציאלי ברשות שלכן שאתן עובדות איתו? בקשר איתו? והוא נותן לכן איזשהו מענה? אני פשוט רוצה לראות איך זה עובד בשטח. << אורח >> תהילה בן עמי: << אורח >> תהילה בן עמי, אמא לילד עם שיתוק מוחין, גרה בחריש. יש לנו עובד סוציאלי, אני מדברת איתו אולי פעם בשנה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> איזה מענה הוצע לך על ידי העובד הסוציאלי? במה זה עזר לך? << אורח >> תהילה בן עמי: << אורח >> לקבל אישור להיכנס למעון שיקומי. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אוקיי, ובזה זה הסתכם? << אורח >> תהילה בן עמי: << אורח >> פעם ביקשתי ממנו עזרה בעוד משהו, הוא השתדל אבל אני באמת מרגישה שזה גדול עליו. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> איך ידעת לפנות לעובד הסוציאלי? אני רוצה לדעת. << אורח >> תהילה בן עמי: << אורח >> עוד בתחילת האבחון, בית החולים הפנה אותנו למשרד הרווחה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> זאת אומרת הם אמרו לכם שתצרו קשר עם משרד הרווחה? ומשם זה התגלגל. << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >> בהתפתחות הילד כשהילד מאובחן, בעצם המערכת הרפואית שולחת אותם לרווחה כדי לצרוך את השירות. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אוקיי, אני אקח עוד דוגמה אחת לאמא. אני רוצה לראות איך זה עובד בשטח, כי כן מעניין אותי אם מדברים תמיד גבוה ואז בשטח שומעים דברים אחרים. << אורח >> קרן גפן סולומון: << אורח >> אני אשמח להגיד. אני קרן גפן סולומון, אני גרה בראשון עם שני ילדים מאובחנים על הספקטרום האוטיסטי. אני פניתי בתחילת הקורונה או המלחמה, אני לא זוכרת, היו לי אולי שלוש שיחות עם העו"סית מאז, תמיד ביוזמתי, ולא קיבלנו הרבה מענה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> זה נתן לכם מענה? תגידי לטובת מה פנית? << אורח >> קרן גפן סולומון: << אורח >> עזרה, אנחנו במצב לא פשוט כלכלית עם שני ילדים כאלו. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> ולא ניתנו מענים? << אורח >> קרן גפן סולומון: << אורח >> לא. וכשפניתי לאחראי תחום שם – אני אספר בהמשך, אני הפכתי להיות פעילה בעיר בסיפור הזה אז אני מכירה את האחראית – היא אמרה לי בדיוק מה שאת אומרת שהם מנסים, הם עושים הכי טוב שהם יכולים, אבל עם 200 משפחות. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אני לא בכתב האשמה, אגב, לא לקחת את זה באופן אישי. אני רוצה לראות מה קורה בשטח, זה מה שמעניין אותי. אני רגע רוצה לתת לאמא הזאת גם ואז אנחנו חוזרים אליך . אני פשוט אוהבת לשמוע מהשטח עצמו מה קורה. << אורח >> יעל יוספסברג: << אורח >> אני יעל, אמא של מיכאל, על הרצף, אובחן בגיל שנה, היום הוא בן 21. מאוד פעילה בתחום, הייתי יו"ר אלו"ט שבע שנים מהמקום של באמת לגדל את האוכלוסייה הזאת. אני את העו"סיות ברווחה פגשתי לראשונה בגיל 21, כשהוא סיים את מערכת החינוך, ונדרשנו לחשוב על תוכנית המשך, ואני זאת שפניתי. ולא רק שפניתי אלא הייתי צריכה לייעץ, להסביר, להתוות דרך, להגיד מה אני רוצה. עכשיו, אני כן אגיד שאין לי שום טענה על העובדות הסוציאליות, הן בעומס בלתי רגיל. ההכשרות שהן מקבלות הן מאוד מצומצמות. אני יכולה להגיד שמניסיון אישי, אני העברתי הרצאה בזמנו כשהזמינו אותי כאמא לאוניברסיטה העברית במרכז חרוב, וסיפרתי על התהליכים שאנחנו עברנו כמשפחה, והאמירה המאוד ברורה של העובדים אמרו: תקשיבי, אנחנו לא שם. אנחנו מגיעים לאיזושהי נקודה עם משפחה ומשם אנחנו לא מסוגלים להמשיך, אין לנו מענים, אנחנו לא מקבלים הכשרות, אנחנו נעצרים. אז גם אין לי מענה, גם הפניה צריכה להיות יזומה בעוד שלצורך העניין משרד הרווחה, הרשויות המקומיות הן מדווחות, הן יודעות מי האוכלוסיות המיוחדות, מי הילדים המאובחנים. זה שהם לא מדברים, יש בעיה בין-משרדית, אני לא אמורה לפתור אותה, אבל אני חושבת שהקשר, שהיוזמה צריכה להיות קודם כול של אגף הרווחה באותה רשות מקומית. והדבר הנוסף שמאוד חשוב הוא שהם יעברו הכשרות. כי אם יש לי עובדת סוציאלית שהיא לא מבינה על מה אני מדברת איתה, אין לי מה לעשות איתה, אין לאן להתקדם. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אוקיי, תודה. אני רוצה רגע עוד פעם להגיד ואת מיד ממשיכה את דבריך. אני לא מאשימה שום דבר, אני מאוד מעריכה את עבודת המשרד, יש לכם אתגרים עצומים בטח בשנים האחרונות. ודווקא ראיתי הרבה מאוד ורסטיליות וגם שר הרווחה שהוא כרגע לא שר הרווחה אבל הוא היה שר הרווחה ועשה עבודה מאוד חשובה. באמת אני אומרת, אני שמה את זה על השולחן ומודה לו על עבודתו ועל עבודתכם. אבל אני תמיד אוהבת לבדוק מהגבוה-גבוה לנמוך-נמוך מה קורה באמת. אז יש פה איזשהו כשל מהסקר הקטן שעשינו פה במה בעצם היא התכלית? כי אם בסוף אתם מביאים עוד עובדים סוציאליים, ויש 550 עובדים סוציאליים עם הכשרה ייעודית למוגבלות שהיא כנראה גם לא מספיקה, אבל אין מענה ואין קשר רציף אז מה התכלית ומה המטרה בסוף? אם זה אימייל של פעם בשנה או שיחה של פעם בשנה, אנחנו מבזבזים כספי ציבור, ככה אני רואה את זה. אני הייטקיסטית, אני תוכניות פעילה, יעדים, מדדים, בדיקה כן עבד לא עבד – משנים דרך. ולכן נדרשת חשיבה מה עושים עם הדבר הזה? הקשר הזה הוא לא מספק והוא גם לא נותן להם שום מענה, אז מה המטרה? << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> גברתי, יושבת הראש, ברשותך אני אוסיף. את צודקת במסקנה אבל אני חושבת שמדינת ישראל החליטה, ובצדק רב, לתת מענה לאנשים עם מוגבלות, לילדים עם צרכים מיוחדים ולבני המשפחה שלהם. היא לא החליטה את הצד השני של זה וזה לתת את המשאבים כדי שזה יקרה. כי אם עובדת סוציאלית אמורה לטפל ב-208 אנשים, הרי זה לעולם לא יקרה. בתוך תא משפחתי יש יותר מאדם אחד, אנחנו מדברים על אלפי בני אדם בחלק מהמקרים, וזו הבחירה. המענה לזה, ברשותך, הוא לא יכול להיות מענה קל. זאת אומרת, הוא לא יכול להיות בייעול של דרכי עבודה שיכול להיות שאפשר לעשות. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> קודם כול בתקנים. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> הוא חייב להיות בטיפול שורש. לא רק קודם כול בתקנים, בלהגדיר בכמה אנשים עובדת סוציאלית יכולה לטפל. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> זה בהכרח תקנים, כדי שהם לא יטפלו ב-200 משפחות את צריכה יותר אנשים. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> זה בהכרח תקנים, אבל בהכרח זה איזושהי הגדרה, בואו נגדיר רגע, שמדינת ישראל תשב ותגדיר בכמה אנשים אפשר לתת מענה כדי שאנשים יקבלו מענה ראוי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מענה מותאם והוליסטי והוא מאוד דינמי והוא משתנה ממשפחה למשפחה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> בסדר גמור. אני אתן לך להשלים את דברייך. << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> אז מה שאת מדברת עליו קוראים לזה סרגל תקינה ואנחנו בדיונים על זה. אנחנו מדברים על השאלה בכמה משפחות עובד סוציאלי יטפל על מנת שהם יקבלו את הטיפול המיטבי? << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אגב, בהשוואה למדינות ה-OECD מה היחס בדרך כלל? אתם יודעים להגיד את זה? << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> אנחנו הרבה יותר גבוהים. << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> יש שיטות שונות בכל מדינה. אני שמה את זה רגע בצד, זה בעבודה, זה מול משרד האוצר. נכון להיום – אני הולכת לסבר את האוזן – אנחנו ביקשנו 800 תקנים, וכרגע אנחנו בדיונים על המספרים. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> ה-550 האלה שפרוסים ברחבי הרשויות, את יודעת להגיד לי גם מבחינת פריפריה וחלוקה גיאוגרפית איך הם מחולקים? כי כמו תמיד בדרך כלל הפריפריה סובלת יותר בהכול, אז חשוב לי רגע להבין, כי תל אביב, את יודעת יש רשות חזקה עם יותר תקציבים, עם יותר יכולת, אבל הפריפריה לא. << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> אין כמעט רשות שלא סובלת ממצוקת כוח האדם של העובדים הסוציאליים, גם ברשויות הגדולות מכיוון שהשכר הוא לא תלוי רשות כל-כך. יש פה ושם הטבות של רשויות. אין לי את הנתון הזה מדויק מול העניינים כי לזה לא התכוננתי. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אוקי, אם תוכלי לנסות לברר אנחנו נשמח לדעת, כי תמיד חשוב לי לשים את האצבע על הפריפריה שיותר קשה להם בהכול. גם להגיע לכל מקום יותר רחוק, פחות אנשי מקצוע בכל התחומים. גם ברפואה, גם בטיפולים המשלימים שיש פה להורים עם ילדים בעלי מוגבלויות. תמיד הם סובלים יותר בהכול אז לפחות במה שהמדינה נותנת צריך לתת שם פוש. << אורח >> יעל יוספסברג: << אורח >> נכון, אבל הנושא הזה הוא אפידמי בכל רחבי הארץ. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אני שומעת שיש לנו בעיה כללית, פשוט מעניין אותי רגע לגעת גם בנקודה הפריפריאלית כי בסוף צריך להתייחס גם אליהם. << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> אני כן אשמח לשתף אתכם בשירותים שכן יש לנו למשפחות. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> רק בואו נסכם כי עכשיו כבר 11:37 ועוד לא הגענו למשרדי הממשלה ויש פה אנשים שרוצים לדבר. תהיו קצרים וממוקדים. << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> בעצם יש לנו ככה, יש לנו שירות קהילתי שניתן ברשויות שקוראים לו מרכז משלים למשפחה. זה שירות קהילתי למשפחות שיש בהן ילד עם מוגבלות. נכון להיום יש לנו 108 מרכזים למשפחות, ב-100 רשויות. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> מה עושים שם במרכזים? << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> המרכזים האלה הם מרכזים קהילתיים שיוצרים קהילות של משפחות שיש בהן ילד עם מוגבלות עד גיל 25. המרכזים האלה מופעלים על ידי הנהגות הורים שמלווה אותם בעצם עובדת סוציאלית או מנהלת מרכז, והם ביחד קובעים את היעדים, הם עושים מיפוי צרכים ברשות שבה יש מרכז למשפחה, הם קובעים ביחד את היעדים. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> ממתי זה הפרויקט הזה? << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> המרכזים למשפחה קיימים... << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מ-2018. << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> לא, מלפני. היה פיילוט שהוקם עם הג'וינט סביב מלחמת לבנון השנייה, פיילוט שנמשך כ-10 שנים ואחר כך הוטמע ברשויות, ובשנים האחרונות קמו כבר מהמרכזים. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אני שואלת כי אני הייתי במקרה יו"ר הנהגת הורים, וגם בוועד הורי תל אביב נבחרתי ולא שמעתי ולא הכרתי. << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> בתל אביב יש כבר שלושה מרכזים למשפחות, קוראים להם תותים. יש המון בפריפריה מרכזים למשפחות, יש גם בחריש. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> את מכירה? << אורח >> תהילה בן עמי: << אורח >> אני מאוד נהנית ממנו בתור אמא, אבל את הילדים שלי אני לא שולחת לפעילויות שלהם. << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> כי? << אורח >> תהילה בן עמי: << אורח >> כי האמת שקשה לי אם רשום בגדול המשפחה המיוחדת, ואני עוד לא שם עם הילדים שלי. אבל בתור אמא שמאוד מודעת למה שעוברת, פעם בשלושה שבועות יש לנו מפגש, כל הורה מספר, משהו מדהים. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> כמו קבוצת תמיכה. << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> אז למרכזים האלה יש כמה תחומי ליבה. אחד זה קבוצות תמיכה למשפחות שבאמת הן פורחות בכל הארץ כפטריות אחרי הגשם, אנחנו שומעים דברים מאוד מרגשים. קבוצות להורים, קבוצות לאימהות, קבוצות לאבות, קבוצות לסבים, לסבתות, לאחים. אנחנו מסתכלים באמת על כל המשפחה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> ואתם הולכים להרחיב את הפעילות הזאת? אמרת שיש 100. << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> בוודאי, יש 100, השאיפה היא שלא תהיה רשות שאין בה מרכז כזה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> בתוך כמה זמן? לא הגדרתם עדיין. מה הצפי שלך לשנה הקרובה לצורך העניין, תגדלו בכמה? << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> אנחנו תלויים, כרגע אין לנו תקציב להמשך. אם יהיה תקציב מדינה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> מילת המפתח בעולם היא תקציב, זו מילת המפתח להכול. << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> זה עולה כסף. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> ברור, הכול עולה כסף. רגע, שאלה. << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> כשיש תקציב אנחנו פותחים בסביבות 25 מרכזים בשנה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> כמה עלות של פתיחת מרכז כזה, אגב? << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> זה לא עניין של כמה עלות, הפתיחה וההפעלה היא אותו דבר. יש לנו שלושה מודלים של מרכזים שתלויים בגודל הרשות. יש מרכז קטן שמתוקצב באמצעות, אנחנו קוראים לזה השמות, של 40 משפחות. ערך הפעלה של מרכז קטן הוא כ-90,000 שקלים בחודש. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> הרשויות משתתפות איתכם בעלויות? << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> כל המודלים של משרד הרווחה בנויים על פי 75%. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> מצ'ינג. << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> מהתקציב הוא תקציב משרד, ו-25% תקציב רשות. אז יש שלושה מודלים, מודל קטן שמתוקצב על פי 40 משפחות, מודל בינוני לפי 50, מודל גדול לפי 60, אבל כל מרכז כזה נותן שירות לכל תושבי הרשות. מרכז גדול יכול לתת מענה ל-500 משפחות גם. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> איך התושבים שומעים על הדבר הזה? הקמתם מרכז, איך הם יודעים? << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> פרסום רשותי. יש רשויות שמפרסמות אפילו בחשבונות הארנונה, במיילים. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> זאת אומרת שזה כן בדחיפה לתושבים לידע אותם? << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> המרכזים בעצם פועלים באמצעות ועדות היגוי יישוביות שמאגדות את כל המשרדים בתוך הרשות, את כל המחלקות. אם זה חינוך, אם זה בריאות, אם זה הנדסה. באמת כל רשות בונה לעצמה. חוץ מקבוצות תמיכה, המרכזים האלה עובדים על העלאת מודעות ברשות, הסברה, פעילויות פנאי והפגה להורים. אני יכולה לספר שבאמת מה-7 באוקטובר היו המון פעילויות הפגה גם בפריפריה שלקחו משפחות להפגה במרכז הארץ, המון פעילויות הפגה. אז זה המרכזים למשפחות, אני אשמח להרחיב ומי שרוצה – מוזמן לשמוע. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אוקיי, עוד משהו? << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> כן, עוד דבר נוסף, שיש לנו מיזם משותף עם עמותת שלווה כאן בירושלים אבל נותנת מענה לכל הארץ. למיזם הזה אנחנו קוראים אני ואימי, 80 אימהות צעירות מקבלות מענה של יום בשבוע שהן מגיעות, הילד מקבל את כל הטיפולים הפרא-רפואיים, האימהות משתתפות בפעילויות עבור האימהות. מיזם מקסים שממנו בעצם יצאנו למכרז שכבר פורסם להדרכות הורים, שהוא מחולק לשתי אשכולות. אשכול אחד שהוא הדרכת הורים להורים שיש להם ילד עם מוגבלות, ואשכול נוסף שלא עלה פה, של הדרכות הורים להורים עם מוגבלות שזה גם נושא מאוד משמעותי. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> אני הורה עם מוגבלות ואני לא מכירה את זה. << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> המכרז עלה לאוויר ומזמין גופים שיתנו הדרכות הורים. נכון להיום הוא מתוקצב ל-800 משפחות בכל רגע נתון בארץ שיקבלו את השירות הזה. הצעות יכולות להגיע עד 20 בדצמבר ואני מניחה שאחרי שייבחרו זכיינים אנחנו נוכל לתת עוד הדרכות הורים, זה עלה פה. בנוסף, אנחנו התחלנו גם מערך של הכשרות לעובדים סוציאליים במחלקות והם יקבלו שם גם כלים להדרכות הורים, עבודה עם משפחות. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אוקיי. קודם כול תודה רבה למשרד הרווחה. אנחנו נאפשר תכף להנהגת ההורים הארצית לדבר, ואז אני כן רוצה לעבור עם הנציגים. << דובר_המשך >> אסתי אליאס: << דובר_המשך >> יש גם מעונות יום שיקומיים שמקבלים שם גם מענים. << אורח >> תמר שלם: << אורח >> מקבלים הדרכה במסגרת מעונות יום שיקומיים, הדרכה להורים, קבוצות. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אני כן רואה פה שיש פער בין איך להנגיש את המידע לציבור. אגב, זה עולה בכל הדברים שקשורים במשרדי הממשלה, זה לא חדש רק לתחום הזה, ובטח בעידן הדיגיטלי הטכנולוגי של היום אפשר לפתור את זה די בקלות, כולל פוש מהאזור האישי של ביטוח לאומי. לא חסרות דרכים להגיע לאזרחים. אני מזכירה שהטלפון שלנו במלחמה, כשרצו להגיע אליו, הגיעו אליו די בקלות. יש יכולות טכנולוגיות. בואו ניתן לצופית גולן, סגנית יו"ר הנהגת ההורים הארצית. ולפני שאת מגיבה, אני רוצה להגיד לך כמי שהייתה יו"רית הנהגה, לא כולם יודעים את זה אבל הנהגת הורים זה עולם מופלא של הורים מתנדבים שעושים הכול בהתנדבות לטובת הילדים, לטובת התלמידים, לטובת הכלל. זה קורה בגנים, זה קורה במערכת החינוך היסודית, העל יסודית, והם עושים עבודה מדהימה שהרבה פעמים היא מאוד כפוית טובה, לא הרבה פעמים אלא רוב הפעמים היא כפוית טובה מאוד. משלימים את הדברים שהמדינה צריכה לתת, שמשרד החינוך צריך לתת, ואני מאוד מודה לכם על העבודה שאתם עושים, ואני יודעת שיש לכם המון פעילויות התנדבויות מהממות שנותנות מענה בדיוק לדברים כאלה ונשמח לשמוע ממך. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> אני גם ראש צוות חינוך מיוחד בהנהגת ההורים הארצית, ולכן הדיון הזה היה חשוב. צופית גולן, אני סגנית יו"ר הנהגת הורים ארצית וראש צוות חינוך מיוחד ולכן היה לי חשוב להצטרף לדיון הזה. אני רוצה לחלק את הדברים שלי לשלושה. קודם כול יש לנו שיתוף פעולה מדהים עם נאוה מהמשרד ואני באמת מודה ומוקירה ומעריכה את שיתופי הפעולה שיש לנו עם המשרד, אבל צריך לחלק את זה, יש את המטה שיושב למעלה ויש לו המון רצון טוב והמון שיתופי פעולה, אבל בפועל, בשורה התחתונה, כשאנחנו מגיעים לבית הספר וצריך לתת העדפה לאימהות לילדים שיש להן מוגבלות ולא יכולות להמתין באספת הורים עם ילד שהוא ילד משולב בחוץ עד שההוא וההוא יסיימו, או שיש להם ילד עם מגבלות בבית ולכן אי אפשר לתת להן לחכות למתי שהן ישתבצו. כן, הן צריכות לקבל עדיפות בשיבוץ או להציע להן עוד אופציות. אין מה לעשות, אני דיברתי עם נאוה על זה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> את לא מרגישה שיש מענה לדבר הזה? << אורח >> צופית גולן: << אורח >> אני אומרת שיש, אני לא שואלת, אני אומרת. את השטח שלי אני מכירה, את התלונות של ההורים בשטח אני מכירה ואני מכירה אותן טוב. יש המון הנחיות למעלה, אבל בפועל ההורים לא מכירים אותם. אחת הבעיות הנוספות שיש לנו, מאוד קשה, שוב בין הפער בין מטה לשטח, זה שיש המון זכויות גם להורים לילדים עם מוגבלויות, גם במשרד הרווחה, גם במשרד העבודה, גם במשרד החינוך, בכל המשרדים. מי לא יודע עליהם? ההורים. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> כמו שאמרתי. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> הבעיה היא שהורה צעיר שרק גילה שיש לו ילד עם מוגבלות - - << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> הוא בהצפה משוגעת. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> - - הוא אדם מוצף בטירוף, הוא לא יודע מאיפה להתחיל, הוא לא יודע מאיפה למשוך את החוט, הוא לא יודע איך להתמודד עם האירוע והמידע לא מגיע אליו. וזו רק ההתחלה של כל מה שקורה בתוך מערכת החינוך. אני בכלל לא אדבר על מעונות יום שאינם נגישים ובכל פעם צריך לריב מחדש. אם יש לך ילד עם לקות שמיעה הוא לא צריך מעון יום שיקומי הוא צריך להשתלב במעון יום רגיל, ואז מתחיל ויכוח שלם באחריות מי לממן את ההנגשה? באמצעות ויצ"ו? נעמ"ת? הנציבות כבר אמרה להם כן אבל אז הם אומרים לא, ואם זה מעון פרטי אז המעון אומר: למה עליי? אני לא יכול לעמוד בעלויות האלה. ובסוף יש פה קבוצה גדולה מאוד של ילדים שאין להם מענה, והם צריכים להשתלב במסגרת הרגילה, אין סיבה להסליל אותם מלכתחילה. זה משהו שהוא לא רלוונטי. אז עם כל הכבוד, שם זה מתחיל. דרך אגב, גם גני ילדים, וגם אם את רוצה שינגישו לך את המוסד החינוכי עבור הילד שלך, את צריכה להתחיל לריב מראש וגם אז זה לא מבטיח. יש לי ילד בכיתה ה' אני עדיין מחכה למעלית של בית הספר שלו, הוא עוד שניה מסיים. אבל זו בעיה מאוד קשה, כל ההתנהלות הזאת, כל הצורך בלרדוף אחרי כולם, זה משרד החינוך. אני כן רוצה להתייחס לתעסוקה ולחוגים. פנאי הוא משהו מאוד חשוב, פנאי, מתנסים, קהילות, חוגים. בשביל שחוג יהיה מונגש הוא צריך להתבצע א' במקום נגיש פיזי לילד עם המוגבלות. ב' המדריך שלו אמור לעבור הכשרה ולקבל ליווי וכלים ותמיכה איך לשלב. ואת זה, לצערי הרב, החוק מחייב את הרשויות ואת המפעילים לקיים הדרכה חווייתית איך עושים? זה לא קורה בפועל. מדריכים אומרים לי, ובצדק: תקשיבי, אני לא יודע. אני אגיד יותר מזה, גם מדריכים בצהרונים לא יודעים ואז האימהות נקרעות פעם אחר פעם לקחת את הילד מהצהרון כי הצוות בצהרון לא מיומן, לא יודע מה לעשות עם זה. בהנהגות הורים, אני נכנסתי לזה, בתוך רחובות אני מכשירה את הצוותים אצלנו ונותנת להם מענה, אבל אני לא כל המדינה וזה צריך להיות מובנה שצוותי צהרונים ומדריכי חוגים מקבלים מידע. צריך מידע שבו האימהות יכולות להמתין. אני רוצה לקחת את הילד שלי הצעיר בלי המוגבלות, אבל אני צריכה מקום להמתין עם הילד עם המוגבלות, איך אני ממתינה? איפה? לכל הדברים האלה אין מענה. יש המון דברים בנושא הזה. גם הקטע של תעסוקה, יש בחוק שוויון את הקטע שאדם עם מוגבלות, כשהוא משולב בתעסוקה, לא רואים את זה כאפליה. אני רוצה את זה גם עבור הורים לילדים עם מוגבלות, שזה לא ייראה כאפליה שנותנים להם העדפה מתקנת, אני אפילו אחלום בגדול שיהיה אחוז העסקה, שיהיה איזשהו אינטרס של המעסיק, כן, גם בליווי של משרד ממשלה, כי היום כשאני מעסיקה אדם עם מוגבלות משרד ממשלה הרבה פעמים נותן לי מצ'ינג להתאמות. אין בעיה, תנו להם מצ'ינג, הכול בסדר. אנחנו צריכים לעודד את ההורים האלה להגיע לתוך מעגל התעסוקה, להבין שיש להם תמיכה, שהם לא צריכים לחפש מידע, לא יכול להיות שאני אנגיש מידע כל הזמן להורים למה הם זכאים, מה הם צריכים? אנחנו עושים כל היום הכשרות, אז אנחנו צריכים פה עזרה, ההורים טובעים. << אורח >> תהילה בן עמי: << אורח >> עלו פה המון נקודות שהייתי רוצה להתייחס אליהן בתור אמר. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> רגע, אני כבר אתן לך להגיב. אבל אני כן רוצה לדבר גם עם הנציבות וגם עם משרד החינוך, כי הם בסוף הגורם המקצועי שצריך לתת את המענה ואני רוצה לשמוע מהם. בבקשה תהיו קצרים, אנחנו לא נספיק להגיע לכולם וחבל לי ממש. משרד החינוך והנציבות. נציבות, את רוצה להתחיל ראשונה? תמר, נכון? << אורח >> תמי דורסט: << אורח >> תמי דורסט, כן. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> מנציבות שוויון זכויות שוויון לאנשים עם מוגבלות, שייך למשרד המשפטים, להבנתי, ובאמת הרבה יושב אצלכם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הם מנסים, רק חשוב שייאמר, הם מנסים ממש. בתור מי שמפנה אליהם הורים – הם מנסים. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אנחנו לא בכתב האשמה. אני שוב אומרת, הדיון הזה ובכלל הגישה שלי היא איך לבוא עם פתרונות ולעשות דברים יותר טוב, אני לא באה בכתב האשמה לאף אחד. אז נשמח לשמוע ממך. << אורח >> תמי דורסט: << אורח >> קודם כול תודה רבה, הדיון הזה הוא מאוד חשוב. ותודה גם לאימהות האמיצות שבאות ומספרות את הסיפורים האישיים שלהם. אני חייבת להגיד שאני גם אמא מיוחדת לילד שהוא כבר לא צעיר, אבל האתגרים נשארים. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> עברת את זה בעצמך. << אורח >> תמי דורסט: << אורח >> כן, ואני זוכרת היטב. קודם כול הנציבות, חשוב לדעת, שהיא יכולה לעזור במקרים של אפליה בעבודה ואי מתן זכויות. כן לבוא אלינו וזה חשוב מאוד שהורים ידעו שהם כן יכולים לבוא ולבקש את הסיוע שלנו במקרה שלא מקבלים את כל המענה שהחוק נותן. לגבי זה שהורים לא רוצים שידעו, אני גם זוכרת את זה כאמא, יש בעיה של סטיגמה במדינה שלנו. הורים לא רוצים לחלוק, לא עם המעסיק כדי שיחשוב שאולי הם ייקחו הרבה ימים – ובזה אנחנו כן יכולים לעזור – אבל גם לא עם הקולגות בעבודה, שלא יחשבו ,שלא יגידו. זה לא משהו שבהתחלה מספרים. לוקח זמן לקבל את האומץ ולבוא לכנסת ולספר את הסיפור, ולא כולם מגיעים לשלב הזה. אז חשוב מאוד לעשות הרבה עבודה על השילוב, ועל ההכלה, ועל הרצון לקבל, זה משהו שכולנו צריכים לעשות בחברה הכללית. גם בנושא של החינוך יש הרבה מאוד פניות שמגיעות אלינו, אנחנו מקבלים אלפי פניות ואנחנו כן מצליחים לעזור בהרבה מקרים. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> במה למשל? אנחנו נשמח שתפרטי לנו מה בדיוק אתם עושים? << אורח >> תמי דורסט: << אורח >> מכיוון שהתחלנו פה בנושא של התעסוקה, אנחנו מקבלים הרבה בקשות להנגשת מידע, כי באמת הרבה פעמים לא יודעים מה הזכויות שלי בעבודה? מה הזכויות שלי בחינוך? מה הזכויות שלי בדיור? בנגישות? בכל אחד מתחומי החיים ואנחנו מנגישים את המידע. כשמישהו מרגיש שפגעו לו בזכויות אנחנו כן עוזרים לפנות אם זה למעסיק ואם זה למשרד החינוך ואם זה למשרד הרווחה כדי לברר את הנושאים האלה ולראות איך אפשר לעזור להגיע לפתרון. יש לנו שיתופי פעולה הרבה מאוד עם החברה האזרחית, הרבה מאוד עם משרדי הממשלה, אנחנו בקשר ודנים בדברים האלה באופן שוטף בשיח של איך אפשר להגדיל את הפתרונות ואיך אפשר לעזור לאנשים שמרגישים שהם לא קיבלו את המענה שהם צריכים לקבל. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> האם יש אצלכם – שבעיניי זה יושב אצלכם – ריכוז של מיצוי זכויות? איך הורה מקבל את כל המידע על הכול ביחד, מרוכז, ולא מתחיל לכתת רגליים כשהוא אפילו לא יודע למי לפנות. אבל המידע אצלכם והשאלה שלי איך אתם מנגישים את המידע הזה לציבור בדחיפה אפילו? אני לא יודעת, יש הרי מרכזים שמאבחנים, האם כל מרכז שמאבחן יודע לעשות את הקישור הזה? מיצוי הזכויות פה הוא נושא סופר קריטי בעיניי. << אורח >> תמי דורסט: << אורח >> אני מסכימה איתך שהוא סופר קריטי. קודם כול אנחנו מנגישים למי שפונה אלינו, ויש לנו אתר מאוד מפורט שיש בו גם פירוט. קודם כול ילד שמאובחן מקבל מביטוח לאומי דף או כמה דפים. יש פה מישהי מביטוח לאומי? << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> תכף נגיע גם אליה. << אורח >> תמי דורסט: << אורח >> אז היא יכולה לספר על זה, מקבלים פירוט של הזכויות שמגיעות ולמי לפנות כדי לממש את הזכויות האלה. חלק מהן נעשות באופן אוטומטי. בכל שלב בחיים הזכויות משתנות, מי שמגיע למערכת החינוך, מי שנמצא במערכת הרווחה, בגיל 21 שוב כל העולם משתנה ואנחנו מתחילם לחפש פתרונות של דיור ותעסוקה. בכל נקודה כזאת הזכויות שונות והורה צריך לקבל את המענה. כל גוף אמור להנגיש את הזכויות להורים, גם העו"סיות עושות את זה במחלקות לשירותים חברתיים, גם במשרד החינוך עושים את זה. אבל הכול נמצא גם אצלנו ואנחנו גם מנגישים את הזכויות. יש את אתר כל זכות שהוא מאוד מקיף ויש שם את כל הזכויות. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> משרד החינוך, ברשותך אני רוצה שני דברים. אחד, תתייחסי בבקשה למה שסגנית יו"ר הנהגת ההורים, היית פה כשהיא דיברה? << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אז אני מאוד רוצה לדעת לגבי ההנגשה, לגבי הצהרונים, לגבי בתי ספר, לגבי עדיפות בתור. כל הדברים האלה שהם, בעיניי, פתירים. ואם החוק מחייב, למה זה לא מבוצע? << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> אז אני רוצה להרחיב. בנושא של הנגשה פרטנית לתלמיד ולהורה, אנחנו פועלים על פי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות – וחבל שצופית יצאה – אנחנו כמשרד בהחלט מקצים לזה תקציב מאוד גדול, יש צוותים מקצועיים שנותנים. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> זאת אומרת, אתם מתקצבים לבתי הספר את זה? יש בית ספר שפונה ואומר: יש לי ילד עם מוגבלות? << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> על פי חוק ועל פי התקנות מי שאחראי על הנגשה זאת בעלות על המוסד החינוכי או רשות מקומית. משרד החינוך על פי התקנות והחוק, משתתף במימון מלפנים משורת הדין. זה כתוב בחוק. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> זאת אומרת שהעירייה צריכה להנגיש, לצורך העניין, את בית הספר. << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> מי שאחראי על נושא של הנגשה היא הרשות המקומית. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> ואם זה לא קורה? << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> הנציגות נכנסת לתמונה. משרד החינוך כמובן לא מסיר ידיו ולא מסיר אחריות כי יש לו בהחלט אחריות על התלמיד ועל ההורה שמגיע, ולכן יש תקציב מיועד והרשויות מתוקצבות בסכומים לא קטנים בהנגשה ומלווים על ידי צוותים מקצועיים של משרד החינוך. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אז איך זה לא קורה בפועל? << אורח >> תהילה בן עמי: << אורח >> מאוד חשוב לי להגיד על זה משהו, אם מותר לי. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אני מבינה שזה לא קורה בהרבה מקומות אז אני רוצה להבין איפה הפער. << אורח >> תהילה בן עמי: << אורח >> בתור אמא לילד מיוחד ולילדים לא מיוחדים, הכסף הוא רק אם הילד עצמו זקוק לכסף הזה. ואם הילדה שלי במקום שהוא לא נגיש ואני צריכה לעלות עם הילד השני לאספת הורים לקומה שניה, אז מבחינת הרשות אני צריכה למצוא פתרון לילד שצריך את ההנגשה. אי אפשר לתת פתרון כוללני. אבל לי זה לא עוזר, אני צריכה להביא את הילד שלי, אני צריכה לקחת את הילד השני לגן, המעלית נעולה, אין מעלית אפילו שיש מעלית, ואי אפשר לפתוח אותה כל השנה, ואני צריכה לעלות עם ילד שאני לא יכולה לשים אותו קודם במעון בגלל השעות וכל מיני שיקולים נוספים ואני צריכה לסחוב את הילד הזה במעלה 30 מדרגות כדי להגיע לגן. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> כשלפעמים זה כמובן בכלל לא אפשרי. << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> זה נראה לי מאוד פתיר, אפשר לבדוק את זה נקודתית. << אורח >> תהילה בן עמי: << אורח >> הרשות מאוד לא רוצה אצלנו. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> בואו נפתור את זה פרטנית. << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> בואי נבדוק את זה נקודתית, בשמחה. פרטנית אני אשמח לסייע. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> תהילה, בסיום הדיון אני מבקשת שתיגשי אליי ואל נציגת משרד החינוך ואנחנו נטפל בזה פרטני, אין דבר כזה. << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> זה משהו באמת פתיר. כי המעלית קיימת. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אבל אני כן שמעתי ממנה שזה קורה בעוד מקומות. << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> המעלית קיימת, אנחנו רק מדברים על להנגיש אותה לשימוש, זה משהו פתיר ואני בשמחה אעזור בעניין הזה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אנחנו נעזור בזה, תהילה. אבל אני כן מוטרדת מזה שנאמר פה שיש הרבה בתי ספר שזה לא קורה. << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> לא קורה, אני מסכימה שיש לנו עוד הרבה עבודה בלהנחיל את הידע הזה של הזכאות של כל הורה ותלמיד עם מוגבלות לקבל את השירות המיטבי. נעשים המון פעולות, לא מספיק, אבל עדיין נעשים. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אני רוצה לשאול שאלה, אולי לא יהיה לך את הנתון, אבל בסוף אנחנו צריכים לעסוק בדאטה, בסוף זה מספרים. אני רוצה לדעת כמה מבתי הספר אינם מונגשים? זו שאלה שבעיניי שר החינוך צריך לקום בבוקר ולדעת את המספר הזה בעל פה. << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> אני יודעת שעכשיו זה בדיוק נתון שנתבקש, לא על ידי הוועדה הזו אבל על ידי ועדה אחרת, ומנהל פיתוח ביחד עם הרשות המקומית – אני מזכירה את תפקידו של הרשות המקומית בתוך העניין הזה – בודקים. אני אשמח לשלוח את זה לוועדה. כרגע כמובן החומר לא בידי. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אז קודם כול אנחנו מבקשים את הנתון הזה. << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> אין בעיה, בשמחה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> ואני רוצה לדעת על ראשי או ראשות ערים – אין הרבה ראשות – על ראשי רשויות שלא מיישמים את הדבר הזה בבתי הספר. << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> זה הנציבות תוכל להתערב בעניין הזה. הם בעצם הרגולטור לעניין הזה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> לא ברור איך דבר כזה בכלל קורה. << אורח >> תמי דורסט: << אורח >> חשוב לציין שהנציבות תובעת במקרים כאלה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> את הרשות המקומית? << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> כן. כי החוק חל על הרשות. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> ואתם נתקלים בזה הרבה? << אורח >> תמי דורסט: << אורח >> אנחנו נתקלים, אין לי את המספרים. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> ממש חשוב לנו לקבל את המספרים. אני רוצה לדעת כמה רחבה התופעה הזאת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמה זמן לוקחת תביעה? עד שהילד בן 23. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אתם יודעים, לפעמים כשכתב עושה כתבה על רשות מקומית ואומר שראש העיר לא עושה מונגש בבית הספר, הכול משתנה בתוך דקה וחצי. סליחה שאני אומרת, אבל ככה זו המציאות, ובעיניי זו בושה וחרפה שיש ראשי רשויות שלא רוצים להנגיש בתי ספר, זה נשמע לי הזוי. << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> לי עדיין חשוב להדגיש שמשרד החינוך נותן לזה המון תשומות גם מקצועיות, גם תקציביות, וגם ליווי מאוד צמוד. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> ולכן לא ברור לי למה זה לא קורה. אני ממש זוכרת בבית הספר היסודי של הבנות שלי שברגע שהגיע ילד עם מוגבלות מיד זה טופל, במקום. << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> בסדר. ביחד עם הנציבות אנחנו עובדים בשיתוף פעולה באמת להביא. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אז אנחנו מבקשים מספרים, אני רוצה לדעת עד כמה התופעה הזאת. << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> אין שום בעיה, בשמחה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אני לא אעזוב את הנושא הזה כולל להגיש שאילתות ודיון רק על זה. << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> אני רוצה רק אם אפשר להשיב לעמותת לוטם, לשאלה שעלתה קודם? << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> כן, אנחנו נשמח לתשובה. << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> זה לקח טיפה זמן אבל זה הגיע. קודם כול לפי מה שאני מבינה, עמותת לוטם כן נמצאת בחלק מהתקנות של משרד החינוך ומקבלת תקציב. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> לא לשעות הפנאי, היא דיברה על הטיולים. << אורח >> ורד סבאג: << אורח >> קשורה לחקלאות תקומה. << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> נכון. וברגע זה אני מבינה שעל שולחן מנהל חברה ונוער, ביחד עם הלשכה המשפטית, יש באמת פניה להרחיב את התקנות של תמיכה בלוטם בפעילות פנאי. זה נמצא כרגע בלשכה המשפטית בדיון, זה קיים וזה נדון ברגעים אלו. זו התשובה שיש לי. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> מתי תהיה תשובה? << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> אין לי מושג. עמותת לוטם יודעת לדבר עם משרד החינוך. << אורח >> ורד סבאג: << אורח >> אנחנו מנסים כבר יותר - - - לדבר עם משרד החינוך. << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> אני רק מדבררת, חשוב לי להגיד את זה. אין שום בעיה שנתקשר לאנשים הרלוונטיים לנושא. יש לי פה מכתב ממרץ 2025 שזה בטיפול. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אוקיי, אז עמותת לוטם, אני רק אגיד שאני אוציא מכתב לשר החינוך בנושא הספציפי הזה שמבקש שהוא יבדוק מה קורה, מתי יהיה מענה, מה תהיה התשובה וכו'? אנחנו לא נעזוב אתכם. היועץ הפרלמנטרי שלי ידבר איתך ואנחנו נטפל בזה פרטנית. נשארו לנו משרד הבריאות, קופות חולים, ביטוח לאומי. אני ממש רוצה שכל אחד ידבר דקה וחצי גג, כי אנחנו כבר חרגנו מזמן הדיון ואני כן מאוד רוצה לאפשר לכם, ואת תהילה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ועוד אימהות. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> כן אבל אתן תצטרכו נורא לקצר כי אנחנו חורגים, והכי חשוב לי בעולם לשמוע אתכם, אבל בסוף אנחנו מוגבלים פה בזמן. אז בואו נתחיל ממשרד הבריאות, מי פה? תציגי את עצמכם. << אורח >> אורלי בוני: << אורח >> שמי אורלי בוני ואני מנהלת השירות הארצי הארצי לריפוי ועיסוק משרד הבריאות, ממונה שוויון ונגישות לאנשים עם מוגבלות. מתנצלת בשם המחלקה להתפתחות הילד שלא הגיעה. הנושא של משפחות והורות והדרכות להורים במערכת הבריאות הוא סביב המוגבלות. זאת אומרת, הטיפול הוא בעצם בילד, וחלק מהטיפול זה המפגש עם המשפחות וזה באמת סביב הנושא של המוגבלות והטיפול במוגבלות והתמיכה היא תמיכה יותר רפואית ומקצועית סביב הנושא של מגבלות, גם בקופות החולים, קופות החולים יעידו וגם ביחידות להתפתחות הילד שלנו. באמת אין איזושהי הגדרה לטיפול בהורים. לפי כל מה שאני שומעת פה, אני חושבת שאחד הדברים שאני מרגישה וגם אנחנו מדברים עליהם ולא מגיעים להכול זה איך אנחנו עושים את שיתופי הפעולה בין המשרדים? כי הנושא הוא באמת תמיד זה נופל באחריות מי? << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אני אגיד לך, אני יודעת אם יש תסכול שלי בבית הזה, יש גם מושג שנקרא ועדה בין-משרדית. ועדה בין-משרדית זה בית קברות להחלטות. כלום לא קורה. זה איך למרוח את הזמן, איך לשבת. אני מיציתי את האירוע הזה. << אורח >> אורלי בוני: << אורח >> אז יש ועדה מאוד רצינית בין-משרדית, גם בנושא של ילדים, בנושא של השמת ילדים עם הרווחה. יש ועדה בין-משרדית בנושא של מוגבלויות, יש ועדה בין-משרדית בנושא של מוגבלויות ובריאות הנפש שנופלים בין הכיסאות. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> זה תמיד ככה בכל התחומים. מה שאני חושבת שצריך לקרות – לא נקרא לזה ועדה בין-משרדית ואני בטח לא אגיד לממשלה עכשיו כי זה פשוט לא יקרה – שיהיה פשוט שולחן עגול. זה נורא פשוט, נגיד בעולם התעסוקה שהוא לא בשירות המדינה, אני אגלה לכם סוד, כשעבדתי בהייטק היינו מתקשרים אחד לשני ועובדים ביחד. זה מין קטע כזה מאוד מפתיע שהוא אפשרי. עושים שולחן עגול, באים כל הגורמים כולל הנציגות של האימהות וכולם, יושבים ופותרים את הבעיות. לא צריך שמות בומבסטיים, לא צריך. צריך לשבת ביחד ולעבוד. << אורח >> אורלי בוני: << אורח >> כתבתי על זה נייר עמדה לפני 15 שנים והתחלנו עבודה, וכשמנכלים מתחלפים, שרים, יש אג'נדות שונות. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> זה פשוט לא צריך להיות עניין של אג'נדה ומי בכלל בממשלה, זה לא מענין בכלל, זה בסוף שירות לאזרחים, זה לא קשור לפוליטיקה בכלל. לא צריך להיות קשור לפוליטיקה. אני מציעה שאולי במסקנות של הוועדה נשקול לעשות שולחן עגול שנחשוב איך לפתור את הבעיות. מהניסיון שלי זה הדבר היחידי שכן מצליח להזיז משהו. << אורח >> אורלי בוני: << אורח >> אני חושבת שבאמת הנושא של הורים לילדים עם מוגבלויות הוא נושא מאוד מורכב ומאוד קשה. כי גם בתקנות של משרד החינוך – ואני מכירה טוב את תקנות הנגישות של כל המשרדים – ההנגשה היא לילד עם מוגבלות או להורה עם מוגבלות אבל ההנגשה היא לא להורה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> שמטפל בילד עם המוגבלות. << אורח >> אורלי בוני: << אורח >> כן. וזה קטע שהוא באמת בור עמוק שאף משרד לא נכנס אליו עד הסוף. כן יש שעות הדרכה להורים, שעות ייעוץ עם הורים, אבל שוב סביב המגבלה הרפואית של הילד ולא בעניין של התמיכה הנפשית או התמיכה אפילו לאפשר להורה ללכת לעבוד או כל התמיכות האחרות, זה באמת משהו שצריך להיות בין-משרדי ולחלק את האחריות בין המשרדים. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> תודה רבה, אני פשוט רוצה שנזדרז. נציגות ביטוח לאומי וקופות החולים, בבקשה. << אורח >> אתי אלאלוף: << אורח >> אני אתי, מנהלת תחום ילד נכה בביטוח הלאומי. מכל השיח הזה, מה שלי נגע זה מיצוי הזכויות באמת. אני יכולה להגיד שכביטוח לאומי הוא לקח את זה לנגד עיניו לעשות את המקפצה ולא רק לדבר על הזכויות אלא לתת אותן. הוא יצא בכמה מודלים, מי שמכיר את מחלקה ראשונה שזה מימון של ביטוח לאומי בבתי החולים, שמגישים עוד בבתי החולים תביעות לילד נכה וגם לאחרונה נכנסנו בשנה וחצי האחרונות להתפתחות הילד. זאת אומרת שהעו"סים באמת באים ומגישים לנו את התביעות ואנחנו נותנים לזה עדיפות של מסלול ירוק. באמת מאותו מקום ההנחה שתתעסקו בטיפול בילד ואנחנו ננסה למצות את הזכויות. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> האם אתם יודעים על כל משפחה שיש בה ילד עם מוגבלות? << אורח >> אתי אלאלוף: << אורח >> לא, מי שמגיע אלינו. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> רק מי שמגיע? << אורח >> אתי אלאלוף: << אורח >> מי שמגיע. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> האם אתם עושים קמפיינים אקטיביים להזמין את המשפחות לדעת שיש מיצוי זכויות? שיש להם זכויות? שאתם מרכזים את המידע? << אורח >> אתי אלאלוף: << אורח >> לכן אנחנו מנסים להגיע למקומות ששם אנחנו יכולים לפגוש את המשפחות, כמו בבתי החולים ששם יש לנו את העו"סיות בבתי החולים שאנחנו מנגישים להם את המידע. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> העו"סיות יגידו להם: אתם צריכים לגשת לביטוח לאומי? << אורח >> אתי אלאלוף: << אורח >> הם לא צריכים לגשת, הם מגישים. הם עושים מערכת ממוחשבת מול בתי החולים כנ"ל גם בהתפתחויות הילד. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אז איך יש מצב שיש משפחות שאתם לא יודעים עליהן? << אורח >> אתי אלאלוף: << אורח >> יכול להיות כאלה שמבחירה לא באות אלינו כי הסטיגמה של הילד הנכה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אבל צריך להגיע אליהם, את מסכימה איתי? גם אם יש בושה וגם אם יש פחד, צריך להגיע אליהם. << אורח >> אתי אלאלוף: << אורח >> נכון, צריך להגיע אליהם. כמובן שיש את הרצון, חד משמעי. וגם אני אומרת שביטוח לאומי עושה עבודה נורא ברשתות החברתיות בגלל הידיעה שלמשל זה הורים צעירים. אנחנו מנסים באמת וגם הקמנו את יד מכוונת שבעצם כל המטרה שלה כשיש את הלחץ לפני הוועדות הרפואיות, זה לתת ייעוץ חינם ולהכין אותם לקראת הוועדות, להוריד את המתח הזה. זה מבחינת הביטוח. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> ומבחינת הקשר שלכם עם קופות החולים? כי אני מניחה שחלק מהאבחונים לא קורים כשהילד נולד בבית החולים וכו', אלא יכול להיות שגם בטיפול בקהילה מול קופות החולים, יש להן המון מידע שלא עובר אליכם. << אורח >> אתי אלאלוף: << אורח >> בדיוק זה, נכנסנו עכשיו להתפתחויות הילד שזה בדרך כלל קורה אחרי בית החולים, וכשמתחילים אבחנות או משהו, אנחנו מתדרכים. וכמובן השאיפה שלנו להתפרס לכמה שיותר ולתת את הזכויות. אנחנו כבר במקום שאנחנו לא רק מיידעים, אנחנו רוצים אנחנו להגיע לאותם אזרחים. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אבל בקופות החולים איך הקשר עובד? אם מישהו מאובחן בתוך קופת החולים, איך הוא יודע על הביטוח הלאומי? << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >> קופת החולים זה המכון להתפתחות הילד. המכון להתפתחות הילד זה הזרוע של קופת חולים ששם הילד מאובחן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש פה נציגה של קופת חולים שיכולה לתת את המענה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> היא כבר תשיב לנו, אני פשוט רוצה לוודא שהקשר הוא הדוק וזה קורה. << אורח >> אתי אלאלוף: << אורח >> יש כסף חד משמעי. לא פעם אנחנו נתקלים בהעברות מידע שאנחנו לפעמים רוצים, גם העברות מידע בשביל מיצוי זכויות. שזה ועדות בין-משרדיות, האם להעביר? לאיזה צורך? יש גם את זה. אבל כמובן כשיהיה אפשר להעביר את כל המידע ואם יהיה ניתן, אנחנו נשמח לבוא ולקחת ואפילו לפנות בצורה אקטיבית למשפחה ולא לחכות. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> השאלה היא כזאת, לביטוח הלאומי יש את הכלי המדהים הזה שנקרא האזור האישי, אתם גם יודעים לתת בפוש, בסמס, בכל מיני דרכים להגיד שיש מכתב, כדי שנכנס ונראה את הנושא. האם הנושא הזה דרך האזור האישי, אתם עושים קמפיינים אקטיביים כדי להגיע לאזרחים, לידע אותם שאתם מתעסקים בדבר הזה? << אורח >> אתי אלאלוף: << אורח >> אני לא יודעת כל-כך לענות על השאלה, מה שאני יכולה לבוא ולהגיד לך זה שכן באתר האישי, וחוץ מזה גם זכאות לקצבת ילד נכה מקנה בעוד הטבות מסביב כמו הנחות בארנונה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> שהוא מקבל? << אורח >> אתי אלאלוף: << אורח >> שהוא יכול לקבל בעקבות הזכאות, במים, בחשמל. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> הוא צריך לפנות אליכם? << אורח >> אתי אלאלוף: << אורח >> לא, אנחנו מעבירים את המידע לרשויות המקומיות/לחברת חשמל/למים, ובעצם יש רשויות שיתנו את זה באופן אוטומטי על עצם העברת המידע שביטוח לאומי העביר, וגם אני מיידעת את המבוטח: דע לך שיכולות להיות זכויות. ובאתר האישי הוא מקבל קצבת ילד נכה ואילו הטבות הוא עשוי להיות זכאי להן לא רק בביטוח לאומי אלא גם מחוצה לה. וגם כשיש את ההחלטה בביטוח לאומי, אנחנו שולחים ממש מכתב עם הזכויות שלא בהכרח בביטוח לאומי אלא מחוצה לה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אוקיי, קופות החולים ואז את. << אורח >> אורית שושני מירום: << אורח >> שמי אורית שושני מירום, אני מנהלת את מערך התפתחות הילד מחוז מרכז של קופת חולים מאוחדת, וגם העובדת הסוציאלית ההתפתחותית הארצית בקופת חולים מאוחדת, והייתי בעבר רכזת אוטיזם במחוז, אז יש לי את כל המידע. אני רגע רוצה להתחבר לאימהות, ברשותכם. אני לא צריכה לספר להן אבל רגע להנגיש לכם את המסע שהן עוברות מרגע תהליך האבחון מנקודת המבט שלנו כקופת חולים. בתוך תהליך האבחון ואפילו בחלק הראשון של תהליך הטיפול הן עטופות, בניגוד למה שאת אומרת, כן העובדות הסוציאליות של התפתחות הילד – אני יכולה להעיד לפחות במאוחדת – יש להן את ההכשרה, הן גם מלוות, הן גם מדריכות, הן נותנות את הדגש על החלק גם של תהליך קבלת האבחנה וגם את המעטפת הנדרשת עד שהילד מגיע או צריך להיכנס לתוך מסגרת חינוכית מיוחדת. אני רוצה להגיד, מעבר לזה שהן אמיצות להיחשף בצורה כזאת, אבל מה שהן עוברות בדגש של אימהות – אם אנחנו רגע פה במקום של אימהות – מעבר לאובדן הכנסה ועצירת החיים, ואם זה ילד ראשון אז החרדה שמתלווה לזה, אבל אם יש עוד ילדים אז איך שמים אותם בצד? מי אני? מה אני? ואיזו אמא אני כרגע? אמא למי? רוב המעמסה נופלת על הכתפיים של האימהות. הריצה לבירוקרטיה היא פשוט בלתי נסבלת. אגב, גם אני כעובדת סוציאלית שצריכה להנגיש זכויות להורים הרבה פעמים הולכת לאיבוד כי באמת אין איזשהו משהו או מקום אחד שמאגם את כל הזכויות. בעבר סטודנטיות שאני הדרכתי לעבודה סוציאלית בנו פרויקט של חוברת זכויות להורים, לדעתי היא כבר לא רלוונטית. כן אם יש מסגרת אחת שאני רוצה להגיד שבאמת עובדת בצורה הדוקה היא ביטוח לאומי. נכנסנו אלינו לפני שנה וחצי, אנחנו עושים החלקה ראשונה, הורים לא צריכים לפנות לביטוח לאומי, העובדת הסוציאלית עוזרת להם דרך מערכת ממוחשבת, ואז גם המידע אצלם על ידי טופס ויתור סודיות. הורים שלא רוצים אנחנו יכולים לעבוד איתם אבל בסופו של דבר זו בחירה שלהם. אני לא יכולה להוציא מידע רפואי מתוך התפתחות הילד לאף משרד אחר אם הורה לא מאפשר לי. איפה הנקודה שאני חושבת שהיא בעייתית? סליחה, משרד החינוך, האחד, גם שם המשאבים מאוד דלים. אני רוצה להגיד שלפני שבועיים קיבלנו מכתב מאחת העיריות אצלנו במחוז שמודיעה להורים שהילדים שלהם שובצו במסגרות חינוך מיוחד: לא יהיה לכם טיפולים של קלינאי תקשורת, גשו בחזרה לקופת חולים ותקבלו את המענה הטיפולי. << אורח >> תהילה בן עמי: << אורח >> שנה שלמה לא הייתה קלינאית תקשורת במעון והדבר היחיד שקיבלתי מכללית זו הודעה שהם העבירו את התקציב למעון וזה מה שמעניין אותם והבן שלי לא התפתח בשנה הזאת מבחינה שפתית ועד היום הוא משלם את המחיר. << אורח >> אורית שושני מירום: << אורח >> ילדים שצריכים מסגרת חינוכית מיוחדת לא סתם צריכים מסגרת חינוכית מיוחדת, בסוף כולנו רוצים לשלב את הילדים במסגרת חינוכית רגילה, אבל גם אנחנו שמטפלים בילדים בתנאי מעבדה, רוצים שהילדים יהיו משולבים במסגרות שמתאימות להם אם הם זקוקים, ולא יכול להיות שהורה מקבל הודעה, בין אם זה במעונות יום שיקומיים, מעונות יום תקשורתיים, גני תקשורת – שאני מקבלת הודעה מהורים שאין להם לא מרפאה בעיסוק בגן, לא קלינאית תקשורת בגן, מוחזרים אלינו, ובואו נדבר על המעמסה שעכשיו ההורים – כי אנחנו בסוף נוציא אותם להחזרים כי אין ברירה – גם מעמסה כלכלית. אני לא יודעת אם מישהו יודע כמה עולה טיפול של קלינאית תקשורת היום פרטית וכמה הקופה מחזירה? << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> תגידי את הסכום, אנחנו רוצים לדעת. << אורח >> אורית שושני מירום: << אורח >> תלוי איפה, בין 400-500 שקלים. << אורח >> תהילה בן עמי: << אורח >> ובמעון אין החזרים על שקל אחד. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> חברים, לא לדבר ביחד כי אנחנו לא שומעים אתכם, ואני גם ככה לא שומעת כלום היום. אני ככה לא שומעת כלום. << אורח >> אורית שושני מירום: << אורח >> טיפול של קלינאית תקשורת היום באזור המרכז בין 400-500 שקלים, 45 דקות פרטית. מקבלת החזר מהקופה סביב ה-200 שקלים. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> פחות אפילו, אני שומעת. << אורח >> אורית שושני מירום: << אורח >> וזה טיפול אחד לשבוע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם המורכבות של להסתובב אחר הצהריים עם הילדים. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אלו לא מספרים שמשפחה נורמלית בישראל ממוצעת מסוגלת לעמוד בהם בשום צורה שהיא. וצריך להתמיד. << אורח >> אורית שושני מירום: << אורח >> וגם אם היא מקבלת גמלת ילד נכה, עדיין זה יושב על כתפיים כי זה לא טיפול אחד, ואם אנחנו מדברים על ילד אחד אז בוא נדבר על כשיש שני ילדים במשפחה ועל הכתפיים. בסופו של דבר כל מה שאני רוצה להגיד בתוך הדבר הזה זה באמת החוויה של האימהות עם הנטל הכלכלי, הנטל הנפשי, המעמסה המאוד גדולה. משפחות שצריכות לעמוד בתוך הדבר הזה הוא מאוד גודל. כן, הלוואי, שאני בלחיצת כפתור הייתי יכולה להגיד לאמא שיש מקום שמתכלל לך את הכול, case manager. היום הן ה-case manager שלהן, הן יודעות לאן הן צריכות ללכת, למי הן צריכות לפנות, מה לקבל? הכול על הכתפיים שלהן. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אין ספק שאיגום המשאבים פה הוא נקודה קריטית. << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> חייבת להתייחס לעניין של המטפלים במערכת החינוך. זו בעיה, כמו שאנחנו יודעים, של כל המשרדים, כולל של קופות החולים ומשרד הבריאות, אי אפשר להשאיר את זה רק במשרד החינוך, אנחנו מודעים, יודעים. כולם פה חווים את המחסור. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> כמה מחסור יש לכם? << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> אין לי נתונים לתת אותם. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> צריכים לבוא עם נתונים, אחרת מה אנחנו עושים כאן? << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> זה דיון שמתקיים ומשרד ראש הממשלה מוביל אותו. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> מי מוביל אותו ממשרד ראש הממשלה? << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >> יש שני דוחות של משרד ראש הממשלה שיצאו בעניין, הם נתנו המלצות ובסופו של דבר ההמלצות, ואולי זה כי יכול להיות משהו שאת, גברתי, יכולה לעזור. מי שהיום מוביל את הרפורמה בעניין הזה הוא משרד הבריאות שהוא היחיד שהרים את הכפפה. אבל את התכלול בין משרדי הממשלה לגבי החסר של מקצועות הבריאות בכל משרדי הממשלה, זה לא קורה. ובעצם הקריאה שלנו בעניין זה שמשרד רוה"מ יחזור לתכלל כדי להחזיק את זה. כי אם משרד הבריאות עושה פה מהלך ומגדיל שכר וכל מיני דברים כאלה, אז הם גונבים אחד מהשני, זה לוקח מזה ומזה, זה משחק סכום אפס. << אורח >> תהילה בן עמי: << אורח >> אני מאוד רוצה להתייחס למשהו, אני ממש מבקשת. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> שקט רגע כי כולם מדברים ביחד וזה ממש קשה. אנחנו ממש חייבים לסיים, ולכן אנחנו ניתן לאימהות שממש ביקשו לדבר דקה כל אחת, סליחה מעומק ליבי אבל אנחנו בעיכוב גדול. ואני רוצה רגע לסכם את הדיון ולצאת מפה עם action items שאנחנו נעשה עם זה משהו, כי לא באנו לדבר פה דיבורי סרק. אימהות בקצרה, בבקשה תהילה. << אורח >> תהילה בן עמי: << אורח >> נראה לי שאנחנו העיקר, אני מצטערת, אנחנו הפה של הילדים שלנו ואנחנו העיקר. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אתן לגמרי העיקר, ובשביל זה הדיון הזה מתקיים, אבל אני מוגבלת גם בחדר הזה, זה לא רק אני. << אורח >> תהילה בן עמי: << אורח >> העיקר הוא קודם כול הילד המוגבל וגם האחים שלו שמשלמים מחיר מאוד כבד, וההוצאות הכלכליות שהילד עם המוגבלויות דורש ממני, וכל מי שיגיד על הקצבה – הקצבה הזאת מכסה רבע ממה שאני מוציאה על הציוד שלו, על הטיפולים שלו, על לקדם אותו – בכלל לא מבין על מה הוא מדבר. אז הילדים הנוספים זקוקים גם הם למענה מתוך כל המערכות האלה, מערכת החינוך, מערכת הבריאות, מערכת הרווחה. לא רואים אותם, לא שומעים אותם. הילדים האחרים שלי רואים בכל יום שהילד שלי מקבל איזה כיף, הוא הולך לבריכה, להידרותרפיה. אף אחד לא מדבר איתם על מה זה אומר בשביל הילד המוגבל, אבל הם חושבים שהם מפסידים בריכה והם נהנים בכל המשחקים אצל המרפאה בעיסוק. הם לא מקבלים יחס. אנחנו מאוד מתקשים להגיע אליהם, מאוד. שלושה ילדים קטנים נוספים שזקוקים לאמא ואבא במלוא המשרה, כמו שמגיע להם, והם לא מקבלים שום דבר כמעט ממה שמגיע להם. כי אני צריכה אחרי הצהריים ,יש לי ילד סומטי ולא אוטיסט, ולילד סומטי יש אולי רבע מהזכויות ממה שיש למוגבלויות אחרות, לא מגיע לו כמעט שום דבר, בשנה הבאה הוא עולה לגן עירייה ובכלל אין על מה לדבר, הוא לא יקבל שום דבר כמעט ממה שהוא זקוק לו, ואני אצטרך לכתת רגליים כל צוהריים או בעלי, מישהו אחד מאיתנו לא נמצא בבית כמעט כל יום בגלל שהילד הרביעי שלנו זקוק לנו והוא חייב להתקדם, ולכן הילדים האחרים משלמים מחיר מאוד כבד ולא רואים אותם. אנחנו משתדלים כמה שאפשר, אבל כשיש הורה בבית אחד זה פשוט בלתי אפשרי וזה לא היה החלום שלנו, אני יכולה להגיד לך שכשהתחתנו אני יכולה להגיד לך שאנחנו דמיינו משפחה אחרת, דמיינו לתת לילדים שלנו בכל יום את כל מה שנוכל. בעלי בחר עבודה, הוא עובד בחברת חשמל, והוא בכוונה לא הלך להייטק כי הוא בחר מתוך בחירה אמיתית להיות בבית בשעות עם הילדים שלו. והיום הוא לא עם הילדים שלו כי הוא הולך להידרותרפיה, לפיזיו, לריפוי בעיסוק, לקלינאית תקשורת שלא הייתה במעון שנה ואף אחד לא נתן לנו מענה ואף אחד לא ראה אותנו וזה לא עניין אף אחד, וזה מאוד קשה. אני רוצה גם להתייחס לפנאי, מה שדיברת על עמותת לוטם. אנחנו מאוד נהנים מהטבע אבל אפשר לדבר רק על הפנאי הנגיש מתחת לבית. נגישות גני השעשועים, יש אמנם תקנה שאומרת שהכול נגיש, בסדר אני יכולה להביא את הילד שלי לנדנדה, מה הנדנדה הזאת תעזור לו אם הוא לא מחזיק את הראש? מה הקרוסלה הזאת, מה אני אעשה איתו בה? שום תקציבים לא הולכים מתוך הרשות שלנו. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> פניתם בנושא הזה לרשות? << אורח >> תהילה בן עמי: << אורח >> בוודאי, אני פונה כל הזמן. אני נלחמת בשביל הבן שלי. החיים שלי כמעט ולא קיימים מבחינה אישית, אני הפה של הבן שלי, זו השליחות שלי בשנים האלה ואני מאמינה בזה ב-100%. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אני רוצה להגיד ספציפית על הנושא של גני השעשועים ברשות המקומית, אני רוצה שאחר כך תיגשי בבקשה, אני מכירה את סגנית ראש העיר שהיא אישה מופלאה ועושה עבודה מדהימה ואני רוצה ליידע אותה בזה ולראות אם היא מכירה את זה כדי לנסות לסייע לפחות בזה. << אורח >> תהילה בן עמי: << אורח >> הלוואי. וגם בתי הספר. חריש היא עיר חדשה, מי שיודע שהיא קמה בעשר השנים האחרונות, הבנות שלי נמצאות בשני בתי הספר, אין נגישות. קומה שניה, קומה מינוס אחד, אין נגישות. אני באה להשאלת ספרים – אל תבואי איתו. אני באה לאספת הורים – אל תבואי איתו, תשאירו אותו עם מישהו. איזה בייביסיטר ייקח ילד מוגבל? בואי תמצאי לי בייביסיטר שרוצה לשמור על הילד שלי? << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> צודקת במיליון אחוזים. << אורח >> תהילה בן עמי: << אורח >> זה בלי סוף, זה התמודדויות יומיומיות בכל רגע ורגע. באמת על התעסוקה אני לא מדברת אפילו, דיברו על זה בלי סוף. זה משהו שאני בכלל לא חולמת עליו, לחזור למה שהייתי, להגשים את החלומות שלי בשנים האלה. את הכול שמתי בצד ובאהבה מלאה לבן שלי, הוא באמת האור של החיים שלי. אבל אני יודעת שאני משלמת מחיר. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> קודם כול תודה רבה על הזווית הנוספת שנתת, כי באמת לא דיברנו על הילדים הנוספים במשפחה ועל המעטפת שהיא חלק מהסיפור, זה לא בנפרד. זו משפחה אחת ביחד שיש המון השלכות עליה ואת פשוט צודקת בכל מה שאת אמרת. אני צריכה רגע לחשוב גם עם עצמי מה עוד אנחנו יכולים לעשות. כל מה שאני יכולה לעשות ברמה הפרטנית אני אעזור לכם בכל מה שאני יכולה, אבל זה לא פייר שאני אעזור פרטנית כי יש כל-כך הרבה משפחות שסובלות את זה, וזה פשוט לא הוגן. יש כל-כך הרבה משפחות שצריכות את זה, זה לא צריך להיות נקודתי. נמשיך לשתי האימהות הנוספות כי אנחנו חייבים לסיים. << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> אני חייבת משפט כי זה בשבילם, כדי שזה לא יהיה רק פרטני כי יש באמת המון נושאים שעוד לא פרסנו בפניכם כי באמת היריעה קצרה, אבל אני דיברתי על המרכזים למשפחות שיש שם שירותים וסיוע גם עם האחים וגם הסבים דיברתי. יש לנו עוד כל מיני שירותים כמו סמך, כמו נופשונים. << אורח >> תהילה בן עמי: << אורח >> אני יכולה להגיד גם במרכז למשפחה אין איפה לשים את הילד בזמן שהילד השני בתוך הפעילות. אני צריכה לקחת אותו איתי. יש המון שיקולים בדבר הזה. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אז בואו נחבר ביניכן רגע אחרי. << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> אני אשמח לדבר, אבל מאוד חשוב לי שזה יהיה ברמה הארצית ולא רק ברמה הפרטנית. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> ברור, אבל קודם כול אני רוצה לעזור לתהילה, מגיע לה. היא הלקוח בסוף. סליחה שאני מתייחסת אליך כלקוחה, אבל בסוף מגיע להם. לגמרי, מה שאת אומרת זה הכשל שהיא לא יודעת. << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> אנחנו נמשיך בחוץ כמו שאומרים, אבל חשוב לי שהבשורה הזאת והמסר הזה יעבור לכל ההורים ולא רק למי שכאן בחדר. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אתם חייבים לעזור לנו להעביר את המסר כי ההורים לא יודעים ואנחנו חייבים לפתור את העניין הזה. << אורח >> קרן גפן סולומון: << אורח >> אני קרן גפן סולומון, אני אמא לשני ילדים מיוחדים אבל אני גם מרפאה בעיסוק. אני לא אגע בעשירית מהדברים שצריך להעלות פה והם חשובים כל אחד מהם. למשל כל העניין של נגישות מידע, אני לא פעם אחת ולא חמש פעמים מקבלת משפחה של מטופלים שהאמא עולה חדשה והיא בקושי מדברת עברית, אז שום הנגשה של מידע לא מתוכנן לה. היא אפילו לא יודעת למי לפנות או מה לשאול או איך לשאול? זה קורה לי לא מעט פעמים. אבל נושא שמאוד קרוב לליבי ואני מרגישה שיש פספוס מאוד גדול במדינה הוא עניין השילוב או עניין חוסר השילוב. עבר חוק השילוב לפני כמה שנים, חוק השילוב, שנותן לנו להחליט לשלב את הילדים, שנאמר פה גם היום שזו השאיפה שנשלב כמה שיותר. אבל לא נעשה בחוויה כאמא שום דבר בשטח כדי ליישם את החוק הזה. לצוותים אין כלים, אין ידע. יש משלבות שאמורות להיות המפתח לשילוב, הסייעות, שהן אפילו לא יודעות מה הן המגבלות של הילד שעומד ממול. אני יודעת שיש כל מיני קורסים בשנים האחרונות. << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> מאוד משמעותי לתומכות החינוך. << אורח >> קרן גפן סולומון: << אורח >> אבל לא מורגש בשטח. << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> הקורסים הם חדשים, הם רק נפתחו ביחד עם השלטון המקומי לתומכות החינוך. << אורח >> קרן גפן סולומון: << אורח >> זה לא מורגש בשטח ותכלס גם לא מגיע לכל הצוות. יכול להיות שאולי מחנכת פה ושם תעבור קורס וכל שאר הצוות החינוכי נכנס לכיתה ועלול לעשות הרבה נזק בין לבין. בזמן הקורונה אני פתחתי אפילו שיטה איך באמת להשתמש בתקציבים שגם ככה מכוונים שילד יקבל ריפוי בעיסוק למשל, ואין מענים, כי אין מרפאות בעיסוק שרוצות לעבוד בתנאים כאלו. ובזכות עבודה שעשיתי בבית איזי שפירא הרבה שנים פיתחתי שיטה שהצוותים יקבלו את הכלים, שהם יקבלו את ההדרכה כי הם אלו שנמצאים עם הילדים רוב השעות. אבל המערכת, לצערי, בתחושה כאמא וכמטפלת, לא כל-כך אוהבת שינוי וזה נשאר במגירה, ורוב הילדים נמצאים במקום שאין הנגשה מותאמת, אין תמיכה מותאמת. השילוב לא כל-כך קיים. הילדה שלי בי"א ואני שנים אומרת: יופי, היא רוצה להשתלב? שתשתלב. אבל אפילו לעשות מבחן בחדר שקט, שזו אחת הזכויות שלה, לא מתקיימת. יש לה בין כל השאר חרדת מבחנים, היא נכנסת למבחנים מוכנה, אני ישבתי איתה – היא לא עונה על השאלות במבחן, ואוטוטו יש לה בגרויות. אין התאמות כמו שצריך, אין תיאום. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אוקיי, תודה רבה. בבקשה. << אורח >> יעל יוספסברג: << אורח >> הצגתי את עצמי קודם, אני יעל, ואני כן למען הגילוי הנאות אגיד שמהמקום ומהמסע האישי שלי, הפרטי, החוויות שאני חוויתי עם הבן שלי מגיל שנה אני מדריכה ומלווה משפחות מיוחדות במודל שאני פיתחתי. שני דברים, ביטוח לאומי – אני חושבת שזו התקדמות נהדרת. יחד עם זאת, כשאנחנו מדברים על הוועדות בגיל 18, החוויות שהמשפחות חוות בגיל 18 כשהן מגיעות לוועדה, המדיניות המאוד ברורה – ואני אומרת בזהירות – בשנה-שנה וחצי האחרונות לדחות פעם אחר פעם את הבקשה, את התביעה לקצבת נכות, של משפחות שהילדים שלהם בתפקוד גבוה. השאלות הלא מותאמות שנשאלות לוועדה, כי נשאלות שאלות למנהל מוגבלויות והשאלות חייבות להיות מותאמות ללקות עצמה. כי אם את תשאלי נער על הרצף בתפקוד גבוה אם הוא יודע להתקלח לבד? אז בסבירות גבוהה שאת הפעולה הוא לא יודע לעשות אבל מישהו צריך להיום שם, מישהו צריך להשגיח, מישהו צריך לראות שהוא מסבן את עצמו טוב, חופף את הראש טוב, שהוא יודע איך להשתמש במים החמים ואיך להשתמש במים הקרים. השאלות הן שאלות מכשילות, המאבחנים, אנשי המקצוע שיושבים כאן לעיתים הם נבזים והייתי לא פעם ולא פעמיים בישיבות עם משפחות. אז אתם עושים איזשהו תהליך נהדר מצד אחד, מצד שני אתם פוגעים במשפחות והפגיעה היא פגיעה שאם אני מסתכלת ומנתחת אותה היא במגמת עלייה מתמדת. אז אם זו מדיניות... אני חושבת שכדאי שתשבו, תקשיבו, תשמעו, כי זה הולך להגיע למקום פחות טוב עבורכם. לא כאיום אני אומרת, אלא כתביעה, כתובנה, כי משפחות עוברות התעללות בביטוח לאומי, פשוט התעללות, זה דבר אחד. הדבר השני שרציתי להתייחס ובזה אני מסיימת – הנושא של השילוב באמת. כשאנחנו מדברים על שילוב אנחנו מדברים על הורים. מאחר והשילוב באמת לא נעשה ולא מתבצע כהלכה, לצערי, אנחנו מאוד רוצים ואני מאוד מאמינה בשילוב. עצם המילה שילוב, המילה שילוב היא מילה פטרונית, כי מי אני ומי אתם ומי אנחנו שנשלב? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אנחנו לא קוראים לזה שילוב בשפה שלנו. << אורח >> יעל יוספסברג: << אורח >> אני יודעת. ועדיין, השילוב לא נעשה כמו שצריך והפתרונות, מה שקורה בעצם לאמא שהיא סופסוף מוצאת את עצמה ויוצאת לעבודה, מערכת החינוך – אני לא מדברת באופן כללי, אני יכולה מקרים פרטניים – יש את הדבר הזה שנקרא השעיה, להשעות את הילד מבית הספר. כן, כל מנהלת בית ספר מוצאת את הדרך היצירתית שלה אם היא לא מסתדרת עם הילד, לשלוח אותו הביתה. יש לי הורים שיושבים בבתים, לא מגיעים למשרד, כי הילד שלהם עשה איזושהי פעולה כזו או אחרת, זה לא משנה. אבל העניין הוא לתת את הכלים למסגרת החינוך, כי מסגרת החינוך לא מקבלת כלים, היא לא יודעת איך לשלב, היא פשוט לא יודעת. << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >> יעל, יש המלצות ועדת שפירא? << אורח >> יעל יוספסברג: << אורח >> מה עשו עם ההמלצות, ולרי? << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >> אז התפקיד שלנו ושל הכנסת הזאת זה לקדם את המלצות ועדת שפירא, יש שם בדיוק את הפתרונות << אורח >> יעל יוספסברג: << אורח >> ועדת שפירא לא מתקדמות לשום מקום, הן נמצאות במגירה מסוימת וזה לא מתקדם. << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> ההכללות האלו הן מאוד קשות לי, יש מקרים פרטניים בוודאי, נושא של השעיה, יש חוזר מנכ"ל, ברור ומדובר. אם יש מקרה פרטני שצריך טיפול – בשמחה אנחנו פה. << אורח >> יעל יוספסברג: << אורח >> אני אשמח להציף. << אורח >> נאוה ניב: << אורח >> אני עכשיו נותנת לך את המייל שלי, אין לי שום בעיה, בשמחה ואהבה. אבל אני חייבת להגיד שבאופן כללי ההשתלבות של התלמידים, ההכללה, יש עוד עבודה – בוודאי. אבל להגיד שזה לא מוצלח – יש לי קצת בעיה עם זה. << אורח >> יעל יוספסברג: << אורח >> תעשו כנס להורים, תקשיבו, תשמעו את ההורים. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> נעצור את הדיון פה, חברות. אני רוצה לסכם את הדיון ואני רוצה להתייחס. קודם כול אני מאוד נזהרת ואני מאוד מקשיבה להורים ואני מאוד רוצה לסייע לכם, ואני באמת מבינה את הסיטואציה המאוד מורכבת שאתם מתמודדים איתה ברמה היומיומית לכל החיים, אין שאלה בכלל. אבל אני תמיד מאוד נזהרת בכבודם של עובדי הציבור שלנו ושל משרדי הממשלה שכן עושים עבודה. ואני לא אוהבת שמכלילים, אני לא אוהבת שנותנים תמונה כללית. גם בביטוח הלאומי אני בטוחה שיש מקרים שיש איתם בעיות, אבל יש גם ועדות נהדרות ואני לא חושבת שיש כוונת מכוון להתעלל באנשים. אני חושבת שהשתמשת במילים מאוד קשות. אני רוצה למתן את הדיון כי יש לנו נטייה בחברה שלנו בכלל, לדבר מאוד קיצוני כל הזמן. אז רגע למתן. המטרה שלנו פה היא לשפר ולעשות טוב יותר. בסדר גמור שהשמעתם את הדברים גם אם הם קשים ואנחנו נעשה פעולות כדי לשפר אותם. זו הנקודה החשובה. אני רוצה גם להגיד משפט שאנחנו נורא מתייחסים לדיון הזה כאילו זה דיון נשי, ונכון שהרוב פה על אימהות והן הלביאות שלנו והרבה על כתפיהן, ובאמת כל הלב שלי יוצא אליהן, אבל זו לא בעיה נשית, זו בעיה חברתית וגברים הם חלק מהחברה שלנו ואסור לנו תמיד ללכת לנישה הזאת שאנחנו שמים את זה רק על הנשים ואומרים: הן כבר יפתרו, הן יעשו. זה בצד, זה לא שלהם, זה גם שלהם, הם אבות והם חלק מהחברה הזאת. ולכן הפתרונות צריכים להיות גם פתרונות משפחתיים, לא רק כלפי נשים. כן, אני תמיד בעד לקדם את הנשים ואני אעשה הכול כדי לקדם את הנשים, אבל זה גם של הגברים, לא רק של הנשים. שמחתי נורא לשמוע את תהילה ואת הגישה המשפחתית המאוד בריאה שהם הביאו לשולחן שזה שותפות, כל אחד והחלק שהוא נותן בשותפות הזאת אבל זו שותפות. אני רוצה לסכם את הדיון. תראו, מן הסתם הדיון הזה לא יפתור את כל הבעיות שנגענו בהן, וראיתם שיש הרבה. אבל יש דברים שאנחנו יכולים לעשות צעדים אקטיביים ורגע לבחון אותם ולראות איך אנחנו משפרים. קודם כול הדבר שהכי צף ועולה כאן הוא נושא של תכלול מענים, של מיצוי זכויות, של איגום משאבים, ברור שהדבר נוגע בזה. בין אם זה נופל בין משרדים, בין אם פתאום שמעתי שבמשרד ראש הממשלה היה מישהו ועכשיו הוא כבר לא. זה לא יכול להמשיך לעבוד ככה, צריך גורם אחד מתכלל שיודע לטפל מול הגורמים. אניא בדוק מי במשרד ראש הממשלה אחראי לזה ולמה זה נופל שם בין הכיסאות? כי אני לא מכירה את זה. לי זה נשמע כרגע ממה שאני שומעת, שזה צריך לשבת שם, כי אני שומעת שבנציבות זה לא מספיק בשביל לתת את המענה הזה, נשמע לי שזה צריך ללכת לכיוון משרד ראש ממשלה, אבל אני רוצה לבחון את הנושא הזה. הנושא של הנגשה עלה פה חזק מאוד ובעיניי אנחנו בפער גדול כאן. חסרים לי מאוד מספרים ודאטה כדי לטפל בבעיה אתה צריך להבין את עומקה ועד כמה הבעיה היא רחבה. ולכן הוועדה ממש קוראת ומבקשת גם ממשרד החינוך קודם כול להעביר נתונים לגבי בתי הספר, כמה בתי ספר לא מונגשים? כמה בתהליך? כמה הגישו בקשה ולא קרה? אני רוצה ממש מספרים, אנחנו רוצים להבין את הבעיה. כנ"ל מרכזים למשפחות, כמה מרכזים קיימים? איפה הם בפריסה ארצית? והאם הם מונגשים? כי אם לא כולם מונגשים בצורה מותאמת אז אנחנו גם שם בבעיה. << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> המרכזים הם לא בהכרח מקום, המרכז הוא מרכז עירוני שפועל בכל המבנים העירוניים. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> מתנ"סים וכו'? << אורח >> אסתי אליאס: << אורח >> למשל, כן. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אז אנחנו נשמח להבין איפה זה פועל שאין הנגשה, כי אם הנגשה אז אנחנו בתקלה. אני חושבת שנושא של שיפוי מעסיקים להורים הוא נושא שצריך לגעת בו לחלוטין. אני אגיד את האמת, אני צריכה ללמוד אותו ולראות איך אפשר לעשות את זה ואיך נכון לעשות את זה? לי זה כמובן נשמע שזה צריך לבוא בחקיקה ממשלתית ולא בחקיקה פרטית, אבל אנחנו נבחן את זה רגע ונבדוק מה אפשר לעשות. כי ראינו, אגב, במלחמה הזאת, למרות שהיו קשיים מאוד גדולים בדרך, גם הוועדה הזאת פסקה בפיצוי לנשות המילואים למשל או למילואימניקיות עצמן. היו הרבה דברים שבמלחמה הזאת המדינה פתאום ידעה לגלות ורסטיליות, ידעה. אגב, הביטוח הלאומי הצטיין בזה, אני רוצה לציין. בשנתיים האחרונות הם עשו פליק-פלאקים ועשו הרבה דברים שלא היינו מצפים שביטוח לאומי יעשה. לכן זה אפשרי, נכון שיש הרבה בירוקרטיה אבל זה אפשרי ואנחנו צריכים רגע לבחון את הנושא הזה. לגבי החוק שציינת אותו קודם, אנחנו נעשה בדיקה מאחורי הקלעים מה קורה עם זה ,ואני רוצה שנהיה בקשר ונראה איך אנחנו מקדמים את זה. כמובן, אני רק אומרת לכם, זה נראה לי די ברור מאליו, אבל הדלת שלי כמובן פתוחה, לשכתי, הצוות שלי, היועץ הפרלמנטרי הנהדר שלי, אביב פה. אני גם מוכנה בכל הכלים הפרלמנטרים שעומדים לרשותי כדי לסייע לכם, בין אם זה שאילתות לשרים ובין אם זה דיונים דחופים ובין אם זה נאומים במליאה – כל דבר שאני יכולה להעלות את המודעות אני תמיד שמחה. ביטוח לאומי, כרגע יש ממלא מקום לפי מה שאני יודעת, צבי כהן – אני ארצה לדבר איתו בנושא של הוועדות, כי אני לא יכולה לשמוע כזה דבר ולהתעלם ממנו. אנחנו צריכים רגע לעשות בחינה ולבדוק בנושא הזה, אני ארצה לדבר איתו באופן אישי על הנושא הזה. אנחנו נעמוד בקשר על הנושא הזה. וטוב שגם ישבנו פה מסביב לשולחן, כי אתם רואים שהקישורים בין העולמות תמיד עוזרים. את ועדת שפירא אני לא מכירה ואני לא מכירה את מסקנותיה, זה פשוט לא תחום העיסוק שלי, ולכן סליחה מראש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני אשמח להביא את זה לידיעתך. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> קודם כול תשלחי לנו חומרים והכול, ונראה איך זה יכול להשתלב בדבר הזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה יפתור הרבה בעיות. << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >> אני כן חושבת שאנחנו צריכים לשקול בוועדה הזאת לעשות סוג של שולחן עגול, לנקות את כל רעשי הרקע והכותרות הפומפוזיות. פשוט לשבת מסביב לשולחן, גם הגורמים הממשלתיים, גם החברה האזרחית, גם נציגי ההורים. ולראות איזה דברים אנחנו כן יכולים לפתור, ואני בטוחה שיש דברים שאנחנו יכולים לפתור ביחד בלי חקיקות. אני רוצה מאוד להודות לכם שבאתם לדיון הזה, ובעיקר לאימהות. כי אתן לא עובדות בזה ולא מקבלות שכר על זה, ופיניתן את זמנכן ובאתם לדבר על זה ואכפת לכם לא רק מעצמכן אלא גם מאחרים. ותודה לכן על כל מה שאתן עושות. ואנחנו נראה איך אנחנו מתקדמים מכאן, אני חושבת שעשינו פה רשימה די מכובדת של מטלות להמשך. תודה לכולם על העבודה החשובה שאתם עושים, אנחנו עוד ניפגש. תודה לכם, הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:40. << סיום >>