פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 21
מישיבת הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים
יום שני, כ"ו בחשון התשפ"ו (17 בנובמבר 2025), שעה 9:00
סדר היום:
<< נושא >> הסרת חסמים במערכת החינוך לקידום שוויון הזדמנויות לתלמידים בטיולים << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר
חברי הכנסת:
חילי טרופר
אלעזר שטרן
מוזמנים:
חגית ארי-עם
–
ממונה חינוך מיוחד, אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך
ברוכי מגל
–
אגף של"ח, ידיעת הארץ, משרד החינוך
יוסף רביב
–
עוזר ייעוץ משפטי, משרד החינוך
עירית שביב שני
–
עו"ד, ממונה משפטית נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, משרד המשפטים
שירלי פינטו קדוש
ח"כ לשעבר, יוזמת ויו"ר החמ"ל הסגול
נועה פחימה
–
ממונה חינוך מיוחד במנח"י, עיריית ירושלים
יובל שי
–
סמנכ"ל חינוך, החברה להגנת הטבע
רחלי בללי
–
מנכ"לית, עמותת העיוורים בישראל ששת
עמוס זיו
–
מנכ"ל, עמותת לוטם - טבע נגיש לכולם
עינב בלום
–
סמנכ"לית חינוך (אחות ל-2 אחים עם מוגבלות), עמותת לוטם - טבע נגיש לכולם
שקד רוטשילד
–
מנהלת תחום פיתוח, עמותת לוטם - טבע נגיש לכולם
מרינה קרצ'ונסקי
–
מהנדסת ויועצת, עמותת לוטם - טבע נגיש לכולם
אליזבטה קוקולייב
–
אמא, עמותת לוטם - טבע נגיש לכולם
ורד אליה
–
אמא של סיני, עמותת לוטם - טבע נגיש לכולם
סיני מרדכי אליה
–
ילד, עמותת לוטם - טבע נגיש לכולם
אורלין ליה מלכה
–
חברה, הקואליציה למחלות נדירות
משתתפים באמצעים מקוונים:
סורין הרשקו
–
יו"ר, עמותת לוטם - טבע נגיש לכולם
רויטל לן כהן
–
מנהלת קשרי ממשל וחברה בצוות המנהל, קואליציה לילדים עם צרכים מיוחדים
מיכל פלג עוזיהו
–
ראשת המועצה האזורית אשכול
מנהלת הוועדה:
אתי שבתאי
רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים; אלעד גרנות
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> הסרת חסמים במערכת החינוך לקידום שוויון הזדמנויות לתלמידים בטיולים << נושא >>
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אני פותח את ישיבות השבוע של הוועדה להסרת חסמים במעקב אחר החלטות ממשלה. לפני שאנחנו מתחילים את הדיון, אנחנו תמיד זוכרים שעדיין יש חטופים חללים בעזה. אנחנו שמחים על כל מי שחזר בחיים ומתחיל חיים חדשים ומשתקם. עצובים על הנרצחים, אבל לפחות הושבו לקבר ישראל. עוד שלושה חטופים חללים ולא נפסיק את המנהג להזכיר את הסיפור שלהם עד שישובו בעזרת השם לקבר ישראל גם הם.
דרור אור ז"ל, בן 49 מקיבוץ בארי, היה אב מסור, בן זוג אוהב וחבר קהילה מוערך, שנחטף מביתו ב-7 באוקטובר במהלך מתקפת הטרור הקשה. 208 ימים לאחר האירועים הקשים התבשר קיבוץ בארי כי דרור נרצח ביום חטיפתו, וגופתו מוחזקת בידי חמאס ברצועת עזה. אשתו, יונת, נרצחה בטבח שאירע בקיבוץ ושניים מילדיו, עלמה ונועם, הוחזקו בשבי במשך 50 ימים בטרם שוחררו במסגרת עסקת החטופים. לצערנו, התייתמו משני הורים.
בהודעת הקיבוץ נאמר: דרור אור ז"ל היה חבר אהוב, אב מסור לשלושת ילדיו, יהלי, נועם ועלמה, בן זוג אוהב ליונת זכרה לברכה. הוא ניחן ברוח שיתופית יוצאת דופן באהבתו לאנשים ובתשוקה לחדש וליצור. הקהילה שלנו שבורה לנוכח הבשורה הכואבת וכאבנו אינו ניתן לתיאור.
דן פלג, שותפו של דרור לניהול מחלבת בארי במשך 15 שנים, סיפר: דרור היה שותף אמיתי, עבדנו יחד בראש אחד, בסינרגיה ובשותפות מלאה. הוא היה אדם של אנשים, תמיד חיפש שיתופי פעולה. יחד חלמנו על תוכניות מרחיקות לכת במחלבה, אך הכל התרסק. אני איבדתי לא רק חבר ושותף, אלא גם אדם שלא היה שני לו. יהי זכרו ברוך.
אנחנו מתחילים דיון שכואב מאוד, עוול שנמשך שנים רבות מדי. אני רוצה לספר לכם ששואלים אותי מה הציל אותי בחיים כשהייתי ילד שובב בבתי ספר, כשהספקתי לעזוב ארבעה תיכונים. אז מה שהציל אותי זה להיות בחוגי סיירות של החברה להגנת הטבע, מכיתה ד' בערך, וגם חניך ומדריך בבני עקיבא. שתי הפעולות של החינוך הבלתי פורמלי הללו הצילו אותי.
גם כשהייתי בן 17 והתגייסתי לגולני, להיות מדריך בבני עקיבא ולהיות מתנדב בחוגי סיירות, ולהכיר מפה, ולישון בשטח, ולעשות קומזיץ, ולחצות את הערבה, וללכת ברפסודה בכנרת, ולבנות אותה בעצמך, ולאכול תאנים וענבים ופטל, ולהישרט, ולסחוב ג'ריקן חמישה ליטר בכיתה ד' - כל זה בנה אותי לשירות צבאי, ואחר כך איפשר לי להשלים גם את ההשכלה שלי האקדמית. השעות הספורות האלה של ילד הן ההזדמנות וההצלה שלו. כל שכן ילד שיש לו קשיים התנהגותיים, וכל שכן ילד שמתחיל את החיים עם קשיים, עם צרכים מיוחדים.
משרד החינוך מבין את זה ויש לו עולם שלם של חינוך בלתי פורמלי, והוא מושקע בו, והוא מקדם אותו. עולם החינוך הבלתי פורמלי בכללי נשען יותר מדי על תשלום ההורים ופחות מדי על מימון ממשלתי, יותר מדי על תרומות, ופחות מדי על סטנדרט. היום יגיע להצבעה בכנסת חוק שלי למימון ממשלתי של חינוך בלתי פורמלי.
אני יודע שזה חלום כמעט בלתי ניתן להשגה. אבל האם ילד בישראל לא זכאי לחוג, ולא זכאי לטיול, ולא זכאי לתנועת נוער, ולא זכאי לקייטנה? האם הדבר הזה הוא מותרות? האם אנחנו רוצים לחיות בחברה שרק מי שיש כסף להורים שלו יקבלו את השירותים האלה וישתתפו בעולם של החינוך הבלתי פורמלי?
המציאות הזאת הכללית היא בעייתית, אבל אני רוצה לצלול לסוגיה היומית שלנו. הובא לפניי שבמשך שנים רבות לא נמצא הנתיב שבו משרד החינוך מאפשר לעמותות שעוסקות בטיול וטבע של ילדים עם צרכים מיוחדים להיות חלק מהתקצוב ומהתקנות הממשלתיות. הדבר הזה הוא חמור מאוד, הוא כאילו עוול על עוול.
המעט כסף שיש למדינה לתת לילד לחינוך בלתי פורמלי וטיולים, יגיע לילד ללא צרכים מיוחדים, וילד עם צרכים מיוחדים לא יקבל מימון מהמדינה. זאת מציאות שאנחנו לא יכולים לקבל אותה. אני מקווה שהשר יבין את האירוע, לדעתי הוא גם לא נחשף לחומרת המצב הזה, שבמשך שנים ילדים עם צרכים מיוחדים לא יכולים להיכלל בתקנה של משרד החינוך.
כל מה שרוצים לבקש ממשרד החינוך שיגידו לנו שזה יתוקן תוך חודשיים, ושלראשונה ישולבו גופים ועמותות שעומדות בסטנדרט ובניסיון להוציא טיולים של ילדים עם צרכים מיוחדים. אנחנו גם למדנו בעולם הזה של צרכים מיוחדים, של נכי צה"ל, של מחלות נפש, שזה לא לבד. ילד הוא לא המטופל, משפחה שלמה - החיים שלה עוצרים כשיש צרכים מיוחדים. צריך לטפל, לעשות בדיקות, ללוות, להיות צמוד. אז גם המשפחות האלה ראויות להתייחסות. הן חלק מההזדמנות לצאת לטבע.
אולי אני אסיים רק, כשגדלתי ועזבתי את הצבא הייתי קצין בגולני, הלכתי לעבוד שבע שנים בחברה להגנת הטבע ואספתי ילדים מהרחוב, ילדי עולים וילדים עם קשיים, והקמתי חוג. החיים של הילדים האלה השתנו בזכות חוג סיירות. לפגוש אנשים מכל ארץ, לטייל, לקבל ביטחון עצמי. אחרי זה הקמתי חוג של הורים וילדים בני שלוש. ובתוך הילדים האלה היו ילדים עם צרכים מיוחדים. ועולים על אוטו ונוסעים למעיין ולגבעה ולעמק ולוואדי ושרים שיר ועושים הצגה. שעת רצון, שעת רצון של משפחה שחובה, שמישהו מסתכל עליה, שמאפשר להורים קצת לנשום. שיש מי שיטפל בילדים בזמן הזה.
דיברתי עם מנכ"ל החברה להגנת הטבע הבוקר. יש לנו הערכה אדירה לחברה להגנת הטבע על פועלה. ואין לנו בכלל ספק שהם ישמחו לראות את העמותות שעוסקות בצרכים מיוחדים שותפים במימון של משרד החינוך. והעשייה שלהם לא מוטלת בספק ולא תהיה פה העמדה של התחום הזה מול התחום של החברה להגנת הטבע. אנחנו רוצים מימון לחברה להגנת הטבע, לטבע ולסביבה. ואנחנו רוצים מימון לילדים עם צרכים מיוחדים שיזכו לצאת לטבע, לטייל ולמשפחות שלהם.
אני אבקש התייחסות ראשונה של משרד החינוך וגופים ממשלתיים אחרים, אם נמצאים כאן. אחרי זה חברי כנסת ואחרי זה משתתפים אחרים, כולל ההורים שיקבלו זכות דיבור והילדים. ויש לנו גם בזום כמה בקשות. אז כל הדוברים בנוהל הרגיל שלנו, קצר ולעניין. שתי דקות, שלוש דקות, לא יותר מזה להעביר את המסר.
יש פה רגישות של תיעוד של ילדים. יושב ראש הוועדה קובע לפי סעיף 120 ד' לתקנון הכנסת, שהשמות של כל מי שביקש או יבקש לחסות את השם שלו, כדי שלא ייגרם לו או לזולתו נזק, יהיו חסויים ולא יירשמו בפרוטוקול. במיוחד באשר לקטינים או חסרי ישע, לפי סעיף 120 ד'. מי שיבקש יבוא בשקט לאתי מנהלת הוועדה ויירשם.
משרד החינוך בבקשה. תנו לנו סקירה על מצב הדברים, על הפעולות שלכם לשנות את המצב. ותנו לנו תקווה ותייתרו את הדיון הזה, בבקשה.
<< אורח >> יוסף רביב: << אורח >>
תודה רבה, אדוני. יוסף רביב מהלשכה המשפטית במשרד החינוך. אני אפתח ואציין שאנחנו נמצאים בהליכים מתקדמים לקראת פרסום להערות הציבור של תיקון נוסף למבחן התמיכה. על אף שהמבחן תוקן בשנת 2024 כדי לתת התאמות לחינוך המיוחד, גם בהגמשת תנאי הסף וגם במתן תמרוץ בצורה של תיעדוף וניקוד עודף, שהמשמעות שלו זה יותר כסף בסופו של דבר על כל פעילות לחינוך המיוחד.
אנחנו נמצאים בהליך של תיקון נוסף. ערכנו בחינה מקצועית, מקיפה ומעמיקה, הן לפני התיקון בשנת 2024 ושוב לאחריו. ואנחנו ממש לקראת פרסום להערות הציבור, והציבור תהיה לו את ההזדמנות בפרסום להעיר את - - -
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
כמה שנים אתה בתחום?
<< דובר_המשך >> יוסף רביב: << דובר_המשך >>
אני בתחום שנתיים בערך.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
ולמדת את ההיסטוריה של זה?
<< דובר_המשך >> יוסף רביב: << דובר_המשך >>
למדתי.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
האירוע של זה הוא בסביבות 10-15 שנה שאין פריצת דרך. אז איך אני יכול לדעת שמה שתעשה עכשיו יאפשר את פריצת הדרך הזאת?
<< דובר_המשך >> יוסף רביב: << דובר_המשך >>
בגדול, משנת 2024 אנחנו נמצאים בהליכים של תיקון ובחינה של הנושאים האלה. יצא תיקון בשנת 2024. וחשוב להזכיר, התיקון משקף את המדיניות המקצועית של המשרד שכל הזמן נמצאת בהליכי בחינה ושיפור. אנחנו רוצים לתת את השירות הכי איכותי לתלמידי החינוך המיוחד, ולכן אנחנו גם דורשים דרישות מקצועיות מהדרת סיורים חינוכיים בכלל, ובכלל זאת, הדרכת סיורים חינוכיים לחינוך מיוחד. והתקווה שלנו זה שהגופים ייקחו את הדרישות המקצועיות, יעלו אליהן וישפרו את - - -
<< דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
חלק מתהליך הניסוח היא יחד עם הגופים שעושים את זה היום?
<< אורח >> יוסף רביב: << אורח >>
ערכנו ישיבות עם הגופים שעושים את זה, עם עמותת לוטם, גם בשלבים של הכנת התיקון בשנת 2024, גם עם החברה להגנת הטבע וגם כמובן יש לנו את גורמי המקצוע באגף לחינוך מיוחד אצלנו במשרד, היחידה המקצועית, שנמצאים פה איתי.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אז מתי יצא מכרז כזה?
<< דובר_המשך >> יוסף רביב: << דובר_המשך >>
זה נמצא בהליכים סופיים לקראת פרסום. אני לא יכול להתחייב על מועד מדויק, אבל זה נמצא בהליכים סופיים לקראת פרסום.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
תן לנו בערך, רבעון, חצי שנה, מה?
<< דובר_המשך >> יוסף רביב: << דובר_המשך >>
זה הליכים, אנחנו ערכנו היוועצות גם עם משרד המשפטים, אנחנו נמצאים בהליכים.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
זאת אומרת אתה מאלץ אותנו להיפגש פה עוד חודש וחצי לבדוק מה איתכם. אתה מעדיף לבזבז את הזמן כל חודש וחצי להיפגש מאשר להגיד לי תוך חודשיים שלושה יהיה מכרז וכולי?
<< דובר_המשך >> יוסף רביב: << דובר_המשך >>
אנחנו נשמח להיפגש. תראה, אני לא יכול להתחייב. אנחנו מאמינים שזה יהיה בהקדם, אבל להתחייב על מועד אני לא יכול.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אמרת שאתם תדאגו לתקצוב. בכל עולם משרד החינוך ילד עם צרכים מיוחדים מתוקצב אחרת, אז גם בתקצוב של הטיולים האלה הדברים יתוקצבו? כי זה קבוצות קטנות, יותר כוח אדם וכולי?
<< דובר_המשך >> יוסף רביב: << דובר_המשך >>
אז כבר אני חייב לציין שבתיקון בשנת 2024 יש ניקוד עודף. הוכפל הניקוד לסיורים לחינוך מיוחד. זאת אומרת כל תלמיד של חינוך מיוחד שמשתתף בסיור, העמותה שמבצעת את הסיור מקבלת עליו כפל ניקוד, זאת אומרת הוא נחשב כמו שני תלמידים.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
תגיד, ומבחינת מסגרת התקציב, הרי בסוף זו עוגה קטנה וכמות הילדים גדלה לאורך השנים. להם לבד יש 5000 ילדים, אז מה יקרה בסוף? איך תאפשרו גם לכניסה של כוחות ולגדילה של מספר ילדים, כל שכן ילדים שהעלות פר ילד גדולה יותר, ועם אותה מסגרת תקציבית? מה הולך להיות?
<< דובר_המשך >> יוסף רביב: << דובר_המשך >>
בסופו של דבר מבחן תמיכה זה עידוד פעילות. יש מסגרת תקציבית לעידוד הפעילות וזו עוגה שמתחלקת בין כולם. אנחנו מעודדים את תלמידי החינוך המיוחד, זה בוודאי בא על חשבון עידוד של סיורים רגילים, אבל בסופו של דבר אנחנו עורכים את האיזונים. וחשוב לציין: אנחנו לא מממנים את הפעילות, אנחנו רק מעודדים אותה. התקציב נועד כדי לעודד פעילות.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
תסביר את הסייג הזה.
<< דובר_המשך >> יוסף רביב: << דובר_המשך >>
את הסייג של עידוד פעילות?
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
כן.
<< דובר_המשך >> יוסף רביב: << דובר_המשך >>
בסופו של דבר הגופים אמורים להיות יכולים להתנהל גם בעצמם ולקיים את הפעילות גם בעצמם.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
מאיפה?
<< דובר_המשך >> יוסף רביב: << דובר_המשך >>
מתקציבים שלהם.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
מאיפה התקציבים שלהם?
<< דובר_המשך >> יוסף רביב: << דובר_המשך >>
תשלומי הורים, תרומות.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אז זה מה שמדינת ישראל רוצה להציע?
<< דובר_המשך >> יוסף רביב: << דובר_המשך >>
לא, אנחנו מעודדים. אנחנו מעודדים פעילות.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
עידוד זה יכול להיות 5% זה יכול להיות 70%. איזה עידוד זה? זה מחיאת כפיים מהיציע? מה העידוד? פר ילד מהעלות שלו בטיול הזה, איזה אחוז בעידוד של המדינה יכוסה? הבנת את השאלה.
<< דובר_המשך >> יוסף רביב: << דובר_המשך >>
אז בעיקרון אפשר להיתמך, לפי נוהל שר אוצר עד 90% מעלות הפעילות.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
ופה מה המתוכנן? מה הרציונל שלך? בקול קורא הזה במכרז שתוציא?
<< דובר_המשך >> יוסף רביב: << דובר_המשך >>
לא הבנתי את הכוונה.
<< דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
מה צפוי להיות האחוז של ההשתתפות של המשרד?
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
פר ילד, בעלות שלו, בטיול הזה.
<< דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
בערך.
<< אורח >> יוסף רביב: << אורח >>
אין לי מידע לגבי זה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
בערך.
<< אורח >> יוסף רביב: << אורח >>
אין לי מידע בכלל לגבי - - -
<< דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אז איך אתם בונים משהו כזה?
<< אורח >> יוסף רביב: << אורח >>
אנחנו בונים את חלוקת התקציב, לא את כמה תקציב יהיה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אני חושב ששר החינוך ייצא ענק וגדול בכסף קטן, שיעשה מהפכה בהזדמנות לילדים עם צרכים מיוחדים לצאת לטבע. אני חושב שזה יעלה לו 20 מיליון שקל או 40 או 50, וזה כסף קטן במשרד החינוך, וזו מהפכה חברתית. זה מה שאני רוצה שתגיד לשר החינוך ולמנכ״ל. זה גם מה שייכתב אליהם, שמעבר להאצת המכרז הזה, שלראשונה תהיה בו פריצת דרך, שמשלב ארגונים שמוציאים טיולים לילדים עם צרכים מיוחדים, שהשר יראה בזה גולת כותרת.
<< דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
כמה יש היום בעוגה הזו? בתקנה?
<< אורח >> יוסף רביב: << אורח >>
בתקנה כרגע יש נתמך יחיד.
<< דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
לא, כמה כסף?
<< אורח >> יוסף רביב: << אורח >>
כמה כסף? ברוכי?
<< אורח >> ברוכי מגל: << אורח >>
בוקר טוב, קוראים לי ברוכי, אני מנהל את אגף של"ח וידיעת הארץ בחודשיים האחרונים בהטלת תפקיד. אני גם עושה תפקיד במחוז צפון.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
גם מנהל מחוז צפון בכללי?
<< אורח >> ברוכי מגל: << אורח >>
לא. בחברה להגנת - - , במינהל חברה ונוער. אני קצת מתרגש.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
עבדת בחברה להגנת הטבע פעם?
<< דובר_המשך >> ברוכי מגל: << דובר_המשך >>
לא.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אבל טעות יפה.
<< דובר_המשך >> ברוכי מגל: << דובר_המשך >>
אבל הייתי צוער שלך פעם.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
באמת?
<< דובר_המשך >> ברוכי מגל: << דובר_המשך >>
כן, בקורס גפן.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
ברוך הבא.
<< דובר_המשך >> ברוכי מגל: << דובר_המשך >>
אבל סיימתי בדקל, כן.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אתה ואמיר ברעם.
<< דובר_המשך >> ברוכי מגל: << דובר_המשך >>
כן, בדיוק אותו קורס.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
יפה.
<< דובר_המשך >> ברוכי מגל: << דובר_המשך >>
כל אחד הגיע לאן שהגיע.
מילה לפני זה. גדלתי בשדה הזה שאתה מדבר עליו. הייתי מזכ"ל תנועת נוער, הייתי מנהל מתנ"ס. הסביבה הזאת הבלתי פורמלית מאוד ברורה, וב-15 שנה האחרונות אני בשל"ח. בתפקיד הנוכחי בחודשיים האחרונים.
אין ספק שאנחנו צריכים לתת לכול ילדי ישראל הכול. אין ספק שהעוגה היא מאוד קטנה. כרגע היא 14 מיליון שקלים, בשנה שעברה היו עוד שמונה היא הייתה 24. והתקנה הזאת באה לתת לעמותות שעושות פעילות שלא למטרת רווח וכולי, כי יש לנו גם שחקנים פרטיים בתוך האירוע, לתת להם את תנאי הסף לקיים את הארגון שלהם. ולכן גם תקנת התמיכה מדברת על זה. זה לא פר ילד שם.
<< דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
סליחה, היא קוצצה השנה?
<< דובר_המשך >> ברוכי מגל: << דובר_המשך >>
היא בנויה מהחלטות ממשלה. זה אוסף של כל מיני - - -
<< דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
לא, אבל אתה אומר שבשנה שעברה היא הייתה 24.
<< אורח >> ברוכי מגל: << אורח >>
נכון, השנה היא רק 14. איפה חסרים עוד שמונה אני לא יודע.
<< דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
עשרה. איפה הם?
<< אורח >> ברוכי מגל: << אורח >>
לא, זה היה 23 פסיק משהו. איפה? אני לא יודע. זה הנתונים שקיבלתי מהחשבת.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
קודם כל אנחנו מבקשים, שלדיון הבא יגיע איש הכספים שלכם, שעוסק ישירות בתחום הזה. עכשיו אתה ריבון של המכרז הזה מבחינה מקצועית?
<< אורח >> ברוכי מגל: << אורח >>
כן.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
של"ח אחראים לעצב את המכרז הזה? מבחינת תוכן.
<< דובר_המשך >> ברוכי מגל: << דובר_המשך >>
הוא יושב באגף של"ח. כן, עם גורמי המקצוע.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
ברור. אז אנחנו מבקשים שיגיע לפה בפעם הבאה איש הכספים, ובאופן חריג אם מנכ״ל משרד החינוך יכבד אותנו בנוכחותו, במיוחד אם יהיו לו בשורות לבשר לעם ישראל, אנחנו מבקשים שגם הוא יגיע לדיון הבא, כי אנחנו צריכים פה ראייה גדולה ואסטרטגית של המשרד בנושא הזה, מעבר לחשיבה של אגפים.
מה עוד אתה רוצה להוסיף, ברוכי?
<< דובר_המשך >> ברוכי מגל: << דובר_המשך >>
עוד משפט קצר, שהתמיכה מדברת על עמותות שיודעות לתת פריסה כמה שיותר רחבה ומענה מקצועי, שאנחנו נפרוס אותו בפריסה רחבה, לא בפריסה נקודתית. זאת אומרת כשהתקנה נכתבה היא התכוונה לארגונים שנמצאים ברמת פריסה ארצית ויכולים לתת מענה לא רק במקום אחד נקודתי. וזה גם משפיע על חלק מהדברים שכתובים היום בתוכה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
כן. רק אני אומר, כל הזמן מהדהד לי בראש. קודם כל יש בסיפור הזה גם גיבור ישראל. עשיתי חידון לחבר'ה שלי, לא הכירו, אבל אני ואתה יודעים מי זה סורין הרשקו.
<< דובר_המשך >> ברוכי מגל: << דובר_המשך >>
הפצוע הקשה מאנטבה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
לוחם צנחנים, שנפצע קשה במבצע אנטבה, והוא יושב ראש העמותה הזאת. נכון, סורין הרשקו?
<< אורח >> סורין הרשקו: << אורח >>
כן, אני נמצא פה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אני תכף נותן לך לדבר, סורין. ו-15 שנה הם נושאים בנטל. 15 שנה הם עושים את ה- 5,000 ילדים, והולכים לעוטף. ותכף נשמע את יושב ראש מועצת אשכול, מיכל עוזיהו, חברה שלי. ואנחנו חייבים שהמיליונים הראשונים יגיעו השנה. אי אפשר. העידוד הזה באפס הוא לא עידוד, זה אפס. כרגע זה אפס.
אם צריך אזוריות תעשו אזוריות. כל דבר שייתן לזה פתרון. אם צריך דרך רשויות תיקחו 10 רשויות, תנו את זה להם, תגידו: תשלמו לעמותה שעוסקת בצרכים מיוחדים.
<< אורח >> עינב בלום: << אורח >>
אני רק אגיד: 55,000 משתתפים ולא 5,000. זה התיקון הקטן.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
כן? וואלק, פה באמת כתוב לי 50,000. וואו, זה מדהים, מספר מדהים.
ברוכי, עוד? רוצה להשלים?
<< אורח >> ברוכי מגל: << אורח >>
לא, בשלב הזה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
סורין, רוצה להגיד לנו משהו? בבקשה.
<< אורח >> סורין הרשקו: << אורח >>
כן, תודה רבה על הישיבה. בהחלט, הפתיחה שלך בתחילת הדיון בדיוק שיקפה את הבעיה המרכזית שלנו. תיקון נוסף, לא 15 שנים, אנחנו מתמודדים עם זה 30 שנה. וחשובה לנו מאוד התמיכה הזאת, כי בהחלט אנחנו כל פעם מגרדים מכל מיני מקומות, וזה לא צריך להיות ככה. תודה בינתיים.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
איזה תמציתי אתה, סורין. אבל יום אחד אני וחילי ושירלי פה, חברת הכנסת לשעבר, נזכה למורשת קרב אישית ממך.
<< דובר_המשך >> סורין הרשקו: << דובר_המשך >>
במסגרת אחרת.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אבל תודה על פועלך ועל ההתנדבות רבת השנים. גם חבר הכנסת שטרן רצה להיות פה, לגבות אותך, מה שנקרא אח שלך לנשק. אולי הוא יצטרף מאוחר יותר לדיון. תודה רבה.
חברי הכנסת רוצים להוסיף? שירלי חברת הכנסת לשעבר?
<< אורח >> שירלי פינטו קדוש: << אורח >>
אני רק אגיד שאני מכירה אישית את עמותה לוטם, את הפעילות שלה. יצא לי לקחת חלק ולהגיע ולראות את ההשפעה הגדולה, שהם עושים לאותם ילדים. ועצוב לי שאנחנו מגיעים למצב שיש עמותות, וגם אנשים שיצאו מהמלחמה משתתפים שם, תלמידים עם מוגבלות, אנשים שנפצעו במלחמה, פעולות איבה. עמותות שעושות להם כל כך טוב, מוציאות אותם לטיולים, שזו תרופה לנפש. לתת להם את המקום הזה, דרך הטבע להנגיש להם את הטבע. זה דבר שהוא לא ברור מאליו.
ולראות את העמותות נאבקות מול המדינה לתקציבים מעטים, שנותנים אותם במקומות אחרים, לצערי, פחות חשובים בקלות. ואני חושבת שזה נושא מאוד פתיר. אפשר לראות את החשיבות, את האימפקט, את ההשפעה לטווח הרחוק על הנפש ועל הבריאות של הבן אדם, וזה יכול להביא למקום יותר טוב.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
ושירלי לבד עשתה מהפכה ביחס למשפחות ואנשים וילדים עם צרכים מיוחדים, כולל במלחמה כולל בקורונה, והיא קול צלול במאבק הזה למען שוויון זכויות והזדמנויות לאנשים עם צרכים מיוחדים. אז תודה שאת איתנו, שירלי.
יש לנו עוד גופים ממשלתיים פה, נציגי ממשלה? כן בבקשה.
<< אורח >> עירית שביב שני: << אורח >>
עורכת דין עירית שביב שני, מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. אני לא מתכוונת לדבר בשם עמותה כזו או אחרת, אבל אני מצטרפת פה לדברים על חשיבות העניין של טיולים לילדים עם מוגבלות. מה שברוכי העיר, שצריכה להיות פריסה לא נקודתית, השאלה אם אתה רואה שירות לאנשים עם מוגבלות כמשהו נקודתי? אני חושבת שזה לא משהו נקודתי. זה 20% מהאוכלוסייה שמתפרסת על כל הארץ.
כמו כן רציתי שוב להזכיר שנושא של התאמות לילדים עם מוגבלות הוא חובה לפי החקיקה. מי שנותן שירות, כל מי שמארגן טיול, הוא צריך לעשות הנגשה. כל מי שהוא תחת משרד החינוך, משרד החינוך גם עוזר במימון ההנגשה. אם זה בהסעות, אם זה בנגישון, אם זה בכל מיני התאמות שדרושות, ויש על זה הסבר מפורט באתר של משרד החינוך. יש חוזר שנקרא הטיול המונגש.
ואם אתם הורים לילדים עם מוגבלות שלא מקבלים את מה שהם צריכים ויש לכם זכות לפי החוק לקבל, אז אתם מוזמנים לפנות אלינו, לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
תודה רבה. עמותת לוטם, בבקשה.
<< אורח >> עמוס זיו: << אורח >>
שמי עמוס זיו ואני מנכ"ל ומייסד עמותת לוטם, טבע נגיש לכולם. ראשית, תודה רבה שהזמנתם אותי ותודה ליושב ראש על האפשרות הזאת להשמיע את קולנו. אתחיל בסקירונת קצרה לעמותה. עמותת לוטם קיימת מעל 32 שנים. המטרה היא להעצים יכולות של ילדים ותלמידים, בוגרים עם צרכים מיוחדים, עם מוגבלויות, על ידי פעילות בטבע, על ידי חוויה של יציאה לטבע, מגע עם חומרים, תהליכים, כל מה שכולנו מכירים מהחוויה שיש ביציאה לטיול וגם בלמידה שמתלווה לזה.
אנחנו עובדים עם כל סוגי הלקויות. גם הפיזיות, גם הקוגניטיביות, החושיות. אנחנו עובדים הרבה עם ילדים ונוער בסיכון ואנחנו מקדמים אצל כולם יכולות למידה, הגברת תחושת המסוגלות, חיזוק הביטחון העצמי וכולי.
צוות ההדרכה שלנו עובד בפריסה ארצית, להערתך, ברוכי. יש לנו מרכזי הדרכה בפריסה ארצית והוא עובר הכשרה ייחודית איך לעבוד עם אוכלוסיות עם כל הלקויות השונות, שזה אומר שיש לנו מרכזיות פדגוגיות עם ערכי המחשה, אנחנו עושים קורס ארוך ויקר לצוותים האלה, וצוותי ההדרכה שעוסקים בהדרכת הטיולים, יש להם כלים וארסנל של ידע שאין אותו במקביל למדריכים מצוינים, אך שלא מוכשרים לתחום הזה. קחו, סתם ככה כהקבלה, בין מורה לחינוך מיוחד למורה רגיל. יכול להיות מורה רגיל מצוין, אבל אם אין לו את ההכשרה של חינוך מיוחד, אז הוא לא מתאים לחינוך המיוחד.
העמותה, כמו שצוין כאן, עובדת עם כ-55,000 מטיילים בשנה. אנחנו עובדים עם למעלה מ-1000 מסגרות ובכלל זה 65% ממסגרות משרד החינוך לחינוך מיוחד. כלומר, נתח השוק שלנו בחינוך המיוחד של משרד החינוך הוא גדול מאוד, לדעתי, גם באופן יחסי הגדול מכל לגופי ההדרכה האחרים, שעובדים עם מגזר מסוים.
צוותי הדרכה שלנו מדריכים קבוצות הדרכה קטנות, כנהוג בחינוך המיוחד, 6-12 מודרכים, כמו שאמרתי, עם ציוד מותאם, עם הכשרה מותאמת.
הנושא שלשמו התכנסנו. המדינה תומכת תמיכה מבורכת בגופים מצויינים, בפעילות של הדרכת טיולים, גופי הדרכת טיולים, זה גם החברה להגנת הטבע, גם המדרשות לטיולים שעושות עבודה נהדרת. אבל, כמו שאמרנו, אנחנו מודרים, כגוף שעוסק בהדרכת טיולים, אבל לאוכלוסייה מאוד מסוימת, אנחנו חסומים לגשת לתקנה הזאת ולקבל בה את התמיכה באופן שוויוני. באופן אבסורדי, דווקא התלמידים שצריכים יותר משאבים, יותר התאמה, הם אלה שנעדרים או לא נמצאים בתוך התקנה, וכפועל יוצא מזה, האוכלוסייה הזאת יוצאת נפסדת בהתאמת ההדרכה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
עמוס, משפטי סיום. זה חל גם עליך שלוש דקות. ישר לנקודה.
<< דובר_המשך >> עמוס זיו: << דובר_המשך >>
בסדר גמור. אז כמו שצוין כאן, אחרי שפנינו לבג”ץ ומשרד החינוך הודה בתכתובת לבג”ץ, שאכן צריך לתקן את התקנה והיא לא שוויונית, אז התקנה הזאת תוקנה. אבל עדיין נשארו בה חסמים, דורשים מאיתנו שם דרישות של כיתות לימוד, שיהיו לנו לפחות שני בתי ספר שדה, כל מיני דברים כאלה, ניקוד לא מתאים. עדיין התקנה איננה מתאימה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
גם בחדש? גם במתווה החדש?
<< דובר_המשך >> עמוס זיו: << דובר_המשך >>
גם בחדש, אחרת לא היינו פה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אז איך נעשה את זה, יוסף?
<< אורח >> יוסף רביב: << אורח >>
קודם כל, אני חייב לציין שהחדש לא פורסם עדיין להערות הציבור, אני לא יודע איך - - -
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אבל אמרת שישבת איתם.
<< אורח >> יוסף רביב: << אורח >>
אה, לא. הוא מדבר על 2024.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אבל על החדש אתם ישבתם? על מה שאתה רוצה לעשות חדש?
<< דובר_המשך >> יוסף רביב: << דובר_המשך >>
כמובן ישבנו, שמענו את טענות הגופים.
<< דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
בחדש, למשל, אין דרישה לשני בתי ספר שדה וכיתות?
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
למה להכביד?
<< דובר_המשך >> עינב בלום: << דובר_המשך >>
אני אגיד רק שהדרישה לכיתות לא הייתה בתקנה הקודמת, ובשינויים שעשו, הוסיפו תקנות שהן לא רלוונטיות למהות התקנה, בשביל למנוע את הכניסה של - - -.
<< קריאה >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >>
בואי, גם אני עבדתי במשרד החינוך. אם המטרה היא שאותם גופים – אני אומר גם לך ברוכי, וזה בחברות – יישארו פשוט עכשיו מוצאים לזה כל מיני סעיפים חדשים אחרים, כדי שיגבילו את לוטם, אז תגידו את זה ישירות ונמצא פתרון. חבל. מי שמבקש מהם שיהיו להם לפחות שני בתי ספר שדה, אומר: אנחנו לא רוצים אתכם בפנים. תגידו את האמת.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
ולמה הם צריכים? בעידן מודרני, שממשרד אחד של תגלית מביאים 10,000 אנשים מכל העולם ולא צריך בניינים ותשתיות.
<< דובר_המשך >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
בשביל מה להגיע את כל הזה, הערות ציבור, דיונים פה שהיושב ראש יביא אותם וכולי? המטרה היא בסוף שהם לא יהיו בפנים.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
למה להכניס עז, שאי אפשר לחיות איתה? או למה לא להוציא את העז, כמו שאומרים? בסדר, אנחנו נבקש, אנחנו עוד חודש וחצי ניפגש פה.
<< דובר_המשך >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
לא, אבל ברשותך, יש שם דרישה לבתי ספר שדה?
<< אורח >> יוסף רביב: << אורח >>
אז אני אגיד ככה, אני לא אדבר על התיקון שעדיין לא פורסם מטבע הזה.
<< דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
עזוב, נו, אתה יודע מה יש בתיקון, תגיד את האמת, יש שם?
<< אורח >> יוסף רביב: << אורח >>
אבל אני כן אגיד על התהליך.
<< דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אני שאלתי שאלה פשוטה, יש שם דרישה לבתי ספר שדה? יש שם? אתה מכיר.
<< אורח >> יוסף רביב: << אורח >>
אני לא יכול לדבר על תיקון שעדיין לא פורסם.
<< דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אז עזוב.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אתה לא יכול לדבר על תיקון. אתה יכול להגיד: בכוונתנו להגמיש, להוריד, לעשות, בכוונתנו להגמיש, לשקול את הדבר, לבחון את זה מחדש. אתה יודע, זה עדיין חוקי להגיד את זה.
<< אורח >> יוסף רביב: << אורח >>
אז אני אגיד ככה: הדברים נבחנו ונבחנים בשיתוף היחידה המקצועית, בשיתוף, האגף לחינוך מיוחד, שהוא האוטוריטה המקצועית, שיודעת את הצרכים של החינוך המיוחד, וזה תחום ההתמחות שלהם. הדברים נבחנים, ואני אזכיר את מה שאמרתי קודם, אנחנו - - -
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אני רוצה לשאול את ברוכי, אתה איש שטח, רוב חייך היית בשטח.
<< אורח >> ברוכי מגל: << אורח >>
עדיין.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
כדי להוציא 50,000 איש, צריך להיות בעלות של בית ספר שדה?
<< אורח >> ברוכי מגל: << אורח >>
צריך להיות ארגון עם יכולת.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אם אתה עם 50,000, השתמשת ב-40 בתי ספר שדה, ובמלא תשתיות של אחרים. למה ההתניות האלה, שהן חוסמות מישהו?
<< אורח >> ברוכי מגל: << אורח >>
א' ההתניות לא חוסמות, זאת אומרת, מי שיעמוד בתנאי הסף, האמירה פה של עמוס - - - עוד פעם, זה לא נסיבות מקלות שאני רק חודשיים בתפקיד, אבל טיפה שיעורי בית עשיתי. אף אחד לא נחסם, זאת אומרת, מי שעמד בתנאי הסף קיבל מהתקנה הזאת. זאת אומרת, התקנה מיועדת לפעילות של ילדים ובני נוער. היא לא עומדת - - -
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
התקנה הזאת עודכנה אחרי בג"ץ. אומרים: בג"ץ, הנה, עשינו שינויים. אבל משאירים עז שאי אפשר לחיות איתה. משאירים רף שאי אפשר לעבור אותו. אז מה הועילו חכמים בתקנתם? תרתי משמע.
<< אורח >> ברוכי מגל: << אורח >>
התקנה היא לא רק לחינוך מיוחד, אוקי? התקנה מדברת על פעילות ילדים ונוער בשדה. הניסיון לכוון את זה לחינוך מיוחד, יוצר פה איזושהי מורכבות שצריך - - -
<< קריאה >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >>
לא, זה לא נכון.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אין ניסיון כזה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
מה זאת אומרת לכוון? ראוי שתהיה לכם תקנה לחינוך מיוחד.
<< אורח >> ברוכי מגל: << אורח >>
100%, אז יכול להיות שצריכה להיות עוד תקנה. ויכול להיות שצריך להיות עוד 40 מיליון, אני מסכים איתך.
<< קריאה >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >>
אבל אז תגידו שהם לא רלוונטיים לתקנה הזאת.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אז תעשו, איפה הייתם 20 שנה? לא מגיע לילדים חינוך מיוחד תקנה מיוחדת? בכל תחום אחר אתם מתקצבים חינוך מיוחד אחרת, עם כללים אחרים, בנדיבות, בעדיפות. אתם אומרים: הילדים האלה לפני הכול. אז רק בלצאת לטבע הם לא לפני הכול?
<< אורח >> ברוכי מגל: << אורח >>
לא.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אז למה אין להם תקנה מיוחדת?
<< אורח >> ברוכי מגל: << אורח >>
אני לא יודע לתת לך תשובה. זה צריך לשאול מנכ"ל ושר, היושב ראש.
<< אורח >> עמוס זיו: << אורח >>
משרד המשפטים מתנגד לתקנה מיוחדת. הוא אומר שאנשים עם צרכים מיוחדים הם חלק מהחברה, ולכן הם צריכים להיות בחלק מהתקנה והם צריכים לקבל שם את מקומם באופן שוויוני ולא מפלה.
<< אורח >> ברוכי מגל: << אורח >>
על זה אנחנו לא מתווכחים.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אבל עמוס, המשפט שלך פוגע בך. כי אם הם חלק מהרגיל, אז לא יעשו להם קבוצות קטנות ולא מלווים ולא תוכנית למשפחה, כי הם כמו כולם. אבל אנחנו לא רוצים כמו כולם. אנחנו רוצים מותאם, אז זה לא כמו כולם.
<< אורח >> עמוס זיו: << אורח >>
כמו כולם, שמותאם להם. נכון.
<< אורח >> שירלי פינטו קדוש: << אורח >>
אני רוצה לחזור לעיקרון שדיברתם על תקנה. לא מה יש, האם חובה שבית ספר או עמותה כמו לוטם תוציא תלמידים, יהיה להם שני בניינים של בית ספר שדה, יש לזה משמעות בתקנה? כי, האמת, זה קיים. האם יש לזה איזשהו עיקרון מהותי?
<< אורח >> יוסף רביב: << אורח >>
אני אזכיר שלא מדובר בבתי ספר שדה. מדובר במרכזי הדרכה, שיש להם דרישות מסוימות. זה לא צריך להיות דבר ענק. זה צריך לעמוד בדרישות המפורטות בתקנה. ויש להם - - -
<< אורח >> שירלי פינטו קדוש: << אורח >>
אבל מה מהות הדרישה? אני מבינה שהיא קיימת. מה הרעיון שנוצרת הדרישה הזאת? מה החובה? מה הרעיון בזה?
<< אורח >> יוסף רביב: << אורח >>
מהות הדרישה, וכמובן היחידה המקצועית היא זו שתסביר, אבל מהות התקנה היא הדרכת סיורים חינוכיים. הרכיב של ההדרכה. ובמיוחד בבית ספר שדה שנטוע בשטח, היא חשובה. וזה חלק מהותי מהתקנה.
<< אורח >> שירלי פינטו קדוש: << אורח >>
אבל למה אתם מגבילים בשתיים? למה לא אמרתם ארבע?
<< דובר_המשך >> עינב בלום: << דובר_המשך >>
אני רוצה לשאול למה במשך 30 שנה של התקנה זה לא היה נדרש, ואחרי שהגשנו את הבג"ץ אז גילו שזה נדרש?
<< אורח >> יוסף רביב: << אורח >>
הייתה דרישה לשישה מרכזי הדרכה. אנחנו הפחתנו את הדרישה כדי להכניס עוד גופים לתקנה, במיוחד בעקבות הטענות של לוטם, הפחתנו את הדרישה, וכחלק מהפחתת הדרישה, בלי לפגוע ברמה המקצועית. כי אנחנו משחקים על המתח בין, מצד אחד להכניס כמה שיותר גופים, ובוודאי גופים של החינוך המיוחד. מצד שני, למען התלמידים, לא לפגוע ברמה המקצועית, אז כחלק משמירה על רמה מקצועית גבוהה, היחידה המקצועית עמדה על כך שצריך - - -.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
יוסף, הרשה לי לדייק אותך.
<< אורח >> שירלי פינטו קדוש: << אורח >>
אבל איך בניין זה מדד לרמה מקצועית? איך בניין חדר הוא מדד לרמה מקצועית?
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
רק לחברי כנסת מותר להתפרץ. רק להם מותר להתפרץ.
זאת שאלה שירלי. היא האישה הנפלאה שהיא קולה של שירלי.
<< אורח >> ברוכי מגל: << אורח >>
הרעיון הוא שעמותה יהיה לה גם מקום פיזי. זאת אומרת מקום פיזי בשדה, מקום פיזי בסמוך לשדה, שבו אפשר לעשות גם פעילות חוץ מהשדה. זה הרעיון. לא עמותה שהיא משרד וירטואלי שיושב איפשהו ומייצר פעילות, אלא מקום שיש בו גם זה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אבל היא יכולה למשל לשכור מקום, פר פעילות. היא יכולה להשתמש בתשתיות.
<< דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
יש, לדעתי, בערך 30,000 עמותות - - -
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
עולם ההייטק כולו השכרות, אז יגידו לו אתה חייב להיות בעלים של בניין? כל ההייטק במדינה זה שוכרים בניינים ממישהו. אז אם אין לך בעלות על בניין לא תקבל כסף? אז אם מישהו רוצה לעשות פעילות בטבע, בבניין, ישכור אותו. תן לו כסף, הוא ישכור בניינים. הוא ישכור כפרי נוער.
הפוך. אותו כפר שבשימוש 50% בזכות זה שהוא ישכור אותו זה יהיה בשימוש 100%. למה אנחנו צריכים בעלות על נכסים? המדינה נגד פילים לבנים. נגד סתם לדרוש בניין שלא ימוצה. אם יש תשתית קיימת של מישהו אחר, שוכרים את זה ומשתמשים, ויש סינרגיה. יש חוות חקלאיות לקק"ל, יש חוות חקלאיות בתשתיות אחרות. הולכים, שוכרים את זה.
<< דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
בעבר, אגב, לי יש שאלה לעמוס ואז אני רוצה להגיד לכם משהו, לא הייתה הדרישה הזו למבנים?
<< אורח >> עמוס זיו: << אורח >>
בתקנה יש חלוקה בין מרכזי הדרכה בקהילה לבתי ספר שדה. בעבר, עד לפני שנה, בתקנה המקורית, לא הייתה דרישה לכיתות לימוד, ושמתוכן יהיו לארגון לפחות שני בתי ספר שדה. עכשיו, לפני שנה, אחרי שהגשנו את הבג"ץ, אכן שינו והורידו את מספר בתי הספר שדה לשלושה. אבל מצד שני, מרכזי הדרכה בקהילה, פתאום צמחו שמה ארבע כיתות, שאף אחד לא יפקוד אותן, מכיוון שאנחנו מטיילים, אנחנו לא הולכים לכיתות.
<< דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אז אני רוצה להגיד משהו למשרד החינוך. כלומר, 30 שנה היה אפשר לעשות חינוך ככה, לאחרונה התגלה שבלי כיתות אי אפשר לעשות החינוך. זו בערך המשמעות של מה שאתם אומרים. ולי נראה, אני אומר לכם בידידות, שמאחורי כל המילים היפות, פשוט לא רוצים שהם ייכנסו לתקנה, ובונים אותה, מוצאים לה, מכיוון שגם אני ניסחתי תקנות בחיים, אתה מסמן מה אתה רוצה ואז לפי זה אתה בונה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אם חילי טרופר אומר לכם דבר נוקף כזה, קחו את זה ברצינות.
<< דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
קודם כל זה בליבי, יש לי אחות עם ילדה עם מוגבלות, ואני יודע מה זו החוויה הזו, שכל הטיולים השנתיים זה בלעדיה. ואז יש פה עמותה של 30 שנה. אם הייתה אומרת, תקשיב, הם חדשים, בוא נבדוק, דרישות וכולי. 30 שנה עובדים, 55,000 ילדים, יש לכם דרך לבדוק אם לא עומדים בסטנדרט. אם הם לא עומדים בסטנדרט, תגידו, לא עומדים בסטנדרט ואז גם אני לא אגן עליהם. אם הם עושים עבודה חינוכית טובה, אז הם צריכים להיות בתוך התקנה.
ואפשר, אגב, גם בתוך תקנה, לעשות משהו היברידי. להגיד: אלה הדרישות, כשמדובר בילדים עם צרכים מיוחדים, הדרישות הן אחרות, בסדר? זה כמו, אגב, כל מערכת החינוך עובדת ככה. אני בעד שילוב, כולם ביחד, אבל ברור לך שיש תקן מורה אחד בכיתה כזו ושני מורים בכיתה כזו וכולי. לכן להגיד, מין מיטת סדום כזו, כולם, זה מה שזה אומר, למרות ששם בכלל הם צריכים דברים לגמרי אחרים - נועד כדי להשאיר אותם בחוץ.
ולכן אני מרגיש שזה סתם. זה להגיד לנו, בואו, עוד לא פרסמנו, ועוד חודש וחצי נבדוק וכולי. בסוף השורה התחתונה תהיה, הלוואי ואני טועה, תקן אותי, שהם נשארים בחוץ.
<< אורח >> ורד אליה: << אורח >>
אני חושבת שאתם לא מבינים פשוט כמה זה חשוב.
<< אורח >> ברוכי מגל: << אורח >>
לא, אנחנו כן מבינים.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
ורד, את הבאה בתור. לך מותר גם להתפרץ, אבל חכי רגע, ורד. כן.
<< אורח >> ברוכי מגל: << אורח >>
א', אני חושב שאנחנו מבינים, כאילו, רק הערה לעניין הזה, זה יכול להיות בעלות מלאה לרבות חכירה, שכירות או זכות בלעדית לשימוש והחזקה, מעוגנת בהסכם לשלוש שנים מרשות, או ממי שזה לא יהיה.
<< דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
תגיד לי, ברוכי, אתה איש מקצוע. הם 30 שנה עושים את מה שהם עושים בלי זה. הם עושים עבודה טובה?
<< אורח >> ברוכי מגל: << אורח >>
לגמרי. אני גר לא רחוק משם, אני גר בחבל התענך, ואני מכיר את לוטם.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אז למה? למה בן אדם צריך להשכיר לשלוש שנים? למה אתה מתחייב אליו לכסף לשלוש שנים? לא. אתה כל שנה בודק, והתקציב אולי לא יבוא, אז איך הוא ישכור לשלוש שנים? אתה נותן לו ערבויות לשלוש שנים? למה להכביד?
<< דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
למה? הם עשו את זה בלי זה, למה?
<< אורח >> ברוכי מגל: << אורח >>
אין פה כוונה להכביד.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אפשר להשכיר מקום ליום, העולם נהיה WeWork. ליום, לשבוע, לחודש. שוכרים אוטו לחצי שעה. למה צריך שבעמותה שאין לה כסף ולא קיבלה מהמדינה כסף, תלך להתחייב על בניינים? ותהיה באי וודאות והוצאות של מיליונים. ובפועל היא עשתה טיולים, ובפועל היא עומדת ברגולציה של טיולים, של מוקד המידע, של מרכז החירום, של המרכז לטיולים. היא עומדת ברגולציה. ההורים מאמינים בהם. 50,000 הורים מוכנים שהילד הרגיש והפגיע הזה יטייל איתם.
<< אורח >> ברוכי מגל: << אורח >>
אנחנו בעד, שלא ישתמע שאנחנו נגד, אנחנו בעד. השאלה עם התקנה הזאת - - -
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אתה רק חודשיים בתפקיד, אתה תדפוק על השולחן, ברוכי, ותגיד: נגמר הסיפור. מפרקים את התקנה הזאת מאפס.
<< אורח >> ברוכי מגל: << אורח >>
סליחה שהתפרצתי. התקנה צריכה לתמוך בכמה שיותר ארגונים, עמותות, שיתנו את המענה גם לילדים עם צרכים מיוחדים, וגם בכלל.
<< דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
איך הם יתנו? אבל איך, איך, הם לא עושים, אין להם את ה- - -
<< אורח >> ברוכי מגל: << אורח >>
אבל התקנה היא, כמו שאמר היושב ראש, היא כנראה, לא יודע, היא נבנתה היסטורית. אין כוונה פה לייתר אף אחד. אין כוונה פה לשים מישהו בצד, כמו שאמרת קודם: אני אבנה חוקים כאלה שהם לא עוברים את הסף, ואין להם מינימום אולימפי, אז הם לא יהיו באולימפיאדה. לא זאת הכוונה.
<< דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אז למה הכנסתם את הכיתות? למה? למה כל זה?
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
רגע, חילי, אני צריך שמיכל ראשת המועצה תדבר אחרי האימא, ונמשיך את הדיון הזה.
<< אורח >> יוסף רביב: << אורח >>
אני יכול רק להשלים?
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
לא, עוד לא. תשמור את זה, אתה לא הולך. רזיאל, המלאך, אתה איתנו. יוסף רזיאל. זה שם של לוחם לח"י, לא? מפקד הלח"י.
<< דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
דוד רזיאל.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
דוד רזיאל, כן.
ורד אליה, בבקשה. אנחנו מודים לך שבאת ועשית את המאמץ. מי זה המתוק הזה? סיני מרדכי אליה.
<< אורח >> סיני מרדכי אליה: << אורח >>
אני סיני אליה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
יא חמוד.
<< אורח >> ורד אליה: << אורח >>
מה אתה רוצה להגיד? בן כמה אתה? טוב, אז זה סיני.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
עוד מעט הוא ידבר, כן.
<< דובר_המשך >> ורד אליה: << דובר_המשך >>
הוא רק מחכה לדבר. אל תאשר לו להופיע.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
לא לפרסם אותו.
<< אורח >> ורד אליה: << אורח >>
לא, לא להופיע פה כי זה לא ייגמר.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אה, כן?
<< אורח >> ורד אליה: << אורח >>
תנו לו שלוש דקות – זה לפחות תשע, 12.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
וואו, קדימה, ורד.
<< דובר_המשך >> ורד אליה: << דובר_המשך >>
סיני, ילד מיוחד, הוא נולד חצי קילו. ילד רגיל עם כיסא גלגלים. ילד רגיל. אנחנו כל שש השנים ראשונות הוא התחנך בחינוך מיוחד.
<< אורח >> סיני מרדכי אליה: << אורח >>
אני גם בקפוארה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
יא תותח.
<< אורח >> ורד אליה: << אורח >>
וואו. הוא עושה קפוארה, עומד על הראש.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
כן.
<< אורח >> ורד אליה: << אורח >>
השנה הזאת עלינו לכיתה א' לבית ספר רגיל.
<< אורח >> סיני מרדכי אליה: << אורח >>
רבין.
<< אורח >> ורד אליה: << אורח >>
כששנה שעברה הבנתי מי זאת עמותת לוטם. יצאנו לסיור עם איל"ן, לנופשון עם איל"ן, כשעמותת לוטם הדריכה אותנו. עד אותו רגע פעם אחת יצאתי לטבע. הגעתי למסלול לבד, עם חברים. המסלול היה חצי מונגש, חצי לא מונגש.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
סליחה שאני קוטע, את אומרת בחיים שלך פעם אחת יצאת לטיול עד לרגע שפגשת את עמותת לוטם?
<< אורח >> ורד אליה: << אורח >>
עם הילד פעם אחת יצאתי. הוא היה אני חושבת בסביבות גיל ארבע. יצאנו עם חברים, בדקנו מסלול מונגש, נהדר. כל החבורה עם עוד ילדים – טראח, נתקענו. באמצע אני מוצאת את עצמי מרימה את ה - - - והולכת איתו.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
סיני, רוצה לבוא לשבת לידי? רוצה לבוא לידי? בוא תהיה פה הבוס.
<< אורח >> ורד אליה: << אורח >>
בכל אופן, מצאתי את עצמי מקרטעת, מזיזה לו את הכיסא אחורה, מתחילה, מסתבכת, כל הגברים הרימו. מאותו רגע הבנתי שאני לא יוצאת יותר לטבע, לא עם הילד, לא לבד. זה גם, למצוא חברים שיוצאים איתנו לטבע זה לא, אף אחד לא רוצה. זה מאוד קשה.
פגשתי את עמותת לוטם באמת בנופשון שהיינו דרך איל"ן, עשינו איתם שני מסלולים בנופשון הזה, ובסוכות האחרון עשינו מסלול נוסף. וואו. באמת.
הילד נתקל בחוברות טבע שלו, בחוברות לימוד שלו, באתרים בטבע, וואלה, אין לו מושג מזה. אין לו מושג על מה מדובר. עכשיו היינו, גם בסוכות היינו בבית ג'ברין. כיף לא נורמלי, אנשים שיודעים בהחלט להגיע אלינו, מדברים איתנו בשפה שלנו. קבוצות קטנות, מספרים לילדים, הילדים חוזרים עם חוברות הביתה. וזה דברים שהמדריכות מצלמות, הן הולכות ומצלמות, מביאות כל מיני מדבקות. אין להם אפילו הפעלות יותר מדי כמו בקבוצות האחרות של החברה להגנת הטבע, נאמר. אין את הדברים האלה אצלנו.
ובאמת, עכשיו, מעבר לזה שאין לנו איך לצאת לטבע, סיני הוא ילד רגיל, אתם רואים. יש ילדים שהם ילדים לא ורבליים, שהם ילדים צועקים, שלא נעים להיות איתם בקבוצה של 10 ילדים או 15, לא נעים ללכת איתם לקולנוע, לא נעים ללכת איתם להצגות, שזה בערך התוכן החינוכי שיש לנו – קולנוע והצגות. הילדים האלה לא יוצאים מהבית. ההורים שלהם מתביישים. הם מתביישים ללכת לטיולים עם קבוצה רגילה. הם לא יכולים והם גם מתביישים, כי הילדים שלהם צועקים.
אני חושבת שעמותת לוטם, עם כל הכבוד שלי, באמת, חברה להגנת הטבע וכל הדברים שאנחנו גדלנו עליהם, וואלה, יש קבוצה של 55,000 ילדים ומשפחות שצריכים את הטיולים האלה. אין להם מה לעשות בבית. כמה אפשר לראות טאבלט? כמה אפשר לראות טלוויזיה? כמה אפשר להעסיק את הילד בבית? אין להם. אין להם טיולים, אין להם הצגות ואין להם קולנוע.
באמת, זה הדבר היחיד שיכול לתת להם. אז אני ממש ממש אשמח אם מישהו - - -.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
ורד, תודה על הדברים.
<< אורח >> רחלי בללי: << אורח >>
אפשר להמשיך אותה?
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
כן, רק יש ראשת מועצה שחייבת לרדת מהזום ואת תמשיכי.
<< אורח >> רחלי בללי: << אורח >>
תודה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
את אליזבטה או מרינה?
<< אורח >> רחלי בללי: << אורח >>
אני רחלי.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אמא.
<< אורח >> רחלי בללי: << אורח >>
לא, אני יו"ר עמותה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
עוד מעט אני אתן לך, רחלי. מיכל עוזיהו, ראשת המועצה האזורית אשכול. בבקשה. אהלן, מיכל.
<< אורח >> מיכל פלג עוזיהו: << אורח >>
קודם כל, תודה רבה על ההזדמנות לשתף. שמעתי חלק מהשיחה קודם. אני קודם כל רוצה להגיד לאנשי התקנות, שהתקנות נועדו בשביל להיות בסיס לדיון ובאמת יש פה דיון על ילדים עם צרכים מיוחדים, ואני חושבת שצריכים גם תקנות מיוחדות בהקשר הזה, ושמעתי את חלק מהדברים שאמרה האמא ואני לגמרי מתחברת.
אני כראשת מועצה אזורית אשכול, עוד בתפקידי הקודם הבנתי ואני רוצה לתת פה עוד היבט של הסתכלות. יש לנו משפט בעוטף שאנחנו תמיד אומרים: מה שעובד בשגרה יעבוד בחירום, מה שלא עובד בשגרה לא יעבוד בחירום. עצם ההבנה שאנחנו לא יודעים לתת ביום-יום כראשת מועצה מספיק מענים לתושבים, לילדים עם צרכים מיוחדים, היא דבר מעציב ברמה הערכית היום-יומית אבל בחירום היא התעצמה עוד יותר ועוד יותר.
עוד לפני ה-7 באוקטובר, עמותת לוטם החלה ללוות את מועצה אזורית אשכול בכלל בלעשות התאמות, לראות איך אנחנו בכלל יכולים לתת יותר מענים וללוות את הקהילה עם הצרכים המיוחדים. אבל אחד הדברים המרכזיים שהגדרנו גם, עוד באוגוסט 2023, הוצאנו את הנופשון הראשון למשפחות עם צרכים מיוחדים באשכול, כדי להכין את עצמנו גם לחירום הבא, שאם נצטרך לפנות משפחות עם צרכים מיוחדים, אז יהיה לנו בכלל שותף לדרך, יהיו לנו כלים איך לעשות את זה.
ובאמת השותפות עם עמותת לוטם הייתה ממש game changer מבחינתנו. אחרי האסון של ה-7 באוקטובר הם היו לצידנו, ממש, בלהוציא לטבע את הילדים, את המשפחות. גם בלתת להם מענים שוטפים.
אבל אני כן פונה אליכם כחברי כנסת, כגורמים שגם מסביב לשולחן, שכותבים את התקנות: תשנו, תתאימו. מדובר פה באמת על עניין ייחודי, מדובר על עמותה עם ניסיון אדיר במתן מענים. אני לא אגיד חטא כי אני לא חושבת שמישהו רוצה פה לעשות את החטא הזה, אבל אני כן אגיד: צריך לתקן את העוול הזה כדי באמת להנגיש, עבור מדינת ישראל.
ארגון שיודע להוציא לטבע, שכל כך כולנו זקוקים לזה עכשיו, עם כל המילואימניקים שחוזרים עכשיו, שיש להם בבית גם ילדים עם צרכים מיוחדים, שיוכלו לצאת לטבע, שיוכלו לטייל, שבתי הספר ידעו לתת מענה כמו שצריך. בתי ספר שדה כבודם במקומם מונח, הם לא יודעים לעשות את העבודה הזו. אין אף גורם במדינת ישראל היום, שיודע להוציא ממש ילדים עם צרכים מיוחדים לטבע. אז אני חושבת שצריך לא להיות קנאים למה שהיה ולהמשיך לספר על למה ואיך, אלא להגיד: יופי, בואו נשנה, בואו נעשה את ההתאמות, אנחנו מבינים שיש פה חתיכת פער.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
או תקנה מיוחדת נפרדת, ולשים שם כמה מיליונים פעם ראשונה. להתחיל, מה? אי אפשר כל היום לרדוף אחרי עיזים שנכנסות ויוצאות.
ברוך הבא, חבר הכנסת שטרן.
<< דובר_המשך >> מיכל פלג עוזיהו: << דובר_המשך >>
זה נראה לי אחד המהלכים ההגיוניים ביותר. תודה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
רחל בללי, מנהלת עמותת ששת ללקויי ראייה, בבקשה.
<< אורח >> רחלי בללי: << אורח >>
נעים מאוד, קודם כל תודה רבה שהזמנת אותי ושאתם רואים בנו כשותפים לדרך. גילוי נאות, אני בן אדם עם עיוורון. לפני תשע שנים בערך איבדתי את הראייה שלי. בחיים הרואים שלי, גם ניהלתי את בית הגלגלים בהרצליה וגם הייתי מנהלת מקצועית של כנפיים של קרמבו. שני ארגונים מהחינוך הבלתי פורמלי שמתעסקים עם אנשים עם צרכים מיוחדים, ילדים, נוער. ואני חייבת לציין שיציאה לטבע הייתה ליבת העשייה שלנו. התחרויות בין הקבוצות בבית הגלגלים הייתה איזו קבוצה, אילו מדריכים יכולים להוציא חניכים עם כיסאות גלגלים ממונעים לכמה שיותר מסלולים מסובכים וכולי.
כשאני התעוורתי והפכתי להיות יו"ר עמותת ששת, שזאת עמותת עיוורים ארצית ולקויי ראייה ועיוורים, משפט החזון שלי היה: הסרת חסמים בכל המובנים, וגם בתחום הזה של תרבות נופש ופנאי. ארגנתי טיולי משפחות להורים, או שהיו ילדים עיוורים או שההורים היו עיוורים, ושמעתי את מה שנאמר כאן: בחיים לא יצאנו לטבע ואולי גם לא צריך. בטיול הראשון היו שלוש משפחות, היום אני ממלאה אוטובוס ויש לי רשימת המתנה.
מאז שהכרתי את עמותת לוטם, שזה כמה שנים אחורנית אני בקשרי עבודה איתם, גם כרכזת מועדון נכים בכפר יונה, שזאת העבודה שלי, מזה אני מתפרנסת, וגם כיו"ר עמותת ששת, שזה התפקיד ההתנדבותי שלי.
האמת היא שיש לנו נטייה לחשוב שברגע שהמסלול חלק ואין בו מכשולים, אז הטיול הוא נגיש. ובאמת דרך עבודה עם לוטם הבנתי, שלהנגשה יש כל כך הרבה רבדים וכל כך הרבה תמורות, שאפילו אני, כמי שעבדה כל השנים עם צרכים מיוחדים, אני את ההכשרה שלי עשיתי בבודפשט, למדתי עבודה עם שיקום של ילדים פגיעות במערכת העצבים המרכזית, פתאום קיבלתי מושגים חדשים לגבי הנגשה. פתאום הבנתי, שכשילד בטיול לנחל השופט, ילד עיוור, אומר לי: רחלי, תסבירי לי איך נראה מפל, או איך הוא מרגיש – כי הוא ידע על מים שיוצאים מברז או מקסימום מטוש במקלחת. אז זה מרגש.
וכשמגיעות הבנות הנפלאות האלה של שירות לאומי, כשהן מגיעות עם ערכה ותיק גדול על הגב, שמוציא כל מיני משטחים ומרקמים שעיוור יכול לגעת ולמשש, אני אומרת לכם אני, כבן אדם עיוור שטייל כל השנים, גם אני בוגרת של תנועת נוער, כמובן, והייתי מ"כית בצבא - זה הופך את החוויה של טיולים למשהו שהוא אחר לגמרי.
אנחנו, מצד אחד, דורשים לקבל יחס שווה, אבל אנחנו צריכים תנאים והזדמנויות שוות. כמו שמשרד החינוך בשום שכל כל שנה מנפיק ספרי לימוד לילדים עיוורים ולקויי ראייה, כדי שיוכלו להיות חלק מכיתות רגילות, והם קוראים את חומר השווה בכתב ברייל, גם ילדים, ועכשיו אני אוכל לדבר בעיקר על עיוורים ולקויי ראייה, גם ילדים עיוורים ולקויי ראייה, שלשמחתי הם יותר מפוזרים בחינוך הרגיל ולא נמצאים בכיתות ייעודיות - רשאים לצאת לטיולים עם הכיתה שלהם.
ואני רק חושבת על זה, שאם בכל טיול כזה - טיול שנתי, טיול יומי, סדנה או כל דבר אחר - תהיה מדריכה של לוטם, שתוכל ללוות את הילד העיוור בתוך מסגרת פעילות הפנאי שלו, אני חושבת שנעשה הרבה. דרך אגב, דיברו כאן על כיתות לימוד וכולי, ההיפך – זה עוד יכול להגביל, כשאין לך את ההיצמדות לאיזשהו מרחב מסוים.
אני עם לוטם הייתי בנחל השופט והיינו בעין חמד והיינו באקווריום ובעוד מלא מקומות, שבאמת הייתי צריכה רק לדבר. בשיחות המקדימות שלי עם שקד ועם חני ועוד כל מיני נציגות הן שאלו אותי: מה האזור? מה החוויה? מה את רוצה להביא לאנשים? אני חושבת שאנחנו לא נוכל לקבל את זה לא בטיולים סטנדרטיים ולא בהתייחסות כללית ושוויונית.
אני אומרת לכם כראש עמותה: קשה אפילו היום לשכנע הורים לצאת לטיולי טבע. אני משקיעה חלק מהכספים, ואנחנו לא מקבלים כסף מאף גוף ממשלתי, בלסבסד. היום טיול שעולה הרבה כסף כי יש גם כניסה למקומות, גם מסעות מיוחדות, אני מסבסדת מעל 60% או 70%, כדי שמשפחות רק יצאו ויחוו את החוויה הזאת.
אני רוצה להודות לכם על העיקשות ועל הנכונות להמשיך ולעשות את זה גם כשעדיין אין תקציבים, וכל מה שאנחנו יכולים לעשות כדי לקדם את זה נעשה בשמחה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
תודה, רחל. דברים חזקים מאוד ומדהים גם שלקחת את העיוורון החדש הזה למקום של עשייה ונתינה. תבורכי.
<< אורח >> רחלי בללי: << אורח >>
זה לוקח אותי בדרך כלל, אבל תודה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אליזבטה, בבקשה.
<< אורח >> אליזבטה קוקולייב: << אורח >>
שלום, אני אמא לילד על הרצף, שקוראים לו דוד. אנחנו הכרנו את עמותת לוטם ממש אחרי אירוע של ה-7 באוקטובר. אנחנו משפחה משדרות. הילד שלי, הקושי שלו זה קושי רגשי וקושי בביטחון שהחמיר אחרי ה-7, ובדיוק בזמן הזה הכרנו את עמותת לוטם, שזה היה השיא של המצב, שאני לא ידעתי איך אני יכולה לעזור לילד שלי. שום טיפול, פסיכולוגי, חוסן, כל הטיפולים המקצועיים הם לא עזרו לו בכלל, וראיתי שהילד שלי פשוט אני מאבדת אותו.
ואז הכרנו את עמותת לוטם, שהבנות, הצוות המקצועי פתחו את הדלתות של הנפש, של הלב שלהם, של הלב החם הזה, שלא ראינו ולא פגשנו לפני זה. ולא ידעתי ולא ציפיתי שיכול להיות דבר כזה, שיוכל לתת לילד שלי מענה בכל תחום. נכון עכשיו לילד שלי אין משהו יותר חשוב מלבוא לחוג של עמותת לוטם או להצטרף לטיול של עמותת לוטם.
חשוב לי מאוד להגיד שלפני זה הסיפור הזה בכלל, שאנחנו יוצאים לאיזשהו טיול משפחתי ביחד זה תמיד היה כזה הרגשה לעשות את זה או לא לעשות את זה, כי לא יודעים בסוף אם אנחנו נהנים מזה או חוזרים עם הרגשה שעדיף להיות בבית. ומה שאנחנו ראינו וקיבלנו בטיולים של עמותת לוטם, אנחנו ראינו שאנחנו יכולים לנשום כהורים. שבכלל אנחנו במקום שאנחנו רגילים. אין אף אחד שמסתכל על הילד שלי ושמסתכל, סליחה על המילה הזאת, שהוא מוזר, הוא שונה בהתנהגות שלו מילדים אחרים. ההפך - מכל מה שהוא היה עושה הוא מקבל חיוך, חיבוק, ואהבה וזה נתן לו ביטחון. היום אני מאמינה לזה שמה שהוא מקבל מעמותת לוטם זה נותן לו הרבה יותר מהטיפולים.
<< דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >>
כשאת אומרת: רק ראינו, אתם גם מצטרפים לחלק או שראיתם שהילד חוזר הביתה?
<< אורח >> אליזבטה קוקולייב: << אורח >>
לא, בחוג הוא לבד. זה הדבר הכי חשוב, שזו פעם ראשונה בחיים אני הבנתי שאני יכולה להשאיר איפה שילד שלי וללכת ולעשות את הדברים, וסידורים.
<< דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >>
זה מה שרציתי, ביקשתי לחדד.
<< אורח >> אליזבטה קוקולייב: << אורח >>
חשוב לי להגיד על זה שהיום מה שהילד שלי מקבל בלוטם זה נותן לו מענה הרבה יותר מכל הטיפולים. גם קלינאית תקשורת, טיפול מרפאה בעיסוק, הדברים שהם עושים איתם שם, הדברים החינוכיים. הוא עלה לכיתה א' השנה, לבית ספר מדעים אלון, שיש להם שיעור מדעים מכיתה א' והמורה פשוט התקשרה אלי ואמרה: אני לא יודעת מאיפה הילד בגיל כזה יודע דברים על טבע שאני לא ידעתי. מבחינתנו, אני עכשיו מדברת בשם שלי ושל הילד שלי. זה הדבר הכי נדיר ומיוחד, ואין משהו אחר שיכול להתקרב ברמה. מקצועיות וחברתי ורגשי, שהילדים שלנו מקבלים.
ואני מאוד מאמינה שזה לא צריך להסתיים פה רק בחוג שילד מקבל אחרי הצהריים. טיולים שאנחנו מקבלים חייב להכניס דבר כזה בתוך בית הספר, כחוג, בזמן הצהרון, בזמן השעות של בית הספר. אני מאמינה שזה נותן לילד הרבה יותר מכל שאר הדברים המקצועיים שאנחנו עושים. אני מדברת עכשיו מניסיון אישי שלי, עד כמה חשוב זה לילד שלי, עד כמה הוא מחכה לזה, עד כמה כל בוקר הוא בודק איזה יום היום. חשוב לו שהיום זה יהיה יום שלישי או יום חמישי, כי בימים האלו הוא בדיוק הולך לחוג של טבע. ואת הבנות, שהוא מכיר את כל הסיפור שלהן, שהוא אוהב אותן, שהוא יודע שהוא בא במקום שמחכים לדוד ומחכים שם עם חיבוק ועם חיוך בפנים.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
מרגש, את מדהימה אליזבטה, תודה רבה. מרינה קרצ'ונסקי, בבקשה.
<< אורח >> מרינה קרצ'ונסקי: << אורח >>
שלום, אני אמא של ארבעה ילדים ושני ילדים על הרצף: ילדה בת 10 בתפקוד גבוה וילד בן שש.
<< דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >>
מרינה, סליחה, מאיפה את בארץ?
<< אורח >> מרינה קרצ'ונסקי: << אורח >>
אני משדרות. והילד דוד בן שש על הרצף, בתפקוד נמוך. פגשנו את עמותת לוטם כשהיינו מפונים בים המלח, ושם הוא יצא לטיול פעם ראשונה עם בעלי. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא יצא לטבע. ואחר כך, כשחזרנו מהמפונים, התחלנו ללכת גם לחוגים של לוטם.
הילד שלי הוא לא ורבאלי ולא מדבר ולא יודע סכנות. הוא יכול בתוך שנייה לרוץ לדרך, לאן שהוא רוצה. וכשהתחלנו ללכת לפעילות של לוטם, בהתחלה הוא לא כל כך רצה ללכת לשם, אבל אחרי כמה פגישות עם הבנות המדהימות, שהתחילו לצרף אותו לפעילות. והוא לא יכול לדבר, הוא לא יכול להגיד מה טוב לו, מה לא טוב לו. אבל אני רואה, אני רואה בהתנהגות שלו, שאם אני נוסעת ופונה למקום שאליו אנחנו צריכים ללכת, הוא כבר יודע לאן הוא נוסע והוא הולך בשמחה.
וגם הפעילות הראשונה, שאנחנו יכולנו לצאת עם כל המשפחה לטבע, הייתה ביחד עם כולם, זה היה פה משפחה גדולה. וגם קצת לנוח מזה שאנחנו כל הזמן צריכים לדאוג עליו, שיש בנות שגם יכולות לבדוק, גם יכולות ללמד אותו, איפה יש סכנות, איפה אין סכנות. גם, כמו שאליזבט אמרה, זה טיפולי רגשי. הם עושים שם ציורים, כל מיני פעילות שאי אפשר לעשות בבית לפעמים, כי כשיש שני ילדים על הרצף ועוד ילדה קטנה יש לי, פשוט אין הרבה זמן.
וכמו שאומרים, אנחנו יצאנו לטיולים כמו אקווריום, כי מקום סגור ואנחנו יודעים שאם הוא יברח, שהוא לא יברח רחוק. אז אנחנו התחלנו לצאת עם לוטם לטיולים גדולים, וזו פעם ראשונה שיצאנו לטיול לירושלים עם כל המשפחה, כי הילדה שלי בת עשר על הרצף, קוראים לה קרולינה, היא כל כך רצתה טיול לירושלים, ואנחנו היינו בקיץ וממש נהנינו. ואנחנו מקווים שזה נתחיל הלאה. וזה כל כך חשוב לילדים שלנו. ואחרי מה עברנו הרבה ילדים קיבלו רגרסיה, אז זה מה שנותן להם. תודה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
מרינה, תודה על מה שאת עושה לילדים שלך ועל הדברים. אני חושב מספיק לשמוע כמה הורים, מה זה עושה לבית, למשפחה. תחשבו שהיו פה 50,000 עדויות. האם ייתכן שמדינת ישראל לא תהיה חלק דרמטי מהדבר הזה? זה מעורר תהיות.
אני מבקש לתת לחבר הכנסת שטרן שהצטרף אלינו, בבקשה.
<< דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >>
תודה. קודם כל, אני מתנצל על זה שאני קצר פה. גם הגעתי מאוחר ואני גם צריך לצאת תכף לוועדת חוץ וביטחון. והאמת היא שמי שקצת העיר אותי לעניין ללוטם, כבר הרבה שנים, גם עם נחל השופט ועם השמות שהוזכרו פה, זה סורין הרשקו.
<< דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
הוא דיבר מקודם.
<< דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אוקיי, אז אני לא צריך להגיד לכם מי זה, אבל אני רוצה להגיד לכם איפה. אני לפני איזה 30 שנה, אתם מכירים את סורין עם המגבלות שלו, לא חלמתי שסורין יכול לטייל בחרמון, בשלג. ואם האלוף נחמיה תמרי, שהיה אז מפקד גזרת לבנון, שהוא היה המפקד של סורין באנטבה, וסורין מאז שהוא נכה יש לו תמיד רכבים עם הנעה קדמית, בגלל שהטבע זה בנשמה והוא לא נותן למגבלות שישפיעו עליו. ולא יודע אם הוא ישמח אם אני אומר את זה, אבל עלינו לחרמון, ועזרנו, מה שנקרא, לסורין להיכנס לחתול שלג, עם מפקד יחידת האלפיניסטים אז, פריינטה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
שמעון פריינטה.
<< דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >>
שמעון פריינטה, שגם היום הוא לוקח נכים קשים לאנאפורנה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
מדהים. וגם יש לו מוקד פעילות בחרמון. יש לו צריף משלו בחרמון.
<< דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >>
כן, ואז הוא עוד היה מפקד שלהם, וזה בשביל להגיד שבאמת אין מגבלות. אבל אנחנו, שיכולים ללכת למקומות האלה, ואולי אנחנו מוותרים על זה, אנחנו לא מבינים כמה זה חשוב בתחושת היכולת והמסוגלות לא להפסיד את החוויה הכל כך חשובה של כל אחד מאיתנו, של מה זה טיולים בשטח וטבע, ולמה זה פותח אותך בלי שאתה ער לזה.
עכשיו, תמיד במדינת ישראל היו משרדי ממשלה וחברות גדולות ועמותות ענק. אבל תמיד גם היו עמותות של נשמה. שהעמותות הגדולות, עם כל הכבוד להן, ויש לי כבוד אליהן, לא מסוגלות לעשות את הדברים האלה. ואני חושב שהעניין הזה של לוטם, אני כמובן מברך את כל מי שנוגע בעמותה הזאת.
ואני רוצה להגיד גם להורים שאנחנו עומדים משתאים מבחוץ. ואנחנו יודעים שאנחנו לא מבינים מצד אחד, או גם רחל שדיברה כאן על עצמה, אנחנו לא מסוגלים להבין. לא כמה זה קשה לכם לעשות את הדברים או לילדים שלכם, וגם רק לשער כמה זה נותן לכם, במעט מילים שהצלחתם לבטא כאן את התחושות האלה, של מצד אחד הפסקה לדברים אחרים, שאתם גם יכולים אז להתעסק עם דברים אחרים. ומהצד השני, ההעשרה הזאת.
וילדים על רצף בעניין הזה, אני אעיד על עצמי לפחות, אף פעם לא מסוגל להבין את הכישרונות החבויים שלהם שאנחנו לא מכירים אותם. ואני חושב שמה שיש פה, באמת, אני עוד פעם מתנצל על הזמן הקצר, על מה שכבר שמעתי כאן ועל דברים, שבלי הפעילות הזאת לא היינו יודעים שהם קיימים בילדים האלה. זה לא רק על הרצף, עם המוגבלויות השונות, שאנחנו נותנים להם הזדמנויות, שההזדמנויות האלה הן הזדמנויות של ידע, הן הזדמנויות של רגש. הן פורטות על כל מיני דברים, שהחיים הרגילים לא פורטים עליהם, או לא יודעים על איזה מיתר בדיוק לנגן באותו זמן.
והנה, יש פה סוג אחר של פעילות, שחושף כישורים שנמצאים במי שחשוף לפעילות הזאת, שמוסיפים להם. אדוני היושב ראש, אני מאוד מברך אותך, מיכאל, על הדיון הזה. האמת היא שהם גם מוסיפים לנו. תודה
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
תודה לך, שטרן. עינב בלום, אחות לאחים בעלי מוגבלות וסמנכ"לית חינוך בלוטם.
<< אורח >> עינב בלום: << אורח >>
דבר ראשון, תודה רבה לך מיכאל ותודה לכם חברי הכנסת שהצטרפתם, ושירלי. תודה על השותפות והאפשרות לדבר כאן היום. אני עינב בלום, אמא לשתי בנות ועוד אחת בדרך, נשואה למתניה, איש קבע, ועובדת כסמנכ"לית חינוך בעמותת לוטם. נולדתי למשפחה עם חמישה ילדים. שניים מהם, אחותי הגדולה ממני ואחי הקטן, נולדו עם מוגבלות. כילדה גדלתי לתוך מציאות, שבה כל דבר קטן דרש תכנון, התאמות וגם הרבה לב. ראיתי מקרוב איך דברים, שמובנים מאליהם לרוב המשפחות, כמו לצאת לטיול בטבע, הופכים להיות מאתגרים יותר במשפחה מיוחדת.
אחי ואני קרובים מאוד בגיל. תמיד דאגתי שהוא לא יישאר מאחור, שהוא ייצא, שיחווה, שיהיו לו חברים, גם אם אלו החברים שלי. באופן טבעי סימנתי לעצמי את האנשים הטובים לפי יחסם אליו. מי שכיבד, שהיה רגיש, שהתייחס אליו כשווה נכנס לרשימה. עם השנים אני מבינה שהחוויה המשפחתית הזו לא רק עיצבה אותי, היא הגדירה את הזהות והייעוד שלי. הלכתי ללמוד תואר ראשון ושני בריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית, כדי להבין לעומק מהי מוגבלות, מהי הנגשה, ומה יכול לסייע לכל אדם לחיות חיים מלאים ומשמעותיים.
אני דוגלת בגישה החברתית, לפיה אם נסיר חסמים סביבתיים, ננגיש מרחבים, נפתח מודעות וניצור שוויון הזדמנויות, המגבלה לא תעלים את עצמה, אבל היא לא תכתיב את איכות החיים. זאת הסיבה שהצטרפתי לעמותת לוטם, עמותה מיוחדת שפועלת כבר למעלה מ-30 שנה כדי לאפשר לכל אדם בכל רמת תפקוד לצאת לטבע באופן שוויוני ומכבד.
אני מזמינה אתכם לצאת איתנו פעם אחת לשטח לראות את הקסם שנוצר בטיול של ילד בכיסא גלגלים יוצא לטבע, נער על הרצף האוטיסטי שמאזין לרחש המים ומבין את נושא ההדרכה שמועבר גם באמצעות לוחות תקשורת ועזרים מותאמים, או ילדה עם לקות ראייה שמבינה איפה היא נמצאת בזכות עזר מותפח שהוכן עבור הקבוצה.
למרות החשיבות הרבה, דווקא עמותת לוטם, הארגון היחיד בישראל שמוציא תלמידים עם מוגבלויות לטבע בצורה מקצועית ומונגשת, אינה נכללת במעגל התמיכה של משרד החינוך. אני מבקשת מכם, בשם האחות שאני, בשם אחי ואחותי, ובשם כל הילדים שלא יכולים לומר את זה בעצמם: תנו להם את הזכות לצאת מהכיתה לטבע, לאוויר, לנופי הארץ היפה שלנו. שיוכלו לעלות על השביל ולהיות שווים באמת. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
איזה דברים מכל הלב. גם מהחוויה האישית, המשפחתית וההנעה ללכת ולעשות למען אחרים.
אורלין ליה מלכה, קואליציה למחלות נדירות וגם אמא לילד עם צרכים מיוחדים.
<< אורח >> אורלין ליה מלכה: << אורח >>
תודה רבה לכם על האפשרות להצטרף. אני פה היום בכובע ההתנדבותי שלי, מטעם הקואליציה למחלות נדירות, בתור אמא לילדה עם מורכבות רב מערכתית מאוד קשה.
<< דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >>
סליחה, מאיפה את בארץ?
<< אורח >> אורלין ליה מלכה: << אורח >>
מקרית אונו.
<< דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >>
תודה.
<< אורח >> אורלין ליה מלכה: << אורח >>
אני פה בכובע ההתנדבותי שלי, ואני פה לייצג אותם ילדים עם מורכבות הרבה יותר גדולה. ילדים שיושבים על כסאות גלגלים, ילדים שיש להם הזנה מיוחדת עם לקויות רב מערכתיות, חרשים, עיוורים ורב נכותיים. הילדים האלה מקבלים כרגע הכי פחות התאמות מבחינת הטבע. זה ילדים שזו לא לקות ספציפית אחת, ולכן הרבה יותר מורכב לצאת איתם.
יש לי עוד ילד, ילד בריא, שבתור אח לילדה מאוד מורכבת, לא יכל לעשות דברים של ילדים רגילים. אם אין היום אפשרות להנגיש ולנרמל את התרבות לאותם ילדים, אז כל המשפחה באותה סירה, מה שאומר שהוא גם חי חיים של המון ויתורים.
הדלי שלי ישבה בכיסא גלגלים מונשמת. הקושי בלהוציא ילדה כזו לטבע באופן עצמאי ומורכב לאין שיעור, באמת, הכנה מאוד גדולה. בין אם זה להתאים לה כיסא ובין אם להתאים לה אורך המסלול, וזמני תרופות, והזנה, וגם לדברר לה ולתקשר לה את המקום.
מתוך המקום האישי שלי אני רוצה להגיד, שילדים שהם רב נכותיים, שהם הרבה יותר ממגבלה אחת, צריכים מספר התאמות. וזה משהו שלהורים מאוד קשה לתת ולאפשר, ולכן רובם באמת לא יוצאים אם זה לא בדרך הזו, אם אין להם התאמה של עמותה שיכולה ללוות אותם. הצורך הוא גם בהסעה נגישה וגם במסלול נגיש וגם בדרכי התקשורת.
אני רוצה להגיד תודה לעמותת לוטם על האפשרות לתת לילדים כאלה, שלא זוכים לקצת נורמליות הזאת בדרך אחרת, ואני חושבת שזה המקום היחיד אולי שאפשר לאפשר להם קצת שגרה ונורמליות מחיים רגילים.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
תודה, אורלין, ששיתפת ופתחת את הלב.
<< אורח >> אורלין ליה מלכה: << אורח >>
תודה לכם.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
חילי צריך לצאת גם לחוץ וביטחון. שטרן, אני רוצה להוציא מכתב בשם הוועדה לשר החינוך, ואני שם את השמות שלכם במכתב הזה לשר, כולל בקשה לפגישה איתו בנושא הזה. בבקשה.
<< דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אז אני רק רוצה להתנצל, כי אני צריך לצאת, להכיר הכרת תודה גדולה ללוטם על מה שעושים, לכל ההורים, ולהגיד למשרד החינוך: אתם פה נציגים, כמובן לא מרוע, אבל המשמעות של מה שמנוסח כרגע, שכל אלה לא יקבלו מענה, משרד החינוך. זו המשמעות, כלומר אפשר לעטוף את זה ברצון טוב, בזה, בזה, בזה. בסוף, לשלוח את עמוס עכשיו להתחיל את המעט כסף שיש לו כדי לשכור מקומות, שלא לדבר על כל בעיות הנגישות של מקומות וכולי. במקום, פשוט, להמשיך לעשות את הפעילות הטובה, זה להגיד להם, בעצם, לא. ולכן או שמשנים את הניסוחים, או שאומרים בפה מלא: אנחנו, משרד החינוך של מדינת ישראל, לא יעזור להורים האלה להמשיך להוציא את הילדים שלהם לשטח.
זו המשמעות. תודה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
או שאומרים: אנחנו נדאג שהפעם הם יתוקצבו. ואם אתם יודעים מראש שסעיף מסוים ימנע את זה - תורידו אותו. אתם צריכים להגיד: היעד הוא שלא רק הם, גם אם ארבע עמותות פה עוסקות בטיולים לצרכים מיוחדים - כולם יתוקצבו. זה היעד וכל חסם להוריד אותו.
<< דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
תודה, מיכאל.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
תודה, חילי.
חבר'ה אנחנו רוצים להיות זריזים. אני רוצה לאפשר לעוד דוברים, אבל תהיו קצרים מאוד. לאימהות נתתי יותר, אבל אני מבקש מכם כאנשי המקצוע גם לא לחזור על דברים שאחרים אמרו, כדי שנוכל לסכם את הדיון.
חגית ארי-עם. עם כארי.
<< אורח >> חגית ארי-עם: << אורח >>
או ארי כעם.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
ממונה חינוך מיוחד, משרד החינוך.
<< דובר_המשך >> חגית ארי-עם: << דובר_המשך >>
נכון, אז בוקר טוב. אני מברכת על הדיון הזה, אני חושבת שהוא מאוד חשוב, אני חושבת שבלב כולנו, גם התלמידים עם צרכים מיוחדים, עם מוגבלויות. ואנחנו פה לחלוטין בשביל לייצג אותם. ובוודאי שטבע זה ערך עליון בשביל כולנו. ואתה התחלת בחשיבות של החינוך הבלתי פורמלי, וגם כאן אני רוצה לומר שאנחנו, כמובן יחד עם מנהל חברה ונוער ושל"ח, מאוד מעודדים פעילויות של חינוך בלתי פורמלי. וחשוב לנו מאוד לעשות התאמות והנגשות נדרשות, על מנת שתלמידים יוכלו להשתתף, תלמידים עם מוגבלויות. גם מוגבלויות מורכבויות, רחלי, אני מסתכלת עלייך.
אני התחלתי בבית חינוך עיוורים, 10 שנים עבדתי שם ואני מכירה היטב את החשיבות של לאפשר לתלמיד עם מגבלה בראייה, למשל, לחוות את הטבע כמו כל בני גילו. ואנחנו באמת עשינו מאמצים גדולים כבר אז, זה היה לפני די הרבה שנים, ותלמידים יצאו לטבע במסגרת בית הספר.
אני לא רוצה כרגע לדבר על עמותה ספציפית, אבל אני כן רוצה לומר, וגם עירית מהנציבות הזכירה את זה, שכמובן יש תקנות שמאפשרות, יש קריטריונים שמאפשרים הנגשה של אוטובוס נגיש לתלמידים עם מוגבלויות, גם של הדרכה מותאמת שיש לזה קריטריון, וקריטריונים נוספים שמאפשרים לתלמידים ליהנות גם מטיולים בטבע. יש לנו, אני אוכל להעביר לכם את התקנות ואת הקריטריונים.
<< אורח >> עמוס זיו: << אורח >>
קריטריונים על בתי ספר, לא לתלמידים.
<< דובר_המשך >> חגית ארי-עם: << דובר_המשך >>
לא, אני מדברת גם על תלמידים. כן, בסדר, נכון, יש פה, ברוכי תכף יענה גם על הנושא הזה. אבל אני כן רוצה לומר שגם באופן פרטני, כי יותר תלמידים משולבים בכיתות רגילות, לשמחתנו, בוודאי תלמידים עם מוגבלות בראייה אבל גם מוגבלויות אחרות, מאשר לומדים במסגרות חינוך מיוחד. ואותם תלמידים גם הם זכאים ואנחנו רוצים שהם יחוו יחד עם הכיתה שלהם את הטיולים בטבע. ולכן גם קיימים הקריטריונים, שמאפשרים את ההנגשה הזאת. אז חשוב לומר זה לא שאנחנו במשרד החינוך לא עושים או לא נעשה. זה נעשה, זה קורה ביומיום באופן שגרתי.
זה לא תמיד מושלם, אבל כשיש בעיות פונים גם אלינו לאגף חינוך מיוחד ויש לנו מדריכות ארציות, ויש לנו הטמעה באמצעות פורטלים ובאמצעות מדריכות במחוזות באמצעות מתי"אות, על מנת שכל תלמיד שלומד במערכת החינוך, חינוך מיוחד או חינוך רגיל, תלמיד עם מגבלה עם מוגבלות - הוא יוכל לצאת וליהנות יחד עם בני גילו.
אז היה חשוב לומר את הדברים. ושוב תודה, כבוד היושב ראש. אני יודעת שמחר פה בכנסת מציינים את יום שוויון הזכויות לאנשים עם מוגבלויות, אז גם בכך אנחנו מברכים ואנחנו עושים פעילויות גם אצלנו במערכת החינוך.
זהו, תודה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
חגית, מה זהו? כמה שנים את בתפקיד?
<< אורח >> חגית ארי-עם: << אורח >>
בתפקיד הנוכחי הזה כרגע אני כממונה ארצית על תוכניות איכות חיים, הכנה לחיים, שנתיים.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
כמה זמן אתה על חינוך מיוחד?
<< דובר_המשך >> חגית ארי-עם: << דובר_המשך >>
חינוך מיוחד אני החל מגיל 22.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
לא, במשרד החינוך כמה זמן את אחראית שם?
<< דובר_המשך >> חגית ארי-עם: << דובר_המשך >>
באגף חינוך מיוחד אני שנתיים בתפקיד הספציפי הזה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
ואת יכולה לחיות בשלום, שלא הצליחו לשלב את העמותות האלה? את הערכים של חינוך מיוחד במשרד.
<< דובר_המשך >> חגית ארי-עם: << דובר_המשך >>
אנחנו לחלוטין, ולכן אנחנו גם יושבים ביחד, ברוכי נכנס לפני חודשיים לתפקיד ולפני כן ישבנו עם קודמו בתפקיד, על מנת לדבר על הצורך של כיתות שהן כיתות קטנות, דיברתם על כיתות של שמונה תלמידים או שישה תלמידים, על מנת שהם יוכלו גם ליהנות מהנגשה של עמותות בכלל, או מהדרכה מותאמת, לאו דווקא של עמותה זו או אחרת.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אז מה בכוונתך לעשות?
<< דובר_המשך >> חגית ארי-עם: << דובר_המשך >>
אנחנו בהחלט יושבים.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
מעבר לאווירה הטובה ולערכים ולרצון הטוב, זה נחמד. איך את, כראש התחום הזה במשרד החינוך, מטילה את כובד משקלך, שלראשונה הגופים האלה יכללו בתקנה הזאת או בתקנה אחרת? איך את יכולה ללכת לישון בלילה שהם לא בפנים? אני שואל בכנות.
<< דובר_המשך >> חגית ארי-עם: << דובר_המשך >>
אנחנו אכן יושבים ביחד על מנת לשקף את הצרכים של התלמידים עם המוגבלויות, ואיך בשל"ח, שזה האגף שאחראי על התחום של הוצאת טיולים, איך אנחנו לוקחים ביחד כמשרד חינוך את הצרכים של התלמידים עם המוגבלויות, על מנת לאפשר לגופים, שילוו אותם. עמותות שונות, לאו דווקא עמותה זו או אחרת.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> חגית ארי-עם: << דובר_המשך >>
בבקשה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
עורך דין רויטל לן כהן, קואליציה לילדים עם צרכים מיוחדים.
<< אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >>
בוקר טוב, תודה רבה אדוני על זכות הדיבור וסליחה שלא הצלחתי להגיע בעצמי. אני רוצה לומר כמה דברים קצרים ואני מדברת גם בכובע של אימא לשני ילדים שעברו במערכת החינוך, שני ילדים עם מוגבלות וגם כחברה בקואליציית ההורים, שמגיעים אלינו עשרות אם לא מאות פניות כל שנה בנוגע לדברים שקשורים לטיולים. דובר פה רבות על הנושא של ילדים במסגרות חינוך מיוחד נפרדות ואני רוצה רגע לדבר על הנושא של הילדים המשולבים ואני אתחבר למה שאמרה חגית.
נכון שהוציאו חוזר המנכ״ל, אבל אף אחד, אף אחד במשרד החינוך במטה לא טורח לוודא שכל מנהל במדינת ישראל מכיר את חוזר המנכ״ל, פועל לפי חוזר המנכ״ל. אף אחד לא טורח ליידע הורים בתחילת כל שנה לזכויות של הילדים שלהם מכוח חוזר המנכ״ל, ולכן הורים מקבלים את התשובה: "הטיול הזה לא נגיש, אי אפשר" או "על הדבר הזה אתה צריך לשלם", או "הוא לא יכול לצאת ליומיים כי הסייעת לא רוצה לצאת או לא מסכימה לצאת" או "אין לנו כלים".
אחד הדברים הכי כואבים זה "אנחנו לא יכולים לשנות את המסלול כי זה יפגע בכל שאר הילדים". ויש באמת אין ספור תשובות הזויות שההורים מקבלים. המסר שעובר, גם לילדים גם להורים וגם לילדים וההורים האחרים, הוא מסר לא מכיל, מאוד מדיר. מסר שנותן דגש על השונות, על הנפרדות ולא נותן מקום לא להנגשה ולא להבנה, שלו מראש היו בונים מסלולים באופן שמאפשר לא היה צריך להתעסק עם נגישות. זאת אומרת שאם מראש הדברים היו נבנים באופן נגיש, לא היה צריך אחר כך להתעסק עם השינוי.
עוד דבר שחשוב לי לומר פה זה לא תמיד אפשר כשיוצאים לטיול, בעיקר אם זה טיול מורכב, לצפות מתומך או תומכת חינוכית, מה שנקרא בלשון של העם הסייעת, ללוות תלמיד עם מוגבלות. לפעמים דווקא במקומות האלה נדרש להוציא איש מקצוע. איש מקצוע יכול להיות, למשל, מישהו מתוך העמותות שזאת ההתמחות שלהן. אבל אני לא חושבת שזה בכלל מוכר כהנגשה או מוכר כאפשרות לבתי הספר של החינוך הכללי. לא בתור מחשבה ולא בתור יכולת כלכלית.
ואני פה אתייחס רגע למה שנאמר ממש בתחילת הדיון, שנסמכים על תרומות ועל תשלומי ההורים. זאת חרפה שהחוליה, מה שנקרא החוליה הכי חלשה, צריכה לקוות שמישהו יתרום לה, או המחשבה שילד עם מוגבלות צריך שלהורים שלו יהיו אמצעים כלכליים כדי שהוא יממן את הדבר הזה.
החינוך במדינת ישראל אמור להיות חינם. טיולים ובכלל כל מה שקשור להכרת הארץ, לאהבת הארץ ולמה שקורה מחוץ למסגרת הוא לא פחות חלק מחינוך מאשר מה שקורה בין ארבע קירות בתוך המסגרת.
אני רוצה להגיד שהחסמים הם חסמים שבראש ועד שהמשרד, המטה, לא יעשה עבודה משמעותית עם צוותי החינוך החסמים יישארו שם.
תודה רבה, אדוני.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
תודה. יובל שי, סמנכ״ל חינוך בחברה להגנת הטבע.
<< אורח >> יובל שי: << אורח >>
תודה, היושב ראש. אני אדבר מאוד קצר כי הדברים שנאמרו פה, אני חושב, מכסים את מלוא היריעה כמעט. אנחנו מורידים את הכובע בפני הפעילות של עמותת לוטם ועמותות נוספות שיש פה. עמותת לוטם היא לא העמותה היחידה אבל היא בהחלט העמותה המובילה. אנחנו מכירים את עמותת לוטם מיום היווסדה, אנחנו מסייעים גם בהכשרה של חלק מהמורות החיילות והשירות הלאומי, ולוקחים חלק בזה ונשמח גם לקחת חלק נכבד יותר בתוך המערך.
לצערי, יש פה איזשהו אבסורד, כלומר התקנה המדוברת פה היא תקנה שמתוקצבת בפחות משבעה מיליון שקלים, 6.7 אם אני לא טועה, וזה כמעט מהלך של שיסוי או אני לא יודע מה. כמובן שזה לא מהוועדה הזאת. זה בעצם מהתשובה אולי שעמוס פה העלה על משרד המשפטים, שצריך להתמודד על אותם משאבים. יש פה תקנת תמיכה, היא באה לשרת איזשהו מערך חינוכי מסוים.
אמרת נכון, היושב ראש, ואני רק רוצה להזדהות עם מה שאמרת. אסור שיקרה פה מצב שאנחנו בעצם נאבקים ביחד על אותם משאבים, ואני חושב שמשרד החינוך ביחד עם משרד המשפטים צריך לבדוק את האפשרות לתקנה שהולמת את הצרכים. יש פה סריה של צרכים. כל אחד פה מהדוברים העלה צרכים מאוד מיוחדים, שהחברה להגנת הטבע או גופי טיולים אחרים לא מתמחים בזה, זה לא הפורטה שלנו, ורק חשוב לראות שאנחנו לא עושים פה איזשהו מהלך שהוא שופך את התינוק עם המים בהקשר הזה.
היו דיונים בבג"ץ והיו הרבה מאוד דברים, שגבו אנרגיה מסך הכל מערכות חינוכיות שאף אחד פה הוא לא גביר ואף אחד פה לא מסתובב - - -. אנחנו הגופים המוחלשים פה. המדינה פה בתוך הדבר הזה היא הגוף החזק ויכולה להחליט איך היא מקצה משאבים. לנסות ולחלק את 6.7 מיליון השקלים הללו בין כל ילדי ישראל וכל ילדי החינוך המיוחד, ולקבוע לזה איזשהם סטנדרטים יש בזה כמעט לעג לרש. צר לי להגיד את הדברים ככה, כלומר אני חושב שבהחלט צריך למצוא פה פתרון. הפתרון הוא ראוי ובהחלט יש פה פעילות ענפה שצריך לחבק אותה ולקדם אותה ואנחנו גם עושים ונעשה. הלוואי ונוכל לתרום יותר. תודה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
תודה לך, יובל. שירלי, חברת הכנסת לשעבר, בבקשה.
<< אורח >> שירלי פינטו קדוש: << אורח >>
לפני שאני אתחיל אני רק אתייחס לדובר לפניי. נקודה קטנה שחרתה לי. כל ילדי ישראל כלולים בהם גם כל ילדי החינוך המיוחד. הם גם ילדי ישראל. אז אני רואה את זה כמקשה אחת. הם חלק מילדי ישראל. אני כן מסכימה שהתקציב הוא מעט, אבל חשובה הטרמינולוגיה. הם חלק מילדי ישראל, חרה לי ששמנו אותם בצד.
הקשבתי לכל הדיון כאן, מכירה את החומר וכל מה שחשבתי זה חבל. חבל שהדיון הגיע לכנסת, להטריח את היושב ראש, שעושה עבודה מדהימה בוועדה. ובכלל, באופן אישי אני מכירה את העבודה הפרלמנטרית שלו, ועד כמה הנושא קרוב לליבו. ההורים, הילדים עם מוגבלות שנמצאים פה, העמותות, צוותי החינוך, משרדי הממשלה. להטריח את כולם, אחרי 15 שנה של מאבק, שאני אומרת בכנות, זה יכול להיפתר ברמת השר. שבועיים. הוא אומר זה מעניין אותי, אני מתעדף, בוא נמצא את הפתרונות, נשב במשרד, עבודת מטה, סוגרים את הפינה ולא צריך להגיע לשולחנה של הכנסת.
זה משהו שיכול להיפתר ברמת המשרד והשר, אם המשרד יראה את זה בראש סדר העדיפויות. חסם של בניין, חסם כזה, אלה דברים שאפשר באמת, ברגע ששר החינוך והמנכ"ל מגוייסים לזה, לפתור ואפילו למצוא הגדלת תקציב. לא צריך להטריח את בג"ץ ואת חברי הכנסת ולהגיע לעשות פה כמו איזושהי גננת.
אני חושבת שהמשרד צריך להתגייס ללחוץ, גם על שר החינוך, כמו שהצעת אדוני היושב-ראש, אתה מכיר את זה יותר טוב ממני, הצעת את המכתב לשר. לשבת איתו ופשוט לתעדף את הנושא. אני מתנצלת, אני ראיתי פה דיונים בכנסת הרבה יותר מורכבים וקשים, אבל זה באמת שטויות. אפשר לפתור את זה בקלות.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
לא רק שאפשר לפתור את זה, אין ראוי מזה לפתרון, ולדעתי גם השר לא יודע את חומרת המצב. לפעמים שרים, בתום לב, לפעמים בעיה לא מגיעה אליהם. אנחנו נדאג שהבעיה הזאת תגיע אליו במלוא העוצמה ושהוא יכריע וידפוק על השולחן, ויתעדף את הדבר הזה.
<< דובר_המשך >> שירלי פינטו קדוש: << דובר_המשך >>
בדיוק. תודה.
<< אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >>
אדוני, סליחה על ההתפרצות, אני רק רוצה להגיד שאין שר ב-15 השנים האחרונות לפחות - - -
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
לא להתפרץ, תודה רבה. דברייך נשמעו, סליחה. זהו.
נועה פחימה, ממונה חינוך מיוחד במנח"י. נועה, אני מכיר אותך. פתאום עכשיו אני רואה אותך.
<< אורח >> נועה פחימה: << אורח >>
נכון, עוד יותר שנים ממה שאני מכירה את לוטם.
אני ממונה על החינוך המיוחד בעיריית ירושלים, אחראית על שלושת מגזרי העיר, 25,000 ילדים, בכל סוגי המוגבלויות, בכל מסגרות החינוך בעיר. אני אדבר קצר, אני רק אגיד שהכרתי את לוטם לדעתי מהיום שהם נוסדו. היינו מנהלת בית ספר אילנות, רחלי, עבדנו יחד, והטיול הראשון שהוצאתי תלמידים עם בית ספר אילנות, בית ספר לילדים עם נכויות פיזיות קשות, שיצאנו לטיול בטבע אמיתי עם לילה, היה לנחל השופט עם עמותת לוטם. ומה שאתן, האמהות, דיברתן פה, האור בעיניים. הפעם הראשונה שהילד יוצא לטיול בטבע, את אמרת את זה מאד חזק, זו פשוט שמחה גדולה ומרגש וחוויה שכל ילד בעולם ראוי לה. ובטח הילדים שלנו בחינוך המיוחד.
אקצר ואגיד שאנחנו בעיריית ירושלים לוקחים את התוכניות ההליכיות של לוטם למסגרות החינוך במגזרים השונים, והמדריכות המדהימות שעוברות הכשרה באמת מיוחדת במינה, ומגיעות עם אביזרים מותאמים לכל סוגי המוגבלויות. הילדים נהנים, המסגרות מבקשות עוד ועוד, אנחנו עם תקציב קצר, אז אנחנו לא יכולים לתת לכולם כל שנה. זה מתחלק, אבל המקום הזה של הכשרה והתאמה לכל סוג מוגבלות באשר היא, עם בחורות צעירות שעושות את זה בצורה נפלאה, אני לא נתקלתי עוד. ואנחנו לוקחים באמת תוכניות שונות.
ואני רוצה להגיד, חגית, באמת עשיתן עבודה נהדרת בנושא של הנגשה. הנגשה פרטנית והנגשת טיולים, ויש הרבה מאוד. ובשנים האחרונות עובדים יפה מאוד. אנחנו עובדים איתכם צמוד ובאמת הרבה ילדים זוכים להרבה מאוד דברים מונגשים. בסיפור של טיולים, יש גם את הציודים ואת ההסעות, אבל הסיפור של הדרכה – אין לה תחליף. ומדריכים מצויינים של החברה להגנת הטבע, ושל קק"ל והכל, הם לא מוכשרים לעניין הזה והם לא יכולים לתת את האיכויות שעמותת לוטם נותנת.
אני מצטרפת לכל מה שאמרו חברי הכנסת וכל החברים כאן. אני חושבת שאין ראוי מזה וזה נכון, זה חשוב, זה משדרג את הטיול. אנחנו מדברים בשנים האחרונות על למידת חוץ, כמה שזה עושה לנפש, ולראש וללמידה בכלל. ומה אם לא זה? ואז להתאים את למידת החוץ עם ההנגשות המתאימות, עם הנגשת ההדרכה זה משדרג את כל צורת הלמידה שלנו. אנחנו כבר יודעים את זה, אבל צריך לתת לזה push רציני מבחינת המשרד.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
תודה רבה.
אנחנו מסכמים. ראשית, אני מבקש להודות גם לנציגי משרדי הממשלה, העמותות, ההורים, האימהות המדהימות והילד המקסים שהיה איתנו, על ההגעה ועל האמירות ועל היכולת לשתף. גם מהמקום הכואב, אבל גם מצד שני לתת לנו אור כמה משמעותי היה עבורכם הרגע הזה שבכל זאת זכיתם להזדמנות שווה לצאת לטבע לטייל כמו כל ילד אחר. גם למדנו, שבמלחמה הזאת הגופים האלה היו משמעותיים. לראות אימהות משדרות, לשמוע את ראשת המועצה של אשכול כמה העמותה הזאת וגופים אחרים, שמתמחים בילדים עם צרכים מיוחדים, ממש הצילו נפשות ויצרו הזדמנות, שאף אחד אחר לא יודע לתת.
אנחנו מבקשים מהשר להיכנס לעובי הקורה. אנחנו מבקשים שהתקנה הזאת תשתנה לחלוטין. שתהיה פשוטה ונגישה, תרתי משמע. ושתהיה הצלחה. ושלא יהיו שם עיזים ומגבלות והערות, שמראש אין סיכוי. והעמותות צריכות להגיד להם מה הדברים, שאם תשימו בתוך הדבר הזה, אין סיכוי שהן יזכו. ואתם צריכים למחוק את התקנות האלה. זה לא הקדוש ברוך-הוא קבע אותן. ממש להתחיל מאפס. ואם לא יודעים להתבסס על התקנה הזאת, לעשות תקנה נפרדת לטיולים לילדים עם צרכים מיוחדים. לא חייבים הכל ביחד. ולשים שם כמה מיליונים.
אני חושב שהשר יעשה מהפכה אם יגדיל את התקציב הזה וידאג ש-50,000 ויותר ילדים יהיו תחת חסות של פעילות המשרד, גם אם זה מה שנקרא עידוד השתתפות. אבל באחוזים סבירים. וצריך שהמימון יהיה מימון שונה, לפי גודל הקבוצה, לפי צרכים מיוחדים, לפי המלווים, לפי העבודה עם ההורים והמשפחה, כמו בכל תחום אחר שהמשרד יודע לאבחן את השונות ואת המיוחדות של פרויקטים לילדים עם צרכים מיוחדים.
הוועדה גם תעשה ישיבת מעקב בתוך חודש, כדי לראות שמשהו זז. במקביל ייצא מכתב של חברי הכנסת לשר החינוך, להיכנס לעובי הקורה ודרישה ממנו להגדיל תקציב ולפתוח את השערים לעמותות, שמתמחות בטבע לילדים עם צרכים מיוחדים. אנחנו גם נבקש פגישת עבודה עם השר, של חברי הכנסת. נוציא לו מכתב בחתימתם.
אנחנו גם קוראים לשרים אחרים בממשלה לאמץ את הפעילות הזאת. מי שיכול. כי לפעמים משרד מסוים מזהה הזדמנות, שהמשרדים הרשמיים לא עושים. גם משרד נגב גליל, גם משרד שוויון חברתי. אני מבקש ממנהלת הוועדה להפנות אליהם מכתב, מותאם לשרים האלה. אם יש עוד שרים רלוונטיים, שישקלו לאמץ את התוכנית הזאת ושיהיו כמה מקורות מימון לתוכנית.
אנחנו בעוד חודש בערך ניפגש. אני מבקש מנציגי משרד החינוך, בלב פתוח, בנפש חפצה, בגמישות, ביצירתיות – להכריע את הסוגייה הזאת ולפעול באופן נמרץ. גם שייצא מכרז קול קורא מהר, וגם שלראשונה יהיה אפשר לשתף את הגופים הללו, שהודרו מהפעילות של המשרד. זה לא יעלה על הדעת, שההזדמנות השווה לילד לטיול בטבע תהיה 100% על הגב של התורמים וההורים. זאת לא מדינה מתוקנת. שום הסבר בירוקרטי, שום הסבר תהליכי, שום בירוקרטיה לא תצדיק את העוול. אנחנו נחושים לתקן אותו, אבל אנחנו רוצים שאתם תנהיגו את התיקון ותאיצו אותו ונחסוך לעצמנו את הזמן ואת המאבקים ואת הבג"צים שהיו ואת הבג"צים שיהיו. אז בואו נפתור את הבעיה הזאת. בכוחכם, ביכולת המקצועית להכריע את הדבר. ואם הכרעתם אותו והוא פתור, תודיעו לוועדה, נפרגן לכם ולא נקיים דיון מעקב.
אני נועל את הישיבה, תודה רבה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:40. << סיום >>