פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 132 מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד יום שלישי, כ"ז בחשון התשפ"ו (18 בנובמבר 2025), שעה 12:52 סדר היום: << נושא >> הוועדה מצדיעה לילדי המשרתים במילואים ואנשי הקבע << נושא >> - לציון היום הבין-לאומי לזכויות הילד נכחו: חברי הוועדה: קטי קטרין שטרית – היו"ר דבי ביטון חברי הכנסת: סימון דוידסון אחמד טיבי שרון ניר משה סולומון לימור סון הר מלך מוזמנים: נועה ליפשיץ – ר' יח' המילואים, משרד הביטחון מוריה דרורי בן עטר – רמ"ט פק"ל - קא"מ במיל', משרד הביטחון טל דדון סמואל – רע"ן מדיניות הפרט, צה"ל, משרד הביטחון ליאת שני – ממונה על שוויון בין המינים וזכויות התלמיד, משרד החינוך ליאת שמואלי – ממונה תחום הורים ומשפחה, שירות פסיכולוגי, משרד החינוך חנה דייני – ממונה בכירה, ביטוח לאומי ניצן פייביש – מרכז המחקר והמידע של הכנסת יורם שמעון – ראש המועצה המקומית מבשרת ציון, מרכז השלטון המקומי ליאת שוחט – ראש עיריית אור יהודה, מרכז השלטון המקומי ליאור בר ניר – עו"ד, אחראית תחום חינוך, המועצה הלאומית לשלום הילד נעמה ברק – נציגת פורום נשות המילואימניקים רויטל גסט – עו"ד, אחראית תחום מדיניות, פורום נשות המילואימניקים תהל ציפורה רחימי – בת לאב משרת מילואים, פורום נשות המילואימניקים תמר נקש – בת של מילואימניק, פורום נשות המילואימניקים צורי ניסנביץ – בן לאב משרת מילואים, פורום נשות המילואימניקים רפאל נקש – נציג פורום נשות המילואימניקים הילי סנדרוביץ – ילדה של משרת במילואים, העמותה למען משרתי המילואים אסף סנדרוביץ – חבר ועד מנהל, סא"ל במילואים, העמותה למען משרתי המילואים נטע שלומוביץ – בת של משרת מילואים, העוגן - למשפחות המילואים הדר שלומוביץ – בת של משרת מילואים, העוגן - למשפחות המילואים תמר לבמור שלומוביץ – אשת מילואימניק, העוגן - למשרת המילואים רעות קינן – אשת מילואימניק, העוגן - למשפחות המילואים הלל שחר קינן – בת של משרת מילואים, העוגן - למשפחות המילואים ירדן ברוך – חברת שדולת המשרתים נצר ברוך – בת של חברת שדולת המשרתים ורד בתיה סביליה – בת של משרת מילואים יונתן הירש – בן של משרת מילואים רוני רונין – בת של משרת קבע אוריה מישייב – ילדה של משרת קבע רפאל – בן של משרת מילואים לביא – בן של משרת מילואים, נכדה של יו"ר הוועדה אביגיל – בת למשרת מילואים, נכדתה של יו"ר הוועדה סול שרון קטלר – נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית מיקה שלומוביץ – נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית דן אטיאס – נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית ענבר כהן – נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית ארי בלומברג – נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית צופית גולן – ז. יו"ר הנהגת ההורים הארצית ד"ר הדס מלכה הכהן – יו"ר מטה חינוך וניגשות הליכוד, מכללות להכשרת מורים עידן אטיאס כהן – יוטיובר, "דה כהן" אוהד אביטבול – יוטיובר, "מסטר אוהד" אורן להב – משפיען רשת יקיר בר זוהר – כוכב רשת חגי עזרן – הלום קרב מיכה כץ – הלום קרב מנהלת הוועדה: תמי ברנע רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הוועדה מצדיעה לילדי המשרתים במילואים ואנשי הקבע << נושא >> << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> בוקר טוב לכולם, ילדים יקרים, הורים יקרים שמלווים את הילדים. ראשי הערים, שני החברים שלי הטובים שנמצאים פה, יורם שמעון ראש עיריית מבשרת וליאת שוחט ראש עיריית אור יהודה. שני ראשי ערים מצוינים, טובים, שעושים כל כך הרבה למען העיר שלהם והאזרחים שגרים בהם. גאווה שלמה שאתם מגיעים היום אלינו. תודה רבה. כמובן נציגי הממשלה שנמצאים פה, מכובדיי כולם. השבוע אנחנו מציינים ברחבי העולם את יום הזכויות הבין-לאומי. ולנו בכנסת ישראל יש את הזכות לציין את היום הזה בצורה מיוחדת מאוד, עם הילדים שכמעט לא זוכים לקבל את הבמה שמגיעה להם. ילדי משרתי המילואים ואנשי הקבע. אתם הילדים שנמצאים כאן היום חיים בתקופה לא פשוטה. בזמן שגם אבא או אמא משרתים את המדינה אתם עושים שירות משלכם. אתם מתמודדים עם הגעגוע, אתם מתמודדים עם חוסר הוודאות. אתם מתמודדים עם העומס בבית, לדאוג בבית אחד לשני, לאחים. ועם הרבה מאוד כוח פנימי שלפעמים אפילו אתם לא יודעים שיש בכם דבר כזה. כן, כוח פנימי שעוזר לכם. מדינת ישראל וכמובן אנחנו כאן בכנסת, כולנו חייבים להגיד לכם תודה. תודה גדולה וגם הכרה בכך שאתם גם צריכים לקבל תמיכה, תמיכה מאתנו. וזה היום שלכם. היום הזמנתי אתכם יחד עם הצוות של הוועדה לא רק כדי שתשבו ותקשיבו, אלא גם תדברו. אנחנו נרצה לשמוע אתכם. כמובן רק מי שרוצה, לא כולם מרגישים בנוח, אבל מי שירצה. אני בעצמי יש לי כאן את הנכדים שלהם שגם אבא שלהם נמצא בשירות מילואים, הרבה מאוד זמן, אנחנו כבר לא סופרים. כל כך הרבה זמן. אפילו לא היו לו הפסקות. כאשר הבן הצעיר יותר שלי זה כבר הסבב השביעי שלו במילואים. אבל אנחנו לא מתלוננים כי המדינה צריכה את החיילים האמיצים שלנו. הבאנו לכאן גם את משרד החינוך ויש לנו גם מפקחת חדשה במשרד החינוך, קוראים לה ליאת שני והיא הולכת לעשות עבודה מצוינת עבורכם. אז בהצלחה ליאת, בתפקיד החדש. תפקיד שבעצם היא אמורה להגן עליכם, היא אמורה לשמור עליכם, היא אמורה לסייע לכם. והיא תעשה את זה, כי אני יודעת כמה שליאת היא אישה מאוד חזקה ומקצועית ועניינית. ואני יודעת שהיא תעשה את זה בצורה הטובה ביותר. יש גם את משרד הביטחון והביטוח הלאומי וגם את משרד ראש הממשלה והאוצר ועוד מלא משרים, לא נלעיט אתכם בזה. והם פה כדי לשמוע אתכם. הם פה כדי שהם ישמעו אתכם באופן ישיר. מה אתם מרגישים, מה קשה לכם, מה הייתם רוצים שנעשה אחרת. היום אתם לא רק הילדים שלי, כן, גם אתם, לא רק הנכדים שלי, אתם אזרחים צעירים עם קול חשוב מאוד. בכנסת, פה משמיעים את הדברים הכי חשובים. פה אנחנו משנים סדרי עולם. ואתם תהיו שותפים לזה. אנחנו כאן כדי להקשיב לכם. ואני רוצה שתדעו, דווקא היום ביום המקודש הזה לזכויות הילדים שבחרנו לשים במרכז לא נאומים של מבוגרים, אלא אתכם. בחרנו לשים אתכם בראש הדיון הזה. יש לנו פה גם את אורן, אורן היקר שהילדים אוהבים אותו מאוד. אחר כך יצטרף אלינו גם עידן דה כהן. אנשים המקסימים האלה שנמצאים ברשתות ועוזרים לכם ומסייעים לכם. ובכלל, אורן שותף שלנו לכל הנושא הזה של בריונות בבתי הספר וחרם בבתי הספר. הוא מאוד מסייע לנו ומרים ומעודד את הילדים. אנחנו נשמע גם ממנו איך אפשר לעשות את זה טוב יותר. << אורח >> אורן להב: << אורח >> תודה רבה קטי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> בבקשה. לאחר דברי הפתיחה האלה אני מבקשת לעשות משהו שאני מרגישה שהוא מאוד טבעי ומתאים לרוח היום הזה. אם יהיה ילד שירצה להחליף אותי פה ולנהל את הדיון אני גם ארשה לו לעשות את זה. אבל בואו נחשוב, בואו ניתן לזה קצת זמן. מי שירצה ירים יד והוא ינהל. אני אראה לכם איך מנהלים בהתחלה ואתם תמשיכו. אנחנו מתחילים עם האורחים החשובים שלנו, עם הילדים. אנחנו נתחיל עם הילדים שיהיו מעוניינים. אם יהיה ילד שלא יהיה מעוניין ויהיה מעוניין מאוחר יותר, נוכל לחזור אליו. אז בואו נתחיל ראשונה חביבה עם נעמה ברק. היא נמצאת פה איתנו? << אורח >> נעמה ברק: << אורח >> אני פה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> יופי. קדימה נעמה. << אורח >> נעמה ברק: << אורח >> שלום, שמי נעמה. אני בת 12. והשנה אני עליתי לכיתה ז', לחטיבת יורם טהר לב שבכפר סבא. יש לי אבא שמשרת במילואים, בקרבי. אחות שמשרתת במילואים בסייבר ועוד אחות בצבא, בקרבי. אני כאן כדי לדבר בשם ילדים רבים שחיים את המלחמה בצורה שלא תמיד רואים. בגן וביסודי כולם מבינים שצריך לדאוג לילדים, אבל כאשר עולים לחטיבה כולם יוצאים מנקודת הנחה שאנחנו ילדים גדולים שיכולים להסתדר לבד. ואז הדגש על הרגש שלנו פוחת. אז אני כאן בשמי ובשם כל בני הנוער ממשפחות המילואים. אנחנו כבר שנתיים במלחמה ושנתיים סוחבים בלב דאגה לא נגמרת להורים ולאחים שלנו. אל תשכחו אותנו, תפתחו אלינו את הלב והקשב. גם אם אנחנו עצמאיים, אנחנו בכל זאת עדיין ילדים שצריכים חיבוק, הבנה ושיראו אותנו. אנחנו מנסים ללמוד ולהיות רגילים. אבל זה לא רגיל. קשה להתרכז כשלא יודעים איפה ההורים והאחים שלנו או מתי הם יחזרו. קשה ללמוד כאשר הבית מלא מתח, חרדה או עייפות. אנחנו ילדים, אבל לפעמים אנחנו עושים דברים שגם למבוגרים קשה לשאת. ולכן חשוב שתהיה לנו מערכת תמיכה בבית הספר. מקום בטוח שאפשר לדבר ולפרוק בו ולקבל ליווי שמחזיק אותנו מבפנים, כדי שנרגיש שאנחנו לא צריכים להתמודד עם העולם לבד. אחרי שיש לנו את התמיכה הזאת אפשר לדבר על הלימודים. לא תמיד יש מי שיעזור לנו עם השיעורים או עם המבחנים. אז אני מבקשת, בשבילי ובשביל כל ילדי המילואים שיתנו לנו הקלות בבית הספר. פחות לחץ בעבודות ויותר הבנה מהמורים ומהמערכת. זה לא טובה, זה הוגן. אנחנו משתדלים, אבל לפעמים קשה לנו. אני מאמינה שאם המדינה שולחת את ההורים שלנו להגן עליה היא גם צריכה להגן עלינו. תודה על ההקשבה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה נעמה. מאוד מרגש. דברים מאוד מרגשים. אני הזמנתי את נציג מועצת התלמידים. כבר לא, אבל לא משנה, הוא עשה עבודה נהדרת כל השנה. הוא מתגייס עוד שבועיים. הוא יישאר איתנו, כי אני חושבת שצריך להעניק לך על כל מה שעשית כל התקופה הזאת שהיית נציג מועצת התלמידים כאן בכנסת וישבת פה בדיונים יחד עם עוד הרבה חברים שנמצאים במועצת התלמידים, ששותפים לכל המהלך. באופן קבוע אצלי תמיד יש נציגים בוועדה של מועצת התלמידים. אנחנו עוברים מפה לתהל. תהל ציפורה רחימי. << אורח >> תהל ציפורה רחימי: << אורח >> שלום, קוראים לי תהל, אני בת 14 ואני בכורה מבין חמישה אחים. אבא שלי נמצא בסבב מילואים נוסף בגבול עזה בצפון הרצועה. לפני שאשתף מעט על האתגרים של השנתיים האחרונות אני רוצה להגיד עם כל הקושי אנחנו מודים על הזכות להיות חלק בלחימה מאז שמחת תורה ולהיות בצד הנכון של ההיסטוריה. על אף הקשיים לא הייתי מוותרת על הזכות. מאז שאבא יצא ללחימה בשמחת תורה החיים שלי השתנו. אמא צריכה הרבה את עזרתי עם הילדים ועם הבית בכללי. לפעמים זה גורם לקשיים בלימודים, חברה ובכללי. על חלק מהסבבים ידענו מראש שהוא ילך ולחלק הוא הוקפץ תוך שעה, במו בלבנון ובשמחת תורה. ההקפצות האלה הקשו עוד יותר על כל הקושי. גם בין הסבבים יש קושי גדול כי אנחנו בבית התרגלנו למציאות מסוימת ואבא לאחרת. ובין סבב לסבב אנחנו צריכים לחזור לשגרה. אבל זה לא באמת שגרה, כי עוד מעט יש סבב נוסף. וזה גורם ללחץ. אני חושבת שמערכת החינוך צריכה יותר להקשיב לנו, לשמוע ולדבר איתנו. זה קשה לעמוד בכל הלחצים של בית הספר, במבחנים, בעבודות. אני משתדלת להזכיר לעצמי שאבא שלי גיבור ואנחנו שותפים במשהו גדול. אני מתפללת שלא יהיו עוד מלחמות ושכל החיילים יחזרו בשלום. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אמן, אמן. תודה רבה. מכאן אנחנו עוברים לתמר נקש, נמצאת איתנו? << אורח >> תמר נקש: << אורח >> שלום, קוראים לי תמר, אני בת 9, בבית ספר נועם ברעננה, בכיתה ד'3. יש לי שלוש אחיות, אני הבכורה, הכי קטנה בת תשעה חודשים. אבא שלי מפקד בצבא, עכשיו הוא בסוריה. הוא היה גם בעזה ובלבנון. אמא שלי נציגה בפורום נשות המילואימניקים רעננה וגם מילואימניקית בעצמה. להיות ילד מילואים זה נחמד, כי מקבלים מתנות בבית הספר. ואז זה גם מיוחד כי כבר בגיל 7 הייתה צריכה לרדת לבד במעלית, כי אמא שלי צריכה להיות עם התינוקת. אני צריכה להיות אחראית על אחיות שלי באזעקות, לעזור לחפש להן נעליים בלילה ולהחזיק להן יד ולרדת לבד עד המקלט, כי אמא שלי צריכה להרים את התינוקות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> את אומרת דברים כל כך חכמים, לרדת לבד במעלית ועוד דברים שאת מדברת עליהם. << אורח >> תמר לבמור שלומוביץ: << אורח >> אני מודאגת שיקרה משהו לאבא שלי ושיישאר רק את אמא, אבל אני גאה בזה שאבא שלי במילואים, כי מקבלים גם אוכל. אבל צריך לעשות את שיעורי הבית בבית הספר, כי אין זמן בבית לשיעורים. אני גאה בזה שאמא שלי הולכת גם למילואים, כי יש מסיבות ומזמינים אותנו לשם. אני מתגעגעת לאבא כשהוא בצבא. פעם היו מלא על האש במילואים ועכשיו אין. אני רוצה שיהיו עוד דברים, כי בזמן האחרון הם הפסיקו לעשות דברים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה, כל הכבוד. נעבור מכאן להילי. << אורח >> הילי סנדרוביץ: << אורח >> שלום לכולם, קוראים לי הילי סנדרוביץ וזו כבר פעם שלישית שאני פה. המלחמה התחילה כשאני הייתי בכיתה ו' ועכשיו אני בכיתה ח'. גם ביסודי וגם בחטיבה כלום לא השתנה. אבא שלי במילואים ואמא שלי בקבע. אבא שלי במילואים כבר כמעט 500 ימים. שניהם לא בבית, אז אני מוצאת את עצמי במצב שאני צריכה לטפל באחים שלי במקום ללמוד לבית הספר, לעבודות, למבחנים. אני אתן לכם גם דוגמה. הייתה איזה עבודה שאני לא יכולתי לעשות. אז אמרתי למורה שאבא שלי במילואים ומגיע לי לפי מה שרשום שמגיע לי, הערכה חלופית. אז במקום לעזור לי ולתת לי את ההערכה הזאת היא נתנה לי אפס. וזה קרה עוד כמה פעמים במבחנים, שבמקום לתת לי הארכת זמן לקחו לי את המבחן ואמרו שאם את לא מגישה את מקבלת אפס. שנה שעברה אני אפילו לא ידעתי שמגיע לי את הארכת הזמן הזאת. היועצת לא דיברה איתי, לא ביסודי ולא בחטיבה, במשך עוד מעט שנתיים וחצי האלה, אף אחד לא דיבר איתי. ואם דיבר איתי זה המורה, חצי דקה, כדי לסמן "וי" מול כל הכיתה. היחס אליי הוא כמו כולם. לא מתייחסים אליי שונה, לא מביאים לי דברים מיוחדים, שום דבר. ואני רוצה באמת לשאול, למה זה לא מיושם? למה הכול רשום, אנחנו פה כבר כמה פעמים ושום דבר כמעט לא קורה. אפילו את אמרת, ואני אצטט: "אני רואה את החוזר, יש פה חוזר מנכ"ל למענים לתלמידים שהוריהם נעדרים מהבית בשל המלחמה במילואים או שירות קבע. זה לא מיושם, הבאנו לכאן דוגמה שזה לא מיושם". אז אני רוצה לדעת למה זה לא מיושם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> שאלה טובה מאוד ואנחנו נשמע את התשובה מנציגי משרד החינוך. << אורח >> הילי סנדרוביץ: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מאה אחוז. אנחנו נמשיך לשמוע את הילדים ואחר כל תהיה התייחסות. אני מאמינה גם שליאת, שיושבת פה איתנו, תיקח את הנושא הזה. אפילו תבדוק את זה באופן אישי. נטע? << אורח >> נטע שלומוביץ: << אורח >> שלום, קוראים לי נטע, אני בת 8 ואני גרה בצור יצחק. אני אשתף אתכם בחוויה שלי וגם יש לי שאלה לוועדה. אבא שלי רופא במילואים. זו אחותי הדר ויש לי אחות שנולדה בתחילת המלחמה. קשה לי כשאבא שלי במילואים. הוא זה שמרגיע אותי כשכואב לי או כשאני עצובה. כשהוא במילואים אני לא יכולה להירדם. אז אני לוקח את הכרית מהמיטה שלו למיטה שלי. אני מחבקת את הכרית שלו וישנה עליה. יש עוד הרבה אתגרים שאפשר לספר, אבל אני רוצה לשאול שאלה. השאלה שלי: אבא שלי הלך לתוכנית שעזרה לו עם הרגשות שלו מהמלחמה. האם תעשו תוכנית שתעזור לכל המשפחה שאנחנו יכולים ללכת עם אבא ואמא? תודה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כזאת מתוקה. תודה רבה לך נטע, ריגשת אותנו. הדר זאת אחותך. את רוצה להוסיף הדר על מה שאמרה נטע? << אורח >> הדר שלומוביץ: << אורח >> כמו שנאמר לפני, אני האחות הבכורה. יש לי שתי אחיות קטנות. אני גם ממש עוזרת עם שתי אחיות שלי. אני מלבישה אותן, אני לוקחת אותן למעון, לבית הספר. מעל כל בית הספר והמבחנים אני גם משחקת איתן וממש עוזרת, כמו אמא שנייה בבית. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה. עוברים לנבו. << אורח >> קריאה: << אורח >> הוא מתבייש. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הוא מתבייש. אולי יותר מאוחר. הלל, כן בבקשה. << אורח >> הלל שחר קינן: << אורח >> אני הלל שחר קינן, בת תשע. אבא שלי לוחם בחטיבה 55 ואני ממש מתגעגעת אליו. הוא לא בבית איתנו. קשה לנו בהכול, העיקר לבד. גם אני יודעת להתמודד וגם החברים שלי. אבא שלי - - - ועדיין הולך למילואים והלוואי שכולם ילכו למילואים כמונו ויהיה יותר קל. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה. יונתן, הגענו ליונתן. << אורח >> יונתן הירש: << אורח >> היי, אני יונתן. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אתה רואה את עצמך בטלוויזיה? זה סרטון, תוכל לראות אותו. אחר כך תוכל לראות אותו, זה משודר. עכשיו החברים שלך אם הם מסתכלים הם רואים אותך. << אורח >> קריאה: << אורח >> מה אתה רוצה להגיד? << אורח >> יונתן הירש: << אורח >> הוא היה במילואים ביום שאני אהבתי לשחק. ומה עוד אני רוצה לומר? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מה שאתה רוצה אתה יכול להגיד. << אורח >> יונתן הירש: << אורח >> מה שאני רוצה? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני כל כך אוהבת את התמימות שלכם. מה שאתה רוצה אתה יכול להגיד. << אורח >> יונתן הירש: << אורח >> יש לך רעיו מה אני אומר, אבא? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, אבל זה הרעיון של אבא. אבא היה במילואים, אבל איך אתה הרגשת כשאבא היה במילואים? << אורח >> יונתן הירש: << אורח >> היה לי כיף. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כן? כי לא אמרו לך ללכת לישון בזמן ולא נדנדו לך? בגלל זה? << אורח >> יונתן הירש: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אז בגלל מה היה לך כיף? הוא חזר עם הרבה דברים מתוקים, עם הפתעות? << אורח >> יונתן הירש: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אז מה כן? מה היה כיף, שתף אותנו. << אורח >> יונתן הירש: << אורח >> פעם באתי לעבודה וגיליתי שממש כיף שם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אז כל הכבוד לאבא המילואימניק וגם לך. תודה רבה. צורי? << אורח >> צורי ניסנביץ: << אורח >> קוראים לי צורי, אני בן שבע בערך ו-10 חודשים. אבא שלי היה שנתיים במילואים. לפני שבועיים הוא סיים את סבב שבע. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> יש לי ילד כזה, כן. כל הכבוד צורי, כל הכבוד. גם כל הכבוד לאבא עם סבב שבע. << אורח >> קריאה: << אורח >> ולאמא. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> ברור, ולאמא, כל הכבוד. אנחנו נעשה אתנחתא קלה. נשמע את חברי הכנסת שנמצאים פה. איפה ורד? בבקשה ורד. << אורח >> ורד בתיה סביליה: << אורח >> תודה. קוראים לי ורד בתיה סביליה. אבא שלי במילואים בערך 600 ימים כבר. הוא היה בסוריה, לבנון, עזה, באמת בכל מקום. אני רוצה להתחיל ולספר פרט קטן עליי. בסביבות כיתה ז' התחילו לי חרדות ראשונות וזה היה תקופה קשה, אבל היא עברה. הכול היה בסדר. ואז הגיע ה-7 באוקטובר והכול חזר ב-"בום" כאילו כלום. לא היה, לא למדתי שום דבר. לא היה למי לפנות עם זה, כי אני הבכורה בבית ויש לי אחים קטנים, אז הייתי צריכה לדאוג להם ולדאוג לאמא שלי, כי אבא שלי לא היה בבית. לא ראינו אותו בחודשים הראשונים בכלל. אני רוצה גם לדבר על זה שאני עכשיו התחלתי כיתה י"א. יש לי עומס מטורף, וזה הגיוני כי זה י"א. אבל אני בדיוק, אני בפיגור כבר מהשנתיים האחרונות כי הראש שלי היה עסוק בכל כך הרבה דברים ובמבחנים חלק מהזמן אני על המבחן וחלק מהזמן מה אני עכשיו צריכה לעשות בבית כדי לעזור. אמרו לי, בדקתי בקשר לבגרויות על הקלות, שום דבר אנחנו לא מקבלים. בדקתי בשבילי, בדקתי בשביל חברה שלי אולי. אף אחד מילדי המילואים לא מקבל הקלות שמגיעות לו. ואני חושבת שזה ממש חשוב, כי אחרי הכול אנחנו היינו סוג של מבוגר בבית שמנסה לעזור לאחים שלו ולא היינו עסוקים מאה אחוז בלימודים, כי זה הרגיש לנו פחות חשוב באותו הזמן. אני גם רוצה להודות לעוגן שעשה לנו פעילויות ותמך בהמון משפחות. הביא אוכל כשצריך. עזר עם התנדבויות שבנות עשו בייביסיטר או דוגסיטר, באמת מהפרט הקטן לגדול. באמת היה שם ותמך בנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה. זו באמת הזדמנות טובה ומצוינת להודות לכל הפורומים הנהדרים של נשות המילואימניקים על העשייה שלהם. אני מלווה אותם גם בוועדות אחרות, אני רואה את העשייה שלהם במשך שנתיים. באמת שאפו גדול על על העשייה הציבורית שלהם. אני חושבת שזה לא בכדי שאנחנו באים ואומרים שהם נכנסו לוואקום הזה, שאין מי שמטפל אז אחרי מטפלים. אני מאוד מקווה שנוכל לשמוע היום מהמשרדים הממשלתיים תשובות לפחות לחלק ממה שאמרתם כאן. חברי הכנסת, בבקשה. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה. קודם כל ישר כוח גדול ליושבת-ראש הוועדה, לחברתי, חה"כ קטי שטרית. כל כך חשוב וכל כך מרגש. כל כך משמח לראות ילדים בכנסת ישראל. בסוף עם ישראל בנוי ממשפחות, בנוי מהילדים, בנוי מהתא המשפחתי. ככל שאנחנו ניתן לו את המקסימום כלים ליצור תא משפחתי חזק, עם עוגן חזק, עם תנאים חזרים, זה כל כך משמעותי. אז אני מודה לך על זה שאת מנכיחה את זה כאן, זה כל כך חשוב. אנחנו באמת עושים המון פעולות בממשלה הזאת לטובת חיילי המילואים, שלא היה כמו שהיה בשנתיים האחרונות. מעולם לא היה. אני בעצמי חייל מילואים. לצאת למילואים לשנתיים מלאות כמעט, זה דבר שהוא בלתי רגיל. זה מפרק, זה משנה את סדרי החיים במשפחה. אנחנו רוצים לחזק אתכם, ואת הילדים המקסימים שדיברו כאן ושלא נמצאים כאן. אנחנו אתכם. אנחנו נעשה הכול, אבל באמת הכול כדי להצליח לתת לכם את התנאים ואת הדברים שהחסרתם בעקבות זה שאבא או אמא לא היו בבית. אנחנו רוצים לחזק את האימהות, את הנשים ואת הרעיות שאין ספק שהמילואים שלהן תמידיים. הן לא תחת מדים, הם תמידיים וזה כל כך משמעותי. ברור לחלוטין שלא ניתן להשלים את הכול ולתת את כל החוסרים של התא המשפחתי הבודד וכל אחד יש לו צרכים אחרים. אבל אם כבר אמרת, מי שדיברה אחרונה, אני רק אגיד שמחר, העליתי שאילתה כבר לפני חצי שנה ומחר היא תעלה, בנושא הזה בדיוק של תלמידים, י"א-י"ב שיש להם קושי כי לא למדו כל כך בשנתיים האחרונות. והסוגייה של הבגרויות תעלה מחר עם שר החינוך. אני יודע שמשרד החינוך עושה הרבה מאוד עבודה כדי לייצר את התנאים שהבגרויות יהיו מותאמות. מצד אחד אתה לא רוצה להוריד לגמרי, מצד שני אתה רוצה לעשות התאמות כדי שיצלחו את זה בצורה טובה. אני יודע להגיד לך שמחר, מקרה או לא מקרה, מחר השאילתה הזאת תעלה. מחר שר החינוך יגיב עליה. אני יודע להגיד לכם שיש כבר תשובות. בוודאי זה לא רק שאת לא היית פנויה, גם בבית הספר לא היו מספיק מורים. היו מורים שיצאו לחזית ולכן לא לימדו. ותלמידים שנאלצו להעביר את הזמן. יש המון אתגרים. אני רוצה להודות מכאן לכל הארגונים שנתרמו ונתנו כתף כדי באמת לתת, מה שנקרא להשלים את החלל הזה. אבל משרדי הממשלה, צה"ל, כוחות הביטחון, עושים כל כך הרבה. זה לא רגיל שמדינה יוצאת לשנתיים של מלחמה בעצימות כזאת גבוהה. זה לא רגיל. לכן החוסר שלכם, האמירה שלכם, הילדים שבאים לדבר כאן – זה החוסן של עם ישראל. בעזרת השם נמשיך לנצח, בעזרת השם נמשיך לתת את המקסימום כדי שהדברים יחזרו לשגרה. אנחנו פה כדי לעזור לכם. ותודה רבה, שוב, לקטי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה לך. דוידסון, אתה רוצה עכשיו או אחר כך? << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> מה שתגידי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני רוצה לשמוע את הממ"מ ואז. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> אני נאלץ לצאת, כי יש לנו הצבעות. אז מחילה, אנחנו מכבדים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אנחנו נסביר לילדים שחברי כנסת נמצאים בכמה ועדות. וכדי שהם יוכלו להספיק אין ברירה הם צריכים לקפוץ מוועדה לוועדה כי זה התפקיד שלהם. הם חייבים גם להיות פה וגם בעוד מקום. אז אנחנו נפרד ממך. תודה רבה משה. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> להסביר לילדים מה זה ממ"מ. ממ"מ זה מכון מחקר שיושב בכנסת. בוא בעצם כלי לחברי הכנסת להבין נתונים, מצבים, רעיונות. הם עושים עבורנו עבודת מחקר. הם בודקים דברים שמאוד קשה לנו כחברי כנסת לדעת. אז הם עושים לנו את העבודה הזאת. יושבים שם אנשים מאוד רציניים וחכמים שיושבים כל היום ועמלים להביא לנו מחקרים. עושים לנו את שיעורי הבית. נכון. אתם מכירים את שיעורי הבית שמורה נותנת? הייתי פעם מורה. אז הם עושים. לא AI. הם עושים לנו את שיעורי הבית. << אורח >> ניצן פייביש: << אורח >> בוקר טוב לכולם, תודה גברתי יושבת-הראש על זכות הדיבור ועל ההצעה המופלאה של הממ"מ. כבוד גדול. שמי ניצן, אני חוקר, כמו שאמרה יושבת-הראש, ממרכז המחקר והמידע. אני אציג באמת ארבע נקודות קצרות לדיון, כדי להכניס אותנו לקונטקסט של העדויות ששמנו כאן לפניי, את חלקן. קודם כל, כתבנו מסמך שלם שמופיע באתר הוועדה ומופיע באתר הממ"מ שעוסק במענים של משרד החינוך עבור ילדי משרתי המילואים והקבע. אני מזמין אתכם לעיין בו. אנחנו מכירים את המצב, לא צריך לחזור עליו. בעקבות המלחמה גויסו לשירות מילואים ממושך עשרות אלפי חיילי מילואים ובהם הורים לילדים בגילאי הגן ובית הספר. ההיעדרות הזאת של ההורים מהבית יצרה כל מיני קשיים ואתגרים עבור הילדים. ממש לאחרונה אני יכול להביא דוגמה סקר שערכו בלמ"ס, בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שבו חצי מבנות הזוג של משרתי מילואים דיווחו בעצם על עלייה ועל שינוי לרעה במצבם הנפשי של הילדים שגרים בבית. כאשר מסתכלים על משרתי מילואים זמן ממושך שבין 200 ל-250 ימים הנתון הזה כבר עולה מעל 60% שדיווחו על שינוי לרעה במשפחות. נגיד עוד כמה נתונים על זה. לפי הנתונים של הצבא כ-275,000 ילדים מתחת לגיל 18 הם ילדים להורים שביצעו מעל 30 ימי מילואים מפרוץ המלחמה ועד ספטמבר 2024. זו הנקודה האחרונה שצה"ל סיפק נתונים. עוד עולה מהנתונים האלה שישנן עשרות אלפי משפחות של משרתי מילואים בהם לפחות שלושה ילדים מתחת לגיל 18. כתוצאה מכך העומס על המשפחות גדל, במיוחד על ההורה שנשאר בבית. אבל הנקודה הקריטית כאן שככל שמדובר במשפחות בהן הילדים הם מעל גיל שלוש בעצם מדובר במשפחות בהם כל הילדים הם במסגרות חינוכיות ולכן המענים והמשמעות של הסיוע שנותן משרד החינוך גדול מאוד במקרה הזה. המשרד עצמו איתר, לפי תשובה שהם שלחו לוועדת החינוך, כ-260,000 ילדים להורים משרתי מילואים לאורך כל המלחמה. יש כל מיני סיבות יכול להיות לפערים בינם לבין נתוני צה"ל, זה לא מהותי כרגע. העניין הוא שנכון ליולי 2025, שאלה הנתונים האחרונים שמסר משרד החינוך, יש בערך 70,000 תלמידים להורים של משרתי מילואים בשירות פעיל. כאשר למעלה מ-70% מהם בגילאי הגן והיסודי. אלה הורים לילדים קטנים. אוכלוסיית הורים שהיא יחסית צעירה. הנקודה השלישית מתייחסת למענים שהמשרד מציע. המשרד פרסם איזה שהוא חוזר בפברואר 2024 שמפרט, עיון בחוזר מלמד שהוא מקיף מאוד, מפרט מאוד מגוון סוגים של מענים. אבל באותה עת החוזר הזה מנוסח ברובו כהמלצה. כהנחיה. הוא לא קובע איזה שהוא מנגנון פיקוח או איזה שהוא מנגנון לבחינת האפקטיביות של ההנחיות או ההמלצות שנמצאות פה. וזה בעצם העיקר כאן. שמענו מהילדה החמודה שדיברה כאן, הילי, על איזה שהוא פער גדול שעולה בין הדברים שכתובים בחוזר לבין הקולות שנשמעו כאן בוועדה ונשמעו בדיון הקודם שהוועדה הזאת קיימה וגם כן דיברו מגוון רב של משרתי מילואים, נשות משרתי מילואים וגם תלמידים שסיפרו באריכות ותיארו את הקשיים שלהם. אנחנו שלחנו בקשה למשרד כדי לברר את ההיבטים ביישום החוזר. כיצד הוא מיושם, האם נאסף איזה שהוא מידע. לצערי עדיין לא קיבלנו תשובה עד לפרסום המסמך, אז אנחנו לא יודעים להצביע על האופן שבו יושם החוזר או עד כמה הוא חוזר ובאיזה אופנים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> את תוכלי לתת לנו תשובות? כי בכל זאת אני מאמינה שזה היה בתפר של ההחלפה. << אורח >> ניצן פייביש: << אורח >> אני כן רוצה להדגיש שמשיחות עם המשרד ומעיון באתרים של המשרד ניכר שמשרד החינוך מאוד מודע לנושא. הוא מגבש, הוא מפיץ הנחיות, חוזרים, מכוונים, הצעות מגוונות מאוד. אם זה לשיח רגשי, אם זה לפעילויות בכיתה, אם זה פעילויות שאפשר לעשות בבית. באמת מגוון חומרים. יש קטלוג גדול של חומרים. גם אפילו לאוכלוסיות מיוחדות, יש חומרים לאוכלוסיות, לחברה הערבית ולחברה החרדית. באמת, מגוון מאוד. אבל שוב, למרות המענים המקיפים האלה שמופיעים ומתוארים, כמו שציינתי, בהיעדר איזה שהיא תשובה שכוללת פירוט לגבי הבקרה והנתונים של יישום החוזר במוסדות עצמם אנחנו לא יכולים לקבוע או להגיד משהו על מידת האפקטיביות והתרומה של היוזמות והתוכניות לסיוע שבאמת ניתן בפועל למשפחות המילואים. זהו. תודה רבה לכולם. אני מזכיר שהמסמך נמצא באתר הוועדה ובאתר הממ"מ. אתם מוזמנים לעיין בו. תודה שוב גברתי יושבת-הראש. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה. אולי באמת לפני שאנחנו עוברים הלאה, אולי כדאי לשמוע תשובות, כי אני רואה שזה חוזר על עצמו. אולי משרד החינוך כבר יש לו תשובות לפניות. נשמח לשמוע את התשובות. כי אם באמת ובתמים יש חוזר, יש הוראות ואף אחד לא מבצע אותן, זה חמור מאוד. אנחנו שומעים את זה חוזר על עצמו אצל הילדים שאומרים שבכלל. ליהי אמרה דבר חמור, חברי הכנסת נכנסנו אז אני אעדכן אותם. שהיא הייתה בסוג של מצוקה. אבא נמצא במילואים ואמא בצבא קבע, נכון? והמורה לא התחשבה וקיבלה אפס. לא נתנו לה אפילו זמן הארכה כדי להתגבר על המבחן שהוא באמת קושי. גם פה בחוזר מנכ"ל, גם יש פה בעיה של הארכת זמן בבגרויות וכו'. זה לא נשמע לי הגיוני, דווקא כאשר כל העם מתגייס לסייע וכו', שיש כזו כתף קרה ממשרד החינוך. אז נשמח לשמוע את משרד החינוך. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> קטי, הייתי רוצה לחדד לך שזה האירוע. אבל גם ילדים מתוך העוטף. במקרה הזה אני יכולה לתת את הדוגמה של הנכד שלי. ילד של מאיות, מקיבוץ כפר עזה, שעבר את מה שעבר. בתעודה שהוא קיבל, כשהם סוף סוף חזרו לאזור, פתאום הציונים 50-60. אני ניגשתי ושאלתי באיזה זכות אתם נותנים להם ציונים? תרשמו מתקשה ואת הציונים תנו להורים. ילד לא צריך לראות, הוא לא אשם שהוא נקלע למחבלים וכמעט רצחו אותו. אבל זה הזוי שמשרד החינוך, אני גם אמרתי את זה לקיש, אמרתי לו תגלו קצת הבנה. תגידו למורה, היא תעביר את זה ישירות להורים. הילד צריך לראות "אתה משתדל", להעלות לו בחזרה את הביטחון. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני יכולה להגיד לך שאני זוכרת כשאני הייתי מורה לא נתנו ציונים, נתנו הערכות. באספות הורים ידענו להדגיש להורים מה הקושי של הילד. כי זה נורא חשוב. אנחנו נמצאים בעידן שילדים צריכים לקבל חיזוקים כדי להתגבר. זה לא לכסות. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> כולם צריכים לקבל הערכות. לא אלה שעם הציונים הגבוהים מקבלים את הציון הגבוה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני חושבת שזה נכון. אני גם מאמינה בשיטה שצריך לשקף את הכול ולהראות את הכול. גם זה בסדר. אבל חייבים בעיקר בגלל, אנחנו מדברים גם על ילדים שעברו קורונה. אסור לנו לשכוח שזה לא ילדים שרק עברו את ה-7 באוקטובר שזה כשלעצמו אסון גדול. אלא גם הקורונה גרמה לכך שהרבה ילדים נותקו מהמערכת, מההרגלים, מסדר היום שלהם. הפכו לשבויים בתוך הבית. נכנסו למסכים. זה מה שהיום הילדים רואים, הם רואים מסכים. קשה להם לפרוץ ולצאת מהנושא הזה של מסכים. אז בעיקר כדי לעודד אותם לחזור בחזרה למסלול. אנחנו נמצאים במדינה שאין רגע דל. אין שקט. תמיד יש עוד משהו ועוד משהו. ואנחנו נמצאים בסוג של כזה גלגל מסחרר. אבל כן צריך להתחשב וחשוב להתחשב. וחייבים למצוא פתרונות יצירתיים. אני רואה את זה על הנכדים שלי, שאבא שלהם מה-8 באוקטובר נמצא במילואים, אפילו פעם אחת לא היה לו יום אחד של רגיעה. באמת, יום אחד של רגיעה. בזמן הזה שהוא חוזר, אז לאן הוא הולך? להתחייבות השנייה שלו, הוא משנה לראש עיר, אז הוא יושב שם ומשלים את כל הפערים שהוא לא היה. אבל אני גם רואה לפעמים בארוחה כשאנחנו מתיישבים, אני רואה את הלחצים גם שלו וגם של הנכסים. אין צל של ספק שזה משפיע. אני לא אוהבת להביא את הדברים שלי האישיים לתוך הוועדה, אבל העולם שלנו הוא כזה שאתה לא יכול להתנתק מאיפה שאתה נמצא. לכן אתם חייבים, בעיקר במשרדים הממשלתיים, לפתוח את האוזן ואת הלב ולנסות לראות כמה שיותר לבוא. כי הילדים האלה באמת ובתמים סובלים מחרדות, סובלים מחוסר ביטחון. אני מקשיבה לילדה המקסימה הזאת שאומרת פתאום אני צריכה לרדת במעלית לבד, כי אמא שומרת על התינוק. היא לא יכולה לרדת איתי במעלית. הם פתאום הפכו להיות בוגרים מעבר למה שהם בעצם. והם בעצם ילדים. אז בואו לא נגזול מהם את הילדות היפה שלה וניתן להם כמה שיותר. אני עוברת מכאן לשני ראשי ערים. אתה חייב לצאת, אז ראשי הערים ימתינו. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> קודם כל אני רוצה לברך אותך, קטי. את יודעת, איך אומרים בבית שמש צפון? כפרה עלייך. באמת נשמה גדולה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> היום אומרים את זה כבר בכל מקום. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה לומר לכם שלושה דברים: אחד, כאשר מדברים על אנשי מילואים, לא לשכוח את נשות המילואים. אני אבא לקצינה שעשתה מעל 400 ימי מילואים וצריך לשמור על הכבוד של הנשים האמיצות החזקות שגם כן מחזיקות בנטל של כל כך הרבה ימי מילואים. לכם הילדים אני רוצה להגיד, אתם הכוח מאחורי הקלעים של אותם גברים ונשים שיוצאים לכל כך הרבה ימי מילואים. החיוך שלכם ובשיחת טלפון שאתם נותנים חום ואהבה לאבא שלכם, לאמא שלכם, שנמצאים רחוק, נמצאים רחוק, נמצאו רחוק או שיימצאו רחוק, זה נותן להם הרבה מאוד כוח. והגיבורות האמיתיות זה הנשים שברובן, רובן זה נשים שמחזיקות את הבית. שהבעל נמצא במילואים או האישה או הגבר שנמצא בבית כשהאישה נמצאת במילואים, זה הכוח הכי גדול. לגבי הנושא של החינוך. אני רוצה לחזק את מערכת החינוך. כחבר ועדת חינוך, לצערי אין ועדה היום, קטי, אבל מה-7 באוקטובר המערכת הזאת המציאה את עצמה מחדש, עם כל עשרות אלפי המפונים. ובאמת להמציא בתי ספר במקומות חדשים והמורות והמורים הגיבורים שבאמת נתנו הכול כדי לשמור על המערכת הזאת. בסוף אותם תלמידים שקשה להם צריך לעזור להם. לתת להם מועד ב', הארכת זמן, אבל צריכים גם לשמור על רצון להצליח. על מוטיבציה. כי אחרי זה אם אנחנו נוותר ונוותר ונוותר החזרה אחרי זה למסלול תהיה הרבה יותר קשה. אז צריכים לשמור על המאזניים האלה. גם על רצון להצליח וגם קצת לעזור כאשר באמת קשה. אני באמת רוצה לחזק אותך ולחזק את כל מי שהגיע לפה. אנחנו פה בשבילכם. ולגבייך, אני אקח את הטלפון שלך ואני מבטיח שנטפל במקרה שלך האישי. בסדר? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה. אגב, חה"כ דוידסון, אתם תאהבו לשמוע, הוא מביא את כל נושא הספורט לקדמת הבמה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> זה חלק מהחינוך. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> חד משמעית. והוא מאמין שהרבה פתרונות לבעיות הם באמצעות ספורט. כל מיני סוגים של ספורט: שחייה, אתלטיקה, ג'ודו, הכול. כל אחד ואחד מכם כדאי שבאמת שיצטרף בעיר מגוריו לאחד מהחוגים האלה. ספורט זה דבר שהוא מאוד חשוב. תודה רבה לך חה"כ דוידסון. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה לך. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אנחנו נשמע את ראשי הערים שנמצאים. << אורח >> יורם שמעון: << אורח >> תודה רבה לכולם. אני קודם כל רוצה לברך את יושבת-ראש הוועדה, חה"כ קטי שטרית, שקיימה פה דיון שמצדיע לכל ילדי המילואים ואנשי הקבע. אני רוצה לציין כמה נקודות שאנחנו כרשות מקומית ביצענו ועשינו למען ולטובת הילדים של משרתי המילואים. המועצה קודם כל מעניקה דגש חינוכי ותמיכתי לכל הילדים של משרתי המילואים. ליווינו את הילדים עם יועצות, פסיכולוגים והשירות הפסיכולוגי החינוכי. שיחות אישיות ומפגשי חוסן. פעלנו להדריך את צוותי החינוך כדי לזהות ילדים במצוקה בעקבות שירות הורה והיעדרות ממושכת. פעלנו בכיתות עצמן לחזק את תחושת הביטחון והשייכות. סייענו למשפחות ופתחנו קבוצות תמיכה לבני ובנות הזוג. פעלנו מה-7 באוקטובר במופעי תרבות לנשות מילואים, לילדים. קיימנו ממש המון אירועים. חיברנו את המשפחות גם לסיוע הקהילתי, עם מתנדבים. חלוקת חבילות, ארוחות. סייענו בלוגיסטיקה ועוד שורה ארוכה של נושאים שעשינו. תעדפנו בסל השירותים את משפחות המילואים. לדוגמה בצהרונים, בקייטנות, בחוגים נתנו תעדוף. יש משרד המדע נותן לנו קצבה מאוד מצומצמת של קייטנות מדע. המספר המצומצם הזה של 200 ילדים נתנו הנחיה לתעדף את ילדי המילואים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כל הכבוד, יפה מאוד. << אורח >> יורם שמעון: << אורח >> נתנו גם הרבה הנחות. הנחות לילדי מילואים ונשות מילואים שהגישו במסגרת הקריטריונים של ועדת ההנחות בחינוך סייענו המון בנושא של החינוך לאותם ילדי מילואים. נתנו מענה מהיר למשפחות שההורה נקרא לשירות בהתראה קצרה. ב-7 באוקטובר היינו צריכים לתת סיוע כזה רחב. ממוצרים קטנים לאבא, לאמא ולכולם. פעלנו פעילות קהילתית, דברי הוקרה לילדים. לדוגמה בית ספר השלום במבשרת ציון קיים אירוע רחב לכל ההורים על האימהות, ההורים שהיו, עדיין לא השתחררו, ולילדים. כדי לתגבר ולהעשיר את הילדים ולתת חוסן לילדים, מפגשי קהילה ועוד הרבה דברים. לסיכום, אני חושב שצריך דרך משרד החינוך לייצר תוכנית סדורה וזו הוועדה צריכה לבצע. תוכנית סדורה, אם זה דרך הגפ"ן, אם זה דרך תמיכה שניתנת לרשויות. אנחנו רשות חזקה, יציבה, איתנה, עשירה, שיכולה לתת המון לילדים. לא כל רשות מקומית יכולה לתת את הסיוע הזה. יש הרבה רשויות עניות שאין להן את היכולות ואין להן את המשאבים. אני חושב שמשרד החינוך לא צריך לחכות לכל רשות ורשות שתייצר יוזמות, אלא הם צריכים לבוא עם תוכנית סדורה. לתת משאבים וסיוע ואנחנו כזרוע ביצועית של השלטון המרכזי, אנחנו השלטון המקומי, נוכל להעביר את הסיוע הזה לטובת הילדים הכול כך חמודים שנמצאים פה ומגיע להם באמת מעל ומעבר. כמו שנאמר, הילדים שלהם נעדרו. אנחנו נותנים שיעורי תגבור. דיברו על ההיעדרויות. בחטיבה ובתיכון אצלנו פתחנו רצועה שלמה של תגבור פדגוגי והעשרה פדגוגית לכל אותם ילדים שגם כמו שאמרתי, לא רק במלחמת חרבות ברזל, גם בקורונה ילדים נעדרו וגם במלחמה. נתנו תגבור פדגוגי כי ראינו ירידה משמעותית ביכולת הפדגוגית של הילדים בגלל כל המלחמה וגם בקורונה. הדבר הזה עולה מאות אלפי שקלים לרשות המקומית. אנחנו רשות עשירה, עשינו את זה. לא כל רשות יכולה לעשות את זה וזה צריך לבוא ממשרד החינוך. לתמוך בילדים דרך הרשויות המקומיות. תודה רבה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה. ישר כוח גדול. באמת מדובר בראש רשות שמאוד אכפת לו מהאזרחים, מהתושבים שלו. יורם שמעון הוא אחד ראשי הערים שלא צריך הרבה לעשות. הם בוחרים בו גם ככה, מפני שהוא כל כך עושה דברים בכל התחומים. יורם, אני באמת מצדיעה לך על כל העשייה הציבורית שלך. הלוואי ומה שאמרת היום עוד ראשי ערים יוכלו ליישם. זה חשוב מאוד. אני יודעת, כי אנחנו יושבים לפעמים בוועדת כספים ובוועדות אחרות ואני יודעת מה מעבירים לחבר'ה של המילואימניקים ועושים את זה יפה מאוד. אני אומרת לך, עושים את זה. אבל צריכים להיות יותר רגישים. הייתה אחת מהבנות פה שדיברה על זה שצריך לא רק את, שאבא שלה רופא. לא רק הוא, הוא קיבל סדנה לחוסן וכו' וכו'. גם אנחנו צריכים. וזה דבר מאוד יפה. שים לב כמה שהם עצמם מבקשים את זה. הם מבקשים שיסתכלו עליהם, שיתייחסו, שישמעו אותם. שיבינו שגם הם נמצאים בסוג של מצוקה. הם לא לוחמים, אבל הם לוחמים להשאיר את הבית כמו שצריך, שזה דבר הכי חשוב. ליאת, בבקשה. << אורח >> ליאת שוחט: << אורח >> בוקר טוב לכולם. קודם כל, תודה על הזכות להיות בוועדה הזאת. אני רוצה להעריך את חה"כ קטי שטרית, יושבת-ראש הוועדה שהביאה את הילדים לבוקר מאוד מיוחד. ישר כוח על כל מה שאת עושה. גם בחינוך וגם לילדים. אין ספק שמה-7 באוקטובר ילדי משרתי המילואים וגם אנשי הקבע, אני יכולה להגיד שאני באופן אישי חטאתי ובהתחלה התייחסנו רק לאנשי המילואים. אבל גם אנשי הקבע עשו פה שינוי, כי זה לא שירות קבע רגיל, אלא הם היו אינטנסיבית מה-7 באוקטובר גם נעדרים הרבה מהבית. אנחנו מייצגים פה את כל השלטון המקומי. כל ראשי הרשויות נכנסו מתחת לאלונקה והקצו גם משאבים, גם תקציבים וגם פעולות למען ילדי ומשפחות משרתי המילואים והקבע. זה חולק, אני לא אחזור על הדברים כי חברי היקר יורם שמעון את הדברים ופירט. הרבה תרבות, הרבה ספורט, הרבה פנאי, הנחות. אבל כמו ששמנו לב ועולה פה ממה שהילדים אומרים, הצורך הוא באמת בתוך מערכת החינוך. הטיפול הרגשי וגם הליווי שצריך. אני רק אתן דוגמאות על מה שהעיר אור יהודה עשתה במענה הזה. דרך השירות הפסיכולוגי הקמנו פעולות קצרות. קראנו לזה טיק טונק. נתנו גם לאימהות וגם לילדים שהרגישו צורך לדבר ולפגוש פסיכולוגים לבוא לשירות הפסיכולוגי. זה מעבר לשעות בית הספר. בתוך שעות בית הספר הקמנו פורום של יועצות שאיתרו ומיפו את כל ילדי המילואים, אנשי המילואים והקבע ונתנו מענה רגשי. אבל כמו שחברי אמר, לא כל רשות יכולה להעניק את זה. יש פה רשויות ברמה סוציואקונומית וגם ביכולת כלכלית פחותה. לכן זה צריך לבוא מלמעלה, ממשרד החינוך, עם תקציבים ראויים. אנחנו נדע לבצע את זה בפועל. תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> ליאת, תודה רבה לך. נגעת עכשיו בנקודה מאוד חשובה, שלקחת את הכלים שיש לך בתוך הרשות והפכת אותם לכלי עבור אותם ילדים. זו התוצאה, זה נשות המילואים ואנשי הקבע, זה ילדי המילואים והקבע. זה מאוד חשוב להסתכל על זה ברמה רגשית, כפי שעשית את זה. אבל אני מכירה אותך, ליאת, הרבה זמן. הרגישות שלך היא חשופה ורואים אותה בכל צד, בכל משבצת באור יהודה. ראש עיר לתפארת מדינת ישראל. תודה רבה לך. << אורח >> ליאת שוחט: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> יש לנו פה חברת כנסת שהרבה שנים הייתה גם בצבא והיא מכירה את זה טוב יותר מכולנו. אני הייתי מורה חיילת, אבל שרון הייתה, היא תותחית על. היא בצבא שירתה בתפקידים מאוד בכירים והגיעה אלינו עכשיו כחברת כנסת והיא עושה עבודה מצוינת בכנסת. הרבה לטובת אנשי המילואים. כמובן עכשיו יש לך עוד משימה, ילדי המילואים, שזה גם חלק. הבאנו אותם כדי שנשמע בעצם מה הם צריכים ולמה הם זקוקים. והם אמרו פה דברים מדהימים. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> הקשבנו קצת וגם נשלים ונעשה עוד עבודה. קודם כל גברתי, אני רוצה להגיד לך שהלב שלך נמצא במקום הנכון ואת אחראית על הוועדה הכי חשובה בכנסת. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> חד משמעית, אני מסכימה איתך. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> כי בסוף העתיד זה הילדים. וזה שהצלחת להביא לכאן את הילדים זה באמת דבר כל כך חשוב. באמת, אני חושבת שאנחנו צריכים להסתכל על השנתיים האחרונות שעברנו. באמת, עם ישראל, אומרים עם של אריות, אני חושבת שבסוף הילדים הם העתיד. וזה דור של אריות ולביאות שאנחנו רואים אותם כאן מבצבצים. כי בסוף, בזכות הילדים המדהימים האלה שיושבים כאן, ואת הבאת בצורה נכונה את הילדים של המשרתים ומילואים וקבע, את אלה שבאמת ביום בהיר אחד ב-7 באוקטובר פתאום אבא או אמא נעלמו לתקופות ממושכות. או אבא ואמא. וסיפרו כאן על כאלה שאבא ואמא. בגלל שנשים הולכות ונהיות יותר פעילות בצבא ויש לנו כבר נשים לוחמות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> גם נציג מועצת התלמידים. בסדר, יש לך עוד שבועיים. הוא עוד שבועיים מתגייס. הוא אומר שגם אבא וגם אמא שלו. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> מדהים. זה עם ישראל היפה. הילדים האלה מייצגים את עם ישראל היפה. אני רוצה להגיד לכם ילדים, אנחנו קודם כל מאוד גאים בכם. גאים בכם בשנתיים האחרונות האלה, שלמרות שעברתם כברת דרך ולמרות שבאמת היו מהמורות, כי ביום בהיר אחד ההורים לא היו בבית והיה צריך להמשיך במצב הלא שגרתי הזה את השגרה, את הלימודים, את החוגים. את המעגלים החברתיים. אתם הצלחתם לעשות את זה בהרבה חן ושכל. אני רוצה להגיד לכם תודה. ואני רוצה להגיד לנו, לכל מי שיושב פה בצד הזה של השולחן. יש לנו מחויבות אדירה. מחויבות אדירה להשקיע בדור העתיד בכל הפתרונות. אנחנו, כשאנחנו מסתכלים אנחנו בדרך כלל רואים לנגד עינינו את המשרת או המשרתת במילואים או בקבע. אבל ברוך לחלוטין שיש פה מעגל משפחתי שלם. ובלי שאתם תהיו מחויכים, שמחים, יודעים לעבור ליום הבא אז זה לא שווה. אני רוצה להגיד לך תודה קטי, אני רוצה להגיד לראשי הרשויות - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> זהו, אז יש לי שאלה אלייך. שרון גם הייתה הרבה זמן בצבא וברור לי שהיית גם בכל מיני חוויות מבצעיות. כשאת היית שם בתוך העשייה הצבאית שלך, מה חשבת לגבי הילדים שאת משאירה בבית? זה מאוד חשוב להגיד להם, כדי שהם יבינו שזה שאבא הלך למילואים, אבל הראש עדיין בבית גם. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> קודם כל, את שואלת שאלה מצוינת. כי גם אני שירתי 30 שנה בצבא וגם בעלי 32, ביחד 62 שנות שירות בקבע. בקצה יש משפחה וילדים. יש ילדה שהיום היא בת 26, היא כבר מהנדסת מערכות מידע. ילד שעכשיו נמצא במילואים, הוא קצין בסיירת צנחנים. הוא היה בחובה בכל התקופה הזאת ועכשיו הוא במילואים. מסדיר למילואים. ויש גם ילד קטן בן 14. תמיד אני האמנתי בזה שהחיים הם חיים מורכבים, אבל אנחנו צריכים לדעת לחיות במספר ערוצים במסלולים של פעולה. פעם אחת להיות אנשי עבודה ובמקרה שלנו העבודה שלנו היה שירות בצבא. אבל זה לא פחות חשוב להיות הורים נפלאים. אני בטוחה שיש כאן הורים שנמצאים בדיוק באותה סיטואציה. ולדעת לשלב את כל העולמות. אני יכולה להגיד לך, קטי, ואני אומרת בטח לכל ההורים שנמצאים כאן. הרבה מאוד דברים נעזרנו במעגלים של חברים, של משפחה, של סבא וסבתא, של אנשים טובים שעזרו לנו. של חברים של הילדים שעזרו להם. אני רוצה להגיד לכם ילדים, בסוף-בסוף זה שאתם מסתכלים על ההורים שלכם וגאים בהם, כי הם לובשים את מדי הזית והם תורמים למדינה והם עושים עבודה שהיא שליחות זה לא פחות חשוב. זה לא פחות בונה אתכם. זה בונה אתם פי 10. אתם ילדים שההורים שלהם עושים משהו משמעותי ואתם תהיו משמעותיים ויהיה חשוב לכם גם לעשות משהו משמעותי. גם בילדות שלכם, אבל גם בבגרות. זו דוגמה אישית, יש בזה הרבה מאוד ערכים. אתם יכולים להיות מאוד גאים בהורים שלכם ובעצמכם. וזה משדר חוסן של משפחות. זה הכול. אז תודה רבה לכם, להורים שלכם ולכולם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> קודם כל, אני פשוט רוצה להגיד תודה. אני ממש מתחברת לדברים שאמרת, שכשבאמת אנחנו יודעים שגם אם המשימה והשליחות היא מאוד מורכבת ומאתגרת, כשאנחנו יודעים שהשליחות זו שליחות, יש פה שליחות והיא שליחות עבור עם ישראל ומדינת ישראל. אז כשיש שליחות כזאת הרבה יותר קל לנו לא רק לצלוח אותה, אלא לצמוח ממנה. להיבנות, כמו שחה"כ שרון אמרה. אני רוצה להגיד לך תודה. תודה ענקית על מה שקורה פה. אני תמיד אומרת שכאשר מביאים ילדים לכנסת ישראל זה משנה את האנרגיות. אז בוודאי שהצלחת להביא לפה ילדים של לוחמים ולוחמות. כאלה שבאמת באמת שותפים ממש לתהליכים של גאולה, של ניצחון, של תקומה של עם ישראל. אתם מבינים? נכון, זה מאתגר וזה קשה. אבל אתם מבינים ומבינות לאיזה דור ולאיזה מציאות אתם זכיתם להיות בה? איזה זכות יש לכם להיות בדור זה. זה משהו שהוא לא בר השגה. נכון שזה מאתגר ואצלנו אומרים שכמו האתגר והקושי כך השכר. ודיברה פה הילי, ואמרה שגם אבא וגם אמא היו בשליחות הזאת. שאלתי איך הדבר הזה בכלל מתאפשר. וישב פה הבחור לידי, לצידי. אז ארי ענה לי. אתה רוצה לענות פה? כי באמת יש מישהו שדיברנו ועודנו לילדים, לאימהות. אבל יש שם דמויות חשובות מאוד שמי שבאמת מכיר סיטואציות כמו שגם שרון דיברה עליהן, גם אבא וגם אמא בתוך השליחות הזאת, אז מי הדמויות שלא התייחסנו אליהם? << אורח >> ארי בלומברג: << אורח >> סבא וסבתא והאחים הגדולים, למרות שעליהם דיברנו. בעצם אני שני ההורים שלי מגויסים מתחילת המלחמה. אבא עשה שבוע שבועיים ואז הביתה. אמא עשתה יומיות מ-6:00 עד 21:00. חוויות. כמובן שגייסנו את סבתא. כשסבא וסבתא לא היו שם זה היה אני ואחותי. פעם קודמת לא ציינתי גם אותה וקיבלתי מכות. לא פשוט. הקטנה עכשיו בת שש, היא התחילה את המלחמה בת ארבע. שלא לדבר על זה שלפני זה היה קורונה. גם אחותי עכשיו כל פעם אומרים יסתיים בעוד קורונה. היא לא יודעת, חסר לה חלקים בחילוק, בגלל הקורונה. ואז מלחמה. אז הכול, זה לא נגמר. אני עכשיו, כמו שקטי אמרה, מתגייס עוד רגע. אז ילד אני כבר לא. אבל אנחנו במצב שאנחנו שנתיים במלחמה ושתיים, אנחנו לא מדינה שחדשה למלחמות. למעשה הסתכלתי על זה לאחרונה, הרי חברה שבגיל שלי, 18, אנחנו למעשה גדלנו עם חמאס. כי הוא עלה איתנו לגן בעופרת יצוקה, אם אני לא טועה. אחרי זה עלה איתנו לכיתה א'. היה לנו ב-ו' את צוק איתן. בקיצר, לא חסרים לנו מבצעים, אז מילואים זה לא חדש. אנחנו גם בית שעושה הרבה מילואים. חסרים פה דברים שהם משמעותיים. כן חשוב לי בכל זאת להרים דגל למשרד החינוך, שאני יודע מהיכרות עם ליאת שעובדים לילות כימים. כן יש לי דבר אחד שחשוב לי לציין. אנחנו כבר בדיון השלישי בנושא או הרביעי. כל הדיונים עד כה הוחלט גם פה עם יושב-הראש הקודם וגם בחינוך על הקמת שולחן עגול עם משרד החינוך. לא ברור מי אחראי על זה ומה קרה. שתיים, הוחלט בוועדת החינוך האחרונה שעושים מישהו שאחראי ברשויות על כל נושא המילואים, נציב או מטעם צה"ל או מטעם מישהו אחר, שאחראי ברשויות על כל נושא המילואים. כמו שיש מישהו שאחראי על האנשים המבוגרים, כמו שיש מישהו שאחראי על תלמידים באופן כללי. מישהו שאחראי על מילואים. אני לא ראיתי ששום דבר כזה קרה. זה קרה אפילו לפני הפגרה לזיכרוני. אז קצת קשה להבין, אנחנו עושים את כל הדיונים ואני לא רואה מה קורה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אתה מדבר במשרד החינוך, דמות כזאת שהיא - - - << אורח >> ארי בלומברג: << אורח >> לא, דובר על מישהו ברשויות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הוא מדבר ברשויות. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אה, בתוך הרשות עצמה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> ליאת דיברה שזה יוזמה שלה. אצל ליאת זה קורה, אצל יורם זה קורה. << אורח >> ארי בלומברג: << אורח >> אצל ליאת ויורם זה קורה, אבל יש לנו מלא רשויות שזה לא קורה בהן. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אז הוא אמר, לא כולם, הם מייצגים את השלטון המקומי כי שניהם ראשי ערים, אבל הם לא יכולים לדבר בשם כל ראשי הערים. כי כל עיר בעצם לוקחת על עצמה את הדברים כפי שהיא לוקחת על עצמה. זו יוזמה אישית. מה ששמעת אצל יורם שמעון ומה ששמעת אצל ליאת שוחט אלה יוזמות אישיות של ראשי ערים. << אורח >> ארי בלומברג: << אורח >> אני יודע. וזו דרישה שהגענו איתה כבר לפני - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> נכון. אבל זה היה בוועדת חינוך ואני לא יודעת מה המעקב של זה. אבל כן כדאי, זרקת לפה רעיון מצוין. בואו, אנחנו רוצים שמשרד החינוך עכשיו, היו מספר תגובות ואני אשמח שמשרד החינוך יוכל להגיב על זה. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> שלום לכולם, שמי ליאת שמואלי. אני ממונה על תחום הורים ומשפחה בשירות הפסיכולוגי ארצי במשרד החינוך. אני קודם כל רוצה להגיד שזו זכות גדולה להיות חלק מדיון כזה. בנימה אישית אני אגיד. למהלך שאנחנו מובילים בהכשרות אני אתחיל רגע הפוך, קוראים השירות שלהם, השליחות שלנו. אנחנו בהחלט מאמינים בזה. ואני רגע אגיד שקצת קשה לי לדבר על כל העשייה, כי קודם אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו פה ולהגיד לילדים שדיברו שמאוד התרגשתי לשמוע כל אחד מכם. ושאני מקווה ויודעת שיש גם חוויות חיוביות שאנשי חינוך מובילים, מנהלים, מנהלי בתי ספר, יועצות, אזורי פיקוח שלמים שמובילים דברים יפיפיים שמגיעים אליי ומגיעים לכולנו ומגיעים גם לילדים. אני רוצה להגיד לכל אחד מהילדים פה שאתם באמת גיבורי על. אני רוצה להגיד לנשים של המילואימניקים ולבעלים של המילואימניקיות, שאתם גיבורי על. אני רוצה להגיד שצוותי החינוך, שגם הם משפחות של מגויסים וגם הם מגויסים בעצמם. איך אמרו התקווה 6? אנחנו עם של גיבורי על. אני רוצה להתחיל מזה. אמרתי מגויסים. מגויסים זה אחים, לא נשכח אפילו את האחים של הסדירניקים. זה גם. כולנו שם. אני רוצה רגע להתייחס לכמה דברים ואני אנסה להיות קצרה ומובנת גם עבור הילדים. קודם כל, אני אגיד שהסיפור של מגויסים הוא יושב במרכז השולחן במשרד החינוך. הזכרתם פה את השר, את המנכ"ל. אנחנו לגמרי על זה. גם ברמת מדיניות וגם ברמת השטח ומה אנחנו רוצים לעשות בשטח. אני אחלק את הדברים שלי לכמה דברים. קודם כל אני אתחיל משילוב הידיים שיש לנו גם עם צה"ל, שלצערי נציגת פק"ל פשוט התבלבלה בשעה. היא לא הגיעה, אבל יש לנו עד פה, יש לנו שיתוף פעולה מלא עם צה"ל ברמת הכתיבה, החשיבה וההכשרות שאנחנו מעבירים לאנשי החינוך בשטח ואנחנו מעבירים, תכף אני אפרט. יש לנו קשר עם פורומים ועמותות ואנחנו קשובים. הנהגת ההורים הארצית כמובן שאנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה מלא. כל זה ברמת תכנון מערכתי וגם ברמה הפרטית אני אגיד, פניות פרטניות. כל מי שדיבר פה אני רשמתי ואנחנו מטפלים באופן אישי. דיברתם פה על פיקוח. ברגע שמגיעה אלינו תלונה, אני רגע מדברת על הדברים שהם בקצה והם לא קורים. ברגע שמגיעה אלינו תלונה היא מטופלת ברמת פיקוח. כל תלונה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> יש לי איזה הצעה. כנראה צריך לרענן את הנהלים דווקא אצל צוותי, כי זה נכון שאת צודקת שכל תלונה שהייתה פה - - - << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> לא, לא, רגע, התחלתי הפוך. את צודקת. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כי התגובה הכי שזעזעה אותי זה התגובה שאמרו - - - << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> כן, כן, אני יודעת. רגע התחלתי הפוך, אני רוצה להתחיל עכשיו לפי הסדר. קודם כל, יש מערכת שמשתכללת שבאמת אנחנו מנסים להטמיע אותה ולהכניס אותה לשימוש יום יומי בידי כל מנהל וכל גננת שיודעת בכל רגע נתון מי ההורים. ואני אגיד, פה אנחנו יודעים רק על המילואים, אנחנו לא יודעים על כוחות הביטחון במערכת, בגלל כל מיני חוסר אפשרות של הצבא לדווח על זה. אבל זה סיפור אחר. זה ברמת מיפוי. ברמת מיפוי אנחנו מדברים גם על קשר עם המשפחות, על הבנה איפה כל ילד נמצא בכל רגע נתון. נכון שיש חוזר מנכ"ל ונכון שהוא מדבר באופן גורף, אבל אני אגיד שלכל ילד באופן ספציפי יש את הצרכים שלו ומענים שצריכים להיות מותאמים לו באופן אישי. זה ברמת מיפוי. נאמר פה על ידי הממ"מ, חומרי העבודה. אנחנו באמת פרסמנו חומרים שכתבנו גם יחד עם הצבא, גם לצוותי חינוך, גם להורים וכמובן לתלמידים. בתוך החומרים האלה למשל אני רוצה לשתף שהוצאנו קול קורא לשטח וביקשנו לשמוע מה קורה בשטח. פעולות, יוזמות, החל מתעודות הוקרה כמו שחולקו פה ועד למה שליאת פה שיתפה על קבוצות רגשיות דרך השפ"ח וכו'. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> נכנס עכשיו אחד מהסלבים הגדולים של הילדים, עידן דה כהן. אני רואה את החיוכים אצל הילדים, אז אני מבינה. עידן, בוא נשמור לך פה מקום בינתיים. יש פה מקום. גם אני שאלתי בהתחלה מי זה עידן? אז אני אסביר לכם. עידן, יחד עם יקיר ואורן עושים עבודה מצוינת. הם מאתרים את הילדים עם הבעיות והם מאמצים אותם לחיקם והם מטפלים בהם בצורה הטובה ביותר. זה משהו שאי אפשר. אני עצמי נחשפתי לזה לאחרונה והחלטתי שאני מעודדת את זה בכל אפשרות שתהיה לי כי אלה ילדים, אלה החבר'ה הנחמדים האלה, אורן, יקיר ועידן, נותנים תקווה לילדים. זה מדהים, הם פשוט שומעים אותם. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> אנחנו קוראים לזה עמיתים ומשפיעים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הם גיבורי העל שלנו והם עושים עבודה מצוינת. << אורח >> אורן להב: << אורח >> תודה רבה קטי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אנחנו נשמע את כולם עוד מעט, נשמע אתכם. אתם תדגישו לנו איך אתם עוזרים לילדים, שזה דבר שהוא מאוד חשוב. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> אני אמשיך לשעמם עם הדברים של משרד החינוך. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, לא, זה חשוב. שמענו פה תלונות של ילדים. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> אני רוצה להגיד שהוצאנו קול קורא לשטח, חשבנו שנקבל קצת תגובות על דברים נחמדים שקורים בשטח. הוצפנו במאות, ואני לא מגזימה, אגדנו את הכול באוגדן של 40 יוזמות לדוגמה, 40 פעולות. שזה שוב נמצא בחומרים שלנו שהממ"מ ראה ובאמת המון דברים יפיפיים קורים בשטח. אנחנו עובדים מאוד קשה ברמת ההטמעה והיישום של הדברים. אני רק אגיד שאני חושבת שזה חסר תקדים שיש נושא ש-100% מהיועצות עוברות הכשרה בימים האלה, כבר סיימנו בערך 50% מהכנסים. כנסים לכל יועצות המדינה, פרט לחברה הערבית, שם אנחנו יחד עם הצבא בשיתוף פעולה עם פק"ל בעורף, הרצאה של הצבא, כלים שלנו שאנחנו נותנים ליישום. אנחנו מתחילים לעשות את אותו דבר גם עם מנהלים ומפקחים בעל יסודי, ביסודי, בגיל הרך. ואגב גם מעונות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כדי להטמיע את הדברים. כי אחרת הם לא יודעים איך לעזור לילדים הללו. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> אני אגיד שזה ברמה המערכתית, עבודה מאוד רצינית ברמת הבקרה שזה עלה פה וזה חשוב. אני אומרת שוב, המפקחים בתמונה ומקבלים את ההכשרות. אנחנו באמת, לי ביחידה יש 50 מדריכות שעובדות בזה, בהטמעה של הדבר הזה. לגמרי על זה. אנחנו עובדים גם מלמעלה וגם מלמטה. אנחנו מקבלים פניות, אנחנו מטפלים בכל פנייה. זה יושב על השולחן. אני אומרת שוב, הילדים האלה הם גיבורי העל שלנו ואנחנו פה כדי לתמוך, לתת להם את הרוח הגבית וגם להורים. אנחנו עובדים גם בשיתוף פעולה עם הנהגת ההורים הארצית, גם בפניות שהם מקבלים הם מעבירים אלינו ואנחנו מטפלים כל דבר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> חשוב חידוד הנהלים. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> אנחנו עובדים על זה ממש, זה על השולחן. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כי שמענו דברים. היא צודקת, היא אמרה משהו שאותי אפילו הטריד, שבדיון הקודם הם דיברו על זה ומאז לא נעשה כלום. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> משרד הביטחון אמור להוביל את השולחן הזה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא רק משרד הביטחון. היות ואנחנו מדברים בילדים עד גיל 18 כדאי שגם משרד החינוך - - - << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> לא, אנחנו שם, אנחנו לגמרי שם. ואני אומרת, אנחנו באופן פרטני עובדים מול כל הארגונים בהקשבה מלאה. שומעים, מתקנים. אני אגיד שבתדריך שהוצאנו בתחילת שנה, יש חוזר מנכ"ל, אבל הוצאנו תדריך בתחילת שנה שבו פירטנו יישומית איך לעבוד. אחד הדברים, איפה רויטל פה? היא עדה, עבדנו ודיברתי עם פורום נשות המילואימניקים למשל והיה לנו אפילו ברמת מושג שכתבנו שם והם הציעו לנו מושג אחר שהוא יותר מתאים. דיברנו על גמישות מוסדית למשל. שזה משהו שהוא, אנחנו שם, אנחנו בהקשבה ועשייה. ואנחנו רוצים להגיע. אני אומרת לך שהמטרה שלנו זה להגיע ל-100%. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מאה אחוז. תודה רבה לך. לפני שנתחיל עם הצבא, הבאה בתור זה הצבא. יש שני ילדים שביקשו לילדים בנוסף לילדים שדיברו. עם מי אנחנו מתחילים? << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> רפאל. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> רפאל, שלום מתוק. אתה רוצה להתכונן בינתיים? אז אולי רוני? רוני, בבקשה בינתיים עד שרפאל יתחיל לדבר את יכולה לדבר. << אורח >> רוני רונין: << אורח >> קוראים לי רוני רונין, אבא שלי בקבע מאז שאני בת שנה. עד כיתה ג'-ד' שלי הוא היה בא רק בשבתות. בעצם כל השנים זה היה רגיל. וכאשר פתאום רואים משפחות עם אבא לי זה נראה מוזר, כי אני לא רגילה לזה. ממש בזמן המלחמה, ממש שמים לב יותר כאילו להבדלים. כי פתאום מתחיל להיות ממש מלא לאנשים של המילואים ועד עכשיו לא היה לנו דברים כאלה. אז היה פעילויות בבית הספר לאנשים שההורים שלהם במילואים ודברים כאלה ואותי לא הזכירו לדוגמה. אני כל השנים עם זה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אנחנו תיקנו את זה והיום זה לא רק לילדי המילואימניקים זה גם ילדי הקבע. שההורים שלהם נמצאים בקבע. כי באמת ובתמים הם עבדו קשה מאוד במקביל למילואימניקים. תודה. סיימת? רוצה להמשיך? כן, בבקשה. << אורח >> רוני רונין: << אורח >> ואז התחילו גם מלא פעילויות ודברים כאלה. ואז כשדי נרגעה המלחמה אז שוב די שכחו, זה מרגיש ככה, סליחה, ששכחו קצת מאנשי הקבע שוב פעם. וכאילו בתכלס בלי אנשי הקבע אין צבא. כי כל התפקידים באמת הכי ששם יום יום הם אנשי קבע. זהו. וסליחה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, למה סליחה? תודה מתוקה. את גיבורה, גיבורה גדולה. תודה רבה. רפאל, אתה מוכן עכשיו? כן? אז אנחנו רוצים לשמוע אותך. אתה לא חייב. אם אתה לא רוצה, אתה לא חייב. יש לך עוד טיפ טיפונת זמן לחשוב. אוריה, את איתנו? בבקשה. << אורח >> אוריה מישייב: << אורח >> שלום לכולם, אני אוריה מישייב, בת 11 מחדרה ואני בכיתה ו'. אבא שלי הוא לוחם בהנדסה קרבית בקבע. והיום אני רוצה לדבר על נושא שחשוב לכולנו: זכויות הילד ואיך הן מתקשרות לעולמם של ילדי הקבע. זכויות הילד הן זכויות שכל ילד וילדה זכאים להם, בלי קשר למקום שבו הם גרים, להורים שלהם או למצב הכלכלי שלהם. הן כוללות את הזכות לביטחון, לחינוך טוב, לבריאות, לאהבה, להגנה וליכולת להביע דעה ולהיות שותפים בכל מה שקשור לחיים שלהם. אבל לפעמים ילדים שגדלים בבתים של אנשי קבע חווים את הדברים קצת אחרת. ההורים שלהם עובדים שעות ארוכות בלילות ובסופי שבוע. זה משפיע על חיי היום יום של הילדים, על הזמן המשפחתי, על תחושת הביטחון ועל מי נמצא שם בשבילם כשצריך. דווקא בגלל זה חשוב לזכור ולוודא שזכויות הילד מתקיימות גם עבורם. חשוב לוודא שהם מקבלים תשומת לב, אהבה, חינוך ותמיכה בדיוק כמו כל ילד אחר. ככל ילד, גם ילד קבע צריך להרגיש שרואים אותו, שומעים אותו ושמגיע לו כל מה שמגיע לילד אחר. יש אנשים שבמילואים ויש כמובן מכבדים אותם וזה בשנתיים האחרונות. ומה שהילדים שההורים שלהם במילואים מרגישים בשנתיים האחרונות בתקופה של המלחמה אני מרגישה את זה על בסיס יום יומי כמעט כל החיים שלי. וזה נורא קשה ואני צריכה את אבא שלי, את התמיכה שלו. וכמובן שאני מתגעגעת. תודה רבה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה. רפאל, עכשיו אתה מוכן מתוק? קדימה. רגע רפאל, יש לנו עוד רפאל, רפאל הבת. את רוצה? את רוצה לדבר? קדימה, אנחנו שומעים, כולנו נקשיב לך. << אורח >> רפאל נקש: << אורח >> אני רפאל נקש, אני בת 7 בכיתה ב'3 בבית ספר נועם רעננה. לפעמים אומרים בבית הספר כל ילדי המילואים לגשת לספרייה עם הסידור. הם מביאים לנו פרסים ועושים שם את התפילה. שאבא לא בבית קשה לי. תמיד אחותי עוזרת לנו כשאבא במילואים כשיש אזעקות וגם כשהייתי קטנה פחדתי מהאזעקות ועכשיו אני כבר לא פוחדת מהאזעקות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כל הכבוד. אביגיל, את לא פוחדת יותר מאזעקות? טוב, נעבור עכשיו לשמוע את הצבא שבעצם אחראי על המילואימניקים. << אורח >> טל דדון סמואל: << אורח >> נעים מאוד, אני טל, אני רע"ן מדיניות הפרט. עוסקת המון בחובה ובקבע. אני אדבר בקצרה. א', להגיד תודה לילדים המקסימים. אתם דיברתם כל כך יפה כל אחד מכם ותיארתם פה את האתגרים שלכם בצורה פשוט מדויקת. ולשמוע את זה זה מחזק את ההבנה של כמה זה חשוב כל מה שכל אחד כאן עושה כדי לתת מענה יותר טוב לילדים, שזה בסוף הבסיס והדבר הכי חשוב. לשים על זה זרקור זה הדבר הכי נכון לעשות. כי בסוף כשיש על זה זרקור אז אנשים מתעסקים ונותנים את הבמה. זה חשוב מאוד לילדים. צריך לתת פה כלים פרקטיים וכלים פרקטיים מכלל הגורמים. זה מגיע גם בהקשר למה שדיברו כאן הרשויות ותודה לליאת על ההשוואה שעשתה עם משרתי הקבע שזה מאוד חשוב. דיברו פה גם רוני וגם החמודה הנוספת כאן שציינה את זה על ההבדלים לפעמים שעושים בבתי הספר. אנחנו רואים את זה, זה עולה אלינו גם בשיחות חתך. שמשרתים מציינים שהילדים שלהם אותם לא לוקחים לפעילויות מסוימות. וילד לא מבדיל, מבחינתו ההורה שלו על מדים, הוא לא יודע להגיד באיזה סוג שירות הוא. לכן ההבחנה הזאת היא נורא חשוב לחבק את זה ולחזק את שתי האוכלוסיות האלה כמקשה אחת. אני אציין שאנחנו עושים הרבה מאוד כדי לייצר עוד מענים גם בתוך הצבא, גם בהסתכלות על המעטפת למשפחות. גם בקבע וגם במילואים. הרבה מאוד מופעים גם שאנחנו מייצרים. קרן הסיוע שנכנסה ואנחנו ככה, בשיתוף כמובן של משרד הביטחון והממשלה. אבל היכולת של המשפחות, גם של קבע וגם של המילואים להגיש בקשות להחזרים גם עבור טיפולים רגשיים שנגעו כאן על הקושי הרגשי. זה מאוד חשוב וזה מענים שחשוב להרחיב אותם ולהגדיל ככל שאפשר. כי דיברו פה הילדים. בסוף האתגר הוא לא רק בבתי הספר, והאתגר הוא לא רק במענים שאפשר לתת הארכת זמן וכו', אלא גם מה אנחנו עושים בהיבט הרגשי עבור אותם ילדים ועבור המשפחות בכלל. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כן, הם ציינו את זה. היא ציינה את זה יפה, בצורה מושלמת. שאבא במילואים רופא והוא מקבל סוג של סיוע והם לא. וצריך לחשוב, באמת, כשאתם עושים את ישיבות החתך שלכם תצייני את הדברים ששמעת פה. שמעת את זה באופן הכי ישיר דווקא מהילדים, שהם בעצם באו וסיפרו את זה מתוך עומק ליבה. זה לא שהם ישבו והתכוננו. << אורח >> טל דדון סמואל: << אורח >> לא, לא, לגמרי. בגלל זה אני אומרת עוסקים בזה הרבה מאוד וגם משרד הביטחון שעשה את תוכנית עמית שבמסגרתה אפשר לקבל מענים גם רגשיים וגם בקרן הסיוע, שאפשר להגיש עבור החזרים רגשיים. אני רק באה ואומרת שזה לא מספיק. וגם את זה צריך לראות איך מרחיבים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> את תחזרי בחזרה לצבא ותגידי מה ששמעת פה, שזה היה מאוד חשוב לתת לזה דגש. מישהי אמרה את זה פה, אנחנו בזרימה. הדברים משתנים. לפעמים דברים שלא חשבנו עליהם פתאום עכשיו הופכים להיות קריטיים. אז כן לבוא וכל הזמן ולראות שיש דברים. זה בא מלמטה, זה בא מהילדים. דווקא מהם זה מגיע. אנחנו עוברים למי שכן נותן פתרונות ומי שמחבק את הילדים ברשתות. כי הילדים בימים קשים ביותר הם מוצאים את המזור, מוצאים פה את החברים שלהם. יש לנו פה שלושה כוכבי רשת שעובדים מאוד יפה עם הילדים. נתחיל עם אורן, שאני את אורן הכרתי בכלל בנושא בריונות וחרמות וכו'. גם תספר לנו איך אתה בעצם בראיונות שלך, איך אתה ניגש לנושא הזה. << אורח >> אורן להב: << אורח >> היי לכולם. קודם כל תודה לקטי שטרית על ההזמנה ובאופן כללי תודה שאת פועלת למען אותם ילדים של משרתי מילואימניקים. קודם כל אני רוצה להגיד שאני מצדיע לכם, אתם אלופים ואני פה בשבילכם. מה-7 באוקטובר אני מהממ"ד בעצם פתחתי את האינסטגרם שלי והחלטתי שאני באמת פותח את כל ההודעות ועושה שכולם יוכלו לשלוח לי הודעה ואז אני עולה ללייב. וכל פעם עליתי ללייב אם זה באינסטגרם, בטיק טוק וצירפתי ילדים של מילואימניקים וכמה שיותר ניסיתי לחזק אותם, לשמח אותם, שזה ממש היה בהתחלה. קבעתי שאני רוצה להיפגש עם אותם ילדים, לעשות להם כמה שיותר שמח בתקופה של מלחמה שהם ממש באה עלינו ממש לרעה, כל אחד והסיפורים שלו. אני פועל המון למען ילדים שעוברים בריונות וחרמות. ישבתי גם איתך ועם השר קיש ועזרתי לכם עם חוק אחר של קול לכולם, שזה סופר חשוב שיהיה מענה אפקטיבי לאותם ילדים שעוברים בריונות. אני יושב כאן היום ואמנם זה לא קשור, אבל זה כן קשור, כי כולם כאן ילדים בסופו של דבר. ומושפעים. אתמול התאבדה ילדה צעירה, נערה, שזה באמת כואב ועצוב וצריך לתת לזה גם דגש. אני רוצה להגיד קודם כל לאותם ילדים של מילואימניקים שאני פה בשבילכם. ובאמת, כל מה שאתם צריכים, אם זה מילה חמה, חיזוק, אהבה, תמיכה. אני באמת כאן ואעשה את כל המאמצים המרביים להגיע לכל ההודעות. באמת זה הכי חשוב בעולם. אני יכול להגיד גם מעבר, קטי, אנחנו עכשיו משיקים מופע חנוכה חדש עם עוד כמה חברים טובים שלי. בגלל כל הבריונות שאני עובר וחווה גם בתקופה האחרונה בחרתי לקחת את זה צעד קדימה וגם להזמין אותך. את תהיי אורחת כבוד שלנו וממש נשמח שתגיעי ותיקחי בזה חלק. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני רוצה לציין דברים שאתה עושה. הרבה פעמים אורן לוקח ילדים שעוברים חרם ופשוט מגיע לבית הספר, מלווה אותם, נמצא איתם, מקשיב להם. ברגע שהוא נכנס לבית הספר אז כבר כל בית ספר מתייחס לאותו ילד אחרת. וזה מאוד משנה את מצבו של אותו ילד. אורן רגיש מאוד. הוא מסוגל עכשיו לעלות לייב עם בכי והוא מסוגל לעלות ללייב עם צחוק. אבל הלב הרחב של הילד הזה אין שני לו. << אורח >> אורן להב: << אורח >> נשמה שלי את. והגיע הזמן שימצאו פתרון יעיל ואפקטיבי גם לילדים שעוברים בריונות. זה סופר חשוב. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> נמצאים פה נציגי משרד החינוך שמקשיבים לך. וליאת נכנסה חדשה גם לתפקיד ואני בטוחה שהיא תיקח גם את התפקיד שלך. << אורח >> אורן להב: << אורח >> אז אני אמנם מסיים כיתה י"ב, אבל יש כאלו שרק מתחילים את בית הספר וזה מאוד חשוב למצוא לזה פתרון. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אחר כך איך אפשר לעשות. יקיר, הגענו אליך. יקיר, הוא ילד עדיין בנפשו. הוא עדיין עם השובבות שלו והכול. << אורח >> יקיר בר זוהר: << אורח >> נכון, נכון. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הוא בדרך כלל מחקה כל מיני סלבים. אני אתמול ישבתי, מצאתי את עצמי, כי הייתי קצת במיטה, לא הרגשתי טוב. מצאתי את עצמי עוברת על כל הסרטונים שלו ולא הפסקתי לצחוק. זה היה דבר כל כך מדהים לשמוע. בוא תגיד לנו מה אתה יכול לעזור וכמה אתה עוזר. << אורח >> יקיר בר זוהר: << אורח >> בטח את שמעת גם את הקטע שאני עושה של אילנה דיין ויונית לוי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כן, בוודאי. << אורח >> יקיר בר זוהר: << אורח >> "עובדה פותחת עונה וסוגרת עונה ושוב פותחת עונה וסוגרת עונה, לראשונה בכנסת ישראל". תודה רבה לך קטי על מה שאת עושה. אני רוצה להגיד לך קודם כל תודה רבה קטי. כן, כפיים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> ואתמול בוועדה אמרת דבר מאוד חשוב לילדים. אז גם פה. << אורח >> יקיר בר זוהר: << אורח >> נכון. אז קודם כל כל הכבוד על מה שאת עושה שאת מרימה פה ועדות ואת לא מוותרת ופועלת למען זכויות הילד, שזה חשוב מאוד. אני צרוד יכול להיות? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, עדיין לא. << אורח >> יקיר בר זוהר: << אורח >> קודם כל, כל הכבוד לכל הילדים האלה שהגיעו לפה ובאמת פינו מהזמן שלהם. וההורים שלהם עושים עבודה מאוד טובה. בזכותם אנחנו כאן עם ביטחון ואהבה ושמחת חיים וחשוב לשמור על זה וחשוב להגיד גם, כל הכבוד גם לאנשים שנמצאים כאן במקום עצמו, לא רק לילדים שבאתם. וחשוב לציין שאני מוביל, אני לוחם נגד חרמות ברשת. כן, אני צריך להגיד את זה. גם אם צריך להרים לי, אני ארים לעצמי. זה לא כל כך מעניין אותי מה יגידו, לא יגידו. אני מרים מאוד לעצמי. למרות שאני לא באמת מרים לעצמי, אבל בסדר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הצלחת אפילו אותי לבלבל אפילו. << אורח >> יקיר בר זוהר: << אורח >> לא, זה חשוב לי להגיד את זה פשוט. ואני באמת רוצה שכל ילד, ילדה, נער, נערה, יהיה להם פתרון גם כל הילדים שנמצאים כאן. שבאמת לפעמים זה חסר האהבה של אבא ואמא שנמצאים במילואים, שזה חשוב לציין. אני רוצה להגיד שנייה אחת, אחרי זה עם הפטפוט. זה חשוב לי לציין גם עם כל הדבר הזה שאנחנו נמצאים בו, אנחנו נמצאים במדינת ישראל. מדינה שאוהבת את כולם. גם ראשי ערים שנמצאים כאן. אני מכיר את ליאת שוחט אישית באמת, שהיא באמת ראש עיריית אור יהודה, שתומכת מאוד מאוד בזכויות הילד ונותנת מענה לילדים שעוברים חרמות. אז אפשר להגיד, כפיים באמת. חשוב לי להגיד ולציין ובאמת חברים, אם מישהו כאן עובר איזה חרם, אם יש כאן ילדים שחסר להם מענה. זה לא רק חרמות, זה גם הילדים שנשארים לבד בבית ומוצאים את עצמם. הגיע הזמן שנקים כאן איזה שהוא ארגון, אולי איזה קבוצת ווטסאפ, כמובן בפיקוח הורה, פיקוח אדם שמעל גיל 18. הנה, אפילו אורן, אולי נעשה איזה משהו משולב. << אורח >> אורן להב: << אורח >> זה הכי חשוב בעולם, כן. << אורח >> יקיר בר זוהר: << אורח >> ביחד להרים פה איזה משהו. << אורח >> אורן להב: << אורח >> זה ממש חשוב, אני איתך. << אורח >> יקיר בר זוהר: << אורח >> שייתן לילדים האלה את המענה הזה שבאמת הם לא לבד. כי ההורים שלהם בזמן הזה שאנחנו יושבים כאן, שאני ככה כותב עם האצבע, עושה ככה ומחרבש פה בדף עצמו, יש פה ילדים שההורים שלהם נמצאים ושומרים עלינו. וזה חשוב. גם למשרד החינוך להגיד את זה, תודה רבה שאתם גם כאן ואנחנו לא באים חלילה בתלונות, חס וחלילה. או חס וחלילה, איך שתרצו לקרוא לזה. אנחנו לא באים בתלונות. אנחנו באים להגיד בואו נתעורר. בואו נעזור לילדים האלה. אולי אני יקיר בר זוהר, כוכב רשת, לוחם נגד חרמות ברשת. אם אתם רוצים להגיד אולי, אני אוריד את ה-"אולי" ואני אגיד שזה לא אולי. אבל אני רוצה להגיד שבאמת חשוב לי להיות כאן בוועדות האלה, להגיד ולשמור על הזכויות. וקטי, את עושה עבודה כל כך טובה. וכפיים, כפיים. לא אמרתי חברת הכנסת, שזה חשוב מאוד. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, לא, הכול טוב, קטי. << אורח >> יקיר בר זוהר: << אורח >> לא, לא, חה"כ קטי שטרית, שאת עושה כאן עבודה מאוד מאוד מורכבת ומורחבת. ובאמת צריך להגיד את זה גם בשלב הזה, שאנחנו רוצים להילחם בתופעה הזאת. גם כמובן בכל דבר שיגרום לילדים לא להרגיש בטוחים. אנחנו רוצים לגרום להם להרגיש הכי בטוחים. שראשי העיר כאן שנמצאים במקום שייקחו על עצמם גם פיקוד, גם חלק שלא כל כך תומכים ויש המון ואנחנו יודעים את זה והכול בסדר. כמה זמן יש לי בערך, קטי, ממש בהיערכות? אוקיי. חשוב לי להגיד את זה במשפט אחד. בואו נשנה, כוכבי רשת, שחקנים, בימאים, תסריטאים, כתבים, פרשנים, לא משנה מי. כולנו בני אדם וכולנו יכולים לעזור. אם אתם מקבלים שיחת טלפון מאמא שהבן שלה עובר חרם או שאתם מקבלים שיחות טלפון. שמענו שילדה התאבדה אתמול. זה לא דבר שאפשר לעבור עליו לסדר היום. זה לא דבר שאפשר לעבור עליו. אנחנו מוחאים כפיים ושמחים והכול בסדר. אבל לא, אנחנו צריכים להבין שאנחנו ממשיכים בחיים, כמו שעברנו כמובן את המלחמות הכי קשות שמדינת ישראל עברה ואנחנו יודעים להמשיך. כמו שכמובן יש את יום השואה, את יום הזיכרון ויום העצמאות. אנחנו העם שיודע לקום ואנחנו קמים על עצמנו, קמים. מה, לא? אני באמת שואל. אנחנו לא קמים על עצמנו? << אורח >> אורן להב: << אורח >> אנחנו קמים על עצמנו. אהבתי את הרעיון של קבוצות הווטסאפ. << אורח >> יקיר בר זוהר: << אורח >> זה לא רק קבוצת ווטסאפ. צריך להקים פה חמ"ל שיביא איזה שהוא רעיון. וברעיון הזה אנחנו ניתן לילדים האלה מענה. מענה, מענה, מענה. ועוד פעם, מענה, מענה, מענה. אני רוצה שכל ילד וילדה יהיה להם איזה שהן זכויות שהם יוכלו לפנות. לרשום יקיר, מה שלומך? יקיר בר זוהר, אורן להב, יש פה הרבה אנשים. יש פה את דה כהן, יש פה עוד כל כך הרבה כוכבי רשת שבאמת אנחנו רוצים באמת שיפנו אלינו ואנחנו נעזור להם. כמובן בפיקוח הורי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> יקיר, נשמע גם איך עידן. עידן ממש עושה את זה גם בפועל בתוך הרשת, תכף נשמע ממנו. אני רוצה להגיד לך, אני הכרתי אותך אתמול. האנרגיות שאתה בא איתן הן כל כך טובות ואתה עושה את זה בתוך הרשת והילדים מכירים אותם. ואני ראיתי, הסתובבנו קצת בכנסת וכל אחד חיבק אותך ונישק אותך. וזה יפה. ברגע שאתה בא וחושף את הדברים האלה זה מצוין. << אורח >> יקיר בר זוהר: << אורח >> חשוב לי לציין משהו אחד, חשוב באמת. תודה רבה לכם שאתם נותנים לי את הזכות לבוא לכאן ולדבר על הדברים ולהגיד את הדברים וכמובן לחבר בין כולם וזה חשוב חשוב מאוד. וזהו, תודה רבה לכם. אני יקיר בר זוהר, כוכב רשת, לוחם נגד חרמות ברשת, קומיקאי ושחקן, אפשר להגיד את זה. יש לי דמות, אגב, שהצילה ילדים, מי שלא מכיר. ליאת ברקוביץ' קרביץ על שם יקיר בר זוהר סבי ומורי, מתאמת פעולות בשטחים ובכירה לשעבר במערכת הביטחון הישראלית. הבעלים של הכלב - - - ויוחאי בעלי. וזו דמות שהצילה ילדים ותמיד אני אגיד את זה. ותודה רבה לליאת שלי. << אורח >> אורן להב: << אורח >> אני חייב לומר שהדמות הזאת זאת דמות שאותי באופן ספציפי ממש שמחה לאורך התקופה של המלחמה. אני צפיתי בה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> רפאל החליט שהוא רוצה לדבר. << אורח >> יקיר בר זוהר: << אורח >> אז נשים את הנקודה ובואו נשמע את רפאל. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> רפאל החליט שהוא רוצה לדבר. אני אשמח לשמוע אותך. << אורח >> רפאל: << אורח >> כשאבא שלי היה בצבא אז הרגשתי ממש עצוב ואם הוא יהיה שוב פעם בצבא אני ארגיש גם מאוד עצוב. וממש התגעגעתי אליו. ואף אחד לא שם לב לזה שאבא שלי בצבא בבית הספר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> ואתה רוצה שישימו לב לזה? מי אתה רוצה שישימו לב לזה? << אורח >> רפאל: << אורח >> החברים שלי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> החברים שלך. אז אנחנו שולחים מכאן לחברים שלך שקצת יותר ישימו לב לרפאל המתוק שבאמת הוא צריך, כי הוא עצוב והם צריכים לשמח אותו. ואבא חזר ואבא יחזור. אם הוא יעשה עוד סבב, לצערנו הרב יש סבבים. אבל כשהוא יחזור אז אתה תחזור להיות שמח? << אורח >> רפאל: << אורח >> כן. אבל הוא לא בצבא עכשיו. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אז הנה, אתה שמח. מצוין. תודה רבה לך. אנחנו עוברים לעידן. עידן, ספר לנו קצת. << אורח >> עידן אטיאס כהן: << אורח >> קודם כל תודה רבה. באמת בפעם האחרונה גם הייתי בוועדה שקיימנו והאמת שמתחילת דרכי ברשת רוב הדברים שאני עושה זה לפעול למען הדור הצעיר. אני חושב שזה מאוד חשוב. אני מקבל גם כל יום מאות פניות בהודעות, באינסטגרם מאימהות, מהורים שמשתפים אותי במצב שהילדים שלהם נמצאים. הלוואי ובאמת הייתי יכול לתת מענה לכולם. אני מאוד משתדל לעשות את זה בשידורים החיים שלי. כל הזמן אני מעלה צופים שמשתפים אותי במה שהם עוברים בבית הספר. אם זה נושא של חרמות אז אני מנסה באמת קודם כל להגיד לילדים שהדבר שלדעתי הכי חשוב זה לשתף את אמא ואת אבא. כי תמיד אני אומר להם שבסוף אמא ואבא הם אלה שיילחמו בשבילם ויעשו הכול כדי שהם יטפלו בתופעה הזאת. אני משתדל מהמקום שלי לנסות לשמח את אותו ילד כמה שאני יכול. אם זה לתת לו איזה דמות במשחק שאחר כך הוא חוזר לבית הספר ובאמת זה משפיע ברמה מטורפת. אני יכול להגיד לך שבאמת היה לי מקרה וקורה לי כל הזמן, אפילו אתמול, שאמא פנתה אליי שהבן שלה עובר חרם בבית הספר. הגעתי לאותה כיתה ממש באופן ספונטני, מתואם כמובן. הגעתי ורק לקחתי את אותו ילד ושימחתי אותו והבאתי לו גם איזה שהיא דמות במשחק. הדבר הזה פשוט גרם לכך שכל הילדים בבית הספר ראו שבאתי ושמחתי אותו. היום הוא הלך לבית הספר וכולם שאלו 'מה, איך אתה מכיר את דה כהן ואיך זה קרה' מדבר קטן שאני בשבילי זה היה לבוא ולשמח אותו פתאום האמא אמרה לי שזה ממש שינה לו את סדר היום ואיך שהוא מתנהל בבית הספר. אז הדברים הקטנים האלה, באמת אם זה הודעה, אם זה סרטון ברכה שמבקשים ממני. שוב, אני חושב שאני במקום הזה. אני מאוד מאמין בקדוש ברוך הוא. ואני יודע שבורא עולם שם אותי במקום הזה כדי כן להשפיע לטובה וכן לעשות דברים טובים לטובת הילדים שעוברים דברים לא קלים. ואני מאוד שמח גם בוועדות האלה שנותנים לזה מקום כי זה מאוד חשוב ומכירים בזה. כי יש ילדים שבסוף מסתגרים בבית וחווים את החוויה שלהם לבד ואני חושב שזה לא נכון. אני חושב שצריך לטפל בזה וצריך לשתף, כי השיתוף הוא מאוד משמעותי. ברגע שהילד בא ומדבר ומסביר את מה שהוא עובר, כך גם אפשר לפתור את זה בצורה מיידית ולהגיע לפתרון מהיר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> עידן, ברשת כדאי גם שתיתן מקום לילדי המילואים, באופן ספציפי וילדי הקבע, נשות וחיילים שלנו שנמצאים בקבע שגם שמענו פה את הילדים מדברים על זה שהם מרגישים אאוטסיידרים. מתייחסים יותר לילדי המילואים, פחות לילדי הקבע. אולי כדאי באמת לפתוח צוהר בתוך כל מה שאתה עושה. אני בכלל פונה גם למשרד הביטחון וגם למשרד החינוך שנמצאים פה. כוכבי הרשת הללו מאוד משפיעים על הילדים. אפשר להוציא מהילדים את המצוקות ואת מה שבאמת פוגע וכואב להם ולא מסתדר להם. ועידן מצליח לעשות את זה בזה שהוא מתגמל אותם בדמויות כאלה ואחרות שנורא משפיעות עליהם. זה פשוט הזוי לראות. אתה יכול להשקיע שעות וימים וגורמי מקצוע וכו', לא תצליח להוציא את המצוקה של הילד. כשעידן עושה את זה בכמה שניות. ואורן, שמלווה את הילדים הללו במסגרות שלהם ומעודד אותם לדבר ומעודד אותם לתפוס פוזיציה אחרת ממה שהם היו – זה מציל באמת נפשות. אנחנו בוועדה שלנו הילד עומד מעל כל דבר, מעל כל שיקול. מעל כל דבר, מעל כל עניין. קודם כל הילד עצמו. אנחנו רואים עולם שלם של ילדים שלא מוצא את עצמו במסגרות הרגילות. והוא כן מוצא את עצמו ברשת. הילדים שלנו עברו למסכים בעקבות מספר דברים שקרו לאחרונה. גם הקורונה, גם המלחמה. הם מוצאים את עצמם שם. כדאי להתייחס לזה בהקשר של מציאת פתרונות. למצוא את הפתרונות אצל כוכבי הרשת שמאוד משפיעים על הילדים ומעבירים מסרים. אפשר להדריך אותך, אפשר לעשות קמפיין שלם עם כוכבי הרשת. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> אנחנו הוצאנו כמה סרטונים ממש עם פרוץ המלחמה וקצת אחרי עם כמה כוכבי רשת. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני אגיד לך, משרד החינוך השקיע רבות על הנושא הזה של חרם. הוא הוציא פרסומות שהיו בכל אמצעי התקשורת. אבל אם לוקחים סרטון שאורן מדבר על חרמות - - - << אורח >> אורן להב: << אורח >> ואני מדבר מלא על זה. כל יום אני מדבר, כל יום יש נושא. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, אבל לא מעבירים את זה רק, מעבירים את זה באמצעי התקשורת, באמצעי התקשורת המרכזיים. או שעידן פונה באמצעות קמפיין שלכם, פונה לילדים ואומרים יש פתרונות, אפשר למצוא פתרונות. יש אוזן קשבת. הם מיד מתייחסים אליהם אחרת ממה שהם מתייחסים אלינו כמבוגרים. לא פעם כשאני ישבתי ונכנסתי לנושא הזה של חרם וישבתי עם הנכד שלי ושאלתי אותו, היה איזה משפט שהוא אמר לי 'סבתא, השפה שאנחנו מדברים זה לא השפה שאתם מדברים'. הוא ידע להגיד את זה. הוא אמר זה משהו אחר לגמרי. אני יכולה לשבת איתו, אבל הוא לא יהיה פתוח כמו שהם יותר פתוחים לכוכבי הרשת. כי הם הפכו להיות הדמויות שמאוד משפיעות להם על חיי היום יום שלהם. וצריך לחשוב על זה, כשאתם יושבים להכין את תוכניות העבודה שלכם, גם החבר'ה מהצבא, גם החבר'ה ממשרד החינוך. ואני יודעת, הייתי שם. הייתי. ישבתי עם הפקידות הבכירה במשרדים הממשלתיים כשהייתי ראש מטה של שר החינוך ושל שר התחבורה. ידעתי איזו השפעה יש לכם על התוכניות שיוצאות לפועל אחר כך על ידי השר עצמו. כאשר בא פקיד בכיר ואומר הייתי עושה ככה ולא ככה – יש קשר וזה מאוד משפיע. ואני אומרת לכם, גם אצלכם אתם צריכים לשנות את הדיסקט. גם אצלכם אתם צריכים להבין שהילדים מתייחסים אחרת לבעיה. הם מתייחסים לזה אחרת לגמרי. תחשבו, בעיקר בשפ"י שאתם כל הזמן צריכים להביא רעיונות חדשים. תחשבו על הרעיון הזה. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> אני לוקחת את הרעיון ואני רוצה רק להוסיף ברשותך שבאמת אורן הזכיר את זה והוא גם היה שותף, יש לנו את המוקד של קול לכולם. הוא מיועד גם לתלמידים, גם להורים וגם לצוותי חינוך בנושא דחייה חברתית. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כן. אני רוצה לעשות לזה דיון מעקב לראות כמה משתמשים. זה מאוד חשוב לי, כי עשיתי את זה בוועדת חינוך ולא עשיתי את זה עדיין פה. << אורח >> אורן להב: << אורח >> אני רוצה גם להגיד שניסיתי את המוקד והתקשרתי. נתנו לי מענה, אבל לא מענה במאה אחוז. אז אני חושב שבאמת צריך לבדוק כמה מהפרמטרים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> צריך לבדוק את זה. דיברנו על זה לא פעם ולא פעמיים. אבל שמעתם פה את המצוקות של ילדי המילואימניקים והקבע. אתם מבינים שזה לא רק עניין של תוכנית לימודים. זה צריך להיות קמפיין מאוד חזק, שהילדים ידעו שיש לאן לפנות. שיש עם מי לדבר. אני ראיתי הרבה פעמים את הסרטונים של עידן. ראיתי את הילדים, עם השיחות שלו איתם. אמרתי לעצמי זה אוצר שלא משתמשים בו. הוא כלי מדהים לבוא ולתת לילדים להבין שיש עם מי לדבר. אפשר לעשות את זה. תחשבו על זה. זרקתי רעיון, תחשבו על זה. אני לא, איך אומרים? אני לא איש הקשר שמוביל את זה. אין לי שום אינטרס. חד משמעית. אני שמעתי על עידן מהנכד שלי ואני שמעתי על אורן מהחוק ואת יקיר הכרתי אתמול בדיון ראשון שקיימנו, שהיה מאוד חשוב, בנושא אחר לגמרי של חרמות בתוך הרשתות החברתיות. שאנחנו יודעים שזה מלווה את הילדים האלה, לך תדע איזה נזק יש לזה. וכמה נזק יש לזה. זה מאוד חשוב שאתם תתחילו להבין שיש שפה אחרת. בדיוק כמו שאני שמעתי. אני רוצה לתת לנציגת מועצת התלמידים. << אורח >> סול שרון קטלר: << אורח >> כן, רק להגיד שאנחנו פה שלושה שנרצה לדבר, אז נשמח לזמן. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מאה אחוז. רק תעשו את זה קצת בזריזות, כי לצערנו הרב יש לנו עוד כמה דוברים. << אורח >> סול שרון קטלר: << אורח >> שלום לכולם. שמי סול שרון קטלר, אני תלמידה בכיתה י"ב בבית הספר כרמל זבולון שביגור. אני נציגה במועצת התלמידים והנוער הארצית. אבא שלי עשה כמעט 700 ימי מילואים. 700 ימים של מסירות, אחריות ותרומה שאין להם תחליף. אני אומרת את זה קודם כל בגאווה. אני גאה בו מאוד שהוא נותן למדינה. ועדיין, לצד הגאווה יש גם מציאות. מציאות שבה אבא שלי לא בבית שבועות ארוכים. מציאות שבה אמא שלי מחזיקה את כל הבית על הכתפיים. מציאות שבה אני ואחותי למדנו להתגמש, להתבגר ולהיכנס לנעליים שלא תמיד התאימו לנו. כאשר המלחמה התחילה, כמו כולם אני הרגשתי זעזוע ובלבול. אני כמעט לא זוכרת איך נראתה המציאות לפני המלחמה הזאת. אבל אני כן זוכרת את השבועות שאבא שלי לא היה בבית, שאמא שלי מנסה להחזיק את הכול לבד. וגם שהיא עשתה את כל מה שהוא עשה ואת כל מה שאחותי ואני היינו צריכות באותו הזמן. אין לי ספק שירדו לי עוד אסימונים בהמשך, אבל הרבה מההשפעות של התקופה הזאת הבנתי רק בדיעבד. כמו למשל המעבר שלי מחמש לארבע יחידות מתמטיקה. אני לא יכולה להגיד שזה רק בגלל המילואים, כמובן. אבל אבא שלי היה המורה שלי. מעולם לא הזדקקתי למורה פרטי. הוא היה זה שלימד אותי, עודד אותי, ישב איתי עד שעות באמת לא שעות. ועזר לי במה שיכל מתי שיכל. ההיעדר שלו הורגש בדיוק בנקודות האלה, הקטנות כביכול, אבל המשמעותיות. גם המסע לפולין, משהו שתמיד ראיתי כחלק מהזהות שלי, מהעבר של המשפחה שלי, הפך פתאום למשהו שאני לא בטוחה שאני מסוגלת לצאת אליו. לא בגלל המסע עצמו, אלא כי הרגשתי שבשנה הזאת הכול התערער לי. אני, הבית, היציבות. שום דבר כבר לא היה לי ברור מאליו ולא ידעתי שיהיה לי שם מבוגר שאוכל להישען עליו ברגעים הקשים. זה גרם לי לוותר על משהו שתמיד רציתי לעשות. משהו שתמיד חשבתי שאני אעשה מתוך איזה שהוא פחד. כאשר ניסיתי להבין מה המסר שלי כאן היום הבנתי שזה בעיקר הפער. יש הרבה יוזמות, הרבה כוונות טובות, הרבה מחשבה. אבל הרבה מהן לא באמת מגיעות לשטח, בטח שלא לילדים. ומה שכן, לרוב זה לילדים הצעירים יותר. ראיתי בעיקר מיזמים גדולים, אירועים, ימי כיף, סופ"שים. וזה משמעותי וחשוב, באמת, ואין לי ספק שזה עוזר להרבה אנשים לברוח ולהתמודד רגע עם המצב המסובך הזה. אבל מה שחסר באמת לתלמידים ובני נוער רבים אלה הדברים הקטנים. אלה שלא נמצאים בכותרות הגדולות ונחשבים לאיזה מיזמים עצומים. זה מישהו שיעשה את הקניות כשלאמא אין זמן, מישהו שיתקן משהו שהתקלקל בבית. מישהו שיעשה סדר ועזרה ויהיה אוזן קשבת כשצריך, כי זה לא משהו שיש. אלה דברים שבאמת, זה מה שאני הרגשתי שהשתנו בבית שלי ולא ראיתי כמעט מיזמים שפונים לדברים האלה. אני לא חושבת שהייתי יודעת בזמן אמת להגיד מה אני צריכה ואני לא מכירה הרבה בני נוער שכן. אבל היום בדיעבד אני מתחילה לעכל ולהבין כמה הדברים הפשוטים האלה היו יכולים להקל עליי ועל הרגשת היציבות בבית. לא במקום היוזמות הגדולות כמובן, אלא לצידן. אז אני עומדת כאן היום גם מתוך גאווה גדולה במשפחה שלי ובמה שאבא שלי עושה וגם מתוך רצון טוב לדייק מהניסיון האישי שלי. אנחנו צריכים לראות את השטח, לראות את הפרטים הקטנים ולזכור שהעזרה המשמעותית באמת לפעמים נמצאת דווקא שם, בחלקים שאף אחד לא שם אליהם אבל הם אלו שעוזרים לנו לנשום בתוך מציאות כל כך מלחיצה. תודה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה. << אורח >> דן אטיאס: << אורח >> שלום לכולם, אני בדיוק אמשיך את דבריה של סול. שמי דן אטיאס מחיפה, אני תלמיד בכיתה י"ב מבית הספר הריאלי העברי ואני נציג במועצת התלמידים והנוער הארצית. היום אני באתי בעצם להציג לכם את המצב מנקודת מבט של אח למילואימניקים ועל היקף התופעה. באמת, אח שלי יובל הוא מילואימניק. יותר נכון הוא בעצם עתודאי שנקרא לשרת כשהוא היה רק בשנה רביעית, למילואים על תקן חירום. הוא בעצם עשה תחקירי פינויים רפואיים במסגרת רפואה מבצעית. חברים שלו משכבות יותר גבוהות בעצם עשו זיהוי גופות, חלק עשו מעצרים וכמובן השתתפו בלוויות רבות. כמוהו וכמו עוד עתודאים רבים, אני רק רוצה לציין שיש גם מכיניסטיים, שנת שירות וש"ש שבעצם נקראו לשרת עקב חוסר בכוח אדם. חשוב לציין, בסבב הראשון יובל לא סיפר לנו על זה שהוא נכנס לסבב מילואים ואני רוצה לספר לכם על משפט שאמא שלי אמרה כשהוא בעצם באמת סיפר לנו: 'מזל שנודע לי על המילואים של יובל בדיעבד, אחרת לא יודעת איך הייתי מתמודדת'. כשאני שמעתי את המשפט הזה לא ממש הבנתי למה היא מתכוונת בזה שהיא לא הייתה מתמודדת. ואז הגיע הסבב השני. בסבב השני קמתי בבוקר ואני צופה יום-יום, שעה-שעה, את אמא שלי עם פחד בעיניים, ממש בסוג של שיתוק על הבן שלה. בסופו של דבר עתודאי שלא סיים את מסלולו ורק בשנה הרביעית ללימודיו נכנס לעשות מילואים ולקחת בעצם תפקיד מפתח במלחמה. זה מצב שתפס אותנו לא מוכנים. גם אותי וגם את כל המשפחה שלי. אותי באופן אישי זה תפס בעיקר בהשפעה הלימודית. בסופו של דבר אני מצאתי את עצמי ימים שלמים פשוט חושב על אח שלי ולא יודע איפה הוא, מה הוא עושה ומה המצב שלו. אותו דבר גם עם ההורים שלי. אני קם בבוקר, רואה אותם אוכלים, אבל בסופו של דבר הם פשוט בוהים וזה הדבר היחיד שהם חושבים עליו. זה יצר בי בעצם לחץ נפשי מטורף. חרדות אימים. עוד דבר שאני ארצה לגעת בו זה בעצם ההיקף, היקף התופעה הזאת. בסופו של דבר מאות אלפי משרתי מילואים נקראו ובאמת מאחורי כל אחד מהם יש סיפור שלם והרבה אנשים שקשורים אליו ויכולים להיות מושפעים. בין אם זה אחים, הורים כמובן, ילדים, אחיינים ודודים. בסופו של דבר כל אחד מהם חשוב לו איש המילואים וכל אחד מהם באמת יכול לסבול מאותן תופעות. בין אם זה הלחץ הנפשי. במקרה שלי זה כמובן העניין הזה עם הלימודים. בסופו של דבר אחוז האנשים בארץ שמושפע וקרוב לדבר הזה הוא עצום. וכמובן אם אני מדבר בעצם על בני הנוער, אז באמת כמות האנשים שחשופים לסכנה הזאת של הלימודים הוא גם כן עצום. בסופו של דבר מה שאני בעצם קורא זה באמת שהמצב הזה ישתנה. כמובן להכיר בזה, עבודת קודש באמת לכל המילואים אבל זה לא רק הם. זה גם האחים של וזה גם ההורים של והדודים והאחיינים ולא משנה מי. היקף התופעה הוא עצום. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה. אחרונה חביבה ממועצת התלמידים. << אורח >> ענבר כהן: << אורח >> שלום, אני ענבר, אני נציגה מועצת התלמידים והנוער הארצית. בעצם אנחנו מייצגים פה את כולם. גם את הילי, גם את ורד, כל הדברים שאמרתם פה הם נורא חשובים. אני אשים רגע דגש על זה שבאמת יש הרבה דברים ומענים למילואימניקים ולאנשי הקבע. אבל בסוף על הילדים אין הרבה דגש ואין עזרה בסיסית בדברים הקטנים כמו שסול אמרה באמת בקניות ובדברים היום יומיים. הדברים האלה משפיעים על הנפש ועל הלימודים. ובעצם - - - של הנוער, שאנחנו בקרוב מתגייסים, אנחנו בעצם חושבים על המון ויתורים שאנחנו עושים. אני עכשיו צריכה לחשוב אם ללכת למכינה או שנת שירות, כי אני מבינה שהמשימה הלאומית היא להתגייס. ויש הרבה ביטולים. ואנחנו בעצם מבקשים שיהיה יותר מענה לזה, יותר תקצוב, יותר כוח אדם. אנחנו מודים על מה שכן יש. אבל בעצם אין מספיק מענים. אנחנו רואים שגם בבתי הספר מבחינת מענה רגשי תלמידים לא פונים ליועצת, לא רואים בה כגורם משמעותי כל כך. הם מפחדים שדברים יגיעו להורים וכאלה. אנחנו באמת דורשים את התמיכה הזאת. אני יכולה להגיד, במשפחה שלי ההורים שלי לא במילואים וזה בעצם נושא שלא מספיק מדובר. אני בעצם גיליתי על התופעה הזאת לאחרונה, רק כשגיליתי יותר על אנשים, חברים שלי שזה קורה להם. אבל זה דבר שלא כולם יכולים להבין, כי הם לא חווים את זה. אז באמת חשוב התמיכה הזאת. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה לך. << אורח >> מיקה שלומוביץ: << אורח >> אני רק אגיד בנקודה לגבי מה שהוצף פה גם על יועצות וגם אתה הצפת, עידן. לבני נוער ולילדים הרבה יותר קל לפנות לאנשים שהם בגיל שלהם. בסוף ברגע שבאמת ננגיש גם את המענים בצורה ובדרך הזאת, אתם תראו שיהיה הרבה יותר קל להיפתח. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה. יש לנו עוד כוכב רשת, אוהד. << אורח >> אוהד אביטבול: << אורח >> שלום לכולם. פעם ראשונה שלי פה. אני חושב שכל מה שאמרתם היה ממש חשוב. אני בא מנקודה של העולם של התוכן, כמו שאמרנו מקודם. אני התחלתי ליצור תוכן באזור השבע-שמונה שנים. התחלתי מגיל 14. לפני שלוש שנים הכרתי את עידן וביחד התחלנו את הדרך שלנו. ברוך השם דרך שהולכת טוב. אני אתן את הנקודה שלי בעולם הזה של ילדי המילואים. מה-7 באוקטובר, אני חייל כרגע, חייל סדיר בחיל החינוך והנוער, במדור הפקות. עושה דברים, באמת, המדור הזה הוא מדור מדהים. נותן התחשבות ואפשרות לעשו פעילויות מדהימות. אם זה עם ילדי אנשי הקבע, ילדי מילואים ואלף ואחד דברים שהם נותנים. נחזור ל-7 באוקטובר. אני ועידן מאותה נקודה התחלנו מאותו יום לעשות שידורים חיים במשך משהו כמו חודש-חודשיים רצוף כל יום. לתת להם את הנקודה הזאת של להתנתק מהמציאות ולבוא אלינו. אנחנו בעצם נותנים להם את המקום הזה להיות בשקט ושלווה ולהיות בשמחה איתנו. הכוח הזה נתן לנו לצאת ביחד עם כל התקופה שהייתה עד היום גם אני עושה את זה, ללכת ולבקר ילדים של אנשי מילואים, קבע. וממש אפשר לראות על העיניים שלהם כשאנחנו פוגשים אותם שיש שם9 איזה שהוא מקום שהם היו צריכים את זה. את מבינה מה אני אומר? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> חד משמעית, ברור, ברור. הנה, את יכולה לחזור לצבא עם רעיון מדהים. הוא גם חייל סדירניק והוא גם יכול לתת שירות. חד משמעית, צריך לחשוב על זה. << אורח >> קריאה: << אורח >> איך אנחנו מגיעים אליך? << אורח >> אוהד אביטבול: << אורח >> מגיעים אליי? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אחר כך, אחרי שנסיים את הדיון תוכלו לדבר. << אורח >> קריאה: << אורח >> שלא יברח לנו. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, אין סיכוי, אנחנו נאזוק אותו. אין סיכוי, לא ניתן לו לזוז מפה. ושמעתם פה ונפגשתם פה עם אנשים שהם באמת ובתמים תורמים. אבל יש לנו גם את הנהגת ההורים שנמצאת פה. קדימה, ישבת עם כל כך הרבה סבלנות והקשבת לכולם. אז הגיע גם הזמן שלך, שבעצם את מייצגת את ההורים. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> את ההורים ואת הילדים. חלקנו. למרות שיש פה מועצת תלמידים ואני לא לוקחת לרגע את המקום שלהם. קודם כל, קטי, אני רוצה להודות על הדיון. אני צופית גולן, סגנית יו"ר הנהגת הורים ארצית. זה דיון סופר חשוב, ביום חשוב. אני שמחה שבחרת דווקא להקדיש אותו לאותם ילדים שבחלק מהמקרים הם פשוט שקופים. ליאת, שני וזוהרה, שאני לא רואה פה, אני לא מורידה לשנייה מהעבודה המאוד קשה שאני יודעת שנעשית. ואני יודעת שאתן משקיעות את הנשמה וזה לא לשנייה לא יורד. אבל כמו שאמרתי בדיון מקביל בוועדה לזכויות האישה, ההבדל בין המטה לשטח הוא עדיין ענק. המשרד בנוי משתי רגליים. והרגל של השטח שבה המנהלים ומנהלי המחוזות, סורי, הם לא שם. הם לא מגויסים. אם אני עדיין פוגשת מנהלים, וביום שישי האחרון פגשתי מנהלת לילד בבית הספר של הבן שלי, שיש שם ילד ב-א' שלא נכנס לכיתה. לא קרא את החוזר. היועצת לא יודעת על מה אני מדברת בכלל. לא שמעה שיש מענים, יש אופציות. אנחנו שנתיים פלוס. אוטוטו שנתיים ליציאת החוזר. ואף אחד לא יודע. אותו דבר עוד ועוד בתי ספר. עכשיו, זה רק בתי ספר שמגיעים אלינו. אני כן רוצה וביקשתי ואני רוצה לבקש את זה מפה, שתצא בקשה שלכם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כן, זה יהיה בסיכום שלנו. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> אני רוצה לבקש שמשרד החינוך במקום לדבר על מה הוא עושה יתחיל להוריד את זה לשטח ברמה של תכלס. אני רוצה שכל מנהל בית ספר יחתום, כן, יחתום, שהוא קרא את חוזר מנכ"ל, שהיועצת שלו קראה את חוזר מנכ"ל. לא nice to have, לא כמו שאר חוזרי המנכ"ל שבין אם הם קוראים ובין אם לא קוראים, הם קוראים כשהם צריכים. פה הם צריכים. זה לא אקלים חינוכי מיטבי או תוכנית לימודים. את זה הם צריכים. אני רוצה אותם חותמים לי שהם קראו, הבינו ויכולים להגיד לי מה הצרכים שהם לא מקבלים מענה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אפשר להוריד את זה. הרי מה שטוב במשרד החינוך זה שיש לך את המדרג. אפשר להוריד את זה למפקחות של בית הספר. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> אבל שם הבעיה, קטי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לכל מפקחת יש מספר בתי ספר שהיא אחראית עליהם. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> אבל פה הבעיה. זה הרגל שלא מתפקדת. הרגל של המטה, של אגף שפ"י עובדת פצצה. אבל הרגל של המטה, של המחוזות שבו כל מפקחת מוודאת שכל מנהלת שלה קראה את החוזר ואם צריך שיעשו קריאה מקוונת - - - << אורח >> קריאה: << אורח >> גם בחוזר מנכ"ל זה לא ספציפית. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> לא משנה, שיתחילו לקרוא, שזה קיים. שיבינו שיש. << אורח >> קריאה: << אורח >> הם לא מבינים מה כתוב שם, גם כשהם קוראים. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> אני לא נכנסת אפילו ללא מבינים, כן מבינים. בואי נתחיל בזה שהם יקראו וידעו שיש דבר כזה. דבר נוסף שאני רוצה לבקש מהוועדה שהיא תבקש. משרד החינוך יודע לבדוק לפי המשוב והסמארט סקול והווב טופ, איך שאת לא רוצה, מדווח כמה ילדים נכנסו לאיזה שיעור. אני רוצה בדיקה של משפחות המילואים, ילדי משפחות המילואים. הרי לצבא יש את הנתונים לאורך כל השנתיים. בין אחוזי הנוכחות של הילדים בכיתות. לא אקסל מסובך. אם צריך הנהגת הורים ארצית תממן את הבדיקה הזאת. תנו לי את הנתונים, אני אעשה את הניתוח. אני רוצה שיבדקו את אחוז העלייה במקרי בעיות התנהגות, בעיות לימודיות מול שמות של הילדים. אני רוצה לראות את הקורלציה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> יש אגף שלם במשרד החינוך שזו העבודה שלו. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> כן, אבל הוא לא עושה את זה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> סקרים וזה. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> אני לא צריכה סקר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> צריך להוציא להם פנייה. אני מבקשת שתוציאו פנייה אליהם והעתק אליי. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> אין בעיה. אני רוצה נתונים. אני לא רוצה שכולנו נמשיך לדבר פה באוויר על מה נעשה וליאת תביא לנו מלא דוגמאות על דברים שקורים בשטח. ואני לא רוצה שנאסוף נקודות של קורה בשטח. כי אני מביאה לך מה לא, את מביאה לי מה כן ואנחנו ממשיכים לחפש נקודות בחושך. לא רוצה. רוצה אור אחד גדול עם תמונות ברורות, ועם זה נוכל להתחיל לנצח. אבל כרגע אנחנו מפסידים. ומי שהכי מפסיד זה הילדים. ומי שעוד יותר מפסיד זה ההורים שלהם שכאשר הם הולכים לקרב מה שמנקר להם בראש זה מה קורה לילד שלי בבית. והאם אני יכול לעזוב את אשתי עם הילדים עוד פעם או את הבעל עם הילדים עוד פעם כשאין להם מענה ושאף אחד לא רואה אותם. אני מבקשת, הנחיה ברורה, תורידו לשטח. כל מנהל וכל יועצת שיחתמו שהם קראו. אם לא ברור להם מה עושים, לא ברור להם מאיפה לוקחים משאבים? בזה אני סמוכה ובטוחה שאת תדעי לתת להם מענה, אבל שהם יבואו ויגידו. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה צופית. אנחנו נשמע עכשיו את עו"ד רויטל גסט. << אורח >> רויטל גסט: << אורח >> עו"ד רויטל גסט, נעים מאוד. אנחנו מכירות. פורום נשות המילואימניקים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני יודעת. לא תמיד אני יכולה להגיד את השמות כמו שצריך. אבל הנה, בשביל זה תיקנת אותי וזה טוב. תחום חינוך, פורום נשות המילואימניקים. << אורח >> רויטל גסט: << אורח >> תודה גברתי יושבת-ראש הוועדה. תודה על ההזמנה. תודה על כינוס הוועדה המאוד חשובה הזאת. תודה לילדים שהגיעו היום. אין יותר חשוב מהקול שלכם ולשמוע מכם ממקור ראשון את החוויות שלכם כילדים למשפחות משרתים. גם אנחנו בפורום נשות המילואימניקים התפקיד שלנו הוא להיות סנסור בשטח. אני רוצה לציין לטובה, כמו שצופית אמרה בתחילת דבריה, את הנעשה במשרד החינוך, במיוחד בחלק הפדגוגי והשיתוף עם הצבא. כל כתיבת התכנים והורדה לשטח. אנחנו רואות התעוררות בשטח ואכן יש העלאת מודעות. אבל אני רוצה דווקא לעבור לשלב הבא, כי אני יודעת שזה תהליך ואני יודעת שהדברים כן יורדים למטה. אני רוצה לספר לכם דווקא על נקודת מבט שאני רוצה להעלות פה, בעיקר על הסנכרון והקורלציה בין הגופים השונים וכמה שזה חשוב. הילדים שלנו נמצאים רוב שעות היום במסגרות החינוך ויש השלמה למענים שניתנים במסגרת החינוך, בין אם זה מענים לימודיים או רגשיים בחינוך הבלתי פורמלי דרך הרשויות, דוגמת השפ"חים במענה לשירות פסיכולוגי למשפחות ולילדים. אנחנו אחרי החגים בפורום נשות המילואימניקים הפצנו את הפלייר המקסים הזה, שנקרא פלייר תזכורת אחרי החגים. בפלייר הזה יש כמה נקודות בעצם לאימהות בקהילה, ממש לגשת לבתי הספר ולשאול ולתזכר אם הילד שלהם זקוק לתגבור פרטני או איזה שהיא הקלה כזו או אחרת, כדוגמת מבחן חוזר, שעת ייעוץ עם הפסיכולוגית. ובמקרה והן זקוקות למענה נוסף לגשת לרשות המקומית ולבקש מענה מסל השפ"ח. התגובות לפלייר הזה היו מאות תגובות בדקות ספורות והן נחלקו. כמובן התגובות התודות שמודות לכולנו על העשייה הברוכה וחוויות אישיות מבתי הספר של הילדים, עם תמונות מאוד מרגשות שהילדים בימים הראשונים קיבלו ממנהלי בתי הספר, מהצוות החינוכי. מצד שני, עדיין התגובות העגומות, העצובות והמתוסכלות על אי קבלת מענים. אני רוצה לספר לכם על דוגמה אחת שפשוט נצרבה לי. הדוגמה הזאת הייתה כך: אחרי החגים ניגשה אחת האימהות מהקהילה לרשות המקומית וביקשה מענה דרך סל שפ"ח מענה רגשי לילדים שלה. אמרו לה 'מצטערים, נגמרו סלי השפ"חים'. אז אם נגמרו סלי השפ"חים, האם היו שם מלכתחילה מספיק? כמה סלים צריך? מי יודע כמה סלים היו באוקטובר 2023 וב-2024 וב-2025? למי יש בכלל את הנתונים האלה? אני שומעת הרבה רשויות מקומיות שלא יודעות בכלל כמה משפחות משרתים יש להם ברשות, כי הן לא מקבלות נתונים מדויקים. כמובן את הנושא של משרתי מילואים ומשרתי קבע, אין הבדל. אי אפשר לקבל את הנתונים על משרתי הקבע. הילדים פה, והילדים מדווחים לכם ממקור ראשון על הקשיים שיש להם בבית והם בסך הכול צריכים מענה. זה קיים. אם לרשות אין משאבים שתצביע ברגליים. אם מנהל בית ספר יש את אותו סל שעות ואת אותה יועצת, כי לא הבנו תקנים, אין תקנים חדשים, אין גם לא חצי משרה. ואי אפשר לשים רכז מילואים, כי זה תקן. וצריך לפתוח את הסכמי שכר המורים כדי שיתנו לי תקן לרכז מילואים בבית הספר. אז אנחנו יכולות לבוא עם הצעות אופרטיביות, ישימות, כבר למחר. אבל אנחנו תמיד ניתקל במחסומים ובקשיים האלה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אגב, באוניברסיטאות כן יש להם. << אורח >> רויטל גסט: << אורח >> נכון, באוניברסיטאות יש רכזי מילואים. וגם בחלק מהרשויות יש רכזי מילואים וזה עובד נהדר. העניין הוא שאנחנו נתקלות במחסום הזה, ששורה תחתונה: נתונים, מדיניות ותקציב. אז בשנתיים האחרונות אנחנו מדברות הרבה על תקציב, תקציב, ויש תוצאות דוגמת קרן הסיוע. יש תוצאות טובות מול משרד האוצר. אבל משום מה אין קורלציה בין כל המשרדים. צריך לקום פה צוות רוחבי בין משרדי, עם הצעות אופרטיביות וישימות. אנחנו שנתיים בתוך לחימה ויש גם שיח, כן, נגמרה המלחמה, אם לא שמעתם. נסתיימה המלחמה ומחר הילדים שלנו יגיעו לבתי הספר עם חיוך ענק על הפנים, כי הם החלימו. הם יגיעו בסדר ביום שאחרי המלחמה. יש פה פערים לימודיים שאנחנו לא יודעים מה הנתון. איזה פער לימודי נפתח, מה הקושי, איך מצמצמים את הנזקים, איך סוגרים פערים? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני אתקן אותך, לא הכריזו על סיום המלחמה. << אורח >> רויטל גסט: << אורח >> לא, אני רק אומרת את זה, << אורח >> צופית גולן: << אורח >> זו התחושה הכללית. << אורח >> אורן להב: << אורח >> לא הסתיימה המלחמה, יש עדיין שלושה חללים בעזה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, לא רק זה. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> התחושה היא שגם כשאומרים ומנהלים יש חוזר מנכ"ל, אבל כתוב שהוא לשעת חירום ואנחנו כבר לא. << אורח >> קריאה: << אורח >> אני אגיד שאין יום שהילדים שלי לא שומעים את המשפט למה אבא בעזה? הרי זה נגמר. והם צריכים לשכנע שעדיין לא קרה השלום והמילואים פה כדי להישאר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הם עדיין נמצאים שם, נכון. רויטל, אנחנו התפרצנו לרויטל. << אורח >> רויטל גסט: << אורח >> אני מסכמת. אנחנו היינו מאוד רוצות ושמחות שתצא פה דרישה מהוועדה הזאת בהובלתך, שתובילי צוות בין משרדי. שתהיה אמרה מאוד חזקה לוועדה הזאת לזכויות הילד. מדובר בזכויות של הילדים שלנו. הילדים הם העתיד. הם העתיד של המדינה שלנו ואנחנו פוגעים בהם. אנחנו פוגעים בעתיד של המדינה. בעתיד שלהם בשוק הפרטי, הציבורי. באקדמיה, בביטחון, ברפואה, בצבא. ובסוף במילואים. את נייר העמדה הזה אנחנו העלינו לאתר הוועדה. אנחנו מאוד מקווים שתתנו לו את תשומת הלב. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מעולה, מצוין. אנחנו נדבר על זה גם. << אורח >> רויטל גסט: << אורח >> ולמרות השיח, המלחמה עדיין לא הסתיימה. היא נוכחת בכל בית ובית של הילדים האלה, שיש בו הורה משרת. וילדי המילואימניקים שלנו הם קו החזית, אמנם השקט של החברה הישראלית. והגיע הזמן שהמדינה שלנו תעמוד מאחוריהם. לא רק באמרות, במעשים. באקטים אופרטיביים שאפשר ליישם כבר מחר. תודה על זכות הדיבור. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה לך. לפני שאנחנו עוברים למועצה לשלום הילד, אנחנו בדרך לכאן עשינו הכנה. הנכדים שלי, שאבא שלהם במילואים כבר מהיום הראשון עד עכשיו, הוא עד עכשיו נמצא שם. הוא אמר לי סבתא, אני לא אדבר אני אקשיב לילדים האחרים. אבל הוא כנראה השתכנע כשהוא שמע אתכם והוא הבין שגם הוא יכול לדבר. אז בבקשה לביא. << אורח >> לביא: << אורח >> אני לביא. אנחנו עומדים כאן היום כדי לדון בנושא שאיננו רק ביטחוני או חברתי, אלא אנושי עמוק. שמירת זכויות הילד בעד שהוריו נקראים למילואים. מדינת ישראל נשענת על מוכנותם של אזרחיה להתגייס בעת הצורך. אך לצד חובתו של ההורה המשרת קיימת חובה לא פחות חשובה של המדינה להבטיח שילדיו לא יישארו מאחור. כאשר הורה נקרא למילואים הילדים חווים שינוי חד בשגרה ולעיתים לחץ וחרדה. עלינו כמחוקקים לוודא כי מתקיימת מעטפת שתשמור על זכותם הבסיסית של הילדים ליציבות, לביטחון רגשי ולתמיכה מתמשכת. המשמעות היא עידוד מעסיקיהם לגלות גמישות, מתן האפשרות להורה להישאר מחובר לילדיו באמצעים דיגיטליים והרחבת סיוע למשפחות בתקופות היעדרות ארוכות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה. תודה רבה. אנחנו נעבור למועצה לשלום הילד. << אורח >> ליאור בר ניר: << אורח >> תודה גברתי, ליאור בר ניר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה לכם, על הארגון ועל הסיוע ועל העזרה. << אורח >> ליאור בר ניר: << אורח >> תודה לך על ההובלה של העניין. גם תודה רבה על הדיון החשוב הזה. אני מאוד התרגשתי לשמוע פה את כל הילדים והנוער באופן בלתי אמצעי. זה מאוד מרגש וחשוב לכולם. דברים דומים גם שמעתי מנערים ונערות שהשתתפו בהליכי שיתוף נוער שאנחנו מקיימים במועצה. המסקנה שעולה מהדברים, וזה לא יפתיע אף אחד פה, שכל הילדים והנוער בישראל זקוקים לכלים ייעודיים שיתנו מענה לכל האתגרים הלימודיים, הרגשיים והחברתיים. שיעור המצוקות הנפשית של ילדים ונוער היה עוד לפני המלחמה גבוה ומדאיג ולאחריה ביתר שאת. לצערי, השיח השוטף של כולנו נהיה רווי ב-"קבוצות" של ילדים: ילדי המילואימניקים, מפונים. אבל אפשר להגיד שבאופן כללי כל הילדים והנוער בישראל זקוקים להיקף מענים הרבה יותר גדול ממה שהם מקבלים. חשוב שהמענים האלה יגובשו יחד עם הנוער בהקשבה להם ובשיח איתם, כך שהם יהיו יעילים ומדויקים ככל הניתן ויענו לצרכים שלהם. חשוב שכל בעלי המקצוע הרלוונטיים יתגייסו לטובת העניין: משרד החינוך ובכלל זה השפ"ח והשפ"י שעושים עבודה מדהימה ונהדרת, אבל אנחנו עדיין שומעים על בעיות ביישום בשטח. הרשויות המקומיות, משרד הביטחון, ביטוח לאומי, רווחה. שילוב הזרועות הזה של כל הגורמים הוא שיבטיח מעטפת הוליסטית, אמיתית וטובה. אני רוצה להודות לך גברתי שאת מגויסת לנושא ואני מקווה שתמשיכי לפעול לקידום הצעדים הנדרשים לטיפול באתגרים ברזולוציות הכי גבוהות. תודה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה לך. הצטרפו אלינו חברים נהדרים שמלווים אותנו הרבה בוועדות. אני לא רוצה להשתמש במילה, כי יש לנו פה ילדים, אבל הם חבר'ה ששירתו את המדינה הזאת והם חוו חוויות מאוד קשות. כשהם מגיעים למילואים זה לא רק ללכת למילואים, לשים מדים וללכת למילואים, אלא זה גם איך יוצאים משם. אם אתה רוצה להגיד כמה מילים אנחנו נשמח, אבל רק תבין שיש פה ילדים, אז לא לרדת לפרטים. אני מקווה שהמבוגרים שנמצאים פה מבינים למי אני מתכוונת. << אורח >> חגי עזרן: << אורח >> קודם כל, נעים מאוד, קוראים לי חגי עזרן. איזה מילה? מה, הלום קרב? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> בסדר. רק אתה יודע, לא להגיע לפרטים. << אורח >> חגי עזרן: << אורח >> לא, לא, לא. כן, זה ילדים קטנים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> ההורים שלהם עדיין משרתים. << אורח >> חגי עזרן: << אורח >> יפה. אז אנחנו כאן כבר שלושה וחצי חודשים בעצם זועקים זעקה שאנחנו צריכים שאנחנו בתור הלומי הקרב והלומות הקרב יקבלו טיפול הולם וגם כל הילדים שלנו. יש לנו המון בעיות עם טיפול בילדים שחווים הורים עם כל מיני דברים בלילות או הורים שקשה להם ומסתגרים בבתים ולא מצליחים לצאת מהבית. אני לא הצלחתי לצאת מהבית במשך כמה שנים והילדים שלי פשוט מטפלים בי. סוג של דברים טובים שגם הם עוזרים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מה אתה רוצה להגיד לילדים שנמצאים פה? << אורח >> חגי עזרן: << אורח >> לכל הילדים החמודים שנמצאים כאן, יש לנו מסר אחד להגיד לכם. קודם כל, אנחנו נלחמים עבור המדינה שלנו ויש לנו המון לוחמים ולוחמות, חיילים וחיילות שחוזרים לבית ולפעמים קצת קשה להם עם רעשים. קשה להם עם צעקות של ילדים. לפעמים אנחנו מתקשים לצאת מהבית ולבוא לגנים, לכל מיני מקומות שצריכים ליווי של הורה. למשל אני לא מצליח להגיע, קוראים לזה בבית הספר אספת הורים. אז אני קצת מתקשה. אבל לילד שלי אני מסביר לו את זה והוא מבין. ובאמת, אתם ילדים חמודים ותודה רבה שבאתם למקום הזה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כן, הם באו לכאן כי זה יום זכויות הילד הבין לאומי ובחרנו להצדיע להם היום ולהגיד להם תודה ולהגיד להם תודה על כל מה שאתם חווים, הילדים חווים גם. שאבא לא נמצא בבית והוא במילואים ועוד סבב ועוד סבב. בכל זאת, מדובר בשנתיים, זה לא יום יומיים או חודש חודשיים, זה הרבה זמן. << אורח >> חגי עזרן: << אורח >> אנחנו מבקשים שהילדים הנחמדים האלה יבינו את ההורים שלהם. זה באמת, אנחנו אוהבים אותם, אבל לפעמים זה קצת קשה. לכן ההתגייסות של הילדים זה מאוד נכון הדבר הזה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> חס וחלילה, זה לא משהו נגד הילדים, אלא זה יותר עניין שפשוט חזרו וקצת הם עייפים וקצת כואב להם וקצת ראו דברים לא כל כך נעימים. רק להבין אותם. להבין אותם. עכשיו הילדים עוזרים להורים. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> אני רק רציתי להגיד לכל הילדים שאתם הגאווה של המדינה. אתם העתיד שלנו ואתם המנהיגים העתידיים שלנו, שיום אחד אתם תשבו איפה שחברת הכנסת יושבת. מישהו פה בחדר יחליף אותה. ובאמת זה חשוב לנו שאתם, אנחנו כל כך רוצים לעודד אתכם להמשיך לקחת חלק כמו שאתם עושים עכשיו, ברגע זה. אתם לוקחים חלק בהיסטוריה, בהיסטוריה שלכם ובעתיד שלנו, של כולנו. רצינו להודות לכם באמת, כולם, כל הילדים של כל עם ישראל ובמיוחד של כל המילואימניקים ומילואימניקיות. הייתי שמח לבקש בשביל כל הילדים האלה שאפשר לשלב בתוך מערכות החינוך ובתוך מערכות הרווחה - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> נמצאים פה נציגי משרד החינוך. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> בדיוק אנחנו כל הזמן מדברים על זה. אני רוצה גם את האנשים שאנחנו מייצגים, זה גם כמובן את כל המילואימניקים והמילואימניקיות. בסוף לא יודעים, אני לא ידעתי מה יקרה לי והילדים שלי לא ידעו. אף אחד לא ידע לצפות. אבל מה שאנחנו כן יודעים בוודאות, אנחנו יודעים מתי ילד מסיים תיכון והולך לשירות סדיר ואנחנו יודעים מתי האבא הולך למילואים. אנחנו יכולים לעשות לילדים שבתוך מסגרות, לדעת אוקיי, השבוע הזה יש לנו עשרה ילדים בבית הספר שההורים שלהם במילואים, לוקחים אותם שעה בשבוע, שעה לא יודע, ומסבירים להם כל מיני דברים שיכולים להקל עליהם מתי שאמא או אבא חוזרים מהשירות. כי זה לא מובן לילד שאבא חוזר ופתאום דברים הם קצת אחרת. אם אפשר להסביר להם בתוך המערכות והעובדת הסוציאלית יודעת אבא הלך למילואים, אני נותן סרטון הדרכה להורים וסרטון הדרכה שמיועד לילדים, לנוער. הדבר הזה צריך רק לייצר אותו פעם אחת ומידי פעם לשדרג את אותו סרטון הסברה. אבל זה כל כך קל, שבן אדם שמקבל צו הוא מקבל את זה בטלפון גם ככה, זה דיגיטלי. אז ביחד עם הצו הדיגיטלי שיגיע גם סרטון הסברה לילדים ולמשפחה ולהורים. בסוף היינו באיגוד הפסיכיאטרים, הם דיברו על זה שאנחנו פשוט מעגלים של טראומה. והדרך הזאת לדעת שאבא הולך למילואים אוטומטית לשלוח סרטוני הסברה, בעזרת השם לא יצטרכו אותם באמת. אבל אם הם כבר ראו זה כבר ישפר את המצב של הילדים וזה ייתן להם הרבה יותר נחת רוח בבית הספר, כבר בשלב לפני שהאבא מגיע הביתה. אז ממש תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני אציין שיש לנו כאן גם כוכבי רשת, שהכוכבים האלה הילדים מעריצים אותם. אז הנה, קחו לתשומת ליבכם את מה שאמרו החיילים שחזרו מהקרב. שצריך גם להתייחס לזה שהילדים שאולי לא מדברים, אולי הם לא שותפים כמו אחרים. להם יש מצוקה כפולה ומכופלת. << אורח >> חגי עזרן: << אורח >> אתם צריכים להעלות מודעות ויש לכם המון כוח. גם כן אם יש פה בתי ספר וכאלה, אתם יכולים לקחת ממש אנשים כמונו. יש הלומים והלומות שיכולים בכיף, יש לנו מלא זמן. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לבוא ולהרצות. << אורח >> חגי עזרן: << אורח >> לעשות הנגשה בבתי הספר. יש לנו כלבי שירות שהילדים צריכים לדעת - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אז אתה יודע, היה לנו פה דיון על, בכל מיני תחומים פרא רפואיים שיכולים לסייע לילד. אחד מהם זה גם הטיפול באמצעות בעלי חיים. ואתם הוכחה שבעל חיים מסייע, מלווה אתכם ומסייע. היינו אמורים לסיים ב-13:00 אבל אי אפשר היה לא לשמוע אתכם. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> הילדים האלה זה הגיבורים שלנו האמיתיים, אלה הגיבורים שלנו. << אורח >> חגי עזרן: << אורח >> תמיד תזכרו, הכלבים מטפלים בנו בלי מילים, בלי כדורים, בלי דיבורים, רק עם עיניים. אז לפעמים לא צריך לדבר עם בן אדם, רק לחבק אותו, להקשיב ופשוט לתת לו את תשומת הלב, כי זה מה שאנחנו מבקשים. תודה רבה לכם וישר כוח על הכול. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה. כשאנחנו נותנים לנכד אחד לדבר אז הנכדה אומרת מה קורה איתה. אז אביגיל, את רוצה להגיד משהו? << אורח >> אביגיל: << אורח >> בוקר טוב לכולם. תודה רבה שכולם כאן. אני בת שש, קוראים לי אביגיל. אבא שלי במילואים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הרבה זמן. << אורח >> אביגיל: << אורח >> הרבה זמן, כן. וכל דבר, אני כל הזמן רוצה נופשים והוא כל הזמן צריך להיות במילואים. הוא חוזר מאוחר ואין לי זמן להיות איתו כל הזמן. אז קשה, אני מאוד מאוד מתגעגעת אליו. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אבל יש סבא וסבתא. לא סבתא, יותר הסבא שעוזר. ויש את הסבתא האחרת שהיא הרבה יותר טובה ממני. אני קונה בגדים, היא יושבת ועושה בייביסיטר, שזה הדבר הכי חשוב. תודה רבה לכל מי שהגיע לכאן. אסף, בבקשה. מהר תעשה את זה. אני רק רוצה לציין שבשעה 16:00 אנחנו פותחים את המליאה כאשר הנושא המרכזי זה זכויות הילד. אז מי שנשאר ורוצה להקשיב, אנחנו מדברים במליאה בפני כל חברי הכנסת על כל הנושא הזה של זכויות הילד, שאנחנו עשינו את זה פה בתוך הוועדה. אפשר לצפות בטלוויזיה מי שלא יכול להישאר. בבקשה אסף. אתה מסכם את הדיון. << אורח >> אסף סנדרוביץ: << אורח >> תודה רבה. אני תמיד מסכים. תמיד אני איכשהו אחרון, גם בדיון הקודם. קוראים לי אסף סנדרוביץ, אני סגן אלוף במילואים, בחיל הים. גם מבצע המון ימי מילואים. אשתי בקבע. הילדים לא רואים אותנו. אני רוצה לדבר על שלושה נושאים עיקריים בזריזות: על המצב בשטח, על ההנגשה ועל הרשימות של ילדי משרתי המילואים. תראי, בפברואר, כבוד יושבת-הראש, פברואר 2024 יצא חוזר מנכ"ל משרד החינוך. הוא למעשה הסמן הימני שמוביל את כל מערכת החינוך איך להתייחס לילדי משרתי המילואים. אפילו את אמרת בדיון הקודם שיש בעיה עם החוזר. אמרת צריך לעשות ריענון, צריך להוציא את האבק. אני שומע דברים, קטי, שבאמת יורדות לי דמעות. ילדים אומרים שהמורים רושמים להם, להורים, "נגמרה המלחמה. לא מגיע לך שום דבר". << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> חמור מאוד. << אורח >> אסף סנדרוביץ: << אורח >> החוזר הוא מפברואר 2024, הוא לא תקף בכלל ל-2025, זה לא רלוונטי. או שיש בכלל כאלה שלא מכירים את החוזר, שזה בכלל בעייתי. או שאומרים שיש דיפרנציאליות, שזה מיועד רק למשרתי מילואים ולא לילדי משרתי הקבע. בדיון הקודם את אמרת דברים מעניינים. אמרת "זה לא הגיוני שילדים שנמצאים פה מספרים פה דברים, אתם יודעים מה? זה עושה לי קווץ' בלב. זה מוציא אותי מהדעת איך יש את כל החוזרים האלה, אבל מה להגיד? שמצפצפים על חוזרי מנכ"ל?" זה ציטוט שלך. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> נכון. אני ממשיכה להאמין בזה. אנחנו גם שמענו את זה מרויטל. זה לא הגיוני שיש חוזר מנכ"ל והוא לא מיושם. << אורח >> רויטל גסט: << אורח >> וגם לא מכירים אותו בכלל. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> וגם לא מכירים אותו, כן. << אורח >> אסף סנדרוביץ: << אורח >> המילה שצריכה להוביל פה היא צייתנות. אין פה צייתנות. ברגע שמורה או יועצת או מנהל לא חשופים לחוזר הזה זה, הילדים לא מקבלים. זו בדיוק המילה השנייה, שהיא הנגשה. אני חושב שלא להיות, אנחנו לא צריכים לחכות שמערכת החינוך תהיה אקטיבית איתנו. זה אומר שלא, אני לא מצפה, הנה שנה שעברה אף אחד לא אמר לילדה שלי את זכאית להארכת זמן, בואי קחי שיעורים פרטניים. זה בסדר, עבודה חליפית. אף אחד לא אמר לה את זה. אני הייתי צריך לבוא ולהגיד 'טוק, טוק, טוק' היועצת, תביאי לה בבקשה הארכת זמן. אם הצבא ישכיל, דרך קצין המילואים הראשי, לשלוח, אני אומר דרך קצין המילואים הראשי, לשלוח את החוזר מנכ"ל בצורה מונגשת לכל משרתי המילואים ואכ"א ישלחו את זה לכל משרתי הקבע אני חושב שיהיה פה באז מאוד גדול. מה שאני מתכוון כבוד יושבת-הראש, רגע, אני רוצה, חשוב לי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני אגיד לך, אני שכחתי את ד"ר הדס כהן ושכחתי בכלל, היא אחת הנשים המדהימות ביותר בתחום החינוך. אז אני אשמח שגם תדברי לפני שאנחנו ננעל את הדיון. << אורח >> אסף סנדרוביץ: << אורח >> אני אומר, אני חושב שקצין המילואים הראשי צריך לשלוח את החוזר או את עיקר הדברים של החוזר לכל משרתי המילואים ואכ"א למשרתי הקבע. כי את יודעת, בספטמבר שלחתי לכמה הורים במילואים שלחתי להם שימו לב מה קורה בחוזר מנכ"ל, מגיע להם הארכת זמן פרטני. זה הפך להיות ווטסאפ אש בשדה קוצים. ופתאום אנשים התחילו לבקש. אני רוצה שהדבר הזה יידעו. יש אנשי קבע שעד היום לא יודעים שמפברואר 2024 הם זכאים להקלות. דבר אחרון, הרשימות. כל הדבר הזה שאנחנו עושים פה, אם בתי הספר שמקבלים פעם בשבוע ממשרד הביטחון מיהם ילדי משרתי המילואים, הם לא מעבירים את זה לשטח. הם לא מעבירים את זה למורים. המורים לא מקבלים. אתמול שאלתי את המחנכת של הילד שלי כל כמה זמן את מקבלת את הרשימות? היא צחקה. ממש כך. אז אני רוצה שהרשימות האלה משרד החינוך יוציא הנחיה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> גם בדיון הקודם דיברת דברי טעם, אתה מדבר באמת דברי טעם. << אורח >> אסף סנדרוביץ: << אורח >> מה צריך, איך צריך. מה קורה כשהמנהל מקבל את הרשימה. מה הוא עושה איתה? הוא שולח בווטסאפ? מה הוא עושה? זה לא קורה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> זה לא קורה, אתה צודק. זה באמת לתשומת ליבכם, צריך לעשות את הריענון הזה. אפילו להרים טלפונים, ברמה האישית ולהגיד אתם לא מיישמים את זה. ישבנו בוועדה ואנחנו שומעים את הילדים מדברים על זה. הם מדברים על זה בצורה ברורה. << אורח >> קריאה: << אורח >> גם בגנים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> גם בגנים, נכון. אמת, אמת. << אורח >> אסף סנדרוביץ: << אורח >> כל עוד משרד החינוך, או יותר נכון המפקחות, לא מבקשות דיווח מבתי הספר תסבירו לי מה אתם עושים – זה לא יקרה. ואת סיכמת בסוף הדיון "הוועדה קוראת לפרסם את חוזר מנכ"ל". את סיכמת את זה. וזה לא מפורסם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הנה, בבקשה, לתשומת ליבכם. לא תהיה ועדה שלישית שאני אגיד את זה, למה זה לא פורסם. << אורח >> ליאת שני: << אורח >> זה פורסם, זה פורסם. אני רוצה להגיד רגע, זה פורסם. << אורח >> אסף סנדרוביץ: << אורח >> עוד משהו קטן רק כבוד יושבת-הראש. את יודעת, הבן שלי פה ירין יושב, אני מקבל טלפון כשאני במילואים. אני בתוך עזה. איכשהו הצלחתי לענות לה. אני אומר לה כן, מה קרה? היא אומרת לי 'הבן שלך רץ לאוטובוס ובגלל שהוא רץ לאוטובוס ואסור לרוץ אז הוא מקבל עונש, הוא לא יהיה בנבחרת בית ספר בכדורגל'. אמרתי לה איך את מתייחסת אליו ככה? את מבינה שהילד ככה, ציטטתי, הוא יתום. היא אומרת לי למה אתה אומר ככה? אמרתי לה אני לא בית. השכנים לוקחים אותו לבית הספר, מחזירים אותו מבית הספר. הם לבד, מכינים הכול לבד. אני צריך להתקשר לשכן שלי שיוריד לו את הסיר של האוכל כי הוא לא מצליח להרים אותו לבד. מערכת החינוך לא מבינה מה אנחנו עוברים. אנחנו מגיעים, את יודעת מה? אנחנו עכשיו חוזרים הביתה קטי. אני חושב שמשרד החינוך צריך להוציא הנחיות. את יודעת, אני רגיל להיות באדרנלין 200. את יודעת מה זה להיות בתוך רפיח? אתה נמצא, באמת, כל הזמן דרוך שחלילה לא יקרה משהו. אתה חוזר הביתה, פתאום שקט. משרד החינוך צריך להוציא הנחיות איך הילדים האלה איך מתמודדים עם הורים שלא רגילים להיות בבית כל כך הרבה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני גם אומרת, הייתה לנו דוגמה של חבר'ה של הלומי קרב, שחזרו מהקרב. והם באים לכאן לכנסת כדי לדבר על הצונמי שהולך להיות. << אורח >> אסף סנדרוביץ: << אורח >> עכשיו זה במסות. זה יהיה במסות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> חד משמעית, אני מסכימה איתך. ד"ר הדס כהן, נשמח לשמוע אותך. << אורח >> הדס מלכה הכהן: << אורח >> קודם כל, אני רוצה להודות לכולם על ההגעה לכאן, לנושא כל כך חשוב, לתת לזה את המקום. ברור לי שהרוב פה הם חלק מהעניין. קטי, את עשית פה, באמת חה"כ קטי שהיא יו"ר הוועדה, גם חברי הוועדה. ההכנות שלכם לקראת המפגש הזה, אני יודעת שזה לא היה פשוט. המגוון פה של הדוברים הוא בהחלט מלמד על ההכנות המדויקות, כולל הבאת נתונים של ד"ר ניצן פייביש. שזה לגמרי מלמד על מה שקורה בשטח. לתת את הזרקור באמת על ילדי המילואים זה להבין את הצרכים של השטח, זה להיות מנהיג חברתי והוא פועל באמת מתוך רצון לסייע, לעזור. להבין את השטח ולתת את המענים. אני רואה פה, הקשבתי לדברים שאמרו פה הילדים והם אמרו אותם באמת בלב כבד, כך הרגשתי. זה לא פשוט. מדובר במעמסה רגשית לא קלה. היא נשמעה פה, היא אפילו הייתה זועקת מפי מנהיגות ההורים גם של צופית, נכון? וגם האבא שדיבר עכשיו. הם מדברים דברי אמת, הם מדברים מתוך ליבם. הם מדברים גם מה שהשטח בעצם אומר. אני חושבת שלמשרד החינוך יש כוח מאוד חזק לתת את המענים המקצועיים. אני אשת חינוך, אני מתעסקת בהכשרת עובדי הוראה. הדבר הראשון שבעצם חשוב לי להעביר לסטודנטים שלי זה שתעמידו את הילד במרכז. אז להעמיד את הילד במרכז זה להקשיב למה שכל אחד ואחד מכם בעצם אמר פה. וזה נכון וטוב כוכבי רשת כדי לפרוק רגשות ומחשבות ואולי גם להעלות את הנושא למודעות. אבל אני חושבת שהדבר החשוב זה האנשים, אנשי מקצוע. וכמו שפה אמרה מישהי בצורה הכי מדויקת: אני גם זקוקה לאיש מקצוע שיכול לתת לי את המענים. הסדנאות של חוסן, אמנם אתם מגלים חוסן ביום יום שלכם, אבל אתם זקוקים לזה. זה צורך, זה לא פריווילגיה. אני חושבת שהאפשרות הזאת של לבוא ולהגיד את הדברים פה בכנסת, המוסד שהוא מחוקק והוא זה שבעצם מניע תהליכים חברתיים, הוא חשוב. הוא מהותי גם לתת מענים לשדה. חה"כ קטי שטרית, אני באמת מצדיעה לך. אני חושבת שמגיע לך את כל הכבוד. כי הדיון הזה הוא בהחלט מנגיש את הנושא של ילדי המילואימניקים, את המחיר שהם משלמים. המחיר הזה נשמע, ילדי המילואימניקים וגם הילדים של משרתי הקבע. אתם כולכם ביחד. חד משמעית. אני חושבת שאתם ביום יום שלכם כל הזמן אתם. זה לא איזה שהיא אפיזודה קצרה, זה כל הזמן אתם עסוקים בזה וזה חלק מהחיים שלהם. לשמוע ילדה שאומרת שהמורה לא נתנה לי את ההקלות, זה צר לי. צר לי לשמוע את זה. זה כל כך מתבקש ודורש מענה. נכון, יש חוזרי מנכ"ל. אני יודעת את זה לאורך השנים. יש גם בעניין של אלימות ואין פה ילד שלא עבר או שהוא שמע שהחבר שלו עבר איזה שהיא אלימות. אם זה ברשת ואם זה בחיים היום יומיים. גם זה מגובה בחוזר מנכ"ל מה צריך לעשות. אבל תכלס בשדה זה מה שחשוב. חשוב שבסופו של דבר המורה, לא מעניין המנהלת. כן, המנהלת היא מובילה תהליכים, אבל מה שחשוב בסופו של דבר שהמורה שהיא בקשר האישי שלה עם הילדים היא זו שתוביל את התהליך. היא זו שתצעק לצורך והיא זו שתדרוש את המענים. תודה רבה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה הדס. אתה יודע, אנחנו יושבים כאן תוך כדי השיח. יוצאת כתבה בידיעות אחרות, ב-ynet. פי 10 יותר צווי מילואים גם ב-2026. תוכנית צה"ל למציאות חדשה. זאת אומרת שאנחנו הולכים לקראת שנה אפילו לא, המלחמה אולי נשמעת כמי שנגמרה, אבל לא. הנטל נשאר. קרבות התקציב חושפים את התרחיש שאליו נערך צה"ל בשנה שהבאה. המשך החזקת מוצבים של הקו הצהוב בעזה וגם בגולן הסורי וגם בדרום לבנון. לכן 60,000 חיילי מילואים ישרתו בכל רגע נתון ב-2026. פי 10 מלפני ה-7 באוקטובר. כל משרדת ייקרא לחודשיים וחצי. אני יכולה להגיד לכם שלי יש יועצים, אחד מהם הוא יועץ שנמצא כבר למעלה מחודשיים במילואים וזה קשה מאוד מאוד. אשתו כורעת ללדת, אוטוטו צריכה ללדת, כל יום. והראש פה, הראש בעבודה, הראש בבית. זה מאוד קשה. ואנחנו נעשה את הכול כדי שנוכל להקל גם במעט שאפשר על חייהם של המילואימניקים ואנשי הקבע. זה דיון שני שאנחנו עוסקים בזה. אנחנו עוסקים בנושא הזה. גם נבדוק את הנושא הזה מול משרד החינוך. פעם הבאה תבואו עם תשובות ותרעננו קצת את הנהלים, את חוזרי המנכ"ל. תודה רבה, אני נועלת את הדיון. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:25. << סיום >>