פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 375 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יום שלישי, ה' בכסלו התשפ"ו (25 בנובמבר 2025), שעה 13:30 סדר היום: << נושא >> תנאי שירותם בצה"ל של חיילים בודדים בסדיר ובמילואים חסרי עורף משפחתי << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: גלעד קריב – היו"ר מוזמנים: סא"ל אביגדור דיקשטיין – רע"ן חרדים, צה"ל, משרד הביטחון סא"ל טל סמואל דדון – רע"ן פרט, צה"ל, משרד הביטחון רס"ן לי-אור לאה שלג – רמ"ד בודדים, צה"ל, משרד הביטחון סא"ל קרן שובל – רמ"ד הנגשת מידע, צה"ל, משרד הביטחון רס"ר גלעד אדמוני – ע. רמ"ד הנגשת מידע, צה"ל, משרד הביטחון אלונה אילת – מנהלת התוכנית הלאומית לצעירים וצעירות במצבי סיכון, משרד הרווחה והביטחון החברתי ליאת קסלר – עו"ס, כנפיים, הסוכנות היהודית דרורית ניצני – נשיאה, המרכז לחיילים בודדים ע"ש מייקל לוין ליאורה רובינשטיין – מנכ"לית, המרכז לחיילים בודדים ע"ש מייקל לוין ציקי אוד – יועץ, המרכז לחיילים בודדים ע"ש מייקל לוין ד"ר יעקב צימרמן – חייל בודד במילואים, המרכז לחיילים בודדים ע"ש מייקל לוין צדוק כהן – חייל בודד משוחרר, רכז משתחררים, המרכז לחיילים בודדים ע"ש מייקל לוין אדר אניסמן – ראש תחום מחקר, יוצאים לשינוי שיינא ברכה כהן – חיילת בודדה משוחררת, יוצאים לשינוי יעל רוזיאביץ – אימו המאמצת של סמל דוד מיטלמן ז"ל, יוצאים לשינוי גיל רוזיאביץ – אביו המאמץ של סמל דוד מיטלמן ז"ל, יוצאים לשינוי גיא קונפורטי – מנכ"ל עמותת נדן - סיוע משפטי לחיילים בשירות חובה מילנה ברזניאקוב – ע' מנכ"ל ואחראית תחום פרויקטים וחקיקה, עמותת נדן - סיוע משפטי לחיילים בחובה אלינועם חורש – רכז מתנדבים, אח גדול למען חיילים בודדים צבי יהונתן שור – מייסד, עמותת לעולם לא לבד לוי פרגר – מנהל קהילה, עמותת מצמיחים כנפיים אילת פלר מימון – ראש תחום קשרי ממשל וצבא, אמהות בחזית בתאל טגן – עו"ד, פעילה, תנועת המילואימניקים הדס ארנברג – חיילת בודדה משוחררת יונתן למברט – חייל בודד חסר עורף משוחרר נועה שומברג – חיילת בודדה חסרת עורף משוחררת אליקים אולמן – חייל בודד במילואים, חברו של סמל דוד מיטלמן ז"ל יקותיאל אפשטיין – מלש"ב א.כ – חייל חסר עורף בסדיר ב.ש.ל – חיילת חסרת עורף בסדיר א.ב – חייל חסר עורף בסדיר מנהלת הוועדה: שלומית אבינח רישום פרלמנטרי: ליאור ידידיה, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות. << נושא >> תנאי שירותם בצה"ל של חיילים בודדים בסדיר ובמילואים חסרי עורף משפחתי << נושא >> << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מכובדיי, צוהריים טובים לכולם. תודה שהצטרפתם לדיון שמתנהל היום תחת הכותרת: תנאי שירותם בצה״ל של חיילים בודדים חסרי עורף משפחתי. כמנהגנו, נציין שאנחנו מציינים מלאת 781 ימים מאז אותו יום קשה ונורא, יום החג שהפך ליום אסוננו. שלוש משפחות עודן ממתינות לסגירת המעגל, שתי משפחות ישראליות – משפחת גווילי ומשפחת אור – ומשפחתו של סודתיסאק, שבאה לשבור שבר בארץ המובטחת. גם בעבור משפחתו צריך לסגור את המעגל, ואני מקווה שהדברים יקרו במהרה. הדיון שאנחנו מקיימים היום, הייתי אומר, נגדיר אותו "כמעין דיון צד", מבלי שהדבר הזה יפגע בחשיבותו התהומית של הדיון. אני אומר שזה דיון צד, מכיוון שהדיון הזה נולד מתוך רצף הדיונים שאנחנו קיימנו בנושא מעמדם של החיילים העולים שמוכרים כחיילים בודדים, ראשית בסדיר ואז במילואים. הנושא הזה טופל בוועדה עוד בימי קודמי בתפקיד, חבר הכנסת עודד פורר, ואני ירשתי את הטיפול בנושא הזה. הצלחנו, יחד עם צה״ל, עם משרד הביטחון, עם משרד העלייה והקליטה, עם ארגונים אזרחיים ועם הקואליציה שקמה, לעשות לא מעט דברים, בוודאי בכל הנוגע למעמדם של חיילים עולים במילואים – סטטוס שלא היה קיים במידה רבה עד פרוץ המלחמה האחרונה. אבל לאורך כל הדרך ראינו שקשה לנו לקיים דיון נפרד בעניינם של חיילים עולים שמוכרים כחיילים בודדים, מעניינם של חיילים שהם חיילים בודדים בסדיר ובמילואים, שהרקע להגדרתם כחיילים בודדים הוא לא עובדת עלייתם ללא ההורים וללא המשפחה, אלא מכיוון שהם חסרי עורף משפחתי בנסיבות שונות של החיים. ראינו שבכל פעם שאנחנו מנסים לנהל את הדיון הזה, אנחנו חייבים לעיתים לדבר על הדברים ביחד, ולפעמים אנחנו נוגעים בסוגיות נפרדות. כך, לדוגמה, הדיון העוקב הבא שלנו עוסק בסוגיה הכאובה מאוד של אותם מקרים של חללים בודדים חסרי עורף משפחתי שנופלים בעת שירותם, ונשאלות שאלות לגבי אופן ההנצחה, ואפילו אופן הקבורה. למרות שבסופו של דבר כל אותם אלפי חיילים בסדיר ובמילואים נמצאים תחת ההגדרה המערכתית של חיילים בודדים, עדיין בנקודות מסוימות ישנן הבחנות שצריך לעשות בין חיילים בודדים עולים לבין חיילים בודדים חסרי עורף משפחתי, ולו בכל מה שנוגע להיעדר מעורבות של משרד העלייה והקליטה בעניינם של חיילים בודדים חסרי עורף משפחתי, וכניסתו, אולי, של משרד הרווחה והשירותים החברתיים לאותה משבצת של משרד ממשלתי נוסף, חוץ ממשרד הביטחון וצה״ל. בפתח הדברים חשוב לי לומר שזה לא המנדט המובהק של הוועדה הזו, למרות שבעיניי, כאשר חייל בודד חסר עורף משפחתי מתגייס לצה״ל – הוא מבצע מעשה ציוני מובהק שיש בו משהו שדומה לעלייה לארץ בהרבה מאוד מובנים. זה חשוב לי גם מפאת כבודן של ועדות אחרות בבית הזה, וגם מפאת אפקטיביות הדיון. אנחנו לא רוצים לקיים דיון לשם דיון ולשם חשיפתו ברשתות החברתיות. המטרה שלנו היא לקדם עניינים. ויש פה, בבית הזה, עוד שתי ועדות חשובות מאוד שמשיקות לנושא של חיילים בודדים חסרי עורף משפחתי: האחת היא, כמובן, ועדת חוץ וביטחון, שאחראית על כל הנושאים שקשורים במערכת הביטחון, בשירות הצבאי, במשרד הביטחון, בצה״ל. הוועדה השנייה היא הוועדה שעומדת בראשה חברתי, חברת הכנסת נעמה לזימי, שהיא ועדת הצעירים. אני מציין את זה מכיוון שהסוגיה הזו עלתה בחתכים כאלה ואחרים, גם בוועדה בהובלת חברתי. אנחנו לא רצינו להותיר את החיילים הבודדים חסרי העורף המשפחתי בתחושה שהוועדה הזו מקיימת איזה שהוא דיון מעל הראש שלהם, והוועדה הזו מתעלמת מהנושא שלהם, והוועדה הזו לא מוכנה להתייחס לצרכים הייחודיים של הקבוצה הזו בתוך משפחת החיילים הבודדים. ומכיוון שמבחינה מתמטית אנחנו מדברים פחות או יותר על חצי-חצי, בגדול – חצי מהחיילים הבודדים בצה״ל הם חיילים עולים, וחצי מהחיילים הבודדים בצה״ל הם חיילים חסרי עורף משפחתי – יש גם איזה שהוא מחיר שנשלם בפיצול שתי הקבוצות הללו ובקיום שני מסלולי דיון מקבילים, כי חלק גדול מהפתרונות כבר היום הם פתרונות משותפים. בחיילים הבודדים עולים יש הרבה מאוד פתרונות, שצריך לחשוב, מערכתית, האם לא נכון להעתיק אותם גם לנושא של החיילים הבודדים חסרי העורף המשפחתי. לכן, מה שאני מבקש שנעשה: אנחנו נקיים היום את הדיון הזה ונשמע את הדברים. אנחנו נשמע גם עדויות של שלושה חיילים בסדיר, ותודה שבאתם. אנחנו נשמע אתכם בפתח הישיבה, ולאחר מכן, מכיוון שיעלו פה הרבה מאוד עניינים צבאיים וכו' – אתם ממשיכים איתנו לסיור בכנסת. חשוב לנו מאוד לשמוע את החוויות האישיות שלכם ואת הפרספקטיבה האישית שלכם, ואז אנחנו נשמע גם, כמובן, את נציגי מערכת הביטחון ומשרד הרווחה, וגם את הארגונים. אני רוצה להודות למרכז ע"ש מייקל לוין על הכנת מסמך מפורט מאוד. אני יודע שיש פה גם עוד חיילים שכבר השתחררו מהסדיר, שרוצים לתת את החוויה שלהם, ועוד ארגונים. אחרי הישיבה הזו, ממש בטווח של הימים הקרובים, אני אבוא בדין ודברים עם חברת הכנסת נעמה לזימי ועם חבר הכנסת בועז ביסמוט, יו״ר ועדת החוץ והביטחון, וגם עם יו״ר ועדת המשנה לענייני כוח אדם, האלוף במיל' חבר הכנסת אלעזר שטרן, ונראה מה המתכונת שאנחנו עושים. אולי נעשה ישיבות משותפות, ואולי מתכונת אחרת. דבר אחד אני מבטיח: הנושא הזה לא ירד מסדר-היום. זאת אומרת, תהיה פה שרשרת דיוני מעקב – לפעמים נעשה את זה ביחד לשתי הקבוצות, לפעמים נעשה הבחנות, אבל הנושא הזה יטופל על ידי הוועדה הזו וועדות הכנסת האחרות. מכיוון שכן נמצאים איתנו שלושה חברים יקרים שיצאו משירותם הסדיר השוטף, אנחנו קודם כול נפנה אליהם. אנחנו מזמינים אתכם גם להציג את עצמכם וגם להצביע על הנקודות שבהן אתם חושבים שחשוב שיהיה מענה מערכתי יותר הדוק. אנחנו כאן כדי לשמוע אתכם. התחדש איזה שהוא נוהל, שלא אנחנו בחרנו בו, שצריך לפנות לחיילים הסדירים ואפילו למילואימניקים בראשי תיבות של שמם. אז אני מתנצל על היעדר יחס אישי, אבל אחרי זה אני אשמח כמובן להכיר אתכם גם באופן אישי. אנחנו נפנה קודם כול ל- א.כ, שהוא לוחם בחטמ"ר 474. בבקשה, א'. << אורח >> א.כ: << אורח >> בגדול, יש מעטפת מלאה, אבל בעיקר הגיוס לצבא קשה מאוד לבן אדם שבא בלי עורף משפחתי. גם בגלל שבילדות – לא יודע איך להסביר – קשה מאוד להתגייס בלי כל המערך הזה של הגיוס, של הצו הראשון. אם אתה רוצה להיות לוחם – אתה צריך לעבור הרבה כדי להיות לוחם, ולא חסרים אנשים שרוצים להיות לוחמים, ופשוט בגלל התהליך שצריך לעבור – הם לוקחים הרבה אחורה. אבל בגדול, יש מעטפת. אם כבר הזכרת – בהקשר של החללים, אני גרתי עם דוד מיטלמן, שההורים שלו בזמנו לקחו אותו אחרי שהוא נפל. הם לקחו אותו, וזהו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> דרך אגב, למיטב ידיעתי, נשמע את בני המשפחה המאמצת של דוד בדיון הבא, שנפתח אותו מיד אחרי הדיון הזה. אבל זו נקודה מעניינת. זאת אומרת, בחוויה האישית שלך, ואתה באמצע השירות הסדיר, האתגר הגדול הוא בכל התהליך הזה של לקראת הצבא. עם הכניסה לצבא מתייצבת המעטפת הזו של הליווי והתמיכה, אבל לפני – יש איזה שהוא קושי. הבת שלי נמצאת היום בדרך אל הצבא, ואני יודע כמה אנחנו מושקעים בסיפור של לעזור לה בתהליך הזה, אז אני רק יכול לחשוב על מה המשמעות של לעשות את התהליך הזה בלי הורה שמלווה אותך, אפילו בלהוריד אותך לצו הראשון או לבדיקות הרפואיות, לשמוע מה היה ולהתלבט ביחד איתך על כל האפשרויות. עוד איזו שהיא נקודה שאתה רוצה לכוון לגבי התהליך הזה של לקראת הצבא? איפה הרעיונות, מה היה יותר עוזר? לא היה איזה שהוא גורם מערכתי או אזרחי שבעצם הלך איתך יד ביד מהרגע שהחלטת שאתה אומר: "אני רוצה להתגייס"? << אורח >> א.כ: << אורח >> לא. אתה צריך להילחם הרבה לבד, בעיקר. כלומר, להתגייס זה פשוט, אבל אם יש לך חלום להיות לוחם או כל דבר כזה – אתה צריך לעבור הרבה מאוד כדי להיות כזה אחד. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בעיניי, זו נקודה משמעותית מאוד. זאת אומרת, איך אנחנו בסופו של דבר יודעים לייצר את התחליף הזה של הליווי המשפחתי. אני חושב שזה גם לא רק המשפחתי – זה הקהילתי. בסופו של דבר, אדם שמתגייס מתוך המרחב החילוני או הציוני-דתי או כל מרחב אחר, כל הסביבה שלו, כל החברים עוברים את התהליך, כולם מדברים על זה. אתה מוצא הרבה מידע ממה שחברים שלך עברו, ופה זו חוויה קצת אחרת. טוב, תודה. אם תרצה להוסיף – נשמח. אנחנו פונים אלייך, ב', בת 19, לוחמת בגדוד ארז 5. תודה שאת כאן, ונשמח לשמוע ממך. << אורח >> ב.ש.ל: << אורח >> קודם כול, כמו שאמרת, אני משרתת בגדוד ארז, במעברים פה בעוטפי ירושלים. התהליך של הת"ש, בין הטירונות לסדיר, הוא משהו שכן צריך לשים עליו דגש. הסיפור האישי שלי הוא שלקח לי הרבה מאוד זמן עד שאישרו לי את כל המסביב, עד שהפכתי להיות חיילת בודדה. זה תהליך שלקח זמן ארוך מאוד – שלושה חודשים – כשבזמן הזה הייתי צריכה איזה פתרון. לי זה משהו שהיה קשה מאוד, כי במשך שלושה חודשים אני לא מקבלת תשובה, ועושים לי ביקורי בית, שיחות טלפון, הרבה מאוד דברים מסביב. אין בעיה, אני מבינה שזה משהו שלוקח זמן, ולא כל אחד יכול גם להגיע לרמות האלה, אבל אני חושבת שלא כל אחד יכול להסתדר במהלך שלושה חודשים – יש גם כאלה שבמקרה שלהם זה לוקח יותר זמן – עד שמוצאים להם פתרון, אם זה דיור, אם זה שכר, אם זה דברים כאלה. אני נותנת כאן נקודה לשיפור. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מה עשית בינתיים בשלושת החודשים האלה? << אורח >> ב.ש.ל: << אורח >> אני למדתי בפנימייה צבאית, והפנימייה לא שחררה אותי סתם כך בלי פתרון. גרתי אצל אח של אמא שלי תקופה, מצאתי את עצמי כל סופ"ש מנסה להסתדר – הולכת לפנימייה, לדוד שלי או דברים כאלה – אבל הייתי שמחה שכבר במהלך הטירונות היו מוצאים לי איזה משהו; שהתהליך היה קצת יותר מהיר ולא היו מורחים אותו עד שעליתי לגדוד ולסדיר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ואת שומעת את זה מעוד חברים וחברות? << אורח >> ב.ש.ל: << אורח >> כן, חד משמעית. אני לא היחידה, כמובן, שהיא חיילת בודדה – היו איתי עוד כמה בטירונות. גם, עוד פעם, כמו שאמרת, העולים ובלי העורף המשפחתי – זה שני דברים שונים. אז העולים עושים את זה עוד בצו ראשון ומבינים את הסיפור שלהם קצת לפני. אצלי, גם בצו ראשון, כששאלה אותי על המצב המשפחתי ודברים כאלה – לא ממש הזיזו או קידמו תהליכים, למרות שאמרתי להם שזה כן קצת דחוף. באמת רק אחרי שסיימתי את הטירונות, אחרי שלושה וחצי חודשים, רק כשהגעתי לסדיר – קיבלתי את הדירה והכול. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> נקודה ששמה את תשומת ליבנו לחוליה הבאה בתהליך אחרי ההכנה לקראת הגיוס, אז בתקופה הראשונה בתוך הגיוס. נקודה חשובה מאוד, ודרך אגב, היא הוזכרה גם בנייר העמדה שקיבלנו ממרכז מייקל לוין. נעבור אל א', מש"ק מודיעין בגדוד חי"ר 13. בבקשה. מרגש לראות ששלושתכם בסוף מהמערך הלוחם. << אורח >> א.ב: << אורח >> נעים מאוד. כמו ש-ב' אמרה, אני לגמרי מחזק את הנקודה שכל הדברים האלה לוקחים הרבה זמן, ואם אתה צריך מענה מיידי ודחוף – אתה יכול להיות תקוע הרבה מאוד זמן, בין אם זה לרצות לסגור עוד שבת בבסיס, כי אתה לא רוצה לחזור לאן שיש לך איפה לחזור. אתה בעיקר רוצה שיקשיבו לך, ישמעו אותך, אבל זה לא תלוי רק במש"קית ת"ש החמודה שעושה הכול – מיליון טפסים, מיליון שיחות. זה יותר הדרגות של למעלה, כשאני מבין את הצורך לעזור ואני מבין את כל הבעיות שיש. אנחנו לא החיילים היחידים, כמובן, וכמונו יש מאות ואלפים, אבל התהליך הזה לוקח הרבה מאוד זמן. לגבי השלב לפני הגיוס, אין איזו שהיא תוכנית שאומרת לך ש-"אם אתה בא מבית כזה או אחר עם רקע כזה או אחר – בוא ונלווה אותך. בוא ונעזור לך". כי אתה יכול לעשות את כל הדברים האלה, להיות בן 16, כשאתה לא יודע בכלל איך קובעים תור לרופא משפחה, או לאיזו קופת חולים אתה רשום, ואתה צריך למצוא את הדברים האלה לבד, לנסות להסתדר. זה לא קל, ואני חושב שעל זה צריך לשים יותר חשיבות. לגבי המענה שאני מקבל, אני חושב שאני מקבל מענה טוב, עם הרבה דאגה, וכל הזמן שואלים לשלומי – בין אם זה הרס"ר או המג"ד, כולם דואגים לנו. כולם רוצים שיהיה לנו טוב, שיהיה לנו לאן לחזור, שנגיע ויהיה אוכל על השולחן, ומצעים וכביסות נקיות. כרגע אין לי תלונות, ואני מודה לגמרי על כל מה שקיבלתי ועל כל מה שיש לי. זהו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה. דברים חשובים מאוד. כדרך אגב, מהנתונים שקיבלנו היום, לפחות בסדיר, כ-700 מהחיילים הבודדים חסרי עורף משפחתי הם גם יוצאי החינוך החרדי. זה נתון מעניין, כי זה אומר שיש עוד קבוצה לא קטנה של חיילים בודדים חסרי עורף משפחתי שהרקע שלהם הוא לא הרקע של החברה החרדית; אלה רקעים אחרים. ואני חושב שכשאנחנו מנהלים את הדיון הזה חשוב כן לזכור שיש פה איזו שהיא מובהקות מסוימת ליוצאי החברה החרדית. בסוף, על פי הנתונים האלה, כ-10% מהחיילים הבודדים בצה״ל הם חיילים שהם בוגרי החינוך החרדי, וזה כן נתון שיש לו מובהקות, אבל יש קבוצה גדולה של, אני מניח, כ-2,000 חיילים, או יותר, שהם חסרי עורף על רקעים סוציאליים. זו גם נקודה שאנחנו צריכים לבחון, ושם אני חושב שהחיבור למשרד הרווחה הוא עוד יותר קריטי. בסדר גמור. באמת תודה לשלושתכם. אני מעריך מאוד את ההגעה. לפעמים אנשים מגיעים ואומרים "דיברנו רק שתי דקות", אבל בדיונים בוועדה בכנסת, העדויות האישיות הן תמיד הדבר הכי חשוב. זה מוריד אותנו לקרקע המציאות, אז אני ממש מעריך את ההשתתפות שלכם. עוד איזה שהן נקודות? << אורח >> ב.ש.ל: << אורח >> לא. תודה רבה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, ואנחנו נעשה הכול כדי להתקדם בעניינים האלה. בסדר. תראו, אני מציע שנעשה כרגע את המהלך הבא: אני מציע שקודם כול נפנה למערכת הביטחון ולצה״ל. מכיוון שאנחנו עסוקים כאן בסדירים ובמילואימניקים גם יחד, נשמע גם מצה״ל וגם ממשרד הביטחון. אני חוזר למה שאמרתי: אם ישנם דברים שנדונים כבר בוועדות אחרות ומטופלים – בואו תיידעו אותנו, כדי שלא נציק לכם מכיוונים שונים של הבית הזה. בסדר? מי מתחיל? סא"ל טל, בבקשה. << אורח >> טל סמואל דדון: << אורח >> טוב, אני אתחיל בלהתייחס לשאלות שעלו מהוועדה והתבקשנו לתת עליהן מענה. עלה שיח על סוגיית המובהקות בהיבט חיילים שמשתחררים על פרופיל 21. צריך להגיד שאלה נתונים רגישים, ולכן מספרית זה לא עבר אליכם אלא רק כתשובות, אבל אני אסקור את הנתונים. בהיבט יחס החיילים הבודדים שמשתחררים על פרופיל 21 מתוך כלל האוכלוסייה שמשתחררת על פרופיל 21, אנחנו מדברים על בין 7% ל-8% בשנה, כשאפשר לראות – ובדקנו נתונים משנת 2021 עד 2025 – שהנתונים האלה יציבים. כלומר, בסוף, גם אם אתה יוצא מנקודת הנחה שאולי, לאור המלחמה, הייתה עלייה בקרב אוכלוסיות מסוימות – התשובה היא לא. כשאנחנו מסתכלים על הפילוח באחוזים – הפילוח דומה ואף זהה. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> 7-8% משתחררים על סעיף נפשי? << אורח >> טל סמואל דדון: << אורח >> לא. אני אומרת: מתוך אחוז המשתחררים על פרופיל 21 נפשי – כמות הבודדים היא בין 7% ל-8%, כשבשנת 2025, ספציפית, אנחנו בירידה חדה שמדברת על 3% - נתון שנכון עד נובמבר הנוכחי, כלומר, נתון שנכון עד עכשיו, ולכן בשנת 2025 יש כאן ירידה משמעותית. אם תרצה לראות את המספרים, נוכל להציג לך אותם בסיום הישיבה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אולי אנחנו לא היינו מובנים בשאלה שלנו. הראשונה, 7% עד 8% – אני לא מדבר על 2025 – זה השיעור הכללי של ההשתחררות על פרופיל 21 מהצבא? << אורח >> טל סמואל דדון: << אורח >> לא, בכלל לא. אני אציג לך את זה כדי שנוכל לראות את המספרים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אין בעיה. פשוט בניגוד למה שקיבלנו מכם בשאלה הראשונה – כן יש מובהקות יתר של חיילים בודדים - - - << אורח >> טל סמואל דדון: << אורח >> לא, להפך. כשאתה מסתכל על ההתפלגות של כל האוכלוסייה – אתה לא יכול להגיד ש-7% זה מובהקות, אלא להפך, כי אנחנו מסתכלים על כלל האוכלוסיות. לכן, בבדיקת הנתונים – ועשינו מספר השוואות גם למול היקף המשתחררים הכללי וכו' – אנחנו לא רואים איזו שהיא מובהקות באוכלוסיית הבודדים. ברמת המספרים, אתן לך להסתכל על זה אחר כך, ואז תוכל לראות את זה. בהבדל בין שחרור בבודדים עולים חדשים לחסרי עורף משפחתי על פרופיל 21, צריך להגיד שכאן אנחנו רואים יותר חיילים בודדים חסרי עורף שמשתחררים על פרופיל 21. זה אכן לא מפתיע לעומת כמות החיילים הבודדים העולים. אגב, גם כאן, בשנת 2025 – ירידה חדה בבודדים חסרי העורף המשפחתי שהשתחררו על פרופיל 21. כלומר, דווקא ב-2025 רואים ירידה משמעותית מאוד. אתה תראה את זה במספרים. זה מפתיע מאוד בהיקף שבו זה נפרס. בסוגיה של שיעור האובדנות ששאלתם, צריך להגיד שמבחינת הנתונים אנחנו רואים, לאורך השנים, בכל שנה בין אפס בודדים לאחד חייל בודד בשירות שלמעשה הוכרז כאובדנות בצה״ל. ואלה הנתונים למול האוכלוסייה הכללית. שוב, אי-אפשר להגיד שבנתון של אפס חיילים בודדים או חייל בודד אחד לאורך שנה יש מובהקות, וגם כאן זה נתון שכמובן נגזר מנובמבר 2025. לגבי סוגיית הבודדים יוצאי החינוך החרדי, ראית את המספרים וגם התייחסת אליהם, אבל אנחנו מדברים על כ-693 חיילים בסדיר ו-233 חיילים במילואים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא ביקשנו את הנתון, אבל יש לכם, בסדרי גודל – בטח סא"ל אביגדור יוכל לסייע – מה מספר החיילים, פחות או יותר, שהם יוצאי החינוך החרדי שמשרתים היום בסדיר? אני מניח שאנחנו לא רוצים לחשוף סדרי גודל וכו', אבל כמה חיילים יוצאי החינוך החרדי משרתים היום בסדיר? לא בודדים. << אורח >> אביגדור דיקשטיין: << אורח >> באופן כללי? אני אומר מספרים כלליים – אנחנו מדברים שני שנתונים של 1,400 ועוד 3,000 חיילים בישראל השנה. סדר גודל של חיילים בזמן נתון. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זאת אומרת, הנתונים לא מדויקים, אבל אנחנו מדברים על בערך 10% מהחיילים שהם בוגרי החינוך החרדי שבסופו של דבר חיים, בתוך הצבא, בסיטואציה של חיילים שמוכרים כחסרי עורף משפחתי. היתר, אני מניח שגם יש כאלה שלא מבקשים את ההכרה – יש מקרי ביניים - - - << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> רבים מהם נשואים וזכאים לתשלומי משפחה. << אורח >> אביגדור דיקשטיין: << אורח >> שאנחנו לא מכירים בהם כבודדים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני מקווה מאוד שאדם שהוא נשוי לא מגדיר את עצמו ולא חש שהוא חסר עורף משפחתי. << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> אבל זה באמת לא סותר את זה שבמשפחת המוצא – היעדר עורף משפחתי זו - - - אחרת. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זה ברור לי. עוד פעם, לא שאלנו את זה: אתם יודעים לומר סדרי גודל של כמה בקשות של בוגרי החינוך החרדי להכרה כבודד – נדחות? << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> כן. אני לא יודעת להגיד את הנתון המספרי, אבל היות ואני בוחנת את כלל הבקשות של הבודדים שבהן יש מערכת יחסים וקשר – זאת אומרת, אותן בקשות חריגות – צריכים להיות מספרים אפסיים מאוד. במקום שבו אנחנו מבינים שיש מערכת יחסים משמעותית עם המשפחה, של תמיכה רגשית, אבל בגלל פערי הדת לא ייתכנו מגורים משותפים, וגם טיב הקשר הוא לא רציף מאוד או מצליח להישמר - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זאת אומרת, אין חרם, אבל מצד שני אין תמיכה. << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> בעצם, יש מדרג של זכאות. זאת אומרת, במדרג הכי נמוך, במקרים שמערכת היחסים היא הדוקה, רציפה ועקבית, והקושי הוא במגורים המשותפים – זה יכול להיות על רקע פערי דת, זה יכול להיות על רקע - - -, לא להסתדר עם בן או בת הזוג של ההורה – שם תהיה הלנת פרט. מענה שהוא דיורי, זאת אומרת, כי אנחנו מבינים שהפער הוא דיורי, אבל המערכת המשפחתית היא תומכת. כשאנחנו מבינים שמעבר לפער הדיורי גם יש קושי משמעותי של היעדר תמיכה כלכלית או שהקשר הוא לא רציף מאוד אבל הוא כן משמעותי בחיי הצעיר או צעירה – ההכרה תהיה של זכאי סיוע. זו בעצם הכרה שנותנת את המענים של בודד בלי ההכרה כבודד, ויש שם איזו שהיא הפחתה שכרית שגם קשורה לנושא הדיורי, שבעוד הבודדים יכולים להשכיר דירה – אותה אוכלוסייה תהיה בבתי חייל או בדירות אל"ח. זה מענה שבינינו, אגב, עדיף בהרבה. אנחנו מעודדים את כלל החיילים לגשת אליו בגלל המעטפת המשמעותית שיש בו. זה גם מאוד מניעתי למצוקות כלכליות ולקשיים אחרים. כאשר אנחנו מבינים שאו שאין קשר – זאת אומרת, יש איזו שהיא דחייה של המערכת המשפחתית – או שיש קשר, אבל ההורים – וזה, אגב, חסרי העורף המשפחתי שדיברנו – הם עם מסוגלות הורית נמוכה. אנחנו רואים הורים על הרצף של התמכרויות, הורים שהייתה שם הזנחה, פוגעניים, כל הצעירים והצעירות שהם בוגרים של פנימיות רווחה, אבל באמת לא רק. חלקם גם באמת לא מוכרים לרווחה, ואז אנחנו נותנים להם, א', הכרה כבודדים על רקע היעדר עורף משפחתי, גם אם יש מערכת יחסים עם המשפחה, וגם אם יש מערכת יחסים קרובה עם המשפחה. שנית, בוודאי ובהכרח תהיה גם הפניה לתוכנית יתד, ניצוץ, שעושה את הליוויים של הצעירים וצעירות בשלב השירות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> וההפניה תיעשה בזמן השירות? זאת אומרת, זה לא שהעברת המקל קורית בשחרור? << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> בוודאי. מעמד ההכרה בזמן אמת. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> יש עבודה מיד, עם תוכנית יתד? << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> נכון, עם מפגשים, שבועיים וכו'. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני אבקש שלדיון הבא שלנו – ואנחנו נוציא את זה כמובן מסודר – נקבל מכם פילוח של כלל האוכלוסייה הזו של בודדים חסרי ערוף משפחתי, על פי פרמטרים שאתם יודעים לתת – בוגרי מסגרות רווחה חוץ-ביתיות וכו'. זאת אומרת, קצת יותר להבין את האירוע הזה. אני גם אשמח להבין מספרית את הקטגוריות השונות. זאת אומרת, כמה חיילים חסרי עורף משפחתי יש לנו במעמד של בודדים מלא, וכמה חיילים נמצאים במענה דיורי ובמענה הביניים? כדי פשוט נתחיל להבין טיפה את הפרופורציות המספריות. כן, טל, אנחנו איתכם. << אורח >> טל סמואל דדון: << אורח >> לא, אנחנו סיימנו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר. אז אני רוצה רגע לשאול: בהינתן שתי הנקודות שהוצגו כאן על ידי החברים והחברה הצעירה, האם יש לכם בשלב הזה יכולת לתת לנו איזו שהיא סקירה והבנה של מה קורה בדרך אל הצבא? איך הפנייה הזו מגיעה? על פי מה? רוב, מישהו מרים טלפון למיט"ב? מישהו מגיע לצו ראשון ואז אומר: "אני לא מבקש פטור תורתו-אומנותו"? << אורח >> אביגדור דיקשטיין: << אורח >> אתה מדבר על חרדים או בכללי? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני מדבר בכלל. זאת אומרת, מה קורה בתהליך הזה? << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> אז אני אתייחס, לא בהתייחס לבוגרי החינוך החרדי – שם תהליכי גיוס הם שונים. אני אתייחס באופן כללי עבור חסרי העורף המשפחתי, בכלל עבור מלש״בים, מועמדים לשירות ביטחון. הם מגיעים לצו ראשון, ויש מה שנקרא "דבב פרט". זאת אומרת, בלשכת הגיוס עושים ראיון – אותו ראיון אחיד שעושים לכלל המלש״בים. אם עולה שם אחת מהאינדיקציות הבאות – אני לא אסקור את כולן. זה גם פחות בעולמות האחרונות שלי – למשל, הוא ידווח שהוא לא גר עם ההורים או שהוא לא בקשר עם אחד ההורים, דיווחים כאלה – אוטומטית תיפתח לו פנייה שחלק מסט ההתייצבויות שלו יהיה גם לראות מש״קית ת"ש בלשכת גיוס, מה שלא מקבלים כלל המלש״בים. מש״קית הת״ש שמראיינת אותו מעמיקה בסוגיה הזו, של טיב היחסים עם המשפחה, ובמידת הצורך מגישה איתו בקשה לבודד. היה והוא יוכר כבודד – וזה משהו שחשוב לי מאוד להגיד רגע בהקשר המניעתי – ישבו כאן שלושה צעירים; שניים מתוכם - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ברשותכם, מכיוון שאין לי פה עוד חבר כנסת – אביתר, תכף תראה אם מישהו יכול להגיע – אנחנו נעשה חמש דקות הפסקה בעוד חמש דקות. אני חייב לקפוץ לוועדת חוקה לעשות איזה שהוא מעשה פרלמנטרי שם, ואז אני אחזור. << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> אני אנסה להיות קצרה מאוד. אני רק אגיד – כי זה כן באמת חשוב לי מאוד, כי כואב הלב לשמוע בסוף את ההתמודדויות שלהם כשהם מוכרים כבודדים במהלך השירות. יש מצבים שהם בלתי נמנעים, שבהם המשבר במערכת היחסים היה במהלך השירות, ולא קדם לו, אבל יש כאן שני צעירים שתיארו שזו הייתה מציאות חייהם גם קודם לכן. אז נגיד שאנחנו מתחקרים כל חייל בודד, שמוכר כבודד לאחר השירות שלו, לאחר הגיוס – בטווח של שלושה חודשים לאחר הגיוס – ברמה הפרטנית, ממש בשבוע הבא, למשל, יש תחקור כזה. האם יכולנו לראות את זה קודם לכן? מה היה השינוי? אני רק אגיד שברוב המוחלט של המקרים מדובר בהידרדרות במערכת היחסים, אבל זה תחקור שאנחנו עושים. לאחר שהם מוכרים כבודדים עוד בשלב המלש״ב – שזה באמת הדבר שאליו אנחנו שואפים ואנחנו מתחקרים אם הוא לא קורה ככה – אז ת"ש מלש״ב בתוך מרכז בודדים, שנמצא תחת הפיקוד שלי, יוצר קשר עם כל הבודדים האלה, המלש״בים, גם כדי לזהות צרכים שעולים מלמטה למעלה. זה יכול להיות גם בצרכים בהתארגנות לגיוס – אגב, יש מענה מטכ"לי, שכולם מקבלים תיק גב של ציוד, יחד עם כל הציוד שנדרש לגיוס – אבל גם בדברים רכים אחרים: "אני רוצה מיונים ולא קיבלתי", "אני לא מבין איפה עומד הסטטוס הזה או האחר שלי", דברים שבאמת הם מתקשים מאוד להתמצא בהם בצורה עצמאית. בוודאי שמי שלא - - - השירות – הדבר הזה לא נמצא עבורו, ואנחנו באמת מתחקרים אותו - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זאת אומרת, אם אני מבין נכון, יש איזה שהוא פרוטוקול של "ליווי רך" בשלב המלש״ב, והבדיקה של הסטטוס של הבודדוּת – מתחיל מרגע החיול? << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> לא, לפני כן, כבר במעמד הצו הראשון שלו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, אבל בצו ראשון יש פגישה שבה נדלקת איזו שהיא נורה. << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> אנחנו מנסים לתת הידברות עוד כמלש"ב. << אורח >> טל סמואל דדון: << אורח >> אם במסגרת הדבב אנחנו רואים שיש אינדיקציות, ואז מש"קית ת"ש נכנסת לתמונה – יש יכולת, כבר בשלב המלש״ב, להכיר כחייל בודד. כלומר, זה לא רק בגיוס, ולכן כן יש יכולת גם בשלב המלש״ב, וזה מה שאני - - - << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> יתר על כן, מרבית המקרים מוכרים עוד בשלב המלש״ב. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זאת אומרת, אנחנו כן נמצאים היום במצב שהכרה כחייל בודד לחסר עורף משפחתי – ברוב המקרים נעשית לפני הגיוס? << אורח >> טל סמואל דדון: << אורח >> ואז מה שהסבירה ליאור זה שבכל מקרה שבו אנחנו רואים שחייל הוכר לאחר הגיוס – עושים ועדות ומתחקרים כדי ללמוד מה יכולנו לדעת עוד בשלב שבו הוא היה מלש״ב כדי לתת לו את המענה הזה כבר אז. << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> האם הייתה הרעה ביחסים, ואז זה תקין, או האם היה משהו שהתפספס בדרך שצריך להשתפר ממנו? במעמד ההכרה כבודד, כבר בשלב המלש״ב, אנחנו עושים שני דברים: א', בדיקה של המענה הדיורי, כולל מתן מענה דיורי מטעם צה״ל שלושה חודשים לפני השירות בבית החייל, אם אין מענה חליפי מטעם הרווחה. ו-ב' – וזה רגע מתחבר לזה – ליווי של הרווחה. אנחנו מבקשים שהרווחה תלווה אותו, וספציפית שתוכנית יתד, ניצוץ, ילוו אותו לפני כן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מכובדיי, אני ממש מתנצל, פשוט אין לי פה עוד חבר כנסת. סליחה. חמש דקות. בואו נקבע שב-14:20 אנחנו מחדשים את הדיון. אנחנו לוקחים הפסקה של עשר דקות. שוב, אני מתנצל, אני מיד חוזר. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 14:10 ונתחדשה בשעה 14:14.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מכובדיי, שוב, התנצלותי על קטיעת הישיבה. אנחנו שבים ומחדשים אותה. כן, אז בבקשה. << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> אני אשלים התייחסות אחרונה, כי זה גם דבר שעלה: במידה שאנחנו לא עושים הכרה בשלב המלש"ב טרם הגיוס – שזה באמת מקום שאנחנו מתאמצים מאוד לא להיות בו. גם כך קשה להתגייס וחוסר ודאות, אז בטח כשאני לא יודע איך אני מכלכל את עצמי ומה קורת הגג שתהיה לי. כשזה כבר קורה, וזה קורה במהלך השירות, יש מה שאנחנו קוראים לו "הלנה זמנית מיידית". עוד לפני שאני בכלל מבררת את בקשת הבודד, עוד לפני הטלפון הראשון, הבדיקה הראשונית – כל חייל שמדווח שאין לו היכן ללון, אנחנו מחויבים בתוך 24 שעות לדאוג לו למענה דיורי תחת בית החייל. בתקופה הזו שהבקשה מתנהלת, זה בעצם מקום המגורים, כהרבה פעמים זה צריך להיתמך גם בסיוע כלכלי מתמשך כלשהו, אלא אם כן הצעיר מדווח שיש לו איפה לגור. רק לאחר ההכרה כבודד – כל האפשרויות הדיוריות יהיו פתוחות בפניו: או להשכיר דירה, או דירת אל"ח, או בית החייל. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> הפתרון הטרום-גיוסי, אותו פתרון הלנה או דיור לשלושה חודשים, הוא מותנה בהכרה כחייל בודד, או גם שם נכנס נושא דרגות הביניים? << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> נכון. אם בסוף יש צעיר שהוא זכאי סיוע או הלנת פרט ואין לו איפה לגור – אנחנו ניתן לו מענה בבית החייל. אגב, עשינו את זה בעבר. צריך להגיד שהרוב המוחלט בסוף מקבל את המענים דרך יתד, דרך הרווחה, אבל מי שמבקש יקבל דרך בית החייל את המענה שלנו. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> סליחה שאני מתפרצת לדבריך. שוב, בגלל שאני מלווה את הנושא הרבה מאוד. בכל הישיבות שהזמנו את יתד, הם אמרו, מבחינתם, שהם לא יכולים לסייע לחיילים, למרות ה-70 מלש״ח – זה מה שהם אמרו שיש תקציב, בכל יתד – כי אין הגדרת סיוע לחייל בשירות. << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> אז שיתד יתייחסו לזה, אבל יש לכם את הדיונים בכל הדירות חירום - - << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> בגלל זה כשאומרים יתד – זה לא יתד. << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> - - ואנחנו מפנים לשם מלש״בים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אנחנו לא נפתור היום, בדיון ראשון, את כלל הסוגיות. המטרה שלנו היא רגע להציף, לפתוח, להבין. אנחנו נהיה גם בקשר אחרי הדיון הזה עם הגורמים. המטרה שלנו היא באמת ללמוד את הנושא. נכון לרגע זה, מבחינת התהליך – יכול להיות שיש פה אתגרים במימוש שלו, אבל בתפיסת העבודה שלכם, אתם אמורים לזהות את חוסר העורף המשפחתי כבר במעמד הצו הראשון. אז, אמור להיות איזה שהוא מסלול של ליווי ייעודי לאותו מלש״ב, ובשלושה חודשים לקראת הגיוס גם אמורה להתבצע איזו שהיא תפירה של חליפה מסוימת לקראת הגיוס – גם מבחינה דיורית, גם מבחינת סיוע כלכלי. << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> ציוד של הצבא, סיוע. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ופה, צריך גם לזכור: לא תמיד החבר'ה האלה מגיעים מתוך יתד. זה בדיוק הסיפור של יוצאי החברה החרדית – זה לא תמיד מצטלב עם יתד. בעצם, המטרה שלכם היא להגיע למצב שביום הראשון של החייל בבקו"ם, המערכת כבר מכירה את הזכאות שלו ונתנה לזה מענה. << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> זה מוכר, וגם החייל באיזו שהיא ודאות לגבי המענים שהוא יקבל. כן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר. יש לכם איזו שהיא בדיקה סטטיסטית על זה? נתונים? אתם יודעים להציג? << אורח >> טל סמואל דדון: << אורח >> להציג נתונים של מה הוכר לפני גיוס? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מה הוכר לפני גיוס, כמה מקרים אחרי - - - << אורח >> טל סמואל דדון: << אורח >> כן, יש נתונים. אנחנו נציג אותם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר, נעשה את זה בפעם הבאה. אני חושב שכדאי שבפעם הבאה נתמקד באותה מערכת. מתוך מה שאתם אומרים, מה שתיארה ב', אותה חיילת בסדיר, זה מקרה חריג? << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> שהתהליך מתברר בשלושת החודשים הראשונים של הצבא? << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> עם מספרים – אי-אפשר להתווכח. הרוב המוחלט של החיילים הבודדים מוכרים בשלב המלש״ב. בתוך זה יש אוכלוסיות מובהקות מאוד, כמו בוגרי אומנה, שגם אין בכלל תהליך בחינה, או בוגרי פנימיות רווחה, נועם, שגם שם אין באמת תהליך בחינה – זה ממש אור ירוק. במקרים יותר מורכבים, שבהם הרווחה לא הכירה את המשפחה, וזה אולי התפספס איפה שהוא במערכות, אבל אנחנו מבינים שיש או מסוגלות הורית נמוכה או משבר משמעותי ביחסים - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אז פה אני רק רוצה לבקש, לפעם הבאה - - - << אורח >> טל סמואל דדון: << אורח >> בדיוק. אני רק אגיד שבסוף, כמו שהיא אמרה – עם נתונים אי-אפשר להתווכח – אני חושבת שנכון רגע להציג את הנתונים: מה הוכר לפני גיוס, מה בטווח שלושה חודשים - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> יש לנו אותם, או שאתם רוצים לפעם הבאה? << אורח >> טל סמואל דדון: << אורח >> לא, אנחנו נציג אותם בפעם הבאה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. אז א', אני מבקש את זה, ו-ב', אני מבקש שתעשו בדיקה של מובהקות יוצאי החינוך החרדי בקבוצה שתהליך האיתור שלה הוא אחרי הגיוס, מכיוון שהקבוצה הזו, בהגדרה, היא פחות קבוצת רווחה. מטבע הדברים, נער שגדל במשפחה חרדית ומקבל בגיל 18 את ההחלטה להתגייס – אלא אם המשפחה היא משפחת רווחה, הוא לא יוכר על ידי הרווחה. לכן, אני רוצה לראות האם יש איזו שהיא הטיה של האבחון העוכר-גיוס לקבוצה הזו, ואז זה מחייב אותנו, אולי, לחשוב ביחד על פתרונות מובהקים לאותה קבוצה, בתיאום ביחד, כמובן, עם ענף חרדים ועם גורמים אחרים. << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> שם, אגב, ההפניה שלנו לא תהיה לרווחה. ספציפית אצל בוגרי החינוך החרדי זה יהיה ליוצאים בשינוי, הילל, רוח נכונה, לארגונים אחרים שבאמת עושים ליווי עבורם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כמי שהיה מעורב בעניין, אני רק אומר שאחד ההבדלים הקיימים, לצערי, הוא שבעוד שמדינת ישראל תומכת בתוכנית היתד – זו תוכנית של מדינת ישראל, עם תקציב, לא מספיק, אבל עם תקציב של עשרות מיליוני שקלים – הילל ויוצאים בשינוי אלה עמותות שאחת לכמה שנים נזרקת להן עצם בכספים קואליציוניים, כי יש איזו שהיא קונסטלציה פוליטית כזו או אחרת. אני יודע במה מדובר. עסקתי בזה. זה לא מענה ממוסד. יכול להיות, עוד פעם, שבשיח עם החברה האזרחית ועם גורמים אחרים שנמצאים פה – המענה הזה צריך להיות יותר ממוסד. בסופו של דבר, אני יודע כמה דירות ופתרונות דיור יש לעמותת הילל. << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> אגב, גם צה״ל בעצם לוקח את האחריות ונותן פתרונות דיור עבור בוגרי החינוך החרדי שעדיין מקיימים אורח חיים חרדי. אנחנו רק עכשיו מסיימים לפתוח עוד 16 דירות, כולל דירות אל"ח, שהן ייעודיות אך ורק עבורם, בחלוקה למי אוכל מחפוד ומהעדה החרדית, מה שצריך. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן. אם כן, אני רוצה לבוא ולומר שבהקשר הזה של היעדר עורף משפחתי, בוודאי שיש חיילים שנותרים חרדים, ועצם ההחלטה להתגייס מנתקת אותם. << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> היא כבר מהווה את השבר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מנתקת אותם ממשפחתם. << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אבל אני חושב שעוצמת הנתק המשפחתי גם מוזנת על ידי ההחלטה לא לחיות באורח חיים חרדי או דתי בכלל, ואז זה מכפיל כוח של האירוע הפנים-משפחתי, ולכן האוכלוסייה הזו – אני רוצה שנסתכל עליה בצורה אחרת. אז א', אני אומר פה עוד פעם לחברים: אנחנו כמובן נשמע גם את החוויות שלכם, אבל חשוב להמתין למספרים ולראות את המספרים שנראה בדיון הבא. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אני יכולה להתייחס? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן, מיד. אנחנו רק נראה עם סא"ל אביגדור דיקשטיין רוצה להוסיף, ואז נעבור לתוכנית יתד, ואז נפתח את הדיון – נשמע את מרכז מייקל לוין ואת החברים שהגיעו. << אורח >> אביגדור דיקשטיין: << אורח >> טוב, דבר ראשון, לגבי הוועדה, התבקשתי על ידי הוועדה להיות נציג הצבא שמדבר על אפשרויות הלימוד והמעטפת הלימודית שיש לחייל משרת חרדי. אני חושב שאולי כדאי שאני לא בזה אגע עכשיו, כדי לא לעצור את השיח על הת"ש ועל הבודדים. אם רוצים – אחר כך אפשר להשלים, יש סריה שלמה. אני רק אגיד לגבי ההכרה וההבנה מיהו הבודד החרדי. א', צריך להגיד שכשחייל חרדי מגיע לצבא, יש לו אפשרות ללכת להיות חייל רגיל, כלל-צבאי – מה שנהיה "כל"צ" – והוא יכול ללכת למסלולים החרדים. במסלולים שהם כל"צ פרופר – הולך להיות לוחם בגולני, בסדר? אין שם מסלול חרדי – הוא מקבל מעטפת שהיא מעטפת כמו של חייל רגיל. חייל, כמו כל חייל רגיל. רק האינדיקציה הזו שהוא בוגר מסלולים חרדים – זאת אומרת, בוגר הישיבות, על פי חוק, מה שאנחנו מגדירים "אינדיקציית מיטב" שהוא חרדי – כשהוא יגיש את הבקשה, זה יעזור לנו באמת להבין מהו ומיהו. במסלולים החרדים זה קצת יותר הדוק, כי במסלולים החרדים – לצורך העניין, אני אתן דוגמה: בנצח יהודה יש קצין ת"ש. אין גדודים בצבא עם קציני ת"ש, כי אנחנו מבינים ששם יש צורך מוגבר יותר במענים בעניינים האלה. כמו שנאמר פה, הליווי הזה, או הרצון לעטוף את המשרת החרדי כשהוא מגיע ולהבין באמת את הקשיים שלו כדי לתת לו מענה, זה לאורך כל השירות, החל מהאינדיקציה שלנו שהוא חרדי, בוגר המוסדות החרדיים במיט"ב, עובר דרך השירות שלו, וכלה – וזה העניין של הלימודים – לקראת היציאה לאזרחות. שם יש מסכת שלמה של מעטפת מאוד מאוד מפורטת של חודשי לימוד ארוכים מאוד, שמכינים את אותו משרת לאזרחות בהיבטים של לימודים, גם אקדמיים וגם שאינם. מכינות כאלה ואחרות לקראת לימודים אקדמיים. זה לא הנושא כרגע, אבל חשוב להגיד את זה, כי בסוף, אנחנו מסתכלים על זה כשלם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ברור. עוד פעם, אנחנו נצלול לדברים בהמשך, אבל אני רק רוצה אבל להבין: האם כל המעטפת שאתה מדבר עליה, בדגש על המעטפת הלימודית, היא רלוונטית לכל יוצא מערכת החינוך החרדי, בין אם הוא מגדיר את עצמו כחייל בעל אורח חיים חרדי ובין אם הוא חייל שוויתר על אורח חיים דתי כלשהו? << אורח >> אביגדור דיקשטיין: << אורח >> התשובה היא כן. חייל, שיש לו אינדיקציה של מיט"ב – כמו שאתה מכיר, על פי חוק, בין השנים 2014 ל-2018, שהוא היה לפחות שנתיים במוסד חינוך חרדי, והוא מוגדר כחייל שיצא את החינוך החרדי – לא משנה איפה הוא משרת, הוא זכאי לזה. צריך להבין: כשאנחנו מגייסים מחזור שלם לנצח יהודה או לחשמונאים, שאמור להשתחרר ביחד וללכת לאותה שנת מעוף ביחד, זה הרבה יותר קל לפרט מאשר שהוא עכשיו לוחם בגולני ויש עוד ארבעה חודשי שירות לחברים שלו לכיתה, לפלוגה, שהוא פתאום מתנתק. לכן, אנחנו רואים הרבה אנשים שהם מוותרים על זה. הם עושים ערוצים אחרים, של מכינות כאלה ואחרות, אבל באופן כללי, המענה הוא מענה לכל בוגרי החינוך החרדי, בין אם הם משרתים במסלולים חרדיים, בין אם הם משרתים במסלולים כל"צ, בין אם הם חרדים באורח חייהם ובין אם לא. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טוב. אז אני רק אומר עוד פעם – לא נפתח את הדיון. אני אומר שזו נקודה להמשך – אני כן ארצה קצת להעמיק בסוגיה הזו של מה המענה הצבאי לקבוצה הספציפית של יוצאי החינוך החרדי שאינם חרדים, כי הם באמת קבוצה הרבה יותר מבוזרת מבחינת הצבא. וככל שיתפתחו עוד מסלולי חיול מיוחדים לציבור החרדי, שנשאר חרדי – יהיו לנו פה פערים הולכים וגדלים. אני חושב שצריך לתת על זה את המחשבה. ומטבע הדברים, אלה לאו דווקא אוכלוסיות שכשהן יוצאות מהצבא, החזרה שלהן למסגרות של רווחה הן קלות. הם מעולם לא ראו את עצמם כבעלי קשר לעולם הרווחה, בסדר? הם גדלו נורמטיבית במשפחה חרדית. מעולם לא פגשו עובדת סוציאלית של משרד הרווחה. עכשיו, איך אנחנו מוודאים שהם לא נופלים לנו בין הכיסאות, אותם 700 חבר'ה שאנחנו מדברים עליהם בסדיר? אבל בסדר, זו נקודה שיהיה מעניין לשמוע. בסדר. א', תודה רבה, ונוציא כמובן את רשימת המידע שאנחנו צריכים והנקודות לשיחה בצורה מסודרת. בואו ניגש רגע ליתד. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אוקיי. צוהריים טובים. שמי אלונה אילת ואני מנהלת של תוכנית יתד, תוכנית לאומית בין-משרדית לטיפול בצעירים וצעירות במצבי סיכון במשרד הרווחה. אני דווקא רוצה להתחיל בתחום של יוצאים בשאלה. בתחום של יוצאים בשאלה, אנחנו לקחנו, בתוכנית יתד, לתכלל את הנושא הזה מטעם משרד הרווחה, ממש בשנה האחרונה. יש לנו מנהלת תחום במשרה מלאה, שזו ליבת העשייה שלה. רק אגיד שלמשרד הרווחה יש מיזם משותף, מזה כעשור, גם עם ארגון הלל וגם עם יוצאים בשינוי. אני לא יודעת אם לקרוא לזה עצם או לא, אבל אנחנו בהחלט כבר 10 שנים במיזם משותף, באופן רציף, גם עם הלל וגם עם יוצאים בשינוי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא באתי להטיל דופי. אני שמח מאוד על המיזמים האלה. רק בתפיסת העולם שלי, כל פרויקט שתלוי בכספים קואליציוניים והוא לא בבסיס תקציב – דורש פוליטיקאים שיזרקו לו עצם בכספים קואליציוניים, וזו לא דרך המלך של תקצוב. זה לא כדי להטיל דופי. אני מכיר את התוכניות היטב אנחנו רק צריכים - - - << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אוקיי. ובעצם עכשיו, כשזה הגיע לתוכנית יתד, זה בהחלט מהתקציב השוטף של תוכנית יתד, ולא מכספים חד-פעמיים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> נהדר. אני שמח לשמוע. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אז אומנם לא קיבלנו תוספת תקציבית לזה, ואנחנו בדיונים עם האוצר על זה, אבל זה עדיין במסגרת הבסיס של יתד. מה שחשוב לי להגיד זה שאנחנו יוצאים לקול קורא גדול מאוד עם קרנות של ביטוח לאומי, ממש בשבועות הקרובים – לא בחודשים ולא בשנים – לפיתוח מענים חדשניים ליוצאי החברה החרדית. אני מקווה מאוד שבעצם במסגרת של הקול קורא אנחנו נלמד ויהיו שם גם תוכניות לשלב של המלש״ב לחיילים ולחיילים משוחררים יוצאי חברה חרדית. בעצם, בקול הקורא הזה אנחנו פונים לארגונים ומבקשים מהם להציע לנו מודלים, בשאיפה שאחרי שלוש שנים של הקול קורא הזה אנחנו נטמיע את המודלים הטובים בתקציב של משרד הרווחה בתוכנית יתד. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זה לגבי היוצאים בשאלה. מה קורה עם האוכלוסייה, שהיא כנראה גדולה פי 2 או 3, של חסרי עורף משפחתי? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אני מגיעה לזה. אני חושבת שאחד התחומים שהתפתח הכי הרבה, עם ההקמה של תוכנית יתד מלפני עשור, זה תחום של ממשק חברת צבא. כי אם לפני כעשור הייתה איזו מן תפיסה שחייל שמשתחרר הוא רכוש צה״ל – אני חושבת שהיום, גם לא בצבא וגם לא אצלנו, אין את המחשבה הזו. ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא. קודם כול, יש לנו מנהלת תחום במטה שקוראים לה אורית להב. היא מתכללת את העבודה הזו; יש לנו ארבעה רכזים מחוזיים בכל מחוז; מנהל אזור צבא חברה, שהוא נותן מענה לכל המחוז גם בתחומים של פרט וגם בתחומים של תשתית; ויותר מזה, יש לנו תקנים צבועים ברשויות מקומיות, חוץ מתקנים של עו״ס יתד. בעצם, תוכנית ניצוץ כוללת גם סל גמיש – אפרופו, אני שמעתי שגם הצבא נותן, אבל אם צריך גם הרווחה – לרכוש ציוד לקראת גיוס או במהלך הגיוס, אז יש לנו גם תקנים של תוכנית ניצוץ, של עובדים סוציאליים, גם מלווים וגם סל גמיש באותה תוכנית. נכון שצריך להרחיב את זה יותר, אני לא אומרת שזה מספיק, אבל בהחלט היום, בתוכנית יתד, אנחנו רואים את כל הרצף – ממכינות קדם-צבאיות, שיש חמש מכינות כאלה רק של תוכנית יתד ביחד עם האגף החוץ-ביתי במשרד הרווחה, גם ליווי במהלך השירות וגם לגבי חיילים משוחררים. אני אתייחס לגבי חסרי עורף משפחתי. בעצם, יש לנו תוכנית אחת שהיא מובחנת לחסרי עורף משפחתי: זו תוכנית "גשר לעצמאות", שמיועדת לאלה שלמדו עד גיל 18 במסגרות חוץ-ביתיות, שזה אומנה, פנימיות וגם כפרי נוער. יש לנו כ-45 דירות, כשישה צעירים בכל דירה, בהפרדה מגדרית. אני חושבת – אני יכולה לבדוק את הנתונים – שכשליש הם חיילים בשירות סדיר, והם נמצאים במהלך השירות במסגרת של הדירות האלה. מרגע שאותו צעיר מסיים פנימייה או משפחה אומנת, אנחנו עושים Back to back. זאת אומרת, אנחנו מקדימים ביחד עם הצבא את תאריך הגיוס שלו, ואם לא – הוא נשאר באותה מסגרת, אם אין לו לאן ללכת, עד שהוא עובר לאותה דירה. גם פה אני אומרת: יש לנו עוד מסגרות דיוריות. יש לנו גם תוכנית עם התנועה הקיבוצית. אנחנו משתדלים מאוד לתפור חליפה ייחודית לכל אחד. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> שזה בכניסה לצבא? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> בכניסה, במהלך כל השירות וגם אחרי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מה קורה בשחרור? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אני חושבת שעם התפתחות התוכנית, אנחנו התחלנו משלב המלש״ב, ליווינו את החייל במהלך השירות הצבאי ובשחרור, ממש לאחרונה – אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה כך – הגשמנו חלום. אנחנו הבנו יותר ויותר שיש חיילים שמשתחררים על סעיף נפשי, ובעצם מעכשיו לעכשיו – אין להם לאן ללכת. בחודש האחרון, אנחנו פתחנו בהפעלה של עמותת "יחדיו" שתי דירות מכאן. כך היינו ביחד בפתיחה לפני כמה חודשים. בעצם, זה מענה דיור ומענה פסיכו-סוציאלי אינטנסיבי מאוד לחיילים ולחיילות. יש לנו דירה אחת לבנות ודירה אחת לבנים שמשתחררים באופן לא מתוכנן. הדירה של הבנים כבר פועלת, והדירה של הבנות אמורה להתחיל – כבר יש מבנה, יש דירה, והיא אמורה להיפתח ממש בימים הקרובים. אנחנו עכשיו בגיוס של הצוות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר, אבל אלה מענים נקודתיים. הם חשובים מאוד, אין בערך, אבל אנחנו מדברים על בערך כ-3,000 חיילים חסרי עורף משפחתי שנמצאים בסדיר, אז אנחנו מדברים על כ-1,000 שמשתחררים כל שנה, בין 1,000 ל-2,000. האם היום יש פרוטוקול מסודר, מעין העברת מקל בין הצבא לבין תוכנית יתד לגבי כל חייל כזה שיוצא, שיודעים? כמובן אי-אפשר לכפות על אף חייל. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אני רק אתייחס מצידי, וכמובן תוסיפו. אז קודם כול, אנחנו מגיעים לכל הכנסים של חיילים משוחררים. הצוות שלנו מגיע לכל הכנסים. יש חיילים, ולא מעט, ובכלל צעירים, שהיו מוכרים אצלנו ואומרים "מספיק". בעצם, בתוכנית יתד, הצעיר צריך להגיד "אני רוצה". זה לא מעבר שהוא מעבר אוטומטי; זה כבר לא קטינים, לא חסרי ישע, אז יש הרבה כאלה שהם חיילים בודדים, ואנחנו פוגשים אותם בכנסים, והם אומרים: "יתד זה רווחה, אנחנו לא מעוניינים". כאן, בעצם, אנחנו רוצים לתת את המענה והם לא מעוניינים. אותם חיילים שהיו מולווים בניצוץ שלנו ברשויות המקומיות – הם כמובן ממשיכים. ברגע שהם משתחררים, אותה עובדת סוציאלית של ניצוץ ממשיכה ללוות, ובאיזה שהוא שלב, אם יש מקום, אחרי זה אותו צעיר עובר לתוכנית בהתאמה שלו, אם זה בתחום תעסוקה או השכלה, ונבנה לו תוכנית אישית להמשך. אף אחד לא אומר לו שברגע שהוא משתחרר, בגיל 21 עד 22, שבעצם זה שהוא השתחרר אומר שהוא בתוכנית יתד. זה ממש לא מתקיים. << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> אני אציין רק שבפרוטוקול שלנו, מרכז הבודדים ממשיך לתת מענים לחיילים בודדים ומשוחררים עד עשור מהשחרור, אבל זה משתנה. הקשר האקטיבי היזום שלנו עם הבודדים – זאת אומרת לא רק קבלה של פניות שלהם ומתן סיוע – קורה בשנתיים שלאחר השחרור, ובאופן תכוף יותר בשנה שלאחר השחרור. קודם כול, עוד קודם לשחרור, חצי שנה לפני השחרור, יש לפי הפרוטוקול גם תהליך שהם עוברים עם סגל הת"ש ביחידה, של היערכות לקראת השירות לגבי השכלה, תעסוקה ודיור, כולל חשיפה לכל המענים שנמצאים או ברווחה או בארגונים שותפים שלנו, שמוכרים על ידי צה״ל כארגונים שותפים, שהן שותפים שלנו בסטנדרטיזציה, באמון. אנחנו בעצם מנגישים להם את המענים. יש סדנת שחרור שהיא ייעודית לבודדים, שנותנת מענה להיבט הזה של היעדר חוסן משפחתי ותמיכה משפחתית, ואפילו Modelling, ולא רק בהקשר הפרקטי, אלא גם בהקשר הרך, הרגשי וההכוונתי יותר. גם בסדנת המשתחררים יש הכוונה לכל הארגונים השותפים שלנו עבור התוכניות שלהם, כשבעצם הם ממש מקבלים את זה בצורה מונגשת – דיור, מיהם הארגונים שמסייעים בתחום הדיור, השכלה, מהן תוכניות ההשכלה שלרשותם, כדי לסייע במיצוי הזכויות. וכאמור, לאחר השחרור אנחנו ממשיכים - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני יודע גם שיש את המסלול של סיוע בשכר דירה - - - << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> שזה דרך משרד הביטחון. הוא אחד מהם, נכון. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לדיון הבא שלנו, אני אבקש שכן תינתן איזו שהיא סקירה מקדימה שלכם, מכתב, על כל מעטפת השחרור שמוצעת לחיילים בודדים חסרי עורף משפחתי. לגבי חיילים עולים, אנחנו גם נדבר עם משרד העלייה והקליטה. לא בהנגשת העמותות, אלא מבחינת הנהלים הצבאיים, מה הם מקבלים בתחום לימודים, בתחום שכר דירה, בתחום מענק שחרור, או הקרן לחיילים משוחררים? האם יש שם מסלול מיוחד? << אורח >> לי-אור לאה שלג: << אורח >> הם ממש מקבלים את זה גם בכתב וגם בעל פה. אנחנו נביא את זה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני מבקש שאנחנו נראה את זה, בסדר? בבקשה, ליאורה. לאחריה גיא קונפורטי. כן, בבקשה, ליאורה. << אורח >> ליאורה רובינשטיין: << אורח >> צוהריים טובים. ליאורה, מנכ״לית המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין. אני רוצה להודות לחבר הכנסת גלעד קריב. אני חושבת שכבר 10 שנים – כמה שנים הקואליציה קיימת? – אנחנו ממש מבקשים שיכירו, בתוך הוועדה הזו, כי אין לנו, מה שנקרא, "אבא ואימא", ורק פה עושים את המאמץ להכיר בחסרי העורף כחיילים בודדים, כחלק מהשיח על חיילים בודדים באופן שווה. אני שמחה שבחרת להרים את הכפפה ולהמשיך להוביל את המהלך הזה של טיפול בחיילים הבודדים חסרי העורף המשפחתי. אני רוצה לומר שמרכז החיילים מלווה את האוכלוסייה הזו. זו העמותה הגדולה והמובילה שמלווה אותם כבר 10 שנים. לא סתם הבאתי פה - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אנחנו בעוד 10-12 דקות עוברים לדיון הבא. << אורח >> ליאורה רובינשטיין: << אורח >> בסדר, חשוב לי פשוט לשים את הדברים. גם את נשיאת העמותה שבנתה את תוכנית חסרי העורף, וגם ציקי, ממייסדי עמותת מייקל לוין, וליווה את חסרי העורף במשך הרבה מאוד שנים. אני חושבת שהמטרה של המסמך שהונח על שולחנך – האמת, כבר לפני הרבה מאוד זמן, והמלחמה עיכבה אותנו – הייתה להבהיר וללמד אותך, כיושב-ראש נכנס, מהי תמונת המצב על חסרי העורף המשפחתי ובמה אנחנו עוסקים; בעצם, מי האוכלוסייה ולמה אנחנו צריכים להתמודד איתה. הסיפור של שיתוף הפעולה עם משרד הביטחון והצבא הוא בכלל לא השיח פה. אני חושבת שהסיפור של הטיפול בחיילים הבודדים הוא באמת מטרה משותפת של הצבא, יחד עם הארגונים. לא סתם יושבים פה ארגוני הבודדים. אני חושבת שהעבודה היא עבודה מצוינת יחד. אנחנו עושים הכול כדי לקדם את סיפור הבודדים יחד, וזה לא סיפור של אירוע פרטי כזה או אחר שאנחנו מלווים אותו, אלא באמת ניסיון להעלות על השולחן של מקבלי ההחלטות שינוי מדיניות וקידום של תהליכים שאין מה לעשות – הם עדיין מצריכים איזו שהיא הסתכלות אחרת. חשוב לי לשים את זה פה על השולחן. לכן, כשראינו פה את החיילים המקסימים שישבו, ואני שמחה שהם הגיעו – זה באמת מחמם את הלב – אנחנו יכולים להביא עוד 3,000 כאלה, ואני שמחה שהם הגיעו להציג פה את הדברים. חשוב להבין שהסיפור של ההכרה כחייל בודד זו, שוב, מדיניות שאנחנו צריכים לדון בה ברמה הגבוהה יותר. לא בחייל כזה או אחר ולא בחריגים. בחריגים אנחנו מקבלים מענה מצטיין מהצבא, אין לי בכלל ספק. באמת, אנחנו שם, ואנחנו כל הזמן מטופלים. אבל אני חושבת שצריך להבין, ברמת ההחלטה של הצבא בהכרה אן כן מוכר סיוע או לא מוכר סיוע – זה נכון, יש לנו הרבה מוכרי סיוע, אבל מוכר סיוע לא מקבל את התנאים שלו כבודד אחרי השחרור, ושם הקשיים של חסר העורף. זאת אומרת, צריך להבין את השכבות. ולכן אני אומרת: המטרה היא לא להגיד שאנחנו לא מכירים בהם כחיילים בודדים. אני מבינה את השיקולים, אבל צריך לראות אם אנחנו יכולים להבין, כמערכת גדולה יותר, ביחד עם הארגונים, איך אנחנו יכולים להרחיב את אותו מדרג ולהגיע למציאות שבה יותר יוכרו בקלות, וזה יאפשר להם אחרי זה חיים יותר קלים. כי בסוף, יש לזה השלכות ומשמעויות, כמו שאמרו העמותות פה, של 10 שנים קדימה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אתם באמת הנחתם לנו מסמך מפורט מאוד, אבל אני רוצה לומר שאני רוצה לדון בו על בסיס הנתונים שלא ביקשנו הפעם. נבקש בפעם הבאה. << אורח >> טל סמואל דדון: << אורח >> אנחנו מחזיקים בהתייחסות מסודרת לכל סעיף במסמך. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מצוין, בסדר גמור. << אורח >> ליאורה רובינשטיין: << אורח >> אני רוצה להתייחס רק בנקודה אחת. אני הבאתי כאן דוגמאות וניתוח של כל דבר. אני רוצה לדבר על השחרור מ-21. לא נמצאים פה גורמי ברה"ן, שגם הם עובדים איתנו, אבל הסיפור של השחרור בגין 21 חייב, בעיניי, לעבור איזו שהיא קפיצת מדרגה, בעיקר לאור הלחימה, בעיקר לאור המצב. הנתונים שהוצגו פה – אני לא מכירה אותם, אבל בסוף אנחנו, ארגוני הבודדים שמלווים את החיילים האלה, פוגשים אותם בסוף אחרי השחרור מ-21. ואני רוצה לתת דוגמה אחת, בשביל להבין את החשיבות של העניין. יש לי חיילת שגרה אצלי בדיור שחוטפת התקף פסיכוזה ומאושפזת בכפייה. בדרך לאשפוז בכפייה, תופסים אותה שוטרים ופונים למסגרת, אבל בסוף, למי קוראים כדי לטפל בה? לאבא שפגע בה מינית בזמן שהיא הייתה בבית. הוא זה שצריך לקבל אותה. ואני בכלל מחפשת אותה, כי היא גרה אצלי בדיור ואני לא יודעת איפה הילדה הזו נמצאת, ואני מגלה שהיא מאושפזת ומשוחררת על 21. אז אני חושבת שפה צריך להדק כל מיני תהליכים במדיניות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני שם לפניי את שתי הנקודות הללו. << אורח >> ליאורה רובינשטיין: << אורח >> זה נעשה מצוין יותר עם העולים, אני אגיד, כי יש את "כנפיים" שמלווים את התהליך, ופחות עם חסרי העורף, ואנחנו צריכים לראות איך מחדדים את החיבור וההכרה. יש פה עניינים משפטיים, הם ברורים לי, שאסור להם מבחינת סודיות וכו', אבל צריך לפתור אותם. זה מה שאני אומרת. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. תודה. גיא. << אורח >> גיא קונפורטי: << אורח >> טוב, קודם כול, תודה רבה לוועדה. אני לא אחזור על הדברים של ליאורה, שאני מסכים איתם ב-100%. כמובן, המצב שלנו עם הצבא הוא הדוק. אנחנו מעמותת נדן – אנחנו נותנים סיוע משפטי לחיילים בשירות חובה. אגב, אני אציין שלכלל החיילים, לא רק לבודדים, אך יותר מ-50% מהפניות אלינו הן של חיילים בודדים עולים וחסרי עורף, כך שאנחנו בקיאים מאוד בסוגיות שמתמודדים איתן חיילים בודדים. בהמשך לנקודה האחרונה של ליאורה, אני רוצה רגע לדבר על הנושא של סנכרון בין מערכות. כלומר, למשל, חייל שהוא עכשיו לוחם – הוא יכול להיות אחד מהחבר'ה המקסימים שהיו כאן איתנו – יש לו, נניח, איזה שהוא חוב לביטוח הלאומי, שמטיל עליו עיקול. מדינת ישראל, מבחינתו, גם שולחת אותו להילחם וגם מטילה עליו עיקול בעורף. בביטוח הלאומי אמורים לדעת, כמובן, ולהכיר, מיהו חייל ומי איננו חייל, כי הם מקבלים את הנתונים גם מהצבא, ודברים כאלה הם דברים שאפשר לפתור אותם יחסית בקלות. ראינו, למשל, חקיקות שיצאו בזמן המלחמה, הוראות שעה – למשל חוק דחיית מועדים, למשל הגנות מפני הליכי הוצאה לפועל, הגנות בהליכים משפטיים – שאולי צריך גם לאמץ חלק מהן באופן קבוע. בראש ובראשונה, שהמערכות ידעו – למשל, רשם הוצאה לפועל, שהמערכת תיתן לו אינדיקציה: "מי שעומד בפניך הוא חייל", או "חייל בודד" אפילו. כבר זה לבד. רק עצם הידיעה הזו תעשה מהפכה, כי זה דבר שאני מקווה יגרום לכך שלפני שהרשם יחתום על עיקול, או ישלח גובה לביתו של אותו חייל – תרעד לו היד, ואז יכול מאוד להיות שהוא ייתן עוד קצת זמן, עוד קצת אורך רוח. זה ברמה הזו. בנושא הדיור, יש, למיטב ידיעתי, על פי הנתונים שאני מכיר, כ-4,000 חיילים ששוכרים דירות בשוק השכירות הפרטי. כלומר, שאין להם מענה ממשלתי מסודר. עד שייווצר מענה ממשלתי מסודר – ואני יודע שזה לוקח זמן לאתר דירות – אני חושב שצריך לייצר איזה שהוא מענה לאומי: לקחת משוק השכירות הפרטי, להוציא קול קורא, ועם אותם תקציבים שנותנים לחיילים עצמם, שהם עצמם משלמים – לייצר איזה שהוא מאגר משכירי דירות. כי חלק מהבעיה של חיילים בודדים, למשל, היא שכשהם נאלצים לשכור דירות, רוב בעלי הדירות רוצים ערבים שיבואו ויחתמו בחוזה השכירות. לחיילים בודדים אין אפשרות כזו. ואז, מה שקורה עם משכיר דירה כזה שמתעקש על ערב זה שחייל בודד מפסיד את הדירה, והולך למי שלא מתעקש על ערבים. ועל פי הניסיון שלי, ככל שמשכיר דירה לא מקפיד ולא רוצה יותר מדי ביטחונות – כך הוא גם יפגע בשוכר. אנחנו רואים את זה גם עם החיילים – רואים שהם פודים להם צ'קים שלא כדין; יש תופעה של מתווכי דירות שמתחזים לבעלי דירות. אני יכול לדבר פה על זה, פשוט אין לנו זמן. יש עוד הרבה מאוד דברים בהקשר הזה. מענה בזמן עריקות, כשאז, לפעמים, אנשים יוצאים מתוך המסגרת הצבאית ונגרעים מהם חלק מהמענים; מענה בזמן כליאה צבאית, שגם מאבדים שם חלק מהמענים – זה יוצר בעיות וסיבוכים באזרחות מבחינת שכירויות; מענה בזמן פציעה ואשפוז – גם זה מייצר את אותו סיפור. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מרכז מייקל לוין שם לנו מסמך מסודר שאנחנו גם יכולים להעביר אותו לצבא ולקבל התייחסות. אני מבקש כזה דבר מכם. יקותיאל, בקצרה. << אורח >> יקותיאל אפשטיין: << אורח >> אני רק אדבר שוב על הליווי בתקופת המלש"ב, שאת זה יש רק שלושה חודשים לפני, אבל חרדי שעזב את המגזר החרדי בשביל להתגייס ועשה צו ראשון – לא לוקח לו שלושה חודשים עד שהוא מתגייס. לוקח לו לפחות שנה או משהו כזה. יש לו תקופה של בערך שנה שבה אין לו שום מענה. יש לו את המענה של דירות לנוער בסיכון של ניצוץ, אבל נער שרק עכשיו עזב את המגזר החרדי נאלץ לגור בדירות של ניצוץ, שלרוב, איך נגיד, גרים שם נרקומנים, אז הוא נאלץ לצאת מהבית שלו. אין לו באמת שום מענה מהצבא בנושא של הדיור. אז אולי צריך לחשוב על איזה שהוא פתרון רק לתקופת המלש״ב שלא לשלושה חודשים, אלא יותר ארוך, מאז שהוא עושה צו ראשון או משהו כזה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר. תודה, יקותיאל. אני כן ארצה, במפגשים הבאים, להיכנס באמת לשאלה של משך הזמן של התהליך לפני, כי יכול להיות שכשאנחנו מדברים על צעירים חסרי עורף משפחתי – לוחות הזמנים צריכים להתקצר בצורה דרמטית. זה לא עושה טוב שאדם הוא במעמד של מלש״ב בלי עורף משפחתי במשך שנה. יש פה גם עניינים של גיל, לא תמיד, אבל אם מדובר במלש״ב שכבר אפשר לחייל אותו תוך שלושה חודשים והוא רוצה – יכול להיות שצריך לחשוב פה על מהלך הרבה יותר מהיר שיקלוט אותו לתוך המסגרת. יונתן, הערות אחרונות, כי אנחנו חייבים לעבור לנושא הבא. << אורח >> יונתן למברט: << אורח >> כן, אני אשמח. דבר ראשון, אני רוצה להגיד תודה רבה על הדיון. אני חושב שזו באמת הפעם הראשונה ששמים את הקבוצה הזו במרכוז ורואים את כל הקשיים שלה, והכול צף ועולה. אני חושב שזה עידן חדש בכל מה שקשור לעולם הזה של חיילים בודדים, וזה גם מבחינת העניין של הכרה אבל גם מבחינת העניין של מענים. מבחינת הרבה דברים שנאמרו פה, אני חושב שאנחנו מסתכלים פה, גם אנחנו, החיילים בודדים המשוחררים בינינו, ופשוט מבינים שיש פה ניתוק מוחלט, כי הרבה מהדברים שהגורמים המדיניים אומרים שקיימים – לא קיימים. אנחנו לא רואים את זה מהמדינה. אין. אנחנו מרגישים לבד בסיפור הזה, וחד-משמעית יש פה ניתוק מהקרקע בכל מה שקשור להכרה. גם יש פה הרבה בעיות. ההתחלה על ההסתכלות הזו – זו רק התחלה. יש לנו הרבה דברים שצריך לעבור ולערער, וצריך להיות מצב שלא רק מסתכלים רק על איזה מענה ספציפי, אלא על כל המכלול. כשמישהו הוא מלש״ב עכשיו, כמו יקותיאל – שיש מישהו שלוקח אותו ואומר לו: "אני כבר עוזר לך. איך שאתה משתחרר – אתה תצליח", ולא רק "איך עכשיו אתה מסתדר". << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> יונתן, תודה על ההערות האלה. אני גם ישבתי איתך, ואנחנו נמשיך להיות בקשר. אני רק אומר שלפעמים יש סוגיות של הנגשת מידע, ולפעמים יש גם סוגיות של "מה שרואים מכאן לא רואים משם", אבל זה עובד לשני הכיוונים. ולכן, בסוף, הדיונים שלנו חייבים להיות מבוססי נתונים. כל אדם שנופל בין הכיסאות הוא עולם ומלואו, ואנחנו צריכים לדעת אם 1,000 איש נופלים בין הכיסאות או 20 איש נופלים בין הכיסאות, כי זה פשוט סוג אחר של פתרונות ומענים. פה, בוועדה, אין נושא שמתקיים עליו דיון אחד. לרוב אנחנו מגיעים, בחסות שלומית והצוות שלה, ל-20 דיוני מעקב בכל נושא, וזה לא חוק הגיוס – לרוב הדיונים הם יותר פרודוקטיביים. אנחנו מתחילים היום, ואנחנו נקבע דיון. אני מסכם את הדיון. הדברים ברורים, ותצאנה בקשות מסודרות מהצבא ומיתד. אני מזמין את כל הארגונים לעשות את המעשה של מרכז מייקל לוין ולהניח לנו מצע לדיון. התפקיד שלי, בימים הקרובים, הוא לדבר עם עמיתיי, יושבי-ראש הוועדות האחרות, ולראות איך אנחנו ממשיכים את זה כך שלא יהיה פה סתם בזבוז אנרגיה. מהיכרותי עם מנהלת הוועדה, הדיונים יתקיימו פה בחדר, אז הכל יהיה בסדר. תודה לכולם. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:50. << סיום >>