פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 109 מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים יום רביעי, ו' בכסלו התשפ"ו (26 בנובמבר 2025), שעה 9:00 סדר היום: << נושא >> השפעת איכות המגזר הציבורי על דורות ההמשך << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר מוזמנים: אביאל הטב – ראש אגף בכיר עתודות לישראל, משרד ראש הממשלה אילנית ואהל – מנהלת תחום יישום אגף עתודות לישראל, משרד ראש הממשלה אליענה זלר – רכזת בכירה, אגף ממשל וחברה, משרד ראש הממשלה איתמר מילרד – ראש אגף בכיר אסטרטגיה, המועצה הלאומית לכלכלה מזל מיטוקו – סגנית מנהלת אגף צוערים לשירות המדינה, נציבות שירות המדינה יניב ברודי – מנהל תחום בכיר פרויקטים ופיתוח מחקר, אגף אסטרטגיה, נציבות שירות המדינה דן נימני – רכז מגזר ציבורי באגף תקציבים, משרד האוצר גלעד ווירגין – רכז מאקרו באגף השכר, משרד האוצר יובל מזר – חוקר בכיר באגף מקרו ומדיניות, חטיבת המחקר, בנק ישראל ניר ינובסקי דגן – ראש מחלקת חדשנות, דאטה ובינה מלאכותית, מערך הדיגיטל הלאומי אביחי איבגי – מנהל אגף עתודות, משרד החינוך עדי בן מרדכי – מנהלת אגף עתודות, משרד הבריאות טל ניצני ביטון – מנהלת אגף תכנון כ"א מקצועות בריאות, משרד הבריאות ריטה גלפרין גולשטיין – עו"ד, ראש תוכנית רפורמות בשירות הציבורי, המכון הישראלי לדמוקרטיה ניר לוי – חוקר, המכון הישראלי לדמוקרטיה טל נבו אביטבול – אגף אסטרטגיה, ההסתדרות החדשה איתמר אביטן – ראש אגף אסטרטגיה, ההסתדרות החדשה עידו פיק – מנכ"ל המרכז להעצמת האזרח רעות קלינברגר – עו"ד, מנהלת קשרי ממשל, המרכז להעצמת האזרח אביעד הומינר רוזנבלום – סמנכ"ל קרן ברל כצנלסון עידו לויטה – ראש תחום שירות ציבורי, מרכז מנור נדב אלמליח – מנכ"ל בארצנו - ארגון הבוגרים של מועצת המכינות הקדם צבאיות רתם לינצבסקי – רכז מדיניות ציבורית, תכלית - המכון למדיניות ישראלית נעם לרר וילמרסדורפר – חוקרת, מכון תכלת מתן צדיק – אס די ג'י ישראל מיכה כץ – הלום קרב יוסף – הלום קרב מנהלת הוועדה: דפנה סידס-כהן רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> השפעת איכות המגזר הציבורי על דורות ההמשך << נושא >> << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בוקר טוב לכולם. אני מתכבדת לפתוח את ועדת הצעירים בנושא השפעת איכות המגזר הציבורי על הדורות הבאים. אני רואה בזה מעין דיון המשך לדיון שקיימנו על השירות הציבורי בראי הדורות הבאים בכנס דורות לחברה. וידענו שאנחנו נעשה עוד סדרת דיונים בנושא והעמקה. אני חושבת לא רק מתוך תפיסה שרואה בחשיבות השירות הציבורי ואחריות המדינה על אזרחיה, גם בתפיסת השיקום של אחרי ה-7 באוקטובר של מדינה שחייבת לשקם את מוסדותיה ואת השירות שלה. ראינו כמה קשה כשאין יסודות יציבים. ומדיניות ההזנחה, הייבוש התקציבי, ההפרטה והריקבון בשירות הציבורי עלתה לכולנו ביוקר באופן חסר תקדים. אני פוגשת המון צעירים וצעירות בהמון מפגעי ציבור ואני תמיד אומרת להיכנס כן לפוליטיקה, אבל גם לשירות הציבורי. הטובים והטובות לשירות הציבורי. הדבר הזה לא נפרד. והמשימה הזאת היא משימה דורית מהמעלה הראשונה. מי שרוצה לשקם את המדינה צריך לשקם את אחריות המדינה על אזרחיה. זה נכון בתקצוב ובהתחדשות, גם רעיונית ואסטרטגית בתוך השירות הציבורי, אבל גם בהון האנושי. הדבר הזה הוא לא נפרד. לפני הכול ושאני אתן כמה נתונים אני חייבת לציין את שובו של דרור אור החטוף אלינו. ממש מחזקת את הוריו ואת ילדיו שגם נחטפו וחזרו בפעימה הראשונה. וכמובן את יובל אביו שאני בקשר איתו, איש מואר וטוב. שלמרות האסון הכבד מצליח לראות את הטוב שבאדם. דרור היקר, הסיפורים עליו מלמדים על אדם מדהים. יהי זכרו ברוך, בשם כולנו. יש עוד שני חטופים שיש להשיב ועד החטוף האחרון. אי אפשר לא לדבר על אחריות המדינה על אזרחיה בלי לדבר על הדבר הכי בסיסי. יש איתנו המון גופים וארגונים של החברה האזרחית וגם אנחנו נציג בהתחלה באמת את המחקר הנרחב של המכון הישראלי לדמוקרטיה. אני אתן כאן כמה נתונים רק כדי באמת להגיד מה קרה לנו. וזה לא רק איך אנחנו מרגישים או מה אני רואה בוועדת הכספים על הקיצוצים או כל הדברים הללו. אלא מה באמת. כ-70% מהישראלים לא מאמינים שיוכלו לממש זכאות להטבות ציבוריות בקלות אם יזדקקו להם. זה השיעור הגבוה ביותר ב-OECD, הממוצע הוא 46%. יותר ממחצית מהאוכלוסייה מדווחת כי איכות השירותים הניתנים לאזרח נפגעה או נפגעה מאוד בשנים האחרונות. זה גם חלק מהשחיקה התקציבית והפער בין תוחלת החיים, גודל האוכלוסייה לבין השירות ושחיקתו. אבל יש לומר, הנתון המדאיג ביותר, האמון בממשלה, הרשות המבצעת, עומד על 18% בלבד. הנתון הנמוך ביותר שהיה מאז תחילת המדידות של המכון ב-2003. 22 שנה. אני חייבת לתת כאן גם אמירה בהקשר הזה. הגוף עם האמון הציבורי הנמוך ביותר מכל מערכות השלטון והחוק מבקש שררה מוחלטת. מבקש לעשות הפיכה משטרית במקום לעבוד על אמון הציבור. חשוב לומר את זה. דווקא בפתח הדיון הזה מול הנתון הזה. יש היום שני שרים שמחזיקים שמונה משרדים. כי מחכים למפלגות שיחזרו. ככה מרסקים שירות ציבורי, ככה מרסקים את השירותים האזרחיים והשירותים החיוניים. במקום שיהיה אכפת ממי יחזיק את משרד הבריאות, הרווחה, הפנים. מי יעשה עבודה. במקום זה בהולד, בזמן מלחמה ומשבר. הנתון הזה של היעדר האמון זה בדיוק זה. זה רדיפת השררה על פני העשייה. ואני מקווה שנדע ימים יותר טובים שבהם נבחרי ציבור יראו בעשייה לטובת הציבור ולטובת האזרח כגולת הכותרת. לא היאחזות בכיסא ולא בשררה. ושנגיע לימים האלה אמן. אני בטוחה שאז נוכל לדאוג ליותר תקציבים וליותר עשייה ומה שאנחנו עושים כאן זה לנסות להאיר על המקומות הללו בראי הדורות הבאים. הוועדה הזאת לקחה על עצמה להיות מעין תחליף לנציבות הדורות הבאים שבוטלה לצערנו לפני שנים ארוכות, ככל שניתן. ולנסות לזרוע את הזרעים כדי שנוכל לייצר כאן מציאות טובה יותר. מי שרוצה בתיקון, באחדות ובחידוש הממלכתיות חייב קודם כל להבין שלמדינה יש אחריות. חידוש אחריות המדינה על אזרחיה זה מה שמייצר פה אחדות. זה מה שייצר פה תיקון וזה מה שיוכל לייצר את הבנייה מחדש. אז תודה רבה לכם. אני אומרת שיום רביעי זה יום שהוא יותר קצר בוועדות ואם נצטרך עוד דיונים אני לשירותכם כולכם. הוועדה תקדיש את כל כולה לנושא החשוב הזה, זה העתיד שלנו. אז תודה רבה. אני פותחת עם עו"ד ריטה גלפרין גולשטיין, ראש תוכנית רפורמה בשירות הציבורי שתציג את המחקר. אני קודם כל מודה לכם על מחקר מדהים, מקיף מאין כמותו. תודה רבה. << אורח >> ריטה גלפרין גולשטיין: << אורח >> תודה רבה גברתי יושבת-הראש. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> וניר לוי, גם אתה פה. << אורח >> ריטה גלפרין גולשטיין: << אורח >> ניר שם, הוא חלק מהצוות שלי והוא יושב בהמשך השולחן. זו סדרה של מחקרים ואני רוצה אולי לפתוח להודות לך על עצם קיום הדיון הזה. תכף תעלה המצגת, אבל בדברי הפתיחה אני אגיד שאני חושבת שהשירות הציבורי זה הדבר הכי חשוב. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מסכימות, נרשמה הסכמה. << אורח >> ריטה גלפרין גולשטיין: << אורח >> (הצגת מצגת) אני חושבת שהשירות הציבורי זה באמת הדבר הכי חשוב. הרבה מאוד שנים הסתובבתי בתחושה שאנשים לא מבינים את זה. אנשים לא מבינים למה. אני רוצה דווקא לתפוס איזה קצה חוט מדברייך, שהזכרת את נציבות הדורות הבאים שהייתה פה בכנסת לפני כ-20 שנה ולהתחיל באיזה שהוא ציטוט של שלמה שוהם שהיה נציב הדורות הבאים. שבעצם אמר שמאחר וכל דמוקרטיה סובלת מנקודות עיוורון מובנות, שפוליטיקאים נבחרים לטווח קצר, אך הם מקבלים החלטות על טווח ארוך ואנחנו לא מעוניינים שיהיו שליטים שיהיו פה 20-30 שנה ולא יזוזו בעצם בדרג הנבחר, יש צורך חיוני במוסדות של מומחיות עצמאיים שמשימתם תיקון - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אולי בגלל זה יריב לוין ביטל את הפונקציה הזאת. הוא ביטל את הנציבות לדורות הבאים. << אורח >> ריטה גלפרין גולשטיין: << אורח >> היה על זה באמת הרבה מאוד דיונים. וזה קצת איים על הדרג הפוליטי. אבל אני רוצה לחבר את זה דווקא לצד השני של השולחן פה. אני גאה ומתרגשת בבוקר הזה להסתכל על הדרג המקצועי שב-9:00 בבוקר יש פה נציגות ממגוון רחב מאוד של משרדים, גם רה"מ, גם חינוך וגם מערך הדיגיטל. אני לא רוצה לפספס, מועצה לאומית לכלכלה ועוד שחקנים משמעותיים שכולם עושים לילות כימים כדי לחזק את השירות הציבורי. אני רוצה רגע שנייה בכל זאת על ההבחנה בין הדרג הנבחר לדרג המקצועי. << אורח >> קריאה: << אורח >> אולי גם בשם המשרדים רק להגיד תודה רבה ליושבת-ראש הוועדה על קיום הדיון החשוב הזה. זה לא מובן מאליו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה לך. << אורח >> ריטה גלפרין גולשטיין: << אורח >> אלה דברי הפתיחה. אז שנים, כמו שאמרתי, הסתובבתי עם התחושה של מה זה השירות הציבורי. תשאלו את אמא שלי מה הבת שלך עושה בשני העשורים האחרונים? לא יודעת, למה משפטים אבל היא לא עוסקת בזה. זה בגדול התשובה שנקבל. אני חושבת שבאמת אזרחי מדינת ישראל לא ידעו מה זה השירות הציבורי עד שהם הרגישו בהיעדרו. מתי הם הרגישו בהיעדרו בצורה הכי מובהקת? ב-7 באוקטובר ובימים שאחריו. כתבנו על זה לא מעט אנחנו, אבל כתב על זה גם לאחרונה דוח מבקר המדינה, שהצביע על הכשלים ועל האתגרים ועל ממש סיפורים שישראלים לא הצליחו לקבל מענה. שישראלים לא הצליחו בעצם לממש זכויות ושירותים שמגיעים להם ונתקעו בחומה. אולי נתחיל בזה שיצאה מיד אחרי סוף השבוע של ה-7 באוקטובר יצא קומוניקט כזה בכל העיתונים, דף עם רקע כחול כהה עם 44 מספרי טלפון, מוקדים של למי צריך לפנות. אני רוצה לראות מי זה הבן-אדם הזה המפונה שיושב מול הדף הזה, אם תרצו אני אאתר פה, יש לי תמונה, שמרתי למזכרת, שמבין שהוא צריך להתקשר למוקד הזה ולא למוקד הזה ומה ההבדל בין משרד הרווחה והשירותים החברתיים למשרד לשוויון חברתי למשרד נגב וגליל ולאן הוא בכלל שייך ומה זה ביטוח לאומי. בעצם המציאות לא ראתה את האזרח וחלק מהאתגרים האלה וככה התייחסתי לנתונים שישראל וישראלה שהסיפור שלהם הוביל אותי פה להבין איפה הכאבים שלהם אל מול השירות הציבורי, אז הם לא לבד. עשינו בעצם סדרה של סקרים שהתחלנו בראשון בהם לפני המלחמה. כמובן שלא ידעתי שזה יהיה לפני המלחמה, אבל זה היה באוגוסט 2023. ואז כמה חודשים אל תוך המלחמה בדצמבר ופעם אחרונה במרץ השנה. אני מתכננת בדצמבר הקרוב עוד פעימה. שאלנו מה האזרחים חווים ביחס לשירותים שהם מקבלים מהממשלה. הנתון מודגש באדום אז הוא מדבר קצת נראה לי בעד עצמו, אבל יותר ממחצית מרגישים שהשירותים שהם מקבלים נפגעו. בעיקר מה שאולי מטריד שם זה המגמה בתוך הפעימות השונות. זאת אומרת, אנחנו רואים שהדבר הזה ממשיך ומחמיר. וכמו שחה"כ לזימי, יושבת-הראש, הזכירה, אז גם בראייה הבין לאומית. מקום אחרון בקרב כל מדינות ה-OECD כאשר שאלו את הישראלים האם תוכלו לממש שירותים ציבוריים והטבות שיזדקקו להם. לא טובות הנאה, לא לפנים משורת הדין, אלא בעצם משהו שמגיע אליהם, האם הבירוקרטיה לא תכניע אתכם בדרך. 70% כמעט, 69% אומרים שאני לא חושב שאני אוכל לממש את זה בקלות. היו לא מעט ניסיונות רפורמה לאורך השנים. למעשה האתגרים המבניים האלה שאנחנו מדברים עליהם לא התחילו לא היום וגם לא ב-7 באוקטובר וגם לא בממשלה הנוכחית, זה חשוב שייאמר. יש פה כשלים מבניים שהם הולכים איתנו כבר תקופה מאוד ארוכה והיו לא מעט ניסיונות לעשות רפורמות לאורך השנים. הגדול והמקיף ביניהם הוא משנת 1989, כן, 35 שנה, קצת יותר. ועדת קוברסקי שהגיש דוח של 360 עמודים שממש בחן היבטים של הון אנושי ותגמול ותקצוב, ביזור ועוד מגוון סוגיות. במהלך 2024 אחד המחקרים שהרצנו בצוות שלי במכון ניסינו לראות מה קרה עם כל הרפורמות האלה. פשוט ישבנו על אקסל ענק ועברנו סעיף-סעיף וראינו מה קרה. מה מומש, מה הושלם, מה אולי הושלם חלקית ומאז לא קרה. נניח אם נתכנס. והמתודולוגיה הייתה מאוד לקולא. זאת אומרת, אם נתכנס פעם אחת, מבחינתי זה קרה חלקית. אם פשוט עברו 30 שנה ועכשיו לכל עובד יש מחשב, כי ב-1989 זה לא היה המצב, אז יושם באופן מלא. אנחנו רואים שבערך בממוצע כשליש מההמלצות של הרפורמות מיושמות, כי יש חסמים מבניים ויש בעצם, אני חוזרת לציטוט שהתחלתי של נציב הדורות הבאים. כי בעצם לפוליטיקאי אין אינטרס ללכת עם רפורמה מקיפה ארוכת טווח. זה לא סקסי, זה לא מצטלם טוב. אי אפשר לגזור סרט בסוף. נדרשת כן דחיפה ובעלות ו-ownership של הדרג הנבחר כדי שהדרג המקצועי יוכל בעצם להמשיך ולקדם את זה. הנושא של הוועדה שאנחנו בעצם לדבר על הדורות הבאים. אז מחקר אחר שאני רוצה בקצרה מאוד להפנות אליו זה בדיוק שאל את השאלה הזאת: האם זה רק כי את ריטה או את והחברים שלך חושבים שהשירות הציבורי זה טוב או שבאמת מערכות טובות יותר מביאות לשירותים טובים יותר ובסוף לאיכות חיים טובה יותר, החיים הטובים של האזרח. יצאנו לבדוק את הדבר הזה על 18 מדדים בין לאומיים. הסתכלנו בעצם על הקשר בין האפקטיביות של מערכות לבין איכות החיים של האזרח במגוון נושאים: גם בחינוך, גם ברווחה, גם באיכות סביבה וגם בתחבורה. אני רוצה רגע נורא להיזהר, זה לא קשר סיבתי. זאת אומרת, זה לא ישירות מה שקורה. אבל כן מצאנו מתאמים מאוד גבוהים שבכל זאת רואים שככל שטיב המנגנונים, המוסדות והתהליכים שקיימים בשירות הציבורי הם משפיעים ויש אנחנו רואים ממש קו מגמה שבמדינות שבהן הדבר הזה הוא יותר טוב ומצליחים לתת שירות טוב יותר לאזרח, בגרף הספציפי הזה יש, הדוח 100 ומשהו עמודים, מיליון גרפים, מי שככה מיטיבי לכת שרוצה להתעמק. אבל בגרף היחיד שאני הבאתי לכם פה, שגם בהינתן ממוצע ציוני המערכות שהוא נמצא ברביע השמאלי, לא טוב, בסדר? אין ציפייה שיהיה נהדר. גם פה אנחנו משמעותית מתחת לקו המגמה. זאת אומרת, גם עם טיב המערכות פה יכולנו לתת שירות יותר טוב ויותר להתקרב לקו המגמה בהקשרים האלה. בסוף האזרחים היו חווים פה מציאות טובה יותר עבור כולנו. אז למה הדבר הזה קורה? אני חושבת שזה אולי אחת התרומות הכי משמעותיות, בצניעות אני אגיד, שלי ושל הצוות בשנים האחרונות. ניסינו להבין, כאילו כולם יודעים מה צריך לעשות. כולם מדברים את הדבר הזה. חלק מההמלצות כתובות כבר 35 שנה ומעתיקים אותן בווריאציה כזאת או אחרת. מיפינו עשרה אתגרים מערכתיים שמזינים זה את זה. זה נראה לי דגש מאוד חשוב. זאת אומרת, אי אפשר לנתק את הפוליטיקה, את המגמות שקורות בשיח הסקטוריאלי הזה או בשחיקה במערכת היחסים בין הדרג הנבחר לדרג הפוליטי, שיח הפקידים ועוד מגוון ציטוטים שאני לא אביא פה. איך שזה משפיע על ירידה במוטיבציה של אנשים בכלל להיות חלק מהמערכת הזאת. ושוב, אני מורידה את הכובע ומוקירה את כל מי שפה ונלחם ופועל כדי לעשות את המציאות של המחר שלנו פה יותר טוב. אבל זה נורא קשה כאשר כל הזמן מקטינים אותך, כאשר מצמצמים לך את שיקול הדעת. שרגע לא מכניסים אותך לחדר כאשר בכלל מתקבלות בו החלטות. וזה יוצר תגובת ריאקציה נוספת של פוליטיקאים שאולי לוחצים יותר. ואז פתאום שחקני וטו כאלה ואחרים הולכים ומתחזקים ואומרים רגע, מישהו פה צריך לשמור שהמציאות שלנו לא תצא מתוך איזון. ככה אנחנו מגיעים, אני לא רוצה לפתוח את זה לשיח הפוליטי על מה שקורה מול היועמ"שית או אל מול שחקנים אחרים שהם שחקני וטו. אבל זה תגובה וריאקציה והמעגל קסמים הזדוני הזה הולך ומזין את עצמו. לכן נדרש לשבור פה משהו ונדרש פה רגע איזה שהיא רפורמה שהיא מערכתית, שהיא רחבה, שהיא מטפלת בסוגיות שקשורות גם לתכנון, גם להון אנושי, גם לסוגיות של תקצוב, אבל בעצם המכלול של כולם ביחד. בעיקר בתרבות ארגונית. אנחנו חייבים, ועם זה אני אסיים. חייבים לחזור למסר המאוד ראשון שלי, שירות ציבורי איכותי ומקצועי זה הדבר הכי חשוב שיש לנו במדינה ואנשים לא מבינים כמה זה משפיע ביום יום על הילדים שלהם ועל הכבישים שבהם הם נוסעים ועל הרופא שהם רואים ועל כל שירות שהם מצליחים לקבל. בעצם המסגרת היא, בין אם זה ברגולציה, בין אם זה באכיפה, בין אם זה ממש במתן שירות ישיר, בין אם זה ברכש חברתי ובין אם זה במגוון צעדים אחרים. השירות הציבורי שלנו הוא בסוף הפנים של העתיד. תודה רבה לך על הדיון המאוד חשוב הזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה. גם יש לומר שהגרף הנמוך באמת שהראית הוא גם הדבר העצוב שהרבה ממה שיש בו הוא גם נשען על דברים שנעשו ממש בעבר. זאת אומרת תשתיות מאוד ישנות. זאת אומרת, זה מראה אפילו עוד יותר. אני לא חושבת שבמדיניות הזאת של ה-20 שנה האחרונות הייתה בהקמת המדינה היינו יכולים. אני אפילו לא רוצה לדמיין. זה חשוב גם לומר את זה שכאשר לא בונים תשתיות ארוכות טווח אז בסוף הכול קורס. תודה רבה. אני עוברת לאיתמר אביטן, ראש אגף אסטרטגיה בהסתדרות. אתם בעצם הגוף שאפשר להגיד מאגד את נותני השירות הציבורי. כל עובדי ועובדות המגזר הציבורי. המשבר הזה הוא גם משבר בסוף של נטישת עובדי המערכת. אני אתן רק איזה שהיא דוגמה: אנחנו מנהלים פה את הדיונים על המתמחים לרפואה. כ-47% ממי שמסיימים שוקלים לעזוב. לעשות את זה, להיות רופאים בחו"ל. השירות הציבורי מכשיר, אבל לא מאפשר שהות ולהישאר. כ-43% מתלמידי ההוראה, מחנכים ומחנכות העתיד לא רוצים לעסוק במקצוע עוד לפני שהם סיימו את הלימודים. יש כאן משבר שהוא משבר יותר עמוק ממה שאנחנו אפילו מדמיינים בהקשר של השחיקה והקריסה של המקצועות. << אורח >> איתמר אביטן: << אורח >> אני אגיד שבאמת אני לא אגע במי שמאוגדים בהסתדרות, כי לפני יומיים קיבלנו הודעה בבית הספר שלנו בגבעתיים שאין מורים, אז צריך להוריד שלוש שעות שבועיות במגמות. אז אין כבר מי שילמד את הילדים. הורי גבעתיים היו בשוק. אנשים באמת, אני מתחבר לסוף, שאנשים לא מבינים מה זה המגזר הציבורי. אנשים לא מבינים שהמגזר הציבורי זה אחיות - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לקצץ להם בכל גזרה, שוב, את הכסף ואז גם לרצות שהם יישארו במקצוע. << אורח >> איתמר אביטן: << אורח >> נכון. גם כשאתה שואל את האנשים, מה שנקרא את הציבור ויש גם איזה סקר קטן שאנחנו עשינו, אז אתה אומר מה דעתך? צריך לקצץ במגזר הציבורי? אז כל אזרח כנראה יגיד 'כן, בטח'. באחיות? לא, לא, באחיות. במורים? במורים לא. ואז אתה מגיע איתו מקצוע-מקצוע. ואז באמת האזרחים באמת, אה, זה המגזר הציבורי? ב-2003 ההוא קרא להם האיש השמן. ואז אנשים פתאום מתחילים פתאום להבין מה זה המגזר הציבורי. אני חושב שמה שהכה ב-7 באוקטובר זה באמת ההבנה מה זה המגזר הציבורי. כמה הוא חסר וכמה צריך לבוא ולהשקיע בו. המדינה שלנו, אני חושב שאנחנו נדבר על רפורמות והכול. יש מדיניות. המדיניות היא להחליש ולפגוע במגזר הציבורי. אפשר להסתובב אחרי הרבה דברים וללכת מפה ומשם. יש שלטון פה והוא שלטון ברור, שמטרתו לפגוע במגזר הציבורי. ראינו רק לפני חצי - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הכאוס משרת. << אורח >> איתמר אביטן: << אורח >> הכאוס משרת. תראי, אי אפשר לעשות כאוס אם אתה לא פוגע במגזר הציבורי. אם יהיה מגזר ציבורי מסודר, אז לא יהיה כאוס, כי יש עובדי ציבור, באים בבוקר, עושים את עבודתם. המדינה מתנהלת כסדרה, יש תחבורה ציבורית מסודרת, יש חינוך מסודר, יש הכול. אם אתה יוצר בלגן במגזר הציבורי, שזה בעצם הפנים, אתה יוצר את הכאוס שאתה רוצה כמובן ליצור. אנחנו עשינו איזה שהוא סקר קטן ושאלנו באיזה מידה משרדי הממשלה היו ערוכים לתפקוד במצב המלחמה. את זה עשינו קצת אחרי המלחמה. כמובן בלא ערוכים, לא ערוכים בכלל אנחנו נמצאים על קרוב ל-76% מהציבור אומר שהם לא היו ערוכים. עכשיו ננסה שנייה, חוסר התפקוד של משרדי הממשלה היה תוצאה של הזנחה מתמשכת של הממשלה. שואלים את הציבור. 73% מהציבור אומר מסכים. אני לא מדבר על, ממש מסכים, בין מאוד מסכים למסכים. חוסר התפקוד של משרדי הממשלה תוצאה של חוסר השקעה תקציבית מספקת בשירותים לאזרחים במדינה. אנחנו פה ב-65% מהציבור מסכימים עם האמירה הזאת. ברורה, חוסר תקצוב. זה חשוב מאוד הנקודה אחרונה. חוסר התפקוד של משרדי הממשלה הוא תוצאה של מינויים לעמדות מפתח של מקורבים פוליטיים ללא הכשרה מקצועית מתאימה. ופה אנחנו מגיעים כבר ל-72%-73% מהציבור שמסכים עם זה. אני אגיד את זה, גם בדקנו את זה באלמנט הפוליטי, קרוס דה בורד. אין פה ימין, שמאל. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> 72% זה עמוק בתוך, חד חד ערכי. << אורח >> איתמר אביטן: << אורח >> זאת אומרת אנשים מבינים בסופו של דבר שיש פה מדיניות ברורה לפגיעה. מי לדעתך האשם העיקרי בקריסת השירות הציבורי? אז 33% מדיניות הממשלה, 27% שרי הממשלה. 9% מנהלי משרדי הממשלה. כמובן 8% זה זניח ביותר, עוד יש מישהו שניסה קצת להאשים את העובדים. אבל אנחנו רואים בסופו של דבר שהממשלה והמדיניות שלה תופסים מעל ל-56% מהציבור שאומרים ששם הבעיה העיקרית. אני אגיד עוד פעם, כהסתדרות, אנחנו אמנם מייצגים את העובדים, אבל אנחנו גם תנועה חברתית. ואנחנו רואים את החשיבות של מדינה וחיזוק מדינת הרווחה. השירות הציבורי הוא המנוע לחיזוק מדינת הרווחה. בלי שירות ציבורי איכותי וטוב אנחנו נקבל פה מדינה שכל אחד נמצא בפני עצמו. אנחנו ראינו פה איך חיזקו את הדוטש'. אני מקווה שכולם יודעים שאיילון מאסק הקים עם המסור והיו כמה שתמכו ואמרו וכמובן קהלת וצריך להביא את זה לארץ וצריך לפעול. זה נסגר לפני כמה ימים בקול ענות חלושה אחרי שממש עם מסור ניסו להראות איך לחסל ולפגוע במגזר הציבורי אחרי שגרמו - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני לא מבינה איך יש מי שבישראל, במדינה באמת מוקפת אויבים אפשר לחשוב על פירוק החוסן הלאומי שלנו בצורה כזאת. זה פשוט דבר הכי לא, לא מצליחה להבין את זה. << אורח >> איתמר אביטן: << אורח >> דמגוגיה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מי שרוצה לחסל את השירות הציבורי במדינה כמו ישראל. << אורח >> איתמר אביטן: << אורח >> דמגוגיה. אנחנו רק נגיד שהניסוי שם הוא לא רק נסגר, הוא גם במהלכו בוצעו נזקים משמעותיים לציבור האמריקאי. מגפות, הרבה דברים. לקחו עובדים, הוציאו אותם. ניסו אחרי זה לחפש את העובדים שהוציאו, כי חייבים להחזיר אותם כי צריך לטפל בכל מיני בעיות שנוצרו. לכן אני אסכם ואומר, המדיניות היא חייבת להשתנות. ההבנה של הממשלה ושל הציבור שהם זכאים לקבל שירות ציבורי איכותי וטוב חייבת לבוא גם מהציבור. אנחנו מנסים לשדר לציבור ולהעמיק לו את העניין הזה של מה זה עובדים במגזר הציבורי ולמה אנחנו צריכים לדרוש מהממשלה לקבל שירות. משלמים מיסים, מקבלים שירות. אני מקווה שיהיה פה שינוי במדיניות. אני לא אגיד מעבר לזה. ואז אנחנו נראה איך מדינת ישראל משתנה. << אורח >> עדי בן מרדכי: << אורח >> אפשר רק שאלת הבהרה, גברתי יושבת הראש? אני עדי ממשרד הבריאות. אני רק אגיד שאנחנו מערכת הבריאות מסתכלים עליה כמערכת. כששאלת על משרדי ממשלה, אני כן חושבת שגם בציבוריות הישראלית יש את ההפרדה הזאת. דיברתם על הרופאה בקצה בסוף. היא חלק ממערכת הבריאות, מבחינתי היא חלק מהאחריות שלנו. אני אגיד שאני באה ממערכת מאוד ציבורית, אחת מהטובות בעולם, אז אני מרגישה מאוד בנוח בדיון הזה. אבל אנחנו מסתכלים על מערכת הבריאות כמערכת גם בתפקיד שלי, אני מנהלת את אגף עתודות. עתודות ניהול ומנהיגות למערכת הבריאות. יש פה עמיתים שלי כאן. מסתכלים על מערכת הבריאות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מה שאלת ההבהרה? << אורח >> עדי בן מרדכי: << אורח >> לא, השאלה אם הסתכלו על מערכות או הסתכלו על משרדים? כשאתה מדבר על שיח ציבורי. אני רגע אגיד, אני מסיימת את הסוגריים עוד שנייה. אני אגיד, זה חשוב כי אמון הציבור בסוף הוא החוסן הלאומי שלנו. ואם אנחנו רגע מסתכלים על כל הדבר הזה יכול להיות שהמשאבים שלנו שהחוסן שלנו קצת יותר גדול ממה שאנחנו חושבים. << אורח >> איתמר אביטן: << אורח >> אני אגיד, לא העליתי את זה, אבל אם תרצי אני אראה לך את זה אחר כך. באמת בדקנו קצת משרדים. אז באמת מערכת הבריאות כמובן קיבלה, ברגע שאתה מתחיל לשאול יותר לפרטים אז כמובן שאתה מקבל. אבל כיוון שאנחנו, וזה מה שהסברתי פה, שאנחנו רואים את הנושא הזה כמדיניות לפגוע במגזר הציבורי זו מדיניות, זה לא - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני רוצה רגע להגיד לך משהו. מערכת הרפואה הציבורית בישראל היא כמובן שרפואה היא עניין מושתת מדע לחלוטין, אבל מבחינתי היא נס. ההרעבה השיטתית של המערכת הזאת והעובדה שהיא כל כך טובה ואפקטיבית, למרות ההרעבה המכוונת של המערכת – זה באמת בגדר נס. נס שהעובדים ועובדות מחזיקים אותו ממש טוב. אני לא חושבת שלהיות בהקשר הזה המערכת עומדת בפרץ בצורה, באמת, אני משתאה. אתמול עשינו פה את יום בריאות הנפש. אין לי מילים. אבל זה באמת לא מספיק ולא פעם קריסה היא דבר שאנחנו לא מבינים עד כמה הוא קרוב אלינו. כאשר חסרים 30,000 אחיות וכ-14,000 רופאות, נתונים של פורום ארלוזורוב, אני לא יכולה לקבל את זה כאיזה משהו שעובד יפה. << אורח >> עדי בן מרדכי: << אורח >> לא, אני לא אומרת שאין בעיות. אני רק מדברת על הנכסים שכן יש והם גם יכולים לעזור לנו לבנות. << אורח >> איתמר אביטן: << אורח >> אם לא נטפל במדיניות אז יכול להיות שמערכת הבריאות תהיה חזקה ואז נקבל משרד רווחה שהשר הנוכחי אומר שצריך להפריט אותה לגמרי והוא רוצה רק להיות רגולטור. זאת אומרת, אם נתייחס רק למשרדים ופה לעובדים האלה ופה לעובדים האלה, לא. צריך להסתכל על כלל המערכת. כלל המערכת במגזר הציבורי צריכה לתת שירות לאזרחים. הוא צריך להיפגש בזה באוטובוס, כשהוא מגיע לבית חולים, כשהוא מזמין תור ל-MRI, כל הדברים האלה. לכן אנחנו קצת מדברים על הנושא של המדיניות, בוודאי לא בפרטנות על משרד משרד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה. לפני שאני עושה פינג-פונג גם עם הרשויות ויתר האורחים שלנו כאן אני רוצה לתת גם לאביעד הומינר רוזנבלום, סמנכ"ל. יש לו מצגת. אני רוצה לעבור למשרד ראש הממשלה, אביאל, אילנית ועידו, תציגו מי מציג? << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> אני אציג. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בסדר גמור. תודה לך שאתה פה איתנו. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> ראשית, אני מצטרף לתודה על הדיון הזה. השותפים שלי, גם הממשלה, ותכף נדבר על אגפי העתודות במשרדים שמובילים תהליכים מאוד משמעותיים. אני חושב שיש גם חיבור לאורך כל השנה בין החברה האזרחית בינינו. אנחנו מכירים את הנתונים, מכירים גם את חצי הכוס הריקה ומודעים אליה. כולנו גם ראינו אותה. כן חשוב לי, וזה קצת מתחבר למה שעדי אמרה קודם גם, לשים רגע אחוד נקודת מבט על חצי הכוס המלאה או על העשייה המאוד משמעותית, לא מתוך עיוורון למה שלא קורה, אלא מתוך ראייה מושכלת, כי אני חושב שזה חלק מהסיפור. היכולת שלנו גם להתבונן על ההיבטים האלה ויש הרבה טוב. ובכל בוקר יש עשרות אלפי עובדים ועובדות מדינה בשירות ציבורי שקמים בבוקר. ב-7 באוקטובר רצו למשרדים או לדרום או לצפון כדי לעשות את עבודתם. אני חושב שזה דבר שצריך לסמן אותו, כי בסוף אנחנו יודעים שיש פה גם איזה אפקט פיגמליון שמאוד נוכח. אבל עדיין יש פה סוגייה מאוד מורכבת, השירות הציבורי גם בהיבטי שיתופי הפעולה, גם פעולה בחירום. יש לנו הרבה מאוד עבודה שם. צריך לומר בכנות, ופה אני כן מתבונן על מה שנאמר פה, אנחנו במידה רבה, אני אומר את זה קצת בצורה בוטה, מדממים את האנשים הלא נכונים בשירות הציבורי, כמו האנשים הטובים שהיינו רוצים שיישארו על המגרש. חלקם עושים את זה למרות כל המורכבויות ואפשר לדבר הרבה מאוד על המורכבויות בשירות הציבורי. אבל גם יש אנשים שלצערנו לא נמשכים, כולל בוגרים שלנו. היום לעתודות לישראל יש כבר למעלה מ-5,000 בוגרים, רק השנה היו 493 אנשים בתוכניות. אבל בואו נגיד את האמת, המספר חסר משמעות. אם האנשים האלה לא הופכים לאפקטיביים והם לא משמעותיים אחרי זה להזיז את המערכת, את המחוג למקום אחר, אז המספרים הם מספרים ואפשר להתגאות בהם. אבל אנחנו צריכים לשאול בסוף איפה האפקטיביות של אותם אנשים שמושקעים בהם הרבה מאוד משאבים. אני אגיד שהבסיס לראיית עתודות לישראל וזה מתכתב עם מה שעדי אמרה קודם, זה ראייה מערכתית. אם פעם חשבו שאת החינוך מנהל רק משרד החינוך ואת הרווחה רק משרד הרווחה, היום אנחנו בעולם שמבין שבעצם כדי לטפל בילד בכיכר החתולות, אני ירושלמי, אתה צריך בסוף שיהיו לך אנשים ממשרד הרווחה, מהחינוך, את על"ם, את העירייה. ורק כאשר מדברים מערכתית וכל השחקנים נמצאים ביחד על המגרש אפשר להזיז. וזה המודל הבסיסי שאיתו אנחנו רצים ואנחנו מאוד גאים בתוכניות. נמצאים פה חלק ממי שמוביל אותם. תוכנית מרחב לבריאות נפשית שעדי מובילה, אביחי מוביל תוכנית של גיל הרך. כלומר, סוגיות ליבתיות. אתה חייב את כל השחקנים ולא מספיק השחקן הבודד. אנחנו מאוד מאמינים בסוג כזה של תוכניות שמוביל. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רק להגיד, זה גם מאוד מחבר לתפיסה של היום שהיא הרבה יותר עבודה בין משרדית ופחות ההסתגרות המשרדית. אנחנו רואים פה היום כמה שכאשר יש עבודה בין משרדית, פה בדיוני הפיקוח שלנו, זה מדהים איך השינוי נעשה הרבה יותר מהר וטוב. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> חד משמעית. אני יכול לומר אפילו שאני לא עשרות שנים בממשלה, רואים את השינוי הזה בעיניים. מי שרוצה לראות את זה רואה הרבה מאוד פורומים בין משרדיים, בין מערכתיים, יורדים קומה אחת מתחת למה שאתם דיברתם קודם ושם אתה רואה עבודה מדהימה ואנשים מסורים שמצליחים. אני אומר שהרבה פעמים יש דיונים שזה כמו מלחמה מהמאה ה-16. כל אחד בא עם הדגל של המשרד. ואתה רואה שיותר ויותר יש כאלה שמצליחים להשאיר את הדגל בחוץ ולהתחיל לעבוד וקורים דברים מדהימים. הציר השני שעושה שינוי זה הציר של חיבור לדגלים מערכתיים. כלומר, כשיש לך תוכניות למיניהן, אבל הן כמו חלליות באוויר, אז יש לך הרבה אנשים שהם נורא מבסוטים, אבל לא קרה שום דבר במציאות. זה אחד השינויים הגדולים שקרו והובלו בשיתוף פעולה של משרד ראש הממשלה עם הנציבות ועם הג"ת זה הקמה של ארבעת אגפי עתודות במשרד רווחה, חינוך, בריאות ופנים, שבעצם מחברים בין הסוגיות המערכתיות לבין מה שצריך בשטח. גם משרד ראש הממשלה הגדיר שלוש סוגיות ליבה: סוגיית האקלים, סוגיית הדיגיטציה שזה מובן מאליו וסוגיית שיתופי פעולה בין מערכתיים. מה שהגדרנו את זה נושא ליבה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> קצת קשה לטפל באקלים כאשר מרבית הסמנכ"לים במשרד שאמון על זה נטשו ו-10% מהעובדים לא מאוישים. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> כמו שאמרתי, אני בענייני חצי כוס מלאה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אין בעיה. הגדירו את האקלים, אבל המשרד פורק. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> אבל חברת הכנסת, אני אגיד יותר מזה. אנחנו מצאנו באגף את אותו אדם שהיום נמצא במשרד הזה ומוביל איתנו עכשיו תהליך, כדי שבכל תוכניות העתודה, 500 אנשים בשנה יכירו את אתגרי האקלים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מורידה את הכובע בפני זה שנשאר. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> אז אני לא רק מוריד את הכובע, אני גם מחבק אותו ואז הוא ממשיך לעבוד. דרך אגב, הוא בוגר של תוכניות עתודות לישראל ואולי זה גם חלק מהסיפור, יש להם איזה resistance יותר גדול מאחרים. אבל אני חושב שהדברים האלה נעשים. גם בעניין הדיגיטציה, עם מערך הדיגיטל. אני חושב שבעצם כאשר נייצר מצב - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רגע, אקלים. מה עוד אמרנו? << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> אקלים, דיגיטציה, סוגייה מערכתית של שיתופי פעולה. בעולמות היותר רכים. אבל ברגע שכל ה-500 ידברו את השפה הזאת וגם הבוגרים, אז נוכל באמת לעבוד בצורה מערכתית בציר הזה. הציר השני הלא פחות חשוב, נגיד את זה ככה, שכל מערכת ותכף ידברו אני מקווה ראשי האגפים, כל מערכת באה ומסמנת מה היא צריכה. לצורך העניין באה מערכת הבריאות ואומרת אלה האתגרים שלנו. לכן כל תוכנית שפועלת תחת מערכת הבריאות תדבר את השפה הזאת. או משרד הרווחה מגדיר שכול אזרחי או יציאה מזנות או סוגיות כאלה. ברגע שמגדירים את זה כווקטור, עכשיו כל אותם אנשים שנמצאים בתוכנית מוכווני מערכת ומוכווני תוכנית עבודה. בסוף מי שמנחה את הדבר הזה תוכנית עבודה. וגם כשאנחנו הולכים אחר כך, דיברתי על 5,000 בוגרים, גם הם הבוגרים של מערכת הרווחה, יש לנו רשת של רווחה, 300 בוגרים ובוגרות. מי שמסמן להם זה ביטוח לאומי ומשרד רווחה. הם אומרים תקשיבו, זה האתגרים שלנו ובואו תפעלו. אני חושב שזה אחד השינויים המאוד גדולים שאנחנו רואים בשנים האחרונות של בוגרי עתודות שלא רק קיבלו מהמדינה, והם קיבלו המון, אלא גם רואים את עצמם כסוכני שינוי פעם אחת של משרדי האם ופעם שנייה בעצם של המערכת הציבורית והם צריכים להוביל את התהליכים האלה ביחד. לשמחתנו אנחנו רואים הרבה מאוד ברכה בדבר הזה. כי בסוף אני שואל את הבוגרים מה יוצא לאזרח מזה שאתה קיבלת תוכנית. השקענו בך כמה, X, עשרות אלפי שקלים. מה הרווחנו מזה. לשמחתנו, אפשר להאריך הרבה מאוד בדוגמאות האלה. ציר שלישי שהוא מאוד משמעותי ולצערי הוא הוזנח, ושוב, אנחנו בענייני חצי כוס מלאה. כל הסיפור של אוכלוסיות הגיוון. לשיטתנו יש מאגרי גז, סליחה על הביטוי, בחברה הישראלית, שלא נגעו בהם כמעט. אני מדבר על החברה החרדית, אני מדבר על אנשים עם מוגבלות, אני מדבר על החברה הערבית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אז רצוי לא לבטל את תוכניות החומש. רק אומרת. רצוי לא לבטל את תוכניות החומש. עדיין אין חומש ל-2026. נגמר החומש ב-2025. אין חומש חדש. והכספים שהיו אמורים לשמש לאותו גיוון ממשרד לשוויון חברתי בוטלו והועברו לשב"כ. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> אני אגיד שגם בתוך המציאות הזאת, ואנחנו ערים להיבטים האלה, אנחנו היום בתהליכים מאוד עמוקים גם עם החברה החרדית, גם עם הפריפריה בכלל. להציע לילד בקריית שמונה או ברהט או במטולה להגיד שהשירות הציבורי - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, נשמע לי שאתה חוצב בסלע והסלע רק מחדשת את עצמה כקשיחה יותר ויותר. אתה אומר אני רוצה, אני מבין את האתגרים. אתה צודק, האתגרים, חברה חרדית וצעירים חסרי מעש בחברה הערבית וגיוון פריפריאלי גיאוגרפי והכול, אני איתך. כמובן, נשים, הכול. אבל בעצם כל המנגנונים, מדיניות דה פקטו, עובדים נגד. קיצוצי כספים, משאבים, ביטולי תקציבים, ביטולי תוכניות. החלטות ממשלה מבורכות, בהקשר של תוכניות החומש הם במימוש הגבוה ביותר של החלטות הממשלה. זאת אומרת, המדינה עשתה מעשה שהוא מעשה אפקטיבי. אבל הביטול לוקח אותנו אחורה. מה זה צעירים חסרי מעש בחברה הערבית? זה לא רק שהם לא בשירות הציבורי, זה הסללה ללאומנות ולארגוני פשיעה. המדינה עובדת נגד עצמה. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> אני אגיד שגם במציאות הנוכחית, אני שומע היטב מה שאת אומרת, גם במציאות הנוכחית יש עדיין הרבה מאוד גם בתוך הממשלה, גם בחברה האזרחית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> גם עם החברה החרדית. מדינה לא יכולה לתקצב אי יציאה לשוק עבודה. אני לא מדברת אפילו על השוויון בנטל, כן? המדינה מתקצבת ממש דה פקטו לא לצאת לשוק העבודה ולשירות הציבורי ואז אומרת אני רוצה חרדים בשירות הציבורי. רצוי להתחיל בלימודי ליבה. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> אפשר להתחיל בהרבה דברים, אבל זה לא תפקידי. תפקידי בסוף להסתכל איפה יש משאבים. איפה יש אנשים שלא הסתכלו עליהם עד היום. אני חייב לומר שגם במציאות שאנחנו מסתכלים עליה כרגע אנחנו רואים ברכה בדבר הזה. אנחנו רואים קהלים, הגיעו פה עולם המכינות. עולם שעד היום לא מספיק הסתכלו ולא ראו בו כמשאב שרוצה להצטרף לעולם הזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אז למה לא נותנים את התקצוב למכינות אופק שאנחנו נאבקים עליו? 10 מיליון שקלים תוספת כדי להגדיל משמעותית את המכינות הפריפריאליות, שהן הכי השקעה של שוויון הזדמנויות. אומרת לך את זה בתור מישהי שהייתה קצינה ממגדל העמק. עבורי הצבא היה הכוח המניע הכי משמעותי שאני יכולה להגיד עבור השליחות שלי היום. באמת, אני לא יודעת איפה הייתי אם לא הייתי יוצאת לשירות משמעותי. אומרת את זה בשיא הכנות. מכינות אופק הן הדבר הכי אפקטיבי לעניין הזה ואנחנו נלחמים על גרושים כדי שירחיבו מכינות שממש מרחיבות שירות משמעותי. כמובן יציאה אחר כך לשירות הציבורי. בפריפריה הגיאוגרפית החברתית ששם הכי נדרש. למה צריך להתווכח על כאלה סכומים קטנים אם אתם מגדירים את זה כאוכלוסיית יעד? << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> אני אגיד ככה: אני מוקף באנשים שיודעים לספר לי מה חסר במדינה. אני תפקידי, עם זה אני קם בבוקר ולכן קמתי היום כדי להגיע. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אתה נהדר. אגב, זה לא אישי. אני פשוט חושבת שזה ממש מדיניות שהיא רהב אל מול דה פקטו שלא מתקיים. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> לכן אני מדבר על מעשים ולא, אני יכול להגיד מה אנשים פה בצד הזה עושים כל בוקר, והם עושים. וכן אנחנו מצליחים להכניס יותר ויותר אנשים מהפריפריה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ואגב, מכינות. מכינות היום חד משמעית עתודה פיקודית של מערכת הביטחון. מי שלא מבין שהשקעה במכינות ובפרט מכינות אופק באמת יוצאים לשירות משמעותי ונשארים כעתודה פיקודית. הרי בסוף הדבר הזה הוא סופר משמעותי. מה זה 10 מיליון? כולם מבינים פה שתקציב המדינה זה גרושים במונחים האלה. זה חוזר למדינה כל כך בטוב. כל כך בצמיחה, בפריון ואוכלוסייה הכי טובה שנמצאת אחר כך להחזיק את השירות הזה. לכן אני אומרת לך, אתה חוצב בסלע, באמת, אין לי מה לומר. זה כאילו אתה עושה מעשה שבעצם עובדים נגדך. אני ממש מעריכה אותך. אני רוצה לומר את זה, זה ממש לא אישי. פשוט מה שאנחנו פוגשים פה אל מול ההצגה זה פשוט פער בלתי נתפס. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> אני אגיד שבוודאי שאנחנו לא בציר האישי, אנחנו בציר המהותי. אני אגיד שבציר המהותי נעשים בימים אלה, נמצא פה עכשיו, הצטרף אלינו מעולם המכינות, נעשות פעולות מאוד משמעותיות אל מול עולם המכינות. מתוקצבות בהרבה מאוד כסף, כי אנחנו מאמינים בדבר הזה וזה קורה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חסר כסף. אני מתעקשת, אני אומרת את זה. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> האם זה קורה דרך הציר שהיינו כולנו רוצים? לא. אבל זה עדיין קורה. וזה קורה ואנחנו מצליחים להביא את האוכלוסיות האלה לשירות הציבורי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני מתווכחת איתך, זה לא קורה, לא נכון. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> אני יכול להגיד שיש לנו - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אביאל, לא. לא בתנועות הנוער. אנחנו נלחמים עליהם כל הזמן, רק בהם מקצצים. אני רואה את הכספים, מחזיקים מיליארד ש"ח בתקציב החינוך כרזרבה. מיליארד ש"ח מוחזק כבן ערובה להשתמטות, כן, לתקצוב נוסף לאברכים. כאשר מקצצים בתנועות הנוער ובכל מנגנוני הסללה חיובית לשירות הציבורי. אני אומרת לך, לא נכון מה שאתה אומר. זה לא נכון. אם בזמן מלחמה כאשר תנועות הנוער הלכו למלונות להחזיק ולטפל בילדים מפונים, עשו מעשה כשלא הייתה מדינה והם קיבלו את הקיצוץ ראשון. אני זוכרת את זה. לא יעזור. לא יעזור, לא תוכל לספר פה סיפור אחר. אני מבינה שאתה באמת באופן אמיתי ומלא רוצה בסיפור האחר. אתה לא הבעיה. הבעיה שהמציאות לא מתכתבת עם מה שאתה אומר. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> פה יש לנו מחלקות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, אני בוועדת הכספים, לא מחלוקת. עובדות. אני מבוססת עובדות. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> אני אומר שגם בנתונים הקיימים אנחנו מצליחים להביא מידי שנה מאות אנשים שרוצים להצטרף לשירות הציבורי. תכף משרד החינוך יתאר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כי ישראל היפה, ברוך השם יש לנו מלח הארץ פה. ממש תודה, אבל מה זה אומר על המדינה? << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> תפקידנו הוא למשוך את ישראל היפה. תפקידנו הוא ללכת לחברה החרדית ויש שם הרבה מאוד יוזמות שאנחנו מצליחים להביא אותן. חלקן יותר ויותר לשירות הציבורי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זאת אומרת אתה הולך לחברה החרדית, מנסה לעשות. אבל המדינה עובדת דה פקטו על זה שיוצאי החברה החרדית יהיו ללא כישורים נורמטיביים עבור שוויון הזדמנויות, השכלה ותעסוקה, כמו כל יתר ילדי החברה הישראלית. זאת אומרת אתה אומר אני לא מאפשר שוויון הזדמנויות לילד חרדי. אני מונע ממנו את הכלים הבסיסיים כדי להשתלב ולהיות חלק. ואחר כך, אחרי שמנעתי ממנו אני ניגש אליו. אני רוצה להגיד לך לא, זה לא מספיק. << אורח >> ריטה גלפרין גולשטיין: << אורח >> רגע גברתי יושבת-הראש, את מרשה לי רק רגע להתערב? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כן. << אורח >> ריטה גלפרין גולשטיין: << אורח >> כי זה פשוט מתכתב מאוד עם המשפט הראשון שהתחלתי איתו. ההבחנה בין הדרג הנבחר לדרג המקצועי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ממש. הם מדהימים. << אורח >> ריטה גלפרין גולשטיין: << אורח >> אני חושבת שהמנדט של עתודות לישראל הוא לעשות במסגרת מה שהוא עושה. ואם הדרג הנבחר בסוף עושה את מה שהוא עושה במסגרת ההסכמים הקואליציוניים וההסכמים האחרים - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> פשוט מה שאני אומרת זה שאם כל הילדים החרדים בישראל, כי אין מספיק חינוך ממלכתי חרדי, שזה משאת נפשי, אנחנו נקים, אנחנו נשים את הממ"ח בחוק החינוך הממלכתי. אנחנו נשים אותו. אין לי בעיה עם אף אורח חיים של אף אדם. אבל יש חברה, ממלכתיות היא דבר שבונים אותו. לכן חוק חינוך ממלכתי חייב להכליל בתוכו את זרם החינוך הממלכתי חרדי. אבל כאשר הדבר הזה לא קורה, כל מה שאתה עושה הוא טיפה בים. הוא טיפה משמעותית. הוא מול הכלום הוא מדהים. זה דבר מדהים. באמת, אתה מבחינתי השליח שרואה נכוחה. אבל המדינה, הממשלה עובדת נגד מה שאתה עושה. זה מה שאני אומרת. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> אז אני אגיד, שוב, המדיניות שאיתה אנחנו הולכים זה התפיסה שבאמת לא עליך המלאכה לגמור ולא את בן חורין לבטל ממנה. עם זה אנחנו קמים בבוקר. רק אני רוצה לבוא ולומר, אנחנו לא איזה חבורת אנשים שחיים בלה לה מלאי אידיאולוגיה. אני רוצה להגיד שבכל יום אנחנו מצליחים. אני אקח אפילו את הדוגמה שלך, אני אכנס לסמטה הזאת. אני אגיד שגם אל מול החברה החרדית כל אחד עם תפיסתו ודעותיו, כמי שעשה יותר מ-250 ימי מילואים, אני בשכונה שבעד שרות בציר הזה. אבל זה לא סותר את זה שכאשר אני עכשיו בונה תוכניות לחברה החרדית, ואנחנו עושים את זה, אנחנו בונים תוכניות שבהן אנחנו מטמיעים תואר ראשון כדי שהם יוכלו להשתלב. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אתה צודק. אני לא אומרת לבטל, אתה צודק. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> עובדים יחד עם נציבות שירות המדינה כדי לאפשר להם הסללה, כדי שיוכלו, ומארגנים להם משרות. כי בסוף, שוב, אל מול כל הנתונים שאת שמה אני עדיין, לא מאמין, אנחנו פועלים ומצליחים לעשות הרבה מאוד עשייה בשטח. כי אם אנחנו רק נסתכל על מה שאין, באמת לא נצליח. וקורים דברים מדהימים. רק אני חושב שחלק מהסיפור, ופה אני כן אגיד בכנות, שאני חושב שזה לא רק איזה עניין של אידיאולוגיה. אני חושב שכאשר אתה בוחר להאיר את הזרקור על הדברים הטובים, אז אתה מצליח לראות הרבה דברים טובים. אתה שם את הזרקור על ההיבטים האחרים, לא שהם לא קיימים. אבל אני חושב שיש לנו פה איזה נקודת איזון. וכן, בעולם של עתודות לישראל אנחנו בוחרים לפעול ומצליחים לפעול לשמחתי הרבה, ושוב, יהיו פה תכף דוגמאות מתוך המשרדים עצמם, כדי לקדם מיזמים אדירים שהאזרחים ירוויחו. גם בתוך המציאות כמו שאת מתארת. אנחנו נמשיך לעשות את הדבר הזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אתה עושה דבר מדהים. וגם אני באמת מאמינה שבסוף צריך לפעול מבפנים. זו תפיסת עולם אצלי, אני מאמינה במה שאתה עושה כתפיסה. אני רק רוצה לומר שאל מול הנתונים הברורים צריך להיות גם מעשה רוחב. ישראל חייבת גם שיהיו פה הכרעות. אי אפשר שהכול תמיד יימרח, כי כאשר זה מגיע לפתחנו, משבר הגיוס למשל, כשהוא הגיע לפתחנו בצורה כל כך קשה וכאובה, אז אני מסתכלת על היעדר ההכרעות. ברור לי שאם היה פה חינוך ממלכתי חרדי 30 שנה לא היינו במשבר גיוס ותעסוקה בחברה החרדית. והפצע המדמם הזה היום בחברה הישראלית לא היה. ברור לי שבמובן הזה שהיעדר המעשה הוא גזר עלינו מציאות מאוד מקטבת. אני חושבת שיכולנו להימנע ממנה. אבל אתה מבחינתי עושה את מה שאני מאמינה בו כשליחות. אני רק אומרת, בסוף צריכים לקחת אחריות. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> אני אגיד במשפט סיום שאני חושב שבסוף גם אנחנו לא מצליחים להזיז שום דבר בלי העבודה הבין מערכתית שלנו. כשאנחנו עובדים יחד עם נציבות שירות המדינה, עם המשרדים, עם ארגוני חברה אזרחית, אני חושב שההדהוד והפעולה ביחד דרך הדבר הזה מצליחים לקרות דברים מאוד טובים ואנחנו נמשיך להאיר את המקומות הטובים, כי בסוף יש לנו איזה ציר שכולנו רוצים להתקדם אליו. אז שוב, תודה גם בהקשרים האלה על כל מי שנמצא פה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה. אנחנו נחזור לאביעד דומינר. אביאל, תודה רבה. << אורח >> אביעד הומינר רוזנבלום: << אורח >> (הצגת מצגת) תודה. אני גם רוצה לברך על הדיון הזה. גם כמו שתיארו כאן אחרים, גם לי יש ילדים במערכת החינוך וגם אנחנו פעם בשבוע מתבשרים שהצהרון התבטל, חסרה מורה, אין שיעור וכל הדברים האלה. כולנו מרגישים את זה על בשרנו. לכן זה דבר באמת דרמטי. מה שאני אציג כאן זה בעצם בקצרה מחקר שנעשה בקרן על ידי יערה מן, היא פשוט לא יכולה להגיע, אז אני אציג את זה בשמה. אני קצת עזרתי תוך כדי המחקר. בעצם אנחנו התמקדנו בסיפור של שירותים חברתיים ושל העובדים שלהם, מתוך תפיסה שאלה בעצם שירותי הקצה שניתנים לאזרחים. זה מה שהאזרח בסוף רואה בעיניים שלו. כמובן שגם שאר המגזר הציבורי הוא חשוב ודרמטי ובלעדיו הדברים לא היו פועלים, אבל השירותים החברתיים אלה שירותי הקצה. בעצם בדקנו את המשבר בהם ודרכים לפתרון. קודם כל אני אגיד שיש משבר דרמטי. דיברו על זה קצת קודם. יש שחיקה תקציבית, שחיקה שיטתית בתקציבים שלהם. יש משבר מול הדרג הפוליטי. יש תחרות עזה מול מגזר ההייטק ועוד כל מיני גורמים שבאמת גרמו למשבר הגדול הזה שרק הולך ומתרחב עם השנים. אני אגיד שבעצם רצינו לבדוק את המשבר, אז הלכנו להורים. נעשה סקר נרחב בקרב מדגם מייצג של 1,500 הורים, אזרחים, סליחה, בישראל. זה סקר גדול. אני אגיד ששליש מההורים לילדים בגילאי בית ספר נתקלו במצב שבו מורה אחת משובצת כמחנכת של שתי כיתות בשל מחסור. זה מספר מטורף, אני מכיר את זה באופן אישי גם בבית הספר של הבת שלי. זה פשוט דבר בלתי נתפס. לא יודע אם יכולנו לדמיין מציאות כזאת, אבל זאת המציאות היום בישראל. כרבע מההורים לתלמידים בגילאי חטיבת ביניים ותיכון נתקלו במצב שבו מקצועות חובה מסוימים לא נלמדים כלל בגלל שאין מורה מתאים. תיארו את זה גם קודם לפני רגע. זה גם קורה בבתי ספר. באמת פשוט מציאות הזויה. וגם מה יהיה על העתיד של הילדים האלה. מחצית מהציבור העידו שחלה בשנה האחרונה החמרה בזמינות או באיכות של שירותי הבריאות, חינוך ורווחה. גם זה מתכתב עם נתונים אחרים שנאמרו כאן ומצביע על עומק הבעיה, שזה לא רק דברים שמרגישים אותם מאחורה, אלא זה בא לידי ביטוי בשטח. אני אגיד שספציפית בדקנו בגיל הרך. 40% מההורים לילדים בגיל הרך נתקלו במצב שבו הגן או הצהרון נסגר ליום אחד לפחות בשל היעדרות של אשת צוות וקושי במציאת מחליפה. אני לא נשאלתי בסקר הזה, אבל אם היו שואלים אותי גם אני הייתי יכול להעיד על זה. גם פשוט מציאות שלא מאפשרת להורים בישראל, אני אגיד במקום העבודה שלנו הרבה הורים צעירים. אין שבוע שאין מישהו שלא מוזעק לגן או לצהרון של הילד שלו כי התבטל. זה פשוט אי אפשר לתפקד ככה. זמני המתנה ארוכים לטיפול. 30% מהורים לילדים נאלצו לחכות חצי שנה או יותר לקבלת טיפול התפתחותי או רגשי לילדיהם. מדובר כאן באופן כללי טיפול רגשי או התפתחותי. אפילו לא בשירות הציבורי. בשירות הציבורי אי אפשר למצוא בכלל. אתה הולך לפרטי וגם שם אתה לא מוצא בכלל את האפשרות לטיפול הזה. פשוט מצב בלתי נתפס. גם באמת, אני בטוח שכל אחד כאן מרגיש את זה. זה מעיד פשוט על התרסקות של השירותים האלה. זה פשוט לא מתפקד עוד פעם, וזה לא מעיד שום דבר על האנשים שעובדים שם. אנשים טובים ומסורים, שלהיפך, נאלצים לעבוד עוד יותר קשה בגלל המחסור של העובדים והעובדות בשירותים האלה. אבל זה פשוט מצב בלתי נתפס. אני אגיד שבדקנו אצל עובדי חינוך וטיפול. שאלנו אותם איך הם מרגישים שהמצב. 40% ממי שמועסקים במקצוע הכרוך במגע טיפולי או חינוכי עם הציבור שקלו לעזוב את המקצוע. 80% ממי ששקלו לעזוב ציינו את השכר הנמוך כאחת משתי הסיבות העיקריות לכך. 52% מהמועסקים במקצועות הם חוו החמרה בתחושת השחיקה והעומס מאז ה-7 באוקטובר. המצב היה ממש גרוע עוד לפני ה-7 באוקטובר, הוא היה במצב של התפרקות. בואו נגיד ככה, לפני הקורונה הוא כבר לא היה טוב. הקורונה נתנה עוד איזה אבן דרך שהמצב הדרדר. המלחמה עוד. וכל פעם יש איזה אבן חדשה שבעצם הופכת את הכול לעוד יותר קשה ומורכב. ומגיעים למצב שראינו קודם של ההתפרקות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אגב אביעד, מה שאני שומעת מהרבה מעובדי השירות הציבורי, בפרט מורים, מורות, בגלל שאיתם יותר התעמקתי, שהם מרגישים שזה גם סוג של בגידה. זאת אומרת, הם לקחו, נכנסו, שמרו על המערכות והכול והמדינה קיצצה להם בשכר. אני רק רוצה להזכיר שהקיצוץ הזה היה תוך החזקת מיליארד ש"ח כמעט במשרד החינוך ברזרבה. הקיצוץ למורים, מורות ומטפלות הוא עומד על 1.2 מיליארד והמשרד מחזיק כסף ברזרבה במקום לבטל את הקיצוץ. זאת הרגשה נוראית. זאת אומרת, זה דיסוננס קשה מאוד להחזיק אותו. << אורח >> אביעד הומינר רוזנבלום: << אורח >> כן. אני גם אגיד שתחושת הבגידה היא נראה לי גם מול המערכת. אנחנו רואים, אין כמעט עיסוק בנושאים האלה. כולם הודו לך על העיסוק בו, למרות שזה היה אמור להיות הדבר המרכזי שמתעסקים בו בכנסת הימים האלה. זה באמת, משהו שולי וקטן. רק כל השירותים החברתיים שכל האזרחים בישראל מקבלים וכל המגזר הציבורי. זה לא איזה נושא שולי של חדר צדדי. זה נושא דרמטי שאמורים להתעסק בו. ולא רק שלא מתעסקים בו, אלא ההרגשה לפעמים הפוכה, שיש רק מלחמה מול הגורמים האלה שהמדינה מנסה רק לשים להם רגליים. בדקנו, 84% מהציבור הם בעצם יש איזה הצעה להפוך את המקצועות השירותים חברתיים, מורות, אחיות, עובדות סוציאליות ועוד כמה מקצועות, למקצועות עדיפות לאומית שבעצם הממשלה תשים עליהם איזה זרקור בהחלטת ממשלה ותנסה באמת לשפר אותם ולתקן את המצב שם. אז 84% מהציבור אמרו שהם יתמכו בהצעה הזאת גם אם הוא יהיה כרוך בעלות תקציבית גבוהה. אני אגע בקצרה לפתרונות שאנחנו מציעים. דבר ראשון, יש לנו, נעשו אצלנו כמה מחקרים על נושאים ספציפיים, על הסיפור של חינוך, בריאות, רווחה וגם מקצועות בתוכם. והצעות לשיפור וייעול המצב. גם תקינה, גם שכר, גם נושאים מבניים. אז בעצם ההצעה שלנו שצריכה להיות איזה שהיא, בהנחה שתהיה, הלוואי שהממשלה הזאת או ממשלה אחרת מתפקדת שאכפת לה מהאירוע של השירותים החברתיים ואכפת לה מהשירות שהציבור מקבל. אז דבר ראשון צריך להיות טיפול ראשוני איזה פלסטר חירום של בעצם תוכנית לשיפור שכר ותקינה בשורה של מקצועות הטיפולים והחינוכיים, פשוט כדי שהם יתקיימו. אף אחד כאן לא דיבר על איכות השירות. על איך השירות הזה נראה. על איך מערכת החינוך נראית, על מה אנחנו מקבלים. פשוט שזה יקרה. אז קודם כל צריך את מצב החירום הזה כדי שבכלל השירותים יתפקדו. בשלב השני יש לנו רפורמות מבניות שאנחנו מציעים שנועדו להסיר חסמים מוסדיים ופוליטיים כדי לשפר את השירותים האלה. הדבר הראשון, אנחנו מרגישים שיש בעיה בתוך הממשלה בסיפור הזה של גוף מחקר וידע. המשרדים החברתיים, יש שם אנשים טובים. אני עבדתי במשרד כזה, אשתי עובדת היום במשרד כזה. יש שם אנשים טובים ומוכשרים. אבל הרבה פעמים חסר שם מידע על הדברים שהם עוסקים בהם. הוא נמצא או אצל גופים חיצוניים או הרבה פעמים משרד האוצר והמשרדים קצת מתקשים בנושא הזה. אני סתם אספר אנקדוטה קטנה. עבדתי במשרד הבריאות בתקופת הקורונה ובדיוק הגיעו חיסונים. היה ככה כיפופי ידיים והצלחנו להסכים על זה שנקבל אלינו חיסונים ראשונים למדריכים בכל המסגרות הפנימייתיות, בגלל שיש שם אנשים עם צרכים מיוחדים. אז הצלחנו להגיע להסכמה הזאת. מאוד שמחנו. ואז קיבלתי מייל ממשרד הבריאות ששואלים אותי כמה עובדים יש במסגרות האלה, כמה חיסונים לשלוח לכם. שאלתי במשרד את גורמי המקצוע והם פשוט לא ידעו כמה עובדים יש במסגרות האלה. זה קשור גם לסיפורים של הפרטה ושל ניהול כוח אדם, של חוסר רצון להתעסק בכוח אדם שזה סיפור אחר. אבל אני חושב שיש בעיה בדבר הזה וגם קצת בחשיבה לטווח רחוק ולתכנון האסטרטגי ואנחנו רוצים בעצם לחזק את המשרדים החברתיים. לתת להם עוד כוח ולהקים גוף מחקר וידע של המשרדים החברתיים שהם אחראים עליו ביחד. הוא בעצם עוזר לתכנון גם של הסיפור של שכר ותקינה. לתת להם איזה חלק באירוע הזה. אנשים לא כל כך מכירים. לפעמים המשרדים, בטח בנושא שכר, המשרדים עצמם הם קצת שחקן חיצוני לזה ואנחנו רוצים קצת יותר להכניס אותם פנימה בעניינים האלה. זה גוף המחקר והידע בעצם שייתן להם את הגב לעיסוק בנושאים. הדבר השני זה בעצם מודל שיש בבריטניה. קצת דומה לסל התרופות בישראל. זה בעצם מן ועדה שהיא מקבלת תקציב שנתי מהממשלה. הממשלה מחליטה מה התקציב. היא בעצם יכולה לבחור תחום או נושא או קבוצת עובדים מסוימת. בדרך כלל עובדים שהם לא מאוגדים כי הם במיקור חוץ, אבל זה אפשרי גם עם עובדים מאוגדים. בעצם להחליט שמטפלים בהם ובסוגיית השכר שלהם כדי לפתור שם נושאים נקודתיים. אני עוד פעם אתן דוגמה מהניסיון האישי שלי. כשעבדתי במשרד הרווחה ניסינו להתעסק בסיפור של המדריכים במסגרות החינוכיות, באמת אוכלוסייה סופר חלשה. אף אחד לא מסתכל עליה. אין לה הכשרה, אין לה ניסיון. אנשים שהיו שורדים בקושי שנה. יש אותו דבר גם בחלק מהמסגרות של משרד החינוך. זה פשוט לא נפתר מכל מיני סיבות מורכבות של מיקור חוץ ומכרזים ועניינים. ואנחנו בעצם רוצים לבנות ועדה כזאת שתהיה ועדה שנתית, שהממשלה תדע שהיא צריכה לתקצב אותה בדומה לסל התרופות. והיא תדע בעצם, היא תחליט - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> היא בעצם תחליט, אם אני מבינה נכון, גם דיברנו על זה לא מעט, היא בעצם מחליטה איזה מקצועות כדאי לתעדף, כמו בסל התרופות, במובן הזה, כדי אסטרטגיה. זאת אומרת המדינה רואה במקצוע הזה מקצוע אסטרטגי שצריך לתעדף אותו. << אורח >> אביעד הומינר רוזנבלום: << אורח >> כן. הוועדה היא בעצם, זה מן הסתם לא ועדה עם סכומים אדירים של כסף, אלא עם סכום ממוקד. אז זה לא שהיה תוכל לפתור את בעיית המורות בישראל, שזו בעיה ענקית יותר רחבה, אלא דברים קצת יותר נקודתיים וקטנים. לא יודע, עובדות פרא רפואיות, מדריכים במסגרות רווחה, דברים כאלה. שהם יותר נקודתיים והוועדה בעצם תוכל - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> השירות הפסיכולוגי החינוכי וכאלה. << אורח >> אביעד הומינר רוזנבלום: << אורח >> בדיוק, עם תקציבים כאלה לפתור בעיות נקודתיות. זה הרעיון הזה. אז בעצם הצעדים הנדרשים להצלחת רפורמה כללית בעצם של שיקום השירותים החברתיים, דבר ראשון זה בעצם החלטת ממשלה, רצון ממשלתי והחלטת ממשלה שבעצם הסקטורים של השירותים החברתיים יזכה לתיעדוף ציבורי וממשלתי. אם אתם זוכרים, ממשלה קודמת לקחה את הסיפור של ההייטק והעבירה כמה החלטות ממשלה של עבודה בהייטק מתוך רצון להגדיל את הפריון. רצון חשוב ומשמעותי. ממשלות אחרות עשו את זה עם חקלאות, עם כל מיני נושאים. אנחנו רוצים שזה ייעשה בנוגע לשירותים החברתיים. החלטת ממשלה שמחליטה שזה מיקוד של הממשלה ורצון לשפר את הנושא הזה. הדבר השני שאני אגיד אותו בקצרה וזה נושא רחב של שינוי של מאזן חוקי בין שיקולים תקציביים למקצועיים באמצעות שינוי כללים פיסקליים. הכללים שמגבילים את ההוצאה. אנחנו לא מדברים על ביטול שלהם, אלא על שינוי שלהם שמאפשר יותר גמישות של הממשלה בהשקעה בשירותים החברתיים ובכלל. הדבר השלישי זה בעצם עיגון חוקי של זכויות חברתיות. חלק מהזכויות החברתיות בישראל מעוגנות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חוק יסוד זכויות חברתיות. << אורח >> אביעד הומינר רוזנבלום: << אורח >> חוק יסוד זכויות חברתיות. חוק בעצם של רווחה שמעגן שירותי רווחה. יש כל מיני דברים שניתן לעשות בנושאים האלה. ואנחנו חושבים שבמהלך שלושת הידיים, שלושת הדרכים האלה, בעצם יגרום לשיפור דרמטי בשירותים החברתיים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני רק אגיד משפט. עד שנת 2003 הזכרת, מי היה שר אוצר. היינו בממוצע השקעה אזרחית ב-OECD השקעה אזרחית, השקעה על תשתיות כבדות, תחבורה ציבורית, ביטחון אישי, רווחה, חינוך, הכול. השירותים שאנחנו מקבלים בעצם. היום אנחנו נמצאים בתחתית ההשקעה האזרחית ב-OECD כאשר חסרים בשנה כ-171 מיליארד שקלים. זאת אומרת, המון דברים אפשר לסדר כרפורמה, אבל אם לא ייעשה שינוי בכללי הוצאה על בסיס סדרי עדיפויות לאומיים, לא סקטוריאליים מגזריים. אם לא יהיה שינוי שישמור על יחס חוב-תוצר, אבל שיאפשר הרחבה ותיקון הדרגתי, שתוך עשור או 15 שנה נהיה שוב בממוצע. לא נורדיות או מדינות סמן, ממוצע. הדברים האלה לא ישתנו. זאת אומרת, אנחנו נצטרך להבין שהשיקום הוא גם דבר שעולה כסף. זה חשוב מאוד לומר את זה ששינוי כללי ההוצאה הוא לא כדי לפרוץ את התקציב, כדי לתת כל מיני כספי מקורבים, אלא על פי אסטרטגיה של אתגרי המדינה שאחרי ה-7 באוקטובר. מבריאות הנפש, תעסוקה וסוגיות אחרות. הפקקים בכבישים שעולים לנו לא מעט. את זה צריך לראות איך מתקנים בין עשור-שני עשורים. וזה אפשרי אם עושים את זה חכם ונכון. תודה רבה. אני רוצה לעבור לנציבות שירות המדינה. יניב ברודי ומזל מיטוקו. אני משאירה לכם ותכף נשאל, כי יש פה גם שאלות של מנור בהקשר הזה של הנציבות. << אורח >> יניב ברודי: << אורח >> שלום, אני יניב ברודי מהנציבות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה שאתם איתנו כמובן. << אורח >> יניב ברודי: << אורח >> מאגף אסטרטגיה. אני רק רוצה לפתוח ולהגיד שזה דיון סופר חשוב. זה הדבר שאיתו אני קם בבוקר ואיתו אני הולך לישון. עוד שנייה בטח יובל גם יציג על המחקר שלו שהוא מבחינתי קצת שנוי במחלוקת, אבל אני אגיד ככלל קודם כל עובדי שירות המדינה, יש כ-90,000 עובדי מדינה. ואני מסתכל ימינה ושמאלה בחדר הזה, יש עובדים לא טובים, מצוינים. ואנשים מסורים לעבודה וגם יש סקרים שמראים את המסירות ואת המוטיבציה של עובדי מדינה. אני חושב שאנחנו גם מובילים בעולם בנושא הזה וצריך גם להגיד את הדבר הזה, כי זה חשוב. אנחנו באמת מאמינים במערכת. רוצה להגיד שזו מערכת הכי מגוונת, מעניינת, עם יכולת השפעה על 90,000 עובדי מדינה שמשפיעים על 10 מיליון אזרחים בכל תחומי החיים. זה ככה קריאה על החשיבות ועל עתיד המערכת. קצת התייחסות, דיברתם על הנושא של עזיבות. אני חושב שאנחנו גם מסתכלים על הנושאים של העזיבות. אם מסתכלים על המספרים הגדולים, אנחנו לא רואים את הנטישה שמדברים עליה. יש כן, אנחנו לא רואים את השינוי הדרמטי. כן אחרי הקורונה ראינו שהעלייה בחלק מהעזיבה הגדולה זה תופעה גלובלית שהייתה. אז ראינו שם איזה עלייה. אבל הנתונים פחות או יותר חזרו לרמה הדומה של השנים לפני כן. לגבי העתיד, אנחנו מסתכלים. יש תחלופת דורות. אנחנו רואים. השירות הציבורי, הדורות שנכנסים לשירות משתנים. יש מגמה של תחלופת עובדים בכל השוק. השוק זז מאוד מהר, השירות הציבורי זז קצת יותר לאט בשירות המדינה. אנחנו לא יודעים כרגע לאפיין האם זה קשור לזה שהדורות משתנים והם זזים יותר מהר ורוצים להחליף ומתעייפים או האם מייחסים את זה למה שקורה בשירות. כן אנחנו מזהים אתגרים מסוימים בגיוס עובדים, בעיקר במקומות, מקצועות ספציפיים. אפשר לדר על רופאים, אחיות, מהנדסים, סטודנטים. יש אתגרים. חלק מהאתגרים שכריים, אנחנו עובדים, חלק מהתחרות שלנו מול שוק העבודה, אנחנו עומדים צמוד עם הקולגות מהאוצר. אז לא תמיד מסכימים, אבל אנחנו עובדים באמת באופן צמוד על פתרונות לטובת המערכת. גם פתרונות ארוכי טווח יותר. חלק מהאתגרים זה אתגרים של מיתוג מעסיק. שאנחנו יודעים שיש איתו אתגר, שקשור לאמון הציבור. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מיתוג מעסיק? << אורח >> יניב ברודי: << אורח >> כן. חלק ממותג המעסיק של שירות המדינה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אולי נגיד רצוי שלא לשרים כתבי אישום. סתם, אני לא מכניסה אותך לזה. מיתוג מעסיק. תודה. << אורח >> יניב ברודי: << אורח >> בהמשך לאמירה הזאת, אני אתייחס מהצד המקצועי. יש אתגר גלובלי היום שהוא פוגש אותנו גם בישראל ואני חושב שריטה גם התייחסה לזה. המפגש הזה והמתח שקיים בין דרג מקצועי לדרג פוליטי. הוא פוגש את המערכת ומציב לנו אתגרים וצריך לראות איך אפשר גם לשפר את הדבר הזה לטובת המערכת. אני אתייחס רגע לשאלה ששאלתם לגבי האטרקטיביות של השירות הציבורי בקרב צעירים ובוגרי אקדמיה. אני אעביר למזל, אנחנו עושים הרבה דברים בנושא הזה, גם בהקשר של עתודות לסגל בכיר כשאנחנו מסתכלים על חבר'ה צעירים. מזל עוד שנייה תגיד כמה מילים על תוכנית לצוערים. אני חושב שיש מגמה מאוד מעניינת שקורית בתוכנית הצוערים בשנים האחרונות. אנחנו מייצרים חוזים מיוחדים כדי למשוך אוכלוסייה צעירה. יש תקני סטודנט. אנחנו מייצרים תוכניות התמחות, תוכניות עמיתים רבות בשיתוף האקדמיה שרק הולכות ומתרבות בשנים האחרונות. וזה מכניס הרבה מאוד צעירים לחוות את שירות המדינה. להבין את המשמעות וכערוץ הזנה קדימה, כמובן בשיתוף פעולה צמוד עם אגף עתודות לישראל, מה שאביאל דיבר. כל הקמה של אגפי עתודות וקדימה איך משפרים את הנושא. אני אגיד עוד כמה מילים ואז אני אעביר למזל. ביחס לנושא של גיוון באוכלוסיות גיוון, הנציבות פועלת בהתאם לחוק 15א לחוק המינויים. יש הרבה החלטות ממשלה שיוצאות מכוח הדבר הזה ואנחנו פועלים על מנת לעמוד ביעדי הגיוון. בהזדמנות הזאת אני אגיד שממש לאחרונה השקנו אתר נתונים לציבור, דשבורד חכם, גמיש, מתוך תפיסה של שיפור אמון הציבור ושיקוף הדברים החוצה. אפשר שם לראות את כל הנתונים של גיוון תעסוקתי ולראות איפה אנחנו משלבים ואיפה אנחנו מתקדמים. אני מזמין אתכם קודם כל להיכנס ולראות אותו. זה חלק גם מהתפיסה של שיפור הדיגיטציה ויכולת עבודה עם נתונים. שיתוף פעולה כמובן עם מערך הדיגיטל הלאומי שעזר לנו להקים את הדבר הזה. אני חושב שאנחנו נצליח לעשות, אפרופו בהתייחסות לנושא של מחקר, אני מאמין שבשנים הקרובות נצליח לעשות יותר עם העלייה של הממשלה לענן. אולי אני אגיד על זה עוד איזה מילה. היום שירות המדינה ביעדים הכלליים עומד ביעדים של חברה ערבית, עומד ביעדים של ייצוג אתיופים. אוכלוסייה חרדית אנחנו במגמת עלייה בשנים האחרונות. באנשים עם מוגבלות יש לנו באמת אתגר וגם לאור המלחמה הנציבות הציבה את האוכלוסייה הזאת כאוכלוסייה במיקוד וכיעד אסטרטגי לשירות המדינה לעמוד ביעד הזה. אנחנו בשיתופי פעולה גם עם ההסתדרות על הנושא. השנה היה לנו כנס גדול כדי להעלות מודעות ולקדם את הדבר הזה עם אגף השיקום שאנחנו משקפים הרבה משרות שם כדי לקדם. עם ארגון נכי צה"ל, בעקבות המלחמה ישבנו איתם כדי שהם יעשו איזה שהוא מיפוי של מה ההשלכות, מה הצרכים, כדי שנוכל לסייע בהנגשת משרות לאוכלוסייה זו. כמובן ביחידות הממשלה השונות, בכל יחידה ממשלתית יש ממונה או ממונת גיוון תעסוקתי שאנחנו מנחים ומלווים אותם כדי לקדם ולראות איך משלבים את האוכלוסיות במשרדים השונים. אני אגיד, באופן כללי אנחנו לא מסתפקים בייעדי הייצוג. היעד הוא כללי. אנחנו רוצים לראות את האוכלוסיות השונות משתלבות במדרגים, גם מגיעים לדרגים הגבוהים והבכירים. אנחנו עושים הרבה פעולות כגון הכשרות וקורסים ומלווים את האוכלוסייה כדי שהם יצליחו להתקדם. כמו שאביאל אומר, יש אתגרים ואנחנו מסתכלים על חצי הכוס המלאה. אנחנו שם. לגבי יוצאי אתיופיה יש ועדת מעקב שמתכנסת פעמיים בשנה. אנחנו מעלים אתגרים ופתרונות כדי לתת מענים גם איכותניים ולא רק כמותיים. הנציבות מסתכלת גם, אמנם זה ועדת הצעירים, אבל דיברתם על גיוון. אנחנו מסתכלים על הזדקנות האוכלוסייה, גם על זה צריך להסתכל, אנחנו עושים כל מיני פתרונות גם כן לדבר הזה. כי בסוף אנחנו חושבים ששירות מדינה מגוון יותר הוא שירות מדינה שוויוני יותר. הוא משקף את מה שקורה בחוץ וכך נוכל לתת שירות טוב יותר לאזרחים. אנחנו מנטרים הרבה מאוד מדדים. יש אגף שלם שמנטר מדדים שונים. אם תרצו גם נפרט ונציג את זה בדיון נוסף. יש הרבה להרחיב, אני לא רוצה להרחיב מידי. לגבי חסמים מרכזיים והעל הרפורמות, גם ביחס למה שריטה אמרה. לא כדי לרפות את ידינו ולא להגיד שאנחנו לא עושים, כי כמו שאמרתי אני קם בבוקר והולך לישון עם זה. אבל נציבות כנציבות צריך לזכור שבשנתיים האחרונות עברו שתי החלטות משמעותיות על קיצוץ תקנים. החלטה 1293 שנוגעת לקיצוץ רוחבי של תקנים במשרדי הממשלה ועוד קיצוץ רוחבי שעבר בכל המשרדים. זה משפיע על המערכת. בקדנציה הנוכחית של הנציב עברנו חמש מערכות בחירות. אם נציב בקדנציה רגילה עובר בין מערכת אחת לשתיים, צריך להבין, זה גורר שינויים במשרדים ובתהליכים מבניים וזה משפיע עלינו כנציבות. בסוף אנחנו צריכים, יש הרבה עבודת מטה שנעשית סביב הדבר הזה, במינויים, במבנים ארגוניים ועוד המון דברים שנגררים מתוך זה ואנחנו צריכים להשקיע בזה קשב ניהולי. על תדמית הציבור דיברנו. זהו. אני אגיד מילה על נושא שוק העבודה העתידי, כי כן שאלתם ככה לפני על שוק העבודה העתידי והשפעה של דיגיטציה ואוטומציה ואיך אנחנו נערכים לכל האולם של ה-AI כהסתכלות קדימה. אני אגיד קודם כל שהשבוע הנציבות מקיימת שבוע AI בשירות המדינה. בשנה שעברה בשבוע הזה השתתפו 18,000 עובדי מדינה. השנה עושה רושם בהרשמה שכבר יותר. אנחנו עושים הרבה סדנאות יישומיות לעובדי המדינה בצורה וירטואלית, פתוחות לכל העובדים. כחלק מההבנה שהטכנולוגיה תסייע ותשפיע על כולם. אני אגיד, מעבר לנתון שאוהבים לשים עליו דגש על החשש מהתייתרות של תפקידים ומשרות. המספרים הגדולים מדברים בין 60% ל-80% שהעבודה הזאת בעצם תשפיע יותר על העובדים ותעשיר את העבודה שלהם. לכן אנחנו גם שמים דגש על הדבר הזה. לפני כמה חודשים הצגנו לראש הממשלה תפיסה ראשונית בנושא של ה-AI והתחלנו כבר יישום והשפעה של חלק מהדברים. אנחנו עובדים לשפר את כלי המיפוי שלנו כממשלה כדי לראות איפה הדברים האלה ועל מה צריך לשים דגש כל הזמן, בהקשרים של המשרות השונות, העיסוקים השונים. אני אגיד, חלק מהמעבר של הממשלה לענן הממשלתי יסייע לנו יותר ויותר לשלב כלים שעושים שימוש בטכנולוגיית AI כדוגמת מה שעשינו עכשיו באתר הגיוון. זה התאפשר אודות לטכנולוגיה חדשה לעשות בצורה הזאת. אחרת לא היינו יכולים קודם. זה ישפיע גם על יכולות המחקר שלנו בשנים הקרובות וגם על ההשוואה שלנו מול השוק ולהבין איפה אנחנו צריכים לשים את הדגשים השונים. כי היום קשה לנו. היום קשה להבין. שירות המדינה הוא שונה משוק העבודה, אז בהקשרים שלנו כשאנחנו באים לדבר על שכר ואיפה לשים יותר, איפה לשים פחות. האם אנחנו דומים לשוק או שונים מהשוק, כדי למשוך את האנשים, אז אני חושב שגם הטכנולוגיה תעזור לנו לעשות את הדבר הזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נעבור גם למזל? << אורח >> יניב ברודי: << אורח >> תודה רבה. אני אעביר למזל שתגיד מילה רגע. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ואז אני רוצה שמנור יתייחסו בבקשה. << אורח >> יניב ברודי: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה לך. << אורח >> מזל מיטוקו: << אורח >> תודה. אני אשתדל להיות קצרה. אני מזל מאגף צוערים לשירות המדינה בנציבות. אני אתייחס לדברים שעלו גם בכלל לגבי צעירים בשירות המדינה. תוכנית הדגל של האגף היא כמובן צוערים בשירות המדינה. תוכנית שאחת לשנה מזינה את שירות המדינה בכ-30 בוגרים אקדמאים מצטיינים מכל הפרופסיות. אני אתייחס שנייה לפני לתוכנית המסלול. אנחנו בעצם נוגעים גם באוכלוסייה של צעירים, סטודנטים שעובדים בשירות המדינה היום מתוך ההבנה שהם עתודה של עובדי המדינה העתידיים שלצערנו לא מספיק נשארים אחרי סיום הלימודים. היום אנחנו גם הולכים לפנות לקהל יעד של סטודנטים שאינם בשירות המדינה. אני אגיד שמבחינת מוטיבציה אנחנו כן מרגישים בשנתיים האחרונות ורואים בנתונים עלייה בכמות המועמדים לתוכנית ואת הרצון, בטח אחרי ה-7 באוקטובר, להשתלב בשירות הציבורי. מאוד מרגש לפגוש בימים אלו בתהליך המיון מאות צעירים. אני אגיד בטווחי גילאים גם מאוד רחבים, מ-25 עד 40 אפילו פלוס, שרוצים להיכנס לשירות הציבורי, על אף האתגרים שקיימים בו. כתוכנית אנחנו עובדים מאוד על היבטי הגיוון עם שותפים מהמגזר השלישי, עם עמותות, עם ארגונים, בהנגשה של התוכנית והפצה לקהל יעד כמה שיותר רחב. אני אגיד שבאתגרים שעלו גם לגבי השכר וגם לגבי היבטים אחרים בשימור של עובדים בשירות המדינה, כי התוכנית יש לנו איזה שהיא פריווילגיה לתת יחס קצת יותר אישי ועוטף. השכר הוא אמנם אותו שכר, אבל ההסתכלות של הצוערים על שירות המדינה כשירות מדינה רחב, הניעות שלהם בתוך משרדי הממשלה, התחזוק של רשת בוגרים שמדברת ביחד ונותנת - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ועדיין מלא מהם לא ממשיכים בגלל השכר. << אורח >> מזל מיטוקו: << אורח >> כבר אני אגיד שרבים מהם נשארים. במסגרת התוכנית הם מחויבים לעבוד - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, זה לא מה שאני מכירה. אני מכירה שהרבה מתחילים ומבינים שהשכר ממש כבד בהתחלה. הוא לא מאפשר. << אורח >> מזל מיטוקו: << אורח >> אני אגיד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא. הם גם משקיעים את הזמן בתוכנית, שהיא יוקרתית וחשובה. לי יש חבר ששילם את הקנס שהוא יצא. הוא אמר אני מוכן, אני לא יכול להתקיים ככה. אני אשלם את הקנס ואני אלך לעבוד. אני מכירה נתונים, התוכנית היא מאוד יוקרתית, מאוד טובה מצד אחד יש לומר. השכר שהם פוגשים כשהם יוצאים הוא שכר שגורם לחלקם נטישה או הרהורי כפירה. אני רוצה גם לדעת, התוכנית קיימת כבר כמה שנים. כמה נשארים גם לאורך הזמן, מי שכבר התחיל. << אורח >> מזל מיטוקו: << אורח >> כבר אני אגיד. אני כן יכולה להגיד שאנשים שעזבו את התוכנית ב-13 שנים האחרונות, בגלגול הנוכחי שלה הם בודדים. השכר כן עלה בשנה האחרונה בשלב ההכשרה. וזה לא סוד, כולנו יודעים מה השכר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא דיברתי בהכשרה, דווקא דיברתי על אחרי. << אורח >> מזל מיטוקו: << אורח >> אני אגיד גם. זה שלב שבו השכר בעצם הוא לא אחיד כמו בהכשרה, הוא מותאם מאוד אישית לצוער. אנחנו כן עושים מאוד את המאמץ למקסם במסגרת הכללים הקיימים, כל צוער ומה שהוא יכול לקבל בהתאם לכישורים, להשכלה שלו כמובן. הצוערים גם זכאים ללימודי תואר שני, מאוד מסייע ביכולת שלהם להתקדם בשירות המדינה. אני אגיד שמעל ל-75% מהצוערים שסיימו את התוכנית במודל דור 3 ב-13 שנים האחרונות נמצאים גם היום בשירות המדינה. זאת אומרת, גם בתום הארבע שנים שבהן הם מחויבים לעבוד בשירות המדינה רובם נשארים. זה לא תמיד קל, זה מורכב. אנחנו דואגים למעטפת הזאת שתסייע להם להישאר, בין אם זה בהמשך הכשרות ופיתוח מקצועי ובליווי במסלול לקריירה ובאיתור התפקידים שיסייעו להם להישאר במערכת. זה דורש המון עבודה שאנחנו שמחים לעשות. אבל הם רוצים להישאר. אני אגיד יותר מזה, גם אלה שעוזבים את שירות המדינה יעזבו בדרך כלל למגזר הציבורי הרחב וירצו לחזור גם אחרי כמה שנים. גם היום אנחנו עובדים על זה. צוערים ותיקים שעזבו את שירות המדינה, היו כמה שנים בחוץ, מבינים שהם רוצים לחזור. איך אנחנו מסייעים להם להיכנס לשירות המדינה שוב. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ממה שאני יודעת, גם מראשי ערים, מהנדסי ערים ובכלל, ממה שאני מכירה, מדובר במשובחים ביותר. באמת, האנשים שמסיימים הם באמת באים בכזאת תחושת שליחות ורצון ומוטיבציה שהיא דבר מפעים. אבל אני כן אומרת מצד שני, מאוד קשה להם כלכלית. מאוד קשה להם להחזיק את גודל האחריות שנותנים להם, כי בונים עליהם כל כך גם ברשויות האלה. במיוחד גם רשויות מוחלשות שאתם שולחים אותם אליהן, בצדק, כי הם מאוד מוכשרים ועברו את הכול. אז גם בונים עליהם כל כך. ומצד שני, השכר הוא כל כך נמוך. זה לא נתפס. אני רק רוצה לומר. וזה לא אשמתכם. << אורח >> מזל מיטוקו: << אורח >> רק אני אעשה את ההבחנה. אני מאגף צוערים לשירות המדינה. הבוגרים שלנו משתלבים במשרדי הממשלה. יש תוכנית מקבילה לשלטון המקומי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> השלטון המקומי אני מכירה, נכון. << אורח >> מזל מיטוקו: << אורח >> אני לא אדבר בשמם. אני אגיד, שוב, כאגף צוערים אנחנו עושים את המקסימום כדי לסייע בהיבטים האלה. גם בשלב ההכשרה אני אגיד, כאשר הצוערים הם עובדי נציבות אז אנחנו מאפשרים להם יומיים עבודה מהבית, שזה מאוד חריג. מימון לינה למרוחקים. לא רק מאוכלוסיות גיוון. הם זכאים לגמול בצורה יותר מקוצרת יחסית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זאת אומרת התאמתם את עצמכם. << אורח >> מזל מיטוקו: << אורח >> כמה שאפשר. אפילו תהליך המיון עבר התאמה כדי שהוא יהיה כמה שיותר מדויק ולא ממושך, לצערנו, כמו במכרזים אחרים. כי אנחנו מבינים את האתגרים ובטח המשובחים האלה מתחרים בעוד משרות במגזר הציבורי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זהו, אז גם אני בלבלתי - - - << אורח >> יניב ברודי: << אורח >> צריך להגיד ברשותך יושבת-ראש הוועדה, רק לציין שיש מספר תוכניות צוערים מקבילות, גם בשלטון המקומי וגם בשירות המדינה וגם במשטרה ובעוד מערכות שונות. לציין את זה ולהגיד ישר כוח על כל העבודה הגדולה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חד משמעית. << אורח >> יניב ברודי: << אורח >> כי לא מעט מהבוגרים מגיעים לתפקידים הכי בכירים בשירות הציבורי. באמת תוכנית צוערים לשירות המדינה יש כאלה שהיו מנכ"לי משרדי ממשלה. הילה חדד חמלניק ותאיר איפרגן ועוד כל מיני כאלה. צוערים לשלטון המקומי, ליז מנכ"לית עיריית באר שבע היא בוגרת ועוד כל מיני. זה ערוץ כניסה סופר משמעותי עם אתגרים צריך לומר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הוא גם מוכח ככזה שבאמת נכון. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> אני אגיד שגם הייתה דינמיות בעקבות, באותו קו שאת מדברת עליו. כי למשל בצוערים לשלטון המקומי הוסיפו מענקים למי שנשאר לעוד שנים, כי הבינו בעצם שאם אתה רוצה להשאיר את הבן אדם אתה חייב. ולהגיד מהצד השני שיש סוגייה מאוד גדולה שאנחנו איתה כל הזמן, זה סוגיית החוסן. כלומר, בסוף כשאתה שולח מישהו בשלטון המקומי או המרכזי למקום מאוד מורכב, חלק מהתפקיד והאחריות זה גם הליווי לאורך הזמן. לתת לו כלים גם להובלת שינוי. כי אנחנו יודעים שבסוף הממשלה והשירות הציבורי זה חתיכת אינסטלציה. אם אתה לא מבין איך זה עובד, אתה לא מבין את המנגנונים, קשה לך להוביל שינוי וזה דבר שגם אנחנו למדנו. שיכול להיות שיהיה לך מישהו עם כנפיים, מישהי שרוצה לשנות את העולם, אבל היא לא מבינה איך המנגנונים עובדים, אז יהיה לה מאוד קשה, או יהיה לו מאוד קשה. חלק מהמקצועיות זה לפתח גם את הציר הזה. בכל תוכנית הצוערים אנחנו העברנו, יש הרבה מאוד משקל שעבר מהמקומות הרכים נקרא לזה של הרוח, הגענו למקומות של איך בונים חומה בסוף, זה חלק מהדרמה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. והתהליך עצמו. << אורח >> מזל מיטוקו: << אורח >> אני רוצה להוסיף רק דבר אחרון בהמשך למה שאביאל אמר. אני חושבת שרוב הצוערים נשארים בשירות המדינה לא בגלל התנאים שאנחנו מצליחים לעזור להם לקבל, אלא בגלל המעטפת של הרשת ושל האגף והיכולת שלהם לייצר גשרים ולדבר אחד עם השני. לא רק ברמה האישית והחברית, אלא המקצועית. היכולת להניע תהליכים בצורה מדויקת, מהירה ויעילה יותר. אני כן רוצה לציין פה משהו על השולחן. אנחנו מדברים על ענייני צעירים והטווח הזה סובייקטיבי בחלק מהמקומות. אנחנו כן מזהים מגמה של אנשים ונשים בגילאי 35 פלוס, 40 פלוס, שעבדו במגזר הפרטי ורוצים להיכנס לשירות הציבורי. לעיתים זה קצת יותר מאתגר בשלב הזה של החיים ואנחנו באגף ובכלל עם השותפים בחשיבה כרגע איך נותנים מענה לקהל היעד הזה, כי כמובן שאנחנו נרצה לא לפספס אותו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה מזל. נשמח שמרכז מנור, עידו, נכון? תודה שאתה איתנו. << אורח >> עידו לויטה: << אורח >> תודה רבה. שוב תודה על הפנייה ועל הדיון הזה כמובן. אני לא ארחיב שוב על כל דברי השבח שנאמרו כאן כבר על חשיבות הדיון. אני כן רוצה לדבר על הזווית שלנו לסוגייה הזאת ולשים פה רגע איזה משהו שאולי התעלמנו ממנו עד כה, אבל שהאיכות והמקצועיות מתחילים בראש הפירמידה. ויושבים כאן משרדים שהיום ולמשך תקופה ארוכה ראש הפירמידה שלהם לא קיים במינוי קבע. משרד רה"מ, ממלאת מקום, מנכ"ל, נציבות שירות המדינה ממלא מקום נציב אחרי שנה שלא היה, כן היה ממלא מקום כזה או אחר. אגף תקציבים שהנציג רגע יצא, אבל אנחנו שומעים איך מתנהל. << אורח >> קריאה: << אורח >> גם שרים אין. << אורח >> עידו לויטה: << אורח >> גם שרים, נכון, כמובן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> במשרד העבודה גם אין מנכ"ל. גם לא שר, גם לא מנכ"ל. סך הכול הגיוני. << אורח >> עידו לויטה: << אורח >> אנחנו נמצאים באירוע קצת יותר מורכב וחשוב לא להתעלם ממנו. אני רוצה רגע לשים את כל סיפור מינוי נציב שירות המדינה כאיזה שהוא מקרה בוחן לאיך המקצועיות נדחקת ונעלמת, מועלמת מהשירות הציבורי. אפשר לראות בסוגייה הזאת שיש הרבה מאוד שיקולים פוליטיים ולא ענייניים, דרך המועמדים שמוצעים לתפקיד ותהליכים לא מקצועיים. עשורים של מינויים בוועדות אד הוקיות, בלי הליך קבוע, בלי מינוי קבוע, עם כל מיני מעקפים כאלה ואחרים, לנוכח אינטרסים פוליטיים כאלה ואחרים, בלי תנאי סף מסודרים. כמובן זה מוביל גם לתוצאות שנאמר פה עליהם לא מעט, אין צורך לחזור. מעידים על איזה שהיא הנהגה לא מקצועית ולא יציבה של שירות המדינה. אני אגיד רגע איפה אנחנו עומדים היום ומה הטייק שלנו על הדבר הזה. קודם כל, אנחנו מסיימים שנה שלסירוגין לא היה נציב או היו ממלאי מקום נציב שירות המדינה. תקופה שמינויי בכירים הפכו ליותר ויותר פוליטיים בשירות המדינה. תקופה שהנאמנות הגושית והאישית הפכו ליותר ויותר משמעותיות, בטח על חשבון האינטרס הציבורי והנאמנות לציבור, שהיא אבן יסוד באתוס של השירות הציבורי בישראל. אנחנו נמצאים במצב שבו 15% מהמשרות בסגל הבכיר בשירות המדינה לא מאוישות באופן רוחבי במשרדים. 24% במשרות הבכירות רה"מ לא מאוישות. לוקחים משרד לביטחון לאומי, משרד שחשוב לתחושת הביטחון האישי שלנו, שאנחנו ככה רואים מה קורה איתה. אז במשרד הזה 41% מהמשרות בסגל הבכיר לא מאוישות. ומוביל למצב שמערכות שלמות מתנהלות ללא מנהל, ללא ראש, ללא אפשרות להוביל תהליכי רוחב ותהליכים מקצועיים בלי מענים מערכתיים. אנחנו עומדים בשיאו של מאבק משפטי שאנחנו מובילים בעקבות עתירה שהגשנו במרכז מנור על הליך מינוי נציב שירות המדינה. ועם פסק דין אני אקרא לו אמיץ של שופטי העליון בראשות הנשיא עמית, שלא רק ביטל את החלטת הממשלה על מינוי הנציב בעוד ועדה אד הוקית, אלא שם כמה אמירות מכוננות על השירות הציבורי, על אתוס השירות הציבורי ועל העצמאות של הנציב והחשיבות על אי תלות פוליטית שלו. אני יכול להביא כמה ציטוטים מפסק הדין. "משרת נציב שירות המדינה אינה נמנית עם משרות האמון והנאמנות שלו היא לציבור. חשיבות קריטית שטמונה בעצמאותו של נציב שירות המדינה, בשימור יכולתו לפעול באופן בלתי תלוי". וכמובן האמירה הפוזיטיבית על זה שמנגנון המינוי לנציב שירות המדינה צריך להיות תחרותי. כלומר, כל זה מוביל אותנו לזה שהדרך לשירות מדינה איכותי ומקצועי עוברת במינוי מקצועי, בטח לשומר סף. אני אגיד רק שבהצעה שלנו למינוי אנחנו כן חותרים לוועדת איתור שהיא נגזרת של הגדרה, פעם ראשונה של מאפייני תפקידי הנציב - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אגב, אנחנו רואים את זה גם ברשויות החשובות של המדינה כמו המוסד לביטוח לאומי ורשות המיסים, שירות הוא בסוף, ראינו את זה גם במלחמה. זה שירות מאוד חיוני הוא שירות ציבורי לכל דבר ועניין. בגלל שלא מצאו מקורב מנכ"ל לביטוח לאומי, זה דבר מטורף, בזמן מלחמה עם יתומי צה"ל, פעולות איבה, שורדי מסיבות, משפחות חטופים. כל כך הרבה אזרחים שהרשות הזאת היא הכתובת שלהם ואין אפילו מנכ"ל, בגלל שלא מצאו את - - - << אורח >> עידו לויטה: << אורח >> חד משמעית. ובטח נציב שירות המדינה שהוא ראש המערכת, ראש השירות הציבורי ושומר סף למינויים פוליטיים דרושה הגדרת תפקיד, הגדרת מאפייני תפקיד, תנאי סף מוגדרים וקבועים וועדת איתור שהיא תהיה מאוזנת, תשקף את כל האינטרסים ואת הפרספקטיבות המקצועיות שצריכות להיות. יש לנו הצעה מסודרת, אין זמן, אבל אני מזמין את כולם להיות איתנו בשיח על הוועדה הזאת. תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה. אתם הדרג המקצועי בנציבות, אתם לא זה. אבל אני מאוד מקווה שיהיה לכם מינוי קבע ראוי ונכון שישקף את השליחות החשובה הזאת. כך אני אומרת מהמקום הזה, הלוואי בקרוב. המרכז להעצמת האזרח, תודה שאתם פה איתנו, חשוב מאוד. << אורח >> עידו פיק: << אורח >> תודה רבה, שלום לכולם. קודם כל אני מצטרף לברכות על הדיון הזה. עידו פיק, מנכ"ל המרכז. האמת היא, תמיד אתה מגיע לדיונים עם נקודות והכול משתנה תוך כדי הדיון. אז אני דווקא רוצה לקחת, כי אנחנו במרכז עוקבים למעלה מעשור על החלטות ממשלה וביצועי הממשלה. וב-7 באוקטובר החלטנו לעקוב אונליין כמה שאפשר על הביצועים של משרדי הממשלה השונים. אפשר לקבוע שאיפה שהיה דרג מקצועי יכולנו לראות שהמשרד הממשלתי תפקד. לצורך העניין, במשרד הרווחה ראינו שהפיקו לקחים עוד מלבנון השנייה והשיתוף הפעולה בין המטה לבין הרשויות - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> באתי להגיד לך משרד הרווחה למשל. זאת אומרת, זה מדהים, גם אנחנו חווים את זה פה כמשרד מאוד מקצועי. << אורח >> עידו פיק: << אורח >> נכון. והיה קשר מאוד חזק בין המנכ"ל לבין השר, שאני חושב שהקשר בין דרג נבחר לדרג מקצועי הוא קריטי. אני יכול גם לתת עוד דוגמה למשרד העלייה והקליטה שיש שם מנכ"ל שגדל בשירות הציבורי. אני חושב שכאשר מדברים על מקצועיות אני חושב שפרופסיה של פקידות ושל דרג מקצועי זה לא כל סטאר יכול להיכנס לשירות הציבורי ולהזיז הרים וגבעות. כמו שדיברנו, יש אתגרי מערכת. ואם אתה מכיר את הבירוקרטיה ואם אתה מכיר את המנגנון אתה יכול להתמודד איתם. לצורך העניין, כולנו זוכרים את הטבח הנורא שליד הדיור המוגן בשדרות של האזרחים הוותיקים. היה שם צורך לפנות מהר מאוד את הדיור המוגן. אז זה היה קשר בין המשרד לבין מנהלת הדיור המוגן ובין התקשרות עם חברת אוטובוסים של הליכי רכש. זה אירוע בשירות הציבורי. והדבר הזה יכולנו לראות שזה בסוף פגש את החיים עצמם. ואני חושב שזה מאוד חשוב לשקף לציבור את חשיבות הדיון והפעולות שנעשות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אתה גם אומר פה משהו חשוב. בעצם גם במינויים שהם משרות אמון, מינויים פוליטיים שזה גם לגיטימי שיש משרות אמון. זה לא מבטל את החובה גם לכישורים מקצועיים. זאת אומרת, מנכ"ל משרד הוא אולי משרת אמון בשביל הדבר הזה שאתה אומר. אבל אם מנכ"ל המשרד הוא איננו מותאם בכישורים אז יש פה כשל מבני של אותה, הנה, אני באמת אומרת, לגיטימי שיש משרות אמון בדברים מסוימים. אבל הן חייבות לעמוד בסטנדרט מקצועי. << אורח >> עידו פיק: << אורח >> ממש כך. מפה זה מוביל אותי, כשאנחנו מסתכלים רגע על המערכת כמערכת, ואני חושב, עוד פעם, יש דרגי מקצוע מעולים בשירות המדינה ואנחנו מסתכלים למעלה ואני מאוד מצטרף למה שעידו אמר. שמסתכלים על ראשים של מערכות שונות בתוך שירות המדינה ואנחנו מסתכלים ויש לנו מחסור רב בראשים שהכי משפיעים על השירות הציבורי, אנחנו רואים גם חוסר איוש וגם מילוי מקום. שמילוי מקום יש כמובן חוסר יציבות כלפי העובדים במשרד וגם כמובן יכולת תכנון לטווח ארוך. יש פה רשימה מאוד חלקית של ראשים שלא מאוישים שזה ראש אגף תקציבים, מנכ"ל רכבת ישראל, יו"ר רשות המטרו, ראש מערך ההסברה, יו"ר רשות שדות התעופה, פרויקטורית הצפון שסיימה שבוע שעבר, יו"ר חברת מקורות, ממלא מקום, מנכ"ל ביטוח לאומי, מנכ"לית משרד ראש הממשלה, ראש רשות התחדשות עירונית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ציינת פה הרבה תפקידים שהם חשובים, אבל יש תפקידים שהם באופן מובחן יותר חשוב. למשל ראש אגף תקציבים בזמן של גירעון ואיומים בהורדת עוד דירוג אשראי ודיוני תקציב. זה דבר שהוא מופרך לחלוטין, כנ"ל ביטוח לאומי. זאת אומרת, יש כאן תפקידים שזה ממש הפרת אמונים מבחינתי לא למנות אותם כמה שנים, ביטוח לאומי למשל. << אורח >> עידו פיק: << אורח >> ואני אסיים בנציב שירות המדינה כמובן, שזה דמות מאוד קריטית לנו. אני חושב שהשיח בנושא המינויים על נציב שירות המדינה, אני חושב שאנחנו רגע צריכים להסתכל על הניהול של שירות המדינה ואיזה פעולות אנחנו צריכים לבצע כדי שהשירות הציבורי יהיה הרבה יותר יעיל. אגב, אני חייב להתייחס לנושא התקציב. אנחנו חושבים שנושא התקציב הוא חשוב, אבל יש נושא של יעילות. ולאו דווקא ככל שמוסיפים תקציב הביצועים יעלו. ראו ערך משרד התחבורה. אנחנו רואים גידול של 150% תקציב בעשור האחרון. אם הייתה מערכת יעילה יותר ואם היו לצורך העניין מעבירים חוק רשויות מטרופוליניות ומבצעים מהלכים של סמכות ולאו דווקא מהלכים תקציביים יכולנו לראות את הדברים מסתדרים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אנחנו בעד יעילות, כדי שתקציב ילך באופן הכי טוב לשירות הציבורי והחברתי. זאת אומרת, לא יעילות כשם קוד לקיצוץ וצמצום, אלא יעילות כדי שהכסף הציבורי שהוא קדוש בעיניי ילך עבור הציבור באמת. << אורח >> עידו פיק: << אורח >> יותר מזה, אני רוצה להתייחס לנושא של התיאום בין משרדי, שאני חושב שהוא מאוד קריטי ואני מאוד שמח על הפעולות שמבוצעות במשרד רה"מ. כשאנחנו מסתכלים על החלטות ממשלה אז החסם, אחד משלושת החסמים הגדולים ביותר בביצוע החלטות ממשלה זה תיאום בין משרדי ממשלה. זאת אומרת, ככל שאנחנו ניתן למנגנון את האפשרות לתאם וגם להכריע ברגע שיש מחלוקת, שיש המון מחלוקות בין משרדי ממשלה. שאגב, ככל שיש יותר משרדי ממשלה אז צורך התיאום גדל והמחלוקות גדלות. אז הנושא גם של צמצום משרדי הממשלה ולהיכנס למשרדי ממשלה ליבתיים אני חושב ששם אנחנו צריכים לשים את הזרקור שלנו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> סליחה שאני נכנסת לך, אתה אומר דברים כל כך חשובים ונכונים. כי יש משהו שהוא מאוד עקום בפירוק המשרדים. יש היגיון בחלק מהדברים שנמצאים תחת מטרייה אחת. ברגע שפירקו אותם, ובטח שאין תיאום בין משרדי שאנחנו רואים, אז בעצם יצרו פה כשל ממש מובנה. << אורח >> עידו פיק: << אורח >> בדיוק, מובנה. אני חושב שאנחנו כציבור צריכים לדרוש שההבטחות לשיקום הדרום, שיקום הצפון, טיפול בתחבורה, נושא הרווחה והבריאות, כל הדברים הללו, אם לא יתקנו את השירות הציבורי, זאת אומרת יאפשרו לשירות הציבורי להיות כמה שיותר מקצועי, כמה שיותר מבוסס נתונים. דרגי המקצוע מקבלים את כל המעטפת הנדרשת, אני חושב שכל ההבטחות הללו שאנחנו כולנו יודעים שאנחנו בתוך שנת בחירות, הם לא יתממשו. כי המערכת לא תוכל לממש את אותן הבטחות. ואותן החלטות, אגב, שיכולות להיות החלטות מאוד מפורטות. אבל בסוף הן נתקעות בכשלים מאוד גדולים. יש ארבעה-חמישה צעדים, אפשר לדבר על זה, שאנחנו מציעים כדי רגע להסתכל על איך אנחנו בעצם מצמיחים את השירות הציבורי. הראשון אנחנו חושבים שצריך להעביר חוק יעדים לאומיים. זאת אומרת היום כשאנחנו מסתכלים על תקציב המדינה, תקציב המדינה הוא נגזרת של משא ומתן משרד האוצר מול משרדי הממשלה, חברי הכנסת ברגע שזה מגיע לדיון עצמו אנחנו רוצים שהממשלה הנבחרת תקבע עשרה יעדים שהיא רוצה בקדנציה שלה לממש. לזה היא מצרפת מדדים שאנחנו כציבור נדע בסוף הקדנציה לאן הגענו. וגם משרדי הממשלה ידעו מה הפעולות שהממשלה מצפה שיבצעו. אנחנו חושבים שזה יעשה פוקוס למנגנון ויבצע, כל הזמן לתכנן לטווח ארוך. הדבר השני כמובן שינוי והתאמה של השירות הציבורי לאתגרי העתיד. אנחנו רואים את השוק הפרטי, אנחנו רואים את התחרות הגדולה על הצעירים שאני חושב שאנחנו חייבים להכניס אותם פנימה. זאת אומרת, האדם שבטנק ינצח וייכנס לשירות הציבורי. הדבר השלישי זה תכלול עבודת משרדי הממשלה. דיברתי על זה. הרביעי, חיזוק השלטון המקומי, ביזור סמכויות לשלטון המקומי מהשלטון המרכזי. אני חושב שזה צעד קריטי וזה יכול גם לעזור לנו המון באיך כל רשות רואה את עצמה. איזה שירותים היא מספקת לתושב. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שזה, אגב, שירות ציבורי לכל דבר ועניין, יש לומר את זה. היום יום זה הרשויות המקומיות. << אורח >> עידו פיק: << אורח >> זה יאפשר את זה. והדבר שאני חושב שכבר מונח היום בחוק הסדרים שנושא הענן הממשלתי נושא המערך הדיגיטל שהיום מקדם את הנושא הזה עם משרד האוצר, זה צעד שכבר נמצא בחוק ההסדרים. אנחנו צריכים לדחוף אותו ולתקצב אותו בהתאם. זהו, אני ממש מודה לכולם. אגב, ממש שמח לראות את כל הפקידות פה ודרגי המקצוע ותודה על הדיון. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> סליחה, אפשר רק התייחסות קצרה? נאמרו פה נתונים ביחס לאיוש של בכירים. אז רק חשוב לדייק. כרגע רק 9.7% מהבכירים במשרות שלא מאוישות ולא בהליך. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כמה, סליחה? << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> 9.7% ויש 3.2% מהמשרות שהם נמצאים בהליכי איוש. אז רק חשוב לדייק את המספרים. << אורח >> עידו לויטה: << אורח >> אני רק אגיד שאלה הנתונים שהועברו לנו מהנציבות. אני מחכה לנתונים מעודכנים, כולל טלפון שקיבלתי אתמול בלילה על זה שהם יועברו. אבל אני אשמח לנתונים מעודכנים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מעולה. אנחנו גם נבקש את זה לוועדה ונעביר כמובן לכל המשתתפים. מעולה, תודה על העדכון. אני רוצה לדבר עם האוצר. האוצר פה? << אורח >> גלעד ווירגין: << אורח >> גלעד מאגף שכר והסכמי עבודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שלום גלעד, תודה שאתה איתנו. אני רוצה לדבר על התחום החדש של רכז מגזר ציבורי ואילו פרויקטים מרכזיים מקודמים? מה היעדים ואבני הדרך? ואיך התחום הזה עובד עם גופים אחרים, הנציבות, רה"מ, משרדי הביצוע, מנגנון התיאום? << אורח >> גלעד ווירגין: << אורח >> אני אתנצל בשם דן שהיה צריך לצאת, שהוא רכז מגזר ציבורי באגף תקציבים. אני מאגף שכר והסכמי עבודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חבל, הייתי מקדימה אותו. << אורח >> גלעד ווירגין: << אורח >> הוא אמר שהוא צריך לצאת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> למי הוא אמר? << אורח >> קריאה: << אורח >> הוא אמר שהוא יוצא, הוא לא אמר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אז אין לך. אוקיי, טוב. << אורח >> קריאה: << אורח >> הוא יכול לחזור לחדר? אפשר לקרוא לו חזרה? << אורח >> גלעד ווירגין: << אורח >> אני יכול לכתוב לו. לראות אם הוא יכול. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אם הוא יכול, עדיף שיענה. אם לא, אני אתקדם רגע. בנק ישראל, יובל מזר, חוקר בכיר באגף מקרו ומדיניות. אמרתי נכון? הבאת לנו גם כמה שקפים אני מבינה. << אורח >> יובל מזר: << אורח >> כן, הבאתי כמה שקפים. כן, אם אפשר במקביל, בינתיים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה שאתם איתנו. << אורח >> יובל מזר: << אורח >> תודה שהזמנתם אותנו. אני מצטרף לשבחים על הדיון עצמו. אנחנו פרסמנו לא מזמן מחקר שהראה שהמיומנות הממוצעת של גברים צעירים במגזר הציבורי נשחקה בעשור האחרון. רק בתקופה הזאת אנחנו רואים שחיקה בשכר במגזר הציבורי ביחס לשכר במגזר העסקי. וכפי שעולה מהדיון אנחנו מניחים שהמשך המגמה הזאת יביא לשחיקה באיכות השירותים הציבוריים ויפגע בצמיחה ארוכת הטווח של ישראל, שזה דבר מאוד חשוב. צריך להבין שקיום מגזר ציבורי איכותי הוא תנאי חיוני כדי להעלות את רמת החיים של אזרחי המדינה ובפרט כדי להגיע לרמת החיים שאנחנו רוצים להגיע של המדינות המובילות ב-OECD. צריך להבין שללא עובדי מגזר ציבורי איכותיים מקצועיים נקבל שירות ממשלתי לא יעיל. התכנון במדינה יהיה בחסר והביצוע של פעולות הממשלה יהיה מסורבל יותר. לדוגמה, ללא מורים טובים לא נוכל להכשיר בוגרים בעלי מיומנויות גבוהות שאחר כך יהפכו לאזרחים טובים ולעובדים בעלי פריון גבוה עם שכר מכבד. במחקר שפרסמנו שנקרא איכות ההון האנושי של העובדים הצעירים במגזר הציבורי בחנו את רמת המיומנות של העובדים בישראל באמצעות שני גלים של סקרי פיאקס. סקרי פיאקס זה סקרים בין לאומיים שבוחנים את המיומנויות של העובדים ואפשר גם להשוות השוואות בין לאומיות. עכשיו בגלל שהגיע סקר חדש אז אפשר גם להשוות את ההישגים לאורך זמן. אחד נערך לפני עשור ואחד פורסם לא מכבר. מצאנו שאיכות העובדים במגזר הציבורי נשחקת ובפרט העובדים הגברים הצעירים. אתם רואים בגרף, אתם רואים בצד שמאל זה ההתפלגות של המיומנויות של העובדים הגברים הצעירים במגזר הציבורי בגל הנוכחי. בצד ימין זה בגל הקודם. השחיקה ברורה. מצאנו שחיקה של בין 14 ל-17 נקודות, שזה פחות או יותר מקביל מבחינת האומדנים שאנחנו מכירים לירידה מקבילה של 5% עד 6% בפריון העבודה. מצאנו שהשחיקה הזאת היא גם נכונה ברמה בין לאומית. אתם רואים בצד שמאל, קצת קשה לראות, אבל ישראל מככבת בצד שמאל. זה מדד של איכות העובדים במגזר הציבורי. אז ישראל מככבת בצד שמאל, שזה לא טוב. ולא רק שהיא מככבת בצד שמאל, אנחנו רואים שבפרט אצל גברים אנחנו די כובשים את המקום האחרון ועוד יותר המצב הדרדר עם הזמן. מה בעצם ההסתברות שתהיה בחמישון העליון של המיומנויות בהינתן זה שאתה - - - למגזר הציבורי. מה ההסתברות שתהיה בחמישון העליון של המיומנויות בהינתן שאתה מגזר ציבורי בהינתן הגודל של המגזר הציבורי. ככל שהאיכות של העובדים בעצם תמשיך להישחק לא נוכל לקבל שירותים ברמה נאותה. שירותים שהם תנאי הכרחי לצמיחה בת קיימא. בפרט בבנק ישראל הראינו בשנים האחרונות - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני רוצה להתעכב על מה שאתה אומר, כי השורה הזאת נכון שהיא מובנת לכולם, אבל כן צריך רגע להגיע אותה. אתה אומר בעצם היעדר השירותים הנאותים זה בסוף משפיע על הצמיחה. זאת אומרת, הכלכלה בהכרח נפגעת, כי הצמיחה נפגעת. זאת אומרת, האינטרס של השקעה בעובדי השירות הציבורים ובשירותים טובים זה אינטרס כלכלי, לא רק חברתי. << אורח >> יובל מזר: << אורח >> בסוף מי שמייצר את השירות זה העובדים. כל פונקציית יצור יש ארגון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בגלל זה רציתי להתעכב על זה רגע, כדי להגיד. יש פה אמירה חשובה של בנק ישראל לדעתי. יש הלימה בין שירות טוב, חברתי, איכותי, לבין צמיחה, כלכלה ושגשוג. << אורח >> יובל מזר: << אורח >> ובפרט שראינו שיש הדרדרות בשחיקה. וישראל משתרכת מאחור בשירותים הקריטיים כמו הישגים במערכת החינוך, שההישגים הם לא טובים בהשוואה בין לאומית והפערים הם מאוד גבוהים. המיומנויות של העובדים עצמם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה כדור שלג, כן. << אורח >> יובל מזר: << אורח >> לכן הדברים האלה לא נראים בבת אחת, אבל זה דבר שעם הזמן אנחנו נרגיש כולנו. מה שעוד מצאנו במקביל, שיכול להשפיע על השחיקה, שיכול להביא לשחיקה בעצם זה השחיקה בשכר. רואים את הגרף. כל הקווים שאתם רואים זה השכר במגזר הציבורי, אחד בהשוואה למגזר הפרטי, אחד בהשוואה להייטק. אנחנו רואים שמ-2019 בעצם יש לנו שחיקה של כ-10 נקודות אחוז בשכר במגזר הציבורי בהשוואה למגזר העסקי. זה לא היה ככה לפני השנים הללו. לפני השנים הללו השכר במגזר הציבורי נע פחות או יותר בהתאם למגמה של השכר במגזר העסקי. אנחנו רואים בשנים האחרונות היפרדות, בפרט בהייטק. נכון שאנחנו לא בחנו והראינו בעצם, לא ראינו שזה הוביל את זה, אבל מחקרים בעולם הראו וגם ה-common sense שיש קשר בין כמה שאתם מציעים לעובד לבין איזה רמה של עובדים אנחנו נצליח לגייס ובפרט גם נצליח לשמר. חשוב כמובן לזכור שתוספת שכר כשלעצמה אינה מספיקה כדי לשפר את איכות השירותים. חשוב ללוות אותם בשינויים מבניים שיתמכו בהגדלת הפריון ומתן אפשרות לעובדים מוכשרים למצות את יכולותיהם במגזר הציבורי. תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה. זה מאוד חשוב. ואני גם חושבת שזה מאוד חשוב שזה מגיע מבנק ישראל. << אורח >> יובל מזר: << אורח >> אם אנחנו כבר באותו מחיר, אז אנחנו רואים פה את השקף. רואים שגם פה השכר במגזר הציבורי אנחנו מככבים בהשוואה למגזר הפרטי אנחנו רואים שאנחנו לא במצב כל כך טוב. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. שזה לא אפילו לא ביחס גם ליוקר המחייה ועליות המחירים שבעצם גם משפיעים. גם ביחס לגזרות ויוקר המחייה זה עוד יותר מתעצם נוכח השנים האחרונות. דמי ביטוח לאומי, הקפאת השכר. המס, תוספת מס. הדברים האלה בעצם הכבידו על עובד השירות הציבורי ויצרו לו עוד מנגנוני, מה שנקרא פגיעה. << אורח >> יובל מזר: << אורח >> אנחנו התמקדנו בשכר במקרה שלנו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כן, אתה אומר בתוך האוברול. והשנתיים האחרונות היו שנתיים שהיו מלאות גזרות כלכליות בהקשר של הציבור העובד והעובד הציבורי. מלקיחת דמי הבראה ועד - - - << אורח >> יובל מזר: << אורח >> הגזרות לדוגמה, חוסר, גזרות המס, העלאת המע"מ ומס הכנסה וכן הלאה, שלא התאימו את מס הכנסה, לא, לא עדכנו את מדרגות של מס הכנסה זה תקף גם למגזר הפרטי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. למרות שדמי הבראה ודברים מסוימים זה כן ספציפי, הקפאת השכר זה כן השירות הציבורי. << אורח >> יובל מזר: << אורח >> נכון. ספציפית אם את מעלה, באמת הדחייה של הסכם המסגרת בעצם. זה נטו, זה לא עוד, זה משתקף בגרף. שדוחים את הפעימות של הסכמי מסגרת אנחנו רואים שהשכר במגזר העסקי לא מחכה בדיוק לפעימות האלה ואז הפערים גדלים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון מאוד. אני ממש מודה לכם שאתם פה, בנק ישראל ולך. << אורח >> יובל מזר: << אורח >> תודה על ההזמנה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> המועצה לאומית לכלכלה פה? << אורח >> קריאה: << אורח >> הוא היה ויצא. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הוא יצא, בסדר, נחזור אליו עוד מעט. משרד הבריאות, תרצו עכשיו להתייחס? בוודאי. << אורח >> עדי בן מרדכי: << אורח >> תודה רבה. אני מצטרפת לברכות על הדיון. אני חושבת שזה חשוב מאוד גם לנו. אני רק אגיד שהשיח פה מתחלק בעיניי לשניים: top down and bottom up. מה הכוונה? כמובן שיש הרבה מאוד דברים, עלו פה הרבה מאוד דברים שצריך לעשות ברמה הלאומית, ברמת מדיניות, ברמת אסטרטגיה, כמו שאמרתם. אני רגע רוצה להציג את מה אנחנו עושים במשרדים. וזאת תנועת מלקחיים שתעבוד ביחד. ורק אם נעבוד ביחד נצליח להגיע לתוצאות. אני אגיד שאנחנו, אני נמצאת פה עם טלי, עמיתתי. אני עוסקת בעתודות, בעצם במי שכמו שנאמר פה לפניי, אמורים להוביל את מערכת הבריאות. מערכת מצוינת, אבל לאו דווקא מצוינות קלינית משקפת יכולות ניהול והובלה ועל זה אנחנו עובדים. טלי אולי תכף תגיד מילה. טלי עוסקת בזרם. יש לנו מחסור מאוד אדיר בכוח אדם. טלי ספציפית עוסקת במקצועות בריאות פרא רפואיים מה שנקרא. אנחנו עובדים גם וגם. זה אחד. אני רק אגיד לשם הגילוי הנאות, אני 10 שנים במגזר הציבורי, בוגרת צוערים לשירות המדינה. אז אולי זה ביטוי של הצלחה של התוכנית, אתם תחליטו. אבל אני אגיד שאחד מהדברים שמאוד מחנכים אליהם בצוערים זה הסיפור הזה של אתוס שירות ציבורי. אני חושבת שמערכת הבריאות מאוד מאופיינת באתוס שירות ציבורי. בסוף מערכת הבריאות, אמנם היינו רוצים יותר, אבל ברובה היא מערכת ציבורית. אני לא אתייחס, אגב. אני אגיד, יש הרבה מאוד אתגרים, קשיים ובעיות במערכת. אבל אני רגע כן רוצה לשים את הזרקור וזה אני חושבת שהדיון הוא אין סופי. אני כן רוצה לשים את הזרקור על מה כן עובד ומה אנחנו עושים כדי לקדם את הדברים. אני כן אגיד, 7 באוקטובר היה אני חושבת רגע כאיזה ביטוי לאיזה שיא של צורך במתן מענה. אני חושבת שמערכת הבריאות שם הפגינה יכולות מנהיגות והובלה. מה שהמערכת לא התכוננה, אף מערכת בעולם ובטח מערכת הבריאות בישראל לא התכוננה לאירוע רב נפגעים שכזה. ורק ניהול ומנהיגות יוצאת דופן, באמת אנשים יוצאי דופן, הצליחה לתת מענה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> צריך לומר גם שהרבה מעובדי המערכת גויסו למילואים. ורופאים. << אורח >> עדי בן מרדכי: << אורח >> חלקם לצערנו גם נפלו בקרב. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רופאות, אחיות. בכלל, צוותי רפואה עשו משמרות של יממה ויותר בלופים כדי להחזיק מול, באותו רגע המון גויסו. עד שהמערכת התאימה את עצמה, זו הייתה באמת עבודה שאין מילים בפי, ממש. << אורח >> עדי בן מרדכי: << אורח >> ממש. ושאפו למערכת. באמת זו גם הזדמנות להגיד את זה. אני ממש מסכימה. אני אגיד אולי במילה כן על האתגרים. האתגרים הם רבים. יש לנו חוסר ודאות. דיברנו על שינויי אקלים. אני גם עוסקת בזה בכובע השני שלי. זה משהו פוגש אותנו שוב ושוב. כמובן מלחמות, כמובן שינויים שהם שינויים רחבים ועולמיים, טכנולוגיות וכו'. גורמים חיצוניים מה שנקרא, דיברנו על עזיבה של מוחות, דיברנו, יש לנו אתגרים בדור ה-Z. חלקם קשורים לאיך שהמערכת בנויה, חלקם קשורים בעצם לאופי אולי היותר מהיר של הדור הנוכחי של השינויים. יש לנו הרבה מאוד אתגרים. אבל אני רגע רוצה לתת שתי דוגמאות מהעשייה שלנו כדי להדגיש שני דברים שנאמרו פה. אחד דגש על אוכלוסיות, דגש על פריפריה נגב וגליל שספגו, לא צריך להכביר במילים, בשנתיים האחרונות הרבה מאוד מכות. אנחנו רגע רוצים לראות איך אנחנו שמים שם את הפוקוס בהרבה מאוד דברים שאנחנו עושים. אני אתן דוגמה דרך תוכנית אילנות שלנו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> קצת בעיה רק שאין שר בריאות ואין יו"ר ועדת בריאות בתקופה הכי קריטית. אני רוצה לומר שזה מבחינתי פשוט חלם מול מה שאת גם מתארת. כי יש אזורים שעוד יותר צריך להשקיע בהם מבחינת התפקיד שלנו פה. << אורח >> עדי בן מרדכי: << אורח >> שוב, אני רגע אתייחס כדרג מקצועי. אבל אני אגיד שמבחינתנו זה לגמרי בפוקוס. תוכנית אילנות היא לא באה לתת מענה לזרם, יש לנו גם תוכניות אחרות. אז רגע, חסר כוח אדם, נקודה. אנחנו רגע רוצים לראות איך אנחנו מייצרים איים של מצוינות ושל משיכה של המערכת. דיברנו על רב המערכתיות. אנחנו רוצים להכשיר רופאות ורופאים וזו המטרה של התוכנית. שיישארו בנגב ובגליל, בין אם הם במקור משם ובין אם הם רוצים להעתיק את חייהם. הם מחויבים בתום התוכנית להיות לפחות, לעבוד לפחות שבע שנים בנגב ובגליל. יש היום כ-300 סטודנטים ובעצם הדור הראשון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה נעשה עם משרד הבריאות או עם נגב גליל? << אורח >> עדי בן מרדכי: << אורח >> זו תוכנית של משרד הבריאות. יש לנו המון שיתופי פעולה. ספציפית בתוכנית הזאת זאת תוכנית בהובלת משרד הבריאות. אבל בעצם המטרה, כרגע יש לנו 300 סטודנטים, כאשר הדור הראשון בעצם יוצא לסטאז' בסוף השנה הזאת בגליל, שזה די מדהים. אנחנו בעצם תוכנית שמלווה אותם גם במחויבות, אבל גם בהכשרה למנהיגות. בסוף אנחנו מצפים מהם להיות אלה שיצרו קשר עם הרשויות המקומיות, אגב עבודה רב מערכתית, וידעו לעבוד עם מערכות הרווחה ועם החינוך כדי להביא בעצם בריאות מורכבת מהרבה מאוד רבדים. זה רגע בהיבט של הפריפריה. יש לנו תוכנית אחרת, אביאל הזכיר אותה במילה ואני גם אגיד. מרחב – תוכנית לבריאות נפשית. תוכנית רב מערכתית. יש פה את אביחי ממשרד החינוך. שותפות של משרדי הבריאות, הרווחה, החינוך. כמובן שמגזר שלישי, שלטון מקומי שעוסקת, אני אגיד רגע, התחלנו בהתחלה בבריאות הנפש. במושג בריאות הנפש. ואז באו אלינו משרד החינוך ואמרו רגע, אם אנחנו רוצים לשתף פעולה, אז בואו נדבר על בריאות נפשית, על כל הספקטרום. ואפילו רק השיח פה הוא מאוד משמעותי. שינינו את השפה בהקשר הזה. זו תוכנית שדיברנו על עבודה רב מערכתית. המרכז להעצמת האזרח. אני אגיד שבסוף זה לא רק מה מנכ"לי המשרדים או סמנכ"לי המשרדים יודעים לסנכרן ביניהם, אלא מה השטח יודע. אני רוצה רגע לתת דוגמה. התוכנית הזאת, המחזור הראשון שלה הסתיים והיום נכתב נוהל בין מערכת הבריאות לבין מערכת החינוך לקליטה של נערים ונערות פוסט אשפוזיים חזרה למערכת החינוך. זה דרמטי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> סליחה שככה, לקראת סיום? << אורח >> עדי בן מרדכי: << אורח >> זה הסוף. זה דרמטי, כי בסוף למקומות שבהם אין מענה והשטח והצוותים שם יודעים לתת מענה, זה לא רק החלטות ממשלה וזה לא רק הצעות חוק, אלא זה באמת מה אנחנו עושים בפועל. ובמובן הזה גם שוב, שכל הצוותים אנחנו רק מנסים לעודד את הדבר הזה. תודה רבה ותודה על הדיון ואנחנו פה כדי להמשיך לעשות שיתופי פעולה. אולי טלי רוצה להגיד. << אורח >> טל ניצני ביטון: << אורח >> כן, אני רוצה להוסיף כמה דברים. אני אעשה את זה ממש בקצרה. נגעו פה בנושא של מיתוג מעסיק. אז אני אגיד שאנחנו במערכת הבריאות עובדים על זה, גם על מיתוג המעסיק וגם על המיתוג, לא פחות חשוב מזה, זה מיתוג המקצוע. בסדר איך מישהו יכול לבחור להיות מרפא בעיסוק או קלינאי תקשורת כשהוא לא יודע מה זה המקצוע הזה. אז יש פה איזה שהוא מיתוג שהוא קורה פעמיים. גם בתוך המעסיקים, בתוך הארגונים עצמם וגם אל מול הציבור. אני אגיד שהיו הסכמי שכר דרמטיים גם לפסיכולוגים, גם למקצועות הבריאות, פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק. כל זה כדי להביא אנשים לתוך המגזר הציבורי. היה גידול, דיברו פה על התפתחות הילד. היה גידול בשירותים שניתנו. היה גידול של 700,000 טיפולים שניתנו יותר. נכון, זה לא מספיק. עדיין אנחנו לא רואים את הצמצום בתורי ההמתנה. אבל בפועל יש הרבה יותר שירותים שניתנים ומושקעים בזה הרבה מאוד אנרגיות, הרבה מאוד כספים. אני אגיד לסיום שהדבר החשוב בהקשר הזה הוא גם להגדיל את מספר הסטודנטים. כי בלי להגדיל את ההיצע הבסיסי, את הזרם הנכנס של כוח האדם לא נוכל לעשות שום שינוי משמעותי. במקום הזה יש לנו הרבה מאוד אתגרים וחסמים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני חייבת שתסיימו, כי אנחנו חייבים לעבור. תגידי, כן. << אורח >> טל ניצני ביטון: << אורח >> כן, כן, מסיימות. אני אומרת שאנחנו עובדים על זה, אנחנו פותרים לאט לאט את כל החסמים ואת כל האתגרים. מצליחים להגדיל לאט לאט את מספר הסטודנטים. אני מקווה שתוך זמן קצר, לימודים לוקחים את הארבע שנים שלהם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בלי קיצור התורנויות זה לא יקרה, בתור מי שעושה את הדיונים על קיצור התורנויות. דווקא פה משרד הבריאות עובר תהליך ממש מדהים בעיניי של הבנת העניין. וזה גם קשור מאוד לפריפריה. << אורח >> טל ניצני ביטון: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה. לפני שאני עוברת פה, יש פה חברים שמסייעים בכל סוגיות הלומי הקרב שרוצים גם לדבר. אבל אני רגע רוצה לתת למועצת המכינות הקדם צבאיות ולתכלית להגיד כמה משפטים. אתם תרצו להגיד כמה משפטים? << אורח >> נדב אלמליח: << אורח >> שלום, תודה רבה על ההזמנה. אני נדב אלמליח, אני מנכ"ל בארצנו. בארצנו זה ארגון הבוגרים של המכינות הקדם צבאיות. אנחנו פועלים בשני צירים מרכזיים: בציר אחד אנחנו פועלים כדי לחזק את כל מערך הבוגרים וציר שני הגדרנו ארבעה תחומי הגשמה שאליהם אנחנו שואפים ודוחפים את הבוגרים שלנו להשתלב בהם. אחד מהם זה באמת נושא המגזר הציבורי. אני אגיד שאנחנו מסתכלים על הבוגרים שלנו כמשאב לאומי. 5,000 חניכים שיוצאים כל שנה מעולם המכינות שהמדינה מאוד השקיעה בהם, שקיבלו הזדמנות להעמיק את הזהות ויוצאים עם תחושת שליחות מדהימה. רואים את זה מאוד בצבא. אנחנו ככוח הזה פועלים כדי לתעל גם אל תוך השירות הציבורי ועוד אתגרים. אני אגיד שאנחנו חדשים בתחום. אנחנו כשלוש שנים בהפחתת 300 ימי מילואים, אז זה באמת היה ככה קצת מאתגר. אבל סך הכול הצלחנו לקדם כמה פעולות מעשיות ביחד עם החברים היקרים פה. עם אביאל, אגף עתודות, עם אביחי. ובעצם ניסינו לפעול בכל השלבים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ביקשתי שיוסיפו את ה-10 מיליון לאופק. אני מקווה שזה יקרה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אה, חצי שנתיות? הבנתי. הייתי בטוחה שאתם ביחד, החצי והשנתיות. לא, לא, בסדר. אתם עושים עבודה מדהימה. << אורח >> נדב אלמליח: << אורח >> תודה. יש תוכנית שכבר חושפת במכללות הקדם צבאיות את החניכים לנושא המגזר הציבורי כדי להתחיל לטעת את הזרעים. ביחד עם אביאל ואחר כך אנחנו כעמותת הבוגרים הקמנו שתי תוכניות: אחת עם השלטון המקומי ואחת עם הממשלה. בשלטון המקומי הקמנו תוכנית מלגאים שבעצם נותנת חשיפה לסטודנטים. הם פועלים בתוך רשויות מקומיות, משובצים בהתאם למקצוע שאותו הם לומדים. בשירות בממשלה בעצם קידמנו תוכנית על בסיס הרפורמה המדהימה לדעתי שהנציבות בנתה עבור משרות סטודנט שבעצם מאפשרת בסוף התואר להתמודד על המכרזים הפנימיים בהתאם לוותק. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זאת אומרת אם מישהו מתמחה זה נותן לו איזה שהיא, יפה מאוד. << אורח >> נדב אלמליח: << אורח >> נותנים מלגות, מלווים אותם. נותנים להם תכנים מעשירים. ואני מקווה מאוד שהמגמה הזאת תלך ותתרחב גם למדינה ונגיע להשפעה רחבה יותר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מדהים, כל הכבוד. משרד החינוך, תרצה להוסיף? מה שלומך, אביחי איבגי. << אורח >> אביחי איבגי: << אורח >> קודם כל, אביחי למי שלא מכיר כאן, מנהל אגף עתודות במשרד החינוך. אם גברתי יושבת-הראש הייתה נותנת לי אפשרות, אז הייתי צועק, ממש צועק כאן ואומר לך תודה רבה על הדיון החשוב הזה. זה לא מובן מאליו בכלל. אני כמעט שמונה שנים באירוע הזה. עד לפני שלוש שנים ישבתי בכיסא של אביאל והלכתי לחינוך ותכף אני אסביר גם למה המעבר הזה ולמה זה כל כך חשוב. ולמה אגף העתודות במערכת החינוך מנקודת המבט שלי לפחות, לא בגלל שאני נמצא בה, בעיניי היא המערכת הקריטית ביותר במדינה, בטח בנושא הזה. אני גם בדרך כלל משתדל להפריד בדיונים מקצועיים בין הסלף לרול, אבל אני מקווה שיושבת-הראש תיתן לי קצת עוד איזה חצי דקה כי אני בטוח שהיא תתחבר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אנחנו פשוט תקועים בגלל המליאה. << אורח >> אביחי איבגי: << אורח >> כן, כן. קודם כל, בנימה אישית, רק אמרת בפתח דברייך הטובים לשירות הציבורי. אז רק לומר שבשביל זה אני קם בבוקר. זאת אומרת, זאת משימת חיי כמעט שמונה שנים. אני לא עובד, אני לא פקיד. אני משרת ציבור גאה. וכך אני הייתי שמח שיקראו לעובדי השירות הציבורי. אגב, למי שלא יודע, או למי שצריך לחדד, השירות הציבורי זה לא המגזר הציבורי וזה לא שירות המדינה. שירות המדינה, השלטון המקומי, החברה האזרחית שיש לה תפקיד קריטי בחברה הישראלית. האקדמיה ועוד ועוד. אמרת שהצבא שינה לך את החיים. אז אני אגיד בנימה אישית, אני נולדתי וגדלתי בקריית מלאכי. לא ראיתי שום מודלינג של שירות ציבורי מסביבי. בעיניי הצבא זה אחד מהכלים היותר משמעותיים למוביליות חברתית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ממש. << אורח >> אביחי איבגי: << אורח >> את 12 שנות הלימוד שלי השלמתי במחווה אלון. אז רק להגיד שזה חלק מהסיפור. אני רק רוצה לומר ברשותכם שאנחנו כאן ממש עוסקים ב-DNA של חברה. זאת אומרת, אם נסתכל בנתונים האחרונים ביום העצמאות האחרון, אנחנו נראה ש-174,000 תינוקות נולדו השנה. המערכת הציבורית היחידה במדינת ישראל שכולם יגדלו ויתעצבו בה זאת מערכת החינוך. זאת אומרת, מבחינתי האירוע הזה של שירות ציבורי וטיפוח אתוס של להיות משרת ציבור בחברה הישראלית, זה לגמרי עלינו. זה מתחיל מגילאים מאוד מאוד צעירים, מגילאים מאוד מוקדמים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> והיינו שם בעבר, זה היה האתוס. << אורח >> אביחי איבגי: << אורח >> אז אני רוצה להדגיש ברשותכם כמה פעולות ממש קטנות שאני רוצה לציין כאן. אגב, מכינות אופק, אז אני גם על זה כמה מילים, כי אנחנו בשותפות סופר משמעותית. אנחנו לפני שנתיים, כשאמרתי שהייתי בכיסא של אביאל, אז הייתה לי זכות גדולה להוביל את המהלך של הקדמת אגפי עתודות. עשיתי את המעבר הזה לחינוך, הקמנו אגף עתודות במשרד החינוך, בכפיפות ישירה למנכ"ל המשרד. ממש בכפיפות ישירה. מקבל קשב אסטרטגי מאוד גבוה. יש לו שתי מטרות מרכזיות: אחת, פיתוח העתודה הניהולית במערכת החינוך בראייה אסטרטגית ארוכת טווח. אני בכוונה אומר מערכת החינוך ולא משרד החינוך, כי זה גם אגפי חינוך ברשויות המקומיות וזה גם רשתות חינוך וארגוני נוער ותנועות נוער ועוד. אבל המשימה האסטרטגית היותר חשובה בהקשר שלי זה מיצוב של השירות הציבורי וכמובן מערכת החינוך בתוכו כאפיק הגשמה משמעותי וכייעוד לבני נוער עוד בגילאים מאוד מאוד מוקדמים. רק בקצרה, שלושה מהלכים מרכזיים: אחד בפורמלי, אחד בבלתי פורמלי ואחד באקדמיה. בחינוך הפורמלי אני חושב שזו בשורה אדירה בעיניי שאפשר להביא אותה פה היום. בתשפ"ז, אחרי עבודה מאוד מאומצת, בשיתוף פעולה עם הרבה מאוד אנשים, אנחנו בתשפ"ז נפתח מגמת לימוד בבית הספר של חמש יחידות בנושא שירות ציבורי. זה בעיניי זה מהפכה אסטרטגית לא נורמלית. ילמדו בבית הספר על שירות ציבורי הכי עמוק של הדבר הזה. עוד דבר אחד, שבוע שעבר קול קורא הוצאנו. אנחנו רוצים להקים יחד עם תנועות הנוער קומונות של שנות שירות לשירות הציבורי. קומונות ייעודיות של חבר'ה שהולכים לשירות הציבורי. אנחנו הולכים לעשות עוד מהלכים אדירים. אמרת מכינות אופק, אנחנו יחד עם יוסי מלכה ועם כל השותפים מקימים ממש מכינה קדם צבאית ייעודית לשירות הציבורי. ועושים עוד הרבה מאוד פעולות בהקשר הזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חבל שלא פתחתי איתך. << אורח >> אביחי איבגי: << אורח >> אז רק להגיד שאני יותר מאשמח ואני אפילו מעודד את הוועדה ממש להיות איתנו יחד בתוך הסיפור הזה. אני מאוד רוצה את זה. אנחנו רוצים את כל השותפים. אני מזמין את כולם כאן להיות שותפים. מבחינתי העתיד של השירות הציבורי מתחיל במערכת החינוך ואנחנו לגמרי שם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> וואו. קודם כל, שאפו. ממש מרגש מאוד. אני רק רוצה לומר שאני רואה שהחברים עומר ומיכה, אתם פה? בואו בבקשה, אתם רוצים לדבר? << אורח >> קריאה: << אורח >> יש לנו פה נציגים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אין לנו זמן לצערי, יש לנו שתי דקות ואני סוגרת את הדיון בגלל שמתחילה מליאה. << אורח >> קריאה: << אורח >> שלום. אני פה מלווה את יוסף. הוא הלום קרב הוא היה במלחמת לבנון. מאז הוא נפגע פיזית וגם נפשית. הוא סובל מאז מ-PTSD ושני הנישואים שלו נכשלו בגלל זה, בגלל שהוא לא מצליח לתפקד ביום יום. לא ישן בלילות, כל הזמן פלאשבקים. ובגלל זה גם איבד את כל הרכוש שלו. הוא הולך, הוא כבר היה בכלא כמה פעמים ועכשיו שוב רוצים להכניס אותו לכלא בגלל החובות. והכול בא מה-PTSD. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מאסר חלף קנס בעצם? מכניסים לכלא בגלל החובות? << אורח >> קריאה: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה דבר שלא צריך להתקיים יותר במדינה נורמלית, שמכניסים לכלא אנשים על אי תשלום. זה נורא בעיניי. ובטח ובטח בנסיבות של הלם קרב. << אורח >> יוסף: << אורח >> הפגיעה האחרונה שלי זה מהמלחמה האחרונה, חרבות ברזל. נלחמתי בלבנון כחייל גולני, נפצעתי. מאז לא קיבלתי שום סיוע ממשרד הביטחון. הם התעלמו ממני לגמרי כאילו אני לא קיים. ואני דוגמה קלאסית ואחת מעשרות אלפים של חיילים משוחררים שמסתובבים בינינו ואנחנו לא יודעים מה קורה להם. אנשים שלא יודעים להסביר את עצמם. אני יכול להגיד את זה עכשיו כשאני קצת משום מה, אולי כיוון שאני כאן חוזר קצת לעצמי. ואני רוצה להסביר לכם שהחברה צריכה להתעורר. יש פה בעיה חברתית מאוד גדולה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שרק תהיה גדולה יותר. << אורח >> יוסף: << אורח >> אני אומר לכם שאני ממלחמת לבנון כשנלחמתי ועד היום אף אחד לא הסתכל עליי. איבדתי את שני הבתים שלי. נכנסתי ויצאתי מבית סוהר על לא עוול בכפי, כי לא ידעתי איך להתנהל. לא הצלחתי לעשות שום דבר בחיים כהלום קרב. תיעוד רפואי. וזה לא דברים שלי, כל החברה, אני ירושלמי. החצר האחורית שלי היה כאן הכנסת. ירושלמי, אני נצר למשפחה ירושלמית ותיקה, דורות ירושלמים. אבא היה בלח"י, אמא הייתה בהגנה. סבא היה בצבא הטורקי. אני הייתי חייל צה"ל ואני עדיין חייל צה"ל עד שנת 2027. אני לא מתנהל. אני לא מצליח. ברוך השם שמצאתי גברת שהיא על בסיס התנדבותי הסכימה לעזור לי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה גם לך. << אורח >> יוסף: << אורח >> זה נטל שצריך ליפול על כתפי החברה דרך משרד הביטחון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> והמדינה. << אורח >> יוסף: << אורח >> אני לא יודע להמשיך הלאה. אני לא יודע מה לעשות הלאה. אני כבר לא ילד קטן. אני ממש מבקש מכם שתכניסו את מה שצריך להכניס לחוק על מנת שהיהודים, החברים שלי שנמצאים כאן איתי כבר שישה חודשים שובתים מול החלונות שלכם. מול דלת הכניסה שלכם, שתעזרו להם. מדובר כאן בהרס של משפחות. באנשים שנתנו את הגוף ובעיקר כאן כאשר מדובר בנפש. ואין להם פה ואין להם מי שינחה ומי שיסביר ומי שיקדם את האינטרסים שלהם. אנחנו ממש מתחננים אליכם, מלב כואב, שתקומו ותעשו צעד ותעשו פעולה. את הפעולה הנדרשת על מנת לחלץ אותנו מהצער והמצוקה שבהם אנחנו נמצאים. הביטוי שלנו נמוכה, כיוון שאנחנו פגועי נפש. ובבקשה מכם תדעו לעשות מה שצריך לעשות למען האנשים פה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> קודם כל, תודה. תודה ששיתפת, ממש. אני רק אגיד שניקח גם את הפרטים ואולי ננסה קודם כל לסייע ברמת הפרט וגם שבוע הבא אני מגישה את החוק לרשות להלומי קרב. אני לא יודעת אם הוא יאושר תחת הממשלה הזאת, אבל צריך לסמן כיוון ודרך ולהגיד תוך טראומה לאומית קולקטיבית כה קשה צריך גם להכיר בתופעות שנוצרו וחייב להקים רשות לאומית בהקשר הזה. לא משהו שאולי הייתי אומרת לפני כמה שנים, זה משהו שאני אומרת אותו עכשיו לנוכח הנסיבות. אז קודם כל תודה. תודה שאתה פה ותודה שדיברת איתנו וניקח, גם נחליף פרטים. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> תודה נעמה. אני דבר ראשון חייב להגיד לך ממש תודה רבה על כל מה שאת עושה בשבילנו. אני יודע כמה שזה קשה. אנחנו פה כל כך הרבה זמן. כשאת הולכת מעל ומעבר לכל דבר, זה אין יותר הערכה מזה. אני בתוך האנשים שאני יושב פה אני מרגיש כזה קטן, כל האנשים שיושבים פה מהמכינות ומכל הדברים האלה, הקדם צבאיות אני משער לעצמי שאתם מדברים, מעצבים את הדור הבא ואת כל המנהיגים העתידיים של העם שלנו. אני חושב שנכנסתי לצבא יכול להיות שאולי טיפה יותר, אולי טיפה אחוז אחד מתוך מאה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מיכה יקר, רק תסתכל, אתה רואה פה את איש משמר הכנסת? הוא בא לוודא שאני סוגרת את הדיון. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> כן, אני יודע. רק מה שכן, אני חייב להגיד שאם האנשים האלה שיושבים פה בחדר יתנו 0.0% לאנשים שהם מחנכים לדעת שזה לא בושה לבקש עזרה ולבדוק את עצמך גם בזמן השירות. גם כשאתה יצאת עכשיו מקרב אין שום בעיה לעשות שנייה בדיקה ולחזור אחרי זה ללחימה. אף אחד פה לא אשם בכלום והם צריכים להעביר את זה הלאה לאנשים הבאים. אני 25 שנה לא הייתי צריך לחשוב שאני הגיבור הכי גדול בישראל והייתי צריך לעצור לשנייה אחת בלבד. שנייה אחת, זה כל מה שאני מבקש מכם. לא לגדל, קיצר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אנחנו איתך ואני גם אשמח אולי שנקיים עוד דיון ייעודי בנושא. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> אוהב אתכם מאוד. תודה רבה על כל מה שאתם עושים לעם ישראל. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה לך. נתנו את הדקות האחרונות לחברים פה הלומי הקרב. לכן אני אומרת, את הסיכום אני לא הקראתי, אני שולחת לכולם. אני ממש מודה לכם על הדיון הזה. מבחינתי זה לא דיון שפה חותם את הנושא, אנחנו ננסה לעשות דיונים נוספים. ממש תודה חברים, באמת. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:02. << סיום >>