חומר רקע

בין טראומה אישית לטראומה לאומית יתמות 2025 דו״ח היתמות בישראל 2025 דו"ח היתמות בישראל יתמות בין טראומה אישית לטראומה לאומית :ניהול והנחייה מקצועית ניתוח נתונים ומחקר: סקירת ספרות: מדיניות: דוברות: רשתות חברתיות: עריכה לשונית: תרגום: עיצוב גרפי ועימוד: ראשת מטה: מייסדת ומנכ"לית: חמניות – המקום לילדים שאיבדו הורה www.hamaniot.org | [email protected] | אביב-, תל19 | מנחם בגין580670669 ע"ר מוריס כהונאי אביב ימיני עדן מהרט הודיה מויאל דליות-ענבר שקד שיר הדר רותי קליין Online Translations Lucid Creative Studio מיכל גרגו הדר קס תודתנו נתונה לכל מי שהקדיש מזמנו ותרם מהידע, הניסיון, והחוויה האישית שלו להעשרת הדו"ח, ובפרט לפרופ' יאירה חממה רז, גב' עידית סולומון, ד"ר ריבי לנדאו, גב' נורית ינקלביץ', ד"ר חנין מורדי, גב' מיכל בר, מר דניאל סילברמן, -פריי גב' רייצ'ל חבני וחה"כ מיכל וולדיגר. אנו מודים גם לביטוח הלאומי, ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לאגף משפחות, הנצחה ומורשת במשרד הביטחון, ולמשרד העלייה והקליטה על אספקת נתונים רשמיים ועדכניים אודות מצב היתמות בישראל. תוכן עניינים הקדמה מבוא דבר המייסדת / הדר קס המקום לילדים שאיבדו הורה:- חמניות וחזון לשנים הקרובות 2024-2025 סיכום פעילות כשמדינה פוגשת את הכאב / הודיה מויאל תמונת מצב - פרק א׳: יתמות בישראל פרק ב׳: ממצאי מחקר בקרב אלמנות ואלמנים הורים ליתומים בין טראומה אישית לטראומה לאומית - פרק ג׳: יתמות אבל אישי ונרטיב קולקטיבי: יתמות במציאות הישראלית / עדן מהרט ֵמֵ ֵעֵ ֶבֶר לשבר: חוויית האובדן הפתאומי של הורה ודרכי ההתמודדות סקירה בין־תרבותית / חנין מורדי- בתקופת הילדות מה מנבא צמיחה פוסט־טראומטית בקרב יתומים בוגרים של כוחות הביטחון בישראל? / עידית סלומון ויאירה חממה רז קבוצת תמיכה וחונכות עמיתים לתמיכה בילדים שחוו אובדן הורה לנדאו -/ ריבי פריי מרחב קבוצתי מיטיב כמענה לתחושת בדידות בקרב יתומים / נורית ינקלביץ׳ לא לבד בכאב: איך קבוצת השווים משנה את החיים? / מיכל בר לישראל של היום70יתמות בהמתנה: מצ’ילה של שנות ה־ / דניאל סילברמן בין היתמות האישית לטראומה הלאומית – האחריות שלנו כחברה / מיכל וולדיגר חיים לצד אובדן: מה מעניק הביטוח הלאומי לאלמנים, אלמנות ויתומים בישראל? / רייצ׳ל חבני 7 8 10 12 14 17 23 35 36 43 54 66 78 88 90 92 96 הקדמה 8 מבוא לרגל יום 2024 במהלך השנה שחלפה מאז פורסם דו"ח היתמּות הקודם לשנת בנובמבר, נוספו למעגל השכול הביטחוני 14היתום הבין־לאומי שחל מדי שנה ב־ . 18 יתומים חדשים בגיל לידה עד173 )(יתומי כוחות הביטחון ופעולות האיבה , עומד מניינם הכולל של יתומי מלחמת חרבות ברזל 2025 נכון לסוף ספטמבר ילדים וילדות אשר איבדו הורה במהלך השנתיים של המלחמה כתוצאה 987 על ממצב הלחימה שמדינת ישראל נתונה בו. יתומים אלו הם חלק ממעגל שכול רחב ומתרחב הכולל אלפי יתומים חדשים מדי , אשר 18 יתומים ויתומות בגיל לידה עד34,800שנה בקהילה המונה יותר מ־ מרביתם התייתמו בנסיבות המכונות 'אזרחיות', כלומר עקב מחלות, תאונות, אובדנות, מעשי אלימות ורצח. ארגון חמניות מספק בעשור האחרון תמיכה רגשית וחברתית לאלפי יתומים בישראל וחוקר את השלכות אובדנם האישי של היתומים והאלמנים במגוון היבטים – נפשיים, חברתיים, חינוכיים וכלכליים. מאז תחילת המלחמה אנו עדים להעצמה של תופעה ייחודית שבה כרוכים זה בזה האובדן האישי והאובדן הלאומי־ קולקטיבי (של החברה הישראלית בכללותה), ואלו מעצבים יחד את חוויית החיים של יתומים ואלמנות בישראל. נוצרה בישראל מציאות של משבר 2023 מאז מתקפת הטרור בשבעה באוקטובר לאומי, שבו הפגיעּות הנובעת ממצב היתמּות – מתחושת בדידות ועד למצוקות נפשיות כגון חרדה, דיכאון ומצבי סיכון – משתלבת במעגלים נוספים של פגיעּות ברמה הלאומית: אווירת האבל הכללית, המציאות הקשה של פצועי הגוף והנפש, מצבי אי־הוודאות של עשרות אלפי פליטים ומפונים מבתיהם, הרס בתים ויישובים, דאגה לגורל הלוחמים וכן ביקוש גובר לאנשי מקצוע ומטפלים העולה על ההיצע. השיבושים בתא המשפחתי של היתומים והאלמנים מתעצמים בשל השיבוש הכללי במערכות הציבוריות, ובמקרים רבים מצוקתם מתעצמת לכדי מצב מורכב במיוחד. ואכן, ממצאי המחקר שערכנו בקרב מדגם מייצג של אלמנים ואלמנות (ראו מן האלמנים מדווחים 62%ממצאים מלאים בפרק ב' של דו"ח זה) מלמדים כי מדווחים על החמרה 44%על החמרה בהשלכות האלמנּות בעקבות המלחמה, ו־ דומה אצל ילדיהם היתומים. מאמרים וטורים אישיים שנאספו בפרק ג' של הדו"ח 9 ,מצביעים גם הם על זיקה ישירה בין הטראומה האישית לטראומה הלאומית ומציעים פרספקטיבה מגוונת – מדעית, אישית או ציבורית – לניתוח התופעה. במצב של טראומה קולקטיבית אפשר לצפות כי היתומים יזכו לתמיכה משמעותית מצד הקהילה הרחבה מתוך תפיסה של גורל משותף, ושהיא תיצור עבורם מרחב אמפתי כולל. אולם בפועל, קיימת סכנה שהקול האישי של היתומים ייטשטש. ילדים יתומים עלולים לחוש כי תשומת הלב הציבורית מתמקדת בעיקר בממד הלאומי של האירוע, בעוד שכאבם היום־יומי, הגעגועים והצורך המתמשך שלהם בנוכחות הורית נדחקים לשוליים. ארגון חמניות סבור כי קידום עניינם של יתומי ישראל ומתן מענה לצורכיהם מחייבים הבנה מעמיקה, רחבה וכוללת של מצבם בכלל היבטי חייהם. דו"ח מבקש להוסיף נדבך משמעותי בהבנה זו, בתקווה שאנשי 2025 היתמות לשנת המקצוע וקובעי המדיניות ימצאו בו כלי לתכנון וליישום צעדים שייטיבו עם יתומי ואלמנות ישראל. מוריס כהונאי מנהל מחלקת מחקר ופיתוח ידע 10 דבר המייסדת בשנתיים האחרונות חווינו כולנו את עומק התנפצותו של הפרטי אל הלאומי ושל הלאומי אל הפרטי. אנחנו אומה במבחן שבה כל אחד בוחן ונבחן היכן הטראומה האישית שלו מתמזגת עם הכאב הקולקטיבי של כולנו. לעיתים נדמה כי התמזגות הטראומה הקולקטיבית עם המכאוב הפרטי אינה מותירה די מקום לכאבם האישי של היתומים. מתחילת המלחמה עומדים במבחן זה כאלף יתומים אלף יתומים החיים 35חדשים המצטרפים לכ־ . אצלם היתמות היא בראש 18 בישראל עד גיל ובראשונה אובדן אינטימי של ילד שאיבד את עולמו. בחמניות אנו מודדים את עצמנו מדי יום בשאלה אחת נוקבת: כיצד נוכל להפוך את אובדנם הפרטי למקור לעוצמה אישית ולחוסן חברתי ברבות השנים? בזכות שותפויות איכותיות ויוצאת דופן עם גורמים רבים כל כך מצליחה חמניות להפוך בתוך זמן קצר לאי של יציבות לילדים שקולם כמעט שאינו נשמע בציבוריות הישראלית. יתומי המלחמה משולבים במסגרות הפעילות שלנו ברחבי הארץ, לצד הקמת מרכזים ייעודיים בדרום, יתומי הרצח בחברה הערבית מקבלים מאיתנו מענה ייחודי ומותאם תרבותית במרכזים ייעודיים, ומעל לכול, אנו מלווים מדי שבוע את רוב היתומים בישראל, יתומי השכול האזרחי. השנה אף המשכנו ביתר שאת לייצר תהליכי תמיכה וסיוע רוחביים, ולצד עשייתנו במרכזים, דאגנו להמשיך ולהוביל תהליכים לאומיים למען יתומים בישראל ולמען שינוי מערכתי רחוק טווח: הובלנו שתי חקיקות מרכזיות בכנסת שהעניקו לראשונה מענה רחב יותר ליתומים ולשאירי נפטרים, השקנו קמפיינים ציבוריים לשינוי תודעתי, והובלנו שלושה מחקרים פורצי דרך – יתמות בעולם המערבי (דו"ח השוואה בין־לאומית בנושא המענים שניתנים לנושא היתמות), מחקר על תעסוקת אלמנות ומחקר על יתמות בחברה הערבית. לראשונה נכנסנו גם לעולמות מיצוי הזכויות והתעסוקה וסיפקנו סיוע רגשי וכלכלי ישיר למאות רבות של משפחות. בכך אנו משנים את מציאות חייהן בטווח המיידי, הדחוף והנראה לעין וכן בטווח הארוך. הדר קס מנכ"לית ומייסדת עמותת חמניות – המקום לילדים שאיבדו הורה 11 ומכאן אל המקום שבו הכול התחיל. גם אני יתומה, איבדתי את אבי בתאונת דרכים פתאומית בנעוריי וחוויתי על בשרי את הזרות והניכור של מערכות המדינה והחברה, ואת תחושת הבדידות באובדן שאינו מקבל כל מענה ולגיטמציה. כבר , נשבעתי בליבי שלא יהיה עוד ילד שיחוש את אותה 14 אז, כילדה יתומה בת בדידות ותלישות שחשתי אני לאחר אובדן אבי. היום חמניות היא המיזם הישראלי החדשני הראשון בעולם המעמיד את נושא היתמות במרכז סדר היום, ומחוללת בכך שינוי חברתי והיסטורי. אך השינוי איננו נעצר בישראל ומסמן את תחילתו של מהלך עולמי שבמרכזו חזון פשוט אך מהפכני, בישראל ביתנו תחילה ובהמשך בעולם כולו: שכל ילד יתום בכל מקום בעולם יזכה לתמיכה רגשית, קהילתית ומדינית מלאה. אני מזמינה אתכם להצטרף אלינו למסע הזה ולהיות חלק מתנועה שמשנה את פני החברה הישראלית ומעצבת מחדש את הדרך שבה העולם כולו מביט בילדים יתומים. 12 חמניות – המקום לילדים שאיבדו הורה וחזון לשנים הקרובות2024-2025 סיכום פעילות עמותת חמניות פועלת להענקת מעטפת של תמיכה חברתית ורגשית לילדים יתומים, לאלמנים ולאלמנות בישראל. שנת הפעילות החולפת התאפיינה בהישגים משמעותיים בשלושה מישורים: קידום מדיניות וקשרי ממשל, הרחבת פעילות השטח והעמקת המענים, ומחקר ופיתוח ידע מקצועי. תחום המדיניות דיונים 30בוצעה עבודה פרלמנטרית אינטנסיבית, לרבות השתתפות ביותר מ־ בוועדות הכנסת בתחומי הרווחה, החינוך והתעסוקה, במטרה להבטיח מענה מערכתי למשפחות שכולות ולילדים יתומים. כמו כן, גובשו והוגשו ניירות עמדה וחוות דעת מקצועיות לוועדות הכנסת ולוועדת השרים לענייני חקיקה, לצד פניות מתואמות למשרדי הממשלה לקידום יישום של מדיניות מותאמת. העבודה הפרלמנטרית כללה גם קידום חקיקה משמעותית, ובמסגרתה הובלנו 17שלוש הצעות חוק מרכזיות: חוק הגרושות אושר בקריאה שנייה ושלישית (ב־ ) ונכנס לספר החוקים. החוק משווה את התגמולים הכלכליים 2024 בדצמבר הניתנים לגרושות חללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה המשמשות כהורה יחידה ליתומים לאלו הניתנים לאלמנות, ושני חוקים שנמצאים בהליכי קידום – חוק שעת הורות לאלמנות וחוק למניעת פיטורין. במקביל, הורחבה פעילות קו הסיוע למיצוי זכויות שטיפל במאות פניות ממשפחות תוך מתן ליווי פרטני בתחומי הרווחה, החינוך והתעסוקה. נוסף על כך, מחלקת המדיניות קידמה את תחום התעסוקה בקרב אלמנים ואלמנות, ).2025( באמצעות פיתוח תוכנית ייעודית הצפויה לצאת לפועל בחודש נובמבר הקרוב תחום פעילות השטח והתמיכה הישירה ניכרת מגמת צמיחה מובהקת בפעילות התמיכה 2023 מאז שבעה באוקטובר במספר היתומים 54% הישירה במוטבי העמותה. המגמה התבטאה בגידול של שקיבלו סיוע במהלך השנה האחרונה, בהקמת מרכזים ייעודיים ליתומי המלחמה בשדרות, אשקלון ואופקים, ובפיתוח מענים מותאמים בכלל המרכזים ברחבי הארץ. 13 כמו כן, חלה התרחבות משמעותית של הפעילות בחברה הערבית, שהתבטאה בפתיחת מרכזים חדשים (ברהט, כסייפה וג'יסר א־זרקא), בחיזוק שיתופי פעולה עם רשויות ושותפים קהילתיים ובהגדלת מספר המשפחות המצטרפות לעמותה. מחלקת פעילות השטח חיזקה גם את ההכשרה המקצועית ופיתחה מערך הכשרות וליווי מתמשך לצוותי השטח, לשם יצירת תקן אחיד ואיכותי בכל המרכזים. בשנת הפעילות הקרובה מתוכננת פתיחת מרכזים בכעשר רשויות נוספות, בהן . לראשונה 30 רשויות ליותר מ־23טירה, בית שמש וחיפה, והפעילות תתרחב מ־ תורחב הפעילות גם אל תוך החברה החרדית, וייפתחו מרכזים המותאמים לצרכים הייחודיים ולהקשרים החברתיים־תרבותיים של קהילה זו. תחום המחקר ופיתוח הידע במהלך השנה החולפת הורחבה תוכנית המדידה וההערכה ונעשה ליווי שיטתי של כל תהליכי ההתערבות בכל המרכזים. במקביל הושלמו מחקרים פורצי דרך, ובהם: • מחקר על יתמות בחברה הערבית – בחינת השלכות היתמות בצל האלימות הגוברת והצגת סל מענים מותאם. • מחקר השוואתי בנושא יתמות בעולם המערבי – בחינת המענים בישראל בהשוואה לחמש מדינות מובילות: ארצות הברית, בריטניה, גרמניה, דנמרק וקנדה. • מחקר בנושא קשיי תעסוקה של אלמנים ואלמנות – דו"ח המשמש בסיס להצעות החוק שהעמותה מקדמת. נוסף על כך, מחלקת המחקר ופיתוח הידע יזמה פיילוט ייחודי לפיתוח תוכנית מותאמת ליתומי רצח בחברה הערבית, הכוללת הכשרות ייחודיות לנשות טיפול המסייעות ליתומים שחוו טראומה קשה של רצח הורה. בתי ספר, 20בשנת הפעילות הקרובה תוטמע תוכנית הדרכה לצוותי חינוך בכ־ שתעניק כלים מקצועיים להתמודדות עם יתומים במסגרת הבית־ספרית. לסיכום, עמותת חמניות ממשיכה לפעול להעמקת המענה לילדים יתומים, לאלמנים ולאלמנות בישראל תוך שילוב בין פעילות פרלמנטרית, קידום מדיניות, עשייה קהילתית ומחקר מתקדם. 14 כשמדינה פוגשת את הכאב אחרי שבן זוגה לשעבר נרצח במסיבת הנובה, מצאה את עצמה א' לבדה עם שני ילדים. בין טלפונים מהרווחה לשאלות מהגן, גילתה משהו שלא הבינה איך תוכל להתמודד עימו: מאחר שהייתה גרושה מהאב שנהרג, היא זכאית לפחות זכויות, פחות כסף ופחות הכרה מנשים אחרות. הסתבר לה שהמדינה מחשבת אחוזי כאב ומדרגת אותם לפי הסטטוס. טובת הילד? זו איננה באף טופס. במלחמה עם איראן שמעה נ׳, אלמנה ואם לשני ילדים קטנים, דפיקה על דלת ביתה. מאחורי הדלת עמד גובה חוב שבא לעקל את הטלוויזיה בגלל דו״ח חניה על רכב שכבר מזמן אינו בבעלותה. היא ניסתה להסביר, ניסתה לבקש, יש לה שני ילדים בבית בלי מסגרות ויש מלחמה בחוץ, והם צריכים דרך להתעדכן במתרחש, אבל לא היה מקום לסיפור חיים, רק לשורה של מספרים. כשיצא, השאיר אחריו דממה ותחושה צורבת. וישנה גם ג׳, אלמנה צעירה דוברת ערבית שביקשה למלא טופס של ביטוח לאומי בשפת האם שלה. היא נכנסה לאתר, חיפשה גרסה בערבית ולא מצאה. כשהצטברו אצלנו סיפורים כאלה בזה אחר זה, הבנו שאין מדובר במקרים בודדים אלא בתופעה, ובעצם במערכת שנבנתה לא כדי לראות את האדם שמאחורי התיק או את הילד שמאחורי מספר תעודת הזהות. בישראל של אחרי שבעה באוקטובר נוספו מאות משפחות לשורות השכול, אבל לצד הכאב, התגלתה גם מציאות בירוקרטית סבוכה. אלמנות ואלמנים רבים מצאו עצמם מתמודדים לא רק עם האובדן אלא עם מערכות שלא נבנו להכיל אותו ואותם – טפסים שלא עודכנו למצבי חירום, זכאויות לא ברורות והבדלים לא מוסברים בין קבוצות של שכול, מעין היררכיה של כאב. מחקרים מראים כי גם לפני המלחמה התקשו משפחות שכולות למצות את מלוא זכויותיהן מהמדינה, אך לאחריה הפער רק העמיק. חוסר מיצוי הזכויות מגביל את היכולת להתמודד עם ההשלכות הכלכליות, החברתיות והנפשיות של האובדן. מי שאין לו ליווי, הדרכה או יד מושטת, נותר לבד מול מערכת אדישה. אלמנות ואלמנים הודיה מויאל מנהלת מחלקת מדיניות בחמניות 15 נדרשים לשאת בעול כפול: מצד אחד, ניהול הבית, טיפול בילדים והתמודדות עם חוסר הוודאות, ומצד שני, מאבק על כל טופס, על כל קצבה ועל כל הכרה. הבעיות הללו אינן גזירת גורל, התחלנו במקומות שבהם כבר היינו, במרכזי הפעילות שלנו ברחבי הארץ. שם הבנו שהמקום שכבר נותן מענה לאלפי יתומים במשך שנים, חייב עכשיו להכיל גם את יתומי המלחמה ולספק להם את אותו חיבוק, אותן קבוצות, אותה תחושת בית. משם פתחנו זירות חדשות של עשייה שנולדו מהצורך הבוער להפוך את הכאב למנגנון לשינוי. הקמנו קו מיצוי זכויות, והבנו שאין דרך אחת לעבד את האובדן, אבל יש דרך אחת ברורה ללוות אותו: עם אמפתיה, עם ידע, עם פתרונות. היום מאות משפחות כבר קיבלו סיוע בזכות מנגנון זה, חלקן לא היו מקבלות אותו ללא הליווי שלנו. למדנו מה קורה למשפחות הללו כשהן פוגשות את רשויות המדינה, היכן הן נתקלות בקשיים והיכן נדרשת העזרה שלנו והתיווך שלנו לגורמים הרלוונטיים, ובדקנו מה עוד צריך לעשות ולשנות. הבנו שבלי שינוי מערכתי, הכול יחזור על עצמו, ולכן הגענו לכנסת. הובלנו ועודנו מובילים מאבקים לחקיקה משנה חיים: הזכות ליום חופשה באזכרה, ההגנה מפיטורין לאלמנות, ההכרה במשפחה מלווה ליתומים בגירים והמאבק על הזכויות של גרושות לנופלים. המאבקים הללו אולי נשמעים ברורים מאליהם, אבל הם לא. כל תיקון כזה אינו רק סעיף בחוק, הוא תיקון בנשמה של כולנו. הבנו שכאשר אין מידע, אין מדיניות. המדינה לא ידעה כמה יתומים יש בישראל, איפה הם חיים ומה חסר להם. אז התחלנו לאסוף מידע ולבנות בסיס נתונים ראשון מסוגו, לחבר בין נתונים של משרדי ממשלה, רשויות ועמותות, והפכנו כאב פרטי לתמונה לאומית כדי שאף יתום לא יישאר מחוץ לסטטיסטיקה. השנה הקרובה תהיה שנת עומק. נמשיך ללוות את היתומים ואת האלמנים והאלמנות; נרחיב את מערך מיצוי הזכויות; נקים מרכזים חדשים ונמשיך להניח תשתיות למדיניות לאומית כוללת לילדי השכול בישראל. מדיניות מותאמת הרגישה לשכול אינה עניין סמלי, היא קובעת אם משפחה תוכל להחזיק מעמד ואם ילד יוכל להמשיך במסלול חייו. הם אינם מקרה חסד כי אם מבחן לאומי. המשימה שלנו בחמניות היא להזכיר לכולנו: מדינה אינה נמדדת רק בחוזק הצבאי שלה אלא גם באופן שבו היא מטפלת בילדים שנשארו מאחור, ולא ממקום של רחמים כי אם ממקום של אחריות. 2025 תמונת מצב- יתמות בישראל פרק א׳ 18 היקף היתמות בישראל 21 יתומים עד גיל51,647 סה"כ חיים בישראל 118 יתומים עד גיל34,871 מהם יתומים מאב73% , ושנמסרו לעמותת31.7.2025 ע"ס נתונים רשמיים של הביטוח הלאומי, הנכונים ל 1 .17.9.2025 חמניות בתאריך יתומים מאם26% יתומים משני ההורים1% 13,630 יתומים 12 עד גיל התפלגות היתומים לפי יתום מאב/מאם/ משני ההורים התפלגות היתומים לפי מחוזות 21,241 יתומים 18 עד13 בני 16,776 יתומים 21 עד19 בני הצפון חיפה המרכז תל אביב ירושלים הדרום איו״ש 25% 20% 15% 10% 5% 0% 17% 11% 11% 13% 5% 22% 21% 73% 26% 1% 19 היישובים עם ההיקף הגדול ביותר של יתומים בישראל30 ירושלים יפו-תל אביב באר שבע חיפה פתח תקווה אשדוד רהט נתניה ראשון לציון אשקלון בני ברק חולון בית שמש לוד רחובות בת ים רמלה חדרה אום אל פחם רמת גן נצרת תל שבע עזאמה-מסעודין אל רעות-מכבים-מודיעין הרצליה טייבה בנגב-ערערה זרקא-ג׳סר א עכו כפר סבא 0 1,000 2,000 3,000 4,000 3,829 1,074 776 769 762 736 730 701 674 601 573 527 524 494 423 413 383 341 337 336 327 307 305 298 254 246 235 234 234 228 20 יתומים חדשים5000-בכל שנה מתווספים כ 218 למניין היתומים בגילאי לידה עד בשנה שאינה מאופיינת בפעילות ביטחונית עצימה, הרוב המכריע של היתומים ) מתייתמים בנסיבות המכונות "שכול אזרחי" (מחלות, תאונות, 98%החדשים (כ אובדנות, ורצח). אף שבשנתיים האחרונות, שיעור יתומי השכול הביטחוני גדל באופן משמעותי, ) הן בנסיבות אזרחיות.91%( עדיין מרבית מקרי היתמות שיעור יתומי מערכת הבטחון ופעולות איבה לעומת יתמות בנסיבות אזרחיות בהשוואה לשנות המלחמה2022 בשנת - מהיתומים החדשים בכל שנה הם מהחברה הערבית, נתון המצביע על ייצוג36% יתר בהשוואה לשיעור הכללי של החברה הערבית מכלל האוכלוסיה. בתשעת יתומים חדשים בחברה הערבית 170 , נוספו2025 החודשים הראשונים של שנת .3בנסיבות של רצח אחד ההורים שיעור היתומים החדשים בשנה לפי קבוצות אוכלוסיה , 2022 ע"ס נתונים רשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הנכונים לשנת 2 .21.4.2025 ושנמסרו לעמותת חמניות בתאריך ספירת מניין היתומים בחברה הערבית בנסיבות אלימות ורצח נעשית באופן שיטתי 3 .ביוזמת עמותת חמניות 2022 שנת יתומים בנסיבות אזרחיות (מחלות, תאונות, אובדנות ורצח) 2% 9% 98% 91% ערבים36% יהודים64% יתומי מערכת הביטחון ופעולות איבה בשנתיים שחלפו 7/10/23 מאז 36% 64% 21 ע"ס נתונים רשמיים של אגף משפחות, הנצחה ומורשת במשרד הביטחון, הנכונים ל 4 .2025 ועדכון נוסף שנעשה באופן יזום ע"י עמותת חמניות במהלך ספטמבר2025 בספטמבר3 , ושנמסרו לעמותת31.7.2025 ע"ס נתונים רשמיים של הביטוח הלאומי, הנכונים ל 5 , ועדכון נוסף שנעשה באופן יזום ע"י עמותת חמניות במהלך17.9.2025 חמניות בתאריך .2025 החודשים אוגוסט וספטמבר 18 עד גיל7.10 מאז18 סך הכל עד גיל יתומי חרבות ברזל :18 , התווספו למניין היתומים עד גיל2023 בשנתיים שחלפו מאז שבעה באוקטובר יתומים חדשים987 .המוגדרים כיתומי מערכת הבטחון ופעולות איבה מתוכם: מיתומי מערכת הבטחון מאז שבעה באוקטובר, נולדו אל תוך היתמות מכלל יתומי פעולות האיבה בגילאי לידה66% - מכלל יתומי מערכת הבטחון ו71% . הם יתומי חרבות ברזל- 18 עד יתומי מערכת הבטחון ויתומי פעולות איבה סך הכל כוחות הביטחון)+(פעולות איבה נפגעי כוחות הביטחון נפגעי פעולות איבה 686 39 301 יתומי 4מערכת הביטחון יתומי 5פעולות איבה 0 500 1,000 1,500 301 686 987 450 961 1411 ממצאי מחקר בקרב אלמנות ואלמנים הורים ליתומים פרק ב׳ 24 מתודולוגיה מחקרית אלמנים ואלמנות 111 המחקר שממצאיו מובאים בפרק זה, נערך בקרב מדגם מייצג של עצמי -. המחקר בוצע באמצעות סקר אינטרנטי בשיטת דיווח24 הורים לילדים עד גיל . IPanel- וPanelView :תוך שימוש בשני הפאנלים הגדולים ביותר בישראל שאלות תוכן שעסקו בעיקר בהשלכות האובדן הן על האלמן/26 שאלון הסקר כלל אלמנה והן על היתומים, וכן סדרה של שאלות דמוגרפיות לצורך בחינת ייצוגיות המדגם. ניסוח שאלות הסקר, הפיקוח על הדגימה, ניתוח הממצאים והסקת המסקנות ידי צוות מחלקת המחקר ופיתוח ידע בחמניות.-נערכו על להלן מבנה המדגם: זמן מאז האובדן נטייה דתית מחוז מגורים נסיבות האובדן יותר שנים10מ מחלה ממושכת ת״א וגוש דן המרכז חיפה הצפון ירושלים הדרום יהודה ושומרון מחלה פתאומית תאונה (שאינה תאונת דרכים) תאונת דרכים במסגרת שירות בכוחות הביטחון אובדנות 10 עד6 שנים שנים4-5 שנים2-3 בשנה האחרונה 27% 46% 27% 26% 14% 13% 9% 6% 5% 44% 5% 2% 2% 2% 23% 18% 25% 6% חרדים6% דתיים11% מסורתיים28% חילונים55% 55% 28% 11%6% 25 השלכות האובדן על האלמנות/אלמנים האם בעקבות אובדן בן/בת הזוג, חווית אחת או יותר מהמצבים הבאים? תדירות הפנייה לשירותים רפואיים מאז האובדן אלמנות ואלמנים חווים קשיים יומיומיים רבים בעקבות האובדן, לרבות קשיים ). 59%( ), עומס ולחץ במטלות היומיום59%( ), הפרעות שינה77%( רגשיים מהאלמנות והאלמנים מדווחים כי מאז האובדן הם פנו יותר לקבלת58% .שירותים רפואיים וטיפולים קשיים רגשיים הפרעות שינה עומס ולחץ במטלות היומיום קושי בהתמודדות עם הילדים קשיים חברתיים קשיים כלכליים קשיים נפשיים (חרדה או דיכאון) בלבול לגבי הזכויות שמגיעות לי כן, אך רק במצבים מסוימים או באופן נקודתי כן, אני פונה לשירותים רפואיים/טיפוליים לעיתים קרובות יותר מאז האובדן לא, תדירות השימוש בשירותים רפואיים לא השתנתה איני בטוחה / קשה לי להעריך *שאלה מרובת בחירה 77% 59% 59% 59% 58% 55% 53% 50% 31% 27% 34% 8% 26 פגיעה כלכלית בעקבות האובדן האם חלה פגיעה במצב הכלכלי מאז האובדן? קשיים בתחום התעסוקה באיזה אופן הושפע מצבך התעסוקתי בעקבות האובדן? ?האם הילדים מביעים חשש מהמצב הכלכלי אחוז הילדים היתומים שנה 0% 2024 2025 20% 40% 40% 52% 60% אחוז אלמנות ואלמנים שנה 50% 2024 2025 54% 58% 62% 66% 55% 64% נאלצתי לעבוד יותר שעות כדי להתפרנס נאלצתי לצמצם את שעות העבודה הפסקתי לגמרי לעבוד מיוזמתי פוטרתי מהעבודה ויתרתי על קידום לא חל שינוי 68% 26% 13% 10% 10% 32% 9% האובדן משפיע על המצב התעסוקתי של ההורה הנותר, מדווחים על 68% פגיעה במצבם התעסוקתי. בהשוואה לשנה 2025 שעברה, בשנת חלה עלייה משמעותית בשיעור האלמנות והאלמנים המדווחים על פגיעה כלכלית. גם בקרב הילדים היתומים קיימת מגמה דומה: בהשוואה לשנה 2025 שעברה, בשנת חלה עלייה בחשש מהמצב הכלכלי של המשפחה. 27 האם חווית אחד או יותר מהקשיים הבאים במקום העבודה/מהמעסיק בעקבות האובדן? ?כיצד התייחס מקום העבודה/המעסיק למצבך בעקבות האובדן מהאלמנות והאלמנים חווים44% ;האובדן פוגע ביכולת התפקוד המקצועי מדווחים על קושי בשילוב 32%קשיי ריכוז וקשיים לעמוד בדרישות העבודה, ו־ העבודה עם הטיפול בילדים. . מדווחים על תמיכה לא מספקת מצד מקום העבודה בעקבות האובדן51% קושי להתרכז / לעמוד בדרישות ירידה במוטיבציה חשש לאבד את מקום העבודה חוסר הבנה מההנהלה או מעמיתיי לעבודה תחושת בידוד חברתי במקום העבודה אחר קושי בשילוב העבודה עם הטיפול בילדים *שאלה מרובת בחירה 44% 39% 32% 23% 19% 16% 5% מקום העבודה היה רגיש ותומך ונערך בהתאם לצרכים החדשים שלי הייתה נכונות מסוימת אך התמיכה הייתה חלקית/מוגבלת לא כל כך זכיתי להבנה או להתחשבות 51% 49% 31% 20% 28 השלכות האובדן על היתומים האם בעקבות אובדן בן/בת הזוג חלה הרעה במצב הילדים שלך באחד או יותר מהנושאים הבאים? ,)63%( קיימים קשיים רבים בקרב הילדים, בין הקשיים הבולטים: קשיים רגשיים ).46%( ), וקשיים בבית הספר49%( קשיים נפשיים קשיים רגשיים קשיים נפשיים קשיים בבית הספר קשיים חברתיים הפרעות שינה הפרעות אכילה התנהגות מסוכנת *שאלה מרובת בחירה 63% 49% 46% 36% 31% 18% 11% ?האם ילדיך נמצאים בטיפול רגשי או פסיכולוגי מאז האובדן מהילדים43% ,בקרב ההורים שדיווחו על קשיים אצל ילדיהם בעקבות האובדן אינם נמצאים בטיפול פסיכולוגי. אינם נמצאים בטיפול כלל טיפול פרטני טיפול קבוצתי ופרטני גם יחד טיפול קבוצתי 43% 42% 8% 7% 29 האובדן פוגע גם בתפקוד בבית הספר, בין הקשיים הבולטים: ירידה בריכוז ).31%( ), והיעדרות מבית הספר46%( ), במוטיבציה49%( קושי להתרכז בשיעורים היעדרות מבית הספר קשיים חברתיים עם הילדים בביה״ס דחף מוגבר להצטיין קשיי תקשורת עם צוות בית הספר תחושה של חרם מצד הילדים אחר ירידה במוטיבציה, קושי לקום בבוקר ורצון להישאר בבית *שאלה מרובת בחירה 49% 46% 31% 24% 19% 18% 16% 6% ?האם ישנה פגיעה בהישגים הלימודיים של הילדים בעקבות האובדן מההורים מדווחים כי בעקבות האובדן חלה פגיעה בהישגים56% .הלימודיים של ילדיהם ירידה משמעותית בהישגים הלימודיים ירידה בינונית בהישגים הלימודיים ירידה קלה בהישגים הלימודיים חל שיפור לא חל שינוי 24% 15% 17% 6% 38% קשיים בבית הספר ובלימודים האם בעקבות האובדן, - בהקשר הלימודי ובית הספר ילדיך חוו אחד או יותר מהמצבים הבאים? 30 ?האם חלה החמרה בהשלכות בעקבות המלחמה האם את/ה חש/ה החמרה במצבך הרגשי/הפסיכולוגי בעקבות המלחמה? מהאלמנים והאלמנות62% מדווחים על החמרה במצבם הרגשי או הפסיכולוגי בעקבות המלחמה. מהורים44% מדווחים כי קיימת החמרה במצבם הרגשי או הפסיכולוגי של ילדיהם בעקבות המלחמה. כן, חלה החמרה משמעותית כן, חלה החמרה משמעותית ״חרדה, לחץ, דיכאון, קשיי שינה, ייאוש, עצבות, ירידה במוטיבציה, קושי כלכלי חמור יותר, כאבים בגוף, כאבים בגוף, קשיים בריכוז, פחד קיומי, דאגות, געגועים מוגברים, פחדים, “ התקפי חרדה. ״הילדים מבודדים יותר, פחות משתפים, דריכות, התקפי חרדה, לא סומכים על המדינה, סיוטים, דאגה להורה הנותר, מתח, רצון לעזוב את הארץ, קשיים משמעותיים בתפקוד היום יומי, חוסר יכולת לקום ולצאת מהמיטה, חשש לצאת מהבית, היעדרות מבית הספר, בעיות חברתיות, פחד לצאת “ מהבית ורצון להישאר בקרבת מרחב מוגן. כן, חלה החמרה מסוימת כן, חלה החמרה מסוימת לא חלה החמרה, המצב נותר דומה לא חלה החמרה, המצב נותר דומה לא, דווקא חשתי שיפור לא, דווקא חשתי שיפור איני יודעת / קשה לי להעריך איני יודעת / קשה לי להעריך 22% 12% 40% 32% 29% 40% 3% 4% 6% 12% האם את/ה חש/ה החמרה במצב הרגשי/הפסיכולוגי של ילדיך בעקבות המלחמה? 31 צרכי האלמנות/אלמנים וקבלת סיוע ותמיכה קבלת סיוע האם קיבלתם סיוע מצוות בית הספר (מורים, יועצים, פסיכולוגים) לאחר האובדן? האם בעקבות האובדן פנית למשרד הרווחה או לאגף לשירותים החברתיים בעירייה או במועצה המקומית? מההורים מדווחים כי ילדיהם לא קיבלו54% ,למרות הפנייה לצוות בית הספר סיוע כלל או קיבלו סיוע חלקי בלבד. מהאלמנות20%-כ והאלמנים פנו לשירותי הרווחה או לשירותים החברתיים לאחר האובדן ולא קיבלו מענה. לא קיבלנו סיוע בכלל קיבלנו סיוע חלקי בלבד לא פניתי לא פניתי לקבל סיוע מצוות בית הספר פניתי וקיבלתי עזרה קיבלנו סיוע מקיף ותומך פניתי ולא קיבלתי עזרה 9% 45% 52% 21% 29% 25% 19% 32 צרכים עד כמה היית רוצה לקבל יותר ייעוץ, סיוע ותמיכה? סיוע כלכלי גמישות בשעות העבודה מדיניות ברורה לגבי התייחסות לאלמנים/ות אפשרות לחופשה ממושכת יותר הקלה בעומס או במטלות תמיכה רגשית גיבוי מהמנהלים והצוות סיוע משפטי לגבי הזכויות המגיעות לך סיוע רגשי/פסיכולוגי מגורם מקצועי (פסיכולוג, עובד סוציאלי, קבוצת תמיכה) הדרכה הורית בהתמודדות עם מצבים מול הילדים סיוע בהתנהלות היומיומית, בהתארגנות השוטפת ובסידורים היומיומיים *שאלה מרובת בחירה *שאלה מרובת בחירה 55% 47% 40% 34% 32% 29% 28% 46% 46% 41% 30% אילו מהדברים הבאים לדעתך היו יכולים להקל עלייך במקום העבודה לאחר האובדן? ), לצד דרישה55%( הצורך המרכזי של האלמנות והאלמנים הוא סיוע כלכלי ).46%( ) וסיוע רגשי מקצועי46%( לסיוע משפטי ) ומדיניות47%( הצרכים המרכזיים ביחס למקום העבודה: גמישות בשעות ).40%( ברורה ביחס לאלמנות ולאלמנים יתמות – בין טראומה אישית לטראומה לאומית פרק ג׳ 36 אבל אישי ונרטיב קולקטיבי: יתמות במציאות הישראלית 2023 אירועי הטרור הקשים בשבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל שבאה בעקבותיהם חוללו טראומה לאומית עמוקה בישראל. אירועים אלו גבו קורבנות רבים והותירו משפחות שלמות באבל כבד. בין הנפגעים הרבים נמצאים גם ילדים רבים שנותרו יתומים מאב, אם, או משני ההורים גם יחד. לפי נתונים שהתקבלו בעמותת חמניות מטעם המוסד לביטוח לאומי ומטעם משרד הביטחון, מתחילת יתומים חדשים ממערכת 987 המלחמה נוספו מכלל יתומי 70% ,הביטחון ופעולות האיבה. למעשה (כולל) 18–0 מערכת הביטחון ופעולות האיבה בגילי התווספו למניינם הכולל של יתומים אלה מאז אירועי .6שבעה באוקטובר אירוע טראומטי לאומי נטמע בזיכרון הקולקטיבי של החברה כמעין פצע משותף שממשיך להשפיע זמן רב אחרי שהאירוע עצמו הסתיים. בניגוד לזיכרון האישי, הזיכרון הקולקטיבי של הטראומה יכול להתקיים הרבה אחרי חיי הניצולים הישירים, ועובר כנרטיב בין הדורות. נתונים אלו ממחישים כיצד טרגדיה לאומית קולקטיבית מתורגמת למאות ואלפי טרגדיות אישיות של אובדן הורי. מדובר במצב שבו היחיד מתמודד עם שכול ואובדן אישי בתוך חברה שלמה המצויה באבל ובטראומה, והוא מחדד את הצורך לבחון את הזיקה בין הטראומה הלאומית לבין הטראומה האישית של היתמות. טראומה קולקטיבית: מאפיינים והשפעה טראומה קולקטיבית, המכונה גם טראומה לאומית, היא תגובה פסיכולוגית־ חברתית לאירוע טראומטי המשפיע על חברה שלמה או על אומה שלמה, ולא רק על פרטיה. טראומה קולקטיבית מתרחשת כאשר אירוע קיצוני מנפץ את המרקם החברתי הבסיסי ומשאיר חותם עמוק בתודעה ובזיכרון המשותפים של הקבוצה עדן מהרט חוקרת במחלקת מחקר ופיתוח ידע בעמותת חמניות הנתונים מבוססים על מידע רשמי שהועבר לעמותת חמניות מטעם משרד הביטחון 6 .2025 ומטעם המוסד לביטוח לאומי בספטמבר 37 ). במילים אחרות, לא רק שהאירוע גורם לאובדן חיים נוראHirschberger, 2018( .ומצלק, הוא גם יוצר משבר משמעות ברמה הקולקטיבית אירוע טראומטי לאומי נטמע בזיכרון הקולקטיבי של החברה כמעין פצע משותף שממשיך להשפיע זמן רב אחרי שהאירוע עצמו הסתיים. בניגוד לזיכרון האישי, הזיכרון הקולקטיבי של הטראומה יכול להתקיים הרבה אחרי חיי הניצולים הישירים, ועובר כנרטיב בין הדורות. בישראל האבל וההנצחה אינם מתמצים בפרקטיקות פרטיות אלא משמשים מרכיב יסודי בזהות הלאומית. טקסי זיכרון ונרטיבים ציבוריים מאפשרים לפרטים לעבד את האובדן כחלק מסיפור לאומי רחב, ולשזור בכך את האבל האישי של יתומים ומשפחות שכולות בתוך הזהות ).Shamir Tixell, 2025( הקולקטיבית של החברה כך דורות שלא חוו ישירות את האירוע הטראומטי, כמו השואה, מלחמת העצמאות, מלחמת יום הכיפורים או מלחמת לבנון, עדיין 'זוכרים' אותו דרך סיפורים עליו ומשמעותו הקולקטיבית, לעיתים באופן שונה מזה של דור הניצולים או הלוחמים שחוו אותו ישירות. הפצע הלאומי הופך לחלק מהזהות הציבורית, ועיצוב המשמעות שלו הוא תהליך מתמשך של החברה בניסיון להבין את שקרה ולהפיק מכך לקחים ומשמעות משותפת. יתמות במלחמות ישראל: בין ההיסטוריה למדיניות מדינת ישראל היא אומה שחוותה טראומות לאומיות חוזרות, משואת יהודי אירופה ששימשה רקע להקמת המדינה, דרך מלחמות קיום כמו מלחמת העצמאות ומלחמת יום הכיפורים, ועד גלי טרור ואינתיפאדות. כל אירוע כזה הותיר 'שקעים' בנפש הלאומית, רצף של פוסט־טראומה מצטברת לאורך שבעה עשורים אשר גם ). למעשה, ההיסטוריה Minsberg, 2024( תרם לגיבוש אתוס של עמידּות לאומית הישראלית מלמדת כי הזיכרון הטראומטי המשותף הוא גורם שמחבר בין אזרחים ומגשר על פערים של דת, מוצא או דעות. הטראומה הופכת לחלק מהנרטיב הלאומי, וסביבה מתפתחת מסגרת של משמעות ('לעולם לא עוד', 'במותם ציוו לנו חיים' וכדומה) שבאמצעותה החברה מנסה להתמודד וכן לצמוח מתוך האסון ). עם זאת, יש לזכור שטראומה קולקטיבית אינה חוויה Hirschberger, 2018( מופשטת בלבד; למעשה היא מורכבת מסך כל הטראומות האישיות של הפרטים שנפגעו. ולכן כאשר בוחנים טראומה לאומית, חשוב לשאול כיצד היא משפיעה על 38 .היחידים, ובפרט על מי שנושא את הפגיעה האישית הקשה ביותר, כמו היתומים טראומה לאומית מקיפה יוצרת מציאות חיים ייחודית עבור יתומים אלו: הם מתמודדים עם אבלם הפרטי בתוך חברה שלמה שגם היא פגועה, חרדה ומתאבלת. פרופ' מולי להד תיאר את המצב הנוכחי כ"תקופה הקשה ביותר שידענו" ומדגיש שיש צורך ב"כיפת ברזל נפשית" להגנה על הציבור מפני "הפצצה" הנפשית הזו ). Minsberg, 2024( טראומה קולקטיבית אינה חוויה מופשטת בלבד; למעשה היא מורכבת מסך כל הטראומות האישיות של הפרטים שנפגעו. במצב כזה הקשר בין הפרט לחברה מועצם, לטוב ולרע, כפי שאפרט בהמשך. מחקר עדכני מראה שהמציאות בישראל לאחר מתקפת שבעה באוקטובר ), מצב שבו חוויות של אובדן אישי Traumatic Grief( מתאפיינת באבל טראומטי נשזרות עם תסמינים המזכירים פוסט־טראומה. החוקרים מתארים "תערובת ייחודית של אימה מתמשכת וגעגוע עמוק" הממחישה את הכפילות שבין הכאב ).Hasson-Ohayon & Horesh, 2024( האישי לבין הטראומה הלאומית טראומה משותפת: המפגש בין האבל האישי לנרטיב הלאומי יתמות איננה רק חוויה אישית של ילד שאיבד הורה אלא תופעה בעלת השלכות רחבות ורב־ממדיות רגשיות, חברתיות, חינוכיות וכלכליות. מחקרים בין־לאומיים מראים שילדים יתומים מצויים בסיכון גבוה יותר לסבול מחרדה, דיכאון ותסמיני פוסט־טראומה, בדידות וסטיגמה חברתית, ירידה בהישגים בלימודים ונשירה Allen &( מוקדמת ממערכת החינוך, וכן מעוני ומתלות ממושכת בקצבאות סיוע ).Nakonechnyi, 2022 בהקשר זה, הקשר בין טראומה קולקטיבית לבין חוויית היתמות הפרטית הוא מורכב ודינמי. כאשר ילד מתייתם עקב אירוע לאומי טראומטי (מלחמה, פיגוע המוני וכדומה), חוויית השכול שלו מתעצבת בתוך הקשר חברתי ייחודי: מצד אחד, סביבתו כולה שרויה באבל, הלם וחרדה קולקטיביים; מצד שני, האבל האישי שלו עלול לקבל משמעויות נוספות או שונות בשל הממד הציבורי. להלן מספר היבטים מרכזיים בזיקה זו: ראשית, סולידריות ותמיכה מול הזנחה מערכתית: בטראומה לאומית רחבת היקף ישנה לרוב התגייסות חברתית למען הנפגעים. מיד לאחר אסון גדול הציבור, 39 התקשורת ומוסדות שונים מפנים תשומת לב מיוחדת למשפחות השכולות וליתומים. כך קרה גם לאחר מתקפת שבעה באוקטובר: יחידים וארגונים התנדבו להעניק תמיכה רגשית, חונכות, סיוע לימודי ומלגות לילדים יתומים. רבים מהיתומים זכו לחיבוק חם מהקהילה הקרובה והרחבה כאחד. במילים אחרות, החברה כולה חשה שותפות גורל, והילד היתום אינו לבד באבלו אלא מוקף באמפתיה כללית. תחושת השותפות הזו עשויה להקל במידת מה את הבדידות שעלולה ללוות אובדן של הורה. מחקרים אף מראים שטראומה קולקטיבית יכולה לחזק חוסן; היא מעוררת אצל הפרטים צורך לעזור זה לזה, מחזקת את תחושת הערבות ההדדית, מגבירה לכידות ותחושת משמעות משותפת שעוזרות בריפוי, ).Hirschberger, 2018( ואף תורמת לצמיחה פוסט־טראומתית מאידך, אותה טראומה לאומית רחבת היקף עלולה גם ליצור פערים במענה לצרכים אישיים. כאשר מספר הנפגעים גדול כל כך, וכאשר קבוצות רבות באוכלוסייה מתמודדות עם השלכות נפשיות, משאבי המדינה והרשויות נמתחים עד קצה גבול היכולת. נתונים שהוצגו בכנסת לאחרונה מעידים על אוזלת יד מסוימת של המדינה בטיפול ביתומים החדשים: קצבאות השארים לילדים יתומים נמוכות מאוד, קיים מחסור במענים רגשיים מותאמים, ומשפחות יתומי המלחמה נאלצות ). במילים 2024 ,להתמודד עם ביורוקרטיה מתישה כדי לקבל סיוע (גיל־עד אחרות, אומנם היתמות נתפסת כעניין לאומי שדורש טיפול, אך במציאות לא תמיד ניתן מענה מספק לכל ילד וילד. יתרה מזו, בשעה שהחברה כולה אבלה ואפופה בסיפורי האסון הכלליים, ישנו סיכון לטשטוש הקול האישי של היתומים. הילד היתום עשוי להרגיש שלציבור אכפת בעיקר מהאירוע הלאומי או מדמות ההורה הגיבור שנפל, בעוד שכאבו הפרטי היום־יומי, הגעגועים והצורך בהורה בחיי היום־יום נדחקים לשוליים. הדבר מדגיש את החשיבות "להשמיע את קולם" ) ולא לתת להם להיעלם בתוך ההמון הכואב.2024 ,הייחודי של היתומים (גיל־עד אספקט נוסף של הזיקה בין הטראומה הלאומית לאישית הוא יצירת משמעות. הפסיכולוגיה מלמדת שבני אדם, ובמיוחד ילדים, זקוקים למשמעות כדי להמשיך הלאה אחרי טראומה. בחוויה הישראלית נשזרים לא פעם סיפוריהם של הורים שנספו בסיפורה של המדינה: ההורה מוצג כמי שמותו לא היה לשווא אלא 'למען המולדת' או 'בבניין הארץ'. עבור חלק מהיתומים נרטיב זה עשוי להוות מקור לגאווה ולכבוד המעניק למות ההורה משמעות מעבר לאסון הפרטי. 40 הילד היתום עשוי להרגיש שלציבור אכפת בעיקר מהאירוע הלאומי או מדמות ההורה הגיבור שנפל, בעוד שכאבו הפרטי היום־יומי, הגעגועים והצורך בהורה בחיי היום־יום נדחקים לשוליים. ילדים שגדלים בידיעה שהוריהם היו בין מגיני המדינה יכולים לשאוב כוח מתחושת השייכות לנרטיב הלאומי של הקרבה ותקומה. מצד שני, ישנם יתומים שהציפייה מהם להיות גאים בהקרבה עלולה להעמיס עליהם עול נפשי. הם עשויים לחוש שהם חייבים להצדיק את הקרבת ההורה דרך הצלחתם האישית או תרומתם למדינה, או להתקשות לבטא כעס וביקורת (למשל, על הנהגה ששלחה את האב לקרב), משום שהנרטיב הציבורי מקדש את הנופלים. כך הטראומה הלאומית יכולה לשמש הן מנגנון התמודדות (באמצעות סיפוק משמעות קולקטיבית לאובדן) והן מקור לקונפליקטים פנימיים אצל היתום בהתמודדותו עם אבל (ציאון, ).2025 חוויית היתמות בישראל אינה מסתיימת במפגש שבין האבל האישי לנרטיב הלאומי, היא חושפת גם את פגיעּות החברה כולה אל מול תופעה רחבה ורב־ ממדית, שהשלכותיה אינן מצטמצמות לעולם הרגשי בלבד אלא משתרעות גם על תחומים חברתיים, חינוכיים וכלכליים. יתמות בתקופת טראומה קולקטיבית מחריפה את מכלול האתגרים הנלווים לאובדן: הילד מתמודד עם חוויית השכול בתוך חברה המצויה במשבר מתמשך, בעוד מערכות התמיכה שסביבו, המשפחתיות, החינוכיות והקהילתיות, מתפקדות בעצמן תחת עומס רגשי ולחץ. במציאות כזו המענה האישי המדויק נפגע לעיתים, והקול הייחודי של היתום עלול להיבלע בתוך הנרטיב הלאומי הרחב. לכן חשוב לראות ביתמות לא רק סיפור אישי אלא בעיה חברתית מורכבת הדורשת פתרונות רב־מערכתיים: הרחבת קצבאות ותמיכה כלכלית מותאמת, פיתוח מסגרות טיפוליות ייעודיות לילדים יתומים, חיזוק מערכות תמיכה קהילתיות ומתן סיוע רגשי אישי. הסתכלות רב־שכבתית כזו תוכל לצמצם את הסיכונים ארוכי הטווח, להגביר חוסן אישי וקהילתי ולתרום לתהליך ההחלמה של החברה כולה. לסיכום, הקשר בין טראומה לאומית לטראומה אישית בהקשר של יתמות הוא דינמי ומורכב. מצד אחד, טראומה קולקטיבית יוצרת מרחב של שותפות גורל, תמיכה וסולידריות סביב היחיד הפגוע; מצד שני, היא עלולה להציב אתגרים ייחודיים ולהבליט חסכים במענה המותאם אישית. היסטוריית המלחמות של 41 ישראל מדגימה כיצד כל אירוע לאומי טראומטי גדול מורכב למעשה מאלפי סיפורים פרטיים של טראומה אישית, ובכללם סיפורי הילדים היתומים. ההכרה בכך חיונית כדי לא להשאיר אף ילד שקוף או נשכח בתוך הנרטיב הלאומי. הילד מתמודד עם חוויית השכול בתוך חברה המצויה במשבר מתמשך, בעוד מערכות התמיכה שסביבו, המשפחתיות, החינוכיות והקהילתיות, מתפקדות בעצמן תחת עומס רגשי ולחץ. במציאות כזו המענה האישי המדויק נפגע לעיתים, והקול הייחודי של היתום עלול להיבלע בתוך הנרטיב הלאומי הרחב. המשך המחקר והעיסוק בנושא הזיקה בין הטראומה הלאומית לאישית, לצד הרחבת התמיכה הממסדית והחברתית ביתומי המלחמה, הם צעדים חשובים בדרך לריפוי החברה כולה, שכן על רקע טראומה משותפת, הריפוי המשותף וחוסנה של אומה תלויים גם ביכולתה לדאוג לפרטיה הפגיעים ביותר. הכרת הצרכים הייחודיים של ילדים יתומים וטיפול בהם לא רק שיקלו על סבלם האישי אלא גם יהוו חלק מתהליך ההחלמה הקולקטיבי של החברה הישראלית מהטראומות הלאומיות שחוותה ועדיין חווה. מקורות ). בינינו מתהלכים אנשים שהם יתומים פעמיים. 22 , ספטמבר2023( .'אליאסף, ז Ynet. https://www.ynet.co.il ילדים ובני נוער775 :"). "חשוב להשמיע את קולם19 , מרץ2024( .'גיל־עד, ה Ynet. https://www.ynet.co.il .התייתמו מתחילת המלחמה Ynet. ?). למה מדינת ישראל לא רואה בי יתומה29 , אפריל2025( .'ציאון, ה https://www.ynet.co.il Allen, R. J., & Nakonechnyi, A. (2022). Orphans, displaced, and institutionalized children: causes of children growing without parents and a sampling of global responses. In The Palgrave Handbook of Global Social Problems (pp. 1-20). Cham: Springer International Publishing. Hasson‐Ohayon, I., & Horesh, D. (2024). A unique combination of horror and longing: Traumatic grief in post–October 7, 2023, Israel. Journal of Traumatic Stress, 37(2), 348-351. 42 Hirschberger, G. (2018). Collective trauma and the social construction of meaning. Frontiers in Psychology, 9, 1441. Minsberg, N. J. (2024, October 17). Inescapable trauma: Israel’s mental-health crisis after Oct. 7. JNS.org. https://www.jns.org/ inescapable-trauma-israels-mental-health-crisis-after-oct-7 Shamir Tixell, E. (2025). Bereavement and commemoration as a building block in Israel’s collective identity. Historiae, 1(3). 43 מעבר לשבר: חוויית האובדן הפתאומי של הורה ודרכי ההתמודדות סקירה בין־תרבותית- בתקופת הילדות מבוא: מוות פתאומי של הורה והשלכותיו על ילדים מוות פתאומי של הורה נחשב לאחד המשברים הקשים ביותר שילד עלול לחוות במהלך חייו. בניגוד לאובדן הניתן לצפייה מראש כמו בעקבות מחלה קשה, אובדן פתאומי מתרחש ללא הכנה מוקדמת ומותיר את הילד חסר מנגנוני הסתגלות Iloskasia & Conceicão, 2025; Trerml( מיידיים ). מצבים כאלה עלולים להוביל et al., 2025 לבעיות רגשיות קשות כמו דיכאון, חרדה והפרעת דחק פוסט־טראומטית, לצד פגיעה מתמשכת בתחושות הביטחון, הזהות והמשכיות החיים Iloskasia & Conceicão, 2025; Papadatou,( .)2015; Treml et al., 2024 Aeschlimann et( מחקרים רבים בחנו את חוויית האובדן בילדות באופן כללי ), al., 2024; Aguirre et al., 2024; Stroebe et al., 2007; Worden, 2018 אך הספרות על חוויית מוות פתאומי של הורה בקרב ילדים עדיין מוגבלת, ובייחוד חסרה בה התבוננות בין־תרבותית. המחקר בתחום האבל והאובדן מראה שחוויות האבל הן אומנם אוניברסליות, אך דרכי הביטוי, המשמעות הניתנת לאובדן והיכולת להתמודד עימו מושפעות באופן עמוק מההקשר התרבותי והחברתי שבו ). Hartanto et al.,2024; Papadatou, 2015; Stamm et al., 2004( חי הילד במילים אחרות, תרבות אינה רק מסגרת חיצונית אלא חלק אינטגרלי מהאופן שבו ילדים מבינים את מותו של הורה, מגיבים אליו ומפתחים דרכי התמודדות עימו. ד"ר חנין מורדי חברת סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית ספיר, פסיכותרפיסטית קוגניטיבית־ התנהגותית וחוקרת במספר תחומים, ביניהם ילדים במצבי פגיעות. 44 Dual שני מודלים תיאורטיים מספקים בסיס להבנת התהליך הזה: האחד הוא , מודל להתמודדות עם אבל אשר מדגיש את התנודות בין Process Model7 ;)Stroebe & Schut, 1999( התמקדות באובדן לבין התמקדות בשיקום החיים המגדיר חוסן לא כתכונה חריגה Resilience Ordinary Magic והשני הוא מודל אלא כתוצאה של מערכות הסתגלות אנושיות נורמטיביות, קשרים משפחתיים, ). שני המודלים הללו Masten, 2001( מוסדות קהילתיים ותמיכה חינוכית מסייעים להבין כיצד ילדים ממשיכים לנוע בין כאב האובדן לבין הצורך להמשיך בחייהם תוך הישענות על מקורות חוסן שונים, שמוכתבים בחלקם מהתרבות שאליה הם משתייכים. חוויית המוות הפתאומי בתרבויות שונות בתרבויות קולקטיביסטיות שבהן המשפחה והקהילה עומדות במרכז, המוות הפתאומי נתפס לא רק כאירוע אישי אלא גם כטראומה משותפת. מחקרים מאפריקה, אסיה והמזרח התיכון מראים שילדים יתומים נעזרים במבנים קהילתיים Jegathesan,( ובטקסי אבל מסורתיים כחלק בלתי נפרד מתהליך ההתמודדות ). לדוגמה, מחקר שנערך בטייוואן 2019;Stamm et al., 2004; Shalev, 2021 הראה כי המשך הקשר עם ההורה המת באמצעות טקסים, חלומות או אזכורים בשיח המשפחתי, מהווה רכיב מרכזי בהתמודדות ומאפשר לילדים לשמר תחושת ).Liang et al., 2024( רציפות זהותית בישראל המוות הפתאומי של הורה מתרחש בהקשר ייחודי של חברה רב־ תרבותית ורוויית קונפליקטים. מחקרים עדכניים מראים כי גם בקרב ילדים יהודים וגם בקרב ילדים ערבים שהתייתמו עקב אירועי אלימות, עולה הצורך בשילוב של טקסים דתיים־מסורתיים עם מערכות תמיכה פסיכו־חברתיות פורמליות. (המודל הדו־Two-Track לבין מודלDual Process יש לשים לב להבחנה בין מודל 7 מציג תנודתיותDual Process מסלולי שפותח על ידי החוקר הישראלי שמשון רובין). בעוד שמודל של האדם האבל בין התנהגות אבל ישירה (צער, רגשות, עצב) לבין פעולות שיקום (הסתגלות מתייחס לשני Two-Track לשינויים בחיים, תפקידים חדשים, פרקטיקות יום־יומיות), מודל המסלולים המקבילים: הסתגלות לחיים החדשים ולהשלכות הגופניות והנפשיות, לצד המשכיות הקשר עם המנוח באמצעות היקשרות סימבולית עם המת ופרקטיקות לשימור הזיכרון. 45 גם בהקשר האפריקאי נמצא כי ילדים יתומים על רקע מלחמות אזרחים שואבים כוח מתמיכה קהילתית ומריטואלים דתיים, ושהדגש הוא פחות על ביטוי אישי Stamm et al., 2004; Wood( ויותר על השתלבות בהמשכיות תרבותית ורוחנית ). במקרים אלו ההיבט הדתי והרוחני ממלא תפקיד כפול, גם בהענקת et al., 2012 Frei-( משמעות לאובדן וגם ביצירת תחושת מוגנות בתוך מסגרת קהילתית רחבה ). Landau et al., 2023 לעומת זאת, בתרבויות האינדיבידואליסטיות, כדוגמת ארצות הברית ומדינות מערב אירופה, החוויה נתפסת בעיקרה אישית, וההתערבות ממוקדת בילד עצמו. כאן הדגש הוא על עיבוד רגשי ופסיכולוגי פרטני באמצעות טיפול מקצועי, לעיתים תוך Hoppe et al.,( הסתייגות מקשר מתמשך עם המת, שנחשב כמעכב הסתגלות ). עם זאת, מחקרים עדכניים מצביעים כי גם בחברות 2024; Treml et al., 2024 אינדיבידואליסטיות קיימים הבדלים אתניים: ילדים ממוצא אפרו־אמריקני ולטיני בארצות הברית נוטים להישען יותר על מערכות התמיכה הקהילתיות והדתיות, Hartanto et al.,( ואילו ילדים לבנים נשענים על מערכות הטיפול הרשמיות ).2024 בישראל המוות הפתאומי של הורה מתרחש בהקשר ייחודי של חברה רב־תרבותית ורוויית קונפליקטים. בקרב ילדים יהודים, מערך הטקסים הדתיים (כגון שבעה, שלושים ואזכרות) מעניק מסגרת ברורה לאבל ותחושת רצף תרבותי וחברתי ). Rubin & Malkinson, 2011; Shalev, 2021; Frei-Landau et al., 2023( גם בחברה הערבית המוסלמית קיימת מערכת טקסים מובחנת, הכוללת למשל ואזכרות שנתיות, המעניקים מסגרת 40ישיבה של שלושה ימים, טקסי יום ה־ Suhail( קולקטיבית המשלבת ביטוי רגשי עם חיזוק ההקשרים הקהילתי והדתי ). בקרב ילדים יתומים בחברה הערבית המקור המרכזי לתמיכה הוא et al., 2011 .ההישענות על המשפחה המורחבת, הקהילה והמנהגים הדתיים כצפוי, חשיפה למלחמות ולאלימות פוליטית מגבירה את שכיחות האובדן הפתאומי ומעצימה אצל ילדים מכל הקבוצות האתניות רמות גבוהות של חרדה ופוסט־טראומה. מחקרים עדכניים מראים כי גם בקרב ילדים יהודים וגם בקרב ילדים ערבים שהתייתמו עקב אירועי אלימות, עולה הצורך בשילוב של טקסים Lev-Wiesel &( דתיים־מסורתיים עם מערכות תמיכה פסיכו־חברתיות פורמליות ). עם זאת, קיימים El-Khodary et al., 2020( ) עם חוסן קולקטיביAmir, 2019 46 גם הבדלים ביניהם. ההבנה שחוויית האובדן הפתאומי תלוית תרבות היא תנאי מקדים להבנת דפוסי ההתמודדות, שכן דפוסים אלו אינם מתקיימים בחלל ריק אלא נבנים מתוך החוויה הראשונית ומתוך המסגרות החברתיות והתרבותיות שבהן הילד חי. דפוסי התמודדות בין־תרבותיים דפוסי ההתמודדות של ילדים עם מוות פתאומי של הורה נעים על פני רצף שבין התמודדות קולקטיבית־קהילתית להתמודדות אינדיבידואלית־פרטנית, ולעיתים Stamm et al., 2004; Hartanto et al.,( מתקיימת אינטגרציה בין השניים ).2024 בקהילות קולקטיביסטיות, כמו רבות מהחברות האפריקאיות, האסייתיות והערביות, מותו הפתאומי של הורה אינו נתפס כאירוע פרטי בלבד אלא כמשבר של הקהילה כולה. ואכן, מחקרים בדרום אפריקה ובמלאווי מצאו כי ילדים יתומים שנחשפו לאובדן פתאומי נעזרו במבני תמיכה קהילתיים כגון משפחות מורחבות, ). Macedo et al., 2018( מנהיגים רוחניים וטקסי זיכרון מסורתיים במדינות שבהן מתקיימים ערכים קולקטיביסטיים ואינדיבידואליסטיים במקביל, כדוגמת ישראל, טייוואן ויפן, ניכרת מגמה של שילוב בין אסטרטגיות, המשלבת טקסים קולקטיביים עם התערבות פסיכו־חינוכית מודרנית. בקהילות מוסלמיות תפקיד הדת בולט במיוחד. מחקרים על ילדים מוסלמים שאיבדו את אבותיהם בפתאומיות כתוצאה מאלימות מדגישים כי פרקטיקות דתיות )למשל תפילה, קריאת פסוקים מהקוראן, תרומת צדקה לעילוי נשמת הנפטר) הן מנגנון ההתמודדות השכיח ביותר. יש להדגיש כי הפנייה לאמונה משמשת לא רק מקור לנחמה אלא גם אסטרטגיה לעיבוד החוויה הטראומטית ).Frei-Landau et al., 2023; Shalev, 2021( ולהחזרת תחושת שליטה לעומת זאת, בתרבויות אינדיבידואליסטיות, כמו בארצות הברית, קנדה ומדינות מערב אירופה, חוויית האובדן הפתאומי של הורה נתפסת בראש ובראשונה כחוויה אישית המחייבת עיבוד רגשי אינדיבידואלי, ועל כן מושם דגש על מתן Silverman & Worden, 1992; Treml( התערבויות מקצועיות מותאמות אישית ). מחקרים מראים שילדים בארצות הברית שדיווחו על אובדן et al., 2024 פתאומי של הורה הפגינו חוסן גבוה יותר כאשר קיבלו תמיכה רגשית רציפה 47 ) אשר שמר על 'רציפות קיומית', המשכיות בשגרהcaregiver( ממטפל עיקרי ). לצד זאת, התערבויות יצירתיות כמו Hoppe et al., 2024( ובתחושת הביתיות כתיבת שירים נמצאו כמסייעות לילדים בחיזוק היכולות האישיות של הילד, עיבוד Hartanto et al.,(( הרגשות, בניית נרטיב אישי חדש והפחתת תחושת הבדידות . 2024; Myers-Coffman et al., 2019 ,במדינות שבהן מתקיימים ערכים קולקטיביסטיים ואינדיבידואליסטיים במקביל כדוגמת ישראל, טייוואן ויפן, ניכרת מגמה של שילוב בין אסטרטגיות, המשלבת Hartanto et al.,( טקסים קולקטיביים עם התערבות פסיכו־חינוכית מודרנית ). מחקר בטייוואן הראה כי ילדים שאיבדו הורה ושמרו על 2024; Shalev, 2021 קשר סימבולי עם הנפטר באמצעות טקסים משפחתיים, ובמקביל השתתפו Liang et( בהתערבויות קבוצתיות בבית הספר, דיווחו על הסתגלות טובה יותר ). באופן דומה, ביפן הודגם כיצד ריטואלים מסורתיים, כגון טקסי זיכרון al., 2024 קולקטיביים, תורמים לחיזוק תחושת המשמעות והחוסן כאשר הם מתקיימים ).Kondo-Arita & Becker, 2023( לצד התערבויות טיפוליות מודרניות בישראל המורכבות בולטת במיוחד. ניכר כי ילדים יהודים נוטים לשלב בין טקסי אבל רשמיים לבין פנייה לטיפול רגשי, ולעומת זאת, ילדים ערבים נסמכים יותר על קהילה, משפחה ודת, אך לעיתים מתמודדים עם סטיגמה ובושה, במיוחד במקרי רצח בתוך המשפחה. בשני המקרים, נמצא כי שילוב בין מסורת לבין טיפול מובנה Shalev, 2021; Toporek, Sorek,( באמצעות שירותים מקצועיים הוא משמעותי &).Ben Simon, 2023 דיון אינטגרטיבי השוואה בין תרבויות מעלה כי אין דרך אחת נכונה להתמודדות עם מוות פתאומי של הורה. במקום זאת מתגלים דפוסי התמודדות מגוונים, שכל אחד מהם מעוגן בהקשרים התרבותיים, החברתיים והמשפחתיים. ילדים מתרבויות קולקטיביסטיות נוטים למצוא ביטחון ומשמעות דרך משפחות מורחבות, מנהגים דתיים וטקסי זיכרון, בעוד ילדים מתרבויות אינדיבידואליסטיות מתמקדים לרוב Hoppe et al.,( בעיבוד רגשי אישי ובהישענות על מערכות טיפוליות מקצועיות ). בישראל הרב־תרבותיות 2024; Liang et al., 2024; Stamm et al., 2004 והקונפליקט המתמשך מחדדים את המתח בין המודלים הללו, שכן ילדים יהודים נעזרים לעיתים קרובות במערכות טקסיות פורמליות ובטיפול פסיכו־חברתי, 48 ואילו ילדים ערבים נשענים יותר על מבני תמיכה משפחתיים, קהילתיים ודתיים ).Shalev, 2021; Frei-Landau et al., 2023; Rubin & Malkinson, 2011( ניכר כי ילדים יהודים נוטים לשלב בין טקסי אבל רשמיים לבין פנייה לטיפול רגשי, ולעומת זאת, ילדים ערבים נסמכים יותר על קהילה, משפחה ודת. מאפשר להבין כיצד תרבויות שונות מווסתות את התנועה Dual Process מודל ). בחברות Streobe & Schut, 1999( בין מיקוד באובדן לבין מיקוד בשיקום קולקטיביסטיות ילדים עשויים לשהות זמן רב יותר בממד האובדן דרך השתתפות בטקסים קהילתיים, תפילה או זיכרון קולקטיבי. לעומת זאת, בתרבויות מערביות ניכרת נטייה לעבור מוקדם יותר להתמקדות בשיקום באמצעות עיבוד רגשי וכלים ) מחזק Resilience Ordinary Magic (Masten, 2001 טיפוליים מובנים. מודל פרספקטיבה זו ומדגיש כי ילדים מסוגלים לגלות כוחות הסתגלות גם במצבי אובדן פתאומי, אולם דפוסי ההפעלה של כוחות אלו משתנים: במערב הם מתבטאים בפיתוח אסטרטגיות אישיות של ויסות רגשי וקוגניטיבי, בעוד שבחברות קולקטיביסטיות מדובר לרוב בהישענות על רשתות משפחתיות וקהילתיות כמשאב מרכזי להתמודדות. השילוב בין מסגרות תיאורטיות לבין נתונים אמפיריים ממחקרי שדה מראה שחוויית האובדן אינה ניתנת לניתוק מהקשרים תרבותיים וחברתיים. ההכרה במורכבות זו חיונית לדיון בהשלכות המעשיות, הטיפוליות, החינוכיות והמדיניות, שיידונו בהמשך. השלכות טיפוליות, חינוכיות ומדיניות ממצאי הספרות מראים שהתערבות בילדים שחוו מוות פתאומי מחייבת רגישות Shalev, 2021; Hartanto( תרבותית גבוהה וזיקה למערכות התמיכה המקומיות מותאם לטראומה TF-CBT, CBT ). טיפולים מותאמי תרבות, כגוןet al., 2024 )Schaechter, 2025), TF-CBT (Lange, Thiele Schwarz, & Löfholm, 2022( ) יעילים במיוחד כאשר הם משתלביםSantos & Soares, 2024( או טיפול נרטיבי ). נוסף על כך, יש להעצים Jegathesan, 2019( עם טקסים ומסורות מקומיות מערכות תמיכה טבעיות כמו משפחות מורחבות, חברים וקהילה, שהוכחו כמקור ). Papadatou, 2015; Stamm et al., 2004( מרכזי לחוסן 49 במערכת החינוך מורים הם מקור תמיכה משמעותי, אך נדרשת הכשרה ייעודית Martin-( בזיהוי סימני מצוקה ובהתערבויות ראשוניות מותאמות תרבותית ). בבתי ספר בישראל יש לפתח תוכניות חינוכיות רב־תרבותיות Hodgins, 2014 המבוססות על חוסן ושייכות. ברמה המדינית נדרש לפתח הנחיות לאומיות המותאמות לקבוצות תרבותיות שונות, להנגיש שירותים בשפות מגוונות ולשתף פעולה עם מנהיגים דתיים וקהילתיים. הפער המחקרי בישראל מחייב השקעת משאבים במחקר אורך השוואתי המתמקד בילדים יהודים וערבים שאיבדו הורה ). El-Khodary et al., 2020( באופן פתאומי סיכום והמלצות למחקר עתידי חוויית האובדן הפתאומי של הורה היא תופעה חובקת עולם אך הביטוי וההתמודדות עימה תלויים בהקשרים תרבותיים וחברתיים. בתרבויות קולקטיביסטיות ההתמודדות מתבצעת באמצעות קהילה, דת וטקסים, ואילו בתפיסות אינדיבידואליסטיות הדגש הוא על עיבוד רגשי אישי ועל התערבות מקצועית. בישראל השילוב בין שני הדפוסים מתחדד ומדגיש את הצורך בהתערבויות מותאמות תרבותית. מחקר עתידי נדרש לבחון לעומק את ההבדלים בין ילדים יהודים וערבים בישראל, לפתח כלי הערכה מותאמי תרבות, ולבסס תוכניות התערבות המשלבות ידע אקדמי עם משאבים תרבותיים קהילתיים. רק באמצעות חיבור בין תובנות אמפיריות לבין התאמה תרבותית ניתן יהיה לפתח מענה רב־מערכתי , טיפולי, חינוכי ומדיני שיתמוך בילדים שחוו אובדן פתאומי של הורה ויחזק את חוסנם. מקורות Aeschlimann, A., Heim, E., Killikelly, C., Arafa, M., & Maercker, A. (2024). Culturally sensitive grief treatment and support: A scoping review. SSM-Mental Health, 5, 100325. Aguirre, L. C., Jaramillo, A. K., Victoria, T. S., & Carvajal, A. B. (2024). Mental health consequences of parental death and its prevalence in children: A systematic literature review. Heliyon, 10(2). 50 Bonanno, G. A., & Kaltman, S. (1999). Toward an integrative perspective on bereavement. Psychological Bulletin, 125(6), 760–776. El-Khodary, B., Samara, M., & Askew, C. (2020). Traumatic events and PTSD among Palestinian children and adolescents: The effect of demographic and socioeconomic factors. Frontiers in psychiatry, 11, 4. Frei-Landau, R., Abo-Mokh, I., & Ben-Yehoshua, N. S. (2023). Religious meaning-making among Muslim parents bereaved by homicide: Struggling to accept ‘God's will’and yearning for ‘Qayama’day. Heliyon, 9(9). ‏Hartanto, A., Sim, L., Lee, D., Majeed, N. M., & Yong, J. C. (2024). Cultural contexts differentially shape parents’ loneliness and wellbeing during the empty nest period. Communications Psychology, 2(1), 105.‏ Hoppe, R., Alvis, L., Oosterhoff, B., & Kaplow, J. B. (2025). Caregiver behaviors associated with positive youth development among bereaved children. Death Studies, 49(2), pp. 166-176. Iloakasia, A. J., & da Conceicão, D. V. (2025). The Psychological and Emotional Impact of Sudden Parental Death on Children’s Grief. International Journal of Counseling and Psychotherapy, 2(2).‏ Jegathesan, A. J. (2019). Faces of grief: Cross-cultural bereavement and support in Malaysia. In Handbook of research on cross- cultural business education (pp. 251-264). IGI Global. Kondo-Arita, M., & Becker, C. B. (2023). Changing Funerals and Their Effects on Bereavement Grief in Japan. Omega: Journal of Death and Dying, 86(1-2). Lange, B. C., Nelson, A., Lang, J. M., & Striman, S. W.. (2022). Adaptations of evidence-based trauma-focused interventions for children and adolescents: A systematic review. Implementation Science Communications, 3(1), 108. https:// 51 doi.org/10.1186/s43058-022-00348-5 Liang, H. J., Xiong, Q., Remawi, B. N., & Preston, N. (2024). Taiwanese family members' bereavement experience following an expected death: A systematic review and narrative synthesis. BMC Palliative Care, 23 (1), 14. Macedo, A., Sherr, L., Tomlinson, M., Skeen, S., & Roberts, K. J. (2018). Parental bereavement in young children living in South Africa and Malawi: Understanding mental health resilience. Journal of Acquired Immune Deficiency Syndromes, 78(4), 390–398. Martin-Hodgins, N. (2014). Bereavement in the primary classroom: The perspectives of widowed parents (Doctoral dissertation). National University of Ireland, Maynooth. Masten, A. S. (2001). Ordinary magic: Resilience processes in development. American Psychologist, 56(3), 227–238. Masten, A. S. (2021). Resilience of children in disasters: Multisystem perspective. International journal of psychology, 56(1), 1-11.‏ Myers-Coffman, K., Baker, F. A., Daly, B. P., Palisano, R. J., & Bradt, J. (2019). The resilience songwriting program for adolescent bereavement: A mixed methods exploratory study. Journal of Music Therapy, 56(4), 348–380. Papadatou, D. (2015). Childhood death and bereavement across cultures. In D. Papadatou (Ed.), Death and bereavement across cultures (pp. 151–165). Routledge. Rosenblatt, P. C. (2013). Family grief in cross-cultural perspective. Family Science, 4(1), 12–19. Rubin, S. S., & Malkinson, R. (2011). Minding the gap in Israel: Working within and between cultures to identify barriers to grief and mourning. Grief Matters: The Australian Journal of Grief and Bereavement, 14(2), 48–52. Santos, P., & Soares, L. (2024). Narrative therapy and constructivist 52 perspective: An integrative review of complicated grief and effective therapeutic contributions. Psychology and Behavioral Science International Journal, 22(2), 556082. https://doi. org/10.19080/PBSIJ.2024.22.556082 Schaechter, T. Flowers, S. N., Weises, M., Becker-Haimes, E. M., & Sanchez, A. L. (2025). Culturally Adapted Interventions for Anxiety and Trauma-Related Disorders in Marginalized Youth: A Systematic Review. Child Psychiatry & Human Development, 19, 1-20. https://doi.org/10.1007/s10578-025-01833-3 Shalev, R. (2021). Issues in the treatment of children who have lost a family member due to homicide in the Arab community in Israel. Child and Adolescent Social Work Journal. doi: 10.1177/0030222819846714 Silverman, P. R., & Worden, L. W. (1992). Children's reactions in the early months after death of a parent. American Journal of Orthopsychiatry, 62(1), 93-104. Stamm, B. H., Stamm, H. E., Hudnall, A. C., & Higson-Smith, C. (2004). Considering a theory of cultural trauma and loss. Journal of loss and trauma, 9(1), 89-111.‏ Stroebe, M., & Schut, H. (1999). The dual process model of coping with bereavement: Rationale and description. Death Studies, 23(3), 197–224. Stroebe, M. S., Schut, H. A. W., & Stroebe, W. (2007). Health consequences of bereavement: A review. The Lancet Infectious Diseases, 370(9603), 1960-1973. ‏Suhail, K., Jamil, N., Oyebode, J. R., & Ajmal, M. A. (2011). Continuing bonds in bereaved Pakistani Muslims: Effects of culture and religion. Death Studies, 35(1), 22–41. Thabet, A. A., Tawahina, A. A., El Sarraj, E., & Vostanis, P. (2008). Exposure to war trauma and PTSD among parents and children in the Gaza strip. European child & adolescent psychiatry, 17(4), 53 191-199. Toporek Barr, O., Sorek, Y., & Ben Simon, B. (2023). Policy for Treating Families with Children Coping with Civilian Loss and Bereavement: A Formative Evaluation Study (RR-962-23). Treml, J., Linde, K., Brähler, E., & Kersting, A. (2024). Prolonged grief disorder in ICD-11 and DSM-5-TR: differences in prevalence and diagnostic criteria. Frontiers in Psychiatry, 15, 1266132.‏ Worden, J. W. (2018). Grief counseling and grief therapy: A handbook for the mental health practitioner (5th ED.). Springer Publishing. 54 מה מנבא צמיחה פוסט־טראומטית בקרב יתומים בוגרים של כוחות 8?הביטחון בישראל מבוא בעשור האחרון חלה עלייה במודעות, הן האישית הן הציבורית, להשפעות ארוכות הטווח של אובדן בקרב יתומי מערכת הביטחון בישראל. התעוררות זו באה לידי ביטוי בהקמת קהילות תמיכה ובשיח הולך ומתרחב על זכויות והכרה. מתבהר יותר ויותר כי יתמות אינה רק אירוע עבר אלא רכיב בזהות בעל השלכות רגשיות, בין־ אישיות וחברתיות לאורך חיים שלמים. לצד תהליכים אלו עולות תחושות של חוסר תוקף חברתי (הכרה חברתית), היעדר הכרה מוסדית ופער בין צורכיהם של יתומים בוגרים לבין המענים הטיפוליים הקיימים. נוכח מציאות זו, בחנו במחקר זה אילו גורמים עשויים לסייע ליתומים בוגרים להתמיר את האובדן לאורך חייהם ולקדם הסתגלות וצמיחה. נציין כי על רקע מלחמת חרבות ברזל, אשר החלה 2023 במתקפת הטרור הקשה בשבעה באוקטובר ועודנה בעיצומה, נוספו ילדים ונערים שהתייתמו מהוריהם וצפויים לגדול בצל אובדן משמעותי. מציאות זו מדגישה את הצורך בהתבוננות מקצועית ומעמיקה שתסייע לפתח מענים מותאמים ברמה הטיפולית והקהילתית ובהיבטי מדיניות, שיתמכו בתהליכי הסתגלות וצמיחה. )MSW( עידית סולומון עו״ס קלינית ופסיכותרפיסטית, דוקטורנטית בעבודה סוציאלית. מומחית בטראומה, שכול ואובדן. כיהנה כראש מערך הנפגעים בצה״ל, אל״מ (מיל׳) פרופ' יאירה חממה רז פרופסור מן המנין בביה"ס לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת אריאל. עובדת סוציאלית וחוקרת בתחומי האובדן והשכול, טראומה ובריאות. המאמר מתבסס על עבודה שוות ערך לתזה בבית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת 8 ). צמיחה פוסט טראומטית בקרב יתומי כוחות הביטחון – תרומתם של2024( .אריאל: סולומון, ע משתני רקע, משתני אובדן, תוקף חברתי, המשכיות הקשר עם הנפטר ותגובת אבל מורכב לניבויה. 55 רקע תיאורטי משרתי כוחות הביטחון בישראל עלולים לאבד את חייהם בנסיבות שונות – בקרב, בטרור, בתאונה, ממחלה או התאבדות, ולהותיר אחריהם בני משפחה שכולים וילדים יתומים. מחקרים מארצות הברית מראים שילדים במשפחות של כוחות הביטחון הם אוכלוסייה ייחודית החשופה לגורמי סיכון רגשיים ומבניים כמו פרידות ממושכות מההורה המשרת, מעברים תכופים בין שגרה לחירום ותפקידים ) אלו Cozza et al., 2017; Ridings et al., 2019(. משפחתיים גמישים ומשתנים Sories et( עלולים להביא לשחיקה רגשית מצטברת ואף לטראומטיזציה משנית ).al., 2015 אחת מתופעות האבל השליליות הנזכרות בספרות השכול היא אבל מתמשך ) המתאפיין בכמיהה עזה, בתחושת ריקנות, Prolonged Grief Disorder( .בפגיעה בתפקוד ובמצוקה רגשית הנמשכות יותר משנה אחרי האובדן זאת ועוד, כאשר האובדן מתרחש בגיל צעיר, ובייחוד כאשר הוא פתאומי, אלים או מתרחש על רקע לחימה והיעדרות ממושכת, גובר הסיכון לחוויה טראומטית של האובדן, לפגיעה בדימוי העצמי ולהתפתחות תגובות מורכבות כגון תסמיני ). Johnsen & Afgun, 2021( דיכאון, תסמונת פוסט־טראומטית או אבל מתמשך משפחות שכולות ממערך המילואים עשויות לחוות קושי ייחודי הנובע מתחושת עמימות בשל זהות ביטחונית פחות מובחנת, ולעיתים גם מהיעדר תחושת שייכות ברורה. עם זאת, קיימים גם גורמי חוסן ובהם תרבות ההנצחה, התמיכה הממסדית ונרטיבים של פטריוטיות ושייכות, התורמים לתחושת המשמעות ). ואולם על אף Cozza et al., 2019; Sories et al., 2015( ולקידום ההסתגלות השילוב בין משתני סיכון למשתני הגנה, ולמרות שבדרך כלל ילדי צבא מסתגלים היטב לשינויים ומפגינים חוסן, ניכר כי מקרי מוות הקשורים לשירות הצבאי ).Cozza et al., 2017( כרוכים בסיכון גבוה יותר לתוצאות אבל שליליות אחת מתופעות האבל השליליות הנזכרות בספרות השכול היא אבל מתמשך ( ) המתאפיין בכמיהה עזה, בתחושת ריקנות, בפגיעה Prolonged Grief Disorder Prigerson et al.,( בתפקוד ובמצוקה רגשית הנמשכות יותר משנה אחרי האובדן מהשכולים, אך הסיכון גובר במיוחד 15% עד2%). תגובה זו מופיעה אצל כ־2021 ביתמות בגיל ילדות או התבגרות, ובפרט באובדן טראומטי, פתאומי או לא צפוי ). Lytje & Dyregrov, 2019; Killikelly et al., 2021( 56 בהתייחס לאובדן הורה בגיל הצעיר, על פי הספרות המחקרית אובדן זה הוא חוויה מטלטלת המותירה חותם רגשי עמוק ומשפיעה על כל מסלול החיים של ילדים ). היא עשויה Bergman et al., 2017; Lytje & Dyregrov, 2019( ומתבגרים להשפיע על תפיסת העצמי, על חיפוש משמעות, על בחירות אישיות, מקצועיות ). נוסף על 2016 ,ודתיות, וכן על מערכות יחסים משפחתיות ואינטימיות (פכלר כך, אובדן הורה בגיל הילדות נמצא כגורם סיכון להתפתחות רגשית, תפקודית Bergman et al., 2017;( וחברתית לקויה לא רק בטווח הקצר אלא גם בבגרות ). Lytje & Dyregrov, 2019 ,לצד התופעות השליליות של האובדן, מחקרים מראים שאובדן, לרבות בגיל צעיר עשוי גם לעורר תהליכים של התמרה נפשית וצמיחה פוסט־טראומטית. ואולם צמיחה כזו עשויה להתרחש בהדרגה בקרב יתומים לעיתים רק לאחר שנים של ).Tedeschi & Calhoun, 2008; Prigerson et al., 2021( עיבוד והבשלה רגשית בהיעדר הכרה סביבתית מותאמת עלולה להתפתח תחושת שקיפות רגשית, הלגיטימציה לביטוי הכאב מצטמצמת והיכולת לבקש ולקבל תמיכה נפגעת. לעומת זאת, לגיטימציה רגשית ותמיכה מהסביבה יכולות לאפשר תהליך עיבוד אדפטיבי ואף לפתוח פתח לצמיחה. ) צמיחה פוסט טראומטית Tedeschi & Calhoun, 2004( על פי טדסקי וקלהון מתארת שינויים חיוביים ומשמעותיים הנוצרים בעקבות התמודדות עם האירוע השלילי או הטראומתי ובהם חיזוק תחושת החוסן, דיוק הערכים, שינוי בתפיסת העצמי וביסוס משמעות חדשה לחיים. חשוב להדגיש כי אנשים רבים שחוו אובדן מרגישים נוח יותר עם המונח 'השתנות עצמית' מ'צמיחה'. נוסף על כך, תהליכים אלו אינם מבטלים את הכאב כי אם מתקיימים לצידו, כך שהפרט שרוי במתח מתמשך בין חוויית חסר לבין תנועה של התמרה והתפתחות. תמיכה מתמשכת, התמודדות פעילה ועידוד לחיפוש משמעות ממלאים תפקיד מרכזי בהתהוותם ). לפיכך בחרנו במחקר הנוכחי להתמקד גם Schmidt, 2013( של תהליכים אלו בתרומתם של המשתנים הכרה חברתית והמשכיות הקשר עם הנפטר לצורך הסבר השונות של צמיחה פוסט־טראומטית, וזאת נוסף על סימפטומים של אבל מתמשך, משתני רקע ומשתני אובדן. מידת ההכרה החברתית שניתנת לחוויית השכול היא גורם בעל משקל בתהליך העיבוד הרגשי של ילדים ומתבגרים יתומים. בגיל צעיר רבים מתקשים לבטא את 57 רגשותיהם בשל מגבלות קוגניטיביות או שפתיות, או מתוך צורך לגונן על ההורה שנותר. חלקם סובלים מפערים במידע או נאלצים לאמץ נרטיבים מוכתבים, בעיקר כאשר מדובר באובדן טראומטי כגון התאבדות או רצח .לצד זאת, מערכות חינוך וטיפול לא תמיד ערוכות לליווי רגשי מתמשך, ולעיתים הן חסרות כלים, ידע או משאבים להתמודדות מותאמת. בהיעדר הכרה סביבתית מותאמת עלולה להתפתח תחושת שקיפות רגשית, הלגיטימציה לביטוי הכאב מצטמצמת והיכולת Aboobaker, 2016; Dutil, 2019; Karydi, 2017; ( לבקש ולקבל תמיכה נפגעת ). פער זה בין עולמם Levkovich & Elyoseph, 2023; Soydas et al., 2023 הפנימי של ילדים ומתבגרים יתומים לבין תגובת הסביבה עשוי לייצר חוויה של בדידות וניכור, קושי בהסתגלות לאובדן וסיכון להתפתחות אבל מתמשך ). לעומת זאת, לגיטימציה Aboobaker, 2016; Dutil, 2019; Karydi, 2017( רגשית ותמיכה מהסביבה יכולות לאפשר תהליך עיבוד אדפטיבי ואף לפתוח פתח ). Çakar 2020; Dutil, 2019; Pfefferbaum et al., 2014( לצמיחה בקרב יתומי מערכת הביטחון פער זה מתעצם בשל האופן שבו האובדן ממוסגר בחברה. האבל נתפס כשכול לאומי והוא עטוף בנרטיב של גבורה והקרבה, אך המסגור הציבורי הזה אינו תואם בהכרח את עולמם הרגשי של הילדים שנותרו מאחור. לעיתים הם נתפסים כמי שבשל גילם הצעיר אינם מבינים, או שהם מתבקשים להפגין חוסן כמי ש'כבר הסתגלו'. כך נוצר פער בין הסמל החברתי לבין החוויה הסובייקטיבית – תחושת נראות כלפי חוץ מול חוויה פנימית של בדידות. פער זה עלול לעורר קונפליקט זהותי וללוות את האדם גם בבגרותו, במיוחד כאשר הציפייה לחיים עם האובדן ולהתארגנות מחודשת מתנגשת בהשפעותיו המתמשכות. גם שמירה על המשכיות הקשר הפנימי עם הנפטר יכולה לקדם הסתגלות לאובדן וצמיחה. כאשר הקשר מאופיין בנוכחות פנימית בטוחה, בהכרה בהיעדר הפיזי ובתחושת המשכיות רגישה ומכילה, הוא עשוי להקל על האבל ולעודד תהליכים של עיבוד, התארגנות מחדש וצמיחה. לעומת זאת, קשר מתמשך חודרני, תלותי או Maccallum( לא מעובד עשוי להחמיר את תגובת האבל ולפגוע ברווחה הנפשית &). מחקרים מדגישים כי איכות הקשר, ולא עצם קיומו, היא הגורם Bryant, 2020 המכריע; קשר אדפטיבי ישולב בעיבוד רגשי, יתאים לעולמו של האדם ולתרבותו ויעניק בסיס להמשכיות מיטיבה. לעומת זאת, ייתכן שקשר לא אדפטיבי יתקיים ). מחקרים Black et al., 2022 ( לצד הימנעות, אידיאליזציה או רגשות אשמה 58 בקרב מבוגרים שהתייתמו בילדותם מראים כי תהליך שמירה ובנייה של הקשר המתמשך עם ההורה שנפטר עשוי להיבנות ולהתקיים, בעוצמות משתנות, גם בבגרות. לנוכחות של ההורה הנותר או של דמויות משמעותיות אחרות תפקיד חשוב, ותקשורת פתוחה, לגיטימציה לקשר פנימי חיובי ותמיכה רגשית נמצאו ).Karydi, 2017; Keser & Işıklı, 2022 ( כמקדמים תהליכי הסתגלות וצמיחה ) ועל ההבנה כי Rubin, 1981( לסיכום, בהסתמך על המודל הדו־מסלולי לאובדן משתנים הקשורים למסלול התפקוד ומסלול הקשר עם הנפטר עשויים לעצב את תוצאות תהליך האבל, המחקר הנוכחי ביקש להעמיק את הידע על תוצאות חיוביות (צמיחה פוסט־טראומטית) שחווים יתומים בוגרים אשר בצעירותם איבדו הורה שהשתייך לכוחות הביטחון בישראל. לאור כך נבחן הקשר בין משתני רקע, משתני אובדן, אבל מורכב, הכרה חברתית והמשכיות הקשר עם הנפטר לצמיחה פוסט־טראומטית, ותרומתם של משתנים אלו לניבוי הצמיחה. אוכלוסיית המחקר שנים, יתומים בוגרים של 84 עד20 גברים ונשים בני455 במחקר השתתפו (ערב יום 2023 באפריל24 ועד1947 חללי מערכת הביטחון אשר נפלו משנת הזיכרון לחללי מערכות ישראל). גיל המשתתפים בעת האובדן נע מהיותם בבטן בממוצע). כמו כן, 7 שנים (רובם בעשור הראשון לחייהם, בגיל35 אימם ועד גיל שנים 81 המשתתפים ציינו כי הזמן אשר חלף מאז האובדן נע בטווח של שנה עד שנים מאז האובדן). 45(בממוצע כ־ לאחר קבלת אישור אתיקה מוסדי מאוניברסיטת אריאל, גויסו המשתתפים דרך ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, עמותות וקבוצות נוספות של יתומים בוגרים של מערכת הביטחון, למשל 'יתומי צה"ל החיים כדרך'. כמו כן נעשה שימוש ברשתות חברתיות, וכן בשיטת 'חבר מביא חבר' שהתבצעה באמצעות משתתפים אשר נענו להשתתף במחקר. המשתתפים מילאו שאלונים לדיווח עצמי עם תכונות Field et al., פסיכומטריות טובות הכוללים: שאלון המשכיות הקשר עם הנפטר ) ושאלון Rubin and Bar-Nadav, 2016 ( ))), שאלון אבל מתמשך (מורכב2003 ). נוסף על כך, עורכותTedeschi and Calhoun, 1996( צמיחה פוסט־טראומתית המחקר חיברו שאלון למדידת הכרה חברתית ואספו נתונים על משתני רקע ומשתני האובדן. 59 ממצאי המחקר מהמשתתפים ענו על הקריטריונים הקליניים של 7.5%אבל מתמשך: כ־ א. Bellet( אבל מתמשך, שיעור התואם מחקרים בין־לאומיים באוכלוסיות שכולות et al., 2018; Johnsen & Afgun, 2021; Killikelly et al., 2021; Lundorff et ). עם זאת, ראוי לציין כי פרק הזמן שחלף מאז האובדן היה בממוצעal., 2017 שנים, ובטווח זה עדיין נצפו סימפטומים מובהקים. תוצאה זו מחזקת את45 ההבנה כי יתמות מוקדמת עלולה להותיר השפעה רגשית מתמשכת גם לאורך חיים שלמים. מעבר להגדרה האבחנתית של אבל מתמשך, גם משתתפים שלא ענו על קריטריונים פורמליים של אבל מתמשך תיארו קשיים רגשיים, משפחתיים ותפקודיים, עדות לעומק ההשפעה ולמרחק שבין הסיווג הקליני לחוויה הסובייקטיבית. צמיחה פוסט־טראומטית: רמות צמיחה גבוהות נצפו בקרב נשים, בקרב ב. משתתפים שדירגו את בריאותם כטובה ובקרב מי שהתייתם עקב מחלה של ההורה ולא כתוצאה מאירוע פתאומי או אלים. נוסף על כך, משתתפים שהתייתמו זמן קצר לפני המחקר דיווחו על יותר צמיחה. ממצא זה עשוי לרמז על מנגנוני הסתגלות מוקדמים או אולי על אשליית צמיחה בשלב הראשוני של ההתמודדות. , בעיצומה 2023 נזכיר כי איסוף הנתונים התרחש סמוך לאירועי שבעה באוקטובר של מלחמת חרבות ברזל, נסיבות שייתכן שהשפיעו על הדיווח הסובייקטיבי של משתתפי המחקר. יתמות מוקדמת עלולה להותיר השפעה רגשית מתמשכת גם לאורך חיים שלמים. גם משתתפים שלא ענו על קריטריונים פורמליים של אבל מתמשך תיארו קשיים רגשיים, משפחתיים ותפקודיים. הכרה חברתית: נמצא קשר מובהק בין תחושת ההכרה מצד הסביבה ג. לבין ההסתגלות לאובדן. תחושת הכרה חברתית גבוהה נמצאה קשורה לצמיחה פוסט־טראומטית, ואילו הכרה חברתית נמוכה נמצאה קשורה לאבל מתמשך. ממצא זה מראה כי היעדר הכרה חברתית, גם אם אינו מוצהר, עלול לפגוע בגיוס תמיכה רגשית ולשבש את תהליך ההתמודדות עם האובדן. המשכיות הקשר עם הנפטר: נמצא כי קשר מתמשך עם ההורה שנפטר ד. ניבא צמיחה, אך הוא קשור גם לאבל מתמשך. ייתכן כי לא עצם קיומו של הקשר הוא הקובע אלא אופיו – אם מדובר בקשר מאפשר או מעכב בעוצמתו, בתכניו 60 .ובהתאמתו לעולמו הפנימי של הפרט U קשר בין אבל מתמשך לצמיחה: נמצא קשר קורווילינארי (בצורת ה. הפוכה) בין רמות של תסמיני אבל מתמשך לבין רמות של צמיחה – רמות בינוניות של תסמיני אבל מתמשך נמצאו כמיטביות לעידוד תהליך שינוי וצמיחה בעוד שתסמיני אבל קלים לא הניעו תהליך זה, ואילו תסמיני אבל עזים כנראה עלולים לשתק או לטרפד תהליך זה. נוסף על כך, בבחינת הקשר הלינארי נמצא כי ההכרה החברתית והמשכיות הקשר עם הנפטר ממתנות את עוצמת הקשר בין אבל מורכב לבין צמיחה פוסט־ טראומטית: הקשר השלילי בין האבל המתמשך לצמיחה פוסט־טראומטית היה חזק במיוחד בקרב משתתפים שדיווחו על רמות נמוכות של הכרה חברתית מהמדגם), והוא נחלש כאשר רמת ההכרה החברתית הייתה גבוהה יותר. 18%(כ־ לעומת זאת, הקשר השלילי בין אבל מורכב לבין צמיחה היה חזק דווקא אצל מי מהמשתתפים), 24%-ששמר על רמות גבוהות של קשר עם ההורה שנפטר (כ אולם כאשר המשכיות הקשר נמוכה יותר, הקשר השלילי בין אבל מתמשך לצמיחה נחלש. השלכות תיאורטיות ויישומיות ממצאי המחקר מרחיבים את הידע על התמודדות יתומי מערכת הביטחון הבוגרים עם השלכות היתמות, קבוצה ייחודית המצויה בלב השיח הלאומי אך פעמים רבות נותרת מחוץ למוקד המערכתי, המחקרי והטיפולי. תרומתו של המחקר ברמה התיאורטית נעוצה בהבהרת תפקידם המרכזי של ההכרה החברתית והמשכיות הקשר עם הנפטר כמשתנים מתווכים וקריטיים בקשר שבין אבל מתמשך לצמיחה פוסט־טראומטית. יתומים בוגרים עשויים להיתפס כזוכים להכרה ציבורית בשל נסיבות האובדן הביטחוניות, אך בפועל חווים לעיתים הדרה רגשית, צמצום בתמיכה ואי־הלימה בין הדימוי הציבורי לבין חווייתם הפנימית. תובנה זו מחייבת דיוק תיאורטי והמשגה דינמית וגמישה של תגובות שכול שאינן מסתיימות עם המעבר לבגרות. גם המשכיות הקשר עם הנפטר אינה בהכרח סימן להסתגלות חיובית, אלא תהליך רב־פנים שתלוי באופיו של הקשר, בעוצמתו ובאופן שילובו בעיבוד הרגשי. קשר פנימי עשוי להוות משאב של משמעות וביטחון, אך הוא עלול להכביד כאשר הוא חודרני, נוקשה או מנותק מהקשרים תרבותיים, משפחתיים ואישיים. 61 ברמה היישומית, ממצאי המחקר מדגישים את חשיבות גיבוש המדיניות שרואה ביתומים הבוגרים נפגעי אובדן מתמשך, מדיניות שנותנת תוקף רגשי, מוסדי וחברתי לחווייתם. יש לפתח מענים טיפוליים וליווי רגשי המותאמים למהלך החיים כולו, ולא רק בתקופה הסמוכה לאובדן אלא גם בשלבים מאוחרים ובמעברים משמעותיים כגון שירות צבאי, זוגיות, הורות ופרישה. מאחר שההתמודדות עם , נדרש רצף מענה רגשי, פרטני, קבוצתי ומשפחתי 21 השכול אינה מסתיימת בגיל המאפשר התבוננות דינמית, רגישה ומתמשכת. יתומים בוגרים עשויים להיתפס כזוכים להכרה ציבורית בשל נסיבות האובדן הביטחוניות, אך בפועל חווים לעיתים הדרה רגשית, צמצום בתמיכה ואי־ הלימה בין הדימוי הציבורי לבין חווייתם הפנימית. הממצאים מזמנים מחקר המשך שיבחן לעומק את ההיבטים הנפשיים, הבין־ אישיים והתרבותיים של שכול, חוסן וצמיחה בקרב אוכלוסייה זו. לדעתנו, נדרשת הכרה מערכתית ביתמות כתהליך רגשי מתמשך ולא רק כסטטוס סמלי או זכאות רשמית. על המערכים הטיפוליים והחינוכיים להכשיר אנשי מקצוע לזיהוי הרגישויות והמורכבויות הכרוכות בכך ולתמוך ביתומים הצעירים והבוגרים בעיבוד רגשי, ביצירת תחושת שייכות ובהבניית דיאלוג פנימי חיובי עם דמות ההורה שנפטר. ממצאי המחקר הנוכחי קוראים גם לעידוד שיח ציבורי רגיש ומורכב המאפשר לגיטימציה למגוון רגשות – כאב, געגוע ואהבה לצד תנועה של השתנות וצמיחה. זוהי תקווה ממשית: לא רק היכולת לשאת את האובדן אלא גם האפשרות לחיים מלאים לצידו. אומנם המחקר נערך בקרב יתומים בוגרים של מערכת הביטחון, אך אין לשלול שתגובות אלו מאפיינות גם את מי שחווה יתמות בוגרת על רקע נסיבות אזרחיות. מחקרים עתידיים יכולים לבחון את המודל המחקרי שתואר לעיל גם בקרב אוכלוסייה זו. מקורות ). אבא בלי אבא: אהבה, אשמה ותיקון בחיי יתומים מאב. פרדס.2016( 'פכלר, ע Aboobaker, F. (2016). Supporting foundation phase children experiencing disenfranchised grief [Published Dissertation, University of Pretoria]. http://hdl.handle.net/2263/60948 62 Bellet, B. W., Jones, P. J., Neimeyer, R. A., & McNally, R. J. (2018). Bereavement outcomes as causal systems: A network analysis of the co-occurrence of complicated grief and posttraumatic growth. Clinical Psychological Science, 6(6), 797-809. https:// doi.org/10.1177/2167702618777454 Bergman, A. S., Axberg, U., & Hanson, E. (2017). When a parent dies – A systematic review of the effects of support programs for parentally bereaved children and their caregivers. BMC Palliative Care, 16(1), Article 39. https://doi.org/10.1186/ s12904-017-0223-y Black, J., Belicki, K., Emberley-Ralph, J., & McCann, A. (2022). Internalized versus externalized continuing bonds: Relations to grief, trauma, attachment, openness to experience, and posttraumatic growth. Death Studies, 46(2), 399-414. https:// doi.org/10.1080/07481187.2020.1737274 Çakar, F. S. (2020). The role of social support in the relationship between adolescents’ level of loss and grief and well-being. International Education Studies, 13(12), 27-40.10.5539 /ies. v13n12p27 Cozza, S. J., Fisher, J. E., Zhou, J., Harrington-LaMorie, J., La Flair, L., Fullerton, C. S., & Ursano, R. J. (2017). Bereaved military dependent spouses and children: Those left Behind in a decade of war (2001-2011). Military Medicine, 182(3), e1684-e1690. https://doi.org/10.7205/MILMED-D-16-00101 Cozza, S. J., Harrington-LaMorie, J., & Fisher, J. E. (2019). U.S. military service deaths: Bereavement in surviving families. In E. L. Weiss, C. A. Castro (Eds.), American military life in the 21st century: Social, cultural and economic issues and trends (Vol. II, pp. 411- 425). ABC-CLIO. Dutil, S. (2019). Adolescent traumatic and disenfranchised grief: Adapting an evidence-based intervention for Black and Latinx 63 youths in schools. Children & Schools, 41(3), 179-187. https:// doi.org/10.1093/cs/cdz009 Field, N. P., Gal-Oz, E., & Bonanno, G. A. (2003). Continuing bonds and adjustment at 5 years after the death of a spouse. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 71(1), 110-117. https:// doi.org/10.1037//0022-006x.71.1.110 Johnsen, I., & Afgun, K. (2021). Complicated grief and post-traumatic growth in traumatically bereaved siblings and close friends. Journal of Loss and Trauma, 26(3), 246-259. https://doi.org/10. 1080/15325024.2020.1762972 Karydi, E. (2017). Childhood bereavement: The role of the surviving parent and the continuing bond with the deceased. Death Studies, 42(7), 1-11. https://doi.org/10.1080/07481187.2017.1 363829 Keser, E., & Işıklı, S. (2022). Investigation of the relationship between continuing bonds and adjustment after the death of a first‐degree family member by using the multidimensional continuing bonds scale. Journal of Clinical Psychology, 78(2), 218-232. https://doi.org/10.1002/jclp.23210 Killikelly, C., Merzhvynskaa, M., Zhou, N., Stelzer, E. M., Hyland, P., Rochae, J., Ben-Ezraf, M., & Maercker, A. (2021). Examination of the new ICD-11 prolonged grief disorder guidelines across five international samples. Clinical Psychology in Europe, 3(1), 1-16. https://doi.org/10.32872/cpe.4159 Levkovich, I., & Elyoseph, Z. (2023). “I don’t know what to say”: Teachers’ perspectives on supporting bereaved students after the death of a parent. OMEGA: Journal of Death and Dying, 86(3), 945-965. https://doi.org/10.1177/0030222821993624 Lundorff, M., Holmgren, H., Zachariae, R., Farver-Vestergaard, I., & O’Connor, M. (2017). Prevalence of prolonged grief disorder in adult bereavement: A systematic review and meta-analysis. 64 Journal of Affective Disorders, 212, 138-149. https://doi. org/10.1016/j.jad. 2017.01.030 Lytje, M., & Dyregrov, A.) 2019). The price of loss – A literature review of the psychosocial and health consequences of childhood bereavement .Bereavement Care, 38(4), 13-22. https://doi.org/10.1080/02682621.2019.1580854 Maccallum, F., & Bryant, R. A. (2020). A network approach to understanding quality of life impairments in prolonged grief disorder. Journal of Traumatic Stress, 33(1), 106-115.‏ https:// doi.org/10.1002/jts.22383 Pfefferbaum, B., Noffsinger, M. A., Wind, L. H., & Allen, J. R. (2014). Children’s coping in the context of disasters and terrorism. Journal of Loss and Trauma, 19(1), 78-97. https://doi.org/10.10 80/15325024.2013.791797 Prigerson, H. G., Kakarala, S., Gang, J., & Maciejewski, P. K. (2021). History and status of prolonged grief disorder as a psychiatric diagnosis. Annual Review of Clinical Psychology, 17,(1), 109-126. https://doi.org/10.1146/annurev-clinpsy-081219-093600 Ridings, L. E., Moreland, A. D., & Petty, K. H. (2019). Implementing trauma-focused CBT for children of veterans in the VA: Providing comprehensive services to veterans and their families. Psychological Services, 16(1), 75-84. https://doi.org/10.1037/ ser0000278 Rubin, S. S. (1981). A Two-Track Model of Bereavement: Theory and application in research. The American Journal of Orthopsychiatry, 51(1), 101-109. https://doi. org/10.1111/j.1939-0025.1981.tb01352.x Rubin, S. S., & Bar-Nadav, O. (2016). The two-track model of Bereavement Questionnaire for Complicated Grief (TTBQ- CG31). In R. A. Neimeyer (Ed.), Techniques of grief therapy: Assessment and intervention (pp. 87-98). Routledge. 65 Schmidt, S. D. (2013). Posttraumatic growth reported by emerging adults: A multigroup analysis of the roles of attachment, support, coping, and life satisfaction [Doctoral dissertation, University of Connecticut]. https://opencommons.uconn.edu/ dissertations/69 Sories, F., Maier,C., Beer,A., & Volker, T. (2015). Addressing the needs of military children through family-based play therapy. Contemporary Family Therapy, 37(3), 209-220. https://doi. org/10.1007/s10591-015-9342-x Soydas, S., Smid, G. E., Alisic, E., Goodfellow, B., Wilson, R., & Boelen, P. A. (2023). Experiences of treatment-seeking children and young people following parental intimate partner homicide. Homicide Studies, 0(0). https://doi. org/10.1177/10887679231173881 Tedeschi, R. G., & Calhoun, L. G. (1996). The posttraumatic growth inventory: Measuring the positive legacy of trauma. Journal of Traumatic Stress, 9(3), 455-471. https://doi.org/10.1007/ BF02103658 Tedeschi, R. G., & Calhoun, L. G. (2004). Posttraumatic growth: Conceptual foundations and empirical evidence. Psychological Inquiry, 15(1), 1-18. https://doi.org/10.1207/ s15327965pli1501_01 Tedeschi, R. G., & Calhoun, L. (2008). Beyond the concept of recovery: Growth and the experience of loss. Death Studies, 32(1), 27-39. https://doi.org/10.1080/07481180701741251 66 קבוצת תמיכה וחונכות עמיתים לתמיכה בילדים שחוו אובדן הורה בחינת התרומה של מודל עמותת חמניות שכול בילדות אובדן הורה בילדות, בייחוד בנסיבות פתאומיות או ). Nader, 2022( אלימות, נחווה כטראומטי על פי דו"ח הביטוח הלאומי, מאז תחילת המלחמה אלף יתומים 30 יתומים נוסף על923 נותרו שדווחו טרם המלחמה בדו"ח שהוגש לכנסת ). מספרים אלו מעידים כי יש Rabinowitz, 2019( לפתח בדחיפות ידע מבוסס ראיות להתערבויות מיטביות בתהליך השיקום ולתמיכה בילדים שאיבדו הורה. אובדן הורה בילדות נמצא קשור לסיכון מוגבר לפגיעה בתפקוד האקדמי והחברתי, למצוקה נפשית, לשימוש בחומרים ממכרים ) ואף לאחוזי אובדנות Otowa et al., 2014( ). ילדים שחוו אובדןLi et al., 2014( גבוהים הורה בילדות דיווחו על תחושות בדידות, אשמה ), ובבגרותם הם בסיכון גבוה יותר לאשפוז Koblenz, 2015( והתבגרות מוקדמת עקב דיכאון, לניסיון לפגיעה עצמית ולשימוש רב יותר בתרופות פסיכיאטריות ). Böckerman et al., 2023( בבית הספר ניכרים אצל תלמידים יתומים ירידה בציונים, קשיי ריכוז, קושי בביצוע שיעורי בית וסיכויי נשירה מוגברים. מבחינה חברתית מדווח על קשיי התנהגות, McLaughlin( על חוסר ביטחון עצמי, על קושי בקשרים חברתיים ואף על חרם ). למרות זאת, ילדים שחוו אובדן et al., 2019; Schonfeld & Demaria, 2018 .)Shalev et al., 2021;2022( מצויים גם בסיכון להיעדר תמיכה והכרה באבלם בעוד שבעולם קיימות עמותת רבות המסייעות לילדים שחוו אובדן הורה ומופעלים 9ד"ר ריבי פריי לנדאו פסיכולוגית שיקומית מומחית, ראש המעבדה לחקר אובדן, מוגבלות וחוסן במבט רב־תרבותי, חברה בוועדה המקצועית של עמותת חמניות ומרצה בכירה במחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת אריאל. תודות לסטודנטיות לתואר שני במכללה האקדמית אחוה שסייעו למחקר: יעל בוטון־ 9 .לאור, נעם עזריאל, מיכל וגנר ונגה מליק 67 ), בישראל אין מענה מספק לילדיםCorr, 2023( מודלים לתמיכת עמיתים לילדים יתומים והמחקר בישראל עודנו חלקי, בייחוד ביחס למידת התרומה של קבוצות תמיכה לילדים. קבוצות תמיכה לילדים יתומים Griffiths et al.,( תמיכה חברתית נמצאה קשורה לצמיחה מאבל אצל ילדים ). הרעיון שגברים ונשים עם חוויות חיים דומות יסייעו לאחרים בהחלמה 2022 התפתח כחלק מתנועת השיקום הפסיכו־סוציאלי בעשורים האחרונים. במסגרת ) נודעות כפרקטיקת התערבות Peer support( זו, תוכניות לתמיכת עמיתים ). בקרב ילדים, לקבוצות אלו יש בדרך כלל מדריך מבוגר והן Corr, 2023( מועילה Linder et al., 2024;( כוללות פעילויות המסייעות לילדים לשתף בחוויותיהם ). O’Brien et al., 2022; Tillman et al., 2018 מחקרים ברחבי העולם בחנו את תרומתן של קבוצות תמיכה בילדים. מחקר בקרב ילדים יתומים במצרים מצא כי ילדים שהשתתפו בקבוצת תמיכה סבלו ). Abuhegazy, 2017( פחות מדיכאון וחרדה והערך העצמי שלהם היה גבוה יותר במחקר בארצות הברית נמצא כי הורים ומורים לילדים יתומים שהשתתפו בקבוצת תמיכה דיווחו על שיפור בהתנהגות הילד ועל הבעה מותאמת של רגשות אבל. המורים ציינו כי התפקוד החברתי והלימודי השתפר, והילדים דיווחו כי למדו ). Tillman et al., 2018( אסטרטגיות להתמודדות וכי השתפר מצבם החברתי במחקר אחר שכלל קבוצות תמיכה בבית הספר לילדים שחוו אובדן, תיארו הילדים O’Brien et( הפגת תחושת הבדידות ורכישת אסטרטגיות להתמודדות עם האבל ). במחקר שכלל מחנה דיווחו ילדים יתומים שחשו כי סוף־סוף הם 'כמו al., 2022 .);Richardson et al., 2017 Bachman, 2013( כולם', ללא תיוג ילדים שהשתתפו בקבוצת תמיכה סבלו פחות מדיכאון וחרדה והערך העצמי שלהם היה גבוה יותר. תוכניות תמיכה אחרות מנסות להטיב עם הילד דרך המעגלים הסובבים אותו. למשל, תוכנית בשוודיה כוללת השתתפות של ילד בקבוצת תמיכה במקביל להשתתפות ההורה הנותר, בדומה למודל המיושם בעמותת חמניות. הילדים וההורים דיווחו שהשתתפות בקבוצה אפשרה שיח פתוח על האבל ועל הקשיים ). Henoch et al., 2016( הנלווים לו הן בתוך הקבוצה והן בבית בין בני המשפחה 68 ) טוענים כי ההורה הנותר משמעותי בתהליךAlvis et al., 2023( אלביס ועמיתיו האבל, וכי סיוע ותמיכה ממנו עשויים למנוע אבל מורכב. ואכן, מחקר סקירה ) העלה כי קבוצות תמיכה להורה הנותר נקשרו Bergman et al., 2017( שיטתי לתוצאות חיוביות יותר אצל הילד. לסיכום, הספרות מעידה כי קבוצות תמיכה הן כלי יעיל לתמיכה בילדים יתומים. עם זאת, הידע על תוכניות לתמיכת עמיתים לילדים יתומים בישראל הוא מועט, ובייחוד יחסית לתקופה של טראומה קולקטיבית ואובדנים מרובים כמו היום. בהמשך לכך, המחקר הנוכחי בחן את תרומת מודל עמותת חמניות, הכולל קבוצות תמיכה וחונכות עמיתים, מנקודת מבטם של ילדים וילדות שהשתתפו בפעילות העמותה. בהתאם, שאלות המחקר היו: מהן החוויות של ילדים שהשתתפו בקבוצות התמיכה בחמניות, וכיצד המשתתפים תופסים את תרומת קבוצת התמיכה וחונכות העמיתים להתמודדות עם האובדן. 10שיטת המחקר המחקר בוצע במתודולוגיה איכותנית המאפשרת בחינת חוויות סובייקטיביות 19 ) ומתאימה לחקר אובדן. אוכלוסיית המחקר כללה2016 ,(צבר בן־יהושע שהשתתפו בפעילות העמותה. הראיונות נערכו 16–7.5 ילדים ומתבגרים בני . נוסף על 58–40 הורים בני16 בשיתוף ההורה הנותר, ולכן כלל המחקר גם אשר היו חניכים 21–18 כך, התקיימו חמישה ראיונות עם בוגרי העמותה בני וחונכים וסיפקו מבט רוחב רטרוספקטיבי על חווייתם. בוצעו ראיונות עומק דו־ ). Braun & Clarke, 2006( ) שנותחו בניתוח תמטיFrei-Landau, 2024( שלביים יצוין כי המשתתפים גויסו בשיתוף עמותת חמניות ורק לאחר קבלת אישור ועדת האתיקה של המכללה האקדמית אחוה. כל המשתתפים חתמו על טופס הסכמה מדעת, והובהר להם כי יוכלו להפסיק בכל עת. ההורה האפוטרופוס חתם בנוסף על טופס הסכמה להשתתפות ילדו. לשמירה על פרטיות המשתתפים, בכתיבת הממצאים הוסוו הפרטים שעשויים לפגוע בחיסיון, ונעשה שימוש בשמות בדויים. בשל מגבלת מילים פרק השיטה קוצר. לפרק המורחב ניתן לפנות למחברת. 10 69 מממצאים הניתוח העלה ארבע תמות מרכזיות המייצגות את חוויית הילדים מהשתתפות בקבוצות התמיכה ובחונכות העמיתים, ומייצגות בכך את התרומה של מודל התמיכה של חמניות: מתחושת בדידות וחריגות לתחושת שייכות ומובנות; מרחב בטוח לביטוי האבל בצד לגיטימיות להמשיך בחיים; פיתוח תקווה ומסוגלות עצמית; ושיקום השבר בזהות העצמית ומציאת משמעות. תמות אלו מוצגות באיור ויודגמו להלן בעזרת ציטוטים מדברי המרואיינים (כל השמות בדויים). מתחושת בדידות וחריגות לתחושת שייכות ומובנות .1 רוב הילדים ציינו בספונטניות את ההבדל שבין חווייתם בבית הספר לחווייתם בפעילות חמניות – בבית הספר הם חשים חריגים ומתויגים, בעוד שבחמניות הם חשים שווים בין שווים ושמבינים אותם: כאילו, הכי בייסיק זה כל העניין של הנורמליזציה לזה, שכאילו פתאום אני לא היחידה בשכבה, או 'השנייה' בשכבה. וכאילו, להכיר עוד נוער שגם, כאילו, עברו דברים דומים... חברות שלי (מבית הספר) עד כמה שהן ינסו להבין – הן לא. בשל אירוע לבבי)12 , יתומה מאם מגיל14 ,(שוהם מתחושת בדידות וחריגות לתחושת שייכות ומובנות מרחב בטוח לביטוי האבל בצד לגיטימיות להמשך החיים פיתוח תקווה ומסוגלות עצמית - סגירת מעגל שיקום השבר בזהות העצמית ומציאת משמעות : חניך / חניכה1 שלב : חונך / חונכת2 שלב * לתפיסתם של ילדים וילדות שהשתתפו בפפעילות העמותה (המחקר בוצע בהובלת לנדאו בשיתוף עמותת חמניות).-ד״ר ריבי פריי ״ ״ 70 אצלי. אני שם שנתיים כבר... זה עשהsafe zone חמניות זה באמת איזה לי טוב, והמקום הזה שיש לי פעם בשבוע להיות בחברת אנשים שמבינים מה אני באמת עוברת... יש ילדה בחמניות שאנחנו ממש חברות, והיא אמרה שכשהיא התחילה לספר על האובדן (בבית הספר), אחת הבנות אמרה לה, 'כן, אני מבינה אותך, מת לי אוגר'... כאילו, את לא מבינה! בואי, אבא שלך לא מת, אימא שלך לא מתה. בשל מחלה).12 , יתומה מאב מגיל14 ,(טל נראה שבניגוד לחברי קבוצת השווים בבית הספר, חברי חמניות נתפסים כקבוצת עמיתים – קבוצה החולקת מאפיינים משותפים ובעלת פוטנציאל לתמיכה הדדית. היבט זה מסייע לתחילת שיקום השבר בתפיסה העצמית. לי זה עזר בגלל שזה, זה לא מוזר יותר. דיברתי עם ילדים (בחמניות) ולא הסתכלו עליי מוזר, כי כולם חוו את זה... ופתאום אני כמו כולם קצת... דיברנו על דברים שמציקים לנו שהסביבה עושה, לפעמים דיברנו על ההתמודדות שלנו... כן, זה מה שעזר לי בחמניות, שהיה מישהו שאני יכול לדבר איתו, שיש מי שמבין מה אתה עובר... ועכשיו כבר התחלתי... אני כבר מבין שזה לא באמת משנה, שאני כמו כולם. זה לא משנה באמת. אני לא ילד שונה בגלל שאין לי... בשל מחלה)6 , יתום מאם מגיל12 ,(דור אפשר לראות כיצד חוויית שותפות הגורל והשיתוף ההדדי מסייעים לדור לשנות את תפיסתו את עצמו כשונה. מרחב בטוח לביטוי האבל בצד לגיטימיות להמשיך בחיים .2 המרואיינים תיארו את ההשתתפות בקבוצות התמיכה בחמניות כמאפשרת מרחב בטוח לביטוי האבל ולגיטימציה להתאבל בדרכים שונות, כגון הומור שחור: אני לרוב מתמודדת עם האובדן שלי עם הומור, ולרוב כשאני עושה בדיחה מצחיקה שחורה, חברות שלי מסתכלות עליי מוזר. אבל אם אני מספרת את אותה בדיחה לחברה שלי שהייתה איתי בחמניות, אז היא תצחק מזה. זה פשוט הבנה אחרת למצב, והיא לא מסתכלת עליי כאילו אני מוזרה או מורידה מהכבוד של המת. ).18 ,(אודל ״ ״ ״ ״ ״ ״ 71 אתה מאוד תזדהה עם עצמך שם... כשאני באתי ודיברתי שם פעם ראשונה מאוד מאוד הזדהיתי. לא הרגשתי שאני היחיד שם שכאילו בא ומספר על המוות, כאילו שזה קרה ואני מתגעגע אליו ואני בוכה. אז לא שופטים אותי. )16 ,(יהונדב בצד האפשרות להבעת האבל בדרכים שונות, חווים הילדים את הפעילות בחמניות כנותנת לגיטימציה להמשיך בחיים. ספציפית, רבים ציינו כי הפעילות בחמניות משלבת 'פעולות אובדן' הכוללות שיח על נושא האובדן, ופעילויות נורמטיביות של בני גילם. חלקם שיתפו כי לא פעם הסביבה בבית הספר מעבירה אליהם מסר סמוי כי עליהם להתנהג כאבלים, בעוד שבחמניות ישנה לגיטימציה לחיות: אבל אחרי השיעור באו אליי שני בנים ושאלו כזה, 'למה את שמחה אם אבא שלך מת?' ועניתי, 'כי זה היום הולדת שלי, ואני רוצה להיות שמחה ביום הולדת שלי' והם פשוט כזה הלכו. , יתומה מהורה בשל אירוע לבבי)10 (אופק, בת אני באמת חושבת שאני מי שאני בזכות חמניות, ושחמניות לקחה חלק מאוד גדול בהתפתחות שלי ובעיצוב של האישיות ושל האדם שאני... יכולנו לוותר, לוותר על החיים, ובמקום זה לקחנו את עצמנו בידיים והחלטנו, אני והחברים שלי לקבוצה, החלטנו להמשיך לחיות את החיים הכי טובים שאנחנו יכולים ולחוות כמה שיותר ולשמוח כמה שיותר, כי החיים שלנו לא נגמרו כשההורים שלנו נפטרו. )18 ,(דשה פיתוח תקווה ומסוגלות עצמית .3 בראיונות עלה כי המפגש עם ילדים שחוו אובדן אך עברו מאז כברת דרך מסייע לילד החדש שהצטרף ולהוריו, ומהווה מודל שמאפשר תקווה לעתיד. כך, למשל, מתאר זאת אביו של יוסי: אחרי שאימא שלו נפטרה הוא היה מאוד כזה... לא ראיתי אותו הרבה מחייך או צוחק... ואני זוכר אחרי היום ראשון שהיינו שם (בחמניות), שהוא היה עם ילדים ואני חיכיתי לו... זה פעם ראשונה ראיתי... שכאילו, ירדה לו אבן מהלב... כי הוא פגש ילדים יותר גדולים ממנו שנראים בסדר גמור, שגדלו להיות ילדים ״ ״ ״ ״ ״ ״ ״ 72 שמשחקים כדורגל ונוסעים על סקייטבורד ומקללים ומשתמשים בסלנג וצוחקים ומדברים על בנות, והם לא יושבים עצובים כמוהו. וכאילו, פתאום היה לו מקום להבין שאפשר שיהיו חיים נורמליים גם אחרי הדבר הנוראי שקרה, והוא לא יגדל להיות ילד מסכן ועצוב. זאת ועוד, חלקם גם תיארו שיתוף הדדי באסטרטגיות התמודדות עם האובדן ועם הסביבה, ומכך עולה שההשתתפות בעמותת חמניות מספקת לילדים כלים להתמודדות עם האובדן ותחושת מסוגלות לעשות כן. זה לימד אותי דברים גם על התהליך, גם על עצמי, גם... בכללי. בהתחלה באתי לשם כאילו, לראות מה זה, לסמן וי. אבל בדיעבד זה נתן לי כל כך הרבה כלים, גם בגלל שיש שם מלא זוויות שונות לאובדן. בשל סרטן)8 , יתום מאב מגיל20 ,(עמוס אני חושב שזה מקום שבאמת עוזר, עוזר באמת לילדים לקבל את המוות כמו שצריך... וזה מקום שאפשר ללמוד ממנו הרבה, ואתה לומד שם הרבה עם עצמך. ).16 ,(עופר שיקום השבר בזהות העצמית ומציאת משמעות .4 על פי מודל העמותה, בשלב השני, לאחר מספר שנים, החניך הופך לחונך. תהליך זה מציע התנסות נוספת המאפשרת סגירת מעגל, העצמה והשלמה: כחניכה את עוברת איזשהו תהליך עם עצמך, ופתאום כחונכת או כמדריכה... פתאום את זאת שעוזרת לילד שהיה במקום שאת היית בו. את זאת שעוזרת לו לעבור את התהליך הזה, ושם נופלת עלייך ההבנה של: 'ואוו, כמה עברתי עם האובדן הזה, ועם כמה שהוא כואב, אני במקום שאני יודעת להגיד שעברתי תהליך מטורף ואני יכולה להעביר אותו הלאה לילד שצריך אותו כמו שאני הייתי צריכה אותו'. ופתאום את יכולה להיות הדמות שהילד סומך עליה, כמו שלך הייתה הדמות של החונך שכל דבר שאת צריכה את תפני אליו ושאת סומכת עליו יותר מהכול, ושאת רואה שהוא חווה את אותו הדבר שלך והוא המשיך לחיות. פתאום את זאת שמסתכלים עליה ככה... את אומרת לעצמך, 'איפה הילדה שלפני ארבע שנים היו אומרים את המילה אימא והייתה מתחילה לבכות בשירותים'. פתאום הילדה הזאת יכולה לבוא ולספר לילדים ״ ״ ״ ״ ״ ״ 73 אחרים שאימא שלה נפטרה והיה לה מאוד עצוב וכואב אבל היא בסדר, והם יראו שעוד כמה שנים הם גם יהיו בסדר והם גם יוכלו לומר בגאווה שהם בסדר ושהם חיים, ושהחיים שלהם לא נגמרו כשהחיים של ההורה נגמר. ושם את מרגישה שסגרת את התהליך שלך עם עצמך. )20 ,(אור נראה שהחונכות מאפשרת מבט מחודש על העצמי ויכולת להסתכל במבט רטרוספקטיבי. נוסף על כך, היא מספקת תחושת משמעות, שכן החונכת יכולה לעשות שימוש בידע שצברה מניסיונה ולהעביר אותו הלאה, להיות מודל לחיקוי ולסייע לחניך המתמודד עם סוגיות דומות. למעשה, נראה כי החונכות מאפשרת מעבר ממצב של חוסר אונים מול האובדן לתחושת מסוגלות עצמית, משמעות וסגירת מעגל. היכולת לסייע לאחר דרך החונכות מעצימה את העצמי ומייצרת כוחות להתמודד: אז התפקיד של החונך זה להיות מין אח בוגר, ללוות ילד או ילדה יותר צעירים ממך. אני חושבת שזה לא רק שאנחנו עוזרים להם... הליווי הזה היה לי מאוד משמעותי. אני הרגשתי שלא רק שאני כבר לא חלשה יותר אלא גם מביאה כוחות למישהו אחר מהכוחות שיש לי. אני חושבת שזה באמת מה שגרם לי קצת לחזור לעצמי אחרי מה שקרה, להבין שאני יכולה להשפיע על ילדים יותר צעירים. זו חוויה ממש ממש טובה. )19 ,(לילי הוד מסכמת תהליך שתחילתו בהפגת תחושת הבדידות, המשכו בקבלת הלגיטימציה להתאבל ולהמשיך לחיות לצד האבל, וסופו בתחושות של תקווה, מסוגלות והשלמה. לאחר מכן התפקיד כחונכת מספק משמעות ומסייע בשיקום הזהות העצמית ("היא עדיין ילדה ממש אחלה"): אני הגעתי לחמניות בערך שלוש וחצי שנים אחרי האובדן שלי. נכנסתי לשם בתחושה שאני היחידה בעולם שאיבדה הורה בגיל הזה, אין עוד מישהו כמוני, אף אחד לא יכול להבין אותי. וזה פתאום להגיע ולראות שיש עוד כמוך, שאת לא היחידה. זה פתאום לראות שזה גם בסדר להיות הילדה בלי האימא, וזה פתאום לראות שאפשר להמשיך לחיות, ומותר לצחוק ומותר לשמוח ומותר לכעוס ומותר לחוות את כל הרגשות... ושפתאום יש לך אנשים שיכולים ״ ״ ״ ״ 74 ,להבין אותך, שיכולים לראות את מה שאת מרגישה ואת מה שאת עוברת ולהזדהות איתו... ופתאום מההרגשה שאת נורא לבד ואף אחד לא מבין אותך את מגיעה לקצה השני, שפתאום כל דבר נורא הגיוני ונורא לגיטימי והם נורא מזדהים איתך. ופתאום את מרגישה כאילו זה בסדר להיות הילדה בלי האימא, וזה בסדר להיות הילדה שאיבדה את אימא שלה, והיא עדיין ילדה ממש אחלה. זה פתאום נותן לך איזושהי תחושת השלמה כזאת, באיזשהו מקום זה סוגר לך מעגל שכל החיים הרגשת שונה, ופה את לא. )19 ,(הוד דיון מחקר זה בחן את חוויותיהם של ילדים וילדות שאיבדו הורה והשתתפו בפעילות עמותת חמניות, במטרה להמשיג את תרומת המודל של חמניות, הכולל קבוצות לתמיכת עמיתים וחונכות עמיתים. נמצאו ארבע תמות מרכזיות המייצגות את חווייתם של הילדים ואת תרומת מודל התמיכה של חמניות: מתחושת בדידות וחריגות לתחושת שייכות ומובנות, מרחב בטוח לביטוי האבל בצד לגיטימיות להמשיך בחיים, פיתוח תקווה ומסוגלות עצמית, וסגירת מעגל הכוללת שיקום השבר בזהות העצמית ומציאת משמעות. ממצאי המחקר עשויים לסייע לקידום מדיניות השמה דגש על חשיבות קבוצות לתמיכת עמיתים במסגרת בית הספר ומחוצה לה, והם רלוונטיים מתמיד בתקופה זו של טראומה קולקטיבית ושל שיעור גובר של ילדים שחוו אובדן. במחקר עלה כי הפעילות בחמניות משלבת פעולות הממוקדות באובדן לצד פעולות שגרתיות. התנהלות זו תואמת את האופי התנודתי של עיבוד האבל, הנע בין עיסוק באובדן לעיסוק בחיים. בזמן שבבית ספר מוצמד לילד התפקיד החברתי של 'הילד היתום' (עם הציפיות הכרוכות בכך), בחמניות הוא מקבל לגיטימציה להחזיק בעמדה הדואלית הנותנת מקום הן לעיבוד האבל והן להמשיך בחיים. אחד ההיבטים הייחודיים שעלו בראיונות הוא החוויה הייחודית של התמיכה בתוך קבוצת חמניות כקבוצת עמיתים החולקת חוויה דומה. בניגוד לבית הספר, בו לכאורה מצויה קבוצת השווים, המשתתפים תיארו כי דווקא בחמניות הם חשים תחושות של שייכות, מובנות ואי־שיפוטיות, וזאת בדומה למחקרים קודמים ״ 75 ). המפגש עם ילדים אחרים בחמניותLytje, 2017 ;Andriessen et al., 2020( מאפשר אף הזדמנות לשיקום הזהות העצמית – בתחילה כשהם נוכחים לראות שאינם יחידים בהתמודדות זו, ואחר כך דרך החונכות, כשמתאפשרת סגירת מעגל הכרוכה בשיקום תחושת השבר בזהות העצמי ובמציאת משמעות. יאלום ) חקר את אפקט הריפוי של קבוצות תמיכה ומנה מספר גורמי ריפוי 2020( בקבוצות אלו: החשיפה למצוקות האחר החווה קשיים דומים נותנת תיקוף רגשי ונורמליזציה; ההזדמנות לאלטרואיזם הגלומה בהזדמנות לחברי הקבוצה לסייע זה לזה נותנת ערך; חשיפה למשתתפים הנמצאים בשלבי התפתחות או החלמה שונים עשויה לטעת תקווה המסייעת בתהליך הריפוי; וכן הלכידות והלמידה הבין־ אישית מספקות ביטחון והזדמנות לרכישת אסטרטגיות התמודדות. באופן דומה, המחקר הנוכחי מצא כי הפעילות בחמניות כרוכה בתחושת שותפות, תקווה, מסוגלות עצמית ואף אלטרואיזם (דרך תפקיד החונכות), ובכך מסייעת לצמיחה ולהחלמה. Stroebe( ממצאי המחקר עולים בקנה אחד עם 'מודל העיבוד הדואלי' לאבל &). מודל זה מתאר את האבל כתהליך הכולל מעברים בין עמדה Schut, 2010 הממוקדת באובדן (עיסוק במציאת משמעות, שימור הקשר עם הנפטר, עיבוד האבל ועוד) לבין עמדה הממוקדת בשיקום (התמקדות באתגרי חיים חדשים, באימוץ תפקידים וקשרים חדשים, בהסחת הדעת מן האבל ועוד). במחקר עלה כי הפעילות בחמניות משלבת פעולות הממוקדות באובדן לצד פעולות שגרתיות. התנהלות זו תואמת את האופי התנודתי של עיבוד האבל, הנע בין עיסוק באובדן לעיסוק בחיים. בזמן שבבית ספר מוצמד לילד התפקיד החברתי של 'הילד היתום' (עם הציפיות הכרוכות בכך), בחמניות הוא מקבל לגיטימציה להחזיק בעמדה הדואלית הנותנת מקום הן לעיבוד האבל והן להמשיך בחיים. הפעילות בחמניות כרוכה בתחושת שותפות, תקווה, מסוגלות עצמית ואף אלטרואיזם (דרך תפקיד החונכות), ובכך מסייעת לצמיחה ולהחלמה. למעשה, המעבר בין שתי עמדות אלו – הממוקדת באובדן והממוקדת בשיקום – מאפיין את כל החברה הישראלית בשנתיים האחרונות. הציבור הישראלי מתעורר בכל בוקר ל'הותר לפרסום' ועם זאת עליו להמשיך בעמל יומו. כולנו כחברה נאלצים לחיות את ה'גם וגם', ואולם משימה זו מאתגרת פי כמה ילדים שאיבדו הורה. משכך, עמותת חמניות היא עוגן המספק לילדים אלו מרחב לעיבוד 76 .ולהתפתחות תקינה המקדמת תפקוד נפשי בריא חשיבות המחקר החברה הישראלית מתמודדת עם טראומה קולקטיבית ועם אובדנים מרובים בשנתיים האחרונות. אלו מייצרים צורך בהתערבויות מובנות למצבי אסון ). ההמלצות המעשיות מצביעות על נחיצותן של 2023 ,אשר-קהילתי (לביא ובן קבוצות תמיכה לילדים לשם צמיחה. נדרשים שינויי מדיניות והקצאת משאבים כדי לאפשר קיום של קבוצות תמיכה בתפוצה רחבה, כולל בפריפריה ובקרב אוכלוסיות מגוונות בחברה הישראלית. נוסף על כך, פיתוח הכשרה למורות הוא הכרחי כדי להבטיח תמיכה נאותה בילד היתום והדרכת חבריו בבית הספר ביחסם ). אחד האתגרים המרכזיים של החברה הישראלית Frei-Landau, 2023( אליו בתקופה זו הוא הדאגה לבריאותם הנפשית של דור העתיד, ובכללם ילדים שחוו אובדן הורה באשר הם. 11:מקורות Alvis, L., Zhang, N., Sandler, I.N. et al. Developmental Manifestations of Grief in Children and Adolescents: Caregivers as Key Grief Facilitators. Journ Child Adol Trauma 16, 447–457 (2023). https://doi.org/10.1007/s40653-021-00435-0 Bergman, A. S., Axberg, U., & Hanson, E. (2017). When a parent dies–a systematic review of the effects of support programs for parentally bereaved children and their caregivers. BMC Palliative Care, 16, 1-15. Böckerman, P., Haapanen, M., & Jepsen, C. (2023). Dark passage: mental health consequences of parental death. American Journal of Health Economics, 9(4), 584-604.‏ Corr, C. A. (2023). How the Dougy Center helps children and teens who are grieving: The Dougy Center Model: Peer Grief Support for Children, Teens, and Families, edited by Donna Schuurman .עקב מגבלת מילים הרשימה חלקית. לרשימה מלאה ניתן לפנות למחברת או למערכת 11 77 and Monique B. Mitchell. Portland, OR. Frei-Landau, R. (2023). Who should support grieving children in school? Applying Winnicott's viewpoint to conceptualize the dyadic roles of teachers and school mental-health professionals in the context of pediatric grief. Frontiers in psychiatry, 14, 1290967.‏ Frei-Landau, R., Mirsky, C., & Sabar-Ben-Yehoshua, N. (2024). Supporting grieving students amidst COVID-19: Emotion-and problem-focused coping strategies of teachers who supported grieving children during the COVID-19 pandemic. Current Psychology, 43(29), 1-14.‏ Griffiths, N., Mazzucchelli, T. G., Skinner, S., Kane, R. T., & Breen, L. J. (2022). A pilot study of a new bereavement program for children: Lionheart Camp for Kids. Death Studies, 46(4), 780– 790. https://doi.org/10.1080/07481187.2019.1702121 Linder, L., Lunardini, M., & Zimmerman, H. (2024). Supporting Childhood Bereavement Through School-Based Grief Group. OMEGA - Journal of Death and Dying, 89(2), 741-758. https:// doi.org/10.1177/00302228221082756 Schonfeld, D. J., & Demaria, T. P. (2018). The role of school psychologists in the support of grieving children. School Psychology Quarterly, 33(3), 361-362. http://dx.doi. org/10.1037/spq0000286 Stroebe, M., & Schut, H. (2010). The dual process model of coping with bereavement: A decade on. OMEGA-journal of Death and Dying, 61(4), 273-289.‏ Yalom, I. D. (2020). The Theory and Practice of Group Psychotherapy. Hachette UK.‏ 78 מרחב קבוצתי מיטיב כמענה לתחושת בדידות בקרב יתומים כשאני נעשית בודדה/ ִׁשׁ יָבָָטָ ה טֹויֹו ְּכּ ֶׁשֶ ֲאֲִנִי ַנֲַעֲֵׂשֵ ית ּבֹוֵדֵ ָדָ ה ֲאֲִנִי חֹוֶפֶ ֶנֶת ִּבִ ְׁשְ ֵּתֵ י ָיַָדַ י ֶאֶ ת ַקַ ְרְֵ נֵי ַהַ ֶּׁשֶ ֶמֶ ש ַהַ חֹוְדְ רֹות ִמִ ַּבַַעַד ַלֲַחֲִרִ יֵצֵי ַהַ ֶּדֶ ֶלֶת ְוְטֹוֶמֶ ֶנֶת ָּבֶָהֶ ן ֶאֶ ת ָּפָ ַנַי ׁשּוב ָוָׁשּוב ֻחָֻּמָ ן ַמַ ֲעֲֶלֶה ִּבִ י ֶאֶ ת ֻחָֻּמָ ה ֶׁשֶ ל ִאִ ִּמּ י "ִאִ ָּמָ א ַאַ ְּתּ רֹוָאָ ה ֵאֵ יְך ֲאֲִנִי ִמִ ְתְַ גֶַּבֶֶרֶ ת?" ֲאֲִנִי לֹוֶחֶ ֶׁשׁ ת ְוְָקָ ָמָ ה ַעַל ַרַ ְגְַלַי (מתוך ספרה "הבוקר בא תמיד", תרגום: איתן בולוקן, הוצאת לוקוס) במאמר זה אעסוק בחוויה של יתמות כמצב רגשי שמתאפיין לא רק בכאב ובאובדן אלא גם בתחושת בדידות עמוקה. אתאר כיצד מרחב קבוצתי מיטיב כמו זה שנוצר ) של החוויה הרגשית ומאפשר ריפוי holding( אצלנו בחמניות מאפשר החזקה דרך קשר. אנסה לחבר בין הבדידות הייחודית של כל יתום או יתומה לבין החיבור האנושי המתאפשר דווקא בתוך קבוצה רב־גילית, על אף סיבות האובדן השונות. באותו האופן אנסה להתייחס גם להשפעת האובדן על קבוצת ההורים. שלושים ושלוש שנים עברו מאז איבדתי את אבי בתאונת דרכים – מוות פתאומי, חד, שאיש מאיתנו לא היה מוכן אליו והותיר את כולנו המומים וכואבים. הייתי אז בת עשר וחצי ולא העזתי לגעת בפצע הפתוח. בכל מקום שהגעתי אליו הנחתי את דבר מותו מהר על השולחן, לכאורה אמיצה, אך בפועל לא רציתי להידרש להכיל את המבוכה של הצד השני, שמא ישאל את השאלה ה'לא נכונה'. באחד השיעורים החשובים כסטודנטית בחוג לעבודה סוציאלית הצגתי את עצמי ושיתפתי בסיפור ילדותי דרך האובדן. המרצה פסקה שאף על פי שהייתי מוקפת MSW 'נורית ינקלביץ עובדת סוציאלית, מטפלת באובדן ושכול, מדריכה קלינית בעמותת חמניות, מנחת הורים מוסמכת ויו"ר האגודה לקידום הנחיה והדרכת הורים בישראל 79 .חברה, הייתי בודדה. מחיתי על פסיקתה והשבתי, שלא כל מי שלבד הוא בודד שנים אחר כך אני מתבוננת באופן אחר על החוויה של ילדה שאיבדה את אביה. אינני סבורה שהמילה בדידות מתארת באופן מדויק את חוויית היתמות, אך היא הקרובה ביותר לתיאור אותו ריק פנימי שנוצר בעקבות האובדן. יתמות ובדידות אינן זהות, אך לעיתים קרובות הן מתקיימות יחדיו. בדידות בתוך יתמות היא חוויה מורכבת: היא יכולה להתבטא בתחושה של ניתוק רגשי, גם כאשר היתום מוקף בחברים ובני משפחה; היא יכולה להיות תחושה של אי־הבנה עמוקה, של היותך בעולם נפרד שבו רק אתה נושא את הזיכרון הייחודי של מי שאיננו עוד כאן עבורך. בדידות ובידוד חברתי: שני צדדים של אותו מטבע כאשר אדם משמעותי בחיינו נפטר, אנחנו מגלים שאנחנו מסוגלים לשרוד רק דרך אהבתם של אחרים. במסע החיים, ולעיתים בגיל צעיר מדי, אנחנו לומדים שהאנשים שאנחנו אוהבים ימותו, אבל שהאהבה שהם יותירו אחריהם לא תמות אהבה זו הופכת לנוכחות תמידית ולידיעה עמוקה ופנימית, אך גם לריק 12.לעולם ולחוסר. את הדרך שבה ילד חווה את ההורה שנפטר מביט בו לא יהיה אפשר לשחזר, ואת התפקיד שהיה להורה בחייו אי אפשר להחליף אלא רק לנסות ולמלא. היעדרו של ההורה יהיה נוכח וחלק ממסלול חייו לעד. כאן המקום להבחין בין שני מושגים נבדלים שלעיתים נדמים חופפים, ומהווים ). Loneliness( ) ובדידותSocial Isolation( אתגרים רגשיים ליתומים: בידוד חברתי בידוד חברתי הוא מצב שבו לאדם אין, או יש מעט, קשרים חברתיים. ילדים שאיבדו הורה עלולים לחוות תחושת בידוד חברתי כפולה: לעיתים הם בוחרים להתרחק מיוזמתם, מחשש שלא יובנו, ולעיתים הם אף נתקלים בדחייה מצד בני גילם, במיוחד אם סביבתם אינה מספקת להם תמיכה רגשית או חברתית מספקת. מצב זה יכול להוביל לתחושת ניכור חברתי ולקושי ביצירת קשרים בין־אישיים. לעומת זאת, בדידות היא תחושה פנימית סובייקטיבית של עצב עמוק וריקנות, הנובעת מהתפיסה שצרכיו החברתיים והרגשיים של האדם אינם מסופקים. בעוד שבידוד חברתי עוסק בהיעדר קשרים חברתיים, אדם יכול להרגיש בודד גם כשהוא מוקף באחרים. ילדים שכולים חווים לעיתים קרובות תחושות עזות של בדידות וחוסר אונים. ).Perel, 2025( בהשראת פודקאסט של אסתר פרל עם ג'וליה סמואל 12 80 ,את הדרך שבה ילד חווה את ההורה שנפטר מביט בו לא יהיה אפשר לשחזר ואת התפקיד שהיה להורה בחייו אי אפשר להחליף אלא רק לנסות ולמלא. היעדרו של ההורה יהיה נוכח וחלק ממסלול חייו לעד. ֵאֵ ֶבֶל הוא חלק הכרחי בהתמודדות עם אובדן גם עבור ילדים. כאשר אנחנו מנסים לברוח מהכאב הכרוך באובדן, אנחנו בעצם נלכדים בתוכו ומנוהלים על ידו. באופן פרדוקסלי, הכאב הוא המוליך של השמחה ולא החסם שלה, הוא סוכן השינוי והוא חייב לבוא לידי ביטוי. כאשר אנחנו חוסמים את הכאב, אנחנו חוסמים גם את השמחה. על אף הכאב הבלתי נסבל והזמן המתמשך, הכאב מסמן לנו שמשהו השתנה (תפקידנו במשפחה, המבנה המשפחתי, עוצמת הרגשות והריק, אפשרויות התמיכה) וכי גם עלינו להשתנות בהתאם לנסיבות. רק לאחר שנתנו מקום לכאב, נמצא מחדש את הדרך לאהבה, לחיים, להתחבר, לבנות ולדמיין. חוויית היתמות מתאפיינת בבדידות ייחודית. ראשית, בדידות זו כרוכה באובדן כפול, שכן לצד אובדן ההורה ואובדן התפקידים שהיו לו בחיי הילד, גם בני המשפחה הקרובים ביותר, כמו ההורה הנותר, עסוקים בעבודת האבל שלהם. שנית, זהו אובדן שמביא עימו פעמים רבות אובדנים נוספים: מעבר דירה ובית ספר, אובדן חברים ועוד. חוויית אובדן ההורה מובילה לעיתים קרובות לחוסר יציבות ולאובדן ביטחון בסיסי, תחושות שמחמירות את המצב הרגשי והמשפחתי. ככל שמנגנוני ההתמודדות של הילד יעילים יותר, כך גדל הסיכוי שיסתגל באופן חיובי לסביבתו החברתית והרגשית. כפי שמציינים מחקרים, ילדים ונוער שאיבדו את הוריהם עלולים לסבול מרמות Shekhawat & Gopalan,( גבוהות של בדידות, לחץ וחרדה בהשוואה לבני גילם ). יתומים חשופים לבעיות פסיכו־חברתיות מגוונות, ובהן קשיים רגשיים, 2023 ). תחושת הבדידותAlem, 2020; Abraha, 2024( תחושת ניכור וקשיים חברתיים מתחזקת כאשר יתומים אינם מוצאים בסביבתם הקרובה מישהו שלתחושתם יכול להבין באמת את מה שעובר עליהם, מה שמוביל לעיתים להשהיית האבל ולקשיים פסיכולוגיים נוספים, והופך את תהליך האבל למורכב וממושך יותר. מחקרים מראים שבדידות שאינה מקבלת מענה רגשי עלולה להעמיק לקשיים רגשיים וחברתיים – דיכאון, חרדה, חוסר תקווה וקושי בקשרים בין־אישיים. חוויית אובדן ההורה מובילה לעיתים קרובות לחוסר יציבות ולאובדן ביטחון בסיסי, תחושות 81 שמחמירות את המצב הרגשי והמשפחתי. ככל שמנגנוני ההתמודדות של הילד יעילים יותר, כך גדל הסיכוי שיסתגל באופן חיובי לסביבתו החברתית והרגשית. מנגד, בדידות נמצאה כבעלת קשר שלילי עם יכולת הסתגלות חברתית־רגשית, דבר שמדגיש את החשיבות הקריטית של תמיכה רגשית וחברתית בילדים אלו ). ככל שילד חווה יותר בדידות, כך הסתגלותו החברתית־Yaqoob et al., 2021( .רגשית והקשרים שלו עם הסביבה יהיו פחות טובים חלק מהילדים והמבוגרים שמתמודדים עם אובדן עשויים לפתח דפוסי התמודדות קוטביים ביחס לשיתוף על אודות האובדן. מצד אחד, יש כאלה שבוחרים לחשוף את כאבם או את דבר האובדן באופן מיידי ולא מתווך, בתקווה למצוא הקלה או על מנת להימנע ממבוכה. תגובה זו עשויה להותיר את הסביבה מופתעת וחסרת אונים, מה שעלול למנוע יצירת שיח תומך. באופן פרדוקסלי, התפרצות רגשית כזו עלולה להגביר את תחושת הבדידות במקום להקל עליה. אחרים בוחרים בדרך ההפוכה: הסתגרות, שתיקה או הסתרה. הם נמנעים מלדבר על האובדן, מחשש להכביד על הסביבה או כדי להגן על עצמם מפני כאב נוסף. אולם הימנעות זו מחזקת את הבדידות ויוצרת חומה שמונעת מהם לקבל את התמיכה הרגשית והחברתית הנחוצה להם. המענה הקבוצתי בעמותת חמניות אנו מקימים מרחבים קבוצתיים שמציעים מענה עוצמתי ויציב לבדידות הרגשית ולתחושת השייכות החברתית. המרחב הקבוצתי מאפשר את ). ויניקוט Holding( אחד העקרונות הבסיסיים של הטיפול הפסיכולוגי, החזקה מתאר את היכולת של הסביבה לספק תמיכה בטוחה ולא שיפוטית המאפשרת לאדם לחוות רגשות קשים בלי חשש מהתפרקות. המרחב הקבוצתי בחמניות מאפשר בדיוק זאת: רשת ביטחון רגשית שבה כל ילד או ילדה שאיבדו הורה יכולים לבטא את רגשותיהם, חששותיהם וגעגועיהם, ולדעת שהם מתקבלים על ידי חברי הקבוצה. המרחב הקבוצתי מאפשר השתתפות בדרך המתאימה לכל ילד וילדה, שאינו מחייב לדבר על השכול ואף מאפשר צחוק, שמחה, יצירת חברויות ומשחק, כפי שמצופה מילדים ובני נוער. דווקא בתוך הקבוצה, השונות הופכת לכוח, שהרי האובדן הוא המכנה המשותף היחיד שמאפשר לקשר להתקיים. מחקרים מוכיחים שקבוצות 82 .תמיכה יכולות לסייע בהפחתת תחושות בידוד ולהגביר את תחושת השייכות הייחוד של קבוצת הנעורים של חמניות טמון בהרכבה הרב־גילי והמגוון – יתומים ויתומות בטווח גילים רחב עם סיפורי אובדן שונים ודרכי התמודדות שונות. בתוך קבוצה כזו יבינו הילדים שגם אם סיפורם ייחודי, הם אינם לבדם. תחושת השייכות הולכת ומתפתחת ומאפשרת למשתתפים לחוות ריפוי דרך קשר ותמיכה הדדית. המפגש כולל חשיפה לאחר, לידיעה שיש ילדים במצבי חיים דומים, לאובדנים טריים ולכאלה שפחות. נדמה כי דווקא בתוך הקבוצה, השונות הופכת לכוח, שהרי האובדן הוא המכנה המשותף היחיד שמאפשר לקשר להתקיים. מחקרים מוכיחים שקבוצות תמיכה יכולות לסייע בהפחתת תחושות בידוד ולהגביר את תחושת השייכות. בתקופות של מלחמה ומשברים, כאשר החוסן החברתי מתערער והמפגש עם אובדנים הופך לדרך קבע, החיבור האנושי בתוך קבוצה כזו מהווה בסיס איתן ומשמעותי עוד יותר. בתוך קבוצת השווים הרב־גילית בחמניות אנו מפגישים נערים ונערות שאיבדו הורה בשנה האחרונה לצד ילדים וילדות בגיל בית הספר היסודי שכבר 'ותיקים' במסע השכול. המפגש הרב־גילי מעניק רובד ייחודי של תמיכה ולמידה: הצעירים נחשפים לדוגמאות של בני נוער שמצאו דרכים להתמודד עם האובדן ולשלב את עבודת האבל בחיי היום־יום, בעוד הבוגרים זוכים להזדמנות להעניק משמעות לחווייתם באמצעות ליווי ועידוד של הצעירים. נוסף על כך, כל משתתף נפגש גם עם ילדים בני גילו, מה שמאפשר חיזוק תחושת הזדהות וקשרים בין־אישיים. מרחב זה יוצר חוויה קהילתית שבה נוכחותם של גילאים שונים מדגישה כי התמודדות עם אובדן אינה תהליך לינארי או חד־פעמי, אלא מסע מתמשך המתעצב ומשתנה לאורך כל שלבי החיים. השונות בגיל, בשלב ההתפתחותי וביכולות הרגשיות מחזקת את תחושת השייכות, פותחת פתח לשיח עשיר ובמקביל מאפשרת להיות ללא מילים ומזמנת כל משתתף למצוא נקודות הזדהות ייחודיות למסלול חייו. בכך הקבוצה מתפקדת כקהילה מונעת בדידות, המספקת תמיכה רגשית וחברתית ומצמצמת את תחושת הבדידות של המשתתפים. ההשפעה של המרחב הקבוצתי אינה מוגבלת לילדים ומתבגרים, היא חובקת גם את מעגל ההורים האלמנים והאלמנות. אלמנות היא חוויה מורכבת וייחודית המתאפיינת בבדידות משלה, גם אם ההורים מוקפים במשפחה ובחברים. התמודדות עם גידול ילדים לבד לצד האבל האישי היא משימה מורכבת. בקבוצות של חמניות ההורים מוצאים שותפים לדרך – אנשים שחוו אובדן בן או בת זוג 83 .ויכולים להבין את הקשיים היום־יומיים והרגשיים, ובייחוד את תחושת הבדידות התמיכה ההדדית מאפשרת להם למצוא דרכים חדשות לנווט בחייהם, לפגוש את עצמם בשלב הנוכחי של חייהם, להגדיר מחדש את תפקידם כהורים, לתפקד כהורים טובים ולהמשיך ולהתמודד עם האובדן. המודל הדואלי בעבודה הקבוצתית ) מתאר שני סוגי התמודדות Dual Process Model( מודל העיבוד הדואלי ) – עיסוק Loss-oriented( במצבי אובדן: האחת היא התמודדות מוכוונת אובדן ישיר בכאב האובדן, הבעת רגשות, דיבור על המנוח ועל הגעגוע, והשנייה היא ) – התרחקות זמנית Restoration-oriented( התמודדות מוכוונת שיקום/חיים מהכאב, עיסוק במשימות יום־יומיות ובניית חיים חדשים, למשל על ידי התמקדות ).Stroebe & Schut, 1999( בעבודה, בתחביבים או בקשרים חברתיים חדשים המפגש בקבוצה יוצר מרחב בטוח המאפשר תהליך של חשיפה עצמית הדרגתית. הילדים יכולים לשתף את כאבם, כעסם ורגשותיהם בפני אנשים שחוו אובדן דומה, גם בלי לדבר בהכרח על האובדן, וזאת בלי לחשוש משיפוט או מחוסר הבנה. מפגש קבוצתי עם קבוצת שווים מאפשר הפסקה זמנית מהכאב, אך לעיתים הוא גם מאפשר לתת מקום לכאב ולעבודת האבל. הקבוצה מאפשרת לכל אחד לקיים את תהליך ההתמודדות לבדו אך גם מספקת הזדמנות להתאבל יחדיו. הקבוצה יכולה להציע מרחב אידיאלי לתנועה בין שני הקטבים, היא גם מקום לגיטימי לבטא את הכאב (הצד מוכוון האובדן) וגם מקום המציע הפוגה וריפוי (הצד מוכוון השיקום) שבו ניתן להתמקד בבנייה מחדש. 13 ) שפותחTwo-Track( יש לשים לב להבחנה בין מודל זה לבין המודל הדו־מסלולי 13 על ידי החוקר הישראלי שמשון רובין. בעוד שמודל העיבוד הדואלי מציג תנודתיות של האדם האבל בין התנהגות אבל ישירה (צער, רגשות, עצב) לבין פעולות שיקום (הסתגלות לשינויים בחיים, תפקידים חדשים, פרקטיקות יום־יומיות), המודל הדו־מסלולי מתייחס לשני המסלולים המקבילים: הסתגלות לחיים החדשים ולהשלכות הגופניות והנפשיות, לצד המשכיות הקשר עם ).Rubin, 1999( המנוח באמצעות היקשרות סימבולית עם המת ופרקטיקות לשימור הזיכרון 84 קבוצות הורים הורים לילדים שחוו אובדן נמצאים גם הם לא פעם ברגעים הקשים בחייהם. קבוצת ההורים היא הזדמנות ייחודית לפגוש הורים במצב דומה לשלהם – מעבר ממבנה משפחתי של שני הורים מגדלים להורה יחיד, על פי רוב (חלק מהמשתתפים בקבוצה הם אפוטרופסים או בני ובנות זוג לשעבר של ההורה שנפטר). בתוך קבוצת ההורים, כמו בקבוצת הילדים, יש משתתפים שתקופות האובדן שלהם שונות, אשר מתמודדים עם נסיבות אובדן שונות, שמשאבי ההתמודדות שלהם אחרים, שמערכות התמיכה שלהם שונות ושהמשמעויות שהם מעניקים לאובדן שונות. הקבוצה מאפשרת לכולם מרחב בטוח לשיתוף, להיכרות עם עמדות אישיות, וגם אפשרות לתמיכה ולמידה מהתמודדויות ועמדות של משתתפים אחרים. השיחה החסרה לפני כשמונה שנים ליוויתי את הקמת המרכז הראשון של חמניות בתל אביב כעובדת סוציאלית. ברמה האישית, המפגש עם חמניות אפשר לי, אולי בפעם הראשונה בחיי, לדבר על האובדן בגילוי לב. הבנתי שחלק ממה שִהִ בנה את חוויית הריק בילדותי היה היעדר מרחב לשוחח על האובדן בתוך הבית, בבית הספר ובתוך קבוצת השווים, וכן מתוך עוצמת הכאב והיעדר היכולת של הסביבה המבוגרת לספק מרחב לעיבוד רגשותיי, לתת מקום לקושי ולכאב. על בסיס החוויה הזו כתבתי את הרצאתי על 'השיחה החסרה', שיחה על הדברים החשובים שכל כך רצינו לומר ולא העזנו. מתוך החוויה האישית הזו מתחדדת אצלי החשיבות של יצירת מרחב שבו ניתנת לגיטימציה לשיחה על האובדן, והקבוצה מאפשרת מרחב כזה לילדים ולהורים כאחד. חשוב לנו בחמניות ליצור מרחבי עבודה נפרדים לקבוצת ההורים ולקבוצת הילדים. יש חשיבות רבה לאפשר להורים להמשיך בתפקיד חייהם החשוב ולסייע להם לשאת את תרמיל הגב הרגשי הכבד מתוך האמונה כי יוכלו לייצר מרחב משותף משפחתי, שיאפשר לילדיהם לפרוק מעט ממשא תרמיל הגב הרגשי שלהם. עם זאת, קבוצת הילדים אינה מחליפה את התפקיד ההורי החשוב, לאפשר שיחה על האובדן, על המשפחה החדשה, על מי שאנחנו לפני האובדן ואחריו, על הזיכרונות מהעבר ועל החלומות על העתיד, על ההורה שאיננו עוד אך תמיד יהיה חלק. ) מודגשת חשיבות החשיפה העצמית בתהליך Yalom, 1995( במאמרו של יאלום 85 הקבוצתי. בחמניות הן ילדים הן הורים מגיעים מתוך חוויית האובדן, אולם נסיבות האובדן אינן תמיד גלויות לחברי הקבוצה, אלא אם כן יבחר בכך המשתתף בעצמו. חשיפה זו טומנת בחובה חוויה של סיכון: האם הנושא כבר הועלה בעבר? מהי מידת הקרבה בקבוצה? כיצד יתקבל השיתוף והאם המשתתף ירגיש מובן? ככל שמתפתחים לכידות ואמון בין חברי הקבוצה, כך מתרחבת האפשרות לשיתוף הדדי ולהעמקת המחויבות זה לזה. עם זאת, חשיפה גבוהה מדי בשלבים מוקדמים עלולה שלא להועיל, אם הקבוצה טרם בשלה להכיל את הסיפור והכאב. המפגש בקבוצה יוצר מרחב בטוח המאפשר תהליך של חשיפה עצמית הדרגתית. הילדים יכולים לשתף את כאבם, כעסם ורגשותיהם בפני אנשים שחוו אובדן דומה, גם בלי לדבר בהכרח על האובדן, וזאת בלי לחשוש משיפוט או מחוסר הבנה. כאשר השיתוף נעשה בקצב המתאים ומתקבל באמפתיה, מתחזקות הלכידות הקבוצתית ותחושת השייכות ההדדית שהיא אחד הגורמים המרכזיים להצלחה התורמים לתיקון תחושת הבדידות. מטרות הקבוצה הן יצירת תחושת שייכות ויצירת מרחב שבו ניתן להיות מובן גם ללא מילים ולדבר על מה שבמרחבים אחרים נותר מושתק. הקבוצה מאפשרת לטפח קשר מתמשך עם הנפטר, קשר שמתקיים קודם כול מעצם הבחירה להגיע למרחב הזה, וכן לחזק חמלה עצמית, לאפשר נראות אישית ולספק מרחב תומך ומכיל שמאפשר תנועה. בתוך הקבוצה יש מקום לשונות. ההורים פוגשים דרכה את הייחודיות האישית שלהם, את המורכבות המשפחתית וגם את ההבדלים בין הילדים. אנו לומדים כי איננו באותה הסירה כי אם באותה הסערה. כולנו שטים בים הכאב והאובדן, אך בכל רגע נתון כל אחד מאיתנו חש אחרת את גלי הסערה. בזמן נתון, לחלקנו סירת משוטים, לאחרים גלגל הצלה, המשאבים ומערכות התמיכה שונים אך כולנו נאבקים בגלים הסוערים יחד. בתוך סערת האובדן הקבוצה אינה מסירה את הכאב אך מאפשרת לשאת אותו יחדיו. כאשר הקבוצה מחזיקה את הכאב ומאפשרת שותפות ולא רק נחמה, נוצרת חוויית תיקון: הילד או ההורה מרגישים שאפשר להיות ביחד עם מה שלכאורה לא ניתן לשאת, וזוהי תחילתו של הריפוי. 86 מקורות Abraha, T. (2024). Investigating psychosocial problems of orphan children in primary schools. Journal of pedagogical research, 9 (4) , 1-7. Alem, G. (2020). Investigating psychosocial problems of orphan children in primary schools. Journal of Pedagogical Research, 4(1), 46-56. Freak-Poli, R., Htun, H. L., Teshale, A. B., & Kung, C. (2025). Understanding loneliness after widowhood: The role of social isolation, social support, self-efficacy, and health-related factors. Archives of gerontology and geriatrics, 129, 105692.‏ Mohammed, B. A. E., Badereldin, Y. M., & El-Naser, A. E. A. (2018). Psychological Aspects Among Children and Adolescents of Orphanages at Assiut City. Assiut Scientific Nursing Journal, 6(14), 88-98. Perel, E. (2025). Grief begins with love with Julia Samuel [podcast]. Where Should We Begin? With Esther Perel. https://open. spotify.com/episode/07lJ9BqbCdQ2kuJSnArNZ6?si=50a1566 af1414355 Rubin, S. S. (1999). The two-track model of bereavement: Overview, retrospect, and prospect. Death Studies, 23(8), 681-714. Shekhawat, K., & Gopalan, R. T. (2023). Psychosocial Profile of Adolescents Living in Orphanages and Adolescents Living With Biological Parents. International Neuropsychiatric Disease Journal 20 (3), 9-20. https://doi.org/10.9734/indj/2023/ v20i3396. Stroebe M, Schut H. The dual process model of coping with bereavement: rationale and description. Death Studies ,23(3), 197-224. Yalom, I. D. (1995). The advanced group: self disclosure, ch.12 (pp. 353-361). The theory and practice of group psychotherapy. New 87 York: basics books. Yaqoob, T., Qamar, T., & Yasin, A. (2021). Loneliness, coping and socio-emotional adjustment among orphans. Education Science and Psychology, (3), 50-53. 88 ?לא לבד בכאב: איך קבוצת השווים משנה את החיים חודשיים לאחר מלחמת יום הכיפורים התחלתי את דרכי באגף השיקום במשרד הביטחון. נדרשנו לטפל בפצועים רבים במדינה שטרם חוותה אירוע טראומטי בקנה מידה כזה. באותה תקופה הידע על פוסט־טראומה היה מצומצם מאוד, והמציאות הכתיבה התארגנות חדשה לטיפול בקבוצות של נכים. הקבוצות היו מעורבות: צעירים ובוגרים עם סוגי פציעות שונים, מרקעים משפחתיים שונים ובעלי השכלה שונה, אך לכולם היה מכנה משותף – חוויית המלחמה. כך נוצרה קהילה של קבוצת השווים. בקבוצת השווים נוצרה אינטימיות רבה ויכולת לשתף ללא חשש. מתוך חוויה זו גיליתי את כוחה המשקם והמרפא של הקבוצה, חברי הקבוצה הם אלו שתומכים זה בזה ומכילים זה את זה. בכך התחדדה אצלי ההבנה שהקבוצה דומה מאוד למשפחה – חברי הקבוצה שונים זה מזה, אך הם תומכים ומקבלים זה את זה מעצם העובדה שעברו חוויות דומות. הקבוצות דומות לתא משפחתי, הן כוללות גברים ונשים השונים זה מזה ברקע ובגיל, אך כולם מתמודדים עם אותם אתגרים: בדידות, עומס, תשישות וקושי לשאת את החיים לבד. לאורך עשרות שנות עבודתי באגף השיקום פגשתי לוחמים ובני משפחותיהם. לצד הטיפול הפרטני, רבים מהם חוו את כוחה של הקבוצה ויצרו לעצמם קהילות של 'שווים' – אנשים שונים מאוד זה מזה שהפכו יחד למעגל תמיכה והכלה. גם בהתנדבותי בתנועת הצופים זיהיתי את הפוטנציאל של הקבוצה. כך נולדה תוכנית צמי"ד – שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים; מתוך ההבנה שהשילוב הוא נכס ולא נטל נוצרה מסגרת שבה כל ילד יכול למצוא את מקומו. גם במסגרת פעילותי ב'גרעין צבר', שחיבר חיילים בודדים מהעולם, התחזקה בי ההכרה: על אף השונות בשפה ובגיל, כאשר ישנה חוויה משותפת, נבנית יכולת להכיל את הקושי ולצמוח מתוכו. מיכל בר מנחת קבוצות ואשת טיפול בחמניות (מרכזים ים והרצליה) ומומחית -בת -לטיפול התנהגותי קוגניטיבי במצבי טראומה. 89 .גם היום בקבוצות השווים בחמניות אני רואה את אותו כוח במלוא עוצמתו הקבוצות דומות לתא משפחתי, הן כוללות גברים ונשים השונים זה מזה ברקע ובגיל, אך כולם מתמודדים עם אותם אתגרים: בדידות, עומס, תשישות וקושי לשאת את החיים לבד. לאחר תקופת האובדן הראשונית שבה המשפחה והחברים עוד מקיפים ותומכים, חודרת בהדרגה תחושת השקיפות. האובדן מגיע לעיתים לאחר שנים של התמודדות עם מחלה, ולעיתים הוא פתאומי וכואב במיוחד. אף אחד אינו בוחר באלמנות. לפתע נדרשים האלמנים והאלמנות לשאת עול חדש: פרנסה, בירוקרטיה ולעיתים גם תחושת אשמה, שמא לא עשיתי מספיק? גם הילדים מצויים במעגל הזה ונדרשים להתבגר מוקדם, לסייע להורה שנותר ואף לקחת על עצמם תפקיד 'ילד הורי'. בקבוצות השווים של חמניות אנחנו מציעות מרחב בטוח ולא שיפוטי שבו אפשר לדבר לא רק על הכאב, על הכעס ועל הייאוש אלא גם על הרצון להמשיך לחיות ולצמוח, להקים משפחה חדשה ולמצוא משמעות מחודשת. בקבוצה לומדים זה מזה ומקבלים לגיטימציה לרגשות, לבכי, לכאב וגם להומור שחור ולשאיפה המותרת לחיים טובים מחדש. הנסיבות אחרות – מלחמת יום הכיפורים או מתקפת שבעה באוקטובר, שכול לאומי או אזרחי – אך המכנה המשותף חזק מכולם: תחושת האובדן. מענה אמיתי נמצא רק בקהילה תומכת, שם נולדת התקווה ושם מתחילים חיים חדשים. אסיים בציטוט מספרה של הדסה בן ארי, 'מה אתה יודע על געגוע': "הגעגוע הוא לאישה או לגבר שהיינו לפני האלמנות והיום יש לנו זהות אחרת. והשאיפה היא לחזור לחיות חיים ששווה לחיות אותם." רוב האלמנים והאלמנות אכן מצליחים בכך, אך דרושים להם עידוד ולגיטימציה למסע המורכב בחיפוש אחר הזהות החדשה ובנייתה. 90 לישראל של היום70יתמות בהמתנה: מצ’ילה של שנות ה־ כשעמותת חמניות פנתה אלי בבקשה לכתוב טור אישי על חוויית היתמות שלי, היססתי. התגובה הראשונית הייתה שלא להיעתר. בילדותי, ואף בבחרותי, מעולם לא הגדרתי עצמי כיתום. לפחות לא במובן ה"קלאסי" של המילה. אבי היה חבר בממשלתו של נשיא צ’ילה, סלבדור . 1970 איינדה, שנבחרה באופן דמוקרטי בשנת כעבור שלוש שנים, הצבא הצ’יליאני ביצע הפיכה שלטונית והמוני אנשים שהיו מזוהים עם הממשלה פוליטיקאים, הפקידות (גם הזוטרה), - הקודמת ואנשים שנחשדו בהתנגדות למשטר הצבאי החדש – נעצרו או נרצחו. אבי נאסר, ובמקביל אמי עשתה מאמצים להמיר את מאסרו ידי חוליה של -ביציאה לגלות פוליטית. כעבור שנה, הוא נחטף מהכלא על המשטרה החשאית ולמעשה מאז אבדו עקבותיו. אבי בחזקת נעלם עד היום. היה מנת חלקם של - בספרדיתDesaparecidos - הגורל הזה, בנים של נעלמי לפחות שלושת אלפים משפחות אחרות בצ’ילה. יתומים בהמתנה. היתמות נשאה איתה לא רק את הכאב על האובדן האישי, אלא גם התפכחות מהעולם האוטופי, מהאמונה שיש מערכת קוסמית של צדק, ושהעולם אינו מקום כאוטי, מאיים ומפחיד. בילדותי לא רק שלא ראיתי עצמי כיתום, אלא שאחיי ואני סלדנו מהמילה, וקיווינו בכל לבנו שלא ניכלל בקטגוריה. ייחלנו שאבא יימצא, ישוחרר, ונוכל לחזור לשגרת חיינו. במובן הזה אני מאד מתחבר לילדים של ישראלים שנחטפו בעזה . כולי תקווה שהסיוט הזה ייגמר עבורם במהרה והם 2023 בשבעה באוקטובר יוכלו להתאחד. גם החזרת החטופים שאינם כבר בחיים חשובה מעין כמוה, כי היא תאפשר למשפחות סגירת מעגל ותחילת שיקום. אני עוקב מקרוב אחר ההתפתחויות, אך איני יכול להביא עצמי להיפגש עם משפחות החטופים. גם לא לגשת ורק לחבק, כי אני מרגיש שהם זקוקים יותר מכל לתקווה, ולי יש להציע שנה להיפטר מהתואר הזה (או לאמצו 52 רק סיפור של כישלון, של המתנה של סופית) – יתום.   דניאל סילברמן איש חינוך, סופר ומרצה. 91 אמי הפכה לעוגן, מנסה ככל יכולתה למלא את החללים. אני מציין זאת לא בשביל להאדיר אותה, אלא דווקא כקריאה לאלמנות ולאלמנים – ברור לי שהאובדן שלכם קשה מנשוא, אך הנוכחות שלכם היא תנאי לבריאות הנפשית של ילדיכם ולהתפתחותם למבוגרים שתורמים לחברה. , מספר יובל אלבשן על חוויית היתמות שלו. 2024 בדו"ח היתמות לשנת שנת , אך במקביל באופן פרדוקסלי משהו, הוא גם 12 יובל מעיד שילדותו נגמרה בגיל . תחושה זו מוכרת גם לי. נוכחותו של אבי ניטלה ממני 12 נשאר לעד אותו ילד בן , בגיל שעדיין אין כלים להתמודד עם אכזריותם של מלחמות וקונפליקטים 6 בגיל פוליטיים. אני זוכר מחד את הגאווה על כך שאבא נאסר בגלל הערכים והאידאולוגיה שלו, ומאידך, באופן טראומטי, את הנידוי החברתי שנגזר עלינו. שכנים, חברים ללימודים, אפילו חלק מבני המשפחה ראו בנו מתנגדי משטר, אחרים פשוט פחדו להימצא לצידנו, להיות מזוהים עם משפחה של נעלם פוליטי, מפחד שיאונה להם רע, שזה יעמיד אותם בסכנה. אז כן, בדומה ליובל, התבגרנו בין לילה בעשרות שנים, אבל חלק ממני, מבחינה , ולהתבגר בקצב רגיל. היתמות נשאה איתה לא 6 רגשית לפחות, נכסף להישאר בן רק את הכאב על האובדן האישי, אלא גם התפכחות מהעולם האוטופי, מהאמונה שיש מערכת קוסמית של צדק, ושהעולם אינו מקום כאוטי, מאיים ומפחיד. כסופר, הכתיבה תמיד הייתה חממה, מפלט, וכלי תרפויטי מפני השלכות היתמות ומפני אותו עולם כאוטי, מפלט שאפשר לפעמים לנתח ולעכל את המאורעות, ולפעמים פשוט לברוח מהם אל מחוזות הדמיון. 92 בין היתמות האישית לטראומה הלאומית – האחריות שלנו כחברה מאז אותו בוקר נורא של שבעה באוקטובר ישנם ילדים שקרס עליהם עולמם, ילדים שאיבדו את אחד מהוריהם מול עיניהם וכאלה שאיבדו את שני ההורים ברגע אחד. אין ספק שמדובר באירוע טראומתי הן לפרט והן למדינה כולה, אירוע אשר השלכותיו ניכרות בהיבטים שונים ולאורך צמתים מרכזיים בחייו של היתום וסביבתו. לא מדובר רק במספרים על דף; עסקינן בילדים וילדות, באחים ואחיות שמגיל צעיר נדרשים לשאת לבדם טראומה, חרדה, געגוע ותחושת ריק. אנו פוגשים אותם במעונות, בבתי הספר, במפגשי קבוצות תמיכה ובשיחות שקטות שקורות אחרי שהאורות כבים, ילדים שהחיים שלהם קיבלו תפנית כואבת ומאתגרת. על המסך הציבורי זה לפעמים נראה רחוק, אך כשמסתכלים בעיניהם של היתומים הללו, ברור לכולנו מה הם צריכים; יש להחזיר להם את האמון בבני אדם, יש להחזיר להם את התחושה שרואים אותם, שהם אהובים וחשובים, שהם מיוחדים לא פחות מכל ילד אחר, שיש להם בית ומשפחה עוטפת, ושאינם לבדם בעולם. עוד לפני שנדבר בשפה של מדיניות, חשוב להזכיר שהציווי לראות את היתום נטוע עמוק במסורת שלנו. לאורך התורה פזורים ציווים רבים, אחד מהם הוא "ָּכָל־ ַאַ ְלְָמָ ָנָה ְוְָיָֹתֹם ֹלֹא ְתְ ַעַּנּון" (שמות כ״ב, כ״ב). הפסוק הזה מציב איסור נחרץ על פגיעה ביתום ומזכיר לנו שהיחס אליו אינו עניין פרטי כי אם מבחן מוסרי של העם כולו. המסר המקראי נושא גם הבטחה ששאגתו של היתום תישמע; הוא מחייב אותנו לא רק בחמלה אלא גם בערנות פעילה, לשמוע את צעקתו, להכיר בו ולהתייצב לצידו כדי שכאבו הפרטי לא יתמזג לחוסר מענה קולקטיבי. כיו״ר ועדת העבודה והרווחה בכנסת אני נחשפת לקולות האלה לא רק במסגרות קהילתיות אלא גם בדיונים רשמיים. בדיון שניהלנו לאחרונה סביב המענים לבני משפחות שכולות לא היה אפשר להתעלם מהכאב שעלה מכל מילה. יתומים , עדיין נושאים איתם את הטראומה; אלמנות סיפרו על 50 ו־40 בוגרים, גם בני ילדיהן הקטנים אשר נשארו בלי משענת; בני נוער דיברו על תחושת הנטישה; חברת הכנסת מיכל וולדיגר יושבת ראש ועדת העבודה והרווחה 93 אחים ואחיות תיארו את השכול שנכנס לפתע לביתם ואת השינוי הפתאומי שהוא גרם. אלו רגעים שלא משאירים אף אחד אדיש. לצד הבנה זו, לצד השכול האישי של כל יתום ואלמנה, לצד הטראומה האישית, מתקפת שבעה באוקטובר הכניסה את כולנו כעם לטראומה קולקטיבית חסרת תקדים, לא רק משום שמשפחות שלמות נכחדו ושמאות יתומים חדשים, אלמנות והורים שכולים התווספו, ולא רק משום ההרג, הביזה והשריפה, אלא בגלל הכול יחד. תחושת הביטחון הבסיסית שלנו קרסה, האמונה ביכולת שלנו להגן על עצמנו נפגעה עמוקות, והפגיעה הייתה לאומית ונגעה בכל איש ואישה בישראל. אז מעבר לטיפול, למעטפת ולליווי שיש לתת לכל מי שנפגע באופן אישי, עלינו לדאוג גם לקולקטיב. על מדינת ישראל לעבוד קשה גם בחיזוק החוסן האישי של כולנו, החוסן הקהילתי והחוסן הלאומי. היתמות איננה מתקיימת בחלל נפרד; היא חלק מהסיפור הלאומי שלנו. כאשר משפחה מאבדת את עוגנה, הציבור כולו נחשף לשבר שמתחולל מתחת לפני השטח. כיצד נוכל כחברה לשקם את עצמנו? התשובה טמונה לא רק במענים נקודתיים אלא בבנייה מתמשכת של 'היגיינה נפשית', הקניית כלים לחיזוק החוסן כבר מגיל צעיר, בבתי הספר, במשפחות ובקהילות. זהו צורך לאומי: לא רק לתמוך במי שכבר נפגע אלא ללמד את כולנו למלא את מאגרי החוסן שבתוכנו. יש בהם צורך הן בשעת משבר והן כדי שנוכל בעזרתם לחלום חלומות ולהגשים אותם; חוסן שיעזור להפוך את הטראומה הקולקטיבית לאבן יסוד בצמיחה ולא לקרע מתמשך. ונחזור לטראומה האישית, לחוויה האישית של כל יתום, לכאב שאינו הולך לישון, לשאלה "מתי אבא יחזור?" או "מתי אימא תחזור?" ולחשש המתמיד מאובדן נוסף. היתמות איננה מתקיימת בחלל נפרד; היא חלק מהסיפור הלאומי שלנו. כאשר משפחה מאבדת את עוגנה, הציבור כולו נחשף לשבר שמתחולל מתחת לפני השטח: משברים כלכליים שמתגלעים מאוחר יותר, תלמידים שמאבדים עניין בבית הספר ולא פעם גם זהותם נמצאת בסכנה. ישנם ילדים שלכאורה מתפקדים ונדמה שהתגברו על האובדן הנורא ועל הטראומה, ושנים אחר כך מתגלים השברים שלא טופלו מספיק; ישנם בני נוער שהשבר הפנימי שלהם הופך לביטוי חיצוני של זעם או נסיגה. אין אלו בעיות פרטיות בלבד; אלו חוטים שקשורים ברקמה החברתית כולה. 94 כאן מתחדד שוב הקשר בין טראומה אישית לטראומה קולקטיבית. כל ילד יתום נושא עימו פצע אישי עמוק, אך פצע זה נטמע בתוך חוויה לאומית רחבה. ההלוויה הפרטית הופכת לאירוע ציבורי, השבר האינטימי משתלב בטקסי זיכרון לאומיים והכאב הפרטי זוכה להד ציבורי ולעיתים גם פוליטי. שילוב זה יוצר מורכבות: מצד אחד, הילד זוכה להכרה ולחיבוק מהחברה כולה; מצד שני, הקול האישי שלו עלול להיבלע בתוך רעש קולקטיבי גדול. משמעות הדבר היא שעלינו לדעת להחזיק את שני המישורים גם יחד: לתת מקום לפרט ולא לאבד את הסיפור הייחודי בתוך הסיפור הלאומי. ההבנה הזו חיונית כדי לפתח מענים נכונים ומתמשכים, שאינם מסתפקים בטקסיות אלא מבטיחים התייחסות ארוכת טווח לנפשו של הילד. לפעמים נדמה שאנו יודעים מה נכון לעשות – לחבק, להקשיב, לארגן מסגרת תומכת, אך בפועל המערכות אינן מצליחות תמיד להגיע בזמן ובצורה הנדרשים. ישנם מרכזים קהילתיים שעושים עבודה מצילת חיים, ויש מאות משפחות שנמצאות בגלוי ובחשאי במאבק על ההכרה, על הזכויות ועל תחושת השייכות. סיפורים מהשטח חושפים שגרה של חוסר ודאות, של הוצאות לא צפויות, של ילדים שמחפשים ביטחון במקום שבעבר היה בטוח, אך כשנכנסים לחדר שבו יושבים הורים ויתומים ומדברים על אותם רגעים, שומעים גם על המון אהבה, על זיכרונות קטנים, על מנהגים שנשמרים ועל תמונות שהופכות לקדושה יום־יומית. כל ילד יתום נושא עימו פצע אישי עמוק, אך פצע זה נטמע בתוך חוויה לאומית רחבה. ההלוויה הפרטית הופכת לאירוע ציבורי, השבר האינטימי משתלב בטקסי זיכרון לאומיים והכאב הפרטי זוכה להד ציבורי ולעיתים גם פוליטי. אין מדובר פה רק על מילים יפות. כשאדם מת, המשפחה שהוא השאיר מאחור זקוקה להרבה יותר מטקסים ודגלים; היא צריכה לדעת שיש מי שיעמדו לצידה בשעות הקשות. ההקשבה להם מלמדת שהטיפול צריך להיות קודם כול אנושי, רגשי, עדין ומתמשך, שמכיר בכאב ונותן לו מקום. כי מתוך הכאב הכבד הזה, אם עובדים איתו נכון, צומחות גם נקודות של תקווה. המפגשים השבועיים, קבוצות השווים, המרחבים שבהם אפשר לבכות בלי להסביר, אלו המקומות שבהם היתום לומד שאין לו במה להתבייש, שהכאב שלו טבעי ולגיטימי ושהוא יכול לדבר, לשאול, לחוות ולצמוח. זו עבודה אין־סופית של אנשים שנתנו מעצמם כדי להבהיר לילד שבעולם הזה יש מי שיהיו לצידו גם אחרי 95 .שהמצלמות יעזבו אני חושבת על הרגעים הקטנים שמובילים להחלמה: מורה שמושיטה יד כשהילד מתקשה, חבר שמזמין את הילד לפעילות. אלו מעשים קטנים שבתוכם יש עוצמה גדולה, ועם זאת, אי אפשר להתכחש לעובדה שהפצע נותר. יש זמנים שבהם השאלה "מה עכשיו?" נשמעת כקול יבש, ויש זמנים שבהם השאלה היא "איך נחזיק את זה ביחד?" ובאותן השעות יש מקום לאנשים שמכירים את הכאב ומכירים גם את הדרך לעבד אותו, לא בריצה ולא בהכחשה כי אם בליווי, בעקביות, ברכות ובנחישות לעבוד יום־יום. כאשר אני פוגשת ילדים יתומים איני רואה רק סבל או קושי שיש לתקן; אני רואה בפניהם גם כוחות לא צפויים – רגישות שנולדה מתוך האובדן, מחויבות לאחרים שנולדה מתוך ההבנה מהו כאב, רצון לתקן ולהעניק. סיפורים שנשמעים בקבוצות התמיכה מראים לא פעם על יכולת להיאחז במשמעות, למצוא חברים לפסוע איתם כברת דרך ולגלות עקשנות אנושית מפתיעה. עלינו מוטל לזהות את הכוחות האלה ולתמוך בהם, בלי לשכוח את הצורך בהגנה ובטיפול. אני מסיימת מתוך תחושה כבדה אך גם מתוך תקווה נחושה: היתום, בעוצמתו ובכאב שבו, קורא לנו לא רק למעשים אלא גם ללב. זהו קו שמחבר בין אישי לקולקטיבי; בין הרגעים שבהם ילד בוכה בחדרו לבין רגעים שבהם הארץ כולה מתעוררת לזיכרון. אם נאזין באמת, אם נעמוד לצד הילד ולא רק מאחוריו, נוכל להבטיח שהסיפור האישי שלו לא יהפוך למכשול אלא לחלק מזהות שיוכל לבנות סביב ערכים של זיכרון, חוסן וחמלה. זה מה שהיתום דורש מאיתנו, לא רק תשומת לב רגעית כי אם אמירה מתמשכת: אנחנו רואים אותך, אנחנו שומעים אותך, אנחנו נשארים איתך. 96 חיים לצד אובדן: מה מעניק הביטוח הלאומי לאלמנים, אלמנות ויתומים בישראל? מבוא הביטוח הלאומי הוא עמוד תווך במערכת הרווחה הישראלית שנועד לספק מעטפת מקיפה לאוכלוסיות שנפגעו קשות מאירועי חיים משמעותיים. במסגרת זו, משפחות שכולות מפעולות איבה ואלמני שכול אזרחי זוכים לטיפול מיוחד ולסל זכויות נרחב שנועד להקל על המעבר הקשה בחייהם ולסייע בשיקומם הכלכלי, החברתי והאישי. אובדן הורה או בן זוג הוא מהאירועים הקשים ביותר שאדם יכול לחוות. נוסף על הכאב הרגשי העמוק, האובדן מביא עימו לרוב גם משבר כלכלי, חברתי ואישי שמשפיע על כל תחומי החיים. המדינה מכירה באחריותה לספק תמיכה מקיפה לאוכלוסיות אלו, מתוך הבנה שהטיפול חייב לכלול את כל ההיבטים של החיים ולא רק את ההיבט הכלכלי המיידי. מאמר זה סוקר את מערך הזכויות המוענקות לשלוש אוכלוסיות עיקריות: יתומים מפעולות איבה, אלמנים ואלמנות מפעולות איבה, ואלמנים ואלמנות שכול אזרחי. זכויות יתומים מפעולות איבה מעטפת טיפולית הוליסטית אובדן הורה בנסיבות טרגיות מותיר בנפש צלקות עמוקות שללא טיפול מקצועי עלולות להשפיע על כל מהלך החיים. הטיפול הנפשי הוא אבן יסוד בתהליך השיקום הרגשי של יתומים, ומטרתו לספק תמיכה נפשית וגם לפתח כלי התמודדות בריאים ולבנות זהות אישית חזקה למרות הטראומה. יתומים מפעולות איבה זוכים למסגרת נרחבת של טיפולים נפשיים ורגשיים המותאמים לצורכיהם הייחודיים, ובהם טיפול פסיכולוגי פרטני וזוגי אצל מטפלים הרשומים במאגר מיוחד של הביטוח הלאומי ושהתשלום מועבר אליהם ישירות. המערכת מכירה גם בכוחן התרפויטי של שיטות טיפול חלופיות כגון טיפול בעזרת בעלי חיים, גינון, מים ורכיבה על סוסים. גישות אלו מאפשרות ליתומים לבטא עו"ס רייצ'ל חבני רכזת שיקום ארצית, הביטוח הלאומי 97 .רגשות ולפתח ביטחון עצמי בדרכים השונות מהטיפול המסורתי בשיחות יתומים מפעולות איבה זוכים למסגרת נרחבת של טיפולים נפשיים ורגשיים המותאמים לצורכיהם הייחודיים, ובהם טיפול פסיכולוגי פרטני וזוגי אצל מטפלים הרשומים במאגר מיוחד של הביטוח הלאומי כחלק מהטיפול ההוליסטי, גם השמירה על הבריאות הגופנית חשובה. הביטוח הלאומי מציע השתתפות בטיפולי שיניים, צורך בסיסי שנוטה להיזנח בתקופות של משבר רגשי ויכול להשפיע על הביטחון העצמי של היתום ועל תפקודו החברתי. לימודים והתפתחות אישית מערכת הזכויות הלימודיות ליתומים מבוססת על ההבנה שחינוך איכותי הוא המפתח לעתיד טוב יותר. הביטוח הלאומי מכיר בכך שלכל ילד יש צרכים ייחודיים, ושהשקעה מותאמת אישית תניב תוצאות טובות יותר. בהתאם לכך המערכת מספקת הוראה מתקנת, אבחונים מתקדמים ושיעורי עזר מותאמים. הזכויות כוללות גם מימון קורסי הכנה למבחנים פסיכומטריים, השלמת בגרויות ומכינות קדם־אקדמיות. הביטוח הלאומי גם מספק ליתומים מגוון כלים לשיקום מקצועי, מאבחון מקצועי מקיף ועד לסיוע מעשי בהקמת עסק או בהשתלבות בעבודה החינוך הגבוה זוכה להתייחסות מיוחדת כי השקעה בחינוך איכותי של יתומים היא השקעה בעתידם האישי ובתרומתם לחברה. המטרה היא להבטיח שהטראומה שחוו היתומים וכן צורכיהם הייחודיים לא ימנעו מהם לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם. הביטוח הלאומי מציע תוכניות הכשרה מותאמות ותמיכה כלכלית מקיפה הכוללת דמי מחיה, מענקים לרכישת ציוד לימודים ותמיכה כלכלית נוספת במקרי צורך. הביטוח הלאומי גם מספק ליתומים מגוון כלים לשיקום מקצועי, מאבחון מקצועי מקיף ועד לסיוע מעשי בהקמת עסק או בהשתלבות בעבודה. התמיכה כוללת גם רכישת רכב לצורכי שיקום כלכלי, מתוך הבנה שניידות היא תנאי הכרחי לעצמאות כלכלית. תמיכה ברגעים החשובים של החיים יתומים גם זוכים לתמיכה כלכלית במעברי החיים המשמעותיים: נישואין, רכישת 98 דירה והקמת משפחה. המענקים וההלוואות הם גם הכרה במשמעות הרגשית העמוקה של הרגעים הללו עבור מי שאיבד הורה. הזכויות כוללות גם מענקים לטקסי בר/בת מצווה ולנישואי ילדי היתום, תמיכה בלימודי נהיגה והטבות מס שונות. כל אלו נועדו להבטיח שיתומים יוכלו לחגוג ולהשתתף בחיי החברה באופן מלא, ללא הגבלות כלכליות. זכויות אלמנים ואלמנות מפעולות איבה טיפול הוליסטי – נפשי וגופני המערכת מכירה בכך שאובדן בן זוג באופן פתאומי ואלים מותיר טראומה מורכבת הדורשת טיפול מקצועי ארוך טווח. אלמנים ואלמנות מפעולות איבה זוכים לטיפול נפשי מקיף הכולל טיפול פרטני, זוגי ומשפחתי. הביטוח הלאומי גם מעניק תמיכה רפואית נרחבת הכוללת השתתפות בטיפולי שיניים, החזר דמי החלמה, נסיעות לטיפול רפואי והשתתפות במכשירים רפואיים. כל זאת מתוך ההבנה שבריאות גופנית ובריאות נפשית קשורות זו בזו, ושטיפול מקיף חייב לכלול את שני ההיבטים. התמיכה הרפואית חשובה במיוחד, כי לעיתים קרובות אלמנים ואלמנות מזניחים את בריאותם בתקופה שלאחר האובדן, וכי הלחץ הנפשי עלול לגרום להחמרה של מצבים רפואיים קיימים. שיקום כלכלי מערכת השיקום הכלכלי נדרשת לצרכים המיוחדים של אנשים שאיבדו בן זוג ונאלצים לבנות מחדש את חייהם הכלכליים. התמיכה כוללת לימודים והכשרה מקצועית, חוגי העשרה וסיוע מעשי בהקמת עסק או בהשתלבות בעבודה. פתרונות דיור הדיור הוא צורך בסיסי בדרך ליציבות ולביטחון, אשר לעיתים קרובות נפגעים קשות לאחר אובדן בן הזוג, ויציבות בדיור היא תנאי הכרחי ליכולת להתמודד עם שאר האתגרים של החיים. הביטוח הלאומי מעניק מגוון פתרונות המותאמים למצבים שונים: מענקים לרכישת דירה או להחלפתה, סיוע בכיסוי חובות משכנתה ותמיכה בשיפוץ דירה קיימת. לאלמנים ואלמנות הזקוקים לפתרון דיור זמני מוענק סיוע בשכר דירה, כולל במקרים מיוחדים הנובעים ממצב רפואי או אישי. 99 תחבורה והחיבור לקהילה הזכויות כוללות מענקים והלוואות לרכישת רכב, החלפת רכב או רכישת קלנועית. המערכת מכירה בכך שניידות היא חיונית לא רק למטרות כלכליות אלא גם לשמירה על קשרים חברתיים ולמניעת בידוד. הנצחה ועיבוד האובדן הביטוח הלאומי מעניק מגוון זכויות הקשורות להנצחה ולעיבוד האובדן: מענקי הנצחה פרטית, סיוע ברכישת חלקת קבר, השתתפות בהוצאות אבל והסעה לאזכרות. אלמנות זוכות גם למענק התאלמנות ולמענקים מיוחדים במצבי קושי כלכלי. זכויות אלו חשובות לתהליך העיבוד הנפשי והחברתי של האובדן ומאפשרות לאלמנים ולאלמנות לכבד את זכר יקיריהם ולמצוא דרכים בריאות להתמודד עם השכול. זכויות אלמנים ואלמנות שכול אזרחי שיקום מקצועי מותאם הביטוח הלאומי מבין שלעיתים קרובות אובדן בן זוג משאיר את הצד הנותר במצב כלכלי קשה, במיוחד אם לא עבד לפני כן או עבד במשרה חלקית. לכן אלמנים ואלמנות שכול אזרחי זוכים למסגרת שיקום מותאמת הכוללת הכשרה מקצועית במטרה לעודד השתלבות בשוק העבודה בדרך חזרה לעצמאות כלכלית, וכן המשך קבלת קצבת השאירים במהלך ההכשרה, תוספת דמי מחיה, השתתפות בשכר לימוד, שיעורי עזר והוצאות נסיעה, ורכישת ציוד לימודי. שירותי הנגשה ותמיכה מתוך שמירה על עקרון השוויון, הביטוח הלאומי דואג שגם אנשים עם מגבלות פיזיות או חושיות יוכלו לממש את זכותם להכשרה מקצועית ולשיקום תעסוקתי, ולכן מוצעים שירותי הנגשה מיוחדים: תרגום לשפת סימנים, שירותי תמלול, הקראות ושירותי תמיכה נוספים. אלמנים ואלמנות שכול אזרחי זוכים למסגרת שיקום מותאמת הכוללת הכשרה מקצועית במטרה לעודד השתלבות בשוק העבודה בדרך חזרה לעצמאות כלכלית 100 ליווי מקצועי והשמה הביטוח הלאומי פועל בשיתוף עם חברות השמה מתמחות לסיוע בשילוב אנשים בשוק העבודה. הליווי כולל הכנה לראיונות עבודה, התאמת משרות וכן תמיכה גם לאחר ההשמה ועד להשתלבות מלאה. גישה זו מבטיחה שההשקעה בתהליך השיקום תניב תוצאות ארוכות טווח ותאפשר לאלמנים ולאלמנות להשיג עצמאות כלכלית אמיתית. לסיכום מערכת הזכויות של הביטוח הלאומי מייצגת חזון חברתי רחב של מדינה שדואגת לאזרחיה הפגיעים ביותר. היא מבוססת על ההבנה שאובדן ושכול משפיעים על כל תחומי החיים, ולכן הטיפול חייב להיות מקיף ורגיש לצרכים הייחודיים של כל אדם ומשפחה. הגישה ההוליסטית המבינה שטיפול אמיתי בשכול ובאובדן חייב לעסוק לא רק בבעיות הכלכליות המיידיות אלא גם בצרכים הנפשיים, החברתיים והאישיים. ליתומים מפעולות איבה המערכת מספקת מעטפת הגנה רצופה מהילדות ועד לבגרות, מתוך הבנה שהם זקוקים לתמיכה מיוחדת כדי לממש את הפוטנציאל שלהם למרות הטראומה. אלמנים ואלמנות מפעולות איבה זוכים למערכת נרחבה המכסה כמעט כל היבט של החיים, מתוך הכרה במורכבות המעבר להתאלמנות פתאומית ואלימה. אלמנים ואלמנות שכול אזרחי זוכים למסגרת מתמחה המתמקדת בשיקום תעסוקתי, מתוך הכרה בצורכיהם הייחודיים ובחשיבות חזרתם לעצמאות כלכלית. המכנה המשותף לכל המערכות הוא הגישה ההוליסטית המבינה שטיפול אמיתי בשכול ובאובדן חייב לעסוק לא רק בבעיות הכלכליות המיידיות אלא גם בצרכים הנפשיים, החברתיים והאישיים. המטרה היא לא רק לספק רשת ביטחון אלא לאפשר צמיחה, שיקום וחיים מכובדים. זכויות אלו הן עדות לערכים המנחים את החברה הישראלית ולהבנה שהמדינה אחראית לדאוג לאזרחיה שחוו אובדן. הן מייצגות השקעה ארוכת טווח במשפחות ששכלו את יקיריהם ובחברה כולה, מתוך אמונה שתמיכה נכונה ומקיפה יכולה לעזור לאנשים לא רק לשרוד את הטראומה כי אם לצמוח ממנה, להתחזק ולתרום לחברה.