פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 474
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שלישי, ה' בכסלו התשפ"ו (25 בנובמבר 2025), שעה 11:16
סדר היום:
<< נושא >> התמודדות עם מחלות שקופות על סדר היום: הצגת המיצב "חומות שקופות" << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכל מרים וולדיגר – היו"ר
שרון ניר
חברי הכנסת:
טטיאנה מזרסקי
מוזמנים:
ד"ר גלעד בודנהיימר
–
ראש האגף לבריאות הנפש, משרד הבריאות
ד"ר איתן אלנברג
–
יועץ רפואי, לשכה רפואית, המוסד לביטוח לאומי
יהודה פרוידיגר
–
חבר מועצה, מחזיק תיק צמי"ד, עיריית ירושלים
הילה זיו
–
מנהלת מחלקת צמי"ד, עיריית ירושלים
אורית דולב
–
מנהלת מינהל תרבות, חברה וספורט, עיריית ירושלים
אליסף פרץ
–
מנהל אגף חברה, עיריית ירושלים
נאור רובין
–
מנכ"ל, תנועת תרבות, עיריית ירושלים
דני עדן דרי
–
משתתפת במיצב חומות שקופות, עיריית ירושלים
דניאל נורני
–
משתתפת במיצב חומות שקופות, עיריית ירושלים
מיכל הרכבי
–
מציגה במיצב חומות שקופות, עיריית ירושלים
עלי בן אריה
–
מיצב חומות שקופות, עיריית ירושלים
קליה ג'יזל ליטמן
–
מיצב חומות שקופות, עיריית ירושלים
יהודית משכיל
–
מתאמת שיקום, תוכנית חלונות רוממה
שמואל פורמן
–
מתאם שיקום, תוכנית חלונות רוממה
לאה שיינברום
–
מנהלת, תוכנית חלונות קרית יובל
לאה אלקייס
–
מנהלת אגף אוכלוסיות מיוחדות, תוכנית חלונות פסגת זאב
חני שרפי
–
מנהלת מקצועית, תוכנית חלונות
דניאל רוזיליו
–
מרכז משפחות, תוכנית חלונות
מאור וולף
–
מייסד ונשיא, עמותת שרק תחייך
בני שפירר
–
סגן נשיא, עמותת שרק תחייך
דניאל גרינברג
–
עו"ד, חבר הנהלה, עמותת שרק תחייך
שחר גזונדהייט
–
מנכ"ל ומייסד, קהילת אור
שחף אליעד
–
קהילת אור
נויה ברמלי ידיד
–
מנהלת צוות תעסוקה, ידיד נפש
נצחיה פרוכטר
–
מנהלת, מרכז יה"ל
אלי פולק
–
מרכז יה"ל
יקיר זקן
–
עו"ס, מנהל מערך בריאות הנפש, עמותת שק"ל
יוסי שמעונוביץ
–
מנהל, עמותה להנגשת מידע לנפגעי נפש
תמר קימל
–
עו"ס, רכזת חונכות, חברת נתן
בת חן גרינמן
–
מנהלת הוסטל ליבא
אוסקר שוורצמן
–
מדריך בכיר שיקומי, הוסטל ליבא
סגנית מנהלת הוועדה:
אורית ארז
רישום פרלמנטרי:
ליאור ידידיה, חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות.
<< נושא >> התמודדות עם מחלות שקופות על סדר היום: הצגת המיצב "חומות שקופות" << נושא >>
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בוקר טוב לכולם. אנחנו רוצים להתחיל. בהחלט יום משמח, חשוב ומשמעותי. יש לנו עוד יום ארוך. ב-12:00 אנחנו מתחילים את הכנס של השדולה לבריאות הנפש ומניעת אובדנות. אני יו״ר משותף יחד עם עוד ארבע חברות כנסת, אבל אנחנו רוצים להספיק גם את הישיבה הזו.
אני רוצה לפתוח. היום יום שלישי, ה' בכסלו התשפ״ו, 25 בנובמבר 2025. היום אנחנו מציינים את יום בריאות הנפש הבין-לאומי. הוא מצוין בדרך כלל בעולם ב-10 באוקטובר, אבל ב-10 באוקטובר בכנסת זו פגרה, ולכן אנחנו מקיימים את זה היום.
אני חייבת לומר, אני לא יודעת אם רוני דילר נמצאת פה – שותפה וחברה נהדרת מתוך ארגון "נפשות", שבעצם השבוע הזה הוא שבוע "עושים נפשות", והתחברנו אליו. היום הזה מצוין בכנסת בעקבות חוק שחוקקתי לפני שנה וחצי ונכנס לתוקף, אז אנחנו מציינים את זה כבר שנה שנייה במסגרת החוק.
ד"ר גלעד בודנהיימר הגיע, אז מאחר והוא צריך ללכת – אני אתן לו אפילו לדבר לפניי ואמשיך הלאה, ואז נשמע על המיצב המדהים מדהים שבחוץ. מי שלא הספיק עוד להיות שם ולבקר – מוזמן מיד אחר כך. נדבר עליו עוד מעט. תודה.
<< אורח >> גלעד בודנהיימר: << אורח >>
ד"ר גלעד בודנהיימר, ראש האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות. ראשית, אני אגיד שאני שמח לראות פה המון פרצופים מוכרים של אנשים שפעילים לאורך כל השנה והשנים אחורה. אני אגיד שאני חושב שיום בריאות הנפש, שמצוין היום בכנסת, אבל באמת צוין עוד לפני כן בשלל אירועים, הוא יום חשוב מאוד.
אנחנו נשאבים בתקופה האחרונה לדבר על כל מיני בעיות בהולות של הנפש, וגם פה היה דיון לפני כן על פוסט-טראומה, אבל אל לנו לשכוח שיש אנשים שמתמודדים שנים רבות עם אתגרי נפש, ובסוף אנחנו צריכים להשאיר את הלבבות ואת המודעות שלנו, כל הזמן, לכל הרבדים.
זה לא שמישהו אחד צריך יותר ומישהו אחר צריך פחות – באמת המון אנשים צריכים הרבה מאוד תשומת לב, ותפקידנו לשאול אנשים "מה שלומכם?", ותפקידנו לראות מה קורה עם הזולת, כי כחברה בישראל – בזה אנחנו טובים. הקהילתיות שלנו היא מצוינת, האחריות ההדדית שלנו היא מעולה, וזה מה שמשמח כל כך בלראות הרבה פנים מוכרות פה שפעילים, כי היכולת שלנו לעזור אחד לשני היא יכולת חשובה מאוד.
לאורך השנתיים האחרונות, וגם לפני כן, אנחנו מנסים, במשרד הבריאות, לייצר מענים ולשפר את המצב. ברור לנו שעדיין יש עוד הרבה שצריך להיעשות, ואנחנו נמשיך לעשות, אבל באמת הרבה מאוד זה בזכותכם.
המיצב הזה בחוץ הוא כל כך מרשים, ואני זוכר גם את מה שהוצג בתיאטרון ירושלים עוד לפני כמה חודשים. באמת, הוא כל כך חשוב, כל כך נוגע. הסתובבתי פה בחוץ וראיתי גם את האנשים בתמונות, אבל גם את האנשים במציאות.
זה כל כך חשוב ומשמעותי, כי בסוף כולנו מתמודדים עם משהו, ויש אנשים שמתמודדים עם משהו שהוא יותר כבד. וצריך לראות איך אני, שמתמודד עם משהו שהוא יותר קל, יכול לעזור למישהו שמתמודד עם משהו יותר כבד.
זו הערבות ההדדית שלנו, זו היכולת שלנו באמת לצעוד קדימה, למרות כל הכאבים, למרות כל הפצעים השקופים יותר והשקופים פחות. אני מאחל לכולנו שבזכות ימים כאלה נוכל להביא את הצורך למודעות, נמשיך להוריד את הסטיגמה, ונוכל לעזור אחד לשני בצורה טובה יותר. תודה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה רבה לד"ר בודנהיימר, שבאמת עושה לילות כימים, או ימים כלילות, למען תחום בריאות הנפש והבריאות הנפשית של כולנו. תודה, גלעד. קודם כול, נמצאת איתנו גם חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, שהיא שותפה שלי לשדולה, לכנס שנעשה. תודה על ההשתתפות.
אני רוצה לשתף אתכם בטקס אחר שהייתי בו, לציון יום בריאות הנפש בבית הנשיא, של עמותה 121, שגם הם נמצאים פה. היו שם מגוון עמותות, פעילים וגם מתמודדים גאים. החידוש העצום של הטקס אז, בבית הנשיא, זה לדעתי החידוש – באמת מרענן כל כך – של הורדת מחסום הבושה.
בבית הנשיא עמדו מתמודדי נפש לא מעטים, כולם היו ממיזם "עמיתים" של החברה למתנ״סים, לתמונה משותפת יחד עם אשת הנשיא, כולם מחייכים למצלמה כאות ניצחון על המחלה השקופה שלהם, שרק הם והקרובים שלהם יודעים כמה היא קשה.
ואיזו חגיגה אדירה זו להצטלם כך, בפנים גלויות, בעיניים טובות ובחיוך רחב. זה היה מרגש. מי שהשתתף יודע על מה אני מדברת. מה שהיום הזה מסמל בעיניי, יום בריאות הנפש הבין-לאומי, ובמיוחד כאן, בדיון, הוא הורדת מחסום הבושה.
היכולת של מתמודדי נפש להוציא החוצה את מה שהם, לתת מקום למה שלא רואים ולאפשר לחומות השקופות לרדת. את הדיון היום אני מובילה יחד עם מחלקת צמי"ד של עיריית ירושלים, מאגף חברה בעיריית ירושלים, שמקדמת בשנים האחרונות תפיסה חדשנית של חוסן והכלה קהילתית עבור מתמודדי הנפש תושבי העיר.
אני רואה פה את חברי גורי ואת הילה, ואני לא זוכרת את כל השמות – זה לא טוב שהתחלתי, כי אני גרועה בשמות. כולכם עושים עבודה מופלאה, חדשנית. הלוואי שכל הרשויות המקומיות במדינת ישראל ילמדו מכם ויעתיקו את הפעילויות הענפות שאתם עושים בתחום.
היום אנחנו משיקים בכנסת את המיצב האומנתי "חומות שקופות" – יוזמה, שוב, של מחלקת צמי"ד, שנוצרה על ידי בעלי האומנות, האומנים הענקיים, מיכל הרכבי, קליה ג'יזל ליטמן ועלי בן אריה. המיצב מזמין אותנו להתבוננות מחודשת בסיטואציות יום-יומיות דרך עיניהם של מתמודדי נפש, ובכלל אנשים עם מחלות שקופות.
הדיון יהיה דיון קצר, כי אין לנו יותר מדי זמן. אני אזמין את הגברת הילה זיו, שהיא מנהלת מחלקת צמי"ד, ואת נאור רובין, להצגת קול קורא חדש להגשת יוזמות בנושא בריאות הנפש בקהילה, ובכלל, במילים קצרות, לדבר על המיצב ובכלל. תודה לכם.
<< אורח >> הילה זיו: << אורח >>
סלחו לי, אני מתרגשת. זו הפעם ראשונה שלי בוועדה בכנסת. אני רוצה, בראש ובראשונה, להודות לך, מיכל, שאת מארחת אותנו כאן היום בכנסת. ובכלל, את מלווה אותנו, והאמונה שלך בצדקת הדרך שלנו מההתחלה היא לא מובנת מאליו, וזה כל כך מוערך, אז ממש תודה.
תודה למחזיק התיק שלנו בעיריית ירושלים, יהודה פרוידיגר, שהליווי והסיוע שלו הם כל כך משמעותיים, ובזכותו כל כך הרבה דברים מתקדמים. תודה רבה לגברת אורית דולב, ראשת מינהל תרבות, חברה וספורט, שנכנסה עכשיו לתפקיד, ואני בטוחה שאנחנו עוד נעשה דברים מאוד יפים וטובים ביחד. תודה למנהל שלי, אליסף פרץ, מנהל אגף חברה, שעוזר, תומך, מלווה כל הזמן. גם כשהוא רחוק במילואים – כל הזמן הוא שם. תודה מיוחדת ליונתן, שאני לא רואה אותו כאן - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הוא מטייל.
<< אורח >> הילה זיו: << אורח >>
- - אבל הוא מדהים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
יונתן, את מדברת על היועץ שלי.
<< אורח >> הילה זיו: << אורח >>
הוא עוזר שלך. ליונתן וגם לשיר המדהימים, שבאמת היו איתנו ועזרו לנו, אפילו שזה היה מורכב. אני רוצה להודות לצוות שלי המדהים במחלקה, למאיה דדון, למעיין חוג'ה יוסף ולשי אסולין, וגם לליאת כהן שמלווה אותנו. לכל הרכזים שלי, שהם קצת מחכים בחוץ, כי אין פה מקום, וזה משמח, אבל אני מודה להם בכל זאת.
אני מודה לאוצרי ומעצבי המיצב, עלי בן אריה, מיכל הרכבי; לכל האומנים שמציגים – קליה ג'יזל ליטמן, מרסלו פילבסקי; תודה מיוחדת לבצלאל, האקדמיה לאומנות ועיצוב ירושלים, המחלקה לעיצוב תעשייתי על שם פולונסקי, ולפרופ' רידור ברונו על הליווי המקצועי.
תודה למתמודדים היקרים שחשפו את סיפורם, וזה לא מובן מאליו בכלל. תודה לפרופ' פסח, שנמצא פה ומלווה אותנו, ובאמת, זה לא מובן מאליו; לד"ר אברהם פרידלנדר, לרוני דילר ולסיוון רגב, השותפות מנפשות; לתוכנית עמיתים המדהימים, שכולם נמצאים כאן; לחברה למתנ"סים; למשרד הבריאות; ואחרונים חביבים, תנועת תרבות – נאור, גור, מור – על ההפקה והשותפות עם המחלקה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אחרי כל התודות, ויש הרבה, תסבירו טיפה על המיצב. וכן, התודות חשובות ביותר, אין ספק.
<< אורח >> נאור רובין: << אורח >>
נאור רובין, סמנכ״ל תנועת תרבות. שוב אני אגיד תודה. אני אצטרף לברכות של קודמיי. זה נותן הרבה כוח לראות את כל גורמי המקצוע המובילים בתחום בריאות הנפש בירושלים מתכנסים כאן יחד סביב השולחן הזה.
אני אגיד שברור לנו שבריאות הנפש זו משימה לאומית של ממש, וההשקעה בה חייבת להיות נרחבת. כאשר אנחנו מדברים על השקעה, אנחנו לא מדברים רק על מענים טיפוליים, אלא ממש על יצירה של מעטפת קהילתית רחבה שמאפשרת חוסן חברתי וסביבה תומכת גם למתמודד, ואני אגיד, לא פחות חשוב, גם לבני ובנות משפחתו.
במובן הזה, התרבות היא הכלי הכי משמעותי לתת למי שלא נשמע קולו, להפוך את החומות השקופות לגשר, להתמודד עם המבוכה. כל אחד ואחת מאיתנו מתמודדים עם משהו. יש כאלה שההתמודדות שלהם היא יותר קשה, ורק כשנבין את זה כחברה אנחנו נצליח לנרמל את השיח הציבורי על בריאות הנפש.
לכן אנחנו משיקים קול קורא ייחודי, קול קורא שהמטרה שלו היא גם להקל על העומס של מערכות בריאות הנפש ולפתח מענים קהילתיים ותרבותיים בתחום. במסגרת הקול קורא ייבחרו מיזמים שיזכו במענקי הזנק ובליווי מקצועי למימוש המיזם. התמיכה תעמוד על סכום יפה של עד 40,000 שקלים לכל מיזם, והיא מחייבת השתתפות כספית של הגוף המגיש.
אנחנו נתמוך ביוזמות בשני תחומים עיקריים, כאשר התחום הראשון הוא פיתוח רשתות תמיכה קהילתיות לבני ובנות משפחה של מתמודדי נפש, בסוף, אני אגיד, גם האחים והאחיות נושאים התמודדות לא פשוטה, ולכן הם זקוקים לכלים, לקבוצת שווים, למרחבים תומכים. אנחנו בטוחים שהורה או אח שיש לו מקום לשתף, שמקבל תמיכה נכונה, יוכל לסייע רבות גם למתמודד עצמו. אני אוסיף שלאחר מיפוי שאנחנו ביצענו, אנחנו זיהינו חוסרים ביוזמות ייעודיות, שפונות דווקא לסביבה המשפחתית, דווקא לאחים, דווקא להורים, ולכן חשוב לנו לתמוך במענים בהיבט הזה.
התחום הנוסף שאנחנו נתמוך בו הוא חוסן ותרבות. אני חושב שברור לכל מי שיושב פה בחדר שלאומנות יש כוח אדיר ומרפא, ועוד רגע אנחנו נראה את המיצב שממש מוצג פה, שיוכיח את זה. ובתחום הזה אנחנו נרצה לעודד יוזמות שיקדמו קבוצות אומנותיות למתמודדים או לבני משפחה.
עוד דגש שאני אתן פה הוא לא רק על הקמת קבוצות אומנותיות, אלא גם על הצגת התוצרים האומנותיים במרחב הציבורי, כעוד אמצעי לעודד שילוב והכלה ולשנות תפיסות בציבור הרחב. אז זה הקול קורא שאנחנו מוצאים. אנחנו נשמח מאוד שכל הארגונים הרלוונטיים שיושבים פה ייגשו.
חשוב לנו מאוד שאתם תשתפו פעולה ביניכם. שיתופי הפעולה האלה הם מכפיל כוח משמעותי מאוד, גם עם המנהלים הקהילתיים, גם עם מוקדי צמי"ד בשכונות. בסוף המנהלים הם המנגנון שלכם, הם התשתית, הם מה שיאפשר לכם לייצר מיזמים שהם גם ברי-קיימא, שהם ארוכי טווח. אנחנו פה בשבילכם.
תודה רבה, ואני אגיד שוב תודה למחלקת צמי"ד הענקית, שעושה עבודה מדהימה בשוטף וכל פעם שואלת את עצמה איזה עוד מענה צריך ליצור כדי להיות רלוונטית יותר לתושבי העיר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה. מדהים, מדהים, מדהים. תודה רבה. כן, אז אנחנו כאן שלוש חברות כנסת מריעות לכם, אבל אין לי ספק שגם כל ה-120, בהחלט.
(מחיאות כפיים)
עירייה שלוקחת אחריות, גם אם זה לא בסמכות שלה, ואומרת: "אני פה בשביל הציבור ובשביל התושבים". וואו, מדהים. תודה לכולכם.
מאור וולף ובני שפירר, מייסדי עמותת "שרק תחייך", חבר'ה צעירים ממש. בואו תספרו ממש בקצרה על מי אתם, מה אתם, ומה אתם עושים.
<< אורח >> מאור וולף: << אורח >>
בוקר טוב. אני מאור וולף, וזה בני שפירר, וגם עו"ד דניאל גרינברג שמלווה אותנו. לפני הכול, קודם כול, באמת חשוב לנו להגיד תודה גדולה להילה, למעיין ולחבר מועצת העיר יהודה פרוידיגר, שמלווים אותנו בהכול, ופה תמיד, וגם לחברות הכנסת. הן ממש עושות עבודה מדהימה.
אני ובני הקמנו את עמותת "שרק תחייך", שמטרתה להעלות את המודעות למניעת אובדנות ולסייע במימון טיפולים נפשיים לאנשים שנמצאים במצוקה נפשית. יש המון אנשים שלא מקבלים עזרה בזמן, או שאין להם יכולת כלכלית לטיפול, ודווקא הם הכי צריכים אותנו. אני רוצה לשתף אתכם בסיפור האישי, שממנו הכול התחיל. העמותה שלנו קמה בעקבות הטרגדיה הקשה ביותר שחוויתי בחיים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
רגע, מאור, אתה בן פחות מ-18, נכון?
<< אורח >> מאור וולף: << אורח >>
כן.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני חייבת להקריא משהו על פי התקנון: "ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת, והפרוטוקול וגם שידור הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. לפי סעיף 120 לתקנון הכנסת, ניתן באופן חריג לחסות פרטים מזהים של אנשים או דברים שנאמרו בדיון, בין היתר אם הדבר דרוש לשם הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע" – אתם שניכם קטינים – "או אם פרסום הפרוטוקול יגרום נזק למוזמן בוועדה או לאדם אחר. אבקש להודיע כי ככל שיעלה הצורך או שתהיה בקשה לכך, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או חלקים מסוימים מתוך הדברים שנאמרו לפרוטוקול".
לקטינים מתחת לגיל 18 צריך אישור אפוטרופוס כדי לומר דברים אישיים. אז אם אתה יכול – למי שמכיר ולמי שלא מכיר, אני מכירה ויודעת שמאור עבר טראומה לא פשוטה אישית. דלג, אם אתה יכול, בסדר? ותגיע לדברים הנפלאים שאתם עושים.
<< אורח >> מאור וולף: << אורח >>
אין בעיה. במהלך השבעה פגשתי עוד ועוד אנשים שסיפרו כמה הנושא הזה נפוץ וכואב וכמה כמעט אין מודעות אליו. בדקתי וגיליתי שהמצב אפילו הרבה יותר קשה. אנשים מחכים חודשים לתור לטיפול נפשי, אין מספיק תקציבים ורבים פשוט לא יודעים למי לפנות. באותו רגע הבנתי כמה אנשים נשארים לבד עם הכאב שלהם בשקט שאף אחד לא שומע.
מתוך הכאב הזה, וביום הרביעי לשבעה, כשאני ובני היינו אז רק בני ה-14, החלטנו להקים את העמותה. המטרה שלנו הייתה ברורה: לסייע ולמנוע אובדנות. שאנשים יקבלו עזרה בזמן ושאף אחד לא יישאר לבד.
<< אורח >> בני שפירר: << אורח >>
בשנים האחרונות אנחנו מארגנים אירועים גדולים בשיתוף עיריית ירושלים. השנה אפילו כיבד אותנו ראש העיר, משה ליאון, ותמך בנו והגיע לאירוע. לאירועים מגיעים מאות בני נוער, וזה מתקיים בתיאטרון ירושלים.
לפני ההופעה של הזמר או הקומיקאי, אנשי המקצוע שלנו מדברים עם הנוער על הדברים שבאמת מצילים חיים, והם מסבירים להם איך מזהים מצוקה אצל חבר, איך ניגשים בעדינות ואיך מבקשים עזרה כשקשה. אחרי האירועים מגיעים אלינו בני נוער ואומרים לנו כמה זה היה משמעותי. איך זה נגע להם ללב, ואיך הם פתאום מבינים שיש אנשים קרובים שמתמודדים עם דברים כאלה. כל מילה כזו נותנת לנו כוח ומוכיחה שהמודעות באמת מצילה חיים.
<< אורח >> מאור וולף: << אורח >>
לסיכום, חשוב לנו להגיד: חייבים להמשיך לדבר על מניעת אובדנות – זה ממש מציל נפשות – וחייבים להרחיב את הפעילות של מחלקת צמי"ד, כמו שהם עושים. רק להרחיב את זה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
וואו, מדהים. אני חייבת לומר לכם שהשתתפתי בכמה אירועים שלהם – באמת, אנשים מבוגרים לא מצליחים להרים אירועים שכאלה, ולהזמין אנשים ואומנים שיבואו, ייתנו ויופיעו. וואו, באמת, הוכחה ניצחת לאופן שבו אפשר להתרומם ממשבר; איך אפשר לקחת משבר ולהפוך אותו לייעוד. אתם דוגמה ומופת. תודה לכם.
דני עדן, דרי, ג'יזל, מיכל ועלי יוצרי המיצב, בבקשה. נמצאים פה?
<< אורח >> דני עדן דרי: << אורח >>
אני מניחה שזו אני.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כמובן תודה גם למור, שהייתה חלק בלתי נפרד מכל הארגון פה. רק תציגי את עצמך. אני לא יודעת מי את מתוך השמות שאמרתי.
<< דובר_המשך >> דני עדן דרי: << דובר_המשך >>
אני דני. אגב, אני - - -,
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כולנו. דני, את רוצה שנעבור ואחר כך נחזור אלייך, או שנחכה רגע?
<< דובר_המשך >> דני עדן דרי: << דובר_המשך >>
לא.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כולנו נחכה רגע. הכול בסדר. בבקשה דני.
<< אורח >> דני עדן דרי: << אורח >>
קוראים לי דני. אני בת 30. אני עומדת לדבר כאן היום על מחלה שקופה שגובה מחיר דמים יקר מאוד: הפרעה דחק פוסט-טראומטית, והצד הכי אפל – אובדנות. אני מתמודדת עם פוסט-טראומה מורכבת. הטראומה משחקת כרגע תפקיד מרכזי מאוד בחיים שלי. אני גדלתי לאבא לא מתפקד ולא נוכח, פוסט-טראומטי ממלחמת לבנון. סליחה. זה לא פשוט לצאת מזה.
אם חד-הורית שהתמודדה ומתמודדת עם מציאות מאתגרת מאוד. עברתי פגיעות מיניות ושלושה פיגועים בארבע השנים האחרונות. הטראומות שחוויתי הפכו את המוח שלי למלכודת. לא מדובר רק בהתקפים ובסיוטים ופלשבקים, אלא במציאות שהמערכת הפנימית מוגדרת מחדש על ידי פחד וחרדה.
זה לחיות בבידוד מוחלט, להרגיש לבד גם בחדר הכי מלא, גם עכשיו. הבדידות והפחד הובילו אותי אל הקצה. אני זוכרת את הרגע שהאור כבה לגמרי והרגשתי שאין עוד דרך לחזור. ברגעים האלו הרצון לחיות הופך לנטל כבד מאוד, כבד מדי, וזו תחושה ששום אדם לא צריך לחוות, ובטח שלא לחוות לבד.
אני בחרתי ואני בוחרת כל יום בחיים. נלחמתי כדי לצעוק "אני צריכה עזרה". כשכבר גייסתי את הכוחות להתחיל טיפול, נתקלתי במערכת שאינה בנויה עבורי. אנחנו אנשים שקופים, הפציעה שלנו היא בלתי נראית, ולכן הסיוע עבורה הוא לא ברור מאליו. נאלצתי להתמודד עם חוסר ידע של גורמי מקצוע, קושי להשיג את הטיפולים הנכונים, וכמובן שטיפולים ממוקדי טראומה הם נגישים רק למי שיכול לשלם, ורבים מאיתנו לא יכולים.
הקושי למצוא טיפול איכותי ועזרה בזמן הוא קושי שמדינת ישראל חייבת לסייע בו. כל עיכוב כזה הוא עוד דלת שנסגרת בפני עוד מישהו שנמצא במשבר עמוק. אני יושבת כאן היום כי ידעתי, ואני יודעת, שהכאב שלי הוא שליחות.
מניעת אובדנות והחלמה מטראומה, הם לא רק קו חם, הם לא פרסומת, והם לא תודות. מניעת אובדנות והחלמה מפוסט-טראומה מתחילים בנראות והכרה. אני בוחרת בחיים. עוד נשימה ואני פה. בחרתי לחיות חיים שהם לא מוות רוחני אלא חיים של החלמה.
אני כאן כדי לבקש שתעזרו לאחרים ולכל האחים שלי לעשות את אותה בחירה. אני מבקשת מהבית הזה, שהוא הבית של כולנו, בלי שום הבדל, מדינת ישראל, לפעול כדי שהשקופים יהיו גלויים ויבחרו בחיים. תודה על ההקשבה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
דני, אני יודעת שבן אדם יכול להיות בחדר ענק ולהרגיש לבד, ויכול להיות לבד ולהרגיש ביחד. אני לא יודעת עד כמה מילים יעזרו, אבל כן, אנחנו איתך ביחד, ואנחנו רואים אותך, ובוודאי חברות הכנסת שנמצאות פה וחברות הכנסת שיהיו איתנו בשדולה.
זה מה שאנחנו עושים יומם וליל כדי להנכיח את השקופים, לתת להם סיוע, לתת מענה ולתת כתף, גם ברמה החברתית-סוציאלית וגם ברמה הטיפולית-קלינית. אנחנו איתך ואת אמיצה. חזק ואמץ. תודה על השיתוף. ג'יזל, מיכל או עלי, הייתם רוצים לומר כמה מילים?
<< אורח >> הילה זיו: << אורח >>
אני רק רוצה להגיד, קודם כול, דני, תודה רבה על השיתוף, וסיפורים מרגשים נוספים יש בחוץ במיצב.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
נכון.
<< אורח >> הילה זיו: << אורח >>
כל מי שנמצא פה כרגע מוזמן לצאת לסיור.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אז יש לנו גם עוד דובר, שחר – אני לא יודעת אם שחר מדבר – ואחר כך נצא, בסדר?
<< אורח >> הילה זיו: << אורח >>
אוקיי, נכון.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
קשה לי להגיד את שם המשפחה שלך, הוא מורכב, אז בוא תציג את עצמך.
<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>
שפירושו: בריאות.
<< אורח >> שחר גזונדהייט: << אורח >>
בדיוק, אבל לא הייתה שם הרבה בריאות. בוקר טוב. קוראים לי שחר גזונדהייט. כלפי חוץ אני נראה כמו כל מי שיושב פה בחדר, אבל אני חי עם פגיעה מוחית קשה, שמלווה אותי בכל יום, בכל פעולה שאני עושה. חשוב לי להגיד שפגיעה מוחית זה באמת מסע לכל החיים. אין רגע שבו השיקום נגמר וזה מלווה אותך בכל פעולה שהיא.
ב-4 ביוני 2018, לאחר שירות כלוחם בשייטת 13, עברתי תאונת דרכים קשה בהודו, שבעקבותיה עברתי פגיעה מוחית חמורה, שנוספה לשברים מרובים בכל הגוף. השיקום הפורמלי שלי ארך כשנה וחצי, ובסיומו נוכחתי להבין שהאתגר האמיתי מתחיל לאחר שהמערכת הרפואית מסיימת את תפקידה, שאתה בעצם נותר לבד.
בשנה שעברה באמת זכיתי לקחת חלק מהמיצג שעוד רגע נצא ונראה אותו. אני אגיד שהמטרה שלו בעיניי הייתה באמת להמחיש את אותן חומות שקופות, שאנחנו, אנשים שלא תמיד רואים עלינו שיש לנו קשיים ואתגרים, ניצבים מולן בפני החברה.
אני יכול באמת להגיד שלמרות שכיום אני מאמין שאני נראה כמו כולם, כשאני שבע שנים לאחר התאונה, יש לי אתגרים וקשיים שמלווים אותי בכל פעולה שאני עושה, ואני אומר את זה למרות שאני כיום מנכ״ל ומייסד קהילת אור, שעוד רגע אני אספר עליה. יש לי קשיי זיכרון וקשיי קשב וריכוז בכל פעולה שאני עושה, וזו התמודדות יום-יומית שלא נפסקת.
מתוך כל אותם אתגרים שציינתי הקמתי את קהילת אור, שזו בעצם חברה לתועלת הציבור, שמסייעת לאנשים שהם נפגעים מוחית ובני משפחותיהם להשתלב במעגלי החיים לאחר השיקום. לקהילה יש דירקטוריון משמעותי שמורכב מדמויות בעלות מוניטין מהעולם הרפואי, השיקומי והביטחוני. מרבית חברי הקהילה שלי, בשונה ממני, לא מצליחים באמת להשתלב בחברה, בתעשייה ובשוק העבודה.
אני באמת חושב שיש רצון מאוד גבוה, אבל משיחות עם הרבה חברי קהילה, בעיניי אין מספיק התאמות בשביל לאפשר לנו באמת להשתלב כמו כולם. אם באמת רוצים להוביל פה שינוי, נדרשות התאמות וסיוע, כי כמו שצוין גם מקודם, לאנשים בעלי יכולות יש את אותה תמיכה וסיוע, אבל לחלק חברי הקהילה שלי אין את אותם כלים ומשאבים, ולכן זה באמת כל כך חשוב. אם באמת רוצים לאפשר לנו להשתלב – אנחנו נדרשים לסיוע ותמיכה.
אני באמת רוצה להאמין שבזכות הקהילה, יוזמות כאלה, תערוכות, והעלאת המודעות הציבורית, נוכל באמת להשתלב בצורה יותר טובה בחברה, כי אנחנו באמת צריכים את זה. זהו, זה מה שהיה לי להגיד, ואני באמת מודה לכם. דברים כאלה, בעיניי, באמת יכולים להוביל לשינוי, כי אנחנו באמת צריכים את זה, אז תודה רבה על ההקשבה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה, תודה רבה לשחר. אנחנו עכשיו ננעל כאן את הישיבה ונצא החוצה למיצב. זה מה שאתם רואים בתמונה – אתם יכולים לראות בשקופית פה. זו שקופית מתיאטרון ירושלים, ששם אני פגשתי את המיצב.
באמת אין ספק שגם אני, ש-20 שנה מכירה את הנושא של מחלות שקופות, עדיין התרגשתי, כי זה מרגש לראות את הפתיחות ואת נבכי נשמתם של אותם אנשים שחווים את המחלות השקופות הללו, שלפעמים מאתגרות לא פחות, אבל לפעמים גם יותר, ממוגבלות פיזית, אז תודה רבה לכם.
<< אורח >> יהודה פרוידיגר: << אורח >>
ברשותך אני חייב להגיד רק מילה אחת. קודם כול, באמת קצת ציינו את זה פה, שעיריית ירושלים זו העיר היחידה בארץ שלקחה על עצמה גם את ההתייחסות לכל התחום הזה, להבדיל בעצם מכל מקום שמשרד הבריאות נותן לזה מענה.
עכשיו, כשאנחנו אומרים שעיריית ירושלים לקחה על עצמה, זה לא רק האנשים והפעילויות שעושים – זה קודם כול בזכות החיבור עם חברת הכנסת מיכל, שדאגה להעביר תקציב לעיר לתחום הזה, ואני חושב שמגיעות לה ברכות והרבה מאוד מחמאות, גם בשנה הזו וגם בשנה הקודמת. ועיריית ירושלים עוד הוסיפה מעצמה, ראש העיר הבין את החשיבות, ובאמת נתן למינהל לקחת את התחום הזה על עצמו. בזכות זה גם אנחנו יכולים לצאת עם הקולות קוראים ולהמשיך לעשות. אני חושב שכדאי שתצא מפה, מוועדת הרווחה, איזו בשורה לעוד ערים שייקחו את המודל הזה על עצמן – בטח ערים גדולות, עם יכולות, עם מקורות, שיש להן משאבים.
אומנם רק בודדים דיברו פה, אבל הזעקה לתמיכה, לסיוע, ל-"ביחד", למחשבות על מה נכון ואיך נכון, ולא רק סתם לתת כדורים ולפתור את כל העסק רק עם כדורים, שזה באמת מה שעושים הפסיכיאטרים – נזעקת פה מכל אחד שנמצא ואומר.
באמת, רק להודות על הדברים האלה; על כך שחוץ מהמילים החמות, התמיכה והעידוד שבאים מפה – יש פה גם עזרה מעשית, גם מחברת הכנסת מיכל וגם מראש העיר, שגם הסכים והוסיף מעצמו. שנצליח.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה רבה ליהודה. אנחנו פשוט נורא ממהרים למיצב, אז אני מבינה שיש פה הרבה שרוצים לדבר. יהיו פה מספיק הזדמנויות. אנחנו נמצאים פה בוועדה הזו, ובאמת דנים לא מעט על התחום של בריאות הנפש והבריאות הנפשית בכלל. אז תודה לכל הנוכחים.
בואו נצא למיצב, ואחר כך אתם מוזמנים כולכם לכנס שלנו בשדולה. תודה רבה.
<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>
באולם ירושלים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
באולם ירושלים, זה ממש פה. תודה, טטיאנה.
<< אורח >> נאור רובין: << אורח >>
אתם מוזמנים לקחת אוזניות בכניסה. יש אוזניות שילוו את הסיור במיצב.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:46. << סיום >>