פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 86 מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה יום שני, כ"ו בחשון התשפ"ו (17 בנובמבר 2025), שעה 12:30 סדר היום: << נושא >> פערי שליטה בשפה העברית, כחסם להשתלבות במדע, באקדמיה ובהייטק בקרב החברה הערבית << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: יאסר חוג'יראת – היו"ר משה אבוטבול חברי הכנסת: ואליד אלהואשלה משתתפים: שירין חאפי נטור – מנהלת אגף א' חינוך בחברה הערבית, משרד החינוך אחסאן הנו – תעסוקת אוכלוסיות מגוונות, משרד העבודה ערן בר עוז – דובר המל"ג, המועצה להשכלה גבוהה/ות"ת אורי זיו – הערכת איכות, המועצה להשכלה גבוהה/ות"ת מאהר ח'ליליה – ראש מועצה מקומית יפיע חיאם קעאדן – סמנכ"ל המגזר הערבי, מרכז השלטון המקומי בישראל כמאל קיזל – ראש יחידת ערבית, מרכז ארצי לבחינות והערכה אפרת נוה – ראשת יחידת בחינת יע"ל, מרכז ארצי לבחינות והערכה דבורה מרגוליס – ראש מינהל, ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) משה יפרח – סמנכ"ל השמה ומעסיקים, שירות התעסוקה הישראלי פרופ' נסים בן דוד – יו"ר ור"מ ונשיא המכללה האקדמית גליל מערבי, ועד ראשי המכללות האקדמיות הציבוריות (ור"ם) פרופ' מוחמד סועאד – יו"ר המכון לחקר החברה הערבית במכללה האקדמית גליל מערבי, ועד ראשי המכללות האקדמיות הציבוריות (ור"ם) פרופ' אמנון אלבק – רקטור אוני' בר אילן ויו"ר פורום רקטורים, אוניברסיטת בר אילן שלומית חזני – רכזת הטמעת סולם CEFR ביחידה לעברית, האוניברסיטה העברית בירושלים אשרף ג'בור – מנכ"ל רשת מאתין (המסלול לטיפוח מצוינות הנדסית - מדעית בחברה הערבית) מייסם ג'לג'ולי – מנכ"לית, צופן תשביק אסיא שיבלי – נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית משתתפים באמצעים מקוונים: גיל הכהן – רפרנטית תעסוקה אג"ת, משרד האוצר לאה בריסקין ברקו – מנהלת תחום בכיר חברה וקהילה, אגף פיתוח חברתי וכלכלי של החברה הבדואית, משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות קאזם איברהים – ראש מועצת אבו גוש, מרכז השלטון המקומי בישראל פרופ' גל דבוטן – משנה לרקטור, אוניברסיטת בן גוריון מירה גולומב – מזכירה אקדמית, אוניברסיטת בן גוריון עלי אבו עג'אג – מנהל תחום קשרי ממשל ורשויות, אג'יק-מכון הנגב נרם אבו חיט – רו״ח שותפה בחברת EY יהודה קונפורטס – עורך ראשי, אנשים ומחשבים מנהלת הוועדה: איילת חאקימיאן רישום פרלמנטרי: מוריה אביגד רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> פערי שליטה בשפה העברית, כחסם להשתלבות במדע, באקדמיה ובהייטק בקרב החברה הערבית << נושא >> << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> שלום לכולם, אני שמח לפתוח את ישיבת המדע והטכנולוגיה בנושא חשוב מאוד – פערי שליטה בשפה העברית כחסם להשתלבות במדע ובהייטק בקרב החברה הערבית. לפני שאפתח בנושא המקצועי, שלא כהרגלי אפתח ואומר שהמשרד שאחראי על החברה הערבית, שבתוכו הרשות לפיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים, הוא המשרד לשוויון חברתי, אנחנו הזמנו אותם לישיבה הזאת אבל לצערנו הם לא ענו. מאינפורמציה שהגיעה אלי נודע לי שהשרה מנעה מהם להגיע לכאן. זה התנהגות בזויה של שרה במדינת ישראל, שאחראית על החברה הערבית אבל מתנהגת אליה בצורה גזענית כשהיא מונעת מפקידים שלה להגיע לתת לנו דיווחים. המשרד שלה מנהל את כל תוכנית 550, "תקאדום", תוכנית שתוקצבה ואושרה בממשלה הקודמת ואישרו אותה גם בממשלה הנוכחית למרות כל הקיצוצים. זה התנהגות פסולה, זה התנהגות לא ראויה בכנסת ישראל. אני מקווה שבכנסת וגם בממשלה יידעו איך לטפל בזה. כששר נמצא בתפקידו הוא צריך להתנהג בצורה ממלכתית ולהתייחס לאנשים כשווים, במיוחד שהיא מטפלת ואחראית על החברה הערבית. אני פונה מכאן לראש הממשלה ואומר ששר לא יכול לטפל בחברה הערבית מתוך גזענות ואני מקווה שהוא יחזיר את הרשות לפיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים, שמטפלת בכל הנושאים של החברה הערבית, כפי שהיה פעם, למשרד ראש הממשלה, כדי שהיא לפחות תעשה את תפקידה. אני אמשיך מכאן גם לכתבה שפורסמה היום בבוקר ב"דה מרקר" שכותרתה "ערבים הם קטר הצמיחה החשוב במדינת ישראל אך תוכניות לקידום החברה הערבית יצאו מחוק ההסדרים". טיוטת חוק ההסדרים הופצה למשרדי הממשלה לפני כשבועיים, היו 216 עמודים, יומיים אחרי זה הופצה גרסה חדשה בת 201 עמודים, והתברר שהעמודים שהושמטו, 15 עמודים, כללו שתי תוכניות כלכליות שנמחקו במלואן: תוכנית אחת היא תוכנית לאומית לקידום מדיניות שפתית בקרב החברה הערבית והתוכנית השנייה היא יעדי תעסוקה, שכר והון אנושי לחברה הערבית ל-2035. צר לנו שאנחנו נמצאים במדינה שמתייחסת בזלזול ל-20% מהחברה, שזו החברה הערבית. אני מקווה שהקול שלנו יישמע בממשלה ואצל ראש הממשלה וייעשה תיקון לעוול הזה, כי נאמר כאן – וכל המומחים וגם במשרד האוצר מאמינים – שהקטר לעתיד הכלכלי למדינת ישראל והתמ"ג של מדינת ישראל תלוי בעיקר בשתי חברות, החברה הערבית והחברה החרדית. לכן בשתי החברות האלה צריך להשקיע כדי שהדברים יסתדרו במדינה. מכאן אני אעבור לנושא שלנו. אין זה מהרגלי לפתוח ישיבה באופן הזה, ישיבה כזאת צריכה להיות ישיבה מקצועית, ממלכתית, אבל עקב התנהגות השרה – אני לא יודע אם זה לשוויון או לאי שוויון חברתי – הייתי חייב להגיד את המילים האלו. אין ספק שהשפה העברית היא אחד החסמים בחברה הערבית להשתלבות באקדמיה ובתעסוקה ולכן יש חשיבות להשקיע בשיפור השפה בחברה הערבית. אנחנו יודעים שבסוף 2024 אושרה תוכנית ממשלתית, בעיקר לשיפור השפה העברית בתוך בתי הספר – ותכף נשמע על זה ממשרד החינוך – אבל אין ספק שכדי לטפל בשפה העברית צריך לטפל בכל הרצף החינוכי, מהגן ועד האקדמיה. אני חושב שלא הושקע מספיק באקדמיה על מנת להכין את הסטודנטים שמתחילים את הלימודים לשפה העברית. באוניברסיטאות מעלים גם את תנאי הסף במבחן יע"ל ולכן נשמע כאן גם את נציגי האוניברסיטאות בנושא הזה. צריך להשקיע בלימוד השפה העברית כדי להצליח לשלב את החברה הערבית גם באקדמיה, גם בתעסוקה, וצריכה להיות תוכנית רציפה. חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> קודם כל, יישר-כוח. אני חושב שהדיון שקבעת הוא דיון חשוב ביותר כי החלק הקשה ביותר להסתגלות זה השפה וברגע שמוחקים פערים בנושא הזה זה יכול להוביל לקידום בכל מיני תחומים. אנחנו פוגשים את זה בכל מיני תחנות בחיים, בעולם הרפואה, בעולם החינוך, בבנקאות ובתחומים רבים, מוצאים שם את האנשים מהחברה הערבית ואתה רואה שם שהם שולטים בשפה, יש להם את כל הכלים. אני חושב שזה יכול לתרום גם לאלה שלא נמצאים שם. ההתחלה חייבת להיות עוד בגיל הרך, בגני הילדים, ולהמשיך ביסודי, חטיבות הביניים ולאחר מכן בחטיבה העליונה. ככל שאתה מטפל בבעיה הזו בגיל מוקדם יותר העבודה פחות קשה בגיל מבוגר. לכן זה חשוב, בפרט היום, שאנחנו מנסים ליצור מסילות לחיים משותפים, לחיים של דו-קיום בתוך המדינה שלנו. מן הראוי שהשפה הזאת תילמד בצורה טובה. אני לא אומר שצריך גם ללמד ערבים את שפת היידיש – יש פה בבניין רק אדם אחד שיודע גם ערבית וגם יידיש על בוריין, מי ששימשתי כסגנו, אבי דיכטר, יו"ר השב"כ והיום שר החקלאות. לך אני אומר, חשוב מאוד שהציבור הערבי יידע באמת את העברית על בוריה – ולפעמים מילים, ניואנסים דקים יכולים לשנות משמעות רחבה – ואנחנו כמובן נתמוך בכל תוכנית כזאת כי זה גם יתרום בסופו של יום לשלום המיוחל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה רבה, משה. לפני שאעבור לרשימת הדוברים, כיבד אותנו בנוכחותו ראש עיריית יפיע אז נשמע כמה משפטים. בבקשה. << אורח >> מאהר ח'ליליה: << אורח >> תודה רבה, יו"ר הוועדה, ד"ר יאסר חוג'יראת, ותודה לכל מי שנמצא פה. אין ספק שהשפה העברית היא שפה מאוד חשובה כשפת אם מבחינת כל עסק ולימודים בתור אדם שחי במדינה. אנחנו רואים, בתור מועצת יפיע, את החשיבות בקידום תוכניות מסוימות על מנת לתת לתלמיד הערבי ללמוד עברית בצורה טובה. לצערי הרב, בתקופה האחרונה, הרשת החברתית, הטכנולוגיה, הפייסבוק גרמו לאנגלית להיות יותר חזקה והתלמידים שלנו קצת מתרחקים מהשפה העברית. חשוב לנו גם לתת תקציבים מיוחדים ותוכניות על מנת לאפשר לתלמידים שלנו ללמוד יותר עברית, עברית ספרותית ועברית מדוברת. אני מקווה שזה יהיה על גבי תוכניות שנוכל לתת לתלמידים שלנו, שילמדו יותר וכמובן גם ישתלבו יותר בחברה היהודית. תודה לכם. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה רבה. נציגת משרד החינוך, שירין חאפי נטור, בבקשה. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> תודה רבה על הדיון החשוב הזה. חשוב לי קודם להגיד שתקציבי החלטת הממשלה שהעברנו לא נפגעו, לשמחתי. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> החלטה של 2024, נכון? << דובר_המשך >> שירין חאפי נטור: << דובר_המשך >> כן. התקציב השנה עבר בפנייה תקציבית מסודרת של 550 ושל החלטת ממשלה עברית, אז התקציבים נשמרו ואנחנו מקפידים ליישם את ההחלטה, כפי שהיא אושרה, על כל חלקיה. אז חשוב לי להרגיע ולהגיד את זה בשיח על הקיצוצים והדברים שקורים מסביב. ההחלטה שלנו כמשרד לקחת את מה שאנחנו עושים במסגרת האחריות שלנו על השפה העברית להחלטת ממשלה נבעה בדיוק מהצורך הזה לראות את התמונה הכללית של השפה העברית לא רק בגזרה שלנו. לכן אני מאוד שמחה על הדיון הזה, כי הדיון הזה בעצם מחבר גם את האחריות שלנו כמשרד על הפדגוגיה, על איך צריך ללמוד וללמד את השפה העברית, אבל גם אחר כך את ממשקי העבודה שלנו מאז שהילד מסיים את בית הספר והולך לאקדמיה ולתעסוקה. מה יש בהחלטה שלנו? אנחנו הבנו – וכשאני אומרת "אנחנו" זאת ד"ר ציונה לוי, מנהלת אגף שפות, יחד עם המפמ"רים – כמשרד חינוך שאנחנו צריכים קודם כל לשנות את תכנית הלימודים. קראנו לתוכנית "עברית לחיים" כי התפיסה היא ששפה היא ככלי תקשורת, לא רק כמשהו שלומדים אותו כדי להצליח בבגרות אלא משהו שמשתמשים בו. האתגר שלנו הוא לא רק בעברית, הוא בערבית שפת אם. לילדים שלנו יש קושי להביע רגשות ומחשבות גם בשפה הערבית וגם בשפה העברית. לכן, לנוכח החשיבות שרואה הממשלה בהמשך העצמתה וקידומה של החברה הערבית – דרך אגב, כשאני אומרת "חברה ערבית" אנחנו מתכוונים כמובן לחברה הערבית ולחברה הערבית הבדואית, גם בצפון וגם בדרום. אני שמחה להגיד שלפני 10 ימים האגף שלנו הפך להיות באופן רשמי אגף לחברה הערבית ובדואית, מה שלא היה, וזו התפיסה ההוליסטית הזאת של לראות את כל הילדים דוברי השפה הערבית במקום אחד. אז אנחנו מבינים שהאחריות שלנו היא על השפה, בהקשר של מורים שמלמדים אותה וילדים שלומדים אותה כמפתח משמעותי בהשתלבות של הילדים ולא רק להצליח בבחינת הבגרות. התקציב שאנחנו מדברים עליו נובע מתפיסת עולם, קודם כל להסדיר את השעות שהילד לומד. רוב המשאבים של משרד החינוך הם לא בגפ"ן ולא בחומש, הם בשעות התקן, בשעות הרגילות שהילד לומד. שמנו לב שאנחנו חייבים להחליט – וזה מה שקרה בארגון הלמידה – שהשפה העברית הופכת להיות חובה. היא לא הייתה חובה, היא הייתה בסל טיפוח ומנהל בית הספר החליט, או לא החליט, אם הוא רוצה ללמד עברית. הצעד הראשון שמצאנו לנכון זה לחייב את מנהל בית הספר שהשפה העברית תהיה חלק מלימודי החובה בארגון הלמידה. מתוך המקום הזה הסדרנו את שעות התקן. בנוסף לכך, מתוך תוכנית 550 יש תקציב שנתי של 26 מיליון לרכיבים שתומכים בתכניות תוספתיות שקשורות גם למורים וגם לתלמידים. עיקר התכנית שלנו מתמקד בטיפוח ההון האנושי. אנחנו מבינים שהמורים שלנו זקוקים להרבה מאוד עזרה ויש לנו זירה שלמה מול המכללות להכשרת מורים כדי שהמורים שלנו יגיעו יותר מוכנים, בעיקר בשפה העברית הדבורה. ד"ר ציונה משקיעה מאמץ רב, יחד עם מינהל עובדי הוראה, בשיח – שאני יודעת שהוא מתקדם – מול המכללות להכשרת מורים. אנחנו מדברים על קהילות מורים. יש לנו 7 קהילות מורים שבהם מורים דוברי עברית – אתם בטח שומעים את השפה שלי, היא נובעת מזה שהגעתי לתיכון יהודי כשהייתי בת 14. אנחנו לא רוצים שילד ערבי יגיע לתיכון יהודי כדי שתהיה לו עברית כמו שלי, אלא שהוא יידע לדבר את השפה העברית על בוריה. אנחנו מדברים על קהילות מורים, מדברים על פיתוח מקצועי, מדברים על ימי הדרכה, מדברים על מניפה מאוד מקצועית שציונה מובילה יחד עם המפמ"רים. מינינו מפמ"רית ליסודי, לא היה. בעבר השפה העברית במשרד החינוך הייתה תחת מפמ"ר אחד מגני הילדים ועד י"ב, היום יש חלוקה בין יסודי לעל-יסודי. זה בזירה של ההון האנושי האיכותי. לגבי תהליכי הוראה-למידה, הדיון הוא לא פדגוגי אבל תדעו שיש היום עולם חדש בנוגע לשפה העברית שעם השנים יוטמע עוד יותר, הוא נקרא CFR, שהאחריות של ציונה להטמיע אותו בקרב צוותי מורים. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> השנה התחלתם משהו? << דובר_המשך >> שירין חאפי נטור: << דובר_המשך >> כן, זו שנה שנייה. אנחנו היום בתוך בתי הספר, מערכת החינוך. כשאתה פוגש את המורים לעברית – אנחנו באמצע מסע במחוזות השונים. יש שינוי של תכנית הלימודים מהיסודי ועד י"ב. הכנסנו iTest לבגרות כדי שילד יעשה בגרות בעל פה בעברית דבורה, מה שלא היה; הקמנו קהילות מורים במחוזות השונים. כשאתה מגיע היום לביקורים, העברית היא על המפה. יש קצת חשש של החברה הערבית שאולי זה על חשבון השפה הערבית אבל זה לא, אם כי אנחנו עדיין לא במצב אופטימלי. הילדים מתקשים כי הם לא פוגשים את החברה היהודית מספיק. מקומות שהצלחנו בהם זה מקומות שמורה יהודי בא ללמד בבית ספר ערבי – אין לנו מספיק, אנחנו עובדים על זה; יש לנו תוכנית שנקראת "שפה משותפת" – מקומות שבהם ילדים עובדים אחרי שעות הלימודים במקומות שיש בהם חברה יהודית; ומקומות שבהם מנהל בית הספר – ובזה אנחנו משקיעים את כל המאמץ – אומר שזה חשוב; עושים ממשקי עבודה בנושא תעסוקה ואקדמיה; עושים קורסי הכנה ביע"ל, זה ב-550. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> למה לא לעשות מפגשים בין יהודים לערבים? הייתה בזמנו תוכנית במועצה אזורית עמק יזרעאל שתלמידים ערבים למדו עם תלמידים יהודים באותה כיתה. היהודים למדו ערבית והערבים למדו עברית ודיברו ביניהם. אני חושב שללמד את השפה כשפה ספרותית – בסופו של דבר נישאר עם אותה חולשה. כשלמדנו עברית בבית ספר ידענו עברית, לא שלא ידענו עברית, אבל הדיבור היה חלש כי למדנו הרבה דקדוק, ידענו דקדוק יותר טוב מהיהודים, את כל הפעלים, אבל היה חסר אוצר מילים ואיך לדבר. לכן אני מצדד בנוכחות מורה יהודי. אם יגיע מורה יהודי שילמד את הילדים, אני בטוח שהם ילמדו את השפה טוב יותר. אני גם מכיר את השטח – אני מקווה שזה ישתנה – בדרך כלל המורים שמלמדים עברית הם גם חלשים בעברית בעצמם. אם אני אנהל איתם שיחה בעברית הם לא יידעו לנהל אותה כמו שצריך. מה את מצפה כשהמורה חלש? מה הוא מצפה מהתלמיד שלו? אם הכסף יושקע בהכשרות, אני חושב שצריך לעודד מורים יהודים להגיע לבתי ספר ערביים. זה יהיה מצוין. << דובר_המשך >> שירין חאפי נטור: << דובר_המשך >> התשובה היא גם וגם. השינוי הפדגוגי הוא בזה שהעברית הדבורה הפכה להיות חלק מתוכנית הלימודים, לא רק דקדוק. אי אפשר ללמוד שפה בלי לדעת את הדקדוק שלה ואת הספרות שלה, אבל יש גם חלק של עברית דבורה ואנחנו עובדים על זה. אנחנו שנה בתכנית, כדי לראות את האדוות ואת ההשפעה של מה שאנחנו עושים ולשים על המפה את השפה העברית אנחנו צריכים זמן, אבל אנחנו לגמרי מתחילים לראות ניצנים של שינוי. אני מסכימה איתך, אין מענה אחד. מצד אחד יש מורים יהודים, יש הכשרות למורים קיימים, יש שילוב של AI, בינה מלאכותית, בוטים שמלמדים ילדים עברית, מגוון שיטות. לגבי התקציב של "חיים משותפים" – אחד הדברים שאנחנו צריכים להבין הוא שהיום המשאבים אצל המנהלים, יש להם גפ"ן. מנהל בית ספר חייב - - - << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> יש לי הרבה טענות על גפ"ן. גפ"ן לדעתי זה מתכון להלבנת כספים, אני לא יודע איך לקרוא לזה. אני חושב שהאחוז התקציבי שמשתמשים בו לטובת הילדים הוא נמוך כי אין פיקוח כמו שצריך. אני אישית נגד מה שנקרא חינוך בלתי פורמלי. אני בעד שהכול יהיה בתוך המסגרת הפורמלית, לתת את השעות לאותם תלמידים. << דובר_המשך >> שירין חאפי נטור: << דובר_המשך >> גפ"ן זה לא בלתי פורמלי. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> אני יודע, אבל לדעתי נדרשות רפורמות בשביל לתקן את גפ"ן. << דובר_המשך >> שירין חאפי נטור: << דובר_המשך >> אנחנו על זה, אנחנו עושים מאמץ מאוד גדול, אבל אסור לוותר על הגפ"ן. הגפ"ן הוא תקציב מאוד משמעותי למוסדות החינוך שלנו. זה שצריך להקפיד יותר על הניהול שלו ועל הפיקוח שלו זה משהו אחר, אבל אני לא חושבת שאפשר במצב שלנו היום לוותר על הגפ"ן ואנחנו צריכים להיות מאוד זהירים עם זה. צריך מנגנוני פיקוח שונים אבל לא לוותר עליו. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> אני חושב שמה שעושים בגפ"ן זה תפקיד משרד החינוך ולא תפקיד גפ"ן. משרד החינוך לא צריך להעסיק כל מיני עמותות וחברות, הוא זה שצריך לעשות את הטיפול הזה ולא להעביר תקציב לעוד גוף שיעשה זאת. זו מגמה שהיא לא רק של משרד החינוך, של כל משרדי הממשלה, להוציא את העבודה החוצה ואחר כך לצפות לקבל משהו טוב. << דובר_המשך >> שירין חאפי נטור: << דובר_המשך >> אני אשמח לבוא לדיון בנושא הגפ"ן ולבוא אליו מוכנה מתוך הערכה ברמה המקצועית, אבל התכוננתי כרגע לדבר על העברית ואני רוצה להגיד דברים חשובים. אנחנו הבנו שההשקעה בגיל הרך היא משמעותית ואני פה בשביל לסבר את האוזן. התחלנו כמה ניסויים ופיילוטים בגני הילדים. אני יכולה להגיד שבכסייפה למשל עשינו שיתוף פעולה עם מנהל אגף החינוך, ילדים התחילו ללמוד עברית בקצב שהפתיע גם אותנו בתוכנית מאוד מיוחדת וייחודית. אנחנו מאמינים באוריינות שפתית בגיל הצעיר, אנחנו מאמינים בהסדרה של השעות, מאמינים בבלתי-פורמלי. גילינו שילדים שעושים פעילות בלתי פורמלית – משחקים כדורגל – יודעים עברית יותר טוב מזו שהם לומדים בבית ספר, ולכן צריך לשלב את הנוכחות דרך הפעילות הבלתי פורמלית בתוך בתי הספר. כעת נדבר על מדדי הצלחה כי אי אפשר לדבר באופן כללי. להחלטת הממשלה הזאת יש יעדים ומדדים מאוד ברורים בסופה. אנחנו מדברים על עלייה בהישגי הילדים במבחנים של ראמ"ה בכיתה ו'; אנחנו מדברים על יותר ילדים עם ממוצע יותר גבוה בבגרות כי אנחנו מבינים שהבגרות בעברית הדבורה, ב-iTest, היא משמעותית. אנחנו מדברים גם על עלייה בשיעור הניגשים לבחינת בגרות בחמש יחידות עברית, זה כבר לא כמו שזה היה פעם. מאוד חשוב לנו שהמורים יוכשרו באופן הנכון וגם שילדים ישתתפו, כמו שאמרתי, בחינוך הבלתי פורמלי באופן כזה שהם ייחשפו לשפה העברית. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> יש לכם מדדים לגבי השנה הראשונה או עדיין לא? << דובר_המשך >> שירין חאפי נטור: << דובר_המשך >> זה מדדים משנה שעברה, השנה יתקיימו לראשונה מבחנים של ראמ"ה בכיתה ו' ואנחנו נעדכן כמובן. אנחנו עוברים מחוז-מחוז בכל מוסדות החינוך. אכפת לנו שמה שאנחנו מדברים עליו פה בכנסת יגיע לשטח. אני רוצה להגיד למען ההגינות, מצב החוסן וההתמודדות מול האלימות בחברה הערבית לא מאפשר למנהלים הרבה פעמים את הפניות להתעסק ולעסוק בשפה העברית, ואני אומרת את זה ממקום של אחריות. התפקיד שלי, וכמובן של ציונה, זה למרות ועל אף הכאב - - - << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> כשאת אומרת ציונה זה מזכיר לי את "מעוז". << דובר_המשך >> שירין חאפי נטור: << דובר_המשך >> נכון, היא בוגרת "מעוז", אתם באותו מחזור כנראה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> זו אותה ציונה? << דובר_המשך >> שירין חאפי נטור: << דובר_המשך >> כן, אותה ציונה, היא אחראית על תחום השפות. התפקיד שלנו הוא להנכיח את הצורך. אם ילד ערבי מקבל תעודת בגרות – דרך אגב, השנה עקפנו בזכאות את החברה היהודית, הגענו ל-78% זכאות – אבל לא מצליח במבחן יע"ל ולא הולך ללמוד באקדמיה הישראלית, אז נתנו לו משהו שהוא פחות אפקטיבי. מהמקום הזה אנחנו עובדים על זה. אני מבינה את הטענות, מתוך הטענות האלה צמחנו לתוך החלטת ממשלה. ייקח לנו זמן, אנחנו על זה. אני אשמח גם להדק את הקשר עוד יותר, כמו שיש היום, בין המל"ג לבין משרד החינוך לגבי השינוי שמצופה – שאולי הנציגה שלהם תדבר עליו – בעניין מבחני יע"ל. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> התכנית הזאת היא לשנתיים, נכון? << דובר_המשך >> שירין חאפי נטור: << דובר_המשך >> עד סוף החומש, עד תשפ"ז. הציפייה שלנו, וזה מה שאנחנו עושים, היא להתאים את זה ברמה הרשותית. בסוף מי שרואה את האקו-סיסטם השלם זה הרשות. לכן האגף שלנו מגיע לרשות, בוחן מה נעשה בתחום העברית, בוחן איזה עוד משרדי ממשלה יש כדי לראות איך אנחנו עובדים ביחד, כדי שהילד הערבי לא יסרב ללמוד עברית. הרבה מהילדים שלנו, לצערי, לא רואים את העתיד שלהם פה, הם בוחרים ללמוד מחוץ לגבולות המדינה ולכן גם אין להם מוטיבציה ללמוד עברית. אז הרבה מאוד מהעבודה שלנו זה להגביר אצלם את המוטיבציה ללמוד עברית. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> איך אתם עוקבים אחרי יישום התוכנית הזאת? איך אנחנו רואים, ביחד כמובן, שיש התקדמות? התחלנו לפני שנתיים, לדוגמה ניקח את חורה, איך נדע אם הם התקדמו מבחינת השפה העברית או לא? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אני אגיד לך מה המנגנון שלנו. יש לנו פעם בשבוע סטטוס עם המטה ופעם בשבועיים עם המחוז. עולים האחראים במחוז דרום ומעדכנים פר מוסד לפי שלבי גיל על קצב ההתקדמות של השפה העברית. אני מוזנת ממה שמנהלי בתי הספר מזינים אותי, מה שהמחוז מזין אותי. בסוף האחריות שלי במטה זה לעבוד מול המחוזות, מול מוסדות החינוך ומול הרשויות. זה המשהו הנוסף שלא היה אז. פעם עבדנו רק מול המחוזות, היום אנחנו עובדים מול המחוזות ומול הרשויות. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> מה תפקיד הרשות במקרה הזה? << דובר_המשך >> שירין חאפי נטור: << דובר_המשך >> אגף החינוך ברשות הוא ציר מאוד מרכזי בראייה של התמונה הכוללת. למשל, כשכסייפה באו ואמרו: אנחנו רוצים להשקיע בגני הילדים בעברית, זה היה מתוך "תשכיל", שאנחנו מלווים, אז הקצנו תקציב עבור גני הילדים. אנחנו רואים באגף החינוך גורם מאוד משפיע שהוא שותף שלנו. לכן לשאלתך, חה"כ ואליד, מעבר למעקב שאנחנו עושים מול המוסדות במבחנים הרגילים, מול המפקחים במחוזות, אנחנו גם עובדים עם הרשויות. אני חושבת שהעלייה היא מתונה, אנחנו לא מדברים על כך שפתאום, מאז החלטת ממשלה, כל ילדי החברה הערבית והבדואית מדברים בעברית, אבל אנחנו שמים את זה על המפה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> אז תוך כמה זמן לדעתך אפשר להגיד שהתוכנית הצליחה? תוך חמש שנים אפשר יהיה להגיד? << דובר_המשך >> שירין חאפי נטור: << דובר_המשך >> המדדים הראשונים יהיו בסוף השנה הזאת עם ראמ"ה ונוכל לראות, אבל התחייבנו פה בסוף תשפ"ז למדוד את המדדים הכלליים שלנו. אנחנו נגיד שהצלחנו כשנראה עלייה של ילדים שעוברים את מבחן יע"ל והולכים לאקדמיה הישראלית כי היום המצב לא טוב. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תכף נשמע גם את האוניברסיטאות בנושא הזה. תודה רבה. חבר הכנסת ואליד, בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> תודה, ד"ר יאסר, על קיום הדיון החשוב. אין ספק שזה דיון מאוד חשוב מכיוון שאנחנו רואים בהשתלבות הצעירים שלנו במדינה צעד חשוב מבחינת ההצלחה שלהם. אני זוכר שביומי הראשון בכנסת שמתי לי למטרה לצמצם את הפער של השפה, במיוחד כשאנחנו עדים ורואים את דוח מבקר המדינה שמצביע על כך שאחד מכל שלושה בחברה הערבית הוא חסר מעש. לכן אני חושב שהתוכנית הזאת, שירין, היא תוכנית חשובה מאוד שאנחנו מחויבים לראות בה תוצאות. אני שמח שהשר הקשיב מהיום הראשון לפניות שלנו בנושא הטמעת התוכנית הזאת בחברה הערבית ואני מקווה שאנחנו נראה בסופו של דבר תוצאות. זה מחבר אותי לנושא של אוניברסיטאות ומכללות. יש פער בין התיכונים לאקדמיה. אנחנו רואים שתלמידים שלנו מסיימים תיכונים ופונים לאוניברסיטאות מחוץ לגבולות המדינה, כמו הרש"פ. האינטרס שלנו הוא שיוקם כאן מוסד שיכול לקלוט את התלמידים שלנו, לפחות בתקופה הזאת, כאשר אנחנו לא רואים שהפערים באמת מצמצמים. לכן חשוב מאוד, שירין, שאנחנו נתקדם בנושא של מוסד אקדמי, לפחות בחברה הבדואית. כמו שיש בסח'נין ובבאקה אל-גרבייה, צריך להיות גם בדרום על מנת שאנחנו נצליח לשלב אותם. התוכנית הזאת מצריכה בדיקה ומצריכה מעקב. אני בטוח שאתם עוקבים אחרי זה, אבל אנחנו רוצים לראות תוצאות בסופו של דבר. זה מחבר אותנו גם לנושא של הגפ"ן. אני חושב שצריכה להיות ראייה אחרת לעניין של הגפ"ן מבחינת התקציבים שמקבלות העמותות או החברות שעובדות עם בתי הספר, מבחינת האחוזים. צריכים להקצות לנושא העברית - - - << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> התקציב הולך לבית הספר ובית הספר משתמש בגפ"ן. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אז שבית הספר יקבל הנחיות משרד החינוך אם הוא מקצה 30% או 40% לעניין השפה. זה חשוב מאוד על מנת שננסה לשלב כמה שיותר צעירים במוסדות להשכלה גבוה וגם בשוק העבודה בעתיד. אני רוצה לראות את התלמידים שלנו מדברים עברית. חלקם אפילו מגיעים למצב שהם מדברים אנגלית יותר טוב מעברית והתמונה צריכה להיות הפוכה. אני מקווה שבפרויקט הזה נצליח כולנו ביחד לעזור לאוכלוסייה שלנו. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה. נציגת האוצר, גיל הכהן, בבקשה. נשמח שתתייחסי לשני דברים: קודם כל, תקציב משרד החינוך מסתיים ב-2026, האם יש תוכנית להמשיך את זה? הנקודה השנייה, בחוק ההסדרים הייתה אמורה להיות, לפי מה שפורסם הבוקר, תוכנית לאומית לקידום מדיניות שפתית בקרב החברה הערבית, תוכנית כוללת שאמורה לטפל לא רק בנושא החינוך אלא גם באקדמיה, בחינת התלמידים מהחברה הערבית לאקדמיה – שזה יחסוך מהם אולי את מבחן יע"ל או שיצליחו במבחן הזה – כדי שיוכלו להשתלב בצורה טובה וסדירה באוניברסיטאות. נשמח לשמוע אינפורמציה על כך ומה עושה משרד האוצר. << דובר_המשך >> גיל הכהן: << דובר_המשך >> לגבי האירוע התקציבי עם משרד החינוך, אנחנו כמובן רואים בסוגיה השפתית בחברה הערבית נושא אסטרטגי, זה אחד החסמים של האוכלוסייה הזאת להשתלבות בתעסוקה. אני רפרנטית תעסוקה באגף תקציבים ובזה אני מתעסקת. זה אחד החסמים המשמעותיים שמיפינו ולכן גם בעבודה השוטפת מול משרד החינוך ומול יתר המשרדים – משרד העבודה מתעסק בזה רבות – אנחנו שותפים, גם לעבודת המטה וגם לתהליכי היישום. ביחס לתקציב מעבר לשנת 2026, אנחנו בשיח שוטף עם משרד החינוך והשיח הזה ימשיך גם בשנת 2027. לגבי חוק ההסדרים, התהליך של חוק ההסדרים הוא תהליך מורכב, הוא כרגע קורה בלחץ זמנים מאוד מאוד משמעותי, יש לא מעט צעדים שנשקל להכניס ובסוף יצאו, זה לא אומר שהממשלה לא מקדמת מדיניות בנושא, או לא תקדם מדיניות בנושא, פשוט נעשו תעדופים שונים בנוגע להחלטות שנכנסו במה שהופץ למשרדים בחוק ההסדרים הזה, בקפסיטי שיש כרגע, להתקדם בחודש הקרוב. לכן כל העבודה שהמל"ג עושים, שמשרד החינוך עושים, עדיין ממשיכה להיות רלוונטית, מקצועית קודם כל. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> גיל, אני יודע שאתם משוכנעים כמשרד האוצר – לא צריך לשכנע אתכם כי אתם מבינים את זה טוב מאוד – שהצמיחה של מדינת ישראל תלויה גם בחברה הערבית וכל פגיעה בתקציבים שמעודדים את השתלבות החברה הערבית, הן באקדמיה בשלב ראשון ואחר כך בשוק התעסוקה, והן בטיפול בנושא שילוב החברה הערבית גם של אנשים שלא הולכים לאקדמיה, בתעסוקה, הכשרות וכו', ללא ספק תשפיע על הצמיחה של המדינה בעוד שנתיים, שלוש או ארבע. איך אתם כעובדי האוצר לא עומדים על הרגליים האחוריות שלא תהיה פגיעה? בסופו של דבר הפגיעה היא לא רק בחברה הערבית, בסופו של דבר אתה פוגע בצורה עקיפה גם בעצמך. אני פוליטיקאי, מותר לי להגיד, מי שלא מבין בכלכלה – זה מה שהוא עושה. << דובר_המשך >> גיל הכהן: << דובר_המשך >> אני מניחה שאתה מבין שבתור פקידות מקצועית יש לנו עמדה מקצועית שאנחנו עומדים מאחוריה. ברור שאנחנו רואים את החשיבות ב-550, אני יכולה להתייחס לזה מנקודת המבט שלי, אבל ברור שההחלטה נבעה גם מנושא תעסוקה. ההחלטה בסוף להסיט משאבים, כן או לא, עומדת לפתחה של הממשלה עצמה, של השרים. אנחנו עושים את שלנו בשביל לקדם את העבודה המקצועית ובסוף זו החלטה שלהם. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה רבה. אורי זיו, ות"ת, בבקשה. << אורח >> אורי זיו: << אורח >> שלום, תודה על קיום הישיבה הזאת. מל"ג נמצאת ממש בישורת האחרונה של הדיונים בדוח לימודי העברית לסטודנטים שעברית אינה שפת אימם. כ-90% מהסטודנטים שעברית אינה שפת אימם הם מהחברה הערבית, דרוזית, צ'רקסית, בדואית ועוד 10% עולים חדשים. ההתייחסות אליהם היא אחידה בתפיסה. בגלל שזה עדיין לא הגיע למל"ג אני לא יכול לדבר על התוצר הסופי של הדוח, אני כאן יכול לדבר על כתב המינוי שלו ועל תהליך העבודה שנעשה. מטרת הוועדה, תפקידה וליבת העשייה שלה הם לאמץ את תקן ה-CFR בלימודי העברית באקדמיה בכל מה שקשור לקורסי העברית. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> CFR זה ראשי תיבות של? << דובר_המשך >> אורי זיו: << דובר_המשך >> Common European Framework of Reference. אירופה היא יבשת רב-לשונית, מישהו יכול ללמוד בשוויץ בבית ספר תיכון בצרפתית ולהגיע לאקדמיה ללמוד בגרמנית, יש שם התייחסות מאוד ברורה למה שנדרש לעשות ואנחנו מאמינים שמה שטוב לאירופה טוב גם לישראל בהיבט הפדגוגי. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> מבחינה כלכלית, גם מבחינה שפתית. << דובר_המשך >> אורי זיו: << דובר_המשך >> הדבר השני זו הבנה שיש עם בחינת יע"ל היום הרבה בעייתיות, יש קונצנזוס שצריך לבנות בחינה שתחליף אותה לפי ה-CFR. בדיונים של ועדה אחרת שהייתה גם מנכ"ל מאל"ו, שאחראית על הבחינה, אמר את זה וברור לנו שהדבר הזה הוא חשוב. הדבר השלישי זה איזושהי לקיחת אחריות על הסיפור של קורסי העברית במהלך המכינות ובמקביל לתואר, כדי לבנות את הדרך עבור צעירים שמגיעים אלינו ממערכת החינוך כשהם לא ברמת עברית שמאפשרת להם להצליח בתואר כמו שצריך, ולא להגיד רק: לא עמדת בבחינה אז אתה לא יכול ללמוד באקדמיה. לתת להם את הדרך ולתת להם את הקורסים האלה גם לפני הלימודים וגם במהלך הלימודים. הוועדה מאזנת בין הרצון שבסוף התואר הם יידעו עברית ויוכלו להשתלב בשוק העבודה, לבין זה שאנחנו לא רוצים להדיר אותם מהאקדמיה בדרישות עברית שהן בשמיים וגם דוברי עברית לא מסוגלים לעמוד בהן. אז הוועדה לקחה את האיזון הנכון. יש פה גם איזושהי תקופת מעבר מתוך הבנה שמשרד החינוך גם עושה רפורמות ואנחנו מקווים שמה שאנחנו רואים היום זה לא מה שנראה עוד חמש שנים. << דובר_המשך >> אורי זיו: << דובר_המשך >> תודה רבה. נציגת המרכז הארצי לבחינות, רוצה להתייחס לבחינה? << אורח >> אפרת נוה: << אורח >> אפרת נוה, ראש יחידת יע"ל במרכז הארצי לבחינות. כמו שאורי זיו אמר, הבחינה היא איזושהי חוליה שנמצאת בין מערכת החינוך לבין ההשכלה הגבוהה. יש מהלך של רפורמה בבחינה, התחלנו אותו עוד לפני שקמה הוועדה של המל"ג וברגע שהיינו מודעים לה זומנו לשמוע אותה. אנחנו נהיה מתואמים עם הדרישות של המל"ג כשיהיה הדוח הסופי. המטרה היא שהבחינה תהיה מתואמת עם הרפורמות שנעשות גם במשרד החינוך וגם בהשכלה הגבוהה כדי שהבחינה לא תהיה חסם מצד אחד, ומצד שני, שמי שעומד בדרישות הבחינה כפי שיקבעו, אכן יהיה כשיר ללימודים אקדמיים. המהלך הזה צריך להיות מתואם. יש לנו כרגע ועדת היגוי שעובדת על עיצוב של מתווה הבחינה החדשה שתהיה מתואמת עם רוח ה-CFR ותכניס לתוכה דברים שלא היו בבחינה עד עכשיו, בדגש על שפה דבורה. אני לא יודעת להגיד בדיוק תאריך יעד לשינוי כי הוועדה שעובדת איתנו על עיצוב הבחינה מאוד מקפידה שהתהליך ייעשה בצורה מסודרת ומבוססת, אבל החשיבות הגדולה של מה שקורה עכשיו זה שיש מהלך מתואם בין מערכת החינוך, ההשכלה הגבוהה והבחינה שנמצאת באמצע, שיסדיר גם את הדרך לבחינה, גם את תפקידה וגם את השימוש אחר כך במוסדות להשכלה גבוהה. היום יש כל מיני בעיות עם הבחינה, אחת מהן היא שאין הסדרה של השימוש שנעשה בה וכל מוסד יכול לפרש את הציונים או להשתמש בהם בצורה אחרת, אז גם זה יוסדר כחלק מהמלצות הוועדה של המל"ג. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה. פרופ' אמנון אלבק, בבקשה. << אורח >> אמנון אלבק: << אורח >> תודה רבה. שלום, אני רקטור אוניברסיטת בר אילן וגם יושב-ראש פורום הרקטורים בור"ה. אין ספק שהאקדמיה היא מפתח מאוד חשוב לשוק התעסוקה, אבל יותר מזה, היא גם המקום הראשון שבו חלק גדול מבני החברה הערבית פוגשים יהודים. מי שלא גר בעיר מעורבת, זה המקום להיפגש עם החברה היהודית, זה המקום לייצר את הקשרים, זה המקום להתקבל כחלק מהחברה הישראלית כולה, ולכן אני חושב שהאקדמיה, מעבר לכלי המקצועי שהיא נותנת, היא חשובה מאין כמוה ליצירת החברה הישראלית על כל הפסיפס המאוד מאוד מגוון שלה, וכדי להשתלב באקדמיה, אין מה לעשות, חייבים לדעת עברית. דרך אגב, לגבי מבחן יע"ל – זה שכל אחד עושה את מה שהוא רוצה זה בסדר, אנחנו גם עושים עם הבגרות וגם עם הפסיכומטרי מה שאנחנו רוצים, זו אוטונומיה של האקדמיה. אחד הדברים שצריך להשתנות במבחן יע"ל זה שאנחנו בכל זאת צריכים ארבע מיומנויות שפה ולא רק הבנת הנקרא, אבל זה סיפור נפרד. אני רוצה לתת קצת נתונים על ציונים ועל נשירה בהתאם למבחן יע"ל, שהוא מבחן, אפשר לשפר אותו, תמיד יש איזושהי קורלציה סבירה - - - << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> היום מבחן יע"ל הוא תנאי לקבלה, נכון? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא בכל המוסדות. << דובר_המשך >> אמנון אלבק: << דובר_המשך >> באוניברסיטאות זה תנאי קבלה אבל כל מוסד קובע רף שונה. יש כאלה שמקבלים כבר מ-85. אני זוכר שהייתי בדיון בוועדת הקליטה של הכנסת שדווקא ארגון CRIF, של עולי צרפת, הזדעק על זה שהטכניון העלה את רף הקבלה וזה פוגע בעולים מצרפת. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> למה לא עושים את זה כמו שפעם היו עושים באנגלית – שאתה מתקבל ואז עושים בחינה באנגלית, לא קושרים את זה לקבלה, ולפי הרמה שלך אתה לומד אנגלית עד שאתה עובר. למה לא לעשות אותו דבר בעברית, שזה לא יהיה תנאי סף לקבלה, אלא ברגע שיש לו את המינימום הוא מתקבל וזה מחייב אותו לעשות קורס או שניים כדי להשתפר במהלך הלימודים? כך זה לא יחסום אותו מקבלה לאוניברסיטה. << דובר_המשך >> אמנון אלבק: << דובר_המשך >> אנגלית היא שפה מאוד חשובה, היא לא פריבילגיה, אנחנו צריכים אותה, אבל היא לא קריטית ללימודים של שנה א' או שנה ב'. היא לא קריטית. היא חשובה, חומר הלימוד באנגלית, אבל היא לא קריטית. אתה נכנס ביום הראשון לכיתה, אתה תסתדר גם בלי אנגלית. אתה נכנס ביום הראשון לכיתה ואתה לא יודע עברית – אתה לא תסתדר. הייתי סגן רקטור שש שנים והייתי אחראי על ועדת קבלה באוניברסיטה, הייתי יושב שם, מגיעים מועמדים מבני החברה הערבית שמגיעים עם מתורגמן כי הם לא מסתדרים בדברים הפשוטים ביותר של: "תראה לי תעודת זהות" ו"תביא לי את תעודת הבגרות". הם לא מסתדרים אבל הם אלה שנרשמים ללימודים, באים באוגוסט כשבאוקטובר הם רוצים להתחיל ללמוד. הם לא יודעים את האינטראקציה הכי פשוטה. את זה צריך מהיום הראשון, זה שונה מאנגלית. אני אגיד במאמר מוסגר שכל אלה שלוקחים את הקורסים באנגלית – חוץ מרמת הפטור, מתקדמים ב' – משלמים על הקורסים האלה. נגיד לבני החברה הערבית עכשיו: תתחילו מלמטה, תשלמו על הקורסים האלה? אז אנחנו מכפילים להם את ההוצאות, זה לא טריוויאלי. נקודה מאוד קריטית. מבחינתי, השאלה היא לא איך הסטודנט יצא בסיום הלימודים, אם הוא יודע טוב עברית או לא, אלא איך הוא נכנס. אני רוצה שהוא יידע עברית כשהוא נכנס, כי אם הוא לא יודע עברית כשהוא נכנס הוא ייכשל. אני אתן לכם קצת נתונים משני מוסדות, מוסד אחד שמקבל כבר מציון 85, נתנו נתונים, חילקו את זה לארבע דרגות: 85-95, 96-115, 116-131 ומעל 132, מבחן פטור. ממוצע ציונים בכלל המוסדות, מהציון הנמוך, 67, עד 72. כלומר, חמש נקודות הפרש. לפעמים זה יכול להיות הפער בין להתקבל לתואר שני או לא להתקבל לתואר שני, לקבל מלגה או לא לקבל מלגה, לקבל השמה טובה במשרד עורכי דין או ללכת למשרד שלא אכפת לו את מי לקבל. אם אנחנו הולכים ל-STEM – כימיה, פיזיקה, מדעי המחשב, הנדסה – מי שהגיע עם ציון עד 95, הממוצע של הסטודנט הזה בן החברה הערבית הוא 63. תבינו, 60 זה עובר, 63 זה לגרד את התחתית. הסטודנט הזה אחרי זה לא יכול לעשות תואר שני, אם ירצה ללכת לתעשייה לא ירצו להסתכל עליו. לא נעים לי להגיד, הוא יהיה מורה כי יש מחסור במורים אז יקבלו אותו בתור מורה, אבל הוא לא יתקדם. עכשיו לגבי נשירה באותו מוסד. אני מדבר על מדגם של חמש שנים, אלף סטודנטים, זה מדגם די גדול. הנשירה: 24% למי שהגיע עם הציונים הגבוהים במבחן יע"ל, אבל 36% – כלומר 50% יותר – למי שהגיע עם הציונים הנמוכים ביע"ל, וב-STEM הנשירה עולה ל-44%. כלומר, כל סטודנט שני בין החברה הערבית שהגיע עם הציון הנמוך נשר בסוף שנה א'. לא יעזור שאני אתן לו קורסים שהוא יתקדם במשך השנים, הוא ינשור בשנה א'. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> ממתי הנתונים האלה? << אורח >> אמנון אלבק: << אורח >> איסוף של נתונים מ-2020 עד 2024, אלף סטודנטים. 44% נשירה בעולמות ה-STEM של מי שהגיע עם הציון הנמוך, בין 85 ל-95. << אורח >> נסים בן דוד: << אורח >> כמה נשרו מקרב יהודים? << דובר_המשך >> אמנון אלבק: << דובר_המשך >> אין לי פה את הנתון, הרבה פחות. אבל לא, אני עושה אנליזה אחרת. אני עושה את האנליזה כפונקציה של הציון שאיתו הוא נכנס. יש לי פה את המערך הפנימי. נתונים ממוסד אחר שבו מקבלים רק מ-105, לא מקבלים ב-85. חילקנו לצורך הניתוח לשלוש רמות: 105-119, 120-134 ו-134-150. אני אתן לכם רק נתונים עם מדגמים שהם יחסית גדולים, לא גדולים מאוד אבל לא עם אחד או שניים. מחלקה למדעי חברה ובריאות זו מחלקה שבה יש את תוכנית הלימודים בדימות רפואי או רנטגן, מאוד חשובה לבני החברה הערבית: מי שמגיע עם 105-119 – זה כבר יותר גבוה מהמוסד השני – הציון הממוצע שלו בסוף שנה א' הוא 80. לעומת זאת, מי שהגיע עם 134, ציון פטור, הממוצע הוא 87. זה פער מאוד גדול. למשל, עם 87 אפשר לעשות תואר שני בעולמות ה-STEM, עם 80 אי אפשר. פקולטה למשפטים – כל חצי נקודה תקבע אם תהיה לך השמה טובה או לא טובה, אם אתה תלך לבית המשפט העליון לסטאז' או שלא יסתכלו עליך בבית משפט. הממוצע ברמה הנמוכה – הרמה הנמוכה זה 105-119 – הוא 69 וברמה הגבוהה 73. נראה לכם שארבע נקודות זה לא הרבה? בעולמות משפטים הם נלחמים על כל חצי נקודה. כימיה, תחום חשוב בפני עצמו אבל גם מקפצה לרוקחות, שמאוד מבוקשת – מעבר מ-83 ל-89, כמעט ציון שלם. 83 – אי אפשר לעשות תואר שני, 89 – אפשר לעשות תואר שני. מדעי המחשב – קפיצה מ-64 ל-79. דרמטי, ציון וחצי. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> פרופ' אלבק, השתכנענו לגבי הנתונים שבעצם עברית טובה תהיה מפתח לקבל מקצוע טוב, מהן המלצותיך לוועדה ולנציגת האוצר שנמצאת כאן איתנו? << אורח >> אמנון אלבק: << אורח >> המלצה המרכזית היא להתחיל מהגן. רכישת שפה דבורה - - - << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> התוכנית הזו קיימת כבר. יש לנו תוכנית, אני מקווה שהיא תצליח, עד י"ב. אחרי י"ב? << דובר_המשך >> אמנון אלבק: << דובר_המשך >> זה הכי חשוב. דבר שני, אחרי י"ב וגם לתקופת הביניים – כי התחלנו תוכנית היום, ייקח זמן עד שבני החברה הערבית שיוצאים מהתיכון יידעו עברית טובה – השאיפה שלי היא לקבל סטודנטים שיודעים עברית, שיצליחו. לא ייתכן שכל סטודנט שני ינשור בשנה א'. זה נזק למשק הישראלי, זה נזק לאותם אנשים, זה נזק לחברה הערבית. נושר הוא נושר. טיפלתי בסטודנטיות – בעיקר, לא רק סטודנטיות, גם סטודנטים – שמתחננים שאני אתן להם לקחת מועד חמישי ושישי כי הם שכרו דירה והיא לא יכולה לחזור לכפר, ולא ייתנו לה, היא מפחדת מההורים. אני לא רוצה שנגיע למצבים האלה. אסור להגיע אליהם. אז אם יש אחד כזה זה בסדר, במוסד השני שהזכרתי, הנשירה ברמות הגבוהות נמוכה פי שלושה מאשר ברמות הנמוכות. פי שלושה. אז, קודם כל כמובן כל רמות הלימודים של בתי הספר של משרד החינוך, מגן ילדים עד תיכון, חייבים להכניס אותם ברמה כמה שיותר גבוהה. כשמוסד מקבל ב-105 ורואה את הנתונים האלה, האמירה היא: צריך לעלות ל-120 בלי להתבייש. לעלות ל-120 זה לא לשים חסם בפני החברה הערבית, זה להגדיל את הסיכויים שלהם להצליח בלימודים. אין דרך אחרת. אין קיצורי דרך. מה אפשר לעשות? אפשר לעשות שנת מכינה, שנת אולפן, כל מוסד יתייחס לזה איך שהוא רוצה. אפשר להגיד שעושים מכינת קיץ אינטנסיבית, שסטודנט מגיע לארבעה חודשים, הוא מסיים את הלימודים ביוני אז יולי, אוגוסט, ספטמבר, אוקטובר הוא מגיע למכינה אינטנסיבית, אולפן עברית. אחרת הם ייכשלו וחבל. גם אם הם לא נכשלים, הם מוציאים בסוף ציונים נמוכים והציונים הנמוכים במידה רבה הם חסם. אז אנחנו עוזרים להם להיכשל בזה שאנחנו מקבלים אותם עם רף ציונים נמוך ואת זה חייבים לתקן, הן מערכת החינוך והן מבחינתי במכינות שנתיות או קיץ אינטנסיבי מאוד ולהעלות את רף הקבלה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה רבה. פרופ' נסים בן דוד, בבקשה. << אורח >> נסים בן דוד: << אורח >> תודה רבה. אני נשיא המכללה האקדמית גליל מערבי ויושב-ראש ועד ראשי המכללות הציבוריות בישראל. בדיון של להעלות את הרף או לקבוע קורסי קדם, צריך לזכור שיש אלפי סטודנטים ערבים שהיום לומדים ברשות הפלסטינית ובירדן בדרך כלל בגלל בעיות שפה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> זה לא רק בגלל בעיית שפה, גם תנאי קבלה, יותר קל להתקבל. << דובר_המשך >> נסים בן דוד: << דובר_המשך >> אוקיי, אבל בואו נאמר שאנחנו נוסיף עכשיו רף שאומר שלא מתקבלים מעל ציון מסוים במבחן יע"ל או על במערכת האחרת שמדובר עליה כעת, שמדרגת רמות די גבוהות של אנגלית, הרבה מאוד סטודנטים, במקום לסיים תואר ראשון בשלוש שנים, יצטרכו לסיים בארבע שנים – ואולי גם יותר במקרים מסוימים, תלוי מה הם צריכים – וחלק מהם למעשה לא יבואו ללמוד. אנחנו רואים את התפקיד שלנו באקדמיה מעבר לעניין של הכשרה אקדמית, גם להקנות לאוכלוסייה שלא הייתה מגיעה ללמוד יכולת ללמוד לתואר ראשון. רבים מהסטודנטים שלומדים במכללות הם דור ראשון להשכלה גבוהה ואם הם לא ילמדו, ההשפעה שנוצרת מרכישת השכלה גבוהה בתוך חברה ערבית תיעלם או תקטן וצריך לקחת את זה בחשבון. אני אומר דבר מאוד פשוט: יש נשירה, אדם מגיע עם הכשרה נמוכה בעברית כשהוא נכנס לאקדמיה ונושר בשיעורים קצת יותר גבוהים, זה תוספת, לפי מה שאמנון אמר, של עוד 8% בתחומים הרכים. במקום 24% נושרים 32% – 8%. עכשיו בואו נוסיף רף בכניסה ללימודים ונשאל את עצמנו כמה אנשים לא יבואו ללמוד בגלל הרף הזה, האם יותר מ-8% או פחות מ-8%. זו נקודה אחת שצריך לחלוטין לקחת אותה בחשבון. דבר שני, לגבי הוועדה במל"ג שדנה וכרגע יש המלצות – קראתי את הטיוטה – בגליל ובמחוז צפון חיים 55% מהערבים בישראל, בחלק מהמכללות בצפון יש יותר מ-50% סטודנטים ערביים. לא היה נציג אחד במכללות הציבוריות שהיה חבר בוועדה שדנה במה שצריך לעשות. זאת אומרת שמי שיש לו הכי הרבה ניסיון עם סטודנטים ערביים לא היה שותף. אצל אמנון, באוניברסיטת בר אילן, יש 20%? << אורח >> אמנון אלבק: << אורח >> פחות, 12%. << אורח >> נסים בן דוד: << אורח >> 12% ערבים, אצלי במכללה יש 50% – לא קראו לאף אחד מאיתנו. יושב כאן פרופ' מוחמד סועאד שעומד בראש המכון לחקר החברה הערבית, תכף הוא גם ידבר, אנחנו עשינו מחקר מאוד יסודי בנושא הזה. אני מציע שלפני שמקבלים כאן הכרעות – וזה הכרעות שבאמת יכולות לגרום לשינויים מאוד חדים, לא שינויים קטנים, כמו להכניס מערכת – מה שהצעת קודם זה רעיון טוב. תוך כדי למידה לתת את הקורסים, כמו באנגלית. סטודנטים היום לומדים, מסיימים תואר ראשון? כן. הם לא יודעים עברית כל כך, לא ברמה של היהודים ובוודאי שזה משפיע, כל מה שאמר אמנון זה נכון, אבל צריך ללמד אותם ולהשקיע את המשאבים תוך כדי הלמידה. כי היום הסטודנטים שנכנסים מסיימים תואר ראשון, רובם מסיימים, אז בואו נכשיר אותם תוך כדי הלמידה ולא לפני כי הסף הזה הוא באמת בעייתי. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> אתה אומר לא להשתמש בשפה העברית כתנאי סף לקבלה ללימודים? << אורח >> נסים בן דוד: << אורח >> לא בכלל, אלא לא להעלות את הרף מעבר למה שקיים היום במסגרת מבחני יע"ל. אם אנחנו נכניס עכשיו רף יותר גבוה אנחנו בעצם נסיט חלק מהאנשים שבאו לא ללמוד בכלל. הם לא יבואו ללמוד. רוצים, עושים את הבדיקה, מסווגים לרמות, כמו באנגלית. תוך כדי הלמידה יהיו ברמה בסיסית, ברמת מתקדמים וכדו', עד שיגיעו להכשרה הרצויה. ויקצו את המשאבים כי זה המון כסף. גם ללמוד אנגלית עולה כסף. חושבים ששכר לימוד אוניברסיטאי זה 11,000 שקלים, אבל סטודנט שבא ללמוד צריך לשלם עבור אנגלית הרבה מאוד כסף, ישלם עבור עברית הרבה מאוד כסף, זה מייקר, זה מרחיק אנשים שרצו ללמוד קודם. צריך לזכור את זה. זה עלויות משמעותיות. אני לא יודע מה התוכנית כאן, אם יש תקציב שהקצו לעניין הזה, זו שאלה גדולה. עכשיו אני אומר עוד דבר אחד שקשור קצת למחקר שעשינו במכון אצלנו, המכון לחקר החברה הערבית. אנחנו בדקנו את כל המדינות שיש בהן מיעוט ורוב ברחבי העולם ובדקנו מה השפה שלומדים בבתי הספר ברוב המדינות, ברוב המדינות המיעוט לומד בשפת הרוב ויש לזה השלכה משמעותית מהמדרגה הראשונה. לא שעתיים מכיתה ב', לומדים בשפת הרוב. אני לא אומר להעביר בבת אחת. גם בדקתי ונפגשתי עם עשרות ראשי רשויות ערביות בגליל ושאלתי אותם: האם אתם מתנגדים שיהיה מסלול למידה בעברית ברובו? – אני לא אומר במאה אחוזים, אבל ברובו – ואף אחד לא התנגד. לא הייתה התנגדות. אני לא שמעתי התנגדות. << אורח >> אחסאן הנו: << אורח >> אתה מדבר על בית ספר, לא רק על האקדמיה, נכון? << דובר_המשך >> אמנון אלבק: << דובר_המשך >> כן, בבתי הספר. אני מדבר בבתי הספר, להתחיל ללמוד מגן הילדים בצורה אינטנסיבית, לא שעתיים כי זה לא עוזר. אני נדהמתי, את מדברת עברית בצורה מושלמת, תראי איך זה משנה את היכולת למצוא עבודה. אנשים שלומדים ברש"פ ובירדן לא מוצאים עבודה כשהם באים לכאן. הם לא מוצאים עבודה כי הם לא יכולים להשתלב בשוק העבודה. שליטה בעברית זה דבר מרכזי ללמידה באקדמיה, למציאת עבודה ולאינטגרציה, להיות חלק מישראל בצורה מושלמת. אני חושב שזה משהו שיש לו חשיבות עילאית כאן וזה דבר שצריך לקחת אותו בחשבון. ואין התנגדות, אני לא ראיתי בקרב הערבים התנגדות לנושא הזה. אני אסכם בנקודה הזאת, יש הרבה נקודות שאני יכול לדבר עליהן אבל אני לא רוצה לגזול יותר מזמן הוועדה. תודה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה. פרופ' מוחמד סועאד, בבקשה. << אורח >> מוחמד סועאד: << אורח >> אחר צהריים טובים, אני איש מכללת הגליל המערבי, אני עומד בראש המכון. זה מכון וולונטרי, דרך אגב, שחוקרים בו מתנדבים שבאים מהאקדמיה וגם מהשטח שיש להם את ההיכרות. זאת אומרת, צריך גם לעשות את האינטראקציה עם הקהילה עצמה. אני אהבתי את הכותרת שנתת, "עברית לחיים". אנחנו השתמשנו במשהו דומה בדוח שהוצאנו, קראנו לזה "השפה כמנוף להשתלבות". יש חסם בשפה העברית, זו עובדה. החברה הערבית היא מיעוט, זו עובדה. החברה הערבית רוצה להשתלב בחברה הישראלית? כן. תעזבו את השוליים, יש שוליים, בכל חברה קיימים שוליים. אבל אם מסתכלים על החברה ברובה, החברה שרוצה להשתלב. אני לא אכנס עכשיו לתהליכים של אינטגרציה והשתלבות, אבל אני ללא ספק רוצה לשים את הפוקוס על הנושא הספציפי שלנו, נושא השפה. אני רוצה לקרוא לזה השפעת השרשרת. אנחנו מתחילים מהשפה. אתה לא יכול להשתלב בתעסוקה אם אין לך את ההשכלה המקצועית. אז קודם כול אתה צריך להשתלב. אז אם אתה מתחיל מלכתחילה בחסם מסוים, מבחינת השפה – אתה דיברת על הנושא של החסמים, על הנושא של הציונים, שהסטודנט מגיע ומתקשה בלמידה ובהבנה אז גם הציונים שלו יהיו נמוכים – אז הוא לא יכול להשתלב, לא יכול להמשיך לתואר שני, גם לא לתואר שלישי. אחר כך, אפילו אם הוא יצא לשוק העבודה, עדיין יהיה לו חסם בהתקדמות. אנחנו בדקנו בדוח שלנו גם את ההשפעות הכלכליות של מי שיודע את השפה, מולטי-שפתי, לעומת אחרים וראינו שיש לזה השפעה. השאלה שצריך לחדד היא איך, איך ללמד, איפה ללמד ואיפה לשים את הפוקוס. אני שמח שאתם הכנסתם את זה כבר מהגן, הייתה לנו המלצה לעשות את זה מהגן. אנחנו הכנסנו דבר נוסף, אמרנו שצריך פשוט לעשות delete של כל המחשבות והאידיאולוגיות הישנות, צריך לנסות ליצור חברה שבה מורים יהודים ילמדו בבתי ספר ערביים וההיפך. לעשות את ההפך. אנחנו הצגנו נושאים שקשורים לתלמידים, עוד בשלב בית הספר, שאולי כל הנושא של החינוך הפורמלי צריך להיות בהשפעה פורמלית, איך ליצור קבוצות שילמדו יחדיו במישור הלא פורמלי. אני חושב שגם להורים יש השפעה והשלכה – הנושא של הבילוי, תרבות הפנאי, לאן אתה לוקח את הילדים שלך, את המשפחה, האם אתה הולך לכיוון הבידול או לכיוון האינטגרציה. אם מישהו מגיע עם הבן שלו, עם המשפחה, לראות סרט בסינמה, אם בכלל הוא משתלב. אתה יודע מה? שיראה את הכתובית בעברית. אני רוצה להגיד פה משהו, ואולי הזכיר את זה ניסים, אלה שהולכים ללמוד ברשות הפלסטינית, בירדן, הרי חוזרים לארץ וצריכים להתמודד מחדש עם השפה. אז השאלה היא אם אני לא צריך להשקיע מלכתחילה בבית ספר, כדי שיהיה לו את הבסיס, ואז אולי רק צריך לרענן את השפה. אלה הדברים שאני חושב שצריך לעשות, שצריך לשים עליהם את הפוקוס. אני עדיין חושב – ואת דיברת על זה ואנחנו עושים את זה בכל מקום – בנושא המל"ג והוות"ת שמדברים על הנגישות. עכשיו זה עבר למצוינות אבל אנחנו עדיין מדברים על צעד לפני כולם, על כל הנושא של לימוד השפה העברית. האם זה מספיק, זו שאלה אחרת, אבל השאלה שצריכה לעניין אותנו היא איך לעשות את זה ולעשות את זה טוב, כי לחברה הערבית יש אינטרס להשתלב והשפה היא אחד הגורמים החשובים ביותר מבחינת ההשתלבות. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה רבה. נרם אבו חיט, בבקשה. << אורח >> נרם אבו חיט: << אורח >> שלום לכולם, אני נרם אבו חיט, אני קודם כל ערבייה, אימא ואישה, אני שותפה בפירמת הייעוץ והחשבונאות EY. אני השותפה הערבייה הראשונה בפירמה, אגב, מכל הסיבות שאתם בטח מבינים. לא תכננתי לעלות לדבר אבל יש לי כל כך הרבה מה להגיד, גם בתור מנהלת בפירמה, גם כי כמות הסטודנטים הערבים שניגשים לאוניברסיטאות ללימודי חשבונאות היא מאוד מאוד גבוהה, וגם בתור אימא לשני ילדים שלומדים בבתי ספר יהודיים החל מהגן. אני גרה בתל אביב. אני בחרתי, בגלל שיש לי ילדים, לחנך אותם בחינוך היהודי לצערי ולא בחינוך הערבי מכל מיני סיבות ואחת הסיבות זה זה, זה החינוך. ביקשתי לעלות כי אני רואה שוני רב בין החינוך הפורמלי שהילדים שלי מקבלים בתור ילדים בבתי ספר יהודיים לבין החינוך שהאחיינים שלי מקבלים בבתי ספר ערביים ואני אתייחס רק לעניין של השפה, אני לא אדבר על דברים אחרים. אחד הדברים שאני רואה בצורה מאוד מאוד בולטת לנגד עיניי – הבת שלי עד גיל 3 למדה בגן ערבי, החלטנו להעביר אותה לאיפה שאנחנו גרים, לתל אביב, כדי שהיא תתחיל להשתלב – זה שהיא למדה עברית בשבועיים. היא מדברת בלי מבטא, בלי טעויות, כל יום היא חוזרת עם אוצר מילים מדהים בעברית והיא קלטה את השפה תוך שבועיים. לא היו לה חסמים – אפס מחסומים – היא השתלבה באופן מאוד מאוד חלק. זה רק מראה שלא צריך להתאמץ כל כך בשביל ללמד באמת את השפה הזאת אם עושים את זה נכון ומגיל קטן. זה לא מספיק שתבוא גננת ערבייה שתלמד ילדים בגן שעה בשבוע. זה לא משיג את המטרה לדעתי. זו תוכנית מדהימה של משרד החינוך, אני שמחה שזה מתחיל וזה קיים, אבל צריך גם לעשות את זה נכון. לא מספיק להכניס מישהי לשעה בשבוע, צריך להכניס מישהי שדוברת את השפה הנכון. אגב, גם אני מדברת בשפה רהוטה וללא מבטא בגלל שלמדתי בבית ספר יהודי בתיכון. אז לצערי יש משמעות מאוד מאוד גדולה – ואני הייתי תלמידה טובה וידעתי עברית אבל עדיין – איך לומדים, מי מלמד, מה התכנים וכמה פעמים במהלך השבוע אתה פוגש את המורה הזאת שמלמדת אותך עברית. זה לא מספיק שהיא תבוא ותכניס אותך לשיעור ספורט ותדבר איתך שעה בעברית. דבר שני – חוגים. ילדים לומדים הכי טוב כשהם נחשפים לתוכן ולשפה כשזה לא רק במסגרת פורמלית, לא רק שיעור אחד בעברית במהלך השבוע או שעתיים או שלוש, לא משנה, אלא גם משחקים את זה, שרים את זה וחוזרים על זה. לדעתי, זה בכלל win-win כי כמות החוגים במגזר הערבי היא אפסית לעומת המגוון הרחב של חוגים שהמגזר היהודי מציע. אני אומרת את זה שוב בתור אימא שרואה למה הילדים שלי נחשפים באותם גילאים של האחיינים שלי, לאחיינים שלי אין את הכלים האלה בכלל. המון ערבים היום מחפשים חוגים במגזר היהודי כי באמת חסר ובסוף נופלים על הקטע הזה של "אין מספיק ערבים ויש מחסור ולא מבינים" וכו'. אבל אם היה חוג, שגם מעביר אותו יהודי שדובר את השפה בצורה רהוטה, לא מגמגם, בלי מבטא כבד – שלא נדבר על טעויות גם – זה אחד הדברים שלדעתי כן יכולים לעזור. לצערי, אין לי מספיק היכרות עם מערכת החינוך במגזר, אני לא יודעת אם יש את התל"נים האלה והחוגים שנמצאים ביומיום במערכת של תלמיד, אבל אצלנו בבתי ספר בתל אביב יש תל"נים, יש חוגים, יש שלושה, או שניים, תלוי כמה מאפשרת העירייה והתקציבים. זו עוד דרך להכניס מורה/מדריך בשפה העברית שהוא לא חייב להיות לשפה העברית, זה יכול להיות חוג כדורסל אבל יהודי מעביר את זה ואז זו עוד דרך להכניס את זה למערכת החינוך. אני מאוד מאוד חושבת שהנושא של המכינה אחרי י"ב – אבל מכינה מושקעת ולא כאלה שמגיעים ועושים מבחנים בכתב, כי מבחן יע"ל לדעתי לא משיג את המטרה, זו הרמה הכי נמוכה של לבחון את השפה העברית כי זה בכל זאת לקרוא ולהבין מה אתה קורא. מכינה ללמד איך לדבר, איך להתנסח, איך להעביר רעיונות, זה גם מאסט. תודה רבה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה רבה. שירות התעסוקה, בבקשה. << אורח >> משה יפרח: << אורח >> משה יפרח, סמנכ"ל השמה ומעסיקים בשירות התעסוקה. תודה על הזימון. הדיון פה נסוב בעיקר על החסם להשתלב במדע, בהייטק, באקדמיה, אני חושב שהחסם הוא הרבה יותר מרכזי ויותר עמוק. כמו שאמרה פה גיל, רפרנטית תעסוקה באוצר, מדובר בסוגיה אסטרטגית. אנחנו רואים את זה כחסם להשתלבות בעולם העבודה בכלל. זה חסם בהשתלבות באקדמיה ובמדע אבל מבחינתנו זה אחד החסמים המרכזיים, כמו שהיושב ראש אמר, להשתלב בעבודה. יש חסמים נוספים שאנחנו מנסים לתת להם מענה אבל ללא ספק זה חסם מרכזי. אנחנו, בשירות התעסוקה, לאורך השנים פותחים הרבה מאוד כיתות לעברית תעסוקתית. אנחנו לא פוגשים את האנשים בשלב התיכון אלא אנשים שמגיעים לשירות התעסוקה בשלב התעסוקה ואנחנו רואים באמת הצלחה בהשתלבות בעבודה למי שעובר את ההכשרות האלה. אני יכול להגיד שאנחנו בסוף תלויים בתקציב אז ככל שהתקציב יהיה גדול יותר נוכל לעשות יותר. השנה הצלחנו לפתוח כ-30 כיתות עד עכשיו, למעלה מ-650 תלמידים, חצי במגזר הבדואי, חצי דרך החלטת 550 למגזר הערבי, אבל ללא ספק החסם הזה הוא מרכזי. הוא לא רק חסם להשתלבות בעבודה אלא גם חסם להשתלבות בהכשרה מקצועית. אי אפשר כל הזמן לחפש את ההכשרות המקצועיות בשפה הערבית, לא מעט מההכשרות המקצועיות מתבצעות בשפה העברית, וגם שם אנחנו רואים שהוא חסם מרכזי. לכן יש צורך לדעתנו להרחיב את התקציב בנושא הזה של העברית, שנוכל באמת לסייע לאוכלוסייה כמה שיותר. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה רבה. אחסאן, בבקשה. << אורח >> אחסאן הנו: << אורח >> שלום לכולם, אחסאן, מנהל אגף תעסוקת חברה ערבית במשרד העבודה. אנחנו גם משקיעים המון בנושא לימודי השפה העברית לצורך השתלבות בעבודה. אנחנו מלמדים כ-6,000 דורשי עבודה בשנה בקורסים של עברית. אנחנו מלמדים במודל שנקרא "עברית פלוס", שמבוסס על ה-CFR האירופאי. זה קורסים שמחולקים לארבע רמות, כל רמה 180 שעות. אנחנו משתדלים שדורשי העבודה יעברו מרמה לרמה עד שיגיעו לרמה ד' ויוכלו להשתלב ולדבר בשפה רהוטה בעברית. יש לא מעט אתגרים בנושא השפה העברית, אנחנו עושים קורסים מותאמים. גם אקדמאים שלא למדו בארץ שמגיעים אלינו לחפש עבודה, אנחנו מזהים צורך ללמד אותם עברית, למרות שהם כבר סיימו לימודים. אנחנו עושים מבדקי רמה לכל המשתמשים ודורשי העבודה. זה בהחלט נושא מאוד מאוד מרכזי ובסיסי להשתלבות בשוק העבודה. אני אגיד בהקשר רחב יותר, גם מול משרד החינוך, שירין, שכל החיבור של עולמות התעסוקה בבתי ספר, כולל שפה ושוק העבודה, הוא מאוד הכרחי וחשוב. אנחנו מטפלים בדורשי עבודה מגיל 18 ומעלה ויש לא מעט מקרים שאנחנו מתחילים מאפס, גם מבדק רמה, גם ללמד עברית, גם ללמד מה זה שוק עבודה ומה זה פריון, דברים שיכול להיות שאפשר לשלב בצורה מסודרת ולהתחיל את הטיפול בתעסוקה כבר בתיכון. אבל נושא השפה הוא נושא מרכזי. אני הייתי מאוד שמח לא ללמד עברית, אנחנו תוכנית של תעסוקה, הייתי מעדיף להתעסק בהכשרות מקצועיות ושילוב בשוק העבודה. אנחנו לא יכולים לעשות את זה בלי שאנשים יידעו עברית ואנחנו משקיעים בזה המון משאבים ומודלים חדשים כל הזמן. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> האם יש לכם את הנתון כמה מתוך אלה שלמדו עברית הצליחו להשתלב בשוק העבודה? << דובר_המשך >> אחסאן הנו: << דובר_המשך >> זה נתון שקצת קשה לחלץ אותו. אתה צודק, אם אני מלמד עברית אני רוצה שישתלבו אצל מעסיק יהודי, אבל קצת קשה לזהות במערכות מי זה מעסיק יהודי ומי זה מעסיק ערבי כי אתה לא יכול לרשום את זה, אבל בסוף, גם מי שמשתלב קרוב ליישובים בחברה הערבית במוקדים טלפוניים, מרכזי מסחר, שנכנסים יהודים אליהם, גם שם משתמשים בשפה העברית. אז קצת קשה לחלץ את הנתונים מי עובד אצל מעסיק יהודי ומי אצל מעסיק ערבי בגלל מה שאמרתי, אבל זו נקודה שאנחנו בהחלט מעבדים אותה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה רבה. משרד התפוצות, בבקשה. << אורח >> לאה בריסקין ברקו: << אורח >> לאה בריסקין ברקו, מנהלת תחום בכיר חברה וקהילה באגף לפיתוח כלכלי חברתי בחברה הבדואית בנגב. כרגע, מתוקף הסכמים קואליציוניים, יושבים במשרד התפוצות. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> מה את רוצה להגיד לנו לגבי השפה העברית? מה אתם עושים בשביל זה? << דובר_המשך >> לאה בריסקין ברקו: << דובר_המשך >> אנחנו מאוד מודעים למורכבות שיש להיעדר ידיעת השפה העברית הדבורה כחסם להשתלבות בחברה הכללית במדינת ישראל, בין אם זה בהשכלה גבוהה ובין אם זה בתעסוקה. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם שירין ממשרד החינוך ועם מחוז דרום במשרד החינוך, עם אחסאן במשרד העבודה, עם אורי במל"ג כדי לקדם תוכניות ומהלכים. כרגש יש את המהלך הארצי שקורה יחד עם מכון אהרן שהוא נכון גם לגבי החברה הבדואית. בנוסף לכל התהליכים הארציים האלו, אנחנו מקדמים כל מיני פיילוטים או מענים נקודתיים בחברה הבדואית בנגב. אחד מהם זה לדוגמה פיילוט שיצאנו עם משרד החינוך, עם תנועות ארגוני הנוער, לשלב בחינוך הבלתי פורמלי ביתר שאת את לימודי העברית הדבורה והמפגש עם החברה - - - << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> האם יש לכם תוכניות לגבי האקדמיה? חיזוק העברית לגבי סטודנטים, מכינה? << דובר_המשך >> לאה בריסקין ברקו: << דובר_המשך >> התוכניות לגבי האקדמיה הן דרך המל"ג במהלך הארצי שמקדמים לאיזושהי הסדרה והוראת העברית מעל גיל 18. אני יכולה לומר שאנחנו כן מקדמים כל מיני תהליכים, הם די בראשיתם, להבין מה עוד אפשר לקדם במסגרת תוכניות בהקשר של העברית בשביל להכין את הקרקע לקראת הטמעת תקן ה- CFR וגם להבין מבחינת הארגונים שנמצאים בשטח, איך הם צריכים להיערך לסוגיה הזו בשביל שיהיה אפשר להטמיע ולצאת לדרך יותר טוב. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> איזה תקציב אתם משקיעים בכל הנושא של העברית לחברה הערבית הבדואית בנגב? << דובר_המשך >> לאה בריסקין ברקו: << דובר_המשך >> החלטת הממשלה 1279 מתכללת 25 משרדי ממשלה ויחידות סמך, אז התקציבים ששירין דיברה עליהם במשרד החינוך, חלקם מתוקף החלטה 1279, מגיעים גם לחברה הבדואית בדרום, וגם סייענו למשרד החינוך עם איזשהם מחקרים מלווים כדי לסייע בהטמעה - - - << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> את זה אני יודע, רציתי לשאול אם יש לך מספר ספציפי לגבי הטיפול בעברית, אם יש לכם סעיף כזה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> זה אותו תקציב ששירין דיברה עליו. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אנחנו נותנים בהתאם לגודל האוכלוסייה. 21% מ-550 לחברה הבדואית כי הם 21% מאוכלוסיית התלמידים. אז אם יש אולפני עברית בחומש 550, 21% מהאולפנים הולכים לחברה הבדואית בדרום. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> בסדר גמור, תודה רבה. אשרף ג'בור, בבקשה. << אורח >> אשרף ג'בור: << אורח >> קודם כל, תודה חבר הכנסת ד"ר יאסר חוג'יראת. הדיון הוא כל כך חשוב ומשמעותי כי מה ששמעתי – ואני אסכם ואז אגיד מה אנחנו עושים ואנסה לתת תובנות – שהשתלבות ושפה הולכים ביחד, אז בינתיים זה מאתגר. אין הצטיינות גם. זה לא רק השתלבות באקדמיה ולא רק השתלבות בחברה הערבית, אנחנו בעצם רוצים שהסטודנטים שלנו יצטיינו באקדמיה מסיבה אחת פשוטה – כשיגיעו לשם ויסיימו יחפשו אותם בתפקידים בכירים ובטח גם בתעשיית ההייטק. רשת "מאתין" הוקמה בשביל לתת מענה לתלמידים עם פוטנציאל מאוד גבוה שמתקשים מאוד בהשתלבות גם בתוך תעשיית ההייטק, שם נשארים בוגרי אוניברסיטאות יותר בתפקידי ג'וניורים והיום זה אפילו יותר מאתגר. מצד שני, אנחנו גם בתוך ארגון הגג לקידום מציונות אקדמית, מנסים לקדם שנות מעבר, גם עם המל"ג, גם עם אורי, גם עם הג'וינט ועם עוד המון המון שותפים, ומה ששמעתי פה לגמרי מתחבר. צריך להשקיע בשלושה צירים: ציר אחד משרד החינוך עושה וזה מצוין, נכון שהוא עושה את זה טיפה מאוחר, צריך לרדת לכיתה א' וצריך להשקיע עוד יותר משאבים. אם אנחנו לוקחים את המודלים שמצליחים – ללמוד בבתי ספר יהודים זה מצוין אבל זה לא מודל שיכול לעבוד בחברה הערבית. לכן צריך להשקיע יותר משאבים, יותר שעות בתוך החינוך הפורמלי מכיתה א', ולהשקיע יותר בחטיבת ביניים לצורך העניין, ששם המעבר הוא עוד יותר אקוטי לקראת התיכון. המשאבים הקיימים היום – בקצה, אני חושב שהתלמידים לא מקבלים את מה שהם צריכים לקבל. גם בארגון הלמידה חדש. נכון שיש כבר שעות צבועות אבל לדעתי, בחטיבת ביניים למשל, צריך להשקיע חמש שעות ולא שלוש כפי שאומרת ההמלצה. פעם שנייה – יע"ל הוא תנאי קבלה נכון, אבל אנחנו לא רוצים ללמד ולא רוצים להשקיע בשביל שיעברו את התנאי הזה. התנאי הזה הוא טכני, אפשר לעבור אותו באיזשהו קורס אחרי התיכון. המערכת צריכה להכין את התלמיד ואת הסטודנט הפוטנציאלי לתעסוקה עם פריון גבוה. לכן, אם אנחנו נשקיע עוד, כפי שהוזכר פה, במכינות, בתוך שנות המעבר, שנה אחת משמעותית – שזה משהו שאנחנו כבר מקדמים כפיילוט, רוצים להרחיבו ואני מזמין את כל משרדי הממשלה להצטרף – בתוך השנה הזאת נוכל לצמצם פערים שמערכת החינוך עכשיו לא יכולה לצמצם. מערכת החינוך עושה מצוין שהיא יורדת לכיתה א', ייקח כמה שנים, אבל בינתיים צריך להשקיע בשנות המעבר, להשקיע משאבים בשביל שהתוצאות יהיו מידיות, הן להשתלבות באקדמיה, הצטיינות באקדמיה שתוביל להשתלבות בתעסוקה עם פריון גבוה, והן להשתלבות בכלל בחברה הישראלית. לכן אני חושב שהאתגר הזה הוא כל כך משמעותי. אנחנו מדברים על זה המון המון שנים ולדעתי אם נחבור כולנו ביחד בהשקעה משמעותית בתוך מערכת החינוך, בהשקעה משמעותית בתוך שנות המעבר ובעוד השקעה בסמסטר הראשון בעיקר מתוך האקדמיה – כי בסוף ההלם הוא בעיקר בסמסטר הראשון למי שנמצא בתוך מערכת ההשכלה הגבוהה – בשנה הראשונה עוברים את זה, צולחים את זה, אז ממשיכים ויכולים גם להצטיין. אם לא עוברים את הסמסטר הראשון אז יש בעיה ולכן צריך להשקיע גם בסמסטר הראשון. אז ההשקעה המשמעותית לפי דעתי צריכה להיות עכשיו בתוך שנות המעבר והשנה הזאת יכולה באמת לצמצם את הפער. בהצלחה לכולם. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה רבה, אשרף. מיסם ג'לג'ולי, צופן. << אורח >> מייסם ג'לג'ולי: << אורח >> שלום לכולם, מייסם ג'לג'ולי, מנכ"לית ארגון צופן תשביק, ארגון ותיק שחרט על דגלו את שילוב המהנדסים והמהנדסות הערביות בתעשיית ההייטק ובתעשייה עתירת הידע בישראל, וכמי שממנכ"לת את הארגון ופוגשת את המוטבים שלנו בשלב האקדמיה, כשהם סטודנטים, וגם אחרי סיום הלימודים באקדמיה, אני יכולה להגיד שגם האקדמיה לא מצטיינת בשילוב שהיא עושה. אנחנו מדברים על שתי חברות שחיות כמעט בסגרגציה מוחלטת, וצודקים מי שאמרו שערבים ויהודים נפגשים רק אחרי גיל 18, או באקדמיה או בשוק התעסוקה, אבל כשנפגשים באקדמיה, הם לא ממש נפגשים ואנחנו רואות ורואים שהסגרגציה נמשכת גם במוסדות להשכלה גבוהה בישראל. כמעט אין אינטראקציה בין סטודנטים ערבים ויהודים, מה שלא משפר את סיכוייו של הסטודנט הערבי בתוך האקדמיה לשפר את העברית הדבורה שלו. לכן, כשמדברים על שפה עברית ועל הנחלת השפה העברית, לא מספיק לעבור את בחינות יע"ל או כל בחינה אחרת, צריך לעבוד מהיום הראשון באקדמיה לייצר מפגש, אפילו במכוון, בין סטודנטים יהודים וערבים. הם יכולים ללמוד באותה כיתה אבל לסיים ארבע שנים באוניברסיטה ואם תשאל אותם אם הייתה להם אינטראקציה משמעותית עם סטודנט מהלאום השני הם יגידו לך שלא. אני חווה את זה ביום יום עם הבוגרים שלנו, בוגרים בטכניון, באוניברסיטאות ברמה הכי גבוהה וגם במכללות. איכשהו הסגרגציה נמשכת והמפגש האמיתי הראשון מתקיים בשוק התעסוקה בעבודה. הסטודנט חייב לחכות ארבע שנים, להיות בוגר ולהשתלב בשוק התעסוקה כדי שתהיה אינטראקציה אמיתית. לכן, שפה היא לא רק מיומנויות של כתיבה וקריאה, היא גם מיומנות של אינטראקציה, היא מיומנות של לדעת להיות בדיאלוג עם הצד השני. לימוד שפתי אומר שאני כאקדמיה, חובתי ליזום את המפגש הזה בין סטודנטים וערבים, מה שלא נעשה. וזה לא מספיק. אני חושבת שהכול טוב, יש פתרונות לטווח ארוך, כל מה שדובר עליו עכשיו מבחינת - - - << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> בסוף אתם עושים משהו לגבי העברית? << דובר_המשך >> מייסם ג'לג'ולי: << דובר_המשך >> כן, אנחנו גם מקנים מיומנויות בשפה העברית למוטבים שלנו, אנחנו מצמידים להם מנטורים אחרי סיום התואר ולפני הראיונות למקומות עבודה כדי לתרגל גם את השפה העברית. אני חושבת שגם פה, כשהאוניברסיטה באה ומציבה רף כל כך גבוה מבחינת יע"ל, גם האוניברסיטה יכולה לעשות פעולות שלא יעלו כסף – להצמיד מנטור לסטודנט הערבי החדש, מנטור יהודי שילווה את הסטודנט הערבי וישפר את כישורי השפה שלו, ולא לחרוץ את גורלו של הסטודנט הערבי על אי ידיעת השפה העברית. זה לא באשמתו, זה באשמת כל המערכות שהוא ספג מאז שהוא התחיל ללמוד. זה שיש כישלון במערכת החינוך, זה שאנחנו חיים בחברה בסגרגציה, זה לא באשמת הצעיר הערבי. לכן, אי אפשר להגיד: אה, בגלל שהוא לא יודע את השפה העברית אני לא אקבל אותו למערכת ההשכלה הגבוהה, במקום לנסות לחפש את הפתרונות במערכת ההשכלה הגבוהה. אני מסכימה שלטווח ארוך כל מה שדיברתם עליו זה מצוין - - - << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> אנחנו מכירים את הבעיה, תני לנו פתרונות. << דובר_המשך >> מייסם ג'לג'ולי: << דובר_המשך >> מאוד קשה לנו לפגוש בוגרים בציונים מצוינים, כשאתה בא לנהל איתם שפה בעברית דבורה, הם לא ידעו לנהל את השפה, ואנחנו פוגשים את זה ביום יום. הפתרונות שלי הם: שהאוניברסיטאות יעבדו על הצמדת מנטורים יהודים, סטודנטים יהודים, תמורת התנדבות. יש כל מיני פלטפורמות להתנדבות ומלגות, אז לעבוד על זה בצורה מאוד משמעותית. ליזום מפגשים בין סטודנטים ערבים ויהודים, מפגשים משותפים, עבודה קבוצתית משותפת, כך שסטודנט ערבי יהיה מוכרח לדבר את השפה העברית. אני מאוד מאמינה בכל הפתרונות שהוצגו – שנות מעבר, החינוך וגם תרבות, שפה זה תרבות. גם הסטודנט הערבי צריך להכיר את התרבות היהודית וגם הסטודנט היהודי צריך להכיר את התרבות הערבית, זה הדדי. כשאנחנו מדברים על שפה זה לא טכני, שפה זה מכלול הוליסטי של כל מיני צרכים וכל מיני דרישות ושייכות, ואנחנו עוד לא דיברנו על שייכות. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> אני מציע קורס חובה באוניברסיטה להכיר את התרבויות, להכיר את התרבות השנייה, לחייב אותם. << דובר_המשך >> מייסם ג'לג'ולי: << דובר_המשך >> זה פחות קורס, זה יותר אינטראקציה, זה לגרום להם להיות במגע. עוד דבר שאני רוצה לדבר עליו – אני חושבת שאנחנו פוגשים תופעה בשנים האחרונות, וצריך לדבר על התופעה הזו, שתלמידים ערבים, ילדים ערבים, לא רוצים ללמוד עברית. הם לא חושבים שהשפה העברית היא קריטית בשביל הקידום שלהם. אני חושבת שזה גם חלק מהשיח המאוד רעיל שקיים בחברה הישראלית היום שמקטב את שתי החברות, והרבה תלמידים ערבים – כמו שתלמיד יהודי מאוד מפחד ממי שמדבר את השפה הערבית מולו, גם תלמיד ערבי מרגיש שהשפה העברית זו שפתו של האויב ואינו רוצה ללמוד אותה. אנחנו צריכים לחנך את שני הצדדים למשמעות האמיתית של חיים משותפים במדינת ישראל, לזה שאנחנו נועדנו לחיות כאן ביחד ולקדם את המדינה הזו ביחד וזה אחריותנו כולם. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה רבה. << אורח >> מוחמד סועאד: << אורח >> אני רוצה לענות למייסם. קודם כל, אני מזמין אותך לבוא אלינו, למכללת הגליל המערבי. אני גם אגיד לך, כבוד חבר הכנסת ד"ר יאסר, אתה יכול להגיע גם אלינו. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> אנחנו נגיע אליכם. << דובר_המשך >> מוחמד סועאד: << דובר_המשך >> אנחנו מקיימים מזה מספר שנים קורס חובה שחוצה את כל החוגים, כל מי שמגיע לשערי מכללת הגליל המערבי חייב ללמוד אותו וזה קורס רב-תרבותיות בחברה הישראלית. זו לא רק סיסמה, זה גם מלווה בכל מיני אירועים, מאפטאר בחודש הרמדאן, לכל החגים, האירועים שקיימים. אפילו בלו"ז השנתי של המכללה יש את המועדים והחגים והמכללה סוגרת את שעריה בחגים של מוסלמים ושל נוצרים. זאת אומרת, זה ממש חלק מהגאנט שלנו. אנחנו עושים את הדברים האלה. אפילו נבחרת הכדורגל של המכללה משולבת, אנחנו ממש עושים את זה הלכה למעשה, ולכן זו לא סיסמה, זו ממש עשייה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> יופי. אני רוצה לעבור ברשותכם לנציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית, אסיא שיבלי. << אורח >> אסיא שיבלי: << אורח >> שלום, אני אסיא שיבלי, בת 16, נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית. אני מגיעה מהחברה הערבית, גדלתי בכפר שיבלי אבל למדתי בכדורי. הכפר שלנו, יחסית לכפרים אחרים, השתלב עם החברה היהודית והשפה יותר קיימת שם. אני רואה כמה השפה העברית משפיעה על העתיד שלנו, אני רואה את זה על החברים שלי, על הסביבה שלי, יש בנות שעובדות איתי, אני עובדת בכפר. ללא שליטה טובה בשפה העברית אנחנו מתקשים להשתלב בלימודים, בעבודה ואפילו בחברה הישראלית עצמה, לשאול שאלות, לעלות לאוטובוסים, לדעת מה השלטים אומרים כשלא כל שלט מתורגם לערבית. זה מאוד קשה. אני רואה מקרים שבהם, כמו שאמרתי, הבנות שעובדות איתי צריכות לתקשר עם לקוחות שאינם דוברי השפה הערבית וכמה הקושי השפתי מגביל אותם. יש רגעים שבהם צריך לדבר בעברית אבל הרבה תלמידים פשוט מפחדים, לא בגלל שהם לא רוצים להתבטא, אלא בגלל שהם מרגישים שהם לא מספיק טובים. הפחד הזה גורם לקולות שלנו להיעלם. הרבה מאוד תלמידים אומרים לי – אני יו"רית השדולה של החברה הערבית – שהם מפחדים לדבר. לפני כל זום, לפני כל שיחה, הם אומרים לי: אנחנו לא רוצים לדבר, מה אם אנחנו נטעה, מה אם ישפטו אותנו, מה אם יסתכלו עלינו שונה, מה אם עכשיו יגידו: הם לא יודעים לדבר אז הם לא שווים את זה, אז לא נעזור להם. יש תוכניות יפות על הנייר אבל בשטח זה פשוט לא מספיק. יש הרבה תוכניות, ובמשך הרבה שנים היו תוכניות ממש יפות, אבל אנחנו לא רואים אותן בשטח. אנחנו יכולים להגיד שאנחנו רוצים לעשות ואנחנו רוצים לעשות, ואז לעשות טיפה. אני לא רואה התקדמות. יש לי שני אחים קטנים שלומדים בכפר – ואנחנו עוד כפר שלומד עברית מכיתה א' – מאוד קשה להם. זה לא רק זה שהם לא משתלבים, בכפרים, במקומות סגורים, הם לא יוצאים מהכפר. לי עוד היה את המזל לצאת וללמוד במקום שהוא משולב, עם הרבה מאוד דתות, הרבה מאוד תרבויות, לא לכולם יש את זה, לא לכל החברה הערבית יש את זה וזה מה שמאכזב. אנחנו צריכים שתתנו לנו את הקול הזה בחזרה כי תלמידים לא יכולים לדבר. אנחנו לא יכולים להביע את עצמנו, אנחנו לא יכולים להגיד את מה שאנחנו חושבים ואת מה שאנחנו מרגישים, כי כשאנחנו מדברים בערבית אתם לא מבינים אותנו וכשאנחנו מדברים בעברית זה קשה לנו. אנחנו בני נוער עם חלומות, עם רצונות, עם יכולות ואנחנו צריכים את ההזדמנות האמיתית לממש אותם. אני חושבת שהגיע הזמן לעבור מדיבורים ומלהגיד רק "צריך וצריך", כי צריך אבל זה לא יעזור אם אנחנו לא עושים שום דבר בפועל ואם מה שאנחנו עושים לא מספיק. אנחנו לא רק דוחות, לא רק ישיבות ולא רק הצהרות, הקול שלנו הוא לא נתון, מדע ומציאות ואסור שהוא ימשיך להיות בשקט. תודה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> מה אתם מציעים בשביל לחזק את ידיעת השפה העברית? למדת בבית ספר יהודי, אבל מה את מציעה לחברים שלך בני גילך, שנמצאים בבית ספר, בשיבלי לדוגמה, כדי שיחזקו את העברית ותהיה להם עברית טובה? << דובר_המשך >> אסיא שיבלי: << דובר_המשך >> יש לי שני אחים קטנים שאני באמת מסתכלת עליהם ושם אני רואה את הבעיה. אנחנו משפחה שמדברים עברית, ערבית ואנגלית בבית. גם להם קשה בגלל שלא עוזרים להם בבית ספר, הם צריכים את תוכניות הלימודים האלה. צריך להכשיר מורים - - - << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> את יצאת לכדורי? << דובר_המשך >> אסיא שיבלי: << דובר_המשך >> אני יצאת לכדורי. << דובר_המשך >> שירין חאפי נטור: << דובר_המשך >> והם לא? << דובר_המשך >> אסיא שיבלי: << דובר_המשך >> הם נשארו. אני ואח שלי הגדול יצאנו. אני זוכרת שבכיתה א' ההורים שלי שאלו אותי: את רוצה להישאר בכפר – כי כבר היו תיכונים ובתי ספר – או שאת רוצה לצאת וללמוד בכדורי? אני בחרתי לצאת וללמוד בכדורי כי ידעתי שזה יפתח לי יותר דלתות. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> איך היה כשהתחלתם ללמוד בכדורי כתלמידים מהחברה הערבית? איך קיבלו אתכם? << דובר_המשך >> אסיא שיבלי: << דובר_המשך >> ביסודי היינו התלמידים היחידים, לא הייתה ממש גזענות, אבל גזענות יש בכל מקום. קיבלו אותנו, קיבלו אותנו כמו תלמידים רגילים כי ילדים קטנים לא יודעים את ההבדל, אלא אם ההורים שלהם מחנכים אותם לזה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> אתם התחלתם בכיתה א'? << דובר_המשך >> אסיא שיבלי: << דובר_המשך >> כן. אח שלי הגדול התחיל מהגן – לא היו גנים בכפר – ואני התחלתי בכיתה א'. << אורח >> אשרף ג'בור: << אורח >> זה לא קל. חלק מהילדים שלי גם כן לומדים בנהלל – זה לא קל. אנחנו מדברים במילה, במשפט רק, לצערי הרב זה לא קל. << אורח >> אסיא שיבלי: << אורח >> הרבה מאוד מהפתרונות שעלו זה מורים מהמגזר היהודי, אבל שמעתי כאן "אחרי בית ספר", למה לעשות אחרי בית ספר? אולי לעשות סמינרים בחופשות? יש מלא חופשות. גם בחברה הערבית וגם בחברה היהודית יש מלא חופשות ואפשר פשוט לעשות אירוח. פעם הייתה תוכנית כזאת בכפר שלנו – כל הדברים שאני אומרת זה סיפורים ששמעתי מההורים שלי ומסבא שלי – שהיו באים וישנים אצלנו והיינו לומדים את השפה, מדברים והיה מפגש. אפשר לעשות סמינרים של לילה אחד, שתלמיד ערבי הולך לישון ומתארח אצל משפחה יהודית, גם אם זה בשבת, וזה ללמוד וזה לראות תרבות, מה שהזכרת. זה באמת דברים שמשפיעים. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה רבה. עוד מישהו בחדר רוצה לדבר? לא. טוב, אז אני אסכם. אני רוצה להודות לכל מי שטרח והגיע לוועדה הזאת. אין ספק שזה נושא חשוב מאוד. הוא חשוב לחברה הערבית אבל באותה מידה גם לחברה היהודית וגם למדינה, כי שילוב החברה הערבי בתעסוקה, באקדמיה, יעשה טוב לכולם, לכלל החברה, גם מבחינה כלכלית, ולכן זה נושא מאוד מאוד חשוב. בדברי הסיכום אני אתחיל במה שפתחתי – מצער מאוד שאין נציגות של משרד השוויון החברתי שהגיעה לכאן להשתתף בדיון החשוב הזה, במיוחד כשהם אמונים על תקציבי החברה הערבית. אבל אני אסכם ואגיד שיש תוכניות, שמענו שיש תוכניות, משרד החינוך כבר התחיל בתוכנית. אני אוסיף כאן שהיה חשוב מאוד כאשר משרד החינוך לקח את ההחלטה לחזק את העברית בבתי הספר לקיים דיון רציני שיכלול לא רק את משרד החינוך, אלא גם את המל"ג, את נציגי האוניברסיטאות, את המכללות, בשביל לעשות תוכנית הוליסטית שלמה ולא תוכנית שמתחילה בלי לדבר עם השני. זה חיסרון הזה וזה פוגם. לכן אני ממליץ – וכאן אני מפנה את המלצתי גם למשרד החינוך וגם למל"ג – לעשות איזושהי שותפות בכל הנושא הזה ולראות איך באמת עושים תוכנית משלימה למה שהתחילו בחינוך גם באקדמיה וגם באוניברסיטאות. זה חשוב מאוד. הייתי רוצה לראות בתוך המערכת החינוך הסדירה הוספת שעות לימוד פורמלי, לא רק שעה אלא יותר, וגם הייתי רוצה לראות שמתקציבי גפ"ן – אני לא רוצה להגזים, אבל בין 30% ל-50% – יוקצו, לפחות בשלבים הראשונים, בשנים הקרובות, ללימודי עברית. זה רק יטיב וישפר ואנחנו יכולים להשיג את המטרה מהר יותר. גם מה שעלה כאן מנציגת משרד האוצר, עוד תוכנית תקציבית ללימודי העברית, זה רק יכול לשפר ולהטיב עם כולם, ולכן אני פונה כאן לראש הממשלה וגם לאוצר להחזיר את התוכנית שהושמטה מטיוטת חוק ההסדרים, הן בנושא לימודי השפה והן בנושא התעסוקה. תודה לכם, אני נועל את הישיבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:20. << סיום >