פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 776 מישיבת ועדת הכספים יום שלישי, י"ב בכסלו התשפ"ו (02 בדצמבר 2025), שעה 13:00 סדר היום: << הלסי >> הצעה לדיון מהיר בנושא: אי-תקצוב מרכזי חוסן לשנת 2026 << הלסי >> נכחו: חברי הוועדה: חנוך דב מלביצקי – היו"ר ינון אזולאי משה גפני אחמד טיבי יוסף טייב נעמה לזימי משה סולומון חוה אתי עטייה אלון שוסטר חברי הכנסת: ואליד אלהואשלה קארין אלהרר דבי ביטון מיכאל מרדכי ביטון ירון לוי טטיאנה מזרסקי יונתן מישרקי לימור סון הר מלך עדי עזוז עאידה תומא סלימאן מוזמנים: יעל פיילס – רפרנטית בריאות באג"ת, משרד האוצר בלה בן גרשון – ממונה ארצית חוסן חירום וטראומה נפשית, משרד הבריאות אור טויג – אגף תקציבים משרד הבריאות, משרד הבריאות רעות לב – מנהלת מרכז חוסן ארצי מיכל פלג עוזיהו – ראש מועצה אזורית אשכול אורי אפשטיין – ראש המועצה שער הנגב, מועצה אזורית שער הנגב תמיר עידאן – ראש מועצה אזורית שדות נגב אלון דוידי – ראש עיריית שדרות, מרכז השלטון המקומי ייעוץ משפטי: אמיתי כהן מנהל הוועדה: טמיר כהן רישום פרלמנטרי: הדס ליפמן רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעה לדיון מהיר בנושא: אי-תקצוב מרכזי חוסן לשנת 2026 (מס' 5971). << נושא >> << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני מתכבד לפתוח את הישיבה. על סדר-היום: הצעה לדיון מהיר בנושא: אי-תקצוב מרכזי חוסן לשנת 2026, של חברת הכנסת קארין אלהרר וקבוצת חברי כנסת. חברת הכנסת אלהרר, בבקשה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני יושב-הראש. אני רוצה קודם כל להודות לך שאתה מקיים את הדיון החשוב בנושא שהוא באמת דחוף וקריטי, גם מבחינת הזמן. מרכזי החוסן מהווים עוגן טיפולי וקהילתי חיוני לאלפי אזרחים, שנפגעו נפשית לאורך עשרים שנה סביב קווי העימות, היו מרכזי חוסן שהוקמו לאורך השנים בדרום ובצפון, וכתוצאה ממלחמת חרבות ברזל, למרבה הצער, מרכזי החוסן וגם מרכז החוסן הארצי, נותנים מענה לעשרות אלפי אנשים שנפגעו פגיעת חרדה. המרכזים הקיימים בעוטף עזה, נתיבות, אופקים, אשקלון, הנגב המערבי, ישובי יהודה ושומרון, החברה הבדואית ובצפון, הם מעניקים טיפול על פי נוהל חרדה של ביטוח לאומי במשרד הבריאות, ולצד זאת עוסקים בחיזוק החוסן הקהילתי בהכשרת אנשי מקצוע ובהיערכות לחירום, שלצערנו, היא מנת חלקנו בעת האחרונה. לאור היקף הפגיעה והטראומה, כמו שאמרתי, בתחילת המלחמה הוקם מרכז החוסן הארצי, שנותן מענה ל-120 רשויות שאין בהן מרכזי חוסן מקומי. עד כה טופלו במרכז החוסן הארצי כ-14,000 נפגעים, מתוכם 2,100 שורדי 7 באוקטובר. בניגוד למרכזים האזוריים, המרכז הארצי אינו נכלל בהחלטת הממשלה, ובכלל לא מתוקצב לשנת 2026. אם משרד האוצר לא יתערב, אז מרכז החוסן ייסגר, כי אי אפשר לשלם משכורות. גם מרכז החוסן בדרום, לצערי, ואני בהלם, שאני צריכה בכלל להגיד את זה, נמצא באיום דרמטי. מתוכנן קיצוץ, לא תאמינו, של 50% מהתקציב. שמעתם נכון – 50%. מספר המטופלים במרכז החוסן בדרום הצטמצם - שים לב, אדוני, לנתונים – מ-26,100 בשנה ל-13,700 אנשים בלבד. מספר העובדים הצטמצם מ-115 ל-75. זה כמובן יקטין דרמטית את היכולת של המדינה לתת מענה למי שהיא חייבת לו. היא חייבת לאותם אנשים שיש לה מחויבות להגן על בריאותם הנפשית, והיא כשלה במשימה הזאת. אני מאמינה באמת, שכל אחד ואחד ממי שיושב כאן מבין את הצורך. אני מרגישה מעט מוזר שאני צריכה לתת איזה ספיץ', למה צריך את השירות הזה? זה הזוי בעיניי. גם המרכז הארצי וגם האזורי. הדבר הזה עושה עוול גדול לאנשים. שימו לב מה עשינו. המדינה אמרה לתושבים: תחזרו לבתים. פיצוצים עדיין נשמעים, אבל אנחנו נצמצם את ההיקף של הטיפול. נשמע למישהו הגיוני? כי לי לא. לכן אני קוראת מכאן, לך אדוני יושב-הראש, תכף יתחילו הדיונים על התקציב. יש לך מנופים גדולים מאוד על משרד האוצר, לא לתת לאירוע הזה להתקיים. ואני לא מדברת רק על הקיצוץ ב-50%, שהוא בעיניי הזיה שאין לה אח ורע, אלא גם מרכז החוסן הארצי. שימו לב, המלחמה כאילו, כאילו נגמרה, אבל הטראומה עדיין קיימת. היא אפילו מתעצמת. הם חוזרים לבתים, ואין להם על מי לסמוך, אז אני באמת קוראת כאן: יש דגל שהוא באמת מהבהב ומתנופף מעל הראש של ההחלטות ההזויות האלה. אנא, משרד האוצר, אדוני היו"ר, בוא לא ניתן לאיוולת הזאת לקרות. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. מועצה אזורית שדות נגב, תמיר עידאן, בבקשה. << דובר >> תמיר עידאן: << דובר >> שלום, תודה על הדיון, תודה לחברת הכנסת קארין. זה לא מובן מאליו וזה בדיוק בזמן. אני רק אגיד מה עשינו היום מהבוקר, אדוני היושב-ראש. בבוקר היינו בהפגנה לקבל כסף עבור ההסעות של התלמידים. לפני כמה דקות בוועדת חוץ וביטחון, לספר מה שראינו אתמול בטלוויזיה, שהגדר פרוצה, אלמוג בוקר עמד שם כמה דקות ארוכות – אף אחד לא הגיע, ולספר שאנחנו חוששים מאוד לביטחוננו ולביטחון תושבינו, ועכשיו באים אליך, סליחה, להתחנן כדי לקבל כסף לטפל בילדים, ושלא יבטלו לנו את הטבות המס, וביום רביעי בערב אנחנו עושים הפגנה מול משרד האוצר וכולי וכולי. אנחנו נמשיך להילחם על הדברים הכי בסיסיים שמגיעים, מגיעים - בזכות לצערי לתושבי העוטף. מה שזה אומר כרגע, שאני צריך להנחות את יוני שנמצא פה, הוא הגיע, שהוא אחראי על חוסן ואת מעיין, להוציא כרגע הודעה מוקדמת ל-164 מטפלים, שב-7 באוקטובר היינו רק 17, ואחת מהם נרצחה בכפר עזה, ולהגיד להם: בסוף דצמבר אתם הולכים הביתה, אין דרך אחרת. צריך להגיד ל-3,400 איש, שליש מהאוכלוסייה של שדות נגב, שבראשון לחודש אין מרכז חוסן. אין מרכז חוסן. זה לא מקצצים ואז עושים קצת פחות. אין מרכז חוסן. והפקיד שישב מולי לפני מספר חודשים ואמר לי: צריך לעשות את זה ככה, לא רוצה להגיד לך מה אמרתי לו, כי אולי אני לא אתגאה במה שאמרתי לו, אבל הוא לא גר שם, הוא לא גר שם. מספר הפניות עולה מדי יום, למרות שלכאורה המלחמה נגמרה. הפיצוצים בלילות האחרונים הקפיצו עשרות אנשים למרכזי החוסן. ילד קטן לא יודע לעשות את החשבון שזה צה"ל מגיב עכשיו. הבית זז, החלון נשבר, בבית של 15 קילומטר מהגבול. מה קורה בשני קילומטר מהגבול? אי אפשר לישון בלילות. הילדים עם סיוטים, ההורים עם סיוטים, ההורים היו מפונים. אנחנו שכחנו מה קרה לפני שנתיים. אם מישהו היה אומר ב-8 באוקטובר: אתם תצטרכו לבוא לפה להתחנן על כסף למרכזי החוסן, אני מניח שכולנו היינו אומרים: אתם יצאתי מדעתכם. דברים אחרים אולי כן, קיצוץ כזה, קיצוץ אחר. עכשיו גם מדווחים לנו על קיצוץ בתקומה, פלאט בתקומה. באמת כסף מיותר שהמדינה שמה על אזור שצריך לשקם אותו. אני קורא לך, אדוני, באמת, יש דברים, אמר את זה פעם אלון, אבל כנראה שהדברים משתנים, הוא אמר לי: אל תדאג, את החוסן תעזסו, הם יטפלו בזה כבר, הם לא יכולים לגעת בזה. אז הם נוגעים בזה. הם נוגעים בזה ומודיעים לנו על 50%, 606 קיצוץ מעכשיו לעכשיו, כאשר הצורך בטיפולי החוסן עולה מדי יום. ואני אומר לך, אדוני, זה יהיה אסון למדינת ישראל. אנחנו לא ניתן לזה, אני אמרתי לחבריי, גם אם ניקח הלוואה מהבנק ונעשה מה שצריך, ונשבות רעב, ונעשה מה שצריך, אנחנו לא נפגע בילדים, אבל גם אנחנו לא ניתן לאף אחד לפגוע בהם. אנחנו לא רוצים להתבטא בגסות או לעשות צעדים קיצוניים, יש לנו מספיק עבודה על הראש, מספיק פרויקטים, מספיק דאגות באזור באמת הלא פשוט הזה שמתפתח. מי שרוצה לראות בעיניים מה זה להתפתח, שיבוא לראות מה קורה בשדרות, הבניינים החדשים, בתים חדשים שנבנים, ועדות קבלה אתמול עשיתי אצלי - אלפי אנשים עומדים בתור, אבל מה להגיד להם אחרי זה? תבואו, אבל אין הסעות לתלמידים ואין כסף לבתי ספר, ומרכזי החוסן תלכו אולי באופן פרטי לחפש פסיכולוג. אתם יודעים שהיום פסיכיאטר לוקח שנה תור, שנה? וכמה זה עולה? לא כולם יכולים להגיע לדברים האלה, ואנחנו שם בשביל לתת את השירות הזה, בשם מדינת ישראל, לעזאזל. תראו מה היה פה. באמת, רק שנתיים עברו, אדוני היושב-ראש, רק שנתיים, וכאילו זה איזה אירוע היסטורי שהם מסתדרים ויסתדרו. תודה על הדיון, אני מבקש באמת לראות איך חותכים את הסיפור הזה, להוריד את זה מהנטל שגם ככה כבד הכתפיים שלנו ושל התושבים, ושהנושא הזה, לדעתי, צריך להיכנס בבסיס תקציב גם לשנים הבאות. לא כל פעם איזה שר אוצר או פקיד כזה יכול להחליט שהוא לא רוצה את הדבר הזה, ואני מניח שמחר אנחנו נצטרך לבוא לך להסביר לפקידי האוצר למה צריך להשאיר את הטבות המס בעוטף. אז אנחנו נגיע גם מחר ונסביר להם מה הצורך בהטבות מס בעוטף, מה לעשות. ההסבר מחר יחד עם אביעד פרידמן, להסביר להם למה צריך הטבות מס בעוטף. וואלה לא משעמם לנו אבל אנחנו נעשה מה שצריך. תודה לך ולחברי הכנסת שהגיעו לפה היום. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה חברת הכנסת ביטון. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> תודה, היושב-ראש, תודה חברתי קארין. אני אסכם את זה באמת במשפט, מאיפה עזות מצח? כבוד היושב-ראש, מאיפה עזות המצח לעשות את המהלך הזה לתושבים ששילמו את המחיר הכי יקר ב-7 באוקטובר, ואתם יודעים מה? כלום עוד לא הסתיים. אני אתמול הייתי בלוויה של דרור אור. הילדים שלו ספדו לו. ספדו לו. והם בכו את החיים שלהם וכולנו בכינו, כי אתה יודע מה? כי פתאום נראה שאיזה קטע קטן מכל המשבר העצום הזה קורה, אבל אני אספר לאדוני עוד משהו. בדרך לבארי היו כל כך הרבה רכבים, אז היועץ שלי החליט לקצר, וכשהוא קיצר, בצד ימין יש שדות, אותם שדות של נטבחי הנובה רצו שם, וזה מה שאני ראיתי, ואני הסתכלתי עליו, וכן, אדוני, גם אני בפוסט טראומה, הסתכלתי על היועץ שלי ואמרתי לו: תקשיב, אני לא רואה את הצמחייה, אני רואה את הצעירים רצים שם ויורים עליהם. זה מה שאני ראיתי אתמול בדרך ללוויה. עכשיו, בואו נדבר על זה, שיש לנו ילדים בני 15 ו-16 שעוד ישנים עם ההורים. יש ילדים שמרטיבים. אתה בכלל לא מגיע למרכזי חוסן. אתה חושב שאני יכולה ללכת למרכז חוסן? יש לי בכלל תור למרכז חוסן? אז אני מטפלת בעצמי בדרכים שלי. מה קורה עם משפחות שלמות? אתה יודע, ביום שבת הייתי בחצר. שכנה טרקה, טרקה את פח האשפה השכונתי. זה מתכת. היית צריך לראות, אדוני, חבל שלא הסרטתי את זה. ילדים, מגרש משחקים סמוך, אנשים לבית כנסת, אנשים רצים, בטוחים שיש אירוע. תגידו, מה, אתם השתגעתם? חסר מקורות כספיים? אני מודה לראש העיר שלי, אלון דוידי, שיהיה כאן וידע להסביר את זה מעבר, אבל מקומם בכלל המחשבה בזה שאני חברת כנסת, אני רוצה לומר שעכשיו אני מדברת מדם ליבי כאימא, כסבתא וכתושבת המקום שמטופלת. לא די שעושים מרור בוועדות רפואיות, מרור. יש לי כאן הקלטה שנותנים הנחיה, אין לתת נכויות- - , זה מה שעושים להם, לתושבים ולאזרחים. עכשיו את המעט לשמור על החוסן? הרי מה תחסכו? מה שלא תטפלו עכשיו, תקבלו אותו באבי אביכם בעתיד. למה? למה שהילדים שלנו לא יגדלו להיות ילדים עם בריאות נפשית? למה אנחנו צריכים את זה? מי אשם? הם אשמים? ואז נגמרו הכיסים - סגרו 17 משרדים מיותרים ותיתנו את הכסף שמגיע לאזרחים ולכל האזרחים. זה כבר לא שדרות ולא צפון. זה קרה במרכז וזה קורה בצפון. וכבוד היושב-ראש, היו לנו שיחות. אתה מכיר גם את הסיפורים המעבר, ואני חושבת שזה המקום, זה המקום להוריד את זה מהשולחן. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה אלון דוידי, ראש עיריית שדרות. מדבר גם בשם מרכז השלטון המקומי. << אורח >> אלון דוידי: << אורח >> תראה, חנוך, יושב-ראש הוועדה, אני זוכר שהחלטתי, כמו שאמרה דבורה, באמצע המלחמה, לקחתי מנהיגות ופתחתי את העיר חצי שנה, אמצע המלחמה. אף אחד לא היה לו את האומץ, לא ראש הממשלה לבוא להגיד שבטוח, לא שר ביטחון, לא ממשלה, לא צבא, לא כלום. אני מודה לאלוהים שהיה לי הכוח, כי זה מה שהציל את שסדרות והיום שסדרות גדלה ופורחת, אבל מה זה גדלה ופורחת? היא גדלה ופורחת מצד אחד, מפרויקטים ודברים כאלו, אבל הנחת היסוד אומרת, וכמו שאמר תמיר, לעולם לא דמיינתי שאנחנו ראשי רשויות, נצטרך להיכנס בכובע הזה של להתחנן שיהיה תקציב למרכזי חוסן של מדינת ישראל באזורים שלנו. תשמע, זה פסיכי לגמרי. זה כמו לא יודע מה, הרי זה מה אנשים סובלים. זה נובע משני דברים. א', משחקי תקציב, כי אני אומר לכם מה הרעיון תמיר. יש פה נציגים של משרד הבריאות? יופי, אני אגיד לכם מה הרעיון. הנה כבר אני אומר לך, תקומה. זה השיטה שהראשון שצעד בשיטה הזו, שר הפנים לשעבר, אולי גם בעתיד, אבל אני אומר את האמת, יואב לא יואב, הוא הציע את השיטה עם תיקון העיוותים. מה הוא אמר? נוציא את העוטף, ראשי הרשויות יצעקו, ואז מה עשה? לקח את הכסף של תקומה שנועד כבר לפרויקטים ודברים כאלה ולקח. הוא שיחק אותה. לקח מאתנו, מהילדים, מהתלמידים, מכולם 33 מיליון, ואני שמח על זה שחילקו לנו. לא חילקו לנו כסף אחר. מה שיהיה פה עכשיו - הנה אני כבר אומר לך, תמיר, תזכור: משרד הבריאות יגיד אין לו, בוא ניקח מתקומה. וזה הדבר שאני רוצה שתמנע, כי בסוף אני לא מאמין שמישהו יעז, יעז לא לתקצב את מרכזי החוסן, כי זה המינימום, אני אומר לך. מי שלא יעז, אני בחיים לא עשיתי את זה. מי שלא יאשר את זה, אני אישית אבוא להפגין לו מול הבית, ואני דרך אגב אנטי של הפגנות מול אנשי ציבור ופקידות, אבל במקרה הזה, שהם ייקחו את הילדים שלנו, שעמדו איפה שהם לא עמדו וגדלו עשרים שנה עם - אשתי אמרה לי להימנע ממילים קשות. רציתי להגיד מילה אבל מההתעלמות הבוטה של מדינת ישראל. אתה מדבר עם מישהו שגייס - תשאל, הנה יושבת פה, מרכז חוסן עלה לנו להקים אותו 35 מיליון. אני מצאתי את עצמי בארצות הברית, באירופה, בקנדה, קיבלתי איזה כמה מיליונים שגם את זה אני השגתי ואחרי זה משרד הבריאות ביחד עם נגב וגליל. תפאדל, יאללה אני מוכן, זה העבודה שלי. אנחנו לא יודעים להתמודד עם מטופלים, זה לחתוך להם את הידיים, לחתוך להם את הרגליים, לחתוך להם את הלב. אני כל החיים שלי, כל החיים שלי, אני יודע, המשפחה שלי לא אוהבת שאני אומר את זה - אני ברוך השם כבר סבא, אבל אני מסתכל, כל מה אני שואל את השאלה, האם זה היה נכון לבוא לשבת שם ולגור שם. התשובה היא כן, אבל אני, וואלה, תחלקו אתנו את המשימה. זה דבר אחד. דבר שני, יש פה נציגות ביטוח לאומי? יופי. ביטוח לאומי, אתה זוכר את מענקי השיבה? כשהחזירו אמרו לי: דודי סוחט את המדינה. אמרתי להם טיפשים, זה יעלה הכי פחות למדינה ויחזיר את העיר שדרות הכי מהר שבעולם. מה אמרתי? תשחררו לי את האנשים. הצעתי את זה בדיוק למשרד לביטוח לאומי, בזמנו. אמרתי להם, הרי ממה נובע גם חלק מהאומץ הזה? הם צריכים ללכת להציג סדרה של טיפולים, הם צריכים ללכת לפסיכיאטרי והיום חצי מתושבי שדרות משלמים בפרטי, כי אין כבר תורים, כמה אתה יכול? אמרתי אז, שחררו את זה. בסוף עם כל המלחמה הזאת מוציאים את הנשמה של הבן אדם ואני דרך אגב, אני אומר לך, צריך לעשות חקירה, חקירה. אני אמרתי כבר למנכ"ל ביטוח לאומי, אנחנו נלך לבקר המדינה על הוועדות ההזויות האלה. אימא, אם אני לא טועה, אימא או אחות של נרצח - אימא, אשתו, אשתו של נרצח אומרים לה: את לא יכולה לקבל נפגעת טבע של ביטוח לאומי. הזוי. אני אמרתי לביטוח לאומי: תשחררו. תנו מענק לכל תושב, לא כולם מגיעים לרמה של 60% או 70%, אני לא כל כך מבין את המספרים. מענים אנשים ועוברים לתהליך שנתיים, מעמיסים על מערכת מרכזי החוסן, על קופות החולים, על הפסיכיאטרים, בשביל מה בסוף? לתת מענק של 20,000 שקל. אז אני אומר ריבונו של עולם, למה לא ביטוח לאומי? היה עושה מה שנקרא מפריד, היה אומר, כמו שאז אמרתי: מי שרוצה, שיחתימו אותו על חוסר תביעה בעתיד, על לא יודע מה, דברים קטנים. ייתנו לו מענק לכמה שנים. דרך אגב, במקומות אחרים הם היו מאוד בסדר. המענק הזה שנותנים לנו לטיפולים, אני אומר, אנשים שואלים אותי, אני כל הזמן יורד במשקל, כי אני רץ המון. אני מגיע לפעמים ל-150, 126 ק"מ בשבוע. שואלים אותי: מה, בגלל הכושר? אני אומר: מה פתאום בגלל הכושר? אני בסטרס מטורף, אני בסטרס, אני מודה בזה. זה הטיפול שלי, אז אני לא הולך לביטוח לאומי ואני יש לי מחסום לשלוח את הילדים שלי לקבל נכות כזו, אבל לפחות אני משתמש בכספים האלה שנתנו לנו ה-7,000. תעשו מחקר, יש לך הרי מחקר של הכנסת. אנחנו הולכים, אם היו עושים את זה, והיו נותנים מענקים מיידיים לטיפולים, לזה, זה היה מוריד בחצי את התביעות. היו מתרכזים בתביעות הבאמת הכי משמעותיות שבאמת אנשים כמו הלומי קרב, אנשים שלא מסוגלים לתפקד. ואני אומר לביטוח הלאומי, אולי גם הגיע הזמן - תיזמו את זה, תעשו את זה אתנו, אנחנו מוכנים לשתף פעולה כי המערכת פקוקה. לסיכום, תודה רבה על הזמן, תודה רבה שאני רואה פה הרבה נציגות של חברי הכנסת. אני אומר לכם, שלא תהיה חרפה כזו שילד או ילדה או אימא או אבא או לא יודע מי, גם בקיבוצים וגם במושבים וגם בשדרות שבכלל ידמיין שלא יהיה לו מישהו שיקבל אותו על מנת שיטפל בו, זה הדבר הראשון. אני לא מאמין שהחרפה הזו שמישהו יעז לתת יד לדבר הזה. אני אומר לכם: אל תתקרבו אלינו, לתקציבים כבר שהשקענו בהם במקומות אחרים. משרד הבריאות זה התפקיד שלו שימצא את התקציבים, עם האוצר לא יודע עם מה. אל תתקרבו אלינו לתקומה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> דוידי- - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, אין שאלות, כי ככה החלטתי כרגע. תודה. חברת הכנסת מזרסקי. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אתה אומר- - << אורח >> אלון דוידי: << אורח >> הרי איך קיבלו נתיבות ואופקים וזה את הכסף? מאתנו, אנחנו ויתרנו על מיליארד שקל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> באו הרבה ראשי רשויות, יש פה הרבה חברי כנסת שרוצים לדבר. יש תור וזה ייעשה רק לפי התור, תודה. חברת הכנסת מזרסקי. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה להודות לחברת הכנסת קארין על היוזמה לקיים את הדיון. הוא היפר חשוב. אנחנו כבר מעל שנתיים בטלטלה, טלטלה פיזית ונפשית, עם הרבה טראומות. אנחנו עוד לא רואים את הגל האמיתי של פוסט טראומה, ודיברנו על זה, ואנחנו ממשיכים לדבר כי אנחנו עוד לפני הגל, ואם בכלל עולה לדיון, עולה שאלה שאנחנו לקראת קיצוץ של התקציב לטיפול הנפשי, לתפקוד של מרכזי חוסן, אנחנו בבעיה, בבעיה לאומית, בבעיה קיומית. אנחנו רואים גל אובדנות לאחרונה - גם בקרב הילדים, גם בקרב מבוגרים, גם בקרב אנשי הלחימה. אם אנחנו עכשיו גם נצמצם את הפעילות של מרכזי חוסן, אנחנו פשוט מתים כאומה. ולא תהיה לנו זכות להמשיך לחיות. אנחנו יודעים שיש בעיה במערכת הבריאות הציבורית. אנחנו יודעים שיש מחסור במטפלים. אנחנו יודעים שיש המתנה מאוד ארוכה, והמתנה שעולה בחיי אדם, ומרכזי חוסן נותנים מענה הוליסטי, נותנים מענה בקהילה, בלי המתנה בלתי נסבלת, טיפול נגיש, טיפול גם במרכז חוסן הארצי, גם טיפולים במרכזי חוסן האזוריים. אנחנו חייבים לשמור עליהם. אם נקצץ אפילו חלק מהתקציב ממה שהיה, אנשים שעכשיו מקבלים טיפולי, אם לא יקבלו את ההמשך, ואם להפסיק את הטיפול באמצע, אם לפגוע ברצף הטיפולים, כל מה שהושקע קודם זה ילך לפח. אנחנו צריכים לאפשר להם להמשיך, גם להעסיק את המטפלים וגם להעניק טיפולים למטופלים, כדי להציל את האומה שלנו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. מיכל עוזיהו, ראש מועצה אזורית אשכול. << אורח >> מיכל פלג עוזיהו: << אורח >> תודה רבה. חבר הכנסת חנוך, יושב-ראש הוועדה, תודה רבה לך, חברת הכנסת קארין אלהרר, על היוזמה ולכל חברי הכנסת שבאמת מכבדים אותנו בנוכחותם בדיון החשוב הזה. מועצה אזורית אשכול, ש-70% מהטבח של 7 באוקטובר אירע על האדמה שלנו, ועם זאת אתה מסתכל שנתיים וחודשיים אחרי וזה מדהים לראות מה קורה. ציין קודם תמיר את ועדות הקבלה. אתמול 53 זוגות הגיעו לוועדות קבלה. מדהים. יש ביקוש, יישובים חזרו. זה פשוט מרגש לראות. משפחות חדשות מצטרפות. באשכול, היישוב הראשון חזר כבר בינואר 24' לאשכול, ואחר כך עוד ועוד יישובים, ואנחנו מחכים לארבעת היישובים שטרם חזרו רק בגלל מניעה שיקומית, בעיקר. אבל בשביל להצליח ככה, בשביל שבאמת נצליח לקום אחרי אסון כזה נוראי, כזה טבח, ושהמדינה כולה תסתכל ותהיה כל כך גאה במה אנחנו עושים - בשביל שנצליח לקום מרגע אסוני כזה כמו שאנחנו עושים, אסור לנו לזחול על הגחון. אסור לנו לספור את מתינו ולציין בכל דיון כמה קשה, כי בשביל להצליח לקום אנחנו חייבים להרגיש תקווה מאוד מאוד חזקה, ולכן אני רוצה לפני שאני אתייחס למרכזי החוסן להגיד: אסור לאפשר פלאט לתקציבי תקומה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני פה לא פותח. יש פה דיון, הוא קצוב בזמן. יש פה הרבה אנשים שבאו לדבר. אני לא נכנס כרגע. פה יש דיון ייעודי על מרכזי חוסר. אני מבקש ספציפי לנושא הזה. << דובר_המשך >> מיכל פלג עוזיהו: << דובר_המשך >> אני אתייחס לזה, אבל אני כן רוצה לציין שאסור לנו להיות במצוקה כלכלית, אני מתייחסת לזה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אקצוב לך את זמן הדיבור בסוף, אז נא להיות עניינים. אני לא רוצה לשמוע יותר שום דבר כרגע על ענייני תקומה. זה לא נושא הדיון. יהיה דיון על זה, תבואו תגידו מה שאתם רוצים. כרגע זה לא נושא בדיון. נושא הדיון הספציפי הזה הוא הנושא של מרכזי חוסן. אם אין מה להגיד, אז בוא נעבור. << דובר_המשך >> מיכל פלג עוזיהו: << דובר_המשך >> יש מה להגיד ותאפשר לי. תודה. דוידי קודם ציין את זה שהוא חושש, שישלחו אותנו, משרד הבריאות ישלח אותנו לתקציבי תקומה. אני גם חוששת שישלחו אותנו לתקציבי ביטוח לאומי. ואני חושבת שאתם צריכים להבין, שמהבחינה הזו תושבים שלנו שעוברים לטיפול של ביטוח לאומי, המשמעות של זה, שמתחילים להגדיר את עצמם כאוכלוסיות סעד. יש איזה משהו במנגנון שהולך ומתחדש כי הם אומרים, יש גבול לכמה טיפולים אנחנו יכולים לתת לכם. זה חוזר על עצמו, אבל אנחנו אומרים: החירום משתנה כל הזמן. אנשים שבאים היום לטיפול הם לא רק באים בגלל 7 באוקטובר. הם באים בגלל הפסקות אש פתאום יש ופיצוצים אדירים. הם מגיעים בגלל השתנות במציאות הביטחונית, בגלל חוסר ודאות. לבוא ולשלוח אותנו או לתקציבי תקומה או לתקציבי ביטוח לאומי - זה לחטוא למטרה. התחלנו ב-6 באוקטובר, היינו 25 מטפלים, יש לנו למעלה מ-300. אנחנו חייבים את הטיפולים האלה בשביל לקום על הרגליים ולהמשיך ולא להתמסכן. אל תאלצו אותנו לבוא לפה לוועדות ולצווח ולצרוח ולהתקרבן, זה לא הכוונה, זה לא גם הדנ"א ככה של האוכלוסייה אצלנו, אבל זה הבסיס, זה האוויר לנשימה, זה היכולת להמשיך לעשות את העבודה המאוד חשובה שנעשית יום יום, שעה שעה בקהילות שלנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. לפני שנמשיך נעשה הפסקה מתודית – יש לנו שתי רוויזיות. אחת, פניות 189 עד 190, משרד החוץ. מי בעד הרוויזיה? מי נגד? הצבעה << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הרוויזיה לא התקבלה. רוויזיה שנייה, 191 עד 198, רשויות מקומיות. מי בעד הרוויזיה? מי נגד? הצבעה << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> רוויזיה לא התקבלה. תודה רבה. חברת הכנסת לזימי, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תודה רבה. אני חושבת שאם הייתי מספרת פה לפני יותר משנתיים שתקציב מרכזי החוסן יעמוד בפני סימן שאלה, אף אחד לא היה מאמין שהדבר הזה יקרה. תקנו אותי אם אני טועה, הרבה תקציבים קואליציוניים סקטוריאליים, ללא קשר לסדרי עדיפויות לאומיים, נכנסו בשנתיים הללו לבסיס תקציב כדי להכשיר אותם. רק את מרכזי החוסן, השאירו תלוש. תמיד צריכים כל שנה לבוא, לקושש את הסכומים הללו, שברור לחלוטין שהם חיוניים, הכרחיים, אי אפשר לוותר עליהם. על זה יש קונצנזוס, כן? אבל כל הזמן מציבים בסימן שאלה צרכים שהם ברור שחייבים להיות בבסיס תקציב. זה מוטרף בעיניי שלא הוכפלו התקציבים האלו. זה שזה עומד בסימן שאלה לסגירה זה מטורף, הרי כולנו סיירנו במרכזים הללו, גם לפני 7 באוקטובר וגם אחר כך. ראינו מה השירות. במדינת ישראל, עם המציאות הכל כך משוגעת שלנו נוצרה דיסציפלינה של טראומה מתמשכת. רק מרכזי החוסן יודעים לטפל באופן הזה היום במשפחות, בקהילות, באוכלוסיות. המרכז שהוקם באופקים עכשיו, צריך להרחיב גם למרחבים נוספים. במקום שירחיבו, היום הקואליציה לטראומה גם מטפלת במקרו בעוד רשויות שאין בהן מרכזי חוסן כדי לתת טיפול בתוך הטראומה הלאומית הקולקטיבית לעוד אוכלוסיות שחייבות. במקום להגיד: בואו נרחיב את מרכזי החוסן, בואו נבין שיש פה צורך. אגב, כאן צריך להגיד, זה לא מותרות. מי שמגיע לטיפול זה לא חוג מקרמה, כן? הוא מגיע כי הוא חייב את זה, כי זה הצלה לנפש שלו. הוא מגיע כי זה אחרת אובדן כושר עבודה ותלישות מהקהילה והידרדרות. זאת אומרת, זה לא רק הכרח ערכי, זה הכרח לאומי. אנחנו במו ידינו ממש פוגעים באוכלוסיות שנפגעו כתולדה של המציאות הלאומית. אני לא רק רוצה לומר פה, הקיצוץ הזה הוא פסיכי, הוא לא ייתכן, אלא יום חמישי הממשלה עומדת להצביע על תקציב. יש רגע אחד בשבוע הזה להכניס את זה עכשיו לבסיס תקציב, להצבעה לממשלה. אחרת זה לא יהיה בבסיס תקציב. זאת אומרת שבשבוע הזה אם הכספים הללו לא רק יחזרו תלויים כסימן שאלה, כאילו עושים טובה למישהו שנותנים לו טיפול נפשי. אם הכספים האלו לא ייכנסו השבוע עד יום חמישי לבסיס תקציב, אנחנו שנתיים אחר המלחמה וכלום לא השתנה. זה מה שאני רוצה לומר, וכלום לא השתנה. מילא יהיה תוספתי למרכזי החוסן בנוסף לתקציב המוסכם שצריך להיות להם אבל לא רק שלא הוסיפו את זה, אלא מקצצים בכספים האלו, שגם ככה זאת חרפה שזה תלוש. הרי אם אתם רוצים ודאות ורצף טיפולי, אתם חייבים את הכסף הזה בסיס תקציב כל שנה, לדעת שבמקסימום אתם מבקשים תוספת כדי להרחיב טיפול כי יש יותר ביקוש כמו שנמסר פה מכולם, אבל במקום זה אתם מייצרים במקום הטיפולי שמחייב רצף טיפולי, תלישות וחוסר ודאות. ואני רוצה לומר, אם הוועדה הזאת רוצה להראות מינימום של תפקוד, שתגיד: כלום לא בא לכאן, לא העברות תקציב, לא כלום, אם עד יום חמישי לא נכנס לבסיס תקציב מרכזי החוסן. בואו נראה אתכם בבקשה. זה אחריות לאומית. זה סדרי העדיפויות לאומיים, ציוניים, ערכיים וחברתיים, הבסיס של הבסיס, טיפול נפשי, תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה, אורי אפשטיין, ראש מועצה שער הנגב. << אורח >> אורי אפשטיין: << אורח >> שלום רב, אשתדל לא לחזור על דברים שנאמרו לפניי. 7 באוקטובר, זה האסון הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל. יש כאלה שמכנים אותו חורבן הבית הציוני הראשון. אני באופן אישי איבדתי חמישה בני משפחה, ביניהם גם את בני הבכור, את אימא שלי, שני גיסים ואחיין, ב-7 באוקטובר, ואני בחרתי מהמקום הזה לקום ולשקם את העוטף ואת חבל הארץ הזה מתוך הבנה שהיכולת לשקם את חבל הארץ הזה חורגת הרבה מעבר. ההשפעה שלו חורגת הרבה מעבר לגבולות הגיאוגרפיים של חבל הארץ הזה. יש לה השפעה על כל העם, גם יושב בציון וגם התפוצות. מרכזי החוסן שלנו, כמו שנאמר פה, זה לא פריבילגיה וזה לא משהו תוספתי. זה הבסיס שמאפשר לאנשים שחיים במקום הזה, בחבל הארץ הזה, את האוויר, את היכולת שלהם לנשום ולחזור, לנסות לחזור למעגל חיים רגיל בלי עכשיו נכות של ביטוח לאומי כזה או אחר. המחשבה, שהולכים לסגור את מרכזי החוסן האלה, זה פשוט בלתי נתפס. ביכולת שלנו לשקם, בכלל ביכולת שלנו לשקם, ביכולת שלנו להצמיח, זה מבוסס על דבר אחד, קודם כל, תנאי הכרחי, שזה האמון. האמון מושג על ידי זה שאנחנו יכולים להרגיש שיש יציבות שאנחנו דורכים על קרקע בטוחה, שאנחנו בתוך כל המרכיבים של חוסר הוודאות שיש לנו, יש לנו סוג של יציבות. מה אנחנו עושים? אנחנו מפרקים את היציבות, הדבר הכי הכי בסיסי הזה. תמיד אני אומר שאצלנו התקווה זה כלי עבודה יומיומי. זה לא סיסמה גבוהה. זה כלי עבודה יומיומי ומה קורה? את הדבר הכי הכי בסיסי, את הבסיס שמאפשר לאנשים בכלל להמשיך לתפקד ברמה היומיומית, אנחנו מפרקים להם. מה אמרו לי במשרד האוצר? אמרו לי זה מענה ראשוני, החוסן זה מענה ראשוני. אתה גומר את הטיפולים של החוסן - אם לא השתפר מצבך או אני לא יודע מה, אתה עכשיו עובר למסלול אחר של ביטוח לאומי, של טיפולים כאלה ואחרים. הרי אם מישהו נפצע, לוחם נפצע בעזה ונכרתו לו שתי רגליים. אז יעבירו אותו לטיפול אצל רופא אף אוזן גרון? כאילו מה אנשים חושבים לעצמם, שהם מפרקים את מרכזי החוסן? מרכזי החוסן, כמו שאמרה פה חברת הכנסת, פיתחו ידע שהוא ידע שהוא רלוונטי רק לנו, רק לאזור שלנו, של טראומה מתמשכת, עם החיבור של הקהילה, עם משהו שכל הזמן עולה ויורד. אנחנו מדברים כבר על חודשיים בערך הפסקת אש? אין הפסקת אש, אין הפסקת אש. כל לילה, כל לילה פיצוצים מטורפים. כל לילה חלונות נשברים. זה הדרך היחידה שלנו להחזיק את האנשים באוויר. כל מיני תרגילים כאלה ואחרים שלבוא, להכניס את הקיצוץ הזה, אחר כך להעביר אותו מצד שני ולמשוך את השמיכה ממקום אחר שמגיע מאתנו, כמו שאנחנו מבינים שקורה, זה משחק שהוא משחק ציני. אנחנו זה משימה לאומית, משימה לאומית, היכולת לשקם ולהצמיח את חבל הארץ הזה, כי זה באמת כל העם מסתכל על זה. אם לא נצליח לשקם את חבל הארץ הזה, ואני לא מאמין שאני אומר שבכלל יש אפשרות כזאת, אם לא נצליח, כולם יאבדו תקווה, לא רק בחבל הארץ הזה, תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה, אדוני. חבר הכנסת ביטון, בבקשה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> היושב-ראש, מרכזי החוסן הם בנשמה שלי. מינו אותי בהיעדרי לסגן יו"ר הכנסת, אבל זה היה יותר חשוב לי להיות כאן. כשבאתי ולהיות במשרד הביטחון, סיפרו לי שבצפון סגרו את מרכזי החוסן. פתחנו אותם בהתחלה עם כסף של ביטחון, אחרי זה רווחה, בריאות, כולם נכנסו פנימה, וזה יציב, והם עושים מהפכות, ואיזה מזל שהיו שם מרכזי חוסן. הבעיה הזאת של מרכזי חוסן, שהם חייבים ראייה רב-שנתית ויש להם צוות עובדים שהם צריכים לשמור עליו, וקשה למצוא פסיכולוגים בכלל במדינה ומטפלים. אתם יודעים שבנגב, בבתי ספר, שזה תקן ממשלתי לפסיכולוגיה, יש רק 40% מאוישים. המדינה לא מוציאה את כל התקנים שלה בבתי ספר בנגב. אין פסיכולוגים בבתי ספר. עכשיו אנחנו רוצים לשמור על כוח האדם הזה, ואנחנו רוצים ראייה רב שנתית. מה יפה במדינה? שהיא עושה מנהלת תקומה ומנהלת תנופה כדי לייצר ראייה רב שנתית, לייצר יציבות. הרי יבוא האוצר תמיד ויגיד: עד שאין תקציב, אני לא יודע כלום. פתאום פה נתנו חבילות רב שנתיות. תנו ודאות רב שנתית, תנו להם קריאת כיוון, תגידו להם: אוקיי, 80%, 90% ממה שעשיתם השנה, תעשו שנה הבאה אבל לא מעבר מהבייסיק שהוא 10% ל-90% תוספות ואז יש אי ודאות. אני מבקש ממך מעבר לזה שהיוזמה של חברת הכנסת קארין שהיא על זה חזק, אני דוחף את הצפון, היא את הדרום ואת הקואליציה הארצית לטראומה, ואנחנו עובדים ביחד, אבל בסוף צריך פתרון כולל למרכזי החוסן במדינה, קריאת כיוון של המדינה - זה התקציב שיעמוד לרשותכם שנה הבאה, בשיעור דומה לשנה, ובא לציון גואל. אני חושב שזה משהו בוועדת כספים כהתניה לכל קידום תקציבי, פתרון בעיות דחופות לפני הדיון העתידי של דברים שלא ייפגעו גם אם יעשו תקציב אחת חלקי 12. פה זה פגיעה אנושה בתפקוד, בכוח אדם ובאזרחים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. משרד האוצר, מי פה? שמעת פה, אין מחלוקת בנחיצות של מרכזי החוסן, בתרומה שלהם לקהילה. רואים את זה גם האנשים, גם ראשי הרשויות שבאו לפה, גם חברי כנסת מכל סיעות הבית. זה לא ילך. זאת אומרת, זה לא יעבור, ולא ברור בכלל למה הם צריכים לבוא לפה ולהזדעק לפני שמדברים, לפני שמסבירים. העובדה שהם כולם פה באים ראשי הרשויות מתוך איזושהי מחשבה שהולכים לסגור להם את מרכזי החוסן, זה קודם כל בעיניי איזושהי סוג בעיה אצלכם תמורה, ככה בוא נגיד. אז מה יש לך להגיד פה כדי להרגיע את העניינים? << אורח >> יעל פיילס: << אורח >> אתחיל ואגיד שהממשלה מייחסת חשיבות מאוד גבוהה לנושא בריאות הנפש בכלל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ברור, ברור, ברור, בואי תחסכי את ההקדמות. בואי נגיע לתכל'ס, כסף, תקציב, יש? מה קורה? << דובר_המשך >> יעל פיילס: << דובר_המשך >> אנחנו נמצאים במהלך דיוני תקציב עם משרד הבריאות ומשרד הבריאות בעצם מתעדף עכשיו את צרכי מערכת הבריאות. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> לא, לא, לא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בואי ניתן לגברת פיילס שנמצאת פה בגפה בפיין כן להשלים את דבריה ואז אני מבטיח שאני אתן לך לשאול את כל מה שאת רוצה, בבקשה. << אורח >> יעל פיילס: << אורח >> כמו שאמרתי, אנחנו נמצאים במהלך של דיוני תקציב מול משרד הבריאות, שבמהלכם הם מתעדפים את צרכי הבריאות. אנחנו כמובן נכונים לתקצב את מרכזי החוסן וזה צריך להיות בהתאם להחלטות ולחוות דעת המקצועית של משרד הבריאות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זאת אומר זה בתוך התקציב של משרד הבריאות מבחינתכם? אם את אומרת שמשרד הבריאות מתעדף אז מבחינתכם זה חלק מתקציב הבריאות? << דובר_המשך >> יעל פיילס: << דובר_המשך >> אנחנו מנהלים על זה שיח כחלק מדיוני- - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תסבירי לי מה זה אומר מנהלים על זה שיח. זה כן חלק מתקציב הבריאות, לא חלק מתקציב הבריאות כרגע? שואל. כן לא שחור לבן. << דובר_המשך >> יעל פיילס: << דובר_המשך >> אני לא מבינה את השאלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נורא פשוט. שאת אומרת שמשרד הבריאות יושב כרגע ומתעדף את צרכיו, זה אומר לי שזה בעצם חלק מתקציב הבריאות ואם משרד הבריאות יגיד לנו שהוא רוצה לזה כסף יהיה, ואם הוא יגיד לנו שהוא לא רוצה לא יהיה? זאת אומרת, זה מבחינתו הוא נניח מקבל עשרה שקלים, שיחלק את העשרה שקלים האלה איך שהוא רוצה. << דובר_המשך >> יעל פיילס: << דובר_המשך >> אנחנו בעצם מנהלים איתם דיון על כל תקציב הבריאות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה חלק מתקציב הבריאות? << דובר_המשך >> יעל פיילס: << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זאת אומרת זה האירוע. כשאתם ישבתם ותקצבתם את תקציב הבריאות לשנה הזו, האם הנושא שאנחנו נמצאים בשנת 2026, בפתחה, כאשר הלחימה עוד לא הסתיימה, כאשר המצב הוא כפי שנאמר פה על ידי ראשי הרשויות, שאני בטוח שאתם מודעים לזה, האם לקחתם בחשבון את האירוע שצריך לתקצב פה את המשך הפעילות של מרכזי החוסן, כן או לא? << דובר_המשך >> יעל פיילס: << דובר_המשך >> כמובן שכן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כמובן, משרד הבריאות, מה קורה אתכם? אתם מדברים ביניכם או שזה פעם ראשונה פה? << אורח >> אור טויג: << אורח >> כן. אני אגיד שאנחנו באמת בדיונים בתקציב. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> איפה הבעיה? << דובר_המשך >> אור טויג: << דובר_המשך >> המקורות כרגע מוכרים. אנחנו מבקשים, בעצם אנחנו בדיון- - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> עצור עצור עצור יקירי. מה זה מקורות מוכרים? אני לא מבין, אני לא אוצר, אני לא מכיר את המערכת שלכם. דוגרי איפה הכסף? למה ראשי רשויות באים לפה וחושבים שהולכים לסגור אותם במרכזי חוסן, אתה יכול להסביר? << דובר_המשך >> אור טויג: << דובר_המשך >> אז יש פה שני דברים, קודם כל התקציב של מרכזי החוסן לשנת 26' הוא עוד לא סגור, כמו שאתם מכירים. תקציב המדינה עדיין לא סגור, עדיין. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> איפה הוא עומד לעומת שנה שעברה? אם שנה שעברה, מה היה התקציב שנה שעברה? << דובר_המשך >> אור טויג: << דובר_המשך >> התקציב שנה שעברה היה 160 מיליון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ומה הדיונים השנה הזאת? אם זה יהיה 160 או 200 או 160 ו-100? << דובר_המשך >> אור טויג: << דובר_המשך >> הדיונים הם כרגע על המסגרת התקציבית שאנחנו נוכל לאפשר למרכזי החוסן. כמובן שאנחנו מכירים את הצרכים. הנושא הזה הוא בתיעדוף מאוד גבוה של משרד הבריאות, גם בתוך הדיונים האלה עם משרד האוצר, נושא מרכזי החוסן, הוא נמצא מאוד גבוה בדברים שאנחנו- - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש מספר? << דובר_המשך >> אור טויג: << דובר_המשך >> הדרישה שלנו כרגע היא מלוא תוכניות העבודה שהוגשו לנו – 160 מיליון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זאת אומרת אותו סכום של 25'. << דובר_המשך >> אור טויג: << דובר_המשך >> סך הכול המקורות, סך הכל מרכזי החוסן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בבקשה. קריאה: כולל את הצפון? << דובר_המשך >> אור טויג: << דובר_המשך >> כן. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אור, אני רוצה לשאול אותך, הרי במלחמת חרבות ברזל משרד האוצר נתן אקסטרה למרכז החוסן הארצי. האם זה חלק מהדיבור על התקציב? וגם עוד שאלה שאני אשמח שתענה לי: כרגע העובדים במרכזי החוסן יודעים שאין להם משכורת ב-26'. האם אנחנו יודעים להתחייב? בסוף צריך לחתום הסכמי עבודה, כי אם לא, הם צריכים למצוא עבודה אחרת. מה נגיד לעובדים שאומרים מחר אין לי עבודה פה? << אורח >> אור טויג: << אורח >> אז קודם כל הדיון על מרכז החוסן הארצי, כמו כל מרכזי החוסן כרגע, הדרישות האלה גם הועברו למשרד האוצר. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אם תבקשו, שזה יהיה בבסיס התקציב. << אורח >> אור טויג: << אורח >> ועל שאלתך השנייה, אני אענה שאנחנו, השאיפה שלנו זה לאפשר את מלוא תוכניות העבודה שלפי תפיסת המשרד, ולקיים אותם על בסיס כל השותפים, יחד עם כל השותפים שלנו למרכזי החוסן, המשרדים השונים, משרד ראש הממשלה, משרד האוצר, משרד ראש הממשלה, כל השותפים שלנו לנושא הזה, ואנחנו בעצם מתחייבים שאנחנו רוצים לקיים את כלל תוכניות העבודה כפי שאנחנו מכירים אותן, כפי שאנחנו תופסים אותן. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> לבסיס התקציב? << אורח >> אור טויג: << אורח >> לבסיס התקציב זה נתון גם לשאלה למשרד האוצר, אבל לתקציב 26' זה התחייבות גם של מנכ"ל המשרד שאנחנו נקיים את מלוא תוכניות העבודה כמו שאנחנו רואים אותו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> משרד האוצר, איפה אתם עומדים ביחס לזה? לדרישה הזו של 160 מיליון? << אורח >> יעל פיילס: << אורח >> אז אנחנו עוד לא קיבלנו את הדרישה הזו ממשרד הבריאות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> עכשיו קיבלת, טוב שעושים דיונים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל למה את צריכה לקבל? את אמרת שהמשרד יתעדף ויחליט. למה פתאום את צריכה לקבל משהו? לפני לפני זה אמרת זה המשרד, והוא יתעדף אז למה פתאום את צריכה לקבל משהו? הוא תעדף, מה הבעיה? היא אמרה שהוא יהיה יתעדף, שזה חונה אצלו, שאנחנו מנהלים שיח, שהמקורות מוכרים. יש דבר כזה מאבד תמלילים ויש מערבל תמלילים, זה להצפנה. כרגע אתם עושים לנו מערבל תמלילים, מנהלים שיח, הוא יתעדף. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> זה בעצם לא נאמר כלום. השאלה אם יום חמישי התקציב שעובר בממשלה יכלול בתוכו בבסיס התקציב את מרכזי החוסן. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מי יגיד למרכזי החוסן צאו לדרך בידיעה שהמסגרת פעילות לינואר דומה לשנה קודמת? מי הסמכות להודיע שוב? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. יש פה חברי כנסת שלא דיברו עדיין, אפילו יוזמים. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אבל לא קיבלנו תשובות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון, אבל כמו שאת רואה, בסופו של דבר, אנחנו קודם כל למדנו, אני חושב בינתיים שהסכום שמשרד הבריאות דורש הוא 160 מיליון, זה לא ידענו קודם. בנוסף, ידענו, המחשבה שאנחנו פה, חברת הכנסת אלהרר, נקבל את התשובה הסופית לאירוע הזה, בסוף יש ישיבת תקציב יום חמישי, אני חושב שהנושא הזה יוסדר כולו שמה, ובמידה ולא יוסדר ויתחילו להגיע לפה דברים, אז אנחנו נצטרך, כמו שאמרה הגברת מהאוצר שמשרד הבריאות שוקל את העדפותיו, אז אנחנו כוועדה גם נשקול את ההעדפות שלנו בהרבה טיפול בהרבה נושאים, אם אנחנו נראה שהנושא הזה לא מסודר להנחת דעתנו, בוא נגיד ככה, בלי שחלילה – כן. בבקשה. << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> משרד הבריאות כמובן תומך מאז שהקמנו את מרכזי החוסן, זה לבסיס התקציב, אנחנו תומכים. אני כן רוצה גם להאיר את תשומת לבכם שגם תקציב של תנופה שחשבנו שהוא כבר סגור, לא אושר בשלב זה, 20 מיליון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל אני לא נכנס לזה. אם חסר, אז זאת אומרת שזה ה-160 שהוא אמר או 160 פלוס? << דובר_המשך >> בלה בן גרשון: << דובר_המשך >> זה בתוך ה-160. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת עזוז, בבקשה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> קודם כל רוצה להודות לך חברתי על קיום הדיון. אני בדרך כלל לא פוקדת את ועדת כספים כי המהות של הנושאים האלה הם בוועדות אחרות - רווחה, בריאות, חינוך. הבעיה שבכנסת בימים אלה אין לא ועדת חינוך ולא ועדת בריאות. ופה בסוף באמת הצינור, פה קבור הכסף עם הכלב גם. אני רוצה להגיד את הדברים שלפני שבוע וחצי, שבועיים התפרסם תחקיר בכלכליסט ש-70% מהעמותות נמצאות בקשיים כלכליים, לא מצליחות לסיים את החודש. מרכזי החוסן הם כאילו הפכו לסוג של עמותות, כאילו הם עושים טובה. בעצם כל מה שבריאות הנפש היום או רווחה או חינוך אפילו גם רגיל וגם בלתי פורמלי, הכול בקריסה היום. אני באה מוועדת חינוך חלופית שהקמנו כדי לטפל בחרמות ובילדים שהתאבדו. אנחנו נמצאים היום בראשון בדצמבר. גם אם הם מרכזי החוסן צריכים לתת מענה, גם אם הם צריכים לזמן לשימוע, הם צריכים לתת שלשים יום, תלוי כמה זמן הם עובדים שם לפני. בעצם הם גם מכניסים את המרכזים לחשיפה. צריך רצף טיפולי, ובסוף כשמרכז אז צריך להתנהל בעצמו כאילו הוא בסיכון, הוא לא יכול לתת שירות מיטבי למטופלים שלו, ולכן אני מקווה שאדוני היושב-ראש כן יכניס את זה שליום חמישי הקרוב זה כן ייכנס בבסיס התקציב כי דיון כזה לא באמת צריך להתקיים כאן. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. בבקשה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה כבוד היושב-ראש, נעשה את זה קצר כי נראה לי שכולם מבינים את החשיבות של מרכזי חוסן. אני חושב שמשהו שלא נגענו בו וזה אולי בדיונים הבאים, לגבי התפיסה של משרד הבריאות, לגבי מהו מרכז חוסן. האם הוא פועל רק בזמן חירום, האם הוא נותן את המענה לנוהל חרדה? כי זה אני זוכר מדיונים קודמים, שיכול להיות שמנכ"ל משרד הבריאות הוא משנה איזושהי תפיסה והוא לא מעדכן אותנו, שהוא בא ואומר: נגמרה המלחמה, אנחנו מצמצמים את הפעילות ובואו נחזור לשירות הציבורי שזה קופות החולים, וככה אנחנו נפתור את הבעיה. זאת שאלה שאני כבר אשמח לתשובה עליה, ואחת הבעיות המאוד גדולות בנושא הזה ובזה אני אסיים, אני חושב שכל מי שנמצא באיזשהו תהליך פסיכולוגי כזה או אחר, הוא מבין ככל שאנחנו נכנסים ללב הטיפול, מאוד מאוד מסוכן לעצור בזמן הזה, ואחת הבעיות הגדולות זה חוסר ודאות, ואני אשמח אם כבוד היושב-ראש יסיר את חוסר הוודאות הזאת מהשולחן, ואני מאמין שאתה יכול. כשאתה רוצה, אתה משיג דברים. תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. אני אשמח לשמוע את תשובת משרד הבריאות, האם זה משהו שהוא תפיסתי והוא לא רק תקציבי, כי העלו לנו את מס הבריאות, אני אזכיר לכם ב-1.7 מיליארד שקל לתוכנית הלאומית לבריאות הנפש. השאלה אם יש לכם שם כסף כדי לעשות את השינוי. << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> מרכזי החוסן הם שירות ציבורי תוספתי. מנכ"ל משרד הבריאות רואה בו שירות חיוני לאזרחי ישראל. כולנו מכירים את התרומה, ויש אתנו גם שמונה משרדי ממשלה שהם שותפים לפרויקט בין משרדי שאנחנו מובילים אותו במשרד, והמשמעות שלו לא יסולא מפז. מנכ"ל משרד הבריאות גם אומר שהוא עומד מאחוריו במאה אחוז, קופות החולים זה פרויקט סופר חשוב - זה לא פרויקט, זה הבייס של כל הדבר בבריאות הנפש. הוא מתוקצב, ומרכזי החוסן לא נכנסו לתוך הבסיס כמו שאר כל תוכניות בריאות הנפש בסכום שאתה הזכרת, ולכן אנחנו כן צריכים כל פעם עכשיו מחדש להילחם על אותם סכומים כדי שהמרכזים ימשיכו לתפקד. שנה אחרי המלחמה, וזה אני אומרת לכם פה בתור מומחית לנושא של טראומה בבריאות הנפש, זה הפיק. 26', אף אחד מאיתנו לא ידע שהמלחמה תימשך עד היום. מכיוון שהפיק הוא ב-26'- - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אנחנו עוד לפני הפיק כי אנחנו לא מחשיבים בכלל את כל הלוחמים שחוזרים הביתה. חבר הכנסת אלהואשלה, בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> תודה, מכובדי היושב-ראש, אני רוצה להתייחס למרכז החוסן בחברה הבדואית בנגב. מרכז החוסן משרת את החברה הבדואית בנגב. אם אנחנו מדברים על קיצוץ של יותר מ-50%, אז השלוחות של כסייפה ושגב שלום ורהט ייסגרו. המרכז נתן מענה לפני 7 באוקטובר ל-68 מטופלים, אחרי זה העלייה שלו היא ב-700% מבחינת העבודה, ולכן חשוב מאוד שאתה לקחת את הנושא הזה לידיים שלך, לקחת את הפיקוד, כל הכבוד. פעם הבאה, פקידי האוצר ומשרד הבריאות, כשאתם מגיעים לכאן הוא לא צריך לתחקר אתכם על מנת לתת תשובות במיידי. אנחנו הרגשנו כחברי כנסת שאתם מנסים לעשות, לתת לנו את התשובה שלכם בצורה פוליטית ולכן זה לא מקובל, תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת טיבי, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה. אני לא אאריך, אבל זה אחד מסוגי הדיונים שיש הסכמה כללית של כל סיעות הבית לגבי חשיבות הנושא, מרכזי חוסן בדרום. גם יושב-ראש הוועדה מחויב, העמדה שהוא הציג שזה לא יעבור, ולכן אני חושב שגם משרד הבריאות, גם האוצר והממשלה ביום חמישי צריכים להסתגל לפי רוח הדברים בוועדת הכספים, כי בסופו של דבר התקציב יגיע לכאן, והעמדה תהיה ברורה בנושא הזה. מרכזי חוסן בעיקר בדרום, כסייפה, שקייבה סלאם, רהט, הם ייפגעו פגיעה קשה, ולכן אנחנו כולנו יחד, גם ואליד, גם אני, גם סמיר וכל שאר החברה, ועאידה, משתי הסיעות, נחושים להמשיך לשתף פעולה עם כולם בנושא הזה כדי שזה יעבור. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. בבקשה. << אורח >> רעות לב: << אורח >> אני לא אחזור על הדברים שנאמרו, ברור לכולם מה החשיבות והוודאות התקציבית. לגבי השאלה על תפיסת מרכזי חוסן, חשוב לי רגע לחדד משהו. מרכזי החוסן פועלים כבר שנים וממוקדים בטיפול סביב טראומה, סביב אירועים ביטחוניים בלבד. אנחנו לא כאן להחליף את השירותים הציבוריים, לא את קופות החולים. אני חושבת שהוכחנו בעיקר בשנתיים האחרונות מאז 7 באוקטובר שאנחנו מכפיל כוח עבור החברה, עבור כל מדינת ישראל, עבור כל אזרחי מדינת ישראל, ובפרט הארצי שהוקם בתוך חירום ב-15.10.23, ובעצם נתן מענה לתושבים בלמעלה מ-220 רשויות שאין בהם מרכזי חוסן. אני חושבת שלכולם ברור מה החשיבות ומה המשמעות והמחויבות שלנו, גם המוסרית וגם המקצועית לכל אזרח ואזרח במדינת ישראל. אנחנו לא צריכים לחכות לחירום הבא. מרכז החוסן הארצי, אחד הזרועות שלו מלבד טיפול זה באמת הקמת צוותי חוסן שעושים התערבות מיידית ראשונה בחירום ובעם כלביא הוא הפעיל למעלה מ-200 מטפלים שעבדו שלושה שבועות בתוך מלונות ונתנו התערבות ראשונית בחירום, אז בואו נתקצב את זה בצורה ראויה ומכובדת, ניתן לזה מקום בוודאות תקציבית שמאפשרת לנו לפעול גם ב-26' וגם בשנים הבאות ונזכור שאנחנו לא יכולים לחכות לחירום הבא כדי לפעול, אלא להכין כאן תשתית מספיק ראויה עבור כולנו. תודה. קריאה: - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אין זמן, אין. תקשיב, נורא פשוט, תקשיב אתה וגם תקשיבו כולם, משרד האוצר, משרד הבריאות, אנחנו פה ועדת הכספים כולה, מצפה וחושבת שאחד התוצרים המבורכים של סיום הישיבה ביום חמישי על התקציב של הממשלה היא הסרת העננות מעל המשך הפעילות של מרכזי החוסן, הסרת העננה ווודאות לצוותים ולמטפלים ולתושבים ולכולם שהמרכזים הללו מתחילים לעבוד. קשה לנו לראות תוצאה אחרת, ואני מאוד מאוד מקווה שלא נהיה בסיטואציה כזו, כי אז אנחנו נצטרך לבחון את הכול מחדש, וזה בטוח שזה יעכב הרבה דברים שחשובים להרבה אנשים. תודה רבה. אני מתנצל בפני מי שלא הספיק לדבר, היה לנו זמן קצוב, ישיבה זו נעולה. תודה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:00. << סיום >>