פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 185 מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים יום שלישי, י"ב בכסלו התשפ"ו (02 בדצמבר 2025), שעה 12:40 סדר היום: << נושא >> עובדים זרים בענף החקלאות - 1. השמה והתאמה של עובד זר לחקלאי 2. בחינת הארכת תוקף רישיונות העסקה של העובדים הזרים ועובדים חוזרים << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: חוה אתי עטייה – היו"ר חברי הכנסת: יעל רון בן משה מוזמנים: אורן לביא – מנכ"ל משרד החקלאות וביטחון המזון יובל ליפקין – ראש מינהל ביטחון המזון, משרד החקלאות וביטחון המזון נטלי ברודנר מור – משנה למנכ"ל, משרד החקלאות וביטחון המזון תאיר פרי – מתמחה, משרד המשפטים חן בכר – עו"ד, מחלקת אמנות בין לאומיות, משרד המשפטים עינב שנלר – רח"ט קונסולרית, משרד החוץ אלי יפרח – סמנכ"ל אגף לעניינים קונסולריים, משרד החוץ משה נקש – מנהל מינהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין וההגירה יונית רוסו – עו"ד, לשכה משפטית, רשות האוכלוסין וההגירה מיטל כהן שבתאי – מנהלת אגף חקלאות, רשות האוכלוסין וההגירה אילנה דרור – כלכלנית, התאחדות חקלאי ישראל אורי דורמן – מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל דורון ליבנה – יו"ר ועדה לעובדים זרים בהתאחדות חקלאי ישראל מקסים אוחיון – חקלאי מעוטף עזה שמעון נחום מזרחי – חקלאי עופרי יונגרמן סלע – מנהל חקלאות קיבוץ אייל גבריאל פיצ'י דובינר – מנהל חטיבה עובדי החקלאות, ההסתדרות - הבית של העובדים בישראל צבי קן תור – עו"ד, יו"ר משותף ועדת עובדים זרים, לשכת עורכי הדין גפן מלכי – בריא בישראל - קנביס רפואי עמי עוז מזרחי – מטופל בקנביס ד"ר ינון שנקר – מנהל מיזם מטפלת מיכאל ספיבק – ראש תחום בריאות ומדעי החיים, התאחדות התעשיינים ירון בלחסן – מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות יוני דמרי – מנהל אגף המשק החקלאי, תנועת המושבים משתתפים באמצעים מקוונים: דוד מרכב – חקלאי מנהלת הוועדה: דיקלה טקו רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> עובדים זרים בענף החקלאות - 1. השמה והתאמה של עובד זר לחקלאי2. בחינת הארכת תוקף רישיונות העסקה של העובדים הזרים ועובדים חוזרים << נושא >> << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> שלום לכולם. היום יום שלישי בשבוע י"ב בכסלו תשפ"ו, 2 בדצמבר 2025. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה בנושא עובדים זרים בענף החקלאות. בישיבה נתמקד בהשמה והתאמה של עובד זר למעסיק החקלאי. וכמו כן, גם בבחינת הארכת תוקף רישיונות ההעסקה של העובדים והעובדים החוזרים. לפני תחילת הישיבה אני רוצה להודות לך, מר אורן לביא, אדוני המנכ"ל, שכיבדת אותנו בנוכחותך, אתה והצוות שלך. אני יודעת שבימים האלה אתה עמל על תקציב 2026 למשרד שלך לקראת יום חמישי בערב, ישיבת ממשלה. אז זה לא מובן מאליו. אנחנו רוצים שתשמע את כל האתגרים המוצבים בפני החקלאים בעולם העובדים הזרים. אני מציעה שתשמע את כולם ואחר כך תתייחס לכל הנושאים שיועלו פה. התאחדות חקלאי ישראל ומספר חקלאים פנו לוועדה בבקשה לבחון הארכת תוקף אשרת השהייה של עובדים זרים ותיקים בענף בשנתיים נוספות, מעבר למגבלה של 63 חודשים קבועים. הגדלת מכסות העובדים הזרים לחקלאים שהגיעה היום ל-65,000 עובדים זרים כתחליף לעובדים הפלסטינאים עזרה רבות לחקלאים שנקלעו למשבר חמור עם פרוץ המלחמה. עובדים זרים שעבדו בישראל קרוב לחמש שנים נשארו בישראל למרות ה-7 באוקטובר והמלחמה בשנתיים האחרונות, על אף שהמדינה שלהם שלחה לכאן מטוסים להחזיר את האזרחים הביתה הם שמרו אמונים למעסיק ונשארו לעבוד אצלו. הם המשיכו לעבוד במטעים למרות הסכנה של הטילים. עובדים אלה צברו ידע, מומחיות, ניסיון ומקצועיות. הארכת שהייתם תבטיח יציבות ורציפות בייצור החקלאי. עובד ותיק מספק תפוקה גדולה יותר למשק החקלאי. בנוסף לכך, החקלאים מספרים כי תופעת הברחנות כמו שאנחנו יודעים אותה ומכירים אותה בשאר הענפים שעובדים עם אותו חקלאי זמן רב. אם העובד הזר עובד חמש שנים בישראל וחזר לארצו לשנה-שנתיים ואז מבקש לחזור לעבוד אצל החקלאי וגם החקלאי מעוניין שיחזור לעבוד אצלו – זה לא ניתן לפי הנהלים. אנחנו נרצה לשמוע מרשות האוכלוסין על הנושא. בנוסף לכך, פנו נציגי ההתאחדות, חקלאים, לוועדה וסיפרו על בעיות ההתאמה של העובד הזר לחקלאי והחקלאי לעובד הזר. העובד הזר מתמיין על ידי הרשויות בתאילנד או במדינה שממנה הגיע. החקלאי מקבל חוזה, תמונה ודרכון, גיל, משקל וגובה, אך לא מעבר לכך. החקלאים טוענים שהם לא יודעים מה העובד שאמור להגיע אליהם עשה בעבר או פרטים נוספים. לעיתים מגיעים עובדים שעבדו כמשבצי יהלומים, פקידים, למרות שבעת ההזמנה של העובד אמרו לחקלאי שעבד בחקלאות בעברו. ישנם עובדים שמגיעים עם אלרגיות שמונעות מהם לעבוד במטעים עם סוגי פירות וירקות. שמעתי גם על קבוצת נרקומנים שהגיעו למעסיקים. בנוסף, העובד לא ידע לאן הוא הגיע ומהם התנאים של עבודתו בישראל. עבודה בחום של הערבה והנגב. אבקש לשמוע היום על כל הסוגיות האלה מהתאחדות חקלאי ישראל, מהחקלאים וממשרדי הממשלה הרלוונטיים. כמובן שחשוב לאזן בין החשיבות של החקלאות בביטחון התזונתי בישראל להתיישבות בפריפריה ולעצמאות שלנו כמדינה שלעובדים הזרים יש תפקיד קריטי, כשכל זה יתקיים לבין החשיבות של מניעת השתקעות של זרים בישראל. אנחנו נתחיל עם גברתי, חברת הכנסת רוצה? << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני אשמח קודם את הנציגים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בסדר. אז אני מעבירה את רשות הדיבור לנציגי התאחדות חקלאי ישראל ואחר כך משרד החקלאות ניתן רשות דיבור. בבקשה. << אורח >> אורי דורמן: << אורח >> קודם כל תודה רבה על הדיון החשוב. קוראים לי אורי דורמן, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל. הנושא הזה של תקופת השהות של העובדים הזרים מעבר לזה, אחרי שבעצם יש היום מצב מעולה שאני חושב לא היה מאז שהתחילו במדינת ישראל להעסיק עובדים זרים. אם אני לא טועה החקלאות הייתה חלוצה בנושא הזה. אבל נכון להיום קורה דבר שאפילו אני יכול להגיד שאנחנו לא בדיוק חשבנו שיקרה, שבעצם אין מחסור בידיים עובדות. משרד החקלאות והממשלה שינו את המדיניות וזה עשה מהפך גדול בנושא הזה. עכשיו בעצם אפשר להתעסק בדברים הנוספים שהם בעיקר במטרה לייעל את הפעילות החקלאית ולמקצע אותה. האישור שניתן, אני לא יודע כמה חשבו על הקטע של המקצועיות והניסיון. הוא לחמש שנים נכון לרגע זה, כאשר אני מעריך שהשיקול המרכזי זה שהם לא יישארו פה. אלא יבואו וילכו, יבואו וילכו. אבל בסך הכול אני חושב, ונמצאים פה נציגי רשות האוכלוסין, משה נקש ומיטל כהן, שעושים עבודה נפלאה בתחום הזה. מעבר לעניין הברחנות שהיא קיימת, העניין הזה שנשארים פה הוא בסך הכול עובד בסדר. לכן אנחנו חושבים וגם בעקבות פניות של חקלאים וגם שוחחנו על זה עם משה, שצריך לבחון את הבקשה שלנו להגדיל את תקופת השהות של חלק מהעובדים - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה מתכוון מעבר לשבע שנים? << אורח >> אורי דורמן: << אורח >> מעבר לחמש שנים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אה, חמש? הרבה קיבלו ארכה. << אורח >> אורי דורמן: << אורח >> כן, אני מתכוון, חוזרים לעסקים כרגיל. כל הארכות וכל הדברים האלה היו קשורים לנושא של המלחמה. אנחנו מדברים על עסקים כרגיל. בעסקים כרגיל אנחנו מדברים על אותם עובדים שהם עובדים מקצועיים שהם מנוסים, שהם המובילים בתוך הצוות. כי חקלאים לא מעסיקים רק עובד אחד. הם המובילים. ויש לזה חשיבות גדולה מאוד שהם יישארו עוד מספר שנים, בטח כשהם רוצים להישאר. יש לזה תרומה גדולה מאוד מבחינת התפוקות של המשקים מבחינת התוצאות של המשקים, מבחינת איכות התוצרת. כל הדבר הזה, כאשר האנשים האלה שהתמקצעו נשארים עוד מספר שנים, אנחנו חושבים, ויש לנו גם כמובן נתונים בנושא הזה, שזה יביא תועלת גדולה מאוד. לכן ההצעה שלנו מדברת על כך שחקלאי שיש לו עד חמישה עובדים יתאפשר לו, תינתן לו האפשרות להאריך את שהותם עד שמונה שנים. חקלאים שיש להם מחמישה ומעלה תינתן אפשרות לשליש מהעובדים להישאר שמונה שנים. כאשר אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שהשליש האלה אלה המובילים ואלה שבאמת יכולים לעשות את העבודה הזאת. זה בנושא הזה של השהות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. דורון, בבקשה. << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> שלום רב לכולם. דורון ליבנה, התאחדות חקלאי ישראל, הוועדה לעובדים זרים. אני רוצה רגע לדבר, להתחיל דווקא מהגיוס של העובדים. יש הרבה קשיים בגיוס העובדים. או לפני הכול אני אגיד רגע כמה מילות תודה לשר החקלאות, למשרד החקלאות, לרשות ההגירה, על הגדלת הכמות של העובדים שהייתה game changer בענף החקלאות הישראלי. מלחמה או צימאון של שנים רבות שהיו במשק החקלאי הישראלי נפתרה בצורה מיטבית. היום בעצם כל חקלאי יכול לקבל את כמות הידיים העובדות הנדרשות לו. אף אחד לא רוצה להחזיק סתם עובדים. עובד זר זה דבר יקר מאוד. ובעצם מתקיים הצורך הכמותי למשקים ועל כך אני רוצה להודות ולברך את העוסקים במלאכה, משרד החקלאות, רשות האוכלוסין וההגירה וכמובן מי שקידם את זה. לגבי מערכת הגיוס. היום חקלאי שמקבל עובד זר מקבל אשרה מהמדינה. פונה לחברת ההשמה ובעצם אין לו מושג את מי הוא מקבל. הוא מקבל בן אדם. בעבר, לפני כ-12 שנים, חקלאי יכול היה לבקש על פי דרכון שהוא מביא, שם של עובד מתאילנד ולבקש את מר X או Y. איך זה היה עובד? בדרך כלל העובד הוותיק הפורש היה מביא את אחיו או חבר שלו או בן יישוב שלו. וכבר היה נוצר קשר ואחריות בסיסית על בסיס המילה את מי אני מגייס לך. בגלל בעיות שונות של לקיחת כספים מיותרים כתוצאה מההבאה הזאת השתנתה המערכת. אבל הבעיה שנוצרה בפועל זה שמגיע עובד, לא המעסיק מכיר את העובד, לא העובד מכיר את המעסיק. הוא לא יודע לאן הוא מגיע והחקלאי לא יודע את מי הוא מקבל. דבר שיוצר בעובדים חדשים כאלה שמגיעים, להרבה נטישות ממשקים ובריחה. רק אתמול קיבלתי טלפון מחקלאי שהגיעו לו שני עובדים ביום שני האחרון, ביום ראשון האחרון, בבוקר שניהם נעלמו לו מהמשק. זה אומר שהם עברו למעסיק אחר ורצו מקום אחר. אותו בן אדם נשאר עם אשרות שהוא שילם ונשאר בלי פועלים. הדבר פתיר וישים על ידי כל מיני מגבלות שאפשר לשים על עובד שנוטש. ויש לנו גם דיון בהמשך החודש בנושא הזה. זה מאידך. מגיסא, לאפשר לבעל המשק בכפוף לתנאים ולחוק לבקש עובד כזה או אחר מול הצד השני. אני מבין שזה מורכב מול ההסכמים הבילטרליים שיש לנו, אבל אפשר לפתור את הכול. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נשמע פה את גורמי המקצוע בהמשך, הם יתייחסו. << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> אני בטוח. זה אחד. לגבי מתווה מה שאורי התחיל לדבר על מתווה הארכת תוקף. אני רוצה רגע להגיד דבר, מה לפני הארכת התוקף. לצערנו, עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, עם האסון שקרה למדינת ישראל, בימים הראשונים נטשו פה כמויות אדירות של עובדים את החקלאים. לעומת זאת, יש פה עובדים שנשארו חומה בצורה במשקים, עם המגדלים. תחת אש, תחת הטילים ולא נטשו אותנו. מדינת ישראל אפשרה לעובדים שנשארו איתנו עד חודש, עד יוני האחרון מי שסיים חמש שנים ושלושה חודשים, קיבל הארכה של שנה שישית ושביעית. דבר מבורך שרשות האוכלוסין וההגירה עשתה. יוצא מצב שעובדים שנשארו איתנו במלחמה והיו עם יתרה של שנתיים או שנתיים וחצי בפרוץ המלחמה צריכים היום לעזוב בתום חמש שנים ושלושה חודשים. העובדים האלה, אני חושב שאנחנו צריכים להכיר להם את הטוב בתור חקלאים, בתור רשות אוכלוסין ובתור המחוקק, ולאפשר גם לעובדים שלא נטשו, וזאת לא כמות גדולה של עובדים, לאפשר להם את השנה השישית והשביעית, בהוראת שעה. להחריג אותם. ביהדות מצווה של הכרת הטוב היא מצווה גדולה. והם הכירו טוב למדינת ישראל בזה שהם לא עזבו, כי הרבה מהחברים שלהם השאירו אותנו לבד בימים האלה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון. << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> מעבר לכך, המהלך הגדול שעשתה רשות ההגירה ואפשרה לעובדים שסיימו חמש שנים לחזור לתקופה של עוד שלוש שנים, התברר כסיפור הצלחה מעבר לחוסר בעובדים שהיה באוקטובר, נובמבר, דצמבר, ינואר 2023, עם פרוץ המלחמה. שזה היה בעצם האינפוזיה הראשונה שהמשק החקלאי קיבל בחזרת ותיקים. גילינו שזה סיפור הצלחה לעובדים בעלי ניסיון, עם יכולת, עם הכרה בין מעסיק למועסק. עם ידע מקצועי, עם עובד שאתה לא צריך להכשיר אותו. עם יכולת הובלה של העובדים החדשים במשק. העם התאילנדי בתרבות שלהם יש כבוד לוותיק. הופכת להיות לך שדרת ניהול חזקה ויציבה במשק. וזה לא רק בעבודה, זה גם בהתנהלות היום יומית. בתרבות השתייה. אלה אנשים ששותים. זה בתרבות ההתנהגות, החזקת המשק והבנת המשימה. אני לא אחזור על כל מה שאורי דיבר על התייעלות. עלות הכשרה של עובד הוא דבר יקר מאוד. נושא השפה, הם מגיעים, אין שפה עם האנשים האלה, אין כלום. העבודה בחקלאות היא לא, חושבים שהיא מונוטונית. העבודה בחקלאות היא עונתית. מה שנכון בחודש ספטמבר לא נכון בחודש אוקטובר, לא נכון בחודש ינואר ולא נכון בחודש אפריל. בעצם להכשיר עובד זה לא דבר פשוט. תהליך ההכשרה הוא ארוך. עד שאנחנו מסיימים להכשיר עובד בצורה נאותה ואיכותית, נשאר זמן מאוד קצר לקצור את הפירות. בהרבה תחומי תעשייה, ייצור, כל מפעל אחד מהחוסן שלו זה ההון האנושי שיש לו. ותמיד יש את המחשבה איך לשמור עובדים ולדאוג שלא יעזבו אותך. ככל שכן, בחקלאות, שאין לנו שפה איתם ואין לנו דרך לתקשר איתם. וכשיש לך בן אדם שיכול להוביל, לנהל ולהשתפר, אני חושב שהמתווה של שליש מעובדים במשק גדול ועובדים בודדים במשק קטן, לאפשר לנו כמעסיקים להשאיר אותם, יגרום לנו להתייעלות. יש דרישה של המדינה כל הזמן תתייעלו, תייצרו יותר. יגדיל תפוקות, ייצור סדר, ייצור היררכיה ניהולית בתוך הקבוצה הזאת שנקראת עובד זר בתוך משק חקלאי. תודה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. שמעון מזרחי, בבקשה. << אורח >> שמעון נחום מזרחי: << אורח >> אני משק מזרחי. אנחנו יצואנים של פרחי מאכל, יש חברה ייצור של המוצרים שלי ואני משווק בשוק המקומי. כשהתחילה המלחמה, כמו כולם, 50% מהעובדים שלי הלכו, ברחו. ואז אישרו לנו להביא את כל העובדים הוותיקים. ברגע שנודע להם, הבאתי את הכי טובים. הגעתי בדיוק לחודש 12. חודש 12 התקופה הכי חזקה. הם הגיעו. כל שנה לפני שהם הגיעו, כל שנה אף פעם לא הייתי מספיק בכריסמס לשווק. הגיע הצוות הוותיק הזה, אני לא רק, קודם כל אין אחד מהלקוחות שלי שלא קיבל. נוסף לזה, עוד הגדלתי ב-20% את הייצור באותה שנה. היום החבר'ה האלה כל כך מקצועיים. הם הביאו אותי, כן, סליחה על הצניעות, שבעולם נחשב כמוצר הכי יפה בעולם. וכל היצואנים היום נמצאים במצב מאוד קשה. יש לנו קודם כל נושא של מטבעות, שזה לא פה המקום. היום ה-BDS, היה לי עכשיו לא מזמן סיפור בארצות הברית. מישהו התלונן שהוא אכל פרח והתמוטט. והוא שלח ל-FDA תמונה. לא משנה, ממשרד החקלאות עזרו לי ויצאתי מזה. אבל שתבינו שאנחנו כל הזמן. היום גם אנשים מאוד מפחדים לקנות מישראל. היה לי מקום משבדיה לדוגמה, שעשו שם בעיות בסופרמרקט והוא אומר אני לא רוצה יותר מוצרים מישראל. זאת אומרת, אנחנו היום חייבים שהמוצר שלנו לא רק יהיה טוב, יהיה הכי טוב. אם לא, אין לנו שום זכות קיום. החבר'ה האלה, הוותיקים, פשוט עשו לנו שינוי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ותיקים כמה שנים אתה מתכוון? << אורח >> שמעון נחום מזרחי: << אורח >> קודם כל אני מדבר על אלו שבאו אלינו לשלוש שנים מה שאתם קוראים. עכשיו אני לדוגמה, המשק שלי, אם יישאר החוק הזה, שנה הבאה אני צריך 80% מהצוות שלי להוציא. אין לי, כל הצוות הוותיק. יש לי צוות פשוט שיודע קודים, ברקודים, הכול אצלנו ממוכן. צוות NBA אני קורא לזה. ועכשיו אני צריך אהיה להוציא אותם. נעזוב אותי, ניקח את השוק המקומי. אני הבאתי, סתם דוגמה. יש פה את המחירון של משרד החקלאות. חקלאי שמגדל מלפפון, מהמחיר מורידים לו שקל ו-20%. סתם עשיתי דוגמה. מלפפון, לחקלאי נשאל 2.80 שקלים. שימו לב, אני לא יודע כמה אתם קונים בסופרמרקט. עגבנייה נשארה לה 4.60 ועוד יש אחרי זה הובלה. אבל אני מדבר, הפלפל 3.20 והקישואים 3.20. אם חבר'ה כאלה אין להם חבר'ה מקצועיים, החבר'ה המקצועיים מעלים ב-20%-30% את התפוקה. בחור כזה בסוף יסגור את המשק כשהוא מקבל 2.80 שקלים. יש עוד בעיה מאוד רצינית זה נושא של סמים. יש כדור שנקרא יאבה, שפעם היה מאוד יקר. היום הוא מאוד זול. עכשיו יש משקים, יש משקים שם שחוגגים. הוא לא רוצה לעבוד שעות נוספות, פתאום חולה. אם יש לך ותיק, עובד טוב, מה הסיבה? תשאירו אותו. למה אנחנו צריכים כל פעם? מישהו טוב, אנחנו רוצים אותו, הוא רוצה להישאר. שייסע לאינטר ויזה, יחזור חדש. ועוד סעיף אחד, תראו, ההבדל בין תאילנדים. תאילנדי, אם הוא מרוויח 8,000 או 9,000 שקלים בחודש, זה אומר במושגים שלו זה 80,000 שקלים שלנו נטו. זאת אומרת, הוא מוציא אצלי במשק, אחד אמר לי 1,000 שקלים הוא מוציא הוצאות בארץ. אנחנו נותנים לו דירה, אורז וכל הדברים האלה. בתאילנד היה לי בחור שעבד בניסאן, הוא הרוויח 10,000 באט. זאת אומרת 1,000 שקלים שלנו. זאת אומרת שהוא שולח לתאילנד משהו כמו במושגים שלנו 70,000-80,000 שקלים לתאילנד חיסכון. אחד כזה, אין לו שום מוטיבציה להישאר. גם אם הוא יהיה פה 20 שנה, אין לו שום מוטיבציה. כי בתאילנד הוא המיליונר של הכפר, יש לו בית, כל אחד שם קונה אוטו ובית. פה מה הוא יעשה? 15,000 שקלים. מה הוא יעשה פה אם ישכיר דירה? אין כמעט, אם את רוצה לעשות מניין של תאילנדים שהיו פה אז והיו בארץ לא תמצאי. יש אחד שהתחתן גיי או משהו. ממש בודדים שאתה יכול להגיד שהם נשארו בארץ. זאת אומרת, הסיפור הזה שהם ישתקעו, מה שנכון לגבי מדינות אחרות, נגיד רומנים וזה, שהם רוצים להישאר – תאילנדים לא רוצים להישאר. הם ירצו לעבוד פה 100 שנה והם לא ירצו להישאר והם לא רוצים אזרחות ולא תושבות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> על זה נשמע בהמשך את רשות האוכלוסין. נשמע אותם בהמשך, שהם לא רוצים להשתקע, לא יודעת. << אורח >> שמעון נחום מזרחי: << אורח >> בסדר, בשמחה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> טוב. מיכאל ספיבק בבקשה. << אורח >> מיכאל ספיבק: << אורח >> שלום רב, מיכאל ספיבק, התאחדות התעשיינים. משמש כראש תחום בריאות ומדעי החיים. בין היתר אנחנו מובילים את פורום הקנביס הרפואי, כולל החוות שמגדלות, החוות החקלאיות שמגדלות את הקנביס. אנף הקנביס בישראל נחשב בזמנו חלוט בגידול, באמת כולל זנים מיוחדים שבאמת נודעו בכל העולם. לצערנו, הענף היום הוחרג באופן גורף מקבלת מכסות לעובדים זרים, בניגוד לשאר ענפי החקלאות כאשר אני חושב שאין שום מחלוקת שזה בהחלט חקלאות לכל דבר. אנחנו מדברים על חוות חקלאיות. כתוצאה מכך החוות נאלצות להסתמך על כוח אדם מקומי שאינו מספק את ההיקף הנדרש לעבודת כפיים אינטנסיבית הקריטית לשלבי הגידול והקטיף. כמובן אנחנו מדברים גם על הוצאות אבטחה כבדות שמוטלות על המגדלים. כל זה בעצם יוצר מצב שהרבה חוות נסגרות. אנחנו רק אתמול התוודענו על עוד שתי חוות אצלנו בהתאחדות שנסגרו. לא בסכנה, אלא נסגרו. וכנראה שזה הולך להתגלגל לעוד. אנחנו מבקשים מאוד ממשרד החקלאות וממנכ"ל משרד החקלאות שיושב פה להיפגש עם משרד הבריאות ועם המשרד לביטחון פנים לפתור את הסוגייה הזאת. אנחנו נשמח להיות שותפים לדרך. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הוא ייתן התייחסות בהמשך. גפן מלכי. << אורח >> גפן מלכי: << אורח >> היי, תודה רבה. שמי גפן מלכי, אני מבריא בישראל. אנחנו אתר שעוזר להמון המון מטופלי קנביס. אני יודע שזה לא קשור כל כך באופן ישיר לוועדה, אבל כן חשוב לי להגיד. אני בסביבות ה-12-13 שנה בכנסת בתחומים של הבריאות, של הסמים, בתחום הקנביס. ענף הקנביס הוא ענף חקלאי לחלוטין שעד לפני בערך 13 שנה היה חלק ממשרד החקלאות במובן כזה או אחר, בנוסף למשרד הבריאות. אם אני לא טועה, היה את מכון וולקני והיה המון דברים שקשורים למשרד החקלאות בתחום. כשזה היה תחת משרד החקלאות המצב של השוק היה הרבה יותר טוב וחוות פרחו. התעשייה עבדה מדהים. זה בסוף חווה חקלאית, היא צריכה להיות תחת משרד החקלאות. הנושא של מכסה של עובדים זרים, כשזה מגיע לעלות המטופל הסופי, זה משפיע מאוד. כאשר מטופל צריך היום לקנות, מבחינתו זו תרופה, ב-400-450 שקלים ל-10 גרם, שזה לרוב המטופלים לא מספיק ליותר משבועיים, אז המחיר הזה נובע מזה שצריך להעסיק ישראלים. זה לא במשכורת מינימום, אלה משכורות מאוד גבוהות. הרבה מעבר למשכורות שיש למכסת עובדים זרים. ומעבר לזה שפה ושם עובדים יש מחסור בעובדים ישראלים שרוצים לעבוד בחקלאות. להביא עובדים זרים זה פתרון לטווח ארוך הרבה יותר יעיל. ויעידו פה כל החקלאים גם שמדברים על זה. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> גם אצלכם יש מחסור בישראלים שרוצים לעבוד? << אורח >> מיכאל ספיבק: << אורח >> חד משמעית. ולא רק שיש מחסור, גם כבר כשיש עובדים, אנחנו לא מקבלים את אותה תפוקה ולא מקבלים את אותם התוצרים. שלא לדבר על תקופת המלחמה שהיו עובדים המון מהם כמובן גויסו ונשארנו ממש ללא עובדים. אני מקווה שעוד מעט ידבר מנכ"ל של חברה כזאת, שבאמת אין להם ידיים עובדות. אנחנו מדברים על משהו מאוד קריטי בענף. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> עמי עוז, בבקשה. << אורח >> עמי עוז מזרחי: << אורח >> נעים מאוד, עמי עוז מאתר מאנצ'יז. אני מטופל בקנביס רפואי. אני יכול להגיד לכם שהיום כ-50% מהקנביס מיובא בעצם מקנדה וממדינות אחרות. שזה בעצם קצת מפלה לרעה את החקלאות הישראלית, בעצם את החקלאות הכחול לבן. מה שקורה, אני בתור מטופל, אם אני מוצא זן שהוא מתאים לי ועושה אותי מאוזן וכמו שצריך, אז גם לזן הזה אין בעצם רצף. אין רצף טיפולי. זה אומר שמה שהכניסו היום ונתנו אישור של ייבוא מקנדה, אני לא בטוח יכול לסמוך עליו בתור התרופה שלי לחודש הבא או לחודשים שאחרי זה. גם המחירים עלו בתקופה האחרונה דרסטית. זאת אומרת, אנחנו בתור מטופלים הכי גבוה בעצם שהיה לשקית קנביס היה 400 שקלים וכבר חצינו את זה מזמן. עלינו את ה-440 שקלים כבר וזה ממשיך וממשיך לעלות. אנחנו מקווים שנוכל להוריד את המחירים איכשהו. כי בסוף הכוח אדם בחוות הקנביס נפגע בצורה משמעותית במלחמה. הרבה אנשים כמובן היו תחת אש, הרבה אנשים היו במילואים, קפצו לצבא ובעצם זה פגע באופן ישיר בחוות גידול. << אורח >> גפן מלכי: << אורח >> הייתה גם חווה שנחטפו ממנה עובדים בעוטף עזה. << אורח >> עמי עוז מזרחי: << אורח >> נכון, טוב שהזכרת את זה. וזהו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. פיצ'י דובינר. << אורח >> גבריאל פיצ'י דובינר: << אורח >> שלום, נעים מאוד, פיצ'י מההסתדרות. בעיקרון אנחנו תומכים בבקשות של המעסיקים בחקלאות. משתפים פעולה איתם יום יום. יש לנו חילוקי דעות, אבל זה לא לכאן המקום, זה דברים קטנים. אני אומר - - - << אורח >> קריאה: << אורח >> אתה רוצה לפתוח את זה פה עכשיו? << אורח >> גבריאל פיצ'י דובינר: << אורח >> לא, להיפך. אני אומר שאם התאחדות האיכרים או חקלאי ישראל זקוקים לידיים עובדות אני חושב שחייבים לתת להם את הצ'אנס. לתת להם את האפשרות. א' כי רובם באמת לא נשארים פה. ב', כי בסופו של דבר אנחנו האזרחים משלמים את המחיר של הירקות והפירות שמביאים מחוץ לארץ. בינתיים החקלאים עובדים קשה מאוד ובקושי גומרים את החודש ויש כאלו שאפילו סוגרים בכמויות, כי הילדים שלהם לא רוצים להמשיך בחקלאות. העובדים עובדים קשה מאוד ומשתכרים בקושי בשכר מינימום. ואלה שמוכרים את הירקות יכולים להרשות לעצמם לקנות חברת תעופה ולהדליק משואה. וכולכם יודעים על מה אני מדבר. בסופו של דבר זה חוזר לכולנו. החקלאי שם לנו ירקות בצלחת והקמעונאים שמים את הכסף בכיס. חבל מאוד שזה ככה. האנשים האלה, בעיניי כאזרח ישראל עכשיו, לא כעובד הסתדרות. גם כעובד הסתדרות. אני כאזרח מדינת ישראל מוריד את הכובע בפני החקלאים האלה שעושים עבודת קודש. ומה היה קורה לנו כשסגרו את כל האוויר, כשלא נכנסו מטוסים, אם לא היה לנו פירות וירקות מישראל. איפה היינו היום? אז תודה רבה לכם פה לכל החקלאים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> יש לי שאלה בבקשה. ההסתדרות תומכת בהארכת השהייה שלהם? << אורח >> גבריאל פיצ'י דובינר: << אורח >> כן, אנחנו תומכים. כמובן כפוף לוותק של העובד, לפי הטבלאות. אין לנו שום בעיה עם זה. << אורח >> קריאה: << אורח >> הוא גם תומך להוריד את הפנסיה. << אורח >> גבריאל פיצ'י דובינר: << אורח >> אם שומרים, אל תיתן לי לדבר. אבל אני אומר, אם שומרים על ההסכמים הקיבוציים ומשתפים פעולה איתנו שכמובן זה כולל שיהיה לנו יותר פיקוח. אבל זה אנחנו סוגרים בינינו. אם יהיה יותר פיקוח שלנו שיאפשרו לנו. כי יש חלק שמאפשרים וחלק שלא מאפשרים. והעובדים מקבלים את הזכויות שלהם. אחרי שבע שנים, שמונה שנים, חוזרים לארצם ולא מרגישים עבדים, אנחנו בעד. כמובן שאנחנו בעד. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי. עופרי יונגרמן. << אורח >> עופרי יונגרמן סלע: << אורח >> שלום. שמי עופרי יונגרמן סלע ואני חקלאי, מנהל החקלאות של קיבוץ אייל. אני מגדל חיטה, אבוקדו ואפרסמון. אני מעסיק 13 עובדים זרים תאילנדים. בעצם אני פה שותף לכל הבעיות שהקודמים שלי דיברו עליהם. גם אני מצאתי את עצמי עם אתגר אדיר בפרוץ המלחמה. אמנם אותי לא עזבו עובדים, אנחנו מקום קצת יותר בטוח. אבל כן הייתי צריך להתמודד עם הדברים האלה. ובעצם גלגלי ההצלה שקיבלנו על ידי הבאת עובדים ותיקים והארכת שהייה לעובדים הקיימים עזרו לנו מאוד וגרמו לנו לזה שהצלחנו להתמודד עם השנתיים האחרונות. עכשיו עולה פה הנושא של הארכת תוקף, דבר שיכול להשפיע עלינו בצורה מאוד משמעותית על ידי המשך עבודה מקצועית. היום דיברת על צוות של NBA, אני קורא לזה צוות הסמלים שלי. יש לי צוות מאוד מנוסה ויעיל והדבר עוזר לי להתמודד עם האתגרים. ויש לנו אתגרים בלי סוף. ממזג אוויר ועוד הרבה מאוד אחרים. בעצם יש פה איזה שהוא נושא אחד שלא עלה ובעצם זה מה שקורה בחלופה בין העובדים. היום כאשר עובד זר עוזב אותי לוקח לי בין שלושה לארבעה חודשים לגייס עובד נוסף. כשאני לא יכול להתחיל את תהליך הגיוס עד שהוויזה של הקודם לא השתחררה. זה קורה ביום היציאה שלו מהארץ. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אז אולי בהמשך, משה, תתייחס למה שהוא העלה כאן. << אורח >> עופרי יונגרמן סלע: << אורח >> בעצם מה שאני מבקש זה איכשהו לנסות לעזור עם כל התקופה הבעייתית הזאת. אני בחור צעיר יחסית לענף, לענף החקלאות. אני מנהל בצורה מאוד מוקפדת את הענף שלי ואני מתכונן לרגעים האלה שעוזבים אותי עובדים. זה מקשה עליי מאוד את ההתנהלות, אבל אני מצליח להתמודד עם זה. חברים שלי לעבודה, קולגות שעם חמישה עובדים ופחות, רפתות עם עובד אחד, לא מסוגלים להתמודד עם הנתון הזה. לפעמים אפילו זה מאלץ אותם לעבוד מחוץ למסגרת החוקית. מה עושה חקלאי שעוזב אותו עובד ורק אחרי שלושה חודשים מגיע לו עובד חדש שלא מדבר את השפה והוא לא יודע איך לחנוך אותו? כשאנחנו מדברים היום על עבודה מאוד מקצועית. האתגרים היום אומרים שלדעת איפה המזמרה יושבת על הענף בדיוק זו היכולת שלי להצליח ולהתמודד עם האתגרים של מחר. בעצם אני קורא פה לכולם לבוא ולעזור לנו למצוא פתרונות לרווחים האלה. בעצם לספק לנו כלים שנוכל להמשיך להיות מקצועיים ויעילים ולהתמודד עם האתגרים של מחר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. ירון בלחסן. << אורח >> ירון בלחסן: << אורח >> קודם כל תודה רבה על הדיון החשוב הזה. ראשית, אני באמת רוצה להודות למשרד החקלאות, לרשות האוכלוסין, לוועדה הזאת, באמת שעשו, הייתי קורא לזה פלאים בכל נושא של כוח אדם במדינת ישראל. אני מזכיר ארגון מגדלי פירות ואני ממושב רמות נפתלי בגליל העליון. אנחנו אזור בעצם שמוגדר כצפון, כגליל וגולן, כאסם פירות הנשירים במדינת ישראל. אזור בעצם שחווה מלחמה מאוד קשה. בעצם אני רוצה להדגיש את אותם עובדים זרים שבמשך המלחמה נשארו במשקים. המושב שלי, אני לא יודע כמה אתם מכירים, כל תא השטח, המטעים שלנו הוא מתחת לכפר בליידה. בליידה זה כפר שממש שולט למטע בכינון ישיר. ואני אומר, ללא העובדים האמיצים האלה, התאילנדים שהיו יורדים כל בוקר, למרות האיומים והסכנה וירי טילים ישיר, אנחנו לא היינו מצליחים, את המעט שעשינו לא היינו מצליחים לעשות. אני רוצה פה להוסיף, יובל יושב פה לידי ואורן נמצאים פה, אנחנו כרגע עוסקים, ונטעלי כמובן. המשרד כרגע מחובר ועובד על תוכנית ביטחון המזון של מדינת ישראל. תוכנית שבעצם באה להגדיל את הייצור החקלאי בענפי הצומח ב-33% בעשור הקרוב. ואנחנו החקלאים אנחנו צריכים ודאות. כי בלי ודאות אנחנו לא נוכל להתחבר לתוכנית הזאת. יש בצומח, בתפוחים, באגסים ובמיני פירות נוספים אנחנו מתמודדים היום עם ייבוא. עם כל מיני רפורמות שמנסים להוליך על הראש שלנו. בלי עובדים מיומנים ובלי בעצם הבקשה הזאת שהוגשה אנחנו פה נפספס את המטרה. ממש נפספס את המטרה. לכן אני בעצם קורא לכם פה להיענות לבקשה ולהמליץ על הבקשה. ובעצם להיות איתנו יחד החקלאים יד ביד. כי בעצם עברנו תקופה מאוד קשה ואנחנו רוצים לייצר עבורנו ודאות לעתיד ועבור הצרכן הישראלי כדי להמשיך לייצר פירות וירקות טריים באופן שוטף, בלי חוסרים וכמובן להגדיל את התפוקה. תודה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. חה"כ רון. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה גברתי היושבת בראש. קודם כל, אני אציין גם היום שעדיין יש לנו שני חטופים בעזה, רן גווילי הגיבור וסיתטיסאק רינטלאק, שהוא בעצמו עובד זר מתאילנד שעבד במטעי קיבוץ בארי. אנחנו מקווים שנוכל להשיב אותם במהרה. כפי שאורי קודם ציין, בעצם הבעיה היום היא לא בכמות. אבל זה תודה לאורן, למנכ"ל, לצוות שלו, שהיה עם החקלאים באופן מלא בעניין הזה. בעיקר מאז ה-7 באוקטובר. אני מגיעה מתחום הבננות ובעצם ב-7 באוקטובר נשארנו בלי עובדים או כמעט בלי עובדים. רובם תאילנדים שהיו צריכים לחזור למולדת. תחום שלא יכול להתבסס על מתנדבים או על עובדים לא מקצועיים. ולקח זמן עד שהצלחנו לאייש מחדש את השורות וזה באמת בזכות המנכ"ל והפעולה הנמרצת שלו. הבעיה כמו שצוין כאן היא בעצם באיכות. העובדים האלה צוברים איזה שהוא ניסיון. מי שמשלם על הניסיון שלהם זה החקלאים, שמכשירים אותם, שמשקיעים בהם. ובזמן שפה אנחנו בבית הזה מדברים ממש בקצה המסדרון בוועדת כספים על התייעלות, הנה מגיע השטח ואומר אני מוכן להתייעל. אני לא אחליף עובד כל שלוש שנים או כל חמש שנים, תנו לי עוד קצת ואני יכול לחסוך לעצמי, למשק ובסוף לצרכן הישראלי שרוכש את התוצרת החקלאית כסף. ואיכשהו זה לא נפגש. אני מבינה את המורכבות אל מול ההשתקעות. אבל תראו, כאשר עופרי אומר פה על העובדים שהוא מעסיק מתאילנד, בסוף הם גרים בקיבוץ שלו. הם לא גרים בדרום תל אביב, הם לא גרים בראש העין, הם לא גרים ברעננה. אם הם אי פעם ישתקעו, זה יהיה בקיבוץ שלו. זה לא קרה בכל השנים מאז שיש עובדים זרים בקיבוץ אייל או בקיבוצים אחרים. ואם השטח אומר אנחנו אומרים לכם הם לא ישתקעו, בואו נשמע את הנתונים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל יש את הנושא של הנטישה. כאילו, בדיונים לא יצא לך ללוות אותנו. אבל הם עוברים, הם נוטשים, הם בורחים מענף לענף. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הוותיקים שאצלו שלוש-ארבע שנים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא יודעת, אני בצד שלכם. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הם לא נוטשים. << אורח >> קריאה: << אורח >> לא, הם בורחים ממשק למשק. זה לא. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בדיוק, מי שנוטש זה החדשים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> רשות האוכלוסין יקבעו קריטריונים. בהמשך נשמע אותם. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כן, כן. הנטישה היא בדרך כלל לא עם העובדים של השלוש-ארבע שנים. אני לא אומרת שזה לא קיים, אבל זה בדרך כלל - - -. בחודשים הראשונים. אבל באמת, אנחנו הרי מבינים, אנחנו לא רוצים לייצר פה את תאילנד הקטנה או אזורים אחרים בארץ. לא זו הכוונה, אנחנו מבינים את המורכבות. השאלה אם בין חמש לשש לשבע שנים, כפי שכבר התנסינו, מה שהמלחמה כפתה עלינו. ואנחנו רואים שזה לא גרם פה לאיזה בעיה של פתיחת בתי ספר לילדים ממקומות אחרים. למה אנחנו לא יכולים להמשיך את הפתרון הזה שהוא טוב? הוא משרת גם את החקלאי וגם את הצרכן הישראלי. ובמסגרת התייעלות שדורשים מאתנו בכל התחומים האחרים. תודה רבה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה רבה. מקסים, בבקשה. << אורח >> מקסים אוחיון: << אורח >> שלום. קוראים לי מקסים, מעוטף עזה, ממושב עמיעוז. גם בעל משק משפחתי, בעל משקים במושב. 80 ויזות. היום מעסיק בסביבות ה-37 עובדים שכולם חזרו בפעם השנייה. כי אם לא הייתי - - - << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> שאפשר היה להחזיר עובדים. << אורח >> מקסים אוחיון: << אורח >> כן, כן, באישור של משרד הפנים כמובן. באישור. אני מחזיק 37. ואם לא הייתי מחזיק את ה-37 אז הייתי צריך היום להביא חדשים זה בערך 80 עובדים, שזה פחות או יותר הממוצע שאנחנו מדברים. כי אלו עובדים שעבדו אצלי באמת חמש שנים, עזבו, נשארו בתאילנד כמה שנים וחזרו בחזרה כשהתאפשר, בזמן המלחמה. בזמן המלחמה המשק נשאר עם אפס עובדים. מ-40, אפס, ביום. הכול הושבת, הכול זה, באו משרד החקלאות, ראו, באו משרד הפנים, ראו. כולם הגיעו, ראו מה זה אפס. אמנם למרות שגייסתי חברים שיעזרו קצת. אני גם בוגר פנימייה מקווה ישראל, אז חברים שלי שלמדו איתי באו לעזור לי. אנחנו מדברים על גיל 67 באים לעבוד בחקלאות. אז זה נושא אחד. רצוי, אנחנו לא מדברים עכשיו על גורף. אנחנו מדברים על העובדים שבאמת טובים. מי שלא היה טוב אין טעם להחזיר אותו וניסינו את זה וזה לא היה טוב. אנחנו מדברים על עובדים שבמשק שהם טובים ומקצוענים ויודעים את העבודה. דבר שני, יש בחירה, כאילו ה-TIC. אנחנו מגייסים עובדים, מביאים מה שהם רוצים. אין דרישות, אין שום דבר. אם אני צריך איזה נהג למשק, אני צריך משהו למשק, משהו אחר שהוא לא רק קטיף עגבנייה, פלפל או חציל. צריך משהו יותר מקצועי. שיידע קצת מחשבים, שיידע משהו. לנהל את המשק, אז צריך כאלה שנוכל לבחור אותם גם. כי במקרה לפני חודשיים בערך, חודשיים וחצי, נהרג אצלי תאילנדי בתאונת דרכים. נסע על טרקטור, מזל שיש לו על הטרקטור רישיון. וכל מה שהיה, גם לו היה רישיון. כי הוא הגיע מתאילנד עם רישיון והיה יותר קל לעשות לו רישיון. אבל אם זה קורה במקום אחר, זה בעיה. בעיה רצינית. מיון עובדים. המיון הוא קטסטרופה. קטסטרופה. כן, בתאילנד. אין מי שימיין אותם. הם מגיעים גם כאלה שעברו תאונות, גם כאלה שיצאו מבית משוגעים. מכל, מהעיר, מכל מה שמגיע, מה שנרשם ראשון מגיע, בלי בדיקות. ואנחנו בתור חקלאים צריכים להתמודד עם זה. קח אותו, תחזיר אותו. תאפס אותו. וגם אין לך אפשרות לזרוק אותו מהארץ, כי צריך כל מיני פרוצדורות. אין לו כסף במה לחזור, אין לו כלום. אז פה צריך לשים את הדגש על המיון ודרישות. כמובן העובדים שסיימו, שנשארו, לפחות בעוטף, חמש שנים, לי לא נשאר, אבל אני מדבר על סך כל החקלאים, שנשארו באמת בעוטף ועבדו. לתת להם צ'אנס. הם קיבלו סך הכול עונש. הם נשארו איתנו במלחמה והם הראשונים שצריכים לעזוב. הם הראשונים שצריכים לעזוב. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל יש כאלו שקיבלו הארכה לעוד שנתיים. << אורח >> מקסים אוחיון: << אורח >> לא, זה נגמר. << אורח >> קריאה: << אורח >> לא קיבלו כלום, אלה לא קיבלו כלום. << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> עד מסיימי יוני 2025. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> רגע, שאלה. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> שאלה. אתה מדבר על אלו שהיו כאן חמש שנים, קיבלו הארכה של שנה ועוד שנה? << אורח >> מקסים אוחיון: << אורח >> לא, לא, לא קיבלו כלום. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> והם לא יכולים להישאר? << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> אלה שסיימו חמש שנים ביוני 2025. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל יש כאלה שמעל חמש שנים כן השאירו אותם. << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> זה כן, זה מהלך מבורך. אבל יש כאלה שסיימו ביוני 2025. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> אנחנו מנסים לברר, להבין למה אדוני התכוון. << אורח >> מקסים אוחיון: << אורח >> אני מתכוון לעובדים שעכשיו מסיימים חמש שנים. לא יצאו לשום מקום, נשארו פה במלחמה. הם צריכים לעזוב את הארץ. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> הבנתי. << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> מי שהיה בערב 7 באוקטובר בין אפס לשנתיים וחצי יוצא עכשיו את הארץ, בעצם הוא מסיים חמש שנים. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> ואם אני מבין נכון מה שאתה אומר, אתה אומר החבר'ה האלו היו כאן בזמן המלחמה. נשארו איתנו, לא עזבו. נלחמו כאן על ביטחון המזון שלנו. ואנחנו במקום רגע לעצור ולהגיד רגע, הם היו כאן, נלחמו, יצרו כאן איזה שהוא סוג של ותק, אבל גם מבחינה מקצועית התמקצעו כאן. אתה אומר בואו נשאיר אותם גם לשנות השיקום האלה שישית שביעית. << אורח >> מקסים אוחיון: << אורח >> לפחות. בדיוק, לפחות לתת להם השוואה. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> זה נושא שאנחנו צריכים לדון עליו עם רשות האוכלוסין. << אורח >> מקסים אוחיון: << אורח >> אני נותן דוגמה. חקלאים היו באילת, מפונים בכל הארץ. מי נשאר במשקים? רק התאילנדים. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> בסדר. << אורח >> מקסים אוחיון: << אורח >> עכשיו מה אנחנו נותנים להם? סטירה ואומרים תלכו הביתה. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בעצם ההארכה של השנה השישית והשביעית, למי זה היה תקף? אז תדייקו לנו את זה רגע. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> למי זה כן היה קביל השש והשבע? << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> שש-שבע למי שסיים בין אוקטובר 2023 ליוני 2025, שסיים 63 חודשים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אז אפשר להחריג אותם, אין מה לעשות. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> זה שורש העניין. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון. עכשיו יש לנו את יוני, בבקשה. << אורח >> יוני דמרי: << אורח >> צוהריים טובים גברתי יושבת-הראש. ראשית תודה רבה על ההזדמנות, תודה רבה על הדיון החשוב. אני אציג את עצמי, אני מנהל את אגף המשק החקלאי בתנועת המושבים. אני מנכ"ל של חברת השמה מבט עובדים זרים ובכובע השלישי אני חקלאי ממושב גילת בדרום. מספר דברים. דבר ראשון, הייתי מבקש את האפשרות, כמו שציינו פה חבריי, ואני לא ארחיב על זה, אבל היכולת שלנו להיעזר באותם עובדים, ואני מסתכל עלייך, מיטל, כי את הכתובת מבחינתי, את ומשה. היכולת שלנו להמשיך להעסיק את אותם עובדים מעבר לחמש שנים היא קריטית. כפי שציינו, גם ברמת היעילות וגם ברמת היכולת שלנו כבעלי משקים לתת להם את המפתחות לנהל לנו את האירוע וגם לחיות בין לבין במדינה שקצת יותר קשה בה. זה אחד. דבר נוסף, יש את המקרים שבהם לא מתאפשר כרגע להאריך, אבל יש מקרי קיצון. כפי ששוחחנו לא מזמן, חקלאית שאני מכיר, מקרה מאוד קשה. חולה במחלה. דחתה את הטיפולים שלה, כיוון שהיא יודעת שהעובד שלה - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> קיבלה את המחלה בארץ? << אורח >> יוני דמרי: << אורח >> חקלאית. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> החקלאית עצמה. << אורח >> יוני דמרי: << אורח >> מצפון הארץ. צנעת הפרט. היא מבקשת את האפשרות להשאיר את העובד שלה מעבר לזמן, כי היא צריכה לעשות טיפולים כימותרפיים. בגלל העובדה שהעובד עתיד לסיים בינואר-פברואר היא פשוט דוחה את הטיפולים, כי אין לה אפשרות לוודא מי יחליף אותו בתקופה הזאת. הייתי מבקש להרחיב את האפשרות. משה, הייתי מבקש להרחיב את האפשרות למקרי קיצון שלא כלולים באותם קריטריונים שקיימים היום. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> קיימת ועדת חריגים. << אורח >> יוני דמרי: << אורח >> קיימת. המקרה הספציפי הזה, קשה ככל שהוא, לא נופל תחת אותם הקריטריונים. כלומר, היא לא יכולה להשאיר אותו. אני מניח שאם נפנה בצורה כזאת או אחרת. אבל הייתי רוצה לא לקבל איזה שהיא טובה אישית או משהו. הייתי כן רוצה שדברים מן הסוג הזה כן ייפלו תחת הקריטריונים וכן לאפשר לה להמשיך. דבר נוסף, אם דיברנו על התייעלות והיכולת שלנו להשאיר את העובדים, ובאמת זה מאוד יעיל, לאפשר לנו לבחור את העובדים עם הכישורים המתאימים. כלומר חקלאי שיש לו מעט עובדים, לצורך העניין אני בעל רפת, עכשיו בניתי, הרחבתי את המשק שלי כדי להתייעל במסגרת הרצונות של משרד האוצר. הצלחתי למצוא עובד שהוא מסגר. אם הייתם יודעים כמה כסף זה חוסך לי, בזכות המציאה הזאת, באמת הייתם מתפעלים. אם תהיה לנו את האפשרות לבקש אדם שהוא מסגר, שהוא מכונאי, שהוא טרקטוריסט, כמו שציין חברי מקסים. זה דבר שיחסוך לנו את עקומת הלמידה פלאים. דבר נוסף ואחרון, מיטל, אם אתם זוכרים, לפני שנתיים-שלוש כדי שנוכל להזמין עובד היית צריך שעובד ייצא מהארץ. הגדלתם ועשיתם והמהלך מבורך, ניתן היום להזמין גם עובד בזמן שהעובד שלך עדיין בארץ. וכפי שציין פה חברי, צריך שהוא ייצא ואז ייכנס. הייתי מבקש לייצר איזה שהיא אפשרות לחפיפה. חפיפה של חודשיים שלושה שבהם עובד ייכנס, יקבל הדרכה מהעובד הקיים שלי לצורך העניין. כי מה שהוא יודע להסביר לו בשפה המקומית שלהם, בתאית, בשבועיים, אני לא אצליח להסביר לו בשלוש וארבע שנים. היכולת הזאת תאפשר לנו לדעתי להתייעל שוב ושוב. שוב, תודה רבה לכם על כל מה שאתם עושים. אתם עושים פלאים, גם אתם וגם חבריי ממשרד החקלאות. כמי שמלווה את תחום העובדים הזרים כבר שנים, לא היו דברים כאלה מעולם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> יפה. אתם שומעים גם דברים טובים. << אורח >> יוני דמרי: << אורח >> בעיקר דברים טובים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> צביקה, רוצה עכשיו? << אורח >> צבי קן תור: << אורח >> צביקה קן תור, לשכת עורכי הדין. כיוון שכולם כאן דיברו ונתנו את הנימוקים, אני אתן חמש הערות ממוקדות ואני לא אחזור על הנימוקים. דבר ראשון, הלשכה תומכת בבקשת החקלאים בהארכת התקופה. תוך שמירה על כל הדברים שפורטו כאן. הערת משנה, חלק מהדרך להאריך את התקופה יכולה להיות באותם מקרים שמדובר על עובדים עונתיים. אם עובד, אנחנו מציעים שבמידה ועובד יוצא לתקופה של מעל חודש, 63 חודשים ייספרו נטו ולא ברוטו, כמו שהם היום. כך שזה אם עובד עונתי בא לשישה, שבעה, שמונה חודשים בשנה, זה יכול להיות באופן אוטומטי שמונה עונות. הערה שלישית לגבי נטישה ובריחה. אנחנו תומכים בבקשת החקלאים לשחרר את המכסה ברגע שהחקלאי מודיע על העובד שברח או נטש או עבר לחקלאי אחר. כי החקלאי שמודיע על זה יכול לציין את השם, את מספר הדרכון, לזהות את העובד בצורה ברורה. מהרגע שהוא מודיע ומספיק לדווח עליו גם לביטוח לאומי, כי הוא נטש והוא לא מקבל משכורת, הוא יכול לקבל מכסה חדשה. הדבר האחרון, או לפני אחרון, אנחנו מצטרפים מאוד לבקשה לאפשר לחקלאים לעשות את המיון בעצמם. אם הם צריכים טרקטוריסט או מסגר או כל דבר אחר. זה נחל הצלחה גדולה מאוד בסחר ושירותים ותעשייה. אנחנו רואים את היעילות בתפוקה כאשר המעסיק הוא זה שעושה את המיון ומגדיר את הצרכים בעובד. זה נקרא employer to employee. זה נחל הצלחה גדולה מאוד. מבחינה משפטית, הערה אחרונה. ברגע שעובד נוטש מרצונו את החקלאי שהזמין אותו ושילם עליו וטרח ועמל ועשה את כל מה שצריך כדי להביא אותו לארץ, אנחנו מציעים שאם הוא רוצה לעבוד אצל חקלאי אחר, יתכבד, ייצא מהארץ ויחזור אחרי קבלת חסות של המעסיק החדש. זה יוריד באופן מאוד דרמטי את כמות הברחנים והנוטשים. שבחלק מהם ידוע, אני חושב לכל הנמצאים כאן, העניין מתוכנן מראש. החקלאי מביא אותם וכבר מחכים להם באיזה שהיא מסעדה או מוסך או כל מקום אחר. אנחנו אומרים, אם אתה הגעת ועזבת תוך חודשיים-שלושה, אין בעיה, אין עבדים במדינת ישראל. תצא מהארץ על מנת שהמעסיק החדש, המסעדה או המוסך, יבקשו אותך. תצא מהארץ, תחכה לקבל את ההיתר. עצם ההרתעה שתהיה מהדבר הזה תוריד את התופעה להערכתנו בקרוב ל-80%-90%. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> האם זה יעבור את בג"ץ הכבילה? << אורח >> צבי קן תור: << אורח >> אין לי ספק שכן. אין כאן כבילה. אני אומר, אתה לא רוצה? לא צריך. אני, החקלאי הזה טרח ועמל ושילם כסף והוצאות כדי להביא אותך. עכשיו רוצה אותך בעל המוסך הזה, זה בסדר גמור. תצא, תחכה שהוא יחכה היתר ותבוא אליו. יום אחד אתה לא נשאר יותר אצלו, כי הוא התעלל בך נוראית. נתן לך לגור בלול עם התרנגולות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל הוא יכול לעבור למעסיק, חקלאי אחר. << אורח >> צבי קן תור: << אורח >> הוא יכול לעבור לחקלאי אחר, שהחקלאי האחר יזמין אותו, יקבל מכסה ויזמין אותו. אני רוצה, אני צריך לאזן בין האינטרסים. ואם אינטרס אחד צריך לגבור על השני, עם כל הכבוד, אני שומר על זכויות אדם, אבל אני שומר יותר על המעסיק הישראלי. המשק הישראלי והמעסיק הישראלי חשובים לי יותר. אני רוצה לאזן בין השניים. << אורח >> קריאה: << אורח >> בין זכויות אדם. << אורח >> צבי קן תור: << אורח >> נכון. << אורח >> קריאה: << אורח >> גם המעסיק הוא אדם, לא צריך לשכוח את זה. << אורח >> צבי קן תור: << אורח >> חלק מהם. לא כולם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נשמע אחר כך את יפרח ממשרד החוץ על הסוגייה. עכשיו אנחנו נמשיך לדובר הבא בזום, לדוד מהתאחדות התעשיינים. אחר כך נשמע את הממשלה, את גורמי המקצוע. << אורח >> דוד מרכב: << אורח >> שלום לכולם. תודה רבה קודם כל על האפשרות לדבר מולכם. שמי דימה מעין חצבה, יישוב חקלאי בערבה. משנת 1960 אנחנו עושים פה חקלאות. גידולי שדה, אבטיח, מלון, בצל, קישוא. אנחנו מגדלים תמרים, מג'הול, אנחנו מגדלים דיר כבשים. בשנים האחרונות אנחנו גם בענף הקנביס הרפואי. לענף הזה בעצם אין אישור להעסיק עובדים זרים. לעין חצבה יש מכסה של 95 עובדים, בפועל יש לנו 67. כמובן אנחנו יכולים להביא עוד. הבעיה שבענף מרכזי מאוד במשק שלנו אנחנו לא יכולים להעסיק אותם. בעבר גם פלסטינאים לא יכולנו להעסיק, אבל הצליחו לפתור את זה במשרד לביטחון פנים שאישר שהעובדים הפלסטינאים יעברו את אישור הכספת בעצם ויאושרו לעבוד בחוות קנביס רפואי. מה-8 באוקטובר לקח לנו יום אחד להתעשת והסענו את כל הפלסטינאים לבית שלהם. אנחנו נשארנו בעצם - - - כוח עבודה מקצועי שעבד שנים בתפקידי מפתח במשק וגם בחברת הקנביס הרפואי. אנחנו בעצם נשארנו בלי. ישראלים באותה תקופה ועדיין מאוד קשה לגייס. אני מעסיק ישראלים דרך כל הפרויקטים שיש. גם עבודה עברית בערבה, שזו עבודה מועדפת. בעבר היו לי 15 חבר'ה, 14. היום אני על שמונה. אני עובד גם עם קטיף ישראלי. לפני חודש וחצי ביקשתי, תכננו קבוצה של 12, הגיעו שלושה. היום אנחנו עם שניים. בנוסף אני מעסיק עוד עובדים בצורה ישירה, לא דרך הפרויקטים האלה. מהאזור, מהערבה. מדובר על בודדים. אנחנו ניסינו להעלות את הנושא הזה בעבר גם מול - - - גם מול משטרת ישראל ולא קיבלנו מענה. מעבירים אותנו ממקום למקום ועדיין לא קיבלנו תשובה רשמית מאף אחד. אנחנו ממש מבקשים לטפל בזה. אנחנו ניתן את כל המסמכים, את כל הנתונים. כל מה שצריך. אפשר לעשות את זה גם רק עובדים נחוצים יותר. דיברו פה על המשמעות של עובד ותיק. והעונה החקלאית אנחנו באמת צריכים אותם לתקופה די ארוכה ואפשר להעסיק עובדים שאנחנו מכירים אותם ויש לנו ניסיון עליהם של שלוש שנים או ארבע שנים. העיקר לאפשר בעצם את הדבר הזה. אנחנו במחסור קשה. אתם רואים מה המצב של הענף, דיברו פה גם אחרים. החוות במצב כלכלי מאוד קשה והעובדים הישראלים הם יקרים יותר, כי הם לא באים במינימום. והיעילות שלהם ברורה לעומת עובד תאילנדי. ואנחנו מבקשים את הגורם לפנות אליו, לעשות את התהליך הזה, כי המצב באמת קריטי וקשה ואנחנו חייבים לטפל בו. תודה רבה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> עכשיו נקש, בבקשה. או שאתם רוצים לשמוע את הממשלה? << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא המנכ"ל קודם? << אורח >> אורן לביא: << אורח >> אולי, אני רק שואל, אתם רוצים אולי נטלי ויובל להתייחס קודם? << אורח >> נטלי ברודנר מור: << אורח >> אני אשמח להתייחס. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> משרד החוץ גם. << אורח >> נטלי ברודנר מור: << אורח >> בוודאי. אני אשמח להתייחס רק לסוגיית הקנביס. שמי נטלי ברודנר מור, משנה למנכ"ל משרד החקלאות וביטחון המזון. סוגיית הקנביס האמת שאני לא כל כך מכירה. לא פנו אלינו בעבר, לפחות בשלוש השנים האחרונות שאני מכירה את התחום הזה של עובדים זרים. אז אני אשמח שפשוט ניקח את זה אלינו למשרד, נקים איזה שהוא צוות יחד עם המשרד לביטחון לאומי, עם נציגי משטרת ישראל ומשרד הבריאות שעוסקים בזה. וכמובן רשות האוכלוסין וההגירה וכל החברים. אני מבינה שזה אירוע די מורכב. גם יש פה מומחיות וגם ישנה רגישות מאוד גבוהה. ככה ממה שהחלפתי פה עם חבריי מרשות האוכלוסין וההגירה אז שווה אפילו גם לבחון אולי איזה שהיא מדינה, כרגע יש לנו הסכמים בילטרליים חדשים עם כל מיני מדינות. אז אולי לקחת לא את תאילנד אלא לקחת איזה קמבודיה כדוגמה. לבצע שם הכשרה ייחודית לעובדים. צריך לעשות פה משהו. עלה פה הרבה הנושא הזה של מיון עובדים ועובדים שהם לא מתאימים לתפקידים שהם מגיעים בענפים הרבה יותר פשוטים. אז פה ישנה רגישות מיוחדת. אז צריך לקחת את זה שנייה ולבצע איזה שהוא שולחן עגול. אני מוכנה לקחת את זה על עצמי במשרד, ככל שמנכ"ל המשרד ינחה אותי בהתאם אני אשמח לבצע את זה. שאר הדברים, המנכ"ל, אני מניחה שתרצה להתייחס, אלא אם כן תרצה שאני אמשיך, אני יכולה להחליף אותך. אבל הגעת עד לכאן, אז בבקשה. << אורח >> יוני דמרי: << אורח >> אני רק יכול להגיד שאנחנו נשמח, נטלי, לכל שיתוף פעולה. אנחנו כאן בהתאחדות נשמח, זה בדיוק מה שרצינו בעצם לבקש כאן היום. << אורח >> נטלי ברודנר מור: << אורח >> היית צריך לפנות אליי קודם, הייתי מסייעת. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> אבל זה צריך להיות מסודר עם משרד הבריאות ובט"פ. << אורח >> יובל ליפקין: << אורח >> יובל ליפקין, ראש מינהל ביטחון מזון משרד החקלאות וביטחון המזון. אנחנו, כפי שאמרו פה חבריי קודם, בונים היום ויעל מכירה את זה היטב, את התוכנית הלאומית לביטחון מזון. אנחנו מציעים את זה פה בבית הזה בהרבה מאוד פורמטים. אני חושב שהדבר הייחודי זו תמימות דעים של כל משרדי הממשלה שצריכים ראש חץ אחד, תוכנית אחת שתביא לפה מענה ל-25 שנים הקרובות. שיהיה לנו אוכל ומזון על המדפים, שהוא זמין, איכותי, נגיש וכו' וכו'. ובריא כמובן. אחד מגורמי הייצור המשמעותיים ביותר בתוכנית הלאומית לביטחון מזון הוא כוח אדם. דיברו פה קודם על עובדים ישראלים לחקלאות ועובדים ישראלים לבנייה ועובדים. חברים, היו לנו הרבה ניסיונות גם בזמן המלחמה. המתנדבים עבד, על עובדים ישראלים זה פחות עובד. ראינו את המשמעות של העובד הזר שמגיע לכאן לישראל. ובאמת, עשו פה מהפכה. ופה אני חושב שזה המקום גם לומר מילה טובה גם לרשות האוכלוסין, למשה נקש ולחברים שנמצאים כאן, וגם למנכ"ל משרד החקלאות ולוועדה הזאת שגרמה לדבר הזה שנקרא כוח אדם לחקלאות, עובדים. עשיתם פה מהפכה. בין אם אתם יודעים את זה או לא יודעים את זה, יש פה מהפכה משמעותית ואתם שומעים את זה פה לכל אורך הדרך. אני חושב שאם אנחנו נסתכל על זה במקום הזה, ויש לנו מספר גורמי ייצור: זה מים, זה מו"פ וטכנולוגיה, זה עובדים זרים. בפן הזה אני חושב שיש פה באמת דבר משמעותי. לגם העניין והשאלות המקצועיות אני אתן איזה שהוא מענה. אז יש פה מענה אחד לשאלה המתבקשת של הארכת התוקף בשנתיים נוספות ולעובד זר שבעצם היה פה חמש שנים, חזר וחוזר שוב. יש פה את הנושא של עובד מיומן ומנוסה. שפה, תקשורת, חיסכון בזמן של התלמדות, אבטחה, ביטחון מזון. אני יכול לדבר על זה עוד חצי שעה. אבל אני חושב שהכותרות שכרגע ציינתי הן מספיק מהירות ומסבירות למה אותם עובדים כן צריכים להישאר פה עוד X שנים וכן אנחנו צריכים להחזיר אותם ל-X שנים. בנקודה הספציפית הזאת אני חושב שתהיה פה תמימות דעים יחד עם רשות האוכלוסין. כמו שגם אמרה נטלי בנושא אחר, להקים צוות עבודה לשבועיים-שלושה, קצר, מהודק. להביא לפה לוועדה ולהתקדם קדימה. זה בסוגייה הזאת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אין לכם הידברות עם רשות האוכלוסין? << אורח >> יובל ליפקין: << אורח >> יש, יש. היא קיימת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> היא קיימת, אבל קיבלתם החלטות? << אורח >> יובל ליפקין: << אורח >> זה כרגע עולה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> עלו סוגיות. הסוגיות הן לא חדשות. << אורח >> יובל ליפקין: << אורח >> לא, לא. אבל המכתב שהגיע כרגע, אולי המנכ"ל ירצה לענות על זה. הגיע לפה לוועדה לצורך דיון, גם כמו הסוגייה של הקנביס שעלתה פה ואנחנו לא מכירים. כלומר, יש דברים שעלו לכאן לבית ויכול לצאת מכאן לעבודה משותפת. השאלה השנייה שעלתה כאן מחבריי משמאל זה שיפור ההתאמה של העובד הזר לחקלאי. אז יש פה שלושה דברים מרכזיים: אחד, שיפור תהליכי המיון. דובר על זה קודם. דיבר על זה מקסים, על שיפור תנאי העסקה וזה אנחנו מדברים על זה כל הזמן. וכמובן תקשורת רציפה ותמיכה באותם עובדים. אנחנו עושים עבודה טובה, יש לנו עוד הרבה מה ללמוד ולהתייעל. אני חושב שבנקודה הזאת אנחנו ורשות האוכלוסין יותר מפתוחים ורוצים לתת את המענה על מנת שלחקלאים יהיה טוב יותר ונוכל לייצר מזון ונעמוד בהחלטת הממשלה. וכפי שאמרו חבריי קודם, יש החלטת ממשלה להגדיל את הייצור המקומי בשליש בעשור הקרוב. לשם כך אנחנו צריכים גורמי ייצור. זה יותר מים, זה יותר כוח אדם, זה יותר קרקע, זה יותר מו"פ וטכנולוגיה. כדי ליישם את הדברים האלה אנחנו צריכים לוודא שאותם הגורמים של כוח אדם יהיו מיומנים, נגישים, מכל הכיוונים. ויפה שעה אחת קודם. תודה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה רבה. נקש ואחר כך יפרח? << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אני חושב שדווקא רשות האוכלוסין קודם. לי יש הרבה מה להגיד. אני לא יודע אם אני אוכל להשיב על כל השאלות, אבל אני חושב. שאלות מהותיות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אנחנו רוצים שתעדכן אותנו על ההסכם עם קמבודיה. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אני אספר, בהחלט. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> טוב. אז אתה רוצה קודם כל את נקש? << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אני חושב שכן. אני אשלים את כל מה ששייך לאזור שלי. << אורח >> משה נקש: << אורח >> צוהריים טובים לכולם. משה נקש מרשות האוכלוסין. אני מודה לכל מי שהודה לנו על העבודה הקשה שנעשתה, אבל זה בעיקר מיטל והצוות שלה. לא הודו פה ליונית שהיא גם יועצת משפטית מאחורי הקלעים, אז אנשים לא תמיד מכירים. אבל זה הם עושים את העבודה הקשה ולהם כל התודות. לגבי תמונת המצב, בואו ניתן רגע סקירה קצרה אחורה. ערב פרוץ המלחמה היו פה בסביבות 30,000 עובדים זרים בענף החקלאות. מיד בשבועות שלאחר המלחמה שליש מהם יצאו מישראל, ממש בשבועות בודדים ירדנו ל-20,000 עובדים זרים בענף. היום אנחנו כבר כמעט 50,000 עובדים זרים. זה 250% ממה שהיה פה כמה ימים אחרי המלחמה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא כולל הפלסטינים. << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא, לא, זה עובדים זרים. כן, לא כולל הפלסטינים. לא הפלסטינים ולא העונתיים הפלסטינים. אני מדבר כרגע על עובדים זרים. היום אנחנו עם אזור ה-50,000 עובדים זרים. מתוכם יש בסביבות 12,000 עובדים שהחזרנו במתווה חוזרים שגם יוזמה של מיטל אצלנו, אחרי אישורי שרים שהעברנו וכל מה שהיה צריך בעניין הזה. בנוסף, מה שעשינו גם כדי לתת מענה בעיקר בתקופת המלחמה זה לתת את השנה השישית והשביעית. דיברו על זה פה הרבה. עובדים זרים שסיימו חמש שנים ובין היתר מהסיבה שלא נכנסו עובדים חדשים בגלל המלחמה, אז עשינו פה מהלך שבאמת עם אישור של שלושה שרים ואישרנו פה לעובדים זרים להישאר פה גם שנה שישית וגם שנה שביעית. מה שבעצם אחד הנושאים שעלה פה לדיון זה האם לעשות את זה גם לשנה שמינית או האם לעשות שנה שישית ושביעית לכאלה שסיימו עכשיו את ההארכה הראשונה שקיבלו, שסיימו עכשיו חמש שנים. אז קודם כל אני אגיד, המצב היום הוא לא המצב שהיה בשיא המלחמה נקרא לו. עובדים זרים חדשים נכנסים, יש אלפי עובדים זרים במאגר שמוכנים להגיע למדינת ישראל. רק שתכירו יש בסך הכול כ-300 בקשות פחות או יותר פתוחות. זאת אומרת, אין הרבה בקשות. בין היתר כי נשארו פה עובדים ותיקים שנה שישית ושביעית וכי חזרו עובדים ותיקים. אני חושב שאם אני רגע חוזר לכלל העיקרי שבעצם חוק הכניסה לישראל, למה הוא קבע שעובדים זרים הם זמניים? כי עובדים זרים צריכים לבוא לפה, לסיים את העבודה או את המטרה לשמה הם הגיעו ולצאת. אני לא אכנס פה לכל שיקולי ההגירה, אבל אנחנו רשות האוכלוסין וההגירה צריך להגיד גם את הדבר הזה. עובדים זרים שנמצאים פה הרבה שנים יכולים לבוא פה עם כל מיני סוגיות וטענות של השתקעות או קבלת מעמד במדינת ישראל. שזה דבר שאני חושב שאף אחד פה סביב השולחן לא רוצה. לכן אנחנו התפקיד שלנו במשחק הזה פה זה למצוא את האיזון בין להשאיר פה את העובדים הטובים והוותיקים. ויובל ציין את זה וציינו פה, דורמן ועוד הרבה ציינו פה, את המשמעות של עובדים ותיקים ואת היתרונות של זה. אבל יש עדיין גם את הצד השני, וכן אני חלק מתפקידיי זה גם לשים את זה פה על השולחן ולהגיד שגם הנושא הזה של השתקעות זה משהו שאנחנו לוקחים בחשבון. זרקו פה כל מיני אין פה הרבה שנשארים. יש פה 8,000 עובדים לא חוקיים בענף החקלאות. זה המון. זה המון. << אורח >> קריאה: << אורח >> מדברים על תושבות. אני מדבר אדם שבא להשתקע. << אורח >> משה נקש: << אורח >> סליחה, בוא. אני לא הפרעתי לאף אחד. ישבתי פה בשקט ואני בדרך כלל לא מצליח. אני אסיים ואני אענה להכול, אין בעיה. << אורח >> יוני דמרי: << אורח >> משה, שאלה בבקשה. ידוע לנו מה אחוז המשתקעים? << אורח >> משה נקש: << אורח >> יוני, אני אסיים ואז תשאל שאלה. בסדר? רשמתי פה נקודות. לא סתם, אני רוצה להתייחס למה שאמרתם. אני אענה על הכול, אני פה, לא בורח. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הם לא חוקיים, בענף החקלאות? << אורח >> משה נקש: << אורח >> כמו שאמרתי, יש פה בסביבות 8,000 עובדי חקלאות לא חוקיים. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מה זה אומר? אתה יכול רגע כן לפרט? << אורח >> משה נקש: << אורח >> זה אומר שזה עובד שהגיע לעבוד בענף החקלאות והיום - - - << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הוא מראש הגיע לא חוקי. << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא. הוא הגיע חוקי. אני עונה, אני עונה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הוא נטש את המעסיק. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אין דבר כזה הגיע לא חוקי. העובד הגיע חוקי לענף החקלאות. עבד בענף החקלאות ובשלב מסוים, בין אם זה לאחר תקופה קצרה או ארוכה, הפך להיות לא חוקי. לא חוקי זה אומר שהסתיימה העסקה שלו, היה לו 90 ימים למצוא העסקה חדשה או לצאת מישראל. הוא לא עשה את זה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לענף אחר הוא עובר? << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> יש לך את הנתונים? << אורח >> משה נקש: << אורח >> אני לא יודע. חלקם עובדים בענף החקלאות, חלקם בענפים אחרים. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> יש לך נתונים אם זה לאחר תקופה קצרה או ארוכה? << אורח >> משה נקש: << אורח >> כן, בוודאי. יש לנו את הכול, כן. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אם נוכל לשמוע. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אין לי את זה פה. אבל אני יודע, יש לנו את כל הנתונים. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אם רוב הלא חוקיים זה כאלה שעזבו בחצי שנה הראשונה לא עליהם אנחנו מדברים. אנחנו שואלים אם אחרי ארבע שנים - - - << אורח >> משה נקש: << אורח >> מה זה לא עליהם אנחנו מדברים? אני מדבר על כל הלא חוקיים. כולם הם בעיה. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כן. אני רק אומרת, אנחנו מבקשים שבשנה הרביעית או לקראת סוף התקופה לשקול את השנה השישית והשביעית. אם הוא לא ברח - - - << אורח >> משה נקש: << אורח >> רגע, עוד לא הגעתי לזה. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בסדר. אז אני רק רוצה להגיד שאתה מציין שיש 8,000 לא חוקיים, אם 7,900 מהם ברחו ונהיו לא חוקיים בחצי שנה הראשונה זה לא הדיון. << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא, לא. לא קרוב לזה אפילו. הרוב, הרוב ותיקים. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אז אם אפשר כן שנהיה עם נתונים. << אורח >> משה נקש: << אורח >> הרוב ותיקים. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הם היום ותיקים. כשהם עזבו אם אפשר לדעת לפני כמה זמן הם ברחו. << אורח >> משה נקש: << אורח >> ברור. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> אם הם לא ותיקים פה תקופה מאוד ארוכה, אז גם לא נאפשר להם - - - << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני מבינה. לכן אני שואלת אם הם הגיעו ואחרי שלושה חודשים ברחו כי הם נרקומנים, כי הם מראש לא רצו, כי אין התאמה. זה סיפור נפרד. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> משה, אתה יכול להגיד כמה בכל הענפים יש לא חוקיים? << אורח >> משה נקש: << אורח >> כן, אני יכול להגיד. בסביבות 37,000. אני עונה למה ששאלת עכשיו. יש מכל הקשת. יש גם עובדים שהגיעו באמת אחרי תקופה מאוד קצרה ועזבו. יש הרבה מאוד ותיקים שהם לא חוקיים. שהם היו פה שנים חוקיים ולקראת תום החמש שנים החליטו שהם לא רוצים להיות חוקיים, כי הם צריכים לצאת מישראל, אז הם לא רוצים לצאת מישראל. הם נשארים פה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הם מגישים בקשה למקלט. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל כן שהוועדה תקבל את הנתונים. << אורח >> משה נקש: << אורח >> זה לא כולל אפילו את אלה שהגישו בקשה למקלט, שזה עוד מספר שלא דיברתי עליהם. אז אפשר לפלח את זה, זה לא בעיה. אנחנו נמציא את זה לוועדה אם היא תרצה. אבל בגדול, יש פה הרבה מאוד גם ותיקים שהפכו להיות לא חוקיים גם אחרי כמה שנות עבודה. זה לא מיד שהגיעו למדינת ישראל. כמו שאמרתי, המתווה הזה התבקש מאורי ומהצוות שלהם. קיבלנו אותו לא מזמן ואנחנו בוחנים את זה. אנחנו נעשה כמובן את כל הבחינה, את המשמעויות שיש לזה. האם זה מצריך תיקוני חקיקה, האם אפשר להסתפק באישורי שרים. מה הרציונל של הדברים. האם בכלל נכון בזמן הזה כשאשפר להכניס עובדים חדשים להשאיר עובדים ותיקים? אולי מכסה מסוימת כדי לתת להם איזה שהוא גם לעובדים את המוטיבציה להישאר פה חוקיים וגם לחקלאים את הוודאות להישאר עם עובדים טובים. יש לנו הרבה מאוד שיקולים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אז אתם עובדים על זה, על איזה מתווה או משהו? << אורח >> משה נקש: << אורח >> כן, כן. קיבלנו, אני עוד לא מדבר ברמת מתווה. אני מדבר עדיין ברמת בחינה. קיבלנו את המכתב הזה, דיברנו על זה, גם הייתה לנו פגישה שבוע שעבר עם כלל הלשכות הפרטיות בחקלאות וגם הם העלו את הסוגייה הזאת וגם איתם היה שיח בנושא. והם העבירו גם הצעה נפרדת משלהם, נכון. אנחנו בוחנים את כל הדבר הזה, את כל המשמעויות שלו. כמו שאמרתי, יכול להיות שנצטרך פה תיקוני חקיקה. צריך למצוא את המתווה הנכון. בסופו של דבר לנגד עינינו בעניין הזה, חוץ משיקולי ההגירה שציינתי קודם, זה באמת טובת החקלאות. וכמו שאמרו החברים שלי ממשרד החקלאות, ביטחון המזון של מדינת ישראל וכמובן האפשרות של אותם חקלאים ליהנות מאותם עובדים טובים שנמצאים במדינת ישראל. דיברו פה על הנושא של חפיפה. יוני גם הזכיר את זה. יש באמת איזה שהוא מתווה שעשינו כדי לאפשר, כדי לצמצם את לוחות הזמנים בין הזמן שעובד מסיים לזה שעובד נכנס אחריו. כמובן שזה בעיקר רלוונטי לחקלאים שיש להם מעט עובדים, כי חקלאי שיש לו הרבה עובדים אז הוא יודע לנהל את זה כמו שצריך. והעובדים הוותיקים מכשירים את החדשים וכל התהליך הזה אנחנו מכירים אותו. הייתה פה איזה אמירה, אני חושב שעו"ד קן תור ציין את זה על ספירה ברוטו, נטו. העובדים נספרים ברוטו, זה בכל הענפים. חוץ מחריגים. אבל בגדול בכל הענפים נספר ברוטו. אנחנו סופרים את זה מהכניסה הראשונית של העובד. מה גם שרוב הזמן העובדים פה ואין הרבה באמת יציאות. בדרך כלל יוצאים פעם בשנתיים לכמה שבועות. אז זה לא נראה לי שזה מה שיביא בשורה. דיברו פה על הנושא של להביא את העובדים ישירות, לבד, לא באמצעות ההסכם הבילטרלי. אני אגיד כבר באמירה ראשונה שהסכם בילטרלי זו דרך המלך מבחינתנו להבאת עובדים זרים למדינת ישראל, בכל הענפים. אנחנו עובדים קשה, גם המשרד שלנו, גם משרד החוץ, גם משרדים נוספים, כל המשרדים המקצועיים הרלוונטיים, בשביל לחתום על עוד הסכמים בילטרליים. ובשביל לייצר כמה שיותר פתרונות לכל הענפים ובטח לענף החקלאות. זו דרך המלך. אנחנו מכירים שיש את הסוגייה שגם היא עלתה בכמה שיחות שהיו לנו עם זה שאפשר, שאי אפשר לבחון או לבחור את העובד ספציפי ואנחנו מנסים השנה באמצעות איזה שהוא הליך רגולציה אצלנו לבחון גם את האפשרות הזאת. זה עוד מוקדם, אבל אני כן אגיד שזה כבר על השולחן. זה אחד מהדברים שאנחנו בוחנים את הדרך הנכונה לעשות את זה. ולא צריך, << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> או לפחות שהחקלאי יקבל יותר פרטים על העובד. << אורח >> משה נקש: << אורח >> נכון, נכון. העובד מקבל. אבל כן, או שהחקלאי יקבל יותר פרטים. שוב, אלה נושאים שאנחנו כבר דנים בהם. אני מחזיר את כולנו אחורה ללמה בכלל אנחנו בעולם הזה של בילטרלי. היו פה הרבה מאוד עובדים שהגיעו. זה נכון, לפני 12 שנה, 13 שנה אפשר היה לבחור את העובד לבד. אבל גם אפשר היה להגיד לו תביא לי 15,000 דולר כדי שאני אביא אותך לעבוד במדינת ישראל. וזה כבר מגיע למקומות של סחר בבני אדם ומקומות של דמי תיווך לא חוקיים שאף אחד לא רוצה להיות בהם או להגיע אליהם. לכן כמו שאמרתי קודם, אנחנו צריכים למצוא את האיזונים הנכונים בין לעבוד לפי הסכמים בילטרליים שזאת מבחינתנו דרך המלך, לבין האפשרות לתת במקרה הזה חקלאי, יש את זה גם בענפים נוספים, גם עם סיעוד וענפים נוספים. לתת להם הרבה יותר אינדיקציות או מידע לגבי העובדים שמגיעים. לגבי הכישורים שלהם ואולי אפילו עוד איזה שלב קדימה. אבל עוד מוקדם להגיע לעניין הזה. אני חושב שהתייחסתי לכל הדברים שעלו. אם יש עוד שאלות נוספות, אז בשמחה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אני רוצה שתתייחס, לא ברור לי על עובדים חוזרים. מה זה, לתת דוגמה לעובדים חוזרים. << אורח >> משה נקש: << אורח >> היו פה עובדים בתקופת המלחמה, כשגם היה קושי בהכנסת עובדים, אפשרנו לעובדים שסיימו, ומיטל תדייק אותי אם צריך. עובדים שסיימו פה עבודה ויצאו כחוק והיו בסדר מה שנקרא, יצאו. אפשרנו להם לחזור חזרה לשנתיים נוספות עם אפשרות אפילו לשנה שלישית נוספת במדינת ישראל. שלישית עם אפשרות לרביעית, סליחה. ככה חזרו 12,000? << אורח >> מיטל כהן שבתאי: << אורח >> כן. << אורח >> משה נקש: << אורח >> 12,000 עובדים חזרו בצורה הזאת. עובדים שהיו פה, שסיימו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אז מה הוותק שלהם בסך הכול? << אורח >> משה נקש: << אורח >> יש פה, אם אני אספור, יש פה עובדים שכניסה ראשונה יכול להיות גם עשר ויותר שנים. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> ומהם יש נתונים על כאלה שהשתקעו או שברחו והפכו להיות לא חוקיים? << אורח >> משה נקש: << אורח >> תראי, עוד לא הייתה להם ההזדמנות לעשות את זה. הם רק נכנסו בשנה-שנה וחצי אחרונות. כשהם יסיימו את התקופה, אם חלילה לא ימצא חן בעיניהם שהם יצטרכו לצאת הם יכולים להפוך להיות פה לא חוקיים. או לבקש השתקעות או פשוט להיות פה לא חוקי. נבחן את זה עם הזמן. << אורח >> עופרי יונגרמן סלע: << אורח >> אותם העובדים החוזרים אלה עובדים שעזבו אחרי התקופה שהוגדרה להם וחזרו. בלי זה לא היה אפשר להחזיר אותם הנה. << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> זה לא עזבו, סיימו. 63 חודשים והחקלאים עם פרוץ המלחמה במתווה במבורך שרשות האוכלוסין עשתה פנתה אליהם דרך חברים, דרך קשר שנשאר עם העובד וגייסו אותם מחדש למתווה של שלוש שנים. ואם רשות האוכלוסין וההגירה תאפשר תהיה שנה רביעית גם. כרגע העובדים האלה, אין עובדים כאלה עם יתרה יותר משבע וחצי שנים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> משה, יש לי עוד שאלה. << אורח >> צבי קן תור: << אורח >> מה עמדת הרשות ביחס להזדכות החקלאים על ברחנים? או חבר'ה שנטשו? << אורח >> משה נקש: << אורח >> עובד זר שנטש הוא נשאר על החקלאי עד שהוא יוצא. יש כמה תנאים לרדת מהחקלאי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל זה טעות, לא? איך הוא יכניס עובד אחר? << אורח >> צבי קן תור: << אורח >> ואם החקלאי לא יכול לאתר אותו? איך אני, איך החקלאי יכול לגרום לו - - - << אורח >> משה נקש: << אורח >> דיברתי על זה בלא מעט ועדות ולא מעט נושאים. בסופו של דבר העובד הגיע וגם לחקלאי יש איזה שהוא מקום, אחריות על העובד. כמובן שיש גם את ענייני האכיפה. ולא נמצא פה נציג מינהל אכיפה, אבל הם מכירים את הסוגייה, גם איתם יש לנו בנושא הזה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> גם בשאר הענפים זה קורה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> זה רלוונטי לגבי כלל הענפים. אבל עובד זר שעוזב מעסיק, אני אפתח סוגריים ואגיד עובד זר בדרך כלל, בדרך כלל עובד זר שטוב לו ושמתייחסים אליו כמו שצריך ושנותנים לו מה שצריך לא עוזב. בסדר? אבל אם כבר העובד בחר לעזוב מסיבה מסוימת ונגיד שהיא לא באשמת המעסיק, אלא באשמתו, מרצונו ובחירתו הוא נשאר על חשבון המעסיק עד שהוא מסדיר מעמד אצל חקלאי אחר. ואז אין בעיה, החקלאי מתפנה לו ההיתר. או עד שהוא יוצא מישראל וגם אז אין בעיה והחקלאי מזדכה לו ההיתר. בנוסף יש לנו את הוועדה של זיכוי נוטשים שמתפקדת בצורה יוצאת מן הכלל ועובדת מאוד מהר. וכאשר מגיעות בקשות לפנות היתר של מישהו שהעובד נטש אז אנחנו בוחנים את זה, נותנים תשובה ממש עניין של ימים. והרבה מאוד מקרים גם מזכים את האפשרות של החקלאי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתם יכולים לעגן את זה בנוהל? << אורח >> משה נקש: << אורח >> זה מעוגן בנוהל. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> יש לי שאלה. מה דעתכם על הצעת לשכת עורכי הדין לעובד זר שעובר לחקלאי אחר, אבל קודם יצא מישראל ואז יחזור למעסיק חדש? << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא הבנתי את ההצעה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> קן תור, אתה יכול להגיד? << אורח >> צבי קן תור: << אורח >> בהחלט כן. ההצעה שלנו מדברת על זה שאם עובד נוטש, עוזב או רוצה לעבור מכל סיבה, לעזוב את החקלאי שהזמין אותו. << אורח >> משה נקש: << אורח >> שאז הוא יחזור? << אורח >> צבי קן תור: << אורח >> כן. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אני לא מכיר שדבר כזה יכול לקרות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> למה אתם לא מאפשרים? << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא, אני מאפשר. הוא יכול לצאת, להזמין אותו חדש, אין שום בעיה. << אורח >> צבי קן תור: << אורח >> לא. לחייב, לא לאפשר. << אורח >> משה נקש: << אורח >> תראה לי את העובד שייצא. << אורח >> צבי קן תור: << אורח >> עצם זה שהעובד יכול להירשם, יש בעיה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא, מה שאומר פה עו"ד קן תור, אם אני מבין נכון, זה באיזה שהוא מקום, אתה משפטן בטח הרבה יותר גדול ממני, אני לא משפטן בכלל. אבל כן יש פה איזה ניחוחות של כבילה. כי אם אתה אומר לעובד אתה בשביל לעבור למעסיק אחר צריך לצאת מהארץ ורק אז, אז בעצם כבלת אותו למעסיק הקודם. אבל אני לא בית משפט ואני לא נכנס לזה. << אורח >> צבי קן תור: << אורח >> זה לא כבילה, כי אני מאזן בין האינטרסים של העובד לחקלאי. << אורח >> משה נקש: << אורח >> זה יכול להיות שיצטרך להיבחן בבית משפט. קטונתי. << אורח >> צבי קן תור: << אורח >> אתה לוקח לו מכסה, לחקלאי אתה לוקח מכסה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא, אם הוא ירצה לצאת מהארץ, אין בעיה. << אורח >> יונית רוסו: << אורח >> אבל אם הוא יוצא - - - << אורח >> צבי קן תור: << אורח >> לא, לחייב אותו לצאת. ברור שאם הוא יוצא. << אורח >> יונית רוסו: << אורח >> אתה לא יכול לחייב אותו. יש לו 90 ימים. << אורח >> משה נקש: << אורח >> סליחה רגע יונית. העובד הזר, אחרי 90 ימים הוא מבחינתנו כבר לא חוקי. ואם האכיפה תתפוס אותו היא יכולה להרחיק אותו. זה האירוע. אחרי 90 ימים הוא לא חוקי. << אורח >> מקסים אוחיון: << אורח >> כמה האכיפה תפסה? << אורח >> משה נקש: << אורח >> אני לא יודע. אני לא מינהל אכיפה. מינהל אכיפה ימנו ויגידו את הנתונים שלהם. אני כן יודע שהם מגבירים אכיפה גם בענף החקלאות. << אורח >> יוני דמרי: << אורח >> סליחה גברתי יושבת-הראש, אם אפשר בבקשה. לישיבה הבאה לקבל את מספר המשתקעים פה לאחר שסיימו 63 חודשים. כמה אחוז מקרב האנשים העובדים הזרים שנמצאים בישראל, התאילנדים כמה אחוז מהם נשארו מעבר לזמן 63 חודשים ללא אישור. << אורח >> משה נקש: << אורח >> נעביר לוועדה. הרבה, אלפים. << אורח >> יוני דמרי: << אורח >> באמת, אני חלילה, אני באמת רוצה לדעת כדי להבין. כי גם אני לא רוצה שתהיה פה השתקעות. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אלפים, יוני. אני אומר לך. << אורח >> יוני דמרי: << אורח >> אלפים מתוך כמה? באחוזים. << אורח >> שמעון נחום מזרחי: << אורח >> אני רוצה לשאול שאלה. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני מצטרפת לבקשה של יוני. אני אגיד לך, בסוף אנחנו מדברים בין העלות - - - << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא צריך לבקש, כבר התנדבתי לתת את זה. אני אעביר את זה דרך הוועדה, אין בעיה, בשמחה. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בין הצורך באמת להתייעל ושהחקלאי לא יצטרך להמשיך ולהשקיע בהכשרה ובכניסה לתפקיד של עובדים. והחקלאים ציינו כאן את המספרים, שזה לוקח לו שלושה חודשים להכניס עובד חדש ובטח עד שהוא מגיע לשלב שהוא מפעיל מכונות או טרקטורים וזה לוקח עוד הרבה יותר זמן והשקעה. אל מול זה אנחנו צריכים לבדוק בצורה מדידה את החשש שלנו מהשתקעות. ועל זה לא קיבלנו מספרים מדויקים. << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> אני רוצה רגע בבקשה להתייחס להשתקעות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בבקשה. ואחרי זה משרד החוץ. << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> עובד שמחליט להשתקע בתום 63 חודשים לברוח ובעצם להישאר פה באופן לא חוקי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה בכל הענפים. << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> זה בכל הענפים. זה דווקא אם יאפשרו לעובד להישאר שבע שנים, בסוף אנשים מתעייפים. העבודה בבניין, בחקלאות, בכל הענפים שהם באים מעבודה קשה. שיהיה לו את האפשרות להישאר את השבע שנים בצורה חוקית. << אורח >> קריאה: << אורח >> דיברנו על שמונה. << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> סליחה, שמונה שנים בצורה חוקית. בסוף הם מתעייפים, הם ילכו מרצונם כאשר תיגמר האשרה. תמיד יהיו כאלה. יש חוק בשביל שאנשים בסוף השוליים עוברים עליו. המיינסטרים בחמש שנים ושלושה חודשים עוזב היום בענפי החקלאות את הארץ. אז אני לא יודע אם זה על כל 100, על כל 500 או על כל 1,000 נשאר אחד. במצטבר, באינטרוול המצטבר זה כמה אלפים שנשארים פה. מ-1987 יש עובדים תאילנדים במדינת ישראל. עברו פה עשרות אלפי עובדים, תמיד יישארו. זו אחריותה של מדינת ישראל, של רשויות האכיפה, לדוג אותם החוצה. ולא לקדם את הבעיה שאנחנו רוצים להתייעל. להשתפר. לייצר יותר. להוריד עלויות. זה לא פוגש את הבעיה. כי מי שבוחר להיות עבריין יהיה עבריין ב-63 חודשים ויהיה עבריין ב-90 חודשים. תודה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בבקשה. << אורח >> שמעון נחום מזרחי: << אורח >> הייתי רוצה לדעת כמה אנשים נשארו, רוצים להיות פה תושבים ואזרחים. לא יודע. זה שהוא ברחן הוא בסוף ילך. האם יש בכלל מצב? אין, אולי אין להם מניין אפילו. אין מניין של אנשים, הנה הוא יגיד, הוא יכול להגיד. << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא, אין לי פה את המספרים. << אורח >> שמעון נחום מזרחי: << אורח >> אז אם תוכל לתת גם את המספרים. << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא רק אלה, לא, שנייה. לא נכון, זה לא נכון לומר את זה או לשאול את זה. זה נכון לשאול הכול, אנחנו גם נענה. אבל אני רק אומר, לא רק אלה שבאים ומגישים בקשה למעמד בישראל הם משתקעים מבחינתנו. גם עובד שהוא פה חמש, שש שנים, סיים את העבודה החוקית שלו ולא יוצא אחר כך מישראל, מבחינתנו זו אותה בעיה. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> גם מבחינתנו. בואו נראה רק את הנתונים. << אורח >> שמעון נחום מזרחי: << אורח >> יש הבדל כמו פיליפיני שהוא הולך להיות פה אזרח לבין אחד שהוא נטש אז הוא עובד פה ופה ובאיזה שהוא, באיזה שהוא שלב הוא יהיה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> זאת בעיה וזאת בעיה. << אורח >> שמעון נחום מזרחי: << אורח >> הוא עבריין, בסדר. זה לא בעיה של אנשים שיבואו להשתקע פה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אלי, בבקשה. בואו נשמע את אלי וגם הסכם קמבודיה. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> בוקר טוב לכולם. שמי אלי יפרח ואני סמנכ"ל לעניינים קונסולריים במשרד החוץ. אני אתחיל דווקא בנימה אישית ואני אגיד שאני מקנא בכם כחקלאי. כי אני רציתי להיות חקלאי, לא רציתי להיות דיפלומט. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> עוד לא מאוחר. << אורח >> קריאה: << אורח >> הוא לא יעבור ועדת קבלה. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אני אעבור, תאמין לי. אני התחלתי את דרכי כבן מושב בגליל שלמד בבית ספר חקלאי ואני בוגר בית ספר חקלאי בניר העמק בעפולה. והיה לי חלום להיות חקלאי. איכשהו החיים שלי גלגלו אותי למשרד החוץ, חוץ לארץ ואלה הם חיי ואני כבר בן 66. רמות נפתלי, הייתי קרוב אליכם. << אורח >> קריאה: << אורח >> זה הגיל הממוצע של החקלאים, אתה מוזמן. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> כנראה שזה לא יקרה, אני אישאר עם זה בגדר חלום. אבל אני בהחלט יכול להגיד שאני מאוד מבין את המצוקות שלכם. ומישהו הגדיר את זה כמצוקות מורכבות, מסוגים שונים. ואני יכול להבין מה אמרת. אני חבר בכמה ועדות, כולל ועדת מנכ"לים לעובדים זרים. התקופה של המלחמה לימדה אותנו כמו שנאמר פה, קודם המשק. אחר כך נתמודד עם הבעיה האחרת. אני חושב שעשינו פה איזה שהיא פריצת דרך שבימים רגילים לא היינו עושים אותה. אנחנו אישרנו הבאה של עובדים במסלול פרטי, שהיא בניגוד לדרך המלך. ואני יכול להגיד לכם שאני חזרתי ביום שישי האחרון מתאילנד. נפגשתי במשרד העבודה עם מס' 2 במשרד העבודה וחלק מהדברים שעלו זה סוג של ביקורת, תלונות או בקשות. סוג של תעזרו לנו עם הבעיה שקיימת. למה הם מתכוונים? הם דיברו על כך שהעובדים משתמשים בסמים. איך מתגברים על השימוש בסמים. מאוד פוגע בהם. הם מדברים על כך שבמקום להעביר את הכסף הביתה הם בעצם משתמשים בכסף בשביל לרכוש סמים. שלא לדבר על החלק הקרימינלי של העניין. והם שואלים איך אנחנו אוכפים את זה. זה לגבי הדבר הזה. נושא נוסף שהם דיברו עליו זה שהם ביקשו בכל לשון של בקשה, אגב, כתבו לנו, שהם מבקשים שהעובדים שלהם לא יעבדו באזורים המסוכנים לפי הגדרתם בתקופת המלחמה. אתמול הייתה לי פגישה עם השגריר התאילנדי אצלי במשרד והוא חזר על הבקשה הזאת שוב. הם גם, הוא ועוד ארבעה שגרים פה בישראל כתבו את מכתב השגרירים מתוך דאגה, חשש. והם מבקשים תשובות לגבי שאלות לגבי העובדים הזרים. זה מחבר אותי לנושא שעלה כאן ואני תכף אספר גם על הסכמים אחרים. לגבי נושא של הבאה במסלול פרטי אל מול מסלול g2g. כשאנחנו עושים הסכמים עם מדינות אז אנחנו צריכים גם לעמוד בהסכמים ולמדינות יש דרישות משל עצמן. אני מנסה להפוך לרגע את האופן שבו אנחנו מתמודדים עם העניין. מה היה קורה אם היו מדינות אחרות לוקחות עובדים ישראלים מכאן למדינות אחרות? אני מניח שהיינו מאוד דואגים לאזרחים שלנו שיזכו בכל הזכויות ולהבטיח שהם זוכים במקסימום האפשרי במסגרת החוק, בתקווה שזאת מדינה דמוקרטית. אני במסגרת תפקידי גם אחראי על כל מה שקשור לישראלים בחו"ל וישראלים במצוקה. אני מניח שכך אתם גם מכירים את היחידה הזאת. כל ישראלי בחו"ל שנתקל בבעיה אני והצוות שלי לא ישנים לילות. 24/7 אנחנו מטפלים בהם בכל דרך אפשרית כדי להוציא אותם. אם זה ממעצרים, אם זה מתאונות, בתי חולים ועוד המון אפשרויות. רוצה לומר במילים אחרות צריך להבין שכאשר אנחנו מדברים כאן סביב השולחן אז דיברנו כאן כל השיחה הזאת רק על איך אנחנו רואים את הדבר הזה שנקרא עובדים זרים בישראל. תזכרו שהם באים ממדינות אחרות. המדינות האחרות לא מסכימות שנביא אותם במסלול פרטי. וזה נאמר בצורה הכי ברורה. זה לא משתמע לשתי פנים. זה נאמר לי ונאמר לי עוד פעם ועוד פעם. וזה גם נכתב ויש מסמך של השגרירה מלפני שבועיים בדיוק בעניין הזה. אז כולנו צריכים להבין שהמגבלות הן לא רק המגבלות שרשות האוכלוסין לכאורה מציבה בהתאם לחוק, כי אני יודע, אני עובד איתם. אם הם היו יכולים אז היו נותנים יותר וגם אנחנו, אם היינו יכולים היינו נותנים יותר. ולא סתם התחלתי בנימה אישית, כי אני באמת, אני חושב שכולנו, כל מי שחבר בוועדות, עושה כל שהוא רק יכול כדי להביא עוד עובדים, כדי לעשות עוד הסכמים. כדי לתת מענה לצרכים של המשק. ואני אשאיר פה שאלה באמצע שאני עדיין לא יודע באמת כמה עובדים עוד נדרשים לענף החקלאות, זה אחד. אתמול חתמנו על הסכם מסגרת חדש עם הקמבודים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> האם חתמתם עם עוד מדינות חוץ מקמבודיה? << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אני אסביר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בסדר. אז תתייחס גם לזה בהמשך. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> עם הקמבודים אתמול חתמנו על הסכם מסגרת ועל הסכם יישום לענף החקלאות. אחרי החתימה בהובלה של שר החוץ יצא לי לשבת עם שר העבודה הקמבודי ושאלתי אותו מה קורה עם כל העובדים שעבדו בתאילנד מקמבודיה. אתם צריכים גם להכיר את הגיאוגרפיה איך שזה עובד. גם התאילנדים מייבאים עובדים זרים. הם מביאים מיליון עובדים זרים מקמבודיה. כל המיליון חזרו. 200,000 מהם, גברתי, בענף החקלאות, חצי מיליון מהם בענף הבנייה. אלה עובדים שהם כבר מנוסים, שהם עבדו בתאילנד. יש להם חשש לחזור. שלא יבולע להם. גם הם חוששים, כמו שאנחנו חוששים פה במסגרת המלחמה שיש לנו עם הפלסטינאים. לכן אני חושב שזו הזדמנות מצוינת עבורנו ויש לנו נכון להרגע הזה מכסה של 4,000 עובדים פנויה לטובת החקלאים, שאני מקווה שאנחנו נכווין אותה לקמבודיה. כל מי שמכיר את האזור הזה יודע להגיד שהכפיל של התאילנדי הוא הקמבודי. אני חושב שזאת תהיה הזדמנות לפתוח את הדלת לקמבודים ועם הזמן אני מאמין שאנחנו נשאף להסכמים, הסכמי יישום נוספים בענפים אחרים ולא רק בחקלאות. זו בשורה. היא חדשה לגמרי. ממש עדיין רק יצאה מהתנור. לשאלתך גברתי לגבי הסכמים נוספים. נכון להיום יש לנו הסכם עם התאילנדים, הסכם מסגרת על חקלאות בלבד. אנחנו עובדים כבר המון חודשים, כבר מפברואר השנה, על חתימה על הסכם מסגרת חדש שיאפשר לנו להרחיב את הבאת העובדים הזרים מתאילנד לענפים שונים: תעשייה - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אז תגיד, אחר כך תתייחס. הוא לא מסכים איתך. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> שלא יסכים. << אורח >> יובל ליפקין: << אורח >> גם אנחנו לא מסכימים. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> בסדר, זה הכול בסדר. זה עוד בהתהוות. זה עוד לא קורה. אני מקווה מאוד שזה יקרה. אני חושב שהעובד התאילנדי נחשב לעובד טוב בישראל. מאוד מוערך. עובדתית אתם רוצים להשאיר אותו אפילו מעבר לשנים שנקבעו. << אורח >> מקסים אוחיון: << אורח >> כי אין ברירה, אין מדינה אחרת. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אז הנה, אמרתי. הנה, פתחנו דלת נוספת למדינה נוספת ואתה מקבל למעשה את הכפיל של העובד התאילנדי שעובד בתאילנד את מרבית זמנו. אני רוצה להגיד עוד דבר, למדתי גם שהקמבודים משקיעים מאמץ ומאפשרים לעובדים הפוטנציאליים ללמוד אפילו עברית. כן. הם עושים להם מבחנים. הם רוצים להוציא את הטובים ביותר לכאן כדי להבטיח שהם יצליחו. זה התחלה של הסכם. הם רוצים שהם יצליחו כדי שאפשר יהיה או שאנחנו נרצה להביא עוד עובדים. זה לא עניין של מה בכך, צריך להעריך את הדבר הזה ואני מאמין כשאני אומר את הדברים כל אחד שבאמת נדרש לעוד עובדים שיש לו 80 ויזות כמו שקראת לזה, אבל רק 40 עובדים, אז זו אופציה שתעמוד לרשותך בתקופה הקרובה. << אורח >> מקסים אוחיון: << אורח >> יש לזה עוד היבט, זה לא ההיבט היחידי. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> בסדר, אתם תוכלו להעלות כל היבט, זה בסדר גמור. << אורח >> מקסים אוחיון: << אורח >> - - - מלחמה אז כולם ברחו, אז פה יש לך שתי אופציות. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אני עדיין נשאר עם שאלה פתוחה, אני עדיין לא יודע להגיד ורק החקלאים יודעים להגיד אולי באמצעות משרד החקלאות, כמה עובדים עדיין נדרשים לעולם החקלאות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה רוצה להתייחס? << אורח >> אורן לביא: << אורח >> אתה יודע מה, אני חייב לשאול אותך שאלה. אני לא אוהב להפריע באמת. אבל אני חייב לשאול אותך שאלה. אני שומע אותך ואני קצת בהלם. אתה מספר לנו כאן שאתם עשיתם הסכם עם קמבודיה. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> כן. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> שיח איתנו לגבי קמבודיה לא היה. האם אנחנו רוצים, מה אנחנו חושבים על קמבודיה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> היה או לא היה? << אורח >> אורן לביא: << אורח >> אבל אני חייב לשאול אותך שאלה אחרת. אתם עושים הסכם עם קמבודיה ואתה אומר אני לא יודע כמה עובדים צריך. ואם אני אספר לך שאנחנו לא צריכים? << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אז לא יהיה. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> אז למה עשיתם הסכם עם קמבודיה? << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> לא, לא, לא. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לענפים אחרים? << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> לא, אל תנסה, בוא. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> אני שואל. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> לא, סליחה. אל תביא אותי למקום שאנחנו מתחילים להתנגח פה. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> אני שואל, אתה עושה הסכם עם קמבודיה. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> סליחה, לא. אתה אמרת משהו שאתה לא יכול לעמוד מאחוריו. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> אתה אומר שאתה לא יודע. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> ההחלטה לגשת ולעשות הסכם, להביא עובדים בענף החקלאות כן נעשתה בתיאום עם משרד החקלאות ואני מציע לך לבדוק את זה. אתה המנכ"ל של המשרד, תבדוק את זה לפני שאתה אומר את מה שאתה אומר בוועדה המאוד חשובה הזאת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> רשות האוכלוסין אומרת שכן. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> רשות האוכלוסין, את מוכנה להסביר? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מיטל. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> יש פה טענה של מנכ"ל משרד החקלאות, סליחה רגע. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> שיתפתם את משרד החוץ? << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> יש פה טענה של משרד החקלאות, של מנכ"ל משרד החקלאות שלא שאלנו אותם לגבי האפשרות להתקשר עם קמבודיה כדי להביא עובדים לענף החקלאות. << אורח >> מיטל כהן שבתאי: << אורח >> יהודית כרמי היא חברה בוועדה הבין משרדית. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> והיא הציגה את העמדה שלה לגבי קמבודיה? היא מכירה את קמבודיה או שאתם אמרתם לה שזאת האופציה של מדינת ישראל לעשות את האירוע הזה? יש הבדל בין להודיע למשרד אנחנו עושים, אנחנו עומדים לפתוח את קמבודיה. אני לא הייתי בקמבודיה. אני לא יודע איזה גורם מקצועי אצלי במשרד היה בקמבודיה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> השיח התחיל לפני תקופתך, אורן. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> השיח התחיל בשנת 2024. יש לי פה תכתובת עם הקודם שאמר לי שהתחיל תהליך והוא נגמר. אבל אני שואל. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> השיח הזה גם היה בוועדת מנכ"לים, דרך אגב. זה, זאת אומרת זה לא שמשרד החוץ קם בבוקר ומחליט שהוא עושה משא ומתן עם מדינה כלשהי. יש ועדת מנכ"לים שמחליטה וכך אנחנו פותחים. כי תפקידנו זה לפלס את הדרך כדי שזה כן יקרה. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> אוקיי. אני לא אפתח את הדיון הזה כאן, כי זה באמת דיון, זה דיון אחר. אבל פשוט מה שהקפיץ אותי זה האמירה הזאת שפותחים את קמבודיה אבל לא יודעים בכלל אם צריך לחקלאות עוד עובדים זרים. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> לפי מה שאנחנו יודעים צריך עוד. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> זה דיסוננס, זה לא כל כך מסתדר לי. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> לפי מה שאנחנו יודעים צריך עוד. << אורח >> קריאה: << אורח >> כן, אבל תאילנדים וקמבודים ביחד תהיה בעיה. יהיה שם מכות. או שמשק ייקח קמבודים או רק קמבודים. אם זה יהיה תאילנדים וקמבודים יהיה פיצוץ. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> אני אגיד לך מה הפריע לי. זה מהלך מסוכן. זה מהלך מסוכן. לא הפתיחה של קמבודיה. כי כאשר עושים הסכם עם קמבודיה, גברתי יושבת-הראש, אני אומר, אולי אני אתחיל ככה. אני אתייחס? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא, סליחה רגע. סיימת את דבריך? << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אה, אז בבקשה. ניתן לך, לכל מה שנאמר פה. וגם לנקש יש מכסה, נכון? בחקלאות. << אורח >> משה נקש: << אורח >> התכנסנו פה בשביל המנכ"ל כולנו. הנה הוא מנהל את כולם. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> לא, לא. אז קודם כל גברתי יושבת-הראש תודה על הדיון החשוב וברכות על כניסתך לתפקיד לפני חצי שנה כבר? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 18 בפברואר. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אבל מי סופר. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> מי סופר כאשר נהנים וכאשר עושים עבודה טובה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> יש לי צוות נהדר גם. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> תודה רבה לך ולצוות ולחה"כ יעל רון שגם עבדנו קצת על עובדים זרים. ואני באמת חושב שנעשו כאן שינויים גדולים מאוד. וזה המקום להגיד תודה באמת לרשות האוכלוסין, למשה נקש. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מצוין. גם למיטל כהן שתמיד זמינים בטלפון וכל פעם כשאנחנו צריכים אותם ופונים באמת נותנים תשובות ואוזן קשבת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> וגם למשרד החוץ, אל תשכח. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> ליונית, וכמובן גם למשרד החוץ. זה כל המשרדים שפועלים ועושים. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> קשה לך להגיד את זה, אבל בסדר. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> וזה בסדר, יש גם מחלוקות. לא, אני אומר, יש גם מחלוקות ואני רוצה לדבר עליהם, אבל זה פשוט קצת צרם לי, זה הכול. אבל אפשר לדבר על זה כמובן בשיח ויהודית כרמי עובדת המשרד. אנחנו מתקדמים ועושים כולם כאן למטרה טובה בסוף. אבל אני כאן לייצג את החקלאות ולייצג את החקלאים. אתם יודעים, כאשר הגעתי למשרד עוד בוועדות אמרו לי אתה לא מנכ"ל משרד החקלאים, אתה צריך להיות משרד החקלאות. זהו. ואני אומר לכם תראו, עשינו שינוי ייעוד של המשרד, שינוי השם שלו, מדיניות, אסטרטגיה, שינוי מבני, שינוי ארגוני. אתם מרגישים את זה החקלאים לא בשינויים האלו, אלא בסוף בזה שיש לכם יותר עובדים זרים. יש כאן שינוי תפיסה. יש כאן הרבה מאוד דם צעיר וחדש שנכנס להנהלת המשרד. יש כאן את מספרי שתיים שלי במשרד, נטלי ברודנר מור שהיא המשנה למנכ"ל. יש כאן את יובל ליפקין שהוא ראש מינהל ביטחון מזון והם עושים עבודה נהדרת ועוזרים לי כמובן לנהל את העניינים במשרד. אבל תראו, אין ביטחון מזון בלי חקלאות. אין חקלאות בלי חקלאים ולצערי אני אומר אין חקלאים שיודעים לעבוד אם אין להם כוח אדם. בסוף הם צריכים מישהו שיעזור להם לעבוד. להיות חקלאי זה אירוע מאוד קשה, גברתי יושבת-הראש. יש לנו הרבה מאוד ענפים. זה לא רק עגבניות, מלפפונים, בצל, בטטות, תפוחי אדמה. זה דגים וזה עוף וזה מטילות וזה בעלי חיים וזה בשר וזה שחיטה. וזה מטעים וחלב ויש כל כך הרבה ענפים ויש כל כך הרבה אתגרים לחקלאות, לחקלאים. יש אתגרים אקלימיים ויש אתגרים כלכליים. ויש אתגרים של כוח אדם. יש אתגרים גדולים מאוד ואנחנו מוכרחים כציבור, כמשרדי ממשלה, לתמוך בהם ולעזור להם. כי בסופו של דבר הם דואגים לביטחון המזון שלנו. שלנו. לא של אנשים אחרים. ואם לא תהיה כאן חקלאות ואם לא יהיו כאן חקלאים לא יהיה מזון על המדפים. אנחנו חיים באי. אי. לבנון, סוריה, ירדן, מצרים, עזה, זה אי. אנחנו לא יכולים להביא משם מזון, אנחנו לא יכולים להביא משם כמו באירופה עובדים זרים. אנחנו לא יכולים כמעט להתנהל מול אותן מדינות שהן מדינות שקשה, אני אגיד את זה בשתיים שלוש מילים, קשה מאוד להתנהל איתן. וכשאתה קצת מסתכל לכיוון אירופה, אז טורקיה כמו שאתם ראיתם, בשעה הכי קשה שלנו, בשעת חירום, לא היה עם מי לדבר. הם הפסיקו את הסחר עם מדינת ישראל. כנ"ל לגבי ירדן. בזמן המלחמה על איזה שהיא אמירה בין משרד הבריאות לגבי משהו שקרה בירדן, הם הפסיקו את הסחר איתנו. שתקנו, לא דיברנו על זה, לא עשינו על זה מהומה, אבל הם הפסיקו את הסחר איתנו. ואלה שני אירועים מאוד קשים בשעה שאתה צריך את העזרה של החברים שלך, של הידידים שלך. וזה לא היה. להתחיל לייבא מאירופה, שלא לומר קפריסין ויוון, שתי מדינות יחסית קרובות, שאין להן מה להציע לנו. ניחא אם היה להן מה להציע לנו, אבל אין להן מה להציע לנו. אני רציתי להגיע לקפריסין ויוון כדי לנסות לעשות איתן משהו, איזה שהוא שיתוף פעולה. סך הכול מדינות שהן חברות שלנו. לא היה למה לטוס, ביטלתי. ביטלתי את הטיסות, לא היה למה לטוס. לפחות בהיבטים של ביטחון מזון. יש מה לטוס בהיבטים של תיירות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נדל"ן ותיירות. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> אבל בהיבטים של ביטחון מזון הם לא יכלו לעזור לנו. ואירופה, כשאתה מסתכל טיפה יותר רחוק, זה גם אירוע קשה. בזמן חירום כאשר הנמלים סגורים, כאשר כל עובדי המדינה גם עובדים ככה, אתם יודעים איך זה, במנגנוני חירום, שעות חירום. הרבה אנשים מגויסים לצבא. זה אירוע מסובך. לכן אנחנו צריכים, כל זה מביא אותי לשורה תחתונה שאנחנו צריכים כאן לחזק את ביטחון המזון שלנו ולהיות תלויים קודם כל בעצמנו. וכשאנחנו הגענו למשרד, זה היה עוד לפני המלחמה. כשאני נכנסתי לתפקיד זה היה 5 בפברואר 2023. כבר אז התחלנו את המלחמה בנושא העובדים הזרים. הבנו שצריך להגדיל את הכמות. איך הבנו את זה? כי הרבה מאוד אנשים התחילו לעלות לרגל למשרד ולהגיד לי אני צריך עובד, אני צריך שני עובדים, אני צריך שלושה עובדים, ארבעה עובדים. למה אין לי עובד, לקחו לי את העובד. ואני שואל את עצמי, מנכ"ל משרד ממשלתי לא יודע לספק לחקלאי עובד. לא יודע. לא ידעתי לעשות את זה. והיינו צריכים ללמוד את המנגנון איך זה עובד. באמת ביקשנו להגדיל אז אם אני לא טועה זה היה ב-12,000 או משהו כזה ובסוף אישרו לנו בערך מחצית, 9,000. << אורח >> נטלי ברודנר מור: << אורח >> ביקשנו אז 14,000. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> וקיבלנו 9,000. ובאמת בסוף פרצה המלחמה והיה כאן שינוי מדיניות מאוד משמעותי. ויחד עם ועדת המנכ"לים ויחד עם רשות האוכלוסין, עם משה, מיטל ונוספים, עשינו כאן עבודה נהדרת. אני רוצה להזכיר פה גם את מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז יוסי שלי, שעמד בראש ועדת המנכ"לים ועזר לנו מאוד, אני רוצה לומר את זה. אני תמיד אגיד את זה. עזר לנו מאוד. ויחד איתו באמת הגדלנו בצורה מאוד משמעותית את מספר, את ההקצאה של מספר העובדים הזרים בישראל לטובת חקלאות. זה גדל מ-30,000 ל-70,000. שינוי מדיניות מאוד מבורך. היום דה פקטו בעצם 10,000 עובדים הפלסטינים שהממשלה לא אפשרה להם יותר להיכנס לישראל הוחלפו בעובדים זרים. 10,000 עובדים זרים שברחו בטיסות חילוץ מישראל לארץ המוצא בתאילנד, מטוסי חילוץ שנשלחו דאז על ידי המלך וראש הממשלה שלהם ושר העבודה. נעשתה כאן עבודה גם של לבלום את העזיבה שלהם וגם להחזיר אותם. והצלחנו לעשות את זה. און טופ על זה גם גדלנו, אם אני מבין נכון, מ-40,000 לקרוב ל-48,000 אם אני זוכר נכון. זה הציל את החקלאות. זה הציל את החקלאות, זה הציל את ביטחון המזון, זה הציל את המלחמה. כי במהלך כל המלחמה, למרות שגם ירדן וגם טורקיה הפסיקו את הסחר איתנו אז הסופרים, מי שהיה בסופר, הסופרים היו מלאים. החנויות היו מלאות. לא הייתה חסרה תוצאת חקלאית בכלל. היו שבועיים שהיה קצת חוסר בעגבניות. לא הרגשנו את זה במדפים, לא ראינו מדפים ריקים, אבל ראינו כן עלייה במחירים. מחיר העגבנייה קפץ פי שתיים. אבל מהר מאוד החקלאים כאן הצליחו, עשינו כאן חילופי שטחים, עשינו כל מיני פעולות. והצליחו להשתלט על העסק הזה. אנחנו תמכנו גם בשתילים, תמכנו בחקלאים. עשינו באמת נהלים חריגים, יוצאי דופן. זה עשה את העבודה. והשלמנו את החוסרים והמחירים חזרו להיות שגרתיים. אפילו השבוע פגשתי פרופסור שמוכר פה לכולם, לכלכלה, ואמר איזה יופי, יש עגבניות. איזה יופי. לקבל כזו מחמאה מפרופסור אבי שמחון זה - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אז אתה יכול לומר מה הקורלציה בין מה שאמרת, אתה יכול להתייחס ליוקר המחייה? אתה תמיד מדבר על ביטחון המזון ולהציל והכול, ואיך זה משתלך יש קורלציה ליוקר המחייה. בכל זאת. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> בוודאי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אנחנו דואגים לעובדים הזרים, למשאבים, עלויות העסקה. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> אני אדבר על זה. תראו, לגבי עובדים זרים בכלל בישראל, הנקודה הזאת שאת הצגת אותה עכשיו, תראי, אני רוצה לומר לכם משהו שפה שמעתי קודם ורשמתי לי הערה. תראו, השכר של עובדים זרים, לפי מה שאני מכיר, מהנתונים שלי, השכר של העובדים הזרים בישראל הוא מהגבוהים בעולם. << אורח >> מקסים אוחיון: << אורח >> הגבוה ביותר בעולם. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> ואולי הגבוה ביותר בעולם. אני הייתי באיחוד האמירויות פעמיים. אנחנו עובדים על מעבר יבשתי של משאיות שיעבירו סחורה, גם ייצוא וגם ייבוא בין ישראל לבין איחוד האמירויות. אז יצא לי להיות שם פעמיים ולפגוש שם חקלאים ולפגוש שם קהילה עסקית וגם גורמי ממשל. הם משלמים שם 2,000 שקלים בחודש לעובד זר. לא פנסיה, לא קרן פנסיה, 2,000 שקלים. והם מלאים בעובדים זרים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> רגע, ושם יש הסכמים בילטרליים במודל שלנו? << אורח >> אורן לביא: << אורח >> אני לא יודע אם יש שם הסכמים בילטרליים. אבל כמו שמשה נקש של איחוד האמירויות - - -, אפשר לבדוק את זה. << אורח >> מקסים אוחיון: << אורח >> התשומה של העובדים הזרים בחקלאות זה 53%. אז להבין את המשכורת. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> זה חלק מיוקר המחייה. ולא שאני אומר, שלא תבינו אותי לא נכון. לא שאני אומר שעובד זר צריך לקבל שכר של 2,000 שקלים כי אנחנו יכולים לקבל כאן אפקט הפוך. אפקט הפוך יכול להיות שהם לא יגיעו לכאן. << אורח >> מקסים אוחיון: << אורח >> למה, הם לא מגיעים לכל העולם? דיברו על הבורמזים, בכמה הם עובדים בתאילנד? ב-150 דולר. למה הוא לא יגיע לפה? << אורח >> אורן לביא: << אורח >> צריך לזכור שבסוף אנחנו מדינה - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> חוקי העבודה שלנו חלים עליהם גם. << אורח >> מקסים אוחיון: << אורח >> למה? זה מי שחתם בטעות בחטא אז הוא נולד בחטא לכל החיים? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לומר לך גם אי אפשר, קשה איתם וקשה בלעדיהם. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> צריך לזכור שבסופו של דבר אנחנו מדינה שיש בה גם אתגרים נוספים. ואם אנחנו חפצי חיים אנחנו צריכים להחזיק כאן עובדים זרים ולשלם להם בהתאם. אתם כאן חקלאים ואתם מעסיקים אותם ואתם יודעים. אבל גברתי יושבת-הראש, מוכרחים, וזה נושא שהוא תקוע. מוכרחים לטפל בנושא ההוצאות של החקלאי. וכאן צריך להיות שינוי דרמטי. יש כאן הוצאות שמושתות על החקלאי לגבי העובד הזר. סטנדרטים גבוהים. צריך פה אני אומר - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> יש לנו דיון על הורדת האגרות. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> הורדת האגרות, תראי, הורדת האגרות זה נחמד אבל אני לא חושב ששם יבוא הפתרון. יש כאן הוצאות של שכר דירה, בריאות, מגורים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אז יש את תקנות הפיקדון, הניכויים, שעדיין לא, נכון? << אורח >> אורן לביא: << אורח >> צריך לטפל. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מול ועדת העבודה, אנחנו מחכים להם. ברגע שאין שר גם אז הכול תקוע. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> הדבר השני שאני מבקש לדבר עליו בנושא שהעלית זה הנושא של הברחנים. אני חושב, וזה אני אומר לידידי משה, אני מופתע מהמספר של קודם כל של ה-8,000 עובדים. אני חשבתי שזה תמיד ה-48,000 שיש היום, כלומר אותם אנשים שהם לא חוקיים בישראל, אני חשבתי תמיד שהם און טופ. לא חשבתי שסופרים אותם בתור החקלאות. אני שמעתי את זה לראשונה, אני מופתע. << אורח >> משה נקש: << אורח >> הם נספרים גם בתוך ה-330,000 של החלטות ועדות מנכ"לים. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> הבנתי. ואני שואל את עצמי איך אנחנו מטפלים בזה. אני לא חושב שנכון להעניש את החקלאים, לומר הם נמצאים בחקלאות, אני לא יודע אם הם נמצאים בחקלאות. וכאן צריך לחשוב דווקא ביצירתיות אולי על איך אנחנו פותרים את הסוגייה. ויש לי רעיונות. לאו דווקא לתפוס אותם ולסלק אותם, אולי דווקא לעשות איזה שהוא, כמו שעושים בקנסות. להגיד להם בואו, ניתן לכם - - - << אורח >> משה נקש: << אורח >> אני מאוד שמח שאמרת את זה, אדוני המנכ"ל. הרמת לי להנחתה. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> אולי, אולי. << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא, לא אמרתי את זה עד עכשיו, אבל יאללה, אם כבר אמרת. אתה צודק במאה אחוז. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> אולי. אני מנסה לחשוב, אני רוצה לעזור. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אני אומר, אתה צודק במאה אחוז, כי זה גם מהלך שעשינו. ממש לפני כמה שבועות, חודשים. יצאנו במבצע הלבנה וקראנו לכל החקלאים שיש אצלם עובדים לא חוקיים, כי יש אלפים כאלה, שהעובדים נמצאים בפרק זמן של פחות מחמש שנים במדינת ישראל, שיבואו אלינו. וגם אם הוא היה שנה לא חוקי, אנחנו נאשר אותו, נלבין אותו מה שנקרא. << אורח >> מקסים אוחיון: << אורח >> אבל משה, זה לא הבעיה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אבל בסך הכול באו 200 בקשות. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> רק שנייה, רק שנייה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> 200 עובדים. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> חברים, רק שנייה. א', אני לא מכיר את זה. אני לא מכיר את זה, אני לא יודע אם יובל ונטלי מכירים את זה. אני לא הכרתי את הנתון הזה של 8,000 שזה בתוך ה-48. אני חשבתי שזה און טופ ולכן אף פעם גם לא התייחסתי לזה כמו שכרגע אני מתייחס לזה. אני חושב שאנחנו צריך לעשות כאן עבודה משותפת. אני לא יודע אם יובל ונטלי מכירים את הסיפור הזה. אנחנו צריכים לקחת את ה-8,000 האלו. לא בטוח שהם בחקלאות, לכן אני אומר, אני נזהר. צריך להיזהר מלקבוע שזה בחקלאות. יכול להיות שהם הלכו למקומות אחרים, אני לא יודע לאן. ויכול להיות שכולם גם בחקלאות. אין לי מושג. אני כן נמצא במקום של שיתוף פעולה, כמו שאתה יודע. אנחנו ניקח את הנושא הזה של ה-8,000. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אנחנו נעשה שיח ביחד עם מינהל אכיפה אצלנו. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> ביחד עם המחוזות אצלנו ואנחנו נפנה לחקלאים ואנחנו נעשה את כל מה שצריך כדי להלבין אותם. אם אתם בעניין מבחינה משפטית גם, שאפשר להלבין אותם. << אורח >> משה נקש: << אורח >> זה היה לא פשוט והצלחנו לייצר את הפתח הזה. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> זה מאוד מעניין. << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> אבל אפשר לעשות מבצע הלבנה ללא תלות בזמן, בשביל ליצור טריגר להוציא את כולם החוצה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא היו בקשות. << אורח >> מקסים אוחיון: << אורח >> כי זה היה רק עד חמש שנים. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אה, לאנשים שפה 15 שנה ניתן להם להלבין? << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> השאלה מה המטרה. אם המטרה היא להלבין ולהוציא אותם זה לא משנה כמה זמן הם פה. << אורח >> עופרי יונגרמן סלע: << אורח >> אני חושב שעוד שאלה שצריכה להישאל פה זה מה גורם לאותם החקלאים או למי שכן מעסיק לא חוקי, מה גורם להם להעסיק בצורה לא חוקית. האם הם לא יכולים - - - << אורח >> משה נקש: << אורח >> כסף, כסף. << אורח >> עופרי יונגרמן סלע: << אורח >> לא, שאלתי שאלה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אני עונה. << אורח >> עופרי יונגרמן סלע: << אורח >> רוצים כסף? << אורח >> משה נקש: << אורח >> חוסכים כסף. לא משלמים אגרות, לא רוצה להגיד דברים אחרים שאולי לא משלמים לעובדים. כן, חוסכים כסף. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> תראו, חלק מהמקרים, בחלק מהמקרים יש גם תופעות שאנחנו לא אוהבים אותם, אנחנו לא נתמוך בהם. אני כבר אומר. יש כאן אנשים שהם בעבר היו חקלאים, היום הם לא חקלאים. היה פה סחר באנשים. אנחנו לא ניתן לזה יד, לא נאפשר את זה. ולכן משה ואני יודעים לדבר ורשות האוכלוסין ומשרד החקלאות יודעים לדבר ואנחנו נעשה את הפעולות הנדרשות. אנחנו נתמוך ונעזור על מנת לטפל בתופעה הזאת. אנחנו רוצים כאן עובדים זרים ואנחנו רוצים גם עובדים זרים חוקיים, נקודה. ואני אומר את זה גם לחקלאים. אנחנו רוצים עובדים זרים, אבל חוקיים, נקודה. אני גם לא אתן יד לכאלו שהיו בעבר חקלאים ושהם סוחרים במכסות של עובדים זרים. << אורח >> אורי דורמן: << אורח >> היום החקלאות לא צריכה להיות ברחנות, כי אין מגבלה. כל חקלאי שרוצה מקבל בהתאם לצורך. ונאמר כאן, זה לא בחינם. זה עולה המון כסף. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> בואו נסכם את הנקודה הזאת. אנחנו נשב ונחשוב משה ואני ומיטל וכל מי שנמצא כאן ואנחנו נמצא פתרונות, גברתי יושבת-הראש. לגבי ברחנים אני רק רוצה לומר, אני לא חושב שזה נכון שעובד זר שמגיע נמצא חודש ומחליט שהוא עוזב, אנחנו צריכים להיזהר עם הקביעה הזאת שמי שאשם זה החקלאי. << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא, לא אמרנו את זה. ההיפך, אנחנו מזכים אותם בהליך מהיר מאוד אצלנו. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> אני חושב שכדאי אולי, אתם, היום יש לנו את משה ומיטל ויונית. מה החשש שלי? שיום אחד הרי אנחנו הולכים. היום זה על טוב ליבכם, על יחסים טובים. אני חושב שאולי אתם צריכים לחשוב על איזה שהוא נוהל עם SLA, יש דבר כזה? << אורח >> משה נקש: << אורח >> כן, כן. יש נוהל. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> אם יש נוהל כזה אז הנושא מבחינתי סגור. אני רוצה לספר לכם נתון סופר חשוב מבחינתי. כשאנחנו הגענו למשרד גילינו שב-20 שנה האחרונות מדינת ישראל מייצרת שני מיליון טון תוצרת צמחית בחקלאות המקומית. האוכלוסייה גדלה ב-50% ב-20 שנה, משהו כזה, שני מיליון טון קבוע כל שנה ירקות ופירות. אחד השינויים, אולי השינוי המרכזי, לא הגדלנו קרקע, לא הגדלנו את התמ"אים, אפילו הייתה כאן שנת בצורת. הייתה כאן מלחמה. והעובדים הזרים להבנתי משיחות עם חקלאים, הם אלה שנתנו את התשובה לאירוע הזה. אנחנו היום נמצאים עם כמויות ייבוא, וזה טוב גם שמשה ומיטל ויונית יכירו. תדעו לכם, הייבוא של התוצרת הצמחית בישראל ירד דרמטית. דרמטית. המחירים לא עולים והמדפים מלאים. וזה רק תוצאה מהעובדה שנכנסו לכאן עובדים זרים ואנחנו מדברים כאן, אתם מכירים את הנתונים בדיוק כמוני, אם לא יותר טוב. אנחנו כאן בעצם בעלייה של 8,000 עובדים זרים, נכון? כולל העובדים הפלסטינים. מ-2023-2024. אני אומר, אם היינו כאן על 40,000 כולל הפלסטינים והיום אנחנו על קרוב ל-48,000, חוקיים, לא חוקיים זה אני שם את כולם באותה מסגרת. << אורח >> משה נקש: << אורח >> תוסיף לזה שהתפוקה, לפחות מה שאומרים החקלאים, התפוקה של עובד זר שהוא טוב והיא גם גבוהה מעובד פלסטיני שהיה זמן קצר ויוצא. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> נכון, זה 20%, זה עלייה של 20% בעובדים הזרים. ואנחנו נמצאים במקום מאוד טוב מבחינה חקלאית. וגם שאתם תדעו, גם בענף הרפת. נאמר כאן משהו על ענף הרפת, על עובד זר אחד בענף הרפת. בעבר כשאנחנו נכנסנו למשרד רפת, לא חשוב מה גודלה, מקבלת עובד זר אחד בלבד. אם אתה עושה שותפות כמו שהמדינה דרשה את זה. בעבר היו שלוש רפתות, איחדו אותן להתייעלות. אז אם יש לכל רפת עובד זר אחד, אתה מאחד שלוש רפתות, אחד ועוד אחד ועוד אחד, כמה עובדים זרים יוצא? אחד. זה שלוש יחידות מתמטיקה. << אורח >> עופרי יונגרמן סלע: << אורח >> וזה גורם להעסקה לא חוקית, זו הסיבה. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> אבל אנחנו שינינו את זה. שינינו את זה וקבענו שעל כל 900,000 ליטר אם אני זוכר נכון רפת מקבלת עובד זר. בהתחלה גם הגבלנו את זה עד שלושה עובדים זרים. היום אנחנו לא מגבילים את זה, אנחנו מאפשרים את זה. אני חושב שיש כאן פתיחות גם של רשות האוכלוסין, בעיקר של משרד החקלאות. יש כאן פתיחות הרבה יותר גדולה ואפשרות הרבה יותר גדולה. ואני אומר לכם, כמו ששר החקלאות קבע, אנחנו חקלאי השאיפה שלנו שחקלאי יוכל לקבל כמה עובדים זרים שהוא צריך על פי יכולתו ועל פי הצורך שלו. אנחנו נספק לו את זה. אני גם מחבר את זה ליוקר המחייה. אנחנו רואים שבעבר, כל אותן 20 שנים אמנם הייבוא גדל, יוקר המחייה הפך להיות גבוה יותר והייצור נשאר קבוע. אנחנו רואים כבר היום בנתונים שלנו שהייבוא כמעט נפסק בשנה האחרונה. << אורח >> מקסים אוחיון: << אורח >> חוץ מהבצל. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> לא, אגב, זה לא נכון. אני אראה לך את הנתונים. נכון שהיו פיקים, אבל זה לא נכון כשאתה מסתכל על זה - - - << אורח >> מקסים אוחיון: << אורח >> - - - הבצל בארץ הושמד השנה. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> נכון. אבל כשאתה מסתכל ב- long run, אתה רואה במהלך השנה שלא היה כאן ייבוא גדול יותר. עוד מילה אחרונה, לפני כשנה הממשלה קיבלה החלטת ממשלה ב-4 בנובמבר 2024 על הגדלת התוצרת הצמחית בשליש בעשור הקרוב. החלטת ממשלה 2343. ואני אומר, אם אנחנו רוצים להגדיל את התוצרת החקלאית בשליש אנחנו כמדינה, כממשלה, אנחנו צריכים לתמוך בחקלאים. והתמיכה שלנו היא בקרקע, היא במים, היא במחקר והיא גם בידיים עובדות. וזה משהו שגם אתם צריכים כמובן להכיר ולהתחבר. לא שאני מזהה פערים, רק אני מציין את זה כאן. לכן זמינות של עובדים היא חיונית לקיום שרשרת האספקה יציבה ורציפה של מזון. כן, גברתי יושבת-הראש, מה עוד היית רוצה לשמוע ממני? << אורח >> אורי דורמן: << אורח >> מה לגבי ההצעה שלנו? << אורח >> אורן לביא: << אורח >> הארכה מחמש שנים לשבע שנים? << אורח >> אורי דורמן: << אורח >> כן, שמונה. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> תראו, בזמן המלחמה - - - << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> המנכ"ל, בקשה אחת לאפשר לעובדים שלא נטשו אותנו במלחמה ושתיים מה שאורי אמר. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> אני מכיר. תראו, גם משה מכיר את עמדתי לא מהיום. תראו, בזמן המלחמה היו כאן עובדים של חמש שנים שעמדו לצאת. הארכנו להם לשנה שישית ומשנה שישית לשנה שביעית, אני זוכר נכון. אני מבין את החששות של אנשים שאנחנו לא רוצים שאנשים כאן יישארו כאן ויהפכו את מרכז חייהם לחיות כאן. אני לא יודע מה הנתונים לגבי כאלו שרוצים להשתקע כאן לאורך זמן. אני באופן אישי חושב שזה נכון שאנשים ייצאו מהמדינה בסופו של דבר. אני לא יודע אם חמש שנים זו השנה הנכונה, יכול להיות שצריך שש ויכול להיות שצריך שבע. אני באופן אישי תומך בזה שאנחנו נאריך לשנה שישית ושנה שביעית. אבל כמובן צריך לשבת יחד עם רשות האוכלוסין וצריך לדבר. צריך לקבוע את מנגנוני ההגנה, כי בסופו של דבר, כמו שנקש אמר, הם לא רק, איך אמרת, לא רק - - - << אורח >> משה נקש: << אורח >> גם שיקולי הגירה יש. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> הם לא רק רשות האוכלוסין, הם גם רשות ההגירה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כן, לשמור על מדיניות הגירה. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> הם גם רשות ההגירה וצריך גם לשמור על זה. אנחנו בעד החקלאים ואני תומך בשנה שישית ושנה שביעית. אבל אני אומר, צריך גם שיהיו מנגנוני הגנה לראות איך אתם מכניסים דם חדש. איך אתם מלמדים עובדים חדשים ומאפשרים גם לעובד שנשאר כאן שנה שישית, שנה שביעית, בסופו של דבר לצאת החוצה. אני לא רוצה לראות כאן עובדים לא חוקיים במדינת ישראל, אני רוצה לראות כאן רק עובדים חוקיים. וצריך לייצר כאן מנגנון. מנגנון הוגן גם לחקלאים, מנגנון הוגן גם לרשות האוכלוסין שיעשו את העבודה שלהם. אני קורא לחקלאים מכאן גם לשתף פעולה ולעזור לנו כמדינה, כממשלה, לעבוד על פי החוק. זה דבר סופר חשוב. בשורה התחתונה, לשאלתך, אני תומך בשנה שישית ושנה שביעית. תודה רבה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> יש עוד שאלה נוספת. איך לדעתך צריך לשפר את ההתאמה של העובד הזר לחקלאי? בהמשך לתלונות של החקלאים. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> אני אענה על זה. תראו, במהלך המלחמה, כמו שאמר גם משה קודם, ברחו ממש בשבועות ספורים, אולי לפני כן, לפני שהם ברחו הממשלה קיבלה החלטה, היו כאן 30,000 עובדים זרים, 10,000 עובדים פלסטינים. הממשלה קיבלה החלטה ביום אחד, עובדים פלסטינים לא נכנסים לישראל. ירדנו מ-40,000 ל-30,000. כ-9,700 אם אני זוכר נכון עובדים תאילנדים יצאו מכאן בטיסות חילוץ, נעגל את זה ל-10,000. מהר מאוד נחתם כאן הסכם, וצריך להבין, נחתם הסכם עם מדינת סרילנקה. היא הייתה המדינה הראשונה לדעתי, מלאווי הייתה השנייה אם אני זוכר נכון. להבאת עובדים זרים למדינת ישראל. וצריך להבין את העבודה שעשו כאן רשות האוכלוסין. זה לא שעומדות כאן מדינות בזמן מלחמה ואומרות 'אה, מדינת ישראל רוצה עובדים זרים? יאללה, בואו נחתום איתם על הסכם בילטרלי'. זה לא כל כך פשוט. מדינות רוצות לחתום איתנו על הסכמים, כי משלמים פה יפה. אבל את העובדים הזרים הם רוצים להביא אחרי המלחמה. ואנחנו צריכים את העובדים הזרים בזמן המלחמה. בשעות הכי קשות שלנו. ואיפה אנחנו צריכים אותם? במקומות הכי קשים שלנו: בדרום, בצפון, איפה שיש טילים. איפה שחקלאים נרצחו, נחטפו, נפצעו, פונו מהבתים. שם אנחנו צריכים את העובדים הזרים. תבינו, זו משימה בלתי אפשרית. ובאמת נחתם הסכם עם מדינת סרילנקה והגיעו לכאן עובדים לא מיומנים. או בואו נאמר חלקם לא מיומנים. יכול להיות רובם, יכול להיות חלקם, קשה לי לומר. אני בסוף לא חקלאי ואני לא נמצא בשטח, אבל אנחנו יודעים שהגיעו לכאן עובדים לא מיומנים. באמת החקלאים התאכזבו. מצד אחד אנחנו שמענו על סרילנקה שהיא מדינה חקלאית, שהם מאוד קרובים, דומים להודים. אבל יודעים חקלאות. נכנסו לכאן והייתה כאן קצת אכזבה, בעיקר אני חושב בתחום של החקלאות הצמחית, דווקא בענף כמו רפת או כמו לול אני חושב ששם הם היו יותר טובים. לכן קודם כשהתחלתי את השיחה דיברתי על ההבדל על זה שבענף החקלאות זה לא רק עגבניות, מלפפונים, בצל, זה, יש עוד הרבה מאוד תחומים. לכן אתה יכול לקחת את אותם עובדים סרילנקים, לעשות להם התאמה לענפים אחרים. הם לא כולם חייבים להיות דווקא בצמחיים. הם יכולים ללכת לענף הלול, לענף הרפת. בתי אריזה, גם שם צריך עובדים זרים. אבל יחד עם זאת, כאשר הדברים טיפה השתפרו, אנחנו הוצאנו משלחת לסרילנקה. אני הוצאתי אצלי אני זוכר את חגית ברנר והוצאתי את שחף גם. שני עובדים מהמשרד, הוצאתי אותם לסרילנקה. אני חושב שיצאו גם מאצלך, מרשות האוכלוסין, אני זוכר דיברנו. << אורח >> מקסים אוחיון: << אורח >> גם מאצלנו יצא נציג. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> גם אצלכם יצא נציג. יצאו נציגים, עשו מיון. ביצעו, הדריכו את המקומיים איך למיין, אבל אני יודע שהם גם מיינו בעצמם. מיינו גם בעצמם. ואני אומר, זה דבר מאוד חשוב שאנחנו מבינים גם לתקן את הדברים תוך כדי תנועה. יצאה משלחת יפה. ואני חושב שאחרי שחזרו לכאן, אחרי שהם חזרו לכאן ואחרי שהגיעו לכאן עובדים זרים, אני באופן אישי לא שמעתי יותר תלונות לגבי עובדים לא מיומנים. לכן מה שאני אומר זה בואו נאמץ מנגנון שאנחנו מוציאים עובדים, עובדי מדינה מישראל. אפשר להוציא גם חקלאים, אגב. אפשר שייצאו גם חקלאים, אנשים שמבינים בחקלאות. שייצאו לאותן מדינות, לעשות נוהל מסודר כזה, שיטת עבודה. אני אומר, מבחינתי, כמנכ"ל משרד אין לי שום בעיה להוציא שני עובדים מאצלי, לממן להם כרטיס, שהייה. שלא תחשבו, זה לא כיף גדול. זה לא שאתה טס עכשיו לפריז או - - - << אורח >> משה נקש: << אורח >> אתה יורה לעצמך ברגל, נטלי כבר עשתה בורדינג. << אורח >> נטלי ברודנר מור: << אורח >> אני ומיטל סגרנו, אנחנו נוסעות ביחד. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> זה אירוע קשה. זה לא מגיעים לעיר בירה, לא מטיילים בשווקים. מגיעים לאזורים נידחים. החבר'ה שמגיעים הם מגיעים מאזורים כפריים. לא עושים שם קניות, עבודה מאוד קשה. לא כל אחד ממהר לצאת מעבודה נוחה, כאן במרכז הארץ או בירושלים, לנסוע לאותן מדינות ולמיין שם עובדים זרים. אני בטוח שזו גם חוויה מלמדת, אבל אני אומר זה לא דבר פשוט. ואני אומר בוא נאמץ את זה. נמיין אותם ויהיה לנו ככה טיפה יותר קל. אני לא יודע למה, וזו שאלה שצריך לדבר עליה, לא יודע למה אי אפשר להמשיך במה שהיה בעבר של חבר מביא חבר. כלומר, אם יש לך עובד שהיה כאן, אם היה כאן עובד שהיה עובד טוב והוא יודע להביא את אח שלו וממליץ עליו, אני לא יודע למה אי אפשר להמשיך את זה. אני מבין שהייתה בעיה בעבר וחשש מסחר בבני אדם בתקופה שזה היה b2b. אבל היום אנחנו נמצאים במנגנון אחר, אנחנו נמצאים במנגנון של g2g. ואני אומר, בואו תשקלו את זה, את הדבר הזה, זה יכול להקל. הבנתי ב-b2b שהיה חשש לסחר בבני אדם. לא היית שומעת אותי אומר מילה בנושא הזה. אבל כיוון שאנחנו נמצאים בתוך הסכם בילטרלי, g2g מה זה כל כך משנה? כלומר, למה אני צריך לשלוח עובד לשם, שלי, שייסע למיין והעובד כאן בישראל אצל החקלאי יגיד לאח שלו, סע תעמוד בתור. מה זה משנה? שיבוא כבר ממליץ עליו, החקלאי מחליט שהוא רוצה אותו. אני חושב שזה משהו שאתם צריכים לשקול אותו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה רבה לך אדוני המנכ"ל. לפי השעה, ריתקת אותנו מעל שעתיים וחצי. << אורח >> אורן לביא: << אורח >> אני שעתיים וחצי? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> דיון ממש מרתק. אני רוצה לסכם את הדיון. הוועדה מודה לכל מי שהשתתף, לחה"כ יעל רון. אני מזמינה אותך להשתתף בעוד דיונים בשאר הענפים. למנכ"ל משרד החקלאות, לכל החברים כאן. יש חשיבות גדולה מאוד לשמוע את החקלאים מהשטח עצמו וללמוד את האתגרים היום יומיים שאיתם הם מתמודדים. הוועדה מבקשת ממשרד החקלאות להיפגש בהקדם עם נציגי מגדלי הקנביס הרפואי, המשטרה ומשרד הבריאות ולדון על בקשת המגדלים לקבלת הקצאת עובדים זרים ולדווח תוך חודש ימים לוועדה על ההחלטות שהתקבלו. הוועדה מבקשת ממשרד החקלאות להיפגש עם נציגי רשות האוכלוסין והתאחדות חקלאי ישראל על הבקשה להארכת השהות של העובדים הזרים כפי שהוצגו על ידי ההתאחדות. הוועדה תקיים ישיבת מעקב בעוד חודש, שבה נבקש לשמוע על ההחלטות שהתקבלו. הוועדה מבקשת מרשות האוכלוסין לשלוח נתונים על מספר העובדים הזרים שהפכו ללא חוקיים בשנה הראשונה וכמה נטשו את המעסיק לקראת השנתיים האחרונות של העסקתו ונתונים על מספר העובדים הזרים שסיימו את כל תקופת עבודתם בישראל ואז הפכו ללא חוקיים. הוועדה מברכת את רשות האוכלוסין על התוכנית להתאמה מרבית יותר של העובד הזר לחקלאי ושל החקלאי לעובד הזר ומבקשת לעדכן את הוועדה בנושא בישיבה הבאה שנקיים. הוועדה מבקשת ממשרד החקלאות, מרשות האוכלוסין, לבחון את מבצע ההלבנה של העובדים הלא חוקיים בענף החקלאות ועידוד המעסיקים שמעסיקים באופן לא חוקי להצטרף ולדווח על העובד ולהסדיר את מעמדו. הוועדה תקיים ישיבה ב-30 בדצמבר במסגרת היום המיוחד שמציינת הכנסת להעלאת המודעות להתמודדות עם שימוש בסמים ובאלכוהול על התמכרות לסמים ולאלכוהול בקרב עובדים זרים. שמענו על הבעיות בענף בחקלאות, אך לאחרונה גם פניות מענף הבנייה ומענפים נוספים. הוועדה מבקשת מרשות האוכלוסין לבחון את בקשת מנכ"ל משרד החקלאות שהחקלאי יגיש בקשה של עובד זר שהוא רוצה שיגיע אליו. תודה רבה, הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:49. << סיום >>