פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 483
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שני, י"ח בכסלו התשפ"ו (08 בדצמבר 2025), שעה 12:00
סדר היום:
<< נושא >> הצעת תקנות התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תשלום לאפוטרופוס מגדל שמונה ליתום ששני הוריו נפטרו כתוצאה מפגיעת איבה) (תיקון), התשפ"ה-2025 << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכל מרים וולדיגר – היו"ר
חברי הכנסת:
ינון אזולאי
מוזמנים:
הדס גבריאל-זני
–
ממונה ארצית נפגעי עבירות המתה, משרד המשפטים
יואב סטשבסקי
–
משפט ציבורי חוקתי, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
ליאת יעקובוביץ
–
מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
רועי בבאי
–
רפרנט רווחה, אגף התקציבים, משרד האוצר
שלומי מור
–
ייעוץ משפטי, המוסד לביטוח לאומי
יהודה הריס
–
לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי
שרית דמרי-דבוש
–
לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי
מאשי סנדרוביץ
–
מנהלת אגף השיקום, המוסד לביטוח לאומי
שרון טימר
–
עו"ס, אגף השיקום, המוסד לביטוח לאומי
רותי פרמינגר
–
נציגת הארגון בכנסת וחברת ועד, ארגון נפגעי פעולות איבה
דניאל בר-אש
–
מתמחה במשפטים, ארגון נפגעי פעולות איבה
שנטל בלזברג
–
מייסדת ויו"ר הארגון, 'משפחה אחת'
הודיה מויאל
–
מנהלת מחלקת מדיניות, חנמיות-הבית ליתומים בישראל
עדי רוזנשטוק
–
מנהלת מדיניות ומחקר, הפורום למען יומי המלחמה
איילת זוהר הכהן
–
הורה מגדל ליתום משני הורים
שרון רוזנברג
–
הורה מגדל ליתום משני הורים
יעקב רוזנברג
–
הורה מגדל ליתום משני הורים
תום אלון
–
הורה מגדל ליתום משני הורים
אהרון טרואן
–
הורה מגדל ליתום משני הורים
גליה חושן
–
אמא של הדר הי"ד, מנרצחי הנובה, פורום דין וצדק
יגאל וולדרסקי
–
אב שכול של מרגריטה הי"ד, פורום דין וצדק
יוסי כהן
–
אב שכול של עמית הי"ד, יו"ר פורום דין וצדק
אסתר בוכשטב
–
אמו של יגב בוכשטב ז"ל, משפחות החטופים
משתתפים באמצעים מקוונים:
שלמה אלפסה
–
דוד ליתומים בגירים, הורה מלווה עוטף ילדים בגירים
ייעוץ משפטי:
ענת מימון
מנהלת הוועדה:
ענת כהן שמואל
רישום פרלמנטרי:
סמדר לביא, חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> הצעת תקנות התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תשלום לאפוטרופוס מגדל שמונה ליתום ששני הוריו נפטרו כתוצאה מפגיעת איבה) (תיקון), התשפ"ה-2025 << נושא >>
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
צוהריים טובים לכולכם. היום י"ח בכסלו התשפ"ו, 8 בדצמבר 2025, השעה 12:05. היום אנחנו מציינים את יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה, גם מחר נציין אותו. יצאנו עכשיו מכנס מאוד מאוד מרגש, יום חשוב.
אנחנו אמורים וגם משתדלים מאוד, במיוחד בוועדה הזו, כל יום ויום לא רק להוקיר ולזכור, אלא באמת לשפר ולהוביל ולתת יד לפצועים היקרים שלנו כדי שהם יתחילו את השיקום ויראו שיקום מול העיניים שלהם ולא בירוקרטיה, שיתרכזו בשיקום ובריפוי ובהחלמה. יש עדיין קשיים לא מעטים ובירוקרטיות, אבל אנחנו פה למענם.
אני רואה שביקשו ממני לדבר לפני שאנחנו ניגשים לנושא עצמו, שזה הצעת תקנות התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תשלום לאפוטרופוס מגדל שמונה ליתום ששני הוריו נפטרו כתוצאה מפגיעת איבה) (תיקון), התשפ"ה-2025. לפני שניכנס לתקנות עצמן אני אתן לגליה חושן לדבר, אחר כך יוסי כהן ויגאל ואחר כך לאסתר. גליה, פורום דין וצדק, משפחות שכולות, 7 באוקטובר.
<< אורח >> גליה חושן: << אורח >>
אני אהיה קצרה. שמי גליה חושן, אני אמא של הדר חושן שהייתה בנובה ונרצחה במיגונית המוות. ביום רביעי שעבר, י"ג בכסלו, היה יום ההולדת שלה, היא הייתה צריכה להיות בת 30, החברות שלה ארגנו לנו אירוע מרגש לזכרה. אני עדיין לא מאמינה שהיא לא חוזרת.
אנחנו נפגעי פעולות איבה ואני באתי לפה לזעוק. אני יודעת שהחוק שמעבירים פה זה יותר על אלמנות - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא, היום זה תשלום לאפוטרופוס של יתומים ששני ההורים שלהם נהרגו, הם נשארו לבד וצריך פה לעזור ולסייע. זה תקנות שכבר קיימות, זה רק עדכון של סכומים.
<< אורח >> גליה חושן: << אורח >>
משום כך אני רוצה רק להזכיר שאתם צריכים גם לנהל דיונים ולתקן תקנות על האחים של הנרצחים. האחים, לא רק שלנו, של נפגעי פעולות איבה, אלה שנרצחו בפעולות איבה, צריך לתת מענה גם לאחים. לאחים אין שום מענה בשום צורה, רק טיפול פסיכולוגי מוגבל וגם טיפול רגשי מוגבל וזהו, שום עזרה. הילדים שלי הפסיקו לתפקד ואף אחד לא עזר, הפסיקו לעבוד, נגיד אם היא הייתה גרה בשכירות, חזרה הביתה, ישבה שנה וחצי ולא עשתה שום דבר חוץ מסדנאות טיפוליות, ואין מענה.
צריך להכניס גם אותם. כמו שמתקצבים אלמנות ויתומים והורים צריך לתקן גם את האחים. אני יודעת שיש חוק שפועל לאחים של חיילים שנהרגו ואני חושבת שגם נפגעי פעולות איבה צריכים להיכלל.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
זה הכול חופף, אין הבדל בין אחים של פצועי צה"ל וכוחות הביטחון לבין אחים של נפגעי פעולות איבה.
<< אורח >> גליה חושן: << אורח >>
אוקיי, אני רוצה עוד דבר קטן. ב-7 באוקטובר קרה אסון, נחטפו אנשים ונרצחו אנשים ומשום מה הממשלה הפרידה ביניהם, בין החטופים לבין הנרצחים. היא הוציאה הוראת שעה לגבי החטופים, תקצבה אותם בתקציבים, את המשפחות, את ההורים, את האחים, ואת אלו של הנרצחים שום דבר, ואנחנו נפגענו באותה מידה. אני לא אומרת שלא צריך לתת לחטופים, אני אומרת שלנו היה צריך לתת באותה מידה ואנחנו הופלינו לרעה, אנחנו סוג ב'.
אף אחד לא מתייחס אלינו, למה לא הוראת שעה גם לגבינו? למה להפלות בין דם לדם? הכול זה אותה מלחמה, זה אותו עניין, זה אותם ייסורים. אנחנו ראינו את כל הזוועות, חיפשנו את הילדים שלנו, מסרנו דנ"א, מה לא עשינו, הכול אנחנו עברנו גם. אני זועקת פה על האפליה שנעשתה. אנחנו שנתיים זועקים, תנו לנו מה שנתתם לחטופים ואין קול ואין עונה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה, גליה.
<< אורח >> יגאל וולדרסקי: << אורח >>
אני אבא של מרגריטה גוסק ה' ייקום דמה, שנרצחה יחד עם בן זוגה סיימון ויגדרגאוז ה' ייקום דמו. הם הכירו בצבא, הם השתחררו זמן קצר לפני ה-7 באוקטובר במהלך 2023, היא הייתה בחיל האוויר, הוא היה ביס"מ.
קיימת, כמו שגליה אמרה, איזה שהיא חקיקה או הוראות שעה בצורה לא שוויונית. עצוב להגיד, אבל יש מיתוס יווני על מלך שכל מה שנגע בו הלך לזהב, אז יש לי תחושה שבראייה של מישהו בממשלה כל מה שחמאס נוגע בו הופך לזהב, כלומר אם הגופות של ילדים שלי לא היו נשארות בשטח אלא היו נחטפות לעזה היחס אליי היה אחר לגמרי וזה מאוד מאוד לא צודק, עם כל הכבוד לכל מי שנחטף.
יש הרבה חטופים שברוך ה' חזרו הביתה חיים, אנחנו לא נקבל את הילדים שלנו בחזרה, לא נזכה לראות אותם, ויחד עם זאת אנחנו סוג ב'. אני חושש שזה בא מאיזה שהוא קמפיין השתקה שכבר שרר במשך שנתיים, היו גורמים במדינה שהיו מעוניינים לדבר יותר על חטופים ולדבר פחות על נרצחים כי זה שירת איזה שהיא אג'נדה פוליטית, להראות שחמאס רוצה להחזיר את החטופים והממשלה שלנו כביכול לא רוצה ובגלל זה היה יותר מעניין לדבר על חטופים, כי אם היו מדברים על הנרצחים אז היו צריכים להזכיר את הזוועות שחמאס עשה ואז יהיה יותר קשה לעשות שלום עם רוצחי ילדינו.
התקופה הזאת חלפה, יש לנו עוד חטוף אחד שנרצח ועדיין נמצא בעזה, בעזרת ה' הוא יחזור לקבורה מכובדת בארץ, אבל הגיע הזמן לתגמל גם את מי שלא יקבל את הילדים שלו הביתה בשום שלב. תודה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה. בהחלט כולנו תפילה שרני גואילי יחזור הביתה כמה שיותר מהר.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
אני לא חשבתי שזה מה שאני אשמע פה. אני אמא של יגב, הדיבור הלעומתי הוא דיבור שהוא לא נכון, הוא דיבור שהוא לא הגון בעיניי ואני אתחיל בזה. אני אמא של יגב, יגב נחטף ב-7 באוקטובר יחד עם אשתו רימון. רימון חזרה בעסקה הראשונה, יגב נשאר במנהרות החמאס ונרצח בעקבות לחץ צבאי כשהיו הפגזות צה"ל, זה מה שהיה בתחקיר הצבאי.
אני לא מקנאת באף אחד ואני לא רוצה שאף אחד יקנא בי, כי החיים שלנו, של כולנו, הם חיים של שכול, חיים של אובדן וכאב ולהשוות בין אחד לשני זה מעשה אסור ולא מוסרי בעיניי, ואני חושבת שהיה ראוי להגיד את זה. אני חושבת שקיבלנו בתחילת הדרך מענק למאבק להשבת החטופים וצריך לזכור שהמענק הזה הוגדר כמענק להשבת החטופים וזה לא היה מענק כפיצוי, זה מענק שקיבלנו כדי שנוכל לעסוק במאבק להשבת החטופים שלנו.
חלקנו זכו לקבל את החטופים שלהם בחיים וחלקנו לא, ואני ביניהם לצערי הרב. אני לא באתי לדבר על זה היום, באתי לדבר על רני גואילי, על המשפחה שלו שמחכה עדיין לרני שישוב. רציתי לדבר על האובדן העמום שאני לא יודעת אם כולם מבינים מה זה אובדן עמום. אני הייתי בממ"ד אצלי בבית, אני ובן זוגי, היינו שם וחשבנו וקיווינו שיגב לא עונה לנו כי נגמרה הבטרייה בטלפון שלו וקיווינו שלא קרה לו שום דבר. התחלנו את המסע שלנו באותו בוקר אחרי הטלפון האחרון שהיה לנו ממנו, התחלנו את המסע של אי הוודאות, מסע שהמשיך עד ליום החזרתו לקבורה.
המסע הזה שמשפחות החטופים עוברות זה מסע בלתי אפשרי והיום אני רואה את משפחת גואילי, המשפחה האחרונה שנשארה במסע הבלתי אפשרי הזה, כי אובדן, עד שלא יודעים בוודאות שהוא מושב הביתה לקבורה אין ודאות, יש אבל משובש, אבל כואב, אבל בלתי אנושי, ואני רוצה שמשפחת גואילי תסיים את המסע הזה, שרני יובא לקבורה ואז הם יוכלו לבכות ולכאוב כמו כל המשפחות של הנרצחים.
כולנו משפחות של נרצחים של ה-7 באוקטובר. אני מרגישה סולידריות עם המשפחות האלה וחמלה, אבל קשה לי עם מה שנאמר פה עלינו. אני לא מרגישה שאני באתי כדי לקושש כספים, אני לא באתי למאבק הזה מהמקום הזה.
מה-7 באוקטובר אני עסקתי רק במאבק להשבת החטופים ובתמיכה במשפחות ובכל דבר שאפשר, והיום כשאנחנו לקראת סיום האירוע, ואני מקווה שאנחנו לקראת סיום האירוע, אני מקווה שמדינת ישראל תבין את החשיבות של ועדת חקירה ממלכתית שתחקור מה קרה.
<< אורח >> יוסי כהן: << אורח >>
ועדת חקירה לאומית.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
בסדר. אני לא הפרעתי לכם ולא הערתי לכם, מותר לי להגיד מה שאני חושבת ולא בטוח שמה שאתה חושב הוא יותר נכון ממה שאני חושבת, אז כדאי שתדבר בתורך ולא בתורי.
אני חושבת שמגיע לנו כציבור, כאזרחים, כתושבים שעברו את האירועים האלה ולכל מדינת ישראל ועדה שתחקור ותגיד לנו מה היה שם באותו יום ומאותו יום ואילך, למה הבן שלי לא חזר בחיים, למה הבן שלי נרצח. אני לא מחווה את דעתי מי אשם ומה קרה, אני רוצה שוועדה מסודרת, ועדת חקירה ממלכתית תיתן לנו תשובה שתיתן לנו מנוחה, כי זה מה שאנחנו חייבים לנו, לבני המשפחות שלנו ולמדינה. תודה.
<< אורח >> יוסי כהן: << אורח >>
בעקבות הדברים שלה, אני אבא של עמית ה' ייקום דמו, כלתי נורל מנצורי ה' ייקום דמה ואחותה נויה מנצורי, ועדת חקירה ממלכתית, כמו שאת חושבת, לא תקום על הגופה שלנו, שלי בכל אופן. השופט עמית צריך להיחקר, יש לו חלק בזה שאנחנו יושבים פה היום, הוא וכל השופטים שם. אם היו זורקים את המחבלים בכל בקשה שהם מגישים מהמדרגות, כמו שנקרא בשפה המשפטית, לא היינו פה. תודה רבה.
<< אורח >> גליה חושן: << אורח >>
אני חייבת להגיד משהו. הטענות על האפליה מבחינת תקציבים זה לא אליכם, זה לממשלה. זה לא אתם נתתם לעצמכם את הכסף, זו הייתה עשייה של הממשלה והטענה שלי היא כלפי הממשלה, לא כלפי האנשים עצמם.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה רבה לכם, משפחות יקרות. אנחנו נעבור לנושא שלשמו התכנסנו. אני נותנת את רשות הדיבור לחבר הכנסת ינון אזולאי שהוא המקור לתיקון שעליו אנחנו עובדים כרגע.
<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>
תודה רבה, היושבת ראש, אני גם אחרי זה הולך להצביע בוועדת כספים אז היה חשוב לי להגיד תודה רבה שהתקנות האלה מגיעות לוועדה. תודה רבה גם לביטוח לאומי ולאוצר, קצת באיחור, אבל אני חושב שהתקנות האלה הן מחויבות המציאות.
בהתחלה אני אספר שהיה אפשר לקדם את זה גם בלי להגיע לכל המצב הזה ומזמן לסיים את העניין הזה, כי ילדים שיתומים משני הורים אין שום סיבה לא לעזור להם, כשקרוב משפחה לוקח ובמיוחד כשהם נאלצים, לפעמים זה בעל כורחם, כורח המציאות הביא אותם למצב הזה.
הגשתי הצעת חוק בעניין, פנינו ביחד לאוצר, האוצר בהתחלה התנגד, אבל בסיוע ובדחיפה של הביטוח הלאומי, אני חייב להגיד לכם, שלומי ושרית, כולם נרתמו ואמרו לי שהם יעשו הכול על מנת שזה יהיה יותר מהר על ידי תקנות. יכול להיות שחוק היה עושה את זה יותר מהר, אבל זה לא אשמתם של הביטוח הלאומי, אלא הם באו וסייעו בעניין הזה.
אז תודה רבה לכם. אני חושב שעבדנו ביחד בעבודה משותפת בשביל להביא את התקנות. זה רק מראה שמבחינתי גם אם אני מגיש את הצעת החוק אני לא רוצה את הקרדיט, שלא יהיה חוק על שמי, שיהיה פתרון, זה הדבר החשוב.
אני חייב רק להגיד, היושבת ראש, הפתרון הוא לא מושלם, מדברים פה על קטינים ולא על בגירים. צריך להשלים את זה על הבגירים אבל זה בחקיקה ראשית, עדיין האוצר לא מסכים איתי בעניין הזה, אבל כנראה שנצטרך להביא להם גם את החקיקה הראשית בעניין הזה כדי שאולי יתעוררו.
אני מציע לאוצר להיכנס כבר בדין ודברים איתי, עם ביטוח לאומי, עם היושבת ראש, אני סומך עליה בעיניים עצומות שאפשר להביא פה פתרון. גם אם אנחנו צריכים חקיקה היא יכולה להיות מהירה ולסייע כי סך הכול מדובר פה ביתומים ובמשפחות שרצו או לא רצו האירוע הזה נפל עליהם כרעם ביום בהיר. הם מלווים את הילדים האלה שגדלים, וגם בגיל 18 הוא עדיין ילד וגם בגיל 22 הוא עדיין ילד והם צריכים לחתן אותו ויש עליו הרבה עול ולכן חשוב להביא פתרון גם לבגירים. זו רק התחלה שהבאנו לקטינים, שזה חשוב מאוד, אבל חייבים להביא את זה גם לבגירים ואני מקווה שתעשו את זה כמה שיותר מהר.
מי פה מהאוצר? אנחנו נפגשים בוועדת כספים בהעברות, גם אני בין לבין, אז כדאי שעד אז תביא לי תשובה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
רק חשוב לומר שאותם יתומים משני הורים, הקצבה שהם מקבלים, גם הקטינים וגם כשהם לא קטינים אלא בגירים, היא גבוהה יותר, היא כשל אלמנה ללא ילדים, שכשהם קטינים זה נשמר להם בצד עבורם עבור החיים כמבוגרים. פה אנחנו מדברים, אני לא רוצה להגיד אקסטרה כי זה נשמע לא טוב, אבל כן מדובר על אפוטרופוסים, מה הם אמורים לקבל. בלי לפגוע חלילה בזכותם של הקטינים עצמם.
<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>
ברור, זה לא פוגע בזכותם, זה מסייע לאותן המשפחות שמגדלות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ביטוח לאומי, בבקשה, תציגו לנו את התקנות.
<< אורח >> יהודה הריס: << אורח >>
שלום לכולם.
<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>
יהודה, גם לך תודה רבה, לא הזכרתי אותך, אתה כלול בתוך הביטוח הלאומי.
<< אורח >> יהודה הריס: << אורח >>
תודה רבה. התיקון המוצע כעת נועד להרחיב ולהתאים את הסיוע והתמיכה הכלכלית שכבר ניתנת כיום מכוח תקנות התגמולים לנפגעי פעולות איבה ולמשפחות המגדלות, יתומים שאיבדו את שני הוריהם בעקבות אירועי איבה, לרוב מדובר בקרובי המשפחה של היתומים.
אני אתן קצת רקע. מיד לאחר ה-7 באוקטובר, המשפחות שאימצו את היתומים נאלצו להתמודד עם הוצאות בלתי צפויות, לשנות את אורח חייהם ולהפחית שעות עבודה, ויש אף כאלה שנאלצו לעבור דירה, להתאים את הבית שלהם למספר הילדים, עד כדי כך. מדובר בהוצאות כלכליות גבוהות מאוד וכעת מוצע להגדיל את הסיוע החודשי להורים המגדלים.
הסיוע יגדל בהתאם לגיל היתומים עד גיל שלוש, משלוש עד שבע, שבע עד 15 ו-15 עד 18, בהתאם לתקופת הטיפול ובהתאם למספר היתומים אצל כל משפחה מגדלת. למשל שנת הטיפול הראשונה בשני יתומים יהיו זכאים ההורים המגדלים לפעם וחצי השכר הממוצע, שזה בערך 19,974. הכנסנו התייחסות מיוחדת ומענה למשפחות עם הורה מגדל אחד, הורה יחידני, והתקנות יחולו רטרואקטיבית מה-1.1.2024.
<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>
זה עדיין לא פותר את הבגירים, זה עד גיל 18.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
רציתי לשאול לגבי התחילה של התקנות. אנחנו מבינים שאתם לוקחים את זה רטרואקטיבי אחורה לתחילת 2024, זה גם עלה בשיחה שניהלנו לפני, פשוט תהינו למה לא מה-7 באוקטובר, כי אם אנחנו עושים תחילה רטרואקטיבית מה ההצדקה לקצוב את זה דווקא ב-1.1.2024 ולא אם כבר לתת את החודשיים האלה?
<< אורח >> יהודה הריס: << אורח >>
ניהלנו על זה שיח ואני אשמח שרועי מהאוצר יתייחס. עלות של כ-300,000 שקל.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
מה-7 באוקטובר. אולי גם נתונים. יהודה, אחרי שרועי יענה תסביר כמה משפחות כאלה יש לפני ה-7 באוקטובר וכמה התווספו בעקבות האירועים של ה-7 באוקטובר.
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
אנחנו קיבלנו את הפנייה, כמו שחבר הכנסת אזולאי ציין, מביטוח לאומי ועבדנו ביחד על נוסח התקנות והגענו להסכמה שלקצוב את זה בתאריך ברור שמצד אחד הוא נותן את המענה לתקופה המרבית שגם ביטוח לאומי הייתה תקופה שלקח לו זמן לקבל את ההכרה, לעשות את כל ההליכים, להכיר באפוטרופסות, כלומר זה לא שב-8 באוקטובר כבר היה אפוטרופוס לכל אחד, יש תהליכים של משרד הרווחה שלקח לבצע.
<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>
אבל מאיזה תאריך הוא נחשב אפוטרופוס?
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
זה תהליך שלוקח זמן.
<< אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>
אבל המציאות דיברה, המציאות קבעה, לא בית המשפט.
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
אם יש ממשרד הרווחה פה, אולי הם יידעו להסביר על התהליך בדיוק, אבל זה לא משהו שהוא מיידי. נקבע סף בהסכמות בינינו שאפשר לעמוד בו והם יוכלו להשלים את התשלומים רטרואקטיבית.
<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>
שלומי, עד גיל 21 זה גם מצריך חקיקה ראשית?
<< אורח >> שלומי מור: << אורח >>
כן, כי כל ההסדר הזה מדבר על אפוטרופוס ואפוטרופוס זה רק עד גיל 18, זה יצריך תיקון חקיקה ראשי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
איילת זוהר כהן, היא צריכה ללכת, ניתן לה קודם, נשחרר אותך ונמשיך.
<< אורח >> איילת זוהר הכהן: << אורח >>
ב-7 באוקטובר נרצחו חמישה בני משפחה שלי, אחי יניב, גיסתי יסמין, שתי האחייניות המופלאות שלי קשת, שהייתה בת 20, ותכלת שהייתה בת 18, ואבא של גיסתי חיים ליבנה שהיה בן 85. כל המשפחה שלי, חמישה בני משפחה שלי, חמישה קברים בחסות המדינה נרצחו בקיבוץ נחל עוז. מאז ה-7 באוקטובר אני מגדלת את אריאלי, הבן של אחי שנותר לבד ללא משפחה, אחד המקרים הקשים פה, כי כולם נותרו עם אחים או אחיות, הוא נותר לבד. הוא נעקר מתוך הקהילה שלו, הוא נעקר מתוך החיים שלו ונזרק לתוך חיים בתוך עיר במשפחה חדשה.
אנחנו מאז אוספים את שברי חיינו ומנסים לעשות הכול על מנת לתת לו חיים מיטביים. אני הגעתי לפה היום על מנת שתראו את הפנים מאחורי כל הטרגדיות האלה. אני חושבת שאתם מדברים ולא מבינים מה קורה. שנתיים בזמן ילד זה קריטי ביותר, זה שנתיים שמנעתם מהם טיפולים ומנעתם מהם דברים שאנחנו לקחנו כסף מכיס לכיס והזזנו. אני עד ה-7 באוקטובר עבדתי, אני לא עובדת מאז, כל כולי ממוקדת בשיקום של אריאלי ושל המשפחה שלי.
כל המשפחה המורחבת שלי קרסה, כל המשפחה של גיסתי קרסה, נמחקה לגיסתי חצי משפחה. הם היו 11 אנשים, הם נשארו שישה אנשים. מתוך חמישה נכדים נשארו שם שלושה נכדים. תבינו את גודל הטרגדיה.
ואתם שנתיים מתמהמהים והולכים וחוזרים בלקבל החלטות על הפרוטות שאתם משלמים לנו. וסליחה שאני כל כך בוטה. אתם צריכים להבין שיש פה טרגדיות ענקיות מאחורי השולחן הזה ואתם צריכים לעשות הכול על מנת להיטיב לילדים האלה את החיים. אני לא אתעשר מזה וזה גם לא מעניין אותי, מה שמעניין אותי ומה שעומד לנגד עיניי זה אך ורק אריאל, לתת לו חיים טובים. ואם אני אצטרך גם, סליחה על הביטוי, לעקור את שתי עיניי על מנת לתת לו חיים טובים, זה מה שיהיה.
אתם צריכים להבין שאתם נבחרי ציבור ובתור נבחרי ציבור אתם צריכים לדאוג לנו ולעזור לנו, כי אני את כל המחויבויות שלי בתור אזרחית מילאתי כלפי המדינה הזאת. עשיתי צבא, שילמתי מיסים כל חיי, הילדים שלי משרתים בצבא, יש לי ילדה שמאז ה-7 באוקטובר עושה מילואים, והמדינה הפקירה אותנו, הפקירה את המשפחה שלי וממשיכה להפקיר אותנו כל יום מחדש. גם את אריאל וגם אותנו, את המשפחה המורחבת.
אין לנו מעמד כאחים שכולים, אנחנו כולנו פגועים, אנחנו ניהלנו את החילוץ שלו מתוך הקיבוץ, אנחנו ניהלנו את החילוץ של המשפחה שלנו מתוך הקיבוץ, אני עשיתי תחקיר במשך חודשים להבין מה קרה למשפחה שלי כי אף אחד לא הגיע מהצבא לספר לי מה קרה להם. הגעתי לחיילים שפינו אותם מתוך הבית, אני בעצמי. אחרי שמונה חודשים הצבא הגיע אליי וסיפר לי סיפורי אלף לילה ולילה.
אתם צריכים להבין שאנחנו בעצמנו פגועים, אנחנו לא מוכרים כנפגעי פעולות איבה, אנחנו לא מקבלים שום דבר וכל מה שאתם עושים פה אתם צריכים להבין שזה לטובת הילדים האלה. הילדים האלה זה סך הכול 11 משפחות מגדלות, יש 22 יתומים מאב ואם מאז ה-7 באוקטובר ואתם צריכים לעשות הכול על מנת להיטיב להם את החיים, הכול, על מנת לתת להם ולסלול להם את הדרך, לפרוס לילדים האלה שטיח אדום מתחת לרגליים ולתת להם את הדרך ואת האפשרות שיהיו להם חיים מיטביים.
אני לא יודעת עד כמה החיים שלהם יהיו טובים, אבל שיהיו להם חיים מיטביים בכדי שהם יוכלו לתפקד, בכדי שהם יוכלו להיות אזרחים של המדינה הזאת, בכדי שביום מן הימים אם הם יילכו לצבא הם לא יגידו הקיבוץ שלי הפקיר אותי והמדינה שלי הפקירה אותי. הם רוצים להיות אזרחים, הם רוצים להיות ילדים רגילים. הם נעקרו מתוך החיים שלהם, ניסו לקחת להם את הילדות ואנחנו המשפחות שיושבות פה עושות הכול על מנת לשמור עליהם שתהיה להם ילדות.
ישבו מולי אנשים, אף שר לא בא אליי, אף אחד לא הרים טלפון, אף אחד. אף אחד לא שאל לשלומנו, אף אחד לא שאל אם יש לו מה ללבוש. אני הוצאתי אותו מהקיבוץ עם הבגדים לגופו, שום דבר לא היה לו, כלום. טלפון ובגדים שהיו לגופו. הם נרצחו בחדר שלו, על המיטה שלו.
תשמעו את הטרגדיות ותבינו מה קרה פה. אני לא הוצאתי לו קיסם שיניים מתוך הבית, הוא התחיל את החיים שלו מאפס. תבינו את העלויות של הדבר הזה. אני ביקשתי מהילדים שלי שלא ייצאו מהבית במהלך השנתיים הראשונות והילדים שלי גרים איתי בבית בכדי לתת לו בית ולתת לו משפחה, כי אין לו אף אחד מלבדנו. אנחנו עושים יום ביומו הכול כדי לתת לאריאל בית טוב ובית מיטבי ובית מתפקד.
אתם צריכים להיכנס איתנו מתחת האלונקה. כל המשפחות האלה, המדינה צריכה להיכנס איתנו מתחת לאלונקה. אם לילדים האלה לא היו משפחות הם היו נזרקים לבתי יתומים או אני לא יודעת לאן והם היו עולים לכם הרבה יותר כסף ממה שאתם דנים פה.
וכן, אני מצטערת שאתם נעים לא בנוחות בכיסא, אבל אתם צריכים להבין שאתם צריכים לעזור לנו, ולא רק לנו. אחותי קרסה, ההורים שלי קרסו, לא מעניינים אף אחד, אומרים לי תפני לארגוני סיוע, תפני לעמותות. אני לא מקבצת נדבות, אני כל חיי עבדתי, כל חיי שילמתי מיסים למדינה הזו, אני עשיתי הכול, מילאתי את כל החובות שלי, דוח במשטרה אין לי והמדינה זרקה אותנו לכלבים וכל יום מחדש היא זורקת אותנו לכלבים.
אנחנו עושים הכול לבד ברמה שלא מממנים לי טיפולים, כי לממן טיפולים מבקשים ממני לחתום על כתב ויתור סודיות. למה שאני אחתום על כתב ויתור סודיות? לא מספיק מה שעברתי? אני צריכה שיהיו בתוך הקרביים שלי? למה הילדים שלי צריכים לחתום על כתב ויתור סודיות? כשהילדים שלי ישבו וניהלו חמ"ל והילדים של אח של גיסתי הלכו לבתי חולים וחיפשו את המשפחה שלנו, אתם יודעים כמה מעגלים נפגעו? יש לכם בכלל מושג? מישהו עצר בכלל לחשוב? מישהו שהלך לישון בלילה הבין אם לילדים האלה יש שמיכה חמה או בגד ללבוש?
ארבע עובדות סוציאליות שמו עליי, כאילו אני משפחת פשע, סדרי דין ומטעם עיריית ראשון לציון ומטעם הרווחה ומטעם האומנה, למה? קחו את התקציבים האלה ותקצו אותם לטובת הילדים. קחו את התקציבים האלה ותקצו אותם לטובת המשפחות. ביקשנו מתכלל אחד לשתי המשפחות שלנו שיתכלל את כל הצרכים שלנו, לא קרה עד היום. ביקשתי שייתנו לי מסלול ירוק להורים שלי בקופת חולים, עד היום לא קרה.
אבא שלי ניצול שואה בן 91, כל המשפחה שלו נספתה בשואה. הוא עבר פה שואה שנייה במדינה הזאת, שואה שנייה שהבן הבכור שלו נרצח עם כל המשפחה שלו ואף אחד לא בא להציל אותו, ועד היום אף אחד לא עוזר לנו, אנחנו לבד. אני לא מסכנה, כן? אני בסדר ואני עושה הכול כדי לתת חיים טובים לכולם, אבל אתם צריכים להבין שאנחנו נלחמים במיליון חזיתות, בירוקרטיות אין סופיות.
יש הרבה אנשים טובים בדרך, אני לא פונה לעמותות, אני לא רוצה שום דבר מאף אחד. יש הרבה עמותות מדהימות שעוזרות למשפחות, אבל תהיו שם, תקשיבו לצרכים, תפתחו את האוזניים שלכם. אין הרבה משפחות כאלה, תעזרו לילדים האלה לתת להם חיים טובים, מגיע להם, הם לא בחרו את המציאות הנוראית הזאת, המציאות הזאת בחרה בהם.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה, איילת, דברים קשים. תום אלון, גם הוא מגדל יתום משני הורים.
<< אורח >> תום אלון: << אורח >>
שלום לכולם. תודה רבה על ההזמנה להיות פה, תודה על המאמץ המשותף. ואני אגיד שבדקה הראשונה התרשמתי שיש פה רצון טוב שמתכנס לקונצנזוס פה בחדר מכל הצדדים להתקדם, אז אנחנו באמת מבקשים לתעל את הקונצנזוס הזה והרבה מהתחושות שהעלתה פה איילת, אני מאוד מזדהה איתן, והדברים האלה הם באמת רוחביים, התסמינים וההחלטות שלנו וסדר הפעולה בהרבה מההורים של המשפחות המגדלות מאוד דומה.
אני אחזור למה שאת אמרת, חברת הכנסת מיכל, באיזה יום אנחנו נמצאים. לשנייה אני חשבתי על זה, יש בזה משהו מאוד סימבולי, כי אנחנו נמצאים ביום ההוקרה לנפגעי פעולות איבה, שזה אני בעצמי, אבל אני לא פה בשביל עצמי כי אני פה בשביל הילדים שאני מגדל. זאת המהות, כולנו פה לא בשביל עצמנו, כולנו פה בשביל משהו אחר והפוקוס שלנו הוא משהו אחר.
אז קצת בכמה מילים עליי. אני תום אלון מקיבוץ כפר עזה, שכן שעבר משהו דומה. אני אגיד קלישאה שאני שומע, אני מגדל ילדים קטנים ולמי שטיפה מבוגר ממני יש נטייה כזאת לזרוק לי כל הזמן איזה שהוא פתגם, ילדים קטנים צרות קטנות וילדים גדולים צרות גדולות, שזה מין פירמידה שהולכת ומתרחבת עם השנים. אני לא יודע, אני עוד לא הגעתי, אבל אנחנו רואים פה חוק שהוא חוק טוב, אבל עובד על פירמידה הפוכה, שאת זה אני לא מצליח להבין. אני לא שם, אבל יש פה אנשים משני הכיוונים, בוגרים ומנוסים יותר שיוכלו להסביר לי את הדבר הזה.
כמו שאמרתי, אני נפגע פעולות איבה, אני הייתי שם, אני תושב כפר עזה ואני פה בנס. אני ואופיר אשתי ושלושת ילדיי, אמרתי שאני מגדל ילדים קטנים, ילדים שאז היו בני שש, ארבע ושנה וחצי, היינו שם בממ"ד במשך 30 שעות ואני באורח נס הצלחתי להחזיק את הדלת מול מחבלים שכבר נכנסו אליי הביתה וניסו לפרוץ את הדלת ובאורח נס הצלחתי לחסום אותם. כשסובבתי את הראש, אני מתנצל, ראיתי את אנה פרנק. זה אנה פרנק של הסיפורים, אבל זה היה הבן שלי מסתתר מתחת למיטה.
ועדיין אנחנו פה בנס, חמשתנו. אבל לא כל הניסים קרו באותו יום, כי הדר ואיתי לא פה. הדר נרצחה בסלון הדירה ואיתי כמוני ניסה להיכנס ולשמור על גיא ורועי, התאומים בני עשרה חודשים. ההבדל ביני לבינו שאצלו ירו על הדלת דרכו ונכנסו, וידאו הריגה, נכנסו פנימה וגיא ורועי חיכו עד שעות הערב עד שהצליחו להוציא אותם.
כמובן ששום דבר מהיום שלפני והיום שאחרי הדבר הזה לא יכול להיראות דומה. בנקודה כזאת אני מנסה להסביר את מה מביא אותנו לכיסא הזה. כשיש תינוק בן עשרה חודשים שמתחיל להגיד אבא ואמא, מישהו צריך לבוא, אנחנו הבנו שאנחנו צריכים לבוא. זה נכון גם בעשרה חודשים אבל זה נכון גם בגילאים בוגרים יותר, מישהו צריך לבוא ומישהו צריך להתעלות מעל השעה, לא להבין מה המשמעויות, לא להבין מה ההשלכות, להתעלות ולהתייצב ולקפוץ למים העמוקים ולהסתדר הלאה ואחרי זה לפתור את מה שיש.
עד לפה זה הרקע האישי שלי וכמו שהבנו, יש פה סיפורים דרמטיים וטרגיים כל אחד בדרכו, ועכשיו במכנה המשותף, שזה המסירות שלנו. אנחנו בעצם משפחת אומנה בטראומה. אנחנו לא התכוננו לדבר הזה, לא בחרנו את הדבר הזה, לא הכנו את עצמנו נפשית וכלכלית והתנהלותית לזה בשום צורה, התייצבנו ולקחנו אחריות. בתוך האחריות הזאת כל יום הוא חריג וכל יום הוא שונה וכל יום מביא איתו את הדברים שלו.
ברמה הכלכלית, לצערנו הדיון הולך לשקלים ויש פה הכול חוץ מדיון פיננסי. אז כן, כל ארוחת ערב נהיית ארוחת חג וכל קפיצה לפארק נהיית טיול שנתי כי אתה בסדר גודל בלתי נתפס. בחמישה ילדים, חמישה פעוטות, שום דבר לא יושב על הנורמה של משפחה עם צורה רגילה. מלווים ובייביסיטר פה ומלווים שם, כל יום שעובר הוא יום חריג שדורש את המשאבים המיוחדים שלו.
בסופו של דבר בשורה התחתונה אנחנו פה, התייצבנו לטובת הילדים, לכל החיים שלהם. הסברנו את זה כמה שצריך לשירותי הרווחה ולבתי המשפט ולמי שצריך, אנחנו פה ואנחנו לוקחים את האחריות ואנחנו מובילים את התהליך הזה ותיקון מסלול חייהם הוא הדבר היחידי שלנגד עינינו. אנחנו מאחלים להם איזה שהם חיים בריאים ותיקון לטרגדיה הזאת של חיים שהיו יכולים להיגמר בגיל עשרה חודשים.
אנחנו לא מבקשים להתחלף באחריות הזאת, אנחנו מבקשים שמישהו יהיה אחראי עלינו ולתת לנו את סל הכלים הראוי ולהביא אותם בכבוד ולא להיקלע לגיל כלשהו של להגיד טוב, בוא נצמצם קוטג' היום בארוחת ערב. אנחנו רוצים להביא אותם לשם בכבוד ועל זה אנחנו מדברים, אף אחד פה לא יתעשר מזה. כמות האירוע היא חסרת פרופורציה.
כמו שאתם רואים, הכול מעורבב, אני פה כשאני צריך לטפל בעצמי, אני לא עושה את זה, ואשתי שצריכה להתאבל על אחותה, דיברנו על אבל עמום, אז כולנו באבל מושהה כלשהו, מתרכזים בילדים שנשארו של קרובי המשפחה שלנו ולא באובדן האישי שלנו. זה מה שאנחנו מבקשים, את האחריות ואת סל הכלים הראוי לתמוך בנו ואת השקט שיאפשר לנו את תחילת השיקום. כל יום שאנחנו נמצאים פה זה פחות יום שאנחנו משתקמים וחוזרים למסלול חיינו. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה, תום. אהרון טרואן, גם הוא מגדל יתום משני הורים.
<< אורח >> אהרון טרואן: << אורח >>
שלום. אני הדוד של רותם מתיאס, שיר מתיאס ושקד מתיאס שהוריהם שחר ושלומי, אחותי וגיסי, נרצחו בביתם בקיבוץ חולית בעודם מגוננים על רותם בממ"ד בחדר שלו. שיר ושקד בגירות באותו אירוע, שקד הייתה בת 18 במספר ימים בודד וכל זה הבדיל בינם לבין אחיהם שהוא קטין.
כל הדברים שאיילת ותום אמרו הם מאוד רלוונטיים לנו. אני לא רוצה להדגיש את זה, אבל אני חושב שחשוב להעלות את הלאקונה בתקנות ואנחנו מברכים על התקנות שאתם מעבירים היום, אבל הפירמידה ההפוכה שתום דיבר עליה זה נכון. ילדים בני 15 עד 18 הם לא בעלי צרכים נחותים ופחותים מילדים צעירים יותר וכשהילד מגיע לגיל 18, בכל בית נורמטיבי לא זורקים אותו מהבית לנהל משק בית עצמאי ופרטי, דיור, תעסוקה, תחבורה, ביטוח רכב, התנהלות מול רופאים ומה לא.
גם התפקיד של המשפחה המלווה המגדלת, ולא משנה מה ההגדרה המשפטית לא נעלם. רותם הוא עכשיו בן 18, אנחנו עכשיו מנסים לעזור לו לבנות תוכנית מעבר, הוא עדיין בחינוך מיוחד, הוא עבר טראומה, הוא למעשה מוכר בנכות בביטוח לאומי ב-200%, של פוסט טראומה ואיבה ומה לא.
תארו לעצמכם ילד בן 18, הוא היה בן 16 באירוע, אביו סוגר את הדלת, אימו נשכבת מעליו, זורקים רימון, פורצים את הדלת, האבא צועק, הלכה לי היד, נופל מתבוסס בדמו, האמא מפרכסת מעליו והוא נשכב שם ומחכה חצי שעה שהחדר נשרף בעודו בעשן עד שייעלמו המחבלים שרצחו אותם ועזבו בצחוק את הבית. רק לחזור מספר פעמים. הוא נשאר שם שעות על גבי שעות. האחיות היו במקום אחר וכל המשפחה המורחבת שישבה בווטסאפ המשפחתי וניסתה ללוות אותם ראתה את הרצח תוך כדי שעה שאצלנו במרכז הארץ בשפלה נפלו ארבעה טילים מסביב לבית והורידו בית של השכנים. אנחנו יוצאים להתקשר ל-100, תשמעו, יש ילד שהוא לבד, אחי ואחותי נרצחו ויש שם נער, תצאו לחלץ, ואין מענה ואין מושיע.
וזו רק ההתחלה. מאז 794 ימים אנחנו מלווים את הסיוט הזה ואת הטראומה שבאה מזה יום יום. רותם, למזלו אולי, נעקר מביתו ומחייו ומקהילתו ונזרק לדודים. הייתה תקופה שבבית הספר כשהוא מקבל טופס לחתימת הורה הוא היה מזדעק, אני ארצח אותם, איך הם לא יודעים שאין לי הורים? במקום להציג אותי בתור דוד נהייתי אפוטרופוס.
כמו הורים מגדלים אחרים, סבתא שאומרת אני כבר לא סבתא, אני אמא, אבל הילד, הנכד, אומר לי: למה מי את שתחליטי עליי? אז היא איבדה גם את הזהות שלה בתור סבתא, גם את הזהות שלה בתור אמא, גם את היכולת להפעיל סמכות על הילד שהיא מנסה להציל ולגדל ולהביא לחיים נורמטיביים.
כמו שאמרנו, כולנו פה בשביל הילדים. בסיטואציה הזאת הדרישה מאפוטרופוס היא מאוד שונה מהאחים השכולים, מההורים השכולים, מהאנשים שמתמודדים עם הפירוק שרסיסי הרימון ניפצו בבת אחת במשפחה בכל המעגלים. אנחנו נדרשים יום יום לקום בבוקר ולתת עבודה ולהיות ממוקדים ולהיות כאילו אין לנו נכות משלנו וטראומה משלנו כי אנחנו אפוטרופוסים ויש לנו, לא רק ארבעה, אלא יותר עובדים סוציאליים שיושבים לנו על הגב לוודא שאנחנו בסדר ודואגים לילד.
אנחנו חייבים לתפקד, ובלי העובדים הסוציאליים ובלי המדינה אנחנו יודעים שאנחנו חייבים לתפקד. עד היום הזה, הנה אני עובד, אני עושה ממוצע שעות של יום וחצי עבודה רק בזה והנה אני, 794 ימים יושב בכנסת, עולה לכנסת, מבטל עבודה, על מנת לעסוק בצורכי ציבור. זה לא למעני, זה למען הילדים, זה למען הסדר הטוב שמדינת ישראל תדאג לאחריות שלה ותפתור את הבעיה הזאת שהיא בעיה שלא הולכת להיעלם מגיל 18.
בתור אפוטרופוסים, האפוטרופסות לא נגמרת בגיל 18, הצרכים והטראומה נמשכים, יש צרכים משפטיים, יש צרכים נפשיים ורפואיים, יש צרכים כלכליים והילדים הבגירים, גם אם יש להם קצבה וגמלה מביטוח לאומי, לא מסוגלים להתמודד עם זה לבד. האחיינית שלי שקרעה את המיניסקוס לא מזמן, אני מקבל טלפון מאחותה הגדולה שאומרת: אולי תוכלו לקפוץ אליה לאסוף אותה מהבית? כי היא לא מסוגלת לזוז. היא גרה בדיור בקהילה במקום אחר. כשהבאתי אותה בלילה לטיפול רפואי חירום, אמרתי לה: את צריכה לדאוג קודם כל לטיפול בכאב, דבר שני להפניה לאורתופד ול-MRI כדי לוודא שאת מקבלת את המשך הטיפול הראוי ולניידות, את צריכה קביים. היא אמרה: זה יותר מדי בשבילי, חסרה לי אמא, אין אמא שתטפל בי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בת כמה היא?
<< אורח >> אהרון טרואן: << אורח >>
היום היא בת 20, היא הייתה בת 18. איך היא יודעת להתמודד עם לקבוע תור בקופת חולים כשלא מתקשרים במוקד באמצע הלילה וצריך – אנחנו כולנו מכירים את זה. אלה מיומנויות חיים שהולכות ומתפתחות וצריכות ליווי מעבר לגיל 18. מצב שיש מצוק, שפתאום המסגרות התומכות, העוטפות והמלוות נגמרות בגיל 18, זה יהיה נזק לכל היתומים פה שהם קטינים.
הלאקונה של הטיפול בבגירים זה משהו שחייבים לעשות והנזקים, אני לא איכנס למשפחה שבה אחד הילדים הוא קטין והאחרים בגירים, יש פה עוד משפחות כאלה, שכל אחד מקבל יחס ותנאים אחרים, זה מאוד מאוד מורכב ובעייתי אפילו במערכת היחסים בין אחים ואחיות שהם. כמו ששמעתי פעם את האחיינים והאחייניות שלי מדברים: אנחנו שאריות משפחת מתיאס.
אז אנחנו כאן כדי לדאוג לשאריות ואני מקווה ששארית הפליטה הזאת תזכה לתמיכה ולהכרה של המדינה בצורך להמשיך את הליווי מעבר לגיל 18 כולל התמיכה בדמויות המבוגרות שמלוות אותם ותומכות בהם, שלא נעלמים והצרכים לא נעלמים ביום אחד. אנא תדאגו לזה בחקיקה ראשית, ביוזמת החוק הפרטית או בכל דרך אחרת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כבר הגשנו, יש כבר הצעת חוק.
<< אורח >> אהרון טרואן: << אורח >>
שהדברים האלה ירוצו ומהר, כמו שאומרים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה, אהרון. אכן כבר הוגשה הצעת חוק. גם אני הגשתי, לדעתי גם אתי עטייה, הצעת חוק לגבי שלמה אלפסה. הוא לא פה.
אנחנו רוצים להתקדם, קודם כל נאשר את התקנות האלה ואחר כך נתקדם בהחלט לנושא הבא שזה הבגירים. אנחנו נתחיל לקרוא.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
תקנות התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תשלום לאפוטרופוס מגדל שמונה ליתום ששני הוריו נפטרו כתוצאה מפגיעת איבה) (תיקון), התשפ"ה-2025
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 7ד(א) ו-21 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל–1970 (להלן - החוק), בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
תיקון תקנה 3
1.
בתקנות התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תשלום לאפוטרופוס מגדל שמונה ליתום ששני הוריו נפטרו כתוצאה מפגיעת איבה), התשע"ב-2011 (להלן – התקנות העיקריות), בתקנה 3 -
(1) בפסקה (1), במקום "בגובה השכר" יבוא "בגובה 150% מהשכר";
(2) בפסקה (2), במקום "שלושת רבעי שווי השכר" יבוא "שווי השכר";
(3) בפסקה (3), במקום "מחצית שווי השכר" יבוא "שווי השכר" ובמקום "פי שניים" יבוא "פי אחד וחצי";
(4) בפסקה (4), במקום "מחצית שווי השכר" יבוא "שלושת רבעי שווי השכר".
אני רק אסביר בקצרה. תקנה 3 עוסקת במשפחה מגדלת של קטין יתום אחד ושם יש את המדרגות לפי גיל הקטין. פסקה (1) עוסקת בעד תום השנה הראשונה לאחר קבלת הקטין או עד שמלאו לו שלוש, שם מגדילים מגובה השכר הממוצע ל-150% מהשכר הממוצע. פסקה (2) עוסקת מתום התקופה הקודמת או עד שהקטין מגיע לגיל שבע, שם מ-0.5 שכר ממוצע מעלים את זה לשכר הממוצע. לגבי התקופה של הקטין עד גיל 15, שם במקום מחצית שווי השכר יבוא שווי השכר הממוצע. בפסקה (4), עד שהקטין בן 18, זו התקופה הרביעית, שם אין שינוי.
<< אורח >> שלומי מור: << אורח >>
לא, יש הגדלה בכל הרמות. יש הסכומים המינימליים, שאני אפרט אותם, וכמובן שמי שיש לו אובדן הכנסה יותר גדול מזה, בהתבסס על הכנסתו קודם לאימוץ הילדים או לאפוטרופסות, אז הוא מקבל יותר.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
וגם שם יש תקרה עד לגובה פי ארבעה או פי שלושה שכר.
<< אורח >> שלומי מור: << אורח >>
נכון, אבל אף אחד לא הגיע לשם, לידיעתנו. אני אתן דוגמה לתיקונים שעושים פה בשנה הראשונה. כמובן הכול רטרואקטיבי, אז הכול חל על כל המשפחות.
בשנה הראשונה לטיפול כאפוטרופוס ביתום אחד, בעוד שהסכום היה 13,000 שקלים בחודש, עכשיו הוא עולה ל-20,000 שקלים בחודש. עד הגיעו של יתום לגיל שלוש, מגיל אפס עד גיל שלוש, זה היה 13,000 שקלים, עכשיו זה עולה ל-20,000 שקלים. אני מדבר על רטרואקטיבי מ-1 בינואר. מגיל שלוש עד שבע זה היה 10,000, זה עלה ל-13,500 שקלים. מגיל שבע עד 15, זה היה 6,600, זה יעלה ל-12,500 שקלים, ומגילאי 15 עד 18, דובר פה על הצרכים, שלא בהכרח קטנים, זה מ-6,600 עולה ל-13,300.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
זה פסקה (4). פסקה (4) אני לא רואה פה תיקון.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
כן, זה משולב. במקום מחצית זה שלושת רבעי שווי שכר.
<< אורח >> שלומי מור: << אורח >>
ב-15 עד 18 זה עולה מ-6,600 לבערך 10,000. אין לי את המספר המדויק. בכל רמה יש תוספת של אלפי שקלים לחודש. אני אומר לשאלת כבוד היו"ר, שאנחנו מדברים על 15 משפחות שזה יחול עליהם, על כ-27 יתומים ויש גם מקרה אחד של משפחה אחת שזה קודם ל-7 באוקטובר, שכמובן שהתיקון חל גם עליה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אם כבר שלומי העיר את זה אני כן אעיר שיש לנו גם את חוק משפחות חיילים, שהוא חוק שבדרך כלל ההקבלה היא הפוכה, אנחנו עושים את התיקונים בחוק משפחות חיילים ושואבים את זה לחוק התגמולים, במקרה של ההסדר של קטין שהוא יתום משני הוריו, ההסדר נמצא בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה.
משיחה שעשינו עם משרד הביטחון נאמר לנו שאין להם מצב של קטין יתום משני הוריו שהם שניהם חללים לפי חוק משפחות חיילים, כן יש מצב של קטין יתום משני הוריו ואז ביטוח לאומי מטפל, אבל כן חשבנו שלמען הסדר הטוב ולמען שבאמת תהיה השוואה מלאה, אז בתיקון שנמצא על שולחן הוועדה נעשה סעיף ששואב את ההסדר של יתום משני הוריו גם לעניין משפחות חיילים.
<< אורח >> שלומי מור: << אורח >>
אני חושב שסעיף 7ד שלנו כן הועתק או הוחל בחוקי השיקום.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני גם זוכרת שכשעברנו על החוק זה כן הוסדר.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
לא את ההסדר הזה של יתום משני הוריו, הוא לא קיים. אנחנו נבדוק את זה, אני רק אומרת שכמובן שזה חל כמו תמיד באופן מקביל על שני ההסדרים.
<< אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>
אנחנו מאוד תומכים, אני חושבת שזה ראוי ונכון לעשות את ההשוואה הזאת. כמו שאנחנו תמיד משווים את עצמנו אליהם, מן הראוי, כי אנחנו אף פעם לא יודעים מה יכול לקרות, נקווה שלא יקרה.
<< אורח >> הודיה מויאל: << אורח >>
אני אשמח להבין את ההיגיון במעבר בין הדרגה של עד גיל 15 לעד גיל 18. כמו שהמשפחות כבר אמרו קודם, ההוצאות לא קטנות. נכון שיש עלייה בכל הדברים, אבל עדיין עכשיו, לאור הדבר הזה, ברגע שילד עובר את גיל 15 יש ירידה במה שהאפוטרופוסים המגדלים מקבלים ואני אשמח להבין את ההיגיון מאחורי זה, כי לפי מה שאנחנו שומעים מהמשפחות פה זה לא שההוצאות יורדות. אני לא מכירה ילד בגיל 15 שההוצאות שונות מילד בגיל 14, ועד גיל 18 הילד – שוב, אני מבינה שמעל גיל 18 זה כבר בתיקון חוק, אבל עד גיל 18 הילד סמוך לשולחן ההורים המגדלים.
<< אורח >> שלומי מור: << אורח >>
לא באמת נדרש אובדן הכנסה, זאת אומרת יכול להיות שההורים המגדלים ממשיכים להרוויח את אותו דבר ובכל זאת מצא המחוקק להעניק להם את הסיוע הזה כי ברור לנו, זה אפילו לא מתחיל לפצות על המעמסה בכל האספקטים של החיים, אבל זה סיוע מסוים.
לשאלתך, בסופו של יום אפשר היה גם לשאול את השאלה למה בגיל שבע זה יורד מ-20,000 ל-13,000 שקלים. לא נוכל לתת תשובה מספקת לכל תחום, אני רק יכול להגיד שהתקנות האלה - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
שלומי, זו באמת שאלה. אני לא נכנסת עכשיו לצד המקצועי, ילדיי כולם בגירים אז אני כן יכולה להגיד שכשהם היו הקטינים המעונות עלו מאוד יקר ובית הספר כבר כן חינם אז זה פחות, אבל עדיין צריך דברים אחרים כמו חוגים וכו' שאתה מכניס. אני איתכם, לכן אני כן שמה פה סימן שאלה, מי שקבע את זה בראשית הדרך, הייתה פה איזה התוויה, מעניין אותי לדעת על מה היא נסמכה, למה יש את הדירוג הזה. הכי קל היה לכתוב מגיל לידה ועד גיל 18 X כסף ונגמר האירוע. למה חילקו את זה אז? כן ציפיתי שתגידו איזה טיעון כזה או אחר.
<< אורח >> אהרון טרואן: << אורח >>
התמיכה היא לא רק בעלות הגידול של הילד הספציפי, הפגיעה בכושר ההשתכרות היא פגיעה לעתיד, כל מדרגות ההשתכרות והפנסיה נבנים לאורך שנים, העצירה שבוצעה והנסיגה שבוצעה בכושר ההשתכרות של כל ההורים המגדלים כאן, בין אם הם עזבו את העבודה שלהם לחלוטין ובין אם הם נתקעו באותו דרג, ההפרשות הסוציאליות הן עצומות והרבה מעל ומעבר וזה פוגע גם בפנסיה ובצוואה שאנחנו נצטרך להוריש למשפחה המורחבת פתאום.
<< אורח >> שלומי מור: << אורח >>
אתה צודק במאה אחוז וגם אם אין אובדן הכנסה, אנחנו לא בודקים את זה. התקנות האלה הן בנות 15 שנה, הן נחקקו בשעתו על ידי שר הרווחה, לא על ידי הביטוח הלאומי, אני לא יכול להסביר לגברתי בדיוק למה שקל יורד לשקל, אבל אני אגיד דבר אחד, כל מה שאת רואה פה, גברתי, לא קשור לכל מה שהיתום מקבל, לא רק הקצבה שלו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן, כל המסביב.
<< אורח >> שלומי מור: << אורח >>
אם הוא זקוק לסיוע נוסף, חוגים נוספים, טיפולים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן, זה למגדלים. ברור לי. אני אגיד לכולכם, מאחר שאנחנו רוצים כבר להעביר את החוק, כמו שאמרתם, חלק מכם כבר שנתיים מחכים, אין לי פה הסבר למה החלוקה הזאת וזה לא בסדר, אני כן הייתי שמחה אם הייתי מקבלת הסבר כלשהו, אולי לאוצר יש הסבר, אולי הוא בדק, אני אשמח לשמוע ממך, אבל אני לא אעמוד על זה כי אני רוצה להעביר את החקיקה הזו, אני רוצה שהתקנות האלה ייכנסו לפועל ויכול להיות שנצטרך שוב תיקון.
אני לא אוהבת את זה, כי כל תיקון זה להתחיל מהתחלה ואת כל התהליך, אבל בסוף כשאתה צריך להחליט או לעמוד על קוצו של יו"ד, כשכל קצה הוא חשוב והכרחי, אבל זה אומר לדחות עוד ועוד עד שנגיע להבנה המושלמת, או להגיד אוקיי, אנחנו רגע מורידים ראש ומעבירים את מה שיש כרגע וממשיכים את המאבק במעלה ההר. אני בטוחה שכולכם פה, מצד שמאל שלי של השולחן, יסכימו איתי שעדיף להעביר את התקנות הללו ולהתרכז בתיקונים בשלב מאוחר יותר.
<< אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>
קודם כל אני באמת מברכת ואני מקווה שאתם מסיימים את זה היום, אבל מאחר שראינו בארגון שיש כל מיני מצבים שהם מצבים נקודתיים, בעייתיים, שהמחוקק לא חשב עליהם, אני רוצה לדעת האם יש פורום או איזה ועדה שכשיש מצב מיוחד, ייחודי, למשפחה מסוימת שפתאום קרה מה שקרה והיא נקלעת לבעיה, מעבר למה שפה נותנים, אני רוצה לדעת שיש לה כתובת ויש מענה בחוק.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ועדת חריגים מה שנקרא. בבקשה, שלומי.
<< אורח >> שלומי מור: << אורח >>
כן, בביטוח הלאומי קיימת ועדת חריגים וועדת למ"ד למשפחות, גם מספר מקרים של משפחות מגדלות הגיעו בפני הוועדה וזכו למענה ייחודי ספציפי. אולי לא מלא, אבל בוודאי יש ועדה והיא נותנת מענים חריגים.
<< אורח >> מאשי סנדרוביץ: << אורח >>
אנחנו גם קיבלנו החלטה חריגה, זה לא מעוגן בחוק, אבל המוסד לביטוח לאומי קיבל החלטה להעניק טיפול נפשי לכל משפחת המגדלים, זאת אומרת למגדלים עצמם ולאחים והאחיות ולילדיהם.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
חשוב. המשפחות, ידעתכם על כך?
<< דובר >> קריאה: << דובר >>
כן.
<< אורח >> מאשי סנדרוביץ: << אורח >>
בנוסף לכך אנחנו גם מציעים שיקום מקצועי למגדלים. היו לנו מקרים בעבר, לפני ה-7 באוקטובר, שהמגדלים עצרו את החיים שלהם והיו צריכים להכשיר אותם מחדש ולהעניק להם מקצוע, אז גם זה אפשרי בבוא העת.
<< אורח >> אהרון טרואן: << אורח >>
אני רק אציין שהטיפול בילדים הביולוגיים הוא חשוב, אבל הוא לא כולל פסיכיאטריה פרטית כשצריך, הוא לא כולל את הטיפול בהפרעות אכילה והוא לא כולל הרבה מאוד מרכיבים שמגיעים לעשרות אלפי שקלים שאנחנו מקבלים מעמותות. ביטוח לאומי והרווחה וכל הגורמים, עשרת העו"סים שעובדים איתנו, והם כולם ברצון טוב עוזרים, עדיין מפנים אותנו להשלמת צרכים למגבית יהודי לוס אנג'לס.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ולא מפנים אתכם לוועדות למ"ד?
<< אורח >> אהרון טרואן: << אורח >>
לא, לא נאמר לנו. יש דברים שנעשו מאחורי הקלעים על ידי השיקום והם פתרו את הבעיות. שרון טימר פה עשתה עבודה נהדרת עבור בעיות פרטניות, אבל המעטפת היא מורכבת ובאמת צריך את ההסתכלות הפרטנית על כל משפחה. אני מסכים במאה אחוז עם מה שנאמר כאן.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
משרד האוצר, אתה יודע להגיד לי למה זה נבנה במדרגות כאלה? מה הסיבה מאחורי המדרגות?
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
אני רק יכול לשער שבתקופה שחוקקו את זה, כן יש הנחות בנוגע לגידול ילדים בגילאים שונים. לא הייתי לפני 15 שנה קרוב לתפקיד הזה, אבל אפשר לבדוק בפרוטוקולים של הדיון מאותה תקופה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני כן אשמח שתבדקו את זה ולו בשביל העתיד. תודה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אני רק מעירה שיש מדרג נוסף בתקנות שיש מגדל ראשון ושני, כלומר בני זוג. לגבי קטין יתום אחד רק המגדל הראשון מקבל את התשלום, ועכשיו בתקנה 4, שאני אקרא את התיקון שלה עכשיו, שם כבר יש תשלום למגדל ראשון ושני בתקופות מסוימות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני רוצה להבין, לצורך העניין אם יש כאן נניח את אהרון, תסלח לי שאני לוקחת אותך כדוגמה, ובת זוגתך, אז אהרון מקבל ולא בת הזוג?
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
כשיש יתום אחד.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אנחנו מדברים על יתום אחד קטין, גם אם הוא מגדל שלושה אבל רק אחד קטין, אז בעצם מגיע רק לאהרון ולא לבת זוגו את הסכום?
<< אורח >> אהרון טרואן: << אורח >>
נכון, שנינו נפגעים מבחינת –
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ואז אנחנו יורדים לסעיף 4 בתקנות ושם מדובר על שניים.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אבל רק בתקופת החיים המאוד ראשונה של הקטין. כשזה שלושה קטינים יתומים כבר נותנים עד גיל שבע לשני המגדלים, כשזה יותר כבר נותנים, זה מין מדרג כזה גם לפי גיל וגם לפי התקופות.
<< אורח >> תום אלון: << אורח >>
לגבי מגדל ראשון ושני, אני זוכר שהלאקונה שהכי היה לנו קשה איתה שביקשו מאיתנו להגדיר את זה ברגע הראשון ואי אפשר לשנות את זה. זה משהו מורכב, בעייתי, כי שוב, אנחנו בקריירות דינמיות. נכון להיום אני מצליח לשמור את מקום העבודה שלי, אשתי קיבלה, ואולי עוד שנה המציאות תתהפך ואנחנו מבקשים לאפשר מרחב, דינמיות גם בתוך הראשון שני הזה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה, תום, אתה צודק לחלוטין. שלומי או רועי, מי מכם?
<< אורח >> שלומי מור: << אורח >>
אני צריך לבדוק את השאלה הזאת, אני לא יודע על מגבלה חוקית, אבל אני אבדוק אותה.
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
אני לא מכיר שיש מגבלה, אבל זה משהו מקצועי של ביטוח לאומי, אין לנו עמדה בנושא, אין לנו בעיה שכן תהיה גמישות כזאת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
משרד המשפטים מכיר את זה? יש בעיה עם הגמישות הזאת הנדרשת כל כך?
<< אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>
זה היה בדיון הקודם ולא נתנו תשובה גם אז. אני זוכרת שזה עלה.
<< אורח >> שלומי מור: << אורח >>
חברי ממשרד המשפטים הפנה אותי, יש תקנה שקובעת, תקנה 2(ב), משפחה מגדלת המגישה תביעה כאמור תבחר בעת הגשת התביעה מי מבני הזוג ייחשב אפוטרופוס מגדל ראשון ומי ייחשב אפוטרופוס מגדל שני. בחרה המשפחה המגדלת כאמור - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אם אין לכם שום בעיה בוא נתקן את זה עכשיו.
<< אורח >> שלומי מור: << אורח >>
אין לי שום בעיה ובלבד שזה יהיה פעם בשנה או איזה שהוא משהו סביר.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אפשר להגיד שמשפחה מגדלת המגישה תביעה תבחר בעת הגשת התביעה מי מבני הזוג ייחשב וניתן לעדכן את הבחירה הזאת אחת לשנה.
<< אורח >> שלומי מור: << אורח >>
אין לי בעיה בכלל.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מאה אחוז. תודה, תום, חשוב. תהיו ערניים. תראו כשאתם ערניים כמה חשוב לתקן, כי אחר כך אנחנו נאשר את זה כך ואז עד שנבוא לתקן שוב אלוקים יודע. אז תודה על הערנות וזה חשוב.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אני עוברת לתיקון תקנה 4 שכאמור מדברת על שני קטינים יתומים.
תיקון תקנה 4
2.
בתקנה 4 לתקנות העיקריות -
(1) בפסקה (1) -
(א) במקום "זכאים האפוטרופוס המגדל הראשון והאפוטרופוס המגדל השני, כל אחד" יבוא "זכאי האפוטרופוס המגדל הראשון";
(ב) במקום "בגובה השכר" יבוא "בגובה 150% מהשכר";
(ג) במקום "הכנסתם" יבוא "הכנסתו";
(ד) אחרי "מביניהם" יבוא "והאפוטרופוס המגדל השני זכאי לתשלום חודשי בגובה השכר הממוצע או בגובה אובדן הכנסתו בפועל, לפי הגבוה מביניהם,";
(2) בפסקה (2), במקום "והאפוטרופוס השני" יבוא "והאפוטרופוס המגדל השני" ובמקום "מחצית שווי השכר" יבוא "שלושת רבעי שווי השכר";
(3) בפסקה (3), במקום "האפוטרופוס הראשון" יבוא "האפוטרופוס המגדל הראשון" ובמקום "בגובה השכר" יבוא "בגובה 125% מהשכר";
(4) בפסקה (4), במקום "בגובה מחצית השכר הממוצע או בגובה מחצית אובדן הכנסתו" יבוא "בגובה 125% מהשכר הממוצע או בגובה אובדן הכנסתו";
(5) בפסקה (5), במקום "מחצית שווי השכר" יבוא "שווי השכר" ובמקום "עד שווי השכר הממוצע" יבוא "עד שווי של פי אחד ורבע מהשכר הממוצע".
למעשה במדרגה הראשונה של השנה הראשונה יש את המגדל הראשון שיקבל עכשיו 150% מהשכר הממוצע ולא שכר ממוצע והמגדל השני ימשיך לקבל את שווי השכר הממוצע. עד גיל שלוש, גם שם יש את הפיצול בין מגדל ראשון לשני, הראשון יקבל שווי שכר ממוצע, והשני, במקום מחצית שכר ממוצע זה עולה לשלושת רבעי שכר ממוצע. ומגיל שלוש והלאה רק המגדל הראשון יקבל וגם שם יש העלאה משכר ממוצע ל-125% בתקופה של עד גיל שבע, אחר כך ממחצית שכר ממוצע ל-125%, ועד גיל 18 גם שם יש עלייה של התשלום. שוב, רק למגדל הראשון. זו תקנה 4.
<< אורח >> תום אלון: << אורח >>
מ-15 עד 18 כמה זה?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
שווי השכר הממוצע.
<< אורח >> תום אלון: << אורח >>
מ-50% ל-100%.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
וגם לפי הגבוה מביניהם. זה היה עד שווי השכר ועכשיו העלו עד אחד ורבע מהשכר הממוצע.
<< אורח >> שלומי מור: << אורח >>
מ-6,500 ל-13,000 בערך, זה בגיל 15 עד 18. בשנה הראשונה זה 33,000 ₪ לחודש, עד גיל שלוש זה עולה ל-23,000 ₪, עד גיל שבע ל-16,600, עד גיל 15 ל-15,600 וכאמור מגיל 15 עד 18 זה עולה מ-6,500 ל-13,000 שקלים.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אני רוצה להבין, נגיד יש שני קטינים יתומים ואחד מהם במהלך השנה מגיע לגיל 18 ואז אוטומטית התשלום עובר למדרגה הנמוכה באותו מועד? או שזה קורה אחת לשנה? איך זה עובד? זה עדכון חודשי?
<< אורח >> שלומי מור: << אורח >>
זה עדכון חודשי.
<< אורח >> אהרון טרואן: << אורח >>
יש לי שאלה. כיוון שיש מצבים, במיוחד לאור הטראומה של הילדים, שהאפוטרופסות והאומנה מוארכות לפי תקופות לאחר גיל 18, האם ניתן להכניס תיקון לחוק שלפי התקנות האלה התמיכה תימשך כל עוד יש הגדרה של אפוטרופסות או אומנה?
<< אורח >> שלומי מור: << אורח >>
אני לא מכיר אפוטרופסות מעל גיל 18.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בטח שיש, אם הילד נכה.
<< אורח >> אהרון טרואן: << אורח >>
אני רוצה להגיד שתבינו שכל הילדים האלה הם בפוסט טראומה לצמיתות ולא משנה כרגע מה הוועדה של הביטוח הלאומי תקבע בהגיעם לגיל 18. אנחנו צריכים להבין שהם חיים עם זה לכל אורך החיים, לכן השאלה היא האם יש אפשרות כבר עכשיו לטפל בבעיה הזאת ספציפית.
<< אורח >> ליאת יעקובוביץ: << אורח >>
אחרי גיל 18, ברגע שאתה רוצה להמשיך להיות אפוטרופוס לאותו אחד שאתה מגדל אתה צריך לפנות לבית המשפט למשפחה ולבקש ממנו את המינוי כאפוטרופוס.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ואם זה קורה והוא ממשיך להיות אפוטרופוס, התקנות האלה יכולות להמשיך לחול או שצריך לתקן תקנות אחרות מעל גיל 18?
<< אורח >> ליאת יעקובוביץ: << אורח >>
היום להבנתי זה עד גיל 18.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
עד גיל 18 כולנו אפוטרופוסים טבעיים של הילדים שלנו.
<< אורח >> ליאת יעקובוביץ: << אורח >>
צריך לזכור שגם למעשה בעניינם הם לא אפוטרופוסים טבעיים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ברור לי, לכן אני שואלת, דווקא בגלל זה, אם ממשיכים לו אחרי גיל 18, ממשיכים את האפוטרופסות הלא טביעת הזאת, ממשיכים לילד אחד, האם התקנות יכולות להמשיך לחול לגבי אותו ילד או שצריך פה בעקבות החוק תקנות או תיקון חוק?
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אגב בחוק משפחות יש יתום שלא עומד ברשות עצמו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
נכון. השאלה מה אנחנו עושים לגבי האירוע הזה.
<< אורח >> שלומי מור: << אורח >>
התקנות כן קובעות שזה קטין יתום עד גיל 18, כרגע סעיף החוק המסמיך מדבר על יתום שיש לו אפוטרופוס.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אז אפשר אולי לכאורה להכניס.
<< אורח >> שלומי מור: << אורח >>
אני לא יכול להתחייב על זה כרגע, אני צריך לבחון לעומק. התקנות בוודאות מגדירות גיל 18, החוק מדבר על אפוטרופוס, לכאורה לא מגבילות גיל 18, אבל הסיטואציות שבהן נקבע בן אדם אפוטרופוס - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
שלומי, תודה. משרד המשפטים, יש את סעיף 7ד לחוק שאומר אפוטרופוס לגוף שמונה ליתום ששני הוריו נפטרו כתוצאה מפעולות איבה, לא כתוב יתום קטין. אולי לכאורה צודק פה אהרון ואפשר יהיה להכניס.
<< אורח >> יואב סטשבסקי: << אורח >>
בחוק עצמו אין הגבלה, ההגבלה היא רק אפוטרופוס לגוף, כל מי שמונה כאפוטרופוס לגוף יהיה זכאי ובתקנות צריך לראות.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אז אפשר לתקן עכשיו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני שואלת אם אפשר לתקן או אי אפשר. שוב, המקרים הם נורא בודדים, אנחנו מדברים על מקרה שבו בית משפט אישר להמשיך את האפוטרופסות אחרי גיל 18, זה לא המקרה שאנחנו מדברים עליו, כמו הצעת החוק שלי של שלמה אלפסה שהם כבר מעל גיל 18 ואין להם אפוטרופסות. זה משהו אחר.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
יש לנו הגדרה של קטין יתום בתקנות ושם כתוב שזה עד גיל 18. השאלה אם אי אפשר פה לתקן ולהגיד קטין יתום, מי ששני הוריו נפטרו כתוצאה מפגיעת איבה וטרם מלאו לו 18 שנים, או אחרי גיל 18 שאינו עומד ברשות עצמו או שמונה לו אפוטרופוס ואז התקנות יחולו גם עליו, כי, כמו שאמרנו, בחוק אין את ההגבלה הזאת.
<< אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>
הנושא שמוביל את העניין זה האפוטרופסות. אם האפוטרופסות היא המובילה, היא המצפן, מאחר שקבעו שהוא יהיה אפוטרופוס אחרי גיל 18 אני לא רואה שום סתירה כי הסטטוס של האפוטרופוס הוא הקובע, לא הגיל של הילד, לעניין הזה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
משרדים יקרים, אם לכם אין בעיה אנחנו נרצה לתקן גם את זה. רועי.
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
אנחנו צריכים לבחון את זה, אני לא חושב שזה משהו שנוכל ברגע זה לאשר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני חייבת לומר לך שאין פה עלויות עצומות כי גם ככה אנחנו מדברים ב-15 משפחות ו-27 יתומים שהם הולכים וגדלים ויוצאים ברוך ה' מה - - -
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
אני לא אומר שאנחנו מתנגדים, אבל אני אומר שלא נוכל עכשיו לאשר את זה כי זה דורש בחינה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אתה יכול, תבדוק את זה. אני לא רוצה לעכב את זה, אז נאשר עם רוויזיה. אנחנו נאשר את זה ונעשה רוויזיה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אנחנו מדברים על תיקון בהגדרה של קטין יתום, או עד גיל 18, או יתום שמונה לו אפוטרופוס.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
שהוא מעל גיל 18.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אני עוברת לתיקון תקנה 5.
תיקון תקנה 5
3.
בתקנה 5 לתקנות העיקריות –
(1) בפסקה (1), במקום "בגובה השכר" יבוא "בגובה 150% מהשכר";
(2) בפסקה (4), במקום "בגובה השכר" יבוא "בגובה 150% מהשכר";
(3) בפסקה (5), במקום "מחצית שווי השכר הממוצע או מחצית שווי אובדן הכנסתו בפועל" יבוא "125% מהשכר הממוצע או בגובה שווי אובדן הכנסתו בפועל" ובמקום "עד שווי השכר הממוצע" יבוא "עד שווי של פי אחד וחצי מהשכר הממוצע";.
תקנה 5 מדברת על שלושה קטינים יתומים או יותר, וגם שם לפי התקופות העלינו, מגדל ראשון ושני מקבלים בתקופה הראשונה במקום גובה השכר הממוצע יהיה 150%, בתקופה השלישית המגדל הראשון מקבל שכר ממוצע והמגדל השני מחצית שכר ממוצע ואין שם שינוי, ולגבי התקופה של עד גיל 15 ומ-15 עד 18 רק המגדל הראשון מקבל ושם במקום שכר ממוצע ומחצית שכר ממוצע יקבלו 150% מהשכר הממוצע בתקופות המאוחרות יותר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
שלומי, אפשר סכומים לגבי תקנה 5?
<< אורח >> שלומי מור: << אורח >>
קודם כל אני אומר שאין תודה לאל היום מקרים כאלה, אבל המשמעות היא עלייה בין 26,000 שקלים ל-39,000 שקלים בשנת הטיפול הראשונה. מגיל אפס עד גיל שלוש המצב נשאר אותו סכום, 26,600, מגיל שלוש עד גיל שבע גם כן נשאר 20,000 שקלים, מגיל שבע עד 15 עלה מ-13,000 ל-19,000 שקלים, ומגיל 15 עד גיל 18 זה עלה מ-6,500 שקלים לבערך 15,000 שקלים.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
תיקון תקנה 6
4. ב
בתקנה 6 לתקנות העיקריות –
(1) בפסקה (1), במקום "בגובה השכר" יבוא "בגובה 150% מהשכר";
(2) בפסקה (2), המילה "בניכוי" – תימחק.
תקנה 6 מדברת על ארבעה קטינים יתומים או יותר ושם עושים שינוי רק לתקופת השנה הראשונה, ששם מגדילים גם למגדלים הראשון והשני משכר ממוצע ל-150% מהשכר הממוצע.
'בניכוי', שלומי, יהודה, למה מחקנו את המילה?
<< אורח >> יהודה הריס: << אורח >>
זה סתם מילה שנמצאת שם.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
המחיקה של המילה 'בניכוי'.
<< אורח >> יהודה הריס: << אורח >>
הייתה טעות בתקנות המקוריות אז אנחנו ככה על הדרך מתקנים גם את זה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
תיקון תקנה 7
5.
בתקנה 7(א) לתקנות העיקריות, בסופה יבוא "ואולם בהחלת תקנה 4(1) או (2), תקנה 5(1), (2) או (3) או תקנה 6(1), (2) או (3), לפי תקנה זו, על אפוטרופוס מגדל יחיד, סכום התשלום שלו יהיה זכאי יהיה שווה ל-150% מהסכום שלו היה זכאי אם היה אפוטרופוס מגדל ראשון".
תקנה 7 עוסקת במצב של אפוטרופוס מגדל יחיד, שאין מגדל ראשון או שני ואז מעדכנים את סכומים שלו, שיחולו מה שחל על מגדל ראשון ושני.
<< אורח >> יהודה הריס: << אורח >>
אנחנו לא מכירים שיש מקרה כזה היום, אבל רצינו לתת מענה גם אם יהיה מקרה כזה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
תחולה
והוראות מעבר
6.
(א) תקנות אלה יחולו לגבי תשלומים חודשיים שהשתלמו בעד חודש ינואר 2024 ואילך.
(ב) הפרשים בין סכומים שלהם זכאי אפוטרופוס מגדל לפי התקנות העיקריות, כתיקונן בתקנות אלה, בעד התקופה שקדמה למועד כניסתן לתוקף של תקנות אלה, ובין הסכומים ששולמו לו בפועל בעד אותה תקופה, ישולמו ב-1 בחודש שבתום 30 ימים ממועד כניסתן לתוקף של תקנות אלה.
זה ההפרשים משנת 2024 ישולמו בתוך חודש.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני רוצה לתת לשלמה אלפסה, הוא נמצא בזום.
<< אורח >> שלמה אלפסה: << אורח >>
קודם כל תודה רבה, מיכל, תודה רבה על התיקון שאתם עושים, תיקון מאוד חשוב למשפחות המלוות של היתומים הקטינים. בהזדמנות זו אני רק אגיד שיש חקיקה שאנחנו מקדמים ליתומים בגירים, זה הזמן של ההורים ליתומים הקטינים להסתכל טיפה קדימה ולשלב ידיים ולתמוך בנו גם בהצעה הנוכחית.
אלייך, מיכל, אני אגיד שהחודש יש הצעת חוק, אבל משרד האוצר, רועי שנמצא שם וטרם פגשתי אותו פנים מול פנים, היום הייתי חייב להיות בעבודה, אין מה לעשות, אנחנו גם מתפרנסים, אפילו אם מתפרנסים חלקית, משרד האוצר בהערכה תקציבית של רועי העריך את זה בסביבות 3.8 מיליון ₪ לשנה אם כל היתומים הבגירים צריכים מעטפת מלווה, משפחה מלווה עוטפת, שזה סכום ממש ממש מגוחך ועדיין הם לא מסכימים לקדם את הצעת החוק של חברת הכנסת אתי עטייה ושזו גם הצעת חוק שלך, חברת הכנסת מיכל, לכן אני רואה בזה חובה מוסרית עמוקה שלך ושל חברי הכנסת וגם נציגים מהאוצר וגם נציגים מהעבודה.
את מר שלומי מביטוח לאומי אני לא כל כך מכיר ועוד נציגים שיש שם, חובה מוסרית שלכם שם זה לסגור את הנושא הזה מול משרד העבודה ולשלב ידיים כי אנחנו, אני אישית התעייפתי מההגעה לוועדות הכנסת. אני צריך להתפרנס ולא נעים להגיד, לעומת אלה שדיברו לפניי, אני מתחיל בשלבי גיוס של תרומות. אנחנו נמצאים במצב של חוסר הכנסתי די כבד, אנחנו נמצאים במצב שאני מתחיל להוציא כספים רבים לטיפולים במשפחה האורגנית שלי, הגרעינית שלי, לילדים שלי. אני לא חוסך בכספים, אני לא מתכוון לחסוך בכספים ולכן הגירעון התקציבי האישי שלי הולך וגדל.
בושה שאתם, בתור משרדי הממשלה, אילצתם אותי להגיע למצב כזה של פשיטת יד לעמותות. אם אתם רוצים להגיב או להגיד משהו בנושא אני אשמח.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
שלמה, סיימת?
<< אורח >> שלמה אלפסה: << אורח >>
כן, סיימתי, רק בנושא היתומים הצעירים אני מבין שאתם איך שהוא מצליחים לסגור עניין, בנושא היתומים הבגירים, אני רק מודיע לכל ההורים, אם החקיקה הזאת לא תעבור זה יהיה גורלכם העתידי, לצערי. כל היתומים הצעירים שרוצים לשלב יד איתי ועם אהרון ועם סימון ממשפחת ברנס, מוזמנים ואנחנו רואים אתכם בממשלה ובמשרדי הממשלה כחבים חובה מוסרית לסגור את הנושא הזה לפחות במושב הכנסת הנוכחי ולא תחזיקו אותנו ככה באוויר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה, שלמה. רועי, אני אשמח להתייחסות, בוודאי עד גיל 21. אנחנו יודעים על 18 עד 21 שזה צבא, ועדיין צריך את הבית וצריך מישהו שיתמוך. אני חושבת שגם צריך הלאה, אבל זה נראה לי המינימום הבסיסי וההכרחי, אני אשמח לשמוע התייחסות שלך.
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
דיברתי עם ביטוח לאומי להבין את המשמעויות של הדבר, זה אירוע מאוד ספציפי שבו נקבע אפוטרופוס ל - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא על זה. תתייחס גם לאפוטרופוס, אבל אני מדברת על בגיר בכלל עד גיל 21. אפוטרופוס זה שלב אחד, אני מבינה.
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
לא, אנחנו מדברים פה על תקנות של אפוטרופוס.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
זה שני דברים נפרדים. א', אנחנו רוצים להכניס את האפוטרופוס פנימה, לגבי אם מונה לו אפוטרופוס להמשך, אנחנו לא יודעים עד איזה גיל. אם יש לו אפוטרופוס עד גיל 40? אני מכירה אישית, לגדל ילד שהוא עם נכות וצריך למנות לו אפוטרופוס, זה לא קל, זה לא קורה, זה באמת תהליך מאוד מאוד ארוך עד שדבר כזה קורה, אז אם זה כבר קורה זה אומר שהוא נכנס לגדר קטין, כי זאת ההתייחסות, אחרת לא היה צריך אפוטרופסות. שם אין הגבלה של גיל.
זו שאלה ראשונה בעניין שאמרנו שנעשה רוויזיה. השאלה השנייה היא בכלל לגבי בגירים ולפחות עד גיל 21, למה אנחנו לא יכולים להתייחס גם אליהם בתוך האירוע הזה.
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
אני לא משפטן, אבל מההבנה שלי התקנות מדברות על אפוטרופוסים לילדים קטינים וזהו. אנחנו לא יכולים לשנות את כל המבנה של התקנות ואת המשמעות שלהן בחוק.
<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>
המומחיות שלך בכלכלה, אני אומר לך, תתעסק עם מה שיש לך, אל תנסה להתפרס, לא תצליח, תתמקד רגע בנושא של 18 עד 21.
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
זו בדיוק ההסתייגות שהייתה לי, שאני לא מבין, אבל ככל - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני שואלת אותך לגופו של עניין.
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
זה משהו שנצטרך לבחון אותו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לגופו של עניין לגבי בגירים, זה לא דבר שהיום אנחנו מעלים אותו פעם ראשונה וזה חידוש שהאוצר לא ידע עליו, זה משהו שאנחנו מדברים עליו כבר הרבה זמן. יש שתי הצעות חוק, אחת מהן, גילוי נאות, שלי, שעוסקות בנושא הזה. אז זה לא משהו חדש וכבר עשיתם חישובים וכבר מצאתם את הסכומים.
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
זה העניין. הסכומים נמצאו לטובת התקנות כמו שהן מנוסחות כרגע ולא מעבר לכך.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא, במסגרת הצעת החוק הממשלתית למשפחות שכולות אנחנו דיברנו גם על הנושא של יתומים שאיבדו את שני ההורים, אבל הם לא הגדרת יתום כי הם איבדו את ההורים אחרי גיל 21. דיברנו על הנושא הזה של איך אתה מתייחס ואתה נותן להורים המגדלים סוג של תמיכה כספית בזמן הגידול. נכון, קיבלנו הערכה ממשרד האוצר שדיבר על - - -
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
3.8 מיליון.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בדיוק, זה לא קשור לתקנות האלה, זה משהו נפרד.
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
בנוגע להצעה של שלמה אלפסה נתנו הערכת עלות של 3.8 מיליון שקל, זה עד גיל 35 בנוסח החוק לדעתי. בכל אופן זה נידון שם, זה לא משהו שנידון כחלק מהתקנות עכשיו. לגבי העניין של האפוטרופוס, שפה אתם מבקשים לשנות שהמגבלה תשתנה וזה לא יהיה עד גיל 18, אם זה כמו שדיברתי עם ביטוח לאומי אז זה מקובל בעינינו.
<< אורח >> שלומי מור: << אורח >>
קודם כל תודה רבה, באמת תודה רבה, וגם תודה רבה לך, אתה מאתגר אותנו במובן הטוב של המילה. אני אסכם את זה, אם מדובר באפוטרופוס על גוף, זה לא הליך פשוט ואנחנו לא היינו רוצים שחס וחלילה תמריץ כספי יביא לכך - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא יצליחו גם. כאחת שעברה את זה, אני אומרת לך שאין סיכוי בעולם, לא ממנים כל כך מהר אפוטרופוס.
<< אורח >> שלומי מור: << אורח >>
שחס וחלילה יהיה רצון שבשביל הדבר הזה ילדים עד גיל 21 יאבדו את כושרם המשפטי, חס וחלילה, לא לשם אנחנו מכוונים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
זה לא יקרה. בית המשפט נותן להם את יומם וגם הם עצמם מגיעים ומדברים. זה לא יקרה, זה לא האירוע.
<< אורח >> שלומי מור: << אורח >>
אבל ישנם מקרים שאני מבין שהם קשים שממילא אפילו בלי קשר לתקנות האלה קבע בית משפט שאדם זקוק לאפוטרופוס על גופו, ודרך אגב יש גם סיטואציות של אימוץ, אז גם הורה מאמץ עדיין יצטרך לעבור את התהליך הזה של מינויו כאפוטרופוס על מי שהוא בגיר, זה לא משנה את הדבר, ואז עד גיל 21 אפשר יהיה להמשיך להיות זכאים להטבות האלה. ואני שוב מודה לגמישות של האוצר בהקשר הזה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
למה הגבלת ל-21? אני רוצה להסביר, 21 דיברנו על בכלל, את כל הדבר הזה לא נעלה ל-18 אלא ל-21, כי 21, ככה אנחנו נוהגים, בגלל שיש צבא וכו' וכו', כל האירוע יהיה 21. אני מבינה שזה לא ייפתר כאן ועכשיו כי זה באמת משהו שאולי אין לו שום הערכה כספית כזו או אחרת.
זו הייתה ההצעה על כולם. לגבי מי שמונה לו אפוטרופוס אחרי גיל 18, שזה תהליך ארוך ואני לא מאמינה שזה יקרה, גם לא במקרה ששמענו עליו מקודם, אבל בהנחה שזה קורה, זה לא עניין של גיל כי הוא כל הזמן ייחשב כאחד שצריך אפוטרופוס. אם בסוף האפוטרופוס יהיה זמנית לחמש שנים זה יהיה חמש שנים, יתבטל האפוטרופוס יתבטל האירוע. אבל זה לא משהו של 21, אתה לא יכול להגביל את זה בגיל.
<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>
מה תעשה איתו בגיל 21?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כי תישאר האפוטרופסות, אין פה עניין של גיל, שלומי. ואתה לא צריך להתעקש על זה.
<< אורח >> שלומי מור: << אורח >>
אני לא מתעקש על כלום. אני ראיתי פה הסכמה יפה של האוצר. אני חשבתי - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבל זה יפגע ברעיון של אפוטרופוס, אתה פוגע ברעיון.
<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>
מה זה הסכמה יפה? אני אגיד לך משהו, אל תסתכל על זה שהאוצר עושה לנו טובה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
גם לא ביקשנו עד גיל 21, תראה מה כתבנו.
<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>
יש פה גיל 21, בגיל 21 ו 23 הוא צריך את האפוטרופוס, או בגיל 35.
<< אורח >> שלומי מור: << אורח >>
אני לא יודע לאמוד כרגע מה המשמעות של לתת את הזכאות הזאת ללא מגבלת גיל. במשרד הרווחה גם יש משפחות אומנה ויש אפוטרופוסים, אני לא יודע, אני פשוט לא יודע להגיד.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
שלומי, נעשה רוויזיה ותתייחס לזה. אני רוצה להסביר לך עוד פעם, לאדם שמונה לו אפוטרופוס לגוף, זה אומר ששיקול הדעת שלו הוא שיקול דעת שאינו תואם גיל כרונולוגי, הוא תואם לגיל כנראה חמש, שש, שמונה או תשע, הוא קטין, אתה לא יכול לעצור את זה. אם בית המשפט מצא לנכון לתת אפוטרופוס זמני זה יהיה זמני, ברגע שבטל האפוטרופוס בטלה התמיכה הזו. אנחנו אומרים דבר ומבטלים אותו אם אנחנו מגבילים את זה בגיל.
אז אנחנו נעשה, כמו כשמלכתחילה כתבנו, ללא גיל ונעשה רוויזיה ותבדקו את זה. אני לא רואה מצב שתחזרו אליי עם משהו אחר, כי אם יהיו כאלה מקרים, אני מקווה שלא יהיו, אבל אם יהיו מקרים כאלה הם יהיו כה בודדים שאין להם שום עלות תקציבית כזו או אחרת.
<< אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>
אני רוצה להגיד משפט אחד. כשקבעתם מה שקבעתם שזה מה-1 בינואר 2024 ולא מה-7 באוקטובר, אז לקחתם לכם פה גאפ, אני חושבת שלקחתם את הגאפ הזה, תנו פה את הדבר הזה שנשאר הסטטוס של אפוטרופוס ותאשרו את זה לכל תקופה שבית משפט או מי שצריך לקבוע יקבע את זה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן, כל עוד יש אפוטרופוס. אנחנו היום ביום שני, ביום חמישי תנו לנו תשובה לגבי הנושא הזה, זה מספיק זמן לדעתי כדי לבדוק את זה.
<< אורח >> שלומי מור: << אורח >>
ממש חבל לא לאשר את התקנות. ניקח חמש דקות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מאשרים אותן, נעשה רוויזיה. אתה רוצה חמש דקות לזה?
<< אורח >> שלומי מור: << אורח >>
נקיים שיחה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אגב, אפשר בעוד חמש דקות לחזור אלינו ונסיר את הרוויזיה, זה לא משנה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בדיוק, אנחנו מאשרים היום את התקנות, נקודה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
היום בערב תתקשר תגיד שאין שום בעיה, מסירים את הרוויזיה וזה מפורסם.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן. אנחנו במרוץ.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אני רק רוצה להציג את שני התיקונים מעבר למה שהקראתי. תיקון אחד מדבר על קטין יתום, שם אנחנו אומרים שזה מי ששני הוריו נפטרו כתוצאה מפגיעת איבה וטרם מלאו לו 18 או מי ששני הוריו נפטרו כתוצאה מפגיעת איבה ומונה לו אפוטרופוס על גוף ללא הגבלה של הגיל.
התיקון השני היה בתקנה 2(ב) לגבי כשמגישים את התביעה, המשפחה המגדלת צריכה לבחור בעת התביעה מי הוא המגדל הראשון ומי השני ואת הסיפה אנחנו מתקנים ואומרים שזה לא כובל אותם לאורך כל תקופת הזכאות אלא ניתן לתקן את הבחירה הזאת אחת לשנה.
<< אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>
ומה עם צה"ל?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
זה לא פה, זה בחוק משפחות.
<< אורח >> ליאת יעקובוביץ: << אורח >>
ענת, בהגדרה השנייה אולי תתחילי את זה בבגיר שמונה לו אפוטרופוס, להבדיל בין ההתחלה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
נכון.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
שני התיקונים האלה והנוסח שהקראנו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אנחנו נצביע. מי בעד? אין כאן נגד ואין כאן נמנעים.
הצבעה
אושר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אנחנו מאשרים את התקנות עם רוויזיה על הנושא של בגיר שמונה לו אפוטרופסות ואני מקווה שתשובה תהיה היום ואנחנו נוכל לאשר את זה סופית הרמטית. יישר כוח, תודה רבה.
הישיבה ננעלת.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:33. << סיום >>