פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 515 מישיבת הוועדה לביטחון לאומי יום ראשון, כ"ד בכסלו התשפ"ו (14 בדצמבר 2025), שעה 09:30 סדר היום: << הצח >> הצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 4) (הפיכת הוראת השעה להוראת קבע והרחבת סמכויות), התשפ"ו–2025, של ח"כ אריאל קלנר << הצח >> נכחו: חברי הוועדה: צביקה פוגל – היו"ר אוריאל בוסו עמית הלוי צבי ידידיה סוכות משה פסל אריאל קלנר גלעד קריב עאידה תומא סלימאן מוזמנים: נאור אושר – ייעוץ משפטי למשפט בל"מ, המשרד לביטחון לאומי ניצן מרקוס – רפ"ק, המשרד לביטחון לאומי שיר מדיני – ע' יועמ"ש משטרה, המשרד לביטחון לאומי רון קרניאלי – סגן הצנזור לעניינים אסטרטגיים, משרד הביטחון ערן יוסף – יועמ''ש, משרד הביטחון אביטל סומפולינסקי – המשנה ליועצת המשפטית לממשלה (משפט ציבורי - חוקתי), משרד המשפטים איל זנדברג – ראש תחום משפט ציבורי, משרד המשפטים רבקה ליפשיץ – עו"ד במחלקת ייעוץ וחקיקה (ציבורי-חוקתי), משרד המשפטים יהונתן חדד – ממונה עבירות מחשב - סייבר, פרקליטות המדינה שונית שחר – עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד התקשורת חן כהן – עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד התקשורת יהודה פואה – יו״ר בצלמו ייעוץ משפטי: עידו בן יצחק, עדן בן ארוש מנהלת הוועדה: לאה גופר רישום פרלמנטרי: שלומית יוסף רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 4) (הפיכת הוראת השעה להוראת קבע והרחבת סמכויות), התשפ"ו–2025, פ/4626/25 כ/1158 << נושא >> << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בוקר אור לכולם. יום ראשון, כ"ד בכסלו, 14 בדצמבר 2025. הערב נדליק נר ראשון של חנוכה, ו-800 ימים מאז שרן גואילי שם וכולנו מחכים שהוא יחזור. אני חושב שכולנו נושאים את אותה תפילה. חיכינו בחג חנוכה הראשון ב-2023 וחיכינו גם ב-2024, אני מקווה שבחג הזה כבר נראה אותו ובאמת יביא לנו את העור. יחד עם זה, אנחנו שומעים איך כוחותינו עובדים בכל הגזרות. חיסלנו אתמול עוד מנוול בעזה, ממשיכים לפעול ביהודה ושומרון, בלבנון, בסוריה. באמת שיש לנו על מה להיות גאים. אז אני מקווה שלכולנו באמת יהיה חג שמח. התכנסנו כאן כדי לדון בהצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית על מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה. אנחנו יודעים שגופי השידור הזרים, אלה שלא מחפשים את טובתנו, לא מחכים למלחמה. הם עובדים גם בשגרה. הם לא מחכים למצב חירום בעורף או הגדרה של מצב חירום כזה או אחר. הם מנצלים את השגרה, מעצימים את השאננות שלנו כדי בסופו של דבר להגדיל את היכולת שלהם לפגוע בנו. לכן בהצעת החוק הזאת התעלמנו מהנושא של מצב חירום בעורף או מצב מלחמה והתייחסנו לאיום כמו שהוא. גופי השידור הזרים שלא חפצים בטובתנו נמצאים על הגדרות, בדיוק כמו כל אויב אחר שמחפש לפגוע בנו, אלא שהם עושים את זה באמצעים אחרים. לכן נקטנו בכמה פעולות בהצעת החוק הזאת כדי לתת מענה גם לאיום, אבל גם לפוטנציאל שיש לפגיעה ברשתות שאינן זרות ושאינן מתכוונות לפגוע בנו ובביטחון המדינה. ניסחנו את הצעת החוק הכי מאוזנת שיכולנו כדי לתת לזה מענה, ובכלל זה גם את המיידיות כדי שאפשר יהיה כמה שיותר מהר להחיל את החוק הזה ולהוציא אותו לפועל. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות שנשמע אותן מיד, ואני מקווה שנצליח גם לדחות אותן. אני אומר לכולם, הצעת החוק הזאת היא אולי לא הדבר הכי טוב שרצינו, גם אני לא, אבל היא הדבר הכי טוב והכי נכון לעשות עכשיו, ואני מקווה שכולם יבינו את ההבדל בין שני הדברים. נתחיל בהקראת השינויים. יציג אותם היועץ המשפטי לוועדה לעניין הזה, עו"ד עידו בן יצחק, ומיד אחרי זה נתחיל בשמיעת ההסתייגויות. בבקשה. << דובר >> עידו בן יצחק: << דובר >> אני אציג את התיקונים שהכנסנו בעקבות הדיון הקודם. זה כבר בנוסח שהופץ בשבוע שעבר. בסעיף 1, בהגדרה "גורמי הביטחון", הוספנו את משטרת ישראל. נוספה הגדרה של חומר מחשב ומחשב כהגדרתם בחוק המחשבים. בסעיף 2, ברישא, נאמר: שוכנע ראש הממשלה כי התכנים המשודרים בערוץ המשודר בישראל או באזור יהודה ושומרון פוגעים באופן ממשי בביטחון המדינה – והוספנו: על יסוד חוות דעת כאמור בסעיף קטן (ב). זאת אותה חוות דעת ביטחונית. בסמכות תפיסה כתבנו במפורש שבנוסף לזה שלא תבוצע חדירה לציוד קצה רט"ן, לא תבוצע חדירה גם לחומר מחשב או מחשב אם הם נתפסו. בפסקה הבאה של הסרת אתרי האינטרנט חידדנו שכאשר מדובר בגוף שפעילותו העיקרית היא הפצת תכני משתמשים, זה יהיה שידור שנעשה בזמן אמיתי במסגרת שידור קבוע ורציף. לגבי סמכות לגבי לוויינים, קבענו שזה לא יהיה לפי פנייה של שר התקשורת לשר הביטחון, אלא שזה יהיה בהנחיה של הממשלה או ועדת השרים לביטחון לאומי, וחידדנו במניעת שידורים של ערוץ אחר שזה ערוץ אחר שלא ניתנה לגביו הוראה כאמור, כלומר ערוץ תמים לצורך העניין. אלה השינויים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> למישהו יש הערות לפני שמתחילים בהסתייגויות? בבקשה. << אורח >> אביטל סומפולינסקי: << אורח >> בוקר טוב. אני המשנה ליועצת המשפטית לממשלה. כמו שאדוני התחיל בדבריו, באמת הסיפור של שידורים של גופים זרים שיש בהם הסתה לטרור, ויש פה גם עמדה של גורמי הביטחון לגבי ההשפעה שלהם בתוך ישראל, היא משהו שגם תקנות שעת חירום, אחר כך החוק ועכשיו החוק מבקש לתת לזה מענה במסגרת תקופת זמן ארוכה יותר. אנחנו קיבלנו את הפנייה של שר התקשורת שביקש במקביל להליכים פה שנבחן מעבר להוראת קבע, ואנחנו חשבנו שהדרך הנכונה לעשות את זה היא באמצעות הארכה של החוק הקיים לתקופה נוספת, בין אם זה חצי שנה ועוד חצי שנה או מראש ללכת לשנה כדי לאפשר לעשות עבודת מטה מקצועית ולבחון את צורכי הביטחון אל מול הוראה שמתאימה יותר לתקופה שהיא לא תקופת מלחמה. אני לקחתי חלק בעיצוב של ההסדר הזה ממש בתקופה הראשונה של המלחמה. זה הסדר שהוא עוצב לתקופת ביטחון, וכשאנחנו באים לעצב הסדר שהוא מחוץ לתקופת המלחמה יש לו אלמנטים אחרים, בלי שהדבר הזה כמובן פוגע בצורכי הביטחון, ולכן אנחנו עדיין חושבים שזו המסגרת הנכונה ללכת בה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> למה זה רלוונטי, אביטל? למה הוראה מהסוג הזה היא רלוונטית? הרי אנחנו לא אומרים כאן משהו אוטומטי, אנחנו אומרים: במידה שיהיה גוף שידור מתישהו שיפגע בביטחון המדינה על פי חוות הדעת, ינהגו כלפיו בהתאם. מה זה משנה מה השגרה? בפרט שאני חייב לומר לך שהדוחות הכי חריפים על הארגון הנאצי הזה אל-ג'זירה היו לפני המלחמה. בישיבה הקודמת – את לא היית – היה פה קצין די בכיר מ-504 שתיאר את אותו תחקיר של שעתיים של אל-ג'זירה שחשף את אותו מ' ואת כל שיטת הפעולה של צה"ל ברצועת עזה, גרם נזק לגופי המודיעין שלנו, נזק קולוסאלי. צריכה להיות איזושהי זיקה, קשר רציונלי כמו באומרים במבחני המידתיות, בין מה שאת אומרת, כלומר שגרה או מלחמה, לבין תוכן החוק שמונח בפנינו. וזה לא הובן לי, אני חושב גם לרבים בארץ עד היום. << אורח >> אביטל סומפולינסקי: << אורח >> אני אסביר. שתי סיבות. קודם כל, לא הבענו התנגדות לתרגום הוראת השעה לתקופה שהיא מחוץ למלחמה. זה לא דבר שברמה קטגורית אמרנו שזה לא אפשרי, אלא שכאשר מעצבים הסדר בתקופת חירום, מעצבים אותו לתקופת החירום עם המגבלות והדחיפות שיש בתקופת חירום והגורמים שיקבלו את ההחלטה בתקופת חירום. כשאנחנו הולכים לתקופת קבע ועדיין חושבים שהכלי הזה הוא כלי שיש לו תועלת ביטחונית, אז מעצבים את ההסדר בצורה שהיא יותר מתאימה להסדר בשגרה. זה רק במעבר מהוראת שעה להוראת קבע. מעבר לזה, השאלה היא כשאנחנו מפעילים סמכויות מאוד חריגות, והיה לנו גם הדיון הזה בסבבים הקודמים. אנחנו לא מגנים על חופש הביטוי של אל-ג'זירה, אנחנו מגנים אל חופש הביטוי של אזרחי מדינת ישראל. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> למה זה ביטוי? מי חוסם את הביטוי שלהם? אולי את מתכוונת שהם לא יוכלו לקלוט. << אורח >> אביטל סומפולינסקי: << אורח >> כן. חלק מחופש הביטוי במדינת ישראל זה שהמדינה לא חוסמת לך לצפות בדברים שאתה מעוניין לצפות, בכל אמצעי שאתה תרצה. להבנתי זה חלק מחופש הביטוי. זה שבאל-ג'זירה יש שידורים שמסיתים לטרור ושפוגעים במדינת ישראל, לזה לא צריך את גורמי הביטחון. כל מי שצופה באל-ג'זירה רואה את הדבר הזה. אבל בשביל לעשות הסדר שהוא הסדר במדינת ישראל אתה צריך להביא רמה אחת נוספת של חוות דעת ביטחונית שמדברת על הנזק שהשידורים האלה עושים בישראל, ואת הדבר הזה יש בתוך העמדה של גורמי הביטחון. לכן נחה דעתנו גם בתקופת הוראת השעה, וגם לטעמנו לצורך בחינת הדברים להוראת קבע, אבל אנחנו עדיין חושבים שהדרך הנכונה לעשות את זה היא לייצר הוראת קבע שהיא יותר מתאימה להוראות כלליות שיש לנו בחוק. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> איזה סעיף לא רלוונטי? << אורח >> אביטל סומפולינסקי: << אורח >> הייתה פה גם הצעה מטעם הייעוץ המשפטי של הוועדה, ולטעמנו יש הרבה היגיון במתווה הזה. בכל מקרה אני כן רוצה להגיד שביחס לסמכויות שהוסיפו פה אל מול הוראת השעה – שוב, אנחנו חושבים שנכון היה להשאיר אותה כפי שהיא, יש בה איזון מאוד מאוד עדין ובית המשפט גם הוציא על הדבר הזה צו על תנאי, ולכן אני חושבת שדווקא מתוך רצון לאפשר את הכלי הזה, נכון לא לערער אותו מבחינת האיזונים שלו. מבחינת ההוראה של הלוויין אני מבינה שכרגע הדבר הזה הוא לא אפשרי מבחינה טכנולוגית, גם אני לא בטוחה שהבנתי עד הסוף מה הן סמכויות שר הביטחון לפי דין. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> הוא בוודאי אפשרי. גם הציגו את זה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני אתן לכל אחד מכם לשאול איזה שאלות שאתם רוצים. בבקשה. << אורח >> אביטל סומפולינסקי: << אורח >> ממה שאנחנו הבנו כרגע אין אפשרות ליירט את השידורים מהלוויין בלי לפגוע בשידורים אחרים. ככל שתהיה כזאת טכנולוגיה, כמובן שיהיה מקום לבחון את הדברים. וגם לגבי ההסדרה באינטרנט. שוב, אני יכולה מאוד להבין את ההיגיון של הדבר הזה. הסדרה באינטרנט זה דבר מאוד מאוד רגיש, ואני חושבת שנכון לאפשר לנו לבחון את הדברים בצורה הרבה יותר זהירה ולוודא שבאמת ההוראה הזאת משרתת את התכלית שלה אל מול העמדה של גורמי הביטחון מבחינת עלות-תועלת. ביחס למשטרה, אני חוזרת על הדברים שאמרנו בישיבה הקודמת. משטרת ישראל היא לא גורם רלוונטי, וכמובן שהממשלה, שר הביטחון או שר התקשורת, שיצטרכו לקבל החלטה, יצטרכו להתבסס על עמדות גורמי הביטחון הרלוונטיים. תודה רבה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה לך. מישהו רוצה לשאול את אביטל איזושהי שאלה? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בבקשה. אבל שאלה, עם סימן שאלה בסוף. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אני באתי לפה היום רק עם סימני שאלה, לצערי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני יודע. גם אני. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> את אומרת שקטגורית אין לך בעיה עם הוראת קבע מבחינתך באופן כללי, אבל את אומרת שצריך להתאים את ההסדר. אבל לא הבנתי איזה סעיף מסעיפי החוק, שכולו מאוד עדין ורגיש כלפי אל-ג'זירה, מבחינתך לא רלוונטי להוראת קבע. את אומרת באופן כללי, אבל את לא הצבעת על סעיף אחד. << אורח >> אביטל סומפולינסקי: << אורח >> חלק מזה זה המנגנון. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> מה למשל? תני דוגמה אחת, שנדע, אולי נעביר את זה להוראת קבע ונשנה את הסעיף המדובר. << אורח >> אביטל סומפולינסקי: << אורח >> למשל, כאשר חוסמים אתר, נמצא פה עו"ד יהונתן חדד והוא יכול לפרט איך הסמכויות שבשגרה מופעלות כאשר יש אתר אינטרנט שפועל שלא כדין. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> הוא הסביר, פונים וולונטרי. זה לא חשוב. העיקר זה הסעיפים האחרים. << אורח >> אביטל סומפולינסקי: << אורח >> לא פנייה וולונטרית, פנייה לבית המשפט לחסימת האתר. למשל, אם אנחנו נמצאים באותו מקום ביחס לערוץ השידורים הזר, גם כאן זאת צריכה להיות הפנייה. פנייה של גורמי הביטחון למשטרה. כל המנגנון הזה של ממשלה ושרים וקבינט זה דבר שהוא מוכוון למלחמה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. עוד מישהו רוצה להעיר הערה? זה הזמן, לפני שאנחנו מתחילים בהסתייגויות. בבקשה. << אורח >> שיר מדיני: << אורח >> אני נציגת הייעוץ המשפטי של המשטרה. אנחנו קיימנו שיח עם המשרד לביטחון לאומי והוסכם שאנחנו לא נתנגד להוספה של משטרת ישראל כאחד מגורמי הביטחון שיכולים לגבש חוות דעת. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יפה מאוד. תודה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני מבקש לדעת את הסיבות לשינוי העמדה. נאמרה כאן עמדה מאוד ברורה של המשטרה. זה בסדר גמור, בסופו של דבר יש דרג פוליטי נבחר שמציג. אבל אני מבקש להבין את שינוי העמדה המקצועית של משטרת ישראל. << אורח >> אביטל סומפולינסקי: << אורח >> אני גם אבקש אם אפשר את העמדה המשפטית, באיזה אופן משטרת ישראל היא גורם רלוונטי לדבר הזה. << אורח >> שיר מדיני: << אורח >> יותר מעמדה משפטית, מדובר כאן על עמדה של גורמי המקצוע של משטרת ישראל. זה לא משהו שאני יכולה כרגע לומר. אני צריכה להתייעץ ואחזיר תשובה מסודרת. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אנחנו אמורים להצביע. אם היה חשוב לומר את הדברים לפרוטוקול על שינוי העמדה של המשטרה שהוצגה כאן בצורה מאוד ברורה, אז - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> חבר הכנסת קריב, הם הבטיחו לך תשובה. אני מקווה שזה יהיה עוד בדיון הזה. אני יודע פחות או יותר מה התשובה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אז אולי תציג לנו. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> הגורם שעוסק במעקב אחרי הסתה ברשתות הוא משטרת ישראל. הוקם לזה גוף מיוחד שמתעסק בזה. תקן אותי אם אני טועה. << אורח >> ניצן מרקוס: << אורח >> אני ארחיב. מצאנו לנכון בכל מיני מקומות שבהם אנחנו יכולים להוכיח מקום שבו הסתה פוגעת בביטחון המדינה. אנחנו עושים את זה מאז תחילת המלחמה, ואנחנו יודעים לכתוב על זה חוות דעת כדי להוכיח פגיעה ממשית בביטחון. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> ביטחון המדינה זה לא תחום אחריותכם. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> עוד מישהו רוצה להעיר הערות? תודה. חבר הכנסת קריב, אנחנו נתחיל בהסתייגויות. יש 770, אם אנחנו נעשה 130 כל פעם וניתן לך 10 דקות לכל פעם זה בסדר? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> כן. כשאני אסיים לנמק, אני אסיים לנמק. נעשה את זה במקבצים של 50. יש לנו את מסגרת הזמן. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת קריב. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בוקר טוב לכולם. ראשית, כולנו מצטרפים לתקווה שמשפחת גואילי תוכל לסגור מעגל עם חזרתו של רן. אני מקווה שבאמת כולנו נממש את הדברים שלנו למחויבות מעשית להחזרתו. אתחיל באמירה שלא בפעם הראשונה נופלים בעבודת הוועדה הזאת ליקויים חמורים בהליך החקיקה. הפעם הגענו לשיא. הליך החקיקה שהתנהל כאן פגום מיסודו. אמרתי את זה במהלך הדיונים, אני חוזר על זה עכשיו. הליך החקיקה הזה היה צריך להיעצר עם התבררות הדבר, וחברי הכנסת המציעים היו צריכים לחזור אחר כבוד, להניח הצעה נכונה ומדויקת לקריאה טרומית. קרה כאן דבר שהוא חסר תקדים בתולדות הכנסת, תחיית המתים של ממש. הוראת שעה פוקעת, אין חוק בספר החוקים של מדינת ישראל, והוועדה הזאת ממשיכה כאילו דבר לא קרה. כדי שהדברים ייאמרו לפרוטוקול וכדי שהתקלה הזאת לא תחזור על עצמה, ואולי יהיו גם מי שיבקשו בין השאר להיתלות בתקלה הזאת בהמשך בירור מעמדו של החוק הזה, אז נזכיר את העובדות. חבר הכנסת קלנר הגיש הצעת חוק שאושרה בקריאה טרומית טרם פקיעתה של הוראת השעה, והצעת החוק שלו באמת נועדה להאריך את הוראת השעה, להפוך אותה להוראת קבע ולהכניס בה תיקונים. אלא שעד שההצעה הגיעה לקריאה ראשונה פגה הוראת השעה. הוועדה הזאת לא טרחה להתכנס למועדים הנדרשים ולטפל בחקיקה עוד לפני סיום תקופת הוראת השעה. כמי שעסק הרבה בחקיקת הוראות שעה, בהיותי יושב-ראש ועדת חוקה בכנסת הקודמת, הכנסת מיומנת בהארכה של הוראות השעה לפרק זמן של חודש, של חצי שנה, כדי לאפשר את הליך החקיקה. הדבר הזה לא נעשה, והליך החקיקה התנהל באוויר, שהוא לא נטוע בשום קרקע בספר החוקים הישראלי. הגדילה הקואליציה לעשות והגדילה הוועדה הזאת לעשות שאחרי פקיעת הוראת השעה אץ ורץ עמיתי חבר הכנסת עמית הלוי והעביר בקריאה טרומית הצעת חוק לתיקון הוראת שעה שלא קיימת, והוועדה הזאת גם מיזגה לו את הצעת החוק בהצעת החוק של חבר הכנסת קלנר. אנחנו התרענו על הדברים האלה, אמרנו אותם. לצערי לא יצא כרטיס אדום להליך החקיקה הזה. יכול להיות שנפלה שגגה בבית הזה, זה בסדר גמור, אבל טעויות ניתן לתקן. יש כאן קואליציה שעל פניו יש לה רוב, היא עסוקה בקרבות פנימיים אז היא לא מביאה חקיקה הרבה זמן, אבל בוודאי שביטחון המדינה זה נושא שהקואליציה יכולה להגיע אליו לקונצנזוס, ואם החוק הזה באמת כל כך חשוב לביטחון המדינה, בוודאי שכל מרכיבי הקואליציה, אלה ששייכים אליה פורמלית, אלה שיושבים על הגדר, היו מסכימים להאריך הוראת שעה. אז או שהוראת השעה לא באמת חשובה לביטחון המדינה, או שיש שחקנים בקואליציה שעתידים בקרוב לחזור לכהונות שרים, אפילו בקבינט אולי, לקבל ועדות חשובות לידיהם, אבל ביטחון המדינה לא חשוב להם, כי הם לא הסכימו לתקן את השגגה. אבל אי אפשר לרפא את רשלנותה של הקואליציה, את היהירות של חבריה, את הזחיחות שלהם, ברמיסת כלליו של הבית הזה. לכל אלה שאומרים שיש תקדימים בבית הזה להחייאת הוראות שעה אחרי שהן התפוגגו, אז כדאי שתיגשו ותבדקו, ואם תעשו את זה תגלו שני דברים. הדבר האחד הוא שתמיד היה מדובר בפרקי זמן מאוד מאוד מינוריים, כלומר פספוס של ימים בודדים. והדבר היותר מהותי הוא שתמיד היה מדובר בהארכת הוראת השעה כפי שהיא, לא בחקיקה חדשה. ולכן יש פה פגם שלפחות לשיטתי זה בסדר גמור שגורמי המקצוע בבית הזה לא קיבלו את דעתי, אבל מבחינתי יש פה פגם יסודי בהליך החקיקה. יש פה המצאת יש מאין, תרגילים פרלמנטריים חדשים שנוגעים ללב ליבו של המהלך החקיקתי, ורק מן הטעם הזה לא צריך לאשר את הוראת החוק הזאת וצריך לשלוח את הקואליציה לעשות את עבודתה. תאריכו את הוראת השעה בחצי שנה, בשנה, כמו שהיא, ותעשו את עבודת החקיקה כפי שצריך. מעבר לפגם היסודי הזה, שאני מתעקש להרחיב בו מכיוון שמהיכרותי את הקואליציה הנוכחית כל שגגה, כל תקלה וכל מעשה זדון הופכים לתקדים, בעוד חצי שנה אם לא נתפזר נהיה באותה סיטואציה וישתמשו במה שקורה כאן היום כתקדים שאפשר לעשות את זה. אז לא, אי אפשר לעשות את זה. אי אפשר לקצר את הליכי החקיקה על ידי רמיסת הוראות התקנון ורמיסת הנוהג הפרלמנטרי שנוגע לא להורדה מן הדוכן, אלא ללב ליבה של העשייה הפרלמנטרית, והיא מעשה החקיקה. אני מבקש בהקשר הזה לציין עוד שני פגמים במהלך החקיקה שמתנהל כאן, ואז נצביע על 50 ההסתייגויות הראשונות. העובדה שלא מובאת בפנינו הצעת חוק ממשלתית היא פגם מאוד מאוד יסודי ומאוד משמעותי, בייחוד כאשר לוקחים הוראת שעה ומבקשים אומנם לא להפוך אותה להוראת קבע, אבל מבקשים לקבוע אותה לתקופה של שנתיים, לנתק אותה מכל הגדרה של מצב ביטחוני מיוחד ולהוסיף להוראת השעה עוד מרחב של סמכויות ושל הסדרים. יש נוהג בממשלה הנפסדת שלנו כל דבר להאשים את משרד המשפטים. איזה פתרון נוח. שרים לא מסוגלים לשבת ולעבוד זה עם זה, קרב קרדיטים אווילי וטיפשי, ילדותי ובזיוני בין שרים. התקפלות של דרגים מקצועיים בפני דורסנות של הדרגים הפוליטיים, כמו שראינו זה עתה בעמדת המשטרה. עוד אגיע לעניין הזה. אז מה עושים? הולכים לחברי כנסת בקואליציה ומעודדים אותם להגיש הצעות חוק פרטיות, והכול כדי לעקוף את תהליך העבודה הסדור. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> מי עודד? הוא לא דיבר איתי בכלל. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> ואז במקום שדרגי המקצוע במשרדים השונים ינהלו עבודת מטה כפי שצריך, וזה בסדר לפעמים לבקר אותם על קצב העבודה שלהם, וכולנו גם יודעים את הדינמיקה בין דרג פוליטי לבין דרג מקצועי. הרבה פעמים הדרג המקצועי עומד על דעתו, יש תחושה שקשה לדרג הפוליטי להבקיע את חומת העמדה המקצועית, אבל זה מהלך תקין של הדברים, כך זה אמור להיות. בסופו של דבר הדרג הפוליטי מעצב את המדיניות, אבל המדיניות נחצבת מתוך דיאלוג אינטנסיבי, לפעמים מאתגר, לפעמים לא פשוט, בין דרג נבחר ופוליטי לבין דרג מקצועי, וכאן הכול בתרבות של מעקף. הציבור הישראלי צריך לדעת שבדומה למה שקורה בוועדות אחרות גם בוועדה הזאת בסופו של דבר הדרגים המקצועיים הופכים להיות מעין עציצים. אני זוכר את הישיבה הראשונה של שר המשפטים יריב לוין, אחד מהשרים שיצטרכו לתת דין וחשבון בפני ההיסטוריה של מדינת ישראל והעם היהודי על מה שהוא חולל לחברה הישראלית בחודשים לפני שבעה באוקטובר. אני זוכר את יריב לוין מגיע לישיבה הראשונה שבה הוא הציג את ההפיכה המשטרית שלו, ישב בוועדת חוקה ואמר: אין לי עציצים בחדר כי אני העציץ. אמרתי לו שאם שר מעיד על עצמו שהוא עציץ, אז שיקום ויתכבד ויפנה את כיסאו. אני לא חושב ששרי המשפטים לדורותיהם היו עציצים. אני יכול למנות שורה ארוכה של שרי משפטים משמאל ומימין שהטביעו חותם מאוד משמעותי על מערכת המשפט הישראלית. אבל אם הנחתום מעיד על עיסתו, ויריב לוין בתחילת כהונתו אומר על עצמו אני עציץ, זאת זכותו. אני אומר שהוא התגלה כעציץ טורף, כעציץ רעיל, לאור מה שהוא עשה לחברה הישראלית. התחלתי בסיפוריו של יריב לוין, שלאחרונה גם קפץ מדרגה והפך לשר שמאיים על חברי וחברות אופוזיציה. אבל את זה נשאיר אולי להמשך הנמקת ההסתייגויות. אבל האמת היא שבשלוש השנים של כהונתה של הממשלה הזאת הדרג הפוליטי הפך את הדרג המקצועי לעציצים, ואני לא אומר את זה מתוך איזשהו רצון לפגוע בצוותים המקצועיים, כי הצוותים המקצועיים עושים עבודת קודש, בכל משרדי הממשלה ובכל רשויות השלטון. לא דבר טריוויאלי היום ותחת הממשלה הזאת לדבוק במשרה הציבורית, אבל בפועל הממשלה הזאת עובדת בלייתר את הדרגים המקצועיים. העובדה שהצעת החוק הזאת מגיעה אלינו כהצעת חוק שמקורה בשתי הצעות חוק פרטיות, היא אות קלון גם לחקיקה, גם לוועדה ובטח לממשלה. והציבור צריך לדעת שיש פה ממשלה שלא מצליחה לתפקד, לא מצליחה להוציא תחת ידיה דבר חקיקה מאוזן, שהוא תוצר של עבודת מטה. ממש שרים שמובילים את השירות הציבורי במדינת ישראל או לא לבצע את תפקידו או להיות עסוק בריבים פנימיים או להציג בסופו של דבר חוות דעת איכותיות שמתפוגגות לחלל האוויר. וזה מה שקורה כאן בוועדה פעם אחר פעם, גם עם חוות הדעת שמגיעות מייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, ולצערי גם חוות דעת מקצועיות שמגיעות מהמשטרה. כי ראינו מה קורה, יש עמדה מקצועית של המשטרה, השר לא אוהב אותה, בן לילה – מבלי לפגוע בכם, להפך, אני משבח אתכם על עבודתכם, אבל אני חושב שהעמדה שהצגתם בפעם שעברה הייתה עמדה מקצועית, והעמדה שהביאו אתכם לומר היום לפרוטוקול היא כפייה של עמדה פוליטית על דרג מקצועי. זה בסדר גמור, מותר לדרג הפוליטי לנקוט במדיניות, רק אסור לדרג הפוליטי להפעיל לחץ בלתי הולם על דרגים מקצועיים כדי שהדרגים המקצועיים יכופפו את דעתם בפני הדרג הפוליטי. זה בסדר ששר אומר: אני לא מקבל את עמדת הדרג המקצועי, ולכן אני מורה א', ב', ג'. כי דרך אגב, אסור לשר, בניגוד למה שהשר העבריין עושה היום עם המשטרה, לומר לדרג המקצועי אל תגיעו לוועדה, מותר לו לומר אני אבוא במקומכם. וגם אז חובה עליו לומר: העמדה של הדרג המקצועי היא א', ב', ג', אני לא מקבל אותה, אני לוקח על זה אחריות וזו העמדה שאני מציג בשם הדרג הפוליטי. הנקודה השלישית, ובה אסיים, ואני לא אכנס כאן לפרטים רבים כי חלק מהדברים היו בדיונים חסויים – לא בפעם הראשונה, אבל בעיניי בצורה מאוד ברורה בחקיקה הזאת, הוועדה הזאת וועדות אחרות מקבעות הסדרים בחקיקה בלי תשתית עובדתית הולמת. הקיום של דיונים חסויים שבהם נשמעים בעל פה דברים של נציגים של גורמי ביטחון שמשתמשים באמירות כלליות, לא מציגים נתונים, לא מציגים דוחות, לא מעלים על הכתב ניתוח עומק של העמדות המקצועיות, זו הפכה להיות רעה חולה בחלק גדול מהוועדות הקואליציוניות. אני לא יכול להרחיב בנתונים, אבל אני כן גם יכול וגם חייב לומר לציבור בגלוי שמבחינתי כחבר הוועדה הזאת לא הונחה תשתית עובדתית מינימלית מצד גורמי הביטחון הרלוונטיים. הכול אמירות כלליות, הכול מעין קריאת כיוון. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> לא קראת את הדוחות? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני שב ואומר, לא הונחה בפני הוועדה הזאת תשתית עובדתית ראויה שמסכמת את הוראת השעה שאומרת: הנה לדעתו ולניתוח המקצועי שלנו זו הייתה תוצאת הוראת השעה. הנה הנתונים שתומכים בעמדה הזאת. חילופי הדברים הקצרים האחרונים עם המשטרה הם בעיניי הוכחה טובה לעניין. יושבת כאן משטרת ישראל בכל הדיונים, לא מציגה בפנינו שום מסמך, לא בדיון החסוי ולא בדיון הגלוי, ועכשיו רגע לפני הקראת ההסתייגויות ואישור הצעת החוק בוועדה – זה מה שמסתמן, יש רוב קואליציוני – פתאום אנחנו שומעים שיש יחידה מאז שבעה באוקטובר, יש מי שעוקב, יש מי שמטפל. פתאום אנחנו כן רוצים להיות גורם ביטחוני. איפה משטרת ישראל הייתה בהנחת התשתית העובדתית לדיון הזה? אם אתם כבר שנתיים עוקבים, אם אתם שנתיים מנתחים, אם אתם יודעים להניח עמדה מקצועית בפני מקבלי ההחלטות על הסיכון שנשקף מערוץ זר זה או אחר – בניתם יכולות? איפה? למה כשישבנו כאן בדיונים חסויים לא הצגתם חומר? למה בדיונים הגלויים לא עשיתם פרפרזה של הצגת חומר? ולכן אני אומר שמעבר לפגמים הפרוצדורליים, מעבר לעובדה שאין כאן הצעת חוק ממשלתית במקום שצריכה להיות הצעת חוק ממשלתית, הצעת החוק הזאת עוברת ללא תשתית עובדתית נדרשת. בואו ניגש להצביע על ההסתייגויות. אני רק אומר שכל מה שאני אומר כביקורת נאמר מתוך הרבה מאוד כבוד. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> חבר הכנסת קריב, אתה יודע שאני גם נותן כבוד לדברים שלך, למרות אי ההסכמות הרבות שיש בינינו, אבל למען הצדק, לפחות בינך לביני, אני זה שאמר שהמשטרה חייבת להיות חלק מהעניין, לא שר, לא אף אחד, כי אני יודע מה נעשה שם במדור ההסתה או במחלקת ההסתה. אבל אני אשמח אם תצטרף אליי לראות ולהכיר את העבודה שלהם. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בבקשה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> הסתייגויות שהוגשו מטעם סיעת העבודה, סיעת יש עתיד וסיעת כחול לבן, מ-1 עד 50. מי בעד לקבל את ההסתייגויות? מי נגד? הצבעה בעד – 1 נגד – 3 נמנעים – אין ההסתייגויות נדחו. המשך טיעונים, חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> הנקודה השנייה שאבקש להעלות עדיין עוסקת בסוגיית התהליך. בעוד כמה רגעים, כשנגיע לקובץ ההסתייגויות השלישי, אתייחס כבר לגוף ההצעה. אנחנו נמצאים כרגע בסיטואציה שכבר אירעה בוועדה הזאת כמה פעמים, לרבות בשעת התקנת הוראת השעה. אנחנו נמצאים במצב שבו הקואליציה מבקשת לקדם את הצעת החוק הזאת, הושם לנו נוסח על השולחן, אבל שני חברי הכנסת המציעים, שלא שבעים מן התוצאה המתקבלת, הניחו גם הם הסתייגויות. בעצם אנחנו נמצאים במצב שבו עד הרגע האחרון במליאת הכנסת, אחרי שהוועדה תסיים כאן את עבודתה, אי אפשר לדעת איזה חוק יעבור או איזה חוק לא יעבור. אבל אני רוצה רגע להזכיר. על פי רוב דרכו של הבית הזה שההסתייגויות זה כלי של האופוזיציה כדי גם לנסות ולטייב את החוק לשיטת האופוזיציה וגם כדי לעכב חקיקה או להאט את קצב החקיקה של הקואליציה. פה נולדה תופעה חדשה, היא מיוחדת לוועדה הזאת ולוועדת חוקה. לא ראיתי אותה בעוד ועדות מחוקקות. זאת אומרת, לא די בזה שפעם אחר פעם לא הולכים לחקיקה ממשלתית, יש בסופו של דבר התכנסות של הקואליציה לנוסח, אפשר לנסות לעוור את עיני הציבור, אבל חבל כי הציבור חכם. הרי ברור שהנוסח שבסופו של דבר הגיע לכאן, הגיע לכאן מתוך גם התדיינות קואליציונית מחוץ לחדרי הוועדה. התדיינות קואליציונית בין יו"ר הוועדה ליו"ר הקואליציה, לשר שמופקד על החוק, התדיינות עם הייעוץ המשפטי של הכנסת, עם גורמים נוספים. בסופו של דבר חוק שהממשלה חפצה במידה מסוימת ביקרו, חוק שהייעוץ המשפטי מניף מעליו דגלים אדומים, גם הייעוץ המשפטי של הממשלה, גם הייעוץ המשפטי של הכנסת, כולנו יודעים שבסוף מתכנסים. אני הייתי יו"ר ועדה, היום אני יו"ר ועדה. זאת לא ועדה מחוקקת. אבל בהיותי יו"ר ועדה באופוזיציה אני נמצא כל היום בשיח עם גורמים בממשלה ועם גורמים בקואליציה על דברים שונים ומשונים בזווית המאוד מצומצמת. וכשהייתי יו"ר ועדת חוקה חצי מהחוקים בסופו של דבר הגיעו כתוצאה משיג ושיח קואליציוני. חבר הכנסת בוסו, מכיוון שאתה היית חבר ממשלה, יכול להיות שתחזור להיות חבר ממשלה, אז אני מבקש שתיקח לתשומת לבך את התופעה שמתחוללת כאן, שבניגוד לסדר הדברים התקין בבית הזה, שבסוף הפרמטרים ידועים, אתה יודע מה החקיקה שיוצאת מהוועדה, ולמעט במקרים מאוד מאוד נדירים וקיצוניים, על פי רוב באמת כשמדובר עוד במשא ומתן בין קואליציה לאופוזיציה. בתקופת הקורונה הבאנו את הארכת החוק שאפשר את הסמכויות המיוחדות, נשארה הסוגיה הלא סגורה בעניין תפילה והיתרים להתקבצויות מניין. הודענו בוועדת חוקה שהסוגיה הזאת נותרה פתוחה, ניהלנו משא ומתן עם המפלגות החרדיות שישבו בכלל באופוזיציה, אפרופו איך מנהלים חקיקה בצורה ממלכתית, והותרנו הסתייגות ואמרנו בצורה שקופה: אנחנו מתירים את ההסתייגות הזאת כדי לשבת ולדון, ובסוף הגענו לסיכומים. אבל השיטה הזאת שבה היום כשהחוק יצא כאן מהוועדה לא באמת יהיה ברור מה תצורתו, עד הרגע האחרון חברי הכנסת המציעים, שאף פעם אי אפשר לספק את רצונם - - - << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אפשר לנסות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא, מכיוון שכל פעם שמנסים מגלים שאם אתה לא מקבל את קוצו של יו"ד אז מבחינתך כל הגיליון פסול. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> התפשרתי פה פשרות גדולות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בסדר גמור. אני רוצה לומר לציבור, יש פה שיבוש של העבודה הפרלמנטרית. אין שום דרך להגיע עם הקואליציה הנוכחית להבנות ולסיכומים, כי כל סיכום תלוי על בלימה, על בלימת חברי הכנסת הקיצוניים. וגם כרגע, כשאנחנו למשל סיכמנו לגבי מתכונת ההסתייגויות וכו', מה מצפים מהאופוזיציה? למה שהאופוזיציה לא תעשה פיליבסטר ארוך על החקיקה הזאת בתמורה לפשרות? אי אפשר להגיע לשום סיכום, אי אפשר להגיע לשום הסכמה, כי תמיד ברגע האחרון עומד האיום הזה שהקואליציה בלחץ פוליטי או הקואליציה מתוך תרגיל או הקואליציה מתוך כניעה לקיצוניים, ומה לעשות יש לנו ברוך השם, במירכאות, קואליציה שתמיד מיישרת לקיצון, לא לצד המתון, אז אנחנו לא יודעים מה תהיה דמות החוק. המשמעות היא שמרכז הכובד פעם אחר פעם עובר לעתירות לבית המשפט, ואז יושבת הקואליציה שכל היום בוכה על התערבות בית המשפט, אבל כל ההתנהלות הקואליציונית בנושא החקיקה מעבירה את מרכז הכוח והכובד מהבית הזה אל בית המשפט. כי אף פעם אי אפשר להגיע פה לשום תובנות, אף פעם אי אפשר להגיע כאן לדינמיקה של הסכמות. כי אתה מסכים עם המיינסטרים של הקואליציה, אבל תמיד יש לך את קיצוני הקואליציה שעושים שבת לעצמם, ולא אחת השבת שלהם הופכת להיות השבת של כל הקואליציה. אז אני גם ברגע זה לא יודע לאן הולכת החקיקה הזאת. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> - - - << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> תמיד אפשר לעשות התייעצות סיעתית כדי שתחזור, אם קשה לך לשמוע את דברי האופוזיציה. אני אומר שוב, החקיקה הזאת בעיניי יש בה בעיות חוקתיות. זו גם עמדת הייעוץ המשפטי לממשלה, אני חושב שגם עמדת הייעוץ המשפטי של הכנסת. אין כאן שימוש בשפה של מניעה חוקתית, אבל ברור שיש כאן אתגרים חוקתיים. אם תתקבלנה הסתייגויות המציעים, אז הלבטים החוקתיים והשאלות החוקתיות, שבוודאי תתבררנה בבית המשפט העליון, תהפוכנה לדגלים אדומים ושחורים מעל החקיקה הזאת. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, חבר הכנסת קריב. החשש שלך ברור. אני לא שותף אליה, אבל אני מבין אותה. הסתייגויות 51 עד 100 – מי בעד? מי נגד? הצבעה בעד – 1 נגד – 3 נמנעים – אין גם ההסתייגויות האלה נדחו. אתה רשאי להמשיך, חבר הכנסת קריב. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> כפי שאמרתי, אני אכנס כרגע לגוף ההצעה ואומר מה מטריד אותנו ומה ראוי היה להיות במקום, מעבר למה שכבר אמרתי שראוי היה להאריך את הוראת השעה בשנה ולאפשר לממשלה להביא הצעת חוק. אני אבקש הערה ראשונה, לאור מה שקרה כאן עם עמדת המשטרה, לומר את הדבר הבא. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני מבקש ברשותך לעשות הפסקה של חמש דקות. יש אירוע של ירי בסידני ואני חייב לברר. אני רואה שהטלפון שלי נקרע מהודעות. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 10:20 ונתחדשה בשעה 10:25.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מכובדיי, אנחנו ממשיכים בדיון. תודה רבה לחבר הכנסת קריב על ההמתנה. בבקשה, אדוני, תמשיך בהסתייגויות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> קודם כל, אדוני, אני חושב שכולנו בתפילה שהאירוע בסידני לא יביא איתו בשורות קשות. ככל שיש פצועים אנחנו נושאים תפילה להחלמתם. לך יש בני משפחה שם, לי יש מכרים רבים, קהילה ציונית מאוד, קהילה שיש בה הרבה מאוד משפחות ישראליות לצד משפחות יהודיות אוסטרליות, קהילה רב-גונית ותוססת וקהילה שיודעת לפעול יחד גם במקום שיש מחלוקות אמוניות או פוליטיות. וזאת תזכורת קשה מאוד לעובדה שיש חזית שמינית, אבל החזית השמינית היא יהדות העולם וגל האנטישמיות הנורא שפוקד אותה. יש קשר הדוק בין סוגיות של הסתה שאנחנו מנסים להתמודד איתן לבין אותו גל אנטישמיות. קראנו כולנו בסוף השבוע האחרון תחקיר שמעלה את האפשרות שגל ההסתה האנטישמית הוא לא רק התפרצות ספונטנית אלא שממשלות זרות עומדות מאחוריו. עוד נגיע וגם נדבר בעניינים האלה, אבל עכשיו הלב של כולנו עם יהדות סידני, עם הקהילה היהודית בסידני ובאוסטרליה כולה. אני מציע שנצביע, כדי לא לערב עניינים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> הסתייגויות 101 עד 150 – מי בעד? מי נגד? הצבעה בעד – 1 נגד – 3 נמנעים – אין גם ההסתייגויות האלה נדחו. בבקשה, חבר הכנסת קריב. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני, אני מבקש לגשת אל גוף הצעת החוק עצמה. תכננתי להתייחס לנקודה הזאת טיפה יותר מאוחר, אבל אני אקדים אותה לאור ההודעה שנמסרה על ידי המשטרה. העובדה שמשטרת ישראל מוכנסת לחוק הזה כגורם ביטחוני לצד צה"ל, שירות הביטחון הכללי והמוסד, היא טעות חמורה בעינינו. טעות חמורה שמעידה על תהליך מדאיג מאוד לשיטתנו של טשטוש הגבולות בין המשטרה לבין הכוחות הצבאיים והביטחוניים שאמורים לעסוק בביטחון המדינה. כולנו מכירים וכולנו יודעים את תפקידה החשוב של משטרת ישראל, או את התפקיד החשוב ששוטרי משטרת ישראל ביצעו ב-7 באוקטובר. העובדה שהחטוף האחרון שנותר בידי המרצחים הוא איש המשטרה רב סמל במשטרת ישראל, לוחם היס"מ, היא רק תזכורת עד כמה ב-7 באוקטובר היטשטשו, מחמת ההפתעה ועוצמת המתקפה, קווי הגבול בין כוחות השיטור במדינת ישראל לבין הכוחות הצבאיים. אנחנו גם יודעים שלמשטרת ישראל היה תפקיד חשוב בהיבטים ביטחוניים גם בימים אחרי 7 באוקטובר. היה חשש גדול מהתפרצות מהומות בקנה מידה גדול בתוך ישראל הריבונית, למשטרה יש תפקיד גם ביהודה ושומרון, ולכן אין ספק שגם בשבועות אחרי 7 באוקטובר למשטרת ישראל היה תפקיד חשוב בנושא ביטחון המדינה. אני גם לא כופר בעובדה שבמסגרת ההתכוננות שלנו לתרחישי חירום בעתיד יש צורך לעסוק גם במוכנות של משטרת ישראל. למשל הסוגיה של כיתות הכוננות. צה"ל אומר: אני לא יכול לקחת על עצמי מאות כיתות כוננות שפרוסות בלב הארץ, אני יכול לטפל בכיתות הכוננות בקווי הגבול והתפר, אז מישהו צריך לעשות את זה. אם דעתי הייתה נשמעת, היה מוקם פה גוף ייעודי לנושא כיתות הכוננות. זה דיון אחר, אבל אפשר לומר שכל נושא כיתות הכוננות זה במסגרת ההתכוננות של המשטרה ויתר גופי הביטחון לתרחישי חירום שבהם צה"ל מטפל בגבולות, אבל הגבולות לפעמים נפרצים, כמו שראינו לאסוננו ב-7 באוקטובר, והגוף שמכין את כוחות הכוננות והתגבור בלב ישראל הוא המשטרה. אבל להגיע למצב שבו משטרת ישראל בשגרה רואה את עצמה כגוף ביטחוני שעסוק בהגנה על ביטחון המדינה במדרגה שווה עם צה"ל, השב"כ והמוסד, זה עיוות מאוד מסוכן לשני הכיוונים. קודם כל, העיוות הזה משנה את מוקד ההתייחסות של משטרת ישראל ביחס למשימותיה. משטרת ישראל נחשלת היום במילוי משימותיה, ואני לא אומר את זה מתוך מחשבה שהשוטרים לא עושים את תפקידם. להפך, שוטרי משטרת ישראל הם גיבורים וגיבורות שעומדים שם בקו הראשון בעבור כולנו. אני אומר את זה מכיוון שלצערי משטרת ישראל נמצאת בתוך תהליך של קריסה. אני מקווה שבשבועות הקרובים, ויוגשו על זה בקשות שליש של האופוזיציה, אנחנו נעסוק בשאלת כוח האדם במשטרה, מה קורה עם ניצול תקציב המשטרה בשנים 2025-2024. אני חושב שהמספרים שמתפרסמים כל יום בעיתונות מעידים על זה שבסופו של דבר השיטור במדינת ישראל נמצא במשבר מאוד עמוק. וכשמחדירים למשטרת ישראל את הרעיון שמשטרת ישראל היא גוף ביטחוני, בסופו של דבר משלמים על זה מחיר מאוד כבד ביכולת של המשטרה ובמיקוד של המשטרה לבצע את תפקידיה. ומדינת ישראל צריכה משטרה חזקה, ומדינת ישראל מתמודדת עם ארגוני מרצחים, אבל היא מתמודדת גם עם ארגוני מרצחים בתוך ישראל, ארגוני הפשיעה. והיא מתמודדת עם התרחבות דרמטית של הפשיעה מהקלה ועד החמורה. אז לא, משטרת ישראל לא צריכה להיות גוף ביטחוני. משטרת ישראל היא גוף שיטור. ואם משטרת ישראל יכולה לתרום להערכת המודיעין כתוצר לוואי של הפעילות שלה למניעת הסתה לאלימות והסתה גזענית, תתכבד משטרת ישראל ותעביר את החומרים המודיעיניים שלה, בהיתר ובסמכות, לגופים שמופקדים על ביצוע הערכות מודיעין ביטחוניות. וזה לא מה שקורה. אז פעם אחת אנחנו פוגעים ביכולתה של משטרת ישראל למלא את משימותיה, ופעם שנייה אנחנו מטשטשים את ההבחנה החיונית כל כך למדינה דמוקרטית בין כוחות שיטור לבין כוחות ביטחון. והטשטוש הזה, שהוא חלק ממדיניות השר ותפיסת עולמו, מביא לכרסום בהתנהלות המשטרתית בתוך מדינת ישראל וכלפי אזרחי ותושבי מדינת ישראל, ויש כאן בלבול חמור. כשרואים בהפגנות נגד ההפיכה המשטרית את לוחמי המשמר הלאומי, אז מבינים שיש לנו בעיה. וזה מה שקורה היום. והיום זה בהפגנות בתל אביב בקפלן ובחיפה, ומחר זה יהיה בהפגנות של החרדים בהקשר של הגיוס, שפתאום אתה פוגש חיילי מג"ב שאמורים לשמור על הגבולות וחיילי יס"מ שאמורים לטפל באירועים של הפרות סדר קשות ובאירועי המשמר הלאומי שאמורים לטפל באירועי פח"ע, פתאום אתה מוצא אותם חיל החלוץ, כי אין עוד משטרה כחולה במדינת ישראל, יש רק משטרה בגוון של חאקי צבאי כשמדובר על האנשים בשטח, והצעת החוק מקדמת אותנו עוד צעד בתהליך המסוכן הזה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, חבר הכנסת קריב. על הסתייגויות 151 עד 200 – מי בעד? מי נגד? הצבעה בעד – 2 נגד – 3 נמנעים – אין גם ההסתייגויות האלה נדחו. בבקשה, חבר הכנסת קריב. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> הנקודה הבאה שנוגעת לחוק עצמו היא ההתעקשות הגורפת לנתק את החוק הזה מהגדרה כלשהי של מצב חירום ביטחוני. גם המהלך הזה מתקשר למה שדיברתי בהנמקת ההסתייגויות שזה עתה הסתיימה, ניסיון להפוך את המיוחד לנורמלי. ניסיון להפוך את המציאות שחווינו ב-7 באוקטובר ובחודשים אחרי 7 באוקטובר לשגרת חיינו. אני לא צריך את חברי הכנסת המציעים ואני לא צריך אף אחד מחברי הקואליציה בשביל להזכיר לנו שמיום הקמתה של מדינת ישראל ובעצם גם לפני זה אנחנו מתמודדים עם מי שקמים עלינו להורגנו. עם טרור, עם אירועים ביטחוניים קשים. אף אחד לא חשב שאנחנו יושבים תחת גפננו ותאנתנו, אבל מדינת ישראל ידעה, לטובת החוסן הלאומי והפנימי שלנו, לטובת היכולת שלנו לנהל כאן חיים טובים, חיים סבירים, לבצע הבחנה בין תקופות של חירום לבין תקופות של שגרה. הדמות המובילה לאורך כל השנים את המאמץ לבטל את ההגדרה של השגרה בישראל כתקופת חירום היה מנחם בגין, מכיוון שהוא ידע איזה מחיר חברה דמוקרטית משלמת בהגדרה גם אם היא לא שמה לב להפיכת החירום לשגרה, וזה מה שקרה לנו אחרי 7 באוקטובר. אין מלחמה, יש הפסקת אש שמי שהסכים לה זה ראש ממשלת ישראל. לא זכור לי שהחליטו על זה בקונגרס האמריקני, החליטו על זה כאן, בירושלים. יש הפסקת אש, אין מצב מלחמה, שר האוצר מסביר לנו שלא צריך כל כך הרבה כסף בעבור מילואימניקים, כי צריך כסף לכספים קואליציוניים, אבל בכל מה שקשור לחקיקה הביטחונית השגרה הפכה לחירום. יש במדינת ישראל דרגות שונות של חירום. יש במדינת ישראל כלים שונים כדי להגדיר מצב חירום. אתה לא עובר ממצב של שגרה מוחלטת למצב של מלחמה. ואם אין מספיק דרגות בחקיקה, אז אפשר בחקיקה הזאת לייצר איזושהי סיטואציה מיוחדת שאומרת: הכלים כאן מופעלים בהתקבצות של נסיבות מסוימות. לא חוות דעת של המשטרה שיש הסתה באל-ג'זירה. זה לא מספיק. והמעבר הזה מהוראת שעה שתלויה בהגדרת מצב מלחמתי להוראת שעה של שנתיים שלא תלויה בשום סיטואציה ביטחונית, זה דבר בלתי נתפס. זה דרך אגב אחד הקשיים החוקתיים הגדולים בחוק הזה, וחשוב שהציבור ידע, כי כפי שאתם רואים גם אחרי שהצטרפה חברת כנסת נוספת מהאופוזיציה יהיה פה רוב קואליציוני, אז הנמקת ההסתייגויות מיועדת שהציבור יבין מה קורה כאן, שהציבור לא יחשוב שלקחו את ההסדר של אל-ג'זירה ורק המשיכו אותו. לא, בוצעו כאן שינויים מהותיים מאוד, ניתוק מכל היבט של שגרת חירום, נרמול של הצרת צעדים של עיתונאים. מכיוון שדעתי נאמרה גם על החקיקה הקודמת, אני בהחלט מכיר בעובדה שברגעים מסוימים של מצב חירום מותר גם לפגוע בחופש העיתונות. לכולם זה ברור. לא ישב פה עיתונאי שיאמר שחופש העיתונות גובר על כל דבר אחר ואפילו במצבי חירום אסור להצר צעדים של עיתונאים שלצערנו מעורבים בהסתה. אבל להגיע למצב שבו די בחוות דעת של משטרת ישראל והחלטה של השר ואישור של בית משפט מחוזי – אני אומר שוב, עם כל הכבוד, כשמגיעים לבית משפט בישראל עם עניינים ביטחוניים, בתי משפט בצדק מהססים לפחות להתניע את התהליך, אחרי זה נראה מה קורה. הרי זה לא חוק אל-ג'זירה. מחר מישהו לא יאהב את הסיקור ב-BBC בערבית, או מישהו לא יאהב את הסיקור בטלוויזיה המצרית שנקלטת בישראל או בטלוויזיה הירדנית או בערוץ לבנוני שלא קשור בחיזבאללה, סביר להניח שבתוך 24/7 שידורים של ערוצים ממדינות ערב תהיינה גם אמירות מאוד קשות כנגד מדינת ישראל. אז אנחנו נמצאים כאן במדרון חלקלק שדי בהחלטה של שרשרת של גופים שרובם פוליטיים על ממשלה ושר, והמדרון החלקלק מאוד מטריד. ולכן הרעיון הזה ששער הכניסה הוא הגדרה של מצב ביטחוני מיוחד זה התריס המגן המרכזי שיש בהצעת החוק הזאת, שהמדינה תאמר: אלה לא כלים שאנחנו מפעילים בשגרה. אם לא די בכך שפטרנו את עצמנו מכל הגדרה של מצב ביטחוני, אדוני היושב-ראש, לא באתם ואיזנתם את הדבר. יכולתם לומר, אנחנו מבטלים את הקשר למצב מלחמה, אבל בשגרה אנחנו רוצים שלוש חוות דעת ביטחוניות שתומכות בעניין, לא אחת. הנה איזון ראוי. אתה אומר: אני רוצה את הכלי הזה גם בשגרה, אבל אני מבין את המדרון החלקלק, אז לא די בחוות דעת אחת. מה הוועדה מצפה? שיבוא גוף ביטחוני אחד, זו גם משטרת ישראל, ויאמר ערוץ דיסני מסית לאלימות נגד מדינת ישראל, אז מה מצפים, שאחרי שייכתב כזה מסמך, שהשב"כ בקלות יאמר שהוא לא מסכים? שצה"ל יאמר לא? הרי ברורה הדינמיקה. מישהו מרים דגל ואומר יש פה הסתה, אז גופי הביטחון האחרים ישתקו. יאמרו, יש בית משפט, למה אני צריך להוציא את הערמונים מהאש? אין לכם שום בעיה לדלג בין שגרה לבין חירום, בין מלחמה לבין הפסקת אש. זו בדיוק המשמעות של מושג המדרון החלקלק. אני רוצה להזכיר שגם הצעתי כאן בוועדה, ובזה אני אסיים וניגש להצביע, אמרתי: אתם לא מוכנים להתפשר על הנושא הזה של הגדרה חירומית, אתם לא מוכנים להגביה את הדרישות שנדרשות, בייחוד בהקשר של חוות דעת ביטחוניות בזמן שגרה, בואו לפחות תשאירו את הסמכויות הנוספות שהשגתם לזמן חירום. הרי ברור שהסמכות הנוספת גם בעיניי היא לא ישימה, היא בעייתית. יש פה ניסוח שלא תמצאו כדוגמתו באף חוק אחר בספר החוקים הישראלי. אבל לכולם ברור שהסמכות הנוספת של חסימת שידורי הלוויין מעבירה אותנו מטריטוריה אחת לטריטוריה שנייה. הטריטוריה של הוראת השעה עסקה בהצרת צעדי העיתונאים, כדי למנוע מעיתונאים שהם בעצם משתמשים לרעה בחופש העיתונות כדי לעשות מעשים אסורים. אז לוקחים להם את תעודת העיתונאי, אז לוקחים להם את המצלמה, סוגרים להם את המשרד. הסמכות שהוספתם מעבירה אותנו מהעיתונאים הזרים אל הצופים. מי הם הצופים בערוצים האלה? בחלק מהערוצים, לשמחתי לא בערוץ הפרו-חיזבאללה, אבל שני מיליון אזרחים ערבים במדינת ישראל צופים באל-ג'זירה. אפשר לאהוב את זה, אפשר לא לאהוב את זה. כל העולם הערבי צופה באל-ג'זירה. אז עברנו לסמכויות שבעצם לא פוגעות בחופש העיתונות אלא בחופש הביטוי. סביר להניח, לצערי, שגם באוסטרליה. דרך אגב, המחבל שרצח מתפללים בבית הכנסת עץ חיים בפיטסבורג לא צפה באל-ג'זירה. לצערי העם היהודי מתמודד עם אנטישמיות. באנו והצענו, לפחות על הדברים הללו, בואו תקשרו את זה למצב חירום. אני אמרתי כאן, ויכול להיות שחברת הכנסת תומא סלימאן לא תסכים עם האמירה הזאת שלי, שאם חס וחלילה אנחנו באירוע חריף של מעין שומר חומות 2 ואנחנו מגלים שאיזשהו ערוץ שפועל מחוץ למדינת ישראל, בעולם הערבי או באירופה, בימים של שומר חומות 2 שופך שמן למדורה. אז כמו שאם יש ערוץ ישראלי שישפוך שמן למדורה מכל צד שהוא ינקטו נגדו צעדים בזמן חירום - - - << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> באמת? ינקטו נגדו? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני מקווה שכן. אני יכול להבין כזה תרחיש. אבל שאתם תעברו ככה בדילוג קליל מפעולה נגד ערוץ זר לחסימת צפייה לשני מיליון אזרחים ישראלים – באמת נשמע הגיוני. ודי בחוות דעת של גורם ביטחוני אחד, כולל המשטרה. זה דבר שהוא בלתי נתפס. וכשאתה רואה קואליציה שלא מוכנה לשים איזשהו קשר, ולו הזהיר ביותר, בין הפעלת הסמכויות לבין המצב הביטחוני, אז למה שלא נתרשם שיש כאן קואליציה שבעצם מבקשת סמכויות דרקוניות לממשלה גם בעידן של שגרה? זה בדיוק מה שאנחנו מתריעים מפניו. בואו נצביע. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> הסתייגויות 201 עד 250 – מי בעד? מי נגד? הצבעה בעד – 2 נגד – 5 נמנעים – אין ההסתייגויות האלה נדחו. הזמן שלך, חבר הכנסת קריב. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> תודה, אדוני. אחרי שהתייחסתי לנושא חוות הדעת של המשטרה ואחרי שהתייחסתי לנושא הניתוק מהמציאות הביטחונית, אולי באופן מפתיע אני כן רוצה לשבח את הוועדה, בצד ביקורת מאוד חריפה שלי גם על הליך החקיקה וגם על התוצר, שבדבר אחד לפחות מסתמן ששרי הממשלה הרלוונטיים – שמענו רק את שר התקשורת, לא שמענו שרים אחרים. שמענו גם את יושב-ראש הוועדה וגם חברי כנסת נוספים. אני שמח שדבר אחד כן נשאר כאן, וזה נושא האישור השיפוטי. לאור דאגה מאוד גדולה שלי מהדברים שהיו צריכים להיות בחקיקה ולא נמצאים בחקיקה, צריך להיות הגונים ולומר שהדבר הזה נשאר. אבל צריך להזכיר שיש הסתייגויות של חברי הכנסת המציעים שמעוניינים להסיר את האישור המשפטי המקדים. ויתרה מכך, גם אם ההסתייגויות שלהם בסוף לא תתקבלנה, אנחנו לא קיבלנו איזושהי הצהרת כוונות ברורה מהממשלה ומהקואליציה שאחרי שההצעות הללו יעברו חבר הכנסת קלנר וחבר הכנסת הלוי לא יגישו מחדש את הצעת החוק שלהם עם ההסתייגויות, ואנחנו עוד שלושה חודשים או עוד חודשיים נמצא את עצמנו באותו תהליך באיזושהי גריסה איטית כל פעם של ההגדרות המופיעות כאן. בואו נצביע. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> הסתייגויות 251 עד 300 – מי בעד? מי נגד? הצבעה בעד – 2 נגד – 4 נמנעים – אין גם ההסתייגויות האלה נדחו. בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אתה צריך להבין, חבר הכנסת קלנר, שהדבר הזה משבש את היכולת של הבית הזה לעבוד. כל מי שעסק בחקיקה מבין שהדינמיקה בחקיקה היא שאתה 80% מתווכח ורב בין האופוזיציה לקואליציה, אבל כמעט בכל חוק יש גם מרחבים שבהם מנסים לגבש דברים שגם אם לא מסכימים עליהם הם משקפים את הדיאלוג החשוב הזה בין קואליציה לבין אופוזיציה בכל דבר. השיטה הזאת החדשה, שאף פעם החקיקה לא מגיעה כאן לידי מיצוי, סוגרים משהו הוא מיד נפתח מחדש כי תמיד יש הכוחות הקיצוניים יותר בתוך הקואליציה שלא מסוגלים לקבל את המעשה העשוי של הבית הזה. אז מתבזבז פה זמן חקיקה בלתי נתפס, כי אף פעם לא סוגרים שום דבר. כל דבר שאתה סוגר נפתח מחדש עם הצעה יותר קיצונית. אז אתה מוצא את עצמך, במקום לומר: עסקנו בעניין הזה, בואו נצא לדרך, נראה מה בתי המשפט עושים, נראה מה הדרג המקצועי עושה, מקסימום פעם בשנה נעשה דיון מעקב, נלמד מהחקיקה, ניתן לילד הזה שהוא החוק החדש להתחיל לצעוד – לא, בשלוש השנים האחרונות כל דבר שאתה עושה זה רק הפתח להצעה הבאה, והוועדה אף פעם לא יכולה להשאיר נושא בצד. ומה לעשות, גם יושבי-ראש ועדות חיים בתוך מרחב קואליציוני. אז ברוב המקרים הם מעצבים את סדר היום של הוועדה, אבל תמיד גם שיקולים קואליציוניים נכנסים. אז מספיק שחברי כנסת מהסיעה היותר קיצונית באים ועושים כיפופי ידיים, אז הנושא פתאום חוזר לסדר היום. וזה מה שיקרה גם הפעם. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> בעזרת השם. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> הנה, הנחתום מעיד על עיסתו. היושב-ראש יכול לומר אני לא אעשה את זה, אבל הנה מודיע חבר הכנסת: אני גמרתי את החוק הזה, אני חוזר לחוק הזה. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> אולי נגמור גם. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אם נגמור כפי שאתה רוצה אז החוק הזה בוודאות ייפסל בבג"ץ, כי אתם מעולם לא למדתם את סוד האיזון. עכשיו, אדוני, אני מבקש לעסוק בשתי הסמכויות שנוספו לחוק. האחת מופיעה בסעיף קטן (2)(ד)(4). הסעיף הזה היה בהוראת השעה המקורית, אבל הוספה לו כאן התוספת שאפשר לקרוא לה תוספת היוטיוב. היכולת לפנות לערוץ שידורי אינטרנט זר שמאפשר את אותו שידור של ערוץ תקשורת זר. כאן אני אומר בצורה ברורה, אני חושב שכל מי שעוסק בדבר יודע ששכרנו יצא בהפסדו. התוספת הזאת שעל פניו קובעת בחוק שמדינת ישראל יכולה להורות ליוטיוב להסיר את שידורי אל-ג'זירה או להודיע עכשיו לפייסבוק שהיא לא יכולה לשדר תכנים, או בכל פלטפורמה אחרת, הוראת החוק הזאת פוגעת ביכולת של מדינת ישראל לבוא בדין ודברים עם אותן פלטפורמות גדולות שיושבות מחוץ לישראל. לומר להוט ויס אל תשדרו את אל-ג'זירה זה קל. בינינו, גם לא היה צריך את החוק הזה, זה הכול שטויות במיץ. והמחשבה כאילו מדינת ישראל תרוויח משהו מזה שבחוק מכניסים את היכולת כאילו שמדינת ישראל אומרת לפלטפורמות בין-לאומיות – אני מקווה שזה לא ייצור נזק, אבל בעיניי ככל שנמשיך בקו הזה הפלטפורמות הבין-לאומיות יסתייגו משיתוף פעולה עם מדינת ישראל. ואני מפנה את מבטי לגורמי משרד המשפטים כאן, אתם יורים לעצמכם ברגל. עם כל הכבוד, ואני מבין גם את האתגר בהצגת עמדה בסוגיה הזאת, כי אני מעדיף שלא יהיה לי כלי למאבק בהסתה. זו לא אמירה שלגורם שלטוני קל לומר אותה היום במדינת ישראל, אבל לפעמים פחות זה יותר, ולפעמים הפעלת כוח חלש על פניו היא יותר חזקה מהפעלת כוח חזק. ומה שכאן הוועדה עושה ביוזמת המציעים, היא מתעניינת יותר בכותרת בערוץ 7. << אורח >> יהודה פואה: << אורח >> בדיון בבג"ץ השופט אמר שזה ממש - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. לא מתערבים עכשיו בזמן הסתייגויות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אתה מתעלם, אדוני המעיר, ממה שאני מדבר כאן. אני מדבר כאן על שאלה של עלות למול תועלת. << אורח >> יהודה פואה: << אורח >> השופט עמית אמר שזו בדיחה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> יש לי ספק גדול אם השופט עמית אמר שאיזשהו חוק הוא בדיחה, אבל לא ניכנס כאן להתנהגותו של לדבריו של הנשיא עמית כלפי חקיקת הכנסת. אבל אני אחזור ואומר שבעיניי כל מי שעיניו בראשו לדרך שבה מתנהל הדיאלוג הרגיש בין מדינת ישראל לבין פלטפורמות בין-לאומיות היה צריך להבין שהתוספת הזאת גורעת מן האפקטיביות ולא מוסיפה דבר. ומכיוון שערוץ 7 מסקר את הדיון, אז אני אומר: פעם נוספת מציעי החוק מעדיפים כותרת בערוץ 7 על פני יעילות המאבק בהסתה. הסמכות הנוספת, שכבר התייחסתי אליה, של חסימת הלווין, היא דבר הרבה יותר דרמטי. קודם כל אני רוצה לומר גם לעמיתינו מהייעוץ המשפטי, ואני לא אליהם בתלונות כי בסופו של דבר הניסוח הוא תוצאה של דרישת מציעים, דרישת קואליציה וכו'. אתם לא צריכים לטייב את הניסוח, אתם צריכים רק לעסוק בשאלות המשפטיות. אבל אני חייב לומר שהניסוח "רשאית הממשלה או ועדת השרים להנחות את שר הביטחון בבקשה שיורה על ביצוע פעולות טכנולוגיות שבסמכותו לפי כל דין" – כך כותבים נוח בשבע שגיאות. כיוון שאני חושב שהסעיף הזה לא היה צריך להיות בחקיקה, תכתבו נוח בשבע שגיאות. לפעמים יש יתרונות בנוח בשבע שגיאות. אני לא מצליח להבין, אם חוק יסוד הממשלה מתיר לממשלה להנחות כל אחד מחברי הממשלה מה הוא צריך לעשות, אז לא צריך. בכל תחום ובכל סמכות הממשלה יכולה להצביע ולהנחות. אם התפיסה הקונסטוציונית של מדינת ישראל היא שלא כך הם פני הדברים, הממשלה במליאתה יכולה לחייב בהצבעה רק את הדברים שלא התייחדו לסמכותו של כל שר, ואז יש אחריות שיורית של הממשלה, כמו שכתוב בחוקי היסוד. אז פה אתם מחליטים לחרוג מהעיקרון הקונסטוציוני הזה? השר בן גביר רוצה שנכתוב עכשיו בכל חוק שלממשלה יש סמכות להורות אותו לעשות? אולי זה יפטור אותנו בבעיה שראש הממשלה בה בבג"צ בעניין כהונתו של השר בן גביר. אם היה לנו זמן והיו לנו עוד דיונים הייתי מבקש מהייעוץ המשפטי לתת לנו את רשימת החוקים שבה יש התיבה הזאת. אני אומר עוד פעם, אולי אני לא צריך להצטער על זה כי יש פה יתרונות גדולים בניסוח כזה לא ברור, אבל כל דבר כאן הוא תקדים. הניסוח הזה לא מתיישב עם המבנה החוקתי של מדינת ישראל. במבנה החוקתי של מדינת ישראל, מה שלא מוגדר לאחריות בלעדית של שר אחד זה הסמכות השיורית של הממשלה. אבל אנחנו רוצים שכל סמכות של שר בריאות – אני מקווה שאדוני יחזור להיות שר בריאות, כי ישראל צריכה בעיצומה של מגפת חצבת שמתים בה ילדים שר בריאות במשרה מלאה. אתה רוצה שמחר בלחץ של שניים-שלושה חברי כנסת מהקואליציה ימצאו כזה ניסוח מפותל שהממשלה או ועדת השרים תורה לשר הבריאות להפעיל את סמכותה לעשות בקשה? מה זה הדבר הזה? ממה זה נובע? כדאי שהציבור יבין את עומק הבדיחה העצובה על חשבוננו. חברי הכנסת המציעים ממפלגתו של שר הביטחון לא סומכים על שר הביטחון. זה האירוע. זאת אומרת, במקום לכתוב שר הביטחון יכול על פי סמכויותיו לעשות כך וכך, אומרים שלא יהיה כתוב שר הביטחון. מתעקשים חברי הכנסת המציעים שלא יהיה כתוב שר הביטחון, שיהיה כתוב הממשלה תנחה, תורה. אני רוצה להבין, אם חברי כנסת בליכוד לא סומכים על שר הביטחון, אז למה שאנחנו נישן בשקט? למה שעשרה מיליון אזרחים במדינת ישראל יירדמו בלילה כששני חברי כנסת מהקואליציה - - - << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> • - - << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא, אתה יכול לספר מה שאתה רוצה. אתם אלה שדרשתם שלא יהיה כתוב כאן שר הביטחון אלא הממשלה תורה ותנחה. והסיבה היא, כי אתם לא סומכים על ממשלת ישראל ועל שר הביטחון. ימים טובים הגיעו, הקואליציה לא סומכת על שר הביטחון. חברי הכנסת בליכוד לא סומכים על שר הביטחון. אני מקווה ששר הביטחון, שעסוק בימים אלה באמת בקרבות חשובים – על מזכירות הליכוד, על נשיאות הליכוד, על הכנה לפריימריז – שייקח בחשבון את ההודעה. אולי בערוץ 7 הכותרת צריכה להיות: חברי הכנסת מהליכוד מביעים אי אמון בשר ישראל כץ. זה הסעיף. הערה אחרונה לגבי הסעיף ואז נצביע. אדוני, הסעיף הזה, כפי שכבר אמרתי, מעביר אותנו לטריטוריה מאוד מאוד מסוכנת. מהצרת צעדי עיתונאים שמנצלים לרעה את מעמדם העיתונאי להתערבות בהרגלי הצפייה של מיליוני אזרחים ישראלים. אדוני, איך יכול להיות שבשנתיים האחרונות היה סביר בעיניך אולי, בעיני חברי הקבינט, בעיני שרי הביטחון, שקצינים בצה"ל יתראיינו באל-ג'זירה? הרי כל ראיון של קצין בצה"ל באל-ג'זירה מגביר את האמינות של הערוץ, נכון? את המעמד הבין-לאומי שלו. אז תסבירו לי איך זה מסתדר ביחד. תסביר לי, אדוני, איך מסתדר ביחד שהיום כבר ידוע בבירור שאנשים שצמודים לראש הממשלה קיבלו בזמן המלחמה – עזוב לרגע מה קרה לפני 7 באוקטובר – אחרי 7 באוקטובר הם קיבלו תשלומים מהשלטון הקטרי לטובת קמפייני השפעה, כשכל בר דעת יודע שהשלטון הקטרי ואל-ג'זירה חד הם. אז אני לא מצליח להבין. אני מבין את הצעדים נגד עיתונאי שלוקח מצלמה ובכוונה מצלם פעילות של כוחות צה"ל בגבול הצפון, בגבול הדרום, ועושה מזה כתבה שיש בה דברים שמסכנים את כוחותינו. בוודאי שצריך לטפל בו. דרך אגב, לא היה צריך את החוק הזה, יש כל הכלים, פשוט לא עשו את זה. אין דברים יותר חשובים להתעסק בהם בוועדה לביטחון לאומי? את זה אני מבין. אבל לבוא ולדבר על חסימת צפייה בערוץ שקציני צה"ל מתראיינים בו? ערוץ שקשור בשלטון הקטרי, כאשר לא מקורב אחד, לפחות שלושה אנשים שצמודים לראש הממשלה קיבלו כסף מקטר, עשו מבצעי השפעה. אני מקווה שאדוני מצא זמן בסוף השבוע לקרוא את התחקיר האחרון של רונן ברגמן. תכף נדבר על זה. אז מה זו הצביעות הזאת? חבר הכנסת קלנר, אולי תעביר הצעת חוק קצת יותר חשובה שאוסרת על אנשים שעובדים במשרדי הממשלה או יועצים למשרדי הממשלה, גם כפרילנסרים, לקבל כסף מהצד משלטון עוין? זאת נראית לי תרומה אמיתית לביטחון הלאומי, לא בדיחות מן הסוג הזה. ולכן מדובר כאן באחיזת עיניים מסוכנת. יש אחיזות עיניים שזה לצורך פריימריז, בסדר. עזרנו לקלנר לשדרג את מעמדו בפריימריז. אבל זו אחיזת עיניים מסוכנת, מכיוון שהיא פותחת פתח להתערבות בהרגלי הצפייה של שני מיליון אזרחים. דרך אגב, כל הניסוח הפתלתל הזה הוא כדי לא לדבר ברצינות על מה האפשרויות הטכניות, איך עושים את זה בלי שישראל תיזרק מלווייני תקשורת בין-לאומיים, איך עושים את זה מבלי לחשוף יכולות של צה"ל. זה גן ילדים או ועדה בכנסת? כל הדיון הזה, אפרופו תשתית עובדתית. עולה סמנכ"ל של משרד התקשורת, זורק משהו. יש לי אליו הרבה כבוד, אבל בדיון הזה הוא זרק אפשר, נציגי צה"ל אומרים אי אפשר, אחרים אומרים אולי, ואנחנו מחוקקים, ובכוונה מחוקקים את הנוסח הכי פתלתל כדי לא לגעת בדבר עצמו – אפשר או אי אפשר, כמה זה עולה ומה המחיר הבין-לאומי שנשלם. בואו נצביע. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> על הסתייגות 301 עד 350 – מי בעד? מי נגד? הצבעה בעד – 2 נגד – 5 נמנעים – אין חבר הכנסת קריב, אנחנו עכשיו מ-351 עד 770? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני אבקש עד 760. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> 770 זה י"ט כסלו. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אתה רוצה לכבודה של חב"ד עד 770? << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> אילו קצינים התראיינו לאל-ג'זירה במלחמה? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> עאידה, את לא מנמקת הסתייגויות? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא, הם לא הגישו. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני, אסיים את דבריי ואני מבקש בהזדמנות האחרונה בהקשר הזה לצאת רגע מענייני החוק, כדרכם של חברי כנסת, ואת הדברים האחרונים לייחד לנושא יותר כללי. אני לא יודע אם צפית אתמול בראיון שהתקיים בערוץ 12 בתוכנית של יאיר שרקי ואברי גלעד עם אחד מדוברי המשטרה. הראיון בין השאר התמקד במה שראינו אתמול במשחקה של קבוצת הפועל תל אביב. מערכת היחסים המאוד בעייתית ועכורה בין משטרת ישראל לבין אוהדי קבוצת הפועל תל אביב הפכה לשם דבר. אמרנו באין-ספור פעמים והזדמנויות עד כמה צריך להיאבק בתופעת האלימות בספורט, אבל באותה מידה אמרנו שאתה לא נאבק באלימות בספורט על ידי הפגנת אלימות ממוסדת מצד גורמי אכיפת החוק. זו הדרך הכי לא נכונה להיאבק באלימות בספורט, ומשטרת ישראל לצערי בשבועות האחרונים עשתה מעשים לא חוקיים מול אוהדי הפועל תל אביב. אתמול ראינו אירוע נוסף שבו מבקשים מאוהדי קבוצת הפועל תל אביב להרים את החולצות שלהם, משל אנחנו בעיצומו של אירוע פח"ע באיזשהו מקום שבו החשודים מתבקשים להרים את החולצות כדי להראות שהם לא נושאים חגורות נפץ. לשם הגענו במגרשי הכדורגל. המשטרה הסבירה שהיא חיפשה שלטי שנאה או חולצות שנאה. וכששואלים מה המקור שלכם, חקיקתי, שולחים אותנו לחוק הספורט. על פי הפרשנות הזאת חוק הספורט מאפשר למשטרת ישראל לעשות מה שבא לה, ואין לי ספק שלא לזה נועד חוק הספורט. אבל בערב מביאים את דובר המשטרה והוא מסביר שאסורים שלטי שנאה. משטרת ישראל לא מוכנה שייכנסו שלטי שנאה לאצטדיוני הכדורגל. אני לתומי חשבתי שמה שאסור זה הסתה לאלימות, כי זה מה שכתוב בחוק, שאסורים פרסומים של הסתה לגזענות. אני לא מכיר חקיקה שמסמיכה גורם במשטרת ישראל להחליט מתי זה שלט שנאה ומתי זה לא. ואז העיתונאי יאיר שרקי שואל את דובר המשטרה: ומה עמדת המשטרה לגבי השלט שמאלנים בוגדים? אומר הדובר: אני לא בטוח שזה שלט שנאה. ציור של קו על סמל המשטרה או על סמל תנועת כך זה שלט שנאה. אני לא אוהב ציור של קו שפוסל את המשטרה. לגבי הסמל של תנועת כך, את זה המחוקק קבע, אסור להציג אותו. זה ארגון טרור. אבל אני לא חסיד גדול של סמלים שפוגעים בכבוד המשטרה, אני חושב שהמשטרה היא של כולנו ולמען כולנו. אבל זה לא ו"שמאלנים בוגדים" כן? יושב דובר משטרת ישראל, נותן הרצאה על שלטי שנאה, שואלים אותו ומה עם "שמאלנים בוגדים", את זה מותר להניף? אז הוא אומר שהוא לא בטוח שזה שלט שנאה. מה יש להתפלא על דובר המשטרה? הדמות הכי מזוהה עם השלט "שמאלנים בוגדים" מסתובב פה בבניין. דרך אגב, לדעתי יש לו היתר כניסה קבוע. כל פעם שאני מבקש להבין מי נותן לו את הכניסה, זה סוד כמוס לפרה ולסוס. אי אפשר לדעת. אני יוצא מנקודת הנחה, אני מזמין את קצין הכנסת לומר שזה לא כך. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> על מי אתה מדבר? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> על משה מירון. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני לא מכיר, סליחה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אתה התמחית בדמויות אחרות בוועדה. יש ביניכם חלוקה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> גם אני לא ידעתי מי הוא עד הרגע שפתחתם עליו. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אז מה יש להתפלא על דובר המשטרה? הבית הזה מנרמל את הקריאה "שמאלנים בוגדים". אז זה מה שרואים במשטרה. אדוני, אני שואל אותך כיו"ר הוועדה, יש בינינו מחלוקות מאוד קשות, אבל אני לעולם לא אומר שליבך גס בהשתוללות הפשיעה בישראל. אני לא בטוח שהנתיב שאתה בוחר בו הוא הנתיב הבלעדי או הכי אפקטיבי או שצריך לשלב אותו עם נתיבים אחרים, אבל בהרבה דברים היו לנו הסכמות. אני באמת שואל אותך, עם כל מה שקורה בשבועות האחרונים, עוד עלייה מטורפת בגרף הרציחות בחברה הערבית, השתוללות של פשיעה, ולא כולה פשיעה רצחנית. האזרחים כבר הפסיקו להתקשר למוקד 100 על גניבות. גנבו לך את האופניים, גנבו לך את האוטו, פרצו לך לבית, מה אתה צריך את כל הטררם שלא מביא שום דבר? פשוט קריסת האמון של הציבור במשטרת ישראל. אני שואל אותך, במצב הזה זה מה שמשטרת ישראל צריכה לעשות? אתה יודע כמה כוחות נערכים כל שבת ליד המשחק של הפועל? עד יודע איזה כוחות מביאים? אני מזמין אותך להגיע למשחק הבא של הפועל, תראה איזה יחידות משטרת ישראל שולחת. נשמע לך הגיוני שמשטרת ישראל שולחת יחידות פרשים למשחק כדורגל? יס"מניקים? בשעה שבאזור של האצטדיון נרצחים אזרחים ישראלים. גם בסוף השבוע האחרון היה רצח של בן 19. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> בדיר חנא. הגענו לשיא, 244. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא רחוק מהמקום שאתה גר בו, אדוני. בזה משטרת ישראל מתעסקת, בלהוריד חולצות מאוהדי הפועל? בזה משטרת ישראל צריכה להתעסק, שלא מספיק השב"כ, לא מספיק המוסד, לא מספיק צה"ל, גם משטרת ישראל צריכה לכתוב חוות דעת על סגירת אל-ג'זירה? תטפלו ברוצחים, תטפלו בארגוני הפשיעה, תחזירו את תחושת הביטחון לתושבי הדרום והצפון היהודים והערבים כאחד. למיטב ידיעתי חיל המודיעין לא מבצע את מה שאתם מבצעים, כביכול, במעקב 24/7 אחרי כל הערוצים הגלויים. לפחות לא עשה את זה לפני 7 באוקטובר. אז זה התפקיד של משטרת ישראל? אתם הממשלה, אתם הקואליציה. אתם רוצים להקים מחדש את יחידת האוסינט של חיל המודיעין? אתם רוצים לומר שאחרי 7 באוקטובר כל הערוצים מהמזרח התיכון צריכים להיות תחת ניטור? היום גם אפשר לעשות דברים עם AI, לא צריך להושיב חייל יודע ערבית מול המסך לראות אל-ג'זירה 24/7/. בבקשה. אבל זה התפקיד של המשטרה? אם משטרת ישראל תגיע לרגע המשמח שעשרות אלפי שוטרים חדשים יתגייסו לשורותיה, אחוז האיוש של תחנת שרת בדרום תל אביב לא יהיה 50%, אפרופו הסיורים המתוקשרים בדרום תל אביב על העבריינות של ילדי מבקשי מקלט, 50% איוש של שוטרי הסיור במשטרת שרת. כשתגיעו ל-90% תיכנסו לטריטוריה של השב"כ. אבל אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, החוק הזה משקף את טשטוש ההבנה של מה משימותיה המרכזיות של משטרת ישראל במציאות שאנחנו נמצאים בה, וככל שהמגמה הזאת תמשיך המשטרה תפסיק להיות משטרה. היא תהיה צה"ל 2, בלי טנקים ובלי מסוקים אבל המשימות המרכזיות שלה יהיו משימות של ביטחון לאומי ולא של ביטחון פנים ולא של ביטחון אישי. אם אנחנו לא נדע כאן בוועדה הזאת לעצור את המהלך הזה, כאשר תנועת המלקחיים השנייה היא להסמיך כוחות אחרים שהם לא המשטרה לבצע פעולות שיטור, המשטרה הופכת לצה"ל 2 ואז צריך סיירת אבטחה עירונית ועוד שנייה נגיע לשיטור עירוני וצריך סיירות אבטחה לתת להן את המעמד, ויש כיתות כוננות. אי אפשר כבר לקרוא לזה מתנדבי משמר אזרחי, צריך לתת דרגות לצל ונשק ארוך. עוד שנייה בכניסה ליסודי מאבטחים בני 70 יחזיקו נשק ארוך. נהדר, משטרת ישראל מתפוגגת, הופכת להיות איזו יחידה חצי צבאית, ועכשיו ברשויות חזקות יהיה ביטחון פנים, כי יש כסף לשיטור עירוני ולסיירות אבטחה ולמאבטחים ממוסדות חינוך. רשויות יותר מוחלשות, שהן אלה שקרובות לגבול, שם הממשלה תבטיח גדולות להעביר תקציבים. אבל בכמה חוקים עושים מה שעשיתם בשיטור העירוני של מטריצות מימון? מעט מאוד. אז אין בעיה, אז הפרטנו את משטרת ישראל. משטרת ישראל תפסיק לעשות את משימותיה בלחימה בפשיעה ובהגנה על הביטחון האישי ועל ביטחון הפנים במדינת ישראל ונקבל צה"ל וחצי. אם אתם חושבים שזו מתכונת יעילה להבטיח את ביטחון האזרחים במדינת ישראל גם מפני מה שקורה בגבולות וגם מפני מה שקורה בתוך ישראל בהקשר הפלילי, טעות בידיכם, ואנחנו מתקדמים בכיוון הפוך מהכיוון שצריך ללכת אליו. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת גלעד קריב. אני חייב לומר שאני מקשיב שעה וחצי, ועם כל אי ההסכמות שיש בינינו, ואתה יודע שיש כאלה, היה חשוב להקשיב. לאלימות בספורט אני אכנס בשבועות הקרובים. אני חושב שזה משהו שאסור לנו להשאיר אותו באוויר. על הסתייגויות 351 עד 770 – מי בעד? מי נגד? הצבעה בעד – 2 נגד – 4 נמנעים – אין ההסתייגויות האלה הוסרו גם הן. תודה רבה, חבר הכנסת גלעד קריב, על הנכונות לעמוד בזמנים. חבר הכנסת עמית הלוי, אתה הגשת הסתייגויות, בבקשה. אתה רוצה זמן לדון בכל הארבע או אתה רוצה אחרי כל שלוש דקות לעבור מאחת לשנייה? אתה רוצה רבע שעה שלמה לך? << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> כן. תודה, אדוני היושב-ראש. הזכרת בפתח דבריך את ערב חג החנוכה, זה בהחלט רלוונטי גם לדיון הזה, כיוון שגם החג הזה התחיל באור גדול של ריבונות ועצמאות והידרדר, כמו שאנחנו יודעים, לשיעבוד גם של מלכי חשמונאי ואחריהם צאצאיהם לשלטון זר ולתרבות זרה. אני אומר את זה כי החוק הזה, לפחות בנוסח שאנחנו הגשנו, חבר הכנסת קלנר ואנוכי, שהתמזגתי לחוק של חבר הכנסת קלנר, בהחלט יכול היה להיות אור גדול על החושך הנוראי שאל-ג'זירה מביאה לעולם. אני לא יודע מאיפה חבר הכנסת קריב יודע שבפיגוע כזה או אחר מחבל לא ראה אל-ג'זירה, אני נוטה להניח דווקא שכן ראה. אבל כך או כך, אני חושש מאוד שהחוק שהנחנו, שבאמת התחיל באור גדול, הולך ומתעמעם, והנוסח שלפנינו הוא חשוך ולא יועיל בכלל. אני חייב לומר לך, אדוני יושב-ראש הוועדה, אנחנו היינו בחדר הזה כשהקואליציה והאופוזיציה אישרו יחד את אותו חוק הוראת שעה שאנחנו כביכול מתקנים אותו עכשיו, שלא רק שהוא לא הועיל, הוא היה חוק מגוחך ומסוכן, וזה יהיה גם גורלו של החוק הזה. נמצא פה גם חבר הכנסת סוכות, גם הוא אז הצטרף להסתייגויות. הוא היה חוק מגוחך, כי מי שחושב שלוקחים מצלמה של 50 דולר לאימפריית התקשורת שנקראת קטר ומכניסים אותה למקום כלשהו, או 10 מצלמות או 100 מצלמות, והוא עושה בזה משהו, אז זה פשוט מגוחך, זו בדיחה. מי שחושב שהוא מעביר חוק כש-99% מהפיגועים שקטר אחראית עליהם, אביטל, כולל רצח יהודים שדווחו פה על ידי השב"כ, כולל רצח אזרחים, כולל רצח חיילים, כל אלו מתבצעים לא בגלל השידורים ביס ובהוט, שהועילו אפס. אתם בני אדם, עזבי שנייה משפטנית ומשרד המשפטים. את קודם כל בן אדם, האחים שלך נרצחו כאן, בארץ הזאת. תקראי את דוח השב"כ. למה הם נרצחו? בגלל החוק הקודם. לא למרות החוק הקודם, בגלל החוק הקודם. כיוון שהחוק הקודם יצר מצב שאל-ג'זירה יכולה להמשיך להסית לרצח, אגב להכווין פיגועים ספציפיים לרצח, שזה היה החידוש מבחינתי בדוח השב"כ, להמשיך להסביר איך מניחים מטענים על טנקים של חיילי צה"ל תוך כדי מלחמה ולפני מלחמה ואחרי מלחמה, וכל זה בחסות החוק. כי החוק יוצר מסווה. הרי מה הבעיה? החוק יוצר רשת הסוואה, כאילו הכול בסדר. טיפלנו באל-ג'זירה וכולם מרוצים. אבל במציאות את לא אחראית על הניירות, את אחראית על המציאות. המשפט צריך לשרת את המציאות, צריך לשרת את החיים, לא לשרת את האג ולא לשרת הגדרות תיאורטיות. וזה מה שקרה כאן. כולם המשיכו לראות בלוויין. כשאני חזרתי והייתה פה היועצת המשפטית של הוועדה מירי פרנקל שור, אמרתי לה תבואי איתי, רמלה, לוד, לא מדבר על טייבה, על קלנסואה. כולם רואים. תבואי איתי, אביטל, תראי, כולם רואים, מסכים גדולים, אל-ג'זירה, כי יש לוויינים. והחור הגדול הזה שחבר הכנסת קלנר ואני באנו לסתום, שכאילו מופיע כאן אבל הוא בעצם לא מופיע כאן, צביקה, כי הוא ינוטרל. הרי בנוסח שאתה מביא עכשיו, שהוועדה מביאה, הרי מופיע "ובלבד שלא ייפגעו אף שידור אחר". לזה התכוונת, הבנתי אותך באיחור, שזה כמובן בלתי אפשרי, בלתי רציונלי ובלתי מידתי, המילה שבדרך כלל אהובה עליכם. הרי לא יעלה על הדעת, רוצחים בערוץ אחד אז את חוסמת. יכול להיות שתהיה פגיעה מסוימת, אגב, כיוון שמדובר על מערכות שינטרלו את ההעברה על הבתים אז הם ינטרלו באופן מקסימלי תדר מסוים. אי אפשר אחרת. בשביל זה יש איזונים. לא מדובר פה על זכות, מדובר פה על הזכות לחיים הכי בסיסית שהוכחה בפועל. באים גופי ביטחון שאמונים על הביטחון ומלמדים בפועל על הפגיעה בפועל שכבר קרתה, כמו שאמר נציג השב"כ, לא הערכה. על בסיס מה שקרה. לעומת זאת, על הבסיס שאולי חלק מהאנשים לא יראו חלק מאיזה שידור אחר או משהו כזה. עכשיו אנחנו באים שוב. למה אני כל כך מתקומם, צביקה? כיוון שאתה הבטחת לי בפעם הקודמת גם, אמרת אנחנו נחוקק ונתקן. נעביר את זה עכשיו, כי כך וכך, בין אם הסכמת למה שהיה ובין אם לא הסכמת, אינני יודע מה קורה מאחורי הקלעים. ועכשיו אנחנו באים – יש ביטוי בחז"ל ככלב השב על קיאו. אנחנו באים שוב, ושוב חוזרים על אותו משגה. אנשים עושים טעויות, כולנו עושים טעויות, אף אחד לא חף מטעויות. אני עשיתי הרבה טעויות בחיים. אבל לחזור על טעות פעם שנייה זה כבר פשע. להביא את הלוויין עם החור הזה ובלבד שלא יימנעו שידורים – אני אומר את זה כאן לך כבן-אדם, לא כחבר כנסת ולא פוליטיקה ולא מפלגה. מהחוק הזה שאתה מעביר היום אין לי שום ספק ששידורי הלוויין ימשיכו כרגיל, ולא בגלל שחסרים 100 מיליון שקל למדינת ישראל להעמיד 10 משדרים במזרח ירושלים או במקום אחר. יש יותר מדי כסף והוא מבוזבז על הגדלות הרמטכ"ל לפנסיות. אין בעיה של כסף בהקשר של ביטחון המדינה. אלא בגלל הניסוח הזה, "ובלבד שלא יימנע שידור אחר". זה כאילו לתת את השסתום איך החוק דרכו יכול להיות מנוטרל לגמרי. ואותו דבר לגבי הדברים האחרים. אומר פה חבר הכנסת קריב, קשה לי לשמוע את הדברים – בכל זאת אתה חבר כנסת, היית יו"ר ועדת חוקה – התחיל להתפלפל פה על הקואליציה, האם חברי כנסת יכולים. תגיד לי, אין חובה דמוקרטית לחבר כנסת שנבחר על ידי הציבור להביע את עמדת הציבור? אגב, זאת עמדת הרוב לפי דעתי. אבל גם אם זו הייתה עמדה של חלקים, בגלל שהקואליציה עשתה התכנסות, אתה אומר? התכנסו השר וראשי הקואליציה, אז לחבר הכנסת קלנר ולי אין חובה לבוא ולשקף? שלא לדבר על מצפון. אין לכם מצפון? לא נרצחו פה יהודים? מה, אין לאנשים פה מצפון? להמשיך להעביר את זה. ועל מה מדובר? אני אגב אומר את זה בשם שבעה חברי כנסת מהקואליציה שחתמו על ההסתייגויות האלה – חבר הכנסת קלנר, אנוכי, חבר הכנסת סעדה, חבר הכנסת אוהד טל, חבר הכנסת בוארון, חברת הכנסת קטי שטרית וחברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן. בשם כל השבעה הללו שהצטרפו, הצענו לכולם להצטרף כי לכולם מבחינתי יש מצפון. על מה מדובר? מדובר קודם כל על הלוויין שיישאר החור הזה. ואני אומר, יישאר החור הזה בלי שום ספק, כי לא יימנע לא בגלל שיקולים תקציביים או שיקולים טכנולוגיים, אלא בגלל מה שאמרה פה עורכת הדין אביטל סומפולינסקי, שטוב שהגיעה לפה וטוב שאמרה את זה, כיוון שהיא הבהירה שלא יקרה כלום בפועל, והיא צודקת בזה. דבר שני, וזאת ההסתייגות השנייה שלנו, והכול כמובן מנוסח רק שר הביטחון כי כמובן זה אירוע מלחמתי, אז רק שר הביטחון ורק שלא ייפגע. דבר שני זה הנטל. גם זה דבר מופרך בעיניי. באה אל-ג'זירה, עשתה מה שעשתה, פגעה במי שפגעה, קבעת לה סנקציה, בסדר. עכשיו נניח היא רוצה לחזור בתשובה, תבוא עם מסמכים, תבוא עם טיעונים, תבוא לשר התקשורת, תבוא לממשלה, תוכיח, יכול להיות שהסנקציה תטופל. על מה אנחנו מדברים? על גוף שפגע בביטחון המדינה. אז אנחנו צריכים לרוץ אחריהם אחרי 90 יום? הדבר השלישי זה השופט, אדוני היושב-ראש, ודיברנו על זה גם במשרד שלך. יש אלימות בספורט, את מכירה את זה אביטל? קצין יכול להוציא צו איסור הרחקה, לבטל את חופש התנועה, אולי במידה מסוימת גם חופש עיסוק, תלוי במי מדובר. מישהו שהתפרע, היה חשוד או לפחות נחשד מבחינת השוטר על אלימות במגרש ספורט. 60 יום בלי שופט. זה אזרח ישראלי, שאת אמורה להגן על זכויותיו כאזרח קודם כל, על זכויות האזרח שלו, בלי שופט. פה יש לך אנשים שהם לא אזרחי ישראל, ערוצים זרים, שפגעו בביטחון המדינה בפועל על ידי דוחות שכבר הוכיחו את הפגיעה שלהם בפועל, זה שופט ב-24 השעות הראשונות. זה נראה לכם הגיוני? למישהו זה נראה הגיוני? רישוי עסקים, 30 יום. ראש עיר, לא שופט, יכול להוציא, זה בסדר. אבל מי שפגע בביטחון המדינה אחרי 7 באוקטובר? דבר אחרון זה הוראת הקבע. בלי קשר לפלפול המשפטי פה שהוזכר, שאנחנו כאילו מתקנים הוראת קבע, שבגין זה אני הצעתי להשאיר את זה כהוראת שעה לשלוש שנים ולחבר הכנסת קלנר יש הסתייגות להוראת קבע, קטגורית זה דבר אבסורדי שאנחנו את ההתנהלות הזאת הופכים להתנהלות לא קבועה. אמרתי את זה גם לך, אדוני היושב-ראש, אנחנו הרי לא קובעים כאן סנקציה שתחול כל יום שני או כל יום מסוים. אנחנו קובעים כאן הגדרה שכל פעם שיש ערוץ זר שפוגע פגיעה ממשית בביטחון המדינה – וגם על המילה ממשית נכתבו דפים וספרים – אז אנחנו פועלים בהתאם. זה עניין זמני, זה עניין קבוע. ואני אסיים בדבר העיקרי מבחינתי. אני אומר את זה פה לחבריי לכנסת, גם לצבי סוכות וגם לאריאל קלנר, וגם לגלעד קריב וגם לאריאל בוסו, השר לשעבר, וגם לך – האחריות היא עלינו. זו סיטואציה כל כך לא מתקבלת. יאמר איל מה שרוצה, תאמר אביטל מה שרוצה, בזה צודק חבר הכנסת קריב, האחריות היא לא עליהם. האחריות היא על הממשלה ועל הקואליציה. החובה הכי בסיסית שלנו, הכי בסיסית של כל ממשלה, היא להגן על שלומם של האזרחים ועל ביטחונם. אחרי זה יש עוד חובות, אבל קודם כל זה. ואתה ואני יודעים וכולנו יודעים כמה חיילים נפגעו מזה. אני אומר שוב, בסדנה שאל-ג'זירה מעבירה לאיך לשים מטען לטנקיסטים או להנדסה קרבית, לנמרות ולפו"מות, או איך לירות RPG בדרך מסוימת, והן בהכוונת פיגועים ממש כפי שנאמר שם בדוחות, כמו שירות ביון בכלל לאויב. את כל זה אנחנו מכירים וכל זה ימשיך לקרות. אני קורא למצפון שלך, צביקה פוגל, קודם כל למצפון שלך, זה לא יעלה על הדעת שאתה תא"ל בצה"ל, ואנחנו ידידים והכול בסדר, לבוא פעם שנייה ולחוקק חור, לא חוק, וימותו האזרחים שלנו וכפרת עוונות, כי כמה יועצים משפטיים החליטו שזה לא מאוזן או לא מידתי. איך זה יעלה על הדעת? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> הם אשמים? << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> לא, אנחנו אשמים, הם לא אשמים. אמרתי, אתה צודק בזה, לא אביטל אשמה ולא איל אשם ולא עידו. אבל אותך זה לא צריך לעניין שיש פה כמה אנשים ששיקול הדעת שלהם מוטעה ושגוי וגם פסול באופן מהותי. זה לא צריך לעניין אותך, כי האזרחים מצפים ממך ומאוריאל ומגלעד קריב וממני שנגן עליהם, ומתו אנשים וימותו אנשים בגלל החוק הזה. לכן לא רק שאני אתעקש על ההסתייגויות האלו, אני אעשה ככל שביכולתי לפנות לראש הממשלה, לשרים, לחברי הקואליציה. לעשות את זה פעם שנייה זה פשוט פשע. אנחנו פושעים כלפי האזרחים שלנו. לכן ארבע ההסתייגויות שלנו, קודם כל להחיל את מניעת השידורים או הקליטה, מניעת הפלטפורמות, לא רק לוויין אגב. למה רק לוויין? יש עוד אמצעים. אחרי זה יהיו אפליקציות. לאפשר לכל שרי הממשלה, למה שר ביטחון? אגב, ראינו פה, סתם רשלנות משפטית. ראינו בדיון שאת ועדת התדרים רק שר התקשורת אחראי עליה, לשר הביטחון לא לתת אחריות. אז הוא אחרי זה יפנה לשר התקשורת. ואם יהיו דברים אחרים? ויש מפקחים שרק שר התקשורת, גם בחוק עצמו. לאפשר לכל גופי הממשלה הרלוונטיים לעשות את זה, לא רק לוויין, כל הדברים האחרים. לא להעביר את הנטל עלינו אחרי סנקציה כזאת שהם יחזרו בתשובה. רצחתם אנשים, פגעתם במדינת ישראל. אנחנו לא חייבים כלום לאזרחים זרים בהקשר הזה. להפך, אם כבר אנחנו חייבים להם כבני אדם, זה להבהיר להם היטב שהם לא יהיו שותפים לברבריות ולרצח ולטרור. לא לאפשר לשופט, שאין לו שום מנדט, בטח לא בקואליציית מלא-מלא וכל התיאורים האלו. ב-24 השעות הראשונות זה הרבה יותר גרוע מאזרח שמבצע פעולה אלימה או חשוד בפעולה אלימה בספורט. וזה לא צריך להיות עניין זמני, זה צריך להיות עניין קבוע. אני מקווה מאוד שתהיה תמיכה בהסתייגויות הללו. ואם חס ושלום לא תהיה תמיכה בוועדה, שנשכנע במליאה את רוב חברי הכנסת, את המצפון שלהם, את השכל הישר שלהם, לתמוך בהסתייגויות האלו. תודה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת עמית הלוי. על ההסתייגויות שהוגשו על ידי חבר הכנסת עמית הלוי, חבר הכנסת אריאל קלנר, חבר הכנסת משה סעדה, חבר הכנסת אוהד טל, חבר הכנסת אביחי בוארון, חברת הכנסת קטי שטרית וחברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – מי בעד? מי נגד? הצבעה בעד – 2 נגד – 4 נמנעים – אין גם ההסתייגויות האלה נדחו. << דובר >> עידו בן יצחק: << דובר >> לחבר הכנסת קלנר יש הסתייגות נוספת. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> קודם כל, אדוני היושב-ראש, הפיגוע הזוועתי בסידני הוא חלק מהמלחמה בעם היהודי וכולנו מתפללים לשלום כל מי שנפצע. על מה שקורה באוסטרליה, אדוני היושב-ראש, אפשר רק להתפלל ולפעול דיפלומטית כמובן ובקשר עם התפוצות. אבל פה בארץ הזאת אנחנו צריכים לפעול, כי זאת האחריות שלנו. כולנו על הכוונת של הג'יהאד, יהודים בארץ ובחו"ל, ימנים, שמאלנים, אלה שמתווכחים על זכויות חוקתיות, לא זכויות חוקתיות, כולנו על הכוונת של הג'יהאד. אותו גי'האד שבין השאר אל-ג'זירה מטפחת. במיוחד כשאנחנו קוראים גם ליהודי התפוצות לעלות לארץ, יש לנו אחריות שיהיו חיים בארץ. לעצם החוק, זה חוק שאני יוזם, חבר הכנסת התמזג אליי. אני אמור להיות שמח היום שאני מעביר עוד חוק שיהיה רשום על שמי. חוק חמישי בקדנציה הזאת, מצוין. איך אמרו לי פה, לפריימריז. אבל אני ברגשות מעורבים, ואפילו מאוד מאוד מעורבים. חז"ל לימדו אותנו שכל המאבד נפש אחת כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא. הערוצים הג'יהדיסטיים כבר נטלו הרבה יותר מנפש אחת, והחוק הזה הוא הצלת נפשות. אני באמת לא מבין את כל העמדות על כך שיש להכביד ועוד להכביד על הצלת נפשות בישראל. השופט חשין זכרונו לברכה אמר על אהרון ברק בזמנו שהוא מוכן שיתפוצצו 50-30 אנשים אבל שיהיו זכויות אדם. אני והרוב המוחלט של אזרחי ישראל חפצי החיים שוללים מכל וכל את ההשקפה הזאת שמיוחסת לאהרון ברק. אני לא מבין מדוע בשם ערך חופש הביטוי יש המבקשים להכביד על מדינת ישראל במאבקה למנוע מערוץ ג'יהדיסטי לנהל כאן תעמולה רצחנית. אני אומר, ואני חושב שכמעט כל אזרח בישראל יסכים איתי, שאלף תחנות שידור של הג'יהאד ייסגרו ושאימא יהודייה אחת לא תבכה. אני בטוח שהעמדה הזאת מבטאת את ערכי הרוב המוחלט של אזרחי ישראל, ולאזרחי ישראל אנחנו מחויבים. חוק הוראת שעה בזמן מצב החירום בעורף – היו לי שם הסתייגויות, חשבתי אחרת, אבל אני כן חושב, חבר הכנסת הלוי, שהוא כן היה פריצת דרך בזמנו למרות שהוא לא השיג את כל מטרותיו. כי הוא בראש ובראשונה שם רגל בדלת, אמר: יש כאן בעיה עם ערוצי תקשורת. אבל החוק הזה, במיוחד בשל העובדה שרוב מוחלט של ערביי ישראל קולטים את ערוץ אל-ג'זירה ואת ההסתה הג'יהדיסטית שלו באמצעות צלחות לוויין, חייבים לתקן את זה בעוד כמה תיקונים. החוק לא השיג את מטרותיו ודם יהודי המשיך להישפך. אז אני שלם לחלוטין עם החוק הזה כפי שהוא עבר בקריאה הראשונה ובו היו האלמנטים הבאים: מתן אפשרות לממשלה לפעול נגד שידורים של גופים עוינים בלוויין, וכך גם בנוגע לאינטרנט; הוראת קבע, כי אנחנו לא בסקנדינביה. וגם אם המזרח התיכון יהפוך לסקנדינביה נכון שתהיה לממשלה את האפשרות לפעול נגד גופי תקשורת ששופכים את דם חיילינו ואזרחינו. אבל אף על פי כן, אם צריך פשרות אפשר. זה היגיון כל כך בסיסי, נטל ההוכחה עליהם. ערוץ שכבר ברור שהוא פוגע בביטחון המדינה, הוכח, הוא צריך להיות בחוץ עד שהוא מוכיח שהוא תיקן את דרכיו. אישור שופט שנושא ביטחון אינו בתחום התמחותו זה דבר מיותר, מזיק מהבחינה הזאת שקודם כל אנחנו שומרים את מעמד השופטים כאילו הם מבינים בכל דבר, והם לא. אנחנו משמרים את עניין השפעת המשפטיזציה על ביטחון ישראל, על ההתערבות של המערכות המשפטיות, מרמת הפצ"ריה עבור ביועמ"שים לדורותיהם וכלה בבג"ץ. אנחנו נצטרך לבדוק את זה טוב-טוב בוועדת חקירה ממלכתית לאומית שתקום, גם זאת כדי להציל נפשות. את זה אני אומר במאמר מוסגר. וגם כאן אפשר להגיע לפשרה, אבל שהמצב לא יהיה יותר גרוע ממקרים אחרים שלא קשורים לביטחון המדינה. חבר הכנסת הלוי ציין, אלימות בספורט, מרחיקים ממגרשים והשופט מתערב אחרי 30 יום. כאן הוא צריך להיות באותו יום על ערוצים ג'יהדיסטיים ששופכים דם? לצערי אני מבין, אדוני היושב-ראש, שהייעוץ המשפטי וכן גם חברי האופוזיציה מתעקשים על חלק מהנושאים, ואני גם מבין את החשש שנגיע למצב שבו ציוד מוחזר לערוץ הרצח הזה של אל-ג'זירה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אבל ליועצים המשפטיים אין זכות הצבעה. כך אמרו לפחות. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> נכון, אין להם. אולי במקומות אחרים, לא רחוק מפה, שם לנו אין. אבל אנחנו מחויבים לאזרחי ישראל, במישור הפרקטי לאפשר לרשות המבצעת לפעול נגד שידורי לוויין ואינטרנט ובמישור הרעיוני לקבע מציאות שגם בשעת שגרה יש לממשלה הזכות, ומבחינתי זאת חובה, לפעול נגד ערוץ זר הפוגע בביטחון המדינה. אז אני חתום על ההסתייגויות שמבטאות את תפיסתי. ודווקא בגלל שאני מכיר את המחויבות שלך לביטחון ישראל, ואני אומר את זה מתוך הערכה אישית גדולה מדינה, אני רוצה לשאול אותך, אדוני היושב-ראש, מה יקרה אם יתברר שהנוסח הנוכחי לא ייתן מענה ראוי לטיפול בלוויינים כפי שאנחנו מציגים כאן בוועדה? ולגבי הוראת השעה, מה יקרה אם בעוד שנתיים הכנסת לא תחוקק את החוק כהוראת קבע? אנחנו באמת יודעים במה תעסוק הכנסת בעוד שנתיים? שנתיים לפני הקורונה ידענו במה המדינה תתעסק? למי נבוא בטענות, לייעוץ המשפטי? לאופוזיציה? הרי אין להם בעיה יום אחד לעשות קמפיין שצריך להיכנע לכל גחמות החמאס ויום אחרי זה להאשים את הממשלה ששחררה מחבלים. מה תגיד להם? לגבי הבדיקה העתית, היום שר תקשורת מחויב, אבל יש לנו ביטחון שכך גם יהיה בעתיד? האם זה שצריך לטרטר את כל מערכות הביטחון והממשלה כדי לאשר המשך סגירת ערוץ שהוכח שהוא פוגע בביטחון המדיה זה לא עלול להיות בעוכרנו? ומה יקרה, אדוני, אם השופט – במיוחד שאנחנו חוזרים לשגרה הרעה – מה יקרה אם הוא לא יאשר את סגירת הערוצים? מה אז נגיד לאזרחי ישראל שעל ביטחונם אנחנו מופקדים, שהייעוץ המשפטי כאן אמר שזו חובה חוקתית? הייעוץ המשפטי ייקח אחריות על ביטחון ישראל? אפשר עוד לתקן, אפשר לקבל את ההסתייגויות. המחויבות שלנו היא להציל נפשות בישראל, והמחויבות הזאת היא מעל כל המצאה של היועצים המשפטיים למיניהם על ערך חוקתי כביכול של חופש ביטוי לערוץ ג'יהאד. שאלף ערוצי ג'יהאד ייסגרו ואימא יהודייה אחת לא תבכה. תודה רבה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> חבר הכנסת אריאל קלנר, תודה רבה. מי בעד ההסתייגות שהוצגה על ידי חבר הכנסת קלנר? מי נגד? הצבעה בעד – 2 נגד – 5 נמנעים – אין גם ההסתייגות הזאת נדחתה. מכובדיי, רגע לפני ההצבעה, יש פה מישהו שרוצה לומר משהו שישפיע בצורה משמעותית על התהליך? בבקשה. << אורח >> יהודה פואה: << אורח >> אני עורך דין. ייצגתי עשרות משפחות שכולות בהליך בבג"ץ על הפסילה של החוק הקודם. המשפחות מרגישות שילדיהן נרצחו בגלל הסלחנות של הממשלה ושל כל הגורמים כלפי הטרור. עצם זה שיש ערוץ ג'יהדיסטי שמסית לרצח בצורה רשמית במדינת ישראל וזה מקובל. בדיון בבג"ץ הנציגים של אל-ג'זירה אמרו: כשעשו הזמנת תקשורת לצוללות הזמינו גם אותנו. ברגע שיש ערוץ תקשורת שהוא פועל בצורה חופשית במדינת ישראל, אז כמו שגם עלה פה בדיון, אז קציני צה"ל מתראיינים שם, מזמינים למסיבות עיתונאים. כל הדברים האלה נותנים לגיטימציה לרצח יהודים. הדבר הזה חייב להיפסק. ברגע שיש חוק שהוא פגום, שהוא בעייתי, הנשיא עמית אמר בדיון: אני לא מבין, אם נותנים לראות את זה ביוטיוב ובפייסבוק אז מה הקטע של החוק? אני חושב שברגע שהחוק החדש ממשיך את אותו דבר זה מגחיך את העניין, וגולת הכותרת היא שמשפחות שכולות שמרגישות שיש סלחנות כלפי רצח יהודים זה דבר שחייב להיפסק. 7 באוקטובר הראה את זה. וזה שעדיין במדינת ישראל היום, במצב הנתון אין חוק, והחוק שרוצים לחוקק הוא חוק עם חורים, זה דבר שאסור לאפשר אותו. אני מצפה מהכנסת, מכל אחד ואחד שיושב פה, לדאוג לזה שלא ייווצר מצב שיש שגוף שפועל בצורה רשמית לרצח יהודים. הגשתי לוועדה דוח שמראה כתב אחרי כתב שהוא גם משדר ככתב אל-ג'זירה וגם פעיל בארגוני הטרור. הדבר הזה קורה באין מפריע ומדינת ישראל חייבת לעצור אותו. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> דוח זמין? << אורח >> יהודה פואה: << אורח >> נמצא. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. יש לנו בזום את נציג משרד הביטחון, ערן יוסף. אשמח לשמוע גם אותו. בבקשה. << אורח >> ערן יוסף: << אורח >> בוקר טוב. ממש בקצרה. יש שתי הערות שהבאתי בשבוע שעבר שאני רואה שלא נכנסו לנוסח הסופי וחשוב לי להדגיש אותן. האחת, בהנחה שהסעיף של נושא הלוויינים נשאר, עדיין מופיעה שם ההתייחסות הספציפית ליהודה ושומרון. אנחנו ממש מבקשים שזה לא יהיה בחוק, שזה יהיה בצו אלוף שישלים אחר כך. כך גם היה בחוק הקודם וזה לא נכון לפרוץ את האופן שבו אנחנו פועלים מול יהודה ושומרון בחקיקה הזאת. להכניס בסעיף שבו הממשלה מנחה את שר הביטחון על פעולה ביהודה ושומרון בחוק של הכנסת זו טעות, זה בניגוד לדרך שבה דברים מתנהלים ואנחנו מבקשים שזה ירד. הערה שנייה, ביחס למשטרה. אני חוזר על מה שאמרתי, מעבר לשאלה האם המשטרה בכלל צריכה להיות אחד מהגופים, שלזה אני לא מתייחס, הסיטואציה שנוצרה לפי הנוסח הנוכחי מאפשרת שעל פי חוות דעת אחת רק של משטרת ישראל תתבצע הפעולה נשוא הצעת החוק. לזה אנחנו מתנגדים. אנחנו חושבים שלפחות צריכה להיות עוד חוות דעת של אחד מגופי הביטחון הקלאסיים שמשמשת לצורך מהסוג הזה שהוא ביטחוני פרופר. עד כאן. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה רבה על ההערות. הן נשמעו גם בעבר, אבל טוב לשמוע אותן פעם נוספת. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אפשר לשמוע מה עמדתו לגבי הצנזור, הוא גם גוף ביטחוני. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא, אני לא רוצה לשמוע. חבר הכנסת עמית הלוי, תודה. עוד מישהו רוצה לומר משהו? בבקשה, הצנזור. << אורח >> רון קרניאלי: << אורח >> אני רוצה להתייחס לדברים של חבר הכנסת הלוי. הדברים הם דברים שאמרתי אותם גם בעבר, רק לצערי הוא לא היה כשאמרתי אותם, אז אני חוזר. ניכר שהספק שהעלה חבר הכנסת הלוי בדבר המשימות והתפקיד והייעוד של הצנזורה כגוף ביטחוני מעיד על פער גדול בהכרה שלו של החקיקה, של הפסיקה, של הייעוד של הצנזורה. אני מזמין אותך באופן אישי ואת כל מה שמעוניין להכיר מה שעושה הצנזורה. הייעוד היחידי שלה זה אך ורק נושא ביטחוני. חבל לי שזאת דעתך, אבל נראה לי שזה בעיקר מחוסר הכרה וחוסר הבנה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אפשר להשיב לו? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא, תודה. עוד מישהו רוצה לומר משהו לסיום? << אורח >> שונית שחר: << אורח >> אני ממשרד התקשורת, הלשכה המשפטית. לעניין ההגדרה של המפקח, המפקחים הרלוונטיים הם מי שהוסמכו לפי פקודת הטלגרף. מפקחים לפי חוק התקשורת הם פחות רלוונטיים לבצע פעולות בהתאם לחוק הזה, אז אפשר פשוט להשמיט. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> מה היה בהוראת השעה? << אורח >> שונית שחר: << אורח >> בהוראת השעה שניהם היו, פשוט מפקחים לפי הפקודה הם אלה שביצעו בפועל את העבודה ולהם המומחיות. << דובר >> עידו בן יצחק: << דובר >> האם מקובל מבחינת הוועדה שנשאיר רק מפקחים לפי פקודת הטלגרף ונשמיט את ההתייחסות לחוק התקשורת? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> זה מקובל על כולם? בלי להגיש עכשיו הסתייגויות. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> זה עניין טכני. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אוקיי. גלעד, אתה רוצה להגיד מילות סיכום? בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> את כל מה שיש לי לומר על החוק כבר אמרתי, אבל נשמעו פה אמירות חשובות על ידי חברי הקואליציה. רק אומר שני משפטים בהקשר הזה. האחד, בוודאי שחברי כנסת צריכים לפעול בהתאם לצו מצפונם. אבל אדוני חבר הכנסת הלוי, אתה לא נבחרת בבחירות אישיות. אתה חלק ממפלגה וחלק מקואליציה. אתם הפכתם את מה שהיה מאוד נדיר בבית הזה לשגרה, והמחיר בתהליכי החקיקה ובבזבוז זמן החקיקה של הכנסת הוא אדיר, וזאת בעיניי לא עבודה פרלמנטרית מעולה כי אתם אומרים ייקוב הדין את ההר. זו עוד עדות לכך שבסופו של דבר קשה להתכנס כאן למדיניות שיש בה מחלוקות אבל גם הסכמות. אנחנו בערב חנוכה. אני רוצה לומר שאחד המשפטים הידועים שיצאו מבית חשמונאי הוא צוואתו של המלך אלכסנדר ינאי לרעייתו המלכה שלומציון: אל תתייראי מהפרושים, אל תתייראי מהצדוקים, תתייראי מהצבועים. לשבת ולשמוע כאן את ההסתייגויות שלכם, כאשר אף אחד משניכם לא יצא נגד העובדה שאדם שקיבל כסף מהשלטון הקטרי אחרי 7 באוקטובר עובד בדוברות של המפלגה שלכם, זאת צביעות שהחברה הישראלית צריכה לעמוד עליה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> גם אותך לא שמענו. עשרות בכירי צה"ל לשעבר מקבלים כסף, לא שמענו אותך על אף בכיר. אז איפה הצביעות פה? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> חבר הכנסת עמית הלוי, תודה רבה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אתה טועה. הייתי חבר הכנסת הראשון שמעל דוכן המליאה דיבר על תיבת הפנדורה של קטר. עשיתי את זה באפריל 2024. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> ולכן אתה נגד לסגור את אל-ג'זירה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אסיים במשפט שחברי כנסת ששייכים למפלגה שאפשרה לאדם שקיבל כסף מקטר למבצעי השפעה, שמאפשרים לדבר הזה להתרחש, שלא משמיעים קול זעקה בעניין הזה, כל הדברים שלהם בעניין החומרה הביטחונית היתרה של ערוץ אל-ג'זירה בטלים בשישים. טלו קורה מבין עיניהם, תתחילו לעשות סדר אצלכם בבית. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, חבר הכנסת גלעד קריב. מכובדיי, בכל בוקר שאני מחנה את האוטו שלי במגרש החניה ונכנס לבית המכובד הזה אני מתרגש. בכל בוקר מחדש. כי אני יודע איזו אחריות אדירה מוטלת עליי רק כחבר כנסת, בלי להיות שר או ראש ממשלה. על אחת כמה וכמה כיושב-ראש ועדה. ואני מרגיש היום שבמציאות הנוכחית, בתנאים הנוכחיים, הצלחתי להביא את הצעת החוק המאוזנת ביותר, המיידית ביותר שאפשר יהיה להפעיל אותה ממחר בבוקר. עשינו פה עבודה אדירה. לא רק הדיונים על הצעת החוק הזאת, גם הדיונים על הצעת החוק הקודמת שהייתה חלק מכל התהליך הזה. כך שכל מי שטוען שעדיין לא היה מספיק זמן בידו כדי להתכונן, אל תטעו את הציבור. אנחנו בשמו פה. אני רוצה שאזרחי מדינת ישראל ידעו שעשינו באמת כל מה שניתן כדי להימנע מתהליך מסורבל, ארוך, מוטל בספק, כדי לאפשר את המיידיות מחר בבוקר. אל תבדקו מי פה באמת מחויב לביטחונם של תושבי מדינת ישראל יותר או פחות. בטח אל תשוו אליי. אני זה שהשקיע את כל חייו בביטחונם של תושבי מדינת ישראל. עשיתי הכול כדי שהחוק הזה יהיה הטוב ביותר. האם יש יותר טוב ממנו? כנראה. אבל בתנאים הנוכחיים, במצב שבו אנחנו נמצאים עכשיו, הוצאנו את הכלי הטוב ביותר, הצעת חוק שמאפשרת למנוע עוד יותר פגיעת שידורים של גוף זר בביטחונה של מדינת ישראל ותושביה. אני מבקש שתהיו בטוחים שבאמת עשינו את כל מה שאפשר כדי שזה מה שיהיה. רגע לפני שאנחנו מצביעים, אחרי אירוע מאוד קשה בסידני שפגע ביהודים, אני עדיין רוצה לאחל לכל עם ישראל שיהיה לנו חג אורים שמח ובשורות טובות. הצעת החוק למניעת פגיעת שידורים של גוף זר בביטחון המדינה, התשפ"ה-2025, בקריאה השנייה והשלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה בעד – 4 נגד – 2 נמנעים – אין הצעת החוק עברה והיא תועבר לאישור במליאה. תודה רבה לייעוץ המשפטי ותודה רבה להנהלת הוועדה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> רביזיה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני אקבע את הרביזיה. תודה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:51. << סיום >>