חומר רקע - גורמים חיצוניים

לקראת ישיבת מעקב בוועדה לביקורת המדינה החינוך החרדי והפיקוח עליו, דוח שנתי 70ב 5 בינואר 2026 – ט"ז בטבת תשפ"ו, מיכל צ'רנוביצקי שני אירועים מהימים האחרונים ממחישים את הבעיות בפיקוח החלקי ובחוסר השקיפות של החינוך החרדי הפרטי: שבוע שעבר, בעקבות עתירה של מפלגת יש עתיד, בית המשפט הקפיא זמנית העברת כמליארד ₪ לרשתות החינוך החרדיות, למוסדות הפטור ולמוסדות מוכש"ר, שאושרו בוועדת הכספים במסגרת העברות תיקוני תקציב של סוף שנה, בעקבות עתירה של מפלגת יש עתיד, שטענה שבניגוד להעברות הכספים לחינוך הממלכתי ולחמ"ד ששם יש מידע מפורט על הפער בין שכר המורים המשוער לשכר המורים שהיה בפועל, בחינוך החרדי אין את המידע הזה, ולפיכך לא ניתן לאשר את ההעברות האלה באופן תקין. הבוקר (5.1.26) התקיים דיון דרמטי בבגץ בעניין תקצוב בתי הספר של רשתות החינוך החרדיות בזיקה ללימודי הליבה. העתירה שהגישה עמותת חדו"ש, דורשת ממשרד החינוך לאכוף את לימודי הליבה בבתי הספר של רשתות החינוך החרדיות, ולקצץ בתקציב בתי הספר שלא מלמדים ליבה באופן מלא. נציגת המדינה, עו"ד מארקס מהפרקליטות, הציגה עמדה על פיה לא רק שצריך לקצץ בתקציבי מוסדות שלא מלמדים ליבה מלאה, אלא צריך לקצץ את תקציבם ל75% (כמו שאר המוכש"ר) על כל חריגה מהליבה. בנוסף אמרה שלימודי הליבה הנדרשים צריכים להיות זהים בהיקפם ללימודי הליבה של החינוך הממלכתי, שלא כמו היום – שיש להם תוכנית מצומצמת. מארקס אמרה בדיון שרק 8% מבתי הספר של הרשתות עומדות בתקינה של הכשרת המורים, והוסיפה שהמדינה לא מציגה נתונים על היקף לימודי הליבה בפועל, כי חסרים נתונים, וכי שר החינוך אסר להציג את הנתונים. על פי טענתה, לא הגיע נציג ממשרד החינוך לדיון בעקבות דרישת מנכ"ל משרד החינוך מהם לא להגיע. משרד החינוך לא הגיב לעתירה. האירועים האלה מצטרפים ללחצים שהוועדה וגורמים נוספים מפעילים על רשתות החינוך החרדיות, במטרה להגביר את הפיקוח ואת המנהל התקין, ולהביא את רשתות החינוך החרדיות לעמוד בסטנדרטים שהן מחויבות אליהם. אולם כל זמן שהאלטרנטיבה הרשמית לחינוך החרדי הפרטי – הממח – לא מספיק חזקה. הדבר יקשה לבצע אכיפה על הרשתות. בעקבות הדיון הקודם בנושא, הוועדה הוציאה מכתב לראש רשות התאגידים וליועצת המשפטית של משרד החינוך בדרישה לשלילת אישור הניהול התקין לרשתות החינוך החרדיות. רשות התאגידים הגיבה לכך, שבפסק דין שניתן ב-1.12.25 בעתירה שהוגשה בעניין, בית המשפט קיבל את עמדתם שאין לשלול את האישור, ודחה את העתירה. מעיון בפסק הדין עולה שגורם מרכזי בהחלטה הוא שגודלה של הרשת (בחינוך העצמאי יש כ-130,000 תלמידים וכ-10,000 מורים) היווה שיקול ציבורי מרכזי. הדברים הללו, מתוך פסק הדין, ממחישים את הבעיה, שכל זמן שרוב התלמידים החרדים לומדים ברשתות החינוך החרדיות, כל פגיעה תקציבית משמעותית ברשתות האלו, בלי שתהיה אלטרנטיבה חזקה ורחבה שיכולה לקלוט אותם, תהווה פגיעה בתלמידים ובמורים ברשתות. מן הצד השני, גם לתת לרשתות להמשיך להתנהל כרצונן, פוגע בראש ובראשונה בתלמידים הלומדים בהם ובמורים המלמדים בהם. לכן, מעבר להגברת הפיקוח, שלילת תקציבים כשצריך, והקשחת העמדות מול רשתות החינוך החרדיות, מדינת ישראל חייבת להשקיע באלטרנטיבה האמיתית לרשתות - החינוך הממלכתי חרדי (ממ"ח) - באמצעות פתיחת בתי ספר והשקעה בבינוי, בהכשרת מורים מסיבית ובכוח אדם נוסף במחוז החרדי במשרד החינוך.