פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 84 מישיבת הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה יום שלישי, י"ב בכסלו התשפ"ו (02 בדצמבר 2025), שעה 9:05 סדר היום: << נושא >> בחינת הקריטריונים בדיור הציבורי לשורדי השואה << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: יסמין פרידמן – היו"ר מוזמנים: אולגה דדון – סמנכ"לית דיור, משרד העלייה והקליטה יחיא כמאל – מנהל תחום בכיר מתקני קליטה ומקבצי דיור, משרד העלייה והקליטה ליאת גואלי – מנהלת תחום טיפול בפרט וחריגים, משרד הבינוי והשיכון יסמין וולך – מנהלת תחום פ"א דיור חוץ ביתי, אגף בכיר חוץ ביתי, משרד הרווחה והביטחון החברתי מרב שיבק – עו"ד, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים טלי שלזינגר – מנהלת אגף ייעוץ לאזרח הוותיק ומשפחתו, המוסד לביטוח לאומי ארז שני – מנכ"ל, חברת עמיגור צביקה כהן – ראש אגף שירות, עמידר אליסה יפימוב – מנהלת תחום חברתי כלכלי, לובי המיליון ליעד סטרולוב – עו"ד, הקליניקה לזכויות ניצולי שואה ואנשים בזקנה, אוניברסיטת תל אביב שיר רוזן – הקליניקה לזכויות ניצולי שואה ואנשים בזקנה, אוניברסיטת תל אביב דניאל גיגי – יו"ר, פורום הדיור הציבורי משתתפים באמצעים מקוונים נילי גת – מלווה שורדת שואה שממתינה לדיור ציבורי, עמותת לתת מנהלת הוועדה: אריאלה אהרון רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים; אלעד גרנות רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> בחינת הקריטריונים בדיור הציבורי לשורדי השואה << נושא >> << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> בוקר טוב, אני פותחת את הדיון בוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי שואה. הנושא שלנו הבוקר הוא הדיור הציבורי, הממתינים, הזמן, סטטוס, פתרונות. אני אומר שבמהלך השבת ישבתי לקרוא את כל החומר של הדיונים הקודמים, זאת אומרת, אני יודעת איפה הדברים היו, מה היה המצב. ועדיין, אפילו כמי שעוסקת כבר מעל ל-15 שנה בדיור ציבורי, זה היה לי קשה מאוד לקרוא ולהיווכח שלפני חמש שנים המתינו 7,500 שורדי שואה לדיור ציבורי, ובמהלך החמש-שש שנים האחרונות 2,500 מתוכם כבר נפטרו בהמתנה לדיור הציבורי. ממה שאני מבינה, זמן ההמתנה עומד בממוצע על 20 שנה. התחושה שלי זה כאילו המדינה מחכה שיחלוף הזמן והבעיה הזאת תיפתר מעצמה. כיום יש לנו 5,000 ניצולי שואה שממתינים רק דרך משרד הקליטה, משרד השיכון יש לנו שבעה שורדי שואה שממתינים, והסיכוי שנמצא פתרון של בנייה, נבנה תוך כמה חודשים, הוא קלוש. ולכן אני חושבת שצריך לחשוב על פתרונות אחרים. לי יש פתרונות. אני חושבת שדווקא זה שאתם יוצאים מכאן לדיוני תקציב זה משמעותי, שתבואו קצת עם רשמים מהוועדה, שנבין שהמדינה צריכה להתייחס לזה, לתקצב את זה, להבין שיש לנו זמן כל כך קצוב לתת לשורדי השואה כמה רגעים של נחת עם קורת גג קבועה, בלי שהם שנייה מוטרדים, צריכים לשכור דירה בשוק החופשי, אין להם מספיק כסף, הם צריכים לנהל משא ומתן, הם צריכים לעבור דירה. ממוצע הגילאים הוא 87. זה לא הגיוני. אנחנו חייבים לטפל בזה. ברשותכם, אני יודעת שאתם צריכים לצאת לדיונים, אבל אני כן הייתי שמחה אם נשמע קצת מהשטח. יש לנו בזום את נילי גת, שהיא מלווה שורדת שואה שממתינה. היא תספר לנו כמה זמן היא ממתינה ומה המשמעות של זה בשטח. << אורח >> נילי גת: << אורח >> אני קצת מתרגשת. אני כרגע בחו"ל. שמי נילי גת, אני מתנדבת בעמותת לתת, ואני כבר 15 שנה מלווה את נלי קריבושה, שהיא ניצולת שואה, עכשיו כבר בת 88. עוד שתי ניצולות שואה חוץ ממנה, שגם הן מחכות לדיור ציבורי, אבל כרגע נדבר על נלי כי אצל נלי אני ממש בקיאה בפרטים. נלי עלתה לארץ לפני 28 שנה יחד עם בעלה. היא נרשמה לתור שאמרו לה שהיא יכולה להירשם לתור ולקבל דיור. נרשמה וחיכתה בשקט, בסבלנות. עברו השנים, אחרי 13 שנים שהיא חיכתה בעלה נפטר ואז אמרו לה: "יופי, עכשיו את עוברת לתור אחר. עד עכשיו היית בתור של זוגות, חיכית 13 שנה, כל הכבוד. עכשיו את עוברת לתור חדש, לתור של בודדים, ומתחילה הכול מהתחלה". נלי היא אישה מאוד עדינה, היא ניצולת שואה כמו שאמרתי, אישה מקסימה. אין לה מרפקים, היא לא יודעת לדאוג לעצמה כל כך ולדבר. קצת גם קשה לה עם העברית. אז היא המשיכה לחכות. היום היא מחכה 28 שנה לדירה. אני לפני שנתיים בערך שמעתי את הסיפור הזה שלה ואמרתי לה: "בואי, אני אנסה לעזור לך. לא הגיוני שאישה כמוך, ניצולת שואה, מחכה 28 שנה לדירה, זה פשוט לא הגיוני". אז התחלתי לברר ופניתי למשרד הקליטה, ושלחתי מכתבים והלכתי איתה גם פיזית, ופשוט נתקלנו בקירות אטומים. אין אפשרות. ולי יש מרפקים. ואני ניסיתי לדבר ולשכנע ולשלוח מכתבים ואימיילים וכל מה שאפשר, ולא הצלחתי לעשות שום דבר. הם גם לא חושפים שום פרטים. ביקשנו בשלב מסוים את התיק שלה, אמרו לי: "אין כזה תיק בכלל". ניסיתי להבין איזה מקום היא בתור. כל פעם שפניתי, כשעברו החודשים, התור שלה התרחק במקום להתקצר. כששאלתי מה הסיבה - לא קיבלתי תשובות. בשלב מסוים פניתי לעזרה של עורכת דין מקסימה בשם זוהר שאמרתי לה שאולי יחד עם עורכת דין נצליח יותר. ניסינו, נפגשנו עם משרד הקליטה, ניסינו להבין מה קורה - לא הצלחנו להתקדם בשום דבר, ושוב התור שלה רק הלך והתרחק במקום להתקדם. בשלב מסוים פנינו לעורכת דין מקסימה בשם ליעד, היא נציגה של הקליניקה למיצוי זכויות ניצולי שואה, היא מנסה לעזור לנו גם. פשוט אנחנו לא יודעים מה לעשות. זו ממש מלחמה בטחנות רוח. אין שום היגיון. ניצולת שואה קשישה כמוה ובודדה, שבאמת אין לה אין לה אפשרות בכלל להתקיים, היא - - - << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> נילי, רק שאלה, איפה היא גרה? באיזו עיר? << אורח >> נילי גת: << אורח >> היא גרה בתל אביב, בדרום תל אביב ביד אליהו, בדירת חדר פיצפונת, שהיא משלמת עבורה שכר דירה, באמת אני לא יודעת אפילו מאיפה. יש ביטוח לאומי - - - << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> היא מקבלת סיוע בשכר דירה? << אורח >> נילי גת: << אורח >> היא מקבלת סיוע בשכר דירה. אני לא יודעת אפילו כמה. << אורח >> דניאל גיגי: << אורח >> 2,200 לדעתי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 2,900. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 2,900 גם אם היא לבד? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם כבודדה. זכאי משרד העלייה והקליטה - - - << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> 2,900 זהו. כן. << אורח >> נילי גת: << אורח >> אני לא יודעת את הסכומים, אני לא מתמצאת. מה שאני כן יודעת זה שהיא קשישה, בודדה, ניצולת שואה שמחכה 28 שנה לדירה. יש הקלטה שלה בקולה שהיא מספרת את הסיפור שלה. זו פשוט שערורייה. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> ניסיתם דיור מוגן? דיור באזור המרכז? באזור שלה? אני מניחה שיש לה קצת אנשים שהיא רוצה להישאר בקרבתם. << אורח >> נילי גת: << אורח >> אז דיברו איתנו ממשרד הקליטה על דיור מוגן, כמו מין בית אבות כזה. היא לא מעוניינת, וזו זכותה. היא לא מעוניינת להיות במקום כזה. היא זכאית לפי כל הקריטריונים. ניגשנו לוועדות, אגב, ניגשנו יחד איתה, הגשתי בקשה לוועדת חריגים, כי היא ביקשה לקבל דירה של שני חדרים. היא הייתה זכאית מהתחלה לדירה של שני חדרים כשהיא נרשמה בתור הראשון לפני 28 שנה. היא הייתה זכאית לדירה כזאת. ניגשנו לוועדת חריגים, ועדת החריגים אישרה את הזכאות שלה לדירה של שני חדרים. מאז עברו שבעה חודשים בערך. לא השתנה שום דבר, שוב, מעבר לזה שהתור שלה הידרדר אחורה, שזה גם לא ברור, כי מה שאני הבנתי זה שהקריטריונים למיקום בתור הוא שנת העלייה. אז שנת העלייה שלה לא השתנתה, ואני מניחה שלא פנו אנשים שעלו קודם. אז איך זה יכול להיות שהתור שלה התרחק? אין בזה שום היגיון. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> תכף נקשיב ונשמע. << אורח >> נילי גת: << אורח >> עוד דבר אחד שאני רוצה. משרד הקליטה בתגובה שלו ענה, כי פנינו גם לתוכנית 'יהיה בסדר', ניסינו המון דרכים לעזור והם לא היו מוכנים לעלות לשידור, אבל הם כן שלחו תגובה ואמרו שהם הציעו לה הרבה פתרונות דיור עד היום. עכשיו, כשנכנסים לפרטים ורואים איזה פתרונות דיור הם הציעו לה, אז כך: הם הציעו לה דירה בנהריה. היא אישה בת 88, לא משנה, הייתה אפילו נגיד בת 78, אבל היא לא מכירה, היא לא יודעת אפילו איפה זה נהריה, אין לה אף אחד שם, היא מכירה רק את תל אביב, היא גרה מהתחלה בתל אביב – אז להציע לה דירה בנהריה זה באמת לעג לרש. ככה גם הציעו לה דירה בבאר שבע, הציעו לה דירה בקריות. דברים לא הגיוניים בעליל. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> אוקיי. << אורח >> נילי גת: << אורח >> זהו. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> הערה ממש קטנה. אני לא יודעת איזה דיור מוגן הציעו לה, וזו כמובן זכותה לסרב. אני כן אומר שדווקא בתל אביב אני הסתובבתי בכמה מקבצים של דיור מוגן במקרה של עמיגור במקרה הזה, וזאת דירת חדר מדהימה עם מרפסת, עם קהילה, ושווה שאולי היא תראה את זה. אם יש מקום בכלל, אני לא חושבת שיש מקום כבר לדעתי. יש? אני נורא רוצה לעזור לה במקרה הספציפי הזה. בגלל זה. << אורח >> נילי גת: << אורח >> אני אסביר למה היא לא רוצה דיור מוגן, מה שהיא הסבירה לי. נלי היא אישה מאוד אינטליגנטית. היא כמעט בת 89 כבר. כרגע היא עצמאית. היא אמרה לי שברגע שהיא נעשית סיעודית אם היא נמצאת בדיור מוגן אז בוא נגיד שנשתמש במילה נזרקת, או לא יודעת, מועברת לאיזשהו מוסד סיעודי כלשהו, ששוב אין לה אף אחד שידאג לה. אני לשמחתי לא כל כך מכירה את המוסדות הסיעודיים, אבל היא לא מעוניינת שזה יקרה ואני מבינה אותה. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> אני מבינה. << אורח >> נילי גת: << אורח >> יש לה את הזכאות. היא קיבלה זכאות, היא אושרה אפילו בוועדת חריגים לאחרונה, באפריל. אז זה לא הגיוני שהיא אושרה בכל הוועדות, עומדת בכל הקריטריונים והיא מחכה 28 שנה. זה לא יאומן. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> כן, אני מסכימה איתך. << אורח >> נילי גת: << אורח >> היא לא יודעת עוד כמה שנים נשארו לה. זה כמו שאמרת בדיוק בפתיחה, את כל כך צדקת וכל כך דייקת. לתת להם לפחות את השנים האחרונות האלה. שני ההורים שלי היו ניצולי שואה אז אני מכירה את הדבר הזה מקרוב. לתת להם את השנים לפחות האחרונות שיש להם לחיות ברווחה ובתחושה טובה שדואגים להם. זה המינימום שאנחנו יכולים לעשות. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> חד משמעית. אנחנו נהיה איתך בקשר, אוקיי? אחרי זה. אני נותנת את רשות הדיבור למנכ"ל עמיגור, אולי יש דברים שאנחנו לא יודעות, גם אני וגם את. אז נקשיב לו רגע, תישארי איתנו רגע. << אורח >> ארז שני: << אורח >> אני לא אקח הרבה את זמן הוועדה, אבל חשוב לי להגיד לך ואני לא מכיר את המקרה. קודם כל לא זורקים אף אחד מבתי גיל זהב. אנחנו קוראים לזה גיל זהב, לא דיור מוגן. לא זורקים אף אחד החוצה. משרד השיכון גם בשנים האחרונות מאוד מתחשב בתחום הזה, גם אם צריך במקרים מסוימים לאשר עובדים זרים, אם ניתן. אבל היום אף אחד לא זורקים החוצה, ויש מעטפת תומכת, ויש עובדת סוציאלית, ויש פעילות, ואנשים לא לבד. וזה לא בית אבות. לפעמים אנשים מתבלבלים ורואים לנגד עיניהם שאומרים בית אבות. מתבלבלים. זה לא בית אבות, זה דיור מוגן. זה כמו דיור מוגן פרטי כמעט, עם מערכת תומכת ומשמעותית. אני לא מכיר את המקרה הספציפי, אני מציע שתיקחי מהוועדה את הטלפון שלי. יש לוועדה את הטלפון הנייד, תנו לה את הטלפון הנייד שלי. אנחנו נדבר איתה, אנחנו נסביר לה. אם צריך, אני אשלח עובדת סוציאלית אליה הביתה לקשישה, שהיא תסביר לה. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> שתבוא לראות. << אורח >> ארז שני: << אורח >> שתבוא ותסביר לה עוד פעם. יש גם צריך להיות מינימום תפקוד של אנשים כשנכנסים. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> מה קורה אבל כשהם הופכים להיות סיעודיים? << דובר_המשך >> ארז שני: << דובר_המשך >> קודם כל התפיסה היום, בטח של עמיגור, אבל גם של משרד השיכון וגם של הקליטה היא בסוף לתת לקשיש לחיות בביתו כל עוד הוא יכול. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> כן. << דובר_המשך >> ארז שני: << דובר_המשך >> זה חלק מתפיסה עולמית של aging in place וכמה שיותר לתת לו לגור בבית. מה שקורה ברגע שהוא מצריך שעות סיעוד יש עובדת סוציאלית שמסייעת למיצוי זכויות. גם מול ביטוח לאומי, גם מול הקרן לניצולי שואה, שתומכת בעוד שעות. למצות קודם כל שעות סיעוד מקסימליות. ומסייעים, ותומכים, ויש ביקורי בית של הצוות, ויש לנו מט"זית (מטפלת זקנים) שלנו. עמיגור היא היחידה שהשאירה אצלה את המט"זית, מטפלת זקנים, שעוד מסייעת אם צריך פה ושם בבוקר. יש מעטפת תומכת. עד הרגע שאותו קשיש או קשישה כבר לא מסוגלים לתפקד בכלל וצריכים טיפול, השגחה של 24 שעות. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> כן. << דובר_המשך >> ארז שני: << דובר_המשך >> ואז חלק מהמקרים יש, משרד השיכון, אני מוכרח להגיד את זה פה לזכותם, הרבה פעמים תוקפים אותם, אבל בשנים האחרונות דווקא היו מהלכים שהם התקדמו והבינו שיש צורך לאשר גם עובד זר. אז במקרים שזה מתאפשר, בדירות טיפה יותר גדולות או במקרים שמובן שזה בעצם סוף חיים אז המשרד מאשר את זה. וגם אם לא – אנחנו הרבה פעמים לקחנו על עצמנו כשראינו זה. אנחנו יכולים לאפשר. אבל ברגע שהקשיש כבר לא יכול לדאוג לעצמו יותר והוא חייב 24 שעות כי הוא כבר לא מסוגל, אני לא רוצה להיכנס לתיאורים, אז אנחנו מסייעים. אם יש משפחה אז מול המשפחה, מול הקשיש, למצוא מוסד, בית אבות. בתי אבות, דרך אגב גם לעמיגור יש בית אבות שהוא מהשורה הראשונה. מקומות טובים וראויים. שיקבלו את הסיוע שלהם ויוכלו לחיות בכבוד עד סוף החיים שלהם. אבל בעיקרון אנחנו לא מוציאים אף אחד החוצה בגלל שהוא עכשיו קשה לו להתלבש. זה לא מה שקורה. והמקום - את היית בעצמך. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> כן. << דובר_המשך >> ארז שני: << דובר_המשך >> אז אני אומר תנו לה את הטלפון, אנחנו ננסה לסייע. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> אנחנו נדבר איתה. בהחלט. ננסה. << אורח >> אולגה דדון: << אורח >> גם אני אשמח. אני לא איכנס יותר מדי ולא אקח את הזמן של הוועדה למקרה הספציפי, גם מדובר פה בצנעת הפרט בסוף. אנחנו לא רוצים לחשוף יותר מדי פרטים אישיים. המקרה כמובן מוכר למשרד ומטופל במשרד. למען הדיוק 25 שנה, לא 28, לא שזה משנה במיוחד, כי הבקשה הוגשה לפני 25 שנה. כן, ניתנו מספר פתרונות, בין היתר גם בלוד ותל אביב, וההצעות סורבו מסיבות השמורות עם הגברת. אני לא אכנס שוב פעם לשיקולים, אני רק מציינת עובדות. אם הוועדה תרצה אנחנו כמובן נשמח לפרט בנפרד וגם לפרט את ההצעות שניתנו. חשוב לנו לציין: ניצולי שואה מקודמים אצלנו בתור הממתינים אוטומטית שנתיים. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> מה זה אומר? << אורח >> אולגה דדון: << אורח >> כמו שאמרה נילי, אצלנו תור הממתינים הוא לפי תאריך עלייה. כלומר מי שעלה ב-1990 הוא בהכרח יהיה לפני מי שעלה ב-1995, ולא משנה מתי הוגשה הבקשה. ניצולי שואה באופן אוטומטי, ברגע שהם מוכרים על ידי הרשות לניצולי שואה, לא אנחנו עושים את הבדיקה, פשוט אנחנו מקדמים אותם אוטומטית בתור הממתינים שנתיים על פני כל הממתינים. הם לא צריכים לבוא ולבקש, הם לא צריכים להגיש בקשה. אנחנו רואים שהם ניצולי שואה – אנחנו מקדמים אותם. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> אז איך היא כל פעם הולכת אחורה בתור? אני לא מצליחה להבין. << אורח >> אולגה דדון: << אורח >> היא לא הולכת אחורה בתור. גם את הנתון הזה אנחנו נשמח להעביר. גם עוד לפני שהיא התאלמנה הם קיבלו הצעות בתור זוג. גם לאחר מכן, כשהיא הייתה יחידה, היא עדיין יחידה שתבדל לחיים ארוכים. << אורח >> דניאל גיגי: << אורח >> יש פה פער גדול בין מה שהיא אומרת לבין מה שאתם אומרים. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> כן. << אורח >> אולגה דדון: << אורח >> אוקיי, בגלל זה אני אומרת, אני לא חושבת שזה הזמן והמקום כרגע. חלילה וחס לא מזלזלים במקרה, באמת שצריך להיות והוא מטופל כמו כל הממתינים שעומדים אצלנו. אנחנו נשמח לתת פירוט ולדייק בנתונים. וכמו שארז אמר, אני גם אגיד שאחת ההצעות האחרונות שהייתה איתה בבית שלכם, בתל אביב בפלוגות, והיא סירבה מהסיבות שהיא בטח תסביר. אבל שוב, אפשר לבדוק את זה עוד הפעם, כמו שהצעת. << אורח >> ארז שני: << אורח >> חשוב לדעת, אמנם אולגה אמרה פה. אני לא סותר דברים של אולגה שהם מקדמים בתור. אנחנו יש לנו הבנות עם משרד הקליטה שנים רבות. ניצולי שואה מעגל ראשון מקודמים מיד לראשית התור. זאת אומרת זו גם התחייבות הייתה לוועידת התביעות, שתמכה בחלק מהקמת הבתים בעמיגור, עוד עם חביב קצב. כל המקרים שמגיעים אלינו, כי בסוף אני לא מנהל את הרשימה של הממתינים. אני מקבל ממשרד השיכון ממשרד הקליטה. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> נכון. << אורח >> ארז שני: << אורח >> אבל אם הגיעה אליי פניה של ניצול, בטח של מעגל ראשון, של מחנות ההשמדה או כדומה. אני לא יודע אם יש פה מישהו מהקרן לניצולי השואה. הקרן לרווחת ניצולי השואה העבירה לנו במהלך השנים לא מעט מקרים כאלה, אנחנו הרמנו טלפון למשרד הקליטה או לשיכון ומייד הם קודמו בתור. יש לנו מקרה מאוד מפורסם של ילד ששנתיים גדל בן חמש בגטו ורשה. לא חשוב אורח חיים, לא היו לו חסכונות, לא הצליח להתגבר. הוא היה דווקא הפנייה דרך משרד השיכון. הוא לא הצליח לצבור חסכונות, לא הצליח לרכוש דירה במהלך השנים, לא הייתה פנסיה. הגיע דרך הקרן לרווחת ניצולי השואה טלפון והוא תוך חודש אוכלס בבית שאת ביקרת בתל אביב. הם מקודמים לראשית התור. אבל אנחנו צריכים לדעת עליהם. לפעמים זה קורה, וזה במערכת בירוקרטית גדולה מאוד של אלפי אנשים שממתינים. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> תראה, בסופו של יום יש 5,000 ממתינים. כנראה שפתרון לכולם לא יהיה, כי אין לנו מספיק. אנחנו דנים בזה לא רק בהקשר של ניצולי השואה. אנחנו כל הזמן דנים ואנחנו מבינים שיש מחסור חמור בדירות, והשאלה, משרד השיכון, היא איך אתם רואים את זה? איך אתם נערכים לזה? כשאתם רואים 5,000 ניצולי שואה ממתינים כרגע בתור – מה התוכנית? יש איזושהי תוכנית? אתם מדברים על זה? אתם מפרידים את זה משאר הדיור הציבורי? אתם חושבים קדימה? מעניין אותי מה חושבים במשרד. << אורח >> ליאת גואלי: << אורח >> אני ליאת גואלי, משרד הבינוי והשיכון. אצלי אין 5,000 ממתינים ניצולי שואה. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> אצלך ממתינים שבעה. אבל את אחראית לדיור גם של משרד הקליטה. משרד הקליטה לא בונה, משרד הקליטה לא מתקצב דירות. זה משרד השיכון עושה את זה. << דובר_המשך >> ליאת גואלי: << דובר_המשך >> אני מסכימה איתך, אבל מה שקורה בשנים האחרונות זה שנרכשות דירות לדיור הציבורי ואנחנו מאכלסים את הדירות האלה. כל הזמן נרכשות דירות. אולי לא מספיק, אבל נרכשות דירות. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> מעט מאוד. תראי, אנחנו מקיימים המון דיונים בנושא. מצב הדיור הציבורי רק הולך אחורה. זאת אומרת כל שנה יש פחות ופחות דירות בדיור הציבורי. כנראה שלא נייצר פיתרון ברכישת דירות עבור 5,000 ניצולי השואה שממתינים. כי מבחינתי משרד הקליטה – זה שייך גם אלייך. כלומר זה אחריות של משרד השיכון. לא אלייך ספציפית אבל של משרד השיכון. אני אומרת: לקחת כרגע את ניצולי השואה שממתינים, שהסיוע בשכר דירה לא באמת מאפשר להם ברוב הערים בארץ להשכיר דירה בסכום הזה. ב-2,900 שקלים? איפה? בירושלים אפשר למצוא? אפילו בבאר שבע לא. << אורח >> דניאל גיגי: << אורח >> גם לא דירת חדר. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> אולי בבאר שבע תמצא דירת חדר. << דובר_המשך >> דניאל גיגי: << דובר_המשך >> אולי. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> אבל בהרבה מקומות לא. ואני כן חושבת שמשרד השיכון, שעכשיו יוצא לדיוני תקציב, צריך לשים את זה על סדר היום. מה אנחנו עושים? מה, אנחנו פשוט מחכים שימותו? כי כרגע זאת התחושה שלנו. שמשרד השיכון לא באמת מתפנה לשים דגש על ה-5,000 ניצולי שואה ואומר: בואו, עוד כמה שנים הבעיה הזאת כבר לא תהיה קיימת. והנה, אני רוצה לספר לכם שבדיוני התקציב גם תגלו שנשאר כסף במקומות אחרים. כי מה לעשות שהקצבאות החודשיות חלק מהן חוזר לאוצר, כי נפטרו ניצולי שואה. יהיה שם כסף. בואו נעשים עם הכספים האלה דברים טובים. בואו נעזור להם בסיוע בשכר דירה, בואו, לא יודעת, אני מנסה גם לעבוד על המענק השנתי. אבל אין תשובות באמת. אנחנו לא מקבלים תשובות מה עושים עם ה-5,000 ממתינים לדיור הציבורי. אם יש לכם איזשהן תשובות אחרות אני ממש אשמח לשמוע. בינתיים חשוב שתשמעו קצת מהשטח כדי שבאמת תבינו את המצוקה האמיתית. גיגי, אתה רוצה? << דובר_המשך >> דניאל גיגי: << דובר_המשך >> כן. אני רוצה להגיד קודם כל כמה דברים כלליים, כי אני חושב שצריך לשים דגש על הנושא של הסיוע בשכר דירה מכמה כיוונים. א' זה לא באמת פתרון לאנשים שהם בני 87 לשלוח אותם לשוק החופשי ולהגיד להם: לכו תשכרו דירה. זה לא באמת פתרון. אנחנו בזמנו הצגנו תוכנית למשרד השיכון ולמשרד האוצר ללכת על הנושא של העולים של הקליטה ולהציע את המודל שהם הציעו של שכירות ארוכת טווח. זאת אומרת שמשרד השיכון הוא שצריך, מתווה משרד האוצר, להביא פתרונות של דירות לשכירות ארוכת טווח עבור אותם אנשים. שיביאו הם את זה, שלא יצטרך אותו ניצול שואה בן 87 ללכת לחפש דירה בשכירות. אבל שוב, זה גם לא קרה. דרשנו להעלות את הסיוע בשכר דירה, להצמיד אותו למדד. כמובן שזה לא קרה. משרד האוצר מבין הרי, שהמודל הזה של סיוע בשכר דירה יש בו לקונה. מה הלקונה בו? שאתה נותן סיוע ואתה מגדיל את הסיוע בשכר דירה, הם אמרו את זה גם. זה לא אנחנו אמרנו את זה, זה הם אמרו את זה. אתה מעלה את הסיוע בשכר דירה, מה שקורה – השכר דירה עולה. בעלי הדירות מעלים את הזה בהתאם. זאת אומרת יש איזשהו קשר בין הסיוע שאתה נותן, בגלל שזה כמות אדירה של אנשים. מדינת ישראל מוציאה משהו כמו 2.5 מיליארד כל שנה על סיוע בשכר דירה. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> כן, אבל להגדיל רק לשורדי השואה. ל-5,000 שורדי שואה זה לא ישפיע על השוק. << דובר_המשך >> דניאל גיגי: << דובר_המשך >> נכון, אני מסכים איתך. אבל הם מסרבים ממש בתוקף להצמיד את זה. זאת אומרת מה שהיה צריך להיות הפתרון עבור ניצולי השואה או עבור קבוצה קטנה היה אמור להיות: להצמיד את זה למדד הדיור. אתם קבעתם שאותה אישה מגיעה לה דירת שני חדרים בתל אביב, תצמידו את זה בבקשה. שתקבל סיוע בהתאם לכמה עולה דירת שני חדרים בתל אביב. זה מה שהיה צריך לקרות. לפחות היה נותן איזשהו פתרון חלקי לבעיה. חלקי, שוב, אני חוזר. זה לא הפתרון האולטימטיבי אבל חלקי. זה לפחות היה מאפשר לה ללכת ולשכור דירה בעצמה, אישה בת 87 שתצטרך להתמודד עם בעל בית שיתחיל להעביר אותה דירה כל פעם כשהבן שלו חזר לדירה או לא יודע מה. צריך להבין את זה. זה לא מסייע. זה לא פתרון. צריך לחשוב על פתרון יותר הוליסטי עבורם. לפחות עבור האנשים האלה. אני אומר עבור כל הקשישים. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> זה בסך הכל 5,000. שמים איזה פרויקטור לחמש שנים שיתכלל את האירוע הזה וימצא את הדירות וזה. << דובר_המשך >> דניאל גיגי: << דובר_המשך >> בדיוק. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> יש פתרונות. נכון, צריך לצאת מהקופסה, לייצר אותם פתרונות. אבל מה הבעיה? שמים פרויקטור או אפילו מוציאים קול קורא. אחת העמותות יכולה הרי לקחת את זה על עצמה. שמים פרויקטור. הוא מאתר את הדירות, הוא מחבר בין הזה. השכירות עוברת דרך משרד השיכון, בכלל לא דרך השורד עצמו וזהו. מה נשאר לנו? זה פשוט נורא. << דובר_המשך >> דניאל גיגי: << דובר_המשך >> אני חייב להגיד עוד משהו. בחמש וחצי או שש שנים עמיגור בנתה 5,000 דירות? 5,500? << אורח >> ארז שני: << אורח >> בנינו 2,000 יחידות דיור ויש עכשיו עוד 3,500 בתהליכי תכנון והתחלת בנייה. << אורח >> דניאל גיגי: << אורח >> בתהליכים של בנייה ציבורית, כשעושה את זה סוג של עמותה ללא מטרות רווח, מישהו שהוא זרוע של המדינה, זה אפשרי לעשות את זה. אפשר לעשות את זה. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> בשבילם זה מאוחר מדי. אני לא אחכה - - - . << דובר_המשך >> דניאל גיגי: << דובר_המשך >> אני יודע. אבל הבעיה, אני אומר באופן כללי. כי יש במשרד הקליטה עוד אנשים שהם ממתינים. יש שמה משפחות משהו כמו 5,000, תקני אותי אם אני טועה, יש עוד 19,000 קשישים, יש - - - << אורח >> אולגה דדון: << אורח >> יש סך הכל 19,000 קשישים מתוכם 5,000 ניצולי שואה, ויש סך הכל כמעט 26,000 ממתינים. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> כן. << אורח >> דניאל גיגי: << אורח >> שזה משפחות השאר. כל הממתינים האלה ממתינים בתור ואין תוכנית. משרד השיכון לא בא עם תוכנית ארוכת טווח איך אנחנו פותרים את הבעיה הזאתי. לא רק ניצולי השואה. כל הבעיות האלה של מחסור אדיר בדיור ציבורי. אין שום פתרון. זה מה שאני רוצה להגיד פה. ואני אגיד שכמוה, אגב, יש עוד הרבה מאוד ניצולי שואה עם הרבה מאוד סיפורים. אני חושב שאנחנו צריכים לחשוב פה הוליסטית על הסיפור הזה וצריך למצוא תוכנית ספציפית עבורם. ולבוא עם זה לאוצר ולהגיד להם: אתם צריכים לתקצב את זה, זה דחוף. הם לא יחיו פה. עוד חמש שנים אנחנו ב-2,500 פחות, עוד עשר שנים זה נגמר. זה נגמר פשוט. לא יהיה כבר למי לעזור. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> נכון. וזה אג'נדה, וזה רצון. ואני לא באה אליכם בטענות, אבל אני כן מבקשת מאוד-מאוד שתציפו את זה, בטח ובטח עכשיו בדיוני התקציב. כי שורה תחתונה - זה עניין של כסף. זה הכול. ושמישהו יחליט על התיעדוף של הכסף הזה. ותציעו נושא של פרויקטור וישב. זה זמני. פרויקטור. חפשו את הכספים שנותרים במשרדים האחרים, תדעו לנתב אותם אליכם ולעשות עם זה משהו טוב. צביקה, עמידר, אתה רוצה לתת לנו איזושהי סקירה, איך אתם, מה ההתמודדות שלכם עם זה? << אורח >> צביקה כהן: << אורח >> נעים מאוד, צביקה, מנהל אגף השירות בעמידר. אני לא אדבר על מדיניות כי זה לא חלק מהעולם שלנו. אנחנו בסוף מקבלים את אותם ניצולי שואה, אבל האג'נדה היא מאוד ברורה. היעוד שלנו זה לתת שירות לאנשים האלה, את השירות המיטבי. כמו שנאמר פה כבר על ידי כולם את מה שנשאר להם שיחיו בכבוד. אז אנחנו גם אצלנו במערכת יש הרבה מאוד סממנים שברגע שמגיע כזה דבר זה קופץ בכול המערכות. גם תקציבים שאנחנו מייעדים ספציפית לדיירים שגרים בדירות האלה אצלנו. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> זאת אומרת יש לכם איזשהו תקציב שאתם - - - << דובר_המשך >> צביקה כהן: << דובר_המשך >> בעמידר יש תקציב לכול דבר, אבל מן הסתם גם לשורדי השואה. ברגע שמגיעה פניה על דברים שצריך לעשות בבתים או דברים שכאלה שהם אפילו מעבר למה שעושים בדרך כלל – אנחנו עושים ומייעדים. שוב, במסגרת המדיניות וכל מה שמוכתב בחלק מהמקומות, כי נאמר פה על מי כן ומי לא. אז כל פתרון, כמובן, אנחנו נחבק בשתי ידיים ונעשה את הכול כדי לתת את השירות המיטבי. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> טוב, בסופו של דבר, גם עמידר וגם עמיגור הם זרוע ביצוע של משרד השיכון. זאת אומרת, משרד השיכון מחליט, הם מבצעים. ולכן בלי החלטה שלכם, בלי התקציבים שלכם. כי באמת, אני רוצה לומר שכל פניה שלי גם לעמידר וגם לעמיגור עם בקשת עזרה, עם בעיות מאוד ספציפיות – מתקבלת מיד ומטופלת בצורה ראויה. אתה רוצה לומר משהו נוסף? << אורח >> ארז שני: << אורח >> ארז שני, מנכ"ל עמיגור. אני רוצה קודם כל להגיד משהו כזה. אני שם בצד דיור ציבורי וגיל זהב. דיור ציבורי – יש מחסור משמעותי בדירות בעיקר באזורי ביקוש. לצערי הרב, יש לנו דירות פנויות בצפון ובדרום, אבל אני שם את זה רגע בצד וזה עניין תקציבי בעייתי מאוד. בתחום גיל הזהב – דווקא פה מדינת ישראל כן התמודדה עם משרד השיכון. וכמו שאמרתי קודם, אנחנו בעיצומו של פרויקט לבניית 5,650 יחידות דיור. פרויקט שהסוכנות היהודית חתמה על הסכם עם משרד השיכון בסוף שנת 2015. עד היום בנינו כבר 2,000 יחידות דיור. למעשה, בשלהי הממשלה הקודמת נחתם הסכם להרחבתו בעוד 3,000. אנחנו בבנייה כרגע. סיימנו בנייה, תבינו, 2,000 יחידות דיור. אני מדבר איתכם גם באזורי ביקוש. אמנם גם בבאר שבע, אבל גם בהרצליה פיתוח וגם בנתניה וגם בתל אביב. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> אבל הן לא מיועדות דווקא לגיל השלישי. << דובר_המשך >> ארז שני: << דובר_המשך >> רק לגיל השלישי. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> רק לגיל השלישי? << דובר_המשך >> ארז שני: << דובר_המשך >> כן, רק לגיל השלישי. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> שמתי הן תהיינה מוכנות? << דובר_המשך >> ארז שני: << דובר_המשך >> 2,000 כבר מאוכלסות. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> כן. << אורח >> ארז שני: << אורח >> ועכשיו אנחנו בונים. בבנייה בפועל בירושלים יש בנייה של 270 יחידות דיור. ברחובות אני מעריך בחצי שנה הקרובה נתחיל עוד 120 יחידות דיור. בבת ים עוד 300 דיור. אני מקווה שעד סוף שנת 2026 נתחיל גם בנוף הגליל 500 יחידות דיור. ויש תוכניות שבשנים הקרובות נבנה הרבה. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> זה כבר הרבה. << דובר_המשך >> ארז שני: << דובר_המשך >> אבל אני חושב להגיד משהו כזה. קודם כל, גם בגיל הזה שזו מסגרת נהדרת, באמת היא דבר מאוד יוצא דופן למדינת ישראל. אני בדקתי בעולם מה קורה. אנחנו מאוד ייחודיים בתחום גיל הזהב שהמדינה מפעילה דרך עמיגור, עמידר וחברות נוספות. העניין הוא שבסוף הבעיה היא בעיקר באזורי הביקוש. גם היום בבאר שבע ובמקומות מרכזיים, או בקרית ים. וזה נוגד דרך אגב לנתונים שיש לקליטה, יש לנו דירות ריקות. בגיל זהב, בבתים שיש שמה מרחבי מיגון קומתיים או ממ"דים, בבתים שהם משופצים יש, לצערי, דירות ריקות כי הביקוש במקומות האלה הוא נמוך. הבעיה היא באזור גוש דן, אשדוד עד נתניה. זו הבעיה העיקרית. אנחנו כל הזמן מתמודדים איך לעשות את זה ובסוף החיים בבתים האלה הם חיים נהדרים עם פעילות חברתית עשירה והכול. כשמדברים על ניצולי שואה, דרך אגב, פה אולי מדברים על נושא האיכלוס. אבל אנחנו, למשל, רק בגלל פילנתרופיה שהסוכנות היהודית גייסה יכולנו עכשיו, בעקבות ה-7 באוקטובר, להפעיל סדנאות חוסן בהרבה מאוד כסף ולהתמודד עם בעיות של קשישים, פוסט טראומה של ניצולי שואה. וזה, עוד פעם, במיליונים רבים וסלי מזון, למעלה מעשרה מיליון שקלים שיכולנו להזרים, בגלל הפילנתרופיה. ופה המדינה פחות נמצאת. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> כן. << דובר_המשך >> ארז שני: << דובר_המשך >> בפתרונות היא כן נמצאת. אבל אני פה אומר ואני מסיים במשפט האחרון. אני פה, יסלחו לי שותפיי פה ממשרד הקליטה וממשרד השיכון. אני אומר פה לכל מי שנמצא בחדר, גם לכם. אני מבקש באופן אישי. יש לנו חוב מוסרי ענק לניצולי השואה. ניצול שואה שנמצא בתור ואתם מגיעים אליכם, אלייך, אליכם, לכל גוף אחר, אני מבקש מכם, חוץ מהדרך דרך משרד השיכון ומשרד הקליטה, תפנו ישירות ללשכה שלי. אני מבטיח שכל ניצול שואה כזה יקבל פתרון. במידה והוא רוצה. לפעמים זה כמו שהיא אמרה, לפעמים הם לא רוצים גיל זהב, זה אני לא יכול לסייע. אבל איפה שיכול, אנחנו ניתן קדימות, ונסייע גם נחתוך את הבירוקרטיה, על מנת לתת להם פתרון מהיר ככל הניתן. וכן, לצערי הרב אני גם נתקלתי, היה לנו פרויקט עם משרד הקליטה בכפר סבא, סיימנו אותו ב-2015, אכלסנו שם קשישה בת 92, ניצולת אושוויץ. היא כבר נפטרה, אבל תחשבו, בת 92 רק קיבלה אז פתרון. אז כן, לפעמים רוצים רק בעיר מסוימת ואז אין מקום. אני מבטיח פה. להם יש בעיה, הם צריכים לנהל תור. אני יודע לחתוך את התור הזה גם כן, ואין לי בעיה עם זה ברגע שזה ניצולי שואה. << אורח >> אולגה דדון: << אורח >> אני אשמח להמשיך את דבריו של ארז לנקודה מסוימת. אכן קיימת בעיה מאוד קשה עם פתרונות באזורי הביקוש, שהם אזורי המרכז. ולכן, גם כשבן אדם נמצא בתור הממתינים באזורי ביקוש, אנחנו מיוזמתנו באים ומציעים פתרונות במקומות שיש לנו להציע במיידי, מתוך רצון והבנה שבן אדם זקוק לפתרון. מה לעשות? אין פתרונות לכל ה-19,000 קשישים אזרחים ותיקים וכל ה-5,000 ניצולי שואה, אין בנמצא. אנחנו באים מתוך יוזמה כן לנסות ולקדם. לצערנו, בדרך כלל זה לא מתאפשר, כי אנשים מבקשים להישאר באותה סביבה שהם מבקשים. אבל כן יש אפשרות לתת פתרונות באזורים, כמו שארז ציין וגם לעמידר יש פתרונות באזורי פריפריה, אנחנו - - - << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> כמה יחידות ריקות כאלה יש באזורים הלא מבוקשים? << אורח >> אולגה דדון: << אורח >> לא כמויות, זה לא באלפים, זה ב- - - << אורח >> ארז שני: << אורח >> תראה, לפי מה שאני יודע, גם בבתים של המנהליים של המדינה, שזה 60 בתים ועוד ב-57 בתים של עמיגור, מדובר על מאות רבות. בפריפריה. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> ראשית, כי אני ראיתי שבדיון הקודם - - - << אורח >> ארז שני: << אורח >> עשו הגמשה. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> לא הגמשה. דיברו על קודם כל לייצר איזושהי רשימה מתעדכנת של דירות ריקות. זאת אומרת, אני בטוחה שלארגונים שמטפלים בניצולי שואה זה מאוד יעזור. << אורח >> אולגה דדון: << אורח >> זה לא רק דירות ריקות, סליחה, גם התור עצמו באזורים האלה הוא זז הרבה יותר מהר כי יש פתרונות. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> אז אולי באמת לעזור שוב פעם לארגונים, כי אני רואה שזה כן עלה וכנראה לא בוצע. אחד שגם לארגונים שמטפלים ועוזרים לשורדי השואה שתהיה את הרשימה של המקומות שכן יש מקום. אני רוצה להגיד לך שאצלנו בבאר שבע מישהו היה זקוק ולא היה, אז הוא הסכים בשמחה לעבור לערד. יש שם איזה מקום מהמם בערד. << אורח >> אולגה דדון: << אורח >> לא, אני רק רוצה שתהיה הבנה שכשמשרד הקליטה או משרד השיכון באים ומציעים באזור שהבן אדם לא ביקש ולא גר, זה לא מתוך רצון להיפטר ממנו, - - << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> זה ברור לי. << אורח >> אולגה דדון: << אורח >> - - זה מתוך רצון לקדם, להציע ובסופו של דבר כן לתת פתרון לבן אדם. הרי ליבנו, כולנו, נושא של ניצולי שואה אני חושבת שהוא קרוב, הוא חשוב לכולנו, הוא נושא מוסרי שאין כמותו, והלוואי ויכולנו לתת פתרון לכולם. אני מאמינה שכולם בחדר הזה היו שמחים. << אורח >> ארז שני: << אורח >> תראי, אופקים, יש לנו ממש מקום שהוא כמו קיבוץ קטן. צמודי קרקע, דירות נהדרות, באמת, ממש מקום מקסים-מקסים, לצערי אנחנו כבר כמעט שנתיים עם 12 דירות ריקות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא הולכים לשם. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> יש לך ממתינים בבאר שבע? כי מבאר שבע לא תהיה לה בעיה לעבור לאופקים, זה נגיש. << אורח >> ארז שני: << אורח >> אין ממתינים בבאר שבע ואין ממתינים באופקים. אני מדבר על גיל זהב. ואולגה, משרד הקליטה משתף איתנו פעולה באופן פתוח. הם הסכימו לה, גם הם וגם השיכון, הסכימו להגמשת קריטריונים בגיל אפילו, ירדנו בגיל. ולצערי הרב, זה לא מתמלא. בין השאר, אחת הבעיות שחלק פה אולי לא יסכימו איתי, זה הגדלת הסיוע בשכר דירה. ברגע שהגדילו את הסיוע ל-2,900 שקלים, את מבינה שבערד או בבאר שבע או באופקים, הם לא צריכים לבוא אליי. למה להם לקחת דירה קטנה, הם יכולים להשכיר דירת שלושה-ארבעה חדרים והם יוסיפו עוד, לפעמים לא צריכים להוסיף אפילו כסף, ושוכרים דירות. ולכן נוצר גם פער, ואז המדינה דרך אגב משלמת כפול. כי היא משלמת את הסיוע בשכר דירה והיא משלמת גם לחברות את העמלה על הדירות שהם מנהלות ואנחנו משלמים ארנונה וכדומה. נוצר פה מצב שהוא לא בריא וצריך פה לעשות שינוי. אנחנו בקשר גם עם השיכון וגם עם הקליטה איך להתגבר על אותן דירות ריקות בכל מיני אמצעים אחרים. אבל זה חבל, אבל הבעיה העיקרית היא באזורי הביקוש, אזורי המרכז, ושמה אנחנו לא אנשי בשורות, מעבר לזה שאמרתי את ההתחייבות שלנו בעמיגור, שלי אישית: ניצולי שואה, בטח מעגל ראשון, לתת פתרונות מיידיים ואנחנו נדאג לעשות את זה. אולגה מאוד קשובה אלינו ואנחנו עושים את זה בלי בעיה. << אורח >> דניאל גיגי: << אורח >> רק שאלה ארז, מתוך ה-19,000 גם כן מוצעים להם דירות והם לא לוקחים אותן? זה מה שאתה אומר? מתוך ה-19,000 קשישים. << אורח >> ארז שני: << אורח >> כן, כן. תראה, אם אני זוכר נכון, אולגה אמרה לי, קריית ים למשל יש כ-2,000 ממתינים ברשימה. << אורח >> אולגה דדון: << אורח >> אני כרגע לא זוכרת. << אורח >> ארז שני: << אורח >> לא, משהו כזה. נכון? משהו כזה. 2,000. או חיפה. אבל למרות זאת אנחנו מחזיקים יש דירות ריקות. זאת אומרת, אנשים מעדיפים, הרשימה היא גם לא בדיוק רשימה, צריך להגיד את זה בכנות. לא אוהבים שאני אומר את זה. הרשימה היא, אנשים לא נמחקים מהרשימה. ברגע שהם מסרבים, יש תהליך של סירוב. ברגע שהם מסרבים, הם לא נמחקים מהרשימה ואז הם שם כדי לקבל את הסיוע בשכר דירה. אז הרשימה היא לא בדיוק אותה רשימה של אותה 19,000 ועוד כמה אלפי ממתינים. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> קודם כל כן מוציאים אנשים בגלל סירוב. << אורח >> ליאת גואלי: << אורח >> אני רק רוצה לציין, שאצלנו אחרי שני סירובים אני מפסיקה את הסיוע בשכר דירה. << אורח >> דניאל גיגי: << אורח >> אתם כן. בשיכון כן. << אורח >> אולגה דדון: << אורח >> הנושא של סירובים במשרד הקליטה לא היה קיים עד לפני שנה וכמה חודשים. עכשיו יש סירובים. שלושה סירובים. אבל הסירוב נחשב רק אם הוא מסרב ביישוב מגורים. << אורח >> דניאל גיגי: << אורח >> ככה זה אמור להיות. ככה גם זה במשרד השיכון. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> ברור, כן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמו שהתחייבנו. << אורח >> אולגה דדון: << אורח >> זאת אומרת אם הצעתי ביישוב אחר הסירוב לא ייחשב. << אורח >> דניאל גיגי: << אורח >> לא ייחשב. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> אוקיי. הקליניקה, תציגי את עצמך. << אורח >> ליעד סטרולוב: << אורח >> תודה, בוקר טוב. שמי ליעד סטרולוב, אני מהקליניקה לזכויות ניצולי שואה ואנשים בזקנה באוניברסיטת תל אביב. אני רוצה לחזור ולהתייחס למקרה הפרטני וממנו אני אמשיך. אני מרגישה שכולם מדברים אג'נדה מאוד יפה, כולם רוצים לעזור לשורדי השואה, ואני בטוחה שזה נכון גם. אבל כשאומרים לי שניצולי השואה מקודמים בתור וניצולי השואה מעגל ראשון בכלל מוקפצים לראשית הרשימה, זאת אמירה שאני לא יודעת אם מתרחשת בשטח, בגלל שהמקרה שהובא כאן קודם לדוגמה בזום, הוא מקרה של אחת הבעיות שקרו במקרה הזה, זה שהיא הגישה בקשה לוועדת חריגים להיות מקודמת בתור ונדחתה. הסיבה לדחייה הייתה מלאי מוגבל של דירות. אז קודם כל זה לא תואם את האג'נדה שנאמרת כאן, כי מדובר בשורדת שואה שהייתה אמורה להיות מקודמת. זה דבר ראשון. דבר שני, לא ברור לי איך ועדת חריגים שמעצם היותה ועדת חריגים אמורה לדון במקרים חריגים, נותנת מענה של - - - << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> גנרי כמו לכולם. << אורח >> ליעד סטרולוב: << אורח >> כן. אז לא ברור לי בדיוק מה חריג כאן. במקרה הספציפי שלה, ושם אני אסיים ואמשיך הלאה, לפי המעט מסמכים שהצלחנו לקבל ממשרד הקליטה, האישה הזאת משונמכת בתור. היא לא מתקדמת בתור, היא משונמכת. אז אפשר להגיד שזה לא נכון, אבל זה מה שכתוב במסמכים שאני באופן אישי ראיתי. וכשניסינו לקבל, לא אני ספציפית, אלא המתנדבת שעוזרת לה, כשניסינו לקבל את התיק שלה במשרד הקליטה, התשובה הייתה: אין תיק. אני עורכת דין, אני לא יודעת איך להתמודד עם דבר כזה. אני לא מבינה מה זה אין תיק. אני נוהגת באחריות, אני לא סתם פונה לערכאות, למשרד הקליטה, לבתי משפט, אני לא סתם מפעילה את המערכת. אני רוצה להבין את התיק, אני רוצה לראות אותו, רוצה להבין את הכרונולוגיה, רוצה לראות את הסירובים, רוצה לראות את המיקום שלה בתור. לא מצליחה לקבל את הדבר הזה כי אין תיק. אז ל"יהיה בסדר", נותנים איזושהי תשובה שאומרת "הציעו לה וסירבה, והציעו לה וסירבה". ובאמת היו כמה הצעות, זה נכון. אבל אין תיק. אז הפער שאני חווה בין מה שנאמר למה שאני רואה בשטח הוא מאוד מאוד גדול. זה הרבה פעמים ככה, אבל חשוב לי לעמוד עליו. עכשיו אני רוצה להתחבר לדברים שנאמרו כאן, הרבה דברים נכונים נאמרו כאן בעיניי בהקשר של משרד השיכון ועמיגור. ואני רוצה להצביע בהקשר הזה על כך, שהבעיה של הדיור הציבורי, כפי שאני מזהה אותה, של זקנים ושל שורדי שואה, היא בראש ובראשונה הבעיה המבנית. מצד אחד יושב משרד השיכון, שהמצב בו הוא X, ומצד שני יושב משרד הקליטה, שהמצב בו הוא X מינוס 20 אלף ממתינים, 20 אלף דירות, 20 שנים של המתנה. וזה עוד מבלי שנדרשתי למה מקבל זקן שורד שואה שנמצא בדיור בית גיל זהב של משרד השיכון, למה הוא מקבל כשהוא נמצא במשרד הקליטה - הבדל של שמיים וארץ, אותה אוכלוסייה. אותה אוכלוסייה כי אנחנו גם יודעים שממתינים של משרד הקליטה יכולים להגיע למשרד השיכון, ובפועל לדעתי בערך 90% ממי שמאכלס את בתי גיל זהב, אל תתפסו אותי במספר, הוא ממתינים שהגיעו מהתור של משרד הקליטה. << אורח >> ארז שני: << אורח >> את מדברת על המקבצים, ההבדל בין שיכון ל- - - << אורח >> ליעד סטרולוב: << אורח >> נכון. בין שיכון לדיור ציבורי של משרד הקליטה במקבצי דיור. אז במשרד השיכון הם מקבלים באמת מעטפת שירותים ועובדת סוציאלית וחוגים וטיולים, ובמשרד הקליטה הם מקבלים חדר. הפיקוח עליו עד היום לא ממש ברור לי. המון המון ליקויים, רטיבות, בעיות של אש, בעיות של מלא מלא בעיות. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> כן. זה הדבר הבא - - -. << אורח >> ליעד סטרולוב: << אורח >> אז יש לנו כאן קודם כל בעיה מבנית. עכשיו הבעיה המבנית הזאת מתחילה מהעובדה שכל הסיפור הזה הוא לא מוסדר בחקיקה. למעשה, הוא מוחרג מחקיקה. יש כאן שני נהלים שמתנהלים, נוהל אחד של משרד השיכון, נוהל אחד של משרד הקליטה. אני, שוב, מתייחסת להיותי עורכת דין, ניסיתי לקרוא את הנוהל של משרד הקליטה. בהצלחה לכל מי שרוצה. הוא לא ברור: הקריטריונים שם לא ברורים, לא ברור מה זה סירוב תקין, לא ברור איך מתנהלת רשימת הממתינים, לדעתי הרשימה הזאת היא בכלל פיקציה. היא קיימת, נאמר שיש בה 20,000 ממתינים, 20 שנה. אבל אני רוצה לזהות מה המיקום של בן אדם עכשיו בתור - אין לי שום יכולת לעשות את זה. אני לא יודעת מה זה אומר. ואומר כאן מנכ"ל עמיגור, כי גם הרשימות הן לא באמת רשימות, אנשים לא יוצאים מהן. אז יש מין אמירה כזאת רשימות וממתינים אבל היעדר השקיפות זועק לשמיים. ואני כשאני מנסה לעזור לאדם שפונה אליי מול משרד הקליטה - אמיתי, זה בלתי אפשרי. זה כמעט בלתי אפשרי. וישבתי אצל מנכ"ל משרד הקליטה ושלחנו מכתבים ומה לא עשינו, והתשובות שאנחנו מקבלים הן תשובות של: כן, בוחנים, רואים, עושים, ניצולי שואה, מקודמים בתור. כולם נורא רוצים. ובפועל הדבר הזה לא קורה. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> אני אשמח להתייחסות ממשרד הקליטה. אחד על הפערים, אוקיי? באמת של הפיקוח. אני רציתי להגיע לזה גם. ומה הקריטריונים באמת, כי יש קריטריונים, יש חקיקה, מה יש? אילו זכויות מעוגנות בחקיקה? כאילו מה? איך זה עובד? למה אין שקיפות? << אורח >> אולגה דדון: << אורח >> צר לי שזאת התחושה, אבל אנחנו לא ניכנס כרגע. היו לנו ישיבות וקיבלתם מענים מאיתנו אבל אני אתייחס לשאלה. << אורח >> ליעד סטרולוב: << אורח >> אני לא קיבלתי מענים. המענים שאני קיבלתי, סליחה, אני מתנצלת, אני פניתי בשנה האחרונה גם בהקשר של הבעיה המבנית לשני המשרדים הרלוונטיים. ממשרד השיכון קיבלתי מענה, כמובן לא מספק אותי. למשרד הקליטה שלחתי מכתב במרץ. עכשיו סיפור אמיתי, במרץ, תזכורת במאי, למנכ"ל משרד הקליטה ולשר הקליטה. בחודש יולי קיבלתי טלפון מנציגה ממשרד הקליטה שאומרת: "שלחת מכתב, הוא הלך לנו לאיבוד. הוא הלך לנו לאיבוד. את יכולה לשלוח לי אותו בחזרה שוב"? ב-28 ביולי שלחתי את המכתב שוב. אנחנו בדצמבר. טרם קיבלתי מענה. אז להגיד לי שאני מקבלת מענה, זה פשוט לא נכון. אלייך שלחתי עוד מכתב, ביחס לנוהל המאוד בעייתי של משרד הקליטה וקיבלתי מענה: "עובדים על זה". זה לא מספק אותי. מה זה עובדים על זה? אילו פעולות נעשות? מה הולך לקרות? מה הולך להיות מתוקן? מה מתוך הדברים שאני מעלה הולכים לקבל התייחסות? << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> ליעד, א' אני אשמח להעתק מהמכתבים ששלחת, בסדר? גם לוועדה וגם אליי אישית. ואני כן אשמח לתגובה של משרד הקליטה. << אורח >> אולגה דדון: << אורח >> אני אשמח להתייחס, כי הנושא היום הוא גם קריטריונים לדיור ציבורי. ומשרד הקליטה בנושא דיור ציבורי פועל על פי נוהל זכאות לדיור ציבורי. נוהל הוא זה שמגדיר מי הזכאי, על פי אילו קריטריונים, לאיזו תקופה. תקופת הזכאות של 15 שנה היא לפי החלטות ממשלה. הנוהל מגדיר - - - << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> מה זאת אומרת תקופת זכאות של 15 שנה? << אורח >> ליאת גואלי: << אורח >> אני אסביר. עולים חדשים זכאים לטיפול ממשרד העלייה והקליטה 15 שנה מיום העלייה, לטיפול ולבדיקה. זאת אומרת, אתה לא זכאי עצם עולה חדש ליום - - - << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> אם 15 שנה לא מצאו להם דירה אז זהו? << אורח >> אולגה דדון: << אורח >> לאחר 15 שנה, כל עולה שהיה עולה עובר לטיפול משרד השיכון, בהתאם לקריטריונים של משרד השיכון. עולים ותיקים שעלו כאזרחים ותיקים או הפכו כאלה בתוך 15 שנה - נשארים בלי הגבלת זמן בטיפול המשרד. זאת אומרת לגבי אזרחים ותיקים יש החרגה בהחלטה. נוהל זכאות לדיור ציבורי מגדיר את הזכאות, את סוגי הפתרונות ואת ניהול הקצאת הדירות. הנוהל מפורסם, הנוהל מוכר, וכמו שאמרת לך, נכון, אנחנו מסיימים בדיוק בימים האלה לעדכן ולהכניס שינויים לנוהל, וכשזה יקרה אנחנו, כמובן, נעדכן. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> מאיזו סיבה אתם מכניסים שינויים? מה גיליתם? שמה? << דובר_המשך >> אולגה דדון: << דובר_המשך >> לא גילינו. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> לא, אני מעדיפה שינויים לטובה. << דובר_המשך >> אולגה דדון: << דובר_המשך >> הדברים קורים. יש כל מיני שינויים, אנחנו כרגע לא נכנסים לשינויים. יש דברים שקורים, שמשתנים, שצריך לעדכן גם את הנהלים של המשרד. יש החלטת המנכ"ל, יש שינויים שקורים תוך כדי גם, שמשפיעים גם על ההתנהלות שלנו. והיה נכון לשנות חלק מהנהלים במשרד אצלנו גם. כמובן שאנחנו נפרסם ונעדכן. אנחנו לא נעשה את זה במחשכים. הנוהל מפורסם גם היום. כולם יכולים להיכנס לאתר ולראות אותו. << דובר >> אריאלה אהרון: << דובר >> זה כולל את שני המשרדים? << דובר_המשך >> אולגה דדון: << דובר_המשך >> לא. זה נהלים שונים. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> קליטה ושיכון זה משהו אחר. << דובר_המשך >> אולגה דדון: << דובר_המשך >> זה נהלים שונים לחלוטין. כן. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> זה לא יכול להיות אחיד לדעתי. למרות שאם זה לניצולי שואה למה זה לא יכול להיות אחיד? << דובר_המשך >> אולגה דדון: << דובר_המשך >> לא, בניצולי שואה זה אותו הדבר. << אורח >> ליאת גואלי: << אורח >> בתי דיור גיל זה וזו זכאות של משרד השיכון ומשרד הקליטה הם תואמים. << אורח >> אולגה דדון: << אורח >> אותו דבר, הם תואמים, נכון. לגבי ניצולי שואה אין שום הבדל. אצלנו יש הרבה יותר בתור ממתינים ניצולי שואה, נכון. שוב, יש את הנושא של הקריטריונים ואת יש את הנושא של כמות הפתרונות. ואנחנו שוב חוזרים על מה שדיברנו קודם – אין כרגע במלאי את אותה כמות הנדרשת לתת לכולם, כמו שכולנו היינו רוצים. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> מה לגבי פיקוח על כל מקבצי הדיור האלה? << אורח >> אולגה דדון: << אורח >> אז עכשיו זה מקבצי דיור, אנחנו עוברים לנושא מקבצי דיור. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> תשמעו, אני מודה שאני עדיין עוד לא מבינה את הפערים בין מקבצי דיור, דיור מוגן. אוקיי? אני עלולה להתבלבל. << דובר_המשך >> אולגה דדון: << דובר_המשך >> אני אסביר. לאוכלוסיית אזרחים ותיקים יש שני פתרונות: יש בתי גיל זהב של עמידר, עמיגור והם שייכים למשרד השיכון, שם אנחנו מקבלים דירות. מקצים לנו דירות לאכלוס זכאים עולים. ויש מקבצי דיור, שהם רק תחת משרד העלייה והקליטה. משרד השיכון לא מאכלס במקבצי דירות. זה מבנים בבעלות פרטית שהושכרו על ידי המדינה לצורך אכלוס בהם, אזרחים ותיקים זכאי המשרד. כלומר, אנחנו מדברים על מבנים, שהמטרה הייתה לתת קורת גג. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> אבל עד איפה המדינה מתערבת? << דובר_המשך >> אולגה דדון: << דובר_המשך >> כמו שארז אמר, אין שם שירותי רווחה, אין שירותי תרבות ואין עובדים סוציאליים. זה לא בתי גיל זהב של משרד השיכון. כי המטרה מלכתחילה הייתה לתת פתרונות לאור הצורך שנוצר עקב גלי העלייה. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> כמה דירות כאלה יש? << דובר_המשך >> אולגה דדון: << דובר_המשך >> היום יש כ-10,500 יחידות בכל הארץ. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> ברחבי הארץ. ואם יש ליקויים בדירה - מי אחראי? << דובר_המשך >> אולגה דדון: << דובר_המשך >> חברת עמידר היא השלוחה המוסמכת של משרד הקליטה לפיקוח, בקרה וניהול של המקבצים. מתבצעות בקרות על פי ההסכם, קבועות, מסודרות, עם דיווחים ומה שנדרש נעשה. אני לא אגיד שהמצב הוא 100% בסדר, תמיד יש מה לתקן. בשביל זה יש בקרות, בשביל זה יש ביקורת, בשביל זה יש דוחות ואנחנו שם, והנה נמצא פה יחיא שהוא נמצא בשטח, הוא נמצא בקשר עם עמידר, אחד התפקידים שלו זה כן להגיע למקבצים וליזמים. ושוב, להגיד שהכול 100%? לא, אין מקום שהכול 100%. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> ברור לי. << דובר_המשך >> אולגה דדון: << דובר_המשך >> אבל נעשים תמיד מאמצים. תמיד עמידר עושים עבודה נהדרת מבחינת מה שהם נדרשים לעשות על פי החוזה. יש יזמים שצריך לעשות אותם יותר שיח. יש שיתופי פעולה. אני אשמח לקבל משהו ספציפי ואנחנו נתייחס. אני לא יודעת אם זה המקום, תעבירי נקודות ספציפיות. אנחנו נתייחס לנקודות ספציפיות. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> אני מנסה לראות אם הבנתי פה נכון, בהקשר לסיכום שקיבלתי אבל משהו לא מסתדר לי. אתם הייתם אמורים גם לבנות יחידות דיור? << אורח >> ליאת גואלי: << אורח >> לא, משרד הקליטה לא בונה. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> לא בונה, אוקיי, כי רשום לי כאן זה. זה היה נשמע לי קצת לא ברור. ליעד, את רוצה להגיב משהו? << אורח >> ליעד סטרולוב: << אורח >> קודם כל, באמת, ברור לי, שכמו שאמרתי קודם ברור לי שכולם רוצים והכול מאוד קשה. כי בסוף אין מספיק דירות. אבל בהקשר של הנוהל, פניתי במכתב שהציג הרבה מאוד בעיות בנוהל וכאמור לא קיבלתי תשובה. אז אני מבקשת לקבל תשובה רלוונטית ועניינית. לעניין מלאי הדירות, אני באופן אישי, לו דעתי הייתה נשמעת, כל הסיפור הזה של דיור ציבורי היה עובר לאחריות משרד השיכון. אנחנו נמצאים במצב הזה בגלל התפתחות היסטורית. בשנות ה-90 הגיעו הרבה מאוד עולים מברית המועצות, היה צריך לשכן אותם, משרד הקליטה ניסה לתת את המענה לדבר הזה. ולדעתי הוא פשוט הסתבך עם עצמו. משרד הקליטה, מאחר שהוא לא יכול או אני מניחה שלא יכול לבנות - - - << אורח >> אולגה דדון: << אורח >> משרד הקליטה נתן מענה לעשרות אלפים במסגרת המקבצים האלה. << אורח >> ליעד סטרולוב: << אורח >> אני לא אומרת שלא. אני לא באה לקחת ממשרד הקליטה את מה שהוא עושה. אני רק אומרת, שמשרד הקליטה לא יכול לבנות דירות, ולכן הוא חייב לעבוד מול בעלויות פרטיות. ושם יש קושי אמיתי, בגלל שאם הבעלויות לא מתקנות ליקויים, לדוגמה, ואין פיקוח אפקטיבי של משרד הקליטה, אז הדיירים נפגעים. הבעלויות האלה מחר בבוקר יכולות להגיד "אני לא רוצה להמשיך את ההסכם הזה" ולכן, לדעתי, יש כאן איזשהו מצב של פלונטר. משרד הקליטה הוא חייב לתת את המענה הזה. הדרך שלו היא בעלויות פרטיות. הבעלויות הפרטיות האלה מחזיקות את משרד הקליטה, לא רוצה להשתמש במילים לא יפות. ולכן אי אפשר לתקן ליקויים, אי אפשר לחייב אותם לתת מענה שדומה יותר למענה שניתן בבתי גיל זהב. מדובר באותה אוכלוסייה. אחד מקבל מענה א', שני מקבל מענה ב'. זה מצב - - - << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> ליעד, אני מסכימה איתך לחלוטין, אבל מצד שני אני חייבת להיות גם ריאלית. ונכון לכרגע לא תהיה לנו אופציה מבחינת מקום להעביר את כולם. נכון, זה אידיאלי. אבל איפה תשימי אותם? זה אחד. << דובר_המשך >> ליעד סטרולוב: << דובר_המשך >> נכון, אני מסכימה, ברור. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> מה שכן אפשר לעשות, אבל אני מבינה שיש פיקוח של עמידר במקרה הזה. אוקיי? מספק? לא מספק? אני לא יודעת. צביקה יוכל אולי לתת לנו סקירה אם יש בעיות. ואני כן יודעת שאם יהיו בעיות מהשטח ותציפו אותן, יש לנו למי לפנות. אני כן אשמח שנשב אחר כך אני ואת, ונבין מה הפערים. נחשוב על רעיונות יצירתיים אבל שהם ריאליים, וננצל את דיוני התקציב שמגיעים מייד ונחשוב איך אפשר בכל זאת לנסות. אני לפחות נוהגת לבחור שני נושאים. למצוא איזה שתי נקודות, שאנחנו יודעות שכן יש סיכוי לשנות אותן, להתביית עליהן ולשבת למשרד הקליטה ומשרד השיכון כאן (על הצוואר). אני טובה בזה. << אורח >> ליעד סטרולוב: << אורח >> בסדר גמור. אני אשמח, תודה. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> גיגי? << אורח >> דניאל גיגי: << אורח >> באופן כללי אנחנו יודעים על בעיות של תחזוקת הדירות ותחזוקה באופן כללי. אנחנו מכירים את זה, זו לא בעיה רק פה. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> נכון. המדינה לא מתקצבת את זה כראוי, עם כל הכבוד. << דובר_המשך >> דניאל גיגי: << דובר_המשך >> בדיוק. המדינה לא מתקצבת, וגם יש מחדלים אחרים, והכל. זה שילוב של דברים. עצם זה שזה קבלנים פרטיים וכל מיני דברים שנכנסים בתוך הדבר הזה. אבל גם תקצוב. אני לא יודע מה התקצוב שיפוצים שלכם ואיך זה עובד והכול, אבל אני חושב שכנראה שצריך יותר. כי מה שרואים כרגע, ואני גם מקבל פניות על זה - - - << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> אפשר לקבל את זה. כמה יחידות דיור יש אצלכם ומה התקציב לתחזוקה? << דובר_המשך >> דניאל גיגי: << דובר_המשך >> יש הסכם תחזוקה? אני לא יודע. עם עמידר אני מכיר קצת את הסכמי התחזוקה לגבי דיור ציבורי ואני מכיר את התקציב, והיה על זה דוחות מבקר מדינה והיה על זה הרבה דברים. אני מנסה להבין מה הולך פה כדי שנוכל להתמודד עם זה. << אורח >> אולגה דדון: << אורח >> אני ממש חייבת לצאת. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> את צריכה לצאת, בסדר. אנחנו לא נניח לנושא הזה. נעבוד, אפשר גם אחרי שעות הוועדה לעבוד כל הזמן על הדברים האלה. תלכו לדיונים שלכם אבל תעלו בבקשה את הנושא שיצאתם ממנו כאן. חשוב שתציפו את זה. חשוב שתנסו להשיג כמה שיותר כספים. גם לתחזוקת הדירות, גם לעזרה נוספת, גם לרכישת דירות נוספות. תילחמו על כסף. << אורח >> דניאל גיגי: << אורח >> וגם תביאו את מה יש. << אורח >> אולגה דדון: << אורח >> יש את תקציב המדינה, יש משרד האוצר. זה נושא שהוא לא - - - << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> נכון, אבל אם לא תבקשו אז אף אחד לא יידע שיש צורך. אתם צריכים לייצג אותנו בדיוני התקציב. תודה. יש עוד מישהו שרוצה לומר משהו? << אורח >> מרב שיבק: << אורח >> אני, מרב שיבק מהסיוע המשפטי. ממונה ארצית על התחום האזרחי ואני גם אחרי שיח עם הממונה על תחום ניצולי שואה. ליעד העלתה את בעיית הפיקוח, ואני חושבת שהיא מאוד מאוד חשובה גם משום שהרבה מהאוכלוסייה הזאת, אנחנו חווים את זה כשאנחנו מסייעים ומייצגים להם. זו אוכלוסייה שיש לה הרבה בעיות אמון והיא לא ממהרת לבקש עזרה. ואם אתה לא בא באופן אקטיבי, זאת אומרת, פה ממש קל מאוד לתת לדברים לזלוג, כי האוכלוסייה הזאתי לא יודעת לבקש עזרה, וצריך להילחם כדי לתת לה עזרה. גם כשאנחנו מציעים עזרה צריך לשכנע אותה שהאמון שהיא תיתן הוא ראוי. ולכן השאלה עד כמה החברות וכל האנשים שנוגעים בדבר מאוד אקטיביים בדבר הזה - בלהנגיש את הזכויות, בלטפל במצוקות - היא קריטית. ושאלת הפיקוח לכן היא קריטית. ואני חושבת שהוא נעדר. הוא פשוט לא קיים אז זה יוצר קושי גדול. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> אני לאחרונה, מאז שקיבלתי את ראשות הוועדה, התחלתי לסייר בארגונים, אני נפגשת כל הזמן עם כל המעורבים. אני כן אומר שבארגונים אני רואה ניסיון ורצון והשקעה באמת להגיע לכול מי שהם יכולים, כדי לספר לו על הזכויות שלו, שהן גם כל הזמן מתפתחות. זאת אומרת, כל הזמן יש חקיקות נוספות בנושא ודברים נוספים בנושא. הם ממש מחזיקים חמ"ל עם טלפונים בכמה וכמה שפות. הם מנגישים את המידע. אני לא יודעת עד כמה המדינה עושה את זה. אני כן יודעת שהארגונים עושים את זה כל הזמן. הרשות לניצולי שואה לא כאן, אז אני לא יכולה לשאול אותם עד כמה הם עושים את זה. << דובר_המשך >> מרב שיבק: << דובר_המשך >> מצויין. גם אנחנו עושים הרבה עבודה. מה שאני מנסה לומר, זה שבסופו של דבר, כל הבעיות, הרטיבות, העניינים, הצרכים השונים שלהם – הרבה פעמים צריך להילחם כדי לגרום להם לצרוך את הסיוע. ובאוכלוסייה כזאת אתה חייב להיות סופר אקטיבי. לחפש את הבעיות שיש להם בדירות, להגיש להם את העזרה שצריכה להיות. ונורא קל, באמת, לא לעשות את זה. כי הם לא יודעים לדרוש, וגם כשמציעים להם הם לא פעמים ידעו לצרוך או יחששו לצרוך את הדבר הזה. אתה צריך להילחם כדי להגיש להם עזרה ואנחנו עושים את זה. אנחנו עושים את זה בהתמסרות גדולה. אבל זה מצריך את כולם, את כל מי שנוגע בדבר, להיות מאוד מאוד אקטיבי. ולכן השאלה איזה פיקוח יש על החברות האלו וכמה הן עושות הוא מאוד מאוד חשוב. << יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >> ראשית, אני מסכימה איתך. בגלל זה, לפחות בעיני רוחי על פניו, אני לא אגיד, אני עוד צריכה לשבת עם עוד גורמים. אבל על פניו בעיני רוחי אני רואה פרויקטור, פרויקטורית, שלעשור הקרוב מרכז את כל הדבר הזה: איפה יש דירות פנויות, איפה אפשר לרכוב, איפה זה, מי מחכה, מי צריך, מי שיפוצים, כספים. כאילו שניה רגע לתכלל את כל האירוע הזה, שמה נשאר ממנו? באמת, זה לא כזה מסובך. אני אחתור לשם. קולט העבירה הערות לנושא? לא. בסדר, אז אנחנו נדבר גם עם קולט וניקח ממנה את כל ההערות. אני אחתור לסיכום ולסיום, אלא אם כן מישהו רוצה לומר משהו. תראו, ברור לי, שלא נצליח לפתור את הנושא הזה בצורה גורפת. אבל אני מתעקשת על זה שכן נצליח לשפר. ואנחנו נצליח. אפשר לשפר, אפשר טיפה לשנות, אפשר לחתור ליותר שקיפות ממשרד הקליטה, משרד השיכון. ליותר שיתוף פעולה, יותר פיקוח. ליצירת איזשהם סטנדרטים אולי יותר אחידים בין הניצולים. הוועדה מבקשת למחות על העובדה, שבשנת 2026 עדיין 5,000 ניצולי שואה ממתינים בתור לדיור ציבורי, ושלפני חמש שנים היו 7,500. מה שאומר – אני לא צריכה להסביר. הוועדה מבקשת ממשרד הקליטה ומשרד השיכון לפעול בדחיפות ובאופן מיידי לפתרון הוליסטי בדיוני התקציב לשנת 2026, שמתקיימים בימים אלו במשרדים. לכלול פתרון מיידי לסיוע ככל הניתן לצמצום הרשימה העצומה של הממתינים. בנוסף, הוועדה קוראת למשרדים לערוך בחינה מחודשת של כול נושא הדיור הציבורי לשורדי השואה, לפעול למינוי פרויקטור ולבניית מאגר דירות זמין וראוי. לנהל את השכרת הדירות בחסות המשרד ולא באופן פרטני על ידי השורד. אני מדברת על הבאים. הוועדה קוראת למשרדים האמונים לפעול לניצול תקציב, שלא נוצל במשרדים לתחומים אחרים, ולאגם אותו לטובת שורדי השואה בדיור הציבורי. לעניין הסיוע בשכר דירה בסך 2,900 שקלים לשכר דירה, הוועדה סבורה שהסיוע בשכר הדירה לא מאפשר להשכיר דירה בסכום זה. בטח לא באזורי הביקוש. מציעה את זה כתחליף עד שיימצא פתרון אחר, אנחנו קוראות למשרדים האמונים לפעול להצמדת שכר הדירה המוצע למדד, כפתרון חלקי שיאפשר לניצולים ולשורדים לשכור דירה על פי בחירתם, ודירה ראויה מבחינת תחזוקה ונגישות. בנוסף, לפעול שוב לפתרון הוליסטי לניצולי שואה, שכולל שכירות ארוכת טווח עבורם, במקום בשוק החופשי. הגדלת הסיוע היא צעד מיידי לחירום בלבד, ודרוש פתרון קצת יותר קבוע. אני אמשיך בסבב הפגישות שלי למידה, ולחתור לאיזה פתרון הכי מהר שאפשר. אני מודה לכם מקרב לב שבאתם עד לכאן. זה לא מובן מאליו. תודה רבה. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:11. << סיום >>