פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 181 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי יום שלישי, כ"ו בכסלו התשפ"ו (16 בדצמבר 2025), שעה 09:00 סדר היום: << נושא >> עלייה בדיווחים על אלימות מינית במערכת החינוך << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: מירב כהן – היו"ר מירב בן ארי יואב סגלוביץ' עדי עזוז חברי הכנסת: קארין אלהרר משה טור פז שרון ניר מוזמנים: לבני קאהן – עו"ד, מנהל תחום משמעת וטוהר המידות, משרד החינוך דליה מזרחי – סגנית מנהל אגף בכיר כוח אדם בהוראה, משרד החינוך שלהבת חיים קפלן – עוזרת ראשית ייעוץ משפטי, משרד החינוך איריס בן יעקב – ממונה חינוך למיניות ומניעת פגיעה – שפ"י, משרד החינוך שרה רובק – עו"ד במחלקת ייעוץ וחקיקה פלילי, משרד המשפטים דפנה פינקלשטיין – ראש תחום נוער בפרקליטות המדינה, פרקליטות המדינה איזבל סרי לוי – מנהלת תחום פ"א פגיעות מיניות בילדים ובני נוער, משרד הרווחה והביטחון החברתי בישראל יפית איצקוביץ' – עו"ד, סגנית מנהל אגף בכיר משמעת, נציבות שירות המדינה ג'רי אלמו-קפיטל – מרכז המחקר והמידע, הכנסת נועה בן אריה – יועצת משפטית למש"מ, מרכז השלטון המקומי בישראל דור אילון – עו"ד, עו"ס, מקדמת מדיניות וקשרי ממשל, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל נגה ברגר – מנהלת תוכן ודאטה, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל תמר יזדי – יו"ר הנהגה, הנהגת ההורים הארצית ליאו נקש אהרוני – נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים הארצית איריס שפירא – עו"ד, בונות אלטרנטיבה עתר רוזנפלד – מנכ"לית, האגודה לחינוך מיני בישראל סהר גל לומרמן – ועד מנהל, האגודה לחינוך מיני בישראל בקי קשת – עו"ד, הפורום למאבק בעוני רבקה ליאון זדה – רכזת מדיניות חברתית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים. נעם וילדר – עו"ד, היועצת המשפטית, המועצה הלאומית לשלום הילד איילת קרויזר – פעילה חברתית, הלובי למלחמה באלימות מינית ד"ר חנה קטן – יו"ר תנועת נשים תקומה רונן יעקובסון – כותב ״המדריך לגיבורי על - כיצד נגדל ילדים" דין לינדר – הקליניקה לחופש המידע, סטודנטית הרב ירמי סטביסקי – תיכון הימלפרב שי יוסף הראש – בוגר מכינה ייעוץ משפטי: ענת מימון מנהלת הוועדה: דלית אזולאי רישום פרלמנטרי: אושרה עצידה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> עלייה בדיווחים על אלימות מינית במערכת החינוך << נושא >> << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. תודה לכל אלו שטרחו להגיע לדיון של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. כמובן שבפתח הדיון נקרא להחזיר את רן גואילי, זיכרונו לברכה, לקבורה ראויה במדינת ישראל. רן הוא גיבור ישראל. הוא הגן עלינו ב-7 באוקטובר. נפל על הגנת הארץ ונחטף לעזה. "עד שהאחרון כאן" – זו לא סיסמה, זו המציאות. כל עם ישראל מאוחד בתפילה ובדרישה הזו. אנחנו נעשה היום דיון משותף עם חבר הכנסת טור פז, שנותן מענה לכך שמתחילת המושב ומזה כבר מספר חודשים, אין ועדת חינוך בכנסת. מדובר בוועדה מאוד מאוד חשובה. הוא לקח על עצמו לטפל בסוגיה הזו והוא יצר ועדת חינוך אלטרנטיבית והוא עוקב אחרי נושאים. תודה על היוזמה המשותפת. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אציג את הנושא שנדון עליו היום, ואחר כך תשלים את דבריי. אנחנו רוצים היום להתמקד בסוגיית הפגיעות המיניות במערכת החינוך. כאימא אני יכולה להגיד שזו אולי החרדה הכי גדולה שלי. הנתונים הם מטרידים. 58% מהפניות שהגיעו למרכזי הסיוע היו של ילדים בגילים צעירים, נערים ונערות, וישנה עלייה של 45% בפניות שהגיעו לגבי פגיעות במסגרות חינוכיות – זה מהדוח האחרון שהוצג כאן של מרכזי הסיוע. יש גם נתונים של השירות הפסיכולוגי הייעוצי בבתי הספר, והם מלמדים על עלייה של 15% בפגיעות המיניות ועלייה של 46% בפניות שהיו בנוגע לאונס. קודם כול, לפעמים עלייה בתלונות היא אינדיקציה לדבר טוב, כי עדיף שיתלוננו ויספרו ממצב שבו לא יתלוננו, ואז בכלל לא נכיר את הבעיה. טוב שמתלוננים וטוב שרואים במוקד הזה כתובת. אבל זה גם מלמד שיש בעיה מערכתית שחייבים לטפל בה. וכאימא לילדים במערכת, אני רואה במצב הזה ממש מצב חירום. אנחנו נשמע היום גם קולות מהשטח וגם את הגופים הממשלתיים. הם יספרו מה נעשה, מה לא נעשה, מה עובד, האם יש הפקות לקחים, איפה יש פערים. נקודה נוספת, שחשוב לשים עליה את הדגש היום, היא הפגיעות המיניות ברשת. זה נהיה יותר ויותר נפוץ, וגם יותר ויותר מסוכן בגלל הכלים המתוחכמים של ה-AI. לצערי, יש ז'אנר של פגיעות ברשת. קוראים לזה "סרטונים של פורנו נקמה". לוקחים תמונה של נערה או נער ושותלים אותה בגוף של מישהו אחר. זה נראה כמו סרטון אמיתי, וכך מבזים את כבוד האנשים וזה מגיע עד לכדי מצוקה קיומית. לפי מרכזי הסיוע, 36% מהנערים והנערות דיווחו שהם עברו פגיעה מינית ברשת ברמה כלשהי. הנתון שצריך להטריד הוא ש-80% מהם אמרו שהם לא דיווחו לאף גורם רשמי על הפגיעה המינית הזו שהם חוו ברשת. בשנת 2014 תוקן החוק למניעת הטרדה מינית בתיקון מס' 10, שהפך את הפגיעה ברשת לעבירה. עד אז זה לא הוכר כעבירה. נרצה היום לשאול האם לגורמי האכיפה בממשלה יש באמת את הכלים להתמודד עם העבירות האלה ברשת, ומה נעשה בנושא זה. סוגיה נוספת שעלתה מפניות ציבור שקיבלתי היא לגבי עברייני מין משוחררים, שכשהם משוחררים, הרבה פעמים הם חוזרים לגור באזור בתי ספר. אני אפילו שמעתי על מקרה שבו עבריין מין משוחרר חזר לעבוד בבית ספר. אנחנו נרצה לשמוע את ההתייחסות של יחידת צור בשב"ס לסוגיה זו. כמובן שחינוך הוא הדרך הכי אפקטיבית למנוע מלכתחילה את הפגיעות האלה באמצעות חינוך ושיח על מיניות בריאה, על גבולות, על מהי הסכמה, על איך מזהים מצבי סיכון. אנחנו נשמע גם ממשרד החינוך מה נעשה בעניין הזה. לצערי, חשוב לי לומר בפתח הדיון שתופעת הפגיעות המיניות לא פוסחת על אף אחד: גברים, נשים, דתיים, חילונים, עניים, עשירים, מבוגרים, צעירים. חשוב לי שתאמר פה האמירה שמי שצריך להתבייש הוא הפוגע. ואם נוכל בדיונים האלו לתת גב למתלוננים ולמתלוננות ולחדד להם עד כמה חשוב שהם יתלוננו ויטפלו בתופעה, גם למען עצמם וגם למען אחרים, עשינו את שלנו. זה המסר הכי חשוב שייצא מהדיון היום. חבר הכנסת טור פז, אני אשמח לשמוע אותך. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> בוקר טוב. תודה רבה, גברתי יושבת הראש. כפי שציינת, ועדת החינוך של הכנסת מושבתת מזה חודש וחצי מנימוקים קואליציוניים, ובאמת מצאתי את עצמי בחודש האחרון גם פונה לציבור ושואל אותו מה חשוב לו שיידון, והנושא הזה שאת מובילה כאן היום הוא נושא מאוד מאוד חשוב גם בהיבט הזה. קודם כול, אני פוגש אותו כאבא שהילדים שלו במערכת החינוך. ניהלתי אתמול שיחה עם הבת שלי התיכוניסטית, שיצאה לחופשה, תוך כדי זה שאנחנו הולכים עם הכלב על מה הם הגבולות, מה המגבלות, מהי הזהירות שאיתה היא הולכת במרחב הציבורי והבית ספרי, ועד כמה היא מרגישה לשוחח על הדברים האלה בפתיחות. סיפרתי לה שכמנהל בית ספר הגיעה אליי יום אחד משלחת של תלמידות. הן אמרו לי: תקשיב, קינלי. אנחנו עומדים לצאת לאיזושהי פעילות חינוכית מאוד משמעותית, ויש מורה מסוים, מורה רגיל, אין שום דבר יוצא דופן, שביום-יום בבית ספר אנחנו מרגישות קצת חוסר נוחות איתו, ואנחנו מבקשות שהוא לא יוביל את הפעילות החינוכית הזו. אין פה שום דבר פלילי, אין פה שום דבר חד-משמעי. יש תחושת חוסר נוחות. ניהלנו את השיחה קצת יותר בהרחבה ממה שאתאר כאן. כשסיפרתי את זה לבת שלי, התברר שהיה לה אירוע דומה בבית הספר שלה לפני שנתיים, ופתאום רק מהשיח המשתף הזה, שמדבר על גבולות ומגבלות ותחושה של תלמידה ומורה במקרה הזה, אבל זה יכול להיות בכל מיני ממשקים, אתה פתאום פוגש עד כמה אנחנו צריכים להיות ערניים, פתוחים ומאוד מאוד רגישים. כמי שעבד במערכת החינוך 25 שנים נתקלתי כמובן באירועים הרבה יותר קשים, כולל יחסי מרות בין מנהל למורה, וטיפלתי בהם, גם משמעתית וגם בממשק עם הפלילי. אחד הדברים שאותו אנחנו צריכים להבין הוא שהנושא הכול כך חשוב הזה לא תמיד מגיע לרף הפלילי. ואז המערכת, בעיקר מערכת החינוך, צריכה להתמודד מול השאלה מה היא עושה כשאין פה מסלול פלילי. עם זאת, יש למערכת פה לא מעט כלים שהיא חייבת להשתמש בהם. אני סיפרתי כאן בכנסת שטיפלתי כמנהל גם באירוע מאוד מאוד קשה שבו תלמידה התלוננה על תלמיד, קולגה שלה, באותה שכבה בבית ספר שפגע בה, וגם שם הדברים לא הצליחו להגיע לרף הפלילי. התלמיד נעצר ונחקר, אבל חוקר המשטרה אמר לי: קינלי, אנחנו לא באזור הפלילי. כמנהל בית ספר, ואני אומר כאן לאנשי החינוך בתוכנו, אתה מוצא את עצמך, גם עד, גם שופט, וגם סליחה על הביטוי, גם תליין. כלומר, אתה זה שצריך לבצע. ובסוף הייתי צריך לקבל החלטה בין התלמיד לתלמידה, ומי יישאר בבית הספר ומי יעזוב. זה קשה מנשוא. אבל, כן, זה חלק מהאחריות שלנו כמערכת. מה שהנחה אותי זה בדיוק מה שאמרת, וזה שמי שנפגע יהיה זה שאנחנו רואים לנגד עינינו, בראש ובראשונה, גם כשהדברים הם לא בהרשעה ובית משפט והילד הפוגע ילך לכלא. בעיניי, זה מה שהנחה אותי וזה המצפן. תודה על העיסוק הזה עבור הילדים שלנו ועבור תלמידי מערכת החינוך. וגם כשאין ועדת חינוך, יש עיסוק בנושאים האלה, ואנחנו כאמור כתובת לכל זה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מנהלת הוועדה, חשוב לי בפתח הדיון להבין האם יש פה נציגות של המשרד לביטחון לאומי, שב"ס, משטרה. האם יש מישהו? כולם הוזמנו ולא הגיעו. מערכת החינוך בוודאי פה. אני כבר מזהה את הפרצופים. הן שותפות חשובות וקבועות בוועדה. אני רוצה להתעכב על הנקודה הזו. זה לא הדיון הראשון שלצערי השרים בממשלה קוראים לדרג המקצועי לא להגיע לדיונים, לא להשתתף בדיונים, וגם לא להעביר נתונים. הדבר הזה פוגע ביכולת שלנו ככנסת לפקח על עבודת הממשלה ולתת שירות לאזרחי מדינת ישראל. אנחנו מדברים על דיון שהבסיס שלו הוא שיש עלייה של 45% על תלונות על פגיעות מיניות במסגרות חינוכיות, ואין לי פה מישהו מהמשטרה, מהמשרד לביטחון הלאומי, משב"ס – אף אחד, כלום. אנחנו פנינו בנושא שוב ושוב למשרדים. אני רוצה לצטט פסקה ממכתבה של היועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד שגית אפיק, לאריאל סיזל היועץ המשפטי של המשרד לביטחון הלאומי, שנשלח אתמול. היא כותבת כך: ב-25 בנובמבר קיימה הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי ישיבה לציון היום הבין-לאומי למאבק באלימות כלפי נשים, אליה לא הגיעו נציגי המשרד והמשטרה על אף שזומנו אליה באמצעות מזכירות הוועדה ולמרות חשיבותם הקריטית לדיון. בהמשך המכתב היא כותבת: כידוע, סעיף 42ד לחוק-יסוד: הממשלה קובע חובת התייצבות של נציגי הממשלה בדיוני ועדות הכנסת, כאשר במקרה דנן הפרו משרדי המשרד את חובה זו, וכך הערימו קשיים ממשיים למימוש חובת הפיקוח של חברי הכנסת על פועלה של הממשלה. תופעת אי-התייצבותם של נציגי המשרד ונציגי המשטרה ניכרת גם בדיוני ועדות כנסת אחרות, ובכך היא פוגעת בתפקודן התקין של הוועדות, מונעת העברת מידע הנדרשת בזמן אמת ומקשה על מסירת מענה מקצועי לשאלות העולות במהלך הדיונים. זה חיי אדם. בואו נהיה ענייניים לרגע. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> לגמרי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה מקרי רצח של נשים, ולמרות זאת הם לא הגיעו לדיון. זה אונס של נערים ונערות, והם לא מגיעים לדיון. אנחנו לא יכולים לתת שירות לאזרחי מדינת ישראל בלי עבודה עניינית פה בוועדות הכנסת. מי שצופה בדיונים, רואה איך אנחנו מנסים לגשת בצורה הכי עניינית שניתן לנושאים. זה פשוט לא מאפשר לנו לעבוד למען אזרחי המדינה ולעשות את עבודתנו ברמה הכי בסיסית שיש. אנחנו נפתח את הדיון. אנחנו נתחיל עם דור מאיגוד מרכזי הסיוע. << אורח >> דור אילון: << אורח >> בוקר טוב. אנחנו נתחיל עם הצגת הנתונים. נוגה תציג אותם. נבקש להעלות את המצגת. תודה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> עד שהמצגת תעלה, נפנה לחברת הכנסת שרון ניר. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי, בוקר טוב. קודם כול, תודה לך על כך שאת עוסקת בנושא הכול כך חשוב הזה. זה באמת הבטן הרכה של החברה הישראלית. הילדים והנוער הם העתיד. יש לנו ציפייה רווחת, גם כאזרחים וגם כהורים, שלילדים תהיה סביבה מוגנת ובטוחה, גם בבית וגם בבתי ספר. למרבה הצער, כשאנחנו פותחים את הנתונים אנחנו רואים שהמקום שאמור להיות הכי בטוח והכי מגונן עבור הילדים, וזה באמת הבית ומערכת החינוך, הופך להיות המקום שבו מתרחשים הכי הרבה אירועים של פגיעות מיניות. עבורנו, זה באמת חייב להיות איזשהו סוג של יעד לטיפול. אני מניחה שעצם העובדה שאנחנו הולכים ויותר מזהים את זה, אומרת שאנחנו באמת יצרנו כתובת רלוונטית וסוג של תחילת מודעות שבהם אנחנו זוכים לדיווח הולך וגדל. אבל זו רק ראשית הדרך, כי החוכמה היא באמת לעקור את התופעה הבזויה הזו משורש ובאמת למגר את התופעה או למזער אותה עד לכדי מינימום. גברתי, לצערי הדוח הזה מראה שאנחנו לא שם. אנחנו לא שם כי התופעה נובעת, קודם כול, מרצדיביזם, ומזה שאין כנראה הרתעה בקרב הפוגעים, ומזה שפוגע יכול לחזור אחרי זה למערכת החינוך מבלי שארע לו דבר, ומזה שכשמסתכלים על החוק לפגיעה על רקע מיני מול חוק העונשין, אז תמיד החוק לפגיעה על רקע מיני חונה יותר באירועים של פגיעה קלה. מה זה פגיעה קלה? פגיעה קלה יכולה באמת לייצר בסופו של דבר איזשהו אובדן ביטחון, פגיעה בילדים ובנוער לאורך זמן, ובאמת לייצר מצב שבו ילד מסתגר, וחלילה וחס גם פוגע בעצמו. ולכן, הנושא הזה הוא כול כך חשוב ומהותי. אני חושבת שאנחנו צריכים לטפל בזה בכמה מישורים. קודם כול, במניעה. לעקור, למנוע ולייצר תרבות מונעת. ולכן, כפי שאמרת בפתיח, חסרים גופי האכיפה כדי להגיד מה עושים כדי באמת לעקור את התופעה משורש. צר לי על כך שאנחנו לא רואים פה באמת יותר ויותר אכיפה ויותר טיפול שבאמת מרתיע. תודה רבה, גברתי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה לך. איגוד מרכזי הסיוע, בבקשה. כן. אנא, תמציתי. << אורח >> נגה ברגר: << אורח >> נגה ברגר, מנהל תוכן ודאטה. אני אחראית על איסוף הנתונים באיגוד. כמובן שאנחנו מודות לכם על הדיון הזה. חלק מהדברים באמת גם נאמרו פה בפתיחה, ולכן אנסה רק לחדש. אנחנו אמרנו 60%. אני כן אגיד שכמעט 70% הן פניות על פגיעות בקטינים. מעניין לדעת שאחד מהשירותים שלנו נקרא AnyTeen"". זהו צ'אט לבני ובנות נוער על מיניות בריאה ובטוחה ועל התמודדות גם עם סיטואציות של פגיעה. ראינו עלייה של 33% בפניות אליהם. כלומר, זה ממש מענה מאוד מאוד מאוד דרוש. זה באמת איזשהו ואקום שאנחנו זיהינו, ואנחנו באמת רואות כמה הם צמאים לכך. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> להבנתכם, מה גרם לעלייה להבנתכם, אפרופו הערת היושבת-ראש? << אורח >> נגה ברגר: << אורח >> זה בסוף משהו שאנחנו מפרסמות באופן אקטיבי. אבל צריך לזכור שבאופן יחסי תמיד מיעוט יפנה, ואנחנו גם נראה את זה. פתחנו את הדלת. כלומר, זה לא רק משהו שאומר מראש האם עברת פגיעה, אלא זה מאפשר לזהות יותר גם את המקומות האפורים, גם להבין מה אני רוצה ומה אני לא רוצה. באופן טבעי עולים שם גם הרבה ענייני פגיעה, אבל זה באמת איזשהו ואקום שזוהה, ואנחנו רואות כמה הם צמאים לזה מכל כיוון. אנחנו כן התמקדנו פה ספציפית גם בפגיעות שקורות בתוך מערכת החינוך. עד גיל 12 – 17% מהפניות שלנו הגיעו משם. בין גיל 13 ל-18, זה כבר 20%, ושם באמת ראינו את העלייה הכי גדולה – 45% בפגיעות במערכת. עשינו גם איזשהו פילוח של כולם. כלומר, אפשר לראות שזה משפחה, ואחר כך החינוך הוא אחד מהדברים המשמעותיים שלנו פה. יש לנו את הנתונים של שפ"י, שהוצגו כבר. אנחנו מסכימות שהעלייה היא עלייה חיובית מאוד בפניות לדיווח. אני לא אכנס כרגע לסוגי הפגיעה. אולי משרד החינוך יתייחס לזה, אם הם ירצו. גם על זה אנחנו נוותר. אבל כן רצינו שתראו קצת את ההבדלים בין הפניות למרכזי הסיוע לפניות שהגיעו לשפ"י. כלומר, לפחות מהמידע שהם יכלו למסור. כלומר, אנחנו כן רואות שלמרכזי הסיוע מגיעות באמת באופן יחסי הרבה יותר פניות על פגיעות במשפחה. למשל, זה משהו שעדיין לא כול כך מגיע למערכת החינוך. וגם יותר פניות באופן יחסי על פגיעות על ידי צוות חינוכי. אנחנו רוצות להציג בקצרה נתונים משני סקרים שערכנו. הם נערכו בקרב מדגם מייצג של החברה היהודית בישראל, והם מאוד מעניינים כי באמת מכיוון שמדובר במדגם מייצג, אנחנו לא שואלות עכשיו מי פנה אלינו או את מי איתרו כבר בבית ספר, אלא מה קורה בפועל. בסקר הראשון, שאותו הזכירה גם יושבת ראש-הוועדה הזכירה, בדקנו את החשיפה לפגיעה ברשת. ראינו שיותר משליש מהנערות והנערים אמרו: כן, אני חוויתי בעצמי איזושהי התנהגות שהיא התנהגות פוגענית ברשת. הדברים המשמעותיים הם באמת קבלת תמונות וסרטונים מיניים וקבלת הודעות מטרידות. שאלנו אותם גם: האם הדברים האלה קרו בסביבתכם, ויותר מרבע מבני הנוער אומרים: כן, היה אצלנו אירוע של הפצת תמונות וסרטונים. אגב, אנחנו פה כבר לקחנו ביחד, גם את ה-AI וגם את הסרטונים האמיתיים, כי הנזק הוא אותו נזק. זה לא משנה מה המקור שלו בכלל, וזה מראה לנו את הסכנה. אנחנו גם ראינו שרוב הנוער לא יספר את זה, כי אנחנו מדברים רגע על שיתוף, אפילו לא על דיווח לרשויות. אנחנו כמובן רואות שככל שהגיל עולה, השיתוף יורד, גם של ההורים וגם של בתי ספר. יותר מ-50%, גם בגיל 14 ו-15, בכלל לא שיתפו את ההורים. אנחנו רואים שבאמת קרוב ל-90% בית הספר לא יודע – זה באמת מה ששאלנו בקרב הקהל הרחב. אנחנו חושבות שהדברים מדברים בעד עצמם, ועד כמה הדבר הזה הוא משמעותי ועד כמה אנחנו צריכות לתת לו מקום. הסקר השני, שאליו נתייחס, הוא סקר שערכנו באוגוסט 2023. שאלנו את עובדי ועובדות ההוראה עצמם האם הם נתקלו, מה הם יודעים. פונות ופונים רבים אומרים לנו כשהם בוגרים: אנחנו היינו במערכת הזאת כול כך הרבה זמן, למה אף אחד לא ראה? רצינו לראות מה רואים מהצד השני הזה. שם אנחנו ראינו שקרוב ל-40% אמרו שהם נחשפו כבר למקרה של פגיעה. יש פה איזשהו פילוח. אנחנו לא נתעכב כי אין לנו זמן. יש משהו מאוד משמעותי. ראינו שכמעט חצי מהמורות והמורים אמרו: אין לנו את הכלים לתת מענה ראשוני מטיב, גם אם הדבר הזה קורה, ויותר מחצי מהם אמרו: בית הספר לא יידע לתת מענה ראוי אם תהיה פגיעה כזאת. אלו נתונים מאוד מאוד מטרידים. השאלה היא למה הם לא יודעים והאם הם עברו הכשרה. אנחנו רואות שרוב המורות והמורים לא עברו הכשרה ייעודית בנושא הזה. קרוב ל-40% עברו. בערך חצי מהם עברו הכשרה פנימית, וחצי על ידי השתלמות חיצונית. אנחנו רואות שחצי מהם אמרו: עברנו רק משהו חד-פעמי שהוא יחסית שטחי. ומצד שני, 72% מבין אלו שכן עברו את ההכשרות האלה אמרו: כן, אנחנו יודעים לתת מענה. אנחנו רואות כמה הדבר הזה הוא חשוב. אמרנו להם: האם אתם צריכים הכשרה? הרוב המוחלט אומר: אנחנו רוצים, ואנחנו צריכים, הכשרה. הם יותר רוצים את זה בהכשרה מקיפה במסגרת גמול השתלמות. אומרים שגם הכשרה בבית ספר ושל הצוותים של בית הספר היא דבר חשוב. יש דבר שהוא מאוד לא מפתיע אבל כן היה מעניין לראות אותו במספרים. הפילוח שאתם יכולים לראות פה זה מורים שנחשפו למקרה פגיעה ומורים שלא. וברגע שמורים נחשפו למקרה פגיעה, הם אומרים: כן, אנחנו חייבים את זה. 91% מהם אמרו: אנחנו צריכים עוד הכשרה, גם אם הם עברו כבר משהו קודם. << אורח >> דור אילון: << אורח >> תודה רבה. עו"ד ועו"ס דור אילון מאיגוד מרכזי הסיוע. כמו שנאמר פה קודם, אנחנו שמחות ומברכות על כך שאחוז הדיווחים עלה. אבל כמו שדיברנו, זה לא מלמד על זה שהיקף הפגיעות המיניות עלו, אלא מדובר על עלייה במודעות ובאמון שניתן במערכת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו לא יודעים. << אורח >> דור אילון: << אורח >> נכון. לצד זאת, צריך לחשוב מה פעולות המניעה והטיפול שאנחנו מתעסקים בהם, ומה אנחנו עושים, כן, אני גם מזכירה שמבחינת אחוזים מדובר בקצה הקרחון. יש לנו בישראל 2.5 מיליון תלמידים בישראל ויש לנו כ-6,500 דיווחים, כך שזה ממש משהו מזערי. אנחנו תשעה מרכזי סיוע, ואנחנו פרוסים ברחבי הארץ. אנחנו נמצאות בבתי הספר ומעבירות סדנאות חינוך לילדים ולנוער בכל המגזרים כחלק מהפעילות שלנו. אנחנו מקבלות המון המון פידבקים, גם כפי שנוגה הציגה, מסקר עובדי ההוראה, שיש צורך עצום בידע ובמומחיות כדי לדבר על פגיעות מיניות בכיתה, ויש צורך בכוח אדם משמעותי, עם כלים מתאימים, שיעשה את הדבר הזה. היום, ותיכף נדבר על זה, הגורם הכמעט בלעדי שאמון על הדבר הזה הן היועצות בבתי הספר. עד כמה שהן יכולות להיות נשות מקצוע מדהימות ומסורות, הן בסוף הרבה פעמים במשרות חלקיות, ויש להן הרבה על הראש. יש להן הרבה מאוד נושאים שנמצאים בטיפולן, ולכן הן לא תמיד מצליחות לעשות תהליכים מניעה משמעותיים. רואים את זה בשטח. לכן, יש צורך ממשי לעבות את המערך הזה. גם להקצות תקנים, גם לאייש תקנים של יועצות נוספות, כדי לעודד ממש את הגורמים, וממש לשים פוקוס על הדבר הזה. אומרים על גידול ילדים: It takes a village. גם במקום הזה כדי להציל ילד או ילדה, או אפילו למנוע את הפגיעה עוד קודם, It takes a village. לדוגמה, כמו שנוגה הזכירה במצגת, אנחנו מדברים על עיבוי ההכשרות לאנשי הצוות, לצוותי החינוך וההוראה, ולפתוח את זה במסגרת גמול השתלמות. זאת אומרת, זה ממש משהו שהוא סופר-סופר קריטי. יש צורך בהכשרות מעמיקות וארוכות טווח, שייתנו להם כלים להתמודד. ככל שיהיו יותר ויותר אנשי ונשות חינוך שיודעים להתמודד עם הדבר הזה בכיתות, אפשר יהיה להפוך את הדבר לשגרה. כמובן שכל זה לצד המעטפת שאנחנו נותנים כסדנאות וכמרכזי הסיוע, ולצד היועצות. זו ממש איזושהי מעטפת כוללת. אנחנו מאוד שמחות שהדיון הזה נולד גם בעקבות הנתונים שלנו, וצריך לקחת זאת מכאן והלאה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה לכן באמת על כל עבודת הקודש שאתן עושות. ליאו, מועצת התלמידים והנוער, בבקשה. << אורח >> ליאו נקש אהרוני: << אורח >> שלום לכולם. אני ליאו נקש אהרוני, נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית. אתחיל ואומר שכשתלמיד או תלמידה נפגעים, אז מאוד קשה להם לפנות. זה יכול להגיע מהמחוסר בדיבור על מיניות בריאה או על מה זה בכלל הטרדה מינית, ועל זה שהטרדה מינית זה לא רק אונס אלא זה יכול להיות רק הערה שלא במקום או נגיעה שהיא קצת יותר מדי זמן. בנוסף, הנוער לא יודע למי אפשר לפנות. וגם אם הוא יודע, הוא לא תמיד ירגיש בטוח. כשאתה נפגע במקום מסוים, יהיה לך מאוד קשה לפנות באותו מקום לעזרה. יהיה קשה לפנות לקולגות ולחברים של אותו מורה ולהגיד: הוא פגע בי. זה לא פשוט. לכן, יש צורך שהאחריות תהיה לא רק על מערכת החינוך. צריך להנגיש את מוקדי הסיוע לנוער כי כרגע הנוער לא יודע מספיק עליהם. תודה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה לך. איריס, נציגת משרד החינוך, בבקשה. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> קודם כול, שלום לכולם. אני מברכת העלאת הנושא בדיון הזה. אני רוצה להגיד שמיניות ומניעת פגיעה מינית זה באמת אחד הנושאים הכי נפיצים והכי רגישים במערכת. היא נוגעת בבטן הרכה של כולם: גם של ההורים, גם של צוותי החינוך. לכן, משרד החינוך השכיל במהלך השנים לראות את נחיצות הנושא ושצריך להכשיר אנשים מתוך המערכת כמומחים בנושא. ולכן, בראש ובראשונה, אני מנהלת יחידה עם מדריכים ומדריכות מכל רחבי הארץ, מכל המגזרים, שהכשרנו בנושא. זאת אומרת, נתנו שם הכשרת עומק כדי שהם יהוו מעטפת מקצועית למוסדות החינוך. המדריכים והמדריכות האלה צמודים למפקחות על הייעוץ. זה לא מוקד, אלו פשוט מדריכים ומדריכות שאחראים גם על העשייה הפרואקטיבית וגם הריאקטיבית. זאת אומרת, הם יושבים ממש לצד המפקחת ומתאימים את הנושאים שאנחנו חושבים שחשוב להטמיע בתוך המערכת, והם מתאימים אותם לאוכלוסיית היעד במגזרים השונים בכל הארץ. יש יועצות שאמורות לדעת איך להתמודד כשיש אירוע בבית ספר. אבל לפעמים הדברים הם בשטח האפור. אני רוצה רק לסבר את האוזן. כשאנחנו מדברים על אירועים שמגיעים אלינו, אנחנו מתעסקים עם כל קשת הפגיעות. זה מהתנהגות מינית לא מתאימה ועד לעבירות מין שבהן יש חובת דיווח. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תתייחסי, בבקשה, לשני ההיבטים שהועלו פה: ראשית, האם יש מספיק כוח אדם בקרב אותן יועצות שנמצאות בבית הספר כדי להתמודד עם סדרי הגודל של הבעיות, ושנית, לגבי ההכשרות. << דובר_המשך >> איריס בן יעקב: << דובר_המשך >> אתייחס להכול. קודם כול, ברגע שלמעשה יועצת נתקלת בקושי, אני אמרתי, אנחנו מטפלים בכל קשת המקרים, וגם מגיל הגן עד י"ב. יש לנו המון המון אירועים, ואחד הדברים שאנחנו אומרים הרבה פעמים, גם ליועצות וגם בכלל במערכת, הוא: אל תישארו עם הנושא הזה לבד, אלא תתייעצו, תתייעצו, כי מקרה אחד לא דומה למקרה אחר. לשאלתך אם יש מספיק מעטפת מקצועית – לפני כמה שנים ישבתי פה והיו לנו בערך 40, 60 מדריכים ומדריכות. היום אנחנו מגיעים כמעט לכ-140 מדריכים ומדריכות, שחלקם מטמיעים וחלקם מקבלים אירועים ומסייעים מקצועית בשטח. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> משהו במערכת החינוך הוא חידה. יש המון תקציבים, יש המון כוח אדם, והבעיות רק הולכות וגדלות. משהו לא מתכנס. חס וחלילה לא לפגוע במעמד ובכבוד האנשים הקדושים שבוחרים להקדיש את חייהם לחינוך ילדינו בתקופה כול כך קשה והם עוגן, אני מעריצה אותם, אבל כמערכת. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> המספר שאיריס אמרה לגבי 140 מדריכים הוא מדהים. אבל יש בישראל 250,000 אנשי חינוך. בסוף זה אצלם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל כמערכת משהו לא מסתדר לי, כי אני מסתכלת על ההוצאה הלאומית שלנו על תחום החינוך, אז היא ענקית ביחס ל-OECD. יש הרבה מורים, ועדיין משהו לא מתכנס. הכסף גדל והבעיות גדלות בהתאמה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי, אני רוצה להכווין אותך בשאלה כי את מתייחסת למכניזם הכול כך חשוב של הטיפול באירוע בסוף. האם אם יש בכל בית ספר ממונת פגיעה על רקע מיני כמוגדר בחוק? זו כתובת שיש לה הכשרה. אני שואלת את זה כי זה פשוט בסעיף החוק. האם אתם מתייחסים לזה באופן הזה? << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> אני מדברת על קטינים, אני לא מדברת על בגירים. בקטינים – לא. בקטינים יועצת בית ספר היא זו שמקבלת את הפניות. היא לא ממונה, היא יועצת. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אבל צודקת חברת הכנסת שיש דמות מקצועית שמטפלת בבגירים. אבל יש כתובת מומחית לתחום. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> יש כתובת, היא אמורה להיות המומחית. אני בכוונה אומרת "אמורה", כי לפעמים יש באמת אירועים מאוד מאוד קשים שכן צריך לעצור ולהתייעץ. זה מאוד מאוד חשוב. גם אנחנו מתייעצים האחד עם השני. במהלך השנים אנחנו אוספים את האירועים וחלה העלייה. אני לא שמחה שחלה העלייה. מצד שני, זה רק אומר שאנשי החינוך, נשות החינוך, יועצות החינוכיות, רואים ביחידה כתובת להיוועצות, ושהנושא הזה באמת מדובר. אנחנו הפכנו את הנושא הזה למדובר בכל מיני דרכים ופעולות, ובחלק מהן גם מרכזי הסיוע איתנו, אם זה באמת בהתאמת החומרים שלנו למציאות העכשווית. בינה מלאכותית – עשינו שנה שעברה יומיים שלמים עם מרכזי הסיוע ולמדנו את זה יחד. אנחנו כל הזמן לומדים ומתפתחים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> במה את צריכה שאנחנו כוועדה נעזור לך להשיג כדי לשפר את יכולות העבודה שלך? << דובר_המשך >> איריס בן יעקב: << דובר_המשך >> קודם כול, אמרו שכדי ליצור שינוי צריך כפר. זה לא רק משרד החינוך, זה בכלל. אני חושבת שגם חלו איזשהן תמורות במציאות העכשווית שלנו עם כל ה-Me Too, ובזה שאנשים התחילו לדבר ולהוציא. אנחנו רואים גם את שורדי השבי הבנים שמתחילים לדבר על פגיעה מינית כי הם מבינים שזה לגיטימי ושזו לא בושה. הם לא אשמים. זאת אומרת, יש מסר מאוד מאוד חשוב שכולנו מעבירים. וגם כתובות לפנייה לעזרה. כי יש ילדים, ואת צודקת, שמרגישים נוח לפנות ליועצת, ויש ילדים שמרגישים נוח לפנות לאדם משמעותי בתוך בית ספר, ויש כאלה שמעדיפים לפנות מחוץ לבית הספר, למרכזי הסיוע ול-105, ואני שמחה. אנחנו באמת שמחות שיש כמה שיותר גופים כי זה רק מראה ומצביע על הצורך המאוד מאוד גדול. ילדים היום נמצאים בתוך הבית ומגרש המשחקים שלהם הוא הרשתות החברתיות. אני חייבת גם להגיד שיש מדיניות מאוד מאוד ברורה, יש חוזרי מנכ"ל. אנשי חינוך אמורים לדעת איך לטפל כשקורים אירועים. יש לנו הכשרות, גם למומחיות שלנו, אבל גם ליועצות חינוכיות, וגם לאנשי חינוך. יש גם השתלמויות ושיעורים מקסימים אותן פיתחנו מגיל הגן עד י"ב בנושא מיניות בריאה ומניעת פגיעה. אנחנו גם מקדישים בחודש ינואר שבוע לנושא פגיעות מיניות, למוגנות ומניעת פגיעה. בשבוע הזה אנחנו נותנות הרצאות להורים ולצוותי חינוך. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איריס, שאלה לעניין העבריינים משוחררים והגעתם מחדש לבתי ספר. האם זו סוגיה שאתם בודקים באופן שיטתי? << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> אני מעבירה פה את השרביט לדליה. << אורח >> דליה מזרחי: << אורח >> שלום רב. אני דליה מזרחי, סגנית מנהלת אגף כוח אדם בהוראה במשרד החינוך. כל מועמד חדש, שנכנס אלינו למערכת, צריך לפתוח תיק מקוון. באופן אוטומטי בתיק המקוון, ברגע שיש עבירה כלשהי, לא רק עבירות מין, הוא נחסם. יש לו מידע שם למי לפנות, הוא מגיע למי שצריך לפנות. כמובן אם הוא בוחר בזה, בסופו של דבר. הוא יוצר איתנו קשר ואנחנו מנחים אותו מה עליו להמציא. הוא לא נכנס למערכת, הוא חסום במערכת. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> גם בתיכונים? << אורח >> דליה מזרחי: << אורח >> גם בתיכונים. הוא חסום במערכת והוא לא יכול להיכנס והוא לא יכול לעבוד במערכת בשום דרך וצורה. רק אחרי שאנחנו עושים את הבירור, הוא צריך להמציא לנו כתב אישום, מחאות דין, כל מה שאנחנו מבקשים ממנו, אנחנו מקיימים ועדה. ברגע שמתכנסת הוועדה, מתקבלת המלצה. ההמלצה עוברת למנכ"ל. המנכ"ל מקבל את ההחלטה אם כן. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> ומה קורה עם רשתות חינוך שלא מוסרות את פרטי עובדי ההוראה שלהן? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> במילים אחרות, הרשתות החרדיות שלא מדווחות. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> לגבי החינוך העצמאי ורשת בני יוסף, עם כ-20,000 מורים, שמסרבות עד היום למסור למשרד את פרטי עובדי ההוראה – האם יש לכם בקרה עליהם בהקשר הזה? << אורח >> דליה מזרחי: << אורח >> גם עכשיו הם נכנסים לתוך המסלול הזה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אבל הם עדיין לא שם. << אורח >> דליה מזרחי: << אורח >> חלקם כבר נמצאים שם. זה במהלך. אנחנו גם מטפלים בזה, וגם הם ייכנסו וגם הם ייבדקו. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> לא, עד היום לא. << אורח >> דליה מזרחי: << אורח >> לא, כרגע יש לנו. יש כאלה שנכנסים כאן. << אורח >> שלהבת חיים קפלן: << אורח >> החינוך העצמאי כן מדווח ונבדק. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> האם כל השנים הוא נבדק או שזה חדש? << אורח >> שלהבת חיים קפלן: << אורח >> לא, לא. זה לא חדש. << אורח >> דליה מזרחי: << אורח >> החינוך העצמאי תמיד נבדק על ידינו. לגבי מי שלא נבדק – יש כיום הליך בכדי שגם הוא ייבדק. מלבד זה, לגבי מורים שנמצאים במערכת וקורים לפעמים אירועים כשהם נמצאים במערכת – יש לנו מערכת מול המשטרה שנקראת "מבט בזמן אמת". כל מספרי הזהות של העובדים שלנו, גם בחינוך הרשמי, גם בחינוך העל יסודי, במוכר שאינו רשמי, מועברים למשטרה אחת לחודש, כי זה הרי דינמי. וברגע שמישהו נעצר, נחקר, אנחנו מייד בבוקר מקבלים מידע, ומייד מטפלים. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> יש עוד ואקום. לגבי תומכי ההוראה והמטפלים שנמצאים בבית הספר והם לא עובדי הוראה – האם גם עליהם יש בקרה? אדם נכנס לבית ספר והוא נותן טיפול, למשל, באומנות, או אדם שנכנס כסייע לכיתה, והם לא עובדי הוראה. << אורח >> דליה מזרחי: << אורח >> אנחנו לא מטפלים בסייעות ובסייעים למיניהם כי הם מועסקים על ידי הרשויות והן צריכות לדאוג לבדיקה שלהם. תודה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> יש פה נקודות. שוב, מאירועים שיצא לי לטפל בהם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אפשר להפנות את השאלה לנציגת השלטון המקומי. האם את רוצה להתייחס להיבט הזה של העסקת עובדים בתוך מערכת החינוך על ידיכם ובדיקת הרקע שלהם בהקשר של פגיעות מין? << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> ואני אוסיף שאלה, ואני לא בטוח מי מכם ידע לענות לה, בנושא הצהרונים. מי מבקר את הנושא? הרי בין 14:00 עד 16:30 הילדים נמצאים מגן ועד סוף כיתה ג' בעולם הצהרונים. שוב, ברוב המקרים אלו לא עובדי הוראה. מי מפקח על הכניסה שלהם בהקשר הזה? << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> בוקר טוב. עו"ד נועה בן אריה, מרכז השלטון המקומי. תודה על היוזמה לדיון הזה. אני אבדיל בין מצב של קבלת עובדים לעבודה לבין מצב של קבלת מידע אודות עובדים שכבר מועסקים בתוך המערכת. לגבי קבלת עובדים לעבודה – גם התיקון שנעשה בנוגע למידע מהמרשם הפלילי מאפשר היום לרשויות המקומיות לבצע בדיקה מקדימה אודות קבלת עובדים למערכת החינוך, ולעניין הזה גם לרבות תומכי החינוך ולרבות - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> מאפשר או מחייב? << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> ניתן לקבוע לפי התיקון שנעשה בחוק המרשם הפלילי. היועץ המשפטי למעשה קובע גם סוגי תפקידים, גם סוגי עבודות ומשרות שלגביהם יש צורך לקבל מידע מהמרשם הפלילי, ובהתאם לכך מתבקש המידע. הוא רחב יותר ממה שהכרנו בעבר לגבי נושא הקטינים ועבירות מין. זה דבר שלקח זמן, אבל הוא הוטמע בתוך הרשויות המקומיות אחרי כניסת התיקון לתוקף, והבדיקות האלה נעשות היום בצורה שהיא הרבה יותר שיטתית ברשויות המקומיות – אבל זה לקראת קבלה לעבודה. ושם באמת הדבר הזה מאפשר יותר כל עוד מדובר במצב שבו אנחנו יודעים שיש הרשעות קודמות. המצב הוא אחר בסיטואציה שבה העובד כבר מועסק ברשות המקומית וקורה איזשהו אירוע. פה יש פער. בשונה מהמצב שקיים במדינה, תהליך העברת המידע אודות פתיחה בהליך חקירה ברשויות המקומיות, הוא מידע שלא עובר לרשויות המקומיות על פי אותו נוהל, שאני חושבת שנקרא 14.8, שקיים היום בין המשטרה לבין נציבות שירות המדינה ומשרדי הממשלה. ובמשרד החינוך יש בכלל מעבר שהוא רציף. כלומר, עדכון כל 24 שעות באיזשהו פוש, שמגיע למשרד החינוך לגבי בדיקה של חקירות שנפתחו, של הליכים שנפתחו. ברשויות המקומיות הנוהל הזה לא הופנם. יש לי הזכות להיות חלק מוועדה שדנה בנושאים הקשורים לטיפול בטוהר המידות בשלטון מקומי. יש שם, בין היתר, צוות משנה שעוסק היום בנושא דיני המשמעת ברשויות המקומיות והצורך לטייב את מערכת דיני המשמעת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> האם את צריכה שם איזשהו תיקון חקיקה כדי לשפר את היכולות שלך? << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> מה שקורה בצוות הזה, בראשות משרד המשפטים, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד גיל לימון, זה שכל הנושא של דיני המשמעת והצורך בקבלת מידע בנוהל סדור מהמשטרה נדון בצוות משנה. אנחנו עוסקים בזה שם ממש עכשיו, בימים אלה. אני מאוד מאוד מקווה שתהיה פריצת דרך משום שיש הבנה, גם במשטרת ישראל, גם בנציבות שירות המדינה וגם במשרד המשפטים, שיש צורך לייצר הלימה באופן קבלת מידע רציף אודות עובדים שמועסקים, גם על נושאים של פתיחה בהליך חקירה, כדי שאנחנו נוכל לפעול במישור המשמעתי, אם זה בהשעיה ואם זה בהעמדה לדין משמעתי, כאשר זה לא מבשיל לכדי כתב אישום במישור הפלילי. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> חלק מהסיפור זה השאלה מי אחראי. איריס דיברה קודם ברמת המטה. בסוף מערכת החינוך מנוהלת במסגרות חינוכיות שיש להן סמל מוסד, עם מנהלת בית ספר, מנהלת גן וכו'. יש אחראי חינוכי. לאחראי החינוכי יש פה תפקיד כי יש פה המון חורים שדרכם אפשר להיכנס. למשל, ממלא מקום. כשמדובר על ממלא מקום, אז היחיד שרואה אותו ואמור לבקר אותו זה מנהלת הגן, מנהלת המעון, מנהלת בית ספר. יושב פה מאחור מנהל בית ספר מכובד, ירמי סטביסקי מהימלפרב, ויש כאן עוד אנשים שמבינים בנושא. אם האדם שאחראי על המערכת החינוכית לא יהיה שומר הסף, שום תקנה ושום חוק לא יעזרו. יש 150,000 עובדי הוראה, ואחר כך יש עוד 2,000 מוסדות חינוכיים בעמותות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> האם הנוהל הזה יפתור את הבעיה של ממלא המקום? << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> בתנאי שיהיו לו הכלים. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> אני רוצה לומר עוד משפט דווקא בעניין הזה. לגבי נושא ממלא המקום במערכת החינוך – אנחנו זיהינו חוסר מטורף בשנים האחרונות בגלל המשבר הגדול. אני חושבת שאדוני גם מכיר את היוזמה של מרכז השלטון המקומי לייצר מאגר של ממלאי מקום, שאותו אנחנו נטייב. זאת אומרת, אנחנו נוכל לבדוק אותו, לבחון את רמת הכשירות והיכולת שלו לעבוד במסגרות חינוך. בהקשר הזה, מרכז השלטון המקומי, בשיתוף עם החברה למתנ"סים, הקים למעשה את המערכת המסייעת. זהו מאגר של יותר מ-20,000 ממלאי מקום פוטנציאלים ותומכי חינוך, ואנחנו שם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ורק משם לוקחים ממלא מקום? << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> לא. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> לא, וזו הבעיה. יש פה פוש ויש פה פול. האירוע בסוף זה מנהל ביתה ספר. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> אחת הסיבות שלא רק משם לוקחים היא משום שלקח לנו המון המון זמן לשכנע, גם את משטרת ישראל, גם משרד המשפטים, וגם את משרד החינוך, בצורך לבצע את הבדיקות הפליליות המקדימות האלה באמצעות כספת שתינתן למערכת הזאת. משרד החינוך לא יכול לבדוק עובדים שהם לא עובדי הוראה. לעומת זאת, אנחנו הקמנו את המאגר הזה והוא מטוייב. אנחנו יכולים לשלוט על זה שיהיו בו 20,000. זה אירוע שאנחנו נאבקים עליו שנים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> צריך לחייב שזה יילקח משם. נציגת משרד החינוך מבקשת להתייחס. << אורח >> דליה מזרחי: << אורח >> ממלאי המקום שעתיים מועסקים על ידי משרד החינוך ונבדקים על ידי משרד החינוך. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> לא תומכות חינוך. נשאלתי על תומכות חינוך. << אורח >> דליה מזרחי: << אורח >> לא תומכות חינוך. גם ממלאי מקום השעתיים הם לא עובדי הוראה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בגדול, היינו רוצים שכל אדם שכף רגלו נכנסת לבית הספר ייבדק. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> בדיוק, וזה הסטנדרט. << אורח >> דליה מזרחי: << אורח >> לגבי ממלא מקום שעתיים – אנחנו כן בודקים אותם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יש פה חריצים שנכנסים. בגדול, כל אחד יכול להיכנס היום. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> 20,000 מועמדות לעבודה למילוי מקום בגני הילדים, שעברו אצלנו את הבדיקה המשטרתית הנדרשת ומוכנות להעסקה, זה לא עניין של מה בכך. זה דבר שצריך להרים על נס ולעשות הכול, הכול, כדי למנוע את החסמים פה. תודה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> זה יפה מאוד, אבל אנחנו רוצים לתפור את כל החורים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נעשה הפסקה בנושא הזה. נכניס את הנושא הזה לסיכום הדיון. תודה לך. תמר יזדי, הנהגת ההורים הארצית. << אורח >> תמר יזדי: << אורח >> בוקר טוב לכולם. אני שומעת את הדברים הטובים שכולם עושים פה, וזה ממש ממש מרגש אותי. כתבתי כול כך הרבה לפני, ואני רואה שכל הנקודות שרשמתי באמת עלו כאן מכולם. רציתי להתייחס לשני דברים. הדבר האחרון עליו דיברתם הוא מי בודק את מי שנכנס לבית הספר. קודם כול, יש את שומר בית הספר. הוא אמור להיות הראשון שחוסם כל אחד שנכנס ויוצא. זה כך אפילו בבתי ספר שמקבלים אוכל. אם בא נהג אחר או מישהו אחר כשמורידים להם אוכל והשומר לא מכיר אותו, אז אותו אחד לא יכול להיכנס. יש אב בית ושומר שילווה אותו. זה יכול לחסוך הרבה גם פה את כל החורים הקטנים האלה כי הוא שומר הסף של בית עכשיו. כמנהל בית ספר אתה יודע שלא תמיד מנהל בית הספר - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> האם מישהו בודק שהוא לא עם עבר? << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אב הבית והשומר, כולם, אמורים לעבור בדיקה. דווקא זה אזור שטופל. << אורח >> תמר יזדי: << אורח >> אני חושבת שהם אמורים לעשות את זה כחלק מהתפקיד שלהם. כלומר, לבדוק מי נכנס לתוך בית הספר. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> נכון. << אורח >> תמר יזדי: << אורח >> משרד החינוך העלה את עניין ההכשרות ליועצות, וזה דבר מדהים. אנחנו באמת יודעים שאתם עושים מעל ומעבר. רואים את זה בשטח. זה לא שלא. אבל יש דבר אחד שקשה לי להסתכל עליו ולהבין למה זה לא קורה. יש לכם את תוכניות גפ"ן, וזה דבר מדהים, מדהים, מדהים. תשאבו משם את כל האנשים שיכולים לעזור ליועצות ולמנהל בית הספר במקרה והדברים קורים. יש הרבה ילדים שלא ישתפו בבית הספר, כי לא תמיד נחמד להם עם המורה או עם המנהלת והם ירצו מישהו זר. אפילו השומר בבית ספר, אפילו אב הבית, אפילו המזכירה. הייתי במקום הזה שתלמידים פתחו את ליבם כי אנחנו לא מתוך המערכת, ואנחנו לא נגן על המנהלת ולא נגן על המורה, ונהיה תמיד לצידם. בתוכניות הגפ"ן המהממות, שנכנסות למערך החינוך, אפשר כן להשתמש במטפלים הרגשיים המדהימים שיש שם, ולתת מעטפת לבית הספר להשתמש גם בזה, כמו שהם מחייבים אותם במורשת. זה נכון שהיה עניין החינוך המיני הבריא. אני זוכרת שהבן שלי שיתף אותי שהוא לא כזה התרשם ממה שהיה שם כי זה נגע קצת בדברים שפחות עניינו אותו. אתם יודעים שבני הנוער שלנו חשופים לכל הרשתות ויודעים מה קורה. בואו נהיה איתם פתוחים ונשים את הדברים על השולחן ולא נייפה אותם במילים יפות. ויש פה את ליאו, הילדה המקסימה הזאת, והיא הדבר המוביל. היא יודעת, והיא גם אמרה את זה. היא אמרה: אנחנו לא נפנה, אנחנו לא נעשה. אנחנו חוששים על המקום שלנו, על תעודת הבגרות שלנו, על הציונים שלנו, איך התייחסו אלינו, מה יגידו לנו. זה שם אותם במקום מאוד מסוים. תחשבו שמדובר בילד קטן אחד מול מפלצת ענקית. איך הוא בכלל יכול להתחיל לדבר? מאיפה הוא בכלל מתחיל? מה הוא אומר? למי? זה משהו שהוא באמת ענק. אם היו סדנאות של גפ"ן, שנכנסות בתוך בית הספר, והיו שיתופים והיה שיח, אז זה היה עוזר. צריך גם לעזור ליועצות המקסימות שלנו. היועצות בבית הספר עובדות יותר קשה מהמנהלת. אצלן מתנקזות כל הבעיות. אם היו גם מביאים עוד מישהו שיעזור לה לעשות שיח עם המורים. כי כל מורה מכיר את התלמידים שלו ויודע מה קורה שם. לא תמיד הוא יכול לפנות לכולם. זה גם תעודות, גם לימודים ומבחנים וגם זה, ובסוף צריך לשבת ולהקשיב לילד שהולך לספר מהקרביים שלו שמישהו פגע בו עכשיו, כשזה במקרה יכול להיות איש הצוות שלו. אפשר גם ללמוד הרבה מבתי הספר האתגריים כי שם הדברים כן קורים. יש להם תוכניות מדהימות שבהן הם משתמשים כדי לעזור לילדים לפרוק את הסיפור הזה שיש להם על הכתפיים. אולי כדאי שישתמשו בזה גם בבתי הספר הרגילים. לא צריך להיות נער בסיכון או בחינוך מיוחד כדי לקבל את ההטבות האלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סגלוביץ', בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אחזור לנתונים. יש עלייה מאוד גדולה. האם זה בגלל שיש יותר פגיעות או יותר דיווחים? אני מניח שגם וגם. אבל יש עלייה מאוד גדולה, בסוף-בסוף אל מול העלייה מאוד גדולה, אין איזה תוכנית ששמענו עליה. נראה לי שלא יהיה יותר כסף. לא יהיו יותר תקציבים, לא יהיו עוד עובדים. אפשר לספר שצריך יותר, אבל לא יהיה יותר. מה שכן, לדעתי, צריך לשנות חלק מדפוס העבודה. יש היום ממונה על הטרדה מינית בכל מקום עבודה. אמרה פה ליאו קודם שאין לה כתובת, וזה הסיפור הגדול. אין כתובת. אומרים: תיפנו ליועצת. אומנם הילדים שלי כבר מזמן סיימו את בתי הספר, אבל צריך לדעת מי הכתובת בכל בית ספר. צריך למצוא מישהו או מישהי, לא משנה מיהו, שהוא הדמות הכי משמעותית והכי כריזמטית בבית ספר, שמתאים גם לעסוק בזה, ולהגיד שהוא הממונה או הממונה. צריך כתובת. אין היום כתובת. אם מחכים שיגיעו עוד אנשים, אז לא יגיעו עוד אנשים. ולכן, אני חושב שצריך לשבור את הפרדיגמה של היועצת. בכל הכבוד לכל היועצות שבעולם, זה תחום התמחות אחר לגמרי. כמה עוד דברים אפשר לשים על היועצת? לא היועצת. ליאו, לדעתי, לא יהיו פה אנשים חיצוניים, משום מקום לא יהיה חיצוני. לא יוסיפו. לא יהיה. מה שכן, אני חושב שזו חובה של משרד החינוך להחליט שבכל בית ספר ובכל מוסד חינוכי יש ממונה על פגיעות מיניות, נקודה. הממונה הזו תעבור את כל ההכשרות והיא תהיה כתובת, ואם היא לא תהיה מספיק טובה, אז יזיזו אותה. אבל להגיד: היועצת, זה כאילו להגיד: אין לנו אחראי. צריך שיהיה מישהו אחראי אחד בכל מוסד חינוכי. תודה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> עתר רוזנפלד, האגודה לחינוך מיני בישראל. << אורח >> עתר רוזנפלד: << אורח >> בוקר טוב לכולן. אנחנו מאוד מאוד שמחות להיות פה, ותודה על הזמנה. אנחנו גם מברכות על הדיון הזה. אני עתר רוזנפלד, מנכ"לית האגודה לחינוך מיני בישראל, ולצידי סהר גל מהוועד המנהל. האגודה לחינוך מיני קיימת שלוש שנים. אנחנו הקמנו אותה בשביל למסד את מקצוע החינוך המיני ולהעמיד סטנדרטים מקצועיים ואתיים למקצוע שלנו, וגם בשביל לפעול על מנת להנגיש חינוך מיני מותאם ושווה לכל ילד וילדה, נער ונערה, בישראל. אנחנו עושות זאת באמצעות ארגונים וחברות וחברים שפועלים בשטח. כולנו ארגונים. אנחנו באים מהשטח. באופן אישי, אני גם אשת חינוך, וגם סהר שלצידי פה. החינוך זורם בעורקנו. לא סתם הגענו למקצוע הזה. אני מייצגת כאן 240 מחנכות ומחנכים למיניות, ועוד 32 ארגוני שדה, ביניהם ארגון מרכזי הסיוע היקר, שיושב כאן לצידנו וגם היה חלק ממקימי האגודה. כולנו יחד פועלים יום-יום במערכת החינוך בשביל לתת מענים בנושא הזה. קודם כול, אנחנו פה קצת גלשנו לכל מיני מקומות. אבל אם אנחנו חותרות ללב הדיון, אז יש באמת עלייה מאוד מאוד גדולה באלימות מינית. אנחנו רואות את זה כל הזמן, ואנחנו רואות את זה בשטח. אנחנו יודעות להגיד בצורה מפורשת, ואני חושבת שזה גם משהו שהוא מוסכם פה על כל יושבי הדיון הזה, שבשביל למנוע, או לכל הפחות לצמצם, אלימות מינית, אנחנו צריכות לחנך למיניות מיטיבה, וזה מה שאנחנו עושות. מחקרים רבים מוכיחים את זה. גם משרד החינוך העמיד תוכנית, והיום יש חובה לכל ילד וילדה בישראל לעבור בין 6 ל-8 שעות בשנה, לפי תוכנית ה"כוחות שבדרך", בנושא חינוך למיניות. אנחנו יכולות להגיד מהמקום שלנו שזה לא קורה בפועל כי יש מחסור עצום בכוח אדם. אנחנו פה גם יכולות לתת איזשהו מענה בנושא הזה. אנחנו גם מצטרפות למאמץ האדיר שמערכת החינוך עושה. גם היועצות וגם המדריכות למיניות של שפ"י. הן באמת מחזיקות הרבה הרבה, אבל פשוט מערכת החינוך לא יכולה לשאת הכול על הכתפיים שלה. היא לא יכולה להתמודד עם הנתונים האלה, ובדיוק בשביל זה אנחנו קמנו. אנחנו קמנו מתוך הוואקום הזה. יש פה ארגונים שעובדים במשך 20 ו-30 שנה בשיתוף מערכת החינוך. אנחנו עושות את זה באהבה ובמסירות גדולה. אנחנו גם רוצות להציף כאן סוגיה, שכבר צפה, אבל אנחנו רוצות גם להתריע. הדרך שלנו לפעול היום בתוך מערכת החינוך היא דרך מערכת הגפ"ן, שזו למעשה הזמנה של ספקים חיצוניים. במכרז האחרון, גם המכרז שיצא לפני שנה, וגם התפרסם מכרז ממש לאחרונה, שונו הקריטריונים בתחום החינוך המיני, כך שהלכה למעשה רבות מאיתנו, ברמה של עשרות רבות של מנחות, כבר השנה לא יכולות לפעול יותר במערכת החינוך. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> למה זה? האם את יכולה להסביר מה שונה? << אורח >> עתר רוזנפלד: << אורח >> אני יכולה להסביר. הקריטריונים של הסל שלנו השתנו. העמידו קריטריונים חדשים שמבקשים כל מיני תנאי סף שונים שהקשיחו את התנאים. אנחנו לא יכולות לתת את השירות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אתן לא יכולות לתת את השירות כי העובדות שלכם לא עומדות בתנאים. << אורח >> סהר גל לומרמן: << אורח >> הן לא עובדות שלנו. הן נשות מקצוע. האגודה יצרה איזשהו סטנדרט מקצועי מתוך העבודה שלנו בשטח, ויש הרבה שלא עומדות בסטנדרט הזה, אף על פי - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ממתי הסטנדרט החדש? << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> זה עכשיו. זה מכרז שפורסם ב-25 בנובמבר. << אורח >> עתר רוזנפלד: << אורח >> ארגונים רבים ותיקים מאוד, שפועלים שנים בתוך המערכת, לא יכולים לפעול יותר השנה. זאת אומרת, אנחנו מדברות על השנה הזאת, כי המכרז מתפרסם ואחר כך זה. עשינו איזושהי הערכה. אני יכולה להגיד לכם באופן אישי, ואני באמת עושה הערכה שמרנית, שלפחות 100,000 תלמידים שפגשנו בשנה שעברה, לא יוכלו להיפגש בשנה הקרובה עם ארגונים שהם פגשו. זה מצב אבסורדי שבו לנו יש מענים שהם איכותיים והם טובים, ואנשים שהוכשרו לדבר הזה כל החיים, ו - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נשמע את משרד החינוך. איריס, בבקשה. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> קודם כול, פתחתי בזה שהנושא הזה הוא נושא רגיש ומאוד עדין. האג'נדה שלנו היא קודם כול שהידע יהיה בקרב אנשי חינוך. כי אנחנו באמת מאמינות שברגע שמורה או מורה ויועצת יודעים לדבר על מיניות, הם מסמנים את עצמם ככתובת משמעותית לילדים. אני רוצה להגיד שכשדיברתי עם ילדים על חינוך למיניות כשהייתי יועצת בבית ספר, אני ידעתי המון המון דברים כי הם ידעו שאני כתובת לפנייה לעזרה – זו האג'נדה שלנו. זה נכון שיש בתי ספר עמוסים, יש אנשי חינוך ש - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל היה פה מודל שעבד, ועכשיו הוא לא יכול לעבוד. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> אני רוצה להתייחס לזה. מבחינתנו, כמשרד, פיתחנו תוכניות כדי שיעברו בבתי הספר, ואנשי חינוך, שאנחנו סומכים עליהם שעברו הכשרה אצל היועצת, יעבירו אותן. יש חלופה נוספת כי בתי הספר הפכו להיות באיזשהו אופן גם אוטונומיים, והם יכולים להזמין ספקים חיצוניים. יחד עם זאת, אני חייבת להגיד שלצד הטוב, ויש באמת אנשים מוכשרים, גם נכנסו לתוך בתי הספר אנשים שהם לא מוכשרים, והם דיברו עם ילדים בכיתה ב' שיח מותאם על נושאים עליהם לא הייתם רוצים שהם ידברו עם הילדים שלכם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> האם יצרתם תחליף? << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> לא. לכן, מבחינתנו, כן הקשחנו את הקריטריונים לכניסה לבתי הספר כדי שלא ייכנסו אנשים שלא מתאימים. יש כל מיני ספקים שהתחילו להכניס כל מיני מנחים בלי תעודות ובלי הכשרות מתאימות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יש לך היום מורים בלי תעודות ובלי הכשרות. זה לא שאני מברכת על זה, אני רק אומרת שבמצב הקיים יש לנו ריק. << דובר_המשך >> איריס בן יעקב: << דובר_המשך >> את צודקת, אבל פה בתי ספר קונים שירות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הוצאתם אותם, אבל מה הכנסתם במקום? << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> ברגע שיש ספק או ספקית שמכריזים על עצמם כמומחים במיניות, אנחנו רוצות לראות שלפחות בתעודות או בתנאי הסף, הם יכולים להיכנס ולדבר עם ילדים על נושאים רגישים, ושהם יודעים להבחין על מה מדברים עם ילדים בכיתה ב' ועל מה מדברים עם ילדים בכיתה י"א. אני חייבת להגיד שלפי הקריטריונים ולפי המסמכים שקיבלנו, לא תמיד ראינו את זה. אני חושבת שאנחנו צריכים להיות גם שומרי הסף של הדבר הזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זו טענה עניינית. תרצו להתייחס? << אורח >> עתר רוזנפלד: << אורח >> כן. קודם כול, אנחנו מסכימות כמובן עם איריס, ואנחנו גם פועלות. בשביל זה קמה האגודה. כי גם אנחנו ראינו כל מיני אנשים. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> אבל אתם לא אחראים על האנשים האלה, אתם לא מעסיקים אותם. מבחינתנו, אנחנו מכניסים אותם לבתי הספר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איריס, מהם תנאי הסף שקבעתם עכשיו? << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> קודם כול, חייבת להיות תעודה בנושא מסוים: בפסיכולוגיה, בחינוך, בעבודה סוציאלית, כך שלמי שנכנס לבתי הספר תהיה גם הכשרה ייחודית בתחום החינוך למיניות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה נשמע מצוין והגיוני. הלוואי והיו גם קריטריונים לבחירת מורה. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> אנחנו מנסים לעשות מה שבשליטתנו. להגיד שמנענו את כל הדברים? לא. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נניח ויש מישהי עברה את ההכשרה אבל היא לא פסיכולוגית. מבלי לעשות עכשיו תואר מאפס, האם יש דרך לבדוק אם היא עומדת בסטנדרט? << אורח >> עתר רוזנפלד: << אורח >> אנחנו גוף שקם בדיוק על הפער הזה, ואנחנו גוף שהוא גם מפתח ועושה רגולציה בתוכו. זאת אומרת, בשביל להיות חברות מוכרות באגודה, צריך גם לעמוד בסטנדרטים המקצועיים שהצבנו. אנחנו גם מציעות לעשות את זה בשיתוף עם משרד החינוך. אנחנו גם גוף שיכול לפקח. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> הטענות לא מגיעות אליכם אלא אלינו. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> אני חושבת שזו קלאסיקה של לשפוך את התינוק עם המים. אני חושבת שזה סופר חשוב שייכנסו האנשים הלגיטימיים והמקצועיים, בעלי הכשרה נכונה ומתאימה. אבל אם זה מחייב לעשות איזשהו שינוי בתנאי סף שהיו קודם לכן, אז הדבר הזה צריך לעשות בשים לב לערך המוסף שאגודה כזאת מביאה איתה, ולהיוועץ בה ולשאול אותה באיזה אופן צריך להגדיר את תנאי הסף על מנת שהדבר הזה יתפוס כמה שיותר אנשים מקצועיים וראויים שיכולים להיכנס לתוך המערכת, מבלי שנאבד בדרך את הערך המוסף שגוף כזה יכול להביא. 100,000 תלמידים ולא נקבל מענה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איריס, האם יש דרך לעשות את זה? << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> כבר עשינו את זה. נפגשנו איתם, ואנחנו שינינו קצת את תנאי הסף כדי שיותר גופים יוכלו להיכנס. מבחינתנו, זו עדיין אופציה שקיימת. והיא קיימת במערכת. זאת אומרת, זה לא שאין גופים. יש ספקים. הספקים הוותיקים נכנסו, והשנה שינינו קצת את הקריטריונים, כמובן בשיח עם האגודה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> איריס, אנחנו פועלים בעולם שבו ברור לכולנו שאנחנו בתת-ביצוע. הנתון שהוצג פה קודם על עלייה של 6,500 פניות בשנה, מייצג 1 ל-400 מתוך המערכת. אף אחד לא חושב שזה המצב האמיתי. וזה אחרי עלייה. כלומר, אנחנו חייבים לפעול תחת הנחה שיש יותר. השאלה היא איך מגיעים ליותר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> המועצה הלאומית לשלום הילד, בבקשה. << אורח >> נעם וילדר: << אורח >> תודה רבה. אני עו"ד נעם וילדר מהמועצה לשלום הילד. תודה רבה על הדיון החשוב הזה. אנחנו, במועצה לשלום הילד, מלווים ילדים ונוער נפגעי עבירה לכל אורך ההליך הפלילי מול המשטרה והפרקליטות, ואנחנו מלווים גם ילדים נפגעי עבירה במערכת החינוך. מוסדות החינוך אמורים באמת להיות המקום הכי מוגן, והמקום שבו הילדים מרגישים הכי בטוח, חוץ מהבית שלהם. כפי שנאמר פה, הפיקוח צריך להיות כלפי כל מי שפוגש את התלמידים ובא במגע כלשהו איתם במערכת החינוך. יש לי מספר שאלות שעוד לא עלו כאן, לדעתי. קודם כול, מבחינת הנתונים אצלנו בשנתון הסטטיסטי, נתונים שקיבלנו מהמשטרה, בין השנים 2020 ל-2023 חלה עלייה של כמעט 10% בשיעור התיקים שנפתחו לבגירים בחשד לביצוע עבירות כנגד קטינים במערכת החינוך. אני רוצה להגיד משהו חשוב. ב-2024 חוקק בוועדת החינוך חוק חשוב, חוק הארכת השעיה של עובד מדינה ופיטורים של עובד הוראה לשם הגנה על קטין וחסר ישע. הוא חשוב כי הוא מאפשר למנכ"ל משרד החינוך והוא נותן לו סמכות לפטר או להשעות במקרה של התנהגות מינית לא הולמת של עובד הוראה של משרד החינוך. הוא נותן כלי מינהלי למנהל. אני חושבת שצריך לשאול פה בוועדה כמה משתמשים בו מאז 2024 ועד כמה נעשה בו שימוש. זה נתון מאוד מאוד חשוב. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בואו נשמע תשובה ממשרד החינוך. << אורח >> שלהבת חיים קפלן: << אורח >> את מדברת על סעיף 18א בחוק חינוך ממלכתי? << אורח >> נעם וילדר: << אורח >> כן. << אורח >> שלהבת חיים קפלן: << אורח >> אני שלהבת חיים קפלן, ואני עו"ד בלשכה המשפטית במשרד החינוך. אין לי נתונים מספריים לתת, אבל ידוע לי לפחות על מקרה אחד לאחרונה שעשו שימוש ב-18א כלפי מי שנמצא במערכת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נשמח לקבל לוועדה מידע מצרפי, ואכניס זאת לסיכום. << אורח >> שלהבת חיים קפלן: << אורח >> לגבי שימוש בסעיף הזה. אציין שזה עובדי המדינה שהמנכ"ל יכול. << אורח >> נעם וילדר: << אורח >> יש במשרד החינוך תקן של מנהל אגף בכיר משמעת וטוהר המידות. איישה אותו אז ענת אורנשטיין. זה תקן שלא עורך דין, והתפקיד שלו הוא להנחות את סגני מנהל המחוז בדרך כלל כשיש איזושהי בעיה משמעתית, גם בהקשר של פגיעות מיניות במערכת החינוך. היא מבררת והיא מנחה את סגני מנהלי המחוז מה לעשות. לדעתי, התקן הזה לא מאויש במשך שנה. יש לזה משמעות והשלכות. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> האם זה נכון? << אורח >> לבני קאהן: << אורח >> שלום. לבני, מנהל תחום בכיר משמעת במשרד החינוך. זה לא נכון. היה הליך של מכרז לתפקיד, שהיא כרגע הציגה. נבחר עובד ממשרד המשפטים. ב-1 ביולי הוא התחיל לעבוד, וב-1 בספטמבר הוא החליט שהוא חוזר לתפקיד הקודם שלו, וכרגע התפקיד לא מאויש. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אז זה כן נכון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הבנו שהיה מאמץ, אבל בשורה התחתונה לא קרה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> היה מאמץ אבל אין תוצאה. לזה קוראים כן נכון, לבני. << אורח >> לבני קאהן: << אורח >> לא, זה לא נכון. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אני הייתי בוועדת חינוך כשהתיקון הזה נעשה לפני שנה ומשהו. אנחנו מנסים פה לסגור את החורים בספינה שיש בה המון חורים. דיברנו קודם על חור מסוים. התהליך הזה של בעל התפקיד אל מול סגני מנהל מחוז, נועד בדרך כלל לתת עוד כלי מאוד חשוב למערכת שדרכו סותמים חורים. כשהתפקיד לא מאויש, גם אם זה לכמה חודשים, גם אם מישהו חזר לתפקיד הקודם שלו בספטמבר, זה אומר שיש פה חורים שאנחנו לא סוגרים אותם, כי ככה בסוף המערכת עובדת. גברתי יושבת הראש, מערכת החינוך היא ספינה ענקית שיש בה אלפי תחנות קצה, שהם בתי הספר וגני הילדים, ובסוף המטה צריך לסייע למערכת לעבוד – זו הדרך. נתנו פה עוד כלי מאוד מאוד חשוב למערכת. אם זה לא מאויש, זה לא עובד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רשמתי את זה. << אורח >> נעם וילדר: << אורח >> בנוסף, כשיש איזשהו חשד לפגיעה בתלמיד על ידי זה, נציבות שירות המדינה לא עורכת בירור. היא לא מורשית לערוך בירור מול תלמיד. היא מקבלת את החומרים בכתב כשמגיעה תלונה, או שהיא יכולה לקבל הקלטה כלשהי, אבל היא לא יכולה לערוך איזשהו בירור מול התלמיד ולשמוע ממנו על הפגיעה שהוא חווה במערכת החינוך. היא כן יכולה לשמוע את הפוגע. לדעתי, יש פה איזשהו חוסר איזון. צריך לתת לזה מענה, אבל על ידי גורמי מקצוע שעוברים הכשרות ייעודיות לערוך בירור עם ילדים בנציבות, וזה חשוב. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> עו"ד יפית איצקוביץ', נציגת הנציבות, בבקשה. << אורח >> יפית איצקוביץ': << אורח >> שלום, נעים מאוד. אני סגנית מנהל אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה. באתי עם כל מיני נתונים, אבל עלו כול כך הרבה נושאים והזמן קצר. אני כן רוצה לומר לגבי העברת המידע עליו דובר כאן. אנחנו מקבלים באמת מהמשטרה, כמו שצוין ממשרד החינוך, גם באמצעות "מבט בזמן אמת" לגבי כל עובדי ההוראה, וגם בכלל לגבי כל עובדי המדינה. אנחנו, באגף המשמעת בנציבות, אחראים משמעתית על כל עובדי המדינה, כל עובדי המשרדים הממשלתיים, ובכלל זה גם במשרד החינוך, אם זה במטה ואם זה עובד הוראה שנחשבים עובדי מדינה. אבל אנחנו מקבלים פניות בתחום הזה של הטרדות מיניות גם על אנשים נוספים שנמצאים בתוך המערכת, גם אם זה אב בית וגם אם זה מזכירה, גם אם זה אנשים שהם לא עובדי מדינה באופן קלאסי ועובדי הוראה שהם עובדי בעלות, ואנחנו עוקבים אחרי הטיפול של מערכת החינוך במקרים האלה. יש לנו כל מיני אמצעי פעולה. זאת אומרת, או שאנחנו מעבירים את הנושא לחקירה פלילית, אם לא התחילה עדיין חקירה פלילית, או שאנחנו מעבירים את זה לחקירה משמעתית. בנוגע למה שאמרו כאן מהמועצה לשלום הילד – יש מקרים לא מעטים שבהם אנחנו מעבירים לחקירה משמעתית וכן חוקרים גם את הילדים. שוב, לא בגילים מאוד מאוד צעירים. אבל מגיל 10 ו-11 ומעלה אנחנו בהחלט. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> באיזה הכשרות? << אורח >> יפית איצקוביץ': << אורח >> יש לנו חוקרי משמעת שגובים את העדות ביחד עם ההורה של הילד כשיש הסכמה של ההורה. לא מדובר בעבירות מין חמורות, שאנחנו חוקרים כמובן, אלא בעבירות של התנהגות בלתי הולמת. יש אירועים שאנחנו כן מעבירים לחקירה משמעתית. לפעמים אנחנו מעבירים את הנושא לפן המשמעתי אחרי שכבר הייתה חקירה פלילית ונגבתה עדות מהילד בזמן החקירה הפלילית, ואז אנחנו משתמשים בחומרים שם. ולפעמים גם מביאים, והיו לנו כבר לא מעט מקרים כאלה שהבאנו ילדים להעיד גם בבית הדין למשמעת במסגרת העמדה לדין של מורים, והם גם פוטרו. הדוגמאות מופיעות בדוח שלנו שאנחנו מפרסמים. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> כמה מקרים כאלה היו? << אורח >> יפית איצקוביץ': << אורח >> אין לי כרגע את הנתונים. יש לנו את הדוח שהוצאנו ב-2024 ואפשר לראות שם. יש שם גם דוגמאות למקרים ספציפיים. יש לנו את כמות הפניות שהגיעו, כמות התיקים שנסגרו, אבל אין לי את הפילוח הזה. אני יכולה לומר שהצלחתי להוציא קצת נתונים לגבי שנת 2025. היו לנו בסך הכול 102 פניות שקשורות למשרד החינוך, גם במשמעתי וגם בפלילי ביחד. זה מחולק בערך 40 ו-60. כלומר, פלילי ­– 40 ומשמעתי –­ 60. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> האם זו עלייה? << דובר_המשך >> יפית איצקוביץ': << דובר_המשך >> כן, זו בהחלט עלייה. בשנה שעברה היו 91 פניות, והשנה אנחנו כבר על 102, ועוד לא הסתיימה השנה. יש כל הזמן עלייה. מבחינתנו, העלייה היא מבורכת. אנחנו חושבים שזה בעיקר מראה על יותר דיווח מכמות הפניות. היא אמרה שאי-אפשר לדבר עם הילדים. כשאנחנו אנחנו מעבירים את זה לטיפול פנים משרדי במקרים החמורים פחות, אז היועצת היא זאת שמדברת עם הילד או גורם אחר שההורים של הילד הסכימו שהוא ידבר איתו, ועורכים שימוע לעובד עצמו. זה לא בירור שנעשה בנציבות שירות המדינה. לגבי נושא כניסת אנשים לבית הספר – מנהלי בתי הספר אמורים, לפי החוק לאיסור העסקת עברייני מין, לדאוג לקבל אישור מהמשטרה לגבי כל אדם שנכנס לבית ספר, גם מתנדבים, גם ממלאי מקום. לדעתי, זה לא - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> וזו אחריות המנהל. << דובר_המשך >> יפית איצקוביץ': << דובר_המשך >> כן, זו אחריות של מי ש - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> זה קשה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אני לא בטוחה שזה נעשה במלחמה. << אורח >> יפית איצקוביץ': << אורח >> לגבי הממונות – זה נושא שמאוד מאוד חשוב לנו באגף המשמעת בנציבות. בכל משרד ממשלתי יש ממונה על תחום הטרדות מיניות, שתפקידה לקבל את התלונות. היא לא מטפלת, כמו ממונה על פי החוק. אנחנו מטפלים. אבל היא אמורה להיות כתובת לקבלת תלונות בנושא הזה. במשרד החינוך יש ממונה. וחוץ מזה, יש ממונות מחוזיות. זאת אומרת, על כל מחוז במשרד החינוך יש ממונה אחת שהיא ממונה בהתנדבות, לא בשכר, לא בדרגה. היא לא מקבלת את האקסטרה שמקבלת הממונה במשרד. אנחנו הרבה פעמים פנינו למשרד החינוך וביקשנו מהם שהם יטפלו בעניין הזה. כשבמחוז אחד מועסקים, למיטב ידיעתי, כ-40,000 עובדי הוראה, יש ממונה אחת. היא לא אמורה לקבל פניות מתלמידים אלא ממורים שנפגעו מינית או כל אדם אחר שעובד. הן עושות את זה בהתנדבות. שלא לדבר על זה שהייתה צריכה להיות גם ממונה בכל בית ספר, או לפחות לא בפריסה כזאת שבכל מחוז יש ממונה אחת. ביקשנו שיהיו ממונות ייעודיות. גם מבחינת שפה, ושתהיה ממונה בשפה הערבית, כך שהיא תתאים למגזרים שונים, וגם זה לא נעשה. אנחנו ממש מבקשים ממשרד החינוך לטפל בנושא הזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שיהיו ממונות בכל מחוז שיקבלו את הפניות של המורים והמורות. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> היא רוצה בבית הספר. << דובר_המשך >> יפית איצקוביץ': << דובר_המשך >> יש היום ממונה בכל מחוז. היא עושה את זה בהתנדבות כתפקיד נוסף. היא לא מקבלת על זה תוספת שכר, לא מקבלת דרגה, לא מקבלת שום דבר, למרות שהממונה במשרד כן מקבלת וכל הממונות במשרדים אמורות לקבל. זה לא מספיק שתהיה ממונה אחת במחוז. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא עשיתי מחקר ולא אספתי דאטה, אבל עברו שנים נוראיות על מדינת ישראל. הייתה לנו קורונה, היו לנו מערכות בחירות, היו לנו מלחמות קשות ביותר, שעוד לא הסתיימו, והנוכחות ההורית בבית הייתה נמוכה. ברור שהתלונות האלה הן לא רק כי אנשים תפסו אומץ והעזו להתלונן. המצב החברתי במדינת ישראל על הפנים, ואנשים צעירים, נערים ונערות, יותר פגיעים מאחרים. זה ברור שהמצב הוא לא טוב. אני חושבת שנדרשת איזושהי תוכנית חירום, איזשהו בוסטר. כי אם אנחנו נחשוב שנמשיך לעשות הכול אותו הדבר וייצא משהו אחר, זה לא יקרה. וגם עברנו פה איזושהי טראומה לאומית מטורפת שלא הסתיימה. אם לא ניתן איזה מענה חירומי, כדור השלג הזה רק ילך ויגדל. זה לא מקרי שיש עכשיו עלייה כזו בתלונות. זה קשור לסדר-היום של המדינה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> זה נכון, אנחנו רואים את זה גם עם אלימות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן. << אורח >> יפית איצקוביץ': << אורח >> לגבי תיקון החוק שהעלו פה – זה נושא מאוד מאוד חשוב. בשנה וחצי האחרונות פנינו למשרד החינוך בלא מעט מקרים, שחשבנו שמתאימים לטיפול לפי התיקון הזה, וזה לא נעשה. אנחנו מקבלים תשובות שהם החליטו לא לבצע את ההליך, למרות שהיו לנו לא מעט מקרים שמתאימים לזה, שאי-אפשר להפעיל בהם הליך משמעתי או הליך פלילי, ואנחנו שלחנו. יש לי כאן דוגמאות שהבאתי איתי. לא אתחיל לציין שמות, אבל פנינו. יש לי לפחות חמישה מקרים כאלה שבהם פנינו וקיבלנו תשובה שלילית. המקרה האחד, שראיתי שזה נעשה בו, זה כשהמורה היה בתקופת ניסיון, וזה לא חוכמה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> כן. מה שאת מתארת מאוד מטריד כי זה כלי שהמחוקק נתן פה למשרד, ולכאורה הוא לא מיושם. זו בעיה קשה. << אורח >> נעם וילדר: << אורח >> זאת ההרגשה שלנו גם מהפניות שאנחנו מקבלות. לבסוף, אשמח להתייחס לפגיעות מיניות בין תלמידים. יש יחידות ייעודיות בתוך השפ"ח לפגיעות מיניות. הן נותנות מענה לפגיעות מיניות, בעיקר בין תלמידים, ובעיקר בתוך הסביבה הבית ספרית. זה לא קיים בכל מקום. אני חושבת שהן מתוקצבות בתקציב דל. כדאי להרחיב אותו, ולראות איך נותנים את המענה הזה לכל התלמידים. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> האם את מדברת על טיפול? << אורח >> נעם וילדר: << אורח >> כן. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> יושבת פה איזבל, העמיתה שלנו מהרווחה. << אורח >> נעם וילדר: << אורח >> לא. איזבל היא במשרד הרווחה, והיא עושה עבודה נהדרת. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> אנחנו לא מטפלים, אנחנו מפנים למשרד הרווחה לטיפול. לזה את מתכוונת? << אורח >> נעם וילדר: << אורח >> אני מכירה שלשפ"ח יש יחידות והוא גם נותן מענה כשזה נוגע למקרים שהם בסביבה הבית ספרית, וזה לא נמצא בכל - - - << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> זה שירות משלים, אבל - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה. תמשיכו לאחר מכן את השיח הזה. עדי עזוז, בבקשה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> האמת, אני רוצה להתחבר בדיוק לשיח הזה כי הקשבתי קשב רב לדברים שנאמרו. תודה גם לגברתי על קיום הדיון, וגם לחברי קינלי, שבאמת פועל רבות גם בתחום. זו מגפה, זה בכל מקום. הנתונים המחרידים, יש לומר, של איגוד מרכזי הסיוע, מלמדים שזה בכל מקום. אנחנו יודעים את זה גם ממשרדים אחרים. לפני כשבועיים הושק התו הסגול של משרד הבריאות. עלו שם, למשל, נתונים שאחת מתוך שלוש נשים נפגעת מינית, ואחד מתוך שישה גברים נפגע מינית, וזה בגילים הבוגרים. בגילים הקטנים אנחנו מכירים שעד גיל 13 נפגעים בצורה שווה. אם סוכמים את הנתונים, הם מראים ש-92% מהפגיעות הן בכלל מאדם מוכר, ואנחנו מכירים את זה. 92% מהנפגעות והנפגעים נפגעו על ידי אדם מוכר, ואני לא סתם אומרת זאת פעמיים. שימו לב, הדיון הזה חשוב מאוד, אבל רובו היה בסך הכול על 8%. על ההוא שקופץ מהשיחים, על השומר, על המורה. אני בכלל לא מקלה ראש. אין ספק שכל מי שכף רגלו דורכת בבית הספר, חייב לעבור, גם תעודת יושר וגם כל מה שצריך. 92% הם המסה הקריטית. זה ברשתות החברתיות, וזה באתגר קדישא או באתגר אחר, וזה בתמונות AI שמופצות. היום את אפילו לא צריכה בכלל להצטלם בטעות או בתמימות ולשלוח לחבר שלך בכיתה ט' והוא מעביר. מספיק שהפנים שלך ב-AI, וכבר מפיצים תמונות שלך, שנראות אמיתיות, ואת עוברת חרם. האלימות המינית היא קודם כול אלימות. היא מתחברת לנתונים שאנחנו מכירים בכלל על עלייה בתוך מערכת החינוך. ולכן, אני רוצה לדבר על שני דברים. איריס, אשמח שתתייחסי לזה. גילוי נאות קטן. אני בוגרת מרכזי הסיוע בירושלים. התנדבתי במחלקת חינוך בהיותי סטודנטית. נכנסתי לכיתות, העברתי תכנים על פורנוגרפיה. אני מכירה היטב את המרחב. והיום גם כאימא לילדים בתוך מערכת החינוך. למזלי, הבת שלי עוד מסכימה שאהיה אימא מחליפה כזאת ולדבר עם הכיתה. מקווה שזה לא ייגמר. כל הפרדיגמה צריכה להשתנות. צריך לעבור מנקודת מבט ספציפית ונקודתית על מקרים ועל ממונה אחת ועל 140 מדריכות ועל מעטפת. יש 250,000 עובדי הוראה ו-2.5 מיליון תלמידים. זה צריך להיות אקלים חינוכי, זה צריך להיות בתוך בית הספר. זה צריך להיות גם לתלמידים, גם למורים וגם להורים. ואני מתחברת למה שגברתי אמרה, וזה מדויק. אחרי שנתיים של מלחמה קשה, ההורים היום קורסים. ונלך אחורה לעוד אקלים של קורונות ובחירות. אנחנו חברה אלימה. ישראל הפכה לחברה אלימה. אנחנו רואים את זה באמת באלימות מינית באמת חסרת תקדים. איריס, אני רוצה לבקש ממך התייחסות למשהו אחר. להפוך את הפירמידה. לדבר על תוכנית הוליסטית, ולכן אמרתי להתחבר לדיון שהיה ביניכם. זה לא רק משרד החינוך, זה חייב להגיע עם משרד הבריאות ועם משרד הרווחה, וחייבים להיות להסתכל על הילדים שלנו. קודם כול, שהבריאות הנפשית שלהם תהיה טובה ושהגוף שלהם יהיה שלם, אחרי זה מתמטיקה ואנגלית. כרגע זה לא נמצא שם. הגשתי כבר שתי שאילתות לשר החינוך בנושא אקלים חינוכי: בשנתיים האחרונות לא נעשה סקר בבתי הספר – מדוע זה לא נעשה? לא קיבלתי תשובות. פעמיים השאילתה נדחתה. אין ועדת חינוך כבר כמעט חודשיים בכנסת. את מספרת לנו על התפקיד הנוסף שיש לממונות. אנחנו מכירים את זה גם בחדרים האקוטיים, ושזה נוסף על התפקיד שיש לרופא שצריך להיות שם. בסוף זה: Put your money where your mouth is. אם לא שמים את הכסף איפה שחשוב, הדברים לא יקרו. תודה רבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איריס, נשמח להתייחסות שלך. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> קודם כול, אני לא מנהל היחידה לאקלים חינוכי מיטבי, אבל אני רוצה להגיד שזה בהחלט יושב על איזושהי תשתית הוליסטית. זאת אומרת, כל מה שהצגתי בתחילת הדיון, לא מנותק מהדבר הזה שנקרא אקלים. ואת צודקת. אנחנו נמצאים בחברה מאתגרת, ובמיוחד בשנים האחרונות. הקולגות שלי ואני יושבות פה, ובאמת שוברות את הראש, עם צוות מדריכות מובילות, איך לעשות את זה אחרת ומה עוד להוסיף, ואיך באמת לשנות ולהתאים למציאות המשתנה. כי המציאות משתנה. זאת אומרת, אנחנו מקבלים אירועים, וכל פעם המציאות באמת עולה על כל דמיון. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> במה אנחנו יכולים לעזור לך? מה הבית הזה יכול לעשות כדי לעזור? << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> קודם כול, נשאלתי פה, וכבר אמרתי, ואגיד שוב, שכדי לעשות שינוי דרוש כפר שלם. זה לא רק אנחנו. בתחילת דרכי כמנהלת היחידה הייתה תוכנית שנקראת "מיניות במרחב בטוח". הג'וינט תיכלל אותה, ואנחנו הובלנו אותה. ניסינו באמת לעשות איזושהי מעטפת יישובית עם משרדי הממשלה, עם משרד הבריאות ועם משרד הרווחה. זו הייתה תוכנית מצוינת, אבל מאוד מאוד מאוד מורכבת, והיא דרשה המון תקציבים. אני חושבת שהדבר הטוב שקרה מהתוכנית הזאת זה שהיא היוותה תשתית למה שאנחנו עושות היום. זאת אומרת, יש היום ממש תוכנית סדורה במיניות, עם סרטונים, עם כלי עזר באמת מדהימים. זאת אומרת, זה לקחת את התוכנית ולהעביר אותה בבית ספר. אנחנו באמת מאמינות שמה שלא מדובר, מתנהג. וברגע שמדברים עם ילדים, זה פחות מתנהג. זה שקר להגיד שלא יהיו לגמרי – יהיו. אבל יהיו פחות, וגם יגיעו אלינו יותר מקרים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איילת קרויזר, פעילה בנושא אלימות בחברה החרדית, בבקשה. << אורח >> איילת קרויזר: << אורח >> שלום, ותודה על זכות הדיבור. שמי איילת קרויזר. אני יוצאת החברה החרדית. אני לא משתייכת כרגע לחברה החרדית. יש לי כמה נקודות לגבי דברים שנאמרו פה. אתחיל משיתוף קטן. אני בעצמי נפגעת אלימות מינית בתוך המשפחה. אני שיתפתי את הצוות החינוכי בסמינר שבו למדתי והתנהל מהלך משפטי נגד הפוגע. כשבועיים לאחר מכן הצוות החינוכי האשים אותי בשיח בלתי הולם בכיתה ודברים כאלו. ניסו להלביש עליי כל מיני דברים ואת זה שבנות בכיתה ט' מדברות על יחסים ועל כל מיני דברים כאלו. ניסו להגיד: זה בגללך, אנחנו יכולים לא לטפל בזה. בנוסף, אני מכירה באופן אישי מקרים רבים של בחורי ישיבות שמשתפים את הצוות החינוכי, ואז מואשמים כסוטים וכגייז, וכל מיני דברים כאלו, ופתאום אומרים להם להתרחק מחברים ולחברים אומרים להתרחק מהם. אני רוצה לדבר על הפער בין ההצהרות של משרד החינוך והרשויות המקומיות למציאות בשטח וספציפית לגבי מערכת החינוך החרדית. יש מקרים שונים. אני יכולה להתחיל לתאר מקרים ספציפיים שאני מכירה. גם בשבוע שעבר היה דיווח על ראש ישיבה שהורשע וקיבל עבודות שירות וחזר להיות ראש ישיבה במודיעין עילית. יש עוד סיפור על מורה בבית הספר בית יעקב – בית הילד, בתל אביב, שמואשמת בקשרים בלתי הולמים עם תלמידים. בנוסף, כשיש חשדות, זה בשלב החשדות, חקירה פתוחה, אין עדיין חקירה, רק חשדות שהגיעו למוסד, המוסד לא בודק אותם טוב, והמורה ממשיכה ללמד כרגיל. בעקבות מחאה של הורים, יחד עם הארגונים שנמצאים בחברה החרדית, המורה הועברה מתפקידה. החינוך העצמאי הוציא איזשהו מכתב שמאוד מהלל את אותה מורה. כשזה בא מגבוה, מנכ"ל החינוך העצמאי, חברי הכנסת החרדים ודברים כאלו, תומכים ועוטפים, כמו הסיפור של מלכה לייפר שאנחנו מכירים. לגבי הסיפורים שידועים – כשזה מגיע מהמערכת, מגבוה, וכשיש תמיכה וגיבוי לפוגעים מינית וחשודים וכל מיני דברים כאלו, איך מצפים מהצוות הקטן או מההורים או מהילדים ללכת ולדווח? אנחנו צריכים להבין שאם מי שמגיע לדווח לא מקבל גב, אז למה שהוא יבוא לפנות עוד פעם או למה שהוא ישכנע חבר לפנות? לגבי היועצים – היועצת בבית ספר, בסמינר או בישיבה, בדרך כלל ממונה גם על צניעות ועל נושאים נוספים. כדי שהנושא יטופל הרבה יותר טוב, צריך שתהיה ממונה רשמית של בתי ספר, שהיא תהיה הכתובת הספציפית לנושא הזה. היא צריכה לעסוק רק בנושא הזה. היא לא צריכה להיות גם יועצת או גם אחראית משמעת על צניעות. לגבי היעדר אכיפת תעודת יושר ושל בדיקה של רישום פלילי – חברה רק אתמול סיפרה לי שבעלה מלמד במוסד ואף אחד אף פעם לא ביקש ממנו תעודת יושר, רישום פלילי, ושום דבר כזה. זה לא קורה, זה לא נאכף. טענו פה שמכניסים עכשיו את החינוך העצמאי לתוך זה. צריך לוודא שתהיה אכיפה הרבה יותר מקצועית כי כיום כמעט ולא בודקים לאף אחד. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> נכון. גם מוסדות פטור. << אורח >> איילת קרויזר: << אורח >> גם מוסדות פטור. אני לא מכירה מורה שביקשו זאת ממנו. אצל הבנות המצב קצת יותר טוב, אבל אצל בנים - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> המצב נורא. << אורח >> איילת קרויזר: << אורח >> והיו גם כאלו שנבדקו, ואז החליקו, כמו אותו מקרה של ראש ישיבה שפגע בתלמידים שלו וחזר להיות ראש הישיבה בפועל וללמד באותו מוסד, לאחר שהוא הורשע וביצע עבודות שירות. זה דווח ברשת ב' בשבוע שעבר. זה המצב, וזה קורה בכל מקום. << אורח >> שלהבת חיים קפלן: << אורח >> האם יש לך את השם? כנראה שהייתי מכירה את השם הזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יש לי את השם של זה שפורסם בתקשורת. << אורח >> איילת קרויזר: << אורח >> הרב בנימין זאב פפנהיים, ראש ישיבת חמדת משה במודיעין עילית. הוא הורשע בשנת 2019 בעבירות מין בשני תלמידים שלו, ונידון לתשעה חודשי עבודות שירות. הוא חזר לנהל את הישיבה ולהעביר שיעורים. הוא לא רק מנהל חיצוני. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא קיבלנו עליו. כנראה לא מדווח. << אורח >> איילת קרויזר: << אורח >> לגבי הדוגמה של המורה בבית הילד – אני חושבת שיש צו איסור פרסום על השם או שאין הרשעה עדיין, ולכן לא אגיד את שמה. מנכ"ל החינוך העצמאי הוציא מכתב שמאוד מגבה אותה. << אורח >> שלהבת חיים קפלן: << אורח >> היא מוזמנת לשימוע. << אורח >> איילת קרויזר: << אורח >> כן, אבל כשהחינוך העצמאי מפרסם דבר שכזה, הוא מפרסם מכתב ואומר: עבודת הקודש שאותה מורה עשתה, הבתים שהיא עזרה להקים, וכל מיני דברים כאלה, והיא מעוברת מתפקידה לתפקיד אחר במערכת החינוך העצמאי רק בסוף השנה. כנראה, יכול להיות, שזה - - - << אורח >> שלהבת חיים קפלן: << אורח >> אם אנחנו מדברות על אותה אחת, אז יש כבר תאריך לשימוע שבו היא מוזמנת אלינו. << אורח >> איילת קרויזר: << אורח >> בואו נקוה שהסוף יהיה טוב. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> - - - הרשויות המקומיות לא בודקות בכלל. בנושא של החינוך העצמאי - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, אני לא רוצה לקטוע אותה. << אורח >> איילת קרויזר: << אורח >> מה שקורה פה זה עבודת קודש. אני מאוד שמחה על ההזדמנות לבוא ולדבר ולהגיד שחייבים לשים לב ודגש שכשמדברים על מערכת החינוך, יש לנו איזושהי מערכת חינוך שמתנהלת פה בתוך אוטונומיה. כי דבר גרוע קורה במערכת החינוך, ויש עלייה בדיווחים, אבל כנראה שבמערכת החינוך החרדית העלייה בדיווחים היא לא משמעותית כי אין עלייה בדיווחים. וגם אם יש עלייה בדיווחים, היא ממש לא משמעותית כי לא מדווחים. בכל דבר שרוצים לעשות צריך לזכור שמערכת החינוך החרדית נמצאת שלושים צעדים אחורה לעומת מערכת החינוך הכללית, ואנחנו במצב שמצריך הרבה יותר יחס. וכמובן שעצוב שאף פעם אין חברי כנסת חרדים בדיונים שכאלה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את הדברת הכי חשובה בדיון הזה. התחבאת לי פה ברשימה. אם הייתי יודעת עם איזה מטען את מגיעה, היית הראשונה לפתוח אותו. << אורח >> איילת קרויזר: << אורח >> האמת שאני כרגע חיילת, ורק אתמול ב-22:00 קיבלתי אישור מדובר צה"ל להגיע. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> באמת תודה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> כל הכבוד. (מחיאות כפיים). << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> היועצת המשפטית פה ביקשה. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אמרנו שנסדיר את זה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בגלל שדיברת על הניסיון האישי שלך, רצינו שתדעי שהכול מצולם. << אורח >> איילת קרויזר: << אורח >> אין בעיה, הכול בסדר. תפרסמו – חופשי. אני פעילה ברשתות החברתיות גם בתחום הזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. באמת תודה רבה על השיתוף. דין לינדר, הקליניקה לחופש המידע, מכלל המינהל. << אורח >> דין לינדר: << אורח >> שלום ובוקר טוב. אני מודה לכם על קיום הדיון ועל רשות הדיבור. שמי דין לינדר, ואני סטודנטית לתואר במשפטים במכללה למינהל, ואני לוקחת חלק בקליניקה לחופש המידע מטעם המכללה והתנועה לחופש המידע. מזה שנים שבקליניקה ובתנועה עוקבים אחר יישומו של תיקון 10 לחוק למניעת הטרדה מינית. עוד לפני שאני סטודנטית למשפטים, אני אישה צעירה, וכמעט כמו כל אישה אני מכירה מקרוב מישהי שנפגעה מהתופעה הקשה של הפצת תמונות וסרטונים אינטימיים, ולעיתים כאלו שנשלחו תוך אמון למקבל התמונה. אף שנדמה שהמודעות עלתה, היא עדיין לא מדוברת מספיק גם לאחר עידן ה-ME TOO. פנינו יחד עם עמותת מא'את למשטרה ולמשרד המשפטים בשביל ללמוד על היקף התופעה. נקודת המוצא שלנו היא ששיח על התופעה חייב להיות מבוסס נתונים, וטוב היה אם הנתונים האלה היו מתפרסמים על ידי המדינה באופן עצמאי. אציין כמה מהם. חלקם פורסמו גם "במקום הכי חם בגיהינום". בין השנים 2014 ל-2024 הוגשו למשטרה כ-2,500 תלונות בגין העבירה, כאשר רבע מהתלונות הוגשו בשנתיים האחרונות בלבד. יש לזכור שאלה המספרים בנוגע לתלונות. כידוע, האירועים אלה נפוצים הרבה יותר. כ-35% מהתלונות הן של נערות ונערים בגילים 12 עד 17, וכשמצרפים את קבוצת הגיל 17 עד 24 מדובר בכ-70% מכלל התלונות. כמחצית מהתלונות בשנים 2023 ו-2024 הן של נערות בגילים 12 עד 17. רק כמחצית מהתלונות מבשילות לכדי המלצה של המשטרה על העמדה לדין ומועברות לפרקליטות, כשבמקרים רבים לא מאתרים את החשוד. אני רוצה שתבינו. אישה שהולכת להגיש תלונה במשטרה יודעת שיש אפשרות של 50% שהתיק ייסגר במשטרה ובכלל לא יועבר לכתב אישום. מאז 2014 אותרו 1,174 חשודים. המידע שהגיע ממשרד המשפטים הגיע רק לאחר שהוגשה עתירה, ולפיו מתוך כ-1,200 תלונות שהועברו מהמשטרה, הוגשו בסך הכול 170 כתבי אישום. מתוך 84 תיקים בפרקליטות – 53 נגנזו. מדובר בלמעלה ממחצית התיקים, וזאת על אף שבכולם המשטרה המליצה להמשיך להעמדה לדין. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו מכירים את הנתונים. << דובר_המשך >> דין לינדר: << דובר_המשך >> הנתונים מראים את גילי הנפגעים, וזה דורש הסתכלות נוספת גם על משרד החינוך. ראוי להזכיר כי כבר 2021 בדוח מבקר המדינה בנושא ההגנה על קטינים במרחב המקוון, הומלץ להשקיע יותר משאבים ולהגביר את ההסברה על המוקד המטפל בפגיעות ברשת – מוקד 105, ולא ברור אם ההמלצות האלה יושמו בפועל. אנחנו פועלים לברר את זה במסגרת הקליניקה באמצעות בקשות מידע, ונשמח להעביר גם לוועדה את הממצאים כאשר הם יתקבלו. אנחנו נמשיך לעקוב אחרי הנתונים האלה שנה אחרי שנה. לדעתנו, המידע הזה חייב להתפרסם באופן יזום על ידי המשטרה והפרקליטות, בין היתר, בשביל ההרתעה כלפי כל מי שאפילו לוחץ על שלח. תודה רבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה לך. רונן יעקובסון, בבקשה. << אורח >> רונן יעקובסון: << אורח >> שלום. תודה. אני פסיכולוג קליני וחינוכי והרבה שנים במערכת. לאחרונה כתבתי את הספר "המדריך לגיבורי על", שהוא מדריך להורים לחוסן, וזה כמובן קשור לנושא. אני רוצה להביא שתי זוויות: האחת, דיברו כאן על השאלה לאן להגיע, למי לפנות, והנתונים הם חד-משמעים בדבר הזה. תלמיד שמגיע למורה אחד, שאיתו הוא מרגיש בטוח, הסיכוי שלו לסבול מ-PTSD, מדיכאון, יורד פי שניים עד ארבעה. כלומר, אני מרים את הכפפה. נדמה לי שחבר הכנסת סגלוביץ' התייחס קודם לכך. לא יהיו יותר משאבים, אבל העצמה של המורים במקום הזה. רק הקשבה. עוד לא טיפול. למורים לא יהיו כלים לטפל. אבל סדנאות קצרות שבהן ידריכו את המורים איך להצליח להקשיב לתלמידים, יגנו ויפחיתו את הפגיעה בנפגעים פי שניים עד ארבעה. זה בקצות אצבעותינו. דבר חשוב נוסף. יש הרבה מחקרים בנושא. אני לא מכיר אותך אישית, אבל פעילות משרד החינוך ניכרת מאוד מאוד בשטח. אני רוצה להצביע על שני מוקדים שעולים מהמחקר: האחד, חשיבות התלמידים עצמם. הכלי, שנמצא כרגע במחקר כיעיל ביותר, הוא רתימת התלמידים עצמם. כלומר, לא התוקפן, לא הקורבן, אלא ה- Bystanders– אלה שעומדים בצד. זה הכשרות לתלמידים המנהיגים. לתת למנהיגים הכשרה איך להתערב ובמה להתערב. החידוש כאן שההתערבות היא גם לגבי בריונות ברשת וגם לגבי אלימות מינית ברשת. כי כמו שאמרה דין, 100% מהילדים בישראל נפגעים ברשת, ואסביר כפסיכולוג למה. כי להבדיל מפגיעה במחשכים, כולם מדברים על פגיעה ברשת, ואז גם מי שלא נפגע בעצמו, בוודאי נפגע במעגל שני. בדרך כלל זה הרבה יותר בנות. גם בנים. זה בדרך כלל 60-40. גם אם אותה בת שיושבת בכיתה לא נפגעה, אבל היא יודעת שמחר ככה, כמו כלום, היא יכולה להיפגע, אז היא בכוננות והיא נפגעת. זה משפיע על הצורה שבה היא יושבת בכיתה ועל איך שהיא לומדת ועל איך היא מבלה אחר הצוהריים. זה חלק משמעותי בחיים שלה. אם כך, מוקד אחד זה ה- Bystanders. המוקד השני הוא תוכניות, שדווקא נוגעות למרחב הפיזי. למשל, תוכנית אמריקאית שנקראת ""Shifting Boundaries, אבל זה לא רק היא, שאומרת: לא נלך על הקהל ולא על האנשים, אלא נלך על נוכחות פיזית, שיש לה כמובן משמעות כנוכחות פסיכולוגית. את דיברת על הנוכחות היורדת של ההורים. זה למפות את האזורים המסוכנים בבית הספר דרך פנייה לתלמידים, ושם לשים את נוכחות המורים ואנשי הצוות. זה מוריד את הפגיעות בכ-50%. כלומר, כמו שאמרת, אין להוריד את זה במאת האחוזים, אבל יש לנו מה לעשות, וחשוב לעשות את זה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> זה חשוב מאוד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. הייתי רוצה לשמוע את תגובת הפרקליטות על נושא התיקים שמועברים מהמשטרה על חוק הסרטונים. עלתה פה טענה שתיקים האלה נגנזים בפרקליטות. << אורח >> דפנה פינקלשטיין: << אורח >> דפנה פינקלשטיין, ראש תחום הנוער בפרקליטות. קודם כול, גם אני מברכת על הדיון החשוב והענייני הזה. זה לא מובן מאליו. לגבי פגיעות של בגירים, של מורים שחוזרים למערכת וכו' – אין לי. אני כן אגיד שבפרקליטות נעשתה ממש רפורמה. בשנה האחרונה יש מחלקות מין של הכשרות ייעודיות של פרקליטים לנושאים האלה, ובתוך זה כמובן נמצא הטיפול המקצועי הייעודי. לגבי קטינים פוגעים – תיכף אתייחס ספציפית לחוק הסרטונים, אבל צריך להבין שמבחינת חוק הנוער, מבחינת קטינים פוגעים, החוק הוא מיינדד שיקום ואי-תיוג. ובכלל, דיונים בבתי משפט לנוער הם דיונים חסויים. זאת אומרת, לדבר על הרתעה דרך ההליך הפלילי – זה לא זה. המסה הקריטית, ואני מדברת שוב על פוגעים קטינים, לא מדברת על בגירים, ההליך הפלילי צריך להיות שמור באמת למקרים שהם באמת באמת חמורים, וככה אנחנו מנחים את עצמנו ועושים. ההליך הפלילי לא יפתור את מה שכרגע עלה פה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> האם החוק הזה שחוקק, שמגדיר את העבירות ברשת כדבר פלילי, כעבירה, לא מצליח להיות מתורגם לתיקים שמגיעים להרשעה? << דובר_המשך >> דפנה פינקלשטיין: << דובר_המשך >> החוק הזה מצטרף לעוד שני כלים שיש לנו: עבירות של פגיעה בפרטיות ועבירות מין רגילות, נקרא לזה, מעשה מגונה וכו'. מבחינת החוק הספציפי הזה, הוא בעיקר מנוצל בדגש על הפצת תכנים. לא הייצור שלהם, לא עצם המעשה, אלא על ההפצה. בעניין הזה אני אגיד ביושר שמאוד מאוד קשה לייצר ראיות. זה כמו אש בשדה קוצים. אתה לא יכול להגיע. אנחנו מאוד רוצים, אנחנו מאוד מונחים מהמקום הזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אולי צריך לתקוף את זה אחרת. מה עושים בעולם? << דובר_המשך >> דפנה פינקלשטיין: << דובר_המשך >> אני לא יודעת לענות על זה בשלוף. אני כן יודעת להגיד שזאת בעיה שכולם מתמודדים איתה. החוק מדדה אחרי ההתפתחויות הטכנולוגיות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בטוח שמישהו חשב על זה, לא? זה בעיה. << דובר_המשך >> דפנה פינקלשטיין: << דובר_המשך >> אל תתפסו אותי במילה, אני חושבת שדובר על זה בוועדת מנכ"לים. יש ועדת מנכ"לים לענייני נוער וילדים, שמתכנסת פעם בכמה זמן, ונדמה לי שהנושא הזה עלה באחד מהדיונים. אבל ודאי שזה הפורום לדון שם על איך אנחנו מייצרים את הכלים המשפטיים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו נעשה על זה איזשהו מעקב. << דובר_המשך >> דפנה פינקלשטיין: << דובר_המשך >> לגבי הסרטונים – יש לנו הנחייה 229 של פרקליט מדינה, ואפשר לראות ממנה מה המדיניות המחמירה והקשוחה שאנחנו מקדמים בנושא הזה. ובוודאי שלא מדובר בטשטוש ובסגירת תיקים. יש הליך חלופי. אני לא ארחיב בזה כי אין לי זמן, אבל יש הליך חלופי שמאוד מתאים בסיטואציות של בתי ספר של פוגע ונפגע שמכירים האחד את השני, וכשהפגיעה היא קלה. כמובן שלא מדובר על פגיעות חמורות. זה דבר שכן צריך לעשות בו יותר ויותר שימוש. יש את האפשרות בחוק, אבל - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> צריך לדברר את זה גם לבתי הספר כדי שהתלמידים יידעו. << אורח >> דפנה פינקלשטיין: << אורח >> נכון. ואני רוצה להגיד את הדבר אולי הכי חשוב. הפרקליטות גם עושה עבודה. האזורים הרלוונטיים ביותר והאפקטיביים הם אזורי המניעה, ואנחנו גם שם עושים. יש לנו פרויקט שנקרא "פרויקט מסר", שבו אנחנו מגיעים לבתי הספר ומסבירים. קצת מאיימים וקצת מפחידים ובאים עם הגלימה. זה עובד. בהמשך למה שעלה פה, חשוב מאוד לעשות Reaching out כי זה לב העניין. וצריך שיהיה באמת אותו גורם ייעודי עליו דובר. זה לא יכול להיות מעל דברים. גם מהצד הפלילי-משפטי, אנחנו מעבירים באמת את הכדור ואת מרכז הכובד באמת לנושא המניעתי ועל דמויות מקצועיות. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> גברתי יושבת הראש, בעניין הזה אני מזכיר לך שלשר החינוך יש סמכות לקחת חלק מתקציב הגפ"ן, שהוזכר פה קודם, ולהקדיש אותו לנושא מסוים. השנה הוא בחר להקדיש אותו למורשת. תארי לך שאת אותה סמכות, נדמה לי 1%–4% מהתקציב, הוא לוקח לאלימות בכלל, ואלימות מינית בפרט, מניעה, טיפול וכו'. יהיו פה כל המשאבים החסרים שעליהם מדובר. הם יכולים לזרום למערכת בהחלטה אחת של שר אחד, שיבין את המגפה שעליה דובר פה, ויחליט לשים על זה דגש בתוך מערכת החינוך. המשאבים קיימים, רק צריך להקדיש אותם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איזבל ממשרד הרווחה, את רוצה להתייחס? לא. רק אם יפנו אלייך – אוקיי. שי הרוש, בבקשה. << אורח >> שי יוסף הראש: << אורח >> שלום לכולם. שלוש נקודות בקצרה: ראשית, אנחנו שבועיים אחרי שבת ארגון של תנועת הנוער בני עקיבא, ושבוע אחרי תנועת הנוער עזרא. לא דובר כאן בדיון על נושא תנועות הנוער. מדריכים נמצאים לרוב באותו בית ספר של הנפגע או הנפגעת. תשתמשו במשאב היקר הזה כי זה משאב חיוני. שנית, חברת הכנסת עזוז הייתה כאן והיא דיברה כאן על מתווה הוליסטי. אני לגמרי בעד. אני חושב שהעובדה שאין ועדת בריאות, בנוסף לזה שוועדת החינוך גם לא קיימת, זה פשוט כתם על הבית הזה. אנחנו פה במגפה של ממש, וזה הוגדר כאן הכי טוב. היעדר פתרון מערכתי והוליסטי. הפגיעות האלה לא קורות רק בתוך מערכת החינוך, הפגיעות האלה מלוות את הנפגעים שנים קדימה אחרי זה. בדיון הקודם של חבר הכנסת טור פז על החרם דיברתי על הביטוי: לכל חרם יש מוצאי חרם. אותו דבר כאן. לכל פגיעה יש מוצאי פגיעה, ומוצאי הפגיעה מלווה שנים קדימה. בתוך התוכנית למניעת פגיעות, צריך לחשוב גם על מוצאי הפגיעה, כי מוצאי הפגיעה היא אירוע שמלווה את הנפגע או הנפגעת שנים קדימה. אנחנו בחנוכה, ואסיים בכל זאת בנקודת אור קטנה. יושב כאן המנהל שלי – הרב ירמי. באמת, אם יש אדם שנטע בי את היכולת הזאת להגיע לפה ולדבר על הנושא הזה, אז זה הרב ירמי, בתוספת הרב אבי, זיכרונו לברכה, שנפל במלחמה הנוכחית. העובדה שבכל אירוע בלוח השנה, ודיברתי על שבת ארגון ואסיים עם שבת ארגון, כל פעם, לפני שאנחנו יוצאים ללילה לבן, הייתה שיחה משניהם על המשמעות שלנו בתור מדריכים ומובילים חינוכיים. זה נטע בנו מגיל צעיר מאוד את היכולת הזאת להשפיע. אני חושב שאם אנחנו נדע לסכרן בצורה הוליסטית את כל מה שקורה פה, ואנחנו אומנם לאט-לאט, אנחנו בדרך הנכונה לשינוי אמיתי ומערכתי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה, שי. הרב ירמי, תודה רבה על כל פועלך, גם בהקשר הזה וגם בהקשרים אחרים. עו"ד איריס שפירא, בבקשה. << אורח >> איריס שפירא: << אורח >> שלום. אני עו"ד איריס שפירא, בונות אלטרנטיבה. השאירו אותי כמעט אחרונה וכולם אמרו הכול. אבל יש לי תמיד מה להוסיף. קודם כול, דיברו רבות על מה עושים אחרי: למי מדווחים, למי פונים. הרוב נאמר, אבל אני רוצה לדבר על השנייה לפני. במערכת החינוך צריך להיות חינוך. זה לא רק חינוך לנשים ולנערות איך להימנע, אלא זה גם חינוך לגברים, למורים ולהורים איך לא לפגוע ולא לנצל חולשה. זה עובר כחוט השני בכל האלימות במדינה הזאת. זו תקיפה מינית בעיקר מאנשים מוכרים. אם אפשר להקצות 4% מגפ"ן למורשת, אפשר להקצות 4% או 5% ולקחת גפ"ן, תכנים של אנשים מקצועיים, של מיקור חוץ, שפשוט יעבירו כחובה בכל מערכת החינוך. יעבירו גם כנסים, ולא רק למורה ייעודית. כל המורות צריכות לדעת גם איך לדבר, ובעיקר איך להקשיב, וגם לזהות סימנים אם מישהו מתחיל להתכנס בתוכו ולא לדבר. כי הם לא ידווחו והם לא יודעים לאן. כל האוכלוסייה שלנו הולכת ומדרדרת. היום בבוקר התפרסם על עוד זמר מפורסם שתקף מישהי, ואנחנו מנרמלים את זה. כי זו אותה תרבות שמאפשרת למישהו, שהוא מודל לחיקוי, להמשיך ולעבור לסדר-היום. כי אם אותו זמר מפורסם, ואני לא יודעת מיהו, יכול לעשות, אז זה יורד לשרשרת למטה, לאותם אזרחים שלומדים לזהות ולחקות אותו. ואם אנחנו נשתוק על זה, ואם כל אגפי משרדי הממשלה: חינוך, בריאות, ביטחון לאומי, שלא מעניין אותו שום דבר מלהציל חיים, לא יפנו ולא יעשו דבר, זה רק ימשיך ויחנך עוד דור לאלימות. בנוסף, משרד החינוך יצא בסרטון הסברה: לכל אחת בחבר'ה שלה יש מישהו ששותה יותר מדי ואנס. זה לא תרבות, וזה לא חינוך. הוא לא אונס בגלל שהוא שתה יותר מדי. ואל תעלימו את האלכוהול. צריכים ללמד אותם לא לאנוס ולא לנצל כוח ולא לנצל מרות, וצריך לחנך את כל החברה מסביב, את ה- Bystanders, לא לנרמל את התופעה הזאת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. עו"ד שרה רובק מייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, בבקשה. << אורח >> שרה רובק: << אורח >> שרה רובק, משרד המשפטים. רק התייחסות נקודתית לשני עניינים שעלו כאן בדיון: לגבי נושא האפשרות להסדיר העברת מידע בשלב פתיחה בחקירה במקרים מתאימים בנוגע לעובדי חינוך שמועסקים על ידי הרשות המקומית לטובת העמדה לדין משמעתי – נציין שהנושא נמצא אצלנו בבחינה וזאת אחרי שעלה שיש קושי בעניין הזה. ולגבי העבירה שנוספה בתיקון 10 לחוק למניעת הטרדה מינית לעניין פרסום והפצת סרטונים, שהוזכרה כאן – ארצה לחדד שהעבירה מבחינת ההגדרה שלה מספיק רחבה כדי לתת מענה, והקשיים שהוזכרו הם אכיפתיים וראייתיים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בקי, בבקשה. << אורח >> בקי קשת: << אורח >> תודה. בקי כהן קשת, בשם פעילות של רשת הפעילים לחיים בכבוד, שלא יכלו להיות. הסוגיה שהם ביקשו לעלות היא שנערות שנפגעות מנערים אחרים בבית ספר, שזקוקות לטיפול בשל מצבן, מופנות לרווחה לטיפול. הדבר הוא בעייתי ביותר מכל מיני סיבות: היעדר משאבים מספיקים ברווחה והמתנה, וזה שהם משייכים אותן כמי שזקוקות לרווחה. הם פנו בבקשה שהמענה הפסיכולוגי שדרוש להן לא ידרוש הגעה לרווחה. הם אמרו שהאחריות היא של בית הספר, המקום שבו אירע האירוע הוא בית הספר, ולכן לדעתם לא צריך להפנות אותן לרווחה. הם הציעו שתהיה קרן במשרד החינוך שמממנת פסיכולוגים שההורים בוחרים, או שההורים והילדים והילדות בוחרים. אם יהיה מספיק כוח אדם בשפ"ח, אז זה גם יכול להיות. אבל כשאין כרגע מענים בשפ"ח, וגם הרווחה עם הרבה מאוד בעיות, הבקשה שלהם היא שהן לא יופנו ככאלה שזקוקות לרווחה, אלא כמי שנפגעות על ידי מערכת החינוך. ולכן, הן מבקשות שיהיה מימון של משרד החינוך לטיפול ולא במסגרת רווחה. תודה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> האם אתם מכירים הצעה כזו, איזבל? << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> איזבל סרי לוי, מנהלת תחום פגיעות מיניות בילדים במשרד הרווחה. משרד הרווחה משקיע בין 30 ל-40 מיליון שקל בשנה בטיפול רגשי לאחר פגיעה מינית לבין - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, אבל את מבינה את ההיגיון שאומר שעדיף להשאיר את זה בתוך כותלי בית הספר? << דובר_המשך >> איזבל סרי לוי: << דובר_המשך >> אחוז ניכר מהילדים שמגיעים אלינו לטיפול באמת נפגעו בסיטואציות שונות. זה יכול להיות לא רק בבתי ספר, אלא זה יכול להיות בכל מיני מערכות חינוך לא פורמלי, טיולים, תנועות נוער, לא עלינו. מגיעים אלינו ילדים שזקוקים לטיפול ולשיקום, ולעזור להם להתמודד עם השלכות הפגיעה. השירות הוא אוניברסלי. משרד הרווחה נותן שירותים לכלל האוכלוסייה בכמה וכמה תחומים, בדיוק כמו ששירותי הבריאות ניתנים לכלל האוכלוסייה. משרד הרווחה מספק היום שירותים לכלל האוכלוסייה בנושאים לא מעטים. אני דווקא גאה בזה שמשרד הרווחה מספק לכלל אוכלוסיית הילדים אפשרות לקבל טיפול רגשי. זה נכון שהטיפול ניתן באמצעות הפנייה דרך הרווחה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני גם אגיד מפניות ציבור שלנו שיש לשכות רווחה שמצליחות לעמוד בעומסים ויש כאלה שלא. יש שם רשימות המתנה ועובדים סוציאליים. << דובר_המשך >> איזבל סרי לוי: << דובר_המשך >> ההמתנה היא אולי במחלקות לשירותים חברתיים. ברוב מרכזי הטיפול עליהם אני אמונה, ויש לנו היום 25 מרכזי טיפול, אין המתנות כמעט בכולם. לפעמים יש המתנות כי אנחנו מקציבים עוד תקציב להעסיק עוד מטפלים, ואנחנו מחפשים את המטפלים שיבואו ויוסיפו. יש לנו הרבה מאוד ילדים מכל המגזרים שמטופלים שאצלנו, ושהגיעו גם דרך מחלקות הרווחה. עזרנו לנו להתחבר. ברוב המחלקות יש לנו - - - << אורח >> סהר גל לומרמן: << אורח >> קוראים לי סהר גל, ואני מורה בבית הספר. כמובן שאני פה גם מטעם האגודה. לפני עשר שנים הקמתי מערך של סדירות של חינוך למיניות בבית הספר שלנו ב-א' עד י"ב. עשיתי את זה בעשר אצבעות, בתמיכת המנהלת והמנהל שלי. רבים פה מדברים על המניעה ועל המניעה, ואני רוצה לדבר על החינוך, על הרגע לפני. גם המחקר שלי מראה את זה, אבל כל מחקר שנפתח יגיד לנו שמיקוד במניעה ובסכנות לא מונע בפועל התנהגות מינית סיכונית ולא מונע אלימות מינית – זה חד-משמעית במחקרים כבר משנות ה-90. אני תומכת ומאוד מפרגנת לעבודת שפ"י. הן עושות עבודה מעולה. בעיניי, העבודה החינוכית היא העיקר, ובזה הייתי מבקשת להתמקד. אפשר לעשות את זה גם דרך ספרי המדעים, שמדברים על רבייה, ואפשר לעשות את זה גם דרך המחנכות ודרך הכשרות שנכנסות לסטודנטיות לחינוך. שי הזכיר את תנועות הנוער. אפשר לעשות את זה דרך הכשרות למדריכים ולמדריכות נוער. לא איך למנוע, אלא איך לדבר עם הילדים, איך לגשת, איך להציף נושאים, איך לתת מענים. אפשר לעשות זאת. יש כאלו שיודעות לעשות זאת. אני עושה את זה. אתמול הייתי בבית ספר אחר, ועשיתי את זה. זה קורה. זה פשוט צריך לקרות הרבה יותר. תודה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> קודם כול, אני מודה לך, גברתי יושבת-הראש, ולכל המשתתפים. להבדיל מדיונים אחרים פה בוועדה, אנחנו עוסקים במערכת ציבורית שהיא מפלצת. 250,000 עובדי הוראה שאחראים על למעלה מ-2.5 מיליון תלמידים. ולכן, מה שקורה בדיונים על המערכת החינוך לעיתים קרובות זה שאנחנו לומדים מה קורה במשרדי הממשלה ובמטה, וכאן יש התקדמות, אבל בסוף המדד שלנו הוא אותם 2.5 מיליון תלמידים ו-250,000 עובדי הוראה. ולכן, הקולות ששמענו כאן של בוגרת, של תלמידה, של מורה, הם המדד האם בסוף יש דמות במענה. העיר פה נכון חבר הכנסת סגלוביץ'. אומרים: יועצת, יועצת. כמה אפשר להטיל על יועצת אחת בבית ספר? העול הוא באמת מאוד כבד. ולכן, יש כלים שהמערכת צריכה לפתח ובסוף להגיע לתלמידה בקצה. יש תיקון חקיקה, ושמענו שהוא לא מיושם. וזו כן מדיניות שהוא לא מיושם מספיק, בין אם זה חוסר באיוש ובין אם מסיבות אחרות. ובסוף המדד של הקצה, צריך להיות כל הזמן שהתלמיד או התלמידה מקבלים מענה מלא בקצה. ופה לא נחה דעתי. אני חושב שיש לנו עוד הרבה עבודה לעשות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה לכל המשתתפות והמשתתפים. בואו ננסה לסכם את הדבר המורכב הזה ולחשוב על עוגנים אופרטיביים שיעזרו לנו להמשיך לעקוב אחרי זה. קודם כול, כפי שאמרתי, בעיניי, אנחנו בתוך משבר לאומי רחב מאוד, והנגזרת של הפגיעה במערכת החינוך והפגיעות המיניות זה תוצאה ישירה של זה. נראה לי שלא כדאי לא להכניס את זה להקשר. העלייה בתלונות לא מקרית. בעיניי, זה מצריך תוכנית חירום. הנקודה הראשונה שאני מציעה להכניס היא שנשמח לשמוע מה קורה עם השירות של היועצות. אתן לא קוראות לזה יועצות, אתן קוראות לזה שפ"י. האם יש מקום לעבות את זה, ואיך יוצרים תוכנית הוליסטית יותר לכל אנשי הצוות. כפי שאמרה המחנכת סהר, איך מכניסים את זה לכל התחומים שנלמדים בבית הספר, כך שאנשי הוראה ידעו לגשת לסוגיה. ככה יהיו גם הרבה יותר כתובות. שנית, נושא ההכשרות לאנשי הצוות וההוראה. עלתה פה נקודה האם צריך לעשות את זה כגמול השתלמות. נשמח לעקוב גם אחרי זה. נציגת השלטון המקומי העלתה נקודות לגבי כשירות ממלאי המקום, ובגדול של אנשים שנכנסים לבית הספר בדרכים צדדיות. איך מוודאים שכל מי שנכנס עובר בקרה ושאין לו עבר בעייתי שמנבא את הפגיעה שהוא עלול לעשות. נדרש פה שיתוף פעולה בין המשטרה, משרד החינוך, משרד המשפטים והשלטון המקומי. עלתה פה סוגיה של ספקים שעובדים היום דרך הגפ"ן וכבר לא יכולים לתת את השירות לעשרות אלפי אנשים. אני אודה לכם אם תיבחנו את תנאי הסף. מצד אחד, צריך לשמור על תנאי סף נאותים. מצד שני, יכול להיות שיש אנשים טובים שיכולים לעזור למערכת, שנמצאת בקשיים גדולים, והם יוצאים החוצה כתוצאה מתנאי הסף האלה. צריך להיזהר לא לשפוך את התינוק עם המים. נבקש לקבל נתונים על היקף השימוש בתיקון 18א לחוק החינוך הממלכתי. ואם השימוש הוא מועט מדי, צריך להבין מדוע והאם צריך לשנות משהו. כי יש בעיה ביישום, לא ברציונל. נבקש לקבל עדכון לגבי איוש המשרה של מנהל אגף בכיר ומשמעת וטוהר עמידות במשרד החינוך. אני מדגישה גם שנכון לחשוב איך מכניסים את כל המורים במערכת לאירוע הזה, איך ניגשים. שתהיה להם השתלמות בנושא. אבל גם כלפי הילדים, ובדגש על המנהיגים. זה פידבק חשוב שאני חושבת שדורון נתן לנו. חוק הסרטונים. בואו נעשה דיון דיווח ומעקב מה קורה עם יישום חוק הסרטונים והאם יש צורך לתקן משהו. כי יש רושם, לפחות מהדיון הזה, שיש חקיקה אבל לא מצליחים ממש להשתמש בה טוב ובצורה ראויה. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> יפה, נכון מאוד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני חושבת שצריך גם לפנות לשר החינוך ולהעביר לו את הנתונים שעלו פה, ולבקש ממנו לשקול להשתמש בתקציבי הגפ"ן לנושא הקריטי הזה, שממש עולה בחיי אדם. באשר להיעדר הנוכחות של המשרד לביטחון לאומי פעם אחרי פעם – אני אבדוק את האפשרות לנקוט בהליכים משפטיים, ובכללם פנייה לבג"ץ, כיוון שזה לא מאפשר לנו לעשות את עבודת הבקרה והפיקוח שלנו כרשות מחוקקת ומבקרת. אין לנו יכולת באמת לעשות פיקוח ובקרה כשאין לנו נתונים ותשובות וכשאין לנו שיתוף פעולה. << אורח >> איריס שפירא: << אורח >> ואין אף אחד מהקואליציה פה שדיון כזה בכלל מעניין אותו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה כבר עניין. אבל פה יש חוק, ושכשהממשלה עוברת על החוק, וכשהממשלה פועלת כאנרכיסטית, אז המדרון הוא לא חלקלק אלא אנחנו בשפל. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> כן, הוא כבר קיים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה לכל העוסקות במלאכה. יישר כוח. אתן ממש מצילות חיים. תודה גם למשרד החינוך, על אף הביקורת והשאלות הקשות, אני מסירה את הכובע בפני כל מי שבחרה להקדיש את חייה לנושא החשוב הזה. הפנייה מנוסחת בלשון נקבה, אבל היא מיועדת גם לגברים. תודה רבה. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:00. << סיום >>