פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 386 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יום שלישי, כ"ו בכסלו התשפ"ו (16 בדצמבר 2025), שעה 14:00 סדר היום: << נושא >> מאמצי המדינה במאבק באנטישמיות: דיון בעקבות פיגוע הירי באוסטרליה בנר ראשון של חנוכה << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: גלעד קריב – היו"ר צגה מלקו חברי הכנסת: מיכאל מרדכי ביטון מוזמנים: אלה סבן – סגנית מנהל חטיבת עלייה ותושבים חוזרים, משרד העלייה והקליטה שלומית המר – ראש אגף ניהול משברים ושת"פ בין ארגונים, משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות נתנאל לוי – מנהל אגף בכיר מאבק באנטישמיות, משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות אנאל סיטבון – יועצת מנכ"ל, משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות אביב עזרא – סמנכ"ל אסיה, משרד החוץ זק דולבי – יועץ השר, משרד החוץ איתן קידר – רמ''ח מודיעין לוט''ר, המטה לביטחון לאומי יעקב חגואל – יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית ג'וש שוורץ – מזכ"ל הסוכנות היהודית בנג'מין זאב – רב קהילת The Great Synagogue בסידני, נציגי קהילת יהודי אוסטרליה דוד אלימלך – ראש תחום אבטחה, חב"ד שימי סגל – דובר חב"ד בישראל ושליח חב"ד בכנסת הרב יעקב לידר – מוותיקי שלוחי חב"ד בסידני ודוד של הנרצח הרב אלי שלנגר ז"ל, חב"ד אריה אביטבול – מנכ״ל, אופק ישראלי - חברה לעידוד העלייה (חל"צ) מאירה לרנר – מנהלת, אמונה גסטון אריאל סיידמן – חבר ועד, התאחדות עולי אמריקה הלטינית עדי פרנקו – נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית ג'יליאן סיגל – עו"ד, שליחה מיוחדת של ממשלת אוסטרליה למאבק באנטישמיות אילון אסלן-לוי – דובר מערך ההסברה הלאומי שעבר אלה יששכרוץ' – הדרך החדשה נתן אלברט יואל מנהלת הוועדה: שלומית אבינח רישום פרלמנטרי: אלון דמלה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מאמצי המדינה במאבק באנטישמיות: דיון בעקבות פיגוע הירי באוסטרליה בנר ראשון של חנוכה << נושא >> << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> חבריי וחברותיי, צוהריים טובים לכולם. חנוכה שמח. אנחנו מתכנסים לישיבה מיוחדת של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, בעקבות הפיגוע הרצחני בסידני שבאוסטרליה, שכוון נגד הקהילה היהודית שהתכנסה לחגוג את הדלקת הנר הראשון של חג החנוכה בחוף בונדיי. במהלך המסיבה, במהלך טקס הדלקת הנרות, נפתח ירי רצחני לעבר המשתתפים. 15 בני אדם נרצחו, רובם חברי וחברות הקהילה היהודית באוסטרליה, לצידם גם אזרחים אוסטרלים שאינם בני הקהילה היהודית. קרוב ל-40 פצועים, חלקם עדיין מאושפזים בבתי החולים. פיגוע טרור נפשע ורצחני שמתבצע על רקע של הסתה אנטישמית, על רקע של תפיסת עולם מעוותת, על רקע שנאת ישראל ושנאת מדינת ישראל. נמצאים איתנו אורחים נכבדים מהארץ. נמצאים איתנו גם אחים ואחיות שנמצאים באוסטרליה, ואני מבקש להודות להם על כך שהם מצטרפים אלינו גם בעיצומם של ימים קשים וכואבים, וגם בשעת לילה מאוחרת. בין המשתתפים נמצא לפחות קרוב משפחה אחד, קרוב משפחה של אחד מן הנרצחים. ואנחנו, גם כלפיו וגם כלפי כל המשפחות האבלות והכואבות, מבקשים לשלוח את תנחומינו. אנחנו מצרפים את התפילות שלנו להחלמתם של כל הפצועים. חבריי וחברותיי, אני מבקש ראשית, בפתח הדברים, ונר הזיכרון דולק על שולחנה של הוועדה וחלק מתמונות הנרצחים, אלו שעלה בידינו להשיג, גם נמצאות על השולחן, כל שמות הנרצחים ששמותיהם ותמונותיהם פורסמו. אני אבקש ראשית להזכיר את שמות הנרצחים ששמם הותר לפרסום. אנחנו נאמר פסוקי תהילים אחדים לעילוי נשמתם, ואז נעמוד דקת דומיה לזכר כל הנרצחים. יחד עם כל אחינו ואחיותינו בקהילה היהודית באוסטרליה, יחד עם כל אחינו ואחיותינו ברחבי העולם היהודי, יחד עם כל אזרחי ישראל, אנחנו זוכרים בעצב גדול את אלי שלנגר, את דן אלקיים, את מטילדה בת העשר שאין לנו את שם משפחתה, אבל די בשמה הפרטי, ילדה בת עשר שביקשה לחוג את חג החנוכה עם משפחתה וחבריה. אנחנו זוכרים בכאב את יעקב לויטן, את בוריס וסופיה גורמן, את אדית ברוטמן, את ראובן מוריס, את טיבור וייצן, את אלכס קלייטמן, את פטר מיגר, ואת מריקה פוגבי. וישנם עוד שלושה שמות שטרם פורסמו. מזמור קכה בספר תהילים: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הַבֹּטְחִים בַּיהוָה כְּהַר צִיּוֹן לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם יֵשֵׁב. יְרוּשָׁלַ͏ִם הָרִים סָבִיב לָהּ וַיהוָה סָבִיב לְעַמּוֹ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים לְמַעַן לֹא יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים בְּעַוְלָתָה יְדֵיהֶם. הֵיטִיבָה יְהוָה לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם. וְהַמַּטִּים עַקַלְקַלּוֹתָם יוֹלִיכֵם יְהוָה אֶת פֹּעֲלֵי הָאָוֶן שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל. ולמזמור התהילים אני מבקש להוסיף את פסוקי הסיום של ההפטרה שנקרא בשבת הקרובה, שבת חנוכה, מנבואתו של נביא שיבת ציון זכריה: וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ. וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה ויאמר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ. וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ. וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי. וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִי. וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר יְהוָה אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. המפגעים הנפשעים והברברים ביקשו באמצעות חיל וכוח לגדוע חיים וגם לגדוע את רוחו הנצחית של עם ישראל. אנחנו אומרים להם ולכל מבקשי רעתנו ושונאינו: לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. רוחו של עם ישראל לא תכופף את ראשה לעולם בפני שונאינו מבקשי רעתנו. נקום לרגע של דומיה לזכר כל הנרצחים. (דקת דומיה) << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה. נא לשבת. מכובדיי, אנחנו ניגשים לסדר הדיון. אני מבקש לעדכן את החברים שנמצאים כאן, שקודם לדיון שאנחנו מקיימים היום, שעומד כמובן בסימן ההשתתפות שלנו בצער המשפחות ובצערה של קהילת יהדות אוסטרליה, והדיון שלנו מטבע הדברים יתמקד במתרחש באוסטרליה, אנחנו קיימנו לפני הדיון הזה דיון מעקב נוסף של הוועדה בכל מה שנוגע להתמודדות רשויות המדינה, מדינת ישראל, עם גל האיומים הגובר על קהילות יהודיות, מוסדות יהודיים, ארגונים יהודיים, וגם כמובן על חברי וחברות הקהילות היהודיות בכל רחבי העולם. מדובר היה בדיון חסוי, ולכן אני לא אשתף בפרטים. זהו דיון לא ראשון. הוא חלק מסדרה ארוכה של דיונים שהוועדה הזו מקיימת בשלוש השנים האחרונות סביב הסוגיה הזו, במיוחד מאז 7 באוקטובר. לא אוכל לשתף בפרטים מתוך הדיון החסוי. רק אומר, ואני בטוח שאני אומר את זה גם על דעת נציגי הסוכנות וההסתדרות הציונית העולמית ומשרדי הממשלה שנמצאים פה וחברי הוועדה, שאנחנו מתרשמים שהנושא הזה של תרומת מדינת ישראל להבטחת ביטחונם, שלומם ורווחתם של בני העם היהודי בתפוצות, זה נושא שנמצא על סדר-יומן של רשויות השלטון במדינת ישראל. יש עוד הרבה מה לעשות. יש תחומים רבים שבהם צריך להכפיל, לשלש ולרבע את המאמצים ואת התשומות המושקעות. ויחד עם משרדי הממשלה השונים והשותפים שלנו במוסדות הלאומיים וברחבי העולם היהודי, אנחנו לא נרפה מהנושא הזה, ונדאג לתרום את תרומתה של הכנסת, אופוזיציה וקואליציה, קואליציה ואופוזיציה יחד, כדי להבטיח שאנחנו משדרגים משמעותית את העשייה של כולנו, של כל זרועות מדינת ישראל והחברה הישראלית, כדי לסייע ולתמוך בשלומם ובביטחונם של אחינו ואחיותינו מעבר לים. פעם אחר פעם ב-78 שנות קיומה של מדינת ישראל, יהדות התפוצות התייצבה לצידה של החברה הישראלית, לצד מדינת ישראל, לרבות בשתי השנים הקשות והמאתגרות של מלחמת חרבות ברזל, בעקבות הטבח בשמחת תורה. מדינת ישראל צריכה ומחויבת להתייצב באותה מידה, באותה נחישות, באותה מסירות נפש לצד אחינו ואחיותינו בתפוצות. נמצאים איתנו נציגים של משרדי ממשלה. כפי שציינתי, נמצאים איתנו נציגי המוסדות הלאומיים, יושב-ראש ההסתדרות הציונית העולמית, יעקב חגואל; מזכ"ל הסוכנות היהודית, מר ג'וש שוורץ. נמצאים איתנו נציגים של החברה האזרחית במדינת ישראל, ארגוני עולים, תנועת חב"ד שהיא זו שהובילה את האירוע בסידני, ארגונים שעוסקים במאבק באנטישמיות. ונמצאים איתנו כמובן גם חברים יקרים מן הוועדה, חבר הכנסת מיכאל ביטון, חברת הכנסת צגה מלקו. עומדת לרשותנו שעה, שעה ורבע. פנינו מראש לדוברים. נבקש מכל הדוברים לכבד את יתר הדוברים ולהקפיד בלוחות הזמנים שהם יתבקשו, כי חשוב לנו מאוד שכולם יוכלו לדבר. ומטבע הדברים, אנחנו נפנה בראש ובראשונה לאחינו ואחיותינו שמעבר לים. יש איתנו שלושה דוברים מאוסטרליה, כולם יקרים וחשובים. ואני מבקש, ראשית, לפנות לגברת ג'יליאן סיגל. גברת סיגל כבר דיברה כאן בוועדה באמצעות הזום על הסוגיה הזו של התמודדות עם גלי האנטישמיות ברחבי העולם. גברת סיגל היא השליחה המיוחדת של ממשלת אוסטרליה למאבק באנטישמיות. והיא אחת מן המנהיגות הידועות של הקהילה היהודית באוסטרליה, ודבריה כאן בוועדה הזו נעשים באמת תחת שני הכובעים הללו: גם השגרירה המיוחדת של ממשלת אוסטרליה למאבק באנטישמיות, וגם אחד מן הקולות החשובים והבולטים ביהדות אוסטרליה. אז ג'יליאן, שלום. תודה שאת מצטרפת אלינו בשעת לילה מאוחרת. תנחומינו באמצעותך לכל חברי וחברות הקהילה היהודית באוסטרליה, ונודה לך על דברייך. בבקשה. << אורח >> ג'יליאן סיגל: << אורח >> צוהריים טובים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אנחנו שומעים אותך. << אורח >> ג'יליאן סיגל: << אורח >> (אומרת דברים באנגלית, ולהלן התרגום): אני מצטערת, שלא הצלחתי לעקוב אחר כל מה שנאמר משום התרגום לאנגלית לא היה כל כך טוב. אבל אני מעריכה. אולי תרצה לשאול אותי כמה שאלות ראשוניות, ואז אוכל לתת לך קצת רקע והקשר על הירי שזה עתה תיארת. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> (אומר דברים באנגלית, ולהלן התרגום): אז ג'יליאן, כולנו מעודכנים בפרטי האירוע. אבל כשליחה מיוחדת של ממשלת אוסטרליה לנושא הקריטי והחשוב הזה של המאבק באנטישמיות, נשמח לשמוע את נקודת המבט שלך. מה לדעתך צריך להיעשות היום שלא נעשה עד האירוע הנורא הזה? היכן את מזהה מודעות מלאה של הרשויות באוסטרליה לנושא שבו אנו עוסקים, ומהם הדברים שעדיין ממתינים לתגובה ראויה מצד הרשויות האוסטרליות? וכמובן, אם יש ציפיות מממשלת ישראל, מהרשויות בישראל, אנחנו פתוחים מאוד לשמוע את קולך בעניין החשוב הזה. << דובר_המשך >> ג'יליאן סיגל: << דובר_המשך >> (אומרת דברים באנגלית, ולהלן התרגום): אוקיי, תודה. ובכן, כפי שאמרת, כשליחה מיוחדת תפקידי היה – אני נמצאת בתפקיד כבר כ-18 חודשים – לייעץ לממשלה בנושא אנטישמיות ומה צריך לעשות. ולכן ביליתי את השנה הראשונה באמת בעבודה על חקירה של מה שקורה באוניברסיטאות, חקירה של מה שקורה בבתי ספר, הקשבה לבעיות ולתלונות של סטודנטים יהודים. זה היה בעקבות ה-7 באוקטובר, כמובן. וניסחתי תוכנית, תוכנית נגד אנטישמיות, או תוכנית למאבק באנטישמיות, הייתי אומרת, עם 13 תחומי מיקוד שונים, המכסים תחומים רבים בחברה, משום שהיקף האנטישמיות היה ברור לי, שהיא כבר התחילה להשתרש בקהילה; היא עלתה במשך זמן מה. ואוסטרליה, אני חושבת, אולי התפתתה לחשוב שהיא מדינה רב-תרבותית הרמונית, ושסוג כזה של שנאה ייחודית וחתרנית, כמו שאנו יודעים, לא היה צפוי להתפרץ בממדים מסוכנים. היו לנו עליות ומורדות לאורך ההיסטוריה של אוסטרליה, ובכל פעם הדברים שככו, והקהילה היהודית הרגישה בטוחה. והסתיים בזה, אתם יודעים, ביהודים נוספים שהיגרו לאוסטרליה מדרום אפריקה לאחרונה, שמצאו אותה מקום בטוח להגיע אליו, כמו גם ההגירה הגדולה לאחר מלחמת העולם השנייה. לצערי, האנטישמיות עלתה, ואני חושבת ש-7 באוקטובר פשוט פוצץ את הר הגעש, והייתה התפרצות של אנטישמיות. הייתה לנו הגירה רבה מהמזרח התיכון בעשור האחרון, ואולי לפני כן, ופתאום היה לנו את כל מה שראיתם ומוכר לכם על מה שקורה באוניברסיטאות, בקמפוסים, בבתי ספר, אירועים ברחבי החברה ובמערכת הבריאות. בתחום האמנות, הייתה חשיפה ("דוקסינג") של יוצרים יהודים, והקהילה התרבותית שלהם נפגעה. היו לנו מוזיקאים יהודים שלא קיבלו הופעות, ואמנים יהודים שלא הציגו עוד בגלריות. זה היה באמת חודרני מאוד. התוכנית שלי כללה את כל התחומים האלה שבהם הממשלה צריכה להתערב, לחנך, לאמץ גישות שינוי, ולהבהיר שזה בלתי מתקבל. וכמובן רפורמות בחוק, רפורמות גדולות. היו כמובן סדרה של אירועים אנטישמיים, ועבדתי על היבטים רבים של זה. למשל, שיפורים משמעותיים התרחשו באוניברסיטאות ברחבי המדינה, ואני עורכת ביקורת או ביקורת עצמאית. העברתי דוח כדי לראות היכן האוניברסיטאות באמת עומדות. אינני עורכת ניסוי של חינוך אנטישמי ספציפי בכל מדינה, כי החינוך הוא מבוסס-מדינה. אנחנו בוחנים רפורמות נוספות בחקיקה ובחוקים. אבל התוכנית כולה עדיין לא קיבלה תמיכה רשמית מהממשלה. וזה מה שאני חושבת שנדרש עכשיו, שהממשלה צריכה לומר באופן חד-משמעי – ואף על פי שהם מגנים אנטישמיות, כמובן שהם מגנים אותה – שהם בהחלט יישמו את התוכנית, כי היא חייבת להשפיע על כל חלקי החברה. וזה מה שאנשים דורשים, שהקהילה היהודית דורשת, מה שאני דורשת, ומה שאנחנו מצפים מהממשלה שתיענה עליו בחיוב. אבל אנחנו עדיין מחכים. חקירת המשטרה נמשכת ביחס לאירוע האחרון. וזה כעת ברור – ואינני בטוחה אם הזכרת זאת – שהיו אלה אב ובנו שהושפעו מאידיאולוגיה של דאעש. נמצאו דגלי דאעש במכוניתם. זו באמת הייתה המוטיבציה שלהם לתקוף את הקהילה היהודית. אבל דבר אחד אני אומר בצד החיובי הוא שהקהילה – והרבי גם יכול לגם לדבר – אבל אני מצאתי, בשיחה עם אחרים, שכולנו הוצפנו במסרים של תמיכה מהקהילה הלא-יהודית. כמובן שאיננו מדברים על הקהילה המוסלמית או הקהילה הפלסטינית באופן ספציפי, אלא על רוב הקהילה האוסטרלית שביקרה באתר, הניחה - - - סביב אנדרטאות זיכרון, וחיבקה את הקהילה היהודית, וגם אמרה: חייבים לשים לזה סוף; לא נקבל זאת בארצנו. והממשלה שומעת זאת כל הזמן. דיברתי עם הממשלה בימים האחרונים ואמרתי: כל המדינה דורשת אימוץ רשמי של התוכנית שלי ותמיכה מתמשכת בה, משום שזה לא דבר מיידי. כפי שאנחנו יודעים, אנטישמיות מחלחלת לעצמות המדינה, וצריך לעקור אותה, וזה ייקח שנים ועבודה מודעת. אני מחכה לראות בימים הקרובים אם נקבל תגובה ראויה מהממשלה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> (אומר דברים באנגלית, ולהלן התרגום): ג'יליאן, אני רוצה להודות לך על עבודתך החשובה למען הקהילה היהודית במסגרת תפקידך הנוכחי כשליחה מיוחדת. אני הייתי רוצה להזכיר דבר אחד, ואז לשאול אותך שאלה אחת, ולאחר מכן נמשיך. אני כן רוצה לציין את העובדה שהזמנו את השגרירות האוסטרלית לשלוח נציג לדיון הזה, והם בחרו שלא להגיע, אולי כתוצאה של לוח זמנים צפוף, ואנו כמובן מכבדים אותם. אבל אני חושב שהנקודה שהעלתה ג'יליאן סיגל – שיש צורך באימוץ מלא של התוכנית שלה, התוכנית להתמודדות בעליית האנטישמיות – היא בהחלט ציפייה של הוועדה הזו ושל הכנסת כולה. שאלה אחת אני רוצה להציג בפנייך, ג'יליאן. כולנו מעודכנים בכך ששר התפוצות, מר עמיחי שיקלי, נמצא כעת באוסטרליה, ואני רוצה לדעת אם התבקשת על ידי צוותו להיפגש עם השר. << דובר_המשך >> ג'יליאן סיגל: << דובר_המשך >> (אומרת דברים באנגלית, ולהלן התרגום): אכן קיבלתי הזמנה להיפגש איתו יחד עם מנהיגים קהילתיים יהודים נוספים. לצערי, מועד הפגישה המבוקשת לא היה אפשרי עבורי. הייתה לי התחייבות אחרת להשתתף עם המושל הכללי של אוסטרליה. לכן פשוט לא יכולתי. ההזמנה הגיעה ממש ברגע האחרון. אינני יודעת מי השתתף בפגישה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> (אומר דברים באנגלית, ולהלן התרגום): תודה לך, ג'יליאן. ושוב, אנו מבקשים ממך להעביר את תנחומינו בשם כולנו כאן בכנסת אל הקהילה היהודית. תודה על עבודתך והנהגתך. אנו נמשיך לעקוב אחר מדיניות ממשלת אוסטרליה בנוגע לדוח החשוב שלך. << דובר_המשך >> ג'יליאן סיגל: << דובר_המשך >> (אומרת דברים באנגלית, ולהלן התרגום): ואם נקבל תגובה מהממשלה בימים הקרובים, אתם תהיו הראשונים שנעדכן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה לך. כולנו מעריכים את זה. תודה, ג'יליאן. << דובר_המשך >> ג'יליאן סיגל: << דובר_המשך >> תודה לך. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מכובדיי, אנחנו נשמע עוד דובר אחד מאוסטרליה, ואז אנחנו נפנה גם לחלק מהאורחים שנמצאים פה, שצריכים להמשיך בעשייתם, וכמובן גם חברי הכנסת. נמצא איתנו הרב יהורם אולמן, שהוא ראש בית חב"ד בבונדיי ביץ' בסידני, המקום שבו אירע המעשה הנפשע. הרב אולמן איבד את חמו, הרב שלנגר, זכר צדיק לברכה, באירוע הנורא. כבוד הרב, אנחנו, ראשית, מבקשים להשתתף בצערך ובצער המשפחה ובצער כל המשפחות והקהילה. ותודה שאתה מסכים בימים המורכבים והקשים האלה לעלות ולהשמיע את קולך בדיון. לא נוהגים לומר דברי הספד בחנוכה, אבל אני בטוח שגם חמך, גם הרב שלנגר וגם כל יתר הנרצחים והנרצחות ראויים לדברי הספד עמוקים ומשמעותיים. וליבנו איתך, עם המשפחה, עם קהילת בית חב"ד בסידני ועם כל בני ובנות הקהילה היהודית. אז כבוד הרב, בבקשה. << אורח >> יעקב לידר: << אורח >> תודה רבה. קודם כול, דבר קטן. אני לא הרב אולמן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אה. << דובר_המשך >> יעקב לידר: << דובר_המשך >> כי הוא לא היה במצב שיוכל לדבר עכשיו. אני גיסו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> סליחה. סליחה. אז אני מתקן, הרב יעקב לידר. << דובר_המשך >> יעקב לידר: << דובר_המשך >> יעקב לידר, כן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ואתה הדוד של הנרצח. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני הדוד של הנרצח. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אז אני מתנצל. הרב אולמן לא, מטבע הדברים. << דובר_המשך >> יעקב לידר: << דובר_המשך >> הרב אולמן לא. הנרצח הראשון, הרב אלי, הוא היה בן אדם שאהוב על הבריות. הוא היה רוח החיים של בית חב"ד בבונדיי. לאחר 7 באוקטובר הוא היה בארץ שבע או שמונה פעמים, כל פעם עם 30 ו-40 איש. באותו מקום שהוא נהרג, יומיים אחרי 7 באוקטובר, הוא ארגן אסיפה של כמה אלפי איש לתפילה לשלום המדינה ולשלום החיילים. יש הרבה תמונות ממנו באינטרנט, איך שהוא בא ומחבק את החיילים בשמחה כזאת. הוא היה אדם משכנו ומעלה. והאבדה שלנו, חוץ מזה שהוא אחיין שלי, כל - - - של חב"ד, כל הקהילה היהודית והישראלית, אנחנו ממש בהלם מאיך שזה קרה ומתי שזה קרה וכו'. זה היה אירוע של דוברי עברית ודוברי רוסית. אז החתן שלי, הרב מנחם דדון, הייתה פעולה משותפת, הוא ישב ליד אלי עם הבת שלו, הבת שלי, אשתו של הרב דדון, היא הייתה בארץ עם קבוצה מבית ספר שלה. היא מנהלת בית ספר שבאו לביקור של כמה שבועות בארץ. אז בקיצור, כשהתחילו לירות, אז אלי קם מייד והתחיל לצעוק: מה קורה פה? ואז הוא חטף את הכדור. ואז אמרו לכולם לברוח. וכולנו התחילו לברוח. הנכדה שלי ברחה גם כן, והילדים, היה שם בלגן מאוד גדול. היא ראתה שתי ילדות קטנות בוכות, מחפשות את האימא שלה. היא מייד השכיבה אותן על הארץ, נשכבה עליהן, והיא קיבלה ירייה בברך. היא נפצעה, בחורה בגיל 14. היום היה לה ניתוח מסובך. אבל ברוך השם, הם אומרים שהיא תצא מזה. אבל כשהייתי בבית חולים מקודם היא אמרה לי: סבא, לא אכפת לי הניתוח; אכפת לי שאני הצלתי שתי ילדות יהודיות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כבוד הרב, אנחנו שוב משתתפים בצערה של המשפחה ובצער קהילת חב"ד. אנחנו שומעים ביומיים האחרונים הרבה מאוד סיפורי גבורה על מה שאירע שם בחוף, סיפורי גבורה של חברי הקהילה היהודית. שמענו גם על סיפור גבורה של אזרח אוסטרלי בין הדת המוסלמית, שנטרל את אחד מהמפגעים. וחנוכה הוא חג של גבורה, גם גבורת הרוח וגם היכולת באמת לעמוד ולהגן עלינו. אני באמת מבקש להודות לך על העדות הזו. אם יש דבר שאתה רוצה להוסיף לגבי הציפייה שלך מהרשויות באוסטרליה והציפייה שלך גם ממדינת ישראל וממה שאנחנו יכולים לעשות כדי לחזק את הקהילה שלכם, נשמח לשמוע. << דובר_המשך >> יעקב לידר: << דובר_המשך >> הציפיות שלנו, אנחנו לא רק אחראים לאנשי חב"ד. חב"ד זה לכל יהודי מכל הלב. היו שם בערך 2,000 יהודים, אולי 100, 200 חב"ד. רובם אנשים עמך. חב"ד היא בתנועה שמקבלת את כל יהודי מכל הלב. אז אנחנו דואגים לכולם. ומ-7 באוקטובר, מאז שהמוסלמים התחילו להשתולל, אנחנו מרגישים פשוט – הגם שהם לא גרים באזור שלנו, בבונדיי, אבל היו שם כמה פיגועים שהם עשו של כתובות נאצה, וכמה דברים שהם עשו. אנחנו התחננו לממשלה הפדרלית. הממשלה הפדרלית, לדעתנו, לא עשתה מספיק. אבל ראש הממשלה כבר אמר את המסר שלנו. אנחנו לא מדברים פוליטיקה. דווקא ראש ממשלת המחוז שלנו, של מדינת ניו סאות' ויילס, היה איתנו בתפילה היום בערב. הוא מאותה מפלגה, מפלגת הלייבור. אבל הוא אוהב וידיד ישראל. ואחד מהשרים שלו, יהודי, התפלל איתנו היום תפילות. הוא יהיה מחר בלוויות. אז העם היהודי, פשוט מ-7 באוקטובר, ליהודי פשוט יש פחד. הורים מפקדים שהילדים שלהם ילכו בלי כיפות ברחוב. אומרים להם להחליף את הבגדים של הבית ספר לפני שהם יוצאים מהבית ספר. אנחנו, אנשי חב"ד, אומרים דווקא: לא. אנחנו לא נתבייש ביהדותנו. אני הולך, כמו שאתה רואה אותי, עם הכובע שלי. השארתי את זה באוטו, כי עכשיו באתי מהבית של הרב אולמן. אנחנו מחנכים אותם לא להתבייש ולעמוד בחוזק על היהדות שלנו. אנחנו מרגישים שכל פעם שיש, מטעם מדינת ישראל, איזשהו ויתור, מוותרים, איך שמשנים, או מתכופפים לאמריקאים, משם אנחנו נפגעים יותר ממה שקורה באוסטרליה. כי ברגע שאנחנו רואים שיש איזו הצלחה מבחינת הטרור, שהם מרגישים שהם הצליחו, אז הם יצליחו בארץ. הם בטח יצליחו בגולה, ככה הם חושבים. אצלם יהודי זה יהודי. הם לא שואלים מישהו: אתה יהודי, ישראלי. אין להם את השאלות האלו. אתה דיברת מקודם על הווידאו, על זה שהמוסלמי שרץ אחר המחבל. אם שמת לב, עוד כמה שניות אחרי זה, ראית חב"דניק רץ אחריו וזורק משהו עליו. ראית את זה? ראיתם את זה? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן. << אורח >> יעקב לידר: << אורח >> אז הוא מסכן, הוא אחד מההרוגים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן. << דובר_המשך >> יעקב לידר: << דובר_המשך >> כי המחבל השני שהיה על הגשר ירה בו והרג אותו. והאסון הוא כל כך גדול. כי לרב אלי יש חמישה ילדים, שהקטן ביניהם בן חודשיים, בן חודשיים. הבת הגדולה בת 16 , שגם הייתה בארץ עכשיו. נשארו פה אלמנות ויתומים. הרב יעקב, הסגן שלו, ארבעה ילדים, הכי גדול בן 16, קטנה בת שלוש. יש לנו פה אלמנות ויתומים שאנחנו צריכים לדאוג להם עכשיו. אנחנו מבקשים עזרה ממדינת ישראל, אולי להכיר בהם כנפגעי טרור. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן. << דובר_המשך >> יעקב לידר: << דובר_המשך >> הם נפגעו בגלל שהם היו יהודים, בגלל שהם באו למופע, שאמרו שזה מופע לישראלים וליהודים. הבקשה שלנו, שתי בקשות, עוד פעם: בקשה לעמוד בלחצים. כל פעם שהממשלה עומדת חזק, זה נותן לנו כוח. והדבר השני, עכשיו האחריות שלנו היא לפרנס את המשפחות האלו, לדאוג למשאבים לגדל את הילדים האלו. הבן של אלי בן 14, אני עברתי איתו על הקדיש היום. הכנתי אותו לקדיש שהוא יצטרך להגיד מחר. הוא בא לסבא, הוא אומר: סבא, אתה תהיה עכשיו אבא שלי עם בכיות כאלו? זה זעזוע. אבל הרבי מלובביץ' לימד אותנו שמכל חושך צריך לצאת אור. אז אנחנו החלטנו, כל השותפים של חב"ד, שכל אחד יוסיף 20% מהפעילות שהוא עושה כדי לפצות ולעשות יותר על החושך שבא בעם ישראל על ידי הרצח המתועב הזה. הרב אולמן לא היה יכול לבוא, כי הוא עורך את הלוויות לנפגעים האחרים, והוא ישב עם משפחה שהבת שלהם היא בת תשע, היא אחת מהנפגעות. הוא היה צריך להכין להם את הלוויה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> הרב לידר, קשה מאוד לשמוע את הדברים. האירוע נורא, הצער גדול, הלב נקרא. אנחנו כל כך מיומנים כאן בארץ בשנתיים האחרונות בסיפורים קשים. ועדיין, גם כששומעים את הדברים שלך, הלב נקרע. אי-אפשר להתרגל לילדים שמאבדים את הוריהם, לניצולי שואה, שמאבדים את חייהם אחרי שעשרות שנים הם חיו בתחושת ביטחון בקהילה היהודית באוסטרליה. הדברים הם מצמררים וכואבים. ואנחנו לוקחים איתך את המסר, שאנחנו צריכים לעסוק כולנו בהגברת האור גם כאן במדינת ישראל וגם בכל רחבי העולם היהודי, ולא ניתן לשונאינו לגרום לנו להתחבא או להחביא את זהותנו. תודה על הדברים החשובים והחזקים שלך. << דובר_המשך >> יעקב לידר: << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מכובדיי, נמצא איתנו עוד דובר אחד מאוסטרליה, רבה של הקהילה, קהילתThe great Synagogue בסידני, בית כנסת שמוכר כמעט לכל מנהיג ומנהיגה יהודיים שמגיעים לבקר בעיר סידני. אבל ברשותו של הרב בנימין זאב, מכיוון שראש ההסתדרות הציונית העולמית ומזכ"ל הסוכנות היהודית צריכים לצאת, אז אני אבקש מהם להתייחס, ואז נפנה לרב בנימין. וגם אם יש בדבר מענה לדברים שהזכיר הרב לידר בסיום דבריו על הכרת מדינת ישראל בקורבנות הרצח כנפגעי פעולות איבה. אז בבקשה, אדוני. << אורח >> יעקב חגואל: << אורח >> תודה, יו"ר הוועדה. אני מברך אותך על היוזמה החשובה הזאת והמתבקשת בימים אלה. ראשית, אני באמת רוצה להעביר חיבוק לכל המשפחות ששכלו את היקירים להם, וכמובן לשלוח ברכת רפואה שלמה לכל הפצועים. תראו, אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים מאז 7 באוקטובר במלחמה נגד העם היהודי. באותו יום שנפרצו הגדרות בעוטף עזה, באותו יום, באותה דקה התחיל קמפיין ממומן בעשרות מיליוני דולרים להכפיש את עם ישראל, נגד עם ישראל, אני אומר שוב, לא רק נגד מדינת ישראל, ראינו את זה בעיקר ארבעה חודשים אחרי זה בקמפוסים בארצות הברית, מה זה גרם, כן? ואותו קמפיין מנסה להתיר את דמנו. אנחנו רואים את זה בעולם כולו, ואנחנו רואים את זה באוסטרליה בצורה ספציפית. הכתובת היא על הקיר. אני לא הופתעתי ביום ראשון האחרון, לצערי, כן? כי אנחנו מתריעים בפני ממשלת אוסטרליה מזה כשנתיים על זה שהאנטישמיות עולה שם בצורה מטורפת, כן? ואנחנו מדברים על התרעות ספציפיות שהגיעו. ולצערנו, אותה ממשלה מתעלמת. אותה ממשלה שמה את הראש בחול. דם היהודים אינו הפקר. האחריות על ביטחונם של היהודים באוסטרליה, כמו בכל מדינה אחרת, היא אחריות רק על הממשלה באוסטרליה, לא על ממשלת ישראל. וצריך להבהיר את זה בצורה ברורה. זכותם של היהודים לגור איפה שהם רוצים, כמו כל שכן אחר שלהם, מוסלמי או נוצרי או כל אחד אחר. זכויות האדם של היהודים הם כמו של כל אחד אחר. והאחריות על ביטחונם של היהודים ועל דמם של היהודים באוסטרליה היא על ממשלת אוסטרליה, וצריך לשים שני קווים מתחת לזה ולהבהיר את זה בצורה ברורה. דבר שני, מזה כשנה וחצי ממשלת ישראל קיבלה החלטה אמיצה להכיר בנפגעי הטרור האנטישמי בעולם, היהודים, מי שלא תושב ישראל – להכיר בו כנפגע טרור גם כן. אני יש לי את הכבוד לעמוד בראש הוועדה הזאת. אנחנו כמובן, אני אומר את זה ביחס למה שאמר פה הרב לידר, נכיר בכל הנפגעים האלה כנפגעי פעולות איבה. כבר בימים הקרובים זה יעלה לוועדה שלנו, והם יקבלו, המשפחות שלהם יקבלו את ההכרה של זה, וחשוב לומר את הדברים האלה, כי עם אחד אנחנו. לסיום, אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, מדינת ישראל היא הבית של כל היהודים של מי שגר כאן, של מי שבעזרת השם עוד יגור כאן, וגם למי שיבחר לא לגור כאן. זה הבית של כולנו. וזו הערבות ההדדית, אותה החלטת ממשלה, הערבות ההדדית להכיר בכל נפגעי האנטישמיות כנפגעי פעולות איבה, זו החלטה חשובה. אני חושב שזה הזמן של כולנו להרים את הראש בגאווה יהודית. זה הזמן של כולנו לחזק את הזהות שלנו ולשמור על האחדות שלנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה רבה, יעקב. ובאמת אני חושב שבשם כל הוועדה אנחנו גם מודים לך על הובלת היוזמה הזו, שהיא יוזמה חשובה, הכרחית. זה חוב מוסרי של מדינת ישראל ליהודים ברחבי העולם. צוין בדיון החסוי שהפיגוע באוסטרליה הוא הפיגוע הקשה ביותר בתפוצות מאז האסון הגדול בארגנטינה. << אורח >> יעקב חגואל: << אורח >> 31 שנים מאז. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> 31 שנים. אתה ציינת את זה, הפיגוע הגדול ביותר. ואני מזכיר שזה הפיגוע הרביעי שבו נרצחו יהודים בשנת 2025. היו לנו מאות, אם לא אלפי תקריות אנטישמיות ברחבי העולם, תקריות פיזיות. אבל היו ארבעה פיגועים וראוי להזכיר אותם: הפיגוע בקולרדו, הפיגוע במנצ'סטר ביום הכיפורים, הרצח הנתעב של עובדי השגרירות הישראלית בוושינגטון, ועכשיו הפיגוע הזה. כך שלא מדובר, לצערנו, על אירוע בודד, אלא בגלל של פיגועי טרור נגד מוסדות ומטרות יהודיות. כפי שאמרת, כולנו בני עם אחד. כשחושבים על הטבח בבית הכנסת הקונסרבטיבי בפיטסבורג, קהילת עץ חיים, ועל הניסיון לפיגוע בקהילה הרפורמית שבה חבורת מתפללים נחטפה והוחזקה כבני ערובה עד שהרב השתלט על התוקף. ואז מדברים על עובדי השגרירות הישראלית. ועכשיו הפיגוע הנורא באירוע של חב"ד. אז באמת הגורל היהודי קושר את כולנו. אני מקווה שכולנו מחויבים לרעיון שגם הייעוד המשותף צריך להחזיק אותנו יחד. אנחנו בוועדה הזאת פועלים ברוח הזו. מזכ"ל הסוכנות היהודית, אחד משני הגורמים שגם הוציאו את המשלחת המהירה והמיידית עם משרד התפוצות, בבקשה, ג'וש. << אורח >> ג'וש שוורץ: << אורח >> אז תודה רבה, אדוני היושב-ראש על קיום הדיון החשוב הזה בהתראה כה קצרה. אנחנו בסוכנות שולחים את החיבוקים ותנחומים למשפחות הקורבנות והחלמה מהירה לפצועים. אכן, כמו שציינת, זה הפיגוע הכי רצחני לעם יהודי בשלושה עשורים האחרונים. אנחנו מייד הוצאנו משלחת יחד עם משרד התפוצות של מיטב המומחים לחוסן ול-resilience, ולמשברי חירום לקהילה. הם נמצאים כבר בסידני, 12 מומחים. הם כבר שם. יושב-ראש הסוכנות שוחח כבר ביום ראשון עם ראשי הקהילה היהודית באוסטרליה. וקרן הביטחון של הסוכנות, שמסייעת לקהילות יהודיות בעולם, תמשיך לסייע לקהילה היהודית באוסטרליה. בשנים האחרונות הקצנו כמיליון שקל לקהילה היהודית שם לצורך אבטחת הקהילה, וכבר יש לנו יותר מ-20 שליחים קבועים שנמצאים בקהילות יהודיות באוסטרליה ועובדים בצמוד עם הקהילה, ואנחנו נמשיך לעבוד איתם ולחזק אותם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ג'וש, תודה. כמובן מן הראוי לציין שהקהילה היהודית באוסטרליה, שהיא אחת מעשר הקהילות היהודיות הגדולות בעולם, כ-120,000 יהודים בקהילה, מעגל עוד יותר גדול של זכאי חוק השבות. ומעבר לגודלה של הקהילה הזו, מדובר בקהילה שיש בה הרבה מאוד שורדי שואה, הרבה מאוד יהודים שהיגרו ממדינות חבר המדינות. קהילה מגוונת שיש בה בתי ספר יהודים, תנועות נוער יהודיות וציוניות, בתי כנסת וקהילות של כל זרמי היהדות, ומוסדות מפוארים. מדובר באחת מהקהילות היהודיות הציוניות ביותר בעולם היהודי גם ברמת הלימוד היהודי והציוני, התוכניות בארץ, תנועות הנוער הציוניות. יישובים רבים במדינת ישראל הוקמו על ידי עולים מאוסטרליה, והקשר בין מדינת ישראל ליהדות אוסטרליה הוא קשר ארוך שנים, חם ופורה, ונעשה הכול כדי שהוא ימשיך. אתה גם משמש כראש קרן הביטחון של הסוכנות היהודית. חשוב לומר שהסוכנות היהודית עוסקת כבר לא מעט שנים בתמיכה, באבטחה של קהילות ומוסדות. זה לא מוריד כהוא זה מהציפייה שלנו שממשלות הזרות ברחבי העולם יישאו באחריות המלאה לאבטחת הקהילות והמוסדות היהודים. אבל אנחנו לא מוכנים לשבת מנגד. ממשלת ישראל, ממשלות ישראל, יחד עם הסוכנות היהודית, פועלות בתחום הזה. בלי להרחיב על דברים שנאמרו בדיון החסוי, אני כן אציין לפרוטוקול שאחד הדברים שיעסיקו אותנו בשבועות הקרובים הוא איך בהובלת ממשלת ישראל והסוכנות היהודית, לאור התגברות האיומים על קהילות ועל מוסדות, אנחנו מרחיבים, מעצימים את הפעולות של קרן הביטחון של הסוכנות. ויש עוד הרבה מה לעשות בהקשר הזה. לא ציינתי בפתח הדברים שהבוקר הזה גם התעוררנו לתמונות מאוד קשות מהרכבת התחתית בניו יורק, ממש התנכלות פיזית אנטישמית קשה לשני נוסעים יהודים. וזו עוד תזכורת מצמררת שלא מדובר על חלק מסוים בעולם, ולא מדובר רק בארצות שבהן יש ממשלות ביקורתיות כלפי ממשלת ישראל. זו תופעה גלובלית שמחייבת את כולנו בשידוד מערכות. יש איתנו עוד דובר אחד מאוסטרליה, הרב בנימין זאב אלטון. הוא הרב של קהילת The Great Synagogue בסידני, אחת מהקהילות המובילות והחשובות של יהדות אוסטרליה בכלל, יהדות סידני בפרט. הוא מוסמך ישיבת חובבי תורה. הרב בנימין, תודה על ההצטרפות שלך. אתה היית באירוע בבונדיי ביץ'. אתה מנהיג קהילה של קרוב ל-600 משפחות. נשמח מאוד לשמוע את דבריך, וכמובן דרכך גם להעביר את תנחומינו לכל משפחות הנרצחים, תפילותינו עם משפחות הפצועים. הרב בנימין, בבקשה. << אורח >> בנג'מין זאב: << אורח >> (אומר דברים באנגלית, ולהלן התרגום): תודה רבה על הזמנה לדבר בפני הוועדה. כמו ג'יליאן סיגל, אם יש שאלות ספציפיות שתרצו שאתייחס אליהן, אשמח מאוד לענות עליהן ככל יכולתי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> (אומר דברים באנגלית, ולהלן התרגום): אני חושב שמנקודת המבט שלנו, הדבר החשוב ביותר הוא ללמוד על הציפיות שלכם – ציפיות קונקרטיות וציפיות מיידיות – מהממשלה האוסטרלית. וגם מה הן הציפיות של הקהילה שלך, וציפיותיך כרב קהילה וכמנהיג קהילתי, ממדינת ישראל ומהמוסדות הלאומיים. מה אנחנו יכולים לעשות יותר כדי לתמוך בקהילה שלך באוסטרליה? << דובר_המשך >> בנג'מין זאב: << דובר_המשך >> (אומר דברים באנגלית, ולהלן התרגום): מהממשלה האוסטרלית, אני מסכים עם ג'יליאן סיגל, שיש צורך בתגובה מהירה ומקיפה לדוחות שלה על אנטישמיות, דבר שחסר עד כה, וכן לקחת אחריות על ההגנה של אזרחי אוסטרליה היהודים. אנחנו אזרחים של המדינה הזאת כמו כל אחד אחר, וזכאים להגנה של הממשלה שלנו. וההגנה הזאת נכשלה ב-14 בדצמבר, וכעת יש צורך להשיב אותה. והיא לא יכולה לשוב בשיטות כמו בקרה על הנשק. שם לא נמצא שורש הבעיה. שורש הבעיה נמצא באנטישמיות המושרשת ובשפה אלימה, שמוצאת את ביטויה בהתקפות פיזיות אלימות שראינו בערב חנוכה. באשר לממשלת ישראל, אני חושב שאנחנו רוצים תמיכה מוסרית. אנחנו רוצים צורות ראויות של עידוד דיפלומטי כדי לסנגר למען רווחת הקהילה היהודית באוסטרליה. אינני חושב שאנחנו רוצים או צריכים אבחנות מרחוק באשר מה בדיוק הבעיה ומה בדיוק הפתרון, משום שזה בקושי ידוע לממשלות זרות. יש מומחיות כאן באוסטרליה – ג'יליאן סיגל ואחרים, הגופים הקהילתיים היהודיים בתוך המדינות וברמה הלאומית – שכבר ניתחו את הבעיה והחלו לפתח לה פתרונות. ואני חושב שעידוד מצד ממשלת ישראל לתת אמון במוסדות היהודיים באוסטרליה, להקשיב לניתוחים שלהם ולהקשיב לעצות שלהם, יהיה הדבר החשוב ביותר שממשלת ישראל יכולה לעשות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> (אומר דברים באנגלית, ולהלן התרגום): הרב, אני רוצה להודות לך על כל הערותיך, אבל במיוחד על ההערה האחרונה. אני חושב שאנחנו כישראלים צריכים להתייחס למה שקרה בסידני ברגישות רבה, ועלינו ראשית להקשיב למנהיגים – למנהיגים רבניים, למנהיגים קהילתיים ולמנהיגים ציבוריים של הקהילה היהודית באוסטרליה – ואז להגיב כדי לוודא שאנחנו מתייחסים לכל הרגישויות הנדרשות, ולא לפעול מייד כישראלים; ולזכור שבסופו של דבר האירוע הנורא הזה קרה בארצכם. אנחנו מחויבים להגיב כמולדתם של כל היהודים ברחבי העולם וכמדינת הלאום של העם היהודי. אבל עלינו גם לעשות זאת ביחד או עם הכוונה והנהגה של הקהילה היהודית המקומית. אני מקווה שהמסר הזה יתקבל היטב על ידי השרים של ממשלתנו ועל ידי מנהיגי המדינה הזאת. אנו יודעים כיום שהגבולות בין הסתה רדיקלית, אנטי ישראלית, לבין אנטישמיות הם הרבה יותר מטושטשים מאשר בעבר. אך עלינו גם להיות אחראים מאוד באופן שבו אנו מתייחסים לביקורת הגלובלית או לביקורת מצד ממשלות זרות כלפי מדיניות ממשלות ישראל, ולא לבלבל ביניהן או לא לקשור אותן אוטומטית לאנטישמיות, אם אנו רוצים להילחם בתופעה הנוראית הזאת באופן רציני. אז תודה לך, הרב, על הערותיך החשובות. ושוב, תנחומינו העמוקים לכל המשפחות האבלות, וחנוכה שמח. << אורח >> בנג'מין זאב: << אורח >> (אומר דברים באנגלית, ולהלן התרגום): תודה לך. חנוכה שמח גם לך. תודה רבה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה. תמשיך להעלות את האור ביחד עם חברי הקהילה. מכובדיי, אנחנו נפנה להערות של שני חברי הכנסת שכיבדו אותנו בנוכחותם. נשמע כמובן נציגים של החברה האזרחית, נציגי משרדי ממשלה. חבר הכנסת ביטון, וחברת הכנסת צגה מלקו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> (אומר דברים באנגלית, ולהלן התרגום): כדי לכבד את אנשי אוסטרליה שנמצאים איתנו עכשיו, אדבר באנגלית. תודה, יושב-ראש הוועדה, על קיום הדיון הזה בכנסת מייד לאחר ההתקפה הנוראית הזו על הקהילה היהודית באוסטרליה. אנו שולחים תנחומים למשפחות, ומתפללים להחלמת הפצועים, ויש הרבה אנשים שנפצעו קשה. לצערנו, קיבלנו חדשות רעות על פצוע נוסף שנפטר. הייתי באוסטרליה לפני חודש, ונדהמתי לראות איזו קהילה מיוחדת וחזקה קיימת שם; רק לשמוע ש-70% מבני הקהילה היהודית האוסטרלית ביקרו בישראל. מאות, ואולי במשך השנים אלפים, של צעירים מאוסטרליה באו לכאן ושירתו בצה"ל. לראות את בתי הכנסת באוסטרליה עם דגלי ישראל, עם תפילה לשלום חיילי צה"ל, עם תפילה לקיומה של מדינת ישראל. אנחנו כאן, קודם כול, אומרים תודה ענקית על התמיכה שלכם. אבל זהו רגע מזעזע בקהילה היהודית האוסטרלית, וזה לא מפתיע. במהלך הביקור עם שר העלייה והקליטה ועם משלחת הסוכנות היהודית, שמענו מהמנהיגות באוסטרליה – מנהיגים מדהימים – שאמרו לנו שבשנתיים-שלוש האחרונות אוסטרליה כבר אינה בטוחה ליהודים, אחרי 100 שנים מאז שניצולי שואה הגיעו והיהודים היגרו לאוסטרליה, משום שהם חשבו שזה המקום הבטוח, השקט והמבודד ביותר, שבו הם לא יראו עוד מלחמה ושפיכות דמים. ופתאום הם רואים התקפות על בתי כנסת עם בקבוקי מולוטוב, התקפות על יהודים ברחובות, התקפות על יהודים באוניברסיטאות, התקפות על מסעדות כשרות. זה כבר לא בטוח ולא קל להיות אדם יהודי באוסטרליה. ושמענו זאת מהמנהיגות – היינו במלבורן ובסידני – מסם ואליס שכנא אשר אירחו את המשלחת, מבנג'י ושרונה יוטקוביץ', ממוריס סימון אשר שלח את ילדיו ועבד קשה כדי לתמוך בחיילים אחרי שסיימו את השירות. והיושב-ראש התחייב לקיים דיון המשך כיצד אנחנו הולכים לתמוך באותם ילדים מופלאים שבאו ותמכו בישראל. עכשיו זה הזמן שלנו כאן בכנסת, בפרלמנט ובממשלת ישראל, לפעול. זה עתה סיימתי, ואתם הצטרפתם אליי, ואני מעריך זאת, דיון באולם המליאה על מתקפת הטרור באוסטרליה, אך עם מטרה ברורה: תוכנית עבודה של ממשלת ישראל לגבי משמעותו של הרגע ההיסטורי העצוב הזה בקהילה היהודית באוסטרליה בשני היבטים: ראשית, מה הממשלה הולכת לעשות מול ממשלת אוסטרליה כדי להבטיח את ביטחונם של אזרחים יהודים באוסטרליה. שנית, כיצד אנחנו הולכים לחבר קהילות כדי לתמוך בהן, ובאופן ברור, אמרתי, להשקיע בקהילה היהודית באוסטרליה. הם תרמו לנו הכול: תמיכה, חיילים, משלחות, תקצוב, פילנתרופיה, במשך יותר מ-100 שנה. זה הזמן שהממשלה תראה לכנסת שהיא משקיעה משאבים בתמיכה בקהילה היהודית האוסטרלית. אני רוצה שתעבדו איתי על כך, ולא לתת חיים קלים. אתם יודעים, אנשים יכולים להצהיר הרבה דברים, אבל אנחנו צריכים מעשים ותוצאות. ואני יודע שאתם אנשי עשייה. אז, שוב, אנו שולחים חיזוקים לקהילה היהודית באוסטרליה. אנו אומרים תודה על מה שעשיתם למען ישראל. אבל עכשיו אנחנו כאן חייבים לעבוד ולעשות מעשים עבורכם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת ביטון. חברת הכנסת צגה מלקו. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש, שאתה מקיים את הדיון החשוב באמת בהתראה קצרה. אני אדבר בעברית. האמת, כמו שאמר יושב-ראש הסתדרות הציונית העולמית, מר יעקב חגואל, אני לא הופתעתי. כי הכתובת הייתה על הקיר. מאז 7 באוקטובר ראינו את זה, כולנו. אפילו אלה שלא נסענו מפה, ראינו בכלי תקשורת בעולם מה שמתרחש באוסטרליה. ובמקרה, גם יש לי קרובי משפחה שגרים שם. ואני שומעת, אני רואה, ולא הופתעתי. יחד עם זאת, גם תסתכלו, בעולם מנסים להפריד בין מדינת ישראל לעם היהודי. אם שמתם לב, ברובם אומרים: אנחנו לא נגד יהודים; אנחנו נגד מדיניות של מדינת ישראל. האמת היא שאנטישמיות תמיד הייתה, ועכשיו אנחנו רואים, זה התעצם. במיוחד, אני חושבת, אדוני יושב-ראש, אולי לא בתקופתך או בתקופה של היו"ר הקודם, היה דיון. ב-700% גדלה האנטישמיות באוסטרליה. וזה היה לא מזמן. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> היו כמה דיווחים. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> כן. זה רק המקרה המדווח, שדיווחו אנשים את המקרה שהם עברו. לכן לא הופתענו. ידענו. ופשוט מה שמצער פה – אני חושבת שמהבית הזה צריכה לצאת קריאה חזקה: מי שאחראי זה ממשלות של אותן מדינות. הן אחראיות. וראש ממשלה אחראי, של אוסטרליה, אני מתכוונת. כל מקום בעולם, האנטישמיות המסורתית, הוותיקה, הייתה, וגם עד היום קיימת. אני בעצמי השתתפתי, לפני שנכנסתי לכנסת, בכמה מדינות להתמודד מול BDS. פעם בשנה ישראל כמדינת אפרטהייד, יש כנס כזה בדרום אפריקה, בספרד, באירלנד, בארצות הברית, באנגליה. אני השתתפתי בכמה מדינות. לכן העם היהודי בכל מקום נרדף, לא משנה איפה הוא יהיה. אבל מי שאחראי הן הממשלות, המדינות, איפה שהם גרים. יש אנשים שאומרים לפעמים: נו, יעלו לפה, יעלו לפה. אני לא רואה בזה פתרון. אדם צריך לחיות איפה שהוא רוצה. בשביל זה יש לנו מדינה, נכון, חזקים. אבל לא בשביל שיברחו, יבואו כולם. רוצים לבוא, בשמחה רבה. אני בתור עולה חדשה, אני יכולה להגיד את זה, המקום הכי בטוח הוא פה. אבל בן אדם צריך לחיות איפה שנוח לו. ותרשו לי, באמת, להשתתף בצערן של המשפחות. תנחומיי גם לפצועים. שמענו מהרב כמה ילדים נשארים יתומים. לנו יש אחריות. כישראלים, כמקבלי החלטות וכחברי כנסת, יש לנו אחריות למשפחות האלה, לילדים בכל העולם, איפה שנמצאים היהודים. זו אחריות גם עלינו, חבריי. אני מודה לכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת מלקו. מכובדיי, מכיוון שגם נמצאים איתנו משרדי ממשלה, אז אני אפנה ברשותכם לדובר מהחברה האזרחית, ואז לאחד מנציגי משרדי הממשלה. אנחנו גם מוגבלים בזמן בגלל כללי הבית בחנוכה. אז נבקש להתמקד בעיקר וגם באמירות שנוגעות למה צריך לעשות. בסדר? אז ראשון הדוברים, עמיתנו, חברנו, אילון לוי, לשעבר מראשי מערך ההסברה של מדינת ישראל. אנחנו עדיין ממתינים למינוי ראש מערך הסברה למדינת ישראל. אבל בינתיים נשמח לשמוע את ההתייחסות שלך, אילון. לאחר מכן נפנה לנציג משרד ממשלתי, כפי שאמרתי, ונעשה פינג-פונג בין הדוברים. בבקשה, אדוני. << אורח >> אילון אסלן-לוי: << אורח >> תודה רבה, יושב-ראש הוועדה, כבוד הרב קריב, על ההזמנה לשאת דברים בפני הוועדה. לפני 14 חודשים יהדות סידני קיימה עצרת בחוף בונדיי לאחר הירצחם של ששת החטופים במנהרה בעזה. פשוט נשבר הלב לחשוב שבדיוק אותם יהודים נטבחו בדיוק באותה נקודה. ולכן היה כבוד גדול לארח עצרת בחוף פרישמן בתל אביב שלשום, שגם אנחנו נעמוד לצידם. עתיד עם ישראל, משימה משותפת ליהדות התפוצות ולעם היושב בציון. בנושא ביטחון וצבא אנחנו מצפים בצדק שמדינת ישראל תתפוס פיקוד ושיהדות התפוצות תיישר קו פחות או יותר, שתביע ביקורת, אבל שתשחק תפקיד מסייע. כמו כן, בנושא המאבק באנטישמיות, אנחנו חייבים להודות בענווה שעם כל הרצון להיאבק באנטישמיות ונגד שנאת יהודים, יהודי התפוצות הם אלה שנמצאים בחזית, בחזית השמינית, בקו האש, בסכנת חיים. הם אלה שחווים את השבר ואת המשבר יום-יום, והם אלה שחייבים להוביל ומובילים. תפקידנו לסייע, לתמוך, לתת גב וכתף. ולכן חשוב מאוד שהתחלנו את הוועדה הזו עם פנייה ליהדות אוסטרליה בשאלה היא: מה אתם רוצים שאנחנו נעשה? כי אתם בפרונט בסיפור הזה. על מנת לתמוך בהם, אנחנו חייבים להבין את טיב האיום. והאיום הוא של מלחמה עולמית נגד היהודים בכל העולם, כפי שהיטיב להגדיר יושב-ראש ההסתדרות הציונית זה עתה. לא מדובר רק באנטישמיות קלאסית, הגם שהיא חיה ובועטת. זו שמגדירה יהודים כנטע זר בקרב העמים הזרים. אדרבה, בשמאל הרדיקלי בעולם יש רבים שבעי רצון מהיותם של היהודים מיעוט כנוע ונרדף. אבל יש מחיר במקום של היהודים בחברה במערב. והמחיר הזה הוא מבחן טהרה. הבעיה שלנו הוא לא עם היהודים, יגידו, אלא עם מדינת ישראל. הרי מדינת ישראל היא מדינה קולוניאליסטית, מדינת אפרטהייד, שנבנתה על טהרת הגזע הלבן, שמבצעת רצח עם נגד חפים מפשע. ואלה ממש האשמות שמניעות את שנאת היהודים ברחבי העולם. עיקר התנופה של שנאת היהודים המודרנית היא שנאת ישראל. שנאה שמתבססת על שלוש עלילות גדולות שעימן כבר אי-אפשר להתווכח בחוגים גדולים ונרחבים: שישראל היא מדינת אפרטהייד; שהיא מדינה קולוניאליסטית; ושהיא מבצעת רצח עם. וכמובן ששלושת המיתוסים הללו לא נולדו לאחר 7 באוקטובר. זו שנאה שקובעת שמדינת היהודים זו היא הנטע הזר בקרב העמים. והתנועה הזאת, בין אם היא מכוונת על ידי גורמים מדינתיים ובין אם קיבלה חיים משלה, משחקת בהפרד ומשול. היא מחלקת יהודים בתפוצות ליהודים טובים וליהודים רעים. יהודים רעים הם אלה שמזדהים עם מדינת ישראל, שמציבים דגלי ישראל בבתי הכנסת שלהם, ששרים את התקווה בכל הכנסים, ששולחים בני נוער לארץ. ואני חייב לומר, כמי שביקר באוסטרליה לפני שנה ובכל העולם, שישראלים לא מבינים עד כמה עמוקה ההזדהות הזו עם מדינת ישראל בקהילות היהדות בתפוצות. הן לא רק כספומט. ומנגד יש את היהודים הטובים. יהודים טובים בחוגים מסוימים הם אלה שמפנים עורף לישראל, שמצטרפים לאשמות החמורות נגדה, ושיזרקו אותנו מתחת לגלגלי האוטובוס. התנועה האנטי ציונית בעולם מנסה לצייר את מדינת ישראל כמרושעת מגרמניה הנאצית, כי רצונה להשמידנו. ולכן היא רוצה לשכנע ציבורים רבים במערב שדיננו להישמד, שישראל היא מדינה לא לגיטימית, וכפועל יוצא כל מי שמשתייך אליה הוא לא לגיטימי, ודינו פשוט להיטהר מהחברה המנומסת. מופעל כיום מכבש לחצים אדיר על יהדות התפוצות לנטוש את ישראל כמחיר של הקבלה במערב. וגם זה לא יציל אותם. אני מדבר עם יהודים בעולם שמספרים לי על החשש להזדהות עם ישראל, להזכיר את השם ישראל, אפילו להזדהות בתור יהודים, מחשש שההשתייכות לישראל מכתימה אותם, שההשתייכות עם ישראל מדביקה להם אות קין על המצח. כוחנו בעולם הוא ביכולת שלנו לעורר השראה והשתאות בקרב יהודי התפוצות, ולכן אויבינו העמלים לעורר בהם בושה וסלידה. לכן אני מפציר בכנסת להבין שההסברה היא מרכיב חיוני בביטחון מדינת ישראל ובביטחון העם היהודי כולו בתפוצותיו. כשמדברים על הסברה לא מדובר ב-PR, ביח"צ, אלא על קרב על דעת הקהל העולמית שנהייתה לרעילה מאוד מאז טבח שמחת תורה. כי אנחנו לא רוצים שיהדות העולם תיכנע ללחץ הזה ותאמץ את הפתרון הקל לכאורה שמציעים לה, שהתרחקות מישראל כמעין שעיר לעזאזל, כמו שרבים דוחקים בהם לעשות. אנחנו רוצים וחייבים שיעמדו על החיבור הטבעי בינינו לביניהם, שימשיכו לראות במדינת ישראל מפעל משותף, לא משהו שחייבים להתרחק ממנו, ושיאבקו נגד שלוש העלילות המרכזיות שמניעות את שנאת היהודים המודרנית, כאמור: העלילה על רצח העם, על אפרטהייד ועל מדינה קולוניאליסטית. מדינת ישראל, לצערי הרב, הפקירה את הזירה התקשורתית במהלך רוב המלחמה. יש שעושים עבודה מעולה. אני אתמול התראיינתי בטלוויזיה הבריטית. מייד אחריי עלתה סגנית שר החוץ שרן השכל, שבאמת נלחמת בחזית. אבל טרם התקבלה החלטה ברמה הממשלתית, המדינית, שהקרב על דעת הקהל העולמית הוא מרכיב אסטרטגי של ביטחון המדינה. זה אומר שאנחנו חייבים לגייס סיירת של דוברים בכל השפות שיסתערו על אולפני הטלוויזיה ויראו נוכחות, כי אם אנחנו לא נמצאים שם, וידברו עלינו, ידברו לרעתנו. זה אומר לגלות אפס סובלנות כלפי אמירות קיצוניות מצד מקבלי החלטות בישראל, בממשלה ובכנסת, שרק מזינות את הטענות הכי קשות נגדנו בעולם, ונעשה פה נזק עצמי לאין שיעור במהלך המלחמה. וזה אומר להעמיק בצורה מסיבית את התוכניות שמקרבות את התפוצות לישראל. קראתי מחקר על מה שמגדיר את יהודי 8 באוקטובר, אלה שפתאום קיבלו בוקס בבטן ב-7 באוקטובר והזדהו יותר עם ישראל. והם אלה שקיבלו חינוך יהודי כשהם היו ילדים, שגדלו על החיבור הזה שעבורם ישראל זה לא משהו תיאורטי, אלא מקום באמת חי שיש איתו קשר הדוק. ובאמת ליהדות אוסטרליה יש את הקשר ההדוק הזה. אז אני מודה ליושב-ראש הוועדה על רשות הדיבור. תודה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אדוני, תודה על הדברים החשובים שלך כתמיד. אני כן רוצה לומר בתגובה שני דברים קטנים שלא משקפים איזושהי הסכמה. אני חושב שכל הדברים שאמרת הם חשובים ונכונים, בעיקר הצורך שלנו לשנס מותניים כמדינה בחזית ההסברה ולראות את זה כזרוע אסטרטגית של ביטחון לאומי. אני כן בהקשר הזה רק רוצה לחדד שתי נקודות. האחת היא שטוב עשית שהתמקדת באמת בשלוש עלילות שמזינות את הקמפיין האנטי ציוני והאנטי ישראלי ברחבי העולם. צריך להקפיד בהתמקדות בעלילות הללו, ולא לטשטש את הגבולות בין ביקורת בין-לאומית או דיפלומטית, שהיא לגיטימית בעולם שבו אנחנו חיים, כלפי מדיניות כזו או אחרת. אנחנו צריכים, ולא תמיד הפוליטיקאים הישראלים ודובריה של הממשלה יודעים להקפיד, לבצע את ההבחנה בין עמדה, שגם אם היא לא נוחה למדינת ישראל, היא עמדה לגיטימית בשוק הדעות הבין-לאומי, ולא לשחוק את העמידה שלנו נגד עלילות הדם שאתה דיברת עליהם על ידי הפיכת כל ביקורת על התנהלות של מדינת ישראל לדבר לא לגיטימי. זה פוגע במאמץ שלנו בתחום ההסברתי ובשמירה על האוהל הרחב הזה של אוהדי ישראל ואהבת ישראל. והדבר השני קשור באמת לדברים שאולי אמרת בסוף. מחר אנחנו מציינים את יום התפוצות בכנסת. נכון לרגע הזה, על שולחנה של הכנסת מונחות הצעות חוק שהגיעו מחברי קואליציה שנוגעות בעצבים הכי חשופים של המחלוקות בתוך העם היהודי. יש פה ניסיון עיקש על ידי חלק מחברי הקואליציה, למשל, להחיות מחדש את חקיקת מיהו יהודי, במקום שממשלת ישראל תבוא ותאמר אחרי ה-7 באוקטובר: אנחנו פשוט שמים את כל העניין הזה בצד. זה לא אומר שאין מחלוקת. מחלוקת היא דבר לגיטימי. אבל אי-אפשר לאחוז במקל בשתי קצותיו. אם אתה רוצה לדבר על העמידה הסולידרית של כל העם היהודי ומדינת ישראל במרכזו, אי-אפשר להשיג את זה, אם אנחנו נגררים עוד פעם למחלוקות שהרחיקו את יהדות התפוצות מישראל. ופה לא די בזה שהממשלה אומרת: טוב, נדבר על זה עוד כמה שבועות, בסדר? אל תצביע עכשיו. וזה מה שקורה כרגע בבית הזה. לממשלה אין עמדה. הציפייה שלי כיו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, גם כאיש היהדות הרפורמית, היא שממשלת ישראל הנוכחית תאמר לחברי הקואליציה: ממש לא בבית ספרנו, אחרי מה שקרה ב-7 באוקטובר. בבונדיי ביץ' עמדו ביחד חסידי חב"ד עם חברים בקהילות Modern Orthodox, כמו הרב בנימין שדיבר כאן. עמדו שם ישראלים חילונים, ישראלים מסורתיים שגרים באוסטרליה. עמדו שם גם יהודים רפורמיים וקונסרבטיביים. ואוי לנו אם מדינת העם היהודי ברגעים הללו תחזיר אותנו מחדש למחלוקות המיותרות הללו. נגיע לימים טובים, אז נחזור להתווכח על מה שלא צריך להתווכח. << דובר_המשך >> אילון אסלן-לוי: << דובר_המשך >> אמת דיברת. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מכובדיי, אני אפנה, ברשותך, בעקבות הדברים של אילון, למשרד החוץ. נמצא איתנו סמנכ"ל אסיה במשרד. לאחר מכן שותפו של אילון, נתן, ימשיך את דבריו. בבקשה. << אורח >> אביב עזרא: << אורח >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני לא רוצה לקחת הרבה מזמנם של המשתתפים פה, היות שאנחנו דיברנו באריכות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן. << דובר_המשך >> אביב עזרא: << דובר_המשך >> אבל אני כן בקצרה רוצה לומר גם בהיבט הספציפי של אוסטרליה וגם להתייחס לדברים שנאמרו. ספציפית לפיגוע הנורא באוסטרליה, תנחומים כמובן למשפחות של ההרוגים והנפגעים. אני שוחחתי עכשיו עם השגריר שלנו שנמצא בסידני. שר החוץ שוחח עם עמיתתו פני וונג פעמיים ב-48 ושמונה שעות האחרונות. נציג הממשלה, השר שיקלי, נמצא בסידני בביקור הזדהות, ונפגש עם הקהילה והנפגעים. השגריר שלנו, כאמור, נמצא שם, נפגש עם ראש הממשלה של ניו סאות' ויילס. והמפכ"ל וגורמי הביטחון וכיוצא בזה. ויש קשר הדוק עם הקהילה, כולל סיוע קונסולרי של הקונסולים שלנו גם למשפחות ישראליות שהגיעו לשם. מדברים כמובן עם הקהילות. יש שם אבל כבד, לצד כמובן כעס רב על האווירה טרום הפיגוע. אני רוצה לומר, כמו שאמרה חברת הכנסת, הכתובת הייתה באמת על הקיר. בהנחיית שר החוץ, אנחנו בחודשים האחרונים מצלצלים בכל הפעמונים, גם מול מקבלי ההחלטות ברמות הכי גבוהות, הן שר החוץ, הן ראש הממשלה, הן נשיא המדינה, מול הגורמים המקבילים שלהם באוסטרליה. האוסטרלים, האמת, עצמם הכירו בכך. יש ועדת דוח מודיעין לאומי שלהם, שהוא בעצמו מדבר על הקושי, וגם כמובן מינו את השליחה שאתה הבאת פה, כבוד היושב-ראש, לדבר בפני הקהל. וגם היא אמרה שתוכנית העבודה נמצאת. רק צריך לוודא שהיא מיושמת גם בקמפוסים, גם באקדמיה, גם בתקשורת. כל האירוע הזה שאנחנו מדברים עליו, הפיגוע הנורא הזה, הוא אירוע קצה שיושב על כר של שטנה ושנאה, ובו צריך לעסוק. מדינת ישראל צריכה להבין שהסיפור – ואנחנו מסתכלים על זה בתור משרד החוץ, להבין שהסיפור הזה דורש מענה. אני אסיים בזום-אאוט כדי לא לקחת יותר מדי מהזמן. שר החוץ זיהה בדיוק את הבעיה הזאת של ההסתה, זיהה בדיוק את הבעיה הזאת של התודעה. הוא ממנה עכשיו במשרד החוץ ראש מערך של דיפלומטיה ציבורית, שאמור לרכז ולתכלל את כל האלמנט הזה של הלחימה בתודעה ובשטנה ובהסתה ברשתות החברתיות, וכמובן בשטח עצמו, לרבות אמירות ג'נוסייד נגדנו, כלפי מדינת ישראל. מה זה הרי Palestine will be free from the river to the sea? זה סוף מדינת ישראל. מה זה Gas the Jews? אי-אפשר לפרש את זה בצורות אחרות. שר החוץ ממנה ראש מערך דיפ"צ. מדינת ישראל, ממשלת ישראל, צריכה להקצות לזה משאבים, והיא מקצה לזה משאבים. וזה הופיע גם בשנה שעברה בכספים הקואליציוניים שהשר הביא איתו, יותר מחצי מיליארד שקלים, שזה מעולם לא היה במדינת ישראל. וגם במבט קדימה, כמו שאתה ציינת, כבוד היושב-ראש, במספרים משמעותיים. אנחנו הבאנו, ובזה באמת אני מסיים, עם הכסף הזה מאות משלחות בחודשים האחרונים שעשו את ההבדל. אבל אנחנו מתמודדים מול גלים באמת עצומים. החברה האזרחית שאתה הבאת לפה היא סופר משמעותית, כי בסופו של דבר לממשלת ישראל יש נגיעה מסוימת. אבל אנחנו צריכים גם את החברים מהחברה האזרחית וגם, כמו שאתה אמרת, את התפוצות. ובזה אנחנו מקווים שנביא בשורות טובות. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, אדוני. אנחנו גם נמשיך לעסוק בעניינים הללו בהמשך. רק ברוח הדברים גם שנאמרו פה, אני כן מבקש, והוועדה מבקשת, ממשרד החוץ לתת את דעתו על הצורך בתקשורת שוטפת, פתוחה, כנה, עמוקה עם המנהיגות היהודית לכל גווניה בקהילות בתפוצות, בסדר? באמת לא כל ה-Know-How נמצא בירושלים. והרבה פעמים בירושלים האוזן פחות מיומנת למה עובד בסידני, ומה עובד בבואנוס איירס, ולמה עובד בלונדון. והיכולת של משרד החוץ לבנות פה מערכת של יחסים באמת פתוחים, הוגנים, בגובה העיניים, שמותר לדבר בהם גם על הבדלי השקפות עם המנהיגות היהודית והקהילות היהודיות והארגונים היהודים ברחבי העולם, זה הבסיס לפעולה אפקטיבית. זה חייב להיות באמת משותף. אני בטוח שתיקחו את זה לתשומת ליבכם. גם מה שאמרת על החברה האזרחית, אני חושב שבשנתיים האחרונות החברה האזרחית, בלי מסד של תמיכה מהממשלה, שהייתה עסוקה בדברים אחרים, עשתה דברים מאוד מאוד גדולים בתחום ההסברה והלחימה בעלילות הדם. למיטב ידיעתי, למשרד החוץ אין תקנות תמיכה כמו למשרדים אחרים. לרוב משרדי הממשלה יש תקנות תמיכה. הם מכירים בזה שחלק מהפעולות שלהם מבוצעות גם בעזרת גופים בחברה האזרחית. יש תקציבים משמעותיים שהשר סער הביא לתחום ההסברה. אני קורא למשרד החוץ לראות איך בתוך המהלך החשוב, שצריך להיות רובו בתוך המשרד, יש גם הבנה בתפקיד המאוד מאוד משמעותי של גופים אזרחיים שפורצים דרכים חדשות, שמשמיעים קול חדש. צריך להסתכל פה על הדור הצעיר שמדבר שפה משלו, מדבר אותה ברשתות ובפלטפורמות משלו. אני ממש קורא למשרד החוץ לחשוב על התקנת תקנת תמיכה לתמיכה בארגונים בחברה האזרחית הישראלית, שעוסקים במשימה הזאת של הסברה מכל גווני הקשת ומכל סוגי הזהויות הישראליות. אנחנו צריכים לרתום את כולם באוהל הציוני והיהודי והישראלי הרחב. אז תודה. אני פונה לנתן יואל, שמעבר לעובדת היותו ממקימי מיזם הדוברות האזרחית ושותף של חברנו אילון, הוא גם עולה. אני כבר לא אומר עולה חדש, למרות שעל פי הגדרות משרד העלייה, אתה עדיין עולה חדש, כי זה פחות מעשר שנים. אז נאמר כך, אתה עולה חדש וישראלי ותיק ביחד. אז נתן עלה מאוסטרליה. במובן הזה, אני חושב שהוא משמיע קול חשוב. יש באמת עשרות אלפי ישראלים שעלו מאוסטרליה, וקולכם בעניין הזה מאוד מאוד חשוב. אז בבקשה, נתן. << אורח >> נתן אלברט יואל: << אורח >> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חבר הכנסת הרב גלעד קריב. חברי הוועדה, שמי נתן יואל. אני אפרט על שני דברים היום. אחד קצת יותר על הקהילה האוסטרלית שבה גדלתי. ואז יש לי שלוש המלצות שאני רוצה לשתף, שבעצם הבנו מהזמן שהקמנו את המיזם של אילון. עליתי לארץ מאוסטרליה לפני כשמונה שנים. הייתי מעדיף לא להיות פה היום. שישה ימים אחרי ה-7 באוקטובר נקראתי להשתלב במאמץ ההסברתי באנגלית בלשכת ראש הממשלה. בשנתיים האחרונות למדנו על בשרנו עד כמה דעת הקהל הבין-לאומית והנרטיב סביב המלחמה משפיעים על מרחב התמרון של מקבלי ההחלטות, וגם כיצד מדיניות הממשלה משפיעה על שדה הקרב ועל חיי חיילינו. ראינו את זה בזמן אמת. ככל שהתמיכה הבין-לאומית הלכה ונשחקה, הלחץ עלינו גבר, וכך הצטמצם חופש הפעולה המדיני והצבאי. אני רוצה להתחיל דווקא מהסוף, מהשורה התחתונה. אותם נרטיבים שכובלים אותנו בשדה הקרב משפיעים גם באופן ישיר על יהדות התפוצות. ככל שישראל עוברת דה-לגיטימציה, יהודים בחוץ לארץ הופכים למטרה. המאבק על הסיפור שלנו הוא אינו רק חלק ממאמץ הלגיטימציה הביטחונית המדינית, אלא הוא בלתי נפרד מהמאבק באנטישמיות. אני רוצה להביע את תחומיי עמוקים. ליבי עם המשפחות, עם הקהילה היהודית באוסטרליה, שבה גדלתי, שנמצאת היום באבל ובהלם. כדי להדגיש עד כמה הקהילה הזו קטנה ומגובשת, נראה שהוועדה מכירה את זה, פרסמתי סטורי באינסטגרם שלשום על הרב אלי, זיכרונו לברכה, שנרצח בפיגוע. וטלי, ידידה לספסל הלימודים מבית הספר שבו למדתי, מייד שלחה לי הודעה, שהבן דוד שלה נשוי לאחות של הרב אלי. באוסטרליה, כמו בישראל, כולנו מחוברים, כולנו מכירים את כולם. כמו הרבה משפחות יהודיות באוסטרליה, אני צאצא של שורדי שואה. סבא שלי, ישראל היה שמו, איבד כמעט את כל משפחתו בשואה. ניצול, עלה ארצה ולחם במלחמת השחרור. הוא פגש את סבתא שלי בתל אביב, גם היא ניצולת שואה, שמשפחתה נמלטה לאוסטרליה. והם בנו יחד את החיים שלהם שם. מבחינתם, אוסטרליה הייתה בקצה העולם, מקום שסימל שקט ויציבות, מקום רגוע שבו יוכלו לאסוף את השברים ולבנות את החיים מחדש. אחת התמונות החזקות שיש לי זאת בעצם תמונה של סבא שלי יושב ליד רדיו ישן, עוקב אחרי החדשות מישראל. כל פעם שהוא היה שומע עברית או שומע את התקווה, הוא היה בוכה. הצד השני של המשפחה שלי, היא נמצאת באוסטרליה כבר ארבעה דורות. הקהילות היהודיות שם מושרשות מאוד. יהודים נמצאים שם מאז 1788, כולל יהודים שהגיעו באוניות הראשונות של הבריטים. זו קהילה גאה, חזקה ועתיקה מאוד. כל האחים והאחיות שלי כיום חיים בארץ. אחד מהם חייל בודד. אחת נשואה לחייל בודד. חשוב לי להדגיש את הנקודה הזאת. לא ברחנו משום דבר ומאף אחד, ולא ברחנו מאנטישמיות. היו לנו באוסטרליה חיים נוחים ומלאים, מקום שבמשך שנים רבות הרגיש כמו גן עדן. גדלנו בחיק הורים אוהבים שחינכו אותנו לציונות ולאהבת הארץ. בחרנו לבנות את החיים שלנו כאן מתוך עוצמה ותחושת שליחות, ולא מתוך איזושהי בריחה מאנטישמיות. מה שמתרחש בשנתיים האחרונות באוסטרליה הפך אותה לכמעט בלתי מוכרת עבורנו. לעומת אוסטרליה שגדלנו בה, או זו שסבא שלי הכיר, כמות המקרים האנטישמיים והסלידה כלפי מדינת ישראל הלכו והתגברו. הרבה מאיתנו הקטנו את הסימנים, אמרנו לעצמנו שאלה הם אירועים נקודתיים שלא משקפים את הרוב. אבל עמוק בפנים ידענו שמשהו השתנה. ממשלת אוסטרליה בוודאי נושאת באחריות למצב הזה, ויש הרבה שהיא צריכה ויכולה עוד לעשות. אבל היום אני רוצה להתמקד באחריות שלנו כאן בכנסת ישראל, משום שלמה שקורה כאן יש השפעה ישרה על יהודים שם. המסר המרכזי הוא פשוט: הקהילות היהודיות בעולם רוצות לשתף פעולה עם מדינת ישראל. הן מחפשות שותף בכל המובנים: תיאום, הקשבה ותמיכה. רוב מוחלט של יהודי אוסטרליה מזדהים כציונים, מעל 90% לפי רוב הסקרים. זו קהילה שאוהבת את ישראל ועומדת איתה איתנה. הכי חשוב, היא רוצה להרגיש בטוחה. כמעט שבוע לאחר 7 באוקטובר, יחד עם אילון לוי ועם עוד עולים אוסטרליים, נכנסתי למערך ההסברה הלאומי דל במשאבים וללא אסטרטגיה ברורה. היינו אזרחים שנשלפו מהחיים הפרטיים, והתייצבנו למשימה חשובה וניסינו במו ידינו לעשות סדר בתוך הכאוס. הצוות פעל כבר מהיום הראשון מול עיתונים מהתקשורת הזרה. בנינו פלטפורמה, תדרוך יומי לתקשורת הזרה, כמו שיש בבית הלבן. וזה עדיין ממשיך, היוזמה הזאת, בלשכת העיתונות הממשלתית עד היום. כתבנו תסריטים רבים לתקשורת בכל העולם. אבל היו רגעים שפשוט לא הצלחנו לעמוד בביקוש. נאלצנו לתעדף, לסמן תוכניות טלוויזיה מסוימות מסביב לעולם כלא מספיק חשובות. וכשאנחנו לא מילאנו את משבצת החדשות, הערוץ היה ממלא אותה בדובר או אקטיביסט מהצד השני. אם אנחנו לא שם, יהיה מישהו מהצד השני. הקהילות צמאות לתוכן. היו קהילות יהודיות שהעתיקו תכנים בצורה כל כך ישירה, שפלטפורמות הורידו להן את התוכן בטענה שבעצם העתיקו אותן. אם היינו עובדים מתואם עם נכסים שמיועדים לשימוש חוזר עם הרשאות ברורות ועם התאמה עם הקהילה, זה לא היה קורה. יכול להיות שחלקכם פה היום חושבים שזו מלחמה אבודה, שאנחנו טיפה בים, שלא נוכל להשפיע על האלגוריתמים. ואתם צודקים – אנחנו טיפה בים. אבל זו מלחמה שראוי להילחם בה. היא מעצבת דעת קהל, והיא עוזרת להגן על חיי יהודים. וכמו שסבא שלי היה מצטט, לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיפטר ממנה. אני אסיים בשלוש המלצות מעשיות, כולן מבוססות על שותפות עם הקהילה וגם מתוך שיחות עם קהילות ברחבי העולם, במיוחד מאוסטרליה. אז דבר ראשון, להקים חדר מצב קבוע, כמו שאילון אמר, שיכול לספק תגובה מהירה לתקשורת הזרה ולרשתות החברתיות. זה צריך להיות חדר מצב עם סמכות ועם אנשים דוברי שפות, לא רק אנגלית. דבר שני, המדינה חייבת להוביל את המאבק ברשתות החברתיות כמערכה רציפה, לא כתגובה מאוחרת. צריך לרכז את כל הדברים שקורים בעולם ולהיאבק בהם. אבל מדינת ישראל יכולה לשחק את התפקיד הזה ולהיות אחראית על זה. דבר שלישי, להקים מנגנון תיאום מסודר עם התפוצות. היושב-ראש דיבר על זה, וזה מאוד חשוב, שיהיה תיאום חזק בין הקהילות ברחבי העולם למה שקורה פה. לסיום, אנחנו עם אחד. מה שקורה כאן והנרטיב סביבו משפיע שם על אחינו ואחיותינו, היהודים בכל מקום שהם. חג חנוכה שמח. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> נתן, תודה על הדברים החשובים ועל ההמלצות, שאני כמובן מצטרף אליהן. זה רק מתאים שתדבר עכשיו נציגת משרד התפוצות. אחריה נפנה למנכ"ל אופק, ואנחנו מסיימים. בבקשה. << אורח >> שלומית המר: << אורח >> שמי שלומי המר. אני ראש אגף בכיר לניהול משברים ושיתופי פעולה בין ארגונים במשרד התפוצות. אני אתייחס ממש ממש בקצרה בגלל הזמן. אני אגיד שכמו שכולנו חווינו את 7 באוקטובר כאירוע מכונן, אנחנו במשרד התפוצות והמאבק באנטישמיות הבנו את הערך הרב של החברה האזרחית. אני מתייחסת פה לחבריי. ובמהלך התקופה הזאת גם יצאנו בקול קורא וגם הובלנו מיזם משותף למאבק באנטישמיות במצ'ינג. ובאמת הענקנו מיליונים למה שהחברה האזרחית כבר עושה רק ממקום של העצמה. אדוני היו"ר, דיברת על תמיכות. הצלחנו להקים מנגנון לתמיכות ממש כמה חודשים אחרי פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ולא היה צריך הרבה בשביל לקבל את התמיכה הזאת. מי שעשה עבודה וכבר עבד, פשוט העצמנו אותו, ונתנו את הכסף הזה. אבל לעניין הדיון שאנחנו נמצאים בו, אני רוצה להגיד שמשרד התפוצות והמאבק באנטישמיות הבין את גודל השעה, והקים בעצם את המשל"ט הלאומי, את המרכז לשליטה ובקרה למאבק באנטישמיות. אנחנו מנטרים שיח מאוד ממוקד בעולמות הדה-לגיטימציה והמאבק באנטישמיות בכל העולם, ברשת. אני מדברת על מידע גלוי, מידע מונגש. לצערי, היום אנחנו יכולים לראות את המפגע הבא גם מקליט את עצמו לפני שהוא יוצא מהבית. משרד התפוצות היה הראשון לזהות את ההתרעות שיצאו בעצם על הפוגרום באמסטרדם. לא הכול אפשר לפרט בוועדה הזו כי היא פומבית. אבל עד היום אנחנו מוציאים התראות ומידע לכלל הגופים, כולל גופים ביטחוניים, למשרדי הממשלה, למוסדות הלאומיים. ואנחנו מנגישים את המידע הזה בדיוק מתוך המקום הזה של בניית תמונת מצב עדכנית ונושמת עבור הקהילות היהודיות, שהן חלק מאיתנו. אנחנו רואים בדבר הזה מרכז שליטה לאומי של מדינת ישראל, הוא לא של משרד התפוצות. שמנו המון המון משאבים וכסף להקים את הדבר הזה. אנחנו נמשיך לפתח אותו ולגדול, לתת יותר מענים. אני מתייחסת רגע לאירוע הנוכחי של נושא הדיון. אז משרד התפוצות בעצם הוציא דוח מעמיק על המצב באוסטרליה בספטמבר האחרון, דוח שסוקר את האירועים האנטישמיים, את השיח ברשת, את המחוללים, את הארגונים המובילים, את המשפיענים שמחוללים את כל הדבר הזה. כמובן שהדוח הזה היה מונגש לכולם. אני אגיד שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם כל משרדי הממשלה. אנחנו מקבלים צי"חים וגאנטים על אירועים שקורים בתפוצות, גם ממשרד החוץ, ממשרד התרבות, ממשרד התחבורה. לפני כמה דקות העברנו להם התרעה על הפגנה שיש סביב עגינה של מנו ספנות. אנחנו כל הזמן מעבירים מידע, ואנחנו מקבלים את זה מכולם. כמו שאמרתי, זה מבחינתנו כלי ממשלתי רוחבי לכולם. החברים שהיו פה, גם מההסתדרות וגם מהסוכנות, אנחנו חלק מקרן הביטחון הלאומית. אנחנו מקצים משאבים, למרות שאנחנו משרד קטן, לטובת הביטחון והמיגון ולכל מה שקשור בהגנה על יהודים וישראלים בחו"ל. נמצא איתי פה מהמשרד ראש אגף בכיר לאנטישמיות. אני מדברת בשמו בגלל הזמן. מבחינת חוסן קהילתי, המשרד בעצם מהר מאוד הקים קו חם לישראלים באוסטרליה בשביל לתת סיוע פרטני. הוצאנו משלחת יחד עם הסוכנות היהודית כמובן. הוצאנו משלחת מומחים של מטפלים בטראומה, פסיכולוגים, אנשים שיוכלו לעמוד לצד הקהילה ולעזור. כמובן, כמו שאמר חברי אביב, שר התפוצות נסע תוך כמה שעות כבר להיות יחד עם הקהילה ועם האנשים שם. אנחנו בעצם מנסים לפחות להיות פה ולתת כל סיוע אפשרי. ונכון היה להתחיל את הדיון הזה בלשמוע את הצרכים מהשטח ואת האנשים שבעצם חוו את הדבר המזעזע הזה. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> אנחנו ממש חייבים לסיים, אני מתנצל, כי השומר כבר עומד כאן. << אורח >> שלומית המר: << אורח >> אז אנחנו נסיים. אנחנו רוצים רק להגיד תודה על הדיו זה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה לך, שלומית, ולכל צוות המשרד על העשייה. עוד פעם, אני לא אגע בדברים שעלו בדיון החסוי. אבל כמובן משרד התפוצות הוא שותף חשוב מאוד במהלך הזה, ויש דברים שנעשו במשרד התפוצות שהם באמת פורצי דרך, כמו הפעלת המשל"ט. צריך לוודא שהמשל"ט עובד מסביב לשעון. וזו כבר משימה ממשלתית. כן חשוב לי לומר שהציפייה שלי, ואני קורא לשר, ככל שהוא עדיין נמצא באוסטרליה, זה ביקור קצר, אני חושב שפגישות עם נציגי ממשלת אוסטרליה זה דבר חיוני וחשוב, גם כשיש לנו ביקורת. אז הביקורת צריכה גם להיאמר בתוך החדרים. אבל אם שר מממשלת ישראל נסע לאוסטרליה, מן הראוי שהוא ייפגש עם ממשלת מדינת ניו סאות' ויילס ועם השלטון ונציגי השלטון בקנברה. אני חושב שזה דבר שמתבקש וחשוב. יש לנו שני נציגים נוספים, ואז אנחנו חייבים לסיים. << אורח >> איתן קידר: << אורח >> ממש בקצרה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. נציג המטה לביטחון לאומי, ואז מנכ"ל חברת אופק ישראלי ביקש לדבר. אנחנו מסיימים. << דובר_המשך >> איתן קידר: << דובר_המשך >> שמי איתן. אני רמ"ח מודיעין לוט"ר. אני רק רוצה לגעת בהתממשקות של נושא השפעת הודעה בנושא הטרור. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> לא שומעים אותך בכלל. << אורח >> איתן קידר: << אורח >> שמי איתן. אני רמ"ח מודיעין לוט"ר במל"ל. רק באמת חצי דקה על נושא ההתממשקות של נושא התודעה, השפעה, על נושא איומי הטרור. כל מה שקשור להסתה, The Battle of Hearts and Minds, תודעה, הוא מחולל פח"ע מוכר. אני רוצה לתמוך בכל מה שנתן הזכיר כאן, המלצות שלו. אני חושב שזה יהיה חיוני לסכל, ממש לסכל את כל הנושא הזה של ההסתה הפרועה, שמגיעה לרמות של חומרים שהם פשוט, אתם לא מאמינים למה שאתם רואים, איזה שקרים או איזה עלילות דם של דברים של ימי ביניים, ואנשים מאמינים לזה. בסוף, בסוף המפגעים, אלה שמחכים לעשות פעולות לבד, פיגועים ללא מודיעין מקדים, החלטה נטמנת אחרי שהם נספגים בהרבה חומרים, בהרבה שנאה, כל זה לוקח זמן, זה מתלבש אצלם, יכולים לצאת לפעולה, ולא יודעים את זה. חייבים לטפל בנושא הזה. חייבים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה. מנכ"ל אופק ישראלי. << אורח >> אריה אביטבול: << אורח >> ממש בקצרה להגיד שבהנחיית השר העלייה והקליטה לפני חודש וחצי היינו באוסטרליה. פגשנו את הרב אלי, השם מקום דמו, שם בבונדיי. זה היה יריד העלייה הראשון בהיסטוריה של יהדות אוסטרליה, שהתקיים שם. הגיעו אליו כמעט 700 איש גם בסידני וגם במלבורן. חשוב להגיד את הדבר הזה. אז כבר אנשים התחילו להגיד לנו שלא מרגישים בטוחים. אני יכול להגיד גם באופן אישי, ארגנתי 40 ירידים בשנתיים האחרונות. היריד היחיד שלא הרגשתי בטוח והייתי יוצא ונכנס היה שם, כי המשטרה, למרות שהיה שר ממשלת ישראל וחבר הכנסת מיכאל ביטון גם, ומאות אנשים, בקושי שני שוטרים בחוץ אבטחו אותנו שם. והיו יכולים להיכנס לתוך המלון הזה כל מיני אנשים, כי הכתובת הייתה ידועה לכולם. ואני חייב להגיד, לצערי הרב, שלא הופתענו לראות את הדבר הזה. לסיים בזה שאנחנו רואים כבר יחד עם המשרד 57% גדילה במספר פתיחת התיקים עוד לפני הפיגוע. אז כן חשוב להגיד שצריך להיערך למצב שבו מספר העולים מאוסטרליה הולך לגדול בשנים הקרובות, ונצטרך כולנו להיערך לדבר הזה ולסייע להם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, אריה. אני רק רוצה לומר עוד פעם, מכיוון שזה אקורד הסיום ואתה הדובר האחרון. בוועדה הזו אנחנו בוודאי רוצים לראות כמה שיותר עולים מגיעים למדינת ישראל. אבל הוועדה הזאת היא ועדת עלייה, קליטה ותפוצות. מבחינתנו, עלייה לארץ, כמו שאמרה חברת הכנסת צגה מלקו, היא תמיד דבר מבורך. אבל זה דבר שצריך לבוא מתוך תחושה של מיצוי החיים היהודים. העלייה לארץ היא לא המענה שאנחנו מצפים לא על מנת להבטיח את חייהם ושלומם ורווחתם של יהודים בשנת 2025. אנחנו רוצים עולים. אבל אנחנו בדיון הזה עומדים על כך שייעשו כל הצעדים, בין השאר, בתמיכת ממשלת ישראל, כדי להבטיח את המשך שגשוגם של החיים היהודיים באוסטרליה. והדרך הכי טובה להבטיח עלייה ברוכה מאוסטרליה היא לאפשר לקהילה האוסטרלית להמשיך את מה שהיא עושה כבר 78 שנים: חינוך גדול לאהבת ישראל, חינוך לזיקה למדינת ישראל, חינוך לשפה העברית, חינוך ציוני. הלוואי שכל הקהילות היהודיות בעולם יגיעו לרמתה של יהדות אוסטרליה בחינוך לקשר איתן עם מדינת ישראל. זה יביא הרבה מאוד עולים לישראל. חבריי וחברותיי, תם ולא נשלם. תודה לכולם. אנחנו נקיים דיון מעקב בסוגיות שעלו בחסוי ובגלוי בשבועות הקרובים. תודה לכולם. מעריך את כולם על הגעתכם. חנוכה שמח ובשורות טובות. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:45. << סיום >>