פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 511
מישיבת הוועדה לביטחון לאומי
יום רביעי, י"ג בכסלו התשפ"ו (03 בדצמבר 2025), שעה 09:00
סדר היום:
<< נושא >> סקירת פעילות כבאות והצלה לישראל << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
צביקה פוגל – היו"ר
מוזמנים:
רב-טפסר אייל כספי
–
נציב כבאות והצלה, כבאות והצלה לישראל, המשרד לביטחון לאומי
טפסר רחל פיסם
–
ראש אגף משאבי אנוש, כבאות והצלה לישראל, המשרד לביטחון לאומי
תת-טפסר כפיר ביבטקו
–
ראש חטיבת מבצעים, כבאות והצלה לישראל, המשרד לביטחון לאומי
תת-טפסר יוסף דקלו
–
ראש אגף מבצעים, כבאות והצלה לישראל, המשרד לביטחון לאומי
טפסר משנה רוני סונינו
–
ראש לשכת נציב כבאות והצלה, כבאות והצלה לישראל, המשרד לביטחון לאומי
טפסר משנה אפרים גרוס
–
ראש תחום כיבוי והצלה, מזכירות ביטחונית, המשרד לביטחון לאומי
ספי שמיר
–
עו"ד, ראש מחלקת חקיקה ורגולציה, כבאות והצלה לישראל, המשרד לביטחון לאומי
תומר חזות
–
עו"ד, סגן בכיר ליועמ"ש, כבאות והצלה לישראל, המשרד לביטחון לאומי
סא"ל שאולי סרוסי
–
קצין מבצעים פיקוד העורף, צה"ל, משרד הביטחון
קרן דהרי בן נון
–
עו"ד, המחלקה למשפט פלילי, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
וחיד חשאן
–
מנהל תחום חירום מיעוטים, משרד הפנים
אורלי אלמגור לוטן
–
ראש צוות, מרכז המחקר והמידע של הכנסת
שי אביצדק
–
מנהל אגף מבצעים, איחוד והצלה
יהודה כהן
–
מנכ"ל, התאחדות קבלני מערכות גיבוי אש ואינסטלציה
מנהלת הוועדה:
לאה גופר
רישום פרלמנטרי:
ליאור ידידיה, חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות.
<< נושא >> סקירת פעילות כבאות והצלה לישראל << נושא >>
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
בוקר טוב לכולם. תודה רבה לכל מי שעשה את המאמץ להגיע לסקירה החשובה הזו. היום יום רביעי, י״ג בכסלו, 03 בדצמבר 2025, 788 ימים מאז אותה שבת ארורה של שמחת תורה. עדיין יש לנו שם שני חטופים, ואתמול עוד הייתי באשליה שאולי מישהו מהם יוחזר.
דאגתי העיקרית באמת נתונה לאותו גיבור ישראל, שאתמול כבר התחילו לצוץ עדויות וסרטונים מהגבורה היוצאת דופן שלו, סמל רן גואילי, שמדינת ישראל חייבת לו הרבה מאוד – לו ולאנשים שהיו יחד איתו.
אני מקווה שהסוף לסאגה הזו יגיע בימים הקרובים. את ההסכם הזה לא ממש אהבתי גם כך, אז לפחות אם הוא מתקיים – בואו נקיים אותו עד הסוף. תחזירו את מי שצריך, כי אנחנו שחררנו כבר את מי שהיה צריך.
אני הצעתי לראש הממשלה: אם בימים הקרובים זה לא קורה – תתחיל לאסוף את כל מי ששחררת מיהודה ושומרון. לא יכול להיות שרק אנחנו עומדים בהסכם. וגם הבוקר הכבאים האמיצים שלנו, לוחמי האש, צה״ל, משטרת ישראל, שב״כ, מוסד ושירות בתי הסוהר – כל ארגוני הביטחון האלה עדיין פועלים. עדיין יש מלחמה.
כל מי ששגה באיזו שהיא אשליה שיונות השלום מסתובבות וחגות מעל ראשנו – זו טעות. זה עדיין לא שם. בעזה, ביהודה ושומרון, בלבנון, בסוריה ובמקומות אחרים – אנחנו עדיין נלחמים, ואני מקווה שגם אתם שותפים יחד איתי לתפילה החרישית הזו שהם יצליחו לעמוד במשימותיהם ולחזור הביתה בשלום, כי אין דבר שאנחנו רוצים יותר מזה.
מעניין לעניין, אבל גם באותו עניין. כשישבתי וחשבתי על הסקירה שרב-טפסר אייל כספי הולך להעביר לנו פה היום, אמרתי לעצמי: איזה מזל יש לנו שיש לנו אתכם, לוחמי האש. מי באמת מוכן להילחם באש, לעיתים תחת אש, ברוב המקרים מוקף באש, ולהציל אותנו? כמה כאלה באמת יש? כמה מיומנויות צריך כדי לעשות את זה.
אז אני אומר לכם שגם אם אף אחד לא אומר לכם, עוד לפני שהתחלנו בסקירה: עם ישראל צריך להמשיך ולהודות לכם, כי את מה שאתם עושים – אין אף אחד שיודע לעשות. אז קודם כול, אני משתתף בצערך, אייל.
<< אורח >> אייל כספי: << אורח >>
תודה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אני שמח מאוד שהגעת לכאן, כי הסקירה שלך שמה בפנינו את הלקחים של השנה המורכבת מאוד שעברנו השנה: חרבות ברזל, או בשמה החדש "מלחמת התקומה", עם כלביא, הצתות, שריפות ענק. זו חוויה שרק אתם יודעים לבוא ולספר איך עברתם אותה, מה הלקחים, מה מתוכנן לנו לשנים הבאות. בעיקר בשביל זה הזמנו אותך לפה.
זו פגישה חשובה מאוד. התהליכים שאתם מבצעים, גם כדי לדעת להגיב יותר טוב, גם כדי למנוע, גם כדי להתעצם – זה משהו שאני חושב שכל חברי הוועדה היו צריכים להיות פה כדי לשמוע, אבל אני כבר התרגלתי להיות פה לבד. אבל אני אהיה הפה שלכם בכל מקום שצריך, בעיקר בהסתכלות שלנו לשנים הבאות, כי האש לא הולכת לרדת. להפך, מבשרי הרעה מספרים לי שמזג האוויר הולך ומתחמם, מה שאומר שפוטנציאל השריפות הולך וגדל. גם לזה אנחנו צריכים להתכונן.
הדיון הזה יימשך עד השעה 10:45, כי אני חייב לשחרר את האנשים למליאה שמתחילה ב-11:00. תשאירו איזה 15–20 דקות לשאלות, למי שיהיה. הבמה שלך, אדוני.
<< אורח >> אייל כספי: << אורח >>
בוקר טוב לכולם. תודה רבה ליושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, חבר הכנסת צביקה פוגל, שמזמין אותי ואת מערך הכבאות. חלק מקציני המטה נמצאים פה כדי להיות שותפים למה שאנחנו הולכים להציג, על הפעילות המקצועית והראויה להערכה של מערך הכבאות וההצלה.
מערך הכבאות וההצלה בישראל הוא לא רק מערך שעוסק בכבאות והצלה כמו כל המקבילים לנו בעולם. חשוב לומר שיש לנו מקום מכובד מאוד עם מערכי כיבוי בכל העולם, ואנחנו באמת מוקד ידע משמעותי מאוד, בעיקר ביכולת החשיבה המקצועית הנרחבת מאוד של אנשינו, בגלל האתגרים שאיתם אנחנו מתמודדים.
לצערנו, אנחנו לא רק עוסקים בהתחממות גלובלית, שתכף נרחיב על המשמעות ועל ההשפעות שלה. אנחנו התמודדנו עם שבע חזיתות בעת ובעונה אחת, עם עצימות מלחמתית משמעותית מאוד, ותכף גם נפתח עם סרטון שישקף, בנגיעות קצרות מאוד, איך מערך הכבאות באמת אותגר בשנה האחרונה, גם בפעולות של מלחמה ולחימה וגם בפעולות של אירועי שגרה.
אני כבר בא ואומר לכם: המהות עוסקת בכמה משפטים מרכזיים מאוד. האחד זה עוצמה ותדירות. מה שמשתנה פה זה העוצמה והתדירות. והדבר השני שמאתגר אותנו, למעשה, זה שריפות מתפרצות. לא הכרנו היקפי שריפות כאלה. קצב התפשטות של שמונה, תשעה, עשרה מטרים בשנייה – אלה אירועים שמעולם מדינת ישראל לא חוותה, וחווינו אותם בקיץ האחרון.
אבל בעיקר, המשמעות זה שאנחנו מסתכלים על השריפות, ומה שמאתגר אותנו זה לא רק השריפות. מה שמאתגר אותנו זה ימי החורף. רק נגענו בקצרה, ביומיים שהסבירו לנו מה המשמעות של עוצמה ותדירות. כשאני אומר, כבודו, "עוצמה ותדירות", זה אומר שאנחנו מספיק ותיקים. שלפני 30 שנה, 300 מילימטר גשם היו נפרסים אצלנו לחודש שלם. היום, אנחנו חווים 300 מילימטר גשם בשלוש שעות.
כמויות אדירות כאלה, חוסר יציבות כזה, מאתגרים באופן מיידי את המדינה – את המשמעויות, את ההשלכות, אבל גם אותנו, לוחמי האש, שאמורים ונדרשים כמובן להיות ראשונים. אנחנו תמיד נהיה ראשונים כדי לייצר פה את החוסן הלאומי הנדרש, ובעיקר לדאוג לזה שישראל תהיה מדינה בטוחה.
ואנחנו עושים את מלאכתנו בצורה מאתגרת מאוד. בעיקר בתפיסת העולם, אנחנו תמיד מסתכלים צעד אחד קדימה, כדי לא להיות מופתעים. בכל יום חמישי אני בהערכת מצב, משפט לסיום, ואני אומר למפקדים שלי: "אסור לכם להיות מופתעים מכלום. אין דבר כזה. כל מה שאתם צריכים לדעת – אתם אמורים לדעת. עומדת לרשותכם היום מעטפת מודיעינית סבירה, שאמורה לחזות עם מה שאתם אמורים להתמודד, ולכן תעשו את כל ההיערכויות הנדרשות".
פיתחנו מודל שנקרא "מודל מעז" – זה לא המקום, אבל אם תרצו, בפעם הבאה נציג לכם מודל שלדעתי הוא יהיה מודל בין-לאומי מהר מאוד, שמייצר את היכולת להבין מה זה היכרות עם המרחב, מה המשמעות של עוצמה, ובעיקר בנושא של זמן.
וברגע שאנחנו צוללים פנימה למודל הזה, אנחנו למעשה סוגרים את כל סוגיית ההיערכות, המוכנות והתגובה הנדרשת עם כל אותן משימות שהן בתחום האחריות שלי. אז אני אשמח אם נוכל להתחיל בסרטון, ואחר כך נמשיך.
(להלן הצגת סרטון)
"יש כאן לפיד אחד. גיוס כללי של כלל מערך הכבאות בארץ, ותרכזו לטובת האירוע בירושלים כרגע סדר גודל של 150 צוותי כיבוי, על-פי החלוקה שהגדרתי. כל המטוסים, כל המטוסים עכשיו מטילים על כביש 1. כל המטוסים מטילים על כביש 1. האם קיבלת? תגיד למשטרה שישקיעו מאמץ לפנות את כביש 1. אנשים פה לכודים בכביש 1. שיובילו לפה כוחות משטרה לפנות את כביש 1. האם קיבלת?
"כביש 1, מבקש על כביש 1. אירוע מרכזי. כל הכוחות שיש לך, שיגיעו לכביש 1 ויצילו פה את האנשים. עד כה אנחנו מדברים על סדר גודל של מעל 50 פצועים.
"במהלך השריפות, צוותי הכיבוי פעלו לאתר לכודים וגם חולצו מספר לכודים מתוך המבנה. לוחמים נמצאים בתוך הבניין. יש פגיעה ישירה בקומה השלישית. לוחמי האש של כבאות והצלה לישראל מטפלים בשעה זו במספר זירות נפילה. המאמץ המרכזי כרגע שלנו זה לעשות סריקה לאיתור לכודים. אנחנו מגיבים ומגיעים במהירות מרבית עם כמה שיותר כוחות.
"עוד לפני המלחמה אמרתי שצריך כיתות כוננות. זלזלו, צחקקו, לא הבינו מה אני רוצה. היום כולם מבינים לאן כיוונתי. "כוח לפיד" – יחידה מצילת חיים. הייחודיות של הצוות משלבת מקצועיות גבוהה וניסיון מבצעי ישיר, החל מכיבוי שריפות, חילוץ מהרס וחילוץ מרקם".
<< אורח >> אייל כספי: << אורח >>
(הצגת מצגת)
ראינו סקירה קצרה על הפעילות הענפה שחווינו בשנת העבודה 2025, ואני מתקדם. מה באמת מאתגר את כבאות והצלה לישראל? קודם כול, אני אדבר על האצת העיור.
אני חושב שאנחנו, כמדינה, יכולים להיות גאים בקצב ובהספקי הבנייה פה, בישראל. בונים פה בכמויות גדולות מאוד. זה חלק מהעיסוק של יוקר המחיה ועלויות הדיור, אבל אנחנו, בכבאות וההצלה, כבר בשלב האישורים הראשונים של פרויקט הבנייה בישראל, יכולים להצביע על תנופה עצומה בקצב הבנייה פה, בישראל.
וקצב הבנייה בישראל מאתגר את מערך הכבאות, כי הבתים שנבנו בישראל בשנות ה-80 ובשנות ה-90 בעיקר היו בניינים של שתיים, שלוש, ארבע קומות. היום בארסנל הבנייה אין כמעט בניינים כאלה – הבניינים מתחילים מ-20 קומות, פחות או יותר, בממוצע, ובניין של 20 קומות זה כבר בניין שמאתגר גם מבחינת פוטנציאל הסיכון שלו.
אני בא ואומר לכולם: קודם כול, זה שאנחנו עומדים ורואים בקו העיניים את הבניינים החדשים – זה באמת חשוב ומרשים. מה שבעיקר מאתגר אותנו זה מה שיש מתחת לפני הקרקע. לכל בניין כזה יש, במקרה הטוב, לפחות שלושה מפלסים מתחת לפני הקרקע – יש לו חניון של רכבים, יש לו מחסנים, יש לו פוטנציאל אחסון גדול מאוד מתחת לפני הקרקע, כדי לאפשר לאנשים את איכות החיים הטובה ביותר. וכל פעילות תת-קרקעית כזו – מאתגרת אותנו מאוד.
במשפט אחד על מה שהיה בהונג-קונג: בהונג-קונג זו שריפה קשה מאוד; זה אולי הסיוט הגדול ביותר של כל לוחם אש אי-פעם בכדור הארץ, ואנחנו הקמנו צוותי חקירה יסודיים מאוד כדי ללמוד ולהפיק לקחים.
אני אומר פה, חבר הכנסת פוגל: סוגיית התחקור והפקת הלקחים בכבאות זה הדבר המרכזי. אין אירוע מבצעי שאנחנו לא עוצרים ובודקים את איכות הפעילות המבצעית שלנו, כדי להיות יותר טובים בפעם הבאה, וכך הופכים גוף מבצעי לגוף יותר טוב.
אני יכול להגיד שלפני שלוש וארבע שנים זה היה קשה מאוד. קשה מאוד לבוא ולקחת את הכבאים, ושישבו ויגידו באמת את האמת. אנחנו, כמובן, בעזרת חקיקה נכונה, נתנו גיבוי מלא וחסינות מלאה לכל מי שעומד ואומר: "אמת אמרתי גם אם כשלתי".
וכך, אנחנו רואים איפה היינו לפני שלוש שנים, איפה היינו לפני שנתיים, איפה היינו לפני שנה – ואיפה אנחנו היום, ואנחנו נמשיך ונשתפר ונהיה עוד יותר טובים, כדי להיות מערך באמת ראוי לתושבי מדינת ישראל בתחום האחריות שלנו.
תת-הקרקע היא אירוע מאתגר מאוד. אני לא לוקח רק את הפעילויות השגרתיות כמו שתיארתי בבניינים; אני מדבר על תשתית הרכבות. בישראל יש תשתית תחבורתית תת-קרקעית ענפה מאוד, וכשרכבת עולה כרגע לירושלים – אנחנו, כמדינה, נותנים לתושבים איכות חיים.
מה זה נקרא "איכות חיים"? הוא עומד בתחנה בתל אביב – 27–28 דקות הוא מגיע לירושלים. הוא לא צריך לעמוד בפקק של שעה וחצי, כמו שעמדנו היום כדי להגיע לפה. 28 דקות הוא בירושלים, אבל הוא חולף במנהרה של 11 קילומטר. 1,500, 1,200, 1,000 איש בתוך הרכבת הזו, ויש רכבת אחת שעולה לירושלים, יש רכבת אחת שיורדת מירושלים, ויש עוד מאות אנשים בתוך התחנה.
אני מזכיר פה לכולנו: תחנת הרכבת נמצאת בסדרי גודל של 60, 70, 80 מטרים מתחת לפני הקרקע. אירוע מורכב, לא פשוט בכלל. אנחנו ערוכים אליו כפתרון הוליסטי. זה לא רק שכבאות והצלה לישראל תתמודד עם האירוע הזה – זה מחייב שיתופי פעולה. זה מחייב שיתופי פעולה של הרכבת, שהיא בשיתופי פעולה איתנו, ואנחנו מכשירים את הצוותים שלה.
אני כרגע בישורת האחרונה של ליישר את המושג הזה שנקרא "צוות מפעלי". אנחנו מאמינים שבישראל חייב להיות, באותם אובייקטים שהגדרנו – כמו בתי חולים, בתי אבות, תעשייה, מפעלי חומרים מסוכנים – צוות מפעלי.
הצוות המפעלי הזה, בסך הכול, בשגרה שלו, הוא עובד רגיל מן המניין. אנחנו מכשירים אותו, אנחנו מאתרים אותו, אנחנו ניתן לו את הכשירות, והוא ידע לעשות את מה שאנחנו מצפים לעשות בדקות הראשונות.
בכלל, אני רוצה לומר לכם, בכל מה שקשור לשריפות – זה מודל פיזיקלי פשטני מאוד. בכל מה שאנחנו מדברים על שריפות, אנחנו מדברים בסך הכול על חום, חמצן וחומר. תהליך פיזיקלי שאם אנחנו יודעים להכיל אותו ב-10 דקות – ניצחנו. כל החוכמה זה להגיע ב-10 דקות.
לכן, כל תפיסת ההפעלה של הכבאות זה שאנחנו נהיה פרוסים בזמן ומרחב, להגיע לכל נקודה במרחב ב-10 דקות. לא אנחנו המצאנו את זה – דווקא האמריקאים השיגו אותנו במודל הזה לפני הרבה מאוד שנים. אנחנו מאמצים את המודל האמריקאי ומיישמים אותו פה, בישראל.
נכון לעכשיו, אתם תכף תראו, יש בישראל 133 תחנות כיבוי שהמהות שלהן היא קיצור זמן תגובה, ובהמשך אני אגע בדיוק איפה הנקודות הקריטיות שבהן אנחנו צריכים לבנות תחנות, כדי להתגבר על אותן בעיות. בעיקר אנחנו רואים עומס תחבורתי כבד מאוד בערים הגדולות, כמו תל אביב, כמו ירושלים, כמו חיפה. הפעילות התת-קרקעית של הרכבות בטח תשפר את היכולת ואת איכות החיים במדינת ישראל, אבל אותנו זה מאתגר מאוד, ולכן אנחנו נערכים להתמודד עם אירועים בתת-הקרקע.
כמו שאמרתי, אירועים בתת-הקרקע זה לא רק כבאות – זה הרכבת, זה רק"ל, זה נת"ע, זה משטרת ישראל – זה הרבה מאוד גופים, שיחד עם פיקוד העורף, באירועים מסוימים, צריכים כולם להביא את היתרון היחסי שלהם ולעשות הכול כדי שנציל את האנשים אם חס וחלילה יתפתח שם האירוע.
אבל אני אומר באותה הנשימה: בסוף, כדי להקים פה תשתית של רק״ל ומטרו, זה מצריך בניין כוח בכבאות. זה מצריך לחזק את הכבאות. זה מצריך מתקני אימונים לכבאות. זה מצריך הרבה מאוד דברים שמצד אחד מייצרים פה מציאות חדשה טובה מאוד, ומצד שני זה מחייב לתת לנו את הכלים באמת להיות טובים.
אנחנו לא מחכים עד שזה יהיה. כמו שאתה מכיר אותנו, אנחנו עושים יש מאין. אנחנו מתאמנים בתשתיות מאולתרות ואנחנו גם שולחים לוחמים לחו״ל. אנחנו מגשרים על הפער הזה כדי שלא יהיה מצב כזה שיהיה פה משהו שלא טיפלנו בו, גם אם יש בו פערים.
משבר האקלים הוא מאתגר מאוד. יש אנשים שחושבים שזה כותרת וסיסמה, אבל אנחנו עמוק שם כבר כמה שנים, והסיפור הזה מייצר לנו עוצמה ותדירות. כמו שאמרתי לכם, גם בסוגיה של החורף, כמות משקעים גדולה מאוד בפרקי זמן קצרים מאוד, ושריפות שבעיקר, במהות, הן שריפות מתפשטות.
סוגיית התחזית לשנה הנוכחית מדברת על צפי גשמים של 85%. כמו שאמרת, זה מדאיג מאוד. זה אומר שהעלים מתייבשים. המשמעות היא שבקיץ הקרוב, פוטנציאל השריפות, ובעיקר פוטנציאל ההתפשטות, יהיה גדול מאוד.
השאלה היא, מה יהיה המחולל? אם המחולל יהיה איתני הטבע, או שהמחולל יהיה זדון, או שהמחולל יהיה דברים אחרים. תפקידנו זה קודם כול לטפל בכל מה שצריך, עם קק״ל ועם רט״ג, כדי שהשטחים הפתוחים המעטים שיש לנו, אבל שהם כל כך חשובים, יהיו בטוחים גם בשנים הבאות.
בכל פעם שאני עולה לירושלים ואני מסתכל על השחור שנוצר שם מהשריפה – הלב שלי נקרע. נקרע. אבל צריך להגיד גם את האמת – תכף ניגע באירועים האלה – אלה אירועים שבעולם היו נפרסים על שבוע ימים. שבוע ימים אירוע כזה היה בקפריסין וביוון, מדינות ממש שכנות לנו. אנחנו פה, בישראל, תוך 24 שעות בלמנו את השריפות האלה. אבל עדיין, הצבע השחור הזה כואב מאוד, ותפקידנו לעשות שיהיו כמה שיותר שטחים ירוקים ופחות שטחים בצבע כזה כואב.
בנושא של רבי-קומות, אנחנו באמת נמצאים היום במקומות המובילים בעולם. אנחנו חצינו את רף ה-500 מטרים בנייה. זאת אומרת, יש היום בניינים בישראל שהם מעל 500 מטרים, שלושה מטרים לקומה. תבינו כמה קומות יש בבניינים כאלה.
מה שמעניין ומאתגר מאוד זה שהבניינים החדשים האלה הם לא חד-שימושיים – הם מיקס של שימוש. פעם, בעבר, בנו בניין, אז הוא לא היה למגורים. היום אתה מוצא תשע קומות שזה בית מלון, 12 קומות שזה משרדים, 20 קומות שזה מגורים, 17 קומות זה פתאום WeWork כזה על בסיס שעתי או יומי. זה מאתגר מאוד את הכבאות.
מצד אחד חדשנות. רק לסבר את האוזן, בפרויקטים כאלה יש 38-40 מעליות בתוך בניין אחד. תנסה להבין שאתה בא לבקר פלוני-אלמוני, וחס וחלילה נלכדת במעלית – עכשיו אתה צריך שיבוא ושיחלצו אותך מאותן 40 מעליות שנמצאות בבניין.
ולכן אנחנו בונים את התורה, בונים את ההיערכות. הזכרתי את ה-"מעז" – זה בדיוק המודל. שבסוף, כשאתה תקוע שם – תקבל את הפתרון ואת המענה תוך דקות בודדות. והבניינים האלה הם בניינים מורכבים מאוד, עם הרבה מאוד תשתיות.
תנסו להבין איך בניין כזה של 500 מטרים בכלל יכול להתקיים. איך מובילים אליו מים? איך משתמשים שם בחשמל? איך מייצרים אלמנטים שכל קומה תהיה קומה עצמאית? ואם יש איזה שהוא אירוע של שריפה – שהוא לא ישפיע על כל הבניין.
יש לנו אנשי הגנה מאש ורגולציה, באמת אנשים מוכשרים, טובים, מקצועיים, נעזרים בשיתופי פעולה בין-לאומיים. מצד אחד, לא להעמיס רגולציה. אני תמיד בא ואומר: מפקח או איש שבודק תוכניות בכבאות, שבתפיסת העולם שלו משתמש גם בחגורה, גם בשלייקעס, וגם שמישהו יחזיק לו את המכנסיים – הוא לא מקצוען.
בסוף, הוא צריך לדרוש סידורי הגנה מאש – שבאמת החליפה מתאימה לאותו בניין, בלי להגזים. לעשות את זה בצורה הכי נכונה, הכי מקצועית, הכי חדשנית, כי בסוף, צריך להבין: הבניינים האלה עוד ישרתו אותנו בטח 50, 60 ו-70 שנה קדימה.
אני יכול להגיד שהבניינים החדשים האלה בישראל הם בניינים בטוחים מאוד. יש להם מערכות הגנה אקטיביות ויש להם מערכות הגנה פסיביות. אנחנו באמת יכולים להגיד בגאווה: ישראל היא מדינה מובילה בנושא של בטיחות הבנייה החדשה; מה שלא אפשר להגיד בקול רם על מה שנבנה פה בשנות ה-50, בשנות ה-60 ובשנות ה-70 – בניינים ישנים, מסוכנים, בעיקר מאפיינים אוכלוסייה בחתך סוציו-אקונומי נמוך. אבל אנחנו עושים את כל ההיערכויות הנדרשות כדי שהבניינים האלה עדיין יאפשרו גם מגורים וגם סביבה מספיק בטוחה לאותם אנשים שגרים בהם.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
מחלקים שם מצרכים?
<< אורח >> אייל כספי: << אורח >>
מחלקים שם בעיקר היערכות מקדימה, התקנת גלאי עשן. וכאן זה המקום, באמת, לומר: מי שרוצה תעודת ביטוח זולה בסוגיה שאנחנו אמונים עליה, שזה כיבוי שריפות – שיתקין גלאי עשן בבית. גלאי עשן בבית, יושב-ראש הוועדה, עולה 50–60 שקלים, 70 שקלים, לא יותר. אורך חיים 10 שנים.
אתה מתקין אותו בבית – לא במטבח, כי במטבח תוצרי הבישול מייצרים התרעות שווא. לכן, לשים אותו באזור חדרי השינה, בחדרי המגורים. ברגע שפורצת שריפה, הגלאי הזה יודע להתריע בעוצמה גדולה מאוד.
אני יכול להגיד לכם שבכל השריפות – השריפות, ויש לנו על זה מה שנקרא "דוחות חקירה" – כשבבניינים היו מערכות גילוי אש ועשן – אנשים לא שילמו בחייהם. אני חוזר ואומר: באותם בניינים – אני לא מדבר על הצתות בזדון, חס וחלילה – שבהם שריפות פרצו כתוצאה מכשל חשמלי או איזה אירוע כזה או אחר, והיה בנפח, בדירה, גלאי עשן פעיל – אף אחד לא שילם בחייו.
אני עובר לנושא של האיום המלחמתי וטרור הצתות. זה אירוע מורכב מאוד. אני מחזיר את כולנו ל-2016 – גל הצתות באזור מחוז חוף חיפה. אירוע מאוד משמעותי. 600 בתים עלו באש. אני לא זוכר מלחמה אחת ש-600 בתים עלו באש בשלושה ימים. אירוע קשה, הפקנו ממנו לקחים. לא נאפשר לאירוע כזה לחזור בתחום האחריות שלנו, ואכן איום מלחמתי הוא חלק מהמוכנות והכשירות של מערך הכבאות.
אנחנו משקיעים במחקר ופיתוח טכנולוגי, כמובן בנושא של שילוב רובוטיקה עתידית במערך הכבאות, שימוש ברחפנים, הרבה מאוד דברים חדשים. יש לנו פרויקט מדהים שנקרא "יער חכם".
המשמעות של "יער חכם", במילה וחצי, זה לקחת טכנולוגיות של צבא – צבא מדהים כמו הצבא שלנו – לעשות להן את ההתאמה הנדרשת לשימוש אזרחי, לראות התפרצות של שריפות בשטחים פתוחים בטווחים של חמישה קילומטר, להעביר את זה למוקד טכנולוגי שיודע לשגר לשם רחפנים, ולייצר יכולת כיבוי, איתור וניווט מהירה.
אנחנו מפתחים בעזרת המו״פ הזה יכולת ניווט ייחודית שלנו בתוך היערות – מה שנקרא "Made in Israel", רק עבור לוחמי האש בישראל וכוחות העזר, כדי שיוכלו להגיע לכל נקודה במרחב. המערכות האלה ממש אוטוטו יהיו מבצעיות; כמובן תלוי תקציב. נקבל את התקציב המתאים ונוכל להגיע להישגים האלה.
המקבילים האמריקאים מעתיקים אותנו בפרויקטים האלה. סוגיית המשאבים לא חסרה להם, ולכן הם אפילו משיגים אותנו בחלק מהפרויקטים, אבל מבחינתנו אנחנו בשיתוף פעולה מלא איתם.
כל הנושא של איגום אנרגיה זה אירוע חדשני מאוד. אני אתחיל בדברים שמאתגרים מאוד את כולנו פה – סוללות ליתיום-יון. כולנו משתמשים בסוללות – טלפון, קורקינט, אופניים. מבחינתנו זה איום משמעותי, ואני בא ואומר פה לתושבי מדינת ישראל: אל תאפשרו להחזיק לא קורקינט ולא אופניים בתוך הבית, נקודה. וכשאתם עוסקים בטעינה של הכלים האלה – תחת פיקוח.
אנחנו יודעים להציג כמה בתים נשרפו בישראל כתוצאה מהצתה ספונטנית של סוללת ליתיום-יון. 17 שניות מ-0 ל-100. שתבינו את המשמעות. 17 שניות. מרגע שהסוללה עומדת ומגיבה לאירוע שריפה – תוך 17 שניות היא מתפוצצת, ועוצמת הנזק היא גדולה מאוד. זה מסוכן מאוד. זה מסוכן מאוד בבתים, זה מסוכן מאוד במעליות, זה מסוכן מאוד בחניונים.
הקמנו ועדה בין-משרדית. המשרד לביטחון לאומי בהובלת המנכ״ל, איתנו ביחד, הקים צוות מנכ״לים שעוסקים בזה על בסיס יומי – איך לייצר את המציאות שבה עדיין לא נמנע את השימוש, אבל נעשה את זה תחת רגולציה טובה ומקצועית, כדי שהשימושים האלה יהיו עדיין שימושים בטוחים.
אם הסוגייה של אופניים וקורקינט מאתגרת אותנו, אז אנחנו בגל עצים מאוד של כניסה של רכבים חשמליים. לרכב חשמל יש יתרון מבחינת זיהום סביבתי. מצוין. מצד שני, סוללת ליתיום-יון מאתגרת את כל מערכי הכיבוי בעולם. אין היום מדינה בעולם שיודעת לבוא ולהגיד בקול רם: "אנחנו יודעים לכבות רכב עם סוללת ליתיום באופן מיידי". אף אחד לא יודע.
אחת לכמה חודשים אנחנו עושים סיעור מוחות בין-לאומי. גם אצלנו יש לא מעט פיתוחים בעניין, בעיקר ברמה הטקטית ואופן הפינוי, אבל שריפה של רכב עם סוללת ליתיום זה אירוע לא פשוט. אם סוללת ליתיום - - -
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
עכשיו הפחדת אותי.
<< אורח >> אייל כספי: << אורח >>
רגע, עכשיו אני אפחיד אותך. אם סוללת ליתיום ברכב זה היה מפחיד – אנחנו עכשיו מדברים על אוטובוסים. האוטובוסים החדשים מונעים בסוללות ליתיום. כל החלק העליון שלהם זה סוללת ליתיום. כבר היו לנו לא מעט שריפות של אוטובוסים.
אנחנו נלחמים, א', ביכולת, קודם כול, שאוטובוס כזה ידע לדאוג למילוט של כל הנוסעים ושאף אחד לא ייפגע. ו-ב', איך אנחנו מבודדים את האוטובוסים האחרים מהאוטובוס הבוער, וגם במחיר שאוטובוס כזה חס וחלילה יעלה באש, ואנחנו נגיע כמה שיותר מהר ונבלום את המשך התפשטות השריפה.
אבל זו החדשנות. בסך הכול, אנחנו לא בולמים חדשנות. אנחנו רוצים להיות תמיד צעד אחד לפני החדשנות בתחומי האחריות שלנו.
בנושא של איגום אנרגיה, אם חשבנו שרכבים ואוטובוסים זה איום – יש לנו עכשיו בניינים שלמים. תנסו רגע לדמיין סוללת ליתיום אבל בבניין, כשהבניין הזה הוא למעשה תחנת כוח שאוגמת אנרגיה חשמלית. לשם אנחנו הולכים. יש לנו כבר כמה בניינים כאלה – בניינים מורכבים, מסוכנים, לא פשוטים. לא אנחנו המצאנו את זה; יש את זה בעולם. אנחנו עושים את זה הכי בטוח שבעולם, אבל השריפות האלה מתרחשות גם במתקנים האלה.
אנחנו פועלים כדי לראות שהבניינים האלה יתנו חדשנות, אנרגיה וזמינות, בעיקר לנושא של חשמל, כתוצאה מפערי אנרגיה שמתרחשים פה מעת לעת במדינת ישראל, ואנחנו דואגים שהמקומות האלה באמת יהיו בטוחים.
בנושא של אימונים וכש"מ, אני חייב להגיד פה שאני באמת גאה במערך הכבאות בסוגיית הכש"מ. כש"מ זה "כשירות מבצעית". במשך שנים רבות, מערך הכבאות לא קיים כשירות מבצעית ללוחמי האש שלו, מכל מיני סיבות. חלקכם בטח מכירים. ובגיבוי מלא של השר, יצאנו לפרויקט הזה בדיוק לפני שנה.
היו לא מעט התלבטויות והיה לא מעט חשש, בעיקר לעובדים, שמעולם לא בדקו את הכשירות המבצעית שלהם. אני אומר לכם: לוחם אש היום שם על עצמו סדר גודל של 30 קילו, ואמור לטפס תוך דקות בודדות לקומה 10, קומה 20, קומה 30, או לרדת למפלס -2 או מפלס -4.
לוחמי אש היום, אנחנו בעיקר גדלנו על "כל עם צבא", ואנחנו גאים מאוד ביחידות המיוחדות, בצבא ובכשירות. לוחם אש הוא יחידה מיוחדת. אדם ששם על עצמו 30 קילו וצריך לפעול במאמצים כאלה – זה אדם שצריך להיות בכושר גבוה מאוד.
עשינו את זה במשך שנה – פיילוט מדהים, עם הרבה מאוד חששות, והנה, חלפה שנה ואנחנו יכולים להגיד שהטיפול הזה הציל חיים של כבאים. הציל חיים של כבאים. פעם ראשונה שכבאי עשה בדיקת מאמץ באופן מעשי.
אני לא רוצה להרחיב, אבל אצלנו אלה בדיקות מתקדמות מאוד. זה לשים משקל בשיפועים בטמפרטורה מסוימת, בעוצמה גבוהה מאוד. זיהינו לפחות 15 עובדים שהיו להם בעיות בריאותיות כאלה ואחרות, נתנו להם מעטפת בריאותית מלאה של טיפולים, ותוך שבועות בודדים הם חזרו לכשירות מבצעית. אם לא היינו מאתרים את הבעיה הזו – הכבאים האלה היו משלמים בחייהם.
לכן לכש"מ יש חשיבות אדירה. אני בטוח שאנחנו נקבל את הגיבוי להמשיך בסוגיית הכש"מ, כי בסוף הסוגיה הזו היא לא רק עבור כבאות והצלה – היא קודם כול עבור רמת השירות שאנחנו נותנים לתושבי מדינת ישראל; היא לאיכות החיים של העובדים במערך הכבאות.
אני יכול לשתף אתכם: לפני שנה, לוחם אש שלנו, בן 36, קיבל דום לב. כשאני נפגשתי עם האלמנה, באתי לנחם את המשפחה ולחצתי את היד, המשפט הראשון שהיא שאלה אותי היה: "אדוני הנציב, למה לא שלחת אותו לבדיקות?".
אז אני התחייבתי במקום, שאין דבר כזה. לוחמי האש יעשו את הבדיקות האלה, ואנחנו ניתן להם את הגיבוי המלא. אף אחד לא יפטר אותם ואף אחד לא יפגע בהם. אנחנו אומרים שכל אחד שיהיו לו בעיות רפואיות – אנחנו נמצא לו חלופה תעסוקתית אצלנו במערך.
אבל אנחנו נבדוק אותם, כי בסוף, כשאנחנו לא נבדוק אותם – המשפחה נפגעת, העובד נפגע והציבור נפגע. לכן, אנחנו נעשה את זה כדי שהכבאות וההצלה לישראל, הקטנה הזו, תהיה ברמת הכשירות הגבוהה ביותר.
נמשיך. מערך הכבאות בישראל מונה כ-2,369 לוחמים. יש לנו למעלה מ-350 לוחמים שחצו את רף גיל ה-50. למה ציינו את זה פה? כי בעבר הסתמכנו בעיקר על מודלים שנחקרו בעולם ולא על מודלים בישראל. ואחרי השנה, כשעשינו כש"מ, יש לנו פרופסור במערך הכבאות – פרופ' אלון – שעשה עם הצוות המקצועי שלנו חקר יסודי ומעמיק מאוד, והוא יודע להגיד, כאיש מקצוע מוביל, לא רק בארץ אלא בעולם, שלוחם אש לא מסוגל, פיזיולוגית, לעבור את המשימות שאיתן הוא צריך להתמודד.
לכן זה מוביל לכך שלוחם אש בישראל צריך לפרוש בגיל 57. הוא לא יכול להיות לוחם אש. זה נראה לי הזוי, שלוחם אש במדינת ישראל פורש לגמלאות בגיל 67. אין לזה אח ורע בעולם, ולכן צריך להסדיר את זה כמה שיותר מהר.
מבחינת רכבי כיבוי, יש לנו כ-417 רכבי כיבוי מסוגים רבים. אנחנו, בישראל, מהווים גם מקור ידע. אנחנו מפתחים רכבי כיבוי ייחודיים, בעיקר לנושא של גודש בכבישים; פיתחנו יכולת עם אופנועים, פיתחנו יכולת עם טנדרים. מה שנקרא "פיתוח שלנו". הרבה מאוד מדינות מעתיקות את הפיתוחים שעשינו פה בארץ.
יש לנו 132 תחנות כיבוי, והמהות שלנו זה להגיע ל-168 תחנות. ההגעה ל-168 תחנות בישראל תגדיר את היעד שבו אנחנו נגיע בממוצע ב-10 דקות לכל אירוע ואירוע. אני יכול להגיד לכם שזמן התגובה בעיר בשנים האחרונות הולך וגדל. אני לא צריך לספר לכם, אתם חווים את העומס בכבישים, וזה משפיע גם על התנועה של לוחמי האש.
לכן אנחנו לא עוצרים בתהליך – אנחנו מפתחים יכולות של אופנועים, מפתחים יכולות של נקודות הזנקה. אנחנו יודעים שבשעות עומס יש בעיה בכבישים, והלוחמים יוצאים החוצה לנקודות הזנקה כדי להגיע לאותן 10 דקות כמה שיותר מהר, ולא להגיע באיחור, חס וחלילה ,לשריפה.
הפרויקט המדהים של המשרד לביטחון לאומי זה אותו פרויקט של 156 טרקטורונים, שעשינו את זה באופן מדהים. תוך שלושה חודשים גם רכשנו, גם הכשרנו וגם פעלנו תוך כדי מלחמה. אני חושב שהפרויקט הזה הוא פרויקט דגל; הוא הוכיח את עצמו מעל ומעבר, והוא עושה עבודה, גם בשגרה וגם בחירום.
אני יכול להגיד שגם הפכנו את הפרויקט הזה לפרויקט קצת דינמי. זה אומר שאנחנו יודעים היום גם לנייד את הכלים האלה למרחב, לנקודות מסוימות נוספות, כדי לנצל ובעיקר לגשר על הפערים בנושא של אמצעים במערך הכבאות.
יש לנו 738 אנשי מטה ו-425 עובדים. בתפיסת העולם – לפחות בתפיסת העולם שלי בתפקיד – אנחנו מדברים על מטה "רזה". לא השקענו אנשים בתחום המטה. אתם רואים פה את המספרים, אבל המספרים האלה פה הם במהות. המספרים הגדולים זה מרכזי השליטה.
יש במערך הכבאות שבעה מרכזי שליטה. כדי להפעיל כל מרכז שליטה כזה 24 שעות ביממה, זה סדרי גודל של בין 40 ל-50 עובדים. תכפילו את זה ב-7 ותראו שמטה כבאות והצלה לישראל הוא הכי רזה מבין גופי המבצעים והביטחון שאני מכיר, וכל אחד מהעובדים שלנו באמת עובד קשה.
המושג "נע"ת" – אצלנו הוא שכיח מאוד, כי בסוף, כל אחד מהאנשים פה עושה את העבודה הליבתית שלו, ועוד כמה משימות שאנחנו נותנים לו כדי לעמוד ביעדים הנדרשים. יש לנו פרויקט שנקרא "מתנדבים" – באמת גאווה. כשאני אומר "מתנדבים", אני מכניס לתוך המתנדבים גם את פרויקט צופי האש. פרויקט צופי האש הוא פרויקט הדגל שלנו – לקחת נוער בגיל 15-16 ולהביא אותו למערך הכבאות. זה פרויקט באמת חשוב.
ביום שישי אנחנו נעלה לקברו של אלעד ריבן ז"ל, צופה אש שנהרג באסון הכרמל. פרויקט שמצד אחד הגביר את רמת הבטיחות שלנו כלפי הנערים האלה, אבל מצד שני אנחנו מצליחים מאוד. בכל התחנות יש עשרות צופי אש כאלה. במקום לשבת בבית ולשחק בכל הטכנולוגיות החדשות האלה – שיבואו אלינו. אנחנו ניתן להם הרבה מאוד ערכים והרבה מאוד כלים כדי להיות גם אזרח טוב יותר וגם נער שתורם את חלקו למדינה.
המתנדבים זה פרויקט חשוב, זה מכפיל כוח גדול מאוד, אבל למתנדבים צריך גם צוות שלם של תחזוקה. אני יכול להגיד לכם שלגייס יחידת מתנדבים זה החלק הכי קל. הכי קשה זה לשמור אותם בכשירות. מה קורה אחרי חודש? מה קורה אחרי שנה? מה קורה אחרי שנתיים? התפקיד שלנו זה באמת לשמור אותם בכשירות.
אנחנו מתעסקים בתחום מסוכן מאוד. לעסוק בכיבוי שריפות זה אירוע לא פשוט. זה לא עוד מתנדב באיזה שהוא מקום; זה מתנדב שצריך להיות ברמת הכשירות והמיומנות הגבוהה ביותר.
יש לנו בישראל מה שנקרא "מערך כיבוי אווירי", טייסת אלעד. יש לנו בארסנל כ-14 מטוסים מדגם Air Tractor. אלה מטוסים שהייעוד שלהם זה כיבוי שריפות – מטען הבטן שלהם הוא כ-3,000 ליטר מים קצף או מעכב בעירה.
ויש לנו שישה מסוקים של משטרת ישראל, שבמהות הם עושים עבודה עבור משטרת ישראל, אבל במצבי חירום הם נותנים לנו מה שנקרא "Air Boss" – יכולת שליטה מהאוויר. יכולת חוזי – לבנות תמונת מצב מהאוויר. וגם יש לנו יכולת לתלות להם מטען, והם יכולים להוביל בין 600 ל-700 ליטר מים למקום, ל-Spot, לאותה נקודה בשטחים פתוחים.
פיתחנו יחד עם יחידת להב״ה, היחידה המיוחדת שלנו, יכולת חילוץ במסוקים האלה. למעשה, היחידה הזו עם המסוקים מחליפה את הפעילות המבצעית של 669. הם כבר עשו עשרות רבות של משימות הצלה הרואיות ונועזות מאוד. הם יודעים לחלץ במרחב, גם היבשתי וגם הימי, והיחידה הזו היא באמת יחידה טובה.
בפועל, מתוך 14 המטוסים שיש לנו, 12 הם בכשירות מבצעית באופן קבוע ושניים נמצאים תמיד בתחזוקה שוטפת, כי על כלי טיס כזה חלים חוקים, תקנות והוראות, והוא תמיד צריך להיות בטוח.
גרף הפעילות המבצעית שלנו נוסק ל-200,000 אירועים בשנה. כשנכנסתי לתפקיד, זה נשק ל-100,000. אנחנו נותנים הרבה יותר שירותים לציבור, לא רק בשריפות אלא בכל הפעילות שהמציאות והחדשנות נותנות. לכן אנחנו מוזנקים להרבה מאוד אירועים, ואנחנו תמיד עם הפנים לאזרח.
לוחם אש שמתייצב בתחנה קם בבוקר ואומר: "קודם כול אני פה כדי לתת שירות". השירות יכול להיות שירות בתחום המניעה, בתחום ההסברה, בתחום הצלת החיים, אבל קודם כול אנחנו נותנים שירות.
אני יכול להגיד שב-12 הימים של "עם כלביא" פעלנו וטיפלנו ב-123 אירועים מבצעיים. כשאני אומר "אירועים מבצעיים" – זה כשהייתה פגיעה ישירה ולוחמי אש הגיעו ראשונים. למה אני אומר "הגיעו ראשונים"? לא כביקורת. להיפך.
ביממה הראשונה ישבנו בשולחן עגול, מפקד פיקוד העורף, מפקד המשטרה ומנכ״ל מד״א, איתי ביחד, עשינו חיתוך מצב, וכל אחד הביא את היתרון היחסי שלו. לכבאות יש את היתרון היחסי, כי אנחנו קטנים, מהירים, זריזים ומקצועיים, מגיעים מהר ועושים את הפעולות הנדרשות בדקות הראשונות. כמענה משלים מגיע פיקוד העורף, עם האיכות המקצועיות שלו, עם הכלים שלו, עם העוצמה האדירה שלו.
אני יכול להגיד שבחלק גדול מהאירועים האלה, אנחנו ניקינו את הזירה מלכודים תוך פחות משעתיים. הלכודים הכבדים, המשמעותיים, שהיו בזירות, עברו לאחריות פיקוד העורף, עם הידע ועם הניסיון הבין-לאומי שיש להם, והם עשו עבודה משלימה, כדי שתושבי מדינת ישראל יקבלו את הרוח הגבית הנדרשת, במציאות המורכבת הזו, כדי שהחוסן פה באמת יהיה חזק.
אני אומר לכם, אנחנו הגענו תוך דקות בודדות לכל זירה – לא חיכינו לסוף המטחים – תוך כדי סיכון הלוחמים. תוך דקות נגענו בכל זירה ועשינו את הפעולות הראשונות של סגירת גז, ניתוק חשמל, וחילוץ ממעליות, באותם המקומות שאנשים ישר רוצים את הסיוע מציל החיים, וזה עבד בצורה באמת מצוינת.
בכל יום כזה עשינו תחקיר, למדנו, הפקנו לקחים והגענו יעילים יותר, ובאמת, ב-12 הימים האלה הגענו ליעילות מבצעית גבוהה מאוד. ובמלחמה עצמה, במלחמת התקומה, פעלנו בקרוב ל-1,000 אתרי הרס ותרמנו את חלקנו במשימות הצלות החיים וכיבוי השריפות. ותמיד, כתפיסה, אנחנו מגיעים ראשונים. יש לזה יתרון משמעותי מאוד בתחום האחריות המבצעית שלנו.
לשמחתנו, השר לביטחון לאומי הצליח להעביר לנו תקציב. תוך כדי הפעילות רכשנו ציוד חילוץ מתקדם, מהמתקדם ביותר בעולם, כדי גם לאתר, גם לחלץ וגם לאפשר, בסכום של קרוב ל-13 מיליון שקלים. הציוד הזה נרכש והגיע תוך כדי הפעילות, והאמל״ח כבר היה חלק מהמאמץ המבצעי. אני יכול להגיד שהציוד הזה באמת הציל חיים, ולא מעט אזרחי מדינת ישראל חולצו כתוצאה מהשימוש באמצעים האלה.
פרויקט מרכבות האש הוא פרויקט ייחודי מאוד. רכשנו בהליך מהיר, תוך שלושה חודשים, כ-156 טרקטורונים, והכשרנו 1,100 מתנדבים, שהם חלק מכיתות הכוננות, למעשה, בזמן פעילות מלחמתית. הטרקטורונים האלה מהירים, יש עליהם ערכת כיבוי של 300 ליטר מים, עם שימוש בחומרים כימיים – אנחנו מזריקים לתוך מכל המים קצף כדי להשיג אפקט כיבוי גדול פי 3 ממים.
זה נשמע כאילו 300 ליטר זה כמות קטנה. באופן יחסי זו כמות קטנה, אבל בעזרת החומרים שאנחנו מכניסים לתוך המערכת אנחנו מגדילים את כושר הכיבוי. והכלים האלה יודעים לייצר רציפות מבצעית. זה אומר שאנחנו כל הזמן מחמשים אותם במים ובחומרי כיבוי. הם קלים מאוד, מהירים מאוד, זמינים מאוד, נגישים מאוד, ובאמת עשו בכל הסבבים האלה, גם בשגרה וגם במלחמה, פעולות מדהימות.
אני אומר פה בזהירות כמה דברים על כוח לפיד, כי אנחנו בשידור. קודם כול, כוח לפיד זה יוזמה של כבאות והצלה לישראל, ברוח גבית של הצבא. ברגע שהבנו שיש אזורים שבהם יש לנו יתרון יחסי לתרום את חלקנו למערכה, באנו ואמרנו: "רוצים אנחנו להיות שותפים", והקמנו את הכוח הזה גם בחזית הדרומית וגם בחזית הצפונית.
מה שאתם רואים פה זה מעבר לגבולות מדינת ישראל. הכוח נכנס פנימה כדי לעשות דבר אחד: להציל את לוחמי צבא ההגנה לישראל, בכל זירה שבה הם נמצאים – באתר הרס או כתוצאה מסיכון כזה או אחר – שלנו, לכבאים, יש יתרון יחסי ביכולת לכבות, ביכולת להציל, ביכולת לנטר, ביכולת לעשות פעולות כאלה.
היחידה הזו פעלה במשך שנתיים על בסיס 24 שבע בכל הזירות האלה ותרמה את תרומתה באופן משמעותי, ועכשיו אנחנו בהליך הסדרה קבוע שהיכולת הייחודית של הכבאות תהיה גם במתארים האלה.
מבחינה תקציבית, אנחנו יכולים לראות בשנים 2022 עד 2025 את המגמה, גם במגמת השכר וגם במגמת הקיום. במהות, אני חושב שבסך הכול המשרד ואנחנו, יחד עם גיבוי של ראש הממשלה, כמובן, קיבלנו תקציבים כדי לחזק את המערך.
עשינו תהליכי גיוס משמעותיים מאוד, ואנחנו נהנים היום ממציאות שבה ברגע שאנחנו מקבלים תקן של לוחם אש – קל לנו מאוד לגייס לוחם אש. זה לא דומה בכלל לגופים אחרים. יש לנו יתירות היום; יש לנו במחסנית מאות כבאים, שברגע שאנחנו מקבלים תקנים – תוך ימים בודדים אנחנו יודעים לגייס אותם לפעילות מבצעית.
אבל צריך לומר, ביושר, שמהרגע שכבאי מגיע למערך הכבאות ועד שהוא באמת הופך להיות לוחם מן המניין – זה תהליך שלוקח כמעט שנתיים. זה תהליך ארוך של לתת לו באמת את המיומנויות ואת הכשירות הנדרשת להתמודד עם אירועים של שריפות.
אנחנו ביצענו הכשרות רבות במהלך השנה, ותיכף תראו, לא רק ללוחם אש קלאסי, אלא גם לגופים אחרים בתוך המדינה. דרך אגב, במדינת ישראל, כמו בעולם, כולם אוהבים להיות לוחמי אש. רוצים מאוד להיות לוחמי אש, מכל המגזרים ומכל האנשים, ולכן כמעט על כל תקן פנוי יש לנו לפחות 30 מועמדים שבאים ואומרים: "רוצים אנחנו להיות לוחמי אש".
ימי הגיוס זה הימים הכי קשים עבורי. כשאתה בא ורואה את אותם אלפי ילדינו באים ואומרים "אנחנו רוצים להיות לוחמי אש", עוברים את תהליך הגיוס ובסוף מקבלים תשובה שלילית – ליבי איתם. אלה מיטב בנינו שלא מצליחים לעבור את רף הכניסה למערך הכבאות, שמבחינתנו זה כבוד גדול.
מצד שני, כואב לי הלב באמת על אותם ילדים, שהם כמו הילדים שלי, שלא מצליחים להגיע לתהליך הזה, ואנחנו רוצים לשמר את זה. בסוף, אנחנו רוצים שתמיד נפרסם מכרז, כמו במכרז האחרון, ותוך שבועיים נגיע ל-3,000 מועמדים כדי לקבל בסך הכול 300. זה חשוב מאוד, כתוצאה מזה שבאמת יצרנו תרבות חמה מאוד במערך הכבאות.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
יש גם לוחמות אש?
<< אורח >> אייל כספי: << אורח >>
קודם כול כן, אבל נגעת בנקודה הכי כואבת. אנחנו רוצים שהמספרים יהיו הרבה יותר גדולים, ואני באמת מנצל את הבמה ופונה לכל הפוטנציאל להיות לוחמות אש במערך הכבאות וההצלה, אותן בנות שרואות עצמן במערך.
אנחנו באמת עשינו הכול – המתקנים, התרבות, הכול ערוך ומוכן כדי שהלוחמות יהיו חלק ממערך הכבאות, ושנוכל להגדיל באופן משמעותי את כמות הלוחמות. לוחמת בצוות זה דבר חשוב מאוד, ולכן אנחנו נעשה את הכול שהמספרים האלה באמת יגדלו.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
ממש כשם שזה גדל בצבא, בשירות בתי הסוהר, במשטרת ישראל, אפילו במג״ב. במלא מקומות אנחנו רואים לוחמות. אין שום סיבה שלא נראה אותן במערך הכבאות. אני חושב שזה מערך שיכול "לפנק אותן" בפעילות מבצעית ראויה, כזו שבה הן באמת יוכלו להביא לידי ביטוי את מה שהן יודעות לעשות.
<< אורח >> אייל כספי: << אורח >>
אני אומר לכן, בנות: אנחנו נשמח מאוד שהמספרים יגדלו בצורה משמעותית. אנחנו הכנו את כל התשתית הנדרשת. כל מה שצריך כדי שתרגישו הכי בטוחות במערך הכבאות קיים אצלנו, ואני מקווה שבגיוסים הבאים המספרים ילכו ויגדלו. אבל זה לא שאתן כרגע יושבות וחושבות שמחר יהיה לכן קל. מהיום תתחילו להתאמן. תתחילו להגיע לצורך הפיזיולוגי הנדרש. יש לנו אתר שמפרסם בדיוק מה תהליכי האימון.
דרך אגב, אנחנו פיתחנו יכולת אימונים מיוחדת מאוד בכבאות. כולם באים ללמוד מאיתנו. קצין הספורט שלנו, שהגיע מסיירת מטכ״ל, פיתח תהליכי אימון ייחודיים מאוד. בסופו של דבר, לוחם אש, הרי, לא צריך לרוץ למרחקים. הוא צריך כוח מתפרץ – 30 קילו ולטפס 10 קומות. לכן, יש לנו אתר שמאפשר לכם את תהליכי האימון, את שלבי האימון, שלב אחרי שלב. הגיוס הבא יהיה בעוד כמה חודשים. אם תתאמנו – אני בטוח שגם תצליחו.
מערך הכבאות בחזית העשייה. המשרד לביטחון לאומי נמצא ברכש של שני מסוקים. שני המסוקים הם חלק מפרויקט של ארבעה מסוקים שיגיעו. ארבעת המסוקים האלה הם מכפיל כוח עצום למערך הכבאות.
מסוק שונה ממטוס. סבבי ההטלה של מטוס לוקחים סדר גודל של 30 דקות. מסוק, ברגע שאנחנו פורסים לו יכולת של מים – אותן בריכות מים שיש לנו כ-Kit שמתנפח ונפרש סמוך מאוד לשריפה – יודע לעשות שאטלים כאלה בדקות בודדות, והוא מביא כמות מים למוקד שריפה פי 10 מאשר מטוס. ולכן, המסוקים האלה, שיגיעו אלינו בהקדם - - -
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
זה גם יותר מדויק, נכון? הוא עובד כמו טפטפת, לא כמו ממטרה.
<< אורח >> אייל כספי: << אורח >>
בדיוק. הוא לא מפזר Strip, פסים ארוכים. הוא ממש יודע להטיל באופן נקודתי כמות גדולה. המסוקים האלה יודעים לקחת 3,000 ליטר מים. זו כמות משמעותית מאוד. אלה כלים אמינים מאוד וחזקים מאוד.
בנוסף, הכלים האלה יהיו מכפיל כוח בכל נושא של כיבוי, חילוץ והצלה. כלומר, המסוקים האלה יהיו פלטפורמת החילוץ של מדינת ישראל, גם בים וגם ביבשה, ואנחנו נעשה איתם פעולות באמת חשובות ומרשימות מאוד.
אנחנו מגייסים השנה כ-260 לוחמי אש חדשים. אני בא ואומר – בטח ישאלו את זה – כמה פורשים במערך הכבאות. אנחנו יודעים גם כמה פורשים במערך הכבאות. כל פורש במערך הכבאות עובר ראיון אצל ראש אגף משאבי אנוש, מגיע אליי, ואנחנו שואלים את כל השאלות: מה גורם לאותו בחור, שבאמת עבר כברת דרך ארוכה – תהליך הגיוס הוא משהו כמו שנה – אחרי שנתיים, שלוש או ארבע, שאתה קם בבוקר ואומר "לא רוצה להיות יותר לוחם אש"?
אנחנו מטפלים בבעיות. יש לפעמים בעיות פרטניות של סוגיית פיקוד. סוגיית השכר, דרך אגב, עלתה באופן זניח מאוד. הסוגיה שגילינו, בעיקר, היא שחלק ממיטב בנינו באים ועושים "משרת סטודנט". מה זה נקרא משרת סטודנט?
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
חמש שנים - - -.
<< אורח >> אייל כספי: << אורח >>
בדיוק. אז אתה מכיר את המשרה הזו.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
מכיר, גם במקומות אחרים, ודאי.
<< אורח >> אייל כספי: << אורח >>
אז אנחנו מנסים לטפל גם בזה. אנחנו לא בעד משרות סטודנט במערך הכבאות, כי אנחנו משקיעים מאות אלפי שקלים בכל לוחם כזה עד שהוא יהיה לוחם, בהשקעה ערוכה, בציוד, באמצעים.
מבחינת הקמת מערך שירות ארצי, הקמנו מערך מרכז שירות ארצי, חדשני, טכנולוגי. בסוף, המוטו שלנו זה שכל מי שבעבר בא ואמר "יש לי חסם בכבאות והצלה – אני רוצה לבנות ואני מגיש תוכנית, והתוכנית שוכבת חודשים בכבאות והצלה" – אני אומר לכם, כל תוכנית שמגיעה לכבאות והצלה עוברת תהליך ממוחשב של בקרה, מה קורה בתהליך בכל יום ויום. אין היום מקרים כאלה.
בכל יום ראשון בבוקר אני מקבל דוח מסודר. איפה שיש איזו שהיא חריגה – מפקד המחוז מקבל טלפון מנציב הכבאות שאומר לו "תטפל היום, כדי שלא יהיה מצב כזה שתוכנית אחת תתעכב בגלל בעיות כבאות". ואני אומר פה לכולם: אנחנו, מבחינת שירות, ניתן את השירות הכי מהיר. כי אנחנו מאמינים שבסוף שירות טוב פותר הרבה מאוד חסמים והרבה מאוד בעיות.
יש כל מיני תהליכים שרוצים לייצר "מכוני בקרה" – לקחת מהכבאות את האחריות לבדיקת תוכניות. ואני אומר פה: חס וחלילה. אם הכבאות לא תבדוק את תוכניות הבנייה – זה חלק מהותי מגופים אחרים שעוסק במודיעין. כשלוקחים לי את המודיעין, אל תצפו מאתנו אחר כך שאנחנו נהיה עוד פעם בחלל ותגידו "למה אתם מופתעים". אסור לנו להיות מופתעים.
כל מה שנבנה פה צריך לעבור דרכנו. אנחנו צריכים לתת את ההנחיות, אנחנו צריכים להכיר, לבנות פקודות, נהלים, היערכות, מוכנות, תרגולות, תרגילים. לכן אני בא ואומר: אם בעבר אמרו שהכבאות אולי פחות מהירה, פחות יעילה – אנחנו מגשרים על כל הפערים האלה. גם במוקד שירות וגם במרכזי בדיקת תוכניות, הכול ממוחשב, הכול טכנולוגי, הכול מתקדם, כדי שהשירות יהיה השירות המהיר ביותר.
לגבי חיזוק מערכים משלימים, אני אומר לכם פה בגאווה: היכולת שלנו היום לגייס אנשים מהחברה החרדית, סוגיה כזו שלפני שנה הייתם אומרים עליה "שחרדי יהיה לוחם אש?" – היום אתם צריכים לבוא ולראות איך קורס כזה מסתיים.
אני אומר לכם, בשבועות הראשונים החבר'ה האלה אפילו לא הלכו עם הבגדים שלנו. הם היו מגיעים אלינו לש"ג, מחליפים בגדים, חוזרים למעשה לביגוד הבסיסי שלהם, והולכים הביתה עם הביגוד שמאפיין אותם בקהילה. היום הם הולכים עם הבגדים שלנו בגאווה. הם לא מורידים את הבגדים. הם לא מורידים, כי אנחנו נותנים להם את מקום העבודה הטוב, הנוח.
אנחנו גאים באוכלוסייה הזו. הם עושים עבודה מצוינת. הם תומכי לחימה, הם עוזרים ללוחמים להסתער על השריפות, הם אנשים אמיצים, חרוצים, עושים עבודה באמת חשובה. ויש לנו מכל המגזרים. אנחנו גם מגייסים את האוכלוסייה הלא-יהודית למערך.
בכלל, אנחנו טובים מאוד לכל סוגי האוכלוסיות, וכל סוגי האוכלוסיות אוהבים מאוד להתגייס אצלנו. ככל שנקבל יותר משאבים ותקנים – אני מתחייב לגייס. בהתחלה דיברו איתנו על מספרים של 50. היום אנחנו כבר מעל 300, ונסיים את השנה הבאה עם קרוב ל-500.
אנחנו, מבחינתנו, פונים גם לצבא: במקום שבו אנחנו רוצים, מוכנים, והמדינה צריכה – לוחם אש זה בדיוק כמו לוחם בצבא. הוא בא, עושה אצלנו תקופה שירות כלוחם, הוא לוחם לכל דבר ועניין, והוא יהיה חלק מהאופרציה המבצעית שלנו בכל התחומים, בהתאם לכשירות שלו.
הוא יכול להיות לוחם בקו הראשון; הוא יכול להיות בחדר השליטה שלנו כבונה תמונת מצב; והוא יכול להיות במקומות אחרים כתומך לחימה בתחום הלוגיסטי, שעוזר ללוחמים, בסופו של דבר, להצליח גם בפעילות המבצעית הנדרשת.
אני רוצה לתת כמה בולטים של הישגים מאוד חשובים. קודם כול, אנחנו, כתפיסה, פרסנו תחנות הזנקה. תחנות הזנקה, בשגרה, יכולות להיות מקום שבכלל לא קשור לכבאות. ברגע שעשינו הערכת מצב וקיבלנו מודיעין, אנחנו מקדמים לשם צוות כיבוי, וצוות הכיבוי נמצא שם כדי להגיע לאירוע תוך פחות מ-10 דקות.
בנינו גם סדר גודל של שש תחנות כיבוי חדשות, ואנחנו מצפים שבשנה הבאה נבנה עוד חמש תחנות חדשות, וסוף כל סוף גם ניתן לשניים מהמחוזות שלנו אכסניה נאותה, והם לא יצטרכו להיות באותם המקומות שאנחנו כרגע משלמים עבורם שכירות מיותרת. חשוב שיהיה להם מטה שלהם.
הקמת מוקד ביטחון ארצי – יש לנו עכשיו תחילה של מוקד ארצי, שאמור לתת רוח גבית קודם כול ללוחמים, שמישהו מסתכל ולא מאפשר לאנשים זרים להיכנס ולפגוע בתחנות הכיבוי. אתם ראיתם בתקשורת שהיו לא מעט פריצות למערך הכבאות.
הסוגיה של הפריצות מאתגרת אותנו מאוד, ואנחנו בשיתוף פעולה עם כל גופי הביטחון במדינה כדי לבלום את זה. זו מכת מדינה רעה מאוד ולא טובה, ואנחנו בולמים את זה, א', באמצעים טכנולוגיים, ב', בשיתופי פעולה, ובעיקר בזה שהלוחמים באמת מרגישים שותפים לתהליך הזה.
אני יכול להגיד שבלילה – ממש כשהגעתי לפה עדכנו אותי – שבתחנת יפו המשמרת זיהתה, דרך המוקד, ניסיון קפיצה מעל הגדר לתוך התחנה. הכבאים רק יצאו מהתחנה החוצה והגנבים ברחו. זה חלק משיתופי הפעולה, חלק ממוקד הביטחון, חלק מהיכולת שלנו באמת, מצד אחד, להגן על העובדים, מצד שני שלא יפרצו את הציוד הזה, כי הציוד הזה הוא ציוד שפוגע בביטחון הלאומי של מדינת ישראל. הגנבים הארורים האלה משתמשים בו במקומות לא טובים.
אנחנו השקענו בביטחון למעלה מ-5 מיליון שקלים, ואנחנו מקדמים את פרויקט קווי החיץ, כמובן בעזרת המשרד – פרויקט חשוב מאוד, שהופך הרבה מאוד יישובים ליישובים בטוחים. אני אגיד פה משפט: זה פרויקט חשוב, קריטי, ויש לנו לא מעט חיכוך עם האזרחים.
מצד אחד, אזרח בא ואומר: "אתה יודע, אני יכול לגור באיזה גורד שחקים שאתה רוצה, אין לי בעיה, מצבי הכלכלי מצוין. אני רוצה לגור ביער. אני מוכן לשלם כסף כדי לגור ביער". אבל כשאתה גר ביער ואתה לא מטפל ביער, אתה מסכן את עצמך ואת הסובבים אותך.
לכן, תחום ההסברה כבר קיבל את העומק הנדרש, ואנחנו בשיח של שיתוף פעולה עם האזרחים, מצד אחד לתת להם לקום בבוקר ולראות יער ולראות ירוק, ומצד שני שהיער והירוק הזה יהיה מספיק בטוח כדי שלא נמצא את עצמנו פה באסונות שאנחנו רואים רבים כאלה ומיותרים בהרבה מאוד מקומות בעולם.
אנחנו מצמצמים רגולציה. יש לנו פה צוות שלם שעוסק בכל הנושא של חקיקה. אנחנו מאמצים את התקן האמריקאי, את ה-NFPA האמריקאי כדי שישראל תהיה מדינה בטוחה, גם לגבי בניינים ישנים וגם לגבי בניינים חדשים, ואנחנו באמת דוהרים קדימה בנושא הזה של העבודה והעשייה.
אני חושב שאולי ההישג החשוב לנו כמערך, זה שעשו סקר, ובסקר הזה, מבחינת שביעות רצון לרמת השירות, הכבאות וההצלה לישראל הגיעה ל-92% שביעות רצון מתושבי מדינת ישראל. זה אומר שכל תושב במדינת ישראל בא ואומר: "אם אני צריך שירות של כבאים, לוחמי אש, אני בטוח שאני אקבל את השירות הטוב ביותר". ואת זה קנינו לא כתוצאה מההסברה – את זה קנינו כתוצאה מעבודה קשה. אצלנו במערך עובדים באמת קשה כדי לתת לציבור את רמת השירות המקצועית והגבוהה ביותר.
ב-"חומת האש" היה לנו, למעשה, גם את "רקמת האש". ערב יום השואה – "חומת האש". ערב יום הזיכרון, יום העצמאות. שתי שריפות מתפרצות, רעות מאוד, בכניסה לאזור ירושלים, מתרום-תעוז זה התפרץ לכיוון כביש 1.
13,000 דונם שעלו באש. תשעה יישובים שפונו. 34 שעות של שריפה. 169 צוותי כיבוי. למעשה, 76% מהכוח המבצעי שלנו פעל באירוע הזה. במקביל היו לנו עוד 301 אירועים שהיינו צריכים לתת להם מענה. יום קרב קשה, עוצמתי, שמספר את הסיפור של מה זה התחממות גלובלית, מה זה שריפות בשטחים פתוחים, מה עוצמת האש ואיתני הטבע וכמה הדברים האלה יכולים להיות מסוכנים.
השתמשנו פה במטוסי השמשון של חיל האוויר. פיתחנו יחד עם חיל האוויר יכולת כיבוי ייחודית למדינת ישראל בעזרת מארזי Guardian, שאנחנו רוכשים אותם בארצות-הברית, ואנחנו מטילים חומר מעכב בעירה כדי לבלום את התפשטות האש.
הסטנו 38 טרקטורונים מהפרויקט של השר באזור של מחוז חוף וצפון לטובת המאמץ המבצעי, ואולי האירוע המשמעותי הוא האירוע שהיה בכביש 1. בשילוב של הרבה מאוד נחישות והרבה מאוד מקצועיות, ואני מרשה לעצמי לומר שגם עזרתו של בורא עולם, נמנע אירוע חמור מאוד. אירוע שתחקרנו אותו והפקנו לקחים.
גם השימוש בשיח הזה מול שאר הגופים, "לסגור כביש" – אסור להגיד שאנחנו סוגרים כבישים. אנחנו צריכים להגיד שאנחנו מפנים כבישים. כביש לא צריך להיות סגור – הוא צריך להיות מפונה. אסור שיהיו בו אנשים, כי האש למעשה חצתה את כביש 1. כביש 1 זה סדר גודל של 40 מטר. האש פשוט טיפסה וחצתה, וכל מי שהיה שם נלכד, והיינו צריכים לפנות אותו באופן מיידי, כמובן.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
חמש דקות הפסקה. אני חייב לרוץ להצביע בוועדת הכנסת. אני כבר חוזר. שתו מים, תירגעו, נחזור.
<< הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 10:03 ונתחדשה בשעה 10:10.) << הפסקה >>
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אני מתנצל על ההפרעה, אבל זה היה אירוע חשוב מאוד, כי אישרנו עכשיו את הגדלת השכר למנהלים ואלה שמסדרים לנו את היום-יום בסיעות, העוזרים שלנו, וכל האנשים האלה שבסופו של דבר באמת מגיע להם. אנחנו לא היינו מצליחים לעשות את העבודה שלנו כחברי כנסת בלעדיהם, אז היום עשינו את זה. אפשר להמשיך. כבוד הנציב, בבקשה.
<< אורח >> אייל כספי: << אורח >>
(הצגת מצגת)
אנחנו סיימנו את ההתייחסות שעוסקת, למעשה, בנושא של "חומת האש". באמת, אירוע מאוד משמעותי. אם אני מסכם אותו, מערכת הכבאות באמת הצליח עם כלל הגופים. זה נכון שאנחנו ליבת העשייה, אבל בסוף היה פה סיוע של המשטרה, של פיקוד העורף, של מד״א ושל הרשויות המקומיות.
אני יכול להגיד שאני הרמתי את הראש, ובצד ימין שלי עמד מפכ״ל המשטרה ובצד שמאל אלוף פיקוד העורף, באופן ישיר, וכל אחד אמר, כמו שצריך: "מה אנחנו יכולים לעזור כדי לבלום את האירוע הזה?". באמת, במאמץ משולב של כולם, בהובלת הכבאות, השריפה הזו נבלמה, ואני מקווה שלא נחווה אירועים גדולים בעוצמה, כי אירוע כזה יכול תוך דקות להפוך לאסון.
בנושא של תרחיש הייחוס, בסוף, תרחיש הייחוס הוא מודל תכנוני, כאשר אל מול התרחיש הזה אנחנו בונים, למעשה, איזה שהוא סיפור מציאותי, פחות או יותר, שלוקח את האתגרים שאיתם אנחנו צריכים להתמודד.
כמו שאמרתי, גם באירועים הקודמים, האירוע הגדול הוא באמת היה משמעותי, אבל היו לנו ברקע עוד 300 פעילויות מבצעיות באותה יממה, שהצריכה מאיתנו גם לכבות, גם להציל וגם לעשות משימות נוספות.
בסוף, עם המל״ל ועם כל גופי המידע והידע, אנחנו הגענו למודל שאומר שבישראל, בעת ובעונה אחת, יכולות להתרחש שלוש שריפות גדולות שעליהן צריך לבנות את הכוח. וזה המודל. מערך הכבאות היום, אני יכול להגיד את זה בקול רם, יודע להתמודד עם אירוע אחד גדול. הוא לא יכול להתמודד עם שלושה אירועים בסדרי גודל כאלה.
אנחנו הכנו תוכנית רב-שנתית, שתוכל לגשר על הפער הזה אם נקבל את כל אמצעי בניין הכוח הנדרשים כדי להתמודד עם אותו תרחיש, שמדבר על שלוש שריפות גדולות בעת ובעונה אחת.
הנושא השני זה שבכל רגע נתון, כרגע, יש 565 לוחמי אש במשמרת. זו הכמות של הלוחמים שאנחנו היום מעמידים בכל תחנות הכיבוי שלנו. לצערי, יש לנו 140 לוחמים פצועים שנפצעו במהלך הפעילות המבצעית, ויש לנו כמובן למעלה מ-100 לוחמים שנמצאים בשירות מילואים כבר מאות ימים ותורמים את תרומתם, כמובן, הטובה ביותר.
כל לוחם כזה תמיד נשאל: "איפה אתה תורם יותר?". אם אתה תורם יותר בכבאות – תישאר בכבאות. אם אתה תורם יותר בצבא – תהיה בצבא. תביא את היכולות שלך למקום שבו אתה תורם את הכי הרבה למדינה.
יש לנו פערים ברורים מאוד בהיערכות בתחום הכיבוי אש, שנכתבו גם על ידי דוחות מבקר המדינה וחלקם מופיעים כבר שנים רבות. מה צריך לעשות – אנחנו יודעים. בעיקר, אנחנו צריכים להבין שמדובר פה בתקציב. אני יכול להגיד שלפחות בשלוש השנים האחרונות אנחנו זוכים לרוח גבית מהשר ומהמשרד לביטחון לאומי בנושא תקציב.
אם אתם שואלים אותי אם זה מספיק – לא. אנחנו צריכים יותר כדי לעמוד ביעדים ולגשר על הפערים, אבל אנחנו לא נחים לרגע, ואנחנו כל הזמן מתקדמים ומצמצמים את הפערים. יש לנו פער משמעותי בקרוב ל-1,000 לוחמי אש, ב-163 רכבי כיבוי ו-32 תחנות מקצרות זמן תגובה.
דרך אגב, אמרתי, אנחנו כמודל, כתפיסה, לא בונים יותר תחנות גדולות. אנחנו בונים רק תחנות קטנות, ועכשיו גם הצלחנו להגיע למודל חסכוני יותר. אנחנו בונים בנייה ירוקה, קלה, לא בתשתית כבדה. א', זה מוזיל באופן יחסי את הפרויקט. ב', זה מקצר את זמני ההקמה. אלה המודלים החדשים שלנו. בעלות של תחנה ישנה אנחנו בונים היום יותר משתי תחנות חדשות, ולכן אנחנו נעשה את הכול כדי שבשנים הקרובות נגשר על הפערים האלה.
מבחינת מצבנו בעולם, קודם כול אני בא ואומר: לוחמי האש במדינת ישראל וכלל המערך הם קוסמים. קוסמים. כי בכל רכב כיבוי בעולם, בין אם זה בארצות-הברית ובין אם זה באירופה, אם תפתח את הדלת ותסתכל פנימה – אין פחות מארבעה לוחמים. בישראל, 70% מהרכב הכוח הוא זוג – נהג ולוחם, ששניהם מגיעים ועושים את כל מה שצריך לעשות כשני לוחמים. זו בעיה. בסופו של דבר, זה גורם לנו גם לכבאים שנפגעים ונפצעים, ולכן הרכב צוות הכיבוי צריך להיות באופן מידי שלושה לוחמים בצוות, ובעוד שנים בודדות נגיע לכל מה שקורה בעולם, ויהיו ארבעה לוחמים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
ה-977 שציינת זה תקנים או לוחמים אל מול התקן?
<< אורח >> אייל כספי: << אורח >>
זה רק לוחמים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אל מול התקן הקיים היום. צריך להוסיף תקנים?
<< אורח >> אייל כספי: << אורח >>
לא, לא צריך. זה פער לגשר על התקן. התקן הזה נכתב ב-2018. זאת אומרת, גם את התקן הזה צריך להתאים למציאות של 2026. אבל אני כבר לא בא ומדבר על 2026. בואו נגשר קודם כול על מה שהיה ב-2018.
גיל הפרישה, אני אומר לך, זה משהו שחייבים, ואני סמוך ובטוח שאנחנו נעשה את זה. לא יכול להיות שבמדינת ישראל גיל הפרישה של לוחמי האש יהיה 67. לא יכול להיות. ואני בעד קדמה, אבל המשפטים האלה של ה-"50 של היום זה ה-40 של פעם" – מבחינתי זה לא רלוונטי.
אנחנו בדקנו, התאמנו, עשינו אימונים פיזיים מעשיים, ויש לנו דוחות כתובים על ידי גורמי מקצוע. לוחם אש שמגיע לגיל 50 – לא מסוגל לעמוד בכשירות המבצעית שלו, וכדי שהוא יעמוד במשימות שלו, אנחנו צריכים לפתור את הבעיה הזו ולראות שבין גיל 55 לגיל 57 הוא מסיים את היותו לוחם.
או שהוא פורש בצורה מכובדת והולך לדרכו ועושה מה שנקרא קריירה נוספת, כמו חברינו בגופים האחרים, או שאנחנו נמצא לו תעסוקה בתוך המערך. הוא יכול לעסוק בתחום המניעה, הוא יכול לעסוק בתחום הרגולציה, הוא יכול לעסוק בתחום הלוגיסטיקה – יש לנו מספיק מקומות שבהם אנחנו יכולים להמשיך ולהעסיק אותו. העיקר שהוא לא יסכן את עצמו ולא יפגע בכשירות המבצעית. אחרי שהוא תרם למעלה מ-25 שנות עבודה למדינת ישראל, אנחנו עכשיו צריכים באמת לתת לו, לשמור לו על הבריאות ולאפשר לו איכות חיים גבוהה.
אני אומר את המשפט הזה – אני תמיד לא אוהב להגיד אותו, אבל אני חייב לומר אותו: בסוף, שתדעו, לוחם אש בעולם חי בממוצע 10 שנים פחות מכל אזרח אחר, וזה נתון קשה ומורכב מאוד. לכן אנחנו משקיעים בנושא בטיחות הלוחמים שלנו משאבים עצומים. אנחנו עושים להם את הבדיקות, כמו שאמרתי; אנחנו קונים להם את הציוד הכי טוב.
ללוחם אש בישראל היום יש את ציוד ההגנה הכי טוב שיש היום בעולם. אין מדינה בעולם שיכולה לבוא ולהגיד "אנחנו טובים יותר מהלוחמים הישראלים". לכן אנחנו נשמור על בריאותם, ולא נאפשר להם, אחרי שנים רבות, גם לשלם בחייהם, כתוצאה מזה שהם נחשפו לאותם תוצרי בעירה או מזהמים באירועי חומרים מסוכנים במהלך הפעילות המבצעית שלהם.
אז קודם כול, צריך לטפל בסוגיה של חוק שעות עבודה ומנוחה. בשריפות האחרונות, אנשי המטה שלנו פעלו אחרי שעות עבודה רגילות. הרי בסוף, הגוף הזה הוא גוף אזרחי, הוא לא גוף ביטחוני, וצריך לראות איך מסדירים את הנושא הזה. השריפות לא נגמרות אחרי שמונה-תשע שעות; יש שריפות שהן חוצות יממה, והיו לנו גם אירועים שנמשכו 72 שעות. לכן צריך להסדיר את הנושא של שעות עבודה ומנוחה.
אני יושב בוועדת בוחנים, כדי לקבוע מי יהיה מפקד התחנה ומי יהיה מפקד המחוז, שזה תפקיד אופרטיבי-מבצעי. אני אחד מתוך הרכב של ארבעה. מדינת ישראל הטילה על נציב הכבאות 100% אחריות עם 30% סמכות. למה נציב הכבאות הוא לא יושב-ראש הוועדה? למה נציב הכבאות לא עושה סבב מינויים כמו גופים ביטחוניים?
למה אנחנו צריכים לשבת בהרכב? בלי לפגוע באף אחד, באמת, כל אחד מהאנשים, כבודו במקומו מונח, אבל למה לחברי הוועדה יש קול אחד זהה לנציב הכבאות לגבי מי יהיה מפקד התחנה בפתח תקווה, בראשון ובירושלים, ומי יהיה מפקד מחוז צפון בכבאות?
את זה צריך להסדיר. אני בטוח שזה נעשה כתוצאה מזה שהרפורמה אחרי אסון הכרמל העבירה את הכבאות, אבל לא פתרה את כל הבעיות. זאת בעיה שחייבים לפתור אותה, והיא פתירה. צריך לקבל החלטה, להביא אותה לשינוי חקיקה לשנות אותה. זה לא סיפור ארוך ומסובך. זה תהליך טכני שחשוב מאוד שיעשו אותו כדי לייצר הלימה. אני תמיד גדלתי על סוגיה של אחריות וסמכות הולכים ביחד. אתה לא יכול להטיל אחריות מלאה בלי לתת לך את הסמכות.
על גיל הפרישה דיברנו. אני חושב שהדברים מובנים. המשרד, בהובלתך, פתר חלק מהנושא של נכות, שיקום ופטירה, בגיבוי מלא של השר, כמובן, והגיע לנחלה. בסופו של דבר, לוחמי אש שווים עם כל גופי הביטחון, גם כשהם משלמים בחייהם, אבל אנחנו צריכים להשלים את כל נושא הנכות והשיקום. ללוחמי האש מגיע את כל מה שגופי הביטחון במדינת ישראל מקבלים. הם עוסקים בעבודה מצילת חיים והם מסכנים את חייהם על בסיס יומי.
זה השקף האחרון. כמו שאתה רואה, גם עם החריגה עמדנו בזמנים. אנחנו נשמח להשיב לכל שאלה. אם אני מסכם, אני חושב שמערך הכבאות הוא באמת רגל מרכזית מהביטחון הלאומי של תושבי מדינת ישראל.
אני אומר לתושבי מדינת ישראל: המשרד לביטחון לאומי, מערך הכבאות וההצלה – יש לכם על מי לסמוך. יש מערך איכותי, אמנם קטן אבל סופר-מקצועי, שעומד באתגרים בצורה מכובדת, ומבסס את היכולות שלו בעיקר על הגורם האנושי.
יש לנו עובדים ועובדות לתפארת מדינת ישראל. אני תמיד אומר: הם לא באים לפה רק להתפרנס. נכון שאנחנו באים, עובדים בשכר ומתפרנסים, אבל מי שבנשמה אין לו את החלק ואת הזיקה למערך – בטח לא יזכה לשרוד בעומס האדיר הזה שהמערך הזה עובד בו. אני גאה בעובדים ובעובדות שלנו, ואני חושב שלתושבי מדינת ישראל יש באמת על מי לסמוך.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תודה, כבוד הנציב. אנשי כיבוי והצלה, אתם רוצים להוסיף משהו? למרות שלא נהוג לדבר אחרי הנציב, אבל אתם - - -
<< אורח >> אייל כספי: << אורח >>
אני מאפשר לכם.
<< אורח >> כפיר ביבטקו: << אורח >>
אני רוצה להגיד ברשותך משהו חשוב מאוד, לדעתי, שהנציב נגע בו. אני כפיר, הערכת מבצעים, כבאות והצלה לישראל. אתה מכיר מה זה תרחיש ייחוס. אנחנו עובדים על תרחיש ייחוס 2030. האתגרים הם לא פשוטים, הם רבים מאוד, אבל אם נסתכל על תרחיש הייחוס הקודם שאושר ב-2018 – ואני חושב שאמרנו את זה כבר בכמה ועדות – ואושרר ב-2023, על ידי השר הקודם, על ידי הקבינט, על ידי כולם – הדבר הזה לא מתכתב, בסוף, עם עניין התקנים שהנציב נגע בו.
זה לא מתכתב. זה לא עובד ביחד. התרחיש צריך לתת, והוא נותן לנו, את היכולת לתת את המענה המבצעי הטוב ביותר במדינת ישראל, ואם הוא אושר והוא בוצע – צריך לממש אותו. ואנחנו מדברים על תרחיש 2018 שעדיין לא מומש.
בכל פעם אומרים לנו "מה ההתעצמות?". קיבלנו הרבה מאוד בשנים האחרונות, זה נכון, אבל המינוס שלנו לפני זה היה כל כך גדול שגם אם ייתנו לנו עכשיו יותר – זה יגיע לנקודה מסוימת. ואני חושב שפה צריך לעשות משהו עם המשרדים השונים. אולי עם האוצר? אין לי מושג, אבל צריך לראות שיש לנו באמת משהו שייתן לנו אופק לממש את התרחיש הזה.
אנחנו באמת עשינו עבודות והסתכלנו. הנציב אמר פה משפט, שבכל העולם יש ארבעה לוחמים. הוא קיבל החלטה בתרחיש לשלושה לוחמים. זו החלטה פיקודית שלו, שברגע שהוא קיבל את ההחלטה הזו – הוא הוריד את כמות הלוחמים העתידיים שאמורים להיות. אבל אנחנו נמצאים עם שניים, ולדעתי זו מצוקה חשובה מאוד שצריך לטפל בה ולהסתכל קדימה. תודה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תודה לך. עוד מישהו ממערך הכבאות וההצלה? אנשים נוספים? בבקשה. בוודאי, ממ"מ.
<< אורח >> אורלי אלמגור לוטן: << אורח >>
על חלק הנציב כבר ענה לי בהפסקה, אז זה צמצם את הזמן. אורלי אלמגור לוטן, אני ראש צוות בממ"מ. לשאול את הכול ביחד?
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
הכול יחד.
<< אורח >> אורלי אלמגור לוטן: << אורח >>
אוקיי. התייחסת לסיפור של רבי קומות. אתה יכול להגיד מה חסר היום מבחינת הרגולציה הקיימת כדי שכב"ה תוכל להתמודד עם זה? ויש שאלה שעלתה – היא גם עלתה בדיונים בביקורת המדינה, כולל בנושא של השריפה במטה יהודה באפריל – מי אחראי להכנה של רשויות מקומיות לאירוע של שריפה?
אתמול נציג רח"ל התייחס לזה בדיון והעלה את זה כפער.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
פעולות המניעה של הרשויות.
<< אורח >> אורלי אלמגור לוטן: << אורח >>
פעולות המניעה, וגם הכנה לתרחישים כמו פינוי תושבים. עלה כאן, בעצם, כמו שהיה בפעם האחרונה, שיש – אתה גם מכיר את זה – איזו שהיא לקונה בין רח"ל לפקע"ר על מי עובד מול הרשויות המקומיות, אז השאלה היא איפה זה פוגש אתכם בהקשר של הכנה לשריפה?
ושאלה אחרונה – לדעתי גם עכשיו התייחסת לזה, אבל אם תוכל להתייחס לממצאים שהיו – נדמה לי שאמרת באחד הדיונים הקודמים, או שנציג אחר אמר, שכב"ה תחקרה את הסוגיה של הפינוי של כביש 1 מהאנשים שהיו בעקבות מה שהיה, אז אם אתה יכול להגיד מה עלה בתחקיר הזה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
עוד שאלות? עוד מישהו רוצה לשאול? בבקשה.
<< אורח >> יהודה כהן: << אורח >>
קודם כול, אני מברך על הקיום של הוועדה. כהן יהודה, מנכ״ל התאחדות קבלני מערכות כיבוי אש ואינסטלציה. דבר ראשון, ההתאחדות משתתפת בצערו של הנציב על מות אמו. פשוט מאוד לא ידענו, ואנחנו משתתפים בצערו.
<< אורח >> אייל כספי: << אורח >>
תודה.
<< אורח >> יהודה כהן: << אורח >>
דבר שני, אני רוצה לברך את הנציב, שברגע זה אישר שאני אהיה אצלו בישיבה ואיפגש איתו, כהתאחדות, ואני אדווח לוועדה אחר כך על ההליכים בתוך המערכת. אני, כמנכ״ל התאחדות קבלני מערכות כיבוי אש, רוצה לציין קודם כול את עבודת הממ״מ בנושא התאחדות קבלני מערכות כיבוי אש ואינסטלציה, וזה סיווג שמצביע על רבי הקומות.
אני גר בקומה 14, ואני מרגיש את החשש שלי. היום, מתוך ידיעה בשטח, קבלני מערכות כיבוי אש הם אנשים שלא מורשים לעסוק בדבר הזה. הם לא קבלנים רשומים, הם לא עברו הכשרה, אין השתלמויות, אין ידיעה. כל מי שרוצה להיות קבלן מערכות כיבוי אש קונה ציוד במערכת ונהיה קבלן מערכות כיבוי אש.
אותם קבלני מערכות כיבוי אש שמתקינים נסמכים על מעבדות.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
מה השאלה?
<< אורח >> יהודה כהן: << אורח >>
לא, אני רק נותן את הנתון.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
לא, זה לא זמן להרצאות עכשיו.
<< אורח >> יהודה כהן: << אורח >>
אז אני רוצה רק לציין. אנחנו ראינו - - -
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
הרי, בסוף יש לך בקשה בעניין. מה אתה רוצה שיקרה?
<< אורח >> יהודה כהן: << אורח >>
קודם כול, שהמערכת תהיה בקשר, כי אנחנו האנשים הראשונים שמספקים את השירות לכבאים. עוד כשהוא מגיע, מערכת כיבוי האש היא הכלי הראשון שמעכב בעירה ונותן להם להשתלט. יותר מזה, ראינו כיום בהונג קונג מה קרה עם מגדלים שנשרפים. אין תשובה. המציאות קשה. לא יכול להיות - - -
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
מה השאלה?
<< אורח >> יהודה כהן: << אורח >>
אין פה שאלות, יש פה נתון.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אז אם אין פה שאלות – זה לא הזמן. אתה לא הוזמנת פה לתת הרצאה. שאלתי מי יש לו שאלות לנציב.
<< אורח >> יהודה כהן: << אורח >>
השאלה היא, האם ההסתפקות בבדיקות של מעבדות, זה שנותן לכם את כל השירות הזה, או שאתם יודעים שאותם קבלנים שמתקינים הם מוסמכים על פי חוק? כי יש חוק רישום קבלנים, סיווג 190. חייב לעבור הכשרה, השתלמויות, ריענון וכל שאר הדברים האלו, ואז נוכל לתת מענה הרבה יותר טוב למציאות הקיימת.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
מאחר ויש לי קשר עם האדון כבר תקופה ארוכה מאוד, השאלה שלו ברורה מאוד: האם כל אחד יכול להיות מחר בבוקר קבלן "חאפר", או שאתם מציבים איזה שהוא תנאי למי יכול לעשות את זה? עוד שאלות. בבקשה.
<< אורח >> שי אביצדק: << אורח >>
בוקר טוב לכולם. אני שי אביצדק, מנהל אגף המבצעים באיחוד הצלה. קודם כול, אני רוצה לברך באמת על ההזמנה שלנו למקום הזה. אני מכיר את כב"ה גם מהכובע הקודם שלי, לפני שלושה חודשים, כקצין משטרה, וגם היום מהמקום הזה.
אני חושב, קודם כול, שכב"ה באמת עושים הרבה מאוד דברים, ואני אומר את זה כרגע לא כאיש משטרה, אלא באמת כאזרח. באמת תודה רבה פה לכולם. יש שני דברים שאני רוצה לגעת בהם, ברשותכם, ובגלל זה גם היה חשוב לי מאוד להגיע לכאן היום.
הדבר הראשון, קודם כול, אני מאמין שהיום כולם מכירים את איחוד הצלה – ארגון למעלה מ-8,000 מתנדבים. הארגון הזה נמצא בהרבה מאוד מקומות, ואני חושב שמן הראוי, בכל מה שקשור כרגע לכב״ה ולמשטרה – אני כן מרשה לעצמי להגיד את זה – שאנחנו נשתתף בתרגילים גדולים, מהסיבה הפשוטה: אנחנו מוצאים את עצמנו בזירות מורכבות.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
ההערה הראשונה התקבלה.
<< אורח >> שי אביצדק: << אורח >>
אוקיי, תודה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
נצטרך להתייחס אליה. אתה צודק, היום איחוד הצלה הוא חלק ממערך ההצלה הקיים, וצריך לקחת אותו בחשבון.
<< אורח >> שי אביצדק: << אורח >>
עוד פעם, אני אומר, בדגש על תרגילים, לפחות, כי אנחנו מגיעים למקומות שהרבה פעמים אנחנו יוצרים לפעמים, אני אומר את זה בזהירות - - -
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
בוא נתקדם. אתה יודע כמה אני נלחם בשבילכם.
<< אורח >> שי אביצדק: << אורח >>
אני יודע.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אז בוא נתקדם.
<< אורח >> שי אביצדק: << אורח >>
בסדר. אם אתה מבין את הראש שלי – אוקיי. דבר נוסף שאני רוצה להגיד: אני ראיתי איזה פרויקט חדש – שכב"ה מקדמים, יחד עם המשרד, לגבי הכשרת כבאים דרוזים. אני חושב שאנחנו כן יכולים לתת שם מענה, לפחות בנושא של רפואת חירום. אם זה משהו שבאמת נוכל להשתלב בו – אני חושב שזה מבורך. הם צריכים את הדבר הזה שם, ואנחנו כל-כולנו מוכנים לתת מעצמנו כדי להכשיר אותם לדבר הזה.
עוד פעם, אני חושב שזה פרויקט מבורך, ואני עוד פעם מסיים בזה שאני אומר תודה רבה לכל מי שכאן על מה שאתם עושים. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
ותודה לכם על העבודה הנהדרת שאתם עושים. עוד מישהו? שאלות, הערות, שותפות, משהו? כבוד הנציב, בבקשה.
<< אורח >> אייל כספי: << אורח >>
לגבי הסוגיה שעוסקת ברבי הקומות, ומה ששאלת לגבי הרגולציה, קודם כול, אני יכול להגיד לגבי כל מה שנבנה בישראל, בטח ב-30 השנים האחרונות, שהבניינים האלה הם בניינים בטוחים מאוד. גם הגבוהים, גם רבי הקומות וגם גורדי השחקים.
עכשיו, כשאני אומר "בטוחים מאוד", יש פה סוגיה, שגם נאמרה פה: בסופו של דבר, ברגע שהבניין הזה סיים וקיבל טופס 4, והוא עובר כרגע לניהול, בעיקר של חברות ניהול או של האנשים שגרים בו – כרגע יש אחריות לבעלי העניין.
זה אומר שאם בקטגוריה של גורדי שחקים יש חברת ניהול – חברת ניהול אמורה לדאוג שמערכות הכיבוי אש הן במצב תקין ועובדות, ובמקומות שבהם אין חברת ניהול יש ועד בית, וועד הבית צריך לראות ולדאוג שהציוד הזה קיים ותקין.
יש לנו על זה לא מעט מלחמות. אנחנו הרי עושים מעת לעת ביקורות. אנחנו לא יכולים להגיע לכל בניין כזה, אבל אנחנו מגיעים מעת לעת לבניינים כאלה ובודקים. ויש מתח מובנה, כי בסוף, אזרח שקונה ממיטב כספו בית, בין אם זה בקומה 14 ובין אם זה בקומה 34, לפעמים המעצבת שלו, או המעצב שלו, עושים עבודות כיסוי כאלה, והם פוגעים בתשתית ההגנה. הם סוגרים מתזים, הם סוגרים מערכות אוורור.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אבל אתם עושים אישור לפני אכלוס.
<< אורח >> אייל כספי: << אורח >>
אין בניין שלא מקבל טופס 4. אני מתחייב שכל בניין שעבר טופס 4 עומד בדרישות הבטיחות ומוגן לחלוטין. בהתאם לסוג הבניין, יש לו מערכות גילוי, מערכות כיבוי, מערכות שחרור עשן, על לחץ בחדרי מדרגות, תשתיות עמדות הכיבוי, מאגר מים – אפשר לעשות פה הרצאה שלמה. אין לנו הרבה זמן, אבל הבניינים האלה הם בניינים בטוחים מאוד. מה שצריך זה לדאוג ולפקח שכל מה שהושקע בשלב הבניין יהיה גם ישים שנים רבות לאחר מכן.
<< אורח >> אורלי אלמגור לוטן: << אורח >>
עמדות ההטענה של רכבים חשמליים בחניונים של בניינים כאלה – זה לא משהו שהתייחסת אליו. לזה יש התייחסות?
<< אורח >> אייל כספי: << אורח >>
קודם כול, שאלה מצוינת. אני נתתי הנחיה, שאני חוטף עליה הרבה מאוד ביקורת – יש היום בניינים שנבנו לפחות בשנתיים האחרונות, ואני הנחיתי את אנשי בדיקת התוכניות שלנו לכפות שמערכות ההגנה, המתזים, יהיו כבר על פי התקינה החדשה. זאת אומרת, למרות שהתקינה לא קיבלה תוקף בישראל, אני כבר הנחיתי אותם שהם יגדילו את מאגרי המים ויגדילו את כמות המתזים, כדי שהרכבים האלה כבר עכשיו יזכו למערכת ההגנה הנדרשת.
אם את שואלת אותי אם מערכת ההגנה יודעת היום לתת פתרון מלא, הוליסטי, לשריפה של רכב חשמלי – אני לא בטוח. את זה אנחנו נדע רק בעוד כמה שנים, כי זו סוגיה חדשנית. אנחנו בודקים את זה בעולם ומשתפרים כל הזמן, אבל אני יכול להגיד שבבניינים שנבנים, אני הנחיתי לדרוש את מערכות ההגנה בהתאם לתקן ה-NFPA העתידי. כבר יישמתי אותו פה בארץ. לכן הבניינים החדשים הם בניינים טובים ומוגנים.
ואני פונה פה לאזרחים: בסוף יש לכם אחריות גם כן. תדאגו שכל מה שהותקן עבורכם יהיה תקין, יהיה שמיש ויהיה אך ורק למטרות הצלה וכיבוי אש, ואל תעשו קיצורי דרך. גם אם זה עולה כמה שקלים, תתחזקו את המערכות האלה, כי אני אומר לכם, המערכות האלה הן מצילות חיים, ולבניין שלכם יש אורך חיים של עשרות שנים קדימה.
לגבי הסוגיה של רשויות מקומיות, במה שבתחום האחריות שלנו, אנחנו מכינים את היישובים לקיץ. יש היערכות, פקודה שלמה של נציב הכבאות, שמנחה את מפקדי התחנות להיפגש עם כל ראשי הרשויות, ראשי המועצות, הקיבוצים, ולעשות שלב מכין לקראת הקיץ בתחומי ניקיון.
תראו, בסוף, הבעיה היא באותם מקומות שבאמת לא השקיעו בניקיון הפרטני; שלא ניקו את הקוצים ואת העשבייה. לגבי היערות, שהם פרויקט לאומי שלנו, אנחנו עובדים מול קק״ל ורט"ג. אלה גופים מסודרים שיודעים בדיוק איפה הבעיה. הבעיה היא ביישובים החלשים, שלא משקיעים משאבים בלנקות את מה שהם צריכים ומחויבים לנקות, ואז יש הרבה מאוד תכתובות, הרבה מאוד סיורים, הרבה מאוד תרגילים.
בחלק מהמקומות אנחנו מצליחים, כמו ביישובים שבאמת עשו עבודה טובה, וגם אם בשנה האחרונה היו שריפות מתפרצות – השריפות הסתיימו בלי נזק לרכוש. באותם יישובים שאנחנו לא מצליחים, שאין משמעת, שאין יכולת אכיפה – אנחנו לפעמים משלמים מחיר יקר, וראינו את זה בלא מעט יישובים, שבתים נפגעו כתוצאה מעשביה מיותרת, ממש במעגל הקרוב בסביבת הבית, שזו האחריות האישית של כל אחד ואחד לטפל במה שנמצא בתחום האחריות שלו.
מי שאחראי על פינוי יישובים זה משטרת ישראל. אנחנו ממליצים, לאור ניתוח השריפה, פוטנציאל ההתקדמות, היכולת שלנו לחזות איפה השריפה הזו תהיה בעוד שעה או בעוד שעתיים. דרך אגב, יש לנו מערכות טכנולוגיות שיודעות היום לחזות קצב התפשטות של שריפה, וכבר שעות לפני לדאוג לפינוי או לקו הגנה ראשון או לקו הגנה שני.
יש סוגיות שהן אחריות של רח"ל. כמו שאמרת פה, משטרת ישראל, פיקוד העורף. אנחנו בעיקר עוסקים בסוגיה של מניעה, בניקיונות, בהקמת תשתית מים לצורכי כיבוי אש, והכי טוב זה תרגילים. הפעילות של התרגילים פותרת הרבה מאוד בעיות.
לגבי האירוע בכביש 1, האירוע בכביש 1 היה אירוע מאוד מורכב. אנחנו תחקרנו, ובגלל זה אמרתי שבמושגים האלה, בין סגירה לבין פינוי, זה דבר מאוד מהותי. לפעמים יש פער ביכולת להבין מה עוצמת האש.
כשאני אומר "8 מטר בשנייה" – לאזרחים מן היישוב, זה לא אומר כלום. מה זה 8 מטר בשנייה? אבל לאיש מקצוע, שלוקח מערכת שו"ב, שותל עליה את נקודת השריפה, יודע להריץ אותה קדימה ולומר איפה השריפה תהיה בעוד שעה – הוא יודע באיזה אזורים הוא צריך לסגור.
והבעיה לסגור לפעמים יוצרת איזה שהוא משבר נקודתי עד שהאזור הזה באמת מפונה. בכביש 1 היה קטע מסוים שהאש פשוט חצתה את הכביש, והאזרחים שהיו אמורים להתפנות פשוט נבהלו ועצרו. עכשיו, אני לא צריך לספר לכם, אם ארבעה רכבים בכביש 1 עוצרים, מה ההשפעה על כל ה-400 שמאחור.
לכן, איתור מוקדם מאוד של האירוע הזה הוביל בסופו של דבר לכך שהוא הסתיים בהצלחה ולא בתקלה מבצעית. כשיש מלחמה, גם מלחמה באש, לפעמים יש תקלות מבצעיו – צריך לתחקר אותן, צריך להגיד את המהות. פה הדבר המרכזי הוצג. יש עכשיו תהליכים הרבה יותר טובים, הרבה יותר מהירים, הרבה יותר זהירים, הרבה יותר רגישים, כדי שאירוע כזה – אני רוצה להאמין שלא יתרחש בשנים הבאות.
בנושא של מה שדיברת על המעבדות, אני חושב שדווקא היועץ המשפטי שלנו, עו"ד תומר חזות, בקיא מאוד בעניין, ואני אשמח מאוד שנוכל להגיד בכמה משפטים איפה אנחנו היום ולאן אנחנו הולכים בנושא הזה.
<< אורח >> תומר חזות: << אורח >>
שלום לכולם, תומר חזות, סגן יועמ"ש כב"ה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
נפגשנו.
<< אורח >> תומר חזות: << אורח >>
נפגשנו, כן. כבר פנית לנציב, ונפגשנו בראשות סגן הנציב לרגולציה. קיבלת מענה יסודי ומפורט מאוד. זה בסדר שאתה לא מקבל אותו, אבל קיבלת מענה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
לא, אין פה ויכוחים עכשיו. תומר, בבקשה.
<< אורח >> תומר חזות: << אורח >>
עכשיו, לגוף העניין, מערכות בטיחות האש הן מערכות מורכבות מאוד. מלבד מערכות האינסטלציה, יש עוד הרבה מאוד מערכות – מערכות שחרור עשן ומערכות גילוי – ששם אין קבלנים רשומים. מי שאחראי לרישום הקבלנים זה רשם הקבלנים ומשרד הבינוי והשיכון. יש להם סמכויות אכיפה, יש לו חוק, וזה עולם התוכנית שלו.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אתם מחייבים את זה, תומר?
<< דובר_המשך >> תומר חזות: << דובר_המשך >>
כן, זה החוק היום. לגבי שאר סמכויות האכיפה, אנחנו, כרשות כבאות, מסתמכים על אישורים של מעבדה שאושרה על ידי הממונה על התקינה במשרד הכלכלה, הוסמכה על ידי הרשות להסמכת מעבדות והוכרה על ידי רשות הכבאות. אנחנו לא מכירים איזה שהן תקלות רוחביות בנושא מערכות המותזים.
ולכן אמרנו למר יהודה כהן הנכבד שיפעל מול רשם הקבלנים, שיפעל מול מכון התקנים, שאותן מעבדות יבקשו. אבל אנחנו מנסים, כמו שהנציב אמר, לקצר את תהליכי הביורוקרטיה, שיהיו יעילים ומהירים, כי כל עיכוב בהליכי תכנון ובנייה זה עיכוב שעולה הרבה מאוד כסף למשק, ואנחנו לא נכנסים לנעליהם של רגולטורים אחרים בעניין הזה. זו התשובה שהוא קיבל, וזהו.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
לי זה ברור, רק אני רוצה לדעת, כשאתם באים עכשיו לאשר את אותו טופס 4 ובודקים מי עשה את ההכנות, אתם בודקים גם האם הוא היה תקין בעניין הזה?
<< אורח >> תומר חזות: << אורח >>
אנחנו לא דורשים לוודא שהקבלן היה רשום. יש חוק, והם אמורים לעמוד בחוק. אנחנו בכלל לא בודקים בעצמנו את המערכות האלה, אלא מסתמכים על אישור של מעבדה שבודקת.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אתה יודע למה אני שואל, כי כמות החקיינים שיש היום, והציוד שאפשר לקנות באלי אקספרס במקום לקנות את הדבר הטוב, בסוף עלול לגרום לאותו אירוע. זה מה שאני מנסה למנוע.
<< אורח >> תומר חזות: << אורח >>
אז המעבדות בודקות את כל הדברים, ואנחנו נסמכים עליהן.
<< אורח >> יהודה כהן: << אורח >>
הן לא בודקות את - - -.
<< אורח >> תומר חזות: << אורח >>
לרשם הקבלנים יש את מלוא הסמכויות לאכוף את התופעה שיהודה כהן מתריע בפניה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
מצוין. עוד משהו, כבוד הנציב?
<< אורח >> אייל כספי: << אורח >>
לגבי מה שהוא שאל, מאיחוד הצלה, קודם כול לגבי תרגילים, כל מי שנכנס איתנו מתחת לאלונקה – אנחנו בטח בעד. המטרה המשותפת שלנו היא הצלת חיים, וכל מי שבא להציל אנשים – אנחנו באמת נצמח ונאפשר לעשות את זה בצורה מסודרת. בסוף, מי שפוקד ושולט על זירות כאלה בשגרה זו המשטרה, ובחירום זה הצבא, וכל מי שבא להציל חיים – אני בטח נותן את ברכת דרכי.
לגבי הנושא השני, זה לא המקום לדבר עליו פה. אם תרצה, לאחר מכן נוכל לראות איך אנחנו קושרים את מי שרוצה להירתם לפרויקט. זה פרויקט לאומי, ואנחנו בטח נתרום את חלקנו, וכל מי שירצה להיות חלק מהתרומה הזו – אנחנו נשמח לשלב אותו.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
ראש חטיבת המבצעים, אני ממליץ באימונים הבאים שלכם לחבר את איחוד הצלה. זה כוח שמצוי בשטח, ובחלק לא קטן מן המקרים באותה זמינות כמו מד"א. חבל לפספס אותם.
מכובדיי, הוועדה לביטחון לאומי, שני התפקידים העיקריים שלה זה לבקר ולפקח על פעולות המשרד ועל פעולות היחידות המבצעיות של המשרד.
אני רשמתי לעצמי פה כמה דברים שיכול להיות שקצת פספסנו אותם בשנים האחרונות, אבל אני כן מתכוון להתעסק בהם בשנה הקרובה. אני מדבר על החלק שנוגע להתעצמות, לחלק של המשרד. אני בהחלט מתכוון לראות איך אנחנו מממשים את ההכרח להשלים את מהלך הגיוס באנשים מובחרים. ואם יש לכם 3,000 מועמדים שמהם אין צריך לבחור 300 – אני בטוח שאתם גם בוחרים את האנשים הנכונים.
זה פן אחד, והפן השני של המשוואה הזו זה שינוי גיל הפרישה. אני אכנס לזה יותר. אם עד עכשיו התעסקתי בזה בחלק מהזמן שלי, אני אשקיע בזה קצת יותר זמן, כי אני מבין את מה שהנציב ציין פה עכשיו כנקודת חולשה שחייבים לתת לה מענה.
הקמת צוותים מפעליים – רעיון מצוין. אנחנו דיברנו על זה תוך כדי מלחמה, איך אנחנו מקנים עצמאות לחלק מהגופים כדי שייתנו את המענה הראשוני. אנחנו עושים את זה כמעט בכל דבר, ואפשר לעשות את זה גם כאן. בנינו כיתות כוננות, לא רק כיבוי והצלה. "צח"י", שנבנה כבר לאורך שנים בחלק מן היישובים – כל הדברים האלה נבנו כדי לתת מענה ראשוני. אני חושב שגם הכוונה שאתה מציג פה היא נכונה.
לגבי רכש, בהחלט, מביקוריי בחלק לא קטן מהתחנות כיבוי שקיימות בארץ, גם אני הרגשתי את הפער בצורך לחדש ציוד ורכבים. נצטרך לראות איך אנחנו משקיעים בזה את התקציב הבא. אני מזכיר, התקציב הבא מונח כרגע על השולחן. נראה איך אנחנו הולכים להיאבק על החלקים הנוגעים בזה.
החלת חוק שעות עבודה ומנוחה, שזה חלק מהתהליך שאנחנו מנסים לעשות את הארגון כולו כ-"סמי גוף ביטחוני" – אני פשוט לא רוצה להמשיך לבקש טובות, כדי שללוחם אש שחס וחלילה נהרג במילוי תפקידו תהיה קבורה ממלכתית.
זה משהו שצריך להיות בנוי Built In. נלחמנו, הצלחנו. אני לא רוצה לעסוק בדברים האלה יותר. ולכן אני מניח שגם העבודה שאני מקיים היום מול הוועד, וקובי שם רוח בהחלט טובה, נצליח לעשות את השינויים הנדרשים.
יחד עם זה – ואת זה אני אומר לאנשים שצופים בנו עכשיו מהבית – כב"ה, עד לפני לא הרבה שנים, קראנו להם כב"א – כיבוי אש. הם כיבוי והצלה, וכדאי שנסתכל היטב על ההצלה, כי באמת הגוף הזה הוא צלע הכרחית בביטחון הלאומי להצלת חיים. אני חושב שבהצגה שלך פה היום, הנציב, נתת באמת רוח גבית להבנה שלנו, של הציבור, עד כמה הארגון הזה באמת עושה, מתכונן, לומד ומיישם לקחים.
אני רק מבקש מכם, ברוח שהוצגה כאן, לראות שאנחנו לא טועים, כמו שטעינו לאורך הרבה מאוד שנים בכל המערכות. בואו נבחן את היכולות שלנו, לא בכוונות, אלא ביכולות. כשאנחנו עכשיו בונים תרחיש, התרחיש הזה צריך להיות זה שאנחנו מתכוננים אליו גם באמצעים, גם ביכולות, ולא רק מבינים את הכוונות.
תסתכלו על ה-07 באוקטובר – ידענו להעריך את היכולות של האויב, אמרנו "הוא לא מסוגל", ולא הסתכלנו על הכוונות. אני אומר, בואו נסתכל על כל הדברים האלה ונהיה מוכנים אליהם, כי אין לנו ברירה אחרת.
אני בטוח שאזרחי מדינת ישראל שראו את הסקירה הזו ושמעו פה גם את ההתייחסויות מבינים עד כמה הארגון הזה הוא ארגון משמעותי. חבל שחברי כנסת אחרים לא הגיעו לכאן, לא כי לא נוח לי להיות לבד – במיוחד בהצבעות כיף לי להיות לבד – אבל במין אירוע שכזה שבו המסר חייב לעבור דרך נבחרי הציבור לעם.
חבל שאנחנו מפספסים את זה, אבל אני מקווה שגם אתם תדעו לקחת את הסרט שנוצר כאן ולהפיץ אותו, כי באמת יש פה חדשנות.
ולכם, חבריי לוחמי האש, מפקדים, הנציב, יש לכם במה להתגאות. תמשיכו להרים את הראש ולסמן כמה אתם טובים. זה יביא אנשים טובים נוספים. אבל לא לנוח על זרי הדפנה, כי האירוע הבא כבר קורה. תודה רבה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:43. << סיום >>