פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 191 מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים יום שני, ב' בטבת התשפ"ו (22 בדצמבר 2025), שעה 10:00 סדר היום: << נושא >> ילדי מסתננים ומבקשי מקלט השוהים בישראל << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: חוה אתי עטייה – היו"ר גלעד קריב מוזמנים: ליאת אליהו סבן – עו"ד, ייעוץ משפטי, המשרד לביטחון לאומי סנ"צ גליל עמאשה – מפקד תחנת שרת, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי נדב גולני – עו"ד, רפרנט אוכלוסין (ייעוץ וחקיקה), משרד המשפטים תמר להבי – מנהלת תחום פ"א, השמות ארציות ברשומ"ק, אגף בכיר, משרד הרווחה והביטחון החברתי חיים אפרים – מנהל היחידה למבקשי מקלט, רשות האוכלוסין וההגירה נעם כאהן – יועמ"ש אכיפה, רשות האוכלוסין וההגירה מרינה פורטנוי – מנהלת המרכז הארצי לרישיונות זרים, רשות האוכלוסין וההגירה ערן קהת – מנהל אגף בכיר זרוע הרחקה, מינהל אכיפה וזרים, רשות האוכלוסין וההגירה גלית בן שמואל – מנהלת תשאול זרים, רשות האוכלוסין וההגירה יובל וורגן – מרכז המחקר והמידע של הכנסת אסף וינינגר – מרכז המחקר והמידע של הכנסת איילת דוברת – מנהלת מרכז הורים וילדים מסיל"ה, עיריית תל אביב יפו שפי פז – פעילה חברתית, החזית לשחרור דרום תל אביב אלישבע גדעון – תושבת שכונת התקווה, החזית לשחרור דרום תל אביב ברהנה הגוס – יושב-ראש ארגון קהילתי, פורום ארגוני הפליטים ומבקשי המקלט בישראל סקיילר אינמן – מתנדבת סטודנטית, פורום ארגוני הפליטים ומבקשי המקלט בישראל קיברם טוולדה גברמריאם – מנהל מחלקה, המוקד לפליטים ומהגרים נעה ניברון – עו"ס, מנהלת תחום נוער, א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט גלעד פלומבו – מנהל המחלקה הציבורית, א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט שחר מנדיל – עו"ד, מקדמת מדיניות, א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט עמליה עוזר – סמנכ"לית יחסי מדיניות וממשל, עמותת עוטף תחנה מרכזית מיכאל אטאקלטי – מנהיג קהילתי, מבקש מקלט מולוגטה טומוזגי – פעיל, מבקש מקלט גלית עמיהוד – מורה ומחנכת בניהו בן שבת – פעיל חברתי יובל הינדי – עו"ס, נוער וצעירים בתל אביב, על"ם - עמותה למען נוער במצבי סיכון אוריה שרינוולד – על"ם - עמותה למען נוער במצבי סיכון גליה חושן – אמא של הדר חושן ז"ל שנרצחה במסיבת הנובה ייעוץ משפטי: אילת וולברג סגנית מנהלת הוועדה: דפנה סידס כהן רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> ילדי מסתננים ומבקשי מקלט השוהים בישראל << נושא >> << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בוקר טוב. יום שני בשבוע, ב' בטבת תשפ"ו. 22 בדצמבר 2025. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה בעניין ילדי מסתננים ומבקשי מקלט השוהים בישראל. לפני שנתחיל בדיון אני אומר כמה מילים. כידוע, ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת והפרוטוקול וגם שידור הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. לאור העובדה שעלולים לעלות בישיבה נושאים הנוגעים לצנעת הפרט של קטינים אנו מבקשים את כלל הגורמים, כולל ההורים, להקפיד על שמירת פרטיותם ולהימנע מלחשוף מעבר לנדרש. כמו כן, לאור האמור אני קובעת כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת, ככל שתהיה בקשה מטעם חבר כנסת, שר או נציגו או אם יעלה צורך לשם הגנה על קטין או חסר ישע יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברות, דוברים או קטינים, קטינות, לבקשתם או לבקשת משתתף אחר אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עלולה לגרום להם נזק. אני שוב מבקשת להשתדל. מדובר בדיון של קטינים, להשתדל לא לומר שמות ולשמור על הכללים. נתחיל בישיבה. כפי שאמרתי, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה בנושא ילדי מסתננים ומבקשי מקלט השוהים בישראל. קרוב לשני עשורים מתגוררת בישראל אוכלוסייה של זרים שנכנסו לשטחה שלא כחוק, בעיקר דרך גבול מצריים. אוכלוסייה זו מוגדרת בחוק כמסתננים והגיעה ברובה המכריע מאריתריאה ומסודן. על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה לאורך השנים הסתננו לישראל קרוב ל-65,000 זרים, בעיקר בשנים 2007 עד 2012. שהייתם של המסתננים בישראל חוקית ומוסדרת תחת מדיניות ממשלתית של הגנה קבוצתית מפני הרחקה. לבקשת הוועדה הכינו חוקרי מרכז המחקר והמידע של הכנסת מסמך של נתונים על ילדי המסתננים השוהים בישראל. בישיבה היום נשמע מהם על המסמך שכתבו. הוועדה קיימה מספר ישיבות בנושא פשיעה ואכיפה של מסתננים ואף קיימה סיורים בדרום תל אביב ועמדה מקרוב אחר האתגרים הרבים והחיכוך בין המסתננים ואף ילדיהם לבין תושבי המקום הישראלים. קיימנו ישיבה בנושא הצורך במספר זיהוי אחיד למסתננים וגילינו שגם לילדי המסתננים אין מספר מזהה ולכן ילדים יכולים להיעלם בין המערכות. למשל בין משטרה למערכת הרווחה. הוועדה מקיימת בפעם הראשונה בכנסת הנוכחית דיון בנושא ואני מבקשת ללמוד מהמשתתפים היום על מצבם של ילדי המסתננים, זכויותיהם וחובותיהם. נתחיל עם נציג מרכז המחקר והמידע של הכנסת, להציג מצגת, אסף וינינגר, בבקשה. << אורח >> אסף וינינגר: << אורח >> תודה רבה כבוד יושבת-הראש. שמי אסף, מרכז המחקר והמידע של הכנסת. אנחנו נציג כאן כמה נתונים מתוך מסמך שכתבנו עבור הוועדה בנושא של ילדי מסתננים ששוהים בישראל. (הצגת מצגת) אני אגיד קודם שהנתונים שלנו הם ביחס לאוכלוסייה שמוגדרת בחוק כמסתננים, שרובה הגיעה מאריתריאה וסודן, כפי שצוין. אנחנו יודעים שיש בישראל אוכלוסיות זרים נוספות של מבקשי מקלט, ללא רישיון בתוקף. אבל אלה לא היו במוקד של המסמך שלנו ואנחנו לא נתייחס אליהם כאן. כפי שאמרת, לאורך השנים נכנסו לישראל 65,000 מסתננים. כיום שוהים בישראל כ-18,000 מסתננים, לא כולל אוכלוסיית ילדים שנולדו לאותה אוכלוסיית מסתננים. בידי רשות האוכלוסין אין כיום מידע מקיף ורשמי בדבר היקף הלידות של מסתננים ובדבר היקף ילדי המסתננים ששוהים בישראל. הרשות לא מנהלת מרשם לאוכלוסיית הזרים בישראל ולכן אין לה את המספר המדויק והרשמי על מספר ילדי המסתננים. יחד עם זאת, הרשות מפרסמת אומדן של ילדי המסתננים. אבל לפי דברי הרשות הוא לא מהווה ספירה מלאה ומדויקת, אלא רק איזה שהוא סוג של אומדן גס. האומדן הזה מבוסס לפי הרשות על כמה מקורות: דיווחים על לידות שמתקבלים מבתי החולים, הצהרות הורות ושילובים שנערכו לאוכלוסיית המסתננים לאורך השנים. לפי בסיס המידע הזה מוזנות למערכת רשות האוכלוסין גם אינדיקציות וקשרים משפחתיים של הנולדים. אבל הרשות ציינה שלפעמים הטפסים לא ממולאים בצורה מדויקת או שהם לא מגיעים ללשכות מינהל האוכלוסין, לכן יכולים גם להיות אי דיוקים בנתונים שמדווחים. כאן אנחנו יכולים לראות את האומדנים של הרשות לאורך השנים. אומדנים של קטינים, קרי ילדי מסתננים. אנחנו רואים שהפיק היה בשנת 2022 של 8,500 ילדי מסתננים. לאחר מכן אנחנו רואים ירידה במספר של כ-7,600 ילדי מסתננים בשנת 2024. הירידה הזאת בשנתיים האחרונות שרואים כאן היא ככל הנראה - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> למה זה ירד? << אורח >> אסף וינינגר: << אורח >> זה ככל הנראה בגלל עזיבה של מסתננים את ישראל, במסגרת תוכנית עזיבה מרצון מה שנקרא. וגם בגלל שקבוצה גדולה של מבקשי מקלט מסודן קיבלו מעמד של תושב ארעי - - - 2022 עד 2024. ופה ברגע שהם קיבלו את המעמד הזה הם כבר לא נספרים כמסתננים וגם הילדים שלהם כבר לא נספרים כמסתננים. אני אגיד לגבי הנתונים כאן. כל התרשימים הבאים שאני אציג מתבססים על האומדן הזה שאנחנו רואים כאן בשנת 2024 של כ-7,600 ילדי מסתננים. מה שאנחנו יכולים לראות שמדינת המוצא של רובם המוחלט של ילדי המסתננים היא אריתריאה. כ-93.5%. יתר ילדי המסתננים הם ממדינות אחרות, בעיקר מאפריקה: סודן ומדינות אחרות. רוב ילדי המסתננים, כ-96% כבר נולדו בישראל. כאן אנחנו יכולים לראות את הגיל - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> סליחה רגע, הם לא ברי הרחקה אלה שאתה אומר? בסטטוס שלהם? << אורח >> אסף וינינגר: << אורח >> הם חוסים תחת המדיניות של אי הרחקה. הגנה מפני הרחקה. הם והוריהם. כאן אנחנו יכולים לראות את אותם ילדי מסתננים לפי גיל ומקום הלידה שלהם. אנחנו יכולים לראות שמבנה הגילים מצביע על אוכלוסייה שהמרכז שלה זה בגילאי בית הספר היסודי 6 עד 12. מה שעוד אנחנו יכולים לראות זה מגמת ירידה בילודה בשנים האחרונות. בקרב הגילאים הבוגרים 13 עד 18 אנחנו יכולים לראות שחלק מילדי המסתננים נולדו מחוץ לישראל, זה העמודות האפורות. אבל בגילים הצעירים יותר אנחנו יכולים לראות שכל הילדים, למעט בודדים, הם ילידי ישראל. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> רובם מתגוררים איפה? בדרום תל אביב מדובר כאילו? << אורח >> אסף וינינגר: << אורח >> הרבה מהם בתל אביב, זה הריכוז הכי גבוה. כאן אנחנו נראה בשתי שקופיות של נתוני תלמידים אל מול נתוני רשות האוכלוסין בדבר ילדי המסתננים. כידוע, כמו שכבר עלה בוועדה בעבר, רשות האוכלוסין לא מנפיקה לאוכלוסיית הזרים בישראל מספר זהות אחיד וקבוע שמאפשר שימוש רוחבי בכלל המערכות הממשלתיות. אני חוקר חינוך, אני עובד עם ועדת החינוך. אז מה שאנחנו עשינו ורצינו לבדוק איך העניין הזה מתבטא בנתונים של משרד החינוך בקובץ התלמידים. מבדיקה שעשינו מצאנו שמעבר לכל מה שכבר עלה כאן בוועדה בהקשר הזה יש לעניין הזה גם משמעות מבחינת היכולת לזהות את כלל ילדי המסתננים שלומדים במערכת החינוך באמצעות הנתונים המינהליים של משרד החינוך. זה לא אומר שמשרד החינוך לא יכול לדעת מיהם אותם ילדי מסתננים. ככל הנראה המידע הזה נמצא בידי הרשויות המקומיות. יכול להיות שהוא נמצא בידי המחוזות. אבל אם אנחנו מסתכלים ברמת מטה, שזה משרד החינוך הדרך שלו לעבוד באמצעות הרבה פעמים קובץ התלמידים ודרך זה לזהות את אוכלוסיית היעד הזאת. אנחנו בדקנו וראינו שיש פער בין הנתונים של רשות האוכלוסין לבין מה שמופיע בקובץ התלמידים של משרד החינוך. אנחנו נראה את זה כאן. הסיווג שקיים במשרד החינוך מאפשר לזהות תלמידים זרים שאין להם תעודות זהות ישראליות. ביחס אליהם יש סיווג של ארץ לידה שרשומה עבורם, כאשר במקרים רבים היא מייצגת את ארץ המוצא שלהם ולא את המקום שהם באמת נולדו. כלומר, אם המוצא הוא מאריתריאה, גם אם הם נולדו בישראל הרבה פעמים אנחנו נראה שמה שרשום זה ארץ לידה אריתריאה. אבל אנחנו יכולים לראות כאן שבשנת 2024 יש לנו למשל 5,534 תלמידים שמה שרשום להם זה ארץ לידה אריתריאה. אבל מהנתונים שראינו קודם לכן אנחנו יודעים שבשנת 2024 היו בין 5,900 ל-6,300 ילדי מסתננים באותם גילאים רלוונטיים למערכת החינוך, זה גני ילדים ובתי ספר. כלומר, יש לנו כאן פער די גדול של כמה מאות ילדים. מה שאנחנו מבינים, כנראה שקרה כאן, זה שבקובץ התלמידים של משרד החינוך יש בשנים האחרונות אלפי תלמידים שארץ הלידה שרשומה להם היא ישראל. הם כבר רשומים כילידי ישראל ולא לפי ארץ המוצא שלהם, כפי שכנראה רשמו בעבר למרות שהם נולדו בישראל. הילדים האלה הם בעיקר בגילאי גן ולמרות שאין מידע על ארץ המוצא שלהם או הלידה של ההורים שלהם אנחנו יכולים להניח שהמוצא של חלק מהם הוא מאריתריאה ומסודן. עוד דרך להסתכל על זה, כאן אנחנו יכולים לראות את אותם תלמידים זרים שארץ הלידה שרשומה עבורם היא אריתריאה וסודן לפי שלב חינוך. אז אם נסתכל גם כאן על 2024 ונסתכל על החלק של ילדי הגן כאן בכחול, אז אנחנו נראה שהנתונים ביחס אליהם הם נמוכים מאוד ולא תואמים את נתוני רשות האוכלוסין על האוכלוסייה בגילים הרלוונטיים של גני הילדים. לפי נתוני רשות האוכלוסין יש לנו פחות או יותר כ-1,400 ילדים בגילאים 3 עד 5 ופה יש לנו מספר נמוך מידי, שלא תואם את הנתונים של רשות האוכלוסין. בניגוד לזה, הנתונים ביחס לגילאי היסודי והעל יסודי הם מיושרים לנתוני רשות האוכלוסין. אז כאן פחות יש לנו בעיה. אבל זו בעצם הייתה רק דוגמה להראות איך העניין הזה של היעדר מספר מזהה אחיד ורשמי שמאפשר זיהוי בכלל המערכות הממשלתיות מתבטא גם בנתוני משרד החינוך. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. << אורח >> יובל וורגן: << אורח >> גברתי יושבת-הראש, אפשר להוסיף עוד משפט? יובל וורגן, ראש צוות בממ"מ, עובד ביחד עם אסף. רק להוסיף, אנחנו ניגשנו לכתיבת המסמך הזה משתי בקשות במקור: האחת הייתה פגישה איתך, גברתי יושבת-הראש, שביקשת לקבל תמונת מצב של כמה ילדים כאלה יש ומה הגילאים שלהם. זה היה מקור אחד. המקור השני היה בקשה של חברי כנסת להתייחס לסוגיית ההשתתפות של קטינים זרים ובעיקר קטינים מאוכלוסיית המסתננים בפשיעה. היה די הרבה עיסוק תקשורתי בנושא כנופיות, כנופיית שפירא ואחרות. אני יודע שזה גם עלה בסיור של הוועדה. לזה לא התייחסנו עדיין במסמך מהסיבה העיקרית שלא קיבלנו מענה לבקשת המידע שלנו מהמשטרה, דרך המשרד לביטחון לאומי, במשך חודשים רבים מאוד. גם אחרי תזכורות. אני רואה שיש פה נציג של המשטרה. אני לא יודע אם יש גם נציג של המשרד. נשמח מאוד שתשלימו את המענה החסר ונוכל להתייחס גם לזה, לבקשת חברי הכנסת. כאמור, חודשים רבים. נזכר גם במכתב של היועצת המשפטית של הכנסת למשרד, ממש מלפני שבוע-שבועיים. אנא השלימו. << אורח >> ליאת אליהו סבן: << אורח >> אני לא מכירה את הפנייה הזאת, מאוד יכול להיות שזה במשרד. אני ליאת אליהו סבן, מהלשכה המשפטית של המשרד לביטחון לאומי. כמו שאמרתי, אליי לא הגיע. אני מטפלת בנושא של המסתננים בלשכה. אני אשמח אם תוכלו לשמוע. אני גם אעשה בירור אצלנו במשרד ונשמח להעביר מענה. << אורח >> יובל וורגן: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תמר להבי בבקשה. << אורח >> תמר להבי: << אורח >> בוקר טוב, חג שמח. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> יש לנו שאלה, הפנינו אלייך שאלה. אם את יכולה לפרט על העשייה של המשרד למען ילדי המסתננים. << אורח >> תמר להבי: << אורח >> המשרד החל מ-2016 פועל בהתאם לאמנה הבין לאומית לזכויות הילד ומאפשר את כלל שירותי הרווחה לכלל הקטינים בישראל שנמצאים פה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי. נעבור למשטרת ישראל בבקשה. אם אתה יכול להתייחס, אני אשאל שאלה ותשיב. << אורח >> גליל עמאשה: << אורח >> בוקר טוב. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בוקר טוב. אתה יכול להציג נתונים לוועדה על מספר התיקים שנפתחו בשנה האחרונה לילדי המסתננים? << אורח >> גליל עמאשה: << אורח >> בוקר טוב. גליל עמאשה, אני מפקד תחנת שרת, דרום תל אביב. האמת לא נדרשתי להביא נתונים למעורבות של קטינים. אבל אני יכול להגיד, להעיד על זה גם בשנה האחרונה דובר פה על המעורבות שלהם בפלילים, שזה מציב אתגר. בגזרת התחנה רוב הקטינים או הילדים מתגוררים אצלנו בגזרת שרת, דרום העיר תל אביב. אנחנו רואים את המעורבות שלהם בגילאים, דיברו פה גם על הגילאים 14, 15, 16, 17, מעורבות בפלילים. גם באירועים קשים, אני חייב לציין את זה. מפקד המחוז אפילו הטיל בחודשים האחרונים את הטיפול נגד כנופייה שהיא גם חלק ממנה ילדים זרים, גם סודנים וגם אריתראים. << אורח >> קריאה: << אורח >> גם ישראלים. << אורח >> גליל עמאשה: << אורח >> גם ישראלים נערים, נכון. אמרתי, אמרתי חלק. << אורח >> שפי פז: << אורח >> אל תיתן להם ללכת על זה. אנחנו יודעים בדיוק מיהם הישראלים. אנחנו יודעים מי הישראלים בכנופיות, אל תבלבלו את המוח. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אני אתן לכל אחד לדבר, תנו לו להמשיך. << אורח >> שפי פז: << אורח >> אל תבלבלו את המוח. כן, ישראלים, קדחת, בטח. << אורח >> גליל עמאשה: << אורח >> שהיו מעורבים חלק והיו הרבה מעצרים בקשירת קשר או ביצוע גם אירועי אלימות קשים בחודשים האחרונים. לעניין הנתונים, אם נתבקש נשמח להעביר לכם נתונים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אנחנו נבקש, גם לממ"מ וגם אלינו, לוועדה, לשלוח את הנתונים. << אורח >> גליל עמאשה: << אורח >> אין בעיה, בשמחה. אני יכול להגיד רק, אם רוצים, עשרות מעצרים היו לנו בחודשים האחרונים בגזרת המחוז. << אורח >> שפי פז: << אורח >> והם עוצרים רק את הבוגרים, לא את הקטינים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה יכול לפרט על סוג הפשיעה? << אורח >> גליל עמאשה: << אורח >> לאחרונה מה שנתקלנו באירועים אלימים, דיברתי על אירועי אלימות קשים, כולל אירועי שוד, עבירות שוד במיוחד. הייתה גם כנופייה אחת שנעצרה במהלך מעצר, ניסיון לפגוע במישהו, אפשר להגדיר את זה כחיסול. חלק מהם, שניים היו מעורבים שם שהם עדיין עצורים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הם כולם קטינים? << אורח >> גליל עמאשה: << אורח >> אנחנו מדברים על קטינים מתחת לגיל 18, אבל נושק לקראת ה-18. אנחנו מדברים על גילאים בין 15 עד 18, אלה הגילאים שאנחנו מדברים עליהם. המעצר האחרון שניים מהם היו קטינים. גילאים יותר נמוכים אם אנחנו מדברים מגיל 10 עד 13, 14, יותר עבירות של ונדליזם, גרימת נזק, עבירות כאלה שאנחנו נתקלים בהם בשגרה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה יכול לפרט מה המשטרה עושה כדי לאכוף את הפשיעה? יותר על דרום תל אביב ואזורים עם ריכוז גבוה של מסתננים? יותר לפרט. << אורח >> גליל עמאשה: << אורח >> מבחינתנו יש תוכנית סדורה ובטח עכשיו אנחנו התחלנו עם הקמת יחידת מג"ב שמתגברת את התחנה. התחנה עומדת על אחוז איוש, בשביל לסבר את האוזן, אנחנו מדברים פה על 70% תחנת שרת שסך הכול שוטרים יש בה 150, כאשר בפועל יש 100 שוטרים. עם כל האתגרים של התחנה ומה שיש לתחנה, אז תוגברנו על ידי משרד הבל"מ, על ידי הנחיה גם של המפכ"ל בשוטרי מג"ב. גם רגלי, גם רכוב, ריידרים, יחידת ברקן שהיא מיועדת אך ורק לתחנת שרת. שהיא מתחילה עכשיו בנושא של תחושת הביטחון בדגש לגינות. איפה הנערים לרוב אחרי בתי הספר נמצאים בגינות, ברחובות בלילה. הקמנו יחידה של מג"ב יחד כמובן עם היחידות של התחנה לטפל בנערים ולמנוע מהם להסתובב ולשוטט ברחובות בלילה. << דובר >> דפנה סידס כהן: << דובר >> מאז שהתחלתם את הפעולות שלכם, מה אתם מזהים מבחינת הסטטוס? << אורח >> גליל עמאשה: << אורח >> כמובן זה התחיל רק בשבועיים האחרונים. אבל אנחנו מתחילים לראות שיש ירידה מהסתובבות של הנערים ברחובות. אני חייב לציין, גם במקביל אנחנו עושים הרבה תוכניות כמו תוכנית מיל"ה גם בקרב הזרים, בבתי הספר, למניעה. תוכנית למניעת פשיעה לנוער. זו תוכנית משטרתית, גם בבתי הספר עשינו עכשיו, סיימנו שתי תוכניות השנה. המפגש האחרון היה לפני כמה ימים, שבוע שעבר. בשביל למנוע כניסה של הנערים המסתננים למעגל הפשיעה או עבריינות. אנחנו עושים להם הדרכות, הסברות, לוקחים אותם לסיורים בהובלה של מש"ק, שוטרים קהילתיים ושוטרים וקצינים מהתחנה. אז ככה שהשקענו גם בקטע של הדרכה נקרא לזה, חינוך, מניעה, השנה. אנחנו עושים הרבה פעולות הסברה גם בבתי הספר של הזרים. אנחנו נכנסים לשם כמעט על בסיס שבועי. מכניסים לשם שוטרים וקצינים להסברה על כל נושא העבריינות או הפשיעה ואיך להימנע מכניסה למעגל הזה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה יכול להתייחס אם יש קושי בזיהוי? << אורח >> גליל עמאשה: << אורח >> בהחלט. בטח ובטח אצל הנערים, כי אין מספר פיקטיבי. ההורים, מי שהיה מעורב בפלילים או מי שהיה בתחנה אז יש לו מספר פיקטיבי מהמשטרה, שנופק לו מהמשטרה. אז אנחנו יכולים לזהות. אבל הנערים אנחנו לא יודעים על קיומם בכלל, לא מופיעים. אין להם מספר תעודת זהות, אין להם שום מספר מזהה. אז זה בהחלט, זה מקשה עלינו. אנחנו מזהים אותם דרך ההורים. מגיעים אליהם רק דרך ההורים, שזה מקשה עלינו רבות בזיהוי שלהם ובטיפול שלהם. << אורח >> ברהנה הגוס: << אורח >> אתה יכול להתייחס להטרדות של עוברים, ילדים, עם אזרחים? << אורח >> שפי פז: << אורח >> הם לא עוברים הטרדות. הטרדות. אפילו אני לא מטרידה. << אורח >> ברהנה הגוס: << אורח >> הילדים עוברים הטרדות. שמי ברהנה, הנציג של הקהילה האריתראית. << אורח >> שפי פז: << אורח >> שוב זה קורה. << אורח >> ברהנה הגוס: << אורח >> אני שואל, קודם כל בהצלחה. << אורח >> שפי פז: << אורח >> איזה זכות יש לך לשאול בכלל שוטר משטרת ישראל שאלות? שב בשקט. << אורח >> ברהנה הגוס: << אורח >> קודם כל, בהצלחה. דבר שני, אני שואל אם אתה יכול לדבר - - - << אורח >> שפי פז: << אורח >> מי אתה? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> שפי, תני לו לדבר אחר כך את, אני אתן לכולם. << אורח >> ברהנה הגוס: << אורח >> - - - על הטרדות שעוברים ילדים. אתה גם יודע, גם התחנה שלך יודעת, גם במסגר יודעים שהילדים עוברים הטרדות יום יומית. << אורח >> קריאה: << אורח >> איזה הטרדות? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תפרט, תפרט. << אורח >> ברהנה הגוס: << אורח >> הטרדות, אנשים, ילדים מתוך השכונות שעוברים הטרדות מתוך אנשים. << אורח >> שפי פז: << אורח >> לא, הם לא עוברים. << אורח >> ברהנה הגוס: << אורח >> מצלמות, אתה יודע כל מה שאני אומר. << אורח >> קריאה: << אורח >> שמצלמים אותם, מתגרים בהם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה יכול להתייחס? << אורח >> שפי פז: << אורח >> אני רוצה להתייחס. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> גם לך אני אתן. << אורח >> שפי פז: << אורח >> לא, לזה, אני יכולה? << אורח >> גליל עמאשה: << אורח >> אני יכול להתייחס. אין ספק הרי שיש חיכוך עם הנערים והילדים הישראלים עם הילדים והנערים. כמו לכל ילדים, יש חיכוך. אנחנו מזהים את זה, בדגש אמרתי בגינות, במשחקים הציבוריים. אבל אני חייב לציין את זה שזה משני הצדדים. משני הצדדים יש חיכוך. לרוב אבל אני יכול להגיד בקטע של הוונדליזם וגרימת נזק זה נגרם לצערי על ידי הנערים של המסתננים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> את רוצה להגיב לפני שאני עוברת לרשות האוכלוסין? << אורח >> שפי פז: << אורח >> לא, רק בשאלה הזאת. שיהיה ברור דבר אחד, אנחנו מצלמים אותם, בהחלט. אנחנו מצלמים אותם רק כשהם לא בסדר. אנחנו לא הולכים ומצלמים סתם ילדים ברחוב. אני אישית לא מצלמת בכלל. אנשים שולחים לי כל הזמן מהבוקר עד הלילה תמונות. אנחנו עוד מעט ניתן גם לאלישבע לדבר, היא תספר לכם איך זה להיות אישה בגילה בדרום תל אביב, כשחיים עם הילדים. אנחנו מצלמים אותם עוברים עבירות. צועקים, זורקים אבנים, מקללים, קופצים על רכבים, חוסמים רכבים. נכנסים לתוך בתי מגורים. עולים ויורדים במעליות. אז אנחנו מצלמים אותם. << אורח >> שחר מנדיל: << אורח >> את יכולה להמשיך עם ההמצאות שלך עוד 200 שנה. העבריינית פה זה את. << אורח >> שפי פז: << אורח >> אני יכולה. << אורח >> שחר מנדיל: << אורח >> להזכירך. מי שישבה פה בכלא זו את. << אורח >> שפי פז: << אורח >> ברור. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> סליחה. << אורח >> שפי פז: << אורח >> ובגלל מי? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אל תתפרצי. << אורח >> שפי פז: << אורח >> בגלל הכוחות שלך, יא מטומטמת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אני רוצה להמשיך את הדיון עם הנציגים של רשות האוכלוסין וההגירה. מה סטטוס יישום חוק הביומטרי לזרים או מספר זיהוי אחיד המאפשר ודאות בזיהוי זרים באופן חד ערכי באמצעים ביומטריים? אם את יכולה בבקשה להתייחס. << אורח >> נעם כאהן: << אורח >> אני יכולה להתייחס חלקית. עו"ד נעם כאהן, רשות האוכלוסין, ייעוץ משפטי. אני ממינהל אכיפה וזרים. החוק נכנס לתוקף, הוא בתהליכי יישום ועבודה מול הגופים האחרים. זה הולך ומתקדם. אני יודעת שהיו פערים שדיברו עליהם בוועדה הקודמת עם רשימות של המשטרה שהיו כפילויות. הדברים האלה נבדקים והולכים ומתחדדים. אני חושבת שככל שחולף הזמן זה הולך ונהייה יותר רלוונטי, כמו כל מאגר חדש שצריך ללכת ולבדוק אותו עד שהוא נהיה אחיד. אין לי נתונים מפורטים לגבי בדיוק אחוזי היישום של זה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל יש הבדל, דיברנו על זה, בין החוק הביומטרי לבין המספר האחיד. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> למי משייכים את הביומטרי. << אורח >> נעם כאהן: << אורח >> גברתי יושבת-הראש, אפשר לנהל שוב את הדיון על המספר האחיד. אבל אני מזכירה שזאת הייתה עמדת השר וכרגע אין לנו שר חדש לחזור אליו כדי לקבל עמדה אחרת וזאת גם עמדת גורמי המקצוע. ניהלנו פה דיונים ענפים על הדבר הזה, כמו שאמר מנהל מרכז המחקר של הכנסת. אנחנו לא מנהלים מרשם. זה לא כי אין לנו כוח או לא מתחשק לנו, אלא זו העמדה שאין מספר מזהה לזרים, כמו שאין באף מדינה אחרת. יש להם את צו ההרחקה שמוצא כנגדם ויש להם תיעוד ביומטרי. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> לבגירים אבל שמוצא צו הרחקה יש מספר כלשהו, נכון? << אורח >> נעם כאהן: << אורח >> לא, יש להם מספר צו הרחקה. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> מספר צו הרחקה ועל פי כל הרשויות בעצם כן - - - << אורח >> נעם כאהן: << אורח >> בדיוק. והילדים רשומים תחת אותם, כשהם באים. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> כאשר הילדים רשומים על אותו מספר של ההורים, יש להם את אותו מספר? << אורח >> נעם כאהן: << אורח >> תלוי. אם יש להורים דרכון או אין דרכון, יש כל מיני סוגים. אבל בסוף אנחנו לא מנהלים מרשם עם מספר אחיד, אלא אנחנו מנהלים את המאגר הביומטרי הזה בהתאם לחוק שהולך ומתחדד ואמור לתת פתרון חד ערכי לזיהוי של כל זר שנמצא בישראל שאנחנו יודעים עליו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מתי את צופה שזה יקרה? בינתיים יש קושי רב. << אורח >> נעם כאהן: << אורח >> אני חושבת שזה הולך ומתחדד. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אין כל קשר שאין שר עדיין? זה הולך ומתקדם? אבל אין שר. << אורח >> שפי פז: << אורח >> שום דבר לא מתקדם. << אורח >> נעם כאהן: << אורח >> העבודה על המאגר נמשכת כל הזמן. זה חוק שעבר והוא מיושם. << אורח >> שפי פז: << אורח >> אין שר פנים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל בינתיים הם נופלים בין הכיסאות, מה קורה עם הנושא של זיהוי אחיד? זה מקשה. יש פערים. << אורח >> נעם כאהן: << אורח >> נופלים בין הכיסאות אני לא יודעת להתייחס לזה. אם יש בעיות ספציפיות יש אצלנו אנשים שיודעים לתת מענה. ככלל העבודה היא עבודה על המאגר הביומטרי, היא לא על מספר אחיד. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> גם אם יש בעצם זיהוי ביומטרי צריך לקשר אותו בסוף למספר חד ערכי, כדי שיהיה אפשר לזהות את האדם. כמו שאנחנו נגיד עם תעודת זהות ביומטרית, יש לנו מספר תעודת זהות והמידע הביומטרי מקושר לתעודת הזהות שלנו. << אורח >> נעם כאהן: << אורח >> אז לזרים יש מספר של צו הרחקה. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> זה מה שעלה בדיון הקודם בהרחבה, שהקושי היה למיטב זיכרוני שלא היה מספר אחיד, אין מספר אחיד מזהה ולכן המידע הביומטרי לא מספיק. << אורח >> נעם כאהן: << אורח >> אנחנו סבורים שהוא כן מספיק. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל שמענו. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> מה שיו"ר הוועדה אמרה. << אורח >> נעם כאהן: << אורח >> אנחנו סבורים שהוא מספיק והוא ילך ויהיה אחד יותר ויותר זיהוי חד ערכי שאין לו שני. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> השאלה איך הוא יכול להיות זיהוי חד ערכי כשאין מספר אחיד מזהה? << אורח >> נעם כאהן: << אורח >> יש רק טביעת אצבע ותמונת פנים אחת לכל אחד. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> נכון. אבל אם זה לא מזוהה למספר אז כשאותו אדם מגיע - - - << אורח >> נעם כאהן: << אורח >> מזוהה למספר צו הרחקה. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> - - - לביטוח הלאומי ומגיע לקופת חולים, אין בכל מקום מכשיר שמזהה אותם. << אורח >> נעם כאהן: << אורח >> אז בסדר, הרשויות צריכות ללמוד לדבר אחת עם השנייה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון, אז העלינו את זה. זה היה הדיון. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> זה מה שעלה בדיון. << אורח >> נעם כאהן: << אורח >> לכן אמרתי. גברתי יושבת-הראש, אפשר לפתוח שוב את הדיון הזה. היה פה דיון לדעתי - - - << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> זו החלטה של יו"ר הוועדה אם היא רוצה לפתוח. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל לא קיבלנו החלטות. לא התקבלו החלטות, אין מעקב. לא התקדם דבר. אתם אומרים אין שר. << אורח >> נעם כאהן: << אורח >> לא, אני לא אמרתי שלא התקדם דבר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אז את לא מעדכנת אותנו, לא מדווחת לנו שחל שינוי מהוועדה הקודמת לעכשיו. יש קושי. הממ"מ של הכנסת, המשטרה, בתי החולים, משרד החינוך. לא אחד מדבר עם השני. הרווחה. << אורח >> נעם כאהן: << אורח >> אפשר לשמוע מגורמי המקצועי, אבל המשטרה יודעת לעבוד איתנו כשהיא צריכה את הסיוע או את המענה. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> איך החוק הזה, דיבר פה קודם נציג המשטרה על הקושי בזיהוי של נערים שמגיעים לתחנות. << אורח >> ערן קהת: << אורח >> גברתי, אני רק אבקש להוסיף לשאלתך. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> אני מנסה להסביר איך, אולי תסבירו. << אורח >> נעם כאהן: << אורח >> הם עובדים מצוין ביחד. << אורח >> ערן קהת: << אורח >> אני רק אענה לשאלתך. שמי ערן, אני ראש אגף הרחקה. שמעתי קשב רב את דברייך. אנחנו עם משטרת ישראל בעבודה הדוקה ביותר. אין מקרה שעובר דרך משטרת ישראל בכל, יש גם נוהל שמפותח עכשיו בכלל גם בתהליכים הרבה יותר פשוטים מחקירה או מעצר. אפילו רק בזיהוי. גם ברמת השטח אני יכול להגיד, משטרת ישראל תוכל לאמת את דבריי או לא, אבל בגדול אנחנו עובדים בקשר הדוק מאוד עם משטרת ישראל. כל זר שעובר דרך אחת מתחנות המשטרה מזוהה על ידינו. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> אז למה המשטרה קודם אמרה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה יכול להתייחס בבקשה, משטרת ישראל? או את מטעם ביטחון לאומי. << דובר >> דפנה סידס כהן: << דובר >> תחזור על הדברים בבקשה. << אורח >> ליאת אליהו סבן: << אורח >> למיטב הבנתי ערן אמר שבעצם המידע שרשות האוכלוסין נותנת לכם מאפשרת לכם לזהות בהקשרים פליליים. << אורח >> ערן קהת: << אורח >> כאשר יש פנייה של משטרת ישראל, ואנחנו עובדים איתם בקשר, פנייה זה מונח רחב. אבל העבודה היא יום יומית עם תחנות המשטרה, במיוחד במחוז תל אביב, אבל לאורך כל תחנות המשטרה במדינת ישראל. כאשר יש פנייה או ממשק ויש לנו ממשק יום יומי שעתי, אז יש זיהוי מלא. ואם צריך אנחנו גם פותרים את זה בדרכים אחרות. אבל יש זיהוי מלא של כל מי שנמצא בתחנת משטרה או שיש ממשק של שוטר איתו, עם זר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה יכול להתייחס איך זה במציאות? << אורח >> גליל עמאשה: << אורח >> כן. לרוב אנחנו מסתייעים, אכן משרד ההגירה, יש לנו. אבל לעיתים אנחנו נתקלים גם בכאלה שאנחנו לא מצליחים לזהות או שיש להם יותר מזהות אחת. << אורח >> ערן קהת: << אורח >> אבל למה אתם לא פונים? << אורח >> גליל עמאשה: << אורח >> אנחנו פונים גם להגירה. גם אצלכם הם מזוהים כ-X ובפועל אותו בחור עם זהות אחרת לגמרי. << אורח >> ערן קהת: << אורח >> פה אין קשר למספר האחיד. << אורח >> ליאת אליהו סבן: << אורח >> אנחנו גם יודעים מדיונים קודמים שבעצם העניין הזה של הזיהוי עלה גם מול שירות בתי הסוהר אפילו והם העבירו דוגמאות בעקבות דיונים פה לרשות האוכלוסין שאפילו ברמת אסירים זרים שהיה מקרים שבהם היו שני רישומים שאפילו המגדר היה שונה. זאת אומרת שהקושי הזה קיים. העבירו את זה בעבר, זאת לא פעם ראשונה שהנושא הזה עולה. העבירו פניות גם כתובות אני יודעת מהמשטרה, לבירור. אז אני מניחה שהדברים, אם פונים, המשטרה פונה, גם בעקבות דיונים פה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> את רוצה להתייחס? << אורח >> שחר מנדיל: << אורח >> כן, שחר מנדיל מעמותת א.ס.ף. העניין פה הוא לא רק ביצוע עבירות וזיהוי משטרתי וממשק עם רשות האוכלוסין. העניין בהיעדר מספר מזהה אחיד זה עניין של שאר משרדי הממשלה. היה פה דיון שהסכימו משרד המשפטים, משרד החינוך, משרד הבריאות, בתי החולים, רשויות מקומיות. כולם הסכימו בצורך במספר מזהה אחיד. לא רק בשביל הילדים, אלא כדי שהרשויות יוכלו לסנכרן ביניהן את המידע ולהעביר מידע. זה לא יכול להיות שיש מספר מזהה אחיד רק כשאנחנו מדברים על ביצוע עבירות פליליות. ומה עם ילדים שלא מבצעים עבירות, אז אין להם איך להזדהות? הזיהוי לא אמור להיות רק במשטרה ובשירות בתי הסוהר. << אורח >> שפי פז: << אורח >> אין כאלה. נכון, בדיוק. << אורח >> שחר מנדיל: << אורח >> צריך להיות בבתי הספר, בקופת חולים. זה מקשה מאוד על העברה של היסטוריה רפואית. << אורח >> שפי פז: << אורח >> מי צריך היסטוריה רפואית? << אורח >> שחר מנדיל: << אורח >> היחידים שמתנגדים זה רשות האוכלוסין. וזה מקשה. בוא נעזוב בצד את זה שאני פה בשביל זכויות הילדים. גם אם זה לא מעניין אתכם. << אורח >> שפי פז: << אורח >> לא, לא, אני פה בשביל זכויות הילדים. << אורח >> שחר מנדיל: << אורח >> זה מקשה על משרדי הממשלה לבצע את העבודה שלהם כמו שצריך ולדבר ביניהם. זה מקשה על המדינה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> דיברנו על זה בדיונים הקודמים. << אורח >> שפי פז: << אורח >> איזה ילדים? איזה זכויות? << אורח >> ערן קהת: << אורח >> גברתי, אני חייב לציין שבדיון קודם שנערך מספר שעות אפילו בו ענינו. להעלות את הסוגייה מחדש, כי לא נמצאת היועצת המשפטית שענתה, הבאנו מישהי ספציפית שענתה והסבירה את הכול. להעלות את הנושא מחדש זה איזה שהוא ניסיון - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל רצינו לדעת מה התחדש מהישיבה הקודמת להיום. << אורח >> שחר מנדיל: << אורח >> זה לא נכון. חה"כ רביבו בעצמו שהיה יו"ר הוועדה הקודמת אמר לכם שהוא רוצה לזמן את שר הפנים שהיה אז משה ארבל כדי להבין מדוע אתם מתנגדים. אז להגיד שהיה דיון? היה דיון, אבל לא הגענו לתוצאות ולפתרונות. היה אמור להיות דיון המשך, אבל כרגע אין שר פנים. זאת לא התוצאה של הדיון. אפילו רביבו, שאהדתו למבקשי מקלט לא בדיוק ידועה, הסכים שצריך מספר מזהה אחיד ורצה לקבוע דיון המשך. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בסדר. הרשות לא - - - << אורח >> שפי פז: << אורח >> אבל הדיון הוא מיותר. הדיון היחיד שצריך להיות פה זה על גירוש. זה הדיון היחיד שצריך להיות פה. אני לא מבינה על מה הדיון הזה, מספרים, לא מספרים. גירוש, נקודה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי, תודה. << אורח >> שפי פז: << אורח >> אני צודקת או לא? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אני רוצה להמשיך עם רשות האוכלוסין, אם אתה יכול לפרט על הפעולות של פקחי ההגירה באזורים עם ריכוז גבוה של מסתננים. איזה פעולות אתם מבצעים? ולהתייחס גם אם אתה רואה עלייה בהפרות סדר בקרב ילדים ונערים של ילדי מסתננים. לפרט את הנקודה הזאת. << אורח >> ערן קהת: << אורח >> גברתי, אני אציין בקצרה שאנחנו מבצעים פעילות יום יומית, שעתית, בכל מרחבי האכיפה. גם במרחב תל אביב, מן הסתם המרחב הרגיש, וגם בשאר מרחבי האכיפה. לגבי נתונים, אם הוועדה תרצה אנחנו נבחן מה יש לנו. אבל בגדול האכיפה מתבצעת יום-יום ושעה-שעה. זאת אומרת שאין משהו ייחודי, אנחנו נותנים מענה ככל שניתן. גברתי מכירה את המצוקות שקיימות, ללא קשר, ואני לא רוצה להעלות אותם בוועדה. אבל הן קיימות. למרות זאת אנחנו מבצעים פעילות אינטנסיבית ככל יכולתנו. בשולי הדברים גם ניתן לנו מענה חלקי משב"ס, כפי שגברתי יודעת. אנחנו מבצעים פעילות יום יומית שעתית בנושא. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> איילת ממסיל"ה בבקשה. << אורח >> איילת דוברת: << אורח >> בוקר טוב, איילת דוברת, מנהלת מרכז עובדים וילדים במסיל"ה עיריית תל אביב. << אורח >> שפי פז: << אורח >> זאת את. << אורח >> איילת דוברת: << אורח >> בוקר טוב. ילדים מבקשי מקלט כמובן לא בחרו איפה להיוולד. << אורח >> שפי פז: << אורח >> שמעת מה היא קראה להם? ילדי מסתננים. << אורח >> איילת דוברת: << אורח >> לא בחרו את - - -. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> שפי, היא לא הפריעה לך. << אורח >> שפי פז: << אורח >> כן, אבל למה? מי זה ילדי מבקשי המקלט? לא קיים דבר כזה. << אורח >> קריאה: << אורח >> זה לא הגיוני שהיא מנהלת את הדיון. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> היא לא מנהלת את הדיון. << אורח >> שפי פז: << אורח >> אני כן. אני מנהלת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תאמין לי, אני יכולה לנעול את הדיון גם, אם אני רואה שהיא מפריעה. בואי תמשיכי. << אורח >> שפי פז: << אורח >> וואלה? << אורח >> איילת דוברת: << אורח >> תודה רבה. לא בחרו את נסיבות חייהם. אנחנו מאמינות שזה - - - << אורח >> שפי פז: << אורח >> גם אנחנו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תמשיכי, אל תתייחסי. << אורח >> איילת דוברת: << אורח >> - - - דור שכרגע אין לו תמונת עתיד ואין לו עתיד וזה מצער מאוד. אין לו הרבה מה להפסיד. ילדים כדי להתפתח מגיל צעיר צריכים גם תקוות וחלומות ושאיפות. וכל זה נגדע. מעל ילדים מבקשי מקלט אין תקרת זכוכית, יש תקרת בטון כבדה מאוד וכל זה סולל את הדרך שלהם לניכור, לאלימות ולעבריינות. וזאת הנקודה. אנחנו מודאגות מאוד מעליית העבריינות בדרום תל אביב של קטינים ושל נוער עובר חוק. כן חשוב לי לציין שעיריית תל אביב לא יכולה לקחת זאת על עצמה ודרושה כאן מדיניות. מדיניות שמאפשרת לילדים בלי קשר למעמדם האזרחי בישראל שיהיו להם שאיפות, שיהיו להם חלומות, שתהיה להם תקווה. בין היתר הגדלה של זכויות. הגדלה של זכויות בתחומי ההשכלה הגבוהה, בתחומי הבריאות, בתחומי התעסוקה. כל אלה יעזרו לנו לשמור עליהם יותר טוב. בתל אביב יש אלפי ילדים, באמת רובם הם בגילאי יסודי. וזאת הזדמנות לשינוי מדיניות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> סליחה, אני יכולה להגיד משהו בבקשה? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כן, בבקשה. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> שמי גליה חושן, אני אמא של הדר חושן הי"ד, שהייתה בנובה ונרצחה במיגונית המוות בכניסה לרעים. אני יושבת פה ואני שומעת שמדברים על ילדי מסתננים והעתיד שלהם וזה, ולבת שלי כבר אין עתיד. ומה שמעניין אותי אחרי ה-7 באוקטובר זה היהודים במדינה הזאת. אף אחד אחר לא. הגיע הזמן שתפסיקו עם כל השטויות האלו. אתם מדברים, אני שמעתי כמה משרדי ממשלה מעורבים בזה וזה מהכספים שלי גם. יש לי פתרון – תשלחו אותם מפה. וגמרנו, ולא יהיו בעיות. לא של ביומטרי, לא של כן ביומטרי, משרד הזה, משרד הזה. מה זה? בהגדרה אני רואה ילדי מסתננים. מה זה מסתנן? מסתנן זה אומר שהוא פה באופן לא חוקי. אז מה הוא עושה פה עדיין? מה זה? מה זה מדינה, אנחנו מדינת הגירה? אנחנו לא מדינת הגירה. הגירה רק ליהודים. זה מדינת היהודים. מי שלא שייך לפה שילך. ואנחנו מדברים, אני שומעת דיבורים על פריז ולונדון, שיש אזורים שם שאי אפשר להיכנס, האזרחים לא נכנסים. המשטרה גם מפחדת להיכנס. מה זה דרום תל אביב? אנחנו לועגים על אחרים ואצלנו בתל אביב, אני זוכרת שאני הייתי צעירה. הייתי הולכת בדרום תל אביב איך שאני רוצה. << אורח >> שפי פז: << אורח >> היום את לא יכולה. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> מה זה? מה הפך להיות לנו פה? וזה מביא אותי, הם לא, אני לא אמרתי שהם כמו הערבים. אבל גם הם מסכנים אותנו, מסכנים את הילדים שלנו, מסכנים את הביטחון שלנו. ככה זה מתגלגל, שאנחנו עוצמים עיניים, מבליגים. מכניסים אותם לפה. מה זה? סליחה, מותר לי להגיד מה שאני רוצה גם אם זה לא מוצא חן בעיניך חה"כ קריב. תמיד אתה לא מוצא חן בעיניך מה שאני אומרת. זה לא מעניין אותי. זה לא מעניין אותי. מעניין אותי המדינה שלנו, היהודים. זה מה, הילדים שלי. שילכו למדינות שלהם. אנחנו מספיק יש לנו מדינה כזאת קטנה, מדינות כמו שלהם יש שטחים בלתי נגמרים. תפסיקו עם כל השוויון וזכויות אדם והכול. מתחתם את זה לגבולות האבסורד כבר. תפסיקו עם ההתייפייפות הזאת. אתם בעד הזרים יותר מאשר בעד היהודים. תתביישו. << אורח >> שפי פז: << אורח >> תודה רבה גליה. אני יכולה לדבר? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא, לא. אתה רוצה לשמוע? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני רוצה עוד. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> שפי, את דיברת, יש כאלה שלא דיברו. << אורח >> שפי פז: << אורח >> כן, כן, אבל את נותנת כרגיל את נותנת להם קודם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ויהיה לנו מצב שנצטרך לפנות את האולם ולנעול את הישיבה. << אורח >> שפי פז: << אורח >> את נותנת קודם לשחר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> שפי, בבקשה, קדימה. << אורח >> שפי פז: << אורח >> יופי, תודה רבה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תרכזי את כל הנושא. << אורח >> שפי פז: << אורח >> אני אשתדל היום לא לצעוק. אני מתחיל להימאס עליי. האמת כבר מזמן נמאס עליי לשמוע את המילים זכויות ילדי המסתננים ומבקשי המקלט וכדומה. יש בדרום תל אביב, אני לא יודעת, כאילו מרכז המחקר של הכנסת לא עושה על זה מחקרים. אבל יש בדרום ילדים גם ילדים יהודים. כלומר, ילדים שנולדו פה לאזרחים, ילדים שהם אזרחי המדינה והם האנשים הכי מקופחים שיש במדינת ישראל. ילד יהודי בדרום תל אביב סגור בבית. ילד יהודי בדרום תל אביב לא יוצא לבית הספר או לגן בלי ליווי של הורה. ילד יהודי בדרום תל אביב מגורש מהגינות הציבוריות במכות. ילד יהודי בדרום תל אביב לא יכול להסתובב לבד ברחובות השכונה. שאני אספר לכם על מספרים? בנווה שאנן יש אפס ילדים יהודים. בשפירא יש פחות מ-40% ילדים יהודים. בשכונת התקווה יש פחות מ-10% ילדים יהודים. לאן כל הילדים האלה נעלמו לדעתכם? ככה, קמו ופרחו יום אחד? מתבצע בדרום תל אביב טרנספר. אבל מעבר לזה, אנחנו נדבר כל הזמן, מעכשיו והלאה, את יכולה לצחוק כמה שאת רוצה, אנחנו נדבר מעכשיו והלאה בכל דיון שיהיה על הזכויות של הילד היהודי, הישראלי, האזרח. עד כמה הן נפגעות. מה קרה לבתי הספר, מה קרה לרמת הלימודים. אני מכירה מורות שהתפטרו וברחו כי הן לא מצליחות להתמודד עם האלימות של הילדים שלכם. מה קרה לרמה, מה קרה לאלימות, מה קרה, מה קורה בכלל? מה קורה לילד יהודי שגר בשכונה שיש באמצע שבט צופים, אבל הוא לא יכול להיות שם, משום שזה שבט צופים של ילדי הזרים. משום שכאשר אנחנו שואלים את הילדים למה אתם לא רוצים ללכת לשבט הצופים? הם אומרים אנחנו לא רוצים להיות זרים בבית שלנו, אנחנו לא רוצים את האלימות. מה קורה לנו? אנחנו ערוגות שבתוכם השתילו מסתננים מאפריקה ומאוקראינה ומגיאורגיה, מהודו, מנפאל ומכל העולם. ואנחנו ערוגות שבתוכם כל היבלית הזאת צומחת. זה לא יקרה יותר. אנחנו עכשיו נדבר שוב ושוב על הזכויות של הילד היהודי והילד הישראלי. אגב, תודה רבה לוועדה ולמרכז המחקר שהבינו שזה ילדי מסתננים ולא מבקשי מקלט וכדומה. אני קודם דיברתי על מה עושים הילדים הקטנים. גליל, משטרת שרת, המשטרה בכלל מתייחסת עם ילדים בוגרים, נניח מגיל 12. הם לא עוצרים, הם לא עושים שום דבר, זה לא נכנס לסטטיסטיקות. כל הידיעות, חבל שלא הבאתי פה את כל ההודעות שנכנסות כל ערב. כל ערב, איך שיורד הערב, מתחילות להגיע הודעות למוקד של סל"ע. ילדים מתפרעים, ילדים משתוללים, ילדים זורקים אבנים, ילדים פולשים לנו לבניין, ילדים קופצים על רכבים, ילדים מנפצים שמשות של רכבים. כל יום הודעות כאלה. בואו בבקשה, הצילו, אנחנו לא יכולים לישון, אנחנו לא יכולים לצאת מהבית. על זה אף אחד לא מדבר, כי זה קטינים. אלה ילדים בני שש ושבע ושמונה ותשע. שמשוטטים ברחובות. ולא משנה כמה מסיל"ה יטפלו בהם ולא משנה כמה לא יודעת, יארגנו להם כל מיני מדריכי רחוב. ולא משנה שהקימו להם מרכז קהילתי חדש מהניילונים, בלב שכונת שפירא, כל זה לא משנה. כי כשהם יוצאים מהמרכז ב-20:00 הם צורחים ברחוב ואנחנו שומעים אותם. אנחנו שומעים את הצרחות שלהם ברחובות שמגיעים למרכז וכשהם יוצאים מהמרכז. אז בואו נתחיל לדבר ברצינות. יש פה ילדים ישראלים, יהודים, שאין להם זכויות. ויש פה ילדי מסתננים שכל הזמן כל מיני ארגונים שמתפרנסים מזה מצוין, מצוין את מתפרנסת מזה. אוקיי? תגידי להם כמה את מרוויחה. שדואגים לזכויות שלהם. ויש את גלעד קריב שגם יש לו איזה אינטרסים מוזרים שלא ברורים לי לחסל את מדינת העם היהודי. אבל אנחנו נילחם על הזכויות שלהם. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> רק מדינת העם היהודי - - - << אורח >> שפי פז: << אורח >> עכשיו רגע. אני מבקשת נורא, אני גומרת בזה. אני רוצה לתת לאישה הזאת כמה מילים להגיד. זאת אלישבע, היא גרה בשכונת התקווה. היא אישה בת, היא תגיד לכם מיד כמה. היא תסביר לכם מה זה לחיות לצד הילדים האלה. בבקשה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא, לא, בבקשה. אני אתן לך לדבר בהמשך. עו"ס נועה בבקשה. << אורח >> נעה ניברון: << אורח >> שלום, שמי נעה ניברון, אני עובדת סוציאלית קלינית ומנהלת את תחום הנוער ואת מועדון הנוער של עמותת א.ס.ף בדרום תל אביב. במשך השנים המועדון שלנו, שאינו מסגרת לנוער בסיכון, הפך לכזה, כי פשוט אין מסגרות אחרות בדרום תל אביב שמטפלות בבני הנוער האלה. << אורח >> שפי פז: << אורח >> נכון, אין מסגרות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> תפסיקי להפריע כבר. << אורח >> שפי פז: << אורח >> - - - ילדים ישראלים. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> תפסיקי להפריע. לא רוצה, אין לך ברירה. את אורחת כאן, את עוד לא חברת כנסת ותפסיקי להפריע לדוברים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בבקשה נעה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> שהיא לא תהלך אימים על אנשים שמדברים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נעה בבקשה. << אורח >> נעה ניברון: << אורח >> תודה. אני אתחיל מתחילת המשפט. במשך השנים המועדון שלנו, שאינו מסגרת לנוער בסיכון, הפך לכזה, כי פשוט אין מסגרות אחרות בדרום תל אביב שמטפלות בבני הנוער האלה, כמו שמגיע להם שיטפלו בזה, כמו ילדים. יש הבדל עצום בין הילדים שנולדו כאן לבין האחים הגדולים שלהם. הבדל בחינוך, בתחושת השייכות, המסוגלות והחלומות שהם מעזים לחלום לעצמם. אנחנו נמצאים היום בשנת 2025 במצב שאנשים שנמצאים פה כבר כמעט 20 שנה חיים באי ביטחון תזונתי ועוני מחפיר. 85% מהאוכלוסייה חיה באי ביטחון תזונתי. מה זה אם לא תוצאה ישירה של מדיניות מכוונת של ממשלות ישראל? כמו שאמר שר פנים אחד לפני כמה שנים: עד שתהיה לי אפשרות לגרש אותם אני אכלא אותם ואמאיס עליהם את חייהם. << אורח >> שפי פז: << אורח >> בדיוק. << אורח >> נעה ניברון: << אורח >> בשנתיים-שלוש האחרונות הילדים מטורגטים ברחובות דרום תל אביב על ידי משפחה, פקחים, קבוצות מאורגנות שמתעמרות בהם, מסמנות אותם כשעיר לעזאזל שאשם בכל. << אורח >> שפי פז: << אורח >> הלוואי. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> תפסיקי כבר להפריע לכל דובר שדעתו לא כדעתך. תפסיקי להפריע, את לא מנהלת את הוועדה הזאת ואת לא תהלכי אימים על אנשים שבאים פה לדבר. << אורח >> שפי פז: << אורח >> הם מפריעים לי בחיים ביום יום. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> את לא תהלכי אימים. את לא תדברי על משכורות של אנשים. בואי נדבר מאיפה את מקבלת כסף. את זו שרוכבת על הגב של תושבי דרום תל אביב. חצופה, אינטרסנטית. את האינטרסנטית. לא את, אלא את שפי פז. עושה קריירות פוליטיות. את לא תהלכי אימים על אף אחד מהדוברים כאן. << אורח >> שפי פז: << אורח >> דוברת דרום תל אביב. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> די, לא תסתמי לאנשים בכנסת את הפה. וכל פעם שאת תפריעי אז יצעקו גם עלייך. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> חה"כ גלעד - - - << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אי אפשר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תמשיכי, סיימת? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> מהלכת אימים על כל בן אדם כאן. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> שפי, תני לה לסיים את הטיעון. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני לא אקבל ממך הטפות מוסר. ואת תפסיקי להלך אימים. << אורח >> שפי פז: << אורח >> אתה בטח לא תיתן לי הטפות מוסר. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> את תפסיקי להלך אימים על כל בן אדם שמגיע לכאן כדי להציג עמדה אחרת. את תציגי את כל האינטרסים הפוליטיים שלך ועם מי את עובדת ואז את תדברי על אחרים. << אורח >> שפי פז: << אורח >> זה לא קשור לעמדות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> זה כן קשור. את מקדמת אג'נדה פוליטית ואת סותמת - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> חבר הכנסת - - - << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא. מי שהורס את השכונות שלך זו ממשלת ישראל. ממשלות נתניהו, שהזניחו בצורה מכוונת את השכונות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> חה"כ גלעד. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> מי שנטש את האזרחים בדרום תל אביב זה נתניהו והממשלות שלו שלא עושות דבר. << אורח >> שפי פז: << אורח >> בג"ץ, בג"ץ, בג"ץ. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא בג"ץ, נתניהו. נתניהו. << אורח >> שפי פז: << אורח >> בג"ץ. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> נתניהו. << אורח >> שפי פז: << אורח >> חלאות בג"ץ. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> שלא טורח להשקיע דבר. דברי עם עיריית תל אביב ותבדקי איזה השקעה ממשלתית הם מקבלים. << אורח >> שפי פז: << אורח >> חלאות בג"ץ. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> מה אחוז האיוש של התקנים במשטרה בתחנת שרת. איתמר בן גביר לא דואג שיהיו שוטרים בתחנת שרת. את סתם. קל לכם ללכת לבג"ץ. תשאלי את תחנת שרת כמה שוטרי סיור יש להם, 50%. השוטרים בחברון מקבלים משכורות יותר גבוהות מתחנת שרת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> גלעד, תן לי להמשיך. יש לנו עוד הרבה. << אורח >> אלישבע גדעון: << אורח >> תצא אתה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני לא אצא החוצה, אני לא אצא החוצה. ואתם לא תגלגלו, אתם לא תהיו עלה תאנה של ממשלת נתניהו, שהיא מזניחה את דרום תל אביב. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תוציא אותן. ואם אתן ממשיכות להפריע אני מוציאה אתכן. קדימה נעה, ואנחנו עוד מעט צריכים לפנות את האולם. אז תמשיכי, תתקדמי. << אורח >> נעה ניברון: << אורח >> אני רק רוצה לסיים. בשנתיים-שלוש האחרונות הילדים מטורגטים בדרום תל אביב על ידי משטרה, פקחים, קבוצות מאורגנות שמתעמרות בהם. מסמנות אותם כשעיר לעזאזל שאשם בכל. האכיפה כלפיהם קשוחה ולא שיקומית. אכיפה בררנית, התעמרות, מעצרים, מעצרי בית, פנימיות סגורות ומעט מאוד טיפול או הזדמנות לשיקום. אתאר רק כמה דוגמאות מהחודשים האחרונים כדי שתבינו מה זה להיות ילד להורים פליטים שחיים בשכונות דרום תל אביב. ילדים שיושבים ליד בית קפה מתבקשים לעזוב על ידי שוטרים. וכשהם שואלים למה מאיימים עליהם שאם לא יקומו ייעצרו. חבורת בריונים מאורגנת מגיעה בליווי של חבר כנסת לשעבר לסיור בדרום תל אביב בו הם מציקים לילדים, דוחפים מצלמה לפניהם. רק על מנת לערוך מהם סרטונים בהם הילדים מוצגים כתוקפן. דוגמה נוספת, לפני כמה חודשים שוטרת העמידה חבורת ילדים למסדר זיהוי מול מועדון הנוער שאני מנהלת באופן בלתי חוקי, בזמן שאני נוכחת שם. צילמה אותם בטלפון שלה וסירבה להגיד להם למה היא מעכבת אותם. זו המציאות היום יומית של הילדים והצעירים האלה. ואחרי כל מה שכבר קורה בשכונה בשבוע שעבר פרסום חגיגי: שתי פלוגות מג"ב יהפכו לחלק קבוע מצוות האכיפה בדרום תל אביב. אחת השכונות הצפופות והמוחלשות בארץ. זה לא רק כישלון ידוע מראש - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> את יכולה לקצר קצת? כי יש לנו פה הרבה דוברים ואנחנו רוצים שמשטרת ישראל תתייחס לטיעונים שהעלית פה. בסדר? << אורח >> נעה ניברון: << אורח >> אין בעיה, אני ממש עוד דקה מסיימת. זה לא רק כישלון ידוע מראש, אלא אסון ידוע מראש. ברור כשמש כלפי מי מופנה המהלך הזה. התוצאה תהיה הגברה של מעשי פרופיילינג, אלימות ורדיפה של מבקשי המקלט וילדיהם השוהים פה כחוק והגברת ההתעמרות בהם. מי שחושב שבכך יבוא המזור למצוקות המגוונות והרבות של שכונות דרום תל אביב מוליך שולל את הציבור ומנסה לגרוף הון פוליטי ומלל על גב תושבי השכונות ועל גב מבקשי המקלט. הילדים האלה רוצים להיות חלק מהחברה, רובם נולדו פה. הם רוצים ללמוד, לתרום, להתגייס לצבא, להשתלב במקום שבו גדלו וחונכו והמדינה הזאת היא היחידה שהם מכירים. יש פתרון אחד להסדיר את המעמד של הילדים האלה עכשיו, כ-7,000 ילדים בסך הכול. לאפשר להם זכויות, לתת להם אופק ותקווה לעתיד, חיים בכבוד ובמקביל להשקיע בדרום תל אביב בתשתיות, רווחה ובחינוך. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. << אורח >> נעה ניברון: << אורח >> אני יכולה עוד משפט אחד לסיים? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> משפט וזהו, כי אנחנו צריכים לפנות עוד מעט את האולם. << אורח >> נעה ניברון: << אורח >> אני רק אסיים במשפט אחרון. ההורים שלהם, שאני בקשר עם לא מעט מהם, רוצים דבר אחד, לעשות לטובת הילדים. לתת להם חיים, עתיד, תקווה. ולוודא שהמדינה תעשה את שלה. זו אחריות שלכם ואני מסתכלת כאן על נציגי הממשלה וחברי הכנסת, אתם יצרתם את הבעיה, אתם תתקנו אותה ולא על חשבון הילדים. << אורח >> שפי פז: << אורח >> חה, חה, חה. יש פתרון אחד בלבד נעה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> שפי, אני אבקש להוציא אותך. << אורח >> שפי פז: << אורח >> אז את יכולה להוציא אותי. יש רק פתרון אחד וזה גירוש. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> קריאה ראשונה. << אורח >> שפי פז: << אורח >> ג', י', ר', ו', ש'. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> קריאה, קריאה שלישית, תוציא אותה. << אורח >> שפי פז: << אורח >> גירוש. גירוש. גירוש. דרום תל אביב לא תשוקם כל זמן שהנבלות הקטנים האלה נמצאים בשכונה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. תני לנו להמשיך את הדיון. בבקשה, בקצרה. << אורח >> יובל הינדי: << אורח >> ממש בקצרה, כמה מילים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אל תחזרי על הדברים שלה. << אורח >> יובל הינדי: << אורח >> אני לא חוזרת על נעה. קוראים לי יובל, אני עובדת סוציאלית בתל אביב, בעמותת על"ם. אני כן אשמח להתייחס. אני לא זוכרת את השם של האמא השכולה שאני קודם כל משתתפת בצערך וחשוב להגיד את זה כאן. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> היא יצאה, גליה חושן. << אורח >> יובל הינדי: << אורח >> אני גדלתי בעוטף עזה, לכן חשוב לי להתחבר לדברים שדווקא לא מהנושא הזה ואני הגעתי לתל אביב תוך כדי המלחמה. אני פוניתי ב-7 באוקטובר מהבית שלי בקיבוץ ארז. שלושה חברים שלי נחטפו: אמילי, גלי וזיו, שלמדו איתי בבית הספר. לתל אביב באמת הגעתי תוך כדי המלחמה ויצא וקרה שכחלק מאילוצי המלחמה והלימודים, את השנה השלישית של התואר, את ההכשרה שלה עשיתי ב-א.ס.ף ביחד עם נעה. אני אגיד שזה עולם שלא הכרתי. אני הגעתי כמעין פליטה בארצי ל-א.ס.ף בעיר שאני לא מכירה. אני גדלתי בקיבוץ זיקים, שום קשר ביני ובין רחובות נווה שאנן. הגעתי ולמדתי והיה לי מורכב, מעניין. ואני חושבת שהבסיס של מה שאני מנסה להגיד, גם בהתחבר לאמא השכולה, ובאמת שהמדינה שלנו היא כזאת וכולנו יכולים להזדהות ולהתחבר עם קשיים, אבל כשאני הגעתי למועדון א.ס.ף והיום כשאני עובדת סוציאלית בעמותת על"ם ואני פוגשת נוער כנוער שמגיע מכל האזור, במיוחד מתל אביב – הם ילדים והם בני אדם. אני חושבת שהדיון שמתקיים כאן הוא דיון שלא מכבד אותנו כבני אדם ואותם כבני אדם. כי אני כפליטה בארצי במשך שנתיים אני הסתובבתי בשכונות ומקומות שלא קשורות אליי. אני נפלטתי מהבית החם שלי כאשר מחבלים היו מעבר לחלון. וגיליתי עולם שיש בו אנשים שזו מציאות חייהם. ואני לא נכנסת פה מה דעתי האישית ובטח שלא המציאות של דרום תל אביב או שכונות התקווה ושפירא. אבל כמישהי שהיא פליטה בארצה ואין לה מקום בטוח להניח בו את הראש, שהחברים שלה חטופים מעבר לגדר, שבעצמה הרגישה שהסוף מגיע ומצאה את עצמה מסתובבת, הייתי מפונה למצפה רמון ובאמת לעוד כל כך הרבה מקומות בארץ. השנתיים האלה כאילו מאחוריי והחברים שלי חזרו מהשבי. אבל התחושה הזאת של פליטות שאין לך לאן לחזור ואין לך איפה להיות ואתה באמת לא יודע איפה תישן או מה יהיה הגורל של האנשים שאתה אוהב. אני לא בחרתי להיוולד בעוטף, כמו אז שהילדים שהכרתי ב-א.ס.ף שנה שעברה ובאמת ובתמים לא נחשפתי לאוכלוסייה הזאת מעולם. אני למדתי בתיכון שער הנגב. איפה ילדי מבקשי המקלט ואיפה אני. וכאילו מצאתי את עצמי מזדהה עם התחושה של אין בית, אין יציבות, ההורים לא יודעים מה יהיה איתם מחר. אני לא יודעת מה יהיה איתי מחר. אימהות של חברים שלי, שהילדים שלהם לא יודעים מה יהיה איתם עוד שעה. חשוב לי כן להתחבר למקום הזה, כי עלה פה נושא ה-7 באוקטובר ואני חלילה לא רוצה להשתמש בנושא הזה בצורה צינית. ואני חושבת שזה זכויות של ילדים כילדים, או זכויות של נוער או זכויות של בני אדם. כי אנחנו מדברים פה על נפשות ועל בני אדם. לא בחרנו איפה להיוולד, לא אני ולא ילדים מבקשי המקלט. אני יכולה לבוא להורים שלי בטרוניות מפה ועד להודעה חדשה שהם בחרו לגדל אותי במקום כמו עוטף עזה, אבל זאת מציאות חיי וזאת מציאות חייהם. אם אנחנו מסתכלים על זה כבני אדם ומה הם נולדו ואיזה קלפים חולקו להם, אז אני לא חושבת שלי היו אסים לעומת ילדי מבקשי המקלט. כי אותי גם יכלו לרצוח ולחטוף וכל ילד באשר הוא וכל נער באשר הוא עושה שטויות ועושה בלגן ומסתכן. השאלה עם איזה קלפים נולדת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לפי הסדר. אני רוצה לתת לך, אלישבע. בבקשה ונמשיך עם שאר הדוברים. << אורח >> אלישבע גדעון: << אורח >> אני אלישבע, גרה בשכונת התקווה. אני בת 78, נולדתי במדינה הזאת לפני שהיא קמה בחודש. היום אני לא מסוגלת, אחרי שכבר קרו לי כמה דברים ואני כבר הולכת עם מקל בעל כורחי, אני מפחדת לצאת לכביש. לפעמים אני רואה אותם ברחוב, הילדים עם מקלות רצים אחרי רכבים ובנסיעה. פעם אחת הערתי, את יודעת מה עשה לי? למה אני צריכה לסבול? למה כל אלה הנכבדים לא יכולים לבוא ולדבר כמו שצריך? שיראו איפה המצוקה הנכונה. שייקחו את הילדים למועדונים, שיהיו בבתים. שיהיה להם מישהו. לא ישאירו אותם עד 20:00-22:00 בלי הורים בחוץ עושים מה שהם רוצים. הם מופקרים לגמרי. אף אחד מאתנו לא יכול לדבר. אני בשמי, אני אומרת לכם, אני מחכה שלילה יירד, בסביבות 23:00 אני יוצאת עם הכלבה שלי בשביל להיות שקט. אני לא צריכה לסבול, אני כבר קיבלתי מכות ב-2015. הייתי בבית חולים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תמר להבי, את יכולה להתייחס, נציגה של הרווחה? על כל הטיעונים שהיא מעלה פה? זה הולך ומחריף. << אורח >> אלישבע גדעון: << אורח >> מאוד. תאמינו לי שאני לפעמים כואב לי שאני, כואב לי עליהם. כאילו מה הם עושים ברחובות בשעות האלה. למה? למה את לא רואה? באמת? אני לא רואה בשעות האלה ילד אחד לבד משלנו בחוץ. אין, אין. הם זורקים אותם שם, תופסים אותם מפה, כמו עבריינים. אני ראיתי את זה, לא שמישהו אמר לי. אז לי כואב. אכפת לכם? תחנכו את הילדים. זה מהבית. צריכים לחנך אותם מהבית. כמו שלנו, כמו של כולם. צריכים לחנך אותם, אין להם חינוך. סליחה וזהו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה רבה. את יכולה להתייחס? << אורח >> תמר להבי: << אורח >> אני יכולה להתייחס גברתי, אבל אני לא מצליחה להבין מה את מצפה שמשרד הרווחה יעשה במקרים שסביר שהמשטרה צריכה לתת את המענה. << אורח >> קריאה: << אורח >> אתם לא בכלים שלובים? << אורח >> תמר להבי: << אורח >> בהתאם לנהלים שלנו הם משולבים במועדוניות, בבתים החמים, בכל המסגרות שלנו. יש קושי מאוד גדול בשילוב של ההורים שלהם בכל מיני תוכניות, כי הרבה מהתוכניות שלנו קשורות למשרדי ממשלה אחרים. השיקום, כפי שאנחנו רואים אותו הוא שיקום מערכתי. זה לא רק לבוא ולתת הדרכה הורית, אלא זה גם לתת לאותו הורה את הכלים. זה אומר שיהיה לו איפה לעבוד ושהוא יקבל ביטחון סוציאלי. וכל עוד הם לא מקבלים את המעטפת הזאת אז מה שאנחנו יכולים לתת הוא מאוד מוגבל. אבל הילדים משולבים אצלנו בכל התוכניות. אני מאמינה שכאשר יש מקרים כאלה זה מגיע גם לשירותי המבחן בשיתוף פעולה עם ביטחון תזונתי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> את יכולה לפרט על התוכניות שלכם? איזה תוכניות אתם מציעים להם? << אורח >> אלישבע גדעון: << אורח >> זה פשוט החינוך בבית. מהבית צריכים להתחנך. << אורח >> תמר להבי: << אורח >> הילדים מקבלים מגיל לידה עד גיל 18 את כל התוכניות בהתאם לנזקקות של המשפחה. אם זה שילוב במעונות יום, שילוב במועדוניות, בתים חמים. אלה התוכניות שיש לנו להציע. << אורח >> עמליה עוזר: << אורח >> מה המענה לנוער עברייני? << אורח >> תמר להבי: << אורח >> המענה לנוער עבריינו נבנה על ידי שירותי המבחן בשיתוף עם משטרת ישראל. << אורח >> עמליה עוזר: << אורח >> אבל משטרת ישראל הם בעצם - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לפרוטוקול תגידי את השם ואת התפקיד שלך. << אורח >> עמליה עוזר: << אורח >> אני עמליה, אני סמנכ"לית של עמותת עוטף תחנה מרכזית. כשאני מדברת על מה הטיפול בכנופיות נוער עברייניות, זה נכון שהסאגה הראשונה, הטיפול הראשוני הוא מתבצע על ידי משטרת ישראל. אבל משם והלאה משטרת ישראל לא כולאת אותם איפה שהוא. << אורח >> תמר להבי: << אורח >> לפעמים כן, לפעמים לא. יש נוער חסר מעמד שמשולב במסגרות חסות הנוער שלנו. הכול בהתאם להחלטות שניתנות בבית משפט. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בבקשה, נעשה לפי הסדר, כל אחד כמה דקות, כי אנחנו צריכים עוד מעט לפנות את האולם. << אורח >> קיברם טוולדה גברמריאם: << אורח >> תודה גברתי יושבת-הראש. שמי קוברם טוולדה, מנהל קשרי קהילה מהמוקד לפליטים ולמהגרים. מקודם דיבר מפקד תחנת שרת על כמה עשרות מקרים והוצג לנו במצגת של הנתונים שיש איזה 7,000 ומשהו ילדים שהם חסרי מעמד. ילדים שהם לא יכולים לחלום. דובר פה על ילדים שרובם נולדו וגדלו כאן. חונכו במערכת חינוך ישראלית. למדו במערכת חינוך ישראלית, התחנכו על ערכים ישראלים ויהדות. אך כשהם מתבגרים מגלים שהם לא יכולים הכול. תדמיינו לכם שכמו כל ילד ישראלי שהוא חולם שהוא מגיע לגיל 16 החלום הראשון שלו זה להוציא רישיון נהיגה. לקחת את הרכב של אבא או אמא, לשים, זה חלום פשוט, אבל זה חלום משמעותי והראשון של ילד. של כל ילד רגיל שהוא מתבגר. הילדים האלה שהם לומדים במערכת חינוך ישראלית, שמרגישים לגמרי ישראלים, אפילו יהודים. ואז כשהם מגיעים לגיל 16 הם מגלים שהם לא יכולים להוציא רישיון נהיגה. החלום הכי פשוט והכי גדול של הילדים האלה. והילדים האלה כשהם פוגשים את המחסומים שהמדינה שהיא נתנה להם ללמוד, לגדול על פי הערכים שלה מציבה להם חסמים. חסמים רבים שלא מאפשרים להם לגדול. אנחנו כולנו יודעים כמה שרוצים, כולנו יודעים שאי אפשר להחזיר את הילדים האלה למדינות שמתרחש בהם דיכוי, טבח, רצח עם בסודן, בדארפור, שלא היינו לפני כמה שבועות. רצח עם שמדינת ישראל מכירה בו של דארפורים לפני שנים קודמות. אי אפשר להחזיר את הילדים האלה. אבל מה? הילדים האלה גדלים ללא מעמד, הם לא יכולים לחלום. הם לא יכולים ללמוד. הם לא יכולים לתרום. אחרי ה-7 באוקטובר הילדים האלה הם רצו להתנדב, הם רצו לתרום. הם רצו להיות חלק, להשתלב. אפילו עם כל הקשיים והמורכבות הם הצליחו להתארגן והם סייעו והתנדבו אצל החקלאים בדרום תל אביב, באקספו בתל אביב. לכן בעיניי ולדעתי בעיניי כל אדם סביר, כל עוד הילדים האלה נמצאים כאן, תנו להם לגדול. תנו להם להגשים את החלום שלהם. תנו להם לאפשר להחזיר לחברה שהם מרגישים שהם חייבים לה. תנו להם, הם כאן, הם לא הולכים לשום מקום. יש לי מסר לאנשים שרוצים, שרודפים ורוצים לפתח שנאה בקרב הילדים האלה. אי אפשר לנצח את הטבע, את האנושיות. בסופו של דבר הילדים האלה נולדו, גדלו כאן, לומדים עם החברה הישראלית. יש להם חברים ישראלים, יהודים, ערבים מוסלמים, נוצרים. הם מחוברים. החיבור הטבעי הזה אי אפשר לקחת מהם. הם אוהבים את המדינה, הם אוהבים את ישראל, אי אפשר לקחת מהם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> סיימת? תן לשני, כי יש לנו הרבה דוברים ורוצים שעוד מעט נפנה את האולם. << אורח >> ברהנה הגוס: << אורח >> תודה רבה גברתי יושבת-הראש. אני אתייחס בעיקר לגברתי. בהרנה נגסי, יושב-ראש של עמותת תקווה חדשה, למען מבקשי מקלט אריתראים. קודם כל אני באמת אתייחס לגברתי, בת 78. היא מרגישה כזה באמת. אני מרגיש בתחושתך. אני לא רוצה אף אלימות. אנחנו לא מעודדים אלימות, זה תלוי במשטרה. לא משנה כמה שנהפוך את הדברים, אף אחד, אדם לא צריך לסבול ולא צריך לחוות תחושה רעה במדינתו, לא משנה איפה הוא נמצא. זה אני יכול להגיד, תלוי במשטרה. דבר שני, המחקר של הממ"מ, באמת, קצת אני קורא ספרים. היהודים שנולדו באירופה נרדפו בגלל יהדות שלהם. << אורח >> שפי פז: << אורח >> את לא נותנת לו לעשות את זה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הוא רק מדבר. << אורח >> שפי פז: << אורח >> לא, הוא לא יעשה. << אורח >> ברהנה הגוס: << אורח >> אני חושב ששחור - - - במדינת ישראל. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> את לא מנהלת את הוועדה ואנשים לא יפחדו לדבר כאן. << אורח >> שפי פז: << אורח >> הוא לא יעשה פה - - - << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> את לא מנהלת כאן את הוועדה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> גלעד, גלעד. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> ואת לא תהלכי אימים על הדוברים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> חה"כ גלעד. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> את רוצה אחרי זה להעיר לדברים שצורמים לך, תעירי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> די. << אורח >> ברהנה הגוס: << אורח >> באמת להיוולד במדינת ישראל כשחור נראה לי צריך - - -. אני גאה, אני גאה - - - << אורח >> שפי פז: << אורח >> - - - המסתנן, רוצים להוציא אותי. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> די גבר. נגמר להלך אימים על אנשים פה בוועדה. << אורח >> ברהנה הגוס: << אורח >> אני גאה שאני אריתראי. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא תסתמי פיות יותר. << אורח >> ברהנה הגוס: << אורח >> אני גאה שיש לי ילדים פה אריתראים. באמת ילדים חכמים, מבריקים. עם כל הקשיים שלהם, מצליחים בספורט, בחינוך, בכל מה שאתם רוצים. ילדים עוברים קשיים קשים, אבל ילדים מצליחים. אני מבקש, זה לא כל הזמן פינג-פונג, שנים, 20 שנה הילדים גדלו פה בארץ. אין להם מדינה, לא מכירים את אריתריאה, לא מכירים את סודן. מכירים רק את מדינת ישראל, את החינוך של ישראל. זה לא קשור להורים וזה לא קשור לזה, זה ילדים ישראלים. אני חושב ממשלת ישראל צריכה לטפל בזה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אנחנו נמשיך דיון נוסף עם כל גורמי המקצוע, עם משרדי הממשלה. בבקשה, אחר כך נשמע את משרד המשפטים. << אורח >> מולוגטה טומוזגי: << אורח >> קודם כל תודה רבה על ההזדמנות הזאת. אני מולוגטה טומוזגי, מבקשי מקלט מאריתריאה. אני פעיל חברתי למען האוכלוסייה שלי. לכן מכל הדיבור ששמעתי והקשבתי רובם בכלל לא מציאותיים. אנחנו כמה שבאמת אף אחד לא בא מרצונו מארצנו, מאריתריאה. אנחנו נרדפנו בגלל המשטר הנחש של הדיקטטור בארצנו. לא הייתה לנו ברירה אחרת. יצאנו מארצנו ואחרי זה מצאנו את עצמנו כאן בארץ. לכן רובם הילדים שאנחנו מדברים בהם הם נולדו פה. ואפשר גם לומר בכנות שרוב גם אין להם קשר עם המשפחה, כי הם רוב שייכים לארץ. גם מבחינה תרבותית, גם מבחינת החינוך, גם מבחינת אהבת הארץ. אבל הפוך על הפוך, הם לא קיבלו שום דבר. אחרי שהם מתבגרים ומוכנים לתרום למדינת ישראל, אבל בכל פינה שהם מנסים לצאת ולתמוך ולתת משהו, הם חסומים לגמרי בכל פינה. בין אם זה רוצים להוציא רישיון נהיגה, בין אם רוצים לעבור לאוניברסיטה ללמוד ולהגשים את החלומות. אין להם שום דבר ללכת לאן שהוא. אז אם החלומות שלהם נסגרו, אם הרעיונות שלהם שהם באמת מוכנים ומוכרחים גם יום ויום לתרום למדינת ישראל, אז לכן זה מצטבר לפעמים איזה שהן בעיות אחרות. אבל לכן אני מגדיר פה עד כמה שבאמת מדברים כאן הרבה דברים על הילדים שלנו. אבל להיפך, הילדים שלנו הם ממש חזקים ועוצמתיים לעומת כל האשרה שאין להם בכלל, גם זהות שאין להם. אבל הם מאוד מנסים לחיות בכבוד ולתרום בכבוד. וכמה שאנחנו גם נסביר שהם אריתראים או שההורים אריתראים, הם כל כולם בתוך תוכם מרגישים שהם ישראלים, אחד לאחד. אני חושב שזה מה שצריך להבין. מעבר לזה, יש לנו מלא אנשים מוכשרים בספורט, בכל דבר אחר, שאני לא שמעתי אפילו מכל החבר'ה שהיו פה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה רבה. גלית. << אורח >> גלית עמיהוד: << אורח >> תודה גברתי יושבת-ראש הוועדה. שמי גלית עמיהוד, אני ירושלמית. אני מורה ומחנכת בתיכון ירושלמי. אני מורה לספרות והדיון כאן נראה לי נע בין שני ז'אנרים. אחד זה תיאטרון האבסורד ואחד זה פואטי. מאוד התרגשתי לשמוע את גברתי שטוענת שאף אחד לא בחר איפה להיוולד. גם אנחנו לא בחרנו, גם גברתי מהעוטף. בקטע של תיאטרון האבסורד שמחתי לשמוע את חה"כ גלעד קריב מדגים איך אמור להיראות דיון תרבותי. ואיך אנחנו מפריעים לו, לכבודו, מאחר וכבודו לא מתגורר באזורים שאנחנו מתגוררים בהם. חברות שלי פה מדרום תל אביב, איפה שאני התגוררתי ונאלצתי לעזוב את הבית שלי בירושלים. אז אני אדבר בשני כובעים, ממש בקצרה. כובע אחד הוא בעצם אני אמא לילד אוטיסט בתפקוד נמוך. אני התגוררתי בירושלים במקום שבו כל המסתננים מתגוררים. אין לנו עדיין נתונים, אני אגיע לנתונים האלה, אנחנו עובדים על זה. אבל הרבה מילדי המסתננים מאובחנים כילדים עם צרכים מיוחדים בגילאים מאוד קטנים. יושבים כאן על תקציבים מאוד גדולים. יש כאן איזה שהיא שונות היא אורגנית, היא תרבותית. וזה לא משהו שהוא חדש, אנחנו לא המצאנו את זה בישראל. בארצות הברית למשל קרוב ל-60% מקהילת המהגרים מסומליה אובחנו לאחרונה עם אוטיזם. אני שוב מצחיקה את אבירי זכויות האדם שיושבים פה. נורא מצחיק אתכם שאתם יושבים על תקציבים שלנו, של ילדים ישראלים. וזה נורא נוגע ללב שהם כולם מאובחנים, כי הם באמת, ואני לא מזלזלת בצרכים שלהם, בפרמטרים שלנו הם באמת אמורים לשבת כאן על המשבצת הזאת של צרכים מיוחדים. הם נמצאים שנות אור מאיפה שאנחנו נמצאים. ואכן מגיע להם את כל הסל הזה. אבל הסל הזה מגיע על חשבון ילדים ישראלים. זה אחד. עכשיו נדבר על החלומות שלכם. קודם כל, אפשר לספר לילדים הקטנים כבר שהם לא יוציאו רישיון נהיגה. ואפשר לספר להם גם בגיל צעיר שהם לא יתגייסו. אפשר לספר להם שהם לא יהודים גם. לא משנה כמה הם אוהבים את זה. הם מגיעים אליי לתיכון עם הרבה תקוות והאמת שבאמת מבחינה אנושית הלב נשבר. הם לא אשמים בלוקשים שאתם מכרתם להם. בזה שהבאתם אותם, גנבתם את הגבול באופן לא חוקי. הבאתם אותם לפה כאילו הם יתנו לכם את אשרת השהייה פה. ועד כה אתם עושים עבודה טובה, כולל החליפה שלך. אוקיי? אתם עושים עבודה מאוד טובה. << אורח >> שחר מנדיל: << אורח >> לא, לא, את לא תזלזלי בו. יש גבול לאיך שאת יכולה לדבר לאנשים. << אורח >> גלית עמיהוד: << אורח >> אני אגיד מה שבא לי. << אורח >> שחר מנדיל: << אורח >> את לא תזלזלי בו. << אורח >> ליאת אליהו סבן: << אורח >> מקודם היא צחקה לה בפרצוף זה לא הפריע לך. << אורח >> גלית עמיהוד: << אורח >> החברות שלך צוחקות כאן לכולם בפרצוף במשך שעות. אני אצחק על מי שבא לי ואני אזלזל במי שבא לי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> גלית, אני אנעל את הדיון, זה לא מכבד. << אורח >> גלית עמיהוד: << אורח >> שורה אחרונה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בואי, אל תרחיקי לכת. בואי תכבדי אותם גם. << אורח >> גלית עמיהוד: << אורח >> שורה אחרונה. המאמצים שלהם, בואו נהיה ענייניים בדיון הזה. המאמצים הזה נושאים פרי. יושבים פה כל משרדי הממשלה, מבזבזים את הכספים הציבוריים שלנו, אחד אחרי השני, רווחה, משטרה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> למה את מדברת ככה? << אורח >> גלית עמיהוד: << אורח >> אני אסביר למה. כי המטרה כאן היא אחת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הייתה גם מלחמה, אל תשכחי. למה הם מבזבזים? << אורח >> גלית עמיהוד: << אורח >> המטרה צריכה להיות אחת, כל משרדי הממשלה פה אמורים לטקס עצה איך מחזירים אותם לבית שלהם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הם קובעי המדיניות ותני להם את העבודה לעשות אותה. ואל תעבירי ציונים על הממשלה. << אורח >> גלית עמיהוד: << אורח >> למה לא? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אם את תמשיכי לדבר על נטל הממשלה, אז המקום שלך לא יהיה פה. << אורח >> גלית עמיהוד: << אורח >> המקום שלי הוא כבר לא פה. אני אסביר לך. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הוא לא יהיה פה. אל תפגעי בממשלה. הם עושים עבודה מעל ומעבר. בואי, אל זה. << אורח >> גלית עמיהוד: << אורח >> אני אסביר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תהיי עניינית, תתמקדי במה שצריך וזהו זה. הם יקבלו את ההחלטות ותאמיני לי שיהיה פה שר והוא ימשיך לטפל. << אורח >> גלית עמיהוד: << אורח >> אשרי המאמין. אני מאמינה שיבוא השר, אבל עברתי כבר כמה שרים. בינתיים מי שעבר דירה ומי שעבר בית זה אני ולא כבוד השר. מי שנאלץ להעתיק את מקום מגוריו זו אני ולא כבוד השר. המהלכים שלהם הם מאוד טובים. אנחנו כאן עוסקים בקידום זהות ביומטרית. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון מאוד. << אורח >> גלית עמיהוד: << אורח >> זה בעצם הזזה של חלון אוברטון לעבר אזרוח. ואז אנחנו כבר לא נצטרך לדון כאן מה יש להם ומה אין להם כי אז אנחנו פשוט נגיע כמו כל אזרח ואז אנחנו כבר בסרט אחר. נכון? אוקיי. אז לי מותר להעביר ביקורת על הממשלה שלי אחרי ששנים אני יושבת כאן בוועדות ורואה איך מורחים את זה מדיון לדיון, מוועדה לוועדה. וכל פעם אנחנו מתקדמים עוד צעד ועוד צעד לנקודה שהיא אזרוח. תאזרחו אותם, יגיעו עוד מיליונים. הם יגיעו עד אלייך, כפרה, איפה שאת גרה. תודה רבה. << אורח >> קריאה: << אורח >> "כפרה", חברה שלך. << אורח >> שחר מנדיל: << אורח >> נורא עצוב להיות מחנכת בישראל שמחנכת כך. << אורח >> גלית עמיהוד: << אורח >> אחלה להיות מחנכת. << אורח >> שחר מנדיל: << אורח >> זה בושה למדינת ישראל שאת מחנכת. << דובר >> דפנה סידס כהן: << דובר >> משרד המשפטים פה? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> משרד המשפטים, אני אשמח לשמוע. << אורח >> נדב גולני: << אורח >> עו"ד נדב גולני ממשרד המשפטים. איזה סוגייה משפטי רק תרצי שאני אתייחס? אין לי איזה התייחסות מטעמי מיוחדת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה יכול להתייחס לזיהוי, לדיון שלשמו התכנסנו? מספר זיהוי. << אורח >> נדב גולני: << אורח >> לגבי היישום של החוק הביומטרי לזרים זה - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> דיברנו מספר זיהוי אחיד למסתננים, שהוא עושה קושי ויש פערים. << אורח >> נדב גולני: << אורח >> לגבי מספר זיהוי אחיד לזרים אנחנו הבענו את עמדתנו בדיון הקודם שהיה בעניין הזה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בסדר, אז בוא תתזכר לאלה שלא היו בדיון הקודם. בוא תעשה לנו ריענון מה היה בדיון הקודם. << אורח >> נדב גולני: << אורח >> לא, אני יכול להגיד שלדעתנו יש לקדם מספר כזה לזרים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אז איפה זה? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> איפה עומדת העבודה הממשלתית? << אורח >> נדב גולני: << אורח >> השאלה צריכה להיות מופנית לרשות האוכלוסין וההגירה. אני מבין שהעמדה שלהם שונה, אבל אנחנו כמשרד המשפטים תומכים בדבר הזה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נעלה את ראש עיריית אילת בזום, הוא ביקש. הוא ירד. בבקשה, אבל בקצרה, שם ותפקיד לפרוטוקול. << אורח >> גלעד פלומבו: << אורח >> שלום, אני גלעד פלומבו, אני מנהל המחלקה הציבורית ב-א.ס.ף. אני רק רוצה להתייחס למה שנאמר פה, עלינו, על הארגונים. אני רק רוצה להגיד שאנחנו כבר כמעט 20 שנה, גם הארגון שלנו וגם הארגונים האחרים, אנחנו מנסים לטפל בבעיה שנוצרה על ידי המדיניות של ממשלות ישראל לדורותיהם. אני אשמח אם גם תקשיבו לי, בכל זאת, כינסתם דיון. מדיניות ממשלות ישראל לאורך השנים הייתה לא לבדוק את בקשות המקלט של ההורים של הילדים שאנחנו מדברים עליהם. ומדיניות אי ההרחקה, כיוון שאריתריאה היא מדינה שמסוכן לחזור אליה, על פי כל הדוחות הבין לאומיים. במשך שנים. גם הדוח האחרון של האו"ם אומר שזו מדינה שאנשים נעלמים בה. זו עובדה. משרד הפנים לאורך השנים מסכים עם העמדה הזאת ומחדש את ההגנה מפני הרחקה. נוצר פה מצב שיש פה אנשים שנמצאים כאן כחוק ללא זכויות והם הורישו את הדבר הנפלא הזה גם לילדים שלהם. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> כחוק? מאיפה הבאת את זה? << אורח >> גלעד פלומבו: << אורח >> אני לא הפרעתי. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> גנבי גבול זה לא כחוק. << אורח >> גלעד פלומבו: << אורח >> אני יכול גם להתייחס לעניין גנבי הגבול. אמנת הפליטים מפרטת באופן ברור, מי שעובר את הגבול ומגיש בקשת מקלט אין צורך להתייחס לדרך שבה הוא נכנס לפה, כי מדובר בבן אדם שברח מסכנה. מה גם שאנשים מאריתריאה ומסודן - - - << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> ומה עם תומכי משטר שאתם מתעקשים להשאיר כאן בארץ? << אורח >> גלעד פלומבו: << אורח >> סליחה, אי אפשר ככה. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> תומכי משטר שהם לא בשום סכנה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה לא תתפרץ. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> זה סתם הצגה. זה הצגה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בסדר, אחר כך אני אתן לך ותגיד את הפרטים שלך לפרוטוקול. << אורח >> גלעד פלומבו: << אורח >> מבקשי מקלט מוגדרים ככה ולא כפליטים כי מדינת ישראל מסרבת לבדוק את בקשות המקלט שלהם. כמעט 20 שנה. אם יש פה אנשים שהם תומכי משטר זה כי מדינת ישראל משאירה אותם פה. לא אני בודק בקשות מקלט, רשות האוכלוסין אמורה לבדוק אותם. יחידת ה-RSD לא בודקת במשך הרבה זמן. אז הגענו למצב שיש פה אנשים ללא זכויות שנמצאים כאן כחוק. מחדשים להם את האשרה - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> רצוי שתתייחס למה שהוא אומר. << אורח >> גלעד פלומבו: << אורח >> אני רק אסיים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> רשות האוכלוסין. << אורח >> גלעד פלומבו: << אורח >> לא נבדקות בקשות מקלט באופן די גורף. << אורח >> חיים אפרים: << אורח >> אני אתייחס לטענה הזאת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אני רוצה שרשות האוכלוסין תתייחסו. << אורח >> גלעד פלומבו: << אורח >> אתם יכולים להסתכל בנתונים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בסדר, הוא יתייחס, זה התפקיד שלו. הוא יתייחס. << אורח >> גלעד פלומבו: << אורח >> אני אוסיף שבאירופה או במדינות אחרות אחוז ההכרה באריתריאים הוא בין 70% ל-90% הכרה בפליטות ופה במדינת ישראל זה 0.006%. אז בואו נהיה גם ריאליים. אנחנו מדברים פה על ילדים שנולדו כאן. ילדים שנולדו כאן. ודיברנו על האמנה לזכויות הילד. מדינת ישראל צריכה לדאוג לילדים האלה, הם נולדו כאן. בסך הכול מדובר ב-7,000 וקצת ילדים. למה אנחנו יוצרים נזק להם ולתושבי השכונות שגרים לידם? לא נותנים להם אופק לתקווה ולעתיד ומגיעים למצב שמשפחות פשע, וכולנו ראינו את הפרסום מי מנהל את הכנופיות שדיברתם עליהם. שמשפחות פשע מנצלים ילדים. אנחנו יודעים שהם נותנים להם אלכוהול, נותנים להם דירות כדי שהם יהיו שם. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> וסמים. << אורח >> גלעד פלומבו: << אורח >> נו, וזה מצב שילד יש לו אחריות על זה? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> יש דיון ב-30 בדצמבר על אלכוהול וסמים ומה שקורה. << אורח >> גלעד פלומבו: << אורח >> אז אנחנו נגיע גם אליו, תודה רבה. תודה רבה שנתת לנו להתייחס. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> רשות האוכלוסין. << אורח >> גלית בן שמואל: << אורח >> רק לעניין של בקשות מקלט. אז בקשות המקלט של אריתראים, אחוז גדול מהם נבדק פעם אחת ואז זה חזר בהליך משפטי לאחר עבודת מטה יחד עם משרד המשפטים ובאישור היועץ המשפטי לממשלה דאז לבדיקה נוספת. והסוגייה הזאת של דרך אופן בחינת בקשות המקלט מצויה לפתחו של בית משפט עליון שהיה בו דיון ממש לאחרונה ושלח אותנו לעבודת מטה שלאחריה תינתן הכרעה עקרונית. אבל זה לא שהמדינה ישבה רגל על רגל, אלא משך כל השנים עשתה מאמצים לבחון את הבקשות האלה והערכאות המשפטיות הלכו והשיבו את התיקים פעם נוספת ועוד פעם. עכשיו אנחנו נמצאים, אני מקווה, לקראת סיום הדיון הזה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. אתה רוצה גם להגיד משהו? << אורח >> חיים אפרים: << אורח >> חיים אפרים, מנהל יחידת הטיפול במבקשי מקלט. זה גם לא נכון שאנחנו לא מטפלים בתומכי משטר. אם יש לנו עדויות להיותו של מבקש מקלט כתומך משטר אז נבדוק ובוחנים את הבקשה שלו. וכפי שאתה יודע או שאתה לא יודע, אז גם תומך משטר אחד הורחק. << אורח >> קיברם טוולדה גברמריאם: << אורח >> איפה תומך משטר הזה שהוא חזר? איפה הוא? << אורח >> חיים אפרים: << אורח >> חברים, זה לא, אתם מצד אחד מעלים פה טענה שזה לא נבדק. מצד שני אתם - - - << אורח >> קיברם טוולדה גברמריאם: << אורח >> אתם לא עושים את העבודה, זה שקר וכזב. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אני אתן לך לדבר, תרשום את מה שאתה רוצה לומר ותאמר, אל תתפרץ. << אורח >> קיברם טוולדה גברמריאם: << אורח >> גברתי, הוא לא חזר לאריתריאה, הוא נמצא באוגדנה, איפה הוא נמצא? << אורח >> ברהנה הגוס: << אורח >> הבן אדם הזה הלך כבול מפה לאתיופיה. מאתיופיה לאוגנדה, מאוגנדה שלוש חברות תעופה לא רוצות לקחת. הוא חי במלון באוגנדה על חשבון מדינת ישראל, על החשבון שלך. זה לא הצלחתם, תגיד את האמת. תגיד את האמת. באריתריאה גם התומך שלו, ממשלה לא רוצה לקבל אותו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תן להם את הפרטים והם יבדקו את זה. << אורח >> חיים אפרים: << אורח >> קודם כל, זה לא ראוי, עם כל הכבוד, סליחה שאני עונה בתור, קודם כל זה לא ראוי ההשתלחות שלך. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אני אבקש שהם יבדקו. הוא ייתן לך את הפרטים והוועדה מבקשת לקבל את הפרטים בסוגייה שהוא העלה. תבדקו ותתנו לנו את התשובה. << אורח >> ברהנה הגוס: << אורח >> גברתי יושבת-הראש, רק אני אחדד על זה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בקצרה. << אורח >> ברהנה הגוס: << אורח >> בקצרה, אני אחדד. תומך משטר אמור להיות מגורש לאריתריאה. לא גורש, מדינת אריתריאה לא קיבלה אותו. מפה הוא הלך כבול לאתיופיה, מאתיופיה לאוגנדה. בשדה תעופה, חברת תעופה של דובאי לא רצתה לקחת אותו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תן את הפרטים הם יבדקו. << אורח >> ברהנה הגוס: << אורח >> חברת תעופה של טורקיה לא רצתה לקבל אותו. מצרים לא רוצה לקבל אותו. הבן אדם הזה נמצא במלון חמישה כוכבים באוגנדה על חשבון מדינת ישראל. זה תומך משטר שאיים עלינו. מה עשיתם? לא עשיתם כלום. תגידו את האמת. אריתריאה לא רוצה לקבל את אזרחיה. מה להתבייש בזה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה רצית בבקשה להגיד כמה מילים. אחר כך נעבור לחה"כ קריב. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> אני בניהו בן שבת, פעיל חברתי. שוב, אני רואה שיש פה כמה נושאים שעולים שוב ושוב. יש את הנושא ההומני, את הנושא הרגשי, שבאמת יש פה ילדים ויש פה משפחות שצריך לתת להם פתרונות ועל זה אין חולק. אבל הסוגייה פה והסוגייה האזרחית והמשפטית כאן היא האם זה צריך להיות על חשבון משלם המיסים הישראלי. ואם כן, באיזה מחיר? האם במחיר של עתיד הילדים שלנו, האם במחיר של עתיד השכונות שלנו? התשובה היא לא ולא. לא על חשבון משלם המיסים הישראלי ולא על חשבון הילדים שלנו והעתיד שלנו כאן במדינת ישראל. אין שום סיבה שאנשים שנכנסו לכאן שלא כחוק ושמו ילדים במעמד בלתי ניתן לתיאור, שמצד אחד אין להם כאן בית ואין להם גם שם בית. וזה לא אשמה שלי וזה לא אשמה של אף אחד כאן בחדר, זו אשמה של ההורים שלהם ושל הארגונים שהביאו אותם לכאן. אז שלא יבואו אליי בטענות על הטעויות שלהם. שוב פעם, הציבור הישראלי לא צריך לשלם על טעויות של אנשים אחרים שהם אפילו לא אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. חה"כ קריב בבקשה. קודם כל, תודה שכיבדת אותנו בנוכחות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני חבר ועדה. תודה אתי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ואין ספק שתתרום. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> תודה חה"כ עטייה. תראו, קודם כל יצאה הדוברת שדיברה מקודם לגבי תרבות הדיון. אז קודם כל, האזנתי לדבריה בקשב. אבל נוצר כאן בוועדה, לא בתקופתה של חה"כ עטייה, היא רק לאחרונה נכנסה לתפקיד. אבל נוצרה כאן תרבות שהוועדה הזאת זו ועדה שבה אזרחים, שקולם צריך להישמע, אף אחד לא כופר בזה שצריכים לשמוע בראש ובראשונה את האזרחים שגרים בדרום תל אביב. אבל בוועדה הזאת נוצרה תרבות שבה כל פעם כאשר מישהו מציג עמדה אחרת, בוודאי אם הוא אחד ממבקשי המקלט או פעילים בקהילה, אחרי זה אם הוא עובד או עובדת בארגוני הסיוע וגם חברי כנסת. כל פעם כשמנסים להציג עמדה אחרת נתקלים בניסיונות של השתקה. נתקלים בבוז, בגסות. נתקלים בדברים שבכל ועדה אחרת היו מביאים לכך שאותם אנשים לא היו בדיון. זו תרבות שהשתרשה כאן בבניין. למול הבריונות הזאת אנחנו צריכים לעמוד על זכויות של אנשים אחרים שמגיעים לכאן. וזה בסדר גמור שיש לכם תלונות קשות מאוד על ארגוני הסיוע, על מבקשי מקלט שחיים בישראל, על חברי כנסת בוודאי זה בסדר שיש לכם תלונות, כי אנחנו בסופו של דבר נבחרי ציבור וזה בסדר גמור. התפקיד שלנו לשמוע גם ביקורת. אבל יש הבדל בין להביע ביקורת חריפה על מי מאתנו לבין להפוך את המקום הזה לוועדה שבה אי אפשר להציג עמדה שלא מתאימה לדוברים מסוימים. והדרך היחידה אחרי אין ספור בקשות מיושב-הראש הקודם בהקשר הזה ואחרי התראות שיצאו מקצין הכנסת לכל מיני גורמים כאלה ואחרים, זה לבוא ולומר אם ימנעו מאנשים כאן לדבר אז תהיה תגובה מצד חברי הכנסת שהם חברי הוועדה. התפקיד שלנו הוא גם להגן בדיוק כמו שאתם ראויים להשמיע את עמדתכם בלי שיפריעו לכם, גם אנשים שחושבים אחרת מכם מותר להם להביע כאן את עמדתם. ואם ימנעו מהם, אז יחזור כל פעם מה שקורה כאן. ועובדה היא שכאשר אותה אמא מירושלים, אותה מחנכת אמרה את דבריה, אף אחד לא הפריע לה. כי היא לא הפריעה לאחרים לדבר. אז אני אומר גם לעתיד, במקום שבו מבקרים בכנסת ואזרחים, נכבדים ככל שיהיו, יפעלו בבריונות כלפי נציגי ארגונים מהחברה האזרחים, מבקשי מקלט, חברי כנסת, אנשים שדעתם אחרת, אז הם ייתקלו בתגובה מן הסוג שאני הגבתי לגב' פז וזה יימשך. עכשיו אחרי שאמרתי את זה, צריך לומר, המצב בדרום תל אביב נורא. המצב בדרום תל אביב נורא. נקודת המוצא של הדיון שלנו צריכה להיות שהזעקה שמושמעת על ידי תושבי ותושבות דרום תל אביב היא זעקה אמיתית, אותנטית, כאובה. אני לא רואה אותה כזעקה מוגזמת וכזעקה מופרזת. המציאות שם היא בלתי מתקבלת על הדעת. כדרך אגב, ממש לא רק, כתוצאה מסוגיית מבקשי המקלט ומהגרי העבודה. בנתונים האחרונים שהוצגו על ידי משטרת ישראל, שאני חבר בוועדה הזאת, כשהתארחנו בתחנת שרת בסיור חשוב שהוביל היו"ר הקודם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כן, קיימנו סיור נוסף. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> הרבה סיורים, נכון. קיבלנו נתוני פשיעה שמראים שרוב הפשיעה המתועדת, אני לא עוצם את עיניי לזה שיש איזה שהוא רף של מעשים פליליים בכל הארץ. בסדר? שהמשטרה בכלל לא מצליחה להגיע לטפל בהם. גניבת אופניים בדרום תל אביב לא מטופלת, גניבת אופניים במרכז תל אביב לא מטופלת. גניבת אופניים בצפון תל אביב לא מטופלת. ואנחנו בבעיה מאוד קשה של משטרה שלא יודעת לאן למתוח את השמיכה, בגלל ריבוי המשימות. אבל בכל מה שקשור לפשיעה המתועדת ומספרי התיקים שנפתחו וכו', אחד הנתונים שכולנו צריכים להבין, שרוב הפשיעה המתועדת בדרום תל אביב לא מגיעה לא מאזרחים ישראלים ותיקים ולא מהאוכלוסייה שאנחנו מדברים עליה כאן. היא מגיעה מגורמים אחרים שנמצאים בשכונה. וכאשר מדברים על המצב בדרום תל אביב אי אפשר להתעלם מזה שלכל הרשויות המקומיות באזור היה נוח לפתוח את שתי תחנות המתאדון בדיוק באותן שכונות שגם מתמודדות עם מהגרי עבודה ומבקשי מקלט. ופתיחת שתי תחנות מתאדון בדיוק באותו אזור שגם קורס היום בגלל המפגש בין אוכלוסייה ותיקה לבין אוכלוסייה של מהגרי עבודה. זה לא בג"ץ. יש גבול לכמה אפשר לדבר על בג"ץ. אז בסדר, אפשר לדבר על מתקן חולות, אפשר לדבר וזה בסדר גמור. גם על בג"ץ מותר להעביר ביקורת. זה בסדר גמור. מותר להעביר ביקורת על כל גוף שלטוני בישראל. אבל צריך להיות הגונים. אפשר לדבר על בג"ץ על מתקן חולות, אחד יחשוב ככה, אחר יחשוב אחרת. אבל בואו, פתיחת שתי תחנות מתאדון וההתמודדות של תחנת שרת שצריכה להתמודד עם אתגרים אדירים, עכשיו גם עם זה שכל הרשויות במרכז הארץ ומשרד הבריאות דווקא ריכזו למשל את תחנות המתאדון באותו מקום – זה לא בג"ץ. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אני אשמח גם שבתום דבריך שגליל גם יתייחס. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> ליבי, אני אומר, ליבי קודם כל על אזרחי ישראל שמתגוררים באותן שכונות. כי אחריות המדינה היא קודם כל על אזרחיה. ואם משהו משתמע מהעמדות שלנו בסוגייה הזאת כאילו יש פה איזה שהיא מחשבה שאזרחי ישראל, בסדר? אני בעיניי מבחינת מדינה זה לא משנה אם האזרח הוא יהודי, נוצרי, מוסלמי או דרוזי. מה שמעניין אותי הוא אם הוא אזרח המדינה. אני ממש מבקש שלא תראו את הדברים שאני אומר, עוד פעם, כאמירה שמהגרי עבודה יקרים בעיניי יותר מאזרחי ישראל. הנה אני אומר כאן, חובת המדינה כלפי אזרחיה גדולה מחובת המדינה כלפי מהגרי העבודה ומבקשי מקלט. זה מוסכמה שקיימת בכל העולם. בראש ובראשונה מדינה אחראית לאזרחיה. אבל העובדה שמדינה אחראית לאזרחיה לא אומרת שלמדינה אין חובות, גם מכוח הדין. אמנות שהמדינה אשררה, פסיקות בג"ץ, חוקים של המדינה. יש למדינה בצד האחריות - - - << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> חוקים או פסיקות בג"ץ. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא, לא. אני רוצה לומר לך, זה לא נכון. כי השיטה, אני רוצה לומר לך למה זה לא נכון. כי בכל המדינות הדמוקרטיות הדין מורכב בראש ובראשונה מהחוק שמחוקק בית המחוקקים. אבל בכל המדינות בעולם חלק מהדין הוא גם הפסיקות של בית המשפט העליון. כי יש הרבה מאוד דברים שהמחוקקים משאירים ברמה שדורשת פרשנות ויש הרבה פעמים שהחוק ברור, אבל יש מחלוקת בין האזרח למדינה. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> - - - חוקי יסוד, קריב. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אבל תראה, אני רוצה לומר לך משהו. תראה, אפשר לנהל פה דיון על אקטיביזם שיפוטי ועל מהפכה משטרית, הכול בסדר. אבל אז מה שקורה כאן שבמקום לדבר על מה שקורה בשכונות דרום תל אביב כולנו נשרת איזה שהיא אג'נדה פוליטית שמתנהלת 40,000 רגל מעל המצב בדרום תל אביב. אז אני לא, אני באמת חושב שצריך לדבר פה על המצב בדרום תל אביב. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> אני מסכים איתך. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> ואני חושב שמה שנאמר כאן על ילדים לאזרחים ישראלים, ילדים שהם אזרחים ישראלים, צריך להקשיב למה שנאמר. ולא להדוף שום דבר. אבל מובן הזה בעיניי, אתם יכולים לא להסכים איתי, זה בסדר. אבל בעיניי יש דווקא התלכדות אינטרסים. ככל שמדינת ישראל תיטיב לטפל במציאות החינוכית הסוציאלית רווחתית והתעסוקתית של אותם ילדים שהופכים להיות צעירים שמסיימים כבר את בית הספר, כך ייטב גם לשכונות דרום תל אביב. בניגוד למה שחושבים, כי הייתה פה בשנים האחרונות תיאוריה שגם הובילה להתנגדות של חלק מהפעילים שישבו כאן והפעילות שישבו כאן להסכם שנחתם עם נציבות האו"ם לפליטים. הייתה מחשבה שיעזבו. כי יהיו מדינות במערב שיקלטו את האנשים. אז מה שקרה זה הדבר הבא: קודם כל, במשך כמה שנים מי שחזק עזב. אז מי נשאר כאן? האוכלוסייה המוחלשת. האוכלוסייה המוחלשת נשארה כאן. את האוכלוסייה המוחלשת הזאת שום מדינה מערבית לא תיקח. כל ילד בן 14, 15 או 16 שייפתח לו תיק פלילי במשטרה לעולם קנדה לא תיקח אותו. תבינו, תכף נדבר על מה קורה בעולם המערבי. אבל תבינו מה קורה. אפילו לשיטת מי שחושב שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה עם 10 מיליון תושבים לקלוט 20,000 מבקשי מקלט. אני חושב שכן, בסדר? אני חושב שכן. אני חושב שהיום, אני לא מכחיש את המעבר של מהגרי עבודה בגבול עם ירדן. אבל בגדול המבול של מהגרי עבודה, מבקשי מקלט, אתם תקראו להם מסתננים, אני אפילו לא נכנס לדיון הזה. המבול הזה שכל חודש מגיעים לפה אלפי אנשים, זה נעצר. אז אני חושב שבמצב הזה מדינת ישראל יודעת להתמודד עם 20,000 מבקשי מקלט מאריתריאה. אתם חושבים שלא. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> זה הרבה יותר. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> רגע, תקשיב. אני חושב שמדינת ישראל יכולה גם להתמודד עם 50,000. אני חושב שהיא לא יכולה להתמודד עם חצי מיליון. אבל אני חושב שהיא יכולה להתמודד עם 50,000 איש. אבל גם לשיטתכם שאתם בסוף רוצים לראות את כולם לא כאן. מכיוון שצריך להתפקח מהרעיון שיחזירו אותם לאתיופיה וכל התיאוריות על מדינה שלישית קולטת נפלו – די, אתם מספיק בתוך האירוע כדי לדעת שכל הסיסמאות של כל מיני ממשלות זה פרופגנדה. אין מדינה שלישית קולטת. זה לא בגלל בג"ץ. לא סומליה ולא אוגנדה ולא אתיופיה. הפתרון היחיד להגירה מכאן הוא מדינות המערב. בסדר? כמו שקרה עם קנדה. אבל מה? ככל שאנחנו נזניח את הילדים ואת הצעירים באוכלוסיית מבקשי המקלט ומהגרי העבודה הם בחיים לשיטתכם לא יעזבו. אני, דרך אגב, את כל הילדים האלה, אני הייתי, מי שרוצה, אני הייתי מאפשר להם שירות צבאי ואחריו שבהליך מדורג ירכשו אזרחות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> גלעד. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> היית מאפשר להם גם גיור, זה בסדר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא, אני לא נכנסת לסוגייה הזאת. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> סוגייה של גיור היא סוגייה אחרת לגמרי. אבל תעזוב, יש בינינו מחלוקת בעניין. אבל אני דווקא רוצה לדבר על המרחב המשותף של האינטרסים. תעזבו את העובדה שככל שילדים ונוער וצעירים מהקהילה של מבקשי המקלט ומהגרי העבודה מסתבכת עם פשיעה, לא רוכשת השכלה מקצועית או השכלה אקדמית, אז סיכוייה לבנות חיים במקום אחר יורדת. האינטרס הכי גדול של מי שרוצה לומר לאנשים תבדקו עוד אופציות הגירה זה להעניק את החינוך הטוב. זה בגיל 18 לתת מסלולים של הכשרה מקצועית. זה לאפשר להם תמורת שכר לימוד להיכנס לאוניברסיטה, כי יש פה אלפי סטודנטים שמגיעים ממילא מחו"ל. ואז אתה תראה שאנשים יבחרו במקומות שטוב להם לחיות. ומדינת ישראל, מה לעשות, היא לא המדינה הכי טובה בעולם לפליטים. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> אני אשמח להשיב במשפט. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> תוסיף לזה עוד נתון. מה לעשות? קנדה היא דוגמה מצוינת. כל מדינות המערב נכנסות עכשיו לתקופה של סגירת שערים. תאהבו את זה, לא תאהבו את זה – זו עובדה. אפילו קנדה שהיא דוגמה קיצונית בעולם המערבי לקליטת הגירה, סוגרת את השערים. עכשיו יש לנו שתי אפשרויות: או להביא את מדינת ישראל להבין שהתופעה הזאת לא תיעלם תוך חצי שנה. היו פה 30 שנה רוב הממשלות ממשלות ימין, הם לא עשו שום דבר אמיתי בתחום הזה. וכאשר נתניהו בא והציע הסכם עם האו"ם סיכלו לו את הסכם מצד ימין, כולל אנשים שישבו כאן. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> מדינה שלישית קולטת סיכלו מצד שמאל. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא נכון. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> כן נכון. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא, בואו, אנחנו עוד מעט נועלים את הישיבה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> ידידי, תקשיב, מה שאמרו כאן לגבי תומך המשטר, ידידי, מה שאמרו כאן לגבי תומך המשטר האחד שהצליחו להרחיק אחרי החוק, נכון. מי שחושב שאיזה שהיא מדינת עולם שלישי, תעזוב את ההיבטים המשפטיים. בוא נאמר את כל זה אנחנו שמים בצד. הייתה באמת קולטת לאורך זמן אלפי מבקשי מקלט, מהגרי עבודה, בעיניי זורה חול בעיני הציבור. זה לא קמפיין, זה לא עמותות. מה שקורה כאן זה שבמשך שנים במקום להבין שתושבי דרום תל אביב שנושאים על גבם נטל שהוא נטל של כל אזרחי מדינת ישראל. ואז להשקיע בצורה דרמטית. לא לבוא רק בתלונות לרון חולדאי. לבוא ולומר מכיוון ש-80% ממבקשי המקלט מתרכזים בדרום תל אביב, יש בספר התקציב של מדינת ישראל הזרמה של מאות מיליוני שקלים לשיפור התשתיות, להרחבת תשתיות בשכונות הדרום. ובימים אלו עובדים פה על תקציב שמזרים מיליארדי שקלים לכל מיני מקומות בארץ, כי הם נחשבים בעיני השלטון. << אורח >> עמליה עוזר: << אורח >> הם נחשבים גם בעינינו. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בסדר גמור. אז אני מציע שייקחו את המיליארדים האלה ומתוכם יקצו בפעם הראשונה בצורה אמיתית. לא מיליארדים, עשרות מיליוני שקלים בשנה לשיפור כל התשתיות בשכונות הדרום, כולל בתחום האכיפה. אבל גם בתחומים האחרים. מעבר להשקעה הזאת הדבר הנוסף הוא שכולנו צריכים להבין, ובזה אני מסיים. ככל שאנחנו נבין שיש היום מציאות, כל שנה עכשיו ייצאו כמה מאות צעירים, ילדים של מבקשי מקלט, של מהגרי עבודה, של מסתננים, כל אחד יקרא להם איך שהוא רוצה. ייצאו מתוך מסגרת של מערכת החינוך הישראלית. בניגוד לילדים שלי ולילדים של רבים מכאן הם נפלטים לרחוב. מדינת ישראל לא מציעה להם בי"ב פלוס יום אחד שום דבר. לא מסלולי הכשרה מקצועית של משרד התמ"ת, לא יכולת כניסה לאקדמיה, לא מסגרות של שנת י"ג והכשרה מקצועית. כל ילד כזה שיוצא לרחובות ומדינת ישראל משאירה אותו בלי ביטוח בריאות, כי עשו רפורמה מטופשת. וכאשר תהיה התפרצות שפעת קשה או התפרצות של מגפה אחרת, אז בסופו של דבר בקהילה שאין לה ביטוחי בריאות המגפה הזאת תתפשט הרבה יותר מהר. ומי עוד פעם יהיו הנפגעים הראשונים? הישראלים הוותיקים שגרים בסמוך אליהם. אז מדינת ישראל גם מזניחה את דרום תל אביב, אבל היא גם בעצם יוצרת מלכודות של עוני, של בערות, של חוסר בריאות, של חוסר תכלית. אדם קם בבוקר. אז או שהוא עובד בלתי חוקי, כי גם את נושא העבודה לא מסדירים פה כמו שצריך. אז מה אתם רוצים שיקרה? דרך אגב, אם מדינת ישראל הייתה מציעה היום בצורה הגונה כלפי תושבי דרום תל אביב, הייתה פותחת היום 20 תוכניות של הכשרה מקצועית לצעירים בני 18, אבל לא בדרום תל אביב. הייתה באה ואומרת אני פותחת היום 20 תוכניות ברחבי הארץ. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תקשיב, אמורה להיות פה בדיון באחד הדיונים מנכ"לית שירות התעסוקה. העלית נקודה מצוינת ואני אביא בפניה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אבל רגע, אני אומר לך מה הייתה התשובה שלך. שעל פי חוק ועל פי נהלים הם לא יכולים להיכנס. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> אני אשמח רגע להתייחס לזה נקודתית. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אז שיתקנו את החקיקה. משרד העבודה גם יהיו פה ונביא בפניהם. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> זה לא משנה אם יעשו 20 או 40 מרכזי הכשרה. כל עוד לא תאכפו את החוק הישראלי על השכונה הזאת ולא תעצרו את סוחרי הסמים ואת הרוצחים. זה שערף את הראש הסרילנקי לפני פחות מחודש היה כמה? שפי, תגידי לי, כמה פעמים הוא נעצר לפני זה? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אבל רגע, תקשיב לי ידידי. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> 11 פעמים הוא נעצר. הם נעצרים עם סכינים, עם גרזנים ואומרים זה להגנה עצמית. תגיד לי, על מה אתה מדבר? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אבל אני איתך. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> הילדים זה לא משנה אם הם יישארו במסגרות, שנייה, תן לי להשיב לך גלעד. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> כן. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> זה לא משנה אם הם יישארו במסגרות בית הספר או יישארו ברחוב. יש שם כנופיות, אף אחד לא אוכף את זה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אבל אני איתך. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> שנייה, משפט אחרון. וזה שאתה עכשיו אומר שהמצב בדרום תל אביב הוא בלתי נסבל, איפה היית לפני 15 שנה? לפעילים של שפי פז קראתם גזענים. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא, לא, תעזוב. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> על זה שהם העזו להגיד את הבעיה שאתה היום אומר שהיא בלתי נסבלת. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> ידידי, אני חושב - - - << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> אז די עם הצביעות הזאת. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בניהו, תראה, א' בוא, הסיפור הוא לא קרדיט אישי. אבל כיוון שאנחנו, אני מבחינתי נוצרה כאן מציאות בעל כורחם של תושבי דרום תל אביב הוותיקים. כל הקהלים האלה נמצאים באותה סירה. אם אתה תלך לפרוטוקולים של הוועדה הזאת מיום כינונה של הכנסת הזאת תראה שאני אומר את הדברים האלה. תראה שחבר הכנסת משה מזרחי שהיה ניצב במשטרה, ז"ל, וחברת הכנסת מרב מיכאלי מהמפלגה שלי הציעו הצעת חוק, כמעט הצעת החוק היחידה שמדברת על השקעה. מחייבת את הממשלה להשקעה ממשלתית דרמטית בדרום תל אביב. זה לא אומץ. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מתי הגשתם את ההצעה? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> הצעה ותיקה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בתקופת בנט, למה שם לא העברתם את ההצעה? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני מזמין אותך לבדוק. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא, אני אומרת, למה שם לא ניסיתם? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני אומר לך, אני מזמין אותך לבדוק מה הייתה ההקצאה בממשלת בשינוי בתחום במשרד הרווחה ובמשרד החינוך לפעולה, עם הקהלים האלה. אבל אני בכוונה לא רוצה להשאיר את זה כסיפור. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל למה זה לא טופל? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> כי לצערי היינו שנה ורבע. אבל אני רוצה רגע לומר לך עוד פעם. זה גם לא עניין של ימין ושמאל. אני באמת אומר לכם, אני חושב שהזעקה שלכם היא זעקה נכונה. אני לא אומר את זה עכשיו. מי שיתעקש כאן, תדע לך, מי שהתעקש כאן תחת היו"ר הקודם שייחשפו הנתונים של מה אחוז האיוש של השוטרים הכחולים, של שוטרי הסיור בתחנת שרת זה אני. המשטרה לא רצתה לחשוף את הנתונים, קיבלה גיבוי. למה? כי עם כל הכבוד לפלוגות מג"ב, פלוגות מג"ב מכניסים כשהסיפור כבר קורס, כשאתה באינתיפאדה. אז זה פלסטר. בסופו של דבר כדי לבצע אכיפה מתמשכת שהיא אפקטיבית אתה לא יכול להיות עם 50% איוש של שוטרי הסיור. אתה לא יכול להשאיר את המשטרה הכחולה מחוץ לעסק. אני מסכים איתך לגבי אכיפה, לגבי כתבי אישום. היו פה דיונים על הבעיה הזאת שאנשים נלקחים למעצר כי אין להם מעמד ואז המידע לא עובר למשטרה. מהמשטרה המידע לא עובר לרשות האוכלוסין אחרי שהם תפסו מישהו עם חשד פלילי. אתם צודקים, צריך לעשות פה שידוד מערכות. אבל כל מה שקורה כאן זה ששתי אוכלוסיות שבסופו של דבר הן אוכלוסיות מקופחות ומוחלשות, למרות שיש שם אנשים מדהימים בכל מקום. מוחלשות על ידי המדינה, לא כי הן חלשות. האוכלוסייה האחת היא של האזרחים - - - << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> אחת מוחלשת על ידי המדינה ואחת מוחלשת על ידי השנייה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני חושב ששתי האוכלוסיות, ובזה אני אסיים, אני חושב ששתי האוכלוסיות בסוף מוחלשות על ידי המדינה, כי זה אחריות בסוף של המדינה. אני חושב שבסופו של דבר אפשר להתווכח בינינו עד קצה השמיים האם מדינת ישראל צריכה לקלוט מספר מסוים של מבקשי מקלט ולתת להם תושבות או לא. אבל אני מקווה שנבין דבר אחד: ילדים שיוצאים בסוף ממערכת החינוך ואין להם בגיל 18 מה לעשות – הם טרף קל בסופו של דבר של אותם גורמים מרושעים שרוצים לגרור אותם לעולם הפשע. זה לא יישאר בדרום תל אביב. << אורח >> עמליה עוזר: << אורח >> זאת המציאות של הילדים היהודים, בראשית ובראשונה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני מסכים. << אורח >> עמליה עוזר: << אורח >> שהפכו למיעוט אתני. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אבל פתחתי בזה שאני מסכים איתך. << אורח >> עמליה עוזר: << אורח >> לא, אתה מנסה לייצר הלימה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא, לא. << אורח >> עמליה עוזר: << אורח >> בין שתי הקהילות, בין הילדים האלה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> חברתי, לא. אז הנה, כדי שיהיה ברור, אני לא מנסה לייצר הלימה. אני מנסה לטעון שאחרי כבר כמה עשורים של התמודדות עם העניין. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> חוסר התמודדות עם העניין. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> צודק, תודה. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> אתה תקפת את אלה שניסו להתמודד. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא. לדעתי הם לא ניסו להתמודד. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> קראתם לפעילי דרום תל אביב גזענים. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> עזוב, תקשיב, בוא. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> על זה שמה הם רצו? את השכונה שלהם בחזרה? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> תבין על מה, אנחנו רוצים, תראה. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> עכשיו להגיד שיש ילדים מסכנים, אחרי שלפני 15 שנה פעילי דרום - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> חה"כ קריב, אולי ניתן ניתן לגליל ממשטרת ישראל להגיד כמה נקודות. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> לפני 15 שנה שפי פז צעקה שהילדים יהוו את הבעיה של העתיד. ומה אתה עכשיו אומר לי? הילדים הם הבעיה של היום. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בניהו, מה לעשות? אבל תקשיב. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> שאנחנו הכנו מבעוד מועד, זה היה לפני 15 שנה, כדי שהם יהוו פה עוגן להורים שנכנסו בצורה בלתי חוקית ועכשיו אתה אומר לי בוא ניתן להם אזרחים. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בניהו, הם נכנסים לכאן על פי - - - << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> נו באמת, זה אבסורד. ואז אתה גם אומר לי עוד התערבות ממשלתית. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בניהו, אתה מוזמן לבדוק מי בכל השנים האלה אמר שצריך לטפל בעניין. עזוב, זה ממש לא עניין של לקשור נוצות לאיזה שהוא כתר. עכשיו מי שרוצה לומר פה רק יש בעיה זה בסדר גמור. מי שרוצה להבין שכדי לטפל בבעיה הזאת, כמו לטפל בפשיעה במגזר הערבי צריך פה תוכנית שהממשלה נכנסת לסיפור, גם באכיפה ובהתמודדות משטרתית. אבל גם לתת לצעירים הללו איזה שהוא מוצא אחר מהרחובות ומנפילה לכנופיות הפשע. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אם לא נעשה את זה נמשיך לצעוק. הבעיה רק תמשיך. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> גליל, אתה יכול לתת לנו התייחסות גם לגבי תחנות מתאדון? << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> אני מסכים איתך על הנושא הזה, גלעד. כל עוד לא נאכוף את הפשע וגם אם לא ניתן להם איזה משהו מסוים. אבל זה לא אומר שעכשיו צריך לאזרח פה עשרות אלפים. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אבל לא על זה הדיון. בניהו, לא על זה הדיון. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> גליל, בבקשה. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> זה גם גלש לזה ואמרתי את הנקודה הזאת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בדיון הבא אנחנו נזמין ונמשיך. אם אתה יכול להתייחס לתחנות מתאדון. זה של משרד הבריאות? << אורח >> גליל עמאשה: << אורח >> מתאדון זה של משרד הבריאות. זה תחליף לסם. תחנות מה שאמר חה"כ גלעד קריב, לגבי המתאדון אכן נמצאות שתי נקודות אצלנו בגזרת התחנה. זה תחליף לסם. כל הנרקומנים לשעבר מגיעים לקבל תחליף לסם אז הם מגיעים לגזרת התחנה. אני אתייחס לאיוש מה שדובר פה, 70% מתחנת שרת זה אכן, כך אנחנו מזהים, לאו דווקא בתחנת שרת. זה בכל הארץ, בתחנות שהן מאתגרות, התקינה היא יחסית, אנשים לא רוצים להתגייס למקומות כאלה קשים. אבל לפני שנכנס חה"כ קריב אני נגעתי בנושא של חיזוק התחנה בכוחות מג"ב. כוחות מג"ב, הוקמה יחידת ברקן, 40 לוחמים לטובת תחנת שרת. לא מתגברת, היא חלק מהתחנה, ככוח יסמ"גי בתחנה. אני חייב לציין גברתי יושבת-הראש, לגבי הנתונים של התחנה. כמה שדיברנו פה, אבל יש במשטרת ישראל תוכנית בראשית שהיא תוכנית מדידה של העשייה. הנתונים העסקיים של התחנה. תחנת שרת היא מקום ראשון ארצי בתחנה בינונית בגודל שלה, מבחינת נתוני העשייה שלה. עדיין שזה מספיק נותן תחושת ביטחון לאזרחים? לא. אני לא חושב. לכן חלק מקבלת ההחלטות הייתה הנושא של שוטרי מג"ב ברחובות בשביל לשפר את תחושת הביטחון והנוכחות והבולטות שלנו במשטרה בגלל גם המצוקות כוח אדם, שזה יביא לשינוי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. אני רוצה לסכם את הדיון. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> אפשר שנייה רק הערה קטנה? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא, לא. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> האם תחנות מתאדון האלה הן ארציות או שהן פשוט אזוריות כי יש שם הרבה נרקומנים? כי זה שונה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> הנרקומנים מגיעים לשם בגלל תחנות המתאדון. זה לא תחנות שכונתיות לנרקומנים. << אורח >> בניהו בן שבת: << אורח >> כי אני יודע שיש גם בתלפיות בירושלים ויש גם באשדוד. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> נכון. אבל בגוש דן, בגוש הכי גדול של האוכלוסייה בישראל, איפה מיקמו את תחנות המתאדון? במקום שגם הופך להיות המרכז של ההתמודדות עם האתגר הזה של שתי אוכלוסיות ותיקות וזרים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אני רוצה לסכם את הדיון. הוועדה שמעה על היעדר מעקב רשמי של רשות האוכלוסין בדבר היקף הלידות בקרב מסתננים ובדבר מספר ילדי המסתננים השוהים בפועל בישראל. הוועדה מבקשת מרשות האוכלוסין לאסוף באופן רשמי נתונים לגבי מספרם של ילדי מסתננים, כולל נתוני לידות בקרב אוכלוסייה זו. היעדר האיסוף הרשמי של נתונים והיעדר מספר זיהוי אחיד מקשה על יכולת הרשויות זיהוי קטינים מאוכלוסייה זו. היעלמותם במעבר בטיפול בין הרשויות ואף קושי של משטרת ישראל לזהות קטינים שנתפסו בפשיעה. אי זיהויים אינו מאפשר לרשויות זיהוי מגמות, בעיות, טיפול בהם כראוי, שימנע הדרדרות לפשיעה וסבל לשתי האוכלוסיות. הוועדה שבה על בקשתה מרשות האוכלוסין לייצר יכולת זיהוי חד ערכית עבורם, הן במתן מספר זיהוי אחיד והן בזיהוי ביומטרי. עוד בעניין זה, בכוונת הוועדה לזמן לדיון מעקב כאשר ימונה שר הפנים על מספר זיהוי אחיד. הוועדה מבקשת ממשטרת ישראל להעביר לרשות הוועדה והממ"מ את כלל הנתונים בדבר השתתפות קטינים, ילדי מסתננים ופשיעה בפילוח לפי גיל, סיווג הפשיעה, סטטוס משפטי, כתבי אישום, זיכוי, גזרי דין וכדומה. הוועדה הייתה עדה בישיבתה למתחים הקיימים בין האוכלוסייה הישראלית בדרום תל אביב לבין אוכלוסיית הזרים. הוועדה מוצאת שעל משטרת ישראל להמשיך לתגבר את הנוכחות המשטרתית בריכוזי אוכלוסייה זו, כמו גם את פעולות האכיפה. עוד מוצאת הוועדה בהקשר זה כי על משרד הרווחה והרשויות להגביר תוכניות לטיפול בחוסר מעש למניעת פשיעה. עלתה התראה מפני הימשכות המצב עד כדי התגברות הפשיעה בריכוזי אוכלוסייה זו. הדבר מחייב הגברת התערבות רשויות המדינה במעטפת רחבה. הוועדה מבקרת את החלטת משרד הבריאות לפתוח שתי תחנות מתאדון דווקא בדרום תל אביב, בסמיכות לאוכלוסייה המדוברת, תוך העמקת הקושי לטפל באוכלוסייה זו בהיבט הסוציאלי, רווחתי וחינוכי. בכוונת הוועדה לקיים החודש ישיבה בשיתוף עם מנכ"לית שירות התעסוקה, בין היתר בעניין הקמת מרכזי הכשרות מקצועיות נוספות עבור אוכלוסייה זו, לרבות סוגיית הסדרה במקצועות הדורשים רישוי מקצועי. תודה, אני נועלת את הישיבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:56. << סיום >>