פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 798 מישיבת ועדת הכספים יום שלישי, ג' בטבת התשפ"ו (23 בדצמבר 2025), שעה 9:15 סדר היום: << הצח >> הצעת חוק מס חברות מזערי בקבוצה רב-לאומית, התשפ"ו-2025 << הצח >> נכחו: חברי הוועדה: חנוך דב מלביצקי – היו"ר נאור שירי – מ"מ היו"ר ינון אזולאי ולדימיר בליאק אחמד טיבי אורית פרקש הכהן מוזמנים: אבישי דינר – מנהל תחום אמנות בינלאומיות ברשות המיסים, משרד האוצר אפרת לקס – ממונה יועץ משפטי, ברשות המיסים, משרד האוצר ישי פרלמן – עוזר ראשי משפטית, רשות המסים, משרד האוצר הדר רצון – ממונה מפקחת ארצית אמנות רשות המיסים, משרד האוצר מיכאל אסולין – משרד האוצר רוני גנוד – משרד האוצר עטרת דור שפיגלמן – ייעוץ וחקיקה פלילי, משרד המשפטים אופיר לוי – שותף, ארנון תדמור לוי, IATI – האיגוד הישראלי לתעשיות מתקדמות יובל ויינר – חבר ועדת מיסים, לשכת רואי החשבון בישראל אלכס זינגר – חבר ועדת מיסים, לשכת רואי החשבון בישראל נתנאל היימן – ראש אגף כלכלה, התאחדות התעשיינים בישראל מיכל שריג-כדורי – מנהלת קשרי ממשל בחברת וויקס, פורום חברות הצמיחה ייעוץ משפטי: שלומית ארליך מנהל הוועדה: טמיר כהן רישום פרלמנטרי: הדס ליפמן רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעת חוק מס חברות מזערי בקבוצה רב-לאומית, התשפ"ו-2025, מ/1909 << נושא >> << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. היום יום שני, ג' טבת התשפ"ו, 23.12.25. על סדר-היום: הצעת חוק מס חברות מזערי בקבוצה רב-לאומית, התשפ"ו-2025. הכנה לקריאה שנייה ושלישית. עצרנו פעם קודמת בסעיף 9, נכון? בבקשה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> יש לכם בטאבלטים את הנוסח בעצם עם כל התיקונים שהכנסנו עד סעיף 9. תוכלו לראות, אנחנו בעצם בעמוד 280. סעיף 9, פרק ד'. עכשיו בנוסח עם מעקוב אחר שינוי. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אני ממשיך להקריא ולהסביר. פרק ד', תשלום מקומי משלים מגבייתו. סעיף 9, הכותרת שלו תשלום מקומי משלים. א. ישות משתתפת ישראלית תשלם את המס המקומי המשלים עד מועד הדיווח כאמור בסעיף 5א. בפרק זה המועד לתשלום. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> זה 15 חודשים היה שם, נכון? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> נכון. כדי להיות קוהרנטי פה אנחנו צריכים לעשות איזה שינוי בסעיף ולכתוב ישות משתתפת ישראלית תשלם את ואז פה להוסיף המס המשלים הפרטני או את חלקה היחסי במס המשלים לפי העניין, עד מועד הדיווח כאמור בסעיף 5א. אני מקריא מההתחלה עם התיקונים: ישות משתתפת ישראלית תשלם את המס המשלים הפרטני או את חלקה היחסי במס המשלים, פסיק, לפי העניין פסיק, עד מועד הדיווח כאמור בסעיף 5א. בעצם זה מטיל חובה על כל אחת מהישויות המשתתפות בקבוצה הרב-לאומית לשלם או את החלק שלה במס המשלים, את החלק היחסי שלה במס המשלים, מה שדיברנו עליו בסעיף 4, או את המס הפרטני שגם עליו דיברנו בסעיף 4, במצב שבו היא מגישה דוח פרטני בחישוב פרטני. אני ממשיך לסעיף (ב). על אף פעם הוא בסעיף קטן (א) הכיר המנהל, אנחנו נשנה את זה עוד רגע, הכיר המנהל בישות מייצגת לפי הוראות סעיף 5ב, תשלם הישות המייצגת את המס המקומי המשלים בעבור כל הישויות המשתתפות הישראליות בקבוצה הרב-לאומית בישראל, שהיא חלק ממנה עד המועד לתשלום. שילמה הישות המייצגת את המס כאמור, לא תחול חובה לפי סעיף קטן (א) על שאר הישויות המשתתפות האמורות. אז פה בעצם המטרה של הסעיף הזה זה לאפשר לישות המייצגת לשלם בשם כל הישויות האחרות בקבוצה, ואז הישויות האחרות בקבוצה לא חל עליהם החובה לפי סעיף א, בעצם להעביר את התשלום. התיקונים שצריך לעשות בסעיף הזה, אז להעביר את ההכרה להודעה כמו שאמרנו, והסעיף כרגע מנוסח שהיא משלמת עבור. אנחנו רוצים כדי שזה יהיה קוהרנטי עם הסעיף – סליחה, פה אנחנו לא משנים. אני מקריא את הסעיף עם התיקון של ההודעה: על אף האמור בסעיף קטן (א) פסיק, הודיעו הישויות המשתתפות בקבוצה הרב-לאומית בישראל על ישות מייצגת לפי הוראות סעיף חמש ב, ואז הסעיף ממשיך כמו שהוא מנוסח עכשיו. בעצם הכיר המנהל - החלפנו את זה בהודיעו הישויות המשתתפות בקבוצה הרב-לאומית בישראל על. במקום הכרה של המנהל שאמרנו שאנחנו לא רוצים שיהיה שהמנהל יוכל, אנחנו רוצים משהו יותר פשוט של הודעה של החברה, פשוט מחליפים את זה להודיעו הישויות המשתתפות בקבוצה הרב-לאומית על ישות מייצגת, כלומר הם עשו את חובת ההודעה שלהם. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> איך אני מוסר את ההודעה הזאת? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> בטופס שקבע המנהל יש, בסעיף של ההודעה כתוב בטופס שקבע המנהל, וככה היא נמסרת. סעיף קטן (ג). העבירה ישות משתתפת ישראלית שהיא חלק מקבוצה רב-לאומית בישראל לישות המייצגת כספים בסכום שאינו עולה על חלקה היחסי של הישות המעבירה במס המקומי המשלים לצורך תשלום מס מקומי משלים כאמור בסעיף קטן (ב) ושולם המס כאמור, יראו זאת כתשלום החלק היחסי במס המקומי המשלים בידי הישות המעבירה באמצעות הישות המייצגת. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> למה נדרש הסעיף הזה? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> הסעיף הזה בעצם מאפשר מצב שבו כספים עוברים מהישויות המייצגות, סליחה, מהישויות המשתתפות לישות המייצגת, בלי שהעברת הכספים הזאת תגרום לאיזושהי נקרא לזה תקלת מס, איזושהי הכנסה, הוצאה, דיווידנד, משהו בחברות האלה, כי בסופו של יום הישות המייצגת היא מעין צינור שמעביר את התשלום עבור הישויות המשתתפות בקבוצה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> איך יודעים שכשהיא העבירה את הכספים בסכום הזה אז באמת הייתה הכוונה להעביר את זה לצורך התשלום של המס המקומי המשלים? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אנחנו לא יודעים. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אז למה צריך את החזקה הזאת? << דובר >> מיכאל אסולין: << דובר >> קבענו את המנגנון שלפיו מחלקים את המס, נתנו את הסמכות למנהל לקבוע מנגנון שונה, לאשר מנגנון שונה, ואז יש לך מה שנקרא הסכומים שאמורים לעבור, את מעין אקסל הזה שאמור לאזן ואז אומרים, כל התשלומים שהם במסגרת האיזונים של תשלומי המס, מבחינתנו זה תשלומים שהם לא דיווידנד, לא הכנסה, לא הוצאה ולא כלום. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> בעצם נותן הגנה לחברות מטענות של העברה בין חברתית שהיא חייבת במס. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> אני חושב רוני אבל שזה לא מנוסח בצורה מספיק ברורה. בדברי הסבר זה מופיע, ואם נסתכל גם על הנוסח בתזכיר זה היה כתוב מה שנקרא ברחל בתך הקטנה, לא הוצאה לא הכנסה. זאת אומרת היה נורא כתוב בצורה מפורשת. כאן אפשר להבין מה הקונספט הכללי. << אורח >> אופיר לוי: << אורח >> אני אוסיף רוני למה שיובל אומר, לא רק שזה היה כתוב בתזכיר ברחל בתך הקטנה שזה לא הכנסה וכולי, גם מה שהיה כתוב בתזכיר לדעתי צריך איזה חידוד כי במידה לצורך העניין שחברה ישראלית מעבירה את התשלום לחברה השנייה ונוצרת איזה פקודת יומן על יתרת חו"ז ביניהם, אז צריך שגם לא תמוסה יתרת החו"ז הזאת ביניהם, וגם את זה צריך להבהיר. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> בדיוק זאת המטרה של הסעיף הזה, זה נותן מענה לשתי הבעיות שהעליתם. הסעיף הזה אומר שהחברה, הישות המייצגת היא מעין צינור, ולכן מבחינת חשבונאות המס, לא אמור להיות חו"ז. יכול להיות שבחשבונאות הרגילה יהיה חו"ז, אבל בחשבונאות מס לא אמור להיות חו"ז, ולכן לא אמור להיות התאמה משנית, מה שאתה אומר, וגם לא אמור להיות דיווידנד או הכנסה והוצאה בגלל שהם בעצם רק איזשהו נציג שמשלם את המס עבור החברה. << אורח >> אופיר לוי: << אורח >> אין פה מחלוקת, פשוט כל מה שאתה אומר לא כתוב. כתוב מה יראו אבל לא כתוב מה לא יראו, ובמקרה שלנו יותר חשוב להגיד מה לא יראו. זה מה שאני אומר. לא יראו את זה כהכנסה, ולא יראו את זה כיתרה שצריך למסות, זאת הבהירות שחסרה פה. << אורח >> אבישי דינר: << אורח >> אבל כן כתוב שיראו זאת כתשלום החלק היחסי במס המקומי, כלומר אני כן רואה את זה כהוצאות מיסים של החברה שהעבירה. אם היא מעבירה סכום שהוא יותר גבוה מחלקה היחסי, כנראה שההפרש יצטרך להיות מסווג בדרך אחרת, לא כהוצאות מיסים. << אורח >> אופיר לוי: << אורח >> אין בעיה עם זה. << אורח >> אבישי דינר: << אורח >> אז לכן לנו זה נראה די ברור, כלומר אנחנו רואים כתשלום החלק היחסי במס המקומי המשלים בידי הישות המעבירה באמצעות הישות המייצגת. כלומר אנחנו רואים בזה סוג של הוצאות מיסים. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> זה כתוב בדברי ההסבר, נראה לנו שזה מובן. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> זה שכתוב בדברי ההסבר זה לא משתקף בסופו של דבר בחוק. זה נשאר פה ברמת קריאה ראשונה. דברי ההסבר לא הולכים אתנו לקריאה שנייה שלישית, אז אם צריך להבהיר, צריך להבהיר את זה בנוסח. << אורח >> אופיר לוי: << אורח >> גם בדברי ההסבר כתוב שיראו את זה ככספים אלה לא ייחשבו להכנסה בידי הישות המייצגת. במצב שאתה לצורך העניין ביתרת חו"ז, אתה יכול לפי סעיף 3י לראות בזה כהכנסה של מי שנתנה את הכסף, זאת אומרת צריך להבהיר את הדבר הזה משנה הצדדים. << אורח >> הדר רצון: << אורח >> ברגע שישות משתתפת מעבירה את המס לישות המייצגת, לא אמור להיות חו"ז. פקודת היומן שיש לך זה חובת הוצאות מיסים, זכות מזומן. זה מה שהסעיף אומר, זה מה שאותה ישות צריכה לבצע. במידה והחברה לא באמת העבירה את המזומן, אז נוצר חו"ז, שזה חו"ז לכל דבר ועניין. המטרה שלנו לא שיפתחו חו"ז, המטרה שלנו שיעבור מזומן בגלל שהישות המייצגת היא צינור, זה אומר שהמזומן צריך לעבור מהישות המשתתפת דרך הישות המייצגת לרשות המיסים. ברגע שהם מעבירים את סכום המס שנקבע לא אמור להיווצר חו"ז. << אורח >> אופיר לוי: << אורח >> ואיזה סיבה יש פשוט לא להבהיר את מה שהובהר בלשון של החקיקה המוצעת בתזכיר? << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> מה שכתבנו בתזכיר היה איזה שהוא כלל טכני. פה אנחנו חושבים שפשוט הבהרנו מבחינה מהותית איך צריך לראות את הדברים, וההבהרה המהותית משפיעה על בעצם כל הכללים הטכניים שאנחנו יודעים איך לפרש ברמה הטכנית, שבעצם זה בעצם מה שניסינו להגיד בתזכיר. אנחנו לא צריכים כלל טכני שיכול ליצור תקלות בדיוק כמו שדיברת עכשיו על החו"ז. אנחנו צריכים כלל מהותי שמסביר איך אמורים לראות את זה ושהכללים הטכניים הם בעצם נלווים של הכלל המהותי. << אורח >> אופיר לוי: << אורח >> אז אולי אפשר כהצעה פשוט להוסיף בסוף המשפט את מה שכתוב בדברי ההסבר, ולא יראו בכספים האלה כהכנסה בידי החברה המייצגת, וזה הכול. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אם אתם אכן לא רואים בזה הכנסה, אז אפשר לכתוב. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אפשר להוסיף משפט שמבהיר את זה בסוף הזה, שיגיד ולא יראו בסכומים האמורים, בתשלום הסכום החלק היחסי. << דובר >> מיכאל אסולין: << דובר >> למרות ששוב, צריך להבין, ברגע שקבענו שזה מס בתוך הגדרת הכנסה חייבת בסעיף 1, רשום הכנסה מסעיפים 2, 3. מס לא מופיע שם. זה לא יכול להיות הכנסה. זה גם לא הוצאה ולא ניכוי. זה גם נשלל כהוצאה וזה גם לא מסווג כהכנסה חייבת בהגדרת הכנסה חייבת בפקודה, ולכן באמת זה נראה לנו לא נדרש. << אורח >> אבישי דינר: << אורח >> זה יכול אפילו להפריע, כי בסופו של דבר יכולים להיות כל מיני סיטואציות, יכול להיות במצב מסוים, אם שילמתי חלק שהוא עודף על החלק היחסי, אנחנו עלולים לטעון או פקיד השומה יכול לטעון שזה דיווידנד אפילו לחברת האם למעלה. הרי דיווידנד הוא לא משולם לחברה אחות. הוא משולם לחברת האם, ואם אני חברה ישראלית, שלקחתי על עצמי את כל נטל המס של כל חברותיי בקבוצה, יכול להיות שנבוא ונגיד: רגע, שילמת מעבר לחלק היחסי שלך, ואז בעצם את השתתפת בהוצאות של חברות אחרות, ולכן זה סוג של דיווידנד לחברת אם. כלומר יכולים להיות כל מיני סיטואציות, ולכן להתקבע על נקודה אחת ולבוא ולהגיד זאת לא הכנסה דווקא של הישות המשתתפת, זה יכול גם להגביל את החברות או להעלות סימני שאלה בקרב החברות, אז יכול להיות שאולי אם נוסיף פה זה ייצור דווקא קושי. << אורח >> אופיר לוי: << אורח >> אתה יכול לכתוב, הם לא יראו את זה כהכנסה. וזהו, לא בהכרח של הישות המייצגת. של מי בישויות בקבוצה הרב-לאומית, לצורך העניין. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אפשר להציע ניסוח כזה, בסוף סעיף קטן (ג), להוסיף ולא יראו בסכום שהועבר הכנסה לעניין הפקודה. סכום שהועבר כאמור. אז אני אקריא שוב: בסוף הסעיף, ולא יראו בסכום שהועבר אמור הכנסה או הוצאה לעניין הפקודה. שלומית, גם כדי להיות קוהרנטי עם סעיף 4ב, במקום חלקה היחסי של הישות המעבירה, צריך לכתוב שאינו עולה על החלק היחסי במס המשלים של הישות המעבירה ואז למחוק את המילים במס המקומי המשלים. ואז זה מדבר על ההגדרה ב-5ב. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> לא הגדרנו ישות מעבירה. ברור לנו מי הישות המעבירה? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> לא הגדרנו ישות מעבירה, אבל דיברנו על זה שהעבירה ישות, זה ההתחלה. בסוף מי שמעבירה, זאת הישות שמיוחס אליה המס המקומי המשלים. זאת צריכה להיות הישות שמעבירה וזאת הישות שאנחנו מדברים עליה כשאנחנו אומרים הישות המעבירה. זה נסחות, אפשר לעשות את זה הישות שהעבירה כאמור, אפשר לשחק עם זה. סעיף ד. מס סיכומים משלים שלא שולם במועד לפי סעיפים קטנים (א) או (ב), יתווספו עליו הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם פקודה בעד התקופה שממועד התשלום ועד יום התשלום. סעיף סטנדרטי שבעצם אומר שאם לא שילמת בזמן, אז יהיה על זה הצמדה וריבית. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> כמשמעותם בסעיף 159א. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> את רוצה להפנות לסעיף הספציפי בפקודה? << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> זה כאילו כהגדרתם בפקודה. בפקודה הם מוגדרים כמשמעותם בסעיף 159א(א), שזה בעצם תוספת לסכום כשהוא מוכפל בשיעור עליית המדד בתוספת ריבית בשיעור של 4%. בהמשך אני אתייחס לזה כי יש שם איזשהו כפל. תכף נגיע לזה. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> סעיף קטן (ה). מס מקומי משלים יראו אותו כמס כהגדרתו פקודה לעניין הוראות הפקודה והוראות כל דין אחר שעניינם תשלום וגבייה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> לשם מה נדרש הסעיף הזה? מס בהגדרה שלו בפקודה הוא בין מס הכנסה ובין מס חברות המוטלים על פי פקודה זו. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> נכון. אז ההגדרה של מס נותנת לנו גם אפשרות להפעיל את פקודת המסים גבייה, ובעצם לגבות את המס, וגם זה לא הוצאה, זה לא הכנסה. המס הוא לא נחשב הוצאה והכנסה. יותר רלוונטי פה שהוא לא נחשב כהוצאה, ובעצם זה נותן עוד כל מיני סמכויות שקשורות לזה שזה מס כמו שמוגדר בפקודה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> כמו? כאילו אם בעצם אנחנו כבר אומרים את זה ב-9ג, אז האם באמת נדרש? ובאיזה מקרים אתם חושבים שתפעילו את פקודת המיסים גבייה? שם בסיפה הוספת עכשיו שלא יראו בסכום שהועבר. << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> זה יותר להוראות הפרוצדורליות של הגבייה, שעניינם תשלום מגבייה. זה מועדי - איפה שהצמדה וריבית, סדר ייחוס התשלומים, אם זה מהריבית או מהמס. כל ההוראות הטכניות האלה, בעצם שחלות גם על מס הכנסה, רוצים שהם יחולו גם פה. כן. << אורח >> אבישי דינר: << אורח >> זה בעצם סוג של סעיף שמקשר בין החוק הזה לפקודת מס הכנסה בנוגע להגדרת המס עצמו. סעיף ג מדבר על המס של החוק. ו-ה עושה קשר בין שני החוקים, כלומר אנחנו מדברים על אותו מס. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> רק שבהקשר הזה צריך לתת את הדעת על השינויים שאנחנו צריכים לדבר עליהם, ובין היתר נושא המקדמות, כי זה- - << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אנחנו נתייחס לזה. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> פשוט כי אם זה לכל דבר ועניין, לפי גבייה וכולי, אז פה זה לא יכול להיות לפי אותו דבר ועניין, כלומר בשינויים המתבקשים, שזה חסר. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אחת, נכון שהסעיף הזה קובע שבעצם סעיף ה, אחת המשמעויות שלו זה שיש מקדמות על מס מקומי משלים. עלה הצורך לא להטיל מקדמות בגלל שיש חוסר ודאות מאוד גדול על מה יהיה המס בשנים הראשונות. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> איך תקבעו את אחוז המקדמות? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> יש חוסר ודאות, לפחות בשנים הראשונות, ולכן רוצים קצת שהחוק ירוץ כמו שאומרים, עד שיהיה אפשר יותר לקבוע מקדמות ולכן ההצעה שלנו זה להוסיף סעיף על מקדמות, סעיף ספציפי שאני אקריא אותו כשנגיע לסעיף ז. חשבנו להוסיף אותו בסעיף ז, אז אם זה בסדר מבחינתך. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> אבל אז זה אומר שפה בסעיף הזה צריך לכתוב כמו תמיד בשינויים המתבקשים. << אורח >> אפרת לקס: << אורח >> סעיף ז מתחיל במילים על אף האמור. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אני אקריא את סעיף ז, שהוא בא אחרי סעיף ו שעדיין לא קראנו, הכותרת שלו מקדמות. סעיף ז1: על אף האמור בסעיף קטן (ה), הסעיף שדיברנו עליו השנייה, לא יחולו על מס מקומי משלים הוראות בדבר תשלום מקדמות לפי סימן א' לפרק שני בחלק י' לפקודת מס הכנסה, שזה בעצם החלק שמדבר על תשלום מקדמות, ואז סעיף קטן (2) כדי לאפשר באמת לחוק לרוץ כדי שנוכל בהמשך - שר האוצר יוכל לקבוע מקדמות, אז סעיף (2) אומר: שר האוצר באישור ועדת הכספים, רשאי לקבוע הוראות לעניין תשלום מקדמות על חשבון מס מקומי משלים, ורשאי הוא לקבוע כי הוראות לפי סעיפים 180 ו-190 לפקודת מס ההכנסה יחולו על מקדמות לפי פסקה זו, בשינויים המחויבים. בעצם השר, כשהוא ידע איך להטיל את המקדמות, כי יהיה לרשות מיסים כבר מספיק נתונים, וגם לחברות יהיה מספיק נתונים על איך נראה המס, אז ברמה הפרטנית, יהיה יותר קל לו לבוא ולעשות מקדמות. אני מקריא את סעיף ו שדילגנו עליו. הסעיף מתחיל בהכיר המנהל בישות מייצגת לפי סעיף 5ב ולא שונה המס המקומי המשלים שחייבת בו הקבוצה הרב-לאומית בישראל במועד, ניתן לגבות את המס המקומי האמור מהישות המייצגת או מכל אחת מהישויות המשתתפות הישראליות שהן חלק מאותה קבוצה. במקום הכיר המנהל, לפני שאני אסביר את הסעיף, במקום הכיר המנהל, גם כאן אנחנו עושים את השינוי הזה של הודיעו ישויות המשתתפות בקבוצה הרב-לאומית בישראל על ישות מייצגת לפי סעיף 5ב, כי אנחנו עוברים מעולם של הודעה לעולם של הכרה. בעצם מה שהסעיף הזה אומר, הסעיף הזה אומר שאם לא שאם הישות המייצגת לא שילמה את המס בשם כל הישויות האחרות, אז ניתן יהיה לגבות- - << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> מה זאת אומרת ניתן יהיה? זאת אומרת אתם תגבו, אתם תודיעו על זה, אתם תבקשו? הרשות תתנדב? אז החברות יתנדבו? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> ניתן יהיה כלומר יהיה אפשר לגבות והדרך שבה זה ייגהה זה לפי איך שרשות המיסים גובה מיסים בפקודה בכל סיטואציה אחרת. זה הודעה, אם צריך - הנוהל הרגיל של גביית מס. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> השאלה האם זה באמת בחירת החברות פה, או שכאילו ברגע שאתם לא מצליחים לגבות אתם מייד עוברים. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> האופן שבו גובים מיסים זה מנסים לגבות ממי שאמור לשלם, ואם הוא לא משלם ולא מצליחים לגבות ממנו, לפי הנהלים של האופן שבו גובים מיסים, פקודת המיסים גבייה וכל זה, אז עוברים לבא בתור של- - << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> למה לומר ניתן? למה להראות כאילו יש פה אפשרות של בחירה? אני אומרת המס ייגבה. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אני מקבל את ההערה הזאת. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> צריך אבל לחדד פה שלא ייווצר מצב שאתה בא בעצם לישות משתתפת וגובה מעבר לחלקה. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> יכול להיווצר מצב כזה, זה בדיוק מה שזה אומר. זה אומר שבעצם האחריות של- - << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> אבל היא לא אחראית על המס של חברות אחרות בקבוצה. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> בזה שהיא בחרה ישות מייצגת, חלק מהבחירה לא- - << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> למה לא לכתוב שזה יהיה בכל אחת ביחס לחלקה? << אורח >> הדר רצון: << אורח >> לפי הכללים של OECD, בעצם ההמלצה היא שכל מדינה תחוקק אחריות ביחד ולחוד. ברגע שאתה חלק מאותה קבוצה רב-לאומית ואתה נמצא בישראל, אז יש לך כשאתה בוחר את האחריות הזאת שהיא משותפת לכולן, כולן אחראיות בעצם על כל תשלום המס, אז אתה יכול לעשות את זה גם גבייה אחת ביחד דרך הישות המייצגת או לחוד, שכל אחת אחראית גם על המס שהישות המשתתפת שקשורה אליה חייבת, ולכן יש פה הוראה- - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הרשות יכולה לגבות פחות או יותר ממי שבא לה. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אני אוסיף גם שהמודל, בגלל שהחישוב הוא חישוב מאוחד, המודל הוא מאפשר לחברה אחת להשתמש בהטבות מס, בקרבאוט של חברה אחרת, אז בעצם צריך להסתכל עליהם כגוף אחד. בדין הישראלי אנחנו בישות משפטית נפרדת, ולכן צריך לעשות את זה. יש מדינות שלא עשו את זה ככה, פשוט אמרו כולם חייבים ונגמר העניין. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> בקונספט זה ברור וזה לפי הכללים של OECD, אבל העניין הוא מתי, לצורך העניין לבחירת החברות הם דיווחו, הם רצו שכל אחת תשלם איקס וכל אחת שילמה איקס וכולי. מתי יכול המנהל לבוא ולהחליט, שהוא גובה אחרת חלוקה? האם הוא יכול מתי שהוא רוצה, איך שהוא רוצה, למה שהוא רוצה? כי פה זה כאילו פרוץ לגמרי. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> הישות המייצגת כדי להיות כזו חלק ממה שהיא צריכה לעשות זה לשלם את המס בשם או בעבור כל הישויות האחרות. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> האם הוא יכול לתת על זה התרעה מראש? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> נותן, כן, זה לפי הנהלים. זה לא כתוב פה, כי מופעל על זה גבייה רגילה של מיסים. לא גובים מיסים, באים, לפחות לא אמורים, באים למישהו ולוקחים. זה לא קורה. יש התרעות, יש עיקולים אם צריך. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> יודעים להגיד מה המנגנון? תוך כמה זמן ניתן את התרעה מראש? לא גביתם את המס שחייסת בו הקבוצה מהישות המייצגת. מה קורה הלאה? << אורח >> הדר רצון: << אורח >> קודם כל בחלק הראשון, הישות המייצגת צריכה לשלם את המס במועד, זה מה שמתחילים. אחר כך יש הסעיף שבא ואומר שאם זה לא שולם במועד, יש לך הפרשי הצמדה וריבית, זה משהו שכבר קראנו עליו. בנוסף, יכול להיות שקודם כל יתחילו הליכי גבייה מול אותה ישות מייצגת. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> מתי? מתי מתחילים הליכי גבייה? איך יודעים מתי מתחילים הליכי הגבייה? << אורח >> אפרת לקס: << אורח >> אני פותחת את פקודת המיסים גבייה כדי לדייק בנתונים שאני מוסרת. << אורח >> הדר רצון: << אורח >> אני רק רגע רוצה להגיד עוד משהו. בגלל שבעצם נתנו אפשרות לכל ישות משתתפת להיות הישות המייצגת, ולא נדרש פה אישור מראש של המנהל, יכול להיות שאותה הישות המייצגת שתיבחר, לא תוכל, לא יודעת, לשלם את המס. יכול להיות שיבחרו איזושהי ישות שזה דווקא החברה הכי קטנה עם המחזור הכי נמוך, לא יודעת, או שזאת איזושהי ישות שיש לה איזה שהם דברים אחרים, זאת אומרת שקשה יהיה לגבות ממנה, מאותה השיות המייצגת שנבחרה, כי לי אין יכולת להשפיע מי הישות המייצגת. אז אחד מהדברים בעצם שבאנו ואמרנו, אנחנו ניתן לקבוצות לבחור באיזו ישות מייצגת שהיא רוצה, זה בדיוק העניין הזה. בגלל שאני יודעת שאני יכולה לבוא ולהיפרע מישות מייצגת אחרת, שהיא לצורך העניין יכולה להיות החברה הכי משמעותית באותה קבוצה, לצורך זה נרשם הסעיף. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> אנחנו לא מדברים על המהות של הביחד, שזה ברור וזה מקובל ואחרת באמת זה היה יוצר בעייתיות, אלא על הפרוצדורה שבה יכול המנהל פשוט להחליט שהוא גובה את זה, לא גובה את זה. יש דין ודברים, הישות המדווחת מתחילה איזשהו דין דברים והוא מחליט לגבות את זה. << אורח >> אפרת לקס: << אורח >> הליכי גבייה מתחילים בעצם אחרי ידן ודברים. אני חוזרת חזרה לנקודה, מס צריך להיות משולם במועד שהחוק קובע שהוא צריך להיות משולם. לכאורה בשלב הזה הישות המייצגת צריכה להיות כבר אחרי דין ודברים, למצות את ההליכים מול פקיד השומה, ולעמוד במועדים שהיא נדרשת לעמוד בהם מכוח החוק. בהנחה שהישות המייצגת לא עמדה בדרישות, והיא לא משלמת את המס, על פי החוק, רשות המיסים יכולה לפעול בהליכי גבייה כנגד כל אחת מהישויות האחרות בקבוצה, הישויות המשתתפות האחרות בקבוצה, כמובן בכפוף להליכי פקודת המיסים גבייה, שמחייבות התראה ספציפית. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אמרת בקווים כלליים, אבל אי אפשר להבין. << אורח >> אפרת לקס: << אורח >> עוד שנייה יורדת לרזולוציות. אחרי שמתקבלת התראה בוודאי שהחברה יכולה להגיד חלה טעות, בחישוב או במשהו כזה, אבל צריך להבין שאנחנו נמצאים בעולם של גבייה, כלומר היא הסמיכה את הישות המייצגת לפעול בשמה ולמצות את הליכי השומה. הטעות שאנחנו מתייחסים אליה זה רק טעות באמת, אני לא יודעת, בשם, בסיווג, בנכסים, משהו כזה, שלא מאפשר את הגבייה ממנה. בואו נרד לפרטים. כאשר בחלוף 15 ימים, קודם כל, ברגע שיש חובת תשלום שלא עומדים בה, בחלוף 15 ימים נשלחת הודעת תשלום מפקיד השומה. בהודעה הזאת מתריע פקיד השומה בפני הנישום, שיש לו, שעליו לשלם את המס בעצם באופן מיידי, ויהיה כפוף להליכי עיקול, בעצם לכל ההליכים שפקודת המיסים מסמיכה את פקיד השומה, במידה והוא לא יעמוד בתשלום. הליכי הגבייה בפועל מתחילים רק בחלוף 15 ימים נוספים. במקרה של עיקול של נכסים בפועל, יש התראה נוספת לפני העיקול. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> מה שאני מנסה וחבריי רואי החשבון אולי ידייקו אותי גם, הרי יש לך איזה פעולה ליניארית מול הישות המייצגת. << אורח >> אפרת לקס: << אורח >> נכון. מיציתי את ההליכים, נניח הבנתי שמהישות המייצגת- - << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> זאת אומרת נתת לה התראה של 15 יום, התחלת את הליך הגבייה מולה. עכשיו את רוצה להתחיל מול חברה אחרת. << אורח >> אפרת לקס: << אורח >> ודאי, אני לא אאפשר לחברה, נגיד, אנחנו מדברים הרי על חברה מפרה או על קבוצה מפרה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> השאלה אם ההוראות האלה מתאימות כאן. עוד פעם, יש פה איזושהי מערכת שהיא בנויה קצת אחרת, בכל זאת נבחרה פה ישות מייצגת. אולי צריך למצות מולה את הליכים ולא לרוץ במקביל גם לפתוח בהליכים נגד- - << אורח >> אפרת לקס: << אורח >> לא יכול להיות שהישות המייצגת תאפשר לחברה, תיתן בידיה כלי לחמוק מתשלום מס. כלומר אם אנחנו מגבילים את הרשות בכל דרך בהקשר הזה, אנחנו בעצם מאפשרים לכל שאר החברות או לחמוק או לעכב מאוד את ההליכים בעניינם, ונראה לנו שזו תוצאה שהיא לא נכונה ולא עומדת בדרישות של OECD. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> זו נקודת מבט של רשות המיסים כי התפיסה היא שאולי יש פה איזה רצון לחמוק, אבל בעולם שבו אין חשיבה על זה- - << אורח >> אפרת לקס: << אורח >> הרצון נובע מהעובדה שחלף המועד החוקי לשלם את המס, והמס לא שולם. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אני אוסיף שסעיף ו כותב במפורש שלא שולם המס המקומי המשלים שחיות בקבוצה הרב-לאומית בישראל, כלומר יש פה מצב של אי תשלום וצריך לעשות- - << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> זה ברור, רק יש כאן איזה פרוצדורה תוספתית שצריך לעשות. << אורח >> אפרת לקס: << אורח >> כן תהיה התראה בפני הישות המשפטית הספציפית, הישות האחרת, הישות שאינה מייצגת. נניח שבקבוצה בקבוצה מסוימת הישות המייצגת היא א'- - << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> מה שאפרת עכשיו זה לא היה הליך מנהלי, זה היה פקודת המיסים גבייה. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> ברור אבל הרי בדרך כלל אתה מתחיל את הפרוצדורה מול הישות. מתי אתה החלטת שמיצית את ההליכים מול הישות ואתה פותח עכשיו מול ביחד ולחוד שלה, מול ישות אחרת, מתי אתה עובר? << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> הישות המייצגת, יש מועד שהיא אמורה לשלם את המס, לפי החוק. מאותו מועד יש פה מס שלא שולם במועד. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> בסדר, אבל שוב, בגלל שיש כאן ביחד ולחוד, אז באותו מועד, היא קיבלה 15 יום אחר כך את ההתראה שאפרת דיברה עליה- - << אורח >> אפרת לקס: << אורח >> נכון. באותו מועד של ההתראה- - << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> כל הישויות מקבלות באותו מועד בשביל שגם הם יבינו שיש הפרה? או מה קורה באותה נקודת זמן? זה פרוצדורלי, זה לא מהותי, לפחות מה שאני מעלה. כי אני היום, למשל חברת, לא יודעת מה, בת, אחות, למעלה, למטה, אני לא יכולה ביום בהיר בלי ההתראה הזו, כי אני לא עוקבת אחרי ההיא שהפרה והישות. אני אפילו לא קראתי אותה לסדר, כי לא קיבלתי את האמצעים, כי מי שקיבלה את ההתראה, הישות המייצגת. << אורח >> אפרת לקס: << אורח >> ביום שבו בעצם המס היה אמור להיות משולם ולא משולם, זה היום שבו קמה סמכות לרשות המיסים לפעול ולנקוט הליכים, כמובן בכפוף למגבלות והכול, לנקוט הליכים כלפי כל אחת מהחברות המשתתפות בקבוצה. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> ולכן ההודעה אולי צריכה לצאת כלפי כל אחת מהמשתתפות בקבוצה בשביל שהם ידעו שהם- - << אורח >> אפרת לקס: << אורח >> ודאי. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> לא רק לישות המייצגת. << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> אי אפשר לגבות את המס מישות שלא נשלחה לה הודעה פרטנית. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> הקבוצה היא לא ישות בפני עצמה. יש ישות מייצגת ויש ישויות משתתפות בקבוצה, מבחינה עקרונית, ולכן אם ירצו לגבות לפי פקודת המסים גבייה, יפנו למי שרוצים לגבות ממנו, יהיו חייבים לפנות. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> למרות ששוב, פה בגלל הייחודיות של החוק, הקבוצה כולה הסמיכה ישות. לא תוכל, לפי מה שאתם אומרים, לא תוכל רשות המיסים, למרות שההסמכה היא לגוף מסוים והחבות היא ביחד ולחוד, לא תוכל רשות המיסים לגבות את זה ללא תחילת פרוצדורה מהישות שממנה גובים. זה ממש קריטית כי זה לא ברור מאליו. << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> צריך להפעיל את כל ההליכים לפי פקודת המיסים גבייה לגבי כל ישות- - << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> בנפרד למרות שהן קבוצה שהצהירה על ישות- - << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> למרות שהחוב נוצר בגלל החוב של הישות המייצגת. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> מספיק לפרוטוקול? << אורח >> אפרת לקס: << אורח >> כך זה מנוסח בפקודת המסים גבייה. אי אפשר לגבות מס ממי שלא נשלחה לו התראה. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> אבל ב-QDMTT אפשר היה לבוא ולהגיד, היא מייצגת, הקבוצה בחרה, ולכן המייצג קיבל את ההתראה, ואנחנו אומרים לא, זה לא מספיק שהמייצג קיבל. << אורח >> אפרת לקס: << אורח >> אבל היעדר הוראה כזאת אנחנו נופלים חזרה להוראה הכללית, שאומרת שלא יכולה להיות גבייה לפני שהייתה התראה קודם, לישות הספציפית. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> לא לישות המייצגת. << אורח >> אבישי דינר: << אורח >> עוד דבר, אנחנו צריכים לזכור שהחלופה של הישות המייצגת הזאת חלופה שנייה, שבעצם מיטיבה עם הקבוצה. החלופה המקורית שבעצם עושים את החישובים ואת הגבייה עבור כל אחת בנפרד, בדרך כלל זה מביא לגבייה גדולה יותר או לשומה גדולה או גבוהה יותר ביחס לפעולה באמצעות הישות המייצגת, ולאחר שהם בחרו ישות מייצגת, הם צריכים להבין את הסיכון שיש בכך, כלומר אנחנו עובדים עכשיו כקבוצה. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> אנחנו מבינים שכולנו רוצים בישות המייצגת כאפיק ואנחנו מבינים שהחבות היא ביחד ולחוד. זה עניין כמו שאמרתי לא מהותי - הוא פרוצדורלי, בשביל שבאמת הייתה אותה חברה בהפרה, והיא נבחרה כישות מייצגת, אני, כמי שבקבוצה, צריכה גם לקבל את ההודעה שאנחנו בהפרה בשביל לדעת את זה ולא לצפות לצורך העניין, שאותה מפרה סוררת, שאני אחר כך רוצה לעשות לה נו נו נו, או לקרוא לה לסדר או להכריח אותה שלם, אני לא יכולה לעשות עליה מינוף אם אני בעצמי לא אקבל את ההתראה. << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> חושב שיש הסכמה מהותית ושזה גם כתוב בחוק בצורה הכי מפורשת בתוך פקודת המיסים גבייה. << אורח >> אופיר לוי: << אורח >> אני רוצה אם אפשר רגע לחזור דקה אחורה, לפני שהתחלנו בפעולות גבייה, לעצם העיקרון הזה. אני מבין שיש פה חריג לזה שכל חברה אמורה לשלם את המס של עצמה ויש פה סוג של הטבה, התחשבות בזה שתהיה חברה אחת שתשלם בשביל כולם. עדיין, אנחנו לא מכירים בעולם המיסים, אני חושב, דוגמאות, שחברה צריכה לשלם מס מעבר למס שהיא אמורה לשלם בו. זאת אומרת גם ההטבה הזאת היא הטבה שבמקום שאני, אם אני חברה מסוימת חייבת מאה שקלים מס, אז במקום שאני אשלם את המאה שקלים מישהו אחר ישלם ממקומי, אבל זה לא אומר שמישהו אחר אמור לשלם במקומי יותר מזה, אז איך אפשר, איך מס- - - יכול לחזור אליי ולהגיד לי מעבר למאה שקלים מס שאתה חייב אתה צריך גם לשלם מס עבור חברות אחרות? << אורח >> אבישי דינר: << אורח >> זה בדיוק מה שאמרנו ההבחנה בין שתי החלופות. בחלופה הראשונה שנתנו לתחשיב המס המשלים, אז כל אחת באמת לוקחת אחריות רק על עצמה. ברגע שהם בחרו לבחור בישות משתתפת ולשלם את הכול, והתחשיב הוא נעשה ברמה קבוצתית, תוספת המס יורדת, אמורה לרדת משמעותית, כי בעצם יש הגנה של חברה אחת כלפי אחרת, וקודם כל המס יורד משמעותית. מצד שני, אנחנו לא יכולים עכשיו גם בהליך גבייה לפרק את חבות הגבייה בסיטואציה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> למה לא? עדיף ללכת ולגבות מחברה אחת שהיא לא החברה המייצגת ואתם בעצם הופכים אותה הלכה למעשה להיות החברה המייצגת כי אתם גובים ממנה את כל- - << אורח >> אופיר לוי: << אורח >> באיזה עולם גובים מחברה מס יותר ממה שהיא חייבת בו? << אורח >> הדר רצון: << אורח >> התחשיב שיש לך, זה תחשיב בגלל שהוא מאוחד בישראל, יכול להיות שאתה כחברה תקבל הגנה על זה שיש חברה קשורה אליך שהיא בהפסדים, אז גם זה משהו שאנחנו לא מכירים אותו, שחברה מסוימת נהנית מזה שיש לה חברה אחות שהיא בהפסדים, וזה בעצם ככה פועל המנגנון. << אורח >> אופיר לוי: << אורח >> אז כשאת חוזרת לחברה שנהנתה תעשי לה חישוב שמנטרל את ההנאה שלה מההפסדים, אבל עדיין שהיא לא תשלם מס מעבר למה שהיא צריכה. << אורח >> הדר רצון: << אורח >> אלה לא כללי הגלוב, אלה לא ההנחיות ההנחיות של OECD. ההנחיות שלהם לעשות חישוב שוב ביחד, ואתה אחרי זה צריך לעמוד בגבייה בישראל, ולהראות שבאמת יש לך יכולת חוקתית לגבות את המס. אם בישראל אנחנו לא נצליח לגבות את המס, שוב, בסופו של דבר זה יפגע בנו ואנחנו לא נהיה קואליפייד בחקיקה. כמובן שבעולם מתוקן זה לא אמור לקרות. אנחנו מאמינים שהחברות האלה חברות שכן ישלמו את המס. זה נראה לי הולך להיות ממש במקרה קיצון מאוד מרחיק לכת ומאוד ספציפי. << אורח >> אופיר לוי: << אורח >> אני לא מבין – לגבות מחברה מס מעבר למה שהיא חייבת ולנקוט נגדה עיקולים. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אני מציע, בוא נבטל את האיחוד, נעשה רק את המודל של חברה אחת. זה הדרך להתמודד עם זה. << אורח >> אפרת לקס: << אורח >> אנחנו נמדדים בעמידה שלנו בקואליפייד. אנחנו נמדדים גם ביכולת האכיפה והגבייה שלנו. בהנחה שאנחנו בסיטואציה, שיש לנו נניח קבוצה עם שלוש ישויות משתתפות בישראל- - << אורח >> אופיר לוי: << אורח >> איפה ה-OECD מחייב את זה? תוכלו להפנות אותנו רגע איפה זה כתוב? << אורח >> אפרת לקס: << אורח >> אין לי את זה עליי, אבל אנחנו פעלנו- - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה מגה חברות עם מחזורים של מאות מיליונים. אני לא צריך לדאוג להם שאוי ואבוי אם ייקחו להם יותר מדי מס. באמת זה לא איזה מסכן, די. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> ביחד ולחודש זה משהו באינטרס שלנו, אנחנו רוצים להשאיר את זה. זה בסדר שתהיה חברה מדווחת. << אורח >> אפרת לקס: << אורח >> מה המשמעות שלו אם אני לא יכולה לגבות מכל אחד לבד ולחוד? << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> אני אמרתי, אני לא חושבת שהבעיה היא עם המהות, אני חושבת שהבעיה היא בפרוצדורה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אפשר לעשות לחוד אבל כל אחת כפי יחסה. איך אתם בוחרים מאיזה חברה לגבות? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ככה זה עובד. אני לא רואה בזה בעיה. << אורח >> אבישי דינר: << אורח >> אנחנו לכאורה בשלב הסנקציה שהם לא עמדו בתשלום, זה לא השלב הקודם שאנחנו אומרים כל אחת תרשום- - << אורח >> אפרת לקס: << אורח >> אם יש קבוצה, שיש לאחת מהישויות המשתתפות בקבוצה הזאת נכסים בשווי כל חוב המס של כל הקבוצה- - << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אבל איך אתם בוחרים? << אורח >> אפרת לקס: << אורח >> אנחנו בוחרים לפי החברה שמהלכי הגבייה איתה, יש להם את הפוטנציאל. קודם כל אנחנו נפעל ביחס לכולם, אבל לפי סיכויי הגבייה הטובים ביותר, האפקטיביים ביותר. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אם ממילא יש לכם את המידע לגבי איזה חברה יש לה את פוטנציאל הגבייה הטוב ביותר, אז אתם יכולים גם לגבות כל אחת לפי החסם, אני לא מבינה מה הבעיה. << אורח >> אפרת לקס: << אורח >> למה? מהחברה עם הנכסים אני לא יכולה לגבות את החלק של האחרות? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ענייני גבייה, יש פה קבוצה שהחליטה שהיא נכנסת לאירוע הזה, או החליטו חברה מייצגת. זהו, נגמר האירוע. עוד פעם, זה מגה חברות. אני לא צריך להיכנס לכל הפינות האלה. די, מספיק. גם בארנונה של אנשים מסכנים, אם יש שוכר שלא משלם, אפשר לבוא לבעל הנכס. בארנונה. זה לא המאות מיליונים האלה פה. זו סיטואציה הרבה יותר בעייתית בעיניי, לגבות, מאשר בסיטואציות האלה שיש קשרים מסחריים כאלה ואחרים. אני לא רואה בזה בעיה, אני רוצה להתקדם הלאה בבקשה. די, באמת. יש גבול לכל דבר. אני לא רואה בזה בעיה. בסדר, אמרת את דעתך, אני חושב אחרת. כן, להתקדם בבקשה. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אני ממשיך להקריא, פרק ה', סמכויות המנהל וסמכויות פקיד השומה. סעיף 10. כותרת הסעיף סמכויות המנהל- - << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אתה מכניס פה את סעיף קטן (ז). << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אני אקריא אותו שוב. סעיף קטן (ז) מקדמות. (1) על אף האמור בסעיף קטן (ה), לא יחולו על מס מקומי משלים הוראות בדבר תשלום מקדמות לפי סימן א' לפרק שני בחלק י' לפקודת מס הכנסה. סעיף קטן (2) שר האוצר רשאי, באישור ועדת הכספים, לקבוע הוראות לעניין תשלום מקדמות על חשבון מס מקומי משלים, ורשאי הוא לקבוע כי הוראות לפי סעיפים 180 ו-190 לפקודת מסרסה יחולו על מקדמות לפי פסקה זו, בשינויים המחויבים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תקרא שוב בבקשה. << דובר_המשך >> שלומית ארליך: << דובר_המשך >> מקדמות (ז1). על אף האמור בסעיף קטן (ה) לא יחולו על המס המקומי המשלים הוראות בדבר תשלום מקדמות לפי סימן א' לפרק שני בחלק י' לפקודת מס הכנסה. המשמעות של זה, שלא יהיה מקדמות. (2), פסקת משנה (2). שר האוצר רשאי, באישור ועדת הכספים, לקבוע הוראות לעניין תשלום מקדמות על חשבון מס מקומי משלים, ורשאי הוא לקבוע כי הוראות לפי סעיפים 180 ו-190 לפקודת מס הכנסה יחולו על מקדמות לפי פסקה זו בשינויים המחויבים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שאלות? אפשר להתקדם. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> פרק ה', סמכויות המנהל וסמכויות פקיד השומה. סעיף 10. סמכויות המנהל ופקיד השומה לפי פרקים שני ושלישי בחלק ה' לפקודה. הסמכויות הנתונות למנהל ולפקיד השומה לפי פרקים שני ושלישי לחלק ה' לפקודה, יהיו נתונות להם לשם פיקוח על ביצוע הוראות לפי חוק זה, בשינויים המחויבים. זה ח' אז בכותרת יש טעות. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אצלנו כתוב ח'. זו דוגמה לסעיפים שאנחנו מאוד לא אוהבים כי אתם בעצם מאפשרים סמכויות רחבות מאוד בלי למנות אותן פה בחוק הזה ולפרט בדיוק את הדברים שרלוונטיים לתוך החוק הזה. מדובר פה בעשרות של סעיפים, שבעיניי גם הרבה מהם לא רלוונטיים פה לדבר הזה, אבל בואו נעבור סעיף סעיף, ונראה מה רלוונטי ומה באמת צריך לחול. << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> רק אציין שזה נוסח שלקוח מחוק מענק עבודה, כלומר כל הסמכות הניתנות לאנשים הכי מסכנים. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> לא רלוונטי פה אז למה צריך לכלול אותם פה בחוק הזה? << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> כי זה בעצם האמירה בכלל בכל הסעיפים האלה שכל הניהול של הליכי הגבייה צריכים להתרחש בדומה לפקודה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אבל יש הבדל בין סמכויות להשיג ידיעות לבין הוראות ליישום הסכם פטקא, סמכויות דיווח לכנסת על יישום חוק לתיקון פקודת מס הכנסה מספר 227 וכל מיני קבלת מידע מביטוח לאומי או דברים שכאילו לא בהכרח רלוונטי פה לחקיקה הזאת. << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> מוסכם שיש סעיפים שהם לא רלוונטיים. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> בוא נבין לפחות מה אתם מבקשים להכיל ומה רלוונטי. << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> רוצים לעבור סעיף סעיף? 135, סמכות לדרוש דוחות, ידיעות פנקסים זה סמכות עיקרית שהיא חשובה. סמכות לדרוש ידיעות על ספקים ולקוחות כנ"ל. זה מאפשר את השומה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> והאם פה זה רלוונטי? << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> כן. חובת הגשת דוח על ידי חבר בני אדם שהשליטה על העסקה וניהולם מופעלים בידי תושב חוזר ותיק או תושב ישראל לראשונה. זה לא רלוונטי פה. 135ב עד- - << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> 135ג, זיהוי בעל חשבון במסירת פרטים. << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> זה הכול פטקא, מ-135ב עד 135ח שזה לא רלוונטי. אנחנו צריכים את זה כדי לעשות - אם יש מידע, לא נוכל להשתמש בזה. זה לא נדרש. סמכות לדרוש ממעביד דוח על עובדיו, לא. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> זה דווקא יכול להיות בגלל הקרוורט של SBA, זה יכול להיות רלוונטי. << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> סמכות לדרוש דוח על הכנסה המתקבלת או המשתלמת לאחר, גם יכול להיות רלוונטי. סמכות לדרוש דוח מטופס בית פחות רלוונטי. << אורח >> אפרת לקס: << אורח >> אנחנו לא מכירים את החברות. בסיטואציה הזויה כלשהי- - << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> בסדר, אבל בשם באמת הפינות של הפינות של ההזיה, להכניס כמויות של סעיפים שלא רלוונטיים- - << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> אנחנו חושבים הפוך, אנחנו חושבים שזה בגלל הפינות של פינות של הפינות, כאילו עדיף לעשות משהו שיותר ברור לכולם. גם זה הסעיפים האלה לא רלוונטיים כשאני עושה שומה למס חברות. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> בינתיים רוב הסעיפים פה לא רלוונטיים, תמשיך. סמכות לדרוש דוח על מתגוררים ודיירים, כנראה שזה לא רלוונטי. סעיף 140. סמכות לדרוש ידיעות רשמיות מכל עובד של גוף ציבורי. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> זה גם יכול להיות רלוונטי בשביל SBA. << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> גם 138, 139, יש חברות שמתעסקות בנדל"ן ולכן חושבים שחשוב - או שיש להם נדל"ן, חושבים שזה חשוב שנוכל לקבל את ההכנסה הזאת. סמכות לדרוש ידיעות רשמיות גם חשוב. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> עובד של גוף ציבורי. << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> כן. מוסד לביטוח לאומי. גם לגבי השכר. 140 כן. גם צריך. 141 - חובת הודעה על הסכם נטו גם צריך. 141א, חובת דיווח של חלפני כספים, זה פחות רלוונטי. זה לא חובה שמוטלת על כאילו על הנישום, זה חובה שמוטלת על החלפה. 141ב, חובת דיווח נושא משרה בכירה, עובד בתאגיד פיננסי שעלות השכר שלו עולה על התקרה לתשלום, זה לא רלוונטי כי זה רלוונטי כללי חשבונאות. פרק שלישי שגם הכנו, 142 רלוונטי, פקיד שומה רשאי לדרוש מילואים או הוספות. 143, עריכת דוח על ידי אחר, גם רלוונטי. 144, יש לראות דוח כאילו ניתן כהרשאה בהלכה. לא זוכר מה יש שם. צריך את זה, זה בעצם חזקה. את א' צריך, את ב', לא צריך. צריך את זה, זה בעצם מאפשר חזקה לזה שהדוח ניתן כהלכה, ו-144א גם צריך. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אז צריך לדייק את זה גם בנוסח שיהיה ברור מה אפשר ומה אי אפשר להחיל. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> פרק ו'. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> יש פה חצי מהסעיפים פה לא רלוונטיים. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> בעיקר סעיפי פטקא, זו המסה הקריטית. פרק ו'. עיצום כספי. אני אקריא את הפרק כמו שהוא מנוסח, ואני אגיד שבפרק הזה חסר סימן, שמדבר על התראה מינהלית, שאתמול נודע לנו שצריך להוסיף אותו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה זה אתמול נודע לנו שצריך להוסיף אותו התראה מינהלית? << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> התראה מינהלית היא כלי שהוא חלק ממודל העיצומים הכספיים. זה חלק מתבנית העיצומים. זה כלי שהוא תבניתי. פשוט שכחנו אותו בנוסח וכן הוא מופיע בסעיף - שכחנו להוסיף אותו, את סעיפי התבנית. אני ממש מתנצלת. טעות שלנו, וביקשנו להוסיף אותו. מדובר בסעיפים תבניתיים. למעשה מדובר בכלי אכיפה רך יותר מהעיצום הכספי. זאת האפשרות של הממונה לשלוח למפר התראה מינהלית שהוא צריך לתקן את ההפרה שהוא ביצע במקום להטיל עליו עיצום כספי, ואנחנו גם מבקשים בסעיף 20 בהוראת השעה שתוך שנתיים אנחנו נוכל לשלוח רק התראות מנהליות במקום עיצומים כספיים, ולכן מאוד חשוב להוסיף את סעיף הסמכות להטיל התרעה מנהלית, שאותו בעצם השמטנו בטעות מהנוסח. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זאת אומרת שבשנתיים הראשונות אין עיצומים כספיים בכלל? << דובר_המשך >> עטרת דור שפיגלמן: << דובר_המשך >> יש התראה מינהלית שהיא גם כלי מינהלי, יש לה משמעויות, אבל לא יהיו עיצומים כספיים כדי לדחות בעצם את התחילה של מנגנון העיצומים הכספיים על הדוחות. למעשה מדובר בכלי רך יותר, זאת אפשרות לשלוח הודעה שהיא התראה מטעם הממונה. 23'? בסדר, יש עוד שישה ימים. מלא זמן. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> שוב אנחנו לוקחים אחריות, מתנצלים. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אני מקריא את מה שהניסוח שמונח בפניכם, ואחרי זה נוסיף את הסעיפים הנוספים. פרק ו. עיצום כספי. בעצם מפה נצטרך לעשות סימנים. זה יהיה סימן א'. אחרי זה אנחנו נוסיף סימן ב' וסימן ג'. אני מקריא את הנוסח שקיים. סעיף 11. עיצום כספי בשל אי דיווח או מסירת הודעה. הפרה ישות כמפורט בפסקאות אחת (1) ו-(2) להלן הוראה מהוראות לפי חוק זה, כמפורט לצידה בפרק זה הפרה, רשאי המנהל להטיל עליה עיצום כספי בסכום המפורט לצידה. ישות החייבת בדיווח לפי סעיף 5 שלא העבירה את הדיווח האמור למנהל במועד או באופן שנקבע לכך בניגוד להוראות לפי סעיף 5, 50,000 שקלים. ישות התחייבה בהודעה לפי סעיף 8, שלא מסרה למנהל הודעה כאמור במועד, בניגוד להוראות אותו סעיף, 100,000 שקלים. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> איך נקבעו הסכומים? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> בעיקרון לפי הכללים של OECD, הסכומים צריכים להיות משמעותיים. מה שעשינו זה בדקנו מה הסכומים – שוב, צריך להסתכל בקונטקסט שזה חברות ענקיות עם מחזורים מאוד מאוד גדולים, וצריך סכום שהוא משמעותי בשבילם. מה שהסתכלנו זה מה קורה באירופה, איזה עיצומים כספיים מטילים, ושם העיצומים הכספיים זה בערך סדר גודל של עשרות אלפי יורו. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אז זה לא תואם את הסכומים. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> כן, אבל אנחנו לא באירופה. אז התאמנו את זה לסכומים יותר ארציים בישראל. זה סכומים שמתכתבים גם עם הסכומים שנמצאים בפטקא וב-CRS שזה סכומים, זה לא אותם סכומים במדויק, אבל זה סכומים שהם קרובים, שזה גם כן מוטל על תאגידים בנקאיים, שגם כן זה גופים מאוד- - << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> למה לא אותם סכומים כמו בפטקא? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> כי ראינו שבחו"ל הסכומים יותר גבוהים. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> מה הסכומים? << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> הגבוה ביניהם זה 58 או משהו כזה. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> נכון, יש 58 או 32, משהו כזה. זה הסכומים שם. פה יש לנו הפרה של 100,000 שקלים, זה הפרה שהיא הפרה שהיא לא הפרה חוזרת. היא בעצם הפרה - בהפרה חוזרת אפשר להטיל, יש סעיף של הפרה חוזרת שמאפשר להטיל את העיצום אם לא מסירים את ההפרה, מפסיקים להפר. ב זה בעצם מסירת ההודעה, ואם לא נמסרה הודעה, בעצם יש לנו הפרה קבועה. היא לא הפרה חוזרת שלא צריך, אין חובה למסור הודעה כל הזמן, כמו הגשת דוח שבסעיף קטן (1). לכן חשבנו שזה הסכומים שמתאימים. אגיד שוב, חייבים שהסכומים יהיו סכומים משמעותיים, חברות מאוד מאוד גדולות. אחרת יהיה לנו בעיה שיגידו שאנחנו לא מטילים עיצומים אפקטיביים. ב. על עיצום כספי לפי סעיף קטן (א), יחולו הוראות לפי סעיפים 195יא עד 195יג לפקודה בשינויים מחויבים. 195יא ו-195יג לפקודה זה סעיפים שמטילים את העיצומים בהקשר של הפטקא ו-CRS. אני אגיד מה הסעיפים האלה עושים. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> לא צריך לפרט את איזו פקודה? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> פקודת מס הכנסה. זה ברור, זה גם מוגדר.195יא- - << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> מדבר על הודעה על- - - חייב, שבו צריך לציין את המעשה או את המחדל, את סכום העיצום, את זכות המפר לטעון טענותיו, את הסמכות להוסיף על סכום העיצום בשל הפרה חוזרת, למרות שפה אולי זה לא רלוונטי, כיוון שיש פה סעיף ספציפי, שמתייחס לזה, 12ב. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> נכון, אז זה השינויים המחויבים. 195יב זה זכות טיעון בעצם, לתת את זכות הטיעון למי שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב. בעצם עיצום כספי, התהליך הוא קודם הודעה על כוונת חיוב, זכות טיעון, ואחרי זה חיוב עצמו, ו-195יג מדבר על ההחלטה של המנהל אחרי זכות הטיעון, ובעצם דרישת התשלום - מה צריך לפרט, לנמק וכל הדברים האלה. נמשיך. סעיף 12. הפרה נמשכת, הפרה חוזרת. סעיף קטן (א) בהפרה נמשכת, ייוסף על העיצום הכספי הקבוע לאותה הפרה, סכום של עשירית ממנו לכל חודש מלא שבו נמשכה ההפרה. במקרה שלנו, אני אקרא גם את (ב) בהפרה חוזרת- - << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> תתחיל בזה. הפרה נמשכת היא לא מעולמות העיצום הכספי לעניין יישום הסכם בינלאומי בפרק של העיצומים הכספיים. למה החלטתם להכניס כאן גם התייחסות להפרה נמשכת? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> הבסיס של האפשרות לאכוף את החוק הזה בידי רשות מיסים זה שהחברות יירשמו. בעצם הפרה נמשכת בעיקר, זה מצב שזה יכול להיות גם הגשת דוח, אבל גם הרישום של ההודעה בעצם, ולכן יכול להיות מצב שחברה לא נרשמה, ואז אין יכולת לאכוף את חבות המס שלה בגלל שלא יודעים עליה, אז במצב כזה, בעצם יש לנו הפרה נמשכת של אי רישום, של אי הודעה יותר נכון, ככה זה מנוסח, ולכן חשבנו שנכון לעשות פה איזשהו איזושהי סנקציה על זה שאתה מתמהמה ברישום. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> צריך להגיד שזה גם חלק קבוע מהמנגנון בדרך כלל הפרה נמשכת, שבעצם מבטאת את החומרה שבהתמדה בהפרה לאורך זמן. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אני אקריא ועטרת אולי תוכל לעזור לי בהסברים. ב. בהפרה חוזרת ייוסף על העיצום הכספי הקבוע לאותה הפרה, סכום השווה לעיצום כספי כאמור. לעניין זה הפרה חוזרת, הפרת הוראה מהוראות לפי חוק זה כאמור בסעיף 11, בתוך שנתיים מההפרה הקודמת של אותה הוראה שבשלה הוטל על המפר עיצום כספי. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> גם כאן מדובר בסעיף שהוא חלק קבוע מהמנגנון. הפרה החוזרת היא ביצוע של אותה הפרה בתוך תקופת זמן קבועה בחוק. כאן התקופה היא שנתיים, כשבעצם על כל הפרה חוזרת, יוטל כפל עיצום, כלומר כפל הסכום שנקבע לאותה הפרה. גם זה מבטא את החומרה שבהתמדה במעשה האסור. בזה שאתה מפר את אותה הוראה שוב ושוב, אתה בעצם מביע חוסר צייתנות להוראות החוק, ולכן יש הצדקה להטיל עליך כפל עיצום שלמעשה אמור להרתיע אותך מלעשות את אותו מעשה שוב. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> סעיף 13. סכומים מופחתים. (א) המנהל אינו רשאי להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהסכומים הקבועים בפרק זה, אלא לפי הוראות סעיף קטן (ב). (ב) שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע מקרים, נסיבות ושיקולים שבשלהם ניתן להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מסכומים הקבועים בפרק זה בשיעורים שיקבע. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> למעשה מדובר בסמכות להפחית את סכום העיצום הכספי בהתאם לנסיבות שייקבעו בתקנות הפחתה. תקנות הפחתה הן תקנות נלוות לחוק. הן ספציפיות לכל חוק, שקובעות נסיבות שבשלהן אפשר להפחית את סכום העיצום הכספי. חלק מהנסיבות יכולות להיות מחזור עסקאות של המפר, נסיבות מיוחדות, צייתנות למשל, אם המפר זיהה את ההפרה בעצמו ודיווח על כך לממונה, הוא בעצם מביע נכונות לתקן את ההפרה. זה מאפשר הפחתה משמעותית בסכום העיצום הכספי. זה נותן פה גמישות לממונה להטיל עיצום כספי נמוך יותר מהסכום שקבוע כאן. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> סעיף 14. פריסת תשלום העיצום הכספי. סעיף קטן (א) המנהל רשאי לבקשת המפר להחליט על פריסת התשלום של העיצום הכספי בהתחשב בסכום העיצום הכספי שהוטל על המפר ובנסיבות מיוחדות אחרות המצדיקות פריסה כאמור, ובלבד שמספר התשלומים לא יעלה על 12 תשלומים חודשיים. (ב) עמד המפר בפריסת תשלומים כאמור, לא יתווספו לחובו הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם בסעיף 159א(א) לפקודה בתקופת הפריסה. (ג) לא שילם המפר תשלום במועדו - יראו את החלטת המנהל על פריסת התשלום כאמור בסעיף קטן (א) כבטלה. יתרת החוב תעמוד לפירעון מיידי ויחולו הוראות סעיף 159יט לפקודה. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> הסעיף הזה מאפשר פריסה של תשלום העיצום הכספי. אם המפר פונה לממונה ומבקש לפרוס את התשלום בנסיבות מיוחדות, ניתן לעשות זאת עד ל-12 תשלומים חודשיים. אחר כך גם אפשר להגיע לגבי חוב של עיצום כספי להסדרי פריסה מול המרכז לגביית קנסות, אבל זה בנפרד. יש לנו כאן הסדר פריסה שהוא גם חלק תבניתי ממודל העיצומים הכספיים. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> מה זה בנסיבות מיוחדות אחרות המצדיקות פריסה? מה מצדיק פריסה? << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> שוב, זה משתנה בהתאם לממונה. מדובר בהחלטה מינהלית, אבל לפעמים זה בהתאם למחזור עסקאות של החברה. החברה יכולה לפנות, להציג את כלל השיקולים שרלוונטיים לפריסה. הממונה יכול להפעיל שיקול דעת, ולאשר את הפריסה עד 12 תשלומים. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> רוני, בסעיף קטן (ב) כתוב הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם בסעיף 159א(א). אמרתי לכם קודם לכן, כשקראנו בסעיף 9, ששם יש התייחסות להפרשי הצמדה כהגדרתם בפקודה, שהגדרתם בפקודה זה כמשמעותם בסעיף 159א(א). ברמה הניסוחית אני אומרת, ואחר כך בסעיף קטן (ג) אתם כותבים שיחולו הוראות סעיף 195יח לפקודה שהוא קובע שיתווספו לתקופת הפיגור הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם בסעיף 159א(א) . אז אולי אפשר לאחד את כל הזה שיהיה ברור, כי בסופו של דבר זה חוזר על עצמו. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> בסדר. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> מה קורה בסעיף קטן (ב) אם אנחנו נמצאים במצב שבו כבר התווספו, זאת אומרת, כתוב לא יתווספו הפרשי הצמדה, אבל יכול להיות מצב שבו כבר התווספו ועכשיו צריך לבטל? << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> לא, כי הפריסה היא חלק מההחלטה על הטלת העיצום הכספי, כלומר בדרישת התשלום המעודכנת ששולח הממונה, כבר יש ההחלטה לגבי הפריסה, כלומר לא מצטרפים, לא מתווספים הפרשי הצמדה על נושא הפריסה. הפרשי הצמדה מתווספים רק מקום בו המפר לא שילם את העיצום הכספי כפי שנקבע. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> סעיף 15. על עיצום כספי לפי סעיף 11 יחולו הוראות לפי סעיפים 195טז עד 195כ, 195כב ו-195כג לפקודה בשינויים המחויבים. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> סעיף 195טז לפקודה עוסק בסכומים מעודכנים של העיצום הכספי. הסכומים מתעדכנים מדי שנה. בעצם המטרה של הסעיף הזה היא שלא תיווצר שחיקה של סכום העיצום הכספי שהוא יישאר סכום מרתיע. סעיף 195יז קובע את המועד לתשלום העיצום הכספי. המפר צריך לשלם תוך שלושים ימים את העיצום שהוטל עליו. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> למה יז? << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> כי אנחנו מחילים את 195טז עד כ. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> כתוב 195כ, כב ו-כג. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> אצלי כתוב 195טז עד 195כ, 195כב ו-195כג. 195יז קובע את המועד לתשלום העיצום הכספי, 195יח קובע הפרשי הצמדה וריבית מקום בו המפר לא שילם את העיצום הכספי שהוטל עליו, שם כן יתווספו הפרשי הצמדה וריבית. 195יט קובע הסדר גבייה, עיצום כספי ייגבה לאוצר המדינה, ועל גבייתו תחול פקודת המיסים גבייה. 195כ קובע שעל מעשה אחד המהווה הפרה של הוראה מההוראות לפי חוק זה ושל הוראה מהוראות לפי חוק אחר לא יוטל יותר מאשר עיצום כספי אחד. המטרה היא שבעצם יש לנו פה עיקרון בסיסי בעיצומים כספיים שכל מעשה הוא הפרה נפרדת ואי אפשר להטיל על המפר יותר מאשר עיצום כספי אחד על מעשה אחד. 195כב לפקודה זה סעיף שקובע הוראות פרסום. למעשה יש לנו כאן- - << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> את 195יח כבר החלתם ב-14יג, אז זה כאילו חוזר על עצמו פעמיים. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> אבל הוא מדבר על יתרת החוב, ובהחלה בסעיף 15 זה מדבר על כל החוב. 195 זה סעיף פרסום שקובע שהמנהל, מנהל רשות המיסים צריך לפרסם את החלטותיו לגבי הטלת עיצומים כספיים. המטרה של הסעיף הזה היא שקיפות מנהלית. מאחר שיש לנו פה אמצעי אכיפה מנהלי שמוטל על ידי הרשות, אנחנו רוצים לאפשר שקיפות למפוקחים לגבי אופן היישום שלו, לגבי ההחלטות על הפחתות, לגבי ההחלטות על עיצומים כספיים, ולכן הסעיף קובע שהמנהל יפרסם החלטות על עיצום כספי שניתנו לפי סימן זה באתר האינטרנט של הרשות. ההחלטות יפרטו את דבר הטלת העיצום הכספי, מהות ההפרה שבשלה הוטל העיצום הכספי, סכום העיצום הכספי שהוטל, אם הופחת העיצום הכספי, הנסיבות שבשלהן הופחת ושיעור ההפחתה, פרטים על המפר הנוגעים לעניין, שמו של המפר אם הוא תאגיד, ואם הוגש ערעור, יש לנו פה הסדר ערעור על עיצום כספי. אם הוגש ערעור אז גם המנהל צריך לפרסם את הערעור שהוגש ואת תוצאותיו בדרך שבה פרסם את דבר הטלת העיצום הכספי. סעיף ג קובע חריג שהמנהל לא יפרסם פרטים שהם בגדר מידע שרשות ציבורית מנועה מלמסור לפי חוק חופש המידע. סעיף קטן (ד) לפקודה קובע, שפרסום לפי סעיף זה בעניין עיצום כספי שהוטל על תאגיד יהיה לתקופה של ארבע שנים, ולאחר מכן הממונה צריך להוריד את הפרסום מאתר האינטרנט. בסעיף קטן (ה) השר רשאי לקבוע דרכים נוספות לפרסום הפרטים האמורים בסעיף זה. זה סעיף כב, ו-195כג לפקודה, זה שמירת אחריות פלילית. הסעיף הזה קובע שתשלום עיצום כספי לפי סימן זה לא יגרע מאחריות פלילית של אדם בשל הפרת הוראה מהוראות לפי חוק זה המנויות בסעיף 195י, המהווה הפרה, כלומר אם יש לנו הפרה ועבירה, הטלת העיצום הכספי לא מונעת מהגשת כתב אישום. שלח המנהל המפר הודעה על כוונת חיוב בשל הפרה המהווה עבירה, לא יוגש נגדו כתב אישום. הקראנו, סליחה, והוגש כתב אישום בשל הפרה המהווה עבירה, לא ינקוט נגדו המנהל הליכים לפי סימן זה בשל אותה הפרה ואם הוגש כתב האישום בנסיבות האמורות בסעיף קטן (ב), לאחר שהמפר שילם עיצום כספי, יוחזר לו הסכום ששולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום הסכום עד יום החזרתו. שוב, זה משקף את העיקרון שעל מעשה אחד יש לנו סנקציה אחת שתוטל. זהו, עכשיו אנחנו נבקש להוסיף את סימן ב' כאן. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> רק עוד שאלה אחת. בעצם התחלתם את כל סעיפי העיצום הכספי למעט סעיף אחד שהוא סעיף כא שמדבר על ערעור, על ההחלטה הסופית של המנהל לפי הסימן של העיצומים הכספיים. למה? אי אפשר לערער? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> יש כאן יש פה הסדר פרטני לערעור. המודל שבו מערערים על עיצומים כספיים טיפה השתנה מאז שחוקקו הסעיפים האלה בפקודה, ולכן התווסף פה מודל אחר לערעור, שהיה אמור להיות בסעיף 19. סליחה, סליחה, אני קצת מבולבל פה, שנייה אני אמצא את זה. << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> סעיף 23, יש תיקון של חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, ששם נוספה פסקה שבעצם אומרת שההחלטה של המנהל לפי פרק ו', שזה הפרק של העיצומים, תידון בבית המשפט לעניינים מינהליים, כשבעצם הסיבה לזה, זה שמדובר פה בחברות רב-לאומיות ענקיות, ואנחנו לא חושבים שבית המשפט השלום זה המקום לדון בזה, במיוחד בהתחשב בחשיבות של האכיפה ובזה שיש אכיפה אפקטיבית ושיהיו שופטים רציניים שיתעסקו בזה וש-OECD יבינו שיש פה איזושהי מערכת אכיפה שמשתלבת בצורה יחסית יותר רצינית ולכן זה צריך להיות בית משפט מחוזי לעניינים מינהליים. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> זה הסמכות לדון אבל איפה הסעיף שמאפשר הגשת ערעור? << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> זה נראה לי בזה. בדרך כלל החלטות נידונות בבג"ץ, אלא אם כן יש אותן בתוך חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים ואז ברגע שזה זה – זכות הערעור שם. ככה אני לפחות מבין. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> מבחינתנו אפשר להוסיף פה החלה של סעיף 195כא בשינויים המחויבים שקבועים. כלומר בהתאם לסעיף 23. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> המשמעות של זה תהיה שזה לא יגיע לבית משפט לעניינים מנהליים. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> נכון אז אולי צריך לקבוע פה סעיף נפרד לעניין ערעור. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> סעיף 16 מדבר על אין בהגשת עתירה לבית משפט לענייני מינהליים להחלטת המנהל לפי פרק זה כדי לעכב, אז זה ברור, כאילו. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> נכון, ברור שיש סמכות. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> ברור שיש האפשרות לערער. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> ברור שיש אבל צריך אולי להוסיף אותה באופן מפורש, אז נוסיף סעיף ערעור. אני פשוט אקריא את הסעיף מתוך התבנית ונעשה התאמות. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אז אנחנו נעשה התאמות בנוסח. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> צודקת, הסעיף הזה אכן חסר. את רוצה שאני אקריא סעיף ערעור? << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אנחנו נעשה את ההתאמות ונקריא את זה בישיבה הבאה. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> כאן אמור לבוא סימן חדש, שדובר עליו, סימן של התראה מינהלית, סימן ב'. אני מקריא. סימן ב', התראה מינהלית. סעיף - בעצם זה עכשיו סעיף חדש, סעיף 16. התראה מינהלית. א. היה למנהל יסוד סביר להניח כי אדם הפר הוראה מהוראות לפי חוק זה כאמור בסעיף 11- - << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> סליחה, אני פספסתי, איפה אתה מכניס את זה? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אחרי סעיף חמש עשרה, סימן ב'. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> כלומר, כל מה שקראנו עד עכשיו בפרק ו' יהיה סימן א', הטלת עיצום כספי, והחל מסעיף 16, שאותו אנחנו מוסיפים עכשיו, יהיה סימן ב', התראה מנהלית. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> 16(א) היה למנהל יסוד סביר להניח כי אדם הפר הוראה מהוראות לפי חוק זה כאמור בסעיף 11, והתקיימו נסיבות שקבע המנהל בנהלים באישור היועץ המשפטי לממשלה, רשאי הוא, במקום להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות סימן א', למסור לו התראה מינהלית לפי הוראות סימן זה. בסעיף קטן זה היועץ המשפטי לממשלה- - משנה ליועץ המשפטי לממשלה שהיועץ המשפטי לממשלה הסמיכו לעניין זה. (ב) בהתראה מנהל מינהלית יציין המנהל- - << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> זה לא נמצא לפנינו. מאיפה לקחתם את המודל הזה? << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> מדובר למעשה בסעיפי תבנית, סעיפים תבניתיים שמופיעים בכל חקיקת עיצומים מעודכנת. תחום העיצומים הכספי צריך להגיד זה תחום מתפתח, שהתפתח בעשרים השנה האחרונות בעיקר, ולאט לאט התגבשה תבנית. נוהל התראה מינהלית מאפשר שקיפות באשר לנסיבות שבהן תוטל התראה מינהלית חלף עיצום כספי כדי לאפשר באמת אכיפה שוויונית. אנחנו לא רוצים שלמנהל יהיה שיקול דעת בלתי מוגבל מתי לתת התראה ומתי לתת עיצום כספי, ולכן יש נוהל שקובע מהן הנסיבות שבהן תינתן התראה, לעומת מהן הנסיבות שבהן יוטל עיצום כספי. כפי שאמרנו, כאן יש הוראה שקובעת שבשנתיים הראשונות באופן עקבי תינתן התראה מינהלית, אבל הנוהל הזה בעצם קובע נסיבות אחידות, שוויוניות. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> באיזו חקיקה קיים בדיוק המודל הזה? << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> אני יכולה לתת כמה. עברו לאחרונה כמה דברי חקיקה, שיש בהם התראה מנהלית, מייד אני אפנה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> למה צריך פה אישור היועץ המשפטי לממשלה? << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> זה חלק מהתבנית כדי שהנהלים, כדי להבטיח שהנהלים יהיו אחידים ושוויוניים. אנחנו בין כל המפוקחים, למעשה מדובר בנוהל שהוא תבניתי. הוא קיים אצלנו. אנחנו מקבלים אותו מהרשויות ומאשרים להם אותו וזה כדי להבטיח שבאמת אין פה סטייה- - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אם זה קיים אצלכם, למה צריך פה אישור יועמ"ש? << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> למשל, יש בחוק הגנה על בריאות הציבור מזון, התראה מינהלית. בחוק הגברת האכיפה של דיני העבודה, בחוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, כלומר זה חלק ממש מרוב חקיקת העיצומים שאנחנו מכירים. ועוד ועוד. אני אגיד שזה נוהל שהוא קבוע. הוא כמו תקנות ההפחתה יחסית. הנסיבות פה הן די קבועות, והמטרה היא לאפשר באמת שוויון באכיפה, כלומר שלממונה לא תהיה סמכות בלתי מוגבלת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> היחיד בפקודת המיסים או בענייני מס שמשתמשים בהתראות מנהליות? לא, נכון? אז למה לא פשוט לקחת נוהל קיים? << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> צריך להגיד שבפקודה כרגע לא קיימת, כמו שאמרנו, לא קיימת סמכות לתת התראה מינהלית, לא כתובה הסמכות הזאת. גם לא בפקודת המיסים גבייה. כפי שאמרתי, באמת מדובר בתחום מתפתח והתבנית התפתחה עם השנים, וההתראה המנהלית- - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה תחום מתפתח? שנים גובים פה מיסים במדינת ישראל. << דובר_המשך >> עטרת דור שפיגלמן: << דובר_המשך >> לא מיסים. יש הבדל בין גבייה של מיסים לבין גבייה של עיצומים כספיים. עיצום כספי הוא סנקציה מינהלית שמוטלת על הפרות, וגבייה של מיסים היא משהו אחר לגמרי. אז מיסים לא נגבים לא בהתאם להתראה מינהלית, לא בכפוף להתראה מינהלית. עיצום כספי הוא סנקציה, וכשיש לנו סנקציה, אנחנו רוצים לאפשר גמישות, ואנחנו רוצים לאפשר הקלה עם המפוקחים במקום שזה מתאים, ולכן אנחנו רוצים לאפשר התראה מינהלית, שהיא במקום הטלת העיצום הכספי, והתראה מנהלית דורשת נוהל התראה מינהלית כדי שיהיה שקיפות ושוויון כלפי כל המפוקחים, מתי תינתן התראה מינהלית ומתי יוטל עיצום כספי, כדי שלא הממונה לא יוכל ביחס למפר אחד שהוא מתעדף. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש לכם את זה מוכן? לא הכנתם את הנוהל הזה? זה גם נוהל שצריך להכין? << דובר_המשך >> עטרת דור שפיגלמן: << דובר_המשך >> זה נוהל שהוא בדרך כלל מוצמד לחקיקה, מייד אחריה הוא מאושר. אפשר להביא אותו בפני הוועדה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אז הוא קיים, נכון? << דובר_המשך >> עטרת דור שפיגלמן: << דובר_המשך >> יש תבנית של נוהל התראה מינהלית, אבל לפעמים הרשות רוצה להוסיף נסיבות שהן מתאימות ספציפית למפוקחים שלה. למשל, אם יש סוג מסוים של מפוקחים, שלגביהם לא מתאים- - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא עשיתם את הסבב הזה ביניכם כבר על מה רוצים להוסיף, מה לא רוצים להוסיף? << דובר_המשך >> עטרת דור שפיגלמן: << דובר_המשך >> לרוב זה מגיע אחרי החקיקה, הנושא של התראה מינהלית. זה לא בדרך כלל זה לא מעורר קושי, אנחנו מדברים ממש על נהלים שהם בסיסיים, תבניתיים. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> הקושי היחיד הוא שפשוט אנחנו רואים את זה עכשיו לראשונה אחרי שהחקיקה עברה אתכם, עברה תזכיר. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> אני מסכימה. אפשר לראות את זה בכל חקיקת העיצומים, בכל חקיקת עיצומים, תסתכלי מהשנים האחרונות, זה קיים. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> בסופו של דבר עכשיו עומד בפנינו נוסח בישיבה האחרונה לפני ישיבת ההצבעות, שבו אנחנו לא רואים אותו, אנחנו לא יודעים באמת במה מדובר ואנחנו צריכים להכניס אותו תוך כדי תנועה. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> אני מסכימה אבל אפשר באמת לראות את זה בחקיקת עיצומים קיימת, כמעט בכל דברי החקיקה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> לא בעולמות המס. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> כי מדובר בחקיקה ישנה. כמו שאין בעולמות המס את האפשרות לפרוס את העיצום הכספי, כיוון שמדובר בסעיף חדש בתבנית, ורצינו לאפשר אותו למפוקחים, והוספנו אותו כאן, ולא בדרך של החלה של הפקודה, ככה רצינו לאפשר גם התראה מינהלית. שוב, זה כלי שמיטיב עם המפוקחים, זה כלי רך יותר, וכמו שסעיף פריסה לא קיים, זה סעיף חדש בתבנית, ורצינו להוסיף אותו למרות שהוא לא קיים בפקודה. כך גם רצינו להוסיף את סעיפי ההתראה המינהלית. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אני רואה שהורדתם פה ופורסמו באתר האינטרנט ביחס לדברים שאת הפנית בחקיקה אחרת, יש פה קצת שינויים מהתבנית הקיימת, אז אנחנו נצטרך לעבור על זה ולראות מה בדיוק. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> אני יכולה לשלוח לך את תבנית האכיפה, ואפשר לראות את ההתאמות. איפה הורדנו ופורסמו? על הנהלים את מדברת, שיפורסמו באתר האינטרנט של הרשות? אין קושי להוסיף את זה. הם פשוט גם ממילא מתפרסמים. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אוקיי, תמשיכי. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> אז ב. התראה מינהלית כמו הודעה על עיצום כספי צריכה לכלול פרטים שסעיף ב פורט אותם - מהו המעשה המהווה את ההפרה, מועד ביצוע ההפרה וגם הודעה שהמפר צריך להפסיק את ההפרה, ואם הוא ימשיך, אז הוא יהיה צפוי לעיצום כספי בשל הפרה נמשכת או הפרה חוזרת. בעצם ההתראה מהווה איזושהי אזהרה ראשונית שאם אתה מתעלם ממנה, יש סנקציה, וגם יש למפר זכות לבקש את ביטול ההתראה לפי הוראות סעיף 17 כלומר כפי שהוא רשאי לבקש ביטול ש- - << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> - - - אחרים שזה בתוך 45 ימים, למה פה בתוך 30 ימים? << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> זה משתנה מחקיקה לחקיקה. אנחנו בדרך כלל מאחדים את זה עם המועד לתשלום העיצום הכספי שקבוע, ועם מועד זכות הטיעון שקבוע, אז אנחנו עושים גם המועד להתראה מנהלית בהתאם. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> סעיף 17. בקשה לביטול התראה מינהלית. א. נמסרה למפר התראה מינהלית כאמור בסעיף 16, רשאי הוא לפנות למנהל בכתב בתוך 30 ימים, בבקשה לבטל את ההתראה בשל כל אחד מהטעמים הבאים, מטעמים אלה: 1. המפר לא ביצע את ההפרה. 2. המעשה שביצע המפר המפורט בהתראה אינו מהווה הפרה. (ב) המנהל רשאי להאריך את התקופה האמורה בסעיף קטן (א) מטעמים מיוחדים שיירשמו. (ג) קיבל המנהל בקשה לביטול התראה מינהלית לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי הוא לבטל את ההתראה או לדחות את הבקשה או להשאיר את ההתראה על כנה. החלטת המנהל תינתן בכתב, ותימסר למפר בצירוף נימוקים. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> אז כאן אנחנו בעצם עומדים על זכותו של המפר לבטל את ההתראה המנהלית, אם למשל הוא לא ביצע את ההפרה או שההתראה ניתנה לו על מעשה - מפורטת בהתראה מעשה שהוא לא ביצע או שהוא לא מהווה הפרה. המנהל גם רשאי להאריך את התקופה לערעור על ההתראה מטעמים מיוחדים שיירשמו, בדומה להודעה על כוונת חיוב. קיבל המנהל בקשה לביטול, הוא רשאי לבטל את ההתראה או לדחות את הבקשה או להשאיר את ההתראה על ענה. החלטת המנהל תינתן בכתב, ותימסר בצירוף נימוקים – שוב, כדי להגביר את השקיפות המנהלית בהקשר של החלטות גם על התראות מנהליות. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> סעיף 18. הפרה נמשכת והפרה חוזרת לאחר התראה. סעיף קטן (א) נמסרה למפר התראה מינהלית לפי הוראות סימן זה, והמפר המשיך להפר את ההוראה שבשלה נמסרה לו ההתראה, יראו את ההפרה כאמור כהפרה נמשכת לעניין סעיף 12א, והמנהל ימסור למפר הודעה על כוונת חיוב בשל ההפרה הנמשכת בהתאם להוראות סעיף 195יא לפקודה בשינויים המחויבים. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> כאן יש לנו מענה למה קורה אם בעצם קיבלתי התראה מינהלית, המפר מקבל התראה מינהלית, וממשיך לבצע את ההפרה, אז אנחנו רואים אותו כמי שמבצע הפרה חוזרת או הפרה נמשכת בהתאם למה שקבענו כאן בסעיף 12א, כיוון שיש פה בעצם ממד של התעלמות ממה שהמנהל אומר לך ושל התמדה במעשה האסור. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> סעיף קטן (ב) נמסרה למפר התראה מינהלית לפי הוראות סימן זה, והמפר חזר והפר את ההוראה שבשלה נמסרה לו ההתראה, בתוך שנתיים מיום מסירת ההתראה, יראו את ההפרה הנוספת כאמור כהפרה חוזרת לעניין 12ב, והמנהל ימסור למפר הודעה על כוונת חיוב בשל הפרה חוזרת בהתאם להוראות סעיף 195יא לפקודה בשינויים המחויבים. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> אז גם כאן, מה קורה אם מפר חוזר על אותה הפרה כעבור שנתיים או בתוך שנתיים מביצוע ההפרה שעליה הוא קיבל התראה מנהלית. גם כאן יש ממד של התעלמות מהתראה שקיבלת מהמנהל, שמהווה בעצם - יש לה חומרה יתרה ולכן אנחנו מחילים פה את הוראות סעיף 12ב. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> סימן ג'. שונות. עכשיו אנחנו בעצם חוזרים לסעיפים שנמצאים אצלכם בנוסח. בעצם זה סעיף 16 שנמצא אצלכם בנוסח, עיכוב ביצוע החזר. אין בהגשת עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים להחלטת המנהל לפי פרק זה כדי לעכב את ביצוע ההחלטה, אלא אם כן הסכים לכך המנהל או שבית משפט הורה על כך. בעצם מה שיש פה זה - מה שחסר פה זה סעיף הערעור. אחרי שנוסיף את סעיף הערעור בעצם יהיה אפשר להגיש עתירה לבית משפט לעניינים מנהליים על ההחלטה של המנהל לפי הפרק הזה, והגשת הבקשה היא לא מעכבת את הביצוע של ההחלטה, כלומר העיצום הכספי ייגבה, אלא אם כן המנהל הסכים לא לגבות את העיצום עד סיום ההליך המשפטי או שבית המשפט באותו הליך משפטי הורה על כך שבעצם העיצום יידחה עד שהנושא יתברר בבית משפט. סעיף קטן (ב) החליט בית משפט לאחר ששולם העיצום הכספי לקבל עתירה כאמור בסעיף קטן (א), או ערעור על פסק דין בעתירה כאמור, והורה בית משפט על החזרת סכום העיצום הכספי ששולם או הפחתת העיצום הכספי, יוחזר הסכום ששולם או כל חלק ממנו אשר הופחת לפי העניין, בתוספת ריבית שקלית כהגדרתה בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום תשלומו עד יום החזרתו, ויחולו לעניין זה הוראות לפי החוק האמור בשינויים המחויבים. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> אז כאן יש לנו בעצם אמירה שאם בית משפט מחליט אחרי ששילמת עיצום כספי לקבל את העתירה לגבי עצם הטלת העיצום הכספי, אז סכום העיצום הכספי יוחזר בתוספת ריבית והצמדה ששולמה. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> סעיף 17. כותרתו הוראת שעה לעניין פרק ו'. בתקופה שמיום תחילתו של חוק זה ועד תום שנתיים מהמועד האמור, לא ימסור המנהל המפר הודעה על כוונת חיוב, אלא אם כן דרש ממנו לתקן את ההפרה והתרה בו בכתב, כי אם לא תתוקן ההפרה בתוך ששים ימים ממועד מסירת ההתראה תימסר לו הודעה על כוונת חיוב. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> זה מה שהתכוונת אליו שבעצם יש פה מנגנון של זה? זה לא בדיוק התרעה. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> אז הוא כותב והתרה בו ובדרך כלל בעיצומים כספיים אנחנו מתכוונים ממש להתראה מינהלית. המשמעות של הסעיף הזה היא שבשנתיים הראשונות לתחילתו של החוק הזה על כל הפרה שהמנהל מזהה, הוא שולח התראה מינהלית ולא עיצום כספי. כיוון שיש פה אפשרות – אל"ף, להרגיל את השוק להוראות החדשות, זה סעיף שקיים גם בדברי חקיקה אחרים, שמאפשר לנו להרגיל את השוק להוראות שחלות עליו, ובי"ת, כיוון שהדיווח ממילא, הבנתי שמתייחס, יתחיל רק מעוד שנתיים למעשה- - << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> נושא הזמנים פה הוא קריטי. כתוב פה עד תום שנתיים מהמועד האמור, שרגע נשאלת השאלה, מהו המועד האמור, זאת אומרת האם זה שנתיים מיום ההפרה, או שנתיים מהכניסה של החוק? << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> מיום תחילתו של חוק זה. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> אבל אז השנתיים האלה לא משמעותיות. הוראת מעבר הזאת היא על שנתיים שבהן אין כלום. זאת אומרת אנחנו מתחילים את הספירה בעצם של השנתיים גרייס לתת לשוק להתארגן על עצמו, מהיום שבו החברות צריכות לתת את הדוח שזה מרס 28'. משם מתחילים את השנתיים גרייס, כי לתת שנתיים גרייס על שנתיים שאף אחד לא עושה כלום ברמת הדיווח - זה לא נותן כלום. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> אז אל"ף, אפשר לכתוב מהמועד הראשון להעברת הדיווח. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אני רוצה להוסיף על זה שעכשיו בזה שהכנסנו את המנגנון של ההתראה, עד עכשיו הוא היה צריך רק לדרוש לתקן את ההפרה ולהתרות בו, אבל עכשיו גם בהתאם לסעיף ההפרה הנמשכת, ביחס לפרק ההתראה המינהלית, המשמעות גם תהיה, שאם נמסרה לו כבר התראה מינהלית, והוא ממשיך להפר, אז יראו בזה גם הפרה נמשכת, אז בעצם במצב הזה זה מחמיר את המצב שבו לא היינו מכניסים פרק של התראה מינהלית. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> זה לא מחמיר כיוון שעל כל הפרה שהמנהל היה מזהה אחרת, הוא היה מטיל עיצום כספי מלא. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> לא. אם סעיף 17 היה נשאר כמו שהוא היה בלי שנכניס אליו את הפרק של התראה המינהלית, אז לא היו רואים את זה לעניין- - << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> נכון, רק שהסעיף הזה היה סעיף סתום בלי סעיף הסמכות לתת התראה מנהלית. לא ברור מה המשמעות של התראה בהקשר הזה. אני אענה כמה דברים. דבר ראשון, באמת לא ברור מה המשמעות של התראה בסעיף 17, אם אין הסעיף שנותן סמכות לתת התראה מינהלית. בי"ת, אנחנו כן חושבים שיש ימד של חומרה יתרה במפר שקיבל התראה מינהלית וממשיך להפר. למה מצבו לא מורע? כיוון- - << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> מצבו מורע עכשיו אחרי שאת מבקשת להכניס את הפרק לעומת מה שהיה מלכתחילה כשאת אמרת הסעיף היה סתום. סתום, במובן הזה שהמנהל היה מבקש ממנו לתקן את ההפרה ומתרה בו אבל לא היה לזה באמת שיניים, לא היו רואים בזה אחר כך הפרה נמשכת. עכשיו בעיניי זה מוסיף על זה שצריך לפחות את המועד ולתת פה את השנתיים גרייס באמת מהמועד שבו צריכים להגיש את הדיווחים. אחרת אין פה באמת - יש פה תקופה קצרה ביותר. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אני אגיד שני דברים. אחת, צודקת. לעניין אחת ההפרות, השנתיים האלה היא פחות רלוונטית. יש בעצם שתי הפרות אפשריות: אחת זה אי הודעה, שזה רלוונטי בגלל שחובת ההודעה על חברות שכבר היום בתחולה, חובת ההודעה שלהם היא 180 יום מתחילתו של החוק, כלומר עד אמצע שנת 2026. זה בעצם רק רישום, אז לעניין הזה כן רלוונטי השנתיים. נכון מה שאמרה מיכל וגם מה שאת אמרת שלעניין הדיווח השנתיים בעצם אין להם משמעות. מבחינתנו אין בעיה להאריך את זה לארבע שנים. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> אפשר לכתוב או ארבע שנים, או שנתיים בתקופה שמיום תחילתו של חוק זה, עד תום שנתיים מהמועד הראשון הקבוע להעברת הדיווח, או משהו כזה, אלא אם כן זה – כאילו, אם אתם מעדיפים ארבע שנים זה גם בסדר. אני כן אגיד אבל שהכלי של התראה מינהלית הוא לא רלוונטי רק ביחס להפרות בארבע שנים האלה, ולכן אם אנחנו מורידים את הסימן של התראה מינהלית, אז אחרי ארבע שנים אין סמכות לתת התראה מינהלית ואז הרענו את מצבם של המפוקחים. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> בסדר, אף אחד לא מדבר על להוריד, אבל אני אומרת בהינתן זה שהסימן הזה לא נכלל מלכתחילה בהצעת החוק הממשלתית, וכעת אתם מבקשים להוסיפו, יש פה אלמנט של החמרה ביחס למה שקיים, ואני חושבת שכן צריך. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> אין בעיה לדבר על מועד ארוך יותר. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> שנתיים ממועד העברת הדיווח זה יותר מארבע שנים. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> זה ארבע שנים ושלושה חודשים. זה האמת שזה יכול להיות גם פחות, הקרבה למועד הדיווח. אני חושב שארבע שנים יהיה יותר- - << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> מהמועד האחרון להעברת הדיווח. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אני חושב שארבע שנים ייתן יותר ודאות. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> בהתראה המנהלית החדשה, כמה זמן התראה יש לחברה מהרגע שהיא מבינה או מקבלת איזושהי התראה שהיא בהפרעה ועד שיש אלמנט של פרסום? של ההתראה המנהלית. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> אין חובת פרסום של התראה מינהלית. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> לא הקראת משהו, שהמנהל יפרסם? << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> זה על עיצומים כספיים. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> על עיצומים כספיים יש, זה היה כב, כג, מה שהיה שם, אבל על העיצום המנהלי אין חובת פרסום? זאת אומרת העולם יודע שיצאה? בסעיף 17 כמו שהוא כרגע, אין פרסום של הכוונה להוציא חיוב מן הסתם, זה בדיוק העניין, אבל בהתראה מנהלית גם אין, אין פרסום של התראה מינהלית? << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> לא קבוע פה בחוק חובת פרסום של החלטות הממונה על עבירות מינהליות. יש חובת פרסום על הטלת עיצום כספי, ושוב אנחנו מדגישים, הטלת עיצום כספי ולא כל מנגנון אכיפה חלופית ולא כל מנגנון אכיפה מנהלית, סליחה, ויש לנו כאן את החובה לפרסם פרטים למפר עצמו במסגרת ההתראה המנהלית, כלומר- - << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> זה בסדר, לא כולא עלמא. לצורך העניין, בחלופה המקלה או המיטיבה שאתם רוצים להוסיף, אין בה אלמנט פרסומי. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> רק אם יש הפרה חוזרת או נמשכת, שאז כבר זה בעצם מעשה חדש. במקרה שבו המשכת להפר אחרי ההתראה המינהלית, אז יפורסם העיצום שהוטל עליך, כי בעצם יש- - << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> זה עיצום. עברנו מההתראה המינהלית לעיצומים. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> נכון. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> ואז אין חובת פרסום, אבל יש סמכות לפרסום? << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> לא, לא לפי החוק, אין סמכות לפרסם. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> רגע, יש פרסום או אין פרסום? << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> אין פרסום על התראות מנהליות. שוב, אני לא אומרת שזה לא קיים בחקיקה אחרת, אבל כאן בחוק הזה, כפי שכתבנו, אין. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> כשאת אומרת שאין חובה, זה משאיר פתח. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> נראה לי שההחלטה שהתקבלה זה להאריך את זה לארבע שנים, במקום שנתיים. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> כן. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> ממשיך. פרק ז', הוראות שונות. אני נמצא בסעיף 18 אצלכם, ביצוע ותקנות. (א) שר האוצר ממונה על ביצוע חוק זה. (ב) שר האוצר רשאי לקבוע בתקנות הוראות בעניינים אלה, ובלבד שלא יקבע הוראות שסותרות את הכללים, שההוראות שקבע יעמדו באמות מידה בינלאומיות לעניין משטר המס הקבוע בכללים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא. תפרט את הכללים. << דובר_המשך >> רוני גנוד: << דובר_המשך >> הכללים מפורטים, הם נמצאים בתוספת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תפרט את הכללים. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> זה קצת מתכתב עם סעיף הפרשנות. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אתם מדברים על הסיפה או על הכללים? << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> הסיפה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה סוג של ערבוב שלא מבינים ממנו שום דבר. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> הכללים זה משהו מוגדר, הם מתורגמים ונמצאים בתוספת, הם נמצאים שום. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תרשום שזה בכפוף לעמידה בכללים. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> נראה לי שזה מה שכתוב. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אפשר להשאיר את זה לקבוע בתקנות הוראות בעניינים אלה. לא צריך את בלבד שלא יקבע הוראות שסותרות את הכללים וההוראות יעמדו. בסופו של דבר אתם נמצאים שם ונותנים את הייעוץ המשפטי ואתם יודעים מה סותר ולא סותר. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אין בעיה משפטית ששר האוצר יקבע הוראות שסותרות את הכללים אם לא כותבים את זה. ברמה העקרונית המשפטית אין מניעה משפטית ששר האוצר יקבע- - << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> רק שזה לא עולה בקנה אחד עם כל החקיקה הזו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> השר החליט שהוא רוצה לקבוע תקנות בהתאם לכללים. מותר לו להחליט. אתה לא יכול לקטום בעיניי את הסמכות של שר האוצר בנושא הזה. אם הוא רוצה להחליט שהוא זה, אז בסדר, אז זה גם מותר לו להחליט. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> מותר לו להחליט. צריך לעשות שינוי חקיקה כדי להחליט את זה, כי אנחנו משנים את- - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה הייעוץ המשפטי שלו יגיד. << דובר_המשך >> רוני גנוד: << דובר_המשך >> זה שינוי חקיקה שצריך להיות בחקיקה ראשית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא מאמין בלהגדיר סמכויות של שר בצורה כזאת. לשר יש סמכויות. << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> בסוף פה זה מקום שאנחנו פשוט רוצים שהכנסת יגבילו את שיקול הדעת של שר האוצר. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אפשר להוסיף באישור ועדת הכספים והכנסת תגביל את שיקול הדעת של שר האוצר. << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> אנחנו חושבים שמחוקק לא צריך לאפשר לשר האוצר שיש לו איזושהי מדיניות פוליטית מסוימת, לקבוע פה הוראות שסותרות את הכללים, כי המטרה- - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> קודם כל יש לנו בעיה בתפיסת עולם. כי שר אוצר, מה לעשות, הוא איש פוליטי, ואם הוא מחליט –אז תעשה באישור ועדת כספים, ואז ועדת כספים חזקה עליה שתדע לתת את האיזונים כמו שהיא עושה לא פעם אחת ולא פעמיים. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> זאת החלטה שלכם, של הכנסת, אתם מגבילים, או ברצותכם משחררים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שזה יהיה באישור ועדת כספים בלי הדבר הזה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> האמת שיש בזה היגיון. כלומר, סביר להניח ששר האוצר לא יקבע כללים שיסתרו את אמות מידע הבינלאומיות. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> לגבי הסיפה זה משהו שקבוע בחוק עידוד, שמדברים עליו שם. פסקה (1). הוראות לעניין חישוב המס המקומי המשני שיוטל על ישות משתפפת ישראלית לפי סעיף 4, ובכלל זה לעניין מתן האפשרות לבחור בין כמה חלופות לעניין אופן חישוב המס המשלים או הדיווח עליו. בעצם זה הוראות שמדברות על איך לחשב את המס ברמה טכנית, וגם הכללים כוללים בתוכם כל מיני בחירות שהישויות יכולות לבחור. כדי לאפשר להם את הבחירות האלה, זה הקלות, ובעצם לאפשר את הבחירות האלה, שיאפשרו הקלה לחישוב המס המשלים. נמלי מבטחים, סייף הרבור וכל מיני דברים מהסוג הזה, אז צריך את הסעיף הזה, שנותן את הסמכות לשר, באישור הכספים כמובן, לא שכחנו את זה. סעיף קטן (2) פטור מדיווח לפי סעיף 5 כולו או חלקו מתשלום מס מקומי משלים לפי סעיף 9 כולו או חלקו כאמור בסעיף 8.2 לכללים. אז זה גם מדבר על סייף הרבור, על נמלי מבטחים, בעצם כל מיני הוראות ש –OECD מפרסם ויפרסם שמאפשרות הקלה לחברות בחישוב המס המשלים, המס המקומי המשלים. מפחיתות מהם נטל בירוקרטי ודברים מהסוג הזה, ובעצם את הדברים האלה, בגלל שהם לא נמצאים כולם בכללים, אז יצטרכו לבוא לוועדה פה ולקבל את האישור שלה כדי לתקן אותם. זה עוד איזו סמכות שמוקנית לשר, ואופן המרת המטבע של מדינה אחת למטבע של מדינה אחרת, לשם חישוב המס המקומי המשלים את תשלומו. זה גם איזושהי סמכות לשר לתת הוראות טכניות של מתי ואיך לתרגם את המטבע, לפי איזה שערים, לפי איזה מועדים ודברים מהסוג הזה, גם כן הוראות שיאפשרו לחשב את המס המקומי בצורה שתואמת את כללי הגלוב, באישור ועד הכספים של הכנסת. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> אני רק אגיד שאנחנו מוטרדים לא מהמהות.. כמובן, אנחנו חושבים שהסמכות הזאת היא קריטית וחשובה וצריך את כל סייף הרבורים וכל מה ש-OECD נתן להפנים גם בישראל והדרך היא כמובן בתקנות, כמו שאתם מציעים, ונכון שהכנסת – קטונו מלהגיד לכנסת איך לפקח מן הסתם. הבעיה היא בעיה של לוחות זמנים. בגלל שהגענו למצב שאנחנו מחוקקים את החוק הזה שבוע לפני כניסה של שנת המס, ואנחנו צריכים שהתקנות האלה וההפנמה של כל הסייף הרבורים תהיה במקביל, החשש שלנו זה שעכשיו תהליך תקינת התקנות יהיה עכשיו, לא יודעת, חצי שנה, שנה, יחליטו לעשות את התקנות רק ב-2027. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אפשר לקבוע סעיף התקנת תקנות ראשונות? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אפשר לקבוע כל עוד הוא לא ידחה את התחולה. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> התקנות ייכנסו בדיעבד כי זה הקלה, נכון? הם ייכנסו על 26' גם אם הם ייכנסו במרץ. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> יש לכם כבר טיוטות של התקנות? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> לא, אני אסביר גם למה. יש סייף הרבורים מאוד מאוד משמעותיים שנידונים כרגע ב-OECD, ואין עליהם עדיין החלטה סופית של איך הם יהיו, ולכן אין טעם להביא תקנות שבסוף לא יהיו רלוונטיות, ולכן אנחנו מבינים את הצורך. אנחנו בעיקרון, כמו שאמרו פה, הדיווח הראשון יהיה במרץ 2028. התקנות לא יידחו עד אז. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> אז אולי שווה להגיד שבתוך שנה מהחוק או משהו שאנחנו נדע שאנחנו בתוך איזה שהם לוחות זמנים שיש תקנות. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> זה צריך להיות פחות מזה כי זה בסוף משפיע על הדוחות. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> על 26', שנדע לחשב את 26'. הרי אנחנו מתחילים את החישובים בסוף שנת המס. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אפשר להכניס סעיף שקובע חצי שנה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> השאלה אם זה ריאלי מבחינת מה שאתם מבינים וצופים שיהיה. << אורח >> הדר רצון: << אורח >> נכון להיום למשל אם אני מדברת על הסייף הרבורים אז אני יכולה לחוקק את CBCR סייף הרבור, וה-OECD עובד עכשיו על סייף הרבור, אז אם אני אומרת שאני יכולה לחוקק את זה תוך חצי שנה והם יפרסמו סייף הרבור נוסף בעוד פרק זמן, אני רוצה לתת גם אותו. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> ברור, התקנות יצטרכו לעדכן אותם כל הזמן. השאלה היא מה קורה במצב שבו אנחנו מגיעים - שאנחנו עכשיו, דצמבר 26', ועוד אין שום תקנות ואנחנו צריכים להבין שהסייף הרבור מוחל ואיך בישראל. << אורח >> אופיר לוי: << אורח >> זה גם בעייתי ברמה הדיווחית, כי חברות בעיקר ציבוריות מדווחות ברמה הרבעונית. יכול להיות שה-CBCR סייף הרבור שדיברת עליו חל, הם לא צפויים להיות בחבות מס פה וכרגע הם- - << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> לפחות טיוטות שאנחנו נוכל להתחיל לחשב לפי הטיוטות ואז תתקנו אותן ככל שבאמת ייכנסו עוד. שוב, לא מדברים על עוד שלושה חודשים, כי ברור שיהיו שינויים ותיקונים עכשיו כשזה נכנס אצל כל המדינות, אבל לפחות משהו שנותן לנו אופק לזה שהתקנות יותקנו בתוך שנת המס. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> קשה לנו להתחייב באמת בגלל שזה לא תלוי בנו. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> למה זה לא תלוי בכם? אם OECD עוד לא עשה איזשהו שינוי מהותי, והגענו לנובמבר 26', שיהיה לכם כבר נוסח על פי הקיים, כאילו משהו. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> נובמבר 26' זה תאריך שנראה לי שאנחנו נוכל לעמוד בו. הוועדות עובדות כל הזמן, כל הזמן, ונותנות את האישור שלהם על כל תקנות. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> ועדיין רוני כדאי לא להגיע עד חודש נובמבר. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> ברור. במקרה אנחנו יושבים מהצד הזה והם יושבים מהצד השני. עוד הארכנו את זה בארבע שנים. אנחנו כולנו פה באותו צד ואנחנו נרצה להתקין את התקנות כמה שיותר מהר. באמת אנחנו לא יודעים עדיין לגמרי איך אפשר לעצב את התקנות בצורה הכי טובה לאור השינויים הגדולים, שאולי יהיו- - << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> בתוך השנה הקרובה משהו יצטרך לצאת גם אם נעדכן אותו אחר כך עוד פעם. משהו. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> עד נובמבר זה משהו שאני חושב שאנחנו נוכל לעמוד בו. זה סעיף של תקנות ראשונות. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> יהיו תקנות ראשונות? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> מבחינתנו עד נובמבר אפשר להביא תקנות ראשונות. ישתנה ב-26'. דובר: לא בטוח שהוא ישתנה ב-26' כי OECD זה מנגנון כבד. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> בכל מקרה אני רגע אגיד משהו. אנחנו חווינו את השיחה הזאת הרי גם לגבי החוק הזה. כולנו באותו צד וכולנו רוצים אותו. גם את החוק הזה כולנו רצינו. רצינו לשלם פה, לא רצינו לשלם באירופה או בכל מקום אחר, ועדיין הגענו ל-24.12 כי הטיוטות לקח להם זמן, אז אנחנו אומרים, בסדר, תכינו מחר, בינואר 26' תכינו את הטיוטות לפי הסייף הרבורים הקיימים, בשביל שזה יהיה לנו לכולנו בנצור, וכשיגיע, אם OECD ישנו במרס אז נשנה בהתאם, אבל אם לא אז תעבירו לנו משהו שנוכל להתחיל לחשב גם רבעונית, לפחות המדווחות הציבוריות זה קריטי, או לפחות טיוטות שעל פי הטיוטות או התזכירים, נדע להתחשב, משהו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יולי. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> אגב אפשרות נוספת היא הרי בסוף זה כמו שאנחנו מפנים לכללים, הדבר הזה קיים בכללים, לעניין הסייף הרבור של CBCR, יש לך גיידנס- - << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> לא, הוא לא קיים בכללים. זה לא בכללים. הכללים רק ב-8.2 אומרים שיהיה סייף הרבור. זה נמצא בפרשנויות. << דובר_המשך >> יובל ויינר: << דובר_המשך >> אבל איך ימצאו את זה בסוף? יש גיידנס שפורסם. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> לא, פרסמו את זה בחקיקה וגם אנחנו נצטרך לפרסם את זה. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> אני רגע אשאל אתכם. אם לצורך העניין, OECD, הגענו לפברואר, מרס, והוא לא פרסם בינתיים, עוד לא החליט, כי המנגנון קשה וכבד כמו שאמר חברי. לא עדיף לפרסם איזה שהן תקנות, מקסימום לתקן אותן שוב או לשנות? הרי זה בסמכות השר ובאישור הוועדה. זה לא חקיקה ראשית, זה לא שלוש קריאות. אז אחר כך יפרסמו OECD, תתקנו את זה בנובמבר. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אני חושב ש-1 ליולי זה משהו שאנחנו יכולים להתחייב עליו. אם יהיו שינויים אז נצטרך איכשהו להביא- - << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> וזה מתייחס לכל הפסקאות? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> לא, רק לפסקה (2). << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אז אנחנו נכניס סעיף שאומר שתקנות ראשונות לפי סעיף 18ב2 יוגש לאישור ועדת הכספים לא יאוחר מיום 1.7.26. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> לנו רק בעיה אחת עם סייף הרבור אחד שלפיו אנחנו צריכים להתחיל לחשב ממש בינואר, ממש עכשיו, שזה הטרנזישנל CBCR Safe Harbor. אותו ממש צריך לדעת כלומר יולי זה מאוחר אז מה אנחנו עושים ספציפית עם זה? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> זה סייף הרבור שיכול להיות שהוא ישתנה גם לגבי 26'. << אורח >> הדר רצון: << אורח >> אבל את CBCR מתי אתם מגישים? הרי זה דוח שגם ככה אתה מגיש אותו וגם ככה אתה צריך לדעת לגביו את הנתונים. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> נכון, אבל החברה עושה הפרשות מס רבעוניות. זאת אומרת היא אמורה לתת לבעלי מניות של הדיווחים, לבורסה וכן הלאה, היא עושה איזשהו תחשיב. בעצם המצב כרגע, אם אין את הסייף הרבורס, היא נאלצת לעשות תחשיב גלוב מלא. << דובר_המשך >> הדר רצון: << דובר_המשך >> אבל אם אתה יודע, לפי הישיבה שקבענו היום שהמטרה של מדינת ישראל זה לחוקק- - << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> לכן זה הבדל. אם יש תזכיר בחוץ באוויר שכבר קובע, גם אם הוא עוד לא עבר, גם אם הוא עכשיו יש לו שלושה חודשים לתגובה, אז אפשר להסתמך עליו, כי זה כבר אמירה מנהלית שזה הכיוון. << אורח >> הדר רצון: << אורח >> אני רוצה לומר עוד משהו. סייף הרבור כביכול לא אמור לייצר תוצאת מס שונה משמעותית מאם האפקטיב טקס רייט שלך הוא מעל 15%, זאת אומרת גם אם חברות יצטרכו לעשות איזושהי הפרשה למס, זה יכול להיות רק במקרה שיש איזשהו הפרש בין CBCR סייף הרבור לבין האפקטיב טקס רייט שלהם של 15%. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> יכולים להיווצר. << אורח >> הדר רצון: << אורח >> לרוב זה לא אמור לקרות, והדיוק, זאת אומרת בגלל זה גם OECD עושה דיוקים על זה, כי הוא מבין שיכול להיות שיש שם איזשהו פער שהם רוצים לצמצם אותו. אז גם אם יש איזשהו פער, הוא לא אמור להיות משמעותי בקנה מידה כזה שעכשיו חברה מסוימת שמפרסמת דוחות רבעוניים, ההשפעה עליה תהיה כל כך מהותית. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> בסוף החישוב הוא שונה, בסוף החישוב הוא שונה. אני מבין מה שאת אומרת לגבי הפערים כאלה ואחרים. << אורח >> הדר רצון: << אורח >> זה לא זה ממש לא דרמטי? אם זה היה דרמטי, לא היו עושים על זה סייף הרבור. המטרה של הסייף הרבור זה לא לתת מגן מס לחברות האלה. פשוט הציות שלהם והדיווחים שהם יצטרכו להגיש, הם יותר פשוטים, כי זה מבוסס על דוח שכבר קיים להם. לא אמור להיות הפרש כזה גדול. חשיפה היא לא גדולה. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אני ממשיך. סעיף 19. תקופה דיווח מיוחדת. דיברנו על זה בהתחלה בהגדרות. המנהל רשאי לבקשת ישות משתתפת ישראלית או לבקשת ישות מייצגת. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> סליחה, אני מחזירה אתכם אחורה לעוד שנייה אחת. ובתוך שנה זה לא ריאלי לעשות את זה? 1.7 זה הזמן הריאלי הראשון שאתם חושבים שאתם יכולים לעמוד בו? לגבי תקנות ראשונות לפי פסקה (2). שנה מיום התחילה. סליחה, חצי שנה מתוך, שזה כאילו יגיע באחד ביוני ואז יהיה לנו מספיק זמן. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> 1.6 זה חמישה חודשים. 1.7 זה חצי שנה. אפשר 30.6. אני חושב שזה נופל בשבת. לפי החוק יידחה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מדברים על 5 דקות על 30.6, 1.7. << דובר_המשך >> רוני גנוד: << דובר_המשך >> צודק. 19. המנהל רשאי לבקשת ישות משתתפת ישראלית או לבקשת ישות מייצגת בשם כלל הישויות באותה קבוצה רב-לאומית בישראל, לקבוע ששנת המס לעניין חישוב המס המקומי המשלים והדיווח תהיה תקופה של 12 חודשים רצופים, שתחילתה במועד אחר מ-1.1, שקבע המנהל. כלומר, המנהל יוכל פה, אם החברות רוצות, יש לנו מספר חברות בישראל, שכל חברה שיש להם תקופת דיווח אחרת, והם רוצות שלעניין חישוב המס פה תקופת הדיווח שלהם תהיה אחידה, הם רוצים לאחד את תקופת הדיווח ולקבוע- - << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> איך זה מתכתב עם הסעיפים הקודמים שדיברו על שנת כספים, על תקופת דיווח? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> חלק מזה שזה נועד לזה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> למה צריך לומר בשם כלל הישויות באותה קבוצה? היא לא ממילא צריכה? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> מה שאנחנו התכוונו פה זה שהבקשה לשנות את השנה תהיה שתחול על כל הישויות, כלומר שכל הישויות השנה שלהם תהיה אחידה, ולכן כתבנו בשם כל הישויות. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> זה קצת מעלה שאלה האם במקומות אחרים זה לא צריך להיות בשם כלל הישויות, ואולי צריך לנסח את זה אחרת. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אוקיי. אמרנו שהישות המייצגת תגיש דיווח, ותשלם עבור הישויות האחרות, ולכן כל המקרים האחרים שאני מצליח לחשוב עליהם זה מקרים של דיווח ותשלום והודעה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אבל היא תמיד פועלת בשם כלל - היא מייצגת. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אפשר לחשוב על זה ניסוחית. מבחינה מהותית- - << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אפשר להוריד את בשם כלל הישויות, אבל להגיד שבעצם אם נקבעה תקופת דיווח מיוחדת, היא תחול על כלל, להבהיר שהיא תחול על כלל הישויות. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אוקיי. נסתכל על זה, בסדר. מהותית מה שחשוב להבין זה שהבקשה פה היא מוגשת על כלל הישויות. השינוי בשנה תהיה על כל הישויות. על כלל ועל דעת. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> איך זה מתכתב עם 4ד? יש לזה אימפקט על זה, על העניין של התקינה? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אם קבוצת ישיות משתתפות, רוצות ששנת הכספים תהיה אותה שנת כספים, אז הם צריכים לשנות את שנת הכספים שלהם והם יצטרכו לבקש אם הם ירצו שהחישוב יהיה חישוב אחר משנת המס בפקודת מס הכנסה, הם יצטרכו לבקש את זה מהמנהל. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> אבל ב-4ד אתה אומר לצורך העניין בתקינה הישראלית, אתה אומר שהוא גם לא משנה באמריקאית, שנת הכספים זהה לשנת הכספים של הדוחות המאוחדים, אז לצורך העניין, נגיד והמצב הוא לא, וביקשתי כאן באמצעות המנגנון הזה להתאים את זה, אז כביכול אני נכנס- - << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אתה צריך גם שהדוחות הכספיים שלך, ששנת הכספים שלהם יהיו אותה שנת כספים. זה פשוט ימנע מצב שאתה מדווח, מאחד דוחות באותה שנה כספים, ול-QDMTT אתה תעשה שנת כספים אחרת. זה כאילו יסדר לך את הקבוצה. סעיף 20. טפסים. הוראות סעיף 240ב(א) לפקודה יחולו לעניין טפסים שיקבע המנהל לפי חוק זה. בעצם מה שהסעיף הזה אומר זה שהמנהל לא צריך לפרסם את הטפסים ברשומות. הוא מפרסם אותם בדרך שהוא מפרסם את כל הטפסים האחרים שלו. סעיף 21. תיקון התוספת. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> סליחה, לגבי סעיף 20. איך זה מוסיף על מה שכבר ממילא נקבע בסמכויות הכלליות שביקשתם להחיל? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אני חושב שהסעיף הזה לא נמצא בסמכויות הכלליות שביקשנו להחיל. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> לא הפנינו באופן ספציפי ל-240ב(א). << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> הסעיף הזה מה שהוא אומר זה שהטפסים, טפסים שהמנהל מפרסם כמו כל הטפסים האחרים שהוא מפרסם, דיווחים, כל הדברים האחרים, לא צריכים להיות מפורסמים ברשומות, אלא המנהל מפרסם אותם וזה מספיק. זה בעצם מה שהסעיף אומר. זה להיות קוהרנטי עם האופן שבו המנהל פועל בכל המערכים האחרים של המס. סעיף 21. תיקון התוספת. שר האוצר רשאי בצו לשנות את התוספת. אושר עדכון של הכללים בידי ארגון OECD, ישנה שר האוצר את התוספת בצו בהתאם לכללים העדכניים שאושרו כאמור. בעצם יש פה סמכות רשות וסמכות חובה. סמכות רשות זה ששר האוצר יכול לשנות את התוספת לפי הרצון שלו, וסמכות החובה זה שאם הכללים מעודכנים, אז הוא צריך לשנות את התוספת ולעדכן אותם לפי הכללים המעודכנים, כלומר הכללים החדשים ש-OECD מפרסם. הוועדה, היה לנו דיון על זה בדיון הראשון, הוועדה רוצה שיהיה אישור ועדת כספים. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> גם של הראשון וגם השני? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> הראשון, אני מבין את הוועדה. בשני זה משהו טכני לגמרי, אז אישור ועדת כספים בשניהם? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בשני המצבים. << דובר_המשך >> רוני גנוד: << דובר_המשך >> חבל על הזמן של הוועדה, היקר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> וואלה, וואלה. << דובר_המשך >> רוני גנוד: << דובר_המשך >> אני מקבל את ההערה. << אורח >> אופיר לוי: << אורח >> למה צריך את המשפט הראשון בעצם? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> סיטואציה של טעות שבה תוספת יש בה טעות בתרגום שצריך לשנות אותה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> האם אתה חושב שעשית טעות בתרגום? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אני לא חושב שעשיתי טעות אבל אני מכיר במגבלותיי, ואני מניח שיכולה להיות סיטואציות שבה עשיתי טעות. << אורח >> אופיר לוי: << אורח >> רוני, למה צריך את המשפט הראשון? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> המשפט הראשון זה לטעות. כלומר, לא התקינו את הכללים, לא היה תרגום, לא היה- - << אורח >> אופיר לוי: << אורח >> זאת אומרת, השינוי רק בגלל טעות בתרגום. אתה לא רוצה לרשום את זה? בשל טעות בתרגום? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> ברגע שיש אישור ועדת כספים אז אין לי צורך לרשום כלום. לא לגבי החלק הראשון. אני מאמין ויודע שוועדת הכספים לא תיתן לתקן משהו שהוא לא כמו הכללים. << אורח >> אופיר לוי: << אורח >> לא מדבר על זה, אני מדבר על סיטואציה שבה לא מתקיים החלק השני, כלומר לא אושר עדכון של הכללים על ידי ה-OECD, אלא שר האוצר, לפי החלק הראשון, מחליט שהוא רוצה לתקן את הכללים. זה יהיה רק לשיטתך רק בגלל טעות בתרגום. אז למה לא לרשום את זה לגבי החלק הראשון? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אין צורך לרשום שטעות בתרגום, שר האוצר רשאי לתקן מה שהוא רוצה. פה הוועדה תחליט אם זה נכון או לא נכון וככה אנחנו מתקדמים וככה אנחנו עושים ולא כל דבר צריך לרשום. << דובר_המשך >> אופיר לוי: << דובר_המשך >> אבל הסמכות של הוועדה לא כתובה בחלק הראשון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוועדה יש לה סמכות שיורית. היא לוקחת לעצמה כל סמכות שלא כתוב במפורש שאין לה. כמעט כמו בג"ץ. << דובר_המשך >> אופיר לוי: << דובר_המשך >> כלומר זה ברור שאם יהיה שינוי בתוספת שלא בגלל עדכון של הכללים על ידי OECD, זה צריך להיות מובא בפני הוועדה? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> כן, זה אישור ועדת כספים. אישור ועדת הכספים יחול בעצם על שני החלקים של המשפט. תיקונים עקיפים. סעיף 22. פקודת מס הכנסה בסעיף 32(7). בסופו יבוא או כמס מקומי משלים כהגדרתו בחוק מס חברות מזערי בקבוצה רב-לאומית התשפ"ו-2025. בעצם הסעיף הזה נועד למנוע מצב שבו המס הזה מנוכה כהוצאה. תיקון חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, סעיף 23. בחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, בתוספת הראשונה בפרט 23 יבוא: 12. החלטה של המנהל לפי פרק ו' לחוק מס חברות מינימלי בקבוצה רב-לאומית, התשפ"ו-2025. בעצם זה מכניס את החוק הזה לתחולה של בית משפט לעניינים מינהליים. אני ממשיך. פרק ט'. תחילה, תחולה והוראות מעבר. סעיף 24. תחילתו של חוק זה ביום י"ב בטבת התשפ"ו, 1.1.26, בפרק זה יום התחילה, הוא יחול לגבי הכנסותיה של ישות משתתפת ישראלית החל משנת המס שהחלה ביום התחילה או לאחריו. אני אסביר פה. בעצם החוק חל מ-1.1.26. כלומר החובות לרישום חלות מתחילות להיספר, החובות להודעה בעצם, להודעה של רישום חברה מתחילות להיספר מאותו מועד, אבל כדי לא להחיל את החוק באופן רטרואקטיבי, יש חברות שיש להן שנת מס מיוחדת, ובעצם שנת המס שלהם מתחילה אחרי 1.1.26, נניח ב-1.4.26. לחברות האלה לעניין הדיווח, זה יחול משנת המס שהחלה ב-1.4.26, שזה בעצם שנת המס שהחלה ביום התחילה או לאחריו, כלומר, לאחריו. הוראות מעבר. 25. על אף האמור בסעיף 8א, ישות משתתפת ישראלית שהכללים חלים לגביה ביום התחילה, תמסור למנהל הודעה כאמור באותו סעיף, בתוך 180 יום מיום התחילה. אני מזכיר, בסעיף 8א המועד להגשת ההודעה זה תשעים יום מהיום שהפכה לישות שהיא בתחולה של הסעיף. בעצם פה הסעיף הזה אומר, שאם יש לי כבר ישות משתתפת, שנמצאת בתחולה, אז זה יחול מ-1.1.26, ויינתן לה תקופה יותר ארוכה של 180 יום שבתקופה הזאת היא תוכל להירשם בטופס ייעודי שרשות המיסים אמורה- - << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> הטופס הזה קיים? עוד לא. ואתם בטוחים שלוחות הזמנים פה הם ריאליים? אתם לא רוצים לאפשר קצת יותר זמן כדי לא להגיע- - << אורח >> הדר רצון: << אורח >> אם אנחנו לא נספיק אנחנו מן הסתם נפרסם- - << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אבל אנחנו נמצאים בתוך הוראת מעבר בחוק, אז אם יש חשש שלא תספיקו אז בואו נאריך את מניין הימים. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> גם לנו לוקח זמן למלא. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> הוצע פה רעיון. במקום לקשור את התחולה ליום התחילה אלא לעשות שהתחולה תהיה 180 יום מיום פרסום הטופס. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> איך נדע מתי מפורסם הטופס? כי אתה פה מחיל- - << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אני מציע, כדי שרשות המסים תוכל לעמוד בכל המטלות שלה, שהן רבות, להוסיף במקום 180 יום, להוסיף בעצם שמונה חודשים. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> איך הגענו לשמונה חודשים? שנה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> האירוע צריך להיות מהרגע שהטופס מפורסם. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אי אפשר, כי הטופס לא מפורסם ברשומות, אז זה לא מועד. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני חייב להגיד שאני טעיתי והם צדקו ופרסמו באותו יום שאמרו ביום ראשון, אבל קחו את זה באופן חד פעמי. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> שנה. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> אם אפשר התייחסות רגע לשנייה לסעיף 24 רגע לפני שמתקדמים, בדיון הראשון העלינו את ההצעה לאפשר למעשה לחברות שיבחרו בכך, אלקטיבית, לעשות בעצם, לשלם את המס על שנת 25' בישראל, כאפשרות בחירה, למעשה חלף תשלום המס בחו"ל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש התחייבות של כמה זמן הטופס יהיה? << אורח >> אבישי דינר: << אורח >> אנחנו תלויים בגוף- - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אעשה נורא פשוט. אתם רוצים שזה יהיה תוך שנה, הדיווח? מצוין. ובתנאי - 180 יום לפני יש טופס. אם אין טופס 180 יום לפני, זה יידחה. אתם לא יכולים לבוא ולהחזיק את כולם ככה. זה לא עובד ככה. אז תבטלי את הסעיף. לא, באמת אני אומר לך. אי אפשר ככה. אם הם לא נותנים לך דרך לדווח. הם צריכים לפרוטוקול. << אורח >> הדר רצון: << אורח >> הטופס שמדברים עליו זה טופס על רישום, על הודעה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לדעתי אתם בשבוע הבא יכולים להעלות אותו לאוויר כבר. << אורח >> הדר רצון: << אורח >> אני לא חושבת. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> הרצון שלכם להחיל סעיפים שמחילים הוראות וחובות וסמכויות לפקיד שומה ולמנהל, זו סמכות מאוד מאוד רחבה, אבל כשזה מגיע לחובה להעלות טופס שעל בסיסה- - << אורח >> הדר רצון: << אורח >> על פניו זה פחות מסובך. הטופס יעלה תוך שנה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, לא, לא, לא עובד. << דובר_המשך >> הדר רצון: << דובר_המשך >> מה שרציתי להגיד לגבי ההערה, שיהיה להם 180 יום אחרי פרסום הטופס, בגלל שהטופס עצמו, המטרה שלו זה רק רישום, זאת אומרת אתה יכול כבר עכשיו, קבוצה רב לאומית יכולה היום להחליט מי הישות המייצגת. היא לא תלויה בטופס בשביל להחליט מי הישות. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אתם ביקשתם פה שימלאו טופס. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> את לא רוצה טופס שישלחו לך במייל. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> מתי יהיה טופס? שאלה פשוטה. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> הוא כבר בעבודה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אתם כתבתם פה 180 ימים. זה באמת, אתם מגחיכים את הסיטואציה. << אורח >> אבישי דינר: << אורח >> נפעל- - << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> מתי יהיה טופס? << אורח >> אבישי דינר: << אורח >> אני לא יודע להבטיח כי זה לא תלוי בנו. << אורח >> הדר רצון: << אורח >> אפשר להתחייב תוך תשעה חודשים שיהיה טופס ואז הרישום יהיה עד תום השנה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> דיברתם על שמונה חודשים. למה עכשיו עלית? << אורח >> הדר רצון: << אורח >> חצי שנה מיום פרסום הטופס עד שהם צריכים לעשות. הבעיה שזה לא תלוי בנו, זה תלוי באנשים אחרים שטוענים שזה מאוד מסובך. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> גם סמכויות פקיד שונה לא תלויות בכם, הם תלויות בפקיד שומה. אפשר תוך שמונה חודשים? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> רשות המיסים, לפי מה שאני מבין פה, תתחייב תוך שמונה חודשים לפרסם טופס, הם בודקים את זה סופית עם מנהל רשות המיסים, תתקבל תשובה, ונראה לי אפשר להמשיך. דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> או-קיי. אז אנחנו חוזרים אחורה לתיקונים שכבר- - << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> רגע, סעיף 24, בבקשה. דיברנו על זה גם באחד הדיונים הראשונים, על האפשרות באופן וולונטרי, אלקטיבי לחברות או לקבוצות שיבחרו בכך, בעצם גם לגבי שנת 25' לבצע את - לגבי השנה, טרם השנה שבעצם אנחנו מדברים על ההחלה של QDMTT, של החוק, לבצע בעצם תשלום מס בישראל בגין אותה שנה, עוד פעם, לקבוצות שיבחרו בזה. << אורח >> אופיר לוי: << אורח >> לנו אין התנגדות. << אורח >> הדר רצון: << אורח >> אבל באיזה מערכות הם ידווחו את זה? איך הם ישלמו את המס? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> האמת שאם זה טופס, אז אולי זה גומר את האירוע. << אורח >> אופיר לוי: << אורח >> מיכאל, זה לא רק זה לא רק לדווח ולשלם, זה גם איכשהו, אני לא יודע איך אתם מתכוונים לעשות את זה, אבל זה צריך לזכות באיזושהי הכרה של OECD שזה מס שהוא קוליפייד ל-QDMTT. << אורח >> הדר רצון: << אורח >> שיהיה ברור שהמס הזה, אם חברה בוחרת לשלם מס בישראל על שנת 2025, זה לא קוליפייד, בסדר? זה יהיה מיסים, זה יהיה קובר טקסס. יש פה איזשהו עניין, קובר טקסס ככל הנראה זה כן יהיה, זה לא QDMTT וזה גם כמובן לא סייף הרבור QDMTT. << אורח >> אופיר לוי: << אורח >> המטרה שלא יהיה כפל מס. << דובר >> מיכאל אסולין: << דובר >> זה חברה שבוחרת עבור עצמה, עם הסיכונים שטמונים בזה כי נשאלנו על זה ואמרנו שבדקנו על OECD. זה לא קוואליפייד להחיל את זה רטרואקטיבית. ככל שחברה רואה בזה שזו הטבה עבור עצמה והיא רוצה לבחור בזה, לנו אין התנגדות. << אורח >> הדר רצון: << אורח >> זה גם לא אומר בהכרח שלא תהיה לה תוספת מס במדינה אחרת, בגלל האופן שבו עושים את החישוב וההבדל בין קובר טקסס ל-QDMTT. בדיפולט יכול להיות שתהיה לה תוספת מס. << דובר >> מיכאל אסולין: << דובר >> כמו שאמרנו, מדובר בהטבה שחברה רואה לנכון להחיל על עצמה בגלל לחסוך לעצמה פיזור מס, אין לנו התנגדות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר. אני ראיתי את הנוסח שהצעתם פה לגבי סעיף 3, של הפרשנות. זה לא נראה לי הנוסח הזה של הסעיף, ואני לא חושב שיש צורך בסעיף פרשנות פה. יש פה חוק, תפרשו את החוק, כפי שמפרשים חוקים אחרים. כל האמורפיות הזאת בזה היא לא מתאימה. אין פה חקיקה, ולכן, כמו שביקשנו בהתחלה, אני מבקש להוריד את הסעיף הזה של הפרשנות. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אז אנחנו חוזרים חזרה אחורה לעבור על התיקונים בעצם שנמצאים. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> איך רק סוגרים את הסוגיה הזאת? יתוסף תיקון לחקיקה? של האלקטיבי לשנה הקודמת. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> מה שמבוקש פה זה שהמס יחול באופן התנדבותי עבור חברות על שנת המס שלפני שנת המס 26'. שמתחילה לפני 1.1.26. זה בעצם הבקשה. זה משהו שלפי מה שאני מבין מיובל, זה משהו שהחברות ירצו בו. אנחנו, כמו שנאמר פה, זה לא קוואליפייד, כאילו לשנה הזאת זה לא ייחשב קוואליפייד ל-QDMTT. זה לא אומר שהם לא יצטרכו לשלם מס משלים במדינה אחרת. הם לא יקבלו, אין בעצם התחייבות שלנו שזה סייף הרבור, או יותר מזה, אנחנו יודעים שזה לא סייף הרבור כי זה פשוט לא עומד בתנאים. עדיין החברות מאיזושהי סיבה שאולי הן יכולות להסביר, היו רוצות להחיל את זה באופן רטרואקטיבי. << אורח >> אלכס זינגר: << אורח >> זה לא בהכרח טוב לחברות. טוב למדינת ישראל שהם גובים את המס. זה לא בהכרח הטבה. האם מדינת ישראל- - << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> לא, מה שמבוקש פה זה התנדבותי לגמרי. אנחנו לא מחילים מס באופן רטרואקטיבי. ולכן תנסו, תסבירו למה אתם רוצים להחיל על עצמכם מס באופן אלקטיבי, מה הסיבה? << אורח >> אלכס זינגר: << אורח >> כי בכל מקרה המס ישולם בחו"ל. בשנת 25', אם הם כפופים למס משלים, המס ישולם בחו"ל. אז במקום זה, חברה ישראלית יכולה לבחור, לעשות את החישוב ולשלם את המס כי זה יותר נוח להם בישראל בשנת 25' ולא לשלם את המס בחו"ל. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> מה זה משנה לה אם היא משלמת בחו"ל או בישראל? << אורח >> הדר רצון: << אורח >> אין לנו התנגדות שהחברה תבחר לשלם את המס במדינת ישראל. אנחנו לא יכולים לתת התחייבות לאיך מדינות אחרות יראו את המס שמשולם למדינת ישראל לצורך הגלוב, האם זה קובר טקסס, האם זה QDMTT, האם זה DMTT. אורח >> אלכס זינגר: << אורח >> אין שום בעיה, אין שום בעיה. רוב הסיכויים שהחישוב יהיה די דומה. << אורח >> הדר רצון: << אורח >> בסדר, בסדר. אנחנו רק אומרים. זה לא משהו שהוא- - << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אז אפשר לנסח בסעיף תחולה סעיף שמחיל את זה באופן רטרואקטיבי לבחירת - אנחנו לא מחילים מיסים רטרואקטיביים בישראל. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> למרות שצריך יהיה להבהיר שכאילו מבחינתכם זה לא משהו שמאפשר בעצם את- - << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אנחנו מבהירים את זה עכשיו לפרוטוקול. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אם אתה מנסח את זה. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> מבהירים את זה לפרוטוקול, אנחנו לא נכתוב את זה בסעיף עצמו. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> אני רק רוצה לציין, דיברנו על העתירה בנושא עיצום כספי, אז אחרי התייעצות, מבחינתנו הסעיפים מספיקים, כלומר הם קובעים את הסמכות לערער על החלטת עיצום כספי. ברגע שזה מופיע בתוספת לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, לא צריך לקבוע סעיף נוסף בנושא העתירה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> לא עתירה. ערעור. << אורח >> עטרת דור שפיגלמן: << אורח >> עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים על החלטות בדבר עיצום כספי, ברגע שזה קבוע לנו כפריט בתוספת ויש לנו את הסעיפים- - << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> איפה אנחנו עומדים מבחינת סעיף 24? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> כדי לעשות את מה שהחברות מבקשות צריך בסעיף 24 להוסיף עוד תחולה אלקטיבית לפני שנת 26'. אני יכול להציע נוסח אם רוצים. בעצם להוסיף לסעיף 24: (א). על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאית ישות משתתפת ישראלית לבחור שהחוק יחול גם לעניין הכנסותיה בשנת המס שהחלה לפני ל' הכסלו התשפ"ו, 31.12.25. << אורח >> אבישי דינר: << אורח >> מסר משע"מ, הם צופים שהם יעמדו ב-180, להעמיד טופס מקוון שניתן יהיה לרשום ולקבל מספר. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> סליחה, פספסתי רוני את הסעיף שהקראת. << אורח >> אבישי דינר: << אורח >> תוך חצי שנה הטופס יעמוד. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אנחנו נשארים בשנה. בתוך עמנו אנחנו חיים. << אורח >> אבישי דינר: << אורח >> המערכת מוכנה תוך 180, אתם תוכלו להשתמש בה במהלך החצי שנה שלאחר מכן. << מנהל >> (היו"ר נאור שירי, 11:40) << מנהל >> << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> להוסיף סעיף קטן (ב) בסעיף 24. על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאית ישות משתתפת ישראלית לבחור שהחוק יחול גם לעניין הכנסות בשנת המס, שהחלה לאחר, לא לפני, לאחר ל' בכסלו התשפ"ה, 31.12.24. כלומר שנת 25'. תיקנתם אותי. בהוראות השונות צריך להוסיף עוד סעיף. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> נחזור חזרה מההתחלה. נקריא את התיקונים. אני מתחילה מההתחלה. אני חוזרת חזרה לנוסח המתוקן שמופיע בפניכם, בעצם הסעיפים שתוקנו עד סעיף 9 שבו התחלנו היום. לקראת הישיבה מחר אנחנו נפיץ נוסח עם כל התיקונים שהתקבלו ביחס להצעת החוק. בסעיף 2, סעיף ההגדרות, הורדנו את ההתייחסות להגדרה של דברי ההסבר וההנחיות לכללים, וגם אחר אחר כך בהמשך הופיעו שוב הגדרות של דברי הסבר והנחיות, הן ירדו מהנוסח. נוספה הגדרה להחרגת הכנסה על בסיס פעילות ולמיזם משותף. בהגדרה של הכנסת גלוב, במקום הכנסת גלוב או הפסד גלוב יהיה הכנסה או הפסד גלוב, זה תואם את ההגדרות בסעיף 10 לכללים. בהגדרה של ישות משתתפת ישראלית, ירדו המילים תושבת ישראל או ישות משתתפת שהיא מוסד קבע בישראל, ובמקום זה ההגדרה קובעת, שמדובר בישות משתתפת או מיזם משותף שמיקומם בישראל נקבע בהתאם לסעיף 10.3 לכללים. בהגדרה של מס משלים לעניין קבוצה רב-לאומית בישראל, סכום המס שמחושב בהתאם לסעיף 5, לרבות סעיפים 6, 7, 9(1) ו-9(2). מבחינתכם אי אפשר פשוט לכתוב שמדובר בהתאם לסעיפים 5, 6, 7, 9(1) ו-9(2)? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אנחנו מעדיפים ככה כדי למנוע מצב שבו יגידו שזה הסעיפים היחידים שחלים ולא כל הכללים בהקשר של סעיף 5. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> נוספה הגדרה של עיוות מהותי שהוא בעצם עיוות השוואה מהותי, כהגדרתו בסעיף 10 לכללים, שהוא מתואם לדיווח מס מקומי משלים. תסבירו את הסיפה של מתואם לדיווח מס מקומי משלים. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> זה בעצם מענה לדיון שהיה אתמול, לגבי עיוות מהותי בסעיף שמדבר על תקני חשבונאות. בעצם הכללים קובעים עיוות השוואה מהותי כסכום של 75 מיליון יורו, ובקומנטרי לכללים נאמר שהסכום הזה הוא רלוונטי לכל הקבוצה. מה שאנחנו פה בעצם עושים, אנחנו כאילו יוצרים הגדרה חדשה שזה עיוות מהותי שמתכתבת עם אותה הגדרה, ואומרת זה אותה הגדרה, אבל צריך להתאים אותה לדיווח מס מקורי משלים, שההתאמה הזאת תהיה בהתאם לנסיבות הספציפיות של הקבוצה הרב-לאומית בישראל. דיברנו אתמול, מהותיות, מחזורים ועוד דברים אחרים, ואני מניח שגם רשות המיסים תפרסם על זה חוזר וגם OECD ימשיך וייתן פרשנויות לנושא. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> השאלה בעצם אם יצא איזשהו פרסום OECD, של אז הכוונה שזה אמור להיות מוחל לתוך הדבר הזה. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> כל עוד פרסום הזה הוא פרשנות אז זה הפרשנות של לאורה יפורש הדבר הזה. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> כאילו כרגע אין איזושהי אמירה ברורה בנושא, זאת אומרת ההתכתבות עם הסעיף היא כדי לשמור על איזשהו קונטקסט אבל במהות עדיין לא נוצר פה איזושהי, לא נוצרה שהיא אמירה ברורה. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> הנוצר אמירה ברורה כי לא הייתה אמירה ברורה גם מההתחלה, אבל נוצר קונטקסט, זה מה שביקשתם וזה מה שקיבלתם וזה גם נכון. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אנחנו בהגדרה של קבוצה רב-לאומית בישראל. כלל הישויות המשתתפות הישראליות שהן חלק מאותה קבוצה רב לאומית, ההגדרה של תושב ישראל ירדה, סעיף 3, פרשנות החוק, ירד. << אורח >> אופיר לוי: << אורח >> לגבי הדבר הזה, ההבנה שלנו שהסעיף יורד בגלל שהוועדה ביקשה, לא בגלל שרשות המיסים חושבת אחרת, וזה ברור כי אתם אלה שהבאתם את הסעיף הזה מלכתחילה, אז רק שזה ייאמר. << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> אנחנו לא רואים את זה כהסדר שלילי, כאילו זה יפורש בהתאם להוראות הסעיף. עמדת הוועדה היא שזה לא צריך להיות בחקיקה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> נכון. סעיף 4. ישות משתתפת ישראלית שהכללים חלים לגביה לפי סעיף 1.1 לכללים יוטל עליה בשנת המס גובה המס המשלים לעניין קבוצה רב-לאומית בישראל, שהיה מוטל באותה שנת מס על הישות המשתתפת הישראלית באותה קבוצה אילו הייתה הישות המשתתפת הישראלית היחידה באותה קבוצה, ובלבד שבחישוב המס המשלים כאמור לא תובא בחשבון החרגת הכנסה על בסיס פעילות, והכל בין שהיא הישות היחידה כאמור ובין שאינה ישות היחידה כאמור, בחוק זה מס משלים פרטני. בסעיף קטן (ב) ירדה תיבה שאומרת הישות המשתתפת הישראלית היחידה בקבוצה הרב לאומית בישראל, ובסיפה ובלבד שנבחרה ישות מייצגת לפי סעיף 5ב, ואותה ישות הגישה דיווח כאמור בסעיף 5ג. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> בעצם סעיף ב הוא מגלם במידה מסוימת שני שלבים. אולי אפילו קופץ שלב, ואולי שווה רגע לחשוב על יותר נכון לחלק אותו לשתי פאזות. מה הכוונה, סעיף ב כביכול אמור לבוא ולהגיד שחברה יכולה לעשות חישוב מס קבוצתי. אחרי זה, במידה שהיא עשתה את חישוב המס הקבוצתי, והיא חייבת אכן במס, אז המס צריך בעצם להתחלק, זאת אומרת יש כאן איזושהי קפיצה, כבר ישות משתתפת ישראלית שמוטל עליה מס משלים פרטני. רגע. קודם כל מתאפשר לי לעשות את החישוב ברמה קבוצתית. ראיתי את החישוב, יכול להיות שאני במס אפס אגב. ואם אני במס אפס, אז אני מניח שחלות עליי כל מיני חובות כאלה ואחרות דיווחיות, אבל אם אני לא במס אפס, אז המס למעשה מתפצל בין החברות. ישר מוטל עליה מס משלים ולהתחייב במס בגובה חלק יחסי, אבל אם אין לי חיוב במס בחלק יחסי, עשיתי חישוב, ואני הגעתי ל-17%, זאת אומרת עשיתי חישוב קבוצתי ואני ב-17% מס. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> הסעיף מתכתב עם סעיף קטן (ג), שאומר בדיוק את מה שאתה אומר. צריך לחשב את המס המשלים ואז מחלקים את זה באופן יחסי. אם אין לך מס לתשלום אז אתה לא צריך לשלם מס. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> אבל אין כאן איזושהי אמירה שאני יכול לעשות חישוב ברמה קבוצתית, זאת אומרת ישר- - << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> החישוב ברמה קבוצתית היא לפי סעיף ג, אם אתה בוחר ישות מייצגת, והישות המייצגת הזאת הגישה דיווח. נראה לנו שזה ברור ככה. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> אבל ג מדבר כבר על החלק היחסי במס המשלים. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> נכון. ב אומר שהחלק יחסי ממש משלים ומפנה לסעיף ג' שבעצם סעיף ג' עושה את החישוב. המס המשלים זה הגדרה, מס משלים. שזה חישוב לפי סעיף 5. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> אבל ג אומר החלק היחסי במס המשלים ייקבע בהתאם ליחס בין הכנסות. איך אתה מפצל אותו? בהנחה שיש. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> המס המשלים מחושב לפי סעיף 5, הוא מוגדר. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> אבל היכולת שלי לעשות את הרגע לפני חלוקת המס, זאת אומרת גם ב-ב וגם ב-ג אני כבר יוצא מנקודת הנחה שכבר יש לי מס משלים, אז אני אומר, שלב לפני אתה בעצם יכול לבצע את החישוב, חברה יכולה לבחור לבצע את החישוב ברמת כל הקבוצה הישראלית. במידה ובחישוב יש לה חבות במס משלים, אז יש לך בעצם את היכולת לחלק את החלק היחסי בין החברות. << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> אתה מודאג מזה שתצטרך לחלק אפס בין מספר קבוצות? << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> לא, אני מודאג מזה שאין אמירה ברורה לגבי זה שהחישוב צריך יכול להתבצע מבלי שמוטל עליך. כאן ב-ב משתמע שרק אם מוטל עליי מס, אז אני יכול לבצע את החישוב הקבוצתי, אבל אם לא? קודם כל חברה צריכה לבחון את החישוב ברמה הקבוצתית, ורק אז אם מוטל עליה מס היא צריכה לפצל. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> הטלת מס לא אומרת שצריך שיש לך חבות במס. הטלת יכולה להיות אפס. עליי מוטל מס הכנסה, לא הגעתי למדרגות המס שמחייבות אותי לשלם, אז אני לא חייב לשלם מס, עדיין הוא מוטל עליי. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> אולי לא מוטל מס. אולי אני נכנס לתחולת כלל סעיף 1. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> לא, אנחנו מטילים פה מס. הסעיף הזה המטרה שלו וגם זה השם של הפרק, הטלת המס. זה בעצם יוצר את - מכניס אותך למס. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> לדעתי כאילו יש כאן מעין קפיצה. הייתי אומר שעל אף האמור בסעיף 1 ניתן לבצע בעצם את חישוב המס הקבוצתי. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> זה תוצאתי מה שאתה אומר. אם אין לי מס, לא צריך לפצל. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> ועוד שאלה כאן לגבי המועד של הישות המייצגת, עד מתי בעצם יש לי? או שרוצים להתייחס לזה בהמשך. 180 יום הודעה לא בישות מייצגת, זה הודעה על זה שאני בכללים. << אורח >> אבישי דינר: << אורח >> במסגרת ההודעה הזאת אתה מחליט ואתה קובע. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> בזה אתה צודק. צריך להוסיף פה פסקה, בסעיף קטן (ב). << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אני קודם התנצלתי, אני עדיין בהתנצלות, רק מתי אתם מביאים את החוק לפה? של ההטבות. << מנהל >> (היו"ר חנוך דב מלביצקי, 12:01) << מנהל >> << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אנחנו מבקשים שתהיה התחייבות לסד זמנים, בדומה לטופס. << דובר >> מיכאל אסולין: << דובר >> אמרנו שהערות הציבור נסגרות מחר נכון לתזכיר ואנחנו נעשה את המאמץ לעשות את זה. פעם קודמת התחייבתי, עכשיו אני אעשה את המאמץ, חשוב לציין. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> בחודש הקרוב, בקיצור. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אתם יודעים לפעמים באותו יום אפילו לוועדת שרים. << דובר >> מיכאל אסולין: << דובר >> אנחנו צריכים נסחות משרד המשפטים, צריכים לעבור על הערות ציבור, להטמיע אותם. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> יש שם בהערות ציבור שההשקעות - שזה יהיה בכל דבר, גם בתעשייה ובכל מקום, אז כדאי שתכניסו את זה גם. אתם בטח תעמיקו מאוד מאוד בהערות ציבור. אתם לא באים כבר מובנים למשהו. אז כשאתם מסתכלים בלב פתוח ונפש חפצה. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> חייב לציין שפה גם התזכיר עצמו נערך יחד עם נציגי הציבור ועם הרבה שיחות ושולחנות עגולים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> זה חשוב מאוד, ולא על ידי החלטת הממשלה שאפשר להפר אותה ולא לקיים אותה, אלא בחוק. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> עלתה פה הערה לגבי המועד לדיווח ישות מייצגת. אנחנו נתייחס לזה כשנגיע לסעיף 5ב. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אז סעיף קטן (ג), החלק היחסי במס המשלים של כל ישות משתפת ישראלית כאמור בסעיף קטן (ב) ייקבע בהתאם ליחס בין הכנסת הגלוב של הישות האמורה לכלל הכנסות הגלוב של הקבוצה הרב-לאומית בישראל שהישות האמורה היא חלק ממנה, או בהתאם ליחס אחר שאישר המנהל לבקשת ישות מייצגת לפי סעיף 5ב, לאחר שהשתכנע שהיחס האחר משקף את חלוקת המס המשלים בקבוצה הרב-לאומית בישראל. לעניין סעיף קטן זה יראו הכנסת גלוב של ישות משתתפת ישראלית הנמוכה מאפס כאילו היא אפס. זה בהתאם לדיון פה בוועדה. בסעיף קטן (ד1) אחת ירדו התיבות על בסיס תקני דיווח כספי בינלאומיים ואולם חישוב המס המשלים כאמור ייעשה וגם התיבה חלף תקני דיווח כספי בינלאומיים. ב-א2, ברישה, תקופת הדיווח לצורכי חשבונאות בסעיף זה, שנת הכספים שאליה מתייחסים הדוחות הכספיים של כל אחת מהישויות האמורות בפסקת משנה (1), זהה לשנת הכספים שאליה מתייחסים הדוחות המאוחדים הסופית של הקבוצה. בפסקה (3) נערכו התאמות בדיווחים של הישויות המשתתפות הישראליות. זה היה כתוב הפוך כך שעריכתם על בסיס תקני הדיווח הכספי הישראלים מביאה לתוצאה שאינה יוצרת עיוות, והכנסנו גם הגדרה בעניין, מהותי מתוצאת עריכתם על בסיס תקני דיווח כספי בינלאומיים. מחקנו לעניין פסקת משנה זו שנת הכספים. בסעיף קטן (ב), ההתייחסות היא לתקני דיווח כספיים בינלאומיים. כללי חשבונות מקובלים בארצות הברית ירדו לסעיף קטן (ג). אני קוראת את סעיף קטן (ב). תקני דיווח כספי בין לאומיים. אם מתקיימים לגבי הקבוצה הרב-לאומית בישראל כל אלה. בעצם פסקאות (1) ו-(2) הן דומות גם ביחס לתקני דיווח כספי ישראליים למעט עריכת ההתאמות, וגם אחר כך בהמשך לכללי החשבונאות המקובלים בארצות הברית. בפסקה (1) כל הישויות המשתתפות הישראליות בקבוצה עורכות את דוחותיהן הכספיים לפי תקני דיווח כספי בינלאומיים. בפסקה (2) שנת הכספים שאליה מתייחסים הדוחות הכספיים של כל אחת מהישויות האמורות בפסקה (1) זהה לשנת הכספים שאליה מתייחסים הדוחות המאוחדים של ישות האם הסופית של הקבוצה. בסעיף קטן (ג) כללי חשבונאות מקובלים בארצות הברית, אם מתקיימים לגבי הקבוצה הרב-לאומית בישראל כל אלה. (1) כל הישויות המשתתפות הישראליות בקבוצה עורכות את דוחותיהן הכספיים לפי כללי חשבונאות מקובלים בארצות הברית. (2) שנת הכספים שאליה מתייחסים הדוחות הכספיים, דוחות כספיים של כל אחת מהישויות האמורות בפסקה (1) אחת זהה לשנת הכספים שאליה מתייחסים הדוחות המאוחדים של ישות האם הסופית של הקבוצה. בפסקה (2) בסיפה יהיה ואולם יובא בחשבון מס שנוכה במקור בישראל מדיווידנד שחולק על ידי ישות משתתפת ישראלית לישות משתתפת שאינה ישות משתתפת ישראלית. גם זה בהתאם לדיון שהתקיים בוועדה. בפסקה (3) ב-א2 הוספנו, הודיעו על כך למנהל בדוח שהוגש לפי סעיף 5. סעיף קטן (ב) מתייחס לדולר של ארצות הברית, לבלן דולר, אם מתקיימים כל אלה: 1. מטבע הפעילות של כל הישויות המשתתפות בקבוצה הרב-לאומית בישראל הוא דולר. 2. כלל הישויות מדווחות לצורכי מס בישראל בדולר בהתאם לתקנות מס הכנסה כללים בדבר ניהול פנקסי חשבונות של חברות בהשקעות חוץ ושל שותפויות מסוימות וקביעת הכנסתן החייבת, התשמ"ו-1986. תסבירו את זה, רוני. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> בעצם עלה פה דיון בוועדה, מצב שבו ישויות ישראליות מדווחות בדולר, בהתאם לתקנות הדולריות, ככה מכנים אותן, שזה תקנות מס הכנסה, כללים בדבר ניהול פנקסי חשבונות, מה שמצוין בסעיף. בעצם כולן מדווחות בדולר וישות האם הסופית מדווחת במטבע שהוא לא דולר, ובעצם עלה פה הצורך גם במצב כזה לאפשר לישויות לחשב את הגלוב בהתאם לדולר שהיא מדווחת ולא בהתאם למטבע של ישות האם הסופית. בעצם מתווסף פה התנאי לאפשר דולר במצב שבו, כמו שאמרנו, מטבע הפעילות היא בדולר וכל הישויות מדווחות, סליחה, מטה הפעילות של כל הישויות הוא דולר, והסיבה שהוא דולר זה בגלל שמדווחות לפי תקנות דולריות ולא בגלל שמתחשק להן. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> ולמה בסעיף קטן (ב) בעצם צריכים להתקיים כל אלה לעומת נגיד בשקל ששם צריך להתקיים אחד מהתנאים? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> כי בשקל זה בעצם שתי אפשרויות. אפשרות אחת זה שכולן מדווחות בשקל. אפשרות שנייה זה שלא כולן מדווחות בשקל ואז הם יכולים לבחור שקל, ב-א. זה אחד מאלה, כי בעצם זה שתי אפשרויות לדווח שקל. אפשרות אחת לדווח שקל זה שכל החברות בישראל מדווחות שקל, כי זה המטבע שמדווחים בו בישראל, זה החוק הישראלי, הוא בשקל. אפשרות שנייה זה שחלק מדווחות בשקל וחלק מדווחות במטבע שהוא לא שקל, אבל הן רוצות לדווח את QDMTT שלהם בשקל, אז הן צריכות לבחור לעשות בחירה כמו שדיברנו אתמול, 5 year election, - הן צריכות לבחור לחמש שנים לא לשנות את האופן שבו הם פעלו ואז הן יכולות לדווח שקל. לעומת זה בדולר, יש פה שני תנאים מצטברים. אנחנו גם רוצים שמטבע הפעילות של כל הישויות הוא דולר וגם הן חייבות לדווח דולר לפי החוק בישראל. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> מנסה להבין את השיקול. נגיד חברה עומדת בקריטריונים של מה שהוספת לגבי הדולר, היא יכולה לבחור לעשות בשקל? זאת אומרת מה בעצם מונע ממנה לבחור לעשות דיווח שקלי? נגיד חברה שמטבע הפעילות שלה בדולר מדווחת תקנות דולריות. היא יכולה לבחור לעשות את החישוב בשקל? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> בשקל לא. << אורח >> הדר רצון: << אורח >> אם אין שום ישות משתתפת שמטבע הפעילות שלה הוא שקל לפי הסטנדרט, לפי הגלוב, אתה לא יכול. אתה חייב את המטבע של UP. מספיק שיש אחת שהיא בשקל, אז אתה יכול לעשות 5 years election ולבחור בעצם שזה יהיה בשקל. אם כולן בדולר, אתה הולך לדולר. אם יש לך חלק דולר וחלק במטבע שהוא לא שקל, אני לא יודעת כמה זה קיים, אז אתה חייב לעשות את UP. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> אם מטבע הפעילות שלה הוא דולר, אבל היא לא בתקנות דולריות לצורך העניין הזה, היא חוזרת לדוחות המטבע של הדוחות המאוחדים? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> כן, אלא אם כן יש לחברה שהיא שקל. << אורח >> הדר רצון: << אורח >> כן אבל אנחנו מזכירים שהבקשה הגיעה מכם, תודה לתקנות הדולריות. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> מבין, אני רק מנסה להבין את המצבים. אני חושב שהדולר פה פותר, אחרת היה צריך לעשות פה בהכרח חישוב לפי- - - << אורח >> הדר רצון: << אורח >> שוב, אם אין אף ישות שהיא בשקל, אז- - << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אז בעצם סעיף קטן (ב) הפך להיות סעיף קטן (ג), המטבע שבו מוצגים הדוחות המאוחדים של ישות האם הסופית, וסעיף קטן (ה) נכנס כאן ונמחק מסעיף 5. על החלטת המנהל לפי סעיף זה ניתן לערער לבית המשפט המחוזי ויחולו לעניין זה הוראות לפי סעיפים 153 עד 158 לפקודה בשינויים המחויבים. בסעיף 5(א), הורדנו את המפרט, אופן חישוב המס. זה מופיע בהמשך, והטופס יהיה מקוון. בסעיף קטן (ב), להודיע למנהל בטופס מקוון שיקבע מי מהן תגיש דיווחים ותשלם את המס המקומי המשלים בעבורן, בחוק זה ישות מייצגת. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> בסעיף הזה נרצה להוסיף בסיפה את המועד בעצם להודיע על הישות המייצגת. אני אקריא ניסוח. עד תשעים ימים מתום שנת המס שלגביה מוגשים הדיווחים לראשונה, ישויות משתתפות כאמור יוכלו לשנות את בחירתן בבקשה למנהל עד תשעים ימים מתום שנת המאס לגבי המבוקש השינוי. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> למה אתם מבקשים להכניס את זה? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> בעצם יש פה איזשהו איזושהי קביעה, שצריך לבקש לחשב ישות מייצגת, ורצינו לקבוע מה המועד. יש פה בעצם שני ראשים: אחד, מה המועד שעד אליו צריך להגיש את הבקשה הזאת, שזה ההתחלה, תשעים יום; והדבר השני זה מצב שבו חברות בישות משתתפת רוצות לשנות את בחירתן. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> למה הגעתם לתשעים ימים, מאיפה זה הגיע? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> זה שלושה חודשים מתום השנת מס שלגביה מוגש החישוב. זה מקביל לסעיף 8. גם שם משתמשים בתשעים ימים. זה לא מקביל להוראת מעבר שעשינו, צריך להתאים את זה להוראת מעבר. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> אני חושב שצריך להעריך את המועד הזה בגלל שלא בהכרח תוך תשעים יום מתום השנה אתה יכול בעצם לעשות וליואציה נכונה על ישות מייצגת או חישוב שהוא עצמאי, פלוס יש לך 15 חודשים עד לדיווח, אז למה צריך תוך תשעים יום לבחור? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> המטרה של הישות המייצגת, אחת המטרות שלה זה גם לרשום את כל הישויות האחרות, ולכן זה לאו דווקא וליואציה. אנחנו לא הגבלנו אתכם בבחירה של הישות המייצגת. הישות המייצגת היא צינור. תבחרו מי שהכי נוח לכם. אנחנו חושבים שתשעים יום זה מספיק זמן. זה בחירה אחת, כלומר כל זמן שלא שיניתם את הבחירה, זאת הישות המייצגת. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> זה גם אומר שאני בהכרח עושה חישוב מאוחד, נכון? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אתה יכול לבחור ישות מייצגת, להירשם ולא לעשות חישוב מאוחד. << אורח >> אופיר לוי: << אורח >> יובל עלה פה על נקודה, זאת אומרת איפה אתם מבינים בנוסח שהחישוב של מס החברות, לא של המס המשלים הוא מאוחד? איפה השורה בנוסח שאומרת את זה? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> זה לא מאוחד. << אורח >> הדר רצון: << אורח >> החישוב הוא לפי פרק 5. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> גם חישוב המס חברות לצורך המס המשלים הוא לא מאוחד. צריך לקבץ, זה לא מאוחד. זה מצורף, וזה בדיוק מה שאומר פרק 5 לכללים. << אורח >> אלכס זינגר: << אורח >> אז מה מועד הגשת הטופס לחישוב המאוחד? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> של החישוב עצמו? שלושה חודשים אחרי, כאילו 15 חודשים אחרי תום שנת המס. << דובר_המשך >> אלכס זינגר: << דובר_המשך >> כלומר, אתה לא צריך להודיע על החישוב המאוחד לפני הגשת הדוח הזה. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> נכון, אתה יכול להגיש דוח פרטני, אתה יכול להגיש דוח מאוחד. << אורח >> הדר רצון: << אורח >> הרעיון הוא גם ברישום שבעצם כשאתה עושה רישום אתה יכול או לרשום כל ישות משתתפת בנפרד או לעשות רישום פעם אחת על ידי ישות מייצגת. המטרה שלנו זה שבסוף כשאתה עושה את הרישום, ואתה בוחר לישות מייצגת, אתה מקבל מספר לסורקי הפילר, ואז עם אותו מספר אתה הולך ומדווח. אם אתה אומר, אני רוצה קודם כול להירשם פעם אחת, אבל אחרי זה, כשאני מדווח, אני רוצה לדווח על כל אחת בנפרד, אתה תצטרך לחזור אחורה ולקבל מספרים לגבי כל ישות משתתפת בנפרד. אז מבחינה טכנית- - << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> זה טכני. ברמה המהותית, ברמה המהותית הבחירה בידי הקבוצה, אם לדווח פרטני על כל המשמעויות שנובעות מכך או לדווח באופן- - << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> כלומר הרישום הזה הוא לחלוטין טכני. הבחירה בישות המייצגת לא תיאלץ את הקבוצה הישראלית להגיש דיווח באופן, בחישוב שהוא מאוחד. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> נכון, היא תאפשר להגיש מאוחד. היא לא תחייב. << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> איך זה משתלב עם עניין מתי הטופס, איך הטופס, 180 יום? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אמרנו שזה לא תואם את הוראת המעבר, אנחנו נעשה התאמה להוראת מעבר. תשעים הימים האלה מדברים עם סעיף 8, שגם קובע בתוכו תשעים ימים. יש הוראת מעבר שמדברת על סעיף 8. אז אנחנו נצטרך לעשות התאמה. << אורח >> אבישי דינר: << אורח >> לשיטתנו, ביום שבו אתם נרשמים לראשונה, היינו מצפים גם שתבחרו את אותה חברה מייצגת, ככל שאתם בוחרים בחברה מייצגת, כלומר באותו רישום, אנחנו אמורים לתת לכם מספר שבעצם זה יהיה המספר שעל פיו תהיה השומה והגבייה. אם אתם בוחרים בחברה מייצגת, אז אתם מקבלים מספר אחד שהוא החברה המייצגת. אם אתם בוחרים שכל חברה תדווח בנפרד, כל חברה אמורה לקבל מספר פילר, ולכן חשוב ברישום הראשוני לדעת האם אנחנו הולכים להנפיק ארבעה מספרים ופותחים ארבעה תיקים או פותחים תיק אחד. << אורח >> הדר רצון: << אורח >> כמו שאמרתי, יכול להיות אם ייווצר מצב שתעשו רישום פעם אחת ותבחרו ישות מייצגת ואחרי זה אתם תחליטו לפרק, פשוט תצטרכו לעשות, בעצם לקבל כל מספר- - << אורח >> מיכל שריג-כדורי: << אורח >> אם נרשמנו ליתר ביטחון המפוצלים על כל הארבע ואחרי ארבעה חודשים החלטנו להגיש – אמרנו, הינה מספר 2 מתוך 4- - << אורח >> אבישי דינר: << אורח >> צריך שיהיה מנגנון שבו התיקים נסגרים ונשאר תיק אחד. << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> אבל למה לא לחכות עם זה? למה תשעים יום אם יש כל כך הרבה זמן? ובסוף זה כן משפיע, צריך לחזור אחורה ולפצל או- - << אורח >> אבישי דינר: << אורח >> אתם מעריכים שביום שבו אתם נרשמים לראשונה אתם עדיין לא יודעים- - << אורח >> יובל ויינר: << אורח >> גם הרישום לראשונה הוא אחרי 180 יום, ופה אתה רוצה אחרי- - << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אמרנו, אנחנו נעשה התאמה. << אורח >> הדר רצון: << אורח >> סעיף 8 והוראת הביצוע, הוראת המעבר שמתקנת את סעיף 8. << אורח >> אבישי דינר: << אורח >> יחולו גם על הבחירה בחברה מייצגת. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> אמרנו שנעשה תשעים ימים, אמרנו שנעשה התאמה להוראת מעבר לגבי סעיף 8. << אורח >> אבישי דינר: << אורח >> אמרנו על מצבים שהשומה מתעדכנת בדיעבד של מס החברות. מיכאל. << אורח >> הדר רצון: << אורח >> אוקיי, אז סעיף ארבע לכללים, לגלוב רולס, מדבר בדיוק מה הם מיסים מכוסים ומה נחשב מיסים מכוסים. הסעיף אומר שמיסים מכוסים קודם כל, מה שאתה יוצא מהם, אלה המסים שיש בדוחות הכספיים של החברה. ברגע שחברה מסוימת, בהנחה שהיא לא עשתה הפרשה למס בשנים קודמות, יש עליה שומה, נניח בשנת 2026, עכשיו עושים ביקורת לחברה על שנת 23' ומשלמים מס בשנת 26' בעבור שנת 23'. בדוחות הכספיים החשבונאיים נרשמות הוצאות מיסים בשנת 26'. זה לצורכי הגלוב נחשב כמיסים מכוסים. אם בשנת 26' אני לוקחת איזושהי פוזיציית מס, או שאני לא לוקחת פוזיציית מס, אני באה ואני אומרת: אני בסדר, אני מאה אחוז, אני לא צריכה לעשות הפרשות למיסים כי הדיווח שלי הוא מאה אחוז, ואחרי זה בשנת 2030 רשות המיסים באה ועושה שומה על שנת 26', במקרה הזה הגלוב אומר במפורש: אל"ף, אם לא פתחת הפרשה למס, זה מלכתחילה לא רשום אצלך במיסים, זאת אומרת זה לא נחשב מיסים מכוסים; ושתיים, אם כן פתחת הפרשה למס, הגלוב באופן מפורש, אתה עושה התאמה, אתה מפחית את ההוצאות המיסים, אתה לא מחשיב את זה כהוצאות מיסים, וזה ייחשב לך כהוצאות מיסים רק בשנה שבה שילמת את המס. 2030 לצורך השיחה. זו ההוראה הספציפית שיש בכללים. אנחנו לא יכולים לסתות ממנה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אז בסעיף קטן (ג) - הודיעו הישויות המשתתפות בקבוצה הרב-לאומית בישראל על ישות מייצגת לפי סעיף קטן (ב) דיווח לגבי המס המקומי המשלים ובטופס מקוון. בסעיף קטן (ה), שוב, בהתאמה הודיעו הישויות המשתתפות בקבוצה הרב-לאומית בישראל על ישות מייצגת לפי סעיף קטן (ב) ברישה. סעיף קטן (ו) נמחק, ובסעיף 6א2 שתים ייכנס סכום המס המקומי. רוני, היה פה עוד תיקון שביקשתם לעשות בסעיף קטן (ד) בטופס שיקבע לפי סעיף קטן (א) ולא סעיפים קטנים (א) ו-(ג). למה? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> כי זה מה שעשינו בכל המקומות האחרים, טופס לפי סעיף קטן (א). << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אבל מה קורה עם הטופס לפי סעיף קטן (ג)? << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> הטופס לפי סעיף קטן (ג) הוא בעצם אותו טופס, שיהיה בסעיף קטן (א), שזה אותו טופס מקוון, דיברנו על זה אתמול. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אז אנחנו נכניס את התיקון הזה גם כן. בסעיף 6א2, סכום המס המקומי יתווסף. בסעיף קטן (ב) לשום אותה ואת כל אחת מהישויות המשתתפות הישראלית האחרות שהן חלק מהקבוצה הרב-לאומית הישראלית, ויימחקו המילים שאותה ישות הוכרה לגביה כשות מייצגת. בסעיף קטן (ד) כאמור בסעיפים, ב-145א תיתוסף פסקה (1). בסעיף 8ב בהתאמה, בסעיף קטן (ב), על אף האמור בסעיף קטן (א), הודיעו הישויות המשתתפות בקבוצה הרב-לאומית בישראל על ישות מייצגת לפי סעיף5ב. אלה השינויים שנכנסו עד הישיבה היום. << דובר >> רוני גנוד: << דובר >> נרצה להוסיף עוד סעיף. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא עכשיו, מחר אתה תוכל להוסיף את כל הסעיפים שאתה רוצה. אנחנו סיימנו כרגע, אנחנו נשוב ונתכנס ב-12:30 לדיון המהיר בעניין הדסה. תודה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:30. << סיום >>