פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 134 מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד יום רביעי, י"ג בכסלו התשפ"ו (03 בדצמבר 2025), שעה 9:07 סדר היום: << נושא >> 1. מניעת תופעת החרם ותופעת ההתאבדות בקרב ילדים ובני נוער << נושא >> << נושא >> 2. דרישה לפי סעיף 111(ה) לכינוס הוועדה בנושא: "חרמות והתאבדויות בקרב ילדים" הבקשה הוגשה על ידי חברי הכנסת דבי ביטון, פנינה תמנו, מיכל שיר סגמן ועאידה תומא סלימאן << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: קטי קטרין שטרית – היו"ר דבי ביטון מיכל שיר סגמן עאידה תומא סלימאן פנינה תמנו חברי הכנסת: קארין אלהרר מירב בן ארי טטיאנה מזרסקי יוסף טייב עדי עזוז מוזמנים: זוהרה פלורסהיים – מנהלת אגף ייעוץ, שירות פסיכולוגי ייעוצי, משרד החינוך עינב לוק – מנהלת אגף בכיר, שירות פסיכולוגי ייעוצי, משרד החינוך חביבה גבע – מפקחת מורים יועצים, מחוז ת"א, משרד החינוך ד"ר נאוה כהן אביגדור – ראש אגף א' 105, המשרד לביטחון לאומי אסתי לנדי – הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, המשרד לביטחון לאומי עינב בר כהן – מ"מ וסגנית ראש העיר, עיריית רמת גן אמיר ווסקו – חבר מועצת העיר קריית ים ליאל קוברסקי – ילדה שעברה חרם אורן קוברסקי – אבא של ליאל קוברסקי יעל לב – ילדה שעברה חרם, סדרת דוקו בניקולודיאון גאיה וימר – ילדה שעברה חרם, נציגת נוער כחול-לבן א.ש. – ילד שעבר חרם מ.פ. – ילד שעבר חרם ת' – ילד שעבר חרם מ' – ילדה שעברה חרם אמא של א.ש. – הורים וילדים אחותה של מ' – הורים וילדים יקיר בר זוהר – כוכב רשת אורן להב – משפיען רשת חברתית מאור גמליאל – משפיען רשת רועי כהן – יוצר תוכן, משפיעני רשת ליאור שוחט – מנהל שותפויות, אקדמיית מצמיחים אתי בן סעדון – יו"ר צוות מוגנות ארצי, הנהגת הורים ארצית דרור כהן – יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית קרני שילד – מועצת התלמידים והנוער הארצית שירה פרזם – מועצת התלמידים והנוער הארצית שפרה שחר – מנכ"לית עמותת בית חם לכל חייל נועם וילדר – עו"ד, היועצת המשפטית, המועצה הלאומית לשלום הילד יובל דרוקמן – מיזם שינוי Shinuy IL עידו אמר – יועץ למיזם Shinuy IL מורן שמואלוף – יועצת תקשורת, KippyAI הגנה לילדים - שקט נפשי להורים אופיר קריאף – קפטן בית"ר ירושלים לשעבר תומר רייכספלד – סדרת דוקו בניקולודיאון מיכה כץ – הלום קרב מ"מ מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, יפית גולן רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מניעת תופעת החרם ותופעת ההתאבדות בקרב ילדים ובני נוער << נושא >> << נושא >> דרישה לפי סעיף 111(ה) לכינוס הוועדה בנושא: "חרמות והתאבדויות בקרב ילדים" הבקשה הוגשה על ידי חברי הכנסת דבי ביטון, פנינה תמנו, מיכל שיר סגמן ועאידה תומא סלימאן << נושא >> << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אנחנו חייבים להקריא נוסח בתחילת הישיבה שבה משתתפים קטינים. אגב, כל אחד מכם קיבל את הסיכה שהחלטנו להוציא, זו סיכה שבה אנחנו אומרים לא לחרם. מי שנמצא פה, אני אשמח מאוד אם הוא יוכל לענוד את הסיכה שלו. אני מבקשת להקריא נוסח של תחילת ישיבה כשמדובר בקטינים, ואני מבקשת מכולם להקפיד על הכללים. מי שיאמר את שמו של הקטין לא ברשות הוריו, אנחנו ניאלץ להוציא אותו מהדיון. כידוע, ישיבת הוועדה מוקלטת, משודרת, והפרוטוקול וגם שידור הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת ויישמרו במאגרי המידע של הכנסת. לאור העובדה שעלולים לעלות בישיבה נושאים הנוגעים לצנעת הפרט של קטינים, אנו מבקשים את כלל הגורמים, כולל ההורים, להקפיד על שמירת פרטיותם ולהימנע מלחשוף מעבר לנדרש. כמו כן, אם יעלה דבר הנוגע לקטינות, קטינים, ומקשר אותם לבדיקה, טיפול, או אשפוז פסיכיאטריים, לטיפול, השגחה, של עובד סוציאלי לפי החוק, חלילה התאבדות או ניסיון בהתאבדות או הליך פלילי המתנהל בבית המשפט, חל איסור פרסום על פרטים מזהים שלהם. לכן הם לא יצולמו או יוקלטו, ולא ייכללו פרטים המזהים להם בפרוטוקול הדיון. כמו כן, לאור האמור, אני קובעת כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת, ככל שתהיה בקשה מטעם חבר כנסת, שר, או נציגו, או אם יעלה צורך לשם הגנה על קטין או חסר ישע, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים שמזהים את הדוברים והדוברות הקטינים והקטינות לבקשתם או לבקשת משתתף אחר, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עלולה לגרום להם נזק. חברים יקרים, אנחנו רוצים לפתוח את הדיון. בוקר טוב לכולם, ותודה שהגעתם. הדיון הבוקר יתמקד בסוגיה שצריכה להדיר שינה מהעיניים של כולנו. אין ולא יהיה דבר חשוב יותר מהבטחת ביטחונם האישי של ילדינו. בשבועות האחרונים איבדנו שלושה בני נוער, כאשר רק בשבוע שעבר התרחש בהרצליה אירוע טראגי, במסגרתו נער בן 17 קיפח את חייו. מאחורי כל מקרה כזה עומדת משפחה שאיבדה עולם ומלואו, מערכת שלמה של חברים, חברה שלמה, שמתקשה לראות את מצוקת הילדים בזמן אמת. הנתונים של המועצה לשלום הילד שפורסמו השנה, מראים כי בשנה שלאחר תחילת המלחמה חלה עלייה של 25% בניסיונות ההתאבדות בקרב ילדים, כולל 30 ניסיונות בקרב ילדים עד גיל תשע בלבד. מדובר במספרים קשים, שמעידים על מצוקה חברתית, רגשית עמוקה. אני חייבת לציין באופן אישי, מתוך מאות פניות ציבור שהגיעו ללשכתי לאחרונה, עלתה תמונת מצב קשה של ילדים חסרי אונים שמדווחים על חרם מתמשך, בידוד חברתי, אלימות מילולית והדרה יום-יומית. אם זה לא היה ברור עד עכשיו אז אני אבהיר, אנחנו כבר נמצאים עמוק בתוך מגפה שהולכת ומתפשטת, וזאת החובה של כל אחד מאנשי המקצוע שיושבים בחדר הזה לעצור אותה. אנחנו עתידים להתמודד עם צונאמי אכזרי של יגון. אפשר וצריך לעצור אותו. זה בידיים של כל אחד ואחד מאיתנו. ומעבר לכל, חשוב לי לשים על כך את הדגש בוועדה הזו, אנחנו שומעים יותר ויותר על תופעה מדאיגה של התאבדות השראה. ילדים שנחשפים ברשתות, בבתי הספר, בתקשורת, למקרים של התאבדות של בני גילם ומפתחים תחושה שזו דרך לגיטימית לצאת מהכאב. אנחנו נכנסנו לתקופת החורף, שגם היא מוסיפה תחושה של בדידות, ואנחנו כחודשיים בלבד לאחר תחילת שנת הלימודים. תקופה שידועה כתקופת הסתגלות קשה שבה מוגדרות בעיות חברתיות, לחצים רגשיים. חרם זה לא ימין ולא שמאל, זה לא דתיים ולא חילונים, זה לא מרכז ולא פריפריה. הוועדה הזו תוציא היום מכאן אמירה מתוך אחדות השורות. צוות הלשכה שלי חילק לכם את הסיכות, ואני מצפה מכל חבר כנסת שנמצא פה ומכל 120 חברי הכנסת לשאת אותן היום כסמל למחויבות שלנו לילדי ישראל. אני גם מבקשת מכולם לכבד את המעמד הזה, כי נמצאים כאן הורים שאיבדו ילדים כתוצאה מחרם, נמצאים כאן ילדים שעברו התעללות חברתית קשה, שנאבקו לבנות מחדש את החיים שלהם. ברשותכם, חברי הכנסת, אני גם מציעה שנשמע קודם כל את הילדים ואת ההורים. הם חשובים יותר מאיתנו, הם עברו את החוויה הקשה מכל. הקול שלהם הוא הקול שחייב להוביל את הדיון. אנחנו לא כאן כדי לספר רק או לדבר על מספרים, למרות שקיימים מספרים, ומספרים לא פשוטים. חברים יקרים, אני קיבלתי מהממ״מ נתונים לקראת הוועדה הזו, ואני לא כל כך רוצה להקריא את כולם, כי הם מזעזעים. אבל אני כן רוצה להוסיף שאנחנו מדברים על מאות ניסיונות של התאבדות. המספר הוא גדול מאוד מאוד. הממ״מ הכין לי טבלאות, אני לא מקריאה אותן כי המספרים הם באמת קשים. הם באמת קשים. המקרים של הבנות גובר פי כמה וכמה על המקרים של הבנים. זו זעקה היום, זו זעקה קשה. הילדים האלה נחשבים בעיני החברה כילדים שקופים. אנחנו לא ניתן לזה להמשיך, ואנחנו רוצים למצוא היום את דרך המלך כדי לפתור. אני לא מאשימה, לא משרד כזה ולא משרד כזה, לא גוף כזה ולא גוף כזה. כולנו, בלי יוצא מן הכלל, צריכים להירתם לנושא הזה. אנחנו לא כאן רק כדי לדבר על מספרים, חד משמעית. אנחנו כאן כדי להבטיח שהילד או הילדה שיושבים היום בהפסקה לבד, שנמחקים מקבוצת וואטסאפ, שמושפלים מול כל הכיתה, יהיה להם לאן לפנות, שחס וחלילה לא יגיעו לנקודה שבה הם מאמינים שהחיים שלהם לא שווים יותר. בשל הכמות הרבה של הדוברים שנמצאים כאן היום, אני מבקשת מכל אחד לשמור על זמן דיבור. אני אצטרך ואני איאלץ להפסיק. אני רוצה לכבד את כולם. בדרך כלל, בדיונים שאני מנהלת, אנחנו שומרים על תרבות דיבור, וכולם משמיעים את דבריהם. אבל בבקשה מכולם, שלא תתחילו בנאומים. גם לי יש נאום חוצב להבות, אבל אני מנסה לצמצם כמה שיותר. לכן אני רוצה שנכבד היום את כולם. יש פה חברי כנסת שיזמו גם את הדיון, והיה חשוב להם מאוד גם להציג את הנושא הזה, כי זה בדמם, זה בליבם, זה לא משהו שרק עכשיו התעורר אצלם, אלא זה בפירוש משהו שיושב עמוק עמוק. אני יודעת שכולנו עסוקים במלחמה, וכולנו עסוקים במצב המדיני, וכולם עסוקים בפצ"רית, וכולם עסוקים ביועמ"שית, אבל אנחנו לא יכולים להזניח את הילדים שלנו, כי הם הבסיס הקיומי שלנו בחברה הישראלית. ולכן אנחנו מחויבים היום לצאת לא רק עם סיסמאות, אלא אנחנו חייבים לצאת היום עם תוכנית עבודה. ת', תשב בבקשה, מתוק. אתה לא מצולם, בסדר? אתה יכול לדבר למיקרופון ולספר את הסיפור האישי שלך. אנחנו פה מתוק, לא רואים את הפנים שלך. << אורח >> ת': << אורח >> שלום. אני באתי לספר את הסיפור שלי, וכל מה שעברתי באותן שלוש שנים. היו שלוש שנים ביסודי שעברתי חרם מאוד מאוד קשה. קיללו אותי, קראו לי בשמות, היו פעמים שגם הרביצו לי. וכל פעם היו באים ואומרים למורה שעשיתי להם ככה וככה. המורה אף פעם לא הקשיבה לי, וגם כשסיפרתי לה שקורה משהו, היא התעלמה. אותו דבר גם המנהלת. אמרתי להן שלוש פעמים לכל אחת, והן פשוט התעלמו מזה. במעבר בין היסודי לחטיבה, עשו מודעת אבל עם שם, שם משפחה, 'הזונה' וז"ל. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אנחנו נראה את זה מהצד הזה. זאת מודעת האבל שנכתבה והודפסה ופורסמה. מזעזע מאוד. זה לא רק השם שלו, זה גם כינוי שנתנו לו. אבל זאת המודעה, אני יכולה להראות את זה רק לחברי הכנסת, שתבינו. אתה יכול להמשיך, מתוק. אתה רוצה להפסיק לדבר? קשה לך? מתוק שלי, אם יש משהו שאתה רוצה להגיד, אתה תוכל להרים את היד ואנחנו נשמע אותך, בסדר? << אורח >> אמיר ווסקו: << אורח >> קטי, ברשותך, אני אמיר ווסקו, חבר מועצת העיר בקריית ים. הבחור המקסים הזה, אני מלווה אותו. אם אפשר בנקודה הזאת כמה מילים להגיד, כי זה גם מתחבר לנושא. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כן, מאה אחוז. << אורח >> אמיר ווסקו: << אורח >> כאמור אני חבר מועצת העיר קריית ים, אמיר ווסקו. אני מגיע לכאן בכובע של אבא, גם עם הבן שלי לירוי, אחרי שהעלינו סרטון הסברה נגד חרמות. אני לא כאן רק כאב, אני גם מלווה את הילד המקסים שהגיע, ששמעתם אותם כרגע. והייתי שמח, בחמש שניות, אם כולנו יכולים, באמת למחוא לילד הזה כפיים ולהרים לו. (מחיאות כפיים) כולכם יכולתם לראות במבט אחד ולהבחין כמה מקסים ובוגר במיוחד הילד הזה, שלצערי הוא נאלץ להיות חלק מהסטטיסטיקה הנוראית שהוא עבר אחת מהחוויות הקשות ביותר שילד יכול לעבור. אף ילד לא אמור לראות את חייו החברתיים קורסים מול העיניים, בזמן שהמערכות שאמורות היו להגן עליו פשוט הפנו את הגב. איך זה ייתכן? כי במקום לטפל, השתיקו. ולמה השתיקו? כי במקרה אביו של אחד מהילדים שהיו שותפים למעשה הנורא הזה הוא מקורב למערכת. למרות שהמערכת ידעה על המקרה החמור הזה, לקח להם מספר ימים לפנות למשפחה, וזה קרה רק אחרי שהאירוע החמור כבר פורסם בתקשורת. זה קרה אחרי שלדברי ההורים שלו, אותו מקורב הגיע לבית שלהם בניסיון פסול של השתקה, עם מחשב נייד חדש כמתנה לילד. והוא ביקש שהאירוע הזה לא יפורסם. וההורים, בהחלטה נכונה, כבוד היו"ר, פנו עם כל הפרטים למשטרת ישראל, אבל גם שם, לצערי, הם נתקלו באטימות, וכבר ביום שלמחרת התיק הזה נסגר. מאז אני מלווה את הילד ואת המשפחה בסיוע של מתנדבים, ארגונים ארציים וקבוצת הכדורגל שהוא אוהד, מכבי חיפה. אני חייב לומר כאן לכולם, שבתהליך הזה אני רואה מקרוב את המחיר הנפשי של הילד המקסים הזה, וגם ראיתם עכשיו כמה קשה לו לדבר. הוא חווה מחיר חברתי ולימודי שחוויית החרם הזאת השאירה בו. ילדים לא צריכים להתאושש מאירועי חיים שגם מבוגרים מתקשים לעמוד בהם, וזה בדיוק מה שקורה גם היום, שוב ושוב, בבתי הספר ובמוסדות חינוך בכל רחבי הארץ. חרם הוא לא רק ריב בין ילדים. מדובר באלימות חברתית שעלולה להרוס ילדות שלמה, ויכולה, גם כמו שכבר ראינו, לצערנו, לא אחת בתקופה האחרונה, וביתר שאת, לגבות גם חיים של ילדים. אתם מבינים על מה אנחנו מדברים כאן? ילדים מתאבדים. אם המדינה, כבוד היו"ר, לא תגדיר מנגנונים ברורים, מחייבים ונתמכים במשאבים, שום בית ספר לא יצליח להתמודד עם התופעה לבד, ובמצב כזה האחריות תישאר עלינו, ההורים, לבד. ברשותך, אני רק עשיתי שבע נקודות, אני לא אקריא את הפירוט שלהן. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אתה חייב לקצר, אנחנו מצומצמים בזמן. << אורח >> אמיר ווסקו: << אורח >> בעשר שניות. אפשר לתוכנית רחבה להכניס מלשינון אנונימי, ארצי ומוסדי, תקן מחייב למוביל אקלים חברתי בכל מוסד, תוכנית לימוד שנתית מחייבת בנושא כישורי חיים וחוסן חברתי, פרוטוקול חובה לטיפול באירועי חרם, סדנה שנתית מחייבת להורים, תוכנית לשיקום ילד שעבר חרם, ודבר אחרון, בקרה ממשלתית ופרסום דוח שנתי. במילה אחרונה, אני רוצה להודות לך, גברתי היו"ר, חברת הכנסת קטי שטרית, ולחברי הוועדה שביקשו לקיים את הדיון החשוב הזה, ואני באמת מקווה שכולנו נצא מכאן עם תובנות שיבשילו למעשים וביצוע, שההורים לא ירגישו לבד, שיהיו כלים לצוותים החינוכיים, שתהיה תוכנית ישימה שתציל את הילדים מהמקרה הבא, שלא יבוא חלילה. תודה רבה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה. אנחנו עוברים לחברת הכנסת דבי ביטון. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> תודה, גברתי. כחברת ועדת זכויות הילד, צר לי לומר שזה לא הדיון הראשון. בעקבות מספר דיונים, גם יצאו כבר מספר הצעות חוק, חלק מהחוקים אפילו עבור בטרומית. ואני חייבת לומר שיש לי תחושה שזה מסתיים בכל פעם במין וי כזה, ואני מודה שאני כבר לא עומדת, לא בעדויות של הקטינים שעולים לרשתות, לא בפניות של משפחות והורים שפונים אליי. ואנחנו צריכים להבין שזו כבר מעבר לתופעה. זו הפכה להיות צורת הסתגלות או טיפול של הקטינים בעצמם. וכן, אני מרגישה שקיימת אחריות מאוד גדולה עלינו כהורים, על מערכת החינוך ועל הסביבה הטבעית שלנו. לא נקלט לי בראש שאי אפשר לראות ילד שיושב לבד, אי אפשר להרגיש שמישהו עצוב. לא יעלה על הדעת שכשאתה לא, אולי כהורה, צריך גם לבדוק קצת את הטלפונים. אני אספר משהו קצר ואני מסיימת. כידוע, לי יש שתי בנות שהן עיוורות מלידה, ואחד החששות שהיו לי בחיי זה חרם, כי הרי ברור שילדים משולבים, ילד עם צרכים מיוחדים, יש לו את הפוטנציאל הכי גדול להיות מוחרם. והנוהל שאני הנהגתי בחיי הפרטיים, זה בכל פעם שהם חזרו מהמסגרת החינוכית, פשוט, באהבה, בארוחה, הייתי שואלת מה נשמע? ליד מי ישבת? איך היה? היה משהו שמח? קרה משהו? וזה באמת היה רק מהמקום שלי כאימא היה מאחורה חרם. החשש הזה שחלילה ינדו אותן, יעליבו אותן, יפגעו בהן, זה מה שעמד לנגד עיניי. אז ראשית, אני חושבת שאנחנו גם מתחילים מהבית, וזה מידע שחשוב לנו כהורים. השבוע פנה אליי סבא, שסיפר לי שמחרימים את הנכדה. כבר באותו ערב צלצלתי למנהל בית הספר, זה קרה בשדרות, הנושא כבר טופל, הסבא כבר זיהה. ומאוד מאוד חשוב, שלאחרונה אנחנו שומעים קטינים שעוברים חרם ואומרים, לא, זה בסדר, לא נתאבד. אסור שיהיה הרפרטואר הזה. ואני פונה מפה לכל ההורים, לכל החברים, לכל מערכות החינוך, תפתחו עיניים, אפשר למנוע את זה. אני מודה לכל מי שהגיע. אני מחבקת את כל הילדים והילדות שעברו את התהליך או שעוברים תהליך כזה. ורק שידעו שכנסת ישראל, וכל אחד מאיתנו שיושב כאן, שיחת טלפון, סמס, אנחנו נבוא, נעצור את התופעה הזו. אין סיבה שזה יקרה. תודה רבה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה. אורן להב. היי, חמוד. << אורח >> אורן להב: << אורח >> האמת שאני פה מהסיבות הנכונות, כמו תמיד, ואני רוצה להודות קודם כל על הוועדה הזאת. אבל היום אני מאוד מאוד כעוס ועצבני, כי זה ממש מקומם ומרתיח אותי, כל המקרים שקורים בשבועות האחרונים, בעיקר ובעיקר כי אני באופן אישי מקבל עשרות אלפי טלפונים והודעות מהורים שהם עוברים קושי עם הילדים שלהם. לפני שבוע, אני בן 17, נסעתי לבאר שבע לעזור לאמא שהבן שלה עובר חרם, ואתם פה יושבים עדיין בוועדה, ואנחנו עדיין לא מצאנו פתרון לתופעה הזאת. ובעיניי זה ממש מקומם ומרתיח אותי. יש לכם תקציבים. איפה התקציבים? למה לא עושים איתם מספיק? יש פה כסף. יש לכם כסף? בואו נעזור לילדים. זה באמת לא הגיוני. אני בן 17, ואני צריך לפעול למען ילדים שעוברים חרמות. איפה העובדות הסוציאליות? איפה משרד החינוך? אני קורא לכם. זה מרתיח אותי שילדים צריכים לעבור דברים כאלה. רק לפני שבוע-שבועיים אנחנו קיבלנו סיפור כל כך נורא על ילד בן 14. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, אסור, אסור, אסור. בלי שמות. << אורח >> אורן להב: << אורח >> אבל זה פורסם בכל המקומות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> גם אם זה פורסם. << אורח >> אורן להב: << אורח >> בסדר, אבל תלמיד שהוא בן 14 וחווה בריונות נוראית, צחקו על איך שהוא מדבר, על המבטא שלו. זה נראה לכם למישהו כאן הגיוני? זה נראה לכם הגיוני שאני שבוע אחרי שבוע, ואתם שבוע אחרי שבוע, נשב כאן, ולא נמצא פתרון יעיל ואפקטיבי לדבר הזה? << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בוא נתחיל בלאשר את החוק. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> רגע, בלי הערות, פנינה. בואו נשמע אותם. << אורח >> אורן להב: << אורח >> רגע, אני לא סיימתי. אני רוצה להגיד לכם שאני פשוט עצבני, אני רותח. כמות ההודעות והטלפונים שאני מקבל, במיוחד ביומיים-שלושה האחרונים, הם בלתי נסבלים. זה ילדים שלא יכולים לישון בלילה. זה אימהות שמתקשרות אליי, וזועקות, והן בוכות. הגיע הזמן להתעורר. כולם כאן. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אורן, אולי כדאי שתספר את הסיפור שלך. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> רגע, דבי, לא, תראו מה השעה. יש לנו פה הרבה מאוד ילדים שהגיעו מרחוק, אנחנו גם צריכים לשמוע אותם. אני מבקשת משפט וחצי על מה שאתה עברת, ואיך התרוממת מזה לכיוון החיובי ביותר. << אורח >> אורן להב: << אורח >> קודם כל, הדברים שאני עברתי הם מאוד מאוד קשים. ילדים היו מגיעים וצוחקים עליי בגלל איך שאני נראה, בגלל שאני מלא, היו צוחקים עליי כי אני פחות טוב, כי אני פחות בסדר, כי פחות צריך לקבל אותי. וזה לא מקובל, זה לא מקובל. בחברה של היום צריכים לקבל את כולם. ואם לא מקבלים את כולם, כנראה שמשהו כאן לא בסדר. הגיע הזמן להתעורר. כל חברי הוועדה חייבים להתעורר וחייבים לעשות משהו. אני לא מסוגל יותר לשמוע על ילד שמתאבד ועל ילד ששם קץ לחייו. אני לא מסוגל לשמוע על זה יותר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה, אורן. תודה רבה לך. אנחנו נשמע עכשיו את חברת הכנסת קארין אלהרר. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היו"ר. האמת שלא ידעתי שהיה דיון שליש, אני פניתי אלייך כדי לקיים את הדיון הזה. תראי, קודם כל כאמא לילדים קטנים, כשאני שומעת שרק בחודש נובמבר שלושה ילדים שמו קץ לחייהם, זו לא נורה אדומה, זה דגל שחור שמתנפנף, וצריך להבין איך הגענו עד הלום. ילדי ישראל חוו הרבה מאוד טראומות. היה להם קורונה, הייתה מלחמה ארוכה, ובנוסף לכל הדבר הזה יש את עניין החרמות. אורן, תודה על הדברים שלך. תודה על הפעילות שלך. אני חושבת שזה לא יסולא בפז. אגב, גם אם יהיה כאן חוק, גם אם הכנסת תעבוד יותר קשה ויותר טוב, והיא צריכה, ההשתתפות שלך בעניין הזה היא קריטית, כי אתה יודע מה הילדים עברו והשיח איתם חשוב מאין כמוהו. אז אני באמת רוצה להודות לך מעומק הלב. גברתי היו"ר, למען הדיוק, לא בכל בתי הספר יש יועצות חינוכיות במשרה מלאה, ויש מחסור ביועצות בבתי ספר. עכשיו, מי פוגש את הילדים כל יום? היועצות. זה חלק מעבודת האיתור. ההורים כמובן הם חלק מהעניין, אבל הם לא חזו את הכול, כי רוב ההורים לא רואים את הילדים שלהם בכל שעות היממה. ואני רוצה גם לדעת מה קורה עם התוכנית למניעת אובדנות במשרד הבריאות, למה היא פועלת רק ב-200 רשויות? יש לנו יותר מ-200 רשויות. אנחנו צריכים להבין שיש כאן הרבה מאוד גורמים שהם סיכון משמעותי. יש הרבה מאוד טריגרים שיכולים להביא את הילדים היקרים שלנו לאובדנות. ואנחנו צריכים לפעול בכל המישורים. אנחנו צריכים לעקוב אחרי הרשתות שהם נמצאים בהן, והיום לצערי ילדים חשופים להרבה יותר מדי. אנחנו צריכים להיות שם בכל הצמתים – בצומת החינוכית, בצומת הבריאותית, ואנחנו צריכים להבין איפה הפערים בשטח ולסתום אותם, כי אסור לנו לאבד ילדים בשום צורה ואופן, בטח לא לעניין של חרמות. יש מספיק אתגרים, זה לא יכול להיות אחד מהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה. ליאל קוברסקי, ילדה שעברה חרם, וגם ביקשת לדבר בפנים גלויות עם אישור של ההורים. << אורח >> ליאל קוברסקי: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> ספרי לנו קצת. את כל כך יפה. << אורח >> ליאל קוברסקי: << אורח >> תודה רבה. עברתי חרם שלוש שנים ביסודי מכיתה א' עד כיתה ג'-ד'. שנייה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> בנחת, ברוגע. כולנו רוצים לשמוע אותך. << אורח >> ליאל קוברסקי: << אורח >> הייתי ילדה מלאה, לא הכי יפה, לא מקובלת. באה מבית טוב, ערכים טובים, והם באו מבית קצת שונה, כאילו היו ילדות יפות, 'המקובלות' החשיבו את עצמן. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> ליאל, את הכי יפה בעולם. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני לא מבינה. אני מסתכלת עלייך, את הכי יפה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> את יפהפייה. << אורח >> ליאל קוברסקי: << אורח >> תודה רבה. עברתי השפלות, היו נועלים אותי בשירותים במשך זמן רב. קפצו עליי, עוד שנייה חנקו אותי, הם קפצו עליי עם פופים. הייתי אז בצהרון, והמדריכה של הצהרון לא עשתה עם זה כלום, היא פשוט ראתה את זה, גלגלה עיניים ועלתה, כאילו, המשיכה להסתובב בבית ספר. למזלי, אמא שלי הייתה שם, באה לאסוף אותי וראתה את זה, ושם היא גילתה שבעצם אני עוברת בריונות כי לא סיפרתי לאף אחד על זה. לא הייתי רוצה ללכת לבית ספר. היו זורקים לי את האוכל יחד עם התיק לפח, יחד עם הציוד, הכול. היה לי טלפון כזה קטן, היו מחטטים לי בתיק, פשוט מחטטים לי בטלפון ומלשינים שיש לי טלפון בתיק. היו מרביצים לי, לא הייתי רוצה ללכת לבית ספר, הייתי רבה כל בוקר עם ההורים שלי בלי להגיד להם למה אני לא רוצה ללכת לבית הספר. המחנכות של בית הספר לא האמינו לי, הצדיקו את ההתנהגות של הילדים האלה. וזה לא ייתכן שאני ילדה שעוברת בריונות, עברתי כאילו בעבר, ואף אחד לא מאמין לזה, אף אחד מהצוות החינוכי לא האמין לי. לכו תדעו לאיפה זה היה יכול להתגלגל. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה מתוקה, מגיע לך מחיאות כפיים. (מחיאות כפיים) אנחנו עוברים לחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. קשה לעבור במעברים. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה, קטי. כן, זה גם מחזיר אותי לגיל 12 שלי כשאני עברתי חרם, אבל אני רוצה לדבר על מערכת החינוך בישראל. אני שומעת, גם לפני יומיים שמעתי עדויות מילדים שעברו חרם ועוברים חרם במערכת החינוך בישראל, בכינוס של ועדת חינוך אלטרנטיבית שקינלי טור-פז כינס. אני שומעת היום. אני גם הגשתי הצעה לסדר היום, הצעה דחופה, והיום אנחנו נדון על זה במליאת הכנסת. אני אהיה קצרה. במערכת החינוך בישראל חסרים משאבים למניעת אובדנות. יש תוכנית נהדרת, 'בוחרים בחיים', ובאמת היא לא עובדת בהרבה מהמוסדות החינוכיים במדינה. אני מכירה בתי ספר שיש בהם מחנכת חינוכית לשכבה. אני רוצה לדבר על חטיבת הביניים, באחד מבתי הספר שאני מכירה היטב. אביא דוגמה, יועצת חינוכית שהיא גם מחנכת כיתה, שיש לה 40 ילדים בכיתה, היא גם מורה מלמדת והיא גם יועצת שכבה, וגם היא חייבת להיות נוכחת במפגשים של התלמידים עם הפסיכולוג שמגיע לתת טיפול רגשי לילדים באותו מוסד חינוכי. זה לא הגיוני. כמה תשומת לב יכולה להקדיש אותה יועצת? ואי אפשר להאשים אותה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> נגעת בנקודה חשובה מאוד. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> זה עיוות של המערכת. אי אפשר להאשים אותה שהיא לא נותנת תשומת לב ולא מטפלת בזה. אנחנו חייבים להשקיע משאבים. יש גם תוכנית לאומית למניעת אובדנות. אתם יודעים מה התקציב במדינת ישראל לתוכנית למניעת אובדנות, שיש לנו גל אובדנות גם בקרב מבוגרים, גם בני נוער? רק 17 מיליון שקלים. וכמה עולים לנו אלה שלומדים במוסדות דת? כמה הם עולים למדינה? ואנחנו מזלזלים בילדים שפשוט הולכים לנו, שאנחנו מאבדים אותם. איפה השוויון? איפה הדאגה לעתיד של המדינה? אם המדינה לא דואגת לילדים, אין לה עתיד. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה. פנינה תמנו שטה, אנחנו נשמח לשמוע אותך. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה. ראשית, אני רוצה להודות לך, היו"ר, גם כיו"ר לא רק של הוועדה, אלא השדולה למאבק בחרמות, יחד עם חבר הכנסת יוסי טייב, יו"ר ועדת החינוך היוצא, עידן רול, שכבר לא נמצא, ולחברות היקרות שנמצאות כאן. אני חושבת שגם בעבר, בכינוסים הקודמים אמרנו, בעניין הזה אין שוני בין מפלגות, אין שוני בין אופוזיציה-קואליציה. אנחנו עומדים כאן כחומה בצורה, מצד אחד נכונים ונחושים יחד איתכם, כל הצעירים היפים והיפות והילדים שהגיעו לכאן, מי שבגלוי ומי שפחות רוצה לדבר בפנים גלויות, כדי שננהל את המאבק הזה, הן מבחינה ציבורית והאקלים הציבורי, בשיח הציבורי, שאני יודעת כמה צעירים כמו אורן ויקיר ואחרים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> יש פה הרבה כוכבי רשת שמשפיעים הרבה יותר מהמערכת, הרבה יותר מאיתנו. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בדיוק. כוכבי הרשת ואנשים בעלי השפעה, תמשיכו, כי בסוף יש פה כמה רבדים. יש את השיח הציבורי שאנחנו צריכים להמשיך להוקיע את זה, לחבק את הילדים שעברו חרמות, להראות שמי שמוביל חרם מוקיעים אותו מהחברה. אומנם זה ילדים, צריך לדעת לעשות את זה טיפולית, אבל גם שהתופעה הזאת תהיה ברורה מבחינת הציבור, שלא תהיה סלחנות על הדבר הזה. הדבר השני, כאן בתוך הכנסת, אמר אורן, לא עשינו הכול. אז נכון, יש התקדמות. נכון שהנושא הזה עלה כאן בבית הזה ועולה בבית הזה, גם את חברתי, אבל מהקמת מוקד יש פער בין החוק שהצענו, חוק סופר משמעותי, חוק מאבק בחרמות שעבר בטרומית וחייב להיות מאושר בכנסת הזאת. עכשיו אני אומרת לך, חברת הכנסת שטרית, לא סתם התחלתי ואמרתי, אין אופוזיציה-קואליציה. את החוק הזה אנחנו חייבים להעביר. וההתנגדות, דווקא פה אני רוצה לומר לנציגי משרד החינוך, כשאני פניתי לשר הוא אמר שיש התנגדות מקצועית. מה זו התנגדות מקצועית? אם לא יהיה ממונה אקלים, דיבר על כך קודם אחד האבות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, אנחנו בחוק שאת מדברת עליו, שהוא חשוב מאוד, שגם לי יש את החוק. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כן, אמרתי שזה חוק משותף. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כן, שנייה, אז חלקו הגדול כן עשינו. החוק מתחלק לשניים. בחוק אנחנו אמורים להקים מוקד, שהוקם. הוא עובד. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הוקם מוקד, את זה אמרתי. זה לא מספיק. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אנחנו נשמע את הנתונים שלו. והחלק השני, זו פונקציה שתשב בבית ספר, לא יועצת, אלא איש מקצוע שיטפל בזה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> קטי, זה הכי חשוב, ממונה אקלים. מצידי תקראי לו קצין ביטחון נפשי ופיזי בבתי הספר, כי מה שקורה עם חרמות זה האירוע הכי אלים. ואני רוצה להגיד לכם, לצערנו אנחנו הגענו למצב שהורים מחוללים חרמות. הורים שותפים לחרמות. ואם הורים היו לוקחים אחריות, לא היינו במקום הזה. אם כל הורה ייקח, וכל אמא ואבא יעשו שיחה לילד שלו, אין דבר כזה חרמות. אין דבר כזה שאתה רואה ילד שיושב בצד ואתה לא מתערב. אני אומרת לכם, האירוע של מנדי בולטון ועוד רבים טלטל אותי. את יודעת למה? הוא שלח התנצלות. ישראל, תקשיבי, הבן שלו הלך לבר מצווה, אף אחד לא רצה לשחק איתו, הוא יצא מבר המצווה וקיבל דום לב כשהוא יושב לבד על ספסל, וכשמד״א הגיעו, עוד הדמעות היו לו על הלחיים. אנחנו לא נאפשר שזה יקרה. חייב שהחוק הזה יעבור. אין דרך אחרת. בלי שהחוק הזה עובר, בכנסת ישראל ובמשרד החינוך לא יוכלו לומר שעשינו הכול. תודה רבה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה לך. אנחנו עוברים למ', שנמצאת פה עם אחותה שעברה חרם והיא תישא דברים. אני מבקשת מהמצלמות לא לצלם אותה. יופי, מתוקה. את יכולה להתחיל לדבר. תספרי לנו. << אורח >> מ': << אורח >> אני עברתי חרם של חמש שנים, עד היום, מכיתה א' עד כיתה ח'. ובכיתה ד'-ה'-ו', שפכו עליי גלון שמן, זרקו לי את הטלפון לכביש עד שהמכוניות דרסו אותו. אני כל יום הייתי חוזרת עם סימנים כחולים הביתה, וכל יום הייתי אומרת לעצמי, בא לי להתאבד, בא לי למות, בא לי זה, וזה ממש כאב לי. ואני פה בשביל זה היום, בשביל שאף ילד לא יעבור את מה שאני עד היום עוברת. אני לא רוצה שיעברו את זה אנשים וילדים. אני עד היום אני רואה סרטונים בטיקטוק, באינסטגרם, שיש ילדים בגלל חרמות שהם מתאבדים, או שעושים לעצמם משהו, ואני אישית, קשה לי לראות את זה, ואני לא רוצה לראות את זה גם, ובשביל זה אני פה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה, מתוקה. << דובר >> קריאה: << דובר >> אני יכולה להגיד לה משהו? את כל כך מתוקה, באמת. לכל דבר ועניין, אני פה בשבילך. תמיד תזכרי את זה, אני תמיד פה בשבילך, ואני מבינה אותך הכי בעולם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אחותה? בבקשה, לא לצלם. << אורח >> אחותה של מ': << אורח >> אני הגעתי לפה היום בגלל אחותי הקטנה. מכיתה ד' ילדים התנכלו אליה, והציקו לה, והשפילו אותה, והרביצו לה, והקניטו אותה. אותם ילדים התגלגלו איתה בשנים אחר כך, ד', ה', ו', ז'. ילד מסוים שפך עליה גלון שמן של חמישה ליטר בכיתה ו', לקח לה את הטלפון, זרק לה אותו לכביש, הכריח אותה לרדת מהבית באיומים בשעה 02:00, והרביץ לה למטה מתחת לבית. הסיפור הזה התגלגל, והוא המשיך איתה לכיתה ז', ורק בכיתה ז' החליטו הבית הספר והמורים להרחיק אותו מבית הספר. והיא, שתהיה בריאה, הילדונת המתוקה הזאת, היא חשבה שהחיים שלה ישתנו כשהיא תעלה לחטיבה, בכיתה ז' ו-ח'. ובמשך שנה וחצי הילדים מציקים לה, מתעללים בה, פותחים עליה קבוצות. מבחינת בית הספר זה לא חרם, מבחינת בית הספר לא רוצים להעביר אותה בית הספר. היינו אצלם בכמה וכמה שיחות, הם כתבו פרוטוקול של השיחות, מה שנאמר שם ומה שהם כתבו שונה לגמרי. אני פרסמתי את הסרטון שלה כדי יתחילו להבין מה קורה פה, ובית הספר התחיל להתייחס לזה רק אחרי שהסרטון התפוצץ. הם הזמינו אותנו לשיחה, הם דיברו איתנו, הם ביקשו שאני אמחק את הסרטון, הם אמרו שהכול בסדר, ושהיא ילדה אהובה, ושכולם אוהבים אותה, והיא מקובלת, ויש לה חברים, ובפועל אין לה חברים. גם בית הספר לא רואה אותה, וגם החברים שלה לא רואים אותה. מציקים לה, מתעללים בה. כל מערכת החינוך שם אומרים שזה לא חרם, ושלא עושים לה שום דבר, ושהם לא יכולים לשלוט בכל הילדים, ובכל ההורים, ובכל הדברים האלה. ואני הגעתי לפה איתה היום, כדי שהיא לא תעבור את זה יותר. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> מה, זה עד היום? << אורח >> אחותה של מ': << אורח >> זה עד היום, כן. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> היא מדברת על סיטואציה קיימת. היא היום בכיתה ח', הסיטואציה הפסיקה רק לפני כמה ימים. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הם אומרים שהם לא מוכנים להעביר אותה בית ספר. << אורח >> אחותה של מ': << אורח >> הם לא היו מוכנים להעביר אותה בית ספר, הם עירבו את הרווחה, הם עירבו את כל העולם ואשתו. המשטרה גם מעורבת, גם הרווחה מעורבת, כולם מעורבים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אנחנו נמשיך להתעדכן על זה. תודה, מתוקה. קודם כל, כל הכבוד לך. את אחות מצוינת, את אחות נהדרת, ואת לקחת את העסק הזה לידיים ובאמת הפצת את זה, ואני כן בעד להפיץ את הדברים האלה, כדי להעיר את מי שצריך להעיר. אנחנו נעבור לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה, היו"ר. האמת, קשה. קשה לא לדבר, קשה לנשום בכלל אחרי ששומעים את הסיפורים האלה, את הסבל הנוראי שעוברים הילדים והילדות במערכת בית הספר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> עאידה, אני רגע מפריעה לך. חברים יקרים, יש פה אנשים שמצלמים. אסור לנו על פי חוק לחשוף פנים של מי שביקש לא לחשוף את פניו או את שמו. הצוות מתזז פה בין כל האנשים שנמצאים. בבקשה, אל תצלמו. זה בהוראת החוק. לא לצלם פנים של ילדים. עכשיו, יכול להיות שאתם מצלמים את מי שנמצא ליד, אבל באותו זמן זה חושף גם את הפנים של הילדים. אז בבקשה, תנו לנו לנהל את הדיון הזה בנועם, ברוגע. ביקשנו לא לצלם – אל תצלמו. יש, אגב, סרטון שייצא דרך ערוץ הכנסת. מי שירצה לקחת ממנו את הנאום שלו, את החלק שלו, אפשר יהיה לעשות את זה. בינתיים אף אחד פה לא מצלם. אם אני אראה מישהו שחושף פלאפון, אני פשוט איאלץ להוציא אותו. אל תתנו לי לחזור לימים שבהם הייתי מורה והייתי מוציאה את הילדים שהיו מתפרעים. לא, ממש לא. הסברתי את זה עכשיו, בבקשה לא להוציא פלאפונים ולצלם. נקודה. כן, עאידה, סליחה שהפרעתי לך. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זה בסדר. את האמת, אני אפילו חושבת על מה שהצטרכת להגיד שוב ושוב מתחילת הישיבה. אני מאוד מקווה שכל מי שנמצא פה מבין שאנחנו דווקא מדברים על הסבל הנוראי של הילדים האלה ומה עובר עליהם, שלא ישתתף בחגיגה. מי שמצלם לא לפי החוק, מי שחושף פנים של ילדים, הוא משתתף בעצם בלגרום סבל ולגרום כאב. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כן, אבל רגע, רק אני אומר, אפשר לטשטש וחייב להשמיע את הקול של הילדים בצורה חוקית. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> חברת הכנסת פנינה, אני מדברת על העובדה שאם אומרים לא לצלם את הילדים, אז לא לצלם. זה חלק מלכבד את הרצון שלהם, את הזכויות שלהם ואת החלק הפרטי. להשמיע את הקול, בשביל זה אנחנו נמצאים, בשביל זה יזמנו את הדיון הזה. אני חתומה על הדיון הזה כי חשוב לי להשמיע את הקולות. אני אומנם לא חלק מההורים, כבר מזמן הבנות שלי גדלו, אבל אני גם סבתא, והילדים שלי, הנכדים שלי, הולכים לבית הספר, ולא הייתי מתארת לעצמי שלמקום הזה שאנחנו מחליטים לשלוח את הילדים שלנו כדי שיגדלו, כדי שילמדו, יהפוך למקום של סיוט מתמיד כמו ששמענו עכשיו. ואני חייבת להגיד, אנחנו מדברים על מערכת בית הספר, ואנחנו מדברים על יועצות, ואנחנו מדברים על הצוות הפסיכולוגי. וחשוב לי, אכפת לי מכל המצב בארץ, אבל חשוב לי גם להשמיע קול שלא כל כך נשמע פה, שזה הילדים באוכלוסייה הערבית, ומה עובר עליהם גם כן מחרמות ומהתנכלויות, ומסבל נוראי, כי גם המערכת כשלה וכושלת בלטפל בזה כמו שצריך. ולצערי הרב, גם כוח האדם הוא לא מספיק. ישבתי ושמעתי, חברת הכנסת מתארת כמה תפקידים יש ליועצת, גם יועצת שכבה, וגם מרכזת, וגם זה, וגם זה, וגם זה. תתארו לעצמכם כאשר יש גם מחסור בתקנים, וכאשר יש מחסור באנשי טיפול. אבל מעבר לזה, אני חושבת שבלי להפוך את זה כחלק מהיום-יום של בית הספר, לא רק כשהיועצת שמה לב, אם המורים לא הופכים את זה למטרה העיקרית אצלם, ואני יודעת חלק מהדברים שמספרים לי הילדים, שאם הם מדברים על מה שהם עוברים, אז זה גורם לעוד התנכלות כי הם מלשינים. מתייחסים אליהם כמלשינים, כאילו הוציאו אותם מהכלל של התלמידים והפכו לסוג של גורם עוין בתוך בית הספר. אני חושבת שהשינוי חייב להיות יותר עמוק מאשר תוכנית של כמה מפגשים, עוד פעם, בכישורי חיים, אולי המנהל או המנהלת יבחרו בתוכנית או לא יבחרו. זה חייב להיות אינטגרלי בתוך היום-יום של המורים. אני רק רוצה להגיד משהו. אנחנו מדברים הרבה, וזה בצדק, כי הם עוברים את זה. הילדים משמיעים את הקול של אלה שמתנכלים להם ומחרימים אותם. אני חושבת שהגיע הזמן גם להתמקד באלה שמחרימים. איך יכול להיות שילדים בגיל הזה יכולים להיות אכזריים כל כך? איך יכול להיות שהם יכולים להתנכל בצורה כזו? מה עובר עליהם? למה הם כאלה? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כמו שהיא אמרה, לשפוך עליה גלון של שמן? << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני לא מתארת לעצמי. זה לא רק להתנכל וזה לא רק חרמות, זו כבר אלימות. אלימות מאוד קשה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> זה חוסר חינוך מהבית, והורים שבכלל לא אכפת להם. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אבל השאלה גם כן, ההורים, אמנם אנחנו אומרים שההורים צריכים לתמוך בילדים שעוברים את זה ובילדות שעוברות, אבל גם איפה האחריות של ההורים כשהילדים שלהם עושים את זה? האם הם מקבלים על עצמם את האחריות? האם יש תוכניות? כולם יודעים ללדת ילדים, לא כולם יודעים להיות הורים. אני חושבת שהגיע הזמן גם כן לחשוב על תוכניות שמלמדות את ההורים איך להיות הורים לילדים אכזריים כאלה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אנחנו עוד מעט נעבור גם לפתרונות, יש גם פתרונות יצירתיים. אבל לפני כן, בגלל שאנחנו מדברים על ילדים, נמצא פה יו"ר מועצת התלמידים והנוער החדש שנכנס לתפקידו, דרור כהן. בבקשה, תנו לו רק דקה אחת. כן, בבקשה, דרור. << אורח >> דרור כהן: << אורח >> שלום לכולם. תודה, קטי, חברי כנסת יקרים. באמת נעים מאוד, אני דרור, בן 17 מפתח תקווה. אני יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית. לפני שאני אתחיל לדבר, חשוב לי להתייחס לנושא הוועדה. אנחנו מדברים על מניעת תופעת חרם ותופעת ההתאבדות. תראו, זה שאנחנו מקשרים ביניהן, מצד אחד זה נכון, מצד שני זה עושה עוול, גם ובעיקר לכל אותם מקרי ההתאבדויות שאנחנו שומעים עליהם, שלא נובעים רק מחרם או מנושאים אחרים, וגם עליהם המדינה מחויבת לתת בטיפול ולראות בזה כצורך לאומי, לא פחות מהסיפור של החרמות. תראו, לגבי החרמות, נכון שהמוקד קם, אבל מה קורה? למה חוק החרם לא עובר? איפה? וזה לא רק משרד החינוך, אגב. זה משרד הרווחה, זה משרד הבריאות, זה הביטוח הלאומי. המדינה חייבת לראות בזה כצורך לאומי, וזה לא הגיוני שזה עדיין לא קורה. לגבי ההתאבדויות, התאבדויות קשורות אוטומטית בחוסן. אחד הדברים המרכזיים שאנחנו מקדמים, אגב, גם עם השפ"י, זה לייצר הכשרה לבני נוער לעזור לחברים שלהם בעת מצוקה, שלא נגיע למקרים האלה, וגם כאן המדינה חייבת יותר להיכנס. חשוב לי לסיים בקריאה לחברי הכנסת, לא רק אתם, אלא כל מי שיושבים כאן במשכן הזה. מדינת ישראל, התלמידים והנוער בישראל צופים את העיניים שלהם אליכם. אתם חייבים להתנהג באחריות, בממלכתיות. כל הסיפורים והדברים וההתרחשויות שקורים כאן זה לא הגיוני, כי כאן, בתוך הבית הזה, בבית של העם, אתם מחרימים ועושים דברים נוראיים אחד לשני, ומדברים בשפה שהיא לא שפה, וזה חייב להיעצר, כי המדינה רואה אתכם, ואיפה אתם? אנחנו דור העתיד, אנחנו יכולים להסתכל עליכם כמנהיגים שלנו? איפה אתם, מנהיגי ישראל? << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> התקבלת לכנסת. אתה משהו. << אורח >> דרור כהן: << אורח >> קטי, אם אפשר, נציגים שלנו הגיעו לספר סיפורים, אם זה אפשרי? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תעשה סדר מול אחד היועצים, כדי שנוכל לקבל את השמות. << אורח >> דרור כהן: << אורח >> תודה, חברים, על הנושא החשוב הזה, והלוואי שזה יפסיק. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מורן שמואלוף. << אורח >> מורן שמואלוף: << אורח >> אני קודם כל רוצה להגיד גם לילדים פה שדיברו, אני רגע חייבת להתייחס אליכם, שאתם מדהימים ושמניסיון גם של חרמות בתור ילדה, אז אני כבר אומרת לכם, כולכם חשובים. לא לחשוב אפילו לרגע לפגוע בעצמכם בגלל שמישהו פוגע בכם, רק לנסות. ואני מקווה שמהוועדה הזאת ובכלל מהכנסת גם ייצאו חקיקות שיכולות לעזור לכם. אני באתי לכאן בכובע, יש לי הרבה כובעים, אחד הכובעים שלי הוא יועצת תקשורת. אני מרצה בכל הנושא של שימוש ראוי ברשתות חברתיות לבני נוער. בני נוער היום לא יודעים שבגיל 14 הם גם נושאים באחריות פלילית על הדברים האלה. אבל אני כן רוצה לדבר לא על ענישה עכשיו כדי להכניס לכלא, אלא כן להתייחס למה שחברת הכנסת תומא סלימאן אמרה. אחריות משותפת גם של ההורים וגם של הילדים, בכך שאפשר היום לעשות גם סדנאות משותפות כענישה, אם תקראו לזה ככה, אבל כן סדנאות משותפות כדי שגם ההורה וגם הילד יידעו שהם פוגעים ומה הם עושים. אני כן באתי לכאן בכובע של יועצת התקשורת כדי להגיד לכם על הטרנדים גם בטיקטוק וברשתות החברתיות, שלא יכול להיות שגם ההורים לא לוקחים כאן אחריות על הפלאפונים של הילדים שלהם ומה הם עושים. הדברים האלה מובילים היום לכך שזה כבר הפך להיות נחלת הכלל לעשות חרמות, לצלם את זה ולהעלות לרשתות. אנחנו מדברים פה על טרנדים שגם דיברו אגב על מוות. אני ראיתי את טרנד הליפסטיק שהיה, שאיך שאת מסיימת את השפתון אז תיקחי את חייך. אותו דבר גם על טרנד הקדישא הזה שעכשיו קורה. חברים, זו פגיעה מינית לכל עניין ודבר. הילדים צריכים להבין, גם ההורים שלהם, שזו אחריות פלילית. ואני חושבת שגם כאן, הבית הזה צריך להידרש לסדנאות חינוך. שעות החינוך בבתי הספר הלכו והצטמצמו, ואם אנחנו נחזיר את זה עם החובה של ההורים להשתתף במפגשים האלה, אני חושבת שזה גם מאוד יעזור לחנך את כל התא המשפחתי. תודה על הזכות לדבר ותודה רבה על הוועדה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה לך, מורן היקרה, ועל הפעילות שאת עושה, הפעילות הציבורית שלך, שהיא לא רק לילדים אלא גם למבוגרים. << אורח >> מורן שמואלוף: << אורח >> במשפט אחרון לגבי הנושא של המשפיענים, ונמצאים פה אנשים שאני גם בקשר איתם כמעט יום יומיומי, המשפיענים כאן, בדיוק כמו עם הורים וכאלה, זה להעלות מודעות, לשמש לשיח, אולי גם לעזור במקרה שבאמת ילד צריך תמיכה גבית. אבל משפיען, עם כל הכבוד, הוא לא גורם טיפולי. ולכן אני חושבת שכאן אנחנו צריכים להתערב, שצריך להביא באמת אנשי מקצוע, כמו שאמרתם פה, להביא נשות ואנשי מקצוע לתוך בתי הספר, ולא לתת כמובן להם, כי הם לא גורם טיפולי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה. רצית להעיר? << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כן. אנחנו נפגשים עם קבוצות תלמידים שגם מגיעים לכנסת וגם בחוץ. אני חושבת שאחד הדברים שאנשים בגיל שלי, או אפילו יותר צעירים, אנחנו לא מכירים את העולם שלהם. הם חיים בעולם מקביל. כל האתרים וכל האפליקציות וכל העולם הזה שהם משוטטים בו, הוא לא מוכר לנו כאנשים יותר מבוגרים מבחינת הגיל. לכן אני חושבת שחלק מהטיפול בבעיה, זה שההורים לא נמצאים באותם עולמות של הילדים. << אורח >> מורן שמואלוף: << אורח >> תאמיני לי, אני ברשת המון, זה חלק מהתפקיד. הם שם, חברת הכנסת. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני לא יודעת, לא כולם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, מורן, אנחנו לא יכולים לנהל דו שיח. הערה חשובה של חברת הכנסת. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כדאי לחשוף את ההורים למה שקורה איפה שהילדים שלהם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה, מורן. חברת הכנסת עדי עזוז. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> מורן, את לקחת לי הרבה מהנקודות שלי, אז אני אמשיך חלק מהדברים שלך. קודם כל גם אמר פה הילד ממועצת התלמידים – ברוך הבא לתפקיד גם, דרור – אמרת דברים נכונים, ואני רגע כן אהדהד אותם. אפרופו דוגמה אישית, בדיוק זה מה שרציתי להגיד על מה שאמר התלמיד באמת, דרור, יש חשיבות לכנסת, לשיח שלנו ולאיך שאנחנו מדברים, ונמצאות פה גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה. ואגב, אולי זה לא פופולארי להגיד, אבל אני אגיד, לא בכדי נמצאים פה גם חברי כנסת שכן שומרים על שיח מכבד, ובסוף מלמעלה יש השפעה מאוד גדולה לאיך שזה עובר ללמטה. ולא משנה כמה דיונים נקיים בבית הזה, אם בתוך הפודיום, במליאה, לא נכבד אחד את השנייה – אז גם הציבור לא יכבד אחד את השנייה. זה דבר אחד. דבר שני, היה קשה ממש לשמוע פה את הסיפורים על גלון שמן, ומודעות אבל, ונעילה בשירותים. באמת, כאמא לשני ילדים קטנים הלב שלי מתכווץ, ובאמת שאת יפהפייה ומתוקה, ואני רציתי להגיד שגם מי שהוא לא יפה, וגם מי שהוא לא רזה, וגם מי שהשיער שלו לא בצבע הנכון, או אם יש בכלל דבר כזה צבע נכון, אף ילד לא צריך לעבור דבר כזה בשום צורה ובשום מצב. זה שיהיה לנו ברור. ואני רוצה להגיד על ההורים ועל משרד החינוך. אני, גברתי, הגשתי שאילתה לשר החינוך כבר פעמיים והיא נדחתה, על זה שלא היה עדכון לדוח האקלים על ביטחון בבית הספר ועל תחושת הרווחה בשנתיים האחרונות. אחר כך אני אשמח להתייחסות המשרד. ובדוח מרכזי הסיוע שהתפרסם לפני שבועיים בערך, חלה עלייה של 45% בפגיעות מיניות בבתי הספר. זה נתון חסר תקדים בעיניי. אני לא זוכרת שהיה דבר כזה, אני 15 שנה בערך בתחום, לא זוכרת שהיה כזה נתון. ואני רוצה להגיד על פגיעות מיניות. פגיעה מינית זו אלימות, זו צורה של אלימות. וגם חרם זה אלימות. מה שנקרא, עסקינן באלימות רבתי בכל התחומים שיש. ולגבי ההורים, אני אגיד לכם גילוי נאות, לפני כן מנכ״לתי עמותה של נערות בסיכון. והרבה מהשיח הוא גם תמיד היה עם ההורים, וליבי גם על ההורים. אנחנו במדינה של שנתיים מלחמה. להורים קשה. אנשים איבדו את מקומות העבודה שלהם. יש עלייה מטורפת גם בפגיעות בתוך הבית, בין בני זוג. אלימות, רצח נשים. נרצחו 41 נשים מתחילת השנה. אני רוצה להגיד שזה לא בחלל ריק. העלייה באלימות בבתי הספר היא לא נקודה בזמן. היא חלק ממערך שלם אלים, שעם כל הכבוד למשפיעני הרשת, ויש הרבה מקום, תפקידו של הבית הזה, גברתי, לייצר גם פתרונות אמיתיים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת עדי עזוז. אנחנו חוזרים לאורן, אבא של ליאל. אנחנו מדברים כל הזמן על ההורים. << אורח >> אורן קוברסקי: << אורח >> בוקר טוב לכולם, יו"ר הוועדה, חברת הכנסת קטי, חברי הכנסת ואנשי ציבור נכבדים. ראשית, אני הגעתי לכאן בזכות כתבה, שאני חשבתי הרבה פעמים אם היא תצא לאור אחרי מה שהבת שלי סיפרה לי. ערוץ 14, שנתן לנו את הבמה ונתן לנו את האפשרות לפתוח את הלב של ליאל, שכולם יידעו על מה שהיא חווה. כמו שליאל התחילה וסיפרה לכם, היא עברה מהיסודי חרם מאוד קשה במשך שלוש שנים, אלא רק לאחר שנה היא נזכרה להגיד לנו, אחרי שהיא עברה חרמות קשים מאוד. אנחנו עשינו את כל המאמצים, כי לצערי הרב אנחנו בגוף החינוכי לא קיבלנו שום מענה. ניסינו מספר פעמים לבוא ולהגיד להם שהבת שלנו עובר חרם שקט, שהפך מהר מאוד למילולי, פיזי, הגיעה למצב של יריקות, קללות, זרקו לה את האוכל לפח האשפה, זרקו לה את הטלפונים, כמה פעמים הייתי צריך להחליף לה את הטלפון, ולא קיבלנו שום מענה. אני ואשתי עשינו הכול לבד. הדבר שהכי נדרש לי מבחינת הורה, משרד החינוך, תעצרו את מוסדות החינוך למשך כשעתיים, אך ורק לדבר על עניין החרמות. << דובר >> קריאה: << דובר >> לא שעתיים, שבועיים. אי אפשר ללמוד כלום כל עוד יש לנו את הדבר הזה. שבועיים צריך לעצור, לא לסגור את בתי הספר, לעצור ולא לעשות כלום חוץ מלעסוק בעניין הזה. פעם אחרונה שהייתה מגפה פה ואנשים מתו, אז עצרו את הלימודים. כאן זאת מגפה, ואנשים מתים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> סליחה, אבל את לא קיבלת אישור לדבר. באמת, את התפרצת לדבריו. זה לא עובד ככה. << אורח >> אורן קוברסקי: << אורח >> אני חייב להגיד, מוסדות החינוך אמורים להיות המקום הבטוח לילדים. אני מבקש, קחו לתשומת ליבכם, יש פה ילדים שעוברים דברים הרבה יותר קשים, שכמובן אני לא אפרט לכם אותם כאן. אלה דברים שאני לא מוכן לזה יותר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה לך. אנחנו רואים את העומק של הכאב של המשפחה. כמו שאמרתי בתחילת דבריי, זה לא רק הילד, זו גם המשפחה והמעגל, המשפחה הקרובה והמשפחה המורחבת. זו פגיעה מאוד מאוד קשה. << אורח >> אורן קוברסקי: << אורח >> נכון מאוד, גברתי. ואני חייב להגיד לך שאני איבדתי מספר ימי עבודה, אני הייתי צריך להתחנן למקום העבודה שלי על מנת שהם ייתנו לי את האפשרות להיות יחד עם הילדה שלי, כי לא רציתי להגיע למצב שהבת שלי תישאר לבד. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה לך, באמת תודה. נמצא איתנו מ.פ., זה ילד שכולנו ראינו את המחזה המדהים של אוהדי ביתר ירושלים כמדומני, נמצא פה גם קפטן בית"ר ירושלים שגם יאמר על המעשה והמחווה המדהימים שעשיתם. << אורח >> אופיר קריאף: << אורח >> קפטן לשעבר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אתה יודע, טוב, לא משנה, אם אני אגיד את זה, תהיה לי פינת טרלול ב-13. אבל רציתי להגיד שפשוט, אני לא יכולה לספק להם חומרים, אבל אתה יודע, יש מקומות בעולם שכשבן אדם יש לו תפקיד, הם לא קוראים לזה לשעבר, הוא ממשיך עם התפקיד שלו. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> תראה, אנחנו פה גם מהפועל תל אביב, אבל אנחנו מקבלים את כולם סביב השולחן. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כן. מ.פ., שלום לך, מתוק. לא מצלמים אותך, אבל אתה יכול להתחיל לדבר ולהרגיש חופשי להגיד את כל מה שאתה רוצה. תספר את הסיפור שלך. << אורח >> מ.פ.: << אורח >> אני כבר עובר חרם שש שנים. הייתי בבית הספר הקודם עד אמצע כיתה ב'. פעם אחת הייתי, וכל בית הספר עשה עליי את החרם. הייתי בכיתה א', ילדים בכיתה ו' באו ואמרו לי בוא נלך למגרש התחתון, תשחק איתנו כדורגל. שאלתי אותם איפה הכדור? הם אמרו, כבר חברים שלנו שם עם הכדור. אז הגענו לשם, אין שם שום מורים, שום מצלמות, שום כלום. לקחו אותי לצד, פיצצו אותי מכות. כולי איתי דם. הייתי עובר עוד התעללות שם, ואחרי זה עברתי לבית הספר הבא. היו חודש-חודשיים שרק הרימו אותי, אחרי זה רק הורידו אותי, הם הרביצו לי, קיללו אותי, הכול. אחרי זה בכיתה ג' המשיך ממש גרוע והיה איזה ילד אחד שהגיע בכיתה ד', התחיל את כל החרם, אבל התעללות שאי אפשר אפילו לתאר אותה. אומרים לך כל פעם יא מכוער, וכל זה. אבל מקטינים אותך, וכשאומרים לך אתה מכוער, אתה אומר אתה מכוער, כי מכניסים לך את זה לראש. זה קשה מאוד לעבור חרם, ואני לא מאחל את זה לשום ילד. אני אתן מסר לכל הילדים שעושים את החרם, תפסיקו עם זה. ילדים מתאבדים, ילדים לא יוצאים מהבית, בוכים, אין להם חברים. ברוך השם לא התאבדתי, אבל כל יום הייתי בוכה. (מחיאות כפיים) << אורח >> יקיר בר זוהר: << אורח >> הוא אלוף. הוא פשוט אלוף. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אנחנו רוצים לשמוע את אופיר קריאף, קפטן בית"ר לשעבר. תספרו לנו על המחווה שעשיתם. << אורח >> אופיר קריאף: << אורח >> את רואה, את הסכמת איתי שזה לשעבר בסוף. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מה אני אעשה? אתה מאלץ אותי, אז אמרתי את זה. גילוי נאות – אני אוהדת את הקבוצה מאוד. רק תזכור את תנאי הדברים בבקשה, אנחנו לא מזכירים את השם. << אורח >> אופיר קריאף: << אורח >> כן, אני מכיר אותם אישית, אותו ואת הנסיכה מאחורה. אני אגיד לכם קודם כל שאני אוהב אתכם. אני פה מברך על הדבר הזה שעשיתם היום, אני מקווה אבל שזה לא יהיה איזשהו פלסטר ובאמת תרימו את הכפפה ותטפלו בזה לעומק. אני רוצה קודם כל לפנות לילדים שעוברים את החרם, לאמיץ הזה ולאמיצה פה מאחורה, שמפחדים או מתביישים לדבר על זה. אנחנו חייבים שתדברו על זה, חייבים שתספרו, כי ככה רק נוכל לעזור לכם. אני נחשפתי לנסיכה פה דרך אתר פוש באינסטגרם, ורק בזכות זה יכולתי לעזור, והאוהדים של בית"ר עושים דברים מטורפים לאחרונה. חיים שלי, אל תבכה, אתה אלוף. נסיך, אתה אלוף, ובזכותך אני מקווה מאוד שאנשים ישנו את העתיד שלהם ואת היום-יום. ודווקא הדבר השני שאני רוצה לדבר עליו, זה לפנות לילדים המקובלים, החזקים, ואלה שיש להם באמת את היכולת לעזור, אצלכם נמצא הפתרון. ההורים אומנם הם המחנכים ואלה שבאמת יכולים לעזור ולפקח מאחורה, אבל מי שיש להם באמת את היכולת לשנות זה אלה המקובלים, החזקים, אלה שבאמת חווים את הדבר הזה ורואים את הדבר הזה יום-יום. אל תעצמו עיניים, תעזרו למי שיכול. אתם באמת יכולים לשנות את העתיד של הילדים האלה. ובעזרת השם שהדמעות שלכם יהפכו לדמעות של שמחה, ואתם תהיו אלה שפתחתם את הדלת לחרמות שלא יבואו לעולם. ואני אוהב אתכם ואני גאה בכם. ואל תבכו, אתם אמיצים, ורק בזכותכם היום הזה באמת קורה ויוצא לפועל, אז תהיו גאים בעצמכם, ובעזרת השם אתם תהיו אלה שמובילים את השינוי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מתוק שלי, מתוק שלי, תקשיב לי, אני מסתכלת עליך, אתה כל כך מתוק. אתה כמו סוכריה מתוקה. נישקתי אותך והרגשתי איזה ילד מדהים אתה. << אורח >> אופיר קריאף: << אורח >> ילד של אהבה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הרגשתי. אתה ילד של אהבה, אתה ילד מתוק. הבעיה היא לא אתה, הבעיה היא הילדים הללו, שאתה יודע מה? יש להם כנראה בעיה. להם יש בעיה. ואנחנו גם בהם צריכים לטפל ולעזור להם, כדי שחס וחלילה הם לא ימשיכו לעשות את זה. << אורח >> מ.פ.: << אורח >> יש לי משפט להגיד: אין ילד שהוא רע, יש ילד שרע לו. יכול להיות שעובר עליו משהו, לא יודע, בבית. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> נכון, אתה צודק. רק שתדע לך, אתה הגיבור פה. << אורח >> יקיר בר זוהר: << אורח >> אתה השראה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> נכון, אתה הגיבור פה. אני גם רוצה להודות בהזדמנות הזו, אני מנסה להחזיק את עצמי, כי זה באמת מאוד מרגש, כסבתא לנכדים, שאני יודעת כמה שזה קשה, אני רוצה להודות ל-push.il ול-flash, שעומדים ונותנים מקום ברשת לילדים המקסימים האלה. זו תשומת הלב שהם צריכים, וזה כל כך עוזר להם, עד כדי כך שהם הגיעו היום עם המון חששות, אבל מלווים אותם. אז תודה לכם, push.il ו-flash, תודה רבה על כל מה שאתם עושים. (מחיאות כפיים) אנחנו עוברים ל-א', גם בעילום שם, גם ילד שעבר חרם. מ׳, תסתכל עליי רגע. אני ארצה שהיועצים שלי ייתנו לך גם את הטלפון האישי שלי, וכל פעם שמישהו יעשה לך משהו רע, אני אגיע לבית הספר. אתה שומע? אני אגיע לבית הספר, ואני אבדוק את זה. בסדר? עשינו הסכם? אז אתה עכשיו מפסיק לבכות, מתוק? << אורח >> מ.פ.: << אורח >> קשה לי. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אתה יכול לבכות, זה בסדר לבכות. תוציא. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני יודעת, מתוק. זה כואב לי, אני לא יכולה לראות את זה. קשה לי לראות את זה. א', כן. קשה? את רוצה את לדבר במקומו? בסדר. << אורח >> אמא של א.ש.: << אורח >> טוב, אני כאן בתור אמא. אמא של ילד בכיתה ה'. ילד מתוק, חכם, רגיש, וילד שעובר חרם. אני לא האמנתי שאני אמצא את עצמי מגיעה לכנסת בגלל שבני לא מרגיש בטוח בבית הספר. אבל לצערי, המצב בבית הספר שלו הגיע לקצה. הכול החמיר אחרי ה-7 באוקטובר. משהו השתנה, לא בו, אלא בסביבה שלו. פתאום, בגלל שהמשפחה שלנו מהמגזר הערבי, היחס אליו השתנה. התחילו ההערות – "אתה לא משלנו, אתה לא שייך למדינה הזאת". ילד בן 11 ששומע את זה יום אחרי יום. אבל זה לא נגמר רק באמירות, הוא הפך מטרה לחרם. ילדים מדברים אליו בצורה פוגענית, ואז התחילו איומים וסחיטות מצד ילד אחר, והוא מתוך פחד עשה טעויות. בתגובה של בית הספר הענישו אותו, שלחו אותו הביתה, השאירו אותו לבד, אבל על מה שגרמו לו לעשות לא טיפלו בכלל. אני אמא, אני לא מחפשת הנחות לבן שלי, אבל אני דורשת יחס הוגן. הילד שלי עובר מצוקה אמיתית, והוא פשוט מסומן. כשביקשתי שיעבירו אותו בית הספר, כרגע לא קיבלנו שום מענה. כשפניתי למחנכת, למנהלת, התעלמות מוחלטת. אבל כשהוא טועה, מקבלים טלפונים בלי סוף. אז הגעתי לכאן כי אין לי יותר למי לפנות. אני מבקשת שיבינו שילדים כמוהו צריכים הגנה, שחרם, אפליה ותיוג שורטים להם את הנפש. בתוך כל הקושי היה אור אחד, מאור גמליאל, שהוא משפיען רשת, ומרכז ההעצמה שהוא עובד דרכם. אנשים עם לב ענק, שכולם הקשבה, הכלה והבנה. כשהמערכת מרגישה לי סגורה, מאור רואה אותו. הוא באמת רואה את מי שהוא. הוא נותן לו כלים, מחזק לו את הביטחון. אבל איפה בית הספר? איפה מערכת החינוך? אני באמת מאמינה שאם היו יותר אנשים מפורסמים, משפיענים, לא הייתי צריכה לעמוד כאן היום. אבל אני עומדת כאן כדי שהוא יקבל את המקום שמגיע לו, ושכל ילד אחר שחווה חרם, אפליה או התעלמות, יידע שיש מי שנלחם עבורו. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> קודם כל, תודה רבה לך, אמא יקרה. באמת, הצגת את זה בצורה מאוד טובה ואמיתית מכל הלב. ואני רוצה להגיד לך שיש בית ספר שאחותי מנהלת בלוד, בית ספר שיש בו גם מהמגזר וגם, והיא עשתה שם עבודה מצוינת, שהילדים ירגישו הכי בטוח שבעולם. אז כן ניתן לפתור את הבעיה הזו, כן ניתן לעשות עם זה משהו. אנחנו רוצים לעבור למי שציינת, למאור גמליאל, שעזר, ואנחנו רוצים לשמוע, אולי יש איזה קסם. אני כבר לא יודעת, אני שומעת כל כך הרבה הצעות שלא בתוך המערכת, אבל הן הרבה יותר משפיעות על המצב הזה. מאור, אנחנו נשמח לשמוע אותך, ואחר כך נעבור גם לחבר הכנסת יוסי טייב, שחזר. כדי שתבינו, ילדים נהדרים והורים, חברי הכנסת נמצאים בכמה ועדות, לפעמים צריך שהם ייצאו לוועדה ויחזרו אחר כך לוועדה הזו. שלא תחשבו ולא תבינו את זה לא נכון, שהם קמים והולכים כי זה לא מעניין, זה מעניין אותם מאוד מאוד, אבל הם מחויבים גם לוועדות אחרות שהם נמצאים בהן. כן, מאור. << אורח >> מאור גמליאל: << אורח >> העבירו אותי מקום בשביל לצלם אותי. תראו כמה זה חשוב, כמה חשוב העולם של הטיקטוק וכמה חשוב העולם של האינסטגרם, כי הילדים הם שם. העבירו אותי מקום בשביל לצלם אותי, אפילו זה לא בא ממני, ואני כוכב הרשת. אני רוצה רגע, לפני שאני מתחיל, לדבר על השפה. שפה של ילדים. אם נדבר בשפה שלהם, אנחנו נצליח. ויש פה פתרונות. היום באתי עם פתרונות. פעם שעברה באתי עם הרבה קלישאות, היום פתרונות. ואני אגיד איך פשוט מדברים את השפה של הילדים, כי אני ילד ואני עם הילדים, ופה הילדים לא רואים את זה. הנה טלוויזיה, הילדים לא רואים את זה. זה לא מגיע אליהם. אני רוצה רגע שנדע איך להגיע אליהם. אני אשמח שתקשיבו להכול, כי יש פואנטה מאוד מאוד חזקה בסוף. אז היי חברי הכנסת, ותודה שהזמנתם אותי לדבר על הנושא החשוב במדינה. כשעמדתי פה בפעם הקודמת אמרתי שחרם זה מסוכן, שהטרנד הבא יהיה התאבדויות. אמרתי את זה לפני חודשיים, והנה זה קורה. אני לא אומר שלא הקשבתם, אני אומר שאני באמת יודע מה יקרה. אני לא מכיר מישהו שמכיר את הילדים ואת מה שקורה להם יותר ממני, ובווליום כל כך רחב. עשיתי מעל 550 פגישות עם ילדים, וזה רק בשנה הנוכחית. ילדים לאימהות אבודות שרק רוצות שהילד שלהם קצת יחייך ויחזור לעצמו, קצת סלפי, קצת רובלוקס, והרבה כלים שממשיכים איתם לכל החיים. היום אני מבקש, אין חכם כבעל ניסיון, תקשיבו לי, באמת, אני זה שיביא את הפתרון אם רק תקשיבו לי. כי דיברתי פה, וזה לא הגיע לשום מקום. היום אני מבקש, אין קלישאות, אין בואו נבדוק, יש פתרונות. אני אציג אותם עכשיו דרך סיפור שקרה לי אתמול. אתמול ילדה כתבה לי ב-02:00 'אני רוצה לחתוך את עצמי, שהכאב יעבור לי מהראש אל הגוף'. היא התכוונה שבמקום כאב נפשי, שיהיה לה כאב פיזי. זו הודעה נורמלית שקורית כל שעה. כל שעה. מי שרוצה הוכחות, אני עכשיו פותח את האינסטגרם שלי ומראה לו הוכחות. יש פה לפחות חמישה ילדים שאני בעצמי מלווה אותם. יש הוכחות לדברים האלה. אנשים לא רואים את מה שאני רואה, באמת. כל שעה מישהו רוצה לעשות לעצמו משהו. ואתם יודעים רק על מי שעשה לעצמו משהו באמת. ומי נמצא איתם, מי זמין בשבילם? זה אני. כי אני יודע את השיטה. אתם בטח כבר מתים לשמוע על השיטה, אז אני כבר מגיע לזה. אימהות בוכות לי בטלפון שהקטן שלהן לא רוצה לטפל בעצמו ולא מסכים לשום תהליך. אני כבר עוד רגע צוחק מכמה שאני שומע את המשפט הזה. הילדים לא רוצים טיפול, הילדים לא רוצים עזרה, הילדים לא רוצים בן אדם רציני שידבר איתם בשפה גבוהה בדיוק כמו עכשיו. זו שפה גבוהה. הילדים רוצים חוויה. תנו להם להרגיש. הילדים ישמחו לדבר עם מטפלת בשפה שלהם על רובלוקס, על פורטנייט ועל טיקטוק. עשר שנים אני עם ילדים. בפגישה הראשונה איתי בדרך כלל הילדים בוכים מהתרגשות, המוטיבציה שלהם בשמיים, ואז יוצא להם מהפה – "יאללה אני מוכן, מה עכשיו?". מה עכשיו, חמוד? אתה הולך לדבר עם מאמנת ומטפלת אחת לשבוע, כל שיחה אתה מקבל נקודה, ובעשר נקודות אתה מקבל פרס, 400 רובקס, ויבאקס, לדבר עם איזה מפורסם. תגמול בשפה שלו, ולא איזה 'כל הכבוד'. הוא כל כך מסור לתהליך כי המוטיבציה שלו כבר יוצאת דרך הזיעה. לאחר שלושה חודשים יש לנו ילד עם ביטחון בשמיים, עם שמחת חיים. אז בוא רגע, ילד, נראה לך שעזרתי לך סתם? בוא עכשיו תיכנס לקבוצת הוואטסאפ שלי. כל אחד שנכנס, אתה עוזר לו, אתה זה שמרים אותו. בלחיצת כפתור אני מביא לילד 80 חברים חדשים עם פיקוח שלי על הקבוצה. תקשיבו לסיכום, בתוך חודשיים אין התאבדויות במדינה. אני אומר את זה עם אחריות מלאה. אם כל יום אני אגיע לכמה בתי ספר, תוך חודשיים אין חרם במדינת ישראל. וזה לא חייב להיות אני. אין פה אגו, אין בעלות על עשיית טוב. אפשר זמרים, יוטיוברים, ספורטאים, כל מי שהילדים מעריצים, ואני אכשיר אותם, באהבה ממני, באיך להעביר הרצאה והופעה מרגשת. כי אתם זוכרים? לימוד חייב לבוא יחד עם רגש. יש פרסים לבתי ספר שימנעו הכי הרבה חרמות ופרסים לילדים. אני מבקש, אני יודע את השיטה, תנו לי. פגישה, עוד השבוע, תחילת תוכנית לאומית עכשיו. אני רוצה שבורא עולם יהיה גאה בי, ולכן אני מצהיר, אני אהיה זה שסוגר את עונת החרמות וההתאבדויות במדינת ישראל, ומי שרוצה להיות איתי, הוואטסאפ מופיע בכל פלטפורמה שלי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה, מאור. חבר הכנסת יוסף טייב. שאגב, אני חייבת לציין שהרבה מאוד דיונים נעשו בנושאים האלה, ואני יודעת כמה הנושא הזה קרוב לליבך. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> טוב, גברתי, אני לא באתי לדבר, באתי בעיקר לשמוע. אני יצאתי מפה לוועדת העלייה והקליטה באותו נושא – חרמות כלפי ילדים עולים. אני לא אומר שזה לא טוב שאנחנו שומעים את מי שמגיע מבחוץ ולדעת מה הם חוו ומה המגפה הזאת, הסרטן הזה המתפתח של חרמות ושל התאבדויות ושל ילדים מוחרמים, ולא משנה מאיזו סיבה, בגלל שהוא עולה, בגלל שהוא שמן, בגלל שהוא מכוער, בגלל שהוא יפה. אין סיבה להחרים ילד. וכל עוד אנחנו נכנס ישיבות, אנחנו ניתן לכל אחד לדבר, ובסוף אנחנו מגיעים חצי שעה לפני סוף דיון, ועדיין לא שמענו את המשרד. ישבתי בישיבת העלייה והקליטה במשך שעה, ולא הספקתי לשמוע את משרד החינוך, ולא משרד הבריאות, ולא משרד הקליטה. ואני מגיע לפה ואני שומע שהמשרד עדיין לא דיבר גם כן, לכן אני מוותר על זכות הדיבור שלי, גברתי היו"ר, ואני חושב שאנחנו צריכים לקבל תשובות. לא ייתכן שהדבר הזה הולך וגדל, ואנחנו מגישים הצעות חוק, ועוד הצעות חוק, ועוד הצעות חוק, ואנחנו לא שומעים מה נעשה על ידי המשרדים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> חד משמעית. אנחנו נשמע עוד ילדה אחת שעברה חרם והיא בפנים גלויות, ואז אנחנו עוברים לגורמי מקצוע, ואחר כך אנחנו חוזרים לשמוע את האחרים. יעל לב. << אורח >> יעל לב: << אורח >> היי, אני יעל לב, אני בת 17, מאשדוד. גם אני עברתי חרם. אצלי זה התחיל בכיתה א', בדברים קטנים, הם מתעלמים ממני, מתרחקים ממני. בכיתה ב' זה כבר הפסיק להיות קטן. אני זוכרת שיום אחד אח של מי שהוביל עליי את החרם, שאני זוכרת אותו כגדול ומאיים, כאילו הוא היה בכיתה ו', בא אליי, קילל אותי, חנק אותי מול כיתה שלמה, ואף אחד לא עשה כלום. גם אחר כך, שום דבר, לא בירור, לא ענישה, כי ההורים שלו היו בוועד. בכיתה ג' עברתי בית ספר, כי חשבתי שזה יהיה דף חדש, אבל זה לא השתנה. לא הזמינו אותי לימי הולדת. ההורים שלי הפסיקו לעשות לי ימי הולדת, כי פשוט הם פחדו שאף אחד לא יבוא. היו מקללים, מרביצים, אבל מה שבאמת שבר אותי זה שאם המורה הייתה מושיבה לידי ילד, הוא פשוט היה בוכה שהוא יושב לידי. רק מעצם העובדה הזאת. כל יום הייתי אצל היועצת, כל יום קבוע, והיא תמיד אמרה לי, את לא יודעת להתחבר, הבעיה היא בי, שאני אשמה במצב. וכשמבוגר אומר לך שאת הבעיה, אז את מתחילה להאמין לזה. זה באמת משאיר צלקת. ביקשתי לעבור כיתה, לא הסכימו. כל יום הייתי חוזרת בוכה הביתה, והגוף שלי פשוט התחיל להמציא כאבים ומחלות רק כדי שאני לא אצטרך ללכת. זה מה שחרם עושה. הוא כיבה אותי מבפנים. זה לא שרציתי למות, אבל לא רציתי לחיות עוד יום כזה. ההורים שלי פשוט היו חסרי אונים. הם נלחמו במערכת ואף אחד לא הקשיב להם. כל כך הרבה הורים נלחמים במערכת שפשוט לא שמה עליהם. זה המשיך עד כיתה ו'. ורק בחטיבה, בכיתה ז', כשפגשתי ילדים שלא הכירו אותי, מבתי ספר אחרים, פתאום הכרתי חברים. הייתה לי מחנכת שהרימה אותי, שהחזירה לי קצת מהערך העצמי שלי, ופתאום הבנתי כמה שנים הייתי לבד, וכמה זה היה משהו שהוא גדול וכמה זה לא הגיע לי. ואני לא קולטת את מה שקורה בארץ בזמן האחרון, זה פשוט שובר לי את הלב. ילדים מתאבדים על בסיס קבוע, והם עושים את זה כי הם מרגישים בדיוק את מה שאני הרגשתי, את הבדידות, את התחושה שאין אף אחד בצד שלי, את ההרגשה שאולי באמת אני לא שווה כלום. והחרם הזה זה משהו שיישאר במשך כל החיים שלי, זו צלקת שלא תעבור לי. והדבר הכי מפחיד בחרם, זה שבאיזשהו שלב את מתחילה לחשוב שהעולם יהיה אותו דבר גם בלעדייך. ואני לא מספרת את זה כדי שירחמו עליי או משהו. אני מספרת את זה כי זו המציאות של ילדים אמיתיים כל יום. ואם לא נתחיל לטפל בזה ולא נקדם הצעת חוק ולא יעשו עם זה שום דבר, אנחנו נשמע עוד מקרים כאלה וזה יהפוך להיות בכל יום. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה, מתוקה. אנחנו נעבור במעבר חד עכשיו למשרדים הממשלתיים, ונוכל לשמוע אותם. אתה רוצה להגיד עוד משפט? כן. << אורח >> מ.פ.: << אורח >> קודם כל, זה מסר לילדים שעוברים את החרם. תהיו חזקים. לא צריך להתאבד, לא לחשוב את המחשבות האלה, כי זה לא טוב לאף אחד. זה סתם לגמור את החיים שלכם בשנייה. הם בסוף יבואו וירדפו אחריהם, אז למה סתם להתאבד? תישארו חזקים, תגידו להורים, יטפלו בזה, והכול יהיה טוב. וכל מי שעושה לכם את החרם, ירדפו אחריו. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כל הכבוד, מתוק. עינב לוק, שמעתם את הדברים, קשה מאוד. אגב, השדולה לבריאות הנפש ומניעת אובדנות וחרמות, השדולה שגם פנינה ציינה לפני כן, אנחנו עברנו את הדברים האלה במשך כמה שנים. אנחנו מזמנים הרבה מאוד דיונים, אבל הכמות העצומה של הילדים שרצו להגיע לכאן ולדבר על זה מראה באמת על תופעה שיחסית עולה, גואה, והופכת לסוג של מגפה, ואנחנו חייבים לתת לזה את הדעת. עכשיו, אני באה מתחום החינוך, אני מכירה את השולחנות העגולים, אני מכירה את הוועדות שקמות וכו', אבל אנחנו באמת צריכים לעשות איזשהו שינוי, והשינוי חייב להיות קיצוני. אמר את זה מאור גמליאל, הוא אמר, תשימי לב, הזעקה יוצאת כבר מהשטח עצמו, של למצוא פתרונות. אבל הפתרונות הם חילופיים, הם לא הפתרונות הרצויים. הם גם פתרונות, והם פתרונות מצוינים, אבל הם חייבים לבוא צעד-צעד, רגל-רגל, יד ביד, עם פתרונות מקצועיים. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> קודם כל, אני רוצה לפתוח בדבריי ולהגיד שאני שומעת את הסיפורים הקשים והכואבים, ואנחנו מקשיבות בקשב רב יחד עם כל הוועדה, וקודם כל מגנים כל אירוע של פגיעה בכל ילד, וכמובן המשימה הכי משמעותית שלנו זה לקדם קודם כל מוגנות ושייכות בקרב תלמידים בתוך מוסדות חינוך. זאת המשימה המשמעותית והראשונה ביותר, שילדים ירגישו מוגנים בתוך בתי הספר, וכל אירוע של פגיעה מכל סוג שהוא, הוא אירוע שחייבים לטפל בו בחומרה. ואנחנו יושבות פה, הגענו צוות רחב, ומקיימים דיונים רחבים ומשמעותיים במשרד, ואני אתאר. אני רק אגיד שהגיעו איתי גם מנהלת אגף ייעוץ, ממונה על אקלים בתוך בתי הספר, מפקחת על הייעוץ, באמת מתוך רצון גם לשמוע את הדברים לעומק, גם להעביר את המסרים שיש לנו להעביר, וגם כמובן אנחנו פה בשביל לעשות שינוי ולהוביל למקום בטוח במערכת החינוך. כל מי שירצה, אנחנו נישאר אחרי הוועדה, וכל מקרה, כמו שאנחנו עושים כל הזמן, יטופל בכל הדרכים האפשריות. אנחנו נישאר פה, ואפשר לפנות אלינו בכל הדרכים, נשאיר גם את מספרי הטלפון, כל מה שנדרש, גם ברמה הפרטנית, אבל כמובן אני אתייחס קודם כל ברמה המערכתית. זה ככה בפתיח. אכן תחילת השנה מאופיינת במציאות מורכבת, ונוכח המציאות המורכבת, בהנחיית השר אנחנו מכנסים, כמו שאמרת, דיונים עמוקים, רחבים, עם כל השותפים. חשוב להבין שיש כאן המון שותפים, כמובן שיש משרד חינוך שמוביל, אבל יש כאן הרבה מאוד שותפים, ויושבים כאן הרבה שותפים שלנו, הנהגת ההורים, מועצת התלמידים, משרדי ממשלה, כל הגופים שותפים לנו לחשיבה כדי באמת לתת מענה למורכבויות הגדולות שאנחנו נחשפים אליהן. ובהנחיית השר אנחנו מקדמים חשיבה ודיונים כדי להרחיב את המענים, כולל משאבים וכולל הכול, כדי לדאוג לתת את כל המענים הנדרשים לביטחונם ורווחתם של הילדים. זה נמצא עכשיו בשיא הדיונים בהובלת השר, כדי באמת להגיד שאלה הדברים המשמעותיים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אם אפשר להעיר, עינב. תראי, אני חושבת שדווקא כי הייתי מורה, אני איתרתי ילדים כאלה שהיו אצלי בכיתה, ואני הפכתי אותם לסוג של עוזרים אישיים שלי וטיפחתי את זה, ואז הילדים שינו גישה. אני חושבת שכן צריך לנסות לעשות שינויי גישה גם בקרב המחנכות. קודם כל, שיאתרו את זה, שיאתרו את הבעיה, שהבעיה היא גם מאוד חמורה, שיטפלו בזה גם ברמה של ייעוץ. שוב אני חוזרת ואומרת, יועצת בית הספר לא יכולה לטפל בכל המקרים האלה. זה בלתי אפשרי, בית ספר שמונה 600, 800, 1000 ילדים, יועצת אחת, שלפעמים גם היא לא במשרה מלאה. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> אבל פה מתחיל הכול, גברתי היו"ר. שיוסיפו תקציבים, אנחנו לקראת תקציב 2026, שיוסיפו בתוכנית מוגנות, בתוכנית חרמות, ביועצים בתוך בתי הספר. אולי נתחיל לראות שינוי. דיבורים, דיבורים, אני ראיתי במשך שלוש שנים כמו חול. יש עכשיו תקציב 2026, יתכבד משרד החינוך לבוא עם תוכנית ביצוע, עם תקציבים ל-2026, ואני אחראי לזה שגם האופוזיציה יצביעו בעד. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני בטוחה שהם יצביעו, אין פה עניין של לא ימין ולא שמאל. באמת, חייבים להוסיף את הנושא הזה. אני אמרתי וציינתי שחייבים להכניס פונקציה שהיא בהכשרה מקצועית מתאימה לזה. יועצת בית הספר מטפלת במגוון רחב של נושאים, היא לא יכולה לטפל בזה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אבל קטי, זו לא רק הפונקציה הספציפית, זה אקלים שלם של בית ספר, שאני מכירה, שוב, מהילדים שלי בבית ספר, אני רואה בקבוצה של ההורים. מספיק שיש ילד-שניים שמתפרע, לא עושה חרם, מתפרע עם עצמו, איפה המחנכת יכולה להגיע ליתר? איפה היועצת? יש לה עוד כמה כיתות בשכבה. זה אקלים שלם שמצריך תקציבים, כמו שאמר חבר הכנסת טייב. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כן, תמשיכי, עינב. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> הוועדה מתייחסת לשני נושאים. מתייחסת לנושא הדחייה החברתית והחרם, ומתייחסת לסוגיית האובדנות. אלה מבחינתנו שתי תופעות, שאני אתאר מה אנחנו עושים לגבי כל אחת, ואת המחשבות שלנו להמשך. אבל מאוד חשוב להגיד שצריך להיזהר בחיבור בין שתי התופעות. יש תופעה של דחייה חברתית וחרם, וצריך לתת לה את המענים הנדרשים. ויש סוגיות שתוכל בהמשך גם משרד הרווחה לפרט לגבי התוכנית הלאומית למניעת אובדנות. אלה שני מהלכים נפרדים. אני חושבת שהחיבור ביניהם הוא מאוד מורכב, והוא גם מסוכן, מכיוון שהוא מעביר איזה מסר שיש קשר בין הדברים ושמי שחווה חרם זה מוביל לתופעות. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> רגע, אבל הבעיה קיימת. חשוב כן להגיד פה, אין מה לעשות, החיבור הוא אינהרנטי בין הרווחה לחינוך. אי אפשר לא לרצות לדבר על זה שיש חיבור, כי אולי הם יחשבו להתאבד. הם חושבים להתאבד. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> רגע, אני רק רוצה להסביר. אובדנות, אנחנו יודעים להגיד שהיא תופעה מורכבת, היא בדרך כלל נובעת מצבר של מצבי חיים. למעלה מ-90% מהמקרים מדובר בדיכאון עמוק, וחשוב לנו להגיד שאין ספק שיש מצבי חיים שמצטרפים למהלכים האלה, אבל חשוב להגיד שאנחנו צריכים לטפל בכל אחת מהתופעות לעומק, לתת מענה, ובעיקר לאתר ולזהות ילדים שבמצוקה וסיכון, ולא משנה מה המצוקה וממה היא נובעת. וכמו שאמרת, הנושא של הכשרת צוותי חינוך, אחד, באיתור וזיהוי ילדים במצבי מצוקה, זה צורך קריטי ומשמעותי, וגם כלים לשיח ולטיפול במענים מורכבים שנובעים ממצוקה וסיכון. ושוב, אכן צריך להכשיר את המורים, את המבוגרים. יש לנו את המשימה הזאת. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אולי נשמע יותר פרטים? כי לדבר ככה בגדול... << אורח >> עינב לוק: << אורח >> זה היה הפתיח שלי, חשוב היה לי להגיד. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כמה הכשרות אתם מביאים? מה התוכניות? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> תכף אנחנו נגיד הכול. קודם כל, גם בתמיכה של הבית הזה, וגם בעבודה משותפת ורחבה ובהובלת השר, הוקם המוקד 'קול לכולם', שהוקם בינואר האחרון. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תגידי את מספרו, כדי שישמעו. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> מספר הקו שלנו הוא *6312, ומוזמנים לפנות לקו. הקו פועל כל יום על ידי אנשי מקצוע בצורה מסודרת, מקצועית. כמובן, עברנו תהליכים כל הזמן של התייעלות ושיפור הקו. מאז פתיחת המוקד הגיעו לקו 3,237 אירועים, ובמהלך השנה, תשפ״ו, מספטמבר עד סוף נובמבר, 530 אירועים שהגיעו לקו 'קול לכולם', בנושא של היבטים רגשיים וחברתיים במצוקה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תפרטי מי הפונים. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> אני אסביר. הפונים מגיעים אלינו לקו. הפונים הם בעיקר הורים, 59% מהפונים הם הורים, 28% הם תלמידים, והשאר, צוותי חינוך ואנשים נוספים ואחרים שפונים לקו מסיבות שונות. בנוסף לקו הסיוע, שהוא בעצם היה הפתיח, וראינו את הצרכים שעולים, ראינו שמה שעולה זה לא רק הצורך במוקד סיוע שייתן מענה, אלא בעצם גורם מקצועי שילווה את התלמידים ואת ההורים שנדרש לגביהם ליווי ארוך טווח. כי כשאנחנו שומעים, כמו האירועים שמסופרים כאן, כשיש אירועים ארוכים לאורך זמן, מורכבים, שלא מצליחים לקבל את המענה הדרוש, נדרש ליווי ארוך טווח, ולכן הקמנו צוותי התערבות. יש לנו גורם מרכז בכל מחוז שאליו אנחנו מפנים את האירוע שדורש ליווי ארוך טווח, שהמשפחה נתנה את הסכמתה לליווי ארוך טווח, ואותו גורם חינוכי מלווה את האירוע לאורך זמן. חשוב לי להגיד את זה כאן, שמי ששומע אותנו, מעבר לשיחה הטלפונית, שואלים בקו האם אתם מעוניינים שגורם מצוות ההתערבות ילווה את האירוע. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> ברשותך, כמה זמן לוקח מרגע הפנייה עד רגע שיש התערבות? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> מיידית. אנחנו מפנים משיחת הטלפון, כשההורה פונה, אנחנו מפנים. זה כמובן משהו שאנחנו בנינו אותו, משכללים אותו ופועל השנה ביתר יעילות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מישהו מהמקרים פה קיבל את הליווי שאת מדברת עליו? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> אני כמובן לא אדבר באופן פרטני, כי אנחנו לא עוסקים באופן פרטני. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא, לא. אני לא שואלת באופן פרטני. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> השנה, 153 אירועים, מספטמבר ועד עכשיו, לוו ומלווים עדיין על ידי צוות ההתערבות. יש גם מקרים כאן שאנחנו מכירים היטב, מלווים. << דובר >> קריאה: << דובר >> זה מספר קטן מאוד. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, לא, אני לא יכולה לתת. תקשיבו, אין הרבה זמן, אני צריכה לנעול אוטוטו את הדיון, ויש פה הרבה אנשים שעדיין לא דיברו. << דובר >> קריאה: << דובר >> אני עכשיו התקשרתי למספר הזה, לא ענו לי. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אבל גם התפרסם תחקיר על המספר הזה, גם הראו לי כמה מהאנשים פה. צריך להגיד, יש הרבה טענות על הקו הזה, ואני עכשיו ראיתי במו עיניי שיחות שעשו איתו. היה גם בצינור, התפרסם על זה תחקיר. יש בעיות עם הקו הזה, צריך להגיד. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> אני רוצה להגיד, אכן, בתחילת הדרך כשפתחנו את המוקד היו חבלי לידה והתנסות של המוקד. אנחנו הפעלנו הרבה מאוד תהליכים של שיפור משמעותי מאוד, כולל החלפת הצוות, הכשרת צוות, התמקצעות, פרוטוקול חדש, והקמת צוות התערבות בעקבות ההבנה שבעצם המענה לא יכול להינתן רק על ידי המוקד, אלא דורש ליווי ארוך טווח. אז נעשו הרבה מאוד שינויים במוקד כדי באמת לתת את המענה. המטרה של המוקד, חשוב להגיד, לא להחליף את אנשי המקצוע במוסדות החינוך. יש צוותי הוראה, יש יועצים, יש פסיכולוגים, וככל הניתן הם האנשים שצריכים לתת את המענה. במצבים שבהם אנחנו מרגישים שאין מענה, או שככה משפחה מרגישה שלא קיבלו את המענה, לטובת זה נועד המוקד, שיוכלו לפנות לגורם. לפעמים גם לא רוצים לפנות לבית הספר, לא רוצים לחזור, ולכן, באמת, הכוונה הייתה להקים מוקד ולהנגיש את כל המידע לשטח. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הייתה שאלה, אפשר לפנות למוקד בוואטסאפ? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> זה בהחלט דבר חדש שאנחנו מנסים להכניס. כרגע עדיין לא, אבל זה אחד הדברים שאנחנו בהחלט חושבים עליו. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> המוקד צריך להיות המפלט האחרון, לא הראשון. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> אני מסכימה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אז בואו נדבר על הפתרונות, לפני שמגיעים למוקד. מה קורה בשטח? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> בהחלט אמרתי שהתפקיד הוא של צוותי החינוך ואנשי המקצוע. אנחנו נדבר רגע על היועצות ועל ההכשרות. ברשותכם, אני אתן לזוהרה להתייחס לנושא הזה, ואחרי זה אני אתאר קצת את המהלכים שאנחנו עושים בנושא של תוכניות ושל בוחרים בחיים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כן, בבקשה. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> שלום לכולם. אכן, יש לנו מחסור ביועצים, אבל אנחנו מצמצמים לאט לאט את המחסור הזה. אנחנו עסוקים במשרד בניסיון להרחיב את שעות הייעוץ, לתקנן את הייעוץ בבתי הספר היסודיים, מה שכרגע לא קיים. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> סליחה, המשפט הזה קצת גדול עליי. "אנחנו עסוקים באיך להגדיל". מה התוכניות שלכם? האם יש דרישה ברורה? כמה זה יעלה? מה השינוי שאתם דורשים בתקציב? << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> האם יש תקציב? האם קיבלתם אישור מהשר? אם אין תקציב, איך היא תעשה? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אז בואו נשמע אם יש תקציב. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> אנחנו נתייחס גם לתקציב התוספתי. כרגע, עד שיהיה לנו את התקציב לתקינת הייעוץ, אנחנו בחמש השנים האחרונות, בכל שנה, המשרד תגבר את שעות הייעוץ בין 5,000 ל-8,000 שעות מידי שנה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> ארצי. אין תקנים אבל. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> רגע, רק חברות הכנסת יכולות לשאול שאלות. אתם לא יכולים להיכנס לדברים של גורמי המקצוע. אני איאלץ להוציא אנשים מכאן. זה הדבר האחרון שאני מעדיפה לעשות, באמת. יש לנו עוד הרבה אנשים שצריכים לדבר. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> התקינה של הייעוץ היום היא אכן רק לעל-יסודי, אבל מאחר וכך, מדי שנה המשרד הרחיב את שעות הייעוץ ליסודי ולחטיבות הביניים, כדי לתת מענה לצרכים השונים. ונכון, זה לא מספיק, ונכון, אנחנו חייבים במהירות האפשרית להתגבר על המכשולים התקציביים כדי לתקנן את שעות הייעוץ ביסודי, ואין על זה בכלל שאלה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> יש הערכה על כמה המחסור? << דובר >> קריאה: << דובר >> לא, זו לא הערכה. יש מספרים מדויקים, הם לא מוציאים אותם. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני יודעת, אני רוצה לשמוע. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> כרגע יש לנו חסר ב-270 בתי ספר שהם התחילו את השנה ללא יועצים. מדברת על כלל בתי הספר, כולל יסודי. רוב בתי הספר, היום היועצים, הם מעל מחצית משרה ליועצת. אנחנו לא נמצאים בעידן שיש היום יועצות בשליש משרה, מקרים בודדים ביותר, אנחנו נמצאים במחצית משרה ומעל. אני רוצה רגע להגיד שבגלל שאנחנו מודעים לאתגרים הגדולים, אנחנו הכנסנו להכשרות של היועצים בשלוש השנים הראשונות, כל יועצת מקבלת הכשרה בנושאים החברתיים, הרגשיים, איתור וזיהוי. יש לנו השנה כ-20 השתלמויות ברחבי הארץ ליועצות שעוסקות אך ורק בנושאים האלה של ההיבטים החברתיים-רגשיים. בתי הספר קנו כ-1,200 תוכניות בגפ"ן, תוכניות שהמוקד שלהן הוא בהיבטים רגשיים-חברתיים. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> ברשותך, אני רוצה לומר משהו. אני חושבת שאנחנו הולכים למקומות הלא נכונים, כי קל ללכת לסיפור של התקינה של היועצים. ברור לנו שאתן לא מקבלות, אתן, שעושות עבודת קודש, את כל הכלים. אני אגיד לך, קטי, פעם היו אחיות. אחות הייתה יודעת לזהות ילד שבא ואומר כל פעם באופן פסיכוסומטי, כואבת לי הבטן, כואב לי הראש. כל הזמן מקצצים את האנשים שאמורים לתת את המעטפת הרגשית, הנשית, שיכולים לאתר. לא נצליח לטפל באירוע הזה ככל שאנחנו נהיה בעולם שמתקדם עם רשתות, אם לא יהיה עוד תקן שעוזר ליועצת, שהוא יהיה אחראי על האקלים כמו החוק שלי ושלך, קטי, שהוא יהיה אחראי על הדבר הזה. אני לא רוצה אפילו לבוא אליהם בטענות. בסוף הם עובדים עם מה שיש להם. אבל אנחנו חייבים למקד את כל הכוחות שלנו על הדבר הזה. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> אגב, אבל לא חסרים 270 מהיום. חסרים 270 כבר שנים, זה נתון שרק הולך וגדל. תודה רבה, אני אשתדל מאוד לקצר. קודם כל, אני חייבת להודות שאני יושבת כאן, וגם כשהייתי יו"ר הוועדה לזכויות הילד, נראה שהמערכת יוצאת משליטה. היא גדולה מכם, זה ברח מהידיים, זה הרבה מעל הראש שלכן, עם כל הרצון הטוב. החרמות היו גם בעבר, עוד לפני עידן הסלולרי. זאת הייתה בעיה, אבל אז היה צריך לתפוס את המורה ואת היועצת ואת אחות בית הספר, ואולי היה קל יותר להשתלט על האירוע הזה. גם מספר התלמידים היה מצומצם יותר. היום המערכת נמצאת בלי מספיק מורים, בלי מספיק מורים מוכשרים, בלי מספיק יועצות בית הספר, בלי מספיק הכשרות ליועצות הקיימות. תוסיפו על זה רשתות חברתיות. מה שצריך כאן זה פתרון הוליסטי, שבא ואומר שאין סלולריים בבתי הספר מגיל 13, ולפני שהם מקבלים טלפון הם עוברים הכשרה מקצועית, הילדים בבית הספר, שימוש ברשתות חברתיות, שימוש בוואטסאפים. תלמדו אותם את הסכנות, תתנו להם אז את הטלפונים של המוקד, תתנו לילדים אז, כשהם מספיק בוגרים ובשלים, לדעת איך הם מתמודדים עם זה. על זה תלבישו מערכות שיודעות לתת את המענה. על זה תלבישו את ההכשרות למורים וליועצים. לא פלסטרים. לא להגיד לי יש מוקד שלא מסוגל לענות לטלפונים ולא מסוגל לתת את המענה להורה שאולי יודע שהוא בכלל קיים. זה לא פתרון. המערכת הזאת יצאה מכלל שליטה. מה שהיא צריכה זו רשות למוגנות לילדים, במיוחד בתוך העידן הדיגיטלי. ועד שלא מתייחסים לבעיה הזאת בלבן של העיניים, היא לא תיפתר. ילדים ייפגעו, במקרה הקיצוני הם יתאבדו, ובמקרה הפחות קיצוני הם פשוט יישרטו לכל החיים. ואפשר למנוע את זה. מדינת ישראל לא הקדישה לזה אפילו לא דקה של מחשבה, עם כל הכבוד למחלקות שלכם. זה הרבה מעבר למחלקות שלכם. מדובר פה על מערכת שיצאה מכלל שליטה, ואין מנהל לאירוע הזה. והגיע הזמן שיהיה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> צריך רפורמה בחינוך. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה. אנחנו ממשיכים עם משרד החינוך. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> אני רוצה להוסיף עוד משפט אחד ולהעביר לעינב. אני חושבת שצודקת חברת הכנסת שאומרת שאנחנו מחויבים להכשיר את כלל צוותי החינוך. נכון, היועצות הן נשות המקצוע, הן המומחיות, אבל צריך שכל איש צוות, כל איש חינוך שדורך בבית הספר, יידע לזהות, לאתר ולהיות משמעותי עבור הילדים. תפקיד היועצות לכוון, להכשיר את הצוותים, זו חייבת להיות הכשרה מאוד מאוד רחבה. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> אני אתייחס רק לתוכנית למניעת אובדנות, ואחר כך אני אעביר לחבי, שקצת תדגים איך זה נראה ברמת השטח, ברשותכם. קודם כל, התוכנית למניעת אובדנות היא תוכנית משותפת עם משרד הבריאות ומשרדים נוספים, כחלק מהתוכנית הלאומית למניעת אובדנות. למשרד החינוך יש רכיב משמעותי בתוכנית, והוא כולל גם את התוכנית בוחרים בחיים, שהיא תוכנית שפותחה על סמך תוכנית שפותחה בארצות הברית, עברה התאמה לישראל ומחקר מלווה. היא פועלת בכיתות ט', והיא כוללת שבעה מפגשים שבהם עוסקים בשיח ישיר עם מתבגרים על הנושא. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> איזה כיתות? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> כיתות ט'. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> זה מאוחר. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> זה מתחיל כבר בכיתות ג'. הפיק הגדול ביותר מתחיל ב-ד' וב-ה'. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> ברשותכן, אני אסביר. מדובר בתוכנית בוחרים בחיים, היא תוכנית שמיועדת לשיח ישיר עם מתבגרים בנושא אובדנות, ומופעלת עד כיתה ט'. החל מכיתה א', פועלת תוכנית חוסן ופנייה לעזרה, שעוסקת בסוגיות חברתיות ורגשיות ובמצוקות, ומה מקורות הכוח שלי, זה חלק מהתוכנית. היא פועלת באופן ספירלי מא' ועד י"ב. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תפרטי איך היא פועלת. מחנכת בית הספר? איך זה עובד? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> הפעלת התוכנית על ידי מחנכות הכיתה, כאשר מי שמכשיר אותן ומי שמלווה אותן בתהליך הזה זו יועצת בית הספר, ותכף אני אתן לחבי לתאר איך זה נראה בשטח, מועברת לאורך כל שנות הגיל. בכיתה ט' נבנתה תוכנית, ולא סתם נבחר שלב הגיל הזה, עומד מאחורי זה רציונל, בדיקה מחקרית ומקצועית, ומופעלת התוכנית בוחרים בחיים, כאשר אנחנו עושים היום פעימות נוספות גם ל-י', י"א ו-י"ב לפני הצבא, שזה גיל שצריך לדבר איתם באופן ישיר על אובדנות. בנוסף לזה, הכשרנו 3,000 פסיכולוגים חינוכיים שיעשו הערכות סיכון וטיפול בנושא של אובדנות. אנחנו יודעים להגיד שכאשר ילד אומר אמירה אובדנית, השירות הפסיכולוגי עושה הערכת סיכון שהיא אורכת כשלושה מפגשים, במידת הצורך נותן מענה טיפולי, והתוכנית הזאת מתוקצבת באופן נפרד וייעודי כחלק מהתוכנית הלאומית לבניית אובדנות. תוכל ממשרד הבריאות לפרט בהרחבה את השותפות שלנו בנושא הזה, ולכל הדברים האלה מצטרפים גם מענים להכשרות לצוותי חינוך. כל היועצות עוברות הכשרה בנושא של מניעת אובדנות, גם בשנים הראשונות וגם כחלק מהפעלת התוכנית. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> שאלה, אני רוצה לדעת, ברשותך, אנחנו יודעים שיש קפיצה של 25% בניסיונות האובדנות בקרב ילדים בשנה האחרונה, ואני רוצה לדעת כמה מתוך האירועים האלה כתוצאה מחרמות. חרם כטריגר לניסיון אובדנות, או שאין לכם פילוח כזה? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, גם את ציינת דבר כזה, שמי שמגיע למצב של אובדנות, אז הוא מגיע אחרי דיכאון. אבל זה מתחיל מנקודה מסוימת. הנקודה המסוימת יכולה להתחיל בחרם. שימי לב ל-מ' שהוא ציין, הוא אמר, תהיו חזקים. הוא בא במילים אחרות להגיד, זה מתחיל מאוד קטן, אבל זה אחר כך הופך להיות גדול מאוד, כשנקודת המוצא של אותו ילד בסופו של דבר זה ליטול את חייו. זאת אומרת, הנקודה שצריך להגיע אליה, זה להגיע להתחלה. ואגב, הייתה פה שפרה, אני לא יודעת אם היא כאן עדיין, שאמרה שזה מתחיל מגיל הרך. אני אתן דוגמה רק של הנכדה שלי, שאמרה לי, היא ציינה שמות, "הן לא מדברות איתי". זו התחלה של חרם, שהן החליטו פתאום לא לדבר איתה. ועכשיו הן התחילו, הן החליטו. הם פתאום מחליטים לא לדבר עם ילד מסוים, וכך מתחיל החרם. אנחנו לא יכולים לחכות איתו שהוא יגיע לגיל הבוגר, אנחנו חייבים לעצור את זה עוד מההתחלה. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> קודם כל, אני התייחסתי לתוכנית למניעת אובדנות, אבל אני אתייחס לתוכניות החברתיות. אין ספק שהסוגיות החברתיות, דחייה חברתית, חרם, מתחילות בגיל הצעיר ביותר, ולכן המענים צריכים להינתן בגיל הצעיר ביותר. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> אז למה הם לא ניתנים? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> הם ניתנים. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל אני רוצה לדעת מה הקשר, אמרתי. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> אני תכף אעביר לחבי לתאר איך זה נראה בשטח, אבל אני רק אנסה לענות לשאלתך. כל אירועי האובדנות, מדובר באירועים שנבדקים לעומק, שנעשית בדיקה מאוד מעמיקה. כל האירועים הם אירועים מורכבים, הם צבר של נסיבות. אנחנו לא יודעים להצביע על סיבה ותוצאה אחת, אלא יש צבר של נסיבות. ולכן המענה לסוגיות של אובדנות, גם במניעה, חשוב להגיד, זה לא נולד היום, אנחנו עובדים על התוכנית הלאומית הרבה מאוד שנים, משקיעים בידע הזה ובפיתוח הזה ובהכשרות של אנשים, הרבה מאוד ידע, זה מבוסס מחקר. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא קיבלתי אבל תשובה. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> אנחנו לא יכולים להגיד על אירוע כזה שהוא מסיבה אחת, אלא צבר של נסיבות. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא אמרתי מסיבה אחת. שנייה, סליחה. אני יודעת מה אני שואלת, באמת, קצת לכבד את האינטליגנציה. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> אני מכבדת. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> את אמרת שאתם בודקים כל מקרה או ניסיון התאבדות בקרב ילדים. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> נכון. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כשאחת הנסיבות זה חרם, מבחינתי, זה מספיק שתגידי שזה ההקשר. כמה מתוך המקרים וכמה העלייה קשורה בכך שילדים עוברים חרמות בעולם דיגיטלי מתפתח בנסיבות מאוד קשות, כשמערכת החינוך תחת לחץ, בטח תחת מלחמה, קורונה וכל מה שעברנו? אנחנו חייבים לדעת את התמונה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> רגע, חשבתי בהתחלה לא לתת את הנתונים, כי הם מאוד קשים, אבל החלטתי כן לתת את הנתונים. אני מדברת על ניסיונות של אובדנות. שימו לב, השנה 2024. 2025, יש נתונים, אבל עדיין לא מעובדים. 2024 – בנות, 698 ניסיונות לאובדנות; בנים, 251. ביחד זה 949. אנחנו מדברים על מישהו, על ילד, על נער שהחליט להתאבד, שזו פשוט קטסטרופה. נתון מאוד מאוד קשה, שזה אומר שצריכה להידלק נורה אדומה מאוד, מהבהבת. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> וכמה באמת דיווחו על חרם? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> עכשיו בואו רק נשמע אותה. ואני רוצה לשמוע את עינב בר, סגנית ראש עיריית רמת גן גם, כדי שתגיד על המודלים שנעשים אצלה, ומירב, לפני שהיא יוצאת. << אורח >> חביבה גבע: << אורח >> שמי חבי גבע, אני מפקחת במחוז תל אביב, ואני רוצה לדבר מהשטח, מהניסיון שלי. קודם כל, כואב לי מאוד לשמוע את הסיפורים, וכל סיפור גם שמגיע אליי כמפקחת, וגם לחברות שלי המפקחות, זה בדם ליבנו. אנחנו עסוקים בזה כל הזמן, גם בהכשרות ליועצות בשנתיים האחרונות, בשני המוקדים האלה, אלה מוקדים עיקריים בעבודה שלנו כמפקחות על הייעוץ. אנחנו צריכים לעבוד עם אוכלוסיית המורים בלחזק את המשקפיים החברתיות שלהם, את היכולת שלהם באמת להתבונן, לזהות, ואנחנו עושים את זה כל הזמן בהכשרות. לפחות הקהילות של הייעוץ שלנו למדו את הנושא החברתי בשלוש השנים האחרונות די הרבה, וזה עובר לחדרי מורים. אלה תהליכים שקורים. כל אירוע מטופל. אנחנו ממש משתדלים. כל אירוע שמגיע אליי זה כאילו הילד שלי. זה לא עובר לידינו, חשוב לי להגיד את זה. זה נורא מקומם, זה נורא מכעיס. אנחנו בתקופה קשה, וזה בא לידי ביטוי במערכת החינוך, אבל אנחנו מטפלים. אני רוצה להגיד איך מטפלים, וזה חשוב לי להגיד. אני חושבת שילדים שנעשו ניסיונות אובדנים, לפחות בשנים הרבות שאני מפקחת, אנשים מתאבדים מתוך חוויה פנימית של בדידות. לא בהכרח אין להם מסביב אנשים, הם חשים בדידות. הבדידות היא פנימית, החוויה היא פנימית של בדידות, וזה יכול להיות מכל מיני גורמים. הקשר הזה הוא לא קשר טוב, הוא קשר אפילו מסוכן. כי אני חושבת שיש המון גורמים, זה מורכב. אני רוצה להגיד מה נעשה בשטח. קודם כל, כל יועצת חדשה שנכנסת, אנחנו עובדים ממש באופן ישיר על כל הנושא של אובדנות בהכשרה מרוכזת, כולל שיחה מצילת חיים בסימולציה, במכון סימולציה. אנחנו עובדים על בוחרים בחיים, כולן חייבות לעשות בוחרים בחיים, אין דבר כזה שלא עושים. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל חבי, כשאנחנו מדברים על מניעה, אני שוב שואלת, כמה מתוכם? שליש, מחצית, 80%? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אגב, הנתונים האלה הם רק של חדר מיון. זה לא נתונים של אלה שלא הגיעו לחדר מיון. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> וואו, אז זה בכלל. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> נכון, המספר הוא כפול. כי זה טיפול אחר לגמרי. ילד בודד זה משהו אחר, זה טיפול אחר. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אחר אל מול מי שעובר חרם. אם נדע ש-80%, זה אומר שאנחנו חייבים מחר לשים אנשים שאמונים על הדבר הזה. << אורח >> חביבה גבע: << אורח >> זה שתי תופעות שונות. חייבים להתייחס אליהן ולטפל בהן שונה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> בשונה לגמרי. << אורח >> חביבה גבע: << אורח >> מבחינה מקצועית, הטיפול הוא אחר באובדנות ובמניעת אובדנות. ובנושא של חרמות, זה טיפול שונה, ואנחנו יודעים לטפל בזה. אנחנו יודעים לטפל, אבל המציאות היא מורכבת. היא מורכבת לכולנו. אני חושבת שרק אם נשלב ידיים נוכל להתעסק בזה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> חבי, את צודקת, אבל שוב. שנייה, תהיי איתי, בבקשה. אני לא סתם מתעקשת על זה. בהחלט, הטיפול הוא שונה. אבל אם אנחנו נדע, למשל, ש-80% מהמקרים הם כתוצאה מחרמות, אז בוודאי ההקשר הנסיבתי - - - << אורח >> חביבה גבע: << אורח >> לא נכון. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> את יכולה להגיד לי לא נכון, אני צריכה את הנתון. אמרה כאן נציגת משרד החינוך, שהם יורדים לרזולוציה של כל תיק והם יודעים מה הנסיבות. תלכו, תעשו פילוח, תביאו ליו"ר הוועדה ולנו החברים, כמה אחוז מהתיקים הילדים חוו באופן ישיר חרם? ברור שחרם זה חרם, וגם פגיעה פיזית וגם נפשית, ואז אנחנו נדע מול מה אנחנו עומדים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> חייבים לעשות את הפילוח הזה. הטיפול הוא שונה לגמרי, כי אם יש חרם זה אומר שהבעיה נמצאת בכיתה עצמה, שהבעיה נמצאת במערכת הסביבתית של הכיתה. במידה וזו בדידות, זה כבר סיפור שאפשר לעבוד עם ההורים. זה משהו אחר לגמרי. << אורח >> חביבה גבע: << אורח >> לא צריך חרם, בשביל להבין שתופעה של הדרה חברתית היא חוויה חמורה. לא צריך לדבר על אובדנות. זו חוויה של כאב, של טראומה, של חוויה קשה. לא צריך לחבר את זה לאובדנות. זה קשה בפני עצמו, וראינו את זה פה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל הילדים מתאבדים בגלל זה. ולדימיר התאבד בגלל חרם, כי הוא ילד עולה חדש שדחו אותו וצחקו עליו. ילדים מתאבדים בגלל חרם. ובפעם הקודמת שר החינוך אמר שאני אישה מסוכנת כי אמרתי את זה, אבל מה לעשות, אנחנו בכנסת, אם לא נדבר על זה כאן, איפה נדבר על זה? על נתונים, תעשו דיון חסוי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אתם רוצים, נעשה דיון חסוי על הנתונים, כי אני חושבת שצריך לטפל בזה, ומהר מאוד. גם ילד שהוא בודד, הוא מפתח דיכאון, דיכאון עמוק, שאחר כך זה קורה. זה סוף התהליך. אבל אי אפשר לנתק את זה, אי אפשר להגיד, חבר'ה, אובדנות זה משהו אחר. לא, לא, לא. זה לא משהו אחר. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> צריך להבין שזה שתי תופעות שונות, והקשירה ביניהן הוא מאוד בעייתי ומעביר מסר בעייתי. המסר שלנו, וחשוב לי להגיד את זה פה, ילד שמרגיש בדידות, דחייה חברתית וחרם, אנחנו מבקשים, תפנו לעזרה. יש לנו את הכלים ואת היכולת לטפל, אנחנו יודעים לטפל. אומרת חבי מהשטח, היועצים הפסיכולוגיים יודעים לטפל בסוגיות של דחייה חברתית וחרם, ואנחנו מבקשים שתפנו לעזרה. כל דבר ומסר אחר הוא בעינינו מאוד בעייתי ומסוכן. ולכן חייבים להגיד, פנייה לעזרה ולגייס את כל השותפים. אנחנו עושים מהלכים משותפים עם ההורים, עם התלמידים. אפשר לפנות לחברים, אפשר לפנות להורים, אפשר לפנות לצוות, אבל צריך לפנות. אנחנו גם עושים תהליכים פרו-אקטיביים כדי לאתר ולזהות, לקיים שיחות אישיות עם ילדים, להכשיר את צוותי החינוך לאתר ולזהות, אבל התהליכים האלה צריכים להפריד ביניהם כדי להעביר את המסר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אנחנו גם נעזור לכם. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> תודה, זה מאוד חשוב. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> חברות הכנסת שנמצאות פה, וגם חבר הכנסת טייב שיצא, אנחנו פה כדי לעזור לכם, ואנחנו נהדהד את הפנייה שחייבים להגדיל את הצוות המקצועי. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> זה כבר לא להדהד, זה לדרוש. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> נכון, את צודקת, זה לדרוש. מירב בן ארי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> טוב, אני אדבר קצר, כי המליאה כבר התחילה. אני רוצה רק להגיד משהו אחד, ועשינו כאן שיח, מיכל ואני, וקודם כל אני חושבת, כל הכבוד לך שאת דוחפת את הנושא הזה ומקדמת אותו, והוא בנפשך. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני חייבת לציין שגם חברים מהאופוזיציה. אין אופוזיציה-קואליציה, לכולם היה אכפת. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> ברור. אבל צריך תמיד מישהו שיוביל, ואת עושה את זה, וטוב מאוד שאת עושה את זה. זה לגבי הוועדה. אני רוצה רק להגיד משהו אחד, אני חושבת, אני גם מרגישה את זה עכשיו, ככל שאני יותר חשופה לבית ספר, קודם כל אני חושבת שאתם מאוד מנסים, אני לא אומרת, אני לא אוהבת להרוג את השליח, אני חושבת אבל שזו צריכה להיות מדיניות. ממש להכריז על זה בתחילת שנה או חודש, אני יודעת שאצל אריאל, הבת שלי, בבית ספר, כל חודש יש משהו אחר. איזשהו חודש, בכל בתי הספר, ללא הבדל, דתיים, חילוניים, מסורתיים. אני חושבת שזה ממש ברמה של מדיניות. סליחה שאני עושה זום אאוט. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> נושא שנתי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא רק נושא שנתי, אפילו לפתוח את היום עם זה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> זה מעבר אפילו לפתוח את היום בעיניי, כי once זה הוכרז כנושא, זה לא רק לפתוח את היום, זה כל הסדנאות שעושים, זה כל מפגשי המורים. אני סתם לוקחת לדוגמה, עשו בבית הספר של הבת שלי על יורם טהרלב, נושא שזה מדהים בעיניי, או על שירה עברית, או לא יודעת. לקחת נושא כזה ולעשות אותו בכל בתי הספר, ואז לדעתי כל השיח ישתנה, כי זה גם לשים כלים, ולשים תקציב, ולשים ספרים. אני זוכרת שב-2016 התחלנו כאן את קמפיין MeToo. ולהבדיל כן, אבל הקמפיין הזה הוא ממש כמו זרועות תמנון, חדר להכול, למערכת החינוך, הרווחה, הצבא. ראיתי מה זה קמפיין, שאגב, צריך לומר בינלאומי, אבל חרם זה כבר נהיה נושא בינלאומי, ופשוט פשט על כל המדינה וסחף אותה, והיום התנהגויות שהיו מקובלות בבתי הספר, לא קיימות יותר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא רק בבית הספר, בכל החברה. את צודקת במאה אחוז. את ציינת נקודה חשובה מאוד, שברגע שמשרד החינוך מקבל את השינוי הזה ואת התפיסה שצריך לחדור, הוא עושה את זה. הוא עושה את זה בתוכניות הלימודים, הוא עושה את זה בשעת מחנך, הוא עושה את זה בבית הספר עצמו. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני אהבתי את הרעיון שאמרת, קטי, להתחיל כל בוקר בנושאים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אני דווקא עוצרת את הלהתחיל כל בוקר, באמת. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> למה? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אני עוצרת את זה כי אני חושבת שזה חייב להיות הרבה יותר גבוה מלהתחיל כל בוקר. אני חושבת, אם משרד החינוך לוקח את זה כנושא-על – הוא מכוון לזה תקציב, הוא מכוון לזה משאבים. ואני חושבת שהמספרים שהצגת הם מזעזעים, וכשדיברת כאן, הקשבתי לך כשאמרת, אנחנו מטפלים. בסוף, לצערי, הטיפול הוא במשפחה כי איבדנו את הילד. אם אנחנו רוצים לתת לילדים את האווירה הזאת, שכל המדינה איתם, לא רק בית הספר, לא רק המחנך בשעת החינוך, זה צריך, לדעתי, להיות ברמה של מדיניות. אני חושבת שהמספרים היום, וזה, קטי, לדעתי את צריכה לפנות גם לראש הממשלה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אגב, זה רק חדרי מיון. עכשיו, יש עוד שני מגזרים שאולי גם מתביישים ולא מביאים את הילדים לחדר מיון, שזה ערבים וחרדים שלא מביאים את הילדים, וזה בוודאי ובוודאי מספרים הרבה יותר גדולים. אני חושבת שזה אפילו לא מחצית מהמספרים שאנחנו פה מדברים עליהם, אם לא כפול ומכופל, של מספרים מזעזעים. ולכן, זו תופעה שחייבים לטפל בה, ולטפל בה כמה שיותר מהר. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> את, לדעתי, מהיכרות איתך גם, את בולדוזר, לצאת בקריאה לראש הממשלה, המפלגה שלך, ושר החינוך מהמפלגה שלך, לקחת את זה כנושא על למדינה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל מירב, אנחנו יחד איתה נעזור בכלים שיש לנו. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אין בעיה, אנחנו נעזור. ראיתי את זה גם ב-MeToo, ברגע שהמדינה מחליטה לאמץ קמפיין ולהיות עליו בכל הכוח, הוא קם, אגב, וזה גם בצבא, וזה גם במסגרות אחרי זה, בעבודה, אבל זה מתחיל בגיל הרך. כמובן, שנעזור בכל דבר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מילים כדורבנות, באמת, אמרת דברים מאוד חשובים שבאמת צריך לשים לב אליהם. לפני שאנחנו עוברים לד"ר נאוה כהן אביגדור מ-105, אני רוצה לשמוע גם את האורחת שלנו, את עינב בר, סגנית ראש עיריית רמת גן, שתיתן לנו את המודל שאצלם. << אורח >> עינב בר כהן: << אורח >> קודם כל, רציתי להתחבר לדברים של מירב, כי זה מה שאנחנו עושים עכשיו ברמת גן. אבל לפני זה אני רוצה להגיד קודם כל תודה לך, קטי, על הוועדה החשובה הזאת. << אורח >> יקיר בר זוהר: << אורח >> כפיים, כפיים, חברים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> רשמת את יקיר לדבר? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> עוד לא, בגלל זה. << אורח >> עינב בר כהן: << אורח >> זה נושא שקשה להציף אותו, והרבה פעמים לא רוצים לדבר עליו. ואני חושבת שזה ששמים אותו על השולחן זו כבר אמירה שאומרים שיש בעיה, שצריך לטפל, שלא נותנים לזה כל מיני שמות אחרים, אלא מבינים באמת שצריך לנהל את הקרב הזה, ולכן אני רוצה להגיד לך תודה, וגם לילדים האמיצים שהיו פה. אומנם היה לי מאוד קשה, אני חייבת להגיד, אני אמא לשלושה ילדים. זה מדיר שינה מעיניי. אם יש משהו שגורם לי לא לישון בלילה, זו התופעה המאוד קשה הזו. ואני באמת שמעתי פה את הילדים, ואני רוצה להגיד לכולם שאתם גיבורים ואמיצים, והכי מדהימים בעולם, והנושא הזה והיכולת לשים את זה פה יחד איתנו ולשתף אותנו, זו החשיבות הכי גבוהה שיכולה להיות, אז תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה, עינב. אני גם יודעת כמה שאתם עוסקים בזה, גם את וגם ראש העיר. לקחתם את הנושא הזה והפכתם את זה לנושא על אצלכם, שזה דבר מדהים. << אורח >> עינב בר כהן: << אורח >> רגע, אבל אני רק רוצה להגיד משהו, קטי, לפרקטיקה. אנחנו השנה בעירייה שמנו תקציבים עירוניים שלנו. עשינו תוכנית רחבה, דיברו פה על הכיתות, בחרנו את ד'-ה', לבחירת כל בית ספר. מנהל בסוף יודע איפה יש לו את האתגרים הכי מורכבים, עם כלים להתערבות, מערכי שיעור שכתבנו ממש אצלנו בעירייה. וזה מתחיל מגני הילדים, מהגיל הרך, צריך לזכור את זה בסוף. וזה מתחבר מאוד למה שאמרת, מירב. זו החלטה לשים את הדבר הזה על סדר היום, לבנות מערכי שיעור, ולא להגיד שזו בחירה, אוקיי? בגפ"ן זו בחירה. אתה יכול לבחור בין זה לזה, בסדר. זו לא בחירה. זו אמירה שזה חייב לקרות בכל מקום כדי לשנות את האקלים. בסוף יש אחריות הורית, יש גם אותי כאמא לראות את זה ולזהות את זה, יש שומרי סף שצריך לפזר אותם בקהילה. זה לא ייפתר רק בבתי הספר, זה לא רק מערכת החינוך, זה הנהגות הורים, זה כולם ביחד צריכים לשלב ידיים, זה ילד, צוותים, בתי ספר, הורים. זה לא עובד אחרת. ואם לא יחברו את הכול ביחד, זה פשוט לא יקרה. זה כמו שיש הרבה גופים פה, ואת הרווחה, ואני גם אמונה על הרווחה והשפ"ח, ואני מנסה לחבר את כולם ביחד למהלך כולל, ואני אומרת את זה, אני עובדת בזה. אבל בסוף, לא לשכוח את ההורים. אין להם כלים, הם לפעמים לא יודעים לזהות, הם לא יודעים למי לפנות, הם לא יודעים לפרק את זה בעצמם. יש גם בעיה, אמרה את זה פנינה בתחילת הוועדה, עם הורים שהם בעצמם לא רוצים. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> של הורים בריוניים. צריך לומר את האמת. ויש צוותים שמפחדים מהורים שהם בריוניים, והורים שהם טובים ונשמות טובות, דורסים אותם. כל דאלים גבר. << אורח >> עינב בר כהן: << אורח >> זה מתחיל ממערכי שיעור ומעבודה בחינוך, זה ממשיך בקהילה. צריך שותפים ומובילים בקהילה, הורים ואנשים שבסוף רואים את זה גם כמשימה שלהם. בלי המשולש הזה, זה פשוט לא יעבוד. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> את אמרת דברים מצוינים. עיר שהחליטה לקחת את הנושא הזה ולהרים את זה. מצוין. כל הכבוד. (מחיאות כפיים) << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כל הכבוד. שכל ראשי הערים ילמדו. << אורח >> עינב בר כהן: << אורח >> אני צריכה להגיד תודה לראש העיר, כרמל שאמה הכהן, שנתן לזה הרבה מאוד כסף. זה הרבה בזכותו. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני זוכרת את השיחה הראשונה שלי איתו לפני שנה, והוא אמר לי, אני מבטיח לך שאנחנו הולכים להפוך את זה לנושא-על. ואכן, הוא עמד בהבטחה שלו, ויישר כוח גדול. ואני אומרת, באמת, רבים מראשי הערים שילמדו וייקחו את הנושא הזה לידיים. כשבאים ומתאבדים ילדים, לצערנו הרב, בעיר מסוימת, ראש העיר לא קם ואומר, מה אני הולך לעשות? לעומת זאת, אתם עשיתם את זה לפני שחס וחלילה יקרה משהו אצלכם בעיר. כל הכבוד. אנחנו רוצים לשמוע את ד"ר נאוה כהן אביגדור, ראש אגף 105. תתייחסי בבקשה לנושא הזה גם של הבריונות, איך אתם פותרים את הבעיה? יש את הילד, אבל יש את המפגעים, שאני קוראת להם חד משמעית בריונים. ואפילו אני שוקלת, אני אומרת לך את זה, הענשה של הורים. הרי כולם מסתתרים סביב הדבר הזה שהוא קטין. עם כל הכבוד שהוא קטין, יש לו הורים שהם אחראים עליו. ואם הם לא עושים כלום, אז הם גם צריכים להיענש. << אורח >> נאוה כהן אביגדור: << אורח >> צוהריים טובים. אי אפשר לא לפתוח את הדברים באמת בהתייחסות לכל מה ששמענו מהילדים. זה קורע את הלב, ואנחנו נתקלים בזה גם בפניות למוקד 105. אבל לפני שאני ככה יורדת לנקודות המקצועיות שאני רוצה להתייחס אליהן, לתת פה את הנתון שצף ועולה מכל מה ששמענו פה. ילדים פוגעים בילדים, ומהעובדה הזאת אי אפשר להתחמק, ולילדים האלה יש הורים. אני רוצה להגיד לכל הילדים שדיברו כאן, שבאמת הם גיבורים שהם הגיעו וחשפו את הדברים ושיתפו אותנו, כולם נפגעים ברשת. לא רק ילדים שנראים שונה, או לא רק מישהו שהוא מלא או שהשיער שלו נראה אחר. גם ילדים מקובלים וגם ילדים שיש להם חברים, כולם נפגעים ברשת. אני רוצה גם להתמקד בדברים שנעשים ודברים שמתוכננים. בחודש פברואר, החודש הלאומי להגנה על ילדים ברשת, הנושא שלנו יהיה חברות ואחריות. הלוגו של החודש הלאומי, שכל מי שישתף פעולה וישתמש בו, ידגיש חברות ואחריות. ופה החברות היא כמובן בין הילדים, בינם לבין עצמם, כי אי אפשר לקבל כל התנהגות שכוללת פגיעה בילד אחר. עכשיו, לילדים האלה יש הורים, גם לילדים הנפגעים וגם לילדים הפוגעים. ברור שהמערכות צריכות לעשות את שלהן, על זה אין מה לדבר, זה המובן מאליו. אבל חייבים לעשות מהלכים שמעלים למודעות של ההורים, שהם לא יכולים לעבור לסדר היום כשילד בכיתה או בקבוצה או בחברה נפגע. והרבה פעמים גם יש סיטואציות שהורים מעלימים עין, יודעים שילדים אחרים נפגעים, וכשמגיעים אליהם לא תמיד מוכנים לשתף פעולה, ולא תמיד מוכנים להרים את הדגל ולהגיד לילד שלהם – אתה לא תהיה חלק מהדבר הזה. והמערכת כולה ובכללה צריכה גם לערב את ההורים, כי הורה צריך לדבר עם הילד שלו גם כדי שלא יפגע חלילה, ובטח אם הוא נפגע, לדבר עם הצד השני ולקבל שם אוזן קשבת. המקום של ההורים בנושא של האחריות הוא קריטי, והנושא של הילדים בנושא של חברות הוא קריטי. ואנחנו בעידן של רשתות חברתיות, בינה מלאכותית, אסור לנו לאבד את המבט, את המגע, את הקשר הפיזי. הבינה האנושית היא חשובה יותר. בחודש הלאומי, בפברואר הקרוב, ניקח את הנושא של חרם כנושא מאוד משמעותי, ונעשה לגביו פעילויות עם כלל הגורמים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אז גם אנחנו פה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מי? הביטחון הלאומי? << אורח >> נאוה כהן אביגדור: << אורח >> המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת 105 מוביל, זו השנה השישית, את החודש הלאומי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> גם עשינו מספר דיונים בנושא הזה, כן. << אורח >> נאוה כהן אביגדור: << אורח >> ואנחנו נציף את הנושא של חרמות. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> יהיה קמפיין בשיתוף דמויות מוכרות? << אורח >> נאוה כהן אביגדור: << אורח >> אני כבר רוצה להגיד שאנחנו עובדים באופן שוטף עם פורום נוער 105, משתפים פעולה גם עם פורום ארגוני המאבק בחרמות, עובדים גם עם קמפיינים של משפיעני רשת, כל השנה, לא רק עכשיו. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אנחנו נשמע אותם עכשיו. נאוה, אני נאלצת להפסיק אותך. << אורח >> נאוה כהן אביגדור: << אורח >> אבל רגע, אני רוצה רק שנייה על מענים שקיימים. בסוף צריך להבין מה נעשה בשטח, כי זה הפתרון של מה שנענה בשטח, ואני לא מכירה שום פתרון שבחודשיים לא תהיה אובדנות, ובחודשיים לא יהיו חרמות. וכן, אנחנו עובדים עם הרשתות החברתיות, וכן, הנושא הזה עמוק ומורכב. אין פה פתרונות קסם. מוקד 105, שיש בו דסק שותפויות אזרחי, שיושבות שם מומחיות משפ"י, מהשירות הפסיכולוגי-ייעוצי, ממשרד הבריאות, היחידה למניעת אובדנות, או סיעות לחוק הנוער ממשרד הרווחה. מוקד 105 פתוח 24/7 בטלפון, בוואטסאפ, באמצעות טפסים מקוונים. וכאשר אנחנו מקבלים את האירועים, דסק השותפויות האזרחי מעורב להמשך טיפול בבתי הספר, בתוך הרווחה ובקהילה. נקודה נוספת שחשוב שכולם יכירו, כשנגמר הטיפול באירוע במוקד 105, עדיין הילד וההורים שלו נשארים עם המצוקה. כפי שאמרתי, זה לא טיפול של זבנג וגמרנו. ומדינת ישראל, באמצעות קרנות הביטוח הלאומי ועמותת עלם ומוקד 105, אנחנו מציעים שישה טיפולים מקוונים, סיוע נפשי ללא עלות לכל מי שפונה למוקד 105. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כן, אבל אנחנו צריכים להיזהר עם המקוון. גם ככה עד שילדים פותחים, ומייצרים אמון. מה שקורה, בעצם אנחנו מתווכים להם את זה לא נכון, אנחנו שמים להם מסך. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> רגע, שנייה. נאוה, אנחנו חייבים לסכם. נשארו לי עוד עשר דקות, ואני לא יכולה. << אורח >> נאוה כהן אביגדור: << אורח >> מאה אחוז, אני אסכם בשני משפטים. אחד, לגבי טיפול האונליין, הוא תוספת. אחרי הטיפול במוקד 105 והמשך טיפול בקהילה, יש עוד סיוע שניתן על ידי מומחים מעמותת עלם, שנותן עוד סיוע. אנחנו יצאנו עם קמפיין של הסכם לסמארטפון, שנמצא באתר שלנו ואפשר להוריד אותו, ועשינו קמפיין בתוך הרשתות החברתיות ובטיקטוק. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אנחנו התחלנו לדבר על הנושא הזה, אבל את יודעת שזה גם הבחור מהטיקטוק שאמר שזה מגיל 13, זה לא נכון. אני מכירה ילדים בני 6-9 שמשתמשים בטיקטוק. אני רוצה לעבור לגאיה, היא ילדה שרוצה לספר לנו. << אורח >> גאיה וימר: << אורח >> אני מאוד מתרגשת, אז תסלחו לי. שלום, אני גאיה וימר, בת 15 מרעננה. אני כאן כנציגה של נוער כחול-לבן, אבל בעיקר כילדה שנפלה קורבן לשני חרמות שנמשכו מעל לשש שנים. כבר יותר משנתיים שאני עוסקת בתחום של מניעת חרמות. דיברתי פה בכנסת, הובלתי ניסוי חברתי בנושא, התראיינתי על זה בחדשות, ואני גם חלק מארגון בשם 'חיים על הקצה'. אני כאן לא כי סיפרו לי על חרם, אני כאן כי חוויתי את זה על בשרי. מה שהכי מפריע לי, זה שבתי ספר עדיין מתייחסים לחרם כאילו זה משהו קטן, כאילו זה יעבור, כאילו זה רק ילדים. אבל זה לא. חרם משאיר צלקות גם אחרי שהוא נגמר. אני עדיין נושמת את ההשלכות שלו כל יום מחדש. בכיתה ה', כשעוד הייתי ילדה בת עשר, שיתפתי את אחת המורות שאני מתמודדת עם מחשבות קשות. במשך שנה שלמה פניתי אליה שוב ושוב, התחננתי שתספר להורים שלי. התחננתי שמישהו ייקח ממני את הכאב הזה ויעזור לי. והיא, מה היא עשתה? דפדפה אותי. לא ראתה, לא הקשיבה ולא הבינה כמה חמור מה שאני אומרת. אצלי זה נגמר טוב יחסית, אבל במקרה אחר זה היה יכול להיגמר הרבה יותר גרוע. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה לך, מתוקה. משפט סיכום. << אורח >> גאיה וימר: << אורח >> אני מבקשת שיהיו שיעורים לא משעממים, שקשורים לחיים שלנו, כי ילדים לא ייצאו מהשיעורים שכרגע עושים עם הבנה, לא עם ידע או עם רגש. זה לא מונע כלום. אנחנו, בני הנוער, דורשים משהו אחר. אנחנו דורשים שיעורים אמיתיים, שיעורים שייגעו בנו, שיהיו אקטיביים, שיחנכו אמפתיה, שיסבירו שיש כאב שאי אפשר לראות. אנחנו דורשים שמורים יתייחסו לכל סימן מצוקה, קטן ככל שיהיה, ויקבל התייחסות רצינית. אנחנו דורשים שמערכת החינוך תפסיק להתעלם ותתחיל להציל כבר את החיים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> גאיה, תודה מתוקה. (מחיאות כפיים) אנחנו רוצים לעבור ליקיר בר זוהר, רועי פינג פונג, ואחר כך נסיים עם הילדים. << אורח >> יקיר בר זוהר: << אורח >> קודם כל, שלום לכם. אני רוצה להגיד לכם משהו אחד, תודה רבה לכל הילדים שהגיעו לכאן היום, ואני רוצה כפיים באמת לילדים שהגיעו לכאן היום, שזה אחד הדברים החשובים כאן. אפשר להגביר לי טיפה את המיקרופון, כי לא שומעים אותי טוב? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, שומעים אותך מצוין. יקיר, נשמה, אין לנו הרבה זמן. ואתה אדם מדהים שעושה המון ברשת, לילדים, לבוגרים, לכולם, עם הרבה הומור, ואתה נוגע בכל אחד ואחד מאיתנו. << אורח >> יקיר בר זוהר: << אורח >> תודה רבה לך, קטי. שנייה, חברים, אני רוצה רגע שקט, כי אני רוצה להגיד משהו מאוד חשוב. אני אשמח, תודה רבה. הילדים שלנו נגמרים לנו מול העיניים. אתם מכירים אותי בצד המצחיק, השמח, כי זה מה שאני. וכביכול אפשר להגיד את זה, אני קצת רועד מזה, אבל אני רוצה להגיד שהקשבתי לכל הסיפורים פה של הילדים, ואני רועד מזה, כי זה אמיתי. אבל אני רוצה להגיד לכם שהדף הזה שכתבתי פה, כבר שעה שאני רוצה להגיד את הדברים שכתבתי, אני קורע אותו ממש עכשיו. ואני רוצה להגיד משהו שעכשיו חשבתי עליו. אני ממש חשבתי אם לשתף את זה, אתם נתתם לי אומץ, כל הילדים פה נתתם לי אומץ. כשהייתי ילד הייתי בבית ספר דתי, אוקיי? לא משנה, דתי, חילוני. אני שם לב שאנשים לא מקשיבים לי פה, חלקכם פה, והייתה לנו בכיתה שעה כזאת שעושים סוג של, איך אני אסביר את זה? שעת הפתעה זה היה נקרא. זה כבר נשמע לא טוב, איך שאני אומר את זה. ומוציאים את כל הילדים לעל האש. אני הייתי אחד שכולם שמים לב אליו. המנהלת אהבה אותי, המורה אהבה אותי, כולם אהבו אותי, אבל זה הגיע למקום שמרוב שכולם אוהבים אותי, אני נשארתי בצד. ואיך זה קרה? אני אסביר את זה בקצרה. המורים אגב, אם יש פה מורים כמובן, אנשים ממערכת החינוך, אני אשמח שתתייחסו לזה ברצינות, לילד לא אומרים, סליחה שאני אומר את זה ככה, "אתה לא מתנהג יפה, אתה לא ילד טוב, אתה לא מספיק טוב". כי כשאמרו לי שאני לא מספיק טוב, אז גם לא יצאתי לעל האש הזה והשאירו אותי לבד בכיתה. כל הילדים יצאו לשעה הזאת, ואני נשארתי לבד. משפט אחד חשוב לי להגיד. אני רוצה שנעשה פה איזשהו חוק – שעת חרמות, שעה ראשונה שעת חרמות. כל משרד החינוך, והנה, אני אומר לכם את זה למשרד החינוך שנמצאים כאן גם מהצד הזה וגם מהצד הזה, לא משנה מאיזה צד, מי שלא ייקח חלק ביוזמה הזאת שאני הולך להקים, אנחנו נגיע לבתי הספר, אנחנו נבוא, ואני אישית אגיע לבתי הספר ואצעק לכם מבחוץ, שעד שאתם לא תעשו שעת חרמות, שעה ראשונה, פשוט מאוד. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> יקיר, תודה. עוד מעט סוגרים לנו פה את השאלטר ואת האורות. עכשיו הילדים. << אורח >> יקיר בר זוהר: << אורח >> תודה רבה לכם. זה חשוב לי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> רועי, בבקשה. אני ראיתי את הסרטון שלך עם הילד שאתה לימדת אותו פינג פונג, פשוט מדהים. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> אני אהיה קצר וקולע, הכי קצר שיש, אבל חשוב לי להגיד את זה. אני לא בא להיות פוליטיקלי קורקט, אני הולך להגיד את האמת בפנים. דקה אחת בלבד, זה מה שאני רוצה. קודם כל, אני חושב שאנחנו, הדור המבוגר, משמש דוגמה לצעירים. הרבה פה מחטיאים את הקונספט של חרם. כל הזמן מאשימים את משרד החינוך, את המורים. אני קודם כל מפנה אצבע מאשימה לכל תעשיית הבידור, ואני חלק ממנה, ואני אומר שתעשיית הבידור בעיניי משמשת דוגמה לא טובה לדור הצעיר. דוגמה לא טובה, ואני אסביר למה בקצרה. מה שקורה בתעשיית הבידור זה שנותנים יותר מדי חשיבות לחומריות. מי שיש לו יותר עוקבים, מי שיש לו יותר חשיפה, מי שיש לו יותר צפיות, מי שיותר יפה, מי שיותר זה, יותר מקובל. ואז הילדים רואים את זה בטיקטוק, ביוטיוב, וזה מה שהם חושבים. ואז הם באים לבית הספר, וזה מה שקורה בפועל. ילד שיש לו יותר עוקבים הוא יותר מקובל, ילד שיש לו יותר צפיות הוא יותר מקובל, וזה הולך ומחמיר. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> סליחה, אני ממש מתנצל, אני פשוט חייב לעשות את זה. אני לא מכיר פה ילדים של הלומי קרב. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, לא. אתה לא יכול להתפרץ. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> רשום פה – אומרים לא לחרם. יש ילדים של הלומי קרב שיש להם שלושה חרמות. יש להם את החרם הזה, שהם ילדים רגילים, יש להם את החרם הזה שהם מגיעים לבית הספר בלי אוכל, כי אבא שלו מעיף את האוכל שלו על הקיר בבית. יש חרם על הילד הזה, שאבא שלו סוף סוף הולך לבית הספר לדבר עם המורה, אבא שלו בוכה בשירותים והילדים צוחקים עליו על זה שאבא שלו משתין על עצמו בבית הספר, ולא מגיע לדבר עם המורה. אתם מדברים על 55%-75% מהפניות שמגיעות מהורים. הורים הלומי קרב לא יודעים שהילד שלהם במצב כזה, והילד שלהם לא מגיע לבית הספר. ורוצים לקחת את הילד שלו ולשים אותו מעבר למשפחה, ולקטוף אותו מהמשפחה, ואף אחד פה לא נותן לזה דיבור. לקחתם את הדיבור מהילדים, אבל יש פה ילדים של הלומי קרב שיש להם הרבה בעיות ולא נותנים לזה חשיבות. כשאני עומד פה שעה וחצי ויש לי דברים חשובים להגיד, אתם לא נותנים להגיד את זה, ואתם אומרים נגמר הזמן. אבל הילד שלי הוא שקוף. הילד שלי, אבא שלו, הילד הלום. הילד הזה אין לו דיבור בבית הספר, ההורה שלו לא מדווח עליו. המשפחה שלו ומערכת החינוך ומשרד הביטחון, הם לא מקבלים שירות, כי זה רשום באמנה של אגף השיקום רק לנכה. הילד לא מקבל טיפול. איפה השיתוף של משרד הביטחון והלימודים והחינוך? איפה השיתוף הזה? אין לכם את הילדים של הלומי הקרב שהם אובדניים? זה לא רשום לכם. לא יודעים לפנות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני נאלצת לסגור את הדיון, אני מתנצלת. << דובר_המשך >> מיכה כץ: << דובר_המשך >> הולכים לסגור את הדיון, בטח, כי אתם לא רוצים לשמוע על כל הילדים האלה שאין להם ייצוג פה. איפה הייצוג של כל הילדים האלה? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני מתנצלת בפניכם. סיימנו את הדיון, תודה רבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:35. << סיום >>