פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 178 מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל יום שלישי, ג' בטבת התשפ"ו (23 בדצמבר 2025), שעה 10:15 סדר היום: << נושא >> התיישבותם של יהודי צפון אפריקה בנגב ובגליל: תרומתם לעיצוב המרחב החברתי והדמוגרפי בעיירות הפיתוח << נושא >> יום לציון תרומת יהודי צפון אפריקה והמזרח לבניית המדינה ולציונות נכחו: חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר חברי הכנסת: דן אילוז מוזמנים: מיכל פימא שוב – מנהלת תחום תעסוקה מחוז ירושלים, משרד העלייה והקליטה יהודה פרגון – מרכז בכיר פרויקטים כלכליים חברתיים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי חכמת הנו – רע"ן שטחים פתוחים, משרד החקלאות וביטחון המזון עינת אוחיון – מנהלת אגף מורשת חברה ורוח, משרד החינוך אדוארד (אדי) בן זאב – מפמ"ר היסטוריה, משרד החינוך יניב מזומן – מנכ"ל יד בן צבי, משרד התרבות והספורט ד"ר שמעון אוחיון – חבר כנסת לשעבר ד"ר דוד ביטון – מרצה בכיר, מרכז מנדל למנהיגות בנגב, הקריה האקדמית אונו ד"ר נבו שמעון ועקנין – ראש התוכנית ללימודי יהדות, הקריה האקדמית אונו אלירן אוחיון – ראש התוכנית לציונות ומדיניות בנגב ובגליל, אקדמיה תמר אסרף – מנהלת עמותת יפו השער לארץ ישראל, ארגוני חברה אזרחית ירון מויאל – עו"ד, חבר עמותה ארגון צאצאי קהילת יפו, ארגוני חברה אזרחית אהד זימרן – מנכ"ל מרכז שז"ר נועם כהן – חוקר מורשת יהדות צפון אפריקה, מרכז שז"ר זאב מלץ – מפיק סרטים אופיר טובול – מייסד בית כולנא ניצן אסרף – סטודנט אייל אסרף – חבר, עמותת יפו השער לישראל אביתר שלוש – עמותת יוצאי יפו במאה ה-19 מנהל הוועדה: אמל ביבאר רישום פרלמנטרי: אפרת שלמה, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> התיישבותם של יהודי צפון אפריקה בנגב ובגליל: תרומתם לעיצוב המרחב החברתי והדמוגרפי בעיירות הפיתוח << נושא >> << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> שלום רב, בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל, היום ג' בטבת תשפ"ו. הנושא הוא התיישבותם של יהודי צפון אפריקה בנגב ובגליל ותרומתם לעיצוב המרחב החברתי והדמוגרפי בעיירות הפיתוח, במסגרת יום לציון תרומת יהודי צפון אפריקה והמזרח לבניית המדינה ולציונות. אני מתנצל על העיכוב בפתיחת הדיון, פשוט יש לי גם דיון על חוק עונש מוות למחבלים בוועדה לביטחון לאומי שאני מוביל, אז הייתי צריך לתמרן פה בין שני הדברים. אני מודה לחבר הכנסת אילוז שיזם את היום הזה ובהחלט אתמול גם במקרה כשעליתי לדבר במליאה, אז הסתכלתי על השבוע היה אמור להיות יום ההולדת של דוד לוי, שבאמת אני חושב פתח אולי את הדלת ליהודי צפון אפריקה ברמה באמת הפוליטית הבכירה ביותר במדינת ישראל והוביל הרבה דברים, אז זה ככה יוצא אני לא חושב שתזמנת את זה כך. << דובר >> דן אילוז (הליכוד): << דובר >> חייב להגיד שלא. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אבל בהחלט אני חושב שראוי לציין אותו ואת פועלו גם בהקשר הזה, אני חושב שחסרות היום בפוליטיקה בכלל, אני מרשה לעצמי כחבר ליכוד לשעבר להגיד לך, גם בליכוד חסרות היום דמויות כדמותו של דוד לוי. << דובר >> דן אילוז (הליכוד): << דובר >> אני רוצה לצטט את אופיר טובול שאמר "דן אילוז ממשיך אותו", זה צריך להיות בפרוטוקול. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אני באמת חושב שדוד לוי היה דוגמה ומופת למה זה ישראל, בסוף ישראל היא מדינה של קיבוץ גלויות שאנחנו יושבים בחדר ועדת העלייה והקליטה, שרוב העם היהודי שיושב בציון לא נולד כאן, הגיעו מכל מיני מקומות וכשאתה מסתכל על ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות זה כאן, זה כאן וכל קהילה באמת נתנה את תרומתה ואת חלקה וזה היופי של מדינת ישראל וזה הכוח שלה, מכאן אני אעביר לך את רשות הדיבור דן. << דובר >> דן אילוז (הליכוד): << דובר >> תודה רבה אדוני היושב ראש, בוקר טוב לכולם. ברוכים הבאים לאורחים, אני באמת רואה פה הרבה מאוד חברים אישיים ושותפים לדרך ולכל נציגי ציבור, אנחנו מציינים היום בכנסת יום מיוחד יום ההוקרה לתרומתם של יהודי צפון אפריקה והמזרח, בעיניי אין מקום טבעי יותר ונכון יותר לקיים בו את הדיון הזה מאשר כאן, זה הדיון הראשון שאנחנו מקיימים היום הזה בוועדה לפיתוח הנגב והגליל. כי בואו נשים את הדברים על השולחן: הנגב והגליל כפי שאנחנו מכירים אותם היום הם יצירת כפיהם של העולים ממרוקו, מטוניס, מתימן, מפרס, מעיראק ומהודו, במשך עשרות שנים הנרטיב שהוביל את השיח הישראלי היה נרטיב של קליטה קשה, סיפרו לנו סיפורים על משאיות שפירקו אנשים באמצע הלילה בשום מקום, סיפרו על מעברות על הקושי על תחושת הזרות וזה נכון, היה קושי עצום והיה כאב, אבל היום בוועדה הזאת אני רוצה להפוך את התקליט. אני לא רוצה לדבר רק על הקורבנות אני רוצה לדבר גם על החלוציות, כי מי שהורד מאותן משאיות לא נשבר, הוא קם ניער את האבק ובנה בית, בן גוריון דיבר על הפרחת השממה זה היה חזון יפה על הנייר, אבל מי שהפריח את השממה בפועל, מי שסיכל את האבנים בידיים בהרי הגליל ומי שסלל את הכבישים בחום של הנגב היו הסבים והסבתות שלנו, תסתכלו על המפה של מדינת ישראל בלי שלומי ובלי מעלות אין גבול בצפון, בלי דימונה ירוחם ואופקים הנגב הוא שטח ריק, בלי שדרות ונתיבות אין חציצה בינינו לבין עזה. האנשים האלו שעלו עם תרבות עשירה ועם אמונה יוקדת, הפכו להיות כיפת הברזל האנושית של מדינת ישראל הרבה לפני שהמציאו את הטילים, הם נאחזו בקרקע במקומות הכי קשים מול האיומים הכי גדולים ואמרו כאן אנחנו תוקעים יתד, כאן אנחנו לא זזים, הם לא רק בנו קירות הם הפיחו חיים, הם הביאו לנגב ולגליל את החום של הקהילה את קבלת האורחים, את המסורת את בתי הכנסת שהם הלב הפועם של השכונה, הם יצרו בפריפריה משהו שאין בתל אביב, סולידריות של אנשים שיודעים שהם תלויים אחד בשני. לכן המטרה של הדיון הזה היום היא לשנות את הספרים, החובה שלנו היא לוודא שהסיפור הזה יסופר כמו שמגיע לו להיות מסופר, לא כהערת שוליים של קשיי קליטה אלא כפרק מרכזי של בניין הארץ, ההוקרה האמיתית לדור המייסדים היא שהנכדים שלהם יסתובבו עם ראש שמורם, שהם ידעו שסבא שלהם מדימונה וסבתא שלהם מחצור הגלילית הם לא פחות חלוצים מאנשי העלייה השנייה, שהם בגופם וברוחם שרטטו את גבולות המדינה. אנחנו כאן כדי להגיד להם תודה, להצדיע למי שבנו את ערי המבצר של ישראל מתוך חול ובאמונה ולהבטיח שהמורשת המפוארת הזאת של ציונות מעשית חמה ומחברת, תהיה נר לרגלינו גם בהמשך הדרך, תודה רבה ושיהיה לנו דיון פורה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת לשעבר דוקטור שמעון אוחיון. << אורח >> שמעון אוחיון: << אורח >> תודה רבה, אני באמת מברך על היוזמה הזאת של חבר הכנסת דן אילוז ואני רוצה להמשיך באותו כיוון, אני פה על תקן של שני כובעים לפחות: הכובע האחד כמובן של כיושב ראש ברית יוצאי מרוקו בישראל וגם כמנהל מרכז דן שעוסק בקהילות ישראל, מארגן כנסים בינלאומיים על כל קהילה וקהילה, רק תתראו לעצמכם עשינו 62 כנסים בינלאומיים בכל המוסדות האקדמיים המפוארים והיוקרתיים בעולם דבר שאנחנו היום יכולים רק לחלום עליו, לשבת בסורבון ארבעה ימים ולהוציא אחר כך שלושה ספרים על קהילת יהודי צרפת, או לשבת בליסבון בפורטו גם כן ארבעה ימים, בברצלונה, פירנצה, בכל מקום בעולם עשינו 62 כנסים בינלאומיים. אבל העיקר הוא להגיש אני בעניין הזה מרכז דהן שמח ששם על השולחן 46 ספרים על קהילות ישראל ודמויות מחקרים, כל ספר כזה לערוך את המאמרים ואת המחקרים לוקח כארבע חמש שנים מי שמכיר את העבודה והגיע הזמן כמו שאורנה תמשיך בדרכה בקטע הזה אולי תרחיב עוד יותר, תאמצו אנחנו לא מזמן חזרנו מאוזבקיסטן וקהילת יהודי אוזבקיסטן אומרים איפה הסיפור שלנו? תיקחו את הכנס את המאמרים, חזרנו מאזרבייג'ן לפני שנתיים מגאורגיה לפני שמונה, זה חבל ארץ שלא נחקר בכלל לא ידוע עליו שום דבר. אבל אדבר יותר כיושב ראש ברית יוצאי מרוקו, השנה אנחנו באמת מציינים 70 שנה לעלייה הגדולה, היו שתי עליות גדולות ממרוקו: אחת בשנות 1955-1956 ואחת במבצע יכין 1961-1964, אבל העלייה של שנות ה-50 תרמה תרומה משמעותית למפת ההתיישבות במדינת ישראל, חבר הכנסת אילוז דיבר על הנגב והגליל ואני מדבר על כלל חגורת ההתיישבות הביטחונית למדינת ישראל, זה לא רק שלומי מעלות קריית שמונה, אתה יכול לרדת לחבל תענך כל המושבים מסביב בראשם דבורה, אתה יכול לרדת לעמק בית שאן, להמשיך הלאה למטה לחבל עדולם פרוזדור ירושלים, חבל לכיש, הנגב הצפוני ועד למצפה רמון ועד אפילו לאילת. חגורת ההתיישבות הביטחונית הוקמה בעיקר על ידי יהודי צפון אפריקה ובעצם הרבה על יהודי מרוקו, זה הסיפור והסיפור הזה באמת כפי שאנחנו מנסים קודם כל לספר אותו לעצמנו, לכן בשנה האחרונה כל מה שאנחנו עושים זה בעיקר סמינרים כדי להציג את הדברים וחבל מאוד שלא נותנים מקום לדבר החשוב ביותר ללכידות של העם הזה, במיוחד בתקופה של שסעים שמאפיינים אותנו כרגע. לכן גם מרכז דהן שמטרתו הייתה יהודי המזרח הרגשנו צורך לא, לא להישאר ביהודי המזרח אנחנו ניפתח לכולם, אנחנו עשינו כנס בינלאומי על יהודי הונגריה והוצאנו קובץ מאמרים, תחשבו לעצמכם מרכז דהן מוציא קובץ מאמרים מדעיים מחקריים על יהודי הונגריה, לפני כחודשיים עשינו כנס בינלאומי על יהודי רומניה, המסר הוא ברור לשתף את כולם, להכיר את כולם, לתת תחושת שייכות ושותפות לכל אחד ואחד, אם אנחנו מדברים על אחידות וחוסן לאומי תן מקום לסיפור לנרטיב של כל קהילה וקהילה. כל אחת תרמה אני רק אסיים בזה, כל אחת תרמה ומי כמוני יודע שמכיר את כלל הקהילות, אין קהילה זאת תרמה בתחום ההתיישבות, זאת תרמה בתחום העלייה, זה נתן בתחום הביטחון, כל אחד ואחד סיפורים שלא ידעו על יהודי קווקז או על יהודי אלג'יריה או על דברים שלא ידעו צריך לתת להם מקום ולספר, לכן אני שמח שהבמה הזאת באמת היא פתוחה ונותנת אפשרות להעלות מחדש מול נציגי מערכת החינוך, אגב הפקנו כמה סרטים בעניין הזה, דוד ביטון חד הכוכבים מירוחם מכהן בסרטון שהבאנו לתרומה של הנגב, בלי העלייה הזאת הנגב לא היה, אחר כך באו בעקבות ששת הימים באו תושבים מעזה מהרצועה והאוכלוסייה, איך היה אומר אביגדור ליברמן 11,000 בדואים בסך הכל היו בכל הארץ ב-1948 היום אנחנו מדברים על 300,000 באותה שעה הקריאה של בן גוריון לבוא מן העיר לכפר כמעט ולא נשמעה. אז משפט אחד ובזה אני מסיים, תמיד אומרים אבל נשלחתם אתם באמת לא חלוצים, חז"ל לימדו אותנו גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, האנשים האלה הגיעו לאן שהגיעו, הדוגמה דימונה ירוחם לאן לצפות, את מי אפשר לראות בדימונה וירוחם? מי שהיה במעברת צמוד לעיר פתח תקווה חדרה ראה את העיר, אבל שם ובכל זאת נשארו ופיתחו את המקום ולכן יש מקום להוקיר את התרומה של העלייה הזאת, תודה רבה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה רבה. אני אעבור פה לדוברים שביקשו, אבל כדי שגם כולם יספיקו לדבר אני אבקש להשתדל לתמצת. דוקטור דוד ביטון. << אורח >> דוד ביטון: << אורח >> שלום לכולם צוהריים טובים, ברשות היושב ראש, חבר הכנסת דן אילוז ידידנו, ומיכאל ביטון היה צריך להיות פה אבל הוא לא כאן, אז אנחנו נשלח לו רפואה שלמה. אני נולדתי בירוחם ובאיזשהו שלב הפכתי להיות לפרזנטור כמו שכל מיני קבוצות שבאות רוצות לשמוע על ירוחם, כי יש איזה ירוחמי שהוא עם משקפיים ויודע להגיד כמה משפטים ברצף אז קדימה ומה שמעניין אני שואל אותם בדרך כלל את השאלה הבאה: בני נוער בעיקר אבל לאו דווקא בני נוער, כל מה שיש לכם בראש על ירוחם וכל מה שיש לכם בראש על שדה בוקר זה תרגיל, מה שמעניין כמעט מעבר לסטריאוטיפים וכולי, הם אומרים על ירוחם מדבר ועל שדה בוקר הם אומרים נגב, עוד לפני שפתחנו את הפה, עכשיו ברור שירוחם היא פחות מדבר ויותר נגב משדה בוקר, אבל זאת השפה שנקלטה. מי גורם לשפה הזאת להיקלט מי מחנך את הנערים שלנו? יש שלושה שותפים: מערכת החינוך, התקשורת והקהילה והמשפחה שממנה מגיע כל אדם, למעשה החוסר הזה שדן דיבר עליו הוא חוסר מאוד מאוד משמעותי ועמוק עד כדי כך שכבר לפני שאדם מדבר אני יודע מה עמדתו או מה דעתו או מה ידיעותיו על עיירות הפיתוח בנגב או בגליל וכולי. מה שאני רוצה להציע בדברים הקצרים שלי, ידברו לפניי ואחריי ויתנו דוגמאות, אבל אני רוצה לדבר על שפה מכוננת מציאות ולתת שתי דוגמאות לפירוק שנותן לכל קהילה סיפור, אבל הסיפור הזה אינו בא על חשבון סיפורה של הקהילה האחרת. זאת אומרת אנחנו יודעים לעסוק בפירוק לא תמיד אנחנו יודעים לעסוק בהרכבה. ואני רוצה להציע את הדבר הבא: במבט על של הציונות יש לנו אירוע מדהים, זה אחד התרגילים הבאים שאני עושה, אני היום יותר פדגוג, שואל את השאלה מי היה בעל התוקע בבית הכנסת של הרב אלקלעי ממבשרי הציונות. למה השאלה הזו חשובה? סבא של הרצל היה בעל התוקע בבית הכנסת של הרב אלקלעי, כנראה שהרב אלקלעי היה המלמד באיזושהי צורה של אבא של הרצל, ורבו של אלקלעי הוא הרב יהודה לאון ביבס, בעצם ממשפחתו של רבי חיים בן עטר. הנה לנו בעצם איזשהו אירוע היסטורי שזה לא הרצל /בן גוריון /ביבי, אלא יש בעצם רשת של תנועות וכישורים שיוצרים את כל הרעיון הזה של שיבת ציון. הנה אבא מהרי באתיופיה, ותלמידי הגר"א, ושלוש שבעצם אני קורא להם תלמידי רבי חיים בן עטר כי בעצם הם יוצאים מתוך הדבר הזה, והנה לנו איזושהי תופעה באמצע המאה ה-19 עוד לפני הציונות מתחילה איזושהי שיבת ציון חדשה, איזשהו אירוע גדול, שהציונות היא חלק מהאירוע הזה. עכשיו למה זה חשוב לדבר על שיבת ציון כמושג כולל לפני שאנחנו מדברים על ציונות? כי במושג של שיבת ציון אנחנו כוללים גם חרדים וגם מזרחים וגם אתיופים ופתאום החרדים הם חלק מהסיפור ואם הם חלק מהסיפור מה הם מביאים, זאת אומרת בהפוך על הפוך ברגע שאני יוצר מילה כן יש פה המפמ"ר להיסטוריה שדיברתי איתו, זאת אומרת לא תולדות הציונות אלא תולדות שיבת ציון, זה לא פוסט ציונות הפוך זה איזשהו מושג גדול שנקרא שיבת ציון שהציונות היא חלק משמעותי וקריטי כמובן, אבל פתאום כולם שותפים למהלך, אז זה פירוק והרכבה שדיברתי עליהם. בהקשר של הנגב אני אחזור לדוגמה הזאת של נגב ומדבר מה עושים עם זה. שנים רבות ניסיתי להגיד גם מסעודה ואליהו, נכון מיכאל תמיד מזכיר אותם פה גם אני אזכיר אותם, גם הם היו חלוצים, אבל כל הכותבים שכתבו אחר כך בניסיון להכניס אותם לתוך הסיפור נתנו להם קידומת או סיומת, חלוצים בעל כורכם, חלוצים ללא הילה, חלוצים בפועל, חלוצים בדמעה, זאת אומרת הם לא הדבר עצמו הם קידומת. ואז תחשבו זה קרה לי רק בגיל 50 אני פתאום מדבר עם קבוצה של קציני מודיעין בשדה בוקר, אני שואל אותם סבא יעקב שמקים בית כנסת בעיר בירוחם ביחד עם רבי אחיה בוחבוט ואיך הם קוראים לבית הכנסת? שיבת ציון. והסבא שלי שהיה תלמיד חכם ומקובל ממשפחת נחמיאס קורא את ההפטרה של הנביא עובדיה בפעם הראשונה בירוחם, והוא מגיע לפסוק "וגלות ירושלים אשר בספרד יירשו את ערי הנגב". משפחת ביטון אנחנו יודעים מגיעים מספרד, קורדובה, ועוד כמה מקומות מצפון אפריקה עולים לארץ. מה עבר לסבא יעקב באותו רגע שהוא קורא את הפסוק הזה, "וגלות ירושלים אשר בספרד יירשו את ערי הנגב"? – הנה אני עכשיו מיישם את הנבואה של הנביא עובדיה, ומי עוזר לנביא עובדיה ליישם את הנבואה לא פחות ולא יותר? – בן גוריון. זאת אומרת פתאום בן גוריון הוא כלי בידי הנביא עובדיה להגשים את הנבואה הזאת. רוב הנגב זה צפון אפריקאים, תוציאו את הצפון אפריקאים מהנגב אין רוב יהודי בנגב זאת עובדה, איך מעובדה אני יוצר סיפור, אז פתאום אמרתי רגע אז אתם חלוצים זה שלכם, תפקידו של החלוץ הוא קצר בזמן הוא ממוקד משימה ואחר כך מה הוא צריך? כן חלוצים יעברו לפני המחנה, הרי תנועת החלוץ בפולין הטעינה את המושג חלוצים של ראובן וגד וחצי המנשה במטען חדש, אז עכשיו אנחנו ניקח את יורשי הנגב ונטעין אותו במטען חדש. מה ההבדל בין חלוץ ליורש? יורש כבר צריך לרשת את כל המרחב בעבודה מאוד אפורה למשך שנים ובעצם להמשיך ולתחזק, לכן במובן הזה כשאמרתי פירוק והרכבה אז הנה יש לנו פה, אתם חלוצים אנחנו יורשים ולכל אחד יש סיפור והסיפורים האלה לא מתחרים הסיפורים האלה משלימים. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה רבה. דוקטור נבו שמעון ועקנין? לא חייב. בבקשה אלירן אוחיון. << אורח >> אלירן אוחיון: << אורח >> שלום עליכם אשריכם על ההתכנסות וכל הכבוד דן, אני מגיע מאופקים ואני אגיד שהכובע המרכזי שאיתו אני מגיע, אני פוגש כל שבוע בערך 700-800 צעירים במכינות קדם צבאיות מלמד וגם לומד מהחבר'ה הצעירים האלה ציונות. אני שמח שמפמ"ר היסטוריה יושב פה ואני אתחיל מהסוף: רוב החבר'ה לא רק שהם לא מכירים את הסיפור הציוני של יהדות צפון אפריקה, הם לא מכירים את הסיפור הציוני בכלל אז אני שם את זה רגע בתוך המסגרת, מכירים שמות מפורסמים דוד בן גוריון הרצל לא הרבה מעבר לדבר הזה, אבל זה הופך להיות עצים כשאני נכנס לסיפור הציוני של יהדות צפון אפריקה, שם אתה מבין שרוב החבר'ה לא שמעו על השמות מעולם, כשאנחנו מגיעים אל יפו ומגיעים אל בית העלמין העתיק אז בכלל פער גדול שנפער וכשאתה מדבר על חלוציות בנגב, בטח ובטח שעיירות הפיתוח לא עולות כאיזושהי אפשרות. עכשיו אני חושב ברשותכם יש פה היום שני דיונים חשובים: הראשון פותח כאן יהדות צפון אפריקה ועיירות הפיתוח, השני ממשיך עם עליית קול התור ביפו, אני חושב שאי אפשר לנתק בין השתיים חוט שזור בין הפספוס הגדול שלנו את העליות שלפני העליות לבין הפספוס הגדול שלנו את החלוצים שאחרי החלוצים, חידוש גדול למה חשוב לדבר על זה לא ניתן, כבר מדובר פה ועדת ביטון כולם מכירים את הסיפור, אני כן רוצה לגעת בשתי נקודות שהן בעיניי חשובות: אחד לא את מה אנחנו מפספסים כי זה כבר ברור לכל היושבים בשולחן, אלא למה אנחנו מפספסים, שתיים מה הבשורה שאנחנו מפסידים. פרופסור דניאל אלעזר – פגש אותו דוקטור יהודה ממרן וסיפר את זה – פרופסור דניאל אלעזר על ערש דווי כמעט אומר לדוקטור יהודה ממרן: מה ההבדל שבין חכמי אשכנז לחכמי ספרד? אומר לו חכמי אשכנז קידשו את הטקסט וחכמי ספרד הם עסקו בקונטקסט, וזה אירוע שונה. הרבה אנחנו עסוקים בטקסט ובגלל זה אנחנו מפספסים, אבל צריך לדבר על הקונטקסט. וכשאתה נכנס לקונטקסט אתה מבין את הפספוס ואני רוצה לצטט את בן גוריון: העלייה לארץ קדמה למדינה וקדמה לציונות ולחיבת ציון, והיא-היא שבנתה את הבית השלישי, המונחים השגורים בפינו על העלייה ראשונה שנייה ושלישית הם מוטים ומטים, קדמה להם עלייה תימנית ספרדית ואשכנזית, אנו רגילים לדבר בביטול על הישוב הישן שהתקיים בארץ לפני טביעת המונחים חיבת ציון וציונות, יחס ביטול זה יותר משיש בו יהירות בלתי מוצדקת, יש בו התעלמות מרגשותיו ההיסטוריים של העם ומתולדות העם, הדורות הקדמיים שבנו את היישוב הישן על כל מגרעותיו וקיימו אותו לפני בראשית של ארבעת הדורות האחרונים, רואים להוקרה ולהערצה מצדנו אבל למצער לא מכירים אותם. ומה החברה האלה עשו? אם אני הולך על מושגים לדוגמה של עבודה עברית, אני כשאני מלמד ציונות אני מלמד גם טרומפלדור וחלוצים עליה שנייה גורדון וברנר כולם חלק מהסיפור שלי, רבי יהודה הלוי מרוגוזה מחייה העבודה העברית ב-1942, גאולת קרקעות רבי אברהם שלוש ב-1840 כבר כתב שלו, "לא באנו לארץ ישראל לשבת ביפו בלבד, מוטלת עלינו חובה לקנות אדמה ולבנות עיר יהודית מחוץ לחומות העיר כדי לקלוט בה את העולים שיבואו, איזה הוא חכם המשקיע חלק מכספו בגאולת ארץ ישראל". החבר'ה האלה כבר מדברים בשפה שאנחנו אחרי זה נייחס לציונים מאוחרים, גאולת קרקעות קליטת עלייה עבודת אדמה, כשמגיעים לפה החלוצים הראשונים אלה שמכנים אותם כחלוצים ראשונים בהמשך לדברים של בן גוריון. הביל"ויים מי קולט אותם? קולטים אותם ביפו, בין השאר גם משפחת מויאל שיש פה צאצאים וכו', והם עושים את כל העבודה הציונית הראשונה החשובה, הדבר הזה קורה ואני מגיע לאוניברסיטה – למדתי במכון לחקר הציונות בבן גוריון, אני נכנס בין השאר לסיפור הזה – ואני שואל גם את המרצים שלי, תגידו איפה פספסנו? למה הסיפור הזה לא מסופר? ובמקום לדבר על הקונטקסט חוזרים איתי לטקסט אל תקנות החברה של הביל"ויים. 14 ביל"ויים נוחתים על החוף ביפו כותבים תקנות: מטרת החברה היא דחייה מדינית-כלכלית לאומית-תרבותית של העם העברי. שם הם הופכים להיות עלייה ראשונה, הטקסט הוא קידש את כל הסיפור, הקונטקסט מחוץ לאירוע. אנחנו הולכים קדימה בזמן ואני מתכנס ואני ממש עושה קפיצה, קפיצת דרך שכמובן שיש קשר בין הפספוס הראשון לפספוס האחרון והולכים אל הטקסטים החלוציים, כשאתה שואל מי הוא החלוץ מי הוא הארכיטיפ של החלוץ, אתה בוודאי חוזר אל יוסף טרומפלדור ראש תנועת החלוץ ומי שכולם נושאים אליו עיניים, הוא יושב ב-1916 עם ז'בוטינסקי ואומר לו בדיוק מי החלוץ, מי הוא צועד בראש? אומר לו ז'בוטינסקי, לא אנחנו צריכים אנשים אחרים, חסר גלגל אני גלגל מורה, בורג, רופא, אחות, אני יודע הכל אין לי שם אין לי פרצוף אין פסיכולוגיה, אני יודע רק ציווי אחד לבנות וטרומפלדור גם באמת הולך בדרך הזאת, כשמגיעים חלוצים ב-1918 הוא מחלק אותם לתפקידים על פי צורך, קבוצות שיעבדו את האדמה, קבוצות שישמרו עליה, מורי דרך לקליטת העולים וכולי, חמישה תפקידים. אם אתה שואל מה המכנה המשותף של כולם? התשובה היא מה שצריך, מה שצריך זה הופך להיות המכנה המשותף, מתקדמים קדימה בזמן ואני חוזר אל בן גוריון, מסתיימת מלחמת העצמאות הנגב ברשותנו 60% משטח המדינה ובן גוריון אומר טוב מה נעשה עכשיו עם ההתיישבות הזאת, למי הוא פונה? זה טקסט מדהים אני חושב שלא הרבה מכירים אותו, הוא פונה אל בני נוער שנמצאים בעיקר באזור העמק, החשבון שעושה בן גוריון איתי עלו חלוצים, הילדים שלהם, הנכדים שלהם הם יתגייסו למשימה. אז הוא מגיע לכנס נוער בעין חרוד 1954 ואומר לנוער תראו ברשותנו שני דברים חשובים, 1.5 מיליון יהודים ואדמת מדינה והרוב המחיה של המדינה ריק ושומם ובשני הדברים האלה צפונה סכנה חמורה, גם ל-1.5 מיליון היהודים גם לאדמה וקודם כל סכנה לביטחון, אין סכנה גדולה מזו בימינו אלו זה ממשיך אותך מורנו ורבנו דוקטור שמעון, קודם כל סכנה לביטחון ואין סכנה גדולה מזו, עלינו לשאוב כוחות אבל האמת המרה צריכה להיאמר, התנדבות העם לא באה יהיה קשה הוא אומר לנוער להוציא אתכם לחיי העבודה והיצירה במפעלי בראשית בנגב ובגליל, אבל זה אפשר רק בדרך אחת ויחידה לא על ידי הטפה אלא על ידי מופת חי. אם יקום נוער מנהלל וכפר ויתקין מכפר יחזקאל ומבאר טוביה, מדגניה ומאפיקים ומשאר הישובים החלוציים וייצא יחד עם נוער עולה ליישב השממה, יקומו אחריהם וכולי ילכו בעקבותיהם, אני בטוח שהדור הצעיר צמא למעשה גואל, מטהר, מעלה, והוא ילך למחנות העולים, ליישוביהם ולמעברותיהם כלכת אח אל אח וייחלץ להקמת מפעלי התיישבות ובטחון, אם אתם החלוצים בבני החלוצים מיישובי החלוצים תלכו לפניהם ותהיו להם לדוגמא ולמופת, מיותר לומר שמעטים מאוד נענים לקריאה של בן גוריון ומי שיישב את הנגב בפועל הם העולים מצפון אפריקה. טקסט וקונטקסט אין שם אתה צריך גלגל אני גלגל, אין טקסטים יש מעשים ובשנות ה-50 אלתרמן מבקר במעברות בעיירות הפיתוח הראשונות בנגב ואז הוא כותב בטור השביעי של אלתרמן: ושוב רואה אתה הטעם כבחטף מה רב חלקה מחוץ לכל מכסה נקצבת, בכל מלאכות היסוד של מדינה בכל פרטיו של מעשה בארץ נושבה ולא נושבת, בכל מלאכות החפירה והיישור והסלילה החרישה והזריעה מקצה הארץ עד קצֶהָ, הם בנאי יומה והם שומרי לילה, הם כיום עיקר חילה וחלוציה, הם כיום הגב והכתפיים לעיקרה של התיישבות ולעיקרו של ביטחון, הלא עובדה היא אין זאת תגלית רבה אבל כדאי לזכור גם זאת בהמשיכנו שיחות של ותיקים על דבר עומסה של עלייה אשר מתאים לנו את שכמנו, כי תוך כדי דיון על נטל קליטתה וכובד מסעה אומר ליבנו לנו כי לא ברור אם אנו הנושאים אותה או שמא היא בעצם הנושאת אותנו. בעצם החבר'ה האלה ביניהם גם הסבים שלי שהופכים להיות פועלי בניין, זה לא משנה מה הם עשו לפני והם גרים בנגב, זה לא משנה איפה הם רצו לגור הם עושים את מה שצריך הם החלוצים, אז אולי טקסט אין שם אבל הקונטקסט ברור, הוא קונטקסט חלוצי, הוא קונטקסט מבשר, הוא קונטקסט קולט, הוא קונטקסט שחוזר אל עבודת האדמה. אני רוצה ברשותך היושב ראש להגיד בסוף מה הבשורה או מה אנחנו מפספסים: אני חושב שיש לנו כרגע שני אתגרים שהם בכלל לאומיים, הדיון הזה הוא הרבה יותר חשוב ורחב מחדר צדדי בבניין הכנסת: אחד יש שאלה מה באנו לעשות פה? האם ברחנו מקטסטרופה מה שנקרא הציונות הקטסטרופלית, רדפו אותנו, בעטו בנו עשו לנו אז באנו, או שבאנו אל המקום הזה אל המולדת העתיקה שלנו, כי זאת המולדת וכי אנחנו רוצים לחדש בחיים ולהגשים את חלום אבותינו. כשאתה הולך אל הסיפור לדוגמה של העלייה הראשונה כפי שמכנים אותה העלייה הראשונה גם במשרד החינוך, הם נבעטים מהפרעות ב-1881 ברוסיה ובאים לפה לבנות חיים, אבל כשאתה הולך אל תלמידי הרב ביבס או אל ההמשך של תלמידי רבי חיים בן עטר או רבי חיים בן עטר בן עצמו, אל כל העולים האלה מיהדות צפון אפריקה הם מגיעים לפה מסיבות אחרות לגמרי, הם מגיעים כדי באמת להפיח חיים ברעיון הזה. אז יש פה בעצם שאלה יותר גדולה, איזה ציונות אנחנו מכנים כאן? ציונות של יד ושם? ציונות של קטסטרופה? או ציונות שיש בה חיבור עמוק בין אלפי שנים למקום הזה? זה סיפור ששייך לציונות של יהדות צפון אפריקה, אם אני ממשיך אל המשימה החלוצית של הדור הזה אני עסוק בין השאר באתגרים החלוציים של צעירים היום ומנסה להביא צעירים לנגב ולגליל בכל מיני דרכים ובכל מיני פעילויות, אתה רוצה לחדש את האתוס החלוצי. האם אנחנו נחזור לדבר על קריית שמונה על אופקים ועל שדרות כחלק מהפרויקט החלוצי או שזה עדיין סיפור ששייך לקיבוצים? הדברים האלה הם לא שייכים רק אל העבר והלימוד הוא לא לימוד של היסטוריה, הוא לימוד חי שאם נעסוק בו ואם נכניס בו חיים אז גם עכשיו תושבי קריית שמונה יבינו שהבחירה שלהם היא בחירה חלוצית ואולי יחזרו ויחזקו את המקום הזה, כך גם תושבי הנגב המערבי וגם אולי בכלל כולנו נצליח לספר פה סיפור, שבהמשך למה שרבי דוד אמר פה הוא סיפור קצת אחר, שנובע לא רק מתוך קטסטרופה אלא מתוך זיקה עמוקה. אז לסכם הסיפור לא יכול להיות בטקסט, לא תמצאו טקסטים של הסבים והסבתות שלי ונדיר מאוד למצוא בכלל טקסטים של העליות האלה, אבל הקונטקסט פה הוא קונטקסט רחב ואם נכנסים אל הקונטקסט מ-1840 ועד ראשית שנות המדינה אז הקונטקסט ברור, הם החלוצים, הם הבונים וכמו שאומר אלתרמן לא ברור אם אנו נושאים אותם או שהם בעצם נושאים אותנו, זה צריך לעשות פה כמו שדוד בן גוריון אמר הכרה וצדק היסטוריים וזה אני מקווה שזה ימשיך גם בדיון הבא וזה באמת יהפוך להיות כבר לחוק שנותן תוקף לדבר הזה בעזרת השם. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה רבה. רצית משהו לפני שאתה צריך לעזוב עוד מעט חבר הכנסת אילוז. << דובר >> דן אילוז (הליכוד): << דובר >> כן אני צריך לעזוב, משרדי ממשלה פה אולי אתם יכולים להגיב על מה נעשה? יש קריאה מאוד ברורה היא לא מגיעה רק מהמקום הזה להנכיח את הסיפור הזה, מה קורה במערכת החינוך וכולי? << אורח >> יניב מזומן: << אורח >> שמי יניב מזומן, אני מנכ״ל יד בן צבי ובדיון כאן אני גם מייצג את משרד התרבות. ראשית אני רוצה לומר שהיה לי מרתק ונעים לשמוע גם אם הדברים הם מוכרים, דברים שאתה דיברת אלירן הוא לימד במכינות עדיין אני כבר לא, אז לשמוע את כל החבורה שכאן את דוד ביטון אני ותמר אסרף הסתבבנו בבית עלמין, לא הייתי אומר אלום אבל לא מספיק מודגש הסיפור שלו וכל מצבה שם היא סיפור, ביפו לא רק כל מצבה גם הרחובות והמבנים, נמצא כאן דוקטור שמעון אוחיון שאנחנו שותפים בכמה וכמה דברים. אני רוצה לומר שנחום סוקולוב אומר משפט אדיר, וכשהוא יושב ראש ההסתדרות הציונית הוא מקנא באנשים שהגיעו מצפון אפריקה, מאנשים שהגיעו מהמזרח מה שקוראים הספרדים והוא אומר להם אנחנו נעשינו ציונים אתם נולדתם ציונים, לוקח יצחק בצלאל את המשפט הזה ומוציא ספר בהוצאת יעד בן צבי, יעד בן צבי יש למעלה מ-1,000 כותרים בתחום הזה, אני אומר את זה כדי להראות כמה הסיפור קיים וחסר ופה אני חולק על אלירן כי הטקסטים קיימים ובטקסטים יש גם מניפסטים ציוניים ומדיניים ופרוגרמטיים, אנחנו פשוט לא מספיק לוקחים את המחקר הקיים, לא מספיק מעמיקים במחקר ומנחילים את זה הלאה. פה אני רוצה להגיד לאנשי משרד החינוך שביחד איתכם, אני לא מאשים ולא חושב שכל אחד נותן את שלו שזר תורם ומשרד החינוך תורם, אופיר עשה פעולות חשובות, אני לא רוצה לבוא מגישה ופה זה נקודה חשובה של תחרות, של אנחנו או אתם, זה לא הגישה של חכמי הספרדים שהייתה ואפשר לראות את זה בטקסטים, אלא מתוך גישה של שותפות. אני דור שביעי בטבריה והסיפור חסר, אבל לא גדלנו מתוך איזושהי איבה או שלקחו לנו או שאין לנו ולכן כשיצחק בצלאל כותב את הספר שלו וקורא לו נולדתם ציוניים, הוא לא מתייחס רק לחגורה ההתיישבותית ביטחונית החשובה מאוד שדיברתם עליה, הוא מדבר למשל על תחיית השפה בתחום השפה וזה פשוט סיפור שתגידו לכמה מכירים אותו בכלל, מי קדם לבן יהודה? ניסים בכר מכיח, מנהל בתי ספר באיסטנבול ואחר כך בירושלים יוזם מהפכה תורה בעברית ואני הולך בעקבותיו של ידידי דוד ביטון, הוא מדריך את בן יהודה ואת דוד ילין, אבל כמה מכירים את ניסים בכר וכמה מכירים את דוד ילין, בן יהודה אדיר באמת אדיר לא לוקח לו גרם ממה שעשה וצריך להוסיף לו וגם דוד ילין. אני חושב שפה יצחק בן צבי עלה על משהו והוא כותב את זה במודעות כבר לפני קום המדינה ובשנות המדינה, אנחנו הולכים לאבד אוצרות גדולים ואדירים, בוא ניקח רגע נקודה בזמן ובזה אני מסיים ממש בקצרה, 1,777 מכירים את תנועת החסידות של הבעל שם טוב, באותו הזמן יושב בירושלים אצל רבי שלום שרעבי שהקים אותה את הישיבה הרב גדליה חיון, יש פה משפחת חיון כמה וכמה ויושב שם גיסו גרשון מקיטוב, זה ספרדים ואשכנזים שיושבים יחד פה מרחק קילומטר אווירי אולי בישיבת המקובלים בית אל והוא כותב לו מכתב, הרש"ש מעמיד דרך קבלית פרשנית בקבלת הארי, כמה התעסקו בתנועת החסידות שאני בעדה ואנחנו עוסקים במחקר חסידות וזה נפלא, אבל איפה דמותו של הרש"ש? איפה אלגזי? איפה בכר? שהיה קשר ביניהם לא הייתה תחרות למדו אחד מהשני, רבי חיים בן עטר בין התקופה הם בקשר, הם בקשר זה מופיע בכל הכרוניקות. אני חושב שמהחדר הזה אם נצא עם משהו מעשי, יש לנו תפקיד גדול שהילד בטבריה והילד בירוחם ירגיש שהסיפור שלו הוא לא סיפור נהדר הוא לא בהקבצה לא כי זה לא הסיפור, בסיפור חצוי אנחנו עושים גם עוול ונקודה אחרונה אין תחרות יש השלמה, אבל קולות שלא סיפרנו מספיק את הסיפור שלהם צריכים להשלים את הסיפור, זה גם בשביל הילד בטבריה ובירוחם אבל זה גם בשביל הילד שהגיע מאירופה, זה בשביל כולנו ואת זה יצחק בן צבי הבין וכך הוא פעל כאדם שעלה בכלל לא מארצות המזרח. אז הלוואי ותודה לך חבר הכנסת דן אילוז וליושב ראש הוועדה, יש לנו עוד הרבה מאוד עבודה יש התקדמות וחושבים שסיימנו, אבל לא יש לנו עוד הרבה מאוד עבודה, תודה רבה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה רבה. זאב מלץ. << אורח >> זאב מלץ: << אורח >> שלום בוקר טוב שמי זאב, אני שותף למיזם עם יהורם גאון בנושא עוד על זה כבר עשר שנים, כאשר הבסיס הוא ספר היסטוריה שכתב אביו, כדי שתבינו את הספר הזה הוא ניסה למכור אותו בשוק מחנה יהודה, בסוף גורלו שהספר הזה הפך לעטיפות של דגים, אז כבר הרבה אמרו לפני ואני לא רוצה לחזור, אני רוצה רק לחדש, הנושא שאנחנו מטפלים בו זה החור השחור בתולדות הציונות מה שלא ידוע, אם אני אנסה לחדש מעבר למה שנאמר פה ואנחנו מדברים על הנגב והגליל, חלוצי ההתיישבות בנגב לפני 115 שנה היו יהודים ספרדים בשם ניסים אלקיים ודוד עמוס, זאת עובדה ולא נאמר פה ויש עוד הרבה מה לחדש, נכונה העובדה שהכל מתחיל מרבי חיים בן עטר הוא בעצם מבשר הציונות האמיתית, הכל מתחיל ממנו שזה גם יהודי אשכנז וגם יהודי ספרד, אבל המרוקאים לא אוהבים לשמוע אבל במרוקו הוציאו לו את הנשמה ובעצם הוא הפך לקדוש זה בגלל שהבעל שם טוב הפך אותו לקדוש. << אורח >> יניב מזומן: << אורח >> זה החיבור שדיברנו עליו. << אורח >> זאב מלץ: << אורח >> אז בעצם אני רוצה להגיד היה רעיון, מה שהצלחנו לעשות במשך עשר שנים שאני במיזם הזה יחד עם יהורם גאון שהוא אייקון תרבות, הצלחנו לעשות כנס אחד באוניברסיטת בר אילן יחד עם דוקטור אוחיון, ניסינו להפיק סרט שלא הצלחנו בו, ניתן דוגמה היה לנו תקציב, מפיק, במה, תסריט, אבל אף גוף שידור בישראל לא רצה לשדר את זה לא ערוץ אחד ולא ערוץ שמונה, היה גם איזה ניסיון עם ערוץ המורשת ומה שקרה זה שהביאו איזו חברה - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> בוא נסכם רק. << אורח >> זאב מלץ: << אורח >> כן אני אסכם רק שני משפטים אני לא אדבר הרבה דיברו לפני הרבה יותר, כל מה שאנחנו רוצים לעשות זה לכתוב את חומש בראשית שחסר בהיסטוריה הציונית, הוא לא קיים, הוא לא קיים בספרי ההיסטוריה אנחנו פועלים ויש לנו מה לחדש, אני יכול לדוגמה להגיד שעוד חודש אני עושה בקריאה האקדמית, לא אני עושה אני משתתף בכנס בקריאה האקדמית אונו ושם אני מציג שלא יודעים לקרוא את עגנון, הנושא הזה קיים בתוך הספרות הזאת ופשוט מאוד לא מבינים את זה, זה הכל תודה רבה. << דובר >> דן אילוז (הליכוד): << דובר >> אני רק רוצה להגיד משהו טכני כי אני חושב שמאנשים שהגיעו עכשיו יש קצת בלבול, ועדת עלייה וקליטה מתכנסת לא באולם ועדת עלייה וקליטה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> לא, האנשים שהגיעו עכשיו הגיעו לוועדת נגב גליל לדיון הבא. << דובר >> דן אילוז (הליכוד): << דובר >> יכול להיות, לא, אני חושב שחלק וחלק אבל בסדר, מי שרוצה ועדת עלייה וקליטה זה יהיה בקומה שלוש בוועדה לפניות ציבור אני בדיוק עוד שתי דקות הולך לשם אתם יכולים לבוא איתי אחר כך. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> בבקשה, אופיר טובול. << אורח >> אופיר טובול: << אורח >> משהו קטן, אני מצטרף לדברים, רוב מה שרציתי לומר נאמר על ידי אלירן ודוד אתה חברנו חבר הכנסת אילוז בפתיחה, אני רק אוסיף דבר אחד: יש משמעות בעניין של שוויון הזדמנויות לילדי ישראל בנושא הזה, כי אמרו לפניי ילד שלא יודע איזה סיפור משפחתי ואיזה מורשת יש לו, מה הוא יעשה בעתיד? זאת אומרת ברגע שאתה גדלת בידיעה שסבא וסבתא הקימו וייבשו ביצות והקימו קיבוצים והיו בכירים בצבא, אז אתה גם תייעד לעצמך עתיד טוב. אני למשל לא גדלתי בעיירת פיתוח גדלתי באשדוד, לא שמעתי בבית סיפורים על זה שהמשפחה שלי ייסדו איזה יישוב או משהו כזה, לא היינו חלק מהסיפור ולכן כשהגעתי לגיל 17-18 לא חשבתי שאני אתגייס לגלי צה"ל או לאיזה מקום עם שירות משמעותי במיוחד. << דובר >> דן אילוז (הליכוד): << דובר >> מה זה גלי צה"ל? << אורח >> אופיר טובול: << אורח >> כן זהו היה פעם כזה דבר, ולא חשבתי שהפיוטים ששמעתי בשולחן השבת יש להם ערך של הון סימבולי או הון שאפשר לתרגם אותו אחר כך לאליטה במדינה. הדבר הזה הוא מאוד חשוב כי היום הזהות המזרחית אני חושב שאנשים נוטים לחשוב שאנחנו כבר מאחורי הסיפור הזה ושכל הפן הזה הוא מאחורינו, אבל אנחנו רואים מי שיפתח טלוויזיה בכל הסיפורים שקורים היום במדינה, הקיטוב שיש כאן, הוא חלק ממנו נובע מהמקום הזה שאנשים חשים שהזהות שלהם, אני מדבר ספציפית על הזהות המזרחית, היא פגועה, היא מקופחת, היא במקום שהיא לא חלק מהאליטות, ולכן זה יוצר בעצם לאנשים גם ניכור כלפי המוסדות של המדינה, ניכור כלפי האליטות. וזה מתבטא אחר כך באנטי ממסדיות ובפער חברתי שנוצר כאן, כל הדבר הזה לדעתי יש לו שורש שזה נובע גם מהמקום הזה שלא שמענו את הסיפור, אף אחד לא אמר לנו שמי שיישב את הנגב והגליל זה מרוקאים, לא דובר כאן על משפחת אבו שרכשה את כל אדמות הגליל את מירון ואת צפת וכל המקומות האלה שבלעדיהם לא היה לנו היום גם את הגליל, או רבי ניסים אוחנה שהקים קהילה יהודית בעזה ועמד בראשה ובתי הספר. דובר כאן על השפה העברית. ספק אם היינו מדברים היום עברית בלי הדמויות שהזכרת וברגע שאנשים יבינו שהקבוצה שלהם השבט שלהם בעם ישראל, לצורך העניין אני מדבר על השבט של יהודי ארצות האסלאם שהם אושיות, לא תרמו זה לא תרומתם לעיצוב המרחב הם באושיות הסיפור, אנחנו מדברים על יוסף אליהו שלוש, אגב הספר פרשת חיי בדיוק עכשיו יוצא באנגלית שזה דבר מדהים, ממש בשבועות האחרונים הספר תורגם ויוצא באנגלית, אז אולי אביתר ידבר על זה. ברגע שאנחנו מבינים שהוא זה שקלט הוא והוריו הם אלה שקלטו את העלייה הראשונה, אז אנחנו מבינים שלהיות מרוקאי בישראל זה דבר שאנשים צריכים להתגאות בו. תודה רבה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה. אני מתנצל בפני מי שלא הספיק לדבר אבל אני כן צריך לסכם את הדיון וראשית להודות לחבר הכנסת אילוז שיזם אותו, אני חושב אם תרשו לי הדיון הוא על תרומתם לפיתוח הנגב והגליל, אבל אני חושב שלא הייתי מסכם את האירוע בתרומתם לפיתוח הנגב והגליל, אני מתחבר לדברים שנאמרו פה על ידי חלק מהאנשים, הסיפור הוא הסיפור הישראלי. << דובר >> דן אילוז (הליכוד): << דובר >> אני יכול משפט אחד לפני שאתה מסכם. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> כן בבקשה. << דובר >> דן אילוז (הליכוד): << דובר >> אולי זה לא באינטרס שלי כקואליציה להגיד את זה, אבל עשיתי גם דיון בוועדת חינוך. << אורח >> דוד ביטון: << אורח >> דן שנייה אני אגיד משפט, אני חושב שהסיפור הוא מוסדות, זאת אומרת לפני שנתיים עשינו כנס בקרייה האקדמית אונו על קהילה, קיבלנו 70 הצעות מתוכם 12 על קיבוצים מתוך ארבעה מכוני מחקר שעוסקים בקיבוצים ושיהיה להם רק טוב, אין מכון מחקר אחד שעוסק בעיירות הפיתוח וזה חובתנו, זאת אומרת אפשר דיבורים זה אחלה, לא יהיו מכוני מחקר הם לא יזינו את המערכת של החינוך, מכוני מחקר לחקר עיירות הפיתוח ספציפית. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אמת, אז אני רוצה להתחבר לעניין הזה ובסוף זה לא הסיפור של הנגב והגליל, זה הסיפור הישראלי שבעיני הוא סיפור מופלא שאנחנו חיים בתקופה היסטורית בלתי נתפסת, אם אנחנו מסתכלים על ה-150 שנה האחרונות זה משהו בלתי נתפס. אני רוצה אולי להתייחס למה שדוד ביטון אמר, אנחנו היורשים רובנו, אנחנו מספרים על הדורות שהיו אגב בין אם זה יוצאי פולין מרוקו או עיראק, כל אחד כבר אנחנו מתחילים להיות פה דורות של יורשים ואני חושב שזאת הירושה שלנו שאותה אנחנו צריכים לעשות, לקחת את הסיפור הזה ולהפוך אותו באמת לסיפור הישראלי שבלי כל אחד מהחלקים האלה הוא לא יכול היה להיות, זאת אומרת אי אפשר לספר את הסיפור הישראלי בלי איזשהו חלק מהפסיפס הזה וזה חלק מאוד מאוד חשוב. היה לי מרתק לשמוע חלק מהדברים כאן, אז תודה דן ונמשיך ונפעל בעניין. תודה, הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:06. << סיום >>