חומר רקע

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 126 מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד יום שני, ה' בחשון התשפ"ו (27 באוקטובר 2025), שעה 9:30 סדר היום: << נושא >> מענים רגשיים ונפשיים לילדים מהחברה הערבית << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: קטי קטרין שטרית – היו"ר עאידה תומא סלימאן – מ"מ היו"ר חברי הכנסת: סמיר בן סעיד אחמד טיבי מוזמנים: מנהלת הוועדה: תמי ברנע רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מענים רגשיים ונפשיים לילדים מהחברה הערבית << נושא >> << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> בוקר טוב. נושא הדיון שלנו הוא מענה נפשי ורגשי במערכת החינוך במגזר הערבי. בדיון האחרון כשדיברנו על חוסן נפשי, חברת הוועדה עאידה תומא סלימאן העלתה את הבעיה במגזר הערבי, שהיא גדולה יותר לטעמה. לכן אמרנו רגע, בואו נראה. בואו נשמע, בואו נראה כמובן מה יש למשרדים להציע כדי למצוא פתרונות טובים יותר. הטענה של חברת הכנסת הייתה בעיקר שאין מענים למגזר הערבי. אנחנו פה היום כדי לשמוע אם אכן יש מענים. ואם לא, אז נראה איך אנחנו מתקדמים. אני מתכבדת לפתוח את דיון ההמשך, שהוא בעצם דיון המשך של הנושא של החוסן הנפשי, שהוא נושא חשוב מאוד בעיניי. מענה נפשי ורגשי לילדים במערכת החינוך במגזר הערבי. על זה נתמקד היום. בחודש ספטמבר האחרון קיימנו דיון מקיף שבו עלתה תמונת מצב קשה. מערכת שמתקשה לספק את המענים הנדרשים, מחסור חמור באנשי מקצוע, היעדר תוכנית כוללת שתבטיח טיפול שוויוני ונגיש לכל ילד וילדה. אחרי דוחות, המלצות, ישיבות ומכתבים נדמה ששום דבר מהותי לא השתנה או לא זז. בואו נרה אם אכן זה נלקח לתשומת הלב של הנוגעים בדבר ואולי באמת נמצא איזה שהוא מזור היום. בדיון הקודם הדגשתי מספר המלצות ברורות של הוועדה. דרשנו הקמת תוכנית בין משרדית מסודרת שתאגד את משרד החינוך, הבריאות ומשרד הרווחה. קראנו כמובן להגדלת מספר התקנים לפסיכולוגים החינוכיים והיועצים דוברי ערבית. המלצנו על שילוב תכנים של חוסן נפשי ומודעות רגשית בתוך מערכת החינוך עצמה. ביקשנו גם הנגשה של שירותים רגשיים ופסיכולוגיים בקהילה ובתי הספר, תוך רגישות אמיתית לשפה, לתרבות. היום אני רוצה לקבל תשובות ברורות כמה מההמלצות שהדגשנו מיושמות או מיועדות ליישום. איפה עומדת התוכנית הבין משרדית שהובטחה. ילד שלא מקבל תמיכה רגשית בזמן הוא יתקשה. הוא יתקשה בלימודים, הוא יתקשה בחברה, להתפתח, להשתלב, להאמין בעצמו. מערכת החינוך אינה נותנת מענה רגשי לילדיה. היא לא מספיק נותנת מענה רגשי לילדיה. אנחנו כאן היום כדי לוודא שכל ילד וילדה במדינת ישראל ובמגזר הערבי, שהדגשנו גם שיש עלייה במגזר הערבי באלימות. פעם אם חשבנו שמדובר רק באנשים מבוגרים, אז היום אנחנו מוצאים שגם ילדים משלמים מחיר, גם זקנים, גם נשים. אין קודים בעולם הזה. אני מדברת על העולם העברייני ועולם הפשע. ומי שמשלם את המחיר זה כמובן הילדים. אנחנו רוצים לשמוע היום, כי האחריות היא בעצם עלינו, על חברי הכנסת, על כל מי שנמצא פה. לכן כתוצאה מכך עלינו לדבר על הנושא הזה, להיכנס לעובי הקורה, עם צעדים ברורים שבאמת יביאו שיפור אמיתי. אנחנו נפתח במצגת של שלום הילד. אחמד, אנחנו גם אחר פונים בזיגזגים. כן, בבקשה. << אורח >> נור איברהים: << אורח >> (הצגת מצגת) שלום גברתי יושבת הראש. נור איברהים, אני עורכת דין, רכזת תחום החברה הערבית במועצה לשלום הילד. קודם כל אני רוצה להודות על הדיון החשוב הזה. המועצה לשלום הילד פעילה בחברה הערבית בכל תחומי פעילותה. היא מפעילה מרכז פניות בשפה הערבית, מרכז ליווי לילדים נפגעי עבירות מין ואלימות בשפה הערבית. פעילה בשטח באמצעות שיתופי פעולה עם רשויות מקומיות ומבצעת הליכי שיתוף עם נוער מהחברה הערבית בנושאים קריטיים כמו הבטחת מוגנות של נוער וילדים בצל הפשיעה המתפשטת והשלכות המלחמה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אגב, איפה אתם נמצאים? בכל מקום? << אורח >> נור איברהים: << אורח >> בקמפוס חרוב בתוך האוניברסיטה העברית. אנחנו פועלים ארצית. הגעתי היום באמת כדי לשפוך אור על מצבם של ילדים ונוער בחברה הערבית ועל הצרכים שלהם כפי שהם עולים מעבודתנו בשטח. לא ניתן לדבר על תופעת האלימות המתפשטת באגרסיביות בחברה הערבית משלי לדבר על ילדים ונוער. ועם כל הצער שבדבר, לא ניתן לדבר על ילדים ונוער בחברה הערבית מבלי לדבר על השפעת האלימות על חיי היום יום שלהם שאך פוגעת בזכותם הבסיסית לחיים. תשעה מקורבנות האלימות והפשיעה בחברה הערבית בשנה הנוכחית שעוד לא נגמרה הם ילדים ונוער מתחת לגיל 18. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תשעה מתוך? << אורח >> נור איברהים: << אורח >> 213. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> יש לך נתוני עבר? יש עלייה? << אורח >> נור איברהים: << אורח >> אני יודעת שיש עלייה. לגבי נתוני עבר אין לי כרגע. אני יכולה לבדוק. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כן. נשמח לדעת גם באחוזים כמה עלייה הייתה. << אורח >> נור איברהים: << אורח >> ניתן לבדוק. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> יש קודים, לצערי הרב. לא שמענו על פגיעה בילדים. אבל עכשיו זו תופעה שהיא מאוד, גם הילדים שנרצחו ברמלה, נכון אחמד? עם הפיצוץ שהיה שם. << אורח >> נור איברהים: << אורח >> כן, גם ברהט לא מזמן. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כן. ירי, את יודעת, שלא משנה, ירי לכיוון מטרה מסוימת. ילדים נפגעים באמצע זה בסדר. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> היום בבוקר נרצח נער, ילד בן 18, סיים תיכון. הבוקר בעראבה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> נכון. אז כל יום אנחנו שומעים דברים כאלה. << אורח >> נור איברהים: << אורח >> כמו שאמרתי, 213 קורבנות, ביניהם תשעה ילדים ובני נוער מתחת לגיל 18. ולמה אני מזכירה גם את ה-213? 213 בני אדם נהרגו או נרצחו כתוצאה מהאלימות, כאשר חלק גדול מהם קשור בדרך כזו או אחרת לנוער וילדים. ומה בעצם, מה זה אומר? או שהילדים והנוער מאבדים הורה או שהם מאבדים חבר לספסל, או שהם מאבדים בן משפחה. או שהם פשוט, למרבה הצער אני אומרת פשוט, כי אני מכירה את זה, עדים למקרה רצח או מקרה אלימות ברחוב. מהליך שיתוף שקיימה המועצה עם נוער מהחברה הערבית עלו קולות מדאיגים ביותר בקרב הנוער, שמהווים בעינינו נורות אדומות ומסוכן מאוד להתעלם מהם. אני מזכירה עכשיו אמירות של בני נוער מהחברה הערבית ביחס לאלימות. "המציאות הזאת קשה וכואבת, היא משפיעה עליי באופן אישי, על הבריאות הנפשית שלי. אני חיה בפחד מתמיד ובחרדה שאהיה הקורבן הבא". נער אחר אמר: "אני מרגיש שאין ביטחון. האלימות והפשיעה נמצאת בכל מקום, אנחנו צריכים הגנה". "אם אני יוצאת מהבית אני לא יודעת אם אני חוזרת". "אני מכיר הרבה אנשים בסביבה שלי שנהרגו או נפצעו כתוצאה מהאלימות והפשיעה. הרבה אנשים נאלצים לעזוב את היישוב ולעבור למקום מרוחק". זה בני נוער אמרו, מתחת לגיל 18. ואני אזכיר משפט נוסף שלא כתוב במצגת, של נער בן 16 שאמר "אנחנו דור שאין לו עתיד". וזה מסוכן מאוד. עכשיו אני אעבור ואתייחס להשפעת המלחמה על ילדים ונוער בחברה הערבית. 88% מההורים בחברה הערבית דיווחו על מצוקה רגשית בקרב ילדיהם בעקבות המלחמה. 37% מההורים בחברה הערבית דיווחו שהמצב הרגשי של ילדיהם הורע מאוד בעקבות המלחמה. 28% מההורים בחברה הערבית דיווחו שילדיהם חווים מצבים של לחץ או פחד יום יומי בעקבות המלחמה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אתם מתייחסים רק למלחמה? אתם לא מתייחסים למה שקורה ברחובות? << אורח >> נור איברהים: << אורח >> השקופית הזאת ספציפית מתייחסת למלחמה, בנפרד מתופעת הפשיעה. זה משפיע לצערי לא בנפרד, ביחד. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כן. כאן את מדברת על החוסן הנפשי. << אורח >> נור איברהים: << אורח >> כאן אני מדברת בכללי על ההיבטים הרגשיים כפי שהם עולים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מאה אחוז. << אורח >> נור איברהים: << אורח >> הליכי שיתוף נוער שקיימה המועצה לשלום הילד בהם לקחו חלק נערים ונערות מהחברה הערבית שיקפו את המצוקות שעימן התמודדו במלחמה. בקול שלהם המשתתפים העידו על תחושות חרדה, לחץ ותשישות פיזית ורגשית לצד תחושות של תסכול וחוסר אונים. כמו כן, הם תיארו תחושות חוסר ביטחון נוכח החשיפה למקרים של איומים והסתה גזענית, הן במרחב האינטרנטי והן במרחב הפיזי. ולעיתים אפילו הביעו חשש לצאת מהבית ומחוץ ליישובים שלהם. נער אחד שיתף שמורים בכלל לא מבינים כמה אנחנו מותשים נפשית. לא יכולים להתרכז. אף אחד אפילו לא שואל איך אנחנו מרגישים. מרגישים שקופים. לא רק שהמצוקות עלו בחברה הכללית ובטח בחברה הערבית, אלא שהמצוקות האלה הולכות וגוברות ופוגשות מערכת שנמצאת בתת ספיקה. אחת הדוגמאות לתת ספיקה הזו היא דוגמה שקשורה בכוח האדם הטיפולי. קיים מחסור אדיר בכוח האדם הטיפולי בחברה הערבית. רק 12% ממסיימי ההתמחות בפסיכולוגיה חינוכית הם מהחברה הערבית. רק 4% מהפסיכיאטרים לילדים ונוער הם מהחברה הערבית. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> רגע, את אומרת 12% ממסיימי ההתמחות? זאת אומרת מה? הם נושרים? מה הסיבה שהם לא מסיימים? << אורח >> נור איברהים: << אורח >> אני תכף אתייחס גם לעידוד. << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >> לא, 12% לא ממי שלומדים, 12% מסיימים. יחסית ליהודים. היית מצפה שהיחס יהיה - - - << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מכלל הבוגרים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מכלל הבוגרים? << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >> מכלל הבוגרים. היית מצפה שהיחס יהיה כמו היחס של החברה הערבית באוכלוסייה וברגע שזה נמוך יותר נוצר פער. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אוקיי. << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >> שהייצוג שלהם יהיה כמו הייצוג שלהם באוכלוסייה. << אורח >> נור איברהים: << אורח >> חשיבות של עידוד לימודים אקדמיים במקצועות. תכף אתייחס לזה בשקופית הבאה והאחרונה. כמו שאמרתי, רק 4% מהפסיכיאטרים לילדים ונוער הם מהחברה הערבית. 11% בלבד מהעובדים הסוציאליים הם מהחברה הערבית. << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >> אפשר להוסיף לזה, סליחה, גם בערך 5% מהפסיכולוגים הקליניים בישראל הם מהחברה הערבית. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> את יודעת אולי למה אין? הרי בואי, יש הרבה בוגרי רפואה מהחברה הערבית. את יודעת אולי למה הם לא ניגשים לתחום הזה של פסיכיאטריה? << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >> פסיכיאטריה זה סיפור נפרד. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> יש לך את המידע הזה? או שאולי מישהו אחר יש לו את המידע? הרי יש הרבה בוגרים ברפואה שמגיעים להתמחות והם עושים התמחות בפסיכיאטריה. הם לא בוחרים להתמקצע בנושא הזה? אין לכם את הנתון הזה. << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >> זה לא מקצוע מבוקש. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני לא יודעת למה, אני חושבת שזה אחד הנושאים המרתקים ביותר. << אורח >> ענאן סרור: << אורח >> ענאן סרור, פסיכולוג. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אתה יודע אולי למה הם לא ניגשים? << אורח >> ענאן סרור: << אורח >> אין לי נתונים. אבל ממה ששמעתי מהחברים שלי, רובם לא מתקבלים להתמחויות. פסיכיאטריה אפשר ללמוד רק בבית חולים ובתי חולים לא מקבלים אותם בהעדפה מיוחדת. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מה זאת אומרת? לא מקבלים אותה מה? להתמחות שם? << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> רופא מסיים רפואה קלינית. אחר כך הוא צריך להתמחות. או פנימית או עיניים או פלסטיקה או פסיכיאטריה. אחד הדברים הקשים ביותר העומדים בפני רופא ערבי בוגר זה תקן ההתמחות. ואני כנבחר ציבור מוצף בבקשות להתמחויות ויש קושי רב. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אבל דווקא יש קושי בפסיכיאטריה? << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא. גם בפסיכיאטריה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אתה יודע, כל הדיונים שקיימנו בוועדת בריאות כל הזמן משרד הבריאות אמר שחסר שלא ניגשים להתמחות בתחום הפסיכיאטריה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אבל לא רק פסיכיאטריה. ראינו גם נתונים של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. כלומר, ההליכה בכיוון הזה היא פחות מאשר ללכת ללמוד פרמקולוגיה, או רוקחות למשל. כמה? יש יותר מ-40%-50% רוקחות? כי א', יש רצון. ב', יש זמינות של מקומות לימוד. גם בארץ וגם בחוץ לארץ. ולאחר מכן יש עבודה. השיקולים האלה נלקחים גם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אבל אחמד, כל דיון שקיימנו בוועדת בריאות בנושא בריאות נפש ודיברנו על פסיכיאטריה, אני אומרת לך אין פעם שלא נאמר לנו שיש מחסור עצום ומשוועים. גם רוצים לעשות תוכנית מיוחדת כדי, אתה יודע, כדי שתהיה מוטיבציה לעבור לתחום הזה של הפסיכיאטריה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני אומר לך, יש מחסור בתקנים או קושי או מכשול, גם מסחור וגם מכשול. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מאה אחוז. נציגת משרד הבריאות פה, ד"ר נור. << אורח >> ג'מאל דקדוקי: << אורח >> אני ג'מאל דקדוקי, מנהל השירות הפסיכולוגי בכפר קנא. אנשים הולכים להתמחויות, אם זה אורתופדיה, אם זה כירורגיה, לא משנה, גם פסיכיאטריה, אנשים הולכים. אבל הבעיה היא בתקן, לא בבחירת סוג ההתמחות. אין תקנים בבתי חולים לתת לרופאים כדי להתמחות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> זה מוזר. << אורח >> ג'מאל דקדוקי: << אורח >> לאחרונה יש מספר מועט של רופאים שהולכים לעשות התמחות בפסיכיאטריה. יש לנו פסיכיאטרים של ילדים, של מבוגרים, אבל המספר הוא מאוד דל. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> יש לנו פה נציגים ממשרד הבריאות? השאלה אם יש תשובה לזה. << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> יש פה שתי נציגויות, אז אנחנו נשלים אחת את השנייה. אני בלה בן גרשון, אני ממונה על טראומה נפשית בבריאות הנפש, משרד הבריאות. כל הנושא של הפסיכיאטריה הוא נושא כאוב. זה מקצוע במצוקה. אנחנו מחפשים בנרות בהרבה מאוד מקומות. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> גם בכנסת מחפשים פסיכיאטר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מחפשים כמה. אבל זה סותר את מה שנאמר כאן, שיש רצון ואין תקן. אז אני לא מבינה, יש פה מישהו שלא מדייק. אני לא יודעת מה הולך פה. << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> אני כן יכולה להגיד שאנחנו מחפשים בנרות וכן יש לנו פסיכיאטרים ממגזר הערבי ואנחנו מברכים על כך. הנושא התקנים, יש מקומות מסוימים, לפעמים גם חסר תקן. אבל באופן כללי אין, חסר, אנשים לא הולכים למקצוע הזה מהרבה מאוד סיבות. לכן גם בהסתדרות הרפואית אנחנו כל הזמן מסבירים על זה שזה מקצוע במצוקה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> קודם כל נצא בקריאה שאם יש רופא שרוצה להתמחות בפסיכיאטריה אז יש תקנים, רק תבואו. כן, תמשיכו. << אורח >> נור איברהים: << אורח >> ברשותך רק דקה אחת אסיים. ההמלצות המרכזיות שלנו - - - << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> היא אמרה שתיים. << אורח >> נור עבדאלהאדי שחברי: << אורח >> נעים להכיר, אני נור, ד"ר נור עבדאלהאדי שחברי, ראש מטה חברה ערבית במשרד הבריאות. אני כן אחלק את התשובה לשני חלקים: בין פסיכולוגיה לפסיכיאטריה. בפסיכולוגיה יש מסע ארוך, בוא נגיד של שבע שנים. החברה הערבית כן ניגשת ללימודי פסיכולוגיה במרביתה, מבחינת תואר ראשון. אבל הקושי הוא מעבר בין תואר ראשון לשני. מבחן מתאם ברוב המקרים הוא החסם העיקרי למעבר של החברה הערבית להתמחויות בפסיכולוגיה. אנחנו כן היום עובדים עם הפסיכולוג הראשי של משרד הבריאות, גבי פרץ, בעניין של התאמת המבחן לחברה הערבית על מנת שיתקבלו יותר סטודנטים מהחברה הערבית לפסיכולוגיה, עד שיגיעו לקבלת הפנקס של הפסיכולוגיה. מבחינת פסיכיאטריה, אני כן ממשיכה את הכיוון בקו של בלה וד"ר אחמד, שפה מדובר גם בחסמים שהם יותר חסמים מערכתיים וגם חברתיים. בעניין של החברתי, הנושא של פסיכיאטריה לא מושך כמו אורתופדיה, מבחינת שכר, מבחינת סטטוס חברתי. ומצד שני, כן יש מחסור בתקנים. או לא מחסור בתקנים, הנגישות של התקנים לחברה הערבית בבתי החולים שנמצאים בפריפריה, איפה שהחברה הערבית מרוכזת, היא קצת יותר מאתגרת. וגם המימון של התקן לחברה ערבית בגלל שהיא מרביתה מתחת לקו העוני צריכה סבסוד ומימון שהיא בתמיכות ממשלתיות על מנת שכן נאפשר את השוויון והזכות לחברה הערבית שתגיע להתמחות בפסיכיאטריה בתקנים של בתי חולים שהם כרגע זמינים אבל לא מיואשים בכל - - - של התאמה תרבותית. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה. << אורח >> נור איברהים: << אורח >> אני רוצה לסקור בחצי דקה אפילו. ההמלצות המרכזיות שלנו, אני ממש נגעתי בקצה הקרחון של הבעיות. אני רוצה להתייחס רק לארבע המלצות מרכזיות: צריך לגבש תוכנית ממשלתית בין משרדית לקידום בריאותם הנפשית של ילדים ונוער, תוך התייחסות להרחבת המענים וחיזוק כוח האדם בחברה הערבית. צריך לנקוט באמצעים לעידוד לימודים אקדמיים במקצועות הטיפוליים בקרב החברה הערבית באמצעות מערך תמריצים ייעודי. צריך לפתח מענים מותאמים ליתומי האלימות והפשיעה בחברה הערבית. חשוב גם להרחיב את ההגדרה של נפגע עבירה ובעצם ליצור מנגנון או סל שירותים מותאם לטיפול בילדים ונוער שחוו אירוע אלימות טראומתי על רקע האלימות והפשיעה בחברה הערבית. תודה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה. קצר ולעניין. אחמד, אתה רוצה עכשיו או שאנחנו ממשיכים הלאה? << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תמשיכי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> נמשיך הלאה. בואו נתחיל במשרד החינוך. מי נמצא פה? שירין פה? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> יש לנו מצגת. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מצוין. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> (הצגת מצגת) אנחנו רוצים לחלק, אני רוצה להתחיל מהסוף לאור האמירה שהמשרד לא נותן תשומת לב לעניין הזה ולומר בשקף הבא, ברשותכם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני רוצה לציין, כדי שחס וחלילה אף אחד פה לא ייפגע. בדיון הקודם שעשינו בנושא חוסן נפשי, אנשי המקצוע שהגיעו הם אלה שציינו שאין מספיק מענים. לכן כינסנו את הדיון הזה, כדי שתחזרו למשרדים, תעשו שיעורי בית ותחזרו אלינו עם המענים. אני מאוד שמחה שאת מגיעה עם מענים. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> חזרנו עם שיעורי בית. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מצוין. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> הנושא השנתי בחברה הערבי מתמקד בחיזוק החוסן ומניעת אלימות. הקצנו עבור זה, זה היה ממש באופן שהצגנו את זה לכל המחוזות, לכל האגפים, ארבעה אחוזים מהתוכניות שנרכשות בגפ"ן יהיו בתחום הזה. המשרד היום הולך בכיוון של לתת את המשאבים למנהלי מוסדות החינוך, לרשויות, כדי שהם יעשו את המיפוי. ודרך המיפוי, באמצעות המיפוי שהם מקיימים הם נותנים את המענים שאנחנו מספקים להם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אבל שירין, זה גפ"ן וגפ"ן זה בחירה של מנהל. מה אתם עושים כאשר מנהל לא מעוניין? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אז אני אגיד. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> זה חובה? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> בדיוק, זה לצבוע 4% חובה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הם צבועים? אוקיי, מצוין. התקדמתם. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> זאת האמירה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כי אני אגיד לך למה, ברגע שנותנים מרחב למנהל בית הספר, שזה יפה, אני לא נגד מרחב למנהל בית הספר. אז הוא יכול לבחור דברים אחרים שהם יותר מעניינים או משרתים איזה שהוא כיוון שהוא מעונין בו, כי זו המטרה בעצם. אבל אם זה חובה, אז אם זה כך, מצוין. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> זו חובה. ובעצם זה השינוי שרצינו לבשר עליו. שמנהל בית הספר, אנחנו יודעים שבשנים האחרונות יש באמת עלייה בפשיעה. ותכף אני אציג את ההבדל בין אלימות לפשיעה. ואולי השקף הבא - - - << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >> קטי, אפשר לשאול שאלה? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> עד שהמצגת תגיע, כן, אפשר. << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >> - - - 4% כשממירים את זה למספר שעות כשילד בבית הספר. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> לא, זה בהתאם לגודל בית הספר. הרי לוקחים את סך כל התקציב של הגפ"ן הבית ספרי ומתוך כל התקציב הבית ספרי צובעים 4% עם מענים משרדיים שאנחנו שמים לו בתוכניות משרדיות. לא ספקים חיצוניים. דרך זה הוא יכול לרכוש טיפול פסיכולוגי ועובדים סוציאליים. יש שם תוכניות משרדיות, לא ספקים חיצוניים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> רגע, רגע. << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >> אני שואלת על ה-4%. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אנחנו רוצים רגע לדבר על הנתונים, כי דיברתם כאן על הנתונים. אז אנחנו רוצים, מבחינתנו הנתונים הם נתונים של ראמ"ה ואפשר לראות שכאשר אנחנו בודקים את הנתונים שמדברים על אלימות בתוך כותלי מוסדות החינוך שלנו ואנחנו משווים אותם, אז אפשר לראות, ובאמת חשוב לנו גם כל הזמן להשוות בין החברה היהודית לחברה הערבית. אנחנו רואים שבחברה הערבית בתשפ"ד הממוצע הכללי על דיווח על אירועי אלימות היה 18%, לדוברי חברה ערבית היה 15%. אלימות פיזית 8% לעומת 8%, אותו דבר. תחושת שייכות, כמה תלמידים העידו על תחושת שייכות בבית הספר – 70% העידו תחושת שייכות, 83% בקרב דוברי הערבית הרגישו שהם מרגישים תחושת שייכות. עידוד למעורבות חברתית. לגבי תשפ"ה, מתוך כבוד לוועדה - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מעורבות חברתית במגזר הערבי יש יותר מעורבות חברתית? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> כן. אלה נתונים שמבוססים, נתוני אמת ששואלים תלמידים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אז אם יש מעורבות, אז למה לא לעשות באמת תוכניות כאלו שאת יודעת, כמו אח גדול. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> תכף אני רוצה רגע, צורת העבודה שלנו במשרד זה לצמוח ולבנות תוכניות מתוך הנתונים. ואלה הנתונים הרשמיים שלנו. לגבי תשפ"ה, למרות שעדיין אין פרסום, עינב לוק, מנהלת אגף בכיר שפ"י ביקשה מהשר, ואנחנו חושפים פה נתונים שעוד לא נחשפו באופן פומבי. בתשפ"ה אנחנו מדברים על 18%, אתם רואים שאין עלייה על דיווחי אירועי אלימות. זה ממש נתון אחרון. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> רגע, את מדברת על השורה השלישית. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אני מדברת על תשפ"ה בחברה היהודית. וכאשר מגיעים לחברה הערבית יש ירידה. 12% בלבד מדווחים על אירועי אלימות במוסדות החינוך. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> יש לזה הסדר? יכול להיות זה נובע מחשש? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> לא, לא, אני רוצה לומר שיש פער בין אלימות בין כותלי בית הספר לפשיעה ברחובות. אלימות יש שם היגדים איך מוגדרת תופעת אלימות בתוך בית הספר. אלימות פיזית שילד תוקף ילד או ילד, יש אלימות פיזית, אלימות מילולית. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אבל מביאים לפעמים את האלימות של הרחוב, מביאים לבית הספר. מה שחה"כ עאידה תומא סלימאן סיפרה, לא זוכרת באיזה יישוב זה היה, של אלימות כזאת שהייתה, שהתחילה כמובן מחוץ לכותלי בית הספר. הם הגיעו, שתי חמולות, ויכוחים. בסוף יצאו כמה מורים ותלמידים באמבולנס. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> בג'לג'וליה. לפני כמה שנים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, לא, לא, היא דיברה על עכשיו, בדיון הקודם. בדיון הקודם היא ציינה את זה. באותו בוקר היא סיפרה את זה שזה קרה. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> קודם כל, ברור לנו שיש לנו אתגר מאוד גדול. אני לא באה עכשיו לייפות את המציאות ולומר שאין אלימות בתוך בתי הספר בחברה הערבית. מה שאני מנסה רגע לומר שכאשר אנחנו בונים תוכניות, אנחנו מאוד זהירים כמשרד. לבנות את התוכניות ולהתייחס לפי הנתונים שאנחנו מקבלים מראמ"ה. ואלה הנתונים, הנתונים מעידים על זה ש-12% מקרב התלמידים מדווחים על אלימות, לעומת 18% בקרב החברה היהודית. כשאנחנו מדברים על אלימות פיזית 7%. זאת אומרת, אם אני מסתכלת על הממצאים האלה יש ירידה בדיווחים. ולגבי השאר אין עדיין פרסום. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> את יכולה להגיד למה יש ירידה? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> קודם כל אני רוצה לומר שיש מנהלים שהם הרבה יותר מודעים, גם לחשיבות של הסקר, בואו נהיה מספיק הוגנים. ויש גם הרבה מאוד תוכניות שקשורות. אם תלכי לבית ספר בחברה הערבית את תראי המון מורים בחוץ שדואגים בעצם לאקלים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> את מדברת על ההפסקה? בתחום הזמן של ההפסקה? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> גם במהלך ההפסקה וגם במהלך השיעורים, מתוך מה שציינתי קודם, כדי לשמור על האווירה הכללית וכדי שלא יהיה מגע וכדי שלא יהיו ריבים וכדי שזה לא יתרחב. יש הרבה מאוד מנהלים שמודעים לעניין היום. המצב מורכב. הרי בתי הספר שלנו הם חלק מהחברה והחברה בחוץ מדממת. אין סטריליות, בתי הספר הם חלק מהחברה הערבית. והסכסוכים בחוץ נכנסים פנימה. מנהלי בתי הספר והצוותים עושים הכול, לא תמיד בהצלחה, כדי לשמור על זה שבתי הספר יהיו באמת מקום מספיק בטוח. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אבל אני לא ראיתי שם - - - << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> רגע, נגיע למענים. אלה הנתונים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, אני מחפשת נתון אחר, כי לא הדגשתם אותו פה. דיברתם על שייכות, על אלימות, על דיווח. מה קורה עם הנושא הזה שלמשל ילד שכבר חווה, למשל אם אחד מבני משפחתו נרצח. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> את מדברת על טיפול. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני שואלת האם התמקדתם בזה? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> תכף נגיע. אלה הנתונים ותכף נגיע למענים. בשקף הבא, חילקנו, קודם כל יש פה גם סקר של פרופ' יוסי הראל, יש פה בעיה יהודים וערבים, בפונט, כנראה בגרסאות. לא הסתפקנו בראמ"ה ודרך המדענית הראשית ושפ"י אנחנו מזמינם סקר שעושה אותו פרופ' הראל ובדקנו רגע כמה ילדים מעידים על סימפטומים נפשיים ואם יש שינוי. אנחנו יכולים לראות שלעומת החברה היהודית, אנחנו מדברים על הנתון האחרון, 49.5% מקרב הילדים מעידים. ולכן זה מה שחיזק את התחושה שאנחנו חייבים לקחת את הנושא הזה כנושא שנתי מרכזי ולתת לו חשיבות ולבנות תוכנית משרדית שאנחנו בדיוק בשנה הזאת - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> למרות שזה פחות מהמגזר היהודי. הזוי. שדווקא הם שחווים יותר אלימות. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> נכון, אבל אלה הנתונים. וזה נתון לא של ראמ"ה, זה סקר של פרופ' הראל. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> יכול להיות שזה תת דיווח ולא מדווחים? << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> זה גם מושפע מזה שזה שנת מלחמה. אני זוהרה פלורסהיים, מנהלת אגף ייעוץ, אגף בכיר שפ"י. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני אומרת, אולי הם לא מדווחים פשוט. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> את מדברת בעצם על הפער בין מה שמוצג כאן לבין הנתונים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כן, זה נשמע הזוי. אני הייתי מצפה לאור כל האלימות לראות, הנתונים שאתם הצגתם שדווקא כן תהיה עלייה. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אלה הנתונים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> יכול להיות. תמי המנהלת אומרת שאולי יכול להיות שהמענה לסקר הזה היה יותר התייחסות למלחמה, ששם באמת אולי המגזר - - - << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אני רוצה רגע לתת לאנשי המקצוע גם, כי יש פה אנשי מקצוע מדהימים שיכולים לתת לכם את המענים. אני רוצה רגע לעבור, כי הבנו באמת שיעורי בית. השקף הבא מראה את המענים שקיימים. קודם כל, אנחנו מחלקים את המענים הרגשיים לעומת המענים החברתיים, כי הם בתחום אחריות שונה במשרד. על המענים הרגשיים אחראים שפ"י, שתכף יציגו את עצמם. גם במישור של יועצות בתי הספר והפסיכולוגים. ופה אני אתן להם את הבמה. יש פה, באמת ניסינו להכניס את המענים המרכזיים והם ידברו עליהם. מה יש היום, מהם המענים הקיימים במוסדות החינוך. אז בבקשה. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> כמו שאמרתי, אני זוהרה, מנהלת אגף ייעוץ. אנחנו מבחינת מענים טיפוליים הוספנו 1,200 שעות ייעוץ ברחבי הארץ לתגבור שעות הייעוץ. אנחנו בעלייה של שיבוץ יועצות בבתי הספר. אני אגיד שהקושי הכי גדול שלנו הוא במזרח ירושלים. שם החסר ביועצות הוא הגדול ביותר. תגבור שעות הייעוץ זה חלקם זה החלטת ממשלה 549 של מניעת, צמצום האלימות. ואנחנו עוד מעט נציג פעולות שאנחנו עושים באמצעות התוכנית. אני אגיד שבתוכנית הכוחות שבדרך, אם אתם רואים, זה הריבוע למטה, יש לנו כישורי חיים מגן ועד י"ב ואנחנו בשנים האחרונות לא מתאימים ומה שנקרא "מגיירים" את התוכנית לטובת החברה הערבית. אנחנו כותבים כתיבה ייעודית שתיתן מענה לצרכים הספציפיים של החברה הערבית. אם זה בחינוך לקריירה ואם זה בקבלת האחר. אם פעם היינו עושים, אוקיי, זאת התוכנית, עכשיו נתאים אותה טיפה לחמד, נתאים אותה טיפה לחברה הערבית, אנחנו כבר לא במקום הזה. אנחנו כבתיבה ייעודית ייחודית. כשאנחנו לומדים את הצרכים מתוך השדה, מתוך בתי הספר. יש תוכניות מאוד משמעותיות. אני אדבר גם על תוכנית מערכתית למוסדות החינוך במוקד אקלים. זיהינו בתי ספר ורשויות שהנושא האקלימי שם מה שנקרא אדום מאוד ולשם אנחנו מייעדים תוכנית. אני אזמין את סנא, מפקחת על הייעוץ, להציג תוכנית שאנחנו עושים בחורה כמענה. סנא היא מפקחת הייעוץ במחוז דרום, סנא בבקשה. << אורח >> סנא גבארין אגבאריה: << אורח >> שלום לכולם, אני סנא גבארין אגבאריה, אני מפקחת על הייעוץ. אני חלק מהצוות הנהדר שדיבר לפניי. ברשותכם אני לא אחזור על מה שנאמר פה, אבל בציפייה לייצג את השטח ואיך הדברים האלה מתורגמים בשטח. אם יורשה לי במשפט אחד לשקף משהו קצת בנימה אישית. כאשת חינוך ערבייה וכמפקחת על הייעוץ וכערבייה שחיה במדינת ישראל, אני חייבת לציין, ויש לי ותק במערכת החינוך, הבעיה שלנו ושל כולנו באמת זה לא משאבים, זה לא תקציבים ולא תוכניות, בכלל לא. ההיפך. אני חושבת גם שלא חסר אנשי חינוך מקסימים שבאו לעבוד מתוך שליחות וגם לא מוסדות חינוך שמנוהלים באופן באמת למופת - - - כל המשאבים והתקציבים והחוזק. באמת אני אומרת את זה בנימה מאוד אותנטית ואישית, שאין לי אינטרס. אני חושבת שהבעיה היא שלצד היותנו חברה ערבית שנמצאת בסולם החברתי ברמה הגבוהה במיוחד לצערי, לצד המצוקות של העולם והמדינה. ציינה זוהרה, מלחמה וקורונה, שגם פגעו בנו. לצערנו הרב הרחוב הערבי מדמם. וכשהוא מדמם, לצד כל העשייה ובתי הספר המצטיינים האלה, שכולנו מכירים. ואגב, אני לא מדברת רק על מחוז דרום. אמנם אני מייצגת, באתי מהשטח של מחוז דרום, אבל אני נחשפת לכל המחוזות ולכל הארץ ולכל העבודה הנפלאה שנעשית במטה. אני חושבת שהעוצמה של האירועים האלה והרצח גולש וכובש את המוסד החינוכי והוא לא רק פוגע בתהליכים. אני חייבת להאיר עוד זרקור כאן, הוא פוגע בחוסן של האנשים שנועדו לחבק ולתמוך. הוא פוגע בצוות המנהלים, אנחנו חיים בתוך עמנו ואנחנו שומעים כמה מנהלים לצערנו ואנשי חינוך נפגעו. הוא פוגע ביועצים והוא פוגע בילדים. אני אשתף אתכם רק בדוגמה אחת. ילד שאני נכנסתי יחד עם המנהל במסגרת התוכנית שאני אחשוף קצת פה, הוא מצביע עליו ואומר לי במסגרת חמולות, ילק מקסים, מחונך, אגב. אבא שלו נרצח במסגרת ריב חמולות. אימץ אותו סבא שלו. אבא שלו בעוד שנה, אחרי שהוא התרגל לסבא שלו, עוד פעם נרצח על אותו רקע. אימץ אותו אבא שלו ואז הדוד שלו נרצח. תבינו איזה ילד ואיזה חוסן ואיזה פגיעות יש לנו בצוותים ובמורים. הייתי חייבת לציין שהמצב הזה מעמיד אותנו כאנשי חינוך בשני צמתים. אין ברירה אחרת. או שאנחנו מרימים ידיים ואומרים אין מה לעשות, או שאנחנו אומרים שכן בכוחנו לעשות דברים ולשנות, מתוך אמונה בכוח ובתקווה. וזה קיים, לא רק בקלישאות, אגב, כי קיים על אדמת המציאות שלנו. כך בראייה שלי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אמרת את הכול, אבל איך, תצביעי על הנקודה. << אורח >> סנא גבארין אגבאריה: << אורח >> בדיוק. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כי את אומרת אין מחסור בתקציבים ואין מחסור בכוח אדם טוב. אבל בכל זאת. << אורח >> סנא גבארין אגבאריה: << אורח >> בכל זאת, במסגרת אי הרמת הידיים אני א' כל לא רק מה שאני אשתף עכשיו, שאני אנסה להשיב על מה שכבודך מנסה לדעת. אבל זה מלווה אותנו לאורך כל התקציבים וכל התוכניות וכל השיח הרגשי. אבל אני מביאה דוגמה, מדגם מייצג דווקא שיצא מהממשלה, במסגרת החלטת ממשלה. היישוב חורה, שאני מפקחת עליו נבחר להיות אחד משלושה יישובים בחברה הערבית כמדגם לקדם פיילוט רב מערכתי, אני שמה דגש פה, למניעת אלימות. התמודדות עם מה שקורה, הגלישה הזאת מהחוץ לפנים, ואיך אנחנו מתמודדים. חורה הוא יישוב בדרום. הוא אמנם יישוב קטן, יש לו הרבה מורכבות ואתגרים, אבל לא בגלל שהוא אלים במיוחד. בגלל החזון שלו באמת לקדם. הוא רוצה בחיים הטובים, הוא נבחר. והפיילוט הזה, אני בין היתר שנבחרתי ושמחתי על כך, לתכלל את הדבר הזה. אבל עקרונית המטרה שלו ברמה רב מערכתית זה לקדם מוגנות, שייכות וחוסן אישי ואחריות וכל מה שאנחנו מדברים עכשיו. מה גרם לפיילוט הזה להצליח? וכאן אני באמת אנסה למקד. עצם האמירה של ממשלה שלמה, וכאן התמקדו, כי אני באה עם המלצה אישית לגמרי, שאני שומעת אותה בכל מיני פורומים. אבל כל דבר כזה מעיד על המדגם המייצג הזה ובאמת נותן לי את האומץ לשים את ההמלצה שלי פה. עצם האמירה של הממשלה שאנחנו רוצים באמת לגעת בדבר הזה, זה בכלל יצר מחויבות בקרב כלל העוסקים במלאה. כלל העוסקים במלאכה זה לא רק, זה אמנם המטה, משרד החינוך מתחיל באמת לתכלל ולכוון, אבל זה מייצר מחויבות וזה "מאלץ" במובן הטוב להקצות את זה כיעד או לסמן את זה כיעד בתוכנית עבודה רשותית, משרדית ורב מערכית. זה רווח אחד. שתיים, אני חייבת לציין, וזה באמת במציאות. התוכנית הזאת, כמו מלא תוכניות, מלוות במשאבים. משאבי הדרכה, שעות תוספתיות. גב' זוהרה ציינה את זה. וזה באמת אפשר לנו עומק, להגיע באמת כמה שאפשר לעומק. להגיע לאחרון התוכניות, לאחרון התלמידים. זה גם חלק. הרב מערכתיות, וזה באמת מאוד קרוב להמלצה, מתחבר להמלצה שלי. עצם העובדה שהתוכנית מצפה שאנחנו, וזה קרה בפועל ועשינו את זה, והצלחנו, אגב, כי זה יצר מחויבות מלמעלה. שולחן עגול שהמטה שותף לו. וראש הרשות והמחוז, מוסדות החינוך, הקהילה גם, דיברנו על מורים, הורים, תלמידים. זה כבר חוזק. מוסדות קהילתיים של טיפול, רווחה, שפ"חים, מרכזי חוסן. כל אלה שותפים לתוך הדבר הזה ומתחברים לכל זה. אני מדברת באמת על מערך שבא מתוך, השולחן העגול קרה לא רק באופן סימבולי אלא קורה בפועל. אבל גם לצידו יש את החיבורים, את כל התוכניות הנהדרות שקיימות בכל המוסדות הטיפוליים בקהילה ויש לנו במקרה שותפים שיושבים פה ויודעים שזה באמת פלוס. זה גם מאפשר לנו להבנות וזה גם קשור להמלצה שלי בסוף. זה מאפשר ואפשר לנו להבנות מתווה משותף של כולנו ביחד, שהוא מבוסס על נתונים. דיברו על ראמ"ה כאן, אנחנו לא סתם בנינו וזה מותאם לצרכי החברה הערבית. החברה הערבית יש לה את הצרכים, אני לא אחזור על הדברים, מה שנאמר פה. המתווה הזה באמת גם מניעתי וגם טיפולי. אולי תשאלו אותי, יש מחסור, ואמרתם מחסור, אני לא מתעלמת משום מחסור ומשום חסר. אני פה רוצה להאיר את הזרקור על הכוח של יד ביד ושילוב ידיים. ועל מה שכן יש. כשאני אומרת יש, אז יש והכוח הוא אדיר פה. התוכנית היא מניעתית וטיפולית. התוכנית נוגעת בכל אוכלוסיית היעד. הצוותים מדברים על יעד משרד החינוך - - - צוות. אני לא רוצה, הלוואי ויש לנו זמן לתאר את המצוקות של המורות שבאות, אבלות, שכולות על הבנים שלהם. שוב, זה נוגע בכל. המורים לפני שיחבקו הם צריכים מישהו שיחבק אותם. אז זה גם חלק שאנחנו מהגיל הרך ועד העל יסודי. וזה הכול מלווה בתכנים, בפיתוח תכנים ובהטמעת הכשרה. וכל הדבר הזה כמובן מלווה, מודגש, מדגישים במסגרתו את הילדים ונוער בסיכון. שנה שעברה ממש התחלנו, בנינו את התשתית. לא שזה מבטל את השגרה, אני מיליון שנה במערכת, אבל אני מדברת ספציפית על הפיילוט עכשיו. השנה הערך המוסף של השנה זה באמת להתמקד סביב הילדים הספציפיים האלה ומה נעשה סביבם ואז אנחנו בתהליך של מיפוי. כל הדבר היפה, ובאמת כל הדבר היפה ואת זה אני רוצה להדגיש, מלווה ועטוף בלמידה החברתית הרגשית. זה לא סיסמה, אלא במבנים. שיעורי כישורי חיים, שאגב, יצרנו מנגנון מעקב ובקרה שהוא גם ככה בשגרה. אבל סביב התוכנית הזאת צוות פיקוח שלם: מנהלת מחוז, מטה, כולנו על הדבר הזה לוודא. אני לא אגיד שעכשיו אני צובעת את המציאות בוורוד, ממש לא. אבל אני רוצה להגיד שהמדגם המייצג הזה לימד אותי ואותנו כמדגם ובאמת תהליך מרתק. מספיק שכולנו התייחדנו סביב שולחן עגול לומר אמירה רגשית סביב אמירה חברתית כזאת עוצמתית, בשבילי זאת היסטוריה והצלחה ענקית לממשלה. עכשיו אני רוצה ברשותכם לשים את ההמלצה האישית שלי, שהיא לגמרי מקצועית ואני שומעת אותה ופוגשת אותה גם בעוד שולחנות. אומרים, יש אמירה שהיא לא קשורה, אבל אני אשים אותה פה. אומרים happy wife happy life. אני מתרגמת אותה תרגום אישי. אני אומרת אזרח מאושר, מדינה שקטה. זאת תפיסה לגמרי בעיניי והיא מאוד מחוברת לאקלים החברתי גם. מה שאני אומרת, משרד החינוך לבד לא יכול. הוא עושה מלא, מלא. כמו שאני יודעת שמשרד הרווחה עושה מלא, כולנו עושים מלא. אבל אחד לבד לא מספיק. ההמלצה שלי, עקב הפיילוט הספציפי הזה שאני מאוד מאמינה בכוחותיו, זה באמת שאולי הגיע הזמן, כמו שאנחנו התחייבנו לייעד, לצבוע את היעד בתוך תוכנית עבודה רשותית מחוזית של מטה, אולי הגיע הזמן, ותרשו לי על התעוזה, אבל אני אומרת שאולי הגיע הזמן שהממשלה באמת תשב סביב שולחן עגול. לא רק משרד החינוך. ואני כן רואה שהזירה פה היא משרד חינוך, כלכלה - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> סנא, זה מה שביקשנו בדיון הקודם. וביקשנו לדעת האם יש עבודה בין משרדית וכן הייתם צריכים להציג את זה היום. << אורח >> סנא גבארין אגבאריה: << אורח >> אני לא באה, אני יודעת שיש. אבל אני רוצה רק לדייק מה הציפייה שלי כאשת חינוך, ממש פשוטה, מפשוטי העם. אני הכי פשוטה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> גם אני, תאמיני לי. << אורח >> סנא גבארין אגבאריה: << אורח >> אני אומרת שהכוונה מהשולחן העגול זה באמת לייצר קודם כל את השפה ולהגיע מתוך השליחות. כי התופעה היא לא תופעה של חברה ערבית. היעד צריך להיות מסומן כיעד של מדינת ישראל. בגלל זה אמרתי מה שאמרתי. תסלחו לי, אני חיה ביישוב יהודי, מן הסתם. אבל העיריות מהסביבה וכולנו רואים, זה מגיע לכל החברה. לכן הכוונה שלי מהשולחן העגול זה באמת לנעוץ ביחד את היעד, להבנות את המתווה. בדיוק כמו שתיארתי בפיילוט הקטן שלנו שהצלחנו. ובאמת לדאוג לעקוב וזה, כי יד ביד זה כוח. זהו, זו התקווה שלי. תודה. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אני רק רוצה להגיד משהו. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> שנייה. הכלל הוא שכאשר חברי כנסת מבקשים לדבר. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> לא, לא. חה"כ ד"ר טיבי, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה. א', אני מברך על עצם הדיון בנושא שכמעט ולא מרבים לדון בו. נושא של מענים רגשיים יש לו היבטים רבים. א' ההיבט החברתי הפנימי של החברה הערבית, ב' הממסדי המערכתי. דובר כאן על משהו ארצי. למשל ההקשרים של מלחמה, קורונה, תאונות. בנוסף, בחברה הערבית פשיעה. פשיעה יום יומית. רק היום נרצח נער בן 18, קאסם עאסלה, בדרכו לעבודה. רצח אכזרי נורא, טראומתי מאוד. זה מחייב מתן דגש בחברה הערבית, יותר בשל האלמנט הנוסף של הפשיעה והטראומה של מעשי רצח או פשיעה. אגב, לא מדווחים על פציעות, אבל יש המון פציעות מירי או פציעות מאלימות. וגם הם טראומתיים. יש מחסור במומחים. הדברים האלה הוצגו כאן, גם נור הציגה. חשוב להציג את זה שוב. 4% מהפסיכיאטרים לנוער בארץ הם ערבים. רק 4%. 11% עובדים סוציאליים הם ערבים ו-12% מהפסיכולוגים החברתיים הם ערבים, כפי שהוצג. זה אומר הכול. זה משתלב בתמונה הכללית - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> למרות שלא חסרים תקציבים ולא חסרים תקנים. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני לא בטוח שזה נכון. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לפי מה שסנא אמר. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני לא בטוח שזה נכון. אני בממשק עם משרד הבריאות ועם הבוגרים ועם בתי החולים. אני אומר לך, בכל פעם כשאנשים מבקשים להתקבל לתקן מסוים בהתמחות אומרים יש מחסור בתקנים ויש מחסור בתקציבים. כך שהממשלה יכולה להגיד יש תקציבים. מה עוד שתקציבי החברה הערבית לא כולם הוזרמו לחברה הערבית. חלקם הוקפאו על ידי משרד האוצר, על ידי המשרד לשוויון חברתי. ולכן המחסור בולט יותר. יש גם נושא נוסף, הנגישות הגיאוגרפית והלשונית. לשונית זה לגבי המומחים ודוברי השפה. ילד חייב דובר שפה ערבית, ילד ערבי, שידבר איתו. ולא עברית, אנגלית או צרפתית. התקשור בינו לבין המומחה המטפל חייב להיות קל, זורם. אחרת הטיפול ייכשל. יש יישובים רבים בפריפריה, לרבות יישובים ערבים, שאין בהם מרכזים לבריאות הנפש והתיאומים הקיימים לא מותאמים חברתית. עכשיו הנושא של הסטיגמה, אני רוצה להציף את זה. יש סטיגמה של כן ללכת לטיפול פסיכיאטרי נפשי וכדומה. אגב, לא הכול הוא טיפול פסיכיאטרי. יש טיפולי תמיכה רגשי, יש סיוע, יש משרד רווחה, משרד חינוך. מה עוד בנושא הזה? יש כמה משרדים שצריכים להיות מתואמים בנושא הזה. לגבי הסטיגמה זה מחייב פעולה פנימית. מה זה פעולה פנים קהילתית? משפחה, אנשי חינוך, אנשי דת, מובילי דעת קהל, רופאים. אנשים מומחים שיסבירו, גם באופן ישיר למשפחה, לאמא ולאבא ולילד, שטיפול פסיכיאטרי זה לא בעיה, אלא הוא כלי בטיפול. אני חוזר על עניין התקצוב. יש אי שוויון של תקצוב בין החברה הערבית לחברה היהודית בתקצוב בריאות הנפש. לגבי שירות פסיכולוגי חברתי, ברשויות הערביות יש לעיתים פסיכולוג חינוכי אחד על כל כמה אלפי תלמידים. אגב, כאשר דיברתי על משרד חינוך ורווחה, המשרד השלישי הוא בריאות. אלה שלושת הקודקודים שצריכים. לכן יש גם עניין של מניעת טראומה. יש ילדים רבים שנחשפים לאלימות, תאונות דרכים וכו'. אין מערך תמיכה, שירין תסביר אם יש בכל בית ספר מערך תמיכה רגשי, מובנה בכל בית ספר. נדמה לי שאין. והנושא הזה, - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אתה מתייחס ליועצות, שיש מחסור ביועצות? << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> יועצים, תומכים רגשיים, מרכזים וכדומה. מרכזי החוסן הם דבר חשוב והם לא זמינים, במיוחד בפריפריה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אנחנו נשמע את זה גם ממשרד הבריאות. אתה מרים את היד, מי אתה אדוני? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אפשר רגע להשלים? רק בהמשך, היכולת שלנו לא לקפוא על השמרים. כל הזמן להבין שקורה משהו ואנחנו מתעדכנים. כי יש תחושה שאנחנו כמשרד חינוך ממשיכים בתוכניות הרגילות. הפיילוט הזה שדיברנו עליו הוא פיילוט שבא מהשטח. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> את סיימת, שירין, את כל המענים? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> לא, רגע, אז אני אומרת. אלה המענים הרגילים שאנחנו רגילים אליהם, והם מענים מאוד ייחודיים, מותאמים פר רשות, פר מוסד. מעבר לכך, לקחנו את 549, דרך אגב יש שולחן בין משרדי ב-549 שאנחנו שותפים מאוד פעילים בו. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> את פשוט עונה על השאלה של אחמד, להערה של אחמד יותר נכון. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> לא, ההארה שלך למה אין שולחן בין משרדי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> זה היה בסיכום הקודם. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> יש שולחן בין משרדי שיש לנו חלק מאוד פעיל בו. משרד רה"מ מתכלל אותו, רועי כחלון. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> את יכולה לדבר על זה, שירין? כי זה אחד הדברים שבסיכום של הדיון הקודם. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> יש שולחן שיושבים בו כל משרדי הממשלה שמפעילים את 549. אני לומדת ממנו המון. הפיילוט היישובי נולד משם. חזרנו יחד עם שפ"י ובנינו, בעקבות השולחן הבין משרדי הזה, פיילוט שמדגיש את המקום של הרשות כדי לתכלל את האירוע. מה שקורה, שברמה הרשותית, לרשות יש את היכולת להביא את כל הצוות שמטפל בילד סביב שולחן אחד. לכן נבחרו ג'דיידה מכר בגלל האלימות שהייתה שם בצורה בלתי רגילה. לקחנו את חורה ולקחנו את אום אל פאחם. דרך אגב, יש לנו היום מודלים מדהימים להתערבות ברמה רשותית, שאנחנו שותפים כמשרד. כי הרשות היא המפתח, היא המתכללת. אז גם שולחן עגול יש, שיש לו לוח גאנט מאוד קבוע סביב נושאים, כל פעם סביב נושא. הדבר השני זה הרמה הרשותית, שהיא מאוד חשובה, כי הבנו ששם הפיצוח. אז אם ממשיכים רגע, כל התוכניות האלה הן תוכניות שקיימות היום. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> דיברת על שולחן עגול. נור דיברה - - - << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> היא גם חלק מהשולחן העגול. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, לא, אני מדברת על נור משלום הילד. אתם גם מעורבים בזה? << אורח >> נור איברהים: << אורח >> אני אשמח לדיוק, כדי שאני אענה. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> 549 יש שולחן עגול של משרדי הממשלה ששותפים ל-549. << אורח >> נור איברהים: << אורח >> אנחנו לא מעורבים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כי הם השטח. אני כל הזמן מציעה. << אורח >> נור איברהים: << אורח >> אנחנו נמצאים בשטח, פועלים להתרחב. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אני רוצה לתת לשפ"י להשלים את הסקירה, כי החלק השני חוץ מהיועצות זה הפסיכולוגים. אז בבקשה. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> זה מתקשר גם למה שחה"כ ביקש. שמי מיכל אנגלרט. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> רק הערה, פשוט אולי להכניס כן גורמי שטח שמכירים את השטח מלמטה. כי את מה שאת מציגה עכשיו, אם לא היה דיון על המגזר הערבי הייתי אומרת לך שזה יכול להיות לכל מגזר. אני רוצה לדעת מה ייחודי למגזר הערבי, היות והוא שונה גם. הוא שונה בקטע הזה שיש אלימות של פגיעה שצריך להתייחס אליה אחרת מאשר למשל קורונה ומלחמה. זה שונה. סיפרה עכשיו סנא על ילד שאבא שלו נרצח, אז העבירו אותו לסבא. הסבא נרצח אז העבירו אותו לדוד. הדוד נרצח. כאילו, אני מנסה להבין, הילד הזה מבחינתי, איזה חוסן הוא מקבל? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> האינטנסיביות של האירועים היא לא רגילה, זה בדיוק מה שאמרנו. כמות האירועים שמנהל בית ספר נדרש לטפל בהם היא לא נורמלית. המנגנון קיים, אבל צריך לתת עוד. לכן רגע מבחינה מקצועית אני רוצה להסביר את ההבדל בין מה שיועצת נותנת לפסיכולוג. לכן סנא מייצגת את היועצות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> סליחה, יש פה חבר כנסת חדש. אני לא זיהיתי. אנחנו מהפגרה רק בשבוע. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> הוא לפני הפגרה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> חה"כ סמיר בן סעיד. הוא מתע"ל, מחד"ש תע"ל והוא מהנגב. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> נעים מאוד. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> ד"ר סמיר בן סעיד. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אני רוצה להגיד, יש מענים בתוך בית הספר שיועצות נותנות ויש מענים שפסיכולוגים נותנים. אני רוצה רגע, כי אמרתם אין מענים. אז רגע אנחנו מציגים לכם מה המענים ואנחנו גם מדברים על האתגרים. אנחנו לא אומרים שהכול, צריך גם לחזק את המענים האלה, להרחיב את המענים, להעמיק את המענים. אבל יש מענים. אז בבקשה רגע נדבר על המענים שהפסיכולוגים נותנים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> שירין, אני חייבת לציין לשבח שאת מנהלת את העסק מצוין, את המטה. באמת. מותר להגיד גם מחמאות. אבל רגע שירין, חברת הכנסת רוצה לשאול אותך שאלה על הטבלה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> קודם כל, אני מתנצלת על האיחור. אני באמת ביקשתי את הדיון הזה, אבל לצאת מהבית ב-6:00 ולהגיע רק עכשיו זה שיא חדש שאני צריכה לרשום אותו ולשלוח לשרת התחבורה את זה. האמת, אני עקבתי אחרי השידור של הדיון כל הדרך. ואחד הדברים שמשכו את תשומת ליבי, קודם כל, כל מה שיש סטטיסטיקה פה זה מיוחדת של האוכלוסייה הערבית? כשאומרים 1,200 שעות זה רק בבתי ספר ערבים? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> כן. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 250 בית ספר יש להם כזה, זה בתוך. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> רק מענים לחברה הערבית. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני שמחתי לשמוע שיש איזה שהוא פיילוט יישובי. וזה חשוב, כי בעיניי אחד הדברים שתמיד הכעיסו אותי, וכולם יודעים את זה כבר, אפילו ד"ר שירין, לפני שהצטרפת לתפקיד שלך, כישורי חיים. זאת מילה שהייתה משגעת אותי, כי אני בדיוק יודעת מהן התוכניות ואיך מועברות בבתי הספר. וכמה מאמץ באמת שמים בתוך התוכניות האלה. ואיך מנהלי בתי הספר משתמשים במשאב הזה שנקרא זה. בעיניי האוכלוסייה שלי נמצאת במצב חירום לא פחות ממצב החירום המלחמתי הכללי. אנחנו נמצאים במלחמה. לא רק בעניין פשיעה, אלא גם בואו ניקח תאונות דרכים, בואו ניקח תאונות עבודה. זה נושא שהוא, תאונות עבודה זה יכול להגיע ל-70 עובדים בשנה שנהרגים. חוץ מאשר אלה שפצועים ועם נכויות והמשפחה צריכה להתמודד עם אובדן הכנסה ואובדן אדם שמפרנס. יש מרחב של בעיות שאי אפשר כל הזמן לשלוף כישורי חיים מולם. אני חושבת שמשרד החינוך, ולא רק משרד החינוך, בוועדת עבודה ורווחה אני מדברת על משרד הרווחה ובבריאות נדבר על הבריאות. אבל לפחות שלפני שנתיים-שלוש כאשר התחילו כל הבעיות האלה לראות אותם כמגפה בתוך החברה שלנו, שיוקם צוות שיבוא ויגיד התוכניות האלה לא עושות את שלהן. אני גם הקשבתי לסנא, שאמרה אין בעיה עם תקציבים, אין בעיה עם כלום. לא, יש בעיה. בואו נודה בזה. לא צריך לדבר ככה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, היא אמרה יש, אבל לא מספיק. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני הקשבתי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> היא אחר כך תיקנה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> הרבה דברים הם הבעיה שלנו, כולל כמה המדינה משקיעה כדי להוציא אותנו מהמצב שלנו. והמדינה לא משקיעה מספיק. לא מבחינת חשיבה, לא מבחינת יצירתיות ולא מבחינה תקציבית. ואני חושבת שצריך לבוא ולמדוד את ההצלחות של התוכניות האלה, מה שנקרא כישורי חיים. אני חושבת, כל הכבוד שבאתם ואמרת 4% מהתוכניות. אני הייתי אומרת אין דבר כזה 4%, 4% מינימום. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> זה מינימום. זה המחויבות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> המינימום 4%. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני מבינה את הלחצים על מנהלי בתי ספר. היום צריך תוכניות מיוחדות למנהלי בתי ספר ליועצים, לכולם. גם לתמוך בהם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, כי תוכניות גפ"ן זו בחירה. עאידה, תוכניות גפ"ן זה בחירה. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> ו-4% הם מחויבים המנהלים. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני יודעת. אנחנו כבר שבועיים בסיפור על תוכניות. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> יש לנו שקף שמראה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני רק שואלת גם, כפי שמדברים על פגיעה נפשית נכון, מה עם הצוותים? אני יודעת על מורים שמפחדים. מורים שיורים להם ונכנסים לבתי הספר ומרביצים להם בתוך בית הספר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אגב, זו הערה נכונה. את יודעת למה? אני באה מתחום החינוך. אז היו לנו קורסים שהמנהלת הייתה מחליטה להביא לחדר המורים, שרק המורים. אומרת עאידה האם יש גם תוכניות כאלה שמורים יגידו גם מה הפחדים שלהם. כי עם כל הכבוד, אפשר ללמד אותם ידיעת הארץ, אפשר ללמד אותם זה, יש המון נושאים אני זוכרת שהיו. השאלה, בגלל שמדובר בפשיעה בתוך החברה הערבית, הם מפחדים, הם גם מפחדים לדבר. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> יש לנו להראות לכם, הכנו בהערכה רבה מצגת שאמורה לענות לכם על כל ההערות שלכם. אני אשמח שתתנו לנו להראות את זה. גם הכנו, דרך אגב, את מה שיש בגפ"ן כמענים שכל המנהלים, חוץ מהסל, כדי שתראו את התקציבים שהולכים לתוכניות. עשינו בדיקה כמה מנהלים רוכשים תוכניות למענים רגשיים מעבר ל-4%. הנה, יש לנו תמונה, אתם תראו. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אבל שירין, אני שמעתי אותך בדרך לפה מציגה גם את מקרי האלימות שהיו. הצגת שלא הייתה עלייה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לפי הנתונים זה לא הראה עלייה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> סליחה, זה הזוי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> זה מה שאמרתי, לא שמעת אותי? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> רגע, לגבי הגפ"ן. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> זה לא נשמע נורמלי. לכן שאלתי אם אולי זה תת דיווח. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> לא, רגע, אני אגיד שבתשפ"ה יש פה נתונים מהשנה ומשנה שעברה. זה חודש. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> נכון, נכון. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אבל אתם רואים שמנהלי בתי הספר יש ביכולתם לרכוש מענים מתוך הגפ"ן ואתם רואים שהם רוכשים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תשפ"ו? חודש וחצי 14? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> כן, כן, כבר רכשו מענים. זה מהחודש האחרון. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> זה נתון מדהים. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> דרך אגב, עובדה שהנתונים של ראמ"ה לא גרמו לנו להניח דברים ולהגיד אין נושא שנתי שנקרא חוסן ואין תשומת לב ואין מודלים יישוביים. אנחנו מבינים שהנתונים האלה לא משקפים את המציאות איך שהיא. לכן אנחנו נעים כל הזמן. יש צוות שעובד סביב העניין הזה. אני אזמין אתכם אם תרצו, לא רק בוועדה. קודם כל, הדיון הזה הוא סופר חשוב. אבל אני באמת רוצה, אני באופן אישי מוכנה ללמוד. אני לומדת מכל דיון בכנסת ואני מוכנה להקשיב. והשטח הוא יושב לידי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אנחנו פה לעזור לכם. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> ברור, אנחנו נעזרים בזה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא פה לתקוף או משהו חלילה וחס. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> יש לנו פורום של מנהלי אגפי חינוך שמלמד אותי מה קורה בשטח. אנחנו הרבה בשטח, בשיח כל הזמן עם השטח. אבל אני רוצה רגע שתראו גם מה ברמה של הפסיכולוגים, שתראו מה אנחנו עושים ברמה של פסיכולוגים. זה מראה את הצורך, 14 מיליון זה מראה את הצורך. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> אני אשמח להתייחס גם לחה"כ עאידה. אני אשמח להתייחס גם. שמי מיכל אנגלרט, מנהלת אגף פסיכולוגיה בשפ"י ואני אשמח קודם כל להגיד שאנחנו במשרד החינוך יחד עם משרד הבריאות אנחנו בעצם מדברים על מודל ריבוד. מודל הריבוד מדבר על שלוש רמות של התערבות. ברמה הרחבה ביותר של המשולש במודל הריבוד אנחנו מדברים על מענים כלל ארציים, לכלל התלמידים וצוותי החינוך. ברמה השנייה אנחנו מדברים על ילדים בקבוצה מאותרת שמגלים קשיים. וברמה העליונה שאנחנו רואים במשולש, כמובן ככל שמתקדמים במודל הריבוד אנחנו מדברים על מענים שצריכים להינתן על ידי אנשי מקצוע, עם מומחיות ספציפית. זה מודל כלל ארצי, בוודאי בחברה הערבית. כאשר אנחנו אומרים שבכל אחד משלבי הריבוד יש את אנשי המקצוע המתאימים לתת את המענה המדויק. למשל הנושא הזה של תוכניות הכוחות שבדרך הוא בהחלט מתאים למודל הריבוד למה מסוימת. טיפול קבוצתי, טיפול פרטני שניתן על ידי מומחי שפ"י ניתנים ברמת ריבוד שתיים. וברמה של פסיכולוגים, פסיכיאטרים, אנחנו מדברים על רמת ריבוד העליונה ביותר, שפה אנחנו מדברים על אחוזים הולכים וקטנים. זה ככה מבחינת תפיסת העולם גם של משרד החינוך וגם של משרד הבריאות. אנחנו מתאימים את המענים במי צריך לתת ואיזה סוג של מענים לכל אחת מהרמות האלה. אני אשמח רגע להתייחס מספר דקות למענים של אגף פסיכולוגיה בשפ"י, בשיתוף פעולה כמובן עם עבודה שוטפת עם הייעוץ ויש לנו פה גם נציגים מהרשות המקומית, מנהל אגף החינוך ומנהל השפ"ח, מכפר כנא, שנשמח שגם הם יראו את העבודה הזאת איך היא נעשית גם בשותפות בתוך הרשויות המקומיות באיזה שהוא מודל. אבל אני כן רוצה רגע להגיד משהו מאוד חשוב לגבי אגף פסיכולוגיה ועל הפסיכולוגים החינוכיים. כמובן שבעידוד של השר והמנכ"ל נחתם סוף כל סוף הסכם שכר ראוי לפסיכולוגיה הציבורית בכלל וכולל את הפסיכולוגים החינוכיים ואנחנו מברכים על כך. אנחנו רואים עלייה משמעותית באחוזי התקינה בכל הארץ וגם בחברה הערבית. אנחנו ממשיכים לעקוב אחר ההשפעה. בסך הכול עלה מעל 116-120 תקנים בשנה האחרונה. גם בחברה הערבית אנחנו רואים שבכל חודש יש לנו, רק במחוז צפון אנחנו יכולים לראות על שלושה תקנים במחוז צפון לחברה הערבית. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> שלושה תקנים במחוז צפון? << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> רק אני רוצה, אני מדברת על כל, אני רוצה לדבר בכלל הארץ, בסביבות 120 תקנים. אנחנו ממשיכים לעקוב אחר משמעות הסכם השכר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> רגע, תסבירי. אני לא הבנתי את הנושא של התקנים. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> מה שאני רוצה לומר שבעצם הסכם השכר - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הוסיף לכם 120? << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> לא. כתוצאה מהסכם השכר אנחנו רואים שאנשים רוצים להיכנס לאייש את התקנים. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> קודם זה היה משכורת רעב. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> מה שזה אומר שחלק מהם זה הרחבה של פסיכולוגים הרחיבו את משרתם. הרי לא נולדו עוד מלא פסיכולוגים. אז חלק מהם, באמת בשיתוף הפעולה שאנחנו עושים עם השלטון המקומי, כמובן בתמיכת השר, הרחיבו את אחוזי המשרה וחלק הגדילו את - - - << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אז 120 תקנים זה 120 תקנים מלאים? << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> כן, מלאים. 120 תקנים באופן כללי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מלא, מלא, היא אומרת מלא. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> מלא. מבחינת פילוח כרגע אין לי את הפילוח מבחינת החברות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> למה? << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> למה? זה מעניין. מגיעים לדיון על האוכלוסייה הערבית ואין לך את הפילוח. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> רגע, אני רוצה להסביר. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> בדיוק כמו הסיפור הקודם. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> רגע. יחד עם זאת אני כן רוצה להגיד שמשרד החינוך מעולם לא הייתה לנו בעיה של תקנים. יש לנו בעיה של איוש כוח האדם ולא של התקינה, בפסיכולוגיה חינוכית. וזה חשוב להגיד. אני כן רוצה להגיד על מהלך נוסף בעידוד השר ובשותפות עם משרד הבריאות הייתה פנייה למל"ג, למוסדות להשכלה גבוהה, והוקם צוות מיוחד לבחינת מודל הלימודים של הפסיכולוגיה בכלל, הפסיכולוגיה בכלל בארץ, כדי לחשוב מה ההשפעה של מודל הלימודים כמו שהוא היום לחברות מוחלשות, בסיכון. כולל התייחסות לכל המגזרים השונים. מי שעומד בראש הוועדה זה פרופ' גדעון הנהולד. נערכים דיונים במטרה לחשוב איך אפשר באמת לעודד לימודים בפסיכולוגיה חינוכית של מגזרים שונים. זה גם משהו שחשוב לי לציין, כי חבר הכנסת העלה את הסוגייה הזאת וגם אתם דיברתם על זה בנושא הזה על כניסה ללימודים בפסיכולוגיה באופן כללי. מה שחשוב לי להגיד, תכף אני רוצה להגיד נתונים של החברה הערבית. מבחינת העבודה שלנו בשירותים הפסיכולוגיים החינוכיים אנחנו מתייחסים לעבודה שניתנת בתקן וגם בתקציבים תוספתיים שניתנים על ידי המשרד. אנחנו רואים את זה כסל אחד של מענים שניתנים דרך השירות הפסיכולוגי החינוכי, שאחראי על הבריאות הנפשית של ילדים ותלמידים והקהילה כולה. תכף אתם תשמעו איזה שהוא מודל שנעשה באמת בכפר כנא. מעבר לתקן יש תוכניות תוספתיות שניתנות, כמו למשל בסלי תגבור שניתנים לחברה הערבית ספציפית בהחלטת ממשלה 549, אבל גם במענים בסלי תגבור שניתנו בכלל לחברה הכללית, שמתוכם היו גם סלי תגבור שהשירותים הפסיכולוגיים בחברה הערבית קיבלה. יש לי את הנתונים. מדובר בסך הכול בתגבור של 5,840 שעות מענים פסיכולוגיים שתוגברו בחברה הערבית בשנתיים האחרונות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> צפון, דרום? << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> בכל הארץ. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> ביישובים שהם מוקדים, שהיה בהם מוקד אלימות שהצית - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מי מחליט? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> המחוז. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> השירות הפסיכולוגי פונה למחוז. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> השאלה מה המדדים לקבוע שזה עיר או כפר שהוא - - - << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> למשל תמרה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מה בתמרה? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> תמרה היה, יש גם מלחמה וגם אלימות מאוד קשה. לכן יש מפקחת מחוזית. היא בקשר רציף עם המטה. ויש דיון סביב העניין ויש צורך. ואז באמת מבקשים ומקבלים מענים, סל תוספתי ליישוב שחווה סדרה של רציחות. << אורח >> ג'מאל דקדוקי: << אורח >> היה אירוע מאוד קשה בתמרה במלחמת איראן, שנהרגו הרבה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> נכון. אבל לא רק. גם היו הרבה רציחות. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> לא רק זה, גם אירועים פליליים. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> היום בבוקר אני שומעת עראבה, תשעה נרצחים מתחילת השנה. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> אז אנחנו מדברים באמת על סלי תגבור שירחיבו את המענים של הפסיכולוגים החינוכיים בתוך השפ"חים. אני כן רוצה להגיד שבנוסף לזה יש לנו כל מיני תוכניות נוספות כמו חדרי שלווה ומסגרת 360 שמופעל על ידי השירותים הפסיכולוגיים ב-250 בתי ספר של החברה הערבית. הנתונים פה הם רק של החברה הערבית. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אפשר לדעת כמה בתי ספר בכלל באוכלוסייה הערבית? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> יש לנו כ-500 יסודיים וכ-290 על יסודי. אלה המספרים. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כדי שהמספרים יקבלו פרופורציה. את אומרת 250. מתוך מה? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> כ-35% מהאוכלוסייה נמצאת במחוז צפון. 21% בדואים בדרום ו-21% במזרח ירושלים. אלה המוקדים הגדולים. << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >> אפשר לשאול? יש לכם הערכה לגבי הצורך? כמה שעות ייעוץ, שעות פסיכולוגים חינוכיים או תקנים, משהו? לגבי החסר. נוספו 1,200 שעות ייעוץ. מתוך 20,000 שחסרות, מתוך 5,000 שחסרות? << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> יש לנו מפתח תקינה לשירותים הפסיכולוגיים החינוכיים. ואנחנו עוקבים אחרי זה ובודקים. בכל אופן, מה שאני אומרת, הנושא הזה של תקינה היא לא בעיה. דיברו פה על משרד הבריאות ועל הפסיכיאטריים. מבחינת הפסיכולוגים החינוכיים זאת לא הבעיה שלנו. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> רגע, אז עשיתם הסכם, הכול טוב ויפה. אבל מפתח התקינה? << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> מפתח התקינה זה משהו שאנחנו - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> ממתי הוא נקבע? << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> מזמן. אנחנו בודקים אותו. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא כדאי אולי לנסות לבדוק אותו? << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> זה משהו שאנחנו בודקים. אנחנו בתהליך יחד עם המנכ"ל והשר לגביו. אבל כן חשוב לי להגיד, מפתח התקינה הוא לא חסם. כי גם בשירות פסיכולוגי בו יש 100% כיסוי או תקינה מלאה, תקינה רצויה, מומלצת, עדיין כאשר מנהל שפ"ח פונה בהסכמת הרשות כמובן, אנחנו מדברים על שיתופי פעולה תמיד בין שפ"ח לבין הרשות. תמיד, אין מישהו שביקש ולא קיבל עוד תקן. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אתם מחכים שהרשות תבקש? << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> השירות הפסיכולוגי החינוכי. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אבל העניין של מפתח התקינה הוא דבר החשוב ביותר. מפתח התקינה גם עושים אותו כאילו לרוחב, לכלל האוכלוסייה. כאשר יש אוכלוסיות שיש להן בעיות נוספות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> יש שונות, יש שונות. ממה שהיא מכירה יש שונות. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> חשוב לי להדגיש, לגבי הפסיכולוגיה החינוכית. << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >> אבל מפתח התקינה, מתי - - - << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זה מה שאני שואלת, מתי נקבע? << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> מפתח התקינה הוא מיושן. אבל עדיין חשוב לי - - - << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כמה זמן מיושן? << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> 30 שנה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> אבל מה שחשוב לי לומר, אוקיי, יש על זה דיונים, על הנושא של מפתח התקינה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כי גם דברים השתנו. דברים משתנים. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> חשוב כן להגיד, כן חשוב להגיד, רגע. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אותו מפתח תקינה לא קביל לקורונה, לא קביל למלחמה, לא קביל - - - << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> חלק מזה שאתם מתייחסים כאילו צריך לדרוש את הייעוץ או את העבודה של שפ"י רק במקרים של crisis, אני לא יודעת. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> אני מבינה. עוד פעם, המצב הוא לא, בואו נשים את הדברים על השולחן. המצב הוא איננו אידיאלי. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני רק רוצה להבהיר משהו. יכול להיות שאני יותר מידי חופרת. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> לא, זה בסדר. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אבל הכוונה שלנו היא לשפר את המצב. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> נכון. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני מצפה מכם שלא רק תגידו לנו על הדברים הנפלאים שאתם עושים. תגידו לנו מה חסר לכם, כדי שתמלאו את התפקיד ותתנו את הצרכים. זה התפקיד שלנו, להילחם. עם כל הכבוד לזה שאת חוזרת בתמיכה של השר וזה. עד שלא עשינו פה מאבק אדיר בעניין שכר הפסיכולוגים זה לא היה זז. אז בואו, תיעזרו בנו. תגידו לנו מה חסר לכם. תגידו לנו - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אם הבעיה היא תקינה, אז אנחנו נלחץ על תקינה. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> הבעיה כרגע אינה תקינה. << אורח >> סיגל אלון סידליק: << אורח >> אפשר גם מטעם כללית להתייחס לדברים החשובים שנאמרים? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> זה מישהו בזום. << אורח >> סיגל אלון סידליק: << אורח >> נכון. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> קופת חולים כללית. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> אני רוצה אם אפשר כמה מילים להגיד. אנחנו ממשיכים, במשרד החינוך, בשפ"י, לדייק את המענים בעקבות המציאות הקשה בחברה הערבית. הנושא הזה לפתחנו. אנחנו גם הקמנו צוות של השירותים הפסיכולוגיים החינוכיים ברחבי הארץ. צוות שגם ענאן שותף בו כנציג מחוז. לחשיבה על מודלים לפעולה ולעשייה ולפרוטוקולים ולמודלים של מענים למען תלמידים וצוותים בחברה הערבית, בשל המצב. אנחנו כל הזמן הולכים ומדייקים את המודלים של העבודה בתוך זה. ויש לנו מספר תוכניות, גם התוכנית הלאומית של חדרי שלווה. הנושא הזה של עבודה עם הורים והרצאות להורים. ואני אשמח אם אפשר לשמוע באמת את השילוב - - - << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> רק אפשר לשאול שאלה אחת? בשנה שעברה או השנה הזו נהרסו 5,000 בתים או מבנים בנגב. זה משפחות בלי קורת גג. אלה משפחות, ילדים שחיים עכשיו באוהלים ואיבדו את הדבר שאני יודעת שבמערכת החינוך מלמדים אותם מה זה בית. כבסיס לחום, לאהבה, להגנה וכו'. יש תוכנית מיוחדת לטפל בילדים האלה? בדקתם - - - << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אני רוצה להגיד משהו, חברת הכנסת. כשאני מרימה טלפון אישי למנהל אגף החינוך בשגב שלום ואני שואלת אם אנחנו יכולים לעזור ואז הוא אומר שהוא ומחוז דרום פועלים בשטח ונותנים את המענים ומדברים עם מנהלת המחוז ומנהלת המחוז אומרת שהיועצות בשטח ונותנים את המענים. והשירות הפסיכולוגי נמצא. אני מדברת אישית. כשקורה משהו בעראבה היום, בעוד שעה אני ארים טלפון למנהל אגף החינוך בעראבה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני יודעת שאת עושה את זה. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אני שואלת. זה לא איזה שהיא תופעה. אנחנו היום במשרד עוסקים בזה, אנחנו שמים את זה על השולחן. יש לי סדירות עם מנהלי המחוזות, עם הפיקוח, עם עינב שהיא מנהלת השירות הפסיכולוגי הייעוצי. יש שעת חירום בחברה הערבית, זה לא עוד אירוע. אנחנו ממש מבינים את זה. לא סתם התעקשנו שהנושא השנתי יהיה, זה לא עוד אירוע. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> קיבלתי תשובה. אני שאלתי כדי לקבל תשובה. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אבל היא אומרת דבר מאוד חשוב. דווקא כמי שבאה מתחום החינוך. נושא שנתי הוא קריטי. כי נושא שנתי זה אומר שאתה לומד, וזה קיים בבית הספר כל השנה. ובאמת זה יהיה אבל הדופק. ואני חושבת שבמקום לבחור בנושא, לא יודעת, כל מיני נושאים - - - << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> ה-AI והטכנולוגיה חשובים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כן, הכול חשוב. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אבל הקומה הראשונה זה המצב הרגשי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> בדיוק. יפה, יפה. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> והמענים הרגשיים שעליו בונים. אנחנו מבינים את זה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כי לבנות את זה על עמודים רעועים, זה בסוף קורס. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אני רוצה להגיש המשרד בנה שפ"ח בדיר אל מכסור. בדיר אל מכסור אנחנו נותנים ליווי רשותי, במסגרת ליווי רשותי. לא היה שפ"ח, תחנה תקנית. שירות פסיכולוגי ייעוצי. ותקצבנו דרך מיזם ליווי רשותי בנייה של שפ"ח כי הבנו שבלי שפ"ח אין הישגים לימודיים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אגב, יש יישובים שאין להם שפ"ח? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> כן. לא בכולם יש שפ"ח תקני. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא בכולם? אז זו נקודה שכן צריכים לשפר. כי אם יש לכם, כמה יישובים כאלה? את אמרת שיש 500 בתי ספר. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אתם ביקשתם מענים רגשיים. לפעם הבאה - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> נכון, את צודקת. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אני מבטיחה שנשלח לכם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אבל שירין, המענה, זה אחד הפתרונות. שאם יש משהו בזמינות. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> רשמתי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כי אם אמא שיש לה חמישה-שישה ילדים צריכה לקחת ילד לשפ"ח ביישוב אחר אז היא עושה חשבון עד שאני אגיע לשם, עד שאני אחזור, עד שזה. כאשר זה בקרבת מקום יש הבדל עצום. אני בעד, אני בעד תחנת משטרה בכל יישוב, אני בעד שפ"ח בכל יישוב. אני בעד כל הגורמים המקצועיים שיישבו ביישוב עצמו. כי אין מה לעשות, אם אתה לא יוזם והולך בעצמך לטיפולים והכול, הטיפולים לא יבואו אליך. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> תראו, אני ניהלתי בית ספר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אלא אם כן אתה מקים אותם ביישוב שלך. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אני רוצה לומר משהו. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> זה כמובן לשלטון המקומי. קחו את זה לתשומת ליבכם, זה נושא מאוד חשוב. << אורח >> קריאה: << אורח >> ובשיתוף עם משרד הבריאות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> ברור. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אנחנו בתוך הדבר הזה ואני רוצה רגע לומר תודה על הדיון החשוב הזה שנותן עוד תשומת לב למצב החמור ביותר שנמצאת בו מערכת החינוך היום. חשוב לנו להיות שם לצד המנהלים, להיות שם בשטח. לא רק לדבר על הדבר, אלא לעשות. יש לנו עוד הרבה עבודה, אנחנו לא מתחמקים. אבל קודם כל זה שאנחנו ממפים ושיתוף הפעולה של כולנו, כל האגפים, סביב העניין הזה. אני רוצה רגע לדבר על הרשות. יושבים פה - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, אני אגיד לך שירין. את מלוד, נכון? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אחותי מנהלת בית ספר ואת מכירה אותה ואתן גם חברות, כמדומני. היא תמיד ציינה את שמך לטובה. אני חייבת להגיד לך שהיא בתקופה האחרונה מדברת על עזיבה. היא אומרת אין לה מענים. אין לה להרבה דברים מענים. והיא מדברת על החסמים הנפשיים. היא אומרת זה קשה. למה חשוב לי להדגיש שצריך להביא את המענים האלה ליישובים? בעיקר ליישובים הערבים. למה? כי תרבותית לא תמיד בן אדם אומר, יש לו שיקול דעת אם אני אלך עכשיו אקח את הילד שלי, עוד אוטובוס ועוד אוטובוס כדי להגיע לפסיכולוג, או שאני במקום זה אעשה משהו אחר? השיקולים האלה הם שיקולים יום יומיים. וכאשר זה נמצא בקרבת מקום אז זה כבר לא הבעיה לקום, לקחת את הילד. אוקיי? המורה או המנהל מציע, תיקחי את הילד, שידבר על זה. בכל זאת, אבא שלו נרצח, הדוד שלו נרצח, סבא שלו נרצח. עם מי הוא מדבר? ילד שעבר כל כך הרבה. עם מי הוא מדבר הילד הזה? אבא שלו נרצח, סבא שלו נרצח ודוד שלו נרצח. מי מדבר איתו? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> המחנך שלו צריך לדבר איתו והיועצת צריכה לדבר איתו. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אבל שירין, כמה אפשר להטיל על המחנכים? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> לא, לא, בסדר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> באמת, כמה אפשר עוד להעמיס על הדבר הזה שנקרא מחנך? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> קטי, אנחנו לא סתם פה. כי יש לנו בעיה. אבל אני רוצה רגע שנכבד, הגיעו מכפר כנא גם מנהל אגף חינוך וגם הפסיכולוג שאני רוצה לתת להם, ברשותך. הם ישנו פה אתמול כדי להגיע בזמן. << אורח >> איברהים אלעטאונה: << אורח >> נשמח גם שמרכזי החוסן. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> ברור, נשמע את כולם. פשוט הנושא הוא חדש בוועדה, נכון? על החברה הערבית? אני הבנתי שזה, עאידה אמרה היא רוצה רק בנושא של החברה הערבית, ובצדק. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> השנה. << אורח >> ג'מאל דקדוקי: << אורח >> תודה ובוקר טוב. אני ג'מאל דקדוקי, מנהל השירות הפסיכולוגי בכפר כנא. אני פסיכולוג חינוכי, מומחה, מדריך. ואני, אגב, גם מומחה לטראומה. לטראומה נפשית. אני רוצה להגיד הרבה דברים, אבל בחמש דקות. קודם כל, אני מתחבר לדברים שאמרה גב' סנא לגבי התחושות שלנו במגזר הערבי. שרחוב מדמם והרחוב מלא כעסים ותסכולים. אבל היות ויושבת מצד ימין גב' נור ומצד שמאל גב' נור, ונור זה אור, אני רוצה להגיד שאני גאה בחברה הערבית. אני גאה מאוד בעשייה שלנו, שזה בא מתוך הקרבה, עשייה, לימודים. אנחנו כל הזמן מתקדמים, משתלמים, ואנחנו מנהלים כמעט את הצד המקצועי כיום, בשנת 2025, בכוחות עצמנו. אני גאה מאוד בזה ואני מקווה גם לעוד עשייה. אני מנהל השירות הפסיכולוגי 30 שנה. חוויתי לא מעט מקרי חירום. אם זה מוות פתאומי, אם זה מלחמות, אם זה רצח. לאחרונה גם עולם הפשיעה הולך ומתרחב. וגם הכובד, אם זה הכובד הרגשי וכובד הקורונה. ואנחנו מתנהלים מקצועית ואני אדבר על מה שיש ולא על מה שאין כי אני מעריך מאוד את האנשים שידברו על מה שאין וכל הזמן מחפשים לתמוך בנו. כשיש מקרה חירום, אני אציג את המודל של השירות הפסיכולוגי בכפר כנא, שגם מיוצג אני חושב בכל חברה שלנו. ברמת העשייה, קודם כל יש לנו צוות לשעת חירום. אנחנו מתארגנים מיד כשיש מקרה חירום. זה בראשות ראש מועצה ולפעמים זה יכול לקרות בחצות או ב-1:00 וגם בכל זאת אנחנו מכנסים ישיבה ב-1:00, ב-2:00, מזמנים את כל האגפים. ראש המועצה, חברי המועצה. לפעמים אנחנו גם בקשר ישיר עם הפסיכולוגית המחוזית, שהיא גם בקשר ישיר עם הפסיכולוגית הארצית גב' מיכל. הפגישה הזאת נועדה כדי לבנות תוכנית לגבי מה עושים ברמת הלוגיסטיקה. אם צריך להשבית מערכת לימודים או אם צריך להפעיל קווי חירום וכל מה שדרוש בלוגיסטיקה: מים, חשמל וכו'. השירות הפסיכולוגי כשיש מקרה חירום קשה מכנסים את צוותי בתי הספר ב-7:30 כדי לתת למורים כלים איך להתמודד ומה לעשות בתוך הכיתות. ב-7:30 כבר יש פסיכולוג בכל בית ספר והוא מסביר למורים לגבי תגובות שיכול שיעלו בתוך הכיתות עם הילדים. זה הולך לפי מעגלי פגיעות ומעגלי תמיכה. לפעמים המקרה כל כך קשה ומנהל בית ספר או מורה או מחנך כיתה לא יכול להסתדר בכוחות עצמו אז הוא מלווה בפסיכולוג. פסיכולוג נכנס ועושה דיבוב של רגשות, נותן במה לילדים, לתלמידים, לדבר על רגשות, מחשבות, התנהגות, פחדים, כעסים. איך שמעו, איך ידעו, מה הם חושבים, מה הם מרגישים. וילדים שיכולים לדבר מדברים ישירות, אלה שלא יכולים לדבר מציירים ויש כאלה שכותבים. אחרי שעתיים, אחרי שני שיעורים של בוקר שעושים את ההפעלה של הוונטילציה, של ה-debriefing, יש עוד אספה עם צוותי בתי הספר בכדי לבדוק תכנים שעלו מתוך הפעלה שהייתה ולשים לב לילדים שמוצפים או ילדים שפתאום הופכים להיות עם קצת היפראקטיביות, עם קצת רגשות, קצת הצפה. ויש ילדים שנוטים גם למופנמות. הילדים האלה הם הקליינטים שלנו לעתיד הקרוב, כדי לתת להם מענה וטיפול. המורים כבר סימנו ילדים, אלה שלא יכולים לדבר, אלה שרוב הזמן שותקים ומפחדים. אנחנו לוקחים את השמות שלהם כדי ללוות אותם עתידית ולתת להם מענה טיפולי. אנחנו גם בודקים את זה למחרת, מה קרה בבית הספר אם יש עדיין תרחישים. יש דברים, מעגלים שעדיין פתוחים, כדי לתת להם מענה. ואנחנו נותנים גם כלים להורים להתמודד עם הקשיים שעוברים מבחינה רגשית. אנחנו נותנים מענים לאנשים שפגעו וגם לאנשים שנפגעו. העבודה שלנו היא תמיד בשותפות עם צוות הייעוץ ועם צוותי רווחה ואנחנו בקשר ישיר, כמו שאמרתי קודם, עם כל המפקחים. זו סוג ההתערבות שאנחנו עושים בדרך כלל ואנחנו גם אוספים את החומרים, אנחנו משאירים אותם ועושים על זה גם הדרכות בצוות הפסיכולוגי בתוך השירות הפסיכולוגי, כדי לשמוע עצות ותהליכים ואיך אנחנו ממשיכים. זאת התמונה שאנחנו עושים. אם האירוע מאוד גדול אנחנו גם נעזרים בצוותים של פסיכולוגים בכפרים שמסביב. אם האירוע הוא כל כך רחב ויש עזרה פסיכולוגית בכפר כנא וזה לא מספיק אז מגיעים גם מאל עראבה, מגיעים מסח'נין אנשים שתומכים בנו. בסוף היום אנחנו עושים גם דיונים וכך אנחנו ממשיכים. לצערי הרב, יש המון מקרים וזה הולך ומחמיר והמצב קשה. ועכשיו גם הפשיעה. אני אגיד מצד אחד שאנחנו מסתדרים וזה נפלא, זה בסדר. יש לנו אנשי מקצוע, אנחנו עושים את העבודה כמו שצריך ואנחנו מרגישים את התוצאות. אבל בכל זאת, יש עומס ויש קושי וזה לא ניתן לשליטה. זה קשה מה שקורה בחברה הערבית, אני לא יודע כמה אנחנו נחזיק מעמד בתמונה שנמצאת כיום בשטח. אין לי בקשות מיוחדות חוץ מתקנים ושעות טיפול ומה שאמרה גב' שירין קודם, שעות גפ"ן וכו', אין לי בקשות מיוחדות. אבל יכול להיות אנחנו צריכים לאור התחושות של חוסר הביטחון והבטיחות אנחנו צריכים עזרה אני חושב ברמה ממשלתית, משטרתית. כי אנחנו לא נעמוד בלחץ הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה. אני רוצה באמת לשמוע את מרכז החוסן. << אורח >> איברהים אלעטאונה: << אורח >> אני איברהים אלעטאונה, מנהל מרכז החוסן בחברה הבדואית בנגב. פועל מטעם משרד הבריאות ומנוהל על ידי הקואליציה הישראלית לטראומה. אני דווקא רוצה לשהות במרחב הפתרון ולא במרחב הבעיה, כי אנחנו מבינים שיש בעיה. בעיה כואבת. אני אפילו קורא לה טראומה קולקטיבית. זו טראומה קולקטיבית שלנו, החברה הערבית והחברה הבדואית. אני רוצה להאמין ומאמין שילד בקצה, ילד שפיתח כבר טראומה, שהוא נמצא ממש בקצה הוא יקבל את המענה. הדאגה המרכזית שלי היא דווקא כלפי הקהילה, כלפי הילדים והמשפחות החשופים לאירועים טראומתיים באופן יום יומי וכאילו התרגלנו לזה. ואסור לנו להתרגל לזה. אני רוצה להתייחס למודל העבודה של מרכז החוסן וחה"כ עאידה אני אתייחס באופן ברור גם למה חסר ולמה אנחנו זקוקים בשביל לתת מענים נרחבים. מודל מרכזי החוסן בעצם מציע מענה רב שכבתי, שילוב של טיפול פרטני, פיתוח מענים קהילתיים במרחב הטבעי. דובר על סטיגמה, חה"כ טיבי הביא את עניין הסטיגמה. ואני אומר, הפתרון המותאם תרבותית והמודע הקשר לחברה הבדואית, צריך להביא את בריאות הנפש לקהילה. לתוך הקהילה. כך אנחנו גם נתמודד עם סוגיית הסטיגמה ונגרום, כמו שאני תושב חורה, כדרך אגב, בחרתי ללמוד עוד בשנת 2010 פסיכולוגיה, כי נחשפתי לזה דרך סדרת טלוויזיה ומשם האהבה שלי לתחום הזה. אני מאמין שאם ננגיש את זה לתוך הקהילה ולהביא את המשמעות של בריאות נפשית אנחנו נוכל - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני חושבת שאתה צודק, כי צריך מודל. אתה יכול להפוך להיות מודל חיקוי. כשאתה בא ואתה אומר לצעירים בחורה תראו לאן הגעתי. ראיתי איזה שהוא משהו, זה מיד תפס אותי והחלטתי שאני הולך ללמוד ומתגבר על כל הקשיים. תראו איפה אני נמצא היום. אתה יודע, זה כמו גיבור על. זה הערצה, הילדים יכולים להעריץ כזה ולהגיד הנה, אני יכול להיות כמוהו ולהצליח. << אורח >> איברהים אלעטאונה: << אורח >> וחוסן קהילתי ובריאות נפש, שילד יהיה לו עתיד. תהיה לו דמות להערצה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לאן לשאוף, כן. << אורח >> איברהים אלעטאונה: << אורח >> בדיוק. זה חלק מבניית תפיסת חוסן ובריאות נפשית. אז המודלים של מרכז חוסן, בעיניי, אני לא אובייקטיבי, כי יש לי אהבה גדולה, אני כבר 10 שנים עובד במרכזי חוסן, הם עושים שילוב של עבודה של טיפול פרטני, עבודה קהילתית, מנגישים את כל החוסן והבריאות הנפשית לתוך הקהילה. וגם מהעבודה עם הרשויות, כי אי אפשר בלי. זה שילוב של כל הגורמים ביחד. יש פה ניסיון מעל עשור, כפי שאמרתי, ומאז ה-7 באוקטובר אנחנו הכפלנו את הפעילות שלנו כי קיבלנו תוספת תקציבית. אמנם בהקשר של המלחמה, כי המלחמה לא פסחה עלינו והצלחנו באמת להגיע לנתונים מרשימים, אבל לא מרשימים בו זמנית. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני רוצה שתסביר. אתם נמצאים בבניין? << אורח >> איברהים אלעטאונה: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> איפה אתם נמצאים? דבר גם על הצד הטכני. << אורח >> איברהים אלעטאונה: << אורח >> הצד הטכני, אנחנו נמצאים במודל של שלוחות. החברה הבדואית היא נמצאת מבית קמה עד דימונה. אני התחברתי מאוד למה שציינת לגבי תפיסת הנגשה. אם אני אמא בלקיה אני לא אגיע לבאר שבע או ליישוב אחר בשביל לקבל טיפול פסיכולוגי שתרבותית הוא יכול להיחשב כמותרות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> חד משמעית. << אורח >> איברהים אלעטאונה: << אורח >> לכן התפיסה שלנו מתבססת על תפיסה של שלוחות. יצירת שלוחות במרחב הטבעי. נגיע השלוחה של שגב שלום נמצאת במרכז הגיל הרך של שגב שלום, מתוך תפיסה של one shot. אני רוצה שאמא בדואית תיכנס לטיפת חלב, תעבור לשפ"ח, תקבל טיפול במרכז החוסן והדרך חזרה הביתה. לכן היה לי חסר פה בדיון כל התפיסה של התאמה תרבותית ומה שנקרא טיפול מודע הקשר. כלומר, איך נתאים את הטיפול לחברה הערבית ולחברה הבדואית. חשוב לי להתייחס לנתונים כתלות בתקציב. אנחנו רוצים לדבר, בשנת 2023 טיפלנו ב-47 ילדים. קיבלנו בעקבות המלחמה, בצער, אבל זאת הייתה הזדמנות, תוספת תקציבית. התחלנו מודל השלכות. קפצנו מ-47 ילדים מטופלים ל-314 ילדים בשנת 2024. ול-341 - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אתה יכול להסביר למה פתאום הגיעו אליכם כזאת כמות? בגלל שפתחת שלוחה? << אורח >> איברהים אלעטאונה: << אורח >> גם בגלל שפתחנו שלוחות וגם זה החיבור בין טיפול פרטני לקהילתי. כי אמא מגיעה לסדנה שהיא נמצאת במתנ"ס, היא מבינה, היא נותנת שם לדבר הזה שחווה הבן שלה. היא מבינה שזה סימפטומים של טראומה. היא מבינה שמפגש עם פסיכולוג הוא חוויה מיטיבה ואז היא מחליטה ללכת לטיפול בשלוחה שנמצאת במרחב הטבעי. אז זה מודל שמשלב הכול, הכול מהכול. חשוב לנו להגיד שבחברה הערבית מדובר בטראומה כפולה. יש לנו גם את המלחמה, שלא פסחה מעלינו, אנחנו היינו בתוכה. וגם את הטראומה שלנו, של סוגיית האלימות. זה שאני, שיש ירי, בגלל שהבנתי שאנחנו יכולים להיהרג מירי טועה, נכנסים לממ"ד. אבל אין שום התייחסות, אין הנחיות של פיקוד העורף, זו התייחסות שלי מתוך מודעות עצמית שאני צריך להיכנס. וזה מצער, כי זה יכול לקרות באופן יום יומי שאני קורא לילדים שלי מהמרחב הטבעי לתוך הבית, כי אני מבין שהם יכולים להיהרג. לפני יומיים נפצע באזור התעשייה של חורה גבר שעבד במשמרת לילה מירי טועה. אז אנשים בחברה הערבית הם בתחושת חוסר מוגנות והיעדר ביטחון בכל רגע. וזה חוויה קשה. זו חוויה קשה. כי המלחמה, שאנחנו מבינים שהמלחמה מתחילה להסתיים אנחנו עוברים לתהליכי שיקום. ואני אומר, לצערי בחברה הערבית והחברה הבדואית לא מצליחה לעבור לתהליכי שיקום. אנחנו בטראומה יום יומית. אז מה אני רוצה? יש חוסר ודאות תקציבית לגבי מרכז החוסן הבדואי. בגלל כביכול המלחמה נגמרה ואנחנו יודעים שהמלחמה לא נגמרה. אני אומר את זה כאיש בריאות נפש וכאיש טיפול. עכשיו מתחיל מסע הריפוי והשיקום שלנו. אז אני דואג מאוד מהצמצום התקציבי שיהיה למרכז החוסן לחברה הבדואית. אז אני דורש לעשות מהלכים בשביל זה. אני אומר, יש לנו מודל כל כך מוצלח שצריך להקים עוד ועוד מרכזי חוסן בחברה הערבית. וזאת צריכה להיות המלחמה. דיברת, חה"כ עאידה, על להילחם. אז אני אומר על זה, גם תילחמי עלינו כמרכז חוסן בדואי וגם תילחמי להקים עוד מרכזי חוסן בחברה הערבית. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני איאבק, מלחמות אני לא עושה. << אורח >> איברהים אלעטאונה: << אורח >> תיאבקי, אני בעד. אני מקבל את התיקון. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> רגע, עוד לא שמענו את משרד הבריאות, לא שמענו את משרד הרווחה וגם ביקשתי גם שיגיע מנהל מחלקת נוער וגם יספר מה קורה אצלם מבחינת הנוער בגליל. אני רוצה באמת ובתמים כל מי שידבר שיעשה את זה בדקה וחצי. אין לנו הרבה זמן. אני רוצה קודם כל להתחיל עם משרד הבריאות ואחר כך משרד הרווחה והביטחון החברתי. בואו נתחיל עם משרד הבריאות. << אורח >> לונה קמפיאס: << אורח >> אני אשמח ברשותך גם להחליף כמה מילים. לונה, מעמותת רופאי חלום. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> בואו נתחיל קודם כל מהמשרדים הממשלתיים. מי נציגי משרד הבריאות פה? << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> בלה בן גרשון ונור. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אתם דיברתם, נכון? אוקיי. << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> מרכזי חוסן זה בעצם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מרכזי חוסן, כן, אני אשמח מאוד אם תענו. << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> ואני רק אוסיף אולי משפט. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הוא הציג מרכזי חוסן, אבל בדגש שחסר. האם יש כוונה להקים עוד מרכזי חוסן בחברה הערבית? << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> קודם כל אנחנו כן רוצים להגיד, רק לחזק את מה שאמר איברהים. מרכז החוסן הבדואי, משרד הבריאות בעצם מתקצב אותו כבר 20 שנה בשיתוף עם משרדי ממשלה נוספים. נמצאים פה גם חינוך, רווחה ויש עוד משרדי ממשלה ששותפים. אבל אחרי 7 באוקטובר הכול השתנה, שמעתם את זה. כמות האנשים שהגענו אליהם, ילדים, היא בערך פי 10. הקמנו שלוחות, יש עבודה מאוד פורייה. והתקציבים לצערי הם יורדים. כי משרד האוצר תקצב אותם בעקבות המלחמה, קיבלו תוספת. אבל עכשיו ל-2026 למשל אנחנו ממש במצוקה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> צפויים לירידה את אומרת. << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> זה לא בתוך התקומה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כאשר הפשיעה עולה. << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> הפשיעה עולה, גם הטראומה בעקבות המלחמה בסקטור הבדואי. היו חטופים, נרצחים. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מה הקיצוץ הצפוי? << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> אנחנו צריכים תוספת של כשני מיליון כדי שהם יוכלו לשרוד ולהפעיל את מה שקיים היום. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> היא צודקת במשהו. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כלומר מורידים לכם שני מיליון ממה שיש לכם? << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> לשנה. נכון שנה אנחנו צריכים ל-2026 תוספת של שני מיליון. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא, לא, אל תגידי לי תוספת. אני שואלת עכשיו מקצצים לכם בין 2025 ל-2026 שני מיליון מהמרכז? << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> כן. יחסר לנו שני מיליון. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כשאת אומרת 'תוספת', אנשים לא אוהבים לשמוע שאת דורשת תוספת. תגידי אני רוצה אותו תקציב שהיה לי. << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> קיבלתי, קניתי, בשתי ידיים. אמיר, מרכז חוסן צפון. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> זהו, אני רוצה לשמוע את מרכז חוסן צפון. אמיר, נכון? << אורח >> אמיר ואקד: << אורח >> כן, אמיר ואקד, פסיכולוג, מנהל שלוחת מרכז חוסן. גם משרד הבריאות, עמותת משאבים. האמת, חשוב לי מאוד להשלים גם למה שהיה מד"ר אחמד טיבי שאמר בעצם כל העניין התרבותי. לזה גם נחשב מאוד חשוב להדגיש את הרגישות התרבותית שנכחה על השולחן מה-7 באוקטובר וגויסו בעצם למרכזי חוסן מנהלי שלוחות שהם באים מהתרבות עצמה. באים מהשטח הטריטוריאלי של בעצם היישובים. לתת להם ולהנגיש את המענים. הייתה איזה פריצת דרך מאוד משמעותית אני חושב בהנגשת המענים, הכול בגדר המלחמה כמובן. כמרכז חוסן ועמותת שלבים. אבל גם היה לנו מאוד חשוב להגיד את העניין של ההתערבות שהייתה במג'דל שמס, שהקמנו שם מרכז דחק שישרת 500 אנשים למשך שבוע שלם. אין ספק שהיה משהו משמעותי מאוד בנוכחותנו כמרכזי חוסן. לתת מענה הולם לאוכלוסייה עצמה. אם אנחנו מדברים על מרכזי חוסן, וזה מתחלק לשניים בצפון, גליל מערבי וגליל מזרחי. אני שייך יותר לגליל מערבי ואחראי על היישובים שהם גם, ג'דיידה מכר זה איפה שנולדתי ושאני גר שם גם. אני רוצה להדגיש משהו מאוד משמעותי. ב-2024 נהרגו אצלנו בג'דיידה מכר בחודש אחד יותר מ-12 אנשים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מפשיעה. << אורח >> אמיר ואקד: << אורח >> כן, פשיעה בחברה הערבית. זה נתון מאוד מדאיג. זה היה כ-10% מכלל האוכלוסייה שנהרגה בכלל הארץ. לצערי יש איזה פער מאוד משמעותי בין זה, אם אנחנו מתערבים בנוהל חרדה למלחמה ולא יכולים לתת מענה ישיר והדוק ומלווה לאוכלוסייה עצמה, לנוהל התערבות לפשיעה בחברה הערבית זה מדאיג. זה מאוד משמעותי וצריך לשים על זה דגש מאוד משמעותי. אני אומר ואני חושב שלעבור משנה שהיא שנה שהייתה מלאה אתגרים משמעותיים, מלחמה, ולהגיד שזהו, נגמרה המלחמה ואנחנו עכשיו בריאים ושלמים, אין ספק שזו אמירה לא אחראית. לבוא ולקצץ תקציבים, אני לא נכנס לתקציבים, אני לא מבין בזה. אני בהיותי פסיכולוג יותר דואג לרווחה הנפשית והטיפולית של הילדים שאני ניגש אליהם ואני יחד איתם ואני מתחבר אליהם באופן מאוד משמעותי. אני אומר שזה חוסר אחריות לבוא ולקצץ בתקציבים כאלה ואחרים. נהפוך הוא, זה הרגע שכדי להפגין נוכחות של הממשלה, אנחנו לידכם. לתת לנו את המקום הזה להבריא ולצמוח. זה ממש משמעותי. אנחנו במרכזי חוסן ועמותת משאבים פותחים כל יום, כל יום אנחנו מתחדשים. פותחים ומנגישים, כמו שאמר פה חברי איברהים, שאנחנו פותחים מרכזי חוסן שהם שלוחתיים כאלה שנותנים מענה נגיש לכל האוכלוסיות. להגיע אליהם ממש, מרמת פרט ורשותי ולהסתכל להם בעיניים ולשאול אותם מה הצרכים שלכם. זה משהו שהוא מאוד חשוב. אנחנו נמצאים שם. אנחנו כלי מאוד שימושי וחשוב. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני רוצה לשאול את השאלה, כמה מרכזי חוסן יש במגזר הערבי? בלה, ד"ר נור, מישהו יכול לתת לי את זה? צפון, דרום, מזרח. לא רק בגליל. << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> יש את מרכז החוסן הבדואי, שזה מרכז חוסן אזורי. הוא בעצם נותן את השירות שלו לכל המגזר, כולל גם כפרים לא מוכרים וכל השלוחות שהקמנו. יש מרכז חוסן בצפון שבתוכו יש לנו מי שאחראי על המגזר הערבי, אתם פוגשים עכשיו את אמיר שהוא יותר על גליל מערבי ויש גם בגליל מערבי. הם דואגים לבנות את השירותים והמענים. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אפשר לשאול כמה מרכזי חוסן יש, לא, שנייה. כמה מרכזי חוסן יש בארץ? סך הכול? << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> סך הכול יש 16 מרכזי חוסן. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 16, מתוכם שניים באוכלוסייה הערבית. ואפילו השני הוא לא מרכז, אלא הוא בתוך מרכז. << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> הוא בתוך. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תגידי, זה נורמלי? מי מקבל את ההחלטות האלה? במשרד הבריאות? ההחלטות בעניין הקמת מרכזי חוסן. כי להגיד יש מרכז אחד בנגב ומרכז אחד בצפון זה שערורייתי. אפילו לא מרכז בצפון. זה שערורייתי. פשוט מאוד. << אורח >> נור עבדאלהאדי שחברי: << אורח >> אני כן מסכימה איתך חה"כ עאידה, אני כן מסכימה איתך. בסופו של דבר אנחנו כן בהגדרה, ההגדרה הלאומית של מרכזי חוסן היא בעייתית לחברה הערבית, ללא כל קשר, בגלל שמדובר במרכזים שאמורים לתת מענה בהיבט של נפגעי איבה או בהיבט של נפגעים ביטחוניים. אנחנו תמיד אומרים שהחברה הערבית כן נפגעת מארגוני הפשיעה שבסופו של דבר הם כן ארגונים שפוגעים בביטחון הלאומי של אזרחי מדינת ישראל מהחברה הערבית. אני כן מסכימה שבסופו של דבר אכן יש מחסור במרכזי חוסן בחברה הערבית. אזור העמק לא מקבל, העמקים והגליל בכלל, 600 תושבים מהחברה הערבית אין להם מרכז חוסן מוגדר לפי ההסדרה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> הקיצוצים האחרונים בתוכנית 550 פגעו באפשרויות שלכם לפתח את השירות הזה? << אורח >> נור עבדאלהאדי שחברי: << אורח >> חד משמעית. ואנחנו כן רוצים לבוא ולהגיד שכן פיתחנו מענים ייעודיים לחברה הערבית דרך השלטון המקומי ודרך העמותות וחברה אזרחית. יצרנו זרוע ביצועית ייעודית בעולמות של מתן מענה בהיבט בריאותי בזמן - - -. אנחנו כן אומרים, יש השקעות משרדיות, אבל כן באופטימיזציה של התקציבים - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> רגע, רגע. יש למשרד הרווחה מרכזי חוסן? << אורח >> קריאה: << אורח >> רק אחד. << אורח >> נור עבדאלהאדי שחברי: << אורח >> שהוקם לאחרונה לפני כשנה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זה שבכפר כנא, למי שייך? << אורח >> קריאה: << אורח >> חה"כ עאידה, אני רוצה להוסיף עוד משהו, ברשותך. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> רגע, רגע, אנחנו לא מתפרצים. אחד לשני, אחרת לא נשמע. << אורח >> קריאה: << אורח >> לא, אני רוצה להשלים את הפאזל בנושא הזה ספציפית. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אתה יודע, זה לא פאנל בתוך הטלוויזיה. זה לא, לא. אנחנו לא שם. אנחנו מנהלים את הדברים - - - << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אנחנו במצב יותר גרוע מפאנלים בטלוויזיה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> עזבי את המליאה, אני מדברת בוועדה. אנחנו רוצים לשמוע כדי שנוכל באמת גם לנסות לבקש, להגיע לסיכומים כדי שנוכל לדרוש את זה. אנחנו התפקיד שלנו זה לאכוף את עבודתם של המשרדים הממשלתיים. זה נורא חשוב שנדע את הפרטים. אז ככה: דיברנו על שניים, שזה יותר אחד וחצי, פחות או יותר. << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> שוב חברים, מרכזי החוסן המנדט שלהם הוא לתת מענה במקרים ביטחוניים, פרט למרכז חוסן הבדואי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אה, הוא רק למקרים ביטחוניים? << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> רק. גם לאוכלוסייה היהודית וגם במגזר הערבי, פרט למרכז החוסן הבדואי. חוץ ממרכז החוסן הבדואי שהוא כן נותן מענה גם לשאר המענים כי אנחנו עושים שם איזה שהיא אפליה מתקנת. אנחנו נותנים שם מענים לכל מה שאפשר. יחד עם זאת, אני כן רוצה להעביר לחבריי מהרווחה את השרביט. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> ביטחון זה לא רק טילים מאיראן. כאשר ילדים לא יכולים לצאת מבית זה גם ביטחון. לא רק ביטחון לאומי. יש מה שנקרא ביטחון אנושי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כאילו, לא רק בזמן מלחמה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כל העולם מדבר על ביטחון אנושי. << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> כן. לכן נתנו מנדט למשרד הרווחה - - - << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> גם ביטחון בעניין מלחמות וגם לא סיפקו את השירות, כלומר לא עשו מספיק. כי נפגעו, אם אני אמנה עכשיו איפה נפלו טילים ואיך נפגענו באוכלוסייה הערבית ממצב המלחמה ואיך בנגב היה המצב. גם על המענה הספציפי הזה לא היה מספיק. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> עאידה, אל תשכחי כמה במלחמה נרצחו גם מהמגזר הבדואי. יש כמות גדולה. יש גם אפילו חטופים שחזרו, יש חטופים שעדיין לא חזרו. << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> נכון. לכן המגזר הבדואי - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מג'דל שמס בכלל. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מג'דל שמס, תמרה, מג'ד אל כרום. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אסון, אסון נוראי. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כפר יאסיף, אני אמנה לך עוד ועוד. << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> במידה ואנחנו באמת נשמור על התקציב הקיים - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הטיל לא בודק לאן הוא הולך. << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> - - - אנחנו נוכל לתת מענה הולם מאוד במרכז החוסן הבדואי. אנחנו רק צריכים לשמר את התקציב הקיים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כן. אנחנו נצא בקריאה לשמור לכם את התקציב הקיים. אני רוצה לשמוע מהרווחה על מרכזי חוסן שאתם מפעילים. << אורח >> אסתי דורון: << אורח >> אסתי דורון, אני מנהלת תחום חוסן קהילתי בשירות לעבודה הקהילתית במשרד הרווחה. ביחד עם המשרד לשוויון חברתי יצא קול קורא לעשות מרכז חוסן לחברה הערבית, תוך התחשבות בבעיות המאוד מורכבות שעוברים בהיבט של פגיעה בחוסן כתוצאה כמובן מהפשיעה וכן הלאה. זה גם אנחנו, זה תלת ממדי. גם יש היבטים טיפוליים במרכז, יש את התמיכה באנשי המקצוע, לתת להם כלים לנושא הזה. וכשאנחנו מדברים על מעורבות קהילתית אנחנו בעצם מדברים על מעורבות של ועדי שכונה, קבוצות שקיימות בנושא החוסן. לנסות לפעול כמה שאפשר להסתכל סביב הנושא. גם עובדים על העברת חומרים, כלים וכן הלאה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> הוצאתם מכרז, כלומר זה עוד לא קיים. << אורח >> אסתי דורון: << אורח >> היה מכרז. זכו אום אל פחם. והיא נותנת שירות לסביבה. לאזור חלק מוואדי ערה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כן. הישובים שנמצאים סביב אום אל פחם. << אורח >> אסתי דורון: << אורח >> הם בחרו גם לעזור קצת יותר רחוק. יש בניין מאוד יפה שהם הקימו, העירייה דאגה להקים מבנה מאוד יפה. אבל כשמעבירים את הסדנאות ליישובים וגם נותנים טיפולים זה נעשה כל אחד בכפר שלו, לא רק באום אל פחם. השנה עכשיו, זה חדש. אז השנה אני יכולה להגיד שהיו 154 פניות לסיוע הפסיכולוגי, שמתוכם מעל 50 היו לאנשים מתחת לגיל 18, כלומר לילדים מגיל 3 היו פניות. בגדולים היו 60 אבל הרוב היה באמת צעירים וילדים. היו סדנאות שנתנו להורים. השנה זה גם היה מאוד מורכב. כי למרות שרצינו לעבוד על כל הבעיות בחברה, גם המלחמה נכנסה. גם הם היו צריכים להתמודד עם היעדר מקום מוגן ושצריך לעזור להורים להרגיע ילדים. אז היו סדנאות שהם עשו להורים, עשו גם בזמן מלחמת איראן, גם בחרבות ברזל וגם נתנו להורים לילדים עם מוגבלויות ספציפית. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אתם נוהגים לעשות שולחנות עגולים? כי יכול להיות שאולי יש כפל או חוסר? << אורח >> אסתי דורון: << אורח >> יש ועדת היגוי כרגע של התוכנית הזאת ביישוב, שבאים נציגים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מהמשרדים מסביב? << אורח >> אסתי דורון: << אורח >> כן, כן. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> חגי נמצא בוועדה הזאת? << אורח >> אסתי דורון: << אורח >> השנה עוד לא הייתה, צריכה להיות בדצמבר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> חגי, אתה נמצא שם? << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> כן. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> המרכז שבכפר כנא מופעל על ידי אחת העמותות, שמטפל ונותן טיפול לנפגעי עבירות ואובדנות? << אורח >> קריאה: << אורח >> זה חלק מהתוכנית של הרווחה, זה לא משהו - - - << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> בגלל זה אני שאלתי, כי הם מהרווחה. << אורח >> אסתי דורון: << אורח >> שלחו אותי לדבר על מרכז החוסן. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני רוצה כרגע לשמוע אותך, אני הזמנתי אותך, מוחמד אבו אל חוף. אני רוצה דוגמה גם של איש ציבור וגם מי שעוסק בכל הנושא הזה של נוער בגליל. איך אתם מתמודדים עם הבעיה הזאת? << אורח >> מוחמד אבו אל חוף: << אורח >> שלום לכולם, תודה על ההזמנה. אני מדבר על דיר חנא, אבל בחברה הערבית בכלל. מה שיש בדיר חנא יש ביפו, יש ברהט, יש בסח'נין. מה שחסר לנו, דיברו על חוסן, מרכזי חוסן. מרכז אחד וחצי. מרכזים תרבותיים בחברה הערבית כמעט ואין. בדיר חנא אין. אני משתדל כמנהל מחלקת נוער, פוגש את הנוער שלי ארבע פעמים בשבוע אחרי צוהריים, אחרי השעה 16:00, שעה 18:00-19:00. מה לעשות להם. תקצוב אין. מרכז צעירים כמעט לא עובד, שצמצמו את, לא העבירו כסף אפילו למרכז צעירים. איפה שוויון חברתי? לא יודע אם הם נמצאים פה. מה שכן, בחברה הערבית חסר לנו מתחמי פנאי. מתחמים, הייתי אתמול בכרמיאל. כרמיאל מדיר חנא 10 דקות, לצומת גולני 10 דקות גם. אז בכרמיאל בשעה 18:30 לא היה איש ברחוב, כי עברתי לסח'נין, מאות אנשים אין להם איפה ללכת. עברתי לעראבה, איפה נרצח בבוקר ב-6:30 בחור בן 18. רצח, רצחו אותו. הוא נוסע לעבודה שהוא משלים שנה הבאה לאקדמיה, עובד בשביל להשלים את הלימודים שלו. עברתי בעראבה, מה יש שם? פתאום אני רואה עשרות ילדים מחכים בפתח של בית קפה, נרגילה. בני 13. נרגילה? מה עושים עם נרגילה? מחר בנרגילה, מחר איפה יהיה? עשרות ילדים מחכים למשחק ריאל מדריד וברצלונה, אתמול בערב. נדהמתי. איפה ההורים שלהם? למה פה? איפה המתחם התרבותי בעראבה או בכפר יאסיף או בתרשיחא או ברהט? אין לנו כמעט מרחבי פנאי לילדים שלנו. למה בכרמיאל אתמול, עברתי שם מאות מטרים ברחובות. אין אדם שם, אולי אחד או שניים שהיה בסופר אולי, יצא מהסופר. אז מה שחסר לנו, חבר'ה, מתחמי פנאי לילדים שלנו. אני מדבר על ילדים, נוער וצעירים. מי שרוצח היום בני 16-17. מי שרצח, לא יודע מי רצח את הבחור בן 18 הבוקר ב-6:30. מי שביצע וגם הרג בסח'נין בשעה ארבע אישה ואיש היום. מי שנהרג אתמול לא יודע איפה. מי שירה מאות ביום שישי הייתי אצל מישהו בדיר חנא, מאות כדורים. ירי לעבר מישהו שם בדיר חנא, מפצצות. אחרי הצוהריים, זה לא בערב. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אבל זה מפריע לכרמיאל, למה אתם עושים את זה? << אורח >> מוחמד אבו אל חוף: << אורח >> מפריע לכרמיאל? בסדר, מה לעשות? יש להם, איפה הילדים, אמרתי, הילדים בכרמיאל ישנים ב-18:30? איפה הם נמצאים? יש להם מה לעשות. ילדים שלנו מה שחסר להם - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מה עם מתנ"סים, חוגים? << אורח >> מוחמד אבו אל חוף: << אורח >> כמעט ואין, גברתי. כמעט ואין. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> בכפרים ובערים, אני לא יודעת מה קורה בדיר חנא, אבל יש מתנ"סים, יש, לא עונה על כל הצורך, אבל לא להגיד אין כלום. << אורח >> מוחמד אבו אל חוף: << אורח >> כמעט לא. אני אמרתי כמעט. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא תיארתי לעצמי שאני אצטרך להגיד את זה. << אורח >> מוחמד אבו אל חוף: << אורח >> אני אומר על הילד שלי, על הילדים שלי בני 13-14 שיורים ויש להם כבר כלי נשק. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אתה אומר שהחינוך הבלתי פורמלי, שירין, אולי כדאי גם שהמשרד יתייחס לחינוך הבלתי פורמלי. יש לכם שקף? חשוב אולי לראות. כי מה שמציין האדון שנמצא כאן זה פשוט שלילדים אין מה לעשות אחר הצוהריים. השאלה האם אתם בונים תוכניות? אני זוכרת שבדיון הקודם דיבר חבר חה"כ דוידסון על ספורט. ספורט, שזה מוציא אנרגיות. << אורח >> מוחמד אבו אל חוף: << אורח >> זה מה שחשוב. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כדורגל, כדורסל, ג'ודו, כל הדברים האלה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אבל סליחה, כל העניין של המעטפת הזאת, שהיא מה שנקרא הסיבות היותר רחבות לעניין התרחבות האלימות, דובר עליהם בתוכנית 550 ולפניה ב-922 ו-549 והוקצו לזה תקציבים. סליחה, השרה מאי גולן קיצצה את כל התקציבים האלה ורוצה לשחד את המשטרה עכשיו עם התקציבים האלה. להעביר אותם למשטרה. חלק גדול מהתוכניות האלה היה אפשר ליישם אותם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כן, אבל אין לנו מישהו שיכול להגיב. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> היא מנעה אותם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> יש מישהו מהמשרד לשוויון חברתי? << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> הם לא מגיעים לשום דיון, כבוד יושבת-הראש. הם לא מגיעים כדי לא לתת תשובות. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> רק להגיד שב-550 יש גם קולות קוראים שאנחנו מוציאים למבני ציבור ומרכזי נוער שהרשויות יכולות - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> זה מאוד חשוב. את מדברת על ממש מבנים? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> כן, ממש בינוי. בינוי פיזית. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מצוין. << אורח >> מוחמד אבו אל חוף: << אורח >> קיבלנו אישור - - - << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> הם קיבלו אישור. << אורח >> מוחמד אבו אל חוף: << אורח >> קיבלנו לפני כמה חודשים אישור לבניית מועדון, ארגוני נוער. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> זה מצוין. תנועות נוער, זה דבר מאוד חשוב. << אורח >> מוחמד אבו אל חוף: << אורח >> זה אפילו לא שייך לי, לתנועת הנוער. בשם התנועה - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> זה בכל מקום. אני גרה בבית שמש ויש מועדון של בני עקיבא, מועדון של ביתר, מועדון של הצופים. ככה הם בונים. << אורח >> מוחמד אבו אל חוף: << אורח >> אני מנהל מחלקת נוער, יש לי משרד שלושה מטרים ושלושה מטרים, תשעה מטרים רק. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כן, אבל זה משהו אחר. מה שאתה אומר זה הרשות צריכה לדאוג - - - << אורח >> מוחמד אבו אל חוף: << אורח >> לא לי אישית. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אגב, אתה יכול לעבור לעבוד שם. מועדון כזה אפשר לעבוד שם, כי הוא עדיין שייך לרשות. בגדול הרשות בונה, הרשות עושה את המכרז, הרשות מבצעת. מרכז השלטון המקומי, זה נכון מה שאני אומרת? שהרשות בעצם עושה. יש למשל בבית שמש מקום שנקרא יד לבנים, ששם בעצם יש את כל הנושא הזה של הנופלים. ויש שם מטה שיושב שקשור דווקא לכל הנושא החברתי. זה לא חייב. אתה יכול לשבת. אתה לא חייב לשבת בבניין של העירייה. אתה יכול להחליט שבגלל שאתה מחזיק את תיק הנוער, אתה תשב דווקא איפה שהנוער נמצא. << אורח >> קריאה: << אורח >> הוא יכול גם בבתי ספר. אחר הצוהריים אפשר לעשות את הפעילות הזאת בבתי ספר. << אורח >> מוחמד אבו אל חוף: << אורח >> המנהל לא נותן להיכנס. זה מפעל שלו. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אתה יודע, אגב, מרכז השלטון המקומי, נקודה מאוד חשובה. כשאני הייתי מורה אז היה מה שנקרא בית ספר להורים. בית ספר להורים. והורים היו מגיעים לבית הספר, מביאים את התסכולים, את הטענות, את החרדות, הכול. הייתה שם מישהי שהייתה יושבת, מוסמכת כמובן, עם הכשרה מקצועית. << אורח >> קריאה: << אורח >> מנחת הורים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מצוין. ומנחה את ההורים לפעילות עם הילדים שלהם. הרי אנחנו מדברים גם על חברה עם תרבות אחרת, אוקיי? יכול להיות שבאמת צריך להכניס למודעות את כל הנושא הזה של הצרכים של הילדים, של מי צריך לדבר איתם. תשמע, החברה הערבית עברה שינויים מאוד קשים במהלך העשור האחרון. בוא נאמר שיש פשע בכל הארץ, בוא נאמר שיש טרור בכל הארץ, בוא נאמר שיש מלחמה בכל הארץ. אבל בחברה הערבית זה תפס ממד הרבה יותר גבוה. ברמה של איך אמרתם? הגדירה את זה סנא יפה, זו חברה מדממת. ואתם צריכים כן להקדיש לזה. יכול להיות מול ויחד עם משרד החינוך לנסות לחשוב על פעילות אחר הצוהריים להורים, לילדים, לנוער. לכל הדברים האלה. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> גברתי יושבת-הראש, המשרד לביטחון לאומי הוזמן לדיון הזה. משרדי הממשלה האחרים כבר אמרו את מה שהיה להם לומר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> גם אתה, גם אתה תגיד. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> כן. אני, את יודעת - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> יש לי שאלה למרכז השלטון המקומי. יש לך מה להוסיף בנושא הזה? ואז נעבור אליך ואז אלייך. << אורח >> פהד דהאמשה: << אורח >> קוראים לי פהד דהאמשה, אני מנהל אגף החינוך וציר קהילתי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> במרכז השלטון המקומי. << אורח >> פהד דהאמשה: << אורח >> בכפר כנא. אני אתייחס גם למה שאמרו חבריי. אני מברך על הישיבה הזאת ובאמת הגיע הזמן שאנחנו באמת נתייחס לנושא הזה. וצר לי שלא כל חברי הכנסת שמגיעים, בטח יש להם תעסוקה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> יש מלא דיונים אחרים. << אורח >> פהד דהאמשה: << אורח >> בטח יש להם תעסוקה ויש להם דברים אחרים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אבל אני חייבת לציין שאנחנו מקיימים נושאים שזה רק על החברה הערבית אני כן הייתי מצפה שכולם יהיו כאן. כי זה חשוב לא פחות מדיונים אחרים. עאידה, את העלית את הנושא הזה ואת העלית את זה מתוך צורך. את זוכרת? ישבנו בכמה דיונים ואמרת מה עם הנציגות של החברה? << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אז למה עשיתם 28 ועדות? איך נתחלק? אנחנו סיעה של חמישה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> את יודעת בכמה ועדות אני חברה? << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> באותו זמן יש 10 ועדות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אין מה לעשות. אבל זה דיון ספציפי והוא מאוד חשוב. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> את באה מסיעה, כמה - - - אם את לא נמצאת, מישהו אחר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אבל אני בשבע ועדות. את יודעת בכמה ועדות אני נמצאת? << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> גם אני בשש ועדות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מה לעשות, אם הנושא הוא חשוב אז אני בוחרת להיות בנושא. אין הצבעות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> יש דיון בחינוך על פתיחת שנת הלימודים בבתי ספר ערביים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אין ועדות חינוך ובריאות. אין, כל הדיונים של חינוך ובריאות בוטלו. הם התבטלו. הם פוטרו. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מתי, בבוקר? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הם התפטרו ואין עדיין מחליף. לא, לא, הם אמרו, אני חברה בוועדת חינוך, כתוב לנו. << אורח >> קריאה: << אורח >> אין. אני צריכה להציג, אין דיונים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני רוצה לעבור לחגי. << אורח >> פהד דהאמשה: << אורח >> עוד לא אמרתי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> סליחה, סליחה. << אורח >> פהד דהאמשה: << אורח >> אני גם מודה לעאידה שהזמינה את הישיבה הזאת נושא חשוב. אנחנו בכפר כנא עשינו מיפוי דרך תמה, דרך 360, ובדקנו האם כל התלמידים, ממש בדיקה בפינצטה כל תמיד מה הצורך, מה הבעיה כל הבעיות האלה. אחרי זה עשינו פגישה, שולחן עגול שנפגשנו בפגישה הזאת עם מנהלי בתי ספר, משרד החינוך וועדי הורים וכל הנציגים למיניהם. אנחנו שמנו את האצבע איפה שיש צורך. שמנו דגש על נושא אלימות. יש לנו הרבה תוכניות שאנחנו הכנסנו אותם גם גפ"ן בית ספרי וגם מגפ"ן רשותי. אנחנו אמרנו שאנחנו צריכים לעבוד בשני קצוות: גם בצד של לעודד מחוננים, מצטיינים וגם לטפל בילדים ונוער בסיכון. וזה מה שאנחנו עשינו בתוכניות האלו. וזה שיש גפ"ן בית ספרי, שאמרה שירין, שזה מינימום 4%, אנחנו יושבים איתם, אני והמפקחת אנחנו יושבים עם כל מנהל בית ספר ואנחנו עוברים על התוכניות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אתם גם ממליצים לו? << אורח >> פהד דהאמשה: << אורח >> בוודאי. ואנחנו אומרים מה הצורך. יש לנו ראייה יישובית שאנחנו רוצים. ראש המועצה והציר הקהילתי ואנחנו באים ואומרים שאנחנו רוצים לכוון לכיוון מסוים. אנחנו רוצים להוריד את נושא האלימות. אלימות היום זה לא בלחיצת כפתור אנחנו מורידים את האלימות. אבל יש הרבה בעיות. הילד הזה שאתם מדברים עליו, שנרצח מעראבה, אמא שלו מכפר כנא. אז אנחנו גם יש לנו מעגלים שאנחנו צריכים לטפל. המשפחה, שצריכים לטפל. כל מקרה שיש אנחנו גם מגיעים עם הפסיכולוגים. הצוותים שלנו מגיעים לכל המקומות האלו וזה מה שחשוב. לכן גפ"ן היום זה נכס, שאם אנחנו מטפלים בו ומנצלים את זה כמו שצריך זה פותר הרבה בעיות. זה לא פותר את כל הבעיות, אבל זה פותר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> פותר חלק גדול. חגי. << אורח >> פהד דהאמשה: << אורח >> כן, הרבה בעיות. אנחנו גם בשיתוף עם המטה. כל מקרה שקורה שירין מרימה טלפון ומגיעה פיזית אלינו גם אם יש צורך. אנחנו אומרים שהיום יש עוד הרבה צורך להרבה תקציבים. אמר חברי גם שיש מקומות, אנחנו רוצים בכפר כנא אנחנו מפעילים את בתי הספר המשך לבתי הספר בבוקר. אנחנו רוצים שהילדים יהיו להם מסגרות שיתחילו בשעות הבוקר וימשיכו. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> נכון. זה היה, זה לא משהו מוזר. זה היה. כשאני הייתי מורה זה היה. << אורח >> פהד דהאמשה: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> חגי, בבקשה. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> חגי ברוש, ראש תחום בכיר טיפול ושיקום ברשות הלאומית לביטחון קהילתי, המשרד לביטחון לאומי. אני מצטער על אורך ההגדרה. כמה דברים שאני מבקש לומר, גם שקשורים כמובן למשרד שלי שהגיע אחר כך, אבל לשיח שהיה פה. א', אני רוצה לבוא ולומר שלא חסרים רק פסיכולוגים ולא חסרים רק פסיכיאטרים. יש היום למשרד הרווחה למיטב ידיעתי 2,250 תקנים, זה מה שעלה בפורום של המאבק בפשיעה, של רועי כחלון, שלא מאוישים. זאת אומרת, יש לא מעט משרות. גם הוזכר פה גם על ידי משרד החינוך שיש תקנים, אבל אין מי שייכנס וימלא אותם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תגדיר עוד פעם את המשרות. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> אני אומר שיש היום מחסור עצום גם בפסיכולוגים, גם בפסיכיאטרים. אני אספר לך סיפור קטן. לפני חודש וחצי היינו במשלחת בקנדה, כדי להבין את תוכנית הלגליזציה שמתנהלת שם כבר שבע שנים. היינו בבית חולים בטורונטו שיש לו 950 פסיכיאטרים. זו כמות הפסיכיאטרים שיש במדינת ישראל. מתוכם, כי עלה פה גם הנושא של פסיכיאטרים לנוער, זה בכלל משהו שאולי קיים, אולי 5% מהפסיכיאטרים במדינת ישראל מתמחים בילדים ונוער. אין להשיג פסיכיאטרים לילדים ונוער. שנבין את המציאות. כנ"ל לגבי מחסור בעובדים סוציאליים. ואנחנו מדינה היום מדינה בטראומה, בואו, אנחנו מודעים לזה. ובפוסט טראומה, ואנחנו רואים מה קורה. וחסרים מאות ואולי אפילו אלפי אנשי טיפול שיתנו את המענים האלה. דבר שני, אני כן חושב לאור הדיון המאוד מעניין שיצא לי להשתתף בו ולשמוע את שירין, חברה ותיקה, אני לא מתפלא על כל התקתוק של ההצגה של משרד החינוך פה. יש מקום לפנות לרועי כחלון, יש לפי דעתי זה לא צריך להיות משהו רחב. צריך להקים שולחן ממוקד בתוך המטה למאבק בפשיעה בנושא של החינוך וכל ההשלכות שלו שם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> רגע, אתה אומר שיש מטה? << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> יש מטה למאבק בפשיעה, בניהולו של עו"ד רועי כחלון. ואנחנו מתכנסים - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אבל זה ממשרד ראש הממשלה. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> נכון, אבל זה לא, רגע. זה משרד ראש הממשלה, אבל יושבים שם חה"כ תומא סלימאן, מכל משרדי הממשלה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני יודעת, אני בדיוק הסברתי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> ושם אפשר להביא לדיון את הנושא הזה של החוסרים? << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> צריך לפי דעתי, לאור המציאות שבאמת שקיימת פה, לבנות שולחן ספציפי בתוך המטה שעוסק באתגרים האלה שישנם ולבצע גם את ההתאמות של 549. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> היא צודקת, חברת הכנסת העירה הערה. אתה מתייחס לפשיעה. אנחנו מדברים לא רק על פשיעה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אנחנו מדברים על מענים רגשיים לילדים באוכלוסייה הערבית. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> בסדר. ועדיין. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> גם מפשיעה וגם טיפול - - - << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> אבל חברת הכנסת, בימים אלו רועי מעבד את החומש הנוסף, עוד חמש שנים. עוד חמש שנים של 549 ו-550. ואנחנו צריכים שהנושא הזה יהיה חזק בשולחן שם, זה למיטב זה, כמו שאני מבין את הדברים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> צודק. הערה נכונה. צריך להציף את זה, היות ומדובר בתוכנית חומש. תוכנית חומש זה לחמש שנים. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> עכשיו יושבים על זה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני יודעת שזה חמש שנים והוא היה אחראי על תוכנית החומש הקודמת. והדבר היחידי שנעשה זה חקיקה ותו לא. אני יודעת על מה אני מדברת. אני במעקב מתמיד על העבודה של המטה. וישבנו כמה פעמים עם רועי. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> נכון, קשה. לא פשוט. אנחנו יודעים. בסדר, תשמעי. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> הוא בעיקר התעסק בחקיקה למען המשרד שלך. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> נכון. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זה מה שעשה. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> לא, לא רק למען המשרד שלי. אני רק רוצה לבוא ולומר - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, לא, אבל תקשיבי, אני הספקתי להכיר את חגי בכמה מהדיונים הקודמים. אני חושבת שזה אדם שדוחף. ולצערנו הרב, כנראה שהתפיסה היא שמי שדוחף את המשרד שלו, את הנושאים שלו, הם באים על סדר היום. אז אולי באמת צריך, שירין, אני חושבת שאם את תגיעי לשם. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אני שם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> את שם? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אני שם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> איך לא שומעים אותך? את כל כך ראויה. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> לא, היא הזכירה את זה קודם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, אבל היא כל כך רהוטה, היא כל כך מביאה את הדברים על השולחן כמו שצריך. אולי צריך לתת משקל גם לנושאים של מסגרות החינוך. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> מה שהצגנו תוכנית שמיים וחדרי הלב ופותחים עתיד והשעות של הפסיכולוגים זה מ-549 משם. ושעות הייעוץ, זה הכול מ-549. מה שכן אנחנו מדברים עם רועי זה באמת לנסות ולגייס ממשרדים אחרים. כי לא כולם מנצלים. משרד החינוך מנצל עד תום את התקציב ב-549. יש משרדים שלא. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> גם המשרד לביטחון לאומי, דרך אגב. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני מאמינה שהאדם עושה את התפקיד. ואני חושבת שכאשר יש באמת מישהו כמו חגי בביטחון הלאומי ואת בחינוך ונור ובלה בבריאות, אתם יכולים לעשות שם באמת שינויים גדולים. כי אני יודעת שכן אפשר להזרים לשם תקציבים גם בלחץ שלנו כוועדה וכחברי כנסת. ושלכם להוציא את זה לפועל. אתם אלה שמביאים את התוכניות. אתם אלה שמביאים את הרעיונות, את היוזמות. הדברים האלה הם באמת ובתמים חייבים לעלות על סדר היום. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> התחלנו את הפיילוט שם ואנחנו רואים שזה עובד. אני מאמינה ברשויות של החברה הערבית. בסוף הרשות, עם המנהיגות המקומית שלה, היא השותף המרכזי שלנו לשינוי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> נכון מאוד. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> וכשיש מנהיגות ברמה של ראש רשות, מנהל אגף חינוך, מנכ"ל. ואנחנו רואים, יש היום יישובים ערבים ראויים לחיקוי, עושים עבודה נפלאה עם המחוזות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> למשל מי? בואי נציין. מי למשל? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אני רוצה להגיד לך, באום אל פחם יש היום מנגנון מדהים לאיתור נוער בסיכון. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> אבל שירין, זה לא פייר, זה המקום שלי עכשיו. אני אתן לך. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אפליה מתקנת. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הוא צודק. חגי, אתה צודק. אני אגיד לך למה. תמיד יש לנו באופי שלנו אנחנו תמיד הולכים ללא טוב. בואו נציין גם את הטוב שקיים. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> באמת, בואו נציין גם את הטוב. ואולי רשויות אחרות שישמעו ויגידו אם יש באום אל פחם כזה מודל טוב אולי נבוא לאום אל פחם, נבקר, נלמד וניישם גם אצלנו. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> זה בדיוק מה שאני בא להציע לך. אני אומר, תכף אני אדבר על הדברים הפחות טובים. אבל מאחר ואני שומע בפגישה הזאת גם את שירין, גם את החברים שלי מהרווחה, על אום אל פחם, אז באמת זאת אחת הערים שנעשית שם, וכמובן שזה הכול מתחיל, שלא יהיו פה אי הבנות, בהובלה של מנהיג, של ראש עיר, ד"ר סמיר, שנוכח, שנמצא, שדוחף. מלרוץ אחרי האסירים שלו בבתי הכלא ולהציע להם שיקום ודרך עבודה מאוד ייחודית שאנחנו עושים עם נוער עובר חוק יחד עם שירות המבחן. ועוד הרבה דברים טובים שקורים באום אל פחם. אני ממליץ ליושבת-ראש הוועדה ולמי שרוצה, באמת לעשות שם ביקור ולהתרשם. יש לנו שבעה יישובים במודל שנקרא, כמו שיש לשירין מודל, לנו יש את המודל של לעצור את הדימום. מורכב. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כדאי להגיד את זה לוועדת הפנים. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> אם יזמינו אותנו נבוא. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כי מהבוקר הם עוסקים בלהשמיץ את ראש העיר ואת הרשות. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> חבל מאוד, חבל. אני אומר את הדברים ביושר ובהגינות. מנהיגות מהסוג שיש - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אתה מדבר על אום אל פחם? אמרת שבעה? << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> יש שבעה יישובים במודל שנקרא לעצור את הדימום. זה מודל שמאוד קל לתקוף אותו. העיקרון של המודל הזה מדבר על מה שנקרא עבודה מאוד ייעודית בין הפרקליטות והמשטרה באותם יישובים. בנייה של מנגנונים קהילתיים. נפתח מרכז גישור מדהים באום אל פחם. עוד פעם, צר לי שאני רק אומר את זה. אבל ברהט גם. דרך אגב, במרכז הגישור באום אל פחם הוא נכנס לעובי הקורה בעבריינות והפשיעה והסכסוכים שיש בקרב משפחות וארגונים לא נחמדים. והם עושים עבודה יוצאת מן הכלל. אותו דבר ברהט, שגם חלק מהמודל, שהולך לקום שם מרכז גישור. נבנה. הולך לקום לטובת מרכז הגישור ברהט ועושים גם שם עבודה מדהימה. למרות שלצערי הרב עם כל ההשקעה היוצאת דופן שיש שם, גם בהובלה של ראש עיר ובאמת עיר מדהימה, אנחנו כל היום רואים את העיר הזאת בכותרות, באירועים מאוד קשים. דרך אגב, מרביתם על רקע של סכסוכי קרקעות. אני מקווה שמרכז הגישור באמת שיקום שם גם ייתן מענה. מצד שני, כשאני אומר את הדברים האלה אנחנו צריכים לזכור, אנחנו מפעילים מדריכי מוגנות במערכת החינוך. כמובן עם משרד החינוך, עם שפ"י. אנחנו מפעילים מדמ"צים בשעות ההשלמה של מערכת החינוך אחרי הצוהריים במרחבים הציבוריים. אני רוצה להזכיר שהתקציב שלנו קוצץ השנה. אתם זוכרים את הסיפור שהיה עם המשרד. לכן ירדו כמויות המדריכים, בין היתר גם בהיבטים האלה. גם בקרב מדריכי המוגנות בבתי ספר שעושים עבודת קודש וגם אלה שעושים את זה בשעות אחר הצוהריים. אני רוצה לומר שכל התקציבים שמיועדים לחברה, לפעילות של החברה הערבית, של לעצור את הדימום, של עו"ס המשטרה, זה לא המקום לפרט. אבל פרויקט של עו"סים שיושבים בתחנות המשטרה בחברה הערבית, שעובד בצורה מאוד יפה. לא הועברו על ידי משרד האוצר למשרד לביטחון לאומי עד עכשיו. זאת אומרת, הרשויות שפועלות איתנו בחברה הערבית מממנות את הפעילות הזאת מכספם. אנחנו יודעים בדיוק גם מה קורה ברשויות האלה מבחינה כספית. זה עול בלתי רגיל. ועד, אנחנו כבר ביום ראשון בנובמבר. 10 חודשים של משכורות לא עבר הכסף למשרד כדי להוריד אותו לרשויות. אני אשמח אם יושבת-ראש הוועדה תשתמש בנתון הזה. גם ככה קיצצו אותנו בתקציב. ומה שלפחות צריך להופיע, דרך אגב, תקציבים מ-549, לא משום מקום אחר. לא מגיעים למשרד. אנחנו בסוף אוקטובר, תחילת נובמבר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מה, עוצרים אותם? עוצרים את התקציבים הללו? תגדיר את זה, זה נעצר באיזה שהוא מקום? << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> משרד האוצר לא מעביר את הכסף. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא מעביר את זה? << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> כן. המשרד פונה ופונה וכל מה שרק אפשר. עדיין לא קיבלנו את הכסף. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אנחנו נצא בקריאה למשרד האוצר לשחרר את התקציבים האלה באמצעות הוועדה. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> תודה רבה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לרשות? << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> לא לרשות, למשרד לביטחון לאומי ומשם זה עובר לרשויות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כן, כן. השאלה, לא רשות מקומית, אני התכוונתי לרשות לביטחון קהילתי. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> כן, כן. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לאחר הקיצוץ של 80 מיליון גם מה שנשאר לא מעבירים? << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> גם החלטות ממשלה עדיין לא קיבלנו, כן. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> האם הן לא התקיימו ההחלטות או לא קיבלתם? << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> ההחלטות מקוימות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מקוימות, רק אין ביצוע. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> אבל אין לנו כסף להעביר לרשויות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כמו שעשו עם מענקי האיזון. את ישבת בוועדת הכספים איתנו. מענקי איזון, השר לא העביר אותם עד סוף השנה ואז בסוף השנה הביא קיצוץ. ואז אחרי שהעברנו את זה ובלענו את הקיצוץ, רק אחרי בג"ץ הוא עשה את זה. אז בא ואמר לא השתמשתם בכל הכסף, אז מגיע לי עוד קיצוץ שאני יכול לעשות. כנראה יעשו דברים דומים גם לכם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני רוצה לשמוע את לונה, אבל לא אוכל לשמוע אותך. עאידה מחליפה אותי, אני צריכה ללכת לריאיון, אני אחזור אחרי הריאיון. (היו"ר עאידה תומא סלימאן) << אורח >> לונה קמפיאס: << אורח >> בסדר גמור. קודם כל, תודה על ההזדמנות. חשבת שאתה יושב ליד שני נור, פעמיים אור. אז יש לך עוד אור גדול. אני לונה, לונה זה ירח. אני חושבת שככה קצת אופטימיות בכל השיח הקשה הזה, שבאמת הדברים החשובים שנאמרו פה. אני אציג את עצמי, לונה קמפיאס, אני מייצגת את עמותת רופאי חלום שמפעילה למעלה מ-120 ליצנים רפואיים במערכת הבריאות ובקהילה. אנחנו, תתפלאו, נותנים מענה רגשי וטיפולי. דיברנו כאן הרבה על החוסר של פסיכולוגים ואנשי מקצוע. הכלי של ליצנות רפואית הוא כלי שהוכח מחקרית. אנחנו יודעים ופועלים לתת את המענה הרגשי הזה. המענה הרגשי הוא לא רק לילדים, הוא גם למבוגרים. יש לנו את היכולת לתת ולהעביר סדנאות גם להורים, גם לאנשי חינוך. לבוא ולתת להם את הכלים שאנחנו יודעים שהם מוכחים שעובדים. איך אנחנו עוזרים לילדים להביע את הרגשות שלהם. איך אנחנו יכולים לפעול שם. אני רוצה רגע לומר שמתחילת המלחמה אני מנהלת את תוכנית החוסן דווקא בצפון. אני אתן רגע דגש על מה שקורה בצפון מההיכרות שלי. אנחנו עובדים יחד עם עמותת משאבים, מרכז חוסן. אני ואמיר בקשר מתמיד. יאמר לזכותם שהם באמת ראו לנכון, דיברנו על חשיבה יצירתית. לחשוב מחוץ לקופסה. הם ראו לנכון לשלב אותנו כבר בפרוץ המלחמה במענים של מרכזי החוסן. ובאמת היינו שם, פעלנו שם. אני אסבר לכם את האוזן במספרים: נפגשנו ב-800 שעות, פגשנו למעלה מ-5,500 ילדים במגזר הערבי בלבד. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> אוכלוסייה ערבית. << אורח >> לונה קמפיאס: << אורח >> סליחה, צודקת, באוכלוסייה הערבית, ביישובים הערביים בצפון. חבר'ה, ליצנות רפואית זה עסק רציני. אני אשמח שתשלבו אותנו. אנחנו כרגע משתלבים במערכת החינוך במסגרת האופציה שנפתחה למרכזי החוסן. לשלב אותנו שם. << אורח >> קריאה: << אורח >> אתם בגפ"ן? לא. << אורח >> לונה קמפיאס: << אורח >> אנחנו לא בגפ"ן לצערי. אבל אנחנו כן נכנסים למשרד החינוך גם בחינוך הפורמלי וגם בחינוך הבלתי פורמלי. דיברנו על שעות אחר הצוהריים. אנחנו יכולים להעביר, אני יכולה לספר לכם שתחת מתקפת טילים העברנו זום שהיה מכוון ליישוב שלם שמונה כ-200 ילדים. אמרו לי יעלו לשם 200 ילדים. לא עלו רק ה-200 ילדים, עלו כל המשפחות. האחים שלהם, ההורים שלהם. כולם כל כך היו דבוקים למסך ולקחו חלק פעיל בדבר הזה. מיד לאחר מכן קיבלתי מכתבי תודה של הורים שאמרו לי סוף סוף יכולתי לשחק עם הילד שלי. יכולתי להשתחרר רגע מהמחשבה ולדבר על נושא אחר. פתאום שמנו לב לדברים. פתאום שיחקנו משחק שאומר רגע היכרות עם המשפחה. סופר חשוב. סנא נראה לי הזכירה את זה מקודם, אזרח מאושר חיים מאושרים. אנחנו פה כדי לתת אור ואושר ואיפה שאפשר לעזור. אנחנו לא נשנה את זה, אנחנו פה לשמר את הקיים. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> יופי. ואני מציעה לך להיות בקשר עם שירין, אולי יכניסו אתכם לתוכנית גפ"ן. << אורח >> לונה קמפיאס: << אורח >> ושוב, תודה על ההזדמנות. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> אוקיי. בבקשה. << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >> עדית סרגוסטי מארגון "בזכות". אני רוצה, השיח פה נגע ברובו להתייחסות לכלל הילדים באוכלוסייה הערבית ולצרכים רגשיים. אני רוצה רגע לשים, אני מניחה שאנחנו בסוף הדיון, אז לשים פוקוס על אוכלוסייה שהיא יותר בקצה של האוכלוסייה הכללית. ילדים ובעיקר בני נוער שמאובחנים עם אבחנות פסיכיאטריות יותר משמעותיות, שלצערנו בחלקן עתידות ללוות אותם עוד שנים קדימה. מדובר באנשים שכאשר הם יגיעו לגיל 18 הם גם יהיו זכאים לשירותים מתוקף חוק שיקום מתמודדי נפש בקהילה. יש לנו נתונים שהם נתונים עדכניים לגבי מיצוי הזכויות בתחום הזה. המצב בחברה הערבית, כמה לא מפתיע, לצערנו, ממש מחפיר. שיעור האנשים בחברה הערבית שמקבלים את השירותים האלה, קודם כל הבעיה מתחילה בפנייה לביטוח לאומי. באבחון של הבעיות הפסיכיאטריות, בפנייה לביטוח לאומי. אלה אנשים שזכאים להיות מוכרים בביטוח לאומי על רקע נפשי. רק נתון בשביל לסבר את האוזן, שיעור האנשים שמקבלים את השירותים האלה בחברה הערבית הוא 1.8 ל-1,000 איש, בחברה היהודית 7.3. כלומר פי ארבע בחברה היהודית יחסית לחברה הערבית. זה משהו שהיינו מקווים, גלגלנו את זה לפתחו של משרד הבריאות, אבל אנחנו מקווים שפערים שניתן לצמצם אותם אם מחליטים שזה משהו שהוא ראוי. ואני חושבת שזה משהו, זה ידוע כמה השירותים האלה מצמצמים אשפוזים פסיכיאטריים, משפרים את התפקוד של האנשים. ואנחנו מקווים, לצערי קופות החולים לא היו בדיון כרגע. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> הם בזום. << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >> קופות החולים אמורות על פי חוק לתת טיפול נפשי לאנשים. הפערים כמובן גם שם הם עצומים. אבל כחלק מהטיפול אנחנו רוצים לקוות שהעניין של האבחון, של ההפניה לעולם הזה של מיצוי זכויות יקבל תשומת לב גדולה יותר. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> תודה רבה. אני רוצה לתת לאלו שעוד לא התבטאו. << אורח >> קריאה: << אורח >> יש איתנו תלמידה שהגיעה מיפו. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> זהו, אני הסתכלתי עליה כל הזמן ואמרתי מתי? הגעת כדי לספר לנו משהו? בבקשה. << אורח >> סלין אגשר: << אורח >> שלום, קוראים לי סלין אגשר, מתל אביב יפו, בת 17. אני נציגה מטעם מועצת התלמידים והנוער הארצית. אני חושבת שדיברו כבר על המון נקודות שרציתי לדבר עליהן, אבל אני אחזק אותן. כיום בחברה הערבית קיים חוסר אמיתי לצרכים הרגשיים של בני הנוער. אנחנו לעיתים חווים תחושת חוסר ביטחון באזורים שבהם אנחנו גרים. הפשיעה בחברה הערבית רק עולה. בני ובנות הנוער בחברה הערבית נחשפים הרבה פעמים למראות קשים בלי יכולת להתמודד. בנוסף, בשנתיים האחרונות הגזענות רק הלכה והחמירה. אנחנו לא מעט פעמים מרגישים לא שייכים לבית שלנו בארץ ישראל. גם בשאר בתי הספר הממלכתיים אנחנו לא מרגישים מספיק התייחסות לגישור פערים מצידם. דבר שרק מרחיק ומפרק אותו ויוצר לנו בחברה הערבית תחושת דחייה מהחברה. בבתי הספר מתעסקים בעיקר בלימודים, אבל לא יוצא בדרך כלל לצוות החינוכי להתייחס למצב הרגשי שלנו. אנחנו רוצים לראות התייחסות של הצוותים החינוכיים למצב הרגשי של התלמידים. שיהיה לנו מקום לשתף, לפרוק, לספר מה עובר עלינו ולקבל עזרה במידת הצורך. חשוב להכשיר יועצים, מורים ומחנכים לזהות מצוקות רגשיות בקרב תלמידים בזמן ולטפל בהם בצורה מקצועית ותומכת. בנוסף גם מחוץ לבית הספר לא תמיד ברור למי ניתן לפנות ואילו מוקדי סיוע קיימים. חייבים להכניס למערכת תוכניות חינוך רגשיות בתוכנית הלימודים הכוללת שיעורים על ביטוי רגשות, פתרון קונפליקטים, אמתיה וכישורים חברתיים. אגיד גם שאני מאמינה מאוד בתנועות וארגוני נוער שמעצימים את החוסן הנפשי של בני ובנות הנוער וחשוב לדאוג לעליית בני ובנות הנוער בתוכניות האלו. בני ובנות הנוער בחברה הערבית היום מתמודדים עם תחושת חוסר ביטחון גבוהה, גזענות והרבה פעמים מוצאים את עצמם מתוסכלים שאין למי לפנות. אנחנו חייבים שהצוותים החינוכיים יגלו ערנות למצב התלמידים וישימו את המצב הנפשי של התלמידים לפני הכול. תודה. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> זה הפער בין מה שקורה בקצה עם הילדים לבין מה שאנחנו מנסים במטה כל הזמן להבין. ולא סתם אמרנו שאנחנו שמים את זה היום בקדמת הבמה, כי אנחנו רוצים שכל הילדים, לא משנה מאיפה הם באים, לא ירגישו את התחושות המורכבות והקשות האלה. אני יושבת פה ואני מבינה. והיה לנו חשוב שהיא תשקף את מה שהיא מרגישה. אני חושבת שזה בדיוק השינוי שאנחנו מדברים עליו. לראות את המציאות איך שהיא ולא לנסות לייפות אותה, כי מזה לא צומחים. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> אני מבינה אותך ואני שמחה שנתתי לסלין לספר לנו. כי את האמת, בין מה שאני שומעת בדרך כלל בוועדות, ואני אין לי ספק שאתם מתאמצים. אבל זה לא מחלחל לכל מקום ולא חודר. ולא תמיד מבצעים את זה. אני יודעת, תשמעי, נרצח מאבטח בית ספר לפני שבוע. את יודעת מה התגובה של חלק מהמורים שאני שמעתי? לא נורא. שאלתי מה מצב הילדים? אמרו לי לא נורא, הרי הם עוד לא היו בחצר כשהוא נרצח. כאילו צריך לראות את הרצח כדי שיהיה צורך להתייחס לפחדים שעולים. אני חושבת בין מה שנמצא בשטח, ותסלחו לי, לבין מה שאתם מדברים עליו, יש פער אדיר. יש פער אדיר. חלק מהמורים לא מוכנים, מחנכים ויועצים, אני אומרת לכם, להתערב ולפתוח את הנושאים האלה, כי אז הם בעצמם יהיו מאוימים. אנחנו יודעים על רופאים שלא מוכנים לתת טיפול או לכתוב דוח כי הם יודעים שאחר כך זה מאיים עליהם. בגלל זה אני גם שאלתי איזה מעטפת נותנים לאנשי החינוך עצמם? כי הם בעצמם מבוהלים, הם בעצמם מאוימים. אני חושבת שאנחנו עדיין לא תופסים את גודל האסון שאנחנו נמצאים בתוכו. באמת. כשאני רואה שילדים, מדברים על נפגעי עבירה, אני ביקרתי במרכז ששייך לרווחה באחד מהערים, לא באום אל פחם, במקום אחר. שמטפל בנפגעי עבירה. והם אומרים לי תשמעי, נפגע עבירה זה רק קרבה ראשונה. כלומר, כולנו יודעים איך אנחנו חיים בכפרים וזה. אחד מעל השני וכל המשפחה נמצאת בסוג של קומפלקס כזה. ואז כל המשפחה רואה את הרצח, אבל רק האישה והאמא והאבא והילדים יכולים לקבל טיפול. הגיס, הבן של הדוד, הזה, שראו את הרצח במו עיניהם – לא מגיע להם הטיפול. אני חושבת שזה לפתחנו. זה בעניין שינוי חקיקתי של הגדרת נפגע העבירה. אבל לא רק הטיפול בנפגעי עבירה באופן ישיר, שכולנו יודעים, עכשיו אני אבקש נגיד קופות חולים שיגידו לי, יגידו לי כמה פסיכולוגים יש להם וזה. אנחנו יודעים שכדי לקבל שעת טיפול בקופת חולים צריכים לחכות איזה שנה עד שמגיע התור. ואיך? אם הוא עם טראומה איך יגיע? אם שתי ישיבות היו עוזרות לו קצת להתמודד לילד, הוא מגיע, צריך כבר פסיכיאטר ואשפוז. זה לא מתקבל על הדעת. זה לא מתקבל על הדעת שלא רואים. אני לא מדברת רק על משרד החינוך. חלק גדול משעות היום הילדים כן נמצאים במערכת החינוך, לכן אנחנו מתמקדים יותר במערכת החינוך. אבל זה לא רק אחריות שלכם. זה אחריות של משרד הבריאות, זו אחריות של משרד הרווחה, זה אחריות של משרד התרבות והספורט שמקצצים לנו על ימין ועל שמאל, אין ספורט ואין תרבות. אנחנו לא חברה עם תרבות אחרת. עצם העובדה שאנשי מקצוע אומרים לי חברה עם תרבות אחרת זה משגע אותי. אנחנו עם תרבות. זה כאילו יש ה-תרבות ואנחנו יעני תרבות אחרת. לא, אנחנו חברה עם תרבות. ומשרד החינוך צריך להבין את זה. לא תרבות אחרת בנוסף, מה שלא עובד אצלכם מהתוכניות שלנו אולי נחשוב לכם על תוכניות מיוחדות. לא, זה לא הולך ככה. אני מתנצלת שזה, אבל לפעמים יש דברים שצריך לעמוד עליהם כדי לדייק, כדי שנוכל להתקדם הלאה. איגוד עובדים סוציאליים, רציתם להתייחס. בבקשה, אבל קצר. << אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >> אני אקצר נורא. רבקה ליאון זדה מאיגוד העובדות והעובדים הסוציאליים. אני אחזק באמת את הנקודות שנאמרו כאן, גם על רופאים, גם על אנשי חינוך. אז כן, גם אנשי טיפול הרבה פעמים חוששים להיכנס לטפל בילדים, לעשות הדרכות הורים, כאשר מדובר במשפחות שחלקן מעורבות בנושאים של עבריינות. זה פחד מאוד מובן. אבל אי אפשר לתת לזה להמשיך לקרות. יש ילדים שלא יכולים לקבל אבחון כדי להתאים את עצמם למסגרות טיפול מסוימות, כי אין מאבחנים שיסכימו לעשות את האבחון. כנ"ל לגבי מטפלים. ואנחנו צריכים לספק את ההגנה ולמצוא את הפתרונות היצירתיים. אנחנו כמובן צריכים לעצור את הפשיעה, אבל עד שנעשה את זה אנחנו חייבים לתת לזה איזה שהוא מענה, איזה שהוא פתרון. כי פשוט גם בתוך המחסור של אנשי המקצוע הקיימים יש אנשי מקצוע וגם הם הרבה פעמים מנועים או נמנעים מלטפל. ואנחנו לא רוצים לתת למצב הזה להימשך. אני גם אגיד בהמשך למה שנאמר כאן על מרכז החוסן באום אל פחם. אנחנו דיברנו עם מנהלי אגפי רווחה בשטח. זה נותן מענה מדהים, צריך לשכפל את הדבר הזה. אני שוב חוזרת על דברים שנאמרו, אבל מחזקת מהכיוון שלנו. כמה שיותר משאבים מהסוג הזה כך יהיה יותר טוב. תודה רבה. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> תודה לך. אני רק רוצה להגיד שאולי גם הגיע הזמן שמשרד הבריאות ידון בהגדרת הנושאים שמטפלים בהם מרכזי חוסן לעומק. ויעשו הגדרה מחודשת. ביטחון, במיוחד משרד הבריאות צריך לדבר על ביטחון אנושי ולא על ביטחון לאומי. רק לענות לעניין של ביטחון לאומי. אנחנו נבקש רק מהמל"ג התייחסות, נציג או נציגת המל"ג. אני מבקשת לדעת אם יש לכם מסלולי לימוד או מקצועות שאתם נותנים להם או חושבים על לתת איזה שהוא ייחודיות או מענקים או מענה למחסור שהוזכר עד עכשיו. אני יודעת שפתחתם תוכנית בכמה מכללות לעניין העובדים הסוציאליים, אבל האם יש עוד משהו? << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> אני אחמד אסמר, המל"ג, המוסד להשכלה גבוהה. אני אתחיל לומר שלמל"ג יש סדר עדיפויות של תחומי הלימוד. התחומים של פסיכולוגיה ועבודה סוציאלית - - - עבודה סוציאלית הם כן מתחומים עם עדיפות א'. כלומר, יש פה השפעה בשני היבטים שונים: ההיבט הראשון הוא קשור למוסדות התקצוב שמקבלים המוסדות. יש תקצוב יותר לתחומים האלה, ביניהם פסיכולוגיה ועבודה סוציאלית כפי שציינתי. ההיבט השני הוא במלגות. בשותפות עם המשרד לשוויון חברתי, שגם סטודנטים שלומדים את התחומים האלה יש להם סיכוי יותר גבוה לקבל את המלגה הזאת. בהיבט שני גם יש עלייה, אפשר לראות שיש עלייה משנת תשע"ה, כלומר מ-2014-2015 היו שם 230 סטודנטים בתחום הפסיכולוגיה בחברה הערבית. ובתשפ"ד, כלומר 2024-2025, בשנת הלימודים האחרונה, הגענו ל-532 סטודנטים. שזו עלייה יותר מהכפלה. יותר מאשר הכפילו את עצמם הסטודנטים. בעצם אלו פחות או יותר הדברים. אפשר גם להוסיף שיש דיבור ושיתוף פעולה יחד עם משרד הבריאות ועם ד"ר נור עבדאלהאדי גם בתשתיות, דרך תשתיות המכינה שלנו של מל"ג כן להכניס שם דגש על תחומי הבריאות, יותר על רפואה, ביניהם פסיכולוגיה. כלומר שכן הסטודנט בשלב של המכינה כבר יתחיל להתכונן להתחיל לקבל את הכלים החשובים דרך תוכנית - - -. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> אוקיי, תודה רבה. תודה. << אורח >> ענאן סרור: << אורח >> אנחנו מפורום ארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית. נשמח לדבר קצת לעניין של הכשרה אחרי המל"ג. אז אם אפשר. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> בבקשה. << אורח >> ענאן סרור: << אורח >> אני ענאן סרור, אני פסיכולוג חינוכי במקצועי, אבל היום נציג של הפורום. אני גם מרצה בכמה חוגים של פסיכולוגיה במאיר. אני יכול לשתף שיש לנו מצוקה רצינית למלא את השעות אפילו של המועמדים המיוחדים בחברה הערבית. כבר ארבע שנים אני באוניברסיטה העברית מלמד שם, לא מצליחים להגיע למועמד הרביעי לתוך המגמה. זה משוריין ארבעה מקומות. רק שלושה מתקבלים, אין לנו רביעי. באחווה שגם אני מלמד שם - - - << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> איך אתה מסביר את זה? << אורח >> ענאן סרור: << אורח >> התחלת בסיפור הצלחה של איברהים. הוא סטודנט שלי לפני יותר מ-10 שנים. היו תוכניות מיוחדות שעשו איזה שהוא מעבר בין ה-B.A ל-M.A שאפשר לאנשים כן ללמוד אחר כך. והיום אנשים נופלים בדרך במעבר הזה, שהוא מאוד קשה. צריך תרומה של המל"ג ולקחת יותר בחשבון את המעבר הזה וללוות אותו. כי אמנם יש 500 תלמידים של B.A בפסיכולוגיה, כמה מהם עוברים ל-M.A ולמה לא? יש הרבה מגמות. בשנים האחרונות נפתחו הרבה מגמות של M.A, אבל איכשהו הסטודנטים הערבים לא מגיעים לשם. זה צריך טיפול יותר בתוכניות מותאמות שמלוות את המעבר בין B.A ל-M.A. היום אני יודע, מיכל סיפרה שיש מחשבה על בכלל תוכנית הכשרה אחרת. אז אנחנו נשמח ששם, כי בזמנו היו כל מיני תוכניות. גם היו מלגות העדפה של פסיכולוגיה ירדה, אז אני קצת מופתע. כי היו מלגות מחיה לסטודנטים של M.A פסיכולוגיה והם הפסיקו והכניסו אותם כחלק מכל המלגות של כל המקצועות. אז נשמח כן להחזיר את ההעדפה במלגות ואפילו לשריין מלגות לפסיכולוגיה ולא להשאיר את זה כהעדפה. כי לסטודנטים הטובים יש המון אופציות ואז הם צריכים לבחון בין. אז צריך משהו יותר שיכוון ולא רק לפתוח אפשרויות. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> עד כמה שידוע לי, אופציות התעסוקה אחרי B.A פסיכולוגיה הם לא מי יודע מה. << אורח >> ענאן סרור: << אורח >> אבל עובדים בדברים אחרים שהם לא פסיכולוגיה. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> נכון, אבל בתחום הכוונה. הוא גם לא מוגדר כפסיכולוג בתואר ראשון. אז אני לא מבינה למה יש כמה תוכניות באוניברסיטאות שהן משלבות תואר ראשון ותואר שני, יש מה שנקרא מסלול ישיר. אז אולי כדאי לחשוב על זה. שהמועצה להשכלה גבוהה, ואני מקווה שמר אחמד לא ירד מהקו ומקשיב לנו ואחרת נפנה לזה שכדאי מאוד לקחת את שתי ההצעות שהציע פה מר ענאן בעניין תוכניות מעבר מותאמות וגם שריון מלגות. ואולי גם מסלולים של מסלול ישיר B.A M.A. כי בסופו של דבר יש מחסור אדיר בשטח. אז כמו שחשבו על לפתוח תוכניות עבודה סוציאלית, לחשוב גם כן איך לפתור את הבעיה של עניין הפסיכולוגים. אני אבקש שהוועדה תפנה למועצה להשכלה גבוהה ותבקש תשובה בעניין שלוש ההצעות האלה והאם הם מונחים לדיון ומה מחליטים בעניין השריון מלגות וגם בעניין מסלול ישיר. << אורח >> ענאן סרור: << אורח >> מסלול ישיר יש בכל מדינות אירופה. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> כן, רק לא פה. << אורח >> ענאן סרור: << אורח >> לא פה. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> יש תשובה? אם יש תשובה אני אתן, כן. << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> אני יכול לתת משהו, מסמך מדיניות. המל"ג לא באמת מקדם תוכנית X או Y, כי זה ברמת המוסד. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> אבל כמו שהחלטתם על צעדים של תוספות תקציביות שיעודדו את המוסדות כדי לעשות, אתם תמצאו דרך לעודד את המוסדות שיעשו צעדים כאלה. << אורח >> קריאה: << אורח >> יש עכשיו, כמו שציינת, ועדה במל"ג. << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> פסיכולוגיה כן נמצא בעדיפות ראשונה, גם בתואר ראשון ובתואר שני. המוסדות אמורים כן לבוא ולהגיד אנחנו מעוניינים ביותר סטודנטים ערבים. יש להם את הגזר לקדם את זה. מצד שני, בפתיחת תוכניות, מבחינת תוכניות יש יותר ויותר תוכניות נפתחו בשנים האחרונות לפסיכולוגיה. אפשר גם להוסיף שאחד המוסדות האלה סח'נין, מכללת סח'נין שקיבלה את האישור להיות מכללה כללית. אחת התוכניות, שש התוכניות שהולכת לפתוח זה פסיכולוגיה. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> תוכנית למה? לאיזה תואר? << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> תואר ראשון. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> זה לא פותר את הבעיה. << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> אחמד, תקשיב. אם אומרים לך שיש מחסור אדיר בפסיכולוגים עם תואר שני, לפתוח עוד תוכניות בתואר ראשון שייווצר איזה שהוא צוואר בקבוק. בלי לפתור את הבעיה של צוואר בקבוק זה שהוא המעבר מ-B.A ל-M.A, אז מה עשינו? וחוץ מזה, שנייה, תענה לי על זה, אבל אני רוצה גם תשובה. נאמר פה שהיה שריון של מלגות. למה זה הופסק? << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> המלגות זה לא של המל"ג, זה של המוסדות עצמם. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> של המוסדות? << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> זו החלטת המוסד וזה באוטונומיה של המוסד האקדמי. << אורח >> ענאן סרור: << אורח >> לפני חמש שנים היה שריון של מלגות. כל מוסד שקיבל ערבי או חרדי קיבל 80,000 שקלים. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> תוספת תקציבית. זה לא מלגה לסטודנט. כדי לכסות, בסדר, זה תוספת תקציבית. << אורח >> ענאן סרור: << אורח >> המוסד קיבל את הכסף הזה. חילקו למרצים שילוו אותם בתהליך. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> זה מה שאמרתי. אל תגידו המוסדות צריכים. כשאתם רוצים לעודד את המוסדות לעשות דברים אתם יודעים לעשות את זה. אתם אומרים תוספת תקציבית, אתם אומרים כל מיני דברים אחרים. אז האם יש, למה הפסקתם למשל את העניין של המענק הזה של 80,000 למוסד? << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> אני לא יודע ספציפית על ה-80,000, אבל הסכומים - - - כבר והם כן נמצאים - - - << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> אנחנו נשמח לקבל תשובה מסודרת. אנחנו גם נוציא מכתב שנבקש לדעת מה העמדה של המועצה בעניין שלוש האפשרויות, האופציות, הפתרונות שהוצעו פה על השולחן. אם אתם כבר מפעילים תוכנית מיוחדת או מאמצים מיוחדים כדי לעודד תואר שני, אני לא מדברת על תואר ראשון, תואר שני בפסיכולוגיה, אז נשמח שנקבל תשובה מפורטת לוועדה שתסביר בדיוק מה אתם עושים בעניין הזה. << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >> הייתה לפני 15 שנה, משהו כזה, תוכנית מיוחדת של המל"ג לעידוד אנשי טיפול בחברה החרדית. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> תשמעו, אני קצת מבינה בעניין, כי ב-1982 התקבלתי ללמידת פסיכולוגיה ולא למדתי. אז אני יודעת על מה אני מדברת. כבר ב-1982. חלק היו עדיין בגן. << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >> הייתה תוכנית בחברה החרדית. << אורח >> קריאה: << אורח >> חלק לא היו. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> לא נולדתם בכלל. << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >> הייתה תוכנית בחברה החרדית שמאוד הצליחה, של המל"ג. אפשר ללמוד מזה. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> אוקיי, אז אולי נלמד. נציגת קופת חולים כללית, בבקשה. << אורח >> סיגל אלון סידליק: << אורח >> סיגל סידליק אלון, פסיכולוגית ארצית של כללית. קודם כל תודה על הדיון המאוד חשוב הזה ועל הדברים המאוד חשובים שנאמרו בו. אני אשתדל מאוד לקצר. חלק מהדברים הוזכרו ואני אשמח להתייחס אליהם ולתת תשובות. דבר ראשון, בתחום בריאות הנפש, בכללית יש היום מתוך כ-35 מרפאות קטינים של בריאות הנפש, 17 מתוכן נותנות מענה לחברה הערבית ועוד שישה ספקים, שישה בתי חולים שנותנים מענה לחברה הערבית. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> מה זמן ההמתנה אצלכם? << אורח >> סיגל אלון סידליק: << אורח >> אני בדיוק מגיעה לשם. עדיין החוסר, כמו בכל בריאות הנפש לקטינים, הוא גדול וההמתנה היא גבוהה יותר ממה שאנחנו מצפים בכלל בריאות הנפש. אין בעניין הזה הבדל. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> אין הבדל? איך יכול להיות? כשאין לך מספר פסיכולוגים מספיק לתת את הטיפול, ערבים. << אורח >> סיגל אלון סידליק: << אורח >> אולי לא הובנתי נכון, אני אסביר. באופן כללי בבריאות הנפש בקטינים יש תורי המתנה גדולים ממה שאנחנו רוצים. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> יש ממוצע? אתם יודעים? << אורח >> סיגל אלון סידליק: << אורח >> אני לא יודעת להגיד לך כרגע ממוצע אחד. אני אסביר מדוע. יש לנו מסלולים להתערבות ממוקדת משבר, יש לנו מסלולים יותר ממושכים. יש הבדל ביניהם. אז להערכה ראשונית זה בערך חודש וחצי. לטיפול ממוקד משבר זה בדרך כלל עד חודש. לטיפול ממושך זה יותר. אני גם אגיד, הזכירו קודם ריבוד מענים, אנחנו עומדים לפתוח קורס הכשרה, ממש נפתח השבוע, ליועצי הורים. הדרכות להורים שנעשות על ידי בוגרי תואר ראשון שמקבלים הדרכה מיוחדת. בנוסף למענה של בריאות הנפש. גם שם כמובן המענה הוא גם לחברה הערבית, גם לחברה היהודית, אבל זה ממש בחיתוליו. זה עוד מענה. זה לנושא בריאות הנפש באופן כללי. אם אני מסתכלת רגע על הדיון הנוכחי לגבי החברה הערבית, אני אגיד כמה אתגרים שלנו יש בגיוס כוח אדם. אין לנו בעיה של תקנים, איפה שאפשר אנחנו מגייסים. אנחנו מגייסים הרבה מתמחים, אין לנו שום בעיה של מלגות ואנחנו שמחים גם בבתי החולים שלנו וגם בקהילה להרחיב את המערך הסוציאלי, פסיכולוגים ופסיכיאטרים לחברה הערבית. יש כמה דברים שאני חושבת שכן יכולים לסייע וחשוב לי להציב אותם בפני הוועדה. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> כן, אבל אם אפשר במברקים, כי אנחנו צריכים לסיים. << אורח >> סיגל אלון סידליק: << אורח >> אחד, לפני הרפורמה, לפני כ-10 שנים הייתה מגמה באוניברסיטת חיפה, ייעודית לחברה הערבית. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> נכון, ונסגרה. << אורח >> סיגל אלון סידליק: << אורח >> אז אני ממליצה מאוד לשקול לפתוח שוב. זה אפשר לנו גיוס נהדר של צוותים שהם היום מדריכים, הם היום פסיכולוגים מדריכים, הם מאותה עתודה. ואני חושבת שצריך להיות מאמץ. לא רק מלגות, לא רק מלגה פה ומלגה שם בתוך התארים האחרים, אלא להרחיב ולתת מענה מיוחד ולהנגיש במיוחד לחברה הערבית. דבר שני, תוכנית השלמה ללומדים בחו"ל. אנחנו יודעים שהרבה מהלומדים בחו"ל בפסיכולוגיה הם מגיעים מהחברה הערבית. היה בזמנו באחווה, השנה יש רק בטכניון. יש כל פעם רק תוכנית אחת בארץ. אני חושבת שצריך לעשות שוב שיתוף פעולה של משרד הבריאות עם המל"ג, תוכנית של שנה אחת, השלמה לפרקטיקום שמאפשרת להם להתקבל להתמחות ולהתקבל למוסדות שלנו להתמחות הרבה יותר בקלות. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> אנחנו כבר שנים מדברים על זה גם עם משרד הרווחה בעניין העובדים הסוציאליים. תוכניות השלמה לבוגרי חו"ל, ירדן. << אורח >> סיגל אלון סידליק: << אורח >> יש תוכנית כזאת. הייתה במכללת אחווה, השנה בטכניון. אני חושבת שצריך שבכל מוסד אקדמי שמלמד תואר שני בפסיכולוגיה תהיה תוכנית השלמה כזאת. << אורח >> ענאן סרור: << אורח >> אבל יש, קיימת התוכנית. זה שנה של לימודים. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> זה מה שהיא אומרת, שקיימת רק בטכניון. << אורח >> ענאן סרור: << אורח >> לא, גם בירושלים. << אורח >> סיגל אלון סידליק: << אורח >> לפני כמה שנים הייתה קיימת רק באחווה. אנחנו נשמח, יש לנו בדרום, בצפון, בירושלים, נשמח להרחיב את זה. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> מה זאת אומרת אתם תשמחו להרחיב את זה? מה, זה תוכנית של קופת חולים? << אורח >> סיגל אלון סידליק: << אורח >> אנחנו נשמח לקבל את כל הפרקטיקלים ברגע שהם יהיו בתוכנית הזאת. << יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >> תשמחו לקלוט, לא להרחיב את התוכנית עצמה. תודה. תאמינו לי, לפעמים אני שואלת שאלות שאני רוצה לשמוע את התשובה עליהם. << אורח >> סיגל אלון סידליק: << אורח >> עוד בקשה שיכולה בעיניי מאוד לסייע, אנחנו כמובן גם נערכים בצוותי מערכת הבריאות יחד עם משרד החינוך וכל פעם שיש אירוע חירום מכל סוג ונותנים מענה גם לצוותים ככל שאפשר. פה יש סוגייה אני חושבת חשובה. ככל שאפשר לסייע בחקיקה בדיווח על מקרי אלימות. היום דיווח, תלונה במשטרה חייבת להיעשות על ידי האדם הנפגע. גם אם אנחנו ככללית רוצים להגיש תלונה אנחנו לא יכולים. זה גורם לזה שבחברה הערבית יש פחד גדול והם חוששים להגיש תלונה. ככל שאפשר בתחום החקיקה לאפשר לארגון מעשית לדווח תלונה על מקרה אלימות. אני חושבת שזה יעזור לנו גם לדווח על מקרי אלימות, גם להרתיע בלי להעמיד את אותם צוותים באותו חשש שהם לא יכולים לדווח הרבה פעמים, הם הסתירו את זה כי הם חוששים. זה נושא שאנחנו מנסים לקדם אותו בהרבה דרכים, אני אשמח גם פה לציין את זה. דבר אחרון, ובזה אני מסיימת, חשוב לי להגיד שאנחנו 10 שנים מאז תחילת הרפורמה בבריאות הנפש לא רואים את - - -. הצוותים שלנו יושבים בתוך מרפאות עם רופאי הילדים. יש ביקוש. הזכרת את תורי ההמתנה שלצערי הרב הם ארוכים מידי ומעידים על זה שאנחנו פותחים שירותים ויש ביקוש מאוד גדול. אנחנו פשוט צריכים להרחיב ככל שאפשר את השירותים. כולל בהתפתחות הילד, כי יש רפורמה קרבה. בהתפתחות הילד יש לנו מחסור מאוד גדול. (היו"ר קטי קטרין שטרית) << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אפשר לבקש לקבל לידי הוועדה כמה בדיוק, בכמה מהילדים הערבים אתם מטפלים וכמה פסיכולוגים יש לכם? << אורח >> סיגל אלון סידליק: << אורח >> לא רק פסיכולוגים, גם עובדים סוציאליים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> דרך הקופות, הרי יש בכל מקום קופה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כן, בגלל זה אני רוצה דרך הקופה. << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >> הם מחויבים על פי חוק. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אם אפשר שהוועדה תפנה לכלל הקופות לשמוע מהם. הרי הם עובדים לפי מה שקראו לו בזמנו הרפורמה. וזה חלק מהמעקב שלנו כמחוקקים שעבדנו על, אני חושבת שלא היית בכנסת ב-2017 או העברנו אותה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> 2019 התחלתי. << אורח >> סיגל אלון סידליק: << אורח >> הרפורמה מ-2015. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 2015, אז בעצם הייתה תקופה שהיה צריך לחדש אותה ב-2017, הייתה, כן, אני זוכרת טוב מאוד כי עבדתי על זה מאוד קשה אז. אני רוצה אם אפשר לקבל. << אורח >> סיגל אלון סידליק: << אורח >> לא רק פסיכולוגים, אלא כל צוותי בריאות הנפש. גם פסיכיאטרים, גם עובדים סוציאליים, הכול. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כן, כן. אני מבקשת לקבל, שנקבל לוועדה כמה ילדים וממוצע זמני המתנה עם פילוח של אוכלוסייה ערבית ואוכלוסייה יהודית. ואיפה נותנים את השירות. המוקדים שנותנים בהם את השירות. << אורח >> סיגל אלון סידליק: << אורח >> הזכרתי, 17 מוקדים פלוס שישה ספקים. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כן. אבל אני מבקשת לדעת מהם ה-17. לקבל רשימה, שנדע איפה זה נמצא. << אורח >> סיגל אלון סידליק: << אורח >> בשמחה. נשלח את זה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה. נקרא את הסיכום של הדיון, ברשותכם. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> היה חלק בעניין המועצה להשכלה גבוהה בכלל, כי זה חשוב מאוד. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> החלטות הוועדה: הוועדה קובעת שעל כל הגורמים לשלב ידיים כדי לטפל באלימות בחברה הערבית בצורה מערכתית. משרד הרווחה, משרד החינוך ומשרד החינוך הוועדה קוראת לפתח מענים רב מערכתיים מותאמים לנפגעי אלימות בחברה הערבית (יתומים). משרד הבריאות והמל"ג – הוועדה קוראת לפעול להגדלת מספר המסיימים את הלימודים במקצועות הטיפוליים, בעיקר תואר שני בפסיכולוגיה, בקרב הסטודנטים הערבים על ידי הסרת חסמים, שריון מלגות ללימודי פסיכולוגיה, תוכניות מבחני מעבר, מסלול ישיר לפסיכולוגיה ותוספות תקציביות מותאמות למעבר בין תואר ראשון לתואר שני למוסדות שמקבלים סטודנטים ערבית פתיחת תקני התמחות. הוועדה מבקשת את עמדת המל"ג להצעות שנשמעו בדיון. למשרד הבריאות ומשרד הרווחה הוועדה קוראת לעדכן את מטרת מרכזי החוסן והגדרת האוכלוסייה המקבלת את שירותיהם, כך שגם ביטחון אישי ייכנס בהגדרות, לא רק מלחמה וכו'. הוועדה קובעת שמספר מרכזי החוסן לחברה הערבית נמוך מאוד. שניים של משרד הבריאות, אחד של משרד הרווחה, וקוראת להקים מרכזי חוסן נוספים. למשרד החינוך הוועדה קוראת להרחיב את המענים הרגשיים הנפשיים לתלמידים מהחברה הערבית. הוועדה קוראת להרחיב את הפיילוט לטיפול באלימות בחברה הערבית המתקיים ברשויות כמו חורה, ג'דיידה מכר, אום אל פחם ויישובים נוספים. הוועדה קוראת לקבוע מפתח תקינה ייחודי לפסיכולוגים חינוכיים בחברה הערבית ולעדכן את המפתח בכלל שלא עודכן יותר מ-30 שנה. למשרד החינוך ולמרכז השלטון המקומי הוועדה קוראת להקים יחידת שפ"ח בכל יישוב ערבי. למשרד הבריאות, משרד האוצר, המשרד לשוויון חברתי ומשרדי הרווחה הוועדה קוראת לא לקצץ את התקציב שניתן למרכזי חוסן בעקבות המלחמה ולתקצב את כלל המרכזים כדי שיתנו מענה לצרכים הרבים שנובעים גם מהשלכות המלחמה. למשרד האוצר, הוועדה רשמה את דברי נציג הרשות לביטחון קהילתי, שמשרד האוצר לא העביר למשרד לביטחון לאומי את תקציב הרשויות לביטחון קהילתי שאינו קשור לקיצוץ. המשמעות הפסקת פעילות ברשויות המקומיות. הוועדה קוראת להעביר את התקציב האמור לביטחון לאומי בהקדם. למשרד החינוך, משרד התרבות והספורט, המשרד לשוויון קהילתי ושלטון מקומי הוועדה קוראת לפתח פעילויות תרבות פנאי שונים לטובת בני הנוער. יש הרבה מאוד דוגמאות וכדאי להתחיל. שמענו גם את הדברים החשובים שאמרת כנציג של הנוער. קופות החולים, הוועדה מבקשת לקבל נתונים בנוגע למספר הילדים המטופלים רגשית, נפשית בקופות החולים, בפילוח לפי ערבים וארצי, כלל ארצי. תודה רבה לכל מי שהגיע. הנושא הזה הוא מאוד חשוב. אני מאוד מקווה שנצא אכן עם תובנות ושנוכל לשפר, גם אם זה במקצת זה חשוב מאוד. כי המבוגרים שנמצאים כרגע בתוך העולם הזה של הפשע לא שמים לב שבין הבתים יש ילדים והילדים האלה נפגעים. הם נפגעים קשות. ולנו למשרדים הממשלתיים יש את החובה וגם את הזכות לטפל בילדים הללו שחווים אירועים מאוד קשים. אתם יודעים, הייתה תקופה שלעיתים קרובות היה הותר לפרסום, אז אנחנו ככה התכווצנו כולנו. לא הגיוני שבכל יום אנחנו שומעים בחברה הערבית על רצח. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני חייבת להגיד לך שאני קמה בבוקר, הטלפון שלי על השידה לידי. דבר ראשון שאני עושה אני בודקת אם היה מקרה רצח כשישנתי. והרבה פעמים לצערי כן. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> גם אני אגיד לך עוד נקודה שלא הרחבנו, אבל אני אגיד עליה משפט עכשיו. גם כל אחד יכול להיכנס למרחב הזה של בתי הספר ולפגוע. אם זה בילדים, אם זה בשומר. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> משרד החינוך הרבה זמן חשב שאין צורך באבטחה באוכלוסייה הערבית. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> משרד החינוך לא נוגע. במקרה אני מכירה את הנושא הזה מקרוב. משרד החינוך לא נוגע בנושא הזה של אבטחה. תקשיבי, המשרד שנוגע לאבטחת מוסדות חינוך זה המשרד לביטחון לאומי. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אמרתי, עכשיו אני מבינה למה המצב ככה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אמרת את זה? את חייבת לעקוץ כל הזמן? << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אין, מה? זה הדבר היחידי שנשאר לי, לעקוץ. גם את זה תיקחו לי? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> היות וחה"כ עאידה תומא סלימן מתחילה עכשיו בפן אחר, היא אומרת של עקיצות, ואני נורא מפחדת מעקיצות, מיתושים ועד בני אדם, אז אני מבקשת לנעול את הדיון. תודה רבה לכולם. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:34. << סיום >> שירין חאפי נטור – מנהלת אגף בכיר חינוך בחברה הערבית, משרד החינוך זוהרה פלורסהיים – מנהלת אגף ייעוץ, שירות פסיכולוגי, משרד החינוך מיכל אנגלרט – מנהלת אגף פסיכולוגיה חינוכית, משרד החינוך סנא גבארין אגבאריה – מפקחת מורים יועצים מגזר בדואי, משרד החינוך בלה בן גרשון – עו"ס, מנהלת מחלקה חוסן נפש וטראומה, משרד הבריאות ד"ר נור עבדאלהאדי שחברי – ראש מטה יישום תוכנית הבריאות, משרד הבריאות אסתי דורון – מנהלת תחום פ"א חוסן קהילתי, משרד הרווחה והביטחון החברתי ליאור ילין פריינד – מנהלת תחום פ"א תוכניות מניעה, משרד הרווחה והביטחון החברתי איילת רצון – מנהלת תחום פ"א מחלקות לש"ח, משרד הרווחה והביטחון החברתי חגי ברוש – ראש תחום בכיר טיפול ושיקום, הרשות לביטחון קהילתי, המשרד לביטחון לאומי נור איברהים – עו"ד, רכזת תחום החברה הערבית, המועצה הלאומית לשלום הילד דניאלה זלוטניק רז – עו"ד, מנהלת תחום מחקר משפטי ומדיניות, המועצה הלאומית לשלום הילד פהד דהאמשה – מנהל אגף חינוך ומינהל ציר קהילתי ד"ר ג'מאל דקדוקי – מנהל שירות פסיכולוגי כפר כנא אמיר ואקד – פסיכולוג, מנהל שלוחה מרכז חוסן, משאבים, אשכול גליל מערבי ד"ר ענאן סרור – סגן מנהל שירות פסיכולוגי חינוכי, פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית ד"ר עדית סרגוסטי – אחראית קידום מדיניות, ארגון בזכות בקי קשת – עו"ד, הפורום למאבק בעוני רבקה ליאון זדה – עו"ס, רכזת מדיניות חברתית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים לונה קמפיאס – מנהלת פרויקטים, עמותת רופאי חלום איברהים אלעטאונה – מנהל חוסן החברה הבדואית, הקואליציה לטראומה סלין אגשר – נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית מוחמד אבו אל חוף – מנהל מחלקת נוער, דיר חנא משתתפים באמצעים מקוונים: משתתפים באמצעים מקוונים: משתתפים באמצעים מקוונים: סיגל אלון סידליק – פסיכולוגית ארצית, שירותי בריאות כללית אחמד אסמר – הערכת איכות, המועצה להשכלה גבוהה