פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 517
מישיבת הוועדה לביטחון לאומי
יום ראשון, כ"ד בכסלו התשפ"ו (14 בדצמבר 2025), שעה 12:30
סדר היום:
<< הצח >> הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (תיקון) (תחולה למפרע), התשפ"ה–2025, של ח"כ צביקה פוגל << הצח >>
נכחו:
חברי הוועדה:
צביקה פוגל – היו"ר
חברי כנסת:
עמית הלוי
מוזמנים:
טפסר רחל פיסם
–
רא"ג משא"ן, המשרד לביטחון לאומי
שביט שטריימן
–
יועמ"ש, ייעוץ משפטי למשפט בל"מ, המשרד לביטחון לאומי
ליאת אליהו סבן
–
יועמ"ש, ייעוץ משפטי למשפט בל"מ, המשרד לביטחון לאומי
תומר חזות
סגן יועמ"ש, המשרד לביטחון לאומי
הרצל שמואל
–
סגן ר' אגף משפחות, הנצחה ומורשת ור' היחידה להנצחת החייל, משרד הביטחון
אלי טהר
–
יו"ר ארגון יד לבנים הארצי, משרד הביטחון
נוגה שילדהוז
–
עו"ד, יועצת משפטית, אגף משפחות, הנצחה ומורשת, משרד הביטחון
סראא אסעד
–
אלמנתו של סמל עדנאן אסעד ז"ל
מיכה כץ
–
לוחם הלום קרב
נדב
–
פעיל מחאת לוחמים הלומי קרב
גיא
–
לוחם הלום קרב
ייעוץ משפטי:
גלעד נווה
מנהלת הוועדה:
לאה גופר
רישום פרלמנטרי:
דניאלה קאולי, איטייפ
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (תיקון) (תחולה למפרע), התשפ"ה–2025, פ/4591/25 כ/1154 << נושא >>
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
מכובדיי, רגע לפני שנתחיל ברוויזיה ובדיון בהצעת החוק, איתנו כאן חבריי הלומי הקרב אשר ביקשו את רשות הדיבור. בבקשה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
בוקר טוב לך צביקה היקר רק אם אפשר קצת חידוד שנדע שלא הטעו אותנו, הוועדה על הקבורה הצבאית?
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
לא, הוועדה עומדת לדון על אישור בדיעבד לקבור חללים של לוחמי האש, גם אלה שנפלו ב-7 באוקטובר וגם שניים שנפלו שנה לפני כן, בקבורה ממלכתית – מה שעד היום לוחמי האש לא זכו לו.
<< דובר >> מיכה כץ: << דובר >>
תודה רבה לכולם, באמת. זה חשוב מאוד ונשתדל שלא להפריע, ואנחנו רוצים מאוד שכל מי שצריך לקבל מעמד ממלכתי יקבל אותו.
אנחנו פה בדיוק בנושא הזה, חיילים שנפצעו בקרב והולכים הביתה ולוקחים את נפשם, לא זוכים לקבורה ממלכתית אלא אם יש אירוע טראומטי שמרעיד את כל המדינה ומרימים את כולם על הרגליים ולפעמים חוטפים את הגופה, ורק כך במקרים כאלה אפשר אולי לקבל קבורה צבאית, ובטח ובטח שלא רושמים להם "נפל בקרב".
אנחנו מבקשים שתיתנו את מלוא תשומת הלב ללוחמי האש ואנחנו גם מבקשים שכאן ועכשיו תחליטו מתי אתם עוזרים להלומי הקרב, כאלה שלא צלחו בשיקום שלהם, לקבל קבורה צבאית.
עוד באותו עניין של קבורות צבאיות ונתינה לאנשים שזכאים לכך ושמגיע להם מפאת מה שעשו למדינה ולמען הכלל, הייתי מצפה לראות פה תמונות רבות של כל הלומי הקרב, שלא צלחו את השיקום שלהם. הייתי מצפה לראות בחדר הוועדה כאן גם את תמונותיהם, וגם את תמונותיהם של כל לוחמי האש שאינם כאן איתנו, ולא זכו לקבורה צבאית ואף תמונותיהם חסרות לנו כאן.
כדי שדברים יקרו צריך להעלות אותם למודעות ולכן כצעד ראשון צריך לצרף את התמונות שלהם לפה. ואני מקווה מאוד שתצליחו לעשות בעבורם חוק, עוד לפני שתתלו את התמונות שלהם. אבל למקרה שלא, כדאי להדפיס את התמונות שלהם ולתלות אותן פה וזה יכניס אותם למודעות. אפשר במילים, שמייצרות מציאות, לכתוב שחור על גבי לבן, ולדאוג שהלומי קרב שנפצעו בקרב יקבלו קבורה ממלכתית ואת הכיתוב "נפל בקרב" על מצבתם. תודה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תודה. דברים חשובים. עוד מישהו? בבקשה.
<< דובר >> נדב: << דובר >>
שלום שמי נדב, אני לא הלום קרב, כבר חצי שנה אני משתתף במחאה כאזרח. אני רוצה לחזק את דבריו של גיבור ישראל מיכה כץ והחברים פה. ברקע של התמונות גיבור ישראל לוחם צמ"ה שהיה שותף של גיא, אלירן מזרחי ירה לעצמו לפני שנה ירה שני כדורים. כואב הלב עליו ועל עוד הלומי קרב.
אנחנו כמדינה חייבים לדאוג להלומי הקרב. דבר ראשון – הצעת חוק. הכרה בחוק לתגובות קרב, להלם קרב. הם לא פוסט-טראומטיים, לא משוגעים, לא צריך לדחוף להם כדורים פסיכיאטריים. צריך לטפל בהם. כמו ששלחתם אותם לשדה הקרב, תדעו איך לטפל בהם.
ועוד דבר חשוב לוועדה, עוד לוחם גיבור ישראל אסף דגן ז"ל, שירת בצה"ל 20 שנה, מחטיבת צנחנים עבר לקורס טיס, היה נווט קרב בחיל האוויר, לאחר שחרורו משירות קבע, המשיך לשרת במילואים. הוא סבל לאורך זמן מפוסט טראומה בעקבות שירותו הצבאי. אף ששירת את המדינה, והיה גיבור בצנחנים ובחיל אוויר, לא הכירו בו ולא קברו אותו בקבורה צבאית.
ואסיים בשאלה קצרה, הרב בן ארי הגיש הצעת חוק, ברוך השם מובן שצריך לדאוג לכבאים, אבל מה עם הלומי הקרב? למה לא לכלול גם אותם? איפה הלומי הקרב? הם נתנו את החיים שלהם במלחמה בשבילנו. זו השאלה הפשוטה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תודה נדב, ואני מבטיח לך כמו שהבטחתי בשיחה איתכם – תביאו לי את הצעת חוק ותראו איך אני מגיש אותה.
חברים, הוגשה רוויזיה להצעת החוק למניעת גוף שידורים זר מפגיעה בביטחון המדינה. מי בעד?
<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>
רק לפני הרוויזיה, רק שזה יהיה על השולחן אני מודיע כאן כפי שהודעתי גם לך עוד קודם. הודעתי ליו"ר הכנסת שאני מושך את הצעת החוק. הצעת החוק היא גם שלי כידוע, אני מבחינתי מעוניין למשוך אותה. אינני יודע מה ח"כ קלנר יעשה, לא הספקנו לדבר, אבל אני מושך את הצעת החוק ואשמח לשמוע מה הסטטוס בהקשר הזה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
נשמע מה המשמעות של זה אבל קודם נסיים את הרוויזיה, ברשותכם?
<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>
אין בעיה רק ראיתי שכתוב, להודיע לפני האישור הסופי. לכן טרחתי להודיע לפני. אשמח לשמוע רק מה המשמעות לחוק.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
- - - אין לזה שום משמעות.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
הוא מוסר מהצעת החוק.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
הוא מוסר. נשארת הצעת החוק רק של קלנר.
<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>
כך זה עובד?
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
כן.
<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>
על פי מה?
<< דובר >> גלעד נווה: << דובר >>
סעיף 96 לתקנון אומר שח"כ רשאי לחזור בו מהצעת חוק פרטית, כל עוד הוועדה שאליה הועברה לא אישרה אותה לקריאה שנייה ושלישית - - -
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
פה זה כבר אושר לשנייה ושלישית. - - - כן.
<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>
לא אושר עדיין. יש רוויזיה זה לא נקרא אושרה. - - -
<< דובר >> גלעד נווה: << דובר >>
היא עדיין לא מאושרת, כן.
<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>
טרם אושרה סופית ואז מה קורה?
<< דובר >> גלעד נווה: << דובר >>
אתה בעצם מסיר, "עם מסירת ההודעה ליושב-ראש הכנסת, כאמור בסעיף קטן (ב), יוסר שמו של חבר הכנסת מהצעת החוק, לרבות מנוסחי הצעת החוק והמשך הליכי החקיקה; נמסרה הודעה על ידי כל היוזמים, תוסר הצעת החוק מסדר יומה של הכנסת".
פה זה לא כל היוזמים, זה רק אתה.
<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>
הבנתי.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תודה. מי בעד הרוויזיה? אף אחד. מי נגד? אחד.
הצבעה
לא אושרה
הרוויזיה הוסרה. תודה רבה.
אנחנו עוברים לנושא שלשמו התכנסנו. תודה רבה לכל מי שטרח להגיע לדיון החשוב מאוד והרגשי מאוד כאן. ביום המסוים הזה, יש לי עוד סיבה להתרגש, פרט להצעת החוק. זכיתי לנס חנוכה אישי, הבן שלי עם אשתו ושני ילדיהם היו באוסטרליה באירוע והצליחו להימלט מהתופת הנוראית שהייתה שם.
הצלחתי לדבר איתם, הם בסדר עד כמה שאפשר להיות בסדר אחרי אירוע כזה. ילדים צעירים שאף פעם לא חשבתי שיצטרכו לחוות אירוע כזה. אבל ההתרגשות הנוספת שלי היא מכך שהיום, בסיועם האדיב של גורמים רבים, אשר חלקם יושבים איתנו פה, אין לי איך לומר את זה אבל יהא זכרם לברכה, רס"מ דקל מורציאנו סמל עדנאן אסעד, סגן טפסר שלום צבן, רס"ר גיל טסה, סמל יבגני גלסקי, רס"מ אריק יהודה מרציאנו, רס"ר רועי משה – כל אלה נפלו ב-7 באוקטובר ובאסון האירוע בדיר אל-אסד, יהא זיכרם ברוך.
בזכות נציב כבאות והצלה הארצי ואנשיו ובזכות החבורה הנהדרת של הנצחת החייל, אנחנו מצליחים להביא את הצעת החוק הזו לקריאה שנייה ושלישית. כי כולנו מבינים היום כמה התהליך הזה צודק וכמה מגיע להם לזכות בהכרה במותם ובגבורתם.
רבים מהחוקים שאנחנו מחוקקים פה הם נכונים וטובים. החוק הזה ואני יכול לומר את זה אחרי שלוש שנים, הוא גם צודק. הוא לא רק נכון וטוב הוא גם צודק.
אני גאה מאוד שאנחנו מעלים אותו היום פה לקריאה שנייה ושלישית, אנחנו ארבעה חברי כנסת כאן, שמייצגים את כל הכנסת – ח"כ מירב בן ארי, ח"כ אושר שקלים, ח"כ אופיר כץ ואנוכי. הגשנו את ההצעה הזו ואני מקווה מאוד שהיא גם תעבור היום. לכן אנחנו נקרא את הצעת החוק, נשמע התייחסויות ונצביע. בבקשה אדוני היועץ המשפטי.
<< דובר >> גלעד נווה: << דובר >>
אני אקריא ולאחר מכן אגיד גם אמירה כללית.
"הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (תיקון – תחולה למפרע), התשפ"ה–2025
הוספת סעיף 5
1.
בחוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5), התשפ"ד–2024, אחרי סעיף 4 יבוא:
"תחולה
5.
הוראות חוק זה יחולו על כבאי שנהרג בעת שירותו ועקב שירותו ביום כ"ו באב התשפ"ג (13 באוגוסט 2023) או לאחריו""
זה התיקון. גם בשלב של ההכנה לקריאה ראשונה ציינו שמועד התחולה שנקבע כאן, הוא לכאורה שרירותי. היה אפשר לחשוב על מועדים אחרים או תאריכים אחרים שבהם אפשר להחיל את זה. ציינו גם לדוגמה את אסון הכרמל כאירוע כזה. דובר גם על המועד שבו איגודי הכבאים הפכו לרשות הכבאות, זה גם היה יכול להיות מועד שנקבע כאן.
עוררנו את השאלה הזאת כבר בשלב של הקריאה הראשונה, מה יהיה על משפחות שאולי ירצו להצטרף. הוועדה קיבלה גם מכתב ממשפחת קבלן שנהרג שנתיים לפני כן - - - ונשאלת השאלה מדוע המועד הזה והתאריך הזה וכיצד אפשר לנמק את זה מול מועדים אחרים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
בהחלט. תודה ליועץ המשפטי. מכובדיי התייחסות? רחל את רוצה להתחיל?
<< דובר >> רחל פיסם: << דובר >>
תודה רבה, כבוד יושב-ראש הוועדה. אירוע חשוב ומרגש מאוד.
ראשית אומר שהמשפחות של דיר אל-אסד בדרך לכאן, הם נתקעו עם התחבורה, אבל הם התכוננו מאוד ומתרגשים מאוד, גם אלירן וגם סראא. אני מקווה שהם יספיקו להגיע ואם לא, אנחנו מכאן נייצג אותם.
רשות הכבאות בהחלט מברכת על המהלך הזה ושותפה לו מתחילתו, ורואה אותו כנכון וכצודק. אנחנו מקווים שזו אמירה בדרך שאנחנו פועלים בה, נציג כבאות והצלה פועל ללא לאות למצב את הרשות במקום אחר, ממלכתי ומכובד. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תודה. בבקשה.
<< דובר >> שלמה מור יוסף: << דובר >>
אני פה בתפקידי כיושב-ראש המועצה הציבורית להנצחת החייל.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
למי שלא מכיר – פרופ' שלמה מור יוסף.
<< דובר >> שלמה מור יוסף: << דובר >>
אנחנו לא מתנגדים כמובן, לכבוד שתי המשפחות האלה. ולגבי מה שאמר היועץ המשפטי – אנחנו רואים בהחלטה הרטרואקטיבית תיקון של פליטת קולמוס. הם ישבו פה, הם דחפו את כל המערכת הם עשו את כל מה שצריך ואיכשהו בניסוח הסופי, קבענו תאריך שלא התאים לאירוע. זה בצד הזה.
בצד העקרוני, רשות הכבאות ויושב-ראש הוועדה והמשרד לביטחון לאומי חייבים להכריז על הכבאות גוף ביטחוני ולא להשאיר את זה שעטנז, להצדיק מצד אחד אבל להשאיר אותם עדיין מחוץ להגדרה גוף ביטחוני.
אם זה כל כך צודק, שיהיו גוף ביטחוני. זו העמדה שלנו. גוף ביטחוני צריך לקבל את כל המערכת ואם זה לא גוף ביטחוני, אף אחד לא צריך לקבל כלום. מה שעבר עבר, אנחנו לא מתנגדים. תודה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
פרופ' מור יוסף, יותר מ-20 שנה אנחנו מכירים ובמסלולים שונים גם שיתפנו פעולה, הרשה לי לנצל את ידידותנו רבת השנים ולומר לך, זה יקרה. סבלנות. זה לא תהליך של בן רגע ואני מגלה יותר ויותר רצון לשתף פעולה בנושא. תודה.
בבקשה, הרצל.
<< דובר >> הרצל שמואל: << דובר >>
הרצל שמואל, סגן ר' אגף משפחות וראש היחידה להנצחת חיילים במשרד הביטחון. אני מצטרף לדבריו של פרופ' מור יוסף. רק נזכור מה שאמרנו גם בדיון הקודם – יש לנו את כל מאפייני ההנצחה שהמשפחות יקבלו - היכל זיכרון, אתר יזכור, מניין חללי מערכות ישראל, אבל נושא העתקת קברים אנחנו לא מעתיקים - - -
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
לא, גם סוכם שלא יועתקו.
<< דובר >> הרצל שמואל: << דובר >>
סיכמנו כך. רק שזה יהיה ברור. ולגבי מי נכנס לזה - - -
<< דובר >> נוגה שילדהוז: << דובר >>
כן, ברשותכם כמה מילים, אני נוגה, היועצת המשפטית של אגף משפחות במשרד הביטחון.
אדוני אתה מנית כאן רשימה של נפטרים, למען הזהירות אדגיש שאנחנו את המהות לא משנים. אנחנו נעניק הנצחה למי שנפלו תוך כדי ועקב מילוי תפקידם. אני לא מכירה את המקרים הפרטניים, הכול ייבחן לגופו ובהתאם לחוק, כמובן.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
מעבר לשניים שאנחנו יודעים היו עוד חמישה אחרים, ב-7 באוקטובר - - -
<< דובר >> נוגה שילדהוז: << דובר >>
מעבר לשניים שאנחנו יודעים אני פשוט לא מכירה, אני לא יודעת מה נסיבות הפטירה, אני רק אומרת למען הזהירות. - - -
<< דובר >> הרצל שמואל: << דובר >>
צריך לראות שהם עומדים בכללים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
כן ברור, אנחנו לא נחרוג מהכללים שקבענו, יש לנו מחויבות הדדית, לכם כלפינו ולנו כלפיכם. עוד מישהו רוצה להתייחס?
<< דובר >> אלברט מרציאנו: << דובר >>
אני אבא של דקל. אלברט מרציאנו.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אלברט מרציאנו אביו של דקל זיכרונו לברכה.
<< דובר >> אלברט מרציאנו: << דובר >>
דקל נספה באסון הבור בדיר אל-אסד. אנחנו עדיין לא התאוששנו. אנחנו שמחים היום, אבל זו שמחה מהולה בעצב גדול, עם כל האסון שקרה לנו. אשתי לא מתאוששת בכלל. אני עומד כאן היום לא רק כאב שכול, אלא כאב שמבקש צדק.
בני יצא להציל חיים במהלך מילוי תפקידו בכיבוי אש, ומצא את מותו. הוא לא נהרג בתאונה פרטית אלא בשליחות הציבור, במסירות מלאה. אני מבקש מכם להכיר בו כמי שנפל בעת שירותו ולהעניק לו ולמשפחתו את ההכרה ואת הכבוד הראויים לו. ההכרה הזו אינה רק עבור בני אלא עבור כל מי שמסכן את חייו כדי להגן על הזולת.
כפי שאמרתי, זו שמחה מהולה בעצב. אשתי עדיין לא התאוששה אני לא התאוששתי. אספר לכם משהו קטן. אתם לא מבינים מה זה לאבד ילד ואני מאחל שלא תבינו. בני היקר הוא איתי כל היום ואני איתו כל היום, אני בבוקר קם כי צריך לקום, אני מתהפך מנסה להעביר את היום איכשהו. פעמיים בחודש אני הולך לבית העלמין - - -
לי כבר אין חגים, אני לא עושה על האש בבית כי זה היה התפקיד של דקל בבית, אני לא הולך לאירועים, הפסקתי ללכת לבית כנסת. זו התוצאה. והחיים שלנו, אני כל יום יורד לתהום. אני מנסה לעלות, בגלל הנכדים ובמיוחד הילדים של דקל – לביא, ניב ואורי המתוקים. אני מבלה איתם הרבה, זה מחזיר אותי קצת אבל אחרי כן אני שוב נופל. אני חי כמו עלה שלכת, זהו.
ועכשיו בשמחה מהולה בעצב, אני מודה לשר איתמר בן גביר, לח"כ פוגל, לח"כ אופיר כץ, לח"כ אושר שקלים, לח"כ מירב בן ארי, לאנשים נציגי משרד הביטחון, אני פשוט בסערת רגשות, אני לא זוכר את השמות אבל אני מודה לכולכם על שהגענו להבנות. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תודה רבה, אלברט. אלירן.
<< דובר >> אלירן מורציאנו: << דובר >>
שלום לכולם ואני מתנצל על האיחור. אני אלירן, אחיו של דקל מורציאנו לוחם האש שנפל יחד עם עדנאן אסעד באסון הבור בדיר אל-אסד באוגוסט 2023. ברשותך אדוני היושב-ראש ובשם המשפחה, אני רוצה להתייחס בבקשה להצעת החוק באופן שיסכם בכמה דקות קצרות מאבק של שנתיים וחצי שהתנקז לרגע המרגש מאוד בעבורנו, כפי ששמעתם גם בדברי אבי, כי פשוט הנושא הזה בנפשנו.
הצעת החוק שמובאת כאן בפני הוועדה מביאה איתה ערך גדול מאוד של צדק אבל יש בה גם בשורה ומהות רחבה הרבה יותר. היא מזקקת את אחד מהתפקידים החשובים של מוסד הכנסת, מעבר לפיקוח על הממשלה או להעברת חוקים שמנהלים כאן את חיינו, והוא תיקון עוולות כאלה המובאות בפניה. תפקידה לגלות ערנות לצורך המתבקש לעיתים לעדכון חוקים קיימים לנוכח מציאות שמשתנה.
אני רוצה לומר כמה מילים על אותה מציאות שאדוני היושב-ראש התייחס אליה לא פעם בנאומיו ובהתייחסותו לחוק –
מציאות שבה לוחמי האש מסכנים את עצמם כל יום למען הצלת חיים ורכוש ולמען ביטחון אזרחי ישראל וזוכים סוף-סוף להכרה המתבקשת כל כך על תרומתם. מציאות שבה יש בינינו משפחות שכולות, הורים, אחים, אלמנות ויתומים, נופלים שחרפו את נפשם למען ביטחון אזרחי המדינה, כאלה שהחוק היבש לפעמים משאיר מאחור.
מציאות אבסורדית עוד יותר שבה מחוללי התיקון, אלה שבזכותם הוצף העוול כלפי מעמדם של לוחמי האש, אלה שבזכותם נולד תיקון היסטורי במעמדה של אותה אוכלוסייה חדשה בפעם הראשונה בחוק, הם אלה שנשארים, בגלל טעות סופר, מחוץ לחוק. אז את האבסורד הזה אנחנו באים היום לתקן.
היום אני לא רק אומר לך תודה אישית גם בשם שני והילדים וגם בשם המשפחה ובשם אימא שלי שאני מקווה להביא אותה לקריאה השנייה והשלישית בעזרת השם, אבל גם לברך אותך ואת כל השותפים להצעת החוק על הזכות לטפל בנושא ערכי, צודק וחשוב כל כך.
השר לביטחון לאומי שנרתם להוביל את המהלך למעשה עוד מיום שבו קרה האסון ועוד לפני שביקר אותנו וששמע אותנו בפעם הראשונה בשבעה של דקל. כבר ביום הלוויה השר הוציא מכתב לשר הביטחון דאז, להשתמש בסמכותו ולאפשר לדקל ולעדנאן להיקבר בבית עלמין צבאי. בקשה זהה באותו יום נשלחה גם מטעם יושב-ראש האופוזיציה. לצערנו הבקשה נדחתה.
אני מספר את זה כאן בוועדה כי כבר אז היה אפשר לראות בבירור שהנושא הזה עומד בקונצנזוס רחב ביותר בציבור. כי בסוף, החללים שלנו הם הגורם המאחד בינינו. הדבר הזה בא לידי ביטוי בכל ההצבעות, גם על החוק הקודם וגם על הנוכחי במליאה – קואליציה ואופוזיציה יחד.
בדיעבד, אנחנו סבורים שהיה נכון לפתור את הסוגיה הזאת כאן בכנסת בחקיקה, ולא באישור מיוחד או הצעת מחליטים פרטנית ולכן הכנסת היא הגורם הנכון להכריע. והיא הכריעה. בעזרתך אדוני היושב ראש שעמדת בהבטחתך מהיום הראשון לתקן את העוול ולהשיב את כבודם של דקל ועדנאן, שיזמת והובלת את הליך החקיקה בנחישות ורגשיות ובשותפות מלאה עם יו"ר הקואליציה, כמו שאבי אמר ויחד עם כל היוזמים היקרים מירב בן ארי ואושר שקלים וכל חברי הוועדה.
תודה נוספת ליו"ר ועדת שרים וחקיקה שסייע בתחומו, לנציב כב"ה ולנציגי הנציבות שתמכו ברקע, למשרד הביטחון, לראש אגף משפחות אריה מועלם, לייעוץ המשפטי של משרד הביטחון, למועצה בראשות פרופ' מור יוסף ולכל ארגוני ההנצחה, גם לאלי בנשטיין וגם לאלי טהר היקר, שעל אף התנגדות לחוק הקודם וקשיים משפטיים גילו בסופו של תהליך המון יושר, רגישות וקשב והעבירו החלטה פה אחד לתמוך בהחלטה הנוכחית ובמתווה משפטי כזה שיהיה אפשר להגן עליו.
ואם יורשה לי גם תודה מיוחדת לכל הצוות הנפלא שלך ושל השר, שעבדו איתנו כל הזמן לאורך תקופה ארוכה. הם דחפו אותנו ואנחנו אותם כדי לגרום לתיקון הזה לקרות, החל מטויבי המדהימה, דוד בבלי, אברהם וכולם. ומחילה אם שכחתי מישהו.
ולאחר הזכות נסיים במהות. כפי שאמרתי לשר באחת מהשיחות האחרונות שלנו, בתיקון הקודם עשיתם היסטוריה, היום אתם שותפים לקביעת מורשת. מורשת לחללי ארגון כב"ה ולכלל לוחמי האש, שמעתה יוכלו להיות מחוברים באופן פעיל ומשמעותי יותר ליום הזיכרון ולטקסים הממלכתיים. יום שבו יוכלו לפקוד יחד איתנו את קברי החללים המוכרים הראשונים שלהם ואני מוסיף תפילה בשם כולנו – שיהיו גם האחרונים.
היכל התהילה של גיבורי ישראל לא מוגבל במכסה, לא בצבע המדים וגם לא בכלי הנשק או בזהות האויב שמולו הם נלחמים, אלא בקריטריון אחד ופשוט. מדובר בטובי בנינו שנופלים על הגנת המדינה ואזרחיה. דקל ועדנאן היו באמת מטובי בנינו ולכן כולנו, כולל דקל ועדנאן, זכינו במורשתם להיות שותפים בתיקון היסטורי במעמד של ארגון ממלכתי במדינה ובעוד צעד באבולוציה של ארגון כבאות והצלה, שממשיך להתפתח עם השנים כארגון חשוב וקריטי לביטחונה של המדינה.
זה עוד צעד בדרך להסדרה בהמשך, כך אנחנו מאמינים גם ככוח ביטחוני. כוח שעובד יום-יום, כתף אל כתף עם שאר ארגוני הביטחון בעורף ובחזית. וכפי שאמרת לא פעם אדוני היושב-ראש ובצדק, עורף שהופך מעת לעת לחזית. בין אם באירועי פשיעה, בהצתות, בתאונות, בזירות הרס במלחמה או בשל אקלים משתולל שמביא אותו לעיתים לשריפות ולשיטפונות, כמו שראינו גם לאחרונה.
אותם אנשים שמוכנים לקפוץ אל תוך האש או כמו במקרה של עדנאן ודקל אל תוך בורות מוות, חייבים לדעת דבר אחד – שיש מדינה מאחוריהם. אותה מדינה ששולחת אותם בשמנו למשימות מסכנות חיים. מדינה שתדאג להם אם חלילה יקרה להם משהו, מדינה שגם תעניק להם כבוד אחרון כאשר הם לא חוזרים הביתה מאותן משימות. לא כבוד שהם ביקשו מעולם, אלא כבוד ומעטפת שאנחנו האזרחים מעניקים להם על מנת שישמרו עלינו, על מנת שהקרבתם גם תהיה מורשת לדורות הבאים אחריהם.
לסיום, אדוני היושב-ראש, רצה המקרה ואנחנו פה היום בנר הראשון של חנוכה, חג האור שהוא גם חג האש וגם חג של גבורה וניצחון. מבחינתנו זה יום שבו דקל ועדנאן הגיבורים שלנו מביאים אור גדול וניצחון ללוחמי האש. בעזרת השם, הצעת החוק תעבור במהרה בקריאה שנייה ושלישית כבר השבוע, ואנחנו נראה אותה באה לידי ביטוי עוד ביום הזיכרון הקרוב.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תודה אלירן, כרגיל אתה מצליח לרגש אותנו ולרתום אותנו לדברים. תודה רבה. זכות הדיבור שלך גברתי, בבקשה.
<< דובר >> סראא אסעד: << דובר >>
שלום לכולם. שמי סראא, אלמנתו של עדנאן אסעד שנפל בבור בדיר אל אסד יחד עם דקל מורציאנו. באתי לפה להגיד לכם תודה, תודה מעומק ליבי, לשר הביטחון לחברי הכנסת וליושב-ראש הוועדה מר צביקה פוגל אני מודה לכם מאוד על קידום החוק לקבורה צבאית לעדנאן ולדקל. זהו צעד של צדק, המהלך הזה נותן כבוד גדול ומחזק אותנו.
בחוק הזה אתם משווים כבוד לגיבורים עדנאן ודקל. בחוק הזה אתם היכרתם בכאב שלנו. אנחנו משפחות שכולות. מדינת ישראל חייבת לחלוק כבוד לגיבורים שלה לא רק במילים אלא גם במעשים, בהכרה הרשמית בזיכרון ובהצדעה ולהבטיח שגבורתם לא תישכח. הכבוד לנופלים הוא חובתנו.
אנחנו חייבים לבנות מדינה של ערכים, וללמוד מהגיבורים שלה מהאומץ שלהם מהאחריות שלהם. כשאנחנו לומדים מהגיבורים אנחנו בונים מדינה חזקה יותר, צודקת יותר ואנושית יותר. צריך לחנך את הדור הצעיר לערכים, לאהוב את האדמה ואת המדינה ואת הזולת.
כך נגדל ביחד חיילים חזקים מגיל צעיר, הגיבורים הם דוגמה לצעירים שהכוח האמיתי הוא לא רק בכוח פיזי אלא בלב. כשהצעירים מסתכלים על הגיבורים הם לומדים מהי שליחות, מהי מנהיגות מהי אהבת אדם למדינה.
תודה רבה לכם על הכול ואנחנו נמשיך להילחם ונמשיך גם להרים את הכבוד של עדנאן ודקל ושל כל לוחמי האש.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
זה הילד שלכם כאן לצידך, סראא?
<< דובר >> סראא אסעד: << דובר >>
כן זה הבן האמצעי שלנו.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
טוב לראות אותו. מכובדיי, עוד מישהו רוצה לומר משהו?
אומר את שאני אומר תמיד כאשר אני מדבר על לוחמי האש. מי שנלחם באש, בתוך האש, לפעמים גם תחת אש, ומסכן את עצמו בשליחות שלנו של מדינת ישראל, של אזרחי ישראל ושל הממשלה שלה, למי ששותף למהלך הזה מגיע כבוד ממלכתי, גם בחייו ולבטח גם במותו.
נפלה בחלקי זכות גדולה להוביל את התהליך של התיקון כי כמו שאמרתי קודם, זה לא רק חוק חשוב וטוב, זה חוק שיש בו צדק רב וכולנו שותפים לו. ואני בכוונה רוצה לראות אתכם, חבריי להנצחת החייל, גם יושב-ראש המועצה הציבורית וגם סגן ראש האגף, הרצל ופרופ' מור יוסף ונוגה – אתם שותפים מלאים לתהליך הזה. כי עם כל הקושי, ואני יודע שהיה קושי, זה לא פשוט, אבל עם כל זאת עשינו כאן היום מצווה.
את החוק הזה, הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (תיקון) (תחולה למפרע), התשפ"ה–2025 לקריאה שנייה ושלישית, מי בעד? אחד, מי נגד? אין, מי נמנע? אין.
הצבעה
אושרה
הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה ושלישית ותובא מהר ככל האפשר גם למליאה כדי שתירשם בספר החוקים של מדינת ישראל.
תודה רבה לכולם.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:00. << סיום >>