פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 127
מישיבת הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל
יום שלישי, י"ט בכסלו התשפ"ו (09 בדצמבר 2025), שעה 12:14
סדר היום:
<< נושא >> מענה הניתן למתמודדי נפש בעקבות המלחמה - דיון המשך<< נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
ניסים ואטורי – היו"ר
מוזמנים:
רויטל אורדן
–
מנהלת מערך אמבולטורי ברה"ן, משרד הבריאות
רחל שטרן
–
ר' חטיבה למענים סוציאלים ו-PSTD, אגף השיקום, משרד הביטחון
ענבר דוד
–
מנהל אגף איבה, המוסד לביטוח לאומי
ד"ר סוזי סופר רוט
–
פסיכולוגית ראשית, שירות התעסוקה
תמיר שמואלי
–
יועץ ומקים, האלמנט החמישי
הדר אמיר
–
מנהלת, האלמנט החמישי שיבא
ורד גונן נרבץ
–
יזמית, פרויקט הקמת מרכז הדרכה כלבי שירות וטיפול, האלמנט החמישי
ד"ר קרן צרפתי
–
מנכ"ל, Maps ישראל, והאלמנט החמישי
עומרי פריש
–
נשיא ומייסד, עמותת "איזון - בחזרה למסלול"
אורית לוי למלמן
–
מטפלת במוסיקה, רכזת וועדת קשרי ממשל, מדר, יה"ת - האגודה הישראלית לטיפול באמצעות אמנויות
יותם שדה
–
יה"ת - האגודה הישראלית לטיפול באמצעות אמנויות
איל רולניצקי
–
מנכ"ל, עמותת זיו נעורים
דנה שושנה בר-צבי מילדוורף
–
חברת ועד, הלובי למלחמה באלימות מינית
ד"ר גל זנדני
–
נציג ומייצג הלומי קרב ומתמודדי תגובת קרב
חגי עזרן
–
הלום קרב
משתתפת באמצעים מקוונים:
הילה סופרמן הרניק
–
מנהלת פיתוח מקצועי, תוכנית יתד, משרד הרווחה והביטחון החברתי
ייעוץ משפטי:
אמתי כהן
מנהלת הוועדה:
נטלי שלף
רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים; אלעד גרנות
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> מענה הניתן למתמודדי נפש בעקבות המלחמה - דיון המשך<< נושא >>
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אני פותח את הישיבה בעניין מענה הניתן למתמודדי נפש בעקבות המלחמה, ישיבת המשך. מעבר לאורחים שיהיו כאן, ביקשתי גם מכמה מתמודדי נפש שיגיעו לדבר. חשוב לציין שהשנה אני מכוון את זה לכיוון הזה. זה משהו שאני חושב שהוא מאוד חשוב לאזרחי ישראל וחלק ממטרות הקרן זה להשקיע בעתיד של ישראל, בקצה לפעמים, בחינוך, במקומות שלא תמיד המשרדים מגיעים אליהם. אנחנו רוצים להביא את הערך המיוחד של תמיכה בחיילי צה"ל, מהמלחמה בעיקר, אבל זה לא פוסל שנעשה את זה גם כלפי אלה שנפצעו לפני כן. זה נושא אחד שהוא מאוד חשוב.
הנושא השני, ולא שני דווקא בחשיבותו, הוא גיוס חרדים לצה"ל. אני חושב שאנחנו עושים פה מהלך מאוד חשוב, כמו הקמת מכינות קדם צבאיות לחרדים, הקמת ישיבות הסדר לחרדים. כמו שהילדים שלי לפחות הלכו למכינה והתנדבו שנה ועשו הכנה לצבא, כך אפשר לעשות גם עם חרדים שחלקם מעולם לא ראו איך נראית תחרות ספורט ואיך נראה הדברים האלה שהם לא עושים בדרך כלל. למדו תורה, עכשיו הם רוצים להתגייס ואנחנו נדאג להם להכנה נכונה.
אני חושב שהיום, בעקבות יותר משנתיים של מלחמה, אנחנו יודעים שזה הדבר שהכי חשוב להשקיע בו היום, למען עתיד הדור הבא. כדי שנביא גם את הלוחמים שלנו, אלה שהשקיעו המון וראו מראות קשים, נאלצו לא אחת ב-7 באוקטובר להציל ילדים קטנים, לנסות להציל נערות שנאנסו, מי שניצל. ומי שלא ניצל, גם המראות היו קשים מאוד. חובתנו להחזיר את הלוחמים שלנו, הגיבורים, למסלול חיים נורמלי.
נמצאת לפניי הצעה של "האלמנט החמישי". אני ישבתי עם שר האוצר, דיברנו עליכם, אז אמרתי "המימד החמישי" אז הוא נבהל קצת. זה מצחיק אותי כל הזמן כשאני אומר.
<< אורח >> הדר אמיר: << אורח >>
או שאנחנו נשנה את השם או שהם.
<< אורח >> קרן צרפתי: << אורח >>
אחד מהשניים. צריך להיות מתואמים.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
"האלמנט החמישי", יש פה את ההצעה שלכם אני רואה. אני רוצה לשאול, תציגו אותה ואז אני אשאל שאלות. בסדר?
<< אורח >> תמיר שמואלי: << אורח >>
מעולה. הדר אמיר, מנהלת הפרויקט בשיבא, תציג את התקציב הכללי. אני רק אגיד בכמה מילים שאנחנו מסתכלים על הנושא הרשתי, הנגישות הגאוגרפית. יש מספר מקומות שכבר זמינים לנו עם זכויות מתאימות, עם רשויות מקומיות שמשתפות פעולה, ויש מקומות שאנחנו בוחנים. אנחנו פתוחים שם גם להצעות.
גם ברמת התקציבים, התקציבים הם לפי אומדנים ראשוניים, הם יותאמו בעיקר למקומות שלא קיימים עבורם מיקומים גאוגרפיים מדויקים, אז הם יותאמו בהתאם למיקום. בכל מקרה הדר תיכנס לפרטים ואנחנו נציג מרכז-מרכז.
<< אורח >> הדר אמיר: << אורח >>
תודה. צהריים טובים. אני הדר אמיר, אני מקימה ומנהלת את מרחב "האלמנט החמישי" בשיבא שנפתח ב-1 בפברואר.
(מציגה מצגת)
רשת האלמנט החמישי, המקום הראשון שנפתח, בנובמבר 2023 מיד אחרי ה-7 באוקטובר, בעקבות צורך שעלה של שורדי נובה שהגיעו לאילת ואוכלוסיות נוספות. המקום נבנה מחדש בתרומה של אודי אנג'ל ותורמים נוספים, ועובד כבר מעל שנתיים. מארח משפחות שכולות, חיילים, לוחמים, חיילי מילואים, שורדים ומי לא.
אחרי שהבנו את הדבר הגדול שנעשה באילת, הייתה הכוונה להרחיב את הרשת בפריסה ארצית והוקם המרחב בשיבא, שהולך להיפתח ב-1 בפברואר, ואנחנו מתפרסים למקומות נוספים שנציג לכם בדקות הקרובות.
לפני שנתחיל, אשמח שדוקטור קרן צרפתי תדבר קצת על המתווה הקליני של המקום ועל השיטה הקלינית שאנחנו עובדים איתה.
<< אורח >> קרן צרפתי: << אורח >>
שלום, דוקטור קרן צרפתי. אני רק אזכיר בכמה מילים את התפיסה הקלינית שלנו. קודם כל אנחנו רוצים, בעקבות המשבר הרציני בבריאות הנפש והציפייה העגומה להרבה חבר'ה עם פוסט טראומה, אנחנו רוצים שהדגש שלנו יהיה נגישות וגם תוכניות מאוד איכותיות. אז הרשת היא רשת ארצית, היא פונה מהפריפריה – במרכז, בצפון, לתוך המרכז. האלמנט של הנגישות הוא מאוד חשוב לנו, וגם ההסתכלות השונה על סוגים של PTSD, ליצור גם תוכניות למניעה של PTSD וגם תוכניות של טיפול ב-PTSD בהתוויות נקודתיות וספציפיות.
אנחנו גם רוצים שתהיה לנו האפשרות, בעקבות ההקמה, ליצור רצף טיפולי למטופלים שלנו. זאת אומרת, שאנחנו מטפלים בהם מ-א' ועד ת', שהם לא צריכים לעבוד בעוד מסגרות. ואנחנו נלווה את זה במחקר. כבר התחלנו מחקר בשיתוף עם אוניברסיטת רייכמן וכמובן שיבא.
הצוות הקליני שלנו הוא רב מרכזי. אנחנו ביחד עם פרופסור פרוכטר, פרופסור בן יהודה, שרי חברון ועוד, יוצרים איזשהו שת"פ גם מחקרי וגם קליני והמודלים שלנו מתבססים על עבודה אינטגרטיבית – גם קליני קלאסי, אנחנו מכניסים טבע, מכניסים גוף, מכניסים רוח.
אסכם בזה שהעולם הקליני שלנו מתבסס ונשען על השת"פ בין העמותות השונות שהן מאוד חזקות ועל צוות ניהולי חזק. אני מניחה את כל זה רגע כהקדמה ומחזירה להדר לתת את כל הפרטים.
<< אורח >> הדר אמיר: << אורח >>
(מציגה מצגת)
תודה. אנחנו נדבר על שמונה מרחבים שאנחנו רוצים להקים או לשפץ, כדי להתאים אותם לפעילות שנדרשת עבור אזרחי מדינת ישראל. נדבר על אילת, שכבר קיים ונרצה לשפץ ולהוסיף לינה, נדבר על מרחב בדרום שאנחנו רוצים להקים, על הקמה של מרחב בניצנים, שיפוץ ושדרוג מרחב בפלמחים, על סיום ההקמה בשיבא. נדבר על הקמה של עמותת "איזון" בביתן אהרון, על הקמה של מרחב חדש בצפון ועל הקמת מתקן להכשרת מאמנים וכלבי שירות וטיפול.
זה מה שהראינו לך, מה ששלחנו. אנחנו מדברים על תקציב של 35.5 מיליון שקלים להקמת מרכזים נוספים והרחבה של הקיימים. אנחנו נכנס לפירוט של כל מרחב בנפרד ונראה את התקציב.
קווי המנחה להקמת המרחבים: קודם כל אנחנו מחפשים אזורים שחסרים בהם מרחבים לטיפול גוף-נפש בקבוצות. אנחנו מחפשים מרחבים עם משאבי טבע לריפוי. אנחנו מתייחסים לטבע כמשאב בפני עצמו וזה חשוב לנו. אנחנו מחפשים לקבל שטח בשיתוף פעולה עם הרשות המקומית, וכן הקלה בארנונה וזכויות נוספות, ואתם תראו את זה גם בהמשך איך זה בא לידי ביטוי. קרקע מתאימה מבחינת זכויות, זאת אומרת אפשרות בטווח קרוב לבנות סככות, אוהלים, מבנים יבילים, והכול מה שנקרא נלמד מתוך ניסיון העבר.
כמובן, נכונות לשיתוף פעולה ועבודה כרשת, שבמידה ועובד כבר במקום צוות או יש פעילות, אנחנו נרצה שייכנסו לתוך המתודה שקרן סיפרה. יכולת טיפול לקהלים רחבים, יכולת הגעה של אזרחים למקום. ולגבי אירוח: אנחנו מדברים על אפשרות לינה בדרום ובצפון הארץ, זאת אומרת אילת וצפון הארץ. לגבי שאר המקומות אנחנו מדברים על חד-יומיים.
<< אורח >> תמיר שמואלי: << אורח >>
באילת המרחב שאתם גם ביקרתם בו והוא כבר פעיל פועל ומארח קבוצות. כמו שסיפרתי לכם יש לנו שני אספקטים שבהם אנחנו רוצים להרחיב את המרחב הקיים: אחד זה הרחבת ה-capacity במתקן הקיים. היום אנחנו יודעים לארח באזור ה-60 איש בו זמנית ואנחנו רוצים להכפיל את הקיבולת הזאת, ובשביל זה צריך להרחיב את התשתית הקיימת שאתם ראיתם, להוסיף עוד אוהלי טיפול ועוד תשתיות שמשרתות את הפעילות, אם זה מתקנים של אכילה, ושירותים וכולי. זה צד אחד של התוכנית.
והצד השני זה הקמה של מתחם גלמפינג. כמו שהדר הציגה ברשת, יהיו מקומות שהם נגישים לפעילות יומית, ומקומות באילת ובצפון המדינה שהם יארחו בעיקר ריטריטים רב-יומיים, שבאים והם כוללים גם לינה, ואנשים יוכלו לבוא בתדירות הרבה יותר נמוכה ממקומות אחרים אבל לשלושה-ארבעה ימים ולשהות במקום כולל לינה. זה משהו שהוא הרבה יותר, הוא סוג של boost בתהליכים טיפוליים כמו שאנחנו מבינים אותו.
והלינה היא, נגיד ככה, באילת היה מאוד קשה למצוא מלון שגם יתאים ברמת האווירה, הvibe- וכולי. אתה לא יכול להיות במתקן של טיפול בריאות הנפש ואז להיות במלון "אגדו-דו" כזה על הטיילת. וגם רמה של capacity – שאין לנו מספיק קיבולת בעיר ולפעמים אחד החסמים שלנו זה למצוא חדרי מלון שיאכלסו את האורחים שלנו. אז הראיתי לכם שמה שטח, שיכול להיות שנוכל בשיתוף עם החברה להגנת הטבע להקצות אותו לטובת התוכנית הזאת. יש עוד שטחים שאנחנו בוחנים ביחד עם עיריית אילת ואפילו עם מתקנים פרטיים להקמה של מתחם גלמפינג, שיידע לארח קבוצות של 80–100 איש באוהלים קבוצתיים, אוהלים זוגיים. יהיה בקרבת המתקן שלנו ויאפשר גם הגדלה של ה-capacity וגם הסרת החסם של הלינה במלונות.
בגדול, התקציב לשני הדברים האלה עומד על כ-6 מיליון שקלים ושוב, בהתאמה לשטח שבסוף ייבחר שזה בעיקר בנושא של תשתיות, שזה מאוד משתנה בין מיקום למיקום, אז אנחנו נתאים גם את התקציב.
<< אורח >> קרן צרפתי: << אורח >>
תמיר, אני רגע רוצה לחדד איזושהי נקודה קלינית, שבאמת האפשרות לישון במקום וליצור ריטריט שמתחיל ונגמר כקבוצה באותו מקום כולל לינה, מאפשר לנו מבחינת עבודה עם ה-PTSD, מניעה וטיפול, להגביר את היכולת הקלינית. זה משהו שהוא משמעותי, זה לא רק אירוח אלא יש לזה משמעות קלינית עמוקה.
<< אורח >> חגי עזרן: << אורח >>
אפשר לשאול שאלה? חגי עזרן, הלום קרב. בוקר טוב, תודה רבה על כל מה שאתם עושים, לא מובן מאליו. השאלה שלי: מרכז ירושלים – אם יהיה? אין לנו מקום פה לטיפולים, חברים, וזה מאוד - - -
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אני רוצה להגיד איזה משהו, שהבנתי שאני חייב להגיד אותו. כידוע, ישיבות הוועדה מוקלטות ומשודרות והפרוטוקול וגם שידור הישיבה עתידים להתפרסם באתר הכנסת ובאינטרנט בהתאם להוראות סעיף 120ד' לתקנון הכנסת. יש אפשרות לחסום פרטים מזהים של דוברים או דברים שנאמרו אם הדבר דרוש לשם הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע או אם הפרסום בפרוטוקול יגרום נזק למוזמן, לוועדה או אדם אחר. לפיכך, אבקש להודיע בפתח הישיבה כי ככל שיעלה - - -, בקיצור, אם אתה רוצה שלא יפרסמו הפרטים שלך, תגיד לנו לפני זה. למרות שאני יודע כבר שאתה מפורסם יותר ממני כבר בוועדות.
<< דובר_המשך >> חגי עזרן: << דובר_המשך >>
זהו, אנחנו מבחינתנו כבר "שרפנו את עצמנו".
אז באמת לגבי ירושלים. וגם הנקודות שאנחנו, אני אישית בראש מחבר בשנה האחרונה, מנסים לשים אותנו כבעיה שצריך טיפול. אבל הטיפול שלפי דעתי בסוף יטפל באחוז, אנחנו מנסים למצוא את אחוז המתאבדים, האנשים שבין ההכרה לבין השירות מילואים שסיימו, את כל האנשים שלא מתווכים נכון, יש להם את סביבת החוסן שלהם, שמאוד נפגעת. השאלה אם האלמנט החמישי יכול להתייחס לילדים של הלומי קרב, לנשים של הלומי קרב? כי לטפל בנו, אני אישית כרגע אין משהו שיכול לטפל בי. אני רוצה ספורט מוטורי, זה משהו שנראה לי יכול לעזור לי. אבל יש לי ילדים ויש לי אישה שאם הדבר הזה יתפרק לי, אני לא חושב ששום דבר יוכל לעזור. השאלה אם לזה יש מענה לזה?
<< אורח >> עומרי פריש: << אורח >>
אני אענה ורק אגיד בקצרה, עומרי פריש, נשיא ומייסד עמותת "איזון". אנחנו מטפלים בפוסט טראומה של הצבא כבר 25 שנה. יש בעיה עם הפריסה הגאוגרפית, זה נכון, אין בכל חבל ארץ מקום. בטח אחרי ה-7 באוקטובר עוד יותר מורכב. ניסינו אנחנו לעשות בעוטף, לא אכנס לכאן, זה נורא מורכב.
במקום שאנחנו מתכוונים לפתוח בחאן איזון בביתן אהרון, בתוך כל המיזם הזה, אז יש שמה גם לנשות מילואים וגם לפוסט טראומה. וכן אני יכול להגיד שנכון לאתמול – אני בשבוע הבא אהיה באוניברסיטת רייכמן – אבל נכון לאתמול, רייכמן השיקו מיזם מדהים חדש, שבו אפשר לפנות לסוללת עורכי דין שלהם לעשות את כל הליך מיצוי הזכויות בחינם ובלי חשש שמישהו יעשוק אותך בדרך. אז זה לפחות את המסלול עד. אחר כך זה כבר סיפור אחר. הרעיון המרכזי הוא לחפש חליפה שונה ומתאימה לכל אחד כיוון שאין חליפה אחת.
<< דובר_המשך >> חגי עזרן: << דובר_המשך >>
בדיוק.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
במילים פשוטות אנחנו עכשיו, הרעיון של הוועדה זה להקים עוד מרכזים, כדי להגיד שמע, יש עוד מרכזים בכל מיני נקודות בארץ שיוכלו לעזור לחבר'ה המדהימים האלה. אתה מבין? לא לדבר על חוסר. פה עכשיו אנחנו מדברים על מה עושים. אנחנו בפרקטיקה כבר. בסדר?
לגבי החלוקה של האזורים, אנחנו נדבר אחרי זה נראה מה אתם מציעים ומה אפשר לעשות.
<< אורח >> תמיר שמואלי: << אורח >>
אני רוצה להתייחס רגע ולהגיד לך שבדיוק בשביל זה אנחנו קמנו, וכשקמנו הבנו שאני אפילו לא רוצה לקרוא לזה בעיה, כי אלה החיים שלנו היום. אני לא חושב שאנחנו יכולים לקרוא לחיים שלנו בעיה. זו המציאות שלנו. אז צריך לחבק אותה, צריך ללמוד את המציאות החדשה הזאת. ומה שהבנו כבר בתחילת הדרך, שזה הדבר הזה הוא קולקטיבי. הוא לכולנו, לילדים שלנו, לאחים שלנו, להורים שלנו. זה לא פוסח על אף אחד. והרעיון של האלמנט החמישי כרשת, זה בדיוק העניין, זה הנגשה, זה רצף.
גם טיפולי, הרצף הטיפולי הוא גם על שלבי הטראומה והפוסט טראומה ותהליך השיקום והריפוי וכולי, אבל גם רצף של הסביבות, של סביבות החוסן והקהילה. וכל מה שבסוף, כל המעגלים שבסוף יחזקו אותנו. ולקחת את המשאבים הקיימים לנו ואחד המשאבים הנגישים זה כמובן המשפחה. ולהביא חינוך לילדים, לבתי ספר, למורים וזה מה שצריך לקרות פה היום.
בבסיס של האלמנט החמישי עומדת ההבנה הזאת שזה אירוע שהוא כל כך רחב שצריך להתייחס אליו כאירוע יומיומי. לא איזה משהו שאנחנו באים עכשיו לשנה, מטפלים, מסמנים וי וממשיכים. ואני חושב שהיופי בוועדה הזאת, חבר הכנסת ואטורי, זה שאתם גם מבינים שיש פה משהו של טווח ארוך ושההיקף שלו הוא רחב וצריך לתת לזה את מרב המשאבים, ההתייחסות והתפיסה.
<< אורח >> הדר אמיר: << אורח >>
(מציגה מצגת)
ומה שנקרא קראת לנו לפעולה. עכשיו אנחנו רואים פה על השקף דרום-הקמה, לצורך העניין עד הפעם הבאה אנחנו נחשוב ונוסיף ונבדוק גם את אזור ירושלים לגמרי.
נמשיך. אנחנו כן רואים את הצורך במרחב דומה בדרום. התחלנו לדבר עם מספר גופים אבל עדיין לא נסגר משהו קונקרטי. המרחב יהיה ללא לינה וכמו שאמרנו, אנחנו רוצים להקים את זה עם רשות מקומית ואנחנו רוצים לשתף פעולה עם מי שכבר נותן שירותים באזור כמו מרכזי החוסן. המרחב ישמש גם את אוכלוסיית הנגב המערבי שנפגעו, תושבי הדרום ובכלל את כל מדינת ישראל.
אנחנו מדברים על הדרום, על תקציב של כ-4 מיליון שקלים.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
זה בחוף אשקלון?
<< דובר_המשך >> הדר אמיר: << דובר_המשך >>
לא. עדיין אין מיקום ספציפי.
<< אורח >> תמיר שמואלי: << אורח >>
אין מיקום. זה, דיברתי איתך, אנחנו מדברים עם המועצה האזורית שער הנגב. אני חושב שזה יהיה מאוד ראוי ונכון וגם סמלי להקים בעוטף פעילות כזאת שתארח את כל האוכלוסייה. אני, כמוך, מסכים שבאר שבע כמיקום מאוד מרכזי של אוכלוסיית הדרום, זה גם מקום שצריך להסתכל עליו. אבל כמו שהדר הציגה בהתחלה, צריך מקום שהוא מתאים. מעבר לקרבה לאוכלוסייה, צריך משאבי טבע מתאימים, אנחנו לא יכולים בכל מקום לעשות מקום יפה ומרפא. וגם שיש זכויות ולא עכשיו צריך לרוץ על תב"ע שלוש-ארבע שנים. זה צריך להיות משהו מיידי יחסית.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
נכון. אנחנו נעזור בזה, מה שאפשר מבחינת הרשויות.
<< אורח >> הדר אמיר: << אורח >>
אני רוצה להגיד משפט על העניין של משאבי טבע ולמה אנחנו רוצים את זה. ודיברת עם פרופסור - - - על העלויות של הקמת מרחב בשיבא. כדי להקים מרחב מרפא באזור שהוא לא עם משאבי טבע טבעיים, נדרש הרבה מאוד כסף, הרבה מאוד משאבים כדי להפוך אותו למשהו כזה. אז זה משהו שעשינו בשיבא, בבית החולים, אבל זה לא משהו שאנחנו רוצים לעשות בכל מקום. אנחנו רוצים להשתמש במה שקיים. אז זה ההבדל.
עכשיו איל רולניצקי, מנכ"ל זיו נעורים, יציג שני פרויקטים: אחד בניצנים ואחד בפלמחים.
<< אורח >> איל רולניצקי: << אורח >>
ועוד פרויקט אחד עתידי בצפון.
איל רולניצקי, מנכ"ל עמותת זיו נעורים. המרכז בניצנים זה מרכז שעבד חמש שנים. היו בעיות סטטוטוריות עם המקום. נכון ממש ללפני שבועיים, נחתם הסכם עם המועצה האזורית חוף אשקלון, איתמר רביבו נתן את ברכתו, והולך להיות מוקם, מרכז שהיה קיים כבר קודם אבל הולך להיות מוקם מרכז הרבה יותר מסודר.
השילוב בניצנים הוא שילוב עם כל מועצת חוף אשקלון, רווחה, מרכזי החוסן. במרכז הזה עבדו כל המעטפת, הגיעו אלינו גם מיישובי העוטף. המרכז כרגע הוא כבר עובד. תהליכי ההקמה הקבועים – יש כרגע הסכם ל-10 שנים ואנחנו נמצאים בתכנון סופי ותחילת הקמה תהיה בפברואר 2026. כשבינתיים עובדים באופן זמני במרכז שעבדנו לפני זה. במרכז עצמו עובדים כרגע 400 משתתפים כל חודש, אם זה בני נוער, אם זה מבוגרים ואם זה חיילים. זה התקציב, יחסית צנוע, 2 מיליון שקלים.
המרכז השני זה המרכז היותר גדול, זה המרכז בפלמחים, שבו יש לנו הסכם עם קיבוץ פלמחים דרך עמותה, שאיתה אנחנו עובדים במשותף, שזה מוזיאון הים ומלואו או "בית מרים". המרכז הזה קיבל דחיפה תקציבית על ידי ממשלת טייוואן, שהייתה המדינה הראשונה שסייעה למדינת ישראל באופן אקטיבי עם פרוץ המלחמה ועל ידי התרומה של ממשלת טייוואן נתנה דחיפה לעבוד, מעבר לקהלי היעד הרגילים של זיו נעורים, עם קהלי יעד של נפגעי המלחמה. בעיקר עם הורים שכולים, עם פדויי שבי, עם הגיל השלישי.
וכל הנושא הטיפולי מועבר על ידי מכון דרכים של יורם בן-יהודה, שגם הוא לצערנו אב שכול, שמלווה גם את הפרויקט הספציפי בפלמחים וגם נותן את החלק מצוות ההיגוי ביחד עם ד"ר קרן צרפתי ואחרים.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אתה אומר שהטייוואנים תרמו כסף למקום הזה? אני חושב שהיא תרמה הכי הרבה בארץ לפלמחים. זה לפרויקט הזה ספציפית?
<< אורח >> איל רולניצקי: << אורח >>
נכון, נכון. 350,000 דולר. וזה מה שנתן את האפשרות.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
הם תרמו גם לחיילי צה"ל בתחילת המלחמה, איזה סכום. אבל אתם הכי עשירים שם.
<< אורח >> איל רולניצקי: << אורח >>
נכון, ואחרי זה קצת עשו עליהם עליהום, שלא באשמתם.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
כן.
<< אורח >> איל רולניצקי: << אורח >>
הם עדיין מלווים אותנו, דרך אגב.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
כן? יפה.
<< אורח >> הדר אמיר: << אורח >>
אז על המרחב בשיבא דיברנו, ב-1 בפברואר נפתח. ישרת חיילים, נפגעי פעולות איבה, משפחות שכולות, משפחות של PTSD, צוותים רפואיים וכדומה. שבים, בני משפחה של שבים ושל חטופים שחזרו חללים. אנחנו נקבל אלפים בשנה בתוכניות יומיות, תהליכיות או חד פעמיות. אנחנו מדברים על השלמה להקמה בעלות של 3 מיליון שקלים מסך עלות ההקמה הכוללת.
עומרי, תציג את איזון.
<< אורח >> עומרי פריש: << אורח >>
העמותה שלנו, אנחנו הקמנו כבר לפני 25 שנה את כפר איזון. מאז חמש יוזמות של בתים מאזנים, "איזון נזקים" בהודו, עם מפיקי הנובה את "איזונובה" ואחר כך את "איזון ארנה" ומאז ה-7 באוקטובר הקמנו שישה מיזמים מיוחדים לנפגעי ה-7 באוקטובר וזה הולך להיות השביעי.
זה יהיה מרכז יום, שאליו יבוא כל מי שרוצה עזרה בנושא של טראומה, פוסט טראומה וחרדות. בשלוש חליפות – לבוא ליום מלא, יום זה 7 שעות, לבוא ליומיים או לשלושה, כל אחד בהתאם לצורך שלו. גם כן אתם רואים פה בתמונות: בטבע, עם התפיסה ההוליסטית שלנו, כאשר היתרון פה מבחינת טיפול, שיקום והחלמה – שהכול ניתן תחת קורת גג אחת. זאת אומרת, למקום שאתה מגיע יש בו פסיכולוגים ועובדים סוציאליים ופסיכיאטרים ואלטרנטיביים, ואומנות ותנועה ומיצוי זכויות ותעסוקה, והכול תחת קורת גג אחת, ככה שאנשים לא הולכים לאיבוד. ויש לנו גם מערך שלם של איתור כדי להגיע לאנשים, שפחות נוטים בדרך כלל לצרוך טיפול.
אנחנו מעריכים שממש בסוף ינואר אנחנו כבר נפתח את המחזור הראשון. הוא צפוי להגיע ל-600–650 איש בשנה של טיפול. טיפול שמגיעים יום-יום, שבוע-שבוע. אנחנו עכשיו בהקמה, וכמו שאמרתי בפעם הקודמת, כיוון שלהקים זה הכול תרומות - ככל שאתם תוכלו לעזור לנו בשלב הזה, מיד אפשר להסיט חלק מהתקציבים להפעלה השוטפת. עד וכאשר – ואני מאמין שזה יקרה – משרדי הממשלה, אפשר יהיה להתחבר. משרד הביטחון, משרד הבריאות, ביטוח לאומי. ככה אני רואה את זה. צריך איזשהו start שעוזר לנו ואנחנו מקימים, ובהנחה ואני בטוח שזה מצליח, אז לאט-לאט עושים את החיבורים.
<< אורח >> הדר אמיר: << אורח >>
מעולה. וזה התקציב, אנחנו מדברים על כ-2 מיליון שקלים סדר גודל, עבור הקמה של חאן איזון בביתן אהרון.
המקום הבא הוא בצפון. אנחנו, כמובן, מבינים את הצורך המאוד מאוד גדול למרחב כזה מטפל בצפון. אנחנו שומעים מכל מקום על חוסר ואנחנו רוצים להקים מרחב, שמשתמש כמו שאמרנו במשאבי הטבע היפים שיש לנו. אנחנו מדברים על מרחב שעם לינה, שיגיעו אליו ללילה, שניים. וכמובן, כמו שאמרנו, אנחנו נעדכן את הרשות המקומית, שיכולה לסייע לנו ולעבוד בשיתוף פעולה ושותפים נוספים מקומיים.
אנחנו הולכים לעבוד על זה במהלך 2026 ואנחנו מבקשים לשם כך תקציב.
<< אורח >> תמיר שמואלי: << אורח >>
גם כ-6 מיליון.
<< אורח >> הדר אמיר: << אורח >>
כן, כ-6 מיליון שקלים.
<< אורח >> תמיר שמואלי: << אורח >>
ועוד מתחם גלמפינג.
<< אורח >> הדר אמיר: << אורח >>
נכון, אמרנו גם לינה וגם הקמה ולכן זה תקציב קצת יותר כבד ביחס לשאר.
<< אורח >> איל רולניצקי: << אורח >>
אפשר להגיד רגע כמה מילים לגבי הצפון, שיש אופציה קיימת על גינוסר.
<< אורח >> תמיר שמואלי: << אורח >>
כן, נכון.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זה לא מופיע.
<< אורח >> תמיר שמואלי: << אורח >>
יש בנפרד את הטבלאות.
<< אורח >> הדר אמיר: << אורח >>
(ממשיכה במצגת)
קיים מרחב של זיו נעורים בקיבוץ גינוסר ואחד המקומות שאנחנו חושבים הוא שיתוף פעולה יחד עם זיו נעורים בקיבוץ גינוסר, להשתמש במקומות לינה שיש שם בקיבוץ ולהפוך את המרחב שם למרחב מרפא. זה הרעיון.
ופרויקט נוסף שהוא קצת שונה ממה שהקמנו, אבל הוא מאוד מאוד מתחבר. אשמח שוורד גונן נרבץ תציג אותו.
<< אורח >> ורד גונן נרבץ: << אורח >>
ורד גונן נרבץ, אני שירתי 26 שנה בשירות הביטחון הכללי ופרשתי ומאז אני מסייעת לעסקים בהקמה. וזה עוד דבר שהבנו שצריך לקום. זה בא מתוך, כמו תמיד הכל מגיע מתוך הבית, מתוך בן משפחה עם פוסט טראומה, שניסה לקבל כלב שירות והבין שזה דבר מאוד מאוד קשה, גם כלכלית וגם מבחינת הזמנים להגיע אליו. וזה הפער, זה פער שראיתי הוצג בעבר גם בכנסת. אין תקן רשמי היום או רגולציה. כן יש אישור של משרד הביטחון למרכזים כאלה ואחרים. אפשר כן לראות מה קורה בארצות הברית ובבריטניה, עד כמה כן יש שם את הדבר הזה מוסדר.
כיום יש מעט מאוד מאמנים, זה צוואר הבקבוק הכי גדול היום במטרה לייצר כמה שיותר כלבי שירות ולתת כמה שיותר סיוע לאנשים שזקוקים לזה. ואנחנו מבינים שצריך פה להקים - - -
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
מה עושה משרד הביטחון בעניין הזה?
<< אורח >> ורד גונן נרבץ: << אורח >>
למשרד הביטחון היום יש מכרז עם שני מרכזים, לדעתי.
<< דובר_המשך >> חגי עזרן: << דובר_המשך >>
יש ארבעה מרכזי שירות ועוד 11 בפועל, שמחכים להיות ספק.
<< אורח >> ורד גונן נרבץ: << אורח >>
נכון. אבל זה יושב פה על אוכלוסייה מסוימת של לוחמים ויש לנו גם אוכלוסיות אזרחיות, שהן באותה בעיה. אנחנו בשביל לענות על הפער, שהפער הוא של אלפי אנשים שזקוקים לכלב, רוצים להגדיל את המכסה. ומה שאנחנו רוצים זה להקים מתקן ייעודי, שיכשיר גם מאמנים וגם כלבים.
בשלב הראשוני זה ממש לבנות את זה בשלבים על 20 מאמנים ובערך 25 כלבי שירות ראשונים. כשאנחנו מדברים מעבר לזה גם הקמת תשתית מקצועית לכל הנושא הזה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
איפה המרכז אמור להיות?
<< אורח >> ורד גונן נרבץ: << אורח >>
אחד הדברים שניסינו, התחלנו לדבר עם יחידת עוקץ, עם מפקד היחידה, לראות איך אנחנו עושים שיתוף פעולה עם לוחמי עוקץ שיש להם כבר חלק מההכשרה הזאת ואנחנו מצליחים לקצר בזכות זה את ההכשרה של המאמנים. ולכן איכשהו כתבנו את האזור הזה, אבל אנחנו עדיין פתוחים, וגם עומרי אמר שאנחנו נבוא ונראה את המקום בביתן אהרון, שיש שם מקום שיכול להתאים. ובסוף אנחנו נמצא את המקום המתאים שיכול להכיל את הצרכים פה של המתקן הזה.
אבל אני אומרת, הנושא הזה של שילוב לוחמי עוקץ, שגם מקצר את זמן ההכשרה וגם נותן הסבה מקצועית ללוחמים, הוא גם חלק מהמיזם הזה. וזאת המטרה, ולהגדיל לאט-לאט את הקיבולת של המאמנים במדינה ואת הקיבולת של כלבי שירות וכלבי טיפול. כשגם פה אנחנו כן מייצרים איזה שהוא מענה שהוא יותר הוליסטי כשאנחנו מחלקים את זה לשלבים. המאמנים יעשו גם את הנושא של כלבי טיפול. יהיו כלבי טיפול שמגיעים, וכלבי הטיפול יתנו מענה למרכזי האלמנט החמישי, בידיעה שהדבר הזה הוא מסייע מאוד לנושא של תסמיני הפוסט טראומה, להוריד אותם. וכמובן, במקרים שבהם הוצמד כלב שירות זה אפילו מציל חיים לטעמי.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
הכנסתם את זה לתקציב של ביתן אהרון? או שלא קשור? זה בנפרד?
<< אורח >> ורד גונן נרבץ: << אורח >>
לא, שמנו את זה בנפרד.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
חגי, יש לך כלב, לא?
<< דובר_המשך >> חגי עזרן: << דובר_המשך >>
נכון.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
כמה זמן?
<< דובר_המשך >> חגי עזרן: << דובר_המשך >>
יש לי כלב, הוא בחר בי בגיל שלושה חודשים. הם בוחרים בנו, לא אנחנו בהם. כמו השרביט שבוחרת את הקוסם. ועכשיו הוא בן שנה ושמונה. אז אנחנו עוד מעט שנה וחצי ביחד.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
ואיך היה לקבל את הכלב, זה לקח הרבה זמן? כמה חיכיתם?
<< דובר_המשך >> חגי עזרן: << דובר_המשך >>
התהליכים במשרד הביטחון לפני שנתיים היו קצת יותר איטיים. אני הייתי בתהליך לפני שלוש שנים והגענו לפה וצעקנו ועוד הפעם, היה ועדות, ועדות, ועדות. ובסוף התחילו תהליכים שהתקדמו יותר מהר. היום מגישים באזור האישי ומתכנסת ועדה אחרי שבוע, לבחון רק שהכלב באמת מתאים לאותם צרכים ושיש לבן אדם איפה לגור והתנאים. כול הפורמליות הזאת. והבן אדם מקבל הפנייה לארבעה מרכזי שירות, שמכשירים את הכלבי שירות.
ויש, אני יודע, עומסים מאוד גדולים. יש 11 מרכזים, שמנסים לקבל איזו שהיא הכרה מאגף השיקום. אתם עכשיו, סליחה אם אני אעצום את העיניים ואני שומע את כולכם, אתם מדברים כמו ארגון. אתם מטפלים, רוצים לטפל בנו כמו ארגון. כמו ארגון נכי צה"ל. אם אני עכשיו סתם נותן אולי טיפ, תבקשו להיות ספקים. אם יש לכם דברים כל כך נכונים שאתם נותנים.
<< אורח >> עומרי פריש: << אורח >>
אנחנו כבר 24 שנים ספק של משרד הביטחון.
<< דובר_המשך >> חגי עזרן: << דובר_המשך >>
אז אני יכול לבוא אליכם עם הפניה?
<< אורח >> תמיר שמואלי: << אורח >>
המיקוד הוא לא באוכלוסייה של מערכת הביטחון אלא בכל האוכלוסייה. בכלבי השירות והטיפול, אנחנו ערים לזה שיש טיפול של מערכת הביטחון בנושא הזה, אבל לאוכלוסייה האזרחית, ה"ויה דולורוזה" שבן אדם צריך לעבור כדי לזכות בכלב זה - - -.
<< דובר_המשך >> חגי עזרן: << דובר_המשך >>
יש לי חברות שהן נפגעות מיניות ואין להם כלבים. ואני פשוט, או שאני נותן להן את 'נד' [הכלב] כמה פעמים או שמישהו ידאג להם. אבל זה באמת נכון.
<< אורח >> ורד גונן נרבץ: << אורח >>
יש פער מאוד גדול ובאמת יש תיעדוף היום גבוה, בצדק, לכוחות הביטחון, אבל עדיין יש פה אוכלוסייה רבה של אזרחים שצריכה, ואני חושבת שפה תוכל להתחבר, את הכלי שמציל חיים ושעוזר לקום ולתפקד בבוקר מידי יום.
<< דובר_המשך >> חגי עזרן: << דובר_המשך >>
נכון. זה הוציא אותי מהבית אחרי ארבע שנים. הוא מקרקע, הוא מזהה התקפים, הוא באמת עושה את העבודה שלו נאמנה וזה באמת מציל חיים. אפרופו, זה גם לא נגיש כל כך בסביבה שלנו, אז אנחנו גם על זה עובדים. מורכב.
<< אורח >> ורד גונן נרבץ: << אורח >>
כן, צריך להגיד שגם העלות הכלכלית פה היא מאוד גבוהה. כלב שירות יכול להגיע לבין 80 ל-120 אלף שקלים. אז גם בגלל המחסור, גם בגלל זמן ההכשרה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
מעיר הערה, למרות שזה בסדר. צריך לטפל גם באזרחים. כן אנחנו מתמקדים, בוועדה רוצים להתמקד בטיפול חיילי צה"ל. אם אזרחים ירוויחו מזה, זה טוב ובסדר גמור.
אני רוצה להגיד לך שהיה לנו דיון בחוץ וביטחון – סליחה שאני מפריע לך באמצע, את אוהבת לזרום וזה בסדר, גם אני ככה – היה לנו דיון בחוץ וביטחון ואז תחילת המלחמה, אמרו "אנחנו שולחים, גייסנו כך וכך פסיכולוגים וקב"נים וזה, ושלחנו אותם עם החיילים קדימה לתוך עזה". אז קפצנו אמרנו "רגע, שנייה מה עם האזרחים?" כאילו השארתם אותנו באזרחות בלי אף פסיכולוג, כן, כולם מגוייסים למילואים. והאזרחים נשארו חשופים עם כל הבעיות של הילדים בטראומה ואזרחים בכלל, בעוטף בעיקר.
ולכן אנחנו צריכים להיות בחברה מאוזנת. כרגע יש לנו הרבה חיילים פגועים. אני יודע שגם יש לא מעט אזרחים, ואנחנו משתדלים כרגע לטפל בחיילים אבל אני אומר עוד פעם, אם אזרחים ירוויחו מזה, אין לנו בעיה עם זה.
<< אורח >> ורד גונן נרבץ: << אורח >>
אני רק אומרת שהפער הוא כל כך גדול שכל מרחב שיוקם יעזור. זה פשוט, באמת, יש כאן מספרים שזה לא משנה כמה תקים, עדיין יהיה את הפער וייקח הרבה זמן להדביק אותו.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
בעיקר מה שאתם מציגים פה ומה שאנחנו רוצים לעשות כאן, זאת ממש מהפכה.
<< אורח >> דנה שושנה בר-צבי מילדוורף: << אורח >>
אני אשמח להגיד משהו. אני דנה מהוועד של הלובי למלחמה באלימות מינית. אני גם עברתי טיפולים בעקבות זה שהלכתי אחרי ה-7 באוקטובר לחלץ כלבים בכפר עזה. אז אני על התפר של, אני לא מוכרת של צה"ל, הייתי צריכה לעבור טיפולים בעקבות המלחמה ופה הדברים האלה מאוד יכולים לעזור.
בנוסף, כמו שאמרו לגבי הכלבים, בעקבות המלחמה, בגלל המספר כל כך גבוה של פצועי צה"ל שיש לנו, הרבה מהמרכזים הפסיקו באופן מוצהר לספק כלבים לנפגעות תקיפה מינית, כי הם עובדים אך ורק עם צה"ל. שזה כמובן חשוב, אבל ברגע שיש מקומות אחרים שאומרים "אנחנו יכולים ללכת לאזורים האזרחיים, לאנשים אחרים שנפגעו בעקבות המלחמה גם", אני חושבת, אני מאוד מודה לכם.
יש לי גם כמה דברים בעקבות התוכנית הנהדרת שלכם שהצגתם פה. גם בעקבות המקרה שלי, אני כשהגעתי הלכתי, טופלתי בבית חולים שערי צדק. כשאני הגעתי, הם אמרו לי: רוב האנשים שיש לנו כרגע המומחיות שלהם זה אך ורק פגיעה צה"לית. בגלל שאנחנו יודעים שיש לך בעבר גם פגיעה מינית, תחכי כמה שבועות, תבוא אלינו מישהי שיש לה גם ברקע מומחיות של פגיעה מינית. והדבר הזה היה מאוד טוב.
בנוסף, אנחנו יודעים שיש הרבה מאוד חיילים, הרבה מאוד אנשים שהיו במסיבות בעוטף, שחוו דברים, שראו פגיעות מיניות ויש חיילים שנפגעו בצבא, שעברו פגיעות מיניות גם בילדות. כל הדבר הזה קורה. ובגלל זה בכל תוכנית שיש, אני חושבת שזה מאוד חיוני שתהיה הכשרה ייעודית לפגיעות מיניות. שתטפל גם באוכלוסייה הצה"לית, גם באוכלוסייה של העוטף, כי הדבר הזה הוא צץ כל הזמן. אז אני חושבת שזה חייב להיות חלק מהתקציב, אם זה לא היה.
בנוסף אני אשמח שיוקפד על גם הדרכות וגם סטנדרט אתי מאוד גבוה, כי כשמדובר באוכלוסיות הכי פגיעות של פוסט-טראומטיים, אנשים שהם נואשים, זה אנשים שהם נורא פגיעים. ושם כל מי שנוגע בדבר, גם אם זה אנשים שהם ספקים, אנשים שהם בחדר אוכל - כל האנשים האלה יש להם, ואתם ומי כמוכם יודע, יש להם נגיעה לאנשים הפגיעים האלה. במיוחד אם אתם רוצים גם להביא ילדים של המשפחות, אז זה נורא חשוב לתת הכשרה לכל בן אדם שיהיה בדבר הזה.
זה מה שיש לי להגיד. ובנוסף כשראיתי את התוכניות שלכם להתרחב, אז ראיתי המון דברים חשובים כמו אנשים בעלי מוגבלויות, אנשים בגיל השלישי. כן קצת צרם לי שלא היה בתוכניות לעתיד התרחבות לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, כי אתם בונים פה ידע ממש חזק בטראומה. אז זה נראה לי הכיוון הכי טבעי לעשות.
<< אורח >> קרן צרפתי: << אורח >>
נכון.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
כשהצלת כלבים וחיות, אני חושב, בעוטף נכון? היית בשירות או כאזרחית הגעת לשם?
<< אורח >> דנה שושנה בר-צבי מילדוורף: << אורח >>
לא, אז מה שקרה ישר אחרי המתקפה, למדתי אילוף אז אמרתי "טוב מה אני אעשה?". פתחתי קבוצה של מאלפים כדי שנוכל, הגענו למלונות לעזור לאנשים. והייתה מישהי מעוטף עזה שהיא אמרה שלא נותנים לה להיכנס, הצבא אמר שחייב אנשי מקצוע שיבואו לחלץ את הכלבים. אז אמרתי לה "טוב, אני מוכנה ללכת לעשות את זה", קישרו אותי עם מישהו מכפר עזה, הצבא נתן לי אישור להיכנס לכפר עזה. הלכנו לשם, זה עדיין היה מאוד - - -, זה היה שבוע אחרי המתקפה, ועשיתי את הדבר הזה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
יפה, יישר כוח.
<< דובר_המשך >> דנה שושנה בר-צבי מילדוורף: << דובר_המשך >>
תודה.
<< אורח >> הדר אמיר: << אורח >>
רק אגיד משפט סיום, ברשותכם. קודם כל אני חושבת שהבנתם ואני אשמח להדגיש: באנו לכאן כרשת שהולכת וגדלה ובכוונתה להכניס מנעד רחב של טיפולים לאוכלוסיות, גם אזרחיות וגם חיילים, בעולמות הגוף-נפש, בעולמות הטיפול האינטגרטיבי. האימון והטיפול בכלבים הוא רק שיטה אחת אבל, כמובן, יהיו כאלה עוד ואנחנו רואים את עצמנו כבית לזה. גם להכשרה של מטפלים, כמו שדיברת, וגם להסדרה של הנושא, וגם לטיפול כמובן.
אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם כל הגורמים: משרד הביטחון, ביטוח לאומי, הרווחה, משרד הבריאות ומי לא, וגם הגופים המקומיים. אז תודה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה.
<< אורח >> קרן צרפתי: << אורח >>
אני רוצה להוסיף משפט אחד, ברשותכם, רק להגיד על ההפרדה הזאת, דנה, שגם את מציינת בין החיילים או נפגעי כוחות הביטחון לבין האזרחים, היא מאוד לא כזאת ברורה בישראל. הרי ברגע שבת הזוג נפגעת בגלל כך וכך, או עניינים מיניים, או אפילו פשוט כי היא מלווה מישהו עם פוסט טראומה – לטפל בה זה גם לטפל בהם. אז אני רוצה להרחיב את התפיסה או להזמין הרחבה של התפיסה ולהבין שאנחנו רוצים להציע מענה יותר רחב וזאת הכוונה אצלנו.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה.
עכשיו לגבי מה שביקשתם פה, חוץ מתל השומר שאני מבין שזה חלק מהתקציב, או שנעבור על זה בפעם אחרת, בסדר? כי אתם תופסים את כל הזמן.
<< אורח >> תמיר שמואלי: << אורח >>
אני אתן לך ככה, במילה - - -
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אני רוצה לבוא אליכם. רגע, כל פעם עוד משפט ועוד משפט ועוד משפט כבר זה נגמר הדיון תכף. בסדר, אתה תוכל להשלים. נבוא אליכם.
תשמע, יש פה את החבר'ה האלה כמו חגי ועוד כמה חבר'ה פה, שעושים עבודה מאוד קשה בכנסת בכל מיני תחומים. אני ביקשתי שיגיעו. חלקם מפוזרים פה בוועדות וזה. נשמח לבוא לבקר יחד איתם. גם אמרתי להם: אני רוצה לדעת מה חשוב לכם. חשוב לי לשמוע את זה, חשוב גם שיראו את המקומות האלה שיבינו שיש, כן, עושים משהו למענם. מישהו עושה משהו. כי הם פה מאוד מתוסכלים על נקודות שאני מסכים איתם. שאם זה בתקציב הביטחון או כל מיני דברים, שלא תמיד מגיע דווקא לפגועי נפש.
נמצאת בזום גם הילה ממשרד הרווחה. שמעת את הדיון?
<< דובר_המשך >> הילה סופרמן הרניק: << דובר_המשך >>
שלום. שמעתי את רוב הדיון. אני אגיד איפה המקום שלנו. קודם כל אנחנו בשיתוף פעולה, כולל התקשרויות בין קטנטנות ליותר גדולות, גם עם זיו נעורים בערוצים יותר מגוונים דרך הרשות המקומית באילת ועם איזון אנחנו גם היינו שותפים ב"איזון ארנה", אבל גם אנחנו רואים את עצמנו שותפים במתחם החדש שיהיה במיקוד של העבודה, קודם כל עם שורדי המסיבות.
אני אגיד שאני יושבת כאן בשני כובעים: כובע אחד מטעם יתד, שזו תוכנית לאומית לצעירים במצבי סיכון, כשברור שהרבה מהאוכלוסייה שאתם מדברים עליה יושבת תחת הקטגוריה של צעירים, גם מבחינת הגיל, גם מבחינת המעמד, המצב המשפחתי וגם רקע מצבי הסיכון שהם מתמודדים איתם. והכובע השני שלי זה ריכוז הטיפול בשורדי המסיבות. כשכאן אנחנו כבר בשיתופי פעולה עם זיו נעורים בשנתיים האחרונות בכל מיני וריאציות.
וממש במקרה בראשון בלילה הלכתי לבקר במתחם של האלמנט החמישי באילת, כי אני מכירה את מאי כבר שנתיים ורציתי לבוא לראות את המקום ולהתרשם. באמת מאוד התרשמתי, המקום מהמם ונעשית שם עבודה מאוד יפה. ואנחנו היום דרך הרשות המקומית באילת, המחלקה לשירותים חברתיים, מממנים שם פעילות לשורדים.
בכל מה שקשור לתשתיות, והייתה לנו שיחה מקדימה עם נטלי שאני מניחה שהיא פה אני רק לא רואה. כל מה שקשור לתשתיות אני צריכה, וגם אמרנו את זה בשיחה המקדימה, לעשות שיעורי בית בתוך המשרד שלנו אם הוא רוצה להיכנס בתוך המהלך שקשור אליכם כקרן. כי אני מבינה שאחת הפניות כאן לרווחה היא להיות ערוץ או גוף מפעיל או המנגנון שדרכו נעשית גם ההתקשרות, שקשורה לתשתית.
עד היום כל הקולות קוראים שלנו והפעילות שלנו במרחבים לא כללה תשתיות, כעיקרון מאוד ברור של ועדת המכרזים שלנו ושל התקציבים שקיבלנו. לגבי היכולת להיכנס גם בערוצים של התקשרות על תשתית אנחנו, מה שסיכמנו גם עם נטלי, שאנחנו נקבל תמונה יותר מלאה של הצורך וגם של הציפייה של הוועדה ושל הקרן, וניקח את זה לדיון בתוך הערוצים שלנו שעוסקים יותר בבינוי.
חשוב להגיד, אני אחראית על התחום המקצועי ולא עוסקת בהתקשרויות שקשורות לתשתיות.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
נשמע כאילו את מדברת מגרוני. אנחנו מתעסקים בבינוי, אתם גם מטפלים ביומיום, כאילו בתפעול של המקומות.
<< דובר_המשך >> הילה סופרמן הרניק: << דובר_המשך >>
אנחנו לגמרי בחלק המקצועי. אני מה שאני הבנתי שהקרן שלכם עסוקה היום יותר בנושא של התשתיות.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
נכון.
<< דובר_המשך >> הילה סופרמן הרניק: << דובר_המשך >>
אז מבחינת שותפות אנחנו לגמרי רואים את עצמנו שותפים היום במתחם הייעודי של חאן איזון בביתן אהרון. אנחנו עדיין מסדירים את ערוץ ההתקשרות אבל אין לנו סימן שאלה לגבי ההתקשרות. וגם רואים את עצמנו שותפים בזיו נעורים בהיקפים יותר קטנים למול פרויקטים - - -
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
מה עם האלמנט החמישי שביקרת שם?
<< דובר_המשך >> הילה סופרמן הרניק: << דובר_המשך >>
כן, הייתי שם ביום ראשון - - -
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זיו נעורים.
<< אורח >> תמיר שמואלי: << אורח >>
זיו נעורים זו העמותה שדרכה אנחנו עושים את ההפעלה של זה. הילה, את מתכוונת למרכז באילת. לאלמנט החמישי באילת.
<< דובר_המשך >> הילה סופרמן הרניק: << דובר_המשך >>
כן, שהוא באמת מאוד מאוד מרשים ונעשית שם עבודה מאוד יפה והיה לי חשוב לנסוע ולראות אותו בעיניים. אז אנחנו כן רואים את עצמנו שותפים מקצועית, בשלב זה סביב שורדי המסיבות. אני לא יודעת אם נוכל להרחיב לאוכלוסייה יותר רחבה, אבל זה בטח ייקח נפח משמעותי כלכלי בעשייה. ואני יכולה להתחייב כרגע רק על המרכיב הזה.
אם יש כאן גם פנייה למשרד להיות ערוץ בהיבט של התשתית, אז סיכמנו שאנחנו נקבל את הפרטים בצורה מדויקת.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
נכון, שורדי המסיבות זה נדבך חשוב מאוד בעיקר בנסיבות של האסון שקרה, שהם נפגעים עיקריים. יש עדיין עוד נפגעים נוספים, יש גם אזרחים כמובן שאתם מטפלים בהם. אבל בכלל, אי אפשר להצביע על נקודה בארץ היום, כי כולנו צבא, אין בית שזה לא נגע בו. ואנחנו לא מדברים על חיילים, זאת אומרת, שזה משרד הביטחון.
בתחום האחריות שלכם אתם צריכים לקחת בחשבון את כל המטופלים, כמו שראית: "האלמנט החמישי" או זיו נעורים. גם אם מטפלים במישהו מילואימניק שחזר הביתה הוא לא חייב לתבוע את משרד הביטחון כדי לבוא לטיפול באלמנט החמישי. זאת אומרת כן אנחנו צריכים לדאוג לו כמדינה.
<< דובר_המשך >> הילה סופרמן הרניק: << דובר_המשך >>
לגמרי. לגבי זה אין סימן שאלה בכלל. אני אגיד קצת בצער, ואני מניחה שאתה מכירים איך המערכות ומשרדי הממשלה והגופים עובדים. יש בסוף גם איזו שהיא חלוקה מקצועית, טריטוריאלית של סמכויות. כל מה שקשור לנפגעי איבה שנמצאים בנכות, ערוץ המימון של מעני הטיפול עבורם נעשה בערוץ של אגף השיקום בביטוח לאומי ושל נפגעי איבה באגף נפגעי איבה של ביטוח לאומי. יוצאי לחימה שנמצאים כמוכרים במשרד הביטחון, מקבלים את המימון דרך משרד הביטחון. וחיילים משוחררים יש גם ערוצים דרך תוכנית עמית שאני מניחה שאתם מכירים.
הנישה או התפקיד שלנו ביתד הוא הרבה יותר צר. יש לנו את הסמכות לתכלל את המענים לשורדי המסיבות, ולכן קיבלנו גם תקצוב משמעותי עבורם, ויש לנו את הסמכות לתת מענים לקבוצה מאוד מוגדרת ומובחנת יחסית של צעירים על רצף מצבי הסיכון, שמוכרים ומטופלים במחלקות לשירותים חברתיים, שחלק מהם הם גם בקטגוריה של אנשי מילואים או של נפגעי איבה. אבל היום ערוצי המימון המשמעותיים וגם הסמכות המקצועית הטיפולית לא יושבת אצלנו לגביהם. אז דווקא אנחנו בזהירות מאוד לא נדחפים פה לתחומים טריטוריאליים של המשרדים השותפים שלנו.
כרגע הביטחון שיש לי והתקצוב שיש לי - - -
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
רגע, אני איבדתי אותך. זה להגיד הרבה דברים ולא להגיד כלום. כמה את נותנת? כמה את עוזרת להם? אנחנו, זה ועדת תכלס.
<< דובר_המשך >> הילה סופרמן הרניק: << דובר_המשך >>
ועדת תכלס – אנחנו מנסים לעשות היום התקשרות עם חאן איזון בסך מיליון שקלים מהצד שלנו. אני עוד לא יודעת אם זה יהיה בערוץ של מיזם או של קול קורא, זה ייסגר ביומיים הקרובים. בזיו נעורים, באלמנט החמישי, ההתערבויות הם למול פרויקטים. עכשיו מימנו שם תוכנית ב-60,000 שקלים. אם תיווצר קבוצה נוספת של צעירים בסיכון מאילת אז אנחנו נדע לממן גם את הפעילות שלהם.
אבל שוב, זה פעילויות מאוד ממוקדות לאוכלוסיות שהן תחת הסמכות שלנו. כרגע אנחנו יכולים להתחייב על כמיליון שקלים אבל לא לתשתיות, חשוב להגיד, רק לפעילות.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תמיר, רצית להגיד משהו?
<< אורח >> תמיר שמואלי: << אורח >>
האמת שרציתי להגיד שמעבר לתשתיות שאנחנו מקימים, צריך לתת את הדעת על ההפעלה השוטפת שצריך שמה גם משאבים ניהוליים שאני מקווה שאנחנו נדע לייצר, זו משימה גדולה וחשובה ואנחנו ערוכים אליה. אבל התקציבים השוטפים, יש באמת ביזור מאוד גדול. אתה רואה בדיוק בהצגה הזאת, בין משרדים, בין אוכלוסיות, בין שיטות טיפול. נגיד, אני ער מאוד לזה שאצלנו לריטריטים היומיים, לסדנאות המתמשכות, יש תקציבים, יש נגישות. לריטריטים הרב-יומיים כמעט ואין תקציבים. אני בקושי מצליח לאתר תקציבים למתקן באילת ולמתקן העתידי בצפון, ובאמת גם על זה צריך לתת את הדעת.
<< אורח >> ענבר דוד: << אורח >>
אני אשמח גם להגיד.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
ביטוח לאומי.
<< אורח >> ענבר דוד: << אורח >>
כן, ענבר דוד, מנהלת אגף נפגעי פעולות איבה בביטוח הלאומי. אני יושבת כאן ומקשיבה וחושבת לעצמי שהמלחמה הזאת והטראומה הזאת שלא ידענו כמותה, גם לא ידענו איך מטפלים. חשבנו שאנחנו יודעים ב-6 באוקטובר איך מפלים בטראומה ולמדנו שיש הרבה דרכים לטפל בטראומה ומה שידענו לא מספיק. אז אני מברכת, ואני חושבת שלטבע יש אלמנטים של ריפוי, בדיוק כמו שאתם אמרתם, שלקבוצה יש, "זר לא יבין זאת", יש לה את הכוח של עצמה.
אני רוצה להגיד כמה דברים. הביטוח הלאומי מעניק טיפולים ושיקום לנפגעי פעולות איבה בשני קצוות עיקריים. אחד זה לפני ההכרה – "אל תיגשו אלינו אנחנו ניזום" באמצעות מרכזי החוסן. ושתיים זה אחר כך – למי שהוכרו לו 20% נכות הוא זכאי לטיפול ולשיקום.
וכדי שהמיזם המהמם שלכם תהיה לו היתכנות, אני מציעה גם לבוא בשיח ולראות מול משרדי ממשלה ולדייק את עצמכם, כדי שלא יהיה פיזור בארץ. אני אומרת את זה גם ליו"ר הוועדה. כדי שנדע מה כולם עושים, איך אתם מסתנכרנים מול מה שניתן במרכזי החוסן באמצעות נוהל חרדה והטיפולים שניתנים שם, שחלקם ניתנים בטבע, אוקיי? יש גם טיפולים לילדים שניתנים באמצעות בעלי חיים ורכיבה טיפולית.
בשיקום אנחנו עכשיו יוצאים, למשל, בקול קורא. קול קורא למרחבים טיפוליים. אנחנו משתמשים במרחבים טיפוליים היום בפועל אבל אנחנו מבינים היום שהמסלול צריך להיות לכיוון שיקום תעסוקתי. זה הבריאות וזה התברואה. ולכן אני מציעה, שגם, אני שומעת את זה לראשונה, אני גם בדקתי מול עמיתיי בשיקום, שתבואו אלינו. ואנחנו נגיד לכם מה אנחנו צריכים ומה אנחנו רואים. אנחנו יחד אתכם יכולים לבנות הסללה לכיוון שיקום, שזו התרופה האמיתית לאנשים, לדעתי.
<< אורח >> עומרי פריש: << אורח >>
רק נחזק את מה שענבר אומרת, כי אנחנו מכירים לא מהיום ונפגשנו. הרעיון הוא שבשטח אתה מרגיש את הצורך, אתה יודע לגייס משאבים ואתה רוצה שמהר מאוד הגופים האלה יצטרפו. אתה אומר "בסדר, אני אביא להקמה, לשוטף שנה אחת", אבל אי אפשר לבנות עכשיו 20 שנה שכל שנה להביא תרומות. ופה אני מאוד מאוד מחזק את מה שאת אומרת.
<< דובר_המשך >> חגי עזרן: << דובר_המשך >>
יש נציג גם ממשרד הביטחון שיבקש מהם לבוא כמו שביטוח לאומי עושה, או שרק אנחנו פה?
<< אורח >> רחל שטרן: << אורח >>
אני פה.
<< דובר_המשך >> חגי עזרן: << דובר_המשך >>
תודה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אני יכול להשאיר את חגי פה ולצאת להפסקה. אני מסמיך אותך להחליף אותי. אין פה חברי כנסת שיכולים להחליף אותי.
<< אורח >> קרן צרפתי: << אורח >>
אני רוצה רגע גם להודות לך על הדברים האלה ולהגיד שבאמת התפיסה הטיפולית נשענת על לעזור לאדם להגיע למקום שבו הוא יכול להתחיל תהליך שיקום. כי יש את הרגע שלפני. והוא עולה עכשיו.
<< אורח >> ענבר דוד: << אורח >>
אני יכולה להגיד לך שאחד מהכוונות שלנו שבתוך המרחבים הטיפוליים יהיו יועצים תעסוקתיים שיעזרו להם כבר באבחון תעסוקתי.
<< אורח >> קרן צרפתי: << אורח >>
זה נורא-נורא חשוב.
<< אורח >> ענבר דוד: << אורח >>
אז יש לנו קול קורא בקרוב, אנחנו מזמינים אתכם.
<< אורח >> קרן צרפתי: << אורח >>
מעולה. יופי.
<< אורח >> הדר אמיר: << אורח >>
נגיד שגם בשיבא אנחנו ממש, שיקום הוא חלק מהתוכנית כאיזשהו hub למתווכי שיקום גם בתוך שיבא וגם בקהילה. אנחנו לגמרי שמחים שאנחנו רואים את עצמנו באותה צורה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
לגבי הקולות קוראים, תעדכני אותנו, בוודאי.
<< אורח >> ענבר דוד: << אורח >>
נעשה חיבור.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
את מראשון?
<< אורח >> ענבר דוד: << אורח >>
לא, אני מהמשרד הראשי.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אוקיי.
משרד הביטחון, רחל.
<< דובר_המשך >> רחל שטרן: << דובר_המשך >>
כן. רחלי שטרן, עובדת סוציאלית, ראש החטיבה למענים סוציאליים בפוסט טראומה. אני אתייחס לנושא של מרחבי חוסן, חוות שיקומיות. אז אנחנו בדצמבר 2023, ממש חודשים ספורים אחרי שפרצה המלחמה, יצאנו בקול קורא להקמה של חוות שיקומיות ופנינו לנותני שירותים והקמנו כ-10 חוות שיקומיות בפריסה ארצית.
אנחנו נמצאים היום בשלהי כתיבת מכרז חדש בנושא של מרחבי חוסן, מרחבים טיפוליים, שיקומיים, שגם המטרה היא לזמן קצר, שאנשים יהיו שם כדי לעזור להם אחרי זה לסייע להגיע לעולם העבודה. המכרז, אני מאמינה, בקרוב יעלה לאוויר. ואם ירצו לגשת אליו האנשים, אנחנו יותר מנשמח. אבל לגבי כל נושא התשתיות אנחנו לא, לא שמה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אנחנו שמחים שאתם בזה לפחות בתפעול, זה מה שחסר לנו.
<< דובר_המשך >> רחל שטרן: << דובר_המשך >>
החוות כבר קיימות כבר כיום, 10 חוות. אני יכולה להגיד שהיו שם לא מעט אנשים שמקבלים את השירות ואנחנו ממשיכים לתת את השירות הזה. כאשר המטרה היא לעשות לתת לאנשים את המרחב, את החוסן, את הכלים הטיפוליים, הרגשיים, סדנאות גוף-נפש. הדברים שאתם תיארתם קורים גם אצלנו כבר הרבה מאוד זמן, כאשר המטרה שמשם הם יצאו אחרי זה לעולם תעסוקה או כל אחד לחייו.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה.
<< אורח >> תמיר שמואלי: << אורח >>
אם אפשר, אז אני שמח באמת על המפגש הזה. אנחנו הסתכלנו על מכרזים וקולות קוראים והיינו בקשר עם מערכת הביטחון, אבל לא היו תקציבים שהתאימו לפעילויות רב-יומיות. זה תמיד היה לסדנה או למקום של - - -
<< דובר_המשך >> רחל שטרן: << דובר_המשך >>
לא. החוות השיקומיות שלנו היום פתוחות. אני אגיד, כל החוות שלנו פתוחות היום חמישה ימים בשבוע שמתוכם ניתן שלושה ימים בשבוע, היו בחרבות ברזל בין 9:00 ל-17:00, ואחר הצהריים. יש פעילות אחר הצהריים גם, שהיא פעילות שהיא שונה מהפעילות של הבוקר, שיש בה יותר מיקוד של פנאי וחברה וקבוצת שייכות. ויש עוד יומיים נוספים, שניתן בהם פעילות לאנשים שמתמודדים עם פוסט טראומה ותיקה, לא מחרבות ברזל, אוקיי? זה קיים.
<< אורח >> תמיר שמואלי: << אורח >>
זה, זה בדיוק מה שאנחנו לא עושים. אנחנו לא מרחב פתוח לכל דכפין, אלא הכול בקבוצות קוהרנטיות, מאורגנות מראש שלומדים הרבה את הרקע שלהן ומתאימים חליפה מדויקת לצורך שלהם.
<< דובר_המשך >> רחל שטרן: << דובר_המשך >>
א' אני לצערי הרב לא רואה פה, והערתי את זה בוועדה הקודמת שצריכים להיות פה את חיימ"ש, שהאגף לחיילים משוחררים ומילואים, שיש להם את תוכנית "שבים", שהם מפעילים חוות דומות בנושא, שהם עושות פעילות יומית. ויש את כל הפעילות שגם חיימ"ש עושים אותה שקשורה ל"בשביל המחר" ולמסעות עיבוד וכדומה. אגף השיקום נותן מענה לפצועים והאנשים שכבר נמצאים בסף הכרה. זה לא אותו דבר. אין לי הכרה מקבוצה שלמה שהיא באה כולה ביחד וכולה ביחד עברה אותה פגיעה וכולה ביחד. אנחנו כן משתמשים בקבוצות השווים והשייכות, ואנחנו מנסים כן לתפור תוכנית אישית לכל אחד ואחד. אתם, מה שאתם עושים זה משהו שונה אבל אם תרצו לגשת למכרז החדש שיתפרסם, אתם מוזמנים.
<< אורח >> הדר אמיר: << אורח >>
אני אגיד משהו, זה בטוח מזמן שיח לאחר מכן. כחלק מהרשת יש איזו שהיא גמישות לרצף. זה אומר שאם הוא מגיע למשל למספר מפגשים בחאן איזון או בשיבא ולאחר מכן או בהתחלה מגיע לעוד יומיים-שלושה של מענה וטיפול במרחב באילת או במרחב בצפון שעם לינה. אנחנו בונים תוכניות שהן מאפשרות את הרצף הזה והיינו שמחים שהקול קורא שאתם מוציאים יכלול גם אפשרות כזו.
<< דובר_המשך >> רחל שטרן: << דובר_המשך >>
הקול קורא שלנו כרגע הוא מוגדר לדברים אחרים. אגף השיקום יידע לעשות התקשרויות עם ספקים וגם לקנות שירותים לפי הצורך. אנחנו צריכים להבין רגע מה המוצר, מי קהל היעד שלו, כמה הוא מסודר מבחינת כמה הוא מספיק מדויק מבחינה מקצועית וטיפולית. כי אני גם לא רוצה לעשות ערבוב בין אוכלוסיות, כי אני גם לא רוצה לייצר חס וחלילה איזה נזק או משהו שחלילה לא מתכוון, בסדר?
<< דובר_המשך >> הדר אמיר: << דובר_המשך >>
לא, אנחנו לא עושים את זה.
<< דובר_המשך >> רחל שטרן: << דובר_המשך >>
אחרי שנבין מה הוא המוצר ואם הוא כן מתאים לתת אותו לפצועים ונכים, שכבר נמצאים מוכרים באגף, אז אני לא אומרת שלא. אבל כרגע מה שאנחנו מייצרים, אנחנו מייצרים מרחבים שהם נותנים מענה לזמן מסוים, לתקופה מסויימת, שבאים למשהו סדור. אבל אם יהיה צורך. זה לא מה שהוצג פה כרגע לפחות.
<< דובר_המשך >> הדר אמיר: << דובר_המשך >>
ברור. אני אשמח להמשיך בשיח. כן. תודה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אתם, אמרת בתחילת דברייך שאתם מוציאים קולות קוראים?
<< אורח >> רחל שטרן: << אורח >>
הקול קורא שאני מדברת עליו, של החוות, יצא בדצמבר 2023. עבר, בגלל שניגשו לא מעט ספקים הוא עודכן. וגם הוא שונה בהתאם לצורך. אנחנו עם הזמן הרחבנו שם דברים שלא היו כתובים. בקול קורא הראשון, היו בו דברים מסוימים וככל שעבר הזמן הרחבנו בעוד דברים, על פי צרכים שהיו לנו בשטח עם הספקים ועם כמובן הפצועים ומקבלי השירותים, שהם בסוף מדייקים אותנו למענה הכי מותאם עבורם. ולכן כל פעם הוא השתנה. כרגע הקול הקורא הזה, אנחנו לא פותחים עוד ספקים מכיוון שאנחנו יוצאים למכרז בנושא הזה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
מתי?
<< דובר_המשך >> רחל שטרן: << דובר_המשך >>
אני מאמינה שבקרוב מאוד.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תעדכנו אותנו.
<< דובר_המשך >> רחל שטרן: << דובר_המשך >>
בשמחה, ברור. כולם פה בקשר איתנו, אנחנו מכירים.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
ד"ר גל זנדני, מייצג, מלווה מתמודדי תגובת קרב.
<< אורח >> גל זנדני: << אורח >>
תודה רבה, אדוני היושב ראש. קודם כל אני שמח לראות פה את כל המענה האזרחי, שעל זה נאמר "כל המרבה הרי זה משובח". במיוחד בענייני הנפש, שצריך פה הרבה גישות שונות. גם גישת הטבע, אבל לא רק.
אני רק, מהדברים ששמתי לב ואני רוצה לדייק את אדוני היושב ראש: התמודדות עם פוסט טראומה זו התמודדות שונה מהתמודדות עם תגובת קרב. תגובת קרב זה משהו אחר לגמרי. אם אדם, אנחנו לא ניתן לו מענה מתאים לטראומה שהוא עבר, ואנחנו עכשיו מבדילים בגדול - תגובת קרב ופוסט טראומה אחרת, אם זה נפגעות מיניות או דברים אחרים. מה שנקרא, בסופו של דבר, שכרנו ייצא בהפסדנו. אז כן יש צורך להפריד את זה ואין איזה "סל כולל".
מה שכן, אני שמח לראות כי ככל שאנחנו מתקדמים אנחנו רואים בדיוק את הצורך להקמה של רשות שתטפל בכל העניין הזה של פוסט טראומה ובמיוחד בנפגעי קרב.
מה שאנחנו הגשנו בקשה זה לפתיחה של מרכזי חוסן. צריך להבין שגם בטיפול הנפש הוא גם בנוי בשלבים. מה שאני הבנתי מהחבר'ה פה, זה טיפול שניוני. אנחנו הגשנו בקשה לטיפול הראשוני, שזה גם איתור וגם טיפול ראשוני מיידי לאותם מתמודדים, שהם לא מוגדרים. כי יש מוגדרים, אבל אגף השיקום מטפל רק באלה שמוכרים, ולפעמים הוא נותן מענה, לדוגמה בחוות, רק לחרבות ברזל וכאלה קודמים שרק עכשיו זה מתעורר להם - הם לא מקבלים. הנושא הזה מורכב מאוד.
<< דובר_המשך >> רחל שטרן: << דובר_המשך >>
זה לא מדויק. יש לנו היום מענה לאנשים שמתמודדים עם פוסט טראומה ותיקה בכל החוות השיקומיות שלנו. אני אשמח לשמוע איפה זה לא עובד ולתקן אחר כך.
<< אורח >> קרן צרפתי: << אורח >>
אצלנו יש מענה ראשוני. זאת אומרת אנשים שרק חזרו מעזה או רק חזרו מהשבי.
<< אורח >> גל זנדני: << אורח >>
אוקיי, אני מדבר כרגע באופן כללי, אני לא מדבר פרטני. כמובן יש הרבה תקלות במערכת. יש הרבה דברים, אני חושב הדבר מעיד על עצמו, אם יש הרבה גופים אזרחיים שקמים לאורך שנים, אז כן חייבים לתת לזה מענה ציבורי, שלא נגיע פה לוועדה כל שני וחמישי שזה לא נסגר וזה לא נסגר, אלא צריך לקום אותה רשות שתתכלל את זה. כי אנחנו נמצאים באירוע, כמו שאמרו פה החבר'ה מהאלמנט החמישי, שאין לו אח ורע. הוא נוגע, כמו שאמר אדוני היושב ראש, בכל בית. ואם אנחנו לא נטפל וניתן מענה לא רק למתמודדים עצמם אלא למשפחות, לנשים, לילדים, לכלבים – זה משהו שהוא לא נגמר בפלסטר.
על זה אנחנו הגשנו את הבקשה לתת את המענה הראשוני הזה, פזור בארץ, כדי למנוע מקרי אובדנות מהחבר'ה שעל הקצה. ולצערי, אנחנו רואים עוד ועוד ועוד ואם אנחנו לא ניתן לזה מענה מהיר מיידי, הדבר הזה רק הולך לגדול ולגדול ולפגוע בנו כחברה.
תודה רבה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה. לגבי רשות לאומית, אני עניתי לך גם בשיחה אישית שזה נכון. יש דברים שנכונים וצריך לעשות אותם או בחקיקה, אני אתייעץ עם ראש הממשלה על הדבר הזה, כי זה לא משהו, אתה יודע, במסגרת הסמכות של הוועדה. זה משהו יותר גדול קצת מאיתנו.
תודה רבה. אורית לוי למלמן.
<< אורח >> אורית לוי למלמן: << אורח >>
תודה רבה. אני מייצגת את יה"ת, שזו האגודה לטיפול באמצעות אומנויות בישראל. הטיפול באמצעות אומנויות הוא אחד מטיפולי בריאות הנפש. יש בערך 4,000 מטפלים באמצעות אומנויות חברי יה"ת, שיכולים לתת מענה טיפולי נפשי לכל הגילאים, מגיל לידה עד גיל 120. טיפול קבוצתי, טיפול זוגי, הדרכת הורים.
היעילות של הטיפול באמצעות אומנויות מוכחת מחקרית. דוקטור בודנהיימר, שאחראי על בריאות הנפש במשרד הבריאות, אמר במפורש שמשרד הבריאות רואה בטיפול באמצעות אומנויות אחד מטיפולי בריאות הנפש, לכן זה יכול לתת מענה, אם במשרד הבריאות אז גם בכל המשרדים האחרים. כמובן שבמידה והמטפל עומד בסטנדרטים הנדרשים בהגדרת המקצוע על פי המל"ג, על פי יה"ת שזה האיגוד ועל פי משרד הבריאות. ואנחנו מבקשים תמיכה לבית לטיפול באמצעות אומנויות, שייתן מענה טיפולי נפשי עם הדרכות, עם קורסים למטפלים מכל הארץ. הקרן תוכל לממן טיפול באמצעות אומנויות כאחד מהטיפולים שניתנים למתמודדי נפש.
אנחנו יודעים שמחירי הטראומה הם לא רק עלויות ישירות של טיפול נפשי רפואי, אלא גם עלויות עקיפות ממושכות, כמו: ירידה בפריון עבודה, תחלואה, לחץ על מערכות הרווחה, תאונות דרכים, אלימות במשפחה, התמכרויות, מחלות כרוניות. והיום יודעים שכל שקל שמושקע בטיפול נפשי חוסך למדינה כארבעה שקלים בהמשך. ולכן ההשקעה היום בבריאות הנפש היא השקעה חשובה ואנחנו מבקשים תמיכה לבית הזה, ומימון של טיפול באמצעות אומנויות למתמודדי נפש.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה.
<< אורח >> אורית לוי למלמן: << אורח >>
תודה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
הגשתם משהו, נייר?
<< אורח >> אורית לוי למלמן: << אורח >>
נגיש בקרוב, כן אנחנו עובדים על זה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תגישו לנטלי.
רויטל אורדן.
<< אורח >> רויטל אורדן: << אורח >>
רויטל אורדן, אני מנהלת את המערך האמבולטורי בבריאות הנפש במשרד הבריאות. שאלה ספציפית, שאת רוצה שאני אגיב על כל מה שהוצג עד כה. אז אני אגיד כפי שכבר אמרתי, ראיתי את ההצגה הראשונית פעם קודמת, כשנפגשנו כאן בוועדה ואמרתי: אנחנו צריכים ללמוד יותר את הנושא, ובאמת ניכרת התקדמות והרחבה של התחומים.
אני אלך לחלקים המאוד פרקטיים. אנחנו בקשר גם עם משרד הביטחון, גם עם ביטוח לאומי, גם עם רווחה, כל האנשים שיושבים סביב השולחן. אנחנו בקשר ברמה אפילו יומיומית עם חלקם. והדברים הם מתואמים ברמת הסטנדרט וברמת סל השירותים. אני כן אגיד שכדי שהדבר הזה ברמה הכי פרקטית, תהיה לו היתכנות - הקרן בעצם, אני קצת מדברת בשם הקרן וסליחה אבל תתקנו אותי אם אני טועה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
בסדרי, אני אעצור אותך אם תחרגי.
<< דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >>
אם אני אחרוג. אני אומרת, הקרן היא מממנת את התשתיות, אוקיי? והשוטף צריכה להיות לו היתכנות. עכשיו האינטרס שלי, כמובן אין לי שום מניה בשום מקום, האינטרס שלי זה כדי שיהיה טיפול טוב לאזרחי ישראל, זה האינטרס היחיד שיש כאן. וכדי שהכסף הזה ילך למקום הזה, צריך להיות תוכנית עסקית שתראה היתכנות בכל אחת מהפעילויות שאתם מציגים.
והיתכנות, חייבת להיות איזו שהיא הפרדה, זאת אומרת עבור כל מרכז. יכול להיות מודל אחד שאתם באים ואומרים "זה המודל ואותו אני מקיים בכל המרכזים" - למעט הסיפור של האימון כלבים, אותו אני שמה בצד, הוא לא יכול להיות תחת משרד הבריאות. אבל נגיד אם אנחנו באים ואומרים, מסתכלים על התוכנית. ובאים ואומרים "יש לנו מודל אחד שהוא ניתן בכל המרכזים, אותו מודל בתמהיל כזה או אחר. אלו ההתוויות, זה קהל היעד, זה התוויות נגד, השירותים הם שירותים של שירותי מרפאה, שירותי טיפול יום". דברים שהמשרדים לא רק משרד הבריאות, אלא כלל המשרדים יודעים לקרוא כ"קודים" ולתמחר אותם. זה יהיה מצוין.
עכשיו יש דברים שהם היום לא נכנסים תחת קודים. יומיים ריטריט לא נכנס תחת שום קוד של משרד הבריאות, זה לא יעזור כלום. אני אומרת אבל כן, ויש פעילויות כאלו כמו סדנת מתופפים, גם לא נכנס תחת קוד. אבל יש דרכים לחשוב, אולי במסגרת טיפול יום אני כן מצפה במסגרת בתים מאזנים ובמסגרת, ברור לגמרי שכמשרד אנחנו מתמחרים לא רק את המגעים הטיפוליים המוכרים בסל, אלא אנחנו מתמחרים את המעטפת. והמעטפת כוללת. ויש דרישה, אוקיי? כשמסתכלים היום על טיפול יום או כשמסתכלים על בית מאזן, יש דרישה שתהיה מעטפת שכוללת יותר מהמגעים הטיפוליים. וכאן נכנסים יוגה תרפי, כאן נכנס מעגל מתופפים או גינון טיפולי או כל דבר אחר יכול להיכנס תחת הדבר הזה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
טיפול באומנות.
<< אורח >> תמיר שמואלי: << אורח >>
או ריטריט רב-יומי?
<< אורח >> רויטל אורדן: << אורח >>
טיפול באומנות הוא קוד של משרד הבריאות. הוא טיפול נפשי לכל דבר ועניין. יש חוזר מ-2010 ויש עוד חוזר שעכשיו אמור לצאת. הוא טיפול מוגדר, הם מטפלים לכל דבר בבריאות הנפש, הכול בסדר. אז זה מוגדר כקוד וזה מתומחר, זה בסדר.
<< אורח >> תמיר שמואלי: << אורח >>
ופעילות רב-יומית, ריטריט באמת שנמשך על פני כמה ימים?
<< דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >>
אין הגדרה כזאת בבריאות הנפש. אין קוד כזה וגם לא יהיה קוד כזה, כי אנחנו צריכים לבוא ולהגיד - - -
<< אורח >> קרן צרפתי: << אורח >>
מה צריך כדי ליצור קוד, או שזה לא אופציה?
<< דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >>
כרגע לא אופציה. אם אתה מכניס את זה תחת טיפול יומי, העניין של אכסניה, אוקיי, אני לא רוצה סתם להכשיר את זה מן הפה לחוץ. זה עניין של התוויה, אוקיי? טיפול יום היום מוגדר כאף עויין, אוקיי? זה טיפול אינטנסיבי לאנשים כדי למנוע אשפוזים, זה טיפול אינטנסיבי.
<< דובר_המשך >> חגי עזרן: << דובר_המשך >>
אין את זה היום, סליחה. חגי פה, עדיין. בלילות, אני סתם אשאל שאלה, בלילות יש לך מקום לתת לי ללכת אליו, שהוא פתוח חוץ מחלופה לאשפוז?
<< דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >>
אז יש בתים, זה בדיוק זה.
<< אורח >> חגי עזרן: << אורח >>
אין.
<< אורח >> רויטל אורדן: << אורח >>
קודם כל גם הריטריט זה לא יהיה מקום פשוט פתוח, יש בתים פתוחים של משרד הבריאות.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
נכון.
<< אורח >> רויטל אורדן: << אורח >>
אנחנו נפריד. יש שירותים ייעודיים, אני כרגע מדברת באופן מאוד כללי. גם לתוכנית "יובלים" בהקשר של רווחה וגם למשרד הביטחון וגם ביטוח לאומי - יש דברים נקודתיים שיאושרו. לדוגמה דרך יובלים אז יש ריטריטים שיאושרו. אבל זה לא חלק מסל השירותים.
כאשר אנחנו באים ומסתכלים שנים קדימה ברמת היתכנות, הדרך לעשות את זה נכון ולאפשר היתכנות לאורך זמן למרכזים הללו, זה כן לראות איך הדברים האלו מתחברים. קודם כל לסל הבריאות, אבל גם לתוכניות, בין אם זה ברווחה, בין אם זה בביטוח לאומי או בין אם זה במשרד הביטחון, לתוכניות שיש להן איזשהו קיימות לאורך זמן.
<< אורח >> הדר אמיר: << אורח >>
זה נכון, אבל כדי שזה יגיע גם לקופות החולים אנחנו בהחלט חושבים שגם קופות החולים הם שחקנים מאוד משמעותיים.
<< דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >>
כן, אני אומרת. אמרתי משרד הבריאות.
<< אורח >> הדר אמיר: << אורח >>
לא, נכון.
<< דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >>
הכללתי את משרד הבריאות זה קופות החולים. אני לא ספק ישיר של שירותים לכלום.
<< אורח >> הדר אמיר: << אורח >>
ברור.
<< דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >>
כשאני אומרת סל הבריאות הכוונה היא קודם כל קופות החולים.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
איך שיתוף הפעולה עם קופות החולים?
<< אורח >> הדר אמיר: << אורח >>
הם כרגע לא במשחק. הם לא כל כך במשחק, צריך להגיד.
<< דובר_המשך >> חגי עזרן: << דובר_המשך >>
הצענו את זה בעבר.
<< אורח >> הדר אמיר: << אורח >>
אנחנו מקווים שהם גם יכנסו אבל אנחנו חושבים שזו עבודה משותפת של משרד הבריאות.
<< אורח >> חגי עזרן: << אורח >>
אם תזכרו בקורונה הייתה איזו נקודת אל-חזור כזאת, שאיבדו אנשים בבתים ואז אמרו "טוב, בואו ניכנס לתוך הקופות חולים עם כל מערך הרווחה, ניקח את זה אלינו ונתחיל לטפל נקודתית, כי הקופות חולים מגיעות לאנשים המבוגרים האלה". אז אותו דבר - הרעיון הוא שקופות חולים ייקחו כל חייל מילואים שיוצא החוצה כי הם נכנסים לצבא, עוזבים את קופת חולים ואז משתחררים מהצבא ונכנסים חזרה עוד הפעם לקופת חולים. אז המערך הזה יכול דרך רווחה, עירייה וקופת חולים לתת להם הפניות, שיטפלו. זה כאילו זה אמור להיות עם כל הזרועות ביחד.
<< דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >>
אני לא אומרת שזה בלתי אפשרי. לא, המטרה היא לא הייתה להגיד בלתי אפשרי, זאת לא המטרה. המטרה הייתה לראות איך במסגרת התוכנית הזאת, לא סביב השולחן הזה אנחנו נפתור את הסוגייה הזאת.
כן לבוא ולראות איך במסגרת התוכנית העסקית הדבר הזה, כן יש הפרדה מוחלטת בין הפעילויות השונות ואיזה פעילות מקבילה לעמידה באיזשהו סטנדרט של שירותים בסל. קרי: טיפול יום, טיפול מרפאתי, טיפול אחר. מה שלא מהתוכנית מימון של הדבר הזה. זה דבר ראשון.
אנחנו לא יכולים לבוא ולקופה ולהכריח אותה או למשרד הביטחון או לכל דבר אחר ולהכריח. התקשרות, אתם יודעים. אבל עמידה בסטנדרט זה המינימום, זה תנאי סף.
מלבד זאת ההגשה לקרן. משרד אמור להגיש לקרן את התוכנית. וכאן אני אתחבר למה שאמרה גם הילה. אם הדבר הזה צריך להיות מוגש תחת משרד הבריאות זה צריך להיות לקבל את האישור גם של מינהל בריאות הנפש אבל גם של לשכת מנכ"ל והשר, כדי שהדבר הזה. זה שאני אומרת את זה כרגע זה לא אומר שזה עבר את כלל האישורים, אבל בואו נתחיל בתנאי. אני כן דיברתי עם דוקטור גלעד בודנהיימר שהוא ראש מנהל בריאות הנפש. דיברנו. אנחנו כן צריכים לראות את הדבר הזה כתוב, איך הדבר הזה מיתרגם לתוכניות בסל. ומכאן לקבל את האישורים גם ממנו וגם מלשכת מנכ"ל והשר ביחס להגשה.
<< אורח >> דנה שושנה בר-צבי מילדוורף: << אורח >>
אני רוצה להגיד משהו, רק דקה, אני יודעת שאנחנו לקראת הסוף. בכוונה באתי לשבת ליד חגי כי אנחנו פה, שנינו מייצגים שני צדדים של בסופו של דבר נפגעים בעקבות המתקפה והמלחמה. גם של צה"ל, גם אזרחי. ואם שנינו פה ואומרים שיש צורך, אז אולי אפשר לקדם שכן יהיה קוד של משרד הבריאות וברור שזה תהליך שהוא ארוך. אבל אם יש צורך לדברים כאלה, אז אולי הם לא צריכים לעשות סיבובים. כמובן שבטווח הקטן כן צריך להבין איך עושים סיבובים וזה, אבל אולי לטווח הארוך, כי אנחנו יודעים שאנחנו נשאר עם הטראומה הזאת עכשיו שנים קדימה.
<< דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >>
קוד של משרד הבריאות זה אומר שזה סל הבריאות, אוקיי? להכניס תרופות היום לסל הבריאות או להכניס טכנולוגיות - - -
<< אורח >> דנה שושנה בר-צבי מילדוורף: << אורח >>
אני יודעת. אני כתבתי משהו שנכנס לסל הבריאות.
<< דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >>
אז אני אומרת מצוין, אבל העניין הוא, זה לא זה לא איזה שהוא הליך בירוקרטי קל.
<< אורח >> דנה שושנה בר-צבי מילדוורף: << אורח >>
אני יודעת.
<< דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >>
וגם צריכים לבוא ולהגדיר מי מוגדר מטפל בבריאות הנפש. ויש כאן הרבה מאוד משמעויות ושאני מגדירה מי מטפל בבריאות הנפש עבור סקטור מסוים או הכשרה מסוימת יש לזה משמעויות רוחביות מאוד מאוד נרחבות גם מקצועיות קליניות וגם כלכליות.
העניין הוא של הכנסה לסל או אי הכנסה לסל או הכרה במקצוע או בהתערבות מסוימת, היא יכולה מבחינה קלינית, יש לה משמעויות מאוד נרחבות עד כדי יכול להיות לסכן אפילו, אם אני מכירה במשהו שלא אמור להיות מוכר. לכן אני אומרת, לצד המשמעויות האחרות שדיברתי עליהן. לכן אני אומרת זה לא איזו שהיא בירוקרטיה, אנחנו קמים בבוקר ומחליטים אם להכיר או לא להכיר בהתערבות מסוימת כזאת או אחרת. היא גם צריכה להיות נתמכת מחקרית וכולי. זה מורכב להגיש לסל. ובלי קשר גם בהקשר של הכרה וחוזר וכולי. זה תהליך ארוך מאוד שאנחנו לא, הוא לא תואם לצרכים כאן.
<< אורח >> תמיר שמואלי: << אורח >>
הוא לא תואם את הצרכים בשטח צריך להגיד, כי אנחנו עם גל צונאמי שבא עלינו ואני לגמרי מבין את המקום שלך ואת המקום של פעילות וההרגלים, והנוהגים, והנהלים, אבל צריך פה משהו אחר, כבוד היו"ר. מהיר יותר, גמיש יותר, רחב יותר שייתן מענה מיידי, בזמן שהתהליכים שאין ספק שהם צריכים להתנהל כמו שהם מתנהלים, אני לא בא לשנות אותם, ייקח להם את הזמן שלהם ויוכלו להצטרף לדבר הזה. אנחנו כרגע גשר צר מאוד, שעליו אנחנו כבר שנתיים עושים את זה לבד כאזרחים, כתורמים, כגופים שעוסקים בזה. אבל צריך לבוא פה כוח רחב יותר.
<< דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >>
הוא מדבר על מימון שוטף, לא על - - -
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
רויטל, צריך למצוא את הדרך. אני אומר את זה גם כלפי משרדים אחרים.
שאלה בקשר לדיון הבא שלי: אתם שולחים אנשים עם בעיות עור לנופש בים המלח, לטיפולים בים המלח. זה נכון, זה קיים או שזה היה פעם?
<< דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >>
יש איזה משהו עם פסוריאזיס לא קשור.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
פסוריאזיס, נכון.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אבל זה המודל, זה בדיוק המודל.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
רגע, זה יפה זה מעלה חיוך, אבל אני מתכוון עכשיו ברצינות.
<< אורח >> רויטל אורדן: << אורח >>
לא, אנחנו גם שולחים אנשים לבתים מאזנים בבריאות הנפש, זה לא קשור.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אני גיליתי שיש אדם בשם אודי אנג'ל. הבן אדם שם עשרות מיליונים כדי לטפל באנשים. איפה אנחנו כמדינה? איפה משרד הביטחון? איפה אתם כקופות חולים? הרי תראי, אם הם לא היו קיימים, האנשים האלה חוזרים אליכם כבומרנג ובהוצאה תאמיני לי פי אלף יותר מאשר הם עושים את זה היום. היום אם אתם יכולים לתת הפניות, למי שצריך, כן? עכשיו הוא לא מחפש, לא חסר לו. אין לו מקום. אני באתי ראיתי את המקום הזה, נדהמתי, נשארתי פעור פה. ואמרתי "וואלה, אני רוצה את הדבר הזה להכפיל, זו המשימה שלי עכשיו בוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל".
ולכן אני חושב, תראי, כולנו צריכים להיות מגוייסים כי אחרי זה המכה תיפול על כולנו, כן? תקציב בריאות אתם תדרשו יותר כסף מהממשלה ומשר האוצר ואת יודעת הוא קצת קמצן. אני אומר את זה חצי בהלצה כן, כי הגענו קצת להסכמות. ובסוף זה יעלה לנו ביוקר.
<< דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >>
אני חושבת שהטיפולים שניתנים, אם אנחנו מסתכלים היום - - -
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
מה אתם נותנים היום?
<< דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >>
אני אומרת, אם אנחנו מסתכלים על גם על טיפולי היום וגם על הבתים מאזנים וגם על מה שבטח ובטח הטיפולים שמשרד הביטחון וביטוח לאומי ותוכנית יובלים נותנים היום כחלק מהמענה, בוא נגדיר את זה, המענה לשעת חירום עבור אוכלוסיות יעד – בין אם זה חיילי צה"ל ובין אם זה שורדי המסיבות או נפגעי פעולות האיבה באופן כללי. זאת אומרת, שהמנעד הוא מאוד מאוד רחב.
יש הבדל בין הפעילויות שממומנות או הספקטרום שממומן על ידי כל אחד מהמשרדים, לבין לדבר על סל הבריאות. אוקיי? וכשאנחנו מסתכלים על סל הבריאות הוא יממן, אני אומרת, דרך סל הבריאות בהתוויות של טיפול אינטנסיבי, כן אפשר למצוא את הדרך לממן את הפעילויות. זה דורש התאמה. כן. אי אפשר לבוא ולהגיד לי "תשמעו, אנחנו לא עומדים כרגע בשום סטנדרט, הפעילות שלנו זה ריטריט של מעגל מתופפים במשך יומיים".
<< אורח >> הדר אמיר: << אורח >>
לא, זה לא מה שאנחנו אומרים.
<< דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >>
ברור לגמרי. אני מבינה, אני יודעת שזה לא מה שאתם אומרים לי. בסדר?
אבל אני אומרת גם כסטנדרט, זה קשור גם למה שאנחנו מאמינים וחושבים שמהו טיפול נפשי נכון. זה לא רק שאנחנו כרגע ואומרים "אוקיי, בירוקרטית הדבר הזה לא עומד". אנחנו באמת קלינית מאמינים שטיפול נפשי נכון, כולל עמידה בסטנדרט מסוים של אנשי מקצוע והיקף צוות, לצד – ואני אומרת את זה גם בהקשר של בתים מאזנים וטיפולי יום, מי כמוכם יודע – לצד פעילויות אחרות ומעטפת טיפולית הוליסטית כוללת. כן. וזה ממומן. אז צריכים לראות איך אנחנו עושים את הדברים האלו בצורה נכונה.
<< אורח >> קרן צרפתי: << אורח >>
תודה, אני חושבת שזה דברים נורא חשובים. אני רוצה רגע להגיד את האספקט הכלכלי שאתה העלית, שבמחקר שעשינו עם Social Finance Israel (SFI), Maps ישראל, אז גילינו שהתקציב הנוסף לאנשים מוכרים ולא מוכרים שיסבלו מ-PTSD בישראל בחמש שנים הקרובות הוא מעל ל-157 מיליארד שקלים.
זה סכום פסיכי. הוא קרוב לתוספת למלחמה כשעשינו את המחקר הזה. זו באמת עלות כלכלית מאוד מאוד גדולה ואני מצטרפת פה לדברים של תמיר, שלא לשנות שום דבר בתוכניות ארוכות טווח, אבל כן אנחנו צריכים לחשוב על איך בשנה הקרובה, בשנתיים הקרובות, מטפלים בדברים ביותר גמישות. בנוסף לדברים הראויים מאוד שמשרד הבריאות מביא.
<< דובר_המשך >> חגי עזרן: << דובר_המשך >>
בסוף זה עניין של הגדרה. אתם חייבים להבין, אתם מדברים, משחקים פה פינג-פונג, באמת. אנחנו עכשיו אמורים לפי אגף השיקום להיות מטופלים ביחד בחוות חוסן – אני והיא. אתם מבינים? זה לא עובד. אני אפגע בה והיא תפגע בי. אתם, אנחנו, כן. אנחנו נפגשים בחוות חוסן לא רק, לא רק אנשים שנפגעו מלחימה.
<< אורח >> רחל שטרן: << אורח >>
התוכניות שעל ידינו אמורות להיות מופרדות לחלוטין. אני ממש אשב איתך אחר כך ונבדוק את הדבר.
<< אורח >> חגי עזרן: << אורח >>
אני אשמח שתסבירי לי את זה כי זה באמת, בסוף - - -
<< אורח >> רחל שטרן: << אורח >>
ממש לא אמור. זה אמור להיות קבוצות ייעודיות שאנחנו מפקחים גם על כל הצוות המקצועי, אנחנו מוציאים וואוצ'רים על מי שנמצא שם, אנחנו מממנים את הפעילות.
<< דובר_המשך >> חגי עזרן: << דובר_המשך >>
מה זה חוות חוסן?
<< אורח >> רחל שטרן: << אורח >>
חוות חוסן שאגף השיקום מפעיל, כן, בוודאי.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
יש הפרדה מאוד גדולה.
<< אורח >> רחל שטרן: << אורח >>
אחרי זה נשמע איפה אתה נמצא ו- - -
<< אורח >> חגי עזרן: << אורח >>
אני לא נמצא בחוות חוסן. ניסיתי. אמרו לי יום אחד כי אני לא מחרבות ברזל. מאוד נפגעתי, כי בא לי שלושה ימים כמו כולם. אבל מצד שני, אני גם לא חושב שזה משהו שאמור לשקם אותי, עם כל הכבוד, לשתול ולהיות בכור היתוך עם עוד אנשים שמספרים את אותו דבר. זה לא עניין של שיקום. אולי זה מציל חיים לאותה נקודה של חודש חודשיים, אבל ברגע שבן אדם עוזב את זה, אין שיקום. אז קשה ל- - -
<< אורח >> רחל שטרן: << אורח >>
המטרה של החוות הן לא להיות תוכניות ארוכות טווח לכול החיים, המטרה לתת מענה ספציפי.
<< אורח >> חגי עזרן: << אורח >>
נכון, זה מחטיא את המטרה, זה לא - - -
<< אורח >> רחל שטרן: << אורח >>
אני אחרי זה אבדוק איתך ברמה הפרטנית איזה מקום מדובר.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תבדקי, ואני חושב, הערה, אם חייל נפגע ב-6 באוקטובר, יום לפני שקרה האסון, אז הוא זכאי לפחות תנאים מאשר חייל אחר? היה במבצע בלבנון שלא סופר ולא נכתב בתקשורת.
<< דובר_המשך >> רחל שטרן: << דובר_המשך >>
אנחנו מתייחסים לזה כטראומה צעירה וטראומה ותיקה. יש הבדל כרגע מאנשים שנמצאים עכשיו עם תגובה לפציעה שקרתה לא מזמן, ויש הבדל אם החייל נפצע ב-6 באוקטובר או לא משנה, כמה ימים לפני זה, אני לא אלך איתו על זה - - -
<< אורח >> חגי עזרן: << אורח >>
אין כל כך הבדל. לא נכון. אני נפצעתי ב-2002. האירועים שלי היו, הטראומות שלי היו ב-2002, 2003, 2004. זאת אומרת, התינוקים, הכל מה שהתעסקתי איתם היו אז. ה-7 באוקטובר הפעיל לי את הטראומה מחדש, למרות שהיא כבר בשומר חומות נפתחה וגם בצוק איתן היא נפתחה. זאת אומרת, הטראומה שלי פעילה. איך את מטפלת במישהו עם טראומה פעילה?
<< אורח >> רחל שטרן: << אורח >>
א' יש לנו מענים גם לאנשים שמוכרים כבר בעבר.
<< אורח >> חגי עזרן: << אורח >>
לא מגיעות לי מוניות ויש לי בעיה עם זה.
<< אורח >> רחל שטרן: << אורח >>
אני אשב איתך עוד פעם אחרי זה ונבדוק ברמה הפרטנית.
אנחנו לא רצינו לעשות ערבוב בין אוכלוסיות שנפגעו לפני 10 ויותר מזה שנים ולתת מקום רגע לאנשים שנפגעו עכשיו, לא מזמן, שדרך ההתמודדות שלהם היא כרגע שונה. והשלבים של העיבוד ושל כל התהליכים הם שונים.
אני לא אומרת שמי שהתמודד עם טראומה ותיקה לא זקוק למענה. זה לא מה שאנחנו אומרים. נכון, בשלב ההתחלתי נתנו בהתחלה יום בשבוע. בחלק מהחוות הרחבנו את זה ליומיים בשבוע. נכון. ואנחנו גם נותנים בנוסף לזה את המענה של אחר הצהריים. אבל אנחנו - - - ברמה המקצועית ולא ברמה ה- - -
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אני חייב לסיים. תמשיכי לשבת עם חגי. חגי, תודה רבה שבאת. תודה רבה לכולכם ותודה רבה לך באופן אישי.
<< דובר_המשך >> חגי עזרן: << דובר_המשך >>
ומחר תדעו שיש ועדה מיוחדת על הילדים שלנו, אני חושב אצל קטי שטרית, באולם ירושלים או הנגב. אולם גדול. כולם צריכים להיות שמה כי בסוף זה המקום.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
באיזו שעה? תגיד.
<< אורח >> חגי עזרן: << אורח >>
אני חושב ב-09:30 או ב-10:00.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אני אבדוק את זה. בסדר גמור. תהיה ישיבת המשך, חגי.
<< אורח >> חגי עזרן: << אורח >>
תודה רבה לכם.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
דרך אגב, הוא מייצג לא מעט חבר'ה גם שבאים לפה, משתתפים בוועדות.
<< אורח >> חגי עזרן: << אורח >>
אנחנו נמצאים מול הכנסת כבר ארבה חודשים, ישנים שם 24 שעות.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
כל הכבוד.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תרמת הרבה לדיון.
תודה רבה לכם. ישיבה סגורה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:45. << סיום >>