חומר רקע - גורמים חיצוניים
שוויון מיגוני בחברה הבדואית בנגב-אי
כיסוי מיגוניות בכפרים הבלתי מוכרים2% , ללא ממ״ד65%- תושבים למקלט, כ53,825
מקלטים במערכת החינוך400-ומחסור של יותר מ
דר' מנאל חריב
ַנַ ַגַ ִּבּ ֵיֵהּ
מרכז הידע והמחקר
של האוכלוסיה הבדואית בנגב
פרופסור שרית הלמן, מרק מרקוס :עריכה והגהה
זאהר חטיב, מרק מרקוס :נתונים
מרק מרקוס :עיצוב גרפי
עבייד- הודא אבו:צילום
:תאריך פרסום
2026 ינואר
כל הזכויות שמורות©
[email protected]
ַנַ ַגַ ִּבּ ֵיֵהּ
מרכז הידע והמחקר
של האוכלוסיה הבדואית בנגב
תוכן עניינים
2............................................................................................................................................................תקציר מנהלים
3..............................................................................................................................................................שיטות מחקר
4.....................................................................................................................מיגון פרטי בחברה הבדואית בנגב :1 פרק
תושבים באופקים273 תושבים בדואים בנגב לעומת מקלט ציבורי אחד לכל53,825 מקלט ציבורי אחד לכל :2 פרק
6........................................................................................................ תושבים במיתר בנגב1,667 ומקלט אחד לכל
11..................................................................................המיגון הארעי בכפרים הלא מוכרים בנגב: מיגוניות והיסקו :3 פרק
ממספר40%-מיגון במוסדות חינוך : מספר הכיתות ללימודים החסרות במערכת החינוך הבדואי גבוה בכ :4 פרק
14...... כיתות לימוד1000- מקלטים במוסדות חינוך הבדואית בנגב, וכ400-המקלטים הקיימים. המחסור מוערך של כ
15.............................................................................הריסת בתי תושבים בכפרים הבלתי מוכרים בזמן המלחמה :5 פרק
16.......................................................................................................................................................................סיכום
1 \
תקציר מנהלים
המאמר בוחן באופן שיטתי את מצב המיגון בחברה הבדואית בנגב – ממרחבים מוגנים פרטיים (ממ"דים), דרך מקלטים ציבוריים
)Mixed Methods( ומיגון ארעי (מיגוניות והיסקו), ועד למצב המיגון במוסדות החינוך. המחקר נשען על מתודולוגיה משולבת
הכוללת: ניתוח נתוני גמר בנייה ונתוני אוכלוסייה רשמיים (למ"ס, רשות האוכלוסין), מיפוי מקלטים ציבוריים באמצעות מערכת
יישובים בדואיים (שאלון מובנה כמותי ואיכותני), וניתוח32-יישובית, מחקר שדה בקרב אחראי מיגון ב- והשוואה ביןGovMap
). שילוב מקורות אלה מאפשר להעריך את מצב המיגון לא רק2025– ו2014 מסמכי מדיניות ופסקי דין מרכזיים (בג"צים משנים
.ברמה הנומינלית (קיום מבנים), אלא ברמת הכיסוי האפקטיבי, התקניות, התחזוקה והנגישות בזמן אמת
במישור המיגון הפרטי, הממצאים מצביעים על מחסור מערכתי עמוק במרחבים מוגנים דירתייים (ממ"דים). על בסיס נתוני גמר
יחידות דיור העומדות בתקן (ולכן כוללות ממ"ד), המהוות16,408 נמצא כי בחברה הבדואית נבנו רק2025–1995 הבנייה לשנים
מהאוכלוסייה הבדואית בנגב אינה מכוסה65%-מענה חלקי בלבד לצרכי האוכלוסייה. ההערכה הכמותית מצביעה על כך שכ
מהמשיבים דיווחו שאין להם נגישות למרחב מוגן67.6% ), שבו2023 במיגון פרטי תקני – נתון התואם נתוני סקר נגביה (נובמבר
. ניתוח מדיניות התכנון וההיתרים מראה כי המחסור בממ"דים אינו "כשל92%-מוכרים שיעור זה עלה לכ-כלל, ובכפרים הבלתי
תודעתי" של התושבים, אלא תוצר ישיר של ירידה חדה במספר היתרי הבנייה לנפש ביישובים הבדואיים, היעדר תוכניות מתאר
.משפטית המונעת מבני קבע וממ"דים בכפרים הבלתי מוכרים-מוסדרות, והדרה תכנונית
במישור המיגון הציבורי מתגלה פער קיצוני בין יישובים בדואיים ליישובים יהודיים סמוכים. על בסיס מיפוי ממשלתי, בכל שבע
מקלטים ציבוריים עבור אוכלוסייה של6 העיירות הבדואיות המוכרות והכפרים המוכרים במועצות האזוריות קיימים יחדיו רק
, תושבים. ברוב העיירות (חורה, שגב שלום, כסיפה, תל שבע53,825 תושבים – יחס של מקלט ציבורי אחד לכל322,947
. מקלטים ציבוריים, ובאבו תלול מקלט אחד5 אלף תושבים) קיימים81-ערערה–נגב, לקיה) אין מקלט ציבורי כלל; רק ברהט (כ
. הפער הזה מגלם1:369 ) תושבים11,800-, ובמיתר (כ1:273 אלף תושבים) יחס הכיסוי הוא41-לשם השוואה, באופקים (כ
,משטר מיגון מדורג: תושב יהודי בנגב נהנה מגישה למקלט ציבורי בהיקף הנמדד במאות עד אלפי אנשים למקלט; תושב בדואי
.אם קיים בכלל מקלט ביישובו, נדרש לחלוק אותו עם עשרות אלפים
המענה הארעי, בדמות מיגוניות ומתקני היסקו, אינו סוגר את הפער אלא מבליט אותו. הנתונים הרשמיים מלמדים כי מאז פרוץ
מתקני היסקו74- מיגוניות ו160 הוצבו בכפרים הבלתי מוכרים2025 ) ועד ספטמבר2023 מלחמת "חרבות ברזל" (אוקטובר
מן הצורך המשוער. מחקר השדה בקרב אחראי המיגון מצא כי כלל המיגוניות המדווחות2%-בלבד. היקף שאינו מגיע אפילו ל
.ביישובים הבדואיים בנגב מאפשרות, בהתאם לתקנים הנדסיים, הגנה לכל היותר על פחות מאחוז אחד מן האוכלוסייה
מהם55%-מעבר לפער הכמותי החריף, רוב מוחלט של המשיבים מעריכים את מצב המיגון כבלתי מספק באופן מהותי. כ
דירגו את המיגוניות ככמעט חסרות תועלת, בשל מחסור בכמות, פיזור גיאוגרפי לקוי, תחזוקה ירודה ויכולת מוגבלת לספק הגנה
.מפני איומי טילים
בנוסף, מתקני היסקו הם מתקני מחסה מאולתרים העשויים מחומרים קלים, ללא תקרה וללא יסודות תקניים. מתקנים אלו
סובלים מהצפות בשטפונות ונסחפים בקלות, ובפועל מספקים מחסה מינימלי בלבד. ממצאים אלו ממחישים את הנחיתות
1.המבנית של אמצעי המיגון המוצבים דווקא באזורים הפגיעים ביותר
במערכת החינוך, הממצאים מצביעים על פער כפול: מחסור חמור הן במקלטים והן בכיתות לימוד. מערכת החינוך הבדואית בנגב
.מבחינת רמת תחזוקה, פיזור גיאוגרפי ונגישות לשימוש : המשתתפים נתבקשו לדרג את היעילות של אמצעי מיגון שונים 1
/ 2
עובדי הוראה. למרות זאת, דווח10,006- תלמידים ו117,423 גני ילדים), המשרתים882- בתי ספר ו161( מוסדות1,152 כוללת
, מ"ר63,714- מ"ר לנפש, נדרש שטח מיגון כולל של כ0.5 בגנים). לפי תקן של272- בבתי ספר ו508( מקלטים בלבד780 על
40%–30%- מ"ר, המקביל לכ25,000–17,000 מ"ר – מחסור של47,000–39,000-בעוד ששטח המקלטים הקיימים נאמד בכ
כיתות1,000- מקלטים תקניים חסרים. במקביל, מחקרים רשמיים מצביעים על מחסור של כ400-מהגנה תקנית ומוערך בכ
לימוד במערכת החינוך הבדואית בנגב; במציאות זו, מקלטים רבים מוסבים לכיתות, מעבדות או מחסנים, והשטח המדווח כמוגן
), כשביישובים הבלתי מוכרים3 מתוך1.65( אינו זמין בפועל בשעת חירום. בנוסף, רמת התחזוקה הממוצעת נמדדה כנמוכה
. בלבד – עדות לכך שגם במקום שבו קיימים מקלטים, הם לעיתים קרובות אינם כשירים לשימוש1.21-הציון צונח ל
65%-לסיכום, הדו"ח מצביע על כך שמערך המיגון בחברה הבדואית בנגב אינו עומד בסטנדרטים בסיסיים של הגנה אזרחית: כ
מהאוכלוסייה אינו מכוסה במיגון פרטי; היקף המיגון הציבורי זניח עד אפסי; המיגון הארעי (מיגוניות והיסקו) מספק כיסוי שולי
ופגיע; ובמערכת החינוך הפערים במקלטים ובכיתות לימוד מצמצמים עוד יותר את ההגנה על ילדים וצוותי הוראה. מכלול
,הכרה תכנונית בכפרים-הממצאים מדגיש כי מדובר לא רק בכשל תשתיתי אלא במדיניות – הנעה בין היעדר היתרי בנייה, אי
שוויון חריף בזכות לחיים ולביטחון בסיסי בין אזרחים-מדיניות הריסות, והצבת אמצעי מיגון נחותים – אשר יחדיו מייצרים אי
.בדואים לשאר אזרחי המדינה
שיטות מחקר
:) אשר כללה שלושה רכ יבים עיקר ייםMixed Methods( לצורך בח ינה שיטתית של סו גיה זו, יושמה מתודולו גיה משולבת
2022 –1999 ניתוח נתונים כמותיים רשמיים – נתוני הלמ"ס נותחו באשר למספר הממ"דים שנבנו בשנים :מיגון פרטי.1
.)קסום ונווה מדבר-בשבע הרשויות המקומיות הבדואיות (למעט היישובים שבתחום המועצות האזוריות אל
מיפוי והשוואה בין יישובית – נערך מחקר מיפוי של מקלטים ציבוריים ומוסדיים באמצעות מערכת:מקלטים ציבוריים.2
.המפות הממשלתיות, וכן בוצעה השוואה בין מצב המיגון ביישובים הבדואיים לבין זה הקיים ביישובים יהודיים מקבילים
יישובים בדואיים בנגב בין32- במסגרת רכיב זה נערך מחקר שדה אמפירי בקרב אחראי המיגון ב: מחקר אחראי מיגון.3
, באמצעות שאלון מובנה שכלל שילוב של שאלות סגורות ושל שאלות פתוחות. השאלון נועד לאפשר05.10.25 - 22.06.25
איסוף נתונים כמותיים לצד הפקת תובנות איכותניות מהשטח. ממצאי המחקר התייחסו להימצאותם ולהיקפם של מקלטים
ציבוריים, למצב תחזוקתם ולמידת יעילותם כפתרון מיגון בפועל; לאיתור חסמי מיגון מוסדיים, רגולטוריים וכלכליים; לבחינת
,השפעת הריסות מבנים על אפשרות הקמת מרחבים מוגנים; וכן למיפוי מספר המיגוניות והמקלטים במוסדות חינוך
.במתנ"סים ובמרחבים קהילתיים
3 \
: מיגון פרטי בחברה הבדואית בנגב1 פרק
. מהאוכלוסייה הבדואית אינה מכוסה במיגון פרטי65%-כ
מצב המיגון הפרטי בחברה הבדואית בנגב חושפת את הפער המתמשך בין החובה החוקית למיגון אזרחי כללי ובין יישומה
נכנס לתוקף תיקון מהותי לתקנות ההתגוננות האזרחית, אשר קבע חובה להוספת מרחב מוגן דירתי1992 בפועל בשטח. בשנת
בכל בנייה חדשה למגורים. עם זאת, יישום חובה זו היה הדרגתי, מאוחר וחלקי, ובפועל לא הביא להטמעה שוויונית של מיגון
.פרטי באוכלוסיות מוחלשות וביישובים בדואיים בנגב
מייחסים את המחסור המתמשך במיגון3 ועמותת במקום2קיום אזרחי בנגב-דוחות של ארגוני חברה אזרחית, ובהם הפורום לדו
למדיניות תכנון מפלה ולהזנחה מערכתית. מדיניות מפלה זו קשורה בעובדה שקבלת היתר בנייה היא תנאי הכרחי להקמת כל
, שאושרה לאחרונה במטרה לייעל את תהליך קבלת ההיתרים, חלה1//א40 מרחב מוגן, לרבות ממ"דים יבילים. תוכנית תמ"א
מוכרים – חלק ניכר מהבנייה מתבצע-במפורש רק על מבנים בעלי היתר קיים. ביישובים ערביים רבים – ובייחוד בכפרים הבלתי
ללא היתרי בנייה רשמיים, תוצאה ישירה של מחסור כרוני בפתרונות דיור מאושרים ומדיניות תכנון מפלה ארוכת שנים. בפועל, מנגנון
רגולטורי שנועד להאיץ את הנגישות למיגון הופך לחסם מבני המונע מהאוכלוסיות הפגיעות ביותר גישה למרחבים מוגנים. מצב זה
.מוסדרת, וזו מונעת אפשרות למימוש זכויות מיגון עתידיות-" מדיניותי: היעדר תכנון והכרה מובילים לבנייה בלתי22 מגלם "מלכוד
מהנשאלים67.6% משיבים מצא כי350 בקרב2023 בסקר שנערך בנובמבר4.ממצאים עדכניים מחזקים את התמונה הקשה הזו
, כלומר כמעט כל92%-דיווחו שאין להם גישה כלל למרחב מוגן. בקרב תושבי הכפרים הבלתי מוכרים ששיעור זה עלה ל
התושבים דיווחו כי אינם יכולים להגיע בזמן למקום מוגן. בעוד שביישובים המוכרים קיים מיגון יחסי באמצעות ממ"דים או חדרים
.ממוגנים, הרי שבכפרים הבלתי מוכרים מדובר בפתרונות מאולתרים – צינורות בטון או חללים זמניים – שאינם עומדים באף תקן
)נתוני1( בכדי להעריך את הפערים בהיקף המיגון הפרטי בחברה הבדואית בנגב, שילבנו בין שני מקורות נתונים עיקריים
) נתוני גמר הבנייה המתפרסמים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה2(-האוכלוסייה העדכניים מרשות האוכלוסין והלמ"ס, ו
(למ"ס), הכוללים את מספר יחידות הדיור שהושלמו בפועל. בהתאם לחוק התכנון והבנייה ותקנות ההתגוננות האזרחית, החל
(אישור אכלוס) ללא בניית ממ"ד בכל דירה חדשה. לפיכך, ניתן להניח כי כל יחידת דיור4 לא ניתן לקבל טופס1992 משנת
ועד לרבעון הראשון1995 שהסתיימה מאז מועד זה כוללת ממ"ד. לפי נתוני גמר הבנייה הזמינים בלמ"ס והמשתרעים משנת
,, ובהם נכללים גם הכפרים המוכרים במועצות האזוריות אבו קוריאנת: אום בטין, אל סייד, ביר הדאג', דריג'את2025 של שנת
, ולכן אין1992 צאנע. לעומת זאת, בכפרים כחלה ואבו תלול לא נרשמה בנייה מאושרת מאז-סר ותרבין א-מכחול, סעוה, קצר א
יחידות דיור, שהן למעשה מספר הממ"דים הידוע בחברה הבדואית16,408 בהם כלל נתוני ממ"דים. בסך הכול, בתקופה זו נבנו
.1994–1992 בנגב. יודגש כי מספר זה עשוי להיות גבוה במעט, שכן חסרים נתונים לשנים
בשלב הבא חושבו פערי המיגון באמצעות השוואה בין מספר הממ״דים הקיים בפועל לבין ההיצע הנדרש בהתאם לתקן שטח
מ״ר מספק9 לנפש. בהיעדר תקן רשמי המגדיר מספר נפשות לממ״ד, אומדן המחקר מניח כי ממ״ד בשטח מינימלי של
, מ״ר לאדם. מאחר שאין מקור רשמי הקובע כלל אצבע לשטח לנפש בממ״ד1.25 נפשות, בהתבסס על תקן של7-מיגון לכ
מ״ר לאדם1.25 מאומצת במחקר הנוכחי הנחה מתודולוגית שלפיה יש להחיל את התקן הקיים למרחב מוגן קומתי, העומד על
קיום בנגב- בנובמבר). היעדר מיגון נגד טילים ורקטות בכפרים הבלתי מוכרים בנגב [נייר עמדה]. פורום דו15 ,2023( .קיום בנגב לשוויון אזרחי-פורום דו 2
.לשוויון אזרחי. הוגש לוועדות הכנסת
). היעדר מיגון בכפרים הלא מוכרים. פרסום מקוון, בשיתוף עמותת במקום – מתכננים למען זכויות תכנון ופורום2023( .האגודה לזכויות האזרח בישראל 3
.קיום בנגב לשוויון אזרחי-דו
)2023( . ברויטמן, ד׳& ,.חריב, מ׳., שבצ’נקו, י׳ 4
/ 4
.). בהתאם לכך, לכל יישוב יחושב סך השטח המוגן הנדרש באמצעות הכפלת גודל האוכלוסייה בערך זה2024 ,(פיקוד העורף
לאחר מכן הושווה השטח הנדרש לשטח המוגן הקיים בפועל, המחושב כמכפלת מספר הממ״דים הקיימים בשטח מינימלי של
5. מ״ר לכל ממ״ד. השוואה זו מאפשרת לאמוד את מספר הממ״דים החסרים הנדרשים לצמצום פערי המיגון9
מהאוכלוסייה הבדואית בנגב אינה מכוסה במיגון65%- הוא כ6לפי החישוב בטבלה הבאה, הממצא שעולה מנתוני הלמ"ס
נשאלים, שבו נמצא כי350 בקרב2023 פרטי לפי חישוב כמותי מתודולוגי, תואם את ממצאי סקר מכון נגביה שנערך בנובמבר
חפיפה זו בין נתוני סקר לבין חישוב7.)2023 , מהנשאלים דיווחו כי אין להם נגישות למרחב מוגן (חריב, שבצ’נקו וברויטמן67.6%
.כמותי מחזקת את אמינות ההערכה ומדגישה את עומק הפער במיגון בחברה הבדואית בנגב
מכלל הממ"דים בחברה הבדואית בנגב. למעשה45.6% ממ"דים אשר מהווים7,486 מפילוח הנתונים עולה כי בעיר רהט יש
ממ"דים. עוד עולה מתוך הנתונים פער מטריד2,142 ממ"דים מהישוב הבא אחריו ברשימה – חורה – שבו יש3.5 ברהט יש פי
בין שבע העיירות הממשלתיות המתוכננות לבין הכפרים המוכרים במועצות האזוריות. כך, בעוד בשבע העיירות הממשלתיות
.)1%( ממ"דים בלבד144 ) בכפרים המוכרים במועצות האזוריות יש99%( ממ"דים16,264 המתוכננות יש
: מספר ממ"דים וגודל האוכלוס ייה לפי יישוב1 'טבלה מס
סוג ישוב
יישוב מספר ממ"דים/ גמר
בנייה
2025 אוכלוסייה נכון ליולי
לפי רשות האוכלוסין
מספר ממ"דים
בני אדם1000-ל
מספר ממ"דים חסרים
)(מוערך
שיעור האוכלוסייה
ללא מיגון פרטי המוערך
ע יירות ממשלתיות
מתוכ ננות
רהט7,486
81,238
92
4,119
35.5%
חורה2,142
22,452
95
1,517
33.2%
בנגב-ערערה1,614
21,918
74
1,517
48.5%
תל שבע1,424
24,177
59
2,030
58.8%
שגב שלום1,390
13,892
100
595
30.0%
כסייפה1,267
22,107
57
1,891
59.9%
לקיה941
19,214
49
1,804
65.7%
ע יירות ממשלתיות
מתוכ ננות
אבו קוריאנת50
1,698
29
193
79.4%
אל סייד49
4,570
11
604
92.5%
דריג'את25
1,159
22
141
84.9%
אום בטין6
5,309
1
752
99.2%
'ביר הדאג5
3,599
1
509
99.0%
סר-קצר א4
3,205
1
454
99.1%
סעוה2
2,791
1
397
99.5%
מכחול2
1,531
1
217
99.1%
צאנע-תארבין א1
1,460
1
208
99.5%
כחלה0
505
0
72
100.0%
אבו תלול0
3,254
0
465
100.0%
כפרים בלתי מוכרים כפרים בלתי מוכרים35
0
88,868
0
12,695
100.0%
סה״כ16,408
322,947
51
29,727
64.4%
2024 ). הנחיות ענף לתכנון אדריכלי למרחבים מוגנים – אוגדן אדריכלות. ספטמבר2024( . פיקוד העורף5
https://tinyurl.com/HomeGuard-Tichnun
2024 ). התחלות וגמר בנייה – סיכום שנת2025( הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה6
קיום בנגב-). ממצאי סקר מיגון, מוגנות ותחושות ביטחון בקרב החברה הבדואית בנגב. עמותת פורום דו2023( . ברויטמן, ד׳& ,.חריב, מ׳., שבצ’נקו, י׳ 7
https://tinyurl.com/NCF-Shelter-Research .לשוויון אזרחי – מרכז נגביה למחקר ומידע
5 \
המחסור בממ"דים בחברה הבדואית בנגב אינו נובע מחוסר מודעות לחשיבות המיגון או מקשיים הנדסיים, אלא בראש
מספר היתרי הבנייה8,ובראשונה ממבנה ההיתרים שניתן לאוכלוסייה זו. על פי השנתון הסטטיסטי של החברה הבדואית בנגב
. בלבד23.93%-, בעוד שבכלל האוכלוסייה בישראל הירידה הסתכמה ב2022–2015 בין השנים33.02%- נפש ירד ב1,000-ל
7.97- ל2015 נפש בשנת1,000- היתרים ל6.43-יתר על כן, בעוד שבישראל נרשמה מגמת עלייה במספר ההיתרים לנפש – מ
. בלבד בתקופה זו3.38- ל5.05- – הרי שביישובים הבדואיים חלה ירידה משמעותית מ2022 בשנת
שוויון מוסדי מתמשך: המדינה מעניקה פחות היתרי בנייה לנפש ביישובים הבדואיים בהשוואה לממוצע-פער זה מעיד על אי
, הרי שהיקף4 הארצי,מאחר שעל פי חוק התכנון והבנייה, כל דירה שנבנית בהיתר מחויבת לכלול ממ"ד כתנאי לקבלת טופס
.ההיתרים שניתן בפועל קובע במישרין את מספר הממ"דים הנבנים
תוצאות הסקר בקרב אחראי המיגון בישובים הבדואים בנגב, עלו שלושה חסמים מרכזיים שחזרו על עצמם: חסמי רישוי
והסדרת בנייה, היעדר תוכניות מתאר מוסדרות ומגבלות כלכליות של משקי הבית. משיבים רבים הדגישו כי שלושת החסמים
מצטברים יחד ויוצרים ״מלכוד מבני״: מדיניות תכנון מפלה מובילה לבנייה בלתי מוסדרת, שמונעת מתן היתרי בנייה לממ״דים
.וממ״קים, ומותירה את נטל המימון על תושבים שידם אינה משגת
במילים אחרות, המחסור החמור בממ"דים בחברה הבדואית הוא תוצר של מחסור בהיתרי בנייה: בעיירות הממשלתיות, שבהן
ניתנים היתרים, נבנו אלפי ממ"דים; לעומת זאת, בכפרים המוכרים שבהם ההיתרים נדירים, מספר הממ"דים זעום; ובכפרים
הבלתי מוכרים, שבהם אין כלל היתרים, לא נבנו ממ"דים כלל. מצב זה מותיר שיעור ניכר מהאוכלוסייה – למעלה משני
.) – ללא נגישות למרחב מוגן פרטי2023 ,שלישים על פי נתוני סקר נגביה (חריב, שבצ’נקו וברויטמן
תושבים בדואים בנגב לעומת מקלט ציבורי אחד לכל53,825 : מקלט ציבורי אחד לכל2 פרק
תושבים במיתר1,667 תושבים באופקים ומקלט אחד לכל273
המסגרת החוקית בישראל מחייבת את המדינה להבטיח מיגון נגיש ושוויוני לכלל האוכלוסייה. חובה זו מעוגנת בחוק ההתגוננות
. אשר קובע את אחריות המדינה והגורמים המוסמכים להגנת האוכלוסייה האזרחית בשעת חירום9,1951–האזרחית, התשי"א
הקובעות במפורש את החובה להקים מקלטים ציבוריים10,1992-נוסף על כך חלות תקנות ההתגוננות האזרחית (מקלטים), תשנ"ב
בבנייה חדשה מסוימת (כגון מוסדות חינוך, בריאות ומבני ציבור נוספים). התקנות מטילות גם אחריות על הרשויות המקומיות
.לתחזק את המקלטים הקיימים, כך שיהיו כשירים לשימוש בשעת חירום, ומעניקות לפיקוד העורף סמכויות פיקוח ואכיפה
פערי נגישות למקלטים צ יבור יים
המחקר הנוכחי התבסס על ספירה שיטתית של מקלטים ציבוריים בכל אחד מן היישובים שנכללו בבדיקה, תוך הישענות על
). צוות המחקר מיפה וזיהה את כלל המקלטים הציבוריים כפי שהם מופיעיםGovMap(.נתוני מערכת המפות הממשלתיות
). שיטה זו נבחרה מתוך רציונל2025-במערכת, וחישב את היחס בין מספרם לבין גודל האוכלוסייה העדכני בכל יישוב (נכון ל
של מדידה אמפירית ישירה, המאפשרת לבחון את נגישות המיגון לא רק בהיבט אבסולוטי אלא גם בהיבט יחסי – כלומר, מספר
.התושבים להם מיועד כל מקלט
קיום בנגב לשוויון אזרחי – מרכז נגביה-). השנתון הסטטיסטי של החברה הבדואית בנגב, עמותת פורום דו2023( . ברויטמן, ד׳& ,.חריב, מ׳., שבצ’נקו, י׳ 8
https://tinyurl.com/NCF-Shelter-Research .למחקר ומידע
.76 ,. ספר החוקים1951 חוק ההתגוננות האזרחית, התשי״א 9
.5413 ,. קובץ התקנות1992 תקנות ההתגוננות האזרחית (מקלטים), תשנ״ב 10
/ 6
בין יישובים בדואיים לבין יישובים יהודיים סמוכים בעלי גודל אוכלוסייה)Paired comparison( זוגית-בנוסף, יושמה השוואה בין
,דומה. השוואה זו נועדה להבליט את ההבדלים בנגישות למקלטים ציבוריים בין קבוצות אוכלוסייה החיות באותו מרחב גיאוגרפי
.תחת אותו משטר חוקי ומדינתי, אך נהנות מרמות שונות בתכלית של שירותים אזרחיים
נתוני מערכת המפות הממשלתיות מלמדים כי היקף המיגון הציבורי ביישובים הבדואיים נמוך עד אפסי, וזאת בהשוואה
מקלטים ציבוריים5 תושבים, קיימים רק81,238 ליישובים יהודיים סמוכים בעלי גודל אוכלוסייה דומה. כך, בעיר רהט, המונה
מקלטים150 תושבים בלבד, קיימים41,000- תושבים. לשם השוואה, בעיר אופקים, שבה כ16,600-– יחס של מקלט אחד ל
. תושבים273-ציבוריים – יחס של מקלט אחד ל
רהט
81,238 :אוכלוסייה
5 :מס' מקלטים
אופקים
41,000 :אוכלוסייה
150 :מס' מקלטים
שגב שלום
13,892 :אוכלוסייה
0 :מס' מקלטים
נבטים
1,137 :אוכלוסייה
17 :מס' מקלטים
7 \
22,107( תושבים), כסיפה13,892( תושבים), שגב שלום22,452( פערים דומים ניכרים גם בשאר היישובים הבדואיים: בחורה
תושבים) – לא קיימים כלל מקלטים19,214- תושבים) ולקיה (כ21,918( תושבים), ערערה–נגב24,177( תושבים), תל שבע
ציבוריים ורק בישוב אבו תלות קיים מקלט ציבורי יחיד. לעומתם, ביישובים יהודיים דומים בהיקף אוכלוסייה קיימת פריסה
30,100( ; בנתיבות369- ל1 מקלטים ציבוריים – יחס של32 תושבים) פועלים11,800( משמעותית של מקלטים: במיתר
; ובלהבים1,136- ל1 מקלטים – יחס של22 תושבים) קיימים25,000( ; בערד331- ל1 מקלטים – יחס של91 תושבים) פועלים
.1,166- ל1 מקלטים – יחס של6 תושבים) פועלים7,000(
חורה
22,452 :אוכלוסייה
0 :מס' מקלטים
כסיפה
22,107 :אוכלוסייה
0 :מס' מקלטים
מיתר
11,800 :אוכלוסייה
32 :מס' מקלטים
ערד
30,122 :אוכלוסייה
91 :מס' מקלטים
/ 8
אבו תלול
3,254 :אוכלוסייה
1 :מס' מקלטים
ס'אנע-תארבין א
1,460 :אוכלוסייה
0 :מס' מקלטים
תפרח
2,275 :אוכלוסייה
6 :מס' מקלטים
משמר הנגב
1,125 :אוכלוסייה
22 :מס' מקלטים
9 \
:שוויון-היחס בין תוש בים למקלט צ יבורי ממחיש את עומק האי
, (בֶרֶ הט) לבין היעדר מוחלט (בחורה, שגב שלום, כסיפה, תל שבע1:16,600 • ביישובים הבדואיים המוכרים – הטווח נע בין
.ערערה–נגב ולקיה). המשמעות שהאוכלוסייה הבדאיות נותרת כמעט ללא כל מענה ציבורי בסיסי
(במיתר). גם ביישוב שבו יחס הכיסוי הוא הנמוך1:1,671 (באופקים) לבין1:273 • ביישובים היהודיים המקבילים – הטווח נע בין
.ביותר, הנגישות למקלטים טובה פי כמה עשרות בהשוואה ליישוב הבדואי הממוצע
משמעית: היישובים הבדואיים המוכרים בנגב – שהם חלק בלתי נפרד מהמרחב המוניציפלי-הממצאים משרטטים תמונה חד
והחוקי של ישראל – נותרו כמעט ללא תשתיות מיגון ציבורי בסיסיות והכפרים הלא מוכרים הם מחוץ לתמונת המיגון הציבורי
מקלטים) וביישוב אבו תלול, שבתחום המועצה5-הקבוע בכלל. למעשה, מקלטים ציבוריים קיימים אך ורק בעיר רהט (כ
תושבים322,947 מקלטים ציבוריים בלבד עבור אוכלוסייה של6-האזורית נווה מדבר (מקלט אחד). בסך הכול מדובר ב
תושבים בדואים – לעומת יחס שנע בין מאות בודדות53,825 בדואים. המשמעות היא יחס כולל של מקלט ציבורי אחד לכל
.לאלפים ביישובים יהודיים סמוכים בעלי גודל אוכלוסייה דומה
פער צורם זה מדגיש את העובדה שתושב יהודי בנגב נהנה מגישה למקלט ציבורי בהיקף של מאות עד אלפי אנשים לכל היותר
למקלט, בעוד תושב בדואי נדרש לחלוק מקלט (אם בכלל קיים) עם עשרות אלפים – או נותר לחלוטין ללא מענה. המשמעות
. מאזרח יהודי בנגב200 היא כי הסיכון לחיי אזרחים בדואי בנגב גבוה פי
'ביר הדאג
3,599 :אוכלוסייה
0 :מס' מקלטים
קיבוץ רביבים
1,100 :אוכלוסייה
16 :מס' מקלטים
/ 10
מוכרים בנגב מדגישה פער עמוק ומתמשך בין רמת הסיכון הביטחוני לבין היעדר מנגנוני הגנה-שאלת המיגון בכפרים הלא
מוכרים וארגוני חברה- הוגשה עתירה לבג״ץ על ידי תושבים מהכפרים הבדואיים הלא2014 ממסדיים לאורך שנים. כבר ביולי
אזרחית, בדרישה להציב מיגוניות ביישובים אלה. העתירה נדחתה, בנימוק כי לא נמצא פגם המצדיק התערבות שיפוטית
.בהחלטות המדינה בתחום זה
), שבו חזר13.1.2025 , אבו קווידר נגד מפקד פיקוד העורף (פורסם בנבו71000-08-24 ניתן פסק הדין בבג״ץ2025 בינואר
בית המשפט העליון על עמדה זו. אף שפסק הדין ניתן טרם מבצע “עם כלביא”, הוא מתייחס לנסיבות מבצעיות מורכבות
, האחריות להקמת מקלט מוטלת על1951 ומתמשכות. בית המשפט הדגיש כי בהתאם לחוק ההתגוננות האזרחית, התשי״א
בעל הנכס, וכי פיקוד העורף אינו מחויב להקים מיגון פרטי או ציבורי עבור תושבים. עוד נקבע כי ההחלטות הנוגעות להצבת
מיגוניות ומתקני היסקו מתקבלות על בסיס נתונים ושיקולים מבצעיים וביטחוניים, ולפיכך אינן מצדיקות התערבות שיפוטית. כן
.הודגש כי המיגוניות מהוות משאב מוגבל, וכי היקפן ופריסתן כפופים לשיקולי סדרי עדיפויות מבצעיים
.מוכרים לא הוצב במשך שנים מיגון תקני מוסדר, ותושביהם נותרו חשופים לירי רקטות ופצמ״רים-בפועל, במרחב הכפרים הלא
על מצוקת המיגון ביישובי הפזורה הבדואית בנגב, התריעו חברי כנסת ונציגי ארגוני2023 בדיון חירום שנערך בכנסת בדצמבר
,מוכרים. ח״כ מיכאל ביטון, יושב ראש הוועדה שדנה בנושא-חברה אזרחית מפני רמת חשיפה חריגה של תושבי הכפרים הלא
,הדגיש כי מדובר באוכלוסייה הנמנית עם הבלתי מוגנות ביותר בישראל. במהלך הדיון צוין כי היעדר מרחבים מוגנים דירתייים
מקלטים ציבוריים ומערכות התרעה, לצד סיווגם של אזורים אלה כ״שטחים פתוחים״, משפיע על אופן הפעלת מערכות ההגנה
.האווירית, ובכללן מערכת ״כיפת ברזל״, בהשוואה ליישובים מוכרים ומאוכלסים
, מזה של כלל אזרחי המדינה2,200 על פי הנתונים שהוצגו לוועדות הכנסת, הסיכון לפגיעה של תושב בדואי בנגב גבוה פי
נהרגו שבעה אזרחים בדואים מפגיעות ישירות של רקטות. נתונים אלה מצביעים באופן חד על פער עמוק2025 – 2023 ובשנים
.בין רמת הסיכון הביטחוני המיידי לבין היעדרם של מנגנוני הגנה ממסדיים בפועל
המדינה אוסרת על תושבי הכפרים הבלתי מוכרים לבנות מבני קבע, לרבות מרחבים מוגנים. כל בנייה החל בממ"ד ועד מבנה
מגורים בסיסי מוגדרת כ"לא חוקית" וחשופה לצווי הריסה, קנסות ופעולות אכיפה. בכך נמנעת מהתושבים האפשרות ליצור
תכנוני הזה יוצר מצב כפול שבו האוכלוסייה אינה יכולה לבנות לעצמה מיגון מצד-לעצמם הגנה פיזית בסיסית. המבנה המשפטי
.אחד, ואינה זכאית למיגון ממלכתי מצד אחר. זו תצורה המשאירה קהילה שלמה חשופה לאיום ביטחוני מתמשך
, כאשר התושבים הבדואים בכפרים הבלתי מוכרים היו האוכלוסייה הפגיעה ביותר2025 – 2023 בעיה זו החריפה בשנים
3,283 נהרסו2023 מהמלחמה, בעוד שהמשרד לביטחון לאומי הגביר את מדיניות הריסות המבנים והפקעת הקרקעות. בשנת
מוכרים . אלפי משפחות נותרו לא רק ללא מיגון, אלא ללא- מבנים ביישובים הבדואיים הלא4,911 נהרסו2024 מבנים, ובשנת
קורת גג, בעיצומה של מציאות ביטחונית של לחימה. החרפת הבעיה בולטת אירעה ערב החלטת ישראל לתקוף את איראן
חרומי, שנותרו- משפחות בכפר הבלתי מוכר אל70-, אז הורה המשרד לביטחון לאומי על הריסת מבני מגורים של כ2025 ביוני
.ללא קורת גג במהלך המלחמה
רק בעקבות בקשות חוזרות, לחץ ציבורי ועתירות לבג״ץ החלה המדינה להציב מיגוניות ומתקני היסקו בכפרים הבלתי מוכרים — וגם זאת
הוצבו בכפרים2025 בספטמבר4 ועד2023 באופן חלקי ומינימלי ביותר. לפי נתוני המדינה עצמה, מפרוץ מלחמת “חרבות ברזל” באוקטובר
: המיגון הארעי בכפרים הלא מוכרים בנגב: מיגוניות והיסקו3 פרק
11 \
מתקני היסקו בשנה האחרונה בלבד. מדובר בכמות שאינה מגיעה10- מיגוניות ו30 מתקני היסקו, מהם74- מיגוניות ו160 הבלתי מוכרים
. מהצורך, פער הממחיש כי גם לאחר ההצבה המאוחרת, המענה בשטח נותר סמלי, נקודתי וזניח ביחס לגודל האיום ולחומרתו2%-אפילו ל
עמדת פיקוד העורף מבהירה כי מקלטים ציבוריים וממ"דים בלבד מוגדרים כמרחבים מוגנים תקניים, בעוד שמיגוניות הן פתרון זמני שאינו
עומד בדרישות התקן. בפועל, דווקא האוכלוסיות הפגיעות ביותר הן אלו המקבלות את אמצעי המיגון הדלים ביותר. המיגוניות מספקות הגנה
. באוקטובר תועדו מקרים שבהם מיגוניות הפכו למלכודות מוות7 חלקית בלבד מפני רסיסים ואינן מיועדות לעמוד בפגיעה ישירה; באירועי
מתקני היסקו מספקים מענה נחות אף יותר: הם עשויים מלבני חול דחוס או בלוקים קלים, אינם עומדים באף תקן מיגון, וברבים מהם אין
כלל תקרה — פתיחה מלאה כלפי מעלה המותירה את המשתמשים חשופים להדף, רסס ופגיעה ישירה. בשל היעדר יסודות, חוסר אטימה
ושימוש בחומרים סופגי מים, מתקני היסקו מוצפים במהירות בשטפונות, סופגים מים, מתפרקים ולעיתים נסחפים ממקומם. בפועל הם
מספקים מחסה מינימלי בלבד, וממחישים את עומק הפער בין תשתיות מיגון תקניות לבין פתרונות דלים ונחותים המוצבים דווקא במרחבים
.הפגיעים ביותר
מיגוניות ביישובי החברה283 לפי תוצאות הסקר בקרב כלל אחראי המיגון הישובים בחברה הבדואית בנגב, המשיבים דיווחו על הימצאותן של
. מגוניות נוספות שעתידות להתקבל100 הבדואית בנגב ודיווחו על
נוספים בתכנון, כולם בכפרים הבלתי מוכרים. גם כאן נמצא כי מצב התחזוקה ירוד מאוד (ניקוד12- מתקני הסקו פעילים ו14 בנוסף דווח על
.)1.14 ממוצע
מגוניות ביישובי56 ,) מגוניות בלבד דווחו בכפרים הבלתי מוכרים (שיש להם נציגי מיגון20 :התפלגות הממצאים מצביעה על פערים ברורים
. מגוניות בעיירות207-המועצות האזוריות, ו
14–10 מ"ר למיגונית, ניתן להעריך כי כל מגונית מסוגלת להכיל7–5 מ"ר לאדם ועל שטח פנימי ממוצע של0.5 בהתבסס על התקן של
2,830 - בשל מגבלות מבנה. חישוב זה מלמד כי כלל המיגוניות שדווחו מספקות מענה לכ12–8 -אנשים לכל היותר, ובפועל לרוב לא יותר מ
. אנשים בלבד בתנאי שימוש מציאותיים3,396 – 2,264 - אנשים לפי התקן, או ל3,962 –
בהשוואה להיקף האוכלוסייה הבדואית בנגב, העומד על כשלוש מאות עשרים ושלושה אלף נפש, מדובר במענה המספק הגנה בפועל
לפחות מאחוז אחד מן האוכלוסייה מבחינת קיבולת. נתון זה ממחיש כי המיגוניות הקיימות אינן יכולות להוות חלופה ממשית למקלטים
.תקניים או למרחבים מוגנים דירתייים, לא בהיקף הכיסוי, לא בקיבולת, ולא בחלוקה הגיאוגרפית בשטח
הערכת היעילות
משיבי הסקר התבקשו להעריך את יעילות הפיזור הגיאוגרפי של המגוניות במרחב, את הכמות שלהן ביחס לצרכי האוכלוסייה, את היעילות
:שלהן להתמגנות מפני טילים ובנוסף את מצב התחזוקה של המיגוניות. להלן טבלה עם תשובותיהם
בנגב על ידי נצ יגי המ יגון
: הערכת יעילות המ יגו ניות בחברה הבדואית 2 'טבלה מס
יעילות גבוהה
יעילות בינונית
כמעט חסר יעילות
יעילות הפיזור הגיאוגרפי23%
29%
48%
יעילות הכמות ביחס לצורך6%
26%
48%
יעילות להתמגנות מאיומי טילים16%
42%
42%
התחזוקה20%
17%
63%
הערכת תועלת כללית16%
28%
55%
/ 12
23% ציינו יעילות בינונית, ורק29% ,) העריכו כי הפיזור כמעט חסר יעילות48%( מרבית המשיבים:יעילות הפיזור הגיאוגרפי
.יעילות גבוהה
6% יעילות בינונית, ורק26% , סברו שהכמות כמעט חסרת יעילות68% – זהו הממד הבעייתי ביותר:כמות ביחס לצורך
.העריכו יעילות גבוהה
, כבעלות יעילות בינונית42% , העריכו את המגוניות כחסרות יעילות42% – ניכרה שונות רבה:התמגנות מפני איומי טילים
. יעילות גבוהה. הדבר מצביע על חוסר קונצנזוס בנוגע לאפקטיביות שלהן בהקשר זה16% -ו
. יעילות גבוהה20% - יעילות בינונית, ו17% ,) העריכו את רמת התחזוקה כמעט כחסרת יעילות63%( רוב המשיבים:תחזוקה
כיעילות גבוהה. הדבר16% כיעילות בינונית, ורק28% , מן המשיבים דירגו את המגוניות ככמעט חסרות יעילות55%-באופן כללי, בממוצע, כ
.משקף פער חמור בין הצורך הביטחוני לבין רמת המענה בפועל
*בנגב על ידי נצ יגי המ יגון לפי סוג ישוב
: הערכת יעילות המ יגו ניות בחברה הבדואית 3 'טבלה מס
) (יעילות גבוהה3 (יעילות נמוכה מאד) עד1-* לצורך חישוב היעילות ניתנו ערכים מ
יעילות מיגוניות
סוג ישוב יעילות הפיזור הגיאוגרפי
יעילות הכמות ביחס לצורך יעילות להתמגנות מאיומי טילים
בלתי מוכר1.59
1.32
1.68
מועצה אזורית1
1
1.67
מועצה מקומית / עירייה2.67
1.83
2
הערכת יעילות כללית1.78
1.38
1.78
:בח ינת הדירו גים לפי סו גי יישוב מצ ביעה על הבדלים מובהקים
בכל המדדים (קרוב לכמעט חסר יעילות), עם ציונים נמוכים1.7–1.3 בכפרים הבלתי מוכרים הממוצעים נעים סביב
.)1.32( במיוחד לכמות ביחס לצורך
.)1.67( בכל הנוגע לכמות ולפיזור, ועלייה קלה בלבד בהתמגנות מטילים1 מועצות אזוריות: התמונה דומה, עם ממוצע
)1.83( ), כמות ביחס לצורך2.67( מועצות מקומיות ועיריות: מציגות ציונים גבוהים יותר באופן מובהק – פיזור גיאוגרפי
.)2.00( והתמגנות מטילים
13 \
,הערכת מצב המיגון במערכת החינוך הבדואית בנגב מבוססת על שילוב של נתונים שנאספו בקרב אחראי המיגון ביישובים
(שקיפות בחינוך), ויישומם מול דרישות התקן של פיקוד2025–הצלבתם עם נתוני מערכת החינוך הרשמית לשנת תשפ״ה
העורף הן בהיבטים כמותיים (שטח מיגון נדרש לנפש) והן בהיבטים איכותיים (כשירות ותחזוקה). מתודולוגיה משולבת זו
מאפשרת לבחון לא רק את קיומם של המתקנים אלא גם את התאמתם התפקודית למצב חירום מבצעי, תוך ניתוח הפער בין
.נתונים מוצהרים לבין יכולת הגנה ממשית בשטח
אחראי המיגון ביישובים התבקשו לדווח על מספר המקלטים הקיימים בגני ילדים ובבתי הספר, ולדרג את מצב תחזוקתם
,)2025– = תקין/טוב). דיווחים אלו הוצלבו עם נתוני שקיפות בחינוך (תשפ״ה3 , = סביר/בינוי מוסדי2 , = ירוד1( 3–1 בסולם של
שאפשרו לאמוד את מספר המוסדות, התלמידים ועובדי ההוראה במערכת החינוך הבדואית בנגב. שילוב מקורות המידע
.אפשר להעריך לא רק את ההיצע הקיים, אלא גם את מידת ההתאמה לדרישות התקן של פיקוד העורף
882- בתי ספר ו161( מוסדות חינוך1,152-, מערכת החינוך הבדואית בנגב כוללת כ2025–על פי נתוני שנת הלימודים תשפ״ה
עובדי הוראה. מבחינת היקף המיגון הפיזי, דווח בסך הכול על10,006 תלמידים ומועסקים117,423 גני ילדים), שבהם לומדים
בגני ילדים. הפילוח היישובי מבליט פערים משמעותיים: ביישובים בלתי272- בבתי ספר ו508 : מקלטים במערכת החינוך780
בבתי69( מקלטים91 בגני ילדים); ביישובים בתחום מועצות אזוריות7- בבתי ספר ו19( מקלטים בלבד26 מוכרים קיימים
.) בגנים243- בבתי ספר ו420( מקלטים663 בגנים); וביישובים בתחום מועצות מקומיות או עיריות22-ספר ו
מ"ר שטח0.5 ניתוח הפער בין הביקוש למיגון לבין ההיצע הקיים נערך בהסתמך על תקן פיקוד העורף, הקובע כי יש להקצות
נפשות), נדרש שטח מיגון כולל127,429-מוגן לכל תלמיד/איש צוות. בהתבסס על כלל האוכלוסייה הלומדת והעובדת (כ
780 מ"ר, השטח הכולל של60- ל50 מ"ר. בהנחה כי שטחו הממוצע של מקלט במוסד חינוכי נע בין63,714-בהיקף של כ
40% – 27%- מ"ר, המקביל ל25,000 – 17,000- מ"ר, כך שקיים מחסור של כ47,000 – 39,000-המקלטים הקיימים נאמד בכ
. מקלטים תקניים חסרים במערכת החינוך הבדואית בנגב400-פחות מההגנה התקנית, ומוערך בכ
נוסף לכך, יש להדגיש כי היקף השטח המוגן הזמין בפועל נמוך עוד יותר מן המחושב, בשל מחסור כרוני ומתמשך בכיתות
דבר שמוביל להסבת מקלטים לשימוש11,2022 כיתות לימוד בשנת969 לימוד במערכת החינוך הבדואית בנגב אשר עמד על
,לימודי ותפעולי שוטף. במוסדות רבים מקלטים משמשים ככיתות הוראה, כיתות תגבור, מעבדות מקצועיות ואף מחסני ציוד
באופן המונע גישה מיידית אליהם בשעת חירום ופוגע בתפקודם כמרחבים מוגנים. במילים אחרות, הפער הקיים בין מספר
המקלטים המדווח לבין מספר המרחבים המוגנים התפקודיים בפועל הוא משמעותי בהרבה יותר בגין השימוש בחלק מהם
.כפתרון למחסור הגדול בכיתות לימוד
תלמידים ועובדי הוראה; ובגני ילדים מקלט250 – 200-במונחים יחסיים נמצא כי: בבתי ספר מקלט אחד משרת בממוצע כ
תלמידים ועובדי הוראה נתונים הרחוקים באופן מובהק מדרישות ההגנה האזרחית, וממחישים פער95 – 90-אחד משרת כ
.כמותי מערכתי בין גודל האוכלוסייה הלומדת לבין היקף ההגנה הממשי
. בפברואר). בינוי כיתות לימוד במערכת החינוך: נתונים. אישור: וורגן, יובל, ראש צוות. מרכז המחקר, הכנסת14 ,', י"ג באדר א2022( .)וינינגר, א. (אסף 11
www.knesset.gov.il/mmm-אוחזר מ
: מיגון במוסדות חינוך : מספר הכיתות ללימודים החסרות במערכת החינוך הבדואי גבוה4 פרק
מקלטים במוסדות400 - ממספר המקלטים הקיימים. המחסור מוערך של כ40%-בכ
. כיתות לימוד1000-חינוך הבדואית בנגב, וכ
/ 14
1 (בסקלה של1.65 לצד הפער הכמותי הוערכה גם איכות התחזוקה. הממוצע הכללי במערכת החינוך הבדואית בנגב עמד על
), המעיד על מצב שבין "ירוד" ל"סביר". פילוח הדירוגים מצביע על שונות חדה בין סוגי היישובים: ביישובים הבלתי מוכרים3 עד
, רמה קרובה1.67 , המעיד על מצב תחזוקה ירוד והיעדר יכולת שימוש מיטבי; במועצות אזוריות הממוצע1.21 הממוצע עמד על
,", רמת תחזוקה הניתנת להגדרה כ"סבירה2.08 ל"סביר" אך עדיין מתחת לסטנדרט הנדרש; ובמועצות מקומיות/ערים ממוצע
, מקלטים בלבד במתנ"סים בכל המרחב13 אך לצד שימושים חורגים בחלק מהמקלטים (למשל כמחסנים). נוסף לכך אותרו
., המצביע על איכות תשתית שאינה תואמת לשימוש חירום מסיבי1.74 עם ציון תחזוקה ממוצע של
פערים אלה חמורים במיוחד ביישובים בלתי מוכרים ובתחומי מועצות אזוריות, אך גם בעיירות וביישובים מוכרים לא קיים מענה
.תקני מלא, דבר המשליך על היערכות החירום של מערכת החינוך הבדואית בנגב ברמה מבצעית, ארגונית וטכנית
: הריסת בתי תושבים בכפרים הבלתי מוכרים בזמן המלחמה5 פרק
.ניתוח מגמות הריסת המבנים בעשור האחרון מלמד על החמרה דרמטית והפיכת האכיפה לתהליך שיטתי, מצטבר ומתעצם
מציינת שיא היסטורי2024 מבנים ביישובי החברה הבדואית בנגב, כאשר שנת26,000- נהרסו קרוב ל2024 – 2015 בין השנים
הריסות ביום בממוצע. לצד הריסות14.2 וקצב של2023 לעומת שנת58% מבנים שנהרסו, המהווים עלייה של5,187 עם
צווי הריסה והתראות, המעידים כי תהליך האכיפה לא רק נמשך אלא אף מתוכנן1,917 הוצאו2024 שבוצעו בפועל, עד תחילת
סר בסמיכות לתקיפת- מבנים בכפר אל86 להתרחב. נתונים אלה כוללים גם מיקוד הריסות של כפרים שלמים כמו לדוגמה
.2025 ישראל לאיראן ביוני
, שבהן התנהלה2024 – 2023 המשמעות של ממצאים אלה חריפה במיוחד בתקופה של סיכון ביטחוני ישיר ומתמשך: בשנים
מלחמת "חרבות ברזל", לא חל הפסקה במדיניות ההריסה אלא להפך נרשם גידול משמעותי. הריסת מבני מגורים שוללת
.במקביל את האפשרות לבניית מיגון פרטי תקני, ומותירה משפחות ללא תשתית בסיסית לקיום ולחירום
דיווחו23 אחראי מיגון יישוביים שנכללו בסקר32 עדויותיהם של אחראי המיגון מחוזקות באופן מלא בנתוני המאקרו: מתוך
כי ביישובם קיימות משפחות שנותרו ללא קורת גג בעקבות הריסת בתים. על פי דיווחיהם המצטברים של המשיבים, מספר
. מן התשובות עולה היעדר מענה ממסדי ועל2025 משפחות מתחילת2,647 -המשפחות שפונו או איבדו את ביתן עומד על כ
,מעבר של האוכלוסייה למסגרות שאינן מותאמות למגורים: לינה באוהלים, מעבר בין בתים של קרובי משפחה, שהייה ברכבים
בנייה חוזרת ללא היתר, מגורים זמניים ביישובים אחרים או הצטופפות במסגרות מאולתרות. רוב המשיבים ציינו כי המשפחות
.אינן מקבלות כל תמיכה מוסדית, למעט עזרה משפחתית או קהילתית ספונטנית
הצטלבותם של שני מישורים עלייה חריפה בהיקף ההריסות לצד מחסור חמור במיגון תקני יוצרת כשל מיגון מורכב: אוכלוסייה
.הנתונה לסיכון רקטי מוכח, מדווח ומתועד, מאבדת במקביל את יכולתה המעשית והחוקית לייצר לעצמה פתרון הגנה בסיסי
סיכום תהליכי משולש זה הריסה, היעדר מיגון והסרבת הסדרה מרחבית מראה כי לא מדובר רק בכשל לוגיסטי, הנדסי או
תקציבי או בחירה אישית, אלא בתצורה של סיכון מבני המיוצר שהוא פרי מדיניות מכוונת. מצב זה משקף לא רק פער תשתיתי
ביטחונית, שבמסגרתה היעדר הכרה יישובית מייצר היעדר זכויות, היעדר-ומיגוני, אלא גם פרקטיקה של מחיקה מרחבית
.פתרונות חירום והיעדר הגנה – דווקא כאשר הסיכון לחיי אדם הוא הגבוה ביותר
15 \
מחקר זה מציג תמונה מקיפה של מצב המיגון בחברה הבדואית בנגב, תוך שילוב נתונים כמותיים, מיפוי מרחבי, ראיות
ממדיים בין מיגון פרטי, ציבורי ומוסדי, ועל-משפטיות וממצאי שדה. הממצאים מצביעים על פערים מערכתיים, מתמשכים ורב
.שוויון ביטחוני מובנה לאורך זמן-מדיניותי המשכפל אי-כך שהפער אינו תוצאת חסם נקודתי אלא של משטר מרחבי
1:1,671 – 1:273 , לעומת1:53,825-במישור הציבורי, נמצא כי היחס בין תושבים למקלט ציבורי בחברה הבדואית מגיע ל
ביישובים יהודיים סמוכים; חלק מהיישובים הבדואיים אינם כוללים כלל מקלט ציבורי אחד. במיגון הפרטי, החישוב הכמותי
חשיפה92%- מכלל האוכלוסייה אינה מכוסה במרחב מוגן, ובכפרים הבלתי מוכרים הנתון עולה לכ65%-מצביע על כך שכ
.מלאה, ללא כל אפשרות חוקית לבניית ממ״ד או מבנה קבע
מקלטים תקניים במוסדות400-לצד שני מימדים אלה, נחשף פער חמור גם במערכת החינוך, שבה דווח על מחסור של כ
כיתות לימוד חסרות, המובילים להסבת מקלטים לכיתות הוראה, מעבדות או מחסנים – דבר המפחית עוד969-החינוך וכ
יותר את יעילות המיגון בפועל. בנוסף, פתרונות המיגון החלופיים שהוצבו בשנים האחרונות – מיגוניות ומתקני היסקו – מספקים
.מענה חלקי בלבד ואינם עומדים בתקן מיגון, ורמת תחזוקתם הוערכה כירודה במיוחד
מכלול הממצאים מעלה כי שאלת המיגון בחברה הבדואית אינה תוצר של תנאים גאוגרפיים או הנדסיים בלבד, אלא של
מתחים מובנים בין מדיניות תכנון, הקצאת משאבים, הכרה מרחבית ופרקטיקות ביטחון לאומיות. ממצאי המחקר מאירים את
המיגון לא רק כטכנולוגיה של הגנה, אלא כמדד אתי, משפטי, מוסדי וחינוכי לזכות לחיים בטוחים ולהשתתפות מלאה במרחב
.האזרחי של מדינת ישראל
המשמעות המדיניותית היא כי כל עוד לא יוסרו החסמים התכנוניים, המשפטיים והתקציביים, הפער במיגון בין תושבי נגב
הבדואים ויהודים ילך ויחריף. והאוכלוסייה הבדואית תישאר תחת חשיפה עודפת, היעדר נגישות, ותשתית מיגונית דלה שלא
משרדית הכוללת הסדרה, הכרה, פיתוח תשתיות, תיקון-עונה על הסיכונים בה היא נתונה. לפיכך, נדרשת גישה מערכתית רב
.תקנים, שינוי מדיניות מיגון, והתאמתה למציאות מרחבית וחברתית ייחודית
משרדית למיגון החברה הבדואית בנגב, הכוללת תקציב-בהתבסס על ממצאי המחקר, נדרש לעצב וליישם תכנית לאומית רב
ייעודי, יעדים מדידים ולוחות זמנים ברורים, בדומה לתכניות חירום הפועלות במרחבים אחרים בישראל. יש להתאים את
המסגרת הרגולטורית כך שהקמת מרחבים מוגנים לא תותנה בקיומו של היתר בנייה מלא, באמצעות פיתוח מסלול מואץ של
"היתר מיגון" נפרד לממ"דים ולמיגון מוסדי. לצד זה, נדרשת עצירה יזומה של מדיניות הריסות מבני מגורים ופעולות אכיפה
לאורך תקופות לחימה והסלמה ביטחונית, מתוך הכרה כי היעדר קורת גג מיידית מהווה סיכון אזרחי וחירומי, ואינו רק סוגיה
.תכנונית או משפטית
כיתות1,000- מקלטים תקניים חדשים במוסדות חינוך, לצד פיתוח כ400 בתחום המרחב החינוכי, יש לפעול לבניית לפחות
לימוד, וזאת כדי להפסיק את השימוש במקלטים ככיתות הוראה, כיתות תגבור, מעבדות או מחסני ציוד. במקביל, חיונית לעגן
את הזכות למיגון בטיחותי כזכות אזרחית שוויונית החלה על כלל תושבי המדינה, ללא תלות בסטטוס יישובי, שיוך אתני או סיווג
תכנוני. יש להנהיג מדיניות שקיפות מלאה בכל הקשור לנתוני מיגון, תחזוקה ותקצוב, ולפרסם רשימות מקלטים, בדיקות כשירות
ותכניות תחזוקה עדכניות ברמה שנתית. כמו כן, נדרש מודל תקציבי מבוסס תפוקות עבור שיקום, שדרוג ותחזוקה של תשתיות
.מיגון קיימות, תוך בחינה מתמשכת של פערים, זמני תגובה ותפעול, והשלכות על חוסן אזרחי ומרחבי
סיכום
/ 16