פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 509 מישיבת ועדת העבודה והרווחה יום שלישי, י"ז בטבת התשפ"ו (06 בינואר 2026), שעה 12:03 סדר היום: << נושא >> כשלים בתקצוב וביישום מענים לאיתור, מניעה ושיקום של צעירים וצעירות בסיכון בישראל ישיבת מעקב בעקבות דיון מהיר שקיימה הוועדה ביום 10 בנובמבר 2025 << נושא >> במסגרת ציון יום הצעירות והצעירים נכחו: חברי הוועדה: עדי עזוז – מ"מ היו"ר מאיר כהן חברי הכנסת: יסמין פרידמן מירב בן ארי מוזמנים: אלונה אילת – מנהלת התוכנית הלאומית לצעירים וצעירות במצבי סיכון - יתד, משרד הרווחה והביטחון החברתי שני תורג'מן – ממונה תוכניות היישובים באגף א' ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך חגי ברוש – ראש תחום בכיר טיפול ושיקום, הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, המשרד לביטחון לאומי רויטל אורדן – מנהלת מערך אמבולטורי ברה"ן, משרד הבריאות עארף סוסחא – רשות הצעירים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יניב דיין – הממונה על רשמי ההוצאה לפועל, רשות האכיפה והגבייה שחר מנדיל – מקדמת מדיניות, א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים חן שור – עו"ס קלינית, ראש צוות תוכנית יתד בעיריית אשדוד, מרכז השלטון המקומי ירדן גרפי – רכזת תוכנית ניצוץ אשדוד, מרכז השלטון המקומי אורית לוי למלמן – נציגת יה"ת, האגודה לטיפול באמצעות אומנויות בישראל נטלי ספירו – מייסדת עמותת עמית לדרך יוסי ביטון – ועד מנהל, בוגר עמותת עמית לדרך יערה עמר – בוגרת עמותת עמית לדרך רונית לב ארי – בית רות - עמותה לנערות וצעירות בסיכון סגנית מנהלת הוועדה: אורית ארז רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, יפית גולן רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> כשלים בתקצוב וביישום מענים לאיתור, מניעה ושיקום של צעירים וצעירות בסיכון בישראל - ישיבת מעקב << נושא >> << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> בוקר טוב. היום ה-6 בינואר 2026. אנחנו נפתח אותו כמו בכל יום, אנחנו ביום ה-823 כבר ל-7 באוקטובר ואנחנו מחכים ומצפים לשובו של רן גואילי לקבורה ראויה בישראל, שלמשפחתו יהיה קצת מזור ונחת. אנחנו היום בדיון שהוא במסגרת יום צעירות וצעירים שיזמתי בכנסת, כדי באמת לשים זרקור על שכבת הגיל שהיום נמצאת בעיניי בסיטואציה מאוד מורכבת גם ביחס ליתר האוכלוסיות. מה שהיה עד לפני שלוש-ארבע שנים, צעירים בסיכון היה אירוע אחר ממה שאנחנו חווים היום כצעירים וצעירות בסיכון. הרצף מאוד התרחב, אוכלוסייה כללית אחרת נכנסה לתוך הרצף, ההגדרות היטשטשו, ולכן היום הבית הזה שם זרקור ונותן גם נקודת מבט מגדרית על צעירים, גם צעירים בפריפריה, וגם אנשי קבע וסטודנטים. זה ככה כל מיני דיונים שקיימנו היום במיוחד כדי לשים את הזרקור. בוועדה הזו, שהיא בנושא היקר ביותר לליבי, ועדת הרווחה, אנחנו החלטנו ליזום את דיון המעקב על הדיון האחרון שעשינו בנושא צעירים וצעירות בסיכון. אנחנו נפתח עם אלונה אילת, שתודה שכיבדת אותנו בנוכחותך, כדי לשתף אותנו באמת על מסקנות מהדיון הקודם גם שהעברתם לוועדה, וגם על הסטטוס היום של צעירות וצעירים בסיכון. אם את יכולה, מנקודת מבט שיוצאת ספציפית מההגדרה של עורף משפחתי חלש של יתד, אלא גם קצת בצעירים בסיכון, כמו שאת אולי רואה כמנהלת התוכנית הלאומית, על אוכלוסייה כללית בישראל שגם ככה מזנבת כבר בהגדרות. אם את רואה איזושהי מגמה, עלייה, התייחסותך לזה, נשמח גם לשמוע. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> צוהריים טובים. קודם כל, באמת, זה מאוד מרגש שיש היום בכנסת יום הצעירים, וזה ממש לא מובן מאליו. ואם אני חושבת על מלפני תשע-עשר שנים, אם בכלל מישהו היה חולם שיהיה כזה יום בכנסת שהוא כולו לצעירים, זו באמת מגמה מאוד חיובית ומאוד נחוצה עוד לפני המלחמה, וגם בעקבות ההשלכות של המלחמה. אז תודה לך, עדי, גם בשגרה וגם היום על היום הזה. אני לא כל כך התכוננתי לעשות את הסקירה כרגע על מצב הצעירים בסיכון בישראל. כמובן, אני יכולה להגיע עם נתונים על שני הסקרים שאנחנו עשינו, וגם על המחקר המלווה של תוכנית יתד, וככה להציג את זה באופן מלא. אני קצת אגיד על הנתונים. בהקמה של תוכנית יתד היו מוכרים במחלקות לשירותים חברתיים בערך קרוב ל-4,000 צעירים במצבי סיכון. היום אנחנו מדברים על 30,000 צעירים שמוכרים במחלקות לשירותים חברתיים, אנחנו מדברים בערך על שבע שנים, ובמצטבר נתנו מענה ל-70,000 צעירים, ואני מדברת כרגע רק על אותם צעירים שהם מוכרים במחלקות לשירותים חברתיים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> רגע, מוכרים 30 ונתתם מענה ל-70? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> במצטבר. בשבע שנים במצטבר נתנו מענה ל-70 אלף צעירים. נכון לעכשיו מוכרים 30 אלף, ועוד כ-15 אלף, אנחנו כתוכנית לאומית, רואים את עצמנו נותנים מענה לא רק לצעירים שמוכרים במחלקות לשירותים החברתיים, אז בעצם יש לנו עוד כ-15 אלף צעירים שהם מוכרים במעטפת הרחבה של תוכנית יתד. מבחינת המספרים, אני חושבת שאם הקורונה לפני זה, זה אירוע של גם צעירים, אבל בעיקר דיברנו על אזרחים ותיקים, היום גם הסקרים שאנחנו עשינו וגם הסקר המקיף של מכון ברוקדייל מראים שחד משמעית האירוע של המלחמה זה אירוע של צעירים, ואנחנו מקבלים אוכלוסייה חדשה שלא הייתה מוכרת אצלנו. אני מדברת גם על שורדי המסיבות, שהגיל הממוצע שלהם היה קרוב לגיל 26-27. אנחנו יודעים שבשלוש מסיבות שהיו השתתפו קרוב ל-4,000 משתתפים, וגם אוכלוסייה של מלש״בים, חיילים, חיילים משוחררים, מילואימניקים משוחררים. זו בעצם אוכלוסייה שגם עם עורף משפחתי מגיעה אלינו למחלקות לשירותים חברתיים, וכמובן את אלה שהם ללא עורף משפחתי. יש לנו הרבה רעיונות, הרבה יוזמות, הרבה מיזמים משותפים. אנחנו עובדים, כמו שאתם כבר מכירים, גם עם ארגונים של מגזר שלישי, גם עם משרדים אחרים, ואנחנו בהחלט רואים בשנה הזאת, אנחנו עוד ככה בדיוני תקציב, נכון לעכשיו אנחנו קיבלנו, ממש אתמול הודיעו לי, תוספת של 3 מיליון לתחום של חרדים לשעבר, יוצאים בשאלה, שזה מאוד משמח אותנו. דיברנו על צעירים ללא עורף משפחתי, אז בהחלט חלק גדול מהיוצאים בשאלה הם צעירים ללא עורף משפחתי. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> 3 מיליון מתווספים לאיזה סכום כיום? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> התקציב שלנו הוא 80 מיליון. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> לא, על החרדים ספציפית? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> ספציפית ליוצאים בשאלה. חרדים לשעבר, זה 3 מיליון שהוא צבוע לאוכלוסייה הזאת. זה מה שנמסר לי אתמול, זה באמת מאוד משמח, אנחנו קיבלנו את זה לבסיס התקציב, זה אומר שאני יכולה לחשוב בגדול, לטווח ארוך, לא שאחרי שנה אני צריכה לחשוב איך אני ממציאה מחדש את הגלגל. בתקציב הכללי של תוכנית יתד אנחנו עומדים על אותם 80 מיליון שקל, ונכון לעכשיו אני מבינה שבכלל במשרדי הממשלה, גם במשרד הרווחה המצב הוא לא מזהיר, ואנחנו לא קיבלנו תוספת תקציבית נוספת. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> וואו. אתם נשארים על 80 מיליון? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> על 80 מיליון, כן. דרך אגב, היו בישיבה הקודמת גם שאלות האם יש ירידה בתקציב של יתד, אז אנחנו הצגנו נתונים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> ראיתי שדווקא שבביצוע לא. חרגתם אפילו. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> חרגנו אפילו, בטעם הטוב. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אנחנו מברכים. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אבל נכון לעכשיו אין לנו תוספת תקציבית, חוץ מ-3 המיליון שאנחנו קיבלנו. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אוקיי. א', תודה, כי כן עשית סקירה. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אין שום בעיה. באמת יש לנו הרבה נתונים על צעירים שנפגעו ונפצעו, על המצב הנפשי שלהם, על אותם צעירים, אנחנו ראינו כ-40% מהצעירים שדיווחו שבמצב משבר אין למי לפנות, על אותם צעירים שהם בחרדה, בדיכאון, שהם לא חזרו למסלול החיים, שהם נשרו מתעסוקה והשכלה. אנחנו עשינו סקר מאוד מקיף, גם אנחנו בתוכנית יתד, וגם סקר שנעשה רק בארגונים של מגזר שלישי. בהחלט, למפגש הבא אני אביא את הנתונים של הסקר ואני אציג את זה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> את יודעת, היינו הבוקר בדיון שניהלתי בוועדה לקידום מעמד האישה, לנושא המגדרי, ודווקא מכון ברוקדייל היו, והם באמת פרסו את הסקר שלהם ועלו שם נתונים מאוד מעניינים, גם מנקודת מבט מגדרית, בעיקר על המצב הנפשי. יש פה את משרד הבריאות גם, כי זה חלק מהמסקנות. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> דרך אגב, אני רק רוצה להגיד שגם בסקר שלנו, שאני זוכרת את זה בוודאות, צעירות נפגעו יותר. גם בסקר שאנחנו עשינו בקרב של צעירים וצעירות במצבי סיכון, הצעירות נפגעו אצלנו. זאת אומרת, גם אנחנו בדקנו את זה, ואנחנו ראינו שמי שנפגע יותר הן צעירות והגילאים המבוגרים יותר, דווקא בגילאי 25 פלוס. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> גם 60% מאוכלוסיית יתד הן נשים. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> צעירות, נכון. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אוקיי. תכף נחזור ויהיו עוד שאלות, אלונה, בינתיים תודה רבה. בדיון הזה, בגלל שזה דיון מעקב, אנחנו בעצם נתמקד גם בזווית של צעירים ובריאות, גם על שלב המעבר שדיברנו בפעם הקודמת, מחינוך לרווחה. יש פה את משרד החינוך? וגם התחלנו קודם לדבר, וזה באמת, אלונה, גם רלוונטי מאוד אלייך, הנושא של הסדרת חובות, שהתחלנו ככה בדיון הקודם ותכף ניגע בו גם. אני מעבירה את זכות הדיבור למרכז השלטון המקומי, לחן שור. << אורח >> חן שור: << אורח >> שלום לכולם. שמי חן שור, ואני נציגת השלטון המקומי פה היום. ביום-יום אני עובדת סוציאלית קלינית בעיריית אשדוד, ראש צוות תוכנית יתד באשדוד. אני לא אוסיף על מה שאלונה אמרה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> נשמח להתייחסותך על המצב של צעירים וצעירות שאתם מזהים היום, בדגש על כן אוכלוסיית הסיכון, כלומר כן עורף משפחתי חלש וכל ההגדרות באמת, ולהתייחסות של מרכז השלטון המקומי גם להרחבת המגמה והאם יש כלים ותוכניות להתמודדות עם זה. << אורח >> חן שור: << אורח >> אוקיי. אני פה מהמקום שלי כראש צוות תוכנית יתד, באתי לבקש שני מענים שחסרים אצלנו, פחות על התייחסות ארצית כללית כשלטון מקומי. כמו שאלונה אמרה, באמת אוכלוסיית הצעירים זו האוכלוסייה שהכי נפגעה בשנתיים האחרונות בגוף ובנפש, והשפעות המלחמה נראות בכל תחומי החיים, כשבעצם מהשטח עולים שני חסרים מהותיים, שממשיכים להפיל צעירים גם כשהם כבר מבקשים עזרה. ואנחנו מרגישים את זה מאוד ברשויות המקומיות באופן ארצי, כשהחוסר הראשון זה באמת היעדר מענה דיורי חירומי, שזה צעיר שנזרק מהבית, צעירה שנמצאת במצוקה מיידית, עלולים להימצא בהמתנה למסגרת חירום. כשבעצם בלי קורת גג בטוחה, כל תהליך טיפולי, תעסוקתי, שיקומי, זה קורס, זה תנאי בסיסי להתחלת טיפול. רק אתמול צעיר שקיבל תשובה שלילית משלטר ביצע מעשה אובדני. יש הלנות חירום, אבל לצערנו, לא מספיק. החוסר השני הוא בתחום בריאות הנפש. אני מתארת לעצמי שזה משהו שדובר, אני מביאה את השנקל שלי. על התורים הארוכים, על הנגישות הנמוכה, חוסר הידע של צעירים על הזכויות שלהם, לעיתים גם, לצערנו, חוסר התאמה בין המענים לבין המאפיינים של הגיל והמצוקה. צעירים מוותרים אפילו לפני שהתחילו. לא כי הם לא רוצים טיפול, אלא כי המערכת לא מצליחה לפגוש אותם בזמן ובשפה שלהם. ניתן דוגמה, אתמול ישבה אצלי בחדר שורדת נובה, ניסינו לקבוע תור לפסיכיאטר. אנחנו בתחילת ינואר, קבעו לה תור לסוף יוני. זו המציאות בשטח. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> וזה יחסית מהר במדדים של היום. << אורח >> חן שור: << אורח >> כן, של חצי שנה, וזו שורדת נובה, והם יודעים שזו שורדת נובה, וזה התור הראשון שקבעו לה. אנחנו לא מדברים על מותרות, אנחנו מדברים על באמת מענים בסיסיים שיכולים לעשות את ההבדל בין הידרדרות לבין יציאה לדרך חדשה. אני מבקשת מהוועדה לראות את הפערים האלה, הצגתי רק שניים, לא באמת ככשל נקודתי, אלא כקריאה דחופה לפעולה בין-משרדית, לדיור, לבריאות, לטיפול בצעירים בסיכון, שהם לא מבקשים, הצעירים האלה לא מבקשים הנחות, הם מבקשים הזדמנות הוגנת, כאילו להתחיל מחדש. תודה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה רבה, חן. אני רוצה בהמשך למה שאת אמרת, חלק מהדברים. אני חברת כנסת צעירה וארבעה חודשים במשכן, ואני באתי מהשטח, מכירה פה טוב הרבה מהאנשים, ומה שאני יודעת זה ללכת קודם כל לשטח ולאנשים עצמם וללמוד. עשיתי, ואני עושה הרבה ביקורי פתע במסגרות, גם בבריאות וגם ברווחה, כדי לא לקבל תצוגת תכלית, אלא לשמוע ולראות באמת את איך שהדברים נראים. בהקשר של הלנות חירום, אלונה, אולי אני אשמח להתייחסותך מההיבט של, אני יכולה להגיד שהייתי בירושלים, באחת העמותות, ביקרתי, אגב, אנשי צוות מדהימים, באמת, אפרופו העובדות הסוציאליות, להוריד את הכובע, עושות עבודה מדהימה. הצעירים, זה מרחיב את הלב לראות אותם באמת מצליחים ונגד הסיכויים, אני חייבת להגיד, הם נלחמים פה בגלים גבוהים וסוערים והם מצליחים. אבל אז הייתה סיטואציה מאוד קשה. זו מסגרת שבמקרה הזה, זה מ-10:00 עד 22:00, יש כל מיני מודלים של הפעלות. ובעצם שאלתי אותה, את העובדת הסוציאלית, מה את עושה ב-22:00? כי זה ברור שלחבר'ה האלה אין איפה לגור. היא אמרה, אני סוגרת את הדלת והם הולכים. הם הולכים לאן? לגן העצמאות, זה במקרה הגן הקרוב. אמרתי לה, ומה הם עושים בגן העצמאות? הם נפגעים. הם נפגעים בגן העצמאות, במגלשה או בסביבה, והם חוזרים בבוקר לאותה מסגרת, והיא פותחת להם ב-10:00 את הדלת, ומביאים להם ארוחה חמה. ויש שני חדרים, אחד לבנות, אחד לבנים, שיוכלו רגע לישון, ויש מקלחת. הנה עכשיו גם רועד לי הקול. אני יצאתי מהמסגרת הזו וראיתי דברים בחיי, וזו הפעם הראשונה שפשוט לא הפסקתי לבכות. והיא גם סיפרה על 70 צעירות חרדיות, אפרופו הלנת חירום, שאין, פתחו הוסטל אחד ל-14, זה התמלא בשנייה, ויש 70 נערות חרדיות שנמצאות ברחוב, פה בירושלים. ואלונה, אני ממש אשמח להתייחסותך בנושא של הלנות החירום, זה נושא שהוא מדמם לצעירים ולצעירות בסיכון. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> קודם כל, אני חושבת שאני יודעת על איזו מסגרת את מדברת. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אז תמסרי להן שהן עושות עבודה מדהימה. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אוקיי. זאת מסגרת באמת מאוד ייחודית בירושלים, זאת לא הלנת חירום. בהגדרה שלה, הלנת חירום כמובן זה 24/7, היא לא נסגרת בשעה 22:00. ודרך אגב, בגלל שאנחנו למדנו את המודל של מסגרת החירום הזאת, שהיא מאוד ייחודית לירושלים, היא לא קיימת בשום מקום אחר בארץ, אנחנו עכשיו רוצים להרחיב את זה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> היא מופלאה. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אנחנו באמת עושים מיפוי להרחיב את המסגרת גם לאזור של תל אביב, באר שבע ולאזור הצפון, ממש בחודשים האלה. כי זו באמת מסגרת שאנחנו לא חשבנו עליה, זה נולד מהשטח, באזור ירושלים, ואנחנו חושבים שהם עושים עבודה מאוד משמעותית, ואנחנו בודקים איך אנחנו יכולים להרחיב את זה. אני אגיד על הלנות חירום. קודם כל, הלנת חירום בשיוך הארגוני, זה מתוכלל על ידי אגף חוץ ביתי במשרד הרווחה. ליז דוד היא המנהלת של האגף, היא לא נמצאת איתנו כרגע, ובאחריות המקצועית והמנהלית זה נמצא באגף החוץ ביתי. מה שאני יודעת, שבהחלט היו לנו פערים גם במלחמה וגם בחגים בהלנות חירום, ואז אנחנו הרחבנו את ההלנות בעוד מכסות באופן מיידי. אני חייבת להגיד שאני לא שומעת על זה שיש המתנות בשוטף. לפעמים צריך מסגרת מאוד ייחודית. עכשיו היה לנו צעיר מרהט, שהוא צריך משהו ייחודי גם שמתאים לו והוא גם היה מאוים, וזה לא יכול להיות באזור של באר שבע, אז אנחנו מנסים לתפור לו איזושהי חליפה מאוד ייחודית. לפעמים באמת במקרים האלה שצריך תפירה מאוד ייחודית, לא באזור מסוים, לא עם מישהו שהוא מכיר באזור אחר, אז זה יותר מורכב. ביחד עם ליז אנחנו עובדים בשיתוף פעולה, ואנחנו נמצאים באותו מינהל, במינהל שלם. באמת בתקופה של מלחמה וחגים יש צורך יותר גבוה, ואנחנו הרחבנו כבר את המסגרת באופן חירום מספר פעמים. בשוטף, אני חייבת להגיד, אני לא שומעת שיש המתנות בהלנות חירום. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אני מדברת על ירושלים, אני מכירה. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> בכלל, אני אומרת בפריסה ארצית. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> את לא מכירה שיש המתנה להלנת חירום בירושלים? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> לא, בירושלים אני לא מכירה. זה לא חייב להיות בירושלים, יש לנו הלנות חירום גם בצפון, גם בדרום. עוד פעם, אם יש מישהו שהוא מתעקש, וזה נכון, כי הוא עובד או משהו שכן חשוב לו להיות בירושלים, אז יכול להיות שבירושלים באמת אין באותו רגע. אבל יכולים להציע לו מסגרת של הלנת חירום במקום אחר. כמו שאמרתי, יכול להיות שאם יש משהו ייחודי שמישהו חייב, או בדרום, או בירושלים או בצפון, באותו רגע אין, אבל יש מקום במקום אחר. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אני רגע אשאל שוב את השאלה כדי להבין שאת הבנת אותי, ושאני הבנתי את תשובתך. ממה שאני הכרתי בסיור הזה וגם ראיתי אחר כך במו עיניי בגן העצמאות, זה לא אחד או שניים, זה בערך 20, שלפי מיטב הבנתי, אין להם הלנות חירום. זאת אומרת, את לא מכירה את זה שיפנו ואין? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> לא, ממש לא. אני מכירה את התופעה הזאת בחגים, כמו שאמרתי, או במלחמה שהייתה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> המצוקה יותר גבוהה, נכון. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> עכשיו אני רוצה להגיד עוד משהו. צעירים הם לא קטינים והם לא חסרי ישע. ויש את אותם צעירים, ואני מכירה מקרוב כמה מקרים מאוד קשים, שיש לי הרבה הצעות בשביל אותם צעירים, אבל הם לא מעוניינים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> סליחה, שוב? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אני אומרת שאם צעיר לא רוצה, הוא לא מעוניין, ואז הוא אומר, אני מעדיף לישון ליד הים, אוקיי? הוא לא קטין, אין חוק נוער, וזה שהוא כרגע מחליט שזה מה שטובתו, אין לי שום דרך, גם אם אני חושבת ובטוחה אחרת, להכריח אותו. אז יכול להיות שאותם צעירים שאת פגשת, יש מקומות בהלנות חירום, יש מקומות אחרים, יש לנו דירות של גשר לעצמאות, גם לחרדים, גם למגזר הערבי. אם הם לא מעוניינים, כי גם בהלנת חירום יש חוקים ויש כללים. נכון, אנחנו מנסים להיות מאוד גמישים, אנחנו הולכים לקראת הצעירים, אנחנו מבינים שזו הלנת חירום, אוקיי? זו לא מסגרת של פנימייה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אבל יש לי שאלה רגע, אלונה. אם למשל מגיע צעיר לתוך הלנת חירום, הוא צריך לשים את הטלפון שלו בצד? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אין הפקדת טלפון? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> לא. יכול להיות שיש מסגרת שהיא מסגרת חרדית, ויש באותה מסגרת, שגם על זה אנחנו דנים, אומרים, אוקיי, אתה לא יכול פה להשתמש בטלפון החכם או לראות טלוויזיה בשבת, כי הוא בדיוק על הרצף של היציאה בשאלה, אבל עדיין מתאימה לו אולי יותר מסגרת שהיא דתית. יכול להיות שבמצבים האלה. באופן כללי, ממש לא. אין אף צעיר שצריך לשים את הטלפון שלו בצד. אם אנחנו נרצה באמת להעמיק בזה, אין בעיה, תזמינו את ליז והיא תפרט. אני אומרת לכם שאני בשוטף לא מכירה שיש המתנות, אנחנו פתרנו את הסוגיות האלה כשזה היה במלחמה או בחגים. אבל צריך לקחת בחשבון שאנחנו נפגוש את הצעירים האלה, כי הם מעל גיל 18, ואם ברגע זה אותו צעיר או צעירה, שיכול להיות שזה מאוד מעציב אותנו, אבל אם הם בוחרים לישון על הים או בגן העצמאות, זו הבחירה שלהם. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> נכון. אני רק אגיד שזה מה שהבנתי מהצוות, לא מהצעירים, על ההמתנה. אנחנו נעבור לעוד, אבל חברת הכנסת יסמין פרידמן הגיעה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אני רק רוצה לשאול, אם אני מתפרצת לדלת פתוחה, אז תגידו לי, סליחה, אני פשוט מגיעה מדיון אחר. לא חסר מקום בהלנות חירום נכון לעכשיו, אבל האם יש תוכניות טיפה להרחיב את זה? הרי האוכלוסייה גדלה, אנחנו כל הזמן צריכים להיערך, לא להגיע למצב שאין. יש תוכניות? מרחיבים? יש מצוקה יותר בדרום? בצפון? בירושלים? במרכז? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אנחנו בהחלט מאוד קשובים לשטח, ואני חייבת להגיד שאנחנו דווקא סגרנו הלנת חירום לצעירות ערביות ממש בחודש האחרון במחוז תל אביב, כי אנחנו ראינו שאין צורך והיא הייתה בתפוסה מאוד חלקית. אנחנו בהחלט כל הזמן עושים מיפוי וקשובים לשטח, ואם יהיה כזה צורך, כמו שאמרתי, עכשיו יש הלנה אחת שנסגרה, אני עכשיו שמה בצד שנייה את העניינים של תקציב, אנחנו בהחלט קשובים, ואנחנו עושים את המעבר הזה, ואנחנו הרחבנו. יש לנו מקומות, אני יודעת, גם בתוכנית שלנו של גשר לעצמאות, זה בדירות מעבר לצעירים שהם צעירים בוגרים של פנימיות, או משפחות אומנה, או כפרי נוער, בוגרים של מסגרות חוץ-ביתיות עד גיל 18. אני יודעת שמכינות קדם צבאיות רק שלנו, אני יודעת שגם שם יש מקומות, יש לנו הרבה תוכניות. אני חייבת להגיד שיש, אפרופו נושא של בריאות הנפש, רציתי שאולי נתייחס לתוכנית ענבר שלנו. אני לא יודעת, לא התייחסת, אבל יש באשדוד תוכנית ענבר, תכף נדבר על זה. זה באמת צורך שאני שומעת אותו, והפתרון לא נמצא רק אצלנו, אנחנו בשיתוף פעולה עם משרד הבריאות. אני חייבת להגיד שלגבי הלנות חירום, אני כמנהלת של תוכנית יתד, לא שמעתי שיש מצוקה בשגרה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אז תדעי לך שאני קיבלתי הודעה עכשיו שיש מצוקה, יש המתנה, אבל זה באמת לא אצלך. כתבתי לנו בסיכום באמת להתייחס לזה. ובהמשך למה שאמרת על תוכנית ענבר, זה באמת יצא המשך ישיר לדבר השני שרצינו לדבר עליו. גם בדיון הקודם דיברנו, אני רגע גם מיישרת קו לכל מי שנמצא בדיון, מרכזי ענבר זה בעצם מרכזים שפועלים ברשויות המקומיות ונותנים מענים לצעירים וצעירות בסיכון. חלק מהמענה שם זה קודם כל מיצוי זכויות, כדי לפנות אותם, להתחיל ובאמת להגיע לשלב של הטיפול. גם ראיתי את המסקנות שהיו אחרי שנה או שנתיים לתוכנית, שאלכס הציגה, ואת התפיסה שמיצוי הזכויות תופס עד שמגיעים לטיפול. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> זה של משרד הרווחה? << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> זה שיתוף של משרד הרווחה ומשרד הבריאות. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> ורשויות מקומיות. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> ורשויות מקומיות. נשמע עכשיו את משרד הבריאות, ואז נדבר על – בעיניי – כשל ברשויות המקומיות. עיריית חיפה, רשות כזאת גדולה שלא לקחה מרכז ענבר, זה משהו שצריך רגע להבין איך קרה, כי זה באמת מטרופולין מאוד גדול. משרד הבריאות, בבקשה. << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> צהריים טובים. רויטל אורדן, אני מנהלת את המערך האמבולטורי בבריאות הנפש במשרד הבריאות. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> רויטל, לקראת יום הצעירים עשינו סקר לצעירים מה הנושאים שהכי מעניינים אותם, שכואבים להם, שהם רוצים לקיים עליהם דיונים. הנושא שעלה בפער הכי הרבה זה הנושא של צעירים בבריאות הנפש, ממש בפער גדול מיתר הנושאים. << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> אוקיי. התבקשתי לפני מספר ימים להיערך עם הנתונים. כשמדברים על צעירים, קודם כל השאלה הראשונה הייתה, אוקיי, מה קבוצות הגילאים? ואני כן אגיד שלקחתי את גבולות הגזרה ביי פאר. כלומר, כן לקחתי את ה-12-18, את החלק שלפני, 19-27, ו-27-35, וכן ככה באמת בחנו את הגדילה של השירותים האמבולטוריים. יש את התוכנית הלאומית לבריאות הנפש שכבר קורית בשנתיים האחרונות, ואכן יש גדילה גם במספר המטופלים וגם במספר המגעים בכל קבוצות הגילאים. מבחינת השירותים האמבולטוריים אני מדברת גם על השירותים המרפאתיים. גם הסתכלתי על אבחון והערכה, גם על פסיכיאטריה, וגם על פסיכותרפיה, על כל הקבוצות, ובהחלט רואים שיש גדילה משמעותית. כנראה שזה גם מעיד על גדילה בביקוש, אבל יש יותר היצע בעקבות הרחבת השירותים במסגרת התוכנית. באשפוזים אנחנו כן רואים ירידה בכל קבוצות הגילאים, אשפוזים פסיכיאטריים, וזה ככל הנראה בגלל הרחבה של המודלים של טיפולים אינטנסיביים, בין אם זה טיפולי יום ובתים מאזנים. אנחנו עומדים כיום על כ-51 בתים מאזנים, ארבעה בתים מאזנים לילדים ונוער, ועוד שניים שייפתחו. אבל אני יכולה באופן כללי להגיד על הסיפור של בתים מאזנים וטיפולי היום, היום זה המודל שמדבר אל הרבה מאוד צעירים, הוא כן מדבר את השפה, הוא בא בגישה הוליסטית. ואנחנו רואים שבאמת אחרי המלחמה, גם בהקשר של שורדי נובה, נפגעי העוטף, חיילי צה״ל. זאת אומרת, הרבה מאוד מהמענים מאותם נפגעים שהיו צריכים טיפול אינטנסיבי, הגיעו באמת לבתים מאזנים או לטיפולי יום, וזה מנע את האשפוזים הפסיכיאטריים. יש גדילה משמעותית באמת בשירותים בקהילה, בשירותים האמבולטוריים, אבל אשפוז זה פחות. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> יש מחסור בבתים מאזנים, אחרת לא הייתם באים לקרן העושר לבקש כסף. הייתי חייבת, אין מה לעשות. שתית לי את כל הכסף. << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> קרן העושר, בתים מאזנים, זה לדעתי מ-2020. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> לא. השאלה, היום יש יותר ביקוש, אני מניחה, מהיצע. << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> הבתים המאזנים כסטנדרט לחלופת אשפוז, זה נהיה משהו שהוא, לא נראה לי שיש אזרח בישראל שלא מכיר את המושג מהו בית מאזן. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> נכון. << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> עשינו כברת דרך מאז הבקשה הראשונית שלנו לקרן העושר, הבקשה הייתה באמת מתוך רצון להגדיל ולהרחיב את המודל. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> לא, עזבי, אני סתם. היום יש בתים מאזנים, אבל אני מניחה שיש מחסור. מה הפער? זה מה שאני שואלת. << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> יש הרבה יוזמות להקמת בתים מאזנים. בתים מאזנים מוקמים בעיקר על ידי יזמים פרטיים, עמותות, ארגונים, חברות וכו'. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> למה בעצם המדינה לא מקימה אותם? << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> גם אני לא הבנתי. << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> בתים מאזנים הם ספקים של קופות החולים. המדינה בעיקרון מקימה בתי חולים, יש בתי חולים ממשלתיים, אבל יש גם בתי חולים פרטיים, ויש מכוני הדמיה פרטיים וכו'. זאת אומרת, זה המודל שהיום רוב מערכת הבריאות עובדת בו, ובריאות הנפש היא ככל תחום אחר בבריאות. אנחנו כן עודדנו את קופות החולים להקים בתים מאזנים שלהם כדי להבטיח את ההתקשרות. העניין הוא לא הקמת הבתים המאזנים, העניין הוא להבטיח את ההתקשרויות עם קופת החולים וביטוח לאומי ומשרד הביטחון, שאנחנו בקשר ובתיאום איתם, כדי שהשירות יהיה ציבורי. אין לי עניין בבתים מאזנים, שאזרחי מדינת ישראל ישלמו 30-40 אלף שקל לחודש לבית מאזן. ככל שאנחנו יכולים להבטיח את ההתקשרות של הבית המאזן עם הגורמים המממנים, ולהבטיח שזה יהיה שירות ציבורי, זה טווח הגדילה שבו בתים מאזנים יוקמו. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אבל רויטל, תגידי, בנוגע לקהילה עצמה, לאוכלוסיית יתד, שזה באמת נושא הדיון, האוכלוסייה הזו. מרכזי ענבר בעיניי זו תוכנית מדהימה, פורצת דרך, שיכולה לעשות פלאים וגם עושה פלאים איפה שהיא מטפלת, ראיתי ופגשתי ושמעתי ועושים באמת דברים מדהימים. אני הייתי רוצה לשאול אותך למשל על הכשל בהפעלה, כי בעצם ההפעלה היא רק דרך רשויות מקומיות, והמשמעות היא למשל שרשויות שלא ניגשו למכרזים, שוב, רשות גדולה כמו עיריית חיפה, שהיא המרכז של הפריפריה בצפון, מטרופולין גדול, שלא הקימה מרכז ענבר, ויש שם אוכלוסייה שלמה שאין לה מענים. עכשיו, אנחנו מכירות את בני ציון ואת ההמתנה. אז מה בעצם התוכנית של משרד הבריאות כדי למשל לפתוח עוד מרכזי ענבר בדרך שהיא תוכל לתת מענים לאוכלוסייה הזו, של צעירים וצעירות בסיכון? << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> קודם כל, כן צריכים להבין שאם מסתכלים על מיזם ענבר, אני ככה באמת דיברתי מילה, ועם אלכס, ואנחנו בקשר שוטף, גם סביב שורדי נובה וגם סביב תוכנית ענבר. הקשר והממשק נמצאים שם כל הזמן. הייתי גם בוועדת היגוי שאלכס יזמה. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אלכס היא המנהלת של המיזם. << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> כדי כן לראות איך אנחנו מקדמים מענה לאפיונים של אותה קבוצת גיל. יש שם 14 מרכזי ענבר ברחבי הארץ ועוד שניים בהקמה. העניין, יש את החלק הקליני, שבעצם החלק הרפואי ניתן בדרך כלל על ידי בתי החולים, המרפאות, מרפאות החוץ של בתי החולים הממשלתיים, וכאן משרד הבריאות כן נמצא. החלק של הרשות המקומית, אני לא יודעת אם בהכרח הוא הכרחי, נגדיר את זה ככה, אנחנו צריכים כן לבדוק את זה בינינו, אנחנו כן נבדוק את זה. אבל אני יודעת שיש גם יוזמה וחשיבה, לדוגמה של הקמת מיזם ענבר בנשר עם קופת חולים כללית. זאת אומרת, יש כן איזושהי חשיבה לראות איך אנחנו מרחיבים את המיזם מעבר לעניין של השותפות עם הרשות המקומית. למרות, הרשות המקומית, אם אנחנו מסתכלים בהקשר של השנתיים האחרונות, היא שחקן מאוד מהותי, לא רק בהקשר של תקצוב. זאת אומרת, הממשק עם הרווחה ועם החינוך, זה לא רק העניין של הצ'ק, זה עניין שבסופו של דבר זו השותפות הזאת. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> לא רק זה, רוב הרשויות המקומיות יודעות להתנהל הרבה יותר טוב מהמדינה. צריך להאציל עליהן יותר סמכויות בעיניי. << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> או לעבוד איתן ביחד, כן. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> לאו דווקא בבריאות, אלא בכלל. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אני רוצה להוסיף משהו קטן, ולהגיד שבעצם במודל שלנו של מרכזי ענבר, 20% אמור להיות מענה אזורי, ואז זה לא תמיד מתקיים. אבל אני אחזור על מה שאמרתי, במרכזי ענבר, במודל שלנו, קודם כל אנחנו באמת פרסמנו קול קורא, ומדובר באותם צעירים שמוכרים במחלקה לשירותים חברתיים, רק אותם צעירים שמוכרים במקרה הזה, והתקצוב מתבצע דרך רשויות מקומיות, עם מאצ'ינג של רשות מקומית. מה שרציתי להגיד, בגלל שחשבנו לא דווקא על חיפה, כי בחיפה זה באמת מתבקש, אבל לרשויות הקטנות, במודל של ענבר יש 20% שהם אמורים לתת מענה אזורי. וזה בהרבה מרכזים באמת מתקיים. ואז, נגיד, אם אנחנו מדברים על באר שבע או נצרת, הם כן אמורים לתת מענה גם לרשויות מקומיות בסביבה, כ-20% מענה אזורי. זה במודל של ענבר. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> וזה עובד? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> זה עובד. כמובן, איפה שהעוגן של התוכנית זה עובד יותר טוב, אבל עכשיו עם החשיפה ועם הפיילוט, שאנחנו כבר בהטמעה של הפיילוט הזה, בעצם התוכנית הזאת פותחה ביחד עם קרן רש"י, צריך להזכיר את זה גם, ואנחנו עכשיו ממש אחרי שלוש שנים של הפיילוט, יש הרבה יותר חשיפה, וזה עובד. צריך לשדרג את זה, ובאמת עם חשיפה יותר גדולה, לתת מענה גם לאותן רשויות ממש קטנות או מועצות אזוריות, שיש להן צעיר או שניים, והן יכולות לשלוח לאותו מרכז שהוא העוגן ברשויות גדולות יותר. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה. משרד הבריאות, את רוצה להוסיף עוד משהו, רויטל? << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> כן. מעבר לתוכנית ענבר, שבהקשר של צעירים בסיכון באמת מובילה את המענה. יש צעירים בסיכון שמזוהים על ידי יתד, אבל יש צעירים בסיכון בהקשרים אחרים, גם כן יש את תוכנית Navigate, של שבעה מרכזים בפריסה ארצית שנותנים מענה לצעירים בני 18-35 שמתמודדים בדרך כלל עם מצבים פסיכוטיים, התקף פסיכוטי ראשון וכו'. זו תוכנית עם מודל חדשני וכוללני. יש את תוכנית HeadSpace של אנוש. אני חושבת שהאנשים סביב השולחן מכירים גם את שמונת המרכזים של HeadSpace, שכן נותנים באמת מענה לפסיכופתולוגיה ברמת עצימות בינונית, אני אגדיר את זה ככה, אנחנו כן עובדים גם בהתקשרויות עם קופות החולים, ואנחנו כן פועלים ומרחיבים את ההתקשרויות גם בכלל התוכניות. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> גם עם מרכז ענבר בתל אביב. << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> וגם עם מרכז ענבר, אני חושבת שכן העניין של שותפות של בתי החולים הממשלתיים, של עמותות כמו אנוש, של Navigate, ושל הרשות המקומית כמובן, נוצרה כאן שותפות מאוד חשובה. כן צריכים לראות איך הדבר הזה מבחינת המנגנון, מבחינת האיתור ומבחינת העבודה אל מול קופות החולים, והרצף הטיפולי עובד בצורה טובה יותר, אבל זהו הכיוון. אני רק רוצה גם להגיד לגבי שורדי נובה משהו. שורדי נובה זו אוכלוסייה מובחנת, היא כן מלווה על ידי תוכנית יובלים של הרווחה שבעצם מובילה את התוכנית, ובשיתוף מאוד מאוד הדוק עם משרד הבריאות וביטוח לאומי. יש לה את המענים, לאותה אוכלוסייה יש מענים ייעודיים. אנחנו כן עשינו מאמצים ועדיין עושים מאמצים לחבר את אותה אוכלוסייה גם למענים ולממשק עם קופות החולים, יש לזה את החסמים שלא נובעים מקופות החולים, נגדיר את זה ככה, יש חסמים שם, אבל המענה לאותה אוכלוסייה ניתן, והמקרה שהצגת הוא לא מקרה מייצג, יש להם מענים אחרים. זאת אומרת, יש מרכז חוסן ויש כוננויות של פסיכיאטר דרך מרכז החוסן הארצי, ויש מענים דרך ביטוח לאומי, והעו"ס המלווה של יובלים. אני יכולה לבוא ולהגיד שככל שכל המענים האלה כשלו, אתם מוזמנים כמובן לפנות אלינו, ואנחנו נראה מה הסיפור. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> רגע, רויטל, אני אגיד לך מנקודת המבט שלי ואיך שאני רואה את זה. הרבה מאוד פעמים המשרדים, גם כשהם עושים עבודה טובה, וחשוב להגיד שגם הרבה פעמים נעשית עבודה טובה וחשובה, יש פער בין התוכנית לבין איך שזה יורד ונמצא בשטח. ואני אומרת בצניעות, גם בתור מי שניהלה מערכות, תמיד השטח יודע יותר טוב מכולנו. לא משנה מה אני חושבת שאני עושה, בסוף כשהעו"סית שלי, או המדריכה שפוגשת את הצעירות באה ואומרת לי משהו, לא משנה מה אני חושבת, ואיזו תוכנית מדהימה אני יזמתי ובאמת עבדתי עליה מאוד קשה, לא עבד לי, או לא עובד טוב. אני חושבת שחשוב מאוד להקשיב לקולות. << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> חשוב להקשיב לקולות, ולכן גם היה לי חשוב להגיד גם למי שיושב כאן בוועדה, וגם למי שצופה בוועדה, כן יש מענים. זאת אומרת, יש את תוכנית יובלים, ואפשר באמצעות תוכנית יובלים כן להתחבר למענים הקיימים. כן יש מענה במסגרת מרכז החוסן הארצי, ואפשר להתחבר דרכו. וככל שלא ניתן המענה, אפשר גם לפנות למשרד הבריאות ישירות, פניות הציבור, זה מגיע אלינו, אנחנו כן ניתן את המענה. לכן אני אומרת, ברור לי לגמרי שלא כולם שמעו ולא כולם יודעים, למרות שבאמת העבודה של יובלים היא עבודה מצוינת, ויש עו"ס מלווה, וזה כן רפרנס מצוין לתוך מערכת הבריאות, אבל ככל שזה לא עובד, אז כן חשוב לי לבוא ולהגיד את זה לטובת כל מי שרוצה ויכול להיעזר. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה רבה לך, רויטל. מפה אני עוברת, לא במעבר חד, כי זה בסוף ההוליסטיות ומעגל החיים של הצעירים, לנושא של הצעירים והחובות. התחלנו פשוט מקודם את הנושא, ואני כן רוצה שניגע בו כדי לצאת עם איזשהו Action item, לראות איך מחברים את זה. יניב, אני אשמח שתמשיך את מה שהתחלת קודם בוועדה לקידום מעמד האישה, ואני רגע אחדד. אני מכירה את התוכנית של הסדרת חובות היטב, היא תוכנית חשובה, שגם נבנתה באמת עם יתד, בשותפות. התחילה גם מהשטח, אפרופו, באמת הדברים הכי טובים. אני רציתי שתמקד גם לגבי הבנקים. הצעירים והצעירות האלה הרבה פעמים באמת עם חובות אסטרונומיים, אתה ציינת מקודם, מעל 100,000 צעירים עם חובות בהוצאה לפועל. זה נתון שהוא מטורף, אין מילה אחרת. והרבה פעמים הצעירות האלה מגיעות כשהן בנות 18-19, כי הבן זוג שם עליה את החוב, או האבא שם או הדוד, והיא נקלעת לחובות. היא הולכת לבנק ומבקשת מהפקידה הלוואה, והפקידה נותנת לה את ההלוואה מבלי שהיא מבינה, מסבירה לה, מתווכת לה היטב מה המשמעות של ההלוואה הזו. כעבור שנה-שנתיים היא מוצאת את עצמה בחובות מטורפים. ורציתי לשאול פה רגע על המשולש של המשרד של ההוצאה לפועל, אבל גם של הבנקים. אתם בשיח גם עם הבנקים? כי בסוף הם פוגשים את הצעירים שלנו. << אורח >> יניב דיין: << אורח >> יניב דיין, אני הממונה על רשמי ההוצאה לפועל ברשות האכיפה והגבייה. אני אזכיר מה שגם אמרתי בוועדה הקודמת, זה קהל אחר. רשמי ההוצאה לפועל הם הגורמים השיפוטיים, הם כמו שופטים בהוצאה לפועל, יש להם שיקול דעת שיפוטי, אין להם מרות זולת מרות הדין, ובתוך הדבר הזה אני כממונה על הרשמים מנסה ליצור מענים לכל מיני אוכלוסיות. ובאמת אחת האוכלוסיות שיש לנו שיתוף פעולה עם משרד הרווחה, יש לנו רשם ייעודי שנותן מענה לאוכלוסיית יתד, מתוך מחשבה שכשאתה פוטר להם את החובות בגיל צעיר, וגם צריך לומר, לא יהיה שיקום בשום היבט לאף גורם שיושב פה בשולחן, אם לא יינתן זרקור לשיקום הכלכלי. בלי שיקום כלכלי, אין לך סיכוי בחיים המודרניים. הכול זה כלכלה, הכול זה אשראי, הכול זה היכולת של האדם לקחת את ההלוואה ולמנף את עצמו ולהתקדם. בעניין של מה ששאלת, אני חושב שנכון יותר לומר, לא רק בנק, נותני האשראי. נותני האשראי הם רבים, זה גם בנקים, גם חברות האשראי, גם גופים חוץ-בנקאיים. ויש לנו גם את חוק אשראי הוגן, שבעצם היום הרחיב את החובות המוטלים על נותני האשראי, על כולם. אם בעבר הבנקים היו מחוץ לזה, היום זה גם הבנקים, גם נותני האשראי החיצוניים, והיכולת של האדם לקחת הלוואות ומספר הלוואות במקביל ממגוון גורמים היא רחבה מאוד וגדולה, עוד לפני שגורם מבין שהגורם השני נתן, ואז באמת האדם מוצא את עצמו באיזשהו סיבוך כלכלי. צריך לחשוב האם נכון ואיך מסנכרנים בין הגופים האלה, כי הבנק מבחינתו בא ואומר, כן, הלקוח בא וביקש את ההלוואה, עשיתי לו את החיתום, הוא עומד מבחינתי בקריטריונים, אבל אותו לקוח גם באמת לקח מעוד גוף כרטיסי אשראי, ולמחרת הוא לקח מעוד גוף, ולפעמים הם לא רואים את התמונה, והתמונה מתחילה להתהוות כשהאדם הזה לקח מספר הלוואות. והמקרים שאת מתארת, של איזושהי או מצוקה משפחתית או לחץ מצד בני המשפחה, זה קורה המון בחברה הערבית, שיש המון לחצים כאלה של לקחת את ההלוואות האלה ולעזור בתוך התא המשפחתי. אנחנו כרשות האכיפה והגבייה ויחד עם רשמי ההוצאה לפועל ממש שמים דגש על נושא של חוק אשראי הוגן, אנחנו בעצם שומרי הסף, ואנחנו לא מאפשרים את פתיחת תיק ההוצאה לפועל אם הגורם שנתן את ההלוואה לא נתן את מלוא חובות הגילוי המפורטות בהוראות החוק. אנחנו מבחינתנו ממש נלחמים בדבר הזה, זו מלחמה קשה מאוד כי הגופים האלה מרשים לעצמם, לפעמים לא. הבנקים הם דווקא בסדר, הם עובדים, הם גופים ממש מפוקחים על ידי בנק ישראל ומאוד פועלים בהתאם לחוק. אבל יש גופים שהם חוץ-בנקאיים, שהפיקוח עליהם זה לא בנק ישראל, אם אני לא טועה, רשות אחרת שמפקחת, ושם הפיקוח הוא פחות, אז יש אתגר מאוד גדול כל הזמן לזהות ולוודא שהם פועלים בהתאם להוראות החוק. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> מהניסיון שלך, מה יכול לייעל את זה? את הפיקוח עליהם. << אורח >> יניב דיין: << אורח >> אני חושב שהשיניים של החוק. זאת אומרת, בחוק אשראי הוגן יש כלים שניתנים. אבל אני חושב שאם באמת היה נעשה מחקר נגד מי הגישו כתב אישום על ריבית חריגה, או על ריבית פלילית. זאת אומרת, אני לא יודע מה הגוף המפקח על נותני האשראי שהם לא בנקים, מה העבודה שנעשית? זאת אומרת, איזה בדיקות נעשו, שכל אלה שמעניקים את האשראי באמת עומדים בהוראות החוק? זה אחד הדברים שניתן לעשות. אנחנו מצידנו, כרשות האכיפה והגבייה, וכשמגיע מקרה כזה לפתחנו, אם זה באמצעות יתד או באמצעות הסיוע המשפטי, גם בחדלות פירעון בתוך ההוצאה לפועל, אנחנו מנסים באמת לראות את הסיפור הזה של האדם, ולנסות למצוא לו איזשהו פתרון שלוקח בחשבון שהתאונה הכלכלית הזאת לא קרתה בגללו, אלא גם בגלל כל מיני נסיבות חיצוניות, משפחתיות, או מקום שהוא מגיע, מצוקה שממנה הוא מגיע. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה רבה, יניב. ובאמת, כמה כל הדבר הזה מחובר? כי בסוף כשהיא תגיע לענבר לקבל את הטיפול ותתפנה, היא לא יכולה כשהיא שקועה עד הצוואר בחובות. << אורח >> יניב דיין: << אורח >> אני חושב שאולי צריך לחשוב על יותר לחבר. אני חושב שזה לא מספיק מחובר. כיום יש מענה דרך מי שמגיע ליתד, אבל יש עוד אלפי צעירים שהם לא מגיעים ליתד. אני בוועדה הקודמת הצעתי להגדיל את הסיוע המשפטי שניתן לצעירים וצעירות, לא לפי מבחן הכנסה וטפסים בירוקרטיים, אלא לפי גיל. זאת אומרת, אנחנו נותנים גם מענה לאוכלוסיית נובה שמגיעה דרך הסיוע המשפטי, אבל צריך לחשוב איך אנחנו מגיעים ליותר אוכלוסיות ואיך יותר אוכלוסיות ויותר גופים שמטפלים באותם צעירים וצעירות צריכים לדעת שבתוך רשות האכיפה והגבייה יש לנו את מדור חייב נזקק, ושיידעו לפנות אלינו, ושאנחנו נדע להעביר את אותה אוכלוסייה שזקוקה למענה לרשמים הקהילתיים שנמצאים אצלנו בכל מחוז. זאת אומרת, יש לנו רשמים שהם עוברים את האוריינטציה ואת ההיכרות עם אוכלוסיות הקצה, כדי לתת מענה לכל האוכלוסיות שנזכרות פה בשולחן. כי אני חושב שאם אנחנו נתפוס את הבעיה אצל הצעיר ונפתור את הבעיה עם החובות, השיקום שלו יצליח. אני כרשם המון שנים, אני רואה את החייבים בני ה-40-50 שהחובות שלהם התחילו בגיל 25 בסכומים נמוכים, וזה חיים שלמים שנהרסים כי אתה לא יכול לקחת אשראי, אתה עובד בשחור, אתה עובד בלי תלוש, אתה לא מתנהל בשקיפות, בורח מהנושים שלך. עכשיו, צריך גם להרחיב את החשיבה, כי אנחנו לא היחידים ויש את הליכי חדלות פירעון, שזה בהתאם להוראות חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי בחובות שהם מעל 175,000 שקלים, אבל גם שם צריך לעשות עבודה ולהביא את הממונה גם כשחקן בשולחן הזה, ולחשוב איך מתאימים הליכי חדלות פירעון לצעירים. כי לצערי הגישה היום, כשצעיר נכנס להליך חדלות פירעון, הגישה היא גישה חשדנית של 'אה, הוא צעיר? לא משנה, שיעבוד ויחזיר את כל החובות שלו'. וזאת לא הגישה שצריכה להיות, אלא הגישה שצריכה להיות של שיקום כלכלי מהיר, ולבדוק אותו ומהר מאוד להחזיר אותו למרקם החיים הכלכליים, ולא להגיד, טוב הוא צעיר, שיעבוד, שיחזיר את כל החובות. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> קודם כל, אני מסכימה עם כל מה שאמרת. בתקופה של המלחמה, בסבב עם איראן, במקום העבודה הקודם שלי הגיעה צעירה בסיכון שנמצאת מוכרת ברווחה, והיא מאוד נאבקה לצאת מכל מיני מרחבים מורכבים, והיא התקבלה לעבודה והייתה צריכה להתחיל לעבוד וככה גם לשלם את שכר הדירה שלה. היא ממש גם אחראית ותכננה שהיא תתחיל בדיוק מתי שהיא מפסיקה, שלא יהיה לה פער בשכר, עשתה את כל מה שהיא יכולה שהדברים יעבדו טוב. מה לעשות? לא לקחה בחשבון את איראן, התחילו טילים, המקום אמר לה שהיא תתחיל בדיליי של שבועיים בגלל המצב. נוצר מצב שהיא לא יכולה להעביר את התשלום לשכר דירה. ואני אשמח להתייחסותך, אלונה, מאוד בהקשרים של מה שהוא אמר, כי במקרה הזה הם מהר מאוד מידרדרים לאזורים של יניב. מה שאנחנו עשינו בזמנו, זה פשוט הקמנו מעכשיו לעכשיו קרן חירום פילנתרופית לסיוע חירום לצעירות, שזה היה 2,500 שקל, כן? זה הסכום שאני מדברת עליו. אבל אם היא לא משלמת אותו ולא משלמת את שכר הדירה, מוציאים אותה משכר הדירה, ואז היא חייבת לעבוד בשחור כי אז החשבון מהר מאוד מעוקל. כבר הוא היה בעיקול. וזה באמת לא על כסף גדול, אמרת 170 אלף, לא. זה הרבה פעמים על כספים הרבה יותר קטנים. << אורח >> יניב דיין: << אורח >> כספים קטנים, הסיבוכים האלה לפעמים בכספים קטנים, בכמה אלפי שקלים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> בדיוק, וההידרדרות משם היא מאוד גדולה. אלונה, אני אשמח להתייחסותך גם לרמה שלו לחיבור הזה. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אוקיי. אני דווקא אתחיל מסיוע בשכר דירה במקרה שאת הבאת. אנחנו כבר במסורת של כמה שנים, יש לנו שיתוף פעולה עם משרד השיכון, ואנחנו מעבירים למשרד השיכון בין 1-2 מיליון שקל כל שנה לסיוע בשכר דירה לצעירים במצבי סיכון. ואנחנו ביחד בעבודה משותפת עם משרד השיכון, הגמשנו קריטריונים, ולמשל הכנסנו סטודנטים ועוד צעירים בפרופיל שהם לא רק ממש חסרי עורף משפחתי, לסיוע בשכר דירה. אבל אני מבינה שיכול להיווצר מצב, בעצם זה תהליך שהוא צריך להגיש בקשה וצריך גורם מלווה וזה ככה יכול לקחת זמן, זה לא מענה שהוא בחירום. יש פה נציגות של רשות מקומית, יש לנו בסל גם איש שלנו, אפשר לתת עד שלושה חודשים של שכר דירה באופן מיידי. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אני מכירה אותו היטב, אני אשמח אם את יכולה להתייחס לחיבור שהוא הציע, לעשות חשיבה משותפת. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> קודם כל, לנושא הזה של שכר הדירה ושל מענה חירום, אז בהחלט יש לנו סל גמיש שאנחנו כתבנו אותו ביחד עם רשויות מקומיות, ואני חושבת שהוא באמת מתכלל המון מענים, הוא מאוד מתקדם ויש שם מענים גם בתלושים וגם בסיוע בשכר דירה עד שלושה חודשים. אנחנו מכירים אני ויניב, ואנחנו עשינו מטה מול מטה עם מינהל שלם ביחד עם הצוות של יניב, ואנחנו קיבלנו החלטה להרחיב את מערך הטיפול בחובות גם לאוכלוסיות נוספות במינהל. זה ממש כרגע בעבודה, גם לאוכלוסייה של נשים בזנות, גם לדיירי רחוב, גם להתמכרויות וגם לאוכלוסיות שמטופלות בשירותי מבחן, נוער ומבוגרים. אנחנו נפגשנו לפני חודשיים-שלושה בערך, והנושא הזה עלה ויש לנו לזה תקציב להרחבה של המענה הזה לאוכלוסיות נוספות, לא רק לצעירים של יתד, גם לאוכלוסיות, כמו שאמרתי, נכון לעכשיו, אותן אוכלוסיות שמטופלות, אני כבר אפילו לא אומרת עכשיו צעירים, כי זה גם לאוכלוסיות שהן יותר מבוגרות, בשירותי מבחן, זנות, דרי רחוב והתמכרויות. זה ממש בעבודה כרגע. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אז אתם בעצם כבר עובדים על ההצעה הזו? << אורח >> יניב דיין: << אורח >> כן. המודל שאנחנו רוצים להרחיב, כי אוכלוסיית יתד היא מאוד עטופה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אתה יודע להגיד כמה מתוך האוכלוסייה שאצלך הם צעירים וצעירות בסיכון? << אורח >> יניב דיין: << אורח >> אני מניח שמי שנקלע לחובות, יש איזושהי הלימה, יש איזשהו רקע ומצוקה, שהוא נמנה לאיזושהי אוכלוסיית קצה, כי רוב הצעירים והצעירות הם עובדים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> לא, כי יש ביתד 30,000 ואתה אומר 100,000. << אורח >> יניב דיין: << אורח >> אני לקחתי 100,000 עד גיל 34, יתד זה עד גיל 26, ויש איזושהי הלימה ככה במספרים. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> לפי הנתונים שלנו יש כ-40,000 צעירים בגילאים שלנו, והחוב הממוצע זה 38,000. זה הנתונים שלנו. זה מלפני שלוש שנים, שבעצם התחלנו לעבוד על מערך טיפול בחובות. זה הנתונים שאנחנו קיבלנו. החוב הממוצע זה 38,000, ויש כ-40,000 צעירים עד גיל 26. לא דווקא צעירים שמוכרים אצלנו, בכלל צעירים שהם בגילאים האלה שהם בחובות שכבר הגיעו להוצאה לפועל. אני לא מדברת על שוק אפור ולא על חובות נמוכים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אלונה, נכתוב את זה גם בסיכום, אבל נשמח להתעדכן בהתקדמות הוועדה הבין-משרדית ביניכם. נטלי ספירו, עמותת עמית לדרך. << אורח >> נטלי ספירו: << אורח >> תודה רבה. אני הייתי פה לפני, לדעתי, כבר עשור עוד מעט, בוועדה אחרת, ואני חייבת להגיד שבפרק הזמן הזה השתנו המון דברים. קודם כל תוכנית יתד המדהימה, שבאה ונותנת מענים מאוד רחבים, ושיתוף הפעולה איתה מאוד משמעותי. לצד השינויים המדהימים והטובים שאנחנו רואים, שהמדינה לקחה את עולם הצעירים כמה צעדים קדימה, אנחנו רואים גם שה-7 באוקטובר, ויחד עם עוד שינויים שבאו עלינו לרעה, מגדילים ומרחיבים את הפערים שאנחנו רואים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> מטעם מי באת לפני עשר שנים? מאותה עמותה? << אורח >> נטלי ספירו: << אורח >> מעמית לדרך, כן. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> את מייסדת העמותה, לא? << אורח >> נטלי ספירו: << אורח >> נכון. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> באת לוועדת הרווחה עם אלי אלאלוף? << אורח >> נטלי ספירו: << אורח >> נכון. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אני זוכרת אותך. << אורח >> נטלי ספירו: << אורח >> אני גם זוכרת אותך. כמו שאמרתי, זה מאוד משמעותי, ואנחנו גם עובדים איתכם בשותפות, ואנחנו שמחים על הצעדים ועל היום הזה, עדי, שיזמת בשביל באמת לקדם את זה. ואני אציג רגע קצת מהפערים שאנחנו רואים אותם, ואנחנו נרצה לראות איך אנחנו יכולים לפעול ביחד כדי להרחיב את העשייה. אחד מהדברים המשמעותיים זה באמת הפערים הרגשיים, פער מאוד גדול. יש מגוון מענים, המענים הם לא מספקים, והרבה מהצעירים שלנו לא מצליחים להגיע. זאת אומרת, כשהם מגיעים אלינו אנחנו עוזרים להנגיש, עדיין אנחנו מצליחים לתת לכולם את המענים מתוך הסל הקיים. זה משהו אחד שאני אשמח, אם יש אפשרויות להרחבה, אם יש תכנון בהקשר הזה. גם חלק מהצעירים שלנו לא רוצים להיות מזוהים עם הרווחה, הם היו ברווחה, הם היום לא רוצים שוב להיות מזוהים עם הרווחה, וזה גם ככה פער שאנחנו צריכים לראות איך אנחנו פועלים ביחד כדי עדיין לתת מענה, כי בסופו של דבר זה אותה אוכלוסייה. הדבר השני זה כל מה שקשור לאקדמיה, שזה עוד איזשהו צעד רחוק. יש כאן צעירים שהם ישמחו לספר בעצמם על החוויה שלהם, אבל יערה אמרה לי בדיוק בנסיעה לכאן, שמבחינתה היא בכלל לא חשבה על אקדמיה לפני כן ולא חשבה על מה יהיה בעתיד. וכשיש לך גם את הפער, יניב לפני רגע דיבר על פערים כלכליים, ברגע שיש פער כלכלי שגם יושב על הכתפיים, זה גם עוד חלק מהנושא, אז גם איזה מענים היום אנחנו נותנים לאותם צעירים בהקשרים האלה, ושל תעסוקה איכותית. בסופו של דבר, איך אנחנו באמת יחד מצליחים להגדיל את כמות המענים, וגם איך אנחנו כעמותה שרוצה לפעול יחד עם המדינה מצליחים לתת יד ביד וללוות את הצעירים שלא ייפלו בדיוק בנקודות מעבר האלה, שלא מעט מהם נופלים בנקודות האלה של בין הממשקים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> איך את עובדת עם המדינה? יש לכם מיזם משותף? << אורח >> נטלי ספירו: << אורח >> אנחנו פועלים תחת תכנית יתד. זאת אומרת, אנחנו כן מקבלים מתוכנית יתד, יש לנו שותפות יחד איתכם. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> מבחן תמיכה. סבבה, ענו לי. רציתי לדעת על הפרוצדורה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> על המנטורינג, לא? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> יש להם מבחן תמיכה של משרד הרווחה. << אורח >> נטלי ספירו: << אורח >> יש לנו תוכנית מנטורינג שמלווה את הצעירים בכל הצעדים שלאחר מכן. גילינו על בסיס מחקר שמנטורינג זה ה-דבר שיכול לייצר את השינוי. היום אנחנו כבר יודעים גם שזה משנה את החוסן, מחזק את החוסן אצל הצעירים, שיש אותה דמות שמלווה לאורך זמן. זה המודל העיקרי, כמובן שיש לנו לצד זה תוכנית להייטק, זאת אומרת, עוד מגוון תוכניות שהן כוללות בתוכן גם אפשרויות של לימודים. יש לנו גם תוכנית לפני ובמהלך צבא, כדי לשמר, למנוע נשר במהלך צבא, שזה יחד עם הצבא. ולפני צבא בעצם, כדי לרתום ולהכניס צעירים שלא מגויסים. אנחנו מנסים להקיף כמה שיותר ואנחנו שמחים על השותפות שלנו איתכם, אבל אנחנו גם נשמח להרחיב את מעגל המענים. במיוחד עכשיו, אני אפילו לא מדברת על האוכלוסייה של הנובה שמגיעים אלינו, ועל האוכלוסייה של חיילים שנפגעו במלחמה האחרונה, ששם בוודאות אנחנו מדברים על פגיעות נפשיות-רגשיות שהן הרבה יותר מורכבות, פוסט טראומה מורכבת. אני מדברת אפילו רק על הצעירים שהם מלכתחילה חסרי עורף, גם שם יש לנו המון עבודה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה רבה. יערה עמר, בוגרת העמותה. << אורח >> יערה עמר: << אורח >> תודה רבה. אני יערה, אני גדלתי בראש העין, הייתי נערת רווחה, ילדת רווחה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אני רק אגיד, לפני שאת מדברת, שתדעי שהדיון בשידור. זה גלוי. אם את רוצה, תגידי, בסדר? << אורח >> יערה עמר: << אורח >> בסדר גמור. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא בשידור בערוץ 12, כן? << אורח >> יערה עמר: << אורח >> זה בסדר, זה הרבה יותר מערוץ 12. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> מירב רגילה רק לערוץ 12. << אורח >> יערה עמר: << אורח >> אני גדלתי בבית שהרווחה הייתה שותפה בו. כן, היה בית מאוד חם ומאוד אוהב, ולכן עבדנו ביחד בשיתוף עם הרווחה, אבל לא באמת קיבלנו איזשהם מענים בתור ילדה או בתור נערה מתבגרת, שבאמת עיצבו אותי, נקרא לזה ככה, ועזרו לי בהמשך. אז כן למדנו לשרוד. כן היה בית תומך ונותן, כאילו באמת עשינו את מה שיכולנו. אבל מעבר לזה, אחרי הצבא, וגם בשילוב של הקורונה ושל האסונות שנחתו אחרי זה, התווצרו הרבה פערים חברתיים שאני לא ידעתי איך לפתור אותם או איך להגיע לאיזשהו מענה. וכמו שנאמר פה, גם המצב הכלכלי וגם זה שהבנקים נותנים חופשי אשראי, בלי שתדע בכלל מהם המושגים ומהם המילים, יצרו המון בלבול בדרך. כשאני פגשתי בעמית לדרך, הגעתי בתור המלצה מאחותי הגדולה, שהיא גם עברה את התהליך הזה בעצמה. ואני חושבת שעמית לדרך, מה שהקנה לי זה קודם כל את החוסן, את הדמות הזאת שתהיה איתי, שתלך יחד איתי לצידי. עד היום המנטורית שלי, סיגלית, יחד איתי, למרות שהיא לא מחויבת בשום תהליך יותר, שתינו כבר סיימנו מזמן את התהליך המשותף שהיינו צריכים בהגדרה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> בת כמה את? << אורח >> יערה עמר: << אורח >> אני בת 29, עוד חודש. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> וואי, את לא נראית בכלל. << אורח >> יערה עמר: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> נכון, כשנכנסת אמרתי להם לבדוק אם את מעל גיל 18. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> כי את אומרת שאת כבר בתהליך, אז אמרתי לעצמי, מעניין. << אורח >> יערה עמר: << אורח >> מעבר לזה, אני חושבת שהעמותה בעצם נתנה לי את הסדר הזה, קודם כל להבין מה זה הדברים הפשוטים כל כך שאנחנו חווים ביום-יום, מה זה בנק, מה זו מסגרת אשראי, איך אני יכולה להגיע למצב שלא רק שאני לא בברוך כלכלי, אלא חוסכת, מתקדמת, מגשימה, מציבה יעדים לעצמי, וזה נטו מתוך המקום של החלוקה ההוגנת הזאת של לעשות סדר בראש, יחד עם תהליך שקורה ובעיצומו. תהליך מדהים, שהוא גם פרטני אחד על אחד, וגם מין קבוצה כזאת שמביאה אותך להישגים קדימה. מעבר לזה שהעמותה הביאה לי ביטחון להקים קבוצה משל עצמי, שנקראת חברים לדרך, ונתנה לי את הכלים באמת להבין שאני לא לבד בתוך המערכת. ה-7 באוקטובר, למזלי או לא למזלי, נכנס יחד עם עצם היותי בעמותה, וזה באמת עזר לי לעבור את הטלטלה הזאת באבדון הגדול שחוויתי, גם הרבה חברים שהלכו, וגם ככה אין אחד שלא מכיר. ומעבר לזה, אני חושבת שהתקצוב, העזרה, כמו שנאמר פה על שכר דירה, נכון? חודש-חודשיים של שכר דירה זו עזרה ענקית, אבל לבן אדם שבא מרקע שאין אמא ואבא שיעזרו כלכלית, שהם בעצמם שורדים, שהם בעצמם נמצאים במקום הזה, שהם לא יודעים להתנהל כלכלית נכון, המקום הזה שהעמותה נתנה וחיזקה והרימה את היכולת האישית שלך לחשב קדימה את הזמנים, לחשב מה יקרה, שגם אם יקרה מצב שאיראן תתקוף, כמו שנתת את הדוגמה על הצעירה, את תהיי בביטחון שלך שאת לא הולכת לעזוב את הבית, שלא הולכים להעיף אותך מהדירה, זה משהו שמאוד מאוד חסר. וגם להגדיל קצת את טווח הגילאים, גם עמית לדרך נותנים את האפשרות הזאת, לעוד אנשים חריגים מטווח גילאים קצת יותר מבוגר, קצת יותר בוגר. כמו שאני הייתי, הייתי חריגה, וזה עשה לי ממש טוב. תודה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה, יערה. את מאוד מרשימה, ואני מאחלת לנו שבעתיד תהיי בתפקיד בכיר, אולי במשרד הרווחה. זה באמת נראה שהלב שלך במקום הנכון. יש לי שאלה רגע, אלונה, כי קיבלתי פניות מהזום לגבי הסיוע בשכר דירה, שזה ירד. זה ירד במיליון שקל או משהו כזה? מענה לצופים, מה שנקרא. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> לא אמרתי שזה ירד, ממש לא. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> לא את אמרת. אני קיבלתי שאלה שזה ירד, אז אני שואלת. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אוקיי, אני אתייחס לזה, וגם רציתי להתייחס ליערה. אמרתי שאנחנו כל שנה מעבירים בין 1-2 מיליון למשרד השיכון. אנחנו עוד לא יודעים מה יהיה השנה, אבל זה בהחלט על הפרק. אני חושבת שהסיוע הזה הוא מאוד משמעותי. ומקצועית, אין לי שום מחשבה. הפוך מזה, אני רוצה להגדיל את זה, אבל ממש לא לצמצם. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אפרופו 2015, לזקני השבט פה, התוכנית הזאת התחילה ב-2015, לדעתי 2016. כל שנה זה כמו דז'ה-וו. כולם אומרים לי, התוכנית בסכנה, וכל שנה מצאו את הכסף. התוכנית שאני הקמתי ב-2015, ואני מאוד שמחה, היו אז ליצמן, שר השיכון, אני זוכרת. וזה מצחיק, עכשיו אמרתי, היה לי דז'ה-וו פתאום שכל שנה אומרים אין את הכסף, ואז מוצאים, וזה בין 1-2 מיליון. עד כמה המיצוי של הכסף? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> בסיוע בשכר דירה? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> כן. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> מלא ממתינים יש. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> תוך שלושה חודשים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> זה נגמר מהר מאוד, ובגלל זה יש 2 מיליון. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> בסדר, אל תדאגו, אנחנו נכפיל את זה. בינתיים לפחות אני שמחה לשמוע שזה שורד, כי זו תוכנית שהתחילה מכלום. התחלנו מאפס. אני שמחה לשמוע, ועוד פעם שמעתי אותה אומרת שאין, ככה הארגונים החברתיים היו אומרים לי, מירב, אין, ואז היו מוצאים. כי זו תוכנית מדהימה. קטנה, אבל משנה חיים. אני כאילו יושבת פה ומקשיבה בנוסטלגיה על הדברים שפעם עשינו. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> ברגע של נחת. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> האמת שכן. בסוף, ברגע שיש כמה אנשים חברתיים בממשלה, הכול נראה אחרת. אני רק מקשיבה לך, את יכולה להמשיך. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אבל לא סיימת, באת להגיד ממשלה אחרת. אני עוזרת לך. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא, אני חושבת שהעניין של לשים אנשים שהראייה שלהם חברתית, זה מאוד חסר, בלי קשר לימין ושמאל. היה לנו מאוד נוח שבאת לאלאלוף, שיושבים שרים שיש להם מודעות חברתית. אז יש תוכנית לסיוע בשכר דירה, שהיא כלום. היא 2 מיליון, מה זה 2 מיליון שקל? תקציב של שיכון ואוצר, גם שיכון או רווחה משותף. זה כלום. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> כן, זה 1,000 שקל בחודש עד חצי שנה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אני אומרת למשרדים, זה כלום. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> זה כלום. העבירו מעל מיליארד שקל בשבוע שעבר לחינוך החרדי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> כן, זה game changer. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> שתי התוכניות, גם סיוע בשכר דירה ומערך טיפול בחובות, אנחנו פתחנו לכלל צעירים בסיכון, ואנחנו לא מחייבים פתיחה של תיקים ברווחה. זו בעצם אחת הסוגיות שאת אמרת, שלא כולם. אנחנו מחייבים שיהיה מלווה, כי אנחנו מבינים שכל צעיר במצב כזה הוא צריך מלווה. זה יכול להיות מלווה או של תוכנית יתד, או של מעטפת שלנו שהיא כוללת 35 ארגונים של מגזר שלישי. אנחנו בשתי תוכניות האלה, גם מערך טיפול בחובות וגם בסיוע בשכר דירה, מספיק שיש מלווה ולא מצריכים פתיחת תיקים. ואני רוצה להגיד לך, יערה, שיש לנו תוכנית רקיע, תוכנית ללימודים בהשכלה גבוהה, שבהחלט גם שם זה לא מחייב פתיחת תיק ברווחה. אנחנו עובדים ב-30 מוסדות לימוד להשכלה גבוהה. יש לנו גם מלגת קיום וגם סיוע בשכר לימוד. אני לא יודעת מה התוכניות שלך, אבל את מוזמנת גם להצטרף לתוכנית הזאת. << אורח >> יערה עמר: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אני רוצה לעבור למשרד האחרון שחשוב מאוד בחוליה בשרשרת, ואולי האמת, יערה, או אפילו גם אתה, יוסי, שלא הספקת לדבר, גם בוגר ואפילו חבר ועד מנהל כבר, בעמותת עמית לדרך. אני רוצה לשאול אתכם שאלה על הנושא של החינוך, על המעבר בין החינוך לרווחה ומה אתם חושבים שאפשר לטייב. בסוף עבודת הכנסת זה לעשות בקרה על עבודת המשרדים. נמצאת פה גם נציגה של משרד החינוך, נשמח שהם ידברו רגע ואז תוכלי להתייחס. אתה רוצה לדבר? יוסי. << אורח >> יוסי ביטון: << אורח >> לי קוראים יוסי ביטון, כמו שאמרנו, אני בוגר העמותה והיום אני חבר ועד בעמותה. אני אעשה את זה קצר בשביל שנוכל להגיע לחינוך. קודם כל, כמו יערה, גם אני טקסט-בוק ילד רווחה, אני יתום מגיל שמונה, גדלתי במשפחות מאמצות, בפנימיות, הגעתי לכל מיני מקומות במהלך החיים. אני הרגשתי ילד רווחה. זאת אומרת, הרגשתי ילד רווחה בנעליים שנתנו לי, הרגשתי ילד רווחה בבגדים שנתנו לי, בזה ששילמו לי על הפנימייה, בזה שבצהרון היה איזשהו סימון אדום מיוחד ליד השם שלי בארוחת צוהריים אל מול כולם. ואני גדלתי ילד רווחה. גדלתי כילד, עשיתי צבא, ובגיל 21 אתה כבר לא ילד, ואולי אתה גם לא "צעיר בסיכון", אבל גם אין לך שום רשת ביטחון, אין לך איזושהי הכוונה, אין לך אבא ואמא שיגידו לך זה כן וזה לא, ואתה צריך בעצם לשרוד ולהתמודד ולעשות מה שאתה חושב שאתה צריך לעשות או יודע לעשות בכלום כלים שיש לך. כשאני הגעתי לעמית לדרך, אני כבר הייתי נשוי והייתי אבא לילדה בת שנה, ועל פניו הייתי בסדר, אני עבדתי, לא הייתי בעולם הפשע, לא היה לי באותו זמן חובות בשוק האפור, למרות שכשהכרתי את אשתי הייתי עם חובות של 300,000 שקל, הקרן שלהם הייתה 60,000. אז ככה אני התחלתי את החיים בעצם, וכשהגעתי לעמית לדרך, נשוי עם ילדה, פיטרו אותי מהעבודה פעם ראשונה בחיים שלי, וחודש אחד שהייתי בלי משכורת, לזוג צעיר, לצערי, אני אומר את זה, במדינת ישראל ללא משכורת חודש אחד, והגענו לזה שפינו אותנו מהדירה שלנו, כי לא יכלנו לשכור את הדירה, ועברנו לגור באיזשהו חדר קטן, שלושה אנשים בבית של ההורים של אשתי. וחוץ ממה שזה מביא איתו, כבן אדם שמפנים אותך, ושאין לך כסף למטרנה לילדה, ושאין לך לשים קורת גג למשפחה שלך, אז אני מרוקאי, ולא ידעתי שיכול להיות לי פסוריאזיס ולחץ, ונהיה לי פסוריאזיס ולחץ, והלכתי לעשרה ראיונות עבודה, ואני מרגיש לא טוב עם עצמי, אז אני גם לא מתקבל לעבודה, כי רואים את זה החוצה. ואני מגיע לעמית לדרך כשאני במינוס גדול בבנק, חי אצל ההורים של אשתי, ואני הכי למטה שהייתי אי פעם בחיים שלי, ועברתי קצת דברים עד גיל 27. וכל מה שלא עשיתי, וכל מה שלא הסקתי במהלך החיים שלי, לא סיימתי בגרות, בשן ועין סיימתי 12 שנות לימוד, בשן ועין קיבלו אותי לצבא אחרי שלא רצו לקבל אותי. וסיימתי שלוש שנים, ואין לי שום חסכונות, ובחיים שלי לא למדתי, ואין לי מקצוע, וככה אני מגיע לעמית לדרך. והרווחה, וכי המדינה יכולה לתת, זה האינפוט שלי, זאת אומרת, יכולה לתת מה שהיא יכולה לתת. היא לא יכולה להחזיק ליוסי ביטון את היד יום-יום וללוות אותו, ולהגיד לו תלמד לחסוך, או תלמד איך להתנהל, או תדאג לפנסיה, או דברים כאלה. אני מבין, אני חושב שאני קיבלתי מהמדינה את מה שהמדינה יכלה לתת לי, אם זה לשלם לי על הפנימייה, אם זה לקנות לי נעליים, או אם זה לתת לי, אני לא יודע, 300 שקל ביטוח לאומי, יכול להיות שאני חוטא במספרים. וכשהגעתי לעמית לדרך, אני בשנה של עבודה. נרשמתי ללימודים, השלמתי בגרויות, נרשמתי להנדסאי בניין, השגתי עבודה, אני עובד בה כבר עשר שנים, עוד מעט. סיימתי הנדסאי בניין, קניתי בית, יש לי היום שני ילדים. ואני רוצה להגיד שהייתי ילד רווחה, ועשיתי את כל המעגל הזה, והיום הילדים שלי הם לא ילדי רווחה. אם לא הייתי מגיע לעמית לדרך, המעגל הזה היה בדיוק אותו מעגל. קראתי בדרך לפה מה זו רווחה בגוגל. רווחה זה מצב שבו בן אדם יכול לתפקד ברווחה, בחברתיות ובכלכלה, להתפתח, לתרום לעצמו ולחברה. אם לא עמותות כמו עמית לדרך, כשאנחנו מדברים פה, חברים, על ליווי של מנטורית שהתנדבה, זה בחינם. אנחנו מדברים פה על מלגת לימודים של 30,000 שקל. ואני לא יודע כמה השקיעו פה בסיבוב הזה עליי, בעמית לדרך, אם זה 30,000 שקל ועוד מלגה ועוד כאלה ועוד קצת עזרו לי, אבל אם אנחנו ניקח את ה-40,000 שקל האלה שהשקיעו בי, מלהיות מובטל ולקחת מהמדינה ואולי לעשות עוד דור של רווחה, ב-50,000 שקל אנחנו שינינו את המעגל הזה, אנחנו שברנו אותו. ולא רק שאני כבר לא לוקח, אני נותן, אני מחזיר, לא רק במיסים שאני משלם, לא רק בבן אדם שאני חושב שנהייתי, לא רק במה שאני תורם. אני חושב שהאדווה הזאת של יוסי שהשתנה, היא אדווה שמשפיעה בהרבה מקומות ובהרבה אנשים אחרים במעגלים שלי בחיים, שבסוף כולנו רוצים להיות ברווחה של לחיות ולהתקדם ולהחזיר. אז התחלתי בתור ילד רווחה שהיה לו סימון אדום ליד ארוחת צוהריים ונעליים קרועות, והיום אני חי ברווחה, ואני מתקדם ואני תורם, ואם לא עמית לדרך, אני לא חושב שזה היה קורה. אז אם האינטק הזה קצת, אפשר לקבל יותר בכסף, תודה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> איזה חמוד. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אתה מדהים, יוסי. שכחתי כבר מה שאלתי אותך, כי התרגשתי איתך בתוך המסע. חברת הכנסת מירב בן ארי, את רצית? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> כן, אני צריכה ללכת, אז אני רוצה רגע רק להגיד משהו. קודם כל, כל הכבוד, עדי, על היום החשוב הזה. הנושא נמצא בכמה ועדות במקביל. הוועדה הזאת היא ועדה מאוד חשובה, ובאמת, לפני הכול, יופי של יום עשית. אני רוצה להגיד תודה, קודם כל, לכם שם בקצה. אני חושבת ששני הסיפורים שלכם היו מרתקים, ואני שמחה גם שבאתי לשמוע. לא להיעלב, אנשי המקצוע, אבל אני תמיד מדברת בסוף על האדם שמקבל את הסיוע והעמותות. היה לי הזכות לקדם ארבע שנים צעירים חסרי בית. הקמתי את ועדת המשנה לצעירים חסרי בית, עשיתי את התוכנית לסיוע בשכר דירה, וזה היה שלבי ההקמה של יתד, שכל כך האמנו בה, כי ב-2015 הייתה בעצם איזושהי אמונה בכנסת שבגיל 18 תמו כל הבעיות, ושמדינת ישראל כרווחה אחראית רק עד גיל 18 למסגרות. ובאמת נעשתה מהפכה. אני זוכרת, שר הרווחה היה אז חיים כץ עם ההקמה של תוכנית יתד, וכמובן מאיר פה שהמשיך את זה, והוא בטח ידבר בעצמו. אבל העובדה שמדינת ישראל שמה את ה-18 פלוס לנגד עיניה, היא דבר דרמטי שמשנה חיים. ומה שאתה אמרת, יוסי, זו באמת הדוגמה לאיך אתה משקיע מה שנקרא את הז'יטונים שלך באדם אחד, והנה אתה כבר למדת וקנית בית, וכאילו אתה ניתקת את המעגל הזה לילדים שלך, והוא דבר שהוא מאוד משמעותי בעיניי. לכן ה-18 פלוס הוא כל כך דרמטי, כי כבר נתתם את המסגרות, כבר עזרתם לו, אז מה עכשיו את אומרת לה בגיל 18, טוב, יאללה, תסתדרי? זה השנים הכי קריטיות. היום ילדים גרים אצל ההורים שלהם עד גיל 30. זה כבר לא מה שהיה פעם, שהלכנו לצבא והסתדרנו, לא. ולכן אני שמחה לראות. באתי רק כדי לשמוע, באמת, ישבתי והקשבתי, אני שמחה לראות את הפולו-אפ, אני שמחה לראות את העבודה בקרב הצעירים. אני שמחה על ההבנה, כי תבינו, שנים לא הייתה הבנה בכלל על כמה חשוב להשקיע בצעירים. היינו שנים תקועים על גיל 14-18. לא יודעת אם שמעת, כי אמרתי עליך גם על העניין של שינוי התפיסה הזאת, של 18-26, שהתחילה עם יתד והמשיכה למסגרות לצעירות בגיל 18, לדירות מעבר, לדירות לטרנסג'נדריות, למקומות רק לבנות, רק לבנים, הגג הוורוד, נגיד, שהיה לי חלק חשוב בו, ובאמת הבית שהקמנו בחולון. כל כך הרבה בתים שהם מיועדים מראש, שאתה לא בגיל 18, אתה לא נכנס בפאתי הדלת. ואני שמחה לראות את ההבנה, ואת שינוי התפיסה המדהים של משרד הרווחה ושאר משרדי הממשלה הרלוונטיים, כדי להבין שכשאנחנו מסייעים בגיל הזה, אנחנו פתחנו לו עולם חדש, לו ולילדים שלו, לה ולמשפחה שלה, כל מי שנתפס לתוך האירוע הזה של ה-18 פלוס, ששנים המדינה פשוט התעלמה ממנו, ואמרה, בסדר, צבא, שירות לאומי, יסתדרו. לא. צריך עזרה, וצריך מישהו שיעזור לך בתעסוקה, בהכוונה, בדירה, בעבודה שמתאימה, והסדרת חובות, כן. טוב מאוד שאת מלווה את הנושא הזה, ברכות, ותודה לכם על השיתוף. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה, מירב. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אני כבר מבוגרת, את צעירה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אדוני שר הרווחה לשעבר, כיבדת אותנו בנוכחותך. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> שלום, עדי. תודה רבה על היום הזה. שלום לכולם. אנשי הרווחה פה, חוץ מיתד? לא, רק יתד. נמצאים פה מישהו מהמשרד? לא. שלטון מקומי. אני רוצה להגיד משהו. הקשבתי לדברים שלך, יוסי. דיברת נהדר. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> הוא גם מרוקאי, אמר. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> רק שנהיה הוגנים, פעם מרטין בובר, הפילוסוף, כתב מאמר שנקרא 'דעותיו הקדומות של הנוער', ואמר על הנטייה של כל מיני אנשים שנמצאים בתפקיד להגיד "לא, זה התחיל אצלי". לא, זה לא. גם בשנות ה-50, גם בשנות ה-60, טיפלו בנערים שהם מעבר לגיל 18. טיפלו בהם אחרת. מי שקצת בגיל שלי או מתקרב, הצבא, למשל, במשך שנים טיפל בנערים בסיכון. אגב, הצבא עושה רגרסיה. הצבא היום פחות מטפל בנערים בסיכון, יש לו פחות קשב. אתם זוכרים את נערי רפול? << דובר >> קריאה: << דובר >> עמית לדרך התחיל דרך נערי רפול, אני הייתי מפקדת בחוות השומר. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מצוין. לכן אני אומר שהיו טיפולים, רק לא חשבו על הפרט. כלומר, הצבא גייס אותם כי הוא חשב על הצבא. ואלה עשו בשבילם, כי כל אחד חשב על עצמו. איך אתה, תוסיף. מעט מאוד אנשים חשבו איך אנחנו, כל הגופים האלה, מצליחים לייצר שיח כמו שאתה. אני מן הסתם יכולתי להיות ילד רווחה. אבל מעבר לכל המחמאות שנתת לכולם, אני רוצה להחמיא לך. יש הרבה מאוד נערים צעירים, אחרי גיל 18, שנמצאים בתוך המסגרות ופוגשים אנשים מצוינים במסגרות. האנשים במסגרות, בדרך כלל הם אנשים מצוינים. אתה צריך משהו בגניוס, בנשמה שלך, בכדי לעבוד, להיות ביתד, לעבוד עם אנשים. והרבה אנשים לא ידעו לחבק את הדברים. עד היום, יש הרבה שלא יודעים. כלומר, יש משהו בך שידעת לחבק את הדברים האלה, ולכן אתה יושב כאן ואומר תודה רבה. אבל גם משהו באישיות שלך. אני תמיד מתהדר במשהו שהוא כן שלי, בתוכנית שנקראת נושמים לרווחה, שהיום יש בה 140 אלף איש. נושמים לרווחה, הגיתי אותה כשהייתי ראש עיריית דימונה, ממשפחה קטנה שנכנסה ואמרה לי, פתחה את האלפון, ובכל אות הייתה להם בעיה. הכול. בעיות עם הבנקים ובעיות עם בית הספר. וחשבנו איך אנחנו לוקחים את המשפחה הזאת ומוציאים אותה מתוך החושך שהיא הייתה. ואז החלטנו שאם אתה רוצה שמישהו יצליח, תתפור לו מנטור בדמותו. זהו. הסיפור של המנטורים הוא חשוב בצורה בלתי רגילה. כמו שאנחנו מנטורים לילדים שלנו, חייב שבחייהם של ילדים, נערות ונערים בסיכון, או מתבגרים בסיכון, חייב שיהיה להם מנטורים. ולכן כל המעטפת הזאת שהמשרד נותן, ועוד גופים אחרים, היא מעטפת נהדרת, היא לא מספיקה. אתה צודק. הבלעת את סוף הדברים שלך. עדי, אין מספיק תקציבים. אבל בסופו של יום זה סיפור גם של כסף. לא רק של כסף, אבל גם של כסף. ולכן, באמת ובתמים אנחנו מחויבים לזה. כשאני אומר אנחנו, אני אומר כמעט כל שרי הרווחה. היום כבר יש הרבה יותר אנשים שרוצים להיות שרי רווחה. ב-2013 לא רצו להיות שרי רווחה, אבל ב-2021 כבר רצו, וב-2026 אני מקווה שעדי, את תהיי שרת הרווחה. כי את רוצה להיות שרת הרווחה, וזה נהדר שאנשים רוצים להיות שרי הרווחה. וכל השרים תמיד, אם יש דבר שהצלחנו בו, זה להעלות את התקציבים של משרד הרווחה. אני רוצה שתדע שב-2013 התקציב של משרד הרווחה היה 4.2 מיליארד, שזה כולל הכול מכול. היום התקציב עומד על 13 מיליארד שקלים, והוא התאפס בגלל ההצלחות שלך. בגלל זה הוא התאפס. כי אם אני בא לאוצר, חלון הראווה שלי כשר להיאבק זה ההצלחות של המשרד. זה להבדיל אלף הבדלות, שורדות זנות שחוזרות לעבודה, ומשפחות שמתחילות לתפקד, וילדים נהדרים שהעולם נפתח בפניהם והם משנים את עולמם ומשנים גם את העולם שלנו. ההצלחות משנות את העולם של כולנו. אז היו ברוכים, באמת יוצאים מן הכלל לשמוע את זה. ויתד, תמשיכו לעשות חיל. תשתחררו קצת מהבירוקרטיה ותשחו קדימה, ותקשיבו, אלה החבר'ה הכי טובים שיש בעולם. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אני אמרתי להם שהם צריכים להמשיך לתפקידים בכירים במשרד הרווחה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> יוסי, אני מחזירה רגע אליך לנושא של החינוך. התעקשנו, האמת, שהחינוך יגיעו, ואני כן רוצה לחבר את זה. בסוף זה עניין הוליסטי, גם הרווחה, גם הבריאות וגם החינוך. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מי מהחינוך? << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> הגברת נמצאת איתנו. ואתם מגיעים לרווחה בגיל 18 אחרי הרבה זמן בחינוך, 12 שנים. אני אשמח רגע לשמוע מנקודת המבט שלכם איך אפשר לטייב גם את הזרוע הזו, ולאחר מכן הגברת ממשרד החינוך תתייחס. אחרייך ידבר עארף סוסחא ממשרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי. << אורח >> יוסי ביטון: << אורח >> כמו שאמרתי לכם, אני לא כל כך למדתי בבית ספר, אבל אני חושב שאם אני שנייה מחבר חינוך לרווחה, אני לא יודע איך זה היום, אני יודע שהבת שלי, אולי קצת נוגעים בזה. אם לא היו לי אמא ואבא בבית שילמדו אותי לעשות את זה, אבל אם היו מלמדים אותי בבית ספר לחסוך 10% מהמשכורת שלי. כשהם היו מדברים איתי על פנסיה, כי לא מדברים איתך על זה בצבא ולא מדברים איתך על זה בכיתה י', י"א, י"ב. אם היו מדברים איתי על שנייה לחשוב עוד 10 שנים קדימה, אז לא בטוח שהייתי חוסך 100 שקל בחודש. אבל יש סיכוי שהייתי חוסך 100 שקל בחודש. ויכול להיות שהייתי משתחרר מהצבא, אז לא הייתי יוצא עם 0 שקל או עם חובות. יכול להיות שהיה לי איזה שקל לבן ליום שחור. אז אני חושב שעניין של חינוך, לפחות בדבר הזה, במשרד החינוך, אני לא יודע היום, אני חושב שזה דבר שנוגעים בו פחות, ואני חושב שאם היה לי את ההתנהלות הכלכלית הזאת, שיעור של התנהלות כלכלית. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מיומנויות חיים. Skills of life. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> שר הרווחה, אבל גם מנהל בית ספר. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> יש את זה בהמון בתי ספר, בעולם בוודאי. עכשיו זה לאט לאט נכנס גם לארץ, אבל זה מכספים שמנהלים משיגים. משרד החינוך לא מתקצב שעות לדברים האלה. אבל הם עושים דברים אחרים, זה לא רק עניין של כסף. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> שרונה. טעיתי בשם? סליחה. << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> שני תורג'מן, משרד החינוך, אגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון. קודם כל, אני מתרגשת. לא הוזמנו בוועדה הקודמת. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> זו טעות שלי, שתדעי. הייתי ח"כית חודש, יזמתי את הדיון הזה, הראשון שלי, ופספסתי את החינוך. << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> הכול טוב. הגעתי לוועדה הזאת של צעירים, ואמרתי רגע, מה זה קשור למשרד החינוך? זה בכלל לא גילאים של משרד החינוך. אמרתי, אבל הם לא נולדים בני 18. וביקשתי לקרוא את הפרוטוקול של הוועדה הקודמת, אז אני ארצה גם להתייחס לפרוטוקול. אבל בראשית אני רוצה להתייחס לדברים שלך, יו״ר הוועדה בהתחלה, על ההבחנה המדויקת, שגם אנחנו עשינו אותה בתוך המשרד, ההבדל בין ילדים ונוער בסיכון. משרד החינוך אימץ את ההגדרה של ועדת שמיד בשנת 2006, מיהם בעצם ילדים ונוער בסיכון? הקלאסיים, אלה שיש להם פגיעה בזכויות טבעיות, במאפייני החיים. לבין התופעה שתיארת בהתחלה, על ילדים ונוער בסיכון חדשים, ואנחנו מגדירים את זה סיכון מצבי. יכול להיות בית סופר מתפקד, תלמיד שלא היה לו שום בעיות טרום קורונה, טרום ה-7 באוקטובר, טרום איראן וכו', ופתאום הילד הזה הוא בדיוק עם אותן התנהגויות כמו ילד בסיכון, אבל הסיבות הן סיבות אחרות. והתרגשתי לשמוע אותך קודם כל אומרת את ההבחנה הזאת, כי זו הבחנה שפחות מדברים אותה, ופתאום כולם בסיכון ובאותו סיכון. אז לא, יש הבחנה שהיא הבחנה ברורה, שצריך לתת עליה את הדעת. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> סליחה, שני, אפשר לשאול אותך? << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> בוודאי. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> יש לכם מאגרי מידע? יש לכם תיעוד? אתם יודעים להגיד האם יש עלייה? דווקא אני רוצה להתמקד במה שאמרת, כי הוא סופר נכון. לא בעיות כלכליות. סיכון יכול להיות באמת מאיזו תחושה, ואנחנו רואים את זה. האם אתם רואים במשרד עלייה של יותר ילדים בסיכון, לא מהטעמים הכלכליים? << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> זה כלכלי-משפחתי. בדרך כלל יש הלימה בין הדברים, בין כלכלי למשפחתי. אבל יש את אגף שירות פסיכולוגי-ייעוצי, שהאמת כולם רואים את זה, שבאמת יש יותר ילדים שצורכים, יש יותר תוכניות. אנחנו נוגעים לילד בראש, זה מה שאנחנו אומרים. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> שפ"י מצהירים שיש עלייה גדולה מאוד. << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> האגף שלנו מתמקצע בלגעת לילד בראש, ברמת תעודת זהות. הילד הזה, שני תורג'מן לצורך העניין, היא עם מאפיינים של סיכון, ונותנים חליפה לפי מידה. מה שאגף שירות פסיכולוגי-ייעוצי עושה, הוא בעצם עושה תוכנית מניעתית לכלל בית הספר, ואז מתוך זה מאתר תלמידים שהם בסיכון. אני רוצה להתייחס לעוד משהו שחברת הכנסת מירב ממש ככה גנבה לי את המילים, התרגשתי כל כך מהדיון, כי המקום הזה של אחרי 18 היה שקוף הרבה מאוד זמן. וברגע שנגמרה החממה כביכול של משרד החינוך, שאתה נמצא במערכת ורואים אותך, פתאום להגיע ליום כזה שבגיל 18 רואים אותך אחרי שישבת בחממה הזאת, מבחינתי זה מרחיב את הלב. תוך כדי כבר כתבתי כמה שמות כדי לעשות שת״פים מיד אחרי הוועדה. אני רוצה להתייחס לפרוטוקול. בפרוטוקול של הוועדה הקודמת צוין ש-380,000 תלמידים מטופלים על ידי האגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון. אני רוצה לדייק, ל-300,000 תלמידים שמטופלים על ידי האגף לילדים ונוער בסיכון, שזה גילאי לידה עד 18. גילאי לידה עד 18 פחות רלוונטיים לדיון הזה, אבל בכל שנה יש לנו קרוב ל-100,000 תלמידים שהם בשכבות הגבוהות, שזה יותר נוער בסיכון, שמאוד רלוונטי לשולחן הזה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> שני, אני רוצה לשאול אותך שאלות קשות. << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> תקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> יש לכם פילוח גיאוגרפי? << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> אני אחראית מערך הדאטה. יש לי פילוח גיאוגרפי, מגזרי, מגדרי. כל פילוח שתרצה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מה הפילוח הגיאוגרפי אומר? << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> מבחינת מה? מה השאלה? << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> השאלה מאוד ברורה. מאיפה באים רוב הילדים בסיכון? << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> יש לנו בכל המחוזות בארץ מענים. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> לא, זו לא תשובה. כפרה, אני הייתי 27 שנים מנהל תיכון גדול. << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> בדימונה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אני שואל אותך שאלה פשוטה. האם את יכולה להגיד, ואת יכולה, כמה יש במגזר הערבי, כמה יש במגזר הזה? << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> אני אענה לך תשובה פשוטה. אנחנו עובדים במדד טיפוח 5-10 בעיקר, אבל גם במדדי טיפוח אחרים. זה אומר שבאופן טבעי אנחנו נמצאים יותר ברשויות שהן חלשות. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> 1-5. << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> כן. כאילו למ״ס זה הפוך, 1-5. אני שמחה על השאלות, אתה מחדד אותי. ואז מה שעלה בפרוטוקול הקודם, שיש 380,000 תלמידים ויש רק 30,000 תלמידים ביתד. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> 30,000 מוכרים. << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> מוכרים, סליחה. קודם האוכלוסייה הרלוונטית היא 100,000 תלמידים, ואני מאוד שמחה שרוב האוכלוסייה שלנו לא מגיעה ליתד. אחד הדברים שאנחנו עובדים עליו זה בעצם המעבר מתלות לעצמאות. ואם בעבר הייתה תפיסה לגבי ילדים ונוער בסיכון, נראה אותם, נכיל אותם, נאכיל אותם, נעשה להם בייביסיטר יפה מאוד, התפיסה היא כבר לא כזו. התפיסה היא שדווקא נוער בסיכון זה נוער שאנחנו דורשים ממנו הישגים לימודיים עבור מוביליות חברתית. וההישגים שלנו בכיתות מב״ר, בכיתות אתגר, באמת, זה הישגים שאפשר להתפאר בהם. באתי עם הנתונים, אבל אני אישאר בענווה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> את רוצה להגיד נתון, שני? בדיוק חשבתי שאולי את רוצה להגיד נתון. << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> אני אשמח. כיתות מב״ר, שזה תלמידים בסיכון. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> לא כולם. << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> בכיתות מב"ר יש מאפיינים מדויקים. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אני כופר בזה. << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> זה יושב תחת האגף שלנו. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אז מה? הכול טעות. היית שואלת אותי, הייתי מוציא את כיתות המב"ר. << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> רגע, בוא נגדיר מה זה סיכון. סיכון לנשירה, זה בסדר? אנחנו מסכימים על זה? מבחינתנו סיכון לנשירה, ילד שהוא בנשירה והוא לא נמצא במערכת החינוך, מבחינתנו ישירות הוא תלמיד בסיכון. עכשיו, סיכון זה רצף, כי יכול להיות תלמיד שהוא בבתי הכלא או בחסות הנוער או בבית רות, ששם גדלתי, אגב. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> בסדר גמור. את צודקת, את אמרת יפה. אם הסיכון הוא ברצף, אני מקבל את זה. אבל אם ילד בסוף כיתה י', לא יודע, נמאס לו ולא בא לו, והמורה החליט שהוא עובר למב״ר, להסליל אותו, אז הוא יכול לחזור בי״א. << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> רק אני רוצה להגיד שזה 86% זכאות לבגרות, שמבחינתנו זה הישג. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> יפה מאוד. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אני רק רוצה לדייק משהו אחד שרצינו באמת שתגידי, לגבי הדיוק בשיח בינך לבין הרווחה. אני לא מכבירה על זה, כי כבר אמרת שרשמת בעצמך. << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> וגם יש לנו שת״פים, אבל בגילאים יותר צעירים. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> כשאת תהיי שרת הרווחה, אנחנו נדאג שבכל בית ספר תהיה עובדת סוציאלית במשרה מלאה. זה יהיה החיבור הטוב ביותר. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אמן. עובדות סוציאליות, אני אמרתי בתחילת הדיון, זו הבטן הרכה שלי, ובעיניי זה צריך להיות בכל מקום, ועושות עבודה טובה, וגם עם מערכת החינוך. ושני, תודה שגם הגעת וגם על הדברים. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> שני, אני פוגש הרבה אנשי חינוך בוועדות שבאים ומגמגמים. כל הכבוד לך. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> נכון, אני מצטרפת. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> תבואי כל פעם, גם לוועדות האחרות. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אני רוצה להתייחס ממש בקטנה, שני, למה שאת אמרת. אני חושבת שההסקה שעשית בין 300,000 בני נוער וילדים ו-30,000 ביתד, אני חושבת שאנחנו לא יכולים להצביע על קשר כלשהו, אם אנחנו עושים עבודה טובה או אתם עושים עבודה טובה, כי יש המון גורמים משתנים. אנחנו מטפלים רק ברווקים. יש עוד ללא ילדים, יש עוד צבא, יש כל כך הרבה תוכניות אחרות. אז הפוך מזה, אני רוצה להגיע ל-200,000 צעירים, כי זה בערך האומדן של צעירים בסיכון במדינת ישראל. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> כמה כסף צריך לזה? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> צריך להכפיל את תוכנית יתד. מ-80 מיליון, ל-160 מיליון. היום זה 80 מיליון, בשביל רק להאריך לגיל 30 אני צריכה לפחות להכפיל גם את התקינה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אבל זו השקעה, שמענו פה את יוסי וגם את יערה. כשדיברת, זה היה נשמע כמו מניה בנסיקה, עם השקעה. תקציבי רווחה זו השקעה, ולכן זה סופר חשוב. אני עוברת לעארף סוסחא, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> עדי, גם ביטחון לאומי יושב פה דרך אגב. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אני אגיד לך, אני שבוע שעבר ניהלתי את הדיון הראשון בחיי, נכנס השר בן גביר ועשה טררם. אבל מירב אמרה לי לתת לך לדבר. היה לי אירוע מאוד קשה בשבוע שעבר, אבל עברנו אותו. תכף אני אעביר לך גם את זכות הדיבור. << אורח >> עארף סוסחא: << אורח >> צוהריים טובים. אני סוסחא עארף מרשות הצעירים במשרד נגב, גליל וחוסן לאומי. אני צריך להודות על היום הזה בכלל בכנסת. הנושאים הם מאוד חשובים, אנחנו שלחנו נציגות לכל הוועדות שהתקיימו. אני רק רוצה לדייק לפני שאני מקצר בדברים. הסקר של ברוקדייל הוא של ברוקדייל, אבל הוא לא פחות של רשות הצעירים. אנחנו הזמנו, היינו חלק בתכנון, בהובלה וגם בלשלם. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> כל הכבוד, כי זה סקר חשוב מאוד. << אורח >> עארף סוסחא: << אורח >> סקר חשוב, הוא מתפרסם אחת לשנתיים. זו הפעם השנייה שאנחנו מפרסמים אותו. יש גם סקר ייעודי לחברה הערבית, בתקווה שנפרסם אותו בשנה הבאה. לגבי רשות הצעירים ומה התפיסה המקצועית שלנו, אנחנו בתהליכים, וגם די מצליחים, של לבנות תשתיות לאומיות רחבות. יש היום 182 יחידות צעירים רשותיות, שהן חלק מהמבנה הארגוני של הרשות המקומית. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מרכז צעירים אתה מדבר. << אורח >> עארף סוסחא: << אורח >> התחלנו כמרכזי צעירים, היום הם נקראים יחידות הצעירים. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> איפה היה הראשון? << אורח >> עארף סוסחא: << אורח >> זה תלוי את מי אתה שואל. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> לא תלוי. << אורח >> עארף סוסחא: << אורח >> בין דימונה לבאר שבע. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> עזוב, עזוב. דימונה זה הראשון. מי הכי טוב? << אורח >> עארף סוסחא: << אורח >> יש לנו 182 יחידות כאלה. למעשה, בין 80% ל-90% מהרשויות המקומיות מחזיקות יחידות צעירים. אנחנו רואים בשלטון המקומי, ברשויות המקומיות, את השחקן המרכזי שאיתו אנחנו מיישמים את המדיניות. אנחנו חושבים שהם יודעים יותר טוב מאיתנו מה הצרכים הייחודיים של כל קהילה, של כל רשות. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אני לא אמרתי, אבל יהיה גם מחר דיון בוועדת הצעירים על הנושא של הקהילה הגאה וצעירים, ויהיה לנו גם בקרוב עוד דיון בצעירים, ובאותו הקשר ספציפית על מרכזי הצעירים. יהיה דיון ייעודי על זה בוועדת הצעירים. << אורח >> עארף סוסחא: << אורח >> מה שחשוב לי להגיד בהקשר של הדברים שנאמרו בכל הקשור לצעירים בסיכון, יחידות הצעירים בזהות הארגונית שלהן הן לא יחידות טיפוליות. אבל יחד עם זאת, הן תשתית ארגונית שבמסגרתה יכולות לעבוד הרבה תוכניות, גם אם הן טיפוליות, גם אם הן במסגרת הרווחה. אני יכול להגיד לכם שהיום תוכנית 'בשבילי' של יתד עובדת ביחידות הצעירים. תוכניות של מידאד ונור, שגם הן שייכות בצורה כזאת או אחרת ליתד, פועלות ברוב המקרים ביחידות הצעירים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> בהחלט, יתד פיתחו את נור. נתתי את הקרדיט, ראית, ישר. << אורח >> עארף סוסחא: << אורח >> סליחה, אני חוזר בי, שייכות בהחלט ליתד. תוכניות להכוון תעסוקתי, הכוון אקדמי, פועלות ביחידות הצעירים. וכשאני אומר שהן לא מזוהות, כי כשיחידות הצעירים לא מזוהות כיחידות טיפוליות, זה לאו דווקא מהווה חסם. להפך, זה מהווה יתרון. הרבה דוברים אמרו פה שזה לא כזה פשוט, יש אתגר אמיתי בלהביא צעיר ללשכת הרווחה. ופה אנחנו יכולים להוות תשתית ארגונית, פיזית, בין אם זה דרך שיתופי פעולה ובין אם זה, אני לא יודע מה, ידנו מושטת. אני שמעתי את יניב שדיבר לא מעט על כל מה שקשור לחובות של צעירים. אני חושב שהתחום הזה, סתם דוגמה, אני די בטוח שאם הוא היה סוקר יותר לעומק, היינו מוצאים שבחברה הערבית הסיפור הזה הוא מאוד קריטי. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> נכון. << אורח >> עארף סוסחא: << אורח >> אני יותר מאשמח לשתף איתו פעולה בהמשך, לבנות ביחד תוכניות. אני מודה לכם מאוד, וזה דיון מאוד חשוב. נשמח להגיע גם לדיונים הבאים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה רבה. אנחנו ממש מתכנסים לסיום. רק רגע, יש לי את המשרד לביטחון לאומי. אדוני? << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> אני אעביר לביטוח הלאומי, זה בסדר. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אתה בטוח? << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> כן, כי אנחנו כבר בסיום. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> בבקשה, את. << אורח >> אורית לוי למלמן: << אורח >> אני אורית לוי למלמן, אני מטפלת באמצעות מוזיקה. אני נציגת יה"ת, האגודה לטיפול באמצעות אומנויות בישראל. המטפלים באמצעות אומנויות נותנים מענה טיפולי נפשי במסגרות השונות. עם זאת, בקופות החולים, ברווחה, במערכת הבריאות, הטיפול באמצעות אומנויות עדיין לא מוסדר בסל הבריאות, וד"ר בודנהיימר הצהיר במפורש שהטיפול באמצעות אומנויות אמור להיכלל במסגרת סל הבריאות, אבל עדיין לא ניתן אישור לכך. הטיפול באמצעות אומנויות מוכח מחקרית כיעיל בחרדה, בדיכאון, בטראומה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מה ההכשרה של אלה שמעבירים את זה? << אורח >> אורית לוי למלמן: << אורח >> הכשרה מוסדרת על פי המל״ג ועל פי יה"ת, תואר שני. ההכשרה, לא זוכרת בדיוק כמה שעות, אבל 900 שעות או משהו כזה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> משרד הבריאות עדיין לא מכיר בזה? << אורח >> אורית לוי למלמן: << אורח >> עדיין לא מוסדר. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אני כן אעצור, כי זה נושא בכלל של מקצועות הבריאות, שהם באמת לא פותחים את חמשת המקצועות לעוד מקצועות, גם טיפול במוזיקה, גם טיפול באומנות, גם מנתחות התנהגות. זה אירוע, שאגב, אנחנו מטפלים בו גם בוועדת הבריאות. << אורח >> אורית לוי למלמן: << אורח >> אנחנו מבקשים פתרון יצירתי. דיברה כאן גברת שור, לגבי תורים ארוכים, לגבי נגישות. אז אנחנו מבקשים פתרון יצירתי כדי שהמטפלים באמצעות אומנויות יוכלו לתת את המענה הטיפולי, הנפשי, בכל מה שצריך עם הצעירים והצעירות בסיכון. תודה רבה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה רבה. אחרונה חביבה, שחר מנדיל, ארגון סיוע לפליטים, א.ס.ף. << אורח >> שחר מנדיל: << אורח >> תודה רבה. באמת דיברתי גם איתך בבוקר, וגם חבר הכנסת מאיר כהן, יצא לו להתעסק בנושא של פליטים ומבקשי מקלט בבניינים אחרים, אבל דומים. אני מעמותת א.ס.ף, אנחנו בעצם כמה ארגונים שעובדים ביחד, שזה HIAS, ראלה, המוקד לפליטים ומהגרים, קו לעובד והאגודה לזכויות האזרח. בין האוכלוסיות שדיברת עליהן פה, שהן באמת אוכלוסיות בסיכון, פליטים ומבקשי מקלט נמצאים ממש מתחת לרדאר של כולנו, הם אפילו לא לוקחים חלק בתיעוד או במספורים של המחקרים והבדיקות שאנחנו עושים. כרגע יש בישראל בערך כ-7,000, אני מדברת על ילדים וצעירים עד גיל 18. אני לא אכנס לעניין עכשיו של מערכת המקלט והעובדה שלא בוחנים בקשות מקלט, אבל אין להם מעמד. זאת אומרת, הם חיים פה בלי תעודת זהות ועם מינימום של זכויות. רק ממחקר שנערך לאחרונה, 85% ממבקשי המקלט חיים באי ביטחון תזונתי, 55% באי ביטחון תזונתי חמור. ילד רעב הוא ילד שהופך מיידית לילד בסיכון. אין להם תעודת זהות. דיברתם קודם על מענים נפשיים, שברור שזה מאוד חשוב. אין להם בכלל את האופציה. רבים מהם בכלל לא מבוטחים בביטוח בריאות, הם לא נכללים בתקנות הבריאות שמאפשרות ביטוח בריאות ממלכתי. חלק כן, כן? אני לא רוצה להכליל, אבל לא כולם. הם אפילו לא יכולים להגיע לטיפול הנפשי. הם לא יכולים לקבל אפילו טיפול רפואי בסיסי. יוסי דיבר קודם על רשת ביטחון. אין להם שום רשת ביטחון. בדרך כלל ההורה של ההורים שלהם בתוך הבית, גם מתרגמים את השפה. רובם נולדו פה, 90% מהם נולדו וגדלו בישראל. הם אומנם חלק ממסגרת החינוך, ויופי ומזל שכך, מגיל 3-18 יש להם איזושהי מסגרת, אבל גם שם אין להם תיעוד. זאת אומרת, המערכות לא יכולות לדבר ביניהם כשזה קשור לילדים, ואם צריך מענים מסוימים, זה באמת או נקודתי או תמיכה של ארגוני סיוע, ואחרי גיל 18, כשהם כבר יודעים שבגיל 18 יגיע הרגע שהם יקבלו ויזה בלי זכויות, זה משליך אחורה. זאת אומרת, הנשירה שלהם וההידרדרות שלהם מגיעה הרבה קודם. אין להם כמעט מסגרות אחר הצהריים. במקום למצוא שיקום ולהבין איך אנחנו עוזרים להם לא ליפול בין הכיסאות, הם סובלים מפרופיילינג ושיטור יתר. ואני לא רוצה להתמקד רק בצד השלילי. אלה צעירים מוכשרים, חכמים, הם ישראלים, הם מדברים עברית, הם רוצים להתגייס, רוצים לעשות שירות לאומי. הם הפכו לצעירים בסיכון בגלל נסיבות החיים שלהם, ולא בגלל שזה היה המצב שהם צריכים להיות בו מלכתחילה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> רגע, שחר, אני עוצרת אותך כדי שנספיק לקבל גם התייחסות. שני, תרצי להתייחס כמשרד החינוך? כי בעצם הרוב זה בתוך מערכת החינוך, מי שמקבל את המענה, 3-18. << אורח >> שחר מנדיל: << אורח >> אני רק אגיד שני משפטים אחרונים ואני מסיימת. מה שאני בעצם רוצה, זה קודם כל לבקש מכם שהם יהיו לכם על הרדאר, לאפשר לפתוח, ואני לא אומרת שזה לא פתוח, כן? אני לא בטוחה מה מתוך משרד הרווחה פתוח להם ומה לא, לאפשר להם להצטרף לכל התוכניות גם בלי תנאי של תעודת זהות. וכמובן, עד שהם יקבלו תעודת זהות ועד שהם יקבלו מעמד, לאפשר להם לימודים גבוהים בשכר שווה, לפתוח קורסים והכשרות מקצועיות, לאפשר להם להשתתף בספורט מקצועי, מסגרות אחר הצהריים לתלמידים שיהיו פתוחות בפניהם, חוגים שהם יכולים להשתתף בהם. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> רגע שחר, אני עוצרת אותך כדי שנספיק לקבל התייחסות. גם היה פה איזשהו ערבוב בין רווחה לבין חינוך. << אורח >> שחר מנדיל: << אורח >> זה גם וגם. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> נכון, אז רגע כדי שכן נקבל התייחסות. התייחסות קצרה שלך, שני. << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> לא, רציתי שהיא תדייק רגע בעצם מה ההתייחסות. קצת התבלבלתי בין משרד החינוך למשרד הרווחה. << אורח >> שחר מנדיל: << אורח >> במשרד החינוך דווקא הדברים שלי צוינו לטובה. זאת אומרת, הם כן חלק ממשרד החינוך. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אבל דיברת גם על חינוך בלתי פורמלי. << אורח >> שחר מנדיל: << אורח >> אחר הצהריים. זאת אומרת, אם יש מסגרות ותמיכה ותגבור של תלמידים בשעות אחר הצהריים, לאפשר להם להצטרף לזה גם בלי תעודת זהות, גם בלי מספר מזהה, בסבסוד. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> שני, את מכירה את הסוגייה? << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> כן. יש מענים בשעות אחר הצהריים, גם בתוך האגף שלנו, גם בתנועות הנוער. בדרך כלל זה מענים רשותיים. אני לא מכירה שלא מקבלים, בטח אם הוא תלמיד בבית ספר, שאת אומרת שהם כן במעמד שלהם נמצאים בתוך בית הספר, שיש מניעה. אפשר לבדוק את זה נקודתי. << אורח >> שחר מנדיל: << אורח >> אוקיי, תודה רבה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> המענים שניתנים הם אחרי הצהריים לילדים עם מוגבלויות. את צודקת בזה שילדים שהם נורמטיביים כמעט ולא מקבלים, היות ואני מתעסק עם זה. השאלה היא שאלה פוליטית לגמרי, אני רוצה שתדעו את זה. יש מישהו שהחליט להיות אכזר כלפי הילדים האלה. זה פשוט נורא. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אני מסכמת לנו את הדיון. הוועדה מודה לנציגי המשרדים שהגיעו והשתתפו ושיתפו, לנציגי הציבור ולעמותות. הוועדה מבקשת בשני נושאים לקבל עדכונים. בנושא הלנת חירום, לבקש עדכון על ההמתנות, לוחות הזמנים, מצב התפוסה והמגבלות. במהלך השידור של הוועדה קיבלתי גם כל מיני הודעות מצעירים, שכן יש כל מיני הגבלות שחוסמות את הגמישות שלהם להגיע להוסטלים ולהגיע למקלטים האלה, אז לקבל את תמונת המצב ממי שאמרת שאחראית על זה במשרד. בבקשה להעביר את זה לוועדה תוך חודש ימים. בנושא בריאות הנפש, כפי שהזכירה נציגת משרד הבריאות, ישנה תוכנית לאפיון ופיתוח מענים. הוועדה מבקשת לקבל לעיונה את התוכנית לשלוש השנים הקרובות, בנושא בריאות הנפש לצעירים וצעירות בישראל. אני כן רוצה לסיים שוב בתודה גדולה וגם באופטימיות. אני חושבת שאתם הגעתם ושיתפתם בסיפורים שלכם. אדוני מהמשרד לביטחון לאומי, אתה רוצה להגיד? מאיר ממש רוצה שתדבר. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> שני משפטים. חגי ברוש, ראש תחום בכיר טיפול ושיקום ברשות הלאומית לביטחון קהילתי, משרד הבל"מ. קודם, רק לבוא ולומר שאנחנו יודעים שהיקפי השימוש בסמים, בחומרים ממכרים וחומרים פסיכואקטיביים עלו באופן דרמטי בשנתיים-שלוש האחרונות, מ-25% בערך, בגילאי 18-35, ל-33%. זאת אומרת, היום כל צעיר שלישי עושה שימוש בחומרים פסיכואקטיביים. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> תגדיר לי מאיזה גילאים זה? << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> אנחנו מדברים על גילאי 18 עד 30. אנחנו רואים באוכלוסייה הזאת, ברשות הלאומית לביטחון קהילתי ובמשרד, אוכלוסייה עם יעד מרכזי. ניסינו ליזום לפני שנתיים, יחד עם העמותה של מי שבזמנו הקים את עמותת עלם, מייק. בכל אופן, איזשהו מיזם לדיור בדרום תל אביב לצעירים, דיור חלופי שלא רק התעסק בהיבטים של דיור, אלא גם בליווי רפואי, במתן מענים וכו'. אבל האוכלוסייה הזאת נמצאת על הרדאר שלנו. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מוחלט, דרך אגב, עם הצעירים בחברה הערבית, יחד עם הצוות של אלונה ועם יעל מיזרוחין. בקיצור, הנושא הזה נמצא גם חזק מאוד אצלנו. בונים כרגע מיזם, אולי עם הפיס, להיכנס לתוך האקדמיה ולהכניס שם עו"סים קהילתיים בחלק מהאוניברסיטאות שיעסקו באיתור ובזיהוי. וזהו. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> זה חתיכת נתון. 33%. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> כן, זה נתון גדול. בהמשך לדבריו של חגי, אני מחזקת את הנושא של תחום בריאות הנפש, באמת מה שמשרד הבריאות צריך להעביר לוועדה. הוועדה מבקשת לקבל עדכון בנוגע הגדלת הסיוע המשפטי שניתן לצעירים על בסיס גיל, בשיתוף מדור חייב נזקק ומשרד הרווחה, בשיתוף בחינת חדלות פירעון לצעירים. אני רוצה שוב לסיים בתודה רבה. העבודה שאתן עושות היא עבודה קשה. יש התקדמות, שמענו פה את מירב שסיפרה, זו התקדמות, היא טובה. באמת תודה על זה. תודה למשרד החינוך, גם לנציגת הבריאות שהייתה פה, ואנחנו נמשיך לעקוב אחרי הנושא של צעירים וצעירות בסיכון. תודה גדולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:50. << סיום >>