פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 493 מישיבת ועדת העבודה והרווחה יום שני, ב' בטבת התשפ"ו (22 בדצמבר 2025), שעה 11:40 סדר היום: << הצח >> 1. הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון - העלאת דרגת הנכות בשנה הראשונה לשחרור), התשפ"ה-2025, של ח"כ דבי ביטון << הצח >> << הצח >> 2. הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון - הרחבת הזכאויות לחטופים ששוחררו), התשפ"ה-2025, של ח"כ צגה מלקו << הצח >> << הצח >> 3. הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון - העלאת דרגת הנכות ל-100% לחטופים ששוחררו), התשפ"ה-2025, של ח"כ פנינה תמנו << הצח >> << הצח >> 4. הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון מס' 7), התשפ"ה-2025 << הצח >> << הצח >> 5. הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון - העלאת דרגת הנכות ל-100% לחטופים ששוחררו), התשפ"ה-2025, של ח"כ מירב בן ארי << הצח >> נכחו: חברי הוועדה: מיכל מרים וולדיגר – היו"ר דבי ביטון צגה מלקו שרון ניר חברי הכנסת: קארין אלהרר פנינה תמנו מוזמנים: לימור לוריא – סמנכ"ל וראש אגף שיקום, משרד הביטחון אורן אילון – ראש היחידה לתקציבי יחידות, משרד הביטחון מור ימין ברטל – עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד הביטחון שי סומך – עו"ד, יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים יעל קסטן רבסקי – עו"ד, ממונה ארצית ביטוח לאומי, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים יעל גורן חזקיה – ראש תחום מדיניות ממשל וקשרי חוץ, מינהלת החטופים, הנעדרים והשבים אושרה גדרון – ראש תחום ממשל, מינהלת החטופים, הנעדרים והשבים מאשי סנדרוביץ – מנהלת אגף השיקום, המוסד לביטוח לאומי חדוה הלב"ץ – עו"ס, אגף השיקום, המוסד לביטוח לאומי שרית דמרי דבוש – עו"ד, הלשכה המשפטית, המוסד לביטוח לאומי אורי אהרנפלד – מנכ"ל עמותת ערים בלילה ניסים שלם – פדוי שבי, הנהלת עמותת ערים בלילה שמיר בניטה – הנהלת פורום הלומי קרב מור פרץ – מנכ"ל 255, ארגון החטופים ומשפחותיהם אבי מרציאנו – אביה של נועה מרציאנו ז"ל שנחטפה ונרצחה בשבי חמאס מישל אילוז – אביו של גיא אילוז ז"ל שנחטף ונרצח בשבי חמאס אילת סמרנו – אמא של יונתן סמרנו ז"ל שנרצח ונחטף על-ידי עובד אונר"א חיים הימן – אביה של ענבר הימן ז"ל שנרצחה ונחטפה על-ידי חמאס חנה כהן – דודתה של ענבר הימן ז"ל שנרצחה ונחטפה על-ידי חמאס גליה חושן – אמא של הדר חושן ז"ל שנרצחה ב-נובה אלון נמרודי – אבא של תמיר נמרודי ז"ל שנחטף ונרצח על-ידי חמאס עידן ברוך – אח של אוריאל ברוך ז"ל שנרצח ונחטף על-ידי חמאס יוני אשר – אבא לרז ואביב הקטינות שנחטפו וחזרו מהשבי נתי שקד – נכה צה"ל, הלום קרב מיכה כץ – הלום קרב ייעוץ משפטי: נעה בן שבת יעל סלנט מנהלת הוועדה: ענת כהן שמואל רישום פרלמנטרי: אהובה שרון, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. יתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון - העלאת דרגת הנכות בשנה הראשונה לשחרור), התשפ"ה-2025, פ/5607/25 << נושא >> << נושא >> הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון - הרחבת הזכאויות לחטופים ששוחררו), התשפ"ה-2025, פ/5526/25 << נושא >> << נושא >> הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון - העלאת דרגת הנכות ל-100% לחטופים ששוחררו), התשפ"ה-2025, פ/5350/25 << נושא >> << נושא >> הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון מס' 7), התשפ"ה-2025, מ/1865 << נושא >> << נושא >> הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון - העלאת דרגת הנכות ל-100% לחטופים ששוחררו), התשפ"ה-2025, פ/5759/25 << נושא >> << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> צוהריים טובים לכולכם. כל מי שיש לו כיסא, בבקשה לשבת. היום יום שני, ב' בטבת התשפ"ו, 22 בדצמבר 2025, יום שמיני של חנוכה שמכונה גם "וזאת חנוכה", כמו שאמרתי בדיון הקודם, אני אומר גם כעת. על פי המסורת מדובר ביום שמסוגל לקבל תפילות או לישועות שונות. לכן ברשותכם אני מתפללת להחזרתו של רני גואילי הי"ד ללא כל דיחוי נוסף. אני בהחלט מתפללת לרפואתם של כל החולים, כל הפצועים בגוף ובנפש, לשלומם של כל החיילים שלנו, לניצחון על כל האויבים שלנו וסוף וקץ לכל הצרות שלנו. שזה יקרה וכמה שיותר מהר, טוב יותר. אנחנו דנים היום בחוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששבו כהכנה לקריאה שנייה ושלישית. בפתיחת הדיון אני לא ארד לסעיפי החוק כי את זה נעשה בהמשך אבל לפני כן חשוב לי לומר כמה דברים עקרוניים. אירוע חטיפה המוני, אכזרי ומזעזע אותו ביצעו חיות אדם מחבלי החמאס שחטפו בין היתר נשים, ילדים, צעירים, מבוגרים ממיטותיהם הוא אירוע תקדימי שלא יקרה עוד כאן בארץ. החוק מתעדכן בפעם השלישית – עכשיו זאת הפעם השלישית – בשנתיים האחרונות משום שזה מצב מורכב כל כך ואנו חסרי ניסיון. מאידך, אנחנו מדינה למודת פוסט טראומה. מסתובבים בינינו לא רק פדויי שבי וחטופים חיים שחזרו אלא בחברה הישראלית יש פסיפס שמורכב גם ממשפחות של חטופים חללים, מהלומי קרב, ממתמודדי נפש אזרחיים, מנכים בגופם ובנפשם בגין המלחמות, פיגועים ותאונות שונות. << אורח >> נתי שקד: << אורח >> אנחנו לא בליגה שלהם. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> אנחנו לא באותה קטגוריה. << אורח >> נתי שקד: << אורח >> הם לא מופיעים בתקשורת. הם לא מעניינים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו עדיין חסרים את המענים לכלל האוכלוסייה והאוכלוסיות הספציפיות הללו וצריך גם את זה לומר בשעה שאנחנו מתקנים את החוק עבור חלק מכם. בפרשת השבוע – וסליחה שאני מערבת אותה – אנחנו קוראים על יוסף שנמכר למצרים, הושלך לבית האסורים ובסוף מוצא את דרכו לתפקיד המכובד של משנה למלך. הוא מגיע לתחתית משום הניכור של אחיו, משום המאבק בתוך המשפחה אך בכוחות עצומים ובעזרת השם הוא מצליח לעלות מעלה מעלה. ה-7 באוקטובר הייתה נקודת שפל בחברה הישראלית ואנחנו צומחים ממנה באחריות ובכוחות אדירים ובעבודה קשה למצוא שיקום, מזור ונחמה לכל מי שנפגעו. אני נחושה להביא תיקון אחראי, שיקומי ועוטף עבור החטופים ששבו אבל עבור כולכם, עבור כל מי שנפגע. תפקיד המדינה הוא לדאוג לכל האזרחים שלה ואני מקווה שנעשה זאת עכשיו עם פדויי השבי ונמשיך לדאוג לכל מי שצריך, לכל מי שנפגע. זה לא קל, זה לא פשוט, אני יודעת שכולכם, כל מי שיושב כאן סביב השולחן, בא עם בטן מלאה והוא נפגע, ואפילו נפגע קשה וקשה מאוד במהלך שנות קיומה של מדינת ישראל ובוודאי בוודאי ב-7 באוקטובר. אני רואה כאן את אבא של, אני רואה כאן את דודה של, אני רואה כאן הורים שהיקרים להם מכל אמנם שבו אבל לא שבו בחיים. אני רואה כאן הלומי קרב שמגופם ובנפשם נתנו למדינה כדי שאנחנו נוכל לשבת כאן ובוודאי נתנו עבור החזרת החטופים. אני רואה כאן את כולכם ולא רק אני אלא גם חברי הכנסת הנוספים. אגב, להצעת החוק הממשלתית יש גם עוד חוקים פרטיים שנמזג אותם. אני כן מבקשת מכולכם, אני יודעת שקשה ואני רוצה שתציפו את כל מה שנמצא בתוככם, שננהל את הדיון בצורה מכובדת ובהבנה שגם לאחר כואב וכי הכאב הוא לא רק שלנו. אני מבקשת מכולכם להבין את גודל השעה, את הזמן הזה שבעיניי הוא זמן קדוש וחשוב. אני מבטיחה שאני אעשה כל שאני יכולה, ואני בטוחה שכל חברי הכנסת שנמצאים כאן ובכלל יצטרפו אלי להמשך מאבק כדי לתת לכולם את המענה שאפשר לתת. חברות הכנסת, אני מניחה שאתן רוצות לפתוח בכמה מילים בטרם נעבור אל המשרדים השונים ואם נספיק, כמובן נעבור להקראה. בשעה 13:45, אם לא לפני כן, צריכים לסיים את הדיון. מי שלא יספיק לדבר היום, ידבר בדיון הבא. << אורח >> קריאה: << אורח >> יש היום הצבעות? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא מאמינה שהיום נגיע להצבעות. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אני מצטרפת לתפילה לחזרתו של החטוף החלל רן. יש לי את הזכות להיות חלק מהמציעים שיתמזגו עם הצעת החוק הממשלתית. אני מזכירה שהצעות החוק האלה נולדו כשעוד היו לנו שבויים והתחלנו לראות איך השבויים החיים שבים הביתה. לכן הייתה חשיבות מאוד גדולה לנושא. עם זאת גברתי לאחרונה אני שומעת קולות נוספים שיכול להיות שפחות נתתי – לפחות אני או חלקנו – את הדעת. היום נפגשתי עם אבי מרציאנו אבא של נועה, עם חיים הימן, עם הדודה חנה כהן, עם אילת סמרנו ועם מישל אילוז. ההורים האלה היו אצלי היום בלשכה ואלה הורים לחטופים חללים. הם אמרו שהילדים שלנו חזרו בשקית, אף אחד לא רואה אותנו, אף אחד לא חשב עלינו. כשאני שומעת שיש אבא כמו מרציאנו שאיבד ילדה - ומי מאיתנו לא ראה את הדברים הכואבים, את הודעת החמאס ואת נועה האהובה שהייתה צריכה להיות איתנו – יושב אבא שאין לו נכות והוא לא מוכר וזה אבסורד. לאבד ילדה שנחטפה חיה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הוא כן מוכר. בואי נדייק. אף אחד לא רוצה להיות חבר במועדון הזה אבל עדיין יש לנו את חוק המשפחות השכולות והן משפחות של חללים. יכול להיות שהחוק לא מספק אבל עדיין יש חוק. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> אנחנו חטופים ולא חללים. זה לא נכון. מיכל, תדייקי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה זה תדייקי? << אורח >> חנה כהן: << אורח >> אנחנו לא חללים. אנחנו חטופים. << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> חללים רגילים לאן עברו תהליך כפול. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> התחושה שעולה מכאן מצד המשפחות, מצד ההורים ואני בכוונה מדגישה את ההורים, היא שחללים שהיו חטופים – היו 250 ומדובר על בין 81 ל-85 שחזרו בין אם הם חללים ובין אם הם חיים - והם אומרים, ואני חושבת שאנחנו צריכים באמת להקשיב לקולות האלה, שהם החטופים. הם נכנסים בנעליהם של אותם ילדים שהיום יש להם מצבה וקבר והם בעצם נותרו מאחור. יש בזה איזשהו משהו כי בסוף היה כאן מגה אירוע. יש לנו את ה-נובה, את היישובים ותאמינו לי שלצערי אני חלק מהחוויה הנוראית הזאת. בסוף הייתה גם קבוצה מאוד משמעותית שנחטפה ושחלקם חזרו חיים וחלקם לא. בחיים אנחנו מטפלים והכי שמחים לראות אותם משתקמים אבל אסור לנו להתעלם לרגע מאותן משפחות, מאותם הורים שיש להם היום רק מצבה ועברו ימים עד שהם ראו את המצבה. תיאר לי אבא שהיה צריך לזהות את השלד ולהחליף את צד הידיים. תחשבו אתם מה ההורים האלה עברו. אומרת חנה אנחנו החטופים. תחשבו שהילד שלנו היה חי ואז היינו זוכים, היה משהו אבל היום אין לנו את זה וגם אין לנו סיכוי שזה יהיה. גברתי, לא מדובר כאן במספר אסטרונומי ולא מדובר בסכומי עתק. יש אפשרות גם לשקול להכניס אותם כחלק מהסל הזה. אני רוצה שנשמע את הקולות. אנחנו כמובן שמחים על החיים ואני מאושרת לראות אותם בכל פעם עוד פעם, עוד חנוכייה ועוד חנוכייה אבל בסוף אנחנו לא יכולים לסגור את הדלת בפני הילד או החייל או האזרח שבסך הכול הלך לרקוד ונחטף. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. אנחנו נמזג את הצעת החוק שלך וגם את הצעת החוק של צגה עם הצעת החוק הממשלתית. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> חשוב שתכירי את ההצעה של המשפחות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הם ישבו גם איתנו. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> לא הספקנו לשבת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא ישבתם איתי? << אורח >> חיים הימן: << אורח >> 20 דקות ולא הספקנו להעביר את המסרים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כל 120 חברי הכנסת ישמחו לשבת איתכם. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אני אחת המציעים של הצעת החוק שעומדת להתמזג עם הצעת החוק הממשלתית. בהתחלה, עת הגשתי את החוק, לא ראיתי את מכלול הדברים אבל לאט לאט נחשפתי לדברים כל כך חשובים, לא פחות חשובים מאחרים, ואני אתן לכם דוגמה. אני באה מתרבות משפחתית של יוצאי אתיופיה כאשר אצלנו לא רק האבא והאימא הם ההורים אלא גם הדוד והדודה והסבא והסבתא. לכולם יש את אותו מעמד. כשהייתי במטה החטופים ראיתי שהיחס להורים והיחס לדודים, במקרה ראיתי שם את חנה, הוא שונה. מספרם לא רב ואני חושבת שחובה לכלול את האנשים האלה כי הם באמת ההורים. אצלי דודה היא כמו אמא והדוד הוא כמו אבא. ראינו את המאבק שהם עשו ולא ספרו אותם. הם איבדו את הכי יקר שלהם. אלה שחזרו, ברוך השם, נכון, לא יחזרו להיות כפי שהיו ולזה המדינה דואגת אבל אלה שקברו אותם, זה אחרת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא רוצה להיכנס לזה כי יש לנו על הרבה מה לדבר אבל אני כן שואלת האם גם ההורים של החטופים החיים ייכנסו. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> בוודאי. כן. גברתי יושבת-הראש, שאלה מאוד חשובה ושאלת שאלה נכונה. נתקלתי בכמה משפחות, לא הרבה, שההורים לא יכלו לתפקד והדוד והדודה מילאו את התפקיד שלהם. יצא שבמשך שנתיים הדוד והדודה לא עבדו והם היו לא פחות מההורים ולפעמים אפילו יותר ולנו יש חובה להכניס אותם. << אורח >> נתי שקד: << אורח >> אין מצלמות. על מי את עושה את זה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נתי, להפך, היא אומרת את זה מהלב. << אורח >> נתי שקד: << אורח >> אין כאן מצלמות. יש לוחמים שיצאו וחזרו עם 10 אחוזים ירידה בשמיעה שלהם. איפה היית? תני לי 10 דקות לצאת כי לחץ הדם עולה לי. קמתי, התקלחתי, התלבשתי ובאתי. די. אם את רוצה לתת לי לדבר, אני אדבר והלך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תקשיב. אני מציעה לך לצאת ואני אקרא לך כשחברות הכנסת יסיימו לדבר. אתה תהיה הראשון שידבר אחרי חברי הכנסת. אם אתה יכול לשמור את עצמך בשקט, בבקשה. זאת ההצעה הכי טובה שאתה יכול לקבל. אתה יכול לצאת החוצה ונקרא לך כאשר חברות הכנסת יסיימו לדבר. אם אתה רוצה לדבר מיד אחריהן, אתה צריך לשמור את עצמך בשקט. ואני מבקשת ממך, חברות הכנסת יכולות להגיד מה שהן רוצות ואני חושבת שכל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה ואני מאמינה שהכול מהלב ואף אחד לא עושה את זה למצלמות כי יש מצלמות אבל העיתונאים פחות מגיעים לוועדה שלי וטוב שכך. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אני חייבת להתייחס. נתי, מה שאמרת, אני מאוד מצטערת לשמוע את זה. אני חברה בוועדת העבודה והרווחה. ישבתי בדיון בעניינך עת אייכלר היה היושב-ראש ותמכתי ועדיין אני תומכת. לכן אתה לא יכול להגיד את זה. אנחנו היום עושים הפרדה. אחד החוקים שהגשתי הוא כי יש משפחות שפספסנו אותן ואני רוצה שהן ייכללו. אלה לא משפחות רבות אלא המספר הוא קטן ולא יכול להיות שנשכח אותן. אני רוצה לתקן את עצמי בחוק שהגשתי. זו המטרה שלי ואני אומרת את זה מתוך הלב. האנשים האלה סבלו מספיק. הם איבדו את היקר להם. מיום ליום אני לומדת ומבינה שצריך להכניס אותן. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אני חושבת שבכנסת יש רגעים שאנחנו צריכים לפעול עם לב חכם. כשאני מסתכלת על הכותרת של הצעת החוק הזאת שהיא חשובה מאין כמותה שמדברת על תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו, מדובר כאן בחטופים ופדויי שבי ששוחררו, גם אם הם חללים גם אם חיים. בכל השנתיים האלה אחרי האסון הגדול שקרה למדינת ישראל, הטבח הנורא ביותר שאירע בהיסטוריה של מדינת ישראל מאז תקומתה, הקפדנו להתייחס לאוכלוסייה הזו כאחת. אני אומרת שגם כאן, כאשר אנחנו מסתכלים על מספר נתון של 255 חטופים ביניהם היו חללים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני רוצה לשאול אותך שאלה. אני איתך אבל אני שואלת כי החוק בנוי מקצבאות שאני מבינה שאת הקצבה נותנים למשפחה אבל הוא לא בנוי רק מזה אלא הוא בנוי גם מנושאים של טיפול רפואי וכדומה. תגידי לי מה ההצעה שלך כי אני רוצה להבין למה את מתכוונת. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> כמובן שאני רואה לנגד עיניי את השיקום של החטופים החיים. << אורח >> נתי שקד: << אורח >> מה זה שיקום? << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> נתי, תאמין לי שאנחנו כמעט בכל ועדה כאן למען נכי צה"ל. << אורח >> נתי שקד: << אורח >> מה זה שיקום? תגידי במשפט מה זה שיקום בעינייך. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> בסוף יש כאן שיקום של חטופים חיים ואנחנו מדברים גם על משפחות שעברו עינוי ועדיין עוברות עינוי וסבל עצום. אני מסתכלת על המשפחות שנמצאות כאן אבל אני יכולה למנות בתוכן את כולם., המשפחה של ענבר הימן הפרח, כמה זמן המשפחה שלה התמודדה עם אי ודאות עד שהיא ידעה מה קורה לה? או המשפחה של גיא אילוז שהייתה באותו מצב, גיבור שעשה הכול כדי לשרוד ולאורך זמן ההורים לא ידעו מה קורה איתו. המשפחה של יונתן סמרנו שנחטף ונרצח על ידי ארגון טרור אונר"א והמשפחה של נועה מרציאנו הגיבורה שנחטפה בחיים ונרצחה על ידי מרצחי החמאס בבית החולים. << אורח >> קריאה: << אורח >> היא לא מקשיבה. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> מיכל, למה את לא מקשיבה? << אורח >> קריאה: << אורח >> ... זה בושה. << אורח >> נתי שקד: << אורח >> זה לא נכון. מי אתה בכלל? << אורח >> קריאה: << אורח >> מי אתה? שב בשקט. אני אומר מה שאני רוצה ואני לא שואל אותך. << אורח >> נתי שקד: << אורח >> ואני אגיד מה שאני חושב. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי, אנחנו רוצים לכבד. אני יודעת שאת כאן מטפלת באופן שיטתי ואני אומרת את זה לכל היושבים כאן. אנחנו אופוזיציה וקואליציה כאן. << אורח >> קריאה: << אורח >> צוחקת עלינו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> למה אתה אומר את זה? << אורח >> קריאה: << אורח >> כי אני רואה אותך. << אורח >> קריאה: << אורח >> כי אני רואה אותך צוחקת בפרצוף. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עם כל הכבוד, יש לי הרבה הערכה ואני לא מוכנה - - - << אורח >> קריאה: << אורח >> די עם החרטה הזאת. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> חברת הכנסת מיכל וולדיגר, את רוצה לראות את הסרטון של ענבר כדי להבין מה עברנו? << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> היא מבינה את זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> למה? אני לא מצליחה להבין לא אותך ולא את חברך שדיבר קודם. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> לא, את לא מבינה. היא אפילו לא מקשיבה למה שהיא מדברת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חנה, אני לא רוצה להוציא אותך החוצה. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> אני לא אצא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני חייבת לומר לך ולכולכם שאני לא מזלזלת באף אחד. אני מכבדת כל אדם באשר הוא אדם ועוד יותר מכך, אני בוודאי מכבדת את כל האנשים שיושבים כאן סביב השולחן. אני רק מרגישה שאתם לא מכבדים אותי. אתם לא מכבדים את השולח הזה, אתם לא מכבדים את המשכן הזה. אנחנו רוצים לעשות טוב. נתי, אנחנו כן רוצים לשקם את כולם. הלוואי והיה לנו מקל קסמים והיינו יכולים לחזור אחורה ל-6 באוקטובר אבל אין לנו את מקל הקסמים הזה. << אורח >> נתי שקד: << אורח >> השאלה היא מה זה שיקום. למה המילה הזאת עולה בכזאת אדישות. שיקום הוא לא מרצדס שחורה עם ג'נטים אדומים. זה לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני רוצה שנתי יכבד אותי וכולנו נכבד אחד את השני וניתן לשרון להמשיך בדבריה. כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה כל עוד הוא לא פוגע בחברו. אני מעריכה ומוקירה כל אחד עם הכאב הספציפי שלו איתו הוא בא מהבית. אני מוכנה גם לתת לכם לבטא את זה כי זה המקום אבל תכבדו גם את הכאב של האחר. אני לא מוכנה שתזלזלו בכאב של האחר כי גם אני מסתובבת עם כאב כמו שכל אחד מאיתנו מסתובב עם כאב. בואו נכבד אחד את השני. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אני מאוד מתחברת למה שאמרת עכשיו. הכאב הוא עצום והוא כמעט אין סופי. אנחנו צריכים להתמקד ובאמת לעשות את העבודה שלנו בצורה המיטבית אבל אי אפשר להתעלם מזעקת השבר של אותן משפחות חטופים חללים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו כאן כדי לתקן. לא אני הגשתי את הצעת החוק הזאת. אני כאן כדי לעשות בנייה טובה ביותר לכל העניין הזה. יכול להיות שזה לא בחוק הזה וצריך חוק אחר. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> זה בחוק הזה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> גם המציעות אמרו את זה אבל המציעות מתחברות לחוק ממשלתי וגם הממשלה יכולה לעשות חשיבה נוספת. מזהים כאן זעקת שבר אמיתית. לכן אני ממליצה בחום גם לממשלה וגם למציעות שכבר אמרו את זה, להטות אוזן קשבת. זה אירוע אחר, זאת דרמה שאין לה תקדים ואנחנו צריכים לא לעשות כאן טעויות. להתייחס לחיים ולחללים כאחד. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אני רוצה לומר שליושבת-ראש כל כך חשוב לה הנושאים האלה וזה לא מובן מאליו. אתם לא תאמינו כמה שעות אנחנו יושבים על הדברים האלה ולאישה באמת אכפת. אני מהקואליציה, דבי מהאופוזיציה ושרון מהאופוזיציה, והנושא הזה חשוב לנו. הגשנו את הצעת החוק ואין קואליציה ואופוזיציה. הצעת החוק שהגשנו כל כך חשבנו אבל יש מה לתקן ולכן אנחנו יושבים. יש אנשים שפספסנו אותם. אני אומרת את זה בלי להתבייש. חנה, את בסוף דודה ומבחינתי את אמא של ענבר. אמרנו שיש טעויות ונתקן אותן. גם נתי, גם שמיר, אני מכירה את שמיר שנים רבות, כל מי שמגיע לו, נתקן. אנחנו לא מושלמים ואנחנו יושבים כאן כדי לתקן את המצב. את זה אתם צריכים להבין. אף אחד לא נגד. מספיק מה שעברתם. מספיק הסבל שעבר עליכם. אנחנו כנציגי ציבור, כמה שניתן נפתור את הבעיות. הצעת החוק שלנו תמוזג עם הצעת החוק הממשלתית ויתוקן. בבקשה, תקשיבו ובואו ננהל את הדיון ברמה גבוהה. גברתי היושבת-ראש, את יודעת לעשות את הדיונים ברמה טובה ביותר וזה מה שאני רוצה לבקש מהנוכחים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה צגה. הבטחתי לנתי שקד שהוא יהיה ראשון הדוברים אבל אני כן מבקשת שתקצר. אני מתלבטת עם עצמי האם לתת לכל היושבים סביב השולחן ואז לעבור לצד הזה של השולחן שזאת הממשלה/המינהלת. יכול להיות שאפילו לא נספיק להגיע אליהם כי כל אחד בא לכאן עם בטן מלאה. אני ממש מבקשת, כדי שנוכל להגיע לצד הזה של השולחן לא להתחיל לריב ביניכם. לתת לכל מי שרוצה לדבר, שידבר. גם אם כואב משהו להלומי הקרב שלא כל כך שייך לדיון, תנו להם לסיים את דבריהם. גם הורה שכול כמו שיושבת כאן גליה שהבת שלא נחטפה אבל נרצחה ב-נובה והיא רוצה לומר את דבריה, תנו לה לדבר עד הסוף. כנ"ל לגבי כל אחד ואני לא אציין כאן כל אחד ואחד עם הטייטל שלו. בבקשה, אם ניתן לכל אחד לדבר ונשמע ונכיל את הכאב שלו, נוכל לשמוע את דברי כולכם ואז לפנות למשרדים ולשמוע את דעתם ומשם להתקדם. נתי, אתה הראשון אבל גם אתה צריך לעמוד בהתחייבות הזאת שאנחנו לא מפריעים. << אורח >> נתי שקד: << אורח >> אני מדבר ואחר כך אני הולך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתה לא חייב לצאת אלא לשמור על שקט. << אורח >> נתי שקד: << אורח >> אני רוצה להסביר לחברי הכנסת מה התכוונתי כי יכול להיות שהתבטאתי לא נכון. לפני כמה חודשים היו כאן מצלמות ואז אמרתי לחברים שלי שחברי הכנסת כבולים, כל דבר שהם יגידו בטלוויזיה, יגידו שהוא אמר ככה ואמר ככה. עכשיו אין מצלמות ולכן אפשר לבצע דיון ענייני. אני רוצה לספר במשפט כי אני רואה את לימור וחשוב לי לומר את הדברים. לפני כמה שנים הגעתי לכאן עם בחור בכיסא גלגלים והשומרים בכניסה נגעלו ממצבו. הבחור הזה היה עם קצבה מאוד גבוהה אבל לפני חודש ומשהו הוא עשה מעשה שבעיניי לא ייעשה. הוא היה החבר הכי טוב שלי. הוא חילל – ומפאת כבודו של מי שמבין כאן למה אני מתכוון – אני כתבתי פוסטים, אני חטפתי מחברים שלי אבל אני הולך עם המצפן הערכי שלי ולכן אני כאן. אני כאן אחרי חודש שלא התגלחתי אבל הבוקר התגלחתי, התלבשתי יפה ולמרות הודעה של לימור שהייתה אמביוולנטית ואני מאוד אוהב אותה, אספתי את עצמי ובאתי לכאן. עכשיו אני אגיד את מה שאני רוצה להגיד. הכול התחיל בשנת 2024 ברצף של חוקים פופוליסטיים שבשיאם חוק איחוד ביטול העילה. חוק ביטול איחוד העילה אומר דבר כזה: לוחם שנפצע בקרב לא יכול לתבוע חוץ ממשרד הביטחון. לעומתו אזרח אגבי שנפצע בפיגוע יכול לתבוע ולראיה בבית המשפט עכשיו יש תביעות במיליארדי שקלים, תביעות נזיקין את מדינת ישראל. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אני מתקנת אותך ואומרת שהחריג לא חל לגבי תביעה נגד המדינה. << אורח >> נתי שקד: << אורח >> לא נכון. זה עכשיו מופיע בבית המשפט. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> לא נכון. << אורח >> נתי שקד: << אורח >> עובדה. תבדקי אותי ב-Ynet. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> לא ב-Ynet. אני עכשיו בתוך החוק. << אורח >> נתי שקד: << אורח >> בית המשפט לא סילק את התביעה. תבדקי אותי. אנחנו נדבר עכשיו מאוד מאוד משפטי ואני מדבר ליועצים המשפטיים. איפה אנשי האוצר? יש יועצים משפטיים? אני מזהה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כולם כאן. << אורח >> נתי שקד: << אורח >> אני אומר לכם שאני כאן היום מסיבה פשוטה. כדי להקים בג"ץ אנחנו נדרשים לשבת כאן ולהסב את תשומת ליבו של המחוקק, של משרד האוצר ושל משרד המשפטים לטענות שלנו כדי שתהיה לנו עילה לפנות לבית המשפט העליון. אני רוצה לספר שעד שנות ה-70 – וזה לא קשור עכשיו לדיון שלכם – הוגדר חוק הנכים כחוקת נכי מלחמה. דוד בן גוריון בהתחלה לא רצה להכיר באזרחים אבל אתם יודעים למה הכירו בהם? מסיבה פשוטה, כי במלחמת העצמאות לא ידעו להגיד מי אוחז נשק, האם הוא חייל או אזרח, ובשנות ה-70 ארגון נכי צה"ל פנה להכניס את כל הנכים תחת חוק נכי מלחמה ובג"ץ פסל אותו ואמר לו שזה מוגדר כחוקת נכה מלחמה. אז נפל לי האסימון מאיפה השופט אהרן ברק אמר שבקום המדינה היו חוקים שהוגדרו כחוקה. חוק נכי צה"ל היה חוקה. בגלל שלא הייתה תקשורת, בגלל שלא היו אנשים כמוני או כמו שמיר שמסוגלים לעמוד מול כולם ולהגיד המלך הוא עירום, החוק הזה עבר. היום הלוחמים נמצאים בתחתית. אני כבר לא לוחם. אני לא נפצעתי ב"חרבות ברזל", אין לי אינטרס לשבת כאן היום, אבל כשאני שומע איך מרדדים את המילה שיקום, זה פוגש אותי 20 שנים אחורה. כשאני שומע את חברות הכנסת אומרות את המילה שיקום, המילה הקדושה הזאת על דל שפתיהן, אני מתמלא בזעם. אני אספר לכם סוד. החבר הזה שהתאבד, הייתה לו קצבה מאוד גבוהה אבל שיקום הוא לא רק כסף. שיקום זאת יד מושטת, שיקום זו חברה שמקבלת אותך. הלכתי לא מזמן לארוחת ערב וצחקו לי בפרצוף. כן. זה שיקום. שיקום זה תעסוקה ראויה, שיקום זה לראות אותם, זה לא בטוח שזה כסף. תראו אותנו. הייתי בדרך לאיזה מקום במורדות ים המלח עם הילדים והתקשר אלי אבא של מישהו ממגלן, רב סרן במגלן, אני אומר לו שאין לי קליטה והוא ממרר בבכי. הוא מוכר, יש לו הכול אבל זה לא העניין. אני אומר כמה דברים משפטיים ובזה אני אסיים. אנחנו ביקשנו לחוקק חוק מיוחד שיביא את הפציעות הקרביות וזאת מסיבה פשוטה ואני ואתן לך דוגמה. אחת הפציעות הקרביות הקלאסיות היא פגיעה בשמיעה. אחוזי הנכות של פגיעה בשמיעה הם הנמוכים בספר החוקים של חוקי נכי צה"ל. לעומתם אחוזי הנכות של פציעות אורתופדיות מתאונות דרכים הם גבוהים. למה? כי מי שרצה, דחף את זה לשם. היום לוחמים מתקשרים אלי בהמוניהם ואומרים לי שיש להם..., הם לא מצליחים לעבוד ונותנים להם 10 אחוזים. אני אומר להם שזה החוק, תבואו איתנו לכנסת. לא, לא מסוגלים. אנחנו ביקשנו לחוקק חוק כזה ויריב לוין ניסה, אופיר סופר ניסה, ולימור, אני חושב שאת היית בישיבת הממשלה כשראש הממשלה אמר שאנחנו נעביר את זה במקביל לשני החוקים אבל מישהו בלם את זה. ישב כאן השר יואב גלנט ואמר על גופתי המתה, לא מבדילים בין דם לדם. אז אנחנו פתאום מגלים שהכנסת בשנת 2024 מתחילה לחוקק חוקים שמבדילים בין דם לדם. אתה תגידו מה אכפת לך שהוא מקבל אבל לדוגמה חוק פיצויים שחוקקתם מתעלה על כולם. הוא יוצר מצב שבחור, מילואימניק, שבדעתו הפוליטית – ואני מתנחל - מתנגד להתיישבות ביהודה ושומרון ונפצע בפיגוע בטרמפיאדה כשהוא שומר על מתיישבים, הוא לא זכאי מכוח החוק אבל אותו אזרח ששמר עליו זכאי מכוח החוק לחמישה מיליון שקלים בלי הוכחת נזק. אמרתי לאחיינית שלי שתלך, היא אמרה לי שאין סיכוי, אבל לא צריך להוכיח שום נזק. מה שאני מנסה לומר לגבי החוק הנדון עכשיו. לפני מספר שנים היה דיון – גם אורי אהרנפלד השתתף בו - בוועדת חוץ וביטחון. היושב-ראש היה השר אבי דיכטר. היועץ המשפטי של אגף שיקום היה ערן יוסף והוא אמר שעמדת משרד הביטחון היא שלא כל מי שהיה בשבי הוא פוסט טראומתי. זה היה הדיון. רצו לעשות 50 אחוזים. אבי דיכטר מאוד התעצבן, הוציא אותו, בצדק, אני מקבל את זה. עכשיו אתם מנסים להעביר חוק של 50 אחוזים פוסט טראומה ו-50 אחוזים כללי, הוא לא נועד להגן על החלשים אלא הוא נועד להגן על החזקים ואני אסביר למה. נטען שפדויי השבי צריכים גמלה יותר גדולה. שקר. פדויי השבי מקבלים מכוח החוק גמלה בסך 9,000 שקלים בגין הנזק. << אורח >> קריאה: << אורח >> לא נכון. << אורח >> נתי שקד: << אורח >> בסדר. לא נכון, אחר כך תטענו אחרת. הפער ביון 50 אחוזים ל-100 אחוזים הוא 2,500 שקלים. לעומת זאת 100 פלוס, הנכים הכי קשים באגף שיקום כמדומני שהם מקבלים בגין הנזק 8,000 ומשהו שקלים. החוק נועד לחזק את החזקים ולא את החלשים כי החוק הזה נועד לעשות משהו אחד שלא שמתם אליו לב. הוא נועד לפטור ממס הכנסה עד 750,000 שקלים את החזקים כי איזה פגוע, פדוי שבי, חטוף שנפגע קשה ירוויח 750,000 שקלים בשנה? אנחנו יודעים בדיוק מי כן. זה בדיוק כמו שהיה עם ניצולי השואה. אני מזכיר לכם מי היו אלה שקוראים להרצות בפנינו כשהיינו ילדים? את אלה שנשארו בבתים או אלה שהיו חטופי פוסטר, ניצולי שואה פוסטר, נכי הפוסטר. לכן יש כאן שאלה גם משפטית והיא שאלה גם מוסרית. לגבי מחלות רקע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אמרת לי חמש דקות ואתה כבר הרבה מעבר. << אורח >> נתי שקד: << אורח >> אני מסיים. משפט אחרון. מקביל אנחנו מבקשים שתחוקקו - לא אחרי אלא במקביל, לוועדה הזאת יש המון כוח - חוק פציעות קרביות. חוק שייתן ביטוח אקסטרים למי שיוצא לקרב בפקודה ל-350 ימים וחוזר ונתקל במערכת שהיא לא אשמה אבל זה החוק. אנחנו מתריעים בפניכם על עוד משהו. המדינה – ואיפה היועצים המשפטיים שיסתכלו עלי - לא תוכל לבוא ולטעון בפני שופטי בג"ץ שהיא לא ידעה שאתם נוגעים בנקודה המרכזית כאן וזאת נגיעה בחוק הנכים כי חוק הנכים בסעיף 30 ומשהו אומר במפורש שלא יינתנו אחוזי נכות ככה בלי שהנכה עומד בפני הוועדה. זאת אומרת, אנחנו הולכים על הדבר הזה. ברמה האישית אני רוצה להגיד לכם שאני באתי היום לא בגלל זה אלא היום באתי בפעם האחרונה כדי שתצילו את החבר'ה הצעירים האלה, גם את החטופים. אני כתבתי פוסט, 905,000 צפיות, אף אחד מהתקשורת לא פנה אלי כי הם פשוט לא היו מוכנים להתמודד עם מה שאמרתי ובפוסט הזה לא אמרתי משהו רע. אמרתי לרום שעוד כמה שנים הוא יודה לי. כאשר ייכבו המצלמות ותהיה לו מרצדס שחורה למטה, לא יהיה לו לאן לנסוע. כל הדבר הזה לא יהיה שווה מאומה. כשהמילה שיקום הופכת לרידוד, לכסף, להטבות – ואני אחד שכן, נלחם גם על הטבות, אני לא אשקר – אבל כשאין מילה של יד מושטת, כשאין דיון בחוק שאתם יכולים לעצור אותו ופעם אחת לדון מה הוא שיקום, מה המשפחות האלה רוצות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נתי, שמענו. אני יכולה לשמוע אותך עוד שעות אבל זמננו קצר ואני חייבת לסיים. אמרת משפט ואמרת הרבה מעבר למשפט. משפט אחרון וזהו. << אורח >> נתי שקד: << אורח >> אני ממש מתפלל כשאני יודע שאת עוסקת בפגועי נפש ואת עוסקת בנכים שנים רבות ואת יודעת על מה אני מדבר. את יודעת על מה אני מדבר. גם לימור יודעת על מה אני מדבר. אני אמרתי ללימור ביום הראשון שפגשתי אותה שגם אם היא תיתן מחר לכל נכה למבורגיני, זה לא יעזור. אני מתחנן בפניכם, תעשו דיון במקביל - לפני שאתם מעבירים את החוק כי אחר כך הממשלה לא תסתכל עליכם – על מהו שיקום. מיכל, תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. נתי, תשמור על עצמך. << אורח >> ניסים שלם: << אורח >> פדוי שבי ממלחמת לבנון הראשונה. אני ישבתי כשלוש שנים בדמשק ואני רוצה להגיד שכואב לי לשבת כאן. אנחנו לא מודדים כאן סבל, באמת שלא, אבל אנחנו מודדים איך אפשר לעזור לאלה ששילמו מחיר יקר. בבית הזה אפשר לתקן ואפשר לעשות את הדברים האלה ולכן אנחנו כאן. אני רוצה להדגיש לכולכם שחוק שבויי המלחמה נוצר על מנת לעזור לשבויי המלחמה במלחמות ישראל. יש לנו אנשים מבוגרים ממלחמת ששת הימים שישבו בלגיון הירדני והיום הם צריכים פרוטזה, צריכים עין, צריכים יד וזה נקרא שיקום. שיקום של הגוף, של הנפש, של הכול ובשביל זה נוצר החוק הזה. לא עשינו חוק כדי לפגוע חס וחלילה במישהו אחר או להוריד ממישהו אחר את הסבל שלו. << אורח >> נתי שקד: << אורח >> למה אתה רוצה פטור ממס? למה אתה רוצה פטור ממס הכנסה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נתי, הבטחת לנו שאתה יוצא, אז בבקשה. << אורח >> נתי שקד: << אורח >> ביי. << אורח >> ניסים שלם: << אורח >> שיהיה לי בריא אבל היה לי מאוד קשה איתו עם הטיעונים. אני רוצה להגיד לכם שחוק השבויים נוצר על מנת לתת כלים לאגף השיקום לטפל באלה שעוד לא הצלחנו להשתקם עד הסוף. אני אומר לכולכם שיש טיפולים גופניים ונפשיים שצריכים ליווי מתמיד של אגף השיקום ואם אנחנו לא ניתן לאנשים בתוך האגף הזה את הכלים לעזור לנו, הם לא יצליחו לנו. צודק נתי באמרה שלו שלא הכול כסף אבל להיפך, החוק הזה נותן לכולנו וגם לי. אני ישבתי בשבי מ-1982 עד 1985 בסוריה, בצינוק. הבאתי תמונות לכאן אבל מפאת הזמן לא רצו להעלות אותן. אני אומר לכולנו בואו לא נשכח את הוותיקים שנתנו כבר את הדם למען המדינה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הכנסנו. זה נכנס לחוק. << אורח >> ניסים שלם: << אורח >> אני אומר לעצמי שאני מאוד שמח שזאת ההודעה שקיבלתי וגם לחבר'ה שלא נמצאים איתנו כאן כי לא הצליחו להגיע היום לפיה אתם תעזרו לכל החבר'ה של יום כיפור, של המעוזים שעצרו בגופם את הארמיה ועצרו את הסורים מלהגיע לכינרת ולקחת לנו הכול. הם היו שם בשביל כולנו. אני אומר תודה רבה ליושבת-ראש הוועדה ולחבר'ה שעסקו בתזכיר החוק הזה. להפתעתנו מה שקרה זה שהיו אנשים עלומים שניסו לקלקל משהו. לפעמים רוצים לבנות אבל מקלקלים. אני מבקש מכולנו, אני מבקש מכולם, אני מאוד מבקש שתראו את מה שטוב ובואו נבנה ונבנה עוד דברים טובים. אנחנו איתכם. אנחנו נעזור לכם. ליווינו אתכם בכל המסלול הארוך הזה. אני אומר למיכל שאנחנו איתכם ואני מאוד מבקש אם את יכולה בדיון הזה לומר לנו, בשביל הלב שלנו, ששני המשפטים שהם הכניסו אנשים עלומים, לא הבנתי למה הם הכניסו אותם, שמורידים אותם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתם נמצאים בהצעת החוק. תכף נגיע לקריאת החוק. << אורח >> מישל אילוז: << אורח >> שלום לכולם. תודה על הבמה. תודה מכובדיי. אני רוצה להפריד את השיח שלי לשני נושאים כאשר האחד הוא המצוקה שלנו כמשפחות של חללים והשני לדבר על החוק שהוא מגדיר את תשלומי פדויי שבי. לפני הכול אומר שאני חש כאן את הכאב של כל המעגלים. קטונתי. אני מוריד את הכובע ואני אומר שכולנו כואבים ואין להשוות בין כאב זה או אחר. מי כמוני למד שב-7 באוקטובר לתהום הזאת אין תחתית. מה שאני אומר, אני לא בא חס וחלילה לפגוע במעגל כזה או אחר. אני פשוט בא להדגיש את המעגל שאני מצוי בו, בתהומות הנפש שלי. אני מבקש סליחה אם מישהו ייפגע. באותו שיח, מיכל, הדברים לא נאמרו אליך באופן אישי אלא זה נאמר כאמוציות. עכשיו אני אגולל את הסיפור שלי, בעצם שלנו. כמו שאמרתי, אני אבא של גיא אילוז שנחטף ב-7 באוקטובר ונרצח בשבי. היינו כמעט חודשיים בעלטה מוחלטת, חיינו בחשכה, לא ידענו שום דבר אודות גיא, הוא היה נעדר, ורק עם חזרתה של מיה רגב נודע לנו שגיא פשוט נחטף ונרצח בשבי. כמובן שניהלנו מאבק, אני ניהלתי מאבק במשך שנתיים לגבי השבת כלל החטופים כשאני תמיד אמרתי שאני נלחם קודם כל על החטופים החיים - תמיד אמרתי את זה מעל כל במה – וכמובן על החללים. אני אמרתי שמדינה שתילחם על החיים, בטח ובטח תילחם על החללים. זאת קורלציה שיורדת אחד עם השני ואני הייתי הראשון לחגוג עם המשפחות שחזרו חיים באותו יום כאשר אני קיבלתי את הבשורה שהבן שלי לא חזר. אתם לא יכולים להבין מה זה שנתיים של מלחמה, שנתיים של חוסר ודאות, שנתיים של ידיעה שהבן שלי לא חי. אחרי שנתיים, כמעט שנתיים וחודשיים, לקבור את הבן שלי כאשר אני צריך לזהות את השלד שלו, אני צריך לזהות את הגולגולת שלו, אני צריך להשוות את השיניים שלו, אני צריך לתקן את העצמות כי זה לא איפה שהוא נורה. אני מחטט בפצע שלי ומצלם וכל היום אני חודר לפצע הזה ולא מפסיק לגרד אותו. אני לא יכול להסביר לכם את זה. זה כאב שהוא בלתי פוסק. במקרה הזה אתם חייבים להבין שזה אירוע אחר. כמו שאמרתי, אני לא משווה בין כאב זה או אחר. זה אירוע אחר, זה אירוע ששנתיים חטפו את הזהות שלי באופן אישי – אני יכול לדבר בשם עצמי – ואני לעולם לא אהיה אותו אדם שהייתי לפני ה-7 באוקטובר. הבוקר חזרתי מלונדון כי הבן שלי אוריקי בן 16 אמר לי שהוא איבד אח והוא לא רוצה לאבד אבא ולכן בבקשה, שאהיה גם איתו קצת. אני רוצה אבל אני לא יכול. אני רוצה שתבינו שאנחנו במקום אחר כמשפחות וכל אחד חווה את זה בחוויה אחרת. אני לא רוצה להיות מסכן. אני לא מסכן. למרות שהפסדתי את כל עסקיי, הפסדתי מיליוני שקלים, אני לא מסכן ואני לא רוצה שאף אחד ירחם עלי אבל אני רוצה לחדד דברים. אני רוצה לחדד את החוק בגינו אנחנו נפגשים כאן, לגבי פדויי שבי. אני הולך להגדרת חוק פדויי שבי שמדבר על כך ש"פדוי שבי הוא אדם שנפל בשבי אויב או ארגון טרור, שזכויותיו והטבותיו מוסדרות בישראל על ידי חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו". אז החטופים ששוחררו, כן, חברים, יועצים משפטים, גם אני כעורך דין יכול לומר שזה לא מוגדר חטוף ששב חי. הגדרת החוק כשלעצמה בעצם מרוקנת כאן את כל הדיון בו התדיינו כי כאן כתוב "חוק תשלומים לפדויי שבי" - הבן שלי הוא פדוי שבי - "ולחטופים ששוחררו", והבן שלי הוא חטוף ששוחרר. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> סליחה שאני מפריעה לך אבל מה ההבדל בין פדוי שבי לבין חטוף. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גליה, את תקבלי את רשות הדיבור. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> לא. אני לא רוצה לדבר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אולי כל אחד רוצה לשאול משהו. תשאלי. זה מפריע לך שהיא שואלת? << אורח >> מישל אילוז: << אורח >> לא. חלילה. היא גם יכולה לדבר כמה שהיא רוצה. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> יש כאן סתירה שאולי אני לא מבינה. פדוי שבי זה חטוף ששוחרר. למה לחוק קוראים פדוי שבי ולחטופים ששוחררו? מבחינתי חטוף ששוחרר הוא פדוי שבי? לא הבנתי למה כפל הלשון הזאת. זה מוזר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זאת שאלה שמופנית לייעוץ המשפטי. אחר כך תקבלי תשובה. << אורח >> מישל אילוז: << אורח >> אני רוצה לדבר על הדברים שברורים מאליהם. לעולם בפילוסופיית החיים שלי, בסולם הערכים שלי, אני לעולם לא אגרע ממישהו זכויות על ידי זה שאני צריך להילחם על הזכויות שלי. כמובן שאני בעד כל חוק שייטיב עם כל סקטור במעגל הזה. אני בעדו ואני אלחם עבור אותו נפגע. אני אומר את הדברים על מנת לחדד את החוק ולדייק כדי שאני אהיה חלק מהחוק הזה, שאנחנו כמשפחות של חללים נהיה חלק ממעגל כאשר אנחנו כבר שנתיים סובלים והחוק מדבר בעד עצמו. 8וק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו. אפשר להוסיף ולגמור את הסיפור הזה ולכתוב כדי שלא יהיה ספק בפרשנויות משפטיות - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אשאל גם אותך. כמו שאתה שם לב החוק מדבר על גמלה, קצבה, לחטוף עצמו וכן – יש עוד דברים אבל אני מקצרת – ליווי כזה ואחר וגם טיפול רפואי כזה או אחר לחטוף. << אורח >> מישל אילוז: << אורח >> המשפחה באה בנעליו. כל סעיף חוק שאת מגדירה אותו כאן בתוך מערכת החוקים שאת כותבת אותו, משפחה באה בנעליו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני יורדת לפרקטיקה. כל בן משפחה, זה אומר גם אחים. איפה אתה סוגר את זה? שנית, האם כל יחיד מהמשפחה, נניח זוג הורים, כל אחד מקבל את מה שהחטוף היה מקבל או שזה מתחלק חצי-חצי? אני רוצה להבין למה אתה מתכוון. << אורח >> מישל אילוז: << אורח >> אני לא אפול למלכודת הזאת - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא מלכודת. חס וחלילה. אני שואלת כדי להבין מה אתה רוצה. << אורח >> מישל אילוז: << אורח >> נמצאים כאן נציגי האוצר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בוא נבין. אני לא רוצה להפיל אותך בשום מלכודת. אני באמת רוצה להבין מה אתה רוצה. אם אנחנו מתלבשים על החוק הזה, אני רוצה להבין מה אתה רוצה מהחוק הזה. אם זה חוק נפרד, אני מבינה. אני רוצה להבין מה הכוונה. << אורח >> מישל אילוז: << אורח >> לא. אני רוצה על אותו חוק. אני רוצה להיכנס לאותו חוק, החוק הזה. ישנם כאן יועצים משפטיים שידונו לגבי סוגייה כזו או אחרת, אבל אני רוצה שבאותו סעיף חוק תיכנס משפחת חללים. אחרי כן תדברי על רזולוציה של מה זה משפחת חטופים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתה רוצה שההורים ייכנסו? << אורח >> מישל אילוז: << אורח >> לא רק הורים. אני מכיר את משפחת בר ומור שהן בנות של הורים ואני חושב שגם מגיע להן כי הן בנות של הורים שאין להן. הן נשארו יתומות. אני חושב שעסקינן בדבר הזה בהגדרות וזה בהחלט צריך להיות מעגל ראשון שבא ומסדיר לצורך העניין הורים, ילדים יתומים ויורש. החוק מדבר ומגדיר מהו מעגל ראשון. תפתחי את הגדרת החוק ותראי מה מעגל ראשון וזה נגמר הסיפור. אני מדבר על מעגל ראשון ולא על מעגל שני, שלישי, רביעי וחמישי. הגדרת החוק דנה מפורשות במעגל ראשון. אני רוצה שהחוק הזה יעבור והוא חייב לעבור יחד עם השינוי שהצעתי אותו, שזה עם חטופים על מנת שלא תהיה פרשנות למרות שאני לא צריך פרשנות לסעיף החוק. שיהיה רשום חטופים שהם חללים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה. << אורח >> אבי מרציאנו: << אורח >> שלום לכולם. אני מתנצל על שהתפרצתי קודם. אני ממש מתחבר לדברים שאמר מישל. אני אתן סיפור רקע. אני אבא של נועה מרציאנו זיכרונה לברכה. נועה הייתה תצפיתנית מנחל עוז. היא נחטפה יחד עם עוד שש תצפיתניות שברוך השם הן חזרו לארץ והן איתנו. נועה נחטפה לעזה. היא הייתה בעזה כחודש וחצי. כאשר הצבא התקדם לכיוון הבית בו היא הוסתרה, המחבלים ניסו לחלץ אותה למרכז העיר, צה"ל הפציץ ופצע אותה, לא פציעה שמסכנת חיים אבל היא הובלה לבית החולים שיפא ובבית החולים רופא-מחבל החליט לרצוח אותה ופשוט הזריק לה אוויר לתוך הווריד וכך סיים את חייה. אני יודע על כל זה לא דרך צה"ל אלא קצין איתן אמר לי שהולך לצאת סרטון בטלגרם ובסרטון הזה אני צפיתי. היא ביקש ממני לא לצפות בו אבל כאבא אני רואה את נועה שלי ונועה שלי מודיעה שלום, אני נועה מרציאנו, אבא שלי זה אבי מרציאנו, אמא שלי היא עדי מרציאנו, מספרת על המשפחה, ובאותו רגע אני קצת שמח ואופטימי ואז ממשיך עוד קטע נוסף ונועה עם רגל כרותה, עם פציעה בראש וללא רוח חיים. מאז אני קיבלתי עוד סרטונים של נועה. כל בוקר לפני "מודה אני", קודם כל הסרטון הזה עולה בעיניי. אני עברתי, ואני מאמין שכך כל ההורים, טרור פסיכולוגי ואנחנו סופגים אותו יום יום. אשתי נמצאת רוב הזמן, מעל 50 אחוזים מחייה, בתוך המיטה. טיפול פסיכיאטרי-פסיכיאטרי מבחינתה הוא בלתי אפשרי. אנחנו בקושי מצליחים לכלכל את חיינו. אנחנו לא מצליחים להגיע לכל מיני ועדות ולכן גם לא ניגשתי לשום מקום. אפס אחוזי נכות. לא מכירים בי בשום דבר. מיום ליום אנחנו לאט שוקעים ושוקעים. מאז קיבלתי שני התקפי לב וכשעברתי את הצנתור הרופאים גילו שכל הוורידים פתוחים. לאחר בדיקות מעמיקות גילו שיש לי מחלה שנקראת טקצובו שזאת למעשה תסמונת הלב השבור. הלב תוקף את עצמו ופשוט חוסם את הוורידים. הלב רוצה למות. הלב רוצה להרוג אותי אחרי כל הטרור הזה שעברתי. כשאני מגיע לכאן היום ורואה את החוק שאם לא יהיה בו תיקון, בשבילי ובשביל נועה זו פגיעה בי ובה, זה עוד סכין ללב ועוד אוויר לווריד. אני מתחנן בפניכם, אל תשליכנו לעת זקנה. אל תעזבו אותנו. היום זה חנוכה ואני מקווה שבאמת בזכות היום הזה יהיה כאן משהו טוב בשבילנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. שאלה אליך. אל תהרגו את השליח. אני רוצה להבין. הרי על פי חוק היום – מה שצריך לתקן, צריך לתקן ואני שמה את זה לרגע בצד – אתה נחשב משפחה שכולה שהיום אנחנו עובדים על תיקונו ואנחנו מתקנים אותו במקביל לתיקון הזה. לרגע תשכח מה שביקשת ואני רוצה לשאול אותך. משפחה לא צריכה לעבור ועדות רפואיות כי זאת לא נכות. אני שמה לרגע בצד את חוק הנכים. הורה שכול מקבל גם טיפול רפואי וגם טיפול נפשי ורגשי. אנחנו עובדים על זה כל הזמן. אני לא אומרת שזה מספק אבל אמרת שאשתך לא יוצאת מהבית וסיפרת סיפור שאין לי אלא לקום ולחבק, אבל אני שואלת למה אתם לא משתמשים גם שם עד שנתקן את מה שצריך לתקן. << אורח >> אבי מרציאנו: << אורח >> מבחינת המדינה אני 100 אחוזים בריא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא מדברת על בריאות ועל טיפולים נפשיים. אני מדברת על זה שאתם משפחה שכולה. << אורח >> אבי מרציאנו: << אורח >> אני לא מצליח להגיע לזה. אני לא מצליח להגיע לפסיכיאטר. אני לוקח כדורים פסיכיאטרים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> למשפחה שכולה גם מגיעה קצבה. אתם מקבלים את זה? << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> אחריו זכות הדיבור היא שלי ואני יכולה לענות לך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבי, יש לך מה להשיב לי? אכפת לך? זאת זכות דיבור שלך. << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> אני אענה ואחר כך אומר את מה שרציתי לומר. אנחנו הושווינו לנפגעי פעולות איבה או איך שאתם קוראים לזה. 9,000 שקלים בחודש או 7,000 במקרה שאתם הורים גרושים. לפני ה-7 באוקטובר השתכרתי משכורת של כמעט 50,000 שקלים. אני חושפת כאן פרט שלעולם לא הייתי חושפת אותו. הייתי מנהלת בכירה אם רכב צמוד וכל התנאים האפשריים. במהלך כל השבי של הבן שלי, כדי להיות שפויה, המשכתי לעבוד. נסעתי בכל העולם לדבר כי אונר"א חטפו את הילד שלי והייתי שליחה של המדינה ולא פחות מאשר שליחה שלי עצמי. נאלצתי, כי הייתי חייבת לתת הסברה כמו שצריך, לצפות בכל הסרטונים כשאני רואה איך יורים על הילד שלי, איך הוא קופץ בתוך הרכב מהיריות, איך משליכים אותו אחר כך על הרצפה, איך עובר אופנוע ויורה בו עוד ירייה בשביל הכיף, ואיך עובד של אונר"א חוטף את הבן שלי כאילו הוא שק תפוח אדמה ומשליך אותו לרכב וגם מסדר אותו כי הוא מפריע לו בדלת. הסרטונים האלה, אני צופה בהם שוב ושוב כי אני עושה הסברה למדינה וכי אני רוצה להנציח את מה שהבן שלי עבר בשבי. אני הייתי צריכה ללכת לישון אבל זה לא ללכת לישון 625 ימים, להיאבק כדי לישון והשינה שלי עד היום היא 20 דקות שינה ואז מתעוררת ולהתאמץ עוד יותר לישון עוד 20 דקות ולהתעורר. אלה סיוטים וחרדות שלא היו לי מעולם. אני בן אדם בריא ויעידו כאן גם אנשים מהמינהלת וגם האנשים ממשפחות החטופים שאני נחשבתי החזקה. אני הייתי מודל. אנשים אומרים לי שאני מחזקת אותם. אבל אחרי שהילד שלי חזר אני הרגשתי ריקנות. לא יכולתי לקום. החברה שלי שהפכה להיות אחותי שקיבלה את הילד החי שלה בעלייה ואני בירידה, והיא בעלייה מתמדת ואני בירידה מתמדת, והחטופים ששרדו את השבי יום-יום עולים למעלה, משתקמים והם ישתקמו והם יקימו משפחות ויהיו להם ילדים מה שלילד שלי לא יהיה לעולם ומה שאני לעולם לא אוכל לתקן. היום שלפני, הוא לא יחזור לעולם. אני לא פוגשת אף אחד מהחברים שהיו לי לפני כן, אני לא מסוגלת לשבת בערב ששי או בערב חג עם המשפחה הגרעינית שלי, אני לא מסוגלת לשבת בערבי ששי עם ההורים שלי, עם האחים שלי, ואני צריכה להשתקם מ-9,000 שקלים כי מה לעשות, בסוף הכול זה כסף. אח של הבן שלי, הילד השני שלי, שהתגייס לצבא לתפקיד בכיר כי הוא ראה לנגד עיניו שהוא לתרום למדינה, לא רק איבד אח אלא איבד עם אמא ואבא כי אני לעולם לא אהיה האמא שהייתי. לעולם. אני צריכה לשבת כאן ולהיאבק שהשם שלי חטוף חלל ייכלל בחוק שהוא בא היום להיטיב עם מי שזכה בחיים שלו. לא משנה מה הוא עבר בשבי, הוא בסוף חזר לכאן חי ויש לו אבא, אמא ואחים שבגלל זה חוגגים את החיים. עיני לא צרה, ההפך, אני חוגגת איתם. אני הולכת אליהם לשבתות, אני מבלה איתם, כי אני מקנאת בהם ואני מסתכלת עליהם בהערצה. אני מסתכלת על כך שהתמזל מזלם ושלי לא אבל אני שנתיים הייתי חלק מהמשפחה הזאת ואנחנו, כל ההורים, ישבנו זה לצד זה וכמו שמישל אמר אנחנו נלחמנו שהחיים יחזרו חיים. אף אחד לא מסתכל על מה עברנו בשנתיים האלה ומה איבדנו. איבדנו את הזהות שלנו, איבדנו את המשפחה שלנו, איבדנו את החברים שלנו, איבדנו את הפרנסה שלנו. אני לא רוצה להיות מישהי שתלויה בקצבאות ובתרומות אבל מה שמגיע לי, מגיע לי. הילד שלי היה חטוף בדיוק כמו החטוף החי והמאבק שניהלנו היה אותו מאבק. לא יכול להיות שכאשר מדברים על הטבות או חוקים או כללים למען חטופים, זה רק למען החטופים החיים שהם בעלייה ומי שיורד לאט לאט יותר ויותר אלה אנחנו ואנחנו בחיים לא נשתקם. זה לא משנה כמה כסף תתנו לנו אבל לפחות תנו לנו את מה שמגיע לנו. אנחנו מדברים כאן על תיקון קטן. למדינה הזאת יש מספיק כסף. אני כל החיים שלי שילמתי ביטוח לאומי עשרות אלפי שקלים בחודש. מגיע לי. בחיים לא חשבתי שאני אהיה נזקקת ואני לא אהיה נזקקת אבל כדי שאנחנו נשתקם וכדי שאנחנו נוכל לקום על הרגליים, אף אחד לא יכול לצפות ממני שביום שהילד שלי חזר בארון, מורידים עלי את הגליוטינה ואומרים לי לכי תחזרי לעבוד, תסתדרי ותקומי לחיים שלך. האבסורד הגדול, אני אספר לכם, שמשפחה שקיבלה את החטוף החי מקבלת מענק הסתגלות כי היא צריכה ללוות אתה חטוף שלה במשך תקופה מסוימת. אני קיבלתי את הילד שלי בארון ולא יכולתי לזהות אותו, אמרו לי תחזרי לעבודה מחר. אז אל תדברו איתי ואל תדברי איתי האם זה זכאי, האם כאשר אתם מדברים על את מדברת גם על ההורים של החטופים החיים. אל תשאלי אותי שאלות קיטבג. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני שואלת אותך שאלות ואלה לא שאלות קיטבג. אני שואלת אותך כי אני רוצה להבין ולדעת. << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> את תביני לבד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לפעמים אני לא מבינה לבד ולכן את כאן כדי שאני אשאל אותך. את לא צריכה לכעוס. << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> אני לא כועסת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו רוצים לפתור את הבעיה ואני רוצה להבין. אני אשאל שאלות כי אני רוצה להבין. אמרו לא הביישן למד. אני שואלת גם אם אני אחטוף ממך צעקות כי אני רוצה לדעת ואני רוצה לעזור. << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> אני מתנצלת על הקול. אני רוצה שאנשים יבינו. כל הזמן שואלים אותנו מה ההבדל בינינו לבין חללים שנרצחו ב-נובה. אני אגיד לך מה ההבדל. אני מודה ליהדות, אני אף פעם לא הודיתי ליהדות. הם עברו תהליך נורמטיבי, הם קיבלו את הילד או את הילדה או את הגופה או את הפירורים, הם קברו, הם ישבו שבעה, הם עברו 30, הם עברו שנה, הם עברו שנתיים. בתוך כל המהלך הזה אני לא עברתי את התהליך הנורמטיבי הזה. אני הייתי צריכה להיאבק כדי לדעת אם הילד שלי חי או מת. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אני אתקן אותך. שום דבר לא נורמטיבי. << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> הכאב של אמא שאיבדה את הילד שלה ב-נובה או בצבא או ממחלה, הוא לא פחות מהכאב שלי אבל במקביל לכאב הזה לי היה משהו שאף בן אדם נורמלי לא יכול להתמודד איתו וזה הלא נודע. אני לא מאחלת לאף אחד כאן. עכשיו אני עושה לכם מבחן - מה קורה לכם אם שעה אחת הילד שלכם לא עונה לכם בטלפון, שעה אחת שאתם לא יודעים אם הוא חצה את הכביש ולא נדרס כי הוא לא עונה לכם לטלפון, אם הוא הגיע הביתה, אם הוא רק שכח את הטלפון או לא. אנחנו עברנו את זה שנתיים. אני לא יודעת אם הוא חי, אני לא יודעת אם הוא מת, אם הוא נקבר במידה והוא מתן, אם שרפו אותו במידה והוא מת, אם עשו לינץ' בגופה שלו במידה והוא מת, אם חתכו לו את העצמות ופוררו אותו במידה והוא מת או אם הוא רק פצוע, אולי הוא התחרפן. אני הייתי נוסעת בדרך השלום הביתה וכשהייתי רואה הומלס, הייתי עוצרת את הרכב ואתם יודעים למה? ואני בן אדם נורמטיבי. הייתי יורדת מהאוטו להסתכל אולי זה הילד שלי, אולי הוא הצליח לברוח מהשבי ואולי תוך כדי הוא התחרפן והוא לא יודע איפה הבית שלו. אתם יודעים מה זה לחיות כך 625 ימים עד שאת מקבלת את הגופה של הבן שלך? איך אפשר לצפות ממני להיות שווה להורה שכול רגיל. רגיל, גם זאת לא מילה. אין כאן תהליך שהפסיכולוגיה יודעת לנתח את מה שאנחנו עברנו , משפחות החטופים. אין כאן תהליך שהפסיכולוגיה כתבה את הספרים עליו. כל המאבק שלנו הבדילו בינינו חיים-חללים, חיים-חללים וגם בזה היינו צריכים להיאבק. כל ראיון הייתי אומרת שלא תקראו לילד שלי חלל, עד שהוא לא יבוא אני לא יודעת אם הוא חי או מת. עכשיו אני צריכה להיאבק על התנאים? אתם תתקנו את החוק, אתם חייבים לנו את זה. תודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. אני חייבת לומר שכל אחד מכם הוא עולם ומלואו ולכל אחד מכם יש את הכאב שלו. לכן בחרתי לתת את זכות הדיבור לפי הפתקים שיש לי כאן. זה לא בגלל סדר עדיפויות ואין כאן היררכיה אלא לי מי שביקש לדבר. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אני אבא של ענבר הימן. ענבר נחטפה ונרצחה ממסיבת ה-נובה. אני לא אחזור על התיאורים, גם כדי לחסוך מכם וגם כדי לא להכניס את עצמי לטראומה שתשבש לי את החשיבה ואני לא אוכל להעביר את מה שאני רוצה. אני מקווה שאני לא צריך לבוא ולהגיד לכם שאני סובל ולספר את הסיפור מהתחלה כי מחכה לי עוד לילה שאני צריך לישון ולפני הלילה הטראומות חוזרות ובבוקר קמים איתן. אני חייב לצייר את הפירמידה כי מישל קודם אמר - אני לא רוצה להתחרות בכאב של מישהו - אבל אי אפשר להימלט מהפירמידה הזאת שאם מייצרים אותה מי שנמצא בפסגת הפירמידה אלה הם החטופים החללים וזה מהסיבות ששמעתם כאן. גם איבדנו את הילדים שלנו, ילדים צעירים בנסיבות מחרידות ואני אחסוך מכם כי כבר שמעתם, וגם עברנו כאן שנתיים שהותירו בנו צלקות עם טרור פסיכולוגי, עם החשיפה לכל המידעים, שזה כשלעצמו מייצר עוד איזה רובד בסבל, בכאב שלנו ובהשתקמות שלנו. << אורח >> אבי מרציאנו: << אורח >> חמאס לא סתם פרסם את הסרטונים האלה. זה היה במטרה לפגוע בנו והוא הצליח בגדול. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אני אצייר את הפירמידה הזאת כאשר אנחנו נמצאים בטופ, אחרינו – אני לא יודע לקרוא למזלם כי לאף אחד לא היה מזל ב-7 באוקטובר – יש את שורדי ה-נובה והעוטף שאיבדו את הילדים שלהם ולמטה למטה נמצאים שורדי השבי כי הם חזרו בחיים. אמנם בחלקם לא חזרו טיפ-טופ כמו שנכנסו אבל הם חזרו והם ברי שיקום, מה שאני לא יכול לעשות בעקבות האובדן שלי. אני כבר לא בר שיקום במונחים שאתם מכירים. אני נאלצתי עכשיו לעזוב את העבודה שלי, העבודה שלי חיכתה לי שנתיים, שילמו לי משכורת במשך שנתיים רק כדי שאני אבוא והציעו לי כל מיני פתרונות. לא רציתי למשוך אותם ועזבתי את העבודה ועכשיו אני נאלץ להתקיים מ-9,000 שקלים. אני מבקש שלא תטעו, 9,000 שקלים זה לזוג. זה אומר שלי 4,000 שקלים ולאשתי 4,000 שקלים. יש למישהו ספק לגבי הפירמידה שציירתי מבחינת הרמה של הסבל והשיקום? << אורח >> קריאה: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חיים, לא ניכנס לזה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> חיים היקר, צריך להיזהר לא לעשות פירמידות. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> כי זו נקודת המוצא. אני חייב לעשות את הפירמידה הזאת. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מה שאתה מרגיש, אנחנו תמיד נשמע ונקבל אבל אני אומרת שצריך להיזהר. הזירה הזאת גרמה למשפחות להיות בתחרות על הכאב. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אתם יצרתם את זה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני גם מוכנה להגיע כמציעת החוק ונראה לי שאתם מכירים אותי מספיק זמן. בסוף הפוליטיקאים כן מייצרים את זה כי אני באתי עכשיו מהוועדה לביקורת המדינה. אבל תזכרו שאם החוק הזה לא היה מונח, אפילו על זה לא היו דנים. יגיע תורי ואני אדבר. אתם הצעתם את החוק? אני נלחמתי שיביאו את החוק, גם את זה וגם את הזכויות של משפחה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> פנינה, תנו לחיים לסיים את דבריו. פנינה, אני לא רוצה להוציא אותך. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אל תאיימי עלי בהוצאה. זכותי להביע את עצמי, אם את באה ואומרת לי משהו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כל האנשים כאן רוצים לדבר ואת לא היחידה. כשאני אומרת לך לא לדבר, את לא תדברי. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אני התחלתי רעיון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זכותך המלאה. זה מוקלט ומי שרוצה, יכול אחר כך לקרוא את הדברים. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> מי שיש לו ספקות, שייכנס למה שקבע המחוקק בפיצויים לדוגמה ולמה קבע לחטוף חמישה מיליון ולמי שנרצח 10 מיליון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא הבנו את המשפט האחרון. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> את לא מכירה את החוק הזה? << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> החוק שלי אמר ארבעה מיליון שקלים לכולם. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אני לא מדבר על החוק שלך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רשות הדיבור היחידה היא לחיים. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אני אומר שמי שנמצא בראש הפירמידה הזאת, מבחינת הסבל והצורך השיקומי, אלה משפחות החטופים החללים ושמעתם כאן את הדברים. היו כאלה שחלקו עלי ושלחתי אותם לפיצויים לדוגמה למה נקבע לחטוף חמישה מיליון שקלים ולמה נקבע לנרצח 10 מיליון שקלים. תגזרו מזה למה המחוקק רואה כך את הדברים. מדובר על תביעה נגד הרשות הפלסטינית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה לא קשור. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> זה קשור כי כך המחוקק רואה את הדברים אבל לא משנה. אני אגיע לרעיון עצמו. ציירתי כאן פירמידה מסוימת. החוק הזה עומד בקורלציה הפוכה לפירמידה שציירתי. הלכתם על הרובד שהכי פחות סובל והתחלתם, אני אקרא לזה במירכאות, "להרעיף" עליו את כל מה שאפשר. עכשיו אתם מגיעים אפילו ל-100 אחוזים. כלומר, מה אתם הולכים לעשות? אם אנחנו כקבוצה, כמשפחות החטופים החללים, לא ניכנס לחוק הזה, אתם הולכים ומרחיבים עוד יותר את הפערים במקום לעצור, לרוץ קדימה ולהגיד איך אני מצמצם את הפערים האלה ואיך אני הולך ונותן לאוכלוסיות ולקבוצות שלא התייחסתי אליהן פתרון. כאן אתם יכולים לתת פתרון לקבוצה שהזנחתם. הקבוצה שהכי סבלה אבל בוא נגיד שזה לא יצטייר הכי טוב בתקשורת. אני לא יודע איך אתם גוזרים במה לטפל ראשון ובמה אחרון, האם החומרים לוועדה מגיעים מערוץ 12, שם יש קמפיינים לשורדי שבי, או האם זה מגיע באמת מחומרים אמיתיים. ממה שאני רואה במציאות זה לא מגיע מחומרים אמיתיים כי מה שהיה בראש הסבל אלה משפחות החטופים החללים ובמציאות הם הכי סובלים ואתם דוהרים קדימה עם החוק הזה, הולכים ומרחיבים את הפערים האלה. אני לא מוצא שום הגיון. צמצמו את הפערים האלה. יש לזה פתרון משפטי. אני אשמח לקבל תשובה ממך כדי לדעת למה זה קרה כך שזה עומד באופן הפוך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אתן תשובות לכל השאלות. הבנתי את הראש שלך. אני לא בטוחה שאני מסכימה לפירמידה אבל אני לא עושה פירמידה. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> מיכל, את מתחמקת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חיים, תודה. אתה יודע שאני מאוד מאוד מעריכה אותך. אני רוצה שתסיים את הדברים שלך. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אני רוצה לקבל תשובות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא אמרתי שלא תקבל תשובות אבל זה לא יהיה עכשיו כי יש עוד הרבה אנשים שרוצים לדבר. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אם כן, יהיה לך זמן לתת לי תשובה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מקווה שיהיה לי זמן כאן ואם לא, בדיון הבא. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> לא בדיון הבא. חשוב לי לקבל תשובה. העוול הזה צועק לשמים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שמעתי. אתה רוצה להוסיף עוד כמה מילים או שאני יכולה לעבור הלאה? << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אני רוצה לקבל תשובה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שמעתי שאתה רוצה לקבל תשובה. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> למה אנחנו כאן? אני רוצה להבין. מה הדינמיקה? למה אנחנו כאן? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עכשיו דיברת, כולם שמעו אותך והדברים נכתבו. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> הכלבים נובחים והשיירה עוברת. מה הטקטיקה כאן? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אגיד לך משהו מאוד ברור. שמענו את מה שאתה אומר. שמעתי את השאלה עם הפירמידה והפירמידה ההפוכה והחוק שהוא יוצר יותר פערים. אמרתי לך שאני אתן לך תשובה, בין אם זה יהיה כאן עכשיו, אחרי שנסיים לשמוע לפחות עוד כמה אנשים שגם הם באו מרחוק ורוצים לדבר. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> בסדר. צמצום הפערים האלה הוא מאוד פשוט. להכניס אותנו כמשפחות החטופים, דבר שניתן ולא לרוץ קדימה עם החוקים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו לא רצנו קדימה. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אתם רצים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו לא רצנו קדימה. אי אפשר להגיד עלי ומי שיושב כאן ומלווה אותי לאורך חצי השנה שאני כאן, לא רצתי עם שום חוק, נתתי לכולם לדבר, שמעתי את כולם ואחר ישבנו להתכנסות וחזרנו שוב. אני לא רצה וכל השולחן שיושב כאן יכול להגיד לך שבכלל לא רצנו עם החוק הזה וגם עכשיו אנחנו לא רצים איתו. אנחנו רוצים לעשות חוק טוב, אחראי, נכון וראוי. אנחנו לא נתקדם עד שלא נגיע למצב הזה. << אורח >> אלון נמרודי: << אורח >> אני אבא של תמיר נמרודי ז"ל, חייל צה"ל שנחטף בעודו בחיים וחזר כחלל. אני קצת שונה מהחברים היקרים והאהובים שלי כי אצלי זה גם וגם וגם וגם אבל כמו שאני נלחמתי מהיום הראשון אז נחטף הבן שלי ועד לרגע זה, נלחמתי עבור כל החטופים וכך אני מצפה שהוועדה תילחם באופן שוויוני עבור כל משפחות החטופים. אם כן, אני גם וגם וגם וגם. אני גם עצמאי קטן שאני הפנים של העסק שלי כך שאם אני לא עובד, אין כסף. אני גם גרוש שמשלם מזונות, משכנתה הזויה, גם עם נערה קטינה בבית וגם עם בת שאמורה להתגייס לצבא הגנה לישראל ביום ראשון הקרוב אחרי שאח שלה נחטף ונרצח. << אורח >> קריאה: << אורח >> הבת שלי חיילת בצנחנים. צריך להזכיר. << אורח >> אלון נמרודי: << אורח >> צריך להבין שהערכים לפיהם אנחנו מגדלים את הילדים שלנו בשוויוניות, לתרום ולעשות אחרי שעברנו ועוברים טראומה כזו קשה, מדינת ישראל צריכה להוריד את הכובע בפנינו. אני גם משלם מזונות וגם משלם ביטוח לאומי 2,700 שקלים בכל חודש וכל זה מ-7,000 שקלים מסריחים שמדינת ישראל נותנת לי על זה שאיבדתי את הבן שלי. אני מזכיר, הוא נחטף בחיים. הוא החטוף הראשון שנהרג בשבי החמאס ב-9 באוקטובר 2023 בהפגזה של חיל האוויר. בן בכור לשתי אחיות ואין מי שימשיך את שם המשפחה שלי כי איבדתי את בני בכורי ואני עושה את זה בצורה פשטנית. אני לא עורך דין כמו חברי היקר ואני אומר דבר מאוד פשוט. משפחה מסוימת כלשהי – ויש עשרות כאלה – שקיבלה שקל אחד מהמדינה, חייבים להשוות את השקל הזה לכלל משפחות החטופים. יש עשרות משפחות מכלל משפחות החטופים שחלקם או רובם, היקירים שלהם חזרו בחיים, שגם הן מוגדרות עם נכות של בין 50 ל-100 אחוזים, נפגעות פעולות איבה, פוסט טראומה. אני אומר לכם משהו ותבדקו אותי, עורכי הדין הנכבדים ועורכות הדין הנכבדות שנמצאות כאן. שוחחתי עם פסיכיאטר בכיר. לפי חוק הפסיכיאטריה הבינלאומי בהגדרה של נפגעי טראומה או פוסט טראומה, יש החלטה שקובעת שלא חייב להיות אדם באירוע ספציפי כדי להיות פוסט טראומתי. אנחנו חיים את הטראומה במשך שנתיים. הבן שלי הוא היחידי מבין החטופים שהופיע כסימן שאלה במשך שנתיים – חי, מת, לא יודעים. שנתיים. 740 ימים עד שקיבלתי את הבן שלי בשקית וזה נחת עלי כרעם ביום בהיר. הייתי בסימן שאלה במשך 740 ימים. הבת הצעירה שלי – הכול כאן מדובר בשקלים – היום בת 16.5, שמישהו יבוא ויגיד לי שהיא לא בטראומה או בפוסט טראומה, לא למדה, לא חזרה ללימודים מאז ה-7 באוקטובר 2023. מי שיצטרך לשקם אותה אלה אנחנו כהורים ולא המדינה כי המדינה נתנה מה שנקרה זכויות לאחים של חטופים או של חללי צה"ל במשך שלוש שנים. זאת אומרת, היא יכולה ללמוד לימודים גבוהים שלוש שנים מהיום שהוא הוחזר. משהוכרז כחלל אבל אז היא תהיה רק בת 18.5. בדיחה עגומה ועצובה. מי שיצטרך לשקם אותה אלה אנחנו ההורים. אני כגרוש משלם מזונות, חי על הפירורים שמדינת ישראל נתנה לי על זה שאיבדתי את הבן שלי שהתנדב לעשות את השבת הארורה הזאת בבסיס ויש משפחות שאני אוהב בצורה הזויה שקיבלו את היקרים שלהם בחיים והיקרים שלהם מקבלים 100 אחוזי נכות ללא שום ועדה וקיבלו, כמו שנאמר כאן, מענק הסתגלות. אתמול הייתי בהדלקת נרות עם פצועי צה"ל הקשים ביותר. נר שמיני של חנוכה. בין השאר היה שם סשה טרופנוב שהיה חטוף. ילד מדהים, גבר שבגברים, מחייך, עם בת זוג, חיים חדשים, מקבל 100 אחוזי נכות, מקבל רנטה ואני מחבק אותו חיבוק גדול, וחיבקתי אותו חיבוק גדול ואין לי עין צרה ולו הקטנה ביותר ושלא ישתמע אחרת, אבל מי שמקבל שקל, כל משפחות החטופים מקרבה ראשונה צריכות לקבל את אותו שקל. הבת שלי בת 16.5 חייבת לקבל תגמול המדינה. חייבת. לא צריכה אלא חייבת. יש משפחות, כמו שנאמר, שבגלל שהן היו בעוטף, הן מקבלות בין 50 ל-100 אחוזי נכות כנפגעות פוסט טראומה. אנחנו לא בפוסט טראומה, בדיחה הזויה, אף אחד מאיתנו לא צריך לעבור ועדה כלשהו להכרה כפוסט טראומתיים. אחרי שהבן שלי הוחזר שאלו אותי האם יש נחמה. לא, אין ואפילו לא רבע נחמה. אני ממשיך לא לישון בלילות. חברתי אילת אמרה שהיא ישנה 20 דקות ואכן אלה בערך הזמנים שאנחנו ישנים. לדעתי יש לי פער מצטבר של שנה בחוסר שינה. מעט החלומות שהיו לי על הבן שלי חוזר בחיים הפכו לסיוטים. הבן שלי הוחזר כחלל, הוא הוחזר שלם עם שלוש צלעות שבורות. כשאמרו לי את זה החלומות שלי הפכו לסיוטים. מה הבן שלי עבר ב-53 שעות שהוא היה חי בשבי החמאס. אני לא פוסט טראומתי? אני חי את הטראומה כל דקה, כל שנייה. הבת שלי חיה את הטראומה כל דקה וכל שנייה. אתמול הלכתי עם הבת הגדולה שלי שמתגייסת ביום ראשון לעשות קעקוע שמשקף את הקשר שהיה לה עם תמיר הבן שלי. אנחנו לא פוסט טראומתיים? כולנו צריכים בלי למצמץ לקבל את מה שלא מגיע לנו, אנחנו חווינו את החוויה הכי קשה שבן אדם יכול לחוות אי פעם בחיים שלו. 740 ימים של חוסר ודאות, בן בכור. אתם צריכים לתקן את המעוות וכל משפחה של חטוף חי, מת, פצוע, צריכים להשוות את התנאים. מי מהמשפחות שקיבל כבר לפני שנה-שנה וחצי נכות כנפגע פעולות איבה אם הוא בן, אח, אב או אם, צריכים ליישר קו ולתת לכולם את אותה זכות בלי לעבור ועדה פרטנית, בלי לעבור מול כיתת יורים – סליחה על הדימוי – כדי להוכיחו שאנחנו פגועים. אני לא מציע לאף אחד ואחת מכם להתחלף איתי ולו לדקה אחת. פנינה ניסתה לעשות כאן מהלך אבל מה לעשות, היא אופוזיציה וזרקו אותה לכל הרוחות עם החוק הזה. זה לא משנה כמה התכתבויות יש לי עם שרים וחברי קואליציה שהם איתנו אבל פנינה הגישה את הצעת החוק. ישרו קו ופצו את המשפחות כראוי. אני לא אלך לקבץ נדבות, אני לא אלך ואפרסם גיוס המונים כמו שמשפחות חטופים חיים עושות אחרי כל הזכויות שהן קיבלו ומקבלות ובצדק הן מקבלות. מדינת ישראל צריכה לעמוד על ארבע מול כל בן משפחה של משפחות החטופים, הורים, ילדים, אחים, כולם. על ארבע. אני משלם עד לרגע זה ביטוח לאומי, משלם מס הכנסה, משלם את כל החובות שלי במדינת ישראל ומה מדינת ישראל עושה לי? חרה בלבן. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה. גליה חושן. << אורח >> קריאה: << אורח >> אני אדבר במקומה עד שהיא תבוא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יוני אשר, אבא לשתי חטופות. << אורח >> יוני אשר: << אורח >> כבוד היושבת-ראש, תודה רבה לך על קיום הדיון. אני מבקש לתת קשב גם לאנשים אחרים. ישבתי והקשבת בקשב רב לכם ואני מצפה שתקשיבו לי. אני אבא שלך רז ואביב, שתי ילדות קטנות שנחטפו יחד עם אימן דורון בעת ביקור בניר עוז אצל סבתא שלהם שנרצחה במהלך החטיפה. בעת החטיפה הן בנות שנתיים וחצי וארבע וחצי. מחבלים הגיעו אליהן עד למיטה, שלפו אותן יחפות עם מוצץ, הוליכו אותן עד לשדות של הקיבוץ, העלו אותן יחפות עם מוצץ בפה על איזשהו טוקטוק יחד עם מחבלים להבריח אותן לתוך עזה תוך כדי שמסוק של צה"ל יורה עליהן במשך 20 שניות 170 פגזים ומרסס את כל מי שעל אותו טוקטוק. אין לי מושג איך הן לא מתו. כל פגז כזה, זה לא סתם כדור אלא הוא מתפוצץ. 170 פגזים על אותה עגלה או אותו טוקטוק. הסבתא שלהם נרצחת אל מול עיניהן, אימן מלאה ברסיסים וגם הבת הקטנה שלי אביב מקבלת איזשהו רסיס ברגל. באורח נס אחרי חודשיים הן חוזרות בחיים, בוודאי שזאת תקופה לא מבוטלת לכל הורה אבל יש כאן אנשים שחוו את הזעזוע ואת חוסר הוודאות הזה זמן רב מאוד. אני רוצה להזכיר לכולם שכלל אחד לא כתוב כאן במדינת ישראל. חיילים, חיילות, ביטחון בחזית, ילדים קטנים בעורף. זה בדיוק העניין. יש כאן כלל שהופר בהיבט הזה שילדות קטנות בפיג'מה ועם מוצץ במיטה בביקור אצל הסבתא בניר עוז הגיעו אליהן מחבלים עד למיטה. אני קיבלתי טלפונים מלוחמים אחרי ה-7 באוקטובר ואמרו לי שזאת הבושה שלהם. בחיים אני לא אענה להורה שכול. הורה שכול הוא קודש הקודשים. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> לא הסכמת... גם מה שאתה מספר זאת בדיחה לעומת הכאב שחוו אחרים. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> זאת בדיחה מה שאתה מספר. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> חשבתי שאתה הולך לספר לי שאתה לא מסכים לפירמידה. כדי להתחבר לדברים שלך אני צריך פירוטכניקה מסביב. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> החוק בעדך. מה אתה רוצה כרגע? << אורח >> יוני אשר: << אורח >> ישבתי בשקט ולא הפרעתי לכם. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> הבן אדם הולך ליהנות מהחוק. על מה אתה מלין? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הוא לא מלין. זכותו לדבר. עם כל הכבוד לשניים שיושבים מולי שאני אוהבת אהבה ענקית, זכותו לדבר. אני ביקשתי שכל אחד ידבר. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> חשבתי שאני אשמע שהוא לא מסכים לפירמידה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זכותו להגיד את מה שהוא חושב, גם אם אתה אוהב או לא אוהב. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> אני תכף אספר לך את הסיפור של ענבר. כולכם תשמעו מה זה סיפור זוועה. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> תגיד ברוך השם ותקריב קורבנות כי הילדים שלך חזרו בחיים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> דבר בבקשה אלי. << אורח >> יוני אשר: << אורח >> הם לא נותנים לי לדבר. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אני לא מבין, אתה בתוך החוק. << אורח >> יוני אשר: << אורח >> אתה טועה. אתה טועה כל כך הרבה. אני לא בתוך החוק. דווקא כאנשים כואבים, תנו לי לדבר. אמרתי שהכלל במדינת ישראל הוא שלוחמים ולוחמות הם בחזית, צה"ל בחזית, ילדים בעורף. נקודה. יש כאן משהו חסר תקדים גם בהיבט של ההורים השכולים. אמר כאן מישהו ואני מסכים עם הרבה דברים שנאמרו. אני בכלל חושב שצריכה להיות תוכנית ארוכת טווח לטיפול בנפש כאשר בראש סדר העדיפויות הלוחמים, ההורים השכולים אבל בואו נעמיד את הדברים על דיוקם. המצב לאשורו הוא כזה – גברתי היושבת-ראש, אני מניח שאת יודעת אבל אני רוצה להעמיד את הדברים על דיוקם כי אני בן אדם של עובדות – שבן משפחה של חטוף מקבל מענק רבעוני לאורך כל התקופה בסכום של 90,000 שקלים. מענק רבעוני בסך 90,000 שקלים לכל חטוף בתקווה שזה יסתיים כמה שיותר מהר. הורה שכול של חלל חטוף שחזר נכלל תחת הגדרת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה והוא זכאי לכלל ההטבות מהחוק הזה. אני לא נכנס לקצבה. אני לא אומר אם זה מספיק אלא אני אומר מה המצב לאשורו כך שבבקשה לא להתפרץ לדברים שלי. המענק הרבעוני. אם חלילה חזר החטוף חלל, נכללים בהגדרה של חוק משפחות חיילים שנספו במערכה על כלל ההטבות שיש שם. אמרת שאני בחוק אבל הנה, אני לא בחוק, אני לא בשום חוק אלא אני בהוראת שעה. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אנחנו לא נכנסים לחוק. אמרת אתה. מה זה אתה? הילדים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יוני, אתה מוכן לדבר אלי ולא לשם? דבר אלי בבקשה. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אתה באמת מגזים. אתה משווה את עצמך אלי? << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> קיבלת 270,000 שקלים בחודש. התעשרת. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> בושה. תקריב קורבנות ותגיד תודה לאלוהים שהילדים חזרו בחיים. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> אני אמכור את הבית שלי כדי שענבר תחזור בחיים. אני אמכור את הבית ואני אשב באוהל ברחוב העצמאות בתל אביב. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אחרי כל הסיפורים שאתה שומע כאן, עוד יש לך את החוצפה לבוא ולהתחרות עם הכאב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יוני, אל תענה להם. חנה וחיים, זה לא יפה מה שאתם עושים. הבן אדם אומר את דעתו אתם יכולים לא לקבל אותה, אבל די. זכותו לומר. הוא צייר תחת איזה חוק אתם נכללים. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> משפחות יקרות, לא צריך לריב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בדיוק. למה אתם רבים ביניכם? אתם סתם מקלקלים. יוני, דבר אלי. << אורח >> יוני אשר: << אורח >> לא נתנו לי לדבר 30 שניות ברצף. זכותי לדבר כי אני ישבתי והקשבתי לאנשים שאמרו שאנחנו בנסיקה. אנחנו לא בנסיקה ואני לא יודע מאיפה הם יודעים שאני בנסיקה. לבוא ולהגיד שאני בנסיקה, שהבנות שלי בנסיקה, רוצה לבוא איתי ללילה? למה את מכניסה אותי בכלל לתחרות הזאת? אתם עושים טעות בזה שאתם מגדירים את הפירמידה. אני לא אדבר אליהם אלא אליך. זה המצב לאשורו. מענק רבעוני, לאחר מכן הם נכללים בהגדרת הורים שכולים ומקבלים את כל ההטבות שמגיעים להורים שכולים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אל תדבר עליהם אלא עליך. כל אחד ידבר על הכאב שלו ועל מה שהוא רוצה. << אורח >> יוני אשר: << אורח >> הורים של חטופים ששבו בחיים בכלל לא היו מוכרים עד לאחרונה. יושבת כאן שרית דמרי מביטוח לאומי. חקיקה שעברה זמנית לקחה כמה הטבות קטנות מהורים שכולים והפעילה אותם ל-36 חודשים על הורים של חטופים שחזרו בחיים. העקרון הראשון הוא כפי שאמרתי לכם, ילדים נחטפו מהמיטה על ידי ארגון טרור חמאס. צה"ל לא היה בחזית אלא הוא היה בעורף. מי שהיה בחזית אלה הן הילדות הקטנות שלי. הן זכו לכבוד שגברים לא זכו לו, לשבת בשבי חמאס. אני לא מתחרה כאן על כאב. לא תשמעו ממני עכשיו מה אני עברתי. << אורח >> אלון נמרודי: << אורח >> הבן שלי היה בחזית. הוא נחטף בחיים מהחזית וחזר כחלל. << אורח >> יוני אשר: << אורח >> אני יודע. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> בבת שלנו עשו לינץ'. << אורח >> אבי מרציאנו: << אורח >> גם הבת שלי נחטפה בפיג'מה. היא נחטפה ממוצב נחל עוז. << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> אתה איבדת את זה לגמרי. קיבלת 270,000 שקלים. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אתה אומר שאנחנו מקבלים ומקבלים ומקבלים ואתה מסכן לא מקבל כלום. אתה עושה השוואות. << אורח >> יוני אשר: << אורח >> הקשבתי לדברים למרות שלא מצא חן בעיני לשמוע שאני בנסיקה. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> עכשיו הבנו מי אתה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני כל כך מתביישת. זה פשוט לא יאמן שאנחנו רבים אחד עם השני. ביקשתי שכל אחד ידבר על הכאב שלו ולא חנה וחיים על הכאב של אחרים ולא אתה יוני על הכאב שלהם. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> אי אפשר לשמוע את הדברים האלה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מי שלא יכול לשמוע, שיצא החוצה ויחזור אחר כך. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> לא אצא החוצה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא אמרתי שאת חייבת לצאת ולא הוצאתי אותך אלא אמרתי שמי שלא יכול לשמוע, שיצא. כאן כל אחד יכול לדבר על הכאב שלו וזכותו של יוני לדבר על הכאב שלו. חברים, חטפו לו שתי בנות ואני לא מזלזלת בזה. << אורח >> אילת סמרנו: << אורח >> הוא עזב את אשתו בהריון. איזה כאב? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה זה קשור? << אורח >> קריאה: << אורח >> אילת, זה לא יפה. אל תיכנסי לזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתם מתחילים לעצבן אותי. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> אבל אני לא מבינה. הילדות שלו חזרו בחיים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> במשך החודשיים הוא לא חווה כאב? למה את מדברת על הכאב שלו ? << אורח >> חנה כהן: << אורח >> הוא מקבל 100 אחוזים נכות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא הוא מקבל נכות. הבנות שלו מקבלות. אני לא מרימה את הקול ואני לא נותנת לכם לגרור אותי לשם. אני לא מצליחה להבין מה קורה כאן. אתם כל הזמן אומרים שלמדינה יש המון כסף, אז מה אכפת לכם שנותנים לו? לו כואב. דברו על הכאב שלכם. אני יושבת כאן ואני נדהמת. אני בהלם. אומרים כאן אנשים שחוו את הכאב הכי נורא בעולם ואף אחד לא רוצה להתחלף איתכם. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> אנחנו חווינו את הכאב הכי נורא בעולם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון. כשאמרתי אנשים, התכוונתי רק אליך. חנה, אני לא מרימה את הקול. אם את לא יכולה להירגע, אני מצטערת, אני באמת מצטערת. אני לא צועקת אלא אני אומרת שאמרתם כאן - אתם זה כל אחד מכם – שיש הרבה כסף, יכולים לתת לכולם, מגיע לכולם, אף אחד לא רוצה לדבר על לקחת מהאחר, בסדר גמור, אבל תתנהגו בהתאם. << אורח >> מישל אילוז: << אורח >> מיכל, דרך ארץ קדמה לתורה. אני דיברתי בצורה מנומסת ומכובדת. הבן אדם עושה כאן אנטיגוניזם אדיר. לא ניתן לתת לבן אדם עם חוסר מוסרי לבוא ולהשפיל אותנו כאן. זה עובר את הגבול. יגיד כבודו מה מגיע לו ומה הוא רוצה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חברים, אני אצטרך לעצור את הישיבה. אני לא יכולה כך לנהל דיון ואני אאלץ לסיים את הישיבה וחבל. << אורח >> יוני אשר: << אורח >> אני מבקש לסיים את דבריי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, תפסיק. << אורח >> יוני אשר: << אורח >> זה לא הוגן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון, זה לא הוגן. החיים לא הוגנים. << אורח >> יוני אשר: << אורח >> לא דיברתי ברצף 30 שניות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני רוצה לומר לכולכם שאני לא מוכנה שאף אחד ירד כאן על אנשים אחרים וייתן להם תארים. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> הוא יורד עלינו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני נועלת את הישיבה. אנחנו יוצאים להפסקה של 10 דקות. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 13:25 ונתחדשה בשעה 13:37.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יהיו לנו עוד דיונים עד שנצליח להגיע לחוק שכולנו נוכל לחיות איתו בשלום. לכן אני מתנצלת, יוני, אתה לא יכול לפתוח. כן ביקשתי לשמוע את אורי מ"ערים בלילה". << אורח >> יוני אשר: << אורח >> אני מבקש מגברתי בכל זאת לאפשר לי לסיים את דבריי. לא לתת לאנשים לקטוע בן אדם ולדרוך על כאב של אחרים. לא לתת פרס או תגמול לדבר הזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתה צודק אבל אני לא יכולה. << אורח >> אורי אהרנפלד: << אורח >> מיכל יקרה, אני קודם כל רוצה לחבק את המשפחות של החטופים, של החללים. שמי אורי אהרנפלד, אני מנכ"ל של עמותת ערים בלילה, עמותה של חיילי צה"ל שהיו בשבי האויב מכל מלחמות ישראל. הייתי לוחם בגדוד 50 של הנח"ל המוצנח. אני פדוי שבי ממוצב המזח בתעלת סואץ מול העיר סואץ. אני נמצא כאן היום כדי להביא את קולם של חבריי פדויי השבי מכלל מערכות ישראל. לפני 52 שנים לאחר קרב בן שמונה ימים, בן 180 שעות, קיבלנו חבריי הלוחמים ואני פקודה משר הביטחון דאז משה דיין להיכנע מכיוון שצה"ל לא היה יכול להגיע אלינו, לא היה יכול להעביר סיוע ועל כן נאלצנו להיכנע. בשבי המצרי במשך חודשים עברנו עינויי גוף ונפש קשים ביותר שחרצו בגופנו ובנפשנו צלקות נפשיות ופיזיות לעד. אני לא אחלוק עמכם ולו במעט כי אף עין לא תישאר יבשה. רק שתדעו, במשך חודשים היינו כבולים עם ידיים מאחורי הגב, שקית בד על הראש ובצינוק של שני מטרים על שני מטרים בבידוד מוחלט. עם חזרתנו ארצה לפני 52 שנים המערכת הקיאה אותנו, חלקנו נזרק מהשירות בצה"ל בבושת פנים, היו בינינו שהואשמו בבגידה במדינה וישבו בבית סוהר צבאי והוראת היום של משרד הביטחון, אגף השיקום, הייתה לא לטפל בפציעות הנפשיות שלנו ובטח לא להכיר בהן. באותם ימים לא היה דבר כזה למרות שביקשנו סיוע וטיפול מאגף השיקום במשרד הביטחון. זו הייתה הנחיה של ראשי מערכת הביטחון לא לטפל בנו במשך עשרות שנים ואיש מאיתנו לא טופל, לא בפציעה הנפשית, בוודאי, וגם שום סיוע כלכלי לא קיבלנו. לפני כ-25 שנים הקמנו את עמותת ערים בלילה שמאגדת את כל פדויי השבי ממערכות ישראל מתקופת המחתרות, מלחמת השחרור, ששת הימים, לבנון ועד גלעד שליט. בלחץ העמותה שהפעלנו על מערכת הביטחון נעתרו ראשי האגף והתחילו לטפל בפדויי השבי לאחר עשרות שנים שהופקרנו ולא טופלנו. אנחנו סחבנו על גבנו את פדויי השבי ממלחמת השחרור, ממערכת העצמאות. זה היה לאחר עשרות שנים שלא טופלנו, הושפלנו והמערכת הזניחה את הטיפול, בעיקר הנפשי, ולכן לפני כ-20 שנים בדיוק, בשנת 2005, העברנו את חוק פדויי השבי על מנת לקבל הכרה בפציעות הנפשיות, חוק שיכיר בנו באופן סטטוטורי ללא צורך להתדפק על דלתות טיפוליות ולקושש סיוע. עשרות שנים הופקרנו. התעלמו מאיתנו, לא נתנו לנו טיפול רפואי, לא סיוע, עד שהחוק עבר. כמו שאמרתי, אנחנו מייצגים לוחמים מכל מערכות ישראל, חלקם ישבו בשבי במהלך חודשים בודדים וחלקם ישבו במשך שלוש, ארבע וחמש שנים, הרוב ישבו בצינוק בארצות אויב. נלחמנו על הכרה למען כלל לוחמי צה"ל שנפלו בשבי מאז הקמת המדינה. סללנו להם את הדרך לצאת מהבושה שממשלות עבר הטילו על לוחמינו שהיו בשבי. אנחנו גאים בזה. אנחנו מבקשים שתשקלו אתם חברי הכנסת את הצעת החוק הזאת למען הדורות העתיד ותחסכו מהם את הבושה ואת הסבל שאנחנו עברנו. אני רוצה להתייחס במשפט אחד למשפט שנאמר כאן בתחילת הדיון. לא באנו בשביל כסף, לא באנו בשביל לקבל פטור ממס הכנסה. זה אבסורד להגיד את זה. זאת חוצפה להגיד דבר כזה במעמד כזה ולהטיל בנו דופי. יש לי בקשה אליכם חברי הכנסת. חבריי פדויי השבי יושבים עכשיו וצופים בערוץ שמקרין את מה שקורה כאן בדיונים ומבקשים להפריד אותם. עזבו את החוק שלנו בשקט, עזבו אותנו בשקט. צריך להיות חוק שהוא מיועד לחיים וצריך להיות חוק שמיועד למתים. צריך להיות חוק שמיועד לאזרחים וצריך להיות חוק שמיועד לחיילים. עם כל הכבוד, אני לא מזלזל באף אחד אלא נהפוך הוא. ממה שאני רואה שקורה כאן, אני רואה שכל מיני גופים וקבוצות כמו נכי צה"ל אחרים מסתכלים על מה שאנחנו הצלחנו בציפורניים לגרד אחרי עשרות שנים של הפקרה והפקרות, מנסים לרכוב גם עלינו. בבקשה מכם חברי הכנסת תעשו איזושהי הפרדה ותניחו לנו לנפשנו כי לדעתי במשך עשרות שנים של הפקרה והפקרות שלא טופלנו ולא קיבלנו שום סיוע, היה מספיק והגיע הזמן להניח לנו לנפשנו בשקט. תודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. פנינה בבקשה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה. אני רוצה דווקא להסתכל על זה ממבט המעוף וגם להסביר מעט את הרציונל של שני חוקים שלי. אני חושבת שהמשפחות למדתן להכיר אותי. אני כן אומר שהייתי מצפה, גברתי היושבת-ראש, שהממשלה תמנה שר על הנושא הזה, מישהו שהיה לוקח את זה, מסתכל על כל ה-1,200 נרצחים, על החטופים שחזרו, על המשפחות של החטופים שלא חזרו, על החיילים, על הכול. אני אספר לכם איך החוק הזה נולד. פנתה אלי אמא, לא אזכיר את שמה, שנפשי נקשרה בנפשה. בעלה נרצחו, הבן שלה נחטף. ילד שהיה הרבה זמן בשבי. הוא חזר וכדי לקבל את אחוזי הנכות ביקשו ממנו אישור פסיכיאטר, כדי לפגוש פסיכיאטר. הוא לא היה מוכן. הילד לא מוכן. אמרתי שלא יכול להיות שילד שגם כך הוא בגיל רגיש, הוא עבר את מה שהוא עבר, איבד את אבא שלו, הוא יצטרך ללכת לפגוש פסיכיאטר כדי לקבל את אחוזי הנכות. משם זה נולד. חוקים, גם מיכל יודעת, עוברים שינויים. זה כמו תהליך של לידה. החכמה נמצאת בידי הרבים ובעיקר אני אומרת לכם בחיים עצמם. בחיים שלכם. משם אני גזרתי ולא חלילה ממקום אחר. אנחנו נכונים לעשות את כל השינויים. הייתי רוצה – ואני קוראת לך דווקא כי אני מהאופוזיציה ואת מהקואליציה - שנפנה בקשר לכך שיהיה שר שאחראי על זה. עשיתי חשבון, אפילו על ה-1,200 כפול ארבעה מיליון שזה גם לנרצחים וגם לחטופים ולכולם, זה יוצא חמישה מיליארד שקלים. אני אומרת לכם כמי שהייתה שרה בממשלת ישראל שחמישה מיליארד שקלים, זה אפשרי. מישהו שואל אותי איך גזרתי את הדבר הזה. באסון מירון נתנו לכל משפחה שלושה מיליון שקלים. אולי אני לא גאון הדור, תבואו ותגידו לי לכאן או לשם, אבל שיהיה ניסיון לדון בצרכים של האנשים, על מי שחזרו בחיים, על הצרכים של המשפחות שהתרסקו והיקירים שלהם לא שבו, על אלה שלידם נרצחו החברים. לא יכול להיות מצב שבסוף יושבות כאן משפחות, ולפני כן גם בוועדת ביקורת המדינה, ופשוט מתנגשות האחת בשנייה ורבות אחת עם השנייה. האשמה היא שלנו כי אין מנהיגות. אני חושבת שאולי נוביל מהלך, כשתי אימהות, כשתי נשים, כמי שבאות לסייע, ניגש עם הצעה. לא הייתי רוצה לעכב אבל לחשוב - ודווקא כי שר האוצר הוא מהמפלגה שלך – איך אנחנו עוזרים להם. אולי גם ועדה ציבורית. אני מצטערת שאני צריכה ללכת כי אני בהנהלת האופוזיציה. אני רק אומר שאני אוהבת את כולכם, כולנו אוהבים את כולכם ואנחנו לעולם לא נרגיש את מה שאתם מרגישים אבל אנחנו כאן כדי לשמוע אתכם ולעשות כל מה שאפשר. << אורח >> עידן ברוך: << אורח >> אני אח של החטוף אוריאל ברוך. במשך שנתיים לא ידענו אם הוא חי או מת. חיינו ברכבת הרים מטורפת. אחרי יומיים שחיכינו לטלפון מ-שורה ומוצאים את החבר של אוריאל, את מיכאל הי"ד ירוי בראש, מזה מסיקים מסקנה שכנראה גם אחי נרצח. כל המשפחה לא יודעת מה לעשות, האם לבשר לאבא שלי שהוא לבד בבית. זה היה מוטל עלי והייתי כמו בן שהיה צריחך לבוא לספר ליעקב אבינו שרצחו את בנו יוסף והשערות שלו הלבינו. הרגשתי שאני באותו מצב. באתי וסיפרתי לאבא שלי שרצחו לו את הילד ואחרי שלושה שבועות הודיעו לנו שהוא לא נרצח אלא הוא נעדר והוא בכלל לא ב-שורה. פיתחנו תקווה לעוד שלושה שבועות ומתחילים לרקוד שהילד שלנו בשבי החמאס. המשכנו את הסאגה הזאת ולאחר כמה חודשים שוב אומרים לנו שהוא נרצח. זאת אומרת, את אוריאל רצחו כמה פעמים. זה מה שעברנו בתקופה הזאת, שנתיים כאלה. כשאין להם ראיה שהוא נרצח, אנחנו אומרים שאולי יש תקווה שהם טעו כפי שקרה עם כמה חטופים שברוך השם חזרו לכאן. כך המשכנו את החיים ותוך כדי מעבירים לנו וידאו שאיש הביטחון אומר שמי שרוצה, שיצפה. אחי התנדב לצפות והוא נשרט לנו מול הפנים ונכנס למכון גמילה כשאנחנו צריכים לשלם מהכיס שלנו 120,000 שקלים כי פעמיים הוא ניסה להתאבד ואת הכסף הזה אף אחד לא נתן לנו אלא אנחנו גייסנו. אחר כך אנחנו ממשיכים את הסאגה כי אנחנו כמו בשואה, אשמת הניצולים. מי שחושב שהאחים הם לא במצב הכי קשה, הוא טועה. זה לא רק ההורים, לא רק הילדים אלא זה כולנו יחד. אני חושב שזה אבסורד שאנחנו דנים בזה היום. זה רני, אני בחרתי לבוא עם התמונה שלו ולא של אוריאל מהסיבה הפשוטה והיא שרני הוא לוחם אדיר ומעוטר שהרג מעל 10 מחבלים שלא אנסו, לא רצחו, לא שרפו ולא ביתרו אישה הרה ולא הכניסו ילד לתנור. הבן אדם הגיבור הזה, איך אפשר לא לקרוא לו פדוי שבי. הוא נחטף בחיים. הוא לא הלך לשם מרצונו. הוא פדוי שבי. גם אחי וגם הילדים שלהם ואנחנו כולנו כאן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתה מדבר על רני גואילי. << אורח >> עידן ברוך: << אורח >> כן. על רני גואילי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הלוואי והוא היה פדוי. הוא עדיין שם. << אורח >> עידן ברוך: << אורח >> אני יודע. הוא יחזור בעזרת השם. כולנו לחמנו על כולם, כולנו כאן כתף אל כתף ורצנו בכל העולם. אני לא עובד,.אני עזבתי עבודה ואני לא מתקרבן ולא מתמסכן. אני רוצה להגיד לך דבר אחד שכל האחים, כולם צריכים להיכלל בכל הדבר הזה. יש לי אחים שהתמוטטו. שילמנו מיליוני שקלים כל החיים למדינה מיסים, אז זה לא פייר כי עכשיו אנחנו צריכים אתכם. שכולם ייתנו לנו את הכתף. אנחנו לא מבקשים נדבות. גם אם ייתנו לי מיליארד שקלים, השם עדי עלי. מיליארד שקלים, השם עדי עלי, כולכם תשמעו את זה, יגידו לי שאוריאל חוזר רק לעוד יום אחד והולך לבית עולמו, אני לא אקח את הכסף. שמעתם? אין פיצוי. אי אפשר לפצות אותנו אבל עם זאת אנשים איבדו את הפרנסה שלהם, אנשים שנמצאים במצב קשה כמו שתיארה אילת, כמו מישל ואני יודע על העסקים הכבירים שהלכו לו. אני יודע, עברתי איתם אתה כל במשך שנתיים, אנחנו לחמנו למען המדינה, עשינו הסברה הכי טובה שאף שר הסברה לא יכול לעשות כי אנחנו חווינו את הכאב והכאב שלנו בעיניים. אדם שראה אותנו בכל העולם, כל נציג מכל פרלמנט, מכל ממשלה, ראה את הכאב והדברים פעלו ונעשו. אני אומר דבר אחרון שכתבתי כדי שלא אשכח. יש את התביעה מהרשות המומצאת, אני אפילו לא אגיד את השם שלה כי היא רשות של מדינה מומצאת. למי שנפגע בפעולות איבה מותר לתבוע 10 מיליון שקלים. אנחנו האחים מאוד מקופחים כיוון שקודם כל האלמנה של אחי אוריאל שאנחנו תומכים בה ומעודדים אותה להתחתן ולהבים בית כי היא צעירה וצריכה לעשות את זה אבל עם זאת ייווצר מצב שבעזרת השם כאשר התביעה הזאת, רק היא והיתומים יקבלו ואנחנו האחים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אף אחד לא מקבל. זאת הרשות הפלסטינית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני יודע מה קורה. דיברתי עם שר האוצר. כרגע החוק מקפח אותנו. << אורח >> יוני אשר: << אורח >> אין קשר בין התביעה לאחים. << אורח >> עידן ברוך: << אורח >> לא להפריע לי. כרגע החוק מקפח אותנו ואני מבקש שניכלל תביעות האלה נגד הרשות המומצאת כדי שגם אנחנו נקבל. שלא ייווצר מצב שבעזרת השם האלמנה שאני מפרגן לה מאוד תקים בית ורק היא תקבל ואנחנו האחים שמתמודדים, לא. אבא שעובר התקפי לב כל רגע והורים שמזדקנים לי מול הפנים וקפצו 30 שנים קדימה. פנינה הייתה כאן וחבל שיצאה כי היא הייתה מספרת לך על ההורים שלי כי היא פגשה אותם. זה הדבר שאני רוצה שיתוקן בחוק. מכובדיי, מי שנוגע בדבר, אנשי האוצר, ביטוח לאומי, אני מבקש, אני מתחנן בפניכם, צריך לעגן אותנו בחוק. אנחנו לא נדבנים, אנחנו לא צריכים כסף שלא מגיע לנו וגם מיליארד שקלים לא היו מפצים אותי. עם זאת, יש כאן משפחות, אבות לילדים, אנשים שחירפו את נפשם במשך השנתיים האלה. מכובדיי, בבקשה מכם, תעמדו על הרגליים האחוריות למעננו. תודה רבה לכם. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> שני דברים קצרים. לא די להכיר בנו כנפגעי פעולות איבה. לאחי יש נפגע פעולות איבה. אחי במצב מאוד לא טוב. זה שהוא בא לכאן היום, זה באמת מתוך זה שאני סחבתי אותו. את יודעת כמה אחוזי נכות אחי קיבל? 20 אחוזים. לכן אני מבקשת שאם שורדי השבי מקבלים 100 אחוזים, ההורים של החטופים החללים יקבלו 200 אחוזים. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אני צריך לקבל 200 אחוזים. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> דבר נוסף אני אומר לך. מדינת ישראל הפקירה את הילדים שלנו וגרמה לרצח שלהם. היא לא יכולה להפקיר את ההורים שלהם ולגרום להם למות בייסורים ובגסיסה איטית. אין מצב כזה. מה שמקבלים שורדי השבי, יקבלו ההורים של החטופים החללים, ואני מדגישה, החללים. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> אני רק רוצה להגיד שאני נזרקתי לבירוקרטיה. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> הוא צריך לעמוד בפני ועדה. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> תחסכו ממני את זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> משרד הביטחון, מי מכם רוצה לומר כמה מילים? יש לנו עוד חמש דקות. אני מתנצלת בפני כל מי שלא דיבר – שמיר, מירב שהיא בזום, קריאנה שהיא בזום, מיכאל. יכול להיות שיש עוד שלא רשומים אצלי. << אורח >> מור ימין ברטל: << אורח >> משרד הביטחון, הלשכה המשפטית. מעומק הלב אני משתתפת בצער המשפחות השכולות וכמובן מאחלת בריאות לנכי צה"ל ולשבים. אני כן רוצה להגיד וחשוב לי לציין את זה ולתת את הבמה כאן כי בעצם אנחנו עוסקים בחוק פדויי שבי, שבעצם הצעת החוק הזאת, הצעת חוק ממשלתית שהוגשה, באה כדי לתת את המענה הנדרש וההכרחי שיקומי וטיפולי מבחינת זכויות לאנשים שנחטפו והוחזקו בשבי, לעתים לתקופות מאוד ארוכות בתנאים מאוד קשים ובלתי אנושיים. אני אומרת אנשים אבל בין היתר היו גם ילדים, נשים וטף ואנשים מבוגרים שהוחזקו בתנאים קשים, חוו הרעבה קשה, חוו אלימות, חוו לחץ יום יומי וחשש יום יומי ומתמשך לחייהם וחזרו עם קשים נפשיים ובעיות פיזיות. לגבי אוכלוסיות אחרות, וכמובן שכל האוכלוסיות חשובות ובכולן צריך לטפל - - - << אורח >> קריאה: << אורח >> את מדברת 'חרטה'. כל מה שאת אומרת זה 'חרטה'. << אורח >> מור ימין ברטל: << אורח >> אני מאוד מכבדת איתך ואם זה בסדר אני אשמח להמשיך לדבר. לגבי אוכלוסיות אחרות יש דברי חקיקה נפרדים. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> את יכולה לתת לנו דוגמה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה לא נגמר היום. אנחנו לא מצביעים וגם לא קראנו את החוק. << אורח >> מור ימין ברטל: << אורח >> יש את חוק המשפחות השכולות, יש את חוק תגמולים לנפגעי פעולות איבה, בתחילת המלחמה היינו כאן ותיקנו את החקיקה כדי שכאשר חטוף נמצא בשבי בני המשפחה יקבלו את כל המעטפת לרבות מענקי סיוע למאמצי השבה. עם שובם של החטופים, אם אני לא טועה לפני חצי שנה, היינו כאן בתיקון למשפחות החטופים, גם אלה שחזרו בחיים וגם אלה שלצערנו חזרו חללים, כדי שימשיכו8 חלק מהזכויות השיקומיות - - - << אורח >> אלון נמרודי: << אורח >> לא הכול מתחיל ונגמר בפסיכולוגים. << אורח >> מור ימין ברטל: << אורח >> לא אמרתי את זה. << אורח >> אלון נמרודי: << אורח >> אם אני ארים יד, 100 פסיכולוגים הכי בכירים בארץ יבואו בפרו בונו. אז לא הכול מתחיל ונגמר בפסיכולוגים. << אורח >> מור ימין ברטל: << אורח >> לא אמרתי את זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אלון, שמענו אותך. כמובן שכל אחד מכם יכול לדבר הרבה אבל אני מבקשת לא להפריע לה. << אורח >> מור ימין ברטל: << אורח >> אני אומרת שהיינו פעם אחת כאן בכנסת גם על חוק פדויי שבי וכמובן נדבר ונצלול אליו בדיון הבא ואחר כך גם לגבי החוקים של בני המשפחה ותיקנו. << אורח >> קריאה: << אורח >> למה לא אנחנו קודם? << אורח >> חנה כהן: << אורח >> אנחנו צריכים להיות קודם. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> את מרגישה בסדר עם החוקים? << אורח >> מור פרץ: << אורח >> 30 שנים אני חי בסבל הזה ואני מחכה ולא מקבל וממשיך לסבול. עד שלא תהיה רשות שיקום, אף אחד מכם לא יקבל את מה שהוא צריך כדי להשתקם. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> את מקריאה את הדברים האלה כאילו אלה הישגים. אלה לא הישגים אלא פערים. אתם יוצרים כאן פערים וממשיכים בפערים. << אורח >> קריאה: << אורח >> הבעיה שלך היא שאתה לא פופוליסטי ואתה לא מתראיין. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> כן, צודק. אנחנו לא פופוליסטיים. << אורח >> חיים הימן: << אורח >> זה נשמע חלק מקמפיין של ערוץ 12. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חיים וחנה, אתם קיבלתם את רשות הדיבור פעמיים ושלוש. אמרתי שמי שלא יכול לשמוע, שיצא החוצה. אני רוצה לשמוע ואתה פוגע בי. כולכם מבקשים ממני שאני אעשה את העבודה ואני בסוף אלחם בשבילכם ואני עושה את זה, תאמינו לי שיש לי שערות לבנות, אבל אתם לא מאפשרים לי לעשות את זה טוב כי כשאני רוצה לשמוע, אתם לא נותנים לי. כשמקבלים החלטות, צריך לשמוע גם את הדברים הכואבים כדי לדעת להתמודד עם זה. אני מבקשת מכם בפעם האחרונה, בבקשה, תבלעו רגע את האוויר, תנו לה לסיים את דבריה מה גם שאני חייבת לסיים את הדיון בעוד דקה וחצי. אני רוצה לשמוע אותה גם אם זה לא כיף לשמוע. << אורח >> מור ימין ברטל: << אורח >> אני אסכם בשורה כי לצלול לתוך החוק אני מבינה שכרגע אין זמן. אני אומרת שיש הרבה אוכלוסיות שצריך לטפל בהן. כרגע החוק הספציפי הזה - וגם היינו ליד השולחן הזה לגבי חוקים אחרים, גם של בני משפחה וגם יש את חוק המשפחות שכרגע נמצא בוועדה הזאת בתיקונים, בשיפורים, הטבות ותוספות – מדבר על פדויי שבי והטיפול שהם צריכים כדי להשתקם ולהיכנס לחיים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יעל, אם את רוצה לומר משפט אחד, בבקשה כי אנחנו חייבים לנעול את הדיון. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> לא אחזור על הדברים שמור אמרה ואני גם לא רוצה למנות את זה כרשימת הישגים כי בסוף זאת שורה של שינויים שהבאנו יחד עם משרד הביטחון וביטוח לאומי והדרך עוד ארוכה. אנחנו כמי שמלווים את המשפחות האלה כבר למעלה משנתיים לא חולקים אלא להפך, מכירים מקרוב ומלווים את הכאב שלהן. אני מצטרפת לדברי ההורים כאן ואכן לא פעם ולא פעמיים ליווינו אותם בעבודת הקודש שהם עשו והרבה פעמים במקום המדינה בהקשר של הסברה בינלאומית. נתנו להם את הסיוע לזה גם על פי חוק. אנחנו מבקשים שני דברים. מעבר לזה שחשוב לקדם את החוק הזה, וזה חוק שנותן זכאות לאוכלוסייה מסוימת, וגם היינו בדין ודברים עם האוצר ועם משרדים נוספים על הבנה שהמצב של משפחות החטופים החללים הוא מצב שונה וקשה וצריך לתת את הדעת על זה ואנחנו מבקשים לתת את הדעת על זה וגם ביקשנו בעבר. היה איזשהו רעיון לתת את המענקים הרבעוניים שניתנו בתחילת המלחמה, לתת להם הארכה לתקופה מסוימת כדי לתת למשפחות האלה סעד של התמודדות. אנחנו מבקשים לדון בזה שוב. אני רוצה לומר משהו אחד שהוא חשוב. זה שאנחנו מתקנים ורוצים לתקן את החוק הזה ומבינים את החשיבות של התיקון לגבי האוכלוסייה שמור מנתה, לא אומר שאנחנו מזניחים אוכלוסיות אחרות. הטכניקה המשפטית, יגידו המשפטנים איך אפשר לעשות את זה. אני רק משערת שכמובן יהיה צריך לדון בזה. דבר נוסף ואחרון. בסופו של דבר מדובר ב-86 משפחות של חטופים חללים שהושבו לקבורה. בסופו של דבר זו אוכלוסייה מגודרת ששמענו כאן היטב את הדברים ואנחנו יודעים את זה על בסיס יום יומי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני חייבת לומר שנכון שהיום רוב הקולות היו של משפחות חטופים אבל יש את הלומי הקרב. בלי להקטין אתכם, חברים. הם ישבו כל כך בשקט. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אני לא מקטינה אף אוכלוסייה. אני יודעת מה התפקיד שלי. החוק הזה, בסופו של דבר דובר בתחילת הדרך על פדויי השבי, חטופים ששוחררו מה-7 באוקטובר וגם כאן לאור הדיונים בוועדה היינו קשובים לפדויי העבר ואני חושבת שמעז יצא מתוך בהקשר הזה. אני מקווה ואני רוצה שגם בהקשר של האוכלוסייה הזאת, כרגע אני מייצגת אותה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אמרת שתאמרי שני דברים. האחד, אמרת להעביר את זה כמה שיותר מהר, ומה הדבר השני? << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אמרתי שעם זאת שיש חשיבות להעביר, בסופו של דבר אנחנו מייצגים גם את פדויי השבי בחיים וגם את משפחות החטופים החללים. זאת אוכלוסייה שבזמן שהם היו חטופים לא הפרדנו ביניהם וגם עכשיו לא. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> אוכלוסייה אחת. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אני אומרת. אנחנו מבקשים לא להפריד. אני לא יודעת מה תהיה הטכניקה שנעשה בסופו של דבר ונגיע לעמק השווה אבל זה משהו שחייב להיעשות. התרענו וביקשנו את זה גם בתחילת הדרך כשבאנו לחוקק את חוק המשפחות כפי שמור אמרה. זה משהו שביקשנו והוא היה על השולחן וגם הורד מהשולחן. אנחנו מבקשים להעלות אותו שוב לסדר היום. לגבי הטכניקה, אנחנו נדבר על זה. בסופו של דבר מדובר באוכלוסייה מאוד מגודרת ואני חלילה לא מזלזלת באוכלוסיות נוספות של הלומי הקרב וכולי. << אורח >> קריאה: << אורח >> אתם לא צריכים לזלזל אלא פשוט להבין. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יעל, כמדומני אתם חלק מהממשלה. אתם יכולים להעלות הצעת חוק ממשלתית. << אורח >> קריאה: << אורח >> אני רוצה לגבות את התיקון שדבי ביקשה. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> צריך לעשות תיקון לחוק. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אם יתברר שניתן לעשות את התיקון בחקיקה הזאת, בוודאי שלא לא נתמוך בזה. צריך למצוא את הטכניקה המשפטית הנכונה ולראות איך אנחנו מיטיבים עם המשפחות הללו. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> למדנו דברים רבים ויש מה לתקן. הכאב של כולם הוא כאב ואנחנו מבדילים בין כאב לכאב. אחרי שהגשתי את ההצעה גיליתי שיש דברים שלא ידעתי ואני יכולה להגיד שבזכות חנה למדתי הרבה דברים. גברתי היושבת-ראש יודעת לעבוד נכון ובהתמדה. אנחנו נעשה הכול למען זה שכולם יקבלו תשובה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מתנצלת בפני כל מי שלא הספיק לדבר. יש לנו כאן סוגייה שהיא מאוד מאוד מורכבת. עוד לא נגענו בעניין של פטור או לא פטור מוועדות רפואיות, למי מגיע וכולי. אנחנו באמת חייבים לצלול שם לעומק ולראות מי נכנס ומי לא נכנס לחוק. יש לנו סוגיות כלל לא פשוטות. אנחנו נקבע עוד דיון. מי מכם שחושב שבנוסף למה שנאמר כאן שיש עוד דברים שצריך להוסיף ולתקן, אתם מוזמנים לשלוח לוועדה. אנחנו נקרא את כל הדברים ונשמיע ונשמע בישיבה הבאה. תודה רבה לכם. שיהיה יום טוב. בשורות טובות לכולם. חנוכה שמח. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:07. << סיום >>