פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 506 מישיבת ועדת העבודה והרווחה יום חמישי, י"ב בטבת התשפ"ו (01 בינואר 2026), שעה 10:00 סדר היום: << נושא >> סיור ועדה בחוות דני (חוות חוסן במושב סתריה) ובבית הלוחם ת"א << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: מיכל מרים וולדיגר – היו"ר שרון ניר מוזמנים: אבי אבסקר – מנהל, בית הלוחם תל אביב עידן קלימן – יו"ר הנהלה, בית הלוחם תל אביב קארין שחר – מנהלת תחום פוסט-טראומה, בית הלוחם תל אביב סיוון לרנר – מנהלת המכון להידרותרפיה, בית הלוחם תל אביב רועי – מטופל, בית הלוחם תל אביב אוהד – מטופל, בית הלוחם תל אביב ברוך – מטופל, בית הלוחם תל אביב הילל – מטופל, בית הלוחם תל אביב דני – מטופל, בית הלוחם תל אביב דני סטירין – מייסד חוות חוסן, חוות דני מירי מוזס – מנהלת חוות חוסן, חוות דני חלי – ארגון נכי צה"ל, חוות דני רועי – פסיכולוג, חוות חוסן, חוות דני יהודה איש שלום – ראש אגף בריאות הנפש, ארגון נכי צה"ל, חוות דני גיא אלפר – עובד סוציאלי, חוות חוסן, חוות דני אבי ניב – מטופל בחווה, חוות חוסן, חוות דני מאי קרייס – מטופלת בחווה, חוות חוסן, חוות דני אריאל – מטופל בחווה, חוות חוסן, חוות דני ריילי – מטופל בחווה, חוות חוסן, חוות דני מיקי עוזאי – מנהל אגף הספורט, ארגון נכי צה"ל מור גונשרוביץ' – דוברת הוועדה, ועדת העבודה והרווחה מנהלת הוועדה: ענת כהן שמואל אורית ארז – סגנית רישום פרלמנטרי: מעיין שבתאי, איטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> סיור ועדה בחוות דני (חוות חוסן במושב סתריה) ובבית הלוחם ת"א << נושא >> (חוות דני) << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נתחיל כמו שאנחנו מתחילים כל וועדה. היום יום חמישי י"ב בטבת התשפ"ו, 1 בינואר 2026. אנחנו מאוד שמחים להיות פה בחווה של דני. באנו לשמוע. אנחנו בוועדה שלנו דנים יום-יום, שעה-שעה בכל הנושאים שנוגעים אליך פלוס מינוס. פוסט טראומה, של הלומי קרב שמבקרים אותנו. כבר לא מבקרים, הם חלק בלתי נפרד מהוועדה. חשוב לנו לשמוע, לראות. אני פה לא פעם ראשונה, לדעתי פעם רביעית אבל מי סופר. אני מניחה שגם הפעם כמו בכל פעם שהייתי אני שומעת איפה עוד פתחתם, מה אתם עושים, גם התפתחות מבחינת הנתינה לאדם עצמו וגם האוכלוסייה שמתרחבת. נשמח לשמוע על הפעילות, כמות המטופלים שאתם מצליחים בו זמנית לטפל. מאיפה מגיעים, איך מגיעים וכדומה. אצלנו בוועדה אלה החיילים והמילואימניקים וכולי וגם האנשים שמתמודדים עם קשיים נפשיים, אזרחית הם יושבים אצלנו בוועדה. מעניין אותי, וכל האחרים יכולים מה שהם רוצים, מי האוכלוסייה, האם זה רק צבא וכדומה? הפצועים הלאומיים או גם אזרחים מן השורה. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> שמי דני, אני חי פה, אנחנו גרים פה. אנחנו מאוד מתרגשים מהאירוע שיש מודעות הולכת וגוברת לעולמות האלה. כשמודעות הולכת וגוברת לתחום הזה של מה שקוראים פוסט טראומה. נקרא להם משברים – אישיים, נפשיים, זוגיים, משפחתיים, תעסוקתיים. אנחנו חווים את זה יום-יום כאן במרחב שלנו בחווה שלנו. אני שמח שמנבחרי הציבור באים לשמוע מקרוב על העשייה ועם מה אנחנו מתמודדים ואיך אנחנו מתמודדים. אולי תקבלו זווית מעט שונה. אנחנו לפעמים שומעים את החברים במליאות, את כל ההתלהמות. אנחנו פחות מרגישים את זה כאן, אנחנו רואים דברים אחרת. מגיעים לפה אנשים שרוצים לעבור תהליך שיקומי אמיתי ואנחנו גאים להיות בצד הזה שנותן ומאפשר. מקווה שתחשפו לזה מעט היום. לי קוראים דני, אנחנו חיים פה, זוגתי ואני עם ששת ילדינו. מקדישים את החיים שלנו לעשייה – חברתית, טיפולית, שיקומית, הוליסטית. יש פה דירקטוריון של בנק דיסקונט, אנשים שמתעסקים בהשקעות. גם בעבר אמרתי להם, לא הייתי מתחלף אתכם בכלום, לא מעניין אותי כסף. מטרה ותחושה של שליחות לגעת בכמה שיותר אנשים וללוות אותם בדרך. כמו כל דבר, תמיד יש לו קשר אישי, לא נכנס לזה, זו לא המטרה של הוועדה. עברתי משבר מאוד גדול בעבר, חתכתי מהעולם. אמרתי לכולם שלום והלכתי לטפל בעצמי. זה התחיל ביערות, לקחתי את לולה הכלבה ואחד הסוסים שלי. הייתי תקופה באזור ירושלים. שם הבנתי את החשיבות שיש למרחב בתוך תהליך ריפוי ולכן החלטתי לרכוש את הנחלה הזו אחרי שלושה חודשים ביער ולהקדיש את שארית חיי להזכיר לאנשים שהכול פשוט ובסדר. ככל שאתה יותר עם בעלי חיים, משאבי הטבע הבסיסיים ביותר שיש, אתה לוקח את כל הזבל שאתה מחזיק בראש ומעביר אותו לגוף ומבין שאתה אחד עם הבריאה. אתה יותר רגוע והכל מתחיל להסתנכרן לקו הבסיס והכול יותר רגוע, מקבל פרופורציות לחיים. זו משימת חיים שאני מאוד גאה בה. אחרי עשר שנים כמעט אנחנו פה. פעילות רבה בהתנדבות. הפכנו להיות סוג של כפר טיפולי. אנחנו מטפלים במאות רבות של אנשים שמבקשים סיוע כזה או אחר. בערך שבע שנים בעולמות הפוסט טראומה, מה שהכין אותנו אל ה-7 באוקטובר כי צברנו ניסיון רב. ב-7 באוקטובר האחוזים עלו משמעותית. התחברנו לגופים כמו ארגון נכי צה"ל, אנחנו גאים להיות החווה המייצגת שלו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> התחברתם אחרי 7 באוקטובר? << דובר >> דני סטירין: << דובר >> עוד לפני. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה נהדר ומרגישים גב ותמיכה. אנחנו דוברי אותה שפה, כל פעם מחפשים למצוא את הפיצוח איך אפשר לעלות שלב, להעלות הילוך בקשר. להפוך להיות מיני בית לוחם או משהו כזה שבאווירה מעט אחרת עם דגש על הפסטורליה ובעלי החיים, על הפשטות והטבע. לא אמרתי, אנחנו משפחה של יחפנים. היום התלבשתי לכבודכם מאוד יפה. בדרך כלל אנחנו הולכים פה יחפים כדי להיות מחוברים ומקורקעים. הקריאה ליחפות יחד עם האקו-סיסטם המאוד ייחודי שיצרנו כאן מייצרת 50% מהריפוי. אנחנו מתחילים בזה ומלבישים על זה הרבה תוכניות טיפוליות כאלה ואחרות אינטנסיביות לאורך זמן, תהליכיות. אנחנו לא באים להציל אף אחד, מי שמסיים תוכנית נמצא במקום מעט יותר טוב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתם משמשים כבית לוחם? כן עלו לנו לא מעט, אולי כן תלונות או פניות מהלומי קרב שלא מוצאים את עצמם בבית הלוחם. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> אנחנו לא בית לוחם. לא מוגדרים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> במובן הזה שלא מוצאים לעצמם בית. לא בית לגור בו. לא איזו תוכנית משמעותית אלא, קשה לנו מאוד, לאן ניסע? ניסע אל בית הלוחם. בית הלוחם לא פתוח 24 שעות ביממה והוא לא מקום שאפשר לשבת בלילה עם קבוצת חברים ולדבר. את זה אתם עוד לא משמשים, זו לא העמדה. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> אנחנו כן. אם יש הגדרה למקום הזה, שהוא בית. << דובר >> חלי: << דובר >> חלי מארגון נכי צה"ל. תיכף יהודה יספר על המקום של ארגון נכי צה"ל. אנשים שסיימו פה תהליכים כאלה ואחרים, עדיין ממשיכים להגיע לפה. המרחב של החווה ממשיך לקבל אותם גם אחרי שהם סיימו את 14 המפגשים, 20 מפגשים או חצי שנה. הם מגיעים לפה אחר הצוהריים, יכולים לשבת, הם מרגישים בית. בגלל זה השותפות ביננו מאוד חשובה לנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מבינה. אני שואלת עוד מלפני שעברו פה תהליך. מי שעבר פה תהליך ברור לי, אני מכירה את המקום. תיכף נשמע, אולי כולם פה לא יודעים, מי יכול להגיע לפה? האם הוא צריך להיות מוכר במשרד הביטחון? << דובר >> דני סטירין: << דובר >> כל מי שמתמודד עם תגובה מסוימת, קרב כזה או אחר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתה צריך אישור ממשרד הביטחון - - - << דובר >> דני סטירין: << דובר >> אני בתור דני, כל מי שמתמודד ופונה אלי אני אומר לו אחי, בוא תשתה איתי קפה, קודם תבוא, לפני הכול. אני מציג את הצד שלי הכי פשוט. לא יודע מה מקובל, מה לא מקובל. אני יושב עם אנשים, מקדיש להם שעות וקודם נותן להם מענה. השבוע ביום אחד בלילה, בא בחור, הייתה סערה ביום שני. אני רואה אותו באמצע הלילה בכיפה הגאודזית. הוא אומר לי תשמע, אני לא ישן בלילות, אני מסתובב ומסתובב, לא מצאתי את עצמי. אמרתי, בטוח שלא תהיה לך בעיה עם זה שאני אבוא. אמרתי לו, זו זכות שאתה בא לפה. ראיתי אותו מכורבל במזרן. גם בתוכניות שלנו, המפגשים הם בראשון, שלישי וחמישי, פתאום אתה רואה אותם בשני, פתאום בשישי. הם באים עם החבר. זה מקום שהוא מאוד חשוב. יש לזה ערך אדיר גם בתהליך הטיפול. כמו שאמר הפסיכולוג הראשי שלנו. כל ישראל, כולם מרגישים הומלסים, זה סוג של בית שמחבר את כולם, גם לעצמם וגם אחד לשני. אנחנו עושים תוכניות רבות. יש לנו צוות – 33 פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, אנשי מקצוע, אנשי טיפול, הכי טובים בארץ. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אתה יכול להסביר לנו מה הסטינג? מגיע לכאן לצורך הדוגמה הלום קרב שמופנה מארגון נכי צה"ל או מקבל וואוצ'ר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני רוצה להבין את הנושא. הלום קרב שאני פוגשת ברחוב ולא פנה. לא יוצקת לו כותרת. מי שעבר תהליך כזה או אחר בצבא ומרגיש עוד שניה הוא מתפוצץ אני אומרת לו סע לחווה של דני. הוא מגיע לפה. האם הוא יכול להגיע לפה? מעבר לקפה ולתה אני מניחה שכן, ענית בעצמך, אני לא צריכה פרשנות. תשתה איתו קפה ותספר לו מה המקום הזה. כדי להיכנס לאחת התוכניות אני מניחה שצריך לעבור סוג של - - - << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אינטייק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לקבל הכרה כזו או אחרת. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> אגיד על זה תיכף. את רוצה עכשיו להגיד? << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אנחנו חייבות להבין את התהליך. זה בתוך הוואוצ'רים לא רק של אלה שמוכרים, גם בתוך הוואוצ'רים של התוכניות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> דרגה אחת, דרגה שתיים. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> יש כאלה שלא מוכרים. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> אעשה סדר. יהודה איש שלום, ראש אגף בריאות הנפש בפוסט טראומה בארגון נכי צה"ל. תודה שבאתם, תודה מיכל שאת כתובת, לא רק שלנו, של רבים בכל נושא של בריאות נפשית ובריאות הנפש בכנסת. תודה על כל העשייה והרגישות הזו שאתם מקדישים לנושאים החשובים האלה. אתן מעט סקירה. אתחיל מרחב ואדייק למה שקורה פה ואיך זה קורה, איך מגיעים ומה התוכניות והשלבים. המקום הזה מהחלוצים, עוד לפני שהכול היה פוסט טראומה ולפני שכל צימר נהיה המרכז הלאומי לפוסט טראומה וכל הדבר. המקום הזה כמו שדני תיאר היה בית. אני זוכר, הייתי מגיע לכאן. השיר שהיה לי בראש הוא כמה טוב שבאת הביתה. המקום הזה היה בית לרבים שהרגישו שביתם נסדק ומתפרק ומחפשים מקום מנוח רגע, להניח בו את עצמם ואת נשמתם ולנסות להתחיל לחבר. היו פה תוכניות מסע בחווה. הפוסט טראומתיים עוד לפני שזה היה אירוע כמו שהיום, מצאו פה בית, הרגישו פה בבית, היו מגיעים לכאן ונוצרה פה קהילה אותנטית טבעית במרחב הזה. אני מגיע למלחמה שאנחנו מתמודדים איתה. בתחילת המלחמה הכול היה כאוס, אנחנו דרשנו להרים רחפן להתבונן על האירוע מלמעלה ולשאול את עצמנו איפה נכון שאנחנו נרכז מאמץ, נשקיע בתוך כל הכאוס של כולם, רצנו לכל הכיוונים. איפה נכון להתמקד כדי לייצר אפקט שישפיע על האירוע כולו. ישבנו בארגון עם חבורה של אנשים, פרופסור אייל פרוכטר, עם הפסיכולוג יורם בן יהודה, עם אוניברסיטת רייכמן שסייעה לנו מחקרית. בנינו את התוכנית שנקראת חובות חוסן. אני זוכר שבהתחלה ניסינו לחבר את משרד הביטחון. הסתכלו עלינו, מה אתם רוצים חוות, סוסים, מה זה קשור? זאת הייתה החווה הראשונה. יש גם בורטיגו, בנתיב הל"ה. אלה היו שתי החוות הראשונות. כך נולד האירוע שאומץ במלואו על ידי משרד הביטחון. זה מבחינתנו הצלחה בלחבר, לעומת המיקבולים והפיצולים וכל אחד עושה חתיכה מהפאזל פה. האירוע התחבר, משרד הביטחון אימץ את זה. יש לנו כעשר חוות טיפול. זאת החווה שממנה נולד האירוע. עד היום היא החווה המרכזית, הגדולה ביותר מבחינת כמות האנשים שמשתתפים פה בתוכניות. אומר מעט על הפרופיל. מי שמגיע לחווה הזאת, מאחר והגיעו כמויות גדולות מאוד של פצועים עקב המלחמה ולא עשו תהליכים של ועדות רפואיות, אמרו קודם ניתן טיפול. יש סטטוס 01, 03 וכולי. חוות החוסן מוגדרת כמענה שיקומי למי שנמצא במעמד של 03. אפס שלוש כבר במערכת של משרד הביטחון, הוא בשלב הכי מתקדם של תהליך ההכרה, עוד לפני ועדה רפואית. הוכר קשר בין השירות הצבאי שלו לבין מה שהוא חווה. הוא מוזמן לכאן. רצינו בהתחלה לפתוח את זה בכולם, לא הצלחנו שזה יהיה פתוח. המקום של חוות החוסן הוא מענה, מדף המענים והשירותים הוא מענה שיקומי ל-03 למי שכבר הוגדר כפוסט טראומתי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מי שיהיה 01ד הוא אפילו לא זכאי, הוא כן ישתה קפה עם דני. בתוכניות עצמן דני אותו לך תעשה את כל השביל, כשתגיע ל-03, תוכל להיכנס. << דובר >> חלי: << דובר >> ארגון נכי צה"ל כן מכניס את ידו לכיס וכשדני אומר יש לי פה מישהו, הוא לא 03, הוא זה, אנחנו יודעים לתבוע את הדבר הזה. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> לספוג את העלויות. זה לא ממומן על ידי המדינה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה לא קורה הרבה. בשנתיים האחרונות. << דובר >> חלי: << דובר >> במחזורים הראשונים זה קרה יותר, הארגון מימן באופן מלא את כל ה-01. עכשיו זה בטיפין-טיפין. כשיש מישהו דני אומר הוא פה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אפס אחד עובדים על טיפול ולא על שיקום. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> יש בוואוצ'ר שממלא - - << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> אתם מדברים על תוכנית עמית? << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> תוכנית עמית, לא מקבלים אותם. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> אעשה סדר. מאחר ואמרנו טוב, לא קיבלנו את עמלות אהבתנו בידינו, זה פתוח לכולם, אגף השיקום אמר, אני יכול לתת מענה שיקומי כל כך מקיף רק למי שהוא כבר מוכר. בניתוח שלנו את האירוע הבנו שמי שהכי נופלים בין הכיסאות, המספר הגדול בניתוח שלנו, אנשים שהשתתפו במעגלי הלחימה, השונים, הגענו לסדר גודל של 120,000 שסיימו שירות מילואים. ככל שהזמן המשיך הבנו שזה סימון שהוא לנוכחים, בואך הסבב הבא וכולי. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> שסיימו סדיר, עברו לקבע, עשו מילואים. גם כאלה יש לנו, שרצים על כל המסלול. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> הם מסיימים את הלחימה, חוזרים חזרה הביתה לציוויליזציה, סוג של שגרה. הם לא פצועים. << דובר >> חלי: << דובר >> הם לא רוצים, אלא רוצים לבוא ולרכב על סוסים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הם לא רוצים, הם צריכים. << דובר >> חלי: << דובר >> הם לא רוצים הכרה, הם רוצים רק עזרה. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> רצינו להימנע מהטעות האסטרטגית שבשביל שאני אקבל עזרה אני אצטרך להיות מוסלל במסות לנכה. רצינו ליצר את ההפרדה הזאת. הם נופלים בין הכיסאות במובן הזה שהם כבר לא ת"פ צה"ל, הם סיימו שירות לאומי פעיל מצד אחד. מצד שני הם לא ת"פ אגף שיקום כי הם לא באירוע של פציעה ונכות ולא רוצים להיות. מה עושים איתם? הקמנו תוכנית שנקראת תוכנית שבים. בימים אלה היא נכנסת להיות חלק אינטגרלי ומרכזי בתוכנית עמית. הקמנו תוכנית לאומית למניעה. מי שמימן אותה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שבים זה עם ב'. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> שבים זה עם ב'. מי שמימן אותה ומממן אותה עד היום זאת קרן אבירם. מי שמכיר, זיו אבירם מהבעלים של חברת מובילאיי. חברנו אנחנו ועם קאדר אנשי המקצוע והמומחים ועם מחקר מלווה של אוניברסיטת רייכמן. אתמול היינו בפגישה עם כל הצוות הבכיר, ראינו את הנתונים של המחקר. רואים מה זה עשה, איך הם הגיעו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מתי התחיל המחקר, שנה וחצי? << דובר >> דני סטירין: << דובר >> סדר גודל שנה וחצי. << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> עזוב מחקר, אתמול סיימנו מחזור מספר שבע. אם היית רואה את האנשים היית בוכה, הם לא רצו ללכת מפה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה חלק מהעיבוד? זה מדהים. חלק מללכת הוא ביטוי. אנחנו רוצים שהם יצאו מפה, אל תיעלב. אני הייתי נשארת פה, יש לכם מקום, יש לכם חדר, אני באה. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> להיפך, התכוונתי בחיבור ותעודות. הביאו לנו תעודות ומתנות וויסקי ומה שאת רוצה. כל כך התחברו למקום, זה היה מרגש. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> חלק מתוכנית שבים. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> הסתיים מחזור. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> יש פה חוות חוסן וגם קבוצת שבים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תוכנית שבים, מה הם עוברים בדיוק. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> תוכנית שבים, מדובר על שמונה מפגשים של יום בשבוע בחווה של התחלה, אמצע, סוף. הבן-אדם עוזב את משפחתו, נעקר מהתא המשפחתי, עובר להיות במשפחה הצבאית שלו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הוא גר פה? << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> לא. אני מתאר את התהליך הנפשי שהוא עובר ממילואים. הוא עוזב את הבית. עכשיו יש לו את הבית של הצוות שלו. מסיים מילואים, עוזב את הבית של הצוות, חוזר הביתה. בנינו תהליך. אמרנו, אנחנו לא רוצים להטיס אותם לריטריט מפונפן במקום כזה או אחר רחוק, עוד הפעם לנתק ועוד הפעם להחזיר. אנחנו רוצים ללוות אותם בתהליך ההתאקלמות והחזרה לחיים. יש תהליך של שמונה מפגשים. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> שמונה שבועות בערך. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> שמונה שבועות. אחד המפגשים מוקדש לאחר המשמעותי, בת הזוג. בנות הזוג מגיעות לכאן ועוברות איתם ביחד יום מאוד משמעותי סביב הנושא הזה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> זה במסגרת של מי שצריך. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> אלה לא צוותים אורגניים. אנחנו התלבטנו בשאלה הזאת. יש יתרונות לכאן ולכאן. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> הם עוברים גם בצוותים. אני חושבת בהיבט רחב יותר. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> נכון, התלבטנו בשאלה הזאת והחלטנו שנכון יותר להציע להם את זה במתכונת. זה נעשה קבוצתי, לא הצוות האורגני של הצבא. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> זה קבוצתי, מצוותים שונים. לפי אנשים שמזהים צורך, זה מה שאני מבינה. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> הם עובדים בהתחלה על האני, אחר כך על המשפחה, אחר כך מצטרף האחר המשמעותי. ראינו אתמול, היה הסיכום של צוות המחקר, אוניברסיטת רייכמן וכל הנתונים. הנתון המפתיע שראינו בתחילת הדרך, כ-40% עברו עד היום בתוכנית שבים, 2,000 עברו בסך הכול. זה נתון מאוד משמעותי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה לא רק פה. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> יש עשרה מרחבי שבים. ביודפת, בחוות רום. תעופה, ברוקה ליד שדה התעופה, בדרום בלהב. בעין יעל בירושלים. פרוס על פני הכול. ראינו ש-40% מאלה שפנו לתוכנית שבים, עונים באופן מלא על כל הקריטריונים לפוסט טראומה. אם עכשיו הם מגיעים ומגישים בקשה להכרה, הם נכנסים. הם לא רוצים. הם נאחזים, רוצים כלים לחזור לחיים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתה אומר שצריך לתת להם תוכנית המשך. 40% אלה שסיימו או אלה שהתחילו? << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> מהיום הראשון. מגיעים לתוכניות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> איך הם יוצאים? << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> שנדע איפה אנחנו פוגשים אותם, באיזה סף. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> זה מאוד מעניין מה שאתה אומר. אני שמחה שאנשים לא מחפשים להיות תחת תיוג ותחת תבנית אלא הם נאבקים. השאלה אם לא צריך לבקר אותם, לייצר סוג של פיקוח, כתובת. מצד שני אנחנו רוצים לוודא שהם נאחזים בחיים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הוא אמר שכשהם נכנסו הם היו עם תסמינים של פוסט טראומה. תגיד לי על המחקר, מה קורה כשהם סיימו? לא אמרת. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> אנחנו רואים ירידה משמעותית בסימפטומים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה במחקר? << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> כמה אחוזים? על זה לא דיברו. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> ב-40% יש ירידה, מה שאמרתם. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> ירידה משמעותית גם בסימפטומים, בכלל הסימפטומים. נוכל לשתף אתכם במחקר הזה, הוא מרתק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אחרי שהם מסיימים, לפי המחקר ולפי פועל? כשהם מסיימים עם כולם, עם סימפטומים של פוסט טראומה, הם סיימו שמונה מפגשים. מה הלאה? יש לי כבר 2,000 שעברו, שסיימו. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> אגיד במאמר מוסגר, בדרך כלל כשאנחנו מדברים עם אנשי המקצוע על טראומה, יש טראומה מתמשכת. אנחנו מדברים על אירוע טראומתי, היה, הסתיים, עכשיו מה עושים הלאה? אנחנו רואים במהלך המלחמה שהיו פה, עכשיו הם נכנסים שוב. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> טראומה מתמשכת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> דלת מסתובבת. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> הם חוזרים. זה הלוך וחזור. ניסינו להבין מבחינת מה שהם עוברים, איך הם היו. זה לא שהטראומה נעלמה, שאין כבר סימפטומים. אמרנו בסדר, איך הם היו לולא הם היו מקבלים - -? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יש להם כלים להתמודד עם זה. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> יש להם כלים להתמודד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה על הדימוי. כמו שאת משחררת אדם שעבר ניתוח ירך עם קביים הביתה, אני נותנת לו תרגילים להתאמן בבית והוא יכול להמשיך. עוד לא הגענו לתוכניות, אנחנו בשלב של השבים. האם הם צריכים המשך של ליווי מקצועי כזה או אחר ואז יש לכם לאן לשלוח אותם, או שלא? ולחזור לדני כי אנחנו כבר בדני. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> אין לנו לאן לשלוח אותם כתוכנית המשך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אם הם לא רוצים להיות מטופלים. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> עד היום ממומן על ידי פילנתרופיה. עוד לא המדינה. עכשיו בתהליכי כניסה לתוכנית עמית. תוכנית עמית, אגיד בסוגריים, זה לא הנושא שלנו, התחילה כממלכת וולנס. אני קם בבוקר, מה בא לי? קצת להתפנק. ככל שהזמן נקף הם הבינו שהחברים צריכים דרך משמעותית יותר בהרבה במחוזות הטיפול ומה שדני דיבר עליו, הטבע והדברים האלה ולא רק כיף לי במקסימום במשהו. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> להיפך, הם אומרים אל תתנו לנו לא גלידה-גלידה ולא כלום. משהו משקם. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> עזבי אותי מגולדה, תני לי משהו. זה נכנס לשם. זה מבחינת השלבים של חוסן ושל השבים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> השבים זה מתחת לעמית או שאתם רוצים לפעול שזה יהיה מתחת לעמית? << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> שבים, זה אושר. עכשיו במשרד הביטחון יש הון תקציבי גורף. גם על זה, לא רק על זה. זה כבר אושר, עבר את כל התהליכים, הרגולציות של משרד הביטחון, את זה עברנו. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> השבים זה פה בחוות? << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> גם בחוות. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> זה משלב בשמונה המפגשים האלה רכיבה על סוסים? << דובר >> דני סטירין: << דובר >> כל חווה יש לה את האפיון שלה. אצלנו גם, אנחנו כבר מזמן לא מתבססים רק על סוסים. יש לנו מרחב שלם. אם יהיה לנו זמן לראות, יש פה חדרי מוסיקה ותנועה, אומנות, סדנאות. אנחנו מרחב טיפולי שמאפשר. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> בורטיגו ובנתיב הל"ה – גוף נפש יותר ועינות בר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יש לכם אפיונים? אתם שולחים לאיזו חווה לפי האפיונים של החווה? בטח כך גם מיקום. << דובר >> חלי: << דובר >> גם מיקום, גם החיבור של מה הוא אוהב. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> גם מיקום גיאוגרפי ועינות בר שעכשיו עלתה לחדשות. יש שם את אחד המרחבים המופלאים שמתעסק במים, ריפוי באמצעות מים. יש כמה, כל מיני. ברוקה ליד שדה התעופה, חקלאות ודבוראות, הם שותלים, זורעים וקוטפים ומבשלים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בראש העין או שיש בבית שמש. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> ברטורנו. יש מרחבים נפלאים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הכול אמבולטורי. הולכים וחוזרים, נשארים בבית מתוך אידיאולוגיה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> יהודה, אתה יודע לומר על תוכנית עמית? הם מגיעים לתהליך הערכה ראשוני ומקבלים טיפולים. זה יהיה משהו מחליף, בנוסף? ידוע לך? << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> מבחינת הוואוצ'ר של 12 טיפולים? << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> ידוע לך איך המשרד לביטחון - -? << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> משרד הביטחון, זה אגף לחיילים משוחררים ממילואים. ככל שאני מבין, תוכנית עמית מתוקפת מחקרית ורואים הכול בעיניים, את המספרים, הפילוחים ורואים שזה עובד ויעיל. הם השאירו אותה כפי שהיא ויצרפו אותה לחלק מתוכנית עמית של הטיפולים. יש טיפולים פרטניים, יש שבים ועוד-ועוד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עכשיו נחזור לאפס שלוש, אלה שכבר כן רצו להיות מוכרים, והם מגיעים אליך לתוכניות שלך. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> אתן סקירה כי שאלת גם על אזרחים. אנחנו מקבלים את כל מי שמתמודד. יש פה משהו לאומי. מה שאנחנו מנסים לעשות בחלקת האלוהים הזאת, עזרה. ברמה הלאומית קיבלנו על זה הכרה והוקרה מגופים, מהצבא, הממשלה. אייל זמיר נתן לי תעודת הוקרה. הוא אמר שצריכים 50 כמונו, אנשים אחראים שיודעים מה שהם עושים. הוא ישב פה ואמר, זה חוסן. אנחנו מטפלים במגוון רחב. הוא טען שחוסן מצד אחד צריך לתת בראש לכל מי שבא להתעסק איתנו, יש לנו צבא מפואר. מצד שני לעזור לאנשים להחזיר אותם לחיים. הם הקטר של המשק הישראלי. אם הוא עכשיו מתגרש או מנכ"ל חברה ונופל, הלכה המדינה. צריך להסתכל על זה כמשימה לאומית, לא בצחוק. מבחינת האוכלוסיות שמגיעות יש לנו את המוכרים ב-03, זאת תוכנית חצי שנתית, הם באים שלוש פעמים בשבוע מהבוקר ועד הערב, אתם מוזמנים לפגוש את חלקם היום. הזמנו כמה מהם שיספרו לכם קצת על החוויה שלהם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חצי שנתית, כל יום הם מגיעים? << דובר >> דני סטירין: << דובר >> שלוש פעמים בשבוע. לרגע לא שכחנו את הפוסט טראומתיים הוותיקים של כל גיבורי ישראל ממלחמות העבר, יש להם יום שמוקדש עבורם. יום שני, יום מדהים שהולך ומתפתח, יש פה יותר ויותר צורך. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> איזה תוכניות היו לכם לפני 7 באוקטובר? וותיקים? << דובר >> דני סטירין: << דובר >> היו כל מיני וותיקים, בעיקר סביב העולם של הוותיקים. נתנו לזה כותרת, מסע בחווה. כל פעם לקחנו קבוצות והלכנו איתם שנה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> היו בתוכניות של שנה, חצי שנה. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> לפחות שנה. עכשיו אין לנו את האפשרות הזאת, אנחנו מצמצמים בחצי שנה. להשלים את הסקירה, יש את הוותיקים. יש פוסט טראומתיים שלא מוכרים. זו יוזמה פרטית שלי, אנחנו לוקחים את החברים ונותנים להם את המענה. יש תוכנים שבים שהיא מדהימה, לא פחות. יש פה את הבוגרים, אתם יכולים לדבר איתם היום אם אתם רוצים, תוכנית מדהימה. מירי מנהלת את חוות החוסן אצלנו בחווה, יש לנו כמה מתחמים. חוות החוסן, היא עושה עבודה מדהימה. בתוך הקטגוריה הזאת נכנסות משפחות החטופים שאנחנו עובדים איתם, והחטופים שמגיעים לפה. אני אומר משהו לא קשור לגמרי לארגון נכי צה"ל. משפחות החטופים, עושים איתם עבודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גם חטופים חללים, משפחות של חטופים חללים? היו אצלי אתמול שלושה מהם והם על הקרשים. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> כן, בטח. אני לא יודע אם את יודעת, יש קבוצה של סבים שנרצחו להם. מכירה? המשפחה מגדלת, הם מגדלים. יש לנו קבוצה כזאת ויש את נערי ניר עוז. אנחנו עושים כל מיני שטויות כמו להשכיר לחיים כהן את הבית שלנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לאפוטרופוסים העברנו את התקנות עכשיו. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> זה מדהים. אנחנו עובדים עם הקרן לנפגעי טרור של הסוכנות היהודית. מנסים כל מיני דרכים. יש ביקוש רב, זה מטורף. נערי ניר עוז נמצאים פה, נערי בארי. כל משפחות השכול. לא הכול, אימהות שכולות. אתמול הייתה פה קבוצה של דודות שכולות. יש לנו קהילה של אחים שכולים. יש פה פעילות רבה, אנשים רוצים להיות חלק מהמקום הזה. אשתף בדבר אחרון. תוכנית מרגשת במיוחד בשיתוף שיבא לפצועי צה"ל, פגועי ראש שאין להם מענה. אמרו לי דני, בוא תעזור לנו לשקם אותם. הלכתי לשיבא, אתה יורד אל המרתף, כולם על הנאונים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה כספי, לא? << דובר >> דני סטירין: << דובר >> זה ד"ר אביטן, מנהל שיקום יום. אתה רואה אותם כך מסתכלים ועושים פיזיותרפיה. אמרתי לו תן להם אוויר, לנשום. הוא זרם איתי. תוכנית מרגשת, לדעתי היא צריכה להיות גם ברמה מתוקצבת לאומית. תוכנית לשיקום נפגעי ראש. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> יש שם ילדים מדהימים. עסקתי בזה, יש שם ילדים גאונים. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> הם שילוב, זה משהו חדש, כי זה גם פיזי וגם PTSD. זה הדף, בעיה רצינית. הם באים, מאכילים את הגדיים, עובדים עם הסוסים, מנקים, שותלים עץ, מנקים גדר, צובעים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כמה יש לך בתוכנית הזו? << דובר >> דני סטירין: << דובר >> יש שתי קבוצות, כל קבוצה 12 אנשים והם באים עם ההורים שלהם. ההורים שלהם מקבלים טיפול ומדווחים שאף פעם לא היה להם מרחב שיתופי, טיפול פסיכולוגי. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> יש כיוון לשיקום תעסוקתי? << דובר >> דני סטירין: << דובר >> אין לי דרך, אבל זו עשייה מאוד מבורכת. הפעילות היא ענפה. << דובר >> מירי מוזס: << דובר >> ברשותכם אני רוצה להוסיף משהו. לפרוטוקול, מירי. קבוצה ראשונה נפתחה ל-12 מפגשים. היא הייתה כל כך מוצלחת ומרגשת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> פגועי ראש את מתכוונת? << דובר >> מירי מוזס: << דובר >> פגועי ראש שיבא, כל כך מוצלחת ועוצמתית שבמקביל כבר פתחנו קבוצה נוספת ביום אחר והקבוצה שמסיימת ויהיה מאוד מרגש ביום שני הקרוב, לא רוצים לעזוב ובודקים אפשרויות איך להמשיך את זה. ההורים לא מוכנים שהם יפסיקו להגיע לפה. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> הם רוצים לעשות הפגנה בבית החולים. << דובר >> ענת כהן שמואל: << דובר >> מירי, איזה סוג מטפלים יש לכם פה בחווה? << דובר >> מירי מוזס: << דובר >> יש לנו עובדים סוציאליים, פסיכולוגים קליניים, מרפאים בתקשורת, מרפאה בעיסוק, תזונאית, מדקרים. יש לנו מגוון מאוד רחב. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> כל מיני טיפולים של נשימות. כל מה שהיה פעם אלטרנטיבי ואנשים זלזלו בזה, אנחנו שמים אותו בקדמת הבמה. המוצר הכי נצטרך פה זו גמישות מחשבתית ולהבין מה כל אחד צריך. אנחנו מאפשרים את גן המשחקים המשוגע הזה שכל אחד יכול למצוא את עצמו, איך לא לשמור את זה אצלו. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> מיכל, אמרת מקודם שאנחנו רוצים שהם ייצאו. פעמים רבות, אגיד את זה אולי כמעט ביקורת עלינו המטפלים, בא לנו שזה יהיה אירוע סטרילי ומסודר, התחלה, אמצע, סוף, התחיל פרק, סיים פרק, יצא. החיים מלמדים אותנו שלפעמים המציאות לא נהייתה שוויץ. אנחנו מצד אחד רוצים ומעודדים אותם לסיים ולחזור לחיים, מצד שני הנקודה שאמרת של ההחזקה הרגשית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מסכימה אתך יהודה. אתה חייב כמערכת כן לעשות את זה התחלה, אמצע, סוף. מצד שני להיות מאוד גמיש ולהבין שזו חליפה אישית. לא כולם אותו הדבר ולא לכולם ההתחלה והסוף נראים באותה צורה. אתה צריך יעדים. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> העבודה פה היא לא פיקניק. החברים הפוסט טראומתיים שבאים לפה - - אם אגיד ארגון נכי צה"ל. בעבר היינו באירוע פיזי מבוגרים ואנחנו היום אנחנו באירוע של נפש צעירים בצורה מובהקת. צעירים שיצאו להילחם ואנחנו לא רוצים לייצר קהילות נכים מקצועיות שמגיל צעיר ישבו וכל היום אחוזים ועכשיו עד סוף החיים. זה עצוב, אנחנו לא רוצים. אנחנו רוצים לגרות את השריר הזה של החיים, להכניס קצת תקווה, צבע וטעם. העבודה במקומות האלה היא להפשיל שרוולים ולעבוד. יושבים בקבוצות ואומרים לך תקשיב. את קצת מזייפת, את בורחת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כמו שהוא אמר מצד אחד סתירה, מצד שני לחבק. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> בואי נתעמת עם זה, נעשה עבודה אמיתית. יש את החברים שרצינו - - << דובר >> דני סטירין: << דובר >> עד שהם יבואו נראה לכם סרטון קטן, זה בסדר? אני רוצה לחדד את העניין הזה, אנחנו אומה במשבר. צריך להבין את זה בראייה לטווח הרחוק. זה לא צחוק. גם עכשיו שלכאורה יש נורמליזציה וחזרה לשגרה, אנחנו חוטפים את ההדף, מרגישים את כל הדברים שמגיעים ומדווחים על מגמות כמו אובדנות, אלימות במשפחה. אנחנו נתקלים בזה ביום-יום. אתמול ישבתי פה עם מ"פ שהיה 600 ימים בסדיר, הבן-אדם - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מפורק. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> אתם פוגשים את החברים הקיצוניים שלא משקפים בשום אופן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו תמיד אומרים את זה, על כל אחד שצועק יש עוד ארבעה במיטה. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> אנחנו פוגשים אנשים שרוצים לקום ורוצים לעזור לעצמם, מנסים לחפש את הדבר. אנחנו צריכים את העזרה, את ההכרה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> דני, יש לכם רשימת המתנה? << דובר >> דני סטירין: << דובר >> בטח. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תגידו לנו, זה מה שחשוב. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> יש לנו רשימות המתנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אם אדם רוצה להגיע לפה, כמה זמן הוא צריך לחכות? << דובר >> דני סטירין: << דובר >> דיברנו, לא הספקתי לדבר עם יהודה. אני עד מרס לכאורה לא יכול לקבל אנשים. זה חריג. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בכל התוכניות או בעיקר בתוכנית של ה-03? << דובר >> דני סטירין: << דובר >> בתוכנית העיקרית של 03. << דובר >> הם עושים פה שינויים. כל הזמן הבירוקרטיות האלה. << דובר >> חלי: << דובר >> משרד הביטחון עכשיו יוצא במכרז חדש לגבי הפעלה של החוות ותהיה תקופת מעבר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתה לא יכול לקבל, לא בגלל שאתה לא רוצה, בגלל שמשרד הביטחון. << דובר >> חלי: << דובר >> מקפיאים את הכניסה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> כמה זמן זה יהיה בלי חוות? זה לא בסדר. << דובר >> חלי: << דובר >> הם אמורים להוציא את המכרז בינואר. הם אומרים שהסגירה של כל הדברים תהיה ביוני. ממרס עד יוני. מאפשרים לקבל אנשים עד מרס וממרס כבר לא. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> את מי שיקבלו ימשיכו איתו. << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> כן. תהיה הקפאה בקבלה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> למה זה כך? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ממרס עד יוני? << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> ממרס עד יוני. למה לא עשו את זה מבעוד מועד? יש לי בעיה עם זה. לא בסדר. לא תקין, הם מקבלים כסף רב מאוד, אני אומרת לכם כאחת שחברה בוועדה משותפת לתקציב הביטחון. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> את לא יכולה להעביר את הכסף ישירות אלי? אמרתי למיכל בפעם שעברה, היא הייתה פה מבחינת הבריאות. שאלו אותי מה אתה צריך? אמרתי, אני רוצה שיכירו בי כמקום ממשלתי. תחייבו אותי להחזיר פה פסיכיאטרים, אוכל, שירותים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> להבדיל 1,000 הבדלות, כמו בית חולים ממשלתי. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> סוג של, אך פתוח. תנו לי תקציב חודשי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לזה צריך מכרז, יש לנו יועץ משפטי מדהים. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> כנראה שלטפל בפוסט טראומתיים אתה יודע יותר טוב מאשר בבירוקרטיה של המדינה. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> אין ספק. תראו מה אני עושה כדי להפעיל את המקום הזה. יש לי הוצאות רבים. אני מנסה, למדתי להתחיל לגייס כספים. אתם הולכים לראות סרט באנגלית, קטן, חמש דקות. שלחנו אותו ליהדות קנדה כדי שיתמכו בנו, כדי שכל מי שפונה אלינו להגיד לו כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה עזר או לא עזר? << דובר >> דני סטירין: << דובר >> עזר. (הקרנת סרטון) << דובר >> דני סטירין: << דובר >> תיכף יבואו מספר חברים מלמטה, אם זה בסדר מבחינתכם. ביקשנו ממספר אנשים שעוברים עכשיו משהו. << דובר >> ענת כהן שמואל: << דובר >> יש מקרה שאתם אומרים זה גדול עלי, לא המקום, צריך משהו רציני בהרבה יותר ממה שאני יכול לתת? << דובר >> דני סטירין: << דובר >> התשובה היא כן. יש לנו עץ ארגוני מאוד מסודר והפסיכולוג הראשי שלנו, אם הוא מרגיש שזה יותר מידי בשבילנו – יש מקרים שאנחנו מלווים לכל מיני בתים מאזנים ודברים כאלה ששם נדרש פיקוח תרופתי צמוד. שם אני פחות עושה את זה. יש כמה אנשים שאני לקחתי על עצמי, אסור לי לעשות את זה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> שני דברים שאני רוצה להגיד, שמאוד בולטים מהסרטון. שני דברים שזועקים. ידעתי את זה, זה עובר כחוט השני בתוך הסרט, אנשים מדברים על אירועי ה-7 באוקטובר, יותר מאירועי המלחמה. הרוע, הזוועות, הרציחות, זה אירוע מז'ורי שמרבית החיילים שהיו שם עברו סוג של תגובה במנעד כזה או אחר. זה הפוקוס המרכזי שיצר לנו את הגישה המטורפת. דבר שני, יש לי תקווה רבה כי זו תופעה שפתאום נורמלה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסרט לא כולם הגיעו חיילים, חלקם אזרחים. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> מרביתם היו חיילים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כולם חיילים? שעברו את ה-7 באוקטובר. הוא אמר שאזרחים שעברו את ה-7 באוקטובר לא פה כי ביטוח לאומי לא באירוע. (סיור בחוות דני) << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> אנחנו נותנים מעטפת הוליסטית. אלה חברי כנסת שרוצים לעשות לנו טוב. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> כל האירוע 20 דקות. יש לנו פה את אבי, מאי ושי. לא את כולם אני מכיר ברמה האישית. יש פה את גיא, העובד הסוציאלי שמלווה חלק מהאנשים. גיא, תתחיל אתה, תגיד כמה מילים על התוכנית, מי ומה אתה. << דובר >> גיא אלפר: << דובר >> קוראים לי גיא אלפר. אני עובד סוציאלי, עובד בחווה כבר שנה. הייתי קב"ן בצבא עד שפרשתי, זה סוג של המשך. לעבוד זו לא כל כך מילה נכונה. להיות חלק מהחווה הזו, זאת זכות גדולה מאוד. זו הזדמנות גם כאיש מקצוע שמטפל, גם כאזרח של המדינה, לעשות משהו, להחזיר משהו לאנשים היקרים האלה שנתנו את כל כולם. מבחינה מוסרית, ערכית, זה הדבר הכי חשוב, לעשות את זה כאן במקום הקסום שהאיש הזה יצר וממשיך ליצור. המקום כל הזמן נהיה יותר ויותר מדהים ומאפשר. לעבוד ולעשות את העבודה בתנאים האופטימליים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הוא הולך ומתפתח, לא על חשבון ההזנחה של הדברים. << דובר >> גיא אלפר: << דובר >> לא, הוא משדרג. כל מחזור שאנחנו פותחים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הוא מתפתח קדימה וגם אחורה. << דובר >> גיא אלפר: << דובר >> הכוונה רק באופן חיובי. היכולת להציע למטופלים מסגרת של טבע, של שקט, עם בעלי חיים, עם אנשים מקסימים שעובדים פה שמאוד רגישים ובאים ממקום ערכי. היכולת של דני ליצור פה – לא יודע אם יצא לכם בגלל הגשם לטייל – פינות רבות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מרחבים. << דובר >> גיא אלפר: << דובר >> לא, מעבר למרחבים. מספיק שתהיי בזווית כזו ואת רואה את העולם כך, ובזווית כזאת, מקום שאפשר לנשום בו, להיות בו לבד, כחלק מקבוצה. המקום הכי מאפשר. אתמול לפני שיחה שעשינו, מפגש קבוצה בסוף יום, הייתה המלטה פה, החברים ראו את זה בשידור חי. זה מקום חי, אופטימי. מאוד רגיש ואכפתי. אני כולי תקווה שבמידה מסוימת הוא עושה טוב. << דובר >> חלי: << דובר >> עוד משהו קטן בהקשר של גיא ואנחנו רוצים להקדיש את הזמן לכם. ספציפית גיא והעובדים הסוציאליים האחרים, מייצרים גשר מסוים בין הפצועים לבין עובדות השיקום במשרד הביטחון. מסייעים להם במיצוי זכויות, בהבנה של תקשורת כזאת קשה. הם משקיעים גם בדבר הזה כי יש משהו במיקום החווה בין משרד הביטחון לבין הטיפול שמצליח לעשות שם גשרים מאוד חשובים. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> מי הרגולטור שלך מבחינה מקצועית, היחידה לתגובות קרב, בצבא? << דובר >> גיא אלפר: << דובר >> יש לנו מנחה מקצועי שהוא פסיכולוג, יושב פה, שמו רועי. הוא בא מהעולם של הטראומה ופוסט טראומה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> ותגובות קרב? בעיקר אנשים - - - << דובר >> גיא אלפר: << דובר >> הוא מנהל מרפאה בכובע האחר שלו לתגובות קרב, הוא מאוד מקצועי. יש ליווי פסיכיאטרי של פרופ' פרוכטר, שהוא אחד מהאנשים - - << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> את אייל אני מכירה מצוין. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הוא יו"ר המועצה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> חשוב לי לדעת אם אתם עושים גם טיפול קבוצתי וגם טיפול פרטני ואיך אתה בוחר איזה? << דובר >> גיא אלפר: << דובר >> זאת שאלה מאוד מעניינת. בהגדרה אנחנו מוגדרים כמנהלי מקרים שאמורים לתת ליווי בתהליך שיקומי. החיבור שלנו כמו שחלי אומרת, הוא מאוד טוב ומתמשך לאורך חצי שנה של תהליך שאנחנו עושים כאן עם עובדות שיקום האגף, לא רק. גם עם מטפלים פסיכולוגים פרטניים, עם הפסיכיאטרים ולעתים גם עם גורמים נוספים. אנחנו צומת. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> יכול להיות שהפרט מקבל טיפול פסיכולוגי וגם פה מקבל. << דובר >> גיא אלפר: << דובר >> פה הוא מקבל סוג של מעטפת. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> מעטפת שיקומית. ואתה בקשר עם המטפל. << דובר >> גיא אלפר: << דובר >> כל הזמן. הן מגיעות הנה ואנחנו מקיימים פה מפגשים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גם מטפל וגם מתכלל. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> נתת לי תשובה. גם וגם, התוכנית וגם טיפול פסיכולוגי. אלה כמה עוגנים לאותו - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גם מתכלל וגם מטפל הוא אופטימלי אם כי זה מאתגר. << דובר >> גיא אלפר: << דובר >> המטרה שלנו, שכל אחד מהאנשים היקרים האלה וגם אלה שנמצאים כרגע בתהליך, למטה בחוות החוסן, יידע לזהות את המסלול שלו, את הדרך שלו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה ברור, אני שאלתי מהצד האחר. לקבוע מדיניות, לצורך הדוגמה, מלמעלה. אם נכון שהמתכלל תמיד יהיה המטפל? זה קשה. עזוב ברמה הפרקטית שזה הכי טוב בעולם, השאלה אם זה אפשרי שהבן-אדם יהיה גם במתכלל? << דובר >> גיא אלפר: << דובר >> זה תמיד קיים. גם העבודה של קב"נים בצבא שהיא עבודה טיפולית, היא גם עבודה של מתכלל. זה בנוי בתוכו. זה נראה אולי מוזר מהצד, מתוך המערכת זה מחויב המציאות. הטיפול הוא לא רק בתוך חדר 50 דקות. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> סליחה שאני עוצר את הדיון. זה גם כך אירוע מלחיץ, דחפתי לפה את ריילי בלי שהוא יידע. אני לא יודע איך זה משפיע. אני רוצה לתת כמה דקות אם אפשר, ביטוי. גם אני לא מכיר עד ספרי לנו. מאי, אולי תספרי לנו, אבי? איך שאתם רוצים. קצת לספר על מי אתה, על התהליך שלך. << דובר >> אבי ניב: << דובר >> לי קוראים אבי ניב, בן 57. פרשתי לפני שלושה חודשים ממשטרת ישראל, פרישת גיל, למרות שהציעו לי לפרוש לפני. התפקיד האחרון שלי היה מפקד יחידת זיהוי של גזרת שפלה. גזרת שפלה יושבת פה, אזור רחובות, רמלה. זה אומר ששורה זה שלי, אני פתחתי וסגרתי את שורה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כל המלחמה היית שם בתפקיד. << דובר >> אבי ניב: << דובר >> כל החודש של הזיהוי, יחד עם האנשים שלי ועוד יחידות זיהוי אחרות. מעלינו גורמים פיקודיים. פיקדתי על היחידה שלי שם. מה שקרה קרה. אני יכול לציין שכל היחידה שלי מופיעה, כולם. אין אחד שלא מטופל. חלקם עדיין עובדים, חלקם כבר לא. התעקשתי להישאר עד הסוף כי אני המפקד שלהם ולא יכולתי לעזוב אותם שם ולא בכלל. הקשר שלי עם החווה הוא קצת אחר. הגעתי לכאן בנסיבות אחרות, הפסיכולוגית שלי אמרה לי גש לחווה, תדבר עם דני, אולי תמצא משהו. זה כשעדיין שירתי. נוצר חיבור מדהים, זה הביא את זה למצב שהבאנו את כל היחידה לפה להכיר את המקום. עשינו פה ערב, הם הכירו את החווה, מה יש פה בחווה, שדני מיוזמתו פתח בפניהם את החווה ברמה שאתם פה, אתם עובדים, בגזרה. צריכים לנוח, לנקות את הראש, מקום לפרוק, בואו תשבו פה, המקום שלכם. זה מדהים בעיניי. בהמשך, אחרי שפרשתי הרשיתי לעצמי לגעת בעצמי, להתחיל לטפל בעצמי והצטרפתי לתוכנית של חצי שנה שהיא תוכנית שנוגעת בדברים רבים, גם בשלושה עוגנים בתוכנית. לא יודע אם אתם מכירים, זה האלבום תמונות, אלה מפגשים שאנחנו מדברים על האירועים שלנו, מעבדים אותם, נתמכים על ידי החברים שלנו בקבוצה. יש סדנה של ניהול רגשות, פעם קראו לזה ניהול כעסים. ההתפרצויות שלנו של כעס וזעם הן לא כל כך נשלטות. סדנת עיסוק, אני קורא לה, לא למצוא תעסוקה במקום עבודה אלא יותר איך אנחנו בונים את העיסוק שלנו. לאנשים כמונו אסור לשבת בבית, צריכים להיות בעשייה כל הזמן. לשבת בבית לא עושה לנו טוב. לדעת למלא את היום שלך, את העתיד שלך. זה לא קל. אני בן-אדם שהיו לו תוכניות רבות. למדתי לקראת הפרישה שלי משהו שאני כרגע לא יכול לעסוק בו, תפקיד שדורש אחריות וריכוז גבוה. זה לא קיים כרגע אצלי. זה משהו שהשקעתי בו כסף רב כדי ללמוד, אני לא יכול לעסוק בו, זו אחריות גדולה מידי. חשוב לי שיבינו, לא יודע למי זה יעבור, יש התייחסות מסוימת, לפעמים גם בוועדות שאני שומע עליהן, הלומי קרב, נפגעי נפש, דברים כאלה. זה לא בדיוק כך. מחקרים רבים ואתם יכולים לבדוק אותם, בשל כך יש את הטיפול ניסוי בתאי לחץ.הפגיעה, האירועים הנפשיים, החשיפה הנפשית, גורמת לפגיעה במוח. פגיעה פיזית. לא שפתאום אני חושב דברים. לא, יש איברים במוח שממש מפסיקים לפעול ואי אפשר לשקם אותם לגמרי. יש תהליכים רבים שמנסים לשקם אותם. גם לי כשאני מועמד לטיפול בתא לחץ, הסבירו, אתה לא הולך להחלים, אף אחד מאיתנו לא הולך להחלים ולא משנה מה יעשו לנו. אנחנו לומדים לחיות עם הדבר הזה, עם הפוסט טראומה. לא הולכים להחלים. אנחנו שקופים מפני שבן-אדם שנקטעה לו הרגל רואים את זה. נקטע לנו איבר, חלקים במוח ולא רואים את זה. אנחנו נפגעים פיזית בדיוק כמו כל אחד אחר. זו פגיעה פיזית שיש לה השלכות של התנהגות מסוימת וחשוב שיבינו את זה. החווה הזאת היא מקום של רוגע, זה המקום מפלט בשבילנו, זה המקום הבטוח שלנו. דני והצוות עושים פה דברים מדהימים. אני כל הזמן מנסה לדבר איתו כי אנחנו חברים. אין לנו זמן, הוא כל הזמן עסוק וכל הזמן בונים פה. אני פה שלושה, ארבעה חודשים בתהליך ומאז החווה השתנתה לגמרי. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> עושים התאמות. << דובר >> אבי ניב: << דובר >> כל הזמן אדפטציות והתאמות, כדי להכניס עוד ועוד אנשים. אנחנו חבר'ה של משרד הביטחון, יש עוד רבים בחוץ. תודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אפשר להגיב לגבי אבי? חייבת לומר לך אישית, אני מעריצה ומעריכה. אני מדברת עם אנשים רבים מהמשטרה. הפרופיל של הארגון, המשטרה – אסור ללכת לטפל בנפש. הצבא היום יותר פתוח בהרבה. ואילו השוטרים, אנחנו חזקים, לא נוגעים בזה. אני שמחה לשמוע שהבאת כל היחידה שלך לפה. << דובר >> אבי ניב: << דובר >> אני דחפתי את כולם לטיפולים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בכל הארגון, השפה הארגונית, גם כיו"ר הוועדה, גם כחברת כנסת מן השורה וגם כאדם פרטי, מגיעות אלי פניות לא מעטות של אנחנו לא רוצים ללכת, מה יחשבו עלינו. זו השפה הארגונית. אני מצדיעה לך ואומרת כל הכבוד, איזה יופי. כאדם ובוודאי כמפקד שלקח את כל היחידה. דבר שני, בהיכרותי עם תחום בריאות הנפש, גם בבריאות הנפש זה כך. יש מחקרים שמראים שגם סכיזופרניה, דיכאון קליני, אלה דברים שמגיעים מהמוח, שיושבים על כל מיני נקודות, חיווטים וכולי. זה נכון כדי להפיג את הסטיגמה. אין חולה, איך קראנו לו? משוגע, חולה נפש. זה לא שם, אלה דברים שנפגעו, צריך לרפא ולשקם מה שאפשר ומה שאי אפשר לחלוטין, ללמוד לחיות איתו. אדוני דוגמה ומופת, תודה על השיתוף. << דובר >> מאי קרייס: << דובר >> אני מאי קרייס, בת 21, השתחררתי לפני בערך חצי שנה מהצבא. שירתי בבסיס אשדוד, שירתי בתור בקרית שליטה ימית במוצב מש"א ארז שנמצא בחוף זיקים. כל המצלמות והדברים שעבדתי עליהם נמצאים בחוף זיקים. ב-7 באוקטובר הייתי במשמרת. סיימתי שירות מלא, ברובו לא בתפקיד שלי. סיימתי שירות מלא. מהיום שהשתחררתי חיפשתי מה עכשיו? היו לי תוכניות רבות שידעתי שאני הולכת לעשות ברגע השחרור וזה לא קרה. לא הייתי במצב שאני יכולה לקום בבוקר ולעשות אותם. שמעתי על החווה ובאתי מאוד סקפטית. מאוד בחששות ולחץ, מה אהיה שם, מה אעשה שם? היום אני נמצאת בחווה כבר חודשיים, מחר זה בדיוק חודשיים והחווה נתנה לי סיבה לקום בבוקר. לא הייתי יוצאת מהבית בחצי שנה הזו שהייתי בבית. רוב הזמן הייתי בבית, מקסימום ללכת לסבתא. לא עשיתי הרבה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> בהמשך השירות שלך אחרי 7 באוקטובר? << דובר >> מאי קרייס: << דובר >> נשארתי שמונה חודשים בתפקיד שלי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מתי השתחררת? << דובר >> מאי קרייס: << דובר >> במרס 2025. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> וטופלת? << דובר >> מאי קרייס: << דובר >> בשמונה החודשים האלה אף אחד לא ידע. אחרי שמונה חודשים זה התפוצץ ושלחו אותי בפקודה לקב"ן. הכול קרה והוציאו אותי מהתפקיד. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> היית מלווה. << דובר >> מאי קרייס: << דובר >> עד השמונה חודשים האלה לא. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אחרי היית מלווה, וכשעזבת הפסקת להיות מלווה? << דובר >> מאי קרייס: << דובר >> ברגע שיצאתי מהתפקיד, הייתי רואה קב"ן פעם בשבוע. זה הייתה פקודה שקיבלתי כי לא הסכמתי לקבל טיפול תרופתי. עשיתי הסכם שאהיה מלווה על ידי קב"ן כדי לראות שהמצב לא מתדרדר. המשכתי לשרת כמשק"ית שלישות בבסיס שלי. לא הסכמתי לוותר על החברים ועל הבסיס בגלל מה שקרה, גם לא ראיתי שום אופציה לא לסיים שירות מלא. הציעו לי פעמים רבות להשתחרר על פרופיל 21. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> כנראה שכל דבר עושה, תעשי את מה שצריך. << דובר >> מאי קרייס: << דובר >> כן, זה לא היה מבחינתי. אני מגיעה ממשפחה שאבא שלי וסבא שלי הם נכי צה"ל. אם הם יכלו להמשיך, גם אני יכולה להמשיך. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> להעריץ. << דובר >> מאי קרייס: << דובר >> הגעתי לחווה ופתאום זה הפך להיות בסדר לא להיות בסדר. זה בסדר לקום בבוקר ולהגיד שיש לי יום רע ולא בא לי לראות אף אחד ובא לי לשכב בפינה ולא לדבר עם אף אחד ויבינו את זה, יקבלו את זה ולא תהיי עוף מוזר. בחודשיים האלה הכרתי חברים שאני מרגישה שאני מכירה אותם כל החיים. פתאום אני יכולה לדבר על מה שאני מרגישה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> קבוצת השווים. << דובר >> מאי קרייס: << דובר >> אין פה תחרות בין החברים בקבוצה. כולנו באותה סירה, באותו מצב. דברים שניסיתי להסביר לחברים בבית שלא הבינו ועם הזמן התרחקתי כי הרגשתי שהם לא מבינים, פה קיבלתי את זה. פה קיבלתי את החברים שמבינים אותי. מעבר לטיפולים שאנחנו מקבלים פה בחווה ולליווי, לסדנאות, דברים שעוזרים לנפש, זה מטורף. יש פה דברים שלא חשבתי יכולים לעזור לי ופתאום נותנים לי סיבה לחייך. המשמעות הכי גדולה של החווה מהמקום שאני מסתכלת, אלה החברים שאת פוגשת ומכירה שהם כמוך ומבינים אותך. אצלי ביחידה ששירתי אני היחידה שנפגעה בצורה כזו או אחרת או הוכרה בפגיעה. אין לי חברים מחוץ לחווה שמבינים אותי. פתאום בא לי לצאת מהבית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את לא צריכה לעטות מסיכה. << דובר >> מאי קרייס: << דובר >> זה בסדר שאבכה ואהיה עם פרצוף רע וחסרת סבלנות ויהיה מישהו שיבוא וייתן לך חיבוק ויגיד לך, גם אני היום כך, הכול בסדר, את לא שונה. זה נותן לך סיבה לרצות לצאת מהבית כי אם יגידו לי בואי נשב, נעשה משהו – אני לא מפחדת לעשות את הצעד הזה לצאת מהבית. אני יודעת שגם אם עכשיו אקבל התקף חרדה כשאני לא עם ההורים שלי או עם הבן זוג שלי שאיתם אני מרגישה בנוח לקבל את זה, יש את האנשים שידעו מה לעשות ולא יסתכלו עלי בצורה של, מה יש לה זאת. הם יבינו את זה. מהמקום שאני רואה, החווה נותנת מענה נפשי מאוד גדול ורצון לצאת מהבית ולהכיר אנשים. נותנת לך תקווה שיכול להיות שיהיה בסדר. אני מצפה שבסוף החווה אהיה מסוגלת לקום לצאת לעבוד או ללמוד, זה משהו שאמרתי מהיום הראשון שזו המטרה שלי. אני מצליחה לצאת שלוש פעמים בשבוע מהבית ולהגיע לפה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו צופות לך גדולות. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> איזו רמת מודעות מעוררת הערצה. << דובר >> מאי קרייס: << דובר >> התראיינתי בפודקאסט על הסיפור ובפאנל. אני מאוד אוהבת להוציא את זה. אני חושבת שאולי מישהו אחר ישמע אותי מדברת וייתן לו את האומץ לדבר ולטפל בעצמו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כמו שאמרתי קודם, הלגיטימציה, מותר לדבר על זה, זה טבעי, הגיוני. חינכו אותנו, 75 שנים במדינת ישראל, אנחנו מצ'ואים, אנחנו אומרים שאנחנו בצבא, תפקיד בכיר. אסור להתחבר לרגש, רק לעבוד מפה. אנחנו אדם, יצורי אנוש, גוף ונפש. הנפש, צריך לטפל בה לא פחות מהגוף וזה מדהים, קבוצת השווים. אנחנו כל הזמן מדברים על זה ואת ממחישה לנו שוב ושוב כמה כוח זה נותן והחווה שיתוף. תודה על השיתוף. << דובר >> אריאל: << דובר >> קוראים לי אריאל, בן 25, אני נשוי. השתחררתי לפני שנה וחצי מהצבא. תפקיד האחרון שלי היה מ"פ, חטיבת צנחנים. אדבר מעט על החווה. אני מהמחזור שנמצא פה ארבעה חודשים בערך. לפני החווה הייתי שנה בבית. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> מתי השתחררת? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שנה וחצי. << דובר >> אריאל: << דובר >> לא מצאתי את עצמי בשום מקום. ניסיתי ללמוד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> היית בקבע, השתחררת? << דובר >> אריאל: << דובר >> כן. הייתי איש קבע. הייתי שנה בבית, לא מצאתי את עצמי בשום מקום וגם כשאמרו לי על החווה אמרתי מה עכשיו סוסים? זה לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מי זה אמרו לך? וגם לך? הגעתם מכוח עבודה סוציאלית, עובדת שיקום? << דובר >> אריאל: << דובר >> עובדת שיקום של אגף השיקום. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא דרך חבר שאמר. << דובר >> מאי קרייס: << דובר >> אני במקרה ראיתי את זה באתר של אגף השיקום. << דובר >> אריאל: << דובר >> אצלי פנתה עובדת שיקום והציעה לי להצטרף. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> המשכת לפקד אחרי 7 באוקטובר? << דובר >> אריאל: << דובר >> כן. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> היית במלחמה שנה כמעט? << דובר >> אריאל: << דובר >> ב-7 באוקטובר עם חיילים שלי בקיבוץ בארי. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> ברשותכם, כדי שתוכל לדבר בשטף, תדבר ובסוף נשאל את השאלות. << דובר >> אריאל: << דובר >> ב-7 באוקטובר נלחמתי עם החיילים שלי בקיבוץ בארי. היינו בתמרון בעזה בערך שישה חודשים והשתחררתי. הייתי אמור להמשיך בצבא, לצאת ללימודים, החלטתי שאני משתחרר. אני חוזר לחווה, כשהגעתי לפה היו לי חששות רבים, מה עכשיו טיפול קבוצתי? ועם דמעות בעיניים של אני גיבור וחזק, אני לא צריך. הרגיש לי מאוד קשה להגיע לטיפול שהוא כזה. ביום הראשון כשהגעתי לפה, אמרתי שזה מקום שנותן לי להרגיש בנוח. הגעתי לפה, התחלתי להסתובב, הצטרפתי לקבוצה. מבחינת התכנים, יש פה שני סוגים – תכנים שמתעסקים כאן ועכשיו, לעשות משהו רגעי כמו טיפול בסוסים וכל מיני טיפולים עם מטפלים שמתעסקים כאן ועכשיו ויש תכנים רבים שהם לבנות משהו ליום שאחרי החווה, להתחיל לבנות פה משהו להשתקם. השבוע אני זוכר שפניתי לגיא ואמרתי לו שאני רוצה לכתוב קורות חיים. זה צעד שאולי נשמע קטן, כשהגעתי לפה לא ראיתי את זה בשום אופציה, זה לא היה בא בחשבון, לא ראיתי את עצמי מתעורר בבוקר. להגיע לפה זה נותן שגרה. שלושה ימים בשבוע אני מגיע, קם בבוקר, זה מחזיר אותי לנהל חיים. לגבי הצוות, גיא זה העובד סוציאלי של הקבוצה. אנחנו פה מ-08:00 עד 16:00, החיבור והטיפול הוא לא מ-08:00 עד 16:00, הוא בכל שעה. מול אגף השיקום, באופן כללי בעיות אישיות. דיברת פה קצת על טיפול קבוצתי אל מול אישי. אני מרגיש שיש פה טיפול קבוצתי שהוא חשוב, יש פה התקדמות אישית רבה. הגעתי לפה במצב מסוים והשאיפה שלי לצאת מפה במצב אחר. חשוב לי הטיפול האישי. מעבר לכך שמטופל אצל פסיכולוגית. פה זה מקום שנותן כלים רבים ומעטפת רבה. אני רוצה לגעת בדבר נוסף. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> פסיכולוגים אתה לא מקבל פה, אתה מקבל אישי. << דובר >> אריאל: << דובר >> יש חשיבות גדולה, מודעות של הנושא הזה. כשהייתי בצבא היו מתחתיי 70 ומשהו לוחמים ואני יודע שאני אישית במעקב עליהם ודואג שכולם ילכו לטיפולים. המודעות צריכה להיות גבוהה יותר וצריך להרגיש בנוח. אני מרגיש שיש שיפור, היום להגיד אני פוסט טראומתי זה לא כמו להגיד את זה לפני עשר שנים. חייב להיות מנגנון נמצא במעכב על הדברים האלה. לא צריך לכם אם מתעסקים בזה, יש אנשים רבים שמתפספסים, יש אנשים שזה בא להם יותר בקלות ואנשים שזה לא בא להם בקלות. אני יכול להגיד על עצמי שזה הפחד הכי גדול שלי עם החיילים שלי, אני כל הזמן חושב האם אני מפספס מישהו ותמיד זה יהיה החייל שלא מחובר ויש לו בעיות עם המשפחה ואולי הוא עולה חדש. אלה תמיד אנשים שנמצאים בצד. סתם מעלה את הנקודה הזו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> קיבלת הכשרות? אתה אומר שאתה בקשר עם הפקודים שלך. קיימנו לא מעט דיונים על כך. קיבלת הכשרה, איך אתה מזהה, איך אתה פונה, או שכלום, טבעי? << דובר >> ענת כהן שמואל: << דובר >> אם זה במסגרת ימי מילואים או פרטי? << דובר >> אריאל: << דובר >> זה אישי פרטי. מגיע לחווה, אני בדרך כלל מצלצל בדרך לחייל או שניים. הייתה על זה שיחה עם גיא, שמפקד חייב להיות מטפל. לדוגמה אחרי 7 באוקטובר, היינו בתקופה של שבועיים שלושה לפני הכניסה לעזה, לא היו לי את הכלים איך לטפל בחיילים והחיילים שלי ראו הכול מהכול ועברו הכול מהכול ואיבדו. במובן מסוים זה נושא ממש חשוב. אני באותו זמן הלכתי על פי אינטואיציות, לא היה לי ידע. מידי פעם שיחה עם הקב"ן, לא משהו פרקטי. חייבים להכניס את זה לתוך - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שיחה עם הקב"ן על החיילים שלך, לא עליך. << דובר >> אריאל: << דובר >> שיחה עם הקב"ן על החיילים, איך לגשת, מה לעשות, לא משהו שמשמעותי. זה משהו שמאוד חשוב. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> אתמול היה פה האלוף אבי בלוט, אלוף פיקוד מרכז. זו פעם חמישית שאני קודח לו בראש. מירי ואני בנינו לו תוכנית שקראנו לה בודדים בצריח. הוא ראה בזה חשיבות מאוד חשובה שהמטרה שלה לקחת את כל הבכירים האלה ברמת מגדים צפונה ולטפל בהם כי הם אלופים בלטפל באנשים אחרים, אף אחד לא מטפל בהם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> השלב הקודם. כדי להיות מפקד, ייתן לו קורס בבריאות הנפשית שלו. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> השלב הקודם, הבנתי. אני מעלה עוד נקודה, אותם בכירים, אף אחד לא מגיע אליהם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שוכחים את עצמם. אני דיברתי עם ד"ר ליאן אור, היא כל פעם מדברת על כך שיש אנשים רבים שתגיד להם בואו תטפלו בעצמכם הם לא יבואו. אם תגיד להם בואו, עשיתי קורס, איך תטפלו באחרים, הם מגיעים כי הם מרגישים משמעות ובתוך הקורס אתה מטפטף כלים שיכולים גם להשתמש בעצמם. היא אומרת לנו שזה מדהים, מגיעים אנשים רבים יותר כדי לעזור לאחרים, אתה משחיל להם דרך הורידים את הטיפול העצמי. זה כל הכבוד גדול לפני וגם אחרי. << דובר >> אריאל: << דובר >> זה חלק מהטיפול. אני רואה את הטיפול שלי בחיילים כחלק מהטיפול שלי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כולנו כשאנחנו נותנים, אנחנו לא פחות מקבלים. << דובר >> מאי קרייס: << דובר >> שאלת מי הפנה אותי. אני רוצה לציין שקצינת אל"מ שלי דחפה אותי מאוד להגיע לכאן. מהרגע שראיתי את זה באתר ושאלתי אותה. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> גם הדר לא? << דובר >> מאי קרייס: << דובר >> את הדר הכרתי אחרי שהייתי פה. את הפודקאסט. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> אצלו עשית את הפודקאסט. << דובר >> מאי קרייס: << דובר >> אצל הדר. אתם מוזמנים לשמוע, מי שרוצה. קצינת אל"מ שלי דחפה אותי ללכת ולדבר בפודקאסט ובפאנל שהזמינה אותי. היא דחפה אותי להגיע לחווה, זה נתן לי כלי, שיש לך מישהי שמכירה אותך ויודעת מי את ואומרת לך שיתאים לך, היא באה לבקר אותי מספר פעמים, פגשה את דני ודיברה איתו. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> אוסיף לגבי הנושא של הדר, תבינו איך השיטה הזאת עובדת. אין לו בעיה שאחשוף. הדר הגיע אלי לפני שש, שבע שנים לתוכנית שקראנו לה מסע בחווה. הוא הגיע כמשתתף, היינו פה שנה. ארבעה חודשים הוא ישב פה איפה ששרון יושבת, לא הוציא מילה. לאט-לאט הבנו שהוא בעצמו מתמודד עם פוסט טראומה. הוא היה צלם צבאי. הוא היה יושב בדיזנגוף ועובר לצלם כל מיני בג'נין. פתחנו אותו לדבר הזה של הפוסט טראומה. הוא נפתח, פתאום זיהה את עצמו, יצר עוד מעגלים מדהימים. הפך להיות אושיה מרכזית בתחום הזה בארץ, פתח פודקאסט, מארח ונותן לזה - - - הדר כהן, זה פודקאסט שחובה להכיר. << דובר >> מאי קרייס: << דובר >> הפודקאסט נקרא הגשר, מדברים פוסט טראומה. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> זה היופי, זה מייצר אדבות. נכנס בן-אדם, מגלה על עצמו משהו, הוא ממשיך ועוזר למאי. << דובר >> מאי קרייס: << דובר >> הוא עדיין איתי בקשר ועדיין מלווה אותי. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> הוא דאג שמאי תכנס פה לתוכנית. אלה מיני מעגלים של מעגלים. << דובר >> מאי קרייס: << דובר >> נכון, הוא דיבר אתך. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> הוא דיבר איתי. הוא אמר לי תשמע, אני שולח לך את מאי, תיזהר. << דובר >> מאי קרייס: << דובר >> זה היה לפני שהגעתי לחווה. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> זה משהו שמזין את עצמו, מאוד חשוב. תודה רבה. << דובר >> מאי קרייס: << דובר >> הוא דיבר על להיות מפקד ולטפל בחיילים. אני הייתי אמורה לצאת לבה"ד 1. החלום שלי בצבא היה להיות קצינה של בק"שיות, להיות קשל"טית. הייתי בהכנות בתקופה שהתחילה המלחמה. בחרתי לוותר כי הרגשתי שעם מה שאני מתמודדת אני לא יכולה לפקד על חיילים. ויתרתי על החלום הכי גדול שלי בשירות, בגלל המצב, לא ידעתי שאני יכולה לטפל בעצמי. זו לא הייתה נראה לי אופציה, ללכת לקב"ן, איך אני יכולה לטפל בחיילים אחרים? זה הוריד אותי וחתמתי ויתור. זה משהו שאוכל אותי עד היום. << דובר >> ענת כהן שמואל: << דובר >> למה? פינית מקום לחלום אחר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אפשר להבין, החלום ושברו. אין ספק שזה כואב, אגיד לך כמה הכאב הזה ילווה אותך כל החיים, סליחה שאני חצי מטפלת. תמצאי חלומות אחרים, אין ספק שתצליחי להגשים אותם. גם ברמה האישית כל אחד מאיתנו עובר משבר קשה, אלה החיים. את נראית לי מהטיפוסים, כולכם פה, שבוחרים את המשבר וצומחים ממנו, לומדים להגיד, היינו מוותרים עליו. קיבלנו אותו, איך נצמח ממנו? וזה מוסיף נופך משמעותי בהרבה. << דובר >> מאי קרייס: << דובר >> זה היה בשביל להגיד שהמפקדים צריכים את ההכשרה הזאת בשביל - - - << דובר >> אבי ניב: << דובר >> בעבר עברתי שירות מאוד מגוון במשטרת ישראל, הייתי חבלן בשטחים שנים רבות. הייתי חוקר זירה ויצאתי לקצינים. הייתה פעם אחת ששלחו אותנו לקורס של עמותה חיצונית שנקרא מגיבים ראשונים. המטרה היא שאותו מפקד יזהה בצוות שלו או יטפל בצוות שלו אחרי אירוע טראומתי. המז"פ, הייתה תקופה של הפיגועים שטיפלנו בזירות רבות, לזהות. לשנים ביחידות אחרות שעבדתי עליהן והיו שם אנשים שהם פוסט טראומתיים בגלל מראות שראינו בלי קשר למלחמה, עוד קודם לכן בפיגועים וכדומה. זה עזר לי איתם. כשהגעתי לפיקוד האחרון שלי הבנתי שאני לא יכול לראות את כל השוטרים שלי, המז"פ בנוי בצורה כזאת שיושבים בשלוחות, המפקד לא נמצא איתם כל הזמן, יש ראשי שלוחות. יזמתי יחד עם קצינת מן של מז"פ קורס טעימה לראשי שלוחות כדי שהם יסתכלו בזה. אנחנו מדברים כל הזמן על יוזמות של אריאל. אולי נמסד את זה בתהליכי הכשרת פיקוד של משטרת ישראל וגם של הצבא. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אני מגיעה מהצבא שנים רבות. אני יודעת גם כמפקדת לא מעט שנים, לפני שהייתי חברת כנסת. בצבא בקורסי מפקדים, מלמדים מפקדים – בטח אתה זוכר את זה – לאתר מצוקות. זה נקרא שיעור איתור מצוקות. בטח לא ברמה מעל מקצועית, זה בטח אולי לא ברמה הנדרשת אחרי 7 באוקטובר. כמו שאתה היית מחונך לנטר ולבדוק מי מהחיילים שלך זקוקים לעזרה, אני מניחה שזה בדנ"א של האחריות של כל קצין ומפקד - - - זו בדרך כלל תופעה שנמצאת תחת הסדרה דרושה. התרגלנו לא למקום מספיק טוב, אני בטוחה שיש רבים שנפגעו ועדיין לא מושיטים יד כדי שיושיטו להם חזרה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הוא נבחר להיות מפקד כי יש לו את זה ואנחנו צריכים לתת לו עוד כלים. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> ריילי, אתה רוצה לספר מי אתה? << דובר >> ריילי: << דובר >> אני ריילי. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> מאיפה אתה מגיע? << דובר >> ריילי: << דובר >> מקנדה. עליתי לפני תשע שנים כדי להתגייס. הייתי במקרה בקנדה ב-7 באוקטובר, שמעתי מה קרה, טסתי בחזרה כדי להילחם. עשיתי חמישה סבבים בעזה והתחלתי טיפולים לפני חודשיים בערך. בסבב האחרון מה שראיתי דרוך מידי. אני בן-אדם מאוד רגוע, אוהב לחייך והרגשתי שהפכתי להיות מישהו אחר לגמרי. המשפחה המאמצת ראתה את זה והמליצו להתחיל טיפולים. הם לקחו אותי לפה לפגוש את דני והיום אני עושה את תוכנית שבים וקפצתי למים. אחרי חודשיים אני מרגיש 180. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> אין לי מילים לתאר את האירוע הזה. כולי בהתרגשות מכל הסיטואציה וגם לשמוע אותך, אני עוד מעט אתחיל לבכות. אני לא בוכה בדרך כלל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הוא תמיד רגשן. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> זה מעמד מלחיץ, מעמד שהוא להיחשף, גם ריילי. סליחה אם הכנסתי אותך. כל אחד יש לו עניין עם עצמו ולא פשוט לבוא. גיא, תודה על הדבר הזה. מירי. קיבלתי עוד יותר גושפנקה היום על מה שאנחנו עושים. המעמד הזה מאוד מרגש אותי, אני מודה לכם. אריאל, אני מודה שלא ידעתי את כל האירוע, אני ממש מתרגש. << דובר >> אריאל: << דובר >> תודה לך דני. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נספיק לראות? << דובר >> דני סטירין: << דובר >> אני רוצה שנעשה סיבוב קטן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא נוכל לסכם. << דובר >> דני סטירין: << דובר >> תעשו סיכום בבית הלוחם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה ענקית לכולכם, לכם, למטפלים, למטופלים. גם המטפלים נעזרים במטופלים על עצמם, כולנו כאלה. אנחנו נקיים דיון, נשב וננסה, חושבים על מה לדייק ומה צריך יותר. דני, אולי נתקשר. תודה גדולה. (בית הלוחם – סיור 1) << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> בית הלוחם תל אביב. מונה למעלה מ-12,500 חברים פצועים ובני המשפחה שלהם, זה דבר מאוד חשוב. הרעיון של פצועים והמשפחה, אין שיקום רק לפצוע ולשכוח את המשפחה והפוך, זה ברור לחלוטין. אנחנו נראה טעימה מארבעת הרגליים האלה. אנחנו רואים פה את הרגל של התרבות שמיותר לציין את הקשר הישיר בין שיקום לתרבות. הכול חברי הבית. ביום חמישי האחרון הייתי בתערוכה של חברי הבית שלנו בבית ציוני אמריקה. אנחנו גם יוצאים החוצה. הרגלת המשקמת השנייה זו פעילות הספורט, אנחנו נראה פה הרבה מפעילות הספורט. כמו שעידן אמר, עוד שנייה נלך לראות פעילות שפותחה אד הוק עבור פוסט טראומתיים דרך אומנויות הלחימה. הקמנו כאן קהילה, פתחנו כאן מועדון אופנועים שנועד לפוסט טראומתיים, הוא מזמן חצה את העניין של פוסט טראומה. הם חזרו רק בסוף שבוע האחרון מטיול. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> בחוג יש עכשיו כבר מעל 140 אופנוענים, כולם פוסט טראומתיים. המכנה המשותף הוא האהבה לאופנועים. << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> את תפגשי את מייסד החוג. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> כל המרצים שמגיעים. מגיעים מיטב המרצים בישראל, מרצים להם על מנועים, על גירים, על איך מחליפים. אנחנו עושים להם פה קורס בטיחות, סוגרים פעם בזמן מסוים את החניה של הנכים הקשים – הנכים הקשים מעט כועסים, אין מה לעשות – סוגרים חצי חניה, מגיע לפה מדריך בטיחות, הם עושים רכיבות עם קונוסים. הם היו אמורים להיות היום, הם לא יכולים בגלל הגשם. << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> ויתרנו בגלל הגשם. אנחנו נראה את הפעילות השיקומית במכונים המטפלים. הכול על קצה המזלג כי הפעילות פה משתרעת על עשרות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יש לכם גם מכון של טיפול? << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> יש לנו מכונים מטפלים. הידרותרפיה, פיזיותרפיה, גם טיפול בנפש. טיפולים משלימים, יש פה מרפאה לרפואה משלימה. << דובר >> ענת כהן שמואל: << דובר >> למשפחות אתם אומרים שזה גם עם המשפחה. << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> בוודאי. << דובר >> ענת כהן שמואל: << דובר >> מכל השירותים האלה זה פתוח לכולם בצורה שווה? << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> אני לא יכול להראות לכם, יש לנו בקומה מינוס אחד חדר מוסיקה, יש לנו משחקייה לגיל הרך וחדר חוגים. יש פה הרבה מאוד, לא נספיק לראות הכול. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> יש פה חדר סימולטורים, משחקי וידאו מפוזרים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> והתפוסה מלאה? << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> מלאה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני רוצה עכשיו להירשם לחוג, זה תפוס, יש זמן המתנה? << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> הביקוש גבוה, אנחנו יודעים תמיד למצוא פתרונות ולפעמים צריך לחכות. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> יש 400 נרשמים לחוג פילאטיס. לדוגמה אבי יצר לסטודנטים שעות שלהם. לפני תחילת שנת הלימודים הגיעו לפה שתי קטועות רגליים, אחת קטועת שתיים, אחת קטועת אחת, אמרו לנו תקשיבו, אנחנו מתחילות ללמוד, לא מתאים לנו הרישום הרגיל. הלימודים לא ייפגעו, אתם תקבלו את השעות שלכם. לכולם אנחנו יודעים לעשות את ההתאמות האלה. אבי הוא מנהל בית הלוחם והוא יותר מזה, הוא כמו אב בית הפצועים יש להם משהו רגשי בעייתי – הם הולכים אליו. אם הם לא מוצאים אצלו את הפתרון יש את מוטי לפיד ממקימי סיירת שקד למי שלא יודע, דור הוותיקים, הוא יושב-ראש ועד הבית. אחדד את זה, בתי הלוחם הם כמו על ידי פצועי צה"ל למען פצועי צה"ל. אם יש פה אנשים שהם שכירים שהם חלק מהמשפחה שלנו, בכל ועדה הרוב הם נכי צה"ל כי אנחנו קובעים איך ייראו החיים שלנו. (בית הלוחם – סיור 2) << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> לחימה שהיא ייעודית לטיפול בפוסט טראומתיים. שימי לב למגע שהם יוצרים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עדין יותר. << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> המאמן הוא גם מאמן אומנויות לחימה, גם יש לו ידע נרחב איך ניגשים בטיפול. הפעילות מלווה בפעילות מחקרית, לבחון את ההשפעה של הפעילות על הפצועים עצמם. התחלנו בשנה שעברה מסדנה של 12 מפגשים, השנה אנחנו עושים סדנה של 12 מפגשים עבור אלה שרוצים להיחשף וגם חוג שמתמשך לאורך הזמן. זו פעילות חדשה שנכנסה בשנה שעברה בעזרתה של קארין העובדת הסוציאלית שלנו. נצא החוצה כדי לא להפריע. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> כל תוכנית יש לה חוקר מלווה. יש תוכניות שפסלנו. למשל, תוכנית 12 צעדים שמכרו לנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא הצליח. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> נכשלה. היה לנו תורם לשלוש שנים קדימה, אמרנו לו קח את הכסף חזרה, פסלנו אותו תוך חצי עונה, הורדנו את זה. אנחנו מודדים את זה לפי נשירה וכמובן לפי המלצות החוקר. חשוב להגיד על החדר הזה, זו פעם הייתה בריכה, את רואה לפי האריחים. סגרנו את זה. בבוקר יש פה את כל סוגי הריקודים שאת מכירה. על כיסאות גלגלים. יש לנו את אלופי הארץ ואלופי עולם. אחר הצוהריים המחיצות יורדות ויש פה 16 שולחנות פינג פונג. אנחנו תותחים בפינג פונג, הגענו לגרמניה לתוכנית של אינוויקטוס למשחקי אינוויקטוס. הגרמנים היו ידועים כשחקני פינג פונג מעולים. החברים לקחו את כל המדליות. למה זה היה מאוד מרגש? זה היה בדיסלדורף. לי באופן אישי זה היה מרגש, כל המשפחה שלי נרצחה בדיסלדורף, ולראות 200 קצינים גרמנים מגיעים עם מדים לגמר ויש בחור ישראלי אחד והם מפסידים, זה היה בשבילי. התקווה מתנגנת בדיסלדורף. (בית הלוחם – סיור 3) << דובר >> קארין שחר: << דובר >> רגישים לרעש ופעמים רבות יש הפרעות קשב וקשה להם מאוד. הרעיון של אומנויות לחימה מיודעות טראומה, עבודה עם הכלים של הג'וג'יטסו, זה לא רק אימון, לא רק הקרב אלא להשתמש בסיטואציה של קרב, של אומנויות לחימה כדי ללמד את המשתתפים להגיע למצבי קצה, שהיריב גובר עליהם, שהם צריכים במקום להגיב באינסטינקט, אוטומט, לעצור, לנשום, לחשוב, להגיד בדרך אדפטיבית יותר. במקרה של הקרב זה פעמים רבות להרפות ולא להילחם חזרה, לא להיאבק או להדוף. קודם הם לומדים דרך זה חיבור לגוף, לווסת את המערכת שלהם שמפעילה אותם כל פעם כשהם נכנסים לסטרס. הם לומדים לקחת את זה לסיטואציות היום-יומיות. כשהם אומרים עולה לי הרפיח בסופר או כשאשתי אומרת משהו שמרגיז אותי – הם לומדים לזהות שזו הסיטואציה ובמקום להגיב באוטומט של התוקפנות, הם לומדים עם הזמן לעצור, לנשום, לחשוב ולהגיב בדרך האדפטיבית. << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> קארין היא ראש תחום פוסט טראומה בבית הלוחם בתל אביב. עד לפני שנתיים התקן הראשון שאושר לכל בתי הלוחם הוא ראש תחום פוסט טראומה. היא התחילה כבן-אדם אחד. החל מהשנה הזו הם שלושה, היא מנהלת את האגף ועוד שתי עובדות בנוסף אליה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> על כל הבתים. << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> לא, היא פה. יהודה וחלי על כל הבתים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> פה יש שלושה? << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> בכל בית לוחם שלושה עובדים שעוסקים בפוסט טראומה. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> למה אני כל כך כועס על משרד הביטחון? אם אני יכול להביא מעל 60 עובדים חדשים, להביא לכל בית לוחם ארבעה רכזי פוסט טראומה חדשים. יהודה וחלי התחילו לבד. כמה אתם היום? << דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >> היום יש לנו בכל בית לוחם יש שלושה. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> אם אני יכול, למה אתם לא יכולים? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אולי אתה לא מוגבל בשכר. הם מוגבלים בשכר, הם לא יכולים לתת לך איזה שכר שהם רוצים, משרד הביטחון. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> אני תחת חוק העמותות, אני מאוד מוגבל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתה גם מוגבל בגובה השכר? << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> הייתי שמח שלא נהיה מוגבלים בשכר. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> אחת הביקורות הכי חריפות שלי על חוק העמותות – הוא מגבלת השכר. יש מקומות מסוימים שאתה רוצה עובדים ברמה הכי גבוהה ואתה לא יכול להביא. אני כנכה צה"ל גוזר על עצמי שכר מצחיק לעומת מה שהייתי יכול להרוויח בחוץ. אדם שכיר מבחוץ שאני רוצה להביא, שהוא מנהל, של אגף כספים, מנהל של אגף מחשוב, דברים שיכולים להרים את הארגון כלפי מעלה שכפועל יוצא הנכה יכול להרוויח מזה, אתה לא יכול. במקצועות היום, האנשים האלה מרוויחים 50,000 ו-60,000 ואתה יכול לשלם לו 25,000 אתה צריך למצוא אנשים כמו יהודה וחלי שמונעים ממקום אידאולוגי. העוגה שלי מאוד מצטמצמת ואני מפסיד אנשים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עדיין אתה מצליח לאייש את כל התקנים שאתה צריך. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> קשה לי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ועדיין מצליח. (בית הלוחם – סיור 4) << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> מאמן הקבוצה שייך לצוות הענף של כדורסל כיסאות גלגלים. אחד הענפים הגדולים בבית הלוחם, אחד מענפי השיקום, מספר אחד. הבחור הזה תושב כפר יחזקאל מעמק יזרעאל, כל יום נוסע לשיקום בשיבא מהיום שהתחילה המלחמה. הוא מביא את החברים האלה כדי לבוא לשחק פה כדורסל כיסאות גלגלים. הקבוצה שלו של שנה שעברה הייתה שנה ראשונה שהייתה שנה תחרותית, זכתה באליפות הליגה. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> אני רוצה להגיד יותר. רועי הוא לוחם פלס"ר 7, הרגליים שלו קפאו בעלייה לחרמון בפקודה מטורפת שהייתה ב-1991. הבן-אדם הזה, מגיע לו פרס ישראל. הוא רס"ר משמעת, הוא לא סופר אותם ממטר, מחנך אותם למשמעת שיקומית, מפרק אותם. לפני חרבות ברזל הוא לקח - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הוא שומע שאתה מדבר עליו. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> לפני חרבות ברזל - - << דובר >> רועי: << דובר >> תסתכלי לשם, יש סיפור יותר מעניין ממני, בחור שהיה חרדי והתגייס. בא לצבא עם כל מה שקורה אצלכם למעלה ונפצע מאוד קשה. בזכות הבית הזה, בזכות עידן והמנכ"ל שדאגו לו לבית, למוצרי חשמל. הוא אחרי ניתוח מאוד קשה עכשיו, יש לו עוד כמה ניתוחים. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> הוא ספציפית סיפור עצוב, ההורים שלו ישבו עליו שבעה כי הוא חזר בשאלה. << דובר >> רועי: << דובר >> הוא אחרי ניתוח, יש לו עוד שיפוצים רבים. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> רועי לקח בן-אדם לפני 7 באוקטובר פוסט טראומתי שישב בבית שבע שנים, היה במשקל של 140 קילו. לא רק שהוא הפך אותו לחיה רעה, הוא הפך אותו לשחקן זר. רועי, איפה הבחור שלך משחק, בספרד או באיטליה? << דובר >> רועי: << דובר >> משחק בצרפת ובספרד. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> הוא הפך אותו לשחקן זר שמתפרנס מזה. הוא לא סופר אותם ממטר. הוא לוקח אותם ולא נותן להם לרחם על עצמם. נכנסתם לעולם הכדורסל שהוא אולם משופץ, נפתח לפני קרוב לחודש. האולם הזה במשך 50 שנים לא שופץ. כל הארונות שאתם רואים פה מצד שמאל אלה ארונות של הכדורסל, של הכיסאות. כל כיסא עובר התאמה אישית, לא יכולים לקחת כיסא אחד מהשני. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה כיסא למשחק, הם לא באים עם זה מהבית. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> זה כיסא למשחק בלבד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יש כיסאות מיוחדים. לא כולם נראים אותו הדבר, יש כאלה שיש להם - - - << דובר >> רועי: << דובר >> זה עולה 35 אלף שקל. הכיסאות הם לפי סוג הפציעה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לפי סוג הפציעה? << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> זה לפי סוג הפציעה וכל שחקן שווה ניקוד מסוים. מותר 16 דקות על המגרש. מי שפצוע קל שווה ארבע, מי שפצוע קשה שווה נקודה. ביחד מרכיבים קבוצה של נכויות קלות וקשות כאחד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אלה כללים אולימפיים. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> בין-לאומיים עם סיווג. כל שחקן שהופך לשחקן, מגיע מסווג בין-לאומי מוסמך וקובע כמה נקודות הוא שווה. זה בכל המוסדות הבין-לאומיים לרבות האולימפיאדה. בואו נפתח מעגל. << דובר >> רועי: << דובר >> בואו נעשה חצי מעגל. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> הוא עובר שם התאמה. התאמה לוקחת קרוב לחצי שנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בינתיים מה הוא עושה? משהו שליד ובערך? << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> עם כיסא, הכי קרוב שליד. << דובר >> רועי: << דובר >> אני רועי, אני עם החברים הצעירים, מלמד אותם לחטוף את החיידק הכי חשוב והכי טוב – כדורסל. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> הוא היה קפטן נבחרת ישראל בכדורסל. << דובר >> רועי: << דובר >> מה שחשוב לי שהם קמים מהמיטה, מנצחים והם באים לפה. זה הכי חשוב לי, זו המטרה שלי בחיים כרגע. אוהד נפצע לפני חצי שנה, עדיין מאושפז באשפוז יום, גולנצ'יק גדוד 12. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה לך אוהד. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> אוהד, איך אתה מגיע לכאן? << דובר >> אוהד: << דובר >> הסעה עם רכב נכון לשבוע הזה. << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> איך התחלת בהתחלה, עם הוואנים עם שלנו? << דובר >> אוהד: << דובר >> המשפחה הייתה מסיעה. הייתה אופציה, הציעו לי. המשפחה עזרה. << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> מביאים אותם לפה. בשיקומים ארוכי טווח הגענו למסקנה שאנחנו לא מוכנים שהם יתבטלו שם, מגיע לך שיש לך שעתיים ביום וכל היום שלך מבוזבז אז לפה. << דובר >> רועי: << דובר >> היום היו צריכים להגיע שניים חדשים לגמרי, הם עכשיו בשיקום. בגלל מזג האוויר הם ביטלו. אחד פצוע קשה מאוד. אריאל קטוע שתיים ויד שנייה לא עובדת, הכנו לו כיסא. היה אמור להגיע לפה. אחד שירו לו שני כדורים בברכיים ובחור חדש. גלעד, פרמדיק שיצא לעבוד ורכב החליט שהוא לוקח אותו לטייל. רויטל, בעלה פצוע שלנו, היא מאומצת אצלנו ואנחנו מתים עליה, היא אימא. ברוך, סיירת גולני, פוסט טראומה קשה. תספר לה מה בית הלוחם עושה לך. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> ובחרבות עדיין נלחם. עם הפוסט טראומה יצא לחרבות, כמה ימים היית בחרבות? << דובר >> ברוך: << דובר >> 150 ימים במילואים. לא הייתי צריך לעשות, הלכתי בכל זאת. אם לא בית הלוחם אני יושב בבית. אם לא הספורט פה והדחיפה של המאמן ושל כולם וכל המסגרת הזאת – אני יושב בבית. אני בא לפה, מתאמן, דוחפים ועוטפים אותי, מעטפת מאוד גדולה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> היום אתה בא לבד, לא צריך לדחוף אותך. << דובר >> ברוך: << דובר >> יש דאונים, אם לא בית הלוחם אתה נשאר בבית. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> הוא לקח את העניין של הפוסט-טראומה ויכול היה לשחק על הרגליים. הוא אמר, אני משחק עם החברים על הכיסא. מותר, זה בסדר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתה לא נכה. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> אין לו מגבלה. לחם בחרבות, בסיירת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> פעמים רבות זה בא גם וגם. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> לרוב זה גם וגם. << דובר >> ברוך: << דובר >> המקום פה ממש משקם. << דובר >> רועי: << דובר >> הילל בחור שהיה מחברים שלך, עד שהגיע לפה ונהיה בן-אדם אחר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כולם חברים שלנו. << דובר >> רועי: << דובר >> חברים שלך בנערי גבעות. קחי אותי בהומור. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מגבעת שמואל, זה בסדר, אני נערת גבעות. מתחברת לחלוטין. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> אל תכליל, אתה יורה לעצמך ברגל. התחלת טוב ואתה מתדרדר. << דובר >> רועי: << דובר >> הכול בהומור. הילל, ירה בו שוטר בטעות בפונדוס והתקשרו אלינו, אמרו לנו שיש שם ילד בן 18, חמוד, שעשה כמה טעויות בחיים ועכשיו אתם צריכים לקחת אותו. ספר לה מה המקום הזה עושה לך? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כמה זמן אתה פה? << דובר >> הילל: << דובר >> ארבעה, חמישה חודשים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> טרי-טרי. << דובר >> הילל: << דובר >> בלי רוזי, בלי אנשים פה, בית הלוחם – אני לא יוצא מהבית. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> מה הפציעה שלך? << דובר >> הילל: << דובר >> שיתוק. T2. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> בדיוק כמוני. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאיפה אתה מגיע כל יום? << דובר >> הילל: << דובר >> מרמת גן. << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> בנוסף לפעילות שאנחנו עושים פה יש פעילות שאנחנו עושים בשיקום בשיבא כל יום רביעי. יש לנו ענף נוסף גדול מאוד, ענף אופני הידיים. לא כל הפעילויות מתקיימות בתוך בית הלוחם, אנחנו גם יוצאים מחוץ לגבולות בית הלוחם. הפעילות הימית, פעילות החתירה – מתקיימות מחוץ לבית הלוחם, ענף אופני הידיים נמצא בהדר יוסף. כל יום רביעי המאמנים לוקחים אופניים איתם. הוא דיבר על בחור בשם אריאל. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> יש עגלה מיוחדת נגררת. << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> הם חווים, טועמים את השיקום על אופני ידיים שם, ובאים לפה להתאמן איתנו פה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מיכל וולדיגר, אני חברת כנסת מטעם הציונות הדתית, אני יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה של הכנסת. אנחנו נמצאים פה עם הוועדה, מנהלת הוועדה, הסגנית, מה-ממ"מ שזה מרכז המחקר והמידע של הכנסת ועוד יועצים, עוזרים. אנחנו בוועדה שלנו דנים בין היתר בדיונים שהם דיוני עומק וגם תיקוני חקיקה בנושאים שקרובים אליכם. זה גם בחוק של נכי צה"ל, אנחנו מחכים לקדם אותו ומשפחות שכולות לא עלינו ונכים בכלל, אנשים עם מוגבלות. אנחנו עובדים על זה יום וליל ואין טוב ממראה עיניים לראות אתכם קמים למרות הכול ואף על פי, לא מוותרים. תודה למשקמים וגם למשוקמים ולכם, אתם אגדה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הבאנו שתתנסי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> התנסיתי בכנסת, אין לנו תחרות. הבאתי חוויה מתגלגלת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אנחנו רוצים שתשחקי קצת. (בית הלוחם – סיור 5) << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> יש שם בריכת ילדים קטנה, בקיץ יש בה מציל. אחד המאפיינים הוא העלויות האדירות שאנחנו נושאים בכוח אדם בגלל הפגיעות של האוכלוסייה. גם פה בבריכה הזאת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> היא גם אולימפית? << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> כן, היא אולימפית. במקום מציל אחד יש שניים ובקיץ שלושה, לרבות מערכת AI שהכנסנו עכשיו, לכל מציל יש שעון שאומר לו כמה שחקנים יש בבריכה ברגע נתון. אם מישהו מפסיק תנועה ישר השעון קופץ ומצפצף לו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> פלאי הטכנולוגיה. << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> הבלגאן הזה הוא תולדה של חשיבה יצירתית, אך הוספנו מקום מבית הלוחם. פינינו את המרתף והוספנו קומה לבית הלוחם מבלי שנדרשנו לתהליכי היתר וטאבו מול הרשות המקומית, מול עיריית תל אביב. בלי קשר אנחנו עכשיו נמצאים בתוך תהליך של תב"ע כדי להוסיף לשטח הבנוי של בית הלוחם עוד 13 דונם. עיריית תל אביב נותנת לנו רוח גבית נפלאה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בנוי 13 דונם? << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> בנוי 13 דונם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> איפה תעשו את זה, קומה למעלה? << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> יש לנו פה כמה שטחים שסימנו. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> ביום שלישי מגיעים לפה עשרות צעירים יחד עם שייטת 13, במשך שנים השייטת מגיעה לפה. הם עושים תוכנית שנקראת חבל זוג. הם צוללים. חלק מהקטע הוא לתת להם חזרה אמון במין האנושי. רבים מהם בעקבות הלחימה מאבדים. אם הטובים רוצים – הם עוברים לים אחרי כן. כמה שחקנים יש פה? אנחנו מאמצים גם את מכבי תל אביב פה, בני נוער. << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> יש לנו את מכבי תל אביב, אלה שחקנים שהם בני נוער. בתל אביב יש מצוקה, אין בריכות בתל אביב ובטח לא בריכות של 50 מטרים. יצאנו עם שיתוף פעולה, חלק מהעניין הוא לייצר שיתופי פעולה. יצרנו שיתוף עם עמותת מכבי תל אביב. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> למה אנחנו עושים את זה? לא כי אכפת לנו ממכבי תל אביב. אנחנו רוצים ילדים שיהיו - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יקבלו מודעות. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> יהיה לפצועים היקף של משפחה, של ילדים. << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> עכשיו בזכות שיתוף הפעולה שעשינו עם עמותת מכבי תל אביב, בתמורה אני מקבל מהם מתקן לחץ וקשת ברמה אולימפית הכי גבוהה שיכולה להיות כשאין לי מקום לעשות כזה מתקן פה בבית הלוחם. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> זה מיקי מאגף הספורט בארגון נכי צה"ל, עובד בארגון כמה שנים? << דובר >> מיקי עוזאי: << דובר >> 31 שנים. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> כמה אולימפיאדות הוצאת? << דובר >> מיקי עוזאי: << דובר >> שבע. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> מהתקופה של בן גוריון. << דובר >> מיקי עוזאי: << דובר >> רוצה לספר מילה אחת, להגיד לכם שבבריכה הזאת שעברה שיפוץ, יצאו אלופי עולם רבים, אלופי אירופה ומחזיקי מדליות רבים וייצגו אותנו - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אין לכם ארון של כל המדליות? << דובר >> מיקי עוזאי: << דובר >> יש לנו ארונות גם אצלי במשרד ובעוד מקומות. יש לנו מאות מדליות והכי חשוב הוא השיקום הראשוני. יצאנו מהשיקום, ארגון נכי צה"ל על המפה. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> גם בארגון יש ספורט שיקומי וספורט הישגי. הספורט השיקומי, כמו מהסיסמה של הפועל – מאלפים ייצאו אלופים. זו רמת מימון אחרת לגמרי, רמת אינטנסיביות אחרת לגמרי. החברים הישגיים, זה כמו ספורט בריאים, כל החיים סביב זה, חמש פעמים בשבוע, אימונים, תזונה, מאמן כושר, פסיכולוג ספורט, כל הדברים שהם צריכים. << דובר >> מיקי עוזאי: << דובר >> פציעות שהם צריכים לטפל, פציעות נוספות חוץ מהנכות. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> יש לנו שת"פים מיוחדים במוסדי רפואה. << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> עוד שלוש שעות גם עם הגשם הזה הבריכה הזאת תהיה מפוצצת. אנחנו בדיוק במעבר. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> לצד זה את רואה כל אלה צעצועים לילדים שבאים בימי שבת, יכולים לשחק, שישי, שבת באים. המסלול הזה הוא מסלול משפחות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה ילדים? אין לך כאן רדוד. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> יש. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> פה אין רדוד. זה מתחיל מרדוד? << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> בשבתות המסלולים האלה נפתחים. יש כאן משפחות על משפחות. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> הכבל הזה יורד, הראשון, וכל המסלול הזה לילדים. ככל שאתה מתרחק זה לפצועים וכאשר עיוור יורד למים יש שלט עיוור ויודעים לא להיכנס למסלול שלו. זה גם באחריות המצילים. יש מציל שם, מציל פה. תראה להם את השעון של ה-AI שהיא תראה את הדוגמה. << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> בגלל נושא הבטיחות ושהאוכלוסייה פה היא אוכלוסייה מיוחדת, נושא הבטיחות נמצא בראש מעיינינו. יש פה בין שניים לשלושה מצילים קבוע ויש את המערכת האוטומטית שמתבססת על כל המצלמות שנמצאות למעלה, ודוד המציל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה כמו כל שייטת – הוא מחזיק שני שעונים. << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> במידה, הוא יודע את כמות השחקנים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עכשיו יש פה? בוא נראה אם הוא צודק, אני רואה פה. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> שישה שחקנים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שישה? << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> הנה, הוא מראה לו. << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> מראה את כמות השחקנים. במידה וחלילה מישהו נכנס למצוקה, על פי אלגוריתם מפענח את זה כאירוע שהוא טביעה, הוא יודע בדיוק באיזו נקודה זה קורה, רץ, קופץ למים ומציל אותו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יכולה להיות בריכה, הכול מלא ראשים והוא עדיין יודע לזהות? כן יש פה נניח 400. << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> בטח. אנחנו בוחנים את המערכת בתרחישי קיצון, לא במצב כזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כשהיא עמוסה. << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> בדיוק. (בית הלוחם – סיור 6) << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> ממול יש פה מכון לפילאטיס, שלושה סטודיו. למעלה מ-600 מתאמנים. אחד הענפים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בו זמנית? << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> לא. סך הכול. המפתחות הדרכה נמוכים. הקבוצות הן בממוצע 3.7 מתאמנים בקבוצה על מאמנת. המאמנות פה בלי להעליב את הדור הצעיר, המאמנות ותיקות, לא כאלה שעשו קורס פילטיס יומיים ובאו לאמן. הניסיון והעבודה עם הפצועים דורש ידע רב, ניסיון רב. יש בזה ערך שיקומי מאוד משמעותי. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> לעשות פילאטיס עם קטוע שהוא גם פגוע עמוד שדרה זה לא אדם רגיל. אתה יכול לעשות לו נזק בלתי הפיך. הסטנדרטים שלנו בהעסקת מטפלים, גם בפיזיותרפיה, גם בהידרו, גם בפילאטיס, כל הטיפולים המשלימים חייבים להיות אנשים שעברו התמחויות בנכויות, אחרת הם לא יכולים לעבוד פה. << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> גם המצילים. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> יש בווינגייט כל מיני מסגרות של זה. היו פה טרום המלחמה שני סטודיו והפכנו את זה לשלושה. (בית הלוחם – סיור 7) << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> זאת קליניקה לכל דבר ועניין, זה מכון להידרותרפיה. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> הינה המנהלת שלנו. << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> הוצאנו אותה. סיון, ספרי על הממלכה שלך, סיון היא מנהלת המכון. << דובר >> סיוון: << דובר >> עם מי אני? נעים מאוד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מיכל, חברת כנסת, יושבת-ראש ועדת עבודה ורווחה. ענת, אורית. כל הצוות. << דובר >> סיוון: << דובר >> ברוכים הבאים. פה בבריכה אנחנו מטפלים במגוון הפצועים הוותיקים והחדשים בסביבה שהיא מימית ותומכת, גם מבחינת הטמפרטורה של המים – 34 מעלות. אפשר לעבוד במקום שיש הקלה בכאבים ואפשר לעבוד בסביבה תומכת. אם זה לעבוד על שחייה, אם זה חיזוקים, בכל מיני אופנים כנגד ההתנגדות של המים. לעבוד על דפוסי הליכה, שחייה, כל מה שאנחנו מוצאים לנכון שהוא מתאים למטופלים לפי התוכנית הטיפולית שלהם. זו בריכה הכי יפה בארץ, זה בטוח, והכי מושקעת מבחינת המתקנים. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> כדי שהחברים שבדרך כלל מתפרקים, נופלים, לא יקרה להם כלום. סיוון שמה פה גם טרמפולינה ואופניים בתוך המים. תיכף נגיע להליכון. הילדים בני ה-80 גם קופצים ונהנים, זה מצוין. << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> הטיפול פה מתבצע בכמה דרכים. יש פה טיפול של אחד על אחד, מטפל מטופל או מטפלת מטופל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> וגם קבוצתי? << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> וגם קבוצתי. אנחנו הכנסנו לפני מספר חודשים, סיון הכניסה, טיפול בפוסט-טראומתיים במים, באמצעות וואטסו בימי חמישי בערב, גם בימי שישי. זוכה להצלחה גדולה, ביקוש גבוה. הסביבה המימית היא כלי טיפולי נהדר. סיוון עצמה היא פיזיותרפיסטית לא רק מטפלת בהידרותרפיה. היא עושה את ההתאמות האישיות לכל מטופל לצרכים שלו. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> לפעמים אני כועס עליה, היא צודקת ואני טועה. מגיעים לפה אנשים, הפניות אוטומטיות וכל מיני, שזרקו אותם ואמרו להם תעשה הידרו, פיזיו, זה יעזור לך. היא אומרת לו, אתה בכלל לא פצוע פיזית, אתה צריך טיפול מנטלי. אנשים כועסים, מה? אני צריך את ההידרותרפיה. לא, זה לא מה שאתה צריך. היא יודעת לעשות את זה. הם עולים אלי לחדר, לא נותנים לי הידרו. זה לא שלא נותנים לך, אתה צריך את הכיוון הנכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חליפה אישית שלך. זה לא תמיד קל. היא מתמודדת בגבורה עם זה. << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> מאוד נוח, מאוד ממכר, המטפל האישי. מאוד כיף, נוח. הרצון או השאיפה - - << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> זה מונע התפתחות. << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> אנחנו רוצים עצמאות. שאלת על זה בעצמך, האם אתה בא לפה לבד? זו בדיוק הנקודה. אחרי שקיבלת את הכלים, יצאת מהמצב האקוטי, תוכל ללכת להתאמן בחדר כושר, לשחות לבד, לשחק טניס. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> סיוון, תודה. (בית הלוחם – סיור 8) << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> שימו לב, זה מכשיר שנמצא בבית הלוחם. זו המצאה עולמית שלנו שדבורה המציאה את זה. נבנה באירופה, עולה 150,000 יורו. הרעיון היה שאחרי מלחמת לבנון השנייה היו הרבה פצועי רסיסים. צה"ל יודע למגן את החיילים פה, לא יודע למגן אותם ברגליים. היו פצועי גפיים תחתונות רבים. הרגליים לא מסוגלות להחזיק את משקל הגוף אם אתה פצוע ברסיסים. מה שבתל השומר היו עושים תמיד, עדיין עושים את זה, תולים מהתקרה את החיילים. זה לא כיף לגברים שתולים אותם עם רצועות. לא טוב לאף בן-אדם שתולים אותו מתקרה. היא אמרה, משקל הגוף של בן-אדם נושא כשהוא בתוך המים הוא בסך הכול 8% ממשקל גופו. היא המציאה את ההליכון עם המעלית הראשון בעולם החשמלי בתוך מים. ההליכון הזה מייצר התנגדות כפולה מאשר באוויר, זה אומר החלמה יותר מהירה. ככל שהפצוע מחלים יותר, כך המעלית עולה והוא מתחיל לשאת יותר ויותר את משקל הגוף שלו. אני מדמה את זה, תמיד צוחק על זה, כמו ישו הולך על המים, עד שהוא ממש הולך על המים. יש מעלית בפנים. זה אחד המכשירים הכי עמוסים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה דווקא פה כשיש את הזרימה של המים? << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> אין שום קשר לזרימה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הוא כן מרגיש אותה, היא כן מפעילה עליו. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> ב-אומפטי. לרוב זה לא מופעל. יש פה את המציל שנמצא פה למרות הטיפולים האישיים שקצת עוזר להם בטיפולים של המכשיר. הדבר הזה מזרז החלמה והיו פה חיילים שצה"ל ויתר עליהם, שחזרו מבצעי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גם על זה יש מחקר מלווה? << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> להכול. << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> זה בסוף נותן את התמצית של הבית הזה. חיים ואיכות חיים לפצועים שמגיעים לפה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לחיות עם. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> פה יש מאחורה מכון פיזיותרפיה בחוץ למי שרוצה, שקשה לו בתוך מתקן סגור, בעיקר פוסט-טראומתיים. חברים שמשולבים פיזי ופוסט-טראומה ואומרים לי אני צריך באוויר הפתוח. אביב עשה פה גינה. יש פה מאחורה גינה טיפולית. כמה אנשים מטופלים לך בגינה, אבי? << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> יש 14 אנשים כל שבוע, מקבוצת אחיעד. סך הכול יש 70 אנשים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כלי גינון וכדומה? << דובר >> אבי אבסקר: << דובר >> כלי גינון עם מטפלת בגינון. כל השדרה הזאת, 70 אנשים. (בית הלוחם – סיור 9) << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עומד ומרכז את כל נושא הסנוקר, הביליארד. הוא גם ברמה בין-לאומית, קטף בעצמו גביעים רבים וייצג את מדינת ישראל. אלוף ישראל וגם ברמה הבין-לאומית. הוא יכול להסביר בקצרה מה קורה פה בחדר הזה. בבקשה דוד. << דובר >> דוד: << דובר >> מה שקורה בחדר הזה אתם רואים בדיוק. שקט, כיף להיות כאן, להתנתק מעט. היום נקלעתם לגמר אליפות בבית הלוחם 2025. כל יום משעה 08:30 עד שעה 21:30 יש פה פעילות של שחקנים רבים שבאים. יש סשן שבאים בבוקר ויש כאלה שבאים אחר הצוהריים, יש כאלה שבערב. כל אחד בא בזמן שהוא יכול. זה הבית השני שלהם, אין הגדרה אחרת, לפעמים הבית הראשון. נהנים משחקים, מועדון חברתי. יש תחרויות, פעילות, הדרכות, תחרות. כמו שאתם רואים עכשיו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תן לנו טיסות לחו"ל, משלחות. << דובר >> דוד: << דובר >> הייתי רוצה שיהיה משהו בן-לאומי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה תלוי במיקי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני מדבר ולא יודע למי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חברת הכנסת מיכל וולדיגר. אני יושבת-ראש ועדת עבודה ורווחה של הכנסת. להם מגיעות מחיאות כפיים, הצוות של הוועדה. << דובר >> ענת כהן שמואל: << דובר >> אני מנהלת הוועדה. ענת, מנהלת ועדת העבודה והרווחה. << דובר >> אורית ארז: << דובר >> אורית, סגנית מנהלת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נעים מאוד. << דובר >> אורית ארז: << דובר >> גם לנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הצוות שלי, הצוות שלהם. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> באו להתרשמות אמיתית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לראות מה אתם עושים. הוא מספר ומספר, רצינו לראות בעיניים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני מציע עוד דקה מיכל. יש פה חברים ותיקים מאוד שיכולים לספר בקצרה למיכל בשתי דקות מה עושה להם החדר הזה, מה עושה הביליארד פה לאנשים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה עולם אחר, להתנתק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כמה זמן אתה פה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חמש שנים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חמש שנים בבית הלוחם תל אביב? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> להתנתק מכל האנשים מסביב. את באה לפה, יש לך את השקט, הרגיעה שלך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הגעת לבד, לא הכרת אף אחד ופה צברת את החברים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש לנו מקום, איפה להיות. יש לנו פה בית, מי שדואג לנו, שזה עידן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הסנוקר זה סתם תירוץ, אתם באים בשביל החברים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עידן עושה הכול. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> כל הצוות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם הצוות, אני לא מזלזל. אתה הראש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> את יכולה לתאר לעצמך אם לא היה לנו המקום החם הזה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כמה זמן אתה פה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יותר מ-20 שנים אנחנו פה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היינו מסתובבים ברחוב ועושים שטויות, אני אומר לך את האמת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתה לא נראה לי אחד שעושה שטויות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> המקום הזה נותן לנו מקום חם להתארגן, להתגבש, להתמודד, נותן לנו אתגרים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> באיזה מקום תגיע עכשיו? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא מעניין. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תן הימור. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא מעניין. את רואה את הקבוצה? זה מה שקרה פה, זה מה שמעניין. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כמה חברים אתם פה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עשרות חברים רשומים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> קבוצה חזקה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> באים והולכים מדובר ב-120-100. באופן תדיר מדובר ב-70-60 שבאים שלוש, ארבע פעמים בשבוע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 70-60 כבר הפכו להיות משפחה, הם באים לאירועים שלנו. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> הם מפליגים יחד באוניות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אנחנו נוסעים להפלגות, עושים הכול ביחד, אנחנו משפחה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נוצרת קבוצת השבים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם אירועים של הבית, כולם באים, כולם ביחד. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> עשינו להם פה פינת קפה ועישון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מדהים. << דובר >> עידן קלימן: << דובר >> כמה צעירים הגיעו אליכם עכשיו של חרבות? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הם מפחדים להתחרות הצעירים, אני לא רואה פה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הגשם היום לא עשה איתנו חסד. היה כאן בחדר של הוועדה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כל הגביעים שם? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה ליגה למקומות עבודה, אלה זכיות של שחקנים רבים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני פה בין הוותיקים בחדר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה זה אומר, כמה שנים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 45 שנים. מהיום שבאתי לפה ב-1975. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש לך קביעות? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אלה 50 שנים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> המקום הזה הוא השיקום שלי. התחלתי פה, הייתי משותק, גמור לגמרי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ישן פה, היה פה פתוח. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היו פתוחים פה חדרים, הייתי משחק פה מהבוקר ועד הלילה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני זוכר אותו רזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לפני שש שנים לקחתי את אליפות הארץ. איפה הכפיים שלכם? << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:30. << סיום >>