פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 27
מישיבת הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים
יום שלישי, י"ט בכסלו התשפ"ו (09 בדצמבר 2025), שעה 14:33
סדר היום:
<< נושא >> החסמים בשילובם המיטבי של ילדים מהקהילה האתיופית במערכת החינוך בכפר יונה << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר
מוזמנים:
יעל ברקול
–
מפקחת שירותי חינוך ורווחה, מחוז מרכז, משרד החינוך
איתי חיים
–
מנהל תחום קשרי ממשל וכנסת, משרד החינוך
אלמו אבנט
–
מנהלת תחום זהות ושייכות חטיבת רשויות, משרד העלייה והקליטה
ויקטוריה גולן
–
מנהלת עמותת נתינה בחיוכים, כפר יונה
ירין דסלה
–
אמא
יניב פרץ
–
עו"ד פלילי, מייצג את האמא
בת אל טגן
–
עורכת דין, יו"ר מטה פריפריה גיאוגרפית וחברתית, מפלגת המילואימניקים
ארסטה בלאי
–
אחראית על התחום של בני העדה האתיופית, מפלגת המילואימניקים
מרים נסרי
–
עו"ס, מתנדבת
ערן נסרי
–
מתנדב
מנהלת הוועדה:
אפרת מורלי
רישום פרלמנטרי:
רינת בן מוחה, חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות
<< נושא >> החסמים בשילובם המיטבי של ילדים מהקהילה האתיופית במערכת החינוך בכפר יונה << נושא >>
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
שלום, אנחנו בהמשך דיונים של הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים. הבוקר דנו בנגישות של הצעירים בני הקהילה האתיופית להשכלה גבוהה, אבל הדברים מתחילים בתיכון ובילדות. ובחודשים האחרונים הובא לפניי מקרה קשה מאוד שלא נפתר עד לרגע זה על ידי עיריית כפר יונה. יש כאן נציגות של עיריית כפר יונה? אין כאן. אז אני רוצה להודיע לאנשי עיריית כפר יונה שאנחנו לא נרפה מכם עד שתפתרו את הבעיה הזאת לשביעות רצון המשפחות, ואם לא תעשו כן, אנחנו נדאג לטפל בכם בכל ההיבטים המשפטיים והאחרים שעומדים לרשות הכנסת. זילות הכנסת וועדותיה לא תעבור לסדר-היום.
אבל כדי לדייק את הדברים, מה-2 בספטמבר אני בהתכתבות עם ראש העיר שהבטיח לי שהוא יפתור את זה בתבונה ובכוחות עצמו. בשלב מסוים הוא ביקש ממני לחכות לאחר החגים והוא הבטיח שהוא יפתור את זה. אני קיבלתי ממנו מכתב של עירייה של ראשים קטנים שמשום מה בדיוק היום לא יכולים להיות בכנסת, לא ראש העיר, לא המנכ"ל, לא מנהל אגף חינוך. הדבר הזה לא יעבור לסדר-היום.
אני גם אמרתי למשרד החינוך שיש להם אחריות על המשפחה ועל הילדה, יש להם אחריות מול העירייה הזאת שלא מתפקדת. אנחנו גם נחפור בתפקוד העירוני הזה. אני גם שמעתי על תופעות של אלימות וסגירת בתי ספר בעירייה הזאת, בבית הספר הספציפי שנידון, אז אם צריך אנחנו נרים את כל האבק מהתפקוד של מערכות החינוך בכפר יונה.
הייתה להם הזדמנות להשמיע את דברם, אבל זילות הכנסת וההתחמקות לא תעבור לסדר-היום, אנחנו נשמור לעצמנו את כל הכלים המשפטיים, הציבוריים והתקשורתיים לפעול כנגד העירייה הזאת גם באמצעות שר החינוך ולדרוש ממנו לפתור את הבעיות ואנחנו לא נרפה מהעניין הזה. מי שחושב שבהתחמקות מהכנסת הוא פתר בעיה – הוא רק הגדיל את הבעיה.
אנחנו רוצים לשמוע קודם כול את הסיפור ואת הכאב שהביא איתנו לדיון הזה. נמצאת איתנו האמא, אני אתן לך ראשונה לדבר ואחר כך לאנשים שליוו אותך, ואחר כך לנציגי משרד החינוך ונראה משם לאן אנחנו ממשיכים. בבקשה.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
שלום, שמי ירין דסלה. קודם כול תודה על הזכות להיות פה ולהשמיע את הקול שלי. ברשותכם, אני אקרא, אני רוצה להיות ממוקדת. באתי לכאן היום כדי לעשות תיקון בין דורי. כמו שאמרתי, קוראים לי ירין דסלה, אני אמא לשתי בנות מקסימות, עברתי חיים לא פשוטים ותודה לאל לפני 12 שנים יצאתי מכל המעגלים הפוגעניים.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
מה השמות של הילדות?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
אליה ועלמה. אליה בת 9 ועלמה בת 6, הייתה אמורה לעלות לכיתה א' לא עלתה לכיתה א' בעקבות כל מה שקורה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אליה איפה נמצאת?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
אליה גם בבית. היא הילדה שהייתה בהדר וסבלה בהדר, ובעקבות כך אני גם לא מוכנה לרשום את הקטנה שעכשיו אמורה הייתה לעלות לא' לאותו בית הספר. רציתי בית ספר חדש, הזדמנות חדשה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אז כרגע גם אליה וגם עלמה – ?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
נמצאות בבית.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
וזה קרה מספטמבר?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
מספטמבר שאני עוד מזמן החופש.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
רגע, לפני שאנחנו צוללים. ירין, בואי תספרי קצת עליך, על המשפחה, על העלייה, על הכול. תלכי רגע אחורה ואחרי זה נגיע לפרטים.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
אוקיי, עלינו ב-1991 עם אמא, אבא שלי נפטר באתיופיה, היא עלתה איתנו לבד. אחי הקטן נולד פה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
את נולדת באתיופיה?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
באתיופיה, כן, עליתי בגיל ארבע.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
באיזו דרך עלית?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
מה זאת אומרת?
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
בצעדה? בטיסה?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
לא, ב-1991 בטיסה, במבצע שלמה. גם ההתאקלמות פה לא הייתה פשוטה לאמא שלי בכלל, היא הייתה לבד. רווחה גם התערבה בחיים שלה ולקחו לה את כל הילדים, לא טיפלו בה. היא נפטרה בשנת 2003, אני הייתי בזמנו בת 15, ומאז אנחנו יתומים ללא אב וללא אם, שלושה ילדים שכל אחד הדרדר במסלול החיים שלו. שני האחים שלי מבתי סוהר יוצאים ונכנסים, מוסדות סגורים. רווחה שגם הגענו בגיל 18 לא לקחו אחריות ואמרו לנו: זהו, אתם כבר בגיל 18. כל אחד הדרדר במסלול החיים שלו.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
איפה גדלתם בארץ?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
בכפר יונה. רוב חיינו אנחנו בכפר יונה, היינו בצפת שנה, ואחרי זה בבארותיים שזה קרוואנים במשך שנתיים, גם צמוד לכפר יונה. וכל חיי אני בעצם בכפר יונה. זאת אומרת שאותם אנשים שעובדים, שנמצאים ברווחה שמכירים אותי שנים, מכירים אותי מאז שהייתי ילדה, מעורבים, ראו את כל ההתפתחות האישית שקרתה מהילדה הקטנה שהייתה ואחרי זה הילדה שהידרדרה, אספה את עצמה, נהיתה אמא בכוחות עצמה ללא שום עזרה שלהם בכל התהליך הזה.
ב-2014, לפני 12 שנים, הלכתי לקהילה טיפולית, קהילת הדרך, שם סיימתי. לאחר מכן הייתי גם מדריכה בקהילה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
את לא מפרטת אבל, היית צריכה להיגמל, לעשות תהליך אישי?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
נכון, אני קצת נמנעת מזה כי אני מבינה...
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אבל התגברת?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
כן, התגברתי, עברתי בכל התחנות.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אבל תדעי לך שאת בכנסת ישראל ואת מדברת – את ניצחת.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
נכון.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
ואת שתי דקות מדברת ואת מנהיגה, ואת מדברת לעניין. זה לא אומר שהצרות שלך נפתרו. אבל את גם לבד, ויש לך גם כמה חברים טובים, וזה שאת שמה את העבר שלך בלי לפחד ולהגיד: אני רוצה לזוז לעתיד טוב יותר לילדים שלי, הדבר הזה הוא לגיטימי ותרגישי בבית. ואם צריך שיהיו פה עשרה דיונים עד שנפתור את זה, אנחנו נפתור את זה.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
תודה, אני מאוד מעריכה את זה. עברתי דרך באמת לא פשוטה להגיע לזה. אני אומרת את זה במשפט אחד אבל זו דרך של 12 שנים של עליות, של נפילות, לא פשוט בכלל. המטרה הייתה באמת לעשות תיקון של הילדות שלי דרך הילדות, ולכתוב להן תסריט אחר ממה שלנו היה, ובאמת הצלחתי לעשות את זה. אבל מה שקורה זה שאוטומטית אני בעצם הופכת להיות בסיכון של רווחה רק מעצם היותי חד הורית או מעצם היותי ילדה שבעבר הוצאה מפנימיות, בלי שום טענה על התפקוד שלי בתור אמא.
שלוש שנים אני מנסה להעביר את הבת שלי מסגרת, שיתפתי אותם בקשיים שלי, בזה שאין אבא בתמונה, כדי לגייס אותם וכדי להפעיל אותם. בפועל הם לקחו את הדברים האלה, השתמשו בזה נגדי, הפעילו כוח מול רווחה, ובכל פעם שרציתי לעשות מעבר הלכו לרווחה. רווחה איימה עליי.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
את שלוש שנים רוצה להעביר את אליה לבית ספר אחר?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
נכון.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
למה?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
הילדה סובלת שם מקשיים גם חברתיים, חרמות שעברה, מקרי אלימות שלא טופלו שבית הספר כל הזמן נותן את אותם פתרונות, מכחיש דברים שהיו, שולח אותם עוד פעם לילדה. ממש מצליח לבלבל את העולם המוסרי שלנו. הבנתי שיש שם חוסר אמון מטורף, שאני חייבת לעבור מסגרת חדשה ולהתחיל דף חדש.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
ויש אפשרויות?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
יש מלא אפשרויות לילדות שלי. זה בית ספר רגיל, זה לא חינוך מיוחד, לא חסרים בתי ספר, אבל נוח לשים את הילדים האלה מהשכבה החלשה ומהקהילה בשני בתי ספר. הרבה גם אומרים לי: אם היית מבקשת את בית הספר השני, היית מקבלת כבר אתמול. ואני יודעת שהייתי מקבלת אתמול אבל אני לא רוצה את בית הספר השני, אני רוצה לבנות שלי תהיה הזדמנות להתערבב והזדמנות לשוויון, לחינוך אמיתי. אנחנו כבר לא גרות באזור הזה, עברתי דירה, אין שום סיבה שהן ימשיכו באותו בית ספר, בית ספר שסבלו. פעמיים לקחו אותי לתיק נזקקות שלא צלח להם, הפעם הם מאיימים עליי בהליך פלילי, אני לא מבינה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
תסבירי לנו מה זה לקחו אותי לתיק נזקקות ומתי זה קרה?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
אוקיי, זה קרה באפריל 2023, ולאחר מכן בינואר 2024.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
מה קרה שם?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
שוב רציתי לעזוב מסגרת.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
מה זה תיק נזקקות, מה זה אומר?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
הלכו לרווחה והרווחה נכנסה לתמונה, הזמינו אותי לוועדת טיפול ותכנון לא כחוק.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
זאת אומרת לא קצין ביקור סדיר פנה אליך על הילדות, אלא הרווחה?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
בהתחלה פנה קצין ביקור סדיר, באו אליי הביתה, דפקו בדלת – הייתה שם מלא התנהלות לא תקינה – טענו שהם אנשים אחרים.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
מה הכוונה טענו שהם אנשים אחרים?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
הייתה ועדת תכנון וטיפול שהודיעו להרבה אנשים ולי לא הודיעו עליה, באותו יום של הוועדה מישהו דופק לי בדלת בזמן שאני עם ילדות בבית ואומר לי: זה חיים, תפתחי. בדפיקות ממש חזקות. אמרתי: מי זה חיים? אני לא פותחת, מי אתה? אמר לי: זה חיים, תפתחי. אמרתי: אני לא פותחת, מי אתה? ואז היא אומרת לי: סתם, זאת רחלי דנית הקב"סית.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
היא הייתה שם?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
היא אמרה לי: את פותחת? אמרתי לה: ממש לא. את בתפקיד רשמי, אסור לך לעשות את זה. היית באה ואומרת שזאת את והייתי פותחת לך.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
זאת אומרת הם התחזו למשהו אחר?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
ואז היא אומרת לי: יש לך ועדה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
ומי זה החיים הזה? באמת היה שם מישהו כזה?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
היה שם מישהו שהוא היום אלעד, הוא הקב"ס היום בכפר יונה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
והיא, במקום להגיד: אני קב"סית?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
אני קב"סית, יש לך היום ועדה, באתי להביא לך משהו. כלום, פשוט דפקו בדלת בחוזקה. בסוף אמרו שזה הם ואמרתי שאני לא פותחת. שאלו אם אני מגיעה לוועדה שמתקיימת בעוד שעה וחצי, אמרתי שלא.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
למה לא?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
כי אין לי סידור לילדות, לא הודיעו לי על הוועדה הזאת לפני. וגם כשהיא חזרה ואמרה לכל יושבי הוועדה שהיא לא הודיעה לירין על הוועדה, והדרך שהיא באה והודיעה אז כולם הצדיקו אותי והבינו למה לא הגעתי לוועדה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
ומאז כן הייתה ועדה?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
ואז התחילה ההזמנה לבית משפט בעצם. ששם גם הם טענו כל הזמן הזה. שאלתי את הרווחה: מה הטענה נגדי? אמרו: אין שום טענה נגדך, את אמא מסורה, את אמא טובה, אבל ככה זה הולך כשאמא לא שולחת את הילדות למסגרות אז הם פונים לרווחה. כששאלתי: אוקיי, תשאלו למה אני לא שולחת, בואו תטפלו. את אף אחד זה לא עניין.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אם נגיד זו אמא דוקטור, רופאה, שלא שולחת ילדות, גם היו מביאים לה רווחה?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
התהליך לא היה ככה. ברור שלא, היו מדברים אליה אחרת, היו פונים, לא היו מתחזים. גם כשאני ביקשתי לבקש לדבר עם מנהלת החינוך, שתבין מה קורה שם, שמו לי שם מישהו שאמרו לי שהיא מנהלת החינוך. אני ראיתי שהיא לא מנסה להקשיב ולטפל ורק ככה לנפנף אותי, ואחרי חודש וחצי אני פוגשת את מנהלת החינוך האמיתית, ואני אומרת לה: לא, את לא מנהלת החינוך, אני ישבתי עם מנהלת החינוך, זאת לא את. הבנתי שהיא לא ידעה על זה, פשוט שמו שם מישהי שהתחזתה למנהלת חינוך ואמרו לי שהיא מנהלת חינוך. זאת לא הייתה מנהלת החינוך, בזמנו הייתה מיכל גרף. האמת היא שהיא לא ידעה על זה, היא זאת שסיפרה לי והיא לא ידעה על זה.
אבל הזלזול הזה והניסיון שלי במשך שנים להביא את זה לידיעת הממונים, גם עכשיו הגענו למפקחת לצלילה גולן, מפקחת שלא ידעה על הסיפור, לא שמעה עליי מעולם, אני הגעתי אליה דרך ויקטוריה, דרך מפקחת אחרת שחיברה אותנו אלינו.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
מפקחת של משרד החינוך?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
של משרד החינוך, של כפר יונה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
את פה? את מייצגת אותה? את בקיאה באירוע? קיבלת את כל המידע ממי שצריך? בסדר גמור. כן, תמשיכי.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
אני הגעתי לצלילה דרך מפקחת אחרת, דרך קבוצת וואטסאפ שסיפרו על הבנות וביקשנו כבר עזרה, לא ידעתי לאן לפנות. ענתה לנו מפקחת ששאלה פרטים על המשפחה והיא הכניסה את צלילה לסיפור. עד אותו רגע צלילה ישבה גם מול בית הספר בשיחת זום ושאלה: איך לא שמעתי את השם הזה אף פעם? היה תיק נזקקות? איך לא שמעתי את השם הזה ירין דסלה? והיא הודתה שזו הפעם הראשונה שהיא שמעה את השם הזה. אני עירבתי אותה, במקום לבוא ולשמוע את הטענה שלי היא הלכה לבית הספר, לקחה מהם מידע, ופשוט באה ותקפה אותי בשיחת זום שאני לא הייתי שם כי אני הבנתי שזה מכור מראש.
ברגע שאני הגעתי אליה ובמקום לשמוע את הטענות שלי היא הלכה לבית הספר כדי לתאם איתם גרסה ולא לשמוע אפילו, את יודעת מה? אולי משהו שאני יכולה לחדש לך, אולי התנהלות לא תקינה שאני יכולה לספר לך עליה? אבל לא היה לה שום עניין, היא הלכה לתאם איתם גרסה, באה בכוחניות כאילו היא הייתה כל הזמן וכאילו היא מכירה ויודעת ופשוט תקפה אותי בזמן שאני לא הייתי שם. אין שום כוונה לשמוע או לעזור. נפגשתי גם עם מנהלת החינוך שאני מנסה לדבר לליבה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
ראש העיר כתב לי ב-2 בספטמבר שהוא יטפל בזה עד אחרי החגים.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
נכון.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
הייתה לכם שיחה, לך ולראש העיר?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
כל הזמן הסתמסויות, הוא עוד ענה לי עד אחרי החגים, עד שהגיעה זמן ההבטחה הוא עוד הסתמס איתי.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
איזו הבטחה הייתה?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
סיכמנו, ביום הראשון התקשר, ניסה להבין מה הסיפור, אמר לי שגם בית הספר עושה לי גזלייטינג ממש מבטל את כל מה שאני אומרת, מציירים שם תמונה מדומיינת ושקרית, אין לי סיכוי מולם אם לא כל האנשים שמסביבי שעכשיו משנים את התמונה ואנשי מקצוע שיכולים להעיד אחרת וזה מה שעוזר לי עכשיו, ובגלל זה אנחנו פה בהליך פלילי ולא בתיק נזקקות, זה מה ששונה עכשיו, שעכשיו יש לי עדויות לכל מה שאני אומרת, יש לי תיעודים לכל מה שאני אומרת.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אבל מה ראש העיר אמר לך?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
בהתחלה נעשה ניסיון: תקשיבי, אני שמעתי שדווקא טוב שם לילדה, שאם היא תעזוב אז יהיה לה נזק. הסברתי לו שלא כך הדברים ונתתי לו דוגמה, הנה בבקשה רק הדוגמה הזאת שהם מבטלים את מה שאני אומרת, שיש פה אנשי מקצוע, זו הסיבה שאין אמון. ולאחר מכן סיכמנו כבר לאיזה בית ספר הם יעברו.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
את מול ראש העיר?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
כן.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
הוא הבטיח לך העברה?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
כן, וסיכמנו.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
יש לך את הסמס הזה פה?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
זו שיחה מוקלטת, אני צריכה לבדוק שהעברתי אותה לעורך הדין.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אניא שמח לראות את זה עכשיו, אחרי שתסיימי לדבר אני רוצה לראות את ההבטחה הזאת, גם אם היא מוקלטת אני רוצה לראות אותה.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
אוקיי.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אז הוא אמר לך: אני מעביר את הילדים?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
הוא אמר לי שהן יעברו בית ספר אחרי החגים. אמרתי להם: אוקיי, אין בעיה, אחרי החגים. אבל זה יהיה רק אחרי החגים הוא אמר לי. אמרתי: אין בעיה, הן סבלו, יסבלו עוד קצת. אז הוא אמר לי: בסדר, אבל אין הסעות, ואיזה בית ספר וכבר קבענו איזה בית ספר הן יהיו.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
את והוא?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
אני והוא, כן.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
וכל זה מוקלט?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
אני מקווה שהשיחה הזאת מוקלטת, אני לא בטוחה, אבל יש שיחה אחריה שהיא מוקלטת.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אבל יש לך הקלטה של ראש העיר שמבטיח לך העברת בית ספר?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
אני מקווה שיש לי, אני לא רוצה סתם ליפול בזה, כי אני פה דוברת אמת ואני רוצה להיות בטוחה באמת במה שיש לי. אבל זה סיכום שהיה איתו שאני לא שולחת אותן לבית הספר, ואחרי החגים. והוא אמרנו איזה, הוא אמר לי רימון ואמרתי לו: לא, לרימון אני אצטרך הסעות. הוא אמר לי: אין לי פה שירות הסעות בכפר. אז אמרתי אוקיי, אם אין שירות הסעות, זה חייב להיות בדרך כי בדרך אני יכולה לעבור לאמא שלי ורק לעבור את הכביש. הוא אמר לי בסדר, זה יהיה אחרי החגים. אחרי החגים מרים פנתה אליו למשרד, היא אמרה לו: הנה, הגיע אחרי החגים, הגיע הזמן, מתי הן נכנסות למסגרות?
הוא ביקש הארכה של עוד שבועיים. אחרי שבועיים מנהלת הלשכה שלו פונה למרים בהודעה וכותבת לה שהיא מבקשת דוח פסיכיאטרי של האם, ואני יודעת שבאותה שיחה עם צלילה הם גם ביקשו ויתור סודיות לגישה למסמכים שלי. דבר שלא קשור, שאני לא מוכנה לתת, שאלו דברים מאוד חושפניים ומאוד אישיים שלי, זו פגיעה בפרטיות ואני לא חושבת שזה קשור, ומזה שלא הסכמתי בעצם, הלכנו להליך פלילי. זאת אומרת שאם הייתי מביאה להם ויתור סודיות.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
מה זה אומר, ההליך הפלילי? מה קורה כרגע?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
פשוט שלחו לי שימוע שבזמן הזה שאני מחכה, שתושבים פונים גם לראש העיר והוא אומר להם שזה מטופל ויש חיסיון וזה בטיפול.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
מה הכוונה תושבים פונים?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
כל בן אדם שרק מכיר את הבנות, שכואב לו, שרוצה לעזור, שלא מבין איך קורה דבר כזה ששלושה חודשים הם בבית, ומנסה לעזור. גם דרך ויקטוריה, היא כותבת לו בכל יום הודעות וגם לה הוא הפסיק לענות.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
מי זאת ויקטוריה?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
ויקטוריה גולן, היא מייסדת עמותה, היא מלווה אותי כבר 20 שנים, היא ממש כמו אמא בשבילי.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
היא מכפר יונה?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
מכפר יונה, ויש לה מערכת של מתנדבים גם תושבים של הכפר, חנות חינמית, גמ"ח, והמון אנשים שבאמת עוזרים לך וניסו לעזור גם לי ופנו אליו ולכולם הוא אמר: זה מורכב, זה בטיפול. אני אמרתי שמשהו פה מסריח, לא יכול להיות שאף אחד לא פונה אליי, שלושה חודשים אף אחד לא מתקשר, לא מבית הספר, לא כלום, הם מתכננים משהו, כנראה שהם מחכים למכסה מסוימת של זמן שהם יכולים לפעול. שום דבר לא בטיפול, הפניות שלי לא נענו.
בבית הספר אני מבינה מאיזו ילדה שממשיכים לקרוא שם בשם של הבת שלי, אני פונה למורה להבין מה פשר הדבר הזה שממשיכים לקרוא בשם של הילדה שלי בזמן שאף אחד לא פונה אלינו והיא פשוט חוסמת אותי, היועצת פשוט חוסמת אותי אז איך הם מצפים שאני אמשיך בבית הספר הזה? אני רוצה התחלה חדשה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
ירין, את עובדת?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
אני לא עובדת, אני מתקיימת מקצבת נכות. כרגע קיבלתי סל שיקום, פעם ראשונה שאני באמת ממצה את הזכויות שלי ורואים אותי ונותנים לי, והייתי בטיפול עכשיו במשך שנה שגם לא צלח בגלל בית הספר. זאת אומרת, פעם ראשונה קיבלתי טיפול בחיים שלי, ועברתי דברים מאוד קשים, ובמיוחד ההבנה הזאת שאני צריכה את הטיפול, שהיום אני אמא, ועד שאני סופסוף מקבלת אותו הוא בסוף התבזבז רק על הקשיים של בית הספר עד כדי כך שהמטפלת בעצמה רצתה להתערב, למרות שהם מהרפואה הציבורית, הם לא קשורים לבית הספר ולכפר יונה, אבל היא כל-כך רצתה לעזור לי והיא כל-כך הבינה את הנזק שהם עושים לי ואת העיכוב בטיפול שהיא רצתה לבוא ולהיכנס ולהתערב מול בית הספר והרווחה, והרווחה לא שיתפו פעולה איתה, אמרו לה שיש לי חיסיון, שהיא גם מטפלת וגם איתה יש לי חיסיון.
אבל לא יכול שהרווחה ביקשו את הטיפול הזה ועד שהוא קורה ועד שנכנסת פה מטפלת הם לא מוכנים לשתף איתה פעולה, לא מוכנים לדבר איתה, ופשוט משאירים ככה את הדברים, אז כל המצב הזה עוד יכל להימנע אם היו נותנים לה להיכנס ביולי-אוגוסט כשהיא עוד ביקשה להתערב. היינו עכשיו במקום אחר, אז גם איתה לא שיתפו פעולה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
תגידי, כמה בני הקהילה האתיופית יש בכפר יונה?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
יש הרבה יחסית.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
את לא יודעת את הנתונים?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
אני לא יודעת את הנתונים המדויקים.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
כמה תושבים יש בכפר יונה?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
קצת מעל 30,000-40,000?
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
זו עיר, והם 10-20 אחוזים מהעיר.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
מי הדוברת?
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
ויקטוריה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
ויקטוריה גולן מהעמותה?
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
נכון.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אז את איתנו?
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
נכון.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אז כמה שנים את מלווה את ירין?
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
20 שנים.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
ומה למדת עליה ב-20 השנים האלה?
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
שהיא גיבורה גדולה. אני כל-כך גאה בה. קיבלתי אותה ממש שבר כלי, ועכשיו היא עם שתי. אתם לא מבינים כמה זה לא מובן מאליו שהבחורה הזאת שרדה את כל הרווחה ואת כל החינוך וזה הכאב שלי שאני הוצאתי אותה מהחושך כמו שאומרים, ממש מהחושך, ואתם לא מבינים איזה חושך, ובלי עזרה של אף אחד, בלי עזרה של הרווחה ושום דבר, ועכשיו כשהיא עברה להיות ורד כל-כך יפה, שהיא מגדלת את הילדות שלה בצורה מדהימה, כולם אומרים לי: איזה יופי הבגדים שלהן, איך היא מלבישה אותן בצורה כל-כך יפה, והאוכל והכול.
חבר'ה זה לא מובן מאליו, זה לא מובן מאילו לאמא הזאת, אין לה אבא ואמא שהם הגב שלה, אין לה שום דבר בעולם הזה, זה רק אני איתה ועם כל המתנדבים שהפכנו להיות משפחה עבורה. היא בכל חג לבד, חבר'ה, היא לבד, ורק הבנות יש לה, והיא אמא מסורה כמו לביאה בשביל הבנות האלה. אז לבוא, לקחת פרח כזה, וראש עיר לרמוס את הפרח הזה? זה לא לעניין, חבר'ה, תתעוררו. אתם רווחה ואתם ראש עיר, אתם צריכים להפריח את השממה ולא לדרוך על הפרחים. לא קיבלתם רשות לזה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
ניסית לפנות את לראש העיר?
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
כן, כתבתי לו בכל יום כי יש לי כאב פה כי אני השקעתי בה המון, המון השקעתי בירין, וכל המתנדבות.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
לא חשבת שבבית הספר תהיה לה הבעיה הכי גדולה.
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
לא תיארתי לעצמי שהם אלו שיהרסו את החיים שלה. לא האמנתי, לא רציתי להאמין. גם קראתי את המכתבים שלהם, הכול שקר וכזב. אתם אנשי חינוך, איפה החינוך פה? מה זה? בחינוך אין שקר, אתם צריכים להראות ערכים בחינוך, ופה היא נותנת המון ערכים, האמא הזאת.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
ואת חושבת שזה היה אפשרי להזיז אותם לבית ספר אחר?
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
למה לא?
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אז למה הם התבצרו?
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
זהו, אני חושבת שזה רק בגלל הצבע, אין לי סיבה אחרת.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
לא הבנתי מה אמרת.
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
בגלל שהיא אתיופית אולי, כי אין לי סיבה אחרת.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
שהיחס אליה מפלה בגלל שהיא אתיופית?
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
כן. אני מחפשת סיבות אחרות ולא מוצאת.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
או שאולי אין לה גב בעולם.
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
גם זה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
או שמישהו חשב שהוא יכול להלך עליה אימים דרך ענייני רווחה?
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
נכון, מאוד קל.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אבל אנחנו לא פוגשים פה אישה חלשה.
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
עובדה שלדעתי זה זלזול מאוד גדול שאף אחד לא הגיע מצידם.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
תשמע, הם מצליחים להרוס.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
איך את מסבירה את זה שראש עיר גם לא פותר את זה, גם לא נותן דין וחשבון. אם נניח שהוא צודק והאגף שלו צודק, למה הם לא ישבו פה להגיד את הדברים?
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
אני גם שואלת את השאלה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
מה יש להם להסתיר בכפר יונה?
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
אני לא יודעת. שראש העיר לא עובד אולי.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
בסוף זה יתברר בבתי משפט, על הגב של הילדים.
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
בדיוק, זה ממש כך.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
כמה אנשים בקהילה האתיופית בכפר יונה ליווית כעמותה?
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
ליוויתי המון.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
איך הגעת לעמותה הזאת?
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
אני התחלתי לעזור לקהילה האתיופית, התחלתי עם הקהילה האתיופית וראיתי שהם צריכים המון עזרה, אז גם עזרתי להם לפתוח בית כנסת, הבאתי להם ספר תורה שיהיה להם, וסופסוף יש להם בית כנסת והתחלתי לעזור לאימהות, היו שם הרבה אימהות שעזרתי להן ותמכתי בהן, ועד היום יש לי מכולת בחינם אצלי בבית כי כמובן אני לא מקבלת עזרה מהעירייה, ואני הפכתי להיות מין אגף הרווחה ללא תשלום. וככה אני עוזרת למלא משפחות חלשות, להמון אימהות חלשות שלא סופרים אותן.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אנשי משרד החינוך, אתם יושבים פה, אני יודע שהצרה הזאת לא באה מכם. איך אפשר לא לפתור את הדבר הזה? אנחנו נתנו לעירייה לפתור את זה בטוב. שלושה חודשים שתקנו, רק בסמסים מול ראש העיר. אנחנו צריכים להגיע למצב הזה?
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
צוהריים טובים לכולם. ריגשתם בדברים שלכם, אני רוצה לומר. הם נכנסים ללב, גם שלך, ירין, וגם שלך. אני רוצה לתת ברשותך, יושב-ראש הוועדה, כמה התייחסויות. ראשית, מאחר ומדובר בילדות קטנות, את הדיון והרחבת הדיון, אנחנו לפחות מבחינתנו, לא נבצע כאן.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אבל היא לא אכפת לה, היא מספרת את הכול. סודיות זה טוב כשהכול עובד, אבל כשלא עובד הסודיות נגמרת. היא כבר מוכנה לחשוף את כל עולמה רק להציל את הבנות שלה.
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
תרשה לי בבקשה, אני ארחיב את הדברים, אני חושבת שאני אהיה ברורה יותר.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
תציגי לנו את עצמך ואת התפקיד שלך.
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
שמי יעל ברקול, אני מפקחת במחוז מרכז, נציגתה של מנהלת המחוז, הגברת אלה מוזס בוועדה הזאת, נציגת המחוז מפאת היות צלילה גולן, המפקחת של בית הספר ושל היישוב במסגרת יסודי בחופשת מחלה, שפעת.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
והתפקיד שלך?
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
התפקיד שלי הוא מפקחת ממונה ילדים ונוער בסיכון של כל מחוז מרכז מהקטנים ועד הגדולים, תוכניות, מסגרות וכו'. אבל כאן נציגת המחוז.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אוקיי.
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
אני אתייחס למספר מהויות, האחת מתייחסת בהקשר של תקנות בחוק, אני לא עוזבת לרגע את הדברים שבאמת נכנסים ללב שאמרת, ירין, ובצד זה אומרת חוק ביקור סדיר מחייב לשלוח ילדים למסגרות חינוך. ילדים צריכים להגיע לבית הספר. אפשר חשוב ונכון לקיים את הדיונים בעניינם וגם להגיש הליך ערר. וכאן זה מתייחס לשאלה שלך לגבי הדיון לעומקו עם כל המסמכים, עם כל התהליכים, עם כל גורמי המקצוע כאשר יש בקשת העברה והיא מוגשת באופן רשמי והיא מוגשת בעת לפי תקנות ההעברה – ואני מבינה שכך ביצעת – יש אפשרות וזכות להורה בתוך 14 ימים להגיש בקשת ערר למנהל המחוז.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
אני רק אגיד לך שאני לא קיבלתי שום החלטה, אם הייתה ועדה והיא סורבה, לא היה שום קשר איתי.
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
אני מבינה.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
אני רק צריכה להסביר לך שההתנהלות - -
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
ירין יקרה, אני מבינה.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
- - ההתנהלות לא הייתה פה תקינה.
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
אני הקשבתי לך ואני מבינה, ואני מבינה שיש כאן צורך להתבונן בדברים לעומקם, ולכן אני אומרת, כאשר בקשות נדחות, או במידה ובקשתך נדחתה אפשר גם לבקש את בקשת הדחיה, יש גם זכות לבקש ערר, ואז המקרה לפרטיו נידון לעומק.
<< אורח >> יניב פרץ: << אורח >>
אני לא חושב שהבקשה אי פעם נדונה. אז תבדקי את זה לפני שאת אומרת, כי היא מעולם לא קיבלה לא בקשה. אני עורך דין שמייצג אותה בסך בכול שבוע, היא מעולם לא קיבלה לא בקשה ולא החלטה כזאת.
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
את הבקשה מגיש ההורה, את בקשת ההעברה.
<< אורח >> יניב פרץ: << אורח >>
הוגשה בקשת העברה, מעולם לא עברה להחלטה.
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
וצריך לקבל תשובה.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
לא קיבלתי, זה בדיוק מה שאני אומרת.
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
הבנתי את מה שאמרת, אני פשוט מסבירה את ההליך.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
אז איך אני יכולה לערער אם לא קיבלתי תשובה?
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
אני לא נכנסת לפרטים כאלה ואחרים כי אנחנו לא מקיימים את הוועדה של משרד החינוך כאן.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
בסדר, אנחנו נבדוק את הכול, זה לא יהיה הדיון היחיד שלנו.
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
זה לא העניין, המהות היא – אין לי ספק שאת רוצה חינוך טוב עבור הבנות שלך – שילדות צריכות לפקוד את המסגרת החינוכית. גם אנחנו כמשרד, כמחוז, ניתן את תשומת ליבנו בנושא כדי לבוא ולראות איך ללוות את הדברים בצורה מיטבית.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אבל למה אי אפשר לשכנע את העירייה לתת לה דף חדש במקום חדש?
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
אני לא אמרתי שאי אפשר, אני אומרת שיש את המקום לקיים את הדיון במסגרת.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
את אומרת שאתם תנסו לפעול בכל הכיוונים.
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
אנחנו ננסה לסייע, בוודאי.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
הם אומרים שכרגע הסיבה היא תקן, בעצם הם הורסים את המשפחה שלנו ואומרים: אנחנו הורסים אתכם בגלל תקן.
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
מי אמר את זה?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
הם לא אמרו "אנחנו הורסים אתכם" אבל זה כתוב במכתב שאם מוציאים את אליה, זאת אומרת נותנים לילדה שלי לסבול שם ולי לסבול, בתור אמא שלה, וממש עושים לנו נזקים ברמה האישית, מחזירים אותי אחורה. לקחת אותי להליך פלילי.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
למה? מה זה התקן?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
שזה יפגע בשכבה.
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
יש סיבות.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
את מכירה את זה?
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
לא, אבל אני יכולה...
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
אז בשביל שזה לא יפגע בשכבה זה בסדר לפגוע בי? זה בסדר שהבת שלי תיפגע, שילדה אחרת לא תעלה לכיתה א' בשביל לא לפגוע בשכבה?
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
מיכאל, נשאלנו שאלה, אני רוצה להשיב לך.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
כן.
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
אני שוב מחזירה אותנו לתקנות העברה ושיבוץ.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אני לא רואה בדיון הזה סוף פסוק, ויש לי הרבה תקווה במשרד החינוך שיטיל את כובד משקלו, וכשמפקחת בית ספר רוצה משהו בבית הספר היא מקבלת אותו. הפרשיה הזאת צריכה להסתיים, והיא צריכה להיות לשביעות רצון המשפחה.
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
ולטובת הילדות בראש ובראשונה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
בוודאי, אבל זאת לא הדרך שבה מישהו מנסה להשחיר את האמא הזאת שהיא לבד בעולם ולתאר אותה כאיזו פושעת ועם עבר של רווחה, ולכן קבלת ההחלטות שלה לא ראויה, ואולי משרד החינוך יקשיב לה וישמע למה היא בכלל כל-כך מתעקשת להחליף בית ספר, אולי יש היגיון. ואני גם שאלתי את עצמי אם זה היה דוקטור לחינוך שגר שם שהבן שלו קיבל מכות בבית הספר והיא אומר: תחליפו לי את בית הספר. לא היו פועלים נגדו בשיטות האלה.
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
אבל אני אומר לך משהו.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אלו לא היו דרכי הפעולה. וגם יש פה איזו הפרת אמון גם מולה, שאני עוד רוצה לראות את התיעוד מה ראש העיר הבטיח. אתה הבטחת לטפל, אתה הבטחת לפתור, אתה מועל באמון. אתה הבטחת לי שתטפל. ההתכתבויות בינינו היו מאוד חיוביות. בכל שבועיים: מה קורה? אני מטפל. אתה תטפל? כן, בהחלט. יש לי תיעוד. ראש עיר מבטיח שהוא יטפל. אז אנחנו לא מביאים את זה לכנסת... שאלו אותי נציגי שר החינוך למה דיון כזה בא לכנסת?
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
ומה השבת?
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
כי היום בחדר אחר אני עושה חוק הגנה לנכי צה"ל מפני עורכי דין שגנבו להם כסף, זה קרה בגלל מקרה אחד, חייל שלי שגנבו לו כסף ועשקו אותו אבל פתאום גיליתי שעוד כמה אלפי נכי צה"ל נפגעים. אז מובא לפניי מקרה פרטי אבל אולי הוא מלמד על מה שקורה בכפר יונה?
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
אני רוצה להתייחס במה שאתה אומר באשר למה שקורה בכפר יונה ואצלנו במחוז, כדי לאזן קצת את התמונה. מבחינת המענים שיש לנו היום בכפר יונה לכלל הילדים וגם לילדים יוצאי העדה האתיופית.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אני חושב שצריך להגיד בני הקהילה יותר מתאים.
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
בני הקהילה, לוקחת, תודה. כלל המענים שיש ביישוב, כלל מעני החינוך ניתנים גם לאותם ילדים ולאותם מענים. אני בדקתי את הדברים גם מספרית, אני בדקתי זכאויות לבגרות, אני בדקתי נשירה, ומבחינת המימדים, הילדים שלומדים בעל יסודי לומדים לבגרות. יש נתוני זכאות מאוד יפים של ילדים.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
מה הנתונים?
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
אני אעביר לכם אותם, מספרית.
<< אורח >> יניב פרץ: << אורח >>
זה גם לא בבית הספר הזה ספציפית, אם אני לא טועה.
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
ההתייחסות, בוודאי, אבל יושב-ראש הוועדה דיבר על מה שקורה בעיר והיה לי חשוב לשקף איך אנחנו רואים את הדברים על הרצף הגילאי, כי אם דברים לא מסתדרים בשלבים מוקדמים יותר אז סביר להניח שנראה את התוצאות שלהם בהמשך.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
נכון, וזו גם אחת הסיבות שאני גם רוצה לתת לבת שלי חוויה מתקנת ולהציל את שלוש השנים האלה שנשארו בשביל שהיא לא תגיע לחטיבה עם פערים וכל הקשיים האלו ירדפו אותה גם שם. זה בדיוק מה שאני מנסה לעשות, להציל את שלוש השנים האלה, זה עוד פער שאפשר לתפוס עד כיתה ו', גם לימודית, גם חברתית, לתת לה לפרוח כדי שזה לא ימשיך לשם, ובמקום הזה זה עוד יותר אכזרי.
אם זה בחטיבה, אנחנו רואים מה הילדים היום עושים, לאן זה מגיע. ואני מאמינה שאם אנחנו נבדוק את ההיסטוריה שלהם, זה גם התחיל בדברים כאלה, במערכת שלא הייתה קשובה להם, שלא לקחה בחשבון את הטענות שלהם, שהתעלמו מההורים שלהם, והם הגיעו למצב כזה, וזה מה שאני מנסה למנוע פה. בסך הכול בקשת העברה פשוטה. אני לא חושבת שהייתי צריכה להגיע לכנסת בשביל דבר כזה.
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
אני מסכימה איתך.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
זו החובה שלי בתור אמא לבחור לבנות שלי מסגרת שתתאים להן ושתראה אותן. שהן לא יהיו ילדות שקופות, לא קיבלו שום מענה, שום אבחון, שום עזרה. ילדות כאלה? איך זה יכול להיות. עכשיו, את אומרת מענים לעדה האתיופית, למה צריך מענים לעדה האתיופית? אני פה מגיל ארבע, אנחנו ישראלים לכל דבר.
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
לא, ירין את לא שמעת מה שאני אמרתי. כנראה שלא הייתי מדויקת או שאת לא שמעת במדויק, אמרתי שכלל המענים ניתנים גם לילדים בני העדה האתיופית.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
אוקיי.
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
כלומר, אם אנחנו מדברים על שילוב, יש ילדים שמקבלים שילוב, שוב, לא לפי שיוך עדתי אלא לפי הצרכים שלהם. אם יש לנו מענים נוספים, בין אם מדובר על כיתות, דוגמת תל"ם, דוגמת - - -, כיתות שחר שיש לנו בשלבי הגיל המאוחרים יותר, תהליכים של ליווי עובדי קידום. כלומר, כל ההשתרעות של מענים עבור ילדים ובני נוער בעיר מונגשת עבור כולם, בכללם גם בני הקהילה.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
אוקיי, אז אני כן מרגישה - -
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
אליך ספציפית?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
- - אליי ספציפית כעולה חדשה, כמו שעשו לאמא שלי. אני ממש מרגישה שאני עושה פה, לא סתם אמרתי תיקון בין דורי. אני פשוט בתפקיד האמא שלי ושתי הבנות שלי בתפקיד אחי ואני.
<< אורח >> יניב פרץ: << אורח >>
ירין, תני לי רגע לעזור לך. זה נחמד להגיד ולדבר בסיסמאות.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
תציג את עצמך.
<< אורח >> יניב פרץ: << אורח >>
עורך דין יניב פרץ, אני הצגתי את עצמי קודם, זה קצת מצחיק שאני אגיד את זה בכל שניה. זה נחמד לדבר בסיסמאות כשיש מעטפת, ומעטפת, בואי, נמצאת ממך מישהי שכל מי שסביבה עושה את זה בהתנדבות, כל מי שנמצא פה בהתנדבות חוץ ממני שהביאו אותי לפני שבוע בגלל שאיימו עליה בהליך פלילי, זה פשוט בלתי נתפס, ואין לה שום עזרה מכם, שום עזרה. לא קצבאות, לא שום דבר, לא עזרה עם הילדים. העו"סיות, האנשים שעוזרים לה – כולם בהתנדבות.
אני הייתי אצלה אתמול בבית, ישבנו ודיברנו, ובאה מישהי בהתנדבות ועוזרת עם הבנות, ובאה עוד מישהי בהתנדבות ומדברת אליי וכותבת דוחות, ועוד מישהי.
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
בלי כסף.
<< אורח >> יניב פרץ: << אורח >>
בלי כסף ואפס מענה מכפר יונה. והן מלוות אותה והן עושות מהדף הזה. ואפס מענה בכפר יונה. יש לנו כאן בעיה קשה, כי זה שאתם טוענים שאתם עושים ושום דבר לא קורה בפועל, זה עצוב. זה נחמד לדבר בסיסמאות. יש לה ילדים תכף בכיתה ג' והיא לא קיבלה שום עזרה, אז מאיפה אנחנו מביאים את הנתונים האלה שיש לנו איך לעזור. אז אתם סתם לא עוזרים להם?
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
אני מדברת על מענה חינוכי לילדים.
<< אורח >> יניב פרץ: << אורח >>
זה נחמד בתיאורטית. פה יושבת מולך מישהי שלא קיבלה יום עזרה. זה קצת מוזר להגיד שיש לה עזרה. יום עזרה היא לא קיבלה.
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
אני מדברת על מעני חינוך לילדים.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
יניב, אני רק רוצה להגיד לך שאם מישהו יכול לגרום לראש העיר ולעירייה לזוז, זה משרד החינוך, ויש להם אחריות, פתחתי בזה. יש לי ציפייה אליהם, יש לי ציפייה שהם יטילו את כובד משקלם באירוע ולא יתנו לעירייה לעשות ככל העולה על רוחה. ובמובן הזה אני עדיין מצפה מהם.
<< אורח >> יניב פרץ: << אורח >>
עוד לא מאוחר, זה בטוח.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אני מעדיף בטוב. אנחנו מעדיפים בהסכמות. אני אלך לדבר בעד ירין בבית המשפט, ואני אלך להגן עליה.
<< אורח >> יניב פרץ: << אורח >>
אני אקרא לך, יש שימוע אוטוטו. אמור להיות שימוע מחר, דרך אגב, לשם מתייצבים שמונה אנשי מקצוע, למחר.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
תקרא לי. אנחנו נבוא שמונה אנשי מקצוע אחרים. אבל אני מעדיף שזה ייפתר בלי בית משפט. זה מה שאני מעדיף. ואני חושב שמשרד החינוך יכול להיות זה שיכריע אם הוא יחליט שהוא רואה פה ליקויים, וכמו שאתה אומר היא מגישה בקשה לשינוי ואפילו לא קיבלה תשובה כתובה אז על מה היא תערר?
<< אורח >> יניב פרץ: << אורח >>
להיפך, זה מגיע עם הבטחות של: נעזור לך ואומרים לה אחרי החגים, אז איך נערער? ופתאום שימוע פלילי. רוצים להגיש נגדה כתב אישום על זה שהיא לא שולחת את הבנות.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
זו חוצפה.
<< אורח >> יניב פרץ: << אורח >>
שהיא מה-25 ביוני, לפני סוף שנת הלימודים מגישה בקשה ועוד בקשה ולא מקבלת תשובה, מבטיחים לה שזה הולך לקרות. ואז אומרים לה: בואי, הליך פלילי. זו בדיחה. זה הביא אותי לפה, שתדע לך, חולה והכול.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אני שמח שבאת, וגם נמצאות איתנו נציגות מפלגת המילואימניקים, ראש מטה פריפריה. אם את רוצה לפעול למען נושא של עוול, הנה קיבלת עוול.
<< אורח >> בת אל טגן: << אורח >>
כן, אז אני שומעת על העוול הזה. עורכת דין בת אל טגן, פה איתי נמצאת אריסטה שאחראית על התחום של בני העדה האתיופית, ואנחנו פה ביחד, כי האלמנט הזה גם של חסמים וגם של מקרים כאלו פרטיים מאוד מעצבנים אותנו ברמה שאני לא מאמינה למשמע אוזניי.
יש כאן אמא עם שתי בנות שרוצה להעביר אותן לבית ספר אחר, שזו זכותה כאמא לבחור גם איפה הן ילמדו. בואו, היא לא ביקשה שעכשיו הן ילכו, לא יודעת מה, לקזינו. היא בסך הכול מבקשת השכלה, חינוך, עבור הבנות שלך. כשמשרד החינוך, התפקיד שלו לוודא את טובת הילד לפני הכול, לוודא שטוב לבנות, ואם לא טוב לבנות מסיבה כזו או אחרת, ואם אמא באה ומתחננת על נפשה לתת את הטיפול הראוי, מה הבעיה ללחוץ על כפתור ולהגיד: אוקיי, היום הייתן בבית ספר הדר, ומחר אתם תהיו בבית ספר X. בשביל מה? ועוד אני שומעת שימוע פלילי על זה שהיא מנסה להגן על הילדות שלה ממערכת שפוגעת בהן? לאיפה הגענו? אנחנו במדינת ישראל בשנת 2025. מה קורה פה?
אני ממש שמעתי על זה, אני באמת מקווה שהעוול הזה – אדוני יושב-ראש, כבר יצא לי להכיר בדיון הקודם – באמת שזה לא ייגמר במילים, שיהיו מעשים ודרישה שהיא חד משמעית. ואם צריך, אני כבר אומרת את זה, שנעשה עצומה ונעשה שביתה ונגיע להפגנות בשביל ששתי בנות יגיעו לבית ספר.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
צריך. כי בטוב לא הצלחנו, אז צריך לא בטוב.
<< אורח >> בת אל טגן: << אורח >>
ואני יכולה להגיד לכם, אני יודעת על ילדים שעוברים בית ספר סתם כי ההורים החליטו שהם רוצים לעבור. למה? כי הן בנות העדה האתיופית? בבקשה, משרד החינוך, משרד העלייה והקליטה, תשלבו ידיים, תעשו מה שצריך. לא מגיע לאמא הזאת לעבור את מה שהיא עוברת, ולא מגיעה לבנות הללו לעבור את זה. תודה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
תודה רבה.
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
אני אתייחס למה שאמרת כדי לדייק את הדברים קצת. הנושא של תקנות העברה מתייחס לבחירת הורים ברשויות שבהן יש בחירת הורים. כלומר, הנושא של בקשת ההעברה – יש שיטות שונות להעברת תלמידים על פי תקנות ההעברה. העברת תלמידים או שיבוץ תלמידים בתוך מסגרת חינוכית יושבת ברשות, הרשות היא הריבון בהקשר הזה, אז חשוב לי לדייק את הדברים.
דבר שני, ניתן להגיש בקשת העברה. שוב, הכול מופיע שם בתקנות. הסברתי קודם, טרם הכנסך, את ההליך, אפשר לעיין בזה, התקנות מאוד ברורות.
מבחינת הגורם שאמור לאשר תהליך העברה זאת הרשות. ואם יש צורך, כאמור הסברתי את זה גם קודם, להגיש בקשת ערר, אני הבנתי גם את דבריך אתה, הדברים נידונים גם בסופו של יום במחוזות עצמן כגורם הסמכות לערר.
<< אורח >> בת אל טגן: << אורח >>
אני רוצה להתייחס לזה כי את אומרת שהרשות היא הריבון, אבל אתם בתוך משרד החינוך האחריות היא עליכם. האחריות לדאוג שלילדי ישראל יהיה חינוך זה על כתפיכם.
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
גברתי, לא. חוק חינוך חובה חל על הורים, נתחיל בזה. מדינת ישראל חוקקה את החוק כדי שילדים ילכו לבית הספר, ילדים צריכים להגיע לבית ספר ולזכות לחינוך.
<< אורח >> יניב פרץ: << אורח >>
נכון, לחינוך, לא לחרם, לחינוך. לא לאכזבה. לא לפגיעה בביטחון. את צודקת. דרך אגב, אני יליד כפר יונה ואני בן 44 אני נולדתי והתחנכתי בבית הספר הזה, אז שום דבר לא השתנה שם.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
רק השבוע היו 3-4 כתבות על זה.
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
כולנו באותו צד, ילדים צריכים לקבל חינוך ולהגיע לבית הספר.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
מה היה השבוע ירין?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
הייתה עוד כתבה על בית הספר הזה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
מה היה בכתבה?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
כתבה שלישית כבר שיצאה בחודש האחרון על בית הספר הזה, המדובר.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
איפה יצאה הכתבה?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
גם בניוזים השרון, וההורים אותם הורים הגיעו גם ל-12N.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
ומה יש בכתבה?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
לילד שלהם, האתיופי, היו בעיות התנהגותיות ובית הספר.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
ילד אתיופי?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
ההנהלה, והיועצת של בית הספר שיתפו פעולה, ובעצם הניעו את הנהגת ההורים להשבית את בית הספר, לצאת להפגנות נגד הילד הזה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
נגד ילד אחד?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
נגד ילד אחד בן שמונה, במקום לעזור לו, ובעצם הפרידו אותו. ההורים שלו הלכו לכתבה כי עשו תוכנית ללא שקיפות, תוכנית שמפרידה אותו, שמדביקה לו סייעת ומפרידה אותו מבין כל ילדי הכיתה, כל יום כל היום, גם בהפסקות, וזה היה הפתרון, בעצם לשמור גם על ילדי הכיתה. זה הפתרון. זו כתבה שרצה.
כמובן שגם בתגובות חוסר אמפתיה. אם זו הייתה אותה כתבה, הורים אחרים בצבע אחר, כל המדינה הייתה גועשת. זה בדיוק הסיפור של ילדי החרמות, אלו הילדים השונים. אז ילד אחד שונה בגלל שהוא שקט, ילד אחר שונה בגלל שיש לו בעיות התנהגותיות. אלו ילדים שצריכים עזרה, לא שייקחו את ההורים שלהם... ממש מחזיקים אותנו בנות ערובה בבית הספר. הם לא משחררים את הילדים האלה. הם מרוויחים עליהם איכשהו, יש פה תקציבים, יש פה משהו מאחורי הילדים האלה.
מה עושים באמת? את אומרת להגיש ערר, אז עשיתי את הכול, אבל מה עושים שבית הספר מצייר תמונה מדומיינת: יש קב"ס, יש תהליך של עובדת סוציאלית, היה ביקור בבית. מתי? איפה? מי פנה? תראו לי שיחות. איך נראה הבית שלי? כמה חדרים יש לי? איך מעזים? יש פה אנשים שיודעים את התשובות האלה.
מה אני עושה מול מערכת שלמה שמכחישה, שמספרת שיש התקדמות, ואני מראה הודעות שאני שואלת את היועצת כי גם לראש העיר היא אמרה את זה, על איזו התקדמות בדיוק מדובר? והיא חוסמת אותי במקום להגיד שהבאנו לה אחד שתיים שלוש, עזרנו לה פה. אז אני שואלת אותה: איזו התקדמות, אני יכולה להבין? כי לא אני ולא הבת שלי מבינות על איזו התקדמות מדובר? איזו התקדמות היא עשתה בשנה האחרונה? ואני אומרת לה: זה למה אסור להאמין לכם, וזה למה החינוך נראה ככה, זה למה הדור הזה נראה ככה, אתן לא מפסיקות לשקר, מציירות תמונה מדומיינת. ויש לי את זה כתוב, והיא פשוט חסמה אותי, לי היא לא עונה, ובדפים היא כותבת לכם שיש ביקור, שיש מעבר, שבית ספר הדר זה מקום רגשי, היא מקבלת את כל המענים.
אין לי סיכוי מולם, אם לא כל אנשי המקצוע האלה שהיום יכולים להעיד אחרת ובגלל זה היום אנחנו בהליך פלילי ואין לי סכנה על הילדות וחרב לא מונחת לי על הצוואר, אבל זה לא פייר.
כבר כשחזרנו מתיק נזקקות היה צריך פה קב"ס שיתערב ושימנע נשירה, בפעם השנייה אחרי תיק נזקקות, את לא מסכימה איתי? לא היה שום דבר כזה, אף אחד לא היה בקשר איתנו. גם לרווחה יש לי הקלטה שאני פשוט צועקת עליהם: איפה אתם? איך אף פעם לא עשיתם טלפון? זהו, הילדות מגיעות, עושים וי? מישהו מעניין אותו מה הן עוברות שם? כמה הן סובלות? את מישהו זה מעניין? זהו, העיקר, הן עושות וי?
<< אורח >> מרים נסרי: << אורח >>
אני רוצה גם להתייחס, סליחה. לי קוראים מרים נסרי, אני עובדת סוציאלית, אני מתנדבת במשך שנתיים ביחד עם ירין. בהקשר הזה אני רוצה להגיד שאני כן פניתי גם לרווחה ואמרתי: איפה אתן? למה אתן לא מתערבות בשלב הזה? והדבר היחיד שהוצע זה שובר מזון של 800 שקלים לירין.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
פתאום כשהם רוצים הם גוף שונה.
<< אורח >> מרים נסרי: << אורח >>
אני רק רגע מניחה את זה כשאנחנו אומרים על עוד גופים. אני כן רוצה להגיד שאלו לא המקרים היחידים. יש עוד מקרים, כשירין הייתה לקראת בית משפט עם צו הנזקקות, אני נכנסתי לתוך השכונה של האתיופים בכפר יונה וראיתי בדיוק מה קורה שם מימיני ומשמאלי. אני אשמח לראות את הנתונים כי אני מכירה מציאות אחרת באזור הקומות בכפר יונה. אני רואה מציאות אחרת לגמרי ממה שאת מתארת. וצר לי שהגענו למצב הזה. אני רוצה להגיד שניסינו לעשות הכול כדי להימנע מהמצב הזה.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
רגע, אבל תגידי לה, היה קב"ס? הם לא מאמינים. אולי כשמישהי אחרת בצבע הנכון תגיד את זה.
<< אורח >> מרים נסרי: << אורח >>
לא היה.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
אבל הם אומרים שהיה.
<< אורח >> יניב פרץ: << אורח >>
ירין, תחסכי רגע. את לא בקיאה בפרטים שלה, נכון? שהיא לא תמשיך ותגיד לך את כל הפרטים, שהיה קב"ס, את לא בקיאה בפרטים, היא לא בקיאה בפרטים.
<< אורח >> בת אל טגן: << אורח >>
אני לא מצליחה להבין למה המפקחת הרלוונטית שהייתה אמורה להגיע לכאן.
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
יושבת עם 40 מעלות חום בבית.
<< אורח >> בת אל טגן: << אורח >>
ומה עם המנהלת של בית הספר? מה עם כל העובדים הסוציאליים?
<< אורח >> יניב פרץ: << אורח >>
אני לא אומר למישהו חולה להגיע למרות שאני באתי חולה, אני לא אומר לאף אחד להגיע חולה. אני אומר שלפעמים גם ילד יכול להיות חולה, אבל מישהו יכל לכבד את הדיון הזה, שיודע אולי טיפה יותר תשובות. מישהו שאולי קשור לרווחה. הרי אלברט, ראש העירייה טרח לרשום.
אני יודע שאת לא בקיאה בפרטים, אז זה לא כלפייך.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
היא לא העירייה, אל תטיל עליה את חטאי העירייה.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
אבל אני אומרת שתביני גם מה קורה שם. כשאת עכשיו תלכי לשם הם גם יציגו לך תמונה אחרת. אז מה זה יעזור לי? את מבינה.
<< אורח >> יניב פרץ: << אורח >>
תמונה אחרת זה כאן על הדף, כבר כאן יש תמונה.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
בדיוק, זה מה שהם יציגו לך. ופה יש עובדת סוציאלית שאומרת לך, והיא עובדת סוציאלית היא אשת מקצוע, זאת לא איזו אמא מוחלשת. אנחנו לא מוחלשות, אנחנו מחוזקות, אנחנו לביאות, וזו הטעות שאתן מתנהגות אלינו ככה ואתן משאירות אותנו במקום הזה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
זה לא היא.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
סליחה, זה לא את ספציפית, זה כל מערכת החינוך שמשתמשת גם ברווחה. כשנוח אז הם אומרים שהם לא קשורים אחד לשני, וכשנוח להם הם כן חוברים יחד נגדנו, זה לא יכול להיות הדבר הזה.
<< אורח >> בת אל טגן: << אורח >>
ואדוני מרגיש שיש כאן דפוס בכפר יונה, כי זה לא המקרה היחידי.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
תשמעי, אנחנו מספטמבר עד לפני שבועיים מתכתבים עם ראש העיר, והוא מבטיח לפתור את זה ופתאום הוא נעלם.
<< אורח >> בת אל טגן: << אורח >>
זה נוראי.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
ואנחנו לא רצינו דיון בכנסת.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
והילדות בהלם שראש עיר יכול לשקר.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אבל גם מבטיח ולא מקיים, גם לא מגיע לכנסת. זילות של הכנסת.
<< אורח >> בת אל טגן: << אורח >>
יש נציגות של העירייה כאן?
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
הנה, העירייה לא באה.
<< אורח >> בת אל טגן: << אורח >>
הם לא הגיעו לדיון למרות שהוזמנו?
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
לא הגיעו.
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
איפה נציגי בית ספר?
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אבל הם חושבים שהנושא ידעך, הוא לא ידעך הוא יגדל.
<< אורח >> בת אל טגן: << אורח >>
הוא לא ידעך, הוא רק יתעצם.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אני סומך עליך שגם תטפלי בזה.
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
אל תדאגי, ירין.
<< אורח >> בת אל טגן: << אורח >>
לא, אנחנו לוהטות עכשיו. הכול בסדר, ירין, אנחנו נבעיר את השטח ואם זה מה שצריך כדי שגורמים במדינה יבינו שאי אפשר להתעלל באמא ובשתי בנות, אז זה מה שאנחנו נצטרך לעשות, לצערנו.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אנחנו הצענו להם לפתור את זה בטוב. אתה רוצה להגיד משהו, אדוני? אתה שקט. נציג השר אתה רוצה להגיד משהו?
<< אורח >> איתי חיים: << אורח >>
איתי חיים, אני עובד משרד החינוך. אני לא אגיד שום דבר, אני רק אומר שמשרד החינוך כמשרד החינוך יש לו סמכויות שלו, ולפיכך גם בדיון הזה אנחנו פועלים לפי הסמכות שמוקנית לנו בחוק, ואני מבין.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אבל צדקו מי שאמר פה שהסמכויות בין משרד החינוך לעירייה הם קצת... הכי העירייה היא זרועה ארוכה של משרד החינוך בביצוע מדיניות החינוך. האחריות על הילד היא גם של משרד החינוך. העירייה לא מעסיקה את המורה, תלוש המשכורת של המורה והמנהל מגיע עדיין ממשרד החינוך. העירייה מספקת תשתיות ואולי יש לה את היכולת לשבץ, אבל האחריות על הילד היא לא פחות של משרד החינוך.
<< אורח >> איתי חיים: << אורח >>
יו"ר הוועדה, הדברים מובנים, אבל אני אומר שיש פה קצת אתגר לקיים פה דיון כזה ללא נציגי הרשות.
<< אורח >> בת אל טגן: << אורח >>
הם לא מגיעים.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אבל הם לא מכבדים, נציגי העירייה השאירו את החינוך פה, שלא אשם, לבד. אז אל תגן עליהם.
<< אורח >> איתי חיים: << אורח >>
אני לא מחפש האשמות.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אני לא חושב שאתם אשמים, העירייה אשמה, אבל השאירה אתכם לבד לחטוף את האש. זה הגוף הזה שחושב, מישהו חושב שם שהנושא הזה יירגע עד שהוא ייפתר.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
לא רק זה, הילדות צריכות בית ספר, הן חייבות ללכת למסגרת. כל יום שההמשך הזה, הילדות צריכות מסגרת.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
הוא יבער, והוא יהיה ציבורי ותקשורתי ומשפטי ובכנסת, הוא יהיה בכל החזיתות. אנחנו בשביל ילד אחד הופכים עולמות.
<< אורח >> איתי חיים: << אורח >>
אנחנו בשורה התחתונה רוצים מאוד שהילדות יכנסו לבית הספר, וזו תוכנית החינוך.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אז תדאגו שהעירייה הזאת תתעורר על עצמה ותביא פתרונות לשביעות רצון האם.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
ובכל הזמן הזה הם אמרו שזו אחריות של משרד החינוך, שההחלטה היא של משרד החינוך.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
זה כבר מה שנקרא פינג-פונג.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
בדיוק.
<< אורח >> בת אל טגן: << אורח >>
אדוני, גם האבסורד של הבירוקרטיה הורג אותי, תסלחו לי זה באמת נשגב מבינתי. זה אשכרה פקיד, מי שזה לא יהיה, פשוט אומר: אוקיי, אתן עוברות. שתי מקומות בכיתה זה מה שחסר? שתי מקומות? בנות כמה הן?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
תשע ושש.
<< אורח >> בת אל טגן: << אורח >>
כיתות?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
א' וד'. בכיתה א' אחת חסר כיסא? זה מה שצריך? באמת, אני באמת תוהה. בשביל מה כל הטררם? חודשים שמתעסקים. זה בסך הכול להגיד: אוקיי, תעברו מכאן ותעברו לשם. אם זה אלמנט של תקציבים אז שיעבירו את התקציבים של הבנות לבית הספר השני, נו די.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
זה לא נראה לי תקציב, זו סתם עקשנות.
<< אורח >> בת אל טגן: << אורח >>
זו סתם בירוקרטיה מיותרת על הגב של בנות מסכנות, זה מה שמעצבן אותי. כי הבנות הללו משלמות בחינוך שלהן, בהשכלה שלהן. אתם יודעים מה זה מנטלית לילד שיודע שהוא לא בבית הספר והחברים שלו כן בבית הספר? איך האמא צריכה לראות אותן כל היום בבית ולהסביר להן את הסיטואציה. מה להגיד להן? שהמדינה לא מאפשרת? שהסבל שלהן לא מספיק חשוב כדי שפקיד יתפנה מהזמן שלו לתת את האישור? מה קורה פה?
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
עד עכשיו הן ידעו שאחרי החגים יש הבטחה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
תודה. נציג משרד העלייה, אתה רוצה להגיד משהו?
<< אורח >> אלמו אבנט: << אורח >>
צוהריים טובים, אני אבנט, מנהל תחום זהות ורשויות. אני שומע את המקרה בפעם הראשונה שלי, לפחות, ואני לא חושב שאני יכול לתרום משהו לדיון כיוון שהנושא לא קשור אלינו באופן ישיר. אני יכול להגיד, יושב-ראש הוועדה, מה ששאלת לגבי מספר העולים, את זה אנחנו יכולים להעביר כמה יש לנו כאן. מה גם שהמנדט של משרד העלייה והקליטה זה טיפול עד 15 שנים בארץ, לפי מיטב המידע שיש בידינו אין שם עולים מתחת ל-15 שנים, כולם מעל, ותיקים מה שנקרא.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
כמה עולים יש שם?
<< אורח >> אלמו אבנט: << אורח >>
אני אבדוק, פשוט יש לי מספר לא מעודכן. אבל אני יכול למסור את זה לוועדה.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
אה, עולים חדשים יש?
<< אורח >> אלמו אבנט: << אורח >>
עולים חדשים עד 15 שנים בארץ, אין יותר יש 17 בלבד, מספר זניח. אגב, המשרד עד לא מזמן, כשהיו עולים שמצריך את המינימום בשביל תמיכה, הרשות כן קיבלה תמיכה. במסגרת התמיכה הזאת נעשו שם פעילויות שבאמת יכלו גם לסייע קצת לעולים.
<< אורח >> מרים נסרי: << אורח >>
אני אשמח לבקש עוד דבר אחד, בנושא ההעברה, ואני בטוחה שהיא תיעשה. אני רוצה לבקש שהבנות יקבלו את המעטפת המקצועית הראויה שהן צריכות כדי להשתלב כמו שצריך במערכת החינוך. שתינו עבדנו סביב השעון כדי להשיג מתנדבות שילמדו אותן, שיתנו להן טיפולים רגשיים, שיתנו את כל המעטפת שהייתה אמורה.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
מורה פרטית.
<< אורח >> מרים נסרי: << אורח >>
מורה פרטית. כל הדבר הזה נעשה דרך מתנדבות, וזה לא רק המקרה היחיד, אני מכירה עוד מקרים בכפר יונה. לדעת שגם כשילדים עוברים בית ספר, או בתוך בית הספר, לוודא שהשירותים שניתנים להם – דיברת על מענים שהם ניתנים שהם מענים איכותיים – שאכן נותנים מענה לצורך שעולה. ואם הוא לא עולה אז צריך לפקח על הדבר הזה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
את יודעת, נציגת משרד החינוך, מחזיק פה את העיתון המקומי. כתוב יום שישי האחרון, אני לא יודע ממתי הכתבה.
"ביום שישי האחרון הושבתו הלימודים בבית הספר הדר בכפר יונה בכיתות ג' ה' ו-ו', וזאת הפעם השנייה בתוך שבועיים. הסיבה אלימות קשה שסופגים ילדי כיתה ג' מזה שנתיים בידיהם של שני ילדי הכיתה. בכיתה ג'1 מתרחשים זה כמעט שלוש שנים מקרי אלימות חמורים מצד שני תלמידים כלפי תלמידי הכיתה, צוות המורים ולעיתים גם תלמידי הכיתות האחרות. מקרי האלימות כוללים חניקות, דחיפות, תקיפות פיזיות, זריקת כסאות, שבירת ציוד, איומים, הפחדות ותקיפות גם מחוץ לכותלי בית הספר".
כל זה קורה בבית הספר שהאמא רוצה להוציא ממנו את הילדות, אז היא כנראה מבינה מאיזה בית ספר צריך להוציא את הילדות.
<< אורח >> יעל ברקול: << אורח >>
לצערי זה לא בית הספר היחיד.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
כזה דבר? בחומרה כזאת? בשבועיים שסגרו בית ספר, אני לא חושב שיש עשרות בתי ספר בישראל שבתוך שבועיים נסגרו פעמיים. זה אירוע נדיר. אז אולי אותה אם רווחה יש לה איזה היגיון בריא שילדיה לא צריכים להיות בבית הספר הזה, אולי מותר לה לרצות עתיד אחר לילדים. אני רוצה לסכם.
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
אני חושבת שאתם רואים איזו אמא למופת פה. זה שהיא רווחה זה לא אומר שהיא לא למופת. זאת אמא למופת.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
יותר מזה, מישהו שהחיים שלו קשים והוא מנצח, הוא יותר ממישהו שהחיים שלו קלים והוא מנצח.
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
זו בושה וחרפה ששמו אותה לשימוע. אני כואבת את הכאב הזה, כי היא צריכה לקבל פרס, לא שימוע.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אנחנו לא נשאיר אותה לבד, ויקטוריה. אנחנו לא נשאיר אותה לבד, אנחנו נהיה הקול שלה, נשמיע את קולה.
<< אורח >> ויקטוריה גולן: << אורח >>
תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
או שיקשיבו לה וזה יחסוך לכולנו.
<< אורח >> בת אל טגן: << אורח >>
אדוני, אפשר לדרוש מהעירייה תגובה?
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
בוודאי, ככה את מכירה אותי? שאני לא דורש?
<< אורח >> בת אל טגן: << אורח >>
אתה צודק.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
את היית איתי בדיון הקודם.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
מיכאל, אני רק חוששת, אני הייתי עם מנהלת החינוך שם בפגישה, בזמן שפגשתי אותה היא הייתה מנהלת בתי ספר יסודיים, אבל בגלל הביזיון שיש שם ומנהלי חינוך שמתפטרים בכל שניה, אז הביאו לה את התפקיד, אז היא עכשיו מנהלת של כל החינוך. אני ישבתי איתה בפגישה ואני ניסיתי לדבר.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
מתי?
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
ב-28 באוגוסט.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
ממזמן.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
כן, כמה ימים לפני שנת הלימודים נפגשתי איתה, ניסיתי לדבר לליבה, באמת ישבנו, נתנה לי הרגשה שהיא מקשיבה לי. בסוף הדברים שלי היא אמרה לי: סיימת? אמרתי לה כן. אמרה לי: יופי. תרצי או לא תרצי הגדולה תהיה בהדר, על הקטנה יש על מה לדבר.
דבר שכמובן לא אפשרי, אני בלי רכב, אני לא ניידת, אני גרה מאוד רחוק גם מהדר. להדר יש לי קושי בהסעות ומרים עזרה לי, אז בטח שלפצל אותן לשתי בתי ספר כשיש לי רק 4-4.5 שעות לעבוד, לטפל בעצמי, לעשות סידורים. זהו, ב-12:45 הן כבר מגיעות הביתה. זאת אומרת שאני כל היום אצטרך רק לעבוד בהסעות, לשים אותן, לא יהיה לי זמן לעצמי להתקדם, להתפרנס, לקדם את המשפחה.
ואז אמרתי לה: תקשיבי, זה לא יקרה, הבת שלי סובלת, בואי תשמעי אותה. היא אומרת: לא, לא, את לא מביאה לי אותה לפה. אמרתי: זה לא יקרה, אני לא מחזירה אותה, על גופתי המתה. והיא אמרה לי: אנחנו נראה. והיא נצמדת לי לראש ואומרת לי: אנחנו נראה. והיא דופקת על החזה. ועכשיו אני מפחדת ושמעתי שעכשיו היא מנהלת של כל אגף החינוך, קיבלתי חום. אישה שהולכת איתי ראש בראש.
<< אורח >> יניב פרץ: << אורח >>
תשאירי לי אותה.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
אני מפחדת שהיא לקחה אותי אישית, גם יניב, שהיא פותחת איתי חשבון.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אבל יניב, אנחנו לא מתאהבים במלחמה.
<< אורח >> יניב פרץ: << אורח >>
אין ברירה, אני שומע דבר כזה, זה פשוט בושה וכלימה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אבל זו האופציה האחרונה שלנו. אם יבואו לקראתה אנחנו לא.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
אבל עצם העובדה שהם לא הגיעו לדיון. הייתה להם גם הזדמנותו, גם כל השבוע.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
בסדר, את תראי שעיריית כפר יונה תידרש לתת תשובות.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
אז אני מפחדת שהאישה הזאת לקחה אותי אישית.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
ואת תראי שהדבר הזה לא יעבור לסדר-היום.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
ועכשיו כל הדבר הזה זה ה"אנחנו נראה" זה הראש בראש שהם הולכים איתי, זה המקום של אנחנו לא נביא לך, אנחנו נראה.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
בסדר, אז מי שמתנהג ככה, אנחנו נהיה איתו ראש בראש. א' אל תפחדי, וב' אם הוא גם יחזור בתשובה אנחנו ניתן לו לחזור בתשובה. מי שטעה ורוצה לתקן את דרכו אנחנו ניתן לו.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
בכיף.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
אנחנו לא רוצים להילחם עד סוף הדורות.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
רק שהילדות יהיו במסגרת, זה הדבר היחיד שאני רוצה, שהן יחזרו.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
זה בדיוק מה שרציתי לקראת סיום, שאני רוצה שתגידי מה את מבקשת ולמה את מקווה כאמא של הבנות.
<< אורח >> ירין דסלה: << אורח >>
אוקיי, עכשיו כשאני רואה את הקושי במסגרות החינוך וגם את זה שזה קורה בבתי ספר אחרים, אז הפחד הכי גדול שלי באמת זה שאנחנו נלך לבית ספר חדש ואותם דברים יעלו שם, אז כדי למנוע את זה אני צריכה שקודם כול הן יפסיקו להיות שקופות, שיראו את הצרכים שלהם. אם זה קושי לימודי שיקבלו גם עזרה בבית הספר.
נכון, אז הגדולה קיבלה שילוב בהדר, היא באמת קיבלה שילוב, אבל מה קורה? שאני באה כל הזמן, רוצה לדבר עם השילוב, רוצה לדעת, רוצה להיות מעורבת, ואומרים לי שהכול בסדר. אני אומרת: תקשיבו, יש פה בעיה, לא יכול להיות שיש פה גם מורה פרטית, גם אני יושבת איתה, גם יש לה שילוב, משהו פה לא עובד. המורה הפרטית גם רוצה לדבר איתם, להתערב, כדי שנהיה מסונכרנות, כדי שכולנו נעזור לילדה. אין בעיה תביאי את הטלפון נדבר עם המורה, תביאי את הטלפון, תביאי את הטלפון, ככה שנה שלמה, ובזמן שלי הם אומרים: הכול בסדר, את מגזימה, היא לא צריכה אבחון, הכול בסדר, וגם ענת אומרת שיש התקדמות.
בשיחה הראשונה שלה עם מורת השילוב, שזו שיחה שאני יזמתי וביקשתי, היא אומרת לה: תקשיבי, בזמן שלי הם אומרים שהכול בסדר, לילדה יש הפרעת קשב וריכוז, לילדה יש קשיים לימודיים קשים, היא לא יודעת את ההבדל בין אה לאו. אבל מה, אל תספרי לאמא כלום, זה בינינו, אל תספרי לאמא כלום. אז נכון, יש שילוב, אבל שילוב שלא שיתף איתי פעולה, שצייר תמונה מדומיינת שהכול בסדר, מנע ממני להביא עזרה לבת שלי. זאת אומרת שיכולתי להביא לה עוד שעות, עוד מורה פרטית.
מה הם ציפו? שהן אומרות לא לספר לאמא כלום? אני האמא, אי אפשר לבטל אותי, אני ילדתי אותן, אני גידלתי אותן, אני עדיין אפוטרופוס שלהן. חייב לספר לי דברים כאלה ובשביל זה גם הבאנו מורת שילוב בשביל שתגיד לי איפה הקשיים שלה, לא בשביל שתדבר עם המורה הפרטית, והשיחה הזאת גם מוקלטת.
אז אני לא מסתמכת עכשיו על שילוב, כי ראינו מה שילוב עשה. אני רוצה שיקבלו את המעטפת, את כל מה שהן צריכות כדי שיהיה תיווך בבית הספר החדש. כל הזמן הזה, שלושת החודשים האלה יצרו גם ככה פערים, לא קל להיכנס לבית ספר חדש, אבל הזמן הזה גם יצר פערים שגם צריך לקחת אותם בחשבון, ושיקבלו עזרה, עזרה לימודית, מעטפת, תיווך לבית הספר החדש כדי שתהיה להן נחיתה כמה שיותר רכה, ושיפסיקו להיות שקופות, שיקבלו את כל המענים שלהם.
ככה אני לא אצטרך לרצות להיות בקשר יותר עם בית הספר כי זה מה שקרה בהדר, בגלל שהבת שלי לא למדה מה שאחרים למדו, בגלל ששיעורי הבית שאחרים עשו היא לא עשתה, אז הייתי צריכה להיות יותר בקשר כדי להבין מה היא למדה? מה עשו איתה? על מה לעבוד? אז קודם כול שיהיה תיווך, ושיהיה לי גם לאן לפנות, אם משהו קורה לא יכול להיות שאין לי מענים, שאני מערבת מפקחת, שאני מנסה לדבר עם מנהלת אגף חינוך ושמים לי מתחזה, אני מגיעה בעצמי למפקחת והיא הולכת לשמוע את הדר, אין לי פה סיכוי חוץ מלא לשלוח את הבנות ואז עוד פעם להסתבך – אף אחד לא מקשיב לי. אז אני צריכה שתהיה לי כתובת לפנות אליה, לא לפנות אליה שתהיה כבר מעורבת. כלומר, שאני לא אצטרך לפנות אליה, שהיא תהיה כל הזמן מעורבת וכל הזמן תדע מה קורה בבית הספר החדש.
<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>
תודה. אני רוצה לסכם את הדיון.
הוועדה פגשה פה מקרה חמור שמזמן היה צריך להיפתר. יש התחייבות של עירייה וראש עיר לפתור את זה באופן אישי, ולמרות פניות גם שלי אליו, גם של אחרים, בזמן שאנחנו מחכים לפתרון, מופעל על ירין הליך משפטי ואיומים כדי לכפות עליה החלטה שרירותית מצד העירייה ובית הספר.
הוועדה רואה בחומרה את זילות הכנסת והיעדרות נציגי העירייה מהדיון, הוועדה מבקשת ממזכיר הכנסת ויושב-ראש הכנסת לפעול בחומרה כלפי נציגי העירייה, ואם ניתן, לפחות בשלב הזה, לשלול את הרישיון הקבוע של ראש העיר לכניסה לכנסת, כסנקציה ראשונה של הכנסת מול הזילות שלו של הכנסת, מכתב כזה להוציא למזכיר וליושב-הראש.
הוועדה תדון בנושא הזה בעוד שלושה שבועות כי הוא דחוף. הוועדה דורשת ממשרד החינוך להטיל את כובד משקלו, לפתור את הנושא לשביעות רצון האם ולאפשר לה דף חדש בבית ספר אחר עם מעטפת וליווי דרוש כדי לצמצם את הפערים שנוצרו ולבנות אמון מחודש עם המשפחה.
הוועדה דורשת מעיריית כפר יונה לאפשר לאם להחליף בית ספר לילדות, ושהן ילמדו באותו בית ספר כדי לא להוסיף לה מעמסה טכנית ומעמסה תחבורתית. הוועדה מודה לכל המתנדבים שמלווים את המשפחה שנים רבות.
הוועדה התרשמה מירין כאשה צעירה שעברה דברים קשים מאוד בחיים ועדיין מתמודדת לבדה עם אתגרי החיים, אבל נאבקת על בנותיה ועל עתידן, מדברת באינטליגנציה ובבהירות ובתבונה ובקשתה צנועה: רק בית ספר חדש לבנות שלי, לא פחות ולא יותר.
במידה והצדדים יפתרו את הבעיה אנחנו לא נקיים את הדיון. במידה ולא יהיה פתרון בשלושת השבועות הקרובים אנחנו נזמן דיון, אנחנו נפעל מול העירייה בכל הכלים המשפטיים הציבוריים, התקשורתיים, הכנסת וכל כלי אחר כדי להביא לתוצאה.
אנחנו מבקשים ממשרד החינוך לשים לב לכך שעל אף שהוא לא נושא באחריות המיידית לכישלון התפקודי של העירייה בפתרון הבעיה, הוא השאיר את נציגי משרד החינוך פה בוועדה לבדם לחטוף את האש והפקיר אותם בזמן שהם מנסים להיות ממלכתיים ולגונן על המערכת הזאת. רק תשימו לב שהשאירו אתכם פה לחטוף את האש על כשלונו לטפל ולפתור את הבעיות שלו בעיר.
אנחנו לא נוותר ולא נרפה. אנחנו לא ניתן לאף אחד לפעול בדורסנות כלפי אם חד הורית שכל מה שיש לה בעולם זה את ילדיה, לא כסף ולא משפחה ולא שום יכולת עמידה מול המערכת. אנחנו נהיה המשפחה שלה, אנחנו נהיה הקהילה שלה, אנחנו נהיה הגב המשפטי שלה עד שנביא תוצאות לילדות האלה.
אני נועל את הדיון, תודה רבה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:42. << סיום >>