פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 492 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום ראשון, ט"ו בטבת התשפ"ו (04 בינואר 2026), שעה 11:15 סדר היום: << נושא >> סיור ועדת החינוך התרבות והספורט - מסגרות חינוך בקריית שמונה << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: צבי ידידיה סוכות – היו"ר סימון דוידסון מוזמנים: בונן מיכאל – מפקח, משרד החינוך אליה זריהן – מפקחת, משרד החינוך דימיטרי אפרצב – סמנכ"ל קשרי ממשל, מינהלת שיקום צפון אתי וייסבלאי – חוקרת, מרכז המחקר והמידע בכנסת אביחי שטרן – ראש העיר, עיריית קריית שמונה רפאל סאלב – סגן ראש העיר, עיריית קריית שמונה אסנת רון רסקי – מנהלת אגף החינוך, עיריית קריית שמונה מיכל בן סימון – גזברית, עיריית קריית שמונה ורד פרץ אביטל – מנהלת בית ספר, החווה החקלאית, קריית שמונה פרופ' אופיר בנימין – מדען, החווה החקלאית, קריית שמונה חגית סופר – גננת, גן אילנות, קריית שמונה אילנה מויאל – מנהלת, בית ספר ממ"ד עוזיאל, קריית שמונה גולן בוכריס – סגן מנהלת, בית ספר ממ"ד עוזיאל, קריית שמונה דניאל פריש – רב, מנהל, ישיבה תיכונית אורט המתמיד, קריית שמונה גילה סדון – יועצת, בית ספר המתמיד, קריית שמונה אלי לולו – מחנך, ישיבה תיכונית המתמיד, קריית שמונה סימה אברג'יל – יושבת-ראש בית ספר של וועד הורים, ישיבה תיכונית המתמיד תרצה – אימא של תלמיד, ישיבה תיכונית המתמיד תבור – תלמיד, בית ספר ממ"ד עוזיאל, קריית שמונה אורי – תלמידה, בית ספר ממ"ד עוזיאל, קריית שמונה שחר – תלמיד, בית ספר ממ"ד עוזיאל, קריית שמונה יהודה מיארה – תלמיד, בית ספר ממ"ד עוזיאל, קריית שמונה מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: מעיין שבתאי, איטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> סיור ועדת החינוך התרבות והספורט - מסגרות חינוך בקריית שמונה << נושא >> (1. החווה החקלאית) << דובר >> ורד פרץ אביטל: << דובר >> בקריית שמונה כל בתי הספר. החווה שלנו נחשבת לחווה גדולה בהגדרות שלה. בחזרה מהמלחמה דרשנו שיקום מהותי, נפלו פה טילים רבים. אתם יכולים לראות שרידים, כל השיחים שנשרפו. גם פה נפל טיל ונפלו שם. בכל החווה נפלו טילים. ממש משקמים אותה מבראשית. אנחנו רואים את ההנאה של התלמידים שמגיעים אלינו - - - לוח ומורה. כשהם מגיעים לכאן, מה קורה לנפש שלהם. השנה במיוחד - - - אישי של התלמידים. יחד עם זה אנחנו מטפחים את כל הנושא של החקלאות, עבודת קרקע, אהבת הארץ. יש לנו כאן צוות מורים מכל המגזרים. גם את הילדים אנחנו מקבלים מכל המגזרים. אנחנו עובדים בשיתוף מלא ודלתות החווה פתוחות בפני כל מי שרק רוצה להגיע. זו מטרה ששמתי לי ביום הראשון שהגעתי הנה. לצערי הרב תושבים רבים לא חזרו לקריית שמונה והם בטח יודעים מזה. מספר התלמידים הצטמצם, כואב הלב. אני בת קריית שמונה. עברתי לגור במטולה. אחרי המלחמה חזרתי לקריית שמונה. זה בית הספר שאני למדתי בו כילדה, יצחק הנשיא. אני פה לסגור מעגל, ללמד את הילדים שלנו את כל מה שאני רק יכולה, כולל הצוות של המורים, הצוות של החווה. אנחנו עובדים פה הרבה מאוד - - - עכשיו אנחנו מפתחים חממה טכנולוגית מלאה הודות לעזרה של עמיחי ולמדריכה שלו. - - - להציג אותו. לפני המלחמה פקדו אותנו מדי שבוע 1,400 תלמידים ועכשיו בקושי 700. זה הבדל משמעותי. זה עצוב. תסיטו את מבטכם ימינה, תראו שהחממה, אחרי ששיקמנו אותה לגמרי, בעיקר - - - טיל נפל פה - - - אנחנו מסתכלים קדימה, נקבל חווה יותר יפה, יותר טכנולוגית, חדשנית. כן היינו שמחים שתפיצו את הבשורה הזו של החווה החקלאית - - - לא חזרו לאזור. מי שפה, מגיע. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> יותר משהוא ממותג בנושא הזה. - - - אתה מלמד אותו מתמטיקה, שתי עגבניות, שלושה קילו, מלמד אותם הכול דרך זה. << דובר >> ורד פרץ אביטל: << דובר >> גם בשתילה עצמה. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> מלמד אותם הכול דרך זה. לצאת מהטאבלטים והמסכים וללמוד דרך האדמה, הקטיף. הם אחר כך הולכים עם החסה והעגבנייה הבייתה. בלי קשר יש פה גם פעילות משותפת עם הקהילה - - - סבונים, כל מיני מחשבות שאנחנו רוצים לעשות כדי לפתח את המקום ואולי להגיע לעיקר. החווה הזו מהיום שהיא - - - אחרי המלחמה אתם רואים את - - -. לבית הספר הזה יש תקציב בינוי כמו לבתי ספר רבים. גם חיזוק מפני רעידות אדמה. היכולת שלנו לממש אותן היא כמעט אפסית. יש מצ'ינג, אתם מכירים את זה. תיכף אדבר באופן כללי על המצ'ינג של הרשות, נעשה ישיבת סיכום אחר כך, אראה לכם במצגת שיש לי עליה מטורפת במצ'ינג כתוצאה מעלייה בצרכים. מה שלא הולך, 25%-20% מזה הוא מצ'ינג במקרה הטוב. בבינוי זה 50%. המקום הזה כמו שאתם רואים, התחילו חלק מהעבודות פה. לא נעים לי להגיד, אני חייב - - - כמעט 2 מיליון שקלים ואין לי איך לשלם לו. למה אין לי איך לשלם לו? אני לא יכול לממש את הכסף שיש לי לבינוי. אם לא איערך, אני מביא את המצ'ינג עוד 7 מיליון. אני לא יודע מאיפה אני יכול להביא 7 מיליון. אולי נצליח לגרד - - - יישאר לי שם משהו. נכון להיום חסרים לי 7 מיליון לבינוי. - - - את המצ'ינג - - - בזמן שכבר התחילו פה עבודות. זה בערך סיפור בינוי של כל מוסד חינוך. בחווה אלה סכומים קטנים יותר ממוסדות אחרים כי זה לא בינוי סטנדרטי של כיתות אם וחדר מורים. אם פה 7 מיליון, בבית ספר אחר זה 14 מיליון. מיניתי חמישה בתי ספר שצריכים לעבור - - - אני כבר בערך ב-100 מיליון, זה כל הסכום שיש לי - - - איך מזה אני אמור לעשות מצ'יגנ? אני לא יודע. << דובר >> ורד פרץ אביטל: << דובר >> אופיר מגיע לחזק אותנו, הוא המדען הראשי שלנו. אנחנו עובדים יחד. << דובר >> אופיר בנימין: << דובר >> צמוד, גם שכנים. << דובר >> ורד פרץ אביטל: << דובר >> אנחנו גם שכנים, גם אוכלים ביחד. << דובר >> אופיר בנימין: << דובר >> היא מכינה מרקים, זכיתי. << דובר >> ורד פרץ אביטל: << דובר >> אני זכיתי באופיר. זכיתי גם בדאגה שלו ובידע הרב שיש לו, מאוד תומך בנו ועוזר לנו להצמיח הכול. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> איפה גדלת? << דובר >> אופיר בנימין: << דובר >> בקריות, סבא וסבתא ממקימי מנרה, פה למעלה. בשנות ה-40 הגיעו לפה. אני גר בקריית שמונה. אני פרופ' ומרצה - - - אני מאוד מחובר לעולמות המזון והחקלאות - - - פודטק. מאוד חשוב שהאזור הזה יצמח בתחומים האלה. זה אחד ממנועי הצמיחה העיקריים שיש פה. זה אזור שהוא - - - גובה 2,000 בחרמון שמשירים תפוחים, משמשים - - - ולמטה יש מנגו, אבוקדו. ברדיוס של 20 קילומטרים, קוראים לזה המעבדה החקלאית הגדולה בעולם. אתה יכול לייצר פה את כל הגידולים של העולם כמעט. אתה רוצה להוציא לעולם ידע, אתה מוציא את זה מפה. - - - אנחנו עושים פה מהלכים רבים בשיתוף פעולה עם קריית שמונה והמועצות האזורית, תל חי מובילה את זה עם יגאל. רוצים להקים פה מרכזי כוח, מכון מזון לאומי. תתפלל חזק, זה חשוב שיקום מחר כשותפות בין השותפים למכון מזון לאומי שיקום פה בקריית שמונה, שיפתח את מכון המזון של הילדים. הילדים אוכלים אוכל לא בריא. האוכל נהיה יותר ויותר יקר, יוקר המחיה. יש דברים שפה מקריית שמונה יכולה לבוא הבשורה, להביא לפה גידולים יותר זולים, להשתמש בפחתים. הקמנו מפעל במג'דל שמס, פה למעלה, לעיבוד פחתי תפוחים. יש 30% ירידה בתפוחים, בכמות, בגלל משבר האקלים, הטמפרטורות עולות. השנה הייתה שנת בצורת, בקושי יש מים בירדן. חייבים לעשות פה חדשנות מבוססת טכנולוגיה, מחוברת לתל חי. הילדים היו פה היום, ראיתי אותם מבית ספר מגינים שותלים חסה. זה אומר שהם מרגישים את החקלאות, מרגישים את האדמה. זה מביא אותם לחשוב, אולי אני אמשיך ללמוד בתל חי, אולי אהיה חוקר, אולי אהיה חקלאי. מה הממוצע של החקלאים היום? 65, אף אחד לא רוצה להיות חקלאי. זו עבודה קשה בשמש. אם אתה מכניס אותם להיי-טק, יש לי טרקטור עם רחפן, מחשב, כמו שיש בעולם. ישראל הייתה פעם בעשירייה הראשונה, אנחנו לא בעשירייה הראשונה, אנחנו לא נכנסים לזה. פה קריית שמונה יכולה להיות המובילה של תחום החקלאות והפודטק בישראל. חייבים להתחיל פה. החווה החקלאית פה עם ורד, והצוות, וג'בר, הם עושים פה דברים מופלאים. אם הילדים רואים את החווה, רואים טכנולוגיה, רואים חדשנות, זה יביא אותם אחר כך להתפתח. אם זה יישאר נמוך, זה יישאר נמוך. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> משרד החקלאות תומך? עוזר? << דובר >> אופיר בנימין: << דובר >> לא יודע. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> כל העולם הזה של החקלאות, כל הנושא של החדשנות. << דובר >> אופיר בנימין: << דובר >> חייב להיות פה אגרונום, מדענים שיעבדו פה, אני נמצא פה בתפקיד לחבר בין תל חי לבין החווה. שסטודנטים יבואו לפה, שמרצים יבואו לפה, שהילדים יבואו לתל חי ותל חי יבואו לפה. יעשו סטודנטים פרויקטים גמר. יחלקו תקציבים. מורים לא יכולים להרוויח שכר מינימום. לא יכול להיות, אחרת לא תביא לפה כוכבים. אתה רוצה שהילדים יראו מישהו שהוא מרצה, מישהו שיש לו יכולות, הוא לא צריך לקבל 7,000 שקלים. זה כואב, אני שומע מורד משכורות רעב. כי הוא מורה אז הוא לא יכול לקבל. איזה אגרונום יעבוד פה אם הוא יקבל 7,000 שקלים? << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> מורה שהוא במקצוע שלו איש חינוך, - - - אגרונום, מורה לביולוגיה, מורה לכימיה. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> מורה עם חוזה אישי. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אין לכם אפשרות לחוזים אישיים. << דובר >> ורד פרץ אביטל: << דובר >> יש אפשרות. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> כן ולא. בהחלטת ממשלה החדשה יש תקציב שאנחנו יכולים ליישם אותו. בכסף שלך אתה יכול להחליט שאתה מחיל חוזה של מורה. << דובר >> ורד פרץ אביטל: << דובר >> - - - מורים במשרד החינוך. אנשי טכנולוגיה, היי-טק - - - ורוצים לעבוד, יש אפשרות - - - << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> נניח שאני בוחר מורה עם חוזה אישי, אני מתקצב אותו שלוש שנים, יש לי מקור החלטת ממשלה, זה נחמד. מסתימות שלוש השנים, מה אני עושה, שולח את המורה הביתה? << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> זה לא כלכלי בהסכם אישי. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> זו התשובה. אני לא יודע להתחייב למשהו שאין לו המשכיות. זה כמו לתת סוכרייה ולקחת אותה. אני אוותר על מורה שהבאתי לפה? משכתי כוכב לפה. התקציבים הם בהחלטת ממשלה, אין לי תקציב אחר. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> זה גם וגם. בוועדת ממשלה נוספו תקנים. << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> יש אפשרות להעסיק בחוזה אישי בתוך בתי הספר, בכל מקום - - - לא קשור להחלטת ממשלה. מורה שהוא לא מורה, איש, אדם שהוא אקדמי, משרד החינוך משלם את הכול, שהוא אקדמי, לא מורה במשרד החינוך. זה בחוזה אישי, לא קביעות ולא חייבים לו. כל שנה חוזה מחדש והשכר בהתאם. הוא לא מקבל על החופשים. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> השאלה אם זה מיושם, אליה. << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> זה מיושם. << דובר >> בונן מיכאל: << דובר >> זה מיושם בחלק מבתי הספר. << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> יש לנו את זה בחלק מבתי הספר. << דובר >> בונן מיכאל: << דובר >> אני מפקח גם בחצור. יש לנו מורה למתמטיקה, פיזיקה חמש יחידות, מגיע מתל אביב. יש עוד דוגמאות. << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> הסיפור הוא למצוא את האנשים. << דובר >> בונן מיכאל: << דובר >> למצוא אנשים שמוכנים לבוא. << דובר >> אופיר בנימין: << דובר >> יש אנשים שהבאתי לורד והיא לא יכולה לשלם להם, הם לא רוצים להגיע לפה. היא אומרת שהיא לא יכולה. << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> בטח שהיא יכולה, זה לא קשור לתקן, זה מעל התקן של בית ספר, לא בשעות התקן של בית הספר. זה מעל שעות התקן של בית ספר, זה אקסטרה. << דובר >> ורד פרץ אביטל: << דובר >> יש לי אגרונום נהדר. זה מפורסם וידוע. << דובר >> אופיר בנימין: << דובר >> היא אומרת לי שזה לא ניתן. אני רואה שזה ניתן. << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> בטח שזה ניתן, זה גם פורסם. << דובר >> בונן מיכאל: << דובר >> ורד, תעבירי שם. << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> תעבירי, נעזור לך. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> בשורה טובה - - -. אליה, תעזרי לנו עם זה? את יודעת כמוני, אני אחכה לחמש יחידות מתמטיקה מתחילת השנה - - - << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> הסיפור הוא לא הטפטוף של זה. הסיפור הוא למצוא את האנשים מהתעשייה שמוכנים לבוא לעשות את זה. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> הסיפור הוא רק תקציבים. אני יודע לשלם, אמצא את הבן-אדם, נקודה. << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> יש לשלם. << דובר >> ורד פרץ אביטל: << דובר >> אליה, צריך גם לתחזק את המורים הקיימים ולצ'פר גם אותם. << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> זה כבר סיפור אחר, אני לא יודעת. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 11:29 ונתחדשה בשעה 11:39.) << הפסקה >> (2. החווה החקלאית) << דובר >> ורד פרץ אביטל: << דובר >> זה מרחב למידה משמעותי. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> צריך להשקיע פה, זה אחרי פה, זה אחרי פגיעה. << דובר >> ורד פרץ אביטל: << דובר >> זה מסך טרמי. צריך מזרון לח. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> צריכים אולי מזרנים לחים, זה ציוד שעולה כסף רב. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> כמה השקעה של דבר כזה? << דובר >> ורד פרץ אביטל: << דובר >> חממה כזו? בערך 1 מיליון שקלים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> זהו? << דובר >> ורד פרץ אביטל: << דובר >> אם לא יותר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ומס רכוש נותן לך הכול? << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> הלוואי. מס רכוש נותן לך פחות פחת, פחות בלאי. פחות ופחות. מה הייתה שווה באותו הרגע. זה לא רלוונטי שמוריד לי פחת, אני צריך הרמה חדשה. זה כך בכל מקום. באצטדיון סימון, לשאלתך, גם באצטדיון מורידים לי פחת של לוח תוצאות, פחת של החשמל. מורידים לך פחת. זה לא רלוונטי לי הפחת, היה לי מסך עובד, עכשיו לקנות חדש. אני יכול לתת לך דוגמאות רבות כאלה. מכונית תיעוד, עשו לי מחירון לוי יצחק, 60,000 שקלים, קח. משאית תיעוד חדשה עולה 480. << דובר >> ורד פרץ אביטל: << דובר >> כמו שאתם רואים פה, זה מרחב למידה משמעותי מאוד עבור הילדים, מבחינת החקר, הטכנולוגיה, גידולי עונות. לדוגמה, מגדלים פה ירקות קיץ בחורף. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> עכשיו זה לא פעיל בכלל? << דובר >> ורד פרץ אביטל: << דובר >> הילדים לא מורשים להיכנס לפה, זה מסוכן, בפרט בימי הגשם, זו סכנה. כל זה תוצאות של הטילים. החממה שלנו הייתה מדוגמת לפני כן. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> - - - הרבה יותר מבית ספר או מקום חינוכי. השאיפה, ברגע שיש לי חממה עובדת, גם הכיכרות שאני עושה בעיר עם הפרחים, היינו יכולים לשתול אותם פה ולקחת לכיכרות. זה לא רלוונטי, זה כיף שאני מוציא החוצה במקום להשאיר אותו בתוך מערכת החינוך שלי. מה יותר פשוט מלקנות שתילים מהחווה שלי? היום אין לי את האופציה הזו. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> איפה זה עומד עכשיו, יש פה נציג. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> חסרים לי 7 מיליון שקלים לבינוי. עד שאני לא מראה מאיפה אני מביא אותם, אני לא יכול לשחרר את התקציבים שמשוריינים לי כולל עבודות שהפסיקו באמצע. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תן לנו הסבר, מה קורה עם הכסף. אתה איש הכסף. << דובר >> דדימיטרי אפרצב: << דובר >> אני דימה אפרצב, סמנכ"ל קשרי ממשל מינהלת צפון. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> לפני כן היה ראש מועצת קצרין. << דובר >> דימיטרי אפרצב: << דובר >> זה מורכב. העניין הכספי הוא פחות דרמתי, הכסף זורם לקריית שמונה. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> דימה, לא נכון. אני הגשתי את החווה הזו בתקציבים האחרונים לאלקין, הוא לא אישר בטענה שזה לא שיקום, אלה בעיות של לפני, תפנה למשרד החינוך. אני לא יודע לעשות את המלחמות האלה. << דובר >> דימיטרי אפרצב: << דובר >> לא אתווכח אתך. אני אומר באופן כללי, אני לא נכנס לרזולוציה של חממה כזו או אחרת. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> הוא זורם, הוא לא צבוע על הדברים שאני צריך, זה לא רלוונטי. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> מה שאתה אומר, נותנים לו קופה של כסף, תעשה מה שאתה רוצה. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> הפוך, היא צבועה. אתה לא תעשה מה שאתה רוצה. << דובר >> דימיטרי אפרצב: << דובר >> לא, זה לא המצב. אנחנו מבינים שהכסף לא עובר לפי בקשה וזה חלק מהדרמה. אני מסתכל על זה לא רק בהיבט של עובד מדינה. אני תושב המקום. קריית שמונה, לפחות אם לא מחצית, שליש מהתושבים של קצרין שבה הייתי ראש מועצה, היום קריית שמונה, הם אלה שהקימו. בראש ובראשונה אנשי האזור הקימו את ההתיישבות ברמת הגולן, אחר כך נדבר על כל השאר. חלוקת כספים, לא צריך להסביר, היא לא נעשית לפי מה שבא לי. מבחינת תקציבים קריית שמונה מוחרגת לא מספיק ואנחנו עובדים על זה עכשיו. קריית שמונה בסך הכול מתקופת המלחמה, לטובת קריית שמונה, תוקצבה קרוב ל-0.5 מיליון שקלים. בעתיד אנחנו עובדים על החלטת ממשלה ייחודית. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תוקצב? << דובר >> דימיטרי אפרצב: << דובר >> תוקצב. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> ומתי יעבור? << דובר >> דימיטרי אפרצב: << דובר >> חלק מהכסף כבר אחרי מימוש. לפני שבוע וחצי, שבועיים, עסקים קיבלו כאן 22 מיליון שקלים בכסף שתוקצב מתוך 100 מיליון שקלים לאזור. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> זה לא דרך הרשות. אתה אומר 0.5 מיליון ומבינים שיש לי בעיה עכשיו של 0.5 מיליון. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> 0.5 מיליארד. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> קול קורא של משרד הכלכלה לעסקים, תוריד לבד כמה מיליונים רק על עסקים, זה לא קשור אלי. סתם לדוגמה. << דובר >> דימיטרי אפרצב: << דובר >> אביחי זה לא מה שאמרתי. לא אמרתי מה קריית שמונה יש לה בתקציב בתוך הסיפור הזה. גם לזה וגם לצרכים האלה תוקצבו מאות מיליונים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הסיפור של הבינוי הוא מוסדות חינוך. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> כספים שלא עוברים דרכי בכלל. למה לא אמרת 2.5 מיליארד את הפינוי בבתי המלון? גם זה תוקצב בקריית שמונה. << דובר >> דימיטרי אפרצב: << דובר >> חשוב להבין את ההקשר. כשמינהלת הוקמה לפני שנה ומשהו היא לא הוקמה כמינהלת תקומה. היא הייתה שמונה אנשים עם אפס יכולת ביצוע. כל החלטות ממשלה שהועברו, קרוב ל-6.5 מיליארד שקלים הועברו לאזור, הועברו באמצעות מסלולים של משרדים מקצועיים. הנושא של הכלכלה דרך משרד הכלכלה. מעל 1 מיליארד שקלים לנושא החינוך וזה מנוהל במשרד החינוך. אני לא אומר את זה כדי לברוח מאחריות, כך העסק הזה עובד. אני מאוד מקווה שמ-1 בינואר כששתי המינהלות האלה אוחדו ומינהלת תנופה תתחיל להיות כמו יחידת צמ"ח עם כל האנשים שעכשיו מגייסים, עם יכולת ביצוע, יהיה לנו קל ופשוט בהרבה יותר. זו אחת הסיבות מדוע עכשיו עובדים גם מול עיריית קריית שמונה כדי לדייק החלטת ממשלה ייעודית לקריית שמונה בלבד. המצב של קריית שמונה שונה, אני לא מתייחס לא לתקשורת ולא לכל העניינים האלה. עובדתית יש כאן בעיה וקריית שמונה זה עוגן מרכזי באזור. בלי קריית שמונה לאזור הזה אין סיכוי להמריא. כל שאר המקומות משפיעים על האירוע פחות בהרבה. אני ברמה האישית כראש ראשות לשעבר, הייתי מעדיף שלראש רשות היו ניתנים התקציבים לקבל החלטות מבחינת סדרי עדיפויות. זה לא עובד בצורה כזו. אני מאוד מקווה שבהחלטת ממשלה שמתבשלת ומקווה שהיא תצא לפועל אחרי כל ההצדקות וההחרגות. אני לא צריך לספר לכם כמה מורכבת הסוגייה המשפטית. לקריית שמונה יהיו כלים רבים יותר רלוונטיים, לטווח הקצר וגם הארוך. ברור לי שאביחי, כל נטל של שיקום ופיתוח, הכול מונח על הכתפיים שלו. הוא בן-אדם מאוד חזק, מלא בהבטחות ופרוגנוזות ובכל מיני דברים. הוא רוצה דברים בפועל. זה לוקח זמן, המכונה הממשלתית - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא התייחסת לבינוי של מוסדות החינוך. << דובר >> דימיטרי אפרצב: << דובר >> כל התקציבים שהוקצו והוקצו כאן לא מעט תקציבים לשיקום מוסדות חינוך, לא יודע למה זה לא הוקצה לכאן, אביחי מכיר את זה יותר. המשימה הייתה חזרה של התלמידים והושקעו כאן מאות מיליונים כדי לשקם מוסדות חינוך. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> 62 מיליון שקלים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אתה אומר מאות מיליונים. יש פה את האחראי על החינוך, הוא אומר 62. אני מגיע ממקום שאני לא מאמין לאף אחד. אתן לך דוגמה שלי מאוד כואבת. אם אני יודע שעדיין ילדים של קריית שמונה, אין להם איפה לשחק כדור-רגל ואני יודע שהקבוצה של קריית שמונה משחקת בנתניה. בבית שלי בנתניה משחקת מול יציעים ריקים. ישבתי עם אלקין לפני חצי שנה ואחר כך עוד הפעם ועוד הפעם והכול הוא מפיל עליו. תדע את זה. סיפרתי לך. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> אני יודע, מכיר את זה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> הכול מפיל עליך. יש פה משהו עקום. קבוצות נוער לא יכולות לשחק, קבוצות נערים לא יכולות לשחק. ספורט הוא חלק מחינוך. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> 0.5 מיליארד עבר לקריית שמונה והתושבים לא הרגישו יותר מדי אם בכלל. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אנחנו פה כדי לדעת מה לעשות, מה לשפר. זה לא משנה קואליציה או אופוזיציה, אנחנו פה כדי לעזור. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> סימון, אגיד לך את הסיפור בתמציתו. רוב הכספים שיש הם כספים צבועים, אני לא יכול להחליט מחר שאני רוצה לעשות חווה אז אני לוקח את זה לחווה. אם הוא צבוע לבור בכביש אני יכול לעשות בזה רק את הבור בכביש, אני לא יכול להסיט אותו מפה לפה. לא רק זה, אני מקבל אותו ממס רכוש רק כנגד ביצוע. אתה צריך להראות חשבונית ורק אז תקבל את הכסף. זה ברך לשיטה. כל שקל כזה שאני מוציא שהוא לא מס רכוש, שהוא אמור לתת לי את הדלתא בין מס רכוש לבין העלות בפועל, אני צריך לעבור בערך ארבעה חשבים. אני צריך להתחיל עם רשות פיתוח גליל שהיא הגורם המבצע והם נמצאים אצלי פה יום-יום לא כביקורת. הפוך, הם היחידים שעובדים, ישי, יוחנן והצוותים שלו שנמצאים פה. אחרי שעברתי אותם אני צריך לעבור את הצוותים של תנופה. זה היה עינב, עכשיו זה אביעד. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> קודם עבודת מטה שלנו, הראשונה. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> כן. אחר אני צריך לעבוד את אביעד, את החברים של אלקין וכנראה את החברים של סמוטריץ' לחותמת האחרונה. תחשוב שיש לך יד, כל אצבע כזו קשורה. אתה צריך לשחרר אצבע-אצבע כדי שהיד תרד לחתום. הדבר הזה הוא משימה בלתי אפשרית. 500 מיליון, נניח שהם קיימים, אני לא יודע איפה הם, לא מגיעים למטה לשטח ואתה לא מצליח להגיע למימוש. אתן לך דוגמה על מוסד חינוך כזה, בית ספר גוונים. עזוב אותי, נניח שקריית שמונה נענשת, גוונים נותן מענה ל-18 רשויות. 18 רשויות מגיעות לפה לבית ספר לחינוך מיוחד. אלה לא ילדים רגילים, אלה ילדים עם נכויות קשות גוונים, גם לא רננים, אלה נכויות קשות. אני מסיע אותם עד לקצרין למשהו זמני כי בית הספר שלהם לא היה מוכן ב-1 בספטמבר. סליחה, אנחנו מדברים עוד על מרס. למה הוא לא היה מוכן במרס? כי בדצמבר כשנתנו לי את ה-62 מיליון שקלים, החלטה שלי, לא אמרו לי על מה, נותנים לי בדצמבר להכין חזרה במרס. הדבר הראשון שהייתי צריך לעשות, 70 מוסדות חינוך שהיו הרוסים והיו בהם חיילים, 62 מיליון הלכו ל-70 מוסדות חינוך, בין היתר היה לי את בית ספר גוונים שהתחלתי לבנות אותו. בית ספר חדש, הם היו במבנים יבילים שחטפו פגיעה ישירה. דילגו אותם לקצרין. אם היה לי את הכסף בדצמבר הייתי מחזיר אותם חזרה לבית הספר. << דובר >> דימיטרי אפרצב: << דובר >> אני זוכר את היום הזה. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> לא נתנו לי את הכסף, אתה יודע למה? כי כשהגשתי לאלקין שאני צריך 3 מיליון שקלים התייקרות של שנתיים שהקבלן לא עבד שם, אמרו לי לא, זה בית ספר בניה, זה לא קשור למלחמה. התייקרות שמשרד החינוך יביא לך. לא יכולתי לקחת 3 מיליון מה-62. פתחתי שנה, הסעתי אותם עד קצרין. הם עד היום בקצרין והגיעה החלטה לשיקום עד 90 מיליון שאלה אמורים להיות לשיקום נזקים, משם כן אישרו לי לקחת 3 מיליון, ארבעה חודשים אחרי. הילדים האלה עדיין לומדים בקצרין. אולי אם לא יהיו לנו ימי גשם רבים והקבלן יהיה ממש יעיל, את 1 בספטמבר הם יפתחו בבית הספר החדש. זה אחרי ששנת לימודים נהרסה להם על ירידה לרזולוציות אם זה שיקום או לא שיקום, פיתוח או לא פיתוח, אם זה קודם או זה קודם, אני לא אומר להיכנס לזה. תן לי לרוץ ואחר כך תתקזזו בינכם אם זה מההחלטה הזו או מההחלטה הזו, אם זה שיקום או פיתוח, מה זה מעניין אותי? קודם עברה החלטת שיקום, אחר כך עברה החלטת פיתוח. לא אישרו לי לקחת שיקום פיתוח. אותו הדבר יש לי עכשיו. הגשתי על 33 מיליון לשנת 2025, מתה 2025, אנחנו ב-2026. אלקין אישר לי 6 מיליון מתוך זה. למה? בית כנסת ביובלים זה לא פיתוח, זו שכונה חדשה של משרד השיכון, הוא יביא לך. מגרש כדור-רגל של משרד הספורט, הוא יביא לך. אני לא יכול לעשות כלום. הוא יורד לשקל - - - ואם זה פיתוח, נחוץ או לא נחוץ ואחר כך אומר שאני אשם. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> הוא הודה שבדרום, שעקפו את הכללים והבירוקרטיות ואצלנו לא. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> אני גאה להיות אשם. אמרתי לו, בשנת 2025 כשיש לי חודש ביצוע, לא מעניין אותי אם זה פיתוח או לא פיתוח. אני רוצה לשנות את אווירת הדכדוך שיש פה ואני רוצה בכל פינה טרקטורים. לא מעניין אותי איזה מגרש כדור-רגל, אם זה בית ספר, גן משחקים, הכול. אני על 33 מיליון, תפוצץ לי את העיר בטרקטורים שאנשים לא יגידו שקורה משהו. זו החשיבה. הוא מתחיל לחשב לך, זה לא, זה כן. מה שהוא אישש מ-33. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> זו אחת הסיבות שאנשים לא חוזרים. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> ברור, זה צריך להיות זה לצד זה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 11:51 ונתחדשה בשעה 12:01.) << הפסקה >> (3. ישיבה תיכונית המתמיד) << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שלום לכולם, ברוכים הבאים. תודה רבה להרכב המוזיקלי החדש שלנו מהשנה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אנחנו מתכבדים בוועדת החינוך של הכנסת. חבר הכנסת סוכות. חבר הכנסת. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> סימון דוידסון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> סימון דוידסון, ברוכים הבאים. אביחי, ראש העיר בכבוד, כמה מילים. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> תודה רבה על ההזמנה. אנחנו נמצאים בבית ספר המתמיד - - - דברים שאין הצדקה לכל בתי הספר עם כמות התלמידים ומחליטים לסגור בית ספר, בפרט שזה יהיה בית הספר היחידי שאנחנו סוגרים - - - זה היה בית הספר הראשון שסגרנו, יצחק הנשיא. החלטנו להשתמש במבנה כבית ספר צף של אותם אנשי חינוך שהיו - - - רעידות אדמה. אתה לא יכול לחזק בית ספר בזמן שהתלמידים בבית הספר. אמרנו שזה ישמש בית ספר צף, כל פעם נדלג לבית ספר, נהרוס, נחזק ונחזיר אותם לבית הספר. התחלנו את זה כך. בית הספר הראשון שקיבל - - - היה בית ספר תל חי, היה פרויקט בינוי וחיזוק הראשון שלי. יש לנו רמב"ם, האינטנסיבי היה בית ספר תל חי, הוא עבד בהצלחה. בינתיים הגענו למלחמה. בית הספר המתמיד, המקורי, יום לפני זה איפה שהוא היה קודם בבית ספר שנבנה בשנות ה-60, - - - של בית ספר שפירא אם אני זוכר טוב, נכון? שפירא היה עוד לפני שנולדתי. משם הוא הפך לבית ספר המתמיד. המבנה הוא מבנה לא ראוי, המלחמה עשתה בו עוד יותר נזק. החלטנו שאם אנחנו רוצים לחזק את הממלכתי דתי שלנו - - - והקהילה הצעירה שלה, הקהילה היחידה היום שנמצאת בצמיחה, היא שואבת משפחות רבות שבכל שנה נשארות פה. בוגרי הישיבה - - - את הבית שלהם - - - בית ספר. ממלכתי דתי שהולך עם הצרכים שלהם. החלטנו שאנחנו מעבירים אותם לפה, במועדון הזה יש מעט יותר מרחבים - - - ניסינו להתאים אותו לצרכים שלהם. היתרון היחידי במגרש הזה העיקרי, שיש פה עוד אפשרות לבינוי חוץ מהנוף והמיקום - - - יש פה עוד אפשרות לבינוי, זה החיזוק האמיתי לבית הספר. אם אנחנו רוצים למשוך לפה אוכלוסיות, לתת להן מענה שמתאים להן. האוכלוסיות האלה מגיעות - - - ישיבה תיכונית. בינתיים אנחנו מחזיקים תלמידים רבים מאוד. בית הספר הזה יחסית בית ספר קטן שקשה להחזיק אותו. הרב פריש יספר לכם על האתגרים של מנהל בית ספר קטן - - - תלמידים ומחזיק פה כיתה עם ארבעה, חמישה תלמידים. אתה לא יכול להציע להם מגמות. אם בבית הספר שם אני יודע להציע מדעי המחשב, ביולוגיה, כימיה, אתה לא יכול להציע לחמישה ילדים את כל המגוון הזה. זה יוצר לנו כמו ביצה ותרנגולת. מה שקורה, - - - בכל האזור כולו, התחרות שלי היום היא עם יצחק בטבריה. ייקח זמן רב מאוד - - - יורד מרמת הגולן. רמת הגולן, אם באים מקריית שמונה או באים מטבריה זו אותה דרך. אתה יורד מצד ימין של ההר או מצד שמאל. רובם הולכים היום לטבריה. אני לא קולט פה כמעט אוכלוסייה מרמת הגולן. לעומת זו אם היה פה - - - אם היה פה מענה שאין לי היום בעיר, כן הייתי - - - את המענה הזה. בטווח הרחוק זה הפתרון היחידי. בפועל מה שקורה, משנה לשנה אנחנו הולכים ונחלשים, תלמידים עוזבים וזה ביצה או תרנגולת. גם רשת גדולה שתבוא ממוקדת - - - אני לא יכול לקחת כי יש לי בית ספר אחד גדול, התיכון - - - 1,400 לפני המלחמה, עכשיו אלה 1,200 בבית הספר הזה. הרשת לא תבוא לבית ספר של 100 תלמידים שש שנתי, הפסדי. זה אומר שכל שנה היא צריכה להכניס כסף מעצמה. אנחנו מביאים רשת אחת על כל בתי הספר כפול אחד והתוצאה היא שגם בבית הספר הזה תחת אותה רשת - - - של אגף החינוך. הרשימה שלי הייתה לעשות משהו כמו שיש במשרד החינוך ולייצר את ההפרדה בין הממלכתי לממלכתי דתי - - - מלידה ועד תיכון ממלכתי דתי, מלידה ועד תיכון ממלכתי. היה אמור לתת ולקחת שתי רשתות, אחת ממלכתי - - - לא אפשרו לנו, רק רשת אחת. אני אמור לראיין אותם ולראות איך רשת אחת תאמץ רשת אחרת. תייצר משמשים, בעיניי זה יכול היה להיות פתרון - - -. לצערי לא מתאפשר, אשמח אם משרד החינוך - - - כמה כסף ישנו, עניין של המימון שלו. << דובר >> בונן מיכאל: << דובר >> ליווי לא נוגע בממלכתי או ממלכתי דתי. רשת אורט מנהלת גם ישיבות תיכוניות כמו בטבריה, ישיבה באולפנה. גם לרשת אורט יש מסגרות דתיות, הרשת יודעת לנהל את זה. צריך להביא את האנשים שיודעים לעשות את הייחודיות בתוך הליווי. << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> הליווי הרשותי, התקציב מכספי תנופה שנועד לחיזוק אגף החינוך, הוא תקציב שנועד כדי לעבות את האגפים בכוח אדם וגם בתמיכות על מנת לעזור להם למנף את כל התהליכים שקורים. הרשות, כוח האדם ב ה הוא לא מאוד גדול, לאו דווקא בקריית שמונה בכל הרשויות. הליווי הזה הוא ליווי לאגף החינוך, לא ליווי לבתי הספר. אני אומרת לך מה הנימוק, למה לא הפרידו את זה לממלכתי וממלכתי דתי. הוא אמור לתת מענה כמו אגף החינוך, לכל. אני אומרת שמות של רשויות, יש של ברנקו וייס והרשת פה תהיה של אורט ואין לזה סתירה. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> כן ולא. את צודקת, אין לזה סתירה בזה שהם כנראה יסכימו כדי שניקח אותם. בפועל, איזו רשת יש לה עניין לשתף פעולה עם רשת אחרת שמתחרה בה כדי שזה יעבוד בהרמוניה? << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> אני מסכימה שזה יותר מורכב ברמה הארגונית. עיבוי מוניציפלי הוא לא ליווי של בתי הספר, הם שני ליוויים שונים, אלה כובעים שונים של הרשתות. זה לא אותו ליווי. << דובר >> דניאל פריש: << דובר >> אני מודה על ההזדמנות לארח פה את משרד החינוך. זו הזדמנות להציף אתגר משמעותי שאנחנו חווים. קריית שמונה כידוע לכולם הייתה ומהווה פריפריה של המדינה, המגן של המדינה. קריית שמונה הייתה והווה אצבע הגליל. ככזאת, ההתייחסות אליה חייבת להבין את האתגרים שלה. אנחנו החברים בקריית שמונה, מייצגים את התיכון שלו. נקודת המוצא שלנו בהזנה היא מספר תלמידים מאוד נמוכים, כאלה שמייצרים לנו כ-140 תלמידים מ-ז'-יב'. המשמעות של זה היא שאנחנו שנה אחרי שנה מתמודדים עם שני אתגרים משמעותיים. א', תפיסת העולם שנכונה כנראה ברוב מדינת ישראל, שהתקציב הוא לפי ראש. הנקודה היא שכשעובדים בתקציב לפי ראש, זה לא בהכרח פוגש תקציב לפי צורך. זה יוצר פער מטורף. אתן לכם את זה במספרים כדי שתבינו. תלמיד בחטיבה הגיע אלינו מתוקצב ב-1.6 שינשין לראש. יש לי היום בתיכון 48 תלמידים. אנחנו מדברים על בערך 80 שעות. שכר מנהל, 40 שעות. מה נשאר ללמד? שנה אחרי שנה זה קורה בחטיבה תחתונה וגם בחטיבה עליונה. משרד החינוך יודע, המפקח שלי מלווה אותי לפחות שש שנים ויודע שהוא איתי יד ביד לעשות מלחמות כדי להשלים את התקן. שנה אחרי שנה אנחנו בדילמה איך עושים את זה. הדבר הזה פוגע בנו בכמה ממדים. ממ"ד א', יושב צוות ששנה אחרי שנה לא יודע אם תהיה לו המשכיות. יש פה צוותים שבזמן כזה או אחר נשברים מסימני השאלה האלה. אני אומר להם בסוף שנה, תקשיבו חברים, אין לי יכולת להתחייב לכם למשרה בשנה הבאה. אם אני עובד כמו שאני אמור לעבוד על פי חוק שאומר זה התקציב, תתכנס אליו. אני חייב שנה אחרי שנה להעמיד את הצוות שלי לפני שימועים כשאומרים להם תקשיב ידידי, יתכן שנצטרך להעביר אותך למוסד אחר. המשמעות היא שאי אפשר לייצר רצפים של חינוך, של מצוינות, של הון אנושי. זה פוגש אותי כשאנשים נשברים וזה קורה לי כל פעם כשיש כמה שנשברים מהמציאות הזו. אני עסוק בלגייס מורים. לא תמיד אני מצליח לגייס את המורים המתאימים ומחזיק מורים שהם לא מתאימים למקצוע, שאני מוצא אותם ברגע האחרון - - - אי ודאות. זה בהנחה שפתרנו את הבעיה. מיכאל יגיד לכם שהוא עושה שמיניות באוויר כדי לפתור את הבעיות. לפעמים עד שהוא מגיע עם התשובות, כבר 15 באוגוסט. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> היו לי מקרים שהייתי צריך להביא אנשים לשימוע. מה זה אנשים לשימוע? המורים האלה שמתייצבים לשימוע הם מורים בתוך הקהילה, אותה קהילה צעירה שמעוניינת להישאר פה כשבמקרה הזה הם גם מורים. אני מזמין פה לשימוע - - - למרות שאני יודע שבדרך כלל שבכל שנה אחרי שהם מגיעים לפה - - - תחשוב איזו הרגשה נוראה שהמורה שנותן את הנשמה שלו פה, זוג צעיר שבא לגור פה - - - משנה לשנה מביאים אותך לשימוע לפני פיטורים ואין לך וודאות אם גם שנה הבאה תישאר פה. << דובר >> דניאל פריש: << דובר >> אני מכיר תודה גדולה כי מיכאל בונן פותר את הבעיות. זה לא מיכולתו להביא את התקציבים של המדינה. כשהנחת היסוד היא שמתקצבים אותנו לפי תלמיד הגרעון פה מובנה והצרות ידועות. אני יכול להגיד לך אותן חמש שנים קדימה כי אני יודע מה ההזנה שלנו חמש, שש שנים קדימה. התוצאה, גם כשמשרד החינוך או הרשת רוצים להשקיע כסף בבית ספר, לאן הוא הולך? לבור התקציבי. היכולת לצמוח ולייצר את מה שעמיחי דיבר, בית ספר אחר. קמה לראשונה ישיבה תיכונית, החלטנו שאנחנו יוצאים מהמערכת להקים ישיבה תיכונית. המילה ישיבה תיכונית לא מביאה אנשים. צריך ייחודית, משהו שיגרום לבן-אדם לנסוע ולהגיד, מכל ישיבות התיכון אני רוצה דווקא את זאת. בשביל זה צריך כסף, כל כסף שמשקיעים פה ומשקיעים פה כסף רב. המשרד שם פה לפחות 1 מיליון שקלים מעבר לתקציב, אורט שמים פה 1 מיליון שקלים מעבר לתקציב. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> עכשיו הוא לא. זו השאיפה, להפוך אותו. << דובר >> דניאל פריש: << דובר >> כל הדברים האלה דורשים, וזו הבקשה שלי, לשנות את מפתח התקצוב לבית ספר שנמצא בקו האש, בקו החזית, מתקצוב לפי תלמיד ולפי צורך. משרד החינוך הגדיר, שלוש שעות לכל יחידת לימוד. אם לומדים פה את יחידות הלימוד, עוד לא התפרעתי לתת את כל המגמות בעולם. לומדים פה את הבסיס, צריך לתת שלוש שעות לפי יחידת לימוד ולא להגיד לי תקשיב, יש לך 50 תלמידים, תסתדר, ולמצוא תשובות שאני לפעמים מקבל. בגלל שהם מעט, שילמדו פחות שעות מתמטיקה, פחות שעות אנגלית. אלה תשובות שאני פעם אחרי פעם צריך לנהל מלחמות עליהן וזה לא הגון לילדים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> כמה תלמידים יש פה היום? << דובר >> דניאל פריש: << דובר >> 140. 90 בחטיבת ביניים ו-50 בחטיבה עליונה. תבין את הפער. << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> המגמה הקיימת של ביולוגיה לא קיימת כי אין מעבדה. זו הזיה. תלמידים של יא', יב'. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כמה שנים - - - << דובר >> דניאל פריש: << דובר >> אני מנהל עשר שנים. לפני כן הייתי סגן מנהל תקופה של לפחות שלוש שנים. אלה השנים שאני יודע רק נקרע את השתיל והשליה. למעט העובדה שהצלחנו לגדול מ-100 ל-140. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> זה הלך ונהיה יותר גרוע לצערי. היה פה מקרה - - - ארבעה ילדים, בואו נפזר אותם בבתי ספר - - - התוצאה קדימה של קריית שמונה היא לסיים בית ספר. - - - << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> הפתרון הוא פשוט - - - אפשר להגדיר את הבית ספר הזה - - - << דובר >> בונן מיכאל: << דובר >> צריכים להיות ישרים עם מה שהמחוז עושה. בית הספר הזה מתוקצב ב-100% מעבר לשעות התקן שלו. אנחנו כמה שנים אחורה, אני פה לא מעט שנים. כל שנה מינהלת המחוז מתקצבת תוספתי לא רק את המתמיד, גם את היסודיים. אתם לא נשארים עם 80 שעות. יש לך בדיוק כפול. << דובר >> דניאל פריש: << דובר >> לא, ממש לא. << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> מה שהוא מבקש זו היציבות לדעת שלא כל שנה צריך לחכות. << דובר >> דניאל פריש: << דובר >> אני מבקש שהמחוז יקבל תקציב אחר. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> אני יודע. הכסף הזה - - - אמר לי וגם אני אמרתי, אנחנו משיגים אותו. אני יודע שזה בדם יזע ודמעות. אני יודע שזה מאמץ קשה להשיג אותו אחרי שהזמנתי אותם לשימוע - - - << דובר >> בונן מיכאל: << דובר >> זה לא בידינו. כשאני מקבל תקן של בית הספר, התקן פה מחולק לשניים. תקן החטיבה ז', ט', באחריות משרד החינוך. התקן י', י"ב, באחריות הרשת. יש פה שתי מלחמות. << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> המורים לא מועסקים על ידינו. << דובר >> בונן מיכאל: << דובר >> המורים מועסקים על ידי הרשת. מה שאביחי דיבר, על המורים של אורט. ארבע שנים שום מורה לא אוים, המורים של המשרד עבדו פה גם אם לא היה תקן. << דובר >> דניאל פריש: << דובר >> את זה אני אומר לכם על השולחן, זה בזכותו. הוא נשכב על הגדר ואמר לי, למרות שאתה מחויב, אל תעשה, אני אגבה אותך. זו סיטואציה בלתי אפשרית שמעמידה גם אותו כל הזמן במלחמות. אני אומר את זה בהערכה רבה. הוא הסביר את ההבדל בין התקנים. חטיבה עליונה זה 1.6 לפי ראש. חטיבת ביניים היא במצב מסובך בהרבה יותר. עד 20 תלמידים אתה על אפס. ב-21 אתה מקבל את התקציב הכיתתי. אם אני מחזיק פה כיתה עם 19 תלמידים, אין תקן. << דובר >> בונן מיכאל: << דובר >> המשרד לא מתקנן כיתות פחות מ-20 תלמידים. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> 20 תלמידים ביום ביסודי. - - - << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> זה בתקנון. ילדים בעל יסודי יכולים לצאת - - - יכולים לנסוע בלי להתרחק. אם יש בתי ספר, מטולה, יסוד המעלה, אני מפקחת גם שם. בתי ספר עם 14 ו-16 ילדים בכיתה, אין בעיה. יש בגולן, טבריה וצפת. << דובר >> דניאל פריש: << דובר >> התשובה פשוטה, אני חוזר לרגע על מה שאמרתי. אנחנו לא מדברים על בית ספר קטן בעיר ואז נשאלת השאלה אם יש הצדקה לקיים בית ספר. אנחנו מדברים על אידאל של מדינת ישראל, על גבול הצפון, על הצורך שלנו להבין שקריית שמונה חייבת לתת את המענים כדי שתהיה פה הגירה חיובית ולא הגירה שלילית. ידברו פה כמה הורים שהגיעו במיוחד כדי לדבר אתך על מה זה להיות בהגירה חיובית בקריית שמונה ולמה זה חשוב, מה נדרש בסיום המדינה כדי שזה יצליח. הוצאתי אותם במיוחד, חברים שבדיוק נמצאים בתפר הזה של להתלבט האם לעזוב אותנו ולחפש את הפתרונות שיש במרחב או להישאר איתנו כי הם מאמינים באידיאל הזה שנקרא קריית שמונה, מאמינים בישיבה התיכונית שלנו. << דובר >> תרצה: << דובר >> שלום לכל הנוכחים, אתאר בכמה מילים את ההורים. אני תרצה, אימא של ארבל, תלמיד בכיתה ח', הוא הבכור שלי מבין חמישה ילדים. אני נמצאת בתפר, לאן אנחנו הולכים בשנה הבאה. נפתחו עכשיו ימי ההיערכות לשנה הבאה בכל הישיבות התיכוניות שיש במרחב ואנחנו נמצאים בצומת דרכים. אשמח לספר לכל חברי השולחן. אנחנו בחרנו לחזור לפה. אף אחד לא הצמיד לנו אקדח לרכה. אני יכולה לספר לחבר הכנסת סוכות שאני אישית הייתי מפונה לגוש עציון. החינוך הכי גבוה במרחב של המגזר, ובחרתי לחזור לפה. אני רוצה לבחור כמו שאתם תבחרו בנו פה בקריית שמונה לטווח הרחוק. זה הבן הראשון שלי מתוך חמישה. אני לא רוצה לבחור כי אין לי ברירה או כי הכריחו אותי לחזור לפה. אני רוצה לבחור לגדל את הילדים שלי פה, כדי שהילדים שלי יגדלו פה, הילדים של כולנו יגדלו פה. אנחנו צריכים שיהיו להם תנאים. לא תנאים בסיסיים אלא הרבה מעבר, אנחנו רוצים לדבר על הטווח הקרוב וגם על הטווח הרחוק. בטווח הקרוב יש פה בעיה. חזרו לפה תלמידים אחרי בינוי. זה בית ספר ש-95% ממנו אלה תלמידים שעברו בינוי, עברו יותר ממסגרת חינוך אחת ולא נסגרו הפערים. זה משהו שחייבים עכשיו לתקצב, לא לחכות שיהיה תקציב עוד חמש שנים, עוד שלוש שנים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> למה הכוונה פערים? << דובר >> תרצה: << דובר >> יש לנו פערים פדגוגיים, גם פערים רגשיים מטורפים. הייתה שיטה חדשה שאמרו, פערים חברתיים אנחנו מוציאים החוצה. כל הרגשי עובר לא דרך בית הספר אלא דרך מרכז חוסן, הטיפול הקהילתי. זה לא עוזר לבעיה בתוך הכיתות. אלה חברים שהכניסו אותם כנראה לתוך כיתה אחת. << דובר >> סימה אברג'יל: << דובר >> אין כוח אדם. << דובר >> תרצה: << דובר >> הכניסו את כולם לכיתה אחת, כל אחד הגיע ממקום חינוך אחר, פערים אחרים, רמות אחרות וצריכים ליישר קו. יש כאלה שחזרו ישר באפריל, כאלה במרס, יש שכאלה שמעולם לא התפנו מפה. יש פה תלמידים שכל המלחמה גרו בקריית שמונה. אנחנו צריכים להסתכל על כל המערכת. יש פה תלמידים שחזרו רק בתחילת ספטמבר. אין פה יישור קו, לא פדגוגי ולא רגשי. אנחנו חייבים לתת את המענים האלה עכשיו בטווח הקרוב. << דובר >> סימה אברג'יל: << דובר >> אלה שנתיים של פערים, איך ניגשים לבגרות? אני לא מבינה למה לא מסתכלים על זה. תראו אותנו, את הילדים, את ההתמודדות שיש לנו איתם בבית. אני סימה אברג'יל, יושב-ראש בית הספר של וועד הורים. גם אני חזרתי, אני אימא לשמונה ילדים, בעלי במערך הכבאות. כל הדלתות נפתחו לנו כשהיינו בחוץ. כשבאנו לפה בחזרה אמרתי, אם אני כאן אני נלחמת. זה לא רק בשביל הבן שלי. הבן שלי ב-יב' בעוד שנה, מסיים וזהו. אני נלחמת עבור הילדים בקריית שמונה. מגיע לנו הכי הבנה והקלות כמו שהיה בשנה שעברה. תמשיכו אותה, אי אפשר לצמצם פערים של שנתיים, עכשיו כשהם ייגשו לבגרות. אנגלית איך? מתמטיקה, כל העבודות של הרצף. זה לא הגיוני, לא מתקבל על הדעת. זה ה-א', ב' כדי להבין את הילדים. יש לנו פה מכלול של בעיות שעוד לא קיבלו מענה. רק היום מתקינים מרכזייה לבית הספר, כשאין מצלמות, יש אלימות, אין אבטחה. יש דברים רבים. מבנה שעוד לא עומד על תילו. זו נראית מעטפת יפה, יש ליקויים רבים. אין מערכת לילדים, של ביולוגיה. איך הם ניגשים? אין מעבדה. ספורט, האולם, רוצים להשמיש אותו. יש כוונות טובות. בפועל זה לא יקרה השנה. גם לא המעבדה - - -. תחשבו בשבילנו, הם חייבים לקבל את כל ההקלות קודם, אם רוצים לתת לנו ולמנהל לנשום ולהתקדם הלאה, לראות הלאה חזון עתידי. איזה הורה שהילד שלו עכשיו בתפר ירצה להישאר כאן אם הוא לא רואה את העתיד, הוא לא רואה משהו מתקדם, איך אנחנו יכולים לתת תשובות כאלה? הוא רוצה לעשות פעילויות ענפות מדהימות. ישבתי איתו, אני מלווה אותו תקופה. אני אומרת לו פריש, אין דברים כאלה. אין לך כסף, איך תעשה, איך תזוז ותתקדם? מורים נותנים את כל כולם. זומים, שעות אחר הצוהריים על חשבונם. איפה זה קיים? רק בקריית שמונה אנשים כך. הייתי בתל אביב, בכל הערים מסביב. הייתה לי התלבטות, לא אשקר. אמרתי שכאן הערכים שלי, פה גדלתי. אימא שלי, הילדים שלי, הבת הגדולה שלי נשואה, אני חייבת להמשיך. אם לא דור ההמשך אנחנו מחוקים. אין פה מה להתגבש. אם אנחנו לא מחזיקים את הילדים שלנו כדי שיהיה להם על מה להישאר כאן, הסתיים. זה משהו שהוא חזון לעוד כמה שנים. צריך להביא לפה תעסוקה, לתת להם סיבה. אם אנחנו לא נהיה אופטימיים, לא אלה שיתנו לנו את האוויר הזה, קריית שמונה אבודה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אין היום תגבור? << דובר >> בונן מיכאל: << דובר >> יש תקציבים. אנחנו יושבים עם כל בית ספר ועמיתתי אליה, אנחנו יושבים עם כל בית ספר. כל בית ספר אמור להגיש את התוכנית שלו לניצול התקציב התוספתי שהתקבל. ביום שלישי אנחנו כאן, אני ביום שלישי כאן. אליה כבר עשתה. כל בית ספר ביחד עם מחלקת החינוך, מתבסס על התוכנית היישובית. יש תוכנית יישובית, גם היישוב קיבל כסף. זה התקבל רק ב-27 בנובמבר. << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> היא דיברה על תקציבי תנופה החדשים, עכשיו הם קיבלו. יש שני דברים. א', תנופה, זה התקציב שנכנס עכשיו, הוא חמש שנים קדימה, הוא לשנה הזו. המנהלים יודעים וגם אגף החינוך יודעים שלחמש שנים קדימה, זה הסכום שייכנס להם כל שנה. הם יודעים לתכנן אותו לחמש שנים קדימה. החלטת הממשלה התקבלה רק אחרי סוכות ועד שהגיעו התקציבים והקולות קוראים, לשנה הזו זה נכנס, הכסף משתקף להם מלפני חודש. לחמש שנים קדימה הם יודעים שזה התקציב שלהם, בתוספת לתקציב הגפ"ן הקבוע של בית הספר. מהחזרה במרס ועד עכשיו יש פה תוכניות רבות שהן תוכניות משרד, תוכניות חוסן, פדגוגיות, תוספת. לדוגמה המשרד הוסיף לכל בתי הספר, הגדיל את כל שעות הייעוץ בבתי הספר, ברמת החוסן לדוגמה. הוקמו מרכזי חוסן, בכל בית ספר יש מרכז חוסן ביסודיים, עכשיו הפעימה השנייה של העל-יסודיים. יש פה גופים תומכים רבים, את קרן ראש"י, קרן מצנע, לבנות ולהיבנות. יש פה תומכי הוראה שנכנסים ואת שלוק, פותחים עתיד. תוכניות רבות שנמצאות בתוך בתי הספר כדי לצמצם פערים. גם בתיכונים. << דובר >> דניאל פריש: << דובר >> 99% מהתוכניות שאמרת לא שייכות לתיכון. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני חייב להבין את הפער. << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> הסיפור הוא חטיבה בתיכון. << דובר >> דניאל פריש: << דובר >> אענה בשלושה מישורים. א', אנחנו חוזרים לסוגיית התקציב לפי ראש. כשאני מקבל כסף לפי ראש, אני מוגבל. יש מושג בגמרא ברכת המים. כשאתה מכין סיר לחמישה או מכין סיר ל-500 אנשים, צריך עוד כמה מצרכים, העלות היא אותה עלות. כשאני צריך עם התקציב לפי ראש להתנהל, אני בצרות. היכולת שלי להביא לפה גופים היא בעייתית, היכולת שלי להחזיק פה כוח אדם בעייתית, היכולת שלי לממן שעות. הביאו לי כסף, שיקפו לי את אותה שוויוניות שיש בדנציגר. קיבלתי את אותו תקציב לפי ראש. היכולת שלי להשתמש בתקציב הזה היא לא סבירה. << דובר >> סימה אברג'יל: << דובר >> בזה אני מסכימה. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> תן לנו את המענה. כמה זה בכסף? << דובר >> דניאל פריש: << דובר >> יש עוד לקונה. קריית שמונה קיבלה כמו נהריה לפי ראש. זה לא להתייחס לסיטואציה. נהריה לא עברה פינוי, נהריה עבדה והייתה יציבה לאורך כל הדרך ואנחנו מקבלים את אותו סכום? המדינה כמדינה תקצבה את כל קו העימות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה בהחלטת ממשלה. << דובר >> דניאל פריש: << דובר >> כן. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> תראה את ההזיה - - -. איך זה עובד? יש לך - - - מיליון שקלים שמקבלים נכון? זה המספר - - - זה מתחלק 80% - - - ו-20% אני - - - מתוך 20% אני צריך לקחת שליש מהסכום. תראה את הפער. אנחנו רשות חלשה, מקבלת 8.5 מיליון שקלים - - - בשנה שעברה היינו 18, כחצי מהתלמידים. בנהריה לעומת זאת, בגלל הגודל שלה, מקבלת 30 מיליון. אתם מבין איך מגדילים את הפערים ולא מצמצמים את הפערים? << דובר >> בונן מיכאל: << דובר >> זה התנהל עם אותו מפתח. הם לא קיבלו אותו הדבר. עם אותו מפתח. << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> עם אותו מפתח, להם יש יותר תלמידים. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> אני חייב לשמוע על המרחב השלם כי אנחנו - - - משרד החינוך עוזר בזה. - - - תן לנו מילה על המרחב השלב, יש פה מענים טובים. תנו לנו מילה על המרחב השלם, ראינו פה את הילדים החמודים שמגיעים. זה חלק מהטיפול - - - << דובר >> דניאל פריש: << דובר >> הסיפור במרחב השלם הוא סיפור שמדבר על היכולת לראות, בשורה גדולה למערכת החינוך, שהבלתי פורמלי והפורמלי זו יחידה אחת. יושב פה רכז בתוך בית ספר שהתפקיד שלו הוא לספר לי מה קורה עם הילד אחרי צוהריים וליזום איתי ביחד איך אני אחראי עליו אחרי צוהריים וכשאני רואה ילד שלם, אם אני יודע שיש לו חזקה במוזיקה אני אפתח לו חדר מוזיקה. אתן לכם דוגמה, חדר מוזיקה זו יוזמה שבאה בזכות משרד החינוך בגפ"ן, תקופה של הקיץ האחרון. שנים אני מדבר על זה, זו הייתה ההזדמנות. כשפתחתי את זה אמרתי, יש לי כמה חברים מוכרחים לפתוח הרכב. הלכנו לעשות סקר בכיתות, מי רוצה שיעורי מוזיקה. 60% מהתלמידים פה רוצים ללמוד מוזיקה. זה תוצר של המרחב השלם, היכולת שלנו להתחיל לדבר. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> כנס - - - תבין על מה אני מדבר. ארבע שנים - - - הזדמנות שראש העיר נמצא פה. עזבו עכשיו פוליטי, שימו את זה בצד. אנחנו בעולמות שונים לגמרי - - - שנינו נמצאים פה רק למען הילדים ולמען העיר קריית שמונה. אתה נמצא במאות ישיבות בוועדת חינוך וגם את יכולה לשאול את הקול החזק שלי כנתנייתי. מי שיודע הכי טוב לנהל את הכסף של מדינת ישראל, לא המדינה ולא תקומה ולא תנופה, לא ההוא ולא האחר. האנשים שיושבים על הכיסא של ראש העיר, אתה היית ראש רשות בעצמך, הם האנשים שיודעים לנווט את העיר, תנו להם את המשאבים. הם יידעו לעשות את זה יותר טוב מהמדינה. גם יותר טוב משר כזה או אחר ממשרד החינוך שבא עם תוכנית כזו או אחרת וראינו את זה בזמן הקורונה, בזמן המלחמה. אני קיבלתי את הילדים שלי בקריית שמונה בנתניה בבית ספר שי עגנון. אני זוכר שסיפרתי לאביחי, אני פה מחכה להם. למזלי אשתי מנהלת שם. קיבלנו אותם, הם קיבלו הכול מהכול, כל הילדים מקריית שמונה. מי שיודע לנהל את הכסף של המדינה - - - אם היה שכל למדינה הזו, ייפול לה האסימון בזמן כזה או אחר, כשנדבר על - - - הסיפור שלנו, לתת לכם את היכולת לתת תקציבים, זה הכי טוב לילדים. ילד עם כיפה כזו, כובע כזה, כולם יקבלו. כשאתה מדבר על המשכיות, זה - - - לפני כל דיון אני עוצר, מבקש מהנציגים של משרד החינוך להבין שחינוך הוא 24/7. זה לא מסתיים ב-14:00, לא מסתיים ב-16:00, זה מסתיים כשהילד הולך לישון. היום הזה צריך להסתיים כשהוא הולך לישון. תשאלו אותי למה? רוב הבעיות כשהוא יוצא מפה. שם הם מתחילים עם סמים, אלימות, אלכוהול, פשע. ברגע שהוא נמצא במסגרת שקולטת אותו, לא משנה איזה, זה מה שיקרה. << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> בעיקר כשהמערכות עובדות. << דובר >> תרצה: << דובר >> יש פה פרט שאנחנו רוצים לדבר עליו, גם חמש שנים קדימה. אני רוצה להגיד כמה מילים בשם ההורים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> משפט אחרון ותגידי את כל מה שאת רוצה. מאוד קשה להזיז את מערכת החינוך. זה משרד, מקובע זו מחמאה מאוד טובה. אבא שלי תמיד היה אומר תכניס את המסמר ותדפוק עד שייכנס. פה יש יושב-ראש חדש לוועדה. בנושא הזה אי אפשר לעשות סיור ולסיים אותו. צריך בשבוע הבא לעשות שיחה ועוד שיחה ועוד פגישה, רק כך אפשר לשפר. מה משרד החינוך אוהב? - - - זה החלום שלהם, הם חולמים על זה בלילה. כשאנחנו הולכים לשגע אותם הם מבינים, יש פה משוגע אחד שנכנס, לא נצא מזה, בואו נתחיל לעשות תוכניות. << דובר >> תרצה: << דובר >> אנחנו מאמינים בתהליך. גולן, זה לא תהליך שמסתיים בשנה, שנתיים הקרובות. יש פה תהליך של רצף. אנחנו רוצים שהילדים שלנו יבחרו להישאר פה. אני עכשיו בצומת דרכים אם אני משאירה את הבן שלי פה או שבשנה הבאה הוא חותך. זו שכבה ח' ובשנה הבאה מתוך 34 ילדים הולכים להישאר 19 או 18. תבינו איזה פערים משמעותיים. זה תלוי בכם, אם אתם תשימו את הכסף, להשקיע במסגרות חינוך, להקים פה ישיבה תיכונית, בני המקום, כזו שתמשוך אבן שואבת של כל הצפון שיגיעו לפה, שתהיה ייחודית לקריית שמונה. תראו איזה מקום מהמם, למה שהילדים שלנו ילכו ללמוד רחוק? תביאו אותם, תשאירו אותם פה, שהילדים מבחוץ יבואו לפה. איך עושים את זה? אנחנו צריכים אתכם, צריכים תקציבים, תוכנית, תעריפים שהם לא לפי ילד או לפי תוכנית אלא חמש שנים קדימה, לא רק היא זה מה שצריך כי זה מה שכתוב. להסתכל מחוץ לקופסא, להבין איך אנחנו מרימים פה ישיבה תיכונית שתמשיך הרבה מעבר לשנתיים וחמש שנים קדימה. הלב שלי יוצא על החברים של החטיבה העליונה שכבר הפסידו. הם אכלו אותה. תעזרו לנו להשאיר את החברים הצעירים שהם לא יאכלו אותה, שהבגרויות שלהם, המסלול שלהם, כל העתיד שלהם תקוע בשנים האלה. יש לכם הזדמנות עדיין להשקיע גם בשנה הקרובה שעוד לא הסתיימה. שימו את התקציב, תצילו את הילדים האלה שעברו שנתיים פינוי והסתיים להם הזמן ללמוד עד סוף שנה. גם בטווח הרחוק יש פה החייאה ותוכנית עתידנית לטיפול שיציל אותם. לא מגיע להם להישאר בפריפריה. אלה חברים איכותיים, תשקיעו עליהם, מגיע לנו. << דובר >> סימה אברג'יל: << דובר >> מדברים על החייאה עכשיו, לא עוד שנה. החברים ממחזור מעולה שרובם בכורים. האחים שלהם גם יהיו בצומת דרכים. אנחנו רוצים לעצור את זה פה ועכשיו - - - זה תלוי בתקציבים שיגיע עכשיו, בשבוע הבא, בעוד שבועיים, זה תלוי בכם. אנחנו רוצים שתהיה פה תוכנית מסודרת, ערכית ונכונה כדי שהילדים שלנו יבחרו להיות פה. << דובר >> תרצה: << דובר >> אנחנו פה כדי לעזור. תקראו לנו, אנחנו פה. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> ההבדל בין 33 תלמידים ל-89 תלמידים, שאומרים לך ילד אחד יבוא לשם - - - זה עוד 15% בתקציב. זה משמעותי. << דובר >> אלי לולו: << דובר >> נעים מאוד, אני אלי לולו. אני מחנך של כיתה ז'. אני גם מורה בכיתה ח'. הגיעו לפה לעיר השנה ברוך השם לקהילה - - - עלייה חיובית של 20 משפחות. לרוב, החברים הצעירים שלהם לומדים בבתי ספר, החברים בתיכונים לא באים לפה. << דובר >> תרצה: << דובר >> גם בגולן זה כך. << דובר >> אלי לולו: << דובר >> המטרה שלנו היא להגדיל את המשפחות בעיר. חינוך זה הדבר הראשון. שואלים אותך איך הולך פה החינוך? אנחנו רוצים שהמקום הזה יהיה אבן שואבת. אנחנו בטוחים במקום, אני מת על המקום הזה, שמח שהילד שלי לומד פה ואני רוצה שימשיך ללמוד פה מתוך בחירה. אנחנו רוצים להאמין שזה מצליח, להרים פה את הרמה מכל הבחינות, שאנשים יבוא לגור פה. זו המטרה העיקרית של העיר הזו, שהעיר תצמח, תגדל ותפרח. אנחנו רוצים את העזרה כדי שאנשים יבואו ויישארו פה וגם החברים הגדולים. אני בטוח שאפשר להגדיל את ה-50 האלה שהחברים יישארו ויהיו פה גם 90 ו-100 בחטיבה העליונה וזו המטרה שלנו כתושבים בעיר שאנחנו מאמינים בה. אנחנו רוצים להמשיך להגדיל ולהצמיח אותה. אנחנו רוצים את העזרה הזו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> צריך לראות בטווח הארוך, איך המקום הזה - - - זה דבר שיכול לקרות. << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> מידי, לא טווח רחוק. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כשאנחנו מסתכלים עשר שנים קדימה - - - זה מה שצריך לעשות. << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> את מתחילה לגזור אחורה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תודה רבה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 12:40 ונתחדשה בשעה 12:50.) << הפסקה >> (4. בית ספר ממ"ד עוזיאל) << דובר >> אילנה מויאל: << דובר >> ברוכים הבאים לבית ספר עוזיאל קריית שמונה. בית ספר שמונה היום 330 תלמידים. בית ספר הגדול בקריית שמונה. זכינו וברוך השם הגיעו אלינו וגם חזרו בהדרגה תלמידים שעזבו אותנו. היו משפחות שלא חזרו. זכינו למשפחות החדשות שבאו לחזק את העיר ממטולה וגם מקריית שמונה. רוב המשפחות אם לא כולן, נמצאות כאן היום בבית ספר עוזיאל. אילנה מויאל. חזרנו בשמחה לעיר האהובה שלנו, עם כל הקשיים. אנחנו אוהבים את קריית שמונה וחזרנו מתוך בחירה. יש כאן כמה תלמידים חדשים וגם תלמידים שחזרו. תיכף הם יגידו לנו כמה מילים. - - - קיבלנו צוות חדש שנכנס לבית הספר שנתן תגבור לקבוצה הגדולה שלנו. עם כל הטוב הזה שאנחנו רוצים שיהיה ומנסים שהשגרה תהיה והתלמידים מקבלים את כל מה שהם צריכים, יש לנו כאן מצוקה מאוד גדולה של מקום. הייתי רוצה שתראו את המבנה, הוא נקרא אולפנית. מבנה שיצא מכלל שימוש בעקבות זה שהיו שם חיילים במהלך כל המלחמה. הקבוצה הראשונה שהגיעה ביקשה מפתח. עד שהגענו להביא להם מפתח הם אמרו שהסתדרו. שאלתי אותם איך הסתדרתם? מסתבר שהם היו קבוצה של לוחמה בטרור, הם עשו ניסויים על הדלתות ועל החלונות של בית הספר. המבנה נראה כך. בית הספר שלנו נפגע שלוש פעמים במהלך המלחמה. הרשות במלחמה כשבאנו לבקר, הם לא נתנו לנו לראות את מה שההרס היה. תוך כדי מלחמה הם שיפצו את זה כדי שלא נחווה את החוויה הלא נעימה. העזיבה והכול נשאר עדיין כמו שהיה. מבחינתנו חזרנו. היו הבטחות רבות, גם לגבי המבנה הזה הבטיחו לנו שבמהלך חופשת הפסח, בגלל זה לא הייתה כאן קייטנה בבית הספר, שהמבנה ישופץ. אני לא יודעת להצביע בדיוק על מה, היו כל מיני דברים אחרים, למה המבנה הזה לא שופץ. היינו במצוקה מאוד גדולה של כיתות. בית ספר גדול שכל כיתה משמשת לכמה תפקידים. קיבלנו כמחווה, כעזרה, כרצון, את הנושא של היבילים. - - - זמין, זמני. זו לא האיכות הכי גדולה. מתחילת הגשם הראשון הכול כאן הוצף והיה צריך לטפל בזה. יש יבילים ויש ממ"ד. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> אסביר בקצרה. המבנה שאילנה דיברה עליו זה בית הספר הראשון שהיה בקריית שמונה. גם הוא נבנה בשנות ה-60-50. איך אתם קוראים לו בבית הספר? מבנה הטכניון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הטכניון זה שם. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> על ידו. שניהם נבנו באותו זמן. אני קורא לו מבנה הטכניון כי הטכניון כל פעם בא לעשות פה בדיקות על שקיעות קרקע והתזוזות שלו. אותו הדבר גם בית הספר הזה. כל בית ספר עוזיאל הוא אחד מבתי הספר, עמודים משנות ה-50 וה-60. היסודות היו 20. זה לא עומד בתקן רעידות אדמה. בית הספר אמור ללכת לחיזוק ומיגון רעידות אדמה כחלק מאותם מבתי הספר שאמרתי לכם. במקרה הזה, יותר מאשר לחזק אותו, יותר זול להרוס ולבנות חדש. להשמיש את המבנה הישן היה עולה בהערכה 6 מיליון שקלים כשהמבנים היבילים עלו 2 מיליון. הדילמה הייתה בין להשמיש מבנה ב-6 מיליון שקלים שבעוד שנה, שנתיים אנחנו מקווים שילך להריסה, או לייתר את המבנים הזמניים. חזרנו בדצמבר, פתחנו במרס, יצאו לחופשה של יולי, אוגוסט. היינו צריכים להכין את ה-1 בספטמבר. זה או ללכת לעבודות האלה ולהריסה שלהם או להקים את היבילים. במקרה הזה היה יותר יעיל ומהיר להקים יבילים. גם פה עברתי את אותה וילה דלה רוזה. אמרו לי רגע, הקמה של מבנים יבילים זה חדש, לא שיקום. לא היה לי כסף למבנים היבילים האלה. במקרה הזה הקדמתי עם הכסף שלי כדי לפתוח את השנה, מה שלא יכולתי לעשות עם גוונים. פתחנו, אחר כך הסתדר העניין התקציבי, החלפנו כסף בכסף בין החלטת שיקום להחלטה של השדרוג. זה יצא כמו מהשדרוג למרות שאין פה שום שדרוג, זו הייתה הדרך היחידה לתקצב את זה ולפתוח בית ספר בזמן. השאיפה שלנו שהם לא יהיו שנתיים, כמה שיותר מהר להשלים גם פה את המצ'ינג. אתם מבינים באיזה סכומים מדובר, זה 50% כדי להרוס ולבנות מחדש בית ספר שלם. כל מה שאנחנו מדברים בינוי, זה רק בינוי. זה לא כולל את הכיסאות, לא כולל שולחנות, לוחות, מקרנים, מה שנקרא הצטיידות. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> אני מסביר את הסיפור של המצ'ינג. מדינת ישראל, מינהל לפיתוח מביא לך 5.200 למטר והעלות היום לבנייה, נניח שתחסוך - - - << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> עם הצטיידות זה 15%, לא פחות. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> לא הצטיידות. יש לך בית ספר שעולה 40-36 מיליון, תעשה את החישוב. << דובר >> גולן בוכריס: << דובר >> אני סגן מנהלת, בוכריס גולן. יותר מ-20 שנים שלא משפצים את בית הספר על המבנים המסוימים שלו בגלל שהוא עומד להריסה. תמיד זה פלסטר על פלסטר על הדברים ואנחנו לא זזים, זה לא מתקדם. השבוע דיברתי עם התלמידים שלי על כך שבית ספר זה יותר מבית מקדש. מביאים לפה את הנשמות הכי קדושות של עם ישראל. בדף יומי למדנו בגמרא בהסברה האחרונה שאין ציבור עני. ביהלומים שלנו, בית המקדש, צריך להשקיע עכשיו. אי אפשר לחשוב מה יהיה בעוד כמה שנים. המבנה הזה הוא בעיה, מבחינתו הוא גם הפתרון. המבנים היבילים, עשו פה מאמץ רב כדי להביא אותם. ארבע כיתות שעדיין עם בעיות רטיבות ואין לנו מספיק מקום. אנחנו אחד מבתי הספר שלא קטן אחרי הפינוי כי באו אלינו הרבה - - - << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> כמה תלמידים אתה - - - שם? << דובר >> גולן בוכריס: << דובר >> 330-325. היום נוסף תלמיד. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> הייתה פה ירידה של 60 תלמידים ועלייה של 60 תלמידים. הייתה עזיבה, יש תלמידים - - - << דובר >> גולן בוכריס: << דובר >> 11 משפחות שהגיעו לקריית שמונה ורשמו פה 12. בקריית שמונה זה משמעותי. עוד 25 משפחות שהגיעו למטולה וכמעט כולן פה. בשבוע שעבר באו עוד משפחות לראות. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> האירוע של מטולה הציל אותנו. ראש המועצה שם לא רוצה לשנות את אופי היישוב, הוא לא מוכן לפתוח בית ספר דתי. התוצאה שהחינוך הדתי יורד אלי. אם הם לא היו יורדים לפה לא יודע אם היינו צריכים לסגור או - - - << דובר >> גולן בוכריס: << דובר >> זכינו במורים. אנשים שהם חדורי מוטיבציה, מוכנים כבר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> העלות הגבוהה של היבילים זה בגלל הממ"דים? << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> היא לא גבוהה לעומת 6 מיליון להשקיע, שהיה הולך להריסה לעומת 2 מיליון להקים יבילים, היה יותר זול להקים יבילים. העניין הוא הבלאי. בלאי כזה לא יחזיק יותר מארבע, חמש שנים. זה זמני. לא יכול להיות של קבע, לא שום דבר. << דובר >> גולן בוכריס: << דובר >> פותחים את הדלת, הכול זז. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> כך זה נראה, בחווה החקלאית היינו כך שנים. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> מה שאנחנו צריכים לעשות פה חוץ מהטיפול המהיר ולפחות השמשת קומה אחת לאולפנית, חוץ מהשמשה של קומה אחת, כמה שיותר מהר להביא פטור ממצ'ינג לבינוי החדש. אני יכול לרוץ על בינוי של חמישה, שישה בתי ספר, לנצל את המצב הזה ולרוץ. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה נכלל בתוכנית? << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> לצערי לא, זה אחד הדברים שביקשתי מהם. אמרתי להם, כתוצאה מהמלחמה יש לי עלייה פי חמישה לדוגמה ברווחה. ברווחה זה 25% מצ'ינג. יש לי עלייה, לא פי חמש אלא פי שלושה בחינוך. עדיין צריך פי שלושה מצ'ינג. הגדלתם לי את ה-25% שהייתי משתתף, המינימום הוא שלפחות עכשיו אחרי המלחמה, תורידו לי את המצ'ינג או תשתתפו איתי במצ'ינג. לצערי אנחנו לא שם. זה מתבקש. כולנו רשויות עניות, אין לנו מאיפה להביא את המצ'ינג הזה. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> ירדנו בהכנסות ב-20 מיליון שקלים. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> בהחלטה של הרשויות הדרוזיות, כן ויתרו להם על מצ'ינג - - - ברווחה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא השתתפו. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> כן. << דובר >> גולן בוכריס: << דובר >> יש פה צוות שהוא גיבורי על. למרות כל האתגרים אנחנו קרענו את עצמנו בחזרה וגם בהמשך. הילדים, טוב להם. << דובר >> אילנה מויאל: << דובר >> אנחנו נשמע כאלה שבאו חדשים. << דובר >> תבור: << דובר >> שלום, קוראים לי תבור. אני ותיק בבית הספר הזה. בפינוי חשבנו לעבור כי ידענו שהבית שלנו לא עומד לרשותנו ויכול להיות שלא נוכל לחזור אליו. חזרנו, בית הספר עזר. יש צוות רב של מורים חדשים שבאו לעזור ולשקם פה את בית הספר. העבודות צריכות להיות עם יתר תקציב. תחשבו על זה כך, אולפנית או לא? << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> הוא הולך להחליף אותי בוועדת כספים. אני לוקח אותו איתי לכנסת. אתה ממחר הולך לכנסת. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> אנחנו שומעים את אימא שלו מדברת מגרונו ושמענו אותה במתמיד קודם. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> איפה אתה היית מפונה, באיזה מקום? << דובר >> תבור: << דובר >> הייתי מפונה לגוש עציון. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אתם השתלטתם על קריית שמונה. << דובר >> אילנה מויאל: << דובר >> יש לנו את אורי. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> הן תאומות? << דובר >> אילנה מויאל: << דובר >> לא. עם הזמן הן נהיו דומות. זאת תושבת קריית שמונה ותיקה, וזו חדשה. אורי בבקשה. << דובר >> אורי: << דובר >> אימא שלי תמיד מספרת שבעקבות 7 באוקטובר הם רצו לעבור, הם החליטו. היה לנו טוב בשכונה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> איפה גרתם? << דובר >> << דובר >> אורי: << דובר >> << דובר >> בירושלים. בהתחלה הם רצו לעבור לשדרות והם ראו ששדרות זה לא העניין, יש יותר משפחות חדשות שהגיעו לשם. הם רצו לעבור לצפון לקריית שמונה. בהתחלה הם שאלו את האחרים הגדולים שלי, יש לי שלושה. הם אמרו שכן, זה חשוב. כולם הסכימו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה את אמרת? << דובר >> אורי: << דובר >> לא רציתי, הם לא כל כך שאלו אותי האחים הגדולים. ב-20 באוגוסט עברנו לפה והגענו לבית ספר חדש. קיבלו אותנו יפה, היה קשה. השתקענו פה, אימא שלי אומרת שיכול היה להיות יותר גרוע. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> מה חסר לך פה שהיה לך בירושלים, דבר אחד? << דובר >> אורי: << דובר >> חברות. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> יהיו. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> במה אבא שלך עובד? << דובר >> אורי: << דובר >> רופא ילדים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> איפה? << דובר >> אורי: << דובר >> בשיבא. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הוא נוסע כל יום לשיבא? << דובר >> אורי: << דובר >> הוא עושה תורנות בשיבא. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הוא נוסע כמה פעמים בשבוע לשיבא? << דובר >> אורי: << דובר >> פעם אחת ואז חזור. ישן שם. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> עובד גם פה? << דובר >> אורי: << דובר >> כן, בצפת. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> חלק מזה, זכינו לשיתוף פעולה יפה עם בית החולים שיבא. גם במרכז למצוינות החדש שפתחנו. יש גם דברים טובים במערכת החינוך אחרי המלחמה. אחד מהם הוא מרכז מצוינות - - - << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> שעדיין לא מתקצב. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> הוא מתוקצב עצמאי, נכון. בהחלטת ממשלה אמור להיות תקציב, צריך כשאילתה למשרד החינוך לגבי היישום. אנחנו לא חיכינו, התחלנו ליישם. יצרנו מאיץ רפואי עם בית החולים שיבא, הילדים מהמרכז למצוינות נוסעים פעם בשבוע לשיבא ומתנסים שם, גם מלמדים אותם פה. השבוע ביום רביעי יש לי פה סיור עם כל ההנהלה של בית חולים שיבא במרכז הרפואי שאנחנו בונים פה בתרומה. הלוואי ונצליח לעבור גם את המכשול הזה. זו ועדת בריאות. זה עניין אחר, שיתנו רישוי ושתהיה פה שלוחה של שיבא במרכז הרפואי שאנחנו בונים. פה אני צריך שיתוף פעולה של משרד הבריאות שעכשיו לא באירוע. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אבא שלה יוכל להיות קרוב לבית. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> זה עזר לנו הרבה. לפני המלחמה לא היה אפילו רופא אחד בקריית שמונה. אחרי המלחמה ברוך השם הוא אחד משלושה שבאו לפה. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> צריך לעשות את המאמצים להשאיר אותם פה. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> וזה בלי תוכניות מיוחדות. עם תמריצים אפשר היה להביא יותר רופאים. << דובר >> גולן בוכריס: << דובר >> המאמצים הם להשאיר אותם פה. אנחנו פותרים פה שתי ציפורים במכה אחת. להביא לפה תושבים איכותיים, לתת מענה רפואי איכותי. כל הרופאים שיש פה באזור הצפון הם רופאים שלמדו באוקראינה, סוריה וכדומה, בית חולים זיו שהוא במרחק קרוב. אלה הרופאים שלנו לצערנו. אם אנחנו רוצים להביא רופאים איכותיים הם צריכים מקום איכותי לגור בו, בתי ספר איכותיים לגדל בו את הילדים ואת האופק. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> רוצים שהם ילמדו פה. פתחנו מגמת רפואה היחידה בצפון. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני מטפל עכשיו בעולמות האלה. יש שינוי מאוד גדול. עד לפני שנתיים 60% למדו בחו"ל, 40% בארץ. היום זה מתקרב להיות הפוך, 60%, 40%. עשינו בוועדת החינוך פרויקט מדהים. כל לוחם שלמד רפואה בחו"ל בזמן המלחמה, נתנו לו אישור מיוחד לבוא ללמוד בארץ. 140 רופאים כאלה שהגיעו לארץ, שלמדו בצ'כיה, בגיאורגיה. זה לא רק קשור למערכת החינוך ולאוניברסיטאות. זה כמה מקומות אפשר לעשות סטאז' בבתי חולים. זה אירוע מקיף. זה חלום מצוין. אנחנו מתקרבים. << דובר >> אילנה מויאל: << דובר >> מה שגולן מנסה לומר, אנחנו רוצים לשמוע על הכוחות הטובים שהגיעו לכאן. הגיעו רופאים ולבת שלו לא תהיה כיתה איפה ללמוד, הוא לא יישאר פה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אבא שלה לא למד - - - << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> יכול להיות שהוא למד בחו"ל, יש רופאים מעולים שלמדו בחו"ל. << דובר >> יהודה מיארה: << דובר >> אני יהודה מיארה באתי מהר ברכה, באתי לפה מקריית שמונה. בחיים שלי לא עברתי דירה. שילבו אותי יפה בחברה. בהתחלה ישבתי בפינה ואימא שלי אמרה לי להתחיל את היום ברגל ימין כדי שיהיה לי טוב בבית הספר. היה לי ביום הראשון קשה והתחלתי להתחבר לילדים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כמה חברים מהר ברכה פה? רק אתם מהר ברכה? << דובר >> יהודה מיארה: << דובר >> כן. רצו עוד משפחה, הם עברו לנתניה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> עכשיו הם רוצים לרווחה ואתם נשארים? << דובר >> יהודה מיארה: << דובר >> כן, אנחנו נשארים. << דובר >> אילנה מויאל: << דובר >> אימא שלו מחנכת פה בבית הספר ואבא שלו מנהל בית ספר בגולן. עם אבא שלו נפגשנו, היה מנהל של בית ספר למפונים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> איפה יותר כיף, הר ברכה או פה? << דובר >> יהודה מיארה: << דובר >> מבחינת חברים אותו הדבר. מבחינת המקום, הר ברכה. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> למה? << דובר >> יהודה מיארה: << דובר >> כאן אני צריך שאימא שלי תיקח אותי לכל מקום. אם אני רוצה ללכת לחבר אני פשוט הולך. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> עוד מעט יהיה בשכונה שלנו החדשה מתנ"ס, כל מה שצריך, אל תדאג. ההורים יחליטו. תודה. אנחנו הולכים לגן אילנות. אתם רוצים להגיד כמה מילים לפני שאתם הולכים? חמודים, הם הכינו את עצמם. מהר, תגידו משהו כי אנחנו חייבים ללכת. << דובר >> שחר: << דובר >> אני שחר, עברנו מיישוב שומריה בדרום, זה בין נתיבות לבאר שבע, למטולה. בהתחלה, ביום הראשון היה לי קשה והצלחתי להתחבר לחברים מהר. קיבלו אותנו יפה וקצת קשה, משאירים את החברים שלי בשומריה. << דובר >> אילנה מויאל: << דובר >> אבא שלו מחנך כאן בבית הספר. << דובר >> שחר: << דובר >> אני מצליח להתמודד ובינתיים התחברתי יפה. << דובר >> אילנה מויאל: << דובר >> תודה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 13:09 ונתחדשה בשעה 13:19.) << הפסקה >> (5. גן אילנות) << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> גן אילנות היה צריך להיסגר, היו בו שמונה ילדים רשומים. בתחילת השנה התעקשנו, אנחנו לא סוגרים. ייאמר לזכותה של הגננת ובעלה שהם התעקשו. הם מביאים לפה אנשים. הקהילה החדשה שהגיעה הביאה לפה תושבים חדשים, הצילו את הגן. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> זה גן פרטי? << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> לא, גן עירייה. אין פה גנים פרטיים, אנחנו קריית שמונה. הגן הזה עמד להיסגר יחד עם עוד שמונה, תשעה גנים בעיר, אני לא יודע איך הם מחזיקים היום. 12 תלמידים, 11. זה המצב בעיר. נדבר על שיטת התקצוב בעניין הזה. הגן הזה עמד להיסגר, ברוך השם ניצל. היום יש בו 21 ילדים, גן תקני לחלוטין אחרי מלחמות ותוספות של ילדים וילדים חדשים שהגיעו. זו המציאות שלנו בשמונה, תשעה גנים נוספים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שמענו שנדבר על זה בסיכום. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> נדבר על זה בסיכום. שלום. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שלום הגננת. << דובר >> חגית סופר: << דובר >> שלום, ברוך הבא לגן שלנו. ברוכים הבאים. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> חבר הכנסת צבי סוכות, חבר הכנסת סימון דוידסון. << דובר >> חגית סופר: << דובר >> אני חגית, גן אילנות קריית שמונה. נעים מאוד, ברוכים הבאים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כמה אתם צריכים לשפץ פה אחרי המלחמה? << דובר >> חגית סופר: << דובר >> הרבה. זה הגן שקיבל הרבה - - - << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> זה הגן הכי קרוב לגיבור, או שאסור לדבר על זמנינו? << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> יחסית קרוב. השכונה של צמודי הקרקע, נפלו טילים רבים ובעיקר עזיבה רבה. פה ממול שהו חיילים במרכז שלנו, חיילים רבים, בסיס צבאי. זה גם השפיע. << דובר >> חגית סופר: << דובר >> הייתה עזובה גדולה. גם השיפוץ גרם למשהו שצריך אחר כך לסדר ולארגן. הייתה עזובה, חולדות, עכברים. כל מה שהיה בגן הלך. זרקנו מכולות של זבל. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בכל העיר היו חולדות ועכברים. כל מה שהיה פה? << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> מכולות של זבל. << דובר >> חגית סופר: << דובר >> כל מה שהיה פה, משחקים, ערמות. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> כמה מתנדבים היו פה? ערמות של מתנדבים. << דובר >> חגית סופר: << דובר >> היו פה מתנדבים בכמויות, כמעט כל השבוע בחופש הגדול. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> פינוי האשפה שלנו הוא פי שלושה מעיר בסדר גודל שלנו. << דובר >> חגית סופר: << דובר >> העבודה הייתה מאוד קשוחה. הנה הילדים באו, סקרנים. אנחנו נראה את הממ"ד בחוץ. אנחנו רוצים לראיין אותך כמה שאלות - - - << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> שלושה דברים בסיפור הזה. אמרנו קודם תודה לחגית שנלחמה על הגן הזה והוא נשאר, היום הוא 21 ילדים. ב', סוגיית הממ"דים. משרד הביטחון בונה ממ"דים צמודים כי זה לא עומד בתקן. יש לנו מתחת לקרקע, זה לא שיא 15 שניות, תקנים חדשים. בונים ממ"דים בכל הגנים בעיר. ג', אנחנו עושים פה צמיחה. חשוב לנו להראות צמיחה. אחד הפרויקטים היפים שזכו פה ונכנסו זה פרויקט ההסכתים שלנו. את יכולה להרחיב על זה. בכמה גנים, לא באחד. << דובר >> חגית סופר: << דובר >> פרויקט שלושה גנים בקריית שמונה שנבחרו לייצג פרויקט. גן אחווה, גן סלע ואנחנו גן אילנות, גן צעיר, משהו שלא עושים בדרך כלל בגן צעיר. אנחנו מראיינים אנשים בדמויות מפתח בעיר או מתארחים. מראיינים, שואלים אותם שאלות, איך אפשר לעזור לעיר, מה אתם מביאים, למה חשוב להביא תושבים לעיר? ראיינו פה אבא שהוא חדש בעיר, גם אחראי להביא תושבים לעיר, יובל חובר. הוא הסביר לנו למה חייבים להביא אנשים לעיר וכמה חשובה הצמיחה. זה ההסכת שלנו. אחר כך אנחנו מעלים אותו לפייסבוק. בעזרת השם מקווים שזה יהיה מנוע צמיחה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> של מי הרעיון? << דובר >> חגית סופר: << דובר >> הרעיון עצמו הוא של מאיה, היועצת שלנו מטעם משרד החינוך. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> ביקשה לקול קורא לפרויקטים חינוכיים חדשניים. << דובר >> חגית סופר: << דובר >> שלחה לקול קורא פרויקט - - - שנקרא צפונה. גם אני ביקשתי את הפרויקט הזה ולא זכיתי. היו הצעות רבות לפרויקט הזה. נראה את הממ"ד, הבנייה. אחרי זה כמה שאלות בהסכת נמצא כדי שיהיה לנו תיעוד עם כל הביקור היפה הזה. מי זה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ידעתי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> איך ידעת? << דובר >> חגית סופר: << דובר >> איך קוראים לו? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> צבי. << דובר >> חגית סופר: << דובר >> איך ידעת, מה היה התפקיד שלך? להיות תחקירן. חוקר, הוא בדק בגוגל. יש עבודה רבה סביב ההסכת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הם יודעים לקרוא, לכתוב? << דובר >> חגית סופר: << דובר >> הם יודעים להעתיק - - -. הם בני שלוש, ארבע. פה אני מקריאה להם, הם מחפשים איתי ביחד, פותחת אותם לעמדה עתידנית. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הממ"ד שם? << דובר >> חגית סופר: << דובר >> הממ"ד פה מאחורי זה. אפשר לראות אותו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הוא עדיין לא קיים. << דובר >> חגית סופר: << דובר >> עדיין לא קיים. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> אנחנו בונים צמוד לממ"דים. כל גן ילדים יהיה לו ממ"ד צמוד. תהיה לו כניסה מהגן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני כבר יודע לכתוב, אפילו שאני בן ארבע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם אני. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> גם אתה יודע לכתוב? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אפילו שאנחנו בני ארבע. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הילדה שלי בת ארבע, היא בקושי לקרוא יודעת. << דובר >> חגית סופר: << דובר >> וכשיש לכם שאלות, מה עונה לכם תשובות? << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> צ'ט GPT. << דובר >> חגית סופר: << דובר >> כן, בהסכת. כשיסתיים הממ"ד, צריך לשקם את כל סביבת הבנייה של הממ"ד. כאן היה גן, הייתה לנו גינה קהילתית. הייתה לנו ספריה קהילתית, הכול נהרס במלחמה. צריך הכול לשפץ מחדש, דברים רבים שצריך לעשות, עבודה רבה בשיקום של הגן. זה הגן הצנוע שלנו. בואו נשאל שאלות בהסכת. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 13:27 ונתחדשה בשעה 13:37.) << הפסקה >> (6. עיריית קריית שמונה) << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> אני רוצה להתחיל באירוע שהתבשרתי עליו תוך כדי דיון הוועדה. לפני שאנחנו פותחים אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו בישיבת הממשלה היום. לפיהם, השר וסרלאוף אמר שחיזבאללה מנסה להשתלט על קריית שמונה באמצעות רכישת בתים. בוודאי חיזבאללה מבין את המיקום הייחודי שלנו ואת החשיבות האסטרטגית של קריית שמונה. הוא היה שמח לערער אותנו מבפנים ומבחוץ וגם להתיישב בבתים האלה במקומנו. זה לא סוד ולא צריך ועדת ביטחון בשביל זה. אני אומר כאן בצורה ברורה ואחראית, שנכון לעכשיו ממה שידוע לי, בדקנו את הנתונים בגביה, זה לא קרה. חובתנו הלאומית לוודא שזה לא יקרה בעתיד. האמירה הזו לא מאפשרת שאננות. הפוך, היא מחייבת אותנו לפעול בפעולה מידית. המציאות הזו מחייבת את ממשלת ישראל לפעול כאן ועכשיו. לא בהצהרות, לא בדיונים אין-סופיים ולא בעתיד הרחוק אלא בהחלטה ייעודית, מידית וברורה לחיזוק קריית שמונה. כלכלית, קהילתית, ביטחונית, חינוכית, בכל התחומים. קריית שמונה היא לא רק נקודה על המפה. יש לה משמעות אסטרטגית עמוקה לציונות ולביטחון של מדינת ישראל כולה, לצד האיומים פה מצפון, הוא האיום העיקרי על מדינת ישראל מלבנון, לא מעזה ולא משום מקום אחר. כך צריך להתייחס אליה, זו לא עוד עיר. אני מבקש להודות לשר וסרלאוף על העשייה, המעורבות והמחויבות שלו למען קריית שמונה. באותה נשימה אני אומר בצורה חד משמעית וברורה, קריית שמונה חייבת החלטת ממשלה ייעודית באופן מידי ומזורז. כל דחייה נוספת מסכנת את העיר, את מדינת ישראל כולה ואת הביטחון שלה מהגבול הצפוני. אסור לנו לאפשר לזה לקרות. עכשיו אנחנו יכולים להמשיך בסדר היום שלנו. זה לא קשור לוועדת החינוך, זה לאומי וחשוב. נתחיל קודם בתודות. התחלנו את היום בסיור, זה לא מובן מאליו, מתוך 15 חברי ועדת חינוך נמצאים פה רק שני חברי כנסת, היושב-ראש, חבר הכנסת דוידסון. הערכתי רבה, מאוד מופתע שאלה רק שניכם. אני מכיר את המחויבות שלכם פה גם לאורך המלחמה, עם הפגיעות במתקני ספורט. אתה היית פה והקמת את הלשכה פה. אחד מחברי הכנסת הראשונים שהגיעו לפה במלחמה היה חבר הכנסת צבי סוכות שבחר להקים פה לשכה ולשמוע את התושבים ואת המצוקות של אלה שנשארו כאן בעיר. לא רק זה, גם עלית על הגבול, בזמן שאסרו על ח"כים ואנשי ממשלה להגיע לפה בגלל הסכנה. אתה בחרת לא להקשיב למגן ולכל יחידות האבטחה. למרות זאת הגעת, ניסית להקים את הלשכה שלך על הגבול, כבר הלכת רחוק מדי, את זה הם לא אפשרו. קריית שמונה התחנה הבאה ואנחנו שמחים שהיית פה איתנו, זה לא מפתיע אותי. אם אנחנו רוצים לקדם הייתי שמח לראות פה את כל הסיעות וכל השותפים. זה דורש החלטה ייעודית ודבר כזה אי אפשר לעשות רק עם שני ח"כים. אני מלא הערכה על הפעילות שלכם לא רק היום, בעיקר על זה שלא ויתרתם, הגעתם ואתם פה היום, תודה גדולה על זה. נתחיל בתמונת מצב עירונית, ראינו את המתקנים בעיניים. אני רוצה שתבינו את המצב הכלל עירוני ולא רק באותם בתי ספר שהיינו. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> חשוב להגיד תודה רבה. עשרה ימים מאז שביקשנו ועדת חינוך וסיור פה, תוך עשרה ימים סגן מנהלת הוועדה, יו"ר הוועדה וחבר הכנסת דוידסון. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> (הצגת מצגת) זה הביקור הראשון של הוועדה בחוץ. זה אומר הכול על המחויבות של היושב-ראש. הוא היה איתנו לאורך כל המלחמה וגם את הדיון הראשון כיושב-ראש הוא בחר לעשות פה. תודה גדולה. אראה קצת כותרות מהתקופה האחרונה. אם נוסיף כל יום, כל יום יכולתי לבחור עוד מדגם כזה לצערי בימים האחרונים קריית שמונה מככבת. רק מה שפתחתי איתו קודם, אלה כל הכותרות שיש עכשיו, שחיזבאללה ניסה להשתלט על הבתים בקריית שמונה. אנחנו יכולים לראות את תמונת מצב המדאיגה של אנשים שעוזבים, עסקים שנסגרים. זו תמונת מצב, כותרות בעיתונים מ-1973. אני ספציפית התמקדתי באלה כי זה כן נושא ועדת חינוך. ניקח את האמצעי, האמצעי זה במעגל החינוך, כותרת של עיתון פה ב-1973. לפי הפרסום המקורי אתם רואים סך הכול 6,880 תלמידים במערכת החינוך בקריית שמונה ב-1973. אנחנו היום ב-2026 עם 4,300. חזרתי לא 20 שנים אחורה כמו שהיה נהוג להגיד, 50 שנים אחורה. צד ימין מראה כותרות מ-1969-1956, מספרי התושבים בעיר. אתם יכולים לראות שם 15,300, בערך 16,000 תושבים. זה המספר שיש לנו גם היום, 69-49. אתם יכולים לראות שב-1973 מנינו 16,000 תושבים עם 8,000 בתי אב. היום חסרים לי 8,000 תושבים ואנחנו עדיין 16,000. זו תמצית הסיפור, מה שאנחנו רואים זה סיום מלחמת לבנון השנייה ב-2006. העיגול האדום בצד שמאל, שם הסתיימה המלחמה. בשנה הראשונה שלאחר מכן 2008-2007, אנחנו קוראים לזה שלב הגבורה. כולם חוזרים, מרגישים מנצחים, מתגעגעים לבית. ב-2006 לא היה פינוי לכולם. כל מי שיכול היה לקחת את עצמו בלבנון השנייה לקח את הרגליים ויצא החוצה. זה לא מי שהיה יכול, זה כולם. גם מי שלא רצה, לא היה יכול, פינינו. אנחנו רואים ששנה לאחר מכן כולם הרגישו מנצחים, זה שלב הגבורה, כולם חוזרים הבייתה. תוך שנה בין-2009-2008 תראו מה קורה, ירידה חדה החוצה, כולם בורחים אחרי שנה. באים, מנסים שנה, בורחים. זה בדיוק מה שאמרתי כל היום. לפי הנתונים היום אני צריך לסגור בשנת הלימודים הבאה עשרה גני ילדים, אם אני לוקח בחשבון את הנתונים האלה שתוך שנה כולם עוזבים, אני כנראה אצטרך לסגור יותר מעשרה ורק בעוד שבועיים נפתח את - - - הראשון לשנת הלימודים בכיתה א' בשנה הבאה ונוכל לראות אם התחזית שאני מדבר עליה התאוששה או לא ולצערי כנראה מתאוששת. אגיד את זה בזהירות המתבקשת, קיבלתי רק אתמול, הראיתי את זה קודם לצבי סוכות ליושב-ראש. קיבלנו את נתוני - - -, אמנם נתונים גולמיים, עוד לא עיבדתי אותם ולא השוויתי אותם לנתונים של אופק צפוני, שם נראית ירידה של עוד 2,000 תושבים בחודשיים האחרונים. זו מכת מוות. אם אני מתרגם את זה לכמות ילדים, זו בערך המגמה שאנחנו מדברים עליה. בואו נלך אחורה ונסתכל בהיסטוריה מ-2021-2006, 20 שנים אנחנו במצב של שיקום סטטי. אתם רואים את הגרף, הולך ויורד, יורד, עולה, יורד. ב-2021 שחררנו חשב מלווה, מתחילה עליה קדימה. שיווקנו את בימת תל חי יובלים, זו הקפיצה למעלה. ב-7 באוקטובר אני צונח מתחת בהרבה עד ל-1973. אין לנו את ה-20 שנים האלה לבזבז. את החשב המלווה קיבלנו ב-2006 אחרי מלחמת לבנות השנייה. במלחמה הזו המצב לא שונה, רק יותר גרוע. יושבת פה הגזברית, עוד מעט היא תתאר לכם את המספרים. את 2025 סיימנו, אנחנו ב-2026, כנראה שהגירעון שם, אנחנו לא עם דוחות סופיים מבוקרים, משהו כמו 30 מיליון גירעון. בדיוק התוצאות האלה. עם 30 מיליון גירעון התוצאות הן חשב מלווה שחוזר לפה עוד הפעם אחרי המלחמה. אנחנו לא ניתן לזה לקרות, אסור לתת לזה לקרות. זה מחזיר אותי לסיבה שצריך החלטה ייעודית. אפשר לראות באופן כללי את אחד הנתונים שהכי מטרידים אותי, מצב הנוער. שכבה אצלי זה בערך 300 תלמידים. שכבה שלמה נמצאת בטיפול חוק נוער. 300 קטינים בטיפול חוק נוער. אלה לא מספרים שהיו פה קודם. בכל טיפול כזה אני צריך לשים 25% מצ'ינג. לא רק שאין לי את הכלים לתת להם, אני אמור לתת פי כמה. 20% מתושבי העיר מטופלים ברווחה לעומת 7% שהיה לפני המלחמה. גם פה יש 25% מצ'ינג. אני לא גרמתי לעלייה הזו, ממה אני אמור לממן את העלייה הזו, אף אחד לא נותן לי שום דבר לשתף. דיברנו קודם על החלטות ממשלה שלא מגיעות לפה, כל ההחלטות האלה זה כסף צבוע. זה צבוע לנזק במגרש וזה צבוע לנזק בבית הספר, אין מי שוטף. אין לי איך לממן את 25% מצ'ינג. לא אשלם משכורות? לא אקלוט עובדים? מה הציפייה? במגזר העסקי, שנתיים של פינוי עסק שלא עבד שנתיים זה עסק מת. מבחינת מס רכוש, הסתיימה המלחמה, הסתיים הפיצוי. זה היעד הפעוט, מלחמה חודש, חודשיים. חודש, חודשיים כשעסק סגור, נכון שלא צריך כלום. הוא חוזר אחרי חודשיים, יהיה לו קצת קושי, הוא יחזור לעצמו. אחרי שנתיים הוא צריך ספקים מחדש, עובדים, מלאי מחדש. חסרים 40% בכל האזור, לא רק בקריית שמונה. כולם היו יורדים לקנות פה, אלה שחסרים במטולה, במנרה, במרגליות. 40% שחסרים באזור זה 40% חוסר בפדיון של כל עסק. הציפייה היא שהסתיימה המלחמה, הפיצוי, העסק חזר לקדמותו. אף עסק לא חזר לקדמותו. רק 50% חזרו לעבוד, אף אחד לא היה במחזורים, תעשו פה סיבוב אחר כך. אולי היינו צריכים ללכת לאכול צוהריים שם כדי שתשמעו אותם ולא להזמין לפה. הם פותחים קופות על 300-200 פדיון ביום. הוא לא מכסה את העלות שלו. 30% מהתושבים זו הערכה לפני המיפוי שדיברתי קודם. 40% שעברו לעיר. המורל פה ירוד מאוד, זו תוצאה של אותו הדבר. אתה הולך למוסך, אתה שומע כמה קשה לו בבית הספר, במכולת, בסופר. במספר. לאן שאתה לא הולך אתה שומע את אותו נרטיב ואותו גלגל שאנחנו לא מצליחים לשובר אותו. זה מה שאנחנו רואים פה, לקחנו את זה כמשל של שמונה, לאין-סופי. זה כמו מעגל קסמים. כל פגיעה כזו מובילה למעגל קסמים שאני לא מצליח לשבור את הלולאה ולא מצליח מאותו מעגל. חייבים לשבור אותו. אפשר להשתמש בתסמונת הדלי הדולף. אני סוגר את החור פה, נוזל לי מפה. הדלי שלי דולף כל הזמן. צריך למלא את הדלי הזה ולסתום את הדליפות. עשינו מחקר שקיבלתי אותו השבוע של פרופ' טלי חתוכה שעשתה מחקר על אזורים מוכי אסון. מחקר שלישי שלה בקריית שמונה. היא השוותה אותנו למקומות אחרים בעולם. לא אתן לכם את כל המחקר, אני רוצה לדבר על המהות שלו, זה מגדיר מה זה אסון. אחד הדברים שהיא מזהה במחקר שלה הוא שבמדינת ישראל אין הגדרה למונח אסון. אין בחקיקה הגדרה מה זה אסון. מחר לדוגמה בארצות הברית לאמריקה יש אפשרות להכריז על אזור כאזור מוכה אסון. מהרגע שהוא נתן הכרזה יש תוכנית מגירה, סדר פעולות מה קורה במקרה אסון. בעיקר מזרזים בירוקרטיה, הזרמה של כספים ומשאבים. רשויות פדרליות שנכנסות לאירוע. כמו שאצלנו יש רח"ל, רשות חירום לאומית, בארצות הברית יש את FEMA, הסוכנות הפדרלית לניהול מצבי חירום. אלה הראשי תיבות שלהם. ברגע שמכריזים אסון FEMA נכנסת לפעולה, באים גופים פדרליים שלמים ועוזרים למקום להתגבר על האסון. אצלנו אין את ההגדרה מה זה אסון. פרופ' חתוכה מספרת בצורה מקצועית מה זה אסון. אסון הוא רק השלב השלישי בהגדרה. שלב א', ממה מורכב אסון? זה מורכב קודם מפגיעות. מה זו פגיעות? כל אותן נקודות תורפה שהיו קודם האסון. לדוגמה יש לי סדקים בקיר. הסדקים האלה עוזרים לרמת היציבות של הבית. רעידת אדמה זה אירוע המשבר. האסון זה מה שנשאר, התוצאה של שניהם. ככל שהייתי יותר פגיע ואירוע המשבר היה יותר מטלטל, כך אני הולך למונח של אסון כי לא נשאר שום דבר עליו. זו ההשוואה של חתוכה. אם אשווה את זה אלינו, המונח הראשון של פגיעות, כפריפריה היינו מאוד פגיעים עוד קודם, ראיתם את המספרים. תוסיפו על הפגיעות את המשבר המאוד מטלטל, שנתיים מלחמה שאף אחד לא נערך אליה, פינו בכל רחבי מדינת ישראל, 180 בתי מלון, 560 יישובים, זה המשבר. התוצאה של זה ועוד זה יצר אסון. איך מטפלים באסון הזה? תסתכלו על המחקר של חתוכה. מתוך כל החלטות הממשלה שחוקקו בשנתיים האחרונות 12% בלבד עסקו בשיקום. שיקום כללי, לא של אזור מוכה אסון. בגלל זה אנחנו נמצאים היום במצב שצריך לדבר על להציל את קריית שמונה, עוד מעט לא יהיה את מה להציל. עם הפתיח שלי סיימתי, אני מעביר את רשות הדיבור למנהלת אגף החינוך שתציג את הנתונים שלנו במוסדות החינוך. << דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >> אם אנחנו מסתכלים על הנתונים, אפשר להשוות את תשפ"ג שהייתה תקופה יחסית של נסיקה. אנחנו רואים את הירידה הדרמטית במספרים של הילדים. לגבי פעוטות, אפס עד שלוש זה מספר משוער שאנחנו מסיקים אותו ממספר של ילדי הגנים. הוא מיטיב. נדע את האמת כשנתחיל את הרישום לגני הילדים. אין לנו מעקב אחרי הילדים האלה, הם לא רשומים במערכת העירונית, לא נמצאים במצבת משרד החינוך והם לא צריכים לעשות ביטול רישום. הם לא עושים רישום עירוני, הם נרשמים למעונות יום שהם מעונות של ארגונים חיצוניים. זה מספר משוער. גני ילדים, אנחנו נמצאים בסדר גודל של 76.7% שחזרו לעיר. ביסודי כ-90%, בעל-יסודי 85%. סך הכול 83.4%. נתוני הפעוטות הם נתונים מיטיבים. אנחנו לפני גל נוסף של עזיבה. יש דיבור מאוד חזק בעיר על תושבים שרוצים לעזוב. אנחנו יכולים לראות שהפגיעה המשמעותית היא במשפחות הצעירות. המשפחות עם הילדים הצעירים הם אלה שלא חזרו. המשפחות עם הילדים הבוגרים חזרו יותר לעיר, הצעירים חזרו פחות והם המנוע של מערכת החינוך שלנו שנפגעה אנושות. אנחנו נראה את ההשפעות של זה בהמשך. יש לנו 39 גנים שפועלים בעיר, מתוכם 31 גנים בחינוך הרגיל. בגנים האלה יש כ-20 ילדים בממוצע לגן, 617 תלמידים. סך הכול יש לנו לפי תחשיב של 31 תלמידים בגן, זה אומר המספר שבו הגן נמצא באיזון תקציבי מבחינת הרשות. פחות מזה, הרשות משלמת כסף, יותר מזה היא מרוויחה. אין לנו גנים מעל 30 ילדים בקריית שמונה. אנחנו מפעילים היום 11 גנים עודפים. מבחינת מעונות יום יש לנו 11 מעונות, עשרה מתוכם מסובסדים. 372 פעוטות. יש לנו 48 מקומות פנויים במעונות ו-31 תלמידים שמועמדים לקליטה. הסיבה שהם לא נקלטים, שיש לנו מחסור במטפלות. יש כאן בעיית מטפלות רצינית וילדים שלא יכולים להיכנס. זה משפיע גם על התעסוקה. ההורים לא יכולים לצאת לתעסוקה, זה משפיע על העסקים בעיר. הגלגל, השמונה הזה שאביחי ציין. הנושא של המעונות קריטי לנושא של תעסוקה. מבחינת צפי עולים לכיתה א', יש לנו 215 מועמדים פוטנציאליים מול 252 תלמידים היום בכיתה א' ב-11 כיתות. אנחנו צופים לסגירה של שתי כיתוב א' בתשפ"ז. הקבוצה שעכשיו הכי רגישה הם תלמידי החמ"ד ולא רק. יש צפי לסגירת לפחות שתי כיתות במצב הנוכחי אם לא תהיה - - - << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> בבית ספר רמב"ם, זה בית ספר חמ"ד, יש כיתה אחת של א'. המשמעות היא של סגירת כיתה א' בחמ"ד, אין יותר כיתה א' בבית ספר רמב"ם, בואו נגיד את הדברים פשוט. << דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >> זה הצפי לפני גל עזיבה. מבחינת גני ילדים, היום הרשות מחזיקה 11 גנים עודפים. זה הנתון המיטיב בהנחה שמשרד החינוך ייתן לנו 181 ילדי השלמה. אם נקבל 181 ילדי השלמה, נעמוד על 3.3 מיליון מלש"ח גירעון. הגירעון הריאלי הוא 4.7 מיליון. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> זה הריאלי, שמתם פה תרחיש טוב. << דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >> זה התרחיש המיטיב. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> היית צריכה להציג הפוך. היית צריכה להציג שהתרחיש שלך עכשיו הוא 4.5 מיליון. אם נקבל את האישור נהיה רק ב-3.3 מיליון. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> אמרו לנו שלא מאשרים לנו. << דובר >> מיכל בן סימון: << דובר >> אמרו לנו שלא מוכנים לתת לנו לא את זה ולא את זה. << דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >> את ילדי ההשלמה אמרו שלא מאשרים? << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> לא מאשרים לנו את ילדי ההשלמה. << דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >> לא אמרו שלא מאשרים, מיכל. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> בעל פה אמרו. אין תשובה כתובה. אורלי אמרה את זה. << דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >> בסוף תשפ"ה סגרנו בית ספר יסודי, זה היה אירוע כואב מאוד. סגרנו את בית ספר קורצ'אק. אורט המתמיד נמצא בסכנה, יש לו 131 תלמידים, הוא בסכנת תקנים חמורה וכפי שאמרתי ירידה בתקני כיתות א' בשנת הלימודים הבאה. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> לגבי בית ספר קורצ'אק, כשאנחנו סגרנו את בית ספר קורצ'אק, לתלמידים לא היה אישור לבוא, זה פגע ברוח של התושבים ברמות מטורפות. 100% לסגור שמונה, עשרה גני ילדים המשמעות היא פגיעה ברוח ומעבר לזה, הכול מרחף. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> זו לא פגיעה בו, זו פגיעה ישירה בתושבים. מי מפעיל את הגנים האלה? בכל גן בממוצע יש שתי סייעות אם לא שלוש, תלוי כמה ילדים. גננת, כולם גרים פה, תושבים פה. לשלוח מחר הבייתה 20 סייעות ועשר גננות זו מכה אנושה לקהילה, לרוח. אלה משפחות. << דובר >> מיכל בן סימון: << דובר >> קחו בחשבון שבבתי הספר, ככל שיש פחות תלמידים גם התקצוב לשרתים ומזכירים במשרד החינוך יורד בהתאם. את בית הספר אתה צריך להמשיך לנקות ולתת שירות - - - << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> אין לי חצי שרת. קרה לי שהתקן שלי הוא חצי שרת. אתה לא מעסיק שרת חצי מהשבוע, אתה מעסיק שרת מלא ואני סופר חצי תקן. << דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >> היום אנחנו משפים גירעון של 1.3. << דובר >> מיכל בן סימון: << דובר >> מעל 1.5 פערים של שרתים - - - << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> של עובדים. מזכירות, שרתים, מנקות. << דובר >> מיכל בן סימון: << דובר >> מעבר למצ'ינג של התקנים הקיימים. תקנים עודפים. << דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >> אתה לא יכול לתת לבית ספר קטן שיש לו 80 או 100 תלמידים, את מה שמשרד החינוך נותן. הוא נותן 20% מזכירה. אתה לא יכול לתת 20% מזכירה, אתה חייב לתת לפחות 50%. יש לנו לפחות שלושה בתי ספר שאנחנו נותנים מעבר, לגבי מזכירות. ניקיון אין מה לדבר. אנחנו נכנסים למשבר הקריאה. סיימנו לנתח את מיפויי הקריאה של תלמידים בקריית שמונה. בקרב תלמידי ב'-ו' 291 תלמידים לא רכשו קריאה, זה כמעט שליש מהתלמידים שלא קוראים. זה אירוע קשה מאוד. מבחינת תלמידי ז'-ט' 54 ילדים לא קוראים, אלה 12% מהתלמידים שלא קוראים. הרשות נותנת פה סיוע. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> לא כל כך הבנתי. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> 12% לא קוראים << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה זה לא קוראים? << דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >> לא קוראים. חברים, לא קוראים, לא כולל חינוך מיוחד. אלה נתונים שקיבלנו מבתי הספר. לא כולל חינוך מיוחד. אני רוצה שתראו, אתם תקבלו את המיפויים מאיתנו. << דובר >> בונן מיכאל: << דובר >> אני מוכרח לומר שהתמונה שמוצגת כאן, אני לא יודע מי עשה את זה, מי דיווח. << דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >> מנהלי בתי הספר. << דובר >> בונן מיכאל: << דובר >> התמונה אצלנו היא תמונה אחרת לגמרי. << דובר >> מיכל בן סימון: << דובר >> אלא אם כן זה כולל את ילדי החינוך המיוחד. << דובר >> בונן מיכאל: << דובר >> אם אלה ילדי שילוב של חינוך מיוחד. << דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >> ילדי שילוב כן, לא ילדי חינוך מיוחד. << דובר >> בונן מיכאל: << דובר >> צריך להדגיש את זה. << דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >> כולל ילדי שילוב. לא משנה. << דובר >> בונן מיכאל: << דובר >> זה משנה, מה זאת אומרת זה לא משנה? << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> אם אלה 290 או 260, זה הבדל. לא מצליח להבין את ההערה. << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> אנחנו לא מתווכחים אביחי. אנחנו כולנו רוצים שלילדים של קריית שמונה יהיה הכי מדהים בעולם. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> תרשמי 260 אם זה כל כך מפריע להם, התמונה עדיין אותה תמונה. << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> אין פה ויכוח. אנחנו עובדים מספיק קשה כולנו כדי שהדבר הזה ילך ויצטמצם כדי שכל הילדים יקבלו מענה. אני רוצה לשים דיוקים על הדבר הזה. אנחנו עושים פרופילים של קריאה. יש פרופילים של קריאה שמנותחים על ידי רמה. כשכתוב 295 ילדים ב'-ו' יש הבדל. תהליך רכישת הקריאה מתחיל מתחילת כיתה א' ומסתיים בסוף כיתה ב'. אם מתוך 291, 200 ילדים הם ילדי כיתה ב' אנחנו בצורה כזו או אחרת בצמצום. אם 200 הם בכיתה ו' זה אירוע אחר. לשים את ב' ו-ו' בסקלה כל כך רחבה בתהליך רכישת הקריאה במספר אחד, זה תהליך מורכב. << דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >> המספרים ב-ב' הם לא גדולים, אתם תקבלו את כל הנתונים ותסתכלי עליהם. << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> אנחנו אחרי דיוני עומק גם נשלח אליכם את מיפויי הקריאה ונוכל להצליב. אנחנו לא מתווכחים על ה-ו'. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> אליה, כשאת אומרת ו', לפי שנתיים הוא היה בכיתה ד'. הפער הזה הוא מכיתה ד'. << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> אנחנו לא מתווכחים על ו'. אני לא מתווכחת על זה. זה נושא שצריך מענה. אביחי, על המהות אני לא מתווכחת. שנינו יודעים שכולם עובדים מאוד קשה, גם הרשות בתוכניות שהיא מביאה ובכוח האדם. גם צוותי החינוך עובדים מאוד קשה ועובדים בצורה מאוד דיפרנציאלית כדי לצמצם את הפערים האלה. אני לא אומרת שהם לא קיימים, צריך לדייק אותם. << דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >> נעביר לכם את המיפויים שקיבלנו מבתי הספר, הם לא כוללים את ילדי החינוך המיוחד. יש פה יועצת שיושבת כאן מבית ספר המתמיד. עשינו לבתי הספר זום מבחין בין ילדים שזקוקים לטיפול רגשי לבין ילדים שזקוקים למענה רגשי. בקרב תלמידי א'-ו', 18% מהתלמידים זקוקים לטיפול רגשי ובקרב תלמידי חטיבות הביניים אנחנו לא כוללים פה לא ילדי גנים ולא חינוך חטיבה עליונה. 20% מהתלמידים זקוקים לטיפול רגשי. את רוצה להגיד איך עשיתם את המיון? << דובר >> גילה סדון: << דובר >> ישבנו עם המחנכים. ישבנו עם ילד-ילד וההורים שלו וראינו שילדים רבים בזמן הפינוי לא קיבלו שום מענה. חלקם היו בבתים ולא הגיעו לבתי ספר במשך שנתיים. יש ילדים שעברו שבע מסגרות חינוך. זה מייצר קושי רגשי מאוד גדול. בדקנו ילדים, כמה הם יוצאים מהבית אחר הצוהריים, הם אומרים שאין להם לאן לצאת כך שהתהליך מורכב יותר. ילדים שלא מתקלחים. כשאנחנו מיפינו את הילדים, עשינו הבדלה בין אקוטי מאוד לעכשיו לבין כאלה שצריכים טיפול להתמודד, כדי לא לפתח פוסט-טראומה להמשך. << דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >> הנתונים בהחלט נתונים לא פשוטים. להבדיל ממענה רגשי שיכול להיות קבוצתי, חצי כיתה, פעילות בכלבנות, בכדור-רגל, בי-פרנדלי, כל מיני תוכניות כאלה שקיימות. מדובר על ילדים שזקוקים לטיפול של לפחות 12 מפגשים. בתוכם צריך לדייק, יכול להיות שיש ילדים שצריכים משהו פסיכיאטרי. אלה נתונים גולמיים, השפ"ח יישב על זה עם כל יועצת וינתחו לעומק. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> צריך להגיד משפט על זה, זה לא מופיע במצגת. אם יש פה בעיה של לקות למידה עם בעיית נפש כמו שהיא מתארת שצריך פסיכיאטרי, חשוב להגיע לוועדה, במקרה כזה המענה הכי קרוב שיש לי לילדים האלה זה בוסתן הגליל. << דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >> עוד מעט נדבר על הסוגייה הזו. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> להסיע ילד כזה עם בעיות פסיכיאטריות, עם בעיות התנהגות, בעיות נפש, שעה וחצי כל כיוון, זה לא נורמאלי. אני לא מדבר על העלות של זה כי הילד לא נוסע לבד, נוסע איתו מלווה שעה וחצי מנהריה. לא תחזיר אותו שעה וחצי ואז תסיע עוד שעה וחצי לאסוף אותו, הוא נשאר איתו בנהריה. אני צריך לשלם לו אשל, שעות נוספות. העלות לילד, יותר זול לי לשכור לו דירה על בית הספר בנהריה או להביא לו מורה פרטי הבייתה, יהיה לי יותר זול מזה. יש חוק חינוך חובה, אני חייב להסיע אותו עד נהריה. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> בלי קשר לעלות, זה הזוי להסיע זמן רב כל כך את הילד. << דובר >> גילה סדון: << דובר >> אני רוצה להוסיף משהו למה שראש העיר אמר קודם על העלייה של מספר משפחות רווחה. חלק מהמצב הרגשי אצל הילדים שהתערער, כי המשפחות התערערו. יש לנו עלייה בגירושים בבית הספר. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> יש לך נתונים על הנושא של סמים ואלכוהול? << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> לא, עוד אין לנו. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> 300 מקבלים מענה לחוק נוער, זה אומר שהם הסתבכו בסמים ואלכוהול. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אלה שנתפסו. << דובר >> גילה סדון: << דובר >> אלה שנתפסו. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> אלה שנתפסו. השאר עוד לא נתפסו. אני עובד נוער שנים, עובד נוער פה ובמקומות נוספים שנים. בתחושה, בראייה, ברחובות, אתה מסתובב ורואה דברים רבים יותר שלא היו פה מעולם. << דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >> החשיפה להתנהגויות סיכון ואובדן הסמכות ההורית הוא אחד הדברים הכי חמורים שקרו לנו בעקבות הפינוי. אתן דוגמא, כשהגעת למלון, משפחה עם שלושה או ארבעה ילדים קיבלו חדר במלון, 30 מטר מרובע. אחרי שבועיים הבינו שאין מקום, שמו אותם בחדר עם דלת מחברת. כשנמשך הזמן והילד בן ה-16 היה עם האחות שלו בת השנתיים זה לא התאים, בני הנוער קיבלו חדר בקומה 16 וההורים בקומה עשר. קומה 16 הפכה להיות קומה של בני נוער. אתם מתארים לעצמכם מה קרה שם ומתארים לעצמכם מה קרה לסמכות ההורית. אתה לא יכול לדעת אם הילד שלך בבוקר יגיע לבית הספר. מחסור פיזי בשנה הבאה בכיתות. חסרה לנו כיתת לקויות למידה. אין מקום בבית ספר תמיכה מאחר והחינוך המיוחד הולך וגדל כאן. חסרה לנו כיתה פיזי בתל חי ללקויות למידה. חסרה כיתה פיזית לכיתת תקשורת במגינים. הייתם היום בבית ספר עוזיאל, ראיתם את החוסר שם, ארבע כיתות בעוזיאל מבחינת בינוי. מענים חסרים שכחתי לומר את זה. מעבר לעובדה שחסר פה בית ספר לקשיים נפשיים, חסרות כאן כיתות תקשורת בחטיבה ובתיכון. שתי משפחות עזבו את קריית שמונה כי לא היה מענה לילדים שלהם פה. לצערי הרב המענה היחידי נמצא בבית ספר ההתיישבותי בעמק החולה. לא היה מקום, לא קיבלו, לא התאים. שתי המשפחות האלה עזבו כי לא היה פה מענה. אחד הדברים הכי קריטיים פה, אין מענה ללקויות למידה בחט"ב, בממ"ד. בממלכתי יש לנו מענה לחינוך המיוחד, בחטיבת ביניים, בממ"ד אין לנו. אנחנו יודעים על משפחות של ילדים וילדות שאומרים, אנחנו לא נלמד בעיר כי אנחנו לא מוכנים שהילדים שלנו ישלמו את המחיר ויהיו באולפנית או בישיבתית כשאנחנו יודעים שמה שהילדים האלה צריכים זה מענה של חינוך מיוחד. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> נעביר לכם את הנתונים, אנחנו לא יכולים להתעכב על זה יותר מדי. << דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >> מחסור בצוותים, מטפלים רגשיים חסרים פה, חוסר בפסיכולוגים. שלוש יועצות, 15 מורים. יועצות, אין לך ברמב"ם, אין לך בממ"ח. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> וזה אחרי שיש מענה עם תמריץ, מורה שיבוא לפה מקבל מענק, זה עדיין לא מספיק תמריץ כדי למשוך אותם לפה. צריך להגיד את הדברים בכנות, הוא גם לא מגיע לסכומים שיש במקומות אחרים. במצב הנוכחי כשאני מתחרה עם מגזר כפרי, גם את זה צריך להגיד, בכפרי יש דברים מובנים בבסיס השכר שאוטומטית מביאים לו את הרמה. לדוגמה, לא יודע אם דווקא בחינוך, אתן דוגמה מהרווחה. עובד סוציאלי שנקלט בכפרי, אוטומטית מגיע עם 500 קילומטרים נסיעות, ההבנה היא שהוא צריך לנסוע מקום למקום. בעיר לא, 500 קילומטרים נסיעות תוספת לשכר מביא אותך לתוספת השקלית שנתנו לעובד שמגיע אלי. << דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >> קב"ס עיר שמספר התלמידים בסיכון בה הוא גדול כל כך. יש שני קב"סים שקורסים בעבודה. ביקשנו עוד קב"ס, לא קיבלנו. מבחינת תקציבים לא אדבר על זה עכשיו. אנחנו צריכים תוספת לטיפולים רגשיים להשלמת הצטיידות, הדרכות הורים. קיבלנו תרומה מעמותת ניצן, עשרה טיפולים רגשיים לעשר הדרכות הורים בשנה שעברה. ההורים התלבטו. השנה קיבלנו עוד כמות של עשרה טיפולים כאלה. יש לנו 30 ברשימת המתנה, ההורים מבינים שהם חייבים את ההדרכות האלה. אין פה לא את התקציב ולא את האנשים לתת את זה. הובטח לנו שחוזרים לעיר, עושים לנו בניה לאחור טובה יותר, BBB, אתם תחזרו למוסדות חינוך משודרגים. בפועל זה לא קרה, בקושי הצלחנו לטפל בתקציב שקיבלנו ב-62 מיליון. בקושי הצלחנו לתת מענה לפגיעות מהמלחמה, לא לדבר על שדרוג מוסדות חינוך. אמרתי את כל הדברים. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> גולן, שתי מילים כיו"ר ועדה. << דובר >> גולן בוכריס: << דובר >> זה קצת יותר משתי מילים. כל היום צברתי את הדברים ושתקתי. על הכתפיים שלכם היום מונחים הרבה יותר מחינוך. אתם מבינים שמה שקורה פה הוא לא חינוך, זו קריסה של הגבול הצפוני. אתם אמנם מוועדת חינוך, אם לא יהיה לי מענה לחינוך, משפחה כשסוגרים כיתת פעוטות כי אין מטפלת, משפחה תעזוב גם אם יש לה שבעה ילדים. אם אין איפה לשים את הילד לוקחים את הילדים האחרים החוצה. משפחה שסוגרים לה את בית הספר, את כיתה א', יוצאת החוצה. משפחה שסוגרים לה את התיכון הדתי היחידי שיש פה, הם יוצאים החוצה. את הרופא שראינו, שהבת שלו הגיע אלינו מירושלים - - - << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> הלכת רחוק, סוגרים. אני אומר שהיא הולכת החוצה עוד ברגע שלא מציעים לה מגמות כמו שיש במקום אחר ואין לה אפשרויות בחירה. << דובר >> גולן בוכריס: << דובר >> אני הולך על המינימום. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> הלכת רחוק, היא הולכת עוד לפני. << דובר >> גולן בוכריס: << דובר >> אני כל היום עוקב אחרי הדברים. זה מוציא אותי מדעתי, ראש העיר מדבר על מצ'ינג. אני אזרח בקצה, לא אכפת לי מצ'ינג, אני יודע שאין לי. אני מייצג הורים, אני יודע שאין לי מענה. אין לי מענה אני יוצא החוצה. זה לא שאני לא יודע מה קורה בחוץ. זה חשש מאוד גדול, השינוי הזה הוא שינוי דרסטי. אני אעבור לנתניה? חבר כנסת מנתניה, יש לו שם שכנים, חברים מקריית שמונה שלא לא חזרו לעיר. הם ראו מה יש בנתניה, השד לא נורא. זו נתניה, ירושלים וחברים שלי שנשארו באילת ועזבו אותנו, לא חזרו לעיר. 8,000 תושבים עכשיו באופן רשמי. השיח בקבוצות שאני נמצא בהן מדבר על שנה הבאה קריסה טוטלית. אסנת מדברת על זה שהיא תראה את הנתונים של הרישום לכיתה א'. אם לי היה ילד שעולה לכיתה א' בשנה הבאה, סליחה, יש לי ילדה שעולה לכיתה א', אני ארשום אותה. חזרתי לעיר מדגל אחד, ציונות, ליישב את הגבול פה, את חבל הארץ הזה. אם אני עוזב והוא עוזב, הכול יקרוס. אני ארשום את הילדה שלי לכיתה א', אני יכול להבטיח לכם שכל מי שעולה לכיתה א' יירשם. הוא יחפש את המקום האחר, את נתניה, חדרה, ירושלים, טבריה, וכשהוא ימצא הוא יעבור לשם. שם אין בעיה של חינוך, הוא ימצא חינוך לילד, לא יזרקו את הילד. גם הרישום לא יעזור. רק ב-1 בספטמבר נתעורר, הילדה רשומה פה ולומדת בטבריה. האירוע פה מורכב בהרבה יותר מחינוך. לא יכול להיות שמשרד החינוך יגיד, יש לנו אפשרות להעסיק מורים בחוזים אישיים, כמה מורים יש בחוזים אישיים בקריית שמונה? אפילו לא אחד כאשר יש לנו מחסור במורים. את זה הם לא יגידו. אין לנו מורה אחד שמועסק בחוזה אישי בקריית שמונה. << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> אני אמרתי שיש? << דובר >> גולן בוכריס: << דובר >> לא. << דובר >> אליה זריהן: << דובר >> אני אתן לך את הבמה. << דובר >> גולן בוכריס: << דובר >> אליה, אנחנו מציגים את הדברים. אתם יודעים על חוסר בצוותים של המנהלים. המנהלים שולחים הודעות לצווים והצוותים מפיצים הודעות בקהילה הצעירה ובקהילות הצעירות, חברים תעזרו לנו לגייס מורה. מורה יוצא למילואים עכשיו, אין לנו פתרון לחנך כיתה. אין לנו פתרונות, אנחנו משאירים עוד הפעם כיתה. הדבר הזה מייצר סוג של תסכול אצל אנשים. ריבון העולם, חזרנו לפה, אם אף אחד לא רואה אותנו, קום ולך. אני לא מנהל את הבית שלי לבד. יש לי את אשתי, שני ילדים שני, אחד טוב לו, אחד פחות טוב לו. במערך השיקולים הכולל אתה קם ועושה מעשה. יש פה 20 משפחות שעברו לעיר. אמרו לכם שבית ספר עוזיאל שבית הספר לא קטן. 60 תלמידים עזבו את בית הספר, 60 תלמידים זה 20% מהכוח של בית הספר. החזרנו אליו 60 תלמידים שהגיעו - - - << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> 60% זה רבע ממחזור. << דובר >> גולן בוכריס: << דובר >> 60 תלמידים חזרו לבית הספר מתלמידים שהגיעו מחוץ לעיר שבאו להתיישב פה, ראו בזה ציונות לשמה, באו לתת פה מענה. אני מאוד מתחבר למה שאמר השר וסרלאוף. אני לא יודע אם זה מכוון על ידי חיזבאללה או לא חיזבאללה. ברגע שאנשים נוטשים את הבתים הערבים יכנסו לפה. אני לא ברמה של גזענות חס וחלילה, זה מה שיקרה. אם אתם רוצים להפקיר את קריית שמונה לתושבים שלא פה, שלא מההוואי של העיר, זה ייצר פה עוד תחלואה שאנשים יותר לא יחזרו לפה. דיברו על כספים רבים מאוד. שמעתי את הרב אריאל ואת העבודה שמיכאל עושה ואני יודע את העבודה שמיכאל עושה מול בית הספר ומול החמ"ד. הסיפור של להכניס את המורים כל שנה לגלגל של שימועים, לפני כמה שנים השבתנו את בתי הספר של החמ"ד כדי למנוע את השימועים האלה. אתם צריכים היום להגיד קריית שמונה כעיר מוחרגת, כעיר קצה, לא משווה אותה לנהריה, בתי הספר הקטנים יהיו אחד בעירו. ולהגדיר, לבית הספר יש תקציב 250 שעות, לא לפי ראש אלא 250 שעות. רוצו קדימה. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> מינימום שעות כדי להפעיל בית ספר, לא משנה כמה תלמידים יש בו. << דובר >> גולן בוכריס: << דובר >> אי אפשר שמשרד החינוך יגדיר ש-40 שעות זה שכר מנהל ואחד שיש לילד. אני צריך 200 ילדים כדי להצדיק את בית הספר, כדי לאזן אותו כלכלית בלי לפתוח פיזיקה, מתמטיקה, - - - בלי לתת לילדים מענה. אני רוצה לתת להם מענה. אני לא רוצה אותם שואבי מים, חוטבי עצים. אני רוצה אותם טייסים, רופאים, מהנדסים. שיחזרו לפה ויפתחו פה את הכלכלה של העיר. לא הגיוני שתעשו את זה בצורה הזו. דיברו על תוכניות של חוסן. שכחו להגיד שבמתמיד הייתה תוכנית של חוסן שנסגרה ועובדת על עודף תקציבי שיש לה כדי להמשיך עד אפריל. אין שום תוכנית של משרד החינוך היום, והמרחב השלם הוא לא של משרד החינוך, הוא במימון הרשות. משרד החינוך היום לא שם את הכסף. אני לא יודע איפה אתם כוועדה יכולים להשפיע. אנחנו זועקים מדם ליבנו. אתם שניים מתוך 120, אם אתם לא תגיעו לכנסת ותצעקו את הצעקה הזו שאנחנו צועקים היום, לא יהיה תכלית למקום הזה, אין לו זכות קיום. אני עם תואר שני, אשתי עם שני תארים שניים. חזרנו לפה כדי לגדל פה שבעה ילדים, להביא אותם למצוינות. הבן שלי שעלה ל-יב' נדפקה לו הבגרות בפיזיקה כי שנתיים היה בפינוי ולא הייתה לו פיזיקה באילת. המתמטיקה שלו צולעת כשהוא היה גאון במתמטיקה. ציפינו לגדולות ונצורות, השקעתי בו מגיל אפס. הוא מקרה בודד, כמה כמוהו יש שחטפו סתירה? אני מדבר עם האנשים שלי פה. הם חברים טובים שלי שהילדים שלהם חטפו סתירה. בעיות רגשיות מעבר להתמודדות הרגילה עם בני נוער. הילדים האלה, אסנת ציינה את זה רק על בתי המלון, זה לא רק בתי מלון. כשאנשים התפנו מחוץ לעיר, ההורים איבדו את מקום העבודה שלהם והילדים הלכו לעבוד. היוצרות בבית התהפכו ועכשיו הילדים שולטים. תחזירו אותם למקום של תלמיד. תשלח אותו לעשות בגרות. משרד החינוך, שנתיים נלחמנו על הטבות לבגרויות. בשנה הראשונה של הפינוי עבדנו על סף הגשת בג"ץ, אני ואגף החינוך עם אביחי. שר החינוך התרצה, העבירו את הדברים לדוד גל ואישרו הקלה בבגרויות, לא הקלה כמו שהיינו תושבי שדרות. בשנה לאחר מכן אני, אביחי ואסנת וחבר נוסף מוועד ההורים היינו אצל דוד גל בישיבה פדגוגית. 14 אנשי צוות. שטחנו שם את כל הדברים, כל הבעיות שיש לילדים, אישרו לנו הקלה בבגרויות. השנה כלום. ילד שחזר לכיתה יא', יכול להתמודד עם בגרות כמו ילד בחצור? לא ירושלים, לא תל אביב, חצור? מה נהינו? << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> ואותו ילד מקבל את אותו סל תלמיד כמו ילד בנהריה. << דובר >> גולן בוכריס: << דובר >> אני אומר את זה ברצינות. למה לחזור לפה, למה להיות פה? לא סתם אמרו לכם שהקהילה היחידה שגדלה פה בהגירה חיובית זו הקהילה הדתית, לא סתם אמרו לכם. אתה מבין מה זו קהילה דתית שאומרת, אני צריכה לחזק את חבל הארץ הזה. ציונות, לאומיות, מדינת ישראל, חשוב לנו. אם לא יהיו פה מענים אף אחד לא יפקיר את הילדים שלו לדבר הזה. אתם צריכים לתת מענה. כשאני צעקתי בחדר הזה, ישבתי פה והשר אלקין ישב פה וצעקתי. אמרתי לו, אתם תגרמו לאנשים לעזוב את העיר. הוא אמר לי יעזבו 5%. עזבו 35%. עם מה נשארנו? עם סופרים ריקים, עסקים שנסגרים ב-17:00-16:30, ילדים שאין להם מה לעשות אחר הצוהריים. אי אפשר להמשיך כך. ההתעוררות, כולם מבינים מה צריך לעשות. עד שזה קורה ריבון העולמים, עד שכסף מגיע. החלטת ממשלה לחזור לפה הייתה בהפסקת האש בנובמבר. החליטו שב-1 במרס חוזרים. בשצף קצף רצו, שיפצו מוסדות חינוך, הדביקו לוחות גבס לסתום קירות מטילים, החזירו את התלמידים ב-1 במרס. עד היום אין וילונות בכיתות. אומרת לי מורה של הילדה שלי, כל הכיתה במשחק הכיסאות. מתחממת הילדה, מעבירים אותה לכיסא אחר, שמים מישהו אחר בכיסא שלה, אין וילון. צריך להוציא מכרז לווילון שהוא חסין אש, על פי משרד החינוך. אף אחד לא מאשר תקציבים. ריבון העולמים, מה יש לכם, כמה זמן לוקח? ב-1 במרס חזרנו. ב-27 בנובמבר הייתה הצגה עם השר קיש על הכסף שקיבלו המנהלים בגפ"ן. תודה רבה. ועד היום אנחנו מבינים שהמנהלים לא יודעים איך הם יכולים להשתמש בכסף. זה לא עניין של חינוך, זה עניין של ציוניות לשמה. אם אתם רוצים את קריית שמונה בחיים תדאגו לה. לא בעוד שנה, לא בעוד שלושה חודשים. מחר בבוקר. אנשים יושבים בבית, הבעל והאישה, יושבים בערב בבית וחושבים מה עושים בשנה הבאה ומחפשים בתים, נכנסים ליד שתיים. היום יהודה ושומרון עדיף על קריית שמונה, אנשים מחפשים שם בתים. אתם השליחים שלנו, באתם לפה כוועידת חינוך. לצערי הרב רק שניכם באתם, זה על הכתפיים שלכם. אני רוצה שתיקחו את זה. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> משפט אחד על מצוינות. עברה החלטת ממשלה של מצוינות, פתחנו מרכז למצוינות. אין יישום של מצוינות במשרד החינוך. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> אי אפשר לעצור את גולן שמדבר מדם ליבו. זה מייצג את הזעקה האמיתית. אני לא יכול להציג את זה כמוהו. אני מסכים. יש לנו פערים בבינוי, נראה לי שנדלג על זה. הבנתם את הרעיון של המצ'ינג, אין פה אף נציג הנדסה. ביום שלישי השר יהיה פה, נציג את זה לשר. נעבור על הפערים התקציביים שלך, בקצרה. << דובר >> מיכל בן סימון: << דובר >> אכנס לפערים שקשורים לחינוך. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> דברים שבשליטת הוועדה, שהם יכולים מחר להעלות שאילתה ולבקש ממשרד החינוך תשובות. << דובר >> מיכל בן סימון: << דובר >> אנחנו דיברנו קודם על העניין של הגנים, זה העיקר. ביקשנו בעבר להקפיא מצב. כשחזרנו מהפינוי אף אחד לא ידע כמה ילדים יחזרו, מה יהיה המצב, כמה יבואו ביולי, כמה יבואו במהלך הזמן. לא סגרנו גנים. אתה לא רוצה לסגור גנים. יש לזה השלכות מורל, השלכות של משפחות שיחזרו, ואם הגן קרוב לבית או לא קרוב לבית. היה שיח מול משרד החינוך שתהיה רשת ביטחון. אמרו שרשת הביטחון תהיה מתקציבי התנופה. פנינו במכתב, אם אתם לוקחים את זה מתקציבי התנופה שלנו לא יישארו לנו מענים רגשיים. התשובה שקיבלנו המפתיעה ממשרד החינוך, לא רק שזה לא מתנופה, זה לא יאושר בכלל. לא הייתה סמכות לפתוח גנים. הגישה מראש לא הגיונית. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> האיש של תנופה יצא עם הכסף. << דובר >> מיכל בן סימון: << דובר >> זו החלטה עקרונית. הרשות לא יודעת לקחת על הגב שלה 5 מיליון שקלים רק על גני ילדים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אגיד לך רק בנקודה הזו. עשינו דיון לפני שבועיים, הגיעו ראשי רשויות בדיוק בנושא הזה של המצ'ינג של הבנייה. כולם בכו. אני יושב ביום שלישי האחרון, או רביעי, בוועדת כספים. תקשיב צבי. << דובר >> מיכל בן סימון: << דובר >> זה לא מצ'ינג בנייה. אני מדברת על מצ'ינג של טיפול גנים. גנים, גננות, סייעות. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> מצ'ינג של טיפול גנים בפריפריה. חודש אחרי החזרה הם התחילו להודיע על שמונה גנים שאנחנו סוגרים בפריפריה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני יושב בוועדת כספים וכולם, גם ראש העיר מתלונן על נושא של מצ'ינג להקמת כיתות ושיפוצים. אני שומע תוך כדי שעוברים 120 מיליון שקלים ממשרד החינוך שלא מימשו את נושא הקמת הכיתות, עובר לשני משרדים אחרים, לא אציין את שמם. 120 מיליון שקלים. כסף שאפשר להשתמש בו להקמת כיתות. ראשי הרשויות ישבו עם לסת שמוטה, לא ידעו איך זה נפל עליהם. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> כך זה מתנהל. << דובר >> מיכל בן סימון: << דובר >> אצטט שכתבו לנו בתשובה למכתב "אין למשרד החינוך כל כוונה לממן פתיחת גנים פחות מהתקן ללא סמכות וללא רשות. מנהלת אגף החינוך אינה מוסמכת". זו התשובה שקיבלנו. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> גם אם תכננתי לאשר את הגן ולממן אותו, אמרו לי אין לך שום סמכות לעשות את זה. << דובר >> מיכל בן סימון: << דובר >> נאמר לנו במפורש שכל גן שנפתח יש לנו אישור ממשרד החינוך. << דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >> לנו גם היא אמרה שיש רשת ביטחון. גם היא שמעה על רשת ביטחון לגנים. << דובר >> מיכל בן סימון: << דובר >> זה נאמר כמה פעמים בוועדת חינוך, שתהיה רשת ביטחון. << דובר >> מיכל בן סימון: << דובר >> באנו בהשגה של למה רשת הביטחון עם תקציב תנופה שלנו? לא רק שזה לא מהתקציב שלנו, זה בכלל לא. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> נאמר בעל פה וגם עשו את זה בשנה הראשונה של החזרה ובשנה הזו. זה הסתיים. בשנה הבאה מה שהיה צריך לכתוב זה מה שנכתב. אין לי סמכות אפילו אם אני רוצה להביא את הכסף, אין לי סמכות להפעיל גן לא תקני. << דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >> אביחי, גם השנה הזו, בפתיחת שנת הלימודים הזו אין לנו שיפוי. << דובר >> מיכל בן סימון: << דובר >> זה נושא שעדיין לא התקבלה החלטה. הרשות נושאת על גבה 10 מיליון שקלים, פערים רק של תשפ"ה. אני כל יום פותחת את היום, מסיימת את היום עם זה, עם פערים של למה הרשות צריכה לתת מימון חלקי? סייעות רפואיות של תשפ"ה, אני עדיין רודפת אחריהם למרות שההחלטה הייתה שהרשות המפונה מקבלת את השיפוי. מי שקיבל בפועל זו הרשות הקולטת. אני מימנתי סייעות והרשות הקולטת קיבלה את הכסף. עד עכשיו לא נאותו לקזז להם ולהעביר לנו. שכירות של מוסדות חינוך מתוך 1 מיליון שקלים רק המיתר האחרון קיבלנו 480,000 שקלים. עדיין אני עם 0.5 מיליון שקלים בחוץ. ריבוי הסעות לא קיבלתי. 2 מיליון שקלים כמה חודשים של תשפ"ו, תשפ"ה. מעונות יום, אנחנו מקבלים רק 80%. אנחנו מממנים 4 מיליון שקלים. כמה זמן לוקח לבדוק את הנתונים? אי אפשר שהכול ילך לאט במשרד החינוך ויש להם את הזמן. הסעות של חרבות ברזל, בזמן הפינוי זה מומן על ידי משרד החינוך ברובו. היה לנו יותר קל בתשפ"ד. כשחזרנו במרס היינו צריכים להסיע תלמידים לכל המקומות המפונים. ההסעות של הילדים עם הצרכים המיוחדים גדלו. עד עכשיו יש לי פער של 3 מיליון שקלים רק על תשפ"ה. זה כסף שהרשות לא יודעת לקחת על הגב שלה. אלה דברים זמניים. הגנים זה משהו קריטי. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> את זה את צריכה להעביר לאתי לוועדה. << דובר >> רפאל סאלב: << דובר >> לסבר את האוזן, 3 מיליון ביחס לעיריית נתניה, 3 מיליון זה בית ספר אחד. אצלי 3 מיליון אלה עשרה בתי ספר. << דובר >> מיכל בן סימון: << דובר >> מערימים עלינו קשיים בהסעות. לא, תגידו כל הסעה מאיפה היא יצאה, את מי אספה? אי אפשר להערים עלינו עוד ועוד קשיים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> צבי, יושב-ראש הוועדה יסכם אחרון. אקח את זכות הדיבור אלי עכשיו. אני מבקש שאף אחד לא ייפגע, גם משרד החינוך לא להיפגע. אני רווי ממשרד החינוך, כל גופי בארבע השנים האחרונות. אגיד לך מה אני מרגיש בדיון הזה. זה לא דיון של שנה, שנתיים, זה דיון של 40 שנים. אני מרגיש שאני יושב במסגרת של אישה מוכה שמרביצים ומרביצים לה והיא כל פעם אומרת תרביצו לי עוד. פה נכנס נושא שהוא מקרו פוליטי. קריית שמונה צריכה החלטת ממשלה סופר דרמתית דימה, כדי לעשות פה שינוי לשנים רבות קדימה. לא על הדברים הקטנים ולא על לשים טפט ולסגור פה חור. יש פה אירוע גדול מאוד, דרמתי לעיר קריית שמונה. אני אומר את זה בלי להתבייש. אם נעשה עוד דיון ועוד דיון בוועדת חינוך זה לא יפתור את הבעיה. פה צריך להיות רעש מטורף. כמה שיכול לעשות ראש העיר ותושבי העיר כדי שהממשלה תבין שצריכים פה החלטת ממשלה של מאות מיליונים. בכל מקום שאני טיילתי היום בעיר ראיתי הזנחה. זו לא הזנחה של שנתיים, זו הזנחה של 40 שנים. 40 שנים הזניחו אתכם אם לא יותר. לא ניכנס למי היה בשלטון, זה לא מעניין. אתם חושבים שהנציגים של משרד החינוך יכולים לבוא ולפתור צרות של 40 שנים? אין סיכוי כזה. אגיד לך משהו על משרד החינוך, אנחנו במשבר לאומי שהתושבים לא מבינים מה זה המשבר הזה. משבר לאומי. אין מטפלות, סייעות, מורים, גננות מחליפות. גנים נסגרים בכל מקום במדינת ישראל. מחר אעשה דיון חירום בכנסת, לא בוועדת חינוך שרק עכשיו היא נפתחה, היא הייתה סגורה שלושה חודשים. אני עושה את זה בוועדה אחרת, זה דיון מהיר שלי. 111 גנים בתל אביב נסגרים ביום. הורים לא הולכים לעבוד כי הן מטפלות והן גננות מחליפות. זה עולה מיליארדים למשק. זו מדינה דפוקה, סליחה שאני אומר את זה. למה שאלתי על סמים ואלכוהול? כל ילד שנופל לסמים ואלכוהול מדינת ישראל משלמת עליו מאות מיליונים אחר כך. אני יודע מה זה. זה גם בנתניה, לא רק בקריית שמונה. קיבלתי לידי בשי עגנון בנתניה כשפיניתם אותם, אני דאגתי להם, הם קיבלו הכול, גם מה שלא היה. זה בנשמתי ואין פה פוליטיקה. לא מעניין אותי מה הדעות של הצד השני. אני מסתכל לכל אחד בעיניים, ההזנחה פה היא הזנחה של 40 שנים וזה לא יהיה כך. אנחנו צריכים להפוך שולחנות בכנסת ביחד. גרים פה אנשים מסכנים. כשאני קורא שילד בכיתה ז' לא יודע קרוא וכתוב אני מקבל צמרמורת בגוף, זה לא נורמלי. קורונה, מלחמה, מפונים. מה הם לא עברו הילדים האלה. איפה המדינה? יבוא לפה ביום שלישי שר החינוך, תגיד לו סימון אמר שאתה קשקשן. אני אומר לו את זה גם בפנים וגם במליאה. אפס. אני אומר לכם אפס. כל כך הרבה דברים אפשר היה לעשות. 30 אנשים בכירים במשרד החינוך התפטרו. סמנכ"לים ומנכ"לים ומה לא. למה הם עזבו, טוב להם? במה אנחנו מתעסקים? בשטויות במקום בעיקר וזו האמת. אני פה בקריית שמונה לא כדי לעשות שחור, אלא כדי להגיד לכם אני אאבק, אני אהפוך שולחנות כי אני כזה, אני נתנייתי. חשוב לי ללכת למגרש, אני יודע מה ספורט עושה לילדים. כשאני רואה את הקבוצה שלך משחקת אצלי באצטדיון בנתניה ואנחנו דואגים להם, - - - דואג להם וכולם דואגים להם, נקרע לי הלב. למה קריית שמונה צריכים לשחק בנתניה? כי אי אפשר לשפץ כמה כיסאות? איפה אנחנו חיים, מה אנחנו צ'צניה? מגיע לילדי קריית שמונה לשחק במגרש כדור-רגל בקריית שמונה. זה א', ב', מה ביקשתי? אני לא מדבר על זה שנקרע לי הלב שילדים של קריית שמונה לא לומדים לשחות. גם בזה אני אטפל, מבטיח לך. כל ילד צריך ללמוד שחייה, גם כתוב בגמרה. זו אחת מהאחיות של האב, גם פה זה צריך להיות. לא רק פיזית למתמטיקה, גם דברים של הצלת חיים. סליחה שהייתי דרמתי, זה בא מנשמתי. אני אומר לכם שצריכים לעשות משהו מגה אירוע. לא רק דימה ואלקין שמלקין פלקין, זה גדול מזה בהרבה. אני יושב עם אלקין, הוא מבטיח לי ואומר לי בסדר. אני רגיל שמבטיחים ואומרים לי. אני רוצה שהצ'ק ייפרע. תודה. סליחה. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> תודה לך על הדברים מדם ליבך. זה מראה עד כמה זה חשוב לך ומתחבר לדברים שאמרתי בפתיחה, עד כמה אתם חיים את זה, אני מעריך את זה מאוד. אני חושב ברמה המעשית מחר בבוקר, כל מה שאתה אומר, ייקח זמן רב לעשות וצריך תוכניות גדולות יותר. מחר בבוקר אם כל מה שעשו עד עכשיו לא הצליח, הגיע הזמן לשנות את הקופסא. שמתי פה הצעות. יש לנו גוף מאוד גדול במדינה, קוראים לו צה"ל. יש שם מורות חיילות, קפ"סים, קב"נים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים. מה הבעיה מחר בצו שמונה כמו שעושים לכל המדינה צו שמונה, לכו לעזה, לכו ללמד בקריית שמונה? אל תתחיל להמציא לי מורה, עובדת סוציאלית ופסיכיאטר שיבוא לפה, זה לא יקרה. תוציא לו צו שמונה מחר בבוקר. במקביל בוא נחשוב לעוד חמש שנים איך אני מושך אותו לבד ולא בצו שמונה. מחר בבוקר זה הדבר היחידי, המהיר והיעיל שאפשר לעשות. הייתי בדיונים האלה. תחילת המלחמה וכולם פה עדים, הצעתי להם יותר מזה. האריכו את חוק השירות נכון? חזרת חזרה לשלוש שנים. אמרתי להם בואו קחו את כל מחזור הגיוס שמתגייס בפערים של שנתיים. לא הספקתי לצמצם להם פערים, הם עשו בגרות והם חיילים, על מדים היום. ברור שהוא לא סיים בגרות כמו כולם. אמרתי להם קחו את שלושת החודשים האחרונים של השירות כמו שאתה עושה עם עולה חדש, תכניסו את כל מחזור הגיוס ליישוב מפונה. לא רק קריית שמונה, גם משלומי, נהריה, מהדרום. לכל אלה יש פערים. כל מי ששנתון גיוס, תכניסו אותו בשלושת החודשים האחרונים למחו"ה אלון, תוציאו אותו לשירות שווה בין שווים בין כולם. לא צריך לבזבז שנה מכינה על חשבון הטיול שלו אחרי צבא וכדומה, כדי להיות שווה בין שנים. את הכלים האלה יש למדינה מחר בבוקר לעשות, צריך לקבל החלטה שמכניסים את זה בתוך השירות הצבאי. זו מערכת מצוינת, זה יעיל ויש להם את כל המקצועות שאנחנו רוצים בצו שמונה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. שדימה יגיד כמה מילים לפני שאנחנו מסיימים. << דובר >> דימיטרי אפרצב: << דובר >> אין לי מה להוסיף מעבר לכל מה שאמרת. האירוע הוא נטו מקצועי. אירוע שמי שמנהל אותו הוא משרד החינוך. אני לא אומר את זה כדי לברוח או להפיל על מישהו אחריות או מה שלא יהיה. אנחנו רואים בקריית שמונה גם עיר - - - וגם מקום שבו צריך להשקיע מאמץ וגם לרכז מאמץ. אני עוד דקה יוצא לישיבת עבודה עם מנכ"ל למ"ס כדי למצוא את כל ההצדקות הנדרשות לנו מבחינה סטטיסטית. הכול כדי לטפל בעניין של חוק עדיפות לאומית ולבדל את קריית שמונה מכל שאר המקומות. אם יהיה צורך החלטת ממשלה, לכולם ברור ששם האזור הזה ניצל ולשם אנחנו הולכים. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> אתם עובדים כבר תקופה. אתה לא מבטיח לי שזה יקרה בשלושת החודשים שנשארו לממשלה הזו, צריך להגיד את זה. << דובר >> דימיטרי אפרצב: << דובר >> גם הפרמטר הזה נלקח בחשבון, אני לא רוצה להכריז הכרזות, אני משאיר את זה לממונים. לא אני. לוקחים את זה גם בחשבון, זה נמצא בעדיפויות. אנחנו לא עושים את זה על דעת עצמנו מתוך פנטזיות שלנו. נעשית פה עבודה מול העירייה, מול צרכים שראש העיר מגדיר אותם. אם לא הכול 100%, גם במשפחה לא על כל דבר מסכימים. הצורך ברור, המשימה ברורה והתוצאה שכולנו רוצים להגיע היא מאוד - - -. תודה רבה. הדברים נרשמים, תודה על האירוח היום. ראינו פה דברים רבים מאוד מזעזעים בביקור הזה, בעיקר במצגת. אגיד לך מה הכי תפס לי את הלב בסיפור הזה. הגרף שבו הראית - - - מלחמת לבנון השנייה. אתה אומר סליחה, אם מלחמת לבנון השנייה שהייתה בקושי חודש וקצת, 20 שנים לקחו לקריית שמונה להשתקם על הדבר הזה, שנתיים של מלחמה זה אירוע דרמתי בהרבה. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> המספר שזעזע אותי הוא 50 שנים, לא 20 שנים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אתה אומר כמה זמן ייקח לך שיקום, כמה זמן ייקח לאנשים לתת אמון במקום הזה, כמה זמן ייקח למשפחות להחליט שהן גרות כאן. אני מסתכל על האנשים שפגשנו ואתה אומר לעצמך, מי האנשים שבאו לגור בקריית שמונה, מי חזר? או אנשים מלאים בציונות כמו שהציג פה גולן, מלאים - - - ואידיאולוגיה או אנשים שמחוסר ברירה זה המקום שיש להם להיות. אנחנו רוצים שהמקום הזה יתפתח. יש לקח אחד, פחד שלא יקרה 7 באוקטובר. אחד הלקחים הכי משמעותיים מה-7 מאוקטובר הוא להבין שהרי הגבול שלנו, אלה המקומות שאנחנו צריכים להתמקד בהם ולחבק אותם יותר מכל מקום אחר. אם קריית שמונה יהיה מקום שיהפוך להיות אבן שואבת של כל האזור הזה ויגיעו לכאן המונים והמקום יתפתח בכל המרכזים, המדינה תתייחס למקום הזה אחרת. תגיע לכאן אוכלוסייה יותר איכותית. היכולת של המדינה לתת לאויב להתבסס ליד, לא נעים לי להגיד את זה, הייתי אצלך במלחמה ודיברנו על - - - של הגדר. הדבר הזה משתנה. יש הבדל גדול בין מקום שהוא עיירת כפר לבין מקום שהוא מרכז - - -. המרכזים של מדינת ישראל דווקא במקומות האלה, זה המרכז של מדינת ישראל, קריית שמונה. - - - ברמה האישית מדהים, הלוואי והייתי גר כאן. אמרתי לך את במלחמה. יש פה את הפוטנציאל בהיבטים רבים כל כך, המקום יכול להתפתח, לצמוח, מקום שאנחנו מנצחים - - - להסתכל לא איך אנחנו סוגרים פה כמה פלסטרים ובוא נראה, יהיה בסדר בשנה הקרובה. צריכים להסתכל בחשיבה מעמיקה איך המקום הזה הופך להיות אחד המקומות האטרקטיביים במדינת ישראל, אחד המקומות שעשר שנים קדימה, 20 שנים קדימה, המקום הזה יהפוך להיות אחד המקומות הכי אטרקטיביים וזה משהו שצריך להתחיל ממחר בבוקר. כשאתה מסתכל קדימה, אתה מסתכל על מחר בבוקר. אתה מסתכל על - - - במערכת החינוך. אנחנו משקיעים ומחזקים פה דברים שאולי בשנה, שנתיים, שלוש הראשונות הם לא יהיו כלכליים, לא יהיו כדאיים למדינה. כשאתה צופה לטווח ארוך ואומר אני רוצה לחבק את המקום הזה, זה אפשרי, זה - - -. בעזרת השם אני יכול להגיד לך שאני הוסמכתי - - - השר סמוטריץ' - - - לכאן. הוא שם ומבין את זה מצוין. הוא שם כסף רב מאוד בצפון. הדברים האלה, לא עשו אותם עד היום אף פעם. הדברים האלה יקרו. היו פה מנכ"ל האוצר, דיברנו על זה קודם. - - - השבוע. הוא צריך להוריד את לפרטים. הדבר המרכזי לא להסתכל איך אנחנו רק פותרים את הדברים האלה. אנחנו נעשה עוד דיונים בוועדת חינוך לראות את הפרטים האלה. כן על המקרו, איך אנחנו בונים תוכנית צמיחה לצפון, לגליל. הגליל נכבש, צריך לומר את האמת. הגליל היום איבד את הרוב היהודי שלו. נכבש בכל יום שעובר. מהצד השני חיזבאללה רוצה לכבוש אותו מצפון. להזניח את חבל הארץ הזה, מדינת ישראל תישאר בלי הגליל. זו תהיה התוצאה, צריך להבין את זה. אנחנו חייבים להשקיע כאן במנועי צמיחה והיום זה צו השעה. אני קורא כאן לאנשים מכל המגזרים, תבואו לכאן. צו השעה הוא לבוא היום לגור בקריית שמונה. זו ציונות, התפתחות. - - - כלכלית, היום זה נראה כך. אנחנו נשקיע כאן במקום הזה. מי שישקיע היום בקריית שמונה, יראה את הערך שלו, אני בטוח בזה. << דובר >> אביחי שטרן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, תודה רבה. האכפתיות שלך, הדיון הראשון של הוועדה התקיים פה. כל המלחמה היית פה, ציינת את זה בעצמך. תודה רבה. זכינו שאתה יושב-ראש ועדת החינוך, זכינו בחבר הכנסת דוידסון. כנראה אתם היחידים שהחינוך בקריית שמונה חשוב להם. זו הייתה העמדה שלכם. היום מ-15 חברי ועדה רק שניכם בחרתם להגיע לפה על אף כל מה שאמרנו ועל אף כל מה שעבר האזור הזה. עבורנו זה לא מובן מאליו. אתם שניים ששווים יותר מכל ה-120 שיושבים שם, אתם השניים שרואים אותנו. תודה רבה על זה. אני שמח שאתה היום בוועדת חינוך. אני בטוח שהנושאים האלה ילוו לאורך כל הכהונה שלכם ולא תתנו לזה לרדת מסדר היום. זו הבקשה שלי בשם תושבי קריית שמונה. אציע דבר אחד קטן אדוני היושב-ראש. כדי שהמקום הזה יהיה המרכז, הגיע הזמן שנשנה את הדיסקט, במקום לבדוק את המרחק מהגבול כי כך בוחנים אותנו עכשיו בהחלטת ממשלה, מה המרחק שלי מהגבול, הגיע הזמן שיבדקו מה המרחק שלי מהמרכז. השירותים שלי לא ניתנים מהגבול. אני לא מקבל את השירותים שלי מחיזבאללה, אני מקבל את השירותים שלי ממדינת ישראל שנמצאת בתל אביב, ירושלים. תבדקו את המרחק שלי משם, זה כנראה יתקן הרבה מהעיוותים האלה. כל הזמן משווים אותי לדרום ולנהריה, אומרים לי תראה שם. אגיד לכולכם, בדרום ובנהריה יש רכבת שב-40 דקות נסיעה אני מגיע למרכז. אצלי במקרה הטוב אם אין פקקים אלה שעתיים וחצי. הסטטיסטיקה לא משקרת, היא אומרת שכל שעה נסיעה מהמרכז זה לפחות בין 4,000-3,000 בשכר הממוצע. תעשה שעתיים וחצי מהמרכז, השכר הממוצע בקריית שמונה, תקבל בדיוק את אותו המספר. במקום לבחון אותי מהמרחק מהגבול, תבחנו מרחק מהמרכז, זה כנראה יפתור חלק מהבעיות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:00. << סיום >>