פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 84 מישיבת ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון ועדת המשנה למדיניות חוץ והסברה יום שלישי, י”ט בכסלו התשפ”ו (09 בדצמבר 2025), שעה 14:16 סדר היום: << נושא >> הסברה ותודעה בארצות ערב בהשתתפות דובר צה”ל בערבית אל”מ אביחי אדרעי << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: משה טור פז – היו"ר יבגני סובה מוזמנים: אל"מ אביחי אדרעי – רת"ח ערבית, דובר צה"ל, צה"ל, משרד הביטחון האני מרזוק – מנהל תחום בכיר הסברה בערבית, משרד ראש הממשלה גל אילן – מנהל בכיר אסטרטגיה והסברה, משרד ראש הממשלה ד"ר יעקב ליבנה – סמנכ"ל דיפ"צ, משרד החוץ ספיר לוי – מנהלת מדור ערבית, משרד החוץ אנה בן עזרא – מנהלת מחלקת טכנולוגיות מיוחדות, משרד החוץ סנ"צ רוני מרקוביץ – ראש מדור דיגיטל וניו מדיה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי הדס מימון – ראש אגף בכיר תודעה, משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות ד"ר אופיר וינטר – חוקר בכיר, המכון למחקרי ביטחון לאומי- INSS יאיר שרגא – מדור מדיניות, בצלמו – זכויות אדם ברוח יהודית מורן טל בסון – חוקרת אוסינט בערבית ואחראית הסברה בערבית, תנועת רגבים עלי שעבאן – פעיל הסברה אזרחי משתתפים באמצעים מקוונים: ד"ר עלי רשיד אל נועיימי – יו"ר ועדת ההגנה, הפנים והחוץ של איחוד האמירויות זיאד אל-מג'אלי – שגריר ירדן לשעבר מנהל הוועדה: אסף פרידמן רישום פרלמנטרי: ליאור ידידיה, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות. << נושא >> הסברה ותודעה בארצות ערב בהשתתפות דובר צה"ל בערבית אל"מ אביחי אדרעי << נושא >> << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת המשנה למדיניות חוץ והסברה של ועדת החוץ והביטחון. הנושא שלנו היום על סדר-היום הוא הסברה ותודעה בארצות ערב, אנחנו מתכבדים בהשתתפותו של דובר צה״ל בערבית, אל"מ אביחי אדרעי, באחת מישיבותיו האחרונות, אם לא האחרונה. אנחנו עוד ניפרד ממך בצורה מסודרת. הוועדה הזו, כמו מקומות אחרים, נהנתה מאוד משירותיך.  אנחנו היום ביום ה-795 למלחמה ויש לנו עוד חטוף חלל אחד בעזה. אנחנו קוראים, מתפללים, לשובו במהרה. אנחנו מבינים שהדבר הזה נמצא בעבודה, ואנחנו מקווים שזה יתגשם במהרה בימינו.  אנחנו כלואים פה בין ישיבות של ועדת החוץ והביטחון שעסקה, עד לפני כמה דקות, ותעסוק היום אחר הצהריים, בנושא חוק הגיוס, או חוק ההשתמטות, אבל אנחנו עוסקים בכאן ועכשיו, ובראש סדר-יומנו נמצאים יחסינו עם ארצות ערב, שכנותינו. אני רוצה לצטט לכם כמה מילים ממסמך ה-INSS, מסמך עיקרי המדיניות של נשיא ארצות הברית טראמפ, ממש עכשיו, מסוף נובמבר 2025: ביחס למזרח התיכון אומר הנשיא טראמפ כי עיקרי האסטרטגיה של ארצות הברית הם הפחתת מרכזיות האזור – אני מתרגם פה לעברית – במדיניות החוץ האמריקאית, כשהוא מדגיש שינוי גישה עמוק מתקופה שהמזרח התיכון היה החזית המרכזית של ארצות הברית. הדבר הזה מסתיים כי ארצות הברית היא שוב יצרנית אנרגיה ופחות תלויה בנפט, יש ירידה בתחרות המעצמות ויש שינוי מציאות בעקבות חולשת איראן והישגי הדיפלומטיה. בין השאר מונה המסמך שהמטרה של בלימת יכולות הגרעין ולכידות ההשפעה האזורית של איראן ללא מלחמה כוללת נמצאת כמובן בתהליך, סיום קונפליקטים אזוריים, והרחבת הסכמי אברהם.  הוא מונה סדרה של הסכמים שטראמפ מוביל: סיום המלחמה בעזה, החזרת החטופים, הסכמי שלום בין-לאומיים, ייצוב אזורי דרך דיפלומטיה בניגוד להתערבות צבאית, שינוי פרדיגמה כאזור של הזדמנויות ולא של מלחמות. ארצות הברית רואה את המזרח התיכון כמרחב להשקעות בטכנולוגיה, פיתוח קשרי מסחר, כלי לקידום יעדים גלובליים, הפסקת בניית אומות והטפה דמוקרטית. הממשל מפסיק לנסות לעצב מחדש את המשטרים במפרץ ובערב, בניגוד למה שנעשה לפניו. האינטרסים האמריקניים נשארים קבועים, כולל חופש השיט במצרי הורמוז, מניעת טרור גלובלי, ביטחון ישראל, מניעת השתלטות עוינת על משאבי אנרגיה. מזרח התיכון, לפי ארצות הברית, כבר איננו העול האסטרטגי העיקרי, אלא כאזור יציב, במסגרתו איראן מוחלשת, מדינות ערב וישראל מתקדמות להסכמי שלום, ארצות הברית עוסקת בדיפלומטיה והשקעות, והאחריות הביטחונית, שימו לב, עוברת למדינות האזור. כך לפי הנשיא טראמפ. ולכן אנחנו אמורים לראות פחות ארצות הברית בשטח ויותר ארצות הברית באסיה, פחות נוכחות, אבל עדיין יציבות. ויש מדינה אחת שמוזכרת במסמך תוך הדגשת החשיבות לביטחונה, וזו עדיין מדינת ישראל. אחרי שאמרנו את זה, תודה רבה לכל הנציגים הרשמיים של מדינת ישראל שהגיעו. אנחנו נפתח, ברשותכם, בדברים של ד"ר עלי ראשיד אל-נועיימי, יו״ר ועדת ההגנה, הפנים והחוץ של איחוד האמירויות. הוא נמצא איתנו בזום. ד”ר נועיימי, האם אנחנו יכולים לשמוע? בבקשה. << אורח >> עלי רשיד אל נועיימי: << אורח >> (נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי:) כן, תודה רבה, אני יכול לשמוע אותך, אבל אני לא מבין מה שאתה אומר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> (נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי:) שלום, ד"ר אל-נועיימי. אנחנו שמחים מאוד שאתה איתנו. נתתי עכשיו הקדמה על תקציר האסטרטגיה של ממשל טראמפ למזרח התיכון מנובמבר 2025, והיבט אחד מתוכה, או היבט עיקרי מתוכה, הוא מערכת היחסים בין ישראל למדינות ערב. זה גם הנושא העיקרי היום על סדר-היום, ואנחנו שמחים שאתה מצטרף אלינו היום, שמחים לשמוע אותך, ומקווים לשמוע את נקודת המבט שלך כאיחוד האמירויות. בבקשה, מר אל-נועיימי. << אורח >> עלי רשיד אל נועיימי: << אורח >> (נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי:) תודה רבה, קודם כול, על ההזדמנות לדבר אליכם ואל משתתפים נוספים. אני חושב שחשוב מאוד להבין שיש לנו הזדמנות כרגע. אלה שמאמינים בשלום – אסור להם להחמיץ את ההזדמנות הזו. אנחנו צריכים לנצל את העובדה שהנשיא טראמפ נמצא בבית הלבן עכשיו. הוא היה זה שהוביל את הסכמי אברהם בשנת 2020, וכעת הוא פועל בזירה הגלובלית, במקומות רבים בעולם, כדי ליצור שלום הזדמנויות ולסיים כל כך הרבה קונפליקטים. ואחת מהעדיפויות המרכזיות שלו היא עיצוב מחדש של כל האזור, מתוך כך שהוא רוצה שכולם יהנו מביטחון, יציבות ושגשוג, ללא יוצא מן הכלל. מאחר ואנחנו מייצגים את האנשים, אני חושב שחשוב מאוד, עבור חברינו הישראלים, עבור הפלסטינים, עבור הערבים ועבור כל אלה שמאמינים בשלום, לנצל את האסטרטגיה של היחסים בין איחוד האמירויות וישראל. היחסים הללו לא מסתמכים על הסכמים בין שתי ממשלות בלבד, למעשה. אנחנו כן השקענו בדיפלומטיה הבין-אישית. אם אנחנו רוצים שלום יציב ובר-קיימא באזור, אנחנו חייבים להשקיע באנשים, על ידי יצירת נרטיב שמשפיע על הלב והתודעה של האנשים. לכן אני רוצה להתייחס ליחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות. לאחר אירועי ה-07 באוקטובר, איחוד האמירויות בחרו להמשיך בהתחייבות להסכמי אברהם. למעשה, רמת המחויבות שלנו למערכת היחסים עם ישראל הייתה עמוקה אף יותר מזו של גורמים אחרים, כולל מדינות אירופה. אנחנו המדינה היחידה כיום שמקיימת טיסות יומיומיות בין ישראל לאמירויות. לא תמצאו את זה בשום מדינה אחרת. אנחנו המדינה היחידה שבה ישראלים יכולים להגיע אליה, לנחות בדובאי או באבו דאבי, ולהרגיש ביטחון, שמכבדים אותם ומקבלים אותם כפי שהם. זה שלום אמיתי, וזה באמת חשוב שחברנו מישראל יבינו: נורמליזציה היא לא שלום, היא רק חתיכת נייר שחתומים עליה שני מנהיגים. מה שצריך באמת זה מעורבות, שותפות בין אנשים, שתבנה את גשרי האמון והכבוד. ומכאן אני מפציר בכם, כישראלים, להתמקד באוכלוסייה המקומית שלכם, בדמויות הציבוריות והפוליטיקאים שלכם, ובאיזה נרטיב הם משתמשים לגבי הפלסטינים והעולם הערבי. כי בסופו של דבר, מה שאתם אומרים או עושים משתקף על מה שאנחנו מנסים לעשות בנוגע להרחבת הסכמי אברהם, על מה שאנחנו מנסים לעשות בנגוע לשילובה של ישראל במרחב האזורי, ולהבאת ביטחון, יציבות ושלום למרחב האזורי. לכן זה חשוב מאוד שנתמקד על קשר בין האנשים, אם אנחנו רוצים שלום עמיד, ולדעתי זה דבר שחייב להיות בעדיפות עליונה. עכשיו יש לנו הזדמנות שלא הייתה לנו מעולם בזכות הנשיא טראמפ. אני יודע שיש אתגרים, אני מבין זאת, אבל אני רוצה שתסתכלו ותשאלו: איזו מין מדינה אנחנו רוצים בעוד 50 שנה? בעוד 100 שנה? מה אנחנו רוצים להשאיר לילדים ולנכדים שלנו? אני חושב ששלום יביא ביטחון. שלום ישלב את ישראל באזור. שלום ישנה את הלב והתודעה של האנשים בכל האזור. וזה המקום שבו אני מפציר בכם שתעזרו לי, כי אני מנסה לעבוד על זה, אבל בכל פעם שיש בכיר ישראלי שמדבר בנרטיב של שנאה כלפי הערבים, כלפי כל מדינה ערבית – זה בעצם מחבל במאמצים שלנו לקדם שלום ולשלב את ישראל באזור. זה הדבר הראשון. דבר נוסף, שהוא חשוב מאוד לדעתי: אני חושב שהסכמי אברהם הם אחריות משותפת. אנחנו חולקים את האחריות לקדם, להרחיב, להתעסק ביוזמות ותוכניות שיביאו עוד מדינות להצטרף להסכמי אברהם. אני מפציר בכם שחברי הכנסת, או שגרירים ישראלים מחוץ לישראל, חייבים לקחת בחשבון את האחריות שלהם לגבי הקידום של הסכמי אברהם. הם חייבים להיות מעורבים בכל פעילות ובכל יוזמה שתסביר לאחרים מהם הסכמי אברהם ולדאוג לקבל את תמיכתם, בגלל שזוהי התחייבות לטווח ארוך. כשאתם עושים משהו שנוגע למלחמה, יהיה לזה סוף, אבל כשמתעסקים בשלום וקידום שלום – העבודה אף פעם לא נגמרת, וחשוב מאוד להבין את זה. ישראל השיגה הישג גדול בתחום הצבאי. אתם צריכים להוסיף ולבנות על זה גם הישג פוליטי - - - << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> (נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי:) סליחה ד”ר אל-נועיימי, אמרת דברים חשובים מאוד על אחריות ועל דרכים לעזור לנו. אתה יכול בבקשה לתת לי דוגמה לדרך שאתה ראית שמקדמת את הקשר בין המדינות שלנו, וגם אולי דוגמה שלילית שיכולה להשפיע על הקשר שלנו לרעה? << אורח >> עלי רשיד אל נועיימי: << אורח >> (נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי:) האם זה ציבורי או לא? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> (נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי:) כן, זה ציבורי, אז אתה יכול לבחור את הדוגמאות שלך אבל תספר לנו את האמת. אנחנו רוצים לדבר עם האנשים באיחוד האמירויות. אנחנו רוצים להקשיב לכם. << אורח >> עלי רשיד אל נועיימי: << אורח >> (נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי:) אוקיי, אני אתן כמה דוגמאות. לי היה חלק בליצור את קבוצת התמקדות במסגרת הסכמי אברהם בהרבה פרלמנטים. לרוע המזל, בחלק מהמדינות, כשקראתי לשגרירים הישראליים לבוא ולהצטרף – הם לא באים, בגלל שאין להם הוראות. הם לא מרגישים שזה חלק מהמנדט שלהם להיות מעורבים ולקדם את זה. זאת דוגמה אחת. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> (נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי:) אוקיי. כן. << אורח >> עלי רשיד אל נועיימי: << אורח >> (נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי:) דוגמה אחרת היא כשעבדנו על תוכנית 20 הנקודות של הנשיא טראמפ. המטרה הראשונה הייתה להשיב את החטופים בחזרה. הרבה ישראלים היו סקפטיים, ושאלו אותי: "האם יש סיכוי שזה יקרה?", ואני הייתי בטוח מאוד שזה יקרה. תראו, אני סומך על ההנהגה שלי ועל המעורבות שלהם, וגם על הצוות של הנשיא טראמפ שעובד על זה. אנחנו השגנו את זה, והדבר השני שהשגנו זה הפסקת האש, ועכשיו אנחנו עוברים לשלב 2. מה שאני מצפה מכל הבכירים הישראלים הוא לדבר בצורה חיובית על זה. זה משהו שהנשיא טראמפ מוביל. אנחנו חייבים להיות מעורבים ולקחת תפקיד בשביל הנשיא, כי הוא מביא שלום לכולנו. הוא לא לוקח צד. הוא מודאג מהאתגרים והסיכונים שיכול להיות שנתמודד איתם באזור. אנחנו חייבים להראות לו את האמון שלנו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> (נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי:) מה יראה לו את האמון שלנו, ד"ר אל-נועיימי? מה יכול להיחשב כמעשה של אמון בעיניך? << אורח >> עלי רשיד אל נועיימי: << אורח >> (נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי:) מעשה של אמון הוא קודם כול לא לומר משהו שלילי בנוגע למעבר לשלב 2. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> (נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי:) ואתה שומע את הקולות האלה מישראל? << אורח >> עלי רשיד אל נועיימי: << אורח >> (נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי:) כן. למעשה, אולי אתה יודע שקושנר וויטקוף משקיעים הרבה זמן ומאמץ. הם עובדים קשה מאוד כדי להשיג את ההישג האדיר הזה עבורנו. זו הזדמנות. בכל פעם שרואים את הממשל האמריקאי מעורב בזה, עם ההבנה שלהם בקונפליקט, התפקיד שהם משחקים בגישור הפערים, וההבנה שלהם בצרכים של ישראל והפלסטינים – אנחנו צריכים להיות מעורבים יחד איתם, לקדם את זה ולהראות להם תמיכה באופן פומבי. אני יודע מה קורה בחדרים סגורים. אני אומר זאת בגלוי: עלינו להראות להם שאנחנו באמת מעריכים אותם על כך. חברינו האמריקאים השקיעו הרבה משאבים בזה, הנשיא טראמפ, באופן אישי, והצוות שלו. בואו נראה לעם האמריקאי שאנחנו, במזרח התיכון, באמת מעריכים את היוזמה והמעורבות שלהם, ושאנחנו עובדים בצורה חיובית כדי לעמוד בהסכמים ובמטרות. אתם חייבים להבין, בסופו של דבר, אף אחד – ואני מדבר על איחוד האמירויות, האמריקאים ואפילו האירופאים – לא יתנו לישראל להיות תחת סיכון, כי אנחנו מצפים לשלום בר-קיימא. אנחנו רוצים שלום בשבלים כולם, בלי להפלות אף אחד. וכאן, בעצם, אני מפציר בכל הפוליטיקאים הישראלים, כולם, ובראשם ראש הממשלה – תדברו על שלום. תראו לעולם הערבי והמוסלמי שאתם רוצים שלום. אני חושב שהגיע הזמן להפסיק לדבר על מלחמה ולדבר על שלום. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> (נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי:) ד"ר נועיימי, שאלה אחת נוספת. אנחנו מדברים טובות על הקשר בין המדינות שלנו. האם אתה יכול לספר לנו, בבקשה, על התפקיד שאיחוד האמירויות מגלמת, או רוצה לגלם, באזור ובכל המזרח התיכון? << אורח >> עלי רשיד אל נועיימי: << אורח >> (נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי:) זה לא תפקיד שאנחנו רוצים לגלם; זאת אחריות משותפת לקדם שלום, להתנגד לשנאה, להתנגד לארגוני טרור ולהתנגד לאידיאולוגיה הזו. ודרך אגב, הדאגה הכי חשובה שלכם בישראל עכשיו היא לפרז את חמאס מנשקו, אבל הדאגה הכי חשובה שלי היא לא זה. הדאגה המרכזית שלי היא האידאולוגיה של חמאס, שבאה מהאחים המוסלמים. היא לא רק נגדכם הישראלים, יהודים, אלא נגד כל האנושות, למען האמת. לכן, אנחנו צריכים להשקיע בנרטיב כדי לשנות את המחשבה והלב של הערבים והמוסלמים למען שלום, ולסתור את האידיאולוגיה הזאת, שהיא האיום האמיתי לשלום בר-קיימא. גם אם נפרז את חמאס מנשקו עכשיו, והם ימשיכו להפיץ את האידיאולוגיה שלהם – אני אומר לכם, יהיה עוד 07 באוקטובר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> (נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי:) כן. ד"ר נועיימי אני רוצה לתת לך רק מסר אחד להעביר בחזרה לעם שלך: האנשים כאן בעלי מחויבות עמוקה לקשר בינינו, בין העמים, להסכם השלום דרך הסכמי אברהם, ולהגשמת תוכנית 20 הנקודות של הנשיא טראמפ. אני חושב שהקשר בין המדינות שלנו מהווה פוטנציאל עצום, לא רק למדינות שלנו אלא לכל המזרח התיכון, אז אני רוצה להודות לך על המילים הטובות שלך ועל הקול שאתה מביא, שגם תחזיר את הקול הזה לעם שלך. << אורח >> עלי רשיד אל נועיימי: << אורח >> (נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי:) תודה רבה. אני מקווה שתיצור איתי קשר אחרי הוועדה. יש לי מסר פרטי בשבילך. אוקיי? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> (נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי:) תודה רבה לך, ד"ר אל-נועיימי. אני אהיה בקשר. תודה רבה לך, אני מצפה לזה. שוב תודה. << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> האם יש לנו את שרה פרקינס בזום? חברת הפרלמנט באיחוד? (נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי:) גברת פרקינס, האם את איתנו? לא, אני רואה שזיאד אל-מג'אלי איתנו. בסדר, תודה. אם כך, נשמע כעת את מר זיאד אל-מג'אלי מירדן. תודה רבה על כך שאתה איתנו. אני שמח לפגוש אותך שוב, ד״ר אל-מג'אלי. << אורח >> זיאד אל-מג'אלי: << אורח >> (נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי:) תודה רבה. למעשה, הכנתי כמה דברים קצרים לקריאה, ואולי לאחר מכן נוכל לדון גם בנושאים נוספים. חברי הכנסת המכובדים, גבירותיי ורבותיי, אחר צוהריים טובים. זוהי זכות גדולה עבורי לשוחח עמכם היום. אנסה להתייחס לנושאים העלולים לפגוע ביחסים הבילטרליים, במטרה לסייע במציאת מכנה משותף שתאפשר סילוק רגשות שליליים וסלילת הדרך לעתיד טוב יותר. אני שגריר ירדני בדימוס, אך ממשיך לפעול למען הערכים שבהם מאמינים הן הנהגתי והן אני עצמי. עלינו להמשיך לפעול ללא לאות להשגת שלום אמיתי, שכל עמי המזרח התיכון זכאים ליהנות ממנו אחת ולתמיד. אני בטוח שכולנו מאוחדים באהבתנו לשלום וברצון הכנה למצוא דרכים להשיגו ולהגן עליו. יחד עם זאת, ייתכן שאנו שונים בדת, באידאולוגיה ואף באינטרסים חומריים, אך הבדלים אלה אינם צריכים לגרום לנו לאבד את הראייה של הבסיס המשותף שלנו – אנושיותנו המשותפת. ברצוני להדגיש כבר בתחילה כי ירדן מחויבת לשלום עם ישראל, ובמיוחד להסכם השלום שנחתם בשנת 1994, והיא מחויבת גם לשיתוף פעולה עם כל הגורמים, ובייחוד עם אוהבי שלום בישראל וברחבי העולם, במטרה להשיג שלום כולל ויציב. על פי תפיסתי האישית, סכסוך מזוין מהווה השעיה מוחלטת של עקרונות אנושיים, וחזרה לשימוש באלימות לפתרון סכסוכים בין מדינות היא חזרה לחוקי הג'ונגל. אני שואל: האם הסכסוך הישראלי-פלסטיני-ערבי נידון להיות נצחי, ולהתדרדר למשוואת סכום אפס שבה צד אחד שואף לחסל את האחר? ומהן ההשלכות של הטרגדיות הפוקדות בני אדם משני הצדדים, במיוחד בטווח הארוך? האם השימוש בנשק הוא המפתח להשגת שלום, או שמא השימוש במה שמייחד אותנו משאר היצורים החיים, השכל, האם שימוש חיובי בשכלנו יכול לצמצם חיכוכים ולהביא אושר לכל הצדדים? וחשוב מכך, האם קיימת אפשרות אמיתית להשתחרר משלוש מערכות כובלות – קיצוניות פוליטית, קיצוניות דתית, ואינטרסים של כסף והתעשייה הצבאית? האם ייתכן שאלוהים הכל-יכול שלח את שלוש הדתות המונותאיסטיות לאנושות כדי שישמשו כלי ועילה לסכסוכים מדממים בין מאמיניהן? או שמא נשלחו כדי לעדן את נפש האדם ולהנחות אותנו הרחק מחוקי הג'ונגל, לעבר יחסים אנושיים המבוססים על צדק? האם העקרונות שמדינות מאמצות לעיתים להסדרת היחסים הבין-לאומיים על בסיס אמת, צדק ושוויון – מה שאנו מכנים המשפט הבין-לאומי – מאפשרים להן להפר עקרונות אלה כאשר הן נופלות למלכודת של אחד משלושת הכוחות הללו, ומעדיפות את חוק הכוח על פני שלטון החוק? האם הצדדים לסכסוך במזרח התיכון, כמו גם בכל סכסוך אחר בעולם, מבינים שכוח הנשק אינו משיג ואינו מבטיח שלום יציב או שינה שלווה? הדרך היחידה לכך היא קבלת השכן והכרה הדדית בזכותו לשלום, לחירות ולשינה שלווה. האם ניתן לבנות על הסביבה שהחלה להתהוות ולספק מענה ראשוני לטרגדיות שהתרחשו בעזה בשנתיים האחרונות, ומתוך כך ליצור תנאים לשלום אמיתי לכל עמי האזור, כך שכולנו נחיה בשלום ונשמש דוגמה לאחרים ביכולתנו לחיות יחד בדו-קיום ולהתגבר על טרגדיות העבר? האזור עומד כעת בפני מבחן קריטי, והאחראים על קבלת ההחלטות נושאים באחריות לקבל החלטות המשרתות את האנושות ואת הדורות הבאים. לדעתי, אנו רשאים לשאול: האם המצב הפוליטי הנוכחי מאפשר תהליך דינמי לקראת שלום בר-קיימא? יש מי שיראו בי אידיאליסט מנותק מן המציאות, אדם של חלומות ורודים. סלחו לי, נכבדיי. חייתי לא בפנטזיה אלא במציאות שחזתה בכינון שלום האמיצים בין יצחק רבין ז״ל ליאסר ערפאת. ולמרות כל שפיכות הדמים שהקיצוניים הביאו לאחר מכן, שום דבר לא יכול למחוק מזיכרוני את הרגע שבו ילדי עזה נפרדו מחיילי צה״ל בפרחים עם יציאתם מרצועת עזה, לפני כניסת הרשות הפלסטינית בשלב הראשון של יישום הסכמי אוסלו. נדמה לי שהגיע הזמן שאוהבי שלום יפעלו ביתר שאת ויחשבו מחוץ לקופסה. ואני מתכוון לכך באמת – לחשוב מחוץ לקופסה. ברשותך, אדוני היושב ראש, אציין שאני מסכים עם דבריו של ד״ר נועיימי, וכידוע לי גם ממפגשי Track 2 שלנו, שהם פועלים לקידום אסטרטגיה של קשרים בין אנשים. וזה בדיוק הבסיס שעליו אני נשען כדי ליצור תודעה חדשה בקרב ערבים וישראלים כאחד. כאשר הזכיר את תפקיד נשיא ארצות הברית, אני בטוח שבעתיד הקרוב מאוד, אולי אף לאחר ה-29 בחודש הזה, לאחר פגישת ראש הממשלה עם הנשיא טראמפ, נבחין שלפחות הנשיא האמריקאי יבחין בין מדינת ישראל לבין ראש ממשלת ישראל. << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> (נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי:) וואו. מר אל-מג'אלי, תודה על דבריך. סיימת בנקודה מעניינת מאוד, אך ברצוני להתייחס למה שאמרת קודם על קשרים בין אנשים. שמענו על כך גם ממר אל-נועיימי, ואנו רואים קולות רבים בתוך ירדן שאינם מזדהים ואינם מרוצים מהסכם השלום עם ישראל. אני מבקש לשאול אותך: מה נעשה בתחום החינוך כדי לחנך את הציבור לשלום עם ישראל בירדן? שאלתי את אנשיי שאלה דומה, אך אשמח לשמוע כיצד אתה רואה סוגיה זו. << אורח >> זיאד אל-מג'אלי: << אורח >> (נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי:) תודה על העלאת נושא חשוב זה. כאשר דיברתי על קשרים בין אנשים והבעתי הערכה לגישה זו מצד חברינו באמירויות, התכוונתי לשינוי תודעתי של בני אדם, ולא רק מה שמלמדים אותם בבית הספר. ידוע לי שעלו טענות רבות, גם מצד ישראלים, בנוגע למערכת החינוך בבתי הספר. כולנו, ואף גורמים זרים, מבקשים לשנותה כך שתהיה מקבילה להסכם השלום שנחתם עם ישראל בשנת 1994. אך אם נשאל את עצמנו בכנות, גם מהצד שלכם, איזה חינוך מקבלים כיום התלמידים הישראלים הצעירים? איזה מסר הם מקבלים מראש הממשלה או משרים בממשלה? איני יכול להתווכח עם ילדינו בירדן כאשר הם אומרים: "כך וכך נאמר. ראש הממשלה הציג מפה שמבקשת לבטל את קיומה של ירדן". לכן מדובר במאמץ הדדי, אם אנו מדברים על שינוי תודעתי שיאפשר קבלה הדדית. בעיות רבות מתרחשות, ולכן סיימתי את דבריי באמירה שכל מה שמתרחש כיום בישראל נגד אנשים וילדים בעזה אינו צריך לגרום לי לוותר על אמונתי בשלום. עלינו לפעול לטיהור התודעה של האנשים. הזכרת גם, וכך עשה אל-נועיימי, את האחים המוסלמים. אנו מתנגדים לערבוב דת ופוליטיקה. זהו דבר מסוכן מאוד. פוליטיקה לעיתים מהלכת על חבל דק, בעוד שהדת היא דבר יפה, שמזכיר לנו כיצד לחיות זה עם זה, לא להילחם זה בזה. ערבוב התחומים הללו מסוכן. המסר לדור הערבי הצעיר צריך להיות מקביל גם לאופן שבו פונים לדור הצעיר בישראל. וברצוני לדבר בכנות: שימשתי כשגריר, הנציג הראשון לרשות הפלסטינית בין השנים 1995–2000. במשרדי קיבלתי צעירים ישראלים, פלסטינים, אמריקאים, ירדנים ומצרים, בגילאים תשע עד 14, במסגרת יוזמה בשם "Seeds of Peace". קיוויתי שאנו מתגברים על שנאת העבר ונכנסים לשלב חדש. איני רוצה לאבד תחושה זו. איני רוצה שאף ישראלי יאבד את האמונה שיש סיכוי לחיות עם הפלסטינים, כל עוד מוכרת גם זכותם לחירות. וזה מה שביקשתי לומר בסיום דבריי – עלינו לחשוב מחוץ לקופסה. כל הדיונים, מוושינגטון דרך תל אביב, ירושלים ועמאן, ואף עם ידידינו, עוסקים בעובדות בשטח. זה לא מספיק. אם נמשיך לחשוב רק במונחים של עובדות בשטח, אאלץ לומר בכנות: צפיתי בראש הממשלה נתניהו מאז 1996, מאז כהונתו הראשונה, וידעתי שהוא פעל ישירות ובעקיפין להסרת תרבות השלום מתודעת הדור הצעיר בישראל. עלינו לבנות שלום בתודעת הדורות. עלינו לפעול יחד. עלינו לחשוב מחוץ לקופסה. וכבודו, אם ניפגש בעתיד במפגשי Track 2 נוספים, אני מקווה שנוכל לדון בהצעות נוספות ברוח זו. תודה. << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> (נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי:) מר אל-מג'אלי, תודה רבה. אני מודה לך על דבריך הכנים והאדיבים, ומבקש לסיים באמירה ששנינו צריכים לפעול לחינוך לשלום. עלינו להתמקד בכך, משום שאנשינו צריכים ללמוד כבר מלידתם, ובמיוחד בגן ובבית הספר, שלמדינותינו יש הסכם שלום, טוב לנו לעבוד יחד, ועתידנו משותף. זהו אינטרס של שני הצדדים, ואני מבקש ממך להעביר מסר זה לעמך. << אורח >> זיאד אל-מג'אלי: << אורח >> (נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי:) תודה. << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. שמענו כאן שתי דמויות מתוך העולם הערבי, אחת מאיחוד האמירויות והשנייה מירדן. אני חייב לומר: בשיח שקיימתי עם חברי כנסת ועם עיתונאים, הם הדגישו בפניי כמה השיח הזה הוא נדיר פה בכנסת, כמה מעט נשמע קולם של נציגים ישירים מארצות ערב, לא משנה כל אחד והתפקיד שלו. היה לי שיח עם נציגים נוספים לפני המפגש הזה, ובעיקר התברר לי כמה אנחנו צריכים לעשות את זה הרבה יותר. אני ארצה בקצרה לשמוע את הנציגים שלנו, ואני אפתח איתך, אל"מ אביחי אדרעי, כמי שמדבר אל העולם הערבי בצורה שוטפת ועושה את זה בצורה יוצאת דופן. איך אתה רואה את מה ששמענו, ובכלל את השיח המתקיים היום בארצות ערב כלפי ישראל? תודה. << אורח >> אביחי אדרעי: << אורח >>  אדוני היושב-ראש, קודם כול תודה רבה על ההזמנה ועל הדיון החשוב מאוד. קצת מרגש אותי – אמרת בתחילת הדברים "אחד הדיונים האחרונים אם לא האחרון כאן, בוועדה", אז בכלל יש לי את הזכות המאוד עולה לעשות את מה שאני עושה מאז סוף 2005. כשהתכוננתי לדיון כתבתי לעצמי כל מיני נקודות, ואני אגע בחלקן. חלקן התממשקו מאוד לדברים ששמענו. אני חושב שבסוף, כשאנחנו מדברים על ההסברה בערבית – לא רק אל העולם הערבי, אלא באמת בערבית – היא משתרעת על פני מסרים ונרטיבים רחבים מאוד.  מהרתעת והשחרת אויב, שזה ה-Basic, רוב הגופים שיושבים כאן קמים בבוקר בשביל הדבר הזה, דרך לגיטימציה – שמענו פה קהלים ידידים, ומדברים על People to People, ואנחנו מדברים על לגיטימציה בתוך הקהלים האלה. זאת אומרת, כשאני קם בבוקר, אני חושב: "רגע, מה המסר שאנחנו צריכים לדבר אל החלק בעולם הערבי שלא אוהב אותנו ואל החלק בעולם הערבי שמכבד אותנו?". ויש פה, גם כן, בטח בדובר צה״ל אבל לא רק, סוגיות של הסברה בערבית לאזרחי ישראל הערבים, מהזדהות עם המדינה, דרך עידוד גיוס ודברים נוספים, שלפעמים אנחנו זונחים אבל הם חשובים מאוד. אני התחלתי את התפקיד בסוף 2005, אחרי ההתנתקות. הגדירו לי את התפקיד בצורה מצומצמת מאוד: למזער את הנזק עד כמה שניתן. אני חושב שהלכנו עם זה, ואני חושב שפה זה אולי אחד הדברים שאנחנו רוצים להשתחרר מהם. למזער את הנזק עד כמה שניתן זה הפתרון הכי קל אם אנחנו לא רוצים שימדדו אותנו בסוף השנה אם עמדנו ביעדים שלנו או לא עמדנו ביעדים שלנו. אנחנו צריכים לעשות הרבה יותר מלמזער את הנזק עד כמה שניתן.  עיקר העבודה הייתה להתראיין בערוץ, בערוצים הערבים, בתקשורת הערבית, מול מראיינים עוינים מאוד, מול עורכים עוינים מאוד, אבל בסוף זה הצטמצם שם. במרוצת השנים, בטח עם התפתחות העולם של הרשתות החברתיות, התפקיד גדל הרבה יותר. אני חושב שדובר צה״ל היה הארגון הראשון שנכנס לעולם שקראנו לו אז "ניו מדיה", כל עולם הסושיאל. במבצע עופרת יצוקה, אי שם ב-2008-2009, השקנו את ערוץ ה-YouTube של צה״ל, ופתאום האייטמים של דובר צה״ל, שנראו תמיד מיושנים כאלה עם הסמל של דובר צה״ל – פעם ראשונה הנגשנו אותם ב-YouTube וזה הפך להיות Calt. דרך מבצע עמוד ענן, שהוא לדעתי המבצע הצבאי הראשון שהושק באמצעות ציוץ בטוויטר, ועד המלחמה הרב-זירתית הנוכחית. אני חושב שאנחנו הרבה מאוד פעמים אוהבים, לפעמים גם בצדק, להלין על עצמנו ועל עבודת ההסברה, אבל אני חושב שיש גם הרבה נקודות אור בתוך הדברים האלה. אני חושב שבחלק מהמקומות, וחלק גדול מהמקומות, היינו רלוונטיים מאוד, וידענו לתת מענה למשברים תקשורתיים. בחלק מהמשברים התקשורתיים, שגם צפו הרבה מעל פני השטח, גם טעינו, גם שגינו, גם למדנו, אבל אני חושב שיש הרבה מאוד רלוונטיות, בטח בכל הגופים – אני מדבר פה על דובר צה״ל, אבל בשיתוף הפעולה עם כולם. ראינו את זה בנקודות אור גדולות מאוד במבצע עם כלביא, איך המערכת נגנה בהרמוניה; ראינו את זה במשטים וראינו את זה באין ספור דוגמאות נוספות. רק לסבר את האוזן, בערבית, מה-07 באוקטובר התקיימו מעל 1,200 ראיונות של דוברים בערבית, אלפים של תדרוכי מערכות, החברות כתבים של כתבים ערבים ממערכות ערביות שנכנסו גם לעזה, גם ללבנון וגם לסוריה עם כוחות צה״ל. אני חושב שאחד הדברים שיותר בלטו הם כל עולמות הדוברות המבצעית, שאני אגע בזה עוד מעט; הקרנות ייעודיות של סרט פשע מלחמה של חמאס – אותו סרט זוועות – גם למנהיגים ערבים ומוסלמים בארץ, בעולם הערבי, יחד עם משרד החוץ, יחד עם מטה ההסברה הלאומי; והפלטפורמות בדיגיטל של צה״ל בערבית, באזור ה-4 מיליארד חשיפות רק בערבית מה-07 באוקטובר. אני חושב שאלו מספרים מרשימים מאוד.  עשינו את זה לא רק בערבית, אלא גם בפרסית. אני אגיד מה אנחנו למדנו מזה. פתחנו את הפלטפורמה בטורקית לאחרונה, ואנחנו מגבשים עכשיו את האסטרטגיה, מה נכון, איך לדייק אותה, ואנחנו כל הזמן חושבים איך להתפתח עוד. בסופו של דבר כתבתי לעצמי מספר הערות שמסכמות את התובנות שלי, גם לפי מה ששמענו פה וגם מהשנים שלי בתפקיד. אחד, יש נמשך הצמא הגדול מאוד להכיר את מדינת ישראל - - - << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> כלומר, אביחי, אם אני מסכם את התפקיד שלך ב-20 שנה ב-20 מילים, או בשלוש מילים: יש עם מי לדבר. << אורח >> אביחי אדרעי: << אורח >> יש עם מי לדבר. << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> וכדאי. << אורח >> אביחי אדרעי: << אורח >> קודם כול, יש לנו אינטרס לדבר. מעבר לזה – אני מדבר פה על הצבא. אני תכף אגע בעולם המבצעי, שאפשר להחליף טילים במילים בחלק מהמקומות. ברור שאפשר לעשות את זה בעוד הרבה מאוד מקומות – יש צמא גדול מאוד בעולם הערבי להכיר את מדינת ישראל. להכיר את ישראל, להכיר את צה״ל, בטח אחרי המלחמה וההישגים האדירים שהיו בצבאיים, ולא רק.  יש הרבה מאוד תיאוריות קונספירציה בעולם הערבי על מדינת ישראל. יש את קללת העשור השמיני, שמוצאת לה קן נחמד אצל הרבה מאוד הוגי דעות מוסלמים וערבים, ואנחנו חייבים להיות שם. אנחנו חייבים להתמודד עם הנרטיבים האלה. אנחנו חייבים להרוג את זה. << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> כן? גם אצלם מדברים על זה? על ממלכת החשמונאים ששרדה 77 שנים, ואיך זה - - - << אורח >> אביחי אדרעי: << אורח >>  ברור. בוודאי. יש הרבה מאוד. << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> מדהים. עצוב. << אורח >> אביחי אדרעי: << אורח >> אנחנו בסוף דצמבר, ואחד התחומים היותר פופולריים בעולם הערבי, בטח הטלוויזיוני, בשנים האחרונות, אצל חלק גדול מהמדינות שלנו, זה כל אותן נבואות ואסטרולוגיה אוטוטו סוף השנה. אנחנו מקבלים מקום של כבוד בכל המקומות האלה, גם בהיבט הדתי-רוחני וגם בהיבט הפוליטי. אנחנו חייבים להיות בתוך המקום הזה ולספק את הצמא הזה. זה האינטרס שלנו להגיע לקהלים נוספים. מי היה מאמין? לפני כמה שנים, כשמיפינו את קהלי היד של דובר צה״ל, אז תימן לא הייתה אחד הקהלים. "מה אתה צריך לשאוב כל כך הרבה רחוק?", "תימן, מה לנו ולתימן? אולי משרד החוץ ירצה לפתוח שם שגרירות מתישהו". צה״ל כצה״ל, בפן המבצעי – לא חשבנו על תימן. אחרי זה - - - << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> אביחי, אתה, שמך אומר לך, המשפחה שלך מדרעא במקור, נכון? << אורח >> אביחי אדרעי: << אורח >>  כך אומר אבשלום קור. << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> אתה יכול לתת לנו שנייה משפט? אני יודע שאתה ברצף סיכומי, אבל אני לא אתן לך, כי אני עוד אזמין אותך לפה. תן לנו את המבט שלך על סוריה. << אורח >> אביחי אדרעי: << אורח >> על סוריה מה? << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >>  היום התפרסמה ידיעה, אני לא יודע אם היא נכונה או לא, שהיה כבר הסכם מוכן ולא חתמנו עליו, אבל אני אעזוב שנייה את הרכילות הפוליטית או המדינית. איך אתה רואה את העשייה שלנו? אתה יודע, דיברתי פה מעל בימת הכנסת לפני כמה ימים על הקרב – אני מרשה לעצמי לומר – ההרואי, שהיה לחיילי המילואים של חטיבה 55 בבית ג'אן, אבל אנחנו לא רוצים לדבר רק קרבות. קרבות בסוריה – היו לנו מספיק. איך אתה רואה אותנו מול הסורים? << אורח >> אביחי אדרעי: << אורח >> תשמע, אחד, אחד האירועים היותר מרגשים שהיו לי בחודשים האחרונים היה דווקא ביקור בסוריה. כמובן ביקרתי בכפרים דרוזיים במורדות החרמון, אבל זה היה אירוע שהשאיר בי חותם, ואני חושב שילך איתי עוד הרבה מאוד שנים. הייתה התרגשות אדירה לראות אותי אביחי, אבל את החיילים ואת הצבא. חלק מהתמונות הם פרסמו בעצמם, עמדו פשוט בתור ארוך מאוד. הרגשתי כמו המשפיענים שהילדים שלי צופים בהם ב-YouTube, אבל באמת זה חצה גילאים, ממבוגרים מאוד לצעירים מאוד. יש פה קהלים וקהילות, גם בתוך סוריה היום, שרוצים מאוד לשמוע את מדינת ישראל. יש הרבה מאוד משפיעני רשת, גם בתוך דמשק, גם כאלה שאתה יכול לדבר איתם ברשתות, והם חלקם מזוהים – מזוהים יותר, מזוהים פחות – עם המשטר. אני חושב שבאופן כללי נכון לנו לאמץ את גישת "כבדהו וחשדהו" בכל הזירות, בטח בזירות שהן עדיין לא מעוצבות במלואן. לכן, כדי לא לגלוש גם למקומות שלא בסמכותי אולי לדבר עליהם, אז זו ראייתי. שוב, דוברותית, יש לנו הרבה מאוד מה לעשות שם, בסדר? דוברותית, יש לנו הרבה מאוד מה לעשות שם.  המבצע שמציינים בסוריה שנה להשלמתו, להשתלטות על דמשק והדחת אסד וכו', לווה בהרבה מאוד תקשורת. ה-"משפיענים" שליוו את הכוחות של אל-ג'ולאני לתוך דמשק – אין כוח שלא היה לו עיתונאי משפיען שליווה אותו, ואותם אנשים עכשיו מרכיבים את משרד ההסברה. את משרד ההסברה הסורי היום הוביל אחד העיתונאים הכי בכירים באל-ג'זירה שהיה, בסדר? הביאו אותו לסוריה, והוא עכשיו עושה שם את - - - << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> וחוץ מהערצה אליך אישית, איך אתה רואה את היחס אלינו? << אורח >> אביחי אדרעי: << אורח >> שוב, יש מקומות שבהם היחס הוא הערצה, ויש מקומות שהיחס הוא חשדני מאוד, אבל שוב, גם האירוע של בית ג'אן, בג'ין, יותר נכון, האחרון, הוא אירוע – אני מסתכל תקשורתית – שהיה צמא גדול מאוד להבין מה עשינו שם, מה קרה שם ולמה קרה שם. ופה, הדיוק של המסרים שיצאו, הסרט הנרטיבי שאני העליתי בבוקר שלאחר האירוע כדי לספר מה קרה, איפה הותקפנו ומה הותקפנו – לדעתי תוך ארבע-חמש שעות הגיע למעל מיליון וחצי צפיות, שוב, רובן מסוריה, כי היה צמא גדול מאוד, וזה מתחבר לנקודה הזאת. יש צמא גדול מאוד בעולם הערבי לשמוע את ישראל ולהכיר את מדינת ישראל, לא רק הצבאית. כמו שאמרו החברים והבכירים שדיברו פה מהעולם הערבי – יש צמא גדול מאוד. אנחנו צריכים בעיקר לא להסתפק בלמזער את הנזק; אנחנו צריכים להציב לעצמנו יעדים. אני אומר, אביחי, אני, גם כשאני בא לפה לוועדה, אני אדבר רגע גם על מה אנחנו טועים. אנחנו לא מספיק משקיעים, או לא מספיק הצלחנו, להבקיע את התקשורת הכלכלית-טכנולוגית בעולם הערבי. אוקיי? בתקשורת כלכלית-טכנולוגית, שגם לצה״ל יש הרבה נכסיות בעולמות האלה, לא הצלחנו מספיק לעשות את זה. הצלחנו בהרבה מאוד מקומות אחרים, ואת הדבר הזה לא הצלחנו מספיק. לא הקדשנו מספיק זמן לכל השיחות Space, שיחות זום, שיחות לייב עם משפיענים בטיק-טוק. הילדים שלי רואים את הדברים האלה בטיק-טוק. הם עולים ללייב עם אנשים, שידורים חיים. אנחנו לא מספיק עושים את זה. לא מספיק. << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> מול משפיענים שלהם. << אורח >> אביחי אדרעי: << אורח >> משפיענים מהעולם הערבי. שעכשיו בואו ניכנס ונדבר ביחד על נושאים שמעניינים את כולם, ואנחנו צריכים להיות שם לעשות את אותו People to People. דבר שני, ואני חושב שזה בעיקר – זה מצליח מאוד בצה"ל, אני שמח מאוד – דוברים מלפנים. אין לנו מספיק דוברים ישראלים מלפנים. אני חושב שהדוגמה שלי, ואני מצטנע פה, כי זה אני - - - << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> היא היוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל. << אורח >> אביחי אדרעי: << אורח >> אבל אנחנו חייבים דוברים מלפנים. דוברים שאנחנו נזהה אותם עם מדינת ישראל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> אביחי אדרעי: << דובר_המשך >> זה לא כהבלחה, כי עכשיו עשינו איזה סרט נורא נחמד והוא הגיע להמון צפיות. אנחנו חייבים לייצר את זה. אנחנו חייבים לייצר את אותם יחסי אמון עם העולם הערבי, שיזהו אותנו, יזהו דמויות שלנו איתנו, ואין את זה. אין את זה כי א', יש הרבה דמויות בחברה האזרחית שעושים את זה. אולי שמעתם, יש את ד"ר אדי כהן, ויש את עידית בר, ויש את משה אלעד, אל"מ במילואים, שעושה עבודה פנטסטית בערוצים ערביים.  אבל זה לא מספיק, ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו משקיעים בהם ורותמים אותם, ואם אנחנו רוצים לקחת עליהם חסות או לא לקחת עליהם חסות. אני מנסה לעשות את זה בעולמות שלי. אני גם לא יכול להיכנס לכל הדברים שהם אולי לא בתחום שלי. אנחנו חייבים להביא יותר דוברים מלפנים, גם אזרחים, גם מדיניים, גם צבאיים. דיברתי על משפיענים, משלחות, דיפלומטיה ציבורית. את זה משרד החוץ עושה יפה מאוד. דיברתי על דוברות – אני כתבתי "דוברות מבצעית". זה לא רק פינוי אוכלוסייה, הנעת אוכלוסייה לשם הגנתה. דובר צה״ל לשעבר, רן כוכב, טבע את מטבע הלשון הזה "להחליף טילים במילים". אני ממש חושב שראינו את זה במלחמה הזאת.  אנחנו צריכים לפתח יכולות וכלים, לפתח פלטפורמות, להעז. אני זוכר שבפעם הראשונה הכנסנו צוות של אל-ג'זירה, אז, כשעבדנו איתם לבסיס חיל האוויר רמון, לפני עשור כמעט. << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >>  לפני עשור. וואו. << אורח >> אביחי אדרעי: << אורח >> עשור. הכנסנו בפעם הראשונה לבסיס רמון. הרבה גבות הורמו, אבל חיל האוויר, כמו חיל האוויר ידע להעמיד, אם זה נכון – זה נכון, וכך היה גם כשהכנסנו את איראן אינטרנשיונל לבסיסים של חיל האוויר, וכשלקחנו את אל-ג'זירה עם האלפיניסטים, וכשלקחנו אותם לתרגילים ברמת הגולן, של שריון וכו'. << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> אני חייב לשתף אותך. להבדיל, במלחמה הזו, לי, באופן אישי יצא לי לתפוס צוות אל-ג'זירה שתיעד מסוקים שלנו נוחתים. << אורח >> אביחי אדרעי: << אורח >> נכון. << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> אז קצת התחלפה שם, כנראה, האג'נדה או סדר-היום. << אורח >> אביחי אדרעי: << אורח >> לא, האג'נדה תמיד הייתה שם. גם יש שם תקלה: מ-2005, כל כך הרבה כסף מושקע באל-ג'זירה, ויש להם תקלה טכנית אחת שלא מצליחים לטפל בה, וזה הדילאי. יש 12 שניות דילאי בין כשאני מדבר לבין השידור, והכול נוצר כדי לייצר שהמראיין יוכל לקטוע ולדבר עליך ולא שומעים אותך. זה רק עם ישראל, אין את זה בשום מקום אחר בעולם. זה מהראיונות הראשונים, הבודדים עוד, שעשיתי בתחילת המלחמה, ואז כבר אנחנו לא משתפים פעולה עם אל-ג'זירה. אבל אני אומר, להכניס כתבים ערביים, ממערכות ערביות, מהעולם הערבי, לתוך בסיסים של חיל האוויר, של חיל הים, לתרגילים – זה לא היה משהו מקובל. להעז זה משתלם. שימוש במוטיבים דתיים-אסלאמיים, בסדר? זה גם כן משהו שהוא קצת מחוץ לקופסה. דיברו פה מקודם, אחד האורחים, על מחוץ לקופסה. צריך לעשות את זה, בעדינות. אני מתגאה בזה שבהרבה מקומות שאני הולך קוראים לי שייח' אביחי. שייח' אביחי לא כי יש לי איזה כוונות להתעסק בעולם הזה אולי אחרי השחרור, אבל אני חושב שהשימוש במשלים ובמוטיבים אסלאמיים הוא נכון מאוד, ואני ממליץ מאוד להעמיק בזה. ד"ר שגיא פולקה הוא שם הדבר שלי בעולמות האלה. שלב אחד שאנחנו מדברים על ניצחון - - - << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> אתה יכול לתת דוגמה למוטיב דתי כזה? << אורח >> אביחי אדרעי: << אורח >> כן, יש הרבה מאוד. הדבר הזה התחיל באותן צעדות שבעה, אם אתם זוכרים, אי שם מ-2018 לדעתי, ובכל שבוע הייתה לצעדות שבעה איזושהי כותרת: "יום השישי של הנשים", "יום השישי של הבלונים", "יום השישי של הצמיגים". ואחד הדברים שעשינו בזה, לדוגמה, זה שסיפרנו לעולם הערבי דווקא איך הקוראן ואיך החדית' מתייחס לאיכות הסביבה. הנה, לא לוקחים את זה עכשיו למקומות פוליטיים מורכבים. איכות סביבה, מה ציווה אללה בעולמות האלה על פי האמונה שלהם. זה עורר עניין אדיר בעולם הערבי. עכשיו אני אתן לכם פה דוגמה רגישה מאוד דווקא: אחד הסרטים שמערכת התעמולה הארסית הנוראית של חמאס הוציאה כשהחטופים החיים עוד היו בעזה, היו סרטים שנהגו לדבר על פדיון שבויים מהסוגיה ההלכתית היהודית.   ובשיח מדויק מאוד ורגיש מאוד שעשינו כשהתפרסמו סרטים כאלה, החלטנו לענות ולהגדיר לאחד הסרטים שעשינו דווקא על איך האסלאם מורה לשובים לנהוג בחטופים. היה לזה נמען ספציפי מאוד. זאת אומרת, שובים ספציפיים או מפקדים ספציפיים – אני אגע פה רק במה שאני יכול – ועשינו את זה.  אותו BDA מפורסם – "רגע, מה עשית?". אז אני פגשתי את שניים מהחטופים ממש במקרה בשבוע שעבר, הייתי באיזו סדנה בכפר המכבייה ופתאום ראיתי, והם ביוזמתם – אני לא ביקשתי מהם רשות אז אני לא אגיד את השם שלהם – סיפרו לי על הסרט הספציפי הזה. << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> ואיך זה השפיע עליהם? << אורח >> אביחי אדרעי: << אורח >> בסוף, זה היה הנמען. << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> מה שאתה אומר זה ששובים של חטופינו התנהגו אליהם אחרת בגלל שהם שמעו סרטון מסוים של דובר צה״ל, שמדבר על איך המוסלמים אמורים לטפל? << אורח >> אביחי אדרעי: << אורח >> אז אני לא רוצה להגיד על התנהגות אחרת. אני מדבר ספציפית על הסוגיה, ולא רוצה, חס חלילה, לקשור לעצמי כתרים בתוך הדברים האלה. << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> כדובר צה״ל, לא אתה. << אורח >> אביחי אדרעי: << אורח >> ועל הסרט הספציפי שהגיע למקום הספציפי, שבו - - - << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> ושיפר את היחס אליהם. << אורח >> אביחי אדרעי: << אורח >> את זה אני מקווה. לא נגעתי בתוך הדבר הזה, אבל - - - << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> אבל זה דבר מדהים. זה טירגוט מדהים גם. << אורח >> אביחי אדרעי: << אורח >> אבל זה בדיוק העניין, ש-א', אתה משתמש בעולם הזה, ואחד מהם אמר לי שהם אמרו: "הוא מדבר ערבית יותר טוב מאיתנו". אפרופו ערבית מדוברת, ערבית ספרותית, סוגיה גם כן מהותית מאוד. אני מחסידיה של הערבית הספרותית מאוד, אבל יש פה טירגוט, יש פה דברים חשובים מאוד, מעניינים מאוד. << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> זה סיפור מדהים מה שסיפרת עכשיו.  << אורח >> אביחי אדרעי: << אורח >> כן. << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> גם אם השארת אותו בכותרות, זו הדגמה מדהימה למה אפשר לעשות בשיח בערבית ממוען בשפה דתית שמגיע בסוף לחוטפים ומשפיע על התנהגותם. << אורח >> אביחי אדרעי: << אורח >> דיברתי פה על ד”ר שגיא פולקה שהוא האורים ותומים שלי בעולם הזה, באמת, כדי להבין שנייה ולהעמיק עוד יותר בעולם הזה מה זה ניצחון בערבית, ומה אומר המונח הזה בכלל בתודעה הערבית-אסלאמית. ונקודה אחרונה, וזה שוב קצת חורג מהתחום שלי, אבל היא חשובה לי מאוד, זה מערכת החינוך והמקום של הערבית בתוך מערכת החינוך. אני גדלתי בחיפה, למדתי בבית הספר הריאלי העברי, שבאמת השקיע רבות בלימודי הערבית. אני לא רציתי ללמוד ערבית. אבא שלי, ז"ל, הכריח אותי ללמוד ערבית. << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> וואלה. << אורח >> אביחי אדרעי: << אורח >> כן, הכריח אותי, ובסוף - - - << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> עשה עבודה טובה. השקיע בעתיד שלך. << אורח >> אביחי אדרעי: << אורח >> כן. את ההחלטה הטובה בטוב בחיי קיבל אבא שלי ז"ל בשבילי. אבל דווקא בשיעורי הבעה בכתב, וכחלק מהערכים שבית הספר האמין בהם, למדנו לכתוב מכתב רשמי – אני זוכר את זה ממש כאילו זה היה היום – וכתבנו את זה לבית הספר באום אל-פחם, כדי לייצר קשר וקישור בין בתי ספר בתוך הארץ. קיבלנו אחרי זה את המכתב אחרי כמה חודשים, כי עדיין לא היו אימיילים ולא היה טיק-טוק. היום כשאני בא לבתי ספר, ואני הולך הרבה מאוד לבתי ספר, אני ממש מציע וחושב ואומר: תרימו את הכפפה ליצור את הקשרים בין בתי ספר בארץ לבתי ספר באיחוד האמירויות, בין בתי ספר בארץ וגם בתוך הארץ, לשפשף את הערבית, לשפשף את הקשר הזה בין עמים – People to People, כמו שאמרו, גם בתוכנו וגם מחוץ. זה משהו שאפשר וכדאי לעשות. באמת, אני, מבחינתי, בא כמעט לכל בית ספר בארץ שמזמין אותי, מקיבוץ דפנה עד הערבה, כדי להגיד: בסוף, לא דיברו איתי בבית ערבית. אבא שלי הכריח אותי ללמוד ערבית. הייתי כמוני-כמוכם בבית הספר. עוד היו משלחות של משרד החינוך למצרים – לדעתי אני הייתי באחרונה שבהן. הלכנו ממשרד החינוך באוטובוס למצרים, נסענו לקהיר ואלכסנדריה, דיברנו ערבית.  שם גיליתי כמה חשוב היה ללמוד גם בערבית, וגם בבתי ספר לומדים קוראן, ואותי בריאלי הכריחו ללמוד בעל פה סורות מהקוראן. ויכולנו לדבר עם הרוכלים בשוק גם קצת בערבית, בערבית של תלמידים בכיתה י״ב. הלוואי והדברים האלה יתאפשרו עוד, ונשקיע ונביא את הערבית למקומה הראוי גם במערכת החינוך. זהו, תודה רבה. << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> אביחי, תודה רבה. עשית פה סיכום יפה מאוד, למרות שאני מקווה שייצא לנו עוד להזמין אותך לוועדה. אני רוצה לומר לך נקודה אחת בשבחך, ובשבח הדוברות הישראלית בערבית שלא הזכרת, ובעיניי אני אומר כאן לכל אנשי המקצוע, היא הנקודה החזקה ביותר שיש לך. אתה לובש מדים, אתה מייצג את צבא ההגנה לישראל ואת מדינת ישראל. ואחד הדברים שהכי הפריעו לי כישראלי, עוד לפני שהגעתי לפוליטיקה, זה שלעיתים קרובות האמנתי לנסראללה, כשהוא אמר לי מה קורה, יותר ממה שהאמנתי כששמעתי אותנו. כי היה לו עיקרון שהוא דברר אותם, בהרבה מאוד מקרים, באמצעות "לשים את האמת בפרצוף". אתה הצלחת לייצר בארצות ערב אמון גדול מאוד בדובר צה״ל. ואני אומר את זה לכולנו, כי כשאנחנו עוסקים פה בדוברות והסברה, אנחנו הרבה פעמים לוקים במחלת הפוזיציה – שאנחנו לא מצליחים להפריד בין זה שאנחנו מדבררים מדינה, זה תפקידנו, לבין העובדה שאנחנו אומרים אמת. יצא לי לדבר קודם עם קולגות של חלק מהדוברים שהיו כאן קודם, והם אמרו לי: "כשאביחי אדרעי מדבר בשם מדינת ישראל – אני מאמין לו", ואתה עושה את זה עם מדים, כדובר רשמי. ואני אומר לכולנו, קודם כול זה מראה שזה אפשרי. ושנית, זו עוצמה אדירה, אדירה, שמאמינים לדובר רשמי של מדינת ישראל, בין השאר כי אתה מדבר בשפה שלהם, אבל לא רק בגלל זה. אז תודה רבה לך על זה.  אמרתי לך, אנחנו עוד לא מסכמים, אנחנו רק בשלבי סיכום שלך. אני כאמור מודה לך על הדברים. אמרת כאן הרבה מאוד נקודות חשובות מאוד, ואני השתדלתי להוסיף עליהן, והסיפור שסיפרת על אותם חוטפים הוא סיפור מטורף, שאני מאמין שעוד ישאלו אותך עליו בבוא הזמן. אני חושב שיש לנו עוד הרבה מאוד מה לעשות פה, אז תודה לך על הכול. כאמור, אני עוד לא מסכם, ועוד נפגוש פה את המחליפה שלך, אני מבין, או ממלאת את המקום. תודה על הדברים. אנחנו ממשיכים כאן, הוועדה כמובן ממשיכה.  ד”ר יעקב לבנה, אם אתה יכול לדבריך גם להתייחס, אם אתה מכיר את הדוגמה שדובר עליה של אותו שגריר שהרגיע או לא הרגיע, לפי טענת אחד הדוברים ששמענו כאן? תודה רבה. << אורח >> יעקב ליבנה: << אורח >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. האמת היא שאני לא מכיר את הדוגמה הזאת. אני יודע שהשגרירים שלנו, בוודאי בארצות ערב אבל גם בכל שאר המדינות, יותר מאשר פתוחים לשיתוף פעולה, אז אפשר לברר במה מדובר.  לגבי הנושא שהתכנסנו לגביו, ההסברה בעולם דובר הערבית, מבחינתנו, במשרד החוץ, הסוגיה הזאת נמצאת במקום גבוה בסדרי עדיפויות. בכלל, אתה הזכרת בפתיח את האסטרטגיה החדשה שפרסמה ארצות הברית, הנשיא טראמפ. אחד הדברים שמופיע שם, שאני ממליץ לשים לב אליו, זה ההכרה המחודשת בחשיבות העוצמה הרכה. במקרה הזה של ארצות הברית, מה שנקרא ""Soft Power. אם מישהו חושב שהעניין הזה נעלם היום, בגלל שהמצב הוא יותר קשה או יותר מתוח בעולם – אני לא יודע אם זה המצב – אז לא היא. הנושא הזה חשוב לארצות הברית, כפי שנאמר שם, ולאירופה, גם כאיחוד אירופי, גם כמדינות. כל אחת מהן משקיעה הרבה מאוד בזה. מדינות האזור שלנו, טורקיה ואחרות, שמות הרבה מאוד דגש על הנושא של עוצמה רכה, וכך גם אנחנו עושים ומתכוונים לעשות בעתיד. רק בשבוע שעבר פורסם שמשרד החוץ עומד לקבל גם השנה, בהנחה שתקציב 2026 יאושר – תקציב באמת חסר תקדים. << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> יפה. << אורח >> יעקב ליבנה: << אורח >> "יפה" זה באמת Understatement. האמת היא שהשנה קיבלנו תקציב - - << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> חסר תקדים. << אורח >> יעקב ליבנה: << אורח >> - - שלהגיד עליו יפה זה Understatement עמוק. << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> למרות שאני בטח אצביע נגד תקציב המדינה, הוועדה הזאת תומכת בהגדלת תקציבי החוץ וההסברה, וחושבת שהחלק הזה במערכה אסטרטגית הוא חלק חשוב ממדרגה ראשונה. נאמר פה "להחליף טילים במילים", או "להוסיף מילים על טילים" – אנחנו בעד. << אורח >> יעקב ליבנה: << אורח >> תודה על התמיכה, אדוני היושב-ראש. מבחינתנו זה מילים ועוד מילים ועוד מילים. גם מעשים, אבל לא בעסקי טילים. אבל בנושא של תקשורת, לדבר עם כל הציבורים, אבל בוודאי, לדבר עם השכנים שלנו בשפה שהם מבינים, תרתי משמע, בערבית. זה דבר סופר חשוב.  אני קצת אדבר על הפעילות, אני חושב, המרשימה וענפה מאוד שאנחנו עושים בתחום הדיגיטל. אנחנו מפעילים היום פלטפורמות מגוונות בדיגיטל בערבית, בעיקר מהמטה אבל גם מהנציגויות שיש לנו במרחב. אין לנו יותר מדי, לצערנו, אבל - - - << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> איפה יש לנו נציגויות, יעקב? << אורח >> יעקב ליבנה: << אורח >> יש לנו נכון להיום באבו דאבי, בדובאי, בירדן, בחריין, מצרים ומרוקו. וכן, אנחנו מקווים שעם התרחבות הסכמי אברהם, אז כמובן יהיו עוד. בפלטפורמות הדיגיטליות שלנו – אני אדבר רגע על הפלטפורמות של המטה – יש לנו יותר מחמישה מיליון עוקבים ברחבי העולם הערבי.  "עוקב" זה אומר מישהו שמוכן להזדהות בעצם כמי שעוקב, כמי שמקשיב למה שיש לנו להגיד, אבל למעשה התחום שאליו המסרים שלנו בערבית מגיעים הוא רחב מאוד. אנחנו בשנתיים האחרונות, בתקופת המלחמה, הגענו ל-1.4 מיליארד חשיפות בערוצים האלה שלנו בערבית. ספיר לוי שיושבת כאן, מרכזת אצלנו את הצוות בדיגיטל שמנהל את האופרציה הזאת. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אתה יכול לומר משהו על תשומות? כמה אנחנו משקיעים בזה, יעקב? זה טוב שהתחלתם מהתפוקות, אבל תן לנו בכל זאת סדר גודל להבין מה זה - - - << אורח >> יעקב ליבנה: << אורח >> שוב, ככל שיש יותר תקציב – משקיעים בזה כמובן יותר. הצוות שספיר מרכזת הוא לא יותר מדי גדול, הוא צוות קטן, אבל מקצועי מאוד. האתגר הגדול, בעיקר בדיגיטל, זה לצאת מתוך תיבת התהודה. האנשים עושים עבודה מדהימה, באמת בצוותים קטנים מאוד. אגב, לא רק בערבית, אבל גם בערבית. ככל שיש לנו יותר תקציב, למשל, לקידום ממומן – זה התחום של אנה בן עזרא, מנהלת מחלקה שיושבת כאן – יש לנו יותר אפשרות להפיץ את המסרים שלנו מחוץ לתיבת התהודה. ככל שאנחנו רוצים שהמסרים שלנו יגיעו יותר רחב – זה עולה כסף. ככל שיש לנו יותר – והשנה, כאמור, היה לנו הרבה יותר, ובשנה הבאה אנחנו מקווים שיהיה לנו הרבה, הרבה יותר – נוכל לעשות בעניין הזה יותר. לצערנו ראינו בתקופת המלחמה, וזה לא הפתיע פה אף אחד, שהייתה החרפה משמעותית מאוד של השיח נגדנו. כ-95% מהתגובות שאנחנו רואים – עוד פעם, זה בעיקר, כמובן, ברשתות החברתיות – הן תגובות שליליות. << יור >> היו”ר משה טור פז: << יור >> 95% זה נתון שמתייחס לארצות ערב או בכלל, כרגע? << אורח >> יעקב ליבנה: << אורח >> אני מתייחס לתגובות בשפה הערבית. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בשפה הערבית. 95% הן שליליות? << אורח >> יעקב ליבנה: << אורח >> כן, מהתגובות שאנחנו מקבלים בערוצים שלנו בערבית. אגב, זה גם כמעט בלי קשר למדינת המוצא. זאת אומרת - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כלומר, אתה לא רואה פה הבחנה בין מדינות הסכמי אברהם לבין הציר האיראני? << אורח >> יעקב ליבנה: << אורח >> יש ניואנסים, אבל זה נרחב מאוד. הוזכרה פה אל-ג'זירה, ולא סתם, מן הסתם, הופסק איתה הקשר. היא ממשיכה להכתיב נרטיב עוין מאוד ופשוט לייצר פייק ניוז בהיקפים גדולים מאוד. ובמקביל פועל מה שאנחנו מכנים "ספירלת שתיקה" על נושאים שלא נוח לצד השני. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> למשל, תן דוגמה. << אורח >> יעקב ליבנה: << אורח >> למשל, סבל של אוכלוסייה ישראלית. למשל, הטרור. למשל, מה שקרה ב-07 באוקטובר, הזוועות שקרו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>  לא מדברים על האונס שמחבלי חמאס עשו. << אורח >> יעקב ליבנה: << אורח >> הנושאים האלה – קשה מאוד להעביר אותם. הצגת זוועות - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> סליחה, אביחי, בנקודה הזו, התרשמת שהייתה איזושהי הצלחה להעביר שיח בנושא הזה? << אורח >> אביחי אדרעי: << אורח >>  ההצלחה היחידה, המרכזית שהייתה על זה – וגם, אפרופו, השתמשנו בכלי הזה בזמנו, עם דובר צה"ל הגרי – כשרצינו שיגיע מסר ספציפי להרבה מאוד מקומות, היינו משתמשים בכלי הזה של ההצהרה, ואז לכן, אם אתם זוכרים, הייתה הצהרה מיוחדת על נושא האונס והשימוש במילה "סבאייה", כולל התייחסות ספציפית למילה, למונח ולמשמעויות האסלאמיות שלו. א', היא שודרה בכל הערוצים בשידור חי. אבל מעבר לזה, וזו ההצלחה הכי גדולה, ואנחנו רואים שאפשר גם. ערוץ Sky News בערבית – זה לא איזה ערוץ קטן. הוא בבעלות של האמירויות – פתח עם זה יום שלם את המהדורות שלו, עם הסרט, עם דיונים על הסוגיה המינית הזאת. ואם אתם זוכרים, היה גם הצלחה של בכיר בחמאס שעימתו אותו עם הנושא הזה. זה היה. אבל במרחבי הרשתות החברתיות היה קשה מאוד, אחרי שמשרד החוץ עשו פרויקט יפה מאוד עם ההנגשה של סיפורים אישיים מהדו"ח הזה, אבל בסוף, כמו שיעקב אומר, רוב התגובות הן שליליות, כי מי שמפנים את הדברים האלה לא יכול להוציא את הדברים האלה החוצה, כי יותר קשה, אבל תקשורת מיינסטרים - - - << אורח >> ספיר לוי: << אורח >> זה גם השיח. << אורח >> אביחי אדרעי: << אורח >> נכון, תקשורת המיינסטרים - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מה את אומרת, ספיר?  << אורח >> ספיר לוי: << אורח >> אני אומרת גם, הרי, שספירלת השתיקה הזאת נבלעת. כלומר, התמיכה או הגינוי של פעולות כאלה נבלעות, כי יש לך המון שמציף את הרשת בתגובות - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>  בשלילי. << אורח >> ספיר לוי: << אורח >> בדיוק. אני יכולה להרחיב קצת על הקמפיין שדיבר עליו אביחי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן. << אורח >> ספיר לוי: << אורח >> בעצם, רצינו להנגיש לאותה אוזן ערבית את הפשעים המיניים של חמאס, ואני ואנה יצאנו בקמפיין מיוחד בשביל להנגיש את העדויות מה-07 באוקטובר לגבי הפשעים המיניים שביצע חמאס, והפשעים המיניים שהוא מבצע בחטופים-חטופות במהלך תקופת השבי. מה שעשינו זה לקחנו פרצופים של נשים ישראליות שפשוט מקריאות עדויות מה-07 באוקטובר בערבית, על מנת להנגיש את המסר לאוזן ערבית. כמובן שזה היה קשה מאוד, כי נגענו בטבואים קשים מאוד לאוזן אסלאמית, ערבית, דתית. אז זה היה קשה מאוד, אבל זה משהו שניסינו קצת לפרוץ. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> הפורום שעסק בפגיעות המיניות, הציג כאן בצורה נרחבת את העבודה המדהימה שהם עשו. קיבלתם איזשהו, פידבקים, איזה היזון חוזר? מעבר לגל ספירלת השנאה הזו שציינתם, כן הבנתם שיש לנו איזושהי השפעה בהקשר הזה, באיזשהו מקום? << אורח >> ספיר לוי: << אורח >> אני חושבת שקהל במפרץ בעיקר, כלומר קולות יותר שקולים והגיוניים נראו בחשבונות הטוויטר. קהל אמירתי, קהל סעודי, קהל מכל מיני מדינות במפרץ שכן גינה את הפעילויות האלה, את המעשים האלה, אבל כמובן זו טיפה בים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אוקיי. אנה רוצה עוד להוסיף משהו לזה? << אורח >> אנה בן עזרא: << אורח >> לא, ספיר אמרה את הכול. פשוט, זה לא היה כשיצא דוח דינה – אני מניחה שלזה אתה מתכוון - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן. << אורח >> אנה בן עזרא: << אורח >> - - זה היה בשלב מוקד, כשפשוט לקחנו עדויות, וכמו שספיר אמרה, הכנו תכנים, חומרים, סרטונים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יחד עם זאת, אני מבין שהדברים שרמז עליהם אביחי קודם – אנחנו יודעים שהיו כאן השפעות מסוימות. עוד ידובר בהם יום אחד, קצת יותר, כשזה יותר אפשרי לדבר על זה. יעקב, בבקשה.  << אורח >> יעקב ליבנה: << אורח >> חשוב לנו להעביר את המסרים שלנו. חלקם יותר רוצים לקלוט אותם, חלקם פחות, אבל חשוב לנו שהמסר יעבור. ראינו דברים שכן עובדים יותר טוב. למשל, כשאנחנו מציגים את החמאס, שהוא אויב לא רק של מדינת ישראל, אלא גם של העזתים עצמם – זה מסר שהרבה אנשים מבינים שהוא אותנטי ונכון. אותו דבר כאשר אנחנו מציגים – שוב, מסר שהוא נכון, כמובן – את חיזבאללה כפרוקסי איראני שפוגע בלבנון, שפוגע בנוספים. כמובן, כאשר אנחנו מדברים על מאמצים שלנו להפסקת אש, גם הדבר הזה זוכה לתמיכה. מצד שני, לצערנו, בהצגה של זוועות הטבח – אפילו ראינו שמחה לאיד, ולא מעט ממנה. אלה דברים שקשה לנו אולי - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יעקב, יש לנו מישהו שבאופן קבוע מגיע לאל-ג'זירה, או מגיע לפלטפורמות המשפיעות האלה, או שאין למדינת ישראל דבר כזה? << אורח >> יעקב ליבנה: << אורח >> לגבי אל-ג'זירה, כמו שאמר קודם אביחי, כן, פעם היינו משתפים איתם פעולה - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> היום כבר לא. << אורח >> יעקב ליבנה: << אורח >> באיזשהו שלב אתה שם גבול. עכשיו, זה לא משהו שכתוב, כן? זה לא כללי בית ספר. אגב, אביחי ואני למדנו באותו בית ספר, יכול להיות שלמדנו אפילו אצל אותה מורה בערבית, למרות שהוא התקדם, כמובן. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כנראה הצליח יותר. << אורח >> יעקב ליבנה: << אורח >> לאין שיעור יותר. אין פה כללים בעניין הזה, עם מי עובדים ועם מי לא. אז בשלב מסוים, גם אנחנו, במשרד החוץ, במשך שנים ארוכות עבדנו למשל עם אל-ג'זירה, עד שהבנו שהם מה שהם. אז זה לגבי המסרים שעוברים וכאלה שפחות טוב. הסיפור של החטופים, למשל, שכולנו חושבים שזה ברור והכול, ואפילו אפשר להסתמך על פסוקים מהקוראן, אז גם פה ראינו מעט מאוד אמפתיה, לצערנו.  עוד נושא אחד, אולי האחרון, ברשותך, שאני רוצה לציין: הנושא של ג'יהאדיזם והנזק שלו, או אסלאם קיצוני, או נקרא לזה איך שרוצים. אחד המסרים שאנחנו דואגים להעביר הוא להזכיר שמדינת ישראל, כמו שאנחנו אומרים גם במערב, נלחמת בהרבה מובנים בקרב שהוא לא רק שלנו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> המבצר הקדמי.  << אורח >> יעקב ליבנה: << אורח >> אנחנו נלחמים נגד ברבריות ג'יהאדיסטית, ויש מספיק גורמים באזור שלנו שכבר נפגעו ממנה, וייפגעו ממנה בעתיד, אם אנחנו לא נצליח לפחות להוריד את הראש של החיה הזאת. גם הדבר הזה מקבל בהחלט תשומת לב, גם שלנו וגם של קהלים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. אנה, ספיר, משהו להוסיף? התכוונתי לשאול את יעקב לגבי הקהלים הצעירים, שמטבע הדברים הרשתות החברתיות ממוקדות בהם. אתם יודעים להגיד לנו משהו על מגמות? כי אנחנו רואים בעולם שלצעירים יש כל מיני הטיות לעומת בוגרים. הם הרבה פעמים יותר קיצוניים בדברים מסוימים. מה את יכולת לומר על הצעירים אל מול המבוגרים בעולם הערבי? יש איזושהי תובנה שאתן יכולות לחלוק איתנו? << אורח >> ספיר לוי: << אורח >> אני חושבת שהקהל המבוגר יותר, יש לנו יכולת להשתמש נגיד באיזה זיכרון מתוק מקהילות יהודיות גדולות שחיו באותן המדינות ולנסות ולהזכיר איזושהי התרפקות מפעם על חיים משותפים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>  כמו שקורה לנו במרוקו לפעמים. << אורח >> ספיר לוי: << אורח >> מרוקו, מצרים, עיראק. אלה קהילות שהיו משפיעות מאוד ותרמו תרומה באמת מכרת וגדולה מאוד במדינות היעד. אז עם הקהל המבוגר מאוד אפשר לדבר ולהזכיר לו איזה זיכרון מתוק, מה שקשה מאוד בקרב הדור הצעיר.  אבל אנחנו לא מפחדים מהעבודה הקשה. כלומר, אנחנו כל הזמן מכוונים את הפעילות שלנו גם לקהל המבוגר, אבל בעיקר לדור הצעיר. אפשר לראות שבעמודים שלנו רוב הקהל הוא מגיל 24 עד גיל 35, שזה חבר'ה צעירים מאוד שבסופו של דבר ינהיגו, כן או לא, את המדינות שלהם בעתיד, או יהיו במקומות משפיעים. וחשובה לנו נוכחות בכל מיני פלטפורמות. כלומר, גם באינסטגרם, גם בטיק-טוק, גם בטלגרם, כדי בעצם לכסות כמה שיותר קבוצות יעד. להתחבר לטרנדים כדי להגיע לאותם צעירים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>  כן? אנחנו משתמשים בטרנדים? << אורח >> ספיר לוי: << אורח >> בטח. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>  דברים גם אצלם? << אורח >> ספיר לוי: << אורח >> צריך לדבר דיגיטלית, בסופו של דבר, לא רק ערבית. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן. << אורח >> ספיר לוי: << אורח >> צריך להתחבר למוזיקות, לטרנדים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> הטרנד העכשווי בישראל, כמדומני, אמרו לי משהו עד גיל 20. אם לא הייתי מקשיב אז לא הייתי מגיע. זה עובד גם אצלם? << אורח >> ספיר לוי: << אורח >> היינו עושים את זה. אני חושבת שלפני המלחמה היינו בשיא שלנו. כלומר, היינו מצליחים להשתמש במוזיקות טרנדיות, בהאשטגים שהיו טובים, בכל מיני אתגרים שהיו בטיק-טוק שהיינו רותמים את זה טוב מאוד בעשייה שלנו. במלחמה, כמובן, אלה דברים שפחתו, מן הסתם. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>  כן. << אורח >> ספיר לוי: << אורח >> אבל צריך לחזור ולהתעסק ב-Soft content, כי בסופו של דבר, זו הדרך להגיע לאותו קהל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נכון מאוד. תודה. גל אילן, בבקשה. בכיר אסטרטגיה והסברה במשרד ראש הממשלה. << אורח >> גל אילן: << אורח >> תודה רבה. טוב, ראשית, תודה לך, אביחי, על שיתוף הפעולה ארוך השנים ועל האפקטיביות. אני אתחיל בחיבור, כמובן, לכל הדברים שאמרו קודמיי פה. אנחנו מדברים על חיזוק של ציר מתון של כל מדינות ציר אברהם, המדינות השכנות, וכמובן כל מי שתומך בקו הזה מול הציר שמנסה לאתגר את זה – הטרור הג'יהאדיסטי בהובלת איראן וארגוני הטרור.  כפי שאביחי ציין, יש פה בידול בין מצד אחד פעילות לגיטימציה, לייצר מסר של אינטרס אזורי, יציבות ופעילות מול איום משותף, וציר אדום מול האויבים, יריבים, הרתעה, וכמובן בידול בין הנורמטיביים לאוכלוסיות הטרור. בהקשר הזה, האינטרס הלאומי הוא ברור. יש לנו צורך ברור ביצירת יותר נושאי מסר ופלטפורמות למסר, ישירים ועקיפים, בשפה הערבית. האינטרס של כולנו הוא שם. זה כמובן תלוי יכולות ארגוניות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מה אתם מפעילים, גל? << אורח >> גל אילן: << אורח >>  מבחינת מערך ההסברה לאומי ממשרד ראש הממשלה, כבר עם פתיחת המלחמה הקמנו את חמ״ל ההסברה הלאומי, שם גם הייתה פעילות. אז, תקציבי ההסברה ניכרים היו גם אצלנו, אז היו גם קמפיינים בשפה הערבית, טירגוט של סרטונים בערבית - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יש לך צוות דובר ערבית, גל? << אורח >> גל אילן: << אורח >> נמצא איתנו כאן האני מרזוק, הוא מרכז הפעילות בשפה הערבית. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> שלום, האני, אנחנו נשמע אותך עוד מעט, כן. << אורח >> גל אילן: << אורח >> עוד מעט אני אעביר גם את הדיבור אליו והוא יציג את הפעילות שהוא מקיים, גם פנימה בתוך המדינה וגם כלפי חוץ. אבל כפי שצוין קודם, עיקר המשאבים עברו נכון להיום למשרד החוץ, וככל שיהיו יותר – כך זה מבורך, כמובן, בהקשר של תקציב 2026. ולכן, בהיבט של קמפיינים, המשקל עבר לשם. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> גל, תרשה לי, היות ולא אמרתי היום: אנחנו קוראים למינוי של ראש מערך הסברה לאומי אחרי שנה וחצי מאז שעבר הקודם. טוב שהזכרת לי. כן, אתה יכול להמשיך. << אורח >> גל אילן: << אורח >> תודה. בהקשר של People to People Diplomacy, פקטור משמעותי. המטרה היא לייצר, כמובן, גשר בין מעגל שלם שהוא מעגל שנאה, דעות קדומות וכל מה שכרוך בזה, ולייצר מצב שמגיעים גם לפיד של קהל מתון ומציגים לו את האמת בהקשר הזה. דובר פה על ההקשרים של החטופים, היבטים של סתירה מול אמונות וכל מה שיוצא בזה. יש הרבה מה לעשות. עשינו עד היום לא מעט. אני יכול להיכנס פה לנתונים, אבל זה פחות רלוונטי. יש עוד כברת דרך, ואני מעביר עכשיו את הדיבור להאני, שיציג גם את הפעילות שלו בהקשר הזה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה. כן, מר האני מרזוק, בבקשה. << אורח >> האני מרזוק: << אורח >> אפשר לומר ערב טוב עכשיו, אני מבין. אז אני אגיד מילה גם עליי לפני. בנוסף לכך שאני מנהל תחום בכיר הסברה בערבית, אני גם חוקר את יחסי ישראל ומדינות המפרץ. הוצאתי ספר אקדמי בנושא וגם כמה מאמרים בכתבי עת מהמובילים בעולם. אני רוצה להתייחס בקצרה למה שראינו בתחילת המפגש היום, לנושאים של האמירויות והכול. הספר שכתבתי מבוסס על תזה ל-PhD, שעיסוקה הגורמים להתקרבות הסעודית לישראל בין השנים 1991 עד לסוף תקופת הנשיא אובמה. אני התייחסתי ספציפית לשינוי במדיניות ארצות הברית. המסקנה שאני הגעתי אליה היא שזה דווקא גורם שיקרב את מדינות ערב ומדינת ישראל.  מדוע? שיבינו במדינות ערב, עקב "ההתרחקות" היחסית של ארצות הברית, שישראל היא דווקא מדינה שיכולה "להוות גורם להגנה", במיוחד מול מתקפות איראן והטרור האסלאמי. אנחנו כולנו - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> האני, מתי ראית את זה? כלומר, מתי זיהית לראשונה את הסנטימנט הזה? << אורח >> האני מרזוק: << אורח >> לפחות לפני ארבע שנים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ארבע שנים. << אורח >> האני מרזוק: << אורח >> כן, ואני מבודדי החוקרים בארץ שטוען שתהיה נורמליזציה ובקרוב, ולא על סמך ידיעות שאני מכיר מתפקידי, אלא על סמך - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן. אני בכנות שומע, וזה פורסם בימים האחרונים, שהיה וקטור שנעצר לפני מספר חודשים, ואיזושהי ציפייה להתפתחויות פוליטיות בישראל. לצערי הרב אני אומר את זה, למרות שלכאורה אני באופוזיציה והכול, אבל הקולות שאני שומע בחודשיים האחרונים הם עצירה והשתאות, וזה מצער אותי כישראלי, כאמור, גם אם אני חבר האופוזיציה. << אורח >> האני מרזוק: << אורח >> זה עניין של גאות ושפל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן. << אורח >> האני מרזוק: << אורח >> זה רוח הנושא. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן. << אורח >> האני מרזוק: << אורח >> בציר הזמן חקרתי כל הזמן מה היה יותר חזק – ההתקרבות או הריחוק, ואנחנו במגמה של התקרבות בסך הכול, ואני חושב שדברים ענקיים יקרו. עכשיו, אני אעבור מהמקום הזה לעניין של ההסברה. אני בעצמי מתראיין כמעט כל יום בתקשורת הערבית – פעם ב-Sky News, פעם באל-ערבייה, פעם ב-BBC. כמו שאביחי ציין, ואני מסכים עם כל מה שהוא אמר, יש כמה אנשים ישראלים, במיוחד גם דרוזים – כמו ד"ר ענאן והאבי, שהיה בכיר באמ"ן, כמו ראד עאמר, שהיה כתב בכיר – שגם הם מתראיינים בשפה הערבית.  אותם אנשים שמתראיינים – גם ד"ר אתי כהן וכולם – אני בקשר ישיר איתם. אנחנו מנסים ללמוד ביחד מסרים. אני מעביר להם גם את דף המסרים הלאומי, ובנוסף, השאלות בתקשורת הערבית משתנות כל הזמן, לפי מה שקורה. אם עכשיו המיקוד הוא על "הרעב בעזה", ויש הפצצה של מתקן של חיזבאללה בלבנון – זה מיד עובר לשם. ולכן תמיד צריך לצפות מה הולכים לשאול, ותמיד צריך שיהיה בנק של תשובות לכל השאלות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>  תגיד, האני, שאלתי קודם את הנציג הירדני – מעניין אותי מה אתה חושב. אני מרגיש שבנושא החינוך בארצות ערב, השער ריק. כלומר, אנחנו לא משחקים. אנחנו לא מנסים להשפיע בנושא הזה. היה לי קשר בזמנו גם עם מדינות שתומכות, בכל ארצות ערב מסביבנו וברשות הפלסטינית. אנחנו לא מנסים מספיק להשפיע על הורדת תוכני הסתה והעלאת תכנים חיוביים ברוח השלום או ברוח ההסכמים. << אורח >> האני מרזוק: << אורח >> נכון מאוד. מה שמשחק "לטובתנו" זה משהו שלא תלוי בנו, שיש מדיניות רשמית במפרץ, ולא רק במפרץ, שלהוריד תכנים שהם קיצוניים – לא מאהבתנו, אלא משום שהם לא רוצים בהתחזקות הגורמים הקיצוניים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אבל בירדן וברשות זה לא מה שקורה כרגע. << אורח >> האני מרזוק: << אורח >> זה לא מה שקורה, וגם שאלת מקודם שאלה שהיא גם נכונה, לדעתי: לגבי האם הסנטימנט כלפינו משתנה בין מדינה למדינה, ואני גם מזהה שהוא לא משתנה. אין הבדל בין התגובות בירדן לבין ערב הסעודית, מצרים ואפגניסטן. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> שזה סימן רע מאוד. << אורח >> האני מרזוק: << אורח >> שזה סימן רע מאוד. זה גם אומר שיש עוד הרבה גם מה לעשות בהיבט ההסברתי. אנחנו גם, אני חייב לציין, מעטים מול רבים ממש. גם אם מחר יהיו 30 דוברי ערבית חדשים שייכנסו למערכה, הם ייטמעו וכמעט לא יורגשו. אנחנו מדברים, ואביחי יסכים איתי, על עשרות כלי תקשורת, מאות מיליוני אנשים עוינים ועורכים עוינים מאוד, עד כדי כך שלפני שאני עולה, אני גם מבקש מהעורכים: אם אתם באים להשפיל אותי – חבל שאני אעלה. ולא פעם אני איימתי באמצע הריאיון שאני ארד. ולכן, צריך להבין גם שאנחנו פה, במיוחד בזירה הערבית, מתמודדים כמעט מול הבלתי אפשרי. ואחד הדברים שבאמת חסר מאוד, והוא תמיד יהיה חסר: אם אנחנו מסתכלים רק על התקציב של אל-ג'זירה לבד – הוא בגודל של תקציב משרד ממשלתי בישראל. אז פה צריך שיבוא שינוי שהוא אדיר ממש בתפיסת העולם.  אנחנו כן משתפים פעולה. היה למשל את המפגש בין ישראלים ללבנונים בראש הנקרה. קודם היה הסכם הגז מול לבנון. שם משרד החוץ, כדוגמה, הכין סרטונים שלדעתי כן עוזרים בהכשרת הקרקע לפעילות ההסברה, שכן יכולים לעזור למדיניות, הלכה למעשה. אבל בשביל זה צריך פה שינוי מקיף. יש תופעות. אביחי הוא תופעה. הוא לא אחד שכל יום צומח. לא רק אביחי, גם למשל מישהו כמו ד”ר אדי כהן. צופים בו מיליונים; ענאן והאבי – 1,000 ראיונות העביר מה-07 באוקטובר. זה בן אדם שהוא ד”ר באקדמיה, שהוא אל"מ באמ"ן.  יש לנו נסיכים וכוכבים בהקשר הזה, אבל זה לא מספיק. זה על כתפיים ממש צרות של אישים. צריך משהו שהוא מערכתי מאוד, בומבסטי מאוד, שיבוא ובעיקר ירים את ה-Benefit שמדינות ערב יכולות להשיג משלום איתנו. לבוא ולספר ללבנונים מה הם יכולים להשיג – שלבנון יכולה להיות האמירויות הבאה. אז כן יש עוד מה להשיג. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ברור. תודה, מר מרזוק. כן, חבר הכנסת סובה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אני רוצה לשאול אותך, תכניס אותנו רגע לאותו ריאיון שאתה אומר שתוקפים אותנו. אני אתן לך דוגמה: יש מסרים בשפות שונות. אתה מכיר את המדיה שאתה נכנס לשם. יכול להיות שפשוט לא צריך להיכנס לעימות? אני סתם שואל. ואז אתה בא ואתה אומר: "כל הדיון שאתם ניהלתם פה לפני שאתם העליתם אותי לשידור חי – פשוט שקר וכזב".  הרי, אף אחד לא יוריד אותך בכוח. אתה אומר, אתה ניסית כמה פעמים לרדת מהסיפור. אם אתה בא ואתה אומר: "זאת האמת שלי" – הם ימשיכו לזמן אותך מחר, נכון? הם ימשיכו לקרוא לך. זה יכול להיות שזה גם הרייטינג מבחינתם, שעולה פה מישהו מישראל. חושבים שאתה שק חבטות, אבל אתה מתעלם מהרעש הזה. כאילו, תכניס אותנו למטבח, מה שנקרא, להכנת הדבר הזה. << אורח >> האני מרזוק: << אורח >> בסופו של דבר, זה באמת תלוי באישיות. כל מי שבאמת עובר מסך – יש לו עור של פיל. אני אגיד את זה במילים, כאילו, "מהרחוב". כולם עוברים מסך בסוף. מן הסתם אביחי, מן הסתם, כל האנשים שהזכרנו, ועוד גם אחרים, אנחנו כן מסיימים את הראיונות, וכן מצליחים להביא את המסרים שלנו לאוזני הצופה והשומע הערבי, למרות שזה מאתגר. למשל, ראשה נביא, אותה עיתונאית אל-ערבייה שתקפה את ח'אלד משעל, אני והיא בקשר יום-יומי. היא מעלה אותי, ואני אומר לה: "תקשיבי, אין בעיה, תתקפי, אבל תני לי גם". אתה פה צריך תיאום. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אתה אומר את זה תוך כדי ריאיון? << אורח >> האני מרזוק: << אורח >> לא, לפני ראיונות אתה צריך לבוא ולדבר. גם הם צריכים אותנו. הם צריכים דמויות רשמיות. צריך גם לנצל את זה. אז מתנהל משא ומתן מקדים, אבל בסופו של דבר זה אף פעם לא יעבור חלק. אף פעם אתה לא תהיה כמו נציג סוריה שמדבר. זה לא דבר שיקרה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני חייב לומר, בהקשר הזה, מר מרזוק, שאני חושב, ואני גם תוהה כאן, מר ליבנה, האם לא נכון לשקול מחדש את המדיניות שלנו כלפי אל-ג'זירה? לדעתי, להשאיר את הזירה הזו ריקה היום. צריך לשקול אותה, בוא נגיד, לעשות הערכת מצב מתמשכת אם אנחנו לא צריכים להיות שם בכל זאת. תודה, האני. יעקב, רצית להתייחס עוד משהו, ואחריך הדס. כן. << אורח >> יעקב ליבנה: << אורח >> בהמשך לדברים האלה, זה נכון מאוד מה שנאמר. כשאנחנו מדברים על היקפי תקציב, אמרתי קודם שהשנה נקבל יותר, או שקיבלנו כבר הרבה יותר, ובאמת קיבלנו עשרות מונים יותר מאשר בעבר, ועדיין, כאשר אנחנו מסתכלים מול מה אנחנו מתמודדים – הוזכרה אל-ג'זירה, אבל אפשר גם לדבר גם על מדינות, וגם על לא מדינות שפועלות נגדנו – אלה היקפים מטורפים. גם היום, אם נקבל את כל התקציבים שסוכמו – אנחנו נכפיל את תקציב ההסברה הישיר שלנו של משרד החוץ במשהו כמו פי 100, ועדיין, כאשר אנחנו מסתכלים על האתגר המטורף, לא רק מה שמושקע נגדנו עכשיו, אלא מה שהושקע נגדנו ב-10-20 שנה האחרונות, אנחנו עומדים בפני אתגר מטורף. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> גם בארצות הברית, לא רק בארצות ערב. << אורח >> יעקב ליבנה: << אורח >> בוודאי, אנחנו מדברים Across the Board, אנחנו עומדים מול מה שאנחנו קוראים ברית אדומה, ירוקה, והרבה פעמים גם שחורה של אנטישמים, של נאצים, של ימין קיצוני, גם של שמאל קיצוני וגם של אסלאמיסטים. לעמוד מול הדבר הזה. ולכן אני מתחבר מאוד למה שנאמר. כוכבים, כמו אביחי, זה דבר סופר חשוב, אבל אנחנו חייבים משאבים עוד הרבה יותר גדולים ממה שקיבלנו. אני חושב שהיום ההבנה הזאת היא באמת של כולם, ואני מקווה שנוכל להתקדם לכיוון הזה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה. הדס מימון, בבקשה. ראש אגף בכיר במשרד התפוצות. << אורח >> הדס מימון: << אורח >> נכון, אז אני רק מצטרפת למה שהחברים פה אמרו, שמדובר ללא ספק בקהל שהוא אסטרטגי וחשוב. אני אגיד שאנחנו, כמשרד, לא פונים לקהל הזה באופן ישיר. אנחנו כן בוחנים תמיכה בארגוני חברה אזרחית ומיזמים שונים שכן פונים לציבור של מדינות ערב גם כן, אבל - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה. סנ"צ רוני מרקוביץ' מהמשטרה, בבקשה. << אורח >> רוני מרקוביץ: << אורח >> אנחנו מתעסקים באוכלוסייה הישראלית, אבל האוכלוסייה הישראלית משפיעה גם על האוכלוסייה בחוץ. מבחינת ההתעסקות שלנו, הדיגיטל של משטרת ישראל הוא אחת העוצמות החזקות שיש, אני חושב, למדינה היום בתוך ישראל, שמשפיע בסופו של דבר מחוץ לישראל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תסבר את אוזנינו במספרים. << אורח >> רוני מרקוביץ: << אורח >>   אני אתן לך סתם דוגמה. הצפיות שלנו רק בערבית, מתחילת השנה, אנחנו קרובים ל-600 מיליון צפיות, כש-86% זה בתוך ישראל והשאר מחוץ לישראל. אנחנו הוצאנו רק בערבית קרוב ל-16,000 תכנים. אנחנו מדי שבוע מגיעים ל-25 מיליון צפיות, שזה עברית וערבית, כש-65% זה ערביי ישראל. ומכאן ההשפעה על חו״ל, ניקח דוגמה, אירוע משמעותי, מז'ורי, מבחינת העולם הערבי, זה הרמדאן. הרמדאן משפיע על כל ההתנהלות, גם בארץ וגם מחוץ לישראל. ובאירוע הזה, מי ששולט כאן וקובע את הנרטיב, האופן שאנחנו נתפסים גם בארץ וגם בעולם, זו משטרת ישראל. הדיגיטל שלנו עובד בצורה מדויקת מאוד, עם תגובה מהירה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני לא רוצה להביך אותך בנושא הנזקים שקורים בעלייה להר הבית, מר מרקוביץ', אז אני ארשה לך להתעלם מזה. << אורח >> רוני מרקוביץ: << אורח >> אני מדבר על דברים שתלויים בי. אנחנו מצליחים להרגיע, אוקיי? אנחנו מונעים שרפות. אז הדיגיטל שלנו הוא משמעותי מאוד, ויש לו השפעה גם כן מחוץ לישראל, כי בסוף, כשאני מנתח את מה שאומרים עלינו ברשת, ואנחנו עושים ניתוחים מדי שבוע, אתה רואה הרבה פעמים, בפרסומים שאנחנו עושים, איך ההשפעה היא בתוך ישראל, ואיך ההשפעה בסופו של דבר – אני מאמין, כי לכולם שיש קשרים מחוץ לישראל – היא מחוץ לישראל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אין ספק שזו זירה סופר חשובה בהקשר הזה. אני חייב לומר, בהקשר האישי שלי, יצא לי לספר כבר בפומבי, אפילו כתבתי על זה בספר, איך שבועיים אחרי ה-07 באוקטובר מצאתי את עצמי נכנס לחדר לנוח במהלך שירות מילואים בקיבוץ בעוטף עזה. ובכניסה לחדר עמדה אישה בלבוש בדואי מסורתי, שעמדה להיכנס לנקות אותו לראשונה מהמלחמה, ובדיוק יצאו הידיעות שהיו עזתים שצילמו בשטחנו, כאלה שבאו לעבוד, ולכן התעורר בי איזה היסוס פנימי האם אני יכול בבטחה – הייתי על מדים, עם נשק – להיכנס לחדר הזה ולישון בו.  והאישה ראתה רק את שפת הגוף שלי ואת ההיסוס שלי, ובעברית רהוטה היא פנתה אליי ואמרה לי: "תקשיב, אנחנו עכשיו איתכם במלחמה הזו. בן דוד שלי נרצח ב-07 באוקטובר, כשהחמאס ידע שהוא מוסלמי. עוד קרוב משפחה שלי נמצא עכשיו בעזה, חטוף. אז שתדעו לכם, אנחנו איתכם". ובזה היא פתחה לי את החדר והלכתי שם לנוח בין משמרת למשמרת במילואים.  ואני אומר את הדברים כי אני חושב שלצד האיומים הרבים שה-07 באוקטובר זימן לנו, יש לנו גם הזדמנויות. בסוגיית הערבים אזרחי ישראל אחרי ה-07 באוקטובר תהיה הרבה יותר הזדמנות. אם אנחנו יודעים לקחת את ההזדמנות הזו, אפשר לעשות איתה דברים נפלאים. קודם כול פנים-ישראלים, והם גם משליכים החוצה, כי כל הדוברים ששמענו היום, ועוד רבים אחרים, אומרים לנו מפורשות: מה שקורה בתוך ישראל בין יהודים לערבים משליך ישירות על היחס שלנו אליכם. אי-אפשר להתעלם מזה. עוד משהו, רוני, בעניין הזה? << אורח >> רוני מרקוביץ: << אורח >> כן, אני אקח עוד אירוע – עם כלביא. אני מזכיר על נפילות שהיו גם כן בכפרים ערביים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   כן, ואיך אנחנו מטפלים בהן. << אורח >> רוני מרקוביץ: << אורח >> אני יכול להגיד לך, כשמשטרת ישראל הגיעה לזירה והעלינו מרואיינים, והעלינו אותם נורא מהר בדיגיטל – ההשפעה הייתה מיידית, גם בתוך הארץ וגם מחוץ לישראל, על האופן שאנחנו מתנהלים כלפי אזרחי ישראלים - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חשוב מאוד. << אורח >> רוני מרקוביץ: << אורח >> - - וגם באופן שאנחנו מספיק חזקים כדי לתת את המידע המהיר והאמין ביותר. ואלה העוצמות של משטרת ישראל לדבר על תוך ישראל. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה, סנ"צ רוני מרקוביץ. גל, רצית לומר משהו בעניין הזה? אנחנו ממש עם זמן קצר. אני צריך לקצוב את הדוברים הבאים. ד"ר אופיר וינטר פה? כן. אז רק קודם, גל, רצית עוד הערה? << אורח >> גל אילן: << אורח >> רק לחזק את מה שרוני ציין בהקשרים של סיכול התלקחות. כולנו מכירים מתי יש התלקחות, מתי יש עימות, מתי יש לנו שומר חומות, או כמובן חלילה 07 באוקטובר. אבל אירועים כמו הרמדאן, יש בהם הרבה מאוד מקרים של סיכולי התלקחות, וכאן יש עבודה מאומצת של כל הגורמים, מתואמת, בהובלה של משטרת ישראל, כי מדובר בהקשר הפנימי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>  תודה רבה. ד”ר אופיר וינטר, בבקשה. אני מתנצל שזה יהיה בקצרה, כי זמננו עוד רגע תם. << אורח >> אופיר וינטר: << אורח >> כן. קודם כול, באמת להצדיע לכל מי שנמצא כאן, שעושים באמת מלאכת קודש. אני רוצה להצביע על שלוש נקודות שאני חושב שכדאי לחזק אותן בהסברה הישראלית. זה על סמך גם שיחות שהיו לי עם לא מעט אנשים, בעיקר ממצרים ומירדן. קודם כול, כמו שראינו גם קודם, יש לא מעט שותפים בעולם הערבי שחשוב שנחזק. יש איזשהו פלח חשוב שלדעתי אנחנו לא מספיק מדייקים כשאנחנו פונים אליו. הייתי מכנה אותו "הלאומנים הערבים", פטריוטים שבעצם מגבשים את העמדה שלהם כלפי ישראל לפי האינטרסים של הארצות שלהם, לא לפי אג'נדות פלסטיניות, לא אג'נדות כלל-ערביות, לא אג'נדות אסלאמיסטיות. הם תומכים בשלום עם ישראל כי הם חושבים שהוא טוב למדינות שלהם. ולמרבה הצער, הבעיה בחברה האזרחית – דווקא לא רק במישור הרשמי – היא שלא רק שאין מספיק דוברי ערבית, אלא גם מי שפועל שם, הרבה פעמים עושה עבודה שהיא לא פרודוקטיבית. כלומר, נוהגים דווקא להעליב את שותפי השלום הפוטנציאליים.  למשל, אנחנו רואים דברים שנכתבים כמו "אין לירדן זכות קיום בלי ישראל", "ישראל יכולה לכבוש את עמאן תוך שלוש שעות", העלבות ספציפיות במלך עבדאללה. הציבור הירדני הפטריוטי לא מבחין בין דובר ישראלי עצמאי לבין דובר צה״ל, והמסרים האלה אולי זוכים ל-Traffic ולהרבה מאוד תגובות, אבל הם פוגעים חזק מאוד בתדמית של ישראל ומרפים את ידיהם של תומכי השלום, ומהצד השני, מחזקים קולות קיצוניים כמו של האחים המוסלמים.  גם דובר צה״ל, לצערי, אני יודע שעושים עבודה נפלאה שם, אבל מדי פעם, לדעתי, עושה איזושהי שגיאה. למשל, פוסטים שמאדירים את 1973 כניצחון ישראלי. זה אתוס חשוב מאוד של גבורה במדינה כמו מצרים, וזה נתפס כעלבון חמור מאוד. אני חושב שעדיף להציג את המלחמה כזאת שסללה את הדרך לשלום, ולא להיכנס לכל מיני ויכוחים היסטוריים מיותרים על מי ניצח במלחמה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> עוד דקה, אופיר. << אורח >> אופיר וינטר: << אורח >> כן. נקודה שנייה, לגבי השימוש בשיח אסלאמי, אין ספק שהוא יכול להיות גם חלק מהפתרון, אבל יש משהו פטרוני כשדוברים ישראלים מנסים לפרש למוסלמים מה אומרת הדת שלהם, מה באמת כתוב בקוראן. ממילא כשיש פרשנויות מתחרות לאו דווקא ייקחו את הפרשנות שהישראלי מציע. אני כן חושב שחשוב, וזה גם נעשה וצריך לעשות את זה יותר, להפנות זרקור למעשים הלא-אסלאמיים שמבצעת חמאס, למשל – שחיתות, גנבת תרומות, פגיעה ממש ועינויים של הרג גם של פלסטינים. נקודה אחרונה לגבי המותג "הסכם אברהם", שיש לו כוח משיכה לא מבוטל – ההדגשה שבעצם היהודים והמוסלמים הם בנים של אב קדמון משותף, שהם בני דודים, בני דתות מונותאיסטיות, להבדיל מנרטיבים של אחים מוסלמים שרואים ביהודים אויבים היסטוריים, צאצאי הקופים והחזירים. אבל בהקשר הזה, אני חושב שההצלחה של השיח הזה, שאני יודע שכן מנסים לקדם אותו גם במשרד החוץ, תלויה בכמה תנאים. דבר ראשון, כמובן, ברגע שיש מציאות של מלחמה, זה הרבה יותר קשה לקדם מסרים של פיוס. דבר שני, יש סוגיה שהיא גם חשובה לכנסת, לדעתי: אותנטיות ועקביות. כלומר, האם ישראל יכולה להטיף לסובלנות בין דתית לרעיונות אברהמיים, בלי שהדבר הזה נעשה מספיק פנימה אצלנו בבית? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה. << אורח >> אופיר וינטר: << אורח >> ואני מייד מסיים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> משפט לסיום. << אורח >> אופיר וינטר: << אורח >> כן, אני חותר לסיום. אני חושב שצריך להתאים גם את המסרים האברהמיים לקהלי היעד. הדבר הזה פחות תופס במדינות כמו מצרים, שלה יש בעצם איזושהי היסטוריה שהיא פרה-אברהמית, פרעונית. זה יותר תופסת במדינות כמו ירדן, כמו איחוד האמירויות והמפרציות.  ודבר אחרון בהחלט, הסכמי אברהם מזוהים מאוד עם איחוד האמירויות, וסעודיה, למשל, כפוטנציאל לקשרים עתידיים, לא תרצה להיראות כנספחת של איחוד האמירויות. לכן צריך לייצר שם נרטיבים חדשים שיסללו את הדרך לתרבות של שלום. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> "הסכמי נח". תודה. מר עלי שעבאן, בבקשה. אחריך מורן בסון. בבקשה. << אורח >> עלי שעבאן: << אורח >> אני אנסה לקצר. שמי עלי שעבאן, ערבי-מוסלמי ישראלי שהתנדב לסדיר ומילואים בצה״ל. כיום אני פעיל בזירה הדיגיטלית מול העולם הערבי. מהשטח אני רואה דבר אחד: הערבי הממוצע לא שונא את ישראל – הוא פשוט מאוד לא מאמין לנו. הם לא יודעים להאמין לנו. לא יודעים איך לעכל אותנו, לבלוע אותנו. כולנו יודעים שהדימוי של ישראל בעולם הערבי לא מגיע מהתקשורת הרשמית – הוא מגיע מהרשתות החברתיות, מטיק-טוק ועד טלגרם, שם שולטת התעמולה של איראן וחמאס. ואנחנו שם לא רק מפסידים בקרב של עובדות – אנחנו מפסידים בקרב של תודעה. אבל לצד זה קורה משהו חדש שאני מזהה, ואני מקווה שגם אתם תצליחו לזהות את זה – יש התעוררות ערבית אמיתית. צעירים בעולם הערבי מתחילים לשאול שאלות שלא העזו לשאול לפני. מי הם היהודים? מה הסיפור של העם הזה? איך נראים החיים של ערביי ישראל? מה היהדות ומה באמת קורה כאן?  אני בעצמי, בתור ערבי ישראל, לא הייתי חשוף אל המידע הזה אף פעם, עד שהתגייסתי לצבא והתחלתי את המסלול שלי, והתחלתי להכיר את העם מבפנים. וכדי שהם יבינו, חייבים לדבר אליהם בערבית עם עומק תרבותי ורגשי, ולא רק עם נתונים. הרחוב הערבי מגיב לסיפור הראשי ולכבוד, ומי שלא מדבר את השפה הזאת – הוא לא מדבר אליו. וכאן היתרון הגדול של ישראל, ותקשיבו טוב בבקשה, אנחנו, הערבים הישראלים, אוקיי? תזכרו את זה בבקשה. תשננו את זה. אנחנו, הערבים הישראלים, שיודעים לתרגם מציאות משתי החברות. ישראל חייבת להשתמש יותר בקולות שלנו. זו האסטרטגיה היחידה שתייצר אמון.  אנחנו, הערבים הישראלים, היחידים שיכולים לומר לעולם הערבי את המשפט הבא: "אני מזהה את הכאב שלך, אני מבין אותו, אבל אני גם אגיד לך את האמת ואתה תקשיב לי". אוקיי? אז זו אמינות שאף דובר רשמי לא יכול להשיג, וזה צריך להגיע מהעם. ולכן אני מאמין שלישראל יש עכשיו הזדמנות היסטורית להוביל משימת הסברה ערבית-ישראלית לאומית, שתאחד אותנו פנימה ותשפיע החוצה. ואני מציע שהיא תעמוד על ארבעה צירים מרכזיים: א', הקמת מערך שגרירים דיגיטליים. דיברנו על זה הרבה פה, הקמת מערך שגרירים דיגיטליים מקרב ערביי ישראל – לא יהודים. ערבים. מוסלמים, נוצרים, דרוזים, כל מה שצריך. אנשים אותנטיים, שידברו כל יום, יום-יומי, לא רק בעתות משבר, כי המלחמה התודעתית מתנהלת בטלפון של הילד בן ה-17 ולא במסכים. גם וגם, אבל אנחנו רוצים גם לגעת בילדים הקטנים האלה ולחנך אותם למשהו חדש. ב', הסברה עמוקה בערבית על ישראל והיהדות חשוב מאוד. לא רק הסברה פוליטית, אלא חינוך היסטורי. העולם הערבי לא מכיר לא את הסיפור היהודי, לא את התנ״ך, לא את הגלויות, לא את שיבת ציון, לא את השואה. אני בעצמי לא הכרתי את השואה, לא ידעתי מה זה שואה עד שהתגייסתי לצבא. 19 שנים מהחיים שלי – אין לי מושג מה זה. שומע על זה מרחוק. נתונים – כלום. זה צריך להשתנות. וכמובן, בניית תשתית תרבותית חדשה, ואם אנחנו רוצים לשנות את התודעה, אנחנו צריכים לגעת בתרבות ולשנות פה. זה אומר ליצור קהילה של יוצרים בערבית – מוזיקאים, קומיקאים, משפיענים, גיימרים, כל מה שנוגע בדבר; לחזק שיתופי פעולה בין אומנים יהודים וערבים; ולהשקיע בלימוד הדדי של השפות העברית והערבית.  אחד הקשרים החשובים מאוד הוא לא רק שאני, הערבי, מבין אותך ומדבר איתך עכשיו בעברית. אני רוצה, בשאיפה שאביחי יישב יום אחד בקונגרס הירדני וידבר איתם בערבית. ואגב, אנחנו צריכים עוד מיליון כמו אביחי. ודבר קצת גרנדיוזי, אבל אני אעז לפנטז: להקים ערוץ טלוויזיה ישראלי גלובלי בערבית, עם סרטים, סדרות ותוכן איכותי בלעדי, שמציג את הישראלים כבני אדם ולא ככותרות. ודבר אחרון חשוב מאוד – אני אסכם, אני אזדרז – אסטרטגיית אמפתיה זה חשוב לפני ההסברה. להכיר בכאב הערבי גם אם הוא טועה בפרשנותו. ברגע שמכירים בכאב – נפתח פתח להקשבה, ורק כשהלב נפתח אפשר לדבר עם אמת. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יפה. << אורח >> עלי שעבאן: << אורח >> אני אקצר, ויש לי עוד דברים, אבל אני - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה, מר שעבאן. זה היה חשוב מאוד. הדוברת האחרונה לפני שאני מסכם, מורן בסון, בבקשה. << אורח >> מורן טל בסון: << אורח >> נעים מאוד, שמי מורן טל, אני אחראית ניו מדיה והסברה בערבית בתנועת רגבים, וגם פעילת הסברה עצמאית בערבית מזה כמה שנים. כל הנושא של People to People, נפגשתי עם הרבה חבר'ה מהמשלחות מהמפרץ שהגיעו לכאן בזמנו. אחד הנושאים שמעסיקים אותנו, ברגבים, זו הרשות הפלסטינית, שמקימה דה פקטו מדינה ביהודה ושומרון על ידי בנייה בלתי חוקית, וכיום מקבלת לגיטימציה בין-לאומית וגם ישראלית. אנחנו חושבים שמדינת ישראל שוגה בכך. ואני רוצה להעלות לסדר-היום את העניין של התפקיד של ההסברה הישראלית בנושא של הרשות הפלסטינית, יש לומר גם כלפי פנים אבל גם כלפי חוץ, כלפי מי שעדיין תופס אותם כפרטנרים, עושה הבחנה בינם ובין חמאס, ומדבר על לתת בידיהם את השליטה בעזה, וכמובן גם ביהודה ושומרון – פרס על הטבח שהם אך ורק משבחים.  בעולם הערבי מכירים את הביקורת על הרשות הפלסטינית מהמקום של השחיתות, ולא מדברים מספיק על האספקטים שם שמסכנים את השלום האמיתי שכולנו שואפים אליו במזרח התיכון, שעל כך דובר פה גם על ידי כל מיני נציגים. וזה החידוש שלנו ברגבים, והתחלנו בנושא הזה בהסברה בערבית. כתוצאה מהבעיה הפנימית אצלנו לא עוסקים מספיק בהסברת חוץ על הרשות הפלסטינית. בהצגת פניה האמיתיים של הרשות, על המחבלים שיוצאים מקרבה, משורות מנגנוני הביטחון שלה, אנשים על מדים שרוצחים יהודים, ועל המעורבות שלה בטרור בכל דרך אפשרית, על החינוך לטרור, על הזיהום הסביבתי – שאנחנו ממש בקרוב מוציאים סרטון בנושא הזה – תחת ידיה, שחוצה כל גבול תרתי משמע – מבחינתנו, בנושא של הסברת חוץ בערבית זה נושא שהוא קריטי.  כשאנחנו, מבפנים, נאבקים לא לתת את המושכות בידיים של ישות טרור, אנחנו כלפי חוץ צריכים להסביר גם למה. ברגבים אנחנו יוצרים דוחות בעברית, באנגלית, סרטונים ופוסטים בערבית, כדי לשקף כמה שיותר את הסיפור הזה כלפי חוץ. ואני חושבת שזה הייחוד שלנו גם כחברה אזרחית, שזה משהו שבגורמים הפורמליים קצת יותר קשה לעשות, בגלל כל מדיניות החוץ. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה. << אורח >> מורן טל בסון: << אורח >> אבל זה נושא פרי, ואנחנו רואים תגובות בעולם הערבי של אותם אנשים שכן מעוניינים, וכל הזמן קוראים לפתרון שתי המדינות, וכשהם נחשפים לתכנים שאנחנו מציפים על הרשות הפלסטינית, הם אומרים: "בדרך הזאת – זה לעולם לא יוכל לעבוד". << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה, מורן. טוב, אני מסכם את הדיון. אני מתנצל, אבל זמננו תם. אתם יודעים, אני גדלתי במדינה שהיא מוקפת אויבים, והייתי בן שבע כשבא נשיא מצרים, בן 21 כשהגיע מלך ירדן, כשישבנו להסכם שלום, ובגיל 48 בהסכמי אברהם, אז יש עוד למה לצפות. שמענו היום שני קולות אותנטיים שלא נשמעים הרבה בכנסת הזו, לצערי. ד”ר אל-נועיימי, שדיבר על הצורך לדבר באופן חיובי על שלב ב' ועל להילחם יחד נגד אידאולוגיית החמאס, ומר אל-מג'אלי, שדיבר על מלחמה בקיצוניות פוליטית, דתית, וגם על המבחן העכשווי שלנו – העבודה בינינו. שמענו מדובר צה״ל בערבית, אביחי אדרעי, וכאן זו הזדמנות להודות לך על העבודה המדהימה שלך, על הצורך להחליף טילים במילים, ועל השיח בארצות ערב, על אתגר העשור השמיני, על הביקור שלך בסוריה, על הצורך להבקיע עוד את התקשורת הכלכלית-טכנולוגית, על האתגר לעבוד מול משפיענים, על הצורך לשים דוברים נוספים לפנים.  צוינת פה, אז אני אזכיר את זה באמת, ככוכב, כאדם שבאמת מצליח להביא את הקול הזה על שימוש במוטיבים דתיים-אסלאמיים, ושמענו רמזים מדהימים על ההשפעה שלהם, וגם על הצורך האישי והלאומי לעסוק בלימוד ערבית במערכת החינוך שלנו.  דיברנו על החשיבות האדירה בשיח מדיני, שיח דיפלומטי ושיח אנושי, People to People, על חשיבות העוצמה הרכה בין ישראל לערביה. שמענו כאן כמה קולות על התפקיד של ערביי ישראל בשיח בינינו לבין ארצות ערב, על ההבחנה, שוב, בין הסכמים לבין יחסים בין עמים, ועל רעיונות שונים כיצד להיעזר באזרחי ישראל הערבים כשגרירים דיגיטליים, שיח אסטרטגיית אמפתיה ועוד. אני מודה לכל המשתתפים כאן. אני מודה שאני מעט נבוך מהנדירות של השיח שלנו על ארצות ערב, ומסכם את הדיון הזה בחשיבות גדולה של אזרחי ישראל לשאת עיניהם גם בתוכנו, השיח היהודי-ערבי, וגם כלפי חוץ, כלפי ארצות ערב.  אני חושב שזה אחד הדברים הכי פחות מנוצלים על ידי מדינת ישראל היום. העובדה שיש סביבנו היום שש מדינות עם הסכמים, ועוד היד נטויה, היא מקור עוצמה אדיר למדינת ישראל במזרח התיכון ובעולם. אנחנו יכולים וצריכים לעשות עוד הרבה יותר. אנחנו מברכים על התקציב המוגדל הצפוי למשרד החוץ ולנושא ההסברה השנה, ומקווים ויודעים שאנחנו נעסוק עוד רבות בדרכי ניצולו, באיוש העמדות שלו וכיצד אנחנו עושים את זה טוב יותר. תודה רבה לכולכם. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 16:00. << סיום >>