פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 486 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום שני, ט' בטבת התשפ"ו (29 בדצמבר 2025), שעה 10:05 סדר היום: << נושא >> מדיניות משרד החינוך להגבלת השימוש בטלפונים ניידים לילדים בשטח בית הספר << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: צבי ידידיה סוכות – היו"ר סימון דוידסון אכרם חסון משה טור פז יוסף טייב צגה מלקו יבגני סובה עדי עזוז חברי הכנסת: אושר שקלים מוזמנים: ד"ר אודט סלע – המדענית הראשית, משרד החינוך קרן רוט איטח – מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה, שפ"י, משרד החינוך אוסנת לנדי – מרכזת בכירה רב"ק, המשרד לביטחון לאומי עידית צוריאל – עו"ד, המחלקה למשפט ציבורי-חוקתי, משרד המשפטים חן כהן – עו"ד, לשכה משפטית, משרד התקשורת יובל דנינו – מתמחה, לשכה משפטית, משרד התקשורת מריה רבינוביץ – מרכז המחקר והמידע, הכנסת אסתי לנדי – רכזת מניעה, הרשות הלאומית לביטחון קהילתי דרור כהן – יו"ר, מועצת התלמידים והנוער הארצית זיו חדד – מפתח אפליקציה בני פרץ – פעיל חברתי שמעון אור – דוד של פדוי השבי אבינתן אור מיכה כץ – הלום קרב, מאהל הלומי הקרב נדב – אזרח, מאהל הלומי הקרב ייעוץ משפטי: שמרית גיטלין שקד מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים; אלעד גרנות רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מדיניות משרד החינוך להגבלת השימוש בטלפונים ניידים לילדים בשטח בית הספר << נושא >> << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שלום לכולם, בוקר טוב. נרגש לפתוח את הישיבה הראשונה כיושב-ראש הוועדה. אירוע שבעיניי מרגש מאוד, באנו לעבוד. נושא החינוך בישראל כפי שאמרתי, לפחות מרגע שנכנסתי לתפקיד הוא בראש סדר העדיפויות שלי פה. לומד הרבה את התחום הזה, מנסה להיכנס אליו ברצינות. יש כאן הרבה מאוד דברים שמונחים על שולחן הוועדה. נמצא פה יושב-ראש הקודם והחיסרון שלך מורגש בעומס. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> אני יכול להגיד לך שהכיסא הזה יותר נוח. תרתי משמע. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בסדר, אנחנו פה זמנית עד שתחזור, יוסי. בכל אופן, באמת אירוע שאני שמח לפתוח את הישיבה הראשונה. תראו, אני חייב לומר רגע משהו לפני שאנחנו מתחילים. במהלך המלחמה נוצר פה נוהג בכנסת, שכל דיון מתחיל בדיבורים של משפחות החטופים או ארגונים אחרים חוץ פרלמנטריים כאלו ואחרים, בכל מיני נושאים שהם לא בהכרח קשורים לנושא הוועדה. אני חושב שהדבר הזה היה נכון לזמנו. נפתחו פה לפעמים דיונים 40 דקות או שעה באיחור בגלל הדברים האלה, אבל היינו בתקופת חירום ובזמן שבו היינו חייבים לתת את הביטוי בוועדות. בעיניים שלי נכון להחזיר את ועדות הכנסת למתכונת רגילה, למתכונת של עבודה. הוועדות חשובות, הדיונים כאן הם באמת חשובים והזמן של חברי הכנסת הוא זמן יקר, ונקבעים נושאים לדיונים כדי שנעסוק בנושאים שלשמם נקבע הדיון. מהצד השני, בגלל שהדבר הזה כבר הפך להיות סוג של הרגל, אז אני, ברשותכם, מקציב מעכשיו בכלל 10 דקות בתחילת דיון לטובת עניינים מהסוג הזה. רק בגלל שהנוהל הזה כבר איכשהו הפך להיות משהו קבוע בכנסת, אבל באמת לא יותר מ-10 דקות בסך הכולל לכלל הדוברים. היום ברוך השם שני דוברים אני רואה, אז תנסו לקצר כי מהיום תכירו, 10 דקות בתחילת יום וזהו. כי בסוף הזמן של הכנסת באמת יקר. שמעון אור, בבקשה. << אורח >> שמעון אור: << אורח >> תודה רבה. שמעון אור, דוד של אבינתן. לכאורה לא הייתי אמור להיות פה. אבינתן חזר והכול כאילו סבבה, אבל רן גואילי נשאר מאחור. קודם כל אני מאחל לך הצלחה בתפקיד, ושיושב-הראש הקודם יחזור במהרה לתפקיד גם כן. אבל אנחנו פה מכיוון שהנושא של רן גואילי הוא לא נושא הומניטרי של המשפחה, זה נושא של כל החברה הישראלית. כל החברה הישראלית, הייתי אומר, היא ערבה לזה שרן גואילי יחזור ולא ניכנס שוב פעם לסאגה של משפחת גולדין או הדר גולדין. אני מסכים עם הקביעה של משפחת גולדין – שהאח של הדר הוא בקהילה שלנו בקרית יובל – שהדר גולדין היה, הייתי אומר, היתד הראשונה של ה-7 באוקטובר. כלומר, כשאנחנו לא נמצאים בערבות לחיילים שלנו וגם לאזרחים שלנו, מה שקורה בסופו של דבר, אנחנו מקבלים את זה כפיצוץ לפנים. מאוויים פוליטיים, הסכמים פוליטיים, הסכמי אברהם, כול זה לא עומד מול המוסר הבסיסי שיש לחברה הישראלית להחזיר את רן גואילי אלינו הביתה. אז אני שואב עידוד מזה שראש הממשלה לקח את משפחת גואילי איתו לארצות הברית. אני שואב עידוד מזה, ממה שמספרים לפחות, שקטפנו מהג'יהאד האסלאמי מישהו אלינו כדי לזהות איפה הוא נמצא. אבל החמאס והג'יהאד האסלאמי יודעים איפה רן נמצא, נקודה. זה לא חתול. הם לקחו אותו והעבירו אותו והוא היה בשיפא והוא היה אחרי כן בעוד מקומות והם יודעים איפה הוא נמצא. והם רוצים פשוט לתפוס אותנו במקומות הכואבים, כמו שהיה עם הדר גולדין, דבר שלמעשה משרת את המשילות שלהם. ומה שאני אומר, אני מבקש גם ממך, וגם בתור אחד שנמצא בתוך המערכת הקואליציונית, וגם ראש הממשלה להעביר אליו, לעמוד על הנקודה הזאת. ואני אומר עוד נקודה, זה הפך להיות משהו של סטטוס קוו. כשאנחנו נמצאים פה היום ורן גואילי לא איתנו, אנחנו דורשים שיהיה המשך סיכולים ממוקדים ויציאה מחוץ לקו הצהוב ועבודה חזקה, מקצועית, צבאית, מעבר לקו הצהוב. אני ואתה יודעים שהיום חמושים נמצאים מעבר לקו הצהוב ולא פוגעים בהם. אנחנו חוזרים לאותה סאגה של ה-6 באוקטובר. לפגוע גם במי שנמצא מעבר לקו הצהוב, ולא רק מי ש"מסכן" את מי שנמצא בתוך הקו הצהוב, אלא לפגוע בצורה אקטיבית. גם בסיכולים ממוקדים וגם בחמושים שנמצאים מעבר לקו הצהוב. רן גואילי לא נמצא, יש כאן הפרה של ההסכם כל יום, כל רגע, כל דקה. אנחנו חייבים לשבור את הסטטוס קוו הזה. זה מה שאנחנו היום דורשים וזה מה שאנחנו מבקשים. כמובן, בלי קשר ובהמשך לדרישה של פירוז עזה וכל מה שלמעשה קשור לביטחון של מדינת ישראל. אבל רן גואילי הוא המייצג מבחינתנו כתאורה על הנקודה המוסרית הזאת, ואת זה אנחנו מבקשים ממך שתדרוש מראש הממשלה וגם כמערכת קואליציונית. לא לאפשר לרגיעה הזאת שהיא מסמאת את העיניים שלנו להגיע. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה, שמעון. << אורח >> שמעון אור: << אורח >> אם יש לך איזו תגובה לנקודה אני אשמח. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני מסכים, אני חייב לומר שאני מסכים לכל מילה. אגב, למרבה הצער, מההיכרות שלי אני יודע שגם היו לא מעט מקרים של מחבלים שנמצאים בצד שלנו של הקו הצהוב, אז רק לחזק את מה שאתה אומר. אחיי, הלומי הקרב, אמרתי כאן בהתחלה שאנחנו, אני מקדיש בתחילת יום 10 דקות לדברים שהם - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> באנו פשוט מוקדם, לא היינו בהתחלה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא הייתם, אז אני רק אומר לך כדי שתכיר, כי אתם ברוך השם, אני מקווה שהעניינים ייפתרו מהר. אבל רק שתכירו שאני מקדיש 10 דקות בתחילת דיון לדברים שלא קשורים לנושא הדיון. אז בגלל שלא ידעתם אז תקבלו עכשיו, אבל נסו לקצר ככל האפשר כי באמת אנחנו מהיום תכירו, 10 דקות בתחילת יום זה מה שיש בשביל דברים שלא קשורים לדיון. במה שלך. << אורח >> נדב: << אורח >> שלום לכולם, קוראים לי נדב. אני מהמאהל של הלומי הקרב. אני לא הלום קרב, אני ישנתי חצי שנה במאהל כאזרח. אסירות תודה ללוחמים הגיבורים האלה שנתנו את החיים למדינה. ואני רוצה להגיד לכם משהו. אנחנו נמצאים בוועדות כבר מעל חצי שנה, כבר ארבע שנים בוועדות. ואני חושב להביא הצעה לכל חברי הכנסת שזה יבוא מכם. שהלוואי, כמו שאמרתי אתמול בוועדה של חוק הגיוס, הלוואי שתהיה ועדה ככה עם הרבה אנשים והרבה חברי כנסת של הלומי קרב. עדיין אין ועדה להלומי קרב. אמרו, הבטיחו, ועדיין לא קיימת ועדה להלומי קרב. ויש דברים שאנחנו כבר הצגנו לשר הביטחון, לראש הממשלה, והבטיחו לנו שחמש הנקודות יקוימו ועדיין לא זז שום דבר. אנחנו פועלים בחורף, זה לא מה שמפחיד אותנו. אנחנו רוצים טיפול כמו שצריך ללוחמים. תזכרו שיש לנו 74 הלומי קרב שהתאבדו. 74. ולצערי הרב, אני לא יודע אם זה יהיה האחרון או האחרונים, כי אם לא נעצור את המתאבד הבא זה רק יעלה ויגדל ואנחנו לא רוצים חס ושלום. בשביל זה אנחנו פה, לעצור את המתאבד הבא. ואני באתי להעלות את המודעות. תודה רבה. מיכה. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> שלום וברכה, מיכה כץ מהלומי הקרב. כמו שנדב אמר, לצערנו הרב כבר 74 שמדברים עליהם בתקשורת שלא צלחו בשיקום שלהם. יש מעל 1,000 ניסיונות התאבדות, גם בצבא וגם באזרחות של הלומי קרב, לוחמים, חיילים שנקלעו לאירועי קרב. 1,000 ניסיונות. 1,000 ניסיונות ולא ראיתי אף אחד פה ממצמץ אפילו על המספר הזה. ומעבר לזה אנחנו מגיעים עכשיו, אנחנו פה מדברים על חינוך. יש ילדים של הלומי קרב, עשרות אלפים. חלק מהם כתבו להורים שלהם שהם רוצים להתאבד. כן, כן. חלק מילדים של הלומי הקרב כותבים לילדים שלהם שהם רוצים להתאבד. חלק מהם לוקחים סכינים לחדר, נועלים את עצמם בחדר. דברים שהזיה שאף ילד לא צריך לעבור. הקרב שלנו הלך לתוך הילדים שלנו והם עכשיו גם בקרב. ופה מגיע העניין של החינוך. אתם מדברים עכשיו על טלפונים בבית ספר, חייב אפליקציה לכול ילד של הלום קרב, שהוא לוחץ על הכפתור, אוטומטית זה מתקשר למקום שמבין ילדים של הלומי קרב וישר יודע לזהות את השם של הילד ואומר "שלום, טה-טה-טה, הכול בסדר אל תדאגו, הכול בסדר עם אמא, הכול בסדר עם אבא, מה קרה". ומדובב אותם ועוזר להם. כי בסופו של דבר לאן הילדים האלה פונים ולמה הם הגיעו למצב שהם נכנסו לחדר עם הסכין? כי פעם שעברה שהם התקשרו, לאן הם התקשרו? לרווחה. והרווחה את מי הוא שלח? את הביטחון של היישוב, את המשטרה, את מד"א. נכנסו לבית של הילדה הזאת או הילד הזה באמצע הלילה כל כך הרבה כוחות, ירו על האבא טייזר, משכו אותו בתוך הבית על הרצפה, וככה הילדים, הדור הבא של הלוחמים והלוחמות, האנשים שהולכים להחליף את כולכם פה בכנסת, ככה זה החיים שלהם היום. הרבה פעמים הם לא מגיעים למערכת חינוך, הם לא מצליחים להגיע ללימודים. הם צריכים אפליקציה, לכול ילד הוא נולד הוא כבר עם האצבע ככה, הוא לא יכול לפתוח את העיניים אבל הוא יודע לעשות ככה, ילדים עושים ככה היום בבטן. תשימו להם אפליקציה, כוכבית לא יודע מה, שזה על המסך לילד שאבא שלו במילואים, לילד שאבא שלו חזר ממילואים, שהוא יכול ללחוץ ויש מישהו שמבין אותו, שלא הולך לירות טייזר על האבא שלהם. מישהו שיודע לדברר ולחבק שהילד הזה יהיה לו חינוך, כדי שיהיה עתיד לעם ישראל, כדי שיהיה עתיד לארץ ישראל ולמדינה הזאת. תעזרו לנו שיהיה עתיד. אתם דנים על מה? הילדים האלה זה לא חשוב שלא יהיה להם פלאפון בבית ספר אם לא תעזרו להם שלא יהיה להם מחשבות אובדניות. אם לא תעזרו להם שהם לא יחשבו שהם בקרב עוד לפני שהם מגיעים לצו ראשון. הם כבר בקרב, הם עוד לא הגיעו לצו ראשון. תתנו להם סיכוי. תתנו להם סיכוי, קו חם 24/7 לילדים, מאות אלפי ילדים במדינה הזאת שהם בגל הטראומה גם הראשון, כי באו מחבלים ניסו לחטוף אותם, וגם בגל השני כי סוף סוף שהדפנו את המחבלים ההורים חטפו כל כך 500, 400 לא יודע כמה ימים. הילדים האלה צריכים קו חם 24/7 שיקבלו מענה. אני מתחנן אליכם, שזה לא יהיה רק סיפור, שזה לא יהיה רק סרטון בפייסבוק של הכנסת. תעשו מזה מציאות. תודה רבה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה, מיכה. שוב אני מזכיר, באמת הדברים הכואבים כל פעם ששומעים אותך, דברים באמת כואבים מאוד ואני חושב שהיו פה דיונים על הילדים של הלומי הקרב, ובעזרת השם עוד יהיו גם. שוב אני מזכיר מיכה, גם שתדעו להבא וגם אתם, זה אירוע שאני מתכוון לעמוד עליו. 10 דקות ראשונות ביום לנושאים אחרים, ואנחנו נעשה גם דיון על זה, ובדיון הזה יהיה אפשר לדבר באריכות. כי באמת הזמן של הוועדות יקר והנוהל הזה לא יוכל להימשך פה לנצח. תודה רבה. << אורח >> נדב: << אורח >> תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כן, רצית להגיד משהו? << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> כן, אני רוצה, אדוני, בוקר טוב. אתה יודע, אתמול באתר "סרוגים" פרסם מורה ותיק בשם טל לוריא מכתב פתוח לחבר הכנסת צבי סוכות. לא עם כל מה שטל כותב אני מסכים, אבל אני רוצה לצטט כמה בכל זאת שורות מתוכו כי אני חושב שהוא מבטא משהו מאוד חשוב. "מערכת החינוך בישראל", כותב טל לוריא, "נמצאת היום בקריסה. זאת האמת. במדדים בינלאומיים אנחנו מדשדשים כבר שנים. אנחנו לא בממוצע, אנחנו הרבה מתחת". << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> קראתי באריכות. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> הציבור גם צריך להכיר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> צריך להקריא עכשיו את כל המכתב? << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. "זה נכון בכול מדד". הוא ממקד את הנושא באין בחירה ובריכוז סמכויות, וכאן נכנסת ועדת החינוך וכאן אתה נכנס לתמונה. אני מצפה שוועדת החינוך תדרוש תשובות ממשרד החינוך. למשל, סתם לדוגמה, למה חוזים אישיים כמעט ולא מיושמים בפועל? אושרו 6%. בהסתדרות ובארגון זה אני מוסיף על דבריו, מהידע שלי. למה הם לא מיושמים בפועל? למה ממשיכים להעביר תקציבים למוסדות חינוך שלא מלמדים ליבה? למה אין שקיפות בארגוני המורים? ובעיקר, שתכנס דיונים כמו דיון מוקדם בהסכם השכר הבא של הסתדרות המורים, לפני שהוא נסגר בחדרים סגורים, לפני השביתות, לפני המלחמות הגדולות. דיון על הבחירות הלא דמוקרטיות בהסתדרות המורים ועוד, ועוד. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> דברים חשובים מאוד. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> דיון על מורים מובילים שינוי, ועוד. אלה לא דיונים נוחים, אבל אם לא תעשה אותם - אף אחד אחר לא יעשה. ועדת החינוך יכולה להיות חותמת גומי, היא יכולה להיות המקום שבו, אני ממשיך מכאן, עוסקים בבעיות האמיתיות של מערכת החינוך. כאמור, אני בוחר להקריא את הדברים בישיבה הראשונה שלך כי אני חושב שהם בהחלט מצפן נכון. שוב, אפשר לדון על החלטה כזו או אחרת, אבל - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני חושב שדווקא על הקומפלימנטים שהוא חילק לי בחרת לדלג, אבל בסדר. הכול טוב. מי שרוצה לקרוא את המכתב המלא – באתר סרוגים. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> באתר סרוגים, מוזמנים לקרוא. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ואגב, אם יורשה לי, אני חושב באמת הוא דיבר שם לא מעט על הסתדרות המורים, האמירה המזעזעת של יפה בן דוד ש"התלמיד כבר לא במרכז", זה אירוע שבעיניי אנחנו נצטרך עוד לדבר עליו גם כאן בוועדה. התלמיד במרכז, עם כל הכבוד ליפה בן דוד. טוב, אנחנו נחזור עכשיו לענייננו. << אורח >> מריה רבינוביץ: << אורח >> בוקר טוב. שמי מריה רבינוביץ', אני ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, ואני אציג היום מצגת בנושא מדיניות הגבלת השימוש בטלפונים ניידים בבתי הספר. כל המידע במצגת הזאת הוא מתוך המסמך שאנחנו כתבנו לפני כשנה בנושא של הגבלת השימוש בטלפונים ובמסכים בכלל בקרב ילדים ובני נוער. כתבנו אותו ביחד עם החוקר של הממ"מ דוקטור ניצן פייביש. ואני אתחיל קצת מהנתונים על הרגלי שימוש בטלפונים ניידים. כאן אתם יכולים לראות שגיל ממוצע לקבלת סמארטפון ראשון בישראל יורד עם השנים. זה ירד מ-2015 ועד היום בערך בכשנה וחצי. וכמובן השימוש מתחיל עוד הרבה לפני, כי יש טלפונים גם במשפחה ושל האחים וכולי. מבחינת הרגלי השימוש בטלפונים, במכשירים, זה מכשיר נייד, הוא מאוד זמין, הוא תמיד נמצא בכיס. וכאן אתם יכולים לראות נתונים של המחקר הבינלאומי שישראל שותפה בו על השימוש בבני נוער מגיל 11 עד 16, שכ-56% מבני נוער מבלים ארבע שעות או יותר ביום בשעות שמחוץ לבית הספר. עכשיו, נתון הזה הוא נתון יכול להיות שמאוד נמוך, כי במחקרים אחרים אנחנו רואים נתונים אחרים, וזה יכול להגיע ל-4, 8 או 12 שעות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ארבע שעות זה המינימום, זה מה שאת אומרת. << דובר_המשך >> מריה רבינוביץ: << דובר_המשך >> נגיד, כן. השוני נובע מכך שילדים בעצמם הם לא יכולים כל כך להעריך את זמן הגלישה שלהם, את זמן השימוש, וזה גם כן במחקרים אחרים מציינים את זה. מבחינת יתרונות והחסרונות של השימוש במכשירים ניידים בבתי הספר, כולם בוודאי מכירים אותם. היתרונות זה שילד יכול לגשת למידע ולחומר הנלמד, הוא יכול לנהל את הלו"ז שלו באופן עצמאי בעזרת המכשיר, וגם כמובן להיות בקשר עם ההורים. מבחינת החסרונות, במיוחד במערכת החינוך, זה הסחות דעת ופגיעה בריכוז. על פי מחקר בבריטניה, ילד יוצא מריכוז למשך כ-20 דקות בממוצע ברגע שיש לו הפרעה בזמן השיעור שהיא קשורה איזו שהיא התראה מהטלפון וכולי. כמובן שיש חשיפה יותר מוגברת לתכנים מזיקים ופגיעה באינטראקציות חברתיות. מה קורה אצלנו בישראל מבחינת המדיניות של הגבלת השימוש בטלפונים ניידים במערכת החינוך בישראל? יש חוזר מנכ"ל של משרד החינוך, וזה חוזר מנכ"ל שמחייב את כל מערכת החינוך, על האיסור שימוש במכשירים ניידים בזמן הבחינות, בזמן השיעורים וגם בפעילות חינוכית שזה מחוץ לבית הספר. זה מחייב את כל שכבות הגיל מכיתה א' עד כיתה י"ב. החוזר הוא משנת 2023 וזה למעשה העדכון שלו, כי היה גם חוזר קודם בנושא משנת 2020 וגם היה מ-2016 נדמה לי. ההנחיה נוספת לעניין הזה היא ממנהל הפדגוגי, שבעצם בשנת 2019 עוד פרסם את ההנחיות לשימוש בטלפונים ניידים בבתי ספר יסודיים. ההנחיה הזאת אוסרת על השימוש גם בזמן הוראה וגם בהפסקות. אז יש לנו את ההנחיה, את המדיניות שהייתה קיימת עד היום ולפני כשבועיים משרד החינוך פרסם באמת מידע על מדיניות חדשה, שאנחנו יכולים לשאול גם מה החידוש פה ומה השתנה. זה יהיה חוזר מנכ"ל אם אני מבינה, שייכנס לתוקף עוד מעט, ובטח תרחיבי על זה, כן. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אבל יש כבר, אז למה? לא הבנתי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש עדכון. << אורח >> מריה רבינוביץ: << אורח >> לא, אחר כך אני אציג את הסקירה משווה. אנחנו עשינו סקירה משווה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> רק שאלה אחת, 2023 בעצם משלים את 2019, הוא לא מבטל אותו, את האיסור בהפסקות? << דובר_המשך >> מריה רבינוביץ: << דובר_המשך >> הוא לא מבטל. ה-2019 זה הנחיה, ו-2023 ו-2020 זה חוזר מנכ"ל. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> השתכלל לחוזר. << אורח >> מריה רבינוביץ: << אורח >> כן, וזה גם קצת שונה. ההנחיה היא לגבי בתי ספר יסודיים שיש איסור בהפסקות גם. בחוזר מנכ"ל אין איסור בהפסקות לגבי התיכונים ובתי ספר על יסודיים אחרים. אנחנו עשינו סקירה משווה ובדקנו כמה מדינות בארצות הברית, באוסטרליה, ובאירופה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אבל מה כן התחדש עכשיו? << דובר_המשך >> מריה רבינוביץ: << דובר_המשך >> אנחנו תכף נשאל, אני עוד לא יודעת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> את לא יודעת להגיד? << אורח >> מריה רבינוביץ: << אורח >> רק היה פרסום שיוצא חוזר מנכ"ל חדש, שייכנס לתוקף בפברואר, אבל הנציגה של המשרד היא תציג את זה וגם תסביר מה החידוש. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אבל מבחינתכם אין משהו חדש במחקר עצמו? << אורח >> מריה רבינוביץ: << אורח >> כרגע לא. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הוא הפך להיות חוזר מנכ"ל במקום שזו תהיה הנחיה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> לא, אבל גם ב-2023 כבר היה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אבל זה היה בלי ההפסקה. אז לא היו הפסקות בחוזר מנכ"ל. << אורח >> מריה רבינוביץ: << אורח >> החידוש הוא עיגון של ההנחיות בחוזר מנכ"ל מיוחד, אז יכול להיות שזה חוזר מנכ"ל אחר. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> טוב. << אורח >> מריה רבינוביץ: << אורח >> אנחנו עשינו, כפי שאמרתי, בכמה מדינות בארצות הברית, באוסטרליה, בקנדה ובאירופה. בדקנו מה הן ההגבלות במדינות האלה וראינו שזה משתנה. בחלק מהמדינות זה מעוגן בחקיקה, בכמה מדינות בארצות הברית ובצרפת. בחלק מהמדינות זה מחויב בהנחיות, הנחיות של משרד החינוך לרוב, שהן הנחיות מחייבות. ועם זאת, יש איזה שהוא טווח של אוטונומיה שניתנת למסגרות, ברמה של המסגרת. זאת אומרת, מסגרת יכולה להחליט, למשל יש הנחיות מאוד מפורטות ויש הנחיות שפחות מפורטות. מסגרת יכולה להחליט אם זה כן בהפסקות, לא בהפסקות, לאיזו שכבת גיל. זאת אומרת יש, יש עוד דוגמאות למה המסגרת יכולה להחליט לבד. בכל המסגרות, בכל המדינות, בכל ההנחיות שראינו, ההנחיות האלה הן לא חלות על התלמידים עם צרכים מיוחדים ורפואיים. מבחינת הסיכום, על מה המדיניות מדברת במדינות השונות, עשינו קצת סיכום קטן, זה יותר אנחנו כותבים בהרחבה במסמך. אז לגבי שכבת גיל, על איזה שכבה ההנחיות חלות. אז במדינות שונות הגבלות שונות הן חלות בכול שכבת גיל אחרת, אם זה ביסודי או על יסודי, זה בדרך כלל השינוי, ההבדל העיקרי. יש פחות הגבלות בעל יסודי. למשל, בית ספר יכול להחליט שבהפסקות אין שימוש בפלאפונים בעל יסודי. אבל זה לא בכל המדינות. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אבל אין בשום מקום אחר בעולם מדיניות, תקני אותי אם אני טועה, איסור גורף? << אורח >> מריה רבינוביץ: << אורח >> איסור גורף שלא להביא טלפונים לבית ספר, אנחנו לא ראינו. ההפך, אנחנו רואים שכן יש הבנה שהילד צריך להיות בקשר עם הורה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> והחוזר כן מבקש לאסור, נכון? החוזר מבקש לאסור באופן כללי את הטלפון בבית הספר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא-לא. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> או להגביל? יש רק הערה. אדוני יושב-ראש, בדיונים כאלה אולי חשוב שהמשרד יתכבד לשלוח לנו לפני את החוזר, שנוכל ללמוד אותו, או למנהלת הוועדה, לא יודעת למי, כדי שנוכל להבין על מה מדובר לעומק. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> צודקת. << דובר_המשך >> מריה רבינוביץ: << דובר_המשך >> לא, את שאלת אותי אם להביא או לא להביא לבית ספר בכלל. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> כן. << דובר_המשך >> מריה רבינוביץ: << דובר_המשך >> אז אנחנו לא ראינו שאי אפשר להביא. יש שתי מדינות שהן אוסרות להביא לגן, וזה בהנחיות. אבל זה רק בגנים. במדינות שאנחנו בדקנו, שוב פעם. יכול להיות שיש מדינות שכן אוסרות, אבל במדינות שאנחנו בדקנו, יש הבנה שכן צריך להיות קשר עם ההורים, אם צריך. אבל כן אסור להוציא את הטלפון בכיתה. זאת אומרת מכניסים את זה לתיק, או שיש כל מיני אמצעים ש - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אבל אם אסור להשתמש לא בשיעורים ולא בהפסקות, אז מה בעצם הרעיון? << דובר_המשך >> מריה רבינוביץ: << דובר_המשך >> אז זה שונה. האיסור בהפסקות הוא בדרך כלל ביסודי, זה מה שראינו, שהאיסור בהפסקות. כמה מדינות ממש מפרטות על זה. הן אומרות כן, בבריטניה למשל ובצרפת, בבית ספר יסודי יש איסור שימוש בהפסקות. לגבי על יסודי תחליטו אתם. זאת אומרת, אם צוות הוראה מאפשר, אתם יכולים להשתמש. ויש מדינות שאומרות שבכלל בזמן, בארצות הברית יש מדינה שאומרת בזמן שהילדים תחת האחריות של הצוות החינוכי, אין שימוש. אבל הם לא מפרטים באיזה גיל וזה, אנחנו מניחים שזה לכולם. אלה עיקרי המדיניות. וסביב המדיניות הזאת, סביב ההסדרות האלה, עולות כמה שאלות, גם בארץ גם בעולם. עד כמה ההגבלות והאיסורים אפקטיביים ועד כמה ניתן ליישם אותם. לעניין הזה, למשל, הייתה ועדה בריטית ב-2024 שבדקה את העניין הזה, הם שאלו את הקולגות שלהם מצרפת ששם יש חוק, האם החוק הוא יותר אפקטיבי, האם בדקתם את החוק? הם לא קיבלו תשובה. אבל בבריטניה מורות ומורים סבורים שיכול להיות שהחקיקה תיתן להם יותר כלים ויכולת להתמודד מול ההורים ומול התלמידים, יותר כוח. מה המדרג הרצוי של הסנקציות? למשל, יש סנקציות במדינות שונות שהן שונות. זה נע בין הערה של הצוות בעל פה להחרמת מכשיר, שיחה עם ההורים וגם עד להערה כתובה בתוך התעודה. האם האיסור פוגע בהטמעת טכנולוגיה הדיגיטלית? זו גם שאלה, אבל מצד שני בכל המדינות אנחנו ראינו שאפשרות לשימוש בטלפונים, אם צוות הוראה מחליט על כך. זאת אומרת אם הוא מאשר, שזה לצורך הלמידה או לאיזו שהיא פעילות חינוכית. ועד כמה ניתן לאזן בין זכויות התלמיד לפרטיות ולרכוש לבין הדאגה מפני שימוש, זה יותר באמת השאלה למסגרות בהם אסור להכניס טלפון לתוך המסגרת ואוספים את הטלפונים לפני. אז באמת יש פה פגיעה, איך אנחנו יכולים להבטיח שהפגיעה הזאת לא מתרחשת, שאף אחד לא נוגע בטלפון של ילד ולא מוציא משם חומרים וכולי. תודה רבה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. מישהו מחברי הכנסת רוצה להגיד משהו? << דובר >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר >> אני רוצה לשאול שאלה, בבקשה. חסר במחקר שלכם מחקר השוואתי. << אורח >> מריה רבינוביץ: << אורח >> נכון. << דובר >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר >> למשל, האם לפני שהיה פלאפון רמת התלמיד והיכולות שלו היו יותר טובות או עכשיו אחרי שקיבל את הפלאפון? כי זה חשוב מאוד כדי לקבל החלטה. מצד שני, אנחנו שומעים בתקופה האחרונה שמצב הרמה שלנו בהרבה מקצועות בעולם ירד. אז אנחנו צריכים לדעת האם זו השפעה של פלאפונים או לא. << דובר_המשך >> מריה רבינוביץ: << דובר_המשך >> אנחנו לא ראינו מבחנים שבדקו לפני או אחרי, אבל בטח אפשר להסתכל על הציונים, איך הם היו לפני כמה שנים, לפני פלאפונים ואחרי זה. << דובר >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר >> זה צריך להיות במחקר. << אורח >> מריה רבינוביץ: << אורח >> אבל כן ארגון OECD, הם עשו מחקר שמתבסס על הנתונים של מבחני פיזה, ושם הם ראו שילדים שכן משתמשים במכשירים ובמסכים בכלל בתוך מערכת החינוך לצורכי למידה, הציונים שלהם עולים במתמטיקה, בחשבון, נדמה לי 20 נקודות. תלמידים שלצורכי למידה. תלמידים שמשתמשים בטלפונים ניידים בזמן השיעור שלא לצורכי למידה, זאת אומרת לאיזה שהוא פנאי או גלישה פרטית, הם מאבדים ריכוז והציונים יורדים. זה מה שכן אנחנו ראינו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. אנחנו עוברים למשרד החינוך. << אורח >> קרן רוט איטח: << אורח >> בוקר טוב, שמי קרן רוט-איטח, מנהלת האגף תוכניות סיוע ומניעה בשפ"י. אני אתייחס לדברים שעלו דרך מרכז המחקר והמידע של הכנסת ואומר שהמדיניות החדשה, שעליה החליט השר, בעקבות עבודה, עבודת מטה והתייעצות עם גורמים שונים שותפים בתהליך החינוכי, היא של איסור גורף בשימוש בטלפונים ניידים בבתי הספר היסודיים, שהיא הנחיה שתיכנס לתוקפה ב-1 בפברואר, בט"ו בשבט. כשהאיסור במרחבי בית הספר, כולל בהפסקה, למעט בשיעורים ייעודיים, שבהם יינתן אישור על ידי המורה לצרכי למידה, בשיקול דעת של צוות החינוכי. המדיניות הזו באה ומייצרת איזה שהוא איזון בין מצד אחד להבין את הצורך לתת לילדים מיומנויות של לומד במאה ה-21, לבין הצורך בלסייע לילדים על בסיס מחקרים והשפעות של שימוש במסכים, מה שלמדנו ממחקרים מהעולם, כמו שציינו בחלק מהמחקרים. נמצאת פה גם דוקטור אודט סלע מלשכת המדענית הראשית במשרד החינוך שהיא תתייחס, כדי לאפשר גם לילדים לפתח מיומנויות חברתיות, להתגבר על השפעות של הסחות דעת, לאפשר להם למידה מיטיבה. הוחלט על המדיניות של איסור השימוש בטלפונים. עכשיו, אין איסור על הבאת טלפונים, מתוך הבנה שהרבה פעמים זה צורך של ההורים להיות בקשר עם הילדים בדרך אל ובדרך חזרה מבית הספר. לכן אנחנו לא אוסרים על הבאת טלפונים מתוך הבנה שאנחנו נמצאים בתוך מציאות ביטחונית מאוד רגישה, ומתוך הבנת הצרכים של ההורים, אנחנו לא נכנסנו למקום הזה. אבל כן מבקשים מהילדים לשים את הטלפונים בתוך התיקים כבויים או במקום אחר שיוחלט על ידי בית הספר בהתאם לאמצעים, כשהרעיון הוא לאפשר לילדים מרחב של מפגש בין אישי, אינטראקציה בין אישית, כשכמובן כל התהליך ילווה בהליכה בתהליך חינוכי, בעבודה עם הצוותים החינוכיים שיתווכו את המהלך הזה, בעבודה עם ההורים, בעבודה עם הילדים להבין את המהלך, מה המשמעות של זה. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> יש צפי של הכשרה של הצוות החינוכי? << דובר_המשך >> קרן רוט איטח: << דובר_המשך >> של הצוות החינוכי? קודם כל הצוות החינוכי הוא כל הזמן בתוך תהליכים של למידה והכשרה בנושאים של התנהלות ברשת. << דובר_המשך >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר_המשך >> אבל בנושא הספציפי הזה. << דובר_המשך >> קרן רוט איטח: << דובר_המשך >> בנושא הספציפי הזה יוצא מסמך למנהלים שבו אנחנו מסבירים את המדיניות, יוצא גם מכתב להורים שמתווך להם את המדיניות כדי שנהיה ביחד בתוך המהלך הזה, כי מאוד חשוב פה שיתוף הפעולה של ההורים. ומה שאני רוצה לומר שגם יהיה תהליך חינוכי. זאת אומרת אנחנו עושים עבודה על שימוש במסכים ועל התנהלות מיטבית ברשת, זה מהלך שאנחנו כל הזמן עושים איתו עבודה עם הילדים. אבל בהמשך למדיניות, נעשה גם עבודה על הדבר הזה, יותר לפתח הזדמנויות בתוך ההפסקות, הפסקות פעילות שיאפשרו לילדים באמת אינטראקציה בין אישית וקצת למלא את הפנאי שלהם. זה בגדול. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> במה זה שונה מה- - - ? << אורח >> קרן רוט איטח: << אורח >> מה שקרה, החוזר מנכ"ל דיבר על איסור - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, הייתה הנחיה של 2019 ואז חוזר של 2023. << אורח >> קרן רוט איטח: << אורח >> כן, אז ההנחיה הייתה על איסור שימוש בטלפונים בזמן שיעורים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בהנחיה זה גם הפסקות. << דובר_המשך >> קרן רוט איטח: << דובר_המשך >> לא, היא הייתה על שיעורים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ההנחיה? ההנחיה הייתה גם על הפסקות. << אורח >> מריה רבינוביץ: << אורח >> לא, הוא צודק. << אורח >> קרן רוט איטח: << אורח >> הייתה הנחיה על היסודי אבל זה לא היה מעוגן בחוזר מנכ"ל, ואז היו בתי ספר ש- - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ולכן זה לא עבד? << דובר_המשך >> קרן רוט איטח: << דובר_המשך >> היו בתי ספר שכן מיישמים את זה וכן עושים את זה ויש בתי ספר שפחות עשו את זה. ומתוך הבנת השטח אנחנו החלטנו ללכת על חוזר מנכ"ל, שפה מוביל השר ועם אמירה מאוד חד משמעית שאומרת: חל איסור שימוש בטלפונים בבתי הספר היסודיים למעט בזמני למידה, שיוגדרו ויוסכמו על-ידי הצוות החינוכי. וזה השונה, כשהחוזר מנכ"ל גם יטיל סנקציות למה עושים כשהילד מפר את ההנחיה הזו, מה מידרג התגובה, אם זו פעם אחת, פעם שניה או פעם שלישית. כול זה יתפרסם בחוזר מנכ"ל שגם ייצא בפברואר, בסמוך לפרסום של ההנחיה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> רגע, עדיין לא הצלחתי להבין מה החידוש. הבנתי את ההבדל בין ההנחיה לבין 2023, בין 2023 לעכשיו? << אורח >> קרן רוט איטח: << אורח >> החידוש הוא שזה הולך להיות מדיניות, משהו שמחייב את כלל המערכת ולא נמצא על בסיס של - - - << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> חוזר מנכ"ל מחייב גם ככה. << אורח >> קרן רוט איטח: << אורח >> לא, זאת הייתה הנחיה זה לא היה חוזר מנכ"ל. לבתי הספר היסודיים זאת הייתה הנחיה זה לא היה חוזר מנכ"ל. חוזר מנכ"ל לא אסר - - - << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> 2023 זה לא חוזר מנכ"ל? << אורח >> מריה רבינוביץ: << אורח >> 2023 חוזר מנכ"ל שלא מחייב איסור שימוש בהפסקות ביסודי. << אורח >> קרן רוט איטח: << אורח >> בהפסקות. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אוקיי, אז בעצם השינוי זה שההפסקות ייכנסו גם. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הכניסו את ההפסקות. << אורח >> קרן רוט איטח: << אורח >> כשההפסקות זה דרמטי, כי ההפסקות זה בעצם המרחב ליחסים, לקשרים, למיומנויות חברתיות, למיומנויות הבינאישיות ואנחנו רואים את זה שהרבה פעמים בבתי ספר שמתירים את השימוש, הילדים נמצאים מול מסכים, וזה מחבל בתהליך ההתפתחות שלהם, זה מחבל באפשרות שלהם באמת לפתח מיומנויות שמאוד נדרשות בגיל הזה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> נכון, קרן, אבל אני רוצה, כולנו מכירים באמת את המצב הקטטוני שילדי ישראל נמצאים בה, ומה לעשות, מערכת החינוך זה המקום שקולט אותם. לפעמים אם לא בטלפון הם עסוקים בדברים נוראיים יותר, כמו אתגר קדישה ואתגרים קשים ממש של פגיעות. אנחנו גם יודעים מנתונים שהתפרסמו לפני חודשיים של איגוד מרכזי הסיוע, שיש עלייה של 45% בפגיעות מיניות בתוך מערכת החינוך בשנה שעברה. זה נתון חסר תקדים. אז אני שואלת לגבי הטלפונים עכשיו לעצור את זה מהם בהפסקות כאילו מרגיש מה זה? זה כאילו בתוך איזה חלל ריק עם המון נקודות באבק וכאילו מה עם ההכשרות? שאל פה חברי לגבי ההכשרות למורות, אז אמרת שיתפרסמו הנחיות. אנחנו מכירים הנחיות. אני גם גילוי נאות הורה, יש לי שני ילדים בתוך מערכת החינוך, אחד ב-ב', אחד ב-ה'. אגב, דין כיתה ב' שונה לגמרי מדין כיתה ה' לטלפונים. אצלי, תודה לאל, עדיין הם בלי סמארטפונים וטיקטוקים וכאלה. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> מה, יש להם טלפון כשר? << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא כשר, אבל כאילו חכם מטומטם. מכירים טלפון מטומטם? ככה קוראים לזה. אין להם את האפליקציות. ולמה זה מתאפשר לי? כי בבית הספר ההורים, אבל זה חשוב להגיד, זה הורים שיכלו להתאגד ולהביא כל מיני הדרכות חיצוניות. ועד ההורים עשה בימי שישי הדרכות של הורה וילד לגבי הסמארטפון, לגבי קבוצות וואטסאפ. למשל, אמנה כיתתית: אסור עד כיתה ו' לעשות קבוצות וואטסאפ. מותר רק שניים בקבוצה. אם זה שלושה - חייב להיות הורה. וכל ההורים חתומים. עכשיו זו לא הייתה יוזמה של מערכת החינוך, אני חייבת להגיד, זו יוזמה של ההורים. והטלפונים, בסוף אנחנו גם לומדים ממחקרים בינלאומיים משווים, אגב, איסורים לא עובדים. התיווך עוזר, ההנגשה עוזרת. ולכן לאסור עליהם בהפסקה, שוב, הם עושים בהפסקה דברים גרועים הרבה יותר כשהם בלי הטלפון גם. אז איך אנחנו מחברים נקודות? << דובר_המשך >> קרן רוט איטח: << דובר_המשך >> אני מסכימה לגמרי. אני לגמרי מסכימה בסופו של דבר שעניין של חקיקה, לצורך זה חוזר מנכ"ל, לא עובד ללא תהליכים חינוכיים. ממש מסכימה איתך. ולכן אמרתי שלצד האיסור, לצד המדיניות החד משמעית הזו, בוודאי תהיה עבודה חינוכית. גם ביצירת מרחבי פנאי לילדים שיאפשרו להם איזו שהיא אינטראקציה מוגנת ולהסיט אותם ממעשים שהם בריונים או דברים שהם לא לא מיטביים. את ציינת פה גם את הסיפור של הנהגת ההורים, וגם הנהגת ההורים בתוך המהלך הזה שותפה. ובוודאי גם להנהגת ההורים בתוך מוסדות החינוך יהיה תפקיד. ולכן אמרתי גם שהשותפות של הצוותים החינוכיים, של ההורים, היא הכרחית, היא דרמטית, היא קריטית. כי בלי שנהיה שותפים - הדבר הזה לא יעבוד. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> וזה מתוקצב? << דובר_המשך >> קרן רוט איטח: << דובר_המשך >> זה לא, כרגע זה לא מתוקצב. יהיו דברים אחרים מתוקצבים. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> זו הבעיה. << דובר_המשך >> קרן רוט איטח: << דובר_המשך >> לא, אני חושבת שכרגע הסיפור הוא לא כל דבר דורש תקציב. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> דורש תקציב. להביא אנשים מבחוץ, לעשות סדנאות להורים וילדים, לתווך למורים הכשרות, עולה כסף. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה לא דבר קטן. << אורח >> קרן רוט איטח: << אורח >> יש אנשי מקצוע, יש תקציבים במאגר הגפן שבתי ספר יכולים לכוון אותם לדברים האלה. ואני חייבת לציין שבנוסף לזה, יש גם פעולות ומהלכים חינוכיים שמכוונים להתנהלות ברשת. חודש פברואר לצורך העניין, זה חודש שמוקדש גם ברמה הלאומית וגם ברמה של מערכת החינוך, שמיוחד לסיפור של התנהלות מיטבית ברשת, כשבתוך הדבר הזה יש התייחסות לכל ההיבטים של השימוש במסכים. וזה חודש פברואר, שגם כן אנחנו עושים push-in של עבודה חינוכית בהקשרים האלה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אני לא רוצה להסיט את הדיון, אבל רשת ובטיחות היום, אתה יודע, מעגל הזנות התרחב פלאים ורובו הוא דרך הרשת. אז כאילו הרשת זה אירוע אחר. אני סוגרת, אני רק אומרת, כן צריך לבחון תקציבים למהלך הזה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאת נמצאת פה בגלל התפקיד הנוסף שלך. חודש דצמבר בישראל זה חודש למניעת סמים ואלכוהול. אנחנו במגמה מטורפת במדינת ישראל של התמכרויות. ומחר בכנסת דרך אגב, חבריי, זה יום מיוחד למניעת סמים ואלכוהול בכנסת. והייתי רוצה לשמוע בכמה משפטים, האם מערכת החינוך בחודש הזה עושה דברים מיוחדים בנושא הזה, שהוא הוא קריטי לכל הורה ולכל ילד במדינת ישראל? << אורח >> קרן רוט איטח: << אורח >> כמו שאתה יודע ושמעת מספר פעמים בוועדת הסמים של הכנסת, באמת אנחנו, העבודה היא עבודה תהליכית, מתמשכת לאורך כל השנה. חודש דצמבר אנחנו עושים boost על הנושא הזה גם בהרצאות להורים. יש לנו מועדון הורים, כל יום שלישי בערב יש לנו הרצאה מקוונת להורים. חודש דצמבר היא ייעודית ומכוונת לנושא הזה של הגברת הידע והמודעות של ההורים. אנחנו עושים הכשרה של מנהיגות נוער, עמיתים ומשפיעים. אנחנו פרסמנו חומרים לקראת החודש הזה. ייצא מכתב להורים לקראת חגיגות השנה האזרחית, שגם חלק מבני הנוער מציינים. אנחנו עושים המון פעילות, אנחנו לגמרי על האירוע ועל הנושא הזה ומבחינתנו כל הזדמנות כזאת בלוח השנה זאת הזדמנות נוספת לקיים שיח עם בני הנוער על הנושא של שימוש בחומרים. אנחנו מאוד יודעים את התופעה, מאוד מודעים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בקיצור, אני רוצה שנעשה דיון מיוחד כדי שיציגו באופן רחב את האירוע הזה. בטח קורה גם בוועדת סמים ואלכוהול, אבל נעשה גם בוועדת החינוך. סמים, אלכוהול וגם סיגריות. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> רק רציתי לדעת שמטפלים בזה, שזה על השולחן. << דובר_המשך >> קרן רוט איטח: << דובר_המשך >> לגמרי מטפלים בזה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שיציגו בצורה רחבה, כי אני גם מרגיש את מה שהוא אומר, שזה נהייה נפוץ ונפוץ. << אורח >> קרן רוט איטח: << אורח >> בשמחה ובגאווה נציג את מה שאנחנו עושים פעולות משרד החינוך בחודש הזה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אז נקבע איתי. << דובר_המשך >> קרן רוט איטח: << דובר_המשך >> ונמצאת פה דוקטור אודט סלע. << אורח >> אודט סלע: << אורח >> בוקר טוב ותודה על הדיון החשוב הזה. אני חושבת שמה שמיוחד בנקודת הזמן שאנחנו נמצאים, שיש הסכמה די גורפת לגבי ההשפעות של הטלפונים, גם על ההיבטים הרגשיים וגם על ההיבטים החברתיים של הילדים, ובמובן הזה הצטבר לא מעט מחקר. בהקשרים האלה אני כן רוצה להגיד ביחס לנקודה של מערכות החינוך בעולם, שכבר מבינות ומאמצות את התובנות האלה, שלפי הסקר של אונסק"ו עד סוף 2023, 60 מערכות חינוך בעולם כבר אסרו בצורות כאלה ואחרות על שימוש בטלפונים בתוך בתי הספר, שזה 30% מהמערכות בעולם. ב-2024, נקודת הדגימה האחרונה שיש לנו מאונסק"ו, שבעצם מאז לא נעשתה עוד דגימה, כבר זה עלה ל-79 מערכות חינוך בעולם, שזה 40%. כלומר, יש עלייה הדרגתית ויותר ויותר מערכות חינוך מאמצות את זה. חשוב גם להגיד משהו על האמירה שאיסורים לא עובדים. יש מחקר חדש בפלורידה, שליווה החלטה של מדינת פלורידה כולה. ילדים מכיתות ג' עד י"ב, 134,000 ילדים, שנאסר עליהם לעשות שימוש בטלפונים במרחבי בתי הספר. הטלפונים ננעלו ולמעשה אי אפשר היה לעשות בהם שימוש. אחרי שנה ראשונה של הסתגלות, שזה ברור, ההסתגלות היא קשה וצריך להגיד את זה, גם לילדים, גם להורים, גם למורים, הכול קשה. אבל, אחרי השנה הראשונה של ההסתגלות אז גם נרשם שיפור מובהק בהישגים, גם היה שיפור בנוכחות, כלומר ירידה בהיעדרויות וגם שיפור באקלים הבית ספרי. כלומר, המהלך הזה של הוצאת הטלפונים ויצירה של מרחבים, שהם מאפשרים פיתוח של מיומנויות חברתיות ואינטראקציה שהיא טובה, בין ילדים ובין מבוגרים משמעותיים, זה צעד שיותר ויותר מדינות מבינות שזה מה שצריך לעשות ואנחנו יחד איתם. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> את אומרת שני דברים. יש את האיסור ויש מעטפת שלמה שנשמע שהם הגיעו עם זה במדינה של המחקר. << אורח >> קרן רוט איטח: << אורח >> נכון. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> שפה לא, להבנתי אין תקציב, אז אין מעטפת מתוקצבת. ודבר נוסף, האיסור זו שאלה של השקפת עולם חינוכית. האם אנחנו מאמינים שצריך לאסור על הילדים שלנו, שצריך לתווך להם ולהסביר להם. אני באופן אישי מאמינה שצריך לתווך להם. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה לא עניין של כסף, האפליקציה קיימת. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> מעטפת? לא, אם אתה צריך לעשות להם כל מיני מרחבים בבית הספר, להביא להם הכשרות למורות, להביא תיווך להורים – זה כסף. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, זה כן. אבל מה שהיא דיברה שעשו שם זה. << דובר_המשך >> אודט סלע: << דובר_המשך >> קודם כל צריך להגיד, הצוות החינוכי הוא קיים בבית הספר. יש יועצת בית הספר, יש פסיכולוגית בית ספר, יש מורות. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> היועצות קורסות היום. אני אומרת, לכן זה נראה לי כמו איזה חלל עם נקודות אבק. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> כמה שעות יש היום ליועצת על כמה בתי ספר, זה לא רציני. << דובר_המשך >> אודט סלע: << דובר_המשך >> זה קרן תוכל לענות, אבל חשוב להגיד שמערכת החינוך לא נסמכת רק על גופים חיצוניים שמגיעים ונותנים את הידע. יש צוות חינוכי בבית הספר שהוא אמון על הנושא הזה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אני רק אומרת שבתוך מערכת החינוך היום היועצות בקריסה, ושוב לכן אני כל פעם, באמת יש לי בראש כמו איזה חלל, כמו אבק כזה. כי בעצם יש כל כך הרבה אתגרי אלימות ועניינים רגשיים, והיו פה מילואימניקים בבוקר, זה נכון, הרבה מאוד תלמידים סובלים מזה היום בתוך מערכות החינוך. בלי קשר למילואימניקים אנחנו רואים את הנתונים על עלייה באלימות. הכול נורא אלים, קשה, מורכב. << אורח >> אודט סלע: << אורח >> וגם קשור. לא מנותק. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> וקשור בקשר הדוק, אני מסכימה איתך, זה ממש בקשר אינהרנטי. אבל, צריך עוד כוחות כדי לטפל. למשל, הייתי מצפה לשמוע שיש עוד תוספת תקינה ליועצת. את מבינה? זאת אומרת, וזה עולה כסף. מה לעשות, חינוך עולה כסף. ולכן אני חושבת שאנחנו בוועדה צריכים לשאול את משרד החינוך לחזור עם תשובות, איך זה מתוקצב כמעטפת, כמו שאמרת במחקר. המעטפת עולה כסף, אי אפשר לברוח מזה. רווחה עולה כסף, חינוך עולה כסף. מגיע לילדים שלנו שזה יתוקצב. אם אנחנו רוצים שזה יעבוד. אחרת זה כמו איזה ניתוח כזה עם איזמל, שמערכת החינוך מעולה ורק נוציא להם הפסקות. זה לא האירוע. ואני בצד שלכם, ואתם צריכות כסף, אתם צריכות כסף, אדוני יושב-ראש. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> טוב. רוצה להגיד עוד משהו? << דובר_המשך >> אודט סלע: << דובר_המשך >> תודה. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> אדוני יושב הראש, אני שומע הכול, התייעצות עם הסתדרות ההורים וזה מעולה. בסוף איפה מועצת התלמידים בסיפור הזה? הם היו שותפים למהלכים האלה? << אורח >> קרן רוט איטח: << אורח >> גם אותם שמענו. כן, כן. << אורח >> דרור כהן: << אורח >> להתייחס עכשיו? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כן. << אורח >> דרור כהן: << אורח >> שלום לכולם. תודה יוסי. אני דרור, בן 17 מפתח תקווה, יושב-ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית. בהזדמנות הזאת באמת ברכות ובהצלחה לצבי, אני מקווה שהוועדה תחזור לשגרה, היה באמת ניכר החוסר שלה. אני אתחיל בהפרדה שמשרד החינוך עשה בהחלטה שלו בין החינוך היסודי לעל יסודי. באמת לקחנו חלק בהחלטה, לחינוך היסודי, בהמשך לדברים שעולים כאן זה באמת נכון, זה חלק בהתפתחות שהוא קריטי והכרחי, שהתלמידים יגדלו בצורה שהיא בטוחה, שהיא נטולת חסמים כאלו ואחרים של מיומנויות חברתיות. אני כן אשמח לדבר על החינוך העל יסודי, כי אני יודע שזה עומד על שולחן משרד החינוך ובכלל, ואני כן אתן על זה את הדעת. דור ה-Z בכל העולם גדל בלי טלפונים. כל מי שיושב כאן בשולחן גדל בלי טלפון ביד, כמונו הנוער במדינה, אנחנו חיים עם טלפונים. ההגבלה, במידה והיא תגיע לבתי ספר בעל יסודי, אז אוטומטית מחוץ לשעות בית ספר, השימוש שלנו בטלפונים יילך ויגדל. דיברה פה הממ"מ על 56%, תהיו בטוחים שזה ירקיע פלאים וזה הרבה מעבר לזה. דיברנו על כל הבעיות שיש למערכת, על הבריונות, על הבעיות החברתיות, הבעיות הרגשיות שיש לנו אחרי שנים כל כך מורכבות במערכת. ולהגיד לנו "טוב חברים, תשימו את הטלפון בצד, אל תשתמשו בו", זה פשוט לשים פלסטר על הבעיה. יש כל כך הרבה בעיות בתוך הרשתות. היום המדינה לא מספיק נותנת את הדעת על מה נמצא בתוך הרשת ואין אכיפה על בריונות ולא מלמדים אותנו איך להשתמש נכון בכלל עם הטלפונים, עם הרשתות החברתיות. ועצם זה שהקשב שלנו קצר, וגם יצא לי לדבר קצת על זה עם קרן בחוץ, אז זה לא אומר שייקחו לנו את הטלפון ופתאום הקשב שלנו יהיה יותר ארוך ו"וואו איזו מערכת חינוך מושלמת יש לנו". לא, המערכת צריכה להתאים את עצמה למאה ה-21 וזה בלי לדבר על היתרונות שיש בעניין פדגוגי לכל הרשתות. לא פעם דיברנו כאן בוועדה על התפתחות המערכת בצורה טכנולוגית וברגע שמוקיעים את זה מתוך המערכת אז אוטומטית נוצר כאן חסך ופער שהולך ומתגבר בינינו, תלמידי ישראל, לתלמידי העולם. אז מה שהתחלתי להגיד זה שהמערכת צריכה להתאים את עצמה לקשב הקצר שיש לנו. אני לא אומר לעשות שיעורים של חמש דקות ובבליץ את כל החומר, אבל כן יש מתודות ויש מיומנויות חדשות שהמערכת צריכה לסגל לעצמה שכן נהיה יותר בקשב ושכן נוכל להקשיב יותר גם כשהטלפון נמצא לידנו, כי וואלה אי אפשר להתכחש לזה. כולנו כאן משתמשים בטלפונים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> גם בשיעורים, לדעתך? כי זה הרי היום לפי חוזר מנכ"ל אסור. << דובר_המשך >> דרור כהן: << דובר_המשך >> חוזר מנכ"ל אומר שאסור. אפשר להטיל ספק בחוזר מנכ"ל. בסוף, אם אנחנו התלמידים אין לנו מספיק קשב, או שקורים דברים אחרים במדינה אז נברח לטלפונים. אבל עוד פעם, הפתרון זה לא לקחת לנו את הטלפונים. למשל, סיפור. בשנה שעברה ניגשתי לבגרות בהיסטוריה, תוך כדי זה היה טיל מתימן. פתאום עוצרים את הבגרות, הולכים למרחב מוגן. עכשיו תארו לעצמכם סיטואציה, וזה קרה המון בשנתיים האחרונות, וזה, אגב, בלי שאין מרחב מוגן הולם בבית הספר, שזה גם אפשר דיון שלם נפרד על המיגון בתוך מערכת החינוך. עכשיו דמיינו לעצמכם סיטואציה, שהטלפון נמצא בתוך איזה כלא-פון כזה, שהוא בכלל לא נגיש ובהישג יד לתלמידים. פתאום יש איזושהי אזעקה, מצב בטחוני, וזה לא אבסורד, חברים. מדינת ישראל, בכל זאת. ואין לי יכולת שהדבר הראשון שאני רוצה זה להרים טלפון לאמא להגיד שאני בסדר, ובמצב כזה פשוט לא נותנים לנו לעשות את זה. אז המערכת צריכה לעשות שינויים, צריכה לעשות התאמות. אגב, לא רק המערכת, כמו שציינתי, גם ברשתות החברתיות ואחר כך, וזה מבלי לדבר על כל היתרונות שיש לטלפונים. התקשורת שלנו והחיבור שלנו לעולם וההסברה המטורפת, שהנוער עשה בשנתיים האחרונות בזכות המיומנויות שיש לנו בטלפונים שיש לנו יותר מכל דבר אחר, וה-AI שהמערכת עדיין לא אכלה לגמרי את ה-AI והיא צריכה ללמוד אותו, כי הוא באמת עושה פלאים ואם נדע להשתמש בו נכון ונדע לייצר לעצמנו חשיבה ביקורתית, אז זה המפתח הגדול ולשם העולם הולך וגם תלמידי ישראל צריכים ללכת לעולם הזה. לסיכום, אני אגיד שההחלטה על היסודיים מבורכת, כאמור, יוסי, גם לקחנו חלק וגם אנחנו נמצאים בשיח עם המשרד לגבי העל יסודי ואנחנו מצפים להמשיך להיות בשיח בעניין הזה, שהשינוי לא ירחיב אופקים לעל יסודי, כי לצד היתרונות באמת יש גם חסרונות שגם הממ"מ דיברה עליו. ובכלל, העולם הולך לכיוון מסוים, לא נכון שמדינת ישראל תלך לכיוון אחר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה העמדה שלכם, משרד החינוך, על העל יסודי? בינתיים זה לא בפנים, נכון? << אורח >> קרן רוט איטח: << אורח >> זה בינתיים בתהליך של למידה, בתהליך של חשיבה. תתגבש מדיניות ותפורסם. ושוב, גם כן נעשים מהלכים עם סבבים ואנשי מקצוע, עם מנהלים, מפקחים, שמענו את מועצת התלמידים והנוער, את הנהגת ההורים, וזה יובא לשולחן השר שיקבל את ההחלטה להמשך מדיניות. << דובר >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר >> אני רוצה להוסיף משהו שאמרת. העולם לא הולך לכיוון אחר, אתה טועה. אני קראתי הרבה מחקרים של מדינות יותר גדולות והם התחילו להתעסק בנושא הזה מ-2018 עד היום. לכן יש להם ניסיון יותר מאיתנו וטוב שנלמד מאחרים. הם אומרים קודם כל שהפלאפון פוגע בחוויית הילדות שלנו, של הילדים שלנו. זה קודם כול. דבר שני, אף אחד לא דיבר על נושא הבריאות. היו כאן הרבה מחקרים, שדיברו שהפלאפון פוגע בילדים בגיל צעיר כאשר מערכת החיסון שלהם היא לא חזקה, והפלאפון מסרטן. ולכן, אם אתה קורא מה חשבה יוון ומה חשבה איטליה, ארצות הברית כבר 22 מדינות התווספו לרשימה שצריך למנוע. ולכן אנחנו לא צריכים לעבוד מרגש. גם הנושא הזה הוא נושא בתרבות. אם אתה התרגלת עכשיו למשהו, אפשר לשנות את ההרגל. אנחנו לא צריכים לקחת תרבות שלילית שתפגע ביכולות של התלמידים ובעוד 20 ו-30 שנה חס וחלילה תשלמו מחיר כבד מבחינה בריאותית, אז יש עלינו אחריות. לכן אני חושב הנושא הזה הוא נושא מאוד כבד, צריך לשמוע את כולם, לקרוא את כל המחקרים, להבין את העניין נכון ואחר כך לקחת החלטה. << אורח >> דרור כהן: << אורח >> מה ההגדרה לילדות טובה? << דובר >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר >> ילדות טובה שהיא כמו שהיא היה פעם. הרבה ציונות. אתה תלמד, אתה תשקיע, תפעיל את המוח שלך ותתקדם, ולא יהיה לנו מוח עם ניוון אחר כך ואנחנו לא נאפשר לילדים לחשוב טוב. הכול דרך האפליקציה. לא כול הטכנולוגיה חיובית, יש טכנולוגיה שלילית שפוגעת גם ביכולות שלנו. << אורח >> דרור כהן: << אורח >> אני לא מתעלם מהטכנולוגיה השלילית. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אני חייבת להגיד לכם, שכח"כית צעירה זה נורא מתנשא מה שאמרת לו עכשיו, ולא. << אורח >> דרור כהן: << אורח >> אני בכלל לא חושב שילדות מלפני 40 שנה תואמת לילדות שצריכה להיות לתלמידים היום. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> נכון. << אורח >> דרור כהן: << אורח >> עם כל ההיבטים ולצד הפגיעות והדברים השליליים, יש בזה המון יתרונות חיוביים וכולנו צריכים ללמוד אותם בשביל לכוון את הילדים לשם. להוקיע את זה מאיתנו ולהגיד "וואלה, אנחנו גדלנו בלי טלפונים, בואו תגדלו גם אתם בלי טלפונים", זה לא ריאלי, מגיל שש אנחנו עם טלפונים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה להגיד משהו. אני חשבתי, כמו חבר הכנסת אכרם, הרבה מאוד ואנחנו קראנו לדור הזה דור הטיקטוק, ואנחנו מ-7 באוקטובר גילינו דור מדהים של ילדים מופלאים שהגיעו ונלחמו כמו שאני לא זוכר בהיסטוריה של מדינת ישראל. ולכן כל הדברים שחשבנו על הדור הזה, אתה יודע, זה התפוצץ לנו בפרצוף בצורה חיובית וראינו דור מדהים, נוער מדהים שהפתיע את כולנו. << אורח >> דרור כהן: << אורח >> בכלל לא פגע בילדות. להיפך. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> אני רוצה רגע לחזק את לחזק את מה שאכרם אומר. מה שאם אני מבין נכון, הוא לא מדבר על זה שתתנתקו לגמרי מהטלפונים, אלא להתנתק בזמן הלימודים. בזמן המסגרת של בית הספר, זה הכול. יש לכם אחר כך משעה 13:00, 14:00, עד 22:00, 23:00, 00:00, מתי שאתם הולכים לישון, תתעסקו כמה שאתם רוצים. ואני חושב שבמסגרת חינוכית. << אורח >> דרור כהן: << אורח >> זאת אמירה ממש לא טובה. אנחנו מעודדים עלייה דרמטית אחרי בית ספר? המהלך שאנחנו רוצים לייצר ייצור סימפטום הפוך. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> בזמן בית הספר בוא נתמקד במצוינות, בוא נתרכז בזה של להיות חברים אחד של השני, בוא נתרכז בלכבד אחד את השני, שתהיה לנו את יראת הכבוד הזאת מול המורים שלנו, ואני חושב שזה מתחיל, זה הבסיס. והטלפונים האלה הרבה פעמים יוצרים סוג של ניתוק, סוג של איזו שהיא הפרעת קשב מסוימת, אפילו סוג של בדידות, שלא לדבר על נושא של גם שזה גם עניין שראינו מחקרים שזה מעודד את הנושא של החרמות ועוד דברים אחרים. אבל בזמן הזה שאתם במסגרת לא צריך שום טלפונים ואם דיברת על העניין של האזעקות וכולי, אם חלילה יש אזעקה, כולם יודעים להתמודד עם זה, יש אנשים שעובדים בבית הספר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זו, אגב, טענה שהיא נכונה גם ליסודי. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> יש מורים, יש צוות בבית הספר שיודע לבוא ולכוון ולהתריע, לא צריך בשביל זה שהטלפון יהיה צמוד עליך 24/7. << אורח >> דרור כהן: << אורח >> מסכים עם כל מילה שאתה אומר. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> מדובר על להתנתק כשאתם במסגרת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> צגה רצתה לדבר, בואו נעשה את זה מסודר. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> בוקר טוב לכולם, ברכות אדוני היושב ראש, ויושב הראש הקודם גם עשית עבודה נפלאה. אני רוצה להתייחס למה שנאמר פה, הדור הקודם, הדור ההוא. כל אחד בתקופה שלו. כל אחד. אני אתן להם דוגמה, אני לא למדתי בבית ספר בישראל. סיימתי בגיל 16 תיכון באתיופיה, אבל כל ההשכלה הגבוהה שלי פה. ילדיי נולדו פה, כשאנחנו מדברים בבית כל פעם אומרים לי "אמא, תפסיקי את האתיופיות שלך". אז מה אני עונה להם? אבל אני יצאתי בסדר. אז כל תקופה ותקופה יש לו את זה. עצם העובדה היום, יש את הבעיה פלאפון, אנחנו דנים על זה. לא הכול מושלם. יש את הבעיה. ואני אתן לך דוגמה, לפני שבוע הייתי ביס פלאנט לראות סרט עם אח שלי. יושבים שם בארומה בבית קפה, אני רואה אמא עם הילדים שלה שם מחכים גם להיכנס לצפות בסרט, אבל ישבו גם אמא גם הילדים כולם בטלפון. אני שאלתי את עצמי למה הם באו? היו יכולים לעשות את זה בבית. אנחנו יודעים שיש את הבעיה. אם לא הייתה בעיה, לא היינו דנים על זה. איך נפתור אותם? המחקרים, הממצאים במדינות מערב כבר רואים את זה, יש פגיעה קשה. מה, אוסטרליה לא מזמן העבירו חוק, ועד גיל 16 לא ישתמשו בטיקטוק. לכן אנחנו צריכים ללמוד את זה, להביא לטובת הילדים. חברי, חבר הכנסת סימון, כול הזמן אתה מדבר על פעילות גופנית, ספורט. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> זה מה שרציתי לומר לאושר. תבדקו באוסטרליה, כל ילד אחרי הצהריים עושה ספורט. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> סימון, נהדר, זה לא סותר מה שאמרתי. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> לא, אתה אמרת בית ספר, אני אומר אחרי הבית ספר זה יותר חשוב. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> אין שום סתירה. אפשר לשלב גם וגם, אבל במסגרת עצמה לא. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> פעילות גופנית, ספורט יש לו תרומה גדולה, לא רק לבריאות בלבד. חברתית, המון תרומות. הרבה דברים אנחנו יכולים גם לעשות. אנחנו יודעים את המחקרים, ואני וחברי דוידסון היינו בהונגריה, זו הייתה קבוצה של חברי כנסת. אז הלכנו לראות איך התמודדו אלימות במגרש כדורגל וגם ספורט איך שם, באמת מעורר קנאה. קנאה. אין שום סיבה שמדינת ישראל לא יכולה לעשות את זה. זה גם ברובו לא עולה לנו הרבה כסף. לא עולה הרבה כסף, זה רק את המודעות והחשיבות. לכן אני רוצה לשאול אותך משהו, סליחה צגה, חברי הכנסת קודם. איך שאמרת, הדור הזה והדור הזה, כול אחד בזמנו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> טוב, בני מחכה הרבה זמן. בקצרה. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> כבודו, אני בנושא הזה בכלל, מה שטוען הנער הזה, אני רוצה להגיד לך דבר אחד. אני מסתובב ברחוב. אני רואה אתכם נערים יושבים ביחד בבית קפה וכל אחד מתקתק, אין לכם אפילו אינטראקציה אחד בין השני, אפילו אתם לא עוזבים את הטלפון. אני לא טוען בגלל שאתה אומר מדע, ידע, הבנה. לא, לא, זה לא יברח לך או מה שמתקדמים. זה רק יוריד אותך עוד יותר לתהום, כי שמה ישקיע את המוח שלך. אני מדבר על דבר אחר. אני בכלל צריך לדבר עם ההורים. צריך להכריח את ההורים. מילדות כבר מתחילים כדי להיפטר מהילד רגע אחד בבית נותנים לו את הפלאפון. שמה המחלה מגיעה וממשיך הלאה לבית ספר. בוא תראה לי, אני אשאל פה בבית ספר הזה. בבתי הספר עד היום אני טוען, פעם היה אומרים תביאו מחשבון לילדים בכיתות ג'. אני התנגדתי ולחמתי ואמרתי ברגע שהילד יגע במחשבון, המוח לא יפעל ולא יתפקד. אני רוצה לראות אותך, אם בבית ספר שלך אם אני אבוא ואשאל אותם לוח הכפל, אם מישהו יודע משהו בעל פה. בוא אני אשאל דברים פשוטים שזה מה שמפעיל לך את המוח. רק בתיכון אני אומר תשתמשו. זה מה שאני גידלתי את ילדיי. אני מנעתי המון דברים, כולל פלאפונים. אני הפלאפון שנתתי להם זה רק לצלצל הביתה או לצלצל להורה, לא יותר מזה. לא ראו שום פלאפון עד לתיכון, עד לכיתה י"ב. אותו דבר גם בנושא הזה. קריאה, אני תמיד שאלתי את המורים. בוא, אתם אומרים יש שעת תרבות, נתתם לקרוא ספר, האם בדקתם את התלמידים? האם הם קראו את הספר? לא צריך. אותו דבר גם בשיעורים, האם בדקת בכלל לקחת את המחברות מאחד לשני לדעת ולא את פותרת את התרגיל ואז הם מתקנים את עצמם כדי לבדוק איפה הבעיה של התלמיד. זה גם יש פה בעיה. אם אתם יושבים וחושבים שהטלפונים יתנו לכם את העתיד, אני אומר לכם שלא. הטכנולוגיה לא תברח, טכנולוגיה תבוא מהמוח שלך כשהוא יפעל. שהוא זה שמפעיל אותך. הוא מפעיל אותך. החברות, האינטראקציה בין אחד לשני, שאתם יושבים בבית קפה לא זורקים את הפלאפונים הצידה, אבל אחד אומר לא, כל היום. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בני, מה אתה נופל עליו? תבוא למזנון הח"כים אותו דבר. << דובר_המשך >> בני פרץ: << דובר_המשך >> לא, כי אני אומר, זה אחד הדברים. אבל אם אנחנו רוצים גם להשפיע בנושא של החינוך - - - << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> לא, אבל במסגרת של בית הספר זה בעייתי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אתה יודע, המקום בכנסת עם הדיונים הכי - - -, ואתה יודע את זה אושר, זה בוועדת החוץ והביטחון, כשהיה דיון כזה. בסדר, אלו החיים, מה לעשות. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב ראש, הדברים שאני נלחם עליהם זה החינוך שאני מכיר בחוץ לארץ עד שהגעתי לפה בר מינן. זה היה לוח הכפל, זה היה קריאה, זה היה שינון בעל פה. זה פותח את הראש לילד. כשלא נותנים את הדברים האלה ולא בודקים אותם בבית הספר, מדברים על הפלאפון. מה זה משנה פלאפונים, הילד לא מקבל את החינוך הראוי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> העולם לא שם כבר. תודה בני. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> אם אני אסכם רגע מה שבני בא להגיד, הוא מדבר על משמעת. בגדול עניין של משמעת. עכשיו שאלה: כאשר נכנס מורה לכיתה מה קורה? מה אתם עושים? << אורח >> דרור כהן: << אורח >> תלוי. יש מורים שצריך לעמוד אליהם. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> למה יש כאלה שצריך לעמוד? << אורח >> דרור כהן: << אורח >> כול מורה ומה שהוא מחליט. בכול בית ספר הנוהל נראה אחרת. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> ואיך אתה קורא למורה שלך? << אורח >> דרור כהן: << אורח >> בשם שלו. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> למה? למה לא המורה? << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> הבת שלי לחלק הם קוראים miss או גברת. זה לא משנה, זו שאלה שהיא - - -. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> אצלי, למשל, היה לנו מורה קראו לו חזי. לא העזתי להגיד לו בחיים את השם שלו. אמרתי לו המורה או המורה חזי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן, אבל זה נושא אחר. << אורח >> דרור כהן: << אורח >> על מעמד המורה יש מלא מה להגיד. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> רגע, זה חלק ממשמעת. זה בדיוק העניין. מדברים על חינוך. כאשר אנחנו היינו רואים מורה – דבר ראשון קמים, ורק כשהוא אומר "נא לשבת" אז אנחנו מתיישבים. וזה, הדברים הקטנים האלה, אבל זה גם מה שמונע אלימות וזה מה שמונע אחר כך חרמות. עניין של משמעת, אלימות בין התלמידים. דברים קטנים וזה גם אחר כך גורם למצוינות ולהישגים וללמוד כמה שיותר טוב, ולהתרכז, להיות אזרחים טובים יותר. כאשר אנחנו, תוך כדי שהמורה מגיע, אנחנו עדיין עם הטלפונים ורמת הקשב שלנו יורדת ואנחנו לא מתייחסים כמו שצריך וקוראים לו אפילו גם בשם שלו – מפה הדברים האלה מתחילים. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> ואל תשקר, רק תגיד לי מילה רק לשאול אותו סופית. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בני, אנחנו לא פה עכשיו - - - << אורח >> בני פרץ: << אורח >> תגיד לי, באמצע השיעור, תגיד לי שזה תלמידים שמקבלים איזו הודעה הם לא פותחים במקום להתרכז למורה, תגיד לי שזה לא נכון. << אורח >> דרור כהן: << אורח >> אני לא אומר שזה לא נכון. זאת המציאות. איתה צריכים להתמודד. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> אז הנה, בבקשה. גם לתיכונים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בני, זה קורה גם פה בוועדה, בסדר נו, בוא. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> לא, זה שקורה אצלנו הבוגרים בוא נגיד, אני גם אתה יודע כמה יש לי פה אפליקציות - - -, אין לי את המחלה הזאת. אני תופס את עצמי - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אלו החיים. אנחנו חיים היום בעולם שבו כל מחזיק טלפון יכול - - - << אורח >> דרור כהן: << אורח >> אנחנו ב-2025, לא ב-1980. זו המציאות. איתה צריך להתמודד, לא להגיד לחזור לפעם, זה לא הפתרון. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> לא אמרתי שתחזור. זה לא יברח לך. אבל הידע יבוא, כשהמוח שלך יותר ייפתח בלימודים, בקריאה, בשינון, בדברים האלה. זה ייתן לך להגיע לידע הזה שאתה רוצה AI ואמו, זה לא יברח לך בחיים. זה רק לתקתק. גם לימוד, אתה לא צריך ללמוד ממנו, מהטלפון, יש לך מחשב בבית. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בני, אנחנו לא פה בשיעור מוסר. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> לא, ברור. מדברים על חינוך. זה פגע בנוער, החינוך שלהם - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בסדר, הוא אמר את העמדה שלו, הציג את מה שהוא חושב. זה המקום שלו. העולם באמת נמצא היום במקום אחר. אני, אגב, כן גדלתי עם במקום שהיה לי פלאפון ביד. ועדיין, בסוף העולם היום במקום אחר, מה לעשות. כולנו עם קשב אחר, וזה משפיע לכול הכיוונים וצריך לראות איך מתמודדים עם זה. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> אני אגיד לך דבר אחד. הילדה שלי עשתה 14 יחידות באומנות. בשנייה אחת לימדה אותי בפוטושופ. עד היום למדתי דברים לבד דברים ואני לא אחד - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אנחנו לא הולכים להילחם בזה שהעולם התקדם. שנייה, יבגני רצה לדבר, הגיע. יבגני, בכבוד. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה. תודה אדוני היושב ראש. חבר הכנסת שקלים, אושר, חברי, אמרת שימנע אלימות וחוסר כבוד. אני מסכים איתך 100%. אני חושב שמה שימנע אלימות וחוסר כבוד זה קודם כל חינוך וגם יחס לבן אדם. אני, אדוני היושב ראש, לא יכול להירגע מאתמול בלילה כשראיתי סרטון בוועדת הכספים, שיושב ראש ועדת הכספים מדבר בזלזול כזה נוראי כלפי היועצת המשפטית של הוועדה. עזוב את הקטע קואליציה אופוזיציה, כי היא לא משחקת תפקיד אופוזיציה. עזוב את הקטע של כן מקצועי, לא דרג מקצועי. הקטע בין גבר לאישה. מה זו ההתנהגות הזאת? אני פשוט, אני כואב לי לראות את ההתנהגות הזאת ואני מאוד מקווה שהוא יתנצל. אני לא עקבתי בבוקר אחרי הוועדה, אבל אני חשבתי לעצמי להעלות את זה דווקא בוועדת חינוך, כי ועדת חינוך חייבת להיות דוגמה ליחס גם בין אנשים ובטח ליחס כלפי נשים. יש לנו בכנסת ועדה למעמד האישה, אני מאוד מקווה שהדבר הזה שם יעלה בדיון. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> איזה דברים הוא אמר, סליחה. בכל ועדה זה קרה. אני ראיתי בוועדה - - - << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> לא, זה לא קרה ככה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> לא בצורה כזאת, צגה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> ככה? ככה זה לא קרה בחיים. בחיים לא קרה דבר כזה בכנסת. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> זה לא קרה ככה. ואגב, זה מה שקורה כשממנים חשוד באונס להיות יו"ר ועדת כספים. הבן אדם מדבר עם הידיים שלו ככה, עוד רגע יכניס לה אצבע לעין. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> תקשיבו, עדי, לא קשור חשוד לא חשוד. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> קשור, קשור. זה מראה על הבן אדם, זה הבן אדם. מה יש להתפלא? << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אני לא מדבר על החשדות. אני מדבר על מה שאני ראיתי. ומה שאני ראיתי - - - << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> - - - << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> שנייה, רגע, שנייה חבר'ה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> מה לעשות. אני חשודה באונס? אבל, רגע, אני לא מבינה. אני רוצה להבין. להיות חשוד באונס זה בסדר, אבל להגיד חשוד באונס זה לא בסדר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תפקידה של ועדת החינוך הוא לא לחנך את חברי הכנסת. יבגני, אם יש לך משהו להגיד תגיד. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אני לא מחנך, אני רק אומר שאני לא מדבר על משהו חשוד ולא על משהו שאני לא יודע ומשהו שבגדר חשדות. אני דיברתי על מה שאני ראיתי. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> בוא נעלה את זה בנשיאות היום. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> רעיון מעולה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> כן, אני אעלה את זה בנשיאות בשעה 12. אני רק רוצה להגיד שאם אנחנו היינו לוקחים את המקרה הזה וחושבים ומחשבים וגם עושים מסקנה ביחס להתנהגות גם בינינו וגם בטח ובטח למערכת החינוך, אני חושב שהחיים שלנו היו יותר טובים. ולכן כשמדברים על התנהגות בבתי ספר ולכולנו יש ילדים וכולנו רוצים, לכל אחד יש את החוויות אישיות משלו. אני בכלל גדלתי במדינה, ששם היה אפילו אסור להסתכל לכיוון המורה, כי גם דברים אחרים. בוא, אני לא למדתי פה בבית ספר. אני באתי בגיל אחרי בית ספר. אני באתי בגיל 17. אני מספר פה לחברים הישראלים שלי מה עשו בשנות ה-80 וה-90 בברית המועצות, אז הדברים כאלה לא היו עוברים פה את הרף הפלילי, כן? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יבגני, סך הכל יצאת בסדר. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אבל עובדה שגדלנו ועובדה שקיבלנו ערכים ועובדה שגם קיבלנו ידע. אז לכן אני אומר, שחשוב מאוד לכבד ולכבד ולכבד וזה העניין של חינוך. ומשפט אחד לגבי הפלאפונים, אני פספסתי תחילת הדיון. אני בהחלט מסכים עם ההחלטה לאסור לגמרי טלפונים ניידים בבית ספר יסודי. אני יודע שבחלק מבתי ספר המדיניות הזאת מיושמת, בלי להיכנס לרשת כזו או אחרת. אין שום סיבה שילד יתעסק בטלפון. שאלתי את בתי הגדולה שהיא בתיכון, היא בת 15 וחודשיים. אז היא אמרה שאצלנו אין איסור, נכנסים עם טלפונים, אבל יש עונש אם מורה כן רואה שמתעסקים בטלפון במהלך השיעור. אני חושב שתיכון זה כבר עניין אחר, תיכון זה כבר אנשים צריכים להיות מבוגרים. בכל זאת, תיכון. לילד בתיכון בן 16 בעוד שנתיים מפקידים לו נשק ואומרים לו תגן על המדינה. אז זה משהו אחר. אבל יסודי וחטיבה בעיניי צריך להיות פה איסור. הגעת בבוקר שמת בתא, סגרת את התא, בסוף היום לקחת את הטלפון. אלא אם כן יש הפסקה ארוכה אז אפשר להשתמש. לכן אני חושב שפה אני לגמרי מסכים עם המדיניות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. משרד המשפטים רוצים להגיד משהו? << אורח >> עידית צוריאל: << אורח >> אין לנו מה להוסיף כרגע בפן המשפטי. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אל תפחדי, אנחנו מתייחסים יפה ליועצים משפטיים. << אורח >> עידית צוריאל: << אורח >> לא, אני לא מפחדת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אנחנו מתייחסים יפה לכולם, עדי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> משרד התקשורת? << אורח >> חן כהן: << אורח >> גם, כרגע אין לנו מה להגיד בשלב הזה. תודה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אוקיי. יש פה מישהו אחר שרוצה להגיד משהו לפני שאנחנו מסכמים? << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה להגיד משהו אחרון. שני דברים. אחד, בהמשך למה שחברי יבגני אמר, כן, אני חושבת שלבית הזה יש חשיבות מאוד גדולה. ויודע גם אדוני, שאני לא הייתי מהמברכות על המינוי שלך ליו"ר הוועדה. ועדיין, מרגע שאתה יו"ר הוועדה, הפנייה היא בכבוד והיחסים הם בכבוד, כי יש פוליטיקה ויש בין בני אדם ויש בית ויש דברים שצריך להקפיד עליהם. בטח אם אנחנו רוצים שאחרים שמסתכלים עלינו ינהגו לפחות בצורה דומה. זה אחד. שניים, מאוד חיכיתי שהוועדה תתכנס. מאוד חיכיתי ואני שמחה שהיא מתחילה. ואני רוצה להגיד שהיו פה הרבה דיונים בארבעת החודשים שאני נמצאת בכנסת, בוועדות הרווחה, מעמד האישה וזכויות הילד, והחולייה הזאת הייתה מאוד חסרה. ולדעתי, כדי שנעשה באמת ישיבה אחת גדולה שתיקח הרבה זמן, ישיבה ארוכה שבאמת מסתכלת לא כאיזו נקודה בזמן אלא רגע רואה את התופעה שיש כרגע לבני הנוער וגם ביסודי, זו ועדה שחייבת להיות חינוך, רווחה ובריאות ביחד. אנחנו חייבים להתכנס ולראות איך אנחנו נותנים מענה בצורה הוליסטית. כי החינוך תלוי בבריאות והבריאות ברווחה, ויש להם קווי טלפונים שונים והילדים שלנו באמת מסכנים. ילדי ישראל עוברים תקופה קשה מאוד. ולכן רק בצורה הוליסטית נוכל באמת לתת בשורה מהבית הזה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תדברי איתי על זה אחרי זה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אני הייתי מרצה בקריה האקדמית אונו, אני לימדתי גם בקמפוס חרדי, את החרדיות לימדתי בתקופת קורונה. מי שהציל, זה הזום שהציל את מערכת החינוך אפשר להגיד. ולכן הטכנולוגיה זה מאוד מאוד חשוב. אנחנו לא יכולים להתנתק מהטכנולוגיה, מהקידמה, בגלל שבתקופתנו זה היה פחות. אבל איך אנחנו משתמשים בו? וגם מחקרים צריכים לראות. דוגמה, חברי חבר הכנסת אושר שקלים דיבר על איך להתייחס למורים. יש מחקרים גם מוכיחים בבוקר אפילו לעמוד בשורה, לשיר את ההמנון, מוריד את סף האלימות בין הילדים. באמת בכמה מקומות עשו את המחקר. לכן אנחנו צריכים להסתכל מה טובת הילדים. מה אנחנו רוצים, הדור הבא, מה אנחנו רוצים, איך להחליט. לכן אני באה ואומרת, בסיכום, לכול דבר שקורה במדינה או בעולם, הכול מתחיל בחינוך. הכול. תסתכלו, הכול חינוך. לכן יש חשיבות, אני כן בעד, אפילו אם היה תלוי בי, עד גיל 16 ילדים לא ישתמשו בבית ספר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> סימון? << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> כן, אני רוצה. קודם כל אני רוצה לאחל לך בהצלחה. אני מתחבר למה שאמרה עדי. אנחנו פוליטיקה ואנחנו נריב ואנחנו נתווכח. בסוף החדר הזה, באמת בשלוש וחצי שנים שאני נמצא פה בדיונים בוועדת חינוך, אנחנו מאוד מאוד ענייניים למען המערכת ולמען הילדים. אני מבקש להזכיר ואני אזכיר את זה כל הזמן, ואת יודעת טוב מאוד את האג'נדה שלי. אני מבקש שתתחילו לדבר כל הזמן על חינוך 24/7. החינוך לא נגמר כשהילדים יוצאים מבית ספר. פה מתחילות בדיוק הבעיות הכי גדולות. כשילדים נופלים לפשע, לאלימות, לסמים, לאלכוהול, למקרי הטרדות מיניות. זה קורה בעיקר אחרי הבית ספר. ואני מבקש ודורש כל הזמן, כשאתם מדברים על חינוך, תדברו על חינוך לא רק עד סגירת בית ספר, אלא גם מה קורה אחרי זה. החינוך הבלתי פורמלי, שהוא גם בידיים של משרד החינוך, הוא חלק מאוד משמעותי בחינוך הילדים שלנו. וזה לא רק ספורט, בעיקר אני מדבר הרבה מאוד על ספורט, אני יודע את המשמעות של ספורט, ואני אגיד לכם, אתם רוצים שלא ישתמשו בטלפונים? שהילדים יעשו ספורט, הם לא יוכלו להשתמש בזמן הזה בטלפון, בעיקר אם הם יהיו בשחייה, כי בשחייה זה לא עובד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שחמט זה לא? << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> גם בשחמט דרך אגב. בכל דבר שילדים יהיו עסוקים אחרי הצהריים, הילדים יהיו יותר בריאים. זה אחרי זה יחזיר לנו מתנה למדינה, זה יחסוך לנו הרבה מאוד כסף כי הם אחרי זה יהיו חיילים יותר טובים, הם יהיו באקדמיה, וכן הלאה וכן הלאה ופחות נשקיע בעלויות גדולות מאוד בנושאים, שאנחנו לא רוצים שיגיעו אליהם. זה דבר שאתה תשמע ממני כל הזמן. לאט-לאט זה נכנס יותר ויותר לראש, גם של משרד החינוך, גם של השר, גם של חברי הכנסת, ואני לא אפסיק לדבר על זה כי אני מאמין בזה באמונה שלמה, זה לא איזה משהו פופוליסטי. אני יודע שזה מה שיפתור הרבה מאוד דברים והרבה מאוד בעיות במדינת ישראל. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> זה חשוב. בית ספר – שתהיה שעת ספורט. היום מה שיש שעת ספורט זה כמעט - - - << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> קודם כל שיהיו מתקנים, שיהיו אולמות בבתי הספר. זה כמו צ'צ'ניה במדינת ישראל. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני בטוח שבוועדת ספורט שתתחיל להתכנס – קבענו לך תאריכים לשבוע הבא – אז תוכל לעסוק גם בזה. בבקשה, זיו. << אורח >> זיו חדד: << אורח >> כן, שלום. לא תכננתי לדבר אבל שמעתי את השיח בין הצדדים ואני חושב שמה שאנחנו פיתחנו יוכל לגשר בין הדברים שהשיח. שמי זיו חדד. ביחד עם השותף שלי הטכנולוגי, מ-7 לאוקטובר הוא התבקש גם לחזור לצבא בתחום של סייבר ומערכות מידע. אנחנו פיתחנו אפליקציה חינוכית שנקראת "מצב למידה". אני גם מגיע מתחום החינוך, הייתי מורה. פיתחנו אפליקציה שתאפשר את השיח, שימוש בסמארטפון בלי הסחות דעת, כי רוב הבעיה היא שכמו שחבר הכנסת אמר, שהתלמיד מקבל הודעה וכדומה והוא מוסח. אז אנחנו הצלחנו למצוא פתרון טכנולוגי שיוכל לחסום מצד אחד את הרשתות החברתיות ומה שמסיח בזמן השיעור, רק בזמן השיעור, בלי לפגוע בפרטיות של התלמיד. ומצד שני התלמיד יוכל לצאת מהשיעור מתי שהוא רוצה, אבל המורה יש לו בקרה לראות אם הוא יצא או לא יצא. זאת אומרת, מצד אחד אנחנו מאפשרים חסימה זמנית, מצד שני יש בקרה של המורה, אבל אין שליטה של המורה על הטלפונים של התלמידים. גם אנחנו, המפתחים, אין לנו שום גישה. האפליקציה אושרה ב-Google Play וב-AppStore. אנחנו בשלב אחרון מול משרד החינוך, סיימנו את הבדיקות אבטחה של אקספריס. אני בקשר עם מורים שניסו ללמד עם סמארטפונים ובהחלטה מקצועית שהם ראו שתלמידים מוסחים הפסיקו, והם כשהם שמעו על הפתרון הזה, הם מחכים, מחכים שאנחנו בעזרת השם נקבל בקרוב את האישור ונוכל לאפשר את השיח הזה. הרעיון בא ממקום אחר, מההבנה ששימוש בטכנולוגיה יכול להוביל לחוויות חיוביות. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> יש מדינות שמשתמשות? << אורח >> זיו חדד: << אורח >> אנחנו, ההמצאה שלנו, שאלת אותנו למה אנחנו מנסים להיכנס לישראל ולא לחו"ל, ואנחנו גם אנשי מילואים וגם אנחנו מאוד מאמינים במדינה שלנו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מדהים. שאפו גדול. << דובר_המשך >> זיו חדד: << דובר_המשך >> ואני רק אסיים, שהרעיון שלנו היה בשיתוף של סמארטפונים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אתה מוזמן להעביר לוועדה חומר על האפליקציה שלך ואנחנו נעביר את זה דרך הנהלת הוועדה, נשלח את זה בקבוצה. טוב, אני אסכם, ברשותכם. תראו, יש היום בעולם, המצרך הכי יקר בעולם, יותר מזהב, יותר מכל דבר אחר בעולם, אתם יודעים מה הדבר שהכי יקר היום בעולם? – הקשב שלנו. הקשב שלנו, הקשב של בני האדם הוא היום המצרך הכי יקר עלי אדמות. נשפכים טריליונים של דולרים כדי לקחת את הקשב שלנו במכשיר הזה. טריליונים. אין לנו סיכוי בעולם לעמוד מול הדבר הזה. טובי המוחות, האנשים הכי מומחים בעולם שופכים את כל הכסף שלהם ואת כל מה שיש להם כדי לקחת את הקשב שלנו לעוד שנייה באפליקציה, לעוד שנייה באפליקציה אחרת, לראות את הפרסומת ההיא או לראות איזו פרסומת סמויה במקום אחר. ולכן בסוף הסיכוי של מורה במערכת החינוך להתחרות על הקשב של תלמיד, אגב לא רק של מורה, של כל דבר בעולם, אם זה בזוגיות, אם זה בוועדות בכנסת, בכל דבר בעולם, הסיכוי להתחרות בקשב מול אנשים ששפכו טריליונים של דולרים כדי לקחת את הקשב שלנו למקום אחר, הוא כמעט ולא קיים. ולכן הדבר הזה אני חושב, הוא הפך להיות גם כן סוג של מוסכמה חברתית. אם אני יושב לדייט עם אשתי, אני לא אהיה בטלפון. ככה זה עובד. ואם אתה תשב עם מישהו שאתה מכבד אותו רגע לפגישת עבודה, אתה לא תהיה בטלפון תוך כדי הפגישה כי זה מזלזל. ולכן בכל תחום בחיים, זה הפך להיות כבר נורמה. כן, כי אנחנו כולנו מודעים, מודעים שמנסים לקחת את הקשב שלנו. ומודעים שגם אם נכנסנו שנייה אחת לראות הודעה, פתאום ראינו את הפושים מהאתרים וכבר הקשב שלנו במקום אחר. ככה זה עובד. זה הקונספט. ככה זה אמור להיות. זה לא איזה באג. ככה זה עובד. זה לא סוד, זה כל העולם שם על זה טריליונים של כסף. אין מקום ששמים בו יותר כסף מזה. ואנחנו כפוליטיקאים שמתחרים על הקשב של הציבור מכירים את זה מצוין. זה המקום שאנחנו בסוף רוצים שיכירו את הפעילות הפרלמנטרית, את מה שקורה ומה הולך. זה המקום, זה המקום שאזרחי ישראל רואים. היום אפילו את שלטי החוצות ברחוב כבר אף אחד לא רואה, בטח לא קורא עיתונים. כמעט אף אחד. ולכן הדבר הזה הוא לא עוד משהו. העולם מתקדם וביחד עם זה שהעולם מתקדם, אז כמו שאמרתי, הוא נמצא גם במקומות האלה. אם לפני 10 שנים זה היה מקובל להיות עם טלפון בפגישת עבודה כי ידעת שאם פנו אליך זה רק משהו מאוד מאוד דחוף, היום זה כבר לא מקובל. כי אתה יודע שאם אתה מסתכל בטלפון באמצע פגישת עבודה עם מישהו, אני אומר לך כחבר כנסת אני לא אעשה את הדבר הזה, בגלל שבסוף, אתה מזלזל באדם שעומד מולך. וההשלכה למערכת החינוך, זה כבר אצלם, אבל בסוף אני חושב שהיא צריכה להיות אותו דבר. בסוף כשאתה יושב במקום ואני הייתי מורה אבל אז לתלמידים לא היה להם סמארטפונים. אבל בסוף כשאתה יושב ומדבר עם מישהו והוא נמצא בטלפון, עזוב שנייה כל דבר אחר, זה קודם כל מזלזל בבן אדם. כשמישהו מדבר אליך ומנסה לתת שיעור ואתה עכשיו נמצא בפלאפון, זה מזלזל בו. כבן אדם, לפני כול דבר אחר. אתה משדר זלזול ואתה בעיקר מפסיד את הקשב, את הקשב שלך, את היכולת שלך ללמוד. כי בתי הספר הם בשביל התלמידים, בשביל מה נועדו בתי הספר? הם לא בשביל בייביסיטר להורים ולא בשביל למצוא פרנסה למורים. בתי הספר נועדו בשביל התלמידים, כדי להקנות לכם קשב. וכמה שמערכת החינוך בישראל תשקיע, וברוך השם יש לה תקציב גדול, תקציב כול מערכת החינוך בישראל הוא פרומיל מהתקציב של פייסבוק או טוויטר או טיקטוק כדי לקחת את הקשב שלך למקום אחר. אין להם סיכוי. אין סיכוי למורה להתחרות בקשב של האלגוריתמים, של כל האתרים האלה. אין סיכוי. ולכן בעיניי הדבר הזה הוא מבורך והלוואי וזה יהיה גם בתיכונים, בטח בזמן השיעורים. כי בסוף אנחנו צריכים את הקשב כדי שתהיו תלמידים מצוינים. אנחנו צריכים את הקשב שלכם כדי שאתם תוכלו ללמוד ולהיות האנשים הכי טובים בעולם. אנחנו חייבים את הקשב הזה. והסיכוי של המורה להתחרות בקשב של כל הטריליונים שנשפכים על האפליקציות, הוא פשוט לא קיים. אין סיכוי. אין סיכוי לאף מורה, כמה שהוא יהיה כריזמטי וכמה שהוא יהיה טוב, להתחרות בקשב של אנשים ששופכים מיליונים עם דברים שזזים לך במאית השנייה כדי לתפוס את הקשב שלך למקום אחר. ולכן בסוף כן, אנחנו צריכים לעזור לעצמנו. כמו שאנחנו כמבוגרים יודעים לשים לעצמנו את הטלפון בצד רגע כדי בסוף להתייחס ברצינות לבן אדם שעומד מולנו, לבני נוער זה קשה יותר. ככה זה. בסוף ככל שאתה יותר צעיר, יותר קשה לך לעמוד בדברים האלה. וככל שאתה יותר צעיר גם המערכת מתוכנתת לקחת את הקשב שלך למקום אחר. ולכן הצד הזה של משרד החינוך הוא בא לעזור לתלמידים. הוא בא בסוף כדי שאתה תוכל ללמוד, כדי שאתה תוכל להגיע ולהיות בסוף, אנחנו חייבים מערכת חינוך מצוינת. כדי שאתה תוכל להצליח, אז מערכת החינוך באה ואומרת, אנחנו עוזרים לך וחלק מהדרך לעזור לך זה לקבע נורמה שכשאתה מדבר עם מישהו, הטלפון בצד. וזו נורמה שהלוואי והיא תהיה בכל תחומי החיים. באמת בכל תחומי החיים, הלוואי והנורמה הזאת תהיה. כשאתה מדבר עם בן אדם, שים טלפון בצד. רק אם יש משהו מאוד מאוד דחוף אז אתה יכול להיות במקום אחר. זה לא מכבד, זה מזלזל. זה אירוע שהוא הלוואי ואנחנו נצליח להנחיל אותו במערכת החינוך. לכן ההסתכלות היא לא אנחנו באים עכשיו לא רואים את העולם שמתקדם. להפך, אנחנו רואים שהעולם מתקדם ואנחנו רוצים שאתם תהיו בתוך הדבר הזה שמתקדם. אבל בשביל זה אתם צריכים לתפוס מיומנויות שצריך להשקיע בהן. ובסוף אין מה לעשות, את טיקטוק לא מעניין שאתה תתקדם בחיים. את טוויטר לא מעניין שאתה תתקדם בחיים, מעניין אותו למכור לך פרסומות. מי שמעניין אותו שאתה תתקדם בחיים זה משרד החינוך. מי שמעניין אותו שאתה תתקדם בחיים זה המורה שנמצא איתך בכיתה. והיכולת שלהם לבוא ולדבר איתך בצורה, בלי שהקשב שלך ילך למקום אחר כשיש לך טלפון ביד ואתה יכול לפתוח אותו בכל רגע, היא מאוד מאוד מוגבלת. ולכן, בסופו של דבר, כשבאים ואומרים "אנחנו רוצים להגביל טלפונים", זה אירוע שהוא בעיניי הכי מקדם את התלמידים. הוא בא לעזור לתלמידים. הוא בא בסוף לקבע נורמה של איך מתנהלים בחיים האלה. איך אנחנו מתנהלים בחיים, קודם כל בין בני אדם, ואחר כך איך אנחנו קונים ידע, איך אתה תוכל ללמוד בהמשך החיים בלי הפרעות. אתה יודע איזה קשה זה? אני אומר לך כחבר כנסת. אתה יודע איזה קשה זה בסוף, אני אין לי מישהו שלוקח לי את הטלפון הצידה. אני בסוף צריך להתרכז במשהו, לקבל קשב למשהו. תשמע, זה קשה. באמת זה קשה. בסוף פתאום קורים דברים, איך אמרת פתאום קורה פה, קורה שם. תאמין לי, כפוליטיקאים הקשב שלנו בשנייה אחת עף למקום אחר שקורה משהו. כולנו כשראינו אתמול את הסרטון בוועדת הכספים, הקשב שלנו הפך עף לשם, נכון? כולנו. והיינו בתוך - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בשבת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בשבת אני מצליח להתרכז, זה נכון. אבל זה אירוע שהוא באמת נורמה שאנחנו חייבים לקבל אותה דווקא כי העולם מתקדם. דווקא בגלל שהעולם מתקדם כל כך וכל האפליקציות האלה מתקדמות כל כך, אנחנו חייבים לקבע את הנורמה שכשאתה מדבר עם מישהו, כשאתה מתעסק במשהו - שים את הטלפון בצד. לא קרה כלום. באמת לא קרה כלום. הוא יהיה בצד שעה. כחבר ועדת חוץ וביטחון אנחנו לפעמים שלוש שעות, ארבע שעות נמצאים שם בלי פלאפונים. כח"כים תמיד יש לנו מה לעשות בחיים. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> ועדיין יש הדלפות ופושים. זה אף פעם לא הבנו. זה לא בא מהח"כים, אתה יודע. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> העולם לא חרב והעולם לא קרס ואנחנו מסתדרים, אתה מבין? בסוף יש לנו ברוך השם דברים לעשות. אם יש משהו דחוף יודעים למצוא אותנו. וזה באמת בסוף רלוונטי לכולם. זו נורמה שהלוואי ואנחנו נצליח לקבע אותה אצל התלמידים כי זו נורמה שתהפוך אותם למצוינים. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אפשר עוד חצי דקה משהו? סיפור מרתק, צבי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בטח. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> לפני כמעט שבע שנים, כשהייתי חבר כנסת צעיר, נשלחתי לייצג את הכנסת בפורום גדול במוסקבה. אז היה יולי אדלשטיין יושב ראש הכנסת ואני הייתי חודשיים, שלושה חודשים, זה יולי 2019. והוא אמר לי "תשמע, אתה מדבר רוסית". אני וחבר הכנסת רזבוזוב שהיה שר התיירות, אנחנו נסענו לכנס גדול עם נציגים מ-150 מדינות, 800 איש, כנס שהיה שמו "אתגרים של מחוקקים בעידן המודרני". מה היה לפני 100 שנה מבחינת חקיקה ומה יהיה ב-100 שנים הבאות. ואז אמרתי איך אני פותח. במטוס היה אינטרנט ואני גיליתי, במקרה, על מחקר בריטי, שניסו לחשוב איך האנשים ייראו בסוף המאה ה-21. כלומר, אנחנו לא נגיע וגם הילדים שלנו כנראה לא יגיעו, אבל איך ייראה בן אדם בסוף המאה ה-21? מה גילו החוקרים הבריטים? עשו הדמיה שלהרבה אנשים כנראה תהיה בעיה עם הגב, תהיה להם כמו דבשת כזאת, בגלל שהם כל הזמן עם הטלפון. ואצבע האגודל היא תהיה גדולה, היא תגדל משמעותית. זו המסקנה שהם גילו, שהאבולוציה תעשה את שלה במשך 100 ומשהו שנה. ואז אני עולה מול כל האולם הגדול ואני אומר: תראו חברים, זה לא משנה מה אנחנו פה, מחוקקים לא מחוקקים. בסוף האבולוציה תעשה את שלה. לכולנו אצבע האגודל תגדל וכנראה תהיה לאנשים הבאים בסוף המאה ה-20 דבשת. כל האולם צחק, אבל זאת המציאות. בסוף אנחנו חושבים, אבל זה משהו כנראה, כי ברגע שאתה עושה כל הזמן עם האצבע, אז עוד 100 שנה, לא יודע אם 100 שנה, אבל 200, 300 שנה בטוח האבולוציה גם תשפיע על הצורה האנושית ואיך אנחנו נראה. זה סיפור מרתק על השימוש בטלפונים ניידים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> טוב, תודה רבה לכולם. אנחנו נסכם. אנחנו מודים לכל המשתתפים בדיון הזה. הוועדה רואה חשיבות רבה בטיפוח מיומנויות חברתיות ורגשיות בקרב תלמידים, ביצירת אקלים חינוכי בריא ובצמצום ההשפעות השליליות של השימוש בטלפונים הניידים. הוועדה מברכת על מדיניות משרד החינוך לאסור שימוש בטלפונים ניידים בשטחי בית הספר. הוועדה רואה חשיבות בבחינת מדיניות דומה גם בקרב תלמידי בתי הספר העל יסודי. הוועדה קוראת למשרד החינוך לעודד שיתוף פעולה עם הילדים וההורים בנוגע ליתרונות והחסרונות בשימוש בטלפונים הניידים. הוועדה מבקשת ממשרד החינוך להעביר אליה את חוזר המנכ"ל, שיפורסם בפברואר 2026 בנוגע לנהלי השימוש בטלפונים הניידים בשטחי בית ספר. הוועדה קוראת למשרד החינוך לדאוג, כמו שאמרה חברת הכנסת עדי, להכשרות הצוות החינוכי לקראת יישום המדיניות. עד כאן, תודה רבה. הדיון הבא יתחיל בעוד 5 דקות. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:27. << סיום >>