פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 828 מישיבת ועדת הכלכלה יום שלישי, י' בטבת התשפ"ו (30 בדצמבר 2025), שעה 9:30 סדר היום: << הלסי >> הצעה דחופה לסדר היום בנושא: חיזוק התעשייה הישראלית ומתן עדיפות לתוצרת מקומית על פני יבוא מחו"ל, של חה"כ יצחק קרויזר, חה"כ אלון שוסטר << הלסי >> נכחו: חברי הוועדה: שלום דנינו – מ"מ היו"ר אלון שוסטר חברי הכנסת: צביקה פוגל יצחק קרויזר יעל רון בן משה מוזמנים: אבי שרון – ראש היחידה הכלכלית, מנה"ר, משרד הביטחון אמיר סינאי – אגף החשב הכללי, משרד האוצר עמית גולדמן – אגף תקציבים, משרד האוצר נורית צור רבינו – ראש מערך תעשייה, משרד הכלכלה והתעשייה רונה קוטלר – מנהלת מטה כחול-לבן, משרד הכלכלה והתעשייה רעות שרון – מנהלת מינהל תעשיות, משרד הכלכלה והתעשייה ציקי צבי אבישר – ראש עיריית קריית מוצקין, מרכז השלטון המקומי משה וקנין – יושב-ראש ארגון מנהלי הרכש, רשויות מקומיות, מרכז השלטון המקומי יוסי אלקובי – נשיא, התאחדות המלאכה והתעשייה טיראן ששון – סמנכ"ל רגולציה, איגוד לשכות המסחר רונן סולומון – מנכ"ל, התאחדות המלאכה והתעשייה ששי שדה – משנה למנכ"ל, הסתדרות לאומית גלי סינוואני – הסתדרות לאומית ליאור כוכבי – מנהל מטה מיוצר בישראל, התאחדות התעשיינים לירן אהרון – יו"ר מטה מיוצר בישראל, התאחדות התעשיינים ירון קלדר – מנכ"ל, חברת טלדור, כבלים ומערכות בע"מ גדי פארן – מנהל שיווק, חברת טלדור, כבלים ומערכות בע"מ מוטי חן – סמנכ"ל שיווק, חברת טלדור, כבלים ומערכות בע"מ דימטרי קומנצ'נקו – יו"ר ועד עובדים, חברת מרכבים מנהלת הוועדה: ד"ר עידית חנוכה רישום פרלמנטרי: א.ב., חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << הלסי >> הצעה דחופה לסדר היום בנושא: חיזוק התעשייה הישראלית ומתן עדיפות לתוצרת מקומית על פני יבוא מחו"ל של חה"כ יצחק קרויזר, חה"כ אלון שוסטר << הלסי >> << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> בוקר טוב, אנחנו פותחים את הדיון בנושא הצעה דחופה לסדר היום בנושא חיזוק התעשייה הישראלית ומתן עדיפות לתוצרת מקומית על פני יבוא מחו"ל, של חבר הכנסת יצחק קרויזר וקבוצת חברי הכנסת. אני רק מבקש למסגר את הדיון. זה הגיע אלינו כהצעה דחופה מהמליאה ובעקבות כך אנחנו מקיימים את הדיון בדיוק כפי שהוא הוגדר. בבקשה, יצחק. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש ולצוות הוועדה על קיום הדיון המאוד חשוב הזה במהירות גם מאוד גבוהה. בנושא הספציפי שאליו הגשנו את הבקשה, זה היה שחברי, חבר הכנסת צביקה פוגל הזמין אותי לסיור איתו ביחד במפעל טלדור. יש פה גם נציגות שלו, נשמע אותו, וכמובן שהנושא הזה הוא חשוב לעוד ח"כים רבים ולכן גם חבר הכנסת שוסטר הצטרף ועוד ח"כים נוספים. זה יצא בתזמון היום עם הצום, עם עשרה בטבת, ואפשר לחבר את זה בצורה מאוד משמעותית ומאוד מעניינת כי היום אנחנו מציינים את הצום של לפני לערך 2,600 שנה. היה מי שחשב שהוא יכול לצור על מדינת ישראל, לצור על בירתנו, על ירושלים ולפגוע בעם היהודי ואולי אפילו להכחיד אותו ולהשמיד אותו, ואנחנו נמצאים פה בירושלים חזרה בוועדת הכלכלה אחרי הניסיון הזה ואחרי ניסיונות רבים אחרים שהיו במהלך 2,600 שנה האחרונות. מה שהחזיק אותנו פה זה כי הבנו שלטוב או לרע אנחנו לבד. יש לנו אמנם ידידים טובים, ידידים קרובים. כולנו ראינו אתמול את מסיבת העיתונאים של הנשיא טראמפ וביבי בארצות הברית. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> קרויזר, תחזור לכלכלה. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> זאת הקרקע, אדוני היושב-ראש. היא לא השתנתה כבר 2,000 שנה. הצלחנו להחזיק מעמד בזכות עצמנו, והצלחנו לייצר כאן תעשייה גם ביטחונית אבל גם תעשייה אזרחית, תעשייה כחול-לבן, מוצרים איכותיים שהשם הטוב שלהם רץ לפניהם בכל העולם. בכל דבר שהמוח הישראלי נוגע, הוא הופך להיות מוביל. נוצרה מציאות שדווקא כאן בתוך מדינת ישראל כאשר המוצרים הישראלים ממותג בין-לאומי, אנחנו כאן מכשילים את עצמנו ולא מאפשרים לתעשייה המקומית את העדיפות לתת את המוצרים שלהם פה פנימה. זה נורא קל תמיד ללכת לתעשייה הביטחונית כי יש לזה חשיבות. ראינו מה קרה במלחמה כששווקים אחרים נסגרו בפנינו, מה המשמעות של מידע שעלול חלילה לזלוג. אנחנו יודעים בתעשייה הביטחונית שלפעמים מגיעים אפילו מוצרים סיניים, שאין מדינה מערבית בעולם שמאפשרת דבר כזה אבל כאן פתאום בלב-ליבה של המערכת אפשר למצוא מוצרים של מדינות שאנחנו לא בקשרים טובים איתם. גם בתעשייה הרגילה. בסוף יש לנו תעשייה מקומית חשובה. התעשייה הזאת ברובה נמצאת גם בפריפריה. היא מחזיקה את גבולותיה של מדינת ישראל במפעלים, בתעשייה, בתעסוקה גם ברמה הביטחונית, גם ברמה האזרחית, ואני מודה לך שאתה מביא את הדיון המאוד חשוב הזה לכאן כי אנחנו מחויבים לעצמנו. אם אנחנו רוצים שעוד 2,000 שנה ישבו כאן המחליפים שלנו וימשיכו לדון בעוצמתה של מדינת ישראל, זה יהיה תלוי רק בכך שאנחנו נהיה מספיק חכמים כדי לדעת איך להמשיך ולפתח ולהגן על התעשייה המקומית. תודה. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> חבר הכנסת פוגל. << דובר >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << דובר >> אני אומר בשני משפטים קצרים, אדוני היושב-ראש. קודם כל תודה רבה על קיום הדיון ותודה רבה לחברי יצחק קרויזר על הקידום של הנושא הזה כי הוא באמת בדמנו. נדמה לי שלאף אחד אין ספק בצורך של מדינת ישראל לספק את צרכיה, להיות עצמאיים בנקודות החשובות ביותר, אבל הדבר הלא פחות חשוב זה שאסור לנו לתת לערכו של הגרוש להשפיע על קבלת ההחלטות שלנו. לא יכול להיות שבגלל שאיזה שהוא מוצר, אנחנו יכולים לקבל אותו ב-10 אגורות פחות מטורקיה או מאיראן, יועדף על פני מוצר שנמכר בישראל ב-10 אגורות יותר. זה משהו שאסור לנו לעשות. אנחנו הורגים את התעשייה הישראלית, וכשאנחנו הורגים את התעשייה הישראלית ואת העצמאות הישראלית, זה גם בחקלאות, לא רק בתעשייה. במי אנחנו פוגעים, אדוני? רק בעצמנו וביכולת שלנו לשרוד כי לא תמיד יהיו לנו ידידות וממשלים מועדים שיספקו את מה שאנחנו צריכים, אז בואו ביחד נרים את הכפפה הזאת. תודה. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> חבר הכנסת שוסטר. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אנחנו 2,747 שנים מאז החורבן הראשון. ממלכת ישראל נחרבה קודם לכן, ואלו אחים שצריך לזכור אותם, אחים שאינם. זה טוב דווקא שהתחלת עם המבט ההיסטורי כי אני חושב שהדיון האמיתי, ההגון, וזה בסדר גמור כי אנחנו מדברים על חיזוק תוצרת מקומית, יצור מקומי לסוגיו לבין אולי מה שאנחנו ממתגים בתור יוקר המחיה. אני רוצה להסתכל על תקן של איזון, אופטימיזציה בין הטווח הקצר לבין הטווח הארוך. יש לנו כל הזמן דיונים כאלו בכל נושא. במלחמה בעזה עסקנו במה אנחנו רוצים להרוויח כרגע ומה ההשלכות, יתרונות וחסרונות לטווח הארוך. דיון לגיטימי לחלוטין. את זה צריך לשים על השולחן. מכיוון שווקטור מאוד חדש, מאוד חזק שקיים היום הוא יוקר המחיה, העלויות, אנחנו מוכרחים אל מול הגישה, אני אכנה אותה העכשוויזם, העכשיו בכל מחיר בכל נושא כמעט. הוא לא מדויק, הוא לא נכון. הוא חייב לצפות פני עתיד. מהבחינה הזו גם אם השקפותינו בתחומים מסוימים שונות, אנחנו שותפים לחלוטין. זה לא נרטיב, זה נהיית לב. זה תחושה. זה מן אינטואיציה כזו שאנחנו נרוויח בטווחים הקצרים ואנחנו נהיה למשיסה בטווחים הבינונים והארוכים. לא כל ענף ולא כל מפעל, יש לו יכולת להישרד. התפקיד שלנו כהורים מלמעלה זה לתת את הגיבוי העקרוני. העדפה היא לא בכל מחיר, אבל במכרזים אנחנו מכירים את המספרים הדו-ספרתיים הנמוכים, 15%, אולי פחות, אולי לפעמים יותר, תלוי בהקשרים, ולא רק כמו ששמענו לתת העדפה בשלב ראשון של הקול קורא או של המכרז ואחר כך בתמחור לא לקחת את זה בחשבון. אני חושב שכפי שאנחנו עושים בבית, במשפחה, בשבט, יש משמעות ל"עניי עירנו", לאנשים שלנו, לצורך שלנו, לשבט שלנו להתחזק אל מול ההיגיון של תנועת סחורות ורעיונות ואנשים. בסדר גמור, אבל זה חייב לבוא באיזון. האיזון כרגע חייב להיות כמה קליקים לטובת היכולת העצמאית שלנו. תודה. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> לירן אהרון, יושב-ראש מטה מיוצר בישראל. << אורח >> לירן אהרון: << אורח >> בוקר טוב לכולם, כבוד אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת ואורחים נכבדים. שמי לירן, יושב-ראש מטה מיוצר בישראל בהתאחדות התעשיינים, תעשיין דור שלישי, חברת אהרון יוסף קיימת משנת 1958, מייצרת בענף המתכת מערכות גם למערכת הביטחון, מערכות אסטרטגיות. אני באתי לדבר פה על נושא העדפת הארץ וחיזוק התעשייה המקומית, ואני רוצה לחדד כמה דברים שנגעתם בהם. קודם כל אנחנו נתקלים בחוסר העדפה משווע לתעשייה. זה אפילו לא חוסר העדפה. מדלגים עלינו בקלילות. אם ניקח מקומות אחרים בעולם, ידידתנו הגדולה ארצות הברית, שם לדוגמה במכרזים ברירות המחדל הן התעשייה המקומית ואם לא עושים בתעשייה המקומית, צריך לבוא ולהסביר ולנמק מדוע ולמה. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> לירן, בתעשייה שלך יש יבוא? אתה גם מייצר וגם מייצא לשוק המקומי? << אורח >> לירן אהרון: << אורח >> כן. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> איך זה מתחלק אצלך במפעל? << אורח >> לירן אהרון: << אורח >> אנחנו לא מייצאים הרבה. עכשיו במלחמה נדרשנו לספק הרבה מערכות לצה"ל ולמשרד הביטחון. זה דיון נפרד, אבל ככה שנשחק כל נושא הייצוא אצלנו בשנתיים האחרונות, שזה גם קשור לחוק עידוד השקעות הון. אנחנו מייצאים. גם עובדים עם סימנס גרמניה, אלסטום, זאת אומרת התעשייה הישראלית, יש לה מה למכור. היא תעשיה ברמה מאוד גבוהה. היא תעשייה מפוקחת ברמות ובסטנדרטים הגבוהים ביותר בעולם ונאלצת להתמודד עם ייצור ממדינות שרק אלוהים יודע מה הולך שם. לא בטוח שאפילו זכויות אדם קיימות שם, שזה נושא אחד. מעבר לזה אני גם אזכיר פה לכולם ששקל שיוצא מהארץ לא חוזר, ושקל שנשאר פה בארץ מייצר עוד הרבה אחר כך – מיסים, תעסוקה, השקעות. יש גם מחקרים וחשבונות שגם אפילו בפערים גדולים יותר מ-10 אגורות משתלם יותר לייצר בתעשייה המקומית. זה לא רק הנושא העיקרי. הנושא הוא אסטרטגיה, אדוני היושב-ראש. קודם דיברתי עם חבר הכנסת יצחק קרויזר. אני מה שנקרא הגעתי מהשטח ואני כבר שבע שנים פעיל בהתאחדות התעשיינים עבור התעשייה המקומית. הייתי יושב-ראש דור ההמשך שזה פורום של מנכ"לים בתעשייה מתחת לגיל 45, והיום כיושב-ראש המטה, אז יצא לי להבין מה קורה אצלנו בתעשייה בשטח ואז לראות את התמונה קצת יותר מלמעלה. היום אנחנו גם נתקלים קודם כל שאין משהו אחיד בחוק. יש את חוק חובת המכרזים, חוק מ-1992, לא נוגעים בו יותר מידי, לא מזיזים יותר מידי, העדפות תוצרת הארץ בשנת 1995. מלבד כמה הוראות שעה מוגבלות וזמניות זה איזה סעיף כזה לקוני שלא משפיע על שום דבר, כהמלצה בלבד והעולם מתקדם בצעדי ענק. העולם רץ וצריך לבצע התאמות בכל מיני דברים. פה נדרשת באמת רפורמה רצינית והתאמה, ואנחנו רואים את העולם דוהר. זה עוד התחיל בקורונה והמשבר של הגלובליזציה בשרשראות האספקה. העולם כבר קלט מזמן שתעשייה מקומית היא תשתית לאומית קריטית בכל מדינה, וכל מדינה חייבת לראות איך לקיים אותה. קודם כל זה מקיים חברה. זה נמצא יותר בפריפריה. זה יוצר תחושת שייכות. זה משפחות. זה החוסן הלאומי שלנו, התעשייה המקומית. מבחינת משרדי הממשלה, אני נוכחתי לדעת שכל משרד בכל מקום פשוט מפרש את החוק בצורה אחרת, כמו שהוא חושב, כמו שהיועמ"ש שלו רוצה או כמו שהוא חושב שזה צריך להיות. אין משהו שיורד מלמעלה, שזה בסיס של הכול ובעצם מחייב את נושא העדפת תוצרת הארץ. גם אם יש דברים שכתובים, לא מבצעים אותם. אין פה בקרה, אין פה מדידה, אין פה שקיפות. אין שקיפות במכרזים. אנחנו לומדים על מכרזים שיוצאים ללא העדפה רק בדיעבד מפנייה של תעשיות או במקרה שראינו אותם. הכול פה נעשה לא בצורה רצינית בכלל. אתם רואים עכשיו בארצות הברית את Buy American. רואים באירופה מה קורה. רואים בהודו מה קורה. בהודו זה כבר אידיאולוגיה. ההודים בכלל אומרים, חבר'ה, אתם רוצים לייצר? חברות בין-לאומיות, בואו אלינו. הם מקבלים תמריצים ישירים, קרקעות, עובדים. ארצות הברית גם החריגה את נושא הביטחון, תשתיות לאומיות. אנחנו נתקלים במכרזים, אז אנחנו שומעים שני דברים. דבר אחד אנחנו שומעים GPA, אז קודם כל צריך להבין את כל הדברים שאומרים. אמנות השכר הבין-לאומיות הן מדברות על חוסר אפליה, על שוויוניות במכרזים של רכש ציבורי של ממשלות. העולם הוא לא מקבל את זה כעובדה מוגמרת. פה אתה בא למשרד, אומר לך, GPA זה אפליה, אבל זה לא אפליה. GPA אומר בצורה ברורה ומדויקת שכל מדינה היא יכולה, כמובן שעם האסטרטגיה הלאומית שלה, הצרכים שלה. אף אחד לא יודע מה הצרכים של ישראל חוץ מישראל. ארצות הברית יודעת מה אמריקה צריכה ואירופה יודעת מה אירופה צריכה וישראל צריכה לדעת מה ישראל צריכה. הם אומרים, הכול בסדר כל עוד אתם שקופים ורושמים את הדברים ומנמקים את הדברים, ועובדה שארצות הברית והודו ומדינות אחרות כן עושות את זה, זאת אומרת שזה אפשרי גם עם GPA וגם עם אמנות שכר לעודד תעשייה מקומית. זה נושא אחד. הנושא השני זה הפטנט של מכרזי השירותים, שזה פטנט ישראלי ידוע. כנראה ישבו לפני כמה שנים כל מיני משרדים ביחד ואמרו, איך נצא מסיפור העדפה תוצרת הארץ? לא מסתדר לנו. גם האוצר מקשה. זה עולה לנו קצת יותר, נעשה מכרז שירותים. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> מי פה ממשרדי הממשלה? << אורח >> נורית צור רבינו: << אורח >> כלכלה. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> אתם יכולים להגיד לנו בנושא של העדפת תוצרת מקומית? מה שאני זוכר מלפני הרבה שנים זה העדפה של רבין לאזורי הפריפריה, דרום וצפון. מה יש עוד בחוקים? << אורח >> נורית צור רבינו: << אורח >> נורית צור רבינו, ראש מערך תעשייה במשרד הכלכלה והתעשייה, יושב-ראש מטה כחול-לבן במשרד ואחראית על הרשות לשיתוף פעולה תעשייתי ורכש גומלין. הנושא של העדפת תוצרת הארץ מטופל אצלנו במטה כחול-לבן. יש העדפה היום במגוון אזורים אבל בעיקר זה העדפה של 15% במחיר בכל הארץ, ובעוטף זה 20% מתוקף של הוראת שעה. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> זה רק העוטף 20%? << אורח >> נורית צור רבינו: << אורח >> כן. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> וכל המדינה 15%? << אורח >> נורית צור רבינו: << אורח >> כן, תוצרת הארץ. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> זה עבור משרדי ממשלה? << אורח >> נורית צור רבינו: << אורח >> לא, זה כל גוף שהוא תחת התקנות. לא כולם בפנים אבל משרדי הממשלה כן. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> רשויות מקומיות? << אורח >> נורית צור רבינו: << אורח >> רשויות מקומיות תחת חוק פקודת העיריות. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> זה חלקי בנושא של שירותי ניקיון. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> אחר כך, היושב-ראש, אני אשמח שנשמע את המפעלים עצמם כי גם בחקיקה הזאת יש בעיית יישום. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> איציק, מה שאני מנסה רגע לשים את התשתית, שהוא מדבר על תקנות וחסמים ושמים פס. אני מנסה קודם להבין מה יש בחוק? איך מקיימים אותו? איך זה מתבטא? האם יש לכם בדיקה כמה מיליארדי שקלים הלכו בעקבות ההעדפה הזאת וכמה לא יכלו להתמודד ב-15%? << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני רוצה לחדד עוד שאלה, נורית. יש שני מהלכים, כך הבנתי. פנה אליי אחד המפעלים, דולב, מספק מיכלים. הוא אומר, בשלב הראשון זה בא לידי ביטוי, בשלב הראשון שמחליטים את מי מציעים. אני מדבר על משכ"ל שכנראה עושה את העבודה, אבל אחר כך בהתמחרות הרשויות לא מחויבות. זה סיוע. זה כאילו שמים אותך בפרונט, בפרסומת, כי אפשר לפנות לכל אחד. בסוף כשסופרים את הכסף, אין, אז השאלה היא באיזה שלב ניתן הסיוע הזה של ה-15% או ה-20%? << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> אני אחזור לשאלה ואם יש לכם נתונים כלכליים, כמה בזכות ההעדפה הזאת יצרו עבודה או זכו במכרזים? << אורח >> נורית צור רבינו: << אורח >> קודם כל אין לנו נתונים. החוק הזה הוא לא תחת משרד הכלכלה, הוא תחת משרד האוצר. אמיר פה מהחשכ"ל. אולי לאמיר יהיו נתונים אבל לנו אין איסוף נתונים מסודר בנושא הזה. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> אוקיי, אז דיברת על 15% העדפה בכל הארץ. לכל הסוגים? << אורח >> נורית צור רבינו: << אורח >> התקנות האלה מאוד מיושנות. אנחנו רוצים לתקן אותן מחדש. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> מתי? אנחנו פה פתוחים בוועדה לתקן. << אורח >> נורית צור רבינו: << אורח >> מאיזה שנה זה? << אורח >> רונה קוטלר: << אורח >> שמי רונה קוטלר ואני מנהלת את מטה כחול-לבן במשרד הכלכלה. החוק הוא משנת 1992. התקנות משנת 1995 וכמעט לא חלו בהן. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> לא השתנה הרבה? << אורח >> רונה קוטלר: << אורח >> כמעט ולא. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> לא צריך לשנות? זה המסקנה? << אורח >> נורית צור רבינו: << אורח >> צריך. << אורח >> רונה קוטלר: << אורח >> גם הגשנו אין-ספור פעמים בקשות לתיקוני חקיקה. << אורח >> נורית צור רבינו: << אורח >> בקיצור, צריך להגיע להסכמות לפני שמגישים תיקוני חקיקה. אחת הבעיות המרכזיות היא במנגנון המכרזים. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> זה ממש חשוב. אני חושב שזה חלק גדול מהדיון. אנחנו רוצים כן לשמוע את הפרטים. מה זאת אומרת נגיע לחקיקה? ספרו לנו איפה זה עומד. << אורח >> נורית צור רבינו: << אורח >> אני אסביר. יש פה ויכוח אידיאולוגי לגבי הצורך בתיקונים ואיך הם יראו. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> ביניכם לאוצר? << אורח >> נורית צור רבינו: << אורח >> כן, אבל אני אחזור לזה, בסדר? איך מתקיימים היום מכרזים? הרבה מאוד מהמכרזים היום הם מכרזים מורכבים. מה זה אומר? שזה לא רק הטובין, זה יחד עם השירותים. משרד ממשלתי או חברה מחויבת לפרסם מכרז שהוא מורכב, מכרז שירותים שבתוכו יש אלמנט של טובין ואז פוטר את עצמו ממתן העדפת תוצרת הארץ כי זה מכרז שירותים, זה לא טובין. אתה מחייב את הספק שלך לתת לך גם את הטובין תוך כדי השירות. זה דבר אחד. דבר שני, מה שחבר הכנסת שוסטר התייחס אליו קודם. במכרזי משכ"ל של השלטון המקומי ניתנת העדפת תוצרת הארץ בשלב הראשון, אבל בשלב של ההתמחרות, שם לא מחויב לתת העדפת תוצרת הארץ. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> זה קשה מאוד, היושב-ראש, כשאתה מדבר על תעשייה. הצבא בונה עכשיו בסיס עצום, אז הוא בעצם מתעדף ברמה של הכותרת את המוצרים, את הקבלנים, וקבלני המשנה אחר כך מביאים לא תוצרת מקומית. << אורח >> נורית צור רבינו: << אורח >> במשרד הביטחון זה קצת אחרת. << אורח >> אבי שרון: << אורח >> אני רוצה להתייחס, בבקשה. אבי שרון, ראש היחידה הכלכלית במנה"ר, משרד הביטחון. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> אתה מדבר רק על משרד הביטחון? << אורח >> אבי שרון: << אורח >> אני יכול רק לדבר על משרד הביטחון, מה שנקרא אחד לאחד לכל מה שהעלו כאן המכובדים פה. לגבי הנושא של טלדור. עלה השם הזה כאן. לאחרונה היה מכרז של תקנ"ם באגף הבינוי. חברת טלדור זכתה כקבלן משנה שם. אחד היתרונות של העדפת תוצרת הארץ, וחבל שהרבה לא מכירים את החוק ואת התקנות שנוגעות אליו, זה העניין שאפילו אם יש משווק שרוצה להגיש הצעה, הוא יכול להגיש את קבלני המשנה ולזכות בגינם בהעדפה. זה לא 10 אגורות. עם כל הכבוד זה 15%. פשוט צריך להבין את הניואנסים כי שאומרים בגלל 10 אגורות, זה נשמע כאילו אנחנו לא מסתכלים על השקל. כן מסתכלים על השקל וההעדפה הזאת באה לידי ביטוי של ה-15%. מתי היא באה להעדפה? כשבעצם המציע צריך להגיש את זה. אנחנו לא ננחש את הדברים. אם יש שני ספקים שאני יודע בוודאות שהם נמצאים ברחבי מדינת ישראל, האחד הגיש והשני לא, זה שיגיש יקבל את ההעדפה. זה שלא הגיש לא יקבל. אנחנו לא ננחש. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני לא הצלחתי להבין מה אתה אומר. ברור שמי שלא קונה כרטיס פיס לא זוכה. << אורח >> אבי שרון: << אורח >> ברור מאליו. אם אתה לא תגיש, אתה לא תקבל. אני לא אוכל לדעת אם אתה מייבא את הדברים. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> למה אתה אומר את זה? << אורח >> אבי שרון: << אורח >> כי אני יודע בוודאות שיש ספקים שלא מגישים את הבקשה להעדפה. אתה יכול לדעת אם ספק מביא מקבלן המשנה שלו מסין? << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> בטח שאתה יכול לדעת. אתה חייב לדעת. מה זאת אומרת? << אורח >> אבי שרון: << אורח >> אני לא אנחש. אף אחד לא ינחש. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> חברים, הרעיון פה בדיון זה למצוא את הפתרונות, להבין איפה יש לנו את התקלות ולפתור אותן. הוא אומר משהו מאוד הגיוני. הוא אומר, זה שהקבלן לא מציג את קבלני המשנה שלו. לפעמים הוא לא יודע שבזכותם הוא יכול לקבל עוד 15%. << אורח >> לירן אהרון: << אורח >> יש חוק שהוא אמור להציג את קבלני המשנה שלו אבל לא מציגים את זה. זה לא מדויק מה שהוא אומר. יש את הטופס הזה שאמורים למלא אותו תעשיות, מי קבלני המשנה. אני לא זוכר שעושים את הטפסים האלה, ה-902. הם לא מציגים ואתם לא מודדים את זה ואתם לא עושים בקרה. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> תאפשר לו רגע לענות לך. << אורח >> אבי שרון: << אורח >> אולי אתה לא מכיר. במקרה גם הבאתי לכאן את הנתונים. אתם צריכים להביא גם אישור של רואה החשבון שלהם. זה לא מפעל הפיס כמו שאמרו פה. אם אתה אומר שיש לך קבלן משנה שהוא תוצרת ישראל, אתה צריך גם להביא את האישור של רואה החשבון שלו, מה הוא מציג. אף אחד לא מנחש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אדוני, זה מפספס את הדיון. זה לרדת לפרטים במקום להסתכל על המקרו. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> לא, לא. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> סליחה, ידידי. דבר אחרון שאני אוהב זה את הטיעונים במקרו, בכללי. לא מדבר בכללי אם נצליח פה לתקן שתיים-שלוש נקודות, דיינו. להבין מה הוא חוק המכרזים, אם צריך לטפל בו, איך הוא עובד? שם אנחנו צריכים להיכנס. אני לא שר כלכלה. אנחנו פה בוועדה צריכים לעשות עבודה ואנחנו נפרק את זה ל-20–30 דיונים אם צריך. לפני שאני נותן את רשות הדיבור ליוסי, רק שתבין. טיילתי איתו בכל מפעלי הלאוטק שלו יום שלם, והבנו הרבה בעיות שקודם כל זה כוח אדם, ואם הם היו נותנים את הנושא של הפחת, אז הם היו יכולים לקנות את המכונות שעולות היום מיליון יורו ואז היה פותר גם חלק מבעיית העובדים כי מספקים יותר. כשנכנסתי לפרטים ראיתי למשל שאם המפעלים האלה יעברו לדרום או לצפון, יש מערכת הטבות דרמטית. הם לא רוצים לעבור. אני יכול להבין אותם. ראינו עוד תופעה מעניינת, זה שהבנים הממשיכים הם באים עם צעד טכנולוגי, באמת יותר פתוחים, יותר חכמים והם ממשיכים את העסקים והם מקדמים אותם. צריך גם להציג את הדברים הטובים תוך כדי המלחמה, שאנשים לא עמדו בקצב ההזמנות. הם היו יכולים לייצר פי כמה. ראינו מפעלים שיכולים לייצר פי שניים, אז יש הרבה נקודות אור בתעשייה הישראלית ואנחנו צריכים לראות באיזון הזה איפה אנחנו יכולים לעזור להם ולהתעסק בדיוק בפרטים. יוסי אלקובי, בבקשה. << אורח >> יוסי אלקובי: << אורח >> יוסי אלקובי, נשיא התאחדות המלאכה והתעשייה. קודם כל אני מודה ליצחק קרויזר ולשוסטר. תודה לכם עם החשיבה ועל הנכונות להביא את זה לפתחת הבמה. אני רוצה שתבינו, עידוד תעשייה זה סיסמה. כחול-לבן זה סיסמה, אבל מלפני כל הדברים הללו יש הרבה דברים מעבר כמו שאמר כבוד היושב-ראש, שמדובר על ציוד מתקדם. ציוד מתקדם, פחת מואץ. רבותיי, פחת מואץ זה מתבקש. נכון שיש פחת מואץ אבל אנחנו גם צריכים לקנות את הציוד הזה. אנחנו גם צריכים להשיג את הכסף הזה. זה לא פשוט. אנחנו צריכים ללכת לבנקים. נותנים לנו 50% אשראי ו-50% הנוספים אנחנו צריכים להביא. זה מיליונים של כספים שאנחנו צריכים לגייס. פה צריכים לתת את הדעת על זה. אני לא אומר לסבסד אותנו. אנחנו מוכנים אבל צריכים להתחשב בנו. רובוטיקה שנמצאת היום יש בכמה מפעלים שאני נכנס. זה פשוט מרענן את העין. אני נהנה להסתכל על הרובוטיקה. יש מספר מפעלים אבל אפשר להשביח ולהגדיל. כשמדברים על מכרזים, מכרזים זה אחר כך. קודם כל אנחנו צריכים להשביח את עצמנו, להיות ברי-תחרות. היום באזורי תעשייה, אני אתן לכם דוגמה, פתאום צץ דבר אחד, הארנונה המעיקה. אני לא רוצה כבר לדבר על זה, זה על הטייס האוטומטי ועל כל הדברים מסביב. פתאום שמו לנו כחול-לבן, זאת אומרת עובד שמגיע לאזור התעשייה צריך לשלם ביום בין 100 ל-150 שקל בשביל החניה. לא היה הדבר הזה. בשנה-שנתיים האחרונות שמו לנו בכל פינה כחול-לבן. איך אתם רוצים שאנחנו נהיה ברי-תחרות וניכנס למכרזים? ניכנס למכרזים כאשר יש בידנו הנחות. אנחנו רוצים לשלם מיסים. היום עשרה טבת, חורבן בית. יש לנו מדינה לתפארת, מדינת ישראל. בואו לקראתנו. התעשייה שלנו, אתם שותפים ב-80%. אנחנו רק 20%. הבאת עובדים זרים. אין היום את הפלסטינים. בסדר, ביטחון המדינה חשוב לפני הכול. מצד שני כשמביאים לנו עובדים זרים מבקשים מאיתנו אגרות עד 25,000 שקל שמכניס לקופת המדינה עוד מיליארד וחצי. כששאלתי את משרד האוצר למה, הוא אומר, זה בתוך התקציב, אין מה לעשות. חבר'ה, יש מה לעשות. אם אתם רוצים שנהיה ברי-תחרות, אם אתם רוצים שנהיה אלה שמייצרים ובמחירים סבירים שנוכל להתחרות, היום גם 30% זה לא מספיק כי ההוצאות שלנו הן כבדות. עובד שלנו הוא מאוד יקר ואין עובדים. בתי ספר טכנולוגים נעלמו. לא קיימים. אין התקדמות בנושא הזה. יש כל כך הרבה דברים שזועקים לשמיים. עם כל הצעת החוק הנהדרת הזאת, עם הסיסמה הנפלאה הזאת, כחול-לבן, אתם יודעים מה זה במתמטיקה 7, 7, 70? מ-07:00 בבוקר עד 19:00 בערב ב-70 שקלים בשטחים, מספקים ריהוט לתוך ישראל במחירים זולים. הנגריות כאן, מתוך 3,000 נגריות אולי נשארו 200 נגריות במדינת ישראל. אין להם כוח לשאת את עצמם. אין להם כוח להתחרות. אני לא אומר שלא צריך לתת עבודה בשטחים. זה שטחים כבושים שלנו שאנחנו יושבים שם. צריכים לתת להם, אבל מצד שני כשנכנסת סחורה בתוך המעברים, למסות את זה במס. לתת לנו להיות תחרותיים. אין לנו יכולות לשאת את הדבר הזה. אזורי תעשייה, הביורוקרטיה. הרגולציה היום מכבידה. הטייס האוטומטי. יש דבר אחד. מספר עיריות מבקשות סף חריג. לאן אתם רוצים להוביל אותנו? אין לנו כוח לשאת עוד. התעשייה לאט-לאט נעלמת. מה שנשאר זה התעשייה הביטחונית שאני מברך. יש לי 800 מפעלים שמייצרים עיבוד שבבי לתעשייה הביטחונית, עובדים סביב השעון. אין להם עובדים. אם אתם נכנסים למפעלים האלה, הם מ-60 ומעלה. אין עובדים. אין כלום. אני חושב שמאחורי כל ההצעה הנהדרת שלכם, כבוד חברי הכנסת הנכבדים, צריכים לרדת לשטח ולראות מה הצרכים, מה קורה שם, איך אנחנו עובדים, באיזה תנאים? אז נתחיל להתקדם קדימה. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אתם עובדים עם המשרד? מציעים הצעות? << אורח >> יוסי אלקובי: << אורח >> בוודאי, אבל אני אומר לכם, 15% זה כלום כי ההוצאות שלנו הן מטורפות. לא יתכן. יש את הבלו. יש כל כך הרבה מיסים. אני לא מדבר על המע"מ. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> במחיר הסופי שמגיע לצרכנים, העדפה משמעותית של 15%. אתה מדבר על משהו אחר, על סיוע שמדינה צריכה לתת ליצרניה בהקשרים שונים – בתחכום, בהון, במחקר, בכל מיני דרכים אחרות שאתם יודעים לעשות. << אורח >> יוסי אלקובי: << אורח >> בסופו של דבר אנחנו העסקים שמייצרים לכם את הכסף לקופת המדינה. כמו שאני משקיע בנגריה אצלי עוד משור חדש, מתקדם שיכפיל לי את הייצור, אתם צריכים להשקיע בנו שנכפיל לכם מס לקופת המדינה. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> זה במקביל. << אורח >> יוסי אלקובי: << אורח >> השנה הזאת, 2025 מעל חצי טריליון כסף נכנס לקופת המדינה בזכותנו. << אורח >> ששי שדה: << אורח >> כבוד היושב-ראש, אני יכול להביע את התייחסות מרכז השלטון המקומי? << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> לפני שאני פונה אליך, אני מבקש מרונן סולומון, בבקשה, ואז נעבור לאחרים. בינתיים האוצר, אתם תחשבו על איזה מנועי צמיחה אתם מביאים השנה, שנה הבאה לטובת הדבר הזה, כי ממה שאני התרשמתי, לא ראיתי שום מנוע שבאמת מקדם את אותן תעשיות בקידום טכנולוגי שפותר לנו הרבה בעיות בנושא פחתים, בנושא מימונים, אפילו בערבויות מדינה. את כל זה לא ראיתי, אז אם יש לך בשורות טובות, תרשום, תספר לנו אחרי סולומון. << אורח >> רונן סולומון: << אורח >> רונן סולומון, מנכ"ל התאחדות המלאכה והתעשייה. אני רק ארחיב קצת את הדברים שאמר יוסי. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> לא, אל תרחיב. הוא הרחיב יפה. << אורח >> רונן סולומון: << אורח >> אני אחדד נקודות שגם נאמרו פה, ממש בקצרה. לגבי חוק חובת מכרזים, אין מנוס. כל הסיפור הזה של קבלני משנה וכדומה ואז מתחמקים מכל חובת המכרזים, בעיה ידועה בייחוד רשויות מקומיות שבסופו של דבר תמיד מסתכלות על השקל האחרון. אני לא רוצה להגיד 10 אגורות או כמה שקלים אבל אני מבין גם אותם. זו בעיה שצריכים למצוא לה פתרון ואפשר לתקן את החוק וזה לא מסובך. זה הנושא הראשון. הנושא השני, אני דווקא פונה לחברי הכנסת. אמר את זה אמנם שר האוצר סמוטריץ'. אתם לא מאותה מפלגה אבל לא משנה. יש לנו בעיה מאוד קשה מתוצרת שמיוצרת בשטחים ונכנסת לישראל תחת הלוגו ""Made In Israel. היא נכנסת לישראל ואין לנו פתרון חכם. חבר'ה, עלות הפועל הפלסטיני היא יותר זולה מעלות הפועל הישראלי. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> טוב, אני לא יודע איך זה מתנגש בחוקי פריז. אחרי זה נשמע אם יש מה לעשות. יוסי דיבר על זה. << אורח >> רונן סולומון: << אורח >> צריך למצוא לזה פתרון כי אחרת המפעלים הישראלים לא יחזיקו מעמד. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> יוסי דיבר על זה. האוצר, אני לא יודע איך אתם מתמודדים עם הסכמי פריז, אם אפשר לעשות מיסוי בגבולות. ששי, רצית להציג. << אורח >> ששי שדה: << אורח >> כן, תודה רבה. ששי שדה, משנה למנכ"ל הסתדרות לאומית. מה אנחנו חווים בשטח? אני מחלק את זה לשניים. אמנם יש בתקנות העדפת תוצרת הארץ. בפועל הבעיה שלנו הכי גדולה זה שאלה שאמורים לאכוף את זה ראשונים זה בעיקר משרדי הממשלה, ופה יש לי ציפייה מאוד גדולה מהאוצר שיעשה פה שינוי ויטמיע את זה כמו שצריך. במקום לעשות מכרזי טובין ששם יש חובה להעדפת תוצרת הארץ, עושים מכרזי שירות. במסגרת מכרזי השירות הם מכלילים גם את הטובין ואז כל הנושא של העדפת תוצרת הארץ יוצא החוצה. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> ששי, לפני שאנחנו נגיע לסיכום, אני כבר אומר לך שחשוב לנו שאנחנו נקיים דיון בנושא אותן תקנות והעדפות. אנחנו חייבים להיכנס לפרטים האלה, להבין איך הוא בנוי. אם הם יביאו לנו תיקון, אנחנו נעביר את זה כתקנה בוועדה. אם אתה רוצה לקצר או לדחוף אותם לקדם את העניין, נעשה תיקון של החוק. נשב על הפאקים שיש שם ונתקן אותם. אם אתם יכולים, תזדרזו. אם קרויזר רוצה להמשיך, כי זה מסע ארוך להתחיל לתקן נושא-נושא בנושא העדפה. אני חושב שהבנו את זה. << אורח >> ששי שדה: << אורח >> אני אהיה קצר, אדוני. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> תסיים ונשמע את האוצר. << אורח >> ששי שדה: << אורח >> זאת הלקונה הכי מעצבנת והכי מקוממת. היא לא היחידה. בסוף היום לדעתי יש העדפת תוצרת הארץ ב-30%. אנחנו עם לבדו יושב. לא נמשיך את המשפט. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> ברור. << אורח >> ששי שדה: << אורח >> בסופו של דבר אנחנו חייבים לקיים את עצמנו, לכן לדעתי 30% זה לא מספיק. צריך להגדיל את זה ל-50%. יושב לידי יושב-ראש הוועד של אחד מהמפעלים שלנו, מפעל לייצור אוטובוסים. נראה מה קורה שם. המפעל הולך וגווע. עכשיו יש מכרז חדש. אם היו מגדילים ל-50% העדפה תוצרת הארץ, היה להם עוד אוטובוסים לייצר. אנחנו אמנם הכנו בנייר העמדה שלנו תוכנית שהיא קצת הרבה יותר כוללת. אני לא אגע בזה כאן עכשיו. זה יותר מידי מסובך לקרוא אותו ולהבין. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> ששי, אני חושב שאנחנו לא הולכים עכשיו להעלות את זה ל-30% ו-50% בדיון הזה. אנחנו רק מציפים את הנקודות העקרוניות ואנחנו נמשיך לטפל בהן, בסדר? אחד, זה הנושא של התקנות של העדפה של ה-15% שקיימים היום. נשב על זה, נבין איפה הבעיות והאם צריך להגדיל. העסק יותר מורכב. יש משק גלובלי ויש משק מקומי. אני במתכוון לא נכנס לפרטים, בסדר? אנחנו ננסה במה שמוסכם לנסות לטפל שזה יעבוד, אוקיי? << אורח >> ששי שדה: << אורח >> בשמחה רבה ותודה רבה ליוזמים ולכם. זה חשוב מאוד. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> תודה, ששי. האוצר, בבקשה. << אורח >> אמיר סינאי: << אורח >> אמיר סינאי, אגף החשב הכללי. אני אגע פה בכמה נקודות שעלו. אני אתחיל דווקא בנושא הטובין שירותים. ב-2020 עברה החלטת ממשלה חשובה בנושא, שאמרה שחייב להפריד את הטובין והשירותים. בעקבות זאת אגף החשב הכללי, כמובן בפרק זמן של פחות מחודש מהחלטת הממשלה תיקן את הוראות המינהל המחייבות את משרדי הממשלה האזרחית, באמירה שצריך להפריד בין רכיב הטובין לרכיב השירותים. אתם יכולים לראות את זה, הוראת תכ"ם 7.11.4, פתוח לציבור. יש חובה להפריד בין רכיב הטובין לרכיב השירותים ככל ורכיב הטובין הוא משמעותי. << אורח >> אבי שרון: << אורח >> מי שעושה את זה, זה הספק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל לא מפרידים בפועל. עכשיו היינו בעתירה נגד רשות שדות התעופה שהחליטו לבנות נתב"ג חדש והטובין שם לא הופרד. << אורח >> אמיר סינאי: << אורח >> זה הוראות התכ"ם, זה החלטת ממשלה. אם מישהו לא עושה את זה, זה לא תקין. אפשר לעתור. אפשר לפנות גם למשרד הכלכלה והתעשייה. אני בטוח שהם ישמחו להתערב ולהיכנס לנושא הזה. זה המצב. << אורח >> לירן אהרון: << אורח >> למה לא עושים את זה? << אורח >> אמיר סינאי: << אורח >> אני מייצג ארגון, קוראים לו מינהל הרכש הממשלתי שעושה את זה. עושה את זה גם בתיחורים. אפרופו, דיברנו פה על מכרזי מסגרת ותיחורים. יש את משכ"ל. הם יגיבו לגבי עצמם. היה לנו דיונים של משרד הפנים אבל נשאיר את זה בצד. אני אגיד על מינהל הרכש הממשלתי. אנחנו עובדים שעות נוספות על ההעדפה הזאת שהיא העדפה שהיא לא פשוטה ליישום מבחינה ביורוקרטית. אם נרצה, אפשר לגעת בזה. לגבי הודו, הודו לא ב-GPA. ארצות הברית היא המדינה היחידה. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> תסביר מה זה GPA כדי שכולם ידעו. << אורח >> אמיר סינאי: << אורח >> GPA זה כלל של אי-אפליה. אסור לתת יחס מועדף בישראל לאמריקאי, לדוגמה. הודו לא ב-GPA. הודו יכולה לעשות מה שהיא רוצה. ארצות הברית היא המדינה המערבית היחידה שכוללת העדפת טובין. היא לא כוללת העדפת טובין מול ספק ישראלי. כל מה שאני אומר זה GPA רכש אזרחי, לא ביטחוני. אסור ליישם את Buy American כמו שאסור ליישם את תוצרת הארץ. זה בנושא הזה. נושאים שהעלה המשכ"ל. היה צוות בהשתתפותנו, בהשתתפות משרד הפנים, משרד הכלכלה. שר הפנים קבע שהמצב הקיים יישאר בנושא למכרזי המסגרת במשכ"ל. משכ"ל יגיבו בנושא הזה בעצמם. אני אשמח גם להגיד שוב. Buy American זו הדוגמה היחידה בעולם להעדפת טובין מקומי בצורה חקיקתית. אנחנו המדינה היחידה במערב שמחייבת. יש מדינות שמשתמשות בפרקטיקה של רכש גומלין, אבל מחייבת רכש גומלין, אנחנו המדינה היחידה במערב. אזורי עדיפות לאומית זה עוד נושא שרק הזכרנו. << אורח >> לירן אהרון: << אורח >> סליחה, אבל זה לא מדויק. אני מצטער, אני חייב לענות. זה לא נכון. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> לא, אתה לא חייב לענות. << אורח >> אמיר סינאי: << אורח >> יש מנגנונים שנוגעים ל-GPA. האיחוד האירופי עכשיו עשה מנגנון שהוא אומר, מדינה, אני ראיתי שאתם מפלים אז אני מפלה אתכם. זה עד היום לא באמת מומש. מתחיל להיות ממש במשק ספציפי בסין, אבל העדפה כמו שיש היום בישראל זה יחסית נדיר בעולם המערבי. לגבי הנקודות של חיזוק התעשייה באמצעות רכש ממשלתי באופן כללי. נאמר פה שמשתתפים ברכש הממשלתי. כל מי שהוזמן פה לדיון אמר, כן, אני ספק של מערכת הביטחון. בנוסף לזה אני אגיד עוד. יש לנו מקרים שזוכה ספק חוץ. אתן דוגמה, פרויקט נימבוס, פרויקט דגל של משרד האוצר. זכו בו Google Cloud ו-Amazon Web Services. הם השקיעו מיליארדי שקלים בישראל לפתוח דאטה סנטרים. לאן הכסף הזה הלך? מי בנה? עם איזה סטרטאפים הם עובדים? עם איזו תעשייה הם עובדים, Google ו- Amazon כאשר הם באים ומשקיעים מיליארדי דולרים בישראל בפרויקטים? עם התעשייה הישראלית ועם המשק הישראלי ועם מגזר ההייטק הישראלי ועם הסטרטאפים הישראלים. אמרנו פה טובין, שירותים. בואו נסתכל למשל על שירותים. שירותים באופן קלאסי רוכשים בישראל כי זה מי שקרוב אליך ואתה רוצה בדרך כלל שהשירותים שלך יהיו קרובים. הרכש הממשלתי, אני מדבר על אזרחי שוב, זה נתון על האזרחי כי אני לא יודע על נתוני משרד הביטחון. 36% מהרכש הממשלתי בכסף, לא בכמויות. בכמויות הרבה יותר. בהיקף כספי הוא מול העסקים הקטנים והבינוניים שהם ישראלים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אז מה לא עובד? << אורח >> אמיר סינאי: << אורח >> אני לא יודע מה לא עובד. אם יש בעיה של אכיפה, אמרנו, משרד הכלכלה בטוח שיהיה זמין לפנות אליהם לגבי הנושא של רכיבי טובין ושירותים. לגביGPA , אנחנו בסוף רוצים להיות ב- GPAכדי שגם היצואנים, חלק פה מייצאים, גם הם לא יופלו לרעה, אוקיי? << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> אוקיי. עמית גולדמן, בבקשה. אתה צריך לצאת. << אורח >> עמית גולדמן: << אורח >> עמית גולדמן, אגף תקציבים. אני חושב שמטרת הדיון ככל שאני מבין אותה, בסוף אם המטרה היא להעלות את הפריון בתעשייה הישראלית ושהם יהיו יותר טובים וכן הלאה, הפתרון לעשות את זה דרך הרכש הממשלתי. בטח דרך המכרזים המורכבים שיש היום בחשכ"ל הוא פשוט לא הפתרון הנכון. אגב, בדיוק צילמתי את זה עכשיו. פתחתי מהאתר של הממ"מ. הם כתבו את הדבר הבא: "יש לציין כי העדפת תוצרת מקומית באמצעות מכרזים ציבוריים או רכש הגומלין עשוי להביא מצד אחד ליצירת מקומות עבודה נוספים בישראל ומצד שני לעליית מחירים". אין לנו בעיית אבטלה בישראל. מצד שני אני מניח שכולם פה לא רוצים להביא להעלאת מחירים. זאת לא הדרך לבוא ולטפל באותן בעיות שקיימות היום בתעשייה, ויש בעיות. יש בעיות משמעותיות, בעיקר בעיות פריון שהדרכים לטפל בהן הן לא דרך הרכש הממשלתי. זאת לא הדרך הנורמטיבית לטפל בדברים האלה. כשמסתכלים מה קורה בעולם, זאת לא הדרך הנכונה. הדרכים הנכונות, ככל שרוצים לבוא ועכשיו המדיניות הממשלתית תהיה לבוא ולתמוך בתעשייה, אז על ידי, לצורך העניין אם זה דרך דברים שקיימים היום דרך מינהל אזורי תעשייה במשרד הכלכלה, אם זה דרך רשות השקעות במשרד הכלכלה. יש דרכים אחרות שניתן לבוא ולתמוך בתעשייה. אני כן אגיד גם בנוסף שהפתרון הזה שקיים היום דרך הרכש הממשלתי הוא בעיקר מייצר עיוותים. אתה מתעדף תעשייה רק על זה שהיא ישראלית, לא בהכרח כי היא יותר טובה. אתה תביא בקצה לעליית מחירים. אתה מייצר תחרות לא הוגנת ופשוט זה כלי מעוות כדי לטפל בזה. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> זה לא מדויק כי אתה יודע לתת סטנדרטים. אתה מציב רף מאוד גבוה. התוצרת הישראלית עומדת בו ואף מעבר ובפועל מביאים תוצרת ברמה הרבה יותר נמוכה, הודו, סין. אם אנחנו הולכים לפן האזרחי אז בוודאי שבסוף האזרח יקבל מוצר הרבה פחות טוב. אם אנחנו הולכים לתעשייה הביטחוניות, לא חסרות בעיות אדירות של מידע של מודיעין, אחר כך שאותו ספק, אם אנחנו מדברים על ספק טורקי שביד אחת הוא מכריז על ראש הממשלה שלנו כעל היטלר המודרני ועל מדינת ישראל כמדינה שרוצחת ילדים בעזה, ומייצר כאן איזה שהוא נרטיב שקרי נגד מדינת ישראל ואמברגו על מדינת ישראל בכלל, גם בתעשייה האזרחית שלה, ואז אנחנו בדלת השנייה, התעשייה הביטחונית שלנו מממנת את המפעלים בטורקיה, אז זה לא מדויק מה שאתה אומר. בנוסף, ככל שהמפעלים האלה נמצאים בפריפריה, שזאת המדיניות של מדינת ישראל, לא קשור לימין ושמאל, זה לא רלוונטי, בסוף הם מייצרים תעסוקה, לכן אני אומר שרוב התעשייה, יש לה גם מתחרים בתוך השוק הישראלי ולכן אתה יכול להגביל רף. דבר שני, אם המוצר הזה הוא בבלעדיות ליצרן ישראלי אחד, אז שיתמודד מול השוק הבין-לאומי, אבל לא כך הדברים אל רוב המפעלים הישראלים. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> חברים, אנחנו יכולים להיגרר לדיונים שנוגעים בהמון פרטים. יש פה מורכבות גדולה מאוד של שוק גלובלי ושוק מקומי, יוקר מחיה, היטלים ייחודיים שנופלים על התעשיינים הישראלים והחקלאים הישראלים שאנחנו רואים את זה בהרבה מקומות. אני מבין שאנחנו גם חיים בשוק של שוק חופשי וצריך למצוא את האיזון. אני חושב, בגדול, העדפה בחלק מהדברים של 15% היא נכונה. צריך לזהות מה היא תעשייה קריטית למדינת ישראל ועליה להגן בכל מחיר. זה לא נכון לגבי כל מוצר אחר. גם זה אני מבין. יש משהו במה שאתה אומר אבל אי אפשר לקבוע את זה ככלל, ובשביל זה אני מנסה רגע למקד את הדיון, במה שאנחנו מסכימים ואיך אנחנו דואגים שזה יבוצע, ולתקן את אותן תקנות של העדפה, איך שומרים על תעשיות קריטיות. אני מבין את המצוקה של מפעל האוטובוסים שאני מניח שזה נדון אצלכם ברמה הכי גבוהה במשרד האוצר, שהמפעל הזה לא ייסגר כי התחרות מול האוטובוסים האחרים. << אורח >> ששי שדה: << אורח >> הסינים מממנים אוטובוסים. ממשלת סין מממנת אוטובוסים. הם רוצים לשבור אותם ואחרי זה הם יעלו את המחירים פי כמה. ברשותך, אני חייב להתייחס. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> רגע, אתה לא חייב. << אורח >> ששי שדה: << אורח >> כשאומרים טיפה יותר יקר, הם מקבלים את הכסף חזרה ממיסים. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> ששי, על בסיס חברי תקשיב לי. יש לך עוד נקודה חשובה להגיד, עמית? יש לך משהו לתרום לעניין הזה של התעשייה? איפה אתה רואה את האוצר כן משתתף בפחתים, שזה קריטי בשבילם? << אורח >> עמית גולדמן: << אורח >> אני חושב שהדבר היעיל ביותר, ככל שיש בעיות קונקרטיות שאנחנו יכולים כאוצר לבוא ולטפל בהם בעולמות שקשורים לתעשייה, אם זה מה הרגולציה העודפת שקיימת עליהם היום, מה החסמים שיש. לבוא ולייצר כבר פתרון כשעדיין לא ברורה עד הקצה מה הבעיה - - - << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> טוב, נתתי לך משהו מאוד מדויק שהעלינו את זה פה בדיונים של עסקים קטנים ובינוניים, למשל הפחת שאני מבקש את זה כבר מהיום הראשון שאני בכנסת. זה קריטי. זה פותר שתי בעיות, גם את הקדמה של המפעלים וגם את המצוקה של כוח האדם. << אורח >> עמית גולדמן: << אורח >> גם היום לתעשייה יש מסלולים שקיימים ברשות השקעות, אם זה פריון וייצור מתקדם למי שהוא לא יצואן. למי שיצואן יש גם את המסלול של דרך חוק עידוד. יש את הטבות המס שקיימות למי שנמצא היום באזור פיתוח א' ובפריפריה. יש כלים שונים שכבר התעשייה היום מקבלת באופן כללי העדפה ועזרה. שוב אני אומר, לייצר פתרון נוסף on-top כל הפתרונות הקיימים היום, פתרון שהוא מעוות, הוא מעלה מחירים, הוא אמור לכאורה לפתור איזו שהיא בעיה של אבטלה שלא קיימת היום במדינת ישראל, הוא לא הפתרון הנכון. אם יש לתעשייה בעיות כאלו ואחרות שהם רוצים להעלות כלפי האוצר ולהציג לנו, אז אנחנו כמובן נשמח לשבת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה אתה אומר שזה מעלה מחירים? << אורח >> לירן אהרון: << אורח >> מה זה כסף שנשאר בארץ? מה המשמעות של כסף שנשאר בישראל? << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> זה לא נכון בכלכלה. << אורח >> אמיר סינאי: << אורח >> מנגנון שער החליפין הוא מאוד פשוט בכלכלה. היבוא והיצוא הם בתיאום מאוד גבוה. תראה כל גרף אפשרי כמעט. בכל שוק יחסית חופשי יש קורלציה מאוד גבוהה בין יבוא לייצוא. << אורח >> לירן אהרון: << אורח >> למה אמריקה והודו עושים את זה? הם מעוותים את השוק? << אורח >> אמיר סינאי: << אורח >> באירופה אין העדפה לתוצרת אירופית. זה דבר ראשון. הודו היא לא מדינת שוק חופשי. לגבי ארצות הברית, יש Buy American, אתה צודק בנושא הזה. גם צריך להגיד, אמריקה היא שוק כל כך גדול. בכלכלה כשאתה מתייחס אליה במודלים, זה שוק סגור. כאשר אתה מסתכל על ארצות הברית כמשק, אתה מסתכל עליה כשוק סגור. << אורח >> לירן אהרון: << אורח >> אדוני היושב-ראש, אתה צודק. זה נושא מאוד מורכב ודורש דיון מעמיק ולרדת לפרטים. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> לירן, אני לא רוצה להוציא אותך. שמענו. אנחנו מכבדים את מה שאתה אומר. אני אוהב תעשייה. אני כמוך דור שני. דעתך היא לא דעת יחיד ואתה יודע הכול וזה נכון. אתה רואה את הכול מנקודת המבט שלך וזה לגיטימי. מצד שני יש ראיה כלכלית קצת יותר גדולה. אם אתה מעדיף מישהו אוטומטית ב-15%, אתה גם מדכא את הרצון לקדם אותו בטכנולוגיה, בהתקדמות כזאת או אחרת. << אורח >> לירן אהרון: << אורח >> אני בעד גלובליזציה. אני רק בעד איזונים. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> חברת הכנסת יעל. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני חושבת שזה דיון חשוב מאוד ותודה גם ליוזמי הדיון. תיראו, מונח בפנינו מסמך שמתריע שקיימת שחיקה הולכת ומתמשכת בחוסן התעשייה הישראלית, מה שמוביל בסופו של דבר גם לשחיקה עד כדי בביטחון הלאומי. אנחנו כחברי כנסת לא יכולים להתעלם ממסמך כזה. כמובן אנחנו מכירים גם את הנושא של יוקר המחיה שזה נושא מאוד משמעותי שהוועדה הזו עוסקת בו וועדות אחרות והבית הזה בכלל. כולנו מכירים שלייבא מוצרים מסוימים מחו"ל נראה ברגע הראשון זול יותר. אנחנו גם במאבק כרגע בנושאים חקלאיים כשברור לנו שאם לא יגורו חקלאים איפה שחבר הכנסת קרויזר גר ואיפה שאני חיה ובכיסופים ובסמוך לבית שלך, אז תיפגע הכלכלה, יפגע הביטחון הלאומי, היכולת לשמור על קרקעות מהשתלטות של גורמים עוינים ועוד. לא הכול יימדד במחיר ליטר חלב בסופר או במחיר התפוח. יש מחירים נוספים. המסמך הזה באמת מתריע על השחיקה הנוספת, העודפת מעבר לשחיקה בתעשייה הישראלית שכולנו כל כך גאים בה. לייבא בזול, אמרתי, אנחנו מכירים. אפשר, אגב, גם לייבא חברי כנסת יותר זולים מחו"ל. אני לא בטוחה שזה מה שישרת את האוכלוסייה במדינת ישראל. אנחנו לא נייבא מורים מסין גם אם הם ידעו עברית. אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להשקיע וצריכים להשקיע יותר בחינוך, וככה אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להשקיע גם בתעשייה הישראלית שהיא מפוארת, והתפקיד שלנו לדאוג שהיא תישאר מפוארת. עכשיו השאלה שעומדת בבסיס הדיון כאן זה מה המחיר של זה? מה אנחנו כמדינה מוכנים להשקיע בזה? יושבים בפנינו הצוותים המקצועיים ביותר ממשרד הכלכלה, ממשרד האוצר, מהתעשיינים. אני חושבת שזה התחלה של דיון היום והפתרון לא יהיה פה בשעה הקרובה, אבל זה דיון משמעותי. כמובן כל אחד יגיד בסוף מה שהוא רוצה ומה שהיושב-ראש יאפשר, אבל אנחנו באמת לא עוסקים פה באם יוקר המחיה חשוב לנו יותר מהתעשייה הישראלית או לא. בואו נניח שלכולנו חשוב שיוקר המחיה לאזרח ירד, אבל אנחנו לא מוכנים בשביל זה לוותר על תעשייה ישראלית בשום מקום ובטח לא בפריפריה. לא מוכנים. אנשים ימשיכו לגור בקריית שמונה ובנהריה ובשדרות והם יוכלו להתפרנס במקומות האלה. אני לא רואה שאנחנו מצליחים להביא את מטה פייסבוק לפתוח מטה בערבה. אנשים בערבה ימשיכו להתפרנס גם מחקלאות וגם מתעשייה, והתפקיד שלנו הוא לאפשר את זה. בואו ננסה את הדיון לקיים במה אנחנו מוכנים לשלם על זה, מה המדינה מוכנה לשלם על זה ואיך אנחנו לא מעלים עוד את יוקר המחיה ומתחילים להוריד אותו. אנחנו לא נצא מפה בהסכמה מה יותר חשוב, תעשייה ישראלית או יוקר מחיה. שני הדברים חשובים. צריכים להתקיים וזה התפקיד שלנו. תודה. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> כן, בבקשה. << אורח >> ליאור כוכבי: << אורח >> ליאור כוכבי, מנהל מטה מיוצר בישראל בהתאחדות התעשיינים. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> התכנון המקורי היה לפתח איתך אבל ראית איך מתגלגלים הדברים בכנסת. שום דבר לא ודאי. << אורח >> ליאור כוכבי: << אורח >> אני אמשיך את הדברים ואני אגיד, אנחנו צריכים לשאול את השאלה מה המדינה רוצה בכל הקשור לתעשייה וכל הקשור לתכנון מקומי וכל הקשור לתעסוקה ישראלית. תקראו לזה מדיניות, תקראו לזה חזון, תקראו לזה אסטרטגיה, לא משנה מה. אנחנו יכולים להחיל תקנות של 50%, של 70%. אנחנו יכולים לשרשר את הכול מטובין לשירותים. כל עוד המדינה לא אוכפת את החוק שהיא עצמה חוקקה, זה יהיה בעייתי. יושב פה גם השלטון המקומי, אולי אחרי זה הוא יתייחס לזה. אנחנו מטה משותף יחד עם משרד הכלכלה, מקבלים במהלך השנה כל מיני התרעות של תעשיינים שניגשים למכרזים ברשויות המקומיות ובמשרדי ממשלה ורואים שאין אכיפה של תקנות העדפת תוצרת הארץ במכרזים הללו. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> בסוגריים, עידית, אנחנו הולכים לקיים דיון בנושא החוק הזה בנפרד. << דובר >> עידית חנוכה: << דובר >> איזה חוק? << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> סליחה, התקנה. תקנות העדפה של ה-15%. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> יישום. << אורח >> אמיר סינאי: << אורח >> רק למען הסדר הטוב, התקנות האלה הן תקנות שיושבות בוועדת חוקה. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> למה זה יושב בחוקה? << אורח >> אמיר סינאי: << אורח >> באופן כללי מכרזים זה דיני חוזים. זה בסוף עולם של דיני חוזים ולכן זה יושב בוועדת חוקה, חוק ומשפט. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> התחילו הדיונים שם לפני התיקונים? << אורח >> אמיר סינאי: << אורח >> אין כרגע דיונים על תיקון תקנות. לפי מה שאני שומע פה, יש פה עניינים של נושאי אכיפה. אפשר לדבר על אכיפה של תקנות חובת המכרזים. הנושא שאתם מדברים כאן הוא נושא של אכיפה. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> עידית, אני לוקח את מה שהוא אומר ואני חושב שאנחנו צריכים לדון פה בכלכלה בנושא של התקנות. לא בתיקון שלהן, לא במכרזים. שנבין איך זה עובד. לירן גם יגיע לדיון ואתה תגיע לדיון וכל החברים יגיעו, אז את הנושא הזה סגרנו וסיכמנו. אנחנו נקיים דיון בנושא הזה פה בוועדה. << אורח >> משה וקנין: << אורח >> אפשר להגיב? << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> בוודאי. << אורח >> משה וקנין: << אורח >> תודה רבה, היושב-ראש. לי קוראים משה וקנין, אני יושב-ראש ארגון מנהלי הרכש ברשויות המקומיות. שני דברים. קודם כל לגבי הרשויות המקומיות. אני אומר לכם שנושא המכרזים, אין פה משחקים. אם יעלו את המחירים לפי 15% זה בסוף יועמס על ידי העירייה וזה ייקר את המוצרים כמובן וזה חלק מההוצאות של העירייה. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> כשאנחנו נדבר בדיון הזה על התקנות, נראה אם זה מכיל אתכם, זה מדבר על הרשויות ואיך מתמודדים עם זה. << אורח >> אמיר סינאי: << אורח >> עוד הבהרה. ההכלה שונה לרשויות המקומיות כי היא מתוקף צו פקודת העיריות וזה חל בצורה אחרת. אני שוב אגיד למען הסדר הטוב כי נאמר פה על הנושא של התיחורים. אנחנו עובדים שעות נוספות על זה שגם בתיחורים יהיה העדפה תוצרת הארץ ברכש הממשלתי. הרכש של הרשויות המקומיות כפוף תחת צו אחר, צו פקודת העיריות. יש לעשות את ההפרדה המאוד חשובה הזאת. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> אוקיי. << אורח >> משה וקנין: << אורח >> בנושא הזה מה עושים כדי לעקוף את הדבר הזה? מכניסים גם טובין וגם הזמנות עבודה ואז אומרים, זה הזמנות עבודה ואז אתה הולך על 15%. אם באמת החשב יקפידו שטובין לבד והזמנות לבד, אני אומר לכם, זה יועיל. זה אני אומר לכם מתוך השטח. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> זה אחת הנקודות שנדון בדיון. << אורח >> אמיר סינאי: << אורח >> רק להבהרה, המשכ"ל לא מנחה את הרשויות המקומיות בנושא הרכש. << אורח >> רונה קוטלר: << אורח >> הרגולטור כאן הוא משרד הפנים. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> לדיון אנחנו נזמין גם את משרד הפנים. << אורח >> משה וקנין: << אורח >> אני לא חייב את משרד הפנים. אני עושה את המכרזים משותפים. אני כיושב-ראש ארגון מנהלי הרכש עושה מכרזים משותפים ל-25 רשויות ואני משתדל כמו אתם אומרים, להוציא את הנושא של ההזמנות מהטובין כדי שנוכל לעזור, והוצאנו את כל מי שזוכה. אני אומר לכם את זה פה על השולחן. כל מי שזוכה זה חברות ישראליות שעובדים פה במשק, אם זה הנגריות, הכול. אני אומר לכם את זה באחריות כי אני תומך בדבר הזה, אבל כדי לעקוף את זה צריכים להפריד בין הטובין לבין הזמנות עבודה, אחרת זה לא יעבוד. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> זה באמת עלה פה כמה פעמים. השלטון המקומי. << אורח >> ציקי צבי אבישר: << אורח >> כבוד היושב-ראש, ציקי אבישר, ראש עיריית קריית מוצקין. הרשויות המקומיות יכלו להעדיף תוצרת הארץ רק בתרחיש של הצעות שוות. אנחנו קיימנו שיח בנושא הזה, אגב, עם הממשלה. הצטרפו אלינו גם נציגים של משכ"ל. אנחנו ביקשנו לבדוק את האפשרות לאפשר לרשות מקומית לבחור כשיר שני שהוא תוצרת הארץ, ולהציע לו להשוות לצורך העניין להצעה של כשיר ראשון שהוא תוצרת חוץ, זאת אומרת ב-15%. יש כמובן כל מיני מורכבויות נוספות וגם הייתה הפקת לקחים חשובה שנעשתה במינהל הרכש. אנחנו רוצים להביא בשורה של העדפת תוצרת הארץ. האזנתי מלוא הקשב גם לדברים החמים והחשובים שיוסי אמר. בסוף אני כן מחשבן לשקל ואני כן מחשבן לתושב, ואם חסר לי הכסף, אז הארנונה עולה ואז אתה פוגש את זה גם בכחול-לבן בחניה. אם יהיה דיון ייעודי לגבי השלטון המקומי, אני אשמח להגיע גם לשם, אבל זו העמדה של מרכז השלטון המקומי. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> תודה, ציקי. מפעל האוטובוסים. << אורח >> דימטרי קומנצ'נקו: << אורח >> בוקר טוב, דימטרי קומנצ'נקו, יו"ר ועד עובדים, מרכבים. לפני שנתיים היה לנו קצת יותר מ-700 עובדים. עכשיו אנחנו בערך 400 עובדים, קצת פחות. יצרנו יותר מ-700 אוטובוסים. השנה מכרנו 2,000 אוטובוסים. כדי קצת להחזיק את העובדים, לא לפטר אותם עשינו קרוב ל-100 אוטובוסים למלאי. מה המצב שלנו? מפטרים עובדים טובים כי אין עבודה, אין הזמנות. מה שאנחנו רואים עכשיו בכבישים, אוטובוסים סינים בחוץ. כשדיברו פה על האיכות, אנחנו מוכנים לכל התחרות, על איכות, על זמני עבודה, על הכול. זה לא הוגן מה שקורה כלפינו. עובדים טובים עוזבים כי אין הזמנות, אין עבודה. אוטובוסים סינים בחוץ. כל אוטובוס סיני זה פלוס-מינוס עובד או שני עובדים רק במפעל שלנו. זה לא כולל את הקבלנים. עוד שנה אנחנו איכשהו נשרוד. מה יהיה שנה הבאה? << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> ששי, בעניין הזה שזה סיפור שעולה, אני חושב 15–20 שנה שכל פעם מתמודדים עם הקושי הזה, האוטובוסים שלנו מול הייבוא, אני חושב שגם על זה צריך לקיים דיון נפרד האם המדינה רואה בתשתית הזאת של ייצור, שזה מושך אחריו מכונאים ותעשיות נלוות, האם זה חשוב ואפשר שיהיה איזה גרעין של 300 אוטובוסים לשמור על המפעל הזה גם בסבסוד מדינתי? אם זה קריטי וכך המדינה רואה את זה, אז אני חושב שאנחנו צריכים רגע לנתק את זה. אני מאוד רגיש לנושא של עובדים שהם מפוטרים ופרנסתם הולכת בגיל צעיר והם לא ימצאו מקום אחר. אתם יושבים בקריית מלאכי? << אורח >> דימטרי קומנצ'נקו: << אורח >> אנחנו בקיסריה. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> זה מפעל יפה מאוד, מי שלא יצא לו לבקר. מדהים. << אורח >> ששי שדה: << אורח >> בתעשייה הזאת זה הרבה יותר גרוע. הסינים משקיעים המון כסף. הממשלה בעצמה מסבסדת אוטובוסים כדי לשבור אותם. ברגע שהם ישברו נישאר רק עם אוטובוסים סינים. אני לא מדבר על האיכות. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> ששי, אני חושב שאמרת את זה קודם. אמרת והבנו שהם מסבסדים ורוצים לשבור ואז האוטובוסים יעלו מהייבוא. כן, בבקשה. << אורח >> נורית צור רבינו: << אורח >> רק קצת ליידע את החברים פה. אמיר דיבר קודם על כך שיש ירידה ברכש גומלין. זה נכון אבל רוב המדינות גם בעולם המערבי היום עושות שיתוף פעולה תעשייתי. אנחנו זזים מעולם של חיוב ברכש גומלין ועולם של שיתוף פעולה תעשייתי. גם אנחנו במשרד הכלכלה זזים בכיוון של שיתוף פעולה תעשייתי. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> את יכולה לתת לנו דוגמה שנבין? << אורח >> נורית צור רבינו: << אורח >> כן. למשל הרבה מאוד מהמדינות גם באירופה וגם במערב, מה שהוגדר קודם, מבקשות בתוך המכרז מהספק לעשות דברים מסוימים, אם זה נוגע לסביבה, אם זה נוגע לתרבות ולחינוך. המכרז אומר לספק, אתה רוצה לזכות? בסדר, בוא תראה לי שאתה משקיע בפרויקטים מסוימים. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> תני לנו דוגמה קונקרטית. << אורח >> לירן אהרון: << אורח >> עשו עכשיו עסקה עם רומניה, מערכות ביטחוניות, 50% צריך להיות מיוצר ברומניה. << אורח >> נורית צור רבינו: << אורח >> זה רכש ממש אמיתי, גומלין. אני אתן דוגמה על מה שאנחנו עושים עכשיו. אנחנו יחד עם החשב הכללי בנינו מודל חדש של תמריצים, שחברה שתזכה במכרז תוכל להשקיע למשל בהעברת ידע. עשינו את זה עם טיסנקרופ. הם העבירו ידע לישראל בכל מה שקשור לתיקון צוללות, ידע מקצועי שלא היה אצלנו, ובזה זה כאילו אתה בניקוד מאוד גבוה יחסית לניקוד שהם היו אמורים לקבל. אנחנו היום עוברים מהעולם הזה של לרכוש את המוצר עצמו, לקבל תמורות שלנו חשוב כמו השקעות במו"פ, כמו העברת ידע. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> וזה ניתן לתמחור, הדברים האלה? << אורח >> נורית צור רבינו: << אורח >> כן. יש לנו ממש אקסל מסודר של זה. חברת בואינג תמכה בהקמת מעבדה לפיתוח דלק ירוק בטכניון תחת הנושא הזה של שיתוף פעולה. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> אתם יודעים להגיד כמה זה שווה? << אורח >> נורית צור רבינו: << אורח >> אנחנו יודעים להגיד. אחרי השקעה שאנחנו אפשרנו המעבדה קיבלה עוד הרבה השקעות, אפילו פי עשר והיום היא ממש פורחת, אז כן, כל העולם זז לכיוון של שיתוף פעולה תעשייתי אבל אנחנו עדיין מתעקשים על רכש גומלין. כדי שהמפעלים שלנו ידעו לייצר מוצר איכותי שיודע אחרי זה ליירט טילים ולעשות דברים מאוד מתוחכמים, הם צריכים לבנות את הידע הזה. הם צריכים לקוחות. הלקוח הכי טוב שלהם זה קודם כל מדינת ישראל. הם צריכים את הבסיס להתקיים עליו, לכן, כן, צריך לאזן. יש את יוקר המחיה, יש את העלויות של הרשויות המקומיות ושל היזמים כולם. אנחנו לוקחים את הכול בחשבון. מצד אחד משרד הכלכלה משקיע רבות בכספים רבים מאוד גם בהשקעות הון. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> את יכולה לתת לנו מספרים? << אורח >> נורית צור רבינו: << אורח >> אנחנו במאות מיליונים כל שנה בפיתוח אזורי תעשייה, בהשקעות הון דרך חוק עידוד השקעות הון, במסלולי פריון. אין לי את הנתון המדויק של 2025–2026, אבל רוב התקציב של המשרד הולך על הפיתוח ועל ההשקעה בתעשייה. תסתכל על רשות ההשקעות, תסתכל על מינהל אזורי תעשייה, תסתכל על מינהל תעשיות, ייעוץ לתעשיות דרך המרכז לתעשייה מתקדמת. אנחנו עוזרים להם להגדיל את הפריון, לעבור מתעשייה שהיא פחות דיגיטלית, אוטומטית, מתקדמת לתעשייה שהיא הרבה יותר מתקדמת. זו גם המטרה שלנו. אנחנו לא רוצים שהתעשייה תישאר מאחור. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> אני חושב שזה מאוד חשוב מה שאת אומרת, כי אנחנו רואים את זה גם בדוחות של התעשייה, שככל שהתעשייה היא יותר מתקדמת, השכר יותר גבוה ואז זה פותר לנו גם יוקר מחיה וגם מאפשר שכר יותר טוב, והייצוא גדל דווקא בקטגוריות האלה שהתעשיות מתקדמות. זה מה שאמרתי בתחילת הדיון. חשוב לראות את אותם מנועי צמיחה וקידום של התעשייה מהמסורתי לעילית של התעשייה, ושם אני לא כל כך ראיתי פרויקטים של הכלכלה. << אורח >> נורית צור רבינו: << אורח >> רעות שרון, מנהלת מינהל תעשיות, אולי תספרי קצת על המרכז לתעשייה מתקדמת, מה אנחנו עושים שם? << אורח >> רעות שרון: << אורח >> המרכז לתעשייה מתקדמת שפועל בכרמיאל נותן שירותים של ייעוץ והטמעה של טכנולוגיות, אוטומציות, רובוטיקה, כל מה שיכול לקדם את התעשייה בעיקר מסורתית, בעיקר בינוניים-קטנים. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> זה קבלן משנה או זה שייך לכלכלה? << אורח >> רעות שרון: << אורח >> זה ספק שלנו, ספק שזכה במכרז לשלוש שנים. אנחנו במכרז שהתחיל, החברה החדשה לפני כמעט חצי שנה ובעצם משדכים שם בין מפעלים לפי הצורך שלהם. מהמכרז הקודם היו כמעט 800 מפעלים. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> יוסי, אתה מכיר את זה? << אורח >> נורית צור רבינו: << אורח >> המכון לייצור מתקדם זה נקרא. << אורח >> רונן סולומון: << אורח >> כן, אנחנו מכירים. << אורח >> נורית צור רבינו: << אורח >> היום זה נקרא המרכז לתעשייה מתקדמת. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> 800 מפעלים קודמו דרך הפרויקט הזה? << אורח >> רעות שרון: << אורח >> קיבלו פרויקטים. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> אנחנו יכולים לארגן סיור שם? << אורח >> רעות שרון: << אורח >> בוודאי. << אורח >> נורית צור רבינו: << אורח >> זה פועל בכל הארץ אבל יש מרכז הדגמה בכרמיאל. << אורח >> רעות שרון: << אורח >> נכון. כולם רשאים להגיש. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> גם יוסי צריך לדעת מזה. יש לו איזה 3,000 מפעלים. הוא עושה פנים מופתעות. << אורח >> רונן סולומון: << אורח >> אנחנו מכירים את זה. יוסי הוא נשיא. הוא לא מתעסק בזה בשוטף. << אורח >> רעות שרון: << אורח >> הליווי מחולק לשני חלקים. יש לנו את האבחון שמגיע מומחה ובוחן את הארגון, את העסק בכל השלבים שלו, רואה איפה הוא יכול לשפר אותו, מציע לו מגוון פרויקטים. הארגון צריך לבחור פרויקט אחד שהוא רוצה להתחיל איתו. את זה אנחנו מממנים ב-50/50 ויש אזורים שאנחנו מממנים ב-70/30. האבחון הזה שזה איזו שהיא מפת דרכים בשביל הארגון ללכת אחר כך עצמאית ולקדם את עצמו, נשאר אצלו, זאת אומרת הוא מקבל גם אחר כך משהו שיהיה לו להמשך הדרך. זה לא איזה שהוא משהו חד-פעמי כזה. << אורח >> נורית צור רבינו: << אורח >> בערך 200,000 שקל למפעל. << אורח >> רעות שרון: << אורח >> יש תקציב ויש לנו יכולת. יש עוד קפסיטי להכניס מפעלים. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> טלדור, ירון, בבקשה. << אורח >> ירון קלדר: << אורח >> תודה, אדוני היושב-ראש על הזמן, ותודה לחבר הכנסת קרויזר על ההזמנה. האמת שהיה קשה קצת לשבת פה. אנחנו יושבים למעלה משעה. הסיבה שהיה קשה זה בגלל שיש איזה שהוא נתק בין הכוונה של המחוקק לבין המציאות לבין מה שקורה בפועל בשטח. כולם פה, אגב, מלאים בכוונות טובות. יושבים פה נציגי המשרדים ואני רואה שזה בוער בליבם לנסות לבצע. אין להם את הכלים וגם כשיש כלים, הכלים חלקיים, חלשים. הם מאוד קשים לביצוע. יש בעיה גם ברמת האידיאולוגיה. נאמר פה קודם שיש איזה שהוא אימוץ אידיאולוגי או איזה שהוא קונפליקט אידיאולוגי או איזה שהוא קונפליקט אידיאולוגי עם משרד האוצר, אבל מעבר לזה אין גורם מתכלל ואין כלי מכשיר, מתכלל בשביל ליישם העדפת תוצרת הארץ. אני כאן בשביל להגיד שאין העדפת תעשייה ישראלית, בטח לא תעשייה חיונית. בשביל הפרוטוקול, ירון קלדר, מנכ"ל טלדור, כבלים ומערכות בע"מ. היו אצלנו חברי כנסת, שורה ארוכה של מבקרים. אין אחד שלא מבין ורוצה לעזור, ובסופו של דבר הנושא הזה הוא לא אפקטיבי ולא בא לידי ביטוי בשטח. הוקמנו לפני למעלה מ-60 שנה. יש לנו מפעלים בעין דור, בבית שאן, בגשור, כולם בפריפריה. אנחנו מייצאים כמעט חצי מהתוצרת שלנו. למעשה יותר מחצי, אבל כתוצאה מאפקטים שונים בין היתר בעיה של העדפת תעשייה ישראלית, הייצוא שלנו נפגע וגם המכירות שלנו בשוק המקומי נפגעו. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> לא הבנתי את המשפט האחרון. << אורח >> ירון קלדר: << אורח >> אני אגיע לזה ואני אסביר בדיוק כי זה אחד האפקטים. אני רוצה להסביר את זה בצורה מסודרת. יש איזו שהיא א-סימטריה בין מה שקורה בחו"ל לבין מה שקורה בארץ, שהאפקט העיקרי של זה הוא תחרות לא הוגנת. זו תחרות לא מעשית של התעשייה הישראלית בשוק הישראלי. אנחנו מפעל חיוני ואני חושב שיש משמעות להגדרה של מפעל חיוני. יש הגדרה של מפעל חיוני בחוק, אבל יש בתעשייה גם קטגוריה של מפעלים שהם חיוניים במובן הרחב של המילה ואין להם הגדרה בחוק. אני חושב שזה חסר וצריך להגדיר את זה בחוק. אני מתייחס למפעלים חיוניים שהם מעבר להגדרה הרגילה בחוק וההגדרה שמאפשרת הפעלה בשעת חירום ודברים מהסוג הזה. אנחנו ספקים של הצבא, של משרד הביטחון, של משרדי הממשלה השונים, של כל גופי הממשלה ושל הרבה מאוד יחידות שאנחנו מכירים אותם רק במספרים. אנחנו מייצרים רכיבים קריטיים. אנחנו דוגמה. אנחנו כאן בשביל מקרה בוחן. זה לא רק אנחנו אלא יש מפעלים רבים כמונו שמייצרים רכיבים קריטיים ומערכות קריטיות לביטחון המדינה. אין מערכת שאתם רואים בחדשות שאנחנו נתקלים בה, שאנחנו בטח בשנתיים האחרונות ראינו, שלא מחוברת בסופו של דבר או בין מערכות או בתוך תת-המערכות שלה במוצרים שלנו. אנחנו נותנים גם איזה שהוא יתרון אסטרטגי. יש לנו ידע ייחודי, לנו ולמפעלים כמונו, יכולות פיתוח, תמיכה בשעות חירום ובזמן רגיל. בנוסף לזה, וחשוב מאוד לציין, זה לא צוין פה בכלל, גם קו הגנה מפני איומי אבטחה. שוב, אני לא יכול לפרט על זה בפורום הזה. אני חושב להיות מוזמן בשביל לפרט על זה בפורומים מתאימים שבהם אפשר להיכנס יותר לפרטים בתחום הזה. כולם מכירים את היתרונות הכלכליים שיש בהעדפת התעשייה הישראלית, השיקולים הכלכליים של שימור והגדלת תעסוקה, חיזוק פריפריה, מכפיל מקומי. כל המעגלים הנוספים של ספקים ונותני שירותים, הגדלת בסיס המס, הכול נאמר פה, הקטנת רגישות לתנודות וכן הלאה. פחות מודעים לנושאים של שימור הידע, יכולות הנדסיות, קניין רוחני. שימור וקיצור סבבי פיתוח, זה לא צוין פה. למעשה חלק ממעגלי הפיתוח הפנימיים של כל התעשייה הביטחונית, אנחנו לא מוגדרים תעשייה ביטחונית אבל תעשייה ביטחונית במעגלי הפיתוח שלה מפתחת איתנו כמעט את כל הרכיבים שלה. בגלל שאנחנו לא מוגדרים ככאלה, אנחנו לא נהנים למעשה מכספי מפא"ת. השקעות מהסוג הזה ותמיכה מדינתית שיש לתעשייה הביטחונית לא מחללים אלינו ולא מגיעים אלינו, אפילו לא אגורה מהם. שמירת רציפות תפקודית זה נאמר אבל אני חושב שזה צריך להילקח בחשבון במכפיל כאשר מדובר בתעשייה הביטחונית או תומכת ביטחון, וכמו שאמרתי קודם, קו הגנה מפני איומי אבטחה. אני חושב שפחות מכירים את הנושא הזה של השיקולים האסטרטגיים להעדפת תעשייה מקומית, אבל בעיקר מה שלא מבינים זה את הסינרגיה ואת הקשר שיש בין הדברים האלה. כאן נאמר בצדק, זו ועדת כלכלה אבל הבעיה היא לא שאין חוק. יש חוק, צריך לתקן אותו, אני מסכים ואני מבקש גם להיות מוזמן לדיונים הבאים שיהיו בהקשר של החוק הזה. אנחנו גם רוצים, אני חושב שאנחנו צריכים להיות שותפים להכנה של החוק הזה. הבעיה היא גם באינטגרציה. הנושא של העדפת תעשייה מקומית זה שווה ביטחון המדינה, לא פחות מזה, וזה נושא שהוא גם כלכלי אבל לא רק כלכלי. המכשיר היחידי הקיים כרגע של העדפת התעשייה המקומית הוא המכשיר הכלכלי הזה של חוק המכרזים והתקנות לעידוד התעשייה וכן הלאה. המאפיינים שהופכים תעשייה מקומית חיונית לחיוניים ולתומכים בביטחון המדינה זה קודם כל הפלטפורמה הייחודית של פיתוח. לפתח כבל שמחזיק אחריו מערכת מטעה של מטוס קרב, פוד של מטוס קרב שמתמרן במינוס 60 מעלות, זה לא מזמינים מהמדף ולא עושים את זה במקומות אחרים. אנחנו מפתחים את הדברים האלה וקונים מאיתנו את זה בחו"ל. פה משתמשים לא בשלנו. כל דבר אחר שמחובר, אנחנו מייצרים כבלי תבור למערכות רובוטיות, כל כבלי התצפית, דברים מהסוג הזה. זה ידע שאי אפשר מחר בבוקר להחליף אותו. הבסיס והתשתית ההנדסית הזאת היא חיונית. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> שאלת ביניים. זה לא כל כך מתוחכם וייחודי שבעצם אין אלטרנטיבות למוצר שלך? << אורח >> ירון קלדר: << אורח >> התשובה היא שאין לזה אלטרנטיבות. יש לזה אלטרנטיבות כאשר לוקחים בחשבון צוות פיתוח של חודשים עד שמגיע לך הדוגמה. אצלנו מגיע בחור ממקום נחמד בקריות או מאיזו חורשה במרכז, מגיע אלינו עם הרכב, יושב עם המהנדס שלנו, עושים את הניסוי אחר כך ביחד ולמוחרת יכול לצאת סבב פיתוח ראשון. הוא יכול לקבל את הדוגמה אחרי כמה ימים כאשר מדובר במקרים דחופים, והיו לנו הרבה מאוד כאלה במהלך השנתיים האחרונות, וסבבי הפיתוח הופכים להיות קצרים בסדר גודל של ימים, חודשים. כל הנושא הזה של פיתוח חירום, פיתוח טכנולוגיה ביטחונית היה יכול לקחת במקרים שבהם אנחנו מעורבים, אנחנו מעורבים כמעט בכל המערכות, היה יכול לקחת חודשים אם לא שנים רבות יותר. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> שאלה ישירה, בכנות. ה-15% האלה היו משפיעים על העסק שלך חוץ מהרווחיות? << אורח >> ירון קלדר: << אורח >> חד משמעית כן וזה בדיוק העניין. זה בדיוק מה שהתכוונתי להגיד, שאנשים לא מכירים ולא מבינים את הקשר שיש בין תעשייה שהיא תומכת ביטחון לבין הנושא הכלכלי. יש קשר ישיר מכיוון שמדובר בסופו של דבר באותה פלטפורמה. הפלטפורמה שמספקת את המקומיות, את הרצף התפקודי, את הידע ההנדסי הזה היא אותה פלטפורמה שמייצרת גם כבלים פשוטים. אנחנו ספקים של מנה"ר, של משרד הביטחון, תקנ"ם, חשכ"ל. כל המכרזים אנחנו מספקים להם. אין העדפת תוצרת הארץ. על הנייר היא קיימת אבל בסופו של דבר היא לא מגיעה אלינו. אם אני מתכלל את סך כל ההעדפה שמגיעה אלינו, זה 1%, אולי 2%, אולי 3% כבר הגזמתי ופה החבר'ה שהגיעו איתי כנראה שאחרי זה ינזפו בי שאמרתי 3%. לא מגיעה אלינו בסופו של דבר העדפה. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> אוקיי. עידית, אני רואה עוד פעם שזה כל כך חשוב להעמיק בנושא חוק העדפה של התעשייה המקומית. אנחנו צריכים לסגור את הדיון. האם יש מישהו שפספסתי ורוצה להגיד משהו? << אורח >> ירון קלדר: << אורח >> הייתי רוצה, אדוני היושב-ראש, לדבר על הבעיות בחוק. אני חושב שזה רלוונטי. אני לא יודע אם זה מקובל. הייתי שמח אם היה בידך את התקציר של התוכן של הדברים שאני מדבר. אני אשמח אם זה יהיה אצלך. זה מקובל? << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> אתה צריך לשלוח לוועדת הכלכלה. << אורח >> ירון קלדר: << אורח >> שלחתי לוועדת הכלכלה. << דובר >> עידית חנוכה: << דובר >> אנחנו לא קיבלנו מסמך מחברתך. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> אתה יכול לשלוח. יוסי, מילה אחרונה. << אורח >> יוסי אלקובי: << אורח >> אני רוצה להוסיף. הפטור של 150 דולר בשביל הייבוא ללא מע"מ זה מוריד מקופת המדינה קרוב ל-4.5 מיליארד, שהכסף הזה יכול ללכת לחינוך, לבריאות, לעוד כמה דברים. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> אני יכול להרגיע אותך? הוצאת גם סרטון בעניין שאני מעדיף שהאוצר ישקיע בצמיחה ולא בצריכה, אבל אם כבר צריכה, אז אמרתי, בואו נשקיע את זה במטרנה. כשהגשתי את החוק לפטור ממטרנה, הם אמרו שזה עולה כמה מיליארדים והם לא יכולים לאשר את החוק. אל תיפגעו באוצר. מתוך הכירות איתם אני אומר לך שהם מציעים הצעות סרק כי אנשים מפצלים את ההזמנות והם לא יפסידו אפילו שקל אחד מהמדינה. תירגע. למרות שאני חושב שזה יכול לפגוע בעסקים הקטנים וזה לא נכון לעשות את זה, אני סומך על האוצר שכשהם נדיבים ב-3 מיליארד, תאמין לי, עשו את הבדיקות שזה לא יעלה להם שקל. << אורח >> יוסי אלקובי: << אורח >> רק שיהיה ברור שהנושא הזה באמת פוגע גם בעסקים הקטנים וגם בקמעונאים. אם נותנים לחוץ לארץ, לסינים הטבה של 18% לא לשלם מע"מ, שיתנו גם לשוק המקומי עד 450 שקל ללא מע"מ. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> יוסי, זה מע"מ שהאוצר יפסיד. זה הוא יודע. << אורח >> יוסי אלקובי: << אורח >> נכנסים חומרים כימיים שפוגעים. אני יכול להראות לכם תמונות על פגיעה בפנים של נשים אצל קוסמטיקאיות. אני פשוט לא רוצה להעלות את זה. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> יוסי, זה עניין אחר של תקינה וכניסה. משרד הביטחון, בבקשה. << אורח >> אבי שרון: << אורח >> לגבי הנושא של שינוי החוק, יש את התקנות. התקנות הן דבר שמעדכנים אותן. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> היא תיקנה אותי שזה לא יכול לבוא במסלול של חוק, ד"ר עידית חנוכה. היא אמרה, זה תקנות אוצר-כלכלה ואנחנו נטפל בזה. << אורח >> אבי שרון: << אורח >> תוך כדי המלחמה תיקנו תקנות. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> אז הנה אנחנו מסכימים וזה תקנה. << אורח >> אבי שרון: << אורח >> זה דבר אחד. לגבי הנושא של האכיפה של ההעדפות. בסופו של דבר יש ועדת מכרזים. בסוף גם בודקים אותם, זאת אומרת הספקים מבקשים לראות את התוצאות. נחשף מה המחיר, נחשף מי הספק. רואים את כל הדברים האלה. << דובר >> היו"ר שלום דנינו: << דובר >> תבוא לדיון שנעשה בנושא התקנות. תודה רבה לכולם, הדיון הסתיים. הישיבה ננעלה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:03. << סיום >>