חומר רקע
29 ינואר 2026
לכבוד
חברי הועדה המיוחדת להסרת חסמים
שלום רב,
255 בבית – עכשיו הזמן לשיקום
הנדון: נייר עמדה מטעם 255 – ארגון החטופים ומשפחותיהם לקראת הדיון בנושא החסמים לשיקום החטופים ומשפחותיהם.
1. 255 - ארגון החטופים ומשפחותיהם היא עמותה רשומה שהוקמה על ידי בני משפחות חטופים, שורדי שבי ואנשי מקצוע, במטרה לשמש בית, מקור תמיכה וכתובת מקצועית עבור מי שנחטפו לעזה, חיים וחללים כאחד, ובני משפחותיהם.
2. העמותה מלווה משפחות באופן פרטני כמעטפת משלימה לשירותי המדינה, פועלת קידום זכויותיהן ומייצגת את החטופים ובני משפחותיהם מול רשויות המדינה והזירה הציבורית, מתוך תפיסה של אחריות מדינתית מתמשכת לשיקום.
4. ביום 7.10 נפתחה מערכה פתאומית על מדינת ישראל, במהלכה נחטפו לעזה 251 חטופים, אזרחים וחיילים, מבוגרים וצעירים, נשים וגברים, חיים ואשר אינם בחיים. השבוע, התרחש מה שחיכינו לו וייחלנו במשך שנתיים וארבעה חודשים - 255 החטופים אשר שהו בעזה הושבו לביתם, מי לשיקום ומי לקבורה. מדובר בסגירת מעגל משמעותית, ובסיום פרק, ואיתו -התחלה של פרק חדש בהליך השיקום של משפחות החטופים והשבים.
5. אירוע החטיפה מאז ה־7 באוקטובר 2023 היא פגיעה חסרת תקדים בהיקפה ובמאפייניה. מדינת ישראל לא התמודדה מעולם עם אירוע הדומה לאירועי השביעי לאוקטובר בכלל, ולא הכירה מקרים של חטיפה של אזרחים על רקע לאומי, ובוודאי בסדר הגודל הזה
6. בניגוד לפגיעות אחרות, החטיפה אינה אירוע נקודתי אלא תהליך מתמשך של אלימות, שלילת חירות, טרור פסיכולוגי וחוסר ודאות קיומי. הפגיעה נמשכת גם לאחר השיבה, ומשפיעה לאורך זמן על מצבו הפיזי, הנפשי והתפקודי של השבים.
7. במקביל, בני משפחות החטופים, החיים והחללים, חווים פגיעה ישירה ומתמשכת, אשר באה לידי ביטוי בקריסה כוללת של מערכות החיים: פגיעה תוך־ אישית בבריאות הגוף והנפש; פגיעה משפחתית בתפקוד הורי ובמערכות יחסים; פגיעה חברתית וקהילתית; פגיעה תעסוקתית עמוקה; ופגיעה כלכלית מתמשכת. מדובר בפגיעה רב־ מערכתית בחמישה צירי חיים מרכזיים, שאינה זוכה כיום למענה מותאם.
8. למרות עומק הפגיעה, החוק הקיים אינו מכיר בבני משפחות החטופים ממעגלים רחוקים כנפגעים ישירים של אירוע החטיפה, אף שהפגיעה בהם הוכרה בספרות המקצועית ואף בפסיקה כפגיעה טראומטית ישירה מה שמייצר חסם משמעותי ופער שיש לצמצם, אין הכרה במעגלי פגיעה שניים ושלישיים, לרבות בני זוג, הורים, ילדים ולעיתים משפחה מורחבת, ואין זכאות למעמד, זכויות או מענים ייעודיים. כתוצאה מכך, המדינה משייכת את המשפחות למסגרות קיימות כגון שכול או נפגעי פעולות איבה – שאינן מותאמות לאופי הייחודי של פגיעת החטיפה, המאופיינת באובדן עמום, חוסר ודאות קיצוני וטרור פסיכולוגי מתמשך. המענים המוצעים אינם משקפים את מורכבות הצרכים, ואינם מספקים מסגרת שיקומית אינטגרטיבית.
9. בנוסף, כיום אין בישראל עדיין מספיק ידע מקצועי ייעודי עם מומחיות בטיפול בפגיעות חטיפה ושבי. אין מערכות יציבות ומתכללות וגורמי מקצוע רבים, מהתחומים השונים כגון רווחה בריאות וחינוך, אינם מכירים את השפה המקצועית הנדרשת ואינם פועלים על בסיס ידע טיפולי מובנה. המשפחות נאלצות לנווט לבדן בין גופים שונים, תוך התמודדות עם מערכת בירוקרטית מסורבלת ושוחקת. ניהול עצמאי של הזכויות והסיוע מתיש אוכלוסייה המצויה בטראומה מתמשכת, מוביל לוויתור על מיצוי זכויות, או לחלופין להשקעת משאבים עצומים במחיר של המשך שחיקה תפקודית.
10. יש להדגיש כי כלל השירותים הניתנים על ידי המדינה מתמקדים רק במעגל הראשון, למרות מעגלי הפגיעה הרחבים הקיימים והשלכות הפגיעה על הענף המשפחתי כולו. אין רצף שמאחד בין כלל סוגי הנפגעים במשפחה דבר המקשה על רצף אחיד אחד של הליך שיקום.
11. יש להדגיש כי משך השבי והמאבק הציבורי להשבת החטופים יצרו פגיעה מצטברת ומתמשכת בכל צירי החיים. רק בשלב זה, עם חזרתו של אחרון החטופים, מתאפשרת בפועל כניסה לתהליכי שיקום – לאחר תקופה ארוכה של הישרדות יומיומית. הפער בין עוצמת הפגיעה לבין נקודת הכניסה המאוחרת לשיקום אינו מקבל מענה מערכתי.
12. חשוב להדגיש כי פערים אלה מועצמים בפריפריה, ובפרט באזור הדרום, שם קיים מחסור משמעותי בנותני שירות מקצועיים זמינים. במקביל, משפחות רבות מתמודדות עם פגיעה תעסוקתית עמוקה, לרבות אובדן עבודה, פירוק קהילות וקיבוצים, ופגיעה בזהות המקצועית והחברתית - במיוחד בקרב מפונים.
13. יש להוסיף ולציין כי מדובר באוכלוסייה קטנה, מצומצמת ומפוזרת, אשר בשל היקפה המוגבל והמאפיינים הייחודיים של הפגיעה, חומקת פעמים רבות מבין האצבעות של מענים רוחביים כלל מערכתיים. בניגוד לאוכלוסיות רחבות הנהנות מתוכניות מדיניות ייעודיות, משפחות החטופים והשבים אינן “מסה קריטית” עבור המערכות, ועל כן נותרות לא פעם מחוץ למעגלי תכנון, תקצוב ופיתוח שירותים. היעדר התאמה זו מוביל לכך שהמדינה מנסה להטמיע את המשפחות בתוך מסגרות קיימות, במקום לפתח מענים ייעודיים לפגיעה הייחודית, ובכך מעמיק בפועל את הפערים ופוגע ביכולת השיקום.
14. על רקע חסמים אלו, עמותת 255 קוראת לוועדה המיוחדת להסרת חסמים להוביל מהלך כולל, ובראשו:
קידום חוק נפגעי חטיפה – חקיקה ייעודית שתכיר בחטופים ובבני משפחותיהם כנפגעים ישירים, ותעגן סל זכויות, ליווי ושיקום מותאם למציאות הייחודית.
שותפות ממוסדת בין המדינה למגזר השלישי לטובת פיתוח מענים- בניית פורום משותף שיביא את כלל הארגונים ומשרדי הממשלה לטובת בניית תהליכים משותפים
סינרגיה בין העובדים הסוציאלים המטפלים במשפחה במעגלים השונים ( מעגל ראשון- מגינה) ומעגל שני שלישי מגזר שלישי - יצירת גורם מטפל עיקרי (עובד סוציאלי) אשר מרכז את ההתערבות בכלל העץ המשפחתי המורחב- עד מעגל שלישי. והצורך בגורם טיפולי אחד אשר יתן מענה לעל המעגל המשפחתי.
הכרה באובדן כושר השתכרות לבני משפחה ממעגל ראשון (הורים, בני זוג וילדים), בדומה למודל הקיים לאלמנות מלחמה, נוכח הפגיעה התפקודית הישירה.
פיתוח מענה תעסוקתי מותאם, הכולל ליווי אישי, התאמות במקומות עבודה והכשרות מקצועיות, בדגש על מפונים ותושבי קיבוצים.
הנגשת שירותים בפריפריה והקצאת משאבים ייעודיים לאזורי הפגיעה.
מסלול ירוק בבירוקרטיה- מעטפת תמיכה מלאה על כל הרצף המשפחתי.
יצירת מעניים ומעטפת ייחודית למשפחות החללים החטופים אשר מתמודדות עם מורכבות ייחודית של אובדן ממושך ואי ודאות, ולאחריו ציפייה לשוב לחיים רגילים בתוך ואקום שנוצר.
15. לסיכום, השבת החטופים הייתה שלב הכרחי -אך אינה סוף האחריות והיא רק שלב ראשון בדרך לאחריות המדינה בשיקום החטופים. אירוע החטיפה יצר מעגלי פגיעה רחבים, עמוקים ומתמשכים. כעת נדרש מעבר ממאבק להצלה למאמץ לאומי לשיקום, המבוסס על הכרה מלאה ומענים מותאמים לכל מי שנפגעו ממנו - החטופים ובני משפחותיהם כאחד.
255 בבית – עכשיו הזמן לשיקום.